פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום. אני תלמידת כיתה י"א, ואני מעוניינת לעשות עבודה בהקף של 4 יח"ל, בנושא "הילד החריג". יחד עם זאת אני מעונינת לקבל, אם זה אפשרי, חומר בנושא זה. אם תוכלו לעזור לי בנושא זה... אשמח מאד!!! את העבודה החלטתי לעשות עקב היותי אחות לילד חריג, ומעוניינת לחקור את הנושא בצורה מעמיקה יותר. כמו כן הנני זקוקה לשאלות מחקר ומעט עזרה על מנת שאוכל לקדם את העבודה. הנני מאמינה כי דרך עבודה זו אוכל ללמוד ולהעשיר את ידיעתי בנושא זה ובכלל, כולי תיקווה כי אלמד דרכים חדשות וטובות להתמודד עם הבעיה. כמו כן, היותי כותבת ספר תיעודי עליו, מאז שהוא נולד ועד עכשיו... (הוא קטן ממני בשנה אחת) וכן, כתבתי את דרך ההתמודדות שלי ושל משפחתי עם המצב ועוד דברים מצמררים ומיגעים שעברנו... אשמח עם אוכל לשתף אתכם בכך ואם תוכלו לעזור לי... המון תודה.. עדי כחלון - 053524291
עדי שלום רב, ניכר ממכתבך רצון רב להעמיק בנושא הילד החריג, בעיקר מתוך החוויה האישית שאת חווה עם אחיך. רעיון הכתיבה נראה בעיני פשוט נפלא, קודם כל עבורך, כתהליך של עיבוד תכנים ורגשות, ושנית, אולי בעתיד תחליטי לפרסם את כתבייך ולשתף בניסיונך וחוויותייך אחרים, דבר המסייע לאחרים ללמוד דרכי התמודדות נוספות. לגבי הפנייה לחומר לגבי הנושא שלך, אני חושבת שאני זקוקה ממך ליותר פרטים. המושג "הילד החריג" הוא מושג רחב מאד, ויכול לכלול בתוכו חריגויות רבות: ליקויי למידה, נכויות פיזיות או נפשיות, "ילדי חוץ" בקיבוצים, מפגרים, אוטיסטים, ילדים עם תסמונת דאון, ילדים מוכים, ועוד ועוד אפשרויות. לא פעם זה גם תלוי במי מגדיר את החריגות. אשמח להמשיך לעזור לך לאחר שתמקדי יותר את הנושא. בברכה, טלי פרידמן
לגברת טלי פרידמן שלום: קודם כל, אני מאד נרגשת שחזרת אלי כל כך במהירות. אכן אני מאד רוצה להעמיק ולהרחיב בנושא זה, שכן כפי שאמרת מתוך חוויה אישית ונפשית שעברתי מגיל צעיר מאד. אתאר לך את מצבו של אחי, יוני במקצת ועל נושא עבודתי בצורה מפורטת יותר. אז ככה: אחי יוני, בן 15.5, חולה במחלה שנקראת C.P. המגבילה את יכולתו מבחינה מפשית, ללא מגבלות פיזיות. יחד עם זאת בגיל 8-9 החל לקרוא ולכתוב אך עדיין מתקשה מבחינת ריכוז ויכולת הקשבה מתמשכת. בעייתו של יוני גרמה להמון מתחים במשפחתי, ובכלל, עקב היותי בת ראשונה עברתי תקופות שונות ומייגעות, כגון: בלימודיי - הוריי הקפידו שאלמד המון ושאקפיד על הכנת שיעורי הבית ועוד. עקב כך החלטתי לבסס את עבודתי על התממודדות במשפחת הילד החריג, לעומת חיי משפחה רגילה. התחלתי לאסוף חומר רב אך עדיין אין לי שאלת מחקר והנני זקוקה גם למנחה, שתנחה אותי בעבודה זו. הודה לך אם תשובי אלי מוקדם ככל האפשר... ושוב המון המון תודה לך על שפינית לי את זמנך וענית על שאלתי בתשומת לב רבה. עדי כחלון.
עדי שלום. מנסיוני המר אני חייב להזהיר אותך בכתיבת מספר הטלפון שלך באינטרנט... תשתדלי להימנע מזה. יוני.
עדי שלום. הנושא שבחרת לעבודה הוא אכן מרתק- ואצלך באמת יש לו הבטים אישיים, מה שהופך אותו לעוד יותר מרתק. קיים חומר על הבטים שונים של חריגות- נכויות התפתחותיות, מחלות כרוניות וכד', בבית הספר לעבודה סוציאלית שבאונ' ת"א. אני מציעה לך לגשת לספרנית שם ולבקש שתמליץ לך על סיפרות רלוונטית. קיים גם חומר על אחאיו הרגילים של הילד החריג, המתאר את השפעות החיים לצד אח כזה. יהיה לך מענין לקרוא אותו. אני מאחלת לך בהצלחה. רוית.
עדי, יש לי חומר בנושא, כתבתי תיזה לעבודת מסטר בתחום זה. את מוזמנת ליצור קשר: [email protected]
הנושא "מי מכם מקבל רספרידל" מעורר תגובות קשות! אנא נסו להסביר את הנושא על מנת למנוע בהלה מיותרת!
.
אלמונית שלום ראשית, אני מתאר לעצמי שד"ר פלד יענה כשיוכל על השאלות. עם זאת כדאי להדגיש שהפורום יכול לתת תשובות עד רמה מסויימת ולא יותר. השאלות העולות סביב הרספרידל גולשות לתחום הדורש ייעוץ פסיכיאטרי אישי המותאם במדוייק למטופל ומתבסס על ההסטוריה הרפואית והאישית שלו. אין אפשרות וזה אפילו מסוכן להכליל ממקרה אחד למקרה אחר. אם מתעוררת בהלה או חשש שהטיפול התרופתי שמקבל החולה אינו מתאים צריך לפנות לרופא המטפל או לקבל חוות דעת שניה ממומחה עליו סומכים. במקרה הצורך ניתן לקבל המלצות והפניות למומחים מתאימים מכל יועצי הפורום. המידע כיום פתוח לכל וניתן לקרוא אפילו באינטרנט הסברים מדוייקים על השפעות לוואי של תרופות וההסתברות להתרחשות של כל תופעת לוואי. זו תמיד שאלה של תועלת מול סיכון וצריך לבחור באופציה הטובה ביותר (וצערנו, לעיתים באופציה הגרועה פחות). בשורה התחתונה: אין צורך להיבהל. צריך לפנות למומחה שסומכים עליו, להציג בפניו את כל השאלות ולקבל תשובות מדוייקות והרגעה. בברכה ד"ר אורן קפלן
השאלה איננה לגבי פרט זה או אחר כי אם ככלל לגבי השמוש בתרופה ותוצאותיה אנסה להסביר: נקח לדוגמא רטילין, ידוע שלא הכל וורוד לגבי רטילין, למרות זאת יש רופאים שיצירו תרופה זו כאידאלית ללא כל תופעות לואי זאת בזמן שיש רבים אשר משפיעה עליהם רע מאד!! לכן חשוב לדעת כיצד משפיעה תרופה לטוב, לרע וההסתברויות השונות מובן שנה שקורה אחת לאלף איננו נורמה אבל אחת ל20 זה כבר די שכיח ע"כ יש צורך בתשובת הפסיכאטר בנידון אבל לא פחות תשובות ממשתמשים או הקרובים להם בסופו של דבר תשובות מהשטח הן הנכונות היותר אינני יודע אם התכונה אלי, אני לפחות אינני בפניקה אבל אם מצבה של אימי הוא תוצאה של הריספרדל או שקימת אפשרות שכזו אני רוצה לדעת!!! התרופה הקודמת הרסה אותה לחלוטין -לאחר תקופה מצוינת התחלף רופא אשר החליף גם תרופה - בצורה בולטת וברורה : חולשה ,התעלפויות, מועקה קשה של הגוף ועקב כך של הנפש . תוצאה של כל התופעות היו מס התעלפויות שגרמו לנזק וכשהמצב התדרדר מאד אף נטלה כמויות אדירות של כדורי שינה שהתוצאה היתה דוקא מצוינת למרות שהיתה בקומה ולמה מצוינת : לאחר כשבוע בקומה כשהתעוררה היתה במצב מצוין בין היתר יש לזכור שהתנקתה לחלוטין מה שגרר אצלי מחשבות אם בכלל צריך.... כל עוד היתה בקומה לא קיבלה כדורים ,כשהתעוררה קבלה ולמרות אזהרותי לבדוק שאין הכדורים מוריגים לחץ דם, והתוצאה היתה הרעה במצבה המנטלי והתעלפות לזמן קצר בלבד אך מצבה לאחר ההתעלפות לא חזר לקדמותו ההבדל במצבה לפני נטילת הכדורים ולאחריהם - מבחינתי יום ולילה מאשה אופטימית עם תכנונים ותקוות [בת 70!!] לאשה אשר לא יודעת מה בדיוק רוצה ומהוססת ביחסים עם בני אדם [ויש לה צורך בקרבת בני אדם] נעשו מס נסיונות ונקבע לה רספידרל לאט לאט נחלשה ואם קודם היתה הולכת חצי שעב בקצב סביר ללא עצירה היום היא חלשה בהרבה יש ימים בהם היא צריכה לעצור ולנוח מס פעמים ההתדרדרות היתה תחילה איטית ולכן קשה היה לראותה אם קימת אפשרות שהסיבה היא רספידל אז עלינו לדעת זאת
ברצוני לדעת, האם בנותי אשר אמם נותלת כדורי הלדול מילדותה נמצאים ברמת סיכון למחלה ובכמה אחוזים לכלל האוכלוסיה. בתודה.
מאיר כתב/ה: > > ברצוני לדעת, האם בנותי אשר אמם נותלת כדורי הלדול מילדותה נמצאים > ברמת סיכון למחלה ובכמה אחוזים לכלל > האוכלוסיה. בתודה.
האמת שעכשיו אין לי שאלה מסויימת, או איזה בקשה להתייחסות. רציתי רק לספר. כעת ערב, אני באוניברסיטה, מתה מעיפות וכואב לי הראש. כבר 3 שעות שסיימתי ללמוד. והסיבה היחידה שאני לא חוזרת הביתה היא שאני יודעת שברגע שאכנס, אתחיל לאכול, לאכול ולאכול...והשופר-סל השכונתי פתוח היום 24 שעות !!! וזה הכי גרוע, כי אוכל לשמוע את כל המוצרים קוראים לי... וקוראים לי... אז הכי בטוח זה שאשאר כאן עד שאהיה ממש עייפה או עד שיסגרו. בינתיים נכנסתי לאתרים של פ"ע (= פגיעה עצמית) והזדעזתי מהתמונות שראיתי ! מן הרגשה כ"כ מעיקה.... גם כל הספרים שאני קונה שקשורים לכל הנושאים הללו, מפליא אותי למצוא בהם "טיפים" ועצות... אבל אני לא מתלוננת ! ואני לוקחת את הכל...
כשתבואי הביתה, תפתחי את המקרר, תקחי לך לבן, אחר כך תקלפי גזרים, מלפפונים, עגבניות, וכל דבר ירוק שנמצא, תחתכי לך סלט ענקי, משפחתי כזה, תתבלי, ותאכלי ,ותאכלי. ותאכלי. כמה שאת יכולה. אחרי שהבולמוס הזה יעבור, לא תרגישי נקיפות מצפון, לא תצטרכי להקיא, כי הנה בסה"כ ירקות אפשר לאכול בלי הגבלה. מחר, תכיני לך על הבוקר, ויהיה לך מוכן לעת צרה.
גמ שלום רב, מכתבך מתחיל בכותרת כל כך נזעקת "עוד פעם אני...". את חשה אולי מאוסה, אולי מנדנדת אולי אומרת דברים חסרי טעם ומשמעות, אולי. ואולי לא. אך משהו במילים הללו מכיל בחובו כל כך הרבה זלזול עצמי, חוסר הערכה. אני מתארת לעצמי בדימיון בחורה יושבת בחדר המחשבים באוניברסיטה, שעות אחרי שההרצאות כבר הסתיימו, עייפה, מותשת ובכל זאת ממשיכה הלאה, מתישה את עצמה עד קצה הגבול האפשרי. אני מבינה את הפחד המניע אותך גמ. הפחד מפני התקפי הבולמוס הבולמיים והגועל שכרוך במחשבה על ההקאה שתבוא אחר כך, גורם לא פעם לנסות ולהימנע כמה שיותר מה"פיתויים", מהסופרסל שפתוח 24 שעות. אבל עד מתי תוכלי להמשיך ולהתיש את עצמך? אולי היום הצלחת להחזיק את עצמך ולא להתפתות למוצרים הקורצים לך 24 שעות ביממה בסופר, אך מה יהיה מחר? אולי תתפתי למוצרים ואז עשוי להגיע גל השנאה העצמית כפי שכבר תיארת בעבר שהופך לא פעם לפגיעה העצמית. הספרים והאתרים בנושא הפגיעה העצמית אינם מיטיבים עימך, להיפך. הם מספקים לך "שיטות" חדשות, רעיונות. ובכל זאת את מתפתה לעסוק בזה, להתמכר לזה בצורה מסויימת. גם הבולימיה כמו גם הפגיעה העצמית כוללים בתוכם מאפיינים של התמכרות במובנים מסויימים. עלייך לתת למישהו לעזור לך לצאת מזה. אי אפשר לבד, או אולי קשה נורא לעשות זאת לבד, יותר קל ביחד. אולי בכל זאת תעשי מאמץ קטן ותתקשרי אליי? אפילו רק כדי לשמוע קול של משהו אחר, משהו מהעבר השני של התהום. אולי? בברכה, טלי פרידמן
יש לי שאלה מאוד פשוטה רציתי לדעת אם ocd עובר בתורשה תודה
חני שלום כנראה כן. לבני משפחה מדרגה ראשונה של הסובלים מ OCD סיכוי רב יותר באופן משמעותי לסבול גם כן מהתופעה (יש מחקרים המדברים על הסתברות פי 5). חשוב לקחת ממצאים כאלה בעירבון מוגבל כאשר משליכים מכך על החוויה האישית. בברכה ד"ר אורן קפלן
רוית שלום. אני נמצאת בסוף ההריון הראשון שלי. הייתי ילדה מוכה ואני פוחדת שאהיה גם אמא מכה. בגלל זה דחיתי את ההריון המון זמן.(אני בת 30 ). קראתי בעיתונים כי ישנם מחקרים המראים כי ילד מוכה יהיה גם הורה מכה. האם את יכולה להרגיע אותי?
