פורום פסיכולוגיה קלינית

בניגוד למאמר המבלבל שהוצג בדף הפתיחה של MSN. סכיזופרניה ופיצול אישיות הן קטגוריות שונות לחלוטין. סכיזופרניה - מחלת נפש קשה, הקיימת אצל מרבית המאושפזים בבתי החולים לחולי נפש. היא קיימת באחוז קבוע באוכלוסיה ונחשבת כנובעת מגורמים ביולוגים. בעברית - שסעת. פיצול אישיות - הפרעת אישיות, הנובעת בד"כ מטראומות וגורמים התפתחותיים- סביבתיים. מאופיינת במספר "אישיויות" השוכנות אצל אותו אדם. נקראת גם"ריבוי אישיות". חבל שאנשים המחשיבים אצמם מומחים מטעים את הציבור. עירית פז פסיכולוגית קלינית

לעירית שלום, חבל רק שאת מזלזלת ידע ובניסיון של אנשים אחרים. חשבי על זה. עדי

מסכים - הטעיה ח מ ו ר ה של הציבור שוב פעם - אסור לתת לחובבנים לנהל את הפורום - ולפרסם ללא ביקורת

מסכים - הטעיה ח מ ו ר ה של הציבור שוב פעם - אסור לתת לחובבנים לנהל את הפורום - ולפרסם ללא ביקורת

כמו שתמיד אמרתי ואומר הם לא יודעים כלום הם רק סוגרים תיק.

עירית יקרה, את לגמרי צודקת. אמנם לא מצאתי את המאמר עליו את מדברת, אך השימוש במושגים לא מקצועיים ומבולבלים שגור לאחרונה גם בפי אנשי מקצוע. בלשון הדיבור נהוג לבלבל בין פיצול אישיות לבין סכיזופרניה. באותו אופן נהוג לדבר על 'תת-מודע', כמין מושג פופולרי שאין לו כל קשר למושג ה'לא-מודע' הפרוידיאני. לצערי, גם השימוש במושגים מקצועיים, כפי שלעתים נעשה בפורומים כגון זה שבו אנו נמצאים כעת, עשוי להטעות, שהרי המשתתפים בפורומים אינם אמונים על הז'רגון המקצועי והמושגים עצמם אינם אומרים להם דבר. אני מקווה שדבריך יפלו על אוזניים קשובות, ושאנשי המקצוע ימנעו משימוש במושגים מוטעים, וגם משימוש במושגים מקצועיים שלא ניתן להבינם, ויסתפקו בעצות כלליות או בהפניה למקורות מידע ולאנשי מקצוע. בברכה, דרור גרין

שלום, שמי שרון ולאחרונה עברתי מחלה קשה שגבלה בסכנת חיים - acute pancreatis ודלקת צפק (פריטוניטיס מפושטת) שנבעה ממקרו פרפורציה של החלק השני של התרסריון במהלך ביצוע בדיקת ERCP. בשלבים הקשים של המחלה היה לי דלף ריאתי ניכר שגרם לי לחוסר תפקוד נשימתי והייתי במצב של חיבור למסכת חמצן במשך כ- 10 ימים. במסגרת הטיפול השמרני שהיתי בצום במשך 10 ימים וקיבלתי טיפול אנטיביוטי שכלל בין היתר תרופות לטיפול בהפרעה הלבלבית שנוצרה. במהלך 10 הימים הראשונים שהיתי בחדר עם עוד 6 מטופלים במסגרת טיפול מוגבר בתנאים קשים של רעש, ריחות לא נעימים, צרחות , טיפולים מתמשכים שנדרשו ע"י הצוות הרפואי, מוניטורים ומכונות הנשמה מצפצפות, שמנעו ממני כמעט כל אפשרות לישון. כמובן שחלק מהפרעות השינה נבעו כמובן גם מהכאבים הנוראים שלי כתוצאה מהמחלה שטופלו בכל לילה ע"י זריקות פטידין לשריר(לעיתים פעמיים בלילה) וזריקות וולטרן. כדורי שינה מסוג בורדומין מתחת ללשון בכלל לא השפיעו עלי. בתקופה זו הרגשתי גם שהמוח במסגרת ההתמודדות עם המחלה "כבה מערכות" מסוימות בגוף ואפילו במוח ( אובדן תחושת זמן, זיכרון לטווח בינוני וארוך). לאחר 10 ימים עברתי לחדר שקט ולא נרדמתי כל הלילה כי לא הייתי רגיל להתמודד עם שקט לאחר 10 לילות עם רעש בלתי פוסק למרות טיפול בכדורי שינה חזקים כמו וואבן. כמו כן המח נכנס ל- RECOVRY והחלו לרוץ אצלי בראש מחשבות בקצב מהיר מאד כולל קפיצות גם מנושא לנושא. לאחר מכן עד סיום האישפוז במשך 3 ימים הצלחתי לישון עם כדורי שינה אבל לפרק זמן של 4 שעות כאשר יש שעה הפסקה באמצע השינה. עם חזרתי לבית לחופשת מחלה, נתקפתי בעודף אנרגיה ומרץ ולמעשה ההספק שלי מבחינה ביצועית, חשיבתית, קוגנטיבית עלה פלאים, אבל עדין נותרתי עם בעית הפרעת שינה. אני ישן בממוצע בין 3 - 4 שעות בלילה ולמעשה במידה והתעוררתי , בד"כ בין 3- 4 לפנות בוקר למרות שהלכתי לישון מאוחר (12 בלילה) , אינני מצליח להרדם שנית. בד"כ יש לי משבר עייפות באיזור הצהרים, ואז אני חוטף תנומה של שעה להמשך תיפקוד. אודה לכם אם תוכלו להתייחס לבעייתי והדרכים לטיפולה ?

שלום, שמי שרון וטרם קיבלתי התיחסות לבעיה שלי מה- 5/12. מחכה בסבלנות.

אני בת 16 וסובלת מחרדה חברתית קשה ומדיכאון וחרדות. בכל פעם שמישהו מדבר איתי ישירות, אני חשה ב"סינוור" ופורצת בחיוך בלתי נשלט. גם לא מסוגלת להביט לאדם בעיניים. האם זה מרמז על מחלת נפש?

קודם כל את בהחלט שפויה! לי יש בעיה דומה , גם אני סבלתי מחרדה חברתית ומדיכאונות. היום אני בן 25 ומתמודד עם המצב יום יום כמו כן אני נכה במידה מסויימת והייתי רוצה לדעת אם למצב הזה יש סוף ואם אפשר לנהל חיים תקינים במצב כזה הייתי רוצה לשמוע תגובות בנושא! אין פה סימן לאי שפיות אלא לבעיה שדורשת טיפול כמה שיותר מוקדם! ביי!

האינפורמציה שאת מתארת עלולה להתאים לחרדה חברתית – אין לקרא לזה מחלת נפש אבל כמובן שאי אפשר לאבחן את הבעיה רק לפי מידע מאינטרנת – מומלץ לפנות לאבחון פסיכיאטרי כי אם מדובר בחרדה חברתית יש טיפול יעיל בטוח ומהיר וחבל סתם לסבול ולהסתכן בהחמרה והסתבכויות

שלום לך רציתי להעיר ולומר שאני באותו גיל סובל מבעיה וממחלה פסיכיאטרית ואותו המצב קרה גם לי , ולאחר תקופה של בערך חודש זה עבר. אני חושב שזה חלק מבעיה ועוד משהו , יכול להיות שאת לא מודעת שיש לך את זה , אני אומר שכדאי ללכת לייעוץ ולא להתעלם.

אולי יודעים בפורום בריאות הנפש של IOL?

התגובה הזאת שייכת לאמא של.. ששאלה על האתר של פרופ' שמיר. וסליחה על הבלבול.

.

שלום רב! ראשית, אציין כי אני בחורה בת 20, הסובלת כבר שנים מתשישות כרונית. ערכתי את כל הבדיקות שאפשר בביה"ח, ולא נמצאה כל בעיה בריאותית. אציין, כי החולשה תקפה אותי בביה"ס היסודי, כשהלימודים נעשו קשים... עברתי טיפול "ביופידבק" (משוב ביולוגי), וחזרתי לעצמי, ואף יותר מכך. מאוחר יותר בתיכון, שוב, כשנעשה קשה בלימודים, תקפה אותי החולשה האיומה- עד לרגע זה. הדבר מנע ממני לגשת לבחינות בגרות, לצערי הרב. לאחרונה, קראתי בעיתון לגבי בחור שגילה באבחון נוירופסיכולוגי מיוחד, כי הוא סובל מהיפראקטיביות קלה, שמפריעה לו ללמוד. בקיצור, הבחור (שים לב, לא ילד!) קיבל טיפול תרופתי בריטאלין, וחייו השתנו מן הקצה אל הקצה... הדבר מזכיר לי את עצמי. רציתי לברר אם טיפול זה עשוי להועיל לאנשים בגילי. הערה: *סבלתי מאז ומתמיד מבעיות קשב וריכוז, אך כל עוד הצלחתי "להתמודד עם זה" ולהוציא ציונים יפים, איש לא שם לב שישנה בעיה. *גם אחי ואחותי סובלים מחוסר ריכוז- דבר המביא, כמובן (לגבי שלושתנו) לתסכול ולחוסר יכולת לתפקד. אודה לך מאוד אם תואיל לענות על שאלתי

לולה שלום תחושת "הבטן" שלך לגבי הפתרון החדש חשובה, ומהווה סיבה מספקת לבדוק את השאלה. ישנה כיום מודעות גוברת לנושא ליקויי למידה, בעיות קשב, היפראקטיביות ועוד, לא רק בקרב ילדים, אלא גם בקרב מבוגרים. ישנם מקרים שמבוגרים מטופלים בריטלין אבל צריך לבחון לעומק כל מקרה לגופו, הן ברמת הטיפול התרופתי, והן בטיפול בשיטות פסיכולוגיות. העובדה שביו פידבק עזר לך בעבר מעודדת מאוד מבחינת הסיכוי שתוכלי להיעזר בטיפול פסיכולוגי כיום כדי להתגבר על הבעיות, בשילוב או בלי שילוב תרופות. העובדה שבני משפחתך סובלים מבעיות דומות יכולה להיות קשורה, אבל לא בהכרח. יש מרכיב תורשתי בתחום זה, אבל מדובר בתופעות מורכבות שנושאות השפעות משניות שקשה להפרידן מהבעיה הראשונית. אני מציע לך לפנות לייעוץ ולבחון את השאלות באופן יסודי. ניתן לעשות אבחון ליקויי למידה דרך ניצ"ן, להיבדק אצל נוירולוג ו/או פסיכיאטר ולפנות לייעוץ פסיכולוגי בו ניתן לבחון האם רצוי להפעיל גישות קוגניטיביות (מהמשפחה של הביו-פידבק בו התנסת) או כיוון אחר. מאחר ואת נושאת את המשא הזה במשך שנים קשה לפעמים להחליט שעכשיו קמים ועושים שינוי. אולי הידיעה שמישהו עם בעיה דומה הצליח לשנות את חייו מקצה לקצה מעודדת אותך ותוכל להוות גורם מאיץ לתהליך השינוי שלך. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם רציתי לדעת איזה התנהגויות קשורות לסכיזופרניה? ממה היא נגרמת לטענת הפסיכיאטרים? וכיצד מטפלים בה? תודה אמיר

לאמיר שלום, אני לא רופאה אלא אחיינית לדוד הסובל מהמחלה. לפי מה שאני יודעת זו מחלה כרונית המטופלת באמצעות תרופות. לפעמים, כאשר החולה מפסיק לקחת את התרופות המחלה חוזרת. אצלו ההתקף מתבטא בהתנהגות פוגעת בסביבה, כגון: "חיטוי" האם ע"י שפיכת מים רותחים, השתנה על ילדים, יציאה מהבית ערום, וכו'. עדי

שטויות. גם אני אובחנתי כסיזופרן הם סתם קובעים הם בעצמם צריכים טפול תרופתי

כתבה קצרה בדרך

אחותי מטופלת מלפני שנתיים ב-zyprex לאחר 3 חודשים הפסיקה לקחת את התרופה כעת מצבה מדרדר שנית (קניות מרובות עצבנות ותוקפנות) איננו מצליחים לשכנעה לקחת את התרופה ואנו אובדי עצות היא אדם משכיל בעלת מקצוע חופשי ואנו פוחדים שתפגע לה הפרנסה והמשפחה אנא עיזרו לי מה לעשות?????????????

לחני שלום, אני יודעת שאני נשמעת כאילו קל לי להגיד, אבל נראה לי שאין מנוס מאישפוז כפוי. אף אחד לא שש לעשות זאת, שכן, זו שלילת חירותו של אדם, אבל אם הוא מהווה סכנה לעצמו או לסביבה, אין מנוס מלעשות כן.\ עדי

עדי עם כל הכבוד, היית רוצה שיאשפזו אותך אישפוז כפוי כי את קצת עצבנית ונרגעת מקניות אובססיביות? גם אם אנשים חולים, צריך להתיחס אליהם בכבוד, אישפוז כפוי עושים רק אם אדם מאבד כל רסן, ופוגע בסביבתו, או בעצמו, וגם זה רק אחרי החלטה מקצועית.

ראו : http://www.mentalnet.org.il/ לקרא בתשומת לה יתרה

חוק שמוק הרי אתם קובעים את החוקים בנושא זה השופטים אינם רופאים אז מה אתם באים מהדלת האחורית.

אני עומדת להתחיל לקחת mobemide. איזה כמויות של אבוקדו, בננת, חלב סויה, ושעועית ירוקה מותר לי לקחת? כי אילו מאכלים שנהגתי לצרוך בקביעות ובצער אני נאלצת להיפרד מהם.

.

מדוע את זקוקה לתכשיר זה? לא נהוג לתת אותו בידיוק בגלל הקושי והסכנה הדורשת דיאטה

שאלת הבהרה. לכבוד ד"ר פלד, אינני מבין את תשובתך, משום שכמה שאני יודע תרופה זו מהווה גירסה חדשה למשפחת התרופות חוסמי MAO, ואינה מצריכה כל דיאטה מיוחדת. כך לפחות נמסר לי ע"י רופאי, ובנוסף היא יעילה ביותר נגד חרדה חברתית ופוגעת הרבה פחות בתפקוד המיני מאשר SSRI וכיו"ב. בתודה, שלו.

