פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום, רשמתי כאן אינספור פעמים וכל פעם אמרתי לעצמי שזו הפעם האחרונה...... יש לי מערכת יחסים (אם בכלל אפשר לקרוא לזה כך) מלאת סבל.מדובר בשני אנשים שרוצים להיות יחד, אך לא מתקשרים, כל ההתלהבות ושמחת החיים שצריכה להיות בקשר נמוגה. אני מטופלת אצל פסיכולוגית, אתמול התקשרתי אליה, רציתי לשמוע ממנה שהגיע הזמן לסיים את הקשר, תשובתה לשאלתי היתה: תלכי אחרי הלב.... בנוסף היא אמרה לי שהקשר תלוי אך ורק בי ואם ארצה להמשיך בו הוא יימשך. הלב רוצה, אבל כמה אפשר לסבול???? אני חסרת אונים, נמאס לי, מה עושים????? אך יודעים אם הגיע לסיים קשר למרות שעדיין אוהבים??? אני אובדת עצות, אנא עזרו לי. תודה, דור

לפעמים צריך לחתוך בבשר החי בשביל להבריא, מה שלא הולך, לא הולך.

דור היקרה! את ניצבת פה במצב ששרויות בו דילמות רבות. אבל.....הדבר היחידי שאת צריכה לחשוב עליו דווקא במצב מסובך זה הוא :האושר שלך. את צריכה לשבת עם עצמך ולשאול אותך:האם את מאושרת איתו? האם את מרגישה אושר שאת נמצאת במחציתו? אם התשובה לשאלות אלו היא:כן ,את צריכה למצוא דרך לדבר איתו ולהבהיר לו שאת סובלת בקשר הזה. אם התשובה לשאלות אלו היא:לא, אז את צריכה לצאת מהקשר הזה ולעשות בחיים רק מה שגורם לך אושר. "רק אושר אמיתי נותן לנו להרגיש חיים ". תאמצי את דרך החשיבה הזו ותראי שלכל הייסורים שלך יהיה קץ.

שלום דור. מתוך הדברים שכתבת, עולה צורך חזק לקבל תשובה ממישהו אחר. אם לא מהפסיכולוגית- אז מצוות הפורום. כאילו יש נכון או לא נכון, ועם קצת מאמץ תגיעי אל התשובה הנכונה. נראה לך הגיוני או אפשרי דבר כזה? אם תחליטי לחתוך את הקשר, יש לזה השלכות מסוג אחד. אם תחליטי לסיים- יהיו השלכות מסוג אחר. מי יכול לנבא בודאות מה יהיה בעתיד? מי מוכן לקחת אחריות על חייו של אדם אחר? בחיים של כולנו יש צמתים של קבלת החלטות, הכרוכות בכאב ובויתור. לפעמים בוחרים ומתחרטים. לפעמים חושבים-אולי אפשר היה לעשות אחרת. אף אחד לא יכול לקבל החלטה במקומך. מצד שני- אפשר להקשיב לך ולעשות ביחד איתך איזשהו תהליך של קבלת החלטה, שלוקח בחשבון את המרכיבים הרציונליים והרגשיים כאחד. מקום טוב לעשות את זה הוא אצל הפסיכולוגית שלך, שגם יכולה ללכת איתך צעד אחד הלאה, ולהתמודד עם תסריטים של "מה יהיה"... אפשר לעזור לך להתמודד עם רגשות קשים כמו בדידות, כאב-לב, אכזבה, דיכאון. פשוט להיות אוזן קשבת-פה בפורום או בכל מסגרת משתפת אחרת של אנשים שאיכפת להם. הדבר האחרון- שאולי היה צריך להיות ראשון, מחמת חשיבותו- את מתמודדת לבד עם מערכת של שניים. היכן בן הזוג שלך? מה עמדתו? בחינת נקודת ההתיחסות שלו למשבר יכולה להיות נקודה טובה בתוך מערכת השיקולים שלך. בהצלחה.

אני עצובה מאד ובדכאון. ולפעמיים ישנם רגעים קשים שאני לא מצליחה לבכות ואני רוצה כבר להוציא את זה מה לעשות. נ.ב אני לא רוצה לבכות ליד המשפחה שלי כי זה מביך אותי מאד!!!

מישל- אם תבכי זה באמת יעזור? אפשר למצא כל מיני דרכים לבטא רגשות. יש אנשים שעושים זאת באמצעות מוסיקה. יש כאלו שעושים פעילות כל שהיא, או נמנעים מפעילות. יש שירים, ספרים, תערוכות ותמונות. יש דרכים לכל אדם ליצור אוירה רגשית שתאפשר לו לבטא את מה שהוא מרגיש. מה מתאים לך?

מישל יקרה, כאשר אינך יכולה אפילו לבכות, גם העצב והדיכאון נעשים בלתי-נסבלים. אני מבין שקשה לך מאוד. את מספרת שאינך יכולה לבכות ליד משפחתך, וזו אולי הסיבה שאינך רוצה לבכות גם כאן, ולספר מדוע את עצובה ומדוכאה. אבל כאן מותר לך לבכות, ולספר, ואני בטוח שתמצאי כאן אוזן קשבת. שלך, דרור גרין

לד"ר גרין היקר! קיבלתי את תשובתך והיא נגעה מאד לליבי, אני עצובה ומדוכאת מפני ש: יש לי מ"ס בעיות שגרמו לי לעבור משבר קשה! אני פוחדת כל הזמן שיקרה משהו רע למישפחתי וזה מגביל אותי ומפחיד אותי מאד. אני בלחץ רב כשאני ליד אנשים זרים, סגורה מאד עם עצמי, ולכן קשה לי לתקשר עם אנשים וזה גורם לי לגמגם! יש לי חוסר ביטחון עצמי ודימוי עצמי גרוע ( מחשבות שליליות כל הזמן! למרות שלפי דעתם של הסובבים אותי אני נערה יפה אינטלגנטית ומוכשרת מאד, אך אני לא מרגישה כך בכלל!) הדבר השפיע עלי בצורה שלילית בלימודים ובחברה. והפחד להינטש. קשה לי לתקשר באופן חופשי עם פסיכולוגים. אנא תציע לי מ"ס אפשרויות טיפול למצבי דחוף ביותר כי אני סובלת!!! ממישל

מישל יקרה! תבכי בלי לדפוק חשבון לאף אחד! הבכי הוא מתנה שהטבע נתן לנו כדי לשחרר מועקות ולחצים, ועל הדחקתו בכח עלולים לשלם ביוקר רב. האמיני לי, אני יודעת על מה אני מדברת! אז תבכי מתי שבא לך וכמה שבא לך, ומי שיש לו בעיה עם זה, אז שיסלח לי, אבל פשוט אינו ראוי להיקרא אדם ובודאי שאינו ראוי לך! כל טוב!

ואם היא לא מצליחה? .... ואם היא כל-כך רוצה להוציא את זה החוצה כבר, כי זה עומד על קצה הלשון, כמו עיטוש שמהסס לבוא, אבל אף-פעם לא בא? אולי רק איזה סחיטה קטנה של דמעה בצד העין, איזה עיוות קטן, אבל זהו!.... אין כלום ! ל-א מ-צ-ל-י-ח ל-ה-ו-צ-יא א-ת ז-ה ! זה שאני גבר לא אומר כלום, אני בן 20 והייתה לי הרגשה נוראית שקראתי את שני ההודעות של מישל... נורא מזדהה איתך. נורא מוכשר, יפה תואר, אינטיליגנט, אבל מה?.. המחשבות נמצאות באבדון, עמוק עמוק בתוך באפלה, פחד מאנשים, והרגשה שאי-אפשר ליסמוך על אף-אחד יותר, רעד בלתי-רצוני אפילו בנגיעה קטנה שמישהו נוגע בך... גימגום ובילבול בדיבור, וכל הזמן מסתובב עם העצב הנוראי הזה בעיניים.... הנפילה הגדולה הזאת קרתה לפני שנה, שכל החיים נפלו לי לריצפה אחרי שאחי הקטן התאבד, גם לפני זה הייתי מסוגר ושמרתי הכל, אבל אחרי שנשארתי לבד בחיים ניסגרתי לחלוטין מפני בני-האדם.

הלוואי ויכולתי לבכות...זה היה פותר לי הרבה דברים.

בזה אני מומחית ויכולה להזדהות עם ההרגשה. פעם פחדתי לבכות, ראיתי בזה סימן לחולשה, והייתי צריכה להיות חזקה בשביל כולם, אז אכלתי והקאתי במקום לבכות, היום אני מרשה לעצמי לבכות, לפעמים גם סתם בלי סיבה. לפעמים אני מביאה סרט עצוב בכוונה בוידאו, כשאני מרגישה שהדמעות חונקות אותי ולא רוצות לצאת, וזה טריגר מצוין, כי יחסית קל לבכות על צרות של אחרים, ועל דברים רואים בסרט. הרבה יותר קל מלבכות על עצמינו. הבכי אכן משחרר מהרבה דברים פנימיים, מנקה אותנו במובן מסוים מכל הרגשות הקשים.

הלוואי ויכולתי לעזור לך יותר... אני מרגישה קצת חסרת אונים פה מעבר למסך האינטרנט. מרגישה את הכאב שלך, אבל לא יכולה לעשות הרבה, חוץ מליהיות פה.

אביב יקרה, זה המון!!!! ההרגשה שיש מישהו שמקשיב, אפילו אם הוא לא איש מקצוע, אבל הוא עבר דברים דומים ויש לו יכולת להקשיב ולתת. חישבי על זה!!!! עדי

אני אמא לילד בן 8 בני תלמיד חכם ומצטיין בלימודים הבעיה שלבני יש פתיל קצר בכיתה הוא יכול להיות למופת ופתאום משהו שיכול להיות שטותי, יכול להדליק אותו ולגרום להתפרצות בלתי נשלטת שמלווה בזריקת חפצים , קללות בכי וצעקות זמן ההרגעה שלו מיידי . ואפילו אחרי שנרגע הוא שכח על מה. בד"כ הוא ילד מקסים ומקשיב בבית. הופנתי לפסיכיטאר וצריך לאבחן עי מבחן. ברצוני לדעת על כיוון נוסף בטיפול. אודה על תשובה מעמיקה

ברצוני להוסיף כי בפגישה הראשונה שהיתה לבד עם ההורים הפסכיטארית הלכה לכיוון של היפראקטיביות אך הוסיפה שיש לחכות לפגישה לבד עם בני ולמבחן. אני ממש לא שקטה ורגועה כיוון שנראה לי שיש לילד בעחה שונה כי בד"כ הוא מתנהג בצורה מתונה. ומה שתארתי קורה לרוב בביהס שבו יש עוד קבוצת ילדים שמתנהגת כך. אני מנסה לפרט כדי שתוכלו לעזור לי תודה

מילי שלום. האם תוכלי לספר עוד פרטים עליו- כיצד הוא בלימודים, כיצד הוא בבית, כיצד הוא עם חברים. האם הבעיה היתה תמיד- או רק לאחרונה? האם יש לו אחים? וכיצד היחסים עימכם. תודה. רוית.

החששות שלך נובעות מחוסר ידיעה הגדילי את ידעתך דרך האתרים הבאים http://www.pychealth.com/ADD-ADHD-links.html http://judi99.homestead.com/ADHD.html http://www.klis.com/chandler/pamphlet/adhd/adhdpamphlet.htmhttp://www.northernlight.com/nlquery.fcg?cb=0&qr=ADHD&search.x=39&search.y=14

פתיל קצר זה עדיין לא תסמונת היפראקטיבית ADHD לא הייתי נותן לילד אף תכשיר פסיכוגאני - דהיינו תרופות פסיכיאטריות- אלא עם מדובר במצב חמור מאד שממש לא ניתן לעזור בדרכים אחרות מהתאור שלך יש גם אבחנה מבדלת - לדוגמה יש סוגים של אפילפסיה בילדים - דהיינו מחלת נפילה לא טיפוסית - שבאים לידי ביטוי בהתקף זעם קצר ושיכחה אני לא הייתי מחליט על טיפול ליפני שמומחה ישלול את כל הגורמים באבחנה מבדלת כולל EEG בדיקה אלקטרואנצפלוגראפית ו- CT טומוגרפיה ממוחשבת של המוח - ואם יש צורך גם MRI תהודה מגנטית של המוח בביח שניידר של הילד (ליד בילינסון) יש נויורולוגים של הילד - פני לשם בהצלחה בדרך יותר מקצועית

שלום רופא יקר! או קורא יקר! קוראים לי שירי ואני בת 17 יש לי בעיה שאני נמצאת בה כבר הרבה זמן כבר שנתיים ואני לא יודעת מה לעשות. הכל התחיל משנה שעברה -אני לא יודעת אם זה משבר גיל ההתבגרות שמשפיע עליי או העובדה שחוויתי טראומה כמו תקיפה מינית[לא אונס] או אולי העובדה שהתחלתי להיות אובססית לגבי עצמי והמראה שלי וגם הייתי מקיאה-דבר שלא תרם למצב הרוח שלי, שגרמו לי להכנס לדכאון עמוק מתמשך ולא נגמר.... כתוצאה מהדכאון התחלתי להבריז מהלימודים לא רציתי שום קשר עם אף בנאדם ,ניתקתי קשר עם כל החברות שלי ונשארתי לבדי תקופה מסוימת עד שחברה אחת שלי החליטה לעמוד לצידי אבל גם איתה אני מרגישה בודדה מאוד. בכל מקרה הבעיה החמורה שלי כעת היא הלימודים. שנה שעברה הייתי חסרה המון יותר מ70% משנת הלימודים הייתי בבית יושבת ולא עושה כלום חוץ מלשקוע בדכאון, בסוף שנה שעברה דיברתי עם ההנהלה ששקלו להעיף אותי מהבית ספר כתוצאה מההיעדרויות,, [דבר שרציתי לציין- שנה לפני זה זכיתי לתואר "תלמידה מצטיינת" ובכלל תמיד הייתי טובה בלימודים כך שמבחינת ההישגים והיכולת השכלית אין בעיה], בסופו של דבר לאחר שיחות והפחדות רבות הבטחתי להיות שנה הבאה[השנה] תלמידה טובה שבאה לבית ספר. כמובן היה לי תירוץ שאני סובלת ממיגרנות חזקות מאוד דבר ש"חיפה" על ההעדרויות שלי במקצת. הגיעה השנה כיתה יא -והתחלתי להשקיע ...היו לי מאיות וציונים גבוהים מאוד ...כל המורים היו בהלם מהשיפור הדרסטי בלימודים.....עד לפני חודשיים וחצי...הכל חזר והתחיל מהתחלה... חזרתי שוב לדכאון העמוק[דבר שלא נפסק מעולם פשוט היו לי עליות ומורדות עם הדכאון ] ושוב התחלתי להבריז מהלימודים. השנה היא שנה מאוד מאוד חשובה ואני מודעת לכך...השנה מתקיימות הבגרויות -מבחנים שישפיעו על כל חיי...ואני בתור בנאדם שנלחץ מכל דבר שלוקח כל דבר ללב ופרפקציוניסט,חוששת מאוד...כבר הפסדתי המון חומר ואני לא יודעת איך להתאושש, אני מרגישה במעגל סגור שאני לא יכולה לצאת ממנו.. אני לא יכולה ללכת לבית ספר גם שאני קצת מרגישה יותר טוב[מנטלית] בגלל החוסר התמודדות שלי והפחד והלחץ[ציינתי מקודם] מהתגובות של המורים של התלמידים שחושבים שאני מבריזה כל היום ובנאדם מגעיל[למרות שאין מה להאשים אותם בנאדם כמוני שעושה רושם של אדם שלא איכפת לא מעצמו,עצלן שלא רוצה ללמוד הוא בנאדם שדוחה אנשים] . בנוסף גם חסר לי כבר הרבה חומר ואני מפגרת בחומר בצורה רצינית -בחודשיים וחצי האחרונים הייתי נוכחת בקושי שבועיים [בסה"כ]. לסיכום:כרגע אני במצב שאני לא יודעת מה לעשות ,אני חסרת אונים ואני לא יכולה להגיע לבית הספר..רציתי להבהיר גם שאני שמנתי המון-[עוד סיבה לאי נוכחות שלי ] וזאת בשל העובדה שאני בבית מדוכאת כל היום ואני מנסה להשכיח ממני את הכאב בעזרת האוכל. אני הייתי בטיפול פסיכולוגי שנה שעברה[דבר שלא עזר-ראה השנה] . אני כתבתי את הדברים הללו כי אני מבקשת עזרה, עזרה דחופה, החיים שלי מתפוררים מול עיניי ואני לא יודעת מה לעשות כדי לצאת מהמעגל הזה.קשה לי מאוד אני סובלת,אני אפילו התחלתי לחשוב על מעשים קיצוניים בזמן האחרון כמו:התאבדות או בריחה..[שתי מילים נרדפות], אני רוצה להצליח אני רוצה להיבחן בבגרוית אני רוצה לבוא לבית ספר וללמוד אני רוצה לצאת מהדכאון.... אני פשוט לא יכולה. אין לי את הכוח הדרוש.אני צריכה עזרה. תודה לכל אלו שהקדישו לי זמן בקריאת מכתב ארוך,מייגע ומתסכל זה. מחכה לתגובות . שירי

