פורום פסיכולוגיה קלינית

אני סובלת מהפרעות אכילה זה שלוש שנים. כיום אני בת 23, ונוטלת סרוקסט בהמלצת פסיכיאטרית מזה 3 חודשים. מבחינת מצב הרוח, הסרוקסט שיפר אותו מאוד כיוון שהגעתי למצבי דיכאון מזעזעים, והתקשתי מאוד להתרכז בלימודי, שדורשים מאמץ מרוכז. טופלתי במרפאה להפרעות אכילה באיזור הצפון, אולם כיום אני גרה בירושליים ולא מקבלת תמיכה פסיכולוגית כבר הרבה מאוד זמן. למרות שמצבי השתפר בהרבה, הן מבחינת מצבי הרוח, האופטימיות והלימודים, אני מרגישה שהבולימיה/אנורקסיה ממנה אני סובלת אורבת בפתח... בקיצור, יש לי עוד על מה לעבוד! אולי משהו יוכל לעזור לי למצוא תמיכה קבוצתית/פרטנית באיזור? מודה לכולם, שבת שלום!

טלי שלום רב, עצם ההתמודדות שלך עם הפרעת האכילה מעוררת התפעלות. את למדת כי טיפול מסייע לך, כמו גם הטיפול התרופתי, ואת יודעת לבקש את מה שטוב לך. תשאירי לי אימייל או תתקשרי אליי, ואתן לך המלצה למטפל פרטי בירושלים. בהצלחה, בברכה, טלי פרידמן

תודה על הדאגה... כרגע קיבלתי אי מייל שמבקש מימני להרגיע אותך אז .....קודם כל תירגעי... מי שירצה להרוג אותי יצטרך לקחת מיספר ולחכות בתור! תודה על הדאגה, וליבי עם המישפחה האבלה :-( אופיר

לקחתי מיספר אבל התור הוא כ"כ ארוך.....

;-) נא לחכות בסבלנות,ולהשתמש בשם שלך ברישום בקבלה :-) אופיר

דר. פלד שלום רב ! אני מפנה את השאלה אילך כיוון שכך יעצה לי משתתפת קבועה בפורום. בני כבן 10 מטופל כ 3 שנים בריטלין בשל הפרעת קשב וריכוז. לאחרונה חלה ירידה בהשפעת התרופה עליו ובשל כך ממליצה הרופאה הנירולוגית אצלה הוא מטופל לעבור לטיפול ב Deprexan אבקש לדעת פרטים על התרופה הזאת והאם יש לה תופעות לוואי. בתודה

Coaching For Adults with ADD: The Missing Link between the Desire for Change and Achievement of Success by Bonnie Favorite, EdD For many years, the standard treatment for adults with ADD has been a combination of medication and psychotherapy. Medication helps to control the symptoms of ADD, while psychotherapy helps a client to develop insight into the causes of his behaviour and the impact of that behaviour on others. Even this two-pronged approach to treatment may be insufficient, however. Adults with ADD may leave the therapist's office, armed with a carefully written prescription and braced with a greater understanding of ADD, themselves, and their behaviours. They may genuinely want to behave differently, to work diligently toward goals and to interact more successfully with others. Unfortunately, because of this disorder, many adults with ADD lack the sustained focus and attention necessary to achieve the changes they so desperately desire. Something more is needed. Coaching may be something more, the missing link, that enables adults with ADD achieve the changes in their personal and professional lives. As such, coaching can be a third, highly valuable component of an overall treatment program for adults with ADD. Coaching in no way replaces either medication or psychotherapy. However, coaching is another helping relationship - different from therapy most notably in that coaching focuses on the practical implementation of the client's goals. In essence, while therapy is about insight, coaching is about action, about getting things done. In general, a coach works with a client frequently, but for brief periods, to help the client stay focused on his or her most pressing task or goal. The coach, through a combination of face-to-face meetings, telephone calls, and check-ins, teaches the client to break down large tasks or goals into small, manageable steps. Most importantly, the coach requires the client to be accountable, first to the coach and ultimately to himself or herself, for taking these steps and working steadily toward larger, more meaningful goals. There are precedents in various arenas that clearly support the value of a coach in bringing about personal and professional change. A personal trainer helps a person to outline a detailed exercise and fitness plan and monitors the person's performance and progress. Similarly, in the corporate world, executive coaches create performance improvement plans for employees, helping individuals to close the gap between the requirements of their jobs and their skill and performance levels. Finally, within the field of career development, career consultants and strategists help individuals clarify long-term career goals, successfully manage career transitions, and devise marketing campaigns to obtain new and better positions. All of these professionals - personal trainers, executive coaches and career consultants, coach clients to help them to achieve desired outcomes. As such, they have much in common with coaches of adults with ADD. However, the goals and processes of ADD coaches are somewhat different than those utilized by these other types of coaches. Specifically, ADD coaches are more likely to focus on helping the individual to develop skills and strategies that compensate for the weakness that result from having ADD. Also, ADD coaches typically communicate with their clients quite frequently - perhaps even every day - to assure that the client stays on track, maintains focus and direction, and makes steady progress. This, too, is a acknowledgment of the special needs of adults with ADD. The process of ADD coaching is highly flexible. Initial goal setting and strategizing typically takes place in a face-to-face meeting between the client and coach. After the initial session, however, continuing contact between the client and coach may be by telephone, fax, or even using electronic mail. This schedule is NOT for the benefit of the coach; rather, it reflects the need an adult with ADD has for frequent reminders in order to stay focused on the most important task facing him or her at any point in time. The process of ADD coaching, therefore, is highly flexible because this flexibility directly benefits the client. In the preface to Thom Hartmann's book, ADD Success Stories, John Ratey describes ADD as an environmental dependence syndrome. That is, the adult with ADD is dependent on cues in the environment in order to accomplish goals and tasks. In essence, the coach become an integral part of the ADD adult's environment, providing the necessary cues at the appropriate times for the clients. This, in turn, helps the client to make decisions, prioritize and sequence tasks. What does it take to become an ADD coach? At the present time, there is no specific educational background or license necessary to become a coach. There are successful ADD coaches with backgrounds in psychology, education and in related fields. Therefore, it is particularly important for adults with ADD to screen potential coaches, carefully electing to work only with those individuals who have credentials and skills which the client feels will be most helpful to them. To be an effective coach, a person must first have a thorough understanding of the complex dynamics of ADD. In addition, an effective coach must be able to work in partnership with the client's psychotherapist, communicating with the therapists (with the client's written permission, of course) about the client unique needs and goals. ADD coaches should also have an additional skill: they need to be able to engage the client in strategic planning and design implementation plans. Coaches often have particular experience and strengths in the areas of time management, organization, and/or project management. Again, these are all practical skills which enable the coach to support the client in practical ways. In some cases, a friend, spouse or family member may attempt to take on the role of coach, encouraging the adult with ADD to stay on task and get things done. However, adults with ADD may be uncomfortable with or even actively resist accepting encouragement of feedback from someone they know well (and someone who has a vested, personal interested in changes being achieved). More importantly, the friend or family member may lack the specific skills or knowledge that will be most helpful to the adult who is struggling to overcome issues related to his ADD. For these reasons, it is preferable for an individual to utilize the services of a professional ADD coach whenever possible. Specialized training is highly recommended for individuals who would like to become ADD coaches. Currently, the best source of such training is the National Coaching Network (NCN), an organization established to provide referrals, training, educational materials and networking opportunities for coaches of adults with ADD. This organization was founded by Nancy Ratey, EdM, and Sue Sussman, MEd, both of whom are nationally recognized as coaches, trainers and speakers. (For more information on NCN, write to PO Box 353, Lafayette Hill, PA 19444 USA). In sum, coaching for adults with ADD is a useful adjunct to the traditional treatment of medication combined with psychotherapy. Indeed, coaching can provide the missing link that will enable an adult with ADD to successfully accomplish that change in daily life. Bonnie Favorite, EdD is an educational consultant and coach in private practice in Greensboro, North Carolina. -------------------------------------------------------------------------------- http://www.add-toronto.org/art_miss_link.html

בערך ב-6:30. פתחתי את המחשב בדף החדשות. ילדתי הקטנה באה והתישבה לי על הברכיים. "זו תמונה מפחידה" אמרה, והצביעה על התמונה של אופיר רחום ז"ל. למה, שאלתי. זה סתם ילד. סתם ילד שברח מהבית- השיבה. ומה קרה לו?- שאלתי הוא רץ על הדשא ונחש הכיש אותו, השיבה. ואני מסתובבת כל הבוקר, וקצת קשה לי להרגע. לא יודעת איך להמשיך לכתוב. ובכל זאת: השם אופיר הופיע לאחרונה בפורום ב-12.1. אם זה לא אתה, אופיר- תתן בבקשה סימן שהכל בסדר. אני יודעת שזו בקשה דבילית. גם אם לא תיתן סימן, אמשיך לקוות שפשוט גלשת למקום אחר. ולכולם, ממש ממש לכולם- אל תתפתו אף פעם לנסות להגשים פנטזיות , מבלי לבדוק טוב-טוב קודם לכן את מה שקורה במציאות.

זה לא אותו אופיר. אופיר של הפורום חי וקיים. תוכלי לפגוש אותו רבות בפורום פסיכולוגיה של נענע.

תודה, ממש מקוה שאתה צודק.

שלום לך. בקיצור נמרץ - יש לי בת בת חמש וחצי, ואחת הבנות שעושות לה בייבי סיטר ושהיא אוהבת, נהרגה אתמול בתאונה. איך מספרים כזה סיפור לילדה בגיל כזה?

שלום תמיר. את אותה הדילמה שיש לכם יש גם לי: איך מספרים לילדינו עליהם אנו כל כך רוצים להגן ולשמור, שבעולם קורים גם דברים איומים ונוראיים. שילדות יכולות לההרג כך סתם ללא כל סיבה. אינני מכירה את פרטי המקרה האיום ונורא הזה. הדרך לספר את זה היא בפשטות ובכנות. לא לטייח מצד אחד אבל לא להפריז בתאורים מן הצד השני. אפשר לדבר על התחושות שלכם- העצב, על הגעגועים שיהיו, להציע אולי לצייר ציור להורי הנערה או לעצמה- ומהרגע בו סיפרתם לה- לזרום איתה- לענות על שאלותיה, לספק את סקרנותה. תפיסת המוות בגילאים האלה (וגם בכל גיל בעצם) היא תהליכית וקשה להבנה. אצל ילדים המוות עשוי להתפס כזמני. הידיעה שהמוות הינו בלתי הפיך קשה להבנה. אל תתפלאו אם עוד קצת זמן היא תחזור ותשאל עליה- כאילו רק יצאה לשנייה מהבית. תצטרכו לחזור ולהסביר בעדינות וסבלנות שוב ושוב- להרגיע את חרדותיה ואת חרדותיכם. אני מקווה שעזרתי. אהיה פה לכל שאלה שתתעורר. תהיו חזקים. רוית.

נכון מאד - זאת הדרך היחידה לנהוג

תודה ותודה גם לד"ר פלד. אכן, מאחר ולא יכולתם לענות מייד והזמן דחק - כך עשינו, ובינתיים אנחנו עוברים את זה בשלום. את פרטי המקרה אפשר היה לקרוא ביום ו' בעיתון - נערה הידרדרה ממצוק בטיול ליד שדה בוקר - אנחנו תושבי המקום (מדרשת שדה בוקר) והקהילה קטנה ולכן דחק הזמן. לא ניתן היה לדחות את העניין כי לא רצינו שהילדה תשמע על כך שלא מאיתנו. שוב תודה.

שלום רב: הייתי מעוניינת לדעת האם מלבד סיבות נפשיות ישנם עוד דברים אבל פיסיים הגורמים לחרדות? ואילו בדיקות יש לעשות במידה ואני סובלת מחרדות למעט אבחון פסייאטרי/ פסיכולוגי? תודה.

גלית שלום חרדה בהגדרתה חייבת להיות תופעה נפשית. אין לה כל אינדיקטורים שניתן לאתר בבדיקות דם או בדיקות גופניות אחרות. המקור לחרדה יכול להיות כמעט כל דבר, בהחלט גם דברים שאינם נפשיים. למשל, מספר שעות לפני ששפעת מתחילה להשפיע יכולות להיות תחושות גופניות מוזרות שניתן לכנותן כחרדה. תחושות חרדה ניתן לחוש בגוף, כמו בבטן, בחזה, בקצב הנשימה והלב ועוד. בעיקרון חרדה היא תגובה של מתח או לחץ או אי וודאות בפני משהו בלתי מוגדר. אם מדובר במשהו מוגדר ניתן לכנות זאת פשוט פחד. מכל הנ"ל עולה שאין דרך לאבחן חרדה בשיטות שאינן פסיכיאטריות או פסיכולוגיות. נושא חרדה עולה לא מעט בפורום ואני מצרף סקירה שלי בנושא בהמשך. בברכה ד"ר אורן קפלן ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בחרדה. באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים שיש לעבדם בטיפול. גישה אחרת טוענת שאין בהכרח קשר בין הדברים: יתכן שישנה בעיה פסיכולוגית כלשהי ואולי רצוי לטפל בה, אבל היא אינה דווקא קשורה לסימפטומים של התקפי החרדה. גישה זו טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי קצר מועד ולשפר את איכות החיים. הגישה גורסת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה עצמית והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. גם הגישה התרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. בנושא זה תוכלי לקבל ייעוץ מד"ר פלד בפורום. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי פניקה יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד.

בהמשך לשיחתנו בעמ' 100 הייתי רוצה לקבל ממך פרטים בנוגע לטיפול פסיכולוגי האם יש אפשרות לפנות לעו"ס בנושא? מה מספר הטלפון שלך?

גלי שלום. אני שמחה שחזרת. הייתי קצת מוטרדת מכך שנעלמת ככה. אשמח לעזור לך בבחירת מטפל. הטלפון מופיע בכרטיס הביקור- בלחיצה על שמי. בברכה.רוית.

שלום רוית אצור איתך קשר תודה גלי

ניסן שלום, אני פונה אליך כדי להתייעץ.יש לי תאומים, בן ובת בני 4.5 שנים. בתי בכל הזדמנות פורקת את רצונותיה בבכי. היא עקשנית מאד ויודעת לעמוד ולבטא את עמדותיה. לדוגמא: היא זו שמחליטה מה היא לובשת, ואני לא יכולה להתערב. היא מחליטה לצאת ביום גשום לחוג עם בגד קצר ואני לא יכולה לדרוש ממנה להחליף כי אז מתפתחת סצינה איומה, היא פורצת בבכי היסטרי שנמשך מעל שעה, היא רודפת אחרי בכל הבית ומבקשת שאני אתיחס אליה . אני כל הזמן בפחד שמה היא תפרוץ בבכי וזאת בלי שום סיבה. [היא יכולה ליפול למצב הזה בשניה. כאשר התייעצתי ואמרתי שהילדה נכנסת למצוקה, היו שאמרו כי אני במצוקה, היא מצליחה להכניס אותי למצוקה, היא יודעת לעמוד על שלה. אני לא יודעת איך מתמודדים עם בכי זה, עם הסיצנות הארוכות. היא הביאה אותי ממש למצב שאני מפחדת שהיא תבכה. שקד

שקד שלום. בתאורך את חוזרת ומדגישה את הפחד שלך מפני ילדתך. הפחד הזה מניע, מכתיב ושולט ביחסים. אני שומעת את המצוקה שלך, אך גם חושבת על ביתך שכבר שבוייה בדפוס הזה של התקשורת- ושתיכן נעות במעגל סגור של בכי ופחד. אני חושבת גם על בנך- האח התאום, עליו לא כתבת כלום, ואני שואלת לגביו- האם הוא בתפקיד הטוב, המרצה, הלא בוכה לעולם? האם יוצא שהילדה היא "הרעה" והוא ה"טוב"? נשמע כאילו נוצר פיצול ביניהם. חשוב שלשניהם תהיינה כל האפשרויות. כל הקשת הרגשית: שבקשר עם ביתך תהיה גם הנאה ושמחה, ולעומת זאת שגם לבן יתאפשר לבכות, להיות עצוב, כועס וכד'. חשוב לדעת יותר עליהם בכדי לענות לך באופן מקיף ורציני, אבל מן המעט שכתבת ברור כי הקשר אינו פשוט וכי כדאי לנסות ולהזרים קצת אנרגיות חיוביות על פני הפחד המאפיין את היחסים כיום. אני מאוד ממליצה לפנות לטיפול, אם לא עשיתם זאת עד כה. בטיפול יעזרו לך ולה לתקן את הקשר- כך שתחושו בטחון. מה דעתך? רוית.