האם יש סכנה שבני הצעיר שנישא, יוליד ילדים החולים במחלת נפש הדומה למחלתו של אחיו הבכור? (סכיזופרניה) האם יש מחקרים בנושא? האם קיימות בדיקות מעבדה מוכחות? האם ניתן למנוע מראש הולדת ילדים פגועים נפשית? כלתי ביקשה ממני חומר בנושא. היא החלה לדאוג לאחרונה. האם ניתן להפנות אותי למאמרים ומחקרים בנושא? תודההההההההההההההההההההההההההה

אמא של... כתב/ה: > > האם יש סכנה שבני הצעיר שנישא, יוליד ילדים החולים במחלת נפש > הדומה למחלתו של אחיו הבכור? (סכיזופרניה) מחקרים מראים שהסיכוי לחלות במחלה הם 1% באוכלוסייה רגילה - כאשר יש במשפחה את המחלה הסיכוי גדל ל 12% > > האם יש מחקרים בנושא? > האם קיימות בדיקות מעבדה מוכחות? לא > > האם ניתן למנוע מראש הולדת ילדים פגועים נפשית? לא > > > כלתי ביקשה ממני חומר בנושא. היא החלה לדאוג לאחרונה. > > האם ניתן להפנות אותי למאמרים ומחקרים בנושא? > ראי מעלה > תודההההההההההההההההההההההההההה

שלום רב! מאז היותי ילדה ,אני יודעת כי אבי מנהל מערכות יחסים מחוץ למסגרת הנשואין.גם אחיי מודעים לעובדה זו.במשך שנים לא נקטנו עמדה או התערבנו,כדי לא לערער את היחסים בין ההורים.כמו כן לא ידענו אים אימנו יודעת ושותקת או,לא יודעת דבר.לאחרונה קיבלה אימי מספק שיחות טלפון שספרו לה על חיו הכפולים של אבי.אימי אשה שקטה עדינה ומופנמת קבלה קשה מאוד את הידיעה.היא בקשה מאתנו ילדיה להתערב ולשוחח עים אבא על הנושא.לטענתה השיחות בניהם לא הועילו ומצוקתה הנפשית גוברת מדי יום.עלי לציין כי הורי נשואים 39 שנים אנו כולנו בוגרים ובעלי משפחות .מבחינת נקיטת עמדה כולנו לצד אמא . מה עלינו לעשות. תודה.

מה היית עושה את, לו שמעת שבעלך בוגד בך? אימך בוגרת דייה להחליט אם להמשיך לחיות במערכת הזו או לא. היא אמורה לתת לעצמה את התשובות וגם את השאלות. אף אחד , פרט ליעוץ מקצועי, אם הוא מקובל על שני הצדדים, אינו אמור ורשאי להתערב ביניהם. אם נוח להשאר עם אדם כזה, שתשאר איתו ותשלם את המחיר. אם לא נוח לה, היא בטח יודעת מה עושים.. רבים לפניה כבר עשו זאת. גם אם אני נשמעת לך נחרצת, וקשוחה, קחי בחשבון שבנושא זה או אחר, יש להחליט לכאן או לכאן, או להחליט ........שלא להחליט.....כפי שעושה אמך, ועשיתי אני, (לא בגידה, סתם אלימות ), הרבה יותר נח לקטר ולא לעשות דבר. כולם מרחמים עלינו, עוזרים לנו, וכו.. אבל... אם היא מסוגלת לקבל גבר השב מאשה אחרת, אולי זה משרת אצלה צרכים נפשיים מסויימים. מי שאינה מוכנה לכך, פשוט עושה מעשה. נשמע פשוט, ? לא ....לא פשוט, ....אני שלחתי את בעלי למכבסה, אחרי 28 שנות נישואין. וזה לא קל. אבל, כמה זמן אפשר לחיות בהשפלה? שימי עצמך במקומה ושאלי את עצמך את אותה שאלה. שאלי אותה, את אימך , מה היתה מייעצת לחברתה הטובה ביותר במקרה דומה. בהצלללללללחה

לאימא של שלום, בנות - ללכת כבר אחרי הסטירה הראשונה!!! לאף אחד לא מגיע שיבזו אותו אז - קחו את הרגלים ולכו - אחר כך זה כבר יהיה יותר ויותר קשה!!! עדי

שלום לנוי! לדעתי עליכם, הילדים, מוטלת האחריות לעשות כמה שיותר מאמצים שהוריכם ייפרדו. לאמא שלך מגיע לפתוח בחיים חדשים, אפילו אם היא כבר לא בת 20. מה שהיה - היה. אבא שלך בטח אדם מאוד מגעיל (אל תיעלבי). הוא לא שווה שיזדקנו איתו. מה דעתך? לולה

לנוי שלום, אני, בניגוד לדעתה של לולה, לא חושבת שאתם הילדים צריכים להתערב. זה רק עושה יותר נזק. ז"א אתם כן, יכולים לחוות דיעה, להקשיב ולדבר איתה, אבל לא להחליט בשבילה. זו, דעתי, בכל אופן. עדי

דנה שלום, הרבה זמן לא דיברנו, הייתי רוצה לדעת מה קורה... שלך, יוני לביא.

היי יוני, התחלתי תהליך, נראה לי בעייתי עקב מצב שלא נותן לפרט מספיק נראה אם יתקדם לכיוון שרציתי, כמו שחשבתי יש קושי בהסבר בדיעבד במצבי, צר לי שאנני יכולה להיות יותר מפורטת . דנה

דנה היקרה, אני מבין אותך מאה אחוז, את בטח שלא צריכה לפרט... אני רק רציתי לשמוע את מה שאמרת שאת עושה כבר משהו בנידון... ואני סומך עליך שזה יתקדם בדיוק איך שאת מקווה\רוצה... בחיבה רבה, יוני לביא.

לפני כשנה העיפו אותי מהאוניברסיטה בגלל שהעתקתי במבחן. המקרה הזה גרם לי להתמוטטות טוטלית ופחדתי במשך תקופה ארוכה להיות בקשר עם אנשים כי הרגשתי שאני לא שווה כלום.מה גם שלפני שהאוניברסיטה העיפה אותי המחלקה שבה למדתי דאגה להבהיר לי שאני אפס טוטלי. יותר מחצי שנה סבלתי מדיכאון וכיום אני כבר לא מדוכאת אבל עדיין לא מצליחה להרגיש טוב עם עצמי ועם מי שאני. יש לי עדיין בעיות ריכוז (שסבלתי מהן עוד לפני המקרה הנ"ל). אין לי כסף ללכת לטיפול פסיכולוגי פרטי כי אני מובטלת. מה גם שכשעבדתי לאחר סיום הלימודים לא תפקדתי ותמיד שכחתי דברים. המצב של התסכול שלי והחוסר ריכוז יכול גם לנבוע בעקבות אונס שעברתי ע"י מישהו שיצאתי איתו. ניסיתי לקחת טיפול תרופתי נגד דיכאון אבל התרופות עשו לי יותר נזק ואני לא מוכנה לחזור לקחת תרופות בעתיד. אני מרגישה טוב ביומיום - שום מחשבות על התאבדות או משהו כזה ואני גם יוצאת לבלות. אבל אני תשושה כל הזמן ולא מצליחה תמיד להתרכז. אני גם לא בטוחה שבא לי לדבר עם פסיכולוג גם אם היה לי כסף לזה. האם יש משהו אחר שאני יכולה לנסות כדי לצאת מהתהום שבה אני נמצאת ולחזור להיות בחורה שיש לה שליטה על חייה ושמחת חיים.

אין לי פתרון בשבילך שלא חשבת עליו... את כן צריכה מישהו לדבר איתו! את יכולה ללכת דרך קופת חולים (אני לא יודעת אם יש את השירות הזה בכולם) והם מפנים אותך למרפאה שתעזור לך. גם אם כיום את אומרת שאת מרגישה טוב, לאור כל הדברים שעברת, כדאי לדבר על זה...מה גם שאני חושבת שהכי טוב היה אם כל אחד היה מדבר עם פסיכולוג. זה יכול היה להיות מצב אידאלי! בקשר למה שקרה לך באוניברסיטה, לא זה מה שיקבע אם "את שווה משהו" או לא!!! לא חסר אנשים שעושים את זה, ופשוט הם לא נתפסים. לא שזה טוב! אבל אפשר להסתכל על זה כנקודת חולשה, ודברים כאלו אפשר לתקן! את אומרת שביומיום את מרגישה טוב, ומצד שני שאלת איך אפשר לצאת מהתהום! אז את לא מרגישה טוב!! אולי רק התרגלת לתהום .... כתבת שאת מובטלת, אין לי מושג למה ואני לא יכולה לשער אפילו. אבל, אם את יכולה לעשות מאמץ ולמצוא עבודה, אני בטוחה שזה עוד צעד שיכניס אותך למסלול שיוציא אותך מהתהום! מקום חדש, אנשים חדשים, אחריות, ועוד....אפילו עבודה חלקית, משהו זמני... ואם את לא מצליחה לסלוח לעצמך, אל תוציאי על זה יותר אנרגיה, ותחשבי איך ממשיכים מכאן, מה לעשות כדי שזה לא יקרה שוב. וכשתהיי במצב טוב, אולי יתברר לך שכבר סלחת.... אם זה עוזר- אז אני סולחת לך :)

מישהו יכול להגיד לי בשביל מה חיים???? ואם לא רוצים לחיות , אז ?????

עדנה, חיים, כי החיים יפים עם הבעיות. עדי

אין לי מושג!!! אני שואלת בדיוק את אותה השאלה, וקוויתי שאקח משהו מהתשובות שתקבלי. הסיבה היחידה שאני עדיין כאן, היא המשפחה. אני לא יכולה לעשות להם את זה, ועל דעת עצמי ללכת ולהשאיר אותם מאחור עם כל הסבל. מספיק גם ככה קשה בעולם הזה, אז אני לא רוצה להעמיס עליהם. נכון שאז בסופו של דבר אני ממשיכה לסבול, אבל אני מנסה בכוח למצוא את הדברים הקטנים שיעשו לי טוב ביומיום, ואם לא לי, אז אולי לעשות טוב לאחרים. אני יודעת שזה לא מספיק! הרי אני ממשיכה לשאול את עצמי שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב......... האמת ? מה שאני באמת מקווה ? שיום אחד פתאום יגיע איזה משהו, איזה מצב מסויים או דבר מסויים שיראה לי שהיה שווה לחכות! אז אני פשוט תופסת חזק עם השיניים כדי לא ליפול, ומחכה............ הרעיון זה גם לא לחכות למשיח (מי זה בכלל?.....) ולעשות משהו בנידון. מצחיק אותי לראות את הדברים שאני כותבת. הלוואי שהיתי מאמינה בזה כל היום וכל הימים. היום במקרה אני במצב רוח טוב. אבל ברגע שתרגישי שזהו! תכתבי שוב! קודם! אין לך מה להפסיד..... (והלוואי שגם אני יעשה ככה.... מסופקני.)

בשאלה הזו עוסקים כולם, יש ספרי מחשבה יהודיים רבים שעוסקים בשאלה הזו, ואת מתפרצת לדלת פתוחה. כל אחד מנסה למצוא טעם בחיים, מה יצא אם לא תרצי לחיות? תתאבדי? תכנסי לדיכאון? מה שאני מציעה לך זה לברר את זה עוד בפורום אחר לפני פורום פסיכיאטריה, יש סימינרים מיוחדים בנושא, ואי אנסה לברר כתובות, הסימינרים מיועדים לאנשים חילוניים, שמנסים לברר מה תכלית האדם. בסימינרים האלה שמנוהלים ע"י יהודים דתיים (ולא כתות אחרות למיניהן) את מגיעה למקום שבו את מקבלת אירוח מלא למספר ימים,במחיר סמלי, יש הרבה שיחות , הרצאות, בפורמים גדולים, וקטנים יותר, יש אוזן קשבת, ויש מי שיענה, והכי חשוב, אלה אנשים חכמים מאוד, ועוד אנשים ששאלו פעם את השאלה הזו. הסימינרים האלה מנוהלים ע"י "ערכים" ואחפש לך את מספר הטלפון שלהם, כי הין לי לידי ואני לא זוכרת בע"פ. את לא צריכה להתלבש כמו דוסית שם, את יכולה לבוא עם בגדים רגילים 0לא פרובוקטיבים) אם את לובשת מכנסיים ארוכות אף אחד לא יגיד לך כלום. את גם לא צריכה לחזור הביתה דתיה, אבל ללא ספק תחזרי חכמה יותר. אני מודעת מראש לגל של תגובות שליליות שתשובתי תגרור, אבל מראש אני אומרת לכל המלעיזים - תנסו גם אתם. אחר כך תלעיזו.

שלום לך גמ... אף אני שואל את עצמי יום יום את השאלה הזו ואני יכול רק לקוות באמת כמו שתיארת שיגיע הרגע שבו אגיד שהיה שווה לחכות ! בינתיים תחזיקי מעמד כרגע בשביל המשפחה שלך ובעתיד אני מקווה שיבואו גם דברים אחרים...ביי

עדנה שלום, אני יוצא מנקודת הנחה כי כתבת את שאלתך ברצינות, והיא אכן קשורה יותר לתחום הפילוסופיה והמוסר. בשאלתך, שנראית לכאורה פרובקטיבית, טמונות אחת הדילמות האנושיות הגדולות ביותר והיא שאלת משמעות החיים. כל הדתות הגדולות, הן במערב - קרי היהדות, הנצרות והאיסלם, והן התורות הרוחניות של המזרח, יוצאות מנקודת הנחה שיש אלוהים כי אחרת קיומו של האדם הופך להיות אבסורדי ושאלתך הופכת רלוונטית מאי פעם. יחד עם זאת אנסה לענות לשאלתך ממקום מעט אחר. בתכנית מאוד מעניינת שראיתי בערוץ שמונה (ערוץ המדע בכבלים) על חוויות שלאחר המוות, כלומר אלה ש-"מתו" מוות קליני וראו אור גדול ומנהרה וכל זה, חזרו רבים מהמשתתפים על מאפיינים דומים המשותפים לחוויותיהם של כל אלו שעברו חוויה מסוג זה. היא סיפרו שהם פגשו יישות, לפעמים אדם מוכר או דמות דתית (ישו, מוחמד, בודהא וכו') לפעמים רק אור גדול - ואותה יישות סקרה איתם את חייהם עלי אדמות. הסקירה, כך מספרים אלו ש-"חזרו" משם, נעשית ללא שיפוט, כעס או שליליות, והיישות סוקרת את חייו של הנפטר או הנפטרת לפי שלושה מאפיינים, וכאן אני מגיע לשאלתך, עדנה. על פי אותה תכנית בערוץ שמונה, שלושת המאפיינים הם: אהבה, מימוש העצמי ומה נתת לעולם. היות ואין משמעות אוניברסלית אחת לחיים, כלומר אין משמעות אחת ש-"תדבר" אל כולם, אנחנו יוצרים בעצמנו את המשמעות עבורה אנו חיים. אנו מוצאים אהבה, שהיא על פי המיסטיקה והדתות הגדולות "חזות הכל" ומה ש-"מחבר בין כל החלקיקים ביקום", ובאהבה אנחנו נותנים מעצמנו ומקבלים את האחר. המימוש העצמי, קרי הגשמת הייעוד, היא נקודה סבוכה מעט יותר להבהרה. באופן כוללני מאוד, תוך שימוש לצערי ב-"סיסמאות" רוחניות, הגשמת הייעוד ומימוש העצמי נעשים באמצעות הרגשות. את או אתה מרגישים מה טוב לנו, מה עושה לנו הרגשה טובה ומה אנחנו נהנים ואוהבים לעשות. ההתמקדות בעשייה שאנו אוהבים לעשות ונהנים ממנה - גורמת לפעולה להפוך לאישית - היא עושה לנו טוב באופן אישי. כשמשהו עושה לנו מאוד טוב הוא נהיה חשוב עבורנו - הוא הופך להיות בעל משמעות. (בדיוק אגב כמו עם דברים רעים שנותנים לנו הרגשה רעה ולכן המשמעות שהם נותנים לחיינו היא שלילית) הדרך להגשמת הייעוד או המימוש העצמי היא אם כך התמקדות במה עושה לנו באופן אישי הרגשה טובה. אולם למרת שזה נשמע קל, מדובר במסע פנימי אל תוך מה שאנחנו מרגישים באמת ומה אנחנו רוצים באמת ומה באמת עושה לנו טוב. המסע הפנימי אל תוך מה שאנחנו מרגישים נקרא לפעמים בסלנג "מודעות עצמית" והמשמעות היא להיות מודעים למה שאנחנו מרגישים בזמן שאנחנו עושים דברים, ולא רק לחשוב עליהם. המאפיין השלישי הוא מה נתת לעולם. זהו מאפיין הבודק עד כמה את כבן אדם נתת מעצמך לאחרים. הסיבה על פי המיסטיקה לפרמטר הזה דווקא, נעוצה באמונה הרוחנית שנתינה אמיתית לאחר או לאחרים נותנת לך סיפוק אמיתי ו-"אנרגיה" רוחנית" בחזרה. זו הסיבה שנתינה ומצוות הצדקה חשובים כ"כ בכל הדתות. יש לזה גם סיבה מיסטית עמוקה, אבל אין זה הזמן והמקום לפרטם. יורשה לי להזכיר בנקודה זו אמרה חכמה שקראתי באיזשהוא ספר: "חלומותיך אינם צריכים להיות גדולים, מספיק שהם שלך" בנקודה זו עדנה, עלייך לשאול את עצמך מה את אוהבת ומה עושה לך טוב. כדי להתמקדבצורה טובה יותר, אני ממליץ להתמקד במה היית רוצה ברגע זה, מה היה עושה לך טוב ברגע זה ומה את אוהבת ברגע זה. ההתמקדות ברגע זה עוזרת לנו להימנע מהתיסכול של לחשוב מה עושה לנו טוב "בחיים" באופן כללי וחוסר היכולת שלנו לדעת מה יהיה בעתיד. אם תעשי מה שטוב לך, וכדי לדעת מה עושה לך טוב את צריכה להתמקד ברגשותייך שלך, יהיו לך חיים טובים ומהם תצמח המשמעות. המשמעות אינה עומדת בזכות עצמה אלא נובעת מתוך משהו שעושה לנו טוב (או רע במקביל). חשוב לזכור כי אחרים אינם יכולים לדעת מה טוב לך, וזאת משום שהם אינם יודעים איך את באמת מרגישה - רק את יודעת. אז תעשי רק מה שטוב לך ותמצאי משמעות. גשם