היי שירי, קראתי את המכתב שלך והוא בכלל לא נראה לי ארוך ומייגע, הוא נראה לי מאוד אמיתי. אני לא אשת מקצוע, סתם משתתפת כאן בפורום עם בעיות בעצמי, אבל בכל זאת אני מרשה לעצמי לכתוב לך כמה נקודות למחשבה. כתבת שהבעיה העיקרית שלך היא הלימודים, נראה לי שהבעיה העיקרית שלך כרגע היא הדיכאון ולא הלימודים, וכשיפטר הדיכאון, בעיית הלימודים תיפטר מעליה. את אומרת שהטיפול לא עזר עובדה הדיכאון עכשיו חזר. אבל אם תסתכלי על שנה יא' שהצלחת ללמוד ולקבל ציונים גבוהים, ואני משערת, כי אני לא יודעת באמת, שזה היה במהלך הטיפול שקיבלת או אחריו, תראי שהטיפול כן עזר לך להגיע להשגים. אולי הפסקת את הטיפול מהר מדי, ואולי יש תקופות בחיים שבהם אנחנו זקוקים לעזרה מקצועית יותר מאחרות. אני לא מתיימרת לאמר לך מה לעשות אבל את כותבת בעצמך "אני צריכה עזרה", ואני לא יכולה לבד כי אין לי כוחות, ולכן אולי שווה לך לחשוב שוב לחזור לטיפול, להתחזק לאזור כוח ולהמשיך בכוחות מחודשים. בנוגע להשמנה ולענין הלהשכיח את הצרות בעזרת האוכל, מוכר לי. גם אני השתמשתי בזה. הייתי אוכלת ומקיאה כדי לשכוח, כדי להתעלף אל השינה המרגיעה בסופו של דבר. זה לא עובד לאורך זמן, בסוף האוכל כבר לא טעים, והסבל מההקאות או במקרה שלך מההשמנה גדול מדי. טיפול יכול מאוד לעזור בנקודה הזו, כיון שמוצאים דרכים חדשות בריאות יותר להתמודד עם קשיי החיים, מאשר סתם לשכוח אותם. ודבר אחרון לסיכום, וכתבתי את זה בעוד הזדמנויות כאן בפורום (למשל לאנג'ל). אין דבר כזה מעגל סגור, ואין בור שחור בלי פתח יציאה. אולי כדי לשבור את המעגל הסגור או לפתוח את הפתח החוצה צריך המון כוח, אבל זה תמיד אפשרי, כי איכשהוא נכנסו למעגל הזה או לבור השחור הזה, משמע קיים פתח כניסה, שאולי אי אפשר לצאת ממנו, אבל תמיד אפשר לפתוח פתח יציאה חדש, טוב יותר. בכל מקרה אני באמת לא אשת מקצוע, סתם הדברים שכתבת העלו בי מחשבות, ואני מציעה לך גם לחכות לתשובת אנשי המקצוע, שברוב המקרים יכולה מאוד להאיר עיניים ולעזור. בהצלחה. אביב.

אביב היקרה! בהקשר לתשובתך ראשית כל תודה , שנית רציתי לומר לך שאת לא צריכה להיות כמו במכתביך לאנג'ל כ"כ צנועה לגבי ההערות ה"בלתי מקצועיות שלך" את יכולה להעיר הערות מתנשאות כמה שאת רוצה למרות שאין לך פורמאלית איזושהיא דיפלומה שמעידה על ההברקות שלך. רציתי גם להוסיף ולומר שההשמנה שלי כרגע באה בעקבות תקופת ההקאות שהייתה לי....עכשיו אני גם מקיאה אבל לסירוגין...אני במעגל לא רק בלימודים אלא גם במרדף אחר הגוף שלי: אני משמינה ,מקיאה, מרזה ,נורמלי[אוכלת רגיל ] ,בולעת ואז שוב משמינה ושוב משמינה ושוב מקיאה וחוזר חלילה....למרות שהרבה זמן -תקופה ארוכה של חודשיים ואפילו שלוש אני לא מקיאה,,,,כמו הירידה בלימודים שחוזרת[שחזרה] כך גם הנפילה חוזרת כלומר: אני שוב מקיאה..אני נמצאת בבועה. במעין גלגל ענק שמסתובב.פעם אני למטה ופעם אני למעלה.... הבעיה שלי עכשיו שיש בעיה עם הגלגל וכנראה הוא נתקע למטה ואני שם. רוצה לעלות ,לראות את הנוף ולשאוף את האויר אבל אני כבר מרגישה את הכבלים לאט לאט נקרעים...אני מרגישה ממש אותי נופלת מלמטה [איפה שאני עכשיו] לתוך האדמה שנפתחת ובולעת אותי לתוכה.. אני מתחילה להרגיש אותי נחנקת ללא אויר..אני כבר רואה את המוות.[הכישלון בלימודים ובחיים]

היי. תשמעי. נורא נורא כאב לי הלב שקראתי את מה שכתבת, אני בן 20 היום אבל שהייתי בכיתה י"א עברתי את אותו גהינום, פשוט נכנסתי לדיכאון ממש ממש גרוע וסגרתי הכל בפנים, והברזתי מבית-ספר בצורה כפייתית, המורים כבר לא הכירו אותי... בחטיבה הייתי מוציא ציונים די טובים אם הייתי משתדל לפעמים, אבל בתיכון פשוט צנחתי למטה.. מסיבות שהיום אולי אני מבין למה, וחבל לי ששמרתי הכל בבטן ולא דיברתי אם אף-אחד.. היום אני יודע שנורא חשוב להוציא הכל החוצה ולשתף אנשים שאת אוהבת במה שאת מרגישה וחושבת... אל תשמרי הכל בלב, זה רק יכאב יותר וייצבר עד לנקודה שתשברי, את חייבת לנסות להתחיל לחשוב על עצמך יותר ועל הדרך שאת בו יוצאת מהמעגל הזה, רק את מבפנים תוכלי ליפרוץ החוצה ולהחיל ליחיות את ההווה. תנסי לא לתת כל-כך הרבה חשיבות לדברים שאנשים חושבים או אומרים, אל תתייחסי לאנשים מסביב ביותר מידי רצינות, גם הם מבולבלים והעולם ליפעמים ממש נראה כאילו הוא מפלצת שטורפת נשמות, כי לפעמים זה כך.. אם לא תושיטי יד אל תצפי שלמישהו יהיה קל להושיט לך יד, אל תאבדי את המוטיבציה ואת הנחישות לצאת מזה. שלך, ג'ימי.

שלום לכולם לאחרונה היו מספר הודעות וויכוחים הקשורים להתחזות. לצערנו, כיון שהדיונים על המתחזה פגעו בפעילות הפורום ולא היו קשורות לנושאים שבהם הוא עוסק, החלטנו למחקן. נשמח אם דיונים שאינם קשורים לנושא בפורום ישארו מחוצה לו. מצד שני- נשמח לשמוע את דעתכם על המחיקה והאם היא תרמה לפעילות הפורום. בברכה ד"ר עמיר פרומן

שלום ד"ר פרומן! כעיקרון, אני בעד סמוקרטיה והתבטאות חפשית. יחד עם זאת, יש לשמור על הרמה והסדר הטוב של הפורומים. וכשאלה נפגעים - יש בהחלט מקום למחיקת ההודעות הגורמות לכך. ואני מתכוונת לדוגמאות מאוד מסוימות - והן הוויכוחים בין אופיר לבין עוד כמה חבר'ה כאן - כגון הפניה אליו שהוא צריך וטרינר, או השאלה שהופנתה אליו אם כבר כרתו לו את כל האונות במח. הודעות בלשון כזו הן פשוט תת רמה ובושה לפורום ובהחלט ראויות למחיקה. בברכה, אחת.

ראיתי את ההודעות- טוב שמחקתם לפחות חלק מהן המילה DOCTORS מחייבת משהו ואני מתכוון לרמה מסויימת שפורום רפואי צריך לעמוד בו בפורום רפואי-לדעתי-אין מקום להודעות שאינן רפואיות: מצד השואל או מצד המשיב היתה כאן התדרדרות ברמה ואני כגולש וותיק מקווה שזה היה זמני.

אופיר

אופיר! אל תתיאש ואל תתרגש! הכל נובע מצרות עין! יש אנשים שאוהבים לקרוא את מה שאתה כותב.... תרתי משמע!!! בהצלחה!

כן הרמה של הפורום צריכה להשמר

אני מאבחן אצל בתי בעית חוסר ביטחון עצמי דוגמא : כאשר מבקשים בקבוצה לעשות משהו היא מחכה שמישו יעשה קודם (למרות שהיא מבינה) ורק לאחר מיכן היא עושה (ניגררת) האם זו ביישנות? חוסר ביטחון עצמי? או משהו אחר ואיך אפשר להיתמודד עם זה ?

שלום עינב ביטחון עצמי הוא בעיה של הרבה ילדים ומתבגרים חוסר ביטחון עצמי לא נוצר לבד בדקת אם יש לה אי אלו בעיות עם חברים? אולי ישנם דברים לא פתורים ביניכם? אולי היא שואפת לשלמות ולכן קשה לה עם העובדה של כשלון במשימה? כל אלה יתבררו אחרי שיחה קצרה איתה ועוד דבר..... המון עידוד בהצלחה

לעינב שלום. לא ציינת את גילה של ביתך. האם היא ילדה, מתבגרת, בוגרת? אשמח לדעת ואז אנסה להשיב. תודה. רוית

הדיכאון חוזר......אוף למה דוקא לפני הלילה...? למה במשך היום אני מסוגלת להקיא 4 פעמים ולא להכנס לדיכאון ולא ללחץ וככה פתאום בלילה, 4 שעות אחרי הפעם האחרונה , אני מתחילה לפחד שאולי השמנתי במשך היום , אולי לא עשיתי את זה מספיק טוב , אולי יהיה לי רע מחר (האמת אילו עיקר הפחדים-אני מסווה את הכל בפחד מפני השמנה). מרוב פחד איבדתי את הקול .בשעה האחרונה ניסיתי לדבר 3 פעמים ללא הצלחה.הצלחתי מקסימום להוציא חצי משפט. תחושה פיזית של חוסר אונים .אני לא מוצאת את עצמי. לא מצליחה להרגיע את עצמי.אני גם עייפה מדי.מתה לישון.לא יכולה לישון.זה עושה אותי עצבנית . אוף , אני אפילו מרגישה את הרעב.איך יכול להיות שאני מקיאה כ"כ הרבה ועדיין רעבה.אני מבולבלת לחלוטין.טוב,מה אתם אשמים... לילה טוב לכם, תשנו טוב

טלי היקרה! את לא ציינת בת כמה את וחבל..רציתי רק לכתוב לך שאני מזדהה איתך. ואני בטוחה שיש עוד המון בנות כמוי וכמוך. אני גם מקיאה אבל לסירוגין יש לי תקופות של שבועיים שאני אוכלת ומקיאה ואני נמצאת במרדף עצמי אחר המשקל...אני פוחדת שלא הקאתי מספיק טוב ,שנשאר לי אוכל בקיבה ואני אשמין,אני לא נרדמת בלילות ואני בדכאון תמידי, יש לי תקופות שאני יוצאת מהבועה קצת ואז אני אוכלת ואוכלת ומשמינה שוב....ואז שוב באה תקופה של הקאות ודיאטות רעב... אני לא יודעת אם קראת את מכתבי אבל אותו דיכאון שאני שרויה בו שגורם לי להקיא ולהשמין ולהרזות...גורם לי גם להדרדר בלימודים אני בכיתה יא ואני מבריזה המון..מרוב שאני שרויה בדכאון כ"כ חזק אני לא יכולה ללכת לבית ספר ...כמו איזהשהוא חבל שמושך אותי למטה ולא נותן לי לעלות,לצאת מהמעגל ,מהבועה. אני מקווה שזה שאת מקיאה ושרויה בדכאון לא משפיע על חייך כמו שעלי...אם לא..תתעודדי ותודי לאלוהים שזו הבעיה היחידה שלך.. הרבה בנות מקיאות,דבר שגורם להם לדכאונות..תזכרי שברגע שאת מפסיקה להקיא את מרגישה יותר טוב[אני מקווה]...קחי את הכוח וצאי מזה עוד שאת יכולה..אל תתני לעצמך להיכנס למעגל סגור ומתמשך.. את לא לבד.שירי

אני לא טלי אני כתבתי לטלי פרידמן:)

מה הם הסימנים הפיזיים של חרדה? האם ניתן לטפל בחרדה לתמיד או שהטיפול נמשך כל הזמן ?

לבן, א. אין סימנים פיזים המיוחדים רק לחרדה אבל יש כמה כללים: קוצר נשימה, בחילות, כאבי ראש. חשוב לאבחן מתי החרדה היא הגורמת לתופעות הללו ומתי החרדה יכולה להוות רק סימפטום (לדוגמא: החרדה תופיע כחלק מהסימפטומים של התקף הלב). ב. לפי מה שאני יודעת, ישנם טיפולים שמקנים כלים לשליטה בחרדה, עדי

בן שלום לחרדה יכולות להיות תגובות גופניות רבות כגון הזעה, דפיקות לב, לחץ בחזה ועוד. האם אתה חווה התקפי חרדה? בעיקרון יש מספר דרכים לטיפול בחרדה ואין הכרח שהם ימשכו כל החיים. ניתן ללמוד גם לזהות התקרבות של התקף חרדה והתמודדדות טובה יותר עימו. אני מצרף תקציר של השיטות המקובלות לטיפול. י שנן גישות שונות להבנה וטיפול בחרדה. באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שאין בהכרח קשר בין הדברים: יתכן שישנה בעיה פסיכולוגית כלשהי ואולי רצוי לטפל בה, אבל היא אינה דווקא קשורה לסימפטומים של התקפי החרדה. גישה זו טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. הגישה גורסת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה עצמית והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. גם הגישה התרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על התשובה אני לא יודע אם אני חווה התקפים כפי ששאלת אבל ישלי מצבים בעייתיים שעוברים עלי ורציתילראות מה זה יכול להיות ולא ידעתי איפה לבדוק

שלום רב. אני בת 27 וסובלת מבעיות עיכול וגזים בעקבות מצבי לחץ. אני אדם עצבני ולחוץ מאוד באופן כללי. שאלתי היא האם ניתן לקבל תרופות להורדת לחץ, והאם הורדת הלחץ יביא להפחתת התופעות הפיזיות (גזים ושילשולים) הנובעות מהם?

לשלי, את יכולה לנסות גם טכניקות שחרור לחצים. לתרופות יש גם השפעה ממכרת. עדי

שלי שלום אני מסכים עם עדי. עדיף לטפל בלחצים ובשיטות הרגעה מאשר לקחת תרופות. בטווח הארוך זו הדרך היחידה היעילה. אני ממליץ לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי בנושא. יתכן ותרצי לטפל במקורות הלחץ, במקרה כזה סביר להניח שמדובר בטיפול ארוך יחסית. יתכן שבשלב ראשון תרצי לקבל כלים להתמודדות טובה יותר עם לחצים, ואת זה ניתן לעשות גם בטיפול ממוקד וקצר יחסית. בברכה ד"ר אורן קפלן

לדעתי אם מדובר בתופעות של חרדה תכשירים תרופתיים ממשפחת התרופות של SSRI הם יעילים, לא ממכרים, ללא תופעות לוואי, ויפתרו את הבעיה ביעילות ומהירות גדולה בהרבה מטיפולים התנהגותיים לא תרופתיים אבל ואני מדגיש - לפני שאת בכלל פונה לכיוון הפסיכולוגי - לכי לרופא גסטרואנטרולוג אולי מדובר ב Irritable bowle syndrome ואינך זקוקה לנו כלל תהיי בריאה בהצלחה

רציתי לדעת האם כדור לוריון ממכר?

מאוד ממכר. ראי קובץ שבקישור: http://www2.iol.co.il/communikit/scripts/forums/live/forums_single_25.asp?rootId=3714730&msg_id=3714730&free_txt=aaaaa

לורויאן הוא תכשיר ששיך למשפחת התכשירים בשם Benzodiazepines למשפחת תכשירים אלו שייכים גם הוואבן, קלונקס, ווליום, קסנקס, היפנודורם, ואחרים - אלו התכשירים היחידים ברפואה שממכרים כמו סמים - לכן פסיכיאטרים לא אוהבים לרשום אותם - יש לקחת אותם רק כאשר באמת צריך ואז לקחת תחת פיקוח רפואי הדוק לזמנים קצרים כדי לא לגרום חס-וחלילה להתמכרות מי רשם לך את התכשיר? מדוע? אין תכשירים יותר בטוחים לטפל בבעיה ? עדכני אותי אולי ניתן לעזור

תודה על התשובה, לא ראיתי בכדורים שהזכרת את השם לוריון אני הבנתי שזה אינו כדור ממכר. יש לי חרדת נסיעות. לפני כ 4 שנים היתה לי תאונת דרכים מאז עניין הנסיעות הולך ומחריף. בתחילה המשכתי לנהוג, כיום אין אני נוהגת לעבודה אלה משתמשת בשירות של הסעות או עם בעלי. אין אני עושה נסיעות ארוכות. טופלתי אצל רופאה פסיכואנליטקאית באופן פרטי, ללא שיפור. ממנה וגם מהרופא הפרטי שלי קיבלתי מרשם ללורין אשר עוזר לי "לעבור" את הנסיעה. זה כדור של מ"ג 1 אני נוטלת חצי כדור ולפעמים בכלל לא. כרגע אני מטופלת בשיטת אבי גרינברג בתקווה שזה יצליח, ניסיתי בעבר גם רפלגסולוגיה. מחר אני עומדת בפני נסיעה שהיא מאוד ארוכה עבורי, האם אני יכולה ליטול 2 כדורים בפעם אחת? אני אודה לך על מתן תשובה מיידית

תתחיל דף חדש , מה איכפת לך?

