פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום רב, באחת ההודעות ראיתי שכתבת כי אם האח חולה בסכיזופרניה - הסיכוי לחלות במחלה הוא 12%. למי? לילדים של האח הבריא? בכמה מקומות אחרים קראתי כי אם אחותי חולה, הסיכוי שילדי יחלו במחלה הוא 3%. התשובה שלך הבהילה אותי מאוד מאוד. אשמח אם תבהיר את דבריך.

לא מדובר באח עצמו עם יש אח חולה הסיכויים של האח הבריא לחלות מגיעים עד 20%

סליחה 12%

מבקשת ממך מידע דחוף בנושא זה....גם אני מחפשת נואשות אני ראיתי נתונים אחרים. ואני מדברת גם על הילדים של הבן הבריא שלי...וסיכוייהם לכשיוולדו. הבן הבכור שלי חולה בסכיזוופרניה. וגם הדוד שלו מצד אביו היה חולה באותו מחלה.... אם יש לך אתרים בנושא זה...בבקשה.....להדביק פה את הכתובת. התייאשתי מלמצוא אותם. עדיפות לעברית, אבל גם אנגלית תתקבל............. תודה

זו אמורה להיות הכותרת.. ולא שאלת האחוזים.....

שלום רב, רציתי לדעת האם יש קשר בין מניה דיפרסיה להתקפות גירוד בכל הגוף? ואם כן - כיצד אפשר למנוע זאת . בתודה מראש, יעל

יעל שלום אשמח באם תיצרי איתי קשר כדי שאוכל לשאול אותך מספר שאלות על המחלה כי גם אני אובחנתי כחולה בה. אם תוכלי לשלוח לי את מספר הטלפון שלך לדואר האלקטרוני שלי אודה לך מאוד. אלמוני

לאלמוני שלום, אשמח לשוחח איתך , אבל לא בטלפון בשלב זה .. תוכל לכתוב אלי. דרך מדור זה ואענה לך. להתראות

לד"ר פלד - שלום רב, ממתינה עדיין לתשובתך בנושא. תודה

הלוואי שלא יהיה לי יותר מחשב , ושלא אוכל לכתוב בפורום הזה. אבל יש לי מחשב, ורק איתכם אני מוכנה לדבר. (לא איתכם- עם המחשב.) כשמשהו חולה , פצוע, או נכה, רואים את זה (בדר"כ) . אבל מי יכול לראות את מה שיש לי בפנים? אף אחד לא יכול להריח את הרקבון שמתפשט בתוכי, ושאני מתאמצת להחניק, ונחנקת. הלוואי שיגמר לי האוויר. אני לא מבינה מהו הדבר שנותן לי כוח להמשיך הלאה. לא להמשיך, יותר נכון לצוף. ובגלל שאני לא יודעת מה זה, אולי מחר זה כבר לא יהיה. הרגשתם פעם את התחושה המתסכלת הזו שכולם חושבים שאתה משקר, אבל בעצם אתה אומר את האמת? ו א ף א ח ד ל א מ א מ י ן ל ך ? ? ? אז בצורה קצת שונה, אני מרגישה שאני לא שייכת לעולם הזה יותר!!! לא בקשתי להגיע! לפחות תנו לי ללכת! למה אנשים מתעקשים לומר שהחיים יפים? הם לא! לא בשבילי... למה לא מאמינים לי? יש אדם שאוהב שוקולד, ויש אדם שלא. (לא ברור לי איך לא..) אז יש אדם שאוהב את החיים, ויש אדם ש ל א ! ! ! ובנוסף לכל אני פחדנית. אין לי את האומץ ללכת מכאן בעצמי. ולבקש שמשהו יעשה את זה בשבילי זה יותר מדי, לא? מכירים את הסרט על אדם ששכר רוצח שכיר כדי שיהרוג אותו ?... (חפשתי בדפי זהב , ולא מצאתי....)

גון דן שלום רב, מכתבך קשה לקריאה. טמונים בתוכו רגשות עזים שלך: הכאב, הזעם, הכעס, הייאוש והחידלון. יחד עם זאת יש בו גם כמה נקודות קטנות של אור: האהבה לשוקולד (זה באמת טעים...) והימצאותו של המחשב, כלי התקשורת שלך לעולם, אלינו. טוב שהמחשב קיים. ככה את יכולה להשמיע את קולך, ואנחנו פה כדי להקשיב, לתמוך. אין פה בכלל עניין של אמונה. וכי יש לי סיבה שלא להאמין לך? מעניין מאיפה נובעת התחושה שלא מאמינים לך. אם את מרגישה מספיק בנוח, אולי תפרטי אודות התחושה. המצוקה שאת מביעה במכתבך, מעלה אצלי את המחשבה שכדאי לך להגיע לטיפול פסיכותרפויטי. בטיפול כזה יהיה אדם שיקדיש לך זמן מסוים (לפי החלטתכם) שיהיה מוקדש לך בלבד, ובו תוכלי לומר את כל מה שאולי היית רוצה לומר, ולא תמיד יש מי שיקשיב, או שירצה לשמוע. שם גם תיזכי להכלה ולתמיכה הכל כך חשובים עבורך. מה דעתך? אשמח לסייע לך במציאת מטפל. בברכה, טלי פרידמן

גון דו היקרה, מדוע כל כך רע לך ועצוב שאת רוצה ללכת מאיתנו? גם אני נורא מדוכאת בשל אהבה נכזבת וכבר חצי שנה שאין לי חיים ולא איכפת לי מכלום והדבר הנורא מכל שאני מעמידה פנים שהכל בסדר אבל למעשה הכל רקוב מבפנים. למרות הכל אני נשארת כאן ומתמודדת, אף אחד לא אמר שהחיים קלים ובטח שלא תמיד מלקקים דבש, אבל שיש זמנים טובים אז החיים יפים!!!!!!! מאחלת לך הרבה סבלנות ותקווה לחיים טובים ושקטים

שלום, רציתי לדעת מה ההבדל בין היפנוזה לדמיון מודרך? האם בטיפול היפנוטי אצל פסיכולוג הפסיכולוג מהפנט אותך או מלמד אותך להפנט את עצמך? בברכה, מעין.

מעין שלום בתהליך של דמיון מודרך נכנסים לעיתים למצב היפנוטי, גם אם הדבר לא תוכנן מראש. בתהליך של היפנוזה במסגרת טיפול נכנסים למצב היפנוטי עם תכנון מראש. בעיקרון מפעילים פעמים רבות תהליכי דמיון מודרך כחלק מתהליך ההיפנוזה. מכאן שמדובר בשתי טכניקות טיפוליות שיכולות פעמים רבות לחפוף, בצורה פורמלית ומודעת, או בצורה שאינה מודעת. למעשה אין כזה דבר להפנט. לרוב האנשים יש אפשרות להתהפנט ותפקידו של הפסיכולוג המהפנט להנחות את התהליך. כך לפחות רואים את הדברים רוב העוסקים בהיפנוזה בתקופתנו. פעמים רבות, חלק חשוב מתהליך ההיפנוזה הוא הלימוד של היפנוזה עצמית שיכולה להתבצע גם מחוץ לחדר הטיפולים. במידה ונותרו שאלות פתוחות אשמח לענות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב! אני נוטלת סרוקסט מזנ שנתיים וחצי עקב התקפי חרדה. ניסיתי להפסיק מספר פעמים אך זה קשה מאד והתקפי החרדה חוזרים. כעת ברצוני להיכנס להריון אך אני מאד מפחדת שהסרוקסט יפגע בעובר או שאם יוולד ילד בריא שיתגלו בעיות בשלב מאוחר יותר בחייו. אשמח לדעת אם יש כדור חלופי לסרוקסט. כמו כן האם עקב מצב זה אני נמצאת באחוז סיכון גבוה לחלות בדיכאון שלאחר לידה? ניסיתי לקבל תשובות לשאלות אלו מרופאי נשים ופסיכיאטרים, אך עד עתה לא קיבלתי תשובה ברורה. אנא עיזרו לי שכן אני חשה במצוקה אדירה ומאד רוצה לזכות בהריון ובילד בריא. תודה רבה

תמי שלום שאלתך עלתה סביב לקיחת פרוזק לפני זמן מה אני מציע שתיקראי את רצף ההודעות שנכתבו אז יש בהן תשובות לשאלתך http://www.doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=34507&t=34507 בברכה ד"ר אורן קפלן

לתמי שלום. מעבר למה שד"ר אורן כתב לך- האם את מטופלת גם מעבר לטיפול התרופתי? (שיחות עם איש מקצוע?). החרדה מפני החרדה אולי נזקקת לעיבוד מוגן ומקצועי בכדי שתיכנסי להריון המתוכנן מוכנה רגשית וכך תהיי פנוייה להנות מן השינוי על כל שלביו (הריון והאמהות). בברכה. רוית.

רוית שלום! במשך זמן רב טופלתי עי' פסיכולוג ושוחחנו על דברים רבים, לצערי שיחות אלה לא הצליחו לפתור את בעיות החרדה ועל כן אני נוטלת עדיין את הסרוקסט. כיום אינני מטופלת אך כמובן נמצאת במעקב של פסכיאטר אשר נותן לי את הכדורים. ידוע לי שהריון כרוך בשינויים גופניים רבים החל מפיזיים וכלה בנפשיים ואני בהחלט חשה מוכנה להתמודד עם כל אלה וכמובן לאחר מכן עם גידול תינוק, אולם אשקר אם אומר לך שאין בי חשש כי עקב התקפי החרדה מהם סבלתי ורבים טוענים כי יש בהם רובד של דיכאון לא ישובו ואף ויחמירו עקב כל אותם שינויים שהגוף עובר (פיזית ונפשית). אחד הדברים העקריים שברצוני לבדוק האם אני בסיכון גבוה לחלות בדיכאון שלאחר לידה?

רפואה אלטרנטיבית ADHD וכסף באמצע מאי 2000 התחלתי ליטול תרופות נוגדות דיכאון ופסיכולוג קליני אבחן אצלי ADHD בגיל 46. כדי להתמודד עם המצב פניתי גם למרפאה העוסקת ברפואה אלטרנטיבית בקופה שאני מבוטח בה. הבדיקה על ידי המאבחנת במרפאה המשלימה נערכה כחדשיים לאחר שהתחלתי ליטול תרופות ללא אבחון מדוייק של הפסיכיאטר וללא ידיעה סופית על סוג התרופות ומינונן. המאבחנת המליצה להתחיל מיידית בטיפול בצמחי מרפא ובסדרת טיפולי ביופידבק בלא לתת הסבר על מהות הטיפולים. כאשר יצאתי מחדרה של המאבחנת הפקידות היו להוטות לקבוע לי תורים לטיפולים . הטיפולים במרפאות המשלימות כרוכים בתשלום . עלות ביקור ראשון אצל רופא לצמחי מרפא היא 180 שקלים. אמרתי לפקידות במרפאה שאין בדעתי לשלם על פגישות סרק והעברתי לרופא הצמחים סידרת שאלות בכתב שבעיקבותיהן אמר לי הרופא שאין לי מה לבוא אליו. לולא עמדתי על דעתי הייתי עלול במקרה הטוב להוציא מכיסי 180 שקלים ובמקרה הגרוע הייתי ניכנס להוצאות כבדות כי כך יכול היה הרופא היה יכול לנצל את חוסר ידיעתי ולהכניס אותי לסידרת טפולי יתר הכרוכים בתשלום כבד. ראוי לציין שהמרפאות המשלימות הם גוף כלכלי שאני מאמין שטובת החולה עומדת לנגד עיניו אולם בגלל השיקולים הכלכליים הוא לא יעשה מאמץ לדאוג לכיסו של המטופל וימליץ בפניו לקבל טיפול שבודאי לא לא יזיק למטופל אולם לא בהכרח יועיל. מסקנה : אם החלטתם ללכת על טיפולים אלטרנטיבים אל תקבעו תורים מייד כשאתם יוצאים מחדרו של המאבחן ותבדקו גם את היעילות של הטיפולים המשלימים

ולא כפי שכתבת בטעות: "היזהרו מרפואה אלטרנטיבית" מטפלים לא ישרים או ישרים למחצה לשליש ולרביע, ישנם בכל תחום בו עוסקים בעלי מקצוע מכל סוג. הן בסוגי הריפוי, האלטרנטיבי והקונבינציונאלי, והן במקצועות אחרים, בהם אפשר "לנפח" לחינם את הבעיה הטעונה טיפול מקצועי. אינסטלטורים, צבעים, שיפוצניקים, תקני טלווזיה ומחשב וכן הלאה. איפוא שיש כסף או כבוד אישי, שמה תמצא בקלות רבה חוסר יושר, גלוי או מכוסה. על כך נאמר: "כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים" (ספר שמות) אבי

שלום ללטיף ולאבי, אם כבר החלטתם ללכת על זה: 1. אז דעו שהטיפול ברוב המקרים לא יבוא במקום הטיפול הרגיל אלא בנוסף לו. 2. לא רצוי ללכת למרפאות פרטיות אלא לאלה שמפעילות קופות החולים. עדי

אני בת 22 וחצי ונוטלת סרוקסט מזה כ- 3 וחצי שנים. ניסיתי לא פעם להיגמל והיה ממש קשה. החרדה חזרה ביתר שאת (בשילוב של הרגשה דכאונית משהו) והתחילו תופעות גופניות קשות הדומות לשפעת (חולשה וכאבי שרירים חריפים) וכו'. אני לא רוצה ליטול תרופה זו כל חיי ומעוניינת מאד "להיגמל". יש לציין כי אני עוברת תקופה לא קלה בכלל (מבחינה רגשית) - ללא כל קשר לסרוקסט. הייתי רוצה לקבל עצות מעשיות לגמילה נכונה וקלה יותר - אם אפשר. בטוחני שכל עצה תעזור.

מיכל שלום! אני מצויה בבעיה זהה לחלוטין לשלך, אני בחורה בת 26 ונוטלת סרוקסט שנתיים וחצי וגם אני חשה במלכודת נפשית. לעיתים אני מבולבלת ולא יודעת אם התלות היא יותר נפשית או פיזית. אני לפעמים נתקפת יאוש שמא אני התחתנתי עם הסרוקסט חתונה קתולית. אם ניתן לך פתרון יעיל טנא כיתבי לי דרך פורופ זה. תודה

תמי שלום, אני מבינה לגמרי את המושג שהשתמשת בו - חתונה קתולית. אכן קתולית היא! אשמח אם תכתבי לי על הסיפור האישי שלך שהוביל אותך לנטילת הסרוקסט. ואני אשיב לך.

מיכל אני בעצמי חושבת על לקיחת סרוקסט. אולי תוכלי לתת לי מידע מסוים על סמך נסיונך. האם התרופה הזאת ממש מסירה חרדות דיכאון אני לא יודעת ממה סבלת או סובלת, אני אשמח אם תוכלי לפרט גם על תופעות לוואי. תודה

יעל שלום, לא סיפרת בדיוק למה את מעוניינת ליטול סרוקסט. מה הבעיה שעומדת מאחורי שיקול זה? אני לקחתי סרוקסט בגלל בעיות חרדה לא קלות כלל שבעקבותן הסתגרתי בבית למשך תקופה. לשאלתך - האם התרופה מונעת חרדות? כן, אך הרשי לי להאיר את עינייך לגבי עניין זה; התרופה מונעת, אפשר להגיד, כמעט לחלוטין התקפי פאניקה. אך יש גבול למה שהיא מסוגלת לעשות לגבי חרדה כרונית כללית, אך גם לזה היא עוזרת. אם מדובר בחרדה ודיכאון - הייתי מציעה לך לקחת אותה בהחלט. אין טעם לסבול, אך אם את מעוניינת למנוע התמכרות נפשית/פיזית לכדורים (למרות שפסיכיאטרים טוענים שזה לא סם וזה בהחלט לא ממכר - הרשי לי לומר לך - זה אולי לא סם אבל פוטנציאל ההתמכרות קיים והוא גדול) עלייך לשלב זאת עם שיחות עם פסיכולוג קליני - כדאי מאד - פשוט כדי לעלות אחת ולתמיד על הגורם הראשוני הרגשי לחרדות/דכאונות שלך או לכל סיבה אחרת שבגינה את מעוניינת ליטול כדורים אלו. שורה תחתונה - מציעה לך לקחת בהחלט + שיחות עם פסיכולוג (קליני) - על זה אל תוותרי.

יעל שלום, צרי איתי קשר בטלפון 7312965 - 03, אני ובחורה נוספת מהפורום (שאמורה ליצור איתי קשר בטלפון זה) החלטנו שזה יהיה מועיל להקים קבוצת תמיכה של הסובלים מחרדות/נוטלי סרוקסט.