שלום רב, אני חסרת אונים! מה עליי לעשות עם ילד בן 5 אשר בורחת לו צואה בעת שהותו בגן הילדים. בעת החופשות בבית כשכל תשומת הלב מופנת אליו לא בורח לו בכלל בלילה הוא עם טיטול. בבדיקות אצל הרופאים נטען כי אין כל בעייה פסיולוגית- הסוגרים תקינים. והבעיה היא פסיכולוגית. הייתי איתו במספר שיחות עם פסיכולוג והוא אמר לי שעליי להיות תקיפה עם הילד ולהגיד לו שזה אסור ואני לא מרשה אבל......ללא הועיל. פסיכולוג מטעם העיריה לא נראית לי אפשרות מתאימה בשל תהורים הארוכים וחוסר תשומת הלב. אני מוכנה לנסות כל טיפול - הומאופטי או כל אחד אחר - רק שהבעייה תפטר. מה שמטריד אותי יותר מכל הוא שכעת הילד נעשה אפאתי ובכלל לא אכפת לו כשבורחת לו צואה כשבעבר הוא היה מתבייש ומסתייג. כיום הוא הפך לאדיש לעניין והגננת היא שמפנה את תשומת ליבו לריח ומתקשרת אליי לבוא ולהחליף לו. אודה לכם על תשובה . גלי

לגלי שלום. בריחת צואה בגיל כזה ולאחר ששוללים כל סיבה פיזיולוגית- הינה אכן אמירה רגשית וביטוי לקושי. ממכתבך קצת קשה לענות לך. אולי תוסיפי פרטים. למשל: האם הילד נגמל לחלוטין ופתאום צצה הבעיה? כיצד הוא מתפקד על הציר החברתי? האם יש לו התפרצויות זעם? האם הוא בן יחיד? האם אתם עדיין בטיפול אצל הפסיכולוג? תודה. רוית.

רוית ניסן שלום רב הילד הוא ילד יחיד כאשר אביו נישא בשנית ונולדה לזוג בת. באמא חיה עם חבר שהילד מאוד אוהב אפילו יותר מאביו הביולוגי עסוק בחייו האישיים ואינו מתייחס כלל לילד - בעיקר לא רגשית. הילד אף פעם לא נגמל מהטלת צואה אלא רק משתן. יש התפרצויות זעם בבקרים בהגעה לגן לעיתים אך כשלוקחים אותו הביתה הוא מספר כמה נהנה שם. יש בעיות של גבולות הן בבית והן בגן מפטפט המון נקלע למריבות לעיתים. הטיפול אצל הפסיכולוג לא עזר ולכן הופסק. יש לו חברים בגן אבל ההורים לא תמיד מעוניינים להפגישם איתו אחה"צ בשל בעיות ההתנהגות שלו. הילד מבחינת אישיות הוא ילד טוב חמוד וחייכן באופן כללי. אשמח על תשובתך

האם מי מכם יודע את כתובת האתר באינטרנט של "הפורום הארצי למשפחות פגועי נפש" בראשותו של פרופ. אלי שמיר??????????????

שלום רב, האם את מתכוונת לאתר של "בנפשנו"? תקלידי במנועי החיפוש בעברית "בנפשנו" ותקבלי את האתר שלהם. אבל אולי זה לא מה שאת מחפשת... בכל אופן, בהצלחה, טלי פרידמן

שם האתר: הפורום הארצי למשפחות נפגעי נפש, בראשותו של פרופ. אלי שמיר.

שוב בעניין התקפי זעם- אני באמת אף פעם לא הבנתי את ההגיון של השיטה הזו. מישהו מוכן להסביר לי? אני מאוד ספקטית לפי התיאורים , כי להחזיק בחור בן 3 שמשתולל במשך שעה שלמה זה טירוף בעיני. יש לי עוד דברים לעשות בחיים חוץ מלהחזיק אותו!

שירה יקרה, כפי שהצעתי, כדאי לקרוא על זה בספר של חיים עומר. את אומרת שיש לך דברים אחרים לעשות. על זה בדיוק מדובר. באמצעות ענישה או שליחת הילד לחדרו, מוותרים ההורים למעשה על הנוכחות ההורית שלהם, ומסמנים לילד שהם נעדרים מחייו. חיבוק הדוב, למרות שהוא נראה קיצוני ואלים, מבטא גם התעקשות על גבולות ברורים, אבל גם על נוכחות הורית פעילה הנובעת מאהבה ומתשומת לב. לא מדובר כאן באורח חיים, אלא בנקיטת צעד חריף לזמן קצר. לעתים מספיק לעשות זאת שלוש או ארבע פעמים כדי לקבל תוצאה. אם הבעייה אכן חריפה, נראה לי שכדאי לנסות זאת. בהצלחה, דרור גרין

צריך לאהוב לאהוב והרבה סבללללללללנות

לשירה שלום. אני חשה שאת מאוד במצוקה מהתקפי הזעם מצד אחד. מן הצד השני מאוד קשה לך עם העצות שלנו ושל שאר המשתתפים. אולי ננסה להבין בדרך קצת שונה. אולי תנסי לספר לנו מה את עושה בזמן של התקף כזה? כיצד את נוהגת? האם יש מישהו נוסף בבית שיכול אולי לסייע לך בזמנים שזה קורה? כיצד מסתיים ההתקף- האם מעצמו, או שמא את נוקטת בפתרונות מסויימים? האם זה קורה רק בבית, או גם בגן? פתרונות התנהגותיים כפי שהצענו וכפי שחיים עומר תאר בסיפרו אינם מתאימים לכל אחד והם עשויים להיות קשים ליישום כאשר לצד ההתנהגות אותה רוצים לשנות מתקיימים רגשות עזים, כגון: אשמה, כעס וכד'. במקרים הללו נדרשת תמיכה רגשית הן של גורם טיפולי והן של הסביבה. כך כותב גם חיים עומר בסיפרו. נשמע כאילו את מאוד בודדה בהתמודדות עם התקפי הזעם הללו. נסי להשיב על שאלותי ואת יכולה גם לטלפן אלי אם את רוצה- ואולי כך אוכל להבין טוב יותר. מספר הטלפון הנייד שלי מופיע בלחיצה על שמי. בברכה. רוית.

ואני מצטרף לראיה המפוכחת של רוית. פתרונות ותיאוריות טיפוליות הם רעיונות כלליים, ויש ליישם אותם באופן שונה בכל מקרה, בהתאם למצב המיוחד. קשה למצוא פתרונות מושלמים בספרים, וחשוב להתייעץ באיש מקצוע במקרים של מבוכה וחוסר אונים. דרור

יש לי בקשה קצת חריגה: אני כותב שיר, ואני צריך בשבילו מונחים "גבוהים" מעולם הפסיכולוגיה לדברים יומיומיים. אם יש לכם רעיונות (אהבה - נברוזה רגשית וקיבעון אובססיווי במושא, לדוגמא), אנא השיבו לי. אני גם מחפש מושגים מתחומים אחרים (התרגשות - הפרעות קצב ופעילות קרדיולוגית א-סימטרית המשולבת בחוסר ספיקה של חמצן בכלי הדם?), כך שמי שיכול לעזור, מוזמן.

אין לי מושגים בשבילך, אבל בטוח שבספריות לא חסר חומר בנושא ובטח יש גם הגדרות. בספריות של אוניברסיטאות יש המון ספרים על זה, והכניסה ללא שום בעייה. (לפחות באוניברסיטה העברית בירושלים) בהצלחה בשירים :)

אצל הבן שלי התגלה עובדן רציני של אמייל בשיניים הקידמיות העליונות ובאחריות התחתונות . לאחר התייעצות עם כמה רופאי שיניים הועלה החשד שבני מקיא בכדי לרזות(בני שמנמן) שאלתי אותו לגבי העניין וגם רופא השיניים המטפל שאל אך הוא מכחיש בכל תוקף. שאלתי היא מה עושים במצב הנתון איך אוכל להגיע אליו ושכנעו לפחות לפנות לעזרה כלשהיא מחכה לתשובתכם ב.

לב. שלום, לדעתי, אין לך מה לשכנע ועלייך להפעיל סמכות הורית. טלי בוודאי תעזור לך. עדי

ב' שלום רב, לא הזכרת כמה דברים חשובים: בן כמה בנך? האם יש שוני בהתנהגות שלו בזמן האחרון? האם הוא מסתגר דקות ארוכות בשירותים או בחדרו? איך הוא אוכל, והאם היה לו שינוי בהרגלי תזונה לאחרונה? לעיתים בעיות בשיניים עשויות לנבוע גם ממקורות פנימיים, ותמיד צריך לזכור זאת. אם תפרטי יותר לגבי בנך, אישיותו והרגליו, אנסה להמשיך ולעזור. בברכה, טלי פרידמן

אם לכל אלה שמקיאים בצורה רצונית היתה התפוררות של השיניים, היית רואה מחזות מזעזעים ברחובות. ואם הוא מקיא, למה רק לו מתפוררות השיניים? קודם תבדקו , אם הוא מצחצח שיניים, איך התזונה שלו? איך נראות השיניים אצל כולכם? האם הוא אוהב ממתקים? (אם הוא שמנמן, סביר שכן). למה לחפש הפרעות נפשיות?

רוז, צריך בהחלט לבדוק את כל האספקטים, אבל הם פנו לכאן, וכאן מתמקדים בהפרעות נפשיות. עדי

לפני כשבועיים מישהי אלמונית רשמה לי שיש לה פסיכולוג מדהים באזור רחובות אבל לא אמרה מי אשמח מאוד אם תאמר לי מי ואם לא אולי מישהו אחר מכיר פסיכולוג טוב באזור רחובות ??? תודה

מימי שלום אני מכיר פסיכולוגית מצויינת בגדרה. אם זה רלוונטי כיתבי אלי לכתובת הדואר האלקטרוני ואמסור לך את הפרטים [email protected] בברכה ד"ר אורן קפלן

מימי, כתבתי לך על פסיכיאטר מדהים שנמצא ברחובות. אם את מעוניינת לדעת פרטים שלחי לי כתובת דואר אלקטרוני ואכתוב לך את שמו ומס' הטלפון שלו. הרופא הזה הוא גם פסיכיאטר וגם פסיכואנליטיקאי . יכולת ההזדהות שלו,ההבנה,הקליטה והכל הם פשוט מדהימים. אגב, אם מותר לי לשבח כאן בפורום אז דר' קפלן ניחן גם הוא בתכונות אלו.

" שמרי נפשך כוחך שמרי , שמרי נפשך, שמרי חייך, בינתך, שמרי חייך, מקיר נופל, מגג נדלק, מצל חושך, מאבן קלע, מסכין, מצפורנים. שמרי נפשך מן השורף, מן החותך, מן הסמוך כמו עפר וכמו שמים, מן הדומם, מן המחכה והמושך והממית כמי באר ואש כירים. נפשך שמרי ובינתך, שיער ראשך, עורך שמרי, שמרי נפשך, שמרי חייך." (נתן אלתרמן כתב לבתו תרצה אתר, לפני שהתאבדה....)

ל-X שלום, אם הבן אדם עצמו לא רוצה לעזור לעצמו, בוודאי אחרים אינם יכולים לעזור לו. עדי

העזרה חייבת להיות באשפוז כפוי

לדרור ורווית שלום רב, הרשו לי לחלוק עליכם. קראתי את הספר הנ"ל של המחבר חיים עומר, ומבלי לפגוע בכבודו ובזכויותיו, אני לא מקבלת את הגישה שלו. אני חושבת שהילד צריך לתת כבוד להורים, אבל הילד ילמד לתת כבוד מזה שהוא יראה שהם נותנים כבוד. חשבתם על זה? הוא אומר למשל, גם בספר וגם בראיון שנערך עימו, שאם הילד מסתגר במשך שעות, ההורים צריכים לפתוח לו את הדלת בכוח ולדרוש ממנו הסברים. אם ההורים שלי היו עושים לי את זה, זה היה מוריד מערכם בעיניי. חומר למחשבה עדי

עדי יקרה, הביקורת שלך כלפי הספר דומה לביקורות אחרות שנשמעו נגדו, ועם חלקן אני מסכים (וכאן אני חייב להודות שאני תרגמתי את הספר לעברית וערכתי אותו). עם זאת, הגישה של חיים עומר מופנית למקרים קיצוניים, ולא להתייחסות יומיומית. כמו-כן הוא אינו מזלזל בכבוד הילד. להיפך. גם כאשר מדובר בהפעלת כוח ליצירת גבולות ברורים, תמיד מוצע לילד לחתום (בכתב או בעל-פה) על הסכם חדש עם הוריו, שמכבד את זכויותיו ואת גבולותיו. אני חושב שגם שמי שאינו מסכים עם מסקנותיו של הספר יכול ללמוד ממנו משהו, ולהשתמש בזה לצרכיו. חיים עומר הוא אחד הפסיכולוגים המבריקים והחכמים בארץ, והרעיונות שלו, גם אם לא מסכימים אתם, תמיד מעוררים למחשבה. שלך, דרור

עדי, ואם היית מנסה לקפוץ מהחלון ומצליחה האם גם אז ערכם של הורייך היה יורד או שכבר לא היה מה לעשות. כל מקרה לגופו. ואם הילד מסתגר שעות בחדרו זה צריך להדליק נורה אדומה להוריו ולא להניח לו.

