פורום פסיכולוגיה קלינית

אם היה אפשר לעקור את הלב ולהניח על השולחן שיתנצל במקומי...אני מרגישה אשמה מהודעתך אביב, אבל אני יכולה להעיד שלי באופן אישי קשה לכתוב ולהגיב כרגע כי אני לא בטוב, אני מרגישה מרוסקת כמו כמו חתול דרוס בצד הכביש, מדמם ונושם את נשימותיו האחרונות... הדורסת : גב' מטפלת , והיא אפילו לא "עצרה" לבדוק לשלום החתול. אביב סליחה.

שמחה שנכנסת ולא יקרה את לא צריכה להרגיש אשמה ... כואב לי שככה את מרגישה מול המטפלת מניחה שהיא התעייפה , מחוסר השימוש שלך בטיפול. יכולה להגיד לך על עצמי וראיתי את זה כאן גם על אחרות , מהתחתית הזו יכולים לצמוח. אישית לי החלפת המטפלת עשה רק טוב ולא רע ..אל תוותרי על עצמך לי מאוד מאוד חשוב מה שלום "החתול הדרוס" אנא בלי רגשות אשם מולי תנכיחי את עצמך לפחות כאן ....את מאוד מאוד חשובה לי , אוהבת באמת

היי גולם מצטערת שכל כך קשה עכשיו מקווה שהוקל לך בקרוב איתך, ינשוף

עצוב לשמוע...מבינה את ההרגשה שהמטפלים יוצרים אצלנו לעיתים......כרגע גם לי קשה, לא רוצה שתלחם יותר שאגיע...ולא רוצה להעלם בלי להודיע כי גם זה לא פייר.....מאוד מתלבטת איך ואם לדבר איתה...אבל טוב שאביב מזמינה לפה, ספרי יותר? איתך, מיכ

הי גולם, פרטים רבים חסרים לי, בכל אופן - את תיאור החתול הדרוס ניתן לפרש כתחושה של פגיעה אנושה בחלקים הרכים. ייתכן שהיא של חלק נוקשה בך מולם והשלכה על המטפלת. אם האפשרות קיימת עדיין - דברו על זה. אנא. שלך, סוריקטה

או שכן ?? שיהיה סופשבוע נעים.

המממ.... כן, הסיפור שהיה בחדשות בשבוע שעבר מאד מזכיר את הסיפור שלי. האמא המרעילה, בין השאר חומרית, והבן זוג שלה, שמכלה בילדה את זעמו וגם נוגע בה כמו שאסור וגם נכנס לה למיטה. האמא יודעת ומוותרת על הבת. שני אנשים בעולמי מכירים אותו, ומן הסתם חשבו עליי כששמעו אותו. הוקל לי לראות שהיום היה בפורום שטף יחסי. המטפל שלי בחופש. סוריקטה

עצוב וכואב שיש כאלה הורים שפוגעים בילדהם ...ועצוב שזו הייתה משפחתך ושמחה שבכל זאת פתחת הודעה חדשה עבורך..עבור סיפורך . אתך באמת עם כל הלב ..

שלחתי תגובות ולא נראה לי שהן הגיעו... סופ"ש נעים לכולם.

תגובות שלי כאן לאחרים לא מופיעות דיי משקף את המציאות הפנימי קשה להיות כאן כאשר לא מחוברים לא מצליחה לאחז בכלום

הי ינשוף, שמחה לראותך כאן. היי, הנה את מופיעה. גם בהודעה זו. ויופי שכתבת. ואני גם כל כך מאושרת לראות שהודעות התפרסמו. איזה דבר זה. הא? המטפל שלי אומר לי המון להישען על החלקים החזקים שלי. שאחרת - באם נשענים על החלשים - סיכוי הנפילה רב יותר. הישענות על החזק, כנראה, גם מרגיש שלם יותר. וזה גם מאד מדבר לי את דברי הפתיחה שלי על ההודעות בפורום. הקשרים. שלך, סוריקטה

סוריקיטה אהבתי על "להעשן על החלקים החזקים" אנסה לאמץ אותו. תודה שאת כאן ומבינה.

הי ינשוף, שמחה לראותך כאן. היי, הנה את מופיעה. גם בהודעה זו. ויופי שכתבת. ואני גם כל כך מאושרת לראות שהודעות התפרסמו. איזה דבר זה. הא? המטפל שלי אומר לי המון להישען על החלקים החזקים שלי. שאחרת - באם נשענים על החלשים - סיכוי הנפילה רב יותר. הישענות על החזק, כנראה, גם מרגיש שלם יותר. וזה גם מאד מדבר לי את דברי הפתיחה שלי על ההודעות בפורום. הקשרים. (לא בטוחה אם הודעות מצליחות להישלח דרך הטלפון. ניסיון חוזר. אולי זה מה שקרה גם עם הודעותייך). שלך, סוריקטה

נכון. גם אני כותבת וזה נעלם באוויר. זה באמת לא קל.

רוני יקרה מצטערת שגם לך זה קורה.

הי ינשופי יקרה...זה בסדר היו כאן כמה תקלות ושיבושים שבוע שעבר לכן לא עלו ... מצטערת שקשה וכל כך מבינה את הקושי מול החלקים ,מול הרעש שבראש מול עשייה . עוד מעט סופש ויהיה קצת זמן לשחרר ולנוח ...חיבוק ענק ענק ...😍🙅💑🐶🐕

אביב יקרה תודה שאת בחיי .. את קצת בשלב מתקדם יותר ממני ואני מקבלת תקווה והמון רוגע בפנים כאשר קוראים אותך ומרגישה מובנת. תודה

כן אודי בסוף מתחברים.. מזל..

מיקה חשבתי המון על מה שכתבת ...ימים לא ממש מסונכרנים ומשהו בי עצר אותי מלהגיב לך... האמת שדי נאבקת עם עצמי לתת את כולי בטיפול הזה הכוויה מהקודמת עדין כואבת . כבר לא מאמינה שהשארו איתי ..ואולי בגלל זה לא אפשרתי לעצמי לנשום לתוך החוויה הזו שנקראת חדר הטיפול... עבורי החדר הפיזי הוא המקום המוגן שלי הבטחון..בגלל הניתוקים מה שנשאר בחוויה זה החדר הפיזי . גם אצל הקודמת וגם כאן מוצאת משהו חפץ שמרגיע שמקרקע אותי שמאפשר לי להיות. שמה לב בחדות לכל שינוי בחדר וכל שינוי מפחיד ומאיים . מעניין שכשהתחלתי איתה החדר שהיא הייתה בו היה כמו מחסן כל כך לא מזמין ותמונה אחת היא שגרמה לי להשאר ...תמונה של נוף שלתוכה יכולתי לשקוע..מזל שהיא לקחה אותה גם לקליניקה הנוכחית . ומיקה מה החדר בשבילך☺ וחייבת לשתף אותך שדמיינתי לי אותך , בעדינות שלך מתפרעת מול המטפלת...וזה מקסים בעיני

אביב יקרה, שמחתי לקרוא את שכתבת אני והיא עוד מנסות להבין מה מסמן החדר בשבילי ואוף, אני כזאת לא מתפרעת :-(

וזה מה שחשוב.... וזה נפלא שאתן מבררות יחד ...יש לי תחושה שהמטפלת הזו ממש מתאימה לך .

https://youtu.be/flHB8ZvZGgs זה סתם כזה לחיוך ואהבה ...וברצינות לכולנו הרצון שיבינו אותנו בלי מילים . אצל הקודמת זה קרה לי המון שלא אפשרתי לעצמי לדבר שתקתי .. השתיקה שלי לא הובנה והתפרשה כתוקפנות ואז באמת תקפתי :) וכעסתי. היום אני אומרת מאוד קשה אבל אומרת מה שאני מרגישה וזה הרבה יותר קל. אם יש משהו שלמדתי בטיפול הנוכחי זה שהמטפל לא באמת יודע הוא צועד איתך בתוך עולם לא ברור ולא ידוע כשלאט לאט יותר ויותר ברור גם לך ואז גם לה ...עולם הנפש עולם מוזר... והגיון ורגש חשבתי עלייך ,על עולם הדימויים שלך ותחשבי על שני ילדים שרבים בנהם האם לא תחשבי /תגידי במילים אלו ואחרות תנשמו ותחשבו בהגיון דברו כדי שאני הבין. האם את יכולה לנחש רצונו של ילד . האם זה נכון לנחש במקומו האם זה לא משאיר אותו לעולם ב"גולם " שלו... יקרה כבר מכירה אותך אז מניחה שנרגעת ובטח לא תברחי מהטיפול ובכל זאת דברי על זה על הרצון להיות מובנת ללא מילים . אל התסכול כשאת לא מובנת ועל תחושת הכעס שמגיחה שכואב כל כך שמרגישים לא מובנים ולא נראים . אוהבת חיבוק

לומר לך תודה שאת מבינה, לי נמאס מכל העניין של הטיפול....לא יודעת.

