פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום למומחה. אני בן 49 ולפני שנתיים לקיתי במחלת לב. היום אני סובל מאנגינה פקטוריס. בנוסף לשומנים גבוהים בדם , בחודשים האחרונים התברר שיש לי נטיה לסכרת. ברקע שלי תמיד הייתי אדם מתוח וראיתי צל הרים כהרים. עקב המחלות הנ"ל נפגע תיפקודי בעבודה עד שנאלצתי לפרוש לפנסיה מוקדמת. עקב כך ( בעיית הלב וכו' ) אני שרוי במצב של עצבות קשה ומתמשכת. אין לי מצב רוח לכלום ולאף אחד, אני מתכנס בתוך עצמי, המוטיבציה שלי בשפל, קשה לי לישון שינה נורמלית בלילה,יש לי פחדים ומחשבות של חוסר תקווה. בבקרים אני מכריח את עצמי לקום ולעשות משהו ואני מוצא את עצמי הרבה פעמים בוכה בלי סיבה מוגדרת. אין לי כיף בחיים ואני מרגיש כמו צל של אדם. עבורי זה לא חיים. אשתי ממליצה שאפנה לשיחות אצל פסיכולוג. אני לא מאמין בשיחות ואני בטוח שזה לא יעזור לי. האם יש תרופות שיכולות לעזור לי מהר , איזה? מה עושים? אני חושש לפנות לרופא פסיכיאטר בגלל החינוך שקיבלתי כל השנים בבית. אני מניח שזה נשמע טיפשי אבל זה יושב אצלי בתת מודע. אודה מקרב עבור יעוץ. תודה - אבנר

לאבנר שלום מחקרים רבים מהשנים האחרונות מראים שלאחר התקף לב ובמקרים כמו אלו שאתה מתאר יש שכיחות גבוהה לפתח תמונה דכאונית קלינית שבאה לידי ביטוי ממש באופן שאתה מתאר. המצב ניתן לטיפול יעיל בתכשיר נוגד דיכאון (שיחות לא עוזרות פה) - יש חשיבות עליונה לטפל משתי סיבות - אחת מדוע שתסבול סתם עם אתה יכול להבריא מזה לגמרי - שתיים המחקרים מראים שללא טיפול יכולה להיות השפעה שלילית על המחלה הלבבית הבסיסית. על תהיה מושפע מדעות קדומות התרופות לא ממכרות וביקור אצל פסיכיאטר לא הופך אותך למשוגע - אין מונח כזה משוגע יש רק אנשים שסובלים צור איתי קשר (בלחיצה על שמי בדף הפורום תגיעה לכרטיס האישי שם תמצא את הטלפון הנייד שלי) מדובר במצב רפואי מובהק ניתן לעזור לך

פריזמה מאד עוזר לי מלבד פגיעה במיניות. האם לדעתך הוספה של מעט מיאנסרין עוזרת לנגוד את הפגיעה הנ"ל? (ההמלצה על ההוספה היא של הפסיכיאטר המטפל בי, ולא משהו שאני המצאתי).

כיוון שפריזמה עוזרת לך לא כדאי להחליף בתכשיר אחר ולכן גם שווה לנסות את ההמלצה שקבלת

לי היתה תופעה דומה עם סרוקסט. כיוון שהחרדות לא נעלמו לגמרי הרופא הוסיף לי סורבון. לאחר כשבוע נעלמו הבעיות המניות. האם זה בגלל התוספת או שמא בגלל השיפור במצב?

ד"ר קפלן שלום. מזה מספר חודשים אני מתגעגע לחברה באוסטרליה-מה אליי לעשות????

תתקשר אליה בחמש בבוקר. גועל נפש.

גיא שלום אני מתאר לעצמי שאתה שואל אותי לגבי אופן ההתמודדות הנפשית עם הגעגועים, כי את הפתרונות הטכניים כמו להתקשר, לכתוב או פשוט ליסוע אליה, אתה בוודאי מכיר, ולשם כך אין צורך בפסיכולוג. געגועי הלב הם כבר סיפור אחר. השאלה היא קודם כל מה קורה ברמה המציאותית, כלומר, האם אתם בקשר כיום, מתי או האם היא חוזרת, האם יש בינכם עדיין קשר, והאם סיכמתם משהו לגבי המשך הקשר. אם תוסיף פרטים ותספר מה מטריד נוכל לנסות וליייעץ לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

גיא שלום רב, לא ברור בדיוק מה אתה שואל. אני משוכנעת שאתה מכיר את דרכי ההתקשרות השונות הקיימות. אם השאלה מתמקדת בנושא הגעגועים או המשכיות של קשר במרחק כה רב, כדי שתפרט יותר. בכל מקרה, אוסטרליה היא מקום מצויין לנסוע אליו... בעיקר בעיתות כה לחוצות ומטורפות בארצנו... :) שבת שלום, טלי פרידמן

אני בת 26 אם לשניים ( בן שנתיים וחצי ו 9 חודשים ) בזמן האחרון אני בדיכאון נוראי ועצבנית מאד - בדרך כלל אני מוציאה החוצה את הלחץ והעצבים בצעקות על כל מי שנמצא סביבי כולל הילדים - הגדול בעיקר. שאלתי היא: א.מה לעשות עם עצמי על מנת לצאת מהדיכאון ולהרגיע את העצבים ( חוץ מוואליום ) ב. איך להתנהג עם הילד הגדול שנראה לי שבגללי החלה נסיגה בתפתחותו כלומר הוא חזר להרטיב, לבכות בלילה. בתודה מראש לילך

לילך יקרה, המושג 'דיכאון' מתייחס בדרך-כלל להפרעה נפשית קשה, ואינני בטוח שזהו מצבך. לפי מה שאת מתארת, מדובר בלחץ שמשפיע על הרגשתך ועל התנהגותך, ובעקבות כך משפיע גם על ילדיך. קשה לי לדעת למה את מתכוונת, ומה מטריד אותך במיוחד, אבל נראה שהמעמסה הקשה של גידול שני ילדים קטנים נותנת בך את אותותיה, ולא תמיד את עומדת בעומס. משום מה לא הזכרת כלל את בן זוגך, במידה ואת נשואה. נראה לי שבמצבך כדאי לבקש עזרה מקצועית, כדי להקל עליך להבין את הסיבות למצבך וגם כדי לנסות ולמצוא לכך פתרונות מעשיים. בברכה, דרור גרין

קודם כל תודה על התגובה המהירה וכן אני נשואה לבעל מקסים וסבלני ביותר, כן אני לחוצה מהמצב הכלכלי ומהטיפול בילדים אבל לצערי הסובבים אותי סובלים מעצבי המתוחים יש איזושהי תרופה טבעית/ קונונציונאלית שאפשר להשתמש בה? או שהפתרון היחיד הוא פשוט לנסות להירגע כמו שאומר בעלי... בתודה מראש לילך

לילך חביבה, רק בת 26 וכבר אמא ל-2. זה לא פשוט לגדל ילדים, ועוד יותר לא פשוט אם בעצמך לא סיימת לגדול... מצד שני- אף פעם בעצם לא מפסיקים לגדול, וכך קורה לפעמים שהמציאות מכתיבה לנו את קצב התפתחות הארועים המשמעותיים בחיינו. רציתי לשאול על מעגלי התמיכה שלך ושל משפחתך: האם את נשואה? האם יש משהוא שיכול לסייע לך בטיפול בילדים? את מרגישה שלמצב הרוח שלך יש השפעה לא טובה על הילד שלך. האם תשקלי לפנות לטיפול נפשי, כדי לעזור לשניכם לצאת מזה? לפעמים ממש קשה להתמודד עם כל מה שקורה מסביבנו. במצב כזה חשוב לדעת להעזר, בכל דרך שאפשר- החל מעזרה יומיומית בבית, וכלה בעזרה של אנשי מקצוע. מקוה שתצליחי להעזר...

עד שגמרתי לכתוב את ההודעה, נוספו עוד 2 תגובות... איך להרגע? תגידי את מה מרגיע אותך: שירים? ציורים? טיול בטבע? מסע קניות? ותפעילי חוש ביקורת לגבי קנה המידה.. ואם בכל זאת את מרגישה במשבר- תרשי לעצמך להעזר...

אנימאבדת את שפיות דעתי ......... ברצינות.

גמ גמ שלי, (אני מקוה שאת לא מתנגדת לכנוי השיכות) גם אני כמעט איבדתי את שפיות דעתי בנסיון להצביע עם העכבר על הנקודה , בכדי להגיע לתוך ההודעה שלך... מה קורה? אחזור לפורום אחרי 8:00, אני מקוה שתפרטי קצת יותר. מתגעגעת...

:) לא חשבתי על הנקודה.....די משעשע... כבר ה - 28.01, וכיוון שאין לי מחשב בבית, רק עכשיו ראיתי את ההודעה. לקח לי מס' שניות להזכר מה קרה באותו יום, ועצם זה שזה לקח לי קצת זמן חשבתי שכנראה זה לא היה רציני בסופו של דבר. אבל כשאני נזכרת...קשה להסביר. ההרגשה שכבר השתמשת בכל הכוחות הרזרבים שהיו לך, ואתה ממשיך לתפקד על "האדים של הדלק" ואוטוטו... והשגעון שהתכוונתי אליו- כאילו שאתה מת מעייפות ורוצה לישון, אבל לא נותנים לך! אתה פשוט מאבד את זה. ולהיות יותר ספציפית, עם האוכל- הורדתי את תדירות ההקאות באופן משמעותי, ככה שאני מתחילה לעלות במשקל ומכאן מצב הרוח מתחיל לרדת. ואם אני משאירה את האוכל בבטן, אז אני חייבת להזיק לעצמי,( לפחות שמשהו טוב יצא לי מזה...) אז המצב עכשיו הוא שאני לא רזה כמו שאני רוצה (אני יודעת שאני לא שמנה, אבל על טעם ועל ריח, . והטעם שלי הוא מאד מאד רזה...) הקיץ מגיע, ולא שאכפת לי מהצלקות אבל אין לי כח להסתרות התמידיות שלהן, והמבטים של אנשים שמצליחים להבחין במשהו. בלימודים אני לא מרוכזת, הרי בשביל מה ? ואפילו דבר שאהבתי לעשות מאד מאד : ללכת לראות סרטים בקולנוע, אני כבר לא הלכתי המון זמן... כל הדברים האלו נכנסים לקופסא מאד קטנה, (יותר קטנה מקופסת גפרורים) והיא נמצאת בפנים, (בין הכליות לכבד) ואף אחד לא רואה אותה, ועם חברים אני מצליחה להתעלם ממנה, ואנשים היו צריכים לשלם לי כסף אם הם רק היו יודעים איזה הצגות אני עושה להם. ובזמן ההצגה גם אני בקהל, מאמינה למה שאני רואה. אבל אח"כ, כשאני לבד... הקופסא הזו כ"כ כבדה, ולוחצת. (אולי יום אחד כשאקיא, אקיא החוצה גם את הקופסא........) ואז אני חושבת לעצמי, בשביל מה כל זה? מה הסיבה הכל כך נעלה ששווה להשאר פה? אני יודעת שיש המון תשובות, אפילו לי. אבל כשאני עושה רשימה נגד ורשימה בעד.... היום, אני נרגישה בסדר. מה שלומך? נ.ב. שמחתי על כינוי השייכות!

כמי שהאזנה למוסיקה היא תחביבו העיקרי רציתי ליידע אותך שבשיאו של גל הדיכאון לא יכולתי לשמוע את : מאהלר וואגנר לידרים של שומאן אמנות הפוגה שמעתי רק: מוצארט מוסיקה קאמרית + סימפוניה ק 364

שאול יקר, אני שמח על שאתה משתף אותי בהתנסויות המוסיקליות שלך. על השפעותיה של המוסיקה על תהליכים נפשיים דובר ונכתב רבות במהלך ההיסטוריה האנושית. ההשפעה של המוסיקה שונה, כמובן, אצל כל אחד מאתנו, והיא מותנית בחוויה סובייקטיבית, ועם זאת ניתן למצוא גם כמה תחומים משותפים. לא קשה לי להבין את השפעתה המרגיעה של המוסיקה של מוצארט עליך. המוסיקה של התקופה הקלאסית (המאות השבע-עשרה והשמונה-עשרה במוסיקה המערבית) ידועה בהשפעתה המרגיעה, אולי משום שהיא נינוחה וקרובה למקצב פעימות הלב. אני מניח שבאופן דומה תוכל גם ליהנות מן המוסיקה של היידן (אני ממליץ על הרביעיות הנפלאות שלו). באופן דומה, יש למוסיקה הגרגוריאנית (המאה העשירית) השפעה מרגיעה במיוחד. זוהי מוסיקה המבוססת על עקרונות של הימנעות ממתחים ומדיסוננסים, ובדרך כלל חד-קולית. לעומתה, המוסיקה הרומנטית (המאות השמונה-עשרה והתשע-עשרה) מבוססת על מעברים דרמטיים יותר של מתח והרפייה, ומעוררת סערה רגשית. לכן, אולי, קשה לך להקשיב למוסיקה של מהלר, ואגנר ושומאן (ואני משער שגם שוברט וברהמס) בתקופות של דיכאון. גם המוסיקה הבארוקית, שקדמה לקלאסית, מבוססת על מעברים ושינויים בטמפרמנט, מה שמסביר את הקושי להקשיב לבאך בתקופות קשות. אמנות הפוגה היא מוסיקה מופשטת ומבריקה, ודורשת ריכוז רב. לעומתה המוסיקה של מוצארט מבוססת על תבניות מוכרות וברורות, היוצרות תחושה של נינוחות ושל עולם מסודר ובנוי. לעתים, ניתן ליצור באמצעות המוסיקה שינוי במצב הרוח, ואתה יכול לנסות ולשמוע מוסיקה שתאפשר לך אולי לצאת ממצבים נתונים. דווקא מוסיקה קלה, כמו שירים של החיפושיות או אפילו המוסיקה של ג'ניס ג'ופלין עשויים לעורר שינוי קצבי בתקופות של הסתגרות ושקיעה. אתה יכול, בזהירות, לנסות זאת, ואשמח לשמוע את חוות דעתך. בברכה, דרור גרין

שלום רב! הנני פונה לפורום הנ"ל לאור עיון רב שלי בכל הפורומים. לאור קריאתי בפורומים למיניהם נוכחתי לדעת כי בעיות האנשים במדינתנו רבות ומרובות, (לא שזה מנחם אותי). פנייתי לפורום הנ"ל היא על כי הנני בחורה משכילה, חיננית ואוהבת את החיים בת 29, אך בעלת מיגרעה אחת שנורא מציקה לי, לבעלי לעתיד, למשפחתי ולכל סובבי: אני מפחדת ממחלת הסרטן, אני מפחדת ממוות. כל פעם שיש לי דבר כלשהו, אם זה כאב, או כל תופעה גופנית שהיא שהולכת ופוחתת עם הזמן אני ישר משליכה כי זו מחלת הסרטן ולא כל דבר אחר. זאת אומרת שעבורי לא קיימת שום מחלה אחרת רק מחלת הסרטן. מה עוד שהפחד הנ"ל מפריע לי לאורך כל מהלך החיים ולנהלם על הצד הטוב ביותר. ישנן תוקפות שבהן אני כולי פורחת וזוהרת בעלת חיוכים רבים וישנן תקופות של "דאון" דרסטי. מה עושים? אני יודעת שהתשובות שאני אקבל הינן כי אפנה לטיפול פסיכולוגי למציאת פתרון הבעיה. אך איך עושים זאת מבלי שהדבר יוודע למשפחה כגון בעלי לעתיד, (משפחתי הקרובה מודעת לתופעת הפחד הזו שלי). נ.ב.: אבי נפטר לפני כ- 11 שנים ממחלת הסרטן שממנה הוא לא סבל הרבה מרגע ההתגלות. הפחד שלי ממוות וממחלת הסרטן אצלי כבר מגיל צעיר מאוד, עוד בתקופה שבה אבי חי. מ ה ע ו ש י ם ?