אמא מודאגת יקרה. מכתבך מאוד ריגש אותי. הדאגה שלך לתינוקך עוד בטרם נולד- כבר מעידה על כך שהוא יוולד לאם רגישה ומודעת לעצמה. לגדול בבית אלים הינו דבר קשה וטראומטי אותו נושאים כל החיים והוא בעל השלכות רבות. הטראומה לרוב הינה מעבר למכות הפיסיות שסופגים אלא כמו בגידה כפולה: גם מצד ההורה המכה אך לרוב גם על ההורה השני- שנכשל בשמירה ובהגנה על הילד הרך התלוי בו כל כך וזקוק להגנה. היום- בהיותך קרובה להפיכה לאם בעצמך אני חושבת שטוב וחשוב לבדוק ולנסות להבין את הפחדים והחששות. גם כדי לחזק אותך בדרך חדשה זו, וגם כדי לעבד ולהתמודד עם טראומות העבר. את " רוחות הרפאים" הללו כדאי לגרש מנפשך והדרך לעשות זאת היא ע"י הבנתן, הכרתן ועיבודן. רק אז ניתן יהיה לגרשן. הדרך לעשות זאת היא לדעתי עם עזרה של איש מקצוע, שילווה אותך בדרך זו במובן תומך ואמפתי. במידה וחליטי כי את רוצה, או אף במידה ויש לך עוד שאלות, תהיות ומחשבות- את מוזמנת לפנות דרך פורום זה. בברכה ובהצלחה. רוית.
גם אני כילדה חטפתי מכות (קשה לי לכתוב שהייתי ילדה מוכה), ואפילו השתתפתי בקבוצה טיפולית בנושא זה. הקבוצה הסתיימה, ונותר הצורך במסגרת שתתווסף לטיפול . היום (!) ייסדנו באינטרנט קבוצה וירטואלית לנפגעי אלימות בילדותם במסגרת פורום הטראומה שמנהל אלי זומר. מן הסתם מדובר בקבוצה שעדיין לא התגבשה, ואת מוזמנת להצטרף אלינו. כתובת האתר: http://www.diburim.co.il/cgi-bin/forums/intraforum.cgi?forum=a-1331
הפנו אותי לקבל ייעוץ אצל פסיכולוגית. אף פעם לא הלכתי לייעוץ אבל אני מודעת לעניין שאני בדיכאון. הייתי כבר בשתי פגישות איתה, והיא נראית לי חמודה, אבל היא לא נותת לי ממש עצות. איך אני יכולה לדעת אם היא מתאימה לי, והיא מסוגלת לעזור לי? דרך אגב - הפורום הזה נראה ממש מעניין, ואני שמחה להצטרף אליו. תודה מראש
פנטזיה שלום רב, התשובה לשאלתך טמונה בתחושה שלך ובמה שאת מצפה לקבל בטיפול. ישנם סוגים רבים של מטפלים, כאלו שיותר נותנים תמיכה, הבנה, אמפטיה ונותנים למטופל להתבשל בתהליכים של עצמו עד שלבסוף הוא מוצא את הכוחות לזהות דפוסים והתנהגויות שמפריעים לו ולשנותם או לבצע אי אילו שינויים שהוא מעוניין בהם. לעומתם, ישנם מטפלים מכוונים יותר, שלא פעם גם יותר מתערבים בתהליך שעובר המטופל ואך נותנים עצות כאלו ואחרות. כל אחד בוחר את סוג המטפל המתאים לו. מדבריך עולה כי הפסיכולוגית נחמדה ונעימה, אך לא ממש עונה על הציפיות שאיתן הגעת לטיפול. האם ניסית לומר לה זאת? או לפתוח את הנושא של מה היית רוצה לקבל בטיפול? לדעתי שיחה מסוג זה עשויה להיות טובה הן עבורך כדי להבהיר מה את רוצה, והן עבור המטפלת כדי להבין אותך טוב יותר. ייתכן והיא תאמר לך שהיא עובדת בצורה שונה מזו לה את מצפה, ואז הבחירה אם להמשיך או לא בטיפול הזה, תיהיה בידיך. בכל מקרה כדאי מאד לדבר על הנושא בטיפול. בעיקר לאור העובדה שזו רק ההתחלה. ויפה שעה קודם. בברכה, טלי פרידמן
פנטסיה יקרה, הלוואי שהיתה תשובה פשוטה על שאלתך. למעשה, השאלה שצריך לשאול היא האם הפסיכולוגית מתאימה לפנטסיה שלך על טיפול. המלה 'יעוץ' עשויה להטעות. בדרך-כלל מלה זו מתייחסת לפגישות הבהרה או לטיפול קצר מועד. טיפול נפשי איננו טכניקה, המאפשרת לפתור בעיות כגון 'דיכאון' באמצעות עצות. אינני יודע מי הפנה אותך אל הפסיכולוגית, ומה בדיוק ציפית למצוא. אחד הדברים שניתן להשיג ב'יעוץ' כזה, הוא להבהיר את הציפיות שלך מן הטיפול, ולהבין את הגישה הטיפולית של הפסיכולוגית. אם בפגישותיך עם הפסיכולוגית את מצליחה להבהיר את ציפיותיך, ולהבין את דרך הטיפול שלה, אתן יכולות להסכים על המשך הטיפול. הסכמה כזו היא למעשה ההכרזה על כך שהפסיכולוגית 'מתאימה' לך. תפקידה העיקרי של הפסיכולוגית הוא לסייע לך לעזור לעצמך. זהו תהליך ארוך של בדיקה והבנה עצמית, המבוסס על שיחות עם הפסיכולוגית. השיחות עצמן אינן 'מרפאות' או 'מייעצות', אך תהליך הבדיקה העצמית, בסיוע של הפסיכולוגית, הוא עצמו התמודדות עם תהליך אחר, הגורם לבעייה שהביאה אותך לטיפול. לקשר הנוצר בינך לבין הפסיכולוגית, להבנה ולאמון הנוצרים ביניכן, תפקיד ראשון במעלה בהצלחת התהליך הטיפולי. אם את מרגישה שקשר כזה אכן נוצר, או עשוי להיווצר (לעתים בתחילת הטיפול תחושה זו עומדת בסתירה לתחושה אחרת של חשש וחוסר-אמון), משמע שהפסיכולוגית עשויה להתאים לך. במהלך הטיפול עליך להמשיך ולבדוק תחושה זו, ואת הקשר הנוצר, ולשוחח על כך בגלוי עם הפסיכולוגית. אני מאחל לך בהצלחה, ואשמח להשיב לך גם על שאלות מדויקות יותר, כאן או באמצעות אימייל. בברכה, דרור גרין
שלום מה ההבדל בין פסיכוטרפיסט לפסיכולוג קליני ופסיכולוג שאינו קליני? תודה
פסיכותרפיסט עוסק במתן טיפול נפשי ע"י שיחות. הוא יכול להיות פסיכולוג אבל גם בעל הכשרה אחרת בתחום בריאות הנפש. פסיכולוג קליני למד פסיכולוגיה באוניברסיטה לפחות ברמה של תואר שני (בפסיכולוגיה קלינית), התמחה מספר שנים במוסד ציבורי, עבר בחינת הסכמה של משרד הבריאות וקיבל רישיון של פסיכולוג מומחה. פסיכולוג הוא כל אדם שסיים תואר שני בפסיכולוגיה באוניברסיטה, גם אם לא עבר כל הכשרה נוספת. לפי חוק הפסיכולוגים, אם לא עבר התמחות וקיבל תואר מומחה הוא אינו רשאי לעסוק בטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן
דנה יקרה, פסיכותרפיסט הוא כל מי שעוסק בטיפול נפשי. הוא יכול להיות פסיכולוג קליני, עובד סוציאלי קליני, מטפל באמנויות, וגם פסיכיאטר שקיבל הכשרה בפסיכותרפיה. פסיכולוגים שאינם קליניים הם פסיכולוגים שאינם עוסקים בטיפול נפשי, כגון פסיכולוגים תעסוקתיים, פסיכולוגים חינוכיים, פסיכולוגים חברתיים וגם כאלו העוסקים במחקר. בישראל מקובל לכנות כל מי שעוסק בטיפול נפשי בשם 'פסיכולוג', כפי שפעם נהוג היה לכנות את המטפלים בתואר 'פסיכיאטרים'. באירופה מקובל לכנות את המטפל בשם 'פסיכותרפיסט'. ההבדלים המשמעותיים בין המטפלים השונים אינם נעוצים בכינוי שלהם, אלא בגישה הטיפולית שבה הם נוקטים. מאז המצאת הפסיכואנליזה על-ידי פרויד פותחו מאות גישות טיפוליות שונות, ולכל אחת מהן יתרונות וחסרונות משלה. אם תרצי אינפורמציה מדויקת יותר, את מוזמנת לשאול, או לשלוח אימייל במידה ואת זקוקה להדרכה אישית יותר. בברכה, דרור גרין
שלום דרור, מהי המשמעות קליני בפסיכולוגיה האם תואר זה נותן לבעליו כלים מסוימים בטיפול ומה הם? נ.ב אני נמצאת במצב מורכב,שונה, אבסורדי,(קשה לי להאמין שקיים עוד מקרה עם צירוף כגון זה שקרה לי) הורס לי את הבריאות והחיים. קשה לי להאמין שהגעתי למצב כזה, מעורב מצב רפואי, התסבוכת גדולה וקשה לפתרון מבחינתי ואף אחד לא יכול לפתור הבעייה זולתי, כל צד שהתערב רק גרע ואני רואה כל פעם מספר צעדים קדימה של המתרחש ולא מצליחה לפעול בהתאם עקב מצב בריאותי, הנסיבות שנוצרו והאבסורד שזה גורם לחוסר טיפול וככל שהמצב לא נפתר (הבריאותי) ומסתבך, אני מניחה שגם הנפשי. אני מאבדת זמן יקר ומצבי משפיע רע עלי על בעלי ועל הקרובים אלי. לא יודעת למה כתבתי לך, הרי אתה לא יכול להבין כלום, אפילו אם נידמה לך שכן. אולי כי יש לי תחושה לגבייך יתכן מוטעת. איני יודעת אם סוג/דרך הטיפול שלך מתאים למצבי. אני גם לא בטוחה שפסיכולוגיה תפתור דברים אולי תעזור עם מה שעברתי ובנוסף אינך נמצא בתחום מגוריי (מרכז) וטיפול דרך האינטרנט לא ניראה לי. כ"כ הרבה לואים, נידמה שזרקתי לך עצם או עצמות יותר נכון?... או קיי ניראה הלאה מה קורה דנה
השאלה מופנית בעיקרה לרופא הפסיכיאטרי.... בני נוטל מזה כחודשיים ריספרדל במינון של 6 מיליגרם. אחרי שיחרור מאשפוז כפוי. בימים האחרונים מדבר על דיכאון וחוסר עניין בחיים. פניו קצת נוקשות. בעיקר באזור הפה. (תופעה של הידוק לסתות ולשון נוקשה הופיעה בתחילת הטיפול.... אך חלפה) אי - זיקפה מאז נוטל את הכדורים. ועייפות רבה מאד.. לא מעט שינה. הוא היה בחור עם כושר גופני מעולה. וכעת, שבר כלי. עליית מדרגות מעייפת אותו, שלא לדבר על יותר מזה. בבית החולים קיבל בונסרין - חצי כדור למניעת תופעות לוואי.. אך הכדור עייף אותו מאד וגרם לשינה מרובה. בעצת הרופאה שמטתי את חצי הכדור ...ועדיין הוא עיייף מאד. האם הדבר נובע רק בגלל הריספרדל או גם בגלל שאינו מעסיק את עצמו???? לא רצה שיחות עם הפסיכולוגית שהציע בית החולים לאחר השיחרור... נעשה תלותי מאד... ממש כילד... והולך אחריי בבית . קשה לשעשע ילד בן שלושים.. בכל היממה... באמת קשה.. האם ניתן להקטין את ששת המיליגרמים בעצת רופאה , כמובן, לחצי כמות???? האם אי - הזיקפה תשאר לעד???. מאיפה הדיכאון הפתאומי???? ומדוע העייפות הנוראה???????? אהיה אסירת תודה לכל השתתפות של אנשים שמכירים את הכדור ואת התופעות וכן אודה לרופא שייתן לי תשובות לשאלותייי. המון תודה מראש אמא של....
השאלה מופנית לפסיכיאטר.. שאינו נוטל את התרופה. אבל יודע את התשובות לשאלותייי
אני די חדשה פה..ולכן הטעויות סליחהההההההה
מה האבחנה של בנך ? - האם הסבירו לך מה עתידו - האם המחלה כרונית לכל החיים - האם הכדורים עוזרים לכל הסימפטומים? - מה שאת מתארת (עייפות ילדותיות) הם סימני מחלה שאין להם מרפא עדיין - הסבירו לך זאת ? - צרי איתי קשר (בלחיצה על שמי בדף הפורום תגיעי לכרטיס האישי שם תמצאי את הטלפון הנייד שלי) להסבר מפורט.
ותודה......אצור קשר..............
תשיב בפורום כך כולנו נחכים
ומה זה עיפות לא ילדותית.
לאמא המודאגת בונסרין ככל הידוע לי היא תרופה נגד דכאון,תבקשי תרופה בשם דקינט,שהיא תרופה לתופעות הלוואי שהסברת. בעניין העייפות דברי עם הרופא המטפל ואולי אפשר "לשחק" עם המינון-הכוונה היא אולי ניתן לקחת כדור אחד בבוקר ואת השאר בערב לפני השינה. הרספרידל גורם גם לרעב מוגבר כך שתתכונני לאכילה מוגברת ומופרזת . העייפות היא גם חלק מהמחלה. ישנה אגודה בשם "אנוש", תפני אליה באזור מגורייך.יש להם גם פעילות אשר יכולה להעסיק את בנך. נסי להיעזר בבני משפחה או בכל אדם אחר לפני שיגמרו כוחותייך. נסי לבדוק עם העובדת סוציאלית לגבי דיור מוגן. בהצלחה- מאמא של ילד חולה סכיזופרניה
רספרידאל, תרופה מזעזעת, אחין שלנו אושפז גם כן אישפוז פוי, היה עלם חמודות, ועכשיו הוא נראה כזקן, גורר את הרגליים רועד, חלשלוש, רוצה לישון כל הזמן, נתנו לו תרופה ל"מיתון" התופעות אבל, זה לא עזר לו, אז החליפו תרופה, זה הועיל רק במעט.
מהתשובה של יעל ניתן להבין שהבעיה לא הייתה בעצם ברספרידל, העובדה שהחליפו לו כדור וזה עזר במעט מעידה שהאשם לא רק בתרופה. בני מקבל רספרידל ולדעתי הכדור הוא די טוב בהתחשב בעובדה שבני עמיד לכל התרופות שקיבל עד עכשיו והוא קיבל המון סוגים. שוב בעניין תופעות הלוואי , ישנו כדור בשם דקינט והוא נהדר לתופעות הלוואי מעבר לכך, במחלה הזו צריך המון סבלנות
מה שאת כותבת גורמת לי לחשוב אולי הנסיגה הפיזית הקשה של אימי היא תוצאה של הרספידל [4 מ"ג פעם אחת ביום] עד הודעתך לא שערתי כי יכולה להיות בעיה בעקבות הריספידל אשמח לקבל תגובות נוספות של משתמשים אלו המכירים משתמשים ושל הרופאים
תרופות ממשפחת ה SSRI יש לציין כי ניסיתי כבר להחליף לכול סוגי התרופות התופעת לואי המינית אינה חולפת
יש לשקול מחדש את הטיפול
מה זה אומר?
