פורום פסיכולוגיה קלינית

בגן של בני הונהגה שיטה חדשה שבה מי שמרביץ למחרת שומר על אותו ילד. האם שיטה זו נכונה ומקובלת? זה נראה מוזר ויוצר בעיה. מה אם אותו ילד שכביכול שומר על הילד שהוא הרביץ לו,והוא שוב מכה. ואותו ילד שמרביצים לו האם הוא לא יפתח תלות וירצה שכל הזמן ישמרו עליו. אני מצטערת אם מכתב זה נשמע מבולבל.

אלמונית יקרה, לכל גישה חינוכית יש יתרונות וחסרונות, ואולי הדרך הטובה ביותר היא לבדוק את התוצאות ולהיות ערים וזהירים. הרעיון הכללי נשמע טוב. זהו נסיון להפוך תוקפנות להתנהגות חיובית, ולחשיבה על צרכיו של השני, ואני יכול להבין את ההגיון שלה. מצד שני, הילד התוקפן עשוי לראות בשמירה סוג של עונש, ולא להבין את המשמעות החיובית שלה. אני הייתי מציע לגננת להפוך את ה'שמירה' לערך חיובי, ובעצם לתת לכל ילד בגן תפקיד של 'דאגה' לילד אחר. אבל יש להיזהר מהצעות כאלו, שבאות מבחוץ, ואני מציע שתנסי להיות שותפה למתרחש בגן, לשתף פעולה עם הגננת ולסייע לה. כך תוכלי לעזור גם לבנך, וגם להיות מעורבת בחייו ולהסיר קצת מן הדאגה המטרידה אותך. דרור

לדרור, זה מה שקרה עם הבן שלי, הבוקר הוא אמר שהוא לא רוצה ללכת לגן מכיוון שעליו לשמור על הילדה שהוא הרביץ לה. ובאמת מה שאמרת קרה! הילד לא מבין את המשמעות! אנא,כתוב את תשובתך במהרה. תודה מראש

שלום לך, אני פעם ראשונה גולשת באינטרנט , אז נעים מאד. באשר לשאלתך, לדעתי שיטה זו לא מקובלת, לא ניתן להכריח ילד להיות הבייביסיטר של אחר, כל ילד יבחר את הגב החזק שעליו הוא יכול לסמוך . לא צריך להפיל את האחריות על ילדים לשמור על הילד שהיכה. אחריותה של הגננת לטפל באלימות בגן, ולא להעניש ילד ולהזדנב אחרי אחר. אותנו לימדו וגם אותם מלמדים שיש לדבר ולספר ולא לפתור בעיות במכות ולכן אין שיטה זו מקובלת עלי. אולי נשתמע שלומית

אני מודה לך על התייחסותך לשאלה שלי, רק אתמול דברתי עם הגננת ואמרתי לה את שאמר דרור גרין. שלאחד השיטה יכולה לעזור אך לאחר היא יכולה להזיק. וכך קרה עם בני הרעיון הזה הכניס אותו לחרדה גדולה. ואתמול מסתבר שהוא שוב שמר על ילדה אחרת.ניסיתי להסביר לו שוב את הנושא. והוא שאל אותי אז מה יקרה אם הוא ישמור על הילדה נניח ואז יבוא ילד אחר וירביץ לו או לה ,אז על מי אותו ילד בעצם ישמור. אם אותו ילד ישמור על הילדה אז מה בעצם יקרה איתו. שניהם ישמרו עליה או רק אחד? היום הוא אמר לי בחיוך שהוא לא הולך לגן והוא היום יעשה בעיות.. אני מקווה שהדברים ייסתדרו.

ברצוני לשאול אם מי שהא ממשתמשי הפורום נתקל בבעיה שאםלוקחים תרופה זו או כל תרופה נגד חרדה סובלים מכאבי גרון או חולשה. או רגישות יתר לקור.

אלו לא תופעות מוכרות עם קלונקס

נראה לי שהתופעות שאתה מתאר אופייניות לסיבות שבגללם אתה נוטל את הקלונקס ואתה צריך לשקול נטילת טיפול נוסף.

להחליף תרופה ושיטת החופשה?

מתוסכל שלום לדעתי רמת התסכול שלך גבוהה מאוד, על כן גש לקליניקה און ותנסה שם לפתור את הבעיה. אני משוכנע ששם תפתר הבעיה. אמיר

דר' קפלן יקר, צר לי על אי ההבנה אך יחד עם זאת ,אבן נגולה מליבי. מרוב חשש לא שמתי לב לדברים.(כנראה שבוחן המציאות אצלי באמת לקוי) בכל אופן אני שמחה שטעיתי. באשר לשאלה שלי, איך פותרים את התופעות של ההפרעה הזו? ע"י תרופות,טיפול בשיחות,איזה סוג של טיפול? מודה מראש על התשובה.

אלונה שלום דבריך לגבי הפרעת אישיות גבולית מעוררים אצלי שאלה. זה בכל זאת לא כמו לומר, "יש לי דלקת", או אפילו "יש לי דיכאון". את משתמשת במונח שלא מגדיר בעיה אלא אבחנה פסיכיאטרית. לכן התשובה לשאלה פשוט אינה אפשרית בעיני. כדי לענות על מהו הטיפול המתאים צריך להבין קודם כל מה מטריד (בין אם דבריך הינם לגביך אישית או לגבי אדם אחר, או אפילו אם זה לצורך התעניינות כללית בלבד). אדם איננו מוטרד בד"כ ממשהו כמו "הפרעה גבולית" (אלא אם מישהו דיבר איתו על זה ושיכנע אותו שזו בעייתו). הוא מוטרד בד"כ מדברים שהוא מרגיש, כמו למשל, בעיות בקשר, תחושת דיכאון, וכו'. כמובן שניתן אם רוצים לתרגם תופעות כאלה לאבחנה פסיכיאטרית. אני לא מכיר טיפול להפרעת אישיות גבולית כי אני לא מוכן לקבל הגדרות כאלה של "אישיות חולה" ברמה הטיפולית. כדי להתאים טיפול צריך להבין לעומק מה הבעיה שמטרידה ומהי ההסטוריה האישית שהובילה לבעיה הזו. במידה ואותו אדם אובחן ע"י גורם מקצועי (וחשוב לדעת מי היה אותו גורם מקצועי, מה הרקע שלו, ולשוחח איתו כדי להבין בדיוק למה הוא התכוון, כי יכולות להיות כאן אפשרויות רבות) אז ניתן להיעזר במידע הזה כמשתנה נוסף בתמונה הכללית. אני לעולם לא אקבע טיפול על סמך אבחנה אישיותית, גם אם נעשתה ע"י איש מקצוע מעולה. במקרה כזה חייב לבוא בחשבון מבחן "המפגש האישי", כלומר התרשמות מוחשית של האדם והבעיה אותה הוא מעלה ואז אפשר לחשוב על פתרון. בשורה התחתונה: תלוי מה מטריד, ולפי הבעיה שמטרידה, צריך לקבוע את הטיפול המתאים. אם תתארי את התופעות שמטרידות ולא את האבחנה, אוכל לנסות להמליץ על טיפול מתאים. ובכל זאת אוכל לצטט מה מקובל בספרות לגבי האבחנה שציינת. מקובל בספרות המקצועית להמליץ על פסיכותרפיה ארוכת מועד לטיפול בהפרעת אישיות גבולית. במצבים מסויימים ניתן לקחת תרופות אבל אין לגבי זה כלל ברור וידוע מראש, לא לגבי עצם לקיחת התרופות ולא לגבי סוג התרופה - זאת מאחר והטיפול התרופתי אינו מטפל ב"הפרעת האישיות" אלא בסימפטומים נוספים המתלווים להפרעה, כמו למשל חרדה, התפרצויות זעם וכו'. בברכה ד"ר אורן קפלן

מטריד אותי : שאני לא יציבה רגשית ,רואה הכל בשחור או לבן,לא מסוגלת לקיים קשר לאורך זמן. אימפולסיבית,או שאני מוצפת ברגשות ולא יודעת איך להסביר אותם לבין לא להרגיש דבר. לא מסוגלת לבטא כעס רק ע"י זה שאני חותכת את עצמי. כל הזמן יש לי תחושה של ריקנות ושעמום. פחד נטישה ענקי. ועוד... הייתי בטיפול מספר שנים אצל פסיכותרפיסת והפסקתי כי זה היה יותר טיפול שניסה לשנות אותי ואני רציתי לנבור בעבר ולדעת מאיפה צומחים הדברים. הייתה תקופה שבה לקחתי סרוקסט אך הפסקתי כי לא יכולתי להרגיש דבר.פשוטו כמשמעו. אני בת 36,נשואה עם שלושה ילדים ועד היום אינני יודעת מה אני רוצה בחיי ומחיי. רוב המאמץ שלי מופנה לגידול הילדים ואני משתדלת לתת להם דברים שלי אין ואני לא מדברת על דברים חומריים. אני יותר ויותר מתרחקת מחברה אנושית וככל שאני מנסה לעשות סדר בבלאגן כך הדברים מסתבכים אצלי.

שלום רב אני בחור בן31 הסיפור שלי מתחיל בשנת 97 כשאני ואשתי רצינו להביא ילדים לעולם לא היצלחנו ניגשנו לבדיקות ונימצא שיש לי בעיה של עקרות ספירת זרע 0 התחלנו תהליך הפריה ביום של השאיבה של אשתי עברתי ניתוח ביופסה ומצאו לי בדרך נס 13 זרעים עברנו תהליך הפריה קשה ואשתי נכנסה להריון תאומים במהלך ההריון נמצא בעיה לבתי ונאלצו לילד את אשתי בשבוע 31 הבת נולדה 900 גר והבן 1800 עברנו חודשים מאוד קשים בפגיה אחרי חודשים חזרנו עם הלדים הביתה וגידולם היה מאד קשה כשהם היו בני חמשה חודשים מצאו לי סרטן מסוג לימפומה עברתי שנה מאוד קשה וניצחתי נכון להיום את המחלה. אחרי שישה חודשים מצאו שבתי חירשת המצב שלי קשה אני עצבני לא מרוכז לא מתפקד בעבודה האם אני צריך עזרה מקצועית ואם כן של מי ואשמח לקבל גם כמה עצות מועילות למצב כמו שלי

דודו שלום רב, קראתי את מכתבך והדבר הראשון שחשבתי עליו זה כמה כוח צריך להיות לך כדי לעבור את כל מהלך החיים הזה שאתה מתאר. השתלשלות המאורעות בחייך נראית קשה, מייסרת ומתישה. מדהים לראות כמה כוחות יש לך כדי לעבור כל משבר חדש שוב, ולצאת ממנו בצורה מחוזקת. כעת, במשבר האחרון אתה חש מיואש. אולי בפעם הראשונה אתה מרשה לעצמך להרגיש קצת יותר חלש. אחרי כל כך הרבה זמן של חוזק. אתה שואל האם זה זמן מתאים לטיפול, ובעיני אין כאן שאלה בכלל. אתה עובר דברים כל כך מאסיביים ומורכבים, ומן הראוי שיהיה לך את המקום להביא את החששות, הפחדים, היאוש, הצער, הכעס וכל היתר. אני אשמח לעמוד לרשותך בהמלצות על מטפלים. אתה יכול לפנות אליי באימייל או בטלפון, הפרטים בכרטיס האישי שלי בהקלקה על שמי. שיהיה לך כוח להמשיך, בברכה, טלי פרידמן

לכל מי שמתעניין: ב-24.01 -באוניברסיטה העברית - הר הצופים (בירושלים) בשעה 20:15 , ב"בית הלל" , מתקיימת הרצאה של ד"ר אילנה ברגר בנושא טרנסגנדר....

הי! תודה על המידע. זוכרת את המכתב של קרן ניצן? אני שמחה בשבילה ובשביל כולנו על כל התענינות בנושא. ישר כח!

מה זה?

מדוע בכתבות על פשר החלומות לא מזכיר הכותב את המקורות להסברים הפסיכולוגיים (הכתבות מתבססות ברובן על התאוריות של פרויד) אין לי ויכוח עם התיאוריות אך רצוי להביא דברים בשם אומרם כיוון שתחום זה הוא מורכב והרבה עדיין לא ידוע לנו עליו לכן הצגה של התיאוריה של פרויד היא במקומה אך יש לציין זאת בגוף בכתבה.

מסכימה איתך. טלי פרידמן

שלום! אניהרבה פעמים בזמן האחרון עצבנית. הדבר התחיל לפני קבלת המחזור החודשי או הביוץ. בזמן האחרון המצב הרוח הכועס הרבה יותר ולא לפי זמנים. הדבר גורם לי ליותר עצבים כי אני מרגישה שבגלל שאין סיבה הדבר גורם לי ליותר עצבים. אני גם בזמן האחרון לא ישנה כל כך טוב ( אני מרגישה שאין סיבה) לאי שינה טובה . האם יש צורך לפנות לרופא? או בגלל הגיל (40 ) אולי יש איזו סיבה או ההורמונים? בבקשה תנו תשובה או הצעה? תודהמ ראש

אוס יקרה, כל ההשערות שלך נכונות. יתכן ומצב הרוח שלך נגרם מהמחזור, ואולי בגילך אכן חלים שינויים המשפיעים גם על השינה ומצב-הרוח. בהחלט כדאי לפנות לרופא, להתייעץ אתו ואולי גם לבקש בדיקה כללית. לעתים תופעה פיסית מסוימת עשויה להשפיע על מערכות אחרות, וחשוב להתמיד ולבדוק. בברכה, דרור גרין

שלום רב. יש לי שתי שאלות לגבי חלומות. בתור התחלה אני זוכר המון מהחלומות שלי עד פרטים דקים מאוד. לפני זמן מה היה לי חלום על סבי שנפטר לפני פחות משנה בו הוא מדבר אלי משהו מאוד חשוב אבל בבוקר זכרתי רק שדיברתי איתו וזה היה חשוב אבל לא זכרתי על מה. מה זה אומר? שאלתי השניה היא שבזמן האחרון שי לי חלומות שבהם אני פוגש משהו שהיה חבר שלי בביה"ס מזמן ואני חולם שרודפים אחריו אנשים "רעים" ואני עוזר, וחלמתי כמה חלומות שונים אבל עם רעיון כללי זהה. מה זה אומר? בלי כל קשר אני סובל מבעיית שינה של "פאזה מאוחרת" האם זה קשור לסיבה שאני זוכר חלומות? תודה רבה.

בוקר טוב יש לי שאלה לגבי חלום שחלמתי ומאד מטריד את מנוחתי: בחלום אני נמצאת בחנות למכירת זהב, בחנות אני מוכרת את טבעת הנישואים שלי ובוחרת אחרת תחתיה לאחר מכן, נביא בשם "אושו" (פתיחה בקלפים כמו טארוט) פותח לי קלפים ומציג בפני קלף בו כתוב בכתב מאד גדול וברור "הכל באשמה שלך" קמתי מאד מוטרדת מהחלום הזה אני רוצה לדעת האם יש השלכות לגבי הזוגיות שלי אני נשואה ואם ל 3 ילדים אודה על תשובה מהירה שכן אני מוטרדת מאד

שלום רב עדי צר לי מאוד אבל גם אני רק פרסמתי שאלה ואני לא יודע לענות לך. שיהיה לך בהצלחה.

בוקר טוב יש לי שאלה לגבי חלום שחלמתי ומאד מטריד את מנוחתי: בחלום אני נמצאת החנות למכירת זהב, בחנות אני מוכרת את טבעת הנישואים שקיבלתי מבעלי ובוחרת תחתיה טבעת אחרת ועונדת אותה. לאחר מכן אני נמצאת עם פותח בקלפים בשם "אושו" (כמו טארוט) והוא פותח לי קלפים ושולף קלף ובו כתוב בכתב גדול וברור :"הכל באשמה שלך" אני בת 29 נשואה ואמא ל 3 ילדים האם יש השלכות על הזוגיות שלי? האם גורם זר (הטבעת שבחרתי) מאיים על הזוגיות של בעלי ושלי? אבקש התייחסות מהירה שכן אני מאד מוטרדת תודה עדי

לטלי פרידמן: שלחת לי אימייל. הוא הגיע לא קריא בג'יבריש, שלחת לי אותו אני מניח עם פרטים על מטפל/ת שאמרת שאת מכירה. אנא שלחי לי שוב לכתובת שאציין להלן: [email protected] תודה. לד"ר פלד: התקשרתי לד"ר רשף מבי"ח העמק, ומתברר שאינו מטפל עוד באמצעים של רפואה אלטרנטיבית. שמעתי שיש תנועה/ארגון בחו"ל שמטרותי המוצהרות הם טיפול במחלות נפש באמצעות כלים מהעולם ההוליסטי. ידוע לך על כך? אוד על תגובתך.