לאלמונית שלום, תלוי איך ההורים מגדלים את הילד, לדעתי. אני, באופן אישי, גדלתי בבית שבו השיתוף והאחווה (גם אם היו ויכוחים) ומתן הכבוד האחד לשני, היו ה"מפתחות". אם וכאשר ההורים חושדים במשהו, עדיף שיפנו לאנשי מקצוע. זו דעתי האישית בכל אופן. עדי

מאז היותי ילדה קטנה מאוד הייתי הולכת לאיבוד וסובלת מתחושה של דיסאורינטציה טוטאלית , גם כיום אני יכולה ללכת לאיבוד ממש בשכונה שלי . הבעיה מאוד מטרידה ומעיקה תחושת חוסר האונים היא עצומה. אני כיום בת 26 ולא סובלת מבעיות בריאותיות מיוחדות. תחושת דיסהאורינטציה ממש מזכירה לי סימפטומים מוקדמים של מחלת האלצהיימר יום אחד אני מוצאת את דרכי ולמחרת אין לי מושג היכן אני נמצאת. יש לציין כי בילדותי לא זחלתי אלא נגררתי על הישבן לכל מקום. א.האם קיימת דוקומנטציה רפואית על דיסלקציה כזאת? (אני מכנה זאת דיסלקציה היות והקשיים הם איומים ואין לי שום בעיה מוחית או קוגניטיבית אחרת). ב. האם ניתן לטפל בבעיה זו אפילו בשלב כה מאוחר כשלי? אודה על תשובתכם.

נעמה שלום במידה ולא אובחנת עד היום אני ממליץ לך לפנות לניצ"ן ולבקש איבחון. זו בעיה שצריכה להיבדק בכלים מתאימים, וניצ"ן מאפשר איבחון גם של מבוגרים וממליץ על אפשרויות טיפול. במידה ואין מדובר בבעיה של דיסלקציה או ליקוי למידה אחר הם יאמרו לך לאיזה כיוון אפשר או רצוי להמשיך. בברכה ד"ר אורן קפלן

נעמה שלום, אני מבינה ש"שאלת" את המונח "דיסלקציה" כדי לתאר את הקושי שלך. ברור שלמונח דיסלקציה אין קשר לבעיה שאת מתארת. (דיסלקציה=ליקוי בקריאה). באשר לשאלתך, יש אפשרות לאבחן את הקושי שאת מדברת עליו , ושבעצם את עצמך הגדרת כקושי בראיה מרחבית/ התמצאות מרחבית. ראשית אני ממליצה לך על בדיקת ראיה מקיפה, הכוללת ראיית עומק (וראיה תלת-מימדית). בנוסף, בעקבות אבחון דידקטי, כפי שהציע לך ד"ר אורן קפלן, ניתן לעזור לך ע"י תכנית להקניית אסטרטגיות להתמודדות. ולבסוף שאלה - האם קושי זה בא לידי ביטוי גם בתחומים נוספים? לימודיים לדוגמא? בהצלחה, מירי.

שלום- אני מצטרפת לדעתה של מירי, הסמפטומים שאת מתארת אכן נראים קשוריםיותר לבעיות התמצאות במרחב. איני מצטרפת להמלצה לפנות לניצן- האבחון שם מכוון לקשיים בסביבה לימודית. בכל שאלה לגבי לקות בתפקוד קוגניטיבי- כלומר, תהליכים שונים שעושה המח-זכרון, תפיסה ועיבוד של גרויים מהסביבה, תהליכי חשיבה ועוד- כדאי לפנות לאבחון נוירופסיכולוגי. אבחון כזה נערך במקומות שונים בארץ כדוגמת מכון רקאנטי בת"א ובחיפה, מרפאת זכרון בביה"ח רמבם בחיפה, בבי"ח איכילוב בת"א ובעוד מקומות. בהצלחה.

בני בן 14 - גיל ההתבגרות .... הוא חכם נבון ודי מצליח מדי פעם הוא משנן שאין טעם לחייו כי בעצם מה משמעות החיים ? לא בהכרח כי רע לו... הוא אומר שאין שום דבר המפריע לו . הוא פשוט לא מוצא את הטעם והסיבה לחיות וטוען שאינו רוצה לחיות. הוא לא נראה מדוכא והוא גם די פעיל. אולם הערות כאלה מאוד מפחידות אותי וקשה להכנס לשאלה הפילוסופית הזו למה בעצם חיים??? איך אפשר להסביר לו? ועד כמה אני צריכה לחשוש מהערות אלו ולא להגיד פעם שהכתובת הייתה על הקיר???? הוא טוען שאין לו אומץ לעשות את מה שהוא מאיים , אבל בכל זאת...???

אלה יקרה, לפי התיאור שלך, מדובר בנער בריא בגיל ההתבגרות, הדן בינו לבין עצמו בשאלות קיומיות. המחשבות אודות משמעות החיים והמוות, והמחשבות על התאבדות, עשויות להיות שכיחות למדי בגיל הזה, מבלי להצביע על נטיות אובדניות. עם זאת, אני מבין את החשש שלך. לעתים אנחנו קוראים על התאבדות של בני-נוער, ועל סימני האזהרה והבקשות הסמויות שלהם לעזרה. זה עשוי לקרות גם לאלו שנראים בריאים ושמחים בחלקם. לכן החשש שלך מוצדק, וטוב שאת מקדישה לכך תשומת-לב. אינך יכולה, כמובן, ללחוץ עליו בנושא הזה ולעורר בו פחדים, אבל כדאי שתהיי קשובה, שתנסי להתקרב אליו ולשוחח אתו על הנושא, כדי שתוכלי לעמוד על סימני מצוקה בזמן התהוותם. ברגע זה נראה לי שהקושי שלך גדול משלו, ולא קשה להבין אותך. אם את מרגישה שקשה לקבל עצה ועזרה מרחוק, ממי שאינו מכיר את בנך ואינו יכול לקבל תמונה מלאה של המצב, את יכולה לפנות לקבלת יעוץ מקצועי, כדי לחלוק את חששותיך עם איש מקצוע ולקבל הכוונה מדויקת יותר. את יכולה להמשיך ולהתייעץ אתנו כאן, או לפנות אלי באמצעות דואר אלקטרוני. בברכה, דרור גרין

הייתי מעוניינת להמשיך לקבל עצה , שאל שאלות מכוונות בבקשה.

אני אבא גאה גאה בבני על הישגיו וכישוריו. וגם בני מידי פעם מעלה שאלות אלו לדעתי צריך להתעלם אם רואים שהוא מתפקד כרגיל..... בני לעומת זאת מידי פעם אין לו "כח" ללכת לבית ספר חוג או כל מיני פעולות יומיומיות שגרתיות הוא סבל בעבר מקשיים חברתיים והתגבר יפה וכעת לא בדיוק ברור מצבו היות וממאן לדבר קשה לדובב אותו. מה עושים????

האם ידוע לכם לאן אפשר לפנות כדי לקבל מידע על זכויותיו של ההורה היחיד? האם יש גוף או אתר באינטרנט שמרכז את כל המידע (גם לגבי ביטוח לאומי וגם לגבי דברים אחרים.)

נתי שלום. לביטוח הלאומי ישנו אתר באינטרנט, אך גם ניתן לברר טלפונית לגבי הזכויות. חשוב גם לברר בפנייה לכל מקום ספציפית- למשל במעונות יום קיים תעריף שונה להורה יחיד לעומת זוג הורים. אני מקווה שעזרתי. רוית.

שלום רב אני אמא לילדה בת 12 . ילדה פקחית פדנטית חרוצה שכל הציונים שלה 10. לפני מבחנים או הגשת עבודות היא נלחצת בצורה לא רגילה . במבחן היא מתרגשת ולפעמים מרוב לחץ מקבלת "בלק אאוט" . לאחרונה היו שתי מקרים של דפיקות לב מוגברות הרגשות חום וקור חוסר שינה בלילה . הילדה מודעת למה שקורה לה והיא מסבירה שהיא לא יכולה להשתלט על זה . מה לעשות?????? האמא המודאגת

אמא מודאגת שלום התופעות שאת מתארת מאפיינות מה שמוכר ככחרדת בחינות שיכולה לנבוע בין היתר מדרישות יתר של הילדה לעצמה. יתכן שמדובר בנטייה שאינה קשורה רק ללימודים, אבל באה לביטוי במיוחד במצבי מבחן. אדגיש שדרוש מפגש ובדיקה מעמיקה כדי לוודא במה מדובר ומהו הטיפול המתאים. במידה ותפקוד הילדה בשאר תחומי החיים תקין ומדובר בבעיה ממוקדת של חרדת בחינות ניתן לטפל בבעיה בטיפול פסיכולוגי קצר ולעבוד עם הילדה על שיטות להרגעה עצמית ושינוי דפוס החשיבה שגורם לה להילחץ ולהגיב בהתקפי חרדה. מאחר שמדובר בילדה צעירה יחסית, ולפניה עוד שנים רבות של לימודים, חשוב לטפל בבעיה כעת ולמנוע גרירה של דפוס התגובה הזה. לדפוסי לחץ כאלה יש גם השפעות משניות כמו פגיעה בדימוי העצמי. בברכה ד"ר אורן קפלן

כרגע אני שרויה בדיכאון מאוד קשה, שנובע מהרס עצמי מתמש והתנהגות כפייתית שגרמה לנזק של ממש. הייתי רוצה לדעת האם ביקור אצל פסיכיאטר כרוך בתשלום, אני שוקלת ליטול כדורי סרוקסט האם הם יעילים במצב של דיכאון , התנהגות אובססיבית ותחושות אשם וחרטה. אני במצב מאוד מותש נפשית ודי מרים ידיים.אני סובלת גם מחרדות שכרגע לא כל כך חזקות. איזה תופעות לוואי יש לכדור הזה. ושאלה אחרונה אם אני אפנה לפסיכיאטר ואטול את הכדורים האלו אני מסתכנת באיבוד רשיון הנהיגה?

מלי שלום מניסיוני חוויתי את אותם בעיות (דיכאון הרס עצמי ומחשבות הרסניות וכולי)וניתן להקטין אותם בעזרת סרוקסט. עלייך ללכת לטיפול אצל פסיכיאטר (את לא מאבדת את רישיון הנהיגה -זה לא מדווח למשרד התחבורה). אם את הולכת לפסיכיאטר פרטי זה כמובן עולה כסף ואם את הולכת לפסיכיאטר של קופ"ח זה כרוך בתשלום של רופא מקצועי (10 ש"ח לרבעון). תופעות הלוואי של הכדור הם עייפות, הרגשת בחילות וירידה בחשק המיני. אני לא הרגשתי בחילות אלא עייפות וירידה בחשק המיני, שעכשיו אחרי כחודש עם הכדור השתפרה. תאמיני לי זה שווה. שלך אמיר

שמעתי חוות דעת חיוביות על הכדור הזה ואתה רק חיזקת אותן ועזרת לי להגיע להחלטה.

מלי יקרה, מן ההודעה שלך ניתן להבין שעד כה לא פנית לטיפול, ושהאבחנה שלך בנוגע לדיכאון לא נעשתה על-ידי איש מקצוע. לא קשה להבין שרע לך עכשיו, ושאת סובלת. את מדברת על דיכאון, ועל התנהגות כפייתית, ועל חרדה. זהו אוסף רחב למדי של הגדרות מקצועיות, בשעה שאולילמעשה הדברים אינם כה חמורים. השימוש בתרופות ללא מרשם של רופא, ומבלי להיבדק בתחילה, אינו מומלץ. אינני יודע מה המקור לתחושות הקשות שלך, ומה הטיפול הטוב ביותר. פניה לתרופות ולפסיכיאטרים נחוצה רק כאשר הבעיה נובעת ממקור גופני, ואת זה עדיין אינך יודעת. הייתי ממליץ לך לפנות לרופא המשפחה, שימליץ לך על פניה לפסיכולוג, או במקרה חמור יותר, לפסיכיאטר. הטיפול על-ידי מומחים של קופת-החולים ניתן בתשלום סמלי, אך לעתים הוא כרוך בהמתנה. טיפול פרטי, לעומת זאת, יקר בהרבה. את מוזמנת להמשיך ולהתייעץ אתנו כאן, ולפרט מעט יותר את קשייך. בברכה, דרור גרין

מלי שלום! מידע אישי חבל לך לבזבז זמן בשאלות בזמן שאת מרגישה שהגוף והנפש גם יחד לא מגיבים ככתמול שלשום. לא יזיק לך לבקר אצל רופא , תאמיני לי את רק תרווחי בגדול.