לפחדנית, פחד זה הרגש הכי טבעי בעולם. אם הוא לא היה קיים, לא היינו זהירים יותר. אני לא יודעת לגמרי אבל שמעתי שבעמותת ח.ס.ן יש אפשרות לעזור לאנשים שקרוביהם נפטרו. גם אימא שלי נפטרה. אשמח אם תשאירי לי הודעה בפורום. עדי

פחדנית, טוב שאזרת אומץ וכתבת לפורום... אני קצת חוששת שאאכזב אותך, אבל דוקא נראה לי שכדאי שתפני ליעוץ מקצועי. עברת טראומה לא קלה עם מותו של אביך, ואת סוחבת פחד עיקש כזה כבר תקופה די ארוכה. את עומדת להנשא בקרוב? מזל-טוב לך, אך כדאי שתדעי שזו תקופה לא קלה (להיות כלה) ולכן כדאי מאד לפנות לעזרה. (-:

שלום לך כדאי לעשות הפרדה בין פחד מציאותי שיש לו ביסוס במציאות לבין פחד שהופך למחשבות בלתי הגיוניות שלא מניחות לחיות בצורה סבירה ואיכותית. במקרה שלך יש כנראה את השניים שכן הפחד מהמחלה טבעי והוא גורם מוטיבציה להיבדק כל תקופה סבירה אצל רופא כפי שמומלץ ע"י הגורמים המוסמכים. אבל את גם סובלת מפחד שחורג מההגיון הסביר, ולפחד יש תכונה מיוחדת שהוא לא מבין את המילה "לא" או "אל". כלומר, זה לא עוזר שאומרים "אל תפחד". הפתרון הנכון הוא כפי שאכן חשבת להגיע לטיפול פסיכולוגי שיכול להיות ממוקד בבעיה עצמה ולא בהכרח חייב להיכנס לנבכי העבר על רקע מחלתו של אביך. חשוב להתייחס לזה מחד, ולעשות את ההפרדה הברורה בין מה שקרה לו ובין מצבך הרפואי שלך, מאידך. בייעוץ הפסיכולוגי צריך לבדוק האם הפחד הזה הוא הדבר היחידי שמטריד אותך, או שהוא חלק מסיפור רחב יותר. במידה ומדובר בדבר ממוקד ניתן להסתכל על הפחד ככל סוג אחר של פחדים "מוגזמים" ולכך יש פתרון פשוט יחסית באמצעות טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי ממוקד וקצר מועד. אבל כאמור, דרוש קודם כל אבחון נכון ע"י גורם מקצועי. לגבי האם לספר או לא, אני מציע לא להיות מוטרדת מזה בשלב הנוכחי. פני לייעוץ לפגישה אחת ותשמעי מה ניתן להציע לך. אינך חייבת לספר לאיש על הפגישה ולאחר מכן ניתן לחשוב עם הגורם המטפל כיצד לנהוג. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מתאר לעצמי שכאשר נחתו עלייך המהלומות הקשות ראשך היה נתון כמעט כולו במתן תמיכה מירבית ליקירייך האם היו לך תחושות שאת אוהבת את השינה ושונאת את העירנות ? האם היה לך חוסר תיאבון ? האם יצאת מידי פעם לבילויים ? האם כעסת על העולם ? האם היו מצבים שהיית מרותקת למיטה בלי יכולת לזוז ?

שלום שאול, לגבי השאלה הראשונה: לא. לגבי חוסר תאבון: מעולם לא הייתה לי בעיה כזו. בילויים? כן. והרבה (זמן קצר אחרי מותם של הוריי הלכתי לחתונות(. לגבי מותה של אימא, היה לי כעס על הרופאים שטיפלו בה באיכילוב. לגבי מותו של אבא,לא אבל היו לי רגשי אשמה שלא עזרתי לו. הייתי מרותקת למיטה רק פעם אחת,לפני כחודשיים עקב מחלה ויראלית. עדי

האם סרוקסט יכול לגרום לסיכיזופרניה?

האם התרופה מכילה סטרואידים?

אני לא קיבלתי עדיין סכיזופרניה ואני נוטל את התרופה שמונה חודשים אם סטירואידים הם סמים ממריצים אני לא מרגיש בכך

שלום, התחלתי לקחת סרוקסט, הפסיכיאטר אמר לי לקחת חצי כדור ביום במשך ארבעת הימים הראשונים, על מנת שהתגובה תהיה מהירה לקחתי כדור שלום כבר חמישה ימים והיו לי תופעות לוואי קשות, בהתייעצות נוספת אם הפסיכיאטר הוא אמר לי שהגוף שלי קיבל שוק ואני צריכה להפסיק לכמה ימים ואז להתחיל לקחת חצי כדור ליום. אני רוצה לציין שאחרי חמישה ימים התופעות לוואי די נחלשו מלבד עייפות והתחלתי להרגיש טוב יותר. מה מומלץ לעשות בהמשך? תודה

אני לא יודע אם דר פלד לקח פעם סרוקסט אבל לי הכדור שינה את החיים לטובה באופן דרמטי

למה את מתכוונת בתופעות לוואי קשות אפשר להתחיל ב 20 מ"ג ליום (כדור שלם) ללא בעיות עם התופעות פוחתות תמשיכי הם יעלמו ואז תתחיל ההשפעה הטיפולית

למנהלי הפורום שלום שמי דורון והצגתי את שאלתי כאן לפני מספר ימים בתאריך 20.01.2001 השאלה עסקה בסרוקסט ובעיות באורגזמה ובזיקפה אינני רואה שום תגובה מצד חברי הצוות בבקשה אני חייב עזרה ומהר

דורון יקר, לכל אחד מאתנו יש תחומי התמחות משלו. השאלה שלך דורשת את תגובתו של ד"ר פלד, ואני מקווה שהוא ישיב לך במהרה. בברכה, דרור גרין

שאל שוב בבקשה

ד"ר פלד שלום אני פונה אליך שוב בבקשה לעזרה לאחר שניסיתי פבעם הראשונה . אני התחלתי להשתמש בסרוקסט לפני שנתיים וחצית בעקבות חרדות ומצבי דיכאון . לשמחתי מצבי הדיכאון והחרדות פחתו ועכשיו אני במצב יותר טוב מאז התרופות . לפני כבערך שנה וחצי התחלתי להרגיש שהזיקפה הולכת ופוחתת בעוצמתה ,באמצע אוננות או יחסי מין . לפני כשנה ביום בהיר אחד נעלמה לי תחושה של אוגזמה ,אני יכול להרגיש מתי מגיע השיא אבל אני לא מרגיש כל הנאה בסופו (אולי איזה שריד של תחושת האורגזמה ). אינני יודע כיצד להתייחס לזה . אני חושד שמא זה איזשהו ליקוי פסיכולוגי שלי . אין בידי מספיק מידע כדי לקבוע האם לאחר תקופה של שנה וחצי של שימוש שימוש בתרופה (וכעת כבר שנתיים וחצי ) יכול לקרות כזה מצב ? אני מאוד מתוסכל מן העניין ואף נמנע מליצור צגע מיני בידיעה שאצטרך לפברק אורגזמה . גם באוננות אינני מגיע לאורגזמה . לפחות הזיקפה עדיין קיימת . אני זקוק לעצה ואינני יודע במי האשמה. בי? או בתרופה? האם שמעת על מצב דומה לשלי? מה אפשר לעשות כדי להחזיר לי שוב את ההנאה והריגוש ממין ? אשמח לקבל תשובה בהקדם תודה על ההתייחסות דורון

שלום לכולם חזרתי מהכנס, ותודה לך טלי על האיחולים שמסרת לי עם יציאתי שראיתי אותם רק עכשיו. לא רק שהכנס לא היה משעמם אלא שחזרתי נפעם ונדהם מהטכניקה שלמדתי בו. זו היתה השתלמות מקצועית ליישום ותרגול שיטה חדשנית לטיפול ממוקד בפוסט טראומה, פוביות, פחדים וכדומה. הגעתי להשתלמות ספקני למדי בעיקר מאחר והשיטה שונה מאוד מטיפולים פסיכולוגים רגילים. כעת אני לא יודע לתאר את עוצמת התלהבותי, אם כי דרושה עוד התנסות לטווח ארוך יותר לראות את התוצאות. הספקתי להציע את השיטה לשני מטופלים המוכרים לי תקופה ארוכה למדי ואני מודה שמעולם לא ראיתי תגובה מהירה כל כך לטיפול פסיכולוגי בפגישה אחת (מובן שאין מדובר בטיפול בפגישה אחת). השיטה נקראת EMDR שתרגומה "עיבוד מחדש והקהיה שיטתית באמצעות תנועות עיניים". היא פותחה בארה"ב ומופעלת היום במקומות שונים בעולם. הנחת השיטה היא שכשאדם מוטרד מאוד מדבר כלשהו מוחו אינו מסוגל לעבד אינפורמציה באופן רגיל ונוצרת מעין בועית זיכרון שאיננה נשכחת כמו אירועים רגילים. הטענה היא שהזכרון הטראומתי ממוקם באזור מסויים במוח שאינו מאפשר עיבוד של החוויה ולכן היא נותרת חקוקה לאורך זמן. (מסיבה זו כנראה טיפול פסיכולוגי דינמי אינו מצליח לפוגג את החוויה). הטכניקה הטיפולית משתמשת בתנועות עיניים מהירות תוך כדי עיבוד הטראומה בזמן הטיפול. דבר דומה קורה בשנת חלום כאשר העיניים נעות במהירות. יתכן לפיכך שהטכניקה יוצרת סימולציה לתהליך הקורה בשינה, שידוע כמשפיע על עיבוד חוויות ולמידה. התוצאה היא שנוצרת אינטגרציה טובה יותר בין התמונה הטראומתית או המחשבה המפחידה לבין המשמעות המילולית שלה וכך ניתן "לוותר" על ספיחים רגשיים לא הגיוניים המסופחים פעמים רבות לחוויה הטראומתית (כמו למשל, "אני אשם במה שקרה ולכן אני לא שווה כלום"). אני לא יודע אם ההסבר שניתן להצלחת השיטה מדוייק או לא (הדברים פורסמו במספר כתבי עת מקצועיים אבל עדיין אין גוף מחקר מספיק בנושא), אבל הרושם שלי עד כה שמדובר בפריצת דרך בשיטות הטיפול בטראומה. אוכל לדווח לכם בהמשך ככל שאפעיל את השיטה יותר בקליניקה עד כמה ההצלחה נשמרת לאורך זמן. לפי העדויות שנשמעו בכנס, נראה שיש השפעה חיובית ארוכת טווח לטיפול. במידה ואכן זה כך אני חושב שיש מקום לבדוק את הדבר בצורה מחקרית עם גופים שמתמודדים עם נושאי טראומה באופן קבוע כמו משרד הביטחון, מרכזים לסיוע לתקיפה מינית, וגופים המטפלים בנפגעי טרור. להתראות אורן קפלן

שלום אורן, טוב שחזרת. היית חסר כאן. הכנס על הטיפול באמצעות תנועות עיניים נשמע מעניין. האם מישהו עובד בשיטה הזו בארץ? אפשר למצוא חומר על כך באתר המוקדש לנושא: http://www.emdr.com/ לילה טוב, דרור

הי דרור השיטה חדשה יחסית וההכשרות התקיימו בשנתיים האחרונות בהיקפים מצומצמים יחסית אבל בהחלט ישנם מטפלים בשיטה הפזורים ברחבי הארץ. בהשתלמות הנוכחית השתתפו עשרות מטפלים והיא מאפשרת להתחיל ולהשתמש בשיטה. באופן אישי אני בהחלט מתכוון להשתמש בה ולשלב אותה עם טכניקות אחרות בהן אני משתמש. אתר מידע נוסף חוץ מזה שציינת הוא http://emdr-europe.net שבתוכו נמצא גם תת האתר של ישראל http://emdr-europe.net/israel שכרגע אין בו הרבה מידע. להתראות אורן

אני אשה בת 30 . הרופא המליץ לי לקחת רמרון בנוסף לפריזמה, כדי לבטל את הפגיעה של פריזמה בחשק המיני שלי וביכולת להגיע לאורגזמה. מה אחוז ההצלחה של רמרון במטרה זו? ואיך זה נעשה מבחינה ביולוגית ?

.

נטע שלום, רמרון הוא תכשיר נגד דיכאון שפועל על קולטנים במוח באופן שונה מהפריזמה ובכך מטפל בדיכאון מבלי לפגוע בחשק ובתפקוד המיני. בדרך כלל, אין צורך לטפל בשתי תרופות: האחת שתטפל בדיכאון, והשנייה שתטפל בבעיות שהראשונה גרמה, אם יש אפשרות לטפל באמצעות תרופה אחת שמכילה את שתי התכונות גם יחד. לבריאות!

כי ידוע שבמינון רגיל- הוא גורם לישנוניות נוראית ולעליה במשקל. כמו כן הרופא מתלבט בין להוסיף לפריזמה רמרון לבין להוסיף מיאנסרין? האם מיאנסרין כן כדאי לקחת יחד עם פריזמה כדי לסתור את הפגיעה במיניות?