אבי שלום רב, שלחתי לך אימייל לכתובת החדשה. אני מקווה שזה הגיע בסדר. בברכה, טלי פרידמן

תצוגה - קידוד ושם נסה את אפשרויות הקידוד השונות בעברית

> לד"ר פלד: התקשרתי לד"ר רשף מבי"ח העמק, ומתברר שאינו מטפל עוד > באמצעים של רפואה אלטרנטיבית. > שמעתי שיש תנועה/ארגון בחו"ל שמטרותי המוצהרות הם טיפול במחלות > נפש באמצעות כלים מהעולם ההוליסטי. ידוע לך על כך? לא לא ידוע לי על כך העובדה שפסיכיאטר טוב כמו דר' רשף וויתר על השימוש בטיפולים כאלו למחלות נפש אומר לך משהוא על כך לא? כנראה שטיפולים אלו לא באמת יעילים למחלות נפש

אבי שלום נסה להתקשר לד"ר איתי שצקר מקופ"ח כללית רפואה משלימה בגבעתיים טלפון 03-6722603 ותוכל להתייעץ איתו בנושא בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן, שלום. אני בת 26 ולוקחת סרוקסט כשנתיים עקב התקפי חרדה קשים שמהם סבלתי עד כדי אבוד ההכרה לעתים. הסרוקסט עזר לי מאוד בזמנו אך החלטתי שעליי להפסיק. לפי עצת הרופא הורדתי את המינון לחצי כדור למשך 10 ימים ולאחר מכן הפסקתי לגמרי. כעת אני מרגישה חולה לגמרי: יש לי בחילה חזקה מאוד כבר 6 ימים ברציפות (מאז שהפסקתי לגמרי) כמו כן יש לי שלשולים , תחושה חזקה של חולשה כללית, כאבי שרירים, סחרחורות וכן התקפי בכי תכופים ותחושה כללית של פחד ודכאון. השאלה שלי היא: האם התופעות הללו הן טבעיות ואם כן כמה זמן ייקח להן לעבור לגמרי? האם יש סכוי שהתופעןת לא יעברו? מה עליי לעשות כדי להתגבר על התחושה האיומה הזאת?(שדומה לגמילה מסמים) אני מאוד זקוקה לתשובתך בהקדם כי אני חשה חסרת אונים לגמרי אציין רק שהייתי במקביל גם בטיפול פסיכולוגי במשך שנה וחצי שנפסק בצורה פתאומית עקב מותו של הפסיכולוג. מצפה לתשובה בקרוב תודה רבה - רחלי אם יש אנשים שעברו דבר דומה- אשמח לעצות ולעזרה.

רחלי שלום שאלתך עלתה בעבר בצורה כזו או אחרת בפורום ואני מצרף להלן את הסברי. חשוב להדגיש שאין התמכרות לסרוקסט והתופעות שאת מתארת קשורות להתקפי החרדה. יתכן שהחשש ממה יקרה כשתפסיקי את התרופות גרמו לכך שחשבת על כך עוד ועוד וכך נוצר למעשה התקף חרדה רק מעצם הפסקת התרופה. זוהי תופעה מוכרת וידועה ולכן מומלץ להפסיק תרופות נגד חרדה רק אחרי רכישת כלים אלטרנטיביים להתמודד עם החרדה. לכן אינני יודע אם הפסקת התרופה באופן מוחלט היתה נכונה מבחינתך, ולאור הסימפטומים שאת מתארת והסבל הקשה כדאי לחזור לפסיכיאטר ולהתייעץ האם לשוב וליטול את התרופה. כאמור, בהנחה שאכן הגעת למסקנה שאת רוצה להפסיק את התרופות, הפתרון הוא קודם כל להתחיל ולמצוא דרכים אלטרנטיביות, לאחר מכן להפחית את מינון התרופות, וכך עד הפסקה מלאה. כמובן שלא כדאי להפסיק את התרופות לפני שגיבשת דרכים חליפיות להתמודד עם החרדה. במידה וניסית עד היום שימוש בתרופות בלבד אני ממליץ לפנות לטיפול פסיכולוגי. תוכלי להיעזר בטיפול כדי להפחית את השימוש בתרופות או אף להפסיק את השימוש בהן לחלוטין. את כותבת שהיית בטיפול פסיכולוגי שהופסק עקב מות הפסיכולוג. אני מתאר לעצמי שזו חוויה קשה בפני עצמה. האם ניסית להתחיל טיפול חדש לאחר מכן? לדעתי זו עשויה להיות הדרך הנכונה שתאפשר לך בסופו של דבר להפסיק את התרופות. ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בחרדה. באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית (שאותה את מכירה). כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים שיש לעבדם בטיפול. גישה אחרת טוענת שאין בהכרח קשר בין הדברים: יתכן שישנה בעיה פסיכולוגית כלשהי ואולי רצוי לטפל בה, אבל היא אינה דווקא קשורה לסימפטומים של התקפי החרדה. גישה זו טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי קצר מועד ולשפר את איכות החיים. הגישה גורסת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה עצמית והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. גם הגישה התרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. בנושא זה תוכלי לקבל ייעוץ מד"ר פלד בפורום. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי פניקה יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן תןדה על תשובתך המהירה אך דבר אחד לא הבנתי: אתה אומר שהתופעות אותם אני חווה עכשיו קשורות לחרדה בלבד אך האם לא יכול להיות שהן קשורות גם לזה שהגוף הפסיק לקבל "חומר כימי" מסויים אע"פ שאין זו תרופה הנחשבת ממכרת? האם בעצם אתה אומר לי שאין סיכוי שתופעות אלה יחלפו מעצמם תוך מ"ס ימים? אנא תשובתך בהקדם תודה רחלי

רחלי כתב/ה: > > לד"ר קפלן, שלום. > אני בת 26 ולוקחת סרוקסט כשנתיים עקב התקפי חרדה קשים שמהם סבלתי > עד כדי אבוד ההכרה לעתים. הסרוקסט עזר לי מאוד בזמנו אך החלטתי > שעליי להפסיק. > לפי עצת הרופא הורדתי את המינון לחצי כדור למשך 10 ימים ולאחר מכן > הפסקתי לגמרי. > כעת אני מרגישה חולה לגמרי: יש לי בחילה חזקה מאוד כבר 6 ימים > ברציפות (מאז שהפסקתי לגמרי) כמו כן יש לי שלשולים , תחושה חזקה > של חולשה כללית, כאבי שרירים, סחרחורות וכן התקפי בכי תכופים > ותחושה כללית של פחד ודכאון. > השאלה שלי היא: האם התופעות הללו הן טבעיות ואם כן כמה זמן ייקח > להן לעבור לגמרי? > האם יש סכוי שהתופעןת לא יעברו? מה עליי לעשות כדי להתגבר על > התחושה האיומה הזאת?(שדומה לגמילה מסמים) > אני מאוד זקוקה לתשובתך בהקדם כי אני חשה חסרת אונים לגמרי > אציין רק שהייתי במקביל גם בטיפול פסיכולוגי במשך שנה וחצי שנפסק > בצורה פתאומית עקב מותו של הפסיכולוג. > מצפה לתשובה בקרוב > תודה רבה - רחלי > אם יש אנשים שעברו דבר דומה- אשמח לעצות ולעזרה.

אוי רחלי - קוס אמק על הסרוקסט הזה. כבר 3 וחצי שנים אני לוקחת אותו ונראה לי שהתחתנתי חתונה קתולית. ניסיתי לרדת במינון מכדור אחד ביום לכדור ביומיים ועד לכדור אחד בשלושה ימים ואפילו ארבעה אבל אז התחילה לי חולשה אדירה בשרירים עד כדי כאב. לפעמים, כשהלכתי ברחוב, הרגשתי שהרגליים פשוט לא מחזיקות אותי. תופעה נוספת אך מוזרה לאללה היא כאבי הראש הבלתי נסבלים - לא בגלל עוצמת הכאב כי עם זה אפשר להתמודד אלא בגלל "תחושת השכרות" (או חוסר המיקוד) המגעילה והבלתי נסבלת ממש שמתלווה אליהם. וכמובן שהחרדות הופיעו ביתר שאת עם הרגשה דכאונית משהו. זהו - אלה התופעות שלי. חשוב מאד - כדי להיגמל - לעלות על הסיבה הרגשית שאולי מניעה את כל מערכת החרדות הזו. הרי את יודעת - חרדות לא מופיעות סתם. ישנה סיבה עמוקה מאד שהתחילה את הכל. אמנם לרדת עד לשורשים זה קשה נורא ויש כאלה הגורסים שאפילו מיותר (יש בזה משהו) אבל צריך להתחיל במין מסע פנימי אל תוך עצמך כדי לגלות מה העניין. אך את זה מומלץ לעשות עם פסיכולוג שיעזור לך בתהליך הזה - כמעט תמיד יש שם איזו תיבת פנדורה נעולה. אני את שלי פתחתי - פחות או יותר. לפחות עכשיו יש סיבה ראויה לדברים. ואני מטפלת. אני יודעת בבירור שאני בדרך לפרק את כאביי מנשקם. ואז... הגמילה מהסרוקסט תהיה יותר קלה. ובזמן הנכון. איכשהו משהו בתוכי אומר לי שזה לא נכון (אף שזה מובן מאד) לחטוף "קריזה" יום אחד ולהחליט שאתה מפסיק לקחת כדור שאתה נוטל במשך שנים ועדיין זקוק לו. צריכה להתלוות לכך הרגשה עמוקה של שינוי מנטלי ו/או רגשי. אחרת, לדעתי, אפילו אם תפסיקי עם הסרוקסט - אותו גורם רגשי שהניע את החרדות ילבש צורה אחרת. דעי דבר אחד - החרדות זו הדרך של הנפש שלך לקרוא לך - ישנם כאבים ורגשות לא פתורים שאת צריכה לגלות, לחוות שוב ולהשתחרר מהם. שמרי על קשר, דרך הפורום. שלך, מיכל

מיכל ורחלי שלום! מיכל, לך אני חייבת טלפון ולא שכחתי, אני רוצה לדבר איתך, אתקשר בימים הקרובים!!! רחלי, שלום גם לך. מיכל פתחה את תשובתה אלייך בקללה עסיסית ולא נותר לי אלא להצטרף אליה... רחלי יקירתי, כמה פעמים שניסיתי להפסיק את הסרוקסט (כבר הפסקתי לספור) והתופעות שתארת מגיעות גם אצלי, אבל זה פשוט לא יאומן, כיוון שמה שציינת זה בדיוק מה שאני מרגישה. יש לי כמו שפעת קשה מלווה בדיכאון. אני שומעת שיר ברדיו, אני מתחילה לבכות, הרגליים שלי הופכות להיות ג'לי, כולי כואבת, אני רק רוצה לישון והכי גרוע מן סחרחורות בלתי מוסברות של חוסר מיקוד, כאילו אני "מאבדת" אחיזה עם הסביבה. ואז כמובן אני "בורחת" אל הסרוקסט חזרה. לפעמים אני שואלת את עצמי, מה הרופאים לא מספרים לנו בקשר לתרופה הזאת שהיא גורמת לכל הזבל הזה??? בדיוק בימים אלה אני לאחר ניסיון הפסקה כושל, חזרתי ואני לוקחת עכשיו חצי כדור, כרגע זה נראה סביר, מי יודע אולי עד סוף ימי חיי אני אשאר עם הכדור הזה תקוע לי בגוף!!! מקווה לשמוע מכן תגובה, תמי

מיכל תודה על תגובתך רציתי לדעת כמה זמן הצלחת להיות "נקייה" לגמרי מסרוקסט עד שנשברת שוב? כי לדעתי אולי צריך לסבול תקופה קשה אבל אח"כ התופעות האיומות האלו ייעלמו הרי לא ייתכן שהחולשה הזאת תישאר לנצח לא??? שלך רחלי

מה הן הטכניקות לפיתוח יכולת זכירת החלום? ושלב מתקדם עוד יותר: הזמנת חלום כפתרון בעיות?

רינה שלום שני הנושאים שציינת מעניינים, אבל הם לא בהכרח שלב מתקדם יותר אחד של השני, אלא יכולים להיות גם שני נושאים בלתי תלויים. יש דעות חלוקות בנושאים הללו וכניראה שישנם הבדלים אישיים גדולים ביכולת (או במוכנות) לזכור חלומות או "להזמין" חלומות. בשורה התחתונה מדובר פשוט במודעות רבה יותר. למשל, אנשים שמנהלים יומן חלומות זוכרים עם הזמן יותר ויותר טוב את חלומותיהם. ככל שחושבים יותר על החלומות ניתן גם "להזמין" חלום. בגישה הטיפולית היונגיאנית יש שימוש רב בטכניקות הללו. ניתקלתי בשני אתרים מעניינים בנושא חלומות ואני מצרף להלן את כתובותיהם. אני חושב שהאתר השני שלהלן מעניין במיוחד לאור שאלותיך, למרות שלא גיבשתי את דעתי עדיין בנושא שהוא מציג. http://www.geocities.com/Paris/Musee/8943 http://www.e-srael.co.il/private/ATIDIM/MADA/1061 בברכה ד"ר אורן קפלן

היי ! שמחתי מאד לראות שהמלצת על האתר שלי כאן, זה באמת מאד מחמיא ! הנושא באמת מאד מרתק ומעניין ואני מציע לכל אחד לנסות ! אלון ברמן - יוצר ועורך אתר החלומות הצלולים ! כתובת האתר - http://www.e-srael.co.il/Private/ATIDIM/MADA/1061 תודה שוב, אלון.

שלום כולם! זוהי הפעם הראשונה שלי בפורום כלשהו, זה לא שלא ידעתי על אפשרויות השימוש בו אלא שבמקרה הזה פשוט לא מצאתי בשום מקום אחר מענה לשאלות שמטרידות אותי כשנה ..והנה כמה מהן לפניכם/ן: לאחרונה מלאו לי 30, שמעתי פעם שיש משבר סביב הגיל הזה, האם זה נכון, ונפוץ, ומה התופעות הנפוצות בו? אני נשואה, אמא לשניים, עובדת, לומדת וחיה לכאורה חיים נורמליים....אך ברור לי שמשהו כאן משובש, אשמע צינית אם אומר שאני מקוה שזה רק משבר חולף ושזה יעבור....? מישהו כאן יודעת או יודע על מה אני מדברת? אשמח מאד לשמוע חויות עצות וכל דבר שיכול לעזור לדעתכם... המון תודה-אביגייל

אביגייל שלום התפתחות החיים מזמנת חוויות חיוביות ושליליות תמיד. גיל 30 הוא מספר עגול, וכמו בהרבה מספרים עגולים למיניהם זה יכול לעורר מחשבות של חשבון נפש, מה עשיתי עד היום וכיצד הייתי רוצה לראות את עצמי בעתיד. זה נכון להרבה מאוד גילאים נוספים, כמו גם לאירועים מיוחדים לאורך החיים שמעוררים את מחשבות חשבון הנפש. לפי דבריך כנראה שאת עושה כעת חשבון נפש עם עצמך לגבי חייך. את מציינת שלכאורה הכל תקין, עובדת, ולומדת, אבל משהו מבפנים מתריע שבכל זאת לא הכל תקין. השאלה האם את יודעת במה מדובר, מה היית רוצה שיהיה אחרת, איפה היית רוצה לראות את עצמך בעוד 10 שנים למשל. שאלות כאלה מעוררות לעיתים רצון לפנות לייעוץ פסיכולוגי ולבחון אותן בצורה יסודית ועמוקה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לדר' קפלן ראשית, המון תודה על ההתייחסות. שנית, אומר שקשה לי להצביע על נקודות ספציפיות בעייתיות. באופן כללי, אכן מתנהל אצלי כרגע חשבון נפש כמו שציינת אך בנוסף לחשבון "מה עשיתי ומה לא" יש מרכיבים אחרים כמו רצון להנות מכל מה שהחיים מוכנים להציע כמו חזרה למוסיקת פופ (מצחיק נכון?) סגנון לבוש צעיר יותר (ג'ינס וטריקו) והחלק המפחיד יותר אך גם הנעים יותר כמובן הוא נטייה להתאהבויות מהירות כאלה בבנים...(או קיי , או קיי בגברים...נסחפתי הה?) בקיצור, ממבט "חטוף" על עצמי אני חושבת שחלה אצלי חזרה מסויימת לתקופת הטיפש עשרה. נשמע הגיוני? מתאים לאיזו תאוריה? מה יש לפסיכולוגיה להציע לי? שוב , המון תודה אביגייל

נראה מה תגידי כשתגיעי לגיל 40, אולי לא תהיה לך עבודה והילדים יתחילו להתבגר.

חביבתי - מנסיון, אין משבר, יש תהיות. שוחחי על כך עם בעלך, (אם אפשר והוא פתוח) ותראי כמה שהכל נהיה קל.

נימת הזלזול שבתגובתך צורמת לי ,, אתה או את יודעים בכלל על מה מדובר? כמו שזה נשמע מכאן, את/ה מסוג האנשים שיודעים הכל... אביגייל

הייתי אומרת, זה כבר גיל יותר מבוגר, זה נשמע מפחיד, את כבר לא בת עשרים, את כבר ילדה גדולה. תרגעי חמודה, החיים עוד לפניך, יש לך ילדים אחריות, עכשיו כבר אי אפשר לשחק באבא ואמא, כמו הילדים, עכשיו זו מציאות אמיתית. תשמחי, יש בנות בגילך שעדין מחפשות חתן, או מחכות להריון שלא מגיע. זה סתם מצב רוח כזה, וזה עובר.

לא רוצה להשמע מתנשאת או כועסת, אבל למרות שאתם רוצים לעזור....אתם ממש לא מבינים היכן אני נמצאת...גם אני ריאלית כמוכם רוב הזמן...אבל תבינו, מה שאני מדברת עליו הוא לא דבר שקל לעבור אותו בכלל, מי שעובר אותו יודע בדיוק על מה אני מדברת אביגייל

שלום לך ד"ר פלד, האם אתם זקוקים למתנדבים לצורך מחקרך בנושא הסכיזופרניה? האם המתנדבים צריכים להיות בעלי עבר או הווה סכיזופרני? אשמח לדעת. שלומית

כן תודה מדובר בסכיזופרנים כעת ובעבר

אני לא סכזופרנית וגם לא הייתי בעבר. אז לא???

טוב, זאת לא בדיוק הודעה אלא יותר שאלה ונורא חשובה. משיחת בירור דרך פורום הקרדיולוגיה שעשיתי עם בחורה בשם יעל גילינו ששתינו סובלות מאותה בעיה - תחושת פרפור בלב. לשתינו, לפעמים הלב קופץ פתאום, וישנה תחושת פרפור בחזה ובגרון שממש מקשה על הנשימה ואלהים כמה שזה מפחיד. העניין הוא שגילינו ששתינו סובלות מחרדה ונוטלות סרוקסט 1 ליום. מישהו כאן סובל מבעיה כזאת או מתופעה דומה שקשורה ללב? אנא מכם, שתפו פעולה. אולי אפשר לעלות על משהו.