אורן שלום. תודה רבה על התשובה. הייתי רוצה לדעת אם היה מצב של בן-אדם המתעסק בשני תחומים ספציפים: היפנוזה, ופסיכולוגיה. אם כן, מי הוא ואיך פעל...? מקווה שאני לא מציק לך עם השאלות... בתודה יוני.
יוני שלום על פי חוק ההיפנוזה רשאי לעסוק בהיפנוזה רופא או פסיכולוג מומחה שעבר הכשרה יעודית לנושא. כל גורם אחר אינו רשאי לעסוק בהיפנוזה. אתה ממש לא מציק עם השאלות, לשם כך נועד הפורום. בכל מקרה, האם יש משהו שאתה מתלבט בו בתחום הטיפולי ? במידה וכן, אשמח לענות ולעזור (ואם זה סתם לידע כללי, גם זה בסדר גמור) בברכה ד"ר אורן קפלן
דר' קפלן, אתה פשוט מדהים! למרות שאתה לא התיימרת להכיר אותי, אתה צדקת בכל מילה ומילה שכתבת. אין לך מושג עד כמה הייתי צריכה לשמוע את הדברים בצורה הזו בדיוק. תודה.
אלמונית יקרה, אני מסכים אתך בלב שלם, ומצטרף לתשבוחות על תשובותיו המצוינות של אורן קפלן. דרור גרין
תודה על התגובות החמות. להתראות אורן
לפני כחמש שנים הסתיים טיפול שעברתי. הטיפול הסתיים לטעמי בצורה לא חיובית כאשר נשארו אצלי הרבה מאוד משקעים, דבר שגרר חוסר אמון כמעט מוחלט במטפלים לאחר מכן, דבר שאני מקווה שמתחיל להשתפר אצל המטפלת הנוכחית שלי. המטפלת הנוכחית שלי הציעה לי כבר לפני כחצי שנה לנסות ולדבר עם המטפלת הקודמת, ולו על מנת שאוכל "לסגור מעגל" ולהשאיר אותה מאחור. היום, כשאני יותר פנויה נפשית, הייתי מעוניינת לעשות את זה, אבל אני מהססת. האם זה בכלל לגיטימי שמטופל לשעבר פונה בבקשה למטפל לשם מפגש חד פעמי? אשמח לתשובה מהירה, שכן הנושא "בוער בעצמותיי" כרגע.
עדי יקרה, אני נוטה להסכים עם המטפלת שלך, שכדאי לנסות ולסגור 'עניינים לא-סגורים' (Unfinished businesses). בוודאי שזה לגיטימי לפנות למטפלת שלך לשעבר, לשם מפגש חד פעמי. (המושג 'לגיטימי' אינו רלוונטי כאן, משום שכללי האתיקה חלים על המטפל, ולא על המטופל, ואת רשאית לנהוג כרצונך). אני משער שביררת את הנושא עם המטפלת הנוכחית שלך, ובדקת את היתרונות והחסרונות לפנייה כזו. עצם ההחלטה שלך לשוב ולפנות אל המטפלת, כדי לסגור את מה שנשאר פתוח, היא לכשעצמה בעלת חשיבות. אני, כמטפל, מרגיש שחובתי לעמוד תמיד לרשות מטופלי לשעבר. עם זאת, עליך להיות מוכנה גם לתגובה אחרת, שיכולה לנבוע מסיבות שונות, כגון שינוי בחייה האישיים של המטפלת, במקום מגוריה ואפילו בתחום עיסוקה. אם את מוכנה גם לאכזבה מסוימת, הרי שעצם הפנייה אל המטפלת היא תהליך חשוב עבורך. בהצלחה, דרור גרין
עדי שלום רב, טיפול נפשי הוא אחד הדברים המורכבים ביותר שאני מכירה. הוא מכיל בתוכו כל כך הרבה מאפיינים וצדדים הן של המטופל והן של המטפל. מדובר למעשה ביצירת קשר ייחודי אשר לא יהיה אפשרי ליצור את אותו קשר בדיוק עם כל אדם אחר. זה מקביל בדיוק לקשר עם אנשים משמעותיים אחרים עבורנו (הורים, אחים וכו'). מכל קשר משמעותי שכזה, כמו גם מקשר טיפולי אנו יוצאים עם תחושות ורגשות שונים. לעיתים טובים ולעיתים לא. כשאנחנו יוצאים עם תחושות פחות טובות ומספקות סביר להניח שיהיו לנו "עיניינים לא פתורים" עם המטפל. השאלה העיקרית היא אם באמת כדאי יום אחד לפתוח את הדברים הללו מחדש ולנסות לעבד אותם, ושאלה חשובה מזו היא עם מי כדאי לפתוח את הדברים, האם עם המטפל ההוא עצמו, או אולי עם מטפל חדש. ישנן גישות וחשיבות שונות בנושא זה. לדעתי, אם עבר זמן רב (חמש שנים זה הרבה זמן) אין טעם לחזור למטפל הקודם. בטיפול הנוכחי שלך תוכלי להביא את חווית הטיפול הקודמת הלא טובה, ולנסות לעבדה בתוך התהליך החדש. העניינים הלא פתורים יעלו מחדש ותוכלי להתמודד איתם באופן מציאותי, כפי שהם באים לידי ביטוי בתהליך העכשווי. במידה ואת חשה צורך "לנקות שולחן" ולשוחח עם המטפל הקודם על הדברים, כמובן שכדאי לך לעשות כן. כאמור, אין מדובר בהחלטה עקרונית או מיקצועית, אלא מדובר בהחלטה שלך ובתחושה האישית שלך. בברכה , טלי פרידמן
במהלך קריאת חומר מקצועי נתקלתי במונח פסאודולוגיה פנטסטיקה. אני מניחה שמדובר במה שמכונה "שקרן פתולוגי", אבל זקוקה להגדרה קצת יותר בהירה. אשמח לקבל תשובה בנושא. תודה!
ליהי שלום מדובר בסוג של שקר שבו הפרט נוטה להאמין בנכונותם של דבריו ודמיונותיו ולפעול לפיהם. זה אכן "שקרן פתולוגי" מבחינה זו שדבריו שקריים. זה אינו "שקרן פתולוגי" לגמרי מבחינה זו שהוא עצמו נוטה להאמין לדבריו ולפעול על פיהם. בברכה ד"ר אורן קפלן
אשחי חולת ניקיון
גדי שלום נסה להסביר קצת יותר למה אתה מתכוון ב"חולת ניקיון". האם זה מפריע גם לה או רק לך? בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום דר' פלד! כחלק מעבודתי אני נדרש בדרך כלל להופיע בפני קהל בנושאים מיקצועיים וכלליים. מאז ומתמיד לקראת הופעתי בפני קהל גדול או קטן, די התרגשתי. אולם לאחר שהתחלתי לשאת את דברי ההתרגשות חלפה, וכמובן שהתרכזתי בנושא ההרצאה או ניהלתי דיון באופן המיקצועי כפי שאני רגיל ומצפה מעצמי. בשנים האחרונות ההתרגשות גברה, והיא מלווה בסימפטומים של הזעה,דפיקות לב חזקות ומואצות יותר וחוסר שקט לקראת ההופעה. בנוסף, התחושות הללו מלוות אותי גם כאשר אני עומד בפני בדיקה רפואית כפי שעשיתי לאחרונה במסגרת ה- CHECK-UP השנתי. מקריאת הסקירה שלך בנושא החרדות והצורך לשלול סיבות גופניות, אציין כי, בבדיקות שערכתי לא התגלתה כל בעיה בתחום הקרדיאלי (אני גם מתאמן כמעט מדי יום בהליכה ושחייה), ומאחר ונבדקתי לפני מספר חודשים בתפקוד בלוטת התריס אזי גם במקרה זה נמצא כי הכל תקין. לידיעתך אני כבן 50, שאפתן ומצליח למדי בתחום הקריירה, ומטבע הדברים הייתי שמח מאוד מאוד להפטר מטירדה זו. מה עושים? יגאל
יגאל שלום רב, אתה מתאר תהליך שהולך ומחריף בשנים האחרונות. הלחץ שהיה קיים בעבר בצורה מינורית ולא מורגשת הולך ותופס מקום יותר ויותר בחייך. ייתכן וזה קשור למאורעות נוספים בחייך, שינויים, חששות או תהליכים אחרים הקשורים לגיל, קריירה וכו'. אני הייתי ממליצה דווקא בשלב זה על טיפול פסיכותרפויטי. השאלה היא מה ייחסך לטיפול שכזה, האם אתה חושב שאתה עשוי להפיק מכך תועלת כלשהי והאם אתה מוכן לכך. ייתכן וד"ר פלד ימליץ המלצות אחרות בתחום התרופתי, אך זה עדיין לא סותר את המלצתי זו. בברכה, טלי פרידמן
שלום טלי, ראשית תודה על התיחסותך. מהו הטיפול שהצעת? אינני מכיר טיפול מסוג זה וממילא אין לי כל יחס אליו. נא פרטי במה מדובר? כיצד עוברים טיפול כזה? ומהי יעילותו המוכחת? תודה יגאל
שלום, הייתי רוצה לדעת מה ההבדל בין פסיכולוג קליני ,פסיכיאטר ופסיכותרפיסט. תודה, יוני.
יוני שלום פסיכולוג קליני הוא אדם שלמד באוניברסיטה פסיכולוגיה לפחות לתואר שני והתמחה בלימודיו בתחום הטיפול הנפשי. לאחר מכן התמחה במתן טיפול נפשי במשך מספר שנים במוסדות ציבוריים ועבר בחינת הסמכה של משרד הבריאות. הדבר מקנה לו תואר מומחה בפסיכולוגיה קלינית המאפשר לעסוק בטיפול נפשי דרך שיחות (פסיכותרפיה). פסיכיאטר הוא רופא שסיים מסלול לימודים ברפואה ואז פנה להתמחות בפסיכיאטריה. במשך מספר שנים הוא עובד במוסדות ציבוריים ועובר מספר שלבים ובחינות הסמכה עד קבלת תואר מומחה בפסיכיאטריה. הוא עוסק באספקטים הרפואיים של הנפש ורשאי לתת תרופות. פסיכיאטרים רבים עוברים הכשרה נוספת בפסיכותרפיה ומשלבים זאת בטיפול הנפשי. פסיכותרפיסט הוא אדם שעוסק בטיפול נפשי דרך שיחות. הוא יכול להיות פסיכולוג או פסיכיאטר אך גם מתחומים נוספים בבריאות הנפש כמו עובד סוציאלי, מטפל זוגי, מטפל דרך אומנות ועוד. בברכה ד"ר אורן קפלן
אני מקבלת מזה שנה וחצי טיפול בכדורי סרוקסט וכמעט שכחתי את בעיתי לחלוטין ואני אדם מאושר אך מלכתחילה שמתי לב שישנה תופעה מוזרה של הרגשה של מוח בתוך מוח כלומר ישנם לפעמים תחושות של תזוזת המוח בתוך קליפתו משהו מאד משונה שקשה לי להסבירו כאילו מענעים לי בזרם עדין את המוח בתוך הגוגולת שאלתי את הרופשא מספר פעמים על כך הוא לא יחס לזאת חשיבות ואמר שלא נתקל בתופעה שכזאת לאחרונה התחושה המוזרה גברה האם זה נורמאלי מה זה?? האם זה מעיד על בעיה. לבד מזאת אני חשה מצוין אך התחושה מאד מוזרה ולא נעימה כשהיא פוקדת אבקש לציין שהיא פוקדת אותי כל יום כמעט אודה לך על כל מידע ואינפורמציה תקווה
מדובר על תופעה לא מוכרת כלל - לכן גם קשה להתייחס לה - אם היא מפריעה מאד ניתן לשקל החלפת טיפול - אם לא מפריע יש להתעלם ממנה
לפני מס' ימים כתבת שאוכל לפנות אליך אישית דרך הכתובת שלך. יש מקום שממנו אני אוכל לשלוח לך אי-מייל בעיברית? (בכתובת שלי ניתן לכתוב רק באנגלית.) תודה
גמ יקרה, ניתן לשלוח אימיילים בעברית באמצעות הוטמייל. אם אין לך חשבון את יכולה לפתוח בתוך שלוש דקות, בכתובת: www.hotmail.co.il הכתובת שלי: [email protected] להתראות, דרור
תכתבי את המסמך ב-WORD ואפילו אם אין לך OFFICE אז בוודאי שיש לך WordPad או איזשהו "כתבן" שאפשר לכתוב בעברית ופשוט תעשי attachment לקובץ ותשלחי את המכתב ליעדו.
רעיון גדול! איך לא חשבתי על זה קודם?...
לדוקטור פלד שלום אנא שלח לי מידע לגבי תיסמונת טורט ואנא קרא את שאלתי ותשובתי לשני בהקשר למחלה בפורום זה
אתר http://www.solgar.co.il/tur-et
שלום רב , ברצוני לדעת האם ניתן לפורר או להמיס כדורי פבוקסיל ורספרידל באוכל / בשתיה מבלי לפגוע באפקטיביות של התרופה ? אודה אם תענו לי בהקדם האפשרי ... בתודה מראש.
כן - ניתן - והתכשיר יעיל - מדוע שואל?
שלום דוקטורים, שמתי לב שיש לי כוח מסוים, הכוח הזה נובע מראש שלי, הצלחתי לגלות זאת רק כשהייתי תחת השפעת הסם קנאביס. אותו מצב שהיה קרה כאשר אותו בחור הסתכל לי בעניים.... כל חיי התעניינתי בנושא פסיכולוגיה אבל אף פעם לא העמקתי מספיק כרגע אני מפנה את כל תצומת ליבי בנושאי פסיכולוגיה קלינית, נירולוגיה, פסיכיאטריה וכדומה... אני בן 20 והייתי רוצה המלצה להמשך חיי.
אור. מעניין למה לא עונים לך. התשובה אמורה להיות מעניינת. אולי תנסה שנית.
תחת השפעת קנביס מופעים חוויות מיוחדות - חלקם לא מציאותיות - כאשר החוויה הלא מציאותית מתגברת מדובר בפסיכוזה - פסיכוזה יכולה להפוך לסכיזופרניה שהיא מחלת נפש קשה ביותר ובלתי הפיכה - בשנים האחרונות הקשר של גרימה בין חשיש קנביס וסכיזופרניה נהיה יותר ויותר ברור- אפשר לאומר שמי שמשתמש בחשיש ומריחואנה לוקח סיכון מאד רציני לקבל מחלת נפש קשה בלתי הפיכה
ד"ר פלד פסיכיאטר כתב/ה: > > תחת השפעת קנביס מופעים חוויות מיוחדות - חלקם לא מציאותיות - > כאשר החוויה הלא מציאותית מתגברת מדובר בפסיכוזה - פסיכוזה יכולה > להפוך לסכיזופרניה שהיא מחלת נפש קשה ביותר ובלתי הפיכה - בשנים > האחרונות הקשר של גרימה בין חשיש קנביס וסכיזופרניה נהיה יותר > ויותר ברור- אפשר לאומר שמי שמשתמש בחשיש ומריחואנה לוקח סיכון > מאד רציני לקבל מחלת נפש קשה בלתי הפיכה ד"ר פלד שלום. לצערי אני חולק על דעתך באופן מופלג. את התשובות והסיבות לא אכתוב כאן ועכשיו, אבל אני מציע לך שאם תכנס לעומק הנושא תראה שלקחת מקרה\מקרים ספציפיים ועשיתם ככלל. בתודה יוני
דרור שלום, דובר כאן רבות על טיפול באינטרנט, וגם קראתי את המאמר שלך לפני זמן מה. אבל איזה אפשרויות קיימות היום לטיפול כזה, בעברית?