אודי תודה רבה על האפשרות לפתוח בשיח כזה , לא מובן מאליו !!!!!!! בנות יקרות ואודי .... אכן רוני נושא שלדעתי כולנו הופכות בו , מודה שיש רגעים שאני מהרהרת בני לבני אם אודי יהיה כאן נוכח יותר , משמע יעלה הודעות מוקדם יותר יגיב אולי כמו בעבר בכל יום (בלי המנוחות) האם הדברים יישתנו ... אולי ?? ואז מה זה בעצם אומר עליינו על הפורום , שכל המטרה שלנו זה שיהיה לנו דמות מטפל , כמו בפנטזייה , שהיא כל הזמן זמינה - 4 ימים בשבוע - ובעצם מחזק את הצורך (רצון ) לתשובה מיידית להגנה כל הזמן של דמות המטפל. קצת כמו בסרקזם של סנדי בעבר על עצמה עלינו... יש איזה שהוא קביעות וסדר גם בתוך העומס של אודי היום ..ניכנס בראשון לעיתים מוקדם בבוקר לעיתים בחצות ועונה בשני , וכנ"ל לגבי רביעי וחמישי. השינוי הזה החוסר הזה הריק כן מטלטל אולי אפילו מפחיד ומעורר את חרדת הנטישה מודה גם לי מאוד מאוד קשה לראות את הפורום עם הודעת מנוחת סוף השבוע עד ראשון בערב או בלילה ..ויחד עם זה אחרי הפחד הראשוני אני מזכירה לעצמי שאודי שם וההודעות שאני מעלה יעלו בסוף ויקבלו מענה אוהב חם מכיל נוגע ...אבל לא מיידי ..אתם יודעות אישית זה הוריד לי מרמת האובססיה מזכיר לי שאני יכולה וצריכה לסמוך על עצמי . השדרוג הזה כן אודי טראומטי הציב בפני מראה כואבת , אחריות על המקום הזה ...של מי כמה ולמה .. מתוך הקבוצה הגדולה שהייתה כאן ...נשארנו די הרבה בסה"כ אבל וזה האבל הגדול מי כותב בפועל ... אז נכון להיום אנחנו כאן לפי זכרוני סליחה עם שוכחת מישהי שנרשמה אבל לא כותבת ... סוריקטה , רוני , מיכל , ינשוף , במבי , חנה , מיקה , שירה , גולם , לאה , איה , חלום , גילת 21 , סמבדי , קוראת קבועה ,ליעד , ואני .... 17 בנות רשומות !!!!!!! בפועל רוב השרשורים או הענפים כפי שאנחנו קוראים להם כאן הם אני וסוריקטה סוריקטה ואני ...ואז ינשוף ורוני מיכ במבי ומיקה .... לעיתים אני מזדהה עם סוריקטה בשאלה אחריות יתר??? האם אני לוקחת עלי יותר מידי , אולי ??? אבל , בעבר די עמדתי בצד , בכאב (כי נאלצתי לעזוב את הפורום שהיה הבית שלי ) וראיתי איך כשהמטפלת שניהלה אותו נאבקה בלהיות או לסגור מתוך עומס שלה , ראיתי גם פורום שכן כאן דועך והולך כי המנהלת לא יכלה להיות בו וכשחזרה הפורום מתעורר ...וגם אז חשבתי לי שהאחריות היא עליינו ... מי שהמקום חשוב לה זה הזמן להבין , שאודי כאן לא נשבר לא הולך לשום מקום אבל אם לא תכתבו לא תצאו ממקום הנוחות שלכם (וכל הסיבות מוצדקות , חשש , פחד , אי נוחות , קושי להגיב , קושי לקחת מקום ועוד...) לאודי לא יהיה למי להגיב .... תסתכלו שבוע שעבר בן שלישי לשישי ...שלוש הודעות שלי ואחת של סוריקטה (וכן היו בעיות טכניות ובכל זאת).....חדי עין יכלו לראות שנעלמתי מכאן לתקופות של מעל שבוע בלי הודעה אחת .. גם אני נשברת , אז אם המקום הזה הבית הזה חשוב לכם ...תתעוררו !!!!!!!! והכי מבינה כמה זה מטלטל לראות הודעה שהעלת כשאתה צריך עזרה יד תמיכה עומדת אדומה מבויישת כמעט יום שלם ...אבל האם נהייה מסוגלים בכל זאת לזכור שבסוף כן תהייה תגובה ויחד , האם נרשה לעצמיינו להרגיש את היחד גם שכרגע הוא איננו ... ובנימה ממש אישית ..אתן יודעות מבינה עד כאב שאף אחת לא מגיבה אפילו לא באייקון על הודעות כאב שאני מעלה לאחרונה , באמת מבינה וכאן באמת שאודי עוזר כשהוא מזכיר לי שזה בסדר. אבל חייבת להגיד שכתבתי הודעה שהכותרת שלה הייתה "צריכה עזרה .." התאפקתי לכתוב לאודי שלא יגיב כי באמת רציתי מחשבות / קולות / הרגשה שלכם של מי שנאבק בים של בושה וקושי ...אף לא מילה פרט לאודי ...וכן זה שלח אותי למקום שמנסה להבין מה אני אביב עבורכן כאן בקבוצה ... אז כן כבר פתחתי עצים כאלה בעבר והבנתי שמה שחשוב כאן לרוב זה ההודעות של אודי ובכל זאת... ואודי , כמה מילים גם אלייך איש יקר , מודה לך באמת על המקום על כך שלמרות ויחד עם העומס אתה כאן , מחוייב בצורה בילתי רגילה אליינו .. אבל כן , הפורום עבר טראומה ואני זוכרת את המילים שלך "כבר עברנו סערות בפורום , לאט לאט ..דברים יתאזנו חזרה " ובכל זאת אודי הפעם מרגישה שאנחנו זקוקות ליד שלך לכיוון לעזרה ..מבלי לגרוע באחריות שלנו ..לא יודעת אודי מה בעצם אני צריכה ממך , אולי אולי שתרגיע את המקום המפוחד הזה שמרגיש נטוש שמרגיש שהרצפה נעלמה לו ... ותדעו לכם כולכם שאני אוהבת אתכם את כולכם וממש אבל ממש לא מוותרת על המקום הזה !!!

אביב..... את כזו רגישה ומקסימה

רוני תודה ...ומודה לך שהעלת את הנושא . שעשית זאת בכבוד והערכה לאודי ולא ויתרת על המקום הכואב שלך לא ויתרת על עצמך.זה מקסים בעיני..

היי אביב יקרה אין לי הרבה מילים... סליחה אבל אני איכשהו כאן כמה שאני מסוגלת... גם כאן מרגיש לי כמו רוח רפאים...לא מרגישים הכי בטוחים כרגע..אוהבת, ינשוף

את בסדר גמור יקרה . כמה ואיך שאתמיכולה ואת צריכה...ואת תומכת כאן מאוד מאוד ותמיד תמיד איתי....אוהבת ואת יודעת את זה .🙅🙅🙅🙅🙅🙅🙅

הי אביב, ברגע שאני מגיבה לך זה עלול להיות שוב אביב וסוריקטה, סוריקטה ואביב... לפעמים אני בוחרת לא להגיב כדי להשאיר מקום לאחרות, ולפעמים יוצא שזה רק לאודי. לפעמים בקושי יש לי זמן. או כוח. או חשק. ולפעמים אין לי מילים מגובשות מספיק. גם זה קורה. איני רוצה להרגיש אשמה אם לא רשמתי תגובה, ואיני רוצה לבחור להשיב מתוך החרדה הזאת שמא יאמרו שהייתי אדישה לכאב של מישהו. שהאחריות עליי. מאמינה שאלו יכולות להיות גם מחשבות של כל אחד כולל האיש שמנהל. לפעמים, אחרי יום שלם שבכלל לא זכרתי שיש פורום, אני חוזרת מהעבודה ושואלת את עצמי - רגע מה אני עושה פה בכלל. ואז מסתכלת בהודעות שכתבתי (גם אם לא פורסמו עדיין - הן בזכרון של המחשב אצלי בדרך כלל) ואומרת, וואלה, אני כתבתי את זה. באיזו נקודת ריכוז הייתי. ואת יודעת - לפני כשבועיים כשהייתי שבורה שבורה כתבתי את זה בפייסבוק. והחברים - חלקם אנשים שמכירים ופוגשים אותי במציאות. קיבלתי שני לייקים. זהו. ואני שואלת את עצמי איך יש אנשים שיכתבו שקיבלו חתך באצבע ויקבלו המוני תגובות. לפני כמה חודשים הייתה לי פציעה פיזית, שבר. גם זה הוחלק להרגשתי. מה אני עושה לא נכון, או איך בניתי אותי מולם כל כך שקופה. כיוון הויתור מושך אותי. ככה זה. מי יודע, אולי אף אחד לא אמר מפורשות, אבל מתים שאני אעוף. כתיבה בלשון רבים משמעה עפי"ר השלכה. כן... אני אוהבת לראות שטף, גם אם איני משתתפת באופן פעיל. כאילו משמעו חיים בעיניי. אבל שוב, עניין של מידה. זה היה פה. וגם פעם היו כמה וכמה מקומות כאלה (פורומים) ובחלוף הזמן נשאר כמעט אחד. הנוכחי. אולי קצת לא פייר כלפי אודי. וגם - פה, לעתים, אני מרשה לעצמי לכתוב דברים שאני שותקת במציאות (כמו למשל התגובה, אולי השגויה, למיכל בעניין המטפלת לתינוק). כנראה, שהייתי חושבת לי בלב ושם זה היה מסתיים. עדיין, גם פה, איני מספרת הכל וגם איני חייבת. עצורה פחות מפעם, אך עדיין. ועוד דבר - פחות אוהבת לפתוח הודעות חדשות (שבאיזה מקום גם כאילו מחייבות את אודי לענות. הייתי רוצה שתבחר מרצונך ולא מדרישה להשיב בהמשכיות, אודי, אך אני מכירה את הפורום וזה כמעט ולא קורה). אוהבת את ההודעות מוצנעות. לא זועקות באדום, מצמיחות ומענפות עצים. אבל בפורמט הנוכחי, הן כנראה עוד יותר נעלמות. כאילו כתבתי וזרקתי. וגם - כל כך הרבה מילים - מי באמת יקרא ויתעמק. סוריקטה