מיכל שלום אלו תופעות אופייניות מאוד להתקף חרדה. במידה והבדיקות הקרדיולוגיות תקינות ובעיקר אם את יודעת על כך שאת סובלת מחרדה, אז מדובר בתופעה מוכרת וידועה שניתן לטפל בה באמצעות טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי - התנהגותי. אגב, תופעה מעניינת ומוכרת הם אנשים שעברו בעברם ארוע לב או אף ניתוח לב ואז מתחילה אצלם תשומת לב רבה לכל תחושה הקשורה לאזור הלב. אנשים אלו מגיעים בתדירות גבוהה לחדרי מיון עם חשש להתקף לב נוסף, כאשר בפועל מדובר בהתקף חרדה הקשור סביב החשש (המובן) ללקות שוב בליבם. הבעיה בכל התחושות הגופניות הללו שהן מוחשיות ומפחידות מאוד וקשה לאדם החש אותן להפריד מה שייך לבעיה רפואית אמיתית ומה תוצר נפשי. בברכה ד"ר אורן קפלן

מיכל שלום התופעה הזאת של "פרפור" מוכרת לי מאוד והיא אכן מפחידה. אני משתדלת להתגבר עליה בעזרת נשימות עמוקות ואטיות. רחלי.

שלום מיכל אני לוקח סרוקסט כחודשיים, ובתקופה זו אני מרגיש יותר רעידות בגוף, שלדעתי נובעות מהתרגשות. לדוגמא כשאני כותב שיק רועדת לי היד, לפעמים כשאני בבית קפה רועדות לי הידיים. בקיצור אין לי מושג אם עליתם על משהו. אולי נארגן פגישת החלפת חוויות על סרוקסט ונזמין את דודו טופז גם. בידידות אמיר

וואלה זה רעיון - אני מקווה שהזכרת את דודו טופז בגלל שאתה יודע שגם הוא לוקח. בן כמה אתה? ותגיד... מה הסיפור מאחורי נטילת הסרורקסט- איך ולמה הגעת אליו? ממני מ.

היי מיכל ! זאת שוב יעל , דרך אגב לא קוראים לי יעל שמי לימור ואני שמתי פשוט שם בדוי תראי .... אני כעקרון אני לא חושבת שהסרוקסט הוא הגורם לדפיקות האלו כי זה כדור חלש אבל בגלל שאני סובלת מחרות שנים כבר והיו לי התקפי פניקה גם שאני לא רוצה להיזכר בזה זה פשוט נורא אז אני היפוחונדרית והפחד כביכול שכאילו יש לי משהו בלב נותן לי עוד השראות לבעיה פזיולוגית , אני עשיתי את כל הבדיקות האפשריות : אקו , לב במאמץ , הולטר וא.ק.ג הכל יצא תקין רק שבהולטר ראו לי קצת דופק מהיר אבל לא משהו מיוחד חס וחלילה דרך אגב לפעמים קורה לך שאת מרגישה גם שאין לך מספיק אויר? יש לך לפעמים כאבים קלים בחזה או דופק חזק ומורגש? כי לי כן ... , וזה גורם לי עוד יותר להיכנס לחרדה.... בואי נאמר שהבעיה שיש לנו ( החרדות ) לא קלה בכלל....:( אז אשמח אם תעני על שאלותי ותתני לי עוד פרטים תודה לימור :)

חביבתי - אני סובל מחרדות שונות ומשונות וגם לי קופץ ומפרפר הלב וחי השטן (אני לא נשבע בשמו של ההוא....) זה מפחיד. כבר הייתי עם זה גם במיון. מיותר לציין שלא מצאו כלום... מבירור שאני ערכתי - יש לזה אפילו מינוח רפואי - PSP - והמשמעות היא דפיקת לב מוקדמת. לסובלים מחרדה יש כאלו, ואין לזה קשר לכדורים או למה שאת לוקחת. אני מטופל רק בטיפול פסיכותרפי, ומרגיש אותו דבר. זה מה יש, תתרגלי, או תחפשי טיפול טוב, או תשובה יותר מקצועית מרופא. (עדיף טיפול...)

לציפורנו של... תודה ו... אני אזכור - psp!!! צריך להתרגל, אני מניחה.

היי, אני יודעת שזה לא כל כך קשור לנושא שמדברים עליו. אבל, אני בקרוב מתחילה לקחת סרוקסט ויש לי הרבה ציפיות מהתרופה הזו שתשנה משהו, שיעזור עם החרדות ויתן לי יותר כח להתמודד. אני אשמח אם תעבירו לי פידבקים לגבי הסרוקסט והשפעתה עליכם. תודה

מיטל, הכדור מעולה - תהני ממנו. הוא יחולל שינוי בכל הקשור לחרדות. רבים הסיכויים שתמצאי את עצמך מרגישה נהדר. חזקי ואמצי, ו... שלבי את הלקיחה עם שיחות עם פסיכולוג/פסיכיאטר. זה חשוב מאד מאד.

בלי ציפיות - עדיף סדינים.

שלום, אני מטופלת אצל פסיכולוגית שח קופ"ח. החלטנו שאני אתחיל לקחת סרוקסט האם כדאי לפנות לפסיכיאטר פרטי על מנת שלא יהיו רישומים בקופ"ח, כידוע במדינתנו קיימת סטיגמה בנושא

סיון שלום זו שאלה מאוד סוביקטיבית. בעיקרון הנתונים הרפואיים הם חסויים ואם תפני לפסיכיאטר של קופת החולים, אז מעבר לחסכון בייעוץ הרופא הפרטי, תוכלי לקבל את התרופות במחיר זול מאוד יחסית למרשם פרטי. כמובן שישנו רישום, ואם תתבקשי פעם לחתום על ויתור סודיות רפואית יוכלו אולי לראות שקיבלת סרוקסט. השאלה האם הדאגה הזו נראית לך משמעותית או לא, ועל כך אין תשובה אובייקטיבית. הרי גם את הביקור אצל הפסיכולוגית יוכלו לאתר אם ירצו. לדעתי האישית גם אם ידעו שלקחת סרוקסט (או פרוזק או כל תרופה אחרת מהמשפחה הזו) וגם אם ידעו שהיית בטיפול פסיכולוגי אז אולי ישאלו כמה שאלות ואם תדעי לענות עליהם כראוי אף אחד לא יוטרד מכך. בסופו של דבר אחוז לא קטן מאוכלוסית ארצות הברית לוקחת כיום פרוזק ודומיו... בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, תודה על תשובתך המפורטת. כבר מחר אני מתכוונת לפנות לפסיכיאטר של הקופ"ח, ואני לא מתביישת בכך שאני אקח סרוקסט כרגע בראש מעייני צריך להיות בריאותי הנפשית, אף אחד שלא עבר סבל נפשי לא יכול לדעת מהו. אני מקווה שהסרוקסט יגרום לי להרגיש יותר טוב עם עצמי ועם החיים, הפסיכולוגית שלי ביקשה ממני לבחור בחיים ואמרתי לה שאני לא מסוגלת , אני מקווה שיבוא יום ואני אוכל בינתיים ההגדרה הנכונה לגביי היא בן אדם מת מהלך. ד"ר קפלן חיזקת אותי בקבלת ההחלטה וגרמת לילהרגיש נוח איתה. שוב תודה.

בני כבן 10 מטופל כ 3 שנים בריטלין בשל הפרעת קשב וריכוז. לאחרונה חלה ירידה בהשפעת התרופה עליו ובשל כך ממליצה הרופאה הנירולוגית אצלה הוא מטופל לעבור לטיפול ב Deprexan אבקש לדעת פרטים על התרופה הזאת והאם יש לה תופעות לוואי בתודה

הורים שלום- לעניות דעתי יועצי הפורום לא השיבו מאחר וזו שאלה על טיפול תרופתי, עליה משיב בדרך-כלל דר' פלד, והוא כנראה פשוט לא שם לב לשאלה. (יכול לקראת לכל בנאדם) נסו לחזור על השאלה או להפנות את תשומת ליבו באמצעות כיתוב בנושא.

עדי . אני לא יודע בת כמה ... אולי זה יסביר את הצורך שלך להתערב בכל מה שנעשה כאן . את נדחפת לכל חור וכל בעיה שמישהו שואל את חייבת להגיד משהו . גם אם הוא הדבילי ביותר - העיקר ששמך ירשם . אנא הפסיקי זאת ותשמרי את הדעות המטופשות שלך לעצמך . בתודה . ערן

ערן חמוד אף אחד לא ביקש ממך להיות הסניגור של הפורום אז לך חפש מי ינענע אותך

יהודה מותק . אין לי מי שינענע אותי אתה רוצה להתנדב ??

ויפתח ... את פי האתון?

שלום אני כתב לעניני בריאות שעושה כתבה על מניה דיפרסיה מישהו שסובל מהמחלה ומעונין להתראיין מוזמן ליצור איתי קשר יגאל

באיזה עיתון אולי משהו על טיפולים לקויים מצב בתי חולים פסיכיאטרים התיחסות רופאים לחולים ובכלל הצוות ועוד

יגאל שלום רב, אשמח לדעת מהו נושא הכתבה. זה עשוי להיות מעניין! בברכה, טלי פרידמן

אני זוכרת את כל החלומות שאני חולמת ואני מעוניינת לדעת איך אני יכולה להגיע למצב שבו אוכל לישון בשקט ולתת גם לנפש מנוחה ?

יעל יקרה, מן ההודעה הקצרה שלך לא הצלחתי להבין מה מטריד אותך. לחלימה יש חלק חשוב בשינה שלנו, והעובדה שאת זוכרת את חלומותיך אינה צריכה להפריע לך לישון. האם אינך ישנה טוב בלילה? האם מנוחת הנפש חסרה לך רק בזמן השינה, או שמשהו אחר מטריד אותך? אחת הדרכים להתייחס לחלומות, היא לרשום אותם בבוקר, וליצור מעין 'יומן חלומות'. גם אם החלומות קשים, היכולת שלך לאסוף אותם ולהפוך אותם לסוג של יצירה תגביר את השליטה שלך ואולי תפחית מעט את מה שמטריד אותך. דרור

מה רע בחלומות? אני חולמת על כל מיני דברים גם ביום.

אני מכיר מספר אנישים הטוענים שהם חלמו על אירוע כלשהו (טלפון מאדם זר עם השם המדוייק שלו , תאונת דרכים של רכב מסויים ומספר ימים לאחר מכן עברו ליד תאונה עם אותפ מכוניות מהחלום) ההסבר ההגיוני היה שהיה להם פחד מדבר מסויים הם חלמו על משהו דומה והוא התרחש, ואח"כ הם "שיכנעו" את עצמם שפרטים זהים לחלום. במקרים אלו החולמים סיפרו שהם סיפרו לאנשים על פירטי החלום לפני שהפרטים התרחשו במציאות. ולכן ההסבר שלי הופרך. איזה הסבר יכול להיות לזה?

דה ז'ה ווווווווווווווווווווו

יש לזה הסבר, גם לדה זה וו, שישנן ישויות נוספות שחיות במימד אחר משלנו, והן יודעות דברים יותר מאיתנו, וכשהן מקבלות ומעבירות מידה בצורה טלפאתית, אנחנו קולטים אותם, בצורה של חלום, בצורה של דה זה וו, ובצורה של תחושה כאילו מישהו לחש לנו באוזן שכך יהיה.

לדעתי עשויים להיות רק שני הסברים לחלומות הכביכול נבואיים: ראשית, כמו שציינת, פחד (לעיתים סביר) ממאורע כלשהו. שנית - צירוף מקרים בלבד. ואם תעשה סצת סטטיסטיקה, קרוב לודאי שתגלה שרוב המאורעות עליהם חלמת לא התרחשו במציאות. ובכלל, על זה כבר אמרו גדולים וחכמים מאיתנו: החלומות שווא ידברו!

שלום רב, אני בת 42 רווקה ובקשר שנמשך שנתיים עם גרוש + שלושה ילדים. פתאום אני מרגישה תקועה ! אני מכירה את הגבר עוד מהצופים והנה לפני שנתיים נפגשנו במקרה והתפתחה זוגיות מסויימת, של אהבה חיבה וחברות טובה. אך הזוגיות מאוד מוגבלת הבחור שרוי מידי פעם בדכאונות הפרדה מפחד הזוגיות של 24 שעות ביממה , הוא רק לפני חודשד הכיר לי את בנותיו , זה היה מאוד מוצלח אבל חד פעמי. הוא אינו רוצה לגור ביחד = אינו רוצה להתחייב לשום דבר, ומצד שני הוא מתנהג כבן הזוג המושלם הלואי שלכולם יהיה אוהב כזה. אני מבינה את פחדיו אבל גם דואגת... דואגת שאני בסוף אשאר לבד . אנחנו משוחחים על הנושא מודעים למצב אבל לא מסוגלים להחליט החלטות. בגלל גילי הוא מתעקש שאני אעשה ילד , אבל לא ממנו ( גם עם זה יהיה עם חברי לשעבר העיקר שירד לו מהמצפון) הוא הלך איתי אפילו לכל הבדיקות והלואי על כל אישה איכפתיות כזו. ביום חמישי קצת הגיעו מים עד נפש הרגשתי שאני משהוא שעובר על יד, יש את הקושי של הגרושיין הקשיים בעבודה , משפט שעומד לפניו ויש אותי הדבר הטוב שנשאר רק אחרי הכל. אחרי שכמעט הסתובבתי והלכתי ( הוא יודע שאם אני אחליט לסיים את המערכת זה יהיה לתמיד ) הוא ביקש שנפגש אחרי כמה ימים ונדון בתנאים. מה עלי לעשות האם להשאר או ללכת. חבל להפסיד חברות כזו - אך מצד שני האם בסוף השאר שוב לבד..... תודה

מור יקרה, הדברים שכתבת מדברים בעד עצמם. נראה לי שאת מתבוננת במצב בעיניים מפוקחות ומתוך הבנה עמוקה. ועם זאת, לעתים הידיעה וההבנה אינם מספיקים, ונטיות הלב מוליכות אותנו למקום אחר. הדברים נשמעים בהירים למדי. את רוצה זוגיות, חיים משותפים, ילד. ואילו הוא חושש בדיוק מאותם הדברים. אם כך, אין לכם כרגע מכנה משותף בנוגע לעתיד. אבל יש לכם מכנה משותף אחר, הנובע מתשומת-לב, מהיכרות ואהבה, ומהערכה הדדית. על זה קשה מאוד לוותר. כעת ההחלטה נמצאת בידיך. עליך לבחור בין המשך הקשר, תוך ויתור על צרכיך וחלומותיך, או ויתור על הקשר מתוך בחירה בשינוי ובנסיון להשיג את מטרותיך. ישנה גם דרך שלישית, שתנבע מפשרה מסוימת. אולי הוא יסכים להתגורר אתך ויבקש שתוותרי על ילד משלך, או ששניכם תסכימו לשמור על יחסי החברות, אך תוותרו על הקשר הרומנטי. לכל אחת מן הבחירות האלו יש מחיר, ורק את תוכלי לעשות את ההחלטה. משום מה נדמה לי שכבר החלטת, ושיחד אתנו כאן את מנסה להבהיר זאת במלים. אני מאחל לך, שיהיה לך הכוח להחליט, ושלא תתעלמי מצרכיך. דרור גרין

דרור שלום, תודה על התשובה . כן קשה להחליט דברים ביחוד שמדובר בחיים - כשיש איזה שהיא מערכת ואתה לא לבד . בן זוגי רומז על כך שנעשה מן הסדר כמו בגירושים . להתראות בזמן שנקבע מראש . האם לדעתך כדי לנסות זאת. או אלי יש לך עיצה בנידון. בברכה , מור

שלום! לפני כחודשיים הוצאנו את אחי ממח' פתוחה בבי"ח . בהתאם להוראות הרופא , אנו נותנים לו 0.5 מ"ג פבוקסיל . הרופא המליץ גם לתת רספרידל אך אין אנו נותנים זאת . הוא אינו מודע לכך שהוא מקבל את התרופה הנ"ל . משיחת סיכום שערכנו עם מנהל המח' לפני כחודש וחצי , נאמר לנו כי אחי אינו סובל ממחלה נפשית אלא יש לו בעית הסתגלות חברתית אורגנית ( שהוא נולד כך ואין מה לעשות ) . הרופא טוען שאומנם הוא חכם מאוד ואיטליגנטי אך לפתח קשרים חברתיים מעבר לנושא הלימודי , יהיה לו קשה . לאחרונה ( בחודש האחרון ) , בכל פעם שעושים תנועה מסוימת קרוב אליו או שנוגעים בו בצורה מסוימת הוא נכנס למעין פחד כזה ואומר : לא חטפתי מכה ? או ראיתם הסתכלתם עליי שלא חטפתי מכה ? ולאחר שאני שוללת לו את זה על דרך ההגיון הוא מחייך ומבין שהשאלה הזו שלו היתה סתמית ושהיא לא יכלה לקרות . סיטואציה נוספת : כל פעם שנכנסים לרכב תוך כדי כניסה הוא תופס את הראש מחשש שיקבל איזו מכה ולוקח לו בשל כך זמן ארוך יותר מהאחרים להכנס לרכב . ברצוני לדעת האם הנ"ל מעיד על משהו והאם לדעתכם נתינת התרופות הנ"ל יעזרו ? אבקש את דעתכם המקצועית למתואר לעיל . בנוגע לבעיה החברתית הומלץ ללכת לפסיכודרמה . תודה מראש .

שלום k! יש לי הרגשה שאת/ה שואל/ת משהוא שהוא קצת מעבר לאיך ישפיע טיפול תרופתי ופסיכודרמה. נדמה לי שהשאלה היא בעצם מה יהיה הלאה עם הילד הזה. אולי גם שאלה של איך מתמודדים עם התחושות של שאר בני המשפחה. אני לא רצה להיות סוגסטיבית, אבל זה נשמע מצב לא פשוט. ביקשת עזרה מקצועית, וזה אולי לא מאפשר לאנשים בפורום שעברו דברים דומים לענות לך. חבל! ידע זה רק מרכיב אחד מתוך מכלול שלם של מרכיבים שעוזרים בהתמודדות . שותפות גורל, סמפטיה , הומור, אמפתיה-כל אלו עוזרים לא פחות. מה דעתך?