מאיה יקרה, הטיפול באמצעות האינטרנט הולך ונעשה נפוץ ומקובל בעולם, וקיים אפילו איגוד של מטפלים באינטרנט. לצערי, אינני מכיר מטפלים נוספים, מלבדי, שמטפלים בעברית באמצעות האינטרנט. ישנם כאלו, כמו ארנון רולניק, אותו ראיינתי לגליון האחרון של 'נפש', המרחיבים את הטיפול הקונבנציונלי על-ידי שימוש בדואר אלקטרוני. בברכה, דרור גרין
דרור שלום האם תוכל להסביר מעט כיצד מבוצע מבחינה טכנית הקשר הטיפולי דרך האינטרנט? האם מדובר בהתכתבות על גבי הדואר האלקטרוני או דרך אתר, האם זה online או בצורה אסינכרונית? זה נשמע מעניין למרות שקשה לי עדיין לדמיין כיצד זה קורה. כלומר, אני יכול להבין כיצד ניתן לתת ייעוץ בבעיה ספציפית, אבל יותר קשה לי לראות כיצד טיפול דינמי נוצר כך. הדבר הקרוב ביותר שאני יכול לחשוב עליו הוא תרפיה דרך כתיבה, כי אז למדיה של הדואר האלקטרוני יש דרך לבוא לביטוי. ראיתי אתר אחד, כניראה מארצות הברית שבו ישנה ישראלית שנותנת טיפול דרך וידאו קונפרנס. http://www.videolive-counseling.com/indexh.html הרעיון מעניין, אבל הוא כל כך טכנולוגי ונשמע קצת מנוכר. ברור שלדבר יכול להיות גם יתרון לא מבוטל (בדיוק כמו שבעסקים או בלימודים יש יתרון לכלי של תקשורת מרחוק) ויכול להיות שעם הזמן (ושיפור רוחב הפס) נוכל להתרגל לרעיון ביתר קלות. אגב, בעסקים עשו כמה מחקרים על הנושא והממצאים נראים לי רלוונטיים גם לטיפול הנפשי בתחום זה. גילו שכדי ליצור אמון בין אנשי עסקים חשוב להיפגש בצורה המסורתית, ולאחר מכן, אחרי שהאמון נוצר, ניתן לבצע שיחות דרך הוידיאו באותה יעילות כמו בפגישות פנים מול פנים. אם נשליך מזה לטיפול נפשי, נראה לי הגיוני שידרשו מספר מפגשים פנים מול פנים ורק לאחר מכן לנסות להפעיל את המדיה הוירטואלית. אשמח לשמוע עוד פרטים (ואני בטוח שזה יעניין קוראים נוספים באתר). בידידות אורן
חבר שלי סיפר לי שפעם בילדותו נתנו לו "לידול" רציתי לדעת מה זה לידול? מה הן ההשפעות שלו לטווח ארוך? למה נתנו לו את זה (היום הוא מכחיש שהוא בכלל סיפר לי את זה). באופן כללי רציתי לדעת אם הוא לא צריך להמשיך טיפול לכל החיים יכול להיות שהוא חולה נפש? כי יש לו לפעמים התפרצויות כעס שבאות משום מקום. בכל מקרה רציתי לציין כאן שהוא אדם מאד חברותי ושכל הסובבים שלו מאד מחבבים אותו,אך הוא זוכה בקושי לתשומת לב מהוריו עד כדי התעלמות ולדעתי זה היה כך רוב חייו. אני יודעת שהתמונה מאד מצומצמת מבחינתך ואתה לא יכול לנתח את אישיותו אך נסה לענות לי אם זה מאפיין את סוג המחלה שבגללה צריך ליטול-לידול. אודה לך על תשובה מורחבת ומהירה. הרבה תודה רבה! ליאורה.
חברך קיבל כנראה הלידול ולא לידול. התרופה יעילה בהפחתת התסמינים ההתנהגותייםשל מחלות נפש כגון : סכיזופרניה,מאניה ומחלות אחרות בהן מופיעות הזיות. משתמשים בתרופה זו גם לטיפול במחלה הנקראת ג'יל דה לה טורט. תבקשי מחברך שילך לאבחון פסיכיאטרי
באיזה גיל קיבל את התכשיר ? במבוגרים הטיפול הזה ניתן למחלות נפש קשות
לפי מיטב ידיעתי הוא קיבל את התרופה בין הגילאים 13-11 אבל מה שמדאיג אותי מאד זה שהיום הוא מכחיש שסיפר לי שלקח הלידול בכלל ואומר שהוא לא מכיר את התרופה. האם יש לי סיכוי לדעת שהוא חולה באיזה שהיא מחלת נפש? אני רוצה לציין כאן שהוא אדם מאד עצבני (עם אנשים קרובים אליו,עם זרים הוא מאד חברותי) ויש לא "קריזות" שבהן הוא צועק ללא שליטה וצריך להרגיע אותו. אנא נסה לתת לי קצת פרטים או הנחה אותי איפה אני יכולה להשיג מידע על התרופה כי אני מאד מודאגת! תודה רבה - ליאורה.
מאז שנות ילדותי המוקדמות הנני סובל מתיסמונת טורט לציין כי אני עובד בעבודה מכובדת ומסתדר באופן כלי טוב למרות קשיי התסמונת לפני כשנה הכרתי את חברתי לחיים החלטתי לספר לה על בעייתי אני מעוניין שתשלחו לי מידע על תסמונת טורט על מנת לתדע את חברתי במידה מיקצועי לגבי תסמונת זו לפי מיטב ידיעתי תסמונת זו אינה תורשתית אף אחד ממשפחתי אינו סובל מתסמונת זו ולא קיימת הסטוריה במשפחה לגבי תסמונת זו אשמח לקבל מידע ממכם בהקדם בתודה אבי
אתה יכול להגיד ליבמה מתבטאת המחלה שלך? יש לי אח עם בעיה שלא החליטו סופית אם זה טורט או לא, מאיפה אתה יודע שטורט זה לא תורשתי?
לשני שלום המחלה מתבטאת בתנועות בילתי רצוניות בידיים בפנים והשמעת קולות כמו כן קיימות גם מחשבות בילתי רצוניות כלומר חושבים על דבר מה דבר שהוא לא דימיוני או פנטזיה אלה אפילו על דבר שקרה בעבודה או סתם במהלך היום ופשוט המחשבה לא עוזבת אותך דבר זה מוגדר ככפייתיות לציין כי אני מודע לכול הדברים האלה ומודע בדיוק לכול מה שעובר לי בראש וגם לתנועות הבילתי רצוניות ואני יודע שזה סתם מיותר ואין כול טעם לטחון את הראש במחשבות אך איני יכול להשתלט על זה דבר זה גורם לי למתח נפשי עז וכתוצאה מכך לעייפות האנשים סביבי אינם מרגישים בבעיתי היות ובמשך שנים למדתי להסוות את סמני המחלה אני מקווה שמידע זה יעזור לך ולאחיך אים יש לך שאלות נוספות אין בעיה שתשאל בפורום זה ואני יענה לך אבי
כמה הודעות קודם יש שם של אתר , ובו כתוב על טורט, לפי הנאמר זה תורשתי , (אוי) , האם אתה נוטל תרופות כלשהן? האם יש בכלל תרופות לתסמונת הזו? האם זה עוזר? אולי רק מקל?
פניתי אלייך לפני כחודש בנוגע לטיפול בזיפרקסה ושאלת אותי בנוגע לתופעות לוואי<ערכתי לפני שבועיים בדיקת דם -עומס סוכר זאת לאחר שהתעלפתי כמה פעמים<התוצאות היו שבצום רמות האינסולין גבוהות ורמת הסוכר נמוכות<הרופא המשפחתי אבחן זאת כhyperinsolisim<ברשת אני קוראשהסרטונין משפיע על רמת האינסולין <אני נוטל זיפרקסה 10מ"ג פעם ביום ואף הוא משפיע על הסרטונין<האם יתכן שהזיפרקסה משפיעה בעקיפין על רמת האינסולין אצלי<איזה בדיקות עליי לבצע?מהן תופעות לוואי יש לצפות מזיפרקסה?בתודה מראשsama
זיפרקסיה גורמת לפעמים קצת השמנה אין לה תופעות לוואי אחרות - גם לא סוכר בדם
ידידה שלי ביקשה הצאות לספרים מיקצועיים בנושא היפנוזה עדיף באנגלית, או כל חומר שהוא בנושא,שוב באנגלית ומדובר באמת בידידה שלי,ולא בי :-) אופיר
אופיר שלום שניים מומלצים Essentials of Hypnosis: Basic Priniciples Into Practice, Michael D. Yapko Handbook of Hypnotic Suggestions and Metaphors, D. Corydon Hammond - Editor בברכה ד"ר אורן קפלן
כתבתי מכתב, והסברתי וכתבתי, והכל נמחק. אני לא יכולה לכתוב הכל שוב. אולי זה סימן שאני צריכה לשתוק??? רציתי רק לומר שאני חותכת את עצמי, המון, ולא אכפת לי מזה כ"כ. להפך- זה מרגיע. אבל מה אעשה בקיץ? לא אלבש חולצות קצרות יותר? אני חסרת אונים. עייפה.
גמ יקרה, לעתים, במחשב, או באינטרנט, הדברים שכותבים נמחקים. לא. זה לא סימן שאת צריכה לשתוק. זו פשוט תקלה. זה מרגיז, וקשה לשוב ולכתוב, אבל הנה, הגעת לכאן, וכשתוכלי תכתבי מעט יותר על מה שכתבת ונמחק. אני משער שאם בכלל לא היה איכפת לך מכך שאת חותכת את עצמך, אולי בכלל לא היית כותבת כאן. ואני שמח שכתבת, ולי דווקא איכפת מכך שאת חותכת את עצמך. מובן שאינני יכול לדעת את הסיבה לכך שאת פוגעת בעצמך, אבל אני מבטיח לך שכאן, בפורום, תוכלי למצוא אוזן קשבת. אם קשה לך לכתוב על כך בפומבי, את מוזמנת לשלוח לי דואר אלקטרוני. אני שומע במלים שלך גם מעט יאוש, וקצת ציניות. לא קשה להבין שהחיתוך מותיר בך סימנים, ושלא מדובר בתופעה חדשה. ומה עשית עד היום? האם פנית ליעוץ? לטיפול? האם יש מישהו שיכול לסייע לך? ולא קשה לשמוע את היאוש. אבל למרות הכל, למרות חוסר האונים, והעייפות, הצלחת לכתוב לנו. ואני שמח שנותר בך מעט כוח, ואולי גם מעט תקווה. גמ יקרה, את אינך לבד, ואל תהססי לשוב ולכתוב כאן. שלך, דרור גרין
הנסיכה דיאנה ז"ל היתה חותכת את עצמה, והסתירה את זה, הבעיה מוכרת והרבה בנות עושות את זה לעצמן, כדאי לך ללכת לטיפול , לגלות את הסיבות לטפל בהן, ולגמור עם התופעה.
רינה יקרה- לא גומרים עם התופעה הזו, לידיעתך אני יכולה להבין את דבריך גם אני נוהגת לחתוך את עצמי. אני מכירה את ההרגשה שכשזה מגיע אז אין שליטה ויש רק את הצורך לחתוך לפעמים הצורך נובע מחוסר תחושה מזה שלא מרגישים כלום ולפעמים בתור עונש עצמי. אף אחד לא מסוגל להבין את התחושה כשרואים את הדם והכל כמו מסתדר. אני מציעה לך לפנות דחוף לפסיכולוג ואף לפסיכיאטר על מנת לקבל טיפול. אפשר לשלוט בצורך הזה , אני כותבת מניסיון. חשוב שתמצאי אדם אשר יוכל לגעת בכאב שלך . וכאן אני פונה לדרור גרין- תשובה נהדרת ואמפטית
שלום אני מצטרף להודעות הקודמות וממליץ לך לפנות לטיפול. יש אתרי אינטרנט שעוסקים בנושא. תוכלי להיעזר בהם אם תרצי, יש שם הרבה מידע והמלצות כיצד להיעזר. אתר בעברית http://www.voices.co.il/SI/index.html אתר באנגלית http://crystal.palace.net/~llama/psych/injury.html למרות חוסר האונים והעייפות אל תתיאשי ואל תשתקי. שקיעה לתוך חוסר האונים תחמיר את המצב. נסי לאסוף את כוחותיך, לפחות כדי למצוא מישהו שיוכל לעזור לך. בברכה ד"ר אורן קפלן
גמ שלום רב, זכורים לי מכתביך הקודמים, בעיקר אלו הנואשים יותר, אלו המחפשים את האקדח. לא קל לראות את סבלך המתמשך, הדיכאון והיאוש שאופף אותך, ועכשיו את מוסיפה נדבך נוסף: הפגיעה העצמית. ברור לי כמה קשה לקום, לאזור כוחות ואומץ ולפנות לעזרה. את בוחרת בדרך קשה פחות, אנונימית יותר, ופונה לכאן. אבל לצערי יכולת העזרה כאן היא מוגבלת מאד, ומסתכמת בעיקר במתן ייעוץ והכוונה. אין אפשרות לתת לך כאן את מה שאת באמת זקוקה לו: טיפול. שוב אני מזמינה אותך להתקשר אליי ויחד ננסה למצוא מענה טיפולי הולם לבעייתך. מכאן, לצערי לא תבוא הישועה, אולי נחמה של כמה דקות ואמפטיה. אבל זה לא מספיק. החזיקי מעמד... בברכה, טלי פרידמן
שלום ד"ר אובחנתי כחולה במניה דיפרסיה ע"י פסיכיאטרית. אני מקבל כ-4 חודשים 3 כדורי דפאלפט ביום, ובתקופה של כחודש חצי כדור סרוקסט. אני מרגיש שיפור בעקבות הסרוקסט,כיוון שהייתי בדיכאון תקופה ארוכה, ואני מרגיש עתה יותר טוב. לשם מה אני צריך את הדפאלפט? יש לציין שאני רגוע מאוד ושקול מאוד. האם זה טיפול נכון? הפסיכיאטרית כמעט ולא שואלת אותי שאלות,אלא רק נותנת לי מרשמים. אני לא מבין כיצד ניתן לטפל כך. אבקש את התייחסותך.
לפי האבחנה הטיפול מתאים דפלפט נועד להגן עליך מהתקף דיכאון נוסף או מהתקף מאני - מדובר בתכשיר לאיזון מצב הרוח - הוא משפיע כמניעה לכן אינך חש בכל שינויי פסיכיאטר אמור לדבר עם המטופל גם למטרת אבחון וגם ליצירת קשר טיפולי טוב - כמובן מגיע לך הסבר על הטיפול מהרופא
אני בת 29 ולוקלת סרוקסט כבר שנה וחצי, 1 כדור ליום בגלל התקפי חרדה. עד עכשיו הכל היה בסדר, לאחרונה התחלתי להרגיש אפופה ולא מרוכזת. הייתי רוצה לרדת לחצי כדור ליום כל יום (10 מ"ג), האם זה אפשרי? האם זה יעזור להרגיש פחות אפופה? האם זה לא יחזיר את ההתקפים?
