פורום פסיכולוגיה קלינית

קודם כל לאור רוז ואופיר,שבעצם מדבור באדם אחד...זה כבר נהיה פאטתי מאוד מנהלי הפורום:מישהוא השתמש בשם שלי,ולא "בלי כונה", לתושמת ליבכם אופיר

בוא נברר כמה דברים, אופיר נשמה, אני רוז, יהודה ואור הם אחרים ואופיר זה אתה, אני לא מבינה למה נטפלת אלי, רק בגלל הערה אחת שלא מצאה חן בעיניך, החלטת לטפס עלי, שתדע כמה דברים, א. אתה לא יכול לסבן אותי, מזהים אותך, על פי הכתיבה שלך. ב. אני לא מתחזה, אני משתמשת בשם הזה, ולא מחליפה שמות, בניגוד למה שאתה חושב, למרות שאני משתתפת בפורומים אני אישה עסוקה, ויש לי הרבה במה למלא את זמני, מאשר להתעסק בשטויות. אז תוציא לך את זה מהראש, ג. החלטת לטפס על עץ ואתה לא יודע איך לרדת ממנו, אז אתה מפרסם הודעה מטופשת כזו, אתה יכול פשוט להגיד "פוס" ולהחליט להיות בנאדם. ד. אני לא נגררת לרמת דיבור שלך "סתומה בלחצים" "מדברת שטויות" וכו' , אם אתה רוצה, אני מכירה לכסיקון של מילים וקללות יותר גדול משלך עשרות מונים, רק אמרתי לך זו לא שכונת הארגזים פה, ואני לא מתכוונת לרדת לרמות כאלה שאתה יורד אליהן. ה. אתה ממש שקוף, תגיד אתה חושב שצריך להיות גאון בשביל להבין את הקישורים ששלחת דוקא לי, ועוסקים בך? אתה בסך הכל הרגזת כמה אנשים. ואותי? פשוט הצחקת. אז תעשה לעצמך טובה , תפסיק את המשחקים שלך, ותמשיך להתעסק בדברים יותר יצירתיים, ואגב, יש ביצוע נהדר חדש, ל"מכופף הבננות,, שווה האזנה. ברצינות. אבי געזונט, אני סיימתי, ולא מתכוונת להתיחס אליך יותר.

אני לא שלחתי קישורים,בטוח שלא אליך...... את סיגנון הכתיבה שלי לא ממש קשה לזיף,כמו שלא קשה לזייף את סיגנון הכתיבה ה"פרחי" שלך. הרבה סיכוי שאני "יזפתי" הודעות בשמי,...אין הרבה,כי באותו זמן היתי בבגרות (מיבחני סיום ל י"ג)סביר להניח שזאת את רוז יקרתי,זאת לא תהיה פעם ראשונה שאת מזיפת שמות תילכי לטיפול! אופיר

תודה על התגובות. אני מכירה בכך שהצדק איתך,ועם טלי ועם הפסיכיאטר(לפעמים),והדיאטנית וכו'... אבל.... עברתי שבוע קשה מאוד שכלל בולמוסים,הקאות,צומות,חוסר שינה ,בכי,מריבות ,צעקות ומה לא... אפילו ברחתי מהבית... אני מרגישה מאוד נבוכה. עשיתי את המוות למפקדים שלי בצבא,לחבר שלי,להורים...ועכשיו כולם מאיימים ש"יטפלו" בי כל אחד בדרכו... אני כ"כ לפתוח דף חדש,חלק,של מאבק במקום של נחיתה ארצה.אני נורא מתביישת במה שקורה לי.בעקר בעובדה שאני לא יכולה לשלוט על התפרצויות העצבים שלי... למזלי,יש לי בבסיס קצינה שנותת לי טיפים קטנים לחיים.בשונה מרוב האנשים,היא לא מנסה ללמד אותי מה בסדר או לא בסדר בחיים שלי,כי היא יודעת שזה לא יעזור.היא רק מייעצת לי לעבור את הימים בשלום ומאירה על הנקודות בהן אני זו שהייתה לא בסדר... ויש לי את טלי..שמקשיבה,ודואגת לי ... אבל מה לעשות,אני לא נפתחת לטיפול... למרות שאני חייבת בדחיפות להפטר מהבעיה הזו.אני קצת נוטה לטירוף וזה מפחיד אותי:) פעם רציתי להיות כמו ה"גיבורות שחולות". היום כבר בא לי כבר להיות מאילו שהבריאו....הן הגיבורות האמיתיות!

שלום לכן אני מבינה ששתיכן נמצאות בדיכאון (תקנו אותי עם אני טועה ) ואני רואה ששתיכן מביעות כאן את הקשיים שלכם, מדברות עם טלי ואין לי ספק שיום יבוא ואתן תרגישו הרבה יותר טוב עם עצמכן ועם החיים כי הם באמת יפים.למרות שהם לפעמים באמת לא פשוטים. שאלתי היא האם בהתחלת הדיכואון הייתן במצב שלא הייתן מדברות עם אף אחד על מה שקורה לכן ועל מה שאתן מרגישות ? אם כן מה גרם לשינוי לטובה ? תודה רבה לכן ושיהיה לכן יום טוב . קרן

היי קרן, סליחה על האיחור בתשובה, אבל כן, חלק מהבעיה היא הדכאון. אני לא יכולה לדבר בשם אנג'ל, וכל מה שאני אומרת הוא לגבי בלבד. אני חוויתי דיכאון עקב מחלתו של אבי ומותו, דבר שגם דירדר אותי להפרעת אכילה בולמית. נכון, בהתחלה קשה לדבר, קשה לפרוק. אני הרגשתי שאם אני אדבר, שאם אפתח את כל הקלפים, ואספר על ההקאות רק אבריח ממני אנשים. לא יכולתי לשאת את הדיכאון בעצמי וחשבתי שאין טעם לספר, כל כך קשה, כל כך לא מובן, כל כך כואב, מאיפה מתחילים, ולמה. התחושה היתה של למה לדבר על זה בכלל, איזה תועלת זה יביא, ואיך אפשר בכלל להסביר את זה. את מה שמתחולל אצלי בבטן לאנשים אחרים. אני מאמינה שזה דירדר אותי לבולמיה. העדפתי לאכול ולהקיא רוב הזמן, כדי להסוות את הדיכאון. האוכל העסיק אותי כיון שלקח לי בערך שעתיים, וההקאות גרמו לי לשכוח, כי אחריהן התעלפתי אל תוך השינה. אני התחלתי לדבר על הדיכאון, על החרדות, ועל הפחדים בעיקר מהמוות ומהנטישה, כשהבולמיה הפחידה יותר מהדיבור. כשהבנתי שככה אני הולכת לחיות כל החיים, עם לאכול ולהקיא. אחרי כל הקאה הייתי בוכה שעתיים, לא מבינה למה אני עושה את זה ולא יכולה להפסיק. כאב לי גם פיזית וגם נפשית. ואז התחלתי לדבר. הפחד מהבולמיה היה פשוט חזק יותר מהפחד לדבר על הדיכאון.

מזל טוב ליום ההולדת. תמשיכי להיות כזו מקסימה...

:) תודה שיהיה לך סופ"ש קל ככל האפשר. טלי פרידמן

נערה שהובחנה וגם אמא שחייה בחו"לpbd האם יש איזה קלינקה שתוכל להושיע. אביה שמגדלה לבדו חסר ישע. הנ"ל טופלה בת השומר במחלקת של הפרעות אכילה .הנ"ל שוקלת כ 140 ק"ג אך זאת לא הבעיה. פחד מהדרדרות.............סמים מין גנבות ..............

עדין מחכה לתשובה על אפשרות טיפול של נערה בת 18 שהובחנה pbd shuly כתב/ה: > > נערה שהובחנה וגם אמא שחייה בחו"לpbd האם יש איזה קלינקה שתוכל > להושיע. אביה שמגדלה לבדו חסר ישע. הנ"ל טופלה בת השומר במחלקת של > הפרעות אכילה .הנ"ל שוקלת כ 140 ק"ג אך זאת לא הבעיה. פחד > מהדרדרות.............סמים מין גנבות ..............

אני אובחנתי כסובלת מהפרעת אשיות גבולית ואני סובלת למה לא מצאו איך לעזור לי אני מנסה להתאבד כמעט כל יום אני בדיכאון מהמצב שלי ולא יודעת מה יתן לי סוף סוף שקט כי אני במצב גרוע

שלום לכם אני בת 27 נפרדתי מבעלי זה עתה. מעולם לא האמנתי יותר מדיי בסיוע פסיכולוגי שכן האמנתי, ועודני מאמינה, בהתמודדות עצמית עם בעיות. אולם כעת, משנוצר אצלי מצב חדש שמעולם לא הייתי צריכה להתמודד איתו, רציתי לדעת אם אתם ממליצים לאנשים שעברו גירושים לגשת לייעוץ פסיכולוגי?! תודה רבה.

קרן שלום טיפול פסיכולוגי נחוץ כאשר ישנה סיבה. באופן אישי אינני סבור שטיפול פסיכולוגי נחוץ ומתאים לכל אחד. מצד שני, זה לא אומר שחייבת לקרות קטסטרופה כדי לפנות לטיפול. לעיתים יש רצון לפתור או להתמודד עם משהו בעזרת גורם טיפולי מקצועי. השאלה במקרה שלך תלויה בתחושתך ובסיבות לגירושין. אם את מרגישה שיש דפוס כלשהו ביחסים שלך עם בעלך או באופן ההתמודדות שלך עם החיים והאנשים שמסביבך, או אפילו משהו יותר אישי בך או באישיותך, שאיתו את לא מסתדרת, או חוששת שהדברים לא יצליחו בהמשך בגללם (וכדומה), אז יש בהחלט סיבה לפנות לפסיכולוג. במידה ואת מרגישה שהכל תקין ולמעשה אין לך רצון לפנות לטיפול (למשל, חברה טובה אומרת שאת חייבת, אבל את לא מבינה מה היא רוצה ממך), אז בין כך לא יצא מזה כלום. את תגיעי לפגישה, תאמרי שאינך מאמינה בזה, ותפרדי מהפסיכולוג לשלום. בשורה התחתונה, את היחידה שיודעת האם את צריכה טיפול פסיכולוגי. במידה ואת מתלבטת זו סיבה טובה לפנות לפחות לייעוץ חד פעמי ולקבל פיד בק על ההתלבטות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שכחתי שאופיר יושן ביום וגנסטר ב ל יל ה נא לא להפריע לתראות בלילה!!!!

על תחשוב הרבה חמורי חושבים

אופיר חמוד נראה לי שאתה מחפש אוייבים אז תרגע קצת אתה בטח זוכר אותי אז לא כדאי כי כשאני מפיל מיקלדת על מישהו הוא בורח ואנו רוצים שתישאר כאן איתנו אז תחשוב קצת

כולם נגדי?

לא חמוד תהיה ילד טוב ואנו כולם איתך טוב חמודי אתה כבר רגוע נכון

אופיר מה קורה???אני רואה שקשה לך להרדם לפני שאתה ""מיתפרק" כשיושנים ביום ומתעוררים בלילה,,בסוף זה משפיע על המוח ועל החשיבה !תנסה לישון בלילה ואז תרגיש יותר טוב!ואז אולי תיהיה מהמנומסים ביותר.........מהמנומסים!!..........מהמנומסים ב י ו ת ר

גם אתה?

אופיר מה קורה???אני רואה שקשה לך להרדם לפני שאתה ""מיתפרק" כשיושנים ביום ומתעוררים בלילה,,בסוף זה משפיע על המוח ועל החשיבה !תנסה לישון בלילה ואז תרגיש יותר טוב!ואז אולי תיהיה מהמנומסים ביותר.........מהמנומסים!!..........מהמנומסים ב י ו ת ר

אחי אתה.

היי, בוקר טוב. החזרתי לך תשובה הבוקר בענין "המקרה האבוד" למטה, בבקשה תקראי אותה.

וגם בענין ה"אוף איתי" החזרתי לך תשובה נפרדת, פשוט קראתי קודם את הראשונה ואח"כ את השניה.