K שלום רב, חסרים במכתבך פרטים רבים: בן כמה אחיך, מה הוא עושה בחיי היומיום, מדוע הוא אושפז ולמשך כמה זמן, איזו מחלה אורגנית איבחנו אצלו ? כל אלו הן שאלות חשובות. תנסי לפרט ככל האפשר ואני מקווה שאוכל לייעץ (את הייעוץ התרופתי-אשאיר לד"ר פלד) בברכה, טלי פרידמן

שלום, אני מחפשת מטפלת (אישה) זוגית טובה , מומלצת ולא שרלטנית אשר יכולה לייעץ לפתרון בעיות של זוג נשוי צעיר עם בעיות בתקשורת אישית. (אזור המרכז) מחכה לתשובה באמצעות פורום זה.

שלום לך תוכלי לכתוב אלי לדואר האלקטרוני ואמסור לך מספר המלצות מהן תוכלי לבחור. כתבי האם את רוצה טיפול במסגרת ציבורית או פרטית. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בחורה בת 23 ועד היום יש לי בעיות בזהות מינית. נראה שרגשית אני זקוקה לבנות ומינית - בהחלט לבנים! יש לציין שאני יודעת בביטחון מלא שיש לי בעיה לא קלה עם דמות אם (יש לי אם דומיננטית מאד ושתלטנית ומלאת חרדה) ובכלל עם דמות האישה - מגיל קטן מאד. שמתי לב לדבר מדהים: אע"פ שאני נמשכת מינית לבנים, אני זקוקה רגשית לבנות(אינני מרגישה שום גירוי מיני מיוחד עם אישה בשעת מגע) ומרגישה הכי סקסית ונשית עם בחורה. העניין הוא שאין לי שום עניין (כלל וכלל לא) בבנות לסביות או טיפה גבריות. הבחורה שאזדקק לה חייבת להיות נשית מאד ובעלת מראה נאה וחטוב בהחלט. אולי זה קשור (מעבר לדמות האם) לעובדה שבמשך כל שנות ילדותי הייתי ממש "בן" וכל הזמן קיבלתי ביקורות על כך ללא הפסקה ואני זוכרת כמה זה תיסכל אותי ושנאתי את זה. אין ספק - זה עניין מסובך. אשמח לקבל תגובה מכל אחד שיש לו מה לומר בעניין (מטפלים) ובמיוחד מכל מי שסובל מאיזשהו סוג של חוסר זהות מינית מוחלטת.

רונית יקרה, מן ההודעה שלך ניכר שאת מוטרדת, למרות שהסיבה לכך אינה לגמרי מובנת. אינני יודע מהי "זהות מינית מוחלטת". הזהות המינית היא חלק מן התפישה העצמית שלנו, והיא שונה מאדם לאדם. את מספרת שאת נמשכת לגברים מבחינה מינית, ולנשים מבחינה רגשית. מדוע את רואה בכך בעיה בזהות המינית שלך? בעיה היא משהו שקשה לחיות אתו, ושמפריע לנו בחיי היום-יום. במה מתבטאת אצלך הבעיה, ואיך את מקשרת זאת לזהות המינית שלך? האם יש לך קושי בדימוי האישי, בשל ההפרדה הזו שבין המשיכה שלך לגברים ולנשים, או שיש לך קושי ביצירת קשר עם גברים ונשים? את מזכירה את הקשיים שהיו לך בקשר עם אמך, ומסיקה מכך בנוגע לחייך היום. יתכן והשאלה נובעת מן הצורך שלך להבין את עצמך טוב יותר, ופניה לעזרה מקצועית אכן עשויה לסייע לך בכך. בברכה, דרור גרין

דרור , חשבתי על תשובתך רבות והיא אכן עזרה לי להתמקד. ההתמקדות היא בדבר שנקרא "סקס". אין ספק בעניין זה אני מעדיפה גברים. אבל ישנה בעיה שאחד מההשלכות או צורות ההתבטאות שלה בחיי היום יום היתה לא מזמן: לפני כמה שבועות, בשעת לילה מאוחרת, בעת שהתכוננתי לישון, שמעתי פתאום את השכנים שוכבים. זו הפעם הראשונה ששמעתי כך בבירור שכנים שנהנים מסקס. אמנם אלה לא היו צרחות היסטריות אבל הן בהחלט האמירו לקומתנו. גניחות רמות של הגבר והאישה. התגובה שלי לעומת זאת היתה היסטרית (מוזר, לא?). נכנסתי לחרדה ודיכאון שאי אפשר אפשר לתארם במילים - כן, כן!! בגלל מה ששמעתי. אתה יודע מה הכי "הבעית" אותי (והאמן לי אני לא עושה כאן דרמטיזציה של הרגשות - בדיוק כך זה היה) אבל ממש "הפחיד"?? שאמא שלי (שישנה בחדר הסמוך) במקרה שמעה את זה. אלוהים!! דע לך שלקח בגלל זה שעה להירדם. (בהקשר לאימי - מעבר לזה שהיא מאד דומיננטית ודמות מכשילה מרכזית בחיי, היא נורא מפחדת שאני הולכת עם גברים, מאד! בנוסף לזאת - תמיד ראיתי את הקשר בינה לבין אבי כ- א מיני לחלוטין - היה לי לא הגיוני שהם עושים סקס - פשוט בלתי אפשרי). כשאני נמצאת עם גבר (למרות הפנטזיות המיניות הרבות והנועזות שלי) אני ממש משותקת - אני מנסה לממש אותם ולא הולך לי - בניגוד לשחרור המוחלט והסופר נועז שלי בפנטזיות - במציאות אני נוקשה נורא. אני לא מסוגלת להחשף. שלא נדבר על כך שבגלל שאני כלכך נוקשה ולחוצה אינני מרטיבה. המקרה היחיד שבו התגריתי נורא (וגם לא הלכתי עד הסוף) היה בחדר המדרגות בגלל ששם לא היתה אפשרות לאינטימיות תובענית מדי וגם הדליק אותי שאולי "ניתפס". וזהו. מאז אינני מצליחה לשחזר בכלל שום הנאה כזו, שלא נדבר על היפתחות וטיפה נועזות. מה שהכי הורס זה שאני לא יודעת איך ואם כדאי להגיד לגבר שאני מפחדת, שיילך איתי לאט, שישתף פעולה ויעזור לי להיפתח כי קודם כל אינני מאמינה שזה תלוי כל כך בגבר וחוץ מזה שאני בטח אראה מאד לא אטרקטיבית אחרי בקשה כזו. השורה התחתונה היא שאני נורא נלחצת ופוחדת להיפתח. איך לעזאזל משתחררים?

ד"ר נכבד. שלום! לפני כחודשיים אחי (בן 19 ) עבר ת"ד קשה מאוד. לפני כשבוע לערך הוא התחיל לחזור להכרה ולדבר. הוא אינו יודע היכן הוא נמצא או מה קורה איתו אך הוא מזהה את האנשים הקרובים אליו. שאלתי אלייך היא: מתי צריך ( אם בכלל) לספר לו שעבר תאונת דרכים, היכן הוא נמצא ומה קרה לו? האם זהו תפקידנו לדבר איתו על דברים מסוג זה או שמא עלינו להשאיר את זה בידי הרופאים בבית לוינשטין? בתודה מראש על תשובתך!

אורית שלום בבית לוינשטין עובדים פסיכולוגים שיקומיים שתפקידם בין היתר לייעץ לכם ולעזור לאחיך. בקשו להיפגש עם אחד/ת מהם והתייעצו מה בדיוק לעשות. בברכה ד"ר אורן קפלן

מהו הטיפול התרופתי המומלץ לדכאון בהריון? האם prozac בטוחה לשימוש בוודאות ?

לשחר שלום. לגבי הטיפול התרופתי לדכאון בהריון- מן הראוי שיענה לך על כך הרופא של הפורום. אך לגבי החלק הרגשי- חשוב לתת גם עליו את הדעת. האם את נמצאת בתחילת הריון? האם את נמצאת בטיפול? האם היה דכאון עוד מלפני ההריון- או רק מתחילתו? אשמח אם תעני על שאלותי. בברכה. רוית.

האם אפשר לקבל מידע , מהם התופעות להפרעה זו ,במה זה מתבטא. והאם יש אתר בעברית בנושא תודה

שלום לך יש אתר שכתובתו:VOICES.CO.IL באתר תוכלי למצוא סיפורי חיים על אנשים החיים עם מחלה זו. כמו כן יש שם מאמר על מחלה זו (לפי מיטב זכרוני) אמיר

הפרעת אישיות גבולית זו לא מחלה!!! זה ארגון אישיות שמתבטא באימפולסיביות, חוסר יציבות רגשית. רגישות גדולה לדחיה ונטישה. הקושי הבעיתי ביותר הוא הקושי ביחסים בין אישיים

אני עוקבת אחר תשובותיך בפורום בעיון רב, אני חושבת שזו פעם ראשונה שאתה כותב בצורה כה קרה וקצרה. אני חושבת שהויכוח האחרון בפורום תרם לכך רבות.וחבל אני מאלו המעריכים מאד את האנשים המקצועיים אשר עונים כאן בכלל ואותך בפרט. וכמוני ישנם עוד המון. חבל שהמיעוט אשר אינו מרוצה ולחינם, מקלקל לאחרים. וזה מוזר כי הרי ידוע שהרוב הוא קובע. אני מרשה לעצמי להתנצל בשם אלו המגלים חוסר הבנה,ידע,פירגוןוסבלנות ואלו אשר לא יודעים להעריך דבר נפלא כמו הפורום הזה.

אם הכונה אלי אז אתה טועה בגדול ודע כי אני עוקב בעיקר אחרי טעויות אז שלא תיפול אצלי למקלדת

הכוונה כמובן לפסיכולוג המזוייף

שלום לך, מבלי לפסול את המומחיות והידע שצברת, אם אתה פסיכולוג, מדוע אינך מפרסם את שמך? עדי

התנצלות ודיברי הסבר ראשית זו היתה פעם ראשונה שעברתי/נכנסתי לאתר. צרם לי ובעצם רציתי להרגיע את מי שחושב שהפרעת אישיות גבולית זו מחלה. ודר' קפלן בהחלט ענה בצורה רצינית וענינית. שנית אני מופתע לטובה ושמח שיש כאן אנשים ששואלים ומקבלים תשובות. שלישית שמי אופיר וכאיש מקצוע המסתכל מהצד על הפורם הזה, יש לכם בהחלט אנשי מקצוע רציניים ששווה להקשיב להם. ולבסוף, אם אני זוכר נכון את השאלה של אלונה, אז בד"כ לא מטפלים בהפרעת אישיות גבולית עם כדורים, אלא אם מדובר במצב קיצוני או במצב של גלישה פסיכוטית. ההמלצה היא על פסיכותרפיה. עם זאת כדאי להיות מוכנים שהטיפול לא יהיה קל. זאת כיוון שכפי שכבר למדנו למי שסובל מהפרעת אישיות גבולית יש קושי בקשרים וטיפול בד"כ מבוסס על קשר. חשוב לנסות ולהחזיק מעמד בתחילת הטיפול, הסכנה היא שהרגישות הגדולה של הגבולי תקשה עליו להשאר בטיפול והוא ישחזר עם המטפל מיד את דפוס הקשרים ו"ינטוש את המטפל" שלא רגיש אליו מספיק ולא רואה כמה הוא זקוק. אם עוברים את המשברים בטיפול ויודעים המטפל והמטופל את הבורות שהם עשויים ליפול בהם, יש סיכוי לעתיד טוב יותר!!! בהצלחה!

מעוניינת במידע רב ככול שיהייה תודה מראש

חגית שלום רב, אני מכירה מטפלת שתפתח בקרוב קבוצת גשטאלט, ובכלל היא עושה את הדוקטורט שלה בגשטאלט. נראה לי ששווה לקשר בין שתיכן. תכתבי אליי אימייל או תתקשרי אליי, ואתן לך את פרטיה. (הפרטים אודותיי נמצאים בכרטיס האישי שלי, תקליקי על שמי). בברכה, טלי פרידמן

טלי, מהי בדיוק שיטת הגשטלט? אנא הסבירי לי בקצרה. נתקלתי בספרים בנושא ומהתרשמות ראשונית זה נראה מעניין. אשמח גל לקבל את הטלפון של אותה מטפלת.

טלי, מהי בדיוק שיטת הגשטלט? אנא הסבירי לי בקצרה. נתקלתי בספרים בנושא ומהתרשמות ראשונית זה נראה מעניין. אשמח גל לקבל את הטלפון של אותה מטפלת.

עד גיל 4 היתה לי משפחה נפלאה: אמא ואבא שקראו לי, פינקו אותי ועטפו אותי בהמון צמר גפן. בגיל 4נולד אחי, ההורים שלי נפרדו(נותרתי עם אמא, עם אבא נותר קשר רופף בלבד, בתחילה ביוזמת אימי ואחר כך מתוך הרגל) לאחר הלידה אמי עברה איזשהו משבר. היא בכתה ללא הפסקה(אולי בשל הפרדה מאבי) הסתגרה בחדרה עם אחי הקטן , לא אכלה לא האכילה ולא דיברה איתי. כעבור כמה שבועות היא חזרה לעבודה, והחיים חזרו למסלולם, בערך. פתאום כל דבר שעשיתי הרגיז אותה. היו לה מעין "התקפים" של כעס שבמהלכם לא יכולתי לדבר אל ליבה ולהתנצל או להרגיע אותה היא הכתה בי ללא רחם, ללא שליטה אולי. היא סטרה לי, הפילה אותי לרצפה, בעטה בי בכל כוחה, גררה אותי על הרצפה משערי, ו... תמיד לאחר שהאקסטזה נגמרה היא עזבה אותי והלכה לעשן את הסיגריה שאחרי, ואחר כך באה לחדרי להתנצל. תמיד הייתי חייבת לומר שאני סולחת לה, או שמכות נוספות היו מנת חלקי. בתקופה הזו כל דבר יכול היה לעורר אותה: רעש, אי ציות, בלאגן בחדר, שבירת כוס, או אם הייתי בחדר ושוחחתי איתה והדבר "גרם" לה לשבור דבר כלשהו. אבל תמיד היו סיבות. הייתי ילדה מאוד אינטיליגנטית, וידעתי שאסור לה לעשות את זה, אבל גם התביישתי לספר. בכיתה ג היא הכתה אותי לפני אספת הורים. הגעתי אתה, עדיין בוכיה וכואבת. הייתי תלמידה מצטיינת. המורה שאלה למה אני בוכה, ואמא אמרה שהיא "הרגה אותי במכות". כך. היא אמרה למורה שאני מכה את אחי הקטן ולא ממושמעת. המורה צעקה עלי. עלי! ואמרה שמעתה עלי להביא פעם בשבוע מכתב מאמא שאומר שאני ילדה טובה. תמיד לאחר המכות מאז נאלצתי לבקש מכתב כזה. כמה מגוחך. המורה שברה אותי. תמיד הייתה בי תקווה שאם יגלו יגנו עלי, יפסיקו אותה. ופתאום המורה טוענת שמותר. שמרתי על זה בסוד כל השנים, סוד מביש. פחדתי שירחמו עלי, שיחשבו עלי כעל קורבן. ואני לא. תמיד חייתי עם תחושת הלבד. את אחי אמא לא הכתה אף פעם. גם לא התעללה בו מילולית כשם שהתעללה בי. היא הפסיקה בכיתה ד, כשהפכתי לגבוהה וחזקה ממנה, על אף שמעולם לא התגוננתי ולא ברחתי. עמדתי וקיבלתי את "המגיע לי" בבכי. בכיתה י אמא אושפזה בבית חולים לחולי נפש. נתגלה שהיא סכיזופרנית אלימה עם נטיות אובדניות ודיכאון. אולי היא הייתה כל הזמן? היא התקשרה אלי מביה"ח וקיללה אותי בטלפון, טענה שהיא שם באשמתי, שהיא תתחשבן. לאחר חודש החזירוה הביתה. באמתלה כלשהי היא החלה להכות בי. אני הייתי בהיסטריה. הסיוט שניסיתי להדחיק קרם עור וגידים. האינסטינקט היה לתת לה להכות בי, כמו תמיד. אולם מהספרות הרבה שקראתי ידעתי שעלי להתעמת עמה, וניסיתי להגן על עצמי. בעיקר להגן על עצמי משום שאני מאוד נגד אלימות. התחננתי שתפסיק. ראיתי מה שלא ראיתי בהיותי ילדה: היא לא שלטה על עצמה. לאחר שהוצאתיה מחדרי היא לקחה גרזן כבד, שהיה בביתנו ושברה עמו את הדלת. אני הייתי בהיסטריה נוראית שלא אופיינית לי ולא חשבתי אפילו על לברוח. פשוט בכיתי. בשלב הזה הגיעה השכנה וחילצה אותי, והגיעה המשטרה. קראתי בפירוט שאמא קיבלה עם שחרורה מביה"ח שהיא רצתה להרוג אותי, וזה גם מה שהיא אמרה למשטרה. לא רציתי להגיש תלונה. הרגשתי אשמה נוראית שהתגוננתי, שהחזרתי. אני בת 21 היום. אני תלמידה מצטיינת, יש לי חבר שלאחר שנים מספר סיפרתי לו מה שתמיד התביישתי, אני קוראת המון ספרות פסיכולוגית וניתחתי את עצמי, נפגשתי עם פסיכולוגית שלאחר מספר מפגשים אמרה לי שאני מתמודדת נהדר עם מה שקרה, אבל לא עזרה לי במיוחד ולא השמיעה לי דברים שלא ידעתי כבר, אך עם זאת, למרות שאני מבינה את הדברים, למרות שאני ממשיכה בחיי, אני לא מצליחה להשתחרר מהטראומה ומהלבד שחוויתי בילדותי. אני מסוגלת להיות עם החבר שלי ולהיות לבד, כמעט בכל פעם שבה אנחנו רבים, מריבות מינוריות ככל שתהיינה, כל ביטוי של כעס מפחיד אותי ומכניס אותי להסטריה. אני חייבת לציין שאני לא מתמודדת יפה עם לחץ. האם יתכן שההתעללות שסבלתי בילדותי פגמה בהתפתחות המנטאלית\שכלית שלי? עד גיל 4, בשנים היותר קריטיות היו לי חיים נפלאים. האם יתכן שהלידה או הפרידה מאבא שלי גרמו לשינוי כימי במוחה של אמי ולהתעוררות המחלה? אמא הייתה בת 42 כשהתאשפזה לראשונה. אולי התקרבות גיל הבלות החריפה את המחלה? תודה, נטע