מיכל שלום אצטט כאן את תשובתי בנושא בעבר שכן הוא עלה מספר פעמים בפורום. בהנחה שאכן הגעת למסקנה שאת רוצה להפסיק את התרופות, הפתרון הוא קודם כל להתחיל ולמצוא דרכים אלטרנטיביות, לאחר מכן להפחית את מינון התרופות, וכך עד הפסקה מלאה. כמובן שלא כדאי להפסיק את התרופות לפני שגיבשת דרכים חליפיות להתמודד עם החרדה. במידה וניסית עד היום שימוש בתרופות בלבד אני ממליץ לפנות לטיפול פסיכולוגי. תוכלי להיעזר בטיפול כדי להפחית את השימוש בתרופות או אף להפסיק את השימוש בהן לחלוטין. ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בחרדה. באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית (שאותה את מכירה). כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים שיש לעבדם בטיפול. גישה אחרת טוענת שאין בהכרח קשר בין הדברים: יתכן שישנה בעיה פסיכולוגית כלשהי ואולי רצוי לטפל בה, אבל היא אינה דווקא קשורה לסימפטומים של התקפי החרדה. גישה זו טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי קצר מועד ולשפר את איכות החיים. הגישה גורסת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה עצמית והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. גם הגישה התרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. בנושא זה תוכלי לקבל ייעוץ מד"ר פלד בפורום. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי פניקה יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. בשורה התחתונה, הייתי מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ולאחר היכרות איתך ניתן יהיה בוודאי להחליט מה הדרך המתאימה ביותר לטפל בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן ד"ר אורן קפלן

בוקר טוב, אני גבר כבן 60 ולפני כחודשיים התחלתי להכינס לחרדה שמא אני לא זוכר שמות של אנישם קרובים לי, למרות שבפועל אני זוכר הכל. זה התחיל בהתעניינות בשמות של אנשים שונים בבידור, חברים רחוקים שאין לי קשר איתם וכדומה. התופעה הלכה והחריפה וכיום אני נכנס למצב של חרדה ועצבים חזקים שאני לא זוכר, אני מנסה לבחון ומאמץ את המוח שלי במחשבות שטויותיות. בני המשפחה והחברים הקרובים לי מודעים לבעייתי ומנסים לעזור לי ולהזכיר לי שמות של שחקנים למשל כדי שארגע. כשאני לא מצליח להיזכר אני לא מסוגל לחשוב במשהו אחר, זה לא יוצא לי מהראש, אני מסתובב בבית עצבני ולא יכול להרגע עד שאמצא את התשובה ואני מוכן לעשות הכל בשביל למצוא את התשובה - לדוגמא להתקשר למישהו שלא הייתי בקשר איתו שנים.... האנשים הקרובים לי טוענים שהשתנתי מאדם שמח ובדרן לאדם עצוב ומדוכא, רזיתי במשקל משום שאין לי תאבון ומה ששכחתי לציין שאני פנסיונר - מה שלפי דעתי התחיל את כל העניין, משום שאני טיפוס, או לפחות הייתי טיפוס שרוצה ויכול לעבוד ולא רגיל להיות בבית. ניסיתי לפרט עד כמה שניתן את התופעה - האם זאת מחלה נפשית ומה עליי לעשות ???? תודה מקרב לב, מחכה לעזרתכם.

גל שלום המונח מחלה נפשית הוא בעייתי ועולה לא פעם בפורום. הייתי מוריד אותו מסדר היום, הוא לא רלוונטי לבעיה שממנה אתה סובל. קיימים ארבעה נושאים אפשריים מדבריך אותם רצוי לבדוק בצורה מקצועית: א) מחשבות אובססיביות סביב זכירת השמות ב) חרדות כתוצאה מזה או/ו מדברים נוספים ג) התמודדות עם היציאה לפנסיה ד) מרכיב דיכאוני לפי תיאורך את העצב, דיכאון והרזיה. הדברים מתוארים כקשורים זה לזה והטיפול לפיכך צריך לתקוף מצד אחד כל אחד בנפרד, אבל לקחת גם בחשבון שיש קשר ביניהם. אני ממליץ לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי. חשוב למפות את הבעיה ולראות מה המקור ומה התוצאה. סוג הטיפול המומלץ תלוי באבחנה המדוייקת של הבעיה. בעיקרון יש שלושה כיווני טיפול אפשריים: טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי בטווח קצר נגד המחשבות והחרדות, טיפול פסיכולוגי דינמי בו ניתן להבין ולעבד טוב יותר את המצב אליו נקלעת סביב היציאה לפנסיה ואולי ניקוז של דברים נוספים סביב זה שאולי הביאו ביחד לשאר התופעות, וכן טיפול תרופתי פסיכיאטרי שניתן לשקול במידת הצורך. אין מדובר בהכרח בבחירה בין הטיפולים, יתכן ששילוב בין כולם ביחד הוא הדבר המתאים. הכל, כאמור, בהתאם להתרשמות איש המקצוע שאליו תחליט לפנות. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה, ד"ר קפלן האם יש לך כתובת לאן להפנות אותי - לאיזה פסיכולוג באזור חיפה? האם יש אפשרות של הפניה מקופ תחולים כללית? יום טוב גל

גל יקר, כפי שציין ד"ר קפלן, לא כל תופעה מציינת מחלת-נפש, ודורשת טיפול (אני, למשל, אינני זוכר שמות, ומצליח לחיות עם זה בשלום). בסיום ההודעה שלך ציינת שאתה פנסיונר, ושלפי דעתך זה מה שהתחיל את כל העניין. זו הערה חשובה ביותר, ואני נוטה להסכים אתך. היציאה לגימלאות היא משבר חיים בעל משמעות, ולא ניתן לעבור עליו לסדר היום. אדם כמוך, שרגיל ורוצה ויכול לעבוד, מתקשה לשנות את אורח-חייו ביום אחד, ולא פלא שאתה מוטרד ועצוב. יתכן, שגם בעיות הזיכרון שאתה מתאר נובעות מן המשבר הנפשי הכרוך ביציאה לגימלאות. לעיסוק בבעיות ובקשיים יש נטייה לצמוח ולהצדיק את עצמו. לעומת זאת, נסיון ליצור שינוי חיובי עשוי לחולל פלאים. מדוע שלא תנסה תחילה להתמודד עם הבעייה האמיתית שמטרידה אותך כעת, עם הארגון-מחדש של חייך? האם חשבת על האפשרות של עיסוק חדש, עבודה במשרה חלקית, התנדבות או פיתוח עיסוקים שעד כה לא היה לך זמן לעסוק בהם? יש לי תחושה שאתה כמה לשוב לפעילות, ושמצב הדברים ישתנה אם תשקיע את מאמציך בכיוון זה. ואני מאחל לך הצלחה, דרור גרין

כבר שנים שאלותי סובלת מבעיות נפשיות. מאחר ואין לי כל הכשרה בבריאות הנפש איני יודעת אם כל מה שאתאר נכלל תחת כותרת אחת או שזהו שילוב של בעיות, אך אתאר את הסימפטומים: היא סובלת מהתופעות שאתאר למשך תקופות ארוכות אבל אז מצליחה להתאושש קצת ולתפקד, ושוב הידרדרות. היא סובלת מדיכאון, בוכה שעות, מנתקת עצמה מהחברה, בעלת הערכה עצמית נמוכה מאד או במילותיה: הכי מכוערת, טיפשה ושמנה (דברים שאינם נכונים בעליל), היא סבלה תקופה ארוכה מפצעי אקנה חמורים על הפנים, בעיה שנפתרה לאחרונה אולם תרמה רבות לחוסר ההערכה העצמית שלה, היא מייחסת חשיבות עליונה למראה חיצוני. היא בולימית. בתקופות הרעות שלה היא זוללת הכל ואז מקיאה. אולם בתקופות הטובות יותר היא אוכלת סדיר. אז היא גם מרזה. בתקופות הזלילה היא משמינה נורא. היא לא מצליחה להשלים שום פרויקט. היתה במספר נסיונות טיפול אצל פביכולוגים ואף פסיכיאטר אולם, אם לא מושגת תוצאה מהר היא מאבדת סבלנות ומפסיקה ללכת. היא לא מתמידה באף עבודה, לא התמידה בלימודיה באוניברסיטה. היא עצבנית, כועסת ומתפרצת על כל אחד וכל דבר. גם בתקופות הטובות יחסית יש לה מעט מאד חברים והיא אינה יוצאת כמעט. היא מאיימת בהתאבדות. היא בת 28, גרה עדיין בבית אבא, עובדת בעבודות זמניות בשכר נמוך. לא היתה לה מערכת יחסים עם גבר לפחות 10 שנים. עכשיו שוב מתחיל משבר, אנו רואים את הסימנים ורוצים לעשות משהו לפני שנגיע לשיא (או ליתר דיוק לקרקעית). היא שוב מאיימת שתתאבד ואומרת שאם הפעם היא תגיע לתחתית היא לא תוכל שוב להרים עצמה משם. אין לה כח יותר. מה אפשר לעשות? למי לפנות, איזה סוג טיפול יתאים ואיך לשכנעה לקבלו? אנא! אנחנו במצוקה!

מיכל שלום. בשלב הז אחותך לא צריכה עצות היא זקוקה להמון תמיכה ואהבה ,אני מבינה שהיא ניסתה המון טיפולים ואין תוצאות,היום יש המון מרכזים שמטפלים בהפרעות אכילה,אני בטוחה ששם יוכלו לעזור לה. אני לא מוסמכת לתת לכם עצות בטיפול מניסיון אישי אני יכולה להגיד לך שאשפוז יום או אשפוז מלא עוזר. מחזיקה לכם אצבעות ,ואם את מעוניינת בפרטים אחרים אשמח לעזור לך מניסיוני האישי. בהצלחה.............

לי, ראשית תודה. המון תמיכה ואהבה אחותי מקבלת מאיתנו אבל זה קשה כי היא מסתגרת, תוקפת וצועקת. לדעתי המאד לא מקצועית היא צריכה עכשיו "סטירת לחי" משהו שינער אותה ויגרום לה ללכת לטיפול שוב ולהתמיד בו בניגוד לפעמים קודמות. עד שמישהו מהצוות המקצועי פה יענה לי, ואני מקווה שהם יעשו זאת בהקדם, אשמח לשמוע כל עצה מנסיונך. אשמח מאד גם לקבל המלצות ספציפיות למקומות טובים לטיפול או מטפלים טובים. אם פה אסור לפרסם שמות, אמרי זאת ואתן לך כתובת דוא"ל שלי. אנחנו ממש נואשים כבר. והפעם גם פוחדים שהיא תממש את איומי ההתאבדות שלה, כי בניגוד לעבר בו היא צעקה את איומיה ונופפה בהם, הפעם היא פשוט אומרת אותם בלקוניות ובמין השלמה עם הגורל. אני צריכה כל עזרה שהיא, ומפורטת ככל האפשר. המון תודה.

מיכל שלום רב, לפי מכתבך נראה שאחותך אינה במצב טוב. היא סובלת בעצמה ואתם סובלים איתה. נראה שטיפול עשוי לעזור לה. טיפול פסיכיאטרי המשולב בשיחות (טיפול פסיכותרפויטי). אני יכולה לנסות לעזור במציאת מטפלים. צרי עימי קשר דרך האימייל או בטלפון (הפרטים נמצאים בכרטיסי האישי, בהקלקה על שמי). בברכה, טלי פרידמן

לפי החוק לא ניתן להכריך מטופל לקבל טיפול - אם תצליחו לשכנע אותה לפנות לטיפול מומלץ אצל פסיכיאטר

כותבים להכריח ולא "להכריך"

אני חייבת לקבל תשובה בדחיפות. אני במשך שנים סובלת מדיכאון קשה, הרס עצמי ושנאה עצמית זה יכול להיות קשור או הגורם למחלות אוטואימוניות . בבקשה תענו לי לשאלה, זה כל כך חשוב לי.

עינת שלום בשאלתך רב הנסתר על הנגלה והיה עדיף לתת לך תשובה על בסיס יותר רקע. בעיקרון התשובה כן, יש קשר בין מצבים נפשיים למחלות אוטואימוניות, לפחות לגבי מועד פרוץ המחלה, כלומר, לא בהכרח שהמצב הנפשי הוא הגורם למחלה, אבל הוא יכול להוות זרז לפרוץ המחלה כשתנאים נוספים קיימים. בברכה ד"ר אורן קפלן

נכון

דיכאון אינו קשור למחלות אוטואימוניות. הוא קשור למחלות של מערכת העצבים. חומר שנקרא סרוטונין, גורם להרגשה של הנאה ואושר. כנראה שלך יש בעיה בכמויות הסרוטונין. הייתי הולכת ומתייעצת עם רופא- אולי תוכלי לקבל פרוזאק, אשר משאיר את הסרוטונים עוד קצת במוח (מעכב את חזרתו בסינפסה)... העיקר שלא תפגעי בעצמך כי זה אף פעם לא שווה את זה...

שמי גלית ואני בחורה צעירה אך שמנה. לאחרונה החלטתי לעשות ניתוח קיצור קיבה. אני מתלבטת רבות-מפחיד אותי שזה לא יצליח, הכאבים וחוסר הידע אצל מי לעשות ניתוח כזה. המחירים גבוהים-זה מה שהבנתי וזה ממש לא מקל על העניין. בקיצור-בין אם את/ה רופא/ה או מנותח/ת, אני אשמח לקבל מידע על הניתוח עצמו, על החוויות של המנותחים ויותר מהכל-האם זה שווה את כל המאמץ . אני מקווה לעשות את זה בזמן הקרוב-בבקשה תחזרו אליי מהר בתודה מראש, גלית.

גלית גם אני בחורה צעירה ושמנה. בטוח שאמרו לך את הדרך לרזון ואינני צריכה להוסיף לניתוח זה יש יתרונות וחסרונות. קודם כל המחיר והכאב אחרי הניתוח שנית, קיימת התופעה של הקאות מאחר שלא תוכלי עוד לאכול כפי שאכלת ותצטרכי להתרגל נפשית לאכול פחות. התופעה הזו אמורה לחלוף תוך 4-6 שבועות אך אני מכירה מקרוב מקרה שבו ההקאות לא חלפו 15 שנה. אישה שעשתה ניתוח קיבה ועדיין רצה להקיא כל ארוחה. רק מתוק עוזר לה ומקל עליה ועל כן היא שמנה שוב. עדיף שתשבי עם רופא ושהוא יסביר לך את כ ל הסכנות הכרוכות ושוב מנסיון אישי - תרגישי טוב כלפי עצמך ותהי שמחה - תאמיני לי זה טוב יותר מכל ניתוח ויגרום לך להראות טוב בכל מקרה. בהצלחה רבה

יעל-תודה על התשובה המהירה! אך לא ציינת האם את עברת את הניתוח??? אם כן-אשמח מאד לדבר איתך מחר אני נפגשת כבר עם 2 רופאים לברר על הניתוח תודה רבה -יעל נתת לי חומר למחשבה בתודה מראש, גלית

אני מכירה אישית בת משפחה שעברה את הניתוח, ירדה הרבה מאוד, נראית חצי, מרשה עשר, נראית מעולה. היא תשמח לשוחח איתך בטלפון , אם את מעונינת רק אמרי כן, ונמצא דרך ליצור קשר.

תיקון טעות - מרגישה עשר.

אני אם לילד בן 10 .מבין ארבעה ילדים. גם בעבר וכיום יש לנו בעיות בבית איתו של התנהגות קשה,חוסר הקשבה ויכוחים כל העת. ברצוני לפנות ליעוץ מקצועי איתו ולא יודעת לאן. אודה לכם אם תייעצו לי מה לעשות.

יעל שלום כתבי אלי לדואר האלקטרוני ואנסה להפנות אותך למקום מתאים. צייני מהיכן את בארץ והאם את מעוניינת בטיפול בשירות הציבורי או במסגרת פרטית. נסי להוסיף כמה פרטים נוספים על אופי הבעיה והרכב המשפחה. בברכה ד"ר אורן קפלן [email protected]

תודה על ההתייחסות.אנחנו משפחה מאיזור ירושלים. משפחה מאושרת,ללא בעיות כלכליות. למעשה תמיד היו בעיות איתו, הוא אגב ילד אסמטי ומטופל בנושא. פניתי אליכם ,למרות הניסיון הרב שיש לי כאם,אינני יודעת מה לעשות. אני לא מסוגלת לתקשר איתו בכלל,כל הזמן ויכוחים. לאחרונה ישנה גם תופעה של מריבות עם אחיו הקטן ממנו, הוא (הנ"ל) מכה אותו. הוא טוען בגדול שאני אוהבת יותר את אחיו. בגיל צעיר יותר היו בעיות של עצבנות זה השתפר המעט,אבל הקושי היומיומי קיים. תודה,

מה עושה התרופה. מה הקשר בינה לבין הנאה מינית. האם היא משפרת יכולת להגיע לאורגזמה. האם היא משפרת מצב רוח

כמו כן התרופה היא ל O.C.D ולדיכאונות

בננו 6.5 אובחן ADHD -הבעייה העיקרית היא סרוב לקבל מרות,פתיל קצר והתפרצויות זעם. הומלץ לנו על טיפול בריספרדל לטיפול בילד עם בעיות התנהגות-.רגשיות.(בד"כ ילד שמח ומלא שמחת חיים אך יש התפרצויות זעם,אימפולסיביות ואלימות) האם התרופה מוקרת לבעיות התנהגות אצל ילדים? האם היא עלולה להשפיע על שמחת החיים של הילד? אנחנו רועדים מפחד... בעבר נוסה הריטלין SR שגרם לדיכאון ולהחמרת המצב. הניורולוג קבע כי יתכן שמדובר בבעיית התנהגות ולא ADHD

לריספרדל תופעות לואי קשות ובלתי הפיכות כמו טארדיב דיסקינזיה. אלו תנועות בלתי רצוניות, בשלב הראשון בלשון ובפנים, שעלולות לא לחלוף גם לאחר הפסקת השימוש. אני ממליץ מאוד לקרוא את הספר המצוין של פסיכיאטר אמריקאי חשוב שבקישור זה: http://www.breggin.com/yourdrug.html ספר חובה למי שחשוב לו לקבל החלטה נכונה!