שייתן לך זריקות של סוסים......בנוסף לספרים של "פרויד!!!!

שייתן לך זריקות של סוסים......בנוסף לספרים של "פרויד!!!!

מילא אם זה היה שם,אבל הוא לא רק כותב תחת השם שלי,אלא הוא מישתמש בזהות שלי אני החליף שם,אז הוא השתמש גם בשם החדש.... בכל אופן,אם זה מי שאני חושב שזה...אז הוא לא יכתוב כאן עוד הרבה זמן אופיר

שוב פעם רושמים את שמי רשמתי לכם אימייל לטיפולכם.

.

ראיתי בדף קודם ואל תגיד שזה לא אתה רק לך יש ויקוח עם לירן אז תיזהר אתה לא מתביש להתחזות לד"ר עמיר

אני חזרתי לעמדו קודם,חזרתי 2 עמודים אחרוה ו 3...ואין שם כלום תן לי קישור!!!!! ד"ר פרומן:הודעה של יהודה...בהמשך לאי מייל שלי היום אופיר

יחולירע........נמאסת.

בתקופה האחרונה יש לי מחשבות רבות על אסונות קרבים. למשל, כשאני נכנס לאוטו, אני חושש שאעבור תאונה. כשאני הולך לבריבה, אני חושש שאטבע, למרות שאני שחיין מעולה. מהן ,לדעתך, הסיבה למחשבות אלו ? (המחשבות גוזלות לפחות מס, דקות בכל יום)

שלום רון- יש כמה הסברים אפשריים למחשבות כאלו. הסבר אחד יכול להיות תופעה שנקראת מחשבות טורדניות, והיא ממשפחת ההפרעות הכפיתיות. אפשר לטפל בזה באמצעים תרופתיים. לשם כך עליך לפנות לפסיכיאטר, דרך קופת-חולים או באופן פרטי. אפשרות אחרת קשורה למצבי דחק בחיים, עליה ברמת המתח והדאגה, או רגשות אשמה על ארוע לא פתור בעברך. במקרה כזה יעזרו שיחות עם פסיכולוג. ההבחנה בין המצבים תעשה על-ידי בדיקה של חומרת הסמפטומים, עקביות הופעתם, ועד כמה הם מהוים הפרעה לחייך. בכל מקרה כדאי לפנות ליעוץ של איש מקצוע, חבל לסבול סתם. בהצלחה.

מסכים עם תשובתו של לרון. בכל מקרה, אם התופעה מטרידה אותך באופן תדיר כדאי לפנות לייעוץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

Hello did you get my e-mail?

Dear Yvey Yes, I have received your mail and I'll do my best to reply asap Best wishes, Dror Green'

תוך כמה שבועות מתחילת הטיפול בתרופה ניתן להגיד אם היא יעילה לטיפול בחרדות ודיכאון או לא. מה הם אחוזי ההצלחה בטיפול ובמה הם תלויים. במידה ואין הצלחהת מה ניתן לעשות?

בתור אדם שמשתמש כבר בתרופה כשנתיים אני זוכר שהתרופה החלה להשפיע באופן מלא כשבועיים עד שלושה מיום נטילת הכדור ברציפות . מידת ההצלחה תלוייה באופן שבו הגוף והמוח מגיבים לשינוי הכימי שנעשה ע"י התרופה וחשוב להיות סבלניים למרות שהאדם עצמו סובל מבעיות כמו חולשה או עייפות במשך התקופה הראשונית לנטילת התרופה . במידה ואין הצלחה עלייך לפנות לפסיכיאטר שאתה עמו בקשר ולדווח לו על כך וישנה אפשרות לקבל תרופה אחרת . תחכה קצת ותראה אם השתפר מצבך ואיך אתה באופן כללי? חוזר למצב הרגיל פחות או יותר? איך בני המשפחה שרואים אותך כל יום רואים אותך (חל שינוי? ואם כן אז לרעה או לטובה ?) הכי חשוב תרגע ותתחיל לבנות את עצמך ולרפא את עצמך ע"י שיחות עם פסיכולוג או ידיד טוב שאתה סומך עליו . תעשה את כל מה שעושה לך טוב על הלב והנשמה . מקווה שעזרתי בהצלחה דורון

יש לי חבר כשלוש וחצי שנים. היחסים ממש לא טובים. מעין מניה-דיפרסיה. ניסיתי לעזוב אך לשווא - אין לי כח נפשי לכך. המצב רוח שלי כל הזמן ירוד. האם שורש הקוואה קוואה יכול לעזור לי לעידוד מצב רוחי או משהו אחר מומלץ. אנא תשובתכם.

מה זה השורש הזה?

שלום אני בת 26 וחברי בן 27 אנו יחד מזה 4 חודשים , חברי החל לדבר על ארה"ב (היה שם בעבר ורוצה לחזור) אבל על טיסה לבד בסוף השנה הנוכחית לאחר ששוחחתי עמו ואמרתי לו כי עליו להחליט אי אפשר לפתח מערכת יחסים רצינית ופתאום להחליט החלטות בין רגע יש להגיע לידי הבנה הוא אמר שאין לו כרגע החלטה ושהוא מבולבל ואינו רוצה לוותר על מערכת היחסים שלנו לכן נתתי לו 10 ימים זמן להחליט אשר בתומם יהיה עליו להחזיר תשובה וכעת הבחור מסתגר בתוך עצמו אין לו מצב רוח , הוא אינו רוצה אפילו לצאת קצת SOS מה לעשות ? להניח לו ? לדבר על ליבו ? אפילו כמות הטלפונים שלו פחתה

תניחי לבחור ותני לן לנשום אויר. מנסיון אני יכולה להגיד שלך שאם מישהו רוצה אותך הוא שלך ויחזור על ארבע אפילו אחרי חודש. בדרך כלל הם רואים עולם ומתבשלים ומחליטים מה הכיוון שלהם. ואם לא רציני תחפשי לך מישהו אחר יותר רציני. חבל עליך זמנך אוזל.

שלום אני מניחה שאת כאן היום,שכהרגלנו להתכתב כאן בכל יום ראשון ושלישי בבוקר. איך עבר הסופשבוע? הייתי לבד,והקדשתי אותו למחשבות שייעצת לי. אני אמנם בטוחה ומודעת לרצון שלי לצאת מזה,אבל המחשבות היו בלתי נמנעות. אני מפחדת שנפלתי לתור "בור עמוק" ואני לא אמצא את הפתח יותר לעולם.אני מפחדת לנסות לצאת מזה,מחשש שהכשלונות ירפו את ידי.אני מפחדת לנסות לקבל את העולם כפי שהוא ולהתחיל להנות ולהפיק את המיטב מדבר "בלתי מושלם". אני מפחדת שאין בי את היכולות הללו בכלל.התבגרתי מאוד ,יותר מדי אפילו.תמיד הייתי בוגרת בנפשי,אבל העדפתי להתנהג כמו ילדה קטנה כדי שהחברה תקבל אותי, מקסימום בתור "ילדותית" מדי.זה עדיף על בוגרת מדי. ניסיתי להזכר בי לפני המחלה,לפני שהיא התפרצה בכזו אגרסיביות.לא הצלחתי.זה היה מפחיד.הצלחתי רק לראות את התמונה אך לא להרגיש אותה.זה היה כמו לראות רוח רפאים. הרגשתי משהו פיזי על הלב,מעין חלל עמוק ,רחב וקר .מנסיוני בעבר,אם הולכים לישון עם התחושה הזו בלילה,היא אוטומטית נעלמת בבוקר. הבעיה היא שהמחשבות שיתקו אותי,לא נתנו לי לישון,לא נתנו לי מנוח.דמיינתי את עצמי חולה לכל החיים,דימיינתי מצבים בהם אני בריאה ויש לי בת חולה,אחות חולה וניסיתי לחשוב האם הייתי ממליצה להשאר כך. ככה כל הלילה.לא יכולתי לישון,ולא להתרכז בטלויזיה,ובטח לא בספר.ניסתי לכתוב ולא יכולתי.נכנסתי לאינטרנט גלשתי קצת. ניהלתי שיחות חולין עם זרים.ההרגשה השתפרה. מה איתך?איך עבר עלייך? אני יודעת שמה שסיפרתי נשמע רע,אבל זה בעצם לא באמת ככה.זה לא היה מתוך דיכאון,זה היה מתוך פחד טהור ואולי אפילו הגיוני ומובן.

היי אנג'ל, בוקר טוב. כן אני כאן היום. הייתי מנותקת כל הסופשבוע כהרגלי, מנסה לצבור כוחות גם לעצמי קצת. כן, הפחד הגיוני ומובן, ואולי דווקא הוא יהווה את הצעד הראשון בדרך הנכונה. אני חושבת שבעצם זה שהקדשת לעצמך קצת זמן למחשבה על המצב, ועל מה היית רוצה לעשות עם עצמך, ואפילו ניסית לעשות את זה באוביקטיביות, כלומר לא לחשוב על עצמך, אלא מה היה קורה אם זו היתה בתך או אחותך, זו כבר התקדמות קטנה, שאת מאפשרת לעצמך לעשות כדי לצאת מהמצב המטורף הזה. אין דבר כזה בור בלי פתח יציאה, אם הצלחת להיכנס לשם משמע הפתח קיים, ותוכלי גם לצאת משם. הכשלונות הם חלק בלתי נמנע מהתהליך, ואני אומרת את זה לא לך, אלא לעצמי. כבר 19 ימים לא עברתי בולמוס ולא הקאתי, ואני מפוחדת מזה פחד מוות. מצד אחד כל יום שעובר הוא יום של הצלחה, מצד שני כל יום שעובר, מקרב את הכשלון והנפילה, שסביר להניח שתגיע. כולי תקווה שהיא לא תגיע. כולי תקוה שאני והמטפלת שלי נצליח לעצור אותה בזמן, אבל אני אחוזת אימה ממנה, בדיוק כמוך. אז מה אני אמורה לעשות ? לוותר לעצמי כבר עכשיו ? לא לנסות להעביר עוד יום בכיף בלי להקיא ? ממש לא. ההצלחות והכשלונות באים ביחד, ואני אצטרך לקבל גם את הנפילות כחלק מהתהליך, וגם את. אבל הפחד קיים, ולפעמים בא לי ליפול לאכילה והקאה רק כדי לגמור עם זה כבר, לעבור את זה, אבל לא. אני לא אוותר לעצמי בענין הזה. לא אפול. ראיתי ששאלת את טלי איך חוזרים לאכול, ואני מרשה לעצמי להתערב קצת בענין. שאלת גם אותי איך גורמים לך לדבר, די מזמן, וזה אותו דבר בעצם. לא גורמים לך לעשות כלום, לא לאכול ולא לדבר, אף אחד לא יוכל להכריח אותך לעשות דברים שלא תרצי בעצמך. את צריכה לגרום לעצמך גם לדבר, גם לאכול, וגם לא להקיא. הכוח הוא פנימי. לפעמים אני בעצמי לא מבינה איפה מצאתי את הכוחות הפנימיים הללו בעצמי, לכתוב על הדיכאון, על הבולמיה, על ההקאות, על הסירחון, להפסיק את התקפות האכילה המטורפות הללו, להפסיק להקיא, לאכול נורמלי, לחשוב נורמלי, אבל אני מניחה שאלה כוחות פנימיים שקיימים כמעט בכל אחד, ואם מעט הכוונה ומעט עזרה, אנחנו יכולים למצוא אותם. לפעמים הם מתחבאים כל כך עמוק, שאנחנו לא מאמינים שהם קיימים בכלל, אבל הם שם. אני לא האמנתי שהם עוד שם, אבל המטפלת שלי הבטיחה לי שהם שם, האמינה בי, ועצם זה עזר לי לראות אותם גם. אביב.

יש בך המון אומץ... זה היה ניתוח כ"כ נכון של מה שקורה- אוכלים ומקיאים בכוונה כדי לעבור את נפילה ולהגיד זה מאחורי.זה קרה לי פעמיים שאחריהן נפלתי בחזרה לבולמיה אחרי שעליתי על השביל להרפא. אבל הבעיה שהנפילה המכוונת,המתוככנת הזו לעולם לא תהיה חד פעמית.מי שצפוי להפיל את עצמו פעם אחת-יפיל את עצמו מאות פעמים. יש לי לא מעט הערכה כלפייך על כך שאת מודה בפחד שלך ליפול.את מודה בכך שכל הצלחה מגדילה את סיכויי הכישלון שלך במצב הזה. אהבתי את תגובתך לגבי הבור שנקלענו אליו.הכנסנו את עצמינו דרך פתח-משמע שנוכל גם לצאת דרכו.אבל תני לי להמשיך את המטאפורה הזו: אם נכנסתי עמוק מדי ? אם התברברתי בדרך ואני בכלל לא לכיוון היציאה?עלי לפתוח פתח חדש...מלאכותי....לצאת מכיוון אחר לגמרי.... זה בעצם מה שקשה...

1.יש לך אימייל...אני מקווה שזאת הפעם האחרונה שאני שולח אותו 2.אתה מכיר את "ויליאם רייך",אם כן מה אתה חושב על מה שהוא כתב ? אופיר

אופיר יקר, קיבלתי את האימייל שלך, ולצערי אינני יכול להיות שוטר הפורום וללכוד מתחזים. אני מאמין שאם נתעלם מן התופעה, ונימנע מתגובות, היא תיעלם. ולשאלתך השניה, אינני בקיא בכתביו של רייך. להתראות, דרור

אבל שלפחות תהיה לך אחריות מינמאלית בתור מנהל פורום! תודה רבה על כלום אופיר

אני בטח אשחית דברי לריק,כי לפי מה שכתבת אתה כבר יודע הכל על הכל, ואין לך צורך בכלל להפעיל תהליכי ביקורת וחשיבה . ובכל זאת, בגלל שיש לי הרבה רחמנות על אנשים כמוך, אני רק רוצה להגיד לך דבר אחד: אין אדם אחד בעולם שיש לו תשובות על הכל. יש סבל מחלות ורעב, ואין לזה בפתרון. בטח לא מיידי. האנושות פיתחה מנגנונים שונים לאורך השנים כדי להתמודד עם תופעות קשות בסביבה ובעולם. חלק מהמנגנונים עסקו ברמה הפילוסופית- שאלת טוב ורע וכדומה, וחלק התבטאו ברמה הפרקטית- איך לרפא מחלות, להשיג מזון, וכדומה. מטבע הדברים היו נסיונות לכרוך את הדברים זה בזה. בגלל צרכי ההשרדות, התפתחו גם צרכי שליטה. קבוצות שהיה להן ידע בתחום אחד- ניסו להשתלט-וגם הצליחו- על קבוצות חסרות ידע. האנושות פיתחה מדע, טכנולוגיה, סדר חברתי. לפעמים זה הצליח, לפעמים לא, אבל היה נסיון ללמוד מטעויות, יש שיטה ומנגנוני פיקוח וביקורת על מנת למזער נזקים. איו יומרה לתת מענה לכל-כי אף אחד לא הצליח לתת תשובה מלאה על הכל. מה עושה הרון הבארד שלך? משווק אשליה שיש לו תשובה למצוקות הגדולות של האנשים. לעצמו הוא כבר עזר. הלואי על כל עם ישראל כמה כסף ונכסים שיש ל"סגפן" הזה. צי המכוניות שלו יכול לסדר את כל חברי הממשלה. האיש הזה מכוון לכבוש את העולם, לא פחות. איך לתת פתרון למצוקות- הוא לא ממש יודע- אחרת היה טוב יותר לכולם כבר מזמן. איך להפעיל שיטות שכנוע על פתאים שמחפשים תשובות אינסטנט, כמוך, למשל, ולהפוך אותם לחיילים שלו- הוא יודע גם יודע. זה מה שנקרא צרכי שליטה מוגברים. בכח כזה אין לזלזל. הדבר היחיד שאני יכול להציע לך זה לבדוק עם עצמך טוב טוב מה הביא אותך לקנות את מה שהוא מוכר, וגם לחזור לנקודה שלפני הקניה ולעשות סקר שווקים- מי יודע אולי תמצא תשובות טובות יותר מאלו.

.

ניסית? אני עצמי ניסיתי ומצאתי תשובות שלא מצאתי בשום מקום אחר.

אלדד וחברי הפורום שלום. נכון אני סינטולוג. הדבר אינו קשור לדיון בכלל. אתה טוען שסינטולוגיה זו כת וזה מראה על בורותך. 1. אינך יודע את הגדרת המילה כת אחרת היית מבין למה סינטולוגיה אינה כת. 2. וגם נזכיר שלאורך ההיסטוריה כפי שאנו יודעים כל דת בימינו התחילה כ"כת" מתישהו ואף נרדפה ע"י הרוב. כך עם היהדות, כך עם הנצרות שנרדפה ע"י הרומאים וכו' ואם קצת חקירה בסיסית היית יודע שסינטולוגיה תורמת המון לעולם ועוזרת למלא אנשים והיא מוכרת בארה"ב, בחלק ממדינות אירופה ובמזרח הרחוק כדת לגיטמית. והיא אינה צריכה לנסות את מזלה בארץ היא כבר קיימת ומצליחה מאד. ופרט נוסף - סינטולוגיה היא התנועה שגדלה בקצב המהיר ביותר על פני כדור הארץ ב-50 השנים האחרונות. והיא גם הכי חיונית לדעתי. למידע מהימן : www.whatisscientology.org www.scn.org.il לירון בירנבוים. נ.ב לאופיר סינטולוגיה אינה נגד תרומות דם, והשתלת איברים זהוא פרי דמיונך או בלבולך. אני מציע שלפחות תקרא קצת ותלמד קצת בנושא כמו שאני עושה לפני שאתה אומר דברים לא נכונים.

