פורום פסיכולוגיה קלינית

אני בחור בן 24 מרמת-גן. אני מחפש פסיכולוג טוב לשוחח איתו על דברים שוטפים בחיי היום יום. אשמח לקבל המלצות.

אלון שלום רב, יש לי המלצות , תתקשר אליי (הפרטים נמצאים בכרטיס האישי בהקלקה על שמי). בברכה, טלי פרידמן

אני בין טווח הגילאים 25-33. סבורתני כי טיפול פסיכולוגי יוכל לעזור לי לטפל באי שקט, בחוסר הביטחון ובהתלבטויות שבי. כיצד מגיעים לפסיכולוג טוב באיזור מגוריי? ומבחינה כספית מה וכמה נהוג לשלם? תודה.

יעלי שלום שלחי אלי הודעה בדואר האלקטרוני ואנסה לכוון אותך צייני היכן את גרה והאם יש לך שאלות או העדפות מסויימות [email protected] בברכה ד"ר אורן קפלן

יעלי שלום רב, ישנן שלוש דרכים להגיע לטיפול: הראשונה, דרך התחנה לבריאות הנפש הקרובה למקום מגורייך. יש להתקשר אליהם ולקבוע פגישה. מדובר בשירות ציבורי ולכן עלותו נמוכה יחסית (התשלום משתנה בין אזורים שונים בארץ, אך מדובר בתשלום של עד 50 ש"ח לפגישה ככל הידוע לי). השניה, דרך קופ"ח. יש לברר מיהם המטפלים העובדים עם קופת החולים שלך ולפנות אל אחד מהם. הטיפול במסגרת זו הוא מסובסד לתקופה מוגבלת, אך עדיין יקר יותר מזה המקובל בתחנות לבריאות הנפש ומגיע עד לכ-200 ש"ח לפגישה. השלישית, מטפל פרטי. כאן התשלום עשוי להרקיע שחקים וכל מטפל יכול לדרוש לפי הבנתו ומצפונו. בכל דרך שתבחרי רצוי לקבל המלצות על מטפל מסויים ואז לפנות אליו. עדיף ללכת למטפל שהמליצו לך עליו, מאשר סתם לבחור שם מתוך רשימת מטפלים. לצערי, בתחנות לבריאות הנפש לא תמיד מתחשבים ברצון הפונה להגיע למטפל מסויים. אם ברצונך לקבל המלצות על מטפלים, את מוזמנת לפנות אליי (הפרטים בכרטיס האישי שלי בהקלקה על שמי). בברכה, טלי פרידמן

לד"ר פלד שלום, אני בן 30 נוטל מזה כ-8 שנים כדורים בשם: ריספרדל ופרפנל (לפני כשנה גם סימטרל), בבדיקות זרע שנערכו לי לא נמצאו זרעונים. האם יש קשר בין נטילת הכדורים הנ"ל לחוסר פריון? אציין שלפני שחליתי הזרע היה סמיך ולבן וכעט הוא שקוף ודליל. האם יש פיתרון לבעייתי או שמה מצבי אינו הפיך? נא ייעץ לי איך לנהוג במקרה כזה ואיך לבדוק את השפעת הכדורים הנ"ל עלי. רב תודות, ***לגולשים - אם אי פעם נתקלתם בבעיה דומה לשלי, אשמח לקרוא את תגובתכם.

התכשירים הנ"ל לא אמורים לפגוע בזרע - הם כן מורידים חשק מיני לזמן מוגבל בתחילת הטיפול - הייתי ממליץ להיבדק אצל רופא עור ומין

לדוקטור אורן קפלן שלום, יש לי חרדה ממבחנים ורציתי לשאול מה אפשר לעשות בעניין מתן

מתן שלום חרדת בחינות היא שם כללי למספר תופעות וחשוב לערוך ראיון יסודי כדי להגדיר את הבעיה המדוייקת ממנה אתה סובל. למעשה אבחון נכון של הבעיה הוא חלק קריטי במציאת הפתרון. כמובן שיש בחרדת בחינות שני מרכיבים, האחד – תופעות כלליות ומוכרות של חרדה, והשני – קישור הבעיה ללימודים ובחינות. לעיתים מרכיבי חיים אחרים אינם נפגעים כתוצאה מכך (אלא באופן משני, כמו למשל ירידה בביטחון עצמי בעקבות כישלון בלימודים הנובע מהבעיה האמורה), אך לעיתים מדובר בתופעה שהיא חלק מבעיה רחבה יותר, כלומר, הקושי בלימודים או בבחינות הוא לעיתים חלק מבעיה רחבה יותר. הבדיקה הראשונית צריכה להתמקד במספר דברים . ראשית, האם באמת מדובר בתופעה ייחודית לבחינות או שישנה בעית חרדה כללית המשפיעה גם על תחום הלימודים. כמו כן חשוב לאפיין את הסיבות לחרדה. לדוגמא, יש תלמידים המגלים במסגרת הטיפול ששיטת הלימוד בה השתמשו אינה יעילה ולכן לא הצליחו לזכור את החומר בצורה טובה ולכן נלחצו בזמן הבחינה. במקרה כזה עבודה על אסטרטגיות למידה יכולה לפתור את הבעיה. אחרים לומדים מצויין אבל בגלל נטיות פרפקציוניזם שופטים את עצמם בחומרה (לקבל רק 85? זה ממש כישלון בשבילי) ובעקבות זאת נכנסים לחרדה לפני כל בחינה. וכך הלאה, יש מגוון אפשרויות, כל אחד ומאפייניו האישיים, ויש כמובן אפשרות לשילוב בין מספר גורמים. הטיפול בבעיה דומה למעשה לטיפול רגיל בכל חרדה אלא שכאן יש חשיבות לשלב מרכיבים ייחודיים לנושא הלימודים והבחינות. לפני זמן מה כתבתי באתר סקירה על התקפי חרדה (כלליים) ואוסיף אותה להלן. ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בהתקפי חרדה. בהכללה ניתן לומר שישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי החרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים שיש לעבדם בטיפול. גישה אחרת טוענת שאין בהכרח קשר בין הדברים: יתכן שישנה (ויתכן שאין) בעיה פסיכולוגית כלשהי ואולי רצוי לטפל בה, אבל היא אינה דווקא קשורה לסימפטומים של התקפי החרדה. גישה זו טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי קצר מועד ולשפר את איכות החיים. (ובמידה ועדיין יש בעיות פסיכולוגיות אחרות, אפשר להתמודד עימן בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח אחרי שנושא החרדה טופל). הגישה גורסת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה עצמית והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. לרוב מצטרפים לגישה זו טכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. במצבים מסויימים רצוי לטפל בחרדה גם באמצעות תרופות נוגדות חרדה. הגישה התרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, לעיתים שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי עשוי להיות יעיל יותר משימוש באחת השיטות לבדה. כל מקרה לגופו וחשוב להתאים את הטיפול המתאים לכל אחד. במידה ונותרו שאלות פתוחות כתוב לנו ואשמח לענות. בברכה ד"ר אורן קפלן

לטלי ושאר חברי הצוות שלום, אתמול נסעתי עם דודי אליו הביתה (הם גרים בשומרון) ומולי נהגה בת הדוד שלי (הבת שלו). ממה שראינו היא ישבה מכווצת ברכב ודי מבוהלת. התקשרנו אליה (ברכבים מותקנות דיבוריות) ואמרנו לה: "תחייכי" "אל תהיי בלחץ!!!" התשובה שקיבלנו הייתה: "אני מתה מפחד!!!" כשקיבלנו את התשובה ניסינו לעודד ואמרנו: "עד לפה נהגת יופי!!!" האמנם תגובה רציונלית? רציתי לציין עליה שני דברים: 1.היא נהגת חדשה (בת 19) 2. לפני כחודש הייתה לה תאונה (היא התנגשה בפח זבל, ולה ולאחיה בן ה12- שהיה עימה, שלום( . 3. היא בן אדם די לחוץ. שאלתי היא: האם זו תגובה נורמאלית, היא עושה את הדרך הזו פעם ראשונה. לא ידוע לי אם זה פעם ראשונה מאז התאונה, או שהיא מאז כבר עלתה, אבל זו פעם ראשונה שהיא יוצאת מחוץ ליישוב. בתקווה שאתם יכולים לענות, עדי

עדי יקרה, התגובות של בת-דודתך נשמעות נורמליות לגמרי. זה טבעי בהחלט לחשוש לנהוג לאחר תאונת-דרכים, ואם היא אינה חוששת לשוב ולנהוג לבדה, הרי שאין סיבה לדאגה. עם זאת, נראה לי שאולי סיבת הפחד שלה אינה קשורה בתאונת הדרכים, אלא בפחד לנסוע לבד בכבישי השומרון. גם זהו פחד מוצדק בימים אלו, וחשוב לבטא אותו. בפורום 'הלם-קרב' אנו פוגשים משתתפים שגרים ביהודה ושומרון, המתארים חוויות ופחדים דומים, וגם את מוזמנת להשתתף. http://doctors.co.il/forums/list.php?f=66 חג שמח, דרור גרין

ושכחת להוסיף שהיא נסעה בכביש לשומרון, שם לאחרונה יש הפתעות מאוד קטלניות לכל הנהגים, חדשים או לא, צעירים, או לא לחוצים או לא, העיקר שהם יהודים. תחשבי על זה.

לזה התכוונתי

אני צריך דוגמאות מטיפולים של מנגנוני הגנה "הזדהות עם התוקפן" ו "כניעה אלוטראיסטית" רוית...אני מקווה שלא שחכת מה שכתבת לי בעמוד הזה למטה :-) אופיר

אופיר שלום. אני שוב מתנצלת על העיכוב בתשובה. מדובר בתקופה מאוד אינטנסיבית בחיי הפרטיים והמקצועיים. אשתדל עכשיו לענות לך כמיטב יכולתי. אני מבינה שאתה כרגע מתענין במונחי היסוד של אנה פרויד. המקרים הקליניים הינם מורכבים ביותר, וניתן להבינם בכל מיני דרכים וצורות חשיבה. יחד עם זאת- זה תמיד מעשיר לחשוב על מקרה מכל מיני כיוונים- בכדי לחדד את ההבנה וכך גם לנסות ולעזור בדרך הטובה ביותר. שאלת אותי לגבי מנגנון ההגנה- הזדהות עם התוקפן בגיל הרך. חשבתי על מקרה של ילד כבן 3, שהופנה עקב בעיות התנהגות לטיפולי. התברר כי הילד מרביץ, נושך ואינו מסוגל לחלוק דברים עם חבריו בגן הילדים, ואף עם ילדים זרים במקומות אחרים. בתהליך האינטייק ניתן היה ללמוד על מערך משפחתי אלים- בו אביו של הילד נוהג באלימות פיסית ומילולית כלפי אימו בנוכחות הילד הקטן. הילד בחדר הטיפולים נראה היה חרד למדי. עמד צמוד לאימו במשך זמן רב והביט בסקרנות מסוייגת על המשחקים שבחדר. רק לקראת אמצע הפגישה השנייה הוא ניגש ושיחק בהיסוס רב. לקראת סוף הפגישה הוא לקח שלוש בובות ויצר משחק של כעס ותוקפנות בין הבובות. באותו הזמן בדיוק סיפרה האם על היחסים האלימים בבית. התברר כי הילד השליך את האלימות אחוצה- מתוך רצונו לשמור על יחסיו עם אביו ומתוך ההזדהות העמוקה עימו. הילד היה כל כך חרד מהעולם החיצון- ומאלימותו של אביו- שבדרך לא מודעת זו הצליח להגן על עצמו. מנגנון שגרם לו לסבל ודחייה. זו דוגמה על קצה המזלג, וכמובן שניתן להביט ולנתח גם מזוויות אחרות. מקווה שעזרתי. ביי. רוית.