יש לי נסיון רב עם הרטלין, כשנותנים אותו לילד עם בעיות רגשיות זה פשוט אסון. מעניין אם זה אותו ניאורולוג שנתן גם לבני את הריטלין כשאסור היה לתת. אני מציעה לך לקחת את הבן שלך לבית החולים בנס ציונה ולעשות לו אבחון. סביר להניח שאם הוא מקבל ריספרידל אז הוא קיבל זאת מפסיכיאטר ולא מרופא רגיל. תמיד טוב לקבל דעה שנייה אך גם לא לפתח צפיות.

הנני עובד כרואה חשבון מבוטח בביטוח פנסיוני מבטחים. הנני עובד כעובד שכיר. אני בן 30,ולאחרונה התגלתה אצלי מחלת הסכיזופרניה. אני לא מסוגל לתפקד בעבודה. האם אני יכול לקבל קיצבה מקרן הפנסיה. מי מחליט, הרי אובדן כושר העבודה אצל רואה חשבון הוא אובדן המוח ובזה אצלי חש שינוי לרעה.

לאלמוני שלום רב, עליך לפנות לחברת הביטוח שלך, ולדרוש אובדן כושר עבודה. הם מן הסתם יוכלו להדריך אותך כיצד ניתן להשיג זאת, מה התנאים וכדומה. בברכה, טלי פרידמן

טלי שלום שאלתי התמקדה יותר במי קובע את הנכות? פסיכיאטר מחוזי או פסיכיאטר של הקרן פנסיה? תודה אלמוני

לד"ר פלד. מאז ומתמיד סבלתי ממצבי חרדה ודכאון ותמיד הסתרתי זאת. לפני כשנתיים עקב הצטברות של מצבים אישיים קשים ( פיטורי מהעבודה, צנתורי לב עם השתלת תותבים תומכי עורק ועוד) הגעתי למצב של התמוטטות כללית. בכיתי הרבה, לא יכולתי לישון בלילות, הכרחתי את עצמי לצאת בבוקר מהמיטה וההיתי במועקה קשה עד כדי שלא הופעתי בחברה. היו לי אפילו מחשבות (אז) להעלם מהעולם כי הרגשתי שאינני מסוגל להתמודד יותר. אני לוקח כיום שני כדורי פרוזק ביום. אמנם מצבי השתפר, אולם אני עדיין לעטים קרובות נכנס למצבי חרדה ודכאון אשר מקשים עלי בתפקוד היומי כמו עבודה , יוזמה ומוטיבציה וקשר עם חברים. הייתי גם בשיחות עם פסיכולוג אולם לא נראה לי שהמסלול הזה עוזר לי. אני מבקש לציין שאמא שלי (ניצולת שואה) גם סבלה מדיכאונות. כיום אני עובד עצות ואינני יודע מה לעשות עם עצמי והאם בכלל קיים טיפול אשר ישפר את מצבי. בתודה עבור היעוץ יוסי

יוסי שלום רב, במכתבך אתה מתאר תהליך לא פשוט של תופעת הדיכאון, כפי שאתה מכנה אותה. ניכר כי החוויה שעברת ואתה עובר גם כיום היא חויה מורכבת וקשה. לפי דבריך אתה מטופל תרופתית אך ללא השפעה מיטיבה לאורך זמן. ייתכן ויש מקום לבדוק יעילות של תרופות אנטי דיכאוניות אחרות, אך לצורך זה עליך להתייעץ עם ד"ר פלד, וכמובן עם הפסיכיאטר המטפל בך. יתרה מזו, לגבי הטיפול הפסיכותרפויטי: אתה מתאר תהליך שאינך חש שהוא מסייע לך. האם שוחחת על כך עם המטפל/ת? חשוב להביא תכנים שכאלו לטיפול, על אף הקושי הכרוך בהבאתם. כל זמן שאתה "שומר" את הקושי אצלך, אתה ממשיך לסבול ולהרגיש "תקוע" ולא מסופק. חבל. לא סיפרת על חייך באופן כללי, מה עשית לפני המשבר, ומה אתה עושה כיום. חשוב למצוא מסגרת בה תוכל להתחיל לחזור לסדר יום "נורמטיבי", כלומר, לקום בבוקר לתעסוקה מוגדרת כלשהי, למצוא מסגרת חברתית מתאימה ולא מאיימת וכדומה. אני מודעת לקושי הכרוך בפעולות אלו, אך זו חלק מתוכנית שיקום, שעשויה להתאים דווקא למצבים דיכאוניים וחרדתיים. בברכה, טלי פרידמן

גב' טלי פרידמן שלום. אני מודה לך עבור תשובתך. נכון שלא סיפרתי בהרחבה את כל ההיסטוריה וקורות החיים שלי, ואני מודע לכך שללא האינפורמציה הזו קשה לך או לרופא לתת לי תשובה יותר מבוססת. אני משתדל לקצר מאוד משום שנראה לי שהפורום לא מאפשר שיחות רחבות מדי. בכל זאת אני מבקש לציין שדרך הפורום קל לי יותר לבטא רגשות יותר מאשר אצל הרופא. אולי זה נובע מהחינוך שקיבלתי בבית עוד מילדותי. אמא שלי היא פולניה שרק בגיל מבוגר הבנתי שכל הזמן היא סבלה מדיכאונות. אבל זה היה בית שאסור היה חס וחלילה להזכיר את המילה מחלת נפש או פסיכיאטר. את הכל היו מדחיקים ולכן גם אני גדלתי בבית עם הרבה מתח וחרדה אבל אסור היה לדבר על כך וכמובן גררתי את הסבל משך כל השנים מבלי לתת לו טיפול . הרגשתי את זה עוד בצבא וסבלתי אז מאד קשה ולא עלה על דעתי שזאת בעיה הדורשת התייחסות וטיפול. זה המשיך במקום עבודתי, בחרדה האובססיבית עם ילדי וכו'.. כאמור רק לפני כשנתיים עקב הצטברות של כמה מצבי חרדה אני חושב שחטפתי התמוטטות עצבים ואז בלית ברירה יצאתי מהארון. למרות זאת כשאני מתאר את תחושותי בפני הרופא הפסיכיאטור ,תמיד אני יוצא ממנו בתחושה והאשמה עצמית שלא סיפרתי הכל ולמעשה מצבי האמיתי הינו גרוע לאין ערוך. אני מייחס זאת עדיין לכך שמופנם אצלי להתבייש במחלה ולא לדבר עליה. למרות כדורי הפרוזאק והשיפור שחל במצבי אני רחוק מלהרגיש שיש טעם בחיים. תודה עבור תשומת הלב. יוסי

למנהלי הפורום ושאר הגולשים שלום רב, לפני שאגע בנקודה הכואבת (עליה התרעמתי בכותרת: "סכיזופרניה") נקודות ההסכמה העיקריות הן: 1. מצב הנקרא: הפרעות נפשיות. 2. מצב הנקרא: מחלות נפשיות. 3. מצבים פתולוגים (כגון: גידולים) המתבטאים בהפרעות נפשיות (כגון: בלבול). 4. מצב הרפואה בכי רע. הנקודה הכואבת: יש מי שמנצל (נתקלתי בזה עם אימא שלי (קיבלתי אישור מהמשפחה לכתוב על העניין, כיוון שהיא נפטרה)). אני לא כותבת את זה בלב קל אבל קשה מאוד לעיתים, להבדיל בין הנקודות 1, 2 ו3- כאשר החולה יושב מול הרופא 5 דקות. הרבה רופאים (ד"ר פלד, ממש לא עניין אישי!!!) יעדיפו לשבת עם "זה שיש לו כסף" ולא עם זה שאין לו. רק לידיעה כללית שלכם: בין 80-90 אחוז מהאבחנה, אם אתה רופא טוב, תיעשה כבר עם שמיעת הסיפור מהסובל!!! הבדיקות יעזרו בכיוון כאשר הכיוון הכללי יתקבל משמיעת הסיפור!!! יוצא, שזה "שיש לו" יישב יותר זמן עם הרופא והרופא יגיע לאבחנה מדוייקת יותר, מאשר מאצל זה שאין לו!!! אני חס וחלילה לא רוצה לפגוע באף אחד, אבל חברה, זהו המצב!!! עדי

רפואה לעשירים

עדי שלום רב, לצערי כי רבה אני חושבת שאת צודקת, כשהדברים האמורים נכונים לגבי כל תחומי הרפואה בארץ. על אחת כמה וכמה, ברפואה הציבורית. רבות נאמר ועוד יאמר על "מות הרפואה הציבורית, ושיגשוג הרפואה השחורה". משרד הבריאות מדי שנה ממשיך לקצץ בתקציביו לפרוייקטים חשובים, וכך אוכלוסיות חלשות, כגון נפגעי הנפש, סובלים עוד יותר מאשר תחומי רפואה אחרים "אטרקטיביים" יותר (כגון: אונקולוגיה, פדיאטריה וכו'). אולי כדאי היה להתארגן בצורה כלשהי, ולזעוק על רקע נשימות הגסיסה של הרפואה הציבורית. אולי בכל זאת עוד ניתן להציל שם משהו... מצטערת על הפאסימיות, אך כך אני חשה את המציאות כעת. בברכה, טלי פרידמן

מסכים עם טלי את המחלקה שלי כנראה יסגרו בקרוב והמטופלים יהיו עם פחות אופציות טיפוליות

לרוית ניסן בבקשה חיזרי מספר עמודים אחורה לשאלתי על בריחת צואה הוספתי שם מידע, לבקשתך אודה לך מאוד גלי

לגלי שלום. תודה על תשובתך. הפרטים אכן שופכים קצת יותר אור על הבעיה. נראה כי הכיוון הינו רגשי- סביב וויסות של רגשות קשים יותר- שבאופן סימבולי מתבטא בבריחת הצואה. עלייך להבין זאת כמעין קריאה לעזרה. נענית בזמנו כאשר התחלתם טיפול- כפי שגם אני ממליצה. טיפול הינו תהליך הלוקח זמן. לא מדובר בקסמים- כי אם בעבודה איטית ועמוקה ותהליכית. העבודה עם ילדים מערבת גם את ההורים. על כך ישנן כמה גישות. ישנן גישות הדוגלות בטיפול פרטני- סביב משחק, יצירה וכיו"ב, ובו בדרך כלל נקראים ההורים להדרכה בתדירות משתנה ותלויה בגודל הבעיה. ישנו טיפול דיאדי- המתקיים בנוכחות הילד והוריו- ובטיפול כזה המטופל הינו הקשר שבין ההורה לילד, בהנחה כי הקשר זקוק לעזרה, לחיזוק, לטיפול, היות ומושלכים עליו חלקים אישיים של המוערבים בקשר. ושוב לעניינכם- ילדך סובל מבעיה הפוגעת כבר גם בציר האשי- רגשי וגם בציר החברתי ואני בטוחה שההתעלמות שלו הינה רק כדרך להגן על עצמו מפני הדחייה והתגובות שזה גורר. חשוב מאוד מאוד לעזור לו ולכם. יתכן שהוא מגיב כך לקשר המעורער עם אביו הביולוגי. שהוא כועס עליו- על שהתנתק ממנו והתחיל חיים חדשים עם אישה אחרת במקומך וילדה אחרת במקומו. אינני יודעת. אלו רק השערות, איתן אפשר להפליג לכל מיני מקומות, ואינני בטוחה שהמדיום הזה מתאים לכך. אני מאוד ממליצה לפנות לטיפול בהקדם. אני מוכנה לעזור עם המלצות על אנשי מקצוע בתחום הטיפול בילדים, במידה ותרצו. את יכולה לטלפן אלי ( בלחיצה על שמי) ואנסה לעזור בהמלצה. אל תדחו את הטיפול. בברכה. רוית.

רוית שלחתי לך אימייל. מצפה לתשובה. תודה גלי

האם יתכן שחלק מההפרעות הנפשיות נובעות ממצבים הדומים לאפילפסיה וקשורים לגירוי חשמלי מוגבר במוח, מבלי שיהיו התקפי פרכוסים וכו'? ואם תרופות נוגדי פרכוסים מקלים על מצבים כמו חרדה חברתית, אובססיות וכו', האם זה מרמז בכיוון?

ליאת כתב/ה: > > האם יתכן שחלק מההפרעות הנפשיות נובעות ממצבים הדומים לאפילפסיה > וקשורים לגירוי חשמלי מוגבר במוח, מבלי שיהיו התקפי פרכוסים > וכו'? ואם תרופות נוגדי פרכוסים מקלים על מצבים כמו חרדה חברתית, > אובססיות וכו', האם זה מרמז בכיוון? אז רציתי לומר לה שלא ישנם הפרעות נפשיות כגון: "הלם" היסטריה שזה לא נובע מקצר "אפי" . לשאלה השניה שלה רציתי לומר התמדה בזמני התרופה יכולה למנוע התקפים.

שמי רן, אני חייל בן 19 ועברתי לפני מספר חודשים תאונת וויפלש. מאז אני סובל מסחרחורות וכאבי ראש, הרופאים איבחנו אותי כסובל מתסמונת פוסט טראומטית. הם אמרו שיש סיכוי שישחררו אותי מצה"ל. שאלותי: האם אני יכול להתנגד לשחרור? האם השחרור יהיה על סעיף נפשי? מה ההשלכות של סעיף נפשי?

רן שלום אני מציע שתפנה לעורך דין שמתמצא בתחום. יש כאן שאלות מורכבות והשלכותיהן ארוכות טווח, לא רק ברמה הנפשית, אלא בתחומי חיים רבים נוספים. בעיקרון אתה יכול לנסות להתנגד לשחרור אבל כדאי לבדוק האם כדאי לעשות כן. את סעיף השחרור צריך לבדוק בצורה ספציפית ולכן אני מציע שתיגש לקבל ייעוץ, קודם כל ברמה המשפטית, ומשם יפנו אותך בוודאי גם לגורמים רפואיים ופסיכולוגיים במידת הצורך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רציתי לשאול האם מחלת הכפייתיות יכולה לגרום לחולשה חזקה והאם מחלת הכפיתיות בצירוף סימפטומים של חולשה חזקה יכולה לשלול את קיום תסמונת העייפות המתמדת(כשהסימנים הם חולשה , עייפות , מצבי רוח משתנים וחוסר סבלנות) או ששתי המחלות יכולות להתקיים במקביל. תודה

כשאת אומרת "מחלת הכפייה" את מיתכונת ל OCD (הפרעה טורדנית כיפיתית\אובססיבית קומפלסיבית)? ....כי לא כל "כפיתיות" זאת הפרעה נפשית וגם מצבי רוח מישתנים ,זה לאו דוקא מדד למחלה...יש הרבה סיבות בקשר לתסמונת העיפות המתמדת,את מיתכונת למחלת היפאים ? אופיר

אופיר תודה רבה לך על הערותיך

שלום רב כיצד פסיכיאטר מבחין האם לנבדק יש סכיזופרניה או מניה דיפרסיה. כמו שאני מבין לסכיזופרן יש פסיכוזות וגם במניה יש התנתקות מהמציאות. תודה רבה אמיר

יש פסיכוזה של סכיזופרניה ופסיכוזה מאנית יש להם מאפיינים שונים

שלום לך ר יקרה אני מתעניין לשלומך. מקווה שקראת את תשובתי על תופעות לוואי של התרופה ומקווה שהיא התחילה לעזור. שלך אמיר

אתה יודע האם תופעת הלוואי המינית של סרוסקט אמורה לחלוף?

כי הסרוקסאט פועל כזרז על הפעילות החיובית בכיוון הרגעה מחרדות, אך גם כמעכב ומונע הנאה ואורגזמה מינית. מה לעשות! זוהי התרופה ואלו השפעותיה. בדרך כלל מטופל הסובל מחרדות ברמה הדורשת טיפול בתרופה זו, הוא נמנע כשלעצמו ממין. אבל אם עדיין יש לו חשק אז ממליצים לקחת חצי כדור ציפרמיל לפני המישגל המתוכנן. אצלי - זה לא עבד. 10 חודשי סרוקסאט, 6 חודשי מודעות לאיבוד האורגאזמה, ואני כבר לא מתוסכל. אני מעדיף את הרוגע שבתרופה בשילוב עם קצת עבודת יד מפעם לפעם, פנטזייה או סטייה זו או אחרת וזהו. מאחל לך הורדת סף התסכול המיני. דיאט

שלום לך אלמוני אצלי הזקפה חזרה לאחר כחודש. יש לי בעיה עכשיו בלגמור. מאוד קשה להגיע לאורגזמה.