אופיר, תמיד אומר לפניי שהוא ............. חושב.

:) אני מקווה שלפחות הוא חושב אחרי זה. :)))

נתחיל מזה,שה"אופיר" שכתב את התגובה המכעילה למטה זה לא אני.... יש לי כבר "השערות" מי יכל ליכתוב את זה לגבי הסינטולוגיה,...שכנסייה\בית כנסת\מיסגד\אשרם בלה בלה בלה בלה...מיתערבב עם מדע אנחנו חוזרים אחורה!!!! להזכיר לך 1000 שנה של ימי בניים וימי שליטה של הכנסיה במדע הספיקו לנו. ראיתי את הודעות שלך למטה,יודע מה...אתה מראה אתה כמה אתה בלפון,אם באמת היית טורח ליקרוא את הספר "פרקים ניבחרים בפסיכאטריה" ו "מבוא לפסיכואנליזה " של פרויד,היית רואה שאין קויים דומים!, ביגלל שבסיפרי פסיכאטריה, פרויד מוזכר בפרק אחד יחד עם עוד 30 פסיכואנליטקנים שונים,ספר פסיכאטריה מדבר על הפרעות נפשיות,מקור ביולוגי,מקור נפשי,טיפול(תרופתי,נפשי לכל סוגיו) והבחנות מבדלות....את זה ממש אין בספר של פרויד....אז מכאן כבר אפשר להבין ששיקרת...יש כאן הסכמה ? כתב למטה שאתה שואל את השאלות האלה כי אתה רוצה לדעת,אחרך כך מפזר מיליון אתרים שנוגעים לסינטולוגיה,נותנים לך תשובת,אתה חוזר על השאלות ומפזר עוד אתרים...... אז היית צריך ליפני הדיון פשוט להצהיר שהמטרה שלך אינה דיון או הבנת דברים אלא נסיון אומלל ל "מסיונריות",הסיבה היחידה שאתה כותב שאתה סינטולוג היא ביגלל שמישהוא למטה "עלה עליך" אחרת היית ממשיך את הדיון חסר התועלת הזה אופיר

אופיר הדפוק אתה מחפש צרות איתי

אופיר שלום. אני אסביר פעם אחרונה את נושא הפרויד - פסיכיאטריה הזה ! אתה צודק - בספר ניתנים הרבה מאד הנסברים נוספים ופרויד אכן מוזכר מעט ! אבל זה לא פוסל את מה שאמרתי ואף מוסיף על זה. כל כך הרבה סיבות וגורמים לבעיה אחת וכל מטפל בוחר מה שהוא חושב ומה שנראה לו נכון או עושה סלט בין כמה שיטות - ובסוף גם זה לא פותר כמעט את הבעיות. לכל בעיה נפשית הפתרון שלכם הוא כזה : טוב תראה... אמממ.. יש תאוריה של... שאומרת שהבעיה נובעת מ-X ויש גם את התאוריה של... עם השיטה הזו.. וגם את הטיפול התרופתי של תרופות A,B,C,D ואני אישית ממליץ על שילוב של אחת שאני פיתחתי עם השיטה ה-1 והתרופות.... וזה מופיע גם בפורום הזה בכמה תשובות. ממש אפשר לראות שאתם סגורים על הנושא ויודים מה לעשות - בלוטו יותר קל לנחש לדעתי... אני טועה ? לגבי נושא הסינטולוגיה - אני לא העליתי אותו ועד שאלדד לא נגע בנושא לא נדדתי לכיוון. סינטולוגיה לא קשורה לוויכוח זה וכבר צינתי זאת בהודעה הראשונה בנושא !!! ואם אנו מדברים על דת שמתערבת עם מדע. מסתבר שבדת הזו יש תשובות יותר טובות לשאלות הנפש מאשר שה"מדע" כפי שאתה קורא לו נותן והטכנולוגיה שלהם עולה על הפסיכולוגיה וכו' עשרות מונים ביעילותה ובאנושיותה. כל עוד תמשיך להאמין שהאדם הוא בע"ח ושמה שמניע והורס אותו זה חוסר איזון כימי במוח התוצאות שתשיג אצל מטופלים ישארו נמוכות מאד והעולם ימשיך להראות ולהדרדר כפי שרואים כיום. מנגד ההבנה הדתית המוסכמת כבר 10 אלף שנה כי האדם הוא בעל נפש רוחנית ושהאדם הוא ביסודו טוב ומקור בעיותיו נצא במיינד ובנפש ולא במוח או באיזה יצר הרס/מין מולד או בגנים או עוד אחת מאלף הסיבות שמצאתם - אולי אז, אולי אז תתחילו להביא תוצאות אשר יאפשרו לכם להגיד כי אתם עוסקים במדע, בלי הצורך להתגונן ולתרץ כי נפש האדם מסובכת וכי לא ניתן להבין אותה וכי צריך לימוד של 10 שנים או יותר של כרכים עבי כרס אשר לא נותנים תוצאות ועדין להיות חסרי אונים ומלאים בהסברים כוזבים לגבי העולם כיום ולהתדרדרותו המתמשכת. ודבר נוסף : לגבי ה- "עלה על זה" לא צריך להיות גאון כדי לקשר בין הדברים - לא בדיוק הסתרתי זאת אלדד ואופיר. והדיון לדעתי ולדעת צוות מנהלי הפורום (מלבד ד"ר פלד המתגונן והתמים לכאורה) הוא דוקא נורא חשוב. ולסיום - יש לי שאלה יותר אישית. אתה רק קורא את הספרים ומצטט או שיש לך מחבות וניסיון משלך ? טיפלת פעם במישהו עם הידע שלך ? עזרת לחבר פעם באיזו בעית נפש והוא אמר לך תודה מזל שיש לי אותך כחבר ? הצלחת להחזיר חברים שנפרדו לקשר תקין ומאושר ? הצלחת לסלק לבן אדם פוביה או מחלה פסיכוסמאטית לתמיד ובכך לעשות את חייו למאושרים יותר ? אני מניח שלא.אם תנסה לעשות זאת תראה שהפסיכולוגיה שלך או הפסיכיאטריה לא נותנת לך את הכלים - אז תמשיך לברבר פה. במבחן המציאות אתה ואני יודעים טוב שאתה נופל בשניה !!! אין לך תשובות או כלים ישומיים רק ידע - ברובו מוטעה. דיאנטיקה וסינטולוגיה עובדות תמיד והכלים שלהם נותנים לך שליטה על החיים ואת התשובות האמיתיות. אל תתחבא מול ססמאות של "דת" ושל "מיסיונריות" תביא את זה למחן ישומי. המבחן האמיתי הוא החיים ולא הפורום הזה ! שם נראה אותך גיבור גדול !!!! שלך בכבוד, לירון בירנבוים.

עפ"י דיאגנוזה של פסיכיאטר אני סובל מחרדות אני נוטל ציפראמיל עקב תחושת מועקה שעולה לי מכוון הבטן וגורמת לי אי נעימות ודכאון אני לוקח את התרופה כבר חודש וחצי .....בשבועות הראשונים הרגשתי השתפרה ....בשבוע האחרון התופעה חזרה שאלתי היא האם זה ייתכן למרות שאני נוטל את התרופה. מה לדעתך השלב הבא שאני צריך לנקוט עלמנת למנוע תופעות אלה. בתודה מראש

יש טיפולים שונים חוץ מרעל זה שנקרא:צ'יפראמיל. ניסית אוליי קודם טיפול אלטרנטיבי? ומניסיון.

עזוב את הרעל הזה שהם יקחו תלמד לנשום מהבטן נשימות אחי ללמוד לנשום נכון או שתפסיק לנשום עם תרופות מניסיון

שלום, יש לי התמכרות כרונית לאכילת וכסיסת ציפורניים. בעקבות כך מצבן של הציפורניים הוא נורא ואיום. אודה אם תוכלו לייעץ לי כיצד "להיגמל" מההתמכרות. ש.

ש שלום ניתן לנסות בטיפול פסיכולגי התנהגותי. זו תופעה עקשנית למדי אבל ניתן לנסות. מדובר בטיפול ממוקד וקצר מועד. בברכה ד"ר אורן קפלן

ש. שלום! הייתי שם ונגמלתי. אם את בחורה, נסי למרוח את הציפורניים בלק צבעוני. הימים הראשונים ידרשו המון סבלנות. כשיתחילו הציפורניים לגדול מעט, יהיה לך חבל לשוב ולכסוס. אצלי זה עבד רק אחרי מספר נסיונות כאלה, אז נא לא להתייאש. בין אם את/ה בחורה או בחור, זכור/ זכרי שהציפורן הוא חומר קרני, שלא מתפרק בתוך הגוף, ולכן מה שכוססים מוצא לו מקום בתוך מערכת העיכול, ולעיתים קרובות פשוט נשאר שם. מה שעושה את כל העניין למסוכן גם בריאותית ולא רק מציק מבחינה אסתטית. דמיין/י שבתוך הקיבה שלך נערמות הציפורניים שכססת כל ימיך. מגעיל, נכון? ייתכן שחשיבה כזאת תועיל. ו... אני מתנצלת אם הגעלתי מידיי (-: בהצלחה

קודם כל, תודה על תשובתך. ולהלן מספר הבהרות - דבר ראשון, אני בחור, ודבר שני, כבר חשבתי על סוגיית הקיבה, וזוהי עוד סיבה שאני רוצה להיגמל! זה לא ממש עוזר לי שאני חושב על זה... אז אני מבין שאת נגמלת ע"י מריחה רצופה של לק. אם אני אשים לק יחשבו שהתחרפנתי... כבר היו כמה פעמים שהחזקתי מעמד כשהציפורניים גדלו מעט, אבל לא יכולתי להפסיק בסופו של דבר והייתי חייב להמשיך לכסוס.

כך אני חושב יש שאלות שאין עליהם תשובה בינתיים אז לא לברוח מהאמת ואם תרצו עוד דוגמאות עם שמות אני תמיד כאן יהודה ובאמת שאין לי בעיה למסור את מס הטלפון שלי או כל דבר אחר אני כאן

איזה שאלות ?

מי שצריך לתת אותן יודע ואתה עמוד בצד

ואם לדר' פלד מתחשק לתבוע את הסיינטולוגים, שיהיה לו לבריאות ובהצלחה. הכת הזאת עשתה הרבה צרות לאנשים ברחבי העולם, עכשיו הם מנסים את מזלם גם בארץ. לגבי הטעויות של הממסד הפסיכיאטרי: מי שלא עושה- לא טועה. אנשים לא הולכים ללמוד רפואה במשך שנים כדי לספק תאוה סאדיסטית. בשם המדע נעשו עוולות, אבל בלעדיו נעשו פשעים עוד יותר חמורים. תזכרו את זה לפני שאתם מתחילים להאמין לכל מיני קשקושים אנטי ממסדיים.

אני חושב שאני מזהה את הכתב משום מה

האם אתה מיזדהה עם איסור על תרומות דם ?, השתלת איברים" הפלות? אופיר

אלדד שלום. נכון אני סינטולוג. הדבר אינו קשור לדיון בכלל. אתה טוען שסינטולוגיה זו כת וזה מראה על בורותך. 1. אינך יודע את הגדרת המילה כת אחרת היית מבין למה סינטולוגיה אינה כת. 2. וגם נזכיר שלאורך ההיסטוריה כפי שאנו יודעים כל דת בימינו התחילה כ"כת" מתישהו ואף נרדפה ע"י הרוב. כך עם היהדות, כך עם הנצרות שנרדפה ע"י הרומאים וכו' ואם קצת חקירה בסיסית היית יודע שסינטולוגיה תורמת המון לעולם ועוזרת למלא אנשים והיא מוכרת בארה"ב, בחלק ממדינות אירופה ובמזרח הרחוק כדת לגיטמית. והיא אינה צריכה לנסות את מזלה בארץ היא כבר קיימת ומצליחה מאד. ופרט נוסף - סינטולוגיה היא התנועה שגדלה בקצב המהיר ביותר על פני כדור הארץ ב-50 השנים האחרונות. והיא גם הכי חיונית לדעתי. למידע מהימן : www.whatisscientology.org www.scn.org.il

תודה על תשובתך בעמוד הקודם לגבי שאלתי . אבל לא ענית לי לגבי : 1. מה אני צריך לעשות אם אני רוצה לקבל רשיון נהיגה ,לדווח למשרד הרישוי , מה אני צריך להגיד להם . בבקשה תעזור לי קצת אני באמת רוצה להוציא רשיון . 2. אם אני רוצה לדעת על איזה סעיף השתחררתי ואם משרד הרישוי יתן לי רשיון נהיגה למי אני צריך לפנות בצבא ? 3. אם אני רוצה להתנדב לצבא האם יקבלו אותי? תודה על העזרה והתמיכה שלך נדב

> > 1. מה אני צריך לעשות אם אני רוצה לקבל רשיון נהיגה ,לדווח למשרד > הרישוי , מה אני צריך להגיד להם . בבקשה תעזור לי קצת אני באמת > רוצה להוציא רשיון . לפנות בהליכים רגילים > > 2. אם אני רוצה לדעת על איזה סעיף השתחררתי ואם משרד הרישוי יתן > לי רשיון נהיגה למי אני צריך לפנות בצבא ? הסעיף חסוי > > 3. אם אני רוצה להתנדב לצבא האם יקבלו אותי? בהתאם לסעיף יתכן > > תודה על העזרה והתמיכה > > שלך נדב

תודה על תשובתך בעמוד הקודם לגבי שאלתי . אבל לא ענית לי לגבי : 1. מה אני צריך לעשות אם אני רוצה לקבל רשיון נהיגה ,לדווח למשרד הרישוי , מה אני צריך להגיד להם . בבקשה תעזור לי קצת אני באמת רוצה להוציא רשיון . 2. אם אני רוצה לדעת על איזה סעיף השתחררתי ואם משרד הרישוי יתן לי רשיון נהיגה למי אני צריך לפנות בצבא ? 3. אם אני רוצה להתנדב לצבא האם יקבלו אותי? תודה על העזרה והתמיכה שלך נדב

נדב, הצבא מברך על כל אחד שמוכן להגיע לצבא גם אם זה בהתנדבות. ממה שאני שמעתי, אם הבעייה בגינה השתחררת אינה בעייה שאילמלא ולא היו משחררים אותך היית מהווה סיכון ו / או איום כלשהוא בין אם במישירין או בעקיפין לעצמך ו / או לחברה בה אתה נמצא. אל תקבל את דברים אלו כברורים אלא כדעה בלבד לפי מה ששאלתי. אלון

ושוב שלום ללירון כמה עובדות על נושא הכפיה: א. החוק בארץ מאד ברור - אישפוז בכפיה מסיבות נפשיות יעשה אך ורק למשך שבועיים, לאחריהם מחוייבת בדיקה על ידי וועדה פסיכיאטרית שמונה שני פסיכיאטרים ומשפטן (כן, משפטן). באותם שבועיים הוראת האישפוז ניתנת על ידי הפסיכיאטר המחוזי בלבד _לא כל מתמחה ואפילו לא מנהל בית החולים), וזאת רק לאחר שהמאושפז נבדק על ידי רופא פסיכיאטר והוכח בברור כי קיימים שני תנאים אפשריים : האחד שקיימת מחלת נפש כהגדרתה בחוק (וכן, זה נכון, בחוק תמיד יש פרצות - אשמח להצעותייך או כל הצעה לשיפור ואכן יש שיפורים כל העת בעקבות פסיקות של בית המשפט העליון). השני שהאדם עלול לסכן את עצמו או אחרים. ב. במחלקה בה עבדתי היה תלוי שלט גדול מעל תחנת האחיות ובו מספר הטלפון של האגודה לזכויות האזרח. כל מי שמעוניין יכול לקבל ייצוג משפטי בוועדה הפסיכיאטרית ואף לפניה מעורך דין לוחמני למען זכויות החולה (וטוב שכך) ללא תשלום מהאגודה. ברגע שחולה מבקש- כבר באותו יום מגיע עורך הדין ולאחר הסכמת החולה מקבל גישה לכל חומר רפואי הנוגע להחלטה לאישפוז כפוי. ג. המשפטן החבר בועדה הפסיכיאטרית נמצא שם בשביל להגן על החולה ולא להיפך כמו שנוטים לחשוב לעיתים. ד. הערה קטנה : טיפול בנזעי חשמל אינו יכול להעשות בלי הסכמת המאושפז, גם אם הוא מאושפז בכפיה. ה. וגילוי מפתיע: גם הפסיכיאטרים בוועדה נמצאים שם על מנת להיטיב עם החולה וגם עם המילה הנוראית הזו שאסור להגיד - עם החברה , החברה לעיתים זו אישתו שאותה ניסה לדקור כי "הקולות אמרו לו " החברה לעיתים אלו אנשים אחרים שנפגעו ממעשים מסוכנים בדרגה זו או אחרת. אני חייב להגיד לך שנראה כי להיות חבר בוועדה שכזו זה יותר ממשימה קשה כי הגבול בין "אני אוהב אותה יותר לא אדקור אותה" לבין "אני מצטער אבל הקולות חזרו ואמרו לי לעשות את זה" הוא מאד דק. ונקודה למחשבה : הפסיכיאטרים חברי הוועדה שמים את השיקול החברתי מול השיקול של חופש הפרט ועליהם להחליט ביניהם - והדבר ללא ספק בעייתי. בארצות הברית למשל - אין אף פסיכיאטר המעורב בהחלטות שכאלו - שופט בית המשפט מחליט על סמך עדויות ,גם של מומחים. גם בארץ מנסה הקהיליה הפסיכיאטרית להעביר מידיה את ההחלטות הללו אך הדבר אינו עולה בידה. זו העמדה של רוב הפסיכיאטרים בארץ כי לא הם צריכים לעסוק באישפוז שלא מרצון ולכן בטוחני כי תקבל תמיכה רבה אם תשקיע את רוב האנרגיה שלך בזרוז התהליכים של העברת ההחלטה לרשות השופטת. ה. אני האחרון שאומר שאין טעויות במערכת - הראה לי מטפל (בכל תחום) שלא טעה מעולם ופשוט לא אאמין לך. טעויות כגון אלו מקבלות תהודה דבה כשמדובר בנושא עסיסי כמו שלילת חופש הפרט. אך יש לזכור שני דברים : את ההתיחסות (הצודקת) לטעויות ההפוכות מהסוג של : "אבל למה שחררתם אותו מבית החולים, הרי ידעתם שהוא עלול לפגוע בעצמו" שקורות גם הן ורק מעידות עד כמה טעון הנושא ומורכב מפתירתו בויכוח הנוכחי. ודבר שני, למרות כל הטעויות שנעשות בהיותנו לצערנו בני אדם ולא מלאכי השרת, הרי נכון שכל אישפז כפוי מוטעה, אפילו למספר שעות, הינו מאד טראומטי ותחושת חוסר הצדק קשה. אבל, וזה אבל גדול: אם תשקול מול כל "עוולות" הפסיכיאטריה את התועלת העצומה שהיא מביאה לאנשים שבזמן אחר ובמקום אחר היו מנהלים חיים מרוסקים ומלאי חרדה, הרי שוב - שאל את רובם מה הם היו מעדיפים.