לנטע שלום, טוב מאוד שפתחת וסיפרת את זה. ניתן בהחלט לעזור לך. אני בטוחה שהצוות כאן יכול לעשות משהו. עצם העובדה שפתחת וסיפרת כאן, זהו צעד חשוב מאוד. אין לך מה להתבייש. את לא אשמה במה שקרה!!! רק דעי שהיום, המודעות גם של הגננות וגם של אלו האמונים על ביצוע החוק גבוהה יותר. בתקווה שרק יהיה לך יותר קל בחיים, עדי

נטע שלום, את מוזמנת להצטרף אלינו לקבוצה וירטואלית של אנשים שחוו אלימות בילדותם. בקבוצה אנחנו מנסים להתמודד עם המטען הכבד שנושא כל אחד ואחד מאתנו. נשמח אם תצטרפי. כתובת הקבוצה: http://www.diburim.co.il/cgi-bin/forums/intraforum.cgi?forum=a-1331

נטע שלום את מספרת את סיפורך עם הרבה מודעות ואומץ. אני בטוח שזכרונות העבר כואבים עדיין, למרות שכבר אינך מקבל מכות. הדברים שאת מתארת כל כך חזקים ומשמעותיים שאינני יכול לחשוב על פתרון אחר מאשר להמליץ לחזור למסגרת של טיפול פסיכולוגי. אולי מה שלא התאים קודם יוכל להיות טוב יותר במסגרת אחרת. הבעיה איננה בהתפתחות המנטאלית/שכלית, כמו שאת שואלת, אלא בפחד והאכזבה שחווית מהאנשים היקרים לך ביותר. הדבר משפיע בכל מיני כיוונים, כל אחד לפי אופיו והתפתחותו האישית. את מספרת על קושי כיום להתמודד עם לחץ, וחוסר הצלחה להשתחרר מהטראומה. אלו דברים שכדאי לפתוח ולבדוק במסגרת מקצועית ולא להמשיך ולסחוב אותם כל החיים. יש כמובן זכרונות שתשאי עימך לתמיד. השאלה היא עד כמה זכרונות אלו ימשיכו לנתב את חייך ולשלוט בהם, אל מול האפשרות שהם ישארו כעדות לדברים שהשארת מאחור והמשכת לעתיד חיובי יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

איך אוכל לדעת אם גם אני נושאת את הגורם התורשתי למחלת אמי?

שלום . אני בחור בן 24 . אני קצת תוהה מהיכן להתחיל מפני שהדבר מעט מסובך . למרות שאני חי 24 שנים זכרוני מתחיל רק מגיל 12 . דבר זה מלווה אותי כבר שנים רבות ולמרות שחלק ממכרי השבו את תשומת ליבי לכך שהדבר לא תקין וכדאי שאבדוק את זה השבתי בשלילה ותמיד טענתי שאם אני לא זוכר סימן שאני לא צריך ושזה לא הזמן לפתוח תיבת פנדורה . בגיל 12 עברתי מקום מגורים עם הורי לעיר חדשה ומאז יש לי זכרונות . לפני כחודש החלו לי "פלשבקים" על גילאים צעירים יותר . אני רואה מעשים שנעשו אך אני לא רואה את הפנים . המראות הללו ברורים לי מאד . והזיכרונות מציפים אותי כל הזמן . אני רואה בחור שמכאיב לי . עד גיל 12 עד הזמן שעברנו לעיר אחרת סירבתי ללכת לשרותים להתפנות ואימי היתה נוהגת לעשות לי חוקנים - המצב הגיעה לעיתים לכך שהייתי מתאפק חמישה שישה ימים עד שהייתי הולך . אני זוכר שהדבר תמיד לווה בכאבים עזים . שאלתי את אימי על כך והיא אישרה שהייתי מאד בעייתי בנושא והדבר ההגיוני היחידי שנראה לה הוא שסלדתי מהשירותים שהיו לי בגן כשהייתי אז וכנראה המראה שם גרם לי לטראומה . אני לא יודע למי לפנות מה גם שאינני גר בבית ואין לי כסף לטיפול . אני בוגר מספיק ונבון מספיק כדי לדעת מה עברתי . ועדיין אני חייב לדבר. אני לא יודע עם מי . אני אודה לכם אם יהיה מי שידע להפנות אותי למקום בו התשלום יהיה אפשרי מבחינתי לקבלת עזרה . קיאן

שלום לקיאן, תוכל לפנות לנעמת. יש להם יכולת לסייע גם לאנשים שעברו דברים כאלה בילדות. עדי

קיאן שלום התאור שלך מעורר שאלות לא פשוטות והמחשבה לפנות לייעוץ נכונה. אין הכרח לפתוח את תיבת הפנדורה, אבל לחיות עם הרגשה שאתה נושא בתוכך תיבת פנדורה זה גם לא פשוט. ישנם מספר אפשרויות טיפול במסגרת ציבורית. לכל קופות החולים יש יחידה לבריאות הנפש שמספקת פתרונות טיפול. התקשר לסניף שלך ובקש מהם הפניה. בנוסף, כמעט בכל בתי החולים הכלליים יש מחלקה פסיכולוגית בה ניתן לקבל טיפול במימון משרד הבריאות בתשלום סמלי. אמנם יש לעיתים קרובות תור המתנה אבל עם קצת סבלנות תוכל להגיע לטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

קיאן שלום, אני בחורה בת 21, מאוד צעירה אך די מבינה... אני מקווה שאוכל לעזור לך עד כמה שניתן. אז קודם כל צר לי מאוד לישמוע על הילדות הלא קלה שחווית. וגם יותר כואב לשמוע שבחור בן גילך רק מתחיל להתמודד. עכשיו אולי אתה בוגר פיזית ומנטלית אבל... להחזיר את המוח כל כך הרבה שנים אחורה, זה קשה. זה אפילו קשה מאוד. תראה אני חוויתי גם חוויה מאוד טראומתית בגיל צעיר מאוד ובמשך ארבע שנים פשוט עשיתי "בלוק" אף על פי שעזבנו את הארץ וגרתי במקום מאוד רחוק מפה האדם שגרם לי לחוות את החוויה הזאת חזר שוב לחיי (לא לחיי הפרטיים) ואז במבט אחד הכל התפוצץ... הכל וטופלתי שנים בידי פסיכולוגית. במקרה שלך לדעתי, אחרי כל כך הרבה שנים הטיפול שלך בטח יכלול הרבה היפנוזה, אבל מאוד חשוב אצל מי אתה הולך, אל תסכים לעשות ללכת על זה עם כל מטפל, רק עם מישהו שבאמת נותן לך הרגשה טובה. על כל מידה יש איזה אישה, פסיכולוגית קלינית, היא מאזור תל אביב, ו היא אומרת בכל טיפול כמה שאתה חושב שאתה יכול לשלם, תשלם, איך שאתה מרגיש. אז אולי היא תוכל לעזור לך. אם אתה מעוניין, תחזיר לי תשובה ואני יפנה אותך אליה או אשאיר את הטלפון שלה ותעשה זאת לבד. ורד

הודעה לורד מקיאן . אני מניח שעדיף מאוחר מאשר אף פעם לא . בכל מקרה ... עכשיו שדברים חוזרים אין בריריה אלא להתמודד . מצטער לשמוע שגם לך זה קרה . אני מאד אודה לך אם תשלחי לי את הפרטים שלה או את הטלפון שלה אל האי מייל - [email protected]הודעה לקיאן מורד כתב/ה:

שלום רציתי לשאול האם חרדה או כפייתיות יכולות לגרום לחולשה חזקה תודה

אני יכול לומר מניסיוני שאחרי התקף חרדה מרגישים עיפות מרובה בגלל כמות האנרגיה הגדולה שהוצאנו.

א.מ. בהחלט כן. כדאי ואפשר לטפל בתופעות אלה כדי לשפר את איכות החיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

לצוות שלום, אנו המבקשים יום, יום ושעה , שעה את עזרתכם וזקוקים לתשובותכם הכנות, מבקשים וקוראים בכל לשון של בקשה להפסיק את הסכסוכים בינכם וקוראים לכם לחזור אלינו. יש אנשים שאינם יכולים לעמוד בנטל הכספי של טיפול פרטי ולכן אתם האוזן הקשבת עבורם. הפורום הולך ומדרדר ואנו מחכים לתשובות שעות רבות ולעיתים יממה ואף יותר. אני אישית מודה לכם מקרב לב על עזרתכם ותרומתכם לקהילה.עזרתם לי פעמים רבות ולכן אני מודאג וכואב את מילותיו של ד"ר פלד אשר עושה עבודתו נאמנה. לאן נעלמו כולם? מלבד ד"ר פלד שעסוק בממחקרו החשוב מכל,ועדיין מקפיד לתת מענה לייסורנו אני לא רואה תגובות של שאר הצוות!!! חזרו אלינו במהרה, כי עבודתך עבודת קודש היא!!!!!!!! תודה יחיאל

ליחיאל שלום, הצעתי לדרור וד"ר פלד לשבת ישיבת גישור ובה כל אחד יעלה את טיעוניו ומה מפריע לו. דרור אמר שכנראה תהיה. עדי

עדי שלום, סליחה על הבורות , אבל מי אתה???? יחיאל

השאלה שלי קצת מסובכת אני מקווה שתוכלו לענות לי עליה......... השאלה שלי היא כיצד משפיע (מוזיקת) הרוק על דיכאון........ אשמח לקבל ממכם תשובה בתודה מראש in the dark

A study from Pennsylvania State University reported that students who listened to the most rock music had the highest levels of depression scores on psychological tests, reports Valerie N. Stratton, associate professor of psychology. (USA Today, April 12, 1994) הבעיה עם ממצא כזה שלא ברור האם הרוק הוא הסיבה או התוצאה...

כמו צבעים דרך אגב ויש טיפול בצבעים ולא ידוע לי אבל אולי גם במוזיקה לעצם שאלתך הרי שגם ברוק יש סגנונות שונים אני מנח כי בהתאם ל"רוח" המוסיקה כך ההשפעה אם כי מדויק יותר יהיה להתיחס לצלילים ולהרמוניה אם תקח רוק "עצוב ודכאוני" יכול לעזור למצב תיקח רוק יצרי קיצבי טרמפנטי אשר יעבוד על הנימים השמחים והמעוררים אני מניח כי התוצאה תהיה הפוכה לא רופא ולא מטפל הנני

באמת שלא ציפיתי לכזו התיחסות. (ואני מתכוונת מאז לפני חודשיים - כשהתחלתי את הרומן שלי עם הפורום...) אני מפחדת להשמע שמלצית, ודביקה, אבל גרמתם לי להרגיש טוב יותר! רק להזכר במה שכתוב גורם לי לחייך. ממש לחייך! האנשים כאן, שבמחשבים לידי, יכולים להעיד על כך!! אני יודעת שזה לא אומר שמהיום והלאה, הכל ילך חלק. ברור לי שלא. אבל אתם פה. (אם תקשיבו טוב תשמעו את הכינורות שברקע.......)

רק כינורות? אני כל כך מתרגשת, שאני שומעת תזמורת שלמה. כל הפורום מנגן: אופיר, עדי , מאיר, אמא של... , דר' קפלן, טלי, דרור ודר' פלד (לשניים האלה קצת קשה לנגן ביחד, לפעמים, אבל נסלח להם כי הם בטח לא מתכוונים לזה...) יש עוד קולות, ויסלחו לי אלו שלא קראתי בשמם... רק בשביל רגעים כאלו היה שווה להקים את הפורום. תגידי- זה שמאלצי? מחבקת חזק.

:) עכשיו העלת חיוך גם על פנינו... ובאמת-תמיד ניהיה פה כשתרצי אותנו... בברכה, טלי פרידמן

לגמ, גם אני מחבקת חזק + נשיקות. עדי

קראתי שכאשר נותנים תוספות מרוכזות של טריפטופאן גוברת במוח ההשפעה המרגיעה של הסרוטונין. אולם איני מבינה מהו טריפטופאן? האם זה קשור לחומצות אמינות ואם כן כיצד אני יכולה להעשיר את תפריט המזון שלי?

זה לא נכון אין צורך בשליטה על טריפטופאן טריפטופאן הוא מטאבולית של הסרוטונין ואין עליו שליטה חיצונית לגוף

האם הפסיכוזה היא תורשתית? ואם כן,מהם % הסיכון לחלות כאשר אחד מההורים חולה בה?

אכן דרוש טריפטופן לצורך הסרטונין האם צריכה נוספת עוזרת? יש כאלו הטוענים שכן יש כאלו שלא אולי הכי פשוט לנסות בעזרת כמוסות טריפטופן מנסים שבוע שבועים רואים אם יש הבדל או אין היות וטריפטופן הוא ,חלבון" כלןמר למעשה תזונה יש להקפיד על נטילתו כך שמצד אחד לא ישמש לנו כמזון ומצד שני לא יתערבב עם מוצרים אחרים ובמיוחד חומצות אמינות אחרות אשר מתחרות בו רצוי על בטן ריקה אך לא כאשר רעבים עם טיפה של משהו מתוק היות ונדרש אינסולין לצורך ספיגתו מציע לך לשאול תזונאים או בתחומי התמחות שקשורים למאכלים כמו כן בקשי מהם לנמק ע"מ שלא תיפלי על אחד אשר אומר את אשר הא רוצה להאמין ולאו דוקא יודע

ד"ר פלד שלום, אני בת 23 ונוטלת סרוקסט מזה 3 וחצי שנים. לאחרונה, ניסיתי "להיגמל" והיה נורא קשה. אמנם הפסיכיאטר שאיתו טופלתי במשך שנתיים (במקביל לנטילת הסרוקסט) ושהיום אינני נפגשת איתו פשוט בגלל שהטיפול השיחתי מיצה את עצמו, אמר לי במפורש שסרוקסט איינו סם ואינו ממכר, אך אע"פ שאינו סם - דבר אחד אני יודעת בוודאות מנסיוני ונסיון אחרים - הסרוקסט אכן ממכר. אולי לא נפשית אבל בהחלט ובהחלט גופנית. בפעם האחרונה שניסיתי להפסיק חלו תופעות מוזרות של חולשה "מפחידה" של השרירים עד כאב וכמובן שהחרדות הופיעו ביתר שאת עם הרגשה דכאונית משהו+כאבי ראש מסוג שלא חויתי אף פעם - לא מבחינת עוצמת הכאב אלא מבחינת תחושת "השיכרות" (או חוסר הפוקוס) המאד מאד לא נעימה שמתלווה אליהם. והנה שאלותיי: - מתי כדאי להפסיק את התרופות או לרדת במינון על מנת לממש, בסופו של דבר, הפסקה מוחלטת? - באיזה אופן כדאי ליזום ירידה במינון ומה קורה אם ירידה מכדור אחד ביום לכדור אחד ביומיים לא קלה? - שלוש וחצי שנים של נטילת סרוקסט - האם זה לא הרבה? שאלה זו נשאלת בעיקר בגלל שאני שומעת כל הזמן שהסרוקסט או הפרוזק או תרופות נוספות מאותה משפחה הן "זמניות" - מה תפקידו המדויק של כדור הסרוקסט? איך בדיוק הוא משפיע,מבחינה כימית, על הסרוטונין? - האם תזונה נכונה וספציפית יכולה לעזור בעליית כמות הורמון הסרוטונין (שמעתי ממקור אמין בהחלט שנעשה מחקר שהוכיח שניתן להעלות הסרוטונין פי חמש ע"י תזונה נכונה/ספציפית!! - האם ישנם מקרים ידועים של אנשים שנטלו סרוקסט במשך שנים והפסיקו לגמרי? אודה לך מקרב ליבי אם תתייחס לכל שאלותיי תוך כדי מתן דגש על כאבי הראש המאד מוזרים שמופיעים אצלי כל פעם שאני מנסה לרדת במינון או, לצערי, שוכחת לקחת את הסרוקסט במשך יומיים! הנני בטוחה שתשובתך המקצועית תהווה עזרה אמיתית לכל נוטלי הסרוקסט המשתתפים קבע בפורום! תודה רבה!

ראשית אני מופתע שמי שאמור לענות לך לא ענה! אני במיקרה קפצתי לפה. ראשית את יכולה להבין שתרופות זה לא השטח שלי. (פסיכולוג). אבל שאלות כאלה רציניות יש להפנות לפסיכיאטר שלך. אם את לא מסתדרת איתו לכי לאחר. וכמובן אל תפסיקי או תפחיתי בכדורים לבד. אני עובד גם בבית חולים פסיכיאטרי. ואני יכול להגיד לך שהאחוז הגבוה ביותר של אישפוזים חוזרים הוא כתוצאה של הפסקת טיפול תרופתי. לכי לפסיכיאטר. (אולי שווה גם ללכת לטיפול אצל פסיכולוג. לטפל בבעיה לא בסימפטום)! בהצלחה!