שלום לכם, אני מחפשת חומר רלוונטי בכל מה שנוגע לאחים הבריאים של האח החריג (על ההשפעה שיש לכך בתחומים השונים ותהליך ההתמודדות). אשמח לדעת על כל חומר או מקומות רלוונטיים, שיוכלו לעזור לי בכל מה שנוגע לנושא זה. תודה מראש קרן

קרן שלום. ישנו ספר אחד שאני מכירה בנושא, שנקרא: אחאיו הרגילים של הילד החריג. כתב אותו יוסי זיידר (שקצת קשה להמליץ עליו לאור הנסיבות...) אבל הספר מתייחס לנושא עליו את מדברת ואולי מן הביבליאוגרפיה שלו תוכלי למצוא דברים נוספים שנכתבו. בברכה. רוית.

אני בחורה בת 23 ואובחנתי לפני כשנה וחצי שאני סובלת מהפרעות קשב וריכוז A.D.D. מהסוג של INATTENTIVE ניסיתי לקחת ריטאלין אבל זה הרדים אותי נורא ולא יכולתי לתפקד ביום יום לאחר שלקחתי את הריטאלין. אני רוצה לציין שאין לי ולא היתה לי אף פעם היפראקטיביות. מה אתה יכול להמליץ לי לקחת. אני רוצה לדעת אם יש מסגרת לטפל בהפרעות קשב במבוגרים אצל קופות החולים ללא פניה למרפאות בריאות הנפש (כי זה נראה לי מפחיד). אני הצלחתי במהלך השנים להמנע מאיבוד רכוש שלי אבל מצד שני אני יותר ויותר סובלת משכיחת שמות ומילים בעברית ובאנגלית (עברית זאת שפת האם שלי). אני מגיעה למצבים די מביכים כאשר אני לא מצליחה להתנסח בשפת האם שלי. למה זה קורה לי והאם יש לכך פתרון? אני מאוד מאוד אשמח אם תוכל לעזור לי, ד"ר פלד.

מי איבחן אותך? ולפי מה ?

עשו לי מבחנים דידקטיים. בנוסף הלכתי באופן פרטי לנוירולוג ילדים. האם תוכל בבקשה להתייחס לשאלות הנוספות שהיו לי.

הבאתי כאן לפני יומיים שאלה זו, קיבלתי התייחסות די נרחבת מד"ר פלד מנקודת המבט הפסיכיאטרית-רפואית. אשמח לשמוע גם את נקודת המבט של גישת הפסיכולוגיה אותה אתם מייצגים. תודה רבה! להלן השאלה: ישנם בפסיכולוגיה הטיפולית, היינו הקלינית אסכולות רבות. מהם אסכולות נפוצות ומוכרות ומהם אסכולות שאינן כל כך מוכרות. האם ידוע, אם יש בארץ איז מרכז או גוף המאגד מטפלים דווקא בגישו הפחות ידועות והפחות נפוצות? כמו: לוגותרפיה, גשטאלט, האסכולה של יונג, גישה שפעם קראתי עליה שהמוטו שלה זה לבנות ולטפח את החלק החיובי שבאדם וכך הוא ידחה את החלק הבעייתי, ועוד דבר שני: בנוגע לסיווג בעיות הנפש. יש סוגי בעיות המתייחסיןם אליהם כזמניים ונורמליים, כמו: אדם בדיכאון בגלל שאשתו עושה לו צרות סוג שני זה בעיות נפש שאמנם טעונים טיפול, אך נושאי בעיות אילו יש ביכולתם לווסת ולהסתיר את מחלתם כשהם רוצים בכך, כמו: OCD, פוביות, וכו' וסוג שלישי אלה המצבים בהם מתייחסים לנושאיהם כחולי נפש. הסובלים מכך בד"כ אינם מסוגלים להסתיר את מחלתם מהסביבה, ואלה נחשבות המחלות "הלא נורמליות". למשל: סוגי הסכיזופרניה, המניה דפרסיה, מצבי פסיכוזות וכדו'. איך מתייחסת הפסיכולוגיה המודרנית לשלוש קטגוריות אלה? האם בכלל יש חלוקה כזו? תודה על תגובתכם.

שלום אבי, אכן, יש בארץ קבוצות שונות של מטפלים מגישות יחודיות, כגון הגשטלט והגישה היונגיאנית. אם תחפש במנועי החיפוש השונים תוכל למצוא את כתובות האינטרנט של האגודות השונות. הנה כמה מהן: מכון אדלר: http://www.machon-adler.co.il/index1.html החברה היונגיאנית החדשה: http://www.israjung.co.il/ שאלת על יחסה של הפסיכולוגיה המודרנית לאבחון ולסיווג. ראשית, כאמור, אין דבר כזה, 'פסיכולוגיה מודרנית'. בין הגישות השונות יש התייחסויות שונות לנושא זה. מקורו של האבחון בגישות הרפואיות, המנסות לבסס את הידע שלהן על מחקר מדעי. הפסיכיאטריה היא אכן גישה רפואית לטיפול נפשי, ולכן היא מתבססת על אבחון וקטלוג. בפסיכותרפיה, מאז פרויד, נעשו מאמצים רבים למצוא בסיס מדעי לשאלות העוסקות בטיפול הנפשי. מאמצים אלו הביאו גם ליצירת הגדרות ואיפיונים למצבים נפשיים ולבעיות נפשיות. גישות אחרות בפסיכותרפיה אינן רואות את תחום הטיפול הנפשי כעיסוק רפואי המתבסס על ידע מדעי, ושוללות את האבחון כדעה קדומה המונעת מן המטפל לראות את המטופל כפי שהוא. על פי גישות אלו מי שפונה לטיפול נפשי אינו מכונה 'מטופל' אלא 'לקוח'. בברכה, דרור גרין

אבי שלום בשאלתך שני נושאים: הגישות הפסיכולוגיות השונות והאבחנות הנפשיות השונות. לגבי הגישות הפסיכולוגיות: יש אלפי שיטות טיפול שפותחו במאה שנה האחרונות מאז "מהפכת" פרויד. כל מטפל עובר הכשרה מסויימת ומחליט כיצד הוא עובד. למעשה, שיטת הטיפול עצמה, גם אם לכאורה היא שייכת לזרם מסויים, היא מיזוג של מספר גישות המעורבות באישיותו ובעמדתו המקצועית של המטפל. אם אקח את עצמי לדוגמא, ואנסה לומר לך באיזו שיטה בדיוק אני מטפל, אני חושש שלא אוכל לשייך את עצמי באופן בלעדי לאף שיטה. במהלך הכשרתי אספתי ולמדתי דרכים שונות לעבודה ואני משתדל להתאים את הטיפול המתאים לאדם אותו אני פוגש. מדי פעם אני נחשף לגישה חדשה ולעיתים מנסה לשלב גם אותה אם הדבר מתאים. הדבר המעניין הוא שגם אנשים שלכאורה מטפלים באותה שיטה, כאשר מנסים לתעד את עבודתם, למשל במצלמת וידאו (בהסכמת המטופל כמובן) רואים שבעצם יוצא החוצה משהו שונה ולא זהה. הטיפול הפסיכולוגי מטבעו הוא דבר אישי מאוד הקשור לאישיותם של המטפל והמטופל. לכן שיטות שונות יכולות להצליח והמחקרים מראים שזו לא בהכרח גישת הטיפול, אלא גישת המטפל ויכולתו להתאים אותה למטופל. במידה ונוצרת "כימיה" נכונה ברמה האנושית, שכמובן מגובה בידע והבנה מקצועיים, נוצרת למעשה שיטת טיפול חדשה ספציפית לטיפול ולמטופל המסויים. כל הדברים הללו לא באים לטשטש עקרונות יסודיים בטיפולים שונים, כמו למשל גישה דינמית מול גישה קוגניטיבית. כאמור, יש כל כך הרבה גישות שקשה למצוא מקום שמרכז את ההפניה למטפלים השונים. במידה ואתה מתעניין בגישה ספציפית אוכל לנסות ולהפנות אותך למטפל מתאים. לגבי הסיווג של בעיות הנפש, קיימות שתי גישות. האחת רואה את הבריאות הנפשית כמשהו יחסי על רצף בין בריאות נפשית מוחלטת לחולי מוחלט. גישה אחרת מדברת על מעין קפיצות מדרגה, כמו שאתה ניסית להגדיר, של למשל, נוירוטיים, הפרעות אישיות, פסיכוטיים, וישנן עוד גישות רבות נוספות. חשוב תמיד לשאול מהי מטרת הסיווג. האם מדובר על מחקר, דיווח לגורם פורמלי (צבא למשל), החלטה על טיפול תרופתי, וכו'. כאשר מדובר בפסיכותרפיה חשוב לקחת את הסיווג הנפשי בפרופורציה נכונה, לפחות לגבי חלק מהאבחנות. למשל לפני זמן מה היתה שאלה בפורום על אבחנה של הפרעת אישיות אובססיבית קומפולסיבית למול סגנון אישיות אובססיבי קומפולסיבי ולמול הפרעה אובססיבית קומפוליסיבית. כל אחת מהאבחנות שונה לחלוטין זו מזו. את האבחנה האחרונה קל יחסית לאתר כיוון שהיא מתייחסת להתנהגויות ומחשבות כפייתיות, אבל גם פה יכולות להיות טעויות קריטיות. אבל כאשר מנסים למשל לאבחן את הפרעת האישיות הנ"ל, הטעויות הן כל כך גדולות עד שהקשר (המתאם) בין מה שאיש מקצוע א' מאבחן לעומת מה שאיש מקצוע ב' מאבחן הוא בערך אפס (בשפה מקצועית זה נקרא מהימנות בין שופטים). כשזהו המצב צריך להיות חשדניים מאוד לגבי אבחנות, בעיקר אלו של הפרעות אישיות, ובעיקר בהחלטה איזה טיפול פסיכטרפויטי (ואחר) מתאים למטופל. מקווה שעניתי לשאלתך. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפני כשנתיים חוויתי מעין "טראומה" נפשית, (יומיים לפני יום חתונתי). ובמהלך השנתיים האחרונות ניסיתי לעשות כל אשר ביכולתי להרפות את הכאב, (שיחות עם בעלי, חברים ובעיקר עם עצמי) אך עדיין בכל פעם שאני מבחינה במשהו שמזכיר לי את המקרה הכל נשבר ואני מתחילה לנבור במקרה בניסיון להבין אך ללא הועיל איך יכול להיות שזה קרה לי? כיצד יתכן שאדם שאוהב ומכבד אותי כ"כ יפגע בי באופן כזה? השבוע ניגשתי בפעם הראשונה לשיחת מיון במרכז לרפואת הנפש של קופ"ח, שם איבחנו כי אני סובלת מ-OCD וביקשו ממני ליטול FAVOXIL קודם טיפול בשיחות. רציתי בבקשה לדעת : 1.אם כדאי לי לקבל חוות דעת נוספת, מוזר לי מאוד ליטול כדורים ללא אבחנה שנובעת מבדיקות פיזיות? 2.האם הפרעה זו היא משהו מולד ו\או תורשתי או נרכש עם השנים? 3.האם הפרעה זו היתה קיימת קודם והמקרה הנוכחי רק העיר אותה או הוא זה שגרם לה? 4.הבנתי שהפרעה זו נגרמת מאיזשהי הפרשת הורמון, אם תוכל להסביר לי בבקשה מה התהליך הפיזי\ביוכימי שגורם לבעיה. תודה

אני לא מבין למה

אני לא יודעת למה אנחנו מפחדים לכתוב שמות, אני כן יודעת למה אני מפחדת... אולי משהו יזהה אותי? אולי אם ידעו מי אני, יהיה לאחרים כוח לעשות דברים שאני לא ארצה. ("להוציא אותי מהארון" בכפיה למשל). זו הגנה כזו, שלא יכולים לגעת בי. וכל עוד לא יודעים את שמי אני מרגישה שאני יכולה לומר הכל בלי צנזורה! זה בערך העיקר. לפחות אצלי.

הכונה היתתה לאותם רופאים מיבים בלי ם אני יודע הם רופאים ומשום מה פוחדים להשיב לי בשמותיהם והם יודעים על מה אני מדבר.

יהודה שלום רב, אשמח לדעת למה אתה מתכוון. בברכה, טלי פרידמן

לכל מה שאני כותב ראוי ויפה שכל רופא שמשיב יכתוב את שמו אני יודע שהם מדפדפים ומתעלמים

אתמול פרסם כאן ד"ר אבי פלד הודעה על ה'בלגן' באתר דוקטורס, והצהיר שהוא החליט לקחת את הסמכות להסמיך את טלי ואת ד"ר קפלן כמוסרי אינפורמציה מהימנה מבחינה מקצועית. כדי שלא תיפול טעות, הוא הצהיר ש"לא כך לגבי האחרים. ההמלצה מתבצעת כהגנה על ציבור הקוראים מטעויות." בדבריו אלו של אבי פלד יש משום הטלת דופי והוצאת דיבה כלפי שני מנהלים נוספים של הפורום הזה, רוית ניסן ואני, ומדבריו משתמע שאנו איננו מהימנים מבחינה מקצועית. אני מרשה לעצמי לנזוף כאן באבי פלד על התנהגותו הגסה וחסרת האחריות, ולהבהיר שאין לו, כמובן, שום סמכות למסור כאן הצהרות. ד"ר פלד אינו כהן ואינו נביא, והוא אינו רשאי להסמיך כאן איש. אבי פלד הוא, לפי הצהרתו, פסיכיאטר מומחה בתחום הסכיזופרניה. אני מקווה שעצותיו בתחום זה מהימנות ומדויקות. לצערי, בתחום הפסיכותרפיה הוא אינו מגלה הבנה ורגישות הנדרשים מאיש מקצוע, ועד כה נמנעתי ככל האפשר מלהגיב על חוסר הבנתו בתחום זה. אני מקווה שמכאן והלאה יתמקד בתחום התמחותו, וינהג בנימוס המקובל כלפי חבריו לניהול הפורום. הפורום הזה מוקדש לשני תחומים שלא תמיד חיים בשלום זה עם זה. הפסיכיאטריה עוסקת בעיקר בטיפול תרופתי להפרעות נפשיות, בשעה שהפסיכותרפיה (מקצועות הטיפול הנפשי) עוסקת בסיוע לפתרון בעיות נפשיות באמצעות שיחה טיפולית. הזלזול של אבי פלד בפסיכותרפיה והקלות שבה הוא מפנה את המשתתפים לטיפול פסיכיאטרי משקפים פן אחד ביחסים שבין שני התחומים. בין הפסיכיאטרים ניתן למצוא גם פסיכותרפיסטים מצוינים, ובין הפסיכולוגים ניתן למצוא גם כאלו שמבינים לא מעט בתחום הטיפול התרופתי, כמו ד"ר אורן קפלן. כדי שהמשתתפים בפורום הזה יוכלו לזכות במידע מהימן משתי נקודות המבט, עלינו (מנהלי הפורום) לשתף פעולה מתוך רגישות והבנה הדדית. אני מקווה שאבי פלד יעשה שימוש בתכונות הנדרשות מאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש, וידע להקשיב בסובלנות גם לשותפיו בניהול הפורום הזה. ואני מקווה שהמשתתפים בפורום ידעו להבחין בין עיקר לטפל, ולהוציא את המיטב מן הדעות המושמעות כאן. דרור גרין

אני יכול לדבר רק בשמי,ואני יכול להגיד לך שאני אישית לא התרגשתי ממה שהוא כתב ה"ויכוח" בינכיים הוא "עתיק יומין", והודעה שלו וגם שלך הם די צפויים דעתו על הפסיכוטרפיה ועליך די ידוע לכל מי שזוכר את התכתבויות בינכם. מי שבאמת רוצה תשובה,ידע להקשיב לכל הדעות של מנהלי הפורום,ולא רק לאלה "שהסמיך" ד"ר פלד.......... מצד שני לי כבר יש דעה משוחדת,כי אני לא מאמין שצריך ליתקוע תרופות לכל בעיה פסיכולגית... זאת דעתי בכל אופן אגב,הבנתי שעוד שבועיים יש כנס של מטפלים בנושא "טיפולים דרך האינטרנט" אתה תציג שם ? איך אפשר להיכנס לכנס הזה ? יש לך עוד מידע על הכנס ? אופיר

שלום אופיר, לא ידוע לי על כנס בעוד שבועיים. אני ארצה בכנס על הטיפול באינטרנט באוניברסיטת תל-אביב בעשרים במרץ. דרור

כנראה לא הובנתי היטב - או דברים הוצעו מהקשרם - בכל אופן,, הכוונה בהסמכה הייתה ספציפית לסכיזופרניה כמובן - והתייחסה אך ורק לסכיזופרניה - לפי הצגת הדברים על ידי דרור גרין יש מידה של "דמוניזציה" כלפי והאשמות לא מבוססות לחוסר רגישות - אני מוצג כמתנגד לפסיכותראפיה כמו מי שלא מבין בפסיכותראפיה כאשר אני למעשה מומחה בפסיכותראפיה מטפל שנים רבות בתחום, מדריך פסיכולוגים בפסיכותראפיה ואף פרסמתי בספרות מקצועית בין-לאומית בעיתונים מקצועיים בפסיכותראפיה.