אם מדובר בטיפול לאחר התקף ראשון יש לנסות לרדת האמת כבר היה ניתן לנסות לרדת לפני חצי שנה בכל מקרה לא לרדת לבד כי עם תחת פיקוח רפואי נתן לצור קשר דרך כרטיס אישי בלחיצה על שמי בדף הפורום
אני בחור בן 24 מרמת-גן. אני מחפש פסיכולוג טוב לשוחח איתו על דברים שוטפים בחיי היום יום. אשמח לקבל המלצות.
אלון שלום רב, יש לי המלצות , תתקשר אליי (הפרטים נמצאים בכרטיס האישי בהקלקה על שמי). בברכה, טלי פרידמן
אני בין טווח הגילאים 25-33. סבורתני כי טיפול פסיכולוגי יוכל לעזור לי לטפל באי שקט, בחוסר הביטחון ובהתלבטויות שבי. כיצד מגיעים לפסיכולוג טוב באיזור מגוריי? ומבחינה כספית מה וכמה נהוג לשלם? תודה.
יעלי שלום שלחי אלי הודעה בדואר האלקטרוני ואנסה לכוון אותך צייני היכן את גרה והאם יש לך שאלות או העדפות מסויימות [email protected] בברכה ד"ר אורן קפלן
יעלי שלום רב, ישנן שלוש דרכים להגיע לטיפול: הראשונה, דרך התחנה לבריאות הנפש הקרובה למקום מגורייך. יש להתקשר אליהם ולקבוע פגישה. מדובר בשירות ציבורי ולכן עלותו נמוכה יחסית (התשלום משתנה בין אזורים שונים בארץ, אך מדובר בתשלום של עד 50 ש"ח לפגישה ככל הידוע לי). השניה, דרך קופ"ח. יש לברר מיהם המטפלים העובדים עם קופת החולים שלך ולפנות אל אחד מהם. הטיפול במסגרת זו הוא מסובסד לתקופה מוגבלת, אך עדיין יקר יותר מזה המקובל בתחנות לבריאות הנפש ומגיע עד לכ-200 ש"ח לפגישה. השלישית, מטפל פרטי. כאן התשלום עשוי להרקיע שחקים וכל מטפל יכול לדרוש לפי הבנתו ומצפונו. בכל דרך שתבחרי רצוי לקבל המלצות על מטפל מסויים ואז לפנות אליו. עדיף ללכת למטפל שהמליצו לך עליו, מאשר סתם לבחור שם מתוך רשימת מטפלים. לצערי, בתחנות לבריאות הנפש לא תמיד מתחשבים ברצון הפונה להגיע למטפל מסויים. אם ברצונך לקבל המלצות על מטפלים, את מוזמנת לפנות אליי (הפרטים בכרטיס האישי שלי בהקלקה על שמי). בברכה, טלי פרידמן
לד"ר פלד שלום, אני בן 30 נוטל מזה כ-8 שנים כדורים בשם: ריספרדל ופרפנל (לפני כשנה גם סימטרל), בבדיקות זרע שנערכו לי לא נמצאו זרעונים. האם יש קשר בין נטילת הכדורים הנ"ל לחוסר פריון? אציין שלפני שחליתי הזרע היה סמיך ולבן וכעט הוא שקוף ודליל. האם יש פיתרון לבעייתי או שמה מצבי אינו הפיך? נא ייעץ לי איך לנהוג במקרה כזה ואיך לבדוק את השפעת הכדורים הנ"ל עלי. רב תודות, ***לגולשים - אם אי פעם נתקלתם בבעיה דומה לשלי, אשמח לקרוא את תגובתכם.
התכשירים הנ"ל לא אמורים לפגוע בזרע - הם כן מורידים חשק מיני לזמן מוגבל בתחילת הטיפול - הייתי ממליץ להיבדק אצל רופא עור ומין
לדוקטור אורן קפלן שלום, יש לי חרדה ממבחנים ורציתי לשאול מה אפשר לעשות בעניין מתן
מתן שלום חרדת בחינות היא שם כללי למספר תופעות וחשוב לערוך ראיון יסודי כדי להגדיר את הבעיה המדוייקת ממנה אתה סובל. למעשה אבחון נכון של הבעיה הוא חלק קריטי במציאת הפתרון. כמובן שיש בחרדת בחינות שני מרכיבים, האחד – תופעות כלליות ומוכרות של חרדה, והשני – קישור הבעיה ללימודים ובחינות. לעיתים מרכיבי חיים אחרים אינם נפגעים כתוצאה מכך (אלא באופן משני, כמו למשל ירידה בביטחון עצמי בעקבות כישלון בלימודים הנובע מהבעיה האמורה), אך לעיתים מדובר בתופעה שהיא חלק מבעיה רחבה יותר, כלומר, הקושי בלימודים או בבחינות הוא לעיתים חלק מבעיה רחבה יותר. הבדיקה הראשונית צריכה להתמקד במספר דברים . ראשית, האם באמת מדובר בתופעה ייחודית לבחינות או שישנה בעית חרדה כללית המשפיעה גם על תחום הלימודים. כמו כן חשוב לאפיין את הסיבות לחרדה. לדוגמא, יש תלמידים המגלים במסגרת הטיפול ששיטת הלימוד בה השתמשו אינה יעילה ולכן לא הצליחו לזכור את החומר בצורה טובה ולכן נלחצו בזמן הבחינה. במקרה כזה עבודה על אסטרטגיות למידה יכולה לפתור את הבעיה. אחרים לומדים מצויין אבל בגלל נטיות פרפקציוניזם שופטים את עצמם בחומרה (לקבל רק 85? זה ממש כישלון בשבילי) ובעקבות זאת נכנסים לחרדה לפני כל בחינה. וכך הלאה, יש מגוון אפשרויות, כל אחד ומאפייניו האישיים, ויש כמובן אפשרות לשילוב בין מספר גורמים. הטיפול בבעיה דומה למעשה לטיפול רגיל בכל חרדה אלא שכאן יש חשיבות לשלב מרכיבים ייחודיים לנושא הלימודים והבחינות. לפני זמן מה כתבתי באתר סקירה על התקפי חרדה (כלליים) ואוסיף אותה להלן. ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בהתקפי חרדה. בהכללה ניתן לומר שישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי החרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים שיש לעבדם בטיפול. גישה אחרת טוענת שאין בהכרח קשר בין הדברים: יתכן שישנה (ויתכן שאין) בעיה פסיכולוגית כלשהי ואולי רצוי לטפל בה, אבל היא אינה דווקא קשורה לסימפטומים של התקפי החרדה. גישה זו טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי קצר מועד ולשפר את איכות החיים. (ובמידה ועדיין יש בעיות פסיכולוגיות אחרות, אפשר להתמודד עימן בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח אחרי שנושא החרדה טופל). הגישה גורסת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה עצמית והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. לרוב מצטרפים לגישה זו טכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. במצבים מסויימים רצוי לטפל בחרדה גם באמצעות תרופות נוגדות חרדה. הגישה התרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, לעיתים שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי עשוי להיות יעיל יותר משימוש באחת השיטות לבדה. כל מקרה לגופו וחשוב להתאים את הטיפול המתאים לכל אחד. במידה ונותרו שאלות פתוחות כתוב לנו ואשמח לענות. בברכה ד"ר אורן קפלן
לטלי ושאר חברי הצוות שלום, אתמול נסעתי עם דודי אליו הביתה (הם גרים בשומרון) ומולי נהגה בת הדוד שלי (הבת שלו). ממה שראינו היא ישבה מכווצת ברכב ודי מבוהלת. התקשרנו אליה (ברכבים מותקנות דיבוריות) ואמרנו לה: "תחייכי" "אל תהיי בלחץ!!!" התשובה שקיבלנו הייתה: "אני מתה מפחד!!!" כשקיבלנו את התשובה ניסינו לעודד ואמרנו: "עד לפה נהגת יופי!!!" האמנם תגובה רציונלית? רציתי לציין עליה שני דברים: 1.היא נהגת חדשה (בת 19) 2. לפני כחודש הייתה לה תאונה (היא התנגשה בפח זבל, ולה ולאחיה בן ה12- שהיה עימה, שלום( . 3. היא בן אדם די לחוץ. שאלתי היא: האם זו תגובה נורמאלית, היא עושה את הדרך הזו פעם ראשונה. לא ידוע לי אם זה פעם ראשונה מאז התאונה, או שהיא מאז כבר עלתה, אבל זו פעם ראשונה שהיא יוצאת מחוץ ליישוב. בתקווה שאתם יכולים לענות, עדי
עדי יקרה, התגובות של בת-דודתך נשמעות נורמליות לגמרי. זה טבעי בהחלט לחשוש לנהוג לאחר תאונת-דרכים, ואם היא אינה חוששת לשוב ולנהוג לבדה, הרי שאין סיבה לדאגה. עם זאת, נראה לי שאולי סיבת הפחד שלה אינה קשורה בתאונת הדרכים, אלא בפחד לנסוע לבד בכבישי השומרון. גם זהו פחד מוצדק בימים אלו, וחשוב לבטא אותו. בפורום 'הלם-קרב' אנו פוגשים משתתפים שגרים ביהודה ושומרון, המתארים חוויות ופחדים דומים, וגם את מוזמנת להשתתף. http://doctors.co.il/forums/list.php?f=66 חג שמח, דרור גרין
ושכחת להוסיף שהיא נסעה בכביש לשומרון, שם לאחרונה יש הפתעות מאוד קטלניות לכל הנהגים, חדשים או לא, צעירים, או לא לחוצים או לא, העיקר שהם יהודים. תחשבי על זה.
לזה התכוונתי
אני צריך דוגמאות מטיפולים של מנגנוני הגנה "הזדהות עם התוקפן" ו "כניעה אלוטראיסטית" רוית...אני מקווה שלא שחכת מה שכתבת לי בעמוד הזה למטה :-) אופיר
אופיר שלום. אני שוב מתנצלת על העיכוב בתשובה. מדובר בתקופה מאוד אינטנסיבית בחיי הפרטיים והמקצועיים. אשתדל עכשיו לענות לך כמיטב יכולתי. אני מבינה שאתה כרגע מתענין במונחי היסוד של אנה פרויד. המקרים הקליניים הינם מורכבים ביותר, וניתן להבינם בכל מיני דרכים וצורות חשיבה. יחד עם זאת- זה תמיד מעשיר לחשוב על מקרה מכל מיני כיוונים- בכדי לחדד את ההבנה וכך גם לנסות ולעזור בדרך הטובה ביותר. שאלת אותי לגבי מנגנון ההגנה- הזדהות עם התוקפן בגיל הרך. חשבתי על מקרה של ילד כבן 3, שהופנה עקב בעיות התנהגות לטיפולי. התברר כי הילד מרביץ, נושך ואינו מסוגל לחלוק דברים עם חבריו בגן הילדים, ואף עם ילדים זרים במקומות אחרים. בתהליך האינטייק ניתן היה ללמוד על מערך משפחתי אלים- בו אביו של הילד נוהג באלימות פיסית ומילולית כלפי אימו בנוכחות הילד הקטן. הילד בחדר הטיפולים נראה היה חרד למדי. עמד צמוד לאימו במשך זמן רב והביט בסקרנות מסוייגת על המשחקים שבחדר. רק לקראת אמצע הפגישה השנייה הוא ניגש ושיחק בהיסוס רב. לקראת סוף הפגישה הוא לקח שלוש בובות ויצר משחק של כעס ותוקפנות בין הבובות. באותו הזמן בדיוק סיפרה האם על היחסים האלימים בבית. התברר כי הילד השליך את האלימות אחוצה- מתוך רצונו לשמור על יחסיו עם אביו ומתוך ההזדהות העמוקה עימו. הילד היה כל כך חרד מהעולם החיצון- ומאלימותו של אביו- שבדרך לא מודעת זו הצליח להגן על עצמו. מנגנון שגרם לו לסבל ודחייה. זו דוגמה על קצה המזלג, וכמובן שניתן להביט ולנתח גם מזוויות אחרות. מקווה שעזרתי. ביי. רוית.
שלום רב, הזוגיות שלי החלה לפני שנה וחודשייים.בתחילה הכל זרם על מי מנוחות האהבה פרחה והיתה בשיאה.בן זוגי ידע למה מערכת היחסים מובילה ( שנינו בתחילת שנות השלושים)אך לאחר תשעה חודשים הכל התפרק.בן זוגי נכשל במבחן של לשכת עורכי הדין ויחד עם זאת " נכשלו גם תוכניותינו", היינו אמורים לשכור דירה ולהתקדם הלאה אך בן זוגי נקלע למשבר שלא יכל לצאת ממנו.הוא טען שאין לו את יכולת הנתינה כי הוא שונא את עצמו והוא חייב לטפל בעצמו ורק אז ימצא את הדרך אליי.בנתיים המשכנו להיות יחד ולא יחד, הוא כמובן לא עשה מאום כדי לעזור לעצמו ולפני כחודשיים נכשל שוב במחן של לשכת עורכי הדין.ומשם ההדרדרות היתה בלתי נמנעת.ניסיתי לתמוך, לעזור, לייעץ וכלום לא עזר.אני בעקבות המשבר הראשון שלנו התחלתי בטיפול פסיכולוגי חשבתי שאצלי הבעיה ולא אצלו.היום אנחנו כבר חודש לא יחד, הבחור במשבר גדול מאוד, היום היתה שיחתנו האחרונה שבעקבותה יש לי ייסורי מצפון וחרטה רבה, אמרתי לו שאני מבקשת שלא יעמוד בדרכי ושהגיע הזמן שיעזור לעצמו ושיפסיק לרחם על עצמו, תשובתו היתה שהוא מבין ושברגע שיחזור לעצמו ימצא את הדרך אליי. אני מאמינה באהבה הזו ומוכנה לעשות כל שביכולתי בכדי לעזור לו. אשמח אם תייעצו לי אך ניתן להושיט לו יד ולעזור לו. תודה מראש.