איזה רופא המליץ על כך - לא ידוע לי שיש התוויה כזאת - רמרון הוא תכשיר נוגד דיכאון דומה לפריזמה שונה ממנו רק במעט אני ממליץ לקבל טיפול כזה מפסיכיאטר

לבונסרין לרמרון יש פחות תצרי איתי קשר ב [email protected]

האם ניתן לשאול אותך דרך הפורום שאלות לגבי התמודדות שלך ושל יקירייך במצבים קשים מנשוא

לשאול שלום, אני אשמח לענות לגבי, אבל לגבי יקיריי, רצוי שאשאל אותם. עדי

שלום, אך מתמודדים עם פרדות? אך מתמודדים עם המוות? האם אפשר להסתכל קדימה ולראות את האור שבקצה המנהרה? למה הכל שחור מסביב? ולמה החיים אכזריים? לא אני לא על סף התאבדות, ואני בטפול פסכולוגי אבל בכל זאת הכל קודר, עצוב וחסר תוכן למה זה מגיע לי , למה?

שלום לשמש, אני לא אשת מקצוע, אבל עברתי וכמה וכמה מקרי מוות (ביניהם של הוריי) . יש ימים שזה יותר קשה, ויש ימים שזה יותר קל. צריך להסתכל תמיד קדימה והאמן לי, יש אור בקצה המנהרה. לא הכול שחור בחיים, גם אם כרגע זה נראה לך כך. עדי

שמש יקר, השאלות שאתה שואל הן השאלות שמטרידות את המין האנושי מאז ומעולם. בפסיכותרפיה ישנה גישה, הקרויה הגישה האקזיסטנציאלית, המאמינה שעלינו לדעת להתמודד עם החרדה המשותפת לכולנו, חרדת המוות. זאת אומרת, שזה 'לא מגיע לך', אלא זוהי המציאות, ויש בה שמחות וגם עצבות, אהבה וגם פרידה, חיים עשירים וגם מוות. וניתן להתמודד עם מצבים קשים כאלו גם באמצעות הומור, שמאפשר לנו לראות את המציאות הקשה מזווית קצת אחרת, ולחזור לפרופורציה. למשל, אתה שואל איך מתמודדים עם המוות, ובאותה נשימה האם ניתן לראות את האור בקצה המנהרה. אם תחבר את שני המשפטים אני בטוח שגם על לחייך יעלה חיוך. לעתים האור נמצא דווקא בתוך המנהרה, באותן עיניים שבהן אתה מצליח להתבונן אל תוך החושך. המבט הזה, והנסיון להבין ולהתבונן, הם כוח החיים היוצר את האור שמאפשר לנו להמשיך ולהחזיק מעמד. ואני מקווה שמשהו מן הקדרות יתפוגג מעט, ותמצא גם את האור שלך, דרור

אלה שחוו מוות קליני וחזרו, מעידים ש...כן, יש אור בקצה המנהרה :-)

אני בהחלט בעד הומור אבל בטעם. והבדיחה שלך ממש בלי טקט ובלי טעם.

(: אני דווקא משועשעת מאד מהתשובה שלך ! (זה עדיין מצחיק אותי ...)

שמש היקר, אני מוצאת את עצמי קוראת את השאלות שלך, וכאילו קראת את מחשבותי תהיותיי והתלבטויותי לגבי מוות. איבדתי את אבי לפני כשלושה חודשים לאחר כ-10 שנים של התמודדות ומאבק במחלה קשה, שבסוף גברה עליו ועלינו. לא מתמודדים. פשוט חיים וממשיכים הלאה. בהתחלה הכל נראה תפל וחסר טעם. סתם שגרה שנמשכת. הולכים לעבודה כי צריך. מחייכים כי צריך. עושים דברים כי חייבים לעשות. כלפי חוץ הכל נראה כרגיל, ובפנים הכל שבור. הבטיחו לי שזה יעבור. שלוקח לפי "הספרים" לפחות שנה לעבור את כל שלבי האבלות, כפי שקוראים להם הפסיכולוגים, ושבסוף המשמעות לחיים תחזור, וכשאני אחייך מבחוץ, זה יהיה לא כי זה מה שגם אחרים עושים ולכן זה כנראה מתאים, אלא בגלל שאני ארגיש באמת שמחה מבפנים. קצת קשה להאמין בזה אולי כרגע, לי ולך, שנמצאים בשלבים כה מוקדמים, אבל תן לזמן לעשות את שלו. אני מנסה לעשות את זה. קשה לי לאמר לך שבהצלחה מרובה, אבל אני מקווה שאתה חזק ממני. אם אני אוכל לסייע בעוד משהו, כסתם בחורה, לא מקצועית, לא פסיכולוגית, ולא פסיכיאטרית, אך שמתמודדת עם אותם דברים, ויודעת כמה עזרה ותמיכה צריכים, אפילו בסתם שאלות יומיומיות אשמח אם תשאיר לי הודעה בפורום.

לקרן ושמש שלום, לגבי עניין האבלות, לכל אחד זה לוקח את הזמן שלו. יש אנשים שיתאבלו שנה ויש שיותר. הכי חשוב שתלכו עם הרגש שלכם. אל תעשו דברים (למשל חיוך, יציאה) כי החברה מצפה אלא רק אם אתם מרגישים שבא לכם לעשות אותם. שוב, כיוון שעברתי את החוויה הטראגית פעמיים, אשמח לתרום לכם ותוכלו להעלות כאן תחושות. אם מישהו ירצה, שיכתוב לי לפורום. עדי

שלום אני מאד חרדה בקשר לבדיקות אצל רופאי נשים ואני מאד סובלת אני בטוחה שזה פסיכולוגי מכיון שאין לי שום בעיה בקיום יחסי מין מלאים גם אני מפחדת להכנס להריון מכיון שבהיריון קודם מאד סבלתי מהבדיקה הוגינלית לפני לידה אשמח אם אדע למי לפנות ובאידה תחום אגב אני מאד רוצה עוד ילדים ואני מפחדת לעבור את זה שוב הלידה היתה טבעית וקלה ולא סבלתי מהצירים ממש רק מהבדיקות של הרופאים תודה.

לקרן שלום. תוכלי לפרט קצת יותר? האם הפחד מפני הבדיקות קשור רק להריון? האם עברת פעם בדיקה טראומטית? האם עברת הפלות בעברך? אם תוסיפי עוד פרטים נוכל לנסות ולחשוב איתך ביחד כיצד להתגבר על הפחד. כדי לעשות זאת חשוב שתביני בדיוק את הסיבות לפחד. בברכה. רוית.

קרן שלום אכן הדברים שרוית שאלה אותך חשובים כדי למצוא את הפתרון המתאים לך. בעיקרון תוכלי להיעזר בטיפול פסיכולוגי ממוקד וקצר יחסית כדי להיפטר מהבעיה. ברוב המקרים, לפחות לאור תיאורך הקצר, ניתן להגיע להצלחה מצויינת בטיפול כזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

זה מספר ימים שאני עוקב בעניין רב, אחר השאלות הנשאלות במסגרת הפורום, ונעזר בתשובות ובשאלות. רציתי לומר, תודה !! לכל משתתפי הפורום, אלו העונים, ואלו המעזים לשאול. דוד

דוד שלום רב, קודם כל תודה על ההערכה והמחמאות. הן מגיעות לצוות היועצים ולציבור הגולשים כאחד. אני מקווה כי תמשיך לבקר אותנו ולהשתתף בפורום גם בהמשך. בברכה, טלי פרידמן

אם התרופות לטיפול בשניהם פועלות על אותם נוירוטרנסמיטורים? למשל אורוריקס (לדיכאון)- פועל על סרוטונין, דופמין (וגם נוראפינפרין) וריספרדל (אנטי-פסיכוטי)- פעול גם על סרוטונין ודופמין?

שלום סיגל מדובר בשני מחלות שונות - סכיזופרניה מחלה קשה עם פגיעה מתמשכת ביליתי הפיכה הגורמת לנכות נפשית - דיכאון כאשר חולף לא משאיר נזק כלל - סרוטונין קשור לשניהם אבל לא אומר שמדובר באותה מחלה

שמשפיעות על דופמין 1. מוקלובמיד 2. wellbutrin- שמשפיע רק על דופמין לכן אנא אם תוכל להסביר מה ההבדל בין דיכאון כרוני שנעזר בתרופה שמשפיעה על דופמין לבין סכיזופרניה כורנית שנעזרת בתרופה שמשפיעה על דופמין? בתודה סיגל

ד"ר פלד שלום. האם היית ממליץ לאדם בוגר (סטודנטית במקרה שלי, בת 23) להשתמש בריטלין? אני עוקבת אחר פרסומים ומחקרים רבים שיוצאים מזה שנים רבות, רוב הפרסום מתייחס להשפעה שיש לו על ילדים ונוער, אך מה הדעה הרוווחת אצל מבוגרים, ומה תופעות הלוואי על מהלך יום רגיל? ואם תוכל לומר לי מה הפרוצדורה בעניין הריטלין, מה צריך לעשות כדי לקבל מרשם ואילו בדיקות צריך לעשות, האם רק לפסיכולוג הסמכות לתת ריטלין, והאם אפשר דרף קופת החולים? המון תודה, אני על סף ייאוש, לא יכולה ללמוד... שירה

http://starmed.msn.co.il/News/NewsItem.asp?id=275

חזרי הביתה

תודה קראתי את הכתבה הזו

אני מרשה לעצמי להניח שד"ר פלד לא ימהר להמליץ לך על ריטלין- תרופה שנויה במחלוקת. כל רופא כללי רשאי לתת לך ריטלין אבל לפני זה כדאי לפנות לרופא מומחה דהיינו נוירולוג או פסיכיאטר כי את בעצמך מבינה שיש כאן סיכונים שצריך לשקול מול תועלת אפשרית וכמובן כל מקרה לגופו.

כדאי להפנות שאלות על ריטאלין לפסיכיאטר של הילד או נויורולוג

כבר חצי שנה שאני נמצאת במתח אדיר, כל שבועיים אני לוקה בהרפס ומגוונת בין כדורי ולטרקס לזובירקס, למשחה אין השפעה עלי. חיי הנישואין מעיקים עלי מוות (אני נשואה שנה וחצי ללא ילדים). בעלי מגלה סבלנות יוצאת דופן לעובדה שאין ביכולתי לקיים איתו יחסי מין כתוצאה מהפצעים הכואבים והנוראיים שאני סובלת. הכל התחיל מלפני חצי שנה, כשגיליתי שיש לי אבא וגם שלושה אחים. מאז אני חווה גהינום רגשי, מועקות אינסופיות ובלבול נוראי. מצטערת על היום שהכרתי אותם ולא יודעת איך לנתק איתם את הקשר. הטלפונים שלהם אלי, גורמים לי מתח ועצבים נוראיים. אני מבליגה ושומרת הכל בבטן. בת 32. מה עלי לעשות להשתחרר מהמתח? יש סיכוי שאבריא אי פעם מההרפס? מיואשת.

מיואשת, קראתי 3 פעמים את ההודעה שלך, כדי להיות בטוחה שהבנתי טוב: גילית רק לפני חצי שנה שיש לך אבא ו-3 אחים, ואת מתקשה להתפטר מהם (או לשים להם גבולות, אם תרצי) המחיר מבחינתך הוא הרפס? כנראה שלא רק בעלך מגלה סבלנות יוצאת דופן... עולות לי בראש משום מה אסוציאציות בפולנית, למרות שמהמעט שכתבת נראה שאפשר לעשות סרט תורכי... בקיצור- אל תהי כל-כך מיואשת, עוד מעט בודאי יגיבו אנשים נוספים- ויבקשו ממך עוד קצת פרטים. תחזיקי מעמד- ותשתמשי בהומור, זה תנאי הכרחי להשרדות בכל משפחה שהיא, מנסיון!

למיואשת, רגע רגע אחד. מאיפה צצו הבעל והילדים (שאני מניחה שזה כבר סיפור בפני עצמו) ו...כמו שאמרה לך רחל, בחרת דווקא בהרפס כדי להעניש את עצמך? עד כמה המתח הוא רציני? ולמה? דרך אגב, לא משנה מאיפה צצו הדמויות התמוהות של בעל וילדים, את בהחלט יכולה לדרוש מהם לא ליצור קשר או להחליף מספר טלפון ו/או כתובת אם זה כל כך נורא, מה באמת מכניס אותך למתח נוראי שכזה ואולי לתחושת מחיובות כזו גדולה לאותו בעל אותו לאותם ילדים שאינך יכולה להגיד להם "לא עוד", בקיצור, מה בעצם הסיפור מאחורי כל המתח?

למיואשת שלום רב! קטנתי מלתת לך תשובה מפורטת, גם משום שאינני אשת מקצוע וגם משום שאינני מכירה את בני משפחתך ואת מערכת היחסים שלך איתם. אבל דבר אחד אוכל לומר לך בוודאות: בצורה זו או אחרת - הגיבי! אל תשמרי דברים בבטן - השמירה בבטן היא הרוצח מספר אחד. והאמיני לי - בקטע הזה אני יודעת היטב על מה אני מדברת! כל טוב!

למיואשת שלום בדבריך שלושה נושאים (לפחות): ההרפס, הגילויים שהסעירו אותך לגבי משפחתך, ויחסיך עם בן זוגך. לכל אחד מהם מטען רגשי משמעותי, וביחד אין ספק שהם מקור מכובד למתח וחרדה. במצב הזה מומלץ שתפני לייעוץ פסיכולוגי. מצד אחד, ניתן לעזור לך להקל על בעית ההרפס בכלים פסיכולוגיים קוגניטיביים מאחר ויש קשר נפשי די ברור בין הופעתו והאירועים שמסביבך. אבל מצד שני, לא ניתן להתעלם מכל מסכת האירועים האחרים שגורמים למתח. לכן אני לא חושב שטיפול שממוקד בהרפס והמתח סביבו בלבד יהיה יעיל. סביר להניח שתדרש התייחסות טיפולית רצינית גם לשאר הגורמים, מה שדורש כמובן טיפול הרבה יותר עמוק וארוך. בשלב בו את נמצאת אין מה להתלבט בין האלטרנטיבות הטיפוליות. את צריכה לפנות בשלב הראשון לייעוץ ראשוני בו ניתן יהיה להחליט על הטיפול המתאים. אינני בטוח שתוכלי להשתחרר מהמתח ללא עזרה מקצועית. את מתארת מצב מורכב ביותר שרק הולך ומתפתח. לגבי שאלתך, אינני יודע אם ההרפס יעבור. זו תופעה עקשנית ביותר שעלולה להתעורר גם בעתיד וצריך לזכור שזו לא תופעה פסיכולוגית אלא פיזיולוגית, לפחות בהיווצרותה הראשונית. מחקרים בהחלט תומכים בהשערה שחזרת ההרפס נובעת גם ממקורות נפשיים ועם החלק הזה ניתן להתמודד כאמור בכלים פסיכולוגיים. הספרות המקצועית מראה שניתן להפחית את תדירות חזרת הסימפטומים בצורה משמעותית בעזרת שיטות כאלה. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם בולמיה יכולה לגרום לאובדן או להפרעות זיכרון. במצב של משקל תקין רמת אלקטרוליטים תקינה? מה הסיכויים להחלמה מלאה מבולמיה לאחר 7 שנים? אם אפשר תשובה כנה ולא תמיד יש סיכוי...