שלום רב אני בן 22. החלטתי שברצוני ללמוד פסיכולוגיה. כיוון שאני לקוי למידה, הלימודים האקדמאים מאיימים עליי מאד אך איני רוצה לוותר. אני חש שיש לי מה לתרום בתחום זה והוא מעניין אותי מאד. אסטרטגיות הלמידה שלי לקויות למדי והלכה למעשה אין לי שום סיכוי לעמוד בתחרות האדירה בחוג זה ובעיקר בקבלה לתואר השני. גם הציון הפסיכומטרי מהווה בעיה קשה כיוון שאני איטי בעיבוד מידע והמרכז הארצי לבחינות ולהערכה החליט ש"על קושי זה אין נותנים הקלות כיוון שאחת ממטרות הבחינה היא לבחון מיומנות זו". אך הבעיה העיקרית היא שמיומנויות הלמידה שלי חלשות וגם אם הייתי מקבל 800 בפסיכומטרי, הייתי מתקשה להתמודד עם שגרת הלימודים האינטנסיבית בחוג, הדורשת קריאה, סיכום ותמצות בעיקר באנגלית. אודה לכם אם תוכלו לייעץ לי מה לעשות ו/או למי לפנות לעזרה. אני מודע מאד לבעיותי והתסכול וחוסר האונים בתחום הלימודים לעיתים קשה מנשוא ומייאש מאד. השכלה אקדמאית מעניינת וחשובה לי מאד ולעיתים אני רואה מטרה זו הולכת ומתרחקת ממני. בתודה מראש מרום

מרום שלום רב, לפי הידוע לי המידע שבידיך לגבי התמודדות של מוסדות אקדמיים עם סטודנטים לקויי למידה, הינו מעט מוטעה. בכל אוניברסיטה יש ועדה לפניות סטודנטים ושם ניתן לבקש הקלות שונות בהתאם לליקוי. יתרה מזו, אתה מדבר על האינטנסיביות של התואר בפסיכולוגיה. זה לא חייב להיות ככה. אתה יכול לפרוס את התואר לכמה שנים שמתאים לך. אפשר יותר משלוש שנים. הכל בהתאם ליכולותיך ורצונותיך. לגבי הדרישות לאונ', דהיינו, פסיכומטרי. אני מודעת לבעייתיות הקיימת בעיקר לגבי ליקויי למידה בקשר למבחן זה. יתתכן ותוכל ליצור קשר עם האוניברסיטאות עצמן ולבדוק מה ניתן לעשות בעיניינך. תמיד יש "חריגים". אולי הם יסכימו לחרוג מהנוהל של קבלה רק עם ציון פסיכומטרי. יתרה מזו, ברוב המכללות ניתן להתקבל עם ציוני בגרות גבוהים וללא פסיכומטרי. אם הנושא חשוב לך מאד, תשפר את הבגרויות במידה הרצויה, ותגשים את חלום לימודיי הפסיכולוגיה. ואפשרות אחרונה נתונה כמובן לאונ' הפתוחה, שם אין צורך בציון פסיכומטרי. הבעיה תיהיה בדרך לתואר השני, אז תצטרך להגיע שוב לאותה נקודה, אלא אם תחליט לסטות מעט מהחלום, ו"להתפשר" על מקצוע טיפולי מקביל, כמו מטפל באומנויות, בבע"ח, במוסיקה, בתנועה או בדרמה. ללימודי טיפול אלו, מספיק גם התואר של האונ' הפתוחה. תחשוב על זה. בכל מקרה, שיהיה בהצלחה. בברכה, טלי פרידמן

מרום שלום אני מצטרף לדבריה של טלי, וחשוב היום להתמקד בלימודי התואר הראשון ולא לחשוב עדיין על התואר השני. אולי מתוך הלימודים תשנה בכלל את דעתך ותרצה ללמוד משהו אחר בהמשך? ובכל זאת לגבי ההמשך, כיום ניתן להתקבל עם התואר של האוניברסיטה הפתוחה והמכללות גם ללימודי תואר שני בפסיכולוגיה באוניברסיטאות. נכון שזה יותר נדיר, אבל אני מכיר בוגרי תואר ראשון מהאוניברסיטה הפתוחה ומהמכללות שהתקבלו ללימודי תואר שני בפסיכולוגיה באונ' ת"א. חשוב שתעבור איבחונים פורמליים ועימם תוכל לקבל את הפטורים המתאימים, גם במסגרת הבחינה הפסיכומטרית וגם במסגרת האוניברסיטה לאחר מכן. יש כיום הרבה מודעות לנושא. תוכל להתייעץ בניצ"ן באזור מגוריך, הם מאבחנים גם מבוגרים עם ליקויי למידה. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שלום רב ראשית תודה על התגובה המהירה וכן תודה על הרעיון לפנות ישר לאוניברסיטאות. ידוע לי שיש מודעות רבה לנושא באוניברסיטאות ואני מאמין שיש מודעות רבה יותר בחוג לפסיכולוגיה אך עם ציון פסיכומטרי 474 וממוצע בגרויות 97.8 בלבד (נבחנתי בע"פ ויחסית לדרישות זה ממש לא גבוה) אני לא כ"כ אופטימי שיבואו לקראתי. אנסה בכל מקרה כי העניין חשוב לי מאד ואולי גם אקח את עצתך לשפר את הבגרויות למרות שללמוד לבגרות לבד נראה לי די בלתי אפשרי (לכל הבגרויות למדתי עם חברים שידעו לסכם את החומר ובכך עקפתי את הקושי שלי). שוב תודה מרום

אני נכה צה"ל... רק 50% נפשי בעבר גם הוכרתי על פגיעת ראש,נפצעתי פציעה קרבית בשנות ה 80 בפעילות מבצעית,עברתי פגיעת ראש ,מספר שבועות צמח,אחרי כך מעל 4 חודשי שיקום במחלקת ניפגעי ראש בלווינשטיין,שוחררתי בטרם עת כי טענתי שאני בריא,אך היייתי ועודני מבולבל,מזה שנים רבות,בחברה בעבודה ובכל מקום ניצלו זאת אנשים שהבחינו בכך והוצאתי והספדתי כסף רב,היום אני הטיפול פסיכוליגי ופסיכיאטרי,אבל כלפי חוץ הכל ניראה רגיל,אך אני שומר לי את כל הבוץ עמוק אצלי... התגייסתי עם פרופיל 97 ועברתי את כל המבדקים לטייס אבל חתמתי ויתור,ולבסוף הייתי לוחם 3 שנים בחי"ר אני סובל מאז השיחרור מבעיות בירכיים קשות...וגדר ע"י רופאים מומחים ואחרי צילום MRI שאני סובל מניוון ושינויים ארטריטים בשני הברכיים,באישפוז שלי ברמבם אחרי הפציעה צולם עמוד השידרה ונימצאו 2 חוליות עקונות...נוצרחו ממאמץ יתר במשך השירות אני גם סובל מבעיות בלב,לחצים בחזה,התקפי לב קלים,כבר עברתי מספיק בדיקות א.ק.ג והכל בגלל השירות...ברגע שהכירו בי כנכה נפש...כל שאר הסעיפים שיו ויהיו במחלוקת לא הוכרתי נכול להיום אני מטופל ב3 סוגי כדורים פסיכיאטרים,סובל מבעיות גב,ברכיים,לב,ראש-ריכוז וזיכרון,בקיצר נכ בכל רמח איברי,כלפי חוץ אני נורמאלי ...לרוב אני רק בבית בדיכאון אין מי שיתן לי את זכויותי ואת 100% הנכות ,אין לי כוח ואפשרות לעבור שוב וועדה של החמרת מצב שאולימהלחץ אקבל התקף לב אני לא יודע מה אני עושה ולא יודע איך לצאת מזה, אני נשוי + ואני כבר לא מוכן ללכת לבדיקות לב,אני רוצא ומעדיף למות...ההתקף בוא יבוא

למדוכה שלום, חשוב, לדעתי לא לשמור את הבוץ בבטן. חשוב שתדבר על כך. גם אתה מוזמן לפנות לפורום הלם קרב ואולי הרופאים כאן יכולים לעזור לך. עדי

למדוכא שלום רב, קשה לקרוא את מכתבך, ואת סיפור חייך, כפי ששטחת אותו בפנינו. ניכר כי אתה אינך מרוצה ממצבך כיום, ומעיד על המצב ועל עצמך כדיכאוני. לא פלא שכך אתה חש. נראה שלא מתייחסים אליך בחשיבות הרצויה לך, אתה מרגיש רע מכל הבחינות ואף אחד באמת לא ממש מתייחס. להערכתי עליך לפנות לפורום הלם קרב, ולקבל את עזרת החברים שם. הם מנוסים בענייני הועדות הרפואיות (אי אפשר לקבל בלי לבקש...), וייתכן ותזכה שם גם לתמיכה שכל כך דרושה לך. חזק ואמץ, טלי פרידמן

שלום ישנה מגמה כיום לפתוח מחדש תיקים של נפגעי משרד הביטחון אשר לא הוכרו במלוא חומרת מצבם. משרד הביטחון נעזר לצורך ההערכה במרכזים רפואיים. באופן אישי עבדתי בבי"ח איכילוב באיבחון נכי צה"ל וראיתי מקרים רבים שסבלו במשך שנים ואחרי תהליך ההערכה מחדש קיבלו את אחוזי הנכות שהגיעו להם. אני מבין את הקושי והחשש מלעבור שוב את תהליך ההערכה. מצד שני, יש מחיר גם לכך שתישאר במצבך הנוכחי במשך שנים. אני מציע לך לפנות לאגף השיקום במשרד הביטחון, להסביר את מה שכתבת כאן, ולבקש הערכה מחודשת באחד מהמרכזים באזור מגוריך. במידה ואתה מרגיש שאינך מסוגל נפשית לפנות בעצמך, בקש מהגורם הטיפולי אליו אתה קשור ליצור את הקשר עבורך. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

אני נוטלת סרוקסט כבר 4 חודשים והפסקתי בפיתאומיות משום שהכדור גורם לי לעצירות המינון שלי היה שני כדורים ביום והפסקתי מבלי להועץ ברופא ועכשיו לאחר חמישה ימים אני סובלת מזרמים בכל הגוף כאילו שהיד שלי הולכת להרדם ודפיקות באיזור החזה!!!!!!! מה לעשות לחזור ולקחת את הכדורים??. או לא??????????? זה מסוכן לבריאות????????? מה עליי לעשות???????????? HELPֱֱֱֱֱֱ מהמודאגת

למודאגת שלום, לדעתי, שווה לך לגשת לרופא שלך (או לחדר מיון אם הבעייה חמורה) ולבדוק ממה נובע העניין. עדי

נכון

לסומק שלום, להבא, אסור להפסיק את נטילת הכדורים ללא הוראה מרופא. אם הם גורמים לתופעת לוואי אז תגידי לו!!! עדי

מחפשת תשובות: האם תורשתי:?, גורמים?,דרכי טיפול?, והפנייה למאמרים בעברית בנושא

ורדינה שלום רב, שיטיון או בשמו הלועזי אלצהיימר (ישנם עוד סוגים אך זה העיקרי) הינו מחלה הקורית בעיקר בגיל הזקנה, אם כי ישנם צעירים הלוקים במחלה. טרם ידועים הגורמים למחלה והאם יש פה אלמנט תורשתי. לגבי מידע נוסף על המחלה, אני ממליצה לך לכתוב "אלצהיימר" בחיפוש באתר זה, ותמצאי מספר תשובות ארוכות שרשמתי בשאלות של פונים אחרים. בנוסף, משיטוטי באינטרנט גיליתי אתרים רבים בנושא האלצהיימר, בעיקר באנגלית. ישנו אתר לעמותת האלצהיימר ומחלות דומות. חפשי דרך מנועי החיפוש המוכרים. דרך העמותה תוכלי לדלות מידע רב אודות המחלה ודרכי ההתמודדות. אם יש לך שאלות ספציפיות יותר, אשמח לעמוד לרשותך גם בהמשך. בברכה, טלי פרידמן

טלי, תודה לך על תשובתך. אני מחשפשת פרטים על שיטיון, בלועזית דמניסיה שהיא תת-מחלה בתוך אלצהיימר. אודה לך על פרטים נוספים.

שלום רב, אני תושבת נתניה ואתמול הייתי עדה לפיגוע שהיה בנתניה, ז"א לא הייתי ממש שם אלא מעבר לפינה ושמעתי את שלושת הבומים הנוראיים וראיתי את הלהבות ואת עמוד האש הענקי שהגיע עד לשמיים וכמה שזה היה מפחיד ונוראי. כמובן שנורא נבהלתי ולקח לי קצת זמן להרגע אך טוב שלא הייתי לבד אלא עם עוד הרבה אנשים ואת הבהלה והפניקה והצעקות של כולם אחרי הפיגוע אני מקבלת ויש דברים שאני מבינה בהתנהגות גם שלי וגם שלי אחרים ומקבלת וזה בסדר מבחינתי. אבל ... מאז אתמול לא מפסיקות לרעוד לי הידיים כמובן שלא באותה עוצמה כמו שהן רעדו נניח ב1/2 - שעה הראשונה אבל הרעד לא מפסיק. אני מצליחה לכתוב ולהדפיס במחשב בעבודה פשוט עושה הכל יותר לאט, גם המצב רוח קצת מדוכדך אבל אני מתפקדת בסדר ואפילו מתכננת ללכת למספרה היום אחה"צ. אז מה הרעד הזה? האם זה נורמטיבי אחרי אירוע כזה? ומה לעשות? אודה על תשובה מהירה אילנה

לאילנה, יש פורום נוסף, שנקרא: "פורום הלם-קרב" את יכולה לכתוב גם שם. עדי

בנסוף למה שעדי כתבה.....אני קראתי פעם אל התופעות הפיסיולוגית שהלם גורם בין היתר מיסתבר שבלוטת יתרת הכילייה,ובלוטת יותר המוח מפרישות הורמנוים מסוימים בכמויות מאוד גדולות כמו אנדרנלין,קורטיזול ועוד כמה שאני אל זוכר את שהמות בכל אופן,קראתי שאחד מהורמנוים האלה גורם לרעד בגוף...... אני משער שאחרי ש אתה עד ראייה לכזה דבר,זה לא טראומה שנישכחת מהר.......(עדי,ד"ר פלד,אם אני טועה נא לתקן) כל התיאור הפיסיולוגי בטוח שלא נותן לך נחמה,אבל אותי אחרי שעכשיו את מבינה מה הולך בתוכך...אולי התופעות הגופניות פחות מפחידות אופיר

אילנה יקרה, התגובות לטראומה הן רבות ושונות. אין ספק שהאירוע השפיע עליך, וזה טבעי. יש תופעות שמופיעות בזמן התרחשותם של אירועים טראומתיים, ורעד בידיים הוא תגובה נורמלית. לעתים, מופיעות תופעות מאוחרות יותר, ואם תרגישי שהשפעת האירוע מטרידה אותך גם מאוחר יותר כדאי שתפני לבקשת עזרה. בפורום 'הלם-קרב' שאני מנהל משתתפים נפגעי הלם-קרב וגם אחרים שהאירועים האחרונים השפיעו על חייהם. את מוזמנת להצטרף אלינו, ולהיעזר גם בנסיונם של אחרים. זוהי הכתובת שלנו: http://doctors.co.il/forums/list.php?f=66&t=13565&a=2 נשמח לראות אותך אתנו. בידידות, דרור גרין

.

אין גישה נרטיבית, אלא גישות נרטיביות לטיפול נפשי. גישות נרטיביות מתמקדות בסיפור שמספר המטופל, ובתהליך הבניה מחדש שלו. למעשה, כל גישה לטיפול נפשי עוסקת בסיפורו של המטופל, אלא שהגישות הנרטיביות מתמקדות במאפיינים ה'סיפוריים', או משתמשות בטכניקות סיפוריות. מייקל וייט, מאוסטרליה, ידוע כמי שפיתח גישה נרטיבית לטיפול משפחתי.