אני מרגישה כל הזמן מנותקת מעצמי, מתפקדת מצויין, עובדת יוצרת, אוהבת. וכל הזמן יש לי הרגשה כאילו הכל קורה למישהו אחר אולי שיחות יעזרו, אולי אפשר להמליץ לי על פסיכולוג/ית שיעזור לי? (אני מאזור השרון)

כריס שלום רב, תכתבי לי אימייל או תתקשרי אליי. (הפרטים שלי בכרטיסי האישי, בהקלקה על שמי) אני יכולה להמליץ לך על מטפלים באזור מגורייך. בברכה, טלי פרידמן

טלי שלום תודה על התגובה המהירה האי מייל שלי הוא: [email protected]

אני אישה בגיל ה30 המוקדמות , נשואה באושר כבר שנתיים , ובעלי הוא הגבר השני בחיי , לפניו הייתי עם אחד לתקופה קצרה ומאז ועד היום רק עם בעלי (יותר מ 5 שנים) , בגלל ניסיוני הדל התעורר בי יצר הסקרנות ובאחד הטיולים לחו"ל היה לי סטוץ עם גבר אחר , שהיה בעל איבר מין גדול מאוד, נהנתי להיות איתו ועל כן בילינו מספר ימים ביחד , כשחזרתי לארץ לא יכולתי לספר לבעלי על החוויה המינית שעברתי מכוון שלבעלי יש איבר שהוא גאה בו אבל קטן(פחות מ 10 ס"מ) . אני יודעת שהגודל לא משנה , אבל החוויה היתה מסעירה ועוררה בי גירוי לעוד .וגם בארץ חוותי חוויה דומה עם גדול מידות . היחסים הזוגיים שלי ושל בעלי טובים ואני מגיעה לסיפוק מיני כמעט כל פעם . הוא אוהב ומפנק . אני חוששת לספר לו כי אני אפגע באגו הגברי שלו ואף יגרום לו למשבר כפול אחד הזוגיות ושתיים האיבר . ( אציין כי היו לו רגשות נחיתות בהתחלה לפני שנים ) . בעייתי היא שקשה לי לחיות בשקר מתמשך מבחינה זוגית , ומאידך קשה לי לשקר לבעלי ששלו הכי גדול והכי יפה שראיתי ( הוא מבקש ממני לפעמים ). הלכתי לטיפול פסיכולוגי חד פעמי בעניין אולם התבישתי במעשיי ולא יכולתי להתבטא ולספר את הכל . שאלתי על כן כפולה אחד - לנושא הסקרנות והיצר /הדחף , שתיים - לגבי ההרס המשפחתי שיגרם כתוצאה מכך

מיכל יקרה, לכאורה, השאלה שלך נוגעת בעניינים מוסרים. ההחלטה האם לספר לבעלך על הבגידה באמונו אינה קלה. מצד אחד קשה לך לחיות בשקר מתמשך, הפוגע בתקשורת ואף עשוי להתגלות באחד הימים. ומצד שני, אם תחליטי לספר לבעלך על מעשייך קיים חשש מוצדק לפגיעה קשה בקשר שביניכם, עד לכדי פרידה. אינני יכול להסיר מעליך את האחריות, ולהמליץ לך כיצד לנהוג. לכל בחירה שלך צפוי מחיר לא קל. עם זאת, מאחורי השאלה שלך מסתתרת אולי גם שאלה אחרת. את כותבת שאת נשואה באושר, ומצד שני יש בך סקרנות ודחף לקשרים מיניים עם גברים אחרים. אינני יודע אם ממדי איבר המין של בעלך הם הגורם לכך, או שאולי את מוטרדת גם מהיבטים אחרים של הקשר הזוגי. קשה לברר שאלות כאלו בפגישה חד-פעמית עם פסיכולוג, ואולי אם תפני לבקשת עזרה מקצועית ותעלי את הנושאים המטרידים אותך, כפי שהצגת אותם כאן, תוכלי לארגן מחדש את מחשבותיך ולהבין טוב יותר את מניעייך. המצב שבו את נמצאת אינו קל ואינו פשוט, וקו הגבול דק ומסוכן. פנייה לאיש מקצוע תסייע לך לקחת אחריות על מצבך ולא להיקלע למצבים שבהם תאבדי את השליטה. בברכה, דרור גרין

נראה לי שאיבדה שליטה כבר.

מתחיל לשעמם ורוצים הרפתקאות חדשות וכו את לא לבד בהרגשתך זו למעשה הרוב נמצאים באותה הסירה הנה לינק לדיון קצרhttp://www2.iol.co.il/communikit/scripts/forums/live/forums_single_25.asp?rootId=3399107&msg_id=3399107

מיכל שלום מעבר להערות שכבר קיבלת הייתי מציע לך לנסות ולהמשיך את התהליך אותו התחלת בטיפול הפסיכולוגי. זה טבעי שבפגישה ראשונה יהיה לך קשה להציג נושאים מביכים כמו מין אבל בעיני זו הדרך הנכונה, בין אם בטיפול אישי או בטיפול זוגי. מה שאת מתארת הוא ברמה ההתנהגותית "בגידה בבעלך", ועל כך קשה לך כמובן וזה מכניס אותך לקונפליקטים. אבל מה המשמעות של ההתנהגות הזו מבחינה רגשית עבורך? מה המשמעות מבחינת מערכת היחסים שלך עם בעלך - לא ברמה המקומית, אלא ברמה של איך ראית אותו בעבר, מה חסר לך בקשר איתו, או מה חסר לך בכלל, בלי קשר רק ליחסים עם בעלך. סקרנות/יצר/דחף כפי שאת מציינת אותם הם דברים טבעיים וצצים כל הזמן. בד"כ יש גורמים אישיים שמנתבים את ההתנהגות בפועל לגביהם. הרצון לספר לבעלך מגיע כמובן מרגשי האשם שאת מרגישה. אולם מה יקרה אם תספרי לו? סביר להניח שיהיה קונפליקט, ואת זה את יודעת, אבל מה המטרה של זה? אולי את מביעה משאלה שאם תספרי לו הוא יבין מה מציק או חסר לך ויוכל גם לתקן את זה. הבעיה שלא תמיד ניתן לעשות שינוי ברמה הרגשית ע"י פעולה חיצונית (במקרה הזה לספר). אני סבור שעדיין מוקדם לספר לו את כל הסיפור. כדאי קודם שתביני יותר לעומק מה משמעות הדברים הללו עבורך, מה משמעות שיתופו, ורק אחרי זה תוכלי להחליט כיצד לנהוג מתוך מקום של הבנה ולא מתוך רגשי אשמה בלבד. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפלן שבת-שלום, אני חייב לציין לשבח את דעתך לגבי המקרה של מיכל, אני מקווה שמיכל הבינה את הרעיון הכללי או את הרעיונות הכלליים בקו מחשבה שלך. ואם לא הייתי מציע לה לפרוש את הרעיונות האלה בפגישות. בהצלחה מיכל, תודה אורן, יוני לביא.

שלום לכולם אני במצב די מביך, מקווב שמישהוא/ משהיא יכול/ה לעזור. יש לי חבר כ- שנה ( מכירים כ- 4 שנים ) כשעברנו לגור יחד , מצאתי יום אחד בוידיאו סרט כחול , די הובכתי מהמצב שניקלעתי והתחלתי לשאול את עצמי שאלות כגון : האם הכל בסדר אצלנו? אולי חסר משהוא ? ( כי אני עדיין חושבת שהמין מצויין ) בכל אופן הסרתי את הבלבלות מהראש ואמרתי מותר! ואני לא צריכה להכנס לזה כי זה מצב אינטימי שלו עם עצמו בלבד. מאז הבחנתי שאין יום שהקלטות לא מוחלפות ( יש לו אוסף- תמיד ידעתי על קיומו של האוסף אבל לא ידעתי את התדירות הצפיה בהן , ושתבינו אין לי בעיה עם אוננות עם סרטים כל עוד ,כך אני חושבת, שזה מידי פעם ואולי לנסות לראות יחד) - בכל אופן זה הגיע למצב שאני ממש נפגעת נפשית ,כמו לדעת שבזמן שישנת החבר שלך צפה בקלטת לוהטת, וגם מה שלא נעים לי לדבר על זה - כי זה מצב כל כך אישי ואינטימי שאין לי מושג אם יש לי זכות בכלל לדבר על זה. אבל דיברתי , והוא אמר לי שזה הרגל של שנים , שזה לא קשור אלי וזה לא אומר שאם הוא מאונן וצופה זה עושה אוןתי פחות חשובה או פחות אהובה. הוא הבטיח לרדת בתדירות- אבל זה עדין פוגע, ומגעיל וכל פעם שאני חושבת על זה עולה לי בראש התמונה הכי פטתית שלו. ( ואל תבינו צפיתי בחיים שלי בסרטים שכאלו ולא נגעלתי- היום כל הקטע עצמו פשוט מגעיל ולא רואה בזה כבר שום דבר יפה ) אתמול זה התפרץ אצלי שוב ולא יכולתי לשתוק הוא בתגובה זרק את האוסף ( כמה קלטות עדיין נשארו )- יום אחרי וכבר ראיתי קלטת בוידיאו. אין לי מושג מה לעשות. זה מביך אותי ואין לי עם מי לדבר על זה . האם זה סוטה? או נורמלי ( הוא תיאר לי את זה כהרגל שמי שישמע יחשוב שמדובר בקריאת ספר ) מה לא בסדר או כן בסדר ? בנות, מבקשת את עזרתכן הכנה מה היתן עושות במקומי ( בהתחשב בזה שהקשר הוא חזק מאוד - זה זה אם שואלים ). חייבת לציין שאפילו שהוא זרק את רוב הקלטות תחושת הגועל נשארה. מה עושים?

א לדעתי הכל תמון בתיקשורת בינכם , ועלייך לשאול ת עצמך מה מביא אותו לכך ? האים היחסים בינכם פתוחים מספיק בכדי לדבר על נושאי המין השונים כגון פנטזיות וכ"ו . ישנם המון גברים אשר צופים בסרטים כחולים ולפעמים אנחנו הנשים צריכות להבין כי האופן בו הגברים מסתכלים על המין שונה מדרכנו אנו . עצתי אלייך (מנסיון) - דברי איתו , תני לו להבין שהכי חשוב זאת את והוא והאתם ביחד , ואם הוא כבר ביצע צעד התחלתי וזרק את הכל ו/או הרוב , זו פריצת דרך , והכי חשוב בגלל שזה נושא רגיש יש לנהוג בעדינות ובהאהבה כי זה המפתח לכל בהצלחה !

אני שואל את עצמי עד כמה מביך ההרגל המביך. נגיד- יותר מביך מגבר שהרגלו המגונה הוא להפליץ בחברה? או... לגרד בביצים? או לחטט באף ובאזניים, להשמיע הערות עולבות וחסרות טאקט באזני אנשים שיקרים לך, לא להתקלח ימים שלמים, ועוד ועוד... מה את אומרת?

תבקש שיזמינו אותך, שתגרש לו את כל השדים.

א. יקרה, סטיה היא עניין נורמטיבי, והיא נמצאת בדרך-כלל במחשבותיו של המתבונן. מה שבעיניך הוא בגדר סטיה, עשוי להיות עניין של מה בכך עבור מישהו אחר. נראה לי שחבל יהיה לסכן את הזוגיות שלך בגלל קלטות הוידיאו של החבר שלך. אני יכול להבין את הקושי שלך, ואפילו את הסלידה שלך מהנושא, ואולי אפילו את מעט הקנאה הנשמעת בין הדברים (לכאורה, הוא 'בוגד' בך עם עצמו). אבל נראה לי שזכית בבן-זוג רגיש ומפרגן. הוא לא הסתיר ממך את ההרגלים הקודמים שלו, ובשל רגישותך הוא ממשיך לצפות בסרטים האלו לבדו. כאשר הבעת את הסתייגותך הוא ניסה לרצות אותך וזרק את כל הקלטות. אלו סימנים רבים של התחשבות ונסיון לרצות אותך. מדוע שלא תנסי לקבל אותו כפי שהוא, ולהתעלם מן החלק הזה, שאינו מוצא חן בעיניך. בחיים זוגיים יש מקומות רבים של אי-הסכמה. אני בטוח שבעתיד יהיו גם דברים נוספים שלא תאהבי בחבר שלך. האם זו סיבה להיפרד, או לכעוס, או להיפגע? ההחלטה, כמובן, בידיך, אבל כדאי לשקול את הדברים בכובד ראש, ולא להוציא את הדברים מפרופורציה. אני משער שתמצאי כאן אנשים שיהיו שותפים לסלידה שלך, ואחרים שיאמרו שמדובר במשהו טבעי ורגיל. עליך לסמוך על רגשותיך ועל תחושותיך בלבד. אם אכן הצורך של חברך לצפות בסרטים פורנוגרפיים פוגע בך באופן בלתי-נסבל, יתכן ותאלצי לוותר על הקשר, או לנסות ולכפות עליו את רצונך. ומצד שני, אם הקשר חשוב לך ואת אוהבת את חברך, אולי תוכלי להתגבר על הסלידה ולהמשיך לאהוב אותו גם כך. בהצלחה, דרור

א שלום בקרב זוגות ישנה פעמים רבות אשליה של הכרות מושלמת. שאחרי תקופה מסויימת אנחנו מכירים אחד את השני כל כך טוב שלא יכולות להיות עוד הפתעות. ואז כשמגיע הפתעה, משהו לא מוכר, קורים שני דברים. אחד, התגובה הספציפית למה שקרה, והשני, תחושה של הלם מהעובדה שהתגלה משהו חדש ולא מוכר. יש צורך להתמודד עם שני המרכיבים. ברמה של נושא הקלטות חשוב להבין במה הן משרתות אותו ובמה הן מרתיעות אותך. ברור שיכולה להיות תשובה טריוויאלית שאומרת שזה סתם מין, אבל ברור שזה יותר מזה. למשל, יחסי המין שמורים בד"כ ליחסים הזוגיים ואז הקלטות עלולות להיתפס על ידך כסוג של בגידה. ברמה של ההפתעה, הדבר יוצר סוג של משבר אמון. גילית משהו חדש שלא מוצא חן בעיניך וזה מעלה אולי שאלות אילו הפתעות עוד נכונות לך בקשר הזה. מאחר שאת מדברת על קשר ארוך ורציני הייתי מציע לכם לפנות לייעוץ זוגי. סיפור הקלטות בעיני הוא סימפטום או סימן למשהו שאינו מוסכם ביניכם ושפוגע בהרמוניה של הקשר. מדבריך נשמע שאינך מסוגלת להניח את זה בצד, ושאם תעשי זאת תמשיכי להיות מוטרדת. תחושת "גועל נפש" שציינת עלולה להשליך על המערכת הזוגית ובוודאי על יחסי המין. זה משהו שצריך לפתור ולא להשאיר פתוח. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני חושב שאת מנפחת את הנושא קצת יותר מידי. אם החבר שלך היה רואה ספורט ונהנה ומתלהב היית מסתכלת עליו שמחה שטוב לו או שהיית חושבת שזאת סטייה שהוא מתלהב יותר מכדור רגל מאשר מדברים שהוא עושה איתך. אני חושב שאת צירכה להיות בטוחה בעצמך כשאת קובעת שהבעיה בו (סטייה?). הרי אם הוא לא היה רואה סרטים הוא בודאי היה מאונן כשהוא לבד . ואם הוא מאונן בלי לראות סרט הוא גם סוטה? או בוגד? אני חושב שכדאי שתסתכלי על כל העניין שוב, חבל שזה ישב לך איפה שהוא בפנים ויציק לך כשיכול להיות שבלי כוונה בראש שלך זה נהיה משהו יותר גדול ורציני ממה שזה באמת. אני גם לא בטוח שהוא ישמח ללכת ליעוץ בגלל שהוא אוהב לראות סרטים כחולים. הרי הסרטים זה סוג של פנטזיות מוכנות מראש לעצלנים ואת לא מפנטזת?