שרונה כתב/ה: > > האם בולמיה יכולה לגרום לאובדן או להפרעות זיכרון. במצב של משקל > תקין > רמת אלקטרוליטים תקינה? לא ולא > מה הסיכויים להחלמה מלאה מבולמיה לאחר 7 שנים? סיכויים לא טובים - קלושים > אם אפשר תשובה כנה ולא תמיד יש סיכוי...

שלום רב, אני מטופלת בהפריה חוץ גופית. בזמן האחרון הטיפול לא "מתקתק" כמו שמצפים. בנוסף לכל הקשיים הרגילים שמתלווים לטיפול מסוג זה, כעת אני מרגישה שהגוף "בוגד בי". אני מחפשת פסיכולוג/ית או עובד/ת סוציאלי/ת כדי שיעזור לי להתמודד עם הבעיות הנ"ל. רצוי דרך קופ"ח (אני שייכת למכבי) אסתר

לאסתר שלום רב. באמת חשוב ליווי מקצועי בטיפולי פיריון. דיברנו על זה כאן בפורום לא מזמן- על התחושה שהגוף בוגד, על האובדנים בכל פעם שהטיפול נכשל, על המתח ועל החרדה. במכבי דווקא יותר פשוט ללכת לטיפול. יש להם אנשי מקצוע טובים והמחירים מסובסדים. אם תרצי שאעזור לך למצוא מישהו באזור מגורייך- התקשרי אלי עם הרשימה ונעבור עליה ביחד. בברכה. רוית.

אסתר שלום תוכלי לקרוא את תגובתי לפני זמן מה בנושא בפורום http://www.doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=41715&t=41642 כדאי לבחור מטפל שמכיר את התחום. תוכלי להתייעץ ביחידת בריאות הנפש במרכז קופ"ח מכבי באזורך, או כמו שרוית הציעה להתייעץ איתנו במידה ונכיר את המטפלים באזור מגורייך. בברכה ד"ר אורן קפלן

מיכל הי! התקשרת לטובי? מה קורה , תעדכני דרך הפורום!!! תמי

תמי, התקשרתי אבל לא היתה תשובה. אז אמרתי לה במזכירה האלקטרונית שאני אצור איתה קשר בהמשך. ביננו, ירד לי קצת מכל העסק הזה אף על פי שהתלהבתי נורא בהתחלה. מצא חן בעיני שאמרת לי שהיא פסיכולוגית. חוץ מזה שהקול שלה (במזכירה האלקטרונית) היה מאד נעים וחם - כבר טוב!!! נראה , אולי היום אדבר איתה. זה ממש תלוי במוזה. בכל אופן, תגידי, מה את עושה בסוף השבוע? בא לך לצאת לסרט (עם בעלך/בלי בעלך - את נשואה לא?) יש סרטים טובים לאללה - אחד עם תום הנקס והשני עם רוברט דנירו ("גברים עם כבוד"). ממש בא לי, מתאים??? יש לי כמובן אפשרות לצאת עם חברות אבל אני רוצה לראות אותך למרות ש..... זה האמת נורא נחמד להתכתב במשך הרבה זמן בלי לדעת איך האדם השני נראה בכלל, את יודעת - יש בזה משהו מגניב. אז ?.... מה את אומרת? ובכלל, איך עבר עלייך היום?

ניסיתי לקחת פריזמה וראיתי שהחרדות התגברו אחר הצהרים (לקחתי רק חצי כדור) כמו כן היה לי גרוד בכל הגוף והרגשתי עצבנות וחוסר תיאבון. האם תופעות לואי אלו עוברות והאם לגרסאות האחרות שלו אין כאלו תופעות לואי. הדבר היחיד שהיה בו טוב שהוא עשה "סופר" מצב רו ח וכוח רב. האם אני צריכה להעזר בסבלנות או לעבור לכדור אחר.

מדוע לקחת פריזמה מה הכוונה ל"ניסיתי" מדובר בתכשיר שיש לקחת באופן מסויים תחת פיקוח של פסיכיאטר

לקחתי פריזה כי הייתי בדיכאון בעקבות לקיחת הורמונים (כתוב עליהם שיש אפשרות להיכנס לדיכאון עקב לקיחת הורמונים) האם זה נכון. מה דעתך בתוך פסיכיאטר, גיניגולוגים לא מאמינים בזה. עכשיו קצת יצאתי מזה , אבל בגלל תופעות גיל המעבר ומרוב שניסיתי כל מיני הורמונים והקאתי ניסיתי לקחת טיפול נגד דיכאון. כי מצב הרוח שלי קצת ירוד באחרונה. אבל הפריזמה אמנם עושה מצב רוח נהדר, אבל גם חוסר תיאבון ועצבנות, וגם קצת התקפי חרדה. בשיתוף עם קלונקס להרגעה זה לא כל כך עבד ומידי בוקר הייתי מקיאה. האם מתרגלים לתופעת הלואי והאם חוסר התיאבון חוזר. נאמר לי ע"י פסיכיאטרית שהייתימטופלת אצלה שמישהי ירדה חמש קילו ואחר כך הרגישה נהדר. אני כבר אובדת עצות ולא יודעת מה לעשות על מנת שיהיה לי מצב רוח בגיל הזה. (אני לא עובדת) אפילו שאני יוצאת לרקוד לפעמים עם חברים אני מרגישה שההנאה שלי לא מלאה כפי שהיתה פעם.אני לא מצליחה להרדם בלילות וקלונקס וכדו רי שינה גורמים לי לישון עד מאוחר וחסר מצב רוח. (אםילו על וואבן כתוב שזה יכול לעשות חוסר מצב רוח). אני סובלת מדפיקות לב ולא יכולה לקחת הורמנוים. הפריזמה גם גרם לי לגירוד בכל הגוף. יכול להיות שהייתי אלרגית לכדור. מה לעשות עם מצב הרוח ואיזה כדור אין לו תופעות לואי כאלה חזקות (כבר ניסיתי כמה סוגים (ציפרמיל סרוקסט אפקטין ) ושום כדור לא עשה לי טוב. בקיצור הכימיה לא עובדת עלי.

שלום לכולם, ברצוני להעלות בעייה שנתקלתי בה. כדי להגיע לפסיכיאטר בקופ"ח נאמר לי שיש בתחילה לגשת לעובדת סוציאלית ושהיא תתן לי הפנייה לפסיכיאטר. וכשהצלחתי לקבל הפנייה נקבע לי תור לעוד חודש וחצי. איך אתם הצלחתם להגיע לפסיכיאטר מבלי לשלם מאות שקלים באופן פרטי? האם גם אתם נתקלים בבעיה לקבל למשל סרוקסט? רופא המשפחה נתקל בבעיות וטוען שאין לו אישור לכך ולגשת לפסיכיאטר זו משימה ממש בלתי אפשרית. תודה.

שגית שלום רב, אני מבינה את התיסכול שאחז בך. לאחרונה נכתבו פה לא מעט דברים על קריסת מערכת הרפואה הציבורית, על מחירים גבוהים עבור טיפול מסובסד במסגרת קופות החולים וכו'. לצערי אין לי אלא להשתתף איתך בתיסכול ההולך וגובר בככלל בקרב כל ציבור הזקוקים לרפואה בכל גווניה ותחומיה. אולי ד"ר פלד, מעצם היכרות עם המערכת של הפסיכיאטרים יותר קרוב ממני, יוכל לתת לך עצות מעשיות יותר. בכל מקרה אל תתיאשי. אם את זקוקה לתור הזה, עדיף להמתין חודש וחצי מאשר לא ללכת בכלל. בהצלחה, טלי פרידמן

}{

זה לא בדיוק ככה. טלי פרידמן הציגה כאן את הטיעון של מישרד הבריאות שהוא כמובן מופרך. בשטח יש תחרות בין 4 קופות חולים: כללית, מכבי, מאוחדת ולאומית. יש תחרות אמיתית בין הקופות ויש הבדלים (גדולים?) ביחס ובשירות. אינני מכיר את העניין הפסיכיאטרי והפסיכולוגי בקופות-החולים השונות אבל אני מניח שזה לא שונה בהרבה מהרפואה הרגילה. ההמלצה החד-משמעית שלי היא להחליף קופת חולים. פשוט מאד תיכנסי לסניף הדואר ותמורת 11 ש"ח ומילוי טופס קצר את מועברת לקופה אחרת עפ"י בחירתך. יש תקופת המתנה של 3 חודשים לפחות אבל כדאי לחכות כי לפי הסיפור שלך אין לך הרבה מה להפסיד.

שלום אני מאוד זקוקה לעזרתכם. המצב שבני בן ה 10 סובל מבעיות קשב וריכוז ובעיות רגשיות, בתחילה הומלץ לי לתת לו תרופה בשם ריספרדל 0.5מ"ג ליום. למרות שתרופה זן ניתנת לחולי סכיזופרניה. אך הוברר לי שהילד אינו סובל מסכיזופרניה אך יתכן שתרופה זו תעזור לבעיותיו. עקב כך שקופת החולים אינה מממנת תרופה זו ולי קשה לממן אותה מחיר מלא הוחלט לשנותה לתרופה בשם neuleptil 1מ"ג ביום. יצא לי לקרוא מעט על התרופות על תופעות הלוואי ששימוש עלול לגרום לאימפוטציה, קשיחות שרירים ועויתות גופניות שעלולות להישאר גם לאחר הפסקת התרופה. שאלותיי? האם תרופות אלו בטוחות לשימוש לילד בגיל הנ"ל? והאם הן עלולות לגרום לו תופעות לוואי במינון שניקבע לו? מי מהן נחשבת ליותר בטוחה ואמינה? כמה זמן לוקח עד להשפעה? אנא הסבר קצר על כל תרופה והשלכותיה מבחינת טיפול בילדים בגיל שציינתי והאם תרופה זו ניתנת לבעיות שצינתי? אנא עיזרו לי להחליט מי מבין השתיים יותר בטוחה וטובה יותר לבעיות הילד? בתודה תשובתכם המהירה

ורדית כתב/ה: > > שלום > אני מאוד זקוקה לעזרתכם. המצב שבני בן ה 10 סובל מבעיות קשב > וריכוז ובעיות רגשיות, בתחילה הומלץ לי לתת לו תרופה בשם ריספרדל > 0.5מ"ג ליום. למרות שתרופה זן ניתנת לחולי סכיזופרניה. אך הוברר > לי שהילד אינו סובל מסכיזופרניה אך יתכן שתרופה זו תעזור > לבעיותיו. עקב כך שקופת החולים אינה מממנת תרופה זו ולי קשה לממן > אותה מחיר מלא הוחלט לשנותה לתרופה בשם neuleptil 1מ"ג ביום. > יצא לי לקרוא מעט על התרופות על תופעות הלוואי ששימוש עלול לגרום > לאימפוטציה, קשיחות שרירים ועויתות גופניות שעלולות להישאר גם > לאחר הפסקת התרופה. > שאלותיי? > האם תרופות אלו בטוחות לשימוש לילד בגיל הנ"ל? והאם הן עלולות > לגרום לו תופעות לוואי במינון שניקבע לו? > מי מהן נחשבת ליותר בטוחה ואמינה? > כמה זמן לוקח עד להשפעה? > אנא הסבר קצר על כל תרופה והשלכותיה מבחינת טיפול בילדים בגיל > שציינתי והאם תרופה זו ניתנת לבעיות שצינתי? > אנא עיזרו לי להחליט מי מבין השתיים יותר בטוחה וטובה יותר לבעיות > הילד? > בתודה > תשובתכם המהירה >

ורדית כתב/ה: > > ורדית כתב/ה: > > > > שלום > > אני מאוד זקוקה לעזרתכם. המצב שבני בן ה 10 סובל מבעיות קשב > > וריכוז ובעיות רגשיות, בתחילה הומלץ לי לתת לו תרופה בשם ריספרדל > > 0.5מ"ג ליום. למרות שתרופה זן ניתנת לחולי סכיזופרניה. אך הוברר > > לי שהילד אינו סובל מסכיזופרניה אך יתכן שתרופה זו תעזור > > לבעיותיו. עקב כך שקופת החולים אינה מממנת תרופה זו ולי קשה לממן > > אותה מחיר מלא הוחלט לשנותה לתרופה בשם neuleptil 1מ"ג ביום. > > יצא לי לקרוא מעט על התרופות על תופעות הלוואי ששימוש עלול לגרום > > לאימפוטציה, קשיחות שרירים ועויתות גופניות שעלולות להישאר גם > > לאחר הפסקת התרופה. > > שאלותיי? > > האם תרופות אלו בטוחות לשימוש לילד בגיל הנ"ל? והאם הן עלולות > > לגרום לו תופעות לוואי במינון שניקבע לו? > > מי מהן נחשבת ליותר בטוחה ואמינה? > > כמה זמן לוקח עד להשפעה? > > אנא הסבר קצר על כל תרופה והשלכותיה מבחינת טיפול בילדים בגיל > > שציינתי והאם תרופה זו ניתנת לבעיות שצינתי? > > אנא עיזרו לי להחליט מי מבין השתיים יותר בטוחה וטובה יותר > לבעיות > > הילד? > > בתודה > > תשובתכם המהירה > > > >

שימוש בסרוקסט לא מאפשר להגיע לאורגזמה האם יש כדור מקביל ללא תופעה זו?

