פורום פסיכולוגיה קלינית

ערב טוב ושלום רב: בני בן ה-17.5 נפגע בתאונת דרכים פגיעת ראש קשה פרונטלית,שבה היה לו שבר בארובת העיין,לסת ופגיעה קשה בעיין שמאל בעצב הראיה.הוא היה במצב הרדמה במשך כ-10 ימים, ונאמר לי שבמקרה של פגיעה מוחית מהסוג שארע לו (פרונטלית),יש בדרך כלל בעיות התנהגות .ואכן בתקופה האחרונה איבחנתי שהסבלנות,התגובה שלו והכעסים שלו, הם ברמה בעייתית ,והוא לא מודה ולא מודע לבעיה שלו .בעקרון התאונה הייתה בחודש יולי 2000,והוא עדיין תחת בקורת פעם ב-3 חודשים בבית חולים לוינשטיין(שם הוא עבר תהליך שיקום אחרי האישפוז בביח שניידר.מה עליי לעשות /לומר לו?

שלום צביקה,אני לא פסיכולג,או רופא.....קראתי בגיליון של "גלילאו" על הבעיה הזאת של פגעה באונה הקדם פרונטלית,והפרעות התנהגות,הגילין לא אצלי כרגע,אז ני לא זוכר מה היה כתוב אני חושב שכדי לך ליפנות לנירולוג או פסיכונירולוג,הם עוסקים בתחום הזה אולי תנסה בפורום נירולוגיה כאן בפורטל בהצלחה בשיקום! אופיר

שלום צביקה! ההודעה שלך משאירה אותי ברגשות מעורבים: טוב לשמוע שהבחור ניצל ועובר תהליך של שיקום, עצוב לדעת שלפגיעה יש השלכות על המשך תיפקודו בעתיד. אני חושבת שכדאי מאד לחזור לבית לווינשטיין ולהתיעץ עם עו"ס במחלקה או עם פסיכולוג שיקומי לגבי העתיד, איך לעזור לבחור ואיך לעזור למשפחה. חשוב לציין שתקופת ההחלמה הספונטנית לאחר חבלת ראש נעה בין שנה לשנתיים. מכאן, שיתכן וחלק מהתופעות שאתם רואים עכשיו- עשויות להעלם. עם זאת,אחרי חבלת ראש ומהלך מהסוג המתואר, יש הרבה מאד שינויים, בהתנהגות ובתפקוד. אולי יעזור לכם ולו לחשוב על כך כעל הוולדות מחדש:הבחור שאתם רואים כיום אינו אותו בחור מלפני התאונה. צריך לקחת זמן כד ללמוד אותו מחדש, להכיר את חולשותיו ואת יכולותיו, להתידד איתו... גם הוא צריך לעבור תהליך דומה ביחס לעצמו: להפרד ממי שהיה ולקבל את מי שהוא עכשיו. זה תהליך לא פשוט, בלשון המעטה, ואתם כולכם תיזדקקו למירב התמיכה שתוכלו לגייס. אנחנו פה כדי להקשיב... בהצלחה והרבה בריאות.

שלום.. יש דבר שמעניין אותי מאוד.. פסיכולוג שעובד תמורת כסף? זה לא מעניין?

עדי שלום רב, לא ממש הבנתי את שאלתך. אולי תנסי קצת אחרת, ותפרטי? בברכה, טלי פרידמן

ומה? הוא צריך לעבוד בהתנדבות? מה יאכל?יקבל קיצבת מלישכת הרווחה?

ורופא לא עובד תמורת כסף? ואת/ה מוכן/ה לעבוד חינם?

שלום לכולם אני נוסע לכנס מקצועי לשבוע ימים. אשמח לחזור ולהשתתף בפורום לאחר מכן. להתראות אורן קפלן

אורן יקר, נסיעה טובה, ותיהנה מהכנס. (איזה כנס?) דרור

קישור לכתבה על מטופלת שזכתה ב 6.7 מליון דולר לאחר שריספרדל גרם אצלה לטארדיב דיסקינסיה: http://www.breggin.com/6_7million.html

מענין רספרידל לא גורם לטארדיב דיסקינסיה

janssen היצרן של ריספרדל כותב שריספרדל גורם לטארדיב דיסקינזיה.. אני מתאר לעצמי שjanssen לא כותבים את זה סתם.

ברגע זה קראתי את הכתבה....ואכן, כך כתוב שם... כדאי לך לקרוא.... מה פירוש המושג...טארדיב דיסקינסיה?? דיסקינסיה, ברור לי.....מהו הטארדיב?? לא מצאתי פירוש בבילון...... בבקשה תשובתך......הבן שלי לוקח את התרופה...... ואני לא שקטה בקשר לעתיד.... ידעתי שאסור לשמוח .......מהר מדיייייי

החיים הם בית ספר מענין נכון ורפואה לומדים בבית ספר

ככה ניקראת היצירה של צ'יקובסאקי שאני אוהב,ניזכרתי בה טיפה ליפני שנירדמתי שמעתי אותה בפעם הראשונה בקלטת שניקראת "פנטזיה" של ואלט דיסני עכשיו יש לי בדיסק והיא לא ממש משפיעה עלי באיזה שהוא אופן פסיכולוגי,לפחות לא כזה ששמתי לב עליו אופיר

ומה עם מכופף הבננות?

רוז יקרה, ההומור שלך יכול להחליף את התשובה שאין לי, עבור אופיר. משום שהנושא המוסיקלי עלה כאן בנוגע לחוויות של שאול, שיש להן גם משמעות רגשית. אם המוסיקה אינה משפיעה על רגשותיו של אופיר, ואין לה שום משמעות פסיכותרפויטית, אין בכך כל רע, אלא שאין לזה גם כל משמעות לדיון כלשהו, ולכן לא מצאתי מלים לענות לו. אני מקווה שהוא יוכל להסתפק במכופף הבננות שלך. ושיהיה שבוע טוב, דרור

לאחר שנים רבות שהייתי בקופ"ח כללית וקיבלתי ווליום מרופא משפחה בלבד בלי שום בעיות או שאלות החלטתי לעבור למכבי. במכבי מסרבים לתת לי ווליום ואומרים לי שלפני זה אני צריך לפתוח תיק פסיכיאטרי אצלהם ובעצם שוללים ממני את האפשרות להשיג ווליום בצורה חוקית. זאת שערוריה ממדרגה ראשונה שבשביל להשיג מירשם לכדורי הרגעה ושינה בצורה חוקית מכריחים אותך לפתוח תיק פסיכיאטרי ובכך בעצם מונעים ממך לקבל תרופות לאדם שהוא נורמלי בסה"כ.

הרבה חושבים שווליום הוא תכשיר תמים - אבל האמת הוא שמדובר בתכשיר מסוכן הגורם להתמכרות עם לא נלקח תחת השגחה באופן עקרוני אין להשתמש בתכשיר זה לאורך זמן כי הוא ממכר (זה התכשיר הפסיכיאטרי היחידי שגורם להתמכרות) ולכן לא מומלץ להשתמש בו אם התמכרת לו זה הזמן להגמל

לזיסו שלום, אולי באמת כדאי שתפסיק עם הוליום ותנסה לקחת כדור פחות ממכר. הבעיות בקופ"ח ידועות. גם לי עשו בקופ"ח לאומית בעיות עם כדור מסויים שקיבלתי. אילצו אותי לגשת לפסיכיאטר. קבעתי תור דרך הקופה, ובסוף הפסיכיאטר לא הספיק לקבל אותי כי היה כבר מאוחר. וזה תור שחיכיתי לו חודש וחצי. נאלצתי לקבוע תור למועד מאוחר יותר. חוץ מזה שזה לא כל כך נורא לגשת לפסיכיאטר. להפך הוא יכול לתת לך תכשיר שיותר מתאים לך ולהנחות אותך, במקום הוליום שפחות מקובל לתת אותו לטווח רחוק ולתקופות ארוכות כל-כך. לפעמים רופאי המשפחה לא מכירים את כל התרופות המתאימות לך וגם ההוראות שלהם בקשר לתרופות לא תמיד מדויקות. לי רופא המשפחה נתן כדור שלמעשה הייתי צריכה לקחת אותו בהתחלה רק חצי כדור ואחר כך לעלות את המינון. אני לקחתי בהוראתו ישר כדור שלם ולא הרגשתי טוב בהתחלה. לכן כדאי שתיגש לפסיכיאטר ותראה שזה ממש לא סוף העולם. תרגיש טוב.

מענין אני מכיר עוד כמה על בשרי נו צריך להמשיך ללמוד

שלום רב, אני מקווה שהשאלה שלי לא פרטנית מדי, ובעיקר שאינה קשורה לפורום. הילדה שלי, בת שנה ותשעה חודשים, נמצאת בגן מגיל שנה וארבעה חודשים. במשך חודשיים וחצי היא היתה בגן שמאוד מאוד לא אהבתי, והוצאתי אותה משם. מאז היא בגן נפלא, עם צוות מקסים וקשוב. הבעיה היא שיש לה לא מעט רגעים ביום שהיא בוכה. טוב לה שם, ולפתע היא בוכה, לפעמים מדובר בהתפרצות של ממש, ולפעמים בבכי מנדנד. ידוע לנו, מהבית, שקשה לה לחכות כשהיא רוצה משהו, הרבה יותר מילדים אחרים בני גילה. משיחה עם הגננת היה נדמה לנו שהיא לא מצליחה להבהיר את עצמה, ולכן בוכה, וייתכן שלא תמיד נענו במהירות מספקת לבקשתה, ומאז בכל פעם שהיא רוצה משהו היא בוכה - אפילו בלי לנסות לבקש קודם. גם ידוע לנו שיש לה תאווה גדולה (מדי) לאוכל. היום בעלי היה אתה זמן ארוך בגן ובכל פעם שבכתה והגיע איזשהו דבר מזון היא נרגעה לזמן ארוך. קשה לומר שאנחנו, והגננת, ששים לפתור את הבעיה עם אוכל בכל פעם. אני חייבת לציין שבבית היא ילדה מקסימה, אולי משום שאנחנו נענים לצרכיה במהירות גדולה, שבגן - בכל גן - אינה אפשרית באותה מידה. מכיוון שחלק מהשבוע אני עובדת בבית, האם כדאי לקחת אותה הביתה בימים אלה מוקדם יותר, כך שיומיים בשבוע היא תלך בארבע ובשאר השבוע באחת בצהריים? לצערי, אף שטוב לה ומעניין לה בגן רוב הזמן והיא הולכת לשם בשמחה אני לא משתחררת מההרגשה שהיא היתה צריכה להישאר בבית, אתי ועם מטפלת, עוד זמן מה, רק שאני כבר לא עמדתי בזה.

למאיה שלום. שאלתך אינה פרטנית מידי- וודאי שהינה קשורה לפורום. היא מאוד מורכבת וחסרים לי פרטים בכדי לענות לך באופן הטוב ביותר. את מתארת קושי עם הילדה- שמצד אחד לומדת להרגע באמצעות מזון. זהו חיבור שעשוי להיות בעייתי. האם בבית גם יש לה את אותה תאווה לאוכל? האם אין לה איזשהו חפץ מרגיע (אובייקט מעבר) כגון מוצץ, או בובה, או חיתול בד? כיצד אתם מרגיעים אותה בבית? איך היא ישנה בלילה? איך היא מבחינה התפתחותית? הציר השני של הקושי העולה מדברייך הינו רגשי האשמה שלך על "שליחתה" לגן. רגשי אשמה אלה אולי משתקפים בהתנהגותה. אם יחסכם לגן הינו דו- ערכי- אז אולי גם שלה כזה? כיצד אתם נפרדים ממנה בבוקר? ואיך נפגשים בסוף היום? לסיום- זוהי רק התייחסות חלקית. לתשובה מלאה יותר עלי לדעת גם פרטים על ההריון והלידה ועל חודשי החיים הראשונים. אשמח אם תעני על שאלותי באופן יותר מפורט ואז אנסה לענות באופן קצת יותר מלא. בברכה. רוית.

תודה על תשובתך. הנה עוד כמה פרטים: גם בבית יש ימים שתאוותה לאוכל גדולה במיוחד. הדבר היחיד שמרגיע אותי הוא שאף שאין לזה זכר כבר שנים רבות, מספרים שגם אני הייתי כך בגילה. אכן יש לה אובייקט מעבר - חיתול שמיתוסף לו תמיד מוצץ, והיא קשורה אליהם מאוד מאוד. בבית רוב הזמן היא שמחה וצוהלת, ברגעים עייפים היא נזקקת לחיתול ולמוצץ, ולחיבוק כמובן. יש לה קצת מצבי רוח משתנים - מעייפות ו"דיכאון", במיוחד כשהיא קמה מהשנה בצהריים, ואחרי זמן מה היא מתאוששת וחוזרת לעצמה. מבחינה התפתחותית היא בסדר גמור: מדברת ושרה והולכת, כמובן, ומשחקת בכל הצעצועים ההתפתחותיים בצורה המתאימה לגילה, וגם עם חברים היא משחקת ומלטפת. היחס שלי לגן הזה לגמרי לא דו ערכי, אני מרוצה ממנו מאוד. העניין הוא שאח שלה הלך לראשונה לגן כשהיה בן שנתיים, ואילו היא כשהיתה בת שנה וארבעה חודשים. וזה קרה רק משום שחלק מהימים אני עובדת בבית, ולכן הייתי אתה ימים שלמים - ועבדתי בלילות ובשבתות ונשברתי. בבקרים שאני לוקחת אותה לגן אני נשארתי אתה זמן מה עד שהיא נראית מרוצה, ואני הולכת. אני לא אוהבת להשאיר אותה בוכה. בעלי הולך מהר יותר, אבל גם אז ברוב הימים היא שמחה. כשאני באה לקחת אותה מהגן לרוב היא רק קמה מהשינה ועדיין קשה לה, ואחרי שעובר זמן מה היא, כאמור, חוזרת לעצמה. בימים שהיא כבר ערה כשאני באה, מצב הרוח שלה טוב והיא לא רוצה לעזוב את הגן. אשר להריון: מצב הרוח שלי באופן מפתיע היה מצוין עד החודש התשיעי, אז התפרצה אצל אחותי מחלת הסכיזופרניה והכל השתבש. פתאום לא הבנתי איך העזתי להביא ילדים לעולם. החרדה הזאת נמשכה במשך חודשי חייה הראשונים, שבהם הייתי מדוכאת למדי. תפקדתי באופן מלא אבל לא הייתי שמחה. ואולי עוד פרט, אחרי שלושה חודשים לערך כשכבר התחלתי לחזור לעצמי, היא נזקקה לכרית אורתופדית (מין ספוג קשיח שמתחבר באזור החיתול ומותיר את הרגליים במצב של פיסוק במשך יום ולילה). מכיוון שמדובר בילדה פעלתנית, ובכלל, הכרית הזאת הקשתה עליה מאוד - זה נמשך כשלושה חודשים - והיא בכתה הרבה. חודשיים אחרי שהשתחררה מהכרית היא נהפכה לילדה אחרת - ובעיקר שמחה. אני מקווה שהפרטים יועילו. תודה

8888

יש לי בעיה אשר מטרידה אותי, אני כמעט לא מסוגלת לבכות,ועוצרת את עצמי כל זמן שאני מרגישה רצון לבכות. אני גם לא יכולה לסבול כאש אחד מילדיי בוכה. אני לא זוכרת כלום מלפני גיל 8 אני בת 36 אך גם כאשר הייתי בת 20 לא זכרתי.