יודעת שקשה לך לקבל שקוראים אותך ואת חשובה ויקרה עד מאוד כאן. מתארת לעצמי שגם בחוץ את חשובה עד מאוד רק אולי את לא ממש מבחינה בזה או אולי עוצרת את מי שרוצה בטובתך .. לייקים לא מדברים אלי ולא אומרים לי כלום (גם אין לי פייסבוק) מה שכן יכולה לאמר לך על כאן .. את לא באמת נותנת לעצמך מקום .די בורחת לעצים ישנים ואם את כותבת על עצמך את מצניעה אותו שלא ממש יבלוט. קחי לדוגמא את הנפילה ההיא כתבת עלייה בן השורות אבל הדגשת חוזק עסקים כרגיל.. כשאת "מתפרעת"ומרשה לעצמך לבקש תהיו איתי לא חושבת שיש כאן אחת שלא איתך ...יקרה גם אני כזאת באה ממקום של כוחות וכן יש לנו כוחות נדירים ויחד עם זה . זה מה שרואים אצלנו ...ומכוון ומערכות היחסים שלנו הם השלכות ואז זה יחסים עם תלות הדדית משהו קרבני ..כשאת לא באה מהמקום של המושיע את חוטפת ונפגעת ואולי אפילו תוקפת ומתקרבנת ... אשתף אותך שבוע שעבר הגעתי למצב של תחתית בבוקר לא הייתי מסוגלת לקום לעבודה ...קמתי ...הכרחתי את עצמי ,ואז בהבנה שאני במצוקה ובעיה נסעתי למרפאה לקחת זריקה של בי 12 .אני אמורה לקבל כל שבועיים הולכת אחת לארבעה חודשים ...הדעתי למרפאה אני אומרת לאחות אני מגרדת את התחתית מרגישה את הדיכאון מבצבץ אולי זה יעזור.. היא עונה לי את בדיכאון את כל כך מלאה מרץ וחיות...ותמיד מחייכת את לא ניראת...סיפור חיי...וכנראה יקרה גם סיפור חייך .. כשאני כבר אומרת שכואב פיזי אומרים שאני מקטרת...למה כי אנינו פוחדות לקחת מקום ושכבר עושים זאת זה מנותק וקרבני ולא ממקום ישיר של כאב. של אדם שבטוח שזה בסדר לקבל תמיכה..אנחנו באות כמו מקבצות נדבות מלאות באשמה ובושה שלקחנו מקום.. תיראי כשאני כותבת כאב תמיד מבקשת סליחה חמה שמישהו יהיה שם עבורי אם אני בעצמי מתנצלת ואומרת שאני מפריעה.. ובקשר לתגובות כאן מסכימה איתך ולא כתבתי ממקום מאשים כתבתי את זה ממקום מהורהר של מה אני עושה כאן ?למה אני נלחמת ,ומה בעצם אני רוצה להשיג ... חושבת שכולנו מגיבים מהבור של חרדת הנטישה כל אחת ממקום אחר.. עצוב וכואב ...אבדנים בסיסים של תקשורת ראשונית לקוייה וחרדה .🙅😻☺

ובקשר לענפי המשך... מבינה אותך אבל כדי שיראו או אם כמו שבוע שעבר היה לי חשוב התגובה של אודי אז בעצם צריכה לכתוב הודעה שיש המשך אז יוצא שאודי מגיב פעמיים...אז מוותרת על זה מראש ורק במקרים מיוחדים כמו שבוע שעבר שהיה לי חשוב שהאיזון יהיה בעץ שפתחת כתבתי ככה. בדרך כלל במבנה הפורום היום זה נעלם ולא נראה ..

אביב יקירתי, באמת תודה. וקראתי, אני מקווה, את כל הודעותייך המושקעות היום בענפי העצים. (אני על המחשב עכשיו. במחשב רואים פתוח). וס"ה עכשיו אני בסדר. סוריקטה

שלום רב, כפי הנראה שאני עובדת (צמוד) עם פסיכופטית במקום העבודה שלי, והיא בעצמה אשת טיפול שטיפלה בפסיכופטים שנים רבות והגיע לעמדות מפתח. השאלה שלי מהן ההמלצות כיצד עליי לנהוג? האם לא לספר שום דבר אישי על עצמי? להיות קורקטית בלבד (עד כמה שניתן)? חייכנית? היא מביטה בי במבטים חודרים, האם להשיב לה באותם מבטים? האם לנסות לאסוף 'ראיות' על אי אמירת האמת (המאוד מתוחכמת) על מנת להעביר את המידע לבוס בהמשך? האם לנסות להתרחק ממנה עד כמה שניתן גם במחיר שהיא תבחין בכך? אודה על עצותיך. נדמה שהבוס בעבודה לא מבין את מי הוא מעסיק.

הי לך , חייבת להגיב לך ,מודה ההודעה שלך גורמת לי לכאב לעצב . מנסה להתחבר לפחד שלך לחשש מפני אותה אשת מקצוע קולגה ...לא שמעתי ולו מילה אחת רעה עלייה. האם פגעה בך ,העליבה הזיקה ...האם עשתה משהו רע לאחד מהמטופלים .. כל עוונה על פני האדמה הוא שהיא בשם קצת יותר עדין ממה שכינית אותה נפגעת בנפשה. ונניח שכן אז מה ??? מה הבעיה מול זה ??? האם לחולה סוכרת אסור לעבוד בקונדיטוריה ... היום ואודי תקן אותי עם אני טועה פרט לסכיזופרניה כל השאר הם בגדר הפרעות תסמונות ולא מחלות . מכירה אישית המון עוסים פסיכולוגים פסיכאטרים מטפלים שהם "נפגעי נפש" ...והם עושים עבודה נפלאה . יותר מזה היום כל מוסד או מקום שעובד עם בריאות הנפש חייב להחזיק אחוז מסויים של עובדים שהם מתוך המערכת זה נקרא צנשי"ם צרכנים נותני שרות ... גם אני יכולה להחשב לנפגעת נפש במקרה מכוון ואנני מטופלת בכדורים או בליווי פסיכאטרי לא מוכרת בשום מקום...תתפלאי אין לי קרן על הראש וכמו שאנני מחוייבת להודיע לאיש על הסוכר או צרבת אנני מחוייבת ליידע איש שאני עם הפרעה דיסוציאטיבית. תפקידי בהחלט נחשב טיפולי אני מלווה אנשים בדרכים אלו ואחרות ולא הם לא יודעים על הקשיים שלי ...מולם אני אשת מקצוע זו שבאה ונותנת להם כוח ותקווה גם שאין לי מזה לעצמי. אני נחשבת לאשת מקצוע מדהימה ,מכילה רגישה שיודעת לראות שני צעדים קדימה .. אנשים שליוויתי התרוממו ומצליחים להיות לבד ללא עזרה מה שמוכיח שהייתי שם לצידם כשעשו תהליך משמעותי עם עצמם (מקווה עד מאוד שגם עזרתי להם ) . ועדין כדי להיות מקצועית יותר המדריכה שלי יודעת על הקשיים שלי שיתפתי אותה כדי שהתפתח יותר.. ואני נפגעת בנפשי.. אז יקרה השאלה הנשאלת היא לא מה את צריכה לעשות מולה כי אם מה את צריכה לעשות עם עצמך ,מול הפחדים ,העמדות והדעות הקדומות שאני מניחה שחוסמים אותך מלראות את אותה אישה באור אחר. הכי אשמח שתישארי כאן ..רובנו כאן מטפלות באנשים ילדים נוער בדרך זו או אחרת . וכולנו כאן פוסט טראומטיות שזה נפגע נפש ...ואנחנו כולנו די מדהימות. אולי תיראי שזה לא כזה נורא....

הי, כתבתי כמה הודעות המשך, גם לשיח החשוב שאנו עסוקות בו (מצטטת אותך, אודי). אם מישהו רוצה לשים לב. עכשיו בעודי כותבת רק יום שלישי מוקדם בבוקר, אבל נתקע לי לכתוב סופשבוע רגוע. סוריקטה

שרפתי את הגשרים איתה.....שוב לא הבינה ..ניסתה לדבר איתי בהגיון, האם אני חושבת שיכולתי לחכות לטיפול ולא לכתוב לה בווטסאפ? לא רוצה הגיון רוצה רגשי....רע לי רגשי לא הגיוני.... אמרתי לה שכדאי לה ללכת היא אמרה שאין לה כל כוונה ללכת אמרתי שלי יש, נראה שאעזוב טיפול :( בגללי כמובן. נמאס לי....טיפול כבר לא יעזור במילא...כנראה שאני סתומה בכל זאת...

הי מיכל, אודי אמר מאד מדויק, בעיניי, ותקוותי שבהסתברות גבוהה כך יתוקן, אצטרף, אם זה בסדר. שלכם, סוריקטה

אולי נסדר את הזמנים פה באופן רשמי וברור?כמה ואיך שאתה יכול ואפילו לא קצת יותר מזה,אבל שנדע. קשה לי ככה. אפשר?