למה אתם שולחים בני נוער שרצו להתאבד לאישפוז? אתם לא יודעים שברוב המקרים זה לא עוזר? כל הפחד והחרדה של לנסות להתאבד..זאת מצוקה..ודווקא בזמן הזה כשאנחנו צריכים תמיכה אמיתית וכנה ואוהבת..אתם שולחים אותנו לבית הכלא הזה..שכל ה יום נותנים לך תרופות.. ולמה אתם חושבים שאתם מעל למטופלים שלכם? מדברים איתם לאט כאילו ההשכלה שלהם כמו של בני 5.... כולנו בני אדם..לכולנו יש רגשות ופחדים.. למה אתם נועלים בני נוער בתוך בית חולים..ששם אסור לצאת לחופשי..ויש אישפוז בכפייה שזה בכלל סבל..קושרים אותך למ יטה כמו חיה ונותנים לך זריקות.. הכדורים שלכם..הדיעות שלכם..תזרקו לפח..עש שלא תשתוו לאותם האנשים שבהם אתם מטפלים ביחס א-נ-ו-ש-י כל התיאוריות שלכם יכולות ללכת לזבל.. לא שמענו על מלא בני נוער שיצאו מאישפוז ו ניסון להתאבד? תנסו לעזור..אל תחריפו את המצב..ואל תתעלו על המטופלים שלכם..אם זה היה מישהו קרוב אלייכם הנושא היה אחרת נכון?

http://doctors.msn.co.il/forums/read.php?f=6&i=27224&t=27187

יש לי שאלה הקשורה בתיפקוד המיני . האם החלק הפסיכולוגי יכול לשנות ,ולהחמיר את התיפקוד מיני ? מה ניתן לעשות אם זה כן בעיה רק בפסיכולוגיה ? מבקש תשובה בהקדם . תודה רבה מראש .

לwall שלום רב, המכתב שלך קשה, מלא כעס, האשמה ו...כאב. אין לי מושג אם אתה מדבר על עצמך או על מישהו אחר, אך נראה שהנושא בצורה כל שהיא "נגע" בך באופן אישי. בני נוער שמנסים להתאבד אכן נמצאים במצוקה, כפי שציינת. התאבדות ונסיונות אובדניים הם אחד הנושאים המסוכנים בטיפול בשל הסכנה של אובדן חיים או פגיעה בלתי הפיכה במצב הפיזי של האדם (וגם נפשית). לכן שאשר המטפל מבחין כי יש נטיות אובדניות חמורות וברורות, או שמא נעשה נסיון אובדני ויש כוונה לנסות שוב, אזי עלינו המטפלים והחברה בכלל לשמור ולהגן על המטופל מעצמו. לכולנו יש תקופות קשות, ומחשבות אובדניות ברמה כזו או אחרת עולות אצל כל אחד, אולם השאלה הגדולה היא עד כמה זה הופך להיות מציאותי וממשי, ובאזו תדירות המחשבות מופיעות. כאשר יש כוונה לממש את המחשבות הללו או שנעשה כבר נסיון, צריך להגן על המטופל, לתת לו מרחב בטחון. אני יודעת שבתי חולים פסיכיאטרים אינם מקום מלבב (ואף רחוק מזה), אולם אם זו האפשרות היחידה להציל את אותו אדם במצוקה, ואין מקום אחר בו ניתן להגן על האדם, אזי זו התשובה כיום. אני ממליצה לך לראות את הסרט "נערה בהפרעה". איכשהו זה נראה לי מתקשר למכתבך. בברכה, טלי פרידמן

טלי היקרה שלנו, למרות שאנחנו לא בטוחים שתאהבי את הפומביות הכרוכה בהודעה שלנו, בכל זאת חשבנו להפתיע אותך ולמסור לך מ-ז-ל ט-ו-ב ענק וחיבוק! הנה עוד יומולדת הגיע...ורק רצינו להזכיר לך בהזדמנות זאת שכולנו במרכז היום מתגעגעים אליך, גם הצוות וגם הקשישים, בכל הרצינות. הקשישים אפילו הכינו לך מתנה ליומולדת... אז תעברי אצלנו היום? שיהיה לך יום הכי הכי הכי מקסים, ולגבי איחולים - שיהיה לך רק טוב... אוהבים מאד-מאד צוות ומטופלי מרכז יום לתשושי נפש

נו...את רואה, אני לא טובה במחשבים כמוך... ההודעה מעל שייכת כמובן אליך גם.

טלי יקרה, יומולדת שמח, ושתהיה לך שנה נפלאה, והרבה אהבה, ושתמשיכי להשפיע מטובך על הפורום הזה, דרור

.

גם ממני. שתהיה לך שנה מלאה בשמחה ואושר.

לטלי היקרה, המון המון המון מזל טוב, ובאמת באמת יום הולדת שמח. תזכרי שאת באמת משהו מיוחד, לא רק ביום ההולדת שלך, אלא תמיד. ר.

טלי, המון מזל טוב ממני וגם מלא אושר!!!!!!! (וגם קצת עושר) עדי

דפנו'ש יקרה וכל החבר'ה, וכמובן- לכל הגולשים, לאביב, ולדרור: המון המון תודה על הברכות! אני מרגישה קצת כמו במסיבת הפתעה כי לא חלמתי שחברים שלי יגיעו עד הנה ויגרמו לי להסמיק אל מול כולכם, אבל הם עשו זאת. אז באמת המון תודה לכולם! טלי פרידמן

מצטרף לברכות ולאיחולים המון מזל טוב אורן

הכתובת הינה כדלקמן...... (וצר לי מאד רחל על מה שקורה לך) ברגע הראשון נפגעתי, אבל מזל שתיקנת....זה נוראאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא מה שאנשים עושים פה....ודווקא פה. http://community.webshots.com/user/tzviia

איזו דרך נפלאה להתחיל את היום... יופי של עבודות, והתרגשתי מאד מאמא ובן (אין צורך להוסיף מילים...) מקוה שיהיה לך יום טוב, שיהיה יום טוב לכולנו.

...

אני לא מצליחה לפתוח את עצמי... כל הכאב האמיתי שלי נבלע בתוכי.מול שאר העולם אני כולי משחק.הכל בנימה צינית,במן הומור ילדותי ובפנים כ"כ כ"כ שורף לי. ואני מרגישה טיפשה.טיפשה על כך שאיני מצליחה לבטא את הכאב הזה,להוציא אותו החוצה.אני לא רואה מוצא.הרגשות הפנימיים הכואבים שלי ,לא יפתחו לעולם בפני איש.אין לי אומץ לעשות זאת.אני פוחדת שמא אהפך לבדיחה בעיני המקשיב... לפעמים אני מדמיינת איך את צוחקת עלי מעברו השני של הקו... מצטערת....יש לי בעיה בראש....אני חולה...אני דפוקה....אין מה לעשות....

אני חושבת שמי שיצחק עלייך לא תרצי שיהיה איתך. אני מזמן הודעתי לכול מי שקרוב אליי, לפסיכולוגית ולחברים שאני "עוף מוזר" החשיבה שלי לא הגיונית ואין מה לעשות, יקבלו אותי או לא בעיה שלהם! מי שנשאר לצידי אוהב אותי באמת, מבין שאני מיוחדת במלוא מובן המילה. טלי

אנג'ל, אנג'ל מה יהיה ? אף אחד לא צוחק עלייך מהצד השני של הקו. בטח לא טלי, כמו שאני מכירה אותה. תני לאנשים להתחבר אלייך, תני לאנשים לגעת בך, תני לעצמך להישען. אלה מילים שנאמרו לי, ואני רק מעבירה אותם הלאה, ומרשה לעצמי להשתמש בהם. זה קטע קשה שצריך להתגבר עליו. להבין שאנשים רוצים, מוכנים ויכולים לעזור. אני בעטתי בכל כך הרבה אנשים בדרך שחשבתי שלא מבינים, שלא נמצאים איתי בכאב שלי, בחלקם בצדק, בחלקם לא. אכן, יש אנשים שלא יכולים להתחבר לכאב הפנימי שלנו, לפעמים בגלל ריחוק והתנשאות, לפעמים בגלל פחד, אבל יש גם אנשים שכן מסוגלים, ובהם צריך ללמוד לבטוח, להאמין, ולתת להם לעזור. שוב אני מדגישה שגם אני כרגע רק בתחילת הדרך, רק בתחילת התהליך, לומדת, נפגעת, נופלת וקמה, ולכן מרשה לעצמי להתייחס לדברייך, מאחר ואני שואלת אותן השאלות, ואת התשובות משננת לעצמי טוב טוב לראש.

תמונות של יצירות, כרגע פתחתי את הפורום, וראיתי שנכתב על טיפול באמנות. ממש מיקרי....... http://community.webshots.com/scripts/editPhotos.fcgi?action=viewall&albumID=10666692

שלום לך! טוב לשמוע ממך... ניסיתי להכנס לאתר דרך הקישור,ולא הצלחתי- מופיעה הערת אזהרה ובקשה ללחןץ על כפתור הקודם, מה שמחזיר אותי לקישור בפורום. אולי יש דרך נוספת להגיע לאתר? האם אלו יצירות שלך? להשתמע.

ואוליי תפסיקי להשתמש בשם שלי.

מתחזה יקר בתשובה לשאלותיך: באם הנך מבקר קבוע בפורומים הרי בודאי שמת לב שהנהלת הפורומים מעודדת את ההתבטאות החופשית ואינה ממהרת למחוק הודעות, גם אם תוכנן מרגיז, מעצבן, מעורר כעס, איבה או ריב ומדון. עם זאת, שימוש בשמו של אדם אחר בפורום, בין אם הוא מהגולשים או מהיועצים, אינו מקובל ולא יתקבל. לצערי, במקרים בודדים אלו של התחזות ההודעה תימחק בהקדם, ללא כל אזהרה, וזאת בשל חומרת הבעיה שההתחזות עלולה לעורר. בטוחני כי אם מבקר בפורום היה משתמש בשימך, היית מעדיף כי הודעתו תימחק לאלתר. אם יש לך שאלות נוספות אתה מוזמן להפנותן לתיבת הדואל שלי ואני מבטיחך כי תזכה למלוא ההתיחסות. מקווה כי תבין את המדיניות ותוכל בכל זאת להנות מביקור נעים ומהשתתפות פעילה בפורומים שלנו.

ואוליי מי מצוות היועצים ידו בדבר?

אהוד, לא נראה לי. עדי

מעוניין לדעת היכן יש מעבדות שינה או עבודות מחקר בנושא שינה או סמים שאפשר לראות איך מתבצע המחקר או להישתתף.

אנא עיזרו לי .... מה אפשר לעשות לאחר 15 שנות חרדה.

שלהבת יקרה, הקריאה שלך נופלת על אזניים קשובות, אך לא ברור לאיזו עזרה את פונה. למה את מתכוונת בחמש-עשרה שנות חרדה. האם אובחנה אצלך חרדה? האם היית בטיפול? מה היו ההתפתחויות במהלך כל אותן שנים, ובאיזה מצב את נמצאת כיום? האם כעת את נמצאת בטיפול? אשמח להקשיב, ולסייע כמיטב יכולתי. שלך, דרור גרין

שלהבת מה שכתבת ,ניכתב כתגובה למה שאני כתבתי. עדיף שתכתבי שוב כשאלה בפני עצמה ואומנם יהיה יראה לך שקל להגיד אבל הכל, אבל ה כ ל עניין של פרופרציה. את יכולה להחליט מאיזה זבוב לעשות פיל ומאיזה פיל להפוך לזבוב.

שלום בתל השומר יש מעבדת שנה טובה בניהולו של ד"ר ירון דגן. מעבדה מצויינת יש בטכניון. מעבדת שינה לילדים פועלת בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב בניהולו של ד"ר אבי שדה. אני מתאר לעצמי שיוכלו לכוון אותך שם. עבודות מחקר וספרות ישנם בלי סוף בתחום. חיפוש פשוט דרך מדליין או אפילו האינטרנט יעלה את כל החומר. בברכה ד"ר אורן קפלן

אבקש לדעת ממוחה מה אפשר לעשות נגד חרדות התוקפות אותי מזה 15 שנה?

