פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום לכם, אני מחפשת חומר רלוונטי בכל מה שנוגע לאחים הבריאים של האח החריג (על ההשפעה שיש לכך בתחומים השונים ותהליך ההתמודדות). אשמח לדעת על כל חומר או מקומות רלוונטיים, שיוכלו לעזור לי בכל מה שנוגע לנושא זה. תודה מראש קרן

קרן שלום. ישנו ספר אחד שאני מכירה בנושא, שנקרא: אחאיו הרגילים של הילד החריג. כתב אותו יוסי זיידר (שקצת קשה להמליץ עליו לאור הנסיבות...) אבל הספר מתייחס לנושא עליו את מדברת ואולי מן הביבליאוגרפיה שלו תוכלי למצוא דברים נוספים שנכתבו. בברכה. רוית.

אני בחורה בת 23 ואובחנתי לפני כשנה וחצי שאני סובלת מהפרעות קשב וריכוז A.D.D. מהסוג של INATTENTIVE ניסיתי לקחת ריטאלין אבל זה הרדים אותי נורא ולא יכולתי לתפקד ביום יום לאחר שלקחתי את הריטאלין. אני רוצה לציין שאין לי ולא היתה לי אף פעם היפראקטיביות. מה אתה יכול להמליץ לי לקחת. אני רוצה לדעת אם יש מסגרת לטפל בהפרעות קשב במבוגרים אצל קופות החולים ללא פניה למרפאות בריאות הנפש (כי זה נראה לי מפחיד). אני הצלחתי במהלך השנים להמנע מאיבוד רכוש שלי אבל מצד שני אני יותר ויותר סובלת משכיחת שמות ומילים בעברית ובאנגלית (עברית זאת שפת האם שלי). אני מגיעה למצבים די מביכים כאשר אני לא מצליחה להתנסח בשפת האם שלי. למה זה קורה לי והאם יש לכך פתרון? אני מאוד מאוד אשמח אם תוכל לעזור לי, ד"ר פלד.

מי איבחן אותך? ולפי מה ?

עשו לי מבחנים דידקטיים. בנוסף הלכתי באופן פרטי לנוירולוג ילדים. האם תוכל בבקשה להתייחס לשאלות הנוספות שהיו לי.

הבאתי כאן לפני יומיים שאלה זו, קיבלתי התייחסות די נרחבת מד"ר פלד מנקודת המבט הפסיכיאטרית-רפואית. אשמח לשמוע גם את נקודת המבט של גישת הפסיכולוגיה אותה אתם מייצגים. תודה רבה! להלן השאלה: ישנם בפסיכולוגיה הטיפולית, היינו הקלינית אסכולות רבות. מהם אסכולות נפוצות ומוכרות ומהם אסכולות שאינן כל כך מוכרות. האם ידוע, אם יש בארץ איז מרכז או גוף המאגד מטפלים דווקא בגישו הפחות ידועות והפחות נפוצות? כמו: לוגותרפיה, גשטאלט, האסכולה של יונג, גישה שפעם קראתי עליה שהמוטו שלה זה לבנות ולטפח את החלק החיובי שבאדם וכך הוא ידחה את החלק הבעייתי, ועוד דבר שני: בנוגע לסיווג בעיות הנפש. יש סוגי בעיות המתייחסיןם אליהם כזמניים ונורמליים, כמו: אדם בדיכאון בגלל שאשתו עושה לו צרות סוג שני זה בעיות נפש שאמנם טעונים טיפול, אך נושאי בעיות אילו יש ביכולתם לווסת ולהסתיר את מחלתם כשהם רוצים בכך, כמו: OCD, פוביות, וכו' וסוג שלישי אלה המצבים בהם מתייחסים לנושאיהם כחולי נפש. הסובלים מכך בד"כ אינם מסוגלים להסתיר את מחלתם מהסביבה, ואלה נחשבות המחלות "הלא נורמליות". למשל: סוגי הסכיזופרניה, המניה דפרסיה, מצבי פסיכוזות וכדו'. איך מתייחסת הפסיכולוגיה המודרנית לשלוש קטגוריות אלה? האם בכלל יש חלוקה כזו? תודה על תגובתכם.

שלום אבי, אכן, יש בארץ קבוצות שונות של מטפלים מגישות יחודיות, כגון הגשטלט והגישה היונגיאנית. אם תחפש במנועי החיפוש השונים תוכל למצוא את כתובות האינטרנט של האגודות השונות. הנה כמה מהן: מכון אדלר: http://www.machon-adler.co.il/index1.html החברה היונגיאנית החדשה: http://www.israjung.co.il/ שאלת על יחסה של הפסיכולוגיה המודרנית לאבחון ולסיווג. ראשית, כאמור, אין דבר כזה, 'פסיכולוגיה מודרנית'. בין הגישות השונות יש התייחסויות שונות לנושא זה. מקורו של האבחון בגישות הרפואיות, המנסות לבסס את הידע שלהן על מחקר מדעי. הפסיכיאטריה היא אכן גישה רפואית לטיפול נפשי, ולכן היא מתבססת על אבחון וקטלוג. בפסיכותרפיה, מאז פרויד, נעשו מאמצים רבים למצוא בסיס מדעי לשאלות העוסקות בטיפול הנפשי. מאמצים אלו הביאו גם ליצירת הגדרות ואיפיונים למצבים נפשיים ולבעיות נפשיות. גישות אחרות בפסיכותרפיה אינן רואות את תחום הטיפול הנפשי כעיסוק רפואי המתבסס על ידע מדעי, ושוללות את האבחון כדעה קדומה המונעת מן המטפל לראות את המטופל כפי שהוא. על פי גישות אלו מי שפונה לטיפול נפשי אינו מכונה 'מטופל' אלא 'לקוח'. בברכה, דרור גרין

אבי שלום בשאלתך שני נושאים: הגישות הפסיכולוגיות השונות והאבחנות הנפשיות השונות. לגבי הגישות הפסיכולוגיות: יש אלפי שיטות טיפול שפותחו במאה שנה האחרונות מאז "מהפכת" פרויד. כל מטפל עובר הכשרה מסויימת ומחליט כיצד הוא עובד. למעשה, שיטת הטיפול עצמה, גם אם לכאורה היא שייכת לזרם מסויים, היא מיזוג של מספר גישות המעורבות באישיותו ובעמדתו המקצועית של המטפל. אם אקח את עצמי לדוגמא, ואנסה לומר לך באיזו שיטה בדיוק אני מטפל, אני חושש שלא אוכל לשייך את עצמי באופן בלעדי לאף שיטה. במהלך הכשרתי אספתי ולמדתי דרכים שונות לעבודה ואני משתדל להתאים את הטיפול המתאים לאדם אותו אני פוגש. מדי פעם אני נחשף לגישה חדשה ולעיתים מנסה לשלב גם אותה אם הדבר מתאים. הדבר המעניין הוא שגם אנשים שלכאורה מטפלים באותה שיטה, כאשר מנסים לתעד את עבודתם, למשל במצלמת וידאו (בהסכמת המטופל כמובן) רואים שבעצם יוצא החוצה משהו שונה ולא זהה. הטיפול הפסיכולוגי מטבעו הוא דבר אישי מאוד הקשור לאישיותם של המטפל והמטופל. לכן שיטות שונות יכולות להצליח והמחקרים מראים שזו לא בהכרח גישת הטיפול, אלא גישת המטפל ויכולתו להתאים אותה למטופל. במידה ונוצרת "כימיה" נכונה ברמה האנושית, שכמובן מגובה בידע והבנה מקצועיים, נוצרת למעשה שיטת טיפול חדשה ספציפית לטיפול ולמטופל המסויים. כל הדברים הללו לא באים לטשטש עקרונות יסודיים בטיפולים שונים, כמו למשל גישה דינמית מול גישה קוגניטיבית. כאמור, יש כל כך הרבה גישות שקשה למצוא מקום שמרכז את ההפניה למטפלים השונים. במידה ואתה מתעניין בגישה ספציפית אוכל לנסות ולהפנות אותך למטפל מתאים. לגבי הסיווג של בעיות הנפש, קיימות שתי גישות. האחת רואה את הבריאות הנפשית כמשהו יחסי על רצף בין בריאות נפשית מוחלטת לחולי מוחלט. גישה אחרת מדברת על מעין קפיצות מדרגה, כמו שאתה ניסית להגדיר, של למשל, נוירוטיים, הפרעות אישיות, פסיכוטיים, וישנן עוד גישות רבות נוספות. חשוב תמיד לשאול מהי מטרת הסיווג. האם מדובר על מחקר, דיווח לגורם פורמלי (צבא למשל), החלטה על טיפול תרופתי, וכו'. כאשר מדובר בפסיכותרפיה חשוב לקחת את הסיווג הנפשי בפרופורציה נכונה, לפחות לגבי חלק מהאבחנות. למשל לפני זמן מה היתה שאלה בפורום על אבחנה של הפרעת אישיות אובססיבית קומפולסיבית למול סגנון אישיות אובססיבי קומפולסיבי ולמול הפרעה אובססיבית קומפוליסיבית. כל אחת מהאבחנות שונה לחלוטין זו מזו. את האבחנה האחרונה קל יחסית לאתר כיוון שהיא מתייחסת להתנהגויות ומחשבות כפייתיות, אבל גם פה יכולות להיות טעויות קריטיות. אבל כאשר מנסים למשל לאבחן את הפרעת האישיות הנ"ל, הטעויות הן כל כך גדולות עד שהקשר (המתאם) בין מה שאיש מקצוע א' מאבחן לעומת מה שאיש מקצוע ב' מאבחן הוא בערך אפס (בשפה מקצועית זה נקרא מהימנות בין שופטים). כשזהו המצב צריך להיות חשדניים מאוד לגבי אבחנות, בעיקר אלו של הפרעות אישיות, ובעיקר בהחלטה איזה טיפול פסיכטרפויטי (ואחר) מתאים למטופל. מקווה שעניתי לשאלתך. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפני כשנתיים חוויתי מעין "טראומה" נפשית, (יומיים לפני יום חתונתי). ובמהלך השנתיים האחרונות ניסיתי לעשות כל אשר ביכולתי להרפות את הכאב, (שיחות עם בעלי, חברים ובעיקר עם עצמי) אך עדיין בכל פעם שאני מבחינה במשהו שמזכיר לי את המקרה הכל נשבר ואני מתחילה לנבור במקרה בניסיון להבין אך ללא הועיל איך יכול להיות שזה קרה לי? כיצד יתכן שאדם שאוהב ומכבד אותי כ"כ יפגע בי באופן כזה? השבוע ניגשתי בפעם הראשונה לשיחת מיון במרכז לרפואת הנפש של קופ"ח, שם איבחנו כי אני סובלת מ-OCD וביקשו ממני ליטול FAVOXIL קודם טיפול בשיחות. רציתי בבקשה לדעת : 1.אם כדאי לי לקבל חוות דעת נוספת, מוזר לי מאוד ליטול כדורים ללא אבחנה שנובעת מבדיקות פיזיות? 2.האם הפרעה זו היא משהו מולד ו\או תורשתי או נרכש עם השנים? 3.האם הפרעה זו היתה קיימת קודם והמקרה הנוכחי רק העיר אותה או הוא זה שגרם לה? 4.הבנתי שהפרעה זו נגרמת מאיזשהי הפרשת הורמון, אם תוכל להסביר לי בבקשה מה התהליך הפיזי\ביוכימי שגורם לבעיה. תודה

אני לא מבין למה

אני לא יודעת למה אנחנו מפחדים לכתוב שמות, אני כן יודעת למה אני מפחדת... אולי משהו יזהה אותי? אולי אם ידעו מי אני, יהיה לאחרים כוח לעשות דברים שאני לא ארצה. ("להוציא אותי מהארון" בכפיה למשל). זו הגנה כזו, שלא יכולים לגעת בי. וכל עוד לא יודעים את שמי אני מרגישה שאני יכולה לומר הכל בלי צנזורה! זה בערך העיקר. לפחות אצלי.

הכונה היתתה לאותם רופאים מיבים בלי ם אני יודע הם רופאים ומשום מה פוחדים להשיב לי בשמותיהם והם יודעים על מה אני מדבר.

יהודה שלום רב, אשמח לדעת למה אתה מתכוון. בברכה, טלי פרידמן

לכל מה שאני כותב ראוי ויפה שכל רופא שמשיב יכתוב את שמו אני יודע שהם מדפדפים ומתעלמים

אתמול פרסם כאן ד"ר אבי פלד הודעה על ה'בלגן' באתר דוקטורס, והצהיר שהוא החליט לקחת את הסמכות להסמיך את טלי ואת ד"ר קפלן כמוסרי אינפורמציה מהימנה מבחינה מקצועית. כדי שלא תיפול טעות, הוא הצהיר ש"לא כך לגבי האחרים. ההמלצה מתבצעת כהגנה על ציבור הקוראים מטעויות." בדבריו אלו של אבי פלד יש משום הטלת דופי והוצאת דיבה כלפי שני מנהלים נוספים של הפורום הזה, רוית ניסן ואני, ומדבריו משתמע שאנו איננו מהימנים מבחינה מקצועית. אני מרשה לעצמי לנזוף כאן באבי פלד על התנהגותו הגסה וחסרת האחריות, ולהבהיר שאין לו, כמובן, שום סמכות למסור כאן הצהרות. ד"ר פלד אינו כהן ואינו נביא, והוא אינו רשאי להסמיך כאן איש. אבי פלד הוא, לפי הצהרתו, פסיכיאטר מומחה בתחום הסכיזופרניה. אני מקווה שעצותיו בתחום זה מהימנות ומדויקות. לצערי, בתחום הפסיכותרפיה הוא אינו מגלה הבנה ורגישות הנדרשים מאיש מקצוע, ועד כה נמנעתי ככל האפשר מלהגיב על חוסר הבנתו בתחום זה. אני מקווה שמכאן והלאה יתמקד בתחום התמחותו, וינהג בנימוס המקובל כלפי חבריו לניהול הפורום. הפורום הזה מוקדש לשני תחומים שלא תמיד חיים בשלום זה עם זה. הפסיכיאטריה עוסקת בעיקר בטיפול תרופתי להפרעות נפשיות, בשעה שהפסיכותרפיה (מקצועות הטיפול הנפשי) עוסקת בסיוע לפתרון בעיות נפשיות באמצעות שיחה טיפולית. הזלזול של אבי פלד בפסיכותרפיה והקלות שבה הוא מפנה את המשתתפים לטיפול פסיכיאטרי משקפים פן אחד ביחסים שבין שני התחומים. בין הפסיכיאטרים ניתן למצוא גם פסיכותרפיסטים מצוינים, ובין הפסיכולוגים ניתן למצוא גם כאלו שמבינים לא מעט בתחום הטיפול התרופתי, כמו ד"ר אורן קפלן. כדי שהמשתתפים בפורום הזה יוכלו לזכות במידע מהימן משתי נקודות המבט, עלינו (מנהלי הפורום) לשתף פעולה מתוך רגישות והבנה הדדית. אני מקווה שאבי פלד יעשה שימוש בתכונות הנדרשות מאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש, וידע להקשיב בסובלנות גם לשותפיו בניהול הפורום הזה. ואני מקווה שהמשתתפים בפורום ידעו להבחין בין עיקר לטפל, ולהוציא את המיטב מן הדעות המושמעות כאן. דרור גרין

אני יכול לדבר רק בשמי,ואני יכול להגיד לך שאני אישית לא התרגשתי ממה שהוא כתב ה"ויכוח" בינכיים הוא "עתיק יומין", והודעה שלו וגם שלך הם די צפויים דעתו על הפסיכוטרפיה ועליך די ידוע לכל מי שזוכר את התכתבויות בינכם. מי שבאמת רוצה תשובה,ידע להקשיב לכל הדעות של מנהלי הפורום,ולא רק לאלה "שהסמיך" ד"ר פלד.......... מצד שני לי כבר יש דעה משוחדת,כי אני לא מאמין שצריך ליתקוע תרופות לכל בעיה פסיכולגית... זאת דעתי בכל אופן אגב,הבנתי שעוד שבועיים יש כנס של מטפלים בנושא "טיפולים דרך האינטרנט" אתה תציג שם ? איך אפשר להיכנס לכנס הזה ? יש לך עוד מידע על הכנס ? אופיר

שלום אופיר, לא ידוע לי על כנס בעוד שבועיים. אני ארצה בכנס על הטיפול באינטרנט באוניברסיטת תל-אביב בעשרים במרץ. דרור

כנראה לא הובנתי היטב - או דברים הוצעו מהקשרם - בכל אופן,, הכוונה בהסמכה הייתה ספציפית לסכיזופרניה כמובן - והתייחסה אך ורק לסכיזופרניה - לפי הצגת הדברים על ידי דרור גרין יש מידה של "דמוניזציה" כלפי והאשמות לא מבוססות לחוסר רגישות - אני מוצג כמתנגד לפסיכותראפיה כמו מי שלא מבין בפסיכותראפיה כאשר אני למעשה מומחה בפסיכותראפיה מטפל שנים רבות בתחום, מדריך פסיכולוגים בפסיכותראפיה ואף פרסמתי בספרות מקצועית בין-לאומית בעיתונים מקצועיים בפסיכותראפיה.