שלום רב, הזוגיות שלי החלה לפני שנה וחודשייים.בתחילה הכל זרם על מי מנוחות האהבה פרחה והיתה בשיאה.בן זוגי ידע למה מערכת היחסים מובילה ( שנינו בתחילת שנות השלושים)אך לאחר תשעה חודשים הכל התפרק.בן זוגי נכשל במבחן של לשכת עורכי הדין ויחד עם זאת " נכשלו גם תוכניותינו", היינו אמורים לשכור דירה ולהתקדם הלאה אך בן זוגי נקלע למשבר שלא יכל לצאת ממנו.הוא טען שאין לו את יכולת הנתינה כי הוא שונא את עצמו והוא חייב לטפל בעצמו ורק אז ימצא את הדרך אליי.בנתיים המשכנו להיות יחד ולא יחד, הוא כמובן לא עשה מאום כדי לעזור לעצמו ולפני כחודשיים נכשל שוב במחן של לשכת עורכי הדין.ומשם ההדרדרות היתה בלתי נמנעת.ניסיתי לתמוך, לעזור, לייעץ וכלום לא עזר.אני בעקבות המשבר הראשון שלנו התחלתי בטיפול פסיכולוגי חשבתי שאצלי הבעיה ולא אצלו.היום אנחנו כבר חודש לא יחד, הבחור במשבר גדול מאוד, היום היתה שיחתנו האחרונה שבעקבותה יש לי ייסורי מצפון וחרטה רבה, אמרתי לו שאני מבקשת שלא יעמוד בדרכי ושהגיע הזמן שיעזור לעצמו ושיפסיק לרחם על עצמו, תשובתו היתה שהוא מבין ושברגע שיחזור לעצמו ימצא את הדרך אליי. אני מאמינה באהבה הזו ומוכנה לעשות כל שביכולתי בכדי לעזור לו. אשמח אם תייעצו לי אך ניתן להושיט לו יד ולעזור לו. תודה מראש.

אלה יקרה, לא קל לוותר על זוגיות, ונראה שעשית כל מאמץ אפשרי כדי לשמור עליה ולשפר אותה. עם זאת, אינך יכולה לקחת על עצמך את כל האחריות לקשר, ונכון עשית כאשר ביקש מבן-זוגך להתחיל לטפל בעצמו. נראה שלא קל לו עכשיו, ושצירוף של מתחים וכישלונות מערער את חייו ואינו מאפשר לו לנהל במקביל גם חיים זוגיים. אני מסכים אתך, שטיפול וייעוץ עשויים לסייע לו לפתור את בעיותיו. את מנסחת את הדברים בבהירות ובבגרות, ואני מאמין שהצעדים בהם נקטת נכונים וטובים. אינני יודע אם אפשר לייעץ לך כיצד לסייע לו. הרי ניסית במשך זמן רב, ללא הצלחה. האמונה שלך בקשר ובאהבה, והרצון שלך לסייע לו ולשמור על הקשר, הם אולי מה שבטווח הרחוק יאפשרו לכם לחדש את הקשר. עם זאת, כפי שתיארת, נראה שכרגע עליו לדאוג לעצמו ולנסות לארגן את חייו מחדש. האמונה שלך בו, וביכולת שלו לשקם את עצמו, היא תמיכה לא מעטה, ואם תמשיכי בכך, מבלי להתערב בחייו בשלב זה, יתכן ומאוחר יותר תוכלו לחדש את הקשר. הרצון שלך לעזור ולסייע לו מובן, אבל אולי כדאי שתסתפקי בתמיכה מרחוק, ובהתעניינות קבועה בשלומו. בשלב מוקדם יותר של הקרע ביניכם הייתי מציע שתפנו לקבל יעוץ זוגי, אך נראה שכעת עליך להמתין ולאפשר לבן-זוגך לטפל בעצמו. חג שמח, דרור גרין

אלה שלום אני מסכים עם כל דבריו של דרור עד השורה האחרונה בדבריו. הייתי דווקא מנסה לבדוק האם הוא מוכן ללכת איתך לטיפול זוגי. אפשר להבין ולהזדהות עם הקשיים אבל, כמו שציינת, שניכם "כבר לא ילדים" ומבינים את המשמעות של קשר לטווח ארוך. בהליכה לטיפול או ייעוץ זוגי לא צריכים להיות כעת כל תנאים מוקדמים. פשוט ללכת יחד, לספר את הסיפור המשותף לאיש מקצוע המסוגל לראות את הדברים בצורה אובייקטיבית ולהיעזר בו/בה כיצד להמשיך. לדעתי שווה לנסות את הפתרון הזה, במידה והוא יוסכם על שניכם. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר דרור שלום, אני מודה לך על תשובתך והתיחסותך לבעייתי.אמרת שהתמיכה שלי בו והאמונה שלי ביכולת שלו לשקם את עצמו היא תמיכה רבה ואם אמשיך בזאת בלי להתערב בחייו , אוליי נוכל לשקם את יחסינו. הפחד הגדול שלי הוא שתהיה לי תקווה ואמשיך להאמין שבסוף הוא ימצא את הדרך אליי ואז בסוף הכל יתנפץ לרסיסים והכאב והמשבר יהיו גדולים יותר. לגבי ייעוץ זוגי , אשתף אותו למרות שלא נראה לי שיסכים לכך. תודה רבה אלה

שלום רב מה הם הסימטומים הנפוצים לאבחון לחץ וחרדה? האם חוסר שיווי משקל וחוסר ריכוז הינן תופעות הנובעות מלחץ ?

nc כתב/ה: > > שלום רב > > מה הם הסימטומים הנפוצים לאבחון לחץ וחרדה? > האם חוסר שיווי משקל וחוסר ריכוז הינן תופעות הנובעות מלחץ ? אלו תופעות מתאימות יותר לבעיה נויורולוגית מוחית מאשר חרדה רגילה ראי סיכום קצר על חרדה: חרדה סימנים מהם הסימנים של חרדה? - עצבנות - התרגשות - הרגשה של פחד ממוות - פחד מחוסר שליטה - פחד ליפול ברחוב- סימנים גופניים הם - סחרחורת - חולשה - עקצוצים על העור- הזעה וגלי חום - שלשול ופרפרים בבטן - קוצר נשימה ודפיקות לב - חנק וכו... חרדה סוגים סוגי תסמונות החרדה השונים כוללים - "חרדה כללית" - "התקפי פאניקה" - "תסמונת פאניקה" - "פוביות" פחדים מיוחדים (פוביה חברתית פוביה מחרקים פוביה מגבהים, אפילו פוביה לאכול בחברה) - "תסמונת אובססיבית קומפולסיבית" (המוכרת כ OCD - ) - חרדות תגובתיות כגון תגובת דחק חריפה, והלם קרב (מוכר גם כ PTSD) חרדה רפואי אבל לפני שקובעים שמדובר בחרדה - חשוב לשלול מחלה גופנית המחקה חרדה (נותנת אותם סימפטומים של חרדה) לשם כך יש קודם לבקר אצל רופא משפחה (קופ"ח) ולבקש לשלול - הפרעות קצב לב - יתר פעילות בלוטת התריס - יתר פעילות בלוטת האדרנאל - צניחת המסתם המיטראלי - וכל בעיה הורמונאלית או גופנית אחרת - הרבה מחלות גופניות עלולות להתחיל עם סימנם דומים לחרדה כאשר הסיבה לסימנים של חרדה הם ממחלה גופנית - הטיפול יהיה בהתאם - צריך לטפל במחלה עצמה ולא בסימפטומים. חרדה סיבות מהם הסיבות לחרדה ? הסיבות הם מרובות - מסיבות גופניות וביולוגיות ועד סיבות פסיכולוגיות סיבות גופניות לחרדה - מחלות גופניות יכולות לתת חרדה - הפרעות קצב לב - יתר פעילות בלוטת התריס - יתר פעילות בלוטת האדרנאל - צניחת המסתם המיטראלי - וכל בעיה הורמונאלית או גופנית אחרת - חרדה עלולה להופיע גם ללא כל סיבה ניראת-לעין - פתאום כרעם ביום בהיר (התאוריה אומרת שיתכן ומדובר בחוסר איזון של סרוטונין במוח - (סרוטונין הוא חומר טבעי של המוח המאפשר לתאים של המוח לתקשר בינם לבין עצמם) חרדה קשורה לפעמים לאופי של האדם - אנשים מסוימים יותר רגישים - הם גם יותר פוחדים - מבנה האופי לפעמים משפיע על חרדה - לדוגמה: מי שרגיש לביקורת יגיב יותר במתח למצב שמעבירים עליו ביקורת מאשר מי ש"יש לו עור של פיל" הוא יהיה יחסית אדיש (כלומר רגוע) חרדה קשורה למשברים בחיים - משברים כלכליים - בעיות ביחסים בין-אישיים עם קרובי משפחה - בעיות זוגיות (האישה תעזוב אותי.. ולהפך ילדים עוזבים את הבית) יש גם חרדה קיומית (אקסיסטנציאלית) עצם קיום ודרישותיו - מצבים קיומיים פוליטיים חברתיים טיפולים לחרדה הטיפולים לחרדה הם מרובים - לכל סוג של חרדה טיפול משלו - לכן כל כך חשוב האבחון - פסיכיאטר (שהוא רופא) יכל לאבחן את כל הספקטרום של הסיבות לחרדה מסיבות גופניות ועד סיבות פסיכולוגיות חרדה מכל סוג שהוא מגיבה לטיפול תרופתי חרדה ביולוגית מגיבה הכי טוב לטיפול תרופתי ולא מגיבה כמעת בכלל לטיפול של שיחות (פסיכולוגי) חרדה עקב מיבנה-אישיות מגיבה יותר טוב לטיפול בשיחות (פסיכולוגי) ופחות לטיפול תרופתי חרדה עקב משבר מגיבה היטב לטיפול של "התערבות במשבר" שבו גם פועלים להרחיק את גורמי הדחק (לדוגמה: לאשפז לזמן קצר כדי להרחיק מגורם דחק במשפחה) חרדה מסוג של פוביות מגיבה טוב לטיפול פסיכולוגי התנהגותי - טיפול בו לומדים בהדרגה לא לפחד מגורם הפחד חרדה תרופות תרופת הבחירה לחרדה שייכת למשפחה של תכשירים המכונה SSRI כיוון שפועלים על איזון הסרוטונין במוח (סרוטונין הוא חומר טבעי של המוח המאפשר לתאים של המוח לתקשר בינם לבין עצמם) למשפחת התכשירים נוגדי חרדה (דהיינו SSRI ) שייכם ה-פרוזאק המפורסם, הגרסאות הישראליות והחדשות שלו אפקטין ו"פריזמה" תכשירים נוספים הם "סרוקסאט" ציפראמיל" "רמרון" לסרוקסאט גרסה ישראלית חדשה "פאקסין" וכו.... תרופות תופעות לוואי תופעות לוואי של התכשירים נוגדי חרדה (דהיינו SSRI ) הם בעיקר 3 "בחילה" "ירידה בחשק מיני" "עייפות תשישות" - איך מתמודדים עם תופעות לוואי ? - עם נוטלים את הטיפול על בטן מלאה - אין בחילות - לקיחה ליפני השינה חשובה במקרה של טשטוש ועייפות מהתרופה טיפול לחרדה בשיחות עם החרדה נובעת מסיבות עמוקות ולא מודעות של האישיות ניתן לקבל תובנה לסיבות אלו בשיחות - ועקב כך הסימפטומים פוחתים ויש הקלה עם החרדה היא מסוג פחד ספציפי כמו בפוביות - יש טיפולים התנהגותיים לדוגמה: תרגילים של נשימות והרגעה אשר נעשים יחד עם חשיפה לגורם הפחד והדחק - פעמים חוזרות ונשנות של תרגילים אלו מכחידות בהדרגה את הסימפטומים. עם החרדה היא ממשבר - תמיכה ויעוץ מאדם מקצועי יכולים לעזור