תיקון טעות קטנה: האיגוד הישראלי לפסיכיאטריה אכן מצדד בהעברת מדיניות האישפוז הכפוי מהמערכת הרפואית-פסיכיאטרית למערכת המשפטית אבל דווקא משרד הבריאות-המחלקה לבריאות הנפש- מתנגדים לכך בתוקף. בכל מקרה רצוי להכיר את הגישות השונות כדי לנקוט עמדה בעניין. ידע מבוסס בפסיכיאטריה ובאנטי-פסיכיאטריה כאחד יוכלו רק להעמיק את הדיון ולא להפוך את הנושא להתגוששות ויש כאן כמובן לא רק שאלה רפואית אלא גם סוגיות פילוסופיות ואחרות שצריכות להנחות את המדינה בהתמודדות שלה עם נושא כ"כ מורכב. כתובות רלוונטיות למתעניינים: 1) איגוד הפסיכיאטריה בישראל: http://www.mentalnet.org.il/ 2) משרד הבריאות- המחלקה לבריאות הנפש: http://www.health.gov.il/units/mental/infoguide.htm 3) העמותה נגד תקיפה פסיכיאטרית- הנציגות של הזרם האנטי-פסיכיאטרי בארץ: ת.ד. 23476 תל-אביב 61231, טלפון 036911762

ומי יקבע מי יאושפז שופט הוא לא רופא מין הפח אל הפחת ואחד כמוני מיני רבים שלא מאמין במערכת המשפט בישראל מה יעשה הרי כולנו יודעים שהכל בולשיט ומי שקובע הוא אותו רופא פסיכיאטר נו מה אצה אומר

למאיר התיחסותי לנושא לקתה אכן בחסר ואני מודה לך על ההבהרה.

"ר עמיר פורמן שלום. אני שמח להתיחסותך העינינית לדברי פעם נוספת. יש בנושא זה בעיה רצינית ואני מקווה שחוק שישמור על איזון וימנע יתר כוח אצל גוף אחד הוא פתרון הולם - דבר שיש לחשוב בכובד ראש איך לישמו. ולגבי הטיפול אני אוסיף פעם נוספת יש דרך אחרת - מדע מודרני שנקרא דיאנטיקה !

שוב שלום ללירון צדקת בחלק מדבריך : בעבר חלק מהטיפולים הפסיכיאטריים גרמו לנזק או לפחות לא הועילו, אך מכאן ועד הוצאת מסקנה שהפסיכיאטרים שימשו סוכנים חברתיים סדיסטיים שכל רצונם היה ל"יישר" את האדם החריג אל תוך החברה הקונפורמיסטית - המרחק הוא גדול. אני הראשון שאודה בתופעות הלוואי של הטיפולים הפסיכיאטריים אבל כרופא שטיפל באנשים שסבלו (ואני משתמש במילה "סבלו" לא בכדי) מנפשם המעונה אני יכול לבקש ממך לפנות אל מקורות מדעיים וקצת לחדד את הידע שלך בהסטוריה של הרפואה מצד אחד והטיפול הנפשי מצד שני. עם ההתקדמות העצומה שחלה בשנים האחרונות בחקר הנפש אין היום טיפול פסיכיאטרי שאין לו הוכחה מדעית לכך שהוא מביא את הסובלים מנפשם למצב טוב יותר, למצב שהם יכולים לצחוק אחרי שנים של יסורים, ובלי קשר אם יתנהגו כמו שהחברה רוצה - היום אמת המידה הטיפולית להצלחה אינה "להיות נורמלי" אלא פשוט לסבול פחות, ואולי גם להיות מסוגל לאהוב ולפעמים גם לעבוד למחייתך. אבל גם אם אינך עובד למחייתך הרי מערכת התמיכה הממשלתית תתן לך את האפשרות להתקיים בכבוד. אני מסכים, לא מאד שאפתני מבחינה טיפולית אבל דיינו לעיתים בכך. אני מציע שתבדוק איזה אחוז קטן מהמאושפזים במרכזים לבריאות הנפש נמצאים שם שלא מרצונם - האחוז יפתיע אותך בקטנותו. רוב המאושפזים באים מרצונם כי הם סובלים סבל רב. יהיה זה מעט לא אתי, בלשון המעטה לומר להם שכאן יעשו להם דברים נוראיים בשם החברה. אני מציע שבמקביל לעבודתך בנושא האנטי פסיכיאטרי עסוק במקביל גם באיסוף מידע, אם מדעי- מחקרי (ויש הרבה) ואם חברתי - שאל את אלו שסבלו בעבר והיום חלקם אף - ישמור השם - מאושרים. קרא את שיריה של המשוררת יונה וולך וצפה בסרטיו של אסי דיין - שאל את עצמך למה אנשים אלו ורבים כמותם החליטו לאשפז עצמם במרכזים לבריאות הנפש. נסה להבין האם הטיפול שקיבלו פגע במקור יצירתם הפנימי ? לא נראה לי. דבר עם אנשים שלא יכלו לצאת מהמיטה במשך חודשים של סבל עד שבאו לבקש מזור בצורת כדור (כן, כדור "כימי" שלא נדע) והין הם יכולים ללמוד באוניברסיטה מה שמעניין אותם ולעבוד בעבודה שגורמת להם עונג (או שאינם עושים דבר וגם זה טוב - אבל אינם סובלים). לך דבר עם אנשים ששמעו במשך שנים קולות בראשם, וניסו לפגוע בעצמם רק כדי לא לשמוע את הקולות מעוררי החרדה. חלקם יגידו לך שקצת יותר משעמם להם עכשיו, בלי הקולות ועם הכדורים - שאל אותם אם היו רוצים להפסיק את הטיפול התרופתי - עם או בלי תופעות לוואי ולחדש את ימי הבהלה, כשכל עובר מזדמן ברחוב נדמה להם כסוכן של הממשלה הרודף אחריהם - שאל אותם, רובם לא ירצו להפסיק ויותר מזה - את רובם המכריע איש אינו מכריח לקחת תרופות, הם עושים זאת על דעת עצמם. גש אל האנשים שלא היה להם כוח לנשום ובודאי שלא לדבר במשך תקופה ארוכה של דיכאון - נסה להבין מהם למה הם ביקשו לקבל טיפולי חשמל - ביודעם שבפעם הקודמת זה עזר להם. שאל אותם מה זה עשה להם, שאל אותם האם נגרם נזק למוחם או אולי להיפך ? - ככל שידיעתי מגעת - רובם יאמרו שיעברו שוב את הטיפול ללא היסוס אם יהיה צורך. ודבר אחרון - לגבי נושא הכפיה, מומלץ שגם בנושא זה תעשה קצת שיעורי ביית. על כך ההודעה השלישית והאחרונה.

אתה קצת צודק שבאנו על דעת עצמנו אבל כנרה שבטחנו יותר מידי באתם רופאים ולא פעם הם דוחפים תרופות בשביל השקט הנפשי שלהם שאל אותי לא את לירן אני כבר נחשב לממוחה בתחום בלי תואר באנו לבקש עזרא לא קבר אני ממתין לכתבה האחרונה ואז אגיב

ללירון ראשית תודה על כך שעוררת דיון מעניין וחשוב מאין כמוהו בפורום . להערכתי הפורום שלנו משמש כבימה מתאימה במיוחד לדיון בסוגיות שהעלית. בהחלט הייתי שמח אם סגנון ההתבטאות היה פחות לוחמני ויותר ענייני אך כזה לעיתים אופיים של ויכוחים. ולעצם טיעוניך: אני מקבל מטיעוניך את ההרגשה שגם אם חלקם נכונים (וסביר להניח שכך) הרי ברובם הינם הקצנה חד צדדית שמקורה בכאב רב של אנשים שמרגישים שנפגעו מטיפול זה או אחר, ואין ספק שאכן יש כאלו. כדי לא לגעת במקומות כואבים אצל חלקנו הרשה לי להשתמש בדוגמא מתחום טיפולי אחר. כיום מעל חמישים אחוז ממקרי הסרטן עוברים ריפוי מלא אם כי לעיתים תופעות הלואי של הטיפול הינן קשות. האם לדעתך יהיה זה אתי לגשת לחולה סרטן בשיאו של תהליך הטיפול הכימותרפי,עם כל תופעות הלואי הכרוכות בו, ביום שבו עליו להחליט האם גם לכרות חלק מגופו כי יש בו את התאים הקטלניים ולומר לו - רק בשביל שידע: שחבל על זמנו, שהסיכוי שיצא מזה קטן ואם יצא מזה הרי יוותר נכה, שהכירורגים שם רק בשביל לגרום לו נזק ולעוות את גופו, שמקור מקצוע הכירורגיה בכלל לא ברפואה אלא בספרות (כן, הכירורגים הראשונים היו ספרים - גלחים), שעד לפני זמן לא רב היו מנתחים ללא הרדמה, שהתרופות הכימותרפיות מרעילות את הגוף ובכלל - במקרה יש לך ספר לתת לו שמדבר על כל זה ואף מציע פתרון קל יותר וללא תופעות לוואי? ותזהר שלא לומר לו מילה על הרוב המכריע של חולי הסרטן שיצאו מזה ושיקמו את חייהם ובנו משפחות ומצליחים להנות, לאהוב ולהתרגש? אני מקווה שהבנת את המשל והנמשל ועתה ארצה לדון בטענותיך הספציפיות. ועל זאת בהודעה הבאה.

ד"ר עמיר פורמן שלום. אני שמח להתיחסותך העינינית לדברי. לגבי המשל שהבאת. אתה צודק מאה אחוז. יש בעיה קטנה אחת !!!!!!!! אם נאמר שהמטופל מקבל טיפול קשה כמו שניתן למחלת הסרטן בעוד שכיום יודעים על טיפול פשוט יעיל ובעל 80% אחוז הצלחה ושאינו כואב או בעל השפעות לוואי והרס. למה להמשיך להשתמש בטיפול הישן והלא אפקטיבי כל כך ! והנמשל הוא: שיש דרך אחרת - מדע מודרני שנקרא דיאנטיקה ! ולכן אני מעלה דיון זה. אני לא תוקף את אלה שבאים לעזור. אלא את אלה שמשתמשים בשיטות ברברים לפעלים וגם לא יעילות כאשר יש שיטה הרבה הרבה הרבה יותר טובה ! והם (פסיכאטרים ופסיכולוגים) מבורותם או שחצנותם או מפחדם או מרשעותם לא מוותרים על השיטות הברברית והעתיקות האלה. פה הבעיה !

תודה לך לירון על הארתך? ובאמת שלא ידעתי עד כמה חמורה שיטה זו.

לירון היקר אשמח לדעת על כל מחקר מדעי שנעשה במתודולוגיות הניתנות לביקורת (כמו מחקר על קבוצה גדולה של אנשים, קבוצת פלסבו, סמיות כפולה, ושיטות סטטיסטיות נכונות) לגבי תועלת הדיאנטיקה בטיפול בסרטן. הצעה אישית: באם אתה רוצה לתקוף יריב - השתמש נגדו בכליו הוא ולעצם העניין הבא מחקרים כנ"ל ואז תצליח אולי לשכנע את הפסיכיאטרים והרופאים האחרים.

הייתי רוצה לשמוע דעות ממטפלים ומרופאים בנושא האישפוז לנערות עם הפרעות אכילה. האם לדעתכם הטפול במחלקה הפסיכיאטרית יכול להשפיע על התנהגות, תפיסת ה'אני',הערכה עצמית וכו'- בצורה טובה יותר מאשר טיפול בקהילה ? ובאיזה אופן. הייתי שמחה גם לקבל כתובות אינטרנט העוסקות בנושא או הפניה לחומר כתוב. תודה.

אני לא שום רופא זה בטוח, אבל אני אושפזתי ארבעה חודשים במחלקה בגלל הפרעות אכילה בעיקר. זה יכול להציל חיים. ממש כך, לדעתי בכל אופן.

ענת שלום רב, מעניין מדוע את שואלת את שאלותייך. האם את מתלבטת לגבי טיפול לעצמך או לקרובת משפחה, או אולי את עושה עבודה בנושא? בכל אופן, יש דעות מגוונות בנושא. להערכתי האישפוז צריך קודם כל להיות תלוי במצב הפיזי של הנערה ובמצב הנפשי. ככל שמצבים אלו חריפים יותר, הבחורה תתקשה לתפקד בבית, ולכן האישפוז יהפוך להכרחי. במידה והנערה יכולה להסתדר בבית, ויש מערכת משפחתית תומכת המסוגלת לסייע בזמן אמת (חוץ מטיפול אינטנסיבי מקצועי כמובן), הייתי ממליצה לנסות להישאר קודם בבית. אשמח אם תפרטי יותר בנוגע לשאלותייך ומקורן. בברכה, טלי פרידמן

טלי,מה דעתך...? אל תתפלאי על השאלה.לא התכוונתי עכשיו.אני מודעת לכך שאני לא יכולה .אני שואלת סתם מתוך סקרנות.

ברצוני להגיב ולחוות את דעתי בנושא הדילמה האם יש לאשפז אדם בעל הפרעת אכילה במחלקה פסיכיאטרית או לא: לפני כחודש אובחנתי כ"מופרעת אכילה", במשך מספר ימים לאחר מכן אני התנגדתי לאכול בתוקף, גם הצהרותיהם של הרופאים לגבי מצבי הירוד לא שיכנעו אותי ושינו את דעתי. לאחר שיחה קצרה עם פסיכיאטרית נכתבה המלצה לגבי מצבי שלפיה מקומי הינו במחלקה פסיכיאטרית. כששמעתי זאת, עלתה במוחי העובדה שבמחלקה סגורה/פסיכיאטרית נמצאים אנשים בעלי קושי לשלוט במצב, לשלוט במעשיהם, במחשבותיהם ובעצם הם נותרים ללא שליטה על חייהם. החלטתי שאם הגעתי למצב זה עקב שליטת יתר בתחושת הרעב שלי, שעם הזמן למדתי לאהוב אותה ואף התמכרתי אליה, באותה מידה אני צריכה לעשות משהו עם כל השליטה הזאת ולנווט אותה לכיוון אחר . כעת, אני מאושפזת ביחידה להפרעות אכילה בביה"ח שניידר, אני מאושפזת במסגרת אישפוז יומי, אני מקבלת שם את כל התמיכה והחיזוקים שאני זקוקה להם, אם זה מהמשפחה, הצוות הרפואי , והאנשים שלצידי ונמצאים במצב דומה לשלי. היתרונות באישפוז יומי הינם ברורים ומשמעותיים ביותר לגבי החולה.להבדיל מאישפוז סגור, שבו החולה נמצא בבה"ח במשך כל היום, והוא אינו נפגש עם איש, באישפוז היומי הורי נמצאים איתי כל הזמן ואני רשאית ללכת הביתה אחרי השעה שש.בנוסף לכך, באישםוז יומי החולה מודע לכל בעיותיו ויש באפשרותו להיות פתוח לחלוטין ולהביע את דעותיו לגבי תנאי האישפוזואף לשנותם. יש לציין שהכל מתנהל עם שיתוף פעולה מלא עם החולה, כאשר במחלקה הסגורה, לעיתים נאלצים להשתמש בכפייה כלפי החולה. גם עכשיו, כאשר אני כבר חלק מהמסגרת, יש לי קשיים שמלווים בפחדים, חרדות, חששות שקשה מאוד להתמודד איתם, אין זה קל לקום כל בוקר עם מחשבה שיש לך עוד יום לעבור, להתמודד- וזהו הקושי. ההתמודדות היא החלק הקשה ביותר, כשאתה לא מתמודד, אתה לא מבין את עומק הכאב בהשלמה עם מצבך ועם העובדה שעכשיו אין טעם להסתכל אחורה ולנסות לחזור למה שהיה, לשגרה שהיית רגיל אליה, אתה מרגיש שנלקח ממך משהו יקר, חשוב, חיוני, משהו שהחזיק אותך בעל משמעות עד שהוא נלקח, כשבעצם זה הרס אותך, זה שלט בך ובחייך ,אבל אתה עדיין לא מוכן לקבל את העובדה שעכשיו יש להיפרד ממה שהביא אותך למצב שאתה נמצא בוא כעת. השאלה היא עד כמה אתה מוכן להתמודד? והאם אתה רוצה שישלטו בך (מחלרה פסיכיאטרית/סגורה) ? או לעשות את כל המאמצים, להילחם ולהשתדל לנסות כל הזמן לשלוט במצב? תודה. M.