שלום, אני הייתי רוצה לדעת בצורה קצת מעמיקה מה זה פילנטרופ . נאמר לי שזה אדם שאוהב לעזור לאנשים אחרים תמיד ובכל מצב. רציתי לדעת האם זה משהוא שקשוןרה כבעייה נפשית ואם לא ממה זה נגרם אודה לכם על תשובתכם בהקדם

לא מדובר בבעיה נפשית

http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ForumsHeb.asp?ForumID=2343 נפתח פורום שונה בגישתו, עבור כל סוגי ההפרעות הכפייתיות: מהתמכרויות למיניהם, עד קשרי תלות וגם סוגי ה-OCD אובסיסיביות אישיותית וכדו'. בגישה שונה מהמקובל אבי

התמכרות ותלות אינם הפרעות כפיתיות - קשה לי כשאשר תחת "גישה שונה מהמקובל" מחדירים בלבול למונחים אשר גם ללא בלבול אינם קלים להגדרה. "גישה שונה מהמקובל" יותר מידי פעמים היא גישה ירודה מקצועית מהמקובל - אני מאד מקווה שלא כך יהיה הדבר

ד"ר יקר, אני מודה לך על תגובתך. אינני יודע אם נכנסת לפורום המוצע. אני מציע לך להיכנס ולקרוא את הודעת הפתיחה הכתובה בתחתית העמוד הראשון. צוינו שם הסתייגויות לרוב כדי למנוע כל בלבול או אי הבנה. נכון שמבחינה מקצועית התמכרויות ותלותיות אינן מוגדרות כהפרעות כפייתיות, אך מבחינה פשוטה, עממית, הרגשתית ולא מקצועית, הם אכן כאלה! מה זה התמכרות? זה מצב בו אדם נאלץ לצרוך חומר זה או אחר ואינו יכול להפסיק למרות הכרתו ורצונו. מה זה אם לא מצב בו ההתמכרות לחומר כפויה על האדם והוא אינו שולט בכך? כנ"ל לגבי מצב של תלותיות באדם אחר או בכל דבר. כתבתי בפירוש שאין זה פורום מקצועי, אלא פורום לדיון ולסיעור מוחות, לא מבחינה מקצועית. האם לא די בכך שציינתי זאת במפורש? תודה בכל אופן על התייחסותך. אבי

שלום רב, רציתי לשאול האם הטיפול שאני מקבל זה אכן הטיפול הנכון והאפקטיבי. אני נוטל כ-5 חודשים Seroxat פעמים ביום ובחודשיים האחרונים בנוסף לכך Sorbon פעמיים ביום. בזמן התקפי חרדה קשים אני אמור להשתמש בקסנקס. האם נטילת תרופות אלה יכולה לגרום לעצירויות? כמו כן רציתי לדעת היכן אני יכול לבדוק בקשר לסימפטומים של חרדה כדי שאדע להפריד בעיות רפואיות מסמפטומים של חרדה. תודה מראש על תשובותכם.

לאון שלום לך! גם אני סובלת מחרדה,למרות שלא הבנתי עדיין ממה אני חרדה וזו בידיוק החרדה שלא כמו בפחד שאתה יודע ממה אתה מפחד אלה חרדה זה איזשהו משהו לא ידוע ואכן מלווה בסימפטומים אצלי זה הזעת יתר בבית השחי והסמקה באופן יוצא מן הכלל!!!!! לא משנה מה שמשנה הוא שגם אני נותלת את הכדורים סרוקסט כבר 4 חודשים וזה עזר לי המון !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! עכשיו , התופעות שנלוו לכך היו עצירות ועיפות יתר!!! טוב אני חייבת לסיים פה מהר אני אחזור שוב ביי ביי סומק!!!

שלום קודם כל אני שמחה שאתם בין אותם אנשים שלקחו עצמם לידיים ופנו לטיפול פסיכיאטרי. גם אני משתמשת בתרופה נוגדת חרדה , גם לי היו תופעות מאוד לא נעימות מהחרדה , וגם תופעות לוואי מהכדור אותו החלפתי. אולם אני טוענת שחלק מההבראה החיונית הינה ללמוד לשלוט במחשבות שלנו , פשוט ללמוד מחדש לחשוב בצורה חיובית וזה קשה !

לד"ר פלד שלום. בימים האחרונים נועצתי בד"ר קפלן בקשר לטיפול היפנוטי בחרדת בחינות. בנוסף, נועצתי בפסיכולוג קליני מומחה בקשר עם בעייתי, ולאור הפער בין שתי חוות הדעת אודה לך על עזרתך. הפסיכולוג הקליני- אותו אכנה 'ב' מסר לי, כי הואיל והחרדות הן בעטיה של בחינה אחת ספציפית, הוא מציע לי להשתמש בטיפול תרופתי. למען הסדר הטוב אציין, כי הלימודים לקראת הבחינה הינם במשך חודשיים ובמשך שעות רבות מידי יום. הלימודים דורשים שינון כמות אנורמית של חומר (פרטים) וזכירתו. החרדה שלי כפולה: 1. שלא אצליח לזכור את החומר 2. (נובע מ-1) שלא אצליח לעבור את הבחינה. לדברי 'ב' טיפול תרופתי חד-פעמי לקראת הבחינה יהא אפקטיבי מכל דבר אחר. כמו כן אמר לי 'ב', כי ישנן תרופות טובות וחדשות אשר מסירות מחשבות כגון המחשבות הנזכרות לעיל. לאור האמור אודה לך באם תואיל לענות לי על שאלותיי הבאות כסדרן: 1. האם 'ב' צודק? 2. האם יש תרופה/ות כאלו אשר עוזרות להסיר את המחשבות/ חרדות הנזכרות לעיל, או תרופות טובות אשר יש בכוחן להסיר את החרדות מבלי לפגוע בביצועים? אם כן, אנא נקוב בשמן. 3. האם אין סכנה כי תרופות אלו יפגעו בעירנות (שכן, הלימודים כאמור מתפרשים על תקופה בת חודשיים ימים) ו/או יפגעו ביכולתי לזכור פרטים ו/או ביכולתי לאחזרם בזמן הבחינה? 4. האם אין סכנה להתמכרות ו/או סכנה פיזיולוגית עתידית? 5. האם ניתן להשתמש בתרופות אלו לאורך כל התקופה הנ"ל? 6. האם ניתן להשתמש בתרופות אלו גם ביום הבחינה? אם כן, האם יש סכנה לירידה בתפקוד ו/או אדישות שעלולה לפגוע בהישגים? אם לא, האם החרדות עלולות לגאות בזמן הבחינה לאחר ששככו במשך תקופה ארוכה? אהיה אסיר תודה על תשובתך המהירה, אורי

שאלתך מסורבלת ולא ברורה הטיפול היעיל לחרדת בחינות הוא תרגילי נשימות רגיעה והרפיה ליפני ובזמן הבחינה - יש להתעמל בטכניקה כדי שתהיה יעילה אפשרות נוספת היא לקיחת חצי כדור ווליום ליפני הבחינה - באופן עקרוני וליום מרדים ועלול לפגוע בריכוז אבל אם החרדה מאד גדולה אז הווליום מרגיע לרמות ערנות רגילות. טיפול חד פעמי לא ממכר

קיבלתי מרופא פסיכיאטר תרופת הרגעה בשם קלונקס ללילה ובבוקר אני צריכה לקחת חצי ציפרמיל. האם אין ניגודאינטרסים בין התרופות והאם זה לא יותר מדי הרגעה.

את מתכוונת לתגובות בין תרופתיות - אז לא אין תגובות מזיקות לקחת את התכשירים יחד - יותר מידי מרגיע מרדים? - ובכן זאת תרגישי מייד - עם את מרגישה רדומה תוותרי על הקלונקס (כמובן בהתייעצות עם הפסיכיאטר המטפל בהצלחה למידע נוסף אשמח לעזור נתן ליצור איתי קשר (בלחיצה על שמי בדף הפורום תגיעי לכרטיס האישי שם תמצאי את הטלפון הנייד שלי)

הילד שלי בן שלוש וחצי לאחרונה החל בהתקפי זעם שבהם הוא צועק ומסרב לכל דבר, דוחה אותי מעליו ואינו מוכן לשמוע שום פתרון או להירגע בעזרתי. זה מופיע במצבים שבהם הוא דורש דרישות שאינן מקובלות עלי ואני מסרבת, וכן התחיל לבכות כאשר אני נפרדת ממנו בגן (הבכי מתחיל כבר בבית). התגובה שלי לאירועים אלו היא עמידה תקיפה על דעתי, אני מחכה שיירגע (מה שקורה לבסוף) ואז מתנהגת כרגיל. כשהוא בקריזה פשוט אי אפשר להתקרב אליו. האם אני נוהגת בחוכמה? יש סיכוי שהתקפים אלו יתמידו?

יש לי עצה מעשית! בזמן שבנך מקבל את "הקריזה" קחי אותו על הידיים כשגבו אליך החזיקי את ידיו ורגליו בתקיפות אך לא בחוזקה(על מנת שלא יבעט) חבקי אותו ולטפי אותו והרגיעי אותו. הכי חשוב זה להגיד לו שאת אוהבת אותו אך לא מוכנה שהוא ישתולל. החזיקי בו כך עד אשר הוא יבכה וירגע, אני מדגישה את עניין הבכי כשהוא רגוע ואת אוחזת בו. בהתחלה דבר כזה לוקח אף חצי שעה ויותר וחשוב שלא תרפי גם אם הוא דורש זאת ומבטיח שלא ישתולל. אני יכולה להגיד מנסיון שהדבר הזה הוא תרופת פלא. עשיתי כך לבני וההבדל הוא גדול.ואף הוא הגיע למצב שבו הוא מבקש שאחזיק אותו. או עושה דברים על מנת שאחזיק אותו. בהצלחה!

לשירה שלום, את צריכה להמשיך כך ולא להיכנע לתכתיבים שלו. מצד שני, כדאי לך להיוועץ עם הגננת. חבל רק שאת לא כותבת אם הוא ילד ראשון, או שכבר נתקלת בזה. עדי

לשירה שלום. האם קרה משהו בזמן האחרון בבית או בגן שעשוי היה להלחיץ? התקפי זעם קורים לעיתים לילדים הן כמשהו תגובתי (לארוע כלשהו) והן כחלק נורמטיבי בהתפתחות הקשור מבחינה מסויימת לבדיקת הכח העצמי מצד אחד ומן הצד השני בדיקת יכולת ההכלה של ההורה, ויכולת העמידה שלו. הורה טוב דיו יעמוד בפרץ באומץ, נחישות ולא יגיב בדחייה או בהתפרצות זעם. חשוב לאפשר הבעת רגשות על כל הטווח- החל מרגשות חיוביים וכלא ברגשות שליליים. לפעמים קשה לנו כהורים לשאת את הרגשות ה"שליליים"- ואנו מפרשים אותם כאמירה עלינו, וחווים אותם ככשלון בהורות. לכל אחד מאיתנו יש את ההסטוריה שלו- אשר נסיבותיה משפיעות על תיפקודנו בהווה (לא רק כהורים). העצה שנתנה לך הקוראת האלמונית עשויה להוות פתרון התנהגותי לבעיה. היא משדרת קרבה על פני דחייה, גבולות (האחיזה הינה גבול פיסי השומר על הילד מפני פגיעה בעצמו ובאחרים) וחוזק של ההורה. דרך זו מומלצת בהנחה שאין סיבה מזוהה להתקפי הזעם. אם יש חשוב להבינם ולנסות לפתרם. את מוזמנת לכתוב שוב באופן מפורט יותר לגבי עיתוי ההתקפים, משכם, מתי החלו, איפה הם קורים, האם רק מולך או גם מול אנשים אחרים (גננת, אבא, סבאים, וכד'). אשמח לעמוד לרשותך ולנסות להבין טוב יותר. רוית.

העצה שקיבלתי לגבי האחיזה בילד אינה נראית לי- הילד בזמן הקריזה מתפתל ובועט, ואין אפשרות להחזיק אותו בכל פוזה שהיא (ניסיתי!) וראיתי שדווקא שיטת ההמתנה פועלת. אחרי שהוא נרגע אני מחבקת אותו ונותנת לו חיזוקים על כך שהוא נרגע. לא הבנתי מה הרווח בזה שאני מחזיקה אותו- זה לא עוזר לי ולא לו! איני רואה סיבה מיוחדת לפרוץ ההתקפים. סרבנות היתה בו קודם באיזושהי מידה סבירה ונורמלית, אבל לא עד כדי כך. מטריד אותי גם הבכי כשלוקחים אותו לגן בבוקר- מה עושים?

שירה יקרה, אני מצטרף להצעתה של רוית בנוגע לאחיזה, ורוצה להפנות אותך לספרו של חיים עומר, 'שיקום הסמכות ההורית', המתייחס בפירוט לתופעה זו. הוא מכנה את האחיזה בשם 'חיבוק דוב', וההמלצות שלו מדויקות ומפורטות. בהצלחה, דרור גרין

לד"ר פלד שלום, ברצוני לדעת מה ההבדל בין התרופות הבאות :קלמנרבין, ואלטון, טינקטורה ולרייאנה. האם אלו תרופות הרגעה צמחיות קלות? מה ההבדל בינהם? האם גורם להתמכרות כלשהיא? ניתן להשתמש בכל עת שנדרש ללא הגבלת זמן? תודה מראש דד

מדובר בתכשירים בעלי יעלות פסיכולוגית (דהיינו של אמונה) הם לא הוכחו כיעילים על פי אמות מידה אמפיריות (מדעיות). כמו שהם לא ממש עוזרים הם גם לא מזיקים ולכן ניתנים ללא מרשם רופא.

כל סטודנט לרפואה יודע שאם זה רק עניין של "אמונה" אז קוראים לזה "תרופת פלצבו"

משהו לא טוב קורה לי אני מאבדת שליטה לא טוב לי את שונאת את עצמי שונאת את הסביבה. לאחרונה מצב הרוח הדרדר והחלטתי ללכת לטיפול במכון פסגות קיבלתי כדורים אבל העלויות גרמו לי לפנות לקופ"ח שם קיבלתי כדור סרוקסט והתחלתי לקחת אותו רק היום כשהוא מונח אצלי בבית כבר חודש ימיים פשוט אתמול עבר עלי לילה מפחיד מחשבות אובדניות כאבי ראש יובש בפה ודופק לב מהיר נכנסתי ללחץ הכתי את עצמי להרגע ולקחתי כדור שינה. במקביל לכדורים הופנתי לפסיכולוגית במרפאה הסתבר לי בפגישה השלשית לאחר ששאלתי שהיא מתלמדת ונדמה לי שזה הלחיץ אותי כי אני יודעת שמצבי לא טוב אני כבר לא עובדת חצי שנה בעקבות הלחץ שהייתי בו החלטתי לעזוב.שוקלת לפרוש מלימודים שרק התחילו כי אני לא מרוכזת ורוב היום בוכה אני במצב של חוסר אונים ונראה לי שלפסכולוגית לא יהיו כלים לעזור לי הסביבה הקרובה נעלתמת אני מעצבנת מלחיצה והם בורחים. יותר מכל יש בי אכזב מאחותי שהיא עובדת סוציאלית לשעבר שיודעת מה עובר עלי שיתפתי אותה סיפרתי רק לה שהפסיכאטר הגדיר את מצבי כ דכאון חרדתי אבל היא נכנסת ויאצאת מהתמונה פתאום מתענינת פתאום נעלמת ואני אוהבת ושונאת ומאוכזבת יש לי תחושה שנמאס לי מכולם כולם מאכזבים אותי במיוחד אני את עצמי עם החושה הנוראית הזאת שאני בתוכה. מצטערת על האורך ומבקשת הנחיה מה עלי לעשות נדמה לי שמקו"פח לא תבוא הישועה זאת ועוד שלפני שנתיים הייתי בטיפול אצל פסיכולוג למשך שנה בערך זה עזר אבל עובדה שנפלתי למקום רע רע מאוד אף פעם לא היה כזה רע אף פעם לא חשבתי להתאבד אף פעם לא היו לי תופעות פיזיות ללחץ אף פעם לא הייתי זקוקה לכדורים ועכשיו האדם היחיד שמוכן לעזור לי הוא מתלמד מה לעשות למי לפנות תודה ושוב סליחה על האורך.