ראשית אין כל מניעה לקחת את הסרוקסאט גם לכל החיים ולפעמים אפילו יש לכך התוויה. סרוקסאט לא ממכר יתכן שמה שקורה אתך פשוט המחלה הבסיסית (עם קיימת) חוזרת בהפסקת התכשיר. לרדת יש בפיקוח רפואי לפי צורך ולפי כל מקרה לחוד יתכן שבכלל אין צורך בתכשיר ואת מושפעת פסיכולוגית בלבד שורה תחתונה - מומלץ אבחון פסיכיאטרי - ומעקב פסיכיאטרי בהתאם

לסמים הפסיכיאטרים יכולות להיות תופעות גמילה קשות למרות שהפסיכיאטרים טוענים שזה בגלל המחלה של המטופל, ולכן בשביל להפסיק סמים פסיכיאטרים יש צורך בהדרכה של רופא מומחה (רצוי שאינו פסיכיאטר, כי פסיכיאטר בדרך כלל לא יסכים).

בעבר היו לי בעיות בזוגיות, וקושי כלכלי ומתחים אישיים, ועם זאת הייתי רגועה יחסית למרות הקשיים, הייתי במצב של לחימה מתמדת ומצאתי כוחות. דווקא בתקופה האחרונה, אחרי ששיניתי את סגנון חיי, והם נוחים הרבה יותר גם מבחינת יחסיי עם בן זוג חדש וגם מבחינה כלכלית, כל הזמן מלווה אותי מין חוסר שקט לא ברור, מין פחד כזה שהטוב הוא זמני, ואני כל הזמן שואלת את עצמי, האם באמת טוב לי. האם זה אפקט מאוחר, של הקשיים מהעבר. או שלא נוח לי כשטוב לי מדי, כי היה לי מאד רע זמן ממושך, ואולי התרגלתי להילחם, והבטחון הכלכלי היחסי הנוכחי, דווקא מעצבן אותי ???

חן שלום רב, את מתארת במכתבך מצב דיאלקטי של בילבול כלשהו: מצד אחד, דווקא בתקופה קשה חשת רוגע מסויים, ועכשיו כשהתנאים מאפשרים יותר רוגע ונוחיות, דווקא עכשיו את חשה אי שקט. לעיתים כשאנו במצב של מצוקה כלשהי אנחנו נעשים פעלתנים כדי לצאת מהמשבר ומהקושי, אנחנו נמצאים במצב של "לעשות" (DOING) כשבאה רגיעה אז אנחנו יכולים קצת להירגע מהעשייה עצמה, ואז אנחנו מתחברים לכל מה שמסביב לעשייה ולמהות הדברים עצמם (BEING). רבים מאיתנו מתקשים דווקא להיות בחלק הזה של ה-BEING כיון שהוא בעל משמעויות רבות, בעיקר נפשיות, צריך להתחיל להתמודד עם מה שעברנו. אולי זו הסיבה לחוסר הרוגע שלך, ואת גם מעלה זאת כאפשרות. יחד עם זאת, ייתכן ודוקא התנאים הנוחים אינם מסבים לך נחת כיון שאולי הם לא מה שאת מחפשת ורוצה. יש דברים רבים של נוחות וחיים שקטים, ולפעמים אנו מפנטזים אותם, אך כשזה מתגשם זה פתאום לא ממש כמו שחשבנו... בכל מקרה חוסר שביעות הרצון שלך מהמצב הקיים כיום, והבילבול שקיים אצלך, עשויים להיות סיבה טובה דיה ללכת לטיפול כדי לברר עם עצמך את הנושאים הללו. אם את זקוקה להמלצות למטפלים, את מוזמנת ליצור עימי קשר באימייל או בטלפון. בברכה, טלי פרידמן

הכל היה בסדר עד שהביקורת העצמית שלי הביאה אותי להיסגר ולרצות להיות לבד , ובשל כך נהרסה לי הזוגיות , ומרגע זה הרגשתי כמו שאני תחת זכוכית מגדלת , נחקרתי ע"י בת זוגי לכל פעולה שעשיתי , כל דבר שנאמר שימש בסופו של דבר נשק נגדי . אך מותר לציין כי לאורך כל הדרך בת זוגי נתנה את מיטבה גם ברגעים ברגעי המשבר , ההתנתקות ובכלל , דבר לא עזר , להפך בחלוף ארוע מצער שני ( במישור המיקצועי ) היחסים המשיכו לדרדר , ואיתם הכעס הכאב והפגיעה . יצאנו לחופש אחד מהשני , אולם זה לא עזר , כי נשארנו בקשר , ואם כל רצוני לחזור ולשקם את הכל , הריקנות הפנימית שהציפה אותי מנעה ממני את התענוג להיות במחיצת בת זוגי (שהיום איננה עוד), לאורך התקופה נפרדנו וחזרנו מספר פעמים , והפרידות לא היו מוחלטות נשארנו בקשר ולפעמים נפגשו תוך הבעת דאגה אחד לשני וגעגועים . הכל הגיע לשיאו ברגע שנאלצתי לשקר לה - בפעם הראשונה , שקר ולא משנה עוצמתו וכמה הוא רציני או לא , העובדה ששיקרתי לא הייתה לעניין - וזה שבר את גב הגל . דבר שלא קרה מעולם . אני נמצא עכשיו בצומת עם רגשי אשם וצער על שהדברים הגיעו עד הלום .

דינו שלום אתה מתאר משבר אמון בזוגיות שפרץ בלי כל הודעה מוקדמת. אבל האם המשבר הזה באמת כה בלתי צפוי? האם לפחות בדיעבד אתה יכול להבין מה התרחש? בצומת שנוצרה הייתי ממליץ לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי. במידה ואתה ובת זוגך מוכנים לכך כדאי לפנות לייעוץ זוגי ולברר שם מה קרה ואיך אפשר לחזור לחיי הזוגיות הטובים שהיו קודם לכן, תוך הבנה עמוקה מה קרה והביא לשבר. במידה ואין אפשרות כזו כדאי אולי שתפנה בעצמך. בברכה ד"ר אורן קפלן

במשך כשנתיים לא יכולתי לצאת בחום. הייתי מרגישה חולשה . אם זה קרה בנסיעה הייתי צריכה לחזור הביתה ואז כמובן הייתי משלשת. אני יחסתי זאת לירידה ברמת הסוכר בדם. עובדה היא שכאשר חזרתי הביתה לוקחת ט בלית קלוקוז ושותה קפה או קולה התחלתי להרגיש טוב. רופא הומאןפתי אליו פניתי משום מה יחס זאת להתקף חרדה. אנייודעת שגם ירידה ברמת הסוכר בדם גורמת להתקף חרדה. האם זה נכון והאם אני צריכה להשתמש בכדורים שמורידים לי יותר את לחץ הדם או לנהוג כמו שאני נהגתי. אבקש תשובתכם המהירה. בתודה אסטרליס

אסטרליס שלום לפני שפונים לפתרון נפשי צריך לבדוק היטב את ההיבט הרפואי על כל צדדיו. פני לרופא משפחה ובקשי בדיקות כלליות. במידה והכל ימצא תקין יש מקום להתחיל ולבדוק טיפול ברמה נפשית. בעיקרון התופעות שאת מתארת יכולות לאפיין חרדה, אבל אין סיבה להתחיל משם את חיפוש הפתרונות. אגב, יש מקרים שנוצר שילוב בין בעיה רפואית שאינה נפשית לבין חרדה שנוצרת מסיבה כזו או אחרת. כאמור, ניתן לבדוק כל זאת אחרי הבדיקה הרפואית. בברכה ד"ר אורן קפלן

גורמת לה לחרדה? ואם נניח כך הוא ,הרי משהו אמור היה לגרום לה לאותה חרדה שתקושר עם השמש לא יודע איכשהו נראה לי כי יש לה בעיה כלשהי בתחום הזה למצוא רופאים שידעו לזהות ויתיחסו אליה ברצינות יהיה קשה למצוא ידוע לי כי אנשים שלקו במכת שמש חזקה דיה יש להם בעיות עם שמש חולי CFד ועוד כמה מרעין בישין אסטרליס- כמובן שחסרים הרבה פרטים וכן יש בעיה עם המעט שסיפרת את שואלת אם עליך לקחת משהו להורדת לחץ דם מצד אחד וזה בזמן שאת מספרת לנו על ירידת לחץ דם כך שזה לא מתישב אחד עם ה/שני בכל אופן הצעתי לך להיות קשובה לגופך לנסות לברר עם עצמך [ועם רופא!! כמובן!!! אבל עם עצמך לא פחות חשוב!!1] תתחילי בכך שתנטרלי השפעות למה כונתי? את כותבת שאת חוזרת הביתה ולוקחת מעט סוכר וזה עובר ולכן חושבת אולי שיך לסוכר אלא שלא פחות חשוב שכבר אינך בשמש ... אז אולי תיקחי איתך קוביות סוכר או משהו אחר [רק שיהיה ביוק מה שאת לוקיחת בבית] ואז כשתהיי חלשה במקום לחזור הביתה לאכול תאכלי את זה בעודך בחוץ כמו כן שאת חוזרת הביתה [במקרה אחר] אל תאכלי כך תאכלי לבודד ולדעת אם הבעיה היא כתוצאה משהיתך בשמש או כתוצאה מנפילת סוכר גם הרופא הטוב ביותר אם תטעני לבעיה של שמש בזמן שהבעיה היא נפילת סוכר הסיכוי שיעלה על הבעיה הנכונה קלוש ולא בגלל שהוא גרוע

אני בת 22 סובלת מטריכוטילומניה מאז היותי בת 11 (רק לאחרונה נודע לי שיש שם לתופעה) האם טריכולומניה היא אכן הפרעה נפשית? ממה היא נובעת? האם יש טיפול שבו אפשר להעזר והיכן ניתן למצוא עוד מידע בנושא? תודה מראש מאיה

מאיה כתב/ה: > > אני בת 22 סובלת מטריכוטילומניה מאז היותי בת 11 (רק לאחרונה > נודע לי שיש שם לתופעה) > האם טריכולומניה היא אכן הפרעה נפשית? אם באמת מדובר בטריכוטילומינה אז מדובר בהפרעה נפשית ממה היא נובעת? לא ידוע האם יש > טיפול שבו אפשר להעזר והיכן ניתן למצוא עוד מידע בנושא? כן הטיפול היעיל יחסית הוא טיפול פסיכולוגי התנהגותי - אבל כל טיפול הוא מוגבל בהשפעתו - מדובר בתסמונת שלא מגיבה טוב לכל טיפול שהוא > תודה מראש כדאי לאבחן את התסמונת אצל פסיכיאטר ולא רק מהתרשמות והשוואה עם מה שקראת או שמעת

מאיה שלום התופעה בד"כ עקשנית למדי אבל ניתן להחליש אותה בצורה משמעותית או אף להעלימה. לגבי טיפול תרופתי, הכרתי מקרים שנעזרו מאוד מפרוזק בטווח ארוך. כדאי לפנות לפסיכיאטר לייעוץ בנושא. רצוי, כמו שד"ר פלד ציין, לשלב טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי - התנהגותי. לגבי האם הדבר הפרעה נפשית - זו תופעה שמלווה בד"כ תופעות נפשיות נוספות. חשוב לציין שפגשתי מטופלים שתפקדו ברמה יומיומית מעולה וסבלו מהתופעה בסודי סודות מגיל צעיר כך שאני מציע שלא תישארי ברמת האבחנה והסטיגמות ותגשי לטיפול שמותאם לך באופן אישי. יש אתר מעניין בעברית בנושא, כדאי שתעייני בו. http://www.geocities.com/naamaled/index.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

מכירה את הבעייה ושותפה לה. אני סובלת ממנה מאז היותי בת 12, לאחר תקופה בה הלחץ היה קשה מנשוא. לאחרונה הצלחתי להתגבר על הבעייה(כמו אלכוהוליזם זה מאבק יומיומי שקשה יותר כאשר ישנו לחץ או מתח), לא ע"י טיפול תרופתי כי אם ע"י ניתוח שכלתני של הבעייה: ישבתי עם עט ודף ובניתי תרשים זרימה. ניסיתי להבין מה מביא אותי לתלישת השיערות שגרמה לי לעוגמת נפש נוראית(הייתה תקופה בה היו לי ממש קרחות, שלא לדברעל "שנאצים" ועל מבטים נדהמים מצד הסביבה לנוכח ערימת השיער שסבבה אותי :) ) גיליתי שאני עושה את זה בעיקר כאשר אני מנסה "לברוח" , שלא במודע, ממצבים מלחצים. אני פשוט יושבת או שוכבת במיטה ומתרכזת בפעולה שמשכיחה ממני את אשר אני מעוניינת לשכוח. לכן פיתחתי לי מספר "שיטות" וכעת אני כבר כחצי שנה "נקיה" אני יודעת שהסימפטומים והגורמים לתלישה הם מאוד אונדבידואליים, אבל אולי השיטות תעזורנה לך: 1) נסי להתמודד עם הדברים שמציקים לך. 2) כשאת מרגישה שהידיים נודדות לכיוון השיער- עצרי בעצמך, קומי ועשי משהו אחר- לא צפייה פאסיבית בטלביזיה אלא ספורט או מני דברים שיסיחו את דעתך מהצורך 3) אספי את השיער כך שלא תהייה לך גישה נוחה לשיער 4) תחשבי על השנאצים שיהיו לך אם תתלשי 5) מקלחת עוזרת להשתחרר מהצורך בהצלחה

שלום. כידוע יש רופאים מדיצינים רבים המשתלמים בנוסף ללימודי הרפואה המדיצינית גם בשיטות שונות של הרפואה האלטרנטיבית/משלימה/הוליסטי/טבעית וכו', אותם הם משלבים בטיפוליהם. באופן זה הם משלבים ידע רפואי/מדעי עם מוסמכות פורמאלית. רמה וכלים מדעיים, עם ידע מועיל מהשיטות ההוליסטיות. כל זה נכון בתחומי הרפואה המטפלת בגוף האדם. לעומת זאת בתחומי הטיפול בצדדים בעייתיים של נפש האדם, לא ידוע לי על רופאים פסיכיאטרים שהשתלמו ברפואה הוליסטית לסוגיה, ומשתמשים בידע הוליסטי בטיפוליהם בחולי נפש או באנשים המתמודדים עם הפרעות נפשיות הדורשות התערבות פסיכיאטרית. האם יש מי שמתעסק בכך? האם יש פסיכיאטרים בארץ שהשתלמו ברפואה הוליסטית ומשתמשים בידע זה? שמעתי שיש בחו"ל גופים המטפלים במחלות נפש (כוונתי למחלות נפש ממש ולא לסתם בעיות נפשיות "קלות") באמצעות שיטות של הרפואה האלטרנטיבית. מישהו מכיר? מישהו יודע על כך? יש איזה אתר או מידע באינטרנט על כך?

אבי שלום רב, לפי הידוע לי ישנם פסיכולוגים שמשלבים בטיפולים שלהם גם תיאוריות מהמזרח, מדיטציות וטיפולים אלטרנטיביים נוספים. לגבי פסיכיאטרים שמשתמשים בגישות אלטרנטיביות, שמעתי שקיימים בארץ כאלו, אך אין לי מושג מי בדיוק. אולי כדאי שתשאל את אותה שאלה בפורום של רפואה משלימה פה באתר. אם אתה מעוניין בטיפול אלטרנטיבי שנעשה בידי רופא (אבל לא פסיכיאטר) במגוון רחב של בעיות, יש לי מישהו שאני יכולה להמליץ. במידה ואתה מעוניין צור עימי קשר באימייל או בטלפון (הפרטים בכרטיס האישי שלי, תקליק על שמי). בברכה, טלי פרידמן

וכן העליתי השאלה בפורום רפואה אלטרנטיבית. אבי

יש בארץ פסיכיאטרים מטפלים כאלה לדוגמה דר' רשף בב"ח העמק בעפולה

.

יש לי ילד בן 8.5 והוא לומד בכיתה ג. מאז שהוא בבית ספר הוא לא רוצה ללמוד כמה שמנסים לעזור לו הוא לא אוהב לעשות שעורים ופשוט לא אוהב ללמוד. שהוא יושב לעשות שיעורים הוא רוצה שאני אשב לידו כל הזמן אבל הוא לא מוכן לקרוא לבד הוא רוצה שיקראו לו ואפילו יכתבו לו. הוא עבר איבחון פסיכולוגי ובאיבחון לא גילו שום דבר חריג. בכיתה המורה מתלוננת על קשב וריכוז הוא מתעסק בכל מיני דברים אחרים חוץ מאשר להקשיב לה. הפסיכולוגית של בית הספר אמרה לי ולמורה לנסות להקל עליו בשיעורים ובמטלות. ואני בבית מנסה כמה שיותר לעזור לו לפעמים רחוקות זה הולך יפה בלי מריבות ולעיתים קרובות הוא בוכה שהוא לא יכול לעשות שיעורים והוא לא רוצה לעשות שיעורים ואפילו אם אני אומרת לו אם אתה לא עושה שיעורים אין טלויזיה או אין חברים זה לא מפריע לו הוא בכל זאת לא רוצה להכין שיעורים. המורה נותנת לו הזדמנויות במבחנים חוזרים ואני בבית מנסה לחזוראיתו על החומר אבל הוא לא רוצה. אני כבר לא יודעת מה לעשות איתו . אני רוצה להביא לו מורה שתעזור לו אבל הוא לא רוצה. מה עלי לעשות?