אני לא סתם מדבר אני שמח שאתה בדעה שלי הם לא אלוהים

אמנם לא עקבתי אחר הויכוח - שאני מבין - שהיה ביניכם, אך כללית, לפחות ברמה הכללית, קלטתי על מה מדובר. שתי נקודות המוצא האלה, של הפסיכיאטריה המסתמכת על הרפואה הפיזיולוגית ושל הפסיכותרפיה לסוגיה המסתמכת על פעילות אישיות ונפש האדם, ידועה. חבל שהפסיכיאטריה נוטה להתחפר בעמדתה ולשלול, כמעט את הגישות שאינן פיזיולוגיות, בעוד שהגישות הפיזיולוגיות, אינן שוללות את הפסיכיאטריה אלא מוסיפות עליה. לדעתי צריך להכיר בכך שמדובר בגישות היוצאות מנקודות שונות ושלילה או אף זלזול בגישה השונה, אינה משרתת את ציבור נזקקי העזרה. הרפואה אינה יכולה להתעלם מכך ש-"לא הכל שפיט" היינו לא הכל פיזיולוגי. וראה ערך: מקומה של האמונה בריפוי מחלות גופנית, השפעותיו של הפלסבו ועוד. אם במחלות פיזיולוגיות כך, בבעיות נפש על אחת כמה וכמה.

בעוד שהגישות הפיזיולוגיות=בעוד שהגישות שאינן פיזיולוגיות טל"ח

של מחלת הסכיזופרניה, יש לי עוד בן שרוצה להעמיד צאצאים וחושש מאד. בבקשה....קצת חומר בנושא....אפילו באנגלית......עדיף בעברית.

שלום הנתונים כתובים כמעט בכל ספר בסיסי בפסיכיאטריה ותוכלי לעיין בכאלה ולראות מה כתוב שם. יש עדויות ברורות לתורשה בתחום הסכיזופרניה, מדובר על כ 12% סיכוי במקרה של קרוב מדרגה ראשונה. אני חושש, עם זאת, שהחומר בתחום הגנטיקה לא יוכל לעזור. המצב הוא מאוד לא וודאי. לא ניתן למעשה לחזות דבר לגבי בנך וצאצאיו. החלטתו לפיכך להביא צאצאים וחששותיו בשל כך הינם דברים שעימם הוא יצטרך להתמודד כל חייו. אין ספק שמדובר במשא כבד המעורר חרדות וחששות. אינני חושב שחומר תיאורטי בנושא יעזור, העובדות הנ"ל הן מצד אחד די מוצקות ומצד שני, כאמור, לא מוסיפות לו כל ידע רלוונטי לעצמו. נושא של התמודדות בני משפחה בריאים עם מחלה של בן משפחה אחר עולה פעמים רבות בטיפולים פסיכולוגיים. זה נושא שלא תמיד מודעים אליו אבל הוא דורש התייחסות יסודית. את חששותיו של בנך הייתי מנסה לברר בייעוץ עם פסיכולוג תוך ניסיון לאפשר לו להתמודד עם חוסר הוודאות התמידי בצורה טובה יותר. ראיתי היום אתר שיוכל אולי לעניין אותך, יש שם מקורות מידע ותמיכה חשובים בנושא הסכיזופרניה. http://talilan.tripod.com/home-page/HEBREW/frames/00_indexH.html בברכה ד"ר אורן קפלן

מיד רצה לשם לעיין

אני מצרף קישור לתגובה שלי בה יצא והיחסתי לשאלה זו אשמח לתגובה אמיתית וכנה [להבדיל מאינטרסנטית] של הצוות http://doctors.msn.co.il/forums/read.php?f=6&i=39709&t=38666

שלום ל., אני רק יכולה להגיד לך שרופאים ומשפטנים עובדים על זה. תוכל לראות גם באתר: http://mentalnet.org.il. אני דווקא מאוד נתפסתי לבעיית האיכפתיות. מצב הפסיכיאטריה, כפי שמצטייר כאן, לא שונה מכל מקצוע אחר ברפואה. צר לי, אלה הן העובדות. האמן לי, שהרופא ואני אומרת לך שכל רופא, רוצה להקדיש את מלוא תשומת הלב למטופלים. איך הוא יכול, אם הוא יודע, שבחוץ מחכים עוד 20-30 איש? עדי

שלא יטפל עם הוא יודע שלא יוכל לתת את הטיפול המתאים כי הוא רופא בדיוק כמו מנתח שחיים של בן אנדם תלויים בו .

החיים ואם יש לך דעה אצמעית אשמח לשמוע אותה בהתיחסות לטענות שהבאתי עינינית

אני נגד. בצורה מוחלטת, נגד.

אף אחד איננו מכונה ולא די להגיד בעד או נגד פרטי ואולי נשכיל

שלום רב! יש לי ילד בן 12 שאובחן לאחרונה עם בעיות קשב וריכוז (היפראקטיביות). הומלץ לי לקבל טיפול בריטלין ובמקביל טיפולי שיאצו, והומופתיה. ברצוני לציין שהדבר נפל עלי כרעם ביום בהיר ודבר ראשון דחיתי שימוש תרופתי. לגבי היפראקטיביות יש ספק וזאת בגלל שעד גיל 8 לא היו בעיות עם הילד. האיבחון נעשה אצל פסיכולוג. שאלתי היא: 1. כיצד אפשר לאבחן בוודאות שזה היפראקטיביות או בעיות קשב. 2. תופעות לוואי של ריטלין. 3. אופציות אחרות של טיפול בהפרעות הנ"ל והיכן אני יכולה לקבל. אשמח לקבל תשובות אמא מבולבלת.

שלום גם אם האבחון נעשה אצל פסיכולוג הרי את הריטלין שהיא תרופה המליץ לתת רופא שמן הסתם בדק גם הוא את הילד והתרשם ממצבו. במידה ולא כך התרחשו הדברים עליך לפנות לחוות דעת נוספת רפואית אצל פסיכיאטר ילדים מומחה. במידה ואינך יודעת להיכן לפנות כתבי אלי ואפנה אותך למקום מתאים. אגב, גם אם כל השרשרת היתה תקינה ועדיין יש לך ספקות, יש מקום לחוות דעת שניה אצל מומחה בתחום. כדי לדעת האם מדובר בוודאות בבעיות של קשב והיפראקטיביות צריך לראות איזה אבחון עבר הילד ומה כתוב בדו"ח האבחון וכל זאת לא ניתן כמובן לעשות במסגרת הפורום (שוב חוזרים לצורך לקבל ייעוץ מקצועי). תופעות לוואי לריטלין תוכלי לשמוע מד"ר פלד כאן בפורום. לריטלין יצאו מיתוסים שונים שרובם מוגזמים. אי שימוש בתרופה כאשר היא נחוצה פוגעת גם היא, ולכן אם אכן הריטלין נחוץ, חשוב לקחת אותו ולהתאים את הטיפול לילד. למשל, יש רופאים שנמנעים ממתן התרופה בחופשות ביה"ס. צריך שיהיה רופא פסיכיאטר קבוע שילווה את התהליך. לגבי טיפולים אלטרנטיביים ומשלימים לתרופות, ניתן להיעזר בטיפול פסיכולוגי, יש מספר גישות לטיפול ובהחלט ניתן להיעזר. את הטיפול המתאים צריך לבחור בהתאם להיכרות אישית ומקצועית עם הילד והרקע שלו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. אני בת 22 ,בת צעירה למשפחה בת 3 ילדים. הוריי בני 52 ובעייתי קשורה בהם. לפני כ7 שנים נפטרה סבתי(אמה של אמי) בגיל 78 לאחר שסבלה כמה שנים ממחלת אלצהיימר. כבר חשנה אני התחלתי לשים לב כי אבי מאוד "מזדקן", דבר שהתבטא בעיקר בכך שהוא שוכח דברים רבים בינהם דברים יומיומיים. לפני כחצי שנה אזרתי אומץ ושאלתי את אמי אם היא הרגישה בכך, אמי לא הכחישה אך שאלה בפליאה במה זה מתבטא לדעתי? בסוף השיחה היא לא נתנה לי תשובה ברורה. אני פוחדת להודות בכך אך בהכירי את תופעות האלצהיימר אני חוששת שאבי מתחיל לפתח תסמינים של המחלה. אמי אדם מאוד סגור שלרוב מדחיקה בעיות ולא מטפלת בהם, לכן אני חוששת לפנות אליה שוב בנושא . יש לציין כי לאף אחד משלושת הדורות האחרונים של אבי לא הייתה המחלה. אודה לכם אם תוכלו לסייע לי בחוסר האונים בו אני חשה. בברכה דנה.

דנה שלום רב, מחלת האלצהיימר היא אחת המחלות הפחות מובנות וידועות לעולם הרפואה. היא עדיין בגדר מחלה חשוכת מרפא, שאין הרפואה יודעת מה הגורמים לה, כיצד היא מתפתחת ומה ההקשרים הביוכימיים הנלוים לה. עד כה, לפי מיטב ידיעתי, לא נמצאה חוליות גנטית בקרב חולי האלצהיימר. דהיינו, לא נמצא שזה עובר בתורשה. לכן עצם העובדה שסבתך חלתה באצהיימר, אינה מעידה על כך שגם אביך עלול לחלות במחלה, אם כי הסיכוי לחלות במחלה קיים בכל מקרה לפי הסטטיסטיקה העולמית הרגילה. לא כתבת בן כמה אביך ומהם בדיוק "סימני השיכחה" שלו כפי שאת רואה אותם. לעיתים בגיל מסוים ישנה ירידה בזיכרון, אך היא אינה בהכרח "אלצהיימר". תפרטי מעט יותר על אביך, על מחלות שיש לו (פיזיות) אם ישנן וכל מידע אחר שנראה לך רלוונטי ואת מעוניינת לחשוף כאן. את יכולה גם לשלוח לי אימייל או להתקשר. להחלטתך. שבוע טוב, בברכה, טלי פרידמן

טלי שלום. קודם כל תודה על התייחסותך , שנית, ביקשת פרטים נוספים על אבי אז כך הוא בן 53, הבעייה הבריאותית היחידה ממנה הוא סובל היא לחץ דם גבוה. השיכחה שלו מתבטאת בדברים יומיומיים נורמאליים שהוא לא זוכר להלן כמה דוגמאות: 1. שוכח את המאכלים שאני לא מתקרבת אליהם (מציע לי לאכול איצו אפילו שמעולם לא סבלתי את המאכל הספציפי( 2. אם אמי יורדת עם הכלב לסיבוב כבר קרה כמה פעמים ששאלתי אותו איפה היא והוא אמר שהיא ירדה עם הכלב, אחרי 10 דקות בא ושאל אותי איפה היא... 3. שכח שבן דודי התגיים לצבא למרות שהוא כבר 10 חודשים מגוייס.. הדוגמאות הן אינסופיות וככל שאאמץ את מוחי אמצא עוד ועוד דוגמאות. יש לציין כי אבי סבל מחבלת ראש כתוצאה מתאונת דרכים בגיל 23, דבר שגרם לו ללמוד את על ההתנהגויות הבסיסיות מחדש, יחד עם שהייה מאוד ארוכה בבית לוינשטיין, אך למעט מס' מועט של התנהגויות שנשארו לו מאז, הוא בסדר, כלומר לט נראה לי שיש קשר בין השניים אך אולי... אודה לך על התייחסות נוספת. בתודה מראש דנה.

מדוע אנשים חרדים חוששים מאיבוד שליטה , השתגעות? כאדם חרד אני זוכרת שבכל התקף חרדה נבהלתי יותר מהמחשבות על השתגעות , איבוד שליטה חוסר שקט נפשי , מאשר התחושות הפיזיות

אדית שלום רב, אני חושבת שבתוך השאלה שלך, כבר ענית לעצמך. ככל שאדם חרד יותר, וחווה את "התממשות השיגעון" במידה מסויימת, זה מפחיד יותר. באופן כללי, כולנו מפחדים לאבד שליטה מכיון שאז זה ייצור אצלנו תחושות של חוסר אונים, פחד וחרדה מהבלתי צפוי וידוע ועוד תחושות ורגשות לא נעימים. כולנו מחפשים לעשות "סדר בעולם" אפילו בעולם הקטן שסביבנו (לאו דווקא להתמקד בבעיות הרות גורל עולמיות...), כדי להרגיש שאנחנו שולטים בנעשה, ולא צפויות לנו "הפתעות" לא נעימות. שבוע טוב, בברכה, טלי פרידמן

רוב הרופאים ממליצים על טיפול משולב אשר עונה על ההבט הנפשי והפיזי. את הטיפול הנפשי בהחלט הבנתי פסיכיאטר+ כדורים , אבל את השיטה הפסיכוטרפית טרם הבנתי. האם הכוונה לטיפול מחשבתי , מחשבה חיובית/ שלילית?

אדית שלום רב, נכתב בנושא זה רבות. נסי את מנוע החיפוש באתר, והקישי "פסיכותרפיה". אז תקבלי את כל השאלות והתשובות שנכתבו פה בנושא זה עד כה. בברכה, טלי פרידמן

טיפול בפסיכותרפיה כיצד יכול לעזור לחרדה? שינוי המחשבה? כיצד?

אדית שלום רב, טיפול פסיכותרפויטי עשוי לעזור למגוון רחב של בעיות, כמו גם להפרעות חרדה. אולם בהפרעות חרדה ישנם יפולים נוספים שנמצאו יעילים, כגון הטיפול ההתנהגותי-קוגנטיבי, ביופידבק וכו'. אשמח אם תפרטי יותר על "הפרעת החרדה" הספציפית עליה את מעוניינת לשאול, רמתה, חומרתה וכו'. אז אשתדל לענות באופן ספציפי יותר. לגבי יעילותו של הטיפול הפסיכותרפוטי, ראשית קיראי את ההפניות שלי מתשובתי לשאלתך הקודמת, ואז תבדקי אם השאלה עדיין תקפה. שבוע טוב, בברכה, טלי פרידמן

מדוע ישנו קשר בין חשק מיני לתרופות נגד חרדה? כיצד מתגברים על בעיה זו , פרט להחלפת תרופה?

אדית שלום רב, רצוי להפנות את השאלה לד"ר פלד. בברכה, טלי פרידמן

האם ישנו קשר בין חוסר שווי משקל(ורטיגו) לבין חרדה? האם יכולים הכדורים נוגדי חרדה לגרום להופעת חוסר שיווי משקל?

שלום אומנם אני לא מומחה אבל שמעתי פעם על כדורים מסויימים שמשפיעים על היציבות ברגליים , בכל זאת יש תרופות נגד זה.

שי שלום! האם אתה סובל מחרדה?

שלום רב. אני בת 22 יש לי חבר כבר כמעט שנתיים. אנחנו אוהבים ומסתדרים מצויין, למעט הבדל בסיסי אחד ביננו, אני חונכתי וגדלתי באווירה מאוד תחרותית ומאז שאני זוכרת את עצמי הטמיעו בי את השאפתנות והרדיפה אחרי הצלחה והתקדמות. היום ראיית החיים שלי די מושתתת על יסודות אלו, אני שאפתנית מאוד רוצה להשיג הכי הרבה כסף שאפשר ולפתח את המחשבה וההגיון כמה שיותר. חבר שלי חונך באווירה אחרת, הוא בן להורים לא אקדמאיים, מעיירת פיתוח וחונך להסתפקות במועט. באיזשהו אופן אני חושבת שהוא בן אדם יותר טוב ממני בזכות התכונה הזו מכיוון שהוא אמיתי ולא אובססיבי לגבי כסף וכו כמו רוב האנשים, מצד שני זהו מקור לריבים ביננו, אני סטודנטית, וחושבת קדימה והוא יותר עצלן, פחות שאפתן ולא כל כך מסתכל מעבר להווה (הוא בן 24). עלתה השאלה של לגור יחד, אך אני חשה שאינני מעוניינת לתכנן קדימה או לעשות צעדים כאלה עם בחור שלא בטוח שיום אחד יוכל לספק לי ולו איזושהיא רשת בטחון כלכלית. אינני מעוניינת "להתעורר" בוקר אחד ולגלות שאני המפרנסת העקרית, בעלת ההגיון הבריא והמפותח יותר ולאבד עניין בבן זוגי. האם אני חומרנית מדיי? והאם עליי להפסיק לנסות לשנות אותו בנושא זה ?