לחברי הפורום שלום. הפורום הזה נועד לציבור ככלי התבטאות חופשי כדי להעלות שאלות מחשבות ונושאים לדיון. שימו לב שברוב ההודעות שלי הדברים מובאים כשאלות לנושא אשר אליו נחשפתי ושבו אני מתעניין. אייני קיצוני ואינני בור. אני מבקש ללמוד ולאחר בחינת צד אחד אני בא לבחון את הצד השני. אני מודע לכך שרוב הפסיכיאטרים והפסיכולוגים משקיעים המון זמן ועושים זאת מהלב. אני בסך הכל מאיר עיניך ועיני הקוראים לאספקט נוסף ומבקש תגובה. מדוע אתה (ד"ר גרין) מתרגז ותוקף, ומאיים בתביעה ? לא נאמר דבר ולא חצי דבר נגדך אישית או נגד אחד מעמיתך בפורום זה. לא נאמר דבר משום הסתה או פגיעה. אני מחפש תשובות ואתה משיב באיום ותקיפה ? ולמען האמת אני חש שעצם העלבון והאיום מצדך מראים כי נגעתי בפצע כואב. ואולי כן יש אמת בשאלותי. הגורמים ה"קיצוניים" כביכול בסה"כ מנסים לשמור על תחום בריאות הנפש ועל זכויות בסיסיות של חולים - וכעובדה הם משיגים הוכחות ותגליות כל הזמן. במקום לנהוג בגישה תוקפנית תן לי תשובות או אתרים לפנות אליהם כדי שאוכל ללמוד גם את הצד שלך. לסיום אינני מנסה לפגוע רק לתקשר ואם פגעתי בך או במישהו באתר אני מצטער. שלך, לירון בירנבוים

שלום לירן גרין הוא לא ד"ר ולא הוא מאיים עליך זהו אדם אחר יש לך כאן טעות המאים הוא היועץ ולא דרור גרין גם אני חושב שיש ליועץ מה להסתיר אולי כדאי לבדוק את זה

אני לא חושב שלד"ר פלד יש מה להסתיר,אני חושה שזה די מכאיב לאדם שמקדיש שנים לילמוד ולעזרה לבני אדם.... שמזלזים בו אותך זה לא היה מכעיס ? אופיר

הפורום נועד לתת יעוץ מקצועי לניזקקים ולא להפיץ דעות קדומות או אינפורמציה לא נכונה יש מספיק דיסאינפורמציה בתחום ומתרט הפורום להקטין אותה - לכן אני מגיב כך לא ביגלל איזה פגיעות אישית או אמת ניסתרת

יש לך טעות, ד"ר גרין לא נוהג לתקוף לאים או כל דבר אחר, אתה כנראה מתבלבל

לירון היקר לאחר עיון נוסף מהחומר שכתבתה אני מבין שאתה מדבר מתוך חוסר-ידע מוחלט ולא מתוך כוונת לשון הרע - אני מושך בזאת את איומי כנגדך - וממליץ ללמוד לפני הבעת דעה שיש בה הוצאת לשון-הרע כלפי התחום בהצלחה

האם יש משהו שלא נכון במה שכתבתי שם באתר השני אולי תעמיד אותי פעם אחת במקום ותגיד לי לא זה שקר אין דברים כאלה לא חמוד אני היתי שם ליד חדרה עלי אף אחד כבר לא יעבוד ומה עם הסקר האידיוטי זוכר אותו אז אספר לך משהו גם אני השתתפתי בסקר האידיוטי וכפי הידוע לך צריך היתי גם לתת בדיקת דם אך מה לעשות אף רופא לא הצליח להוציא אפילו ד"ר פרקש המומחה הגדול לבדיקות דם לא הצליח מזל שלא היתי אחרי תאונה אחרת כבר היתי מת אז לא לקחו בדיקת דם נווו מה לעשות אנחנו רק בני אדם הכוונה לרופאים שהרי אנו לא נחשבים פעם שאל אותי אחד הרופאים שלכם אחרי ניסיון של מספר פעמים לנעוץ את המחט אם זה כואב נווווו אני כמובן לא בן אדם אז בטח לא כואב לי נכון גם לכלבים כואב יועץ יקר

יהודה יקר, מספר לא קטן של פעמים יצא לי לקרוא דברים שכתבת. יש בך המון כעס ולפי התגובות שלך שקראתי הצלחתי להבין מעט מהיכן הוא בא. זה מאוד מעניין אותי אשמח אם תרצה לספר לי את ההתחלה. מאוד ריגש אותי מה שכתבת לד"ר פלד זה העביר בי צמרמורת וגבר בי הרצון לשמוע את הסיפור שלך. מלי

יהודה היקר לצערי נפגשת עם החלק ה"חלש" של הפסיכיאטריה הישראלית מזל רע - פגישה עם הפסיכיאטריה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון - אני שמח להודיע לך שדברים משתנים במהירות - ומקווה לעתיד טוב יותר - אתה מוזמן לבקר כדי לבדוק בעצמך

ד"ר גרין שלום שוב. אתה עדין לא עונה לי ולכל האנשים בפורום על השאלות שנשאלו. אני באתי לקבל ידע. אני מבקש שתקרא שוב את מה שרשמתי ותתן לי תשובות. באתי לכאן ב"בורותי" ללמוד עוד ואתה לא מסוגל לספק זאת. אני גם הייתי מבקש אם תוכל שתעיין בספר שציננתי ותתן לי את דעתך על תוכנו ואולי גם על הספר פרקים נבחרים בפסיכיאטריה ועל מבוא לפסיכואנליזה של פרויד. שלך, לירון בירנבוים.

שלום לקוראי פורום זה. רציתי להאיר את עינכם לוועדת האזרחים לזכויות האדם (CCHR). הוועדה הוקמה ב-1969 כגוף עצמאי, כדי לחקור ולחשוף מקרים של הפרת זכויות האדם בידי פסיכיאטרים, ולטהר את תחום ריפוי הנפש. הוועדה, הכוללת למעלה מ-130 סניפים ב-30 ארצות, כוללת רופאים, מומחים לרפואה, אומנים, עורכי דין ומחנכים שמייעצים בתחום ההתמחות שלהם. אנשים רבים שהיו עדים למקרי ניצול לרעה של הפסיכיאטרים דווחו על מה שראו לועדה, דבר שהביא לשינויים לטובה במערכת בריאות נפש. למידע נוסף, צור קשר עם: עמותת מגן לזכויות אנוש נציגי CCHR בישראל ת.ד 37020, תל-אביב 61369 טל. 5660699-03 פקס. 5601883-03 E-Mail: [email protected] או בקר באתר: www.cchr.org שלכם, אזרח מודאג ומבין, לירון בירנבוים.

גם שאלתי אותך שאלה למטה,בקשר לספר הזה

הזרם האנטי-פסיכיאטרייה כבר קיים מראשיתה של הפסיכיאטרייה. מדובר בזרם חשוב מבחינה מדעית כי הוא דואג להזכיר לפסיכיאטרים את מגבלות וחסרונות המקצוע. במובן זה הוא מבורך ונלמד במסגרת ההכשרה בפסיכיאטרייה - אני אישית נותן לו דגש רב בהכשרת סטודנטים. בשנים האחרונות ישנם זרמים אשר הקצינו את הביקורת נגד הפסיכיאטרייה לכיוונים מוגזמים. ההאשמות שמובאות הקצינו עד אבסורד וכעת גובלים בהסתה פרועה - גופים דתיים פנאטים לא פחות בגישותיהם (כגון הכנסייה שעומדת מאחורי האתר שצוין) חברו יחד עם ארגונים קיצוניים לא פחות להשמיץ ולהוציא לשון הרע על הפסיכיאטרים. נכון שכמו בכל מצב בו עובדים אנשים קורים תקלות ולא תמיד יש הצלחה - נכון שכבני אדם יש כמה פסיכיאטרים ופסיכולוגים קרימינאלים שכשלו - אבל מפה ועד התקפת השמצה על התחום כולו - וכל הטיפולים שבו באופן גורף הדרך ארוכה. לאחרונה מספר ההשמצות הלא מבוססות גובר מאד - השתיקה של הממסד הפסיכיאטרי מתפרשת כהסכמה שבשתיקה - אני אישית כפסיכיאטר אשר משקיע את הנשמה בטיפול בנזקקים חש פגוע אישית מהתקפה הכפשה והוצעת לשון הרע כנגד המקצוע שלי - החלטתי לא לשתוק - וכעת אני בהליכים לבירור תביעה משפטית להוצאת לשון-הרע כנגד מספר ארגונים מהסוג שמתואר מעלה (לדוגמה: הארגון נגד תקיפה פסיכיאטרית) אני מקווה שנציגי העמותה יבררו היטב את טיעוניהם - כולל באתר זה - בטרם יפיצו הסתה ולשון הרע

לאחר התייעצות משפטית עם פרקליטי אני ממתין להזדהות מלאה של כותב הודעה זאת - ולהסתייגות מההתקפה הגורפת - בטרם אפתח בהליכים משפטיים

על המ אתה מיתרגש?... אז הבן אדם קרא חוברת אחת של עדי יהווה והוא כבר משמיץ את הפסיכאטריה,אין לך על מה להתרגש........ אותו אירגון (עדי יהווה) גם נגד הפלות,השתלות,ותרומות דם אני גם מאוד בספק עם לירון קרא את מבוא לפסיכואנליזה או ספר פסיכאטריה "חדיש" הוא כניראה מחפש פרובקאציות לירון:אם אתה רוצה לישמוע דעה.... תקשיב ותישמע,אם כבר באה עם עמדה מוצקה של "אנטי" אז למה אתה שואל שאלות שאתה לא מוכן לתת עליהן את הדעת? אופיר

ד"ר גרין שלום. אינני מבין למה אתה מרגיש מותקף ? הפורום הזה נועד לציבור ככלי התבטאות חופשי כדי להעלות שאלות מחשבות ונושאים לדיון. שים לב שברוב ההודעות שלי הדברים מובאים כשאלות לנושא אשר אליו נחשפתי ושבו אני מתעניין. אייני קיצוני ואינני בור. אני מבקש ללמוד ולאחר בחינת צד אחד אני בא לבחון את הצד השני. אני מודע לכך שרוב הפסיכיאטרים והפסיכולוגים משקיעים המון זמן ועושים זאת מהלב. אני בסך הכל מאיר עיניך ועיני הקוראים לאספקט נוסף ומבקש תגובה. מדוע אתה מתרגז ותוקף, ומאיים בתביעה ? לא נאמר דבר ולא חצי דבר נגדך אישית או נגד אחד מעמיתך בפורום זה. לא נאמר דבר משום הסתה או פגיעה. אני מחפש תשובות ואתה משיב באיום ותקיפה ? ולמען האמת אני חש שעצם העלבון והאיום מצדך מראים כי נגעתי בפצע כואב. ואולי כן יש אמת בשאלותי. הגורמים ה"קיצוניים" כביכול בסה"כ מנסים לשמור על תחום בריאות הנפש ועל זכויות בסיסיות של חולים - וכעובדה הם משיגים הוכחות ותגליות כל הזמן. במקום לנהוג בגישה תוקפנית תן לי תשובות או אתרים לפנות אליהם כדי שאוכל ללמוד גם את הצד שלך. לסיום אינני מנסה לפגוע רק לתקשר ואם פגעתי בך או במישהו באתר אני מצטער. שלך, לירון בירנבוים

לכל קוראי הפורום לילה טוב. קצת מידע חיוני שהייתי רוצה לשתף * הפסיכיאטריה התחילה את צעדיה הראשונים בשנת 1879 ע"י הפסיכולוג הגרמני וילהלם וונדט באוניברסיטת לפזיג בגרמניה שטען שחקר הנפש אינו מניב פרות, שהאדם היה בעצם עוד חיה ושניתן ללמוד ןלחקור אותו באותו אופן כמו חיה. הוא יסד פסיכולוגיה ניסיונית וקידם אותה כ"מדע". מכאן החלה הפסיכיאטריה את דרכה. הם פיתחו על בסיס זה שיטות נוראיות ולא אנושיות לטיפול בחולי נפש - דוקרן הקרח, ניתוח כריתת אונת המוח, שוקים חשמליים, סמים היפנוטיים, מקלחות כפואות ומה לא... שיטות ברבריות אלו שאינן מניבות שום תוצאה מלבד הרס האדם והפיכתו לנשלט וכנוע. אני יכול גם לדבר שעות על תרופות "פלא" - סמים אשר כביכול פותרים בעיות כמו דכאון, כמו אי יכולת למידה, פחדים ועוד. ילדים אשר מקבלים סמים כמו ריטלין כי הם נחשבים "היפראקטיביים". להורים קשה כי הילד קצת פעיל קצת פרוע ושובב - הוא ילד הרי - ניתן לו סמים כדי שהרגע, למה לא ? וכמובן פסיכיאטרים בבתי משפט שמעידים בשבועה בארה"ב על בן אדם שקם יום אחד לוקח אישה ואונס אותה במשך 9 ימים שהוא לא שפוי זמנית, לא אחראי למעשיו ובכלל זה בגלל אביו שלא נתן לא מספיק תשומת לב, ואמו אשר לא אהבה אותו מספיק - אז משחררים אותו. מספיק עם הבולשיט !!!! איך אפשר לא להיות אנטגוניסטי. דרך אגב לגבי הוכחות. יש ארגון שנקרא CCHR שמתעסק בנושא ויש לו מלא הוכחות על כל דבר שצינתי פה. www.cchr.org * נושא נוסף הוא מגוון השיטות והישומים שלפעמים סותרים זה את זה. אפילו קראתי הודעת יעוץ של הפסיכוטרפיסט שלכם. משהי מתלוננת על בעיה (חרדה אני חושב) אז הוא מציין 2 שיטות שונות מאד וגם טיפול תרופתי כפתרון ובנוסף אומר שהוא משלב את כולם. אז נשאלת השאלה מה נכון ? התשובה היא לא בפסיכולוגיה ולא בפסיכיאטריה לצערי. את התשובה מצאתי בספר שנקרא "דיאנטיקה - המדע המודרני של בריאות הנפש" שנכתב ע"י ל.רון הבארד. בספר ניתן הסבר הגיוני על המיינד, על מה מניע את האדם. נימצא גורם אחד לכל ההפרעות, מחלות הנפש, האברציות והמחלות הפסיכוסומטיות ונמצאה טכנולוגיה אחת ויחידה לטיפול בכולם. אחת ויחידה ומאד פשוטה גם. אני ממליץ לכל קוראי פורום זה לקרוא ספר זה וגם לבקר באתר של CCHR. מחכה להתיחסותכם בתודה, לירון בירנבוים. www.dianteics.org www.cchr.org את הספר ניתן להשיג בארץ בעברית.