ראי תשובתי למעלה.

אכן...תשובה מיקצועית טובה ומנומקת............................""אור

ועשיתי חיפוש על השם אביב בפורום.... וקראתי את כל ההודעות שלה... ובכיתי...ובכיתי...ובכיתי...

סליחה שגרמתי לך לבכות. ההודעות נכתבו בתקופה מאוד קשה שעברתי, אבל אני בסדר עכשיו. מנסה להתאושש, לאסוף את השברים, ולבנות את עצמי מחדש.

...

בני בן 13.5 ובאחרונה מגלה נטיה לסדר "במילימטרים" כל חפץ הנמצא בקרבתו בזמן נתון. האם מדובר בתופעה פסיכולוגית?

למה לחפש בעיות במקום שאין, בני מבולגן פחד, רוצה להתחלף?

נועה יקרה, רוז צודקת. כדאי להיזהר מאבחנות מוקדמות שעשויות לעורר חרדה. עם זאת, אני חושב שגילוי של סימנים מוקדמים עשוי להקדים רפואה למכה, וטוב שאת אינך מתעלמת משינויים בהתנהגותו של בנך, הנמצא בתקופה רגישה וחשובה בחייו. נטייה מוגזמת לסדר עשויה להצביע על התנהגות כפייתית, שמקורה בחרדה כלשהי. אם אכן כזה הוא המצב, כדאי לתת עליו את הדעת מוקדם ככל האפשר. ראשית, אני מציע שתנסי לשוחח עם בנך, בעדינות, ולנסות להבין את הקורה לו. נערים בגילו עשויים לסבול מבלי שהם עצמם יודעים את הסיבה למצוקה, ותמיכה רגשית חשובה ביותר במצב כזה. אני מציע שתסמכי על תחושותיך האמהיות, ואם המצב נראה לך מדאיג כדאי שתפני ליעוץ, ותבקשי סיוע מאיש מקצוע. אם תזדקקי לאינפורמציה מדויקת יותר, את יכולה לשלוח לי אימייל, ואנסה לעזור. בברכה, דרור גרין

שלום! מזה כמה חודשים יוצא לי לפחות פעם בשבוע "לטרוף" אוכל, ולאחר מכן כמעט לצום לגמרי מספר ימים כדי לכפר, ( ואף ניסיתי להשתמש מספר פעמים בחומרים משלשלים), מה שמלווה בהרגשה רעה של שנאה עצמית וגועל, הן באכילה עצמה והן בימים שלאחריה. התחלתי ללכת לטיפול פסיכולוגי בעקבות זאת, אני בטיפול כבר מספר שבועות, אך אני מרגישה שאני לא מתקדמת לשום מקום, ושאין סיכוי למצוא את שורש הבעיה. אני לא יודעת מאיזה כוון לגשת אליה ואני לא מצליחה להבין האם המטפל עובד בצורה שיטתית כדי למצוא את שורש הבעיה מפני שבכל שיחה אני מרגישה שהנושאים לא ממוצים ובפגישה שלאחריה אנו עוברים לנושאים אחרים. האם יש שיטות מסוימות לגשת לבעיה מסוג זה? האם אני צריכה למקד יותר את השיחה ולא המטפל? אני לא מרגישה שאני בדרך הנכונה, ואני לא יודעת מה אני יכולה לעשות כדי כן לעשות את הצעד הנכון. אשמח אם מישהו יוכל ליעץ לי מה אני יכולה לעשות כדי לעזור לעצמי. תודה מראש, קרן.

קרן יקרה, ישנן גישות שונות ורבות לטיפול נפשי, ולכן גם גישות רבות לטיפול בהפרעות אכילה. ניתן, למשל, להתמקד בבעייה עצמה במטרה ליצור שינוי מהיר, ואפשר גם לחפש את שורשי הבעיה בטיפול ארוך שעשוי להוביל למקומות אחרים לגמרי. טיפול נפשי איננו מכשיר מדויק לסילוק בעיות, אלא דרך להבנה עצמית שונה ולהתמודדות אחרת עם המציאות. בין כל מטפל ומטופל נכרתת ברית-טיפולית, המגדירה את הציפיות ואת מטרות הטיפול. ברית כזו מאפשרת יצירת קשר טיפולי, שרק בעקבותיו עשוי להתנהל טיפול יעיל. אני מציע שתשובי ותבדקי את הנושא עם המטפל שלך, ותבדקו שוב את החוזה הטיפולי. האם גישתו של המטפל מובנת לך ומקובלת עליך? האם הוא אכן צופה לשינוי מהיר ול'ריפוי', או מתכוון לטיפול ארוך ועמוק שאין בו שינויים מהירים? האם את מעוניינת בפתרון מהיר, ולעתים שטחי, או ברכישת כלי שיאפשר לך התמודדות עם נושאים רחבים יותר, שהבעייה הנוכחית היא רק ביטוי לקיומם? השאלות שאת שואלת חשובות ונכונות, והן מופיעות בתחילתו של כל טיפול נפשי. כדי שהטיפול יהיה מוצלח עליך לברר את השאלות עם המטפל, ולהגיע אתו להסכמה. רק קשר בטוח וכן עם המטפל יכול להביא להצלחת הטיפול. ואני מאחל לך בהצלחה, דרור גרין

היי, קרן. אני לא פסיכולוגית ולא מטפלת, סתם בחורה רגילה שמתמודדת עם בולמיה, מעגל של אכילה-הקאה ומשלשלים. הייתי בטיפול שנתיים אצל פסיכולוגית, היינו תקועות בטיפול, ללא שום התקדמות, אני בשלי והיא בשלה, אבל ההרגל והפחד להיות בלעדיה, השאירו אותי שם, עד שבסוף הטיפול נפסק ביוזמתה, מסיבותיה היא. כיון שהייתי במשבר מסיבות נוספות מצאתי לי מטפלת אחרת, מדהימה, דרך הפורום, ואיתה במשך שלושה חודשים, הצלחתי להשיג דברים שבמשך שנתיים לא השגתי מהקודמת, ולא רק בתחום הפרעת האכילה, אלה ההתמודדות עם החיים והקשיים בכלל. אני יודעת שלא הייתי משיגה אותו דבר אצל המטפלת הקודמת גם אם הייתי מטופלת אצלה כל החיים. אני לא מתיימרת להחליט בשבילך, אם להחליף או לא, ולפעמים קשה מאוד למצוא את המטפלת הטובה שתעניק לך את התמיכה והסיוע שאת צריכה, אבל מהנסיון שלי המאמץ שווה. אני בטוחה שהאנשים המקצועיים בפורום ישמחו לתת לך גם ייעוץ קונקרטי, לגבי שמות של מטפלים טובים עם נסיון בטיפול בהפרעות אכילה, אם תחליטי להחליף מטפלת בסוף. בהצלחה.

קרן שלום רב, השאלות שאת שואלת את עצמך כעת הינן שאלות חשובות ומשמעותיות. הן קורות פעמים רבות בתחילת טיפול. אנחנו שואלים את עצמנו לשם מה הגענו, האם באמת ניתן "להירפא", האם באמת ניתן לשנות את מצבנו העכשווי שבעטיו הגענו לטיפול ועוד ועוד שאלות. השאלות הללו הן המניע להמשך הטיפול אם מעלים אותן. אני מודעת גם לקושי לעלות שאלות שכאלו בתוך טיפול, כי יש בהן משהו שעשוי לתת תחושה שמא את לא בטוחה ביכולתו של המטפל. אולם אם לא תעלי את השאלות הללו הן תישארנה בגדר של התחבטויות פנימיות ללא מענה וללא עיבוד משמעותי ועשויות לפגום ביכולות שלך להיות אותנטית בתוך הטיפול, ולקבל מהטיפול את מה שאת זקוקה לו, הבטחון, ההכלה, והתחושה שאת באמת מוחזקת ומוגנת. כפי שאביב כתבה לך תהליך מציאת מטפל טוב הוא תהליך מורכב, ולגמרי לא פשוט. בטיפול צריך לחוש שהגענו למקום המתאים לנו, למקום מוגן, חמים ונוח. כך לפחות צריכה להיות התחושה בהתחלה. אפילו בצורה מינורית, אך בצורה כלשהי. אין בכוונתי לומר לך לעזוב את הטיפול, אך במידה ותלכי לפחות חמש-שש פעמים ותחליטי שזה לא זה, אשמח לסייע לך בבחירת מטפל. וגם אם תחליטי להישאר ועדיין יהיו לך התלבטויות, אשמח להיות לך לאוזן קשבת ולסיוע, במידה ותזדקקי. בברכה, טלי פרידמן

שלום רב ! כבר שנים (מאז היותי ילדה קטנה) אני תולשת את שערות ראשי ומגלגת אותן, אם זה לא השיער אז זה קצוות של ניירות הנושא מאוד מטריד אותי מכיוון שתמיד יש לי בשיער חלק שהוא קצר יותר בגלל התלישה מה הייתם ממליצים לי לעשות ??? לתשובתכם אודה !

שושי שלום זו תופעה מוכרת ועקשנית. ניתן לטפל בה בשילוב של כלים פסיכולוגיים ותרופתיים. תוכלי לקרוא פרטים באתר הבא http://www.geocities.com/naamaled/index.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

האם ערכי בדיקת כבד - 52, כשלפני הטיפול בפאקסט היו 28 יכולים להיות תופעת לוואי לפאקסט. (השינוי הינו תוך חודשיים מאז לקיחת התרופה)? תודה מראש.

על ההבדל בין סרוקסט לפקסט: שתי התרופות מכילות את אותו חומר פעיל (זהות בהרכבן הכימי). ההבדל הוא שהסרוקסט מיוצרת בחו"ל ע":י החברה שהמציאה את התרופה, ואילו הפקסט מיוצרת בארץ ע"י חברת תרופות ישראלית, ולכן ההבדל במחיר.

עזבי את הכבד האם התרופה עוזרת ??????ומה עם תופעות הלוואי????????

שלום. אני בחור בן 26 ,שמסיבות שונות מעוניין להיוועץ בפסיכיאטר,עקב דיכאונות. רציתי בבקשה לדעת איך מתנהלת הפרוצדורה לגבי בחירת פסיכיאטר . האם כדאי לי לעשות זאת דרך קופ"ח (מכבי),אני מאוד חסר ביטחון בנושא זה ואינני יודע איך לגשת לעניין ולחשוף לפסיכיאטר את בעיותיי. אשמח לקבל טיפ איך לגשת בביטחון. עוד דבר רציתי לדעת ,אם ביקור אצל הפסיכיאטר יכול לפגוע לי ברישיון נהיגה,או בדברים אחרים בחיי היום יום (למרות שלא מדובר במחלת נפש קשה אלה רק בטיפול עקב בעיות אישיות שגורמות לדיכאון). אשמח מאוד לקבל תשובה מקצועית.