אילנית שלום הבכי אינו בהכרח אידיאל חיובי ולהפך, אינו בהכרח מיטרד שלילי. את הכל חשוב לשים בקונטקסט הנכון. תיאוריך מכוונים לכך שאת כנראה מוטרדת ממשהו והתייחסותך לבכי מהווה בעיניך סוג של סימפטום או דוגמא לבעיה. כך גם הזכרונות שנעלמו מלפני גיל 8. אינני יכול להגיב לבעייתך, כי למעשה לא אמרת אותה. הצגת מספר תופעות שמפריעות לך אך אלו אינם כללים אוניברסליים שבעקבותיהם ניתן באמת לראות בעיה מטרידה. יתכן שגם את מבולבלת ולא יודעת לשים בדיוק את האצבע היכן הבעיה שמטרידה אותך וכיצד להגדיר אותה. בכל זאת אומר לך דבר אחד בנושא הבכי. בעיקרון אם את לא מסוגלת לבכות כנראה שבנקודה מסויימת בחייך היה חשוב שתוכלי לשלוט בבכי ולמנוע אותו. יתכן ואת כבר אינך מודעת או זוכרת את זה, אך הבכי, שהוא התגובה האנושית הראשונית והטבעית ביותר, היה צריך להיעצר לטובתך באותו זמן מסויים. אבל אנשים גדלים, מתבגרים, משתנים, ודברים שהיו טובים לעבר אינם בהכרח טובים להווה. אולי כיום זה עוצר אותך או מטריד אותך, או מייצג משהו מטריד. כפי שאת רואה, יש כאן הרבה דברים ששווים בירור רציני ואני ממליץ לך לפנות ולהיעזר בבעיה שמטרידה אותך (מאחורי הבכי שאינו) במסגרת טיפולית. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם פסיכולוגים מטעם קופת החולים מחוייבים בדיוק כמו פסיכולוגים פרטיים לסודיות מוחלטת? כלומר האם יש סיכוי שהעובדה שאני מטופלת אצל פסיכולוג והנושאים עליהם אני דנה עם הפסיכולוג עשויים להיוודע למעביד או לצבא או כל גוף אחר? תודה , ענת

ענת שלום רב, מטפלים של קופת חולים מחוייבים לאותה סודיות בדיוק כמו מטפלים פרטיים. ההבדל הוא שכאשר תצטרכי לחתום על ויתור סודיות רפואית במקום כלשהו (צבא, ביטוח רפואי וכו') יוכלו להגיע למידע שהיית בטיפול. מה היה בטיפול עצמו, זה כבר סיפור אחר. הם לא יוכלו לראות את דיווחי השיחות שלך ואת כל התכנים, אולם הם יוכלו לבקש חוות דעת או סיכום טיפול מן המטפל. אם מדובר במטפל פרטי אף אחד לא יכול לדעת שהיית אצלו, ולכן כל חתימה על ויתור סודיות כזה או אחר לא יכול "לעלות" על קיום הטיפול, אלא אם תדווחי עליו. דבר נוסף הוא שאם בטיפול הפרטי עולים דברים המחייבים התערבות נוספת ציבורית (לדוגמא: עירוב פסיכיאטר של קופ"ח או אישפוז פסיכיאטרי) כמובן שאז שוב הדברים עשויים להיחשף עם כל חתימה על ויתור סודיות. באופן עקרוני, לדעתי, אם מדובר במצב מצוקה שבו אפשרות הטיפול היחידה הקיימת היא דרך מסגרות ציבוריות (תחנה לבריאות הנפש או קופ"ח), או לא ללכת לטיפול בכלל, אזי אין פה ספק. יש לפתור את המצוקה. כיום יש יותר הבנה לגבי הטיפול הפסיכותרפויטי, והסטיגמה החברתית פוחתת. מקווה שעזרתי. בברכה, טלי פרידמן

אין לי מה להוסיף, פשוט הייתי חייבת למלא את השדה הזה

.

בני בן השמונה אובחן כסובל מADHD גבולי. הוא אובחן במבחן טובה (במחשב), קיבל ציון 0. הבנתי שציון זה הוא בגבול הנורמה, אך לפי השאלונים שהמורה מילאה, הפסיכיאטרית קבעה שהוא סובל מ - ADHD . כששני הנתונים בידיה היא החליטה שעליו לקבל ריטלין. הוא התחיל לקבל ריטלין וזה גרם לו להתנהג בצורה מוזרה, דווקא בזמן שהיה תחת השפעת הכדור הוא השתולל מאוד בבית הספר זרק כסאות וצרח צרחות. יש לציין שעד לטיפול מעולם לא הגיב או השתולל בצורה כזאת. פניתי לפסיכאטרית שייעצה לי לתת לו את התרופה והיא אמרה להמשיך. אני ממשיכה לתת לו, ובכל זאת הילד חסר שקט עצבני מאוד (תחת השפעת התרופה). היות ואני קוראת הרבה חומר על ריטלין ויודעת שהדעות חלוקות בנושא מעולם לא קיבלתי תשובה מלאה ואמיתית וכמובן אובייקטיבית על הטיפול. אנא עזרתכם בנושא . (יש לציין שאני מורה ורואה את הילדים המסויימים שלוקחים ריטלין וכל מגיב אחרת).

כנסי לידיעות אחרונות, או בעיתון או באתר ynet ותראי מאמר מקיף בנושא....... כמעט דמיוני. אם אמצא אותו, אכניס לכאן.

שלום, אני יודעת שזה נראה קצת דבילי שאני שואלת שאלה כזו על תרופה שלקחתי כל כך מזמן, אבל הרגע קראתי על פרפנן )Perphenazine( ונכתב שם שיש סיבוך נפוץ של דיסקינזיה... קיבלתי את התרופה למשך כשבוע בעת אשפוז. שבוע שהיה ממש בלתי נסבל, אמרו לי לאחר מכן שיש אנשים שהתרופה משפיעה כליהם בצורה שלילית מאוד, וכך היה במקרה שלי. לא אכנס לתיאור של הסיוט הזה, אבל זה בפירוש חירב לי את המוח... לקח שבוע עד שהבינו שזה מזה, הורידו לי את התרופה, ומאז עברו כשש שנים. פתאום היום קראתי על התופעה של דיסקינזיה ונחרדתי. האם זה יכול להתרחש שנים לאחר נטילת התרופה, או שאם זה לא קרה אז זה כבר לא יכול לקרות? אודשה לכם מאוד על תשובה... לחוצה.

לא. אם זה לא קורה כשמפסיקים עם התרופה, זה כבר לא קורה בכלל.. (אני כתבתי את ההודעה בפורום בריאות הנפש), אז אל תידאגי.

תודה רבה רבה.

אחי בן23 שנים שהוא מעשן סמים כרגע הוא מובטל לפני כחודש היה לו מישפט על משהוא שעשה לפני כ3 שנים לפי אחד החברים הוא לקח אכסטזי בכמות הוא מאז המישפט הפך פרנואיד לאמא הוא אומר שטן וחוזר על דבריו ברצף הוא אומר לה שכדאי שתיתוודה מדבר על התורה שואל אותה כמה אנשים היא הרגה אלי מיתקשר שואל לשמות המישפחה ואים אנחנו יהודים צוחק ממלמל אי אפשר לנהל איתו שיחה הוא מדבר שטויות עצבני לאחר שיכנוע הסכים לראות פסיכיאטר שאמר שיש לתת לו לישתות כדורים שיש לו התחלה של הפרע נפשית מאתו יום מצבו מידרדר הוא אף פוחד שאמא שמה לו רעל באוכל הוא מאיים עליה האים הוא יכול להפוך מסוכן מה לעשות כדי לעזור לו אנני יודע למי ליפנות . תודה

אודי שלום! נראה שאתה מאד דואג לאחיך, ולפי מה שתיארת- בצדק רב. אני מקוה שבקרוב תענה ע"י אחד מהמומחים בפורום. לפי דעתי, אם מצבו של אחיך נמשך ואף מחמיר- כדאי לקחת אותו לחדר מיון, משם כבר יפנו אותו לאשפוז במחלקה פסיכיאטרית. יש הרבה יתרונות לאשפוז כזה- אפשר יהיה לטפל בו במהירות, וזה גם ישחרר אותך ואת המשפחה מהדאגה למה הוא עלול לעשות לעצמו או למישהוא אחר. בהצלחה.

אודי, תנסה להיעזר ב"אל-סם" או ברשות למלחמה בסמים. עדי

מסכים עם רחל - במיידי לחדר מיון לפני שיהיה מאוחר מידי

שלום לפי תיאורך נשמע שאחיך זקוק לטיפול פסיכיאטרי דחוף. אם הוא משתף פעולה קחו אותו לחדר מיון של בית חולים פסיכיאטרי באזורכם או לפחות לפסיכיאטר שכבר פגש. במידה ואינו משתף פעולה התקשרו אתם לפסיכיאטר, ספרו על ההתדרדרות ובקשו הדרכה כיצד לנהוג. בברכה ד"ר אורן קפלן

גם אצלי, בני קרא לי שטן, והיה צמוד לספרי תורה, מכל הדתות, וכל זה, בגלל המחלה, ולא בגלל סמים. אבל כששהה בית חולים, ראיתי חולים נוספים המדברים על ישויות דתיות, ומשייכים אותן לעצמם. מין תופעה שכזו. משיחיות, אלוהות, וגם שטן. רובם שם, היו פגועי סמים . אני מסכימה עם דעת הרב פה, להפנות מיד לעזרה רפואית דחופה., מיון, ... אני נאלצתי לאשפז בכפייה, בגלל חוסר שיתוף פעולה.. וכך חיכיתי 4 שנים. עד שהגיעה סטירת הלחי הראשונה, אחרייה.......... לא היה מקום לעוד סובלנות מצידי. ידעתי שזה מנבא את התחלת הסוף......סוף לסיבולת שלי, והתחלה של הדרדרות קריטית עבורו. עם הקו האדום הזה.....אישפזתי אותו... ללא רצונו, (ולא היה קל מבחינה בירוקרטית), והיום,,,,,,,,,,הלוואי שכך ישאר לעולם......... יש לי בן חדשששששששששששששששששששששששששששש מקסיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם וכאילו הוא נורמאלי יותר מכל האנשים שאני מכירה.. אמנם בעזרת כדורים.. אבל.... אי אפשר היה להמשיך עם המצב הקודם ללא תרופה.. עשו משהו.........ובהקדם.....לפני שזה יופיע בעיתונים.............

אודי שלום רב, לפי תיאורך נראה כי אחיך אינו במצב שפיר. אתה מתאר את הדברים בצורה בהירה, ונראה כי אף אתה מבין שמדובר במצב לא רגיל ובמצוקה גדולה הן של אחיך והן של בני המשפחה הסובבים. עליכם ךהפנות את אחיך בדחיפות לפסיכיאטר. ייתכן ויומלץ לכם על אישפוז, וכדאי לשקול אפשרות זו. במידה והמצב מחריף עוד יותר, כדאי לפנות לחדר מיון פסיכיאטרי או לדאוג לביקור דחוף אצל פסיכיאטר. אני מקווה שתעברו את המשבר בקלות ככל האפשר. זה קשה. הרבה כוח! בברכה, טלי פרידמן

קראתי את התגובות של כולם, עלה בדעתכם שאולי הוא מציג הצגות, כי זה מה שהוא רוצה - שתחשבו שהוא לא שפוי, וכך ימלט מתוצאות המשפט?

הוא לא עושה הצגות. אחי ראה פסיכאטר שקבע כי מצבו לא טוב ,הוא אף נתן כדורים נכון לעכשו אחי לא רוצה לישתות כדורים ולא את הרופא הוא נירגע מעט אך עדיין מוזר פרנואיד מסוגר בתוך עצמו דבר חדש מפחד ממחלות מיתלונן על כאבים בכל מיני מקומות בגוף

שלום! יש לי שאלה קצת פילוסופית ואולי קצת ילדותית, אבל היא לא נותנת לי מנוח: שאלתי היא - מדוע אנשים מתיחסים בצורה כל כך שלילית לרגשות והבעתם? מדוע אסור לי, למשל, לבכות, או להודות בפחד? מדוע אני צריכה להעמיד פני גיבורה כל הזמן ובכל מחיר? האם זה סתם הרוע האנושי הסיסי, או שאולי יש לזה הסבר יותר מעמיק? אשמח לקבל תשובה מכל מי שיכול לעזור! תודה רבה!

חסרת מנוח שלום זו ממש לא שאלה ילדותית. היכולת להביע רגשות בצורה כנה ללא זיופים היא עדות לבגרות נפשית ויכולת לחיות חיים איכותיים מבחינה אישית וחברתית. במידה ואת נתקלת בדרישות מסביבתך להיות אחרת, זה לא בטוח שהבעיה אצלך, אלא דווקא בסביבתך. עם זאת, חשוב לומר שלפעמים עוצמת ביטוי הרגשות היא חזקה מאוד ואז קשה לסביבה לקבל אותם בגלל העוצמה ולא בגלל היותם רגשות. במקרה כזה, אם קיים, חשוב לברר מדוע יוצאות עוצמות כל כך חזקות, האם ישנה מצוקה כלשהי שבה יש לטפל. אם תפרטי קצת יותר באיזה הקשר קורים הדברים הללו נוכל להתיחס בצורה יותר ישירה לדברים. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן שלום! ראשית כל, תודה על ההתיחסות המהירה והרצינית לשאלה שלרגע היה נדמה לי שאולי אינה רצינית מספיק. וכעת לפירט שביקשת - כמובן, אינני מתכוונת לביטויי רגש הרסניים כגון אלימות פיסית או אפילו מילולית. את זה גם אני אינני מקבלת. אני מתכוונת, למשל, שאפילו במקריים כגון מוות של אדם קרוב מסתכלים "בעין עקומה" על מי שמחצין את כאבו, ומהללים את מי ש"מחזיק פסון". או, בכלל, הגישה שגברים לא בוכים. מה, הם לא בני אדם, לא כואב להם? נתקלתי בזה, לצערי, לא אחת ולא שתיים, וזה נראה לי פשוט אכזריות לשמה! אודה לך על התייחסות! בברכה, חסרת המנוח.

לחסרת המנוח שלום רב, רגשות והבעת רגשות הינם מונחים ראשוניים, ינקותיים. התינוק נולד עם מכלול של רגשות אשר מתפתחים עם גדילתו. החברה אליה התינוק נולד, מהווה עבורו את המקום ללמידת הקודים ההתנהגותיים "הנכונים" או "המקובלים". בחברה המערבית בעיקר, יש עיסוק מפוצל בענייני רגש והבעתו: מצד אחד יש חזרה לרוחניות, חיבור אל הרגשות הטבועים ומודחקים בנו, ומצד שני, קיימת מגמת האיפוק, השליטה האינסופית על עצמנו, ההשגיות על חשבון תכנים פנימיים, כמות לעומת איכות וכו'. ברוב המקומות שולט דווקא הדפוס השני, המאופק, הנוקשה, השולט. לכן הבעת רגשות כמוהה כחוסר שליטה, חולשת אופי ורגישות יתר. אולם, כל העניין תלוי באנשים הספציפיים אותם את פוגשת. ישנם אנשים, אלה המסוגלים להתחבר לרגשות, לא לפחד להביט בעיניים, הם אלה שיכבדו ויעריכו רגשות כנים ואוטנטיים. אנשים רבים אשר נוטים לקודים התרבותיים המערביים, לא ישמחו באם תחלקי עיצם את רגשותייך ותביעי אותם בפניהם. עלול להיות בכך תחושה לא נעימה ואף דחייה מצידם. כל האמור לעיל הינו מאפיין יותר ברמה האנתרפולוגית. בכל מקום ומקום, בכל משפחה ומשפחה ובכל אדם ואדם, הדברים משתנים. בברכה, טלי פרידמן

/

חסרת מנוח יקרה, מן המכתב שלך אני למד משהו עליך, ועל יחסייך עם סביבתך הקרובה. את מספרת שאסור לך לבטא את רגשותיך, שאסור לך לבכות או להודות בפחד, ושעלייך להעמיד פני גיבורה. אינני מתכוון, כמובן, לאיסור של ממש, אלא לתחושה שלך שסביבתך לא תקבל גילויים כאלו של רגשות. לא כל האנשים מתייחסים כך לגילוי רגשות, וכיום זו אפילו לא נורמה תרבותית. אפילו בישראל, שלעתים הלחץ החברתי בה על הפרט גדול מאשר במקומות אחרים, הנושא של גילוי רגשות הפך לפתוח יותר, אפילו בפוליטיקה. המצב שאת מתארת הוא בלתי נסבל, ולכן השאלה שלך הופכת משאלה תיאורטית על טבע האדם לשאלה מעשית ומיידית. אני ממליץ לך שלא להיכנע, ולא להסתיר את רגשותייך בשל לחצים חיצוניים. הסתרה שכזו, מתוך רצון להעמיד פני גיבורה, תפגע בך מבפנים. איך עושים זאת? ראשית, כדאי לבדוק עד כמה הסביבה שלך אכן מתנגדת לגילוי רגשות. לעתים ניתן למצוא גם בחברות סגורות אנשים שאינם נסחפים עם הכלל, ואתם תוכלי לדבר בגילוי לב. שנית, ניתן לפנות לייעוץ מקצועי, המספק מקום 'לגיטימי' לשיחה על רגשות. בהמשך, אולי תוכלי להוסיף את מיומנות גילוי הרגשות לדרישה שלך מקשר אנושי, ובעתיד ליצור קשרים חדשים עם אנשים שאינם חוששים מגילוי רגשות. יצירת סביבה אנושית המתאימה לצרכייך היא צורך אנושי בסיסי. הנושא שהעלית חשוב מעין כמוהו, ויש לו השפעה ראשונה במעלה על איכות חיינו. אני מקווה שהקשיים לא ירתיעו אותך. בברכה, דרור גרין

לד,ר גרין ולטלי פרידמן! רב תודותות על הזמן וההתיחסות הצרינית שהקדשתם לשאלתי. עצם ההתיחסות והידיעה ששאלתי לגיטימית כבר שיפרו לעין שיעור את הרגשתי. למותר לציין, שאני מתפקדת היטב בעבודה ובחברה, ומעולם, תודה לאל, לא הסתבכתי עם איש בגלל ביטוי לא הולם של רגשותי. העליתי את הסוגיה בגלל בעיה חברתית כללית ולאו דווקא בגלל בעיה בפציפית שלי, אם כי לי אישית הגישה הנוקשה של החברה המערבית כמו שתיארתם - צורמת מאוד. מכל מקום - שוב תודה וכל-טוב!