הי אודי, הייתי לוקחת את ההזמנה שלך וממסגרת וממסמרת בראש הפורום שתאיר עיניים. אפילו מהבהבת או חלון קופץ. ושיהיה חתום על ההזמנה - אודי. אתה אתה. בנות דומיננטיות כאן או לא, אין על המקום של המנהל. משאלה. ועוד משאלה (מסוכנת ואולי אפילו בלתי ישימה) שלפרק זמן קצר מאד יהיה פתוח כאן כמו צ'ט. בנוכחות מתמדת שלך. אבל אני נזכרת, שבימים עברו, בפורום אחר, בו התחלתי את דרכי האינטרנטית בענייני נפש, היו באמת קובעים צ'ט פעם בכמה זמן באיזו מסגרת חיצונית לפורום (פעמים מספר הצטרף אל הצ'ט המנהל הסחבק של הפורום). זה היה בעייתי מאד מבחינת האגרסיות והקנאות שהתעוררו. טרולים בשלל כינויים התלבשו על זה כמובן. וגם מי שלא הצליח להגיע, בהיעדר תיעוד, הרגיש שמדברים מאחורי גבו ועוד בלאגנים רציניים כמו שראית כאן בתחילת דרכך (וזה עוד היה כלום). המנהל לא החזיק כל כך הרבה שנים כמוך, הותש, והפורום נסגר. יאללה - שיח סוריקטה

הי מיכל, ראיתי משהו שכתבת במקום מקביל. אני מטפלת בתינוק. לא למדתי רשמית מקצוע כשקשור לזה. גם לא מימשתי אימהות בגלל הסיפור הטראגי של חיי (ודווקא בזה, יש אולי יתרון דווקא בהקשר). אבל עברתי פסיכואנליזה. ואני ממשיכה לשלם חלק נכבד מאד ממשכורתי, שהיא די קרובה למינימום, עבור פגישות טיפוליות שבוחנות גם את היותי מטפלת. באופן עקבי. כל קשר עם תינוקי עובר התייעצות. אולי יש מטפלות בתינוקות שלא בהכרח כאלה. גם לא משקיעות רגשית כל כך בתינוק. אז רציתי להציג גם את הצד הזה. סוריקטה

לא הבנתי..כנראה קראת מישהי אחרת במקום אחר??? אני תמיד כותבת את השם מיכ אין לי מושג על מה את מדברת.

הי מיכל, מישהי תחת ניק זהה (ככה נדמה לי שראיתי), והנכתב היה, בעיניי, דומה בסגנון לשלך כתבה: "מטפלת בתינוקות? איזה תעודה יש לה בדיוק? לא ממש של גננת נכון? ולוקחות המון כסף לטיפול בבית בתינוק." לזה הגבתי. סליחה, בכל אופן, סוריקטה

https://www.youtube.com/watch?v=Gmjfa4jCirY חיבוק לשבוע שקט ורגוע

הי אביב, באמת שיהיה רגוע. עם החלק הראשון, מניחה שרובנו ככולנו יכולים להזדהות. מתעוררת בשעה שתיים, שלוש לפנות בוקר, מתקשה להמשיך לישון. השעון מצלצל בחמש. והנה התגלה העולם האמיתי. בום. אבל האמת שהעולם האמיתי לעתים יכול להיות מרגיע יותר מחלומות מסויטים. את מקום הנחמה והמפלט, שתופסת אותה אהובה, איני בטוחה שמוצאת אצלי כרגע, אף כדמות עם שם אליה תופנה כמיהתי. שיר וביצוע יפיפיים ונוגעים. שלך, סוריקטה

קראתי . קצת מתקשה להגיב כרגע מאוד שקועה . והשיר ...לא יודעת אהובה או נחמה ....יודעת שהחדשות בעיקר בימים האחרונים זעזעו וטילטלו אותי...ולברוח לשינה זה סוג של יש ...תודה שאת נשארת כאן גם שקשה . יחד זה יותר קל ..

הי אביב, אחת מ(אולי) דרכי הבריחה שלי היא להימנע ככל האפשר מחשיפה לחדשות. כתגובת נגד. בחיי קיים קרוב משפחה שכל הזמן הוא על רדיו וטלוויזיה בכל החדרים בבית ובקול רם., אופף את עצמו, כפי שאני רואה זאת, ברעל הזה. גם בשיחות הטלפוניות איתו הנושאים היישר עוברים להרצאות ארוכות על המתרחש בארץ ובעולם. זו ההגנה שלו, ולי קשה לסבול. גם את העובדה שככה אני מאד מרגישה כמה אין לי מקום. שינה ואני לא הולכות כל כך ביחד. תמיד ובמיוחד בזמן האחרון. לעזאזל. סוריקטה

אני לא מקשיבה לחדשות ...לפעמים הם קופצות עלי ...כמו לאחרונה והאמת שישר חשבתי עלייך כששמעתי אותם...עצוב שעם כל המודעות יש הורים כאלה בעולם .וכנראה תמיד יהיו ...חיבוק אם נכון לך

ממש לא הבנתי את מה שכתבת לי בתגובה להודעה שלי לאודי שאני רואה שהוא נמצא קצת פחות. רוצה להסביר?

הי יקירתי, שמחה שפנית אליי. שקראת אותי. אני חושבת שכולנו רואים שינוי בזרימה כאן בפורום וחלק מזה קשור, כנראה, לנוכחות של אודי, ואולי אפילו כולנו, שמבקרים כאן לעתים קרובות יחסית חשים בזה באופן משמעותי. את ביטאת את הקול הזה. גם אני מרגישה ויכולה להזדהות בדיוק עם מה שכתבת. וגם עם המשאלה לאחר, יותר. אם אכן קיימת כזאת. אני רק אולי מתביישת לעתים לומר זאת בקול רם. או לתאר את מידת הסבל והייסורים שאני חשה. במקרים כאלה, ככל הנראה, יש כאן השלכה של חלקים בי. שלי מולי. עולה גם השאלה - מדוע בכלל לבחור לשהות במקום שזה מה שהוא גורם לנו. מקום שמחזיר אותנו לקו השבר שלנו? ואגב, כשיש יותר, כאן, למשל, זה יכול להרגיש לי הרבה יותר מידי, חונק ומציף. קיצוניות מצד שני. פשוט, זה מחזיר אותי למחשבה של (גם) השימוש בפורום. בפרט עצמי. אנחנו, בטיפול, מדברים על כך. והייתי ממליצה גם לאחרות כאן לבדוק זאת ולא להסתיר מפני הטיפול או לדבוק באמירה שיש דברים חשובים יותר. גם עולה בי הזכרון של הילדונת דאז, שירן פרנקו, ששרדה ברעידת האדמה בטורקיה. רעבה וצמאה, ואסור היה לתת לה מיידית לאכול ולשתות כרגיל כפי שחשה. זה היה הורג אותה. טיפול רפואי מדוד ואיטי החזיר אותה לתקנה. אין לי מושג אם לא בלבלתי יותר. אולי גם אני כרגע לא מספיק מבינה. אשמח לשמוע קולות נוספים אם מישהו ירצה. בכל מקרה, אוכל אמיתי - לא בטוח שזה כאן בוירטואלי. וגם רגשית, לא מספיק רק כאן. וגם לא רק בטיפול, כנראה. סוריקטה

סוריקטה ורוני.. אין ספק שיש ירידה בכתיבה בפורום בנוכחות ביש ... זה התחיל מהשדרוג הזה וצמצום הבנות שנשארו . המשיך בעומס של אודי ובירידה שאודי כאן וממשיך בנו.. ולמה בנו ,כי כולנו מגיבים כמו אפקט פלצבו על הירידה בפורום . גם אני נעלמת לי ככה לתוך עצמי לפרקים ארוכים ... אישית יכולה להגיד שזה לא קשור לאודי (בהקיף כן ) אישית חסר לי השיח בלי אודי ..ככה בן הבנות . בגלל שהמפתחות בידיים של אודי ,ואודי מגיב להודעות אז אני מוצאת את עצמי מעדיפה לא לשלוח שוב הודעה כדי לא להשתלט על המרחב . למרות הצורך ביחד. כן סוריקטה פורום זה לא מקור התמיכה היחיד שצריך להיות מעבר לטיפול. אבל מי שכאן צמצום הקשרים החיצוניים מאוד גדול וכך יוצא שכן הוירטואל הוא מקור תמיכה במשך השבוע . אישית ...הירידה במספר הבנות /ההודעות גורם לי לרצות ללכת להעלם ויחד עם זה פוחדת שגם כאן יסגר בסוף כמו במקומות אחרים ... אז במידה מסויימת חושבת שדווקא עכשיו שלאודי עמוס האחריות על שמירת המקום /הקבוצה הוא שלנו ....לקבל את השנויים שקורים כאן ולא להעלם ולההפך לצופה שאינו נראה ...

הי אביב, כן, פתאום שכחתי שגם אני פה מאד מאד בודדה. אין מקום עליו בו אני מדברת נפש זולת הטיפול (שהוא חמישים דקות בשבוע או שבועיים) והמקום הזה, כאן, בו אני משתמשת גם כדי לנסות לשמור קצת על רצף. וגם לנסות לתקן. ויש גם את האלמנט שהזכרתי קודם (משיכה לקו השבר), שהוא פחות מצמיח. וכל זה מצטרף למה שקורה בעולם שלי בחוץ - אנשים שהיו קרובים מתרחקים. כדרכם של שינויים שחלים עם הזמנים. כדרכם של אנשים צומחים, כדרכם של אנשים קמלים. מחכה לחופש, אבל מה שקורה בחופשים הוא שאז הגוף מרשה לעצמו להיות סוף סוף מותש וחולה. הייתי רוצה שמי שעזב כאן לפחות יאמר מדוע, שייתן מילים, אבל עזבו ואין את מי לשאול. וגם אני מרגישה המון פעמים שויתרתי. ועכשיו, כשחלים בבת אחת שינויים משמעותיים בנוכחות של אנשים בסביבתי האמיתית, מרגישה כמו סוג של אובדן מערכות יחסים זוגיות, ברמה הזאת, ומרגישה שאני כאילו חוזרת עשר חמש-עשרה שנים לאחור. "תראי זה אני, בוכה אל תלכי, כי לא נשאר דבר וגו'" סוריקטה

הי אביב, אולי התכוונת לאפקט דומינו? סוריקטה

הי יקרה שמחה שכתבת את שכתבת ..תיראי מה שכתבתי למעלה .. ובנימה אישית בנינו יודעת עד כמה קשה לך עד כמה את מנסה להראות (אולי בעיקר לעצמך עסקים כרגיל כדי לא להתפרק ולקרוס ) יודעת גם שנחלת כאן אכזבות וגם ככה בתחושה שלי . מול תגובותי לך את מרגישה לעיתים שאני דוחה או לא מקבלת את תגובותייך ..עצוב לי על כך ורציתי כבר המון פעמים לכתוב לך. לנסות להסביר שהרבה פעמים לרוב בזמן האחרון אני קוראת ומגיבה מתוך ערבוב ולא ממקום אחד :) אובדנים ונסיון להבין גם בי מכה לאחרונה... מצטערת שקשרים במציאות נעלמים לך ואולי תאפשרי לתוך הריק שנוצר קשרים חדשים ממקום בריא יותר. ולא משחזר .. מאמינה שזה אפשרי ואת יכולה . סוריקטה רציתי להגיד לך תודה אישית שאת לא נשברת והולכת וכן שרשורי אביב סוריקטה מרגישים קצת לבד ....אבל מקבלת שזה מה יש בנתיים ואנחנו לא כאלה גרועות יחד .. וכן התכוונתי שכולנו נגררות לשם ואיך ששלחתי הבנתי שזאת לא המילה אבל זה לא משנה מניחה שהכוונה הובנה ☺☺😀😂איזה כייף שאפשר סמיילים ....