אני לא סתם מדבר אני שמח שאתה בדעה שלי הם לא אלוהים

אמנם לא עקבתי אחר הויכוח - שאני מבין - שהיה ביניכם, אך כללית, לפחות ברמה הכללית, קלטתי על מה מדובר. שתי נקודות המוצא האלה, של הפסיכיאטריה המסתמכת על הרפואה הפיזיולוגית ושל הפסיכותרפיה לסוגיה המסתמכת על פעילות אישיות ונפש האדם, ידועה. חבל שהפסיכיאטריה נוטה להתחפר בעמדתה ולשלול, כמעט את הגישות שאינן פיזיולוגיות, בעוד שהגישות הפיזיולוגיות, אינן שוללות את הפסיכיאטריה אלא מוסיפות עליה. לדעתי צריך להכיר בכך שמדובר בגישות היוצאות מנקודות שונות ושלילה או אף זלזול בגישה השונה, אינה משרתת את ציבור נזקקי העזרה. הרפואה אינה יכולה להתעלם מכך ש-"לא הכל שפיט" היינו לא הכל פיזיולוגי. וראה ערך: מקומה של האמונה בריפוי מחלות גופנית, השפעותיו של הפלסבו ועוד. אם במחלות פיזיולוגיות כך, בבעיות נפש על אחת כמה וכמה.

בעוד שהגישות הפיזיולוגיות=בעוד שהגישות שאינן פיזיולוגיות טל"ח

של מחלת הסכיזופרניה, יש לי עוד בן שרוצה להעמיד צאצאים וחושש מאד. בבקשה....קצת חומר בנושא....אפילו באנגלית......עדיף בעברית.

שלום הנתונים כתובים כמעט בכל ספר בסיסי בפסיכיאטריה ותוכלי לעיין בכאלה ולראות מה כתוב שם. יש עדויות ברורות לתורשה בתחום הסכיזופרניה, מדובר על כ 12% סיכוי במקרה של קרוב מדרגה ראשונה. אני חושש, עם זאת, שהחומר בתחום הגנטיקה לא יוכל לעזור. המצב הוא מאוד לא וודאי. לא ניתן למעשה לחזות דבר לגבי בנך וצאצאיו. החלטתו לפיכך להביא צאצאים וחששותיו בשל כך הינם דברים שעימם הוא יצטרך להתמודד כל חייו. אין ספק שמדובר במשא כבד המעורר חרדות וחששות. אינני חושב שחומר תיאורטי בנושא יעזור, העובדות הנ"ל הן מצד אחד די מוצקות ומצד שני, כאמור, לא מוסיפות לו כל ידע רלוונטי לעצמו. נושא של התמודדות בני משפחה בריאים עם מחלה של בן משפחה אחר עולה פעמים רבות בטיפולים פסיכולוגיים. זה נושא שלא תמיד מודעים אליו אבל הוא דורש התייחסות יסודית. את חששותיו של בנך הייתי מנסה לברר בייעוץ עם פסיכולוג תוך ניסיון לאפשר לו להתמודד עם חוסר הוודאות התמידי בצורה טובה יותר. ראיתי היום אתר שיוכל אולי לעניין אותך, יש שם מקורות מידע ותמיכה חשובים בנושא הסכיזופרניה. http://talilan.tripod.com/home-page/HEBREW/frames/00_indexH.html בברכה ד"ר אורן קפלן

מיד רצה לשם לעיין

אני מצרף קישור לתגובה שלי בה יצא והיחסתי לשאלה זו אשמח לתגובה אמיתית וכנה [להבדיל מאינטרסנטית] של הצוות http://doctors.msn.co.il/forums/read.php?f=6&i=39709&t=38666

שלום ל., אני רק יכולה להגיד לך שרופאים ומשפטנים עובדים על זה. תוכל לראות גם באתר: http://mentalnet.org.il. אני דווקא מאוד נתפסתי לבעיית האיכפתיות. מצב הפסיכיאטריה, כפי שמצטייר כאן, לא שונה מכל מקצוע אחר ברפואה. צר לי, אלה הן העובדות. האמן לי, שהרופא ואני אומרת לך שכל רופא, רוצה להקדיש את מלוא תשומת הלב למטופלים. איך הוא יכול, אם הוא יודע, שבחוץ מחכים עוד 20-30 איש? עדי

שלא יטפל עם הוא יודע שלא יוכל לתת את הטיפול המתאים כי הוא רופא בדיוק כמו מנתח שחיים של בן אנדם תלויים בו .

החיים ואם יש לך דעה אצמעית אשמח לשמוע אותה בהתיחסות לטענות שהבאתי עינינית

אני נגד. בצורה מוחלטת, נגד.

אף אחד איננו מכונה ולא די להגיד בעד או נגד פרטי ואולי נשכיל

שלום רב! יש לי ילד בן 12 שאובחן לאחרונה עם בעיות קשב וריכוז (היפראקטיביות). הומלץ לי לקבל טיפול בריטלין ובמקביל טיפולי שיאצו, והומופתיה. ברצוני לציין שהדבר נפל עלי כרעם ביום בהיר ודבר ראשון דחיתי שימוש תרופתי. לגבי היפראקטיביות יש ספק וזאת בגלל שעד גיל 8 לא היו בעיות עם הילד. האיבחון נעשה אצל פסיכולוג. שאלתי היא: 1. כיצד אפשר לאבחן בוודאות שזה היפראקטיביות או בעיות קשב. 2. תופעות לוואי של ריטלין. 3. אופציות אחרות של טיפול בהפרעות הנ"ל והיכן אני יכולה לקבל. אשמח לקבל תשובות אמא מבולבלת.

שלום גם אם האבחון נעשה אצל פסיכולוג הרי את הריטלין שהיא תרופה המליץ לתת רופא שמן הסתם בדק גם הוא את הילד והתרשם ממצבו. במידה ולא כך התרחשו הדברים עליך לפנות לחוות דעת נוספת רפואית אצל פסיכיאטר ילדים מומחה. במידה ואינך יודעת להיכן לפנות כתבי אלי ואפנה אותך למקום מתאים. אגב, גם אם כל השרשרת היתה תקינה ועדיין יש לך ספקות, יש מקום לחוות דעת שניה אצל מומחה בתחום. כדי לדעת האם מדובר בוודאות בבעיות של קשב והיפראקטיביות צריך לראות איזה אבחון עבר הילד ומה כתוב בדו"ח האבחון וכל זאת לא ניתן כמובן לעשות במסגרת הפורום (שוב חוזרים לצורך לקבל ייעוץ מקצועי). תופעות לוואי לריטלין תוכלי לשמוע מד"ר פלד כאן בפורום. לריטלין יצאו מיתוסים שונים שרובם מוגזמים. אי שימוש בתרופה כאשר היא נחוצה פוגעת גם היא, ולכן אם אכן הריטלין נחוץ, חשוב לקחת אותו ולהתאים את הטיפול לילד. למשל, יש רופאים שנמנעים ממתן התרופה בחופשות ביה"ס. צריך שיהיה רופא פסיכיאטר קבוע שילווה את התהליך. לגבי טיפולים אלטרנטיביים ומשלימים לתרופות, ניתן להיעזר בטיפול פסיכולוגי, יש מספר גישות לטיפול ובהחלט ניתן להיעזר. את הטיפול המתאים צריך לבחור בהתאם להיכרות אישית ומקצועית עם הילד והרקע שלו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. אני בת 22 ,בת צעירה למשפחה בת 3 ילדים. הוריי בני 52 ובעייתי קשורה בהם. לפני כ7 שנים נפטרה סבתי(אמה של אמי) בגיל 78 לאחר שסבלה כמה שנים ממחלת אלצהיימר. כבר חשנה אני התחלתי לשים לב כי אבי מאוד "מזדקן", דבר שהתבטא בעיקר בכך שהוא שוכח דברים רבים בינהם דברים יומיומיים. לפני כחצי שנה אזרתי אומץ ושאלתי את אמי אם היא הרגישה בכך, אמי לא הכחישה אך שאלה בפליאה במה זה מתבטא לדעתי? בסוף השיחה היא לא נתנה לי תשובה ברורה. אני פוחדת להודות בכך אך בהכירי את תופעות האלצהיימר אני חוששת שאבי מתחיל לפתח תסמינים של המחלה. אמי אדם מאוד סגור שלרוב מדחיקה בעיות ולא מטפלת בהם, לכן אני חוששת לפנות אליה שוב בנושא . יש לציין כי לאף אחד משלושת הדורות האחרונים של אבי לא הייתה המחלה. אודה לכם אם תוכלו לסייע לי בחוסר האונים בו אני חשה. בברכה דנה.

דנה שלום רב, מחלת האלצהיימר היא אחת המחלות הפחות מובנות וידועות לעולם הרפואה. היא עדיין בגדר מחלה חשוכת מרפא, שאין הרפואה יודעת מה הגורמים לה, כיצד היא מתפתחת ומה ההקשרים הביוכימיים הנלוים לה. עד כה, לפי מיטב ידיעתי, לא נמצאה חוליות גנטית בקרב חולי האלצהיימר. דהיינו, לא נמצא שזה עובר בתורשה. לכן עצם העובדה שסבתך חלתה באצהיימר, אינה מעידה על כך שגם אביך עלול לחלות במחלה, אם כי הסיכוי לחלות במחלה קיים בכל מקרה לפי הסטטיסטיקה העולמית הרגילה. לא כתבת בן כמה אביך ומהם בדיוק "סימני השיכחה" שלו כפי שאת רואה אותם. לעיתים בגיל מסוים ישנה ירידה בזיכרון, אך היא אינה בהכרח "אלצהיימר". תפרטי מעט יותר על אביך, על מחלות שיש לו (פיזיות) אם ישנן וכל מידע אחר שנראה לך רלוונטי ואת מעוניינת לחשוף כאן. את יכולה גם לשלוח לי אימייל או להתקשר. להחלטתך. שבוע טוב, בברכה, טלי פרידמן

טלי שלום. קודם כל תודה על התייחסותך , שנית, ביקשת פרטים נוספים על אבי אז כך הוא בן 53, הבעייה הבריאותית היחידה ממנה הוא סובל היא לחץ דם גבוה. השיכחה שלו מתבטאת בדברים יומיומיים נורמאליים שהוא לא זוכר להלן כמה דוגמאות: 1. שוכח את המאכלים שאני לא מתקרבת אליהם (מציע לי לאכול איצו אפילו שמעולם לא סבלתי את המאכל הספציפי( 2. אם אמי יורדת עם הכלב לסיבוב כבר קרה כמה פעמים ששאלתי אותו איפה היא והוא אמר שהיא ירדה עם הכלב, אחרי 10 דקות בא ושאל אותי איפה היא... 3. שכח שבן דודי התגיים לצבא למרות שהוא כבר 10 חודשים מגוייס.. הדוגמאות הן אינסופיות וככל שאאמץ את מוחי אמצא עוד ועוד דוגמאות. יש לציין כי אבי סבל מחבלת ראש כתוצאה מתאונת דרכים בגיל 23, דבר שגרם לו ללמוד את על ההתנהגויות הבסיסיות מחדש, יחד עם שהייה מאוד ארוכה בבית לוינשטיין, אך למעט מס' מועט של התנהגויות שנשארו לו מאז, הוא בסדר, כלומר לט נראה לי שיש קשר בין השניים אך אולי... אודה לך על התייחסות נוספת. בתודה מראש דנה.

מדוע אנשים חרדים חוששים מאיבוד שליטה , השתגעות? כאדם חרד אני זוכרת שבכל התקף חרדה נבהלתי יותר מהמחשבות על השתגעות , איבוד שליטה חוסר שקט נפשי , מאשר התחושות הפיזיות

אדית שלום רב, אני חושבת שבתוך השאלה שלך, כבר ענית לעצמך. ככל שאדם חרד יותר, וחווה את "התממשות השיגעון" במידה מסויימת, זה מפחיד יותר. באופן כללי, כולנו מפחדים לאבד שליטה מכיון שאז זה ייצור אצלנו תחושות של חוסר אונים, פחד וחרדה מהבלתי צפוי וידוע ועוד תחושות ורגשות לא נעימים. כולנו מחפשים לעשות "סדר בעולם" אפילו בעולם הקטן שסביבנו (לאו דווקא להתמקד בבעיות הרות גורל עולמיות...), כדי להרגיש שאנחנו שולטים בנעשה, ולא צפויות לנו "הפתעות" לא נעימות. שבוע טוב, בברכה, טלי פרידמן

רוב הרופאים ממליצים על טיפול משולב אשר עונה על ההבט הנפשי והפיזי. את הטיפול הנפשי בהחלט הבנתי פסיכיאטר+ כדורים , אבל את השיטה הפסיכוטרפית טרם הבנתי. האם הכוונה לטיפול מחשבתי , מחשבה חיובית/ שלילית?

אדית שלום רב, נכתב בנושא זה רבות. נסי את מנוע החיפוש באתר, והקישי "פסיכותרפיה". אז תקבלי את כל השאלות והתשובות שנכתבו פה בנושא זה עד כה. בברכה, טלי פרידמן

טיפול בפסיכותרפיה כיצד יכול לעזור לחרדה? שינוי המחשבה? כיצד?

אדית שלום רב, טיפול פסיכותרפויטי עשוי לעזור למגוון רחב של בעיות, כמו גם להפרעות חרדה. אולם בהפרעות חרדה ישנם יפולים נוספים שנמצאו יעילים, כגון הטיפול ההתנהגותי-קוגנטיבי, ביופידבק וכו'. אשמח אם תפרטי יותר על "הפרעת החרדה" הספציפית עליה את מעוניינת לשאול, רמתה, חומרתה וכו'. אז אשתדל לענות באופן ספציפי יותר. לגבי יעילותו של הטיפול הפסיכותרפוטי, ראשית קיראי את ההפניות שלי מתשובתי לשאלתך הקודמת, ואז תבדקי אם השאלה עדיין תקפה. שבוע טוב, בברכה, טלי פרידמן

מדוע ישנו קשר בין חשק מיני לתרופות נגד חרדה? כיצד מתגברים על בעיה זו , פרט להחלפת תרופה?

אדית שלום רב, רצוי להפנות את השאלה לד"ר פלד. בברכה, טלי פרידמן

האם ישנו קשר בין חוסר שווי משקל(ורטיגו) לבין חרדה? האם יכולים הכדורים נוגדי חרדה לגרום להופעת חוסר שיווי משקל?

שלום אומנם אני לא מומחה אבל שמעתי פעם על כדורים מסויימים שמשפיעים על היציבות ברגליים , בכל זאת יש תרופות נגד זה.

שי שלום! האם אתה סובל מחרדה?

שלום רב. אני בת 22 יש לי חבר כבר כמעט שנתיים. אנחנו אוהבים ומסתדרים מצויין, למעט הבדל בסיסי אחד ביננו, אני חונכתי וגדלתי באווירה מאוד תחרותית ומאז שאני זוכרת את עצמי הטמיעו בי את השאפתנות והרדיפה אחרי הצלחה והתקדמות. היום ראיית החיים שלי די מושתתת על יסודות אלו, אני שאפתנית מאוד רוצה להשיג הכי הרבה כסף שאפשר ולפתח את המחשבה וההגיון כמה שיותר. חבר שלי חונך באווירה אחרת, הוא בן להורים לא אקדמאיים, מעיירת פיתוח וחונך להסתפקות במועט. באיזשהו אופן אני חושבת שהוא בן אדם יותר טוב ממני בזכות התכונה הזו מכיוון שהוא אמיתי ולא אובססיבי לגבי כסף וכו כמו רוב האנשים, מצד שני זהו מקור לריבים ביננו, אני סטודנטית, וחושבת קדימה והוא יותר עצלן, פחות שאפתן ולא כל כך מסתכל מעבר להווה (הוא בן 24). עלתה השאלה של לגור יחד, אך אני חשה שאינני מעוניינת לתכנן קדימה או לעשות צעדים כאלה עם בחור שלא בטוח שיום אחד יוכל לספק לי ולו איזושהיא רשת בטחון כלכלית. אינני מעוניינת "להתעורר" בוקר אחד ולגלות שאני המפרנסת העקרית, בעלת ההגיון הבריא והמפותח יותר ולאבד עניין בבן זוגי. האם אני חומרנית מדיי? והאם עליי להפסיק לנסות לשנות אותו בנושא זה ?

דנה שלום רב, אינני יודעת אם יש מונח הקרוי "חומרנית מדיי". אבל ני רוצה להתייחס דווקא לנקודה אחרת במכתבך: לקראת סוף המכתב סיפרת על השאיפה "לשנות" את בן זוגך. האם זוהי מטרתך? האם כפי שהוא היום, אינך רואה את המשכיותה של המערכת הזוגית? בדרך כלל השאיפה לשנות בני זוג אינה מתקבלת באהדה, וייתכן שבשל כך הריבים ביניכם. חישבי היטב מה את מחפשת במערכת היחסים הזו, ולאן היית רוצה להגיע. אלה שאלות חשובות לא פחות מעניין החומרניות (שני הנושאים קשורים זה בזה מן הסתם). שבוע טוב, בברכה, טלי פרידמן

לדנה שלום. מנסיון, אי אפשר לשנות אותו. מה שתעשי לא תצליחי. לכן תשקלי היטב את עתידך איתו. כי מה שאינו מסתדר בין בני זוג , אף פעם לא עובר אלא לעיתים גם מחמיר.