שלום דר' ! כחלק מעבודתי אני נדרש בדרך כלל להופיע בפני קהל בנושאים מקצועיים וכלליים. מאז ומתמיד לקראת הופעתי בפני קהל (גדול או קטן) די התרגשתי. אולם לאחר שהתחלתי את דברי ההתרגשות חלפה, וכמובן שהתרכזתי בנושא ההרצאה או ניהלתי דיון באופן המיקצועי כפי שאני רגיל ומצפה מעצמי. בשנים האחרונות ההתרגשות גברה, והיא מלווה בסימפטומים של הזעה,דפיקות לב וחוסר שקט לקראת ההופעה. בנוסף, התחושות הללו מלוות אותי גם כאשר אני עומד בפני בדיקה רפואית (כפי שעשיתי לאחרונה במסגרת CHECK-UP שנתי). אגב, קראתי את סקירתך בנושא החרדות ולכן אציין כי בבדיקות הרפואיות לא התגלתה כל בעיה בתחום הקרדיאלי (אני גם מתאמן כמעט מדי יום בהליכה ושחייה), ומאחר ונבדקתי לפני מספר חודשים בתפקוד בלוטת התריס גם במקרה זה נמצא כי הכל תקין. לידיעתך אני כבן 50, שאפתן ומצליח למדי בתחום הקריירה, ומטבע הדברים הייתי שמח להפטר מטרדה זו. מה עושים? יגאל

יש לי מספר שאלות מהו פסיכיאטר שהוא גם פסיכואנליטיקאי. האם פגישה של פעם בשבוע זו אנליזה או פסיכותרפיה. מהם היתרונות והחסרונות בטיפול אצל מטפל כזה. מודה מראש על תשובתך

אלמונית יקרה, פסיכיאטר עוסק בדרך-כלל בטיפול תרופתי בבעיות נפשיות, ולעתים משלב בטיפול גם פסיכותרפיה, שהיא טיפול נפשי באמצעות דיבור. פסיכואנליזה היא הגישה הראשונה בפסיכותרפיה, אותה פיתח פרויד, והיא מתמקדת בפירוש התכנים הלא-מודעים, בניסיון לבטל את הסימפטומים הבעייתיים. בפסיכואנליזה הקלאסית המטופל שוכב על ספה, מספר את חלומותיו ומעלה אסוציאציות חופשיות, חמישה ימים בשבוע. טיפול של פעם בשבוע איננו פסיכואנליזה, אלא טיפול נפשי דינמי באוריינטציה פסיכואנליטית, והוא בדרך-כלל פחות שמרני וקפדני מהפסיכואנליזה הקלאסית. קשה לדעת מהם החסרונות והיתרונות, וכל אחת מן הגישות הטיפוליות הרבות מתאימה למטופלים מסוימים. אישיותו של המטפל חשובה לא פחות מן הגישה שבה הוא נוקט, והקשר שנוצר עם המטפל חשוב גם הוא. לפני שאת מתחילה בטיפול, כדאי שתיפגשי עם המטפל לפגישה או שתיים, ולאחר פגישות ההיכרות תחליטי אם הטיפול שהוא מציע לך מתאים לך. לעתים כדאי לפגוש יותר ממטפל אחד לפני שבוחרים בטיפול המתאים. מדובר בהשקעה לטווח ארוך, ובדיקה מוקדמת מומלצת מאוד. חג שמח, דרור גרין

אלמונית שלום הסברו של דרור מוסכם עלי ואין לי מה להוסיף עליו. האם התעניינת ספציפית בנושא של פסיכיאטריה ופסיכואנליזה? בעיקרון ההכשרה במכון פסיכואנליטי מסמיכה מטפלים לפסיכואנליזה ואלו יכולים להיות גם פסיכיאטרים, אבל לא בהכרח. בברכה ד"ר אורן קפלן

פרידה ממטפלת! לפני כחצי שנה נפרדתי פרידה כואבת מאוד מהפסיכולוגית שלי בעקבות נסיעה לחו"ל. הטיפול(שנמשך כשנתיים) הופסק אם כן באופן שרירותי וללא סיום טבעי. לקחתי את זה קשה מאוד כולל תופעות של חרדה ודכאון. חשבנו על טיפול דרך הטלפון אך היא לא הסכימה לסוג ההתקשרות הזה. הדבר היחידי שהציעה היה, שכל פעם שאזדקק לה אוכל ליצור עמה קשר וזאת ללא תשלום מצידי, מה דעתכם? בעיקר של טלי עו"ס שכן גם שלי כזאת. בכל מקרה אני מצטרפת בשמחה לפורום שלכם שנשמע רציני ומעניין. לימור.

סיום טיפול הוא תהליך טיפולי מתוכנן כחלק מהטיפול בכללותו

מהשאלה עולה שהטיפול הסתיים מתוך אילוץ. השאלה הייתה מה עושים במקרה הזה.

לד"ר פלד היקר! "איזו מן תשובה זו?" היא התגובה הטובה ביותר שאפשר לתת לתשובתך. זה ברור שאפילו לא טרחת לקרוא את השאלה שלי עד סופה. מכיוון שאתה פסיכיאטר ולא פסיכולוג אני סולחת לך ומבקשת להעביר את השאלה לאחד הפסיכולוגים או העו"ס שבחבורה. התשובה אם כן, לא נענתה ומהווה עלבון לאינטליגנציה שלי ושלך. לימור.

אכן לא השיב לנקודה אשר אותך עינינה אך הביא לך מידע אחר אשר גם הוא נדרש משאלתך בכל מקרה ניתן לשאול שוב ולהבהיר ואין שום מקום לצורת התבטאות שכזו

לימור יקרה, הצירוף "פרידה כואבת" הוא אכן התיאור המתאים לסיום הטיפול, כפי שתיארת אותו. לסיום הטיפול יש חשיבות רבה בתהליך הטיפולי כולו, ובדרך-כלל מוקדשת לו תשומת-לב מרובה, והוא אינו מתרחש כהרף עין. לסיום כפוי יש השלכות כבדות משקל על הטיפול, והוא דורש התייחסות מיוחדת ורגישה. אינני יודע מה היו הנסיבות לסיום הכפוי, ואינני יכול להסביר את התנהגותה של המטפלת. אבל לא קשה לי להבין את הקושי שלך להתמודד עם הסיום הכפוי. לפי דבריך, המטפלת לא קיבלה את בקשתך להמשיך את הטיפול בטלפון (כיום ניתן לעשות זאת גם באמצעות האינטרנט), ולא קשה לי לשמוע בדבריך את הכעס שלך עליה. במצב הנוכחי, שאינו מושתת על אמון, קשה לי להציע לך לפנות אליה ללא תשלום כאשר 'תזדקקי לה'. נראה לי שעדיף היה שתפני למישהו אחר, למרות ההתנסות הלא מוצלחת הזו, ותמשיכי את התהליך הטיפולי באופן מוצלח יותר. טיפול נפשי, כמו התנסויות אחרות בחיים, עשוי לעתים להיכשל, וגם מהתנסות כזו ניתן ללמוד ולהמשיך הלאה. אני מאוד מקווה שהראייה המפוכחת שלך תוביל אותך להתנסות חיובית יותר בעתיד. אם תזדקקי לעזרה נוספת, או שתרצי להבהיר את מחשבותיך בנוגע לבחירת מטפל, אשמח לעמוד לרשותך. חג שמח, דרור גרין

לכבוד דרור גרין, תודה על התשובה המהירה והנבונה. קודם כל תיקון, הטיפול לא נחל כישלון ולא "נכשל" כלל וכלל. זה נכון שהיא פישלה לדעתי בנושא הטיפול בטלפון או האינטרנט אך היא לא מחוברת לאינטרנט כך שזה לא רלוונטי. היא טענה שטיפול באמצעות הטלפון מגביר את התסכול וצריך קשר בלתי אמצעי, ז"א לראות אחת את השנייה. הנסיבות לסיום הכפוי כפי שציינתי היו נסיעתי לחו"ל. אכן אני כועסת עליה, אבל אתה לא צריך להיות כל כך שיפוטי לגביה, היא אדם שאני מעריכה ואוהבת ושעשה רבות למעני. היא מאפשרת לי גישה חופשית אליה כשאני זקוקה לה מפני שהיא לא מאמינה בטיפול בטלפון, כי היא מהדור הישן כפי הנראה. "הראייה המפוכחת שלי" הוא משפט שיפוטי שלך ולא משהו שאני חווה. ההתנסות שלי היתה חיובית ביותר ואם היה מתאפשר לי הייתי חוזרת אליה רק שאני רחוקה ממנה פיזית. עד כאן, לימור.

הרושם שנוצר תחילה הוא כי המטפלת היא שסימה ומכאן מובנת הטראומה אבל מדוע זה יש לך טראומה כאשר את יודעת שהוא יפסק והמטפלת הרבה יותר מבסדר ומוכנה להמשיך איתך אפילו ללא תשלום ונותנת לך הרגשה טובה לפנות אליה ככל שתצטרכי למרות שאטנך משלמת לה לא כלכך מובנת הטענה שלך כלפיה את באה אליה בטענה שאיננה מוכנה להמשיך טלפונית אך אין מדויק כפי שעולה מדבריך היא לשיטתה לא יכולה לעבוד היטב דרך הטלפון לכל אחד דרכו הוא אינך יכולה לשנות את הבן אדם שימי לב שאין היא דוחה אותך, היות והיא חושבת ש-ה-י-א איננה יכולה לתת לך שרות טוב כפי שהיא דורשת מעצמה היא מבהירה שמבחינתה אין זה טיפול ולכן לא תיקח כסף יחד עם זה את יכולה להתקשר אליה ככל העולה על רוחך כך שמבחינתך את מקבלת את הטיפול אתו את רוצה נדמה לי שהיא ראויה לכל הערכה! תקני אותי אם אני טועה התיחסות עינינית יותר יכולה להיות רק כאשר תבהירי מדוע את מדוכדכת בעקבות הפסקת קשר פתאומית שאת גרמת לה חג שמח

לשלום שלום! תודה על התגובה, שנשמעת אכפתית ויש בה קורטוב של אמת. הרחבה תוכל למצוא בתגובתי לדרור על הטיפול באינטרנט, שם הדבר מוסבר אולי בצורה טובה יותר. ושוב, הטיפול הסתיים בצורה כפויה, לא ביוזמתי ולא ביוזמת המטפל אלא בעקבות נסיעתי לחו"ל ולכן לא מדובר בחיפוש אשמים, והכעס הוא כעס טיפולי, אם אתה מבין למה אני מתכוונת, כעס של תחושת נטישה ולא בשל פגיעה באתיקה מקצועית. הדבר צריך להיות ברור. עד כאן, לימור.