הארת את עיני ... תודה.

היה לי חבר שעזב אותי למרות שאני יודעת שהוא כן אוהב , הוא מנסה לשחק אותה כאילו לא אכפת לו , אבל אני יודעת שכן אכפת לו , המון זמן הוא אמר שהכל בגללי , בגלל שאני חברותית מידי , ויש לי המון ידידים , אבל אני נאמנה ! בחיים לא הייתי עם איש מלבדו. היה קשה לו עם זה . הוא אפילו אמר שאני צריכה טיפול פסיכולוגי , ואני אמרתי לו שעליו לבטוח בי , ובגלל זה רבנו ועכשיו הוא איננו . אני לא חושבת שבגלל שהמון אנשים מכירים אותי אז יש בי פגם , להפך אם הוא לא בוטח בי אז שילך. אני חושבת שהקנאה שלו אובססיבית וחולנית , כל הזמן הוא היה שואל אותי מלא שאלות ומשגע אותי ואני הייתי מתרגזת . באופן כללי היה לנו טוב ביחד , ואפילו ניתקתי את הקשר עם רוב הידידים והחברים שלי בגללו , הרגשתי שהוא מחניס אותי לכלוב. באופן כללי אהבתי אותו אבל הרגשתי חנוקה , וזה גרם לנו להמון ריב . שבסוף נפרדנו הוא היה ויהיה הראשון וזה קשה , עכשיו אני לבד ואין לי כח לחברים ,לידידים לכלום. אצל מי הבעיה ? מה עושים? , שמעתי שיש לו חברה חדשה וזה משגע אותי אני מרגישה כאילו אני מקנאה לו ,

הילית יקרה, לפי התיאור שלך, הצלחת לסיים קשר לא קל, שחנק אותך. תמיד קשה להיפרד, גם כאשר יש בפרידה משום הקלה. וקשה עוד יותר להיווכח שבן זוגך לשעבר מצא חברה חדשה. זה אכן מעורר קנאה ומשגע. מה עושים? ראשית, נזכרים קצת בקשר שהסתיים, ומרחמים קצת על החברה החדשה שלו. ושנית, יוצאים לחפש חבר חדש. נכון שאין לך כוח עכשיו לחברים ולחיפושים, אבל דווקא משום כך כדאי להתאמץ ולא להישאר לבד. צאי החוצה, פגשי חברים ואנשים, וגם באינטרנט יש אפשרויות לא מעטות לפגישות. אינני יכול לנחם אותך בכך שכאב הפרידה הוא חלק מכל פרידה. אבל נדמה לי שהראיה המפוכחת שלך, והידיעה שאינך רוצה לשוב לקשר החונק הזה למרות הכאב, הם הכוח שיאפשר לך להתגבר על התקופה הקשה ולהמשיך הלאה. אי שם יש מישהו שמחכה לך. ואני שולח לך חיוך, דרור גרין

ושלישית לוקחים דף ניר מחלקים לשנים ורושמים, בצד אחד מה טוב בו, ובצד שני מה לא טוב בו, לא מתעלמים אפילו מהדבר הכי קטן. אחר כך יושבים וקוראים שוב ושוב, במיוחד את מה שלא טוב בו, בוכים קצת מתאבלים קצת על מה שכן טוב בו, לוקחים את החלק של הניר עם הדברים הטובים, קורעים לחתיכות קטנטנות ושוטפים באסלה, אחר כך קוראים שוב את מה שנשאר ביד, תולים על המקרר עם מגנט לתזכורת.

כותבת בשם חברה לפני 8 חודשים היה ג'וק די גדול בביתה האבא לקח את הג'וק זרק לשירותים וסחב את המים. בנו שהיום בן 3 ראה זאת ומאז הוא לא מוכן ללכת לשירותים לבד. ובהתחלה אף חזר לעשות את צרכיו בסיר. האם יש דרך כלשהיא להוציאו מהטראומה ? נכון להיום הוריו כמובן לא נלחמים בו, אלה משתפים פעולה ואכן מלווים אותו לשירותים. ומצפים שזה יעבור עם הזמן....

לעשות טקס חיטוי וניקוי האסלה מג'וקים, שהילד ישפוך חומר לשירותים ישפשף במברשת ויוריד את המים, ויגיד שהוא זורק את הגו'ק החוצה. כאשר הוא יעשה את זה , זה יתן לו ביטחון. שהדברים בשליטתו.

שלום! הרעיון של שיר- לערוך טקס כדי להפתר מהג'וק הדמיוני ומהפחד גם יחד- הוא נחמד, אך לא בטוח שזה אכן יפעל, מסיבה פשוטה- לא בטוח שהפחד של הילד אכן נובע מהארוע המתואר. כדי לתת פתרון אחר לפחד של הילד, צריך להיות בטוחים שאנו יודעים את הסבה לכך. אצל ילד בן 3 פחד משרותים עשוי להיות פחד התפתחותי נורמלי ותקין. במקרה כזה התנהגות ההורים מאד מתאימה . מאידך- יכולה להיות סיבה אחרת (ולאו דוקא טראומה.) כדאי להציע להורים להתיעץ עם איש מקצוע (נסי אפילו להפנות אותם כאן לפורום) ולו על מנת להסיר דאגה מליבם. בהצלחה !

שיר תודה על התשובה הסתבר שטקס זה כבר בוצע אך לא עזר.

נאוה שלום. גיל שלוש הינו גיל של דמיון מפותח- בו הדמיון והמציאות לעיתים קרובות שזורים זה בזה- והילדים חיים בעולם עשיר בו לעיתים קרובות קשה להם להבחין בין דמיון ומציאות. חלומות הלילה הינם מאוד מציאותיים. המפלצת שעליה חלמו הינה ממשית מבחינתם ולא יעזרו ההסברים שאין מפלצות בעולם וכד'. כאשר הפחדים מציפים ומפרים את שיגרת החיים וההתפתחות- נדרשת הורות מאוד יצירתית ובמקרים מסויימים כדאי להעזר באיש מקצוע- בכדי לעבד את הפחד ולאפשר לילד להתגבר או למצוא פתרון לדבר המהלך אימה. זהו בעצם שילוב בין מה ששיר הציעה לך למה שרחל הוסיפה. אולי תספרי לנו באמת עוד קצת פרטים- אם ידוע לך גם לגבי הילד, לגבי האופן בו בוצע הטקס- וכיצד הגיב אליו. טוב שההורים אינם נלחמים בו. מלחמות במצבים כאלה עשויות רק להחריף את הבעיה- חשוב לנסות ולהבין את מה שהוא מרגיש- ולהגיב אליו באמפתיה וביצירתיות. באחד מסיפורי איתמר יש סיפור על השד עליו חולם איתמר. אביו של איתמר מצטרף אליו למסע יצירתי- בו הם מכינים מלכודת לשד- ובסוף מגלה איתמר ש"השד לא נורא כל- כך"- קטן, לא מאיים ואף מפוחד בעצמו. קחו את הסיפור הזה כקו מחשבה- ואם תירצו שנמשיך לחשוב ביחד- אנחנו פה. בהצלחה. רוית.

אני נמנע ללכת לאולמות הקונצרטים משום שבשל הפרעות מצב רוח אני נכנס לפעמים לחלומות בהקיץ ויש לי קושי להתרכז האם יש לכך פיתרון ?? האם גם אנשים שלא סובלים מהפרעות יכולים לשמוע בכל עת אמ TURNGALILA הרביעיות האחרונות של בטהובן ,חמישית המיתרים של שוברט וטירתו של כחול הזקן

שאול היקר, מן ההודעה שלך קשה לי להבין מהו הקושי, המונע ממך ללכת לקונצרטים. לכן גם אינני יכול להציע לך פתרון. אבל אין זו חובה להקשיב למוסיקה דווקא באולמות הקונצרטים. האזנה למוסיקה קאמרית, כמו זו שציינת כאן, דורשת ריכוז עמוק ולעתים קל יותר להקשיב לה דווקא בבית, או אפילו באוזניות של דיסקמן. אם אתה נהנה להאזין לרביעיות האחרונות של בטהובן, שהן היצירות המופשטות והמורכבות ביותר שכתב, אכן זכית במתת גדול, ואני בטוח שאתה מפיק מכך לא פחות ממי שמאזין להן באולם הקונצרטים. אם אתה מוסיף לכך את החמישיה המופלאה של שוברט ואת כחול הזקן של ברטוק, אתה שב ומצדיק את טעמך המוסיקלי המשובח, ומעורר בי את הרצון למהר ולהאזין למוסיקה המופלאה הזו. ואני מאחל לך שתיהנה מן המוסיקה. דרור

האם אוכל לקבל מידע מלא, או הפניה לאתר מתאים, על SSRI (slow serotonin reuptake inhibitor). תודה!

תכנס לאתר google.com ותקיש SSRI

התוצאה מאכזבת... בכל זאת אולי אפשר לקבל מידע או קישור טוב... תודה, יובל

חרדה ודיכאון תרופות תרופת הבחירה לחרדה שייכת למשפחה של תכשירים המכונה SSRI (serotonin specific reuptake inhibitors) כיוון שפועלים על איזון הסרוטונין במוח (סרוטונין הוא חומר טבעי של המוח המאפשר לתאים של המוח לתקשר בינם לבין עצמם) למשפחת התכשירים נוגדי חרדה ודכאון (דהיינו SSRI ) שייכם ה-פרוזאק המפורסם, הגרסאות הישראליות והחדשות שלו אפקטין ו"פריזמה" תכשירים נוספים הם "סרוקסאט" ציפראמיל" "רמרון" לסרוקסאט גרסה ישראלית חדשה "פאקסין" וכו.... תופעות לוואי תופעות לוואי של התכשירים נוגדי חרדה (דהיינו SSRI ) הם בעיקר 3 "בחילה" "ירידה בחשק מיני" "עייפות תשישות" - איך מתמודדים עם תופעות לוואי ? - עם נוטלים את הטיפול על בטן מלאה - אין בחילות - לקיחה ליפני השינה חשובה במקרה של טשטוש ועייפות מהתרופה

למה אבל באמת למה מכל פיפס אני בוכה נמאס לי לפעמים אני מנסה בכל כוחי לעצור את הדמעות והן פשוט פורצות אינני רוצה שיראו זאת אחרים ובכל זאת הן יוצאות למה איני מצליחה לשלוט בבכי האם ניתן באיזושהיא צורה להתגבר על - כך?????????. זה פשוט מתסכל לרצות לעצור את הבכי ולא להצליח ,וזה אף גורם לבכי להתגבר!!!

אינני בוכה אף פעם אינני תינוק בכיין אך למה זה אמא, למה זולגות הדמעות מעצמן? ספרי לנו קצת על עצמך- בת כמה את? ממתי זה ככה? אולי בכל זאת יש דבר או שניים שמשמחים אותך? :)

אורנה שלום רב, בהמשך לדבריה של רחל, גם אני רוצה לשמוע ממך פרטים נוספים אודותייך: גיל, מצב משפחתי, מה את עושה בחיים ועוד פרטים שאינך מפחדת לחשוף כאן. באופן כללי יש סוגים רבים של אנשים, רגישים יותר ורגישים פחות. זה מתאפיין לפעמים בקלות או בקושי של פרץ הדמעות. אני מכירה לא מעט אנשים שבוכים מכל דבר, גם מהדברים השמחים שבחיים. אני יודעת שזה לא תמיד נעים, אבל זה חלק מהאישיות ומהאופי. השאלה היא אם יש דברים נוספים הנלווים לבכי שמפריעים לך. בקיצור, תכתבי קצת יותר על עצמך ועל עניין הבכי, ואתייחס בהמשך. חיוך. :) בברכה, טלי פרידמן

אני לא תמיד כזו עצובה ולא תמיד בוכה... יש גם הרבה רגעים יפים בחיי אני עובדת ויש לי ילדים מקסימים שגורמים לי להרבה אושר אני מבלה ונהנת בחיי בהרבה מקרים!!!! א ב ל .......... כשעצוב לי ורע לי ,כמו לכל בן אדם אחר.......... למה אין לי אפשרות לעצור את הבכי ,למה הדמעות ממהרות לצאת למה אין לי אפשרות להתגבר על הדמעות (ואני לא מדברת על העצב) כשאני רוצה לא לבכות למה בכל זאת הדמעות יוצאות???? הדמעות והבכי מראות קטנוניות מסוימת ומין חולשה וזה מאוד לא מוצא חן בעיניי אך זה ממש בלתי נשלט.... :)

קודם כל תודה על התשובה המהירה, אני הצטרפתי לאתר שלכם לא מזמן וזה מאוד עוזר , נותן לי הרבה דברים חדשים ללמוד וזה מאוד מהנה. רציתי לשאול באותו קשר( מצבי רוח משתנים) . האם יכול להיות שהבלוטת התריס לא עובדת נכון ולכן יש מצבי רוח שונים. אתמול שכתבתי אני ההיתי מאוד עצבנית והיום כמעט ולא..... איזה בדיקות דם רצוי שאני אבקש ( אני לא גרה בישראל אני גרה בארצות הברית) לכן כדי אם אפשר להמליץ על בדיקות חשובות... תודה מראש

שינויים הורמונאלים כולל תת-פעילות בלוטת הטריס הם רק אחד מני רבים מהסיבות לשינוים במצב הרוח

אוס יקרה, אני שמח שהפורום שלנו מסייע לך שם, מעבר לים. למצבי רוח משתנים יכולות להיות סיבות רבות, ולא ניתן לגלות אותן באמצעות האינטרנט. אל תמהרי להסיק מסקנות לגבי בלוטת התריס, או תופעות גופניות אחרות. אם את מרגישה צורך בכך, את יכולה לפנות לרופא ולבקש בדיקה כללית. מן התיאור שלך אינני בטוח שמדובר בבעיה כזו, אבל אם זה עשוי להרגיע אותך כדאי שתפני לרופא. בברכה, דרור גרין

שלום, דווקא אני מציעה לך לבקש בדיקות אלו: tsh - tt3 - ft4 וכמו כן בדיקות דם של ויטמינים ומינרלים. גם לי הסתבר ש ה"דכאונות "שלי נובעים מפעילות יתר ובנוסף לדכאון גם תחושה תמידית של חום,רעד,סחרחורות,תיאבון מוגבר,יציאות מרובות. התחלתי בטיפול של מרקפטיזול ואני יכולה להגיד שיש שינוי לטובה. סוף סוף קר לי! ,אני לא רעבה כל הזמן ויציבה. ברור שחשוב לבדוק את הדברים גם מבחינה פיזיולוגית וגם מבחינה נפשית.