שלום שמחתי לקבל תשובתך כידוע לך איני אוהב רופאים ובמיוחד פסיכיאטרים שעובדים בכל הקופות הממוסדות למיניהם כי לצערי למדתי על בשרי מה קורה כשאין לאדם תקציב לרופא וגם לא מבין שהכל מדובר בכסף. אני גדלתי בידיעה ברורה שרופא הוא רופא ולא כך גיליתי ומגלה עד היום כך שהרפואה היא לעשירים .כמובן שאין לי שום דבר אישי נגדך או נגד כל אדם באשר הוא אדם .אבל מאוד חורה לי שרופא נשבע את אותה השבועה האלוהית ומה שמענין אותם זה ארוחת צהרים דשנה ובזמן ותלוש המשכורת . אף פעם אין להם זמן לדבר עם חוחלה שזקוק מאוד קצת לדבר וגם חשוב מאוד לא רק לתת תרופות ולסגור תיק ככה זה לא הולך אינני יודע באיזה בית חולים אתה עובד אבל אני מוכן למרות מצבי לערוך סיבוב בבית חולים בו שהיתי ללא הועה מוקדמת ולהראות לכל המעונין שאיני דובר שקר הכל אמת לאמיתה ואתה כמובן יודע זאת.שהרי במשך כ 11 שנה שהיתי מטופל בתרופות עם ניקח זמן כללי לא ישבו איתי באופן אישי יותר משעה .אז בטח תבין למה הכעס . וגם אתה מוזמן לקרוא בפורום הלם קרב חלק ממה שעברתי בבית חולים תחת הנושא אני מאשים וישנם עוד הרבה מה להוסיף ולא אהסס לכתוב בזמן הקרוב כמובן שאני תמיד עומד אחרי כל מילה שאני כותב ואינני פוחד שמי מופיע כאן מספרי הטלפון נמצאים בפורום הלם קרב אבל עם תרצה אכתוב לך אותם גם כאן בברכה יהודה

אני מסכים שמצב הרפואה הפסיכיאטרית בארץ (וגם בעולם) רחוקה מלהיות מה שמצופה ממנה. בעידן הטכנולוגיה, הביולוגיה (דהיינו תרופות) הקיצוצים בתקציב, והדורשנות על הזמן נשכך הדבר החשוב ביותר והוא הקשר והשיחה הנינוחה עם המטופל. לדוגמה : קופ"ח מקציבה לפסיכיאטר 15 20 דקות למטופל, בזמן זה הוא גם אמור להקליד את סיכום הפגישה לדוח מחשב. בבית חולים עקב התביעות המשפטיות הרבות נגד הרופאים התפתחה רפואה הגנתית וכל פעולה של רופא דורשת רישומים ארוכים ומסורבלים הלוקחים זמן רב מהרופאים. המשכורות הנמוכות להחריד של הרופאים גרמו לכך שכבר לא מגיעים הטובים למקצוע, השחיקה היא גדולה, פסיכיאטרייה זה לא בדיוק הדובדבן בקצפת של הרפואה ולכן מגיעים גם רופאים פחות אידיאליסטים ומשקיענים למקצוע. אני כואב את כאבך במפגש בין מה שצריך להיות והמציאות העגומה של מה שיש באמת. לא להתייאש יש עדיין פסיכיאטרים טובים באמת במקצוע - גם בפורום פה אני חושב ש-טלי וד"ר קפלן מייצגים גם ידע מקצועיות וגם אכפתיות.

אני שוב אומר מה עם השבועה

שלום לכם, אחייני בן ה- 8 עבר לפני שלוש שנים שבר קשה ברגל, שבמהלכו אושפז בבית החולים למספר שבועות. במהלך התקופה האחרונה הבחנו שבכל פעם שהוא נדרש ללכת לרופא או לקבל טיפול רפואי מסויים, אנו נתקלים בסירוב קשה מצידו ולאי שיתוף פעולה. למשל הוא אינו מוכן לתת לרופא השיניים לצלם את שיניו. הדבר המוזר שגם לאחר שהוא נתן לצלם את שיניו בצד אחד והוא ראה שזה לא כואב, הוא סרב לתת לצלם את שיניו בצד השני. לפני מספר ימים נדרשו 4 אחיות, כדי לקחת ממנו בדיקת דם פשוטה. נראה לי שהוא ממש סובל מטרואמה עקב השהייה בבית החולים וכל מה שהיה כרוך בכך. מה דעתכם והאם כדאי לפנות לפסיכולוג ילדים כדי לעזור לו להתגבר על החרדה הזו? תודה מראש, קרן.

שלום קרן, אני לא רופאה, אלא חובשת. הילד שלך עבר תהליך כפוי של ניתוק מהסביבה הטבעית שלו. שהוא מאוד מאוד קשה למבוגר לא כל שכן, לילד. ככלל: 1. מחלקות בית החולים מחזיקות צוות לסיוע נפשי, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים. 2. בחלק מן הבתי חולים יש מחלקות פסיכיאטריות. 3. הרופא או האחות מתקשר אצל הילד (כל ילד ובייחוד ילד שעבר טראומה מעין זו) עם מחלה וכאב. מבחינת הילד, זה שאת לוקחת אותו למרפאה מבחינתו, את לוקחת אותו למקום שהוא גיהנום עלי אדמות!!! חבל על ההסברים. 4. בשלב ראשון, הייתי מנסה לפנות לפסיכולוגית הבית ספרית. זו דעתי האישית בכל אופן, אבל, כיוון שאני לא אשת מקצוע, וכותבת את הדברים על סמך ניסיוני האישי, עדיף שנמתין לרווית, טלי או אורן. עדי

כן - מומלץ

קרן שלום לפעמים החרדה חולפת מאליה, אבל אם התופעות שאת מתארת ממשיכות להתרחש כדאי לעזור לאחיינך להיפטר מהבעיה. חשוב לבדוק האם ההתנהגות הזו ממוקדת רק בהקשר לבדיקות רפואיות או גם בסיטואציות אחרות. התיאורים שלך על רופא השיניים ועל האחיות המחזיקות ילד בן 8 לצורך בדיקת דם מעלה כנראה צורך להתמודד עם הבעיה בדרכים אחרות. המשך בכיוון הזה עלול גם להחמיר את הסימפטומים בעתיד. ניתן לטפל בבעיה באמצעות טיפול פסיכולוגי קצר יחסית. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני סובל מבעיות שונות עצבנות מופרזת הסתגרות בבית חוסר שקט קשיים בהרדמה חרדות..... הרגשות שאני נחנק בלילה יובש בפה הזעה בכפות היד דפיקות לב מואצות קוצר נשימה מפחד לישון מחשש שאני אקבל ההתקפים הנ"ל הסימפטומיים הללו מופיעים כמעט כל יום אבל בתדירות שונה ז"א לפעמים מופיעים כל הסימנים ועוד יותר ולפעמים חלק מהם ( בדרך כלל אני בריא ) אני נעזר בכדורי שינה מתבייש לפנות לרופא משפחה זה התחיל לאחר תאונת עבודה שבעקבותה אני אושפזתי ונותחתי על רקע שברים ברגליים מה עלי לעשות האם אני חולה נפש

טל שלום ראשית ברצוני להתייחס למשפט האחרון בפנייתך. חולה נפש הוא ביטוי פופולרי שצריך לבדוק אותו אל מול הביטוי בריא נפש. זו אינה הגדרה רפואית או פסיכולוגית ואנשים רבים סובלים מבעיות שקשורות לנפש ולרגש, ואין הכרח לכנות את נפשם חולה. מאחר ואפילו ההגדרה מהי נפש אינה מוסכמת, קשה לכנות אותה חולה או בריאה, בניגוד למערכות גופניות אותן ניתן לזהות בקלות ולומר האם הן תקינות או לא. ניתן לומר לאור דבריך שאתה סובל מתופעות שהן גופניות ונפשיות ונראה שהן קשורות למרכיבים רגשיים כלשהם אותם צריך לבדוק בצורה מקצועית. אין בכך כל בושה ואחוז ניכר מהאוכלוסיה הבריאה והמתפקדת סובל מתופעות דומות למה שאתה מתאר. הרושם הוא שמדובר בהתקפי חרדה או פניקה. הנושא של התקפים כאלה עלה לא פעם בפורום ואני מצרף לכאן סקירה בגישות בטיפול בנושא. אם תתבונן לאחור תמצא גם סקירה של ד"ר פלד בנושא. יש אפשרות שהדבר קשור לתאונת העבודה שעברת אבל צריך לבדוק זאת, כאמור, בצורה יסודית ואישית. שתי הדרכים עליהן חשבת, כדורי שינה ופניה לרופא המשפחה, שתיהן במקרה הזה אינן יעילות. השימוש בכדורי שינה יכול אף להזיק בטווח הארוך ולהגביר את הבעיה. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. ניתן בד"כ לטפל בבעיות מסוג זה בצורה יעילה בטווח קצר יחסית. יתכן שתוכל או תצטרך להיעזר גם בטיפול תרופתי. את שיטת הטיפול המתאימה ביותר יש להתאים במפגש אישי עם איש מקצוע. להלן הסקירה ובמידה ויש לך שאלות נוספות תוכל לכתוב אותן בהמשך להודעה זו. בברכה ד"ר אורן קפלן התקפי פניקה/חרדה ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בהתקפי פניקה (אשר מכונים לעיתים גם התקפי חרדה). באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי פניקה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, הפניקה נובעת מגורמים רגשיים שיש לעבדם בטיפול. גישה אחרת טוענת שאין בהכרח קשר בין הדברים: יתכן שישנה בעיה פסיכולוגית כלשהי ואולי רצוי לטפל בה, אבל היא אינה דווקא קשורה לסימפטומים של התקפי החרדה. גישה זו טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי קצר מועד ולשפר את איכות החיים. הגישה גורסת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה עצמית והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. השיטה נעזרת בן היתר בטכניקות טיפוליות של הרפיה שרירית, דמיון מודרך, היפנוזה ועוד, כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. גם הגישה התרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. בנושא זה תוכל לקבל ייעוץ מד"ר פלד. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי פניקה יכול להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד.

מהי פסיכותרפיה? האם שינוי כולל במחשבה עונה על ההגדרה?

יפה הסביר ד"ר קפלן (במיוחד בנושא מחלת נפש כדאי להכחיד מונך זה - כל מטופלי הם בעלי נפש יפה ואצילית) האם נחבלת גם בראש ? , חלק מהסימפטומים נראים כמו פעילות יתר של מערכת העצבים הפאראסימפאטתית - כדאי ללכת קודם לרופא משפחה להציג לו את הבעיה כבעיה גופנית תחילה

סכיזופרניה המונח סכיזופרניה מבלבל, מי שלא במקצוע מבין אותו בטעות כפיצול אישיות, אין הדבר כך. הבלבול נובע מהפירוש המילולי של המונח "סכיזופרניה" - "סכיזו" פירושו "פיצול" ביוונית עתיקה, "פרניה" פירושה סרעפת (דהיינו רקמה מפרידה בין בית-החזה לחלל הבטן - רקמה זאת משתתפת בתהליך הנשימה) היוונים האמינו שהנשמה (הרוח) של האדם ממוקמת בסרעפת. לכן מונח זה של סכיזופרניה יכול להתפרש כפיצול של הסרעפת או של הנשמה. אולם לא לכך התכוון "בלוילר" - הפסיכיאטר שקבע את המונח הזה מלכתחילה. בלוילר תבע את המונח כדי לתאר תצפית קלינית שהוא צפה אצל מטופליו, כל שרצה לתאר במילה זאת הוא תופעה של חוסר קוהרנטיות או התאמה בין פעולות מנטליות אופייניות לאדם. לדוגמה התאמה בין תכנים סיטואציה וביטוי רגשי, באופן רגיל כאשר אדם נמצא בסיטואציה קשה ועצובה או מדווח על מחשבות רעות וסבל אז גם הביטוי הרגשי יהיה של עצב - דהיינו פנים נפולות סובלות ואפילו בכי. אחת התצפיות של בלוילר היו שאצל מטופליו יכולים להיות תכנים בחשיבה ובדיבור עצובים מאד אבל ללא התאמה לביטוי הרגשי שניראה מנותק לא תואם ואפילו הפוך (כגון חיוכים אווילים לא מתאימים) דוגמה נוספת- החשיבה הרגילה מיוצגת בדיבור קהרנטי ולוגי, בלוילר נוכח שאצל מטופליו ישנם הפרעות קשות בארגון הדיבור - דהיינו קפיצות לא הגיוניות ולא קשורות בין נושאי השיחה, לפעמים עד כדי "סלט מילים" - דהיינו מילה אחת אינה קשורה לרעותה כלל. התצפיות של בלוילר הביאו אותו להניח שאצל חולים סכיזופרנים יש חוסר תאום - דהיינו "פיצולים" בין הפונקציות המנטאליות השונות. הדבר מתבטא בהרבה פונקציות מנטליות לעתים במספר רב של פעילויות מנטאליות. דוגמה נוספת יכולה להיות מתחום התפיסה - דהיינו ארגון החושים כגון שמיעה ראיה וכו.. - בזמן שאדם רגיל שומע רק את קולו של האדם אותו הוא רואה, כלאמור יש התאמה בין ראיה ושמיעה, הסכיזופרן עלול לשמוע קולות ללא קשר להימצאותו (ראיית) או אי הימצאותו של האדם הדובר, תופעה זאת נקראת "שמיעת קולות" או "הלוצינציות שמיעה." לבסוף כל החוסר ארגון בחשיבה ובתפיסה גורם לטעיות גדולות בלוגיקה ובלקיחת החלטות - לדוגמה הסכיזופרן עלול להניח ששני אנשים (ניוטראלים שאינו מכיר ברחוב) - המשוחחים ביניהם מתכננים איך להרוג אותו. הוא עלול לפרש את דברי הקריין בטלוויזיה כמכוונים אילו. רדיו וכתבות בעיתון עלולות להפוך למסרים מיוחדים המכוונים איליו. פתאום הסכיזופרן מבין שהוא משיח ועליו להציל את העולם. לפעמים הוא חש שבכל מקום יש מיקרופונים המקליטים אותו והשב"כ רודף אחריו. לפעמים ישנם מחשבות שמיקרופונים הושתלו בשיניים שלו ושאנשים מהחלל החיצון שולטים על תנועותיו וגונבים את מחשבותיו. אבל לסכיזופרניה יש פנים (קליניות) רבות לאו דווקא החלק של הפירוק המנטאלי הוא בהכרח החשוב. ראייה לכך באה מהשם של מחלה זאת אשר קדם למונח סכיזופרניה. השם הראשוני היה "דמנטיה-פרהקוקס" פירוש מונח זה בלטינית הוא - דמנטיה פירושה "סקלרוזה" כמו של זקנים תשושי נפש המתקשים לתפקד מבחינה מנטלית - "פרהקוקס" פירושו פשוט "מוקדם" כגון "פרה-היסטוריה" דהיינו קדם-ההיסטוריה וכו... המונח של דמנטיה-פרהקוקס ניתן על ידי פסיכיאטר בשם "מוראל" בכוונה לתאר פאן נוסף ואחר של סכיזופרניה - דהיינו הפגיעה בתפקוד - סכיזופרנים מפסיקים לתפקד גם חברתית וגם תעסוקתית והדבר דומה לחוסר התפקוד והיכולת ממנה סובלים זקנים דמנטיים כגון אלו החולים באלצהיימר - אלה שהדבר תואר על ידי מוראל כקורא כבר בגיל צעיר (דהיינו 18) ולכן השם "פרהקוקס" המתאר את הקדימות האיומה של ה"סקלרוזה" הנ"ל. כעת לתיאור המחלה הנוראית הנ"ל: באמת תחילת המחלה פורצת בין גיל 18-25 כאשר המטופל מתחיל להבין שמשהוא מיוחד קורה לו, "הוא המשיח" - "או אולי רודפים אחריו" - או אולי "גונבים את מחשבותיו" - הוא עלול לשמוע קולות של אנשים הפוקדים עליו לבצע כל מיני פעולות (לפעמים אלימות) - כמובן שכאשר הוא מתחיל לפעול על פי מחשבות שגיות, וקולות לא קיימות הדבר ניכר לסובבים אותו (משפחה) כהתנהגות "מוזרה," גם הדיבור הלא מאורגן שיכול להופיע או דיבורים על מסרים מהחלל החיצון או רדיפה וכו... גורמים לסובבים ולמשפחה לדאוג שמשהוא "לא-בסדר" קורה ליקירם. זאת היא הסיטואציה שבה מגיע הסכיזופרן לפסיכיאטר לראשונה - הוא עצמו לא חושב שיש בעיה כי עולמו מציאותי לגמרי לגביו - מי שמודאג ויוזם את הפניה לרופא הם בני המשפחה אשר מתארים שינוי דרמתי באישיות של יקירם - בד"כ האימא אומרת "זה לא הבן שלי אני לא מבינה מה קרה לו." בשלב זה הבדיקה הפסיכיאטרית תגלה פירוק וחוסר התאמה בין פונקציות מנטאליות מרובות כפי שתיאר בלוילר במונח סכיזופרניה. ליפני עידן התרופות פירוק זה נמשך שנים - היום התרופות יעילות בקיצור שלב זה של המחלה לשבועות מספר בלבד. הדבר נחשב להישג גדול כיוון שבמצב הסוער של פירוק מנטאלי הרבה פעמים יש צורך באשפוז. בעבר ליפני עידן התרופות היו אשפוזים ארוכים מאד יחסית לימינו אנו. החלק הבעייתי של הסכיזופרניה מופיע לאחר חלוף תקופת הפירוק וחוסר ההתאמה המנטאלי (מצב המכונה גם "פסיכוזה" בד"כ) לאחר ההתקף הפסיכוטי (דהיינו של הפירוק הפיצול וחוסר ההתאמה בין תפקודים מנטאלים גבוהים) החולה נותר פגוע בכל תחומי האישיות והרצייה - מופיע חוסר תפקוד הנובע מאפטיה חוסר רצון וחשק לכל דבר, חוסר יכולת להרגיש רגשות ולהתרגש, חוסר רצון ללמוד לעבוד (לפעמים מטופלים אלו נחווים כעצלנים על ידי קרוביהם (אבל לא מדובר בעצלנות מדובר בחוסר יכולת ממשית לתפקד) עקב כך הם לא לומדים ולא רוכשים מקצוע, לא מסוגלים לרגש אינטימי לכן גם לא נישאים או מוצעים בן-בת זוג. מצב זה שתואר היטב על ידי המונח דמנטיה-פרהקוקס נקרא היום גם "ליקוי." סכיזופרניה מתאפיינת במהלך מתקדם של התקפים פסיכוטים חוזרים ונשנים וביניהם ליקוי מתקדם שמחמיר מהתקף להתקף. עם קודם ציינתי שתרופות מקצרות ועוזרות להשתפר בשלב הפסיכוטי לצערי אין עדיין מענה לליקוי של סכיזופרניה. אין גם תכשיר אשר באופן יעיל יכול לעצור את מהלך התקדמות המחלה. אחד הטרגדיות הגדולות במצב זה הוא שכאשר אדם נוטל את הטיפול לקיצור הפסיכוזה אז כאשר מופיע הליקוי הוא משייך אותו לטיפול ולא למחלה עצמה - הדבר גורם לכך שהמטופל חושב שהפסקת הטיפול תחזיר לו את תפקודו ורגשותיו הקודמים ומפסיק את הטיפול - הפסקת הטיפול מביאה במהרה להתקף פסיכוטי נוסף ואחריו הליקוי חמור יותר - כך הפסקת הטיפול עקב ניסיון מוטעה להימנע מהליקוי רק מביאה להתדרדרות יותר גדולה למחלה. מדובר בטעות טראגית בה הטיפול בליקוי מוגבל והשיוך של הליקוי לתרופה במקום למחלה עצמה גורם לרוב המטופלים להפסיק את הטיפול בניגוד להמלצת הרופא - כל ניסיון להסביר שהליקוי הוא מהמחלה ולא מהטיפול נכשל כיוון שתזמון הליקוי לאחר טיפול תרופתי יוצר אשליה שהליקוי הוא מהתרופות. בהמשך המחלה הליקוי מתגבר ומגיע לבסוף לממדים של חוסר תפקוד עד כדי כך שהסכיזופרן לא מסוגל לדאוג להיגיינה אישית ומצבו הגופני מתדרדר. הסיבה לסכיזופרניה לא ידועה (אם הייתה ידוע כבר היו מוצעים לה מרפא) ישנם תיאוריות רבות המדברות על איזון חומרים במוח ועל גנטיקה ועל יחסי משפחה וכו.. ריבויי תיאוריות רק מראה על חוסר ידע - מדובר כנראה בתסמונת מאד מורכבת הפוגעת בפונקציות מוחיות גבוהות כגון רגשות, מחשבות, ותפיסה חושית - מימושם של פונקציות כאלו במוח עדיין לא מוכר לנו - חזית מחקר המוח עוסקת בניסיונות להבין איך המוח עובד - יחד עם טובי החוקרים בעולם גם אנחנו (בשיתוף עם חוקרי מוח במכון וויצמן האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת באר-שבע) מקיימים מחקרי מוח כדי להבין מה גורם למחלה קשה זאת. כפי שהעניינים נראים כאת מדובר במחלה של ארגון פעילות תאי המוח. הארגון במוח ניתן לתיאור רק על ידי גישה מערכתית מורכבת - דהיינו תורת הכאוס - מתמטיקה לא-ליניארית וכו... לכן מדובר בקשיים גדולים בהבנת המוח והאור בקצה המנהרה עוד רחוק. כעת אני חוזר מ10 שעות רצופות של דגימת פעילות חשמלית (אלקטרואנצפלוגרפיה EEG) אצל מתנדבים ממטופלי - וזאת כדי לאפשר הבנה יותר טובה של המחלה כדי שבעתיד מישהו יחשוב על פתרון וריפוי אמיתי לסכיזופרניה.