שאלה לפורום, אחרי 5 שנים במקום שהיה כמו בית , החלטתי לשנות.הכל התחיל בתחושת קיפוח. חפשתי מקום אחר , מצאתי.אני מתכונן ביום א' הקרוב להתפטר. הנ"ל יהיה הפתעה לכולם (60 עובדים-כשאני בתפקיד נהול בינים חשוב). מה הצעתכם לדרך האמירה ,ע"מ לסיים יפה ?? תודה ס.

חבל שתחושת הקיפוח לא עובדה עם המתאימים לכך - אולי לא היה צורך להפסיק את העבודה מה יהיה אם התחושה תחזור במקום אחר - לעבור כל פעם? מדוע יש תחושת קיפוח - אולי כדאי לעבוד על זה?

ד"ר גרין, אהבתי את תשובתך. היא עודדה את הדרך. אני אנקוט בשיתטך ומקוה לטוב. אני מניח שגם ד"ר פלד היה מרגיש קיפוח אם מקבילים לו בתפקיד היו מקבלים מניות בשווי 700 אלף שקל, כאשר הנימוק היחיד לעוות הוא הגעתם לחברה שנה קודם. את תרומתי עשיתי על הצד המעולה הקפצתי את החברה וכאן בא הכאב. אני מקוה שהחוסן שפיתחתי יתן לי ח להצליח הלאה. חג שמח ס.

סימה יקרה, ראשית, ברכות על שמצאת מקום עבודה חדש. שינוי, לאחר חמש שנים, הוא אירוע חיובי ומשמח, ואני מאחל לך הצלחה במקום העבודה החדש. איך לסיים יפה? נדמה לי שעצם השאלה, והרצון לסיים יפה, מעידים על היכולת שלך להשאיר את תחושת הקיפוח מאחוריך ולצעוד קדימה בלי ספיחים שליליים. את יכולה לעשות זאת כהפתעה משמחת, ופשוט לחגוג את האירוע, להכין כיבוד, לשתף את כולם ולהודות באופן אישי לכל אלו שנעים היה לך לעבוד איתם במשך השנים. זו תהיה פרידה מעמדה של כוח וביטחון, והיא תאפשר לך לשמור גם בעתיד על קשרים טובים עם אלו שעבדת איתם במשך השנים האחרונות. ושוב, בהצלחה, וחג שמח, דרור גרין

ד"ר גרין, אהבתי את תשובתך. היא עודדה את הדרך. אני אנקוט בשיתטך ומקוה לטוב. אני מניח שגם ד"ר פלד היה מרגיש קיפוח אם מקבילים לו בתפקיד היו מקבלים מניות בשווי 700 אלף שקל, כאשר הנימוק היחיד לעוות הוא הגעתם לחברה שנה קודם. את תרומתי עשיתי על הצד המעולה הקפצתי את החברה וכאן בא הכאב. אני מקוה שהחוסן שפיתחתי יתן לי ח להצליח הלאה. חג שמח ס.

למנהל הפורם שלום. אני לא מעוניינת לקבל בדואר שלי מכתבים שלו ממוענים אלי ,אפילו שהם קשורים לנושא שלי. היום קיבלתי 8 הודעות שלא היו בכלל בשבילי וזה לא מעניין אותי הדיונים בין האנשים ובטח לא רוצה לקבל את זה לכתובת שלי. בברכת חג חנוכה שמח.

את צודקת - פני למארגנים של doctors לי אין שליטה על התכתובת

שלום גולדי אם ברצונך להמנע מתגובות שיגיעו אל תיבת הדואר שלך, פשוט אל תסמני את תיבת "שלח לי הודעה לכתובת הדואר האלקטרוני שציינתי לעיל..." ואף הודעה לא תתקבל. אין באפשרותינו ליצור מיון בין ההודעות. בברכה איתי ויזר מנהל קהיליית הפורומים mailto://[email protected]

כי יוצג בפורום - והרי אם יצג כל בר בי רב יוכל לשלוח לך אימילים- זוהי השורה מתחת לשם הכותב ומעל הנושא אם בהודעתך שמך צבוע בכחול משמע לחיצה עליו יביא לכתובתך לא די בעצתו של איתי ,אם תעשי כן פשוט לא תקבלי מהאתר הודעה כי יש תגובה להודעתך באתר

ידוע לי שיש סוגים שונים של התמחויות בפסיכולוגיה ורציתי לשאול לגבי התמחויות בפסיכולוגיה של ילדים. מהם סוגי הפסיכולוגים הקיימים ומהן הגדרות התפקיד של כל אחד מהם? מהו פסיכולוג קליני? מהו פסיכולוג התפתחותי? מהו נוירופסיכולוג? למה בדיוק אחראי כל אחד מהם ובאיזה טווח גילאים מדובר כאשר מדובר על פסיכולוג התפתחותי - עד איזה גיל שולחים ילד לפסיכולוג כזה? מי למעשה מוסמך לעשות אבחון לילד בגיל הגן? מי רצוי שיעשה אבחון כזה? הרבה שאלות - תודה על התייחסות ותשובות.

לאמא המחפשת מידע שלום פסיכולוג קליני הוא פסיכולוג שהתמחה בטיפול נפשי. עם זאת, רישיון המומחה של משרד הבריאות אינו מפריד בין התמחות קלינית בילדים או במבוגרים. פסיכולוגים קלינים המטפלים בילדים התמחו בד"כ באוניברסיטה בתחום זה או שהתמחו במסגרת מוסדית המתמחה בטיפול בילדים. בכל מקרה מדובר בפסיכולוג מומחה שלמד לפחות 5 שנים באוניברסיטה, התמחה לפחות 4 שנים במוסד מוכר, ועבר מבחן הסמכה של משרד הבריאות. גם שאר ההתמחויות בפסיכולוגיה דורשות הכשרה נרחבת, אך אני פחות מכיר את תהליך ההכשרה במדויק. פסיכולוג חינוכי מתמחה בכל מה שקשור ללמידה ומערכת החינוך. רצוי שאבחון בנוגע לבשלות לכיתה א' ותפקוד במערכת החינוכית (כולל גן) יעשה ע"י פסיכולוג חינוכי. יש לא מעט פסיכולוגים המתמחים גם בקלינית וגם בחינוכית ולדבר יש יתרונות במצבים רבים. פסיכולוג התפתחותי מתמחה בד"כ בילדים עד גיל ביה"ס ועוסק בשאלות התפתחותיות שונות והקשרם לתחום הנפשי והרגשי. נוירופסיכולוג אינה מומחיות מוכרת בפסיכולוגיה, יש פסיכולוגים שיקומיים או רפואיים שמתמחים בבעיות ספציפיות הנוגעות גם לשאלות נוירופסיכולוגיות. עד כאן בתחום הפסיכולוגיה. בתחום הרפואה יש פסיכיאטרים המתמחים בתחום הילדים וישנם נוירולוגים המתמחים בתחום הילדים. יש גם מטפלים מתחומים נוספים שעוסקים עם ילדים, לדוגמא עובדים סוציאליים. כאן באתר רוית ניסן יועצת בתחום זה. כמו כן ישנם גם מטפלים באומנות, בתנועה ועוד. כל הגורמים הנ"ל יכולים להתאים לגילאים שונים. כל איש מקצוע מפתח מומחיות בתחום שונה וצריך לברר או לקבל המלצה על אדם מתאים לבעיה ולגילאים הספציפיים. הגורם שיעשה את האבחון תלוי במטרתו של האבחון ומדוע יש לבצעו. אם תכתבי במה מדובר אוכל להמליץ לך בצורה יותר מדוייקת. בברכה ד"ר אורן קפלן

סיכום יפה מאד הלווי והיה לי זמן לכאלה תשובות ארוכות

ברצוני לשאול את חברי הפורום לגבי המידע הקיים כיום בנוגע לקשר בין מחלות נפש ותורשה. השאלה הספיציפית הינה: מה הסיכוי של ילד ללקות במחלת נפש אם במשפחת שני הוריו יש רקע של מחלת נפש (סכיזופרניה). אצל האם - יש דוד חולה המאושפז שנים רבות. אצל האב - יש אח חולה. עד כמה גוברים הסיכויים של ילד כזה לאם (שדודה חולה נפש) ולאב (שאחיו חולה נפש) ללקות במחלת נפש לעומת האוכלוסיה הרגילה. יצויין הן האב והן האם שניהם בריאים בנפשם ומעל גיל 35. תודה על תשובה מהירה

1% באוכלוסיה רגילה 12% אם יש חולה במשפחה 45% שני הורים חולים

שלום לך השאלה שאת שואלת לכאורה מאוד פשוטה וד"ר פלד אכן ענה עליה. הייתי רוצה בכל זאת לכוון אותך לכיוון נוסף. אכן יש לסכיזופרניה מרכיב תורשתי מבחינה זו ששיעור החולים בקרב משפחות שבהן קיים כבר חולה גבוה יחסית לאוכלוסיה הכללית. השאלה מה זה אומר לך באופן אישי. קיבלת תשובה שאומדת את הסיכוי שהילד יחלה. מה את חושבת לעשות עם המידע הזה עכשיו? מצד אחד אי אפשר לטמון את הראש בחול ולהתעלם מהסכנות. מצד שני, התעסקות יתר בציפיה למחלה יוצרת לחץ נפשי בקרב כל הנוגעים בדבר. זה עלול להביא להתייחסות לא טבעית אל הילד וכך לגרום לבעיות נפשיות, מעין נבואה שמגשימה את עצמה. מאחר ואי אפשר "לברוח" מהמחשבות, חשוב לנסות ולהתמודד איתן בדרך חיובית ובריאה. ניתן להתייעץ לצורך העניין עם מטפלים בתחום בריאות הנפש ולבדוק האם יש מקום לדאגה, לא על סמך הסטטיסטיקה, אלא על סמך התפתחותו של הילד עצמו, בשר ודם. אם אין בעיות חשוב לנסות ולהוריד את הנושא מסדר היום, וניתן אף להיעזר בייעוץ מקצועי לצורך כך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אים יש מישהוא שטופל בבח אברבנאל בבתים וקיבל יחס גרוע ומעונין לדבר על כך נא ליצור קשר ואני אחזור אלו טיראן 053680760

שלום רב1 אני סובל מהתקפי חרדה. מטופל ברמרון 45 מ"ג מזה 8 חודשים, סרוקסט 20 מ"ג מזה חודשיים, וקלונקס 0.5 מ"ג מזה שנה - ליום. מאז תחילת הטיפול אין לי התקפי חרדה, אך אני מאוד לא שקט, יש לי "פחד מתמיד מפני החרדה". איני מצליח "להתנקות" ולהרגיש טוב ומשוחרר ממועקה המלווה אותי תמיד. האם הטיפול שאני מקבל יעיל?, מומלץ? מה ידוע על תופעות לוואי? האם יש להוריד תרופה כלשהי? מה עושים? לפני שמונה שנים נתקפתי בתופעה, טופלתי במרוניל במשך מספר שנים. לאחר שהרגשתי טוב (ממש) הטיפול הופסק עד להתקף האחרון.