ואם לא הולך יש טיפולים תעשה/,תעשי חיפוש לשמות אלו באתר ותקבלו דיומים בזה בעבר

שחר שלום! שמי דורון ואני בן 20 , אני לוקח את התרופה סרוקסט כבר שנתיים וחצי לא ציינת בשאלתך בן כמה אתה וממתי אתה לוקח את התרופה . מהיכן הגיע לידיך המידע שסרוקסט בולם תחושת אורגזמה ? מניסיוני האישי סרוקסט הצליח בהתחלה ליצור בעיות בזיקפה (זה התחיל בערך כשנה לאחר נטילת התרופה ). לאחר כחצי שנה ביום בהיר אחד נעלמה לי כל תחושה של אורגזמה . אני ממש מוטרד מזה ואני מחפש אנשים שעוברים בעיה דומה . אשמח אם תוכל לפרט קצת מניסיונך בפורום זה . בבקשה . אני ממש מעוניין לשמוע , אני מוטרד מזה בדיוק כמוך . תודה

שלום רב ! הייתי מעוניין לדעת את ההבדלים בין שני הכדורים שבנדון. (הבנתי ששני הכדורים שייכים למשפחת ה - SSRI) באיזו צורה פועל הציפראמיל על המוח בשונה מכדור הסרוקסט ???? בתודה מראש שוקי

ובגלל זה יכול להיות לו פחות תופעות לואי

נישבר לי משירות המילואים מה ניתן לעשות להתחמק מהזימון הקרוב

יוסי שלום רב, אני חושבת שאתה שואל שאלה שאינה מתאימה לפורום זה. צר לי, אבל אנחנו לא "ממציאים" בעיות. כפי שאתה יכול לראות ישנם מספיק אנשים שיש להם בעיות אמיתיות, קשות, מורכבות וכואבות. אני מכירה את התופעה שנמאס לאנשים מהמילואים, אבל אז תמיד צריך לזכור שזו חלק מהמחוייבות שלנו למדינה, בדיוק כמו לשלם מיסים, חשבונות ודו"חות. יש כאלו שלא משלמים ומתחמקים, ולמעשה כולם יודעים איך לעשות זאת, אך לא עושים בשל חוקי החברה והמוסר. באם יש לך בעיה ספציפית המונעת ממך ללכת למילואים, ויש לה היבט נפשי, אזי פרט אותה, ואשמח לייעץ לך לגביה. בברכה, טלי פרידמן

את שומעת ? צלצלתי לאדריאן והוא הסכים לראות אותי היום ב - 11:00 בלילה. אני משקשקת מפחד. ואני אגיד לך גם למה... משהו בקול שלו נורא לא סימפטי ומרוחק. זה מציק לי והפחד שבמילא כבר יש לי מהמעמד הזה מתגבר. אני לא יודעת למה, פשוט... משהו בקול שלו מציק לי. אני חוששת ש... או שהוא לא אמין או שאולי זה לא פחד אלא בכלל אינטואיצה שאומרת לי שזה לא נכון בשבילי. קשה לי לדעת. מצד אחר - זה לא מקרי שפעם אחת כבר התקשרתי אליו (ובטלתי בדיוק בגלל הסיבה הזו!!) והנה אני פוגשת מישהי בשם תמי שמובילה אותי שוב אליו. אבל עדיין ... הקול שלו, מציק לי. בעיקר, אני מפחדת לראות אותם ו...להשתגע מזה.

אדריאן נראה בהתחלה בן אדם ממש מרוחק ולא נחמד, אבל דעי לך שזה נובע מכך שבאותה מידה הוא גם כנראה חושש מאנשים שמגיעים אליו!!! דברי איתו ואל תסתירי ממנו את הפחדים שלך, אני דיברתי איתו על הכל, על זה שאני מפחדת לראות אותם, על זה שאני מרגישה קצת לא שפויה, פשוט על הכל!!! אני גיליתי בסך הכל אדם מאד נחמד ולבבי שממש הבין את הפחד שלי. תנסי, מה אכפת לך, תגייסי להיום את כל האומץ, אפילו אם תרעדי קצת, אז מה... תחשבי שאולי אחת או לתמיד את יכולה היום לעלות על הבעיה, זה פשוט יהיה נפלא!!! אבל את חייבת לדבר איתו על כל מה שדיברנו אתמול בטלפון, זה נורא חשוב שהוא יבין שאת חושדת במשהו (מה שסיפרת לי שקרה לך במסאז'). אני איתך!!!

תמי, תודה על התגובה. תשמעי, אני אשתדל. אבל דעי לך, הוא לא עושה רושם מי יודע מה בטלפון. מרוחק נורא. הקול גם קצת קר. אין ספק שכיוון שעד היום הייתי בטיפולים "בלתי חודרניים" - הטיפול הזה הוא שונה. כלומר, בוא נומר שבהחלט מטפלים בי ועוד נוסף הכל מטפלים בי "יצורים" שאינני רואה ושאני מקווה שהם יודעים מה הם עושים ושהם בעלי כוונות טובות בהחלט.ועוד נוסף על כל זה יש את הפחד שאני אראה אותם ואז אני מקווה ששפיותי תישמר. אני מאמינה שמי שרואה אותם מקבל איזה מסר טלפתי "לא לפחד" ובכלל בל נשכח שלא כל אחד רואה אותם. בכל אופן, אני ממש "טרודה" ולא מפסיקה לחשוב על כך. מפחיד... הנשימות שלי כבר עכשיו כבדות וככל שהזמן עובר אז המפגש מתקרב ו... מי יודע!! תגידי, איך את בדיוק הרגשת לפני, תוך כדי ואחרי... תפרטי. בבקשה... הצילו...

אני אישה בת 28 במשך שנים כל יום אמורה להתעורר בשעה 7 בבוקר ולא משנה איך אני מנסה להתמודד אין האפשרותי לקום הבעיה הזאת יוצרת שרשרת של בעיות נוספות בעבודה ועם המסגרת של הילדים

יעל יקרה, הבעיה שאת מתארת אכן יוצרת שרשרת של בעיות, ועשויה לפגום בכל מהלך היום. את מספרת שהבעיה נמשכת מזה שנים, ושאינך מצליחה לפתור אותה. אני משער, שבאופן כלשהו את מצליחה להתמודד איתה, למרות הקושי, אם היא קיימת זמן רב כל-כך. האם זה היה כך תמיד, גם בילדותך, או שאת יכולה לזכור את הזמן שבו החלה הבעיה? האם פנית לבקש עזרה מקצועית? מדוע את מעלה את הבעיה דווקא עכשיו? האם תוכלי לתאר מעט יותר, את האופן שבו את מתמודדת היום עם הבעיה? בברכה, דרור גרין

אני לא חושבת שהבעיה הייתה קיימת בילדות וממש לשים את האצבע מתי זה התחיל אין לי אפשרות. לא, לא פניתי לטיפול למעט פעם אחת טיפול אלטרנטיבי בתמציות פרחים. ואני מעלה את הבעיה עכשיו כיוון שאני אם חד הורית ואני חייבת לנהל הכל לבד והבעיה הזאת מקשה עליי את ההתמודדות וכיוון שבספט' הקרוב התאומים שלי עולים לכיתה א' ואני חרדה מחוסר יכולתי להקנות להם הרגלי התעוררות בריאים אני לא רוצה לסחוב אותם לטירוף ההתעוררות בדקה האחרונה כמו שקורה לי.

יעל יקרה, לבעלי יש את אותה בעיה. בכל יום הוא מכוון את השעון ל- 7:00 בבוקר ותמיד עוזב את הבית רק בשעה 9:00. יש לי הצעה בשבילך - תחיי עם זה.

נראה לי שזה השעון הביולוגי שלך, אני כמעט בטוחה, שאם את מנסה לישון מוקדם ולא מצליחה להרדם. היום יש טיפולים לשינוי השעון הביולוגי, ע"י חשיפה לאור בארוכי גל מסוימים, לזמנים קצובים, בשעות מסוימות.

ד"ר פלד שלום לך, לאחר ארבעה וחצי חודשים שאני לוקחת סרוקסט יעץ לי רופא המשפחה שלי לרדת לחצי כדור, ז"א 10 מ"ג ביום. כשבוע שאני לוקחת חצי כדור ומרגישה טוב. האם זה בסדר? תודה

שגית שלום! אני לוקחת את הסרוקסט יותר זמן (שלוש שנים בערך), עכשיו כבר פרק זמן די ארוך אני לוקחת חצי כדור כל יום, כלומר 10 מ"ג ואני מרגישה יחסית טוב מאד, כך שלא נראה לי שאמורה להיות בעיה, אבל כמובן אין כמו תשובת רופא!! בהצלחה.

נהוג להתחיל לרדת במינון אחרי חצי שנה עם מדובר בפעם ראשונה שהופיעו סמפטומים למה את לא הולכת למומחה (פסיכיאטר) ? רופא משפחה לא מספיק לטיפול כזה

ד"ר פלד היקר, הלוואי שהכל היה הולך כמו שאני רוצה.לצערי יותר מחודש וחצי חיכיתי לתור לפסיכיאטר דרך קופ"ח, כשהיום הגדול הגיע הגעתי למרפאה והמתנתי שעה וחצי. בסוף לרופא לא היה זמן כי הוא עבר בהרבה את הזמן ועמדו לסגור את הסניף. פשוט לא יאומן אבל כעסתי מאוד, נאלצתי אפילו לכתוב מכתב תלונה ולקבוע לי תור חדש שכמובן יהיה בעוד כחודש. פשוט נורא. אני ממש לא יודעת מה אנשים שנמצאים במצב נפשי חמור עושים במצב כזה. לא תמיד אפשר לפתוח את הארנק ולשלם מאות ואולי אלפי שקלים לרופא מומחה. מעניין אותי איך כל האנשים שבפורום למשל מגיעים לפסיכיאטר. האם גם עבורם זו משימה בלתי אפשרית? תודה לך על תשומת הלב.

נהוג להתחיל לרדת במינון אחרי חצי שנה עם מדובר בפעם ראשונה שהופיעו סמפטומים למה את לא הולכת למומחה (פסיכיאטר) ? רופא משפחה לא מספיק לטיפול כזה

היי, טלי. שלחתי לך mail לכתובת שלך, אני מקווה שזה בסדר מצידך. ר.

ר. שלום רב, זה מצוין. כבר עניתי עליו. מקווה לשמוע ממך בהמשך. שיהיה שבוע נפלא, טלי פרידמן

צר לי . אני רואה רק "גיבריש" במייל. את יכולה אולי לנסות להעתיק את זה למסמך word ולעשות attached, או להשיב לי מעל גבי הפורום. ר.

היי טלי. אני חוזרת בי מכל מה שאמרתי/כתבתי. את צדקת, גם אם לא אמרת את זה בפה מלא. אין על מה להילחם. אני לא שווה את זה. מגעיל לידי, מסריח מקיא. קבלי עצה ידידותית - שכחי מכל מה שהכנסתי אותך לתוכו, ותעברי הלאה. הלוואי וידעתי גם לאמר לעצמי מה לעשות, אני טובה בלעשות את זה לגבי אחרים, אבל חסרת אונים לגבי. ר.

אני בת 22 וסובלת מבולמיה בערך 7 שנים. אני מנסה טיפול אצל פסיכולוג וזה לא ככ' עוזר הייתי מעוניינת לדעת על טיפול תרופתי בבולמיה ולאן עלי לפנות. בנוסף רציתי לדעת כיצד אני יכולה להיות בטוחה האם המטפל שלי אכן מתמצא בהפרעות אכילה או שזה לא משנה כי הבסיס להפרעות הוא בודאי בעיה נפשית אחרת. כמה זמן עלי להמשיך בטיפול אצל פסיכולוג אם המצב לא משתפר ? ודבר אחרון רציתי לדעת מהם הסיכונים הבריאותיים בבולמיה ?

שרונה שלום, את נשמעת מודאגת,ואין לי תשובות אליך כי אני באותה הסירה. תחזיקי מעמד, ואת דוגמה למופת עם כוח הרצון שלך, תמשיכי ככה! שלך-מיכל.

שרונה שלום רב, את שואלת שאלות רבות וחשובות במכתבך ואנסה לענות על רובן (אינני מתמצאת בהיבטים הפיזיולוגיים והתרופתיים): הפרעת אכילה הינה סוג מיוחד של הפרעה נפשית שיש בה גם "נגיעה" פיזיולוגית. יותר ויותר שומעים קולות כי אנורקסיה ובולימיה הם רק חסרים בגוף של אבץ, מגנזיום וסרוטונין. אני לא בדעה כל כך קיצונית, וכנראה שמדובר בשילוב. אם כך, הרי שמדובר בהפרעת אכילה כהפרעה נפשית. מטפל טוב ידע להגיע לעומק הדברים ולטפל גם בבעיית הפרע האכילה ביעילות. למרות זאת, מטפל המתמחה בהפרעות אכילה יזדקק אולי לפחות זמן של טיפול מעצם הנסיון שצבר. הוא יידע יותר דברים בזמן אמת על תופעות ותגובות שונות ויוכל להיות יותר פנוי לשמוע את הדקויות הייחודיות שלך בתוך המונח הקרוי "הפרעת אכילה". לא כתבת כמה זמן את נמצאת בטיפול, ולמה את חושבת שזה לא עוזר לך. מה את מצפה שיקרה במהלך הטיפול? עם מה היית רוצה לצאת? במידה ואת חשה שהטיפול הוא ממש לא מה שאת רוצה, ואת מרגישה שאת לא יכולה "לעבוד" במסגרת הטיפול הנוכחי, רצוי לדבר על כך עם המטפל, ולעבור למטפל אחר, במידה והסכמתם שזה הדבר הרצוי לעשות. לגבי טיפול תרופתי. יש ללכת לפגישת אבחון והערכה אצל פסיכיאטר, והוא מתאים לך תרופה. מאוחר יותר אתם תיפגשו רק לצורך עידכון ובדיקה שוטפת. יש לי המלצה עבורך על פסיכיאטר מעולה שמתמחה בהפרעות אכילה. את יכולה להתקשר אליי או לשלוח לי אימייל ואני אתן לך את הפרטים שלו (פרטיי נמצאים בכרטיסי האישי, בהקלקה על שמי). לגבי הנזקים הבריאותיים בבולימיה, אני יכולה רק לספר לך מהידוע לי (לא כרופאה!!! אלא מניסיון עבודתי עם הפרעות אכילה): פגיעה חמורה בשיניים, פגיעה בקצב הלב, ירידת רמת האשלגן בגוף עד לכדי סכנת חיים, וכמו כן ירידה כללית ברמת האלקטרוליטים בגוף דבר המהווה סכנה גופנית חמורה כשזה נמצא ברמות נמוכות מאד. בקיצור, זה ממש לא מיטיב עם הגוף, וזה ממש לא בריא. אם יש לך עוד שאלות או משהו כזה, את מוזמנת תמיד. בברכה, טלי פרידמן

בולמיה לא כל כך מגיבה טוב לטיפול תרופתי

שרונה שלום רב, אני מקווה שעזרתי בשיחת הטלפון. אני אשמח אם תעדכני אותי בסיכום חיפושייך אחר עניין המטפל הספציפי. ואם לא מצאת, כמובן שתחזרי אליי, נמשיך לחפש. בברכה, טלי פרידמן

שלום לקוראים, אני בת 19 וחצי , בצבא, בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי יושבת וחושבת בלי הפסקה, תוהה מה לא בסדר איתי... כבר הרבה שנים, בערך חמש, שיש לי תקופות שאני מפסיקה לאכול, או מקיאה, ויש תקופות שאני בסדר גמור ולא קורה כלום.. כל דבר שאני עשיתי היה בשליטתי ומרצוני החופשי, אבל גם כשאני אומרת לעצמי להפסיק לחשוב על דיאטות ולהתחיל לאכול נורמלי אבל תמיד בסוף אני חוזרת לאותו מעגל. החברות אומרות לי שיש לי הפרעת אכילה, אבל אני באמת מאמינה שזה סתם תקופה שתחלוף.. הרי אני בסדר, אני לא גוססת ולא עומדת למות. אני רק רוצה לשמוע שאין לי מה לדאוג ושאני צודקת. אני מרגישה אשמה שכשאמא שלי גלתה שאני מקיאה נשבעתי לה שאני אפסיק עם זה, ולא הפסקתי ואני לא נוהגת לשקר. למרות כל זה אני בטוחה שאני בסדר, רק צריכה " אישור" ממישהו שמבין , שאני צודקת שלכם- מיכל.