אודי יקר, מה שלומך? ככה נמצאת פה ולא נמצאת.....משתדלת להצליח בעולם שבחוץ........הכל קשה לי...לא הולך בקלות.... קרה שלא הבינה..כל הפגישה משכה לכיוון שלה...על לעבוד על הקול הפנימי שלי שאומר לעצמי שאני טפשה..ואיך היו החיים שלי ללא הקול הזה......חרא!!!!!! סליחה על המילה, את מי זה מעניין, הייתי כל כך עצובה היום...אחרי פגישה קודמת שהייתי בהיי....הכל כזה קם ונופל..לא מצליחה להחזיק בטוב למשך תקופה....זה מרגיז..ובכלל רציתי לדבר על דברים אחרים, שתבין!!!!! כתבתי לה אחרי פגישה היא אמרה שאי אפשר להבין ללא מילים..וכו....רע לי, אחרי כל כך הרבה זמן יחד, רמזתי לה ולא הבינה כלום..כתבתי לה עדיף פסיכולוג ששותק...היא כזו שחייבת לדבר..להשחיל מילה כשיש שקט בחדר......אוףףףףףףף לפעמים יש שתיקות אבל מעטות...אוףףףףף נשארתי עם הכל, מאכזב...ובכלל נפגש עוד שבוע וחצי.יותר זמן מהרגיל לחכות....ושוב נשארתי עם העצב לבד :(

הי מיכל יקרה, רק אצטרף ואומר שחלק נכבד מאד מאד מהזמן שלי הוא אי שם בעולם בחוץ. וגם אני עוד כאן בוירטואלי. וגם בהתעסקויות פנימיות. תמוה, אולי... באסה מה שכתבת. ומוכר. שלך, סוריקטה

שבוע טוב לכולם, איחולי נינוחות, אנרגטיות, במידה, ושנדע מי אנחנו. מוגדרים. משימה לא פשוטה לעתים. מזמינה את מי שיחפוץ. 💔 סוריקטה

מה שלומך? ... חוייכתי למקרא ההודעה שלך ...שנדע מי אנחנו , תרתי משמע כמה עבודה קשה ...שבוע טוב וקל יקרה

די ניסיון אחרון , ואודי אם זה בכל זאת שולח בבקשה אל תעלה מליון הודעות ... לא מצליחה כבר יומיים לא דרך המחשב ולא דרך הפלאפון ... רק רוצה שתדעי קראתי אותך גם בהודעה של במבי ..גם בי עולות מחשבות דומות . על זקנה על אמא על אבדנים ...על משפחה . גיל מעבר , אני בגיל בתחילתו אבל רוב הזמן אני בת 5 או בת 12 לפעמים בת 16 , הזוי הפיצול והמעברים שבו ... ואני מאמינה בחיים מאמינה שאפשר לתקן , אנחנו עובדות קשה מאוד לשם כך ... שמחה שכתבת עלייך , מתוכך ...אתך באיחולי סופ"ש קל ונעים ומיטיב עבורך ..

הי אביב, ניסיתי לשלוח מספר הודעות מספר פעמים ואינן מופיעות. הן שמורות אצלי, אם זו תצליח, אשלח מחדש גם את האחרות. עליי אפשר לומר שיש בי (גם) חלקים מאד לא מפותחים עד כדי רמה עוברית. נדבר, סוריקטה

ואודי שלא כהרגלי מבקשת שתגיב גם שם....חשוב לי האיזון הזה , לחזק אותו ולתת לו כוח ....תודה איש יקר על היותך ,מעריכה מאוד שאתה כאן למרות העומס

אביב יקרה ומתוקה, ריגשת ושימחת אותי שהצטרפת לכף המאזניים המנסה לאזן והוספת ענף לעץ שפתחתי. להודעתי הוספתי קישור לדברייך בעץ של תחילת השבוע, היות שבבוקר קירטע כאן מבחינה טכנית. https://tinyurl.com/jcog7mj סופשבוע נעים, סוריקטה

הי, לא רק התקופה הזאת בחיי האישה, בחיי שלי, אלא, שאנשים קרובים אליי, כך יצרתיהם בלבי שלי, רובם, התרחקו (גם גיאוגרפית). תוך מספר חודשים. מעברים, שינויים. אובדנים רבי משמעות מסוגים שונים בשבילי. ומתבקש לי לומר, אולי גם זה עידן של מעבר עבורי. לאו דווקא מיקומי, וגם זה יתרחש, כי הבית בו אני מתגוררת מיועד להריסה, אבל עד אז. אולי מעבר לקשר זוגי, אולי אני יכולה - כך אמר המטפל. ואני תוהה - המיניות הלכה פייפן, ואני מרשה לעצמי לישון, את מה שאני מצליחה, ללא עדים בני אנוש. מעברים / מעגלים (והשירים התואמים) סוריקטה

אכן, אודי. מאד מאד עצובה. מאד. סוריקטה

אכן, אודי, מאד מאד עצובה. מאד... סוריקטה

כשהמאכלת אוכלת כשהבושה מחלחלת כשהאשמה מחרסמת זה לחיות או למות כשהזכרונות לא נותנים מנוח שלרגע אין שקט במוח שהכאב לא משאיר בך כוח זה לחיות או למות ימים קשים האמת מתחילה לחלחל בן ההגיון לרגש.... וכל מה שהמוח צועק זה שזה לא שלי ,הזכרונות האלה לא שלי . אבא שלי לא פגע בי כל כך הרבה שנים ואיש לא ראה או שמע .... שקרנית שקרנית שקרנית והלב ,הלב נעקר מתוכי הלב שלי יודע ,הגוף שלי זוכר ואני ....חיה מתה עוד טיפה . וכל כך רוצה להכאיב לעצמי ...אבל אני לא אני צועקת את הכאב פה... סליחה שאני כזאת אנוכית לא יכולה עם זה לבד. אודי עובדת כל כך קשה לחבר בן עולם ההגיון לעולם הרגש וזה כואב כל כך ....

אודי... אני משוגעת ? העולם נראה הזוי.. אולי אני הזויה ? אתה לא תאמין מה אני עושה.. דרך גוגל נכנסתי לויקיפדיה ועוד ועוד ועוד קוראת מה קורה לאדם אחרי שמת. מה קורה לגופה שלו.. כאילו כל הזמן מגרד לי בעור ואני חייבת לדעת איך אבא שלי נראה עכשיו. באיזה מצב הוא. מנסה לדמיין אותו לפי התהליך שמתרחש בו.. אני כאילו מנסה להוציא ממני את העור כזו תחושה שאולי אם העור מהגוף שלי יסתלק אז אני כאילו אתעורר והכל יהיה כאילו חלום ביעותים שהתעוררתי ממנו. אני שואלת את עצמי אם הגשם מצליח לחלחל ולהרטיב אותו? קר לו שם ? הוא פחד מכל כך הרבה דברים. אולי הוא מת מפחד להיות לבד בלילה בבית קברות? אני יודעת שאני שואלת את עצמי שאלות של ילדה בת שלוש אבל לא מצליחה להשתחרר מהשאלות הללו. זה קרה לפני שלושה שבועות. יש פה משהו לא הגיוני. היה ממש עצמאי ותיפקד באופן צלול ומהרגע להרגע נגמרים? זה לא הגיוני. ממש בא לי לגרד את כל העור מהגוף שלי בכדי שהקטע המטורף הזה יפסק.

עובר דרך כאב אל כאב ונעצר בשאלה אז מי אני היום .. רוצה להיות כאן וובורחת מביאה איתי המון קושי וכאב מרגישה שמזיקה מרגישה שפוגעת כאן שמביאה את המקומות האלה הקרבניים מצטערת שזה שחור ולבן דיכוטומי ואני לא מצליחה גם וגם

גם להיות דכאוני זה בסדר לתת מקום לכל החלקים שבך זה ריפוי נכון? אוהבת את כוולך💗

אודי, איזו תשובה מתבקשת ומבריקה. כל כך אהבתי. אביב יקרה - איזה יופי בשבילך. מקווה שלקחת אותה, גם את, בטוב. סוריקטה

תמיד לוקחת את אודי בטוב ...לפעמים ,לא מצליחה להבין:) אבל יודעת שבא בטוב ... אבל כאן ...לקחתי לתוכי , מחזיקה חזק חזק את זה שזה בסדר מנסה לתת לזה לחלחל. כל כך קשה ,להיות כאן בכאב (בכלל במקומות שיש לי אינטרקציה עם אנשים מעניין שגם בוירטואלי ) אז אודי הכי תודה ......