ד"ר פלד שלום הסקירה שכתבת כאן, כמו גם הסקירה ההסטורית בהודעה הקודמת, מעניינות ומתארות בצורה מתמצת ובהירה את הנושא הכל כך מורכב הזה של סכיזופרניה. מייד העתקתי את דבריך לספרית המאמרים שלי במחשב. להתראות אורן

תודה

יש לי ילד בן 5 , אשר אוהב מאד ליצנים. רוב הציורים שהוא מצייר הם דמויות של ליצנים. בפורים הוא התחפש לליצן ומאז הוא כמעט יום יום ממשיך להתחפש ולעשות הצגות לבני הבית . לפני כמה ימים הוא אמר לי בשעת כעס שהוא רוצה ללכת לאמא עכבישה שתעקוץ אותו. ושהוא יגיד לאבא שירביץ לי או לבן של השכן. הוא מרבה לקלל ולדבר אלי מאד לא יפה ובעבר הוא גם היה מאד אלים ומה שעזר זה "חיבוק דוב" שהייתי מחבקת אותו מספר פעמים ביום והיום חזרתי לשיטה הזו. הוא הבן הקטן מתוך שלושה ילדים אשר אחד מהם הוא ילד חריג. אני לא יודעת איזה פרטים עוד לתת ואני מקווה שמה שכתבתי יספיק במידה ולא אשמח לתת עוד פרטים תודה

אלמונית שלום לא כתבת מהי שאלתך, ואני מסיק מזה שאת רוצה לשמוע מה המשמעות של התנהגותו של בנך וכיצד לנהוג עימו. הדברים שאת מתארת, הן בפניה הזו, והן בהודעות אחרות, קשורים להתלבטויות שיש פעמים רבות בגידול ילדים. השאלה הינה תמיד האם זו התנהגות נורמטיבית (או אפילו חריגה חד פעמית) שרצוי להתעלם ממנה, או לחליפין, לחשוש שמשהו לא בסדר ולפנות אף לייעוץ מקצועי מה לעשות לגבי זה. אינני יכול להתייחס ישירות להתנהגותו של בנך כיוון שלצורך זה יש להכיר לעומק את המערכת כולה, כולל ההסטוריה האישית של הילד והמשפחה. רק על רקע כזה ניתן לחשוב ביחד מה לעשות (הגורם המקצועי עם ההורים). המצב כאן ששני התנאים אינם מתקיימים, ההיכרות היסודית איננה והאפשרות לחשוב ביחד גם היא לוקה בחסר. אני חושב שאת זקוקה לייעוץ מקצועי שלא במסגרת האינטרנט, אלא במפגש "פנים מול פנים" בו ניתן ליצור קשר ואמון מתמשכים. עצה כזו או אחרת ממני על גבי האתר לא תרגיע את חששותיך ולא באמת תענה על מה שמטריד אותך. אולי אפילו להיפך. אבל הייתי רוצה דווקא להגיב לשורה הכמעט אחרונה בפנייתך. כתבת שיש לך שלושה ילדים ואחד מהם הוא חריג. פעמים רבות כאשר יש במשפחה ילד חריג עולות חרדות ושאלות רבות גם לגבי הילדים האחרים. יש רצון להגן עליהם ויש גם לא מעט חשש ואשמה, הן כלפי הילד החריג והן כלפי שאר הילדים. התהליכים הללו הם טבעיים, אבל דורשים התייחסות. מצד אחד, דאגת יתר סביב גידול הילדים האחרים עלולה להכביד עליהם ולהביא לתגובות רגשיות שלא היו מתעוררות במצב רגיל. מצד שני, גם הם עצמם נושאים תחושות לא פשוטות כלפי אחיהם החריג (באשר הוא חריג, זה נכון במצבים שונים, הן בבעיה פיזית והן בבעיה נפשית) והדבר יוצר תגובות שאיתם צריך להתמודד. תפקידך כהורה במצב שנוצר הוא קשה ולעיתים פשוט בלתי אפשרי. לכן חשוב שתוכלי לקבל ייעוץ, אולי אפילו על בסיס קבוע, כיצד להגיב ולנהוג, וגם, לא פחות חשוב, תמיכה שתוכל להרגיע את המחשבות הקשות שעולות לעיתים. מה דעתך? ד"ר אורן קפלן

לדר' קפלן, למרות שאני נמצאת בטיפול קבוע הייתי בכל זאת רוצה לשמוע את דעתך. השאלה שלי: מה מסמלת דמות הליצן אצל בני? ומה משמעות המשפט" אני אלך לאמא עכבישה שתעקוץ אותי" זה ברור לי שבני לא אמר משפט כזה סתם והייתי רוצה לדעת מה המשמעות בעיניו. האם בתוכו הוא מדמה אותי לעכבישה והאם אני דמות מאיימת ולא אוהדת,אוהבת ומגנה. אגב הילד החריג, שמעת על משפט שלמה? כך אני מרגישה.

ביתי בת ה-6 בכיתה א' כותבת משמאל לימין וכתב ראי. היא מתלוננת גם שקשה לה לכתוב והיא מתעייפת מהר האם כדאי לעשות אבחון. בני בן ה14 אובחן כדיס גרפי, האם יש קשר? תודה מראש על התשובות

בהחלט כדאי לעשות איבחוון

אני בחור בן 26 מוכשר ומשכיל שלכאורה נראה שעתידו מובטח! הבעיה החלה לפני כשנתיים כשחליתי במחלת נפש שגרמה לי לדכאון מאוד קשה שהיה אחד מהסימפטומים של המחלה. בשנתיים האלה אושפזתי כמה פעמים והייתי מטופל בתרופות שונות. לאחר שקצת התאוששתי הופניתי לעבודה במסגרת שיקומית בעבודה זו עבדתי כשנה והצלחתי לעמוד בה יפה. הבעיה שלי היא שאני רוצה להתקדם הלאה בחיי ואני כבר מרגיש ממש חנוק במקום עבודתי אולם אינני יודע להיכן לפנות , מי יקבל אותי לעבודה אמיתית בשכר עם המוגבלות שלי? חשבתי גם ללכת ללמוד אבל זה יהיה קשה מאוד במצבי הנוכחי כי יש לי עדיין בעיות ריכוז קשות. אני הייתי רוצה לפרוץ את המעגל הזה שסוגר אותי אבל איך?

לפי דעתי אתה צריך ללכת למצוא לעצמך פסיכולוג מקצועי ולשאול אותו מה לעשות! אבל לבנתיים אתה יכול להמשיך עם העבודה המכובדת שלך ולהתפרנס ביושר רב!

עמיר שלום רב, מעודד לקרוא את דבריך, ואת הדרך שבה הצלחת להשתקם. ובאשר לשאלתך: במקון העבודה המוגן שאתה עובד בו, ישנה בדרך כלל עובדת סוציאלית או איזשהי רכזת שאחראית עליך, מעבר למנהל המקצועי. לדעתי עליך לשתף אותה במחשבות אלו. אם והיה ואין לך דבר כזה, אתה יכול לפנות למטפל/ת שלך (במידה ויש) או כל איש קשר מהמערכת הזו, ולברר איתם לגבי אפשרויותיך. קיימים מפעלים רבים שמקבלים לעבודה אנשים עם חריגויות שונות קלות או חמורות. יתרה מזו, בתוך מרכזי השיקום השונים ישנם קורסים והכשרות מקצועיות, חלקם בתחומים מעניינים מאד הדורשים גם לימוד וחשיבה. קורסים מסוג זה עשויים להתאים לך, וגם לתת לך "טעימה" של לימודים. כך תוכל לבחון מה אתה מסוגל, מה אתה רוצה, וגם לצאת עם תעודת הכשרה ביד. בהצלחה. שבוע טוב, טלי פרידמן

יש מצבים נפשיים שנראים ומסתכלים עליהם כעל מצבים חולפים, זמניים ונורמליים. וכשהמצב האובייקטיבי ישתפר, גם מצבו הנפשי של האדם ישתפר. למשל: אדם בלחץ בגלל שיש לו משפט. מצב זה נחשב כמצב "נורמלי" לא מחלת נפש. יש מצבים אחרים הנחשבים לטעוני טיפול, אך נושאיהם, לא רואים עליהם שיש להם איזו בעיה נפשית כלשהיא, והם איכשהו "שולטים" במידה מסויימת במצבם. למשל: היפוכונדריה, OCD, פוביות, ועוד. יש מצבים נפשיים שנושאיהם נחשבים לחולים במחלת נפש וכך מסתכלים עליהם. בזמן שהמחלה פעילה, הם אינם שולטים במצבם. הם נחשבים לחולים נפשית. למשל: סכיזופרניה, מניה דפרסיה, ועוד. האם שלושת אבחנות/הבדלים אלה שציינתי מוכרים בפסיכיאטריה או בפסיכולוגיה? מה ההגדרה המקצועית לשלושה קטגוריות אל שציינתי?