מיכל שלום רב, אני מציעה לך לקרוא את מה שכתבתי לשרונה בהודעה למעלה יותר בפורום. את מנסה לשכנע את עצמך שזו לא ממש הפרעת אכילה, ושאת לא באמת הולכת למות או גוססת. חברות שלך אומרות לך שיש לך הפרעת אכילה, את משקרת לאימך בנושא ההקאות, ונראה לי שבתוך תוכך את יודעת שאכן מדובר בזה, אך מפחדת להודות באמת, אפילו לעצמך. גם מה שכתבת לשרונה למעלה מראה כי את חשה בדיוק כמוהה, ושרונה מצהירה על עצמה כ"בולימית", ובעקבות זה הולכת לטיפול. ומה איתך? את יודעת להגיד שאת כמו שרונה, ואם אני לוקחת את מה שכתבת שם, אז במילים אחרות את אומרת לנו "גם אני בולימית", אני יודעת כמה מפחיד להודות בכך ולקבל את עובדת היותך "חולה" או "נזקקת לטיפול". אבל עכשיו זה הזמן, ככל שההפרעה נמשכת יותר זמן, כך קשה יותר לצאת ממנה. הזמן משחק פה תפקיד חשוב. קחי את דבריי חברותייך ברצינות, תראי מה כתבת לאחרים ועשי עם זה את מה שצריך לדעתך לעשות. לדעתי, צריך טיפול. גם במסגרת הצבאית ניתן לקבל טיפול. אם את מעוניינת בטיפול, את יכולה לפנות אליי ויחד נחשוב איך ולאן. תחזיקי מעמד, בברכה, טלי פרידמן

טלי, קודם כל תודה על התשובה. האמת שציפיתי לשמוע תשובה שונה, אולי משהו כמו.."את צודקת". אולי זאת תופעה שחוזרת על עצמה, אבל אני יודעת שאני יכולה לשלוט בזה וכשארצה להפסיק עם זה סביר להניח שזה גם מה שיקרה. בנוגע לאמא שלי.. שיקרתי לה כדי שלא תדאג, כי באמת אין שום סיבה. בנוגע למה שכתבתי לשרונה- ההזדהות איתה היתה אך ורק לגבי כל כך הרבה שאלות פתוחות וחוסר וודאות, וכן אני גם יכולה להבין אותה, אבל לא כי אני חולה במה שהיא חולה. פניתי אליך כי דאגתי משום שאותה התנהגות חוזרת על עצמה ( זה שפתאום אני מפסיקה לאכול או מקיאה) וזה מה שמפריע לי. בקשר לטיפול כלשהו- בצבא זה בלתי אפשרי, אני מכירה מספיק בנות שהוצאו מהצבא כי נזקקו לטיפול כזה או אחר. אני אפילו לא יודעת למה אני פונה אליך, עם איזו בקשה, או לאיזה תגובה אני מצפה, אולי רק לתשובות ברורות יותר. למה אני פתאום מפסיקה לאכול או מקיאה? ומה זה בכלל? שוב תודה על התשובה (והסבלנות- בכלל לכל האנשים כאן) שלך- מיכל.

כיצד ניפטרים מן המועקה ומחולשת הגפיים לאחר שהדיכאון עבר בעקבות טיפול בסרוקסט מזה כחצי שנה והמצב האובייקטיבי מצוין?

הולכים לחדר כושר, לשיעורי ספורט או סתם טיולים ברגל לאורך שפת הים. גם מחזק את הגוף, וגם משפר את מצב הרוח! :-)

שחר שלום רעיונותיה של רחל מצויינים. פעילות גופנית משפרת הן את המצב הגופני והן את המצב הנפשי. עם זאת לפעמים אין כוח ליזום את הפעילויות הללו ואז זה מעין מעגל סגור. הטיפול התרופתי נתן כנראה תשתית לשיפור המצב אך אינו תמיד מספיק. יתכן ותוכל/י להיעזר כעת בטיפול פסיכולוגי (אם אין לך מסגרת כזו כיום) כדי להשלים את התהליך אותו עברת והתאמת המצב הסובייקטיבי עם המועקה למצב ה"אובייקטיבי" התקין. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

היי אני ממש אשמח לקבל עזרה, הפסכיאטר שלי אבחן אצלי social phobia והוא נתן לי prozac לטפל בבעיה , אולם למרות העלאת המינון מספר פעמים , prozac פשוט לא עזר והמצב נותר כפי שהוא , לכן הפסכיאטר החיט להחליף לי את התרופה ל seroxat , וכעת יש לי מספר שאלות מהן תופעות הלוואי של seroxat ? תוך כמה זמן היא מתחילה להשפיעה ? מהם המינונים המומלצים של התרופה ופרקי זמן ? איזה תרופה נחשבת ל"חזקה" יותר prozac או seroxat אני יודע שאלו הן המון שאלות , אבל הנושא ממש מציק לי , ואני ממש אשמח לקבל התייחסות תודה רבה

> מהן תופעות הלוואי של seroxat ? לפעמים ישנוניות בחילה ירידה בחשק מיני > תוך כמה זמן היא מתחילה להשפיעה ? ביו 2-6 שבועות > מהם המינונים המומלצים של התרופה ופרקי זמן ? 20 מג ליום > איזה תרופה נחשבת ל"חזקה" יותר prozac או seroxat אין חזק יותר הם אותו הדבר > > תודה רבה

ד"ר פלד הסתכלתי בפורום , וקראתי את התשובות שלך לגביי השאלות ושאלותיהם של האנשים האחרים מהפורום , ואני מאד רוצה להודות לך , זה מאוד מפחיד להתחיל לקחת תרופה חדשה בייחוד תרופה כמו זו , אבל התשובות שלך ושל שאר האנשים בפורום - ממש עזרו לי ובהזדמנות זו הייתי רוצה גם להודות להם , עכשיו אני אקח את התרופה בפחות חששות תודה רבה אופטימי

.

ד"ר קפלן היקר אני מקווה שתהנה בכנס. זה תמיד נחמד לשמוע דברים חדשים או אחרים ממה שאנחנו עושים, אבל הכי חשוב, שזה גם יהיה נחמד ולא משעמם או מעיק. נחכה בקוצר רוח לשובך... :) טלי פרידמן

לרוית ניסן, תודה שהגבת לבעייתי ואכן לא דברתי על בני וזאת מרוב מצוקתי שאני לא יודעת באמת מאיפה היא מתחילה. בני הוא פשוט ילד מקסים, הוא חברותי , פתוח חם ואוהב. בדרך כלל הוא תופס את המקום של הילד הטוב, הוא לא אוהב שאני כועסת ומנסה לפעמים לרצות אותי כשהוא רואה איך אחותו מתנהגת. לפעמים אני חושבת שאולי היא מקנא לו בגלל שהוא מאד חברותי והיא קצת סנובית. יש לה את הקטעים של להיות החברה של הילדה הכי יפה, היא לא תתחבר לילדה לא יפה , כמה שאני מסבירה ומדברת בענין זה לא עוזר. כשהם היו בני 9 חודשים בערך הבן היה נורא בכיין וצרחן. הוא טופל אצל פיזיוטרפיסטית ובהמשך בגיל שנתיים וחצי אצל קלינאית תקשורת כי הוא התחיל לגמגם . הוא עבר אבחונים ונאמר כי הוא ברמה מעל לגילו. כשהוא התחיל לצרוח אני הייתי צורחת אחריו וגיליתי שאני עושה זאת לעיתים תכופות. חששתי שמה אני נכנסת למן פלונטר עם עצמי והחלטתי ללכת ליעוץ במכון אדלר בקורס להורים. שמה מייעצים לא לצעוק להיות רגועים, לדבר בנועם ובגובה העיניים. זה מה שעשיתי עם מאי, ונראה לי שאני לא יכולה לחזור בי מההרגל הזה . היום היא מדברת איתי בצורה נורא חופשית ואומרת כל מה שהיא רוצה ואפילו מזכירה לי באיזה נושאים מותר לה להחליט. הבכי שלה הוא בערך פעמים בחודש וזה מספיק לכל החודש. חשבתי ללכת להתייעצות אך בעלי חושב שזה לא נחוץ כי לכולנו יש ימים פחות טובים וממוצע שכזה לא מצריך יעוץ. מה את חושבת? שקד

לשקד שלום. תודה על תשובתך המפורטת. נשמע כי באמת נוצר פיצול בין בנך לביתך- כאשר הוא בתפקיד הטוב והיא בתפקיד הילדה ה"רעה". זה קורה לפעמים עם תאומים ועם אחים בכלל, וחשוב לתת על כך את הדעת. כל אחד זכאי למגוון של רגשות- החל מרגשות כעס וכלה ברגשות אהבה. למרות מה שבעלך אומר לך- נשמע לי כי הקושי הינו מעבר לכמה ימים רעים. הקושי כבר מקרין על הקשר ביניכן- וחבל שכך. אני כן ממליצה על טיפול- במטרה להבין את המלכודת הרגשית שבה אתם נמצאים, לשחרר אתכם מן המעגל הסגור הזה ולנסות ולהזרים קצת יותר הנאה ליחסים. חבל שתוותרו על האפשרות הזאת. אשמח לכוון אותך לאיש מקצוע באזור מגורייך- אם תרצי. בברכה. רוית.

רוית שלום, אכן אשמח כי יהיה לי בשרוול איזה שם שאליו אפשר לפנות. אני תקווה שלא ניפול לעוד יום כזה , אבל מי יודע... תודה רבה. שקד

היי. אני מיכל, אני בת 17 ויש לי בעיה שמציקה לי. בשנה האחרונה הייתי בקשר עם בן אדם בגילי, שמסתדר שפגע בי מאוד. קשה לי להתגבר על זה ואני חושבת עליו הרבה, אפילו שאני יודעת שאין שום סיכוי שאנחנו נשוב להיות ביחד ושיש לו כבר מישהי חדשה, שהייתה ידידתו הטובה ביותר בזמן שהיינו ביחד. עשיתי טעות בתחילת השנה והיה בינינו קטע שלא היה משמעותי בזמנו לאף אחד מאיתנו ואני אישית רק עשיתי זאת כדי להפיג את תחושת הבלבול והבדידות שהייתה אז. אבל אני לא יכולה להוציא אותו מהמוח ואני לא יכולה להתגבר על זה, למרות שאני יודעת שאין שום סיכוי שזה יהיה בריא לי, ולכן סיימתי בזמנו את הקשר. מה עליי לעשות על מנת להביא את עצמי למנוחה?

מיכל שלום רב, קשר זוגי הוא אחד הדברים המורכבים ביותר, ובדרך כלל הקשרים הללו נשארים איתנו למשך זמן רב, גם לאחר שהם מסתיימים. ככל הנראה שהמצב הזה קיים גם אצלך. את עדיין חושבת על הבחור ו"לא מצליחה להוציא אותו מהראש" כפי שאת כותבת. אין אלא לתת לזמן לעשות את שלו, ואולי למצוא קשר אחר, שיעזור לך לראות את ההבדלים בין הבחורים, ואולי ידגיש עבורך את הסיבות שבגללן עזבת את הבחור. "הזמן הוא לא רופא, הוא רק מביא הקלה" אמרה ריטה, וצדקה. החוויה שהיתה לך עם חברך לשעבר תישאר בליבך לנצח, אולם עוצמת החוויה והתחושות הנלוות לקשר ולסיומו, יקהו עם הזמן, וכך יוקל לך. במידה ואת חשה שהתהליך הזה קשה מדיי עבורך, הייתי ממליצה ללכת לטיפול. בטיפול תוכלי לעבד בצורה טובה יותר את תהליך הפרידה ולבדוק את מהות הקשר לקראת הקשרים הבאים שמן הסתם תחווי. בהצלחה, בברכה, טלי פרידמן

שבוע טוב! קודם כל אני מודה שממש הוקל לי שזה לא אתה, אופיר. זה לא ממעיט מגודל האסון שקרה לאופיר ז"ל ולמשפחתו, וגם לא ממעיט מגודל הזעזוע שהרגשתי כשהתבררו פרטי המקרה. פשוט שאני מרגישה בפורום די בבית, ולמרות שכל הקשר הוא וירטואלי לבד, בכל זאת יש איזו אנטימיות בין האנשים. מכאן כנראה תחושת המועקה שחשתי והביאה אותי להגיב. (אני מקוה שהסברתי את עצמי בלי להשמע מתנצלת או בומבסטית- רוז.)

אני נימצא הרבה בפורום פסיכולגיה בנענע תחת השם MISTY אז את מוזמנת ליקפוץ ולהגיד שלום :-) אופיר

welcome home... :) tali fridman

תודה, תודה!

אלו תרופות (SSRI)יעילות קיימות היום לטיפול בחרדה ומה הם התרופות שלהם הכי פחות תופעות לוואי ? האם ניתן להתמכר לתרופות אלו?