הי אודי, אפשר לכתוב שוב על המטפלת החדשה? אודי, מתחשק לי לנער אותה טוב טוב ואז לשגר אותה למטפלת הקודמת והכה נשית שלי, כדי שתלמד את המטפלת הנוכחית נשיות מהי! אני קצת כועסת על המטפלת הנוכחית . על הלבוש שלה, ועל מה שהיא משדרת! מצטערת, ככה לא מתנהגת אישה שאמורה לטפל בנושאים של נשיות ומיניות. היא כל כך עסוקה בלהיות נחמדה אליי ובלחייך, היא עסוקה בלגרום לי להרגיש נוח, שזה פשוט משעמם! אני מתגעגעת לקשיחות של הקודמת, לנשיות ולמיניות המתריסה שלה שגרמה לי להרגיש אפסית. אני מתגעגעת לרוע ולכוחניות שלה. מה יש לי? אני רוצה שיתנהגו אליי רע? המטפלת הנוכחית אמרה לי שהיא רוצה ללמד אותי שאפשר לקבל דברים ברכות ולא בכוח. אודי, בא לי לשאוג עלייה. לעשות לה מין קול שואג כזה ומפחיד, ולגרום לה לברוח בבהלה לחדר הכה שמרני ומשעמם שלה. הממ, מעניין אם גם אז היא תמשיך לדגול בטיפול עם רכות? אז כתבתי לה מייל קצת ביקורתי עם דימויים, למרות שקצת חששתי שזה יעליב אותה. והיא אמרה לי שמזמן היא לא צחקה ככה, ושזה פשוט הצחיק אותה. אז שלא תהא שאננה, כי מתחשק לי להגביר הילוך! אני מרגישה שהתהפכו כאן היוצרות. ושאני מתנהגת אל הנוכחית, כמו שהקודמת (והאהובה) התנהגה אליי. לראשונה בחיי אני מרגישה קצת, הממ...שולטת!

ובכל זאת נכנסת לפה על הזמן לראות אם כבר הגעת. זה קצת גווע לי ככה. כמו לחכות לאוכל ולגווע ברעב

את יודעת, רוני, את מביאה לכאן קול, מאד ספציפי בעיניי, שאני מניחה שקיים בצורה משמעותית למדי במשתתפות רבות כאן. שהן משתתפות עם בור ענק. מה שאני שומעת הוא הקול שעוקב אחרי אודי - מתי הוא בא, הולך, באיזו תדירות, כמה נדיב וכד'. אני תוהה לעתים, אודי, איך אתה מרגיש עם זה. כנראה שמאד קל להפוך את האינטרנט או פורום שכזה למקום שקופץ את ידו. שכל מה שנתן (והיה המון מזה) היה כמעין בלוף. מניחה שהקטע הזה מוכר לבנות כאן. וגם, אולי, האשמה על תחושת כפיות טובה. ואהבתי (שוב) את ההקשר שלך, אודי. בין הגוויעה המדוברת, לבין אוכל קונקרטי, ערכו התזונתי, מה שנספג ממנו והעיכול שלו (בהמשך לתיאורייך, רוני, הנוגעים להקאות). סוריקטה

שבוע טוב לכולם, לכבוד ט"ו בשבט ננסה ליצור גם עץ של לבלוב? עץ אחד שיונוקזו ויתומצת בו מן הטוב, השמנמן והמטופח? סוריקטה

שמחה להיות כאן ביחד איתך בעץ של לבלוב

הי סוריקטה תודה שפתחת אותו אתך

ינשוף, אביב - תודה שאתן כאן. אודי - ירח מלא, שלג - לייק. סוריקטה

ובא ליקצת לאזן ולכבוד התאריך הזה ט"ו בשבט שלפני שנה זרעתי זרע והיום , הוא בן שנה ודי מלבלב.... אז לשתף שאני רואה את הפירות של הדרך שעשיתי עם הקודמת ורואה את הניצנים של חלקים שעד היום לא היה להם מקום וכן זה קשה בטרוף לקבל חלקים דיכאונים שלי מבלי להדוף אותם עם שליטה וכוחות מטורפים. לומדת לקבל ולהעריך את הכוחות שלי ואולי בהיסוס פחות לפחד מהחלקים הדכאונים. נותנת מקום לכאב ולא דרך שליטה או כעס כי אם לומדת לדבר כאב ובושה ואשמה שעד עכשיו לאהבנתי שהם שם בכלל (יחי הניתוק) מובילים את חיי... קשה אבל חשוב ומקדם ....מרגישה בתקופה של צמיחה אודי השבוע ישבתי בפגישה ניכנסת ויוצאת בן חלקי ולראשונה הבנתי את הממברנה שדיברת איתי עלייה בעבר ..זה היה קרום דק ...מתיש ביותר אבל הצלחתי לדבר את השתיקה ...לפני שהפכה לכעס ...הרגשתי כמו הנוסע השמיני בתוכי ...זה הזוי ,שלב מייגע ביותר אבל ברור לי שזה מעיד על חיבור ועבודה קשה ...תודה לך סוריקטה תודה על האפשרות לאזן ...

אין לי כוח להיות בקשר אני משתמשת בכל כוחי לשאר נוכחת ולהחזיק את עצמי ביחד אבל לבד לי מאוד.. ביום יום אני מטפלת באחרים- זה מתיש אני מחכה כל השבוע לשבת.. לזמן להיות לבד קשה להיות עם אחרים וקשה להיות לבד לא סומכת על אף אחד.. לא מאפשרת לאף אחד להתקרב האמת היא.. מפחדים מאנשים מפחדים .. מפחדים הרבה

הי ינשופון, שתינו בחרנו להירשם כאן בכינויים של בעלי חיים 🐾 איך את עם היצורים שהם לא בני אדם? הציפיות שלנו מבעלי חיים שונות מאשר מול אנשים, הקשר הנבנה אחר. מה שכתבת מזכיר מאד גם את עולמי. גם אני משמשת בתפקיד מטפלת. מכירה כמה מתיש. מכירה גם את המקום שמרגיש את רכיבי הניצול (עבודה מאומצת, בתנאים שהם לא תמיד הכי הכי, שכר נמוך מאד). כמוך, מחכה לשבת. בשבת הגוף והנפש מרשים לעצמם לקרוס, לעתים עד כדי ההרגשה העוצמתית על פני השטח של אל-תיגע-בי המלווה בשעם שותק. עוצמתית עד כדי שהמגע בחלומות בעייתי. תמיד. אבל למטה למטה, עמוק אי שם, אני חושבת שיש גם משאלה של איזה מגע, שאולי עדיין לא היה במציאות שלנו. ואולי כן, אולי היה ומעט ממנו ולכן כן קיימת בנו משאלה כזו. לכן כן אנחנו יכולים לתת אותה. במקרה שלי - לבעלי חיים, תינוקות וקשישים. ואני כבר לא צעירה וחושבת על ימי הבדידות שלי בזקנתי. שכנים היו לי בבניין, לא מאד מבוגרים, שניהם חיו בבדידות איומה, גם דלות, נפשית וחומרית, המשפחות שלהם כאילו השליכו אותם (מניחה שגם לאותם אנשים היה חלק בסיפור). עצוב. לא יכולתי להיות שם בעולמם ולא להתערב. מה אנחנו יכולים לעשות, עוד בטרם נזדקן כל כך, כדי לנסות להגדיל מעגלי קירבה? שאלה לא פשוטה כלל. אפשר גם מאוחר, כך אומרים. כך גם רואים בשטח. גם חלקם של ניצולי שואה הצליחו. המין האנושי עמוס תוקפנות, אבל לא רק. הנמצא את החמלה. כלפי אנו עצמנו? כלפי כל חלקנו? שלך, סוריקטה

סוריקטיה יקרה חמלה לעצמיני.. לחלקינו... נראה לי, כמו שאת כתבת, כדאי להתחיל משם כן, אני חושבת על הזקנה.. מי ידאג לי אם אצטרך משהו? מי יהיה לצדי אם לא אפשרתי לאף אחד להתקרב. עצוב .. עצוב שאת במצב דומה.. תודה על היותך סוריקיטה יקרה.. לפחות כאן אפשר להרגיש קצת ביחד למרות שזה רק ורטואלי..💗

ינשופי יקרה אוהבת והכי מבינה בעולם חיבוק ענק

לא יודעת מה לומר לך. מתי אני אתחיל להרגיש משהו ? ממש לא מרגישה כלום. כך זה הרגיל ? לא מרגישים כלום ? כמה זמן תיקח תקופת הזומביות ? רק בלילה .כשאני לא מצליחה לישון ומסתובבת מצד לצד אני כאילו שומעת רחשים כאלו של מוות. כזה כאילו בלחש כזה : אוווווווווו.....אוווווו...אוווווווו... כמו רוח כזו. אצל אמא צביה אני לא יכולה שיהיה שקט. הרעש הזה של השקט. כמו בבית הקברות. השקט הזה מרעיש כמו שאין רעש שידמה לו בעוצמה. אודי. ואולי אתעורר בבוקר ואכתוב לך שחלמתי חלום ביעותים

הי ממי, והי לכל מי שקורא, תגובתי האישית למוות מאד קשה, במיוחד אם אני רואה בעיניי את המת. גוף ללא רוח חיים. לעתים הכאב בלתי נישא עד כי הנפש מאבדת את ההכרה. וכאילו ישנה איזו אדישות (מה שאת קוראת זומביות, אולי). אבל זה מחלחל. אויה. אלליי המקום בו את נמצאת. מלוא החמלה עבורך, יקירתי. הוריי, שיש לי סיבות טובות לזעום עליהם מאד, ומאידך אני גם קשורה אליהם אולי באופן מעוות, עדיין בין החיים. לכאורה מתכוננת יום יום לרגע שגם הם לא יהיו עימנו יותר. החרדה הכי גדולה שלי היא שהם ישאירו לי את כל הרעל. בין כה וכה הייתי ספוג שכזה. וזה גם כנראה יהיה מבחן קשר בין האחים. ויש לי פנטזיה שאז גם הסיפור שלי ייצא יותר לאור. הסוד אבל לא נקבר. גם לא השואה. כמה טוב שיש את אמא צביה. חיבוק ארוך ארוך ארוך, שלך, סוריקטה

איך אני מגיעה למידע הזה?