ק ל ס י פ י ק צ י ה ב פ ס י כ י א ט ר י י ה , ו נ ק ו ד ו ת ה י ס ט ו ר י ו ת בימי יון העתיקה , הפסיכיאטריה לא הופרדה מכלל הרפואה, הפרעות התנהגות יוחסו לחוסר איזון בין נוזלים ואברים בגוף, רגשות יוחסו לאברים בגוף, רוגז בלב, עצב לנוזל המרה, חשיבה רציונלית לראש. בימי הביניים, האחריות הרפואית באירופה עברה לתחום השפעתה של הדת הנוצרית, הנפש נחשבה לתרומת האלוהים ולכן לא יכולה להיות חולה. הפרעות התנהגות נגרמו משליטה של שדים ומכישופים של מכשפים. הטיפול בהפרעות אלו נעשה על ידי וידוי תוך כדי עינויים קשים ובסוף מוות בשרפה. ב1600 לספירה עדיין טיפלו בחולים אלו בעינויים והשפלות, מוסד חוסים באנגליה בשם: Bethlehem Asyllum התפרסם במיוחד עקב המנהג שהיה נהוג בו, הטיפולים השונים הוצגו לראווה לקהל הרחב תמורת תשלום סמלי של מספר פני, ממש כמו בגן חיות. בשנת 1788 - Vincenzo Chiarugi רופא איטלקי צעיר היה הראשון שהפסיק שיטות טיפול אלו ויצר מוסד על פי מודל של בית חולים בו החוסים קיבלו יחס הומני וטיפול סיעודי. פעולות אלו היו בהשפעה של הרפורמות ההומניטריות שהונהגו אז בפירנצה על ידי הדוכס Pietro Leopoldi . Chiarugi גם פרסם ספר בשם: On Fantasy אשר בו נעשה לראשונה ניסיון לערוך סדר בתופעות הנפשיות שהיו מוכרות באותה תקופה. Chiarugi חילק את המחלות הפסיכיאטריות ל-3 סוגים עיקריים: Dementia, Mania, Melancolia. בזאת הוא בעצם נחשב לראשון שהציג קלסיפיקציה בפסיכיאטרייה. ספרו היה בעל השפעה מועטה על הרפואה של תקופתו ובמהירה נשכח. ב-1793 Pinel רופא פריזאי בצרפת, ניתק את השרשראות והפסיק את העינויים של החוסים בשני המוסדות המפורסמים של פריס: Bicetre לגברים ו-Salpetriere לנשים. הוא הנהיג יחס אנושי וטיפול על ידי קבוצות עבודה, התעמלות, ותנאים היגייניים, תזונתיים וסיעודיים טובים. הוא גם ייסד פגישות טיפוליות בין צוות למטופלים, ויצר מחלקות שונות בין כתלי בית החולים. כמובן ששינויים אלו גרמו להטבה ניכרת במצבים של רוב המטופלים. הוא פרסם את ניסיונו בספר, ספר אשר ביחס לתקופתו כלל את המספר הגדול ביותר של תצפיות ותיאורים קליניים. בספרו הוא דוחה את הרעיונות והתיאוריות מתקופת יון העתיקה בכל הנוגע לנוזלים ואברים בגוף, לדעתו, מחלות נפש הן קומבינציה של גורמים תורשתיים ותנאי חיים קשים. הוא חילק את הפסיכיאטרייה ל-4 קבוצות של מחלות:Dementia,Idiocy, Mania, Melancolia. בספרו הוא גם מסביר כיצד יש לנהל בית חולים, וכיצד יש לארגן טיפולים יצירתיים בקבוצות עבודה. אירועים אלו מתקופתו של Pinel מכונים לעתים קרובות כמהפכה הראשונה של הפסיכיאטרייה אשר בה לראשונה הופיעה ההכרה שהפרעות התנהגות הנן מחלות, ושהחולים בהם זקוקים לטיפול. בשנים הארוכות שבאו לאחר מכן פסיכיאטרים בכל העולם עסקו בתצפיות ותיאורים מפורטים של הפרעות התנהגות בחולים שרוכזו במוסדות גדולים אשר לפי שפת העם כונו בתי משוגעים. הצורך בקלסיפיקציה של אבחנות בתקופה זו (סוף המאה הקודמת) נבע בעיקר מהשאיפה לחזות את אותם מקרים שיאפשרו שחרור מוקדם מאשפוז, ביחס למקרים שיחמירו ויזדקקו לאשפוז כרוני לכל חייהם. עובדה זו סיפקה, ועוררה סטימולציה מסוימת סביב הצורך לתאר את ההפרעות לקובצם לאבחנות שיאפשרו מעקב לאורך זמן ויאפשרו פרוגנוזה אבחנתית של אשפוז. חשיבה כזאת היא אשר לבסוף הביאה את Kreaplin הפסיכיאטר הגרמני הנודע, לפרסם את הקלסיפיקציה רבת ההשפעה שלו עם כיוון ומחשבה פרוגנוסטית (פרוגנוזה = תחזית המחלה) ברורה. Kreaplin לא היה מרוצה מריבוי האבחנות החופפות ביניהם, ומריבוי הנומקלטורה (שמות) וההגדרות שניתנו לכל אבחנה. Mania -Depression ו-Paranoia . שתי האבחנות הראשונות נחשבו לעיקריות, תחת השם:Dementia-Precox כלל את כל אותם תיאורים ואבחנות כגון:Dementia -Precox, Catatonia, Hebephrenia, ואחרי כן אפיין אותם בפרוגנוזה גרועה, כלומר, ציין שיזדקקו לאשפוז ארוך וכרוני תחת השם:Manic -Depressive, Psychosis הכליל את כל אותם הפרעות אשר מאופיינות ברמיסיה מלאה (חולפות) וחזרה לתפקוד קודם שיאפשרו שחרור מוקדם מאשפוז. Bleuler, פסיכיאטר שוויצרי של אותה תקופה פרסם ב-1911- את ספרו המפורסם:The group of Schizophrenia בפרסומו זה נתן לראשונה את השם המוכר לנו היום: סכיזופרניה, מניסוח הכותרת לספרו כבר ניתן להבין שלדעתו מדובר במגוון של מחלות ולא מחלות ולא יחידה קלינית אחת. השפעתו במובן זה הייתה בכיוון הפוך מזו של:Kreaplin במקום לנסות ולאחד קטגוריות אבחנתיות, הוא יצר הרחבה, פיצול, וטשטוש גבולות אבחנתיות. Bleuler הושפע מהפסיכואנליזה של פרויד, הוא האמין שמחלות נפשיות נוצרות כתוצאה של מנגנונים נפשיים בתגובה לדחפים שונים. גישתו והשפעתו נכרו במיוחד בארה"ב והתפתחה כאשר:Adolf Meyer הצהיר בכתביו שההפרעות הנפשיות כולן הן סה"כ התגובה של הגוף בכללותו לסה"כ המצבים בסביבה. באופן זה הפסיכיאטרייה האמריקאית של התקופה נטתה לקלסיפיקציה המבוססת על אטיולוגיה דינמית פסיכואנליטית וסוציאלית. באירופה של אותה תקופה, המגמה המשיכה להיות דסקרפטיבית (תיאורית) אמפירית, עם אוריינטציה לכיוונים פרקטיים של פרוגנוזה וטיפול. האירופאים היו ממשיכי הגישה הקרפליניאנית (Kreaplin). Schnider היה ממשיכיו של Kreaplin, הוא התעניין באיתורם סימנים קליניים אשר יהיו עיקריים ומשמעותיים ביותר כדי לאבחן סכיזופרניה. לאחר תצפיות ואיסוף נתונים בחוליו, הוא ניסח את: First Rank Symptoms המפורסמים שלו. הם היוו את הקריטריונים העיקריים אשר לדעתו צריך לאבחן בחולה כדי שיהיה ניתן לאומר עליו שהוא סובל מסכיזופרניה. סימנים אלו כללו: הלוצינציות שמיעה, שמיעת מחשבות, שידור והשתלה של מחשבות מלווה הרגשת ריקנות לנוכח שליטה מבחוץ, אשר מופיעים באופן פתאומי ללא קשר לוגי לאירועים חיצוניים בחיי החולה. שיטה אבחנתית המבוססת על איתורם של סימני מפתח תהיה דומיננטית בכל הקלסיפיקציות שיבואו בשנים שלאחר מכן. ותהווה בסיס לשיטות הקלסיפיקציה גם בימינו. ויכוחים רבים קיימים סביב הקריטריונים החשובים לאבחנה ספיציפית. כבר ב- 1911 Bleuler פרסם 4 קריטריונים לאבחון הסכיזופרניה, שהיו שונים מאד מאלו של Schnider וכללו את ארבעת ה"A" המפורסמים שלו: Autisim, Associations, Ambition ,Affect, פיתוח חשוב נוסף לקלסיפיקציה בפסיכיאטריה בא מאירופה: Jasper החדיר את הגישה של ההיררכיה אבחנתית. Jasper בנה היררכיה של אבחנות אשר בה סינדרום אחד בהיררכיה עוזר לאבחן ולהסביר את האחרים. בראש ההיררכיה של Jasper ממוקמות כל אותן הפרעות אורגניות, מתחתם באה מחלת הנפילה, אפילפסיה על סוגיה, ולאחר מכן סכיזופרניה, הפרעות אפקטיביות (מצבי רוח) ובתחתית ההיררכיה הניורוזות והפרעות האישיות למיניהן. לפי Jasper מחלות בראש ההיררכיה יכולות להכיל סימפטומים של סינדרומים הבאים מתחתיהם, לדוגמא: בהפרעות אורגניות מוצאים הלוצינציות כמו בסכיזופרניה או במאניה. אולם ההפך איננו מתקיים בהיררכיה, כלומר הפרעות מתחתית ההיררכיה לא יכללו סימפטומים של אלו מעליהם, כלומר, לא ניתן לאבחן חולה כנוירוטי אם הוא סובל מהלוצינציות שמיעה כפי שקורה בסכיזופרניה. לפני עידן התרופות בפסיכיאטרייה, פסיכיאטרים רבים טענו נגד הצורך בקלסיפיקציה של אבחנות מנטליות, העיסוק בקלסיפיקציה של אבחנות מוסיף מעט מאד מבחינה פרקטית , טענו. מערכת אבחנתית שימשה למטרות רפואה ציבורית והפניית משאבים כספיים, האבחנה החשובה ביותר של אותה תקופה היתה בין מחלות אורגניות למחלות פונקציונליות וזאת עקב הצורך בהתערבות רפואית שאינה פסיכיאטרית בהתאם לאבחנה. הצורך לאבחן בין ניורוטי ופסיכוטי בלט בתחילה בעיקר בתחום הרפואה המשפטית עקב הצורך לקבוע יכולת שיפוט ועמידה בעונש. יותר מאוחר, עם התפתחות הפסיכואנליזה שהוצגה כמתאימה במיוחד לטיפול בניורוטים. ההחלטה לפנות לטיפול כנ"ל בוססה על הבדלה בין ניורוטי לפסיכוטי ומצבים אחרים. הופעת הטיפול התרופתי בשנות ה-50- גרמה לשנוי ניכר ביחס כלפי האבחנה בפסיכיאטרייה וחידד מאד את הצורך לאבחן היטב. מחקרים רבים סביב מהימנות אבחנתית אשר המפורסם ביניהם היה זה של US UK דהיינו העובדה שבארה"ב איבחנו יותר סכיזופרנים על חשבון הפרעות אחרות הייתה בעלת השפעה מיידית על אופי הטיפול התרופתי, חולים שיכלו לקבל טיפולים מתאימים יותר למצבם הנפשי קבלו טיפול אנטי פסיכוטי לסכיזופרניה. בארה"ב, קבוצות מחקר החלו לעסוק ביסודיות בבעיה האבחנתית בפסיכיאטרייה . העיקרית והמפורסמת ביניהן השתייכה לאוניברסיטת וושינגטון. כבר בשיטות הקלסיפיקציה הראשונות של קבוצות אלו כגון: St. Louis Criteria ושל: Feighner ו- R.D.C. (Diagnostic Statistical Manual) נעשה אימוץ של החשיבה האירופאית הקלאסית , על פי הגישה של Kreaplin, Schnider, Jasper והתרחקות מהחשיבה האטיולוגית של:Bleuler ו , Meyer.. הקלסיפיקציה האבחנתית פותחה בהמשך במסגרת קריטריונים בינלאומיים ב- Diagnostic Statistical Manual D.S.M והיום D.S.M 3,4 מקבלים הכרה בינלאומית, העבודות והמחקרים עוברים ואלידציה (תקפות) על פיהם. כאשר המטרה להגדיל ככל האפשר את המהימנות והתקפות האבחנתית. האבחון נעשה על ידי הערכה של החולה לנוכח קריטריונים קבועים, מילויים ואיתורם של הקריטריונים הספציפים לאבחנה, וביטויים אצל החולה, מאפשרים לאבחנו באבחנה הספציפית הנ"ל. הקריטריונים לכל אבחנה ב DSM נקבעים על פי מחקר סטטיסטי אשר בו סימפטומים המופיעים בראש הרשימה חשובים יותר לאבחנה במובן ששכיחותם במסגרת המחלה משמעותית יותר. הגישה המנחה את החוקרים והיוצרים של DSM מסוכמת במספר קריטריונים עיקריים: 1 . Descriptive Criteria: שימוש במונחים תיאוריים בלבד וביטול כל מונח אטיולוגי, לדוגמא: ביטול המונח:Neurosis והפיכתו ל- Disorder (המונח במקורו מרמז על ניוון עצבים ולכן בעל משמעות אטיולוגית) Inclusive Criteria .2: אוסף של סימפטומים ותלונות המתאימים לאבחנה. Exclusion Criteria .3 : אותם סימנים וסימפטומים המפרידים בין אבחנה אחת לשניה, כלומר, אינם יכולים להופיע באבחנה הספיציפית המתוארת. Laboratory Studies .4 קריטריונים חשובים בעיקר לאבחנות אורגניות כגון: דמנטיה ואפילפסיה ונסיונות לאתר מחקרים ביולוגים למחלות פונקציונליות. Longitudinal Validation .5 מעקב ארוך טווח למטרות פרוגנוסטיות (התפתחות עתידנית של המחלה) ולבדיקת וואלידציה (תקפות) לאורך זמן של אבחנה.

הארוכה. נראה שהשקעת מאמץ לא קטן להקיף את הנושא ולהשיב לי. שאלה נוספת: מדוע בנסיונות לסווג את בעיות הנפש למינהם, לא מכניסים גם את האספקטיים האישיים והחברתיים המתלווים לנושאי התופעות השונות?

אבי שלום רב, מעבר למאמר המעניין והמתומצת של ד"ר פלד, אתה גם יכול לעיין בספר ICD-10 בספר זה מחולקות כל הפרעות הנפש, לפי קטגוריות שונות. בברכה, טלי פרידמן

הפניתי אליו שאלה בנוגע לאספקט החברתי, מה דעתך על כך?

ראו : http://www.mentalnet.org.il/ לקרא בתשומת לה יתרה

הבעייה היא - כיצד יכול אדם בעל סמכות משפטית , ללא כל קשר וידע בפסיכיאטריה - להחליט בסוגיית האשפוז הכפוי?! לי נראה, עד כמה שאמנם הדבר הוא כלל לא פשוט, שאין ברירה והחלטה על אשפוז כפוי יכולה להעשות רק ע"י אדם היכול להחליט, מתוך ידע בפסיכיאטריה ומתוך סמכות , כלומר - הפסיכיאטר. אלא אם כן יוכל על מקצוע חדש העוסק בסוגיות המשפטיות של מחלות ובעיות נפשיות, שכליות. כלומר יהיה "עו"ד-פסיכיאטר", או איך שתקראו לזה.

אוריאלה שלום, הבעיה היא, שבאישפוז כפוי אנו שוללים חירותו של אדם. נקודה למחשבה. עדי

לצערי לא היה לי זמן רב להיכנס לפורום לאחרונה הכתבה האחרונה על סכיזופרניה הבהירה לי שהבלגן חוגג אני מתכוון לפרסם תיקון כתבה למאמר המעוות אולי זה ישמע בעייתי אבל לאור המצב החלטתי לקחת לעצמי את הסמכות ואני מסמיך את טלי וד"ר קפלן כמוסרי אינפורמציה מהימנה מבחינה מקצועית – לא כך לגבי האחרים ההמלצה מתבצעת כהגנה על ציבור הקוראים מטעויות בברכה – ד"ר פלד

לצערי לא היה לי זמן רב להיכנס לפורום לאחרונה הכתבה האחרונה על סכיזופרניה הבהירה לי שהבלגן חוגג אני מתכוון לפרסם תיקון כתבה למאמר המעוות אולי זה ישמע בעייתי אבל לאור המצב החלטתי לקחת לעצמי את הסמכות ואני מסמיך את טלי וד"ר קפלן כמוסרי אינפורמציה מהימנה מבחינה מקצועית – לא כך לגבי האחרים ההמלצה מתבצעת כהגנה על ציבור הקוראים מטעויות בברכה – ד"ר פלד

.

איפה הכתבה? יש לכם קישור? מי כתב אותה? עפ"י איזה ביבליוגרפיה נכתב המאמר/הכתבה?

אתה גדול ההההההה.

לכבוד דר' עירית פז. שמי אבי דנון ואני מלווה בחור הסובל מסכיזופרניה .מהי דרך ההיתמודדות הטובה ביותר, מהי הדרך לנהוג עם אנשים הסובלים מסכיזופרניה?

לד"ר פלד שלום רב, התשובה שנתת תחת הכותרת "סכיזופרניה" תת כותרת "המוזר הוא עדי...." יצאה ב"כתב ראי" ולא מבינים כל כך אותה. תוכל להדפיס אותה שוב? אני גם מחכה לכתבה. עדי

אני חושבת שנסחפתי קצת בעניין הקרדיט אבל בכל אופן תודה על התשובה. אני חושבת שמי שהגה את הרעיון הוא גאון, החיבוק הזה הוא נהדר הן לילד והן להורה. ההבדל בין לפני ואחרי הוא עצום, קצת קשה לי לתאר במילים את התחושות שעוברות במהלך השעה הזו שבה מילד כועס, בועט ומשתולל ,מתגלה ילד רגוע לחלוטין. ואז אני מבינה עד כמה הילד זקוק לחיבוק,לחום,לגבולות. זו שעה שבה הילד מקבל המון ובמיוחד בזמן שהוא מרגיש וחושב דברים קשים גם על עצמו וגם על ההורה. אני מקווה שהסברתי את עצמי טוב למרות שאני לא בטוחה. בכל אופן אני מאמינה שהבנת בדיוק למה אני מתכוונת ואולי אתה תמצא את המילים המתאימות להסביר כאן בפורום את חשיבות ומשמעות החיבוק הזה. גם אני בתור אדם מבוגר לא הייתי מתנגדת לקבל חיבוק כזה.

א. יקרה, אכן, מי לא רוצה חיבוק, אפילו וירטואלי? אני חושב שהבנתי למה את מתכוונת. גם כאשר החיבוק כפוי לכאורה על הילד, הוא שונה מכל פעולה אחרת המבטאת סמכות. זוהי הפעלת סמכות ללא כעס וללא נטישה, אלא מתוך הדגשת המחויבות והאהבה. הילד יכול להרגיש את חום גופך, והחיבוק נותר בזכרונו כתחושה של קשר וביטחון. דרור

בניגוד למאמר המבלבל שהוצג בדף הפתיחה של MSN. סכיזופרניה ופיצול אישיות הן קטגוריות שונות לחלוטין. סכיזופרניה - מחלת נפש קשה, הקיימת אצל מרבית המאושפזים בבתי החולים לחולי נפש. היא קיימת באחוז קבוע באוכלוסיה ונחשבת כנובעת מגורמים ביולוגים. בעברית - שסעת. פיצול אישיות - הפרעת אישיות, הנובעת בד"כ מטראומות וגורמים התפתחותיים- סביבתיים. מאופיינת במספר "אישיויות" השוכנות אצל אותו אדם. נקראת גם"ריבוי אישיות". חבל שאנשים המחשיבים אצמם מומחים מטעים את הציבור. עירית פז פסיכולוגית קלינית

לעירית שלום, חבל רק שאת מזלזלת ידע ובניסיון של אנשים אחרים. חשבי על זה. עדי

מסכים - הטעיה ח מ ו ר ה של הציבור שוב פעם - אסור לתת לחובבנים לנהל את הפורום - ולפרסם ללא ביקורת

מסכים - הטעיה ח מ ו ר ה של הציבור שוב פעם - אסור לתת לחובבנים לנהל את הפורום - ולפרסם ללא ביקורת

כמו שתמיד אמרתי ואומר הם לא יודעים כלום הם רק סוגרים תיק.