תרופת הבחירה לחרדה שייכת למשפחה של תכשירים המכונה SSRI (serotonin specific reuptake inhibitors) כיוון שפועלים על איזון הסרוטונין במוח (סרוטונין הוא חומר טבעי של המוח המאפשר לתאים של המוח לתקשר בינם לבין עצמם) למשפחת התכשירים נוגדי חרדה ודכאון (דהיינו SSRI ) שייכם ה-פרוזאק המפורסם, הגרסאות הישראליות והחדשות שלו אפקטין ו"פריזמה" תכשירים נוספים הם "סרוקסאט" ציפראמיל" "רמרון" לסרוקסאט גרסה ישראלית חדשה "פאקסין" וכו.... תופעות לוואי תופעות לוואי של התכשירים נוגדי חרדה (דהיינו SSRI ) הם בעיקר 3 "בחילה" "ירידה בחשק מיני" "עייפות תשישות" - איך מתמודדים עם תופעות לוואי ? - עם נוטלים את הטיפול על בטן מלאה - אין בחילות - לקיחה ליפני השינה חשובה במקרה של טשטוש ועייפות מהתרופה התכשירים לא ממכרים

הרבה מאוד זמן לא כתבתי... אני סיגל בת השש עשרה, כתבתי פה כבר בעבר (מי זוכר?) בכל אופן, אני מאושפזת כבר 3 חודשים. זה ממש קשה, זה נוראי, אני נתקלת במצבים נוראיים במחלקה, וזה מפחיד, ומלחיץ מאוד. עדיין סובלת מדיכאון. עדיין לא מצליחה להפסיק להקיא, ז"א, בערך חודש שלא הקאתי אבל לצערי...חזרתי לזה, ולא מצליחה להפסיק. מה עוד? אה, הפסקתי לחתוך את עצמי, אבל זה כל כך קשה, אני נלחמת כל הזמן בדחף לעשות זאת, כל גירוי קטן מהסביבה, גורם לי לרצות לחתוך את עצמי, אבל אני ממש נלחמת. בהתחלה זה היה קשה נורא, היו נותנים לי מלא קלונקסים וכדורי הרגעה למיניהם, כדי שאשלוט , עכשיו אני כבר מצליחה לשלוט בזה גם בלי לפנות לצוות בכלל, שזהו בהחלט שיפור. ירדתי במשקלי 17 ק"ג בכל זמן האשפוז, ואני חושבת שאני גם קצת יותר פתוחה לקבל את עצמי. אני גם עושה דברים: אומנות, תיאטרון, עיתונאות, כתיבה, דברים שנפלאים בשבילי, שלפני כן לא העזתי להתקרב אלים, ועכשיו, אני מרשה לעצמי הרבה יותר, ואני מגלה בעצמי המון. אני מרגישה לדוגמא שאומנות ותיאטרון הם כלי נפלא לביטוי בשבילי, ואני גם אפילו מסוגלת לפעמים אם משהו שעשיתי מוצא חן בעיני, אנימסוגלת להגיד שהוא יפה לדעתי, זה ממש לא היה בעבר. אני גם עושה פעילות גופנית, שזה גם מחסום שנפרץ, וזה משמח אותי מאוד. אני חייבת אבל להיפתר מההקאות, וזה בעייתי, אני לא ממש מצליחה, ואני מנסה ואני רוצה להפסיק עם זה, זה לא בסדר. חוץ מזה שכבר יש לי תפריט מסודר ויפה, והקיבה כבר הצטמקה, ואין טעם להקיא. מה שנוראי שההקאות הפכו לצורך, אני חושבת שזה יכול להיות כהענשה עצמית, במקום החיתוך, זה הגיוני? אני מתכוונת שאני לא מקיאה כי אני אוכלת הרבה, אלא אני בכוונה אוכלת בשביל להקיא, ז"א עם ידיעה ברורה מראש והתכוונות ללכת להקיא. זה עצוב מאוד. בכל אופן, שוב - באמת קשה לי כבר להיות מאושפזת, אני מרגישה פסיכית על כל הראש, בכל הרצינות, וכל יום מישהו שם חותך את עצמו (וזה נורא מלחיץ, וכואב לי על האחרים, ולא רק זה, אלא שזה עושה לי חשק לחתוך גם ואני חייבת להימנע), כל יום מישהו נקשר בחדר הבידוד, זה ממש מתיש , אני רצינית... אני כרגע בירידה גם במצב הרוח (מרגישה ששוקעת שוב לדיכאון כבד), ובכלל...נורא רע לי... יש לי גם הרגשה מחרידה שפשוט הצוות שם לא מקשיב לנו, למאושפזים, לא מקשיבים לבקשות שלנו, לרצונות שלנו, זה ממש מעציב ומייאש. אני גם מרגישה שאין לי טיפול נפשי יעיל מספיק, ואני חושבת שהשינויים נעשו בעיקר בגלל הירידה במשקל, זה בהחלט השפיע רבות על שאר הדברים. נו, אז מה יהיה?!...

סיגל שלום, ההתקדמות שלך ממש מעודדת אותי. דעי לך, שיש עוד בנות שסובלות מהבעיה ויש קבוצות תמיכה לנושא. מחבקת אותך חיבוק חזק, עדי

סיגל היקרה שלום, סיגל, לא יצא לי לקרוא משהו שכתבת פה קודם לכן. קראתי את מה שכתבת וריגשת אותי מאוד. לפי איך שאני רואה את זה את על דרך המלך מכיוון שאת יודעת להצביע בדיוק על הבעיות, וברגע שיודעים מהן הבעיות עוברים שלב לפתירה שלהן, השלב הזה את יכולה ומסוגלת לפתור. אם זה החוסר קשב של הצוות שאת יכולה למצוא אוזן קשבת כמעט בכל מקום, את לא חייבת דווקא את הצוות של האישפוז. לגבי ההקאות שלך, הרי יש לך סברה מצוינת לגבי ההקאות, תבדקי אם הסברה שלך נכונה, במידה וכן תסדרי את זה, הרי נתת את התהליך בדיוק איך הוא מתרחש, באותו מידה שגילית את התהליך ככה את יכולה לפתור אותו. סיגל, והכי חשוב תמשיכי עם הנושאים שמעניינים אותך, אם זה אומנות ואם זה תיאטרון, תחפשי איפה את מקבלת סיפוק חיובי ותלכי על זה עד הסוף. מקווה לקרוא ממך עוד בהערכה רבה יוני לביא!

תגובות המעודדות. התרגשתי מאוד לקרוא, אני מודה לכם, באמת, מכל הלב, פשוט תודה.

סיגל את פשוט נהדרת. עצם היכולת והרצון שלך לספר לנו ולפרוק את אשר על ליבך מעיד עד כמה מצבך השתפר. נכון ששלב ההקאות הוא לא נעים , אך ממה שמשתמע עברת הרבה יותר גרוע מזה. אני בטוחה שאם תמשיכי לכתוב במדור זה, ועם היכולת שלך להסביר את אשר עובר אליך מאפשר גם לך לראות את הדברים באור אחר כאשר את קוראת אותם בשחור על גבי לבן. תכנסי שוב למכתב שלך ותקראי אותו כאילו הוא מכתב אנונימי, ותנסי לחשוב איך הייתי עוזרת לבחורה הזו. אני בטוחה שיהיה לך מה לספר לה ממקומך. תאמיני שכל מה שאת אומרת לה הוא אפשרי ומצבך יהיה טוב יותר. גם אני מצרפת חיבוק חזק ומאמצת אותך לליבי. שקד

עצמה

נו ואחרי שכתבת כל זה לגבי עצמך אני בטו שתצאי מזה לגבי זה שמקום האשפוז איננו נכון ומפריע להצלחת הטיפול נטען כבר בלי סוף בסופו של דבר המוסדות יתעוררו בנידון הטאינטרנט פשוט יגרום לכך שכל מה שהיה חבוי ונסתר יגיע לידיעת הכלל ולא ניתן יהיה להתעלם ממנו גם טענותיך כלפי התנהגות הצוות לצערי יותר מדי שכיחות וכמובן שאינן בלשון המעטה עזר להבראה העצוב במיוחד הוא כי דוקא במיקרים בו חלק מהטיפול חשוב מאד שיכלול תמיכה נפשית ורגשית בפועל הטיפול מוקצן לכיוון השני אם היית מאושםפת בסתם מחלקה ברוב המקרים היחס היה טוב יותר... אבל זהו מצב נתון ונראה כי דוקא כעת אולי ניתן להתגבר עליו עד השחרור המיוחל..

שלום סיגל אולי קצת זכרונות מהילדות כמו מוזיקה ונשימות עמוקות ומבוקרות יכולות לעזור שימרי על עצמך

אמנם מצבך אינו נפלא אך זה מדהים שאת מספרת את סיפורך במין אדישות משהו ויודעת לשזור בו הסתכלות חיובית ובלתי דרמטית. נפלא, המשיכי כך. היי אופטימית. את עוברת תקופה די נאחסית בעיקרון אבל היא תעבור גם תעבור! מיכל

לכל מי שיודע, היכן כדאי ללמוד טיפול דרך בעלי-חיים. ואיזה תואר (אם בכלל) מקבלים בעקבות הלימוד הנוכחי. תודה מראש קרן

קרן יקרה, ככל הידוע לי, בסמינר בית-הכרם בירושלים קיימת מגמה לטיפול באמצעות בעלי-חיים. אינני יודע באיזה תואר מדובר, אך אולי כדאי שתתקשרי אליהם לקבל פרטים. סמינר בית-הכרם ע"ש דוד ילין 02-6558111 שד' הרצל 86, ירושלים. בברכה, דרור גרין

קרן יש לי סטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה אשר עושה מחקר אמפירי בנושא הזה במחלקתי תחת הדרכה שלנו ידוע לי שמדובר במסלול מיוחד שנבנה לה במיוחד בגלל הקושי לסווג את התואר לפסיכולוגיה קלינית או מחקרית - צרי איתי קשר ב 052-844050 ואתן לך את הטלפון שלה (אם היא תסכים)

שלום, אני בת 22 מזה כמה ימים אני נוטלת סרוקסט מכיוון שאני שרויה בדיכאון יש לי חרדות וטורדנות כפייתית אובססיבית, אני לא ממש מלנכולית. אבל בלילות האחרונים אני מתעוררת באמצע הלילה ולא מצליחה להירדם בחזרה אני מרגישה פחד תהומי אני מפחדת מעצמי מהחיים מהכל, אני מרגישה שאני מאבדת את עצמי לגמרי אין לי כל זהות או שייכות , מצוקה וחוסר אונים ואני מרגישה שאני מעדיפה שיאשפזו אותי באיזה מחלקה פסיכיאטרית (לא אושפזתי אף פעם ולא נטלתי בעבר תרופות פסיכיאטריות) אני יודעת שאני לא יכולה לפנות להורים שלי כי הם ממש רעים אליי ולא אכפת להם ממני הם מנצלים את החולשה שלי כדי להשפיל אותי ככה שאסור לי לחשוף אותה. תוכלו לומר לי בתוך כמה זמן הסרוקסט מתחיל להשפיע והאם לתחושות שלי לאחרונה יש קשר להתחלת השימוש בסרוקסט. תודה.

קארין לפי הנסיון שלי לןקחח בערך שבועיים-שלושה עד שנפסקות תופעות הלוואי שאןתן תיארת למרות שאם את ממש סובלת אולי כדאי שתפני לרופא שנתן לך את התרופה מה זה בדיוקק טורדנות כפייתית אובססיבית? אני פשוט שומעת על זה מהרבה אנשים ולא הבנתי מזה בדיוק אל תדאגי - יהיה בסדר אשמח אם תעני לי על שאלתי ארין כתב/ה: > > שלום, > אני בת 22 מזה כמה ימים אני נוטלת סרוקסט מכיוון שאני שרויה > בדיכאון יש לי חרדות וטורדנות כפייתית אובססיבית, אני לא ממש > מלנכולית. אבל בלילות האחרונים אני מתעוררת באמצע הלילה ולא > מצליחה להירדם בחזרה אני מרגישה פחד תהומי אני מפחדת מעצמי מהחיים > מהכל, אני מרגישה שאני מאבדת את עצמי לגמרי אין לי כל זהות או > שייכות , מצוקה וחוסר אונים ואני מרגישה שאני מעדיפה שיאשפזו אותי > באיזה מחלקה פסיכיאטרית (לא אושפזתי אף פעם ולא נטלתי בעבר תרופות > פסיכיאטריות) אני יודעת שאני לא יכולה לפנות להורים שלי כי הם ממש > רעים אליי ולא אכפת להם ממני הם מנצלים את החולשה שלי כדי להשפיל > אותי ככה שאסור לי לחשוף אותה. תוכלו לומר לי בתוך כמה זמן > הסרוקסט מתחיל להשפיע והאם לתחושות שלי לאחרונה יש קשר להתחלת > השימוש בסרוקסט. > תודה.

היי רחלי, תודה על תגובתך לפנייתי הקודמת. אני לא חושבת שאני אוכל לענות במדויק לשאלתך. אבל אני אכתוב לך את מה שידוע לי למידע נוסף כדאי לפנות לאחד מאנשי המקצוע כאן על מנת שיתנו הגדרות מדויקות להפרעה או לתסמונת שציינתי. טורדנות כפייתית אובססיבית מתבטאית בדפוס התנהגות (אחד או יותר) שחוזר על עצמו, נראה לי שאין לאותו אדם שליטה עליו לדוגמא: אדם ששוטף את ידיו שוב ושוב פעמים רבות, או שחוזר ובודק האם נעל את הדלת עשרות פעמיים, או כל קיבעון אחר שמתמקם לו במרכז החיים, ומאוד מעסיק את אותו אדם, מה שאופייני לאותם אנשים שלא ניתן להזיז אותם או להגמיש אותם מהדעה המקובעת או מהתפיסה לגבי אותו הרגל שחוזר על עצמו, הם מאוד עקשנים! אצלי מדובר במקרה קצת שונה. קארין

קארין? אני לוקחת סרוקסט כבר כמה שנים עקב חרדות. את עוברת תקופה קשה במיוחד ועלייך לשוחח לפחות פעם בשבוע עם פסיכיאטר וכמובן להתמיד לקחת את הסרוקסט - הוא עושה נפלאות ואת זה יגיד לך כל משתמש בכדור. לאט לאט. יכול להיות שישנן תופעות של "הפוך על הפוך" עקב נטילת הכדור ויכול להיות שעצם לקיחת הכדור מכניסה אותך לאיזושהו "פחד" תת מודע שגורם לך לפחד הרבה הרבה יותר. בכל אופן - המשיכי גם המשיכי לקחת הכדור. את בסך הכל לןקחת אותו כמה ימים. הוא אפילו לו נכנס ל system שלך עדיין. קחי לעצמך לפחות חודש( כן, כI!! חודש!) ואז תראי איך תרגישי. אל תשכחי שאני מדברת מניסיון רב עד מאד ולא רק שלי אלא גם של אחרים רבים שלוקחים את הכדור ושהיו אומרים לך בדיוק אותו הדבר. ו... לכי לשוחח עם פסיכיאטר. מדור זה אינו יכול להוות תחליף לפסיכיאטר שאין ספק שאת זקוקה לו. מדור זה מהווה רק מקור תמיכה. (ואין לזלזל בזה כמובן). והכי חשוב. נסי להירגע. כל התופעות שאת מתארת הן קלאסיות לחרדה קשה והתקפות פאניקה ואולי... עוד משהו. על זה תצטרכי לשוחח אך ורק עם פסיכיאטר קבוע. ו... לאט לאט. גם אני עברתי מה שאת עברת. תאמיני לי. ממני, בעלת הניסיון הרב.