אלה יקרה, לא קל לוותר על זוגיות, ונראה שעשית כל מאמץ אפשרי כדי לשמור עליה ולשפר אותה. עם זאת, אינך יכולה לקחת על עצמך את כל האחריות לקשר, ונכון עשית כאשר ביקש מבן-זוגך להתחיל לטפל בעצמו. נראה שלא קל לו עכשיו, ושצירוף של מתחים וכישלונות מערער את חייו ואינו מאפשר לו לנהל במקביל גם חיים זוגיים. אני מסכים אתך, שטיפול וייעוץ עשויים לסייע לו לפתור את בעיותיו. את מנסחת את הדברים בבהירות ובבגרות, ואני מאמין שהצעדים בהם נקטת נכונים וטובים. אינני יודע אם אפשר לייעץ לך כיצד לסייע לו. הרי ניסית במשך זמן רב, ללא הצלחה. האמונה שלך בקשר ובאהבה, והרצון שלך לסייע לו ולשמור על הקשר, הם אולי מה שבטווח הרחוק יאפשרו לכם לחדש את הקשר. עם זאת, כפי שתיארת, נראה שכרגע עליו לדאוג לעצמו ולנסות לארגן את חייו מחדש. האמונה שלך בו, וביכולת שלו לשקם את עצמו, היא תמיכה לא מעטה, ואם תמשיכי בכך, מבלי להתערב בחייו בשלב זה, יתכן ומאוחר יותר תוכלו לחדש את הקשר. הרצון שלך לעזור ולסייע לו מובן, אבל אולי כדאי שתסתפקי בתמיכה מרחוק, ובהתעניינות קבועה בשלומו. בשלב מוקדם יותר של הקרע ביניכם הייתי מציע שתפנו לקבל יעוץ זוגי, אך נראה שכעת עליך להמתין ולאפשר לבן-זוגך לטפל בעצמו. חג שמח, דרור גרין
אלה שלום אני מסכים עם כל דבריו של דרור עד השורה האחרונה בדבריו. הייתי דווקא מנסה לבדוק האם הוא מוכן ללכת איתך לטיפול זוגי. אפשר להבין ולהזדהות עם הקשיים אבל, כמו שציינת, שניכם "כבר לא ילדים" ומבינים את המשמעות של קשר לטווח ארוך. בהליכה לטיפול או ייעוץ זוגי לא צריכים להיות כעת כל תנאים מוקדמים. פשוט ללכת יחד, לספר את הסיפור המשותף לאיש מקצוע המסוגל לראות את הדברים בצורה אובייקטיבית ולהיעזר בו/בה כיצד להמשיך. לדעתי שווה לנסות את הפתרון הזה, במידה והוא יוסכם על שניכם. בברכה ד"ר אורן קפלן
ד"ר דרור שלום, אני מודה לך על תשובתך והתיחסותך לבעייתי.אמרת שהתמיכה שלי בו והאמונה שלי ביכולת שלו לשקם את עצמו היא תמיכה רבה ואם אמשיך בזאת בלי להתערב בחייו , אוליי נוכל לשקם את יחסינו. הפחד הגדול שלי הוא שתהיה לי תקווה ואמשיך להאמין שבסוף הוא ימצא את הדרך אליי ואז בסוף הכל יתנפץ לרסיסים והכאב והמשבר יהיו גדולים יותר. לגבי ייעוץ זוגי , אשתף אותו למרות שלא נראה לי שיסכים לכך. תודה רבה אלה
שלום רב מה הם הסימטומים הנפוצים לאבחון לחץ וחרדה? האם חוסר שיווי משקל וחוסר ריכוז הינן תופעות הנובעות מלחץ ?
nc כתב/ה: > > שלום רב > > מה הם הסימטומים הנפוצים לאבחון לחץ וחרדה? > האם חוסר שיווי משקל וחוסר ריכוז הינן תופעות הנובעות מלחץ ? אלו תופעות מתאימות יותר לבעיה נויורולוגית מוחית מאשר חרדה רגילה ראי סיכום קצר על חרדה: חרדה סימנים מהם הסימנים של חרדה? - עצבנות - התרגשות - הרגשה של פחד ממוות - פחד מחוסר שליטה - פחד ליפול ברחוב- סימנים גופניים הם - סחרחורת - חולשה - עקצוצים על העור- הזעה וגלי חום - שלשול ופרפרים בבטן - קוצר נשימה ודפיקות לב - חנק וכו... חרדה סוגים סוגי תסמונות החרדה השונים כוללים - "חרדה כללית" - "התקפי פאניקה" - "תסמונת פאניקה" - "פוביות" פחדים מיוחדים (פוביה חברתית פוביה מחרקים פוביה מגבהים, אפילו פוביה לאכול בחברה) - "תסמונת אובססיבית קומפולסיבית" (המוכרת כ OCD - ) - חרדות תגובתיות כגון תגובת דחק חריפה, והלם קרב (מוכר גם כ PTSD) חרדה רפואי אבל לפני שקובעים שמדובר בחרדה - חשוב לשלול מחלה גופנית המחקה חרדה (נותנת אותם סימפטומים של חרדה) לשם כך יש קודם לבקר אצל רופא משפחה (קופ"ח) ולבקש לשלול - הפרעות קצב לב - יתר פעילות בלוטת התריס - יתר פעילות בלוטת האדרנאל - צניחת המסתם המיטראלי - וכל בעיה הורמונאלית או גופנית אחרת - הרבה מחלות גופניות עלולות להתחיל עם סימנם דומים לחרדה כאשר הסיבה לסימנים של חרדה הם ממחלה גופנית - הטיפול יהיה בהתאם - צריך לטפל במחלה עצמה ולא בסימפטומים. חרדה סיבות מהם הסיבות לחרדה ? הסיבות הם מרובות - מסיבות גופניות וביולוגיות ועד סיבות פסיכולוגיות סיבות גופניות לחרדה - מחלות גופניות יכולות לתת חרדה - הפרעות קצב לב - יתר פעילות בלוטת התריס - יתר פעילות בלוטת האדרנאל - צניחת המסתם המיטראלי - וכל בעיה הורמונאלית או גופנית אחרת - חרדה עלולה להופיע גם ללא כל סיבה ניראת-לעין - פתאום כרעם ביום בהיר (התאוריה אומרת שיתכן ומדובר בחוסר איזון של סרוטונין במוח - (סרוטונין הוא חומר טבעי של המוח המאפשר לתאים של המוח לתקשר בינם לבין עצמם) חרדה קשורה לפעמים לאופי של האדם - אנשים מסוימים יותר רגישים - הם גם יותר פוחדים - מבנה האופי לפעמים משפיע על חרדה - לדוגמה: מי שרגיש לביקורת יגיב יותר במתח למצב שמעבירים עליו ביקורת מאשר מי ש"יש לו עור של פיל" הוא יהיה יחסית אדיש (כלומר רגוע) חרדה קשורה למשברים בחיים - משברים כלכליים - בעיות ביחסים בין-אישיים עם קרובי משפחה - בעיות זוגיות (האישה תעזוב אותי.. ולהפך ילדים עוזבים את הבית) יש גם חרדה קיומית (אקסיסטנציאלית) עצם קיום ודרישותיו - מצבים קיומיים פוליטיים חברתיים טיפולים לחרדה הטיפולים לחרדה הם מרובים - לכל סוג של חרדה טיפול משלו - לכן כל כך חשוב האבחון - פסיכיאטר (שהוא רופא) יכל לאבחן את כל הספקטרום של הסיבות לחרדה מסיבות גופניות ועד סיבות פסיכולוגיות חרדה מכל סוג שהוא מגיבה לטיפול תרופתי חרדה ביולוגית מגיבה הכי טוב לטיפול תרופתי ולא מגיבה כמעת בכלל לטיפול של שיחות (פסיכולוגי) חרדה עקב מיבנה-אישיות מגיבה יותר טוב לטיפול בשיחות (פסיכולוגי) ופחות לטיפול תרופתי חרדה עקב משבר מגיבה היטב לטיפול של "התערבות במשבר" שבו גם פועלים להרחיק את גורמי הדחק (לדוגמה: לאשפז לזמן קצר כדי להרחיק מגורם דחק במשפחה) חרדה מסוג של פוביות מגיבה טוב לטיפול פסיכולוגי התנהגותי - טיפול בו לומדים בהדרגה לא לפחד מגורם הפחד חרדה תרופות תרופת הבחירה לחרדה שייכת למשפחה של תכשירים המכונה SSRI כיוון שפועלים על איזון הסרוטונין במוח (סרוטונין הוא חומר טבעי של המוח המאפשר לתאים של המוח לתקשר בינם לבין עצמם) למשפחת התכשירים נוגדי חרדה (דהיינו SSRI ) שייכם ה-פרוזאק המפורסם, הגרסאות הישראליות והחדשות שלו אפקטין ו"פריזמה" תכשירים נוספים הם "סרוקסאט" ציפראמיל" "רמרון" לסרוקסאט גרסה ישראלית חדשה "פאקסין" וכו.... תרופות תופעות לוואי תופעות לוואי של התכשירים נוגדי חרדה (דהיינו SSRI ) הם בעיקר 3 "בחילה" "ירידה בחשק מיני" "עייפות תשישות" - איך מתמודדים עם תופעות לוואי ? - עם נוטלים את הטיפול על בטן מלאה - אין בחילות - לקיחה ליפני השינה חשובה במקרה של טשטוש ועייפות מהתרופה טיפול לחרדה בשיחות עם החרדה נובעת מסיבות עמוקות ולא מודעות של האישיות ניתן לקבל תובנה לסיבות אלו בשיחות - ועקב כך הסימפטומים פוחתים ויש הקלה עם החרדה היא מסוג פחד ספציפי כמו בפוביות - יש טיפולים התנהגותיים לדוגמה: תרגילים של נשימות והרגעה אשר נעשים יחד עם חשיפה לגורם הפחד והדחק - פעמים חוזרות ונשנות של תרגילים אלו מכחידות בהדרגה את הסימפטומים. עם החרדה היא ממשבר - תמיכה ויעוץ מאדם מקצועי יכולים לעזור
שלום דר' ! כחלק מעבודתי אני נדרש בדרך כלל להופיע בפני קהל בנושאים מקצועיים וכלליים. מאז ומתמיד לקראת הופעתי בפני קהל (גדול או קטן) די התרגשתי. אולם לאחר שהתחלתי את דברי ההתרגשות חלפה, וכמובן שהתרכזתי בנושא ההרצאה או ניהלתי דיון באופן המיקצועי כפי שאני רגיל ומצפה מעצמי. בשנים האחרונות ההתרגשות גברה, והיא מלווה בסימפטומים של הזעה,דפיקות לב וחוסר שקט לקראת ההופעה. בנוסף, התחושות הללו מלוות אותי גם כאשר אני עומד בפני בדיקה רפואית (כפי שעשיתי לאחרונה במסגרת CHECK-UP שנתי). אגב, קראתי את סקירתך בנושא החרדות ולכן אציין כי בבדיקות הרפואיות לא התגלתה כל בעיה בתחום הקרדיאלי (אני גם מתאמן כמעט מדי יום בהליכה ושחייה), ומאחר ונבדקתי לפני מספר חודשים בתפקוד בלוטת התריס גם במקרה זה נמצא כי הכל תקין. לידיעתך אני כבן 50, שאפתן ומצליח למדי בתחום הקריירה, ומטבע הדברים הייתי שמח להפטר מטרדה זו. מה עושים? יגאל
יש לי מספר שאלות מהו פסיכיאטר שהוא גם פסיכואנליטיקאי. האם פגישה של פעם בשבוע זו אנליזה או פסיכותרפיה. מהם היתרונות והחסרונות בטיפול אצל מטפל כזה. מודה מראש על תשובתך
אלמונית יקרה, פסיכיאטר עוסק בדרך-כלל בטיפול תרופתי בבעיות נפשיות, ולעתים משלב בטיפול גם פסיכותרפיה, שהיא טיפול נפשי באמצעות דיבור. פסיכואנליזה היא הגישה הראשונה בפסיכותרפיה, אותה פיתח פרויד, והיא מתמקדת בפירוש התכנים הלא-מודעים, בניסיון לבטל את הסימפטומים הבעייתיים. בפסיכואנליזה הקלאסית המטופל שוכב על ספה, מספר את חלומותיו ומעלה אסוציאציות חופשיות, חמישה ימים בשבוע. טיפול של פעם בשבוע איננו פסיכואנליזה, אלא טיפול נפשי דינמי באוריינטציה פסיכואנליטית, והוא בדרך-כלל פחות שמרני וקפדני מהפסיכואנליזה הקלאסית. קשה לדעת מהם החסרונות והיתרונות, וכל אחת מן הגישות הטיפוליות הרבות מתאימה למטופלים מסוימים. אישיותו של המטפל חשובה לא פחות מן הגישה שבה הוא נוקט, והקשר שנוצר עם המטפל חשוב גם הוא. לפני שאת מתחילה בטיפול, כדאי שתיפגשי עם המטפל לפגישה או שתיים, ולאחר פגישות ההיכרות תחליטי אם הטיפול שהוא מציע לך מתאים לך. לעתים כדאי לפגוש יותר ממטפל אחד לפני שבוחרים בטיפול המתאים. מדובר בהשקעה לטווח ארוך, ובדיקה מוקדמת מומלצת מאוד. חג שמח, דרור גרין
אלמונית שלום הסברו של דרור מוסכם עלי ואין לי מה להוסיף עליו. האם התעניינת ספציפית בנושא של פסיכיאטריה ופסיכואנליזה? בעיקרון ההכשרה במכון פסיכואנליטי מסמיכה מטפלים לפסיכואנליזה ואלו יכולים להיות גם פסיכיאטרים, אבל לא בהכרח. בברכה ד"ר אורן קפלן
פרידה ממטפלת! לפני כחצי שנה נפרדתי פרידה כואבת מאוד מהפסיכולוגית שלי בעקבות נסיעה לחו"ל. הטיפול(שנמשך כשנתיים) הופסק אם כן באופן שרירותי וללא סיום טבעי. לקחתי את זה קשה מאוד כולל תופעות של חרדה ודכאון. חשבנו על טיפול דרך הטלפון אך היא לא הסכימה לסוג ההתקשרות הזה. הדבר היחידי שהציעה היה, שכל פעם שאזדקק לה אוכל ליצור עמה קשר וזאת ללא תשלום מצידי, מה דעתכם? בעיקר של טלי עו"ס שכן גם שלי כזאת. בכל מקרה אני מצטרפת בשמחה לפורום שלכם שנשמע רציני ומעניין. לימור.
סיום טיפול הוא תהליך טיפולי מתוכנן כחלק מהטיפול בכללותו
מהשאלה עולה שהטיפול הסתיים מתוך אילוץ. השאלה הייתה מה עושים במקרה הזה.
לד"ר פלד היקר! "איזו מן תשובה זו?" היא התגובה הטובה ביותר שאפשר לתת לתשובתך. זה ברור שאפילו לא טרחת לקרוא את השאלה שלי עד סופה. מכיוון שאתה פסיכיאטר ולא פסיכולוג אני סולחת לך ומבקשת להעביר את השאלה לאחד הפסיכולוגים או העו"ס שבחבורה. התשובה אם כן, לא נענתה ומהווה עלבון לאינטליגנציה שלי ושלך. לימור.