חסרת מנוח יקרה, תביעי רגשות, זה הדבר הכי אמיתי שיש. אני כל כך מכיר את הבעיה. אני סובל מתסמונת פוסט טראומתית(הלם קרב בערך) מלבנון בגלל שלא הבעתי רגשות. חיילים מתו ואני הרזקתי פסון. איזו טיפשות. אולי אלוהים נתן לנו את היכולת לבכות כדי להתמודד עם הרגשות. הייתי צריך עכשיו לעזוב את הלימודים בגלל הבעיה שלי ואני בבית ואני אומלל כל כך. זה כל כך חכם ואנושי לבכות, כל כך יותר נוח בסופו של דבר להיות עם אנשים שמכירים בעובדה שיש רגשות. אוףףףףף אני בכלל נכנסתי לפורום כדי לבכות קצת אז את מוזמנת לענות לי גם.

הי רם- ברוך בואך אלינו... ספר, אם תרצה, קצת יותר- על מה שהיה ומה שעכשיו. בטח הבחנת שיש פורום הלם קרב. אל תתן לדחקות שהחבר'ה מעבירים שם לבלבל אותך. כולנו מכירים את הצד האפל של הירח. אולי נצליח לחייך אותך, אולי סתם נוכל להיות ביחד קצת. מה אתה אומר?

שלום רם! כמה מעודד לראות שיש בעולם עוד אנשים אנושיים! ו-כן, כמובן, בכל מה שנוגע אלי - אתה יכול במסגרת הפורום הזה להביע כל רגש שבא לך, ובכל מילה שבא לך! כל טוב! חסרת המנוח

שוב שלום רצף התגובות שקיבלת כבר נותן תמונה עשירה שבוודאי נותנת לך תשובה, לפחות בצורה מסוימת, למה ששאלת. עם זאת, חשוב לשים את הדברים גם על רקע אישי. זו אינה שאלה תיאורטית "האם רצוי להחצין רגשות", אלא שאלה שעימה את מתמודדת מול מציאות מסויימת ומול אנשים מסויימים. לפעמים הלגיטימציה האישית להפגין רגשות יכולה לפתור את הבעיה, ובזה אני חושב כבר קיבלת תגובות אוהדות כאן בפורום. אבל יתכן שזה לא יספיק ברמה האישית שלך להתמודד עם המציאות הייחודית שבה את נמצאת. אם זה אכן כך יתכן ותזדקקי לייעוץ מקצועי לא במסגרת הפורום כדי להבין את מה שקורה לך כעת, ומדוע הוא קורה כעת ולא לפני זמן. כמו כן, כיצד להתמודד עם נושא הרגשות באופן שיתאים לך יותר, ובהתחשב בנסיבות החברתיות בהן את חיה ומתמודדת. הנושא, כאמור, לא יכול להיות מנותק מהסטוריה אישית ונסיבות חברתיות (כפי שכבר נכתב בהודעות הקודמות). בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום רב! כפי שכבר כתבתי, התגובות האוהדות והמעודדות שאני מקבלת כאן כבר משפרות לאין שיעור את הרגשתי, ומרות לי שיש גם אנשים אחרים, טובים יותר. הסיבה שבכלל העליתי את הנושא אינה קשורה בהכרח אלי באופן אישי, אלא בכלל לבמציאות שאני נתקלת בה בחיי היום יום (וכמובן שגם אני באופן אישי נפגעתי ממנה פה ושם), וחשבתי לי, כאחת שמרבה לעיין בפורום הזה, שזהו המקום להעלות סוגיה זו. בכל אופן, אני שוב אסירת תודה לכל הקוראים - בעלי מקצוע וגם "סתם" אנשים - המתיחסים ברצינות ומגיבים ומעודדים. כל טוב לכולם! חסרת המנוח - שכבר מצאה הרבה יותר מנוח.

1.ברצוני לשאול האם אין תגובה בין תרופתית בין קלונקס ופריזמה. בזמנו לקחתי חצי פריזמה על הבוקר ובמשך הזמו התחלתי להקיא. על התרופה כתוב שאסור לקחת תרופות נוגדות דיכאון עם תרופותת הרגעה. האם זה נכון. 2. האם פריזמה גורם לחוסר תיאבון. נאמר לי ע"י פסיכיאטרית שאפילו אם מרזים בהתחלה אח"כ הכל חוזר ומעלים חזרה במשקל. 3. אני אובדת עצות . כל כדור שנותנים לי לא משפיע עלי טוב . האם יש לך המלצה כלשהיא. הרופאה שלי הרימה ידים.

אסטרליס כתב/ה: > > 1.ברצוני לשאול האם אין תגובה בין תרופתית בין קלונקס ופריזמה. לא אין תגובה כזאת > בזמנו לקחתי חצי פריזמה על הבוקר ובמשך הזמו התחלתי להקיא. על יש לקחת את התכשיר לאחר האוכל (כיבה מלאה) כי גורם לבחילות > התרופה כתוב שאסור לקחת תרופות נוגדות דיכאון עם תרופותת הרגעה. > האם זה נכון. זה הוראה כללית - ממלאת צורך משפטי - להקטין סיכון של לקיחת תחשירים לא מתאימים יחד > 2. האם פריזמה גורם לחוסר תיאבון. נאמר לי ע"י פסיכיאטרית שאפילו > אם מרזים בהתחלה אח"כ הכל חוזר ומעלים חזרה במשקל. פריזמה גורם לבחילות > 3. אני אובדת עצות . כל כדור שנותנים לי לא משפיע עלי טוב . האם > יש לך המלצה כלשהיא. הרופאה שלי הרימה ידים. מה הכוונה משפיע - בתחילה כל התכשירים לא משפיעים מיד ולפעמים יש תופעות לוואי - ניסית לאורך זמן ? את באמת זקוקה לתכשיר הנל - אולי לא?

האם אתה יכול לציין שמות של יצירות

לציין ספיציפית,לא יש לי דיסקים,שאני שם ליפעמים בסי די רום ו מקשיב,בעודי מצ'טט אם אנשים ברשת אני כן יודע שם של יצירה שאני מאוד אוהב של צ'יקובסקי-4 עונות ניראה לי שזה שלו,בכל אופן,שמעתי את זה בפעם הראשונה בקלטת של ואלט דיסני אני אוהב גם את באך,ואת ויולדי כעיקרון,אני לא מכיר יצירות,וגם לא יוצרים אני רק מקשיב למוזיקה אני אוהב גם להקשיב למוזיקה גארגורינית,ואני מוריד ליפעמים מהרשת (זה נחשב קלאסי?) אופיר

אופיר יקר, במונח 'מוסיקה קלאסית' נהוג להשתמש, באופן פופולרי, כדי לציין כל מוסיקה שאיננה מוסיקה 'קלה', החל מהמוסיקה הקדומה והגרגוריאנית, ועד למוסיקה בת-זמננו המושמעת באולמות הקונצרטים. למעשה, התקופה ה'קלאסית' היא תקופתם של היידן ומוצרט, במאה השבע-עשרה. קדמה לה התקופה הבארוקית ששיאה בבאך, ולאחריה באה התקופה הרומנטית (בטהובן, ברהמס, שוברט). ארבע העונות חוברה על-ידי ויואלדי, ולא על-ידי צ'ייקובסקי. דרור

אני מבקשת לקבל הפניה לקבוצת תמיכה , אם קיים כזה דבר, של הורים לילדים עם סינדרום האונה הימנית. הבן שלי אובחן שסובל מתיסמונת זו בבית חולים שערי צדק בירושלים. מהי האבחנה המבדלת בין אבחנה זו לבין סינדרום אספרגר?

יותר כדאי לקבל אינפורמציה על זה בפורום נויורולגיה מחלות עצבים

דורית שלום! תסמונת האונה הימנית אינה אבחנה מוכרת בסיווג ההפרעות הפסיכיאטרי, האמריקאי והארופאי. עם זאת, מרבים לעשות בה שימוש כדי לאפיין הפרעות למידה אצל ילדים, ויש די הרבה מחקרים על-כך. שם אחר לאותה תסמונת הינו הפרעת למידה בלתי-מילולית. התסמונת באה לאפיין ילדים עם קשיי למידה שמתבטאים בתפקוד נמוך או חסר של תפיסה מרחבית -(קושי בהבחנה בין פריטים, קושי ביצירת שלם, שמירה על כיוון במרחב, התמצאות ועוד.) ובתפקוד נמוך או חסר מבחינה חברתית- קשיים ביצירת קשר עם אנשים אחרים, קושי בזהוי ובהבנת מצבים חברתים ובתגובה חברתית מתאימה. תפקודים אלו מזוהים אנטומית עם האונה המוחית הימנית, ומכאן שם התסמונת. בעבר (בסביבות שנות ה-70 של המאה שעברה) היה דגש רב על המיקום של תפקודים במח. עם השתכללות אמצעי ההדמיה והידע המדעי, עבר המוקד מזהוי המיקום המוחי לאפיון התפקוד. אבחנה כזו ניתנת כאשר שוללים חסר בתפקודי מח אחרים, כמו- חסר בקשב ובמיוחד חסרים בתחומי השפה. סינדרום אספרגר שייך לקבוצת מחלות הנקראת הפרעת התפתחות מפושטת (PDD?) שאפיונם העיקרי הינו הפרעה ביצירת קשר. ההבדל העיקרי בין הסינדרומים הינו בחומרת הסמפטומים, ובהיקף התחלואה הנילווית. בתסמנת אספרגר המרכיב העיקרי הינו ההפרעה בדפוסי יצירת הקשר עם הסביבה. יש ויכוח בין אנשי המקצוע לגבי האבחנות הנ"ל - עד כמה הן באמת מתארות מצבים אשר אינם מתוארים על-ידי קטגוריות קיימות אחרות. לעניות דעתי- שם האבחנה רלוונטית רק במקרה שהזהוי משנה את הטיפול. מה שנראה לי יותר משמעותי במקרה כזה, זה לנסות להכיר את הילד. לראות באלו תחומים הוא חזק, במה הוא מתקשה, ואיך אפשר לעזור לו לגייס כוחות להתמודדות בבית-הספר ובבית. לא פחות חשוב לעזור למשפחה בהתמודדות עם הקשיים שלו. תרשי לי לומר לך כמה אני מעריכה את היוזמה שלך, לפנות לאיבחון, לכתוב לפורום ולחפש קבוצת תמיכה. למיטב ידיעתי לא קימות קבוצות כאלו, אולם יתכן ותוכלי למצא קבוצת תמיכה להורים לילד עם לקות למידה או ילד בעל צרכים מיוחדים. אני מאחלת לך הצלחה רבה והרבה בריאות וכח.

.

לתקופה קצרה התלהבתי מהמינימליזם ומדרמשטט עליה השלום דהיינו (בולז שטוקהאוזן XENAKIS ו פנדרצקי כעת חלק הארי מהיצירות שלהם מעצבן ומצרצר ועובדה שגם פנדרצקי חזר בתשובה האם זה קשור למצב נפשי?? עלי לציין שיש לי שריד ופליט בדמות קטעים לחצוצרה של שטוקהאוזן שדווקא מוצא חן בעיני האם העובדה שבולז ידוע כמנצח ולא כמלחין מוכיחה שהאוואנגרד חלף לבלי שוב

שאול יקר, אינני חושב שהאוונגרד חלף מן העולם, משום שמעולם לא היה קיים למעשה. אי-אפשר לומר שיש שפה מוסיקלית שניתן לכנות בשם אוונגרד. אחת הסיבות שהמוסיקה החדשנית של המאה העשרים אינה מושמעת באולמות הקונצרטים היא הוויתור על המלודיה. ההמצאה של שנברג, המוסיקה הדודקפונית, היתה גאונית, אך לא ניתן לשמוע בה מנגינה, וזה מה שחרץ את גורלה. בדרך-כלל מה ששורד באמנות קשור בקו, בסיפור ובמנגינה, ולא ברעיון. לכן הגישה הקונספטואלית, וכל גרורותיה, נעלמו מן העולם. המהפכות המוסיקליות הגדולות נוצרו דווקא כשינוי כיוון בתוך המהלך ההיסטורי, ולא כשפה חדשה לגמרי. כך אתה יכול למצוא את שרידי רביעיית הדיסוננטים של מוצרט ברביעיות הראשונות של בטהובן, ואת הרביעיות האחרונות של בטהובן ברביעיות של ברטוק. וכך גם נוצרו ה'גורה-לידר' ו'ליל-הוד' של שנברג כהמשך מהפכני למוסיקה של מהלר. דרור

בקשר ל SAUMMERTIME יש בידי ביצוע מהמם של LEHMAN ENGEL משנת 1951 עם חומק MC'CHEHN כקלרה ששרה את SUMMERTIME הביצוע קורע לב רציתי אתמול לשמוע רק את SUMMERTIME ושמעתי את כל היצירה

שמחתי לשמוע... מקוה שהצלילים הביאו לך מרגוע ונחת. מה דעתך לשמוע הערב את רפסודיה בכחול- לקצת דרמה והתרגשות בחיים? אתמול בערב שידרו בקול המוסיקה את משיח של הנדל, אבל לא כ"כ אהבתי את הביצוע- יותר מדי גרנדיוזי לטעמי...