קארין יקרה את בגיל בתי הצעירה ומאד כואב לי לשמוע על היחס של ההורים שלך . אנו , ההורים , נוהגים כלפי ילדנו , לפעמים , כפי שהורנו שלנו נהגו כלפנו . זהו , פשוט , המודל שיש לנו . המקצוע של הורה , כמו כל מקצוע , צריכים ללמוד - אבל לא מלמדים . לפעמים אנו ההורים לומדים על בסרנו , או יותר נכון על בסר ילדנו , ושכבר יודעים , אם יודעים , זה מאוחר מדי - ילדנו לא מדברים אתנו והכל נגמר . תנסי להבין את ההורים , אולי בכל זאת יתחדש הקשר . ועכשיו לבעיתך , לפי הבנתי ונסיוני . יבוא היום , אני מקוה בקרוב , ותהי חזקה ולא תביני מדוע הית בדיכאון . בהצלחה בן

קארין שלום! אני לוקחת סרוקסט כארבעה וחצי חודשים. בהתחלה זה היה פשוט נורא. תופעות לוואי נוראיות. לא מצאתי את עצמי. בלילות התעוררתי ולא הצלחתי להרדם. כמו כן גלי חום, פיהוקים, מן הרגשת אי נוחות נוראית בגוף פשוט נורא. אני נעזרתי בהמלצת רופא כמובן בכדורים אחרים שקצת עזרו לי עם תופעות הלוואי כמו טרנקסל למשל. אצלי תוך כ- 8 ימים התחלתי להרגיש יותר טוב מבחינת החרדות, תופעות הלוואי פחתו בהדרגה. ההרגשה פשוט נהדרת אחר כך. אל תתיאשי. תבקשי מהרופא איזשהו כדור נוסף רק לתקופה קצרה, אותו תוכלי לקחת רק בשעת דחק. זה מאוד יעזור לך. כמו כן תעשי כאן בפורום "חיפוש" למילה סרוקסט ותמצאי בפורום כל מה שדובר בנושא. תרגישי טוב

תחזיקי מעמד התכשיר פועל ביו 2-4 שבועות וכעת מה שאת מרגישה זה מהדיכאון עצמו תרופת הבחירה לחרדה שייכת למשפחה של תכשירים המכונה SSRI (serotonin specific reuptake inhibitors) כיוון שפועלים על איזון הסרוטונין במוח (סרוטונין הוא חומר טבעי של המוח המאפשר לתאים של המוח לתקשר בינם לבין עצמם) למשפחת התכשירים נוגדי חרדה ודכאון (דהיינו SSRI ) שייכם ה-פרוזאק המפורסם, הגרסאות הישראליות והחדשות שלו אפקטין ו"פריזמה" תכשירים נוספים הם "סרוקסאט" ציפראמיל" "רמרון" לסרוקסאט גרסה ישראלית חדשה "פאקסין" וכו.... תופעות לוואי תופעות לוואי של התכשירים נוגדי חרדה (דהיינו SSRI ) הם בעיקר 3 "בחילה" "ירידה בחשק מיני" "עייפות תשישות" - איך מתמודדים עם תופעות לוואי ? - עם נוטלים את הטיפול על בטן מלאה - אין בחילות - לקיחה ליפני השינה חשובה במקרה של טשטוש ועייפות מהתרופה

תודה לכולכם על ההתייחסות והמענה לשאלותיי. מאוד עזר לי ששיתפתם אותי בנסיונכם. וד"ר פלד תודה על המידע וההמלצות שצירפת. אני עוברת עכשיו תקופה קצת קשה, מאז נטילת הסרוקסט החרדות מוקצנות מאי פעם, אני לא נרדמת בלילות , ויש לי בחילות קשות ותחושה כללית מוזרה, תחושת הפחד מאוד דומיננטית. מאוד דומה למה ששגית תארה.אבל אני חייבת לציין שמשהו השתנה בי אני לא מרגישה עצבות ופסימיות. אני מקווה שהרגשתי תשתפר ויתחילו לקרות לי דברים טובים...לכולנו. קארין

שלום רב ! אני מטופל ב סרוקסט במשך 4 חודשים עקב חרדה ודיכאון. לאחר תום 4 חודשים הרגשתי שעדיין משהו לא "דופק" כמו שצריך, והחליפו לי את הסרוקסט ב ציפרמיל. אשמח להכיר ולשמוע על הציפרמיל . תודה. שוקי

שוקי !!! אני מאד מקווה שהפעם ציפראמיל כן יעזור לך. ואם לא על תתיאש כי לוקח זמן עד שמתאימים נכון את התרופה הנכונה.

שלום אריה ! תודה על העידוד,אני באמת מקווה שהציפרמיל אכן יעזור לי. הייתי רוצה לקבל קצת יותר מידע על הכדור (האם גם הוא ממשפחת ה - SSRI). הייתי שמח אם אתה או אחד הרופאים אכן יוכל לפרט על הכדור הנ"ל. תודה מראש !! שוקי

שלום שמי דורון ואני בן 20 ,אני נוטל את התרופה סרוקסט במשך כשנתיים וחצי ,בעקבות חרדות ומצבי דיכאון. נטילת התרופה עזרה והשפיעה על החרדות ומצבי הרוח לטובה . אך בערך לפני שנה התחלתי להרגיש בעיות בזיקפה שנחלשה עם הזמן .לכך נוספה ביום בהיר אחד חוסר אורגזמה . בהתחלה עוד הרגשתי מעט הנאה מהאורגזמה ,אך היום אינני מרגיש דבר . מיותר לציין שבעיה זו מטרידה את מנוחתי . הרי בחור צעיר אמור לתפקד מינית בצורה טובה . אני יכול לציין שהיחלשות הזיקפה היוותה גם היא בעיה בהתחלה ,אך איתה עוד היה אפשר להתמודד ,אך מאז שהגיעה התחושה של חוסר אורגזמה העניין במין הלך ופחת . אני ממש מתוסכל מהעניין הזה . ניסיתי לדבר עם הפסיכיאטר שלי ואינני זוכר בבירור את תשובתן אך אני זוכר שהוא לא חשב שזה נובע כתוצאה מלקיחת התרופה . נכון שהחוסר באורגזמה ובעיות הזיקפה הגיעו רק לאחר זמן ממשוך של לקיחת התרופה ,אבל אני לא בטוח שלתרופה אין קשר לכך . האם זו תגובה פסיכולוגית שלי ? אשמח לשמוע תגובה גם מגברים שלוקחים את התרופה הזו ואת השפעתה על תפקודם המיני תודה על ההתייחסות דורון

מניסיון זה עובר אבל זה כמובן תלוי באדם ובכמות שלוקחים.

מה הניסיון שהיה לך? אם תוכל לפרט במסגרת שכזו האם המקרים הגיעו גם אחרי הרבה זמן של נטילת התרופה או שזה היה חלק מתופעות הלוואי ? אשמח לשמוע תגובה ולדבר איתך בנושא

אני מתמודד מזה 26 שנה עם שיתוק מוחין לאחרונה סימתי תואר ראשון היום די נמאס לי מחיים ומהתמודדות האין סופית למרות שעד היום הסגתי הרבה מאד דברים בחיים למרות הנכות הדבר עולה לי בבריאות כבר שנתיים אני סובל מבחילות ומלחץ אטומי לאחרונה נכנסתי גם לעבודה חדשה אני כבר מתמיד בה 4 חודשים למות שאני לא סובל אותה אני לא אוהב את העבודה שלי כי אני לא מצליח להתרכז בכלום אני יושב לבד בחדר כמעט לא רואה אנשים אני יושב שם כמו עציץ אף אחד לא מבקש ממני כלום לא דורש כלום ורק המשכורת נכנסת בסוף החודש אני מרגיש כישלון מוחלט אני לא מצליח להתמודד עם הבעיות הקוגניטיביות שנובעות מלקויות למידה שונות קשה לי ליצור סדר ושיגרת עבודה הימים חולפים הזמן עובר ואני מרגיש מנוון היום חסרה לי יותר מכל חברה של בני גילי אני כמעט לא יוצא מהבית ולא חשוף כמעט לחלוטין לחברה של בני גילי למרות שההתי בטיפול פסיכולגוי שעזר לי לעבור את התקופה של התואר הראשון ועזר לי ללמוד על עצמי ובעיותי היום טיפול פסיכולוגי נראה לי מיותר ומסוכן לבריאות הרבה יותר מכל עשיה והתמודדות אחרת. למרות כל ההשגים שלי אני לא מצליח לשמור על דימוי עצמי חיובי ודי נמאס לי מהחיים היום אני רוצה להכיר את השותפה לחיים ולהנות מהחיים אבל הדימוי העצמי הקשיים האוביקטיבים מקשים עלי ביותר מה עושים נמאס לי להילחם כל הזמן!!

אנונימי שלום ראשית אני רוצה לחזק את ידך ולומר את הערכתי על המאמצים הרבים וההשגים שהגעת אליהם למרות המכשולים בהם נתקלת. אני מתאר לעצמי שהמאבק התמידי שבתוכו את חי מיגע ומעייף. אני לא יודע מדוע אתה מרגיש שטיפול פסיכולוגי מסוכן לבריאותך, אבל במידה ואתה נרתע מכך, כמובן שלא כדאי שתפנה לייעוץ פסיכולוגי. האלטרנטיבה היא שיטות שונות כדי להכיר חברים, הן לצורך מפגש חברתי כללי, והן ליצירת קשר זוגי. האפשרויות הן רבות ביותר, החל מחוגים, טיולים וכו' המיועדים לקהל הרחב ובהם תוכל להכיר אנשים מתוך עשיה של תחביב או עניין משותף (ראה למשל עיתוני סוף שבוע). וכמובן שיש פעילויות מטעם עמותות וארגונים שונים המיועדים לאנשים עם מגבלות פיזיות. באינטרנט יש שלל אפשרויות להכיר ולשוחח, הן דרך צ'טים ופורומים כלליים והן דרך אתרים ספציפיים, כמו למשל האתר http://www.tikva.co.il המנסה ליצור קשרים זוגיים לנכים. סביר להניח שכאשר תהיה לך פעילות חברתית רבה יותר ולא תרגיש לבד, הכל יוכל להראות קל יותר, גם אם לא ישתנה כלל המצב האובייקטיבי. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שלום לך, לפני כשבוע הייתי נוכחת בהרצאה של יואב קריין - בחור בן 25 שסובל משיתוק מוחין. אחד מהדברים שיואב עמד עליו בהרצאה הוא תהליך החיברות (הכמעט הכרחי) עם אנשים נכים. האפשרות שאדם נוסף שסובל מתופעה או מחלה דומה, עוזרת להתמודדות הקשה והיומיומית ואף משרה בטחון. שהרי אדם זה סובל מנכות כמוך ויכול להבין יותר את מה שאתה מתאר בצורה כל-כך אמיתית וקשה. אני מאמינה שיצירת קשרים חברתיים עם אנשים נכים נוספים יחזקו את ידיך. ישנו מקום ברמת-גן שנקרא "ספיבק" שהינו מרכז ספורט שיקומי לציבור הנכים בישראל ומאפשר בין השאר מפגש רחב מאוד עם אנשים בעלי נכויות שונות. ולסיום מילה אישית, כאחות לבחורה עם שיתוק מוחין אני דווקא סופגת כוחות עצומים מאנשים כמוך שכל יום עבורם הוא מאבק בלתי פוסק לכיוון חיים עצמאיים ובוגרים. כשקראתי את דבריך יכולתי לחוש מעבר למצוקה האישית, שקיים שם אדם עם כוחות, יכולות ושאיפות לעשות עוד ועוד למען עצמו. הדרך היא רצופה מכשולים ולעיתים נראית כמעט ובלתי אפשרית - אבל מי כמוך יודע מהי ההרגשה שעוברים בכל פעם מכשול נוסף וממשיכים הלאה. קרן.

אני סובלת מהפרעות אכילה זה שלוש שנים. כיום אני בת 23, ונוטלת סרוקסט בהמלצת פסיכיאטרית מזה 3 חודשים. מבחינת מצב הרוח, הסרוקסט שיפר אותו מאוד כיוון שהגעתי למצבי דיכאון מזעזעים, והתקשתי מאוד להתרכז בלימודי, שדורשים מאמץ מרוכז. טופלתי במרפאה להפרעות אכילה באיזור הצפון, אולם כיום אני גרה בירושליים ולא מקבלת תמיכה פסיכולוגית כבר הרבה מאוד זמן. למרות שמצבי השתפר בהרבה, הן מבחינת מצבי הרוח, האופטימיות והלימודים, אני מרגישה שהבולימיה/אנורקסיה ממנה אני סובלת אורבת בפתח... בקיצור, יש לי עוד על מה לעבוד! אולי משהו יוכל לעזור לי למצוא תמיכה קבוצתית/פרטנית באיזור? מודה לכולם, שבת שלום!

טלי שלום רב, עצם ההתמודדות שלך עם הפרעת האכילה מעוררת התפעלות. את למדת כי טיפול מסייע לך, כמו גם הטיפול התרופתי, ואת יודעת לבקש את מה שטוב לך. תשאירי לי אימייל או תתקשרי אליי, ואתן לך המלצה למטפל פרטי בירושלים. בהצלחה, בברכה, טלי פרידמן

תודה על הדאגה... כרגע קיבלתי אי מייל שמבקש מימני להרגיע אותך אז .....קודם כל תירגעי... מי שירצה להרוג אותי יצטרך לקחת מיספר ולחכות בתור! תודה על הדאגה, וליבי עם המישפחה האבלה :-( אופיר

לקחתי מיספר אבל התור הוא כ"כ ארוך.....

;-) נא לחכות בסבלנות,ולהשתמש בשם שלך ברישום בקבלה :-) אופיר