ד"ר שלום אני בת 24, וחברי בן 28, אנחנו יוצאים כבר כשנה יחד ומתכננים להנשא בקרוב, הוא סיפר לי שהוא נוטל תרופה בשם קלונקס מידי יום, בגלל כאבי ראש לדבריו, במשך כל תקופת היותנו יחד הבחנתי באופן ברור ביותר שחברי סובל מחרדות בלתי הגיוניות ובלתי מוסברות ממחלת האיידס, לא רק שבלי שום סיבה הוא שלח אותי פעמיים להבדק, הוא מפחד שאני אפילו מאכילה תינוק, מנגבת ידיים במגבת שלא שלי, או כל דבר אחר שברור לשנינו שלא ניתן להדבק מכך, אני מרגישה ששאלתי היא קצת מוזרה, אך באמת הוא מתנהג בצורה מפחידה, ואני לא יודעת מה עליי לעשות כדי להבין אותו, אגב הוא גם מאוד אובססיבי לדברים נוספים כמו ניקיון, ותכשירי קוסמטיקה. שאלותיי הן: מהי המחלה ממנה סובל חברי? מהי תפקידה של תרופת הקלונקס? מה עשוייה להיות ההשפעה של התנהגותו על מערכת היחסים בינינו? ואיך אני צריכה להתנהג איתו בעקבות הבעייה? תודה רבה דנה

שלום לך דנה תבררי מי נתן לו את הקלונקס ומדוע מותר לך לדרוש אבחון שעבר כדי לקבל את הטיפול קלונקס ניתן בד"כ להרגעה אבל לא למקרים של טיפול ארוך (שנים) כי הוא גורם להתמכרות - מי שלוקח קלונקס שנים מתמכר לו כמו לסמים - להדגיש מדובר בתכשיר מקבוצת תכשירים יחידה בפסיכיאטרייה שגורמת להתמכרות ולכן פסיכיאטרים לא אוהבים לרשום אותה. ההרגשה שלך שמשהוא מוזר אצלו בחשיבה ובתפיסת-העולם מדאיגה כי יתכן ומתפתחת מחלה נפשית. איך הוא מתפקד בחיי יום יום ובעבודה? כדאי לדעת עוד אינפורמציה לייעץ בהמשך בברכה דר' פלד

ד"ר פלד שלום רב, ברצוני להודות לך על תשובתך, ובהמשך לכך ביררתי דברים נוספים אודות תרופה אותה נוטל חברי, אין הוא נוטל את התרופה באופן קבוע, אלא לדבריו רק כאשר יש לו כאב ראש, את התרופה רשם לו פסיכאטר (ראיתי בביתו מרשם חתום בידי פסיכיאטר), והוא נוטל אותה מספר שנים, בחיי היום יום כפי הנראה הוא מתפקד בצורה נורמלית לחלוטין- אקדמאי ועובד כעצמאי מצליח, אך הדברים הקטנים שהצגתי בשאלתי הקודמת, מטרידים אותי, וחששי כפי שבטח שמת לב שהוא מפתח איזה מחלת נפש שאאלץ להתמודד איתה בעתיד, לאחרונה למשל ישבנו במסעדה לפתע הוא שמע זוג שיושב לידנו מדבר על איידס, הוא נכנס לחרדה, וביקש שנעזוב את המקום, הוא שואל אותי שאלות מוזרות כמו : "את לא האכלת איזה תינוק לאחרונה ? אם כן את צריכה להבדק", ועוד הרבה דברים מוזרים כאלה, הוא אומר לי שהוא מודע לזה שיש לו פחד מדבר ספציפי אחד ואין לו מושג למה, בנוסף אני רואה שהוא אובססבי לדברים נוספים כמו ניקיון. מה עליי לעשות כדי להתמודד עם המצב אליו נקלעתי? תודה רבה דנה

הפורום הזה זקוק לפסיכולוג -דחוף!!! כולם השתגעו פה.

למה מותק את כותבת ככה? לא יפה...

למה מה זה לא נכון?

מגרשת הזבובים. כתב/ה: > > הפורום הזה זקוק לפסיכולוג -דחוף!!! כולם השתגעו פה. מגרשת הזבובים שלום. אם היית נותנת שם אמיתי אולי היו מתיחסים יותר ברצינות למה שזרקת פה בפורום, במידה ורוצים לענות לך תשובה רצינית לא יודעים איך לגשת לאותו משפט אווילי. אם ממש מנסים לתת לך תשובה, היא תיהיה: "הפסיכולוג של הפסיכולוגים"; פסיכולוג טוב הוא פסיכולוג של עצמו, ולגבי "הפורום הזה זקוק לפסיכולוג..." יש לך פה מכל הסוגים, תנסי אחד מהם אולי הוא יעזור לך... יוני לביא.

אני רוצה שתהייה לי חברה אבל אין לי הרבה ביטחון עצמי עם בנות... מה לעשות?

יונתן שלום שאלתך כל כך כללית שקשה מאוד לענות עליה. צריך להבין יותר טוב את הרקע האישי שלך, ולמה את מתכוון בדיוק כשאתה מדבר על ביטחון עצמי. כמובן שלשאלתך שני היבטים. בהיבט הפרקטי המיידי אם תיצור מצבי מפגש עם בנות (חוגים, טיולים, מועדונים וכו') אז כמובן כמות ההזדמנויות תגבר וגם בלי ביטחון עצמי אולי תכיר מישהי. אבל את זה אתה בוודאי יודע גם בלי עצתו של פסיכולוג. אם אתה חושב שצריך לשנות את הביטחון העצמי ומשם להתחיל אולי כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי ולראות במה הדברים אמורים וכיצד לשנותם. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני רוצה לעשות היפנוט עצמי( עם קלטת -בלי עוד אדם עוזר) אתה יכול לתת לי פרטים או עזרה או משהו??

יונתן שלום בכל חנות ספרים גדולה יש מבחר קלטות במדף הפסיכולוגיה. גם אם תיכנס לאתר אינטרנט של חנות ספרים, כמו סטימצקי, ותקליד מילת חיפוש "היפנוזה" תקבל מספר אפשרויות. מניסיוני אני חושב שחשוב להתחיל תהליך כזה דווקא עם איש מקצוע ולא לבד. הקלטות יכולות להיות הרבה יותר יעילות אחרי שקיבלת הנחיות ופידבק בצורה מקצועית, ואחרי שהתאימו לך באופן אישי את התהליך ההיפנוטי. בברכה ד"ר אורן קפלן

למה אי אפשר לבד? זה מסוכן או משהו???

למה טובה ההיפנוזה ?

יעל שלום היפנוזה טובה למטרות רבות, אולם השימוש הנפוץ ביותר הוא להתמודדות עם כאב, חרדות, פוביות ועוד תופעות הדורשות טיפול התנהגותי שיכול לקבל חיזוק מטכניקות היפנוטיות. בנוסף היפנוזה טובה ליצירת מצב רגיעה כללי, נגד מתח, ולהפחתת תופעות פסיכוסומטיות שונות. יש שימוש בהיפנוזה כמעט בכל תחום אפשרי בתחום בריאות הנפש והרפואה אולם הנ"ל הם השימושים הנפוצים ביותר. אם מעניין אותך תחום ספציפי כתבי זאת ואנסה לפרט. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, היתה לי מערכת יחסים מאוד סבוכה עם הרבה עליות וירידות ובתקופה האחרונה בעיקר ירידות. מערכת היחסים הסתיימה ובסיומה נשארתי עם הרבה סימני שאלה. לעולם אדע אדע באמת מדוע זה נגמר כיוון שבן זוגי לשעבר לא אמר מה הסיבה במפורש למרות שלקראת סוף יחסינו זה היה ברור יותר מכל שדריכנו צריכות להפרד. רוצה אני לשתף אתכם במספר סימני שאלה שנותרו אצלי , מקווה מאוד שתעזרו לי: לבן זוגי היו הרבה ידידות והדבר מאוד הפריע לי , את הקשרים איתן הוא היה קושר בכל דרך שהיא גם בתחנת אוטובוס ( אני מקצינה ע"מ להמחיש עד כמה בקלות יצר קשרים והקסים את המין השני ) הקשר שיצר איתן מאוד הפריע לי וגרם לי לקנא לו.למרות ידיעתו שזה לא מקובל עליי, המשיך בדרכו וטען שהוא רק מפלרטט איתן....... האם הייתי צריכה להבליג על שיחותיו עם ידידותיו? האם הייתי צריכה להעלים עין? האמנתי לו שאין מבחינותו שום קשר מלבד שיחות הטלפון אך מצד המין השני השיחות התעצמו וזה הגיע למצב כמעט יום יומי ,הן כמובן לא ידעו על קיומי לכן אני משערת שהמשיכו להתקשר.דבר נוסף, האמנתי במערכת יחסים הזו ואני עדיין מאמינה, אך קורה שלמרות שההגיון אומר שדרכינו צריכות להתפצל ואני עדיין אוהבת מזה חצי שנה אני זו שבעיקר מתקשרת ומבקשת לחזור. (הוא נתן לי לגיטמציה להמשיך ולהתקשר אליו)יש לי בקורת עצמית מאוד קשה ואני לא מצליחה לסלוח לעצמי על שלא ידעתי לסיימה בזמן. (אני רק רוצה לציין שאני זו שנפרדתי וחזרתי כל הזמן, הוא לא נפרד מעולם גם בעת כתיבת שורות אלו). אודה על תשובתכם אילנית

אילנית שלום רב, את מעלה במכתבך מספר נושאים: הקנאה שלך בחברך, הפלירטוט שלו עם אחרות, הכעס שלך על התנהגותו הבלתי מתחשבת ברגשותיך והבילבול הפנימי שלך מכל המתרחש. את מספרת שהחלטת לעזוב אותו, אך את לא חשה שלמה עם ההחלטה. נראה כי את לא משוכנעת לגמרי לגבי זכותך להיות "האחת והיחידה" עבור חברך, גם אם מדובר רק בידידות לפלירטוט או שיחות טלפון. אני חייבת לציין כי תמוה בעיני הנושא של שיחות הטלפון עם בנות שאינן יודעות על עצם קיומך. בעיני יש בכך טעם נפגם. לגבי נושא הקנאה, זהו נושא מורכב. אפשר לבחון אותו לאור מערכות יחסים נוספות שהיו לך בעבר או שקיימות כיום. ייתכן והתנהגותו הספציפית של חברך עוררה בך את הקינאה, וייתכן והקינאה איננה קשורה כלל אליו או לקשר בינכם, והיא מבוססת על סגנון אישיותי שלך. את כל אלו ועוד, תוכלי לבחון ולהבין ביתר שאת בטיפול פסיכותרפויטי. תחושות האשמה שלך יחד עם כעסים וחששות לא מעובדים, הם סיבה מצויינת ללכת לטיפול. אין בכך הכרח דחוף, אולם לאור ההרגשה הלא טובה ממצבך כיום (כך לפחות אני חשה ממכתבך), רצוי להגיע לטיפול. אם יש לך את היכולת להעמיק ו"לחפור" בעצמך, ולהסתכל לדברים בעיניים מפוקחות, את יכולה לנסות לפתור את הסבך בעצמך. אולם עד כה נראה שתהליך זה קשה עבורך, ולכן כדאי לשתף מישהו נוסף, עדיף מטפל. אם את זקוקה להמלצות את יכולה לכתוב לי אימייל או להתקשר אליי, פרטיי נמצאים בכרטיס האישי שלי. בהצלחה, טלי פרידמן

טלי שלום, ראשית אני מודה לך על שהקדשת מזמנך והשבת לשאלתי.לפני כשבעה חודשים כאשר יחסינו התחילו להדרדר פניתי לטיפול מקצועי אשר עזר לי ועדיין עוזר. למדתי על עצמי הרבה דברים שלא הייתי מודעת להם קודם לכן וזה כמובן חיזק אותי. לגבי הקנאה באיזשהו מקום למדתי " לחיות " עם זה וכל עוד יחסנו היו טובים ניסיתי להבליג על שיחותיו למרות שזה נורא הפריע לי ונורא כעסתי על שהמשיך בשלו ולא כבד את הרגשתי. החלטתי לסיים את הקשר למרות אהבתי העזה אליו, אני יודעת שהזמן יעשה את שלו ואהיה מאחוריו. אני רוצה להוסיף ולציין שמלבד " הידידות " שהיו לו כמובן שהיו עוד גורמים לעצם פרדתנו. הדבר הכואב מכל הוא שהפסיכולוגית שלי אמרה שהוא רוצה להיות איתי והוא אוהב אותי אבל לא יכול. יש לו כנראה פחד ממחוייבות או משהו כזה ולכן המשכתי לקוות שאוליי דברים יסתדרו. עברתי ואני עדיין עוברת מסכת ייסורים כל מה שנותר לי הוא לאחל לעצמי שקט ושלווה. תודה לך אילנית

נראה שהוא לא נפרד מאף אחת אף פעם, מה את רוצה שיך בידואי עם הרמון נשים? כי זה מה שהוא. וזה מתאים אולי לערב הסעודית, אבל לא כאן.

תודה רבה! אני בטוחה שיש הסבר הגיוני לכך שהוא יוצר קשרים, כנראה שזה מחזק לו את האגו. אני כועסת על עצמי שהמשכתי לתלות בו תקוות זה רק גרם לו להרגיש טוב יותר. אבל באיזשהו מקום אני יודעת שהידידות שלו נעלמות ברגע שהן מכירות גבר אחר והוא בסופו של דבר נשאר לבד!!!!!!!!!! אין לי שמץ של מושג עד מתי ימשיך עם זה, זה לא מעניין אותי. משאלתי היחידה היא שקט ושלווה!!!!! תודה אילנית

נראה שעשית את הדבר הנכון והבוגר עושה רושם שמדובר בבחור עם קושי ביצירת קשר אינטימי מחייב וקבוע - קושי כזה מעיד בד"כ על אישיות לא בוגרת לפעמים עד כדי הגדרה של "הפרעה באישיות" לדעתי חסכת לעצמך סבל רב נוסף בהמשך - כעת יש לך תהליך אבל מסוים על אובדן היחסים אתו - כמו בכל אבל יש לתת לזמן לעשות את שלו - הלקח לעתיד הוא להיזהר מחזרה על התקשרות דומה בעתיד בהצלחה

ד"ר פלד שלום, אני מודה לך על התיחסותך. אני עוברת תקופה קשה שמלווה בכאב מצד אחד ובהקלה מצד שני. במשך שבעה חודשים נלחמתי על מערכת היחסים, זה היה כרוך באינספור שיחות , עצות וכו'. נתתי את כל כולי ולא התייאשתי לרגע .גם שהייתי על סף התמוטטות המשכתי לקוות ולעשות כל שביכולתי.הגענו יחד למסקנה שהוא זקוק לטיפול פסכולוגי, הוא אמר שהתחיל ללכת אך בסוף הסתבר ששקר, לא היה ולא נברא.נתתי לו מס' הזדמנויות חזרנו ולאחר יום או מקסימום יומיים נפרדתי ממנו שוב, בכל הזדמנות רק התרחקנו , הוא לא הראה נכונות, נשברתי. נגמרו התקוות והמשאלות, נשארתי עם הכאב בלבד אך יחד עם זאת ישנה גם הקלה מסויימת, אין יותר שיחות נפש ואין יותר את מי לעודד, עכשיו את כל הזמן והחלל הריק אני מקדישה לעצמי. הפסיכולוגית שלי אמרה שקיים סיכוי שהוא יתפוס את עצמו ויבין שטעה ואז יחזור.... בנתיים אוספת את השברים.... תודה אילנית

שלום רב, הייתי מאד מעוניינת לקבל חומר בנושא נשיכות אצל תינוקות בני שנה ושבעה חודשים. האם הנשיכות מבטאים כעס ותוקפנות? באילו דרכים ניתן לטפל? באילו דרכים ניתן לטפל באמצעות מעון יום? תודה, ג'נט

ג'נט שלום. האם תוכלי לתת יותר פרטים: כלפי מי הנשיכות- האם כלפי ילדים אחרים? כלפי ההורים/דמויות מטפלות? כלפי עצמו? אשמח אם תעני- ואז אוכל לנסות לענות לך באופן יותר ממוקד. תודה. רוית.

ג'נט שלום, נשיכות אצל תינוקות בגיל מוקדם טבעי מאוד, לא אמור להיות לך חשש כלשהו. אחד מההתפתחויות הטבעיות שלנו זה לגלות דברים חדשים וזה אחד מהדברים... אם את מחפשת תשובות יותר עמוקות לגבי מקרה זה, פרויד יספק לך את התשובה תחת הנושא: "היצרים וגלגולי הליבידו". יוני לביא.