דנה שלום רב, אינני יודעת אם יש מונח הקרוי "חומרנית מדיי". אבל ני רוצה להתייחס דווקא לנקודה אחרת במכתבך: לקראת סוף המכתב סיפרת על השאיפה "לשנות" את בן זוגך. האם זוהי מטרתך? האם כפי שהוא היום, אינך רואה את המשכיותה של המערכת הזוגית? בדרך כלל השאיפה לשנות בני זוג אינה מתקבלת באהדה, וייתכן שבשל כך הריבים ביניכם. חישבי היטב מה את מחפשת במערכת היחסים הזו, ולאן היית רוצה להגיע. אלה שאלות חשובות לא פחות מעניין החומרניות (שני הנושאים קשורים זה בזה מן הסתם). שבוע טוב, בברכה, טלי פרידמן

לדנה שלום. מנסיון, אי אפשר לשנות אותו. מה שתעשי לא תצליחי. לכן תשקלי היטב את עתידך איתו. כי מה שאינו מסתדר בין בני זוג , אף פעם לא עובר אלא לעיתים גם מחמיר.

שלום שמחתי לקבל תשובתך כידוע לך איני אוהב רופאים ובמיוחד פסיכיאטרים שעובדים בכל הקופות הממוסדות למיניהם כי לצערי למדתי על בשרי מה קורה כשאין לאדם תקציב לרופא וגם לא מבין שהכל מדובר בכסף. אני גדלתי בידיעה ברורה שרופא הוא רופא ולא כך גיליתי ומגלה עד היום כך שהרפואה היא לעשירים .כמובן שאין לי שום דבר אישי נגדך או נגד כל אדם באשר הוא אדם .אבל מאוד חורה לי שרופא נשבע את אותה השבועה האלוהית ומה שמענין אותם זה ארוחת צהרים דשנה ובזמן ותלוש המשכורת . אף פעם אין להם זמן לדבר עם חוחלה שזקוק מאוד קצת לדבר וגם חשוב מאוד לא רק לתת תרופות ולסגור תיק ככה זה לא הולך אינני יודע באיזה בית חולים אתה עובד אבל אני מוכן למרות מצבי לערוך סיבוב בבית חולים בו שהיתי ללא הועה מוקדמת ולהראות לכל המעונין שאיני דובר שקר הכל אמת לאמיתה ואתה כמובן יודע זאת.שהרי במשך כ 11 שנה שהיתי מטופל בתרופות עם ניקח זמן כללי לא ישבו איתי באופן אישי יותר משעה .אז בטח תבין למה הכעס . וגם אתה מוזמן לקרוא בפורום הלם קרב חלק ממה שעברתי בבית חולים תחת הנושא אני מאשים וישנם עוד הרבה מה להוסיף ולא אהסס לכתוב בזמן הקרוב כמובן שאני תמיד עומד אחרי כל מילה שאני כותב ואינני פוחד שמי מופיע כאן מספרי הטלפון נמצאים בפורום הלם קרב אבל עם תרצה אכתוב לך אותם גם כאן בברכה יהודה

אני מסכים שמצב הרפואה הפסיכיאטרית בארץ (וגם בעולם) רחוקה מלהיות מה שמצופה ממנה. בעידן הטכנולוגיה, הביולוגיה (דהיינו תרופות) הקיצוצים בתקציב, והדורשנות על הזמן נשכך הדבר החשוב ביותר והוא הקשר והשיחה הנינוחה עם המטופל. לדוגמה : קופ"ח מקציבה לפסיכיאטר 15 20 דקות למטופל, בזמן זה הוא גם אמור להקליד את סיכום הפגישה לדוח מחשב. בבית חולים עקב התביעות המשפטיות הרבות נגד הרופאים התפתחה רפואה הגנתית וכל פעולה של רופא דורשת רישומים ארוכים ומסורבלים הלוקחים זמן רב מהרופאים. המשכורות הנמוכות להחריד של הרופאים גרמו לכך שכבר לא מגיעים הטובים למקצוע, השחיקה היא גדולה, פסיכיאטרייה זה לא בדיוק הדובדבן בקצפת של הרפואה ולכן מגיעים גם רופאים פחות אידיאליסטים ומשקיענים למקצוע. אני כואב את כאבך במפגש בין מה שצריך להיות והמציאות העגומה של מה שיש באמת. לא להתייאש יש עדיין פסיכיאטרים טובים באמת במקצוע - גם בפורום פה אני חושב ש-טלי וד"ר קפלן מייצגים גם ידע מקצועיות וגם אכפתיות.

אני שוב אומר מה עם השבועה

שלום לכם, אחייני בן ה- 8 עבר לפני שלוש שנים שבר קשה ברגל, שבמהלכו אושפז בבית החולים למספר שבועות. במהלך התקופה האחרונה הבחנו שבכל פעם שהוא נדרש ללכת לרופא או לקבל טיפול רפואי מסויים, אנו נתקלים בסירוב קשה מצידו ולאי שיתוף פעולה. למשל הוא אינו מוכן לתת לרופא השיניים לצלם את שיניו. הדבר המוזר שגם לאחר שהוא נתן לצלם את שיניו בצד אחד והוא ראה שזה לא כואב, הוא סרב לתת לצלם את שיניו בצד השני. לפני מספר ימים נדרשו 4 אחיות, כדי לקחת ממנו בדיקת דם פשוטה. נראה לי שהוא ממש סובל מטרואמה עקב השהייה בבית החולים וכל מה שהיה כרוך בכך. מה דעתכם והאם כדאי לפנות לפסיכולוג ילדים כדי לעזור לו להתגבר על החרדה הזו? תודה מראש, קרן.

שלום קרן, אני לא רופאה, אלא חובשת. הילד שלך עבר תהליך כפוי של ניתוק מהסביבה הטבעית שלו. שהוא מאוד מאוד קשה למבוגר לא כל שכן, לילד. ככלל: 1. מחלקות בית החולים מחזיקות צוות לסיוע נפשי, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים. 2. בחלק מן הבתי חולים יש מחלקות פסיכיאטריות. 3. הרופא או האחות מתקשר אצל הילד (כל ילד ובייחוד ילד שעבר טראומה מעין זו) עם מחלה וכאב. מבחינת הילד, זה שאת לוקחת אותו למרפאה מבחינתו, את לוקחת אותו למקום שהוא גיהנום עלי אדמות!!! חבל על ההסברים. 4. בשלב ראשון, הייתי מנסה לפנות לפסיכולוגית הבית ספרית. זו דעתי האישית בכל אופן, אבל, כיוון שאני לא אשת מקצוע, וכותבת את הדברים על סמך ניסיוני האישי, עדיף שנמתין לרווית, טלי או אורן. עדי

כן - מומלץ

קרן שלום לפעמים החרדה חולפת מאליה, אבל אם התופעות שאת מתארת ממשיכות להתרחש כדאי לעזור לאחיינך להיפטר מהבעיה. חשוב לבדוק האם ההתנהגות הזו ממוקדת רק בהקשר לבדיקות רפואיות או גם בסיטואציות אחרות. התיאורים שלך על רופא השיניים ועל האחיות המחזיקות ילד בן 8 לצורך בדיקת דם מעלה כנראה צורך להתמודד עם הבעיה בדרכים אחרות. המשך בכיוון הזה עלול גם להחמיר את הסימפטומים בעתיד. ניתן לטפל בבעיה באמצעות טיפול פסיכולוגי קצר יחסית. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני סובל מבעיות שונות עצבנות מופרזת הסתגרות בבית חוסר שקט קשיים בהרדמה חרדות..... הרגשות שאני נחנק בלילה יובש בפה הזעה בכפות היד דפיקות לב מואצות קוצר נשימה מפחד לישון מחשש שאני אקבל ההתקפים הנ"ל הסימפטומיים הללו מופיעים כמעט כל יום אבל בתדירות שונה ז"א לפעמים מופיעים כל הסימנים ועוד יותר ולפעמים חלק מהם ( בדרך כלל אני בריא ) אני נעזר בכדורי שינה מתבייש לפנות לרופא משפחה זה התחיל לאחר תאונת עבודה שבעקבותה אני אושפזתי ונותחתי על רקע שברים ברגליים מה עלי לעשות האם אני חולה נפש

טל שלום ראשית ברצוני להתייחס למשפט האחרון בפנייתך. חולה נפש הוא ביטוי פופולרי שצריך לבדוק אותו אל מול הביטוי בריא נפש. זו אינה הגדרה רפואית או פסיכולוגית ואנשים רבים סובלים מבעיות שקשורות לנפש ולרגש, ואין הכרח לכנות את נפשם חולה. מאחר ואפילו ההגדרה מהי נפש אינה מוסכמת, קשה לכנות אותה חולה או בריאה, בניגוד למערכות גופניות אותן ניתן לזהות בקלות ולומר האם הן תקינות או לא. ניתן לומר לאור דבריך שאתה סובל מתופעות שהן גופניות ונפשיות ונראה שהן קשורות למרכיבים רגשיים כלשהם אותם צריך לבדוק בצורה מקצועית. אין בכך כל בושה ואחוז ניכר מהאוכלוסיה הבריאה והמתפקדת סובל מתופעות דומות למה שאתה מתאר. הרושם הוא שמדובר בהתקפי חרדה או פניקה. הנושא של התקפים כאלה עלה לא פעם בפורום ואני מצרף לכאן סקירה בגישות בטיפול בנושא. אם תתבונן לאחור תמצא גם סקירה של ד"ר פלד בנושא. יש אפשרות שהדבר קשור לתאונת העבודה שעברת אבל צריך לבדוק זאת, כאמור, בצורה יסודית ואישית. שתי הדרכים עליהן חשבת, כדורי שינה ופניה לרופא המשפחה, שתיהן במקרה הזה אינן יעילות. השימוש בכדורי שינה יכול אף להזיק בטווח הארוך ולהגביר את הבעיה. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. ניתן בד"כ לטפל בבעיות מסוג זה בצורה יעילה בטווח קצר יחסית. יתכן שתוכל או תצטרך להיעזר גם בטיפול תרופתי. את שיטת הטיפול המתאימה ביותר יש להתאים במפגש אישי עם איש מקצוע. להלן הסקירה ובמידה ויש לך שאלות נוספות תוכל לכתוב אותן בהמשך להודעה זו. בברכה ד"ר אורן קפלן התקפי פניקה/חרדה ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בהתקפי פניקה (אשר מכונים לעיתים גם התקפי חרדה). באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי פניקה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, הפניקה נובעת מגורמים רגשיים שיש לעבדם בטיפול. גישה אחרת טוענת שאין בהכרח קשר בין הדברים: יתכן שישנה בעיה פסיכולוגית כלשהי ואולי רצוי לטפל בה, אבל היא אינה דווקא קשורה לסימפטומים של התקפי החרדה. גישה זו טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי קצר מועד ולשפר את איכות החיים. הגישה גורסת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה עצמית והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. השיטה נעזרת בן היתר בטכניקות טיפוליות של הרפיה שרירית, דמיון מודרך, היפנוזה ועוד, כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. גם הגישה התרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. בנושא זה תוכל לקבל ייעוץ מד"ר פלד. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי פניקה יכול להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד.

מהי פסיכותרפיה? האם שינוי כולל במחשבה עונה על ההגדרה?

יפה הסביר ד"ר קפלן (במיוחד בנושא מחלת נפש כדאי להכחיד מונך זה - כל מטופלי הם בעלי נפש יפה ואצילית) האם נחבלת גם בראש ? , חלק מהסימפטומים נראים כמו פעילות יתר של מערכת העצבים הפאראסימפאטתית - כדאי ללכת קודם לרופא משפחה להציג לו את הבעיה כבעיה גופנית תחילה