אכן לא השיב לנקודה אשר אותך עינינה אך הביא לך מידע אחר אשר גם הוא נדרש משאלתך בכל מקרה ניתן לשאול שוב ולהבהיר ואין שום מקום לצורת התבטאות שכזו
לימור יקרה, הצירוף "פרידה כואבת" הוא אכן התיאור המתאים לסיום הטיפול, כפי שתיארת אותו. לסיום הטיפול יש חשיבות רבה בתהליך הטיפולי כולו, ובדרך-כלל מוקדשת לו תשומת-לב מרובה, והוא אינו מתרחש כהרף עין. לסיום כפוי יש השלכות כבדות משקל על הטיפול, והוא דורש התייחסות מיוחדת ורגישה. אינני יודע מה היו הנסיבות לסיום הכפוי, ואינני יכול להסביר את התנהגותה של המטפלת. אבל לא קשה לי להבין את הקושי שלך להתמודד עם הסיום הכפוי. לפי דבריך, המטפלת לא קיבלה את בקשתך להמשיך את הטיפול בטלפון (כיום ניתן לעשות זאת גם באמצעות האינטרנט), ולא קשה לי לשמוע בדבריך את הכעס שלך עליה. במצב הנוכחי, שאינו מושתת על אמון, קשה לי להציע לך לפנות אליה ללא תשלום כאשר 'תזדקקי לה'. נראה לי שעדיף היה שתפני למישהו אחר, למרות ההתנסות הלא מוצלחת הזו, ותמשיכי את התהליך הטיפולי באופן מוצלח יותר. טיפול נפשי, כמו התנסויות אחרות בחיים, עשוי לעתים להיכשל, וגם מהתנסות כזו ניתן ללמוד ולהמשיך הלאה. אני מאוד מקווה שהראייה המפוכחת שלך תוביל אותך להתנסות חיובית יותר בעתיד. אם תזדקקי לעזרה נוספת, או שתרצי להבהיר את מחשבותיך בנוגע לבחירת מטפל, אשמח לעמוד לרשותך. חג שמח, דרור גרין
לכבוד דרור גרין, תודה על התשובה המהירה והנבונה. קודם כל תיקון, הטיפול לא נחל כישלון ולא "נכשל" כלל וכלל. זה נכון שהיא פישלה לדעתי בנושא הטיפול בטלפון או האינטרנט אך היא לא מחוברת לאינטרנט כך שזה לא רלוונטי. היא טענה שטיפול באמצעות הטלפון מגביר את התסכול וצריך קשר בלתי אמצעי, ז"א לראות אחת את השנייה. הנסיבות לסיום הכפוי כפי שציינתי היו נסיעתי לחו"ל. אכן אני כועסת עליה, אבל אתה לא צריך להיות כל כך שיפוטי לגביה, היא אדם שאני מעריכה ואוהבת ושעשה רבות למעני. היא מאפשרת לי גישה חופשית אליה כשאני זקוקה לה מפני שהיא לא מאמינה בטיפול בטלפון, כי היא מהדור הישן כפי הנראה. "הראייה המפוכחת שלי" הוא משפט שיפוטי שלך ולא משהו שאני חווה. ההתנסות שלי היתה חיובית ביותר ואם היה מתאפשר לי הייתי חוזרת אליה רק שאני רחוקה ממנה פיזית. עד כאן, לימור.
הרושם שנוצר תחילה הוא כי המטפלת היא שסימה ומכאן מובנת הטראומה אבל מדוע זה יש לך טראומה כאשר את יודעת שהוא יפסק והמטפלת הרבה יותר מבסדר ומוכנה להמשיך איתך אפילו ללא תשלום ונותנת לך הרגשה טובה לפנות אליה ככל שתצטרכי למרות שאטנך משלמת לה לא כלכך מובנת הטענה שלך כלפיה את באה אליה בטענה שאיננה מוכנה להמשיך טלפונית אך אין מדויק כפי שעולה מדבריך היא לשיטתה לא יכולה לעבוד היטב דרך הטלפון לכל אחד דרכו הוא אינך יכולה לשנות את הבן אדם שימי לב שאין היא דוחה אותך, היות והיא חושבת ש-ה-י-א איננה יכולה לתת לך שרות טוב כפי שהיא דורשת מעצמה היא מבהירה שמבחינתה אין זה טיפול ולכן לא תיקח כסף יחד עם זה את יכולה להתקשר אליה ככל העולה על רוחך כך שמבחינתך את מקבלת את הטיפול אתו את רוצה נדמה לי שהיא ראויה לכל הערכה! תקני אותי אם אני טועה התיחסות עינינית יותר יכולה להיות רק כאשר תבהירי מדוע את מדוכדכת בעקבות הפסקת קשר פתאומית שאת גרמת לה חג שמח
לשלום שלום! תודה על התגובה, שנשמעת אכפתית ויש בה קורטוב של אמת. הרחבה תוכל למצוא בתגובתי לדרור על הטיפול באינטרנט, שם הדבר מוסבר אולי בצורה טובה יותר. ושוב, הטיפול הסתיים בצורה כפויה, לא ביוזמתי ולא ביוזמת המטפל אלא בעקבות נסיעתי לחו"ל ולכן לא מדובר בחיפוש אשמים, והכעס הוא כעס טיפולי, אם אתה מבין למה אני מתכוונת, כעס של תחושת נטישה ולא בשל פגיעה באתיקה מקצועית. הדבר צריך להיות ברור. עד כאן, לימור.
שאלה לפורום, אחרי 5 שנים במקום שהיה כמו בית , החלטתי לשנות.הכל התחיל בתחושת קיפוח. חפשתי מקום אחר , מצאתי.אני מתכונן ביום א' הקרוב להתפטר. הנ"ל יהיה הפתעה לכולם (60 עובדים-כשאני בתפקיד נהול בינים חשוב). מה הצעתכם לדרך האמירה ,ע"מ לסיים יפה ?? תודה ס.
חבל שתחושת הקיפוח לא עובדה עם המתאימים לכך - אולי לא היה צורך להפסיק את העבודה מה יהיה אם התחושה תחזור במקום אחר - לעבור כל פעם? מדוע יש תחושת קיפוח - אולי כדאי לעבוד על זה?
ד"ר גרין, אהבתי את תשובתך. היא עודדה את הדרך. אני אנקוט בשיתטך ומקוה לטוב. אני מניח שגם ד"ר פלד היה מרגיש קיפוח אם מקבילים לו בתפקיד היו מקבלים מניות בשווי 700 אלף שקל, כאשר הנימוק היחיד לעוות הוא הגעתם לחברה שנה קודם. את תרומתי עשיתי על הצד המעולה הקפצתי את החברה וכאן בא הכאב. אני מקוה שהחוסן שפיתחתי יתן לי ח להצליח הלאה. חג שמח ס.
סימה יקרה, ראשית, ברכות על שמצאת מקום עבודה חדש. שינוי, לאחר חמש שנים, הוא אירוע חיובי ומשמח, ואני מאחל לך הצלחה במקום העבודה החדש. איך לסיים יפה? נדמה לי שעצם השאלה, והרצון לסיים יפה, מעידים על היכולת שלך להשאיר את תחושת הקיפוח מאחוריך ולצעוד קדימה בלי ספיחים שליליים. את יכולה לעשות זאת כהפתעה משמחת, ופשוט לחגוג את האירוע, להכין כיבוד, לשתף את כולם ולהודות באופן אישי לכל אלו שנעים היה לך לעבוד איתם במשך השנים. זו תהיה פרידה מעמדה של כוח וביטחון, והיא תאפשר לך לשמור גם בעתיד על קשרים טובים עם אלו שעבדת איתם במשך השנים האחרונות. ושוב, בהצלחה, וחג שמח, דרור גרין
ד"ר גרין, אהבתי את תשובתך. היא עודדה את הדרך. אני אנקוט בשיתטך ומקוה לטוב. אני מניח שגם ד"ר פלד היה מרגיש קיפוח אם מקבילים לו בתפקיד היו מקבלים מניות בשווי 700 אלף שקל, כאשר הנימוק היחיד לעוות הוא הגעתם לחברה שנה קודם. את תרומתי עשיתי על הצד המעולה הקפצתי את החברה וכאן בא הכאב. אני מקוה שהחוסן שפיתחתי יתן לי ח להצליח הלאה. חג שמח ס.
למנהל הפורם שלום. אני לא מעוניינת לקבל בדואר שלי מכתבים שלו ממוענים אלי ,אפילו שהם קשורים לנושא שלי. היום קיבלתי 8 הודעות שלא היו בכלל בשבילי וזה לא מעניין אותי הדיונים בין האנשים ובטח לא רוצה לקבל את זה לכתובת שלי. בברכת חג חנוכה שמח.
את צודקת - פני למארגנים של doctors לי אין שליטה על התכתובת
שלום גולדי אם ברצונך להמנע מתגובות שיגיעו אל תיבת הדואר שלך, פשוט אל תסמני את תיבת "שלח לי הודעה לכתובת הדואר האלקטרוני שציינתי לעיל..." ואף הודעה לא תתקבל. אין באפשרותינו ליצור מיון בין ההודעות. בברכה איתי ויזר מנהל קהיליית הפורומים mailto://[email protected]
כי יוצג בפורום - והרי אם יצג כל בר בי רב יוכל לשלוח לך אימילים- זוהי השורה מתחת לשם הכותב ומעל הנושא אם בהודעתך שמך צבוע בכחול משמע לחיצה עליו יביא לכתובתך לא די בעצתו של איתי ,אם תעשי כן פשוט לא תקבלי מהאתר הודעה כי יש תגובה להודעתך באתר
ידוע לי שיש סוגים שונים של התמחויות בפסיכולוגיה ורציתי לשאול לגבי התמחויות בפסיכולוגיה של ילדים. מהם סוגי הפסיכולוגים הקיימים ומהן הגדרות התפקיד של כל אחד מהם? מהו פסיכולוג קליני? מהו פסיכולוג התפתחותי? מהו נוירופסיכולוג? למה בדיוק אחראי כל אחד מהם ובאיזה טווח גילאים מדובר כאשר מדובר על פסיכולוג התפתחותי - עד איזה גיל שולחים ילד לפסיכולוג כזה? מי למעשה מוסמך לעשות אבחון לילד בגיל הגן? מי רצוי שיעשה אבחון כזה? הרבה שאלות - תודה על התייחסות ותשובות.
לאמא המחפשת מידע שלום פסיכולוג קליני הוא פסיכולוג שהתמחה בטיפול נפשי. עם זאת, רישיון המומחה של משרד הבריאות אינו מפריד בין התמחות קלינית בילדים או במבוגרים. פסיכולוגים קלינים המטפלים בילדים התמחו בד"כ באוניברסיטה בתחום זה או שהתמחו במסגרת מוסדית המתמחה בטיפול בילדים. בכל מקרה מדובר בפסיכולוג מומחה שלמד לפחות 5 שנים באוניברסיטה, התמחה לפחות 4 שנים במוסד מוכר, ועבר מבחן הסמכה של משרד הבריאות. גם שאר ההתמחויות בפסיכולוגיה דורשות הכשרה נרחבת, אך אני פחות מכיר את תהליך ההכשרה במדויק. פסיכולוג חינוכי מתמחה בכל מה שקשור ללמידה ומערכת החינוך. רצוי שאבחון בנוגע לבשלות לכיתה א' ותפקוד במערכת החינוכית (כולל גן) יעשה ע"י פסיכולוג חינוכי. יש לא מעט פסיכולוגים המתמחים גם בקלינית וגם בחינוכית ולדבר יש יתרונות במצבים רבים. פסיכולוג התפתחותי מתמחה בד"כ בילדים עד גיל ביה"ס ועוסק בשאלות התפתחותיות שונות והקשרם לתחום הנפשי והרגשי. נוירופסיכולוג אינה מומחיות מוכרת בפסיכולוגיה, יש פסיכולוגים שיקומיים או רפואיים שמתמחים בבעיות ספציפיות הנוגעות גם לשאלות נוירופסיכולוגיות. עד כאן בתחום הפסיכולוגיה. בתחום הרפואה יש פסיכיאטרים המתמחים בתחום הילדים וישנם נוירולוגים המתמחים בתחום הילדים. יש גם מטפלים מתחומים נוספים שעוסקים עם ילדים, לדוגמא עובדים סוציאליים. כאן באתר רוית ניסן יועצת בתחום זה. כמו כן ישנם גם מטפלים באומנות, בתנועה ועוד. כל הגורמים הנ"ל יכולים להתאים לגילאים שונים. כל איש מקצוע מפתח מומחיות בתחום שונה וצריך לברר או לקבל המלצה על אדם מתאים לבעיה ולגילאים הספציפיים. הגורם שיעשה את האבחון תלוי במטרתו של האבחון ומדוע יש לבצעו. אם תכתבי במה מדובר אוכל להמליץ לך בצורה יותר מדוייקת. בברכה ד"ר אורן קפלן
סיכום יפה מאד הלווי והיה לי זמן לכאלה תשובות ארוכות
ברצוני לשאול את חברי הפורום לגבי המידע הקיים כיום בנוגע לקשר בין מחלות נפש ותורשה. השאלה הספיציפית הינה: מה הסיכוי של ילד ללקות במחלת נפש אם במשפחת שני הוריו יש רקע של מחלת נפש (סכיזופרניה). אצל האם - יש דוד חולה המאושפז שנים רבות. אצל האב - יש אח חולה. עד כמה גוברים הסיכויים של ילד כזה לאם (שדודה חולה נפש) ולאב (שאחיו חולה נפש) ללקות במחלת נפש לעומת האוכלוסיה הרגילה. יצויין הן האב והן האם שניהם בריאים בנפשם ומעל גיל 35. תודה על תשובה מהירה
1% באוכלוסיה רגילה 12% אם יש חולה במשפחה 45% שני הורים חולים
שלום לך השאלה שאת שואלת לכאורה מאוד פשוטה וד"ר פלד אכן ענה עליה. הייתי רוצה בכל זאת לכוון אותך לכיוון נוסף. אכן יש לסכיזופרניה מרכיב תורשתי מבחינה זו ששיעור החולים בקרב משפחות שבהן קיים כבר חולה גבוה יחסית לאוכלוסיה הכללית. השאלה מה זה אומר לך באופן אישי. קיבלת תשובה שאומדת את הסיכוי שהילד יחלה. מה את חושבת לעשות עם המידע הזה עכשיו? מצד אחד אי אפשר לטמון את הראש בחול ולהתעלם מהסכנות. מצד שני, התעסקות יתר בציפיה למחלה יוצרת לחץ נפשי בקרב כל הנוגעים בדבר. זה עלול להביא להתייחסות לא טבעית אל הילד וכך לגרום לבעיות נפשיות, מעין נבואה שמגשימה את עצמה. מאחר ואי אפשר "לברוח" מהמחשבות, חשוב לנסות ולהתמודד איתן בדרך חיובית ובריאה. ניתן להתייעץ לצורך העניין עם מטפלים בתחום בריאות הנפש ולבדוק האם יש מקום לדאגה, לא על סמך הסטטיסטיקה, אלא על סמך התפתחותו של הילד עצמו, בשר ודם. אם אין בעיות חשוב לנסות ולהוריד את הנושא מסדר היום, וניתן אף להיעזר בייעוץ מקצועי לצורך כך. בברכה ד"ר אורן קפלן
אים יש מישהוא שטופל בבח אברבנאל בבתים וקיבל יחס גרוע ומעונין לדבר על כך נא ליצור קשר ואני אחזור אלו טיראן 053680760
שלום רב1 אני סובל מהתקפי חרדה. מטופל ברמרון 45 מ"ג מזה 8 חודשים, סרוקסט 20 מ"ג מזה חודשיים, וקלונקס 0.5 מ"ג מזה שנה - ליום. מאז תחילת הטיפול אין לי התקפי חרדה, אך אני מאוד לא שקט, יש לי "פחד מתמיד מפני החרדה". איני מצליח "להתנקות" ולהרגיש טוב ומשוחרר ממועקה המלווה אותי תמיד. האם הטיפול שאני מקבל יעיל?, מומלץ? מה ידוע על תופעות לוואי? האם יש להוריד תרופה כלשהי? מה עושים? לפני שמונה שנים נתקפתי בתופעה, טופלתי במרוניל במשך מספר שנים. לאחר שהרגשתי טוב (ממש) הטיפול הופסק עד להתקף האחרון.