ג'ואי יקר, אכן, לא קל לחשוף את קשייך בפני אדם זר. הצורך להיחשף בפני איש מקצוע העובד במערכת כגון קופת חולים קשה עוד יותר, בשל החשש מחשיפה. מן האופן שבו אתה מתייחס לנושא, אני מבין שעד כה לא קיבלת כל עזרה נפשית. המושג דיכאון, במובנו המקצועי, מתייחס לבעיות קשות יותר ממה שמייחסים לו בדיבור היומיומי, ולכן אינני בטוח שעליך לפנות לפסיכיאטר דווקא. אתה יכול, כמובן, לפנות לפסיכיאטר, או לפסיכולוג, באמצעות קופת-החולים. מובן שאינך צריך לחשוש לרשיון הנהיגה שלך. אנשי המקצוע מחוייבים לשמור על סודיות מוחלטת, ואין להם כל זכות להעביר מידע כלשהו, אלא אם כן מדובר בעבירה על החוק ובפגיעה באחרים. עם זאת, בשל החשש שלך מחשיפה, אולי כדאי שתפנה תחילה לפסיכולוג פרטי לקבלת יעוץ ולאבחון של מצבך הנפשי. זה אמנם יקר יותר, אך בכך תחסוך את התהליך של פנייה למערכת רפואית הדורשת חשיפה בשלבים פרוצדורליים שונים. יתכן שמפגש עם איש מקצוע יפיג מעט את חששותיך. במידה והקושי שלך דורש טיפול ארוך, ואין ביכולתך לממן טיפול פרטי, תמיד תוכל לפנות לקופת-חולים ולבקש השתתפות בתשלום או הפנייה לפסיכולוג העובד למען קופת החולים. אם יש לך שאלות נוספות, אתה מוזמן לפנות אלי גם באמצעות הדואר האלקטרוני (על-ידי הקלקה על שמי, המסומן בכחול). בברכה, דרור גרין

אין סיכוי שתהיה פגיעה ברישיון הנהיגה שלך או בכל דבר אחר (אלא אם כן אתה פסיכוטי ולא כך נראים הדברים!). טיפול במסגרת ציבורית חוסכת ממך גם את עלות הביקור וגם את עלות התרופות שתקבל (רצית פסיכיאטר, נכון?) היתרון בטיפול פרטי- אפשרות לגשת לרופא בכיר (מנהל מחלקה, מנהל מרפאת חוץ וכו'), דיסקרטיות מוגברת ושעות קבלה נוחות. אם אתה מעוניין דווקא בטיפול בשיחות אז עדיף-לדעתי-לגשת לפסיכולוג (מישהו טוב כמובן..). בכל מקרה רצוי לברר את התנאים לפני הפגישה הראשונה וזה יכול להפיג חלק מהחרדות שלך עכשיו בנושא זה.

שלום לכולם לאחרונה הופיעו תשובות בפורום בשם אורן קפלן, אך ללא הצבע הכחול המציין את מנהל הפורום. אנו מחקנו את התשובות הללו שנכתבו על ידי מתחזה, ומקווים כי דברים שכאלו לא יישנו. בכבוד רב ד"ר עמיר פרומן מנהל האתר

האם יש דרך להגן גם על גולשים סתם, לא רק על המומחים? בכל זאת אנחנו משקיעים זמן, בונים דמות, יוצרים קשרים בינינו לבין עצמנו... רק באופן תאורטי- האם ניתן לבדוק מאיזה מחשב הגיעה ההודעה?

.

רוז יקרה, אני מתקן את המעוות, וכל ההודעות בפורום 'הלם-קרב' ישונו. דרור גרין

לד"ר פלד ולאורן גרין שלום התחלתי טיפול פסיכולוגי לפני כחודשיים, בעקבות תחושה ממושכת של מתח, לחץ, תסכול וכעס. לאחר מספר פגישות, החליטה הפסיכולוגית שעלי להתחיל לקחת כדורים לטיפול בחרדה (ssri). היא טענה שהתרופה איננה ממכרת, שנוטלים אותה כחצי שנה עד שנה ואז מפסיקים עד שרמת הסרוטונין מתאזנת, ואז אפשר להפסיק והכל עובר, וכן היא אמרה שאין לה תופעות לואי. מבדיקה בפורום שלכם אני רואה שהפרטים הללו אינם מדויקים. כמו כן, נראה לי כי היא הזדרזה מאוד להחליט על הטיפול. לא סבלתי מהתקף חרדה מעולם, ותיאורי החרדה שבהם נקלתי בפורום הזה, אינם קרובים בכלל למה שאני חווה. אני חווה רמה גבוהה של מתח, לחץ ותסכול לא ברור. לפעמים קשה לי להשתחרר. לעתים אני מתפרצת בכעס על אחרים. אני לא סובלת מרעידות או הזעה כמו שמתואים כאן, אך לפעמים חשה מעין 'פרפור' בלב. כשאני מרגישה פרפור כזה, זה בדרך כלל קשור לגורם מלחיץ - כשאני מאחרת לפגישה חשובה, או כשיש לי המון מטלות חשובות והזמן לא מספיק. הדבר לא ממש פוגע בתפקוד שלי. אני עובדת, מרוויחה טוב, מצליחה, לומדת במקביל, מקיימת חיי זוגיות נהדרים ועומדת להינשא בקרוב. (אני חושבת שגם אורח החיים העמוס שלי תורמים לתחושת הלחץ, מן הסתם). יש לי חברים רבים, והתפקוד החברתי שלי לא נפגע. יחסי עם הורי טובים. בקיצור, האם אין דרך אחרת, פחות אגרסיבית להרגע? האם לא מדובר בהצעה פזיזה מדי מצדה של הפסיכולוגית - להתחיל לקחת תרופות במצבי? ואולי בעצם התגובה שלי היא סתם התנגדות לטיפול אפקטיבי ומועיל? אודה לכם מאוד על תשובותיכם.

כשתתחילי לקחת לא תרצי להפסיק עדיף לחיות עם התרופות ולא עם הגהינם שהם מונעות

אלה שלום. נשמע שנושא הכדורים מעורר בך חשש או התנגדות. זו תגובה טבעית לחלוטין ומאפיינת הרבה אנשים. ישנה סטיגמה, לעיתים מוצדקת, על לקיחת תרופות פסיכיאטריות. אבל חשוב לעשות הבחנה בין הסוגים השונים של התרופות. משפחת התרופות עליה את מדברת מאופיינת בתופעות לוואי מעטות יחסית והיא פופולרית מאוד בקרב אוכלוסיה בריאה. מליוני אנשים בארצות הברית ובמערב משתמשים בה. האם זה "כל כך פשוט" - התשובה לא כל כך פשוטה. זה כנראה גם פונקציה של הדיעה המקצועית. לדעתי האישית, במקרים רבים התשובה היא כן. זה יכול להיות כל כך פשוט ויכול לשפר את איכות החיים, במידה ואכן יש אינדיקציה מתאימה לכך. אבל יש דיעות שסותרות זאת הן מהכיוון שכל תרופה היא דבר מלאכותי, והן מהכיוון שיש הסבורים שצריך לטפל בסימפטומים הרגשיים והנפשיים ושהתרופה עלולה להפריע. אדגיש שאני לא מקבל את הדעות הללו בצורה אוטומטית ויש לשקול כל מקרה לגופו. ההצעה של הפסיכולוגית שלך נראית לי לא רק מקצועית, אלא לדעתי לא להציע לך את האפשרות הזו זה חוסר מקצועיות (שוב, כאשר יש אינדיקציה שזה עשוי לעזור). בסופו של דבר כדי לקבל את הכדורים את תופני לפסיכיאטר שיעריך האם אכן זה מתאים לך. הפסיכולוגית לדעתי חייבת להציע לך את האפשרות במידה והיא סבורה שזה עשוי לעזור, ומכאן זה בין כך לא בידיים שלה. את תחליטי האם זה נכון והאם את רוצה לנסות, ולאחר מכן הרופא יקבע האם זה באמת מתאים ומה הסוג והמינון הנכונים. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש ספר שנקרא עמק הבובות, מתאר את חיי "הזוהר" של שחקני הקולנוע, במיוחד שחקניות . חיים עמוסים, מלאי תחרות בכל המובנים. בובות, אלה גלולות למיניהן שנלקחו ע"י השחקניות כדי, להירגע, כדי להרדם, כדי להרגיש טוב, ועוד, הספר מתאר הרבה דברים גם את התלות של השחקניות באותן "בובות", בגלל המתח הנורא איתו הן החליטו לחיות. אורח חיים עמוס, קצת מתח וחרדה, הם לא התויה לקחת תרופות הרגעה, כמו שחוסר שינה בגלל עומס אינו התויה לגלולות שינה, תרצי להוריד מתח, תורידי את הטורים בפעילות, למה לקחת כדורים? למה להכניס חומר כימי למוח? סרטונין? את זה יכול להעלות גם שוקולד טוב, והוא לא הופך אותך למשהו אטום לסביבה. קצת לחץ זה דבר בונה, אם לא היה לנו דד ליין לכל מיני דברים איך היינו מבצעים אותם בכלל? אם לא הינו נלחצים לפני הפגישה איך היינו מגיעים אליה בזמן? כדי להיות בידואי, אתה חיב לגור במדבר, שם דברים נקבעים על פי שעון שמש. שם הפזיזות היא מן השטן. אנחנו חיים במן מרוץ כזה, אבל אנחנו גם יכולים לקבוע את הקצב, אז למה כדורים?

אורן, רוז ושאולי, תודה רבה על התשובות שלכם. זה מאוד חשוב לי. רוז, למה את מתכוונת ב'משהו אטום לסביבה'? האם זו אחת מתופעות הלוואי שיש לתרופות נוגדות חרדה מסוג זה (SSRI)? אני גם ראיתי בהודעות שאנשים השאירו בפורום הזה שמדברים על אובדן החשק המיני כתוצאה מהשימוש בתרופה. נראה לי שאובדן החשק המיני הוא יותר קשה מהחרדה שיש לי (או אין לי) עכשיו. מהם תופעות הלוואי? ומה לגבי מיכל ויעל ותמי שדיברו על התמכרות לתרופות הללו? שוב תודה.

לפני כשבועיים איבדתי את אימי שחלתה בסרטן ונפטרה לאחר ייסורים רבים. מאז חזרת המחלה לפני כחמש שנים התאבלתי ומנעתי מעצמי דברים רבים (כל חג היה "האחרון", כל יום הולדת וכו'...) היא נפטרה בבית, בידיים שלי, ולאחר יומים-שלושה קשים, חזרתי לעצמי, אני לא בוכה, כמעט ולא חושבת על זה האם זה נורמלי?, אני מרגישה בשיא כוחי, התפטרתי מהעבודה, אני מחפשת משהו טוב יותר ומרגישה בטוחה יותר כיוון שמישהו שומר עלי שם למעלה. אני רוצה להוסיף שחיי מסובכים גם כך: בת לאב עיוור ואמא ז"ל משותקת, אני עצמי חולה במחלה ניוונית ולא מצליחה להרות, לאחר הפלה. האם ייתכן שאני פשוט מדחיקה הכל ועלולה להתמוטט? ניסיתי טיפול פסיכולוגי בשנתיים האחרונות אצל שתי מטפלות איתן נפגשתי לפחות 12 פגישות (כל אחת), אבל הפסקתי כיוון שזה ממש לא הזיז כלום, כך שאודה אם לא תפנה אותי לייעוץ תודה מראש, דנה

דנה שלום רב, ראשית אני רוצה להביע את תנחומיי על מות אימך. תהליך של אבל ואובדן הוא תהליך סובייקטיבי עבור כל אחד ואחד. כל אחד מתמודד עם תהליך זו בצורה ובאופן שונה. מדבריך נראה כי את אישה עם הרבה כוחות ועם יכולת התמודדות טובה. לא לכל בעיה יש צורך בטיפול פסיכותרפויטי, אם כי לדעתי, זה לא עלול להזיק (אלא אם המטפל גרוע...). מציאת מטפל טוב עבורך (כי גם זה עניין סובייקטיבי עד מאד) עשוי להיות תהליך מתיש וארוך, ולעיתים יש לעבור כמה טיפולים עד שמגיעים למטפל הנכון עבור אותו אדם. את מעלה במכתבך קשיים רבים עימם את מתמודדת, קשיים אישיים, משפחתיים ובוודאי, כמו לכל אחד, ישנם עוד קשיים אחרים. לכן אני חושבת שכדאי שכן יהיה לך מישהו שאיתו תוכלי לעבד את הקשיים הללו, לפרוק, לקבל תמיכה וחיזוק, אולם כל זה באמת תלוי ברצון שלך. אם את חשה כעת שאת מצליחה להתמודד (ואכן נראה כך על פי מכתבך) ואינך מעוניינת בתמיכה וסיוע, אזי את יכולה להמשיך בדרכך, כפי שעשית את היום. אני מקווה שכאשר תחושי שיכולת ההתמודדות פחותה ואת זקוקה לסיוע, אכן תוכלי להעניק לעצמך זאת. שיהיה לך כוח, בברכה, טלי פרידמן

לדנה, א. אני בטוחה!!! שאת תצליחי להרות. אם אדם רוצה משהו, הוא ישיג אותו!!! ב. גם אימא שלי, התאבלה על אביה בעודו בחיים. עדי

תודה

כנראה מדובר בפיצול אישיות חמור.