את מצליחה להעביר סבל רב - אבל כדי לעזור לך באופן יעיל יש צורך באבחון - המידע שאת מוסרת לא מספיק לאבחנה - אני ממליץ למצוא פסיכיאטר טוב מנוסה ומקצועי - יש כאלה בקופ"ח - למידע נוסף צרי איתי קשר (בלחיצה על שמי בדף הפורום תגיעי לכרטיס האישי שם תמצאי את הטלפון הנייד שלי)

ר שלום קודם כל קיבלת את כדורי הסרוקסט. לי הם ממש שינו את החיים. אל תתייאשי. תתחילי לקחת את הכדור רצוי בתחילה חצי כדור ובהמשך לעלות לכדור שלם. לי היו תופעות לוואי קשות אבל לא היתה לי ברירה. יכול להיות שלא יהיו לך תופעות לוואי. תוך שבוע + מצב רוחי השתפר. החרדה ירדה. הדיכאון חלף. התחלתי לראות הכל בורוד. פשוט כך. אל תתיאשי. היום יש אפשרויות תרופתיות טובות. כמו הסרוקסט. חזקי ואמצי. אם יהיו לך תופעות לוואי, תכתבי כאן בפורום. תרגישי טוב.

שני צור עמי קשר בדואר שלי [email protected] שמי יורם והייתי רותה לשוחח על הסרוקסט תודה

'מניס'וני קחי את הסרוקסט ולאחר כששה שבועות הרגשתך תשתפר בצורה משמעותית למרות שכרגע קשה לך להאמין.ה''ת' במצב דומה לשלך. טיפול פסיכולוגי בדכאון ללא הסרוקסט לא היה שווה כלום. בהצלחה

ר' שלום רב, מתלמדים אינם בהכרח גרועים, ולעיתים הם פועלים באופן אמפטי, פתוח ומושקע יותר מאשר מטפל מוסמך ומנוסה. לא ברור לי מאיפה התחושה לגבי המטפלת, אולם אם את חשה שזה לא הטיפול שאת רוצה, עליך לבקש להחליף מטפלת. לא נראה לי שתיהיה בעיה בקופ"ח לגבי העניין. בנוסף, עליך לעדכן את הפסיכיאטר לגבי התופעות והתחושות הנלוות. יתכן ויש צורך להחליףאו לשנות את הטיפול התרופתי. והכי חשוב- לא להתייאש. בברכה, טלי פרידמן.

תודה על התגובה. רציתי לשאול האם הכעס כלפי הסביבה הוא כעס הגיוני כי במהלך החצי שנה אני כועסת שונאת סולחת מבקשת סליחה אבל בתוכי יש בי תחושה שלאנשים נמאס ממני והם עיפים ממני יש שנעלמו כליל והאשימו אותי בבריחה. ויש מהמשפחה אנשים שנכנסים ויוצאים ורק שנדמה להם שיתכן ואני אעשה משהו לעצמי הם כבר מתחילים להטריד פתאום טלפונים וכאלה. מצד שני אני עצמי מרחיקה מעצבנת סוגרת את הדלת. לגבי המטפלת רציתי להוסיף שהיא מאוד אמפטית כלפי אבל מתוך הידעה שמצבי לא טוב נכנסתי ללחץ מהעובדה שבמצב בו נשארתי כמעט לבד האדם היחדי שיכול לעזור לי לצאת ממצב זה הוא מתלמד. ושאלה נוספת האם יש מקום לבדוק אפשרות לשתי מפגשים בשבוע.

שלום ל ר מאחר שגם אני באותו מצב כמעט אני מבין היטב על מה את מדברת. אני יכול לנסות לעזור אם אומר לך שאת הישועה לא תמצאי אצל הפסיכולוג או בקופת החולים. מניסיוני הרב לצערי אני יכול לומר ששילוב נכון של תרופות יכול להקל בצורה משמעותית ניותר. אם תרצי עוד פרטים אשמח ליצור קשר.

אריה תודה על התגובה. אשמח אם תאמרלי מתי אצא מזה, כמה זמן עד שהתרופות ישפעו. האמת היא שרע לי מאוד עם העובדה שאני נאלצת לקחת תרופה כדי להרגע, אבל מסתבר שאחרי יותר מחצי שנה של דיכאון אין ברירה אחרת.

כמו שאמרתי קודם ללא אבחון לא מומלץ להתחיל תרופות - יתכן שלא תגיבי לתרופות כלל - יש צורך בעבודה מקצועית כלאמור אבחון נכון

יעל שלום אני בעבר שאלתי לגבי ההבדל בין סרוקסט לבין פרוזאק וממה שהבנתי שהתרופות מאוד דומות והם חליפיות. לגבי העיכוב באורגזמה -אני לוקח סרוקסט כחודש ויש לי עיכוב רציני. לא נראה לי שזה מישתנה. מקווה שהאינפורמציה עזרה השיפור בהרגשתי שווה את העיכוב.

אמיר היי זה היום השני שאני לוקחת סרוקסט עדיין לא מרגישה בהבדל עדיין לחוצה עצבנית ורגישה עד כדי בכי מתי בערך הכדור מתחיל להשפיע ומה היו תופעות הלוואי שחווית .

יעל שלום גם אני שאלתי את עצמי מדוע עדיין זה לא עובד. עברתי משבר של גירושין ובכיתי המון על האובדן. לקחו שבועיים עד שזה התחיל לעבוד. הדבר שמדהים שהיום אחרי כחודש וחצי עם הכדור אני מנסה לחשוב על דברים עצובים, והבכי לא מגיע גם אם אני רוצה בו( זה לעניין עוצמת הכדור). מבחינת תופעות לוואי -לא היו לי בחילות כמו שאומרים למרות שאני לוקח אותו על בטן ריקה. עייפות-יש לי הרבה פיהוקים וקשה לי לקום בבוקר-אבל זה לא נורא. היתה לי ירידה בחשק המיני בהתחלה-עד כדי איבוד הזיקפה, אבל עכשיו אחרי כחודש וחצי יש זיקפה יפה מאוד, אבל לוקח לי המון זמן עד שאני מגיע לאורגזמה אם בכלל. בקיצור משתלם ותמתיני בסבלנות. שלך אמיר

תקראי את התשובה שלי למעלה

האם תרופת האפקסור נמצאת בסל התרופות של אילו קופות-חולים?

התרופה נמצאת בסל הבריאות של מכבי

אנחנו נשואים חדשים ואישתי פוחדת להישאר איתי בבית לבד דיברנו על זה ואני לא יודע מה לעשות איך המשיך להתמודד עם זה שכן לא אוכל ליקנות לנו בית משלנו בברכה דחוף!!!!!!!!!1

עוזי שלום רב, אתה מספר שאישתך מפחדת להיות איתך לבד בבית, ולכן אינכם יכולים להתגוור בבית לבד. אם כך, האם עכשיו אינכם מתגוררים לבד? אתם אצל ההורים של אחד מכם? האם החשש שלה היה גם לפני החתונה? האם יש לה קושי להיות איתך לבד גם בסיטואציות אחרות? לצאת לבילוי או מאידך בהזדמנויות אינטימיות? האם יש לך מושג מאיפה נובע הפחד? אם תוסיף מעט יותר פרטים עליך, על אישתך ועל חיי הנישואין ואף לפני כן, זה עשוי לחדד את הבעיה, וכך גם את התשובה עבור עצמך. בברכה, טלי פרידמן

לא יודעת למי מביניכם עלי להפנות את שאלתי. אני בת 37, אקדמאית ומשתייכת למה שמוגדר כ"מעמד הבינוני-גבוה" חשה לאחרונה תנודות במצבי-הרוח שלי ואף נטייה לדיכאוניות , דבר שהוא חדש בעבורי. הדבר נובע אולי, מלחץ בעבודה (עומס יתר) ובבית -בעיקר בעימותים הקשורים ביחסים עם ילדים בגיל ההתבגרות. אישי הוא אדם מבין ומתחשב ומשתדל לרצות אותי ולשמור על זוגיות תקינה. אינני יודעת אם זה רילוונטי , אך בילדותי שכלתי אח במלחמה ואני נושאת עמי את אובדנו מידי יום ביומו. כמו כן, גם המצב הבטחוני המעורער אינו תורם לתחושת היציבות במדינה ככלל ויציבותי שלי בפרט. אני תוהה אם מה שעובר עלי הוא מצב נורמלי , או שמא אני "משתגעת" אט אט?

מה שמוגדר כדיכאון בשפת הדיבור הוא ביטוי למצב רוח עצוב מה שמאובחן על ידי רופא כדיכאון קליני זוהי מחלה הדורשת גם טיפול תרופתי שתסמיניה אינם רק מצב רוח רע היות שאני לא רופא ואני לא רוצה לעסוק באבחון של אחרים לאור ניסיוני האישי אני ממליץ בפנייך בשלב הראשון לגשת לרופא המשפחה

גילה שלום התשובה לשאלתך היא לא, לא. כלומר, את לא "משתגעת אט אט", אבל מה שעובר עליך גם אינו בהכרח שיגרה (לא הכל כרגיל). ישנם זמנים או מצבים בחיים שמזמנים לחץ רב יותר או רגישות רבה יותר. יתכן שאת חווה כעת תקופה כזו. לעיתים ניתן לתת לזמן לעשות את שלו והתחושות הקשות עוברות. אבל אם המצוקה ממשית ופוגעת באיכות החיים שלך, כפי שזה נשמע מדבריך, כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי. לרקע שתארת יכול להיות השפעה, אך אלו דברים שכדאי לבדוק בצורה יסודית יותר בתוך מסגרת טיפולית. אגב, אפשר לפנות כדי לקבל ייעוץ וחוות דעת על מה שעובר עליך גם מבלי להיכנס לטיפול ארוך טווח. לפעמים הגדרה של דברים ש"עושה סדר" במחשבות ובדאגות יכולה להספיק כדי למצוא את קצה החוט לשינוי. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם זה מוכח? איך זה יחסית ל SSRI? מה העלות?

SSRI יעילים ל OCD בקופ"ח עלות סבירה

שאלתי היתה לגבי רפואה משלימה(טבע) לעומת SSRI

רציתי לשאול מה הוא בדיוק ההבדל בין הכדורים השונים נגד חרדה/דיכאון. מה הסיבה שהרופאה הורתה לי לקחת כדורי סרוקסט ולא פרוזאק למשל? האם כל הכדורים נגד/חרדה דיכאון גורמים לעכבה באורגזמה?

גם אני מאוד מעוניית לדעת על הקשר בין כדורים נוגדי חרדה לבין החרדה?

.

שנה טובה באמתתתתתתתתתתת רפואה שלמה, וכל טוב לאנשים המבקרים פה , ולצוות העונה במסירות ....

בני בן שבע וחצי ולאחרונה החלו בעיות התנהגותיות בבית הספר המורה הפנתה את תשומת ליבי כי בני מציק לילדים בכיתה ואף מתנהג באלימות רצוי לציין כי בני הובחן כילד מחונן וכי הוא מתלונן כי משעמם לו בכיתה מה עלי לעשות והאם נכונה התזה שלימודים בכלי נגינה עוזרים לבעיות התנהגותיות

ליעל שלום. האם קרה משהו לאחרונה במישור האישי, החברתי, המשפחתי או הזוגי, שיכול היה לגרום לכך שבנך יגיב כך? האם את חשה בשינוי בהתנהגותו גם בבית? התזה עליה דיברת הינה של תיעול האלימות למקומות יצירתיים, אך לפני שבוחרים את הדרך חשוב לנסות ולהבין את הסיבה. תנסי לענות על שאלותי ואני מקווה שאז אוכל להבין טוב יותר את התמונה. תודה. רוית.

לפני כשבועיים נכנסתי לתחילתו של תהליך טיפולי פסיכותראפי ע"י פסיכולוגית קלינית. ברצוני לשאול לגבי טיב ומהות הקשר האישי שנוצר ביחסי המטפל מטופל, וההבדל בין קשר זה לקשרים בין-אישיים בסביבה הטבעית (שמחוץ לחדר הפסיכולוג). בדר"כ כאשר אני מדבר עם אנשים קל לי להרשים אותם. וברור לי שהם קולטים את הדמות והאישיות שלי בצורה מסויימת. מהצד השני, קל לי לקלוט אנשים, להבין אותם ולצייר את דמותם בראשי, תוך זמן קצר מרגע האינטראקציה איתם. כידוע תקשורת בין בני-אדם נעשית רק בחלקה (ויהיו שיסייגו בחלקה הקטן) ע"י דיבור. שפות תקשורת אחרות נעשות באמצעות שפת הגוף, ע"י המראה וצורת ההופעה, ואפילו ע"י השתיקה. הייתי מעז לומר כי אני מצליח לאבחן את האישיות של האדם שעומד לפני בזמן קצר מהנורמה, ורמת הדיוק השלי גבוהה מהנורמה (אני מציין זאת כיוון שיש לכך חשיבות לשאלתי). עם זאת, כאשר דיברתי עם הפסיכולוגית, והיו ביננו כבר 2 פגישות בנות 50 דקות כל אחת, לא הצלחתי לרדת לעומקה. אני עדיין רחוק מלדעת מי היא. היא משאירה את עצמה בכמעט בצורה טוטאלית מחות לחדר הטיפול. האישיות שלה עבורי היא בגדר "טאבולה ראסה". עד כאן ענין אחד. ענין נוסף. אני חש בצורה מסויימת שהיא לא מחבבת אותי. היא מסתייגת מהרבה דברים שאני אומר, ומעבירה ביקורת רבה, הגם והביקורת הזו בדר"כ לא נעשית מפורשות אלא מובנת ברמזים. לאחר הקדמה זו ארצה לשאול את השאלה הבאה: מה אמור להיות טיב הקשר בין המטפל למטופל. האם על המטפל להפנים רגשות עד כדי יצירת חיץ רגשי ואטום בינו לבין המטופל? האם העובדה שאני חש בחוסר חיבה מצידה, יכולה להתפרש כהשפעה סוגסטיבית תת-מודעית ממנה אלי שפרויד דיבר עליה ("העברה נגדית"). שאלה נוספת: אני רואה בטיפול בין הפסיכולוג למטופל, ובחדר בו הם יושבים, מעין מעבדה מיקרוקוסמית לעולם שבחוץ. ניתן להכניס למעבדה חומרים מסוגים שונים ולבדוק אותם בצורות שונות, ובעיקר מבוקרות. הכלים שהפסיכותראפיה מציעה (השפעות מעולם המציאות והחוויות האישי על הדינמיקה בין המטפל למטופל) הם בבחינת כלי המעבדה (מיקרוסוקופ וכו'), והחדר הוא המקבילה של המבחנה / מעבדה. על-כן חשוב לדעתי לעשות אינטרוספקציה על הטיפול עצמו. כלומר, לנסות לנתח מצבים שהתרחשו בטיפול, ודינמיקת הטיפול היא שיצרה אותם. כאשר חשבתי על הקשר שנוצר ביננו, היתה בי אכזבה לא קטנה. קיוויתי לקבל בחזרה מהפסיכולוגית הזדהות, רגישות וסולידריות. ואולם לא זכיתי אלא לקרירות ואדישות. עלה בדעתי לנסות לפנות למטפל אחר. ואו אז נמלכתי בדעתי לעשות כן. אין קשה לאדם שלא להסתייג יותר מאשר מחמאות והבנה שהוא מקבל מבן שיחו. זוהי מלכודת שלוכדת את הרצון של האדם לאהבה והבנה. ומצד שני אם אכן הקשר שנוצר ביננו הוא השלכת הקשר שלי מהמציאות לתוך החדר, הרי שדווקא במציאות שנוצרה כאן ובייחוד בפתרון שיימצא תנתן לי תשובה פנימית שתהא נכונה גם למציאות. האם דרך המחשבה הזו נכונה ? אודה לכם אם אוכל לקבל התייחסות עוד היום תודה רבה מראש