דבריך לא נכונים כלל במיוחד בשני נקודות - טיפול בחשמל - ותרופות - התרופות הם לא "סמים" והטיפול בחשמל הוא לא ברברי הזרם האנטי-פסיכיאטרייה כבר קיים מראשיתה של הפסיכיאטרייה. מדובר בזרם חשוב מבחינה מדעית כי הוא דואג להזכיר לפסיכיאטרים את מגבלות וחסרונות המקצוע. במובן זה הוא מבורך ונלמד במסגרת ההכשרה בפסיכיאטרייה - אני אישית נותן לו דגש רב בהכשרת סטודנטים. בשנים האחרונות ישנם זרמים אשר הקצינו את הביקורת נגד הפסיכיאטרייה לכיוונים מוגזמים. ההאשמות שמובאות הקצינו עד אבסורד וכעת גובלים בהסתה פרועה - גופים דתיים פנאטים לא פחות בגישותיהם (כגון הכנסייה שעומדת מאחורי האתר שצוין) חברו יחד עם ארגונים קיצוניים לא פחות להשמיץ ולהוציא לשון הרע על הפסיכיאטרים. נכון שכמו בכל מצב בו עובדים אנשים קורים תקלות ולא תמיד יש הצלחה - נכון שכבני אדם יש כמה פסיכיאטרים ופסיכולוגים קרימינאלים שכשלו - אבל מפה ועד התקפת השמצה על התחום כולו - וכל הטיפולים שבו באופן גורף הדרך ארוכה. לאחרונה מספר ההשמצות הלא מבוססות גובר מאד - השתיקה של הממסד הפסיכיאטרי מתפרשת כהסכמה שבשתיקה - אני אישית כפסיכיאטר אשר משקיע את הנשמה בטיפול בנזקקים חש פגוע אישית מהתקפה הכפשה והוצעת לשון הרע כנגד המקצוע שלי - החלטתי לא לשתוק - וכעת אני בהליכים לבירור תביעה משפטית להוצאת לשון-הרע כנגד מספר ארגונים מהסוג שמתואר מעלה (לדוגמה: הארגון נגד תקיפה פסיכיאטרית) אני מקווה שנציגי העמותה יבררו היטב את טיעוניהם - כולל באתר זה - בטרם יפיצו הסתה ולשון הרע

אני בן 16 ויש לי בעייה , בכל פעם שאני מתווכח ואנשים לא מסכימים איתי זולגות לי דמעות מהעיניים וזה מביך ומשפיל , איך אפשר להיפטר מסף הרגישות או לפחות להפחית אותו ? אשמח לקבל תגובות

מדובר ברגישות של האופי -בשיחות עם איש מקצוע פסיכולוג תוכל להתגבר על רגישות זאת

יוסף שלום אני מסכים עם ד"ר פלד. פנה לייעוץ פסיכולוגי וניתן יהיה לעזור לך להתגבר על התופעה. בעיקרון ישנם 2 נתיבים אפשריים. האחד הוא להבין מה קורה לך מבחינה רגשית שמביא לדמעות. השני הוא לעזור לך בטכניקות שונות להתגבר על התופעה. בברכה ד"ר אורן קפלן

Angel,דרור,טלי,דפני, תודה על האיפתיות,והרצון הטוב, עד היום חשבתי שכל האנשים רעים ואין לבטוח באף אחד. אין ספק שהצלחתם לשבור את האמונה הזאת. אין לכם מושג כמה הייתי רוצה לספר, אבל אני לא חזקה מספיק בשביל לספר, אני לא טובה בכלום, גם לא בזה לצערי. תמשיכו להיות קשובים כל כך לכל מי שרק נכנס, התודה שלי היא בטח כלום לעומת מה שאתם עושים פה אבל בכל מקרה אני מודה לכם. שלכם, סתיו.

אולי הגיע גם זמנך לפתוח ולספר.... תראי, שוב אין לך על מה להעריץ אותי. גם לי עדיין קשה להפתח. אני מסוגלת לדבר עם אנשים שרוצים להקשיב וללכת סחור סחור , להסוות תחושות ובעיקר מניעים. אבל אני משתדלת לתת אימון, לבחור את האנשים שמעמדתם-לא ישפטו אותי. הכי גרוע היה כשניסיתי להסוות את חומרת מצבי ,גם בעיני עצמי. גם אני לא האמנתי שאני טובה בלדבר, ואני עד עכשיו לא מאמינה. אבל אין דבר כזה להיות טוב בלדבר.יש דבר כזה להיות טוב בלהקשיב, ואת זה אני כן מעידה על עצמי.תמצאי כאן עוד הרבה אנשים שיעידו זאת על עצמם ואני מעידה עליהם. עצם העובדה שאת אומרת שיש לך מה לספר , כבר פתח פתח קטן בשבילך.את רוצה לספר.את לא חייבת לפתוח את ליבך דוקא פה.זו בחירה שלך ורק שלך. את מודעת לכך שקורה לך משהו ושיושבים לך דברים על הלב. עוד משהו - אני לא "עושה כאן כלום". אני לא מומחה , לא נכנסתי לכאן כדי לתמוך אלא כדי להתמך ולהתייעץ. לא רק שאני לא מומחה אני גם לא בן אדם רגיל שנכנס כדי לחזק ולעודד. אביב אמרה לי שהיא רואה בי את עצמה ואני רואה בה את עצמי ממש כמו בראי. מנקודת המבט הזו, של הראי, אנחנו משוחחות בינינו. את תמיד תמיד מוזמנת להצטרף, בקצב שלך ולבחירתך. דרכינו תראי שאת באמת לא לבד.

אה..בעצם יש לי האקפלורר שמר אותה כנראה:-)מהודעה קודמת לי.. התכוונתי לכתוב לך "קודם כל שבת שלום" באמת שתהיה לך

סתיו יקרה, הנה, כבר עכשיו את כותבת את מה שאת מרגישה, וזו אולי התחלה טובה. את רואה? לא רק שגם אנחנו וגם את נותרנו שלמים, אנחנו אפילו שמחים להקשיב לך, ולקבל באהבה את כל מה שתרצי לכתוב לנו. לעתים ההתחלה קשה, אבל כעת ההתחלה מאחורינו, ואת כבר כאן אתנו, ואת מוזמנת לשוב ולספר, בקצב שלך, מדוע זה כל-כך קשה, ומיהי אותה סביבה בלתי אפשרית שמעיקה עליך באופן כה אכזרי. שבת שלום, וחג שמח, דרור

דרור, כל כך הייתי רוצה לכתוב,אבל אני לא מסוגלת אני לא יודעת אם יגיע היום שאוכל. אולי זה בגלל התחושה שפשוט עם חיים כמו שלי עדיף לי למות. ואני באמת מאמינה שלאף אחד לא יהיה איכפת. אני רק חושבת על איך אנשים יעמדו מול המצבה שלי ולא יהיה להם דבר אחד טוב להגיד עלי,אם בכלל מישהו יגיע. ואת האנרגיות הכל כך חיוביות והרצון הטוב, עדיף שתשקיע במישהו שיותר ראוי וזקוק לזה ממני. המשך ערב טוב שלך, סתיו.

סתיו יקרה, בכל מקרה אנחנו פה, מקווים לראותך, לשמוע ממך. אפילו סתם לספר איך עבר היום... אפשר להתחיל מהדברים הקטנים, הפשוטים. לא חייבים מיד לקפוץ למים. את יכולה ליצור עימי קשר גם מעבר לפורום, לפי פרטי ההתקשרות המופיעים בכרטיסי האישי. מקווה להשתמע, טלי פרידמן

http://doctors.msn.co.il/forums/list.php?f=66

יהודה, טוב מאוד. מצויין. עדי

שלום יהודה. רציתי להאיר עינך לועדת האזרחים לזכויות האדם (CCHR). הוקמה ב-1969 כגוף עצמאי, כדי לחקור ולחשוף מקרים של הפרת זכויות האדם בידי פסיכיאטרים, ולטהר את תחום ריפוי הנפש. אנשים רבים שהיו עדים למקרי ניצול לרעה של הפסיכיאטרים דווחו על מה שראו לועדה, דבר שהביא לשינויים לטובה במערכת בריאות נפש. למידע נוסף, צור קשר עם: עמותת מגן לזכויות אנוש נציגי CCHR בישראל ת.ד 37020, תל-אביב 61369 טל. 5660699-03 פקס. 5601883-03 E-Mail: [email protected] www.cchr.org שלך, אזרח מודאג ומבין, לירון בירנבוים.

תודה לירון וזאת אעשה יהודה

תגיד?למי יש כח ללכת לוועדות אחריי שהוציאו לנו אותו?

שלום לקוראי הפורום וחג פורים שמח :) אני מבין מעט בפסיכולוגיה ופסיכיאטריה. ולכן יש לי הבנה מסויימת אשר תוצג לאנשי המקצוע ולקוראים בשאלות. מדוע הפסיכולוגיה והפסיכאטריה משתמשות בשם זה כדי להגדיר את עיסוקם ? מקור השם הוא: פסיכי -> נפש + לוגוס -> הלימוד של. מכאן השם אומר הלימוד של הנפש. אולם מלמדים אותכם בספרים ובתורות שהנפש אינה קיימת ושלא ניתן להבינה וכי יש לראות את האדם ולהבינו כמו בע"ח. אתם לא יוצרים קונפליקט ? איך אתם מצפים לפתור בעיות בשיטה כמו הפסיכואנליזה ? האדם באמת מונע ע"י דחף מיני ודחף הרס ואגרסיה בלבד ? האם מקור הבעיות הנפשיות של הבנות הוא "קנאת הפין" ? והאם הילד בן השש נמשך אל אמו מינית ולכן רוצה להיות אביו ? או שאביו לא בבית אז הוא יהיה הומוסקסואל ? באמת ? אין לכם תשובות יותר טובות ? מצפה לתשובה, שלכם, לירון בירנבוים.

כי אם אתה קובע.... אז תשדרג את עצמך.,הרבה השתנה מאז תקופתו של פרויד,הרבה מים עבור מתחת לגשר אופיר

אופיר שלום. בעיקר אני שואל. למרות שקראתי ספר חדש על פסיכאטריה, נורא מקצועי ונוצר הרושם שהבסיס דומה לספר 'הקדמה לפסיכואנליזה' למרות שיש דיבור על רעיונות חדשים ומודלים אחרים. מחקה לתשובה ממך ואף להוספת מידע. בתודה לירון. דרך אגב, יש כל כך הרבה פסיכולוגים ופסיכיאטרים בעולם אבל עדין יש מיליוני חולי נפש, אנשים שמתאבדים, אנשים בדכאון, מלחמות, סמים, רצח ומעשי אונס. שכבת הגיל הרוצח והמשתמש בסמים נמצאת כיום כבר בגילאי 15-19. ילדים שמסימים תיכונים ובי"ס והם לא יודעים כלום ממש כלום, בקושי קרוא וכתוב וקצת חשבון. פשע גואה, אלימות סטיות הדרדרות ערכית והרשימה עוד ארוכה. הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה קימות כבר כ-100 שנה (אם אני לא טועה) אולי יותר. איפה הטכנולוגיה שלהם ולמה המצב משיך להדרדר ? ...אלא אם כן אין להם את התשובה. אולי הם לא יודעים מה מניע את האדם, מה מקור האברציות (סטיות מהתנהגות רציונלית) שלו ואיך לטפל בהם. אולי הטענה שפסיכאטריה כולה ממומנת ע"י חברות תרופות כדי שידחפו סמים ותרופות לציבור, כדי שימשיכו להתעשר, כאשר הסמים והתרופות אינן הפתרון, נכונה. אולי נושא הפסיכולוגיה כולה מתוסבך ונדרשים שנים רבות ללמוד אותו בגלל שזהו פיצוי על חוסר ידיעה בסיסי ואיזה ניסיון לערפל את חוסר ההבנה בנושא. אני בסך הכל שואל שאלות ומצפה לתשובות. או שאולי אני כבר נותן אותן ? למה העולם והחברה מהשיכים להתדרדר ולהתפורר כאשר לפסיכולוגים ולפסיכיאטרים יש את הידע הנכון על האדם ? מצפה לתשובה, לירון בירנבוים.

לירון יקר, הלוואי והדברים היו כה פשוטים, כפי שאתה מתאר. ההנחות שהנחת כאן בנוגע לפסיכיאטריה ולפסיכולוגיה הן עובדות חלקיות שיצאו מהקשרן, ומייצגות רק מעט ממכלול ההשקפות הנוגעות לטיפול הנפשי. לפסיכיאטריה ולפסיכותרפיה הנחות שונות בדבר בריאות-הנפש, ולא ניתן לכלול אותן במעטה אחד. אינני מכיר את הספרים הטוענים שלא ניתן להכיר את הנפש, ושיש להתייחס לבני-אדם כאל בעלי חיים. איפה שמעת את השמועות האזוטריות האלו? יתכן ויש בין עשרות אלפי הספרים והתיאוריות גם כאלו שמניחים הנחות כאלו, אך מקומן זניח. פסיכואנליזה, קנאת הפין, דחף מיני ואגרסיה, תסביך אדיפוס, אלו מושגים מתורתו של פרויד, שעברו עד היום שינויים ומהפכים רבים. כאשר מדברים היום על טיפול נפשי, מקומה של התיאוריה הפסיכואנליטית אינו מרכזי, והיא אחת מבין מאות גישות טיפוליות שונות. המושג 'טיפול-נפשי' אינו מלת קסמים בעלת משמעות אחת מדויקת, אלא אוסף של דעות ומחשבות, תיאוריות ושיטות, המנסות לסייע לבני אדם להתמודד עם שאלות העוסקות בנפש, שגם היא איננה מושג מובן מאליו. אם באמת יש ברצונך ללמוד יותר על טיפול-נפשי, אתה מוזמן להיכנס לאחת הספריות העוסקות בנושאים אלו, ולקרוא מעט מספרי המבוא המציגים את הגישות הטיפוליות השונות, יתרונותיהן וחסרונותיהן. בין השורות מציגה השאלה שלך תרעומת הנוגעת לטיפול הנפשי. אולי במקום לתקוף את הנושא כולו, תספר לנו מניין נובע הכעס שלך, ומהי ההתנסות שלך המביאה אותך לפקפק באמינותם של אנשי המקצוע? בברכה, דרור גרין

ד"ר דרור גרין היקר. אני שמח שענית לי על ההודעה. אני אבחר להתחיל דווקא מסוף מכתבך. 1. הפסיכיאטריה התחילה את צעדיה הראשונים בשנת 1879 ע"י הפסיכולוג הגרמני וילהלם וונדט באוניברסיטת לפזיג בגרמניה שטען שחקר הנפש אינו מניב פרות, שהאדם היה בעצם עוד חיה ושניתן ללמוד ןלחקור אותו באותו אופן כמו חיה. הוא יסד פסיכולוגיה ניסיונית וקידם אותה כ"מדע". מכאן החלה הפסיכיאטריה את דרכה. הם פיתחו על בסיס זה שיטות נוראיות ולא אנושיות לטיפול בחולי נפש - דוקרן הקרח, ניתוח כריתת אונת המוח, שוקים חשמליים, סמים היפנוטיים, מקלחות כפואות ומה לא... שיטות ברבריות אלו שאינן מניבות שום תוצאה מלבד הרס האדם והפיכתו לנשלט וכנוע. אני יכול גם לדבר שעות על תרופות "פלא" - סמים אשר כביכול פותרים בעיות כמו דכאון, כמו אי יכולת למידה, פחדים ועוד. ילדים אשר מקבלים סמים כמו ריטלין כי הם נחשבים "היפראקטיביים". להורים קשה כי הילד קצת פעיל קצת פרוע ושובב - הוא ילד הרי - ניתן לו סמים כדי שהרגע, למה לא ? וכמובן פסיכיאטרים בבתי משפט שמעידים בשבועה בארה"ב על בן אדם שקם יום אחד לוקח אישה ואונס אותה במשך 9 ימים שהוא לא שפוי זמנית, לא אחראי למעשיו ובכלל זה בגלל אביו שלא נתן לא מספיק תשומת לב, ואמו אשר לא אהבה אותו מספיק - אז משחררים אותו. מספיק עם הבולשיט !!!! איך אפשר לא להיות אנטגוניסטי. דרך אגב לגבי הוכחות. יש ארגון שנקרא CCHR שמתעסק בנושא ויש לו מלא הוכחות על כל דבר שצינתי פה. www.cchr.org 2. נושא נוסף הוא מגוון השיטות והישומים שלפעמים סותרים זה את זה. אפילו קראתי הודעת יעוץ של הפסיכוטרפיסט שלכם. משהי מתלוננת על בעיה (חרדה אני חושב) אז הוא מציין 2 שיטות שונות מאד וגם טיפול תרופתי כפתרון ובנוסף אומר שהוא משלב את כולם. אז נשאלת השאלה מה נכון ? התשובה היא לא בפסיכולוגיה ולא בפסיכיאטריה לצערי. את התשובה מצאתי בספר שנקרא "דיאנטיקה - המדע המודרני של בריאות הנפש" שנכתב ע"י ל.רון הבארד. בספר ניתן הסבר הגיוני על המיינד, על מה מניע את האדם. נימצא גורם אחד לכל ההפרעות, מחלות הנפש, האברציות והמחלות הפסיכוסומטיות ונמצאה טכנולוגיה אחת ויחידה לטיפול בכולם. אחת ויחידה ומאד פשוטה גם. אני ממליץ לך ולכל קוראי פורום זה לקרוא ספר זה וגם לבקר באתר של CCHR. מחכה לתשובה בתודה, לירון בירנבוים. www.dianteics.org www.cchr.org את הספר ניתן להשיג בארץ בעברית.

שלום! יש לי ילד בגיל 3.5 אך כדאי לספר לילד ארועים קשים כמו מוות או מחלה קשה של קרוב .

ליניב שלום. השאלה ששאלת עלתה כאן בפורום בהקשרים שונים של אובדן ומוות. זוהי תמיד שאלה לא קלה הנוגעת ברבדים שונים ומגוונים. המפגש של המוות עם ילד רך, הנמצא בראשית חייו- הוא כמעט בלתי נסבל עבורנו ההורים. הצורך להגן מפני כל רע והרצון להבטיח עולם אידיאלי נטול רוע, אכזריות וכאב מאפיין כמעט את כל ההורים. המציאות הפולשת לתוך הבועה של הקשר הורה- ילד נחווית כאכזרית ורעה. מצד שני- ילדים חשים את מה שקורה, גם אם לא נאמר להם. הם חשים את חרדות הוריהם, את העצב, הכאב, הגעגועים. התחושות- כאשר אינן מלוות במילים, עשויות להציף ולאיים עוד יותר. לכן, לדעתי, חשוב בכנות ובפשטות להסביר את מה שקורה. להסביר את העדרו/ העלמותו של אדם מסויים, את העצב והכאב- וכל זאת כמה שניתן ללא תאורים "פלסטיים" מפורטים. הילד עשוי לשאול שאלות על כך. תפיסת המוות של ילדים שונה משלנו. לעיתים נדמה כי הבינו את ההסבר- ושנייה אח"כ הם ישאלו: אז מתי נלך אליו? ואתם בסבלנות רבה צריכים לחזור על ההסבר. זה אולי גם יעזור לכם לעכל את האובדן, להסבירו במקביל גם לעצמכם, ולהבין כי כשם שאבל הינו תהליך ארוך ומורכב, כך גם הבנת המוות קשה לתפיסה. תוכל, אם תרצה, לשתף אותנו יותר בפרטי הסיפור העצוב הזה. אתה מוזמן גם לספר כיצד התמודדתם עם שאלותיו של ילדכם- והעיקר- תהיו חזקים. שיהיה בהצלחה. רוית.