סיגל שלום אני חושב שעדיף להימנע מלהאשים משתתף כזה או אחר, ובוודאי לא להיכנס לאבחנות פסיכיאטריות חסרות בסיס. בסופו של דבר כוונת הפורום ליצור דיאלוג חיובי בין אנשים ואין טעם להיכנס לציד מכשפות בעניין. אני סבור שעדיף לציין בקצרה כאשר מופיעה התחזות בפורום. אנו מצידנו ננסה למחוק הודעות שאינן ראויות להישאר. בברכה ד"ר אורן קפלן

מהי בדיוק האשמה שבה את מאשימה אותי?

לאורן קפלן? - הצחקת אותי, גם אני נפלתי בפח שלו בפורום הלם קרב.....

לסיגל, רוז תמיד כותבת את שמה!!!!!! עדי

ושמטרתו להרגיז אותי, כי הוא שלח לי קישורים להודעות מסוימות הקשורות אלי.

שלום סיגל, השימוש בשמות בדויים מקובל בפורומים שלנו, אך כאשר מישהו מתחזה לאחר המוכר לנו הוא פוגע בו ובאמינות הפורום. אני מבין את תחושת חוסר הביטחון שהתחזות כזו גורמת בפורום, וגם אני ניסיתי לאתר במשך היום את המתחזה, שניסה לשבש גם את הפורום שלנו (הלם-קרב). אני מצטער שהבלבול הביא אותך להאשמת שוא. רוז איננה מתחזה. היא משתתפת פעילה וחשובה בפורום הלם-קרב, ואני יכול להעיד ללא כל ספק שאין לה כל קשר לעניין. להיפך, גם היא עמדה על ההתחזות. אני מקווה שבזאת הנושא הגיע לקיצו. בברכה, דרור גרין

היכן ניתן ללמוד טיפול באומנות? מה דרוש לכך והאם יש למקצוע זה ביקוש?

שלום עדי- למיטב ידיעתי אפשר ללמוד טיפול באמנות בארץ בלסלי קולג', השלוחה נמצאת בסמינר הקיבוצים. נדמה לי שאלו לימודים לתואר שני, אחרי תואר ראשון בתחום רלוונטי, כמו פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית וכדומה. לגבי ביקוש- היום הטיפול באמנות כלול בסל השרותים הפרא- רפואיים הניתנים לבתי-הספר, מסגרת שנקראת מטי"א או מט"י. לפחות במחוז שלנו, יש תקנים לא מאוישים, והביקוש עצום, שלא לדבר על הפוטנציאל בשוק החופשי. זה נכון גם לגבי מרפאים בעיסוק, קלינאי תקשורת ופזיותרפיסטים. עושה לך חשק? בהצלחה!

עדי שלום רב, טיפול באומנויות הוא מקצוע נרחב שנחשב למקצוע פרא-רפואי. הוא כולל בתוכו מגוון רחב של אומנויות: דרמה, ביבליותרפיה, תנועה, ארגז חול, מוזיקה, צילום, אומנויות פלסטיות וכו'. ישנם מספר מקומות שניתן ללמוד בהם מקצועות אלו, כאשר המגמות העיקריות הן: אומנויות פלסטיות, דרמה, תנועה וביבליותרפיה: המדרשה לטיפול באומנויות - מכללת בית ברל, כפר סבא סמינר הקיבוצים אוניברסיטת בר אילן - טיפול במוסיקה בלבד אונ' חיפה כל המקומות שהזכרתי נותנים בסיום הלימודים תעודה (ישנם עוד מקומות, אך אלה העקריים ושידועים לי בוודאות). ישנו מקום נוסף הנקרא לסלי קולג' בנתניה והוא המקום היחידי בארץ שנותן תואר המוכר ע"י המחלקה להענקת תארים ודיפלומות במשרד החינוך, אך לפי הידוע לי אין אפשרות להמשיך עם התואר הזה לדוקטורט בארץ, כיון שזה תואר מאוניברסיטה בחו"ל (לסלי קולג שבבוסטון). לגבי הביקוש לאנשי מקצוע מתחום התרפיה באומנויות: מדובר במקצוע חדש יחסית (כעשר שנים בארץ), שעם הזמן מקבל תאוצה והכרה. לכן למקצוע הטיפול באומנויות יש כבר "דריסת רגל" בתחומים רבים: ילדים, בריאות הנפש, מפגרים, נכים ולמעשה - בכל סוגי האוכלוסיה. כמובן שגם הקליניקות הפרטיות מצליחות להתקיים לא רע. כדי ללמוד טיפול באומנויות (בכל המגמות) יש צורך בתואר ראשון עם אוריינטציה טיפולית, דהיינו: פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית, מדעי ההתנהגות, וכו', או תואר ראשון באומנות פלסטית/מוסיקה/תיאטרון וכו' (כל אחד לפי המגמה אליה הוא רוצה להירשם). אם יש לך שאלות נוספות, אשמח לעמוד לרשותך. בברכה, טלי פרידמן

האם עזב?ולמה לא עונה לתשובות?האם מדובר בכסף?

הוא ישוב בקרוב.

מהתשובות לשאלתי אני מבינה שלפי מצב הידע המדעי היום, עדין לא מצאו שהתרופות שמשפיעות על מנגנון השאיבה-חזרה של הסרוטונין, פוגעות. אבל כן מצאו ש"בן-דוד" שלהם, שגם משפיע על מנגנון השאיבה חזרה של הסרוטונין, פוגע. אז רציתי בכל זאת לדעת, באופן יותר מפורט, מה ההבדל בין תרופות אנטי-דכאוניות לאקסטזי בדרך הפעולה? והאם ההבדל מאפשר ללוקחי התרופות הנ"ל, להיות רגועים בינתיים שהתרופות לא מזיקות להם?

נטע שלום, אני כך כך נבהלתי מהעניין ומההסבר של הרופא כאן,שהפסקתי לקחת את הכדורים האנטי- דכאוניים סרוקסט,אני עדיין לא מוכנה לוותר על העתיד למען ההווה למרות כל הסבל, זה נשמע יותר מדי מפחיד ואני לא יודעת אם מצבי מצדיק שיעורי נזק כאלה בעתיד.

מה המחקר הכי עדכני יודע על הבדל בין 2 הדברים.

מה המחקר הכי עדכני יודע על הבדל בין 2 הדברים.

שלום לכולם. מעונינת לשאול שאלה שמטרידה אותי- החבר שלי נוטל סרוקסט , עכב התקפי חרדה וחשש למניה דיפרסיה ( ניתן ע"י פסיכאטר מוסמך ) כ- שנה . לאחרונה הוא לקה בשני " התקפים "( אני לא יודעת אם זו ההגדרה ) לא חרדה נפשית כפי שהוא אומר, אלא בהרגשה הפיזית וזה אומר סחרחורות "דיזי" שכמעט נופלים בכל פעם שמזיזים את הראש, קוצר נשימה ובחילות . בפעם הראשונה לקחתי אותו לשר"מ, שם ניתן לו קלונקס והגדירו את המצב כ"התקף חרדה" ואכן הכדור עזר והכל עבר בשלום. בפעם השניה ,שזה כרגע, יש אותן תחושות , הוא לקח קולנקס לבד אבל הרגשה הולכת ובאה. מה שאני רוצה לשאול , כי אני מודאגת האם ההתקף לדעתכם הוא אכן התקף חרדה ( למרות שהכל בסדר בנפש ) - והאם סרוקסט לא אמור למנוע ? ובעצם מה קורה לו ? תודה רבה .

נסי שלום רב, נכתב פה בפורום רבות אודות חרדה ותופעותיה. את יכולה להקיש בחיפוש "חרדה" ולמצוא שאלות ותשובות רבות שבוודאי יענו על חלק ניכר משאלותייך. לגבי החלק התרופתי, המתיני לתשובתו של ד"ר. במידה ויהיו לך שאלות ספציפיות נוספות, נשמח לענות. בברכה, טלי פרידמן

שלום האם ילדים יכולים להיכנס לדיכאון ? האם ילד בן 13 וחצי יכול לפתח מחשבות אובדניות בגלל משבר קשה מאוד שהוא עובר? עקב המשבר (מחלה) הילד הפסיק לתקשר חוץ מכן ולא הוא אינו אומר כמעט כלום, אינו רוצה לקחת תרופות וכל שעות היום שוכב במטה . מה לדעתך הסיבה . יש לציין שהילד מאוד אינטילגנט ורגיש במיוחד . האם זה יכול להיות ביטויי לכעס או האם ההתנהגות שלו היא ביטוי לדיכאון חריף וחוסר רצון לחיות? האם חובה במקרה כזה התערבות של פסיכיאטר או מספיק בשלב ראשוני פסיכולוג ? תודה

מירב יקרה, כן, כמובן, גם ילדים יכולים להיות בדיכאון, ולפתח מחשבות אובדניות. מחלה יכולה להיות סיבה למשבר, אם כי הסיבות יכולות להיות גם עמוקות יותר, ולא תמיד הן נובעות מאירועים חיצוניים מיידיים. מובן שאינני יכול לדעת את הסיבה לכך, ולשם כך כדאי שהילד עצמו יפגש עם איש מקצוע. אני ממליץ מאוד על פגישה עם פסיכולוג. משאלתך אני מבין שבעיניך פסיכולוג מומחה פחות מפסיכיאטר, ולא כך הדבר. פסיכולוג או פסיכותרפיסט הוא איש המקצוע המתאים לזיהוי הבעיה שציינת. פסיכיאטר עוסק במחלות נפש ובפתרונות תרופתיים, והתיאור שלך איננו מרמז על מקרה כזה. חשוב שהילד יופנה לטיפול מוקדם ככל האפשר, כדי להקל עליו ולמנוע סיבוך מיותר. בברכה, דרור גרין

מירב שלום רב, קשה להבין ממכתבך מה בדיוק קורה וקרה לילד. איזה משבר הוא חווה ומהן התופעות שהוא סובל מהן היום שעל פיהן הסקת שהוא בדיכאון. מאיפה את יודעת על התכנים האובדניים שלו? האם הוא מספר לך אותם? האם הוא מרבה לשתף אותך במחשבותיו? באופן כללי בוודאי שכל אדם בכל גיל, ואפילו תינוקות יכולים לפתח סימנים של דיכאון. ילד בגיל 13 הוא כבר נחשב למתבגר, וללא ספק בגילאים אלו פעמים רבות אנו רואים עליה בתכנים אובדניים, בדיכאונות נעורים וכו'. אולם את מוסיפה כי יש רקע למשבר של הילד, ולא ברור מה הרקע. נראה כי הילד בכל מקרה זקוק לתמיכה ולטיפול מקצועי. זאת לאור המחשבות האובדניות וחוסר התיפקוד. פסיכולוג ילדים ונוער טוב עשוי להיות מענה מספיק עבורו. אם הפסיכולוג יחליט שכדאי לערב גם פסיכיאטר מן הסתם הוא יישתף בכך גם את ההורים. בברכה, טלי פרידמן

ערב טוב... מזמן לא שמעתי ממך. אני מקוה שהכל בסדר, שסתם לא הזדמנת לפורום. אני כותבת למקרה שהזדמנת והיססת אם לכתוב או לא. יש לי תחושה שקורה משהו מוזר לפורום, משהו לא כל-כך טוב. אני לא מצפה שתמיד תהיה אוירה טובה, ובהחלט יש מקום לכל הדעות, אבל יש אוירת מדנים כזו. כך לפחות אני מרגישה. אולי זה רק זמני, ויחלוף מהר... יש איזה אידיוט שהשתמש בכנוי שלי. אני מקוה שאף אחד לא נפגע מהשטויות שהוא כתב בשמי. אני מקוה גם שתצליחי להבחין מה באמת בא ממני, ומה ממשהו אחר. אחרת, נצטרך לשנות את הפגישה הוירטואלית מהפורום הזה לפורום אחר... מקוה לשמוע ממך.