עירית יקרה, את לגמרי צודקת. אמנם לא מצאתי את המאמר עליו את מדברת, אך השימוש במושגים לא מקצועיים ומבולבלים שגור לאחרונה גם בפי אנשי מקצוע. בלשון הדיבור נהוג לבלבל בין פיצול אישיות לבין סכיזופרניה. באותו אופן נהוג לדבר על 'תת-מודע', כמין מושג פופולרי שאין לו כל קשר למושג ה'לא-מודע' הפרוידיאני. לצערי, גם השימוש במושגים מקצועיים, כפי שלעתים נעשה בפורומים כגון זה שבו אנו נמצאים כעת, עשוי להטעות, שהרי המשתתפים בפורומים אינם אמונים על הז'רגון המקצועי והמושגים עצמם אינם אומרים להם דבר. אני מקווה שדבריך יפלו על אוזניים קשובות, ושאנשי המקצוע ימנעו משימוש במושגים מוטעים, וגם משימוש במושגים מקצועיים שלא ניתן להבינם, ויסתפקו בעצות כלליות או בהפניה למקורות מידע ולאנשי מקצוע. בברכה, דרור גרין

שלום, שמי שרון ולאחרונה עברתי מחלה קשה שגבלה בסכנת חיים - acute pancreatis ודלקת צפק (פריטוניטיס מפושטת) שנבעה ממקרו פרפורציה של החלק השני של התרסריון במהלך ביצוע בדיקת ERCP. בשלבים הקשים של המחלה היה לי דלף ריאתי ניכר שגרם לי לחוסר תפקוד נשימתי והייתי במצב של חיבור למסכת חמצן במשך כ- 10 ימים. במסגרת הטיפול השמרני שהיתי בצום במשך 10 ימים וקיבלתי טיפול אנטיביוטי שכלל בין היתר תרופות לטיפול בהפרעה הלבלבית שנוצרה. במהלך 10 הימים הראשונים שהיתי בחדר עם עוד 6 מטופלים במסגרת טיפול מוגבר בתנאים קשים של רעש, ריחות לא נעימים, צרחות , טיפולים מתמשכים שנדרשו ע"י הצוות הרפואי, מוניטורים ומכונות הנשמה מצפצפות, שמנעו ממני כמעט כל אפשרות לישון. כמובן שחלק מהפרעות השינה נבעו כמובן גם מהכאבים הנוראים שלי כתוצאה מהמחלה שטופלו בכל לילה ע"י זריקות פטידין לשריר(לעיתים פעמיים בלילה) וזריקות וולטרן. כדורי שינה מסוג בורדומין מתחת ללשון בכלל לא השפיעו עלי. בתקופה זו הרגשתי גם שהמוח במסגרת ההתמודדות עם המחלה "כבה מערכות" מסוימות בגוף ואפילו במוח ( אובדן תחושת זמן, זיכרון לטווח בינוני וארוך). לאחר 10 ימים עברתי לחדר שקט ולא נרדמתי כל הלילה כי לא הייתי רגיל להתמודד עם שקט לאחר 10 לילות עם רעש בלתי פוסק למרות טיפול בכדורי שינה חזקים כמו וואבן. כמו כן המח נכנס ל- RECOVRY והחלו לרוץ אצלי בראש מחשבות בקצב מהיר מאד כולל קפיצות גם מנושא לנושא. לאחר מכן עד סיום האישפוז במשך 3 ימים הצלחתי לישון עם כדורי שינה אבל לפרק זמן של 4 שעות כאשר יש שעה הפסקה באמצע השינה. עם חזרתי לבית לחופשת מחלה, נתקפתי בעודף אנרגיה ומרץ ולמעשה ההספק שלי מבחינה ביצועית, חשיבתית, קוגנטיבית עלה פלאים, אבל עדין נותרתי עם בעית הפרעת שינה. אני ישן בממוצע בין 3 - 4 שעות בלילה ולמעשה במידה והתעוררתי , בד"כ בין 3- 4 לפנות בוקר למרות שהלכתי לישון מאוחר (12 בלילה) , אינני מצליח להרדם שנית. בד"כ יש לי משבר עייפות באיזור הצהרים, ואז אני חוטף תנומה של שעה להמשך תיפקוד. אודה לכם אם תוכלו להתייחס לבעייתי והדרכים לטיפולה ?

שלום, שמי שרון וטרם קיבלתי התיחסות לבעיה שלי מה- 5/12. מחכה בסבלנות.

אני בת 16 וסובלת מחרדה חברתית קשה ומדיכאון וחרדות. בכל פעם שמישהו מדבר איתי ישירות, אני חשה ב"סינוור" ופורצת בחיוך בלתי נשלט. גם לא מסוגלת להביט לאדם בעיניים. האם זה מרמז על מחלת נפש?

קודם כל את בהחלט שפויה! לי יש בעיה דומה , גם אני סבלתי מחרדה חברתית ומדיכאונות. היום אני בן 25 ומתמודד עם המצב יום יום כמו כן אני נכה במידה מסויימת והייתי רוצה לדעת אם למצב הזה יש סוף ואם אפשר לנהל חיים תקינים במצב כזה הייתי רוצה לשמוע תגובות בנושא! אין פה סימן לאי שפיות אלא לבעיה שדורשת טיפול כמה שיותר מוקדם! ביי!

האינפורמציה שאת מתארת עלולה להתאים לחרדה חברתית – אין לקרא לזה מחלת נפש אבל כמובן שאי אפשר לאבחן את הבעיה רק לפי מידע מאינטרנת – מומלץ לפנות לאבחון פסיכיאטרי כי אם מדובר בחרדה חברתית יש טיפול יעיל בטוח ומהיר וחבל סתם לסבול ולהסתכן בהחמרה והסתבכויות

שלום לך רציתי להעיר ולומר שאני באותו גיל סובל מבעיה וממחלה פסיכיאטרית ואותו המצב קרה גם לי , ולאחר תקופה של בערך חודש זה עבר. אני חושב שזה חלק מבעיה ועוד משהו , יכול להיות שאת לא מודעת שיש לך את זה , אני אומר שכדאי ללכת לייעוץ ולא להתעלם.

אולי יודעים בפורום בריאות הנפש של IOL?

התגובה הזאת שייכת לאמא של.. ששאלה על האתר של פרופ' שמיר. וסליחה על הבלבול.

.

שלום רב! ראשית, אציין כי אני בחורה בת 20, הסובלת כבר שנים מתשישות כרונית. ערכתי את כל הבדיקות שאפשר בביה"ח, ולא נמצאה כל בעיה בריאותית. אציין, כי החולשה תקפה אותי בביה"ס היסודי, כשהלימודים נעשו קשים... עברתי טיפול "ביופידבק" (משוב ביולוגי), וחזרתי לעצמי, ואף יותר מכך. מאוחר יותר בתיכון, שוב, כשנעשה קשה בלימודים, תקפה אותי החולשה האיומה- עד לרגע זה. הדבר מנע ממני לגשת לבחינות בגרות, לצערי הרב. לאחרונה, קראתי בעיתון לגבי בחור שגילה באבחון נוירופסיכולוגי מיוחד, כי הוא סובל מהיפראקטיביות קלה, שמפריעה לו ללמוד. בקיצור, הבחור (שים לב, לא ילד!) קיבל טיפול תרופתי בריטאלין, וחייו השתנו מן הקצה אל הקצה... הדבר מזכיר לי את עצמי. רציתי לברר אם טיפול זה עשוי להועיל לאנשים בגילי. הערה: *סבלתי מאז ומתמיד מבעיות קשב וריכוז, אך כל עוד הצלחתי "להתמודד עם זה" ולהוציא ציונים יפים, איש לא שם לב שישנה בעיה. *גם אחי ואחותי סובלים מחוסר ריכוז- דבר המביא, כמובן (לגבי שלושתנו) לתסכול ולחוסר יכולת לתפקד. אודה לך מאוד אם תואיל לענות על שאלתי

לולה שלום תחושת "הבטן" שלך לגבי הפתרון החדש חשובה, ומהווה סיבה מספקת לבדוק את השאלה. ישנה כיום מודעות גוברת לנושא ליקויי למידה, בעיות קשב, היפראקטיביות ועוד, לא רק בקרב ילדים, אלא גם בקרב מבוגרים. ישנם מקרים שמבוגרים מטופלים בריטלין אבל צריך לבחון לעומק כל מקרה לגופו, הן ברמת הטיפול התרופתי, והן בטיפול בשיטות פסיכולוגיות. העובדה שביו פידבק עזר לך בעבר מעודדת מאוד מבחינת הסיכוי שתוכלי להיעזר בטיפול פסיכולוגי כיום כדי להתגבר על הבעיות, בשילוב או בלי שילוב תרופות. העובדה שבני משפחתך סובלים מבעיות דומות יכולה להיות קשורה, אבל לא בהכרח. יש מרכיב תורשתי בתחום זה, אבל מדובר בתופעות מורכבות שנושאות השפעות משניות שקשה להפרידן מהבעיה הראשונית. אני מציע לך לפנות לייעוץ ולבחון את השאלות באופן יסודי. ניתן לעשות אבחון ליקויי למידה דרך ניצ"ן, להיבדק אצל נוירולוג ו/או פסיכיאטר ולפנות לייעוץ פסיכולוגי בו ניתן לבחון האם רצוי להפעיל גישות קוגניטיביות (מהמשפחה של הביו-פידבק בו התנסת) או כיוון אחר. מאחר ואת נושאת את המשא הזה במשך שנים קשה לפעמים להחליט שעכשיו קמים ועושים שינוי. אולי הידיעה שמישהו עם בעיה דומה הצליח לשנות את חייו מקצה לקצה מעודדת אותך ותוכל להוות גורם מאיץ לתהליך השינוי שלך. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם רציתי לדעת איזה התנהגויות קשורות לסכיזופרניה? ממה היא נגרמת לטענת הפסיכיאטרים? וכיצד מטפלים בה? תודה אמיר

לאמיר שלום, אני לא רופאה אלא אחיינית לדוד הסובל מהמחלה. לפי מה שאני יודעת זו מחלה כרונית המטופלת באמצעות תרופות. לפעמים, כאשר החולה מפסיק לקחת את התרופות המחלה חוזרת. אצלו ההתקף מתבטא בהתנהגות פוגעת בסביבה, כגון: "חיטוי" האם ע"י שפיכת מים רותחים, השתנה על ילדים, יציאה מהבית ערום, וכו'. עדי

שטויות. גם אני אובחנתי כסיזופרן הם סתם קובעים הם בעצמם צריכים טפול תרופתי

כתבה קצרה בדרך

אחותי מטופלת מלפני שנתיים ב-zyprex לאחר 3 חודשים הפסיקה לקחת את התרופה כעת מצבה מדרדר שנית (קניות מרובות עצבנות ותוקפנות) איננו מצליחים לשכנעה לקחת את התרופה ואנו אובדי עצות היא אדם משכיל בעלת מקצוע חופשי ואנו פוחדים שתפגע לה הפרנסה והמשפחה אנא עיזרו לי מה לעשות?????????????

לחני שלום, אני יודעת שאני נשמעת כאילו קל לי להגיד, אבל נראה לי שאין מנוס מאישפוז כפוי. אף אחד לא שש לעשות זאת, שכן, זו שלילת חירותו של אדם, אבל אם הוא מהווה סכנה לעצמו או לסביבה, אין מנוס מלעשות כן.\ עדי

עדי עם כל הכבוד, היית רוצה שיאשפזו אותך אישפוז כפוי כי את קצת עצבנית ונרגעת מקניות אובססיביות? גם אם אנשים חולים, צריך להתיחס אליהם בכבוד, אישפוז כפוי עושים רק אם אדם מאבד כל רסן, ופוגע בסביבתו, או בעצמו, וגם זה רק אחרי החלטה מקצועית.

ראו : http://www.mentalnet.org.il/ לקרא בתשומת לה יתרה

חוק שמוק הרי אתם קובעים את החוקים בנושא זה השופטים אינם רופאים אז מה אתם באים מהדלת האחורית.

אני עומדת להתחיל לקחת mobemide. איזה כמויות של אבוקדו, בננת, חלב סויה, ושעועית ירוקה מותר לי לקחת? כי אילו מאכלים שנהגתי לצרוך בקביעות ובצער אני נאלצת להיפרד מהם.

.

מדוע את זקוקה לתכשיר זה? לא נהוג לתת אותו בידיוק בגלל הקושי והסכנה הדורשת דיאטה

שאלת הבהרה. לכבוד ד"ר פלד, אינני מבין את תשובתך, משום שכמה שאני יודע תרופה זו מהווה גירסה חדשה למשפחת התרופות חוסמי MAO, ואינה מצריכה כל דיאטה מיוחדת. כך לפחות נמסר לי ע"י רופאי, ובנוסף היא יעילה ביותר נגד חרדה חברתית ופוגעת הרבה פחות בתפקוד המיני מאשר SSRI וכיו"ב. בתודה, שלו.

האם יש סכנה שבני הצעיר שנישא, יוליד ילדים החולים במחלת נפש הדומה למחלתו של אחיו הבכור? (סכיזופרניה) האם יש מחקרים בנושא? האם קיימות בדיקות מעבדה מוכחות? האם ניתן למנוע מראש הולדת ילדים פגועים נפשית? כלתי ביקשה ממני חומר בנושא. היא החלה לדאוג לאחרונה. האם ניתן להפנות אותי למאמרים ומחקרים בנושא? תודההההההההההההההההההההההההההה

אמא של... כתב/ה: > > האם יש סכנה שבני הצעיר שנישא, יוליד ילדים החולים במחלת נפש > הדומה למחלתו של אחיו הבכור? (סכיזופרניה) מחקרים מראים שהסיכוי לחלות במחלה הם 1% באוכלוסייה רגילה - כאשר יש במשפחה את המחלה הסיכוי גדל ל 12% > > האם יש מחקרים בנושא? > האם קיימות בדיקות מעבדה מוכחות? לא > > האם ניתן למנוע מראש הולדת ילדים פגועים נפשית? לא > > > כלתי ביקשה ממני חומר בנושא. היא החלה לדאוג לאחרונה. > > האם ניתן להפנות אותי למאמרים ומחקרים בנושא? > ראי מעלה > תודההההההההההההההההההההההההההה

שלום רב! מאז היותי ילדה ,אני יודעת כי אבי מנהל מערכות יחסים מחוץ למסגרת הנשואין.גם אחיי מודעים לעובדה זו.במשך שנים לא נקטנו עמדה או התערבנו,כדי לא לערער את היחסים בין ההורים.כמו כן לא ידענו אים אימנו יודעת ושותקת או,לא יודעת דבר.לאחרונה קיבלה אימי מספק שיחות טלפון שספרו לה על חיו הכפולים של אבי.אימי אשה שקטה עדינה ומופנמת קבלה קשה מאוד את הידיעה.היא בקשה מאתנו ילדיה להתערב ולשוחח עים אבא על הנושא.לטענתה השיחות בניהם לא הועילו ומצוקתה הנפשית גוברת מדי יום.עלי לציין כי הורי נשואים 39 שנים אנו כולנו בוגרים ובעלי משפחות .מבחינת נקיטת עמדה כולנו לצד אמא . מה עלינו לעשות. תודה.

מה היית עושה את, לו שמעת שבעלך בוגד בך? אימך בוגרת דייה להחליט אם להמשיך לחיות במערכת הזו או לא. היא אמורה לתת לעצמה את התשובות וגם את השאלות. אף אחד , פרט ליעוץ מקצועי, אם הוא מקובל על שני הצדדים, אינו אמור ורשאי להתערב ביניהם. אם נוח להשאר עם אדם כזה, שתשאר איתו ותשלם את המחיר. אם לא נוח לה, היא בטח יודעת מה עושים.. רבים לפניה כבר עשו זאת. גם אם אני נשמעת לך נחרצת, וקשוחה, קחי בחשבון שבנושא זה או אחר, יש להחליט לכאן או לכאן, או להחליט ........שלא להחליט.....כפי שעושה אמך, ועשיתי אני, (לא בגידה, סתם אלימות ), הרבה יותר נח לקטר ולא לעשות דבר. כולם מרחמים עלינו, עוזרים לנו, וכו.. אבל... אם היא מסוגלת לקבל גבר השב מאשה אחרת, אולי זה משרת אצלה צרכים נפשיים מסויימים. מי שאינה מוכנה לכך, פשוט עושה מעשה. נשמע פשוט, ? לא ....לא פשוט, ....אני שלחתי את בעלי למכבסה, אחרי 28 שנות נישואין. וזה לא קל. אבל, כמה זמן אפשר לחיות בהשפלה? שימי עצמך במקומה ושאלי את עצמך את אותה שאלה. שאלי אותה, את אימך , מה היתה מייעצת לחברתה הטובה ביותר במקרה דומה. בהצלללללללחה

לאימא של שלום, בנות - ללכת כבר אחרי הסטירה הראשונה!!! לאף אחד לא מגיע שיבזו אותו אז - קחו את הרגלים ולכו - אחר כך זה כבר יהיה יותר ויותר קשה!!! עדי

שלום לנוי! לדעתי עליכם, הילדים, מוטלת האחריות לעשות כמה שיותר מאמצים שהוריכם ייפרדו. לאמא שלך מגיע לפתוח בחיים חדשים, אפילו אם היא כבר לא בת 20. מה שהיה - היה. אבא שלך בטח אדם מאוד מגעיל (אל תיעלבי). הוא לא שווה שיזדקנו איתו. מה דעתך? לולה

לנוי שלום, אני, בניגוד לדעתה של לולה, לא חושבת שאתם הילדים צריכים להתערב. זה רק עושה יותר נזק. ז"א אתם כן, יכולים לחוות דיעה, להקשיב ולדבר איתה, אבל לא להחליט בשבילה. זו, דעתי, בכל אופן. עדי

דנה שלום, הרבה זמן לא דיברנו, הייתי רוצה לדעת מה קורה... שלך, יוני לביא.