למיכל וגם ליעל קראתי את דבריכן בפורום קרדיולוגיה על קפיצות בלב והגעתן אישכהו למסקנה שזה קשור לחרדה או לכדור שאתן לוקחות. אני מבקשת מכן לעשות חיפוש ע"י המילה הפרעות קצב, או לב מחסיר פעימה ותראו כמה אנשים יש כמותכן. גם אני באותו מצב. בדרך כלל לאנשים שיש בעיות עם צניחת מסתם יש את התחושה המבהילה והמשתקת הזאת. החרדה רק מגבירה את התחושה הלא נעימה הזאת. את יודעות באופן טבעי כאשר חרדים הלב דופק באופן לא סדיר, חזק מדי, מוסיף פעימה, מחסיר פעימה. ישנן הרבה במצבכן, אין לכן מושג כמה. למשל - חשבתי שאני ממש לא נורמלית והגעתי לטיפול פסיכולוגי - מפני שהרופאים אמרו לי שזה פסיכולוגי - זה היה לפני שנתיים. מאז שהתחברתי לאינטרנט - נכנסתי לפורום קרדיולוגיה בכמה אתרים וראיתי המון המון אנשים עם אותן תחושות ותמיד ההמלצה לעשות אקו, הולטר, אקג וכו'. שוב - אצל חולי MVP (צניחת מסתם) הבעיה יותר שכיחה - אינני יודעת אם אתן משתייכות לקטיגוריה הזאת. מה גם שכשאר זה קורה - המוח לא שוכח ותמיד מחכים לפעם הבא שזה יקרה. אני למשל כאשר עולה כמות רצינית של מדרגות - אני כבר חושבת על אותה הפרעה ובדיוק שאני חושבת זה קורה.. אינני יודעת אם מנחם מה שאני רושמת כאן - אבל אתן לא לבד. אשמח לענות על כל שאלה אם תרצו. להת' מירב

למיכל שלום:גם אני סובלת מתופעה של קפיצה או פרפור או איך שנקרא לזה כדי שיבינו מה אומרגישים אני אמא לשניים וסובלת מזה 10 שנים וכל פעם מחדש בתקופות זה קורה כמה פעמים ביום לפעמים בלילה וכמובן זה מאוד מאוד מפחיד........... אז אם תרצי להתייעץ קצת יחד אחרי מיליון בדיקות שערכתי כרגע דר קיציס המליץ על בדיקה נוספת אלה שאנו לא מוצאים איפה עושים אותה היתי רוצה שתעני לי באימל תודה מיר

בגן של בני הונהגה שיטה חדשה שבה מי שמרביץ למחרת שומר על אותו ילד. האם שיטה זו נכונה ומקובלת? זה נראה מוזר ויוצר בעיה. מה אם אותו ילד שכביכול שומר על הילד שהוא הרביץ לו,והוא שוב מכה. ואותו ילד שמרביצים לו האם הוא לא יפתח תלות וירצה שכל הזמן ישמרו עליו. אני מצטערת אם מכתב זה נשמע מבולבל.

אלמונית יקרה, לכל גישה חינוכית יש יתרונות וחסרונות, ואולי הדרך הטובה ביותר היא לבדוק את התוצאות ולהיות ערים וזהירים. הרעיון הכללי נשמע טוב. זהו נסיון להפוך תוקפנות להתנהגות חיובית, ולחשיבה על צרכיו של השני, ואני יכול להבין את ההגיון שלה. מצד שני, הילד התוקפן עשוי לראות בשמירה סוג של עונש, ולא להבין את המשמעות החיובית שלה. אני הייתי מציע לגננת להפוך את ה'שמירה' לערך חיובי, ובעצם לתת לכל ילד בגן תפקיד של 'דאגה' לילד אחר. אבל יש להיזהר מהצעות כאלו, שבאות מבחוץ, ואני מציע שתנסי להיות שותפה למתרחש בגן, לשתף פעולה עם הגננת ולסייע לה. כך תוכלי לעזור גם לבנך, וגם להיות מעורבת בחייו ולהסיר קצת מן הדאגה המטרידה אותך. דרור

לדרור, זה מה שקרה עם הבן שלי, הבוקר הוא אמר שהוא לא רוצה ללכת לגן מכיוון שעליו לשמור על הילדה שהוא הרביץ לה. ובאמת מה שאמרת קרה! הילד לא מבין את המשמעות! אנא,כתוב את תשובתך במהרה. תודה מראש

שלום לך, אני פעם ראשונה גולשת באינטרנט , אז נעים מאד. באשר לשאלתך, לדעתי שיטה זו לא מקובלת, לא ניתן להכריח ילד להיות הבייביסיטר של אחר, כל ילד יבחר את הגב החזק שעליו הוא יכול לסמוך . לא צריך להפיל את האחריות על ילדים לשמור על הילד שהיכה. אחריותה של הגננת לטפל באלימות בגן, ולא להעניש ילד ולהזדנב אחרי אחר. אותנו לימדו וגם אותם מלמדים שיש לדבר ולספר ולא לפתור בעיות במכות ולכן אין שיטה זו מקובלת עלי. אולי נשתמע שלומית

אני מודה לך על התייחסותך לשאלה שלי, רק אתמול דברתי עם הגננת ואמרתי לה את שאמר דרור גרין. שלאחד השיטה יכולה לעזור אך לאחר היא יכולה להזיק. וכך קרה עם בני הרעיון הזה הכניס אותו לחרדה גדולה. ואתמול מסתבר שהוא שוב שמר על ילדה אחרת.ניסיתי להסביר לו שוב את הנושא. והוא שאל אותי אז מה יקרה אם הוא ישמור על הילדה נניח ואז יבוא ילד אחר וירביץ לו או לה ,אז על מי אותו ילד בעצם ישמור. אם אותו ילד ישמור על הילדה אז מה בעצם יקרה איתו. שניהם ישמרו עליה או רק אחד? היום הוא אמר לי בחיוך שהוא לא הולך לגן והוא היום יעשה בעיות.. אני מקווה שהדברים ייסתדרו.

ברצוני לשאול אם מי שהא ממשתמשי הפורום נתקל בבעיה שאםלוקחים תרופה זו או כל תרופה נגד חרדה סובלים מכאבי גרון או חולשה. או רגישות יתר לקור.

אלו לא תופעות מוכרות עם קלונקס

נראה לי שהתופעות שאתה מתאר אופייניות לסיבות שבגללם אתה נוטל את הקלונקס ואתה צריך לשקול נטילת טיפול נוסף.

להחליף תרופה ושיטת החופשה?

מתוסכל שלום לדעתי רמת התסכול שלך גבוהה מאוד, על כן גש לקליניקה און ותנסה שם לפתור את הבעיה. אני משוכנע ששם תפתר הבעיה. אמיר

דר' קפלן יקר, צר לי על אי ההבנה אך יחד עם זאת ,אבן נגולה מליבי. מרוב חשש לא שמתי לב לדברים.(כנראה שבוחן המציאות אצלי באמת לקוי) בכל אופן אני שמחה שטעיתי. באשר לשאלה שלי, איך פותרים את התופעות של ההפרעה הזו? ע"י תרופות,טיפול בשיחות,איזה סוג של טיפול? מודה מראש על התשובה.

אלונה שלום דבריך לגבי הפרעת אישיות גבולית מעוררים אצלי שאלה. זה בכל זאת לא כמו לומר, "יש לי דלקת", או אפילו "יש לי דיכאון". את משתמשת במונח שלא מגדיר בעיה אלא אבחנה פסיכיאטרית. לכן התשובה לשאלה פשוט אינה אפשרית בעיני. כדי לענות על מהו הטיפול המתאים צריך להבין קודם כל מה מטריד (בין אם דבריך הינם לגביך אישית או לגבי אדם אחר, או אפילו אם זה לצורך התעניינות כללית בלבד). אדם איננו מוטרד בד"כ ממשהו כמו "הפרעה גבולית" (אלא אם מישהו דיבר איתו על זה ושיכנע אותו שזו בעייתו). הוא מוטרד בד"כ מדברים שהוא מרגיש, כמו למשל, בעיות בקשר, תחושת דיכאון, וכו'. כמובן שניתן אם רוצים לתרגם תופעות כאלה לאבחנה פסיכיאטרית. אני לא מכיר טיפול להפרעת אישיות גבולית כי אני לא מוכן לקבל הגדרות כאלה של "אישיות חולה" ברמה הטיפולית. כדי להתאים טיפול צריך להבין לעומק מה הבעיה שמטרידה ומהי ההסטוריה האישית שהובילה לבעיה הזו. במידה ואותו אדם אובחן ע"י גורם מקצועי (וחשוב לדעת מי היה אותו גורם מקצועי, מה הרקע שלו, ולשוחח איתו כדי להבין בדיוק למה הוא התכוון, כי יכולות להיות כאן אפשרויות רבות) אז ניתן להיעזר במידע הזה כמשתנה נוסף בתמונה הכללית. אני לעולם לא אקבע טיפול על סמך אבחנה אישיותית, גם אם נעשתה ע"י איש מקצוע מעולה. במקרה כזה חייב לבוא בחשבון מבחן "המפגש האישי", כלומר התרשמות מוחשית של האדם והבעיה אותה הוא מעלה ואז אפשר לחשוב על פתרון. בשורה התחתונה: תלוי מה מטריד, ולפי הבעיה שמטרידה, צריך לקבוע את הטיפול המתאים. אם תתארי את התופעות שמטרידות ולא את האבחנה, אוכל לנסות להמליץ על טיפול מתאים. ובכל זאת אוכל לצטט מה מקובל בספרות לגבי האבחנה שציינת. מקובל בספרות המקצועית להמליץ על פסיכותרפיה ארוכת מועד לטיפול בהפרעת אישיות גבולית. במצבים מסויימים ניתן לקחת תרופות אבל אין לגבי זה כלל ברור וידוע מראש, לא לגבי עצם לקיחת התרופות ולא לגבי סוג התרופה - זאת מאחר והטיפול התרופתי אינו מטפל ב"הפרעת האישיות" אלא בסימפטומים נוספים המתלווים להפרעה, כמו למשל חרדה, התפרצויות זעם וכו'. בברכה ד"ר אורן קפלן

מטריד אותי : שאני לא יציבה רגשית ,רואה הכל בשחור או לבן,לא מסוגלת לקיים קשר לאורך זמן. אימפולסיבית,או שאני מוצפת ברגשות ולא יודעת איך להסביר אותם לבין לא להרגיש דבר. לא מסוגלת לבטא כעס רק ע"י זה שאני חותכת את עצמי. כל הזמן יש לי תחושה של ריקנות ושעמום. פחד נטישה ענקי. ועוד... הייתי בטיפול מספר שנים אצל פסיכותרפיסת והפסקתי כי זה היה יותר טיפול שניסה לשנות אותי ואני רציתי לנבור בעבר ולדעת מאיפה צומחים הדברים. הייתה תקופה שבה לקחתי סרוקסט אך הפסקתי כי לא יכולתי להרגיש דבר.פשוטו כמשמעו. אני בת 36,נשואה עם שלושה ילדים ועד היום אינני יודעת מה אני רוצה בחיי ומחיי. רוב המאמץ שלי מופנה לגידול הילדים ואני משתדלת לתת להם דברים שלי אין ואני לא מדברת על דברים חומריים. אני יותר ויותר מתרחקת מחברה אנושית וככל שאני מנסה לעשות סדר בבלאגן כך הדברים מסתבכים אצלי.

שלום רב אני בחור בן31 הסיפור שלי מתחיל בשנת 97 כשאני ואשתי רצינו להביא ילדים לעולם לא היצלחנו ניגשנו לבדיקות ונימצא שיש לי בעיה של עקרות ספירת זרע 0 התחלנו תהליך הפריה ביום של השאיבה של אשתי עברתי ניתוח ביופסה ומצאו לי בדרך נס 13 זרעים עברנו תהליך הפריה קשה ואשתי נכנסה להריון תאומים במהלך ההריון נמצא בעיה לבתי ונאלצו לילד את אשתי בשבוע 31 הבת נולדה 900 גר והבן 1800 עברנו חודשים מאוד קשים בפגיה אחרי חודשים חזרנו עם הלדים הביתה וגידולם היה מאד קשה כשהם היו בני חמשה חודשים מצאו לי סרטן מסוג לימפומה עברתי שנה מאוד קשה וניצחתי נכון להיום את המחלה. אחרי שישה חודשים מצאו שבתי חירשת המצב שלי קשה אני עצבני לא מרוכז לא מתפקד בעבודה האם אני צריך עזרה מקצועית ואם כן של מי ואשמח לקבל גם כמה עצות מועילות למצב כמו שלי

דודו שלום רב, קראתי את מכתבך והדבר הראשון שחשבתי עליו זה כמה כוח צריך להיות לך כדי לעבור את כל מהלך החיים הזה שאתה מתאר. השתלשלות המאורעות בחייך נראית קשה, מייסרת ומתישה. מדהים לראות כמה כוחות יש לך כדי לעבור כל משבר חדש שוב, ולצאת ממנו בצורה מחוזקת. כעת, במשבר האחרון אתה חש מיואש. אולי בפעם הראשונה אתה מרשה לעצמך להרגיש קצת יותר חלש. אחרי כל כך הרבה זמן של חוזק. אתה שואל האם זה זמן מתאים לטיפול, ובעיני אין כאן שאלה בכלל. אתה עובר דברים כל כך מאסיביים ומורכבים, ומן הראוי שיהיה לך את המקום להביא את החששות, הפחדים, היאוש, הצער, הכעס וכל היתר. אני אשמח לעמוד לרשותך בהמלצות על מטפלים. אתה יכול לפנות אליי באימייל או בטלפון, הפרטים בכרטיס האישי שלי בהקלקה על שמי. שיהיה לך כוח להמשיך, בברכה, טלי פרידמן

לכל מי שמתעניין: ב-24.01 -באוניברסיטה העברית - הר הצופים (בירושלים) בשעה 20:15 , ב"בית הלל" , מתקיימת הרצאה של ד"ר אילנה ברגר בנושא טרנסגנדר....

הי! תודה על המידע. זוכרת את המכתב של קרן ניצן? אני שמחה בשבילה ובשביל כולנו על כל התענינות בנושא. ישר כח!

מה זה?

מדוע בכתבות על פשר החלומות לא מזכיר הכותב את המקורות להסברים הפסיכולוגיים (הכתבות מתבססות ברובן על התאוריות של פרויד) אין לי ויכוח עם התיאוריות אך רצוי להביא דברים בשם אומרם כיוון שתחום זה הוא מורכב והרבה עדיין לא ידוע לנו עליו לכן הצגה של התיאוריה של פרויד היא במקומה אך יש לציין זאת בגוף בכתבה.

מסכימה איתך. טלי פרידמן

שלום! אניהרבה פעמים בזמן האחרון עצבנית. הדבר התחיל לפני קבלת המחזור החודשי או הביוץ. בזמן האחרון המצב הרוח הכועס הרבה יותר ולא לפי זמנים. הדבר גורם לי ליותר עצבים כי אני מרגישה שבגלל שאין סיבה הדבר גורם לי ליותר עצבים. אני גם בזמן האחרון לא ישנה כל כך טוב ( אני מרגישה שאין סיבה) לאי שינה טובה . האם יש צורך לפנות לרופא? או בגלל הגיל (40 ) אולי יש איזו סיבה או ההורמונים? בבקשה תנו תשובה או הצעה? תודהמ ראש

אוס יקרה, כל ההשערות שלך נכונות. יתכן ומצב הרוח שלך נגרם מהמחזור, ואולי בגילך אכן חלים שינויים המשפיעים גם על השינה ומצב-הרוח. בהחלט כדאי לפנות לרופא, להתייעץ אתו ואולי גם לבקש בדיקה כללית. לעתים תופעה פיסית מסוימת עשויה להשפיע על מערכות אחרות, וחשוב להתמיד ולבדוק. בברכה, דרור גרין

שלום רב. יש לי שתי שאלות לגבי חלומות. בתור התחלה אני זוכר המון מהחלומות שלי עד פרטים דקים מאוד. לפני זמן מה היה לי חלום על סבי שנפטר לפני פחות משנה בו הוא מדבר אלי משהו מאוד חשוב אבל בבוקר זכרתי רק שדיברתי איתו וזה היה חשוב אבל לא זכרתי על מה. מה זה אומר? שאלתי השניה היא שבזמן האחרון שי לי חלומות שבהם אני פוגש משהו שהיה חבר שלי בביה"ס מזמן ואני חולם שרודפים אחריו אנשים "רעים" ואני עוזר, וחלמתי כמה חלומות שונים אבל עם רעיון כללי זהה. מה זה אומר? בלי כל קשר אני סובל מבעיית שינה של "פאזה מאוחרת" האם זה קשור לסיבה שאני זוכר חלומות? תודה רבה.