שני שלום אי אפשר להכריח ילד לאהוב להכין שיעורים וכדאי לא להיכנס למלחמות על הנושא כי הן רק ישניאו עליו יותר את הלימודים. צריך לבדוק מה מטריד אותו ולמה הוא לא רוצה, בעיקר שאת מדווחת על בכי, חוסר קשב, ולא בהכרח מרדנות לשמה סביב הנושא. את מציינת שהוא עבר אבחון כך שאני מבין מזה שכבר התייעצתם עם הגורמים בביה"ס ובשירות הפסיכולוגי. הייתי מנסה לבדוק איתם שוב מה לעשות ובמידה וזה לא עוזר אולי כדאי לפנות לפסיכולוג ילדים מחוץ למערכת החינוך לשם ייעוץ. חשוב לבדוק מה והאם משהו מטריד אותו ולפתור את הבעיה בדרכים חיוביות ולא דרך עונשים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני נכנס לעתים די קרובות לפורום זה מאז היכרתיו. נהנה מאוד לקרוא הן את השאלות והן את התגובות של המומחים השונים על גישותיהם המקצועיות הרבות והמגוונות. אני רוצה לספר על משהו מעניין בו נתקלתי: אני עצמי ניהלתי פורום בתחום בריאות הנפש, לא כאיש מקצוע אלא כמתמודד. היו לי בעיות קשות בניהולו. נתקלתי בפורום נוסף בתחום זה בו גם כן יש בעיות בתפקודו ובניהולו. ההודעה יותר למטה של שמרית והתגובות הרבות להם זכתה, העלו בפני תמיהה לא קטנה: איפוא הנהלת "דוקטורס" בכל הסיפור ולמה שם, בהנהלה לא דוגים "להסדיר" את מערכת היחסים הפנימית בין היועצים השונים? חוסר סדר וחוסר כללים ברורים, נכונים ומוצהרים הם הם שגורמים לבלאגן. נתאר לעצמנו מצב בו לא היו תמרורי דרכים ורמזורים במקומות סואנים, איך היתה נראית נסיעה בכביש כזה? לדעתי, כדי למנוע אי נעימויות, חוסר כבוד, והיפגעויות מיותרות צרים דבר ראשון להסדיר חלוקה של תפקידים מסודרת הן של היועצים כיועצים והן שיהיה מישהו תחת "תפקיד" של כעין: "מפקח כללי/סדרן/איש טכני". תפקידו זה למחוק או לשנות הודעות שאינן מתאימות וגם לעשות סדר בבאלגן אם נוצר איזה אי סדר או בלאגן. אמרתי את דעתי, לתשומת ליבם של כל היועצים הוותיקים והחדשים.

לא יכולה להיות חלוקה כזאת כפי שאתה מציע כי זהו בעצם לב העניין: הפסיכיאטריה רואה בפסיכולוגיה ובפסיכותרפיה רק תת-התמחות שלה ולכן כל פסיכיאטר רואה את עצמו גם כפסיכולוג . הפסיכולוגים טוענים שמדובר בשני תחומים נפרדים ואולי צריך שני פורומים נפרדים. בגלל ריבוי השאלות פה בפורום הפתרון הוא לצרף עוד מספר פסיכיאטרים לצוות ובכך להוריד מד"ר פלד קצת מהעומס שלו כאן בתור הפסיכיאטר היחידי בצוות. בעבר הרחוק אני זוכר שהפורום נוהל ע"י סטודנט לתואר שני בפסיכולוגיה שנתן כאן עצות גם בנושאים של טיפול נפשי וגם בנושאים תרופתיים. מאז הפורום התקדם בכמה מאות אחוזים וגם כמות השאלות- והפתרון ההגיוני ביותר הוא כאמור לצרף מומחים נוספים כדי שכל שאלה תקבל תשובה מקצועית ראויה.

שלום אבי פורום טיפול נפשי, הוא אחד מהותיקים והפופולריים מבין הפורומים שהעלנו . דיווחיך על ההנאה מקריאה והשתתפות בפורום, רק מעודדת את עובדי האתר להמשיך ולפעול למתן שירות טוב יותר, ולפיתוח האתר. בנוגע למחלוקות בין הכותבים הרשמיים בפורום: הנה תזכורת לחיים, על אחת כמה וכמה במקצוע מרובה דיעות ואסכולות כמו תחום בריאות הנפש, יש ודאי מקום להעלאת מחלוקות אלה בפורום שלנו. כן, זכותם של הגולשים, כמו זכותו של כל צרכן להחשף לחסרונות וליתרונות של כל מוצר (או שיטת טיפול) ויש לו את המקום לשפוט ביניהן, ותנו למייצגים של כל שיטה (קרי אנשי המכירות שלה) להזיע. בנימה זו אני מסיים את תגובתי האופטימית. אשמח להתייחס לכל סוגייה נוספת העולה על דעתך בברכה איתי ויזר מנהל קהיליית הפורומים

שלום, אני חייבת לדעת. אני סובלת מחרדות רבות! אני אמנם לא שומעת קולות, אין לי חברים דמיוניים ואין לי פיצול אישיות, מה שכן לעיתים יש לי חרדות מכל דבר כמעט, והפחד משתק אותי והמחשבות בלתי פוסקות. בכנות יתכן שמדובר בסיכיזופרניה? בנוסף רציתי לשאול אני מאוד מאוד עירנית למה שקורה סביבי וברגעים שלא אני מודאגת מכך שלא הייתי, האם סרוקסט יכול למנוע את החרדות האלו אבל הפחד הזה והצורך האינסופי הזה בעירנות מצורך בשליטה במה שנעשה מסביבי ולהימנע מסכנות לא יהיה חזק יותר מהשפעת הכדורים? תודה

ענבל שלום חרדות לכשעצמן אינן עדות לסכיזופרניה ומדבריך אין כל רמז לסכיזופרניה. אני מציע לך לא להתלבט לבד עם השאלות שלך ולפנות לייעוץ מקצועי. ניתן לטפל בחרדות, לרוב ביעילות רבה, הן בשיטות פסיכולוגיות והן על ידי טיפול תרופתי, או בשילוב ביניהם. הטיפול התרופתי יוצר אצל אנשים שונים חששות רבות, אשר ברובן מוגזמות ולא מציאותיות. במידה והטיפול נחוץ ויעיל, כדאי לקחת אותו ולשפר את איכות החיים. את שואלת שאלות שונות על הפתרון האפשרי. צריך להתאים את הטיפול אליך באופן אישי, ואני אומר שוב - פני לטיפול. אני מצרף להלן סיכום לנושא הטיפול בחרדות שנתתי מספר פעמים בפורום. רוב הטיפולים הללו מאפשרים גם הגברה של תחושת יכולת השליטה העצמית החשובה לך כל כך. בברכה ד"ר אורן קפלן ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בחרדה. באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים שיש לעבדם בטיפול. גישה אחרת טוענת שאין בהכרח קשר בין הדברים: יתכן שישנה בעיה פסיכולוגית כלשהי ואולי רצוי לטפל בה, אבל היא אינה דווקא קשורה לסימפטומים של התקפי החרדה. גישה זו טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי קצר מועד ולשפר את איכות החיים. הגישה גורסת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה עצמית והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. גם הגישה התרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. בנושא זה תוכלי לקבל ייעוץ מד"ר פלד בפורום. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי פניקה יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד.

למנהלי הפורום אבקש להחליף את שמי ממנהל הפורום ליועץ בלבד

והכל יחזור על מקומו בשלום. לא יעלה על הדעת שרופא יפרוש בגלל עלבונות שהוטחו בו על ידי כמה אנשים כואבים. השאר איתנו ד"ר פלד. זקוקים לך פה. אתה יודע. המטיפים בשער ייפנו אל הרופא הפרטי שלהם, יקבלו שם את התשובה המתאימה, ויחזרו לכאן רגועים יותר לשיחות רחבות יותר. בכל פורום מודגש בפרוש, שאין הפורום בא לענות על צרכים , שאמורים להתמלא על ידי רופא הבודק אותם אישית. יש פה מקום להעלאת בעיות נילוות למחלות הנפש, או שאלות פילוסופיות בנושא. אבל לא מענה ממש לבעיה. לכן, כל המהומה היתה על לא מאומה.. ואני פונה לד"ר פלד וקולגיו, להשאר פה. ואני בסך הכל חדשה, כחודש פה. אבל צפיתי במתקפת השאלות ובנסיון הרופאים והמטפלים לעמוד בציפיות האנשים הסובלים. אז, לרגל השנה החדשה, ולרגל השלום, {תנו לי להשלות את עצמי בשבת בבוקר :-) } פותחים דף חדש........... :-)

אני מסכים

וידוי אישי והבהרה לאחרונה אני חש בהרבה כעס בפורום חלקו הגדול מופנה כלפי. התרשמתי שיש צורך בהסבר ובכוונתי להסדיר את השתתפותי בפורום בהתאם לשינויים בחיי המקצועיים. לרפואה קונפליקט תמידי עם כלכלה - רפואה טובה היא יקרה - מי שזקוק לרפואה טובה הוא חולה ולכן לא יכול להשתכר כדי לקבל אותה, הגישה המתאימה לרפואה הומנית היא גישה סוציאליסטית שבה החזקים והעשירים משלמים לדאוג לחלשים. הרופא נתפס כהומני - הוא לא עובד למען כסף - הוא חייב לטפל. עם השנים הרפואה התייקרה והנטייה היותר קפיטליסטית שהחברה שלנו קיבלה דרשו מהרפואה להרוויח ולהיות כלכלית. שוב כיוון שחולים הם אכלוסיה חלשה ולא מרוויחה יחד עם לחץ חברתי נורמטיבי לרופא לטפל תמיד ללא קשר לשכר נוצר מצב שרופאים בארץ משתכרים מחירים מצחיקים ביחס - אני מדגיש - ביחס לאחריות וההשקעה המקצועית שלהם. את תוצאות מצב זה כבר מתחילים להרגיש - מי פונה ללמוד רפואה? הדור הבא של רופאים יהיה שונה וכבר מדברים על חשש מחיסול תחומים שלמים ברפואה. כבר מפורום זה הדבר מורגש - ריבויי השאלות משקף חוסר במתן תשובות אפוא שהם צריכים להיות - אצל הרופא המטפל. לגבי עצמי - כל חיי המקצועיים שמתי את המטופל במרכז, מצאתי את עצמי מטפל במחירים נמוכים וגם חינם (באופן לא תואם לרוח הדברים היום). גם התנדבותי לפורום על חשבון חיי משפחתי בחינם משקפים את גישתי זאת לדאוג למטופל בכל מחיר (למיטב ידיעתי מי שעד כה מוכן להתנדב לפורום מהרופאים הפסיכיאטרים הם מתמחים מתחילים - ללא רשיון מומחה - שרוצים להיכנס לשוק). מי שזוכר כל עוד הייתי מנהל הפורום והיה לי שליטה במה שכתוב בו השקעתי הרבה כי חשתי אחריות אישית על הפורום. הצטרפות מנהלים נוספים גרמה לירידה בהשתתפותי באופן טבעי עקב לחץ מכיוונים אחרים על זמני. לאחרונה ראיתי שהפורום הופך להיות פחות מקצועי (לדעתי כמובן) עקב אינפורמציה לא נכונה שמופצת לפעמים ואני לא יכול להיות אחראי לה - ולכן גם מרגיש שאינני רוצה ששמי יהיה קשור לפורום לא מקצועי דייו. אני בקונפליקט בין לעזוב לגמרי - לבין הגנה על עקרונות חשובים לפסיכיאטרייה מקצועית בפורום. לאחרונה התחלתי לעסוק ביתר אינטנסיביות במחקר סכיזופרניה - בעיקר בגלל שאני מאמין שהתקווה האמיתית לריפוי של החולים תלויה במחקר זה. מחקר דורש הרבה זמן וללא תמורה כספית - אם זאת החלטתי להשקיע בכיוון מחקר דבר שיאלץ אותי לצמצם את פעילותי - הן בקליניקה פרטית והן בהשתתפות בפורום זה. במרכז הרפואי בו אני עובד מוניתי לאחרונה לראיין חולים בפורום של כל בית החולים לפתרון בעיות אבחנתיות וטיפוליות. מדובר במקרים הקשים ביותר אשר לא מצאו פתרון על ידי רופאי המרכז. מקרים אלו מובאים לייעוץ "קונסיליום" של כלל הרופאים בבית החולים במסגרת הצגת מקרה אקדמית עם דיון בספרות המקצועית הרלוונטית. נתבקשתי להיות הרופא שמראיין בודק את המקרה - דן בכל החלקים הבלתי פתורים שלו ומייעץ כדעה נוספת. הפעילות הזאת של יעוץ נוסף למקרים קשים שלא מצאו פתרון - גרם לי לחשוב על צמצום פעילותי בקליניקה הפרטית לפעילות של יעוץ בלבד (דעה נוספת) למקרים שלא הצליחו להגיב לטיפול רגיל עד כה. גם בפורום אענה רק למספר קטן של שאלות שאבחר כמשמעותיות (תהיה עדיפות עם יהיו מוגדרות כדחופות עם דרישה למענה קצר) אבקש להסיר את תואר מנהל הפורום משמי ואעדיף שם תואר של יועץ בלבד. מחקר מוח להבנת הסיבות לסכיזופרניה יהיה הכיוון העיקרי שלי בחיים המקצועיים ורוב זמני הפנוי לאחר שעות העבודה ילך לכיוון זה - שלום לכם בינתיים - ד"ר פלד

אני חדשה בפורום, ולא קראתי את כל התגובות מהעבר. אבל הבנתי שאנשים כועסים. מעניין שתמיד כועסים על מי שנמצא ולוקח אחריות, כמו המורה שצועקת על התלמידים הנוכחים והמדייקים על כך שאחרים מאחרים או מתפרפרים. בקיצור, אתה לא חייב לתת דין וחשבון לאף אחד, וזכותך להגביל את השתתפותך. זה גם לא עניינו של אף אחד כמה אתה מרויח. אני בטוחה שאתה תורם הרבה מאד בעבודתך השוטפת גם כך. חבל שאנשים שמקבלים משהו יורקים על הנותן. אני מאחלת לך כל טוב, והצלחה בכל מה שתעשה.

שלום, יש לי רגעים כאלו שאני כל כך עצובה,כל כך לבד ויש לזה גם היבטים פיסיים אני נהיית מאוד חלשה, אפילו בלי יכולת לזוז קשה לי לקום מהמיטה ובכל זאת קשה להירדם, וברגע שאני נרדמת אני ישנה ל12 שעות ויותר בד"כ מהצהריים עד היום שלמחרת. ברגעים האלו אני מרגישה שאני לא מכירה את עצמי, לא אוהבת את עצמי , אולי זה לא מדוייק מרוב חולשה אני לא יכולה לדבר , לזוז...לחשוב...ההרגשה מתעמעמת כשאני מתעוררת...לפעמים.

גילי שלום את מתארת סימפטומים אופייניים של דיכאון. פני לייעוץ מקצועי בהקדם האפשרי. במידה וזו האבחנה יתכן ואת זקוקה לטיפול תרופתי שעשוי להקל על מצב בצורה משמעותית. בכל מקרה תוכלי להיעזר בפסיכותרפיה כדי לצאת מהמצב שתארת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בת 17 ויש לי חבר זה 4 חודשים . אני אוהבת אותו, אבל קשה לי. קשה לי איתו, קשה לי בלעדיו, למרות שאחרי כמה זמן לבד הרגשת הצורך פוחת ומועטת. אבל הוא בשלו, מאמין כי הוא הטורח, וכי הוא האוהב. וזה היה נכון , אבל זה רק היה. בתחילה הוא השקיע, בתחילה רק הוא אהב. אישהוא נוצר המצב שהוא כבר כמעט שלא משקיע, אני התאהבתי בו, הוא אולי פחות אוהב אותי, אבל הוא עדיין בשלו, מאמין כי רק הוא , אך ורק הוא עושה משהו. ואני פה, יושבת , מהרהרת ובוכה. לפעמים זה נראה כי הוא לא מאוהב בי, אולי הוא פשוט מעונין במה שאני יכולה באופן תאורטי, יותר נכון מוחשי להעניק. למרות שמה שלא מעניקים, לוקחים בכח ,או לפחות מנסים, ומנסים לשכנע שוב ושוב ולא מרפים. אבל הוא מכחיש ושולל זאת בתקיפות. אני לא מבינה. הוא כבר בעבר טרח לשאול ולברר, כנראה למעני, מה מפריע לי בקירבה הזו, כך שארגיש בנוח. אבל כשאומרים לו "לא", הוא נעלב. אני נפגעת. ואז שורצת הרגשה מוזרה של אשם, וכי אני לא בסדר, ויתכן שאף אנוכית, למרות שאם תוהים לגבי העניין, אחרים מהצד יגידו שלא. אבל אני נשארת בשלי, ועם הפחד להגיב ושהמחשבה "זונה" תחלוף לי שנית בראשי. מפחדת מנטישה, יתכן. ה"בית שלו" נוצר מקום של דבר אחד, ולפעמים זאת הסיבה שאנני רוצה לבוא. הוא כועס מרק המחשבה על דרך המחשבה שלי, ואז אני מכחישה. ובסוף אני באה. בסוף דברים קורים. למחרת הוא האדיוט שמבקש סליחה, ואני נשארת אותה ילדה קטנה, ספק תמימה, שאומרת ששום דבר לא קרה, "הכל בסדר, אל תדאג". ועוזבים את הנושא. אבל ככל שהזמן חולף, יותר קשה לי, ואני מתחילה לבכות בשקט ובהסתר. לא נעים לי, ואני כבר מתחילה לחשוש מלסרב. ואני נותנת מה שרוצים ממני, סליחה , מגופי לתת, עד שאני לא יכולה לסבול יותר, ואני מבקשה להפסיק. והוא שוב כועס , ושוב מתעצבן, ואני לא יודעת מה כבר עשיתי, ומתחילה לחשוב על למה זה כל כך קשה לי, אך לא מבינה. וזה היה נראה שעוד חודש, אנחנו נשכב, וזה אפילו היה נראה כבר קודם, לפני כשבועיים. אבל אני כנראה לא מוכנה לזה. אולי. אבל אני עדיין מפחדת כנראה מ"הבית" , אבל נראה שאין לי זכות להגיב, ולמעשה עדיף שאשתוק, ואקבל את המציאות בעיניים מטושטשות, ואנסה להמשיך להתעלם, למרות שהדבר כבר נעשה קשה יותר. זה המצב שלי, מקווה שתענו לי... תודה מראש על כל התיחסות להודעה זו, דניאל.