היי יוני, התחלתי תהליך, נראה לי בעייתי עקב מצב שלא נותן לפרט מספיק נראה אם יתקדם לכיוון שרציתי, כמו שחשבתי יש קושי בהסבר בדיעבד במצבי, צר לי שאנני יכולה להיות יותר מפורטת . דנה

דנה היקרה, אני מבין אותך מאה אחוז, את בטח שלא צריכה לפרט... אני רק רציתי לשמוע את מה שאמרת שאת עושה כבר משהו בנידון... ואני סומך עליך שזה יתקדם בדיוק איך שאת מקווה\רוצה... בחיבה רבה, יוני לביא.

לפני כשנה העיפו אותי מהאוניברסיטה בגלל שהעתקתי במבחן. המקרה הזה גרם לי להתמוטטות טוטלית ופחדתי במשך תקופה ארוכה להיות בקשר עם אנשים כי הרגשתי שאני לא שווה כלום.מה גם שלפני שהאוניברסיטה העיפה אותי המחלקה שבה למדתי דאגה להבהיר לי שאני אפס טוטלי. יותר מחצי שנה סבלתי מדיכאון וכיום אני כבר לא מדוכאת אבל עדיין לא מצליחה להרגיש טוב עם עצמי ועם מי שאני. יש לי עדיין בעיות ריכוז (שסבלתי מהן עוד לפני המקרה הנ"ל). אין לי כסף ללכת לטיפול פסיכולוגי פרטי כי אני מובטלת. מה גם שכשעבדתי לאחר סיום הלימודים לא תפקדתי ותמיד שכחתי דברים. המצב של התסכול שלי והחוסר ריכוז יכול גם לנבוע בעקבות אונס שעברתי ע"י מישהו שיצאתי איתו. ניסיתי לקחת טיפול תרופתי נגד דיכאון אבל התרופות עשו לי יותר נזק ואני לא מוכנה לחזור לקחת תרופות בעתיד. אני מרגישה טוב ביומיום - שום מחשבות על התאבדות או משהו כזה ואני גם יוצאת לבלות. אבל אני תשושה כל הזמן ולא מצליחה תמיד להתרכז. אני גם לא בטוחה שבא לי לדבר עם פסיכולוג גם אם היה לי כסף לזה. האם יש משהו אחר שאני יכולה לנסות כדי לצאת מהתהום שבה אני נמצאת ולחזור להיות בחורה שיש לה שליטה על חייה ושמחת חיים.

אין לי פתרון בשבילך שלא חשבת עליו... את כן צריכה מישהו לדבר איתו! את יכולה ללכת דרך קופת חולים (אני לא יודעת אם יש את השירות הזה בכולם) והם מפנים אותך למרפאה שתעזור לך. גם אם כיום את אומרת שאת מרגישה טוב, לאור כל הדברים שעברת, כדאי לדבר על זה...מה גם שאני חושבת שהכי טוב היה אם כל אחד היה מדבר עם פסיכולוג. זה יכול היה להיות מצב אידאלי! בקשר למה שקרה לך באוניברסיטה, לא זה מה שיקבע אם "את שווה משהו" או לא!!! לא חסר אנשים שעושים את זה, ופשוט הם לא נתפסים. לא שזה טוב! אבל אפשר להסתכל על זה כנקודת חולשה, ודברים כאלו אפשר לתקן! את אומרת שביומיום את מרגישה טוב, ומצד שני שאלת איך אפשר לצאת מהתהום! אז את לא מרגישה טוב!! אולי רק התרגלת לתהום .... כתבת שאת מובטלת, אין לי מושג למה ואני לא יכולה לשער אפילו. אבל, אם את יכולה לעשות מאמץ ולמצוא עבודה, אני בטוחה שזה עוד צעד שיכניס אותך למסלול שיוציא אותך מהתהום! מקום חדש, אנשים חדשים, אחריות, ועוד....אפילו עבודה חלקית, משהו זמני... ואם את לא מצליחה לסלוח לעצמך, אל תוציאי על זה יותר אנרגיה, ותחשבי איך ממשיכים מכאן, מה לעשות כדי שזה לא יקרה שוב. וכשתהיי במצב טוב, אולי יתברר לך שכבר סלחת.... אם זה עוזר- אז אני סולחת לך :)

מישהו יכול להגיד לי בשביל מה חיים???? ואם לא רוצים לחיות , אז ?????

עדנה, חיים, כי החיים יפים עם הבעיות. עדי

אין לי מושג!!! אני שואלת בדיוק את אותה השאלה, וקוויתי שאקח משהו מהתשובות שתקבלי. הסיבה היחידה שאני עדיין כאן, היא המשפחה. אני לא יכולה לעשות להם את זה, ועל דעת עצמי ללכת ולהשאיר אותם מאחור עם כל הסבל. מספיק גם ככה קשה בעולם הזה, אז אני לא רוצה להעמיס עליהם. נכון שאז בסופו של דבר אני ממשיכה לסבול, אבל אני מנסה בכוח למצוא את הדברים הקטנים שיעשו לי טוב ביומיום, ואם לא לי, אז אולי לעשות טוב לאחרים. אני יודעת שזה לא מספיק! הרי אני ממשיכה לשאול את עצמי שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב......... האמת ? מה שאני באמת מקווה ? שיום אחד פתאום יגיע איזה משהו, איזה מצב מסויים או דבר מסויים שיראה לי שהיה שווה לחכות! אז אני פשוט תופסת חזק עם השיניים כדי לא ליפול, ומחכה............ הרעיון זה גם לא לחכות למשיח (מי זה בכלל?.....) ולעשות משהו בנידון. מצחיק אותי לראות את הדברים שאני כותבת. הלוואי שהיתי מאמינה בזה כל היום וכל הימים. היום במקרה אני במצב רוח טוב. אבל ברגע שתרגישי שזהו! תכתבי שוב! קודם! אין לך מה להפסיד..... (והלוואי שגם אני יעשה ככה.... מסופקני.)

בשאלה הזו עוסקים כולם, יש ספרי מחשבה יהודיים רבים שעוסקים בשאלה הזו, ואת מתפרצת לדלת פתוחה. כל אחד מנסה למצוא טעם בחיים, מה יצא אם לא תרצי לחיות? תתאבדי? תכנסי לדיכאון? מה שאני מציעה לך זה לברר את זה עוד בפורום אחר לפני פורום פסיכיאטריה, יש סימינרים מיוחדים בנושא, ואי אנסה לברר כתובות, הסימינרים מיועדים לאנשים חילוניים, שמנסים לברר מה תכלית האדם. בסימינרים האלה שמנוהלים ע"י יהודים דתיים (ולא כתות אחרות למיניהן) את מגיעה למקום שבו את מקבלת אירוח מלא למספר ימים,במחיר סמלי, יש הרבה שיחות , הרצאות, בפורמים גדולים, וקטנים יותר, יש אוזן קשבת, ויש מי שיענה, והכי חשוב, אלה אנשים חכמים מאוד, ועוד אנשים ששאלו פעם את השאלה הזו. הסימינרים האלה מנוהלים ע"י "ערכים" ואחפש לך את מספר הטלפון שלהם, כי הין לי לידי ואני לא זוכרת בע"פ. את לא צריכה להתלבש כמו דוסית שם, את יכולה לבוא עם בגדים רגילים 0לא פרובוקטיבים) אם את לובשת מכנסיים ארוכות אף אחד לא יגיד לך כלום. את גם לא צריכה לחזור הביתה דתיה, אבל ללא ספק תחזרי חכמה יותר. אני מודעת מראש לגל של תגובות שליליות שתשובתי תגרור, אבל מראש אני אומרת לכל המלעיזים - תנסו גם אתם. אחר כך תלעיזו.

שלום לך גמ... אף אני שואל את עצמי יום יום את השאלה הזו ואני יכול רק לקוות באמת כמו שתיארת שיגיע הרגע שבו אגיד שהיה שווה לחכות ! בינתיים תחזיקי מעמד כרגע בשביל המשפחה שלך ובעתיד אני מקווה שיבואו גם דברים אחרים...ביי

עדנה שלום, אני יוצא מנקודת הנחה כי כתבת את שאלתך ברצינות, והיא אכן קשורה יותר לתחום הפילוסופיה והמוסר. בשאלתך, שנראית לכאורה פרובקטיבית, טמונות אחת הדילמות האנושיות הגדולות ביותר והיא שאלת משמעות החיים. כל הדתות הגדולות, הן במערב - קרי היהדות, הנצרות והאיסלם, והן התורות הרוחניות של המזרח, יוצאות מנקודת הנחה שיש אלוהים כי אחרת קיומו של האדם הופך להיות אבסורדי ושאלתך הופכת רלוונטית מאי פעם. יחד עם זאת אנסה לענות לשאלתך ממקום מעט אחר. בתכנית מאוד מעניינת שראיתי בערוץ שמונה (ערוץ המדע בכבלים) על חוויות שלאחר המוות, כלומר אלה ש-"מתו" מוות קליני וראו אור גדול ומנהרה וכל זה, חזרו רבים מהמשתתפים על מאפיינים דומים המשותפים לחוויותיהם של כל אלו שעברו חוויה מסוג זה. היא סיפרו שהם פגשו יישות, לפעמים אדם מוכר או דמות דתית (ישו, מוחמד, בודהא וכו') לפעמים רק אור גדול - ואותה יישות סקרה איתם את חייהם עלי אדמות. הסקירה, כך מספרים אלו ש-"חזרו" משם, נעשית ללא שיפוט, כעס או שליליות, והיישות סוקרת את חייו של הנפטר או הנפטרת לפי שלושה מאפיינים, וכאן אני מגיע לשאלתך, עדנה. על פי אותה תכנית בערוץ שמונה, שלושת המאפיינים הם: אהבה, מימוש העצמי ומה נתת לעולם. היות ואין משמעות אוניברסלית אחת לחיים, כלומר אין משמעות אחת ש-"תדבר" אל כולם, אנחנו יוצרים בעצמנו את המשמעות עבורה אנו חיים. אנו מוצאים אהבה, שהיא על פי המיסטיקה והדתות הגדולות "חזות הכל" ומה ש-"מחבר בין כל החלקיקים ביקום", ובאהבה אנחנו נותנים מעצמנו ומקבלים את האחר. המימוש העצמי, קרי הגשמת הייעוד, היא נקודה סבוכה מעט יותר להבהרה. באופן כוללני מאוד, תוך שימוש לצערי ב-"סיסמאות" רוחניות, הגשמת הייעוד ומימוש העצמי נעשים באמצעות הרגשות. את או אתה מרגישים מה טוב לנו, מה עושה לנו הרגשה טובה ומה אנחנו נהנים ואוהבים לעשות. ההתמקדות בעשייה שאנו אוהבים לעשות ונהנים ממנה - גורמת לפעולה להפוך לאישית - היא עושה לנו טוב באופן אישי. כשמשהו עושה לנו מאוד טוב הוא נהיה חשוב עבורנו - הוא הופך להיות בעל משמעות. (בדיוק אגב כמו עם דברים רעים שנותנים לנו הרגשה רעה ולכן המשמעות שהם נותנים לחיינו היא שלילית) הדרך להגשמת הייעוד או המימוש העצמי היא אם כך התמקדות במה עושה לנו באופן אישי הרגשה טובה. אולם למרת שזה נשמע קל, מדובר במסע פנימי אל תוך מה שאנחנו מרגישים באמת ומה אנחנו רוצים באמת ומה באמת עושה לנו טוב. המסע הפנימי אל תוך מה שאנחנו מרגישים נקרא לפעמים בסלנג "מודעות עצמית" והמשמעות היא להיות מודעים למה שאנחנו מרגישים בזמן שאנחנו עושים דברים, ולא רק לחשוב עליהם. המאפיין השלישי הוא מה נתת לעולם. זהו מאפיין הבודק עד כמה את כבן אדם נתת מעצמך לאחרים. הסיבה על פי המיסטיקה לפרמטר הזה דווקא, נעוצה באמונה הרוחנית שנתינה אמיתית לאחר או לאחרים נותנת לך סיפוק אמיתי ו-"אנרגיה" רוחנית" בחזרה. זו הסיבה שנתינה ומצוות הצדקה חשובים כ"כ בכל הדתות. יש לזה גם סיבה מיסטית עמוקה, אבל אין זה הזמן והמקום לפרטם. יורשה לי להזכיר בנקודה זו אמרה חכמה שקראתי באיזשהוא ספר: "חלומותיך אינם צריכים להיות גדולים, מספיק שהם שלך" בנקודה זו עדנה, עלייך לשאול את עצמך מה את אוהבת ומה עושה לך טוב. כדי להתמקדבצורה טובה יותר, אני ממליץ להתמקד במה היית רוצה ברגע זה, מה היה עושה לך טוב ברגע זה ומה את אוהבת ברגע זה. ההתמקדות ברגע זה עוזרת לנו להימנע מהתיסכול של לחשוב מה עושה לנו טוב "בחיים" באופן כללי וחוסר היכולת שלנו לדעת מה יהיה בעתיד. אם תעשי מה שטוב לך, וכדי לדעת מה עושה לך טוב את צריכה להתמקד ברגשותייך שלך, יהיו לך חיים טובים ומהם תצמח המשמעות. המשמעות אינה עומדת בזכות עצמה אלא נובעת מתוך משהו שעושה לנו טוב (או רע במקביל). חשוב לזכור כי אחרים אינם יכולים לדעת מה טוב לך, וזאת משום שהם אינם יודעים איך את באמת מרגישה - רק את יודעת. אז תעשי רק מה שטוב לך ותמצאי משמעות. גשם

שלום רב, אני חסרת אונים! מה עליי לעשות עם ילד בן 5 אשר בורחת לו צואה בעת שהותו בגן הילדים. בעת החופשות בבית כשכל תשומת הלב מופנת אליו לא בורח לו בכלל בלילה הוא עם טיטול. בבדיקות אצל הרופאים נטען כי אין כל בעייה פסיולוגית- הסוגרים תקינים. והבעיה היא פסיכולוגית. הייתי איתו במספר שיחות עם פסיכולוג והוא אמר לי שעליי להיות תקיפה עם הילד ולהגיד לו שזה אסור ואני לא מרשה אבל......ללא הועיל. פסיכולוג מטעם העיריה לא נראית לי אפשרות מתאימה בשל תהורים הארוכים וחוסר תשומת הלב. אני מוכנה לנסות כל טיפול - הומאופטי או כל אחד אחר - רק שהבעייה תפטר. מה שמטריד אותי יותר מכל הוא שכעת הילד נעשה אפאתי ובכלל לא אכפת לו כשבורחת לו צואה כשבעבר הוא היה מתבייש ומסתייג. כיום הוא הפך לאדיש לעניין והגננת היא שמפנה את תשומת ליבו לריח ומתקשרת אליי לבוא ולהחליף לו. אודה לכם על תשובה . גלי

לגלי שלום. בריחת צואה בגיל כזה ולאחר ששוללים כל סיבה פיזיולוגית- הינה אכן אמירה רגשית וביטוי לקושי. ממכתבך קצת קשה לענות לך. אולי תוסיפי פרטים. למשל: האם הילד נגמל לחלוטין ופתאום צצה הבעיה? כיצד הוא מתפקד על הציר החברתי? האם יש לו התפרצויות זעם? האם הוא בן יחיד? האם אתם עדיין בטיפול אצל הפסיכולוג? תודה. רוית.

רוית ניסן שלום רב הילד הוא ילד יחיד כאשר אביו נישא בשנית ונולדה לזוג בת. באמא חיה עם חבר שהילד מאוד אוהב אפילו יותר מאביו הביולוגי עסוק בחייו האישיים ואינו מתייחס כלל לילד - בעיקר לא רגשית. הילד אף פעם לא נגמל מהטלת צואה אלא רק משתן. יש התפרצויות זעם בבקרים בהגעה לגן לעיתים אך כשלוקחים אותו הביתה הוא מספר כמה נהנה שם. יש בעיות של גבולות הן בבית והן בגן מפטפט המון נקלע למריבות לעיתים. הטיפול אצל הפסיכולוג לא עזר ולכן הופסק. יש לו חברים בגן אבל ההורים לא תמיד מעוניינים להפגישם איתו אחה"צ בשל בעיות ההתנהגות שלו. הילד מבחינת אישיות הוא ילד טוב חמוד וחייכן באופן כללי. אשמח על תשובתך

האם מי מכם יודע את כתובת האתר באינטרנט של "הפורום הארצי למשפחות פגועי נפש" בראשותו של פרופ. אלי שמיר??????????????