אני רוצה מידע על תרופת ההלידול. השפעות על השינה גיל המעבר מהם ההשפעות התורשתיות

ממתי לתרופה יש השפעה על התורשה? הלידול היא במקור תרופה מאד נפוצה לטיפול בפסיכוזות (כולל סכיזופרניה). בשנים האחרונות ניתנת גם לטיפול בתסמונת טורט (והפרעות טיק אחרות).

הלידול הוא נוגד פסיכוזה - ניתן גם למנוע פסיכוזה חוזרת של סכיזופרניה - מונע גם התדרדרות בסכיזופרניה ולכן מומלץ כתכשיר הגנתי ללקיחה כל החיים. בצחילה הוא מרדים לכן מעודד שינה אבל כבר לאחר מספר שבועות אין לא כל השפעה לשינה יש לו תופעות לוואי - רעד וקישוין שרירים - לכן כבר לא נהוג לתת אותו יותר כיוון שיש תכשירים טובים יותר ללא כל תופעות לוואי - דהיינו "רספרידאל" ו "זיפרקסיה" במובן זה הלידול הוא כבר תכשיר היסטורי לא בשימוש ברוב המקרים

לפניי כמה חודשים ראיתי תוכנית על נפגעיי טיפול פסיכיאטרי. בעיקר מאישפוז כפויי. בתוכנית הופיעו נציגיי כמה אירגונים או עמותות נגד התופעה. אבקש לקבל מאדם מוסמך בפורום את פרטיי האירגונים, כתובתם באינטרנט ואם אין, דרך אחרת לצור איתם קשר.

אור שלום, בתוכנית "פוליטיקה" שדנה בנושא של טיפול/אישפוז פסיכיאטרי בכפייה הופיעו נציגים של "העמותה למאבק בתקיפה פסיכיאטרית". אפשר ליצור איתם קשר בטלפון : 6911762-03 או בכתב: ת.ד. 23476 תל-אביב מיקוד 61231

הערות לגבי התוכנית בטלו יזה המוזכרת ניתן היה לראות התקפה חד צדדית נגד הפסיכיאטרייה גם עקב תרבות הדיבור של נציגי העמותות שלא אפשרו לפסיכיאטרים להתבטא וגם עקב קוצר הזמן - בנוסף הריטטינג דורש סנסציה ולכן רק צד אחד מענין הזרם האנטי-פסיכיאטרייה כבר קיים מראשיתה של הפסיכיאטרייה. מדובר בזרם חשוב מבחינה מדעית כי הוא דואג להזכיר לפסיכיאטרים את מגבלות וחסרונות המקצוע. במובן זה הוא מבורך ונלמד במסגרת ההכשרה בפסיכיאטרייה -. בשנים האחרונות ישנם זרמים אשר הקצינו את הביקורת נגד הפסיכיאטרייה לכיוונים מוגזמים. ההאשמות שמובאות הקצינו עד אבסורד וכעת גובלים בהסתה פרועה - גופים דתיים פנאטים חברו יחד עם ארגונים קיצוניים לא פחות להשמיץ ולהוציא לשון הרע על הפסיכיאטרים. נכון שכמו בכל מצב בו עובדים אנשים קורים תקלות ולא תמיד יש הצלחה - נכון שכבני אדם יש כמה פסיכיאטרים ופסיכולוגים קרימינאלים שכשלו לאחרונה מספר ההשמצות הלא מבוססות גובר מאד - השתיקה של הממסד הפסיכיאטרי מתפרשת כהסכמה שבשתיקה - אני אישית כפסיכיאטר אשר משקיע את הנשמה בטיפול בנזקקים חש פגוע אישית מהתקפה הכפשה והוצעת לשון הרע כנגד המקצוע שלי - החלטתי לא לשתוק - וכעת אני בהליכים לבירור תביעה משפטית להוצאת לשון-הרע כנגד מספר ארגונים מהסוג שהופיעו בטלוויזיה אני מציע לא להיסחף בחד-צדדיות ולראות את התמונה הכוללת המורכבת עם יתרונותיה וחסרונותיה

פרסמתי כאן הודעה שנוגעת לפרופיל 21 והשלכותיו על החיים האזרחיים בנושא רשיון נהיגה ובכלל. למעט העזרה שקיבלתי מד"ר קפלן אורן שאני מאוד מודה לו על כך ,לא קיבלתי תשובה מפסיכיאטר של האתר ד"ר פלד או כל פסיכיאטר אחר . מדוע אין אפשרות לקבל עצה מפסיכיאטר ? מה קרה פתאום ? תודה על ההבנה נדב

פרופיל 21 ניתן עם סעיף מתאים להפרעה הנפשית אשר גרמה לשחרור - בהתאם לסעיף זה משרד התחבורה קובע כשירות נהיגה - כל מוסד ממלכתי מקיים איזה שהיא מדיניות משלו לגבי בעלי פרופיל זה בהתאם לסעיף

פורים שמחחחחחחחח

גם לך, יקירתי! מקוה ששלומך- ושלום כולכם-בטוב! תעשו חיים...

לכל הגולשים... שבאמת יהיה חג פורים שמח, עם המון תחפושות, צחוק, ואוזני המן! שלכם, טלי פרידמן

לאחר שכבר החלטתי ללכת לטיפול... איך לבחור את המטפל? האם יש אסכולות טיפול שונות, ואם כן כיצד אדע מהי המתאימה לי ביותר ומהי גישת המטפל? והאם לבחור את המטפל מהרשימה ב"דפי זהב"?

גלי שלום ראשית, סוג המטפל והגישה הטיפולית תלויים גם בסוג הבעיה. יש בעיות הדורשות טיפול פסיכולוגי ארוך טווח, יש כאלה שיותר מתאימות לטיפול קוגניטיבי ממוקד, וכו'. מעבר לכך זה דומה לבחירה של כל איש מקצוע. בד"כ מסתמכים על המלצות של אנשים שעליהם את סומכת. דפי זהב הוא פתרון לאותם מצבים שבהם אין המלצות. נישמח לעזור לך בהמלצה. תוכלי להקליק על שמי או על שם כל יועץ אחר בפורום ולשלוח הודעת דואר וננסה להפנות אותך. צייני היכן את מתגוררת והאם יש לך העדפות מסויימות. בברכה ד"ר אורן קפלן

איך חוזרים לאכול? היום ישבתי מול הדיאטנית ורק שמעתי אותה אומרת לי "את בתת תזונה","הגוף שלך במצב מאוד לא טוב", "את חייבת להבטיח לי לאכול ולא להקיא" , "תסמכי עלי אני רק רוצה לעזור לך " , "את צריכה להאמין בי.אני מבינה במיקרים האילו". אבל איך מיישמים את זה כשיש תחושת דחייה מאוכל? התווכחתי איתה שתוריד לי את הגבינה מהתפריט .אמרתי לה "מה זה משנה עוד 50 קלוריות" אז היא אמרה לי "אילו עוד גרמים של סידן לגוף שלך". היא כ"כ מתוקה,והיא לא איזו אישה מבוגרת שלא מבינה מה אני מדברת איתה.היא מאמינה שקשה לי.מבינה בהפרעות אכילה.באמת איכפת לי ממה שהיא אומרת.אבל לא מצליח לי.באתי הביתה ומכל הלב חשבתי להתחיל לאכול,ובכל זאת הקאתי. יש לזה פיתרון?

אנג'ל שלום רב, יש לזה פתרון חלקי: ללכת לטיפול טוב שיתמוך בתהליכים שקורים אצל הדיאטנית, ויהיה המשך ישיר שלהם. במקביל לכך מין הסתם מתרחש תהליך אישי-פנימי שאולי יצליח להניא אותך מההקאות. מדובר בעיקר בשיכנוע עצמי, וממש לא לוותר לעצמך. כן אני יודעת שהתשובה שלי בוודאי מאכזבת אותך, אבל צר לי, אין פתרונות קסם. שתיהיה שבת קלה ככל האפשר, טלי פרידמן

שלום, קודם כל אני שמחה מאוד שניתנה לי הזכות לשאלה שלך מהמון המון סיבות. אני רוצה לציין שאני בת 14 ולפני כחודש אובחנה אצלי הפרעת אכילה. מכיוון שעם הזמן וככל שהבעיה אצלי החמירה, כך התווספו אצלי החדים לאכול והחששות מאוכל והמחשבות שמגיעות לאחר שאתה אוכל והדחייה מהאוכל ותחושת הגועל שהרגשתי ואני ל-ח-ל-ו-ט-י-ן מרגישה אותו עד עכשיו, כאשר אני נאלצת לאכול. כעת אני מאושפזת ביחידה להפרעות אכילה בביה"ח שניידר. "תפסו" אותי לפני כחודש כאשר נקבעה לי פגישה עם רופאה שמתמחית בנושא, הם הבינו שאני נמצאת במצב של חיים ומוות והכניסו אותי לאישפוז מלא בחדר מיון. למרות זאת סירבתי לאכול. הבנתי שאני במצב של חיים ומוות ושאני "צריכה" לאכול גם אם אני לא רוצה, אבל אני פשוט לא הייתי מסוגלת. קפאתי במקום כשהאוכל הוגש לי, נגעלתי ממנו, וידעתי מה הוא יעשה לי לאחר מכן, הפחדים, החרדות, תחושת הגועל. מוכר לך? לחלוטין. ואל תחשבי או שאפילו תעלי על דעתך לרגע שכעת אני נהנית לאכול, או שכעת האוכל לא גורם לי להרגיש אשמה, ומגעילה, ודוחה, ושמנה, אבל יש רק מילה אחת שיש לי להגיד לך בנושא הזה : ה ת מ ו ד ד ו ת ! כשהייתי במיון סירבתי לאכול, הם הכניסו לי צינור לאף שדרכו הואכלתי במשך 5 ימים. אני רוצה להבהיר לך מה עבר עליי עדשהגעתי לאן שאני נמצאת בו היום. לא יכולתי לישון, היה לי קשה לנשום, לדבר ולזוז. הגעתי למחלקה עם משקל של ילד בן 9 , היה לי דופק של בן אדם מת,. נדקרתי, נבדקתי ואף דיברתי עם פסיכיאטרית שכתבה המלצה לגבי מצבי שלפיה יש לאשפז אותי במחלקה פסיכיאטרית. האמת היא, שיש לי עוד המון מה לכתוב לך, עכשיו אני נמצאת במעין מצב של הכחשה לגבי מצבי, אני מעדיפה להתעלם מהשמות שיש לבעיה שאובחנה אצלי ולא לדבר עליה. אני מעדיפה להתמודד עם כל הבעיות ללא שמות ותארים. בכל אופן אשמח לדבר איתך מכיוון שאת מזכירה לי אותי, בדיוק! ואני זוכרת איך נשמעתי כמוך, בדיוק! ועכשיו אני חושבת בצורה דומה אבל ההסתכלות שלי על הדברים היא שונה, מכיוון שהבנתי ש"נתפסתי" ויש לי שתי בחירות: סירוב לאוכל ואישפוז במחלקה סגורה, ששם ההאכלה נעשית בכפייה. או אכילה - דבר שלדעתי הוא נוראי ומגעיל, דוחה ומזוויע, שכרוך שקשיים ובעיות שאין לי צורך לפרט מכיוון שאת מודעת אליהם בדיוק כמוני. אני אשמח לדבר איתך. מאוד מאוד מאוד. 03-9384333Angel כתב/ה: > > איך חוזרים לאכול? > היום ישבתי מול הדיאטנית ורק שמעתי אותה אומרת לי "את בתת > תזונה","הגוף שלך במצב מאוד לא טוב", "את חייבת להבטיח לי לאכול > ולא להקיא" , "תסמכי עלי אני רק רוצה לעזור לך " , "את צריכה > להאמין בי.אני מבינה במיקרים האילו". > אבל איך מיישמים את זה כשיש תחושת דחייה מאוכל? > התווכחתי איתה שתוריד לי את הגבינה מהתפריט .אמרתי לה "מה זה משנה > עוד 50 קלוריות" אז היא אמרה לי "אילו עוד גרמים של סידן לגוף > שלך". > היא כ"כ מתוקה,והיא לא איזו אישה מבוגרת שלא מבינה מה אני מדברת > איתה.היא מאמינה שקשה לי.מבינה בהפרעות אכילה.באמת איכפת לי ממה > שהיא אומרת.אבל לא מצליח לי.באתי הביתה ומכל הלב חשבתי להתחיל > לאכול,ובכל זאת הקאתי. > יש לזה פיתרון? >

את היית כבר בת 21, בשמים נצנץ לך כוכב, בלילות גבר הסבל שלך בימים לבשת מסיכה, אילו ידענו לחיות, בתוכי, אני מודה לא ידענו איך אמר אבי "ראיתי בחיים איך הזמן חולף".. היה לך כבר נהדר, אבל עכשיו גם זה נגמר הפסיכולוגית נפטרה, אתה שוב בצרה.. (זה בא) לשונה של... בפיו של מישהו התרסקה, כבר אין חברה.. אתה יודע שזה בא, ולא אמרו לך מילה. דיכאון, עוד סיפור עצוב בגוף ראשון לא יכול כבר שני לילות לישון מה אתה עושה שם ,בחלון? במקום די מפחיד שנקרא לו הבית גר אדם מבולבל שנראה לו אני כי למרות שיש שמש יש הרבה אנשים אפורים.. במקום די מגעיל שנקרא לו הבית בן אדם שם שותה בקבוק אחרי בקבוק, הבן אדם הזה הוא האבא שלי בדיוק.. עכשיו מעונן... בנהובמבר כתבה לי מכתב די קורע, בדצמבר בגשם נסעה אל הוריה, כי גם היא נהרסה כמו כל האנשים רצתה להרגיש קצת מגע אנושי. עכשיו היא יוצאת לרחוב כדי לקבוע, שהיא לא לבד שיש מליונים כמוה.. שרוצים לאהוב ולאבד את החושים להרגיש מקרוב קצת, מגע אנושי. אל תקטפי פרי אמונים מתוך עצי תקווה, ואל תתני לשמך להיות כמו רעש של צפירה, אל תגלי את סודותיך לתוך אוזנו של זר וכשאחזור, האם קולי עוד ישמע מוכר? ותני לי את הכח שוב להתעודד כי כמו גשם על המים עכשיו אני פוחד. אדם בתוך עצמו הוא גר בתוך עצמו הוא גר. בתוך עצמו הוא גר. לפעצים עצוב או מר הוא, לפעמים הוא שר, לפעמים פותר דלת לקבל מכר, אבל, אבל לרוב, אדם בתוך עצמו נסגר.. הלוואי והשירים האלו היו מפסיקים להתנגן אצלי.

סתיו, אביב גפן ושלמה ארצי אכן יודעים למלל היטב תחושות הקיימות אצל רבים מאיתנו: הדיכאון, העצבות, הבדידות, הקושי והכאב. אני מניחה שאת שומעת אותם כי הם משקפים עבורך משהו פנימי שלך. לעיתים זה טוב לשמוע אותם, זה מצליח למלל עבורנו מה שאנו עצמנו מפחדים להגיד. וחוץ מהשירים, את מספרת למישהו על מה שאת חשה? את תמיד יכולה לכתוב אלינו. גם דברים שאת כותבת. אני משוכנעת שזה יהיה לא פחות "מעביר תחושות" מהשירים. מה דעתך? בברכה, טלי פרידמן

טלי, אני לא חושבת שמגיע למישהו עונש כזה, לשמוע אותי מדברת.. אחד משנינו בטוח ימות. אני חושבת שעדיף שירים על מילים, במיוחד כשעצוב. בכל מקרה לאף אחד גם ככה לא איכפת מה אני מרגישה, אנשים לא מתחברים לרגשות שלי אבל לשירים כן. לילה טוב סתיו.

סתיו, למה הלוואי?

לפעמים עדיף לא להרגיש כלום, זה הכל.

Hi, i just wanted to tell you that i spoke with Yael and she said she didn`t actually work with chidren privatly but she would see me to talk,so i have arranged to see her tonight at 8,i just hope i can find an arrangment for my kids so i can go to see her, I will let you know what happens ,thankyou for all your help............... Lisa!!!!!!

Lisa Hi!!! I'm so happy to read your mail. I will be happy to hear how you are doing. Be patient- things might take time before improving. Good luck. Ravit.

Ravit hi, well i didn`t go this evening i cancelled i got scared i don`t know why i have to do this i know but it`s a bit more complecated than you think i`ve been in a terrible mood for the past day or two i keep crying and feeling so down and really nervous i wish i could go to sleep for like a really long time and wake up to find that every thing is alright