הי!!! באמת הרבה זמן לא יצא לי להגיע לפורום... שום דבר לא קרה, להפך. המצב דוקה טוב מאד!! כבר כמה ימים ברציפות שיש לי מצב רוח טוב ! ולא מעט זה בזכות כלב קטן שיצא לי להכיר, ולהיות בחברתו המון!! אני כ"כ כ"כ כ"כ אוהבת אותו, ונראה לי שזה הדדי. אני לא מתכוונת רק לזה שהוא משחק איתי, כי זה קורה עם כולם, אבל איך שהוא נרדם עלי....בכזה ביטחון.....ממיס את הלב. המצב שדיברת עליו בפורום, זה נכון, וחבל.... לפעמים זה יכול להוציא את החשק לקרוא את ההודעות של כולם, ואז אתה מתרכז רק בדברים שמופנים אליך, וזה פיספוס לפי דעתי. בטח זה יעבור.... מצאתי בין כל הדפים שלי בבית, שיר שהעתקתי בעבר מפורום אחר! אז הוא לא שלי!!! (אני לא מתכוונת לקחת זכויות יוצרים....) " פרקי אצבעותי בולטים מכאב צפורני צהבו קמלו בבואתי המשתקפת בשולי הצג - מבעיתה מכדי להיות אמיתית. את שארית כוחותי אני מגייסת כדי לענות בחוכמה, בעוקצנות קצת מפתה - ואל תפסיקו - הפורום הוא חיי, כלואה בין כתלי פנטזיה חולנית וזה עדיף על מציאות ריקנית בה אני משתדלת להקיא את עצמי..." השבוע הקאתי פעמיים אחרי הרבה זמן שלא עשיתי את זה.... אני שמחה לראות שהכשרון הזה נישאר לי! אבל כמו שאמרתי בהתחלה: אני מרגישה מ צ ו י י ן ! :)

איזה כיף לשמוע ממך... מי חיבר את השיר? יש בו סוג של אסטתיקה מצמררת, קצת כמו המפלצת שתארת. גם יפה וגם מפחיד. אני גם רוצה לשלוח לך שיר, אבל אני חייבת לסיים עכשיו. אשתדל לחזור הערב... להת'.

ד"ר פלד שלום האם עישון גראס בזמן לקיחת תרופות:פבוקסיל 100מ"ג ו טרנסקל 30 מ"ג ביום יכול להזיק? אני שואל כי הטרנקסל ממכר ואני מתחיל לקחת יותר המינון המותר. בעבר הייתי מכור ללוריוון נגמלתי בעזרת הטרנסקל [הכל במעקב רפואי של פסיכיאטרית] ועכשיו אני מכור לטרנסקל מה אני יכול לעשות כדי להפסיק את ההתמכרות כי אני מעשן גראס מידי פעם וזה מרגיע אותי ולא גורם להתמכרות. אני רוצה לציין שאני לא לוקח אקסטזי או כל סם קשה אחר. אבקש שתענה לי תודה.

עידן שלום אני מבינה שאתה בבעיה, גם אני נמשכת לסמים ומעשנת גראס מידי פעם. אל תעשן גראס עד שתקבל תשובה ברורה ממומחה. תשלוט בדחף לברוח מהמציאות למרות שאני מבינה שהיא קשה לך אם אתה רוצה לעשן גראס. מקווה שתצא מהמצב הזה בצורה טובה. שלך יהודית.

עידן אל תעשן גראס בזמן שאתה לוקח תרופות! נכון זה רק גראס אבל זה יוציא אותך מאיזון כימקלי במח. תיזהר מהדברים האלה.

עידן! לפי דעתי, עדיף שתסיים עם כל החרא של התרופות וההתמכרויות האלה ותעבור לגראס, כמה שגראס יש עליו חילוקי דעות, עדיף סם שלא ממכר פיזיולוגית מאשר סם שממכר. אבל בכל זאת, מי אני... אולי עדיף שתקשיב ל"מומחה"..... (ציניות קשה). יוני לביא.

לדעתי אתה צריך לרדת בהדרגה עם הטרנקסל. ממש לאט לרדת עד שתיגמל. ע"פ מה שידוע לי טרנקסל ממכר בטווח ארוך. הוא טוב לתקופות קצרות ואז לא ממכר. יש טרנקסל 5 מ"ג אז תתחיל במינון מעט נמוך ממה שלקחת - לכמה ימים ואז תוריד עוד לכמה ימים וכו'. לאחר מכן תוכל לקחת כדור רק בזמן שאתה חש ממש לא טוב ולא כל הזמן. בהצלחה.

יוני לביא תודה לך על העצה המועילה אני כבר 3 שנים מקשיב למומחים פסיכיטארים, דוקטורים וכ"ו והם לא שיפרו את המצב הנפשי שלי. לעומת זאת עצות של חברים שלי עזרו לי הרבה יותר.

שלום, קראתי את הסבריו של ד" פרומן על הפעילות וההשפעה של כדורים פסיכיאטרים ושל הסם אקסטזי על המח- על מערכת העצבים, וזה מפחיד! לא ידוע איזה נזק הכדורים האלו יגרמו בכל מה שקשור לתכונות של התאיים ונושא הסרוטונין, אני חושבת להפסיק לקחת את הכדורים לאלתר, שכן רציתי להרגיש יותר טוב זה לא שהייתי במצב של טרום התאבדוץ או איבוד קשר עם המציאות אני לא יודעת אם המקרה שלי מצדיק לקחת סיכונים כאלו שסביר להניח שיתתמשו. אני לא יודעת כיצד לנהוג בהמשך.

http://doctors.co.il/forums/list.php?f=66 פה לא עונים?עברי לפורום זה והאנשים שם יעזרו לך.

שלום, כתבתי כבר בעבר בעניין השתמטות מהצבא. אני חושבת שהעיסוק הזה הביא אותי היום במקרה אולי, הייתי קרובה לבסיס שבו שירתתי (אחרי תקופה ארוכה השתחררתי על אי התאמה) והלכתי לבקר בבסיס. המקום היפנט אותי הסתובבתי שם , וניסיתי להתחבר לתקופה ששירתתי שם ומה הרגשתי(חלפו למעלה משנתיים מאז שהייתי שם ) , הסתכלתי על המקום בצורה שונה, פתאום הבחנתי בעד כמה המקום יפה , שליו ושקט,כל כך ירוק שם ויש שם מרחבים, ממש פסטורלי במיוחד במיקומו המסוים. עמדתי מבחוץ חצי שעה, וחלפו לי תמונות מול העייניים, עברו להם חיילים שנראו לי כמו יצורים ירוקים, לא יכלתי להזדהות איתם, והרגשתי כאילו אני מתעניינת במציאות של מישהי אחרת, אח"כ שניתחתי את ההרגשה לעצמי , חשבתי שהשארתי במקום הזה משהו ממני לא יודעת מה,המקום היה כל כך שקט כמו מוזיאון. אני חושבת שמזמן מתתי והרוח שלי מסתובבת לה ולא יכולה להרגיש משהו אנושי. נראה לי. היה שם שקט חרישי שאי אפשר לתאר אותו במילים. דרך אגב רציתי להיכנס לבסיס , פתחתי את דלת הכניסה אך אחת מהחרדות שלי לקחו אותי אחורה וחזרתי אחורה. ענבל ענבל

ענבל שלום רב, אין לי מושג מה הוביל את רגלייך אל דלת הכניסה, או מה הוליך את חוט המחשבה אל הזכרונות מהתקופה ההיא ואל הראיה של המקום ההוא בעיניים אחרות היום, אולם נראה לפי מכתבך שעברת משהו היום. משהו התחולל בתוכך, אולי בגלל ההתכתבות פה בפורום או בגלל דבר אחר, אך משהו שם התחולל בתוכך היום כשעמדת בפאתי הבסיס. ברור שלא נוכל לפתוח פה את הדברים ולברר את כל אלו, אך זה נראה לי חומר מצויין לעבוד עליו בטיפול. האם את מצויה בטיפול? זה נראה רצוי וכדאי. במיוחד לאור התחושה שאת מעלה של חוסר תחושה, של "רוח שמסתובבת ולא יכולה להרגיש משהו אנושי". זו בוודאי לא תחושה קלה לחיות עימה, ובוודאי לא לחיות ולהכיל אותה לבד, ללא תמיכה ועזרה. אם את זקוקה להכוון או המלצות את מוזמנת ליצור עימי קשר. בברכה, טלי פרידמן

האם אבחון פסיכולוגי שמתבצע ע"י פסיכולוג חינוכי מאתר מחוננות או רמת אינטיליגנציה ? והאם מותר לפסיכולוגית בי"ס לבצע אבחון ללא הסכמת הורים ?

יואב שלום מבחנים פסיכולוגים מגדירים בין היתר רמת משכל. תלוי אילו מבחנים הועברו ולאיזו מטרה. למיטב ידיעתי אסור לבצע אבחון פסיכולוגי ללא הסכמת הורים. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפלן תודה על תגובתך המהירה. ברצוני לשאול היכן אפשר לבצע אבחון זה באופן פרטי והאם יש טעם לבצעו לילד בעל יכולות יוצאות דופן אשר נמצא כרגע בכיתה ב' ?

יואב כתב/ה: > > האם אבחון פסיכולוגי שמתבצע ע"י פסיכולוג חינוכי מאתר מחוננות או > רמת אינטיליגנציה ? והאם מותר לפסיכולוגית בי"ס לבצע אבחון ללא > הסכמת הורים ? יואב. אבחון פסיכולוגי, זו הגדרה פשוטה שפסיכולוגים עושים ממנה כסף, והרבה כסף. אתה פוגש אותי ברחוב מדבר איתי חמש דקות, בסוף השיחה, מה שאתה חושב עלי יכול להיות אבחון פסיכולוגי. אם היית מסתדר עם כמה תארים וכמה קשרים יכולת לגבות ממני כסף ברחוב בשביל שתגיד לי מה אתה חושב עלי. פסיכולוגים תקנו אותי אם אני טועה, או לא...

יוני שלום על סמך מה אתה קובע את דבריך? בסופו של דבר ניתן לומר כל דבר על כל חוות דעת מקצועית בכל תחום ולטעון שהכל חסר בסיס חוץ מהחיים והמוות שהם בטוחים. השאלה על מה אתה מתבסס בקביעותיך. האם זו קביעה שמבוססת על עובדות, מחקר וכד' או תחושה אישית שלך? אם זו תחושתך, מדוע את חושב כך? בסופו של דבר זו טענה חמורה מאוד כי משמעותה שציבור מקצועי רחב עוסק בהונאת המונים. בשורה התחתונה, אני כמובן לא מסכים עם קביעותיך. איבחון פסיכולוגי הוא נושא רציני מאוד שדורש מיומנות והכשרה ארוכות שנים וניסיון. בברכה ד"ר אורן קפלן

יוני לביא יש לך טעות, איבחון פסיכולוגי נעשה במשך מספר פגישות כשכל פגישה האורכת שעה, האיבחון כולל מספר מבחנים קבועים, שיעילותם נחקרה , ואחרי כן משקללים את התוצאות הללו, ומקבלים תוצאה סופית. אני יודעת את זה כי אחד מילדי עבר אבחון כזה, והתוצאות היו מדויקות , והטיפול המוצע הוכח כמועיל אגב, אסור לביה"ס לשלוח ילד לאיבחון לא הסכמת ההורים. לפני איבחון מתקימת פגישה בין הפסיכולוג, נציג ביה"ס (במקרה שלנו היו המנהל, והמחנכת) ואחד ההורים. הפסיכולוג חיב להסכים לצורך באיבחון, לא תמיד הוא חושב שצריך, לפעמים בגלל שהאיבחון לוקח זמן רב , הוא נוכח באחד השיעורים כדי להתבונן בילד, על מנת להחליט אם יש צורך באיבחון. לפני האיבחון אני ז וכרת שחתמנו על הסכמה .