לדניאל שלום רב, אם משהו לא נעים לך, זכותך המלאה להגיד: "לא". ולעניין ה"לתת את גופך": אל תעשי צעד שאת מרגישה לא שלמה איתו. אם את לא מרגישה שלמה עם ה"מיטה" פשוט הגידי לו "לא!!!!" אם הוא יבין את זה, טוב. אם לא - ניצלת ממישהו שעלול לנצל אותך. בכל מקרה, עלייך להיות שלמה עם החלטתך. עדי

עדי, שלום. אני יודעת שלכך לי קצת זמן לענות לך בחזרה, אז רק רציתי לומר לך תודה, כי עצות כאלו עוזרות לחשוב, ולנסות להבין מה בדיוק אעשה ומה אחליט. אז תודה... דניאל.

עוד לא ילדה אבל מצאה עצמה שבגילה השיעור עוד לא גמור ובטח שבוכה אחרי כל מה שכבר עברה זה ברור, הכל סגור ואין לה, גבר בלילה ואין לה, ודווקא קר לה עוצרת רגע לחשוב אם כל אחד יכול, ככה לגדול...

דניאל יקרה, המצב שאת מתארת כלל אינו קל, ואולי אפילו קשה ממה שאת מתארת במלים. יש משהו בהתאהבות, שמאפשר לנו 'לאבד' לרגע את הראש, ולא לראות את מה שלפנינו. זה קורה לכולנו, ורק מאוחר יותר, כאשר ההתאהבות הופכת לאהבה, אנו מתחילים להבין שבצד השני יש אדם כמונו, לאו דווקא נסיך חלומות, ושיש לו יתרונות וחסרונות. לעתים ההתאהבות הופכת להתמכרות, וגם כאשר אנחנו מזהים את החסרונות, קשה לנו לוותר על החלום ולהתמודד עם המציאות. מן התיאור שלך נדמה לי שמשהו מעין זה קורה גם לך. את מספרת על יחס שאינו הדדי. בתחילה הוא השקיע בקשר, וכעת את מרגישה שהוא הפסיק להתאמץ, ולמרות שאת מאוהבת בו את מרגישה שיש פער בין הדברים שהוא אומר לבין מה שהוא עושה. קשה לך אתו, וקשה לך בלעדיו, וכדי להקל על המצב את משתדלת לרצות אותו. לרוע המזל, משתמע מדבריך שהוא מעוניין במיוחד בקשר הגופני, בשעה שאת מרגישה שעדיין אינך מוכנה לשכב אתו. אינני יודע איך את מצליחה לעמוד בכך. את מנסה לשכנע את עצמך שאת שומרת על גבולותיך, אבל למעשה כאשר את מגיעה ל'בית שלו', גבולותיך נפרצים, ואת נכנעת לתביעותיו המיניות. גם יחסי מין חלקיים הם יחסי מין, וכשאת מוותרת את למעשה מניחה לו לעשות את מה שאת אינך רוצה בו. אני חושב שמותר לך להיות קשובה לרגשותיך ולגופך, ולעמוד על שלך. יש לך זכות להגיב, ולהתנגד, ואם הוא אוהב אותך הוא ימנע מלכפות עליך קשר גופני שאינו נכון לך כעת. לצערי, הרצון שלך לרצות אותו ולהתאים את עצמך לדרישותיו איננו תנאי להצלחת הקשר, ואולי זה יהיה דווקא מה שיבטיח את כשלונו. כדי ליצור קשר בריא והדדי עליך להבהיר לעצמך את תחושותיך ורצונותיך, ולעמוד על שלך. רק כך תוכלי לדעת אם כוונותיו של חברך אכן עונות גם על צרכיך ומתחשבות בהם. לא קל לעמוד בלחצים מן הסוג שבו את עומדת כעת, אך אני בטוח שאם תדעי לעמוד על זכויותיך תזכי גם באהבה שלה את ראויה. ואל תהססי לשוב לכאן, שבוע טוב, דרור

דרור, שלום רב. שמחתי לגלות כי עניתי להודעה שלי. צדקת ברוב דבריך, ואני אקח את הצעותיך בחשבון. אני מקווה שיהיה לך יום טוב, דניאל.

דניאל, שימי לב טוב ממה שיש לי לומר. יש כאן מעין חוסר מוצא. מצד אחד התאהבת בו עם הזמן (או פתחת צורך והרגל חזקים מאד) מצד שני עדיין אינך מוכנה להעניק לו את הקרבה הפיזית שהוא כל כך רוצה בה. אינני מבקרת אותך. את נערה בת 17 ואין לך הרבה ניסיון וכל מה שאת יודעת זה כמה את רוצה אותו (ושוב אני חוזרת - או רגילה אליו) וכמה אינך מוכנה לקירבה פיזית מסוג שאותו הוא רוצה. בהמשך חייך, לכשתתבגרי ותצברי ניסיון וביטחון בהרבה נושאים וקשיים כולל מערכות יחסים ואהבה את תביני כ מ ה זה חשוב להבדיל בין רצונך לרצון בן זוגך. ועוד - את תלמדי שפשוט אי אפשר לאכול את כל העוגה. את תצטרכי לקבל את העובדה המרה משהו שהוא רוצה סקס. נקודה. וכל עוד לא תתני לו הוא יהיה מתוסכל. אז את העובדה הזאת הסדרנו. השאלה הכי הכי הכי חשובה פה זה איפה את עומדת. אני אמנם לא מכריזה על עצמי כשיא דוגמא למופת אך אני כבר בת 23 ועדיין בתולה ואת יודעת למה? כי אני עדיין, בגלל הסיבות הפרטיות והמכובדות שלי,לא מוכנה רגשית. נקודה. את יודעת כמה מלא הזדמנויות היו לי?? אין ספור. פשוט מלא. יש לי חבר היום - חבר טרי. ואיתו אני יודעת שזה יקרה .למה? לא בגלל שהוא האביר על הסוס הלבן. היו לי מדהימים ממנו. פשוט בגלל שהוא הגיע בזמן הנכון. ומהו אותו הזמן הנכון? הזמן שבו אני מרגישה, ביני לבין עצמי, שאני מוכנה לשכב ו... שימי לב... שאני רוצה את זה וכבר מעוננינת להגשים את הפנטזיות המיניות שלי שהן כבר תפחו בצורה נאה. ומה איתך? מה קרה לך? את ילדה. אני לא אומרת לך לא לאהוב אותו. אבל אם את לא רוצה ומרגישה הכרח כלשהו (אפילו הכי הכי הכי זעיר) לעשות זאת - הזהרי!! ושמעי לי טוב! את עושה טעות. וכל עוד תלכי נגד ליבך - תמיד את תתחרטי על כך. וליבך אכן אומר לך לא. אם הבחור לוחץ - עשי לעצמך טובה והבהירי לו מה שכבר ברור לך. שפשוט אינך מוכנה ואל תתני לו לרגע לשכנע אותך (כי גם פה אפשר ליפול חזק!) אם הוא ימשיך לעשות בעיות אז פשוט ת ז ר ק י א ו ת ו !!! נקודה. ואין באמצע. או שיחכה לך בשקט (והאמיני לי - הוא לא) או שיעוף. אני רוצה שתדעי שלפי התיאור שלך אינני בדיוק "מתה" על הגישה של החבר שלך אבל אינני יוצאת כאן נגדו. אני משתמשת בכל פסיק מהמידע שנתת, מנסה לקרוא בין השורות ולהיות איתך לגמרי כנה: קשה לי מאד (כי אני יודעת את רזי האהבה ) להאמין שהוא ב א מ ת אוהב אותך. דעי לך שמישהו שבאמת אוהב לא יגרום אף פעם לאהובו לעשות משהו שהוא באמת בניגוד לרצונו. אף פעם לא. דברי סיום: למרות זאת - לא עשו אותי באצבע. אני יודעת שאם את באמת תלויה רגשית בחבר שלך (ואני יודעת שכן - הדרמה הרגשית צועקת מהמכתב שלך) אפילו דוברמן לא יזיז אותך ממנו. למרות זאת. כדאי לך מאד למצוא את הכוח ולעמוד על שלך. תנסי ותארי שאת פשוט מסוגלת. וכל מה שנותר לי לומר - בשורה התחתונה - קחי דוגמא ממני. עד היום אני עדיין אומרת לא. ואף אחד - גם לא חבר "אוהב" (אפילו אם אוהב אותו) יזיז אותי. לזה - לא אתן לקרות. מקווה שעזרתי והייתי לך מקור השראה. צרי איתי קשר אם תרצי - דרך הפורום.

דניאל, שימי לב טוב ממה שיש לי לומר. יש כאן מעין חוסר מוצא. מצד אחד התאהבת בו עם הזמן (או פתחת צורך והרגל חזקים מאד) מצד שני עדיין אינך מוכנה להעניק לו את הקרבה הפיזית שהוא כל כך רוצה בה. אינני מבקרת אותך. את נערה בת 17 ואין לך הרבה ניסיון וכל מה שאת יודעת זה כמה את רוצה אותו (ושוב אני חוזרת - או רגילה אליו) וכמה אינך מוכנה לקירבה פיזית מסוג שאותו הוא רוצה. בהמשך חייך, לכשתתבגרי ותצברי ניסיון וביטחון בהרבה נושאים וקשיים כולל מערכות יחסים ואהבה את תביני כ מ ה זה חשוב להבדיל בין רצונך לרצון בן זוגך. ועוד - את תלמדי שפשוט אי אפשר לאכול את כל העוגה. את תצטרכי לקבל את העובדה המרה משהו שהוא רוצה סקס. נקודה. וכל עוד לא תתני לו הוא יהיה מתוסכל. אז את העובדה הזאת הסדרנו. השאלה הכי הכי הכי חשובה פה זה איפה את עומדת. אני אמנם לא מכריזה על עצמי כשיא דוגמא למופת אך אני כבר בת 23 ועדיין בתולה ואת יודעת למה? כי אני עדיין, בגלל הסיבות הפרטיות והמכובדות שלי,לא מוכנה רגשית. נקודה. את יודעת כמה מלא הזדמנויות היו לי?? אין ספור. פשוט מלא. יש לי חבר היום - חבר טרי. ואיתו אני יודעת שזה יקרה .למה? לא בגלל שהוא האביר על הסוס הלבן. היו לי מדהימים ממנו. פשוט בגלל שהוא הגיע בזמן הנכון. ומהו אותו הזמן הנכון? הזמן שבו אני מרגישה, ביני לבין עצמי, שאני מוכנה לשכב ו... שימי לב... שאני רוצה את זה וכבר מעוננינת להגשים את הפנטזיות המיניות שלי שהן כבר תפחו בצורה נאה. ומה איתך? מה קרה לך? את ילדה. אני לא אומרת לך לא לאהוב אותו. אבל אם את לא רוצה ומרגישה הכרח כלשהו (אפילו הכי הכי הכי זעיר) לעשות זאת - הזהרי!! ושמעי לי טוב! את עושה טעות. וכל עוד תלכי נגד ליבך - תמיד את תתחרטי על כך. וליבך אכן אומר לך לא. אם הבחור לוחץ - עשי לעצמך טובה והבהירי לו מה שכבר ברור לך. שפשוט אינך מוכנה ואל תתני לו לרגע לשכנע אותך (כי גם פה אפשר ליפול חזק!) אם הוא ימשיך לעשות בעיות אז פשוט ת ז ר ק י א ו ת ו !!! נקודה. ואין באמצע. או שיחכה לך בשקט (והאמיני לי - הוא לא) או שיעוף. אני רוצה שתדעי שלפי התיאור שלך אינני בדיוק "מתה" על הגישה של החבר שלך אבל אינני יוצאת כאן נגדו. אני משתמשת בכל פסיק מהמידע שנתת, מנסה לקרוא בין השורות ולהיות איתך לגמרי כנה: קשה לי מאד (כי אני יודעת את רזי האהבה ) להאמין שהוא ב א מ ת אוהב אותך. דעי לך שמישהו שבאמת אוהב לא יגרום אף פעם לאהובו לעשות משהו שהוא באמת בניגוד לרצונו. אף פעם לא. דברי סיום: למרות זאת - לא עשו אותי באצבע. אני יודעת שאם את באמת תלויה רגשית בחבר שלך (ואני יודעת שכן - הדרמה הרגשית צועקת מהמכתב שלך) אפילו דוברמן לא יזיז אותך ממנו. למרות זאת. כדאי לך מאד למצוא את הכוח ולעמוד על שלך. תנסי ותארי שאת פשוט מסוגלת. וכל מה שנותר לי לומר - בשורה התחתונה - קחי דוגמא ממני. עד היום אני עדיין אומרת לא. ואף אחד - גם לא חבר "אוהב" (אפילו אם אוהב אותו) יזיז אותי. לזה - לא אתן לקרות. מקווה שעזרתי והייתי לך מקור השראה. צרי איתי קשר אם תרצי - דרך הפורום.

דניאל, שימי לב טוב ממה שיש לי לומר. יש כאן מעין חוסר מוצא. מצד אחד התאהבת בו עם הזמן (או פתחת צורך והרגל חזקים מאד) מצד שני עדיין אינך מוכנה להעניק לו את הקרבה הפיזית שהוא כל כך רוצה בה. אינני מבקרת אותך. את נערה בת 17 ואין לך הרבה ניסיון וכל מה שאת יודעת זה כמה את רוצה אותו (ושוב אני חוזרת - או רגילה אליו) וכמה אינך מוכנה לקירבה פיזית מסוג שאותו הוא רוצה. בהמשך חייך, לכשתתבגרי ותצברי ניסיון וביטחון בהרבה נושאים וקשיים כולל מערכות יחסים ואהבה את תביני כ מ ה זה חשוב להבדיל בין רצונך לרצון בן זוגך. ועוד - את תלמדי שפשוט אי אפשר לאכול את כל העוגה. את תצטרכי לקבל את העובדה המרה משהו שהוא רוצה סקס. נקודה. וכל עוד לא תתני לו הוא יהיה מתוסכל. אז את העובדה הזאת הסדרנו. השאלה הכי הכי הכי חשובה פה זה איפה את עומדת. אני אמנם לא מכריזה על עצמי כשיא דוגמא למופת אך אני כבר בת 23 ועדיין בתולה ואת יודעת למה? כי אני עדיין, בגלל הסיבות הפרטיות והמכובדות שלי,לא מוכנה רגשית. נקודה. את יודעת כמה מלא הזדמנויות היו לי?? אין ספור. פשוט מלא. יש לי חבר היום - חבר טרי. ואיתו אני יודעת שזה יקרה .למה? לא בגלל שהוא האביר על הסוס הלבן. היו לי מדהימים ממנו. פשוט בגלל שהוא הגיע בזמן הנכון. ומהו אותו הזמן הנכון? הזמן שבו אני מרגישה, ביני לבין עצמי, שאני מוכנה לשכב ו... שימי לב... שאני רוצה את זה וכבר מעוננינת להגשים את הפנטזיות המיניות שלי שהן כבר תפחו בצורה נאה. ומה איתך? מה קרה לך? את ילדה. אני לא אומרת לך לא לאהוב אותו. אבל אם את לא רוצה ומרגישה הכרח כלשהו (אפילו הכי הכי הכי זעיר) לעשות זאת - הזהרי!! ושמעי לי טוב! את עושה טעות. וכל עוד תלכי נגד ליבך - תמיד את תתחרטי על כך. וליבך אכן אומר לך לא. אם הבחור לוחץ - עשי לעצמך טובה והבהירי לו מה שכבר ברור לך. שפשוט אינך מוכנה ואל תתני לו לרגע לשכנע אותך (כי גם פה אפשר ליפול חזק!) אם הוא ימשיך לעשות בעיות אז פשוט ת ז ר ק י א ו ת ו !!! נקודה. ואין באמצע. או שיחכה לך בשקט (והאמיני לי - הוא לא) או שיעוף. אני רוצה שתדעי שלפי התיאור שלך אינני בדיוק "מתה" על הגישה של החבר שלך אבל אינני יוצאת כאן נגדו. אני משתמשת בכל פסיק מהמידע שנתת, מנסה לקרוא בין השורות ולהיות איתך לגמרי כנה: קשה לי מאד (כי אני יודעת את רזי האהבה ) להאמין שהוא ב א מ ת אוהב אותך. דעי לך שמישהו שבאמת אוהב לא יגרום אף פעם לאהובו לעשות משהו שהוא באמת בניגוד לרצונו. אף פעם לא. דברי סיום: למרות זאת - לא עשו אותי באצבע. אני יודעת שאם את באמת תלויה רגשית בחבר שלך (ואני יודעת שכן - הדרמה הרגשית צועקת מהמכתב שלך) אפילו דוברמן לא יזיז אותך ממנו. למרות זאת. כדאי לך מאד למצוא את הכוח ולעמוד על שלך. תנסי ותארי שאת פשוט מסוגלת. וכל מה שנותר לי לומר - בשורה התחתונה - קחי דוגמא ממני. עד היום אני עדיין אומרת לא. ואף אחד - גם לא חבר "אוהב" (אפילו אם אוהב אותו) יזיז אותי. לזה - לא אתן לקרות. מקווה שעזרתי והייתי לך מקור השראה. צרי איתי קשר אם תרצי - דרך הפורום.

מיכל, כל הכבוד לך!!! עדי

מיכל, תודה רבה לך. אני אקח הכל בחשבון, אבל עדיין, אני בטוחה שאחרי הניסיון הרב שלך האמירת לא, את יכולה להבין מדוע זה לא כל כך פשוט. הרי מנסים לשכנע אותך על דברים, שאמורים להיות ממש טובים. הבעיה היא שאיך אפשר לדעת בכלל שמוכנים? אשמח עם תעני לי, דניאל.

קראתי את הודעה שלך בקשר לעזיבה...ואני מבקש מימך לישקול שנית אני אישית חושב שה "ויכוח" בינך לבין ד"ר פלד הביא הרבה תועלת לפורום הזה אני גם יודע שליפעמים התיחסות של בעל מיקצוע אחד לבעיה מסוימת לא ממש מספיקה...וצריך עוד נקודת מבט,במיקרה הזה נקודת המבט שלך מכיון שד"ר פלד נותן לרוב את הפיתרון ה"תרופתי" צריך איזון לכיוןש ל "טיפול נפשי"...וזה התחום שלך..... אני אישית נהנה ליקרוא את התשובות שלך אופיר

גם אני

.