רחל יקרה, גם אני ממליץ על ההאזנה לרפסודיה. מעניין שדווקא בפורום שעוסק בנפש את משתמשת בתרגום המוטעה של השם. מה שמתורגם בטעות ל'רפסודיה בכחול', כלל אינו כחול. המלה 'כחול' באנגלית מתייחסת כאן למצב רוח עגום ולא לצבע (ומכאן צמח סגנון הבלוז), ולכן שמה הנכון של היצירה הוא 'רפסודיה בנוסח בלו'. איפה משמיעים את היצירה? בקול המוסיקה? האזנה נעימה, דרור

אם אתמול שמעתי את כל האופרה במשך שעתיים רצוף בוודאי שנהניתי מהצלילים בקשר למודרניזם אני יכול להמליץ בפנייך על LE GRAND MACABRE של LIGETI ועל EXOTICA של KAGEL

שלום, אני בחורה בת 26, ילדתי לפני חצי שנה ובו בזמן גם שיניתי מקום מגורים ועזבתי עבודה, אוסף של ארועים שגרמו לגוף ולנפש טראומה די רצינית. כיום אני נמצאת עם בבית ומטפלת בתינוקת אותה אני אוהבת בכל נפשי. לא חזרתי לעבודה מכיוון שאני לא מסוגלת להשאיר את התינוקת עם אישה אחרת. לאחרונה סבלתי מקשיי נשימה וכאבי שרירים בגב, ולאחר בדיקות ולמשמע תלונותיי, קבע רופא המשפחה שלי שהכל בראש! הלכתי לפסיכיאטרית שקבעה כי אני סובלת מדיכדוך ומחרדות ( זאת לאחר שדווחתי לה על פחדים שייש לי ממוות עוד מאז היותי כבת שלוש, ללא סיבה. לאחר הלידה כל חרדותי שהיו כבר קיימות הקצינו מאוד והתווסף אליהם הדיכאון) היא רשמה לי כדור סירוקסט ואמרה שהטיפול יימשך כשנה ולאחר מכן היא תשלח אותי לטיפול פסיכוטרפי. למרות שימחתי לצאת מהמצב בו אני נמצאת, אני חוששת מאוד מתחילת טיפול תרופתי. לאחר קריאה קצרה בפורום זה ההרגשה שאני מקבלת היא שזה כדור עם תופעות לוואי לא נעימות ושבתחילת הטיפול הכל נעשה קיצוני יותר (פחדים חרדות וכו') דבר שיכול להקשות עליי את הטיפול בתינוקת שגם ככה הוא קשה לי במצבי היום. אני יודעת שאח"כ הכל טוב יותר אבל כשמנסים להפסיק הכל חוזר לקדמותו או לפחות מפסיק להיות טוב! האם לא מדובר בהתחלה של שרשרת ארועים שיכולה רק לסבך את המצב? האם מדובר בכדור שלג שגדל ללא יכולת להפסיק אותו? אני מרגישה שאני אאבד שליטה אם אתחיל לקחת טיפול תרופתי, בעייני זה כמו להתמכר לסמים. אחרי הכל מדובר בתרופה שמתעסקת עם המוח ולי זה לא נראה פשוט כמו שמציגים את זה (לוקחית תרופה והכל נהייה יפה יותר) אולי מדובר במשהו שמצריך חשיבה לטווח רחוק, אולי כשארצה להפסיק לא אוכל יותר? ואז באמת אני אכנס למצב קשה? אני מאוד מתלבטת ומרגישה שזאת החלטה די גורלית. אני לא חושבת שאני מסוגלת להתמודד עם ההתחלה ועם הסוף של לקיחת התרופה הזאת. מה עליי לעשות?

לטל שלום. קראתי את מכתבך, ממנו עולה מצוקה מאוד קשה של אם צעירה, שבתקופה מאוד קצרה השתנו בעצם כל חייה. מצד אחד ילדת- ומן הצד השני את נמצאת בחרדות מוות, שכנראה הועצמו בעקבות הלידה, הכרוכה באחריות ממשית לחיי התינוקת הקטנטנה. אין ספק שאת זקוקה לעזרה מקצועית, ולא ברור לי כל כך מדוע לחכות שנה? את כותבת כמה קשה לך היומיום, הטיפול בילדתך, וכמה קשה לך להעזר במטפלת. מה לגבי מקורות תמיכה אחרים (בן זוג, סבתא, חברות?). אין סיבה שתשארי לבדך עם החרדות והפחדים. אני מציעה לפנות בהקדם לאיש מקצוע ולהתחיל טיפול פסיכותרפויטי- במטרה להכיל את חרדותייך ולאפשר יצירת קשר בטוח ומהנה עם ילדתך. לגבי טיפול תרופתי בדכאון- ד"ר פלד וודאי יכול לענות לך על כך, אבל למיטב ידיעתי אין סתירה בין לקיחת תרופות אנטי- דכאוניות לבין פסיכותרפיה- להפך הוא הנכון. אל תחכי- פני לקבלת עזרה בהקדם. בהצלחה. רוית.

טל שלום אני מסכים מאוד עם דבריה של רוית. אני ממליץ שתפני לטיפול פסיכולוגי בלא קשר לטיפול התרופתי. גם אם את זקוקה לסרוקסט הטיפול היעיל ביותר הוא המשלב בין פסיכותרפיה לתרופות. בברכה ד"ר אורן קפלן

מספרים לאנשים שסרוקסט אפשר להפסיק בלי בעיות אבל ד"ר ברגין, פסיכיאטר ומרצה באוניברסיטת הרווארד כותב שקשה מאוד להפסיק עם סרוקסאט ואנשים שמנסים ונכנסים לדכאון קשה יותר ממה שהיה לפני שהתחילו עם הסרוקסט לא יודעים שזו תגובת הגוף להפסקה של סרוקסט. בקטע הזה סרוקסט נקרא פאקסיל: “Serious habit forming characteristics are formed, and the Paxil patient is unable to wean himself/herself off the drug after therapeutic use is no longer needed.Physical and psychological dependency on Paxil is the result.Withdrawal problems of many varieties occur.When withdrawal problems arise, the patient often feels entrapped, in despair, and desolate.Hope fades.Addiction worsens.Even suicide occurs. A person suffering from depression is compelled to overcome one of contemporary life's major problems.If the person goes to the family physician to be treated for clinical depression, the last thing the person expects from Paxil is to have an additional malady inflicted upon him/her.It is a cruel hoax to be made to expect improvement from an antidepressant medication, and to then discover later that one is addicted to the medication because the known hazards of the drug were not communicated to the patient.Unfortunately, that has occurred with numerous Paxil users continuously since 1991. 9.From 1989 to the present, patients attempting to taper down or abruptly discontinue use of Paxil have suffered withdrawal symptoms as noted in the paragraph above.Physical symptoms occur:"hot flashes," dizziness, ataxia, paraesthesiae, gastrointestinal and flu-like symptoms, and related sensory and sleep disturbances.Psychiatric symptoms occur:anxiety, agitation, lability of mood, nervousness, hypersexuality, crying spells, irritability, sweating, lightheadedness, headache, weakness, and tremor.The result of these terrible symptoms is that many patients continue to take Paxil because they are entrapped by the drug.”

?

.

לד"ר אורן קפלן שלום רב, אמא שלי סובלת מזה חודשיים ממחשבות כפייתיות שלא נותנות לה מנוח, עד לפני חודשיים תיפקדה רגיל ולא היו סימני חרדה כלשהם. היא בת 50. חוץ מטיפול תרופתי שהיא מקבלת בימים אלו, וללא תוצאות, איך נוכל לעזור לה לצאת ממצב זה ? נכנסה לה מחשבה לראש , היא שואלת את עצמה: "איך מעיניים כאלו קטנות אני רואה בן אדם?" זה קורה לה רק עם בני משפחה קרובים, על אנשים ברחוב היא לא חושבת את המחשבה הזאת. היא לא רואה אותנו באופן מוזר , אבל היא שואלת את עצמה : "האם תמיד ראיתי את בני משפחתי ככה ? מעיניים כאלו קטנות?". היא כל היום בוכה , ובקושי נרדמת בלילות. לקחנו אותה לרבנים, לפסיכיאטר , כל יום נותנים לה כדורים, ומחליפים לה אותם באחרים. היא חושבת שהיא משתגעת בעיקבות המחשבה הזו. אנחנו רואים מן הצד שהיא מתפקדת רגיל , הבעייה שהמחשבה נכנסה לה עמוק בראש ולא יוצאת. היא מרגישה שאבדה לה שמחת החיים, אין לה כח לעשות שום דבר עם עצמה. לפני חודשיים היא הייתה בעלת שמחת חיים ואוהבת לצחוק, עכשיו אנו רואים בן אדם מיואש, ואנו רוצים את אמא שלנו חזקה , בריאה , ומאושרת. אנא עזור לנו להציל את אמא שלנו ממחשבה שטותית זו. איך נוכל אנו בני משפחתה לעזור לה? האם לדבר איתה לעומק בנושא הזה? או להיפך, לבקש ממנה לא לדבר על הנושא הזה , ולנסות להשכיח ממנה את המצב בו היא נמצאית? האם ישנן דרכים נוספות? אבקש את עזרתך בכבוד רב, לימור ב"ש

לימור שלום הסימפטומים שאת מתארת יכולים לנבוע ממספר רב של גורמים. צריך בדיקה יסודית שלא תתחלף כל יום כפי שאת מתארת. הייתי ממליץ לפנות שוב לפסיכיאטר ולבקש אבחנה ואפשרויות טיפול בבעיה. דרוש גורם אחד ויציב שעימו היא תיפגש ותוכל לסמוך עליו, ויש לקוות שעם טיפול מתאים וכעבור זמן, הסימפטומים יעברו. בברכה ד"ר אורן קפלן

לימור שלום רב, יש צורך באבחון פסיכיאטרי מקיף אשר יאבחן את בעייתה של אמך. כשתעשה האבחנה יותאם טיפול תרופתי, ואז המצב עשוי להשתפר ולהיטיב. כדורים ניתנים בדרך כלל על סמך אבחון מקיף. לפי תיאורך, לא ברור אם אכן אימך עברה בירור כזה. בברכה, טלי פרידמן

רוית שלום. קראתי את תשובותייך להורים בנושאים שונים הקשורים לילדים קטנים. אהבתי את האופן האנושי בו את עונה. החלטתי לנסות גם, למרות שאני אדם מאוד סגור ופרטי. אני אמא לתינוק בן שנה ו-8 חודשים. לפני כ-3 שבועות החלטתי לעזוב את בעלי לאחר ניכור מתמשך בינינו ולאחר שחשתי כי כלום כבר לא יעזור להחיות את יחסינו. הודעתי על כך לבעלי, מצאתי דירה באותה הסביבה- ועברתי לגור שם ביחד עם בני. בהתחלה הכל היה בסדר, אבל כעבור כשבוע- הוא התחיל להיות חסר שקט, אלים, אינו יושב לאכול כקודם ומתעורר הרבה בלילה. האם יש לך פתרון עבורנו? (אני יודעת שאין קסמים- אבל אולי בכל זאת?). תודה. נועה.

נועה שלום. תודה על הדברים שכתבת. לגבי בעייתך: לפעמים אנחנו אכן מקווים לקסמים, לכך שהבעיות יפתרו מאליהן, שיימחקו פתאום- אך בחיים אין זה כך. נדרשת עבודה ולקיחת אחריות על הבחירות שלנו. הדבר לוקח זמן וכרוך בהשקעה. ממעט הפרטים שתארת אני מבינה כי הפרידה אינה פשוטה לא לך ובטח שלא לבנך. פרידות הינן נושא מורכב המכיל בתוכו הרבה כאב,כעס, פחד וכד'. פרידה פירושה גם התחלה חדשה- וגם התחלות ושינויים הינם נןשא מורכב המעורר רגשות שונים. בנך מגיב לכל זה בדרך בה תינוקות מגיבים. הוא עדיין אינו יכול לתאר במילים את תחושותיו ורגשותיו- ולכן הוא עושה זאת בהתנהגות. חשוב שתביני את רגשותיו ותחושותיו מצד אחד- ומן הצד השני תקפידי על יצירת מציאות בטוחה עד כמה שניתן עבורכם: הקפידי על סדר יום, על גבולות, על מנת להקטין את חוסר הוודאות בחייכם. במקביל דברי איתו בפשטות. הסבירי לו את מה שקורה, דברי איתו על הגעגועים לדפוס הקודם, לאבא, למשפחה כפי שהכיר אותה. נסי גם לשתף את אביו בכך. אני מקווה שעזרתי " על קצה המזלג". במידה וזה לא מספיק- חזרי אלינו וננסה לחשוב ביחד על דרכים נוספות. בהצלחה. רוית.

שלום לך דר' פלד הפנו אותי אלייך אוליי תוכל לייעץ בנוגע לשאלה הבאה: קרוב משפחתיבן 26 אובחן כסובל מהפרעה סכיזו-אפקטיבית דכאונית. לאחר התקף פסיכוטי קצר הוא אושפז למשך 3 חודשים ושוחרר . מאז הוא לוקח 4 מ"ג רספירדל. עברו 11 חודשים והוא עדיין עם 4 מ"ג רספירדל. הוא נפגש עם פסיכיאטרית פעם בחודשיים. אני ציפיתי שהיא תוריד לו את המינון עם הזמן אבל זה לא קרה. שאלתי: האם המינון סביר לתקופה כזו ארוכה? אעיר שהוא עובד ומתנהג כמו שהתנהג תמיד (לפני ההתקף) תודה מראש

כן המינון סביר התכשיר לא מזיק - לא ממכר - והוא מגן עליו מהתקף נוסף והתדרדרות חמורה יותר - לא הייתי נבהל מלקיחת התכשיר לאורך זמן - גם שנים עם יש צורך - זאת האלטרנטיבה המועדפת בהצלחה

בני בן ה- 5 ומעולם לא נגמל מחיתולים. היום הוא בגן חובה , כשאחרי ויכוחים עם הגננת היא הסכימה לקבלו לגן ולהחליף לו כשצריך. ניסינו לגמול אותו כבר בגיל 3 בהצלחה מועטה -"תאונות" מדי פעם, אך הוא חזר להרטיב. הבעייה היא שחיתולי תינוקות מתחילים ללחוץ עליו, ודריי נייטס מאוד יקרים. האם קיימים בשוק חיתולים לילדים גדולים יותר? איך אני אמורה להתמודד עם העובדה שבעוד שנה וחצי הוא ילך לבית ספר?

נעמה היקרה שלום רב. הדבר עימו עליכם להתמודד אינו מציאת חיתול גדול יותר, כי אם בעיית אי- הגמילה של ילדכם. כבר בגיל כזה חריג שילד הולך עם טיטול כל היום. אני בטוחה שגם לו הדבר גורם אי נחת רגשית בלשון המעטה (וגם פיסית כפי שציינת). אם נשללה בעייה פיזיולוגית של שליטה על הסוגרים- חשוב שתפנו בהקדם לייעוץ מקצועי בנושא. אשמח להמליץ לכם על מישהו באזור מגוריכם. אל תזניחו. בברכה. רוית.

דחוף דחוף תגמלי אותו מייד, ילד גדול!!!!!!!!!!!!!!!! לא נורא שמידי פעם יהיו "תאונות" אבל את חייבת לעבוד איתו בנושא בהצלחה

או איך תתמודדי עם העובדה שאוטוטו, רגע לפני שהרב יקדש את החתן והכלה, תצעקו לו "רגע רגע, צריך להחליף חיתול לחתן?" ועכשיו ברצינות, זה לא מפריע לו כבר עכשיו? הילדים לא צוחקים עליו? קודם ללכת לבדיקה שאין שום בעיה גופנית, אחר כך ללכת ליעוץ מקצועי.

0=-9

שלום הייתי רוצה להפנות את שאלה זו אל פסיכיאטר או פסיכולוג קליני: חבר קרוב שלי נמצא בתקופה האחרונה בדיכאון חמור שמטבטא בהסתגרות בתוך חדר, המון רגשות אשם וכעס על עצמו על הוריו ומן אמירה שכל העולם כועס עליו. אני בקשר עם האמא שמספרת על בכי ללא הפסקה ואפילו מחשבות אובדניות לדבריה,דבר שאותו אדם מכחיש, דוגמא: הוא התקשר אליה להגיד תודה על הכל ואף בקש את רכבה כדי לנסוע לים. חבר זה בן25 סטודנט באוניברסיטה מוגדר נורמלי לחלוטין ללא כל הבחנה קודמת או מצב דומה לעכשיו. כתוצאה מן המצב לקחה אותו אמו לפסיכיאטר אשר אבחן דיכאון זה כדיכאון קליני (נתן לו כדורים אנטי דכאוניים, לא יודע בדיוק את השם אך לא פרוזק זה בטוח.) שבאופן אישי קשה היה לי לקבל זאת למרות שלפי האפיונים ולפי הספר או התאוריה באמת התנהגותו וגם מצב הגופני שבו הוא נמצא תואמים להגדרה דיכאון קליני מצב גופני מתבטא בעייפות גדולה לדבריו :"אני מרגיש שאני הולך להתמוטט": עד כאן פחות או יותר הרקע, יש עוד פרטים אך לא אלעה בכולם. השאלה שאני שואל כאן ומטרידה אותי במיוחד היא האם טיפול תרופתי כאן מתאים ולא יכול לגרום נזק בלתי הפיך? וזה אולי אפשר למנוע ע"י תמיכה בטיפול פסיכו טראפי ללא תרופות, למרות שאותו אדם מטופל במקביל כבר כחצי שנה בטיפול נפשי אצל פסיכולוג, אני אישית מאד מוטרד מהתרופות ובמיוחד מתופעות הלוואי אולי אפילו דימוי עצמי או חרדה של אותו חבר עקב הטיפול התרופתי. והאם יש באמת תופעות לוואי שוב אני מסכיר שאיני יודע את שם התרופה במדוייק תודה רבה

הסטיגמה של טיפול פסיכיאטרי היא גדולה - אתה בעצמך מציין שטיפול בשיחות לא עזר - והוא גם לא יעזור - תרופות יוציעו אותו מהדיכאון תוך 2-6 שבועות - אי נטילת תרופות עלולה לגרום להחמרה חשיבה אובדנית וסכנת חיים - כל הדיבורים על התמכרות לתרופות פסיכיאטריות ונזק שהם עושים זה קישקוש - כדאי שיטפל בעצמו כמו שצריך ומהר בהצלחה ועל תעשו שטויות ראה גם כתבה באתר http://www.voices.co.il/nb/meds.htm

?