שלום אבי (גם אני אבי:) אני לא יודע לענות לך על השאלות הרפואיות ששאלת בקשר לתרופות וכל זה, אני לא רופא. אבל, גם אני סבלתי מהתקפי חרדה (שניים ממוקדים לפני כמה שנים, בהפרש של כמה שבועות). אני טופלתי ע"י פסיכיאטר בואליום בשילוב עם טיפול בשיחות (פסיכותרפיה) לתקופה קצרה (כ- 4 חודשים). אני לא יודע אם אתה מקבל את הטיפול התרופתי הנכון, אבל אני חושב שדווקא בסוג הזה של ההפרעה מאוד חשוב לשלב את הטיפול התרופתי, יהא אשר יהא, עם שיחות. התרופות אמנם מרגיעות את הסימפטומים, אבל לא מסלקות את צורת החשיבה החרדתית, שמאופיינת בדבר שתיארת - הפחד מפני החרדה. הפחד הזה הוא לדעתי הביטוי המובהק ביותר של החרדה ואף הנזק הכי גדול שלה, כי זה מה שעלול לגרום לך להתנהגות המנעותית ולביטוי עצמי מופחת בחיים. חשוב להשתחרר מהפחד הזה, ועד שלא תשתחרר ממנו ברמה טובה, לא התגברת באמת על הבעיה. כאן מאוד עוזר הטיפול הפסיכותרפי דווקא ולא התרופות שכן הבעיה פסיכולוגית ולא גופנית.

לאבי אני יכול לומר לך על סמך נסיוני שהוא די גדול לצערי; שגם תרופות עוזרות וגם שיטות קוגנטיביות עוזרות אבל מעל הכל למדתי במשך השנים הרבותלהיות מודע למה שקורא לי בגוף ובמוח ועל ידי כך לדעת לקדם התקף חרדה ולטפלבו.

לפני כחמש שנים סבלתי מהתקף חרדה חריף. טופלתי בהתערבות קצרת מועד ע"י פסיכיאטר, שהשיג תוצאות טובות מאוד. הגעתי להחלמה מלאה ומאז לא היתה השנות של החרדה. שאלתי היא האם החרדה יכולה להתבטא בצורות פיזיות טהורות ללא תחושה נפשית כלשהי, כגון חולשת שרירים, רעידות בגפיים ובפנים - תופעות מהן אני סובל לאחרונה. אציין כי לאחרונה גבר הלחץ בחיי מכל מיני תחומים, הן בעבודה והן בבית, מבלי להכנס לפרטים. האם זה יכול להיות תופעה של לחץ שקשורה לנטיה החרדתית? (הבדיקות הפיזיולוגיות שלי בסדר, כולל בדיקה אצל נוירולוג).

אבי שלום חרדה הינה כינוי נרחב לתופעות רבות. בהחלט יתכן שתחוש חרדה דרך ביטוי גופני בלבד כאשר המשמעות הנפשית של הדבר לא תהיה מודעת. למעשה, בדיוק לשם כך מפעיל הגוף את מנגנון החרדה. החרדה, בניגוד לפחד, היא תחושה שעולה ממשהו שאינו מוגדר ומזוהה. במקום לחוש תחושות נפשיות מודעות שעלולות להיות בלתי נסבלות עבור הפרט במצבים מסויימים, האדם ממיר לעיתים תחושות אלו בחרדות שאינן מזוהות. זו לפחות השקפה אחת הרואה בחרדה ביטוי עקיף למצוקה שאינה יכולה לעלות בצורה ישירה. יש דרכים נוספות לבחון את הבעיה, אבל בשורה התחתונה מצבי לחץ בחיים יכולים להביא לתגובות חרדה, בעיקר אם נתקלת בעבר בדפוסי תגובה כאלה. הייתי ממליץ לך לפנות לייעוץ בנושא בצורה מקצועית. בברכה ד"ר אורן קפלן

אך אינני חושב שזה הכיוון אבקש להבהיר לך נקודה חשובה הבדיקות שעשית יצאו תקינות אבל האם עשית את הבדיקה הנכנה? אתה יכול לעשות אינסוף בדיקות אבל רק כאשר תעשה את הבדיקה הנכונה היא תראה על הבעיה ועדין לא כל דבר אנחנו יודעים לבדוק...

שלום, אני מטופלת בפרוזק 20mg ביום, במשך 3 השנים האחרונות. אני רוצה להכנס להריון, ולפי בירורים בנושא הבנתי שאפשר להמשיך לקחת את התרופה בתקופת ההריון. שאלתי היא - האם אפשר להמשיך לקחת את התרופה בתקופת ההנקה?

נגה שלום תחום ההתמחות שלי אינו בתרופות אבל נתקלתי לאחרונה במספר מקרים עם שאלה כמו שלך וקיבלתי די הרבה מידע בנושא מגורמים רפואיים שמתמחים בכך. אנסה לתאר בקצרה את הדברים שנמסרו לי והמחקרים שקראתי בנושא בעקבות זאת. בכל מקרה עליך להתייעץ בנושא עם רופאים, כולל הפסיכיאטר המטפל שלך. יש חומר רב באינטרנט בנושא ופה באתר תוכלי לקבל גם את חוות הדעת של ד"ר פלד. בעיקרון, הפרוזק אינה נחשבת לתרופה בסיכון גבוה, הן בהריון והן בהנקה. עם זאת, מובן שכל תרופה הינה דבר זר ותמיד עדיף לעבור הריון והנקה ללא תרופות. אבל... כאן נכנסת שאלה של מחיר ותועלת. את לוקחת בוודאי את הפרוזק מסיבה כלשהי והתרופה כנראה עוזרת לך בשמירה של איכות החיים. הפסקת התרופה, הן בזמן ההריון, והן בזמן ההנקה עלולה לפגוע בצורה כזו או אחרת במצבך הנפשי או הרגשי (הכל בהתאם לסיבות שבגללן את לוקחת את התרופה). לכן פעמים רבות מומלץ להמשיך את הטיפול התרופתי. צריך לזכור שתקופת ההריון ובעיקר הלידה הן תקופות רגישות מבחינת תנודתיות רגשית ולכן יש כאן תהליך קבלת החלטות שכלל אינו פשוט. יש שמציעים לא לקחת את הפרוזק בשליש השלישי של ההריון. המחקרים לגבי שני השלישים הראשונים מעידים שאין בעיה של ממש בלקיחת התרופה. לגבי השליש השלישי הדעות חלוקות. לגבי ההנקה הדעות אף יותר חלוקות. הפרוזק עובר בחלב אל התינוק ברמה מסויימת. יש מחקרים שלא מצאו כל השפעה על תינוקות, ויש מחקרים שמצאו השפעות, בעיקר של ישנוניות או להיפך חוסר שקט. בעיקרון אלו מחקרים בעייתיים כי קשה לבודד את השפעת התרופות ממרכיבים נוספים כמו הרוגע הנפשי של האם, ויתכן (בעיקר במקרי אי השקט) שהתינוק היה מגיב כך גם בלי קשר לתרופה. יש רופאים הממליצים להחליף את הפרוזק בזמן ההנקה בתכשירים דומים אשר עוברים פחות לחלב האם. גם לגבי החלפה זו יש ויכוח כי אם את לוקחת פרוזק במשך 3 שנים והכל תקין לא בטוח שכדאי לעשות שינויים דווקא בתקופה רגישה של ההריון או סוף ההריון. ניסיונות כאלה כדאי אולי לעשות עוד לפני הכניסה להריון. תוכלי לקבל מידע מרופאים שמתמחים בתחום בבתי החולים הדסה, אסף הרופא ושניידר בבלינסון דרך ייעוץ טלפוני בחינם. במידה ותהיי מעוניינת אנסה למצוא את הטלפונים עבורך, הם מצויים אצלי היכן שהוא. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה על התשובה. האם תוכל להפנות אותי למידע שקיים בנושא באינטרנט?

שלום לך ד'ר קפלן! ראשית תודה לך על תגובתך המהירה והרצינית. אודה לך מאד באם תוכל לאמר לי כיצד אני יכולה להגיע למרפאות בבתי החולים שציינת לעיל על מנת להתייעץ, באם אין ברשותך את הטלפונים אשמח אם תיתן לי את סוג המרפאה (האם זו מרפאת נשים, פסיכיאטריה...) ואשיג את המספר בכוחות עצמי. תודה רבה

לא מומלץ לקחת טיפול ב 3 חודשי ההריון הראשונים וגם בהנקה - לא הייתי ממליץ בזמן הריון

קראתי מעט על פגיעה מכוונת שפירושה אם הבנתי נכון: פגיעה עצמית של האדם שוב ושוב בגלל סיבות פסיכולוגיות. הרבה "תאונות" משונות לאורך שנים בחייו של האדם. היכן ניתן ללמוד עוד על הבעיה?

יש חומר בספרים של פסיכופתולוגיה ופסיכיאטריה. לפני מספר שבועות היו כמה הודעות בנושא בפורום. תוכלי לקרוא באתר האינטרנט הבא, אני מתאר לעצמי שיש עוד רבים אחרים http://crystal.palace.net/~llama/psych/injury.html בברכה ד"ר אורן קפלן

לפני ארבעה חודשים היתגלתה אצלי מחלת עור בשם ליכן פלנוס ולאחר שקראתי חומר על המחלה הבנתי שהמחלה פורצת עקב מצב נפשי לא טוב . כיום יש שיפור במחלה. רציתי לדעת אם אני צריכה איזה טיפול פסיכולוגי, פסיכיאטרי? אני מרגישה עם עצמי טוב מאוד .

אתי שלום רב, מחלות עם רקע פסיכוסומטי הינן רבות. היום נהוג לחשוב שלכל מחלה יש היבט נפשי שמשפיע על אופי ומהלך המחלה. גם המחלות "הפיזיות" ביותר בעלות רקע נפשי, מתחים, לחץ, דיכאון וכו'. את טוענת שאת מרגישה טוב עם עצמך, ובכל זאת משהו שם התפרץ. טיפול אינו מיועד רק ל"משוגעים" אלא גם ל"נורמליים". להערכתי טיפול מתאים לכל אדם ותורם למיצוי יכולות והגדלת רפרטואר ההתנהגויות ודרכי ההתמודדויות. אם אין לך התנגדות בסיסית לטיפול, הייתי ממליצה על כך בחום. זה לא יכול להזיק, אם הגעת למטפל טוב... בברכה, טלי פרידמן

מה זו המחלה הזו?