סכיזופרניה המונח סכיזופרניה מבלבל, מי שלא במקצוע מבין אותו בטעות כפיצול אישיות, אין הדבר כך. הבלבול נובע מהפירוש המילולי של המונח "סכיזופרניה" - "סכיזו" פירושו "פיצול" ביוונית עתיקה, "פרניה" פירושה סרעפת (דהיינו רקמה מפרידה בין בית-החזה לחלל הבטן - רקמה זאת משתתפת בתהליך הנשימה) היוונים האמינו שהנשמה (הרוח) של האדם ממוקמת בסרעפת. לכן מונח זה של סכיזופרניה יכול להתפרש כפיצול של הסרעפת או של הנשמה. אולם לא לכך התכוון "בלוילר" - הפסיכיאטר שקבע את המונח הזה מלכתחילה. בלוילר תבע את המונח כדי לתאר תצפית קלינית שהוא צפה אצל מטופליו, כל שרצה לתאר במילה זאת הוא תופעה של חוסר קוהרנטיות או התאמה בין פעולות מנטליות אופייניות לאדם. לדוגמה התאמה בין תכנים סיטואציה וביטוי רגשי, באופן רגיל כאשר אדם נמצא בסיטואציה קשה ועצובה או מדווח על מחשבות רעות וסבל אז גם הביטוי הרגשי יהיה של עצב - דהיינו פנים נפולות סובלות ואפילו בכי. אחת התצפיות של בלוילר היו שאצל מטופליו יכולים להיות תכנים בחשיבה ובדיבור עצובים מאד אבל ללא התאמה לביטוי הרגשי שניראה מנותק לא תואם ואפילו הפוך (כגון חיוכים אווילים לא מתאימים) דוגמה נוספת- החשיבה הרגילה מיוצגת בדיבור קהרנטי ולוגי, בלוילר נוכח שאצל מטופליו ישנם הפרעות קשות בארגון הדיבור - דהיינו קפיצות לא הגיוניות ולא קשורות בין נושאי השיחה, לפעמים עד כדי "סלט מילים" - דהיינו מילה אחת אינה קשורה לרעותה כלל. התצפיות של בלוילר הביאו אותו להניח שאצל חולים סכיזופרנים יש חוסר תאום - דהיינו "פיצולים" בין הפונקציות המנטאליות השונות. הדבר מתבטא בהרבה פונקציות מנטליות לעתים במספר רב של פעילויות מנטאליות. דוגמה נוספת יכולה להיות מתחום התפיסה - דהיינו ארגון החושים כגון שמיעה ראיה וכו.. - בזמן שאדם רגיל שומע רק את קולו של האדם אותו הוא רואה, כלאמור יש התאמה בין ראיה ושמיעה, הסכיזופרן עלול לשמוע קולות ללא קשר להימצאותו (ראיית) או אי הימצאותו של האדם הדובר, תופעה זאת נקראת "שמיעת קולות" או "הלוצינציות שמיעה." לבסוף כל החוסר ארגון בחשיבה ובתפיסה גורם לטעיות גדולות בלוגיקה ובלקיחת החלטות - לדוגמה הסכיזופרן עלול להניח ששני אנשים (ניוטראלים שאינו מכיר ברחוב) - המשוחחים ביניהם מתכננים איך להרוג אותו. הוא עלול לפרש את דברי הקריין בטלוויזיה כמכוונים אילו. רדיו וכתבות בעיתון עלולות להפוך למסרים מיוחדים המכוונים איליו. פתאום הסכיזופרן מבין שהוא משיח ועליו להציל את העולם. לפעמים הוא חש שבכל מקום יש מיקרופונים המקליטים אותו והשב"כ רודף אחריו. לפעמים ישנם מחשבות שמיקרופונים הושתלו בשיניים שלו ושאנשים מהחלל החיצון שולטים על תנועותיו וגונבים את מחשבותיו. אבל לסכיזופרניה יש פנים (קליניות) רבות לאו דווקא החלק של הפירוק המנטאלי הוא בהכרח החשוב. ראייה לכך באה מהשם של מחלה זאת אשר קדם למונח סכיזופרניה. השם הראשוני היה "דמנטיה-פרהקוקס" פירוש מונח זה בלטינית הוא - דמנטיה פירושה "סקלרוזה" כמו של זקנים תשושי נפש המתקשים לתפקד מבחינה מנטלית - "פרהקוקס" פירושו פשוט "מוקדם" כגון "פרה-היסטוריה" דהיינו קדם-ההיסטוריה וכו... המונח של דמנטיה-פרהקוקס ניתן על ידי פסיכיאטר בשם "מוראל" בכוונה לתאר פאן נוסף ואחר של סכיזופרניה - דהיינו הפגיעה בתפקוד - סכיזופרנים מפסיקים לתפקד גם חברתית וגם תעסוקתית והדבר דומה לחוסר התפקוד והיכולת ממנה סובלים זקנים דמנטיים כגון אלו החולים באלצהיימר - אלה שהדבר תואר על ידי מוראל כקורא כבר בגיל צעיר (דהיינו 18) ולכן השם "פרהקוקס" המתאר את הקדימות האיומה של ה"סקלרוזה" הנ"ל. כעת לתיאור המחלה הנוראית הנ"ל: באמת תחילת המחלה פורצת בין גיל 18-25 כאשר המטופל מתחיל להבין שמשהוא מיוחד קורה לו, "הוא המשיח" - "או אולי רודפים אחריו" - או אולי "גונבים את מחשבותיו" - הוא עלול לשמוע קולות של אנשים הפוקדים עליו לבצע כל מיני פעולות (לפעמים אלימות) - כמובן שכאשר הוא מתחיל לפעול על פי מחשבות שגיות, וקולות לא קיימות הדבר ניכר לסובבים אותו (משפחה) כהתנהגות "מוזרה," גם הדיבור הלא מאורגן שיכול להופיע או דיבורים על מסרים מהחלל החיצון או רדיפה וכו... גורמים לסובבים ולמשפחה לדאוג שמשהוא "לא-בסדר" קורה ליקירם. זאת היא הסיטואציה שבה מגיע הסכיזופרן לפסיכיאטר לראשונה - הוא עצמו לא חושב שיש בעיה כי עולמו מציאותי לגמרי לגביו - מי שמודאג ויוזם את הפניה לרופא הם בני המשפחה אשר מתארים שינוי דרמתי באישיות של יקירם - בד"כ האימא אומרת "זה לא הבן שלי אני לא מבינה מה קרה לו." בשלב זה הבדיקה הפסיכיאטרית תגלה פירוק וחוסר התאמה בין פונקציות מנטאליות מרובות כפי שתיאר בלוילר במונח סכיזופרניה. ליפני עידן התרופות פירוק זה נמשך שנים - היום התרופות יעילות בקיצור שלב זה של המחלה לשבועות מספר בלבד. הדבר נחשב להישג גדול כיוון שבמצב הסוער של פירוק מנטאלי הרבה פעמים יש צורך באשפוז. בעבר ליפני עידן התרופות היו אשפוזים ארוכים מאד יחסית לימינו אנו. החלק הבעייתי של הסכיזופרניה מופיע לאחר חלוף תקופת הפירוק וחוסר ההתאמה המנטאלי (מצב המכונה גם "פסיכוזה" בד"כ) לאחר ההתקף הפסיכוטי (דהיינו של הפירוק הפיצול וחוסר ההתאמה בין תפקודים מנטאלים גבוהים) החולה נותר פגוע בכל תחומי האישיות והרצייה - מופיע חוסר תפקוד הנובע מאפטיה חוסר רצון וחשק לכל דבר, חוסר יכולת להרגיש רגשות ולהתרגש, חוסר רצון ללמוד לעבוד (לפעמים מטופלים אלו נחווים כעצלנים על ידי קרוביהם (אבל לא מדובר בעצלנות מדובר בחוסר יכולת ממשית לתפקד) עקב כך הם לא לומדים ולא רוכשים מקצוע, לא מסוגלים לרגש אינטימי לכן גם לא נישאים או מוצעים בן-בת זוג. מצב זה שתואר היטב על ידי המונח דמנטיה-פרהקוקס נקרא היום גם "ליקוי." סכיזופרניה מתאפיינת במהלך מתקדם של התקפים פסיכוטים חוזרים ונשנים וביניהם ליקוי מתקדם שמחמיר מהתקף להתקף. עם קודם ציינתי שתרופות מקצרות ועוזרות להשתפר בשלב הפסיכוטי לצערי אין עדיין מענה לליקוי של סכיזופרניה. אין גם תכשיר אשר באופן יעיל יכול לעצור את מהלך התקדמות המחלה. אחד הטרגדיות הגדולות במצב זה הוא שכאשר אדם נוטל את הטיפול לקיצור הפסיכוזה אז כאשר מופיע הליקוי הוא משייך אותו לטיפול ולא למחלה עצמה - הדבר גורם לכך שהמטופל חושב שהפסקת הטיפול תחזיר לו את תפקודו ורגשותיו הקודמים ומפסיק את הטיפול - הפסקת הטיפול מביאה במהרה להתקף פסיכוטי נוסף ואחריו הליקוי חמור יותר - כך הפסקת הטיפול עקב ניסיון מוטעה להימנע מהליקוי רק מביאה להתדרדרות יותר גדולה למחלה. מדובר בטעות טראגית בה הטיפול בליקוי מוגבל והשיוך של הליקוי לתרופה במקום למחלה עצמה גורם לרוב המטופלים להפסיק את הטיפול בניגוד להמלצת הרופא - כל ניסיון להסביר שהליקוי הוא מהמחלה ולא מהטיפול נכשל כיוון שתזמון הליקוי לאחר טיפול תרופתי יוצר אשליה שהליקוי הוא מהתרופות. בהמשך המחלה הליקוי מתגבר ומגיע לבסוף לממדים של חוסר תפקוד עד כדי כך שהסכיזופרן לא מסוגל לדאוג להיגיינה אישית ומצבו הגופני מתדרדר. הסיבה לסכיזופרניה לא ידועה (אם הייתה ידוע כבר היו מוצעים לה מרפא) ישנם תיאוריות רבות המדברות על איזון חומרים במוח ועל גנטיקה ועל יחסי משפחה וכו.. ריבויי תיאוריות רק מראה על חוסר ידע - מדובר כנראה בתסמונת מאד מורכבת הפוגעת בפונקציות מוחיות גבוהות כגון רגשות, מחשבות, ותפיסה חושית - מימושם של פונקציות כאלו במוח עדיין לא מוכר לנו - חזית מחקר המוח עוסקת בניסיונות להבין איך המוח עובד - יחד עם טובי החוקרים בעולם גם אנחנו (בשיתוף עם חוקרי מוח במכון וויצמן האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת באר-שבע) מקיימים מחקרי מוח כדי להבין מה גורם למחלה קשה זאת. כפי שהעניינים נראים כאת מדובר במחלה של ארגון פעילות תאי המוח. הארגון במוח ניתן לתיאור רק על ידי גישה מערכתית מורכבת - דהיינו תורת הכאוס - מתמטיקה לא-ליניארית וכו... לכן מדובר בקשיים גדולים בהבנת המוח והאור בקצה המנהרה עוד רחוק. כעת אני חוזר מ10 שעות רצופות של דגימת פעילות חשמלית (אלקטרואנצפלוגרפיה EEG) אצל מתנדבים ממטופלי - וזאת כדי לאפשר הבנה יותר טובה של המחלה כדי שבעתיד מישהו יחשוב על פתרון וריפוי אמיתי לסכיזופרניה.

ד"ר פלד שלום הסקירה שכתבת כאן, כמו גם הסקירה ההסטורית בהודעה הקודמת, מעניינות ומתארות בצורה מתמצת ובהירה את הנושא הכל כך מורכב הזה של סכיזופרניה. מייד העתקתי את דבריך לספרית המאמרים שלי במחשב. להתראות אורן

תודה

יש לי ילד בן 5 , אשר אוהב מאד ליצנים. רוב הציורים שהוא מצייר הם דמויות של ליצנים. בפורים הוא התחפש לליצן ומאז הוא כמעט יום יום ממשיך להתחפש ולעשות הצגות לבני הבית . לפני כמה ימים הוא אמר לי בשעת כעס שהוא רוצה ללכת לאמא עכבישה שתעקוץ אותו. ושהוא יגיד לאבא שירביץ לי או לבן של השכן. הוא מרבה לקלל ולדבר אלי מאד לא יפה ובעבר הוא גם היה מאד אלים ומה שעזר זה "חיבוק דוב" שהייתי מחבקת אותו מספר פעמים ביום והיום חזרתי לשיטה הזו. הוא הבן הקטן מתוך שלושה ילדים אשר אחד מהם הוא ילד חריג. אני לא יודעת איזה פרטים עוד לתת ואני מקווה שמה שכתבתי יספיק במידה ולא אשמח לתת עוד פרטים תודה

אלמונית שלום לא כתבת מהי שאלתך, ואני מסיק מזה שאת רוצה לשמוע מה המשמעות של התנהגותו של בנך וכיצד לנהוג עימו. הדברים שאת מתארת, הן בפניה הזו, והן בהודעות אחרות, קשורים להתלבטויות שיש פעמים רבות בגידול ילדים. השאלה הינה תמיד האם זו התנהגות נורמטיבית (או אפילו חריגה חד פעמית) שרצוי להתעלם ממנה, או לחליפין, לחשוש שמשהו לא בסדר ולפנות אף לייעוץ מקצועי מה לעשות לגבי זה. אינני יכול להתייחס ישירות להתנהגותו של בנך כיוון שלצורך זה יש להכיר לעומק את המערכת כולה, כולל ההסטוריה האישית של הילד והמשפחה. רק על רקע כזה ניתן לחשוב ביחד מה לעשות (הגורם המקצועי עם ההורים). המצב כאן ששני התנאים אינם מתקיימים, ההיכרות היסודית איננה והאפשרות לחשוב ביחד גם היא לוקה בחסר. אני חושב שאת זקוקה לייעוץ מקצועי שלא במסגרת האינטרנט, אלא במפגש "פנים מול פנים" בו ניתן ליצור קשר ואמון מתמשכים. עצה כזו או אחרת ממני על גבי האתר לא תרגיע את חששותיך ולא באמת תענה על מה שמטריד אותך. אולי אפילו להיפך. אבל הייתי רוצה דווקא להגיב לשורה הכמעט אחרונה בפנייתך. כתבת שיש לך שלושה ילדים ואחד מהם הוא חריג. פעמים רבות כאשר יש במשפחה ילד חריג עולות חרדות ושאלות רבות גם לגבי הילדים האחרים. יש רצון להגן עליהם ויש גם לא מעט חשש ואשמה, הן כלפי הילד החריג והן כלפי שאר הילדים. התהליכים הללו הם טבעיים, אבל דורשים התייחסות. מצד אחד, דאגת יתר סביב גידול הילדים האחרים עלולה להכביד עליהם ולהביא לתגובות רגשיות שלא היו מתעוררות במצב רגיל. מצד שני, גם הם עצמם נושאים תחושות לא פשוטות כלפי אחיהם החריג (באשר הוא חריג, זה נכון במצבים שונים, הן בבעיה פיזית והן בבעיה נפשית) והדבר יוצר תגובות שאיתם צריך להתמודד. תפקידך כהורה במצב שנוצר הוא קשה ולעיתים פשוט בלתי אפשרי. לכן חשוב שתוכלי לקבל ייעוץ, אולי אפילו על בסיס קבוע, כיצד להגיב ולנהוג, וגם, לא פחות חשוב, תמיכה שתוכל להרגיע את המחשבות הקשות שעולות לעיתים. מה דעתך? ד"ר אורן קפלן

לדר' קפלן, למרות שאני נמצאת בטיפול קבוע הייתי בכל זאת רוצה לשמוע את דעתך. השאלה שלי: מה מסמלת דמות הליצן אצל בני? ומה משמעות המשפט" אני אלך לאמא עכבישה שתעקוץ אותי" זה ברור לי שבני לא אמר משפט כזה סתם והייתי רוצה לדעת מה המשמעות בעיניו. האם בתוכו הוא מדמה אותי לעכבישה והאם אני דמות מאיימת ולא אוהדת,אוהבת ומגנה. אגב הילד החריג, שמעת על משפט שלמה? כך אני מרגישה.

ביתי בת ה-6 בכיתה א' כותבת משמאל לימין וכתב ראי. היא מתלוננת גם שקשה לה לכתוב והיא מתעייפת מהר האם כדאי לעשות אבחון. בני בן ה14 אובחן כדיס גרפי, האם יש קשר? תודה מראש על התשובות

בהחלט כדאי לעשות איבחוון

אני בחור בן 26 מוכשר ומשכיל שלכאורה נראה שעתידו מובטח! הבעיה החלה לפני כשנתיים כשחליתי במחלת נפש שגרמה לי לדכאון מאוד קשה שהיה אחד מהסימפטומים של המחלה. בשנתיים האלה אושפזתי כמה פעמים והייתי מטופל בתרופות שונות. לאחר שקצת התאוששתי הופניתי לעבודה במסגרת שיקומית בעבודה זו עבדתי כשנה והצלחתי לעמוד בה יפה. הבעיה שלי היא שאני רוצה להתקדם הלאה בחיי ואני כבר מרגיש ממש חנוק במקום עבודתי אולם אינני יודע להיכן לפנות , מי יקבל אותי לעבודה אמיתית בשכר עם המוגבלות שלי? חשבתי גם ללכת ללמוד אבל זה יהיה קשה מאוד במצבי הנוכחי כי יש לי עדיין בעיות ריכוז קשות. אני הייתי רוצה לפרוץ את המעגל הזה שסוגר אותי אבל איך?

לפי דעתי אתה צריך ללכת למצוא לעצמך פסיכולוג מקצועי ולשאול אותו מה לעשות! אבל לבנתיים אתה יכול להמשיך עם העבודה המכובדת שלך ולהתפרנס ביושר רב!

עמיר שלום רב, מעודד לקרוא את דבריך, ואת הדרך שבה הצלחת להשתקם. ובאשר לשאלתך: במקון העבודה המוגן שאתה עובד בו, ישנה בדרך כלל עובדת סוציאלית או איזשהי רכזת שאחראית עליך, מעבר למנהל המקצועי. לדעתי עליך לשתף אותה במחשבות אלו. אם והיה ואין לך דבר כזה, אתה יכול לפנות למטפל/ת שלך (במידה ויש) או כל איש קשר מהמערכת הזו, ולברר איתם לגבי אפשרויותיך. קיימים מפעלים רבים שמקבלים לעבודה אנשים עם חריגויות שונות קלות או חמורות. יתרה מזו, בתוך מרכזי השיקום השונים ישנם קורסים והכשרות מקצועיות, חלקם בתחומים מעניינים מאד הדורשים גם לימוד וחשיבה. קורסים מסוג זה עשויים להתאים לך, וגם לתת לך "טעימה" של לימודים. כך תוכל לבחון מה אתה מסוגל, מה אתה רוצה, וגם לצאת עם תעודת הכשרה ביד. בהצלחה. שבוע טוב, טלי פרידמן

יש מצבים נפשיים שנראים ומסתכלים עליהם כעל מצבים חולפים, זמניים ונורמליים. וכשהמצב האובייקטיבי ישתפר, גם מצבו הנפשי של האדם ישתפר. למשל: אדם בלחץ בגלל שיש לו משפט. מצב זה נחשב כמצב "נורמלי" לא מחלת נפש. יש מצבים אחרים הנחשבים לטעוני טיפול, אך נושאיהם, לא רואים עליהם שיש להם איזו בעיה נפשית כלשהיא, והם איכשהו "שולטים" במידה מסויימת במצבם. למשל: היפוכונדריה, OCD, פוביות, ועוד. יש מצבים נפשיים שנושאיהם נחשבים לחולים במחלת נפש וכך מסתכלים עליהם. בזמן שהמחלה פעילה, הם אינם שולטים במצבם. הם נחשבים לחולים נפשית. למשל: סכיזופרניה, מניה דפרסיה, ועוד. האם שלושת אבחנות/הבדלים אלה שציינתי מוכרים בפסיכיאטריה או בפסיכולוגיה? מה ההגדרה המקצועית לשלושה קטגוריות אל שציינתי?