אופיר יקר, היא כאן בסביבה

אני רוצה להמליץ על אתר יפה ומושקע בנושא בריאות הנפש.הוא מכיל המון מידע בנושאים של חרדות,אישיות גבולית,הפרעות אכילה וגם פורומים,צ'טים וכו'. לדעתי,מתאים יותר לנערים ונערות כמוני אבל יש גם אנשים מבוגרים. www.selfdiscovery.co.il

תודה על העדכון!

היי, אני צריכה את דעתם של הפסיכולוגים בעניין מסוים. אני סובלת מחרדות בצורה חריפה, התחלתי להיפגש עם פסיכולוגית בחודשיים האחרונים, בעיצומה של הפגישה ובלי קשר לנאמר פלטה הפסיכולוגית שדי נראה לה שעברתי איזושהי טראומה מינית, אמרתי לה שאני לא חושבת , כי הייתי זוכרת, אני מאוד מודעת למה שמתרחש בחיי ולעצמי, אני לא הייתי מדחיקה אירוע מסוג כזה, אני בטוחה שלא, כששאלתי אותה מאיפה זה הגיע היא אמרה שיש לה תחושת בטן כזאת, זה לא מטריד אותי במיוחד זה רק גורם לי להרגיש שהיא בכלל לא מכירה אותי ובעצם מה שהיא מכירה ומה שאני בעצם רחוק מלהיות חופף,וזה יצר ריחוק מסוים ביננו.למה היא בעצם אמרה את זה כדי לעורר תגובות מסוימות???

מיטל שלום אני אציע שוב, לחזור ולבדוק את זה באופן אישי עם הפסיכולוגית. קשה מאוד לתת לך הסבר מבלי להבין את הרקע המאוד ייחודי של המפגש שלך עם הפסיכולוגית. לנושא יש שני הבטים חשובים (לפחות). האחד הוא החוויה האישית שלך מול השאלה. נשמע שאת נסערת מהשאלה ורואה בה עדות לכך שהפסיכולוגית לא מכירה או לא מבינה אותך. השאלה עצמה בהיותה בנושא כל כך רגיש בוודאי קשה, ואם אינך רואה רלוונטיות לשאלה בחייך זה מעורר תחושה לא נעימה. הדרך היחידה להתמודד עם השאלה הזו היא לדבר על כך ישירות בטיפול. אחרת לעולם לא תביני באמת מדוע זה נאמר ותישארי עם תחושות של חוסר אמון וריחוק. דבר שני. נושא של התעללות מינית הוא נושא מורכב ולא פשוט להעלות אותו בטיפול. מטופלים/ות שחוו התעללות מינית בילדותם עלולים להיות בטיפול תקופה ארוכה מבלי יכולת להעלות את זה למרות שהנושא חשוב מאוד. ישנם מטפלים המתמחים בטיפול באנשים שעברו התעללות מינית הטוענים שמשום כך על המטפל לברר את השאלה הזו בכל טיפול ועם כל מטופל, הן כדי לאפשר לעלות את הנושא, או כדי להבהיר שזה נושא שמותר להעלות גם בעתיד אם וכאשר התנאים יבשילו לכך (כמובן במידה והיה כזה דבר בהיסטוריה האישית). השאלה מוצגת בד"כ בפגישות ההיכרות הראשונות ומובאת בצורה עדינה וטאקטית במסגרת שאלות אינפורמציה אחרות שנשאלות. אינני יודע על איזה רקע נאמרו הדברים במקרה שלך, אבל אם את מרגישה שהם נאמרו בצורה חודרנית או לא תואמת חשוב שתאמרי זאת לפסיכולוגית שלך. ולסוף, נשמע שאת מחפשת עדויות לכך שהיא לא מכירה אותך. סביר להניח שהיא לא מכירה אותך. זה תהליך טבעי בהיכרות בין בני אדם, אי אפשר לנחש. בסופו של דבר תהליך היכרות הוא העלאת השערות מצד אחד ותגובת אישוש או הפרכה מהצד השני (במידה ויש דיאלוג, אחרת נשארים עם ההשערות, שאולי מוטעות, לבד). נשמע מדבריך שנוצר בינכם ריחוק בגלל שהפסיכולוגית איננה מכירה אותך כבמטה קסם. גם אדם עם יכולת אינטואיציה מצויינת לא יכול לנחש הכל. דברי איתה ולא רק איתנו על כך. ואולי עוד הערה אחרונה. אם אחרי זמן את מרגישה שאין בינכן כימיה ושזה לא עובד, לגיטימי גם לחפש מטפל אחר שמתאים לך יותר. השאלה האם זו היא באופן אישי, או שבכל סיטואציה טיפולית תרגישי לא בנוח. אז מה את חושבת? בברכה ד"ר אורן קפלן

בכל הסרטים את רואה את זה, תמיד מגיעים לטראומה הזאת, זה כמעט לפגוע בול. תגידי לה שכנראה הבטן שלה מקולקלת או משהו אם היא נותנת לה תחושות כאלה, ותלכי למישהו קצת יותר מקצועי מתחושות בטן.

דרור שלום חוויות במוסיקה ופסיכוטרפיה כאשר התייחסתי לביצועי חמישיית הקלרינט של ברהמס בצבע אדום ובצבע תכלת התכוונתי לכך שביצוע אדום מקביל ללהט לאנרגיה ולתסיסה כמו שמשתקף ב רקויאם של VERDI ואילו ביצוע בצבע תכלת מקביל לרוך לשקט ולרוגע שמשתקף ב רקויאם של FAURE אני מקבל את הערותיך שלא הזכרתי את הסוויטות ל צ'לו של באך יש לי בבית את הביצוע הנפלא של CASALS אבל אני לא יכול להזכיר דרך הפורום מאות יצירות לגבי חמישיית הפסנתר של בראהמס אני בודאי מכיר אותה ואוהב אותה דווקא בביצוע רביעיית BUSH עם SERKIN כפסנתרן מאמצע שנות השלושים וזה מתקשר לאוסף ביצועים היסטוריים נפלאים שיש לי. הקונצ'רטו של בראהמס עם סיגטי זמין בחברת EMI ונדמה לי שעותק ממנו נמצא ב "אוזן השלישית" טלפון 03-5282651 אם תהיינה לך בעיות אצרוב לך עותק יש בידי הקלטה מופלאה מ 1926 של הטריו של שוברט ד-898 עם CORTO-TIBAUT_CASALS הקלטה של הטריו אופוס 100 ( גם שוברט ) עם רביעית בוש אמצע שנות השלושים הקונטרסטים של ברטוק עם סיגטי-ברטוק-גודמן תחילת שנות הארבעים חמישיית הקלרינט של מוצארט עם גודמן מ 1938 כעת למוזיקה ופסיכותרפיה: בטעות הכללתי את "גרטשן ליד הכישור " עם השיגרה קשה למצוא יצירה שמבטאת שגרה השיר " דג השמך " הוא כן שיגרה ה אריה נתוך הסוויטה התזמורתית השלישית של באך היא מאוד יפה ומאוד לא מציאותית ושייכת רק לחלומות ואני לא רוצה להיראות כמוה כי אז החיים יהיו משעממים אותו כנ"ל אדאג'ו המפורסם של אלבינוני ה LUX ATERNA וה LACRIMOSA ברקויאם של מוצארט הם גם לא שגרת החיים ? איפה אתה מוצא את שגרת החיים ? לבסוף שכחתי את הבוקר הייתי מתחיל עם החמישיה לפסנתר וכלי נשיפה של מוצארט וע ה GRAND PARTITA תודה שאול

ד"ר גרין ו שאול...אני מת עליכם ואתם בטח שואלים למה? (אבל זה לא ממש מעניין אותכם,נכון?),אבל אני אענה בכל זאת כי עד היום היתי בטוח שאני מרחף,ביגלל שאני קורא ספרים וצצות לי מול העיניים מכל מיני תאוריות פסיכולוגיות שהגיבורים פועלים לפיהם אז זהו.... אני לא מרחף!!,יש יותר מרחפים מימני!!!! תודה תודה תודה תודה התאפקתי כבר הרבה זמן,אז אם מישהוא ניפגע....סליחה אופיר

אופיר יקר, לא הייתי מכנה את ההאזנה למוסיקה בשם ריחוף, וסגולותיה הפסיכותרפויטיות ידועות מזה מאות בשנים. כבר בכתבי הפילוסופים היוונים ניתן למצוא לכך ביטוי, ומאז הולדת הפסיכותרפיה תוכל למצוא לא מעט ספרים הדנים באיכויות הטיפוליות של המוסיקה. דרור גרין

שאול יקר, מתוך דבריך אני מסיק שאתה מחזיק באוסף דיסקים נכבד ואיכותי. אי-אפשר שלא להסכים אתך בנוגע להבדל בין הרקוויאם של ורדי לזה של פורה. אלו באמת הדוגמאות הקיצוניות ביותר של שתי יצירות ההפוכות זו מזו במבען ובביטוי הרגשי שלהן, למרות המבנה המשותף. ואם ברקוויאמים עסקינן, אני ממליץ לך להאזין פעם לרקוויאם של מיכאל היידן, ממנו העתיק מוצרט את הרקוויאם הידוע שלו. המקור של היידן אינו נופל מן ההעתק של מוצרט (שלזכותו יש לציין שלא העתיק מהיידן במודע. הוא פשוט נכח בהשמעת הבכורה של הרקוויאם, עשרים שנה לפני שכתב את הרקוויאם שלו, וזה הוטבע בזיכרונו המופלא מבלי שזכר את מקורו). מעניין שציינת את חמישיית הקלרניט של מוצרט כפתיחה ליום מוצלח. ברגע זה אני מאזין לרביעיות החליל שלו, שגם הן דרך נאה לסיים ברוגע את היום. הביצוע של קזלס לסוויטות לצ'לו הוא אכן מיוחד במינו, כמעט אלתור. לאחרונה ניתן להאזין לביצועים חדשים ויפים לא פחות, כמו זה של פיטר ויספלווי, או אפילו סטפן שמידט בעיבוד לגיטרה של היצירות ללאוטה. מדוע דג השמך מבטא שיגרה? האם גם חמישיית דג השמך מבטאת שיגרה? שלך, דרור

שלום שאול, קצת לא נעים לי להתבטא לידך וליד דרור גרין, לשניכם ידע עצום וטעם אנין במוסיקה, אבל רציתי למחות בשם המודרניסטים... אני מוצאת שהקטע Summer Times מפורגי ובס של גרשווין די מיצג שיגרה. מה דעתך?

רחל יקרה, טעם מוסיקלי הוא עניין סובייקטיבי, אבל Summertime הוא אכן שיר על שיגרה. באופרה של גרשווין הוא גם מבוצע כך, אבל אם תקשיבי פעם לביצוע המהמם של ג'ניס ג'ופלין ז"ל, תגלי שגם מהשיגרה הזו אפשר להוציא רגשות כואבים ומדממים. זאת אומרת, המוסיקה היא באוזניו של המאזין, ובידיו ובקולו של המבצע. ותודה שהזכרת את מה שאת מכנה 'מודרניסטים', שכבר מזמן הפכו לקלאסיקה של המאה שעברה. דרור

שלום רב, מזה שנה אני נוטלת מינון של 20 מ"ג ביום של- SEROXAT הטיפול עוזר לי מאוד. בעוד מס' חודשים ברצוני להכנס להריון. האם עליי להפסיק את התרופה? האם יש סיכון לעובר? מה לגבי הנקה? אני חוששת שעם הפסקתה יחזרו החרדות ואיכות החיים שלי שוב תרד פלאים. היכן ניתן לקבל מידע מהימן לגבי מחקרים שנעשו בתחום? תודה

לימור שלום הנושא נדון מספר פעמים בפורום. אמסור לך את הקישורים המתאימים ותוכלי לעיין בהודעות הרלוונטיות בכל אחת מההודעות הללו יש הסתעפות של הודעות רלוונטיות נוספות אחרי הקריאה, במידה ונותרו שאלות נוספות, כתבי אלינו שוב http://www.doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=34507&t=34507 http://www.doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=40876&t=40876 בברכה ד"ר אורן קפלן

http://www2.iol.co.il/communikit/scripts/forums/live/forums_single_25.asp?rootId=3693015&msg_id=3705894

נסה שוב .......רוצה לקרוא...

אני הגעתי לקישור ע"י סימון והקשה עם העכבר.(בתוך ההודעה עצמה) את בטוחה שזה לא עובד? להת'.

אוקי, סידרתי לעצמי את הכתובת...וקראתי. אבל אני לתומי חשבתי....ששני המימדים הם,, אורך ורוחב.....והשלישי הוא ....עומק ולא כפי שנכתב.....גובה....... על היתר......צריך להעמיק עוד........ולקרוא מספר פעמים..... כדי לתהות על קנקן הנושא.....

שלום שמי דורון ואני בן 20 יש לי שאלה לגבי התרופה סרוקסט . התחלתי ליטול את התרופה בעקבות משבר שעברתי לפני כשלוש שנים ,בעקבות המשבר הגעתי למצבי חרדה ודיכאון. לפני בערך כשנה חלה אצלי ירידה פתאומית בחשק המיני . זה התחיל בבעיות בזיקפה והיה די קשה לשלוט בזה . וביום בהיר אחד נעלמה לי לגמרי כל תחושה של אורגזמה . בעקבות זאת העניין במין הלך ופחת ואינני יודע האם זו אשמתי שהתופעות הללו קורות לי (בעיה פסיכולוגית) או שיש גם לסרוקסט ולהשפעותיו . שאלה נוספת : האם לאדם שיש לו בעיות נפשיות יכול ללמוד ולעסוק בפסיכולוגיה או פסיכיאטריה ? אני מרגיש מאוד מחובר ומעניין אותי הנושא האם יש לי סיכוי ? תוד'ה על התשובה דורון

דורון יקר, את התשובה בנוגע לסרוקסט אשאיר לד"ר פלד. אתה שואל האם אדם שיש לו בעיות נפשיות יכול ללמוד ולעסוק בטיפול נפשי, והתשובה חיובית. לעתים, דווקא ההתנסות בטיפול נפשי והמודעות לבעיות נפשיות עשויים לשמש ככלי להתפתחותו העצמית של המטפל. בהיסטוריה של הפסיכותרפיה ניתן למצוא דוגמאות רבות של מטפלים שסבלו מבעיות נפשיות ופסיכיאטריות. אם בעיותיך הנפשיות אינן פוגמות ביכולת הלימוד שלך, אין כל מניעה שתלמד פסיכולוגיה או פסיכותרפיה או פסיכיאטריה. מובן, שתנאי הקבלה של בתי-הספר השונים דורשים מיומנויות ויכולות מסוימות, שעליך לעמוד בהן. בברכה, דרור גרין

ירידה בחשק מיני היא תופעת לוואי של סרוקסאט - התופעה חולפת תוך כדי לקיחת הטיפול סרוקסאט לא לוקחים לטיפול במשבר נפשי כי רק במקרה של תמונה דכאונית או חרדתית קלינית - אולי אתה לא זקוק לתרופות אלא לשיחות? - מי אבחן לך את הצורך בטיפול ? אני לא מסכים עם דרור גרין - לא כל בעיה נפשית מאפשרת להיות מטפל - אין לטשטש את הגבול בין מטפל למטופל - לצערי הרבה אנשים עם בעיות נפשיות פונים למיקצועות הטיפול מתוך נטיה להיות מטפלים לבעיות של עצמם הם גם אלה שמטשטשים את גבולות מטפל מטופל וגישתם גורמת לזילות המקצועית של התחום - כל זאת לרעתם המידית של המטופלים

כיצד ניתן לאבחן או לדעת האם בעיותי הנפשיות פוגעות או פוגמות בכושר הלימוד שלי ? אני יודע שהשאלה אולי נשמעת טיפשית משום שכל אדם יכול לדעת האם מצב רוחו או מצבו הנפשי מונע ממנו ללמוד משהו . אנירוצה עוד לשאול האם העובדה כי אני בעל עבר של מצבי דכאון (מינוריים יחסית ) ומצבי חרדה בעקבות משבר שעברתי ,יכול לשמש כפסיכולוג או פסיכיאטר. האם עובדה זו יכולה לשמש כמכשול בשבילי בלימודי או בהכשרתי כמטפל (במידה ואחליט ללמוד את המקצוע )? תודה על העזרה דורון

אני סובלת מהפרעה סכיזו-אפקטיבית ומהפרעת אישיות נקסיסטית. בשנה וחצי האחרונות ביליתי את מרבית הזמן בשינה ובאכילה. הכדור שאני לוקחת הוא פרפנאן שמתפקד בסדר בתחום של מניעת הזיות שמיעת קולות ומחשבות שוא אך לא קשור ולא מטפל בדכאון. כעת אני מנסה לחזור קצת לפעילות ורוצה להתייעץ לגבי החלפת הפרפנאן לרספרדאל או לזיפרקסה תרופות מהדור החדש. אני רוצה לציין שהפרפנאן גורם לי להיות מנומנמת כתופעת לוואי והשאלה היא האם הכדורים החדשים אינם גורמים לעייפות או לתופעות לוואי כמו הגברת התיאבון שאינה רצויה לי. השאלה מופנה לפסיכיאטר אך גם למטופלים שמכירים את התרופות החדשות.