בוקר טוב יש לי שאלה לגבי חלום שחלמתי ומאד מטריד את מנוחתי: בחלום אני נמצאת בחנות למכירת זהב, בחנות אני מוכרת את טבעת הנישואים שלי ובוחרת אחרת תחתיה לאחר מכן, נביא בשם "אושו" (פתיחה בקלפים כמו טארוט) פותח לי קלפים ומציג בפני קלף בו כתוב בכתב מאד גדול וברור "הכל באשמה שלך" קמתי מאד מוטרדת מהחלום הזה אני רוצה לדעת האם יש השלכות לגבי הזוגיות שלי אני נשואה ואם ל 3 ילדים אודה על תשובה מהירה שכן אני מוטרדת מאד

שלום רב עדי צר לי מאוד אבל גם אני רק פרסמתי שאלה ואני לא יודע לענות לך. שיהיה לך בהצלחה.

בוקר טוב יש לי שאלה לגבי חלום שחלמתי ומאד מטריד את מנוחתי: בחלום אני נמצאת החנות למכירת זהב, בחנות אני מוכרת את טבעת הנישואים שקיבלתי מבעלי ובוחרת תחתיה טבעת אחרת ועונדת אותה. לאחר מכן אני נמצאת עם פותח בקלפים בשם "אושו" (כמו טארוט) והוא פותח לי קלפים ושולף קלף ובו כתוב בכתב גדול וברור :"הכל באשמה שלך" אני בת 29 נשואה ואמא ל 3 ילדים האם יש השלכות על הזוגיות שלי? האם גורם זר (הטבעת שבחרתי) מאיים על הזוגיות של בעלי ושלי? אבקש התייחסות מהירה שכן אני מאד מוטרדת תודה עדי

לטלי פרידמן: שלחת לי אימייל. הוא הגיע לא קריא בג'יבריש, שלחת לי אותו אני מניח עם פרטים על מטפל/ת שאמרת שאת מכירה. אנא שלחי לי שוב לכתובת שאציין להלן: [email protected] תודה. לד"ר פלד: התקשרתי לד"ר רשף מבי"ח העמק, ומתברר שאינו מטפל עוד באמצעים של רפואה אלטרנטיבית. שמעתי שיש תנועה/ארגון בחו"ל שמטרותי המוצהרות הם טיפול במחלות נפש באמצעות כלים מהעולם ההוליסטי. ידוע לך על כך? אוד על תגובתך.

אבי שלום רב, שלחתי לך אימייל לכתובת החדשה. אני מקווה שזה הגיע בסדר. בברכה, טלי פרידמן

תצוגה - קידוד ושם נסה את אפשרויות הקידוד השונות בעברית

> לד"ר פלד: התקשרתי לד"ר רשף מבי"ח העמק, ומתברר שאינו מטפל עוד > באמצעים של רפואה אלטרנטיבית. > שמעתי שיש תנועה/ארגון בחו"ל שמטרותי המוצהרות הם טיפול במחלות > נפש באמצעות כלים מהעולם ההוליסטי. ידוע לך על כך? לא לא ידוע לי על כך העובדה שפסיכיאטר טוב כמו דר' רשף וויתר על השימוש בטיפולים כאלו למחלות נפש אומר לך משהוא על כך לא? כנראה שטיפולים אלו לא באמת יעילים למחלות נפש

אבי שלום נסה להתקשר לד"ר איתי שצקר מקופ"ח כללית רפואה משלימה בגבעתיים טלפון 03-6722603 ותוכל להתייעץ איתו בנושא בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן, שלום. אני בת 26 ולוקחת סרוקסט כשנתיים עקב התקפי חרדה קשים שמהם סבלתי עד כדי אבוד ההכרה לעתים. הסרוקסט עזר לי מאוד בזמנו אך החלטתי שעליי להפסיק. לפי עצת הרופא הורדתי את המינון לחצי כדור למשך 10 ימים ולאחר מכן הפסקתי לגמרי. כעת אני מרגישה חולה לגמרי: יש לי בחילה חזקה מאוד כבר 6 ימים ברציפות (מאז שהפסקתי לגמרי) כמו כן יש לי שלשולים , תחושה חזקה של חולשה כללית, כאבי שרירים, סחרחורות וכן התקפי בכי תכופים ותחושה כללית של פחד ודכאון. השאלה שלי היא: האם התופעות הללו הן טבעיות ואם כן כמה זמן ייקח להן לעבור לגמרי? האם יש סכוי שהתופעןת לא יעברו? מה עליי לעשות כדי להתגבר על התחושה האיומה הזאת?(שדומה לגמילה מסמים) אני מאוד זקוקה לתשובתך בהקדם כי אני חשה חסרת אונים לגמרי אציין רק שהייתי במקביל גם בטיפול פסיכולוגי במשך שנה וחצי שנפסק בצורה פתאומית עקב מותו של הפסיכולוג. מצפה לתשובה בקרוב תודה רבה - רחלי אם יש אנשים שעברו דבר דומה- אשמח לעצות ולעזרה.

רחלי שלום שאלתך עלתה בעבר בצורה כזו או אחרת בפורום ואני מצרף להלן את הסברי. חשוב להדגיש שאין התמכרות לסרוקסט והתופעות שאת מתארת קשורות להתקפי החרדה. יתכן שהחשש ממה יקרה כשתפסיקי את התרופות גרמו לכך שחשבת על כך עוד ועוד וכך נוצר למעשה התקף חרדה רק מעצם הפסקת התרופה. זוהי תופעה מוכרת וידועה ולכן מומלץ להפסיק תרופות נגד חרדה רק אחרי רכישת כלים אלטרנטיביים להתמודד עם החרדה. לכן אינני יודע אם הפסקת התרופה באופן מוחלט היתה נכונה מבחינתך, ולאור הסימפטומים שאת מתארת והסבל הקשה כדאי לחזור לפסיכיאטר ולהתייעץ האם לשוב וליטול את התרופה. כאמור, בהנחה שאכן הגעת למסקנה שאת רוצה להפסיק את התרופות, הפתרון הוא קודם כל להתחיל ולמצוא דרכים אלטרנטיביות, לאחר מכן להפחית את מינון התרופות, וכך עד הפסקה מלאה. כמובן שלא כדאי להפסיק את התרופות לפני שגיבשת דרכים חליפיות להתמודד עם החרדה. במידה וניסית עד היום שימוש בתרופות בלבד אני ממליץ לפנות לטיפול פסיכולוגי. תוכלי להיעזר בטיפול כדי להפחית את השימוש בתרופות או אף להפסיק את השימוש בהן לחלוטין. את כותבת שהיית בטיפול פסיכולוגי שהופסק עקב מות הפסיכולוג. אני מתאר לעצמי שזו חוויה קשה בפני עצמה. האם ניסית להתחיל טיפול חדש לאחר מכן? לדעתי זו עשויה להיות הדרך הנכונה שתאפשר לך בסופו של דבר להפסיק את התרופות. ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בחרדה. באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית (שאותה את מכירה). כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים שיש לעבדם בטיפול. גישה אחרת טוענת שאין בהכרח קשר בין הדברים: יתכן שישנה בעיה פסיכולוגית כלשהי ואולי רצוי לטפל בה, אבל היא אינה דווקא קשורה לסימפטומים של התקפי החרדה. גישה זו טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי קצר מועד ולשפר את איכות החיים. הגישה גורסת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה עצמית והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. גם הגישה התרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. בנושא זה תוכלי לקבל ייעוץ מד"ר פלד בפורום. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי פניקה יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן תןדה על תשובתך המהירה אך דבר אחד לא הבנתי: אתה אומר שהתופעות אותם אני חווה עכשיו קשורות לחרדה בלבד אך האם לא יכול להיות שהן קשורות גם לזה שהגוף הפסיק לקבל "חומר כימי" מסויים אע"פ שאין זו תרופה הנחשבת ממכרת? האם בעצם אתה אומר לי שאין סיכוי שתופעות אלה יחלפו מעצמם תוך מ"ס ימים? אנא תשובתך בהקדם תודה רחלי

רחלי כתב/ה: > > לד"ר קפלן, שלום. > אני בת 26 ולוקחת סרוקסט כשנתיים עקב התקפי חרדה קשים שמהם סבלתי > עד כדי אבוד ההכרה לעתים. הסרוקסט עזר לי מאוד בזמנו אך החלטתי > שעליי להפסיק. > לפי עצת הרופא הורדתי את המינון לחצי כדור למשך 10 ימים ולאחר מכן > הפסקתי לגמרי. > כעת אני מרגישה חולה לגמרי: יש לי בחילה חזקה מאוד כבר 6 ימים > ברציפות (מאז שהפסקתי לגמרי) כמו כן יש לי שלשולים , תחושה חזקה > של חולשה כללית, כאבי שרירים, סחרחורות וכן התקפי בכי תכופים > ותחושה כללית של פחד ודכאון. > השאלה שלי היא: האם התופעות הללו הן טבעיות ואם כן כמה זמן ייקח > להן לעבור לגמרי? > האם יש סכוי שהתופעןת לא יעברו? מה עליי לעשות כדי להתגבר על > התחושה האיומה הזאת?(שדומה לגמילה מסמים) > אני מאוד זקוקה לתשובתך בהקדם כי אני חשה חסרת אונים לגמרי > אציין רק שהייתי במקביל גם בטיפול פסיכולוגי במשך שנה וחצי שנפסק > בצורה פתאומית עקב מותו של הפסיכולוג. > מצפה לתשובה בקרוב > תודה רבה - רחלי > אם יש אנשים שעברו דבר דומה- אשמח לעצות ולעזרה.

אוי רחלי - קוס אמק על הסרוקסט הזה. כבר 3 וחצי שנים אני לוקחת אותו ונראה לי שהתחתנתי חתונה קתולית. ניסיתי לרדת במינון מכדור אחד ביום לכדור ביומיים ועד לכדור אחד בשלושה ימים ואפילו ארבעה אבל אז התחילה לי חולשה אדירה בשרירים עד כדי כאב. לפעמים, כשהלכתי ברחוב, הרגשתי שהרגליים פשוט לא מחזיקות אותי. תופעה נוספת אך מוזרה לאללה היא כאבי הראש הבלתי נסבלים - לא בגלל עוצמת הכאב כי עם זה אפשר להתמודד אלא בגלל "תחושת השכרות" (או חוסר המיקוד) המגעילה והבלתי נסבלת ממש שמתלווה אליהם. וכמובן שהחרדות הופיעו ביתר שאת עם הרגשה דכאונית משהו. זהו - אלה התופעות שלי. חשוב מאד - כדי להיגמל - לעלות על הסיבה הרגשית שאולי מניעה את כל מערכת החרדות הזו. הרי את יודעת - חרדות לא מופיעות סתם. ישנה סיבה עמוקה מאד שהתחילה את הכל. אמנם לרדת עד לשורשים זה קשה נורא ויש כאלה הגורסים שאפילו מיותר (יש בזה משהו) אבל צריך להתחיל במין מסע פנימי אל תוך עצמך כדי לגלות מה העניין. אך את זה מומלץ לעשות עם פסיכולוג שיעזור לך בתהליך הזה - כמעט תמיד יש שם איזו תיבת פנדורה נעולה. אני את שלי פתחתי - פחות או יותר. לפחות עכשיו יש סיבה ראויה לדברים. ואני מטפלת. אני יודעת בבירור שאני בדרך לפרק את כאביי מנשקם. ואז... הגמילה מהסרוקסט תהיה יותר קלה. ובזמן הנכון. איכשהו משהו בתוכי אומר לי שזה לא נכון (אף שזה מובן מאד) לחטוף "קריזה" יום אחד ולהחליט שאתה מפסיק לקחת כדור שאתה נוטל במשך שנים ועדיין זקוק לו. צריכה להתלוות לכך הרגשה עמוקה של שינוי מנטלי ו/או רגשי. אחרת, לדעתי, אפילו אם תפסיקי עם הסרוקסט - אותו גורם רגשי שהניע את החרדות ילבש צורה אחרת. דעי דבר אחד - החרדות זו הדרך של הנפש שלך לקרוא לך - ישנם כאבים ורגשות לא פתורים שאת צריכה לגלות, לחוות שוב ולהשתחרר מהם. שמרי על קשר, דרך הפורום. שלך, מיכל

מיכל ורחלי שלום! מיכל, לך אני חייבת טלפון ולא שכחתי, אני רוצה לדבר איתך, אתקשר בימים הקרובים!!! רחלי, שלום גם לך. מיכל פתחה את תשובתה אלייך בקללה עסיסית ולא נותר לי אלא להצטרף אליה... רחלי יקירתי, כמה פעמים שניסיתי להפסיק את הסרוקסט (כבר הפסקתי לספור) והתופעות שתארת מגיעות גם אצלי, אבל זה פשוט לא יאומן, כיוון שמה שציינת זה בדיוק מה שאני מרגישה. יש לי כמו שפעת קשה מלווה בדיכאון. אני שומעת שיר ברדיו, אני מתחילה לבכות, הרגליים שלי הופכות להיות ג'לי, כולי כואבת, אני רק רוצה לישון והכי גרוע מן סחרחורות בלתי מוסברות של חוסר מיקוד, כאילו אני "מאבדת" אחיזה עם הסביבה. ואז כמובן אני "בורחת" אל הסרוקסט חזרה. לפעמים אני שואלת את עצמי, מה הרופאים לא מספרים לנו בקשר לתרופה הזאת שהיא גורמת לכל הזבל הזה??? בדיוק בימים אלה אני לאחר ניסיון הפסקה כושל, חזרתי ואני לוקחת עכשיו חצי כדור, כרגע זה נראה סביר, מי יודע אולי עד סוף ימי חיי אני אשאר עם הכדור הזה תקוע לי בגוף!!! מקווה לשמוע מכן תגובה, תמי

מיכל תודה על תגובתך רציתי לדעת כמה זמן הצלחת להיות "נקייה" לגמרי מסרוקסט עד שנשברת שוב? כי לדעתי אולי צריך לסבול תקופה קשה אבל אח"כ התופעות האיומות האלו ייעלמו הרי לא ייתכן שהחולשה הזאת תישאר לנצח לא??? שלך רחלי

מה הן הטכניקות לפיתוח יכולת זכירת החלום? ושלב מתקדם עוד יותר: הזמנת חלום כפתרון בעיות?

רינה שלום שני הנושאים שציינת מעניינים, אבל הם לא בהכרח שלב מתקדם יותר אחד של השני, אלא יכולים להיות גם שני נושאים בלתי תלויים. יש דעות חלוקות בנושאים הללו וכניראה שישנם הבדלים אישיים גדולים ביכולת (או במוכנות) לזכור חלומות או "להזמין" חלומות. בשורה התחתונה מדובר פשוט במודעות רבה יותר. למשל, אנשים שמנהלים יומן חלומות זוכרים עם הזמן יותר ויותר טוב את חלומותיהם. ככל שחושבים יותר על החלומות ניתן גם "להזמין" חלום. בגישה הטיפולית היונגיאנית יש שימוש רב בטכניקות הללו. ניתקלתי בשני אתרים מעניינים בנושא חלומות ואני מצרף להלן את כתובותיהם. אני חושב שהאתר השני שלהלן מעניין במיוחד לאור שאלותיך, למרות שלא גיבשתי את דעתי עדיין בנושא שהוא מציג. http://www.geocities.com/Paris/Musee/8943 http://www.e-srael.co.il/private/ATIDIM/MADA/1061 בברכה ד"ר אורן קפלן

היי ! שמחתי מאד לראות שהמלצת על האתר שלי כאן, זה באמת מאד מחמיא ! הנושא באמת מאד מרתק ומעניין ואני מציע לכל אחד לנסות ! אלון ברמן - יוצר ועורך אתר החלומות הצלולים ! כתובת האתר - http://www.e-srael.co.il/Private/ATIDIM/MADA/1061 תודה שוב, אלון.