ק ל ס י פ י ק צ י ה ב פ ס י כ י א ט ר י י ה , ו נ ק ו ד ו ת ה י ס ט ו ר י ו ת בימי יון העתיקה , הפסיכיאטריה לא הופרדה מכלל הרפואה, הפרעות התנהגות יוחסו לחוסר איזון בין נוזלים ואברים בגוף, רגשות יוחסו לאברים בגוף, רוגז בלב, עצב לנוזל המרה, חשיבה רציונלית לראש. בימי הביניים, האחריות הרפואית באירופה עברה לתחום השפעתה של הדת הנוצרית, הנפש נחשבה לתרומת האלוהים ולכן לא יכולה להיות חולה. הפרעות התנהגות נגרמו משליטה של שדים ומכישופים של מכשפים. הטיפול בהפרעות אלו נעשה על ידי וידוי תוך כדי עינויים קשים ובסוף מוות בשרפה. ב1600 לספירה עדיין טיפלו בחולים אלו בעינויים והשפלות, מוסד חוסים באנגליה בשם: Bethlehem Asyllum התפרסם במיוחד עקב המנהג שהיה נהוג בו, הטיפולים השונים הוצגו לראווה לקהל הרחב תמורת תשלום סמלי של מספר פני, ממש כמו בגן חיות. בשנת 1788 - Vincenzo Chiarugi רופא איטלקי צעיר היה הראשון שהפסיק שיטות טיפול אלו ויצר מוסד על פי מודל של בית חולים בו החוסים קיבלו יחס הומני וטיפול סיעודי. פעולות אלו היו בהשפעה של הרפורמות ההומניטריות שהונהגו אז בפירנצה על ידי הדוכס Pietro Leopoldi . Chiarugi גם פרסם ספר בשם: On Fantasy אשר בו נעשה לראשונה ניסיון לערוך סדר בתופעות הנפשיות שהיו מוכרות באותה תקופה. Chiarugi חילק את המחלות הפסיכיאטריות ל-3 סוגים עיקריים: Dementia, Mania, Melancolia. בזאת הוא בעצם נחשב לראשון שהציג קלסיפיקציה בפסיכיאטרייה. ספרו היה בעל השפעה מועטה על הרפואה של תקופתו ובמהירה נשכח. ב-1793 Pinel רופא פריזאי בצרפת, ניתק את השרשראות והפסיק את העינויים של החוסים בשני המוסדות המפורסמים של פריס: Bicetre לגברים ו-Salpetriere לנשים. הוא הנהיג יחס אנושי וטיפול על ידי קבוצות עבודה, התעמלות, ותנאים היגייניים, תזונתיים וסיעודיים טובים. הוא גם ייסד פגישות טיפוליות בין צוות למטופלים, ויצר מחלקות שונות בין כתלי בית החולים. כמובן ששינויים אלו גרמו להטבה ניכרת במצבים של רוב המטופלים. הוא פרסם את ניסיונו בספר, ספר אשר ביחס לתקופתו כלל את המספר הגדול ביותר של תצפיות ותיאורים קליניים. בספרו הוא דוחה את הרעיונות והתיאוריות מתקופת יון העתיקה בכל הנוגע לנוזלים ואברים בגוף, לדעתו, מחלות נפש הן קומבינציה של גורמים תורשתיים ותנאי חיים קשים. הוא חילק את הפסיכיאטרייה ל-4 קבוצות של מחלות:Dementia,Idiocy, Mania, Melancolia. בספרו הוא גם מסביר כיצד יש לנהל בית חולים, וכיצד יש לארגן טיפולים יצירתיים בקבוצות עבודה. אירועים אלו מתקופתו של Pinel מכונים לעתים קרובות כמהפכה הראשונה של הפסיכיאטרייה אשר בה לראשונה הופיעה ההכרה שהפרעות התנהגות הנן מחלות, ושהחולים בהם זקוקים לטיפול. בשנים הארוכות שבאו לאחר מכן פסיכיאטרים בכל העולם עסקו בתצפיות ותיאורים מפורטים של הפרעות התנהגות בחולים שרוכזו במוסדות גדולים אשר לפי שפת העם כונו בתי משוגעים. הצורך בקלסיפיקציה של אבחנות בתקופה זו (סוף המאה הקודמת) נבע בעיקר מהשאיפה לחזות את אותם מקרים שיאפשרו שחרור מוקדם מאשפוז, ביחס למקרים שיחמירו ויזדקקו לאשפוז כרוני לכל חייהם. עובדה זו סיפקה, ועוררה סטימולציה מסוימת סביב הצורך לתאר את ההפרעות לקובצם לאבחנות שיאפשרו מעקב לאורך זמן ויאפשרו פרוגנוזה אבחנתית של אשפוז. חשיבה כזאת היא אשר לבסוף הביאה את Kreaplin הפסיכיאטר הגרמני הנודע, לפרסם את הקלסיפיקציה רבת ההשפעה שלו עם כיוון ומחשבה פרוגנוסטית (פרוגנוזה = תחזית המחלה) ברורה. Kreaplin לא היה מרוצה מריבוי האבחנות החופפות ביניהם, ומריבוי הנומקלטורה (שמות) וההגדרות שניתנו לכל אבחנה. Mania -Depression ו-Paranoia . שתי האבחנות הראשונות נחשבו לעיקריות, תחת השם:Dementia-Precox כלל את כל אותם תיאורים ואבחנות כגון:Dementia -Precox, Catatonia, Hebephrenia, ואחרי כן אפיין אותם בפרוגנוזה גרועה, כלומר, ציין שיזדקקו לאשפוז ארוך וכרוני תחת השם:Manic -Depressive, Psychosis הכליל את כל אותם הפרעות אשר מאופיינות ברמיסיה מלאה (חולפות) וחזרה לתפקוד קודם שיאפשרו שחרור מוקדם מאשפוז. Bleuler, פסיכיאטר שוויצרי של אותה תקופה פרסם ב-1911- את ספרו המפורסם:The group of Schizophrenia בפרסומו זה נתן לראשונה את השם המוכר לנו היום: סכיזופרניה, מניסוח הכותרת לספרו כבר ניתן להבין שלדעתו מדובר במגוון של מחלות ולא מחלות ולא יחידה קלינית אחת. השפעתו במובן זה הייתה בכיוון הפוך מזו של:Kreaplin במקום לנסות ולאחד קטגוריות אבחנתיות, הוא יצר הרחבה, פיצול, וטשטוש גבולות אבחנתיות. Bleuler הושפע מהפסיכואנליזה של פרויד, הוא האמין שמחלות נפשיות נוצרות כתוצאה של מנגנונים נפשיים בתגובה לדחפים שונים. גישתו והשפעתו נכרו במיוחד בארה"ב והתפתחה כאשר:Adolf Meyer הצהיר בכתביו שההפרעות הנפשיות כולן הן סה"כ התגובה של הגוף בכללותו לסה"כ המצבים בסביבה. באופן זה הפסיכיאטרייה האמריקאית של התקופה נטתה לקלסיפיקציה המבוססת על אטיולוגיה דינמית פסיכואנליטית וסוציאלית. באירופה של אותה תקופה, המגמה המשיכה להיות דסקרפטיבית (תיאורית) אמפירית, עם אוריינטציה לכיוונים פרקטיים של פרוגנוזה וטיפול. האירופאים היו ממשיכי הגישה הקרפליניאנית (Kreaplin). Schnider היה ממשיכיו של Kreaplin, הוא התעניין באיתורם סימנים קליניים אשר יהיו עיקריים ומשמעותיים ביותר כדי לאבחן סכיזופרניה. לאחר תצפיות ואיסוף נתונים בחוליו, הוא ניסח את: First Rank Symptoms המפורסמים שלו. הם היוו את הקריטריונים העיקריים אשר לדעתו צריך לאבחן בחולה כדי שיהיה ניתן לאומר עליו שהוא סובל מסכיזופרניה. סימנים אלו כללו: הלוצינציות שמיעה, שמיעת מחשבות, שידור והשתלה של מחשבות מלווה הרגשת ריקנות לנוכח שליטה מבחוץ, אשר מופיעים באופן פתאומי ללא קשר לוגי לאירועים חיצוניים בחיי החולה. שיטה אבחנתית המבוססת על איתורם של סימני מפתח תהיה דומיננטית בכל הקלסיפיקציות שיבואו בשנים שלאחר מכן. ותהווה בסיס לשיטות הקלסיפיקציה גם בימינו. ויכוחים רבים קיימים סביב הקריטריונים החשובים לאבחנה ספיציפית. כבר ב- 1911 Bleuler פרסם 4 קריטריונים לאבחון הסכיזופרניה, שהיו שונים מאד מאלו של Schnider וכללו את ארבעת ה"A" המפורסמים שלו: Autisim, Associations, Ambition ,Affect, פיתוח חשוב נוסף לקלסיפיקציה בפסיכיאטריה בא מאירופה: Jasper החדיר את הגישה של ההיררכיה אבחנתית. Jasper בנה היררכיה של אבחנות אשר בה סינדרום אחד בהיררכיה עוזר לאבחן ולהסביר את האחרים. בראש ההיררכיה של Jasper ממוקמות כל אותן הפרעות אורגניות, מתחתם באה מחלת הנפילה, אפילפסיה על סוגיה, ולאחר מכן סכיזופרניה, הפרעות אפקטיביות (מצבי רוח) ובתחתית ההיררכיה הניורוזות והפרעות האישיות למיניהן. לפי Jasper מחלות בראש ההיררכיה יכולות להכיל סימפטומים של סינדרומים הבאים מתחתיהם, לדוגמא: בהפרעות אורגניות מוצאים הלוצינציות כמו בסכיזופרניה או במאניה. אולם ההפך איננו מתקיים בהיררכיה, כלומר הפרעות מתחתית ההיררכיה לא יכללו סימפטומים של אלו מעליהם, כלומר, לא ניתן לאבחן חולה כנוירוטי אם הוא סובל מהלוצינציות שמיעה כפי שקורה בסכיזופרניה. לפני עידן התרופות בפסיכיאטרייה, פסיכיאטרים רבים טענו נגד הצורך בקלסיפיקציה של אבחנות מנטליות, העיסוק בקלסיפיקציה של אבחנות מוסיף מעט מאד מבחינה פרקטית , טענו. מערכת אבחנתית שימשה למטרות רפואה ציבורית והפניית משאבים כספיים, האבחנה החשובה ביותר של אותה תקופה היתה בין מחלות אורגניות למחלות פונקציונליות וזאת עקב הצורך בהתערבות רפואית שאינה פסיכיאטרית בהתאם לאבחנה. הצורך לאבחן בין ניורוטי ופסיכוטי בלט בתחילה בעיקר בתחום הרפואה המשפטית עקב הצורך לקבוע יכולת שיפוט ועמידה בעונש. יותר מאוחר, עם התפתחות הפסיכואנליזה שהוצגה כמתאימה במיוחד לטיפול בניורוטים. ההחלטה לפנות לטיפול כנ"ל בוססה על הבדלה בין ניורוטי לפסיכוטי ומצבים אחרים. הופעת הטיפול התרופתי בשנות ה-50- גרמה לשנוי ניכר ביחס כלפי האבחנה בפסיכיאטרייה וחידד מאד את הצורך לאבחן היטב. מחקרים רבים סביב מהימנות אבחנתית אשר המפורסם ביניהם היה זה של US UK דהיינו העובדה שבארה"ב איבחנו יותר סכיזופרנים על חשבון הפרעות אחרות הייתה בעלת השפעה מיידית על אופי הטיפול התרופתי, חולים שיכלו לקבל טיפולים מתאימים יותר למצבם הנפשי קבלו טיפול אנטי פסיכוטי לסכיזופרניה. בארה"ב, קבוצות מחקר החלו לעסוק ביסודיות בבעיה האבחנתית בפסיכיאטרייה . העיקרית והמפורסמת ביניהן השתייכה לאוניברסיטת וושינגטון. כבר בשיטות הקלסיפיקציה הראשונות של קבוצות אלו כגון: St. Louis Criteria ושל: Feighner ו- R.D.C. (Diagnostic Statistical Manual) נעשה אימוץ של החשיבה האירופאית הקלאסית , על פי הגישה של Kreaplin, Schnider, Jasper והתרחקות מהחשיבה האטיולוגית של:Bleuler ו , Meyer.. הקלסיפיקציה האבחנתית פותחה בהמשך במסגרת קריטריונים בינלאומיים ב- Diagnostic Statistical Manual D.S.M והיום D.S.M 3,4 מקבלים הכרה בינלאומית, העבודות והמחקרים עוברים ואלידציה (תקפות) על פיהם. כאשר המטרה להגדיל ככל האפשר את המהימנות והתקפות האבחנתית. האבחון נעשה על ידי הערכה של החולה לנוכח קריטריונים קבועים, מילויים ואיתורם של הקריטריונים הספציפים לאבחנה, וביטויים אצל החולה, מאפשרים לאבחנו באבחנה הספציפית הנ"ל. הקריטריונים לכל אבחנה ב DSM נקבעים על פי מחקר סטטיסטי אשר בו סימפטומים המופיעים בראש הרשימה חשובים יותר לאבחנה במובן ששכיחותם במסגרת המחלה משמעותית יותר. הגישה המנחה את החוקרים והיוצרים של DSM מסוכמת במספר קריטריונים עיקריים: 1 . Descriptive Criteria: שימוש במונחים תיאוריים בלבד וביטול כל מונח אטיולוגי, לדוגמא: ביטול המונח:Neurosis והפיכתו ל- Disorder (המונח במקורו מרמז על ניוון עצבים ולכן בעל משמעות אטיולוגית) Inclusive Criteria .2: אוסף של סימפטומים ותלונות המתאימים לאבחנה. Exclusion Criteria .3 : אותם סימנים וסימפטומים המפרידים בין אבחנה אחת לשניה, כלומר, אינם יכולים להופיע באבחנה הספיציפית המתוארת. Laboratory Studies .4 קריטריונים חשובים בעיקר לאבחנות אורגניות כגון: דמנטיה ואפילפסיה ונסיונות לאתר מחקרים ביולוגים למחלות פונקציונליות. Longitudinal Validation .5 מעקב ארוך טווח למטרות פרוגנוסטיות (התפתחות עתידנית של המחלה) ולבדיקת וואלידציה (תקפות) לאורך זמן של אבחנה.

הארוכה. נראה שהשקעת מאמץ לא קטן להקיף את הנושא ולהשיב לי. שאלה נוספת: מדוע בנסיונות לסווג את בעיות הנפש למינהם, לא מכניסים גם את האספקטיים האישיים והחברתיים המתלווים לנושאי התופעות השונות?

אבי שלום רב, מעבר למאמר המעניין והמתומצת של ד"ר פלד, אתה גם יכול לעיין בספר ICD-10 בספר זה מחולקות כל הפרעות הנפש, לפי קטגוריות שונות. בברכה, טלי פרידמן

הפניתי אליו שאלה בנוגע לאספקט החברתי, מה דעתך על כך?

ראו : http://www.mentalnet.org.il/ לקרא בתשומת לה יתרה

הבעייה היא - כיצד יכול אדם בעל סמכות משפטית , ללא כל קשר וידע בפסיכיאטריה - להחליט בסוגיית האשפוז הכפוי?! לי נראה, עד כמה שאמנם הדבר הוא כלל לא פשוט, שאין ברירה והחלטה על אשפוז כפוי יכולה להעשות רק ע"י אדם היכול להחליט, מתוך ידע בפסיכיאטריה ומתוך סמכות , כלומר - הפסיכיאטר. אלא אם כן יוכל על מקצוע חדש העוסק בסוגיות המשפטיות של מחלות ובעיות נפשיות, שכליות. כלומר יהיה "עו"ד-פסיכיאטר", או איך שתקראו לזה.

אוריאלה שלום, הבעיה היא, שבאישפוז כפוי אנו שוללים חירותו של אדם. נקודה למחשבה. עדי

לצערי לא היה לי זמן רב להיכנס לפורום לאחרונה הכתבה האחרונה על סכיזופרניה הבהירה לי שהבלגן חוגג אני מתכוון לפרסם תיקון כתבה למאמר המעוות אולי זה ישמע בעייתי אבל לאור המצב החלטתי לקחת לעצמי את הסמכות ואני מסמיך את טלי וד"ר קפלן כמוסרי אינפורמציה מהימנה מבחינה מקצועית – לא כך לגבי האחרים ההמלצה מתבצעת כהגנה על ציבור הקוראים מטעויות בברכה – ד"ר פלד

לצערי לא היה לי זמן רב להיכנס לפורום לאחרונה הכתבה האחרונה על סכיזופרניה הבהירה לי שהבלגן חוגג אני מתכוון לפרסם תיקון כתבה למאמר המעוות אולי זה ישמע בעייתי אבל לאור המצב החלטתי לקחת לעצמי את הסמכות ואני מסמיך את טלי וד"ר קפלן כמוסרי אינפורמציה מהימנה מבחינה מקצועית – לא כך לגבי האחרים ההמלצה מתבצעת כהגנה על ציבור הקוראים מטעויות בברכה – ד"ר פלד

.

איפה הכתבה? יש לכם קישור? מי כתב אותה? עפ"י איזה ביבליוגרפיה נכתב המאמר/הכתבה?

אתה גדול ההההההה.

לכבוד דר' עירית פז. שמי אבי דנון ואני מלווה בחור הסובל מסכיזופרניה .מהי דרך ההיתמודדות הטובה ביותר, מהי הדרך לנהוג עם אנשים הסובלים מסכיזופרניה?

לד"ר פלד שלום רב, התשובה שנתת תחת הכותרת "סכיזופרניה" תת כותרת "המוזר הוא עדי...." יצאה ב"כתב ראי" ולא מבינים כל כך אותה. תוכל להדפיס אותה שוב? אני גם מחכה לכתבה. עדי

אני חושבת שנסחפתי קצת בעניין הקרדיט אבל בכל אופן תודה על התשובה. אני חושבת שמי שהגה את הרעיון הוא גאון, החיבוק הזה הוא נהדר הן לילד והן להורה. ההבדל בין לפני ואחרי הוא עצום, קצת קשה לי לתאר במילים את התחושות שעוברות במהלך השעה הזו שבה מילד כועס, בועט ומשתולל ,מתגלה ילד רגוע לחלוטין. ואז אני מבינה עד כמה הילד זקוק לחיבוק,לחום,לגבולות. זו שעה שבה הילד מקבל המון ובמיוחד בזמן שהוא מרגיש וחושב דברים קשים גם על עצמו וגם על ההורה. אני מקווה שהסברתי את עצמי טוב למרות שאני לא בטוחה. בכל אופן אני מאמינה שהבנת בדיוק למה אני מתכוונת ואולי אתה תמצא את המילים המתאימות להסביר כאן בפורום את חשיבות ומשמעות החיבוק הזה. גם אני בתור אדם מבוגר לא הייתי מתנגדת לקבל חיבוק כזה.

א. יקרה, אכן, מי לא רוצה חיבוק, אפילו וירטואלי? אני חושב שהבנתי למה את מתכוונת. גם כאשר החיבוק כפוי לכאורה על הילד, הוא שונה מכל פעולה אחרת המבטאת סמכות. זוהי הפעלת סמכות ללא כעס וללא נטישה, אלא מתוך הדגשת המחויבות והאהבה. הילד יכול להרגיש את חום גופך, והחיבוק נותר בזכרונו כתחושה של קשר וביטחון. דרור