שלום אבי (גם אני אבי:) אני לא יודע לענות לך על השאלות הרפואיות ששאלת בקשר לתרופות וכל זה, אני לא רופא. אבל, גם אני סבלתי מהתקפי חרדה (שניים ממוקדים לפני כמה שנים, בהפרש של כמה שבועות). אני טופלתי ע"י פסיכיאטר בואליום בשילוב עם טיפול בשיחות (פסיכותרפיה) לתקופה קצרה (כ- 4 חודשים). אני לא יודע אם אתה מקבל את הטיפול התרופתי הנכון, אבל אני חושב שדווקא בסוג הזה של ההפרעה מאוד חשוב לשלב את הטיפול התרופתי, יהא אשר יהא, עם שיחות. התרופות אמנם מרגיעות את הסימפטומים, אבל לא מסלקות את צורת החשיבה החרדתית, שמאופיינת בדבר שתיארת - הפחד מפני החרדה. הפחד הזה הוא לדעתי הביטוי המובהק ביותר של החרדה ואף הנזק הכי גדול שלה, כי זה מה שעלול לגרום לך להתנהגות המנעותית ולביטוי עצמי מופחת בחיים. חשוב להשתחרר מהפחד הזה, ועד שלא תשתחרר ממנו ברמה טובה, לא התגברת באמת על הבעיה. כאן מאוד עוזר הטיפול הפסיכותרפי דווקא ולא התרופות שכן הבעיה פסיכולוגית ולא גופנית.
לאבי אני יכול לומר לך על סמך נסיוני שהוא די גדול לצערי; שגם תרופות עוזרות וגם שיטות קוגנטיביות עוזרות אבל מעל הכל למדתי במשך השנים הרבותלהיות מודע למה שקורא לי בגוף ובמוח ועל ידי כך לדעת לקדם התקף חרדה ולטפלבו.
לפני כחמש שנים סבלתי מהתקף חרדה חריף. טופלתי בהתערבות קצרת מועד ע"י פסיכיאטר, שהשיג תוצאות טובות מאוד. הגעתי להחלמה מלאה ומאז לא היתה השנות של החרדה. שאלתי היא האם החרדה יכולה להתבטא בצורות פיזיות טהורות ללא תחושה נפשית כלשהי, כגון חולשת שרירים, רעידות בגפיים ובפנים - תופעות מהן אני סובל לאחרונה. אציין כי לאחרונה גבר הלחץ בחיי מכל מיני תחומים, הן בעבודה והן בבית, מבלי להכנס לפרטים. האם זה יכול להיות תופעה של לחץ שקשורה לנטיה החרדתית? (הבדיקות הפיזיולוגיות שלי בסדר, כולל בדיקה אצל נוירולוג).
אבי שלום חרדה הינה כינוי נרחב לתופעות רבות. בהחלט יתכן שתחוש חרדה דרך ביטוי גופני בלבד כאשר המשמעות הנפשית של הדבר לא תהיה מודעת. למעשה, בדיוק לשם כך מפעיל הגוף את מנגנון החרדה. החרדה, בניגוד לפחד, היא תחושה שעולה ממשהו שאינו מוגדר ומזוהה. במקום לחוש תחושות נפשיות מודעות שעלולות להיות בלתי נסבלות עבור הפרט במצבים מסויימים, האדם ממיר לעיתים תחושות אלו בחרדות שאינן מזוהות. זו לפחות השקפה אחת הרואה בחרדה ביטוי עקיף למצוקה שאינה יכולה לעלות בצורה ישירה. יש דרכים נוספות לבחון את הבעיה, אבל בשורה התחתונה מצבי לחץ בחיים יכולים להביא לתגובות חרדה, בעיקר אם נתקלת בעבר בדפוסי תגובה כאלה. הייתי ממליץ לך לפנות לייעוץ בנושא בצורה מקצועית. בברכה ד"ר אורן קפלן
אך אינני חושב שזה הכיוון אבקש להבהיר לך נקודה חשובה הבדיקות שעשית יצאו תקינות אבל האם עשית את הבדיקה הנכנה? אתה יכול לעשות אינסוף בדיקות אבל רק כאשר תעשה את הבדיקה הנכונה היא תראה על הבעיה ועדין לא כל דבר אנחנו יודעים לבדוק...
שלום, אני מטופלת בפרוזק 20mg ביום, במשך 3 השנים האחרונות. אני רוצה להכנס להריון, ולפי בירורים בנושא הבנתי שאפשר להמשיך לקחת את התרופה בתקופת ההריון. שאלתי היא - האם אפשר להמשיך לקחת את התרופה בתקופת ההנקה?
נגה שלום תחום ההתמחות שלי אינו בתרופות אבל נתקלתי לאחרונה במספר מקרים עם שאלה כמו שלך וקיבלתי די הרבה מידע בנושא מגורמים רפואיים שמתמחים בכך. אנסה לתאר בקצרה את הדברים שנמסרו לי והמחקרים שקראתי בנושא בעקבות זאת. בכל מקרה עליך להתייעץ בנושא עם רופאים, כולל הפסיכיאטר המטפל שלך. יש חומר רב באינטרנט בנושא ופה באתר תוכלי לקבל גם את חוות הדעת של ד"ר פלד. בעיקרון, הפרוזק אינה נחשבת לתרופה בסיכון גבוה, הן בהריון והן בהנקה. עם זאת, מובן שכל תרופה הינה דבר זר ותמיד עדיף לעבור הריון והנקה ללא תרופות. אבל... כאן נכנסת שאלה של מחיר ותועלת. את לוקחת בוודאי את הפרוזק מסיבה כלשהי והתרופה כנראה עוזרת לך בשמירה של איכות החיים. הפסקת התרופה, הן בזמן ההריון, והן בזמן ההנקה עלולה לפגוע בצורה כזו או אחרת במצבך הנפשי או הרגשי (הכל בהתאם לסיבות שבגללן את לוקחת את התרופה). לכן פעמים רבות מומלץ להמשיך את הטיפול התרופתי. צריך לזכור שתקופת ההריון ובעיקר הלידה הן תקופות רגישות מבחינת תנודתיות רגשית ולכן יש כאן תהליך קבלת החלטות שכלל אינו פשוט. יש שמציעים לא לקחת את הפרוזק בשליש השלישי של ההריון. המחקרים לגבי שני השלישים הראשונים מעידים שאין בעיה של ממש בלקיחת התרופה. לגבי השליש השלישי הדעות חלוקות. לגבי ההנקה הדעות אף יותר חלוקות. הפרוזק עובר בחלב אל התינוק ברמה מסויימת. יש מחקרים שלא מצאו כל השפעה על תינוקות, ויש מחקרים שמצאו השפעות, בעיקר של ישנוניות או להיפך חוסר שקט. בעיקרון אלו מחקרים בעייתיים כי קשה לבודד את השפעת התרופות ממרכיבים נוספים כמו הרוגע הנפשי של האם, ויתכן (בעיקר במקרי אי השקט) שהתינוק היה מגיב כך גם בלי קשר לתרופה. יש רופאים הממליצים להחליף את הפרוזק בזמן ההנקה בתכשירים דומים אשר עוברים פחות לחלב האם. גם לגבי החלפה זו יש ויכוח כי אם את לוקחת פרוזק במשך 3 שנים והכל תקין לא בטוח שכדאי לעשות שינויים דווקא בתקופה רגישה של ההריון או סוף ההריון. ניסיונות כאלה כדאי אולי לעשות עוד לפני הכניסה להריון. תוכלי לקבל מידע מרופאים שמתמחים בתחום בבתי החולים הדסה, אסף הרופא ושניידר בבלינסון דרך ייעוץ טלפוני בחינם. במידה ותהיי מעוניינת אנסה למצוא את הטלפונים עבורך, הם מצויים אצלי היכן שהוא. בברכה ד"ר אורן קפלן
תודה רבה על התשובה. האם תוכל להפנות אותי למידע שקיים בנושא באינטרנט?
שלום לך ד'ר קפלן! ראשית תודה לך על תגובתך המהירה והרצינית. אודה לך מאד באם תוכל לאמר לי כיצד אני יכולה להגיע למרפאות בבתי החולים שציינת לעיל על מנת להתייעץ, באם אין ברשותך את הטלפונים אשמח אם תיתן לי את סוג המרפאה (האם זו מרפאת נשים, פסיכיאטריה...) ואשיג את המספר בכוחות עצמי. תודה רבה
לא מומלץ לקחת טיפול ב 3 חודשי ההריון הראשונים וגם בהנקה - לא הייתי ממליץ בזמן הריון
קראתי מעט על פגיעה מכוונת שפירושה אם הבנתי נכון: פגיעה עצמית של האדם שוב ושוב בגלל סיבות פסיכולוגיות. הרבה "תאונות" משונות לאורך שנים בחייו של האדם. היכן ניתן ללמוד עוד על הבעיה?
יש חומר בספרים של פסיכופתולוגיה ופסיכיאטריה. לפני מספר שבועות היו כמה הודעות בנושא בפורום. תוכלי לקרוא באתר האינטרנט הבא, אני מתאר לעצמי שיש עוד רבים אחרים http://crystal.palace.net/~llama/psych/injury.html בברכה ד"ר אורן קפלן
לפני ארבעה חודשים היתגלתה אצלי מחלת עור בשם ליכן פלנוס ולאחר שקראתי חומר על המחלה הבנתי שהמחלה פורצת עקב מצב נפשי לא טוב . כיום יש שיפור במחלה. רציתי לדעת אם אני צריכה איזה טיפול פסיכולוגי, פסיכיאטרי? אני מרגישה עם עצמי טוב מאוד .
אתי שלום רב, מחלות עם רקע פסיכוסומטי הינן רבות. היום נהוג לחשוב שלכל מחלה יש היבט נפשי שמשפיע על אופי ומהלך המחלה. גם המחלות "הפיזיות" ביותר בעלות רקע נפשי, מתחים, לחץ, דיכאון וכו'. את טוענת שאת מרגישה טוב עם עצמך, ובכל זאת משהו שם התפרץ. טיפול אינו מיועד רק ל"משוגעים" אלא גם ל"נורמליים". להערכתי טיפול מתאים לכל אדם ותורם למיצוי יכולות והגדלת רפרטואר ההתנהגויות ודרכי ההתמודדויות. אם אין לך התנגדות בסיסית לטיפול, הייתי ממליצה על כך בחום. זה לא יכול להזיק, אם הגעת למטפל טוב... בברכה, טלי פרידמן
מה זו המחלה הזו?
מיצטרף לשאלה של חושחש,אני חיפשתי את השם בספר דרמטולוגיה ולא מצאתי,אני אשמח אם תיכתבי את שם המחלה באנגלית דבר שני,אני יודע שהיפנוטרפיה פועלת יופי במיקרים של מחלות פסיכוסומטיות,אני לפחות שמעתי על בעיות במע' עיכול ו דם שהיפנוטרפיה חוללה פלאים אולי גם תופעות דרמטולוגיות יושפעו באותו אופן...כדי לנסות לישאול אופיר
אחי ניפטר באופן מפתיע ופיתאומי לפני שנתיים והשאיר ילד בן 6 מאז פטירתו הילד מיתנהג בצורה מאוד מוזרה והיתפתחה בעיית אלימות קשה חוסר ריכוז ובעיות קשות בהכרת גבולות וקבלתם. הבעיה היתבטאה בעיקר בתחום בית הספר מאחר ולבית הספר לא היתה יכולת להיסתדר עם הבעיה הומלץ לאמא לישלוח את הילד לחינוך מיוחד, היתנגדתי מאוד וביקשתי שהוא יבדק . האמא לקחה אותו לבית חולים שנידר ושם נערכו בדיקות מקיפות ונימצא שהילד בריא לחלוטין . אבל למרות זאת האמא לא היתה מספיק חזקה כדי להיתמודד עם המערכת והוא נישלח לבית ספר ארזים ראשון לציון . לדעתי הילד מיתדרדר ולומד דברים רעים חדשים.
דודה יקרה, הדאגה שלך מוצדקת. מתיאורך, קשה לדעת מה בדיוק עובר על הילד, ומדוע נשלח לבית-ספר מיוחד, והתהיות שאת מעלה בנושא זה בהחלט מובנות. יתכן שבעיותיו של הילד נובעות ממותו של אביו, ובמקרה כזה כדאי מאוד להתייעץ עם אנשי מקצוע ולדאוג שיקבל טיפול פסיכולוגי. גם במקרה שקיימות סיבות אחרות להתנהגותו, טיפול נפשי עשוי לסייע. לא כתבת האם קיבל הילד טיפול נפשי, ומדוע נשלח לקבל חינוך מיוחד למרות חוות הדעת של בית החולים שניידר. אם את קרובה אל האם, כדאי שתשוחחי אתה, ותציעי לה להתייעץ שוב באנשי מקצוע ולא להרים ידיים. בברכה, דרור גרין
שלום לך דודה יקרה. אני מאוד מבינה את דאגתך לילדו של אחיך ז"ל. את כותבת שמאז מותו התחילו בעיות ההתנהגות של הילד. מותו של אדם קרוב- בעיקר הורה הינו קשה וטראומטי בכל גיל- על אחת כמה וכמה אצל ילדים. המוות (במיוחד אם היה פתאומי) מעורר חרדה איומה אצל הילד- הוא עשוי לחשוב שאולי המוות קשור אליו, אולי בגללו, הוא עשוי להיות חרד לחיי אימו וכל הדמויות האהובות עליו וחשובות לו כל כך, והוא גם עשוי לעורר כעס. זהו כעס ללא כתובת ברורה, המתבטא בהתנהגות- כי כך הוא אולי מושלך אחוצה ושומר מפני עצב גדול מנשוא. הכל ללא כוונה ואפילו לרוב אינו מודע- ולכן נדרשת הרבה סבלנות בכדי לעבד עם הילד את האובדן של אביו ולהרגיעו לגבי חייו וחיי הסובבים אותו. לעיתים ניתן לעשות זאת ללא עזרה מקצועית, אך לרוב בגלל שהמקורבים נמצאים אף הם באבל, בלבול וחרדה- נזקקים לאנשי מקצוע. עדיין לא מאוחר לעזור. אני מניחה שבי"ח שניידר המליץ על טיפול עבורו כאשר נשללה הבעיה האורגנית. אולי שווה לנסות ולדבר שוב עם האם (שאולי זקוקה אף היא לתמיכה ועזרה) ולהציע לה לפנות עבור בנה. אולי אם תבין שגם הוא מתגעגע, פוחד ומבולבל- בדיוק כפי שהיא וודאי חשה, רק עם אמצעים פחות משוכללים לבטא את מצוקתו, היא תוכל לשנות גישה. שווה לנסות. בהצלחה. רוית.