שלום, מזה זמן אני סובל מחוסר ריכוז, המקשה עלי מאד בלימודים (אני סטודנט). לגבי רקע נפשי - יש סיבות טובות לשייך את התופעה לכך, אבל אני אשמח לדעת מה אפשר לעשות *חוץ מזה*, בקבלת המצב הנפשי כנתון לעת עתה. האם איזה שהוא תוסף תזונה או ויטמין מועיל במקרים כאלו?

גד שלום ראשית יש לשלול ליקויי למידה מסוגים שונים. לאחר מכן יש לחשוב ולבדוק לגבי חרדת בחינות, אסטרטגיות למידה נכונות, הסטוריה של למידה והתמודדות עם לימודים וכו'. לבסוף, אם יש בעיה רגשית/נפשית צריך לטפל בה, עם ובלי קשר ללימודים. לפעמים יש אינטראקציה של מספר גורמים, ויתכן שצריך לטפל במקביל בכולם. כסטודנט תוכל לפנות לשירות הפסיכולוגי במוסד בו אתה לומד ולהתייעץ איתם. ברר אצל דיקן הסטודנטים במוסד שלך כיצד תוכל לקבל ייעוץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

גד שלום רב, כפי שד"ר קפלן כתב יש לברר את מקורות הבעיה של ההפרעה בזכרון. אולם בהמשך לשאלתך אני יכולה לתת לך עצות שנובעות לא מהידע המקצועי שלי כי אם מהידע "הסטודנטיאלי" שלי (כסטודנטית בשנה ה-7): תמציות של שורש הג'ינסנג טובות לריכוז ולתחושת עוררות. ישנם סוגים שונים וגם כדורים, אולם לפי ניסיוני ונסיון של סטודנטים נוספים התמציות נמצאו יעילות יותר. נוסף על כך ישנו חומר הומיאופטי בשם "רסקיו" (טיפות). הוא חומר מרגיע ומסייע להפחית חרדות ולהיות מרוכזים יותר. אלו הן שני תוספי המזון (או "התרופות האלטרנטיביות") שסטודנטים רבים משתמשים בהם. לשימושך! ושוב אני מזכירה, מידע זה מתבסס על נסיון אישי ונסיון של סטודנטים נוספים שאני מכירה. זו אינה המלצה מקצועית!!! בברכה, טלי פרידמן

עידן אמיר ועופרי לא כדאי לקחת תרופות נגד דיכאון {פבוקסיל,אפקסור,פרוזאק} ותרופות הרגעה כמו טרנסקל או לוריוון ולעשן גראס זה מכניס למח חומרים שונים שיכולים להזיק, חוץ מזה המריחואנה יכולה לפגוע בהשפעות החיוביות של התרופות. אני בת 34 ויש לי נסיון אישי עם התרופות שעידן הזכיר וגם עישנתי גראס בו זמנית וזה לא עשה לי טוב. לכן עידן אל תעשן גראס בזמן שאתה לוקח תרופות זה שילוב מסוכן. תפנה ליעוץ פסיכולוגי ותפתור את הבעיות שלך בלי סמים. אני לא רוצה שידפק לך המח ואתה תיצטער על זה. אני כבר לא לוקחת תרופות ולא מתקרבת לסמים. אני מבינה שאתה נימשך לסמים ומחפש ריגושים אך אל תעשה שטויות. תתחזק בלי מריחואנה. מאחלת לך הצלחה ביי.

ליעל, כל מילה, בסלע!!!!!!!! עדי

אני לוקח פבוקסיל 100 מיליגרם וטרנסקל 30 מיליגרם האם עישון גראס יכול להזיק לי?

מנסיון שילוב תרופות עם עישון מריחואנה לא הזיק לי אני מדברת על אותם תרופות שאתה לוקח. תהיה בריא ותהנה.

אני לוקח תרופות נגד דיכאון ומעשן מריחואנה ולא מרגיש שום נזק אך עדיף שתתייעץ עם פסיכאטר כי הוא מבין בזה יותר ממני.

http://doctors.co.il/forums/list.php?f=66

http://www.nonstop.net.il/homepage/homepage.html

זה נראה בעיני עוד סתם אתר... במה או במי יש שם לתמוך? או אולי לא הגעתי למקום הנכון? טלי פרידמן

אולי אתה תוכל להשיב על השאלות שנשאלו בעבר ולא נענו: האם ניתן לבדוק את רמת הסרוטונין והדופאמין במח ע"י בדיקת דם או בדרך אחרת?

לרינת שלום ככל הידוע לי, אין כיום בעולם הרפואה דרך לבדוק רמות חומרים אלו במוח. אשמח אם תספרי לי מה סיבת רצונך לבדוק זאת?

אני מתעניינת בקשר בין חומרים אלה לאוטיזם.

לד"ר פרומן ברכות עם כניסתך לתפקיד החדש. :-) בברכה, טלי פרידמן

שמי נדב ואני בן 21 בעקבות משבר שעברתי בתיכון ומצבי חרדה ודיכאון שנבעו בעקבותיו, התחלתי לקחת בהמלצת פסיכיאטר סרוקסט - כדור ליום . לאחר כחצי שנה של שימוש בתרופה וכשעמדתי לפני גיוס לצבא שאלתי את הפסיכאטר שלי אם כדאי לי לדווח לצבא על בעייתי .לטענתו לא הייתה צריכה להיות שום בעיה בגיוסי למרות מצבי הדיכאון והחרדה שסבלתי מהם (ועדיין סובל לעיתים רחוקות ). בעקבות מכתב ששלח הפסיכיאטר שלי לצבא ולאחר שהצהרתי כי אני מאוד רוצה להתגייס . לא הסכימו לגייס אותי בכל זאת. שאלתי אם זה בגלל התרופות או בגלל מצבי הדיכאון ולא נעניתי בתשובה . נתקלתי בפסיכיאטרים שישבו מולי ולא היה להם כל עניין בשאלותי וברצוני להתגייס . לבסוף לאחר שנואשתי מלהאבק במצב ולאחר סבל של אי וודאות מתמשכת ,שוחררתי על פרופיל 21 . אינני מרוצה מהמצב ומהשלכותיו . לפי מיטב הבנתי גם אין לי אפשרות להתנדב . הקם יש דרך שבה אוכל לשרת כמו כל בן אדם רגיל ? וכן שאלה נוספת ומאוד חשובה . לא הספקתי לעשות רשיון נהיגה לפני שנתנו לי פרופיל 21 . לפי מה שהבנתי אם ארצה לעשות (ואני מאוד רוצה לעשות כרגע רשיון נהיגה ) אצטרך לעבור וועדה מסוימת . כמו שקראתי ממכתבו של ד"ר פלד על ההשתמטות מהצבא לפני מספר ימים . נכתב כי מתן פרופיל 21 מדווח אוטומטית למשרד הבריאות ולמשרד הרישוי . האם אוכל לא לדווח למשרד הרישוי כי אני נוטל תרופות פסיכיאטריות ? האם יש לי דרך להוציא רשיון נהיגה במצבי ? לד"ר פלד - אם תוכל להגיב ולספר מה בדיוק מועבר למשרד הבריאות והרישוי משלטונות הצבא ? ומה אוכל לעשות במצבי לגבי רשיון הנהיגה ? לפסיכולוגים של האתר - אם תוכלו לספר על מקרים שנתקלתם בהם בקשר לצבא ולטיפולו בבעיות נפשיות וכמובן לגבי רשיון נהיגה . תודה מראש נדב בן 21

הפסיכאטריות בסל אחד וכי נדרש שינוי מהותי בגישה אם רוצים שניתן יהיה להתיחס לבעיות/מחלות אלו כאל כל מחלה אחרת

שמי נדב ואני בן 21 בעקבות משבר שעברתי בתיכון ומצבי חרדה ודיכאון שנבעו בעקבותיו, התחלתי לקחת בהמלצת פסיכיאטר סרוקסט - כדור ליום . לאחר כחצי שנה של שימוש בתרופה וכשעמדתי לפני גיוס לצבא שאלתי את הפסיכאטר שלי אם כדאי לי לדווח לצבא על בעייתי .לטענתו לא הייתה צריכה להיות שום בעיה בגיוסי למרות מצבי הדיכאון והחרדה שסבלתי מהם (ועדיין סובל לעיתים רחוקות ). בעקבות מכתב ששלח הפסיכיאטר שלי לצבא ולאחר שהצהרתי כי אני מאוד רוצה להתגייס . לא הסכימו לגייס אותי בכל זאת. שאלתי אם זה בגלל התרופות או בגלל מצבי הדיכאון ולא נעניתי בתשובה . נתקלתי בפסיכיאטרים שישבו מולי ולא היה להם כל עניין בשאלותי וברצוני להתגייס . לבסוף לאחר שנואשתי מלהאבק במצב ולאחר סבל של אי וודאות מתמשכת ,שוחררתי על פרופיל 21 . אינני מרוצה מהמצב ומהשלכותיו . לפי מיטב הבנתי גם אין לי אפשרות להתנדב . האם יש דרך שבה אוכל לשרת כמו כל בן אדם רגיל ? וכן שאלה נוספת ומאוד חשובה . לא הספקתי לעשות רשיון נהיגה לפני שנתנו לי פרופיל 21 . לפי מה שהבנתי אם ארצה לעשות (ואני מאוד רוצה לעשות כרגע רשיון נהיגה ) אצטרך לעבור וועדה מסוימת . כמו שקראתי ממכתבו של ד"ר פלד על ההשתמטות מהצבא לפני מספר ימים . נכתב כי מתן פרופיל 21 מדווח אוטומטית למשרד הבריאות ולמשרד הרישוי . האם אוכל לא לדווח למשרד הרישוי כי אני נוטל תרופות פסיכיאטריות ? האם יש לי דרך להוציא רשיון נהיגה במצבי ? לד"ר פלד - אם תוכל להגיב ולספר מה בדיוק מועבר למשרד הבריאות והרישוי משלטונות הצבא ? ומה אוכל לעשות במצבי לגבי רשיון הנהיגה ? לפסיכולוגים של האתר - אם תוכלו לספר על מקרים שנתקלתם בהם בקשר לצבא ולטיפולו בבעיות נפשיות וכמובן לגבי רשיון נהיגה . תודה מראש נדב בן 21

במידה ואני השתמשתי בכמה מסיבות בכדור +- אבל ביניהם היה טווח זמן של כ- 1/2 שנה (מדובר על כ- 3-4 ) פעמים של שימוש בכדור האם זה גרם לי נזק כל שהוא או ששימוש בתדירות נמוכה או חד פעמי לא יכול לגרום נזק

לג'וני, פעם אחת יותר מידי, אלף פעם לא מספיק. עדי

קורה שאדם נולד לתוך ארץ זרה. שלמרות שיש לו אב ואם, אחים ואחיות, שפה ותרבות - הוא בעצם ממקום אחר, והוא לא יודע את זה. הוא כואב כל חייו, עד שהוא מבין, ומתחיל את המסע חזרה אל ארץ מולדתו, שמעולם לא היה בה ואף אחד לא יכול להבטיח לו שהיא אכן קיימת. אדם כזה נולד לתוך גיהינום, ובהתחלה הוא אינו יודע שזה הגיהינום. הוא ממשיך לחיות את חייו וליפול שוב ושוב, ורק אחרי זמן ארוך משהו קורה: איזה רגע של חסד, שבו הוא זוכה לראות, ולו לרגע מהיר ובהיר, את המקום שלו. פיסת גלויה קרועה מן המקום שלו, נאמר. או מישהו משם שחולף על פניו ומחייך - רגע שמשנה את חייו, משום שבבת אחת הוא מבין שאכן יש מקום כזה. שהוא לא חולם. שיש חיים טובים מאלה שהוא חי עכשיו. וגם, כמובן, באותו הרגע הוא גם מבין שהוא חי בגיהינום. ריימונד קארבר.

מדהים זה בדיוק מה שחשבתי כאשר ההיתי דלוק

אפשר היה לסכם את הקטע הזה במספר מילים: כאב, קושי, התעלות, תובנה ושוב כאב. אלה החיים, הלוא כן? טלי פרידמן

אז מדוע כדורים אנטי-דכאוניים שמעלים את הסרוטונין לא פוגעים במוח? מה ההבדל בין אקסטזי לבין פרוזק?