ד. יקר, ראשית, אני מברך אותך על שבחרת לפנות לטיפול, ומאחל לך הצלחה. השאלה שלך רצופה במקטעי מידע על טיפול, והשאלות שלך בהחלט חשובות. עם זאת, קשה מאוד לעמוד על מה שקורה בטיפול לאחר שתי פגישות בלבד. זוהי תחילתו של תהליך ארוך, וחבל לעצור אותו בהסתייגויות תיאורטיות. מיד אסביר. אכן, לקשר הטיפולי הנוצר בין למטפל למטופל חשיבות ראשונה במעלה בתהליך הטיפולי. קשר זה הוא אכן מיקרוקוסמוס לעולם שבחוץ, ומעין מעבדה שבה ניתן לבדוק את מרכיבי הקשר הזה. אבל זהו קשר שונה מכל קשר אחר, והוא אינו הדדי ושוויוני כמו קשרים אחרים. זהו קשר שבו המטפל מביא אתו רק את הכלים הדרושים לטובת המטופל, ומשאיר בחוץ (או בסוגריים) מרכיבים רבים של אישיותו, כגון דעותיו הקדומות, העדפותיו האישיות, נטיות וכו'. במקום אלו, מתמקד המטפל ביכולת ההקשבה נטולת הפניות שלו, באמפתיה ובאפשרות 'להכיל' את המטופל. המטופל, לעומתו, מביא אל הקשר את אותם המרכיבים שהמטפל מותיר בחוץ, והוא מציג בו לראווה גם מרכיבים שבדרך-כלל הוא מעדיף להסתיר. זוהי חשיפה מתוך רצון להגיע לחקר 'אמת' כלשהי של המטופל. המאפיין של קשר כזה, לעומת קשרים אחרים בחיי היומיום, הוא הגבולות הברורים של המסגרת הטיפולית, המגבילים את הקשר הטיפולי לסיפור ולהקשבה בלבד. זהו קשר שמוגבל לשעה הטיפולית (חמישים דקות), לתדירות של פעם בשבוע, למקום קבוע, לתשלום קבוע, ולסודיות ופרטיות מוחלטת. השמירה על כללים נוקשים אלו מבטיחה את יצירתו של 'מקום בטוח', שבו יכול המטופל ליצור קשר של אמון עם המטפל, שבו מתרחשת העבודה הטיפולית. מטפלים שונים, בגישות טיפוליות שונות, יוצרים קשרים מסוגים שונים עם המטופלים. יש כאלו השומרים מרחק ונמנעים מכל הבעת רגשות וגם מכל התערבות ונקיטת עמדה. אחרים מגלים יחס אוהב ותומך. ויש כאלו הרואים בעצמם חברים למסע. לא תמיד מתאימה גישתו של המטפל לצרכיו של המטופל. אם אתה זקוק לגישה תומכת ומחזקת, עליך להבהיר את כוונותיך בפגישות הראשונות, ולברר אם גישתו של המטפל מתאימה לך. המטפלת שאתה מתאר כ'טאבולה רסה', כלוח חלק, מתאימה לרעיון הפסיכואנליטי, שבו נוצרת 'העברה', בה משליך המטופל על המטפל את רגשותיו כלפי אחרים. יתכן שגישה זו מתאימה לך, ויתכן שלא. כדאי שתבחן את רגשותיך בעניין זה, ושתשוחח על כך עם המטפלת, כדי להחליט באם עליך להמשיך בטיפול. את ההחלטה עליך לעשות בעצמך, ולסמוך על שכלך הישר ועל רגשותיך. אם תזדקק לעצה נוספת, אתה מוזמן לשוב ולשאול. בהצלחה, דרור

תשובה יפה דרור!

אחד הדברים החשובים בטיפול ביחסים עם המטפל מוגדר כ"חוויה מתקנת" הבעיה שמדובר בתהליך אשר ברובו רגשי ולא שכלתני לכן אינו ניתן להסבר פשוט באינטרנת

דלת ללא ידית שלום רב, שמחתי לקרוא שהתחלת טיפול. אני חושבת שזהו צעד משמעותי, גם אם הוא קשה, עבורך. אין לי מה להוסיף על התגובות הקודמות. הכי חשוב זה לקחת את עניין הטיפול כהתנסות, לבדוק מה אתה רוצה מהמקום הטיפולי הזה, מה היית מצפה שיקרה או שתשיג בטיפול וכו'. ויותר מזה- שתרגיש טוב ותאהב. בברכה, טלי פרידמן

היי שאלה לי אליכם חברי הפורום היקרים: האם הפסיכולוגים מקבלים את הגישה של ניטשה "שהתקווה הוא הרשע הסופי" ואשמח אם מישהו יוכל להסביר לי מה היתה כוונתו. תודה שחר

פרויד היה פסיכולג...הוא אל היה מי יודע מה של מטפל גם כן

שלום שחר (בת) ;-) ראשית, כפי שקודמי ציין ניטשה לא היה פסיכולוג אלא פילוסוף מבריק, שברבות ימיו נטרפה עליו דעתו ונזקק לטיפול נפשי. שנית, הייתי שמח אם היית מזכירה מאיפה לקוחה האמירה הזו? (המדע העליז?). שלישית, יש לתת את הדעת טוב טוב לדברים שניטשה אמר. ניטשה לא כתב את דבריו הפילוסופיים כספרות פילוסופית מתודית מקובלת. זו הסיבה שמצד אחד דבריו נגישים להמון, ומאוד פופולאריים (כל משפט שני שלו הוא פאנצ'ליין כביר), ומצד שני האנשים שבאמת מבינים אותו ויורדים לעומק דעתו וכוונותיו , לדעתי, קטן. תני דעתך לכך, שעל-אף שניטשה היה לוחם גדול באנטישמיות וסילק מעליו, את חברו הטוב ומורה דרכו (ואגנר הנאצי, שכתב אם אני לא טועה את הספר ה"חיידק היהודי"), הנאצים ניכסו את רעיונותיו לתפיסת העולם שלהם, ועשו ברעיונותיו מעשי סדום ועמורה, וסירסו אותם מכל וכל. לסיום, רק במליצה אומר כי הקשר הטוב ביותר בין ניטשה לפסיכולוגיה נמצא בספר של ילום "כשניטשה בכה". ואם עדיין לא קראת, בוודאי תהני לקרוא. להשתמע,

שחר יקרה, ראשית, על השאלה "האם הפסיכולוגים חושבים" אין תשובה. הסיבה היא שאין דבר כזה, 'פסיכולוגים'. פסיכולוגים הם בני-אדם, וכמו שאר בני-האדם, לכל אחד מהם מחשבות ואמונות משלו. באותה מידה לא ניתן לשאול "מה הפסיכולוגיה אומרת על...", משום שישנן הרבה מאוד גישות פסיכולוגיות וטיפוליות. אכן, ניטשה לא היה פסיכולוג. עם זאת, הפילוסופיה שלו השפיעה על זרם מסוים בפסיכותרפיה, העוסק בגישה האקזיסטנציאלית. בין שאר הפילוסופים שהשפיעו על גישה זו ניתן למצוא את מרלו פונטי, את היידגר, את קירקגור ואת הוסרל. מדוע חשובה לך כוונתו של ניטשה, או דעתם של הפסיכולוגים על ניטשה? בברכה, דרור

הי אז קודם כל תודה לכולם אבל אף אחד לא ממש ענה על שאלתי, יכול להיות שלא הבהרתי את עצמי כהלכה אז להלן הבהרתי. ראשית אני יודעת שניטשה היה פילוסוף ולא פסיכולוג אבל בכל זאת אשמח לדעת האם האימרה הנ"ל מקובלת בעולם הפסיכולוגיה וברור לי שמה שייאמר כאן הוא לא מדע מדוייק אלא רק דעתו של הכותב בלבד ולכן אשמח לשמוע את דעתך דרור גרין ושל עמיתך. את המשפט הנ"ל של ניטשה קראתי לראשונה לפני כשנה בספר "כניטשה בכה" (לידיעתך מר "דלת ללא ידית") ע"פ האמור שם הוא נכתב בספרו "אנושי אנושי מידי" ומאז אני מנסה להבין למה התכוון, שהרי תמיד חשבתי שללא התקווה החיים די עצובים כי לכל אחד ישנה תקוה או משאלה קטנה לחלום טוב שיתגשם. ופתאום בא הפילוסוף הדגול ומנפץ לי את התקווה בפרצוף. מה שהביא אותי לחשוב שאולי אני לא מבינה את המשפט כהלכה. תודה שחר

שחר שלום המשפט המלא של ניטשה מסביר אולי את כוונתו: "… התקווה היא הגרועה מכל רשע, כיוון שהיא מאריכה את יסורי האדם". "In reality, hope is the worst of all evils, because it prolongs man's torments." (זה לפחות המקור באנגלית, אין לי תרגום מדוייק בעברית). ניטשה בכתביו עסק רבות במתקפה על מוסכמות מוסריות ודתיות אותן ראה כמזוייפות. בין היתר כתב נגד הרחמים שהוא עיקרון חשוב בנצרות, בהקשר של הסבל האנושי (וסבלו של ישו). הוא כתב שאלו הסובלים, מובלים למעשה לשאת את סבלם בשם התקווה לשינוי שאין לה דבר עם המציאות. דבריו על התקווה לקוחים ממקורות פילוסופיים יווניים שראו בתקווה את שיא הרשע כיוון שנועדה לטמון פח לאנשים הישרים בהבטחות שוא שלא ניתן לקיימן. שיא המתקפה באה בכפירתו באהבה. הוא כותב שאהבה הינה מצב בו האדם רואה בבירור דברים כפי שהם אינם. כוחה של האשליה מצויה במצב זה בשיאה, עם כוחה להמתיק ולשנות צורה למציאות. נטשה כותב שמכוח האהבה האדם סובל יותר. כך ניתן להתגבר על הדברים הגרועים ביותר בחיים – פשוט לא לראות בקיומם. כמו שדרור ציין, קשה לומר שפסיכולוגים חושבים כך או אחרת. בסופו של דבר (לדעתי) התייחסותו של ניטשה לתקווה, אמונה, אהבה בצורה האמורה היא לא מתוך מתקפה על משמעותם הפילוסופית של המושגים הללו אלא על מלאכותיות הנובעת מהשפעות חברתיות, כוחניות ומניפולטיביות, בשימוש במושגים אלו. בעיני התקווה היא החמצן לחיים. ללא תקווה לא ניתן לחיות ולשרוד. אבל אולי כוונתו של ניטשה שללא מודעות ותחת חיים של סילוף המציאות, התקווה היא זיוף. אדם שאינו מודע מקווה לדברים שאינם באמת מביאים לאושר אמיתי. בכך אולי יש חיבור לפסיכולוגיה וטיפול נפשי כיוון שחלק משמעותי בתהליך הטיפולי הוא הורדתן של קליפות כדי להגיע ל"אני האמיתי". אני חושב שכאשר חווית האני היא אמיתית ואוטנטית, התקווה אינה כסות מזוייפות אלא חמצן לחיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

וכמה יפה אמרת את זה. שנה טובה, דרור

תודה לכם ד"ר קפלן ודרור גרין. שחר

בהתייחס לדבריו של ד"ר קפלן! נישטה היה אתאיסט וסבל מאהבה נכזבת בנוסף הוא היה חולה מאוד ועבר תקופות של דכאון, מכאן אולי אפשר להבין את גישתו הפילוסופית הדפטיסטית. אומנם תענוג לקרוא את ספריו וכפי שדרור אמר המשפטים שלו יפים. לגבי הקשר לטיפול, בבסיס הטיפול עומדת אשליה שקרית, ההתאהבות במטפל שהיא "העברה החיובית" שבהעדרה קשה לטפל. התקווה המזוייפת שנותן המטפל היא של הורה מתוקן, מעניק ואוהב הממלא חסכים. את זאת הוא עושה גם כאשר הוא אינו מגיב כמעט אלא רק מקשיב הקשבה אמפטית. התקווה הזאת מאפשרת למטופל לקלף מעליו את "קליפות הבצל" או מנגנוני ההגנה המשתקים אך המחיר שלה הוא מחיר של למכור את נשמתך לשטן. אשליה מתעתעת של "איך היה אילו הדברים היו אחרת" דבר זה מאריך ומגביר את הסבל. אני לא מסכימה שהאושר היחידי טמון בגילוי האני, ומה זה בכלל "אני". כל אדם גדל במשפחה וחולק את האני שלו עם עוד "אניים" כך שהוא אינו טהור. "האני" יכול להיות אצל אדם דתי אלהים ואצל פסיכולוג חתירה לאיזו שלמות פנימית, שהיא לעולם אינה מושגת כי האדם בנוי כך שהדיסוננס לעולם לא יבוא על סיפוקו ומכאן המניע לפעולה. ה"אני" הוא גם אמורפי מכיוון שבהתאהבות יש שניים ב"אני" ואז הוא מורחב, ומה קורה עם ילד גם שם יש הרחבה מסויימת של "האני" האני ו- 50% ממנו. לטיפול פסיכולוגי יש מחירים קשים לפעמים, התקשרות עם אדם שאינו מבטיח לך רגש בתמורה לרגש שאתה מעניק לו, וזו אשליה ותקוות שוא, גם הרפואה שהוא מבטיח היא אשליה, אין בסופה איזה אטום אחד טהור שאינו ניתן יותר לחלוקה. עד כאן, לימור.

כשאתה אומר קליפות- אתה וודאי מתכוון להגנות. מסירים מהמטופל את כל ההגנות ואז מתגלה האני האמיתי. מה אתה יכול או מה היית אומר למטופל אשר הורדת ממנו את כל ההגנות והוא נמצא באי וודאות,כואב,פוחד,מתוסכל,ומיואש. אני לא מדברת על שעת הטיפול שבה הוא חש מוגן ובטוח. אני מדברת על השעה היום שאחרי. איך אפשר לשאת את הכאב, הפחד, התסכול והייאוש המקנן כאשר המטופל מבין שהוא בעצם כלום.