שלום רב, האם את מתכוונת לאתר של "בנפשנו"? תקלידי במנועי החיפוש בעברית "בנפשנו" ותקבלי את האתר שלהם. אבל אולי זה לא מה שאת מחפשת... בכל אופן, בהצלחה, טלי פרידמן

שם האתר: הפורום הארצי למשפחות נפגעי נפש, בראשותו של פרופ. אלי שמיר.

שוב בעניין התקפי זעם- אני באמת אף פעם לא הבנתי את ההגיון של השיטה הזו. מישהו מוכן להסביר לי? אני מאוד ספקטית לפי התיאורים , כי להחזיק בחור בן 3 שמשתולל במשך שעה שלמה זה טירוף בעיני. יש לי עוד דברים לעשות בחיים חוץ מלהחזיק אותו!

שירה יקרה, כפי שהצעתי, כדאי לקרוא על זה בספר של חיים עומר. את אומרת שיש לך דברים אחרים לעשות. על זה בדיוק מדובר. באמצעות ענישה או שליחת הילד לחדרו, מוותרים ההורים למעשה על הנוכחות ההורית שלהם, ומסמנים לילד שהם נעדרים מחייו. חיבוק הדוב, למרות שהוא נראה קיצוני ואלים, מבטא גם התעקשות על גבולות ברורים, אבל גם על נוכחות הורית פעילה הנובעת מאהבה ומתשומת לב. לא מדובר כאן באורח חיים, אלא בנקיטת צעד חריף לזמן קצר. לעתים מספיק לעשות זאת שלוש או ארבע פעמים כדי לקבל תוצאה. אם הבעייה אכן חריפה, נראה לי שכדאי לנסות זאת. בהצלחה, דרור גרין

צריך לאהוב לאהוב והרבה סבללללללללנות

לשירה שלום. אני חשה שאת מאוד במצוקה מהתקפי הזעם מצד אחד. מן הצד השני מאוד קשה לך עם העצות שלנו ושל שאר המשתתפים. אולי ננסה להבין בדרך קצת שונה. אולי תנסי לספר לנו מה את עושה בזמן של התקף כזה? כיצד את נוהגת? האם יש מישהו נוסף בבית שיכול אולי לסייע לך בזמנים שזה קורה? כיצד מסתיים ההתקף- האם מעצמו, או שמא את נוקטת בפתרונות מסויימים? האם זה קורה רק בבית, או גם בגן? פתרונות התנהגותיים כפי שהצענו וכפי שחיים עומר תאר בסיפרו אינם מתאימים לכל אחד והם עשויים להיות קשים ליישום כאשר לצד ההתנהגות אותה רוצים לשנות מתקיימים רגשות עזים, כגון: אשמה, כעס וכד'. במקרים הללו נדרשת תמיכה רגשית הן של גורם טיפולי והן של הסביבה. כך כותב גם חיים עומר בסיפרו. נשמע כאילו את מאוד בודדה בהתמודדות עם התקפי הזעם הללו. נסי להשיב על שאלותי ואת יכולה גם לטלפן אלי אם את רוצה- ואולי כך אוכל להבין טוב יותר. מספר הטלפון הנייד שלי מופיע בלחיצה על שמי. בברכה. רוית.

ואני מצטרף לראיה המפוכחת של רוית. פתרונות ותיאוריות טיפוליות הם רעיונות כלליים, ויש ליישם אותם באופן שונה בכל מקרה, בהתאם למצב המיוחד. קשה למצוא פתרונות מושלמים בספרים, וחשוב להתייעץ באיש מקצוע במקרים של מבוכה וחוסר אונים. דרור

יש לי בקשה קצת חריגה: אני כותב שיר, ואני צריך בשבילו מונחים "גבוהים" מעולם הפסיכולוגיה לדברים יומיומיים. אם יש לכם רעיונות (אהבה - נברוזה רגשית וקיבעון אובססיווי במושא, לדוגמא), אנא השיבו לי. אני גם מחפש מושגים מתחומים אחרים (התרגשות - הפרעות קצב ופעילות קרדיולוגית א-סימטרית המשולבת בחוסר ספיקה של חמצן בכלי הדם?), כך שמי שיכול לעזור, מוזמן.

אין לי מושגים בשבילך, אבל בטוח שבספריות לא חסר חומר בנושא ובטח יש גם הגדרות. בספריות של אוניברסיטאות יש המון ספרים על זה, והכניסה ללא שום בעייה. (לפחות באוניברסיטה העברית בירושלים) בהצלחה בשירים :)

אצל הבן שלי התגלה עובדן רציני של אמייל בשיניים הקידמיות העליונות ובאחריות התחתונות . לאחר התייעצות עם כמה רופאי שיניים הועלה החשד שבני מקיא בכדי לרזות(בני שמנמן) שאלתי אותו לגבי העניין וגם רופא השיניים המטפל שאל אך הוא מכחיש בכל תוקף. שאלתי היא מה עושים במצב הנתון איך אוכל להגיע אליו ושכנעו לפחות לפנות לעזרה כלשהיא מחכה לתשובתכם ב.

לב. שלום, לדעתי, אין לך מה לשכנע ועלייך להפעיל סמכות הורית. טלי בוודאי תעזור לך. עדי

ב' שלום רב, לא הזכרת כמה דברים חשובים: בן כמה בנך? האם יש שוני בהתנהגות שלו בזמן האחרון? האם הוא מסתגר דקות ארוכות בשירותים או בחדרו? איך הוא אוכל, והאם היה לו שינוי בהרגלי תזונה לאחרונה? לעיתים בעיות בשיניים עשויות לנבוע גם ממקורות פנימיים, ותמיד צריך לזכור זאת. אם תפרטי יותר לגבי בנך, אישיותו והרגליו, אנסה להמשיך ולעזור. בברכה, טלי פרידמן

אם לכל אלה שמקיאים בצורה רצונית היתה התפוררות של השיניים, היית רואה מחזות מזעזעים ברחובות. ואם הוא מקיא, למה רק לו מתפוררות השיניים? קודם תבדקו , אם הוא מצחצח שיניים, איך התזונה שלו? איך נראות השיניים אצל כולכם? האם הוא אוהב ממתקים? (אם הוא שמנמן, סביר שכן). למה לחפש הפרעות נפשיות?

רוז, צריך בהחלט לבדוק את כל האספקטים, אבל הם פנו לכאן, וכאן מתמקדים בהפרעות נפשיות. עדי

לפני כשבועיים מישהי אלמונית רשמה לי שיש לה פסיכולוג מדהים באזור רחובות אבל לא אמרה מי אשמח מאוד אם תאמר לי מי ואם לא אולי מישהו אחר מכיר פסיכולוג טוב באזור רחובות ??? תודה

מימי שלום אני מכיר פסיכולוגית מצויינת בגדרה. אם זה רלוונטי כיתבי אלי לכתובת הדואר האלקטרוני ואמסור לך את הפרטים [email protected] בברכה ד"ר אורן קפלן

מימי, כתבתי לך על פסיכיאטר מדהים שנמצא ברחובות. אם את מעוניינת לדעת פרטים שלחי לי כתובת דואר אלקטרוני ואכתוב לך את שמו ומס' הטלפון שלו. הרופא הזה הוא גם פסיכיאטר וגם פסיכואנליטיקאי . יכולת ההזדהות שלו,ההבנה,הקליטה והכל הם פשוט מדהימים. אגב, אם מותר לי לשבח כאן בפורום אז דר' קפלן ניחן גם הוא בתכונות אלו.

" שמרי נפשך כוחך שמרי , שמרי נפשך, שמרי חייך, בינתך, שמרי חייך, מקיר נופל, מגג נדלק, מצל חושך, מאבן קלע, מסכין, מצפורנים. שמרי נפשך מן השורף, מן החותך, מן הסמוך כמו עפר וכמו שמים, מן הדומם, מן המחכה והמושך והממית כמי באר ואש כירים. נפשך שמרי ובינתך, שיער ראשך, עורך שמרי, שמרי נפשך, שמרי חייך." (נתן אלתרמן כתב לבתו תרצה אתר, לפני שהתאבדה....)

ל-X שלום, אם הבן אדם עצמו לא רוצה לעזור לעצמו, בוודאי אחרים אינם יכולים לעזור לו. עדי

העזרה חייבת להיות באשפוז כפוי

לדרור ורווית שלום רב, הרשו לי לחלוק עליכם. קראתי את הספר הנ"ל של המחבר חיים עומר, ומבלי לפגוע בכבודו ובזכויותיו, אני לא מקבלת את הגישה שלו. אני חושבת שהילד צריך לתת כבוד להורים, אבל הילד ילמד לתת כבוד מזה שהוא יראה שהם נותנים כבוד. חשבתם על זה? הוא אומר למשל, גם בספר וגם בראיון שנערך עימו, שאם הילד מסתגר במשך שעות, ההורים צריכים לפתוח לו את הדלת בכוח ולדרוש ממנו הסברים. אם ההורים שלי היו עושים לי את זה, זה היה מוריד מערכם בעיניי. חומר למחשבה עדי

עדי יקרה, הביקורת שלך כלפי הספר דומה לביקורות אחרות שנשמעו נגדו, ועם חלקן אני מסכים (וכאן אני חייב להודות שאני תרגמתי את הספר לעברית וערכתי אותו). עם זאת, הגישה של חיים עומר מופנית למקרים קיצוניים, ולא להתייחסות יומיומית. כמו-כן הוא אינו מזלזל בכבוד הילד. להיפך. גם כאשר מדובר בהפעלת כוח ליצירת גבולות ברורים, תמיד מוצע לילד לחתום (בכתב או בעל-פה) על הסכם חדש עם הוריו, שמכבד את זכויותיו ואת גבולותיו. אני חושב שגם שמי שאינו מסכים עם מסקנותיו של הספר יכול ללמוד ממנו משהו, ולהשתמש בזה לצרכיו. חיים עומר הוא אחד הפסיכולוגים המבריקים והחכמים בארץ, והרעיונות שלו, גם אם לא מסכימים אתם, תמיד מעוררים למחשבה. שלך, דרור

עדי, ואם היית מנסה לקפוץ מהחלון ומצליחה האם גם אז ערכם של הורייך היה יורד או שכבר לא היה מה לעשות. כל מקרה לגופו. ואם הילד מסתגר שעות בחדרו זה צריך להדליק נורה אדומה להוריו ולא להניח לו.

לאלמונית שלום, תלוי איך ההורים מגדלים את הילד, לדעתי. אני, באופן אישי, גדלתי בבית שבו השיתוף והאחווה (גם אם היו ויכוחים) ומתן הכבוד האחד לשני, היו ה"מפתחות". אם וכאשר ההורים חושדים במשהו, עדיף שיפנו לאנשי מקצוע. זו דעתי האישית בכל אופן. עדי

מאז היותי ילדה קטנה מאוד הייתי הולכת לאיבוד וסובלת מתחושה של דיסאורינטציה טוטאלית , גם כיום אני יכולה ללכת לאיבוד ממש בשכונה שלי . הבעיה מאוד מטרידה ומעיקה תחושת חוסר האונים היא עצומה. אני כיום בת 26 ולא סובלת מבעיות בריאותיות מיוחדות. תחושת דיסהאורינטציה ממש מזכירה לי סימפטומים מוקדמים של מחלת האלצהיימר יום אחד אני מוצאת את דרכי ולמחרת אין לי מושג היכן אני נמצאת. יש לציין כי בילדותי לא זחלתי אלא נגררתי על הישבן לכל מקום. א.האם קיימת דוקומנטציה רפואית על דיסלקציה כזאת? (אני מכנה זאת דיסלקציה היות והקשיים הם איומים ואין לי שום בעיה מוחית או קוגניטיבית אחרת). ב. האם ניתן לטפל בבעיה זו אפילו בשלב כה מאוחר כשלי? אודה על תשובתכם.

נעמה שלום במידה ולא אובחנת עד היום אני ממליץ לך לפנות לניצ"ן ולבקש איבחון. זו בעיה שצריכה להיבדק בכלים מתאימים, וניצ"ן מאפשר איבחון גם של מבוגרים וממליץ על אפשרויות טיפול. במידה ואין מדובר בבעיה של דיסלקציה או ליקוי למידה אחר הם יאמרו לך לאיזה כיוון אפשר או רצוי להמשיך. בברכה ד"ר אורן קפלן

נעמה שלום, אני מבינה ש"שאלת" את המונח "דיסלקציה" כדי לתאר את הקושי שלך. ברור שלמונח דיסלקציה אין קשר לבעיה שאת מתארת. (דיסלקציה=ליקוי בקריאה). באשר לשאלתך, יש אפשרות לאבחן את הקושי שאת מדברת עליו , ושבעצם את עצמך הגדרת כקושי בראיה מרחבית/ התמצאות מרחבית. ראשית אני ממליצה לך על בדיקת ראיה מקיפה, הכוללת ראיית עומק (וראיה תלת-מימדית). בנוסף, בעקבות אבחון דידקטי, כפי שהציע לך ד"ר אורן קפלן, ניתן לעזור לך ע"י תכנית להקניית אסטרטגיות להתמודדות. ולבסוף שאלה - האם קושי זה בא לידי ביטוי גם בתחומים נוספים? לימודיים לדוגמא? בהצלחה, מירי.

שלום- אני מצטרפת לדעתה של מירי, הסמפטומים שאת מתארת אכן נראים קשוריםיותר לבעיות התמצאות במרחב. איני מצטרפת להמלצה לפנות לניצן- האבחון שם מכוון לקשיים בסביבה לימודית. בכל שאלה לגבי לקות בתפקוד קוגניטיבי- כלומר, תהליכים שונים שעושה המח-זכרון, תפיסה ועיבוד של גרויים מהסביבה, תהליכי חשיבה ועוד- כדאי לפנות לאבחון נוירופסיכולוגי. אבחון כזה נערך במקומות שונים בארץ כדוגמת מכון רקאנטי בת"א ובחיפה, מרפאת זכרון בביה"ח רמבם בחיפה, בבי"ח איכילוב בת"א ובעוד מקומות. בהצלחה.

בני בן 14 - גיל ההתבגרות .... הוא חכם נבון ודי מצליח מדי פעם הוא משנן שאין טעם לחייו כי בעצם מה משמעות החיים ? לא בהכרח כי רע לו... הוא אומר שאין שום דבר המפריע לו . הוא פשוט לא מוצא את הטעם והסיבה לחיות וטוען שאינו רוצה לחיות. הוא לא נראה מדוכא והוא גם די פעיל. אולם הערות כאלה מאוד מפחידות אותי וקשה להכנס לשאלה הפילוסופית הזו למה בעצם חיים??? איך אפשר להסביר לו? ועד כמה אני צריכה לחשוש מהערות אלו ולא להגיד פעם שהכתובת הייתה על הקיר???? הוא טוען שאין לו אומץ לעשות את מה שהוא מאיים , אבל בכל זאת...???

אלה יקרה, לפי התיאור שלך, מדובר בנער בריא בגיל ההתבגרות, הדן בינו לבין עצמו בשאלות קיומיות. המחשבות אודות משמעות החיים והמוות, והמחשבות על התאבדות, עשויות להיות שכיחות למדי בגיל הזה, מבלי להצביע על נטיות אובדניות. עם זאת, אני מבין את החשש שלך. לעתים אנחנו קוראים על התאבדות של בני-נוער, ועל סימני האזהרה והבקשות הסמויות שלהם לעזרה. זה עשוי לקרות גם לאלו שנראים בריאים ושמחים בחלקם. לכן החשש שלך מוצדק, וטוב שאת מקדישה לכך תשומת-לב. אינך יכולה, כמובן, ללחוץ עליו בנושא הזה ולעורר בו פחדים, אבל כדאי שתהיי קשובה, שתנסי להתקרב אליו ולשוחח אתו על הנושא, כדי שתוכלי לעמוד על סימני מצוקה בזמן התהוותם. ברגע זה נראה לי שהקושי שלך גדול משלו, ולא קשה להבין אותך. אם את מרגישה שקשה לקבל עצה ועזרה מרחוק, ממי שאינו מכיר את בנך ואינו יכול לקבל תמונה מלאה של המצב, את יכולה לפנות לקבלת יעוץ מקצועי, כדי לחלוק את חששותיך עם איש מקצוע ולקבל הכוונה מדויקת יותר. את יכולה להמשיך ולהתייעץ אתנו כאן, או לפנות אלי באמצעות דואר אלקטרוני. בברכה, דרור גרין

הייתי מעוניינת להמשיך לקבל עצה , שאל שאלות מכוונות בבקשה.

אני אבא גאה גאה בבני על הישגיו וכישוריו. וגם בני מידי פעם מעלה שאלות אלו לדעתי צריך להתעלם אם רואים שהוא מתפקד כרגיל..... בני לעומת זאת מידי פעם אין לו "כח" ללכת לבית ספר חוג או כל מיני פעולות יומיומיות שגרתיות הוא סבל בעבר מקשיים חברתיים והתגבר יפה וכעת לא בדיוק ברור מצבו היות וממאן לדבר קשה לדובב אותו. מה עושים????