מיצטרף לשאלה של חושחש,אני חיפשתי את השם בספר דרמטולוגיה ולא מצאתי,אני אשמח אם תיכתבי את שם המחלה באנגלית דבר שני,אני יודע שהיפנוטרפיה פועלת יופי במיקרים של מחלות פסיכוסומטיות,אני לפחות שמעתי על בעיות במע' עיכול ו דם שהיפנוטרפיה חוללה פלאים אולי גם תופעות דרמטולוגיות יושפעו באותו אופן...כדי לנסות לישאול אופיר

אחי ניפטר באופן מפתיע ופיתאומי לפני שנתיים והשאיר ילד בן 6 מאז פטירתו הילד מיתנהג בצורה מאוד מוזרה והיתפתחה בעיית אלימות קשה חוסר ריכוז ובעיות קשות בהכרת גבולות וקבלתם. הבעיה היתבטאה בעיקר בתחום בית הספר מאחר ולבית הספר לא היתה יכולת להיסתדר עם הבעיה הומלץ לאמא לישלוח את הילד לחינוך מיוחד, היתנגדתי מאוד וביקשתי שהוא יבדק . האמא לקחה אותו לבית חולים שנידר ושם נערכו בדיקות מקיפות ונימצא שהילד בריא לחלוטין . אבל למרות זאת האמא לא היתה מספיק חזקה כדי להיתמודד עם המערכת והוא נישלח לבית ספר ארזים ראשון לציון . לדעתי הילד מיתדרדר ולומד דברים רעים חדשים.

דודה יקרה, הדאגה שלך מוצדקת. מתיאורך, קשה לדעת מה בדיוק עובר על הילד, ומדוע נשלח לבית-ספר מיוחד, והתהיות שאת מעלה בנושא זה בהחלט מובנות. יתכן שבעיותיו של הילד נובעות ממותו של אביו, ובמקרה כזה כדאי מאוד להתייעץ עם אנשי מקצוע ולדאוג שיקבל טיפול פסיכולוגי. גם במקרה שקיימות סיבות אחרות להתנהגותו, טיפול נפשי עשוי לסייע. לא כתבת האם קיבל הילד טיפול נפשי, ומדוע נשלח לקבל חינוך מיוחד למרות חוות הדעת של בית החולים שניידר. אם את קרובה אל האם, כדאי שתשוחחי אתה, ותציעי לה להתייעץ שוב באנשי מקצוע ולא להרים ידיים. בברכה, דרור גרין

שלום לך דודה יקרה. אני מאוד מבינה את דאגתך לילדו של אחיך ז"ל. את כותבת שמאז מותו התחילו בעיות ההתנהגות של הילד. מותו של אדם קרוב- בעיקר הורה הינו קשה וטראומטי בכל גיל- על אחת כמה וכמה אצל ילדים. המוות (במיוחד אם היה פתאומי) מעורר חרדה איומה אצל הילד- הוא עשוי לחשוב שאולי המוות קשור אליו, אולי בגללו, הוא עשוי להיות חרד לחיי אימו וכל הדמויות האהובות עליו וחשובות לו כל כך, והוא גם עשוי לעורר כעס. זהו כעס ללא כתובת ברורה, המתבטא בהתנהגות- כי כך הוא אולי מושלך אחוצה ושומר מפני עצב גדול מנשוא. הכל ללא כוונה ואפילו לרוב אינו מודע- ולכן נדרשת הרבה סבלנות בכדי לעבד עם הילד את האובדן של אביו ולהרגיעו לגבי חייו וחיי הסובבים אותו. לעיתים ניתן לעשות זאת ללא עזרה מקצועית, אך לרוב בגלל שהמקורבים נמצאים אף הם באבל, בלבול וחרדה- נזקקים לאנשי מקצוע. עדיין לא מאוחר לעזור. אני מניחה שבי"ח שניידר המליץ על טיפול עבורו כאשר נשללה הבעיה האורגנית. אולי שווה לנסות ולדבר שוב עם האם (שאולי זקוקה אף היא לתמיכה ועזרה) ולהציע לה לפנות עבור בנה. אולי אם תבין שגם הוא מתגעגע, פוחד ומבולבל- בדיוק כפי שהיא וודאי חשה, רק עם אמצעים פחות משוכללים לבטא את מצוקתו, היא תוכל לשנות גישה. שווה לנסות. בהצלחה. רוית.

הנני בן 25 לאחרונה ראיתי קב'ן צבאי במסגרת קשיי הסתגלות לתנאי מילואים. הוא הבחין כי אני בעל אישיות אובססיבית והוא הדגיש אישיות ולא הפרעה אובססיבית. מהיא אישיות אובססיבית? האם זה רע? מה עושים עם זה ואיך מוציאים מזה טוב?(אם יש)

אביב שלום אכן אישיות אובססיבית והפרעה אובססיבית הינם שני דברים שונים לחלוטין. ממחקרים בתחום עולה ששאלוני אבחון שבאים לבדוק את שתי התופעות מראים העדר קשר בין השניים, כלומר, פיתוח הפרעה אובססיבית קומפולסיבית אינה קשורה כמעט למאפייני אישיות אובססיבית, ולהפך. הפרעה בהגדרתה היא בעיה. הפרעה אובססיבית קומפולסיבית קשורה לצורך בלתי נשלט לבצע פעולות או לעיסוק בלתי נשלט במחשבות בלתי פוסקות. אנשים הסובלים מההפרעה מעדיפים לפתור את הבעיה שכן היא גורמת לקשיי תפקוד בחיים. מאפיין אישיות בהגדרתו אינו דבר טוב או רע. זוהי מערכת תכונות שמאפיינות אנשים עם נטיות של למשל פרפקציוניזם, סדר ועוד. לעיתים קרובות אנשים המאופיינים בתכונות אלו אינם רוצים לשנות את עצמם. הם מרוצים מתפקודם ומאופיים. בכך הם שונים מבעלי ההפרעה הנ"ל שרוצים לרוב להפסיק את הסימפטום, כאמור. בעיקרון זה לא שאלה של איך מוציאים מזה טוב. זו בסך הכל הגדרה אבחנתית והשאלה כיצד אתה מקבל את עצמך ואם אתה אוהב או לא את נטיותיך האלה. כמעט כל דבר ואדם אפשר להכניס לריבוע של אבחנה. אין זה אומר הרבה על מיהו באמת בצורה מעמיקה. הקב"ן צריך להגדיר אבחנה כדי שיהיה מכנה משותף בין הדברים שהוא כותב למי שיקרא את זה אח"כ. הייתי נזהר מלקחת אבחנה כזו ולהחליט שהיא קובעת בצורה נחרצת את אישיותך במציאות של החיים. במידה ואתה מוטרד מכך, ונושא השחרור מהצבא הוא בוודאי נושא שיכול להטריד, כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי ולבדוק את העניין בצורה רצינית, וזאת מתוך הכרות אמיתית איתך, נטיותיך ומחשבותיך. בברכה ד"ר אורן קפלן

מהי הפרעת אישיות אובססיבית ?

באמת מעניין... למה בכלל הגעת לקב"נ?

שלום רב, לפני כשבוע הצגתי שאלה בקשר להפינוזה ומידת יעילותה בפתרון חרדת בחינות. בהמשך לשאלה זו הייתי מבקש לדעת האם ניתן לבצע היפנוזה במהלכה המטפל יורה או 'יתכנת' את המטופל לזכור טוב יותר, או לזכור כל דבר שהמטופל קורא? אם כן, האם אין סכנה בדבר (קוגניטיבית או אחרת) האם עלולות להגרם בעיות נפשיות עקב כך בטווח הקצר או הארוך? אם הדבר ניתן- כיצד אוכל לאתר פסיכולוג המורשה לבצע היפנוזה כאמור באזור הדרום? אודה מאוד על תשובתכם המהירה, אורי

אורי שלום אני נוטה לענות בתשובה שלילית לאופן שאתה מנסח את השאלה. בהיפנוזה לא מתכנתים את המטופל. מדובר בתהליך המבוצע בשיתוף פעולה של המטופל שבו בין היתר ניתן גם לעזור להגביר ריכוז וזכירה כחלק מהטיפול בחרדת הבחינות. אין סיבה להיווצרות בעיות נפשיות בעקבות הטיפול. שלח אלי דואר אלקטרוני וציין את עיר מגוריך ואנסה לענות לך עם שמות של מטפלים בהיפנוזה באזורך. בברכה ד"ר אורן קפלן [email protected]

ד"ר יקר/ה, גולשים יקרים הנני מטופלת אצל פסיכולוגית אשר באופן כללי אני מאוד מרוצה מהטיפול שלה. השבוע אני עוברת משבר נפשי קשה במיוחד שכן אני עומדת לבצע הפלה לאחר שגיליתי כי אני בהריון בטעות. התקשרתי אל הפסיכולוגית וביקשתי להיפגש איתה בדחיפות. ציינתי כי הנושא דחוף ואני מעוניינת לראות אותה אפילו היום. היא חזרה אלי ואמרה כי היא רשמה זאת לפניה אך היא מאוד עמוסה והיא מקווה כי תוכל למצוא שעה בשבילי עוד לפני הפגישה המתוכננת שלנו (עוד שבוע וחצי). חזרתי שוב על כך שזה דחוף והיא אמרה שהיא מבינה והיא תראה מה תוכל לעשות. עברו כבר ארבעה ימים מאז והיא לא חזרה אלי. הכעס שלי נובע מכך שהיא אפילו לא שאלה במה מדובר, אולי אני בדיוק יושבת עם סכין מכוון לצווארי? לדעתי זה ממש חוסר אחריות. האם לא קיים ענין העזרה הראשונה והמקרים הדחופים אליהם מחויב כל רופא כלפי המטופל שלו? בכל מקרה הפגישה הקבועה שלי איתה מראש מתוכננת לעוד כמה ימים. בדיוק ביום בו אני אמורה לבצע את ההפלה. אני בכלל לא יודעת אם אוכל להמשיך אצלה את הטיפול. מה דעתכם? תודה שגית

שגית שלום יש בהחלט מצבים של "עזרה ראשונה" שנחוצה באופן מיידי, ולכן הכעס שלך מובן. אבל למעשה לא באמת אמרת לפסיכולוגית שלך במה מדובר. אני מתאר לעצמי שהיה לך לא קל לומר זאת בטלפון אבל במצב שנוצר אולי פשוט אין ברירה. התקשרי אליה כעת, הסבירי שהתלבטת אם להתקשר כי היא לא החזירה טלפון אבל שהתקשרת בכל זאת, וספרי לה שאת עומדת לעבור הפלה וזקוקה לפגישה דחופה. אני בטוח שהדברים יפעלו בצורה שונה. אינני רואה אפשרות להיכנס ולהבין מה הפסיכולוגית חשבה כשהסברת שמדובר בדבר דחוף. קורה לפעמים שלמרות שהמסר המילולי נראה לכאורה ברור, הצד השני לא קולט את הדברים באותה צורה ואולי היא לא הבינה עד כמה הדבר דחוף. באמת קשה לדעת מבלי לשאול אותה בצורה ישירה. אם היה לך איתה קשר טיפולי טוב חבל לאבד את הכל כעת, וגם אם תחליטי שזו סיבה לעזוב, חשוב לפחות להבין לעומק מה קרה. לעיתים דווקא אי נעימויות מסוג כזה מעלים גילויים חשובים מאוד. בשורה התחתונה: אני מציע לך, במקום להתלבט בשאלות הללו מחוץ לטיפול ולהרגיש רע, לחזור לפסיכולוגית ולבדוק מולה מה אירע כאן. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

אתה צודק. באמת אתקשר אליה שוב בערב. אודיע לך מה עלה בגורל השיחה. בכלל - מצבי הנפשי הולך ומשתפר מרגע לרגע משום שאני שלמה יותר עם ההחלטה כן לעשות את ההפלה. מסתבר שהכלים הטובים שהיא מעניקה מלמדים אותי לצאת ממצבי לחץ ולהגיע להחלטות אותנטיות לבד. ולכן, באמת חבל לוותר על הקשר איתה. תודה.

שגית יקרה! קראתי את מכתבך וממנו עולה כאב רב על כך שהפסיכולוגית שלך אכזבה אותך וזאת בלשון המעטה. בתור מטופלת, אני רק יכולה לומר לך שזו זכותך לתבוע מהפסיכולוגית שלך שתתן לך פגישת "חירום" וזאת למעשה חובתה לעשות כן, למרות שהיא עסוקה. עליה לבדוק עם עצמה מדוע אינה מוצאת עבורך זמן כשאת במשבר. את מרגישה נכון, אנו זקוקים למטפלים דווקא ברגעי משבר ובהכרעות גדולות ולא כשהכל זורם על מי מנוחות. המטפלת שלי שהיא דרך אגב עו"ס קלינית, איפשרה לי להתקשר אליה בכל שעה ביום וברגעי משבר היא היתה לצידי ותמכה בי בצורה שאין לתאר אותה כלל במילים, את מרגישה נכון ותתני לרגשות שלך להוביל אותך, לפעמים גם הם בני אדם והם טועים ולפעמים הם צריכים לשלם על הטעויות שלהם. יש לך בהחלט הצדקה לכעס ועלייך להביע אותו בפניה ללא בושה.

מה ההבדל בין פסיכולוג לפסיכיאטר?

קודם כל, פסיכיאטר הוא רופא. פסיכיאטריה היא מומחיות ברפואה. פסיכולוג אינו רופא. אמנם, ישנם פסיכיאטרים העוסקים בפסיכותרפיה בצורת טיפולי שיחות וכדומה, בדומה לפסיכולוגים, אלא שפסיכיאטר מוסמך, למשל, לאבחן מחלות נפש על רקע אורגני, ולשלול (אולאבחן) מצבים רפואיים העומדים מאחורי בעיה נפשית. הוא גם יכול לרשום תרופות, מה שפסיכולוג אינו מורשה לעשות. פסיכולוג הסבור שלמטופל שלו יש בעיה רפואית המצריכה טיפול תרופתי או אישפוז, צריך להפנות את המטופל לפסיכיאטר, להמשך אבחנה וטיפול.

ורד שלום תוכלי לעיין בנוסף בכתובת הבאה המסבירה בקצרה על מקצועות הטיפול השונים http://www.therapy-guide.com/jobs.htm מדוע את שואלת? סתם לידיעה כללית או מתלבטת להיכן לפנות? בברכה ד"ר אורן קפלן

רוית בתור מטפלת קלינית שעובדת עם ילדים,תוכלי לתת לי דוגמאות של "הזדהות עם התוקפן" שניתקלת בהם במהלך עבודתך ? תודה אופיר

אופיר שלום. תודה על השאלה. אני מבטיחה לחזור אליך עם תשובה מפורטת. תשובה כפי שברצוני לתת- לוקחת קצת זמן, ולכן אל תאבד את הסבלנות (והסקרנות). תודה. רוית.

מה היא עושה למי היא מיועדת תופעות לואי האם ניתן לקחת אותה ללא מרשם וכו....

> מה היא עושה פרוזאק משפיעה על מאזן הסרוטונין במוח (סרוטונין חומר כימי המשתתף בעיבוד אינפורמציה במוח) התכשיר מיועד לאנשים הסובלים מדיכאון קליני וחרדה קלינית >תופעות לואי תופעות לוואי הם בעיקר 3 "בחילה" "ירידה בחשק מיני" "עייפות תשישות" - איך מתמודדים עם תופעות לוואי ? - עם נוטלים את הטיפול על בטן מלאה - אין בחילות - לקיחה ליפני השינה חשובה במקרה של טשטוש ועייפות מהתרופה > האם ניתן לקחת אותה ללא מרשם וכו... בשום פנים ואופן לא !

לאחרונה התנהל בפורום דיון בנושא אקסטזי התפרסמה היום כתבה בוואלה בנושא, מעניין לקרוא http://news.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=printer&id=34202

אקסטזי גורם להפרש-יתר של חומרים בשם נויורוטראנסמיטורים (חומרים קריטיים להעברת אינפורמציה במוח. היום ידוע כי היכולת לחוות את המציעות באופן קוהרנטי ויעיל תלויה בחיבוריות הבין-תאים שהחומרים הנויורטרנסמיטורים ממשים. פגיעה בחיבוריות זאת על ידי נטילת אקסטזי גורמת לפגיעה בבוחן-מציעות עם הלוצינציות מחשבות-שווא ובלבול קטליני וסיכוי גבוה להתפתחות פסיכוזה - דהיינו, כל מה שציינתי מעלה (הלוצינציות וכו...) מה שמדאיג במצב זה הוא שהמוח הוא פלאסטי - דהיינו החיבוריות היא דינאמית והתאים משתנים כל הזמן - חיבוריות פגועה עלולה "להיקבע" ואז יכולה להתפתח סכיזופרניה

יש לי ילד בן עשר(השלישי במשפחה) מבין ארבעה. למי עלי לפנות ליעוץ לגבי בעיות התנהגות של בבית ובעיקר עם אחיו הגדולים ממנו.

יעל שלום! באיזה אזור אתם גרים? כתבי- ואנסה להמליץ לך. בברכה. רוית.

יעל שלום. כתבי באיזה אזור אתם מתגוררים ואנסה להמליץ לך על מישהו בקרבתכם. בברכה. רוית.

גולשים יקרים, אני יוצאת לחופשה לזמן מה (ייתכן ותתארך עד לכחודש). עד שאחזור, מי שמעוניין להתייעץ, לשתף או לשאול דבר מה, מוזמן להתקשר לטלפון הנייד שלי (הפרטים נמצאים בכרטיס האישי שלי). היו שלום, והעיקר, המון בריאות! בברכה, טלי פרידמן

חופשה נעימה (?)! והרבה הרבה הרבה בריאות. ובהצלחה.

תודה! והנה מסתבר שגם בבתי מלון ישנם מחשבים ואינטרנט.... :) בין הג'קוזי ושפת הבריכה אשתדל גם לבקר אתכם. בברכה, טלי פרידמן

בילוי נעים

אני מאד מפחדת מטיסות לאחרונה נכנסתי לעסק המשפחתי של נסיעות בנוסף על כך שאצלנו במשפחה נוסעים הרבה. כשחנוכה מתקרב גובר עלי הלחץ לצאת עם כולם לחופשה המשפחתית. אני מסרבת, ההורים שלי רותחים מכעס ומקניטים אותי בכל הזדמנות זה לא שאני לא רוצה אני מפחדת עזרו לי!

צרי איתי קשר (בלחיצה על שמי בדף הפורום תגיעי לכרטיס האישי שם תמצאי את הטלפון הנייד שלי) חבל על הסבל והמגבלה נתן לפתור את הבעיה בקלות וביעילות -

רחל שלום רב, אני ממליצה לך לפנות לטיפול התנהגותי. בדרך כלל מדובר בטיפול קצר מועד שנמצא יעיל ברוב המקרים. בנוסף, בבתי"ח הגדולים (בלינסון וכו') יש מרכזים המיועדים לאנשים שאמורים לטוס וסובלים מבעיות שונות, פיזיות ו/או נפשיות. ניתן לבדוק שם את היכולת לעמוד בטיסה, ולטפל בכל הדרוש טיפול. המלצותיי אלו הן בעיקר לאור המיידיות אותה את מדגישה, אם כי עד חנוכה (פחות משבוע ימים) זה מיידי מדיי. בנוסף, ייתכן ויש אפשרות להשתמש בכדורי הרגעה רק כדי לעבור את החרדה בטיסה, אך בנושא זה בקשי את ייעוצו של ד"ר פלד. בברכה, טלי פרידמן

מצטרף להמלצות עמיתי. ברוב המצבים של פחד מטיסות ניתן לטפל בצורה יעילה בכלים פסיכולוגים קוגניטיביים והתנהגותיים. פעמים רבות רצוי לשלב טיפול תרופתי ובשילוב השניים התוצאות מיטביות. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

אולי למישהו יש המלצה לפסיכולוג טוב באזור רחובות ?

מימי שלום רב, אני מכירה עובדת סוציאלית קלינית פרטית. היא טובה. אם זה מתאים לך, את יכולה ליצור איתי קשר ואתן לך את מספר הטלפון שלה. בברכה, טלי פרידמן

יש לי המלצה לפסיכיאטר מדהים ברחובות

מקווה שעדיין מישהו יראה את זה בבקשה תביאי לי את הטלפון!!!

שלום לכם... לפני כשלוש שנים התחלתי במסע דיאטה שהתדרדרה לאנוררקסיה..למרות שזה נמשך רק כשלושה חודשים איבדתי את המחזור למשך שלושת רבעי שנה.. לאחר שלושת חודשים האנורקסיה גילתי את "נפלאות" פעולת ההקאה ובכך הפכתי לבולימית(זה כבר שנתיים וחצי שאני כך) לאחר שנה שבה הייתי במצב הזה , הופנתי ע"י רופאת המשפחה , לתל השומר למרכז להפרעות אכילה, שם החליטו שאני צריכה להתאשפז אך אני חשבתי שמצבי משתפר ולכן חבל להתאשפז דבר שגרור סטיגמות חברתיות... למרות שויתרתי על האשפוז החלטתי שבכל זאת אני צריכה טיפול אז הלכתי לטיפול פסיכולוגי דרך קופת החולים.. עם המון חששות ושוב פחד מסטיגמות הלכתי לטיפול ונתקבלתי ע"י מטפל כבן ארבעים עולה חדש (כשמונה שנים בארץ) שלמרות שהוא פסיכאטר הוא מקבל גם מטופלים לטיפול בפסיכוטרפיה.. ואיך אומרים נוצרה בנינו הכימיה כבר מהמבט הראשון (ללא שום קשר לטיפול,(שניניו נראים מצויין ומשדרים על אותו ה"גל")) הטיפול נמשך כ12 פגישות ואף נשא אופן מיני , וסטה מן הבעיה.. שנינו הבענו עניין יתר אחד בשני והוא אף סיפר לי על קשרים שהיו לו בעבר.. אך למרות ששנינו היינו מאוהבים הוא אמר שהוא לא יכול לקחת את הסיכון ואני נפגעתי ,וחששתי מהבאות החלטתי להפסיק את הטיפול ואת הקשר בנינו לחלוטין דבר שגרם להחרפת בעיית ההקאות שלי והשלתי ממשקלי כ12 קילו ע"י הקאות.. לאחר כחצי שנה פסעתי לי ב11 בלילה ברחוב לאחר חוג ריקודים וראיתי אותו חוזר מריצה. (יש לציין שבחודשים הראשונים לניתוק המוחלט שבא מיצידי סבלתי מדיכאונות קשיים, התאהבתי בו קשות דבר שלא קורה לי הרבה..) החלטתי שזה דיבלי להמשיך להתעלם ממנו ,והתחלנו לדבר בקיצור התחלנו להיפגש..ממש כמו זוג אוהבים (המפגשים נשאו גם אופן מיני פעילים) אך לאחר חודשיים החלטתי שזה לא יכול להמשך א. בגלל שיש הפרש של 20 שנה בנינו ב. אני מסורתית והוא לא יהודי דבר שבחיים לא יתקבל אצל הורי.. והגעתי למסקנה שאני רק ימשיך להתאהב בו , והרי אין לזה שום עתיד בקיצור גם הפרידה הזאת הביאה להחרפה במצבי...אני תופסת את עצמי לא להתקשר אליו ולחדש את הקשר אני לא יודעת מה לעשות גם בקשר לבולימיה וגם בקשר אליו, אני ממש מרגישה שהוא החלק השני שלי.. בבקשה תתנו לי עצה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

עידית שלום רב, אני רוצה לחלק את תשובתי אליך לשתיים: הראשונה, לגבי הקשר שלך עם המטפל. כפי שאת יודעת לתאר ולנתח בצורה בהירה, ברור לך שכל גבולות האתיקה המקצועית הופרו ביניכם, והמטפל עשה את שלא ייעשה. אמנם גם מטפלים הם בני אדם ובכל זאת יש פה טעם נפגם (מאד). את מספרת על קשר טיפולי שהפך להתאהבות והמשיך להיות קשר רומנטי ללא החלק הטיפולי. פעולה זו למעשה גרמה לך לעזוב את הטיפול כיון שהמטפל שלך הפך לחבר. וכך את נותרת היום ללא מטפל וללא מאהב. את מספרת על הבדלים רבים ביניכם: הדת, הגיל וכו'. מעצם הצורה שאת מספרת, נדמה לי שאת מנסה לומר לעצמך שהקשר הזה לא כל כך מתאים לך. עליך לנסות לברר עם עצמך מה באמת את רוצה, מה מהות הקשר הזה בעיניך והאם יש לו סיכוי. אחרי שתעני לעצמך על שאלות אלו, אני חושבת שהיה כדאי לשבת ולדבר עם הבחור, ולהחליט מה עושים בהמשך. ההתנדנדות הזו שלך בין אם להמשיך את הקשר או לא, בין אם להתקשר אליו או לא, גוזלת ממך כוחות רבים, וזה מביא אותי לחלק השני של התשובה: לגבי הבולימיה: נראה כי כרגע הבולימיה די משתלטת עליך, ואת מצליחה בעזרתה לרדת קילוגרמים רבים. ברור שבמצב זה את זקוקה לטיפול. הייתי ממליצה לך לפנות לטיפול בהקדם וללא עיכובים. המצתב הריגשי בו את נתונה משפיע גם כן על המחלה, וככל שתידחי את הטיפול בה, זה עשוי להפוך להתנהגות כרונית יותר ויותר. אם את זקוקה לייעוץ למטפלים, אני אשמח לנסות לעזור. בברכה, טלי פרידמן

מסכים עם טלי שכל גבולות האתיקה הופרו - לדעתי זה חמור מאד - האחריות פה היא על המטפל - מדובר במעשה שלא יעשה - חמור ביותר ממליץ על מטפל מנוסה ומקצועי (לדוגמה טלי - ד"ר קפלן)

מסכים עם טלי שכל גבולות האתיקה הופרו - לדעתי זה חמור מאד - האחריות פה היא על המטפל - מדובר במעשה שלא יעשה - חמור ביותר ממליץ על מטפל מנוסה ומקצועי (לדוגמ טלי - ד"ר קפלן)

שוב שלום.. ראשית ארצה להודות לכם על התשובה המהירה..ושנית רצית לשאול האם נחשב שגבולות האתיקה הופרו גם אם הקשר ה"רציני" החל לאחר חצי שנה שכבר לא הייתי מטופלת שלו.. ושלישית לאחר שעזבתי את הטיפול אצלו המשכתי אצל מטפלת מקסימה ומבינה מאוד אבל לא חל שיפור במצבי.. אשמח אם תוכלו לתת לי את הכתובת של "שחף" או גורמים מטפלים אחרים... ושוב תודה "עידית"

עידית יקרה, לצערי, מה שאת מתארת כאן, למרות חומרתו, קורה לעתים. הקושי אינו טמון רק בהפרת האתיקה המקצועית על-ידי המטפל, אלא גם באופן בו הוא ניצל את מצבך המיוחד ותלותך בו. זו לא רק סטייה מן האתיקה, אלא גם עבירה על החוק (אם הוא מטפל מוסמך). כדי למנוע סיבוך נוסף כדאי שתנתקי אתו כל קשר ותפני מיד, כפי שטלי מציעה, לקבלת טיפול מקצועי הולם. אני מקווה שהאירוע לא יפגע באמון שלך במטפלים, למרות שלא קל להתגבר על כך, ושתאזרי כוחות להמשיך ולטפל בעצמך. בהצלחה, דרור גרין

רציתי להודות על תשובתך אך עלי לציין שהנני תלוי בו באופן של מטפל אלא באופן רגשי של בן אדם, כמו כל קשר ריגשי אחר ללא קשר להיותו המטפל שלי.. ושוב תודה "עידית"

אם היה מגע מיני במסגרת טיפול פסיכותרפי (והמטפל הוא כאמור רופא פסיכיאטר) ואפילו המגע המיני היה בהסכמה הרי שמדובר באונס- יש לכך כבר תקדימים- במקרים דומים נשלחו מטפלים למאסר בפועל למס' שנים בנוסף לשלילת רישיון.

היי דרור... אני מקווה שאתה תענה לי למרות שאני כותבת קצת מאוחר מאז שכתבת לי תשובה...(בגלל החופש) אבל המצב הוא ככה.. מאז שכתבתי לכם את המכתב המצב התפתח ונהיה קצת מסוכן, שהייתי מטופלת בזמן שחיכיתי לתורי פתחתי מעין קשר עם מטופלת נוספת בת 23 גרושה ,בעלת ילדה אך הילדה לא תחת חסותה, סבלה בעבר מאנורקסיה ועכשיו היא סובלת מחרדות ובעלת עבר אישפוזי... בקיצור פעם אחת היא דיברה איתי שהיא רוצה לעבור להיות המטופלת שלו ,ואז בזמנו הייתי ממורמרת שהוא לא רצה להמשיך בקשר(לפני שחודש הקשר) ואמרתי לה שלא כדאי לה, ואז פתאום הוא יצא והיא אמרה לו שהיא רוצה לעבור אליו בגלל שהיא שמעה שהוא חמוד(דבר שגרם לי להיות נבוכה בגלל שלא רצית שהוא יחשוב שאני אמרתי את זה) ופה מסתיים הקטע הזה.. מאז כמו שסיפרתי חודש הקשר ביני ובינו ונהינו "חברים" ולאחר שהבנתי שזה לא יתן כלום נפרדתי ממנו עם כל הצער (והרבה..) הכרוך בכך... יום אחד ראיתי את אותה בחורה בסופר פארם ודיברנו,ומפה לשם אמרתי לה שהיה לי קשר עם אותו פסיכאטר , ואז היא שאלה אותי אם זה היה קשר אינטימי ואני ברוב טיפשותי הודתי בזה..(לאחר שהיא נשבע בילדה שלה שהיא לא תספר..) מאז הקשר קצת חודש עם אותו פסיכאטר ויום אחד הוא אומר לי שהוא כועס עלי וממש לא הבנתי למה, ואז הוא אמר לי שיום אחד הוא היה תורן במיון ואותו בחורה באה לשם והיא השתוללה שהיא רוצה להיכנס ללא תור , למרות שהיו הרבה אנשים ופתאום היא ראתה אותו (הוא סיפר שהיא היתה שתויה) והיא צעקה שאם הוא לא יקבל אותה היא תספר לכולם שיש לו קשר עם מטופלת שלו "הבולימית" , הוא אמר לי שהוא ממש נלחץ בפנים אבל לא הראה כלום. ואז הוא שאל אותי אם סיפרתי משהו ואני הכחשתי ואמרתי לו שלא סיפרתי כלום שהרי זה יסכן גם אותי בגלל שאני דתיה..(מה שבאמת נכון,ואני בעצמי נלחצתי מהסיפור הזה ) בקיצור החלטנו לומר שאנחנו רק ידידים(הוא קרא לזה תיאום גירסאות שזה ממש הצחיק אותי , כאילו שאנחנו פושעים או משהו בסיגנון) בקיצור שוב אני מבקשת את עצתכם בתודה מראש "עידית"

שלום רב, אני בת 50. נשואה ואם ל- 3 ילדים. עקב תחושות של מתח וחרדות התחלתי לקחת סרוקסט במינון של 1 כדור ליום 20 מ"ג. במשך 20 ימים לקחתי רק 1/2 כדור ליום על מנת להקל על תופעות הלוואי. ובכל זאת אתמול התחלתי להרגיש בחילה, קיבלתי שלשול, הרגשתי כאילו המתח גובר וקצת נבהלתי. לא הצלחתי לישון בלילה והיום לא הלכתי לעבודה מפחד שמא ארגיש שם לא טוב. האם זה טבעי? האם אלה אכן תופעות הלוואי? האם יש תופעות לוואי נוספות שיכולות להיות? מה עלי לעשות כשאני מרגישה לא טוב בגלל התרופה. ותוך כמה זמן הגוף אמור להתאזן ולא לחוש בתופעות אלה. כשהרגשתי היום בבוקר ממש לא טוב בנוסף לכל הנ"ל גם רעד בידיים ופרפרים בבטן לקחתי כדור קסנקס 0.5. מ"ג. בעיקרון אני מתפקדת, עובדת ומשתדלת לחכות שארגיש יותר טוב אבל זה קצת מלחיץ. אודה לתשובתכם ואם אפשר בהקדם. בברכה, מאיה

למה אף אחד לא עונה? אודה לתשובתכם לשאלותי. אני מרגישה רע

מאיה שלום התופעות של חרדה בתחילת הטיפול וגם נדודי שינה מוכרות לי ועוד תופעות לוואי נוספות. אני מציעה לך להעזר בקסנקס או לוריוון כדי להתגבר על התחלת הטיפול. כמו כן כדאי לך בפורום הזה לעשות "חיפוש" לכתוב את המילה "סרוקסט" ולקרוא את כל מה שנכתב בנושא, זה יעזור לך מאוד. כדאי להמשיך. אח"כ תרגישי הרבה יותר טוב. שגית

שגית תודה לך על התשובה

אני ובעלי נשואים 4 שנים. בעלי בן 30, צעיר ומעולם לא היתה לו בעייה מינית. הוא אינו מקיים איתי יחסי אישות במשך חודשים. אני מקפידה על הופעתי ואיני מזניחה עצמי חיצונית. כל נסיונותי לעורר מינית עלו בתוהו. הוא טוען שאין לו מאהבת ושזה "יעבור לו" אין לו כרגע לחצים בעבודה, או בבית ממני. בדיקות הדם שלו תקינות והוא מגיע לזיקפה, אבל פשוט לא מעוניין בי מינית. הוא מרעיף עלי המון חום אהבה נשיקות וחיבוקים, אבל לא מגע מיני. עזרו לי! האם זה נורמלי? אני מתוסכלת ומרירה. הוא אינו מוכן אפילו לדבר על הנושא.

לזקוקה לעזרה שלום רב, לפי מכתבך נראה כי את במצב מורכב, וחשה