חשוב לזכור שאקסטזי במקור היתה תרופה פסיכיאטרית אבל בגלל נזקים מצטברים שהוכחו במחקרים היום החומר הזה איננו יותר תרופה אלא סם שאסור לשימוש. כנ"ל לגבי LSD במקור זה שימש כתרופה פסיכיאטרית לפני שהפך לסם רחוב. אפשר להוסיף את האמפטמינים וחומרים נוספים שהתחילו כתרופות פסיכיאטריות ובסופו של דבר נהפכו לסמי-רחוב. היום מדברים על דה-לגליזציה של הריטלין ועוד כמה חומרים נוספים שהפסיכיאטריה רוצה להוציא אותם מתוכה אל הרחוב כי ככל שהמדע מתקדם ככה יודעים יותר וככה יודעים איזה חומרים משפיעים טוב יותר על מוח האדם ואיזה חומרים יכולים להיות מסוכנים ולכן עדיף לא להשתמש בהם.

לנטע שלום אכן צודק מאיר בתשובתו. אם את מעונינת בפרוט נוסף את מוזמנת לקרוא את תגובתי לשאלתה של מאיה ולהשתמש בקישור שצרפתי.

אני הרקדן שטיפל ובצע היחאה בחייל במועדון TLV וייש לי כמה שאלות 1. עד כמה שידוע לי שימוש ב- MDMA אינו גורם להתמכרות פיזית כמו כל החומרים שקשורים לסרוטנין (LSD,MDMA,THC וסילוקובין לדוגמה) בניגוד לסמים שקשורים לדופמין (קוק, קריסטל,מטא-אמפיטמינים, אמפיטמינים,הרואין GHB וכדומה) אים כי ברור שקיימת התמכרות נפשית. 2. ידוע לי שבדרך כלל אקסטות מורעלות מכילות MPA ולא MDMA אייך בדיוק משפיע MPA על הגוף ? מה המינון הקטלני (פר קילוגרם מישקל גוף) ? יש סיבה למה יצרנים משתמשים ב-MPA הריי MDMA זול למדיי גרם=186$ ומספיק למאה כדורים בערך... 3. מה הדופק המקסימלי שיכול לב ליסבול ? הדופק של החייל היה 160 ועלה בערך ב-180 נעצר הדופק וגופו היתקשת לרגע במתח שרירים גדול ואז נירפא לאחר סט החיאה אחד חזר הדופק ללא נשימה ולאחר מספר הנשמות חזרה גם הנשימה ואז היה בדופק 140 -170 (בערך היה קשה ליספור עקב התנאים...) למה קטן קצב הלב לאחר ההתאוששות בהנחה שחומר המראיל עוד היה במערכת ?

שלום לא ממש הבנתי את ההדגמה של התמונות של המוח עם ובלי שימוש באקסטזי . הכתבה לא ממש הסבירה את הקשר של הסרטונין הזה , מה הוא בדיוק ומה ההשפעה שלו או להפך מה ההשפעה של האקסטזי עליו . כתוב שם שהמוח של מי שהשתמש באקסטזי יותר קשה לו לסלק את הסרטונין (בפסקה האחרונה) , ולפני זה היה כתוב שהסרוטונין הוא האחראי על תהליכי החשיבה . בכל מיקרה ההסבר בכתבה ניראה לי פשטני ולא ברור והייתי שמחה לקבל הסבר קצת יותר מפורט לגבי זה . תודה

למיה שלום סרוטונין הינו אחד החומרים המקשרים בין תאי עצב, בין השאר במוח (ושמם הכללי הוא נוירוטרנסמיטורים). כשתא שולח שדר לתא אחר הוא מפריש סרוטונין מקצהו אל תוך המרווח הקיים בין התאים. או אז החומר המופרש (במקרה זה סרוטונין) משפיע על התא השכן לפעילות עיצבית מסוימת. לאחר סיום ההשפעה נשאב הסרוטונין חזרה לתא שממנו הופרש. באם נחסום את מנגנון השאיבה חזרה, כמות הסרוטונין במרווח שבין התאים תעלה עוד ועוד והתא השכן, המושפע ממנה, יגורה ללא הפסק. החומר הקיים באקסטזי מונע את השאיבה חזרה של הסרוטונין וכיון שהסרוטונין, בין היתר, משפר את מצב הרוח ואת רמת האנרגיה, התוצאה היא הרגשה טובה כפי שמדווחים המשתמשים בחומר. עם זאת, כפי שהוזכר במאמר, רמות גבוהות של סרוטונין עלולות גם לגרום לתחושות לא נעימות במיוחד. בתמונות בכתבה מוצגת בדיקה שבה מוזרק סרוטונין מסומן רדיואקטיבית לדמו של הנבדק. במקרה כזה נצפה לראות כי תאי המוח שואבים את החומר אל תוכם במנגנון השאיבה שהוזכר מקודם. אנו יכולים לראות כי אצל הנבדק שאינו משתמש באקסטזי אכן התאים "נצבעו" בסרוטונין הרדיואקטיבי ולכן צבעם בהיר אך אצל הנבדק שהשתמש בסם בעבר קיימת עדות לפגיעה משמעותית במנגנון השאיבה והסרוטונין שהוזרק לו אינו נשאב על ידי התאים במוח ולכן צבעם נותר כהה. ההשערה היא כי החומר המצוי באקסטזי פוגע לתקופה ארוכה, ואולי לתמיד, במנגנון השאיבה חזרה לתאים של סרוטונין ויתכן כי עם הזמן מדלדלים מאגרי הסרוטונין בתאים המפרישים עד שגם לאחר הפסקת השימוש בסם, נותרת הפרעה הנובעת מחסר של סרוטונין (מה שיכול לגרום לתופעות נפשיות קבועות ובלתי רצויות, כמו למשל דיכאון). אציין רק כי,צדקה נטע בשאלתה (וגם מאיר בתשובתו) לגבי תרופות אנטי דיכאוניות : גם מנגנון פעולתן הינו על ידי חסימת השאיבה חזרה של הסרוטונין לתאים וכך העלאת כמותו במרווח שבין התאים. עם זאת, אכן לא ידוע כיום על כל נזק קבוע שגורמות תרופות אלו לעומת האקסטזי הפוגע קשות ולאורך זמן (וכנראה לתמיד) בשאיבה חזרה. ולסיכום: אם כבר מרגישים כל כך רע עד שזקוקים לעזרה תרופתית: עדיף לקבלה דרך מרשם רופא ותחת מעקב רפואי מאשר מהדילר הקרוב למקום מגורינו. מצורף קישור לקריאה נוספת על הסרוטונין: http://146.9.4.210/

אם הסם עושה פעולה כדוגמת התרופות נוגדות הדיכאון מדוע לא נעשה בו שימוש? מהאמור לעיל עולים רק יתרונות ולא חסרונות [החסרון של הפגיעה הוא באדם הבריא אשר מנגנון השאיבהיתקלקל אצלו - אצל החולה זה מה שאנחנו רוצים בעצם וזה מה שעושה הסם ,לא יודע אבל מניח כי גם אם אדם בריא יקח התרופות לאורך זמן יתכן ויפגע] והיתרונות: א. הרגשה טובה [ונא לא להקל בכך ראש!!] ב. חוסר תוצאות לואי .... אולי השאלה נראית פרובקטיבית אבל היא ממש לא, לאחר הקריאה עושה רושם כי רק קיבעון מחשבתי וסטיגמה הם הגורמים לשימוש בתרופה ולא בסם אשמח להבהרות בנושא

שלום אני בן 22 לוקח 100 מיליגרם פבוקסיל ו 30 מיליגרם טרנקסל שאלתי היא האם אני יכול לעשן מריחואנה,גראס והאם זה עלול לגרום לי נזק בגלל התרופות שאני לוקח, כבר עישנתי מספר קטן של פעמים מריחואנה בזמן שלקחתי תרופות נוגדות דיכאון אפקסור לדוגמא ולאחר העישון לא הרגשתי שום נזק האם אני יכול לעשן מריחואנה בזמן שאני לוקח תרופות? אבקש תשובה ברורה ובמהרה. ביי

לעידן שלום, בוא נעזוב את החוק רגע בצד, לא הייתי משתמשת בכלל במריחואנה במיוחד לא כאשר לוקחים תרופות. עדי

ומשאיר הודעות לכל מיני אנשים- בהתחלה התעלמתי, אבל ההודעה שהשארת בשמי לסיגל עיצבנה ממש. זה מה שרצית? טיפת התיחסות? הנה קיבלת.

לרחל שלום רב! בהתחלה חשבתי שאת מתכוונת אלי, אך כשקראתי את הודעתך הבנתי שזה לא מכוון אלי מכיוון שאני לא כתבתי תשובה לסיגל אלא למישהו אחר. אינני זוכרת אפילו מי היא אותה סיגל ומה כתבה לה אותה "רחל" שכל כך הרגיז אותך. כל כל פנים, מן הסתם רבות (ואת מבינה שגם אני ביניהן)משתמשות בשם הזה, כי הוא נפוץ וגם יפה ומונע זיהוי. יש להניח שרחל אינו שמך האמיתי וזה גם אינו שמי. למיטב ידיעתי, רוב משתתפי הפורומים משתמשים בשמות בדויים, זוהי זכותם המלאה וזה גם כתוב כאן, כפי שאת יודעת. אז בקיצור, מה שאני רוצה לומר לך, שנראה לי שכל הכעס שלך מיותר לחלוטין! כל טוב לך! רחל מס' 2!

היות ואת משתמשת בשם רחל מס' 2, הרי שדברי לא כוונו אליך. בעמוד זה ובקודם מופיעות מספר הודעות תחת שם הכותב "רחל" שגם מנסות כאילו לחקות את סיגנון הכתיבה שלי. כנראה שמישהו חושב שזה נורא משעשע. אין לי זכויות יוצרים על השם רחל, וגם לא ממש היה איכפת לי, עד שהרגשתי שזה ממש עובר את גבולות הטעם הטוב. לפעמים צריך להשתמש במילים חריפות כדי להעביר מסר. אני מקוה שהוא נקלט.

היי שגית, קראתי את תשובתך על הפסקת סרוקסט בהדרגה וקודם כל תודה. האם גם את עשית זאת? או שאת מפסיקה עכשיו? האם אני חייבת את אישורו של הרופא שלי או שאני יכולה ללכת לפי מה שהרופא שלך אמר? אני יודעת שזאת החלטה שלי אבל אני זקוקה לקצת עידוד. כידוע לך רופאים לא ממש מתלהבים כשהמטופל מחליט לרדת בכמות והם מתנגדים לכך, אבל נמאס לי לחוש תחושות סינטטיות, לא לחוות חשק מיני, ובכלל לא לחיות. אני כבר מעדיפה כמה התקפי חרדה נוראים, אבל גם להרגיש דברים אחרים. תודה קרין.

לקרין היי, אני כרגע בירידה במינון. לפי מה שהבנתי את לוקחת כבר שנה וחצי את הכדור. רופא המשפחה שלי אמר לי לקחת חצי כדור לתקופה. הפסיכיאטר המליץ כפי שהסברתי לקחת חודש-חודשיים חצי כדור ולאחר מכן יום כן יום לא חצי כדור. ז"א ירידה הדרגתית מאוד. אני חושבת שאם את מרגישה לא כל כך טוב עם הכדור את יכולה לנסות לרדת במינון ולראות מה קורה עם ההתקפים. אל תשכחי - התקפי חרדה זה ממש לא נעים. כנראה ששכחת. ואם תצטרכי אח"כ לחזור לכדורים אז תצטרכי שוב לעבור את כל ההתחלה הקשה מחדש. את צריכה לשקול איך את מעדיפה להרגיש. אני גם מהססת, אבל הפסיכיאטר אמר שחצי שנה מספיקים לי. יכול להיות שאני אקח חצי כדור כמה חודשים לפני שאני ארד לגמרי. עם חצי כדור יש לי פחות תופעות לוואי והחשש שהכל יחזור מפחיד. מה שבטוח שמצב הרוח עם סרוקסט הרבה יותר טוב. כל טוב, שגית