רספרידאל הוא המומלץ ביותר למי שלא רוצה לעלות במשקל זיפרקסיה עם פחות תופעות לוואי של קישיון שרירים לא מקובל כלל להשתמש היום בתכשירים מהדור הישן (פרפאנן) הייתי ממליץ בחום לעבור לאחד מהחדשים - כמובן תחת השגחה מקצועית (דהיינו פסיכיאטר)

לד"ר פלד שלום ותודה על התשובה. הייתי רוצה לדעת האם לרספרדאל יש תופעות לוואי כלשהן ומדוע הפרפנאן לא מומלץ באופן עקרוני. בתודה יסמינה

גמי- בודאי תקראי את ההודעה הזו רק בבוקר. שמחתי נורא לראות שוב את ההודעות שלך. אם תרצי להמשיך לשוחח- אני כאן (בדרך כלל בערב.) אם את מרגישה שהקשר הזה נעשה צפוף מידי, ואת רוצה לפנות מקום לאנשים אחרים שכותבים לך, אבל אולי נמנעים בגלל התכתובת הזו- או סתם נמאס לך, תמיד אפשר להפסיק. אל תרגישי שום מחויבות. אני נורא נהנית מזה, אבל רק בתנאי שזה מתאים גם לך... האם קראת את הסיפור האחרון בעמ' 14? (אל תרגישי חייבת...) קראתי את השרשרת שלך ושל ??? . עולות לי בראש כמה שאלות, אבל אני לא בטוחה שזה יתאים לך, אולי לא כאן ועכשיו. אני אסתכן עכשיו בלחטוף ממך תגובה צינית או איזה ריקושט אחר, כי את בטח יודעת את זה לבד, ולא חשבת לרגע אחרת, אבל אני פשוט חייבת להגיד לך את זה: (גם כי אני יותר גדולה ממך, וגם כי אני כפייתית.) שיאצו זה נהדר- זה כמו מסאז' כזה בלחיצות על כל הגוף. זה לא במקום המשך הטיפול הפסיכולוגי והטיפול התרופתי. תעשי חיים. (-:

הי! אני לא מרגישה שהקשר נעשה צפוף!!! איך את יכולה לחשוב ככה? דווקא אני חושבת שזה טוב, כי יש דברים שאני רוצה לומר ואני לא יכולה פשוט לזרוק אותם באויר, ויותר קל לי כשאני מפנה אותם למשהו... אליך... :) ואני מאד מקווה שאנשים אחרים שרוצים "להכנס" לשיחה ידברו! אני לפעמים מרגישה לא נעים שאנשים חושבים שאת ההתכתבויות האישיות שלי אני עושה כאן. אבל זה לא.. זה לכולם... אמרת שעלו לך כמה שאלות בראש, תרשמי אותם. בהזדמנות שתמצאי לנכון-תשאלי. (שלא תשכחי...) ועוד משהו קטן.... היום יש לי יומולדת..... להפתעתי אני מרגישה בסדר גמור! בלי יותר מדי מחשבות. ומי שקורא עכשיו את השורות שידמיין מסיבה, ומוזיקה ברזילאית (כי זה מה שאני אוהבת וזה היומולדת שלי!!) והמון המון אוכל בלי קלוריה אחת!!!!!! והנה, יומולדת וירטואלי! טוב, אפסיק להקליד, כדי שאוכל לשמוע את המוזיקה.........

בת כמה את, ילדה גדולה- שנדע כמה נרות לשים על העוגה... יום הולדת מוכרחים לחגוג! והנה מתנת יום הולדת קטנה ממני: מתוך עליזה בארץ הפלאות, (בתרגום ישן אך מופלא של אהרון אמיר.) עליזה מלטה אנחה יגעה. נדמה לי שהזמן הוא דבר שאפשרלמצא לו שימוש טוב יותר, אמרה, ולא לשחתו בחידת חידות שאין להן פתרונים. אילו היכרת את הזמן כמוני, אמר הכובען, לא היית אומרת שהוא דבר. חי הוא. אינני יודעת מה כוונתך, אמרה עליזה. ודאי שאינך יודעת! אמר הכובען במנוד ראש של בוז. מסתבר שמעולם אף לא דיברת אל הזמן! אולי לא, ענתה עליזה בזהירות, אבל יודעת אני שעלי לקבוע זמן לכל חפץ. הא! הרי לך,אמר הכובען. הוא אינו סובל שיקבעוהו. אבל לו רק התהלכת איתו בידידות, היה עושה בשעון כמעט כל מה שלבך חפץ. נניח, דרך-משל, שהשעה היא תשע בבוקר, עת להתחיל בשיעורים: אין לך אלא ללחוש רמז לזמן, ועוף-עף סובב השעון! אחת וחצי, עת לארוחת צהרים! זה יהיה עצום, כמובן, אמרה עליזה במהורהר:אף על פי כן - לא הייתי רעבה לה, יודע אתה. מה לאחל לך, ילדה? שיהיה לך כל הטוב שבעולם, כל אשר ליבך חפץ. שתתידדי עם הזמן, עם המרחב, עם מה שבתוכך בפנים, ומה שבחוץ... שמחה ומתרגשת איתך...

שיתגשמו כל משאלותייך.

גמ יקרה, אמנם זה מאוחר, אך עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא... המון המון המון מזל-טוב, ואני מאחלת לך באמת רק טוב! שכל מה שאת עצמך מאחלת לעצמך - לו יהי! אני שולחת לך זר פרחים וירטואלי וקופסה קטנה בה טמון אוצר, האוצר שלך, כמו זה הטמון בתוך תוכך. את תחליטי מהו בדיוק האוצר. הוא שלך! טלי פרידמן

גמ יקרה, אמנם זה מאוחר, אך עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא... המון המון המון מזל-טוב, ואני מאחלת לך באמת רק טוב! שכל מה שאת עצמך מאחלת לעצמך - לו יהי! אני שולחת לך זר פרחים וירטואלי וקופסה קטנה בה טמון אוצר, האוצר שלך, כמו זה הטמון בתוך תוכך. את תחליטי מהו בדיוק האוצר. הוא שלך! טלי פרידמן

ד"ר פלד שלום רב! אני סובל מאגרופוביה כ - 6 שנים, אנני מסוגל לנסוע למרחקים, מדובר רדיוס של כ - קילומטר סביב ביתי. עברתי טיפול אצל פסיכולוגית במשך חצי שנה ואין שום שיפור, הייתי גם אצל פסיכיאטר פעמיים והוא נתן לי כדורי צפארמיל, אני לוקח את התרופה כ - 3 חודשים ואין שום שינוי בחרדות, אני חש יאוש נוראי אנא עזור לי תמליץ לי על טיפול מתאים. בתודה מראש משה

כאחד שסובל מזה שנים אני יכול לומר לך מניסיוני שאתה צריך הרבה הרבה סבלנות בכדי לדעת אם תרופה משפיעה וכן איזה תרופה מתאימה לך.

ד"ר פלד שלום רב! אני סובל מאגרופוביה כ - 6 שנים, אנני מסוגל לנסוע למרחקים, מדובר רדיוס של כ - קילומטר סביב ביתי. עברתי טיפול אצל פסיכולוגית במשך חצי שנה ואין שום שיפור, הייתי גם אצל פסיכיאטר פעמיים והוא נתן לי כדורי צפארמיל, אני לוקח את התרופה כ - 3 חודשים ואין שום שינוי בחרדות, אני חש יאוש נוראי אנא עזור לי תמליץ לי על טיפול מתאים. בתודה מראש משה

משה שלום איזה סוג של טיפול פסיכולוגי עברת? בברכה ד"ר אורן קפלן

הייתי אצל פסיכיאטר והוא אמר לי שהתרופה היא תחילת טיפול היא נותנת את ה"פוש" הראשון, על מנת לעזור לי לצאת מהבעיה, אך בלי טיפול היתנהגותי עם פסיכולוג/ית התרופה לא תעזור. ביקשתי פרוזק, לאחר ששמעתי כי תרופה זו היא טובה מאוד, הפסיכייאטר התנגד לתת לי את התרופה הזו, מכיוון שהוא טוען שהיא ממכרת ופוגעת בכבד.

הייתי אצל פסיכיאטר והוא אמר לי שהתרופה היא תחילת טיפול היא נותנת את ה"פוש" הראשון, על מנת לעזור לי לצאת מהבעיה, אך בלי טיפול היתנהגותי עם פסיכולוג/ית התרופה לא תעזור. ביקשתי פרוזק, לאחר ששמעתי כי תרופה זו היא טובה מאוד, הפסיכייאטר התנגד לתת לי את התרופה הזו, מכיוון שהוא טוען שהיא ממכרת ופוגעת בכבד. לאחר מכן פניתי לפסיכולוגית אשר גרה בקרבת ביתי, דבר אשר הקל עלי להגיע אליה לטיפול סוג הטיפול היה כך: 1. לספר את כל אשר עברתי בילדותי 2. לרשום את הדברים שקשה לי לעשות אותם על דף 3. היא הייתה מריצה אותי סביב ביתה על מנת שהזיע ודופק ליבי יאיץ מהן להמחיש את הסימנים של החרדה, כאשר הדופק היה עולה הפסיכולוגית הייתה עושה לי הרפיה.

שלום רב, אני בת 32 מתומדדת כבר כ- 10 שנים עם חרדות קשות (ללא תרופות) ובנוסף אנורקסיה - מצב שהביא אותי כיום לאפיסת כוחות, תשישות נוראית ורצון כל הזמן לישון. עברתי גם 2 לידות קשות מספר הפלות וגרושין - דברים ש"תרמו" למצב בו אני נמצאת היום אני אם לילד ותינוקת וסטודנטית ומרגישה שאין לי כוח ויכולת להמשיך. רופא פסיכיאטר אליו ניגשתי המליץ על סרוקסט שגרם לי עכוד יותר לתחושת הנמנום ואחרי מספר ימים הפסקתי (גם מהחשש מהירידה בתיפקוד המיני - דבר שנפגע בליו הכי לאחרונה מהתשישות) הוא הציע לנסות אפקסור - הייתי שמחה לשמוע חוות דעתך. האם יש ניסיון רב עם התרופה הזו ובעיקר האם היא יכולה להיות מסוכנת במצב של טכיקרדיה עם הפרעות קצב (שכנראה נגרמות מהחרדות..\) מודה לך מאוד חן

לא בטוח שטיפול תרופתי הוא טיפול הבחירה למקרה שלך - באופן עקרוני אין הבדל בין סרוקסאת ואפקסור - לשנהם צריך לתת זמן לפעול - לפעמים מרגישים בהתחלה (2 עד 6 שבועות) יותר גרוע טיפול פסיכיאטרי זה לא "זבנג וגמרנו" צריך איזון והתאמה אישית במקרה שלך לא בטוח שתרופות הם התשובה יתכן שתפיקי יותר תועלת מטיפול בשיחות או טיפול קבוצתי תמיכתי יתכן ואת זקוקה להתערבות במשבר - בקיצור את צריכה איבחון מקיף האם הפסיכיאטר שלך עשה איבחון מקיף ביו-פסיכו-סוציאלי ?

אני ידיד קרוב של גמ, וכשהגעתי לפורום ישר ידעתי שזו היא! רק רציתי להודיע למי שמתכתב איתה: שהיא לא תוכל לכתוב יותר אליכם. אני לא יכול לפרט יותר. תרגישו טוב, כולכם.

ידיד- קודם כל תודה. ההודעה שלך משאירה אותי קצת מאוכזבת, קצת דואגת, קצת מתפלאה. מבלי לפגוע בפרטיות של גמ, ומבלי לנסות לשכנע אותה לעשות דברים שהיא לא רוצה, האם יש בכל זאת איזשהיא דרך שבה נוכל לפחות להפרד לשלום? בכל מקרה אני מודה לך, ואשמח גם אם תמסור לה ד"ש חמה ממני. בודאי יש עוד גולשים שמרגישים כמוני וישמחו להגיב. להשתמע.

הי!!!!!! אני מצטערת על ההודעה מקודם!!! זה אדם שחשב על דעת עצמו שהכי טוב בשבילי זה שאפסיק עם הפורום. כי זה לא נותן לי לעזוב את הבעיות. הוא זיהה אותי (לצערי...) וכתב כאן לפני שעוד דיבר איתי. כנראה היה בטוח שאסכים איתו. ולא! חוץ מזה , לא היתי הולכת בלי לומר שלום. אם יקרה בעתיד שאני נעלמת כמה זמן, כנראה שישנה סיבה, ולא היתה לי גישה למחשב! אז רחל ! לקחתי את הד"ש בכל זאת!! :) עכשיו אני הולכת לבדוק דרך לפתרון.....או לעזרה..... שיאצו. יש למשהו איזה טיפים בנושא???

דרור היקר שלום חשבתי על דבריך אודות היותם של המוסיקה והספרות הפסיכותרפיה עצמה, חיפשתי יצירות שמגלמות את אישיותי ואת התמונות שאני רואה דרך המוסיקה ואלה הם חויותי אישיותי הבסיסית משתקפת בהשתוללות ובוירטאוזיות של הכינור בקונצ'רטו של בראהמס (יוזף סיגטי הקלטה משנת 1928) כאשר אני לבד שמיעת היצירה גורמת לי לפזז ולקרקר אני מוצא את עצמי גם בדיאלוג הסוער בין JUDITH ל BLUEBEARD בכחול הזקן מכיוון שאני חי בסביבה תרבותית אני חייב להתנהג כיאות ואז אני משתדל להיראות כמו האווירה בשיר "דג השמך " של שוברט או "גרטכן ליד הכישור" החוויות שעברתי משתקפות בחמישיית המיתרים של שוברט והרביעיות האחרונות של בטהובן (אני יודע שחמישיית המיתרים נכתבה בזמן גסיסתו של שוברט) ראוי לציין שהסערה המשתקפת בקונצ'רטו לכינור של בראהמס היא לא מצב שיש לי שליטה עליו היא קורית עקב מעבר מיכשולים שאני בדרך כלל לא שש אליו ולא יוזם אותו. ההנאה שלי מהקונצ'רטו השני לכינור של מנדלסון היא לא אני באופן אישי אלא חוויה שדומה לצפיה בגוף חטוב ופניה של עלמה נאת מראה. את הגיוון שהמוסיקה מספקת אפשר לבטא ברב גוניות של ביצוע יצירה ודוגמא לכך היר ברשותי ביצוע של החמישיה לקלרינט של בראהמס בצבע אדום וביצוע אחר בצבע תכלת ישנה שאלה של מיסתורין בדמות אהבת המיסה הגדולה של באך והפאסיונים (לא בביצועים האותנטיים ולי אין מושג מה זה או מי זה אלהים) כמו שאמרת מוזיקה קלה משמשת להרפיה ולאחר האזנה משך שעות למתיאוס פאסיון + פרטיטות לכלי מקלדת (באך) + יצירות לפסנתר של דביוסי אין טוב מלקנח בקנטטות דתיות של BUXTEHUDE לפי מה שרשמתי המוזיקה היא גם "אני" ,גם הרבגוניות בחיים גם היופי החזותי כמו נוף וטבע וגם קינוחים. יש גם דברים לא מובנים: אני לא מת על צ'ייקובסקי ושופן האם לכך התכוונת שהמוזיקה מהווה פסיכותרפיה ?