כל כך מבינה..... הייתי שם, לא עם הורה, אלא עם קרוב משפחה מסרגה ראשונה. הלם, התכחשות, כעס, לא נתפס. כל השלבים הידועים, עוברים אותם אם או בלי שרוצים. רק אחרי תקופת מה אפשר לשאול את עצמינו איך אנחנו באמת עם זה. איתך.....

לאה, תודה. כנראה אני עדיין לא קולטת. לא מרגישה כלום. תודה לך.. במבי.

לאה יקרה, אהבתי שהצטרפת ופתחת את ההודעה. והיית. תודה, שלך, סוריקטה

דר' שלום. אני סובלת מנדודי שינה כבר מספר שנים . אני חסרת אונים ,עייפה ולא מרוכזת . בעבר, אובחנתי כחולת פיברומאלגיה, נאמר לי שזה חלק מהתופעה. האם ניתן לשפר את איכות השינה ללא כדורים. על תשובתך אודה ,שושנה

הי אודי, כתבתי אתמול שאלה מהנייד , לא יודעת אם בכלל נשלחה או לא, כי לא כ"כ הצלחתי להתחבר רציתי לשאול על משמעות ה"חדר" בטיפול (מרחב פיזי) מה הוא מסמל עבור המטופל? יש מאמרים נגישים שאפשר לקרוא? תוכל להסביר בכמה מילים? גם בנות הפורום מוזמנות לשתף..

נראה שהימים פה פשוט השתנו. מה שאתה יכול זה טוב. תודה

שאלה שהוצגה לנבדק -אתה נמצא בקולנוע מרגיש ריח כבד של עשן כיצד תנהג? הנבדק השיב הייתי בורח מה אפשר לומר על הנבדק

הי חרמונה, סתם התעניינתי, כי פעם עברתי מבחן כזה והייתה בו שאלה דומה. היום בעידן האינטרנט אפשר לחפש. מניחה בכל אופן, שכל זה הוא חלק מתמונה רחבה. בכל זאת - בבקשה קישור למה שמצאתי בחיפוש https://tinyurl.com/gw9rkye הקישור מוביל לכותרת משנה 'שיפוט' - מתוך הערך 'בדיקת מצב פסיכיאטרי' בויקיפדיה. ואני, כדרכי, תוהה האם ישנה חרדה מאחורי שואל השאלה. סוריקטה

גש אליי בעדינות מתבקשת, בשלווה התואמת לקצב הלב, בחיבוק מתאים, בלב רגיש, היי קרוב, למדני שפתך, למדני את ריקוד האהבה המשותף. בין זרועותיך, תחת כנפי האהבה אתכסה כתינוק החווה חמלה, כניצן שהחל להפתח לכיוון השמש, ארצה לחוש שוב את חומך. נושאת מחשבות רחוקות בליבי, במקום אחר ושונה, בזמן עבר, לא בטוחה בהמיית ליבי הסוער, הן ארצה רק אותך בין סדין לשמיכה, כאן ועכשיו, אני ואתה! התבוא אליי לעת ערב בלאט? התלחש באזניי אהבה? אחכה למנגינת הלב המשותפת, לקולך השקט, לטון הבטוח, לשילוב מגע זרועות חסונות.

פתאום ראיתי פה שכתבתי הודעה. לא זכרתי את זה בכלל. באמת מתחיל להיות מפחיד.

בבקשה טפלי בזה בעולם שבחוץ....איתך.

הגבתי לך אתמול ולא עלה וגם עכשיו לא נותן לי להגיב לך בשרשור למטה וזורק החוצה. רוצה להיות אתך ברגשות שעולים בכאב ... שולחת המון כוחות ומזכירה לך שאנחנו כולנו כאן אתך

אביב , תודה על תגובותייך. קראתי. כמו את כל התגובות החמות שקיבלתי מכם. כרגע לא מרגישה כלום. תודה לך. במבי

ההודעה של במבי צועקת כל כך באדום דם ...אוף אני יודעת שכולם הגיבו לה אני בטוחה ובכל זאת זה צועק כל כך. ויותר מברור לי שאודי אם לא ניכנסת אתמול גם מול הודעה כזו זה אומר שאתה הכי עמוס בעולם וחושבת אולי לא לכתוב לא להעמיס .. ...וזה יושב כל כך טוב במקום המוצף שאני נמצאת בו . שבוע מאוד מאוד קשה ועם זה המון כוחות . נסעתי לאמא מסע לשורשי ומסע על פני המדינה מקצה לקצה .. הרבה יותר שלמה עם עצמי יותר מקבלת מפנימה שהיא עוד רגע לא תהייה ואני לא רוצה להשאר בחויה הנוקשה מולה... יוצאת ממנה ו(הקטנים ) הפנים סוער לא רוצה ללכת תחושה קשה של פעם אחרונה ..מפחדת מנבואה שמגשימה את עצמה דוחקת לא נותנת לתחושה מקום ...הפחד מטלטל והפיצול חוגג ...יודעת שחייבת לעבוד על זה כי ברגע האמת אני אלך לאיבוד .. המון רגשות מציפים מול אמא מול הזכרונות מול התובנות ...ואודי זה לא כיף להרגיש גם אם זה חשוב ....

טוב שלקחת מקום...כי לכולנו מגיעים מקום... "אימא" דמות טעונה עבורינו טוב שיש מקום בטוח בטיפול שתוכלי להביא את הדברים... איתך בנתיים..אוהבת

https://www.youtube.com/watch?v=uMkjzIGss6A פשוט מדוייק כל כך היום פגישה שלמה מנותקת וחלקים חלקים מדברים מגרוני ואני איננה אבודה בתוך השגעון של עצמי ....עייפה , זה כבר יותר מידי זמן

הי, לא פתחתי כאן את יום ראשון, אני כבר חוששת. שוב שבר מוזר ועמוק. גם הקור שבר מאד. כמו סימנים של דיכאון מז'ורי, אבל קצר, וכן משתפר, וכן מתחבר. יש השערה שגם השינויים ההורמונליים של הגיל משחקים כאן תפקיד. ונראה לי שגם היות הימים סופשבוע ולא ימי עבודה ומחויבויות - זה גם כיוון מחשבה שלי. באסה. מרגישה (גם כאן) נהדפת ונזרקת החוצה לריק. יהיה טוב, סוריקטה

מצטערת שאת לא במיטבך עצוב לי שאת מרגישה שאת נזרקת החוצה כאן... אני כן שמחה שאת ומשתפת כאן. מקווה שתרגישי יותר טוב במהרה איתך יקרה, ינשוף

רק שתדעי שהייתה לי חסרה הודעת פתיחת השבוע ......ואת

הי אודי, אהבתי את השאלה שלך. רעיון דומה ורחב יותר הגיע לטיפול: "מה ניתן לעשות בטיפול, ובעבודה, ובעולם אל מול תחושת הההדפות החוצה". גם על הפורום, שוחחנו. על התפקיד שלי, על המקומות בהם יש לי אפשרות לבחור. תמיד אנחנו משוחחים על מה שנרשם ומורגש גם כאן. תודה על רעיון קטן וחשוב. סוריקטה

הי אודי שוב, כמובן שגם ההרגשה הקיצונית עליה סיפרתי כאן דוברה מיידית עם המטפל. היא זכתה לכמה מילים, שפורשו פחות טוב באותו מצב. האמת, כנראה שהסיכוי שיהיה כאן דיוק, לא רב במיוחד. המטפל אומר שלא על חודה של מילה יקום וייפול, בכל זאת, אנליטיקאי שאני מכירה שנים ומאחורינו עבודה משותפת. ומדוע הזכרתי זאת - משום שישנה אצלי הרגשה של ציפיה לדיוק אינסופי כמעשה קסם, מבנות הפורום למילים שלך. גם דיוק במילים, גם בתזמון. וכאן, כנראה שנכונה לנו אכזבה, ויש גם אולי בלבול בין אכזבה לזעם עצום שמתפתח. אלו רעיונות הבוקר שלי. יום נעים, סוריקטה

כל ערב. לרוב פעם ביום לעיתים רחוקות פעמיים. נהנית מזה,תכלס. מתארת לי שצריכה עזרה. לא בטוחה שזה בכוחותיי

עצוב וכל כך מבינה וכן כדאי מאוד עזרה אמיתית ולא וירטואלית ספרי למטפל בתור התחלה אתך

שכחתי לציין פרט מאוד חשוב והוא-במקרה שאני מודע למה שעושה את הרעש הקטן והמציק הצפצופי הזה ,זה מפחית ממני את החרדה בצורה דרסטית. הדוגמאות שהבאתי מקודם הם להמחיש את הצליל שמפריע לי,אך שוב ברגע שאני מודע למה שגורם לי את הרעש, החרדה ממש יורדת . סליחה.

אבא שלי נפטר. פתאום. ללא הכנה. דום לב. ישבתי שבעה. מפוזרת. לא מבינה. פתאום עשו לו החייאה. הדופק חזר. שכב פתאום מונשם ומורדם בבית חולים. לאט לאט במשך כמה שעות לחץ הדם ירד וירד למרות כל התרופות שקיבל באינפוזיה. ואז ראינו על המסך לחץ דם 17/14 והדופק 0 המשכתי להסתכל עליו ולאט לאט נהיה צהוב ואמרו לנו לצאת. משונה. אני שואלת את עצמי אולי הוא מנסה לנשום והאדמה חונקת אותו. ואולי המכשירים טעו. ואולי קר לו שם ואולי ירד עליו גשם והוא נרטב העולם משונה הכל משונה

במבי יקרה מה אפשר לאומר? עולות כל כך הרבה רגשות וכולם ליגיטימיים.. לוקח זמן לעכל.. בטוחה שגם מערער.. כאן יחד איתך .. מאחלת לך שלא תדעי יותר צער

שולחת חיבוק ענק ...והמון המון כוחות

אוי, במבי. מצטערת. ליבי איתך.