שלום כולם! זוהי הפעם הראשונה שלי בפורום כלשהו, זה לא שלא ידעתי על אפשרויות השימוש בו אלא שבמקרה הזה פשוט לא מצאתי בשום מקום אחר מענה לשאלות שמטרידות אותי כשנה ..והנה כמה מהן לפניכם/ן: לאחרונה מלאו לי 30, שמעתי פעם שיש משבר סביב הגיל הזה, האם זה נכון, ונפוץ, ומה התופעות הנפוצות בו? אני נשואה, אמא לשניים, עובדת, לומדת וחיה לכאורה חיים נורמליים....אך ברור לי שמשהו כאן משובש, אשמע צינית אם אומר שאני מקוה שזה רק משבר חולף ושזה יעבור....? מישהו כאן יודעת או יודע על מה אני מדברת? אשמח מאד לשמוע חויות עצות וכל דבר שיכול לעזור לדעתכם... המון תודה-אביגייל

אביגייל שלום התפתחות החיים מזמנת חוויות חיוביות ושליליות תמיד. גיל 30 הוא מספר עגול, וכמו בהרבה מספרים עגולים למיניהם זה יכול לעורר מחשבות של חשבון נפש, מה עשיתי עד היום וכיצד הייתי רוצה לראות את עצמי בעתיד. זה נכון להרבה מאוד גילאים נוספים, כמו גם לאירועים מיוחדים לאורך החיים שמעוררים את מחשבות חשבון הנפש. לפי דבריך כנראה שאת עושה כעת חשבון נפש עם עצמך לגבי חייך. את מציינת שלכאורה הכל תקין, עובדת, ולומדת, אבל משהו מבפנים מתריע שבכל זאת לא הכל תקין. השאלה האם את יודעת במה מדובר, מה היית רוצה שיהיה אחרת, איפה היית רוצה לראות את עצמך בעוד 10 שנים למשל. שאלות כאלה מעוררות לעיתים רצון לפנות לייעוץ פסיכולוגי ולבחון אותן בצורה יסודית ועמוקה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לדר' קפלן ראשית, המון תודה על ההתייחסות. שנית, אומר שקשה לי להצביע על נקודות ספציפיות בעייתיות. באופן כללי, אכן מתנהל אצלי כרגע חשבון נפש כמו שציינת אך בנוסף לחשבון "מה עשיתי ומה לא" יש מרכיבים אחרים כמו רצון להנות מכל מה שהחיים מוכנים להציע כמו חזרה למוסיקת פופ (מצחיק נכון?) סגנון לבוש צעיר יותר (ג'ינס וטריקו) והחלק המפחיד יותר אך גם הנעים יותר כמובן הוא נטייה להתאהבויות מהירות כאלה בבנים...(או קיי , או קיי בגברים...נסחפתי הה?) בקיצור, ממבט "חטוף" על עצמי אני חושבת שחלה אצלי חזרה מסויימת לתקופת הטיפש עשרה. נשמע הגיוני? מתאים לאיזו תאוריה? מה יש לפסיכולוגיה להציע לי? שוב , המון תודה אביגייל

נראה מה תגידי כשתגיעי לגיל 40, אולי לא תהיה לך עבודה והילדים יתחילו להתבגר.

חביבתי - מנסיון, אין משבר, יש תהיות. שוחחי על כך עם בעלך, (אם אפשר והוא פתוח) ותראי כמה שהכל נהיה קל.

נימת הזלזול שבתגובתך צורמת לי ,, אתה או את יודעים בכלל על מה מדובר? כמו שזה נשמע מכאן, את/ה מסוג האנשים שיודעים הכל... אביגייל

הייתי אומרת, זה כבר גיל יותר מבוגר, זה נשמע מפחיד, את כבר לא בת עשרים, את כבר ילדה גדולה. תרגעי חמודה, החיים עוד לפניך, יש לך ילדים אחריות, עכשיו כבר אי אפשר לשחק באבא ואמא, כמו הילדים, עכשיו זו מציאות אמיתית. תשמחי, יש בנות בגילך שעדין מחפשות חתן, או מחכות להריון שלא מגיע. זה סתם מצב רוח כזה, וזה עובר.

לא רוצה להשמע מתנשאת או כועסת, אבל למרות שאתם רוצים לעזור....אתם ממש לא מבינים היכן אני נמצאת...גם אני ריאלית כמוכם רוב הזמן...אבל תבינו, מה שאני מדברת עליו הוא לא דבר שקל לעבור אותו בכלל, מי שעובר אותו יודע בדיוק על מה אני מדברת אביגייל

שלום לך ד"ר פלד, האם אתם זקוקים למתנדבים לצורך מחקרך בנושא הסכיזופרניה? האם המתנדבים צריכים להיות בעלי עבר או הווה סכיזופרני? אשמח לדעת. שלומית

כן תודה מדובר בסכיזופרנים כעת ובעבר

אני לא סכזופרנית וגם לא הייתי בעבר. אז לא???

טוב, זאת לא בדיוק הודעה אלא יותר שאלה ונורא חשובה. משיחת בירור דרך פורום הקרדיולוגיה שעשיתי עם בחורה בשם יעל גילינו ששתינו סובלות מאותה בעיה - תחושת פרפור בלב. לשתינו, לפעמים הלב קופץ פתאום, וישנה תחושת פרפור בחזה ובגרון שממש מקשה על הנשימה ואלהים כמה שזה מפחיד. העניין הוא שגילינו ששתינו סובלות מחרדה ונוטלות סרוקסט 1 ליום. מישהו כאן סובל מבעיה כזאת או מתופעה דומה שקשורה ללב? אנא מכם, שתפו פעולה. אולי אפשר לעלות על משהו.

מיכל שלום אלו תופעות אופייניות מאוד להתקף חרדה. במידה והבדיקות הקרדיולוגיות תקינות ובעיקר אם את יודעת על כך שאת סובלת מחרדה, אז מדובר בתופעה מוכרת וידועה שניתן לטפל בה באמצעות טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי - התנהגותי. אגב, תופעה מעניינת ומוכרת הם אנשים שעברו בעברם ארוע לב או אף ניתוח לב ואז מתחילה אצלם תשומת לב רבה לכל תחושה הקשורה לאזור הלב. אנשים אלו מגיעים בתדירות גבוהה לחדרי מיון עם חשש להתקף לב נוסף, כאשר בפועל מדובר בהתקף חרדה הקשור סביב החשש (המובן) ללקות שוב בליבם. הבעיה בכל התחושות הגופניות הללו שהן מוחשיות ומפחידות מאוד וקשה לאדם החש אותן להפריד מה שייך לבעיה רפואית אמיתית ומה תוצר נפשי. בברכה ד"ר אורן קפלן

מיכל שלום התופעה הזאת של "פרפור" מוכרת לי מאוד והיא אכן מפחידה. אני משתדלת להתגבר עליה בעזרת נשימות עמוקות ואטיות. רחלי.

שלום מיכל אני לוקח סרוקסט כחודשיים, ובתקופה זו אני מרגיש יותר רעידות בגוף, שלדעתי נובעות מהתרגשות. לדוגמא כשאני כותב שיק רועדת לי היד, לפעמים כשאני בבית קפה רועדות לי הידיים. בקיצור אין לי מושג אם עליתם על משהו. אולי נארגן פגישת החלפת חוויות על סרוקסט ונזמין את דודו טופז גם. בידידות אמיר

וואלה זה רעיון - אני מקווה שהזכרת את דודו טופז בגלל שאתה יודע שגם הוא לוקח. בן כמה אתה? ותגיד... מה הסיפור מאחורי נטילת הסרורקסט- איך ולמה הגעת אליו? ממני מ.

היי מיכל ! זאת שוב יעל , דרך אגב לא קוראים לי יעל שמי לימור ואני שמתי פשוט שם בדוי תראי .... אני כעקרון אני לא חושבת שהסרוקסט הוא הגורם לדפיקות האלו כי זה כדור חלש אבל בגלל שאני סובלת מחרות שנים כבר והיו לי התקפי פניקה גם שאני לא רוצה להיזכר בזה זה פשוט נורא אז אני היפוחונדרית והפחד כביכול שכאילו יש לי משהו בלב נותן לי עוד השראות לבעיה פזיולוגית , אני עשיתי את כל הבדיקות האפשריות : אקו , לב במאמץ , הולטר וא.ק.ג הכל יצא תקין רק שבהולטר ראו לי קצת דופק מהיר אבל לא משהו מיוחד חס וחלילה דרך אגב לפעמים קורה לך שאת מרגישה גם שאין לך מספיק אויר? יש לך לפעמים כאבים קלים בחזה או דופק חזק ומורגש? כי לי כן ... , וזה גורם לי עוד יותר להיכנס לחרדה.... בואי נאמר שהבעיה שיש לנו ( החרדות ) לא קלה בכלל....:( אז אשמח אם תעני על שאלותי ותתני לי עוד פרטים תודה לימור :)

חביבתי - אני סובל מחרדות שונות ומשונות וגם לי קופץ ומפרפר הלב וחי השטן (אני לא נשבע בשמו של ההוא....) זה מפחיד. כבר הייתי עם זה גם במיון. מיותר לציין שלא מצאו כלום... מבירור שאני ערכתי - יש לזה אפילו מינוח רפואי - PSP - והמשמעות היא דפיקת לב מוקדמת. לסובלים מחרדה יש כאלו, ואין לזה קשר לכדורים או למה שאת לוקחת. אני מטופל רק בטיפול פסיכותרפי, ומרגיש אותו דבר. זה מה יש, תתרגלי, או תחפשי טיפול טוב, או תשובה יותר מקצועית מרופא. (עדיף טיפול...)

לציפורנו של... תודה ו... אני אזכור - psp!!! צריך להתרגל, אני מניחה.

היי, אני יודעת שזה לא כל כך קשור לנושא שמדברים עליו. אבל, אני בקרוב מתחילה לקחת סרוקסט ויש לי הרבה ציפיות מהתרופה הזו שתשנה משהו, שיעזור עם החרדות ויתן לי יותר כח להתמודד. אני אשמח אם תעבירו לי פידבקים לגבי הסרוקסט והשפעתה עליכם. תודה

מיטל, הכדור מעולה - תהני ממנו. הוא יחולל שינוי בכל הקשור לחרדות. רבים הסיכויים שתמצאי את עצמך מרגישה נהדר. חזקי ואמצי, ו... שלבי את הלקיחה עם שיחות עם פסיכולוג/פסיכיאטר. זה חשוב מאד מאד.

בלי ציפיות - עדיף סדינים.

שלום, אני מטופלת אצל פסיכולוגית שח קופ"ח. החלטנו שאני אתחיל לקחת סרוקסט האם כדאי לפנות לפסיכיאטר פרטי על מנת שלא יהיו רישומים בקופ"ח, כידוע במדינתנו קיימת סטיגמה בנושא

סיון שלום זו שאלה מאוד סוביקטיבית. בעיקרון הנתונים הרפואיים הם חסויים ואם תפני לפסיכיאטר של קופת החולים, אז מעבר לחסכון בייעוץ הרופא הפרטי, תוכלי לקבל את התרופות במחיר זול מאוד יחסית למרשם פרטי. כמובן שישנו רישום, ואם תתבקשי פעם לחתום על ויתור סודיות רפואית יוכלו אולי לראות שקיבלת סרוקסט. השאלה האם הדאגה הזו נראית לך משמעותית או לא, ועל כך אין תשובה אובייקטיבית. הרי גם את הביקור אצל הפסיכולוגית יוכלו לאתר אם ירצו. לדעתי האישית גם אם ידעו שלקחת סרוקסט (או פרוזק או כל תרופה אחרת מהמשפחה הזו) וגם אם ידעו שהיית בטיפול פסיכולוגי אז אולי ישאלו כמה שאלות ואם תדעי לענות עליהם כראוי אף אחד לא יוטרד מכך. בסופו של דבר אחוז לא קטן מאוכלוסית ארצות הברית לוקחת כיום פרוזק ודומיו... בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, תודה על תשובתך המפורטת. כבר מחר אני מתכוונת לפנות לפסיכיאטר של הקופ"ח, ואני לא מתביישת בכך שאני אקח סרוקסט כרגע בראש מעייני צריך להיות בריאותי הנפשית, אף אחד שלא עבר סבל נפשי לא יכול לדעת מהו. אני מקווה שהסרוקסט יגרום לי להרגיש יותר טוב עם עצמי ועם החיים, הפסיכולוגית שלי ביקשה ממני לבחור בחיים ואמרתי לה שאני לא מסוגלת , אני מקווה שיבוא יום ואני אוכל בינתיים ההגדרה הנכונה לגביי היא בן אדם מת מהלך. ד"ר קפלן חיזקת אותי בקבלת ההחלטה וגרמת לילהרגיש נוח איתה. שוב תודה.

בני כבן 10 מטופל כ 3 שנים בריטלין בשל הפרעת קשב וריכוז. לאחרונה חלה ירידה בהשפעת התרופה עליו ובשל כך ממליצה הרופאה הנירולוגית אצלה הוא מטופל לעבור לטיפול ב Deprexan אבקש לדעת פרטים על התרופה הזאת והאם יש לה תופעות לוואי בתודה

הורים שלום- לעניות דעתי יועצי הפורום לא השיבו מאחר וזו שאלה על טיפול תרופתי, עליה משיב בדרך-כלל דר' פלד, והוא כנראה פשוט לא שם לב לשאלה. (יכול לקראת לכל בנאדם) נסו לחזור על השאלה או להפנות את תשומת ליבו באמצעות כיתוב בנושא.

עדי . אני לא יודע בת כמה ... אולי זה יסביר את הצורך שלך להתערב בכל מה שנעשה כאן . את נדחפת לכל חור וכל בעיה שמישהו שואל את חייבת להגיד משהו . גם אם הוא הדבילי ביותר - העיקר ששמך ירשם . אנא הפסיקי זאת ותשמרי את הדעות המטופשות שלך לעצמך . בתודה . ערן

ערן חמוד אף אחד לא ביקש ממך להיות הסניגור של הפורום אז לך חפש מי ינענע אותך

יהודה מותק . אין לי מי שינענע אותי אתה רוצה להתנדב ??

ויפתח ... את פי האתון?

שלום אני כתב לעניני בריאות שעושה כתבה על מניה דיפרסיה מישהו שסובל מהמחלה ומעונין להתראיין מוזמן ליצור איתי קשר יגאל

באיזה עיתון אולי משהו על טיפולים לקויים מצב בתי חולים פסיכיאטרים התיחסות רופאים לחולים ובכלל הצוות ועוד

יגאל שלום רב, אשמח לדעת מהו נושא הכתבה. זה עשוי להיות מעניין! בברכה, טלי פרידמן

אני זוכרת את כל החלומות שאני חולמת ואני מעוניינת לדעת איך אני יכולה להגיע למצב שבו אוכל לישון בשקט ולתת גם לנפש מנוחה ?

יעל יקרה, מן ההודעה הקצרה שלך לא הצלחתי להבין מה מטריד אותך. לחלימה יש חלק חשוב בשינה שלנו, והעובדה שאת זוכרת את חלומותיך אינה צריכה להפריע לך לישון. האם אינך ישנה טוב בלילה? האם מנוחת הנפש חסרה לך רק בזמן השינה, או שמשהו אחר מטריד אותך? אחת הדרכים להתייחס לחלומות, היא לרשום אותם בבוקר, וליצור מעין 'יומן חלומות'. גם אם החלומות קשים, היכולת שלך לאסוף אותם ולהפוך אותם לסוג של יצירה תגביר את השליטה שלך ואולי תפחית מעט את מה שמטריד אותך. דרור

מה רע בחלומות? אני חולמת על כל מיני דברים גם ביום.