שאול יקר, המסעות המוסיקליים שלך ממשיכים לרתק אותי. יש לך הקלטה של סיגטי בקונצ'רטו של ברהמס משנת 1928? איפה מוצאים דבר כזה? למה אתה מתכוון בביצועים הצבעוניים לחמישיה לקלרניט של ברהמס? לצבע העטיפה או למשהו שאתה מרגיש. ואם כבר ברהמס, מה עם חמישיית הפסנתר? מדוע לא מובן לך שאינך אוהב את צ'ייקובסקי ושופן (אתה מכיר את המוסיקה הקאמרית של צ'ייקובסקי?)? כן, למשהו כזה התכוונתי בנוגע לאיכויות הפסיכותרפויטיות של המוסיקה. נראה לי שאתה עושה בה שימוש מצוין. איך זה שלא הזכרת את הסוויטות לצ'לו של באך? מדיטציה נפלאה לשעות הבוקר. אני מאזין להן כבר שנים, ואפילו מנגן אותן כמעט בכל יום (בפסנתר). שלך, דרור

שלום, איך מזהים התקף חרדה (מבלי לבלבל בינו ובין "הכנה" להתקף לב או ליקוי רפואי, פיזי)? האם במהלך ההתקף נמצא מושא לחרדה בעיני רוחו של "החרד"? או שזו חרדה גרידא, פחד טהור? האם מה שעבר עליי אמש הוא התקף חרדה? הרגשתי נחשול של אימה ששטף אותי מהבטן, בעיקר פחד שאו-טו-טו אני אמות, ופחד מהתגובות הפיזיות שעוברות על הגוף שלי, לא היה לי אוויר, ריפיון, השיניים שלי נקשו, כל הגוף שלי רעד ולא היה לי קר, כל הזמן חשבתי שאני עומדת בפני התקף לב, חוסר אונים, הרגשתי שאני "נגמרת כאן ועכשיו"-לא הבנתי מה קורה לי, הפה היה יבש מאוד. זה קרה פתאום, ובלי אזהרה מוקדמת. אני בת 34, לא סובלת מבעיות רפואיות כלשהן. בעלי טוען בתוקף שזה התקף חרדה. תודה.

לפני אבחנה של התקף חרדה יש לשלול סיבות גופניות ראי סיכום קצר זה: חרדה סימנים מהם הסימנים של חרדה? - עצבנות - התרגשות - הרגשה של פחד ממוות - פחד מחוסר שליטה - פחד ליפול ברחוב- סימנים גופניים הם - סחרחורת - חולשה - עקצוצים על העור- הזעה וגלי חום - שלשול ופרפרים בבטן - קוצר נשימה ודפיקות לב - חנק וכו... חרדה סוגים סוגי תסמונות החרדה השונים כוללים - "חרדה כללית" - "התקפי פאניקה" - "תסמונת פאניקה" - "פוביות" פחדים מיוחדים (פוביה חברתית פוביה מחרקים פוביה מגבהים, אפילו פוביה לאכול בחברה) - "תסמונת אובססיבית קומפולסיבית" (המוכרת כ OCD - ) - חרדות תגובתיות כגון תגובת דחק חריפה, והלם קרב (מוכר גם כ PTSD) חרדה רפואי אבל לפני שקובעים שמדובר בחרדה - חשוב לשלול מחלה גופנית המחקה חרדה (נותנת אותם סימפטומים של חרדה) לשם כך יש קודם לבקר אצל רופא משפחה (קופ"ח) ולבקש לשלול - הפרעות קצב לב - יתר פעילות בלוטת התריס - יתר פעילות בלוטת האדרנאל - צניחת המסתם המיטראלי - וכל בעיה הורמונאלית או גופנית אחרת - הרבה מחלות גופניות עלולות להתחיל עם סימנם דומים לחרדה כאשר הסיבה לסימנים של חרדה הם ממחלה גופנית - הטיפול יהיה בהתאם - צריך לטפל במחלה עצמה ולא בסימפטומים. חרדה סיבות מהם הסיבות לחרדה ? הסיבות הם מרובות - מסיבות גופניות וביולוגיות ועד סיבות פסיכולוגיות סיבות גופניות לחרדה - מחלות גופניות יכולות לתת חרדה - הפרעות קצב לב - יתר פעילות בלוטת התריס - יתר פעילות בלוטת האדרנאל - צניחת המסתם המיטראלי - וכל בעיה הורמונאלית או גופנית אחרת - חרדה עלולה להופיע גם ללא כל סיבה ניראת-לעין - פתאום כרעם ביום בהיר (התאוריה אומרת שיתכן ומדובר בחוסר איזון של סרוטונין במוח - (סרוטונין הוא חומר טבעי של המוח המאפשר לתאים של המוח לתקשר בינם לבין עצמם) חרדה קשורה לפעמים לאופי של האדם - אנשים מסוימים יותר רגישים - הם גם יותר פוחדים - מבנה האופי לפעמים משפיע על חרדה - לדוגמה: מי שרגיש לביקורת יגיב יותר במתח למצב שמעבירים עליו ביקורת מאשר מי ש"יש לו עור של פיל" הוא יהיה יחסית אדיש (כלומר רגוע) חרדה קשורה למשברים בחיים - משברים כלכליים - בעיות ביחסים בין-אישיים עם קרובי משפחה - בעיות זוגיות (האישה תעזוב אותי.. ולהפך ילדים עוזבים את הבית) יש גם חרדה קיומית (אקסיסטנציאלית) עצם קיום ודרישותיו - מצבים קיומיים פוליטיים חברתיים טיפולים לחרדה הטיפולים לחרדה הם מרובים - לכל סוג של חרדה טיפול משלו - לכן כל כך חשוב האבחון - פסיכיאטר (שהוא רופא) יכל לאבחן את כל הספקטרום של הסיבות לחרדה מסיבות גופניות ועד סיבות פסיכולוגיות חרדה מכל סוג שהוא מגיבה לטיפול תרופתי חרדה ביולוגית מגיבה הכי טוב לטיפול תרופתי ולא מגיבה כמעת בכלל לטיפול של שיחות (פסיכולוגי) חרדה עקב מיבנה-אישיות מגיבה יותר טוב לטיפול בשיחות (פסיכולוגי) ופחות לטיפול תרופתי חרדה עקב משבר מגיבה היטב לטיפול של "התערבות במשבר" שבו גם פועלים להרחיק את גורמי הדחק (לדוגמה: לאשפז לזמן קצר כדי להרחיק מגורם דחק במשפחה) חרדה מסוג של פוביות מגיבה טוב לטיפול פסיכולוגי התנהגותי - טיפול בו לומדים בהדרגה לא לפחד מגורם הפחד חרדה ודיכאון תרופות תרופת הבחירה לחרדה שייכת למשפחה של תכשירים המכונה SSRI (serotonin specific reuptake inhibitors) כיוון שפועלים על איזון הסרוטונין במוח (סרוטונין הוא חומר טבעי של המוח המאפשר לתאים של המוח לתקשר בינם לבין עצמם) למשפחת התכשירים נוגדי חרדה ודכאון (דהיינו SSRI ) שייכם ה-פרוזאק המפורסם, הגרסאות הישראליות והחדשות שלו אפקטין ו"פריזמה" תכשירים נוספים הם "סרוקסאט" ציפראמיל" "רמרון" לסרוקסאט גרסה ישראלית חדשה "פאקסין" וכו.... תופעות לוואי תופעות לוואי של התכשירים נוגדי חרדה (דהיינו SSRI ) הם בעיקר 3 "בחילה" "ירידה בחשק מיני" "עייפות תשישות" - איך מתמודדים עם תופעות לוואי ? - עם נוטלים את הטיפול על בטן מלאה - אין בחילות - לקיחה ליפני השינה חשובה במקרה של טשטוש ועייפות מהתרופה טיפול לחרדה בשיחות עם החרדה נובעת מסיבות עמוקות ולא מודעות של האישיות ניתן לקבל תובנה לסיבות אלו בשיחות - ועקב כך הסימפטומים פוחתים ויש הקלה עם החרדה היא מסוג פחד ספציפי כמו בפוביות - יש טיפולים התנהגותיים לדוגמה: תרגילים של נשימות והרגעה אשר נעשים יחד עם חשיפה לגורם הפחד והדחק - פעמים חוזרות ונשנות של תרגילים אלו מכחידות בהדרגה את הסימפטומים. עם החרדה היא ממשבר - תמיכה ויעוץ מאדם מקצועי יכולים לעזור

הרבה סימני שאלה, אבל אין כאן ממש שאלה. סתם רצון לכתוב, לשתף. למה החיים כל כך מלאי סבל ? מאיפה אלוהים המציא את כל שיטות ההתעללות האלו שלו בבני האדם ? כנראה יש לו דמיון ממש מופרע בשביל זה. איזה סופשבוע נורא עבר עלי.. אכלתי והקאתי 16 ק"ג אוכל... (הפרעת אכילה, קוראים לזה המומחים). שום דבר לא עוזר. פשוט אין לי שליטה על המצב. ניסיתי להילחם בזה ונכשלתי, הרמתי ידיים והמצב התדרדר - אז מה הלאה ? מעניין אם בעולם הבא (אם קיים כזה), אלוהים מרחם עלינו קצת יותר, ונותן לנו קצת מנוחה. בעולם הזה מצאתי הרבה סבל, כאב, מצוקה ואני רוצה רק לנוח ... לעצום עיניים, לישון, לא לאכול, לא להקיא, אבל לא יכולה.

גם אני ניסיתי לחשוב איזה אלוהים יעשה לנו דבר כזה??? ואם יש אחד כזה אז אני מעדיפה לא להכיר אותו! מה שזה אומר, שאנחנו אחראים לעצמינו (לא שזה כ"כ עוזר...) אני לא יודעת אם אני רוצה שיהיה "העולם הבא", אולי אני פשוט רוצה לגמור עם הכל, ולנוח.......לישון...... גם לי יש את הקטע הזה עם האוכל.....(פעם יכולתי להנות ממנו,מי היה מאמין?) אני גם מוצאת פה הרבה סבל, וכאב, לא ברור לי אם הוא מסתובב ככה חופשי ברחובות (הסבל) והוא נדבק אלי, או שאני יוצרת אותו. 16 קילו....זה המון. מעצבנים אותי האנשים שלא תופסים שאפשר לבלוע כמויות של הר!!! ומנסים לומר לך: את מגזימה....... מה שלי לפעמים עוזר לא לאכול ה מ ו ן , זה לחשוב על הכסף.... האוכל מאד מאד יקר.....לא תמיד זה עוזר. עכשיו התחלתי לגמור את האוכל של המשפחה שלי..... אבל אל תרימי ידיים! היום אני הולכת לדבר האחרון שחשבתי שאעשה...... אני הולכת לברר על טיפול בשיאצו. שמעתי על זה המון, שזה עובד. מי יודע??? אולי לך יעבוד משהו אחר. צריך לחפש....

תודה. אני חושבת שאני גמרתי עם הקטע של הלנסות להתמודד. הרמתי ידיים. בתחושה שלי זה כבר מאוחר מדי בשבילי, וכלום לא יעזור, אפילו לא שיאצו. נגמר לי.

היי שלום! קראתי את המכתב שלי ונהייה לי נורא עצוב. עצוב לא מרחמים. רחמים לא עוזרים, עצוב ממקום שאני שילמתי את התשלומיי למאגר הסבל הזה...ומכירה כ"כ טוב מה זה לרצות למות. אינני פסיכולגית אלא סתם אחת עם תכונה מגונה של לקרוא הודעות בפורומים כאלה. היה לי עצוב גם שהד"ר שענה לך היה כל-כך לא אמפטי ולכן הרגשתי צורך לכתוב לך. אין ספק שכל מה שאת רואה זה שחור ובעצם את יודעת בפנים ששום דבר שאף אחד יואמר, גם אנשים שאת מחשיבה, לא עזור כי בפנים בנפש כ"כ שחור וכואב. אני התחלתי טיפול בכדורים - כדורי הרגעה כאלו, ואני יכולה ממש להמליך עליהם בחום, הם עובדים ופשוט עוזרים להעיף את כל התחושות של יאוש וריקנות שאת מתארת. מלבד זה הייתי רוצה לקחת את הזכות הלציע לך הצעה אחרת מאשר זה שהציע הד"ר. אולי תנסי ללכת לטיפול עם פסיכולוגית ( את בטח מעדיפה - סתם ניחוש :-))), שתוכל להקשיב לך, לחייך אלייך, לקבל אותך כמו שאת עם כל ההרגשות (הלגיטימיות) שלך. לדעתי זה הרבה יותר עדיף מבי"ח פסיכיאטרי, והרבה יותר מלמות. אני מקווה שאת תיצרי איתי קשר או עם מישהו ולא תעשי איזו שטות. יש אנשים שם בחוץ שהם גם טובים, וידעים לאהוב, ויוכלו לאהוב אותך שאולי תוכלי לאהוב גם את עצמך. תהיי בקשר,

סליחה היו לי הרבה שגיאות במכתב שכתבתי לך, אך אני מקווה שהבנת את המסר :-)

היי כולם. תודה על האכפתיות והדאגה הכנה. לפני שאני אגיע לגהה לאשפוז, אני באמת אצטרך להרוג את עצמי, לכן אני שוללת את עצתך ד"ר פלד היקר על הסף. אני בטיפול, ואני עובדת על עצמי, נכון שברגעי משבר הדברים נראים די נואשים, אבל מתגברים. ממשיכים לחיות עם מה שיש ושורדים. מקווים לזמנים טובים יותר.

לפני כשבוע ולאחר 18 שנים מהאבחון הקודם שלי , אובחנתי ברום פילת כסובל מהפרעת קשב וריכוז , בנוסף יש לי בעיות לזכור חומר שנלמד ( אחת הסיבות שפניתי לאבחון ) ומאז ניסיתי לטפל בכך ( יש לי קשיים רבים בלנהוג , אני שוכח אורות דלוקים וכד ) שאלתי היא כיצד אפשר לטפל בהפרעות אילו ללא אמצעיים תרופתיים כגון ריטאלין ( הופנייתי לפסכיאטר וידוע לי כי מחקריים הראו לאחרונה קשר בין ריטאלין בשימוש ארוך והחלשת זרימת דם לאזורים מסוימים במוח וכן שינוי מבני ( השימוש בארהב נדון בימיים אילו בוועדת קונגרס ) . הבלבול אצלי גדול יותר מכיוון שישנן מספר תופעות כגון התעוררות האמצע הלילה עם איבר רדום לחלוטין ( אני יושן על הגב ) ובעיקר צוואר וראש וכן חוסר אוויר ( בעיקר בשעות הבוקר , יש לי אסתמה קלה מאוד אך אייני חושב שזה קשור ) . ברצוני להרשם למדעי הרפואה הבסיסיים בירושלים בשנה הבאה אך הסימפטומיים רק מחריפים אילו שהם עצות או הפניות ?. האם יתכן כי זה קשור לזרימת דם לקוייה או תזונה ? ( ההמוגלובין שלי ברמות תקינות ) . אנא עזרו כי אייני יכל לבזבז 400-500 שקלים לפסכיאטר רק כדי לקבל כדורים כי אינני חושב כי זו הבעיה

אבי שלום איזה סוג אבחון עברת בדיוק כיום? מדוע נערך האבחון ומי הגורם המקצועי שאבחן אותך? בכל מקרה, הייתי ממליץ לך לפנות לייעוץ אצל נוירולוג דרך קופת חולים וציין בפניו את הסימפטומים שתארת כאן. בברכה ד"ר אורן קפלן

דר אורן שלום האבחון נערך במכון רום פילת ומכיוון שהיו לי קשיי לימודים ובעיות בזכירה של חומר לאחר זמן. בקשר לניורולוג עשיתי כך אך הינני מנסה לקבל חוות דעת נוספות

בזמן האחרון מאז ש ני לוקחת קלונקס(מזה כשנה) ןאני נכנסת למקומות סגורים שדי חם בהם אני מרגישה שאין לי אויר , אז אני קצרת קוח ורוצה לצאת מהמהמקום וכמובן לא נהנית מהופעה הרצאות וכו,. בעלי טוען שהבעיה פסיכולוגית ויש לי פחד כשאני רואה הרבה אנשים. למשל היום הלכתי לרשום את ביתי לבית ספר. במסדרון לא היתה בעיה כי היה שם אויר , אבל באולם הרגשתי מחנק ולא יכולתי להשאר. לחץ הדם שלי נמוך מאד בעקבות נטילת הקלןנקס ואני מרגישה כאילו לחץ הדם שלי יורד או שיורד לי הסוכר. אני בטוחה שהבעיה גופנית ולא נפשית. אף פעם לא היה לי פחד קהל. תמיד עבדתי עם אנשים ונפגשתי עם אנשים בחברה.הענין גורם ליסבל רב מפני שהייתי רגילה ללכת לרקוד ריקודי עם ועכשיו בגלל הכדורים והחולשה אני מרגישה סחרחורות ולא נהנית כבעבר. האם אני צריכה לקחת כדורים נגד חרדה. הפסכיאטרית המליצה לי על ואבן אבל אני מרגישה שזה לא מספיק. דרך אגב כתוב על ואבן וקסאנקס שזה עלול לגרום לרעד והרופאה טוענת שזה נגד רעד.ברצוני לציין שאני נוטלת זריקת בי-12 כל 3 שבועות. יכול להיות שיש פגישה במערכת לעצבית בעקבות נטילת הכדורים? אפילו שאני לוקחתקלונקס שלם וכדור שינה לוקח לי המון זמן להרדם. יכול להיות שהבעיה הורמונלית ולא נפשית ? (אני בת 48)

אסטרליס לפי דעתי את הספקת להכיר יותר מדי תרופות ב-48 שנים לחייך, תנסי כמה שפחות להתעסק עם הכימיקלים האלה.