במבי יקרה! אין הרבה מה לומר...בודאי שהרגשות עכשיו עוצמתיים. מאמינה שעם הזמן יתמתן...איתך באבלך. חיבוק מתאים...מיכל

במבי יקרה, משתתפת בצערך. איתך, בעולם המשונה הזה. שירה

אוי במבי... ללא מילים... איתך, סוריקטה

במבי יקרה... נהוג להגיד:"מין השמיים תנחמו"... מבינה אותך...הפגישה עם המוות כל כך מבלבלת ומסעירה אותנו תמיד... כל כך מפחיד המעבר הזה של מישהו שמוכר לנו אל מעבר הגבול לעולמות שאיננו יכולים להבין...ופתאום הקשר נהיה מורכב עוד יותר ממה שכבר היה קודם...זה לוקח זמן להירגע ולחזור לעצמינו מתוך בלבול התהומי הזה... אם מתאים לך שולחת לך חיבוק ים

במבי יקרה יודעת שהגבתי לך כבר אתמול . יושבת לידייך בשקט אם זה מתאים לך . איתך בכאב וברגשות שעולים שולחת המון כוחות

במבי יקרה . יודעת שהגבתי כבר אתמול .. יושבת לידייך בשקט אם נכון לך איתך בכאב וברגשות שעולים שולחת המון כוחות

במבי יקרה הגבתי לך כבר אתמול ולא נקלט .. אתך , בשקט יושבת לידך עם כל הרגשות שעולים וצפים שולחת כוחות ומזכירה לך שכולנו כאן יחד אתך

תודה לכן על המילים . מנסה להרגיש משהו אבל אין בי שום רגש. מתפקדת כמו רובוט ועסוקה באופנים שונים של עזרה לאימא שלי כדי שתישאר עד כמה שפחות לבד.

האם מטפל ב-N.L.P ודימיון מודרך חייב להיות פסיכולוג או לכל אחד מותר להתעסק בזה?

כבולה(1/2/17) כבולה בתוכה נשמה אבודה, סוערת, נודדת בין המח ללב. זו אותה ילדה קטנה מבולבלת, טורפת קלפים כאילו חייה משחק, אך שחוק אין בה. אין יד משגת להתיר כבליה. השמש ידום, האור לא יפציע! המגע לא ינעים, הליטוף לא ירגיע, החיבוק שיבוא יאבד משמעות. מה יעצור את הסבל כי רב? מה ינעים בכל זאת זמן שאבד? זמן שעובר, תקתוק השעון, נדנוד בעריסה או עטיפה בשמיכה? האם היא רק בחזקת "תינוק שנשבה"? כתבתי בסוף האם היא רק "תינוק שנשבה" האם אינה אשמה כי נשבתה? או במשמעות אחרת תינוק שבוי שלא יכול להשתחרר.....קשה :(

כאן יחד איתך..שומעת את הכאב בתוך המילים..

הי מיכל יקירתי, התוכלי לחשוב באלו תחומים את מרגישה את היעדר החופש, ובאלו תחומים כן יש התרה פנימית לחופש ומעוף כלפי העולם הגדול? גם אני צריכה לחשוב על כך. המושג 'מרחב מעבר' שוב עולה במחשבותיי. שלך, סוריקטה

קראתי...כאבתי את כאבך ואת הכאב שאינני יכולה לשחרר אותה ולעטוף בחום... מבינה כל כך את המקום הזה...מוכר...תשמרי עליה...לא אומרת לך שתעטפי אותה בחום כי מי כמוני יודעת שאין ברגעים האלו טיפת חום ביפנים כדי להרגיע את הכאב...אבל אם מתאים לך-תחבקי אותה ממני. ים

מיכ..... נגעת לי בנפש.

תודה לכן יקרות...נרגע מאז הכתיבה..אבל תמיד תשאר הרגשה כזו בתוכי. ורוני, יש בי צמרמורת, על הנגיעה. בבקשה תטפלי בעצמך טוב? בקשי עזרה מבחוץ, אנחנו כאן להקשיב ובחוץ יסייעו מעבר להקשבה. איתך.

אשמח לכל מחשבה /סיעור מוחות .. מילים הגיגים בענייני בושה מחפשת דרך להבין מה הרווח בלאחוז בו מעבר למה שהכי מתבקש ... לשמור על אבא .. תודה ושבת נפלאה שקטה ושלווה ☺☺🙅🙅

לא יכולים להבין שמרנו על הפוגע שנים עם שכבות ושכבות של אשמה.. אנחנו לא אשמים אביב יקרה

נאלמתם , נעלמתן טיפה אז קחו את הזמן אבל רק שתדעו מתגעגעת ......

אני פה וכתבתי... כן לעיתים נעלמים...או נאלמים....הילה חסרה לי מאוד כבר תקופה :( כי עוד לפני הכל הלכה לה...חושבת עליה, לאן נעלמת הילה????????? אני בתקופה דפוקה ממש :( סורי...גם לא יכולה לשתף ממש...

אביב, תודה שחשבת עלי. אני מגיחה לכאן מדי פעם, לא נעלמתי אבל די נאלמתי. נגמרו לי המילים. שלך, שירה

קשה שעסוקים המטפלים אבל מבינה בכל זאת... וגם על הרצון לעורר שיח בינינו אצלך..... מעריכה שאתה נשאר פה ועדיין מאפשר... ומפחדת לאבד אותך....... סליחה. נעשה קשה בטיפול :( לא מרגישה אומץ מרגישה פחד בעיקר....מלאבד את הטוב... מ.

בוחשת , כואבת הנשמה ועוצרת הנשימה שקרים ממציא לבבה ודוחק ומכחיש את האמת המרה .... אבד כוחה שם , מבקשת נפשה ..מנוחה האם תצליח להשתחרר מאחיותיה למסע ... אשמה אשמה צועק מוחה בושה , כל כך הרבה בושה זוכר גופה אות קין על מצחה שקט ,לשקט מתפללת נפשה .. אנא אלי כמה רגעי מנוחה לחיות עם הפגיעה עם האשמה והבושה ... זה למות כל יום מחדש עוד טיפה .... ולא לטעות אני לא מוותרת ומנסה לשחרר קצת כאב ..למרות הבושה והאשמה בנות לוויה למסע ... אלוהים זה כל כך קשה להשתחרר מזה , משנים של פגיעה ולימוד אכזר ...משנים של שיחזור וטמטום ...ושוב נאחזת בשנים של שיחזור ולא בשנים של פגיעה כי הרבה יותר קל להמשיך לכעוס להאשים ולהתבייש בי ...מאשר בו ... סליחה שמניחה כאן כזאת פצצה ....

אמר היום עו"ד של בוכריס "עכשיו הוא יוכל להמשיך בחיו" מסכן .....ליבי ליבי עליו ..

כמה סבל :( ..מתיש, איתך יקרה.

אביב יקרה אשמה ובושה שדבוקים עלינו ולא משתחררים.. לכעוס על אבא זה להסכים שהוא פגע... זה להסכים שהוא לא היה האבא שחשבנו שהוא היה קשה לכעוס... אני גם לא יכולה כרגע כמו שאודי כתב מגיע לנו הכי חמלה לעצמינו... איתך, אוהבת

כקרח המצטבר על גבי הכביש, כך ליבה מצטבר במילים קפואות, הלב מסרב להפתח לחום ניסיון המהווה סכנה למתקרב. אם מלח בישול תפזר למנוע סכנת החלקה, היא תשרף ותכלה את תוכנה.... לא נותר דבר, אולי אם תמתין, אולי אם תחפוץ להפשיר אולי להפסיק את מבטיה להישיר אולי... בתוכה היא אוחזת בדידות וקור, בתוכה היא סוערת,מערימה קשיים, קרה בתוכה, קפואה נשימתה, והנה המילים קפאו בליבה.

לאט לאט בקצב הנכון תאפשרי גם לחום להכנס ולחדור מתוך עטיפות הקרח שעטוף לבבך מילים חמות וטובות תני להם לעטוף אותך אל תתנגדי להן גם אם כרגע לא חודרות אתך מאוד מאוד מבינה

תודה אביב...גם ליבי אתך, בעינין הבושה והאשמה, מובן...

אודי, מותר לי לכתוב כאן על המטפלת החדשה? שמתי לב שיש לי מין נטייה כזו שהטיפול גורם לי להשתמש הרבה בדימויים ובדמיון והמטפלת החדשה, היא קצת מזכירה לי פרופסור מפוזר כזה שממהר למעבדה שלו לכתוב מאמרים. היא מקרינה אינטליגנציה וידענות גדולה. אולי היא יותר מתאימה לי מהמטפלת ההיא שאהבתי ש"רק רוצה לרקוד..."? אני עדיין אוהבת את המטפלת ההיא, מאכזב ששום דבר נשי ממנה לא נדבק בי.. ואיך יכולה לעזור לי לנשיות מטפלת שהיא כמו פרופסור? אודי, מה קורה לי עם כל הדימויים האלה? הם עושים לי סלט גדול בראש דימויים שכאלו ממש לא מתאימים לאדם שכלתני כמוני!

כייף שאת פה, חסרת לי אני אוהבת דימויים מאוד! הם עוזרים לי בהרבה מקומות. העלית חיוך על פניי עם הפרופסור :) בהתחלה כך הרגשתי עם המטפלת שלי, היא חכמה מאוד ונראית כזו שפתאום נזכרת שגם היה כך וכך...כזה פרופסור אבל הכל מתועד ואין בלאגן בכלל :) בהצלחה, אגב הנשיות תבוא ממך ולא מבחוץ, למה את צריכה שנשיות אחרת תדבק בך?