אני מכיר מספר אנישים הטוענים שהם חלמו על אירוע כלשהו (טלפון מאדם זר עם השם המדוייק שלו , תאונת דרכים של רכב מסויים ומספר ימים לאחר מכן עברו ליד תאונה עם אותפ מכוניות מהחלום) ההסבר ההגיוני היה שהיה להם פחד מדבר מסויים הם חלמו על משהו דומה והוא התרחש, ואח"כ הם "שיכנעו" את עצמם שפרטים זהים לחלום. במקרים אלו החולמים סיפרו שהם סיפרו לאנשים על פירטי החלום לפני שהפרטים התרחשו במציאות. ולכן ההסבר שלי הופרך. איזה הסבר יכול להיות לזה?

דה ז'ה ווווווווווווווווווווו

יש לזה הסבר, גם לדה זה וו, שישנן ישויות נוספות שחיות במימד אחר משלנו, והן יודעות דברים יותר מאיתנו, וכשהן מקבלות ומעבירות מידה בצורה טלפאתית, אנחנו קולטים אותם, בצורה של חלום, בצורה של דה זה וו, ובצורה של תחושה כאילו מישהו לחש לנו באוזן שכך יהיה.

לדעתי עשויים להיות רק שני הסברים לחלומות הכביכול נבואיים: ראשית, כמו שציינת, פחד (לעיתים סביר) ממאורע כלשהו. שנית - צירוף מקרים בלבד. ואם תעשה סצת סטטיסטיקה, קרוב לודאי שתגלה שרוב המאורעות עליהם חלמת לא התרחשו במציאות. ובכלל, על זה כבר אמרו גדולים וחכמים מאיתנו: החלומות שווא ידברו!

שלום רב, אני בת 42 רווקה ובקשר שנמשך שנתיים עם גרוש + שלושה ילדים. פתאום אני מרגישה תקועה ! אני מכירה את הגבר עוד מהצופים והנה לפני שנתיים נפגשנו במקרה והתפתחה זוגיות מסויימת, של אהבה חיבה וחברות טובה. אך הזוגיות מאוד מוגבלת הבחור שרוי מידי פעם בדכאונות הפרדה מפחד הזוגיות של 24 שעות ביממה , הוא רק לפני חודשד הכיר לי את בנותיו , זה היה מאוד מוצלח אבל חד פעמי. הוא אינו רוצה לגור ביחד = אינו רוצה להתחייב לשום דבר, ומצד שני הוא מתנהג כבן הזוג המושלם הלואי שלכולם יהיה אוהב כזה. אני מבינה את פחדיו אבל גם דואגת... דואגת שאני בסוף אשאר לבד . אנחנו משוחחים על הנושא מודעים למצב אבל לא מסוגלים להחליט החלטות. בגלל גילי הוא מתעקש שאני אעשה ילד , אבל לא ממנו ( גם עם זה יהיה עם חברי לשעבר העיקר שירד לו מהמצפון) הוא הלך איתי אפילו לכל הבדיקות והלואי על כל אישה איכפתיות כזו. ביום חמישי קצת הגיעו מים עד נפש הרגשתי שאני משהוא שעובר על יד, יש את הקושי של הגרושיין הקשיים בעבודה , משפט שעומד לפניו ויש אותי הדבר הטוב שנשאר רק אחרי הכל. אחרי שכמעט הסתובבתי והלכתי ( הוא יודע שאם אני אחליט לסיים את המערכת זה יהיה לתמיד ) הוא ביקש שנפגש אחרי כמה ימים ונדון בתנאים. מה עלי לעשות האם להשאר או ללכת. חבל להפסיד חברות כזו - אך מצד שני האם בסוף השאר שוב לבד..... תודה

מור יקרה, הדברים שכתבת מדברים בעד עצמם. נראה לי שאת מתבוננת במצב בעיניים מפוקחות ומתוך הבנה עמוקה. ועם זאת, לעתים הידיעה וההבנה אינם מספיקים, ונטיות הלב מוליכות אותנו למקום אחר. הדברים נשמעים בהירים למדי. את רוצה זוגיות, חיים משותפים, ילד. ואילו הוא חושש בדיוק מאותם הדברים. אם כך, אין לכם כרגע מכנה משותף בנוגע לעתיד. אבל יש לכם מכנה משותף אחר, הנובע מתשומת-לב, מהיכרות ואהבה, ומהערכה הדדית. על זה קשה מאוד לוותר. כעת ההחלטה נמצאת בידיך. עליך לבחור בין המשך הקשר, תוך ויתור על צרכיך וחלומותיך, או ויתור על הקשר מתוך בחירה בשינוי ובנסיון להשיג את מטרותיך. ישנה גם דרך שלישית, שתנבע מפשרה מסוימת. אולי הוא יסכים להתגורר אתך ויבקש שתוותרי על ילד משלך, או ששניכם תסכימו לשמור על יחסי החברות, אך תוותרו על הקשר הרומנטי. לכל אחת מן הבחירות האלו יש מחיר, ורק את תוכלי לעשות את ההחלטה. משום מה נדמה לי שכבר החלטת, ושיחד אתנו כאן את מנסה להבהיר זאת במלים. אני מאחל לך, שיהיה לך הכוח להחליט, ושלא תתעלמי מצרכיך. דרור גרין

דרור שלום, תודה על התשובה . כן קשה להחליט דברים ביחוד שמדובר בחיים - כשיש איזה שהיא מערכת ואתה לא לבד . בן זוגי רומז על כך שנעשה מן הסדר כמו בגירושים . להתראות בזמן שנקבע מראש . האם לדעתך כדי לנסות זאת. או אלי יש לך עיצה בנידון. בברכה , מור

שלום! לפני כחודשיים הוצאנו את אחי ממח' פתוחה בבי"ח . בהתאם להוראות הרופא , אנו נותנים לו 0.5 מ"ג פבוקסיל . הרופא המליץ גם לתת רספרידל אך אין אנו נותנים זאת . הוא אינו מודע לכך שהוא מקבל את התרופה הנ"ל . משיחת סיכום שערכנו עם מנהל המח' לפני כחודש וחצי , נאמר לנו כי אחי אינו סובל ממחלה נפשית אלא יש לו בעית הסתגלות חברתית אורגנית ( שהוא נולד כך ואין מה לעשות ) . הרופא טוען שאומנם הוא חכם מאוד ואיטליגנטי אך לפתח קשרים חברתיים מעבר לנושא הלימודי , יהיה לו קשה . לאחרונה ( בחודש האחרון ) , בכל פעם שעושים תנועה מסוימת קרוב אליו או שנוגעים בו בצורה מסוימת הוא נכנס למעין פחד כזה ואומר : לא חטפתי מכה ? או ראיתם הסתכלתם עליי שלא חטפתי מכה ? ולאחר שאני שוללת לו את זה על דרך ההגיון הוא מחייך ומבין שהשאלה הזו שלו היתה סתמית ושהיא לא יכלה לקרות . סיטואציה נוספת : כל פעם שנכנסים לרכב תוך כדי כניסה הוא תופס את הראש מחשש שיקבל איזו מכה ולוקח לו בשל כך זמן ארוך יותר מהאחרים להכנס לרכב . ברצוני לדעת האם הנ"ל מעיד על משהו והאם לדעתכם נתינת התרופות הנ"ל יעזרו ? אבקש את דעתכם המקצועית למתואר לעיל . בנוגע לבעיה החברתית הומלץ ללכת לפסיכודרמה . תודה מראש .

שלום k! יש לי הרגשה שאת/ה שואל/ת משהוא שהוא קצת מעבר לאיך ישפיע טיפול תרופתי ופסיכודרמה. נדמה לי שהשאלה היא בעצם מה יהיה הלאה עם הילד הזה. אולי גם שאלה של איך מתמודדים עם התחושות של שאר בני המשפחה. אני לא רצה להיות סוגסטיבית, אבל זה נשמע מצב לא פשוט. ביקשת עזרה מקצועית, וזה אולי לא מאפשר לאנשים בפורום שעברו דברים דומים לענות לך. חבל! ידע זה רק מרכיב אחד מתוך מכלול שלם של מרכיבים שעוזרים בהתמודדות . שותפות גורל, סמפטיה , הומור, אמפתיה-כל אלו עוזרים לא פחות. מה דעתך?

K שלום רב, חסרים במכתבך פרטים רבים: בן כמה אחיך, מה הוא עושה בחיי היומיום, מדוע הוא אושפז ולמשך כמה זמן, איזו מחלה אורגנית איבחנו אצלו ? כל אלו הן שאלות חשובות. תנסי לפרט ככל האפשר ואני מקווה שאוכל לייעץ (את הייעוץ התרופתי-אשאיר לד"ר פלד) בברכה, טלי פרידמן

שלום, אני מחפשת מטפלת (אישה) זוגית טובה , מומלצת ולא שרלטנית אשר יכולה לייעץ לפתרון בעיות של זוג נשוי צעיר עם בעיות בתקשורת אישית. (אזור המרכז) מחכה לתשובה באמצעות פורום זה.

שלום לך תוכלי לכתוב אלי לדואר האלקטרוני ואמסור לך מספר המלצות מהן תוכלי לבחור. כתבי האם את רוצה טיפול במסגרת ציבורית או פרטית. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בחורה בת 23 ועד היום יש לי בעיות בזהות מינית. נראה שרגשית אני זקוקה לבנות ומינית - בהחלט לבנים! יש לציין שאני יודעת בביטחון מלא שיש לי בעיה לא קלה עם דמות אם (יש לי אם דומיננטית מאד ושתלטנית ומלאת חרדה) ובכלל עם דמות האישה - מגיל קטן מאד. שמתי לב לדבר מדהים: אע"פ שאני נמשכת מינית לבנים, אני זקוקה רגשית לבנות(אינני מרגישה שום גירוי מיני מיוחד עם אישה בשעת מגע) ומרגישה הכי סקסית ונשית עם בחורה. העניין הוא שאין לי שום עניין (כלל וכלל לא) בבנות לסביות או טיפה גבריות. הבחורה שאזדקק לה חייבת להיות נשית מאד ובעלת מראה נאה וחטוב בהחלט. אולי זה קשור (מעבר לדמות האם) לעובדה שבמשך כל שנות ילדותי הייתי ממש "בן" וכל הזמן קיבלתי ביקורות על כך ללא הפסקה ואני זוכרת כמה זה תיסכל אותי ושנאתי את זה. אין ספק - זה עניין מסובך. אשמח לקבל תגובה מכל אחד שיש לו מה לומר בעניין (מטפלים) ובמיוחד מכל מי שסובל מאיזשהו סוג של חוסר זהות מינית מוחלטת.

רונית יקרה, מן ההודעה שלך ניכר שאת מוטרדת, למרות שהסיבה לכך אינה לגמרי מובנת. אינני יודע מהי "זהות מינית מוחלטת". הזהות המינית היא חלק מן התפישה העצמית שלנו, והיא שונה מאדם לאדם. את מספרת שאת נמשכת לגברים מבחינה מינית, ולנשים מבחינה רגשית. מדוע את רואה בכך בעיה בזהות המינית שלך? בעיה היא משהו שקשה לחיות אתו, ושמפריע לנו בחיי היום-יום. במה מתבטאת אצלך הבעיה, ואיך את מקשרת זאת לזהות המינית שלך? האם יש לך קושי בדימוי האישי, בשל ההפרדה הזו שבין המשיכה שלך לגברים ולנשים, או שיש לך קושי ביצירת קשר עם גברים ונשים? את מזכירה את הקשיים שהיו לך בקשר עם אמך, ומסיקה מכך בנוגע לחייך היום. יתכן והשאלה נובעת מן הצורך שלך להבין את עצמך טוב יותר, ופניה לעזרה מקצועית אכן עשויה לסייע לך בכך. בברכה, דרור גרין

דרור , חשבתי על תשובתך רבות והיא אכן עזרה לי להתמקד. ההתמקדות היא בדבר שנקרא "סקס". אין ספק בעניין זה אני מעדיפה גברים. אבל ישנה בעיה שאחד מההשלכות או צורות ההתבטאות שלה בחיי היום יום היתה לא מזמן: לפני כמה שבועות, בשעת לילה מאוחרת, בעת שהתכוננתי לישון, שמעתי פתאום את השכנים שוכבים. זו הפעם הראשונה ששמעתי כך בבירור שכנים שנהנים מסקס. אמנם אלה לא היו צרחות היסטריות אבל הן בהחלט האמירו לקומתנו. גניחות רמות של הגבר והאישה. התגובה שלי לעומת זאת היתה היסטרית (מוזר, לא?). נכנסתי לחרדה ודיכאון שאי אפשר אפשר לתארם במילים - כן, כן!! בגלל מה ששמעתי. אתה יודע מה הכי "הבעית" אותי (והאמן לי אני לא עושה כאן דרמטיזציה של הרגשות - בדיוק כך זה היה) אבל ממש "הפחיד"?? שאמא שלי (שישנה בחדר הסמוך) במקרה שמעה את זה. אלוהים!! דע לך שלקח בגלל זה שעה להירדם. (בהקשר לאימי - מעבר לזה שהיא מאד דומיננטית ודמות מכשילה מרכזית בחיי, היא נורא מפחדת שאני הולכת עם גברים, מאד! בנוסף לזאת - תמיד ראיתי את הקשר בינה לבין אבי כ- א מיני לחלוטין - היה לי לא הגיוני שהם עושים סקס - פשוט בלתי אפשרי). כשאני נמצאת עם גבר (למרות הפנטזיות המיניות הרבות והנועזות שלי) אני ממש משותקת - אני מנסה לממש אותם ולא הולך לי - בניגוד לשחרור המוחלט והסופר נועז שלי בפנטזיות - במציאות אני נוקשה נורא. אני לא מסוגלת להחשף. שלא נדבר על כך שבגלל שאני כלכך נוקשה ולחוצה אינני מרטיבה. המקרה היחיד שבו התגריתי נורא (וגם לא הלכתי עד הסוף) היה בחדר המדרגות בגלל ששם לא היתה אפשרות לאינטימיות תובענית מדי וגם הדליק אותי שאולי "ניתפס". וזהו. מאז אינני מצליחה לשחזר בכלל שום הנאה כזו, שלא נדבר על היפתחות וטיפה נועזות. מה שהכי הורס זה שאני לא יודעת איך ואם כדאי להגיד לגבר שאני מפחדת, שיילך איתי לאט, שישתף פעולה ויעזור לי להיפתח כי קודם כל אינני מאמינה שזה תלוי כל כך בגבר וחוץ מזה שאני בטח אראה מאד לא אטרקטיבית אחרי בקשה כזו. השורה התחתונה היא שאני נורא נלחצת ופוחדת להיפתח. איך לעזאזל משתחררים?

ד"ר נכבד. שלום! לפני כחודשיים אחי (בן 19 ) עבר ת"ד קשה מאוד. לפני כשבוע לערך הוא התחיל לחזור להכרה ולדבר. הוא אינו יודע היכן הוא נמצא או מה קורה איתו אך הוא מזהה את האנשים הקרובים אליו. שאלתי אלייך היא: מתי צריך ( אם בכלל) לספר לו שעבר תאונת דרכים, היכן הוא נמצא ומה קרה לו? האם זהו תפקידנו לדבר איתו על דברים מסוג זה או שמא עלינו להשאיר את זה בידי הרופאים בבית לוינשטין? בתודה מראש על תשובתך!

אורית שלום בבית לוינשטין עובדים פסיכולוגים שיקומיים שתפקידם בין היתר לייעץ לכם ולעזור לאחיך. בקשו להיפגש עם אחד/ת מהם והתייעצו מה בדיוק לעשות. בברכה ד"ר אורן קפלן