ואבן קלונקס ושאר הבנזודיאזפינים ממכרים בצורה בלתי רגילה. אני מצרף קישור שמפרט: http://www.benzo.org.uk

איך יוצאים מדיכאון? הפרוזאק לא ממש עוזר. האם מישהו מכיר דרך פשוטה וקלה להעלם? תודה ר.

רינה, לכל אחד יש את השיטה המיוחדת שלו, יש כאלה שנכנסים לזה חזק יש כאלה שמעבירים את זה בחפיף, תמצאי לך את השיטה שלך ותשפרי אותה עם הזמן, את לא צריכה לא פסיכולוגים לא תרופות ולא כלום. בהצלחה, יוני.

לא ההתיחסת לשאלתי כלל. אני שאלתי האם מישהו מכיר דרך להעלם. אני מצפה מאינטיליגנט שיספק לי תשובה טכנית לעניין ולא התחכמות. אתה במקום לעזור אתה מזיק. ר.

צריך הרבה הרבה סבלנות ורצון לנסות סוגים שונים של תרןפןת עד שמוצאים מה משפיעה .

רינה שלום רב, טיפול תרופתי בלבד ללא תמיכה של טיפול תסיכותרפויטי הוא טיפול מוגבל. שילוב שני הדברים הוא היעיל בעיני במצבי דיכאון, כמו גם במצבים רבים אחרים. אם את זקוקה להמלצות על פסיכותרפויטים, צרי עימי קשר ואשמח לעזור (פרטיי בכרטיסי האישי בהקלקה על שמי). בברכה, טלי פרידמן

שאלתי נשכחה משום מה. גם אם אין לך תשובה, ניתן לענות "לא יודע". אולי סתם דילגת עליה. תודה

מישהי שלום אני לא ד"ר פלד אבל אוכל להתייחס לדבריך בשתי צורות. תוכלי לקבל בוודאי גם את עמדתו של ד"ר פלד בפורום למרות שאם הבנתי נכון את עמדתו לשאלות דומות בעבר הוא לא מאמין בתרופות האלטרנטיביות, או יותר נכון מאמין באפקט הפלסבו שלהם ולא באפקט רפואי של ממש (דבר שגם את רומזת בדבריך). ראשית, את נמצאת בתהליך טיפולי וחשוב שתנסי לבדוק שם את הדרכים השונות להתמודד עם המצב. לעיתים תהליך בטיפול הפסיכולוגי אורך זמן רב ובינתיים אין מענה חד משמעי לסימפטומים שפוגעים בצורה חריפה באיכות החיים. בעיקרון ישנן דרכים משלימות שניתן לנקוט בהן בצורה ממוקדת כדי לאפשר לך "לשרוד" (למשל, להישאר בעבודה). דרכים אלו אפשריות גם ברמה הפסיכולוגית (למשל טיפול התנהגותי, הרפיה שרירית היפנוזה, ביופידבק וכד') וגם ברמה התרופתית. שיטות אלה הן אינן נוגדות או מפריעות בהכרח להתהליך אותו את עוברת בטיפול, אם כי זה קשור גם לגישה תיאורטית. יש פסיכולוגים שיראו בטיפול המקביל הפרעה לתהליך הטיפולי ארוך הטווח, ופעמים רבות יש לכך לעיתים גם הצדקה. לכן יש לשקול אחד מול השני את הצורך בעזרה מיידית והקלה על הסימפטומים מול חשש לפגוע בתהליך עמוק יותר שאולי הוא הגורם האמיתי לסימפטומים. מאחר ונושא החרדות עולה רבות בפורום אני מצרף בהמשך סקירה קצרה על שיטות הטיפול השונות בחרדה. מאחר ואת שוקלת אלטרנטיבות שונות ככלי משלים לטיפול כדאי אולי להתייעץ עם הפסיכולוגית שלך מה דעתה. (כאמור הסקירה בהמשך). דבר שני שמתייחס יותר לשאלותיך על תרופות. אינני יודע מהיכן את בארץ אבל לקופ"ח כללית (ואולי גם לקופות האחרות) יש מחלקה לרפואה "משלימה". פגשתי רופא שמקבל בסניף גבעתיים ות"א של קופ"ח כללית-משלימה ומטפל בעזרת רפואה אלטרנטיבית טבעונית וכו'. הוא בוודאי יידע לענות על שאלות בנושא. לדעתי ניתן להגיע אליו לקופה בתשלום גם אם אינך חברה בכללית. במידה וזה רלוונטי כתבי אלי לדואר האלקטרוני ואמסור לך את מספר הטלפון שלו. אולי הוא יוכל לכוון אותך גם אם את מאיזור אחר בארץ. בברכה ד"ר אורן קפלן סקירה בנושא חרדה ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בחרדה. באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שאין בהכרח קשר בין הדברים: יתכן שישנה בעיה פסיכולוגית כלשהי ואולי רצוי לטפל בה, אבל היא אינה דווקא קשורה לסימפטומים של התקפי החרדה. גישה זו טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. הגישה גורסת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה עצמית והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. גם הגישה התרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. בנושא זה תוכלי לקבל ייעוץ מד"ר פלד בפורום. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד.

שלום, ראשית תודה על התיחסותך. שנית אני מתקשה להאמין שהחרדה שלי קשה מספיק על מנת שמישהו יטפל בה בתרופות שאינן אלטרנטיביות (במילים אחרות - אני לא חושבת שרמת החרדה מצדיקה זאת), מלבד זאת בין שתי האופציות - תרופות נוגדות חרדה או החלפת קריירה - האופציה השניה כבר נראית לי עדיפה. שנית החרדה שלי לא לחלוטין דמיונית, אני פשוט חושבת תמיד על האפשרויות הגרועות ביותר.

שלום מישהי כל כך עצוב לראות שוב ושוב איך פניה לטיפולים לא יעילים גורמת לאנשים לסבול (ופגיעה בתפקוד) כאשר כל שהם צריכים לעשות לקבל את הטיפול המתאים והיעיל צרי איתי קשר ונפתור לך את הבעיה (לחיצה על שמי בדף הפורום)

שלום הייתי רוצה המלצה בשבילי על פסיכולוגית טובה בירושלים. תודה מראש נ.ב- אני נשואה, בת 40 + 3 ילדים

לנועה שלום. אני מכירה פסיכולוגית טובה בירושלים. התקשרי אלי לטלפון הנייד- ואתן לך את הפרטים. בהצלחה. רוית.

שלום נועה, אם תרצי פסיכולוגית מצוינת באזור מבשרת, שלחי לי אימייל ואתן לך את הפרטים. בברכה, דרור גרין

אורן קפלן שלום. אני לא בטוחה שזה המקום לשאול שאלות אלו, אך בכל זאת אשמח לקבל תשובה ממך. אני מעוניינת בטיפול פסיכולוגי, מכיון שאני סובלת כבר כמה שנים מהפרעת אכילה. אם תסכים כמובן, אשמח להיות מטופלת שלך באופן פרטי ( אני גרה בגבול גבעתיים-ר"ג), בהנחה שאתה נתקלת כבר בהפרעות אכילה . אשמח לקבל ממך תשובה. ליאור.

שלום ליאור, דווקא טלי יכולה לעזור לך יותר טוב, כי זה תחום התמחותה. עדי

עדי. הפניה שלי לאורן קפלן היתה בגלל הצורך שלי בפסיכולוג. זה לא משנה דרך אילו אנשים זה יעבור פה.. בסוף אני אופנה לפסיכולוג... אז למה לא לקצר את הדרך?! ליאור.

ליאור שלום אנא כתבי אלי לדואר האלקטרוני ונמשיך משם. אני עוסק בתחום הפרעות אכילה מספר שנים. [email protected] להשתמע ד"ר אורן קפלן

לאורן קפלן, שלחתי לך אימייל מקווה שקיבלת אותו. ליאור

שלום רב! מזה מספר חודשים אני מרגיש בתופעות של זיעה,הסמקה,רעד. התופעות קורות לפני דיונים ,בדיונים ובפגישות עם אנשים נוספים לעיתים אני נרתע מלהיכנס לחנויות,משיחות עם אנשים. אנא עיזרו לי לצאת ממצב מביך זה יש לציין שקיבלתי מרופא המשפחה כדורים מסוג קסנקס.{האם הם אמורים לעזור? ]עד כה איני מרגיש בשוני בתודה מראש ובתקווה ד ן

דן שלום התופעות שאתה חווה נפוצות מאוד בקרב האוכלוסיה ומהוות למעשה התקפי חרדה. כדורי הקסנקס אינם הטיפול המועדף, יש פתרונות יעילים בהרבה, מה גם שהקסנקס ממכר ואח"כ צריך להיגמל ממנו. הטיפול אצל רופא משפחה אינו מתאים במקרה הזה. נושא החרדות עולה רבות בפורום ואני מצרף סקירה קצרה בנושא. אני ממליץ שתפנה לייעוץ מקצועי. ניתן על פי רוב לטפל בסימפטומים שאתה מתאר ביעילות, אבל דרוש טיפול נכון. במידה ותזדקק להמלצות אשמח לעזור. בברכה ד"ר אורן קפלן סקירה בנושא הטיפול בחרדה ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בחרדה. באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שאין בהכרח קשר בין הדברים: יתכן שישנה בעיה פסיכולוגית כלשהי ואולי רצוי לטפל בה, אבל היא אינה דווקא קשורה לסימפטומים של התקפי החרדה. גישה זו טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. הגישה גורסת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה עצמית והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. גם הגישה התרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. בנושא זה תוכלי לקבל ייעוץ מד"ר פלד בפורום. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי פניקה יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד.

שלום רב! תודה על תשובתך המהירה. אשמח לקבל המלצותייך בנושא. בברכה ד ן

שלום רב, אני לוקחת סרוקסט במשך 15 יום, התחושה היא שאינני יכולה לשקוע בדיכאון למרות שאני מדוכאת לעיתים, מעבר לזה אין שום שיפור בעניין החרדות! בנוסף אני סובלת מתסמונת אובססיביות כפייתית שאמנם הקלה על הדפוס התנהגות המרכזי אבל החמירה אחר. רציתי לדעת האם מכיוון שאין הקלה בעניין החרדות עד עכשיו גם לא תהיה בעתיד ויש לשנות התויה?

אני יכול לתת לך תשובה של משתמש בעל ניסיון ולא כרופא. הזמן שאת לוקחת את התרופה הוא קצר מדי בשביל לקבוע אם יש שינוי רציני. מלבד זאת קחי בבקשה בחשבון שימוש בתרופה נוספת כדי ליצור הקלה בחרדות.

מה המינון שאת לוקחת? מי רשם לך את הטיפול? האם אובחנת על ידי פסיכיאטר מומחה כמו שצריך? בעיות עם כל אחד מהסיבות שציינתי עלול להשפיע על התגובה

ד"ר פלד שלום, אני פניתי לפני חודש וחצי בערך לטיפול פסיכולוגי מיוזמתי, מכיוון שעברתי משבר שקשור ליחסים עם ההורים בנוסף יש לי את התסמונת של טורדנות כפייתית אובססיבית והכוונה היא להתרכזות יתרה שלי במראה החיצוני שלי ואי שביעות רצון, בנוסף אני סובלת מחרדות איומות ובמיוחד מאגורפוביה- פחד מקהל והמוניות למרות זאת אני מתקשרת מצוין עם אנשים ויש לי קשרים חברתיים, אגב אני עשיתי את האבחנות בעצמי, אף פעם לא שאלתי מה יש לי, מיוזמתי פניתי לפסיכיאטרית שהיא עמיתה של הפסיכולוגית סיפרתי לה את סיפור חיי והשתלשלות העניינים, עשיתי את האבחנות וביקשתי את הסרוקסט, הפסיכיאטרית הסכימה איתי והיא אמרה לי שאני סובלת מהתסמונת שציינתי ומחרדות ושהיא מסכימה לתת לי את הסרוקסט כי זו באמת תרופה מצוינת. הפסיכולוגית מצידה אמרה לי שאין לה בעיה שאני אקח את הסרוקסט אבל אני חשה שיש לה הסתיגויות, אני לא בן אדם דכאוני בד"כ אני מאוד חזקה ועברתי הרבה טראומות בחיי.אבל החרדות מכל דבר כמעט, חרדה שיקרה לי משהו מגבילות אותי בחיים,אני לא עושה הרבה דברים שאני רוצה לעשות, מוותרת על עבודות רק כי משהו מפריע לי במקום, לדוגמא אני לא יכולה להיות ליד אנשים שמעשנים וזה גרם לי לעזוב מקום עבודה, כל יציאה שלי מהבית כרוכה בפחד והעניין הוא שאני לא מסתגרת אלא עושה הרבה דברים שגורמים לי אי נוחות.אני לוקחת את הסרוקסט במשך 15 יום ואין שום שיפור , חברה טובה שלי מעידה שיש אף החמרה מבחינת חומרת החרדות והיקפן בנוסף אני מותשת פיסית ונוטה לישנוניות ועם הפחד זה פשוט הרגשה איומה. אני לא יודעת מה לעשות, אני מתחבטת בשאלה אם לא עשיתי טעות בלקיחת הכדורים, אני לא יודעת מה יש לי ואיך להתמודד עם זה.אשמח באם תוכל לעזור לי. תודה קארין

שלום, בעקבות השאלה של אורית והמקרה שלה התחלתי לחשוב שיכול להיות שהפסיכולוגית שלי מסתירה ממני דברים כמו את האבחנה האמיתית איך אני יכולה לדעת אם אני סכיזופרנית לדוגמא? אני מקווה שתוכל לעזור לי. זה חשוב לי! מיטל

מיטל שלום פשוט תשאלי את הפסיכולוגית שלך באופן ישיר. ספרי לה שהתחלת לחשוש שהיא מסתירה ממך דברים כולל את האבחנה האמיתי שלך. עצם המחשבות הללו והיכולת שלך לברר אותן מולה ולא להישאר איתן לבדך הם כבר דבר חשוב. בנוסף, אני בטוח שזה יפתח נושאים משמעותיים בטיפול, כולל להגדיר מה הבעיה שלך, אם היא לא הוגדרה עד היום. בברכה ד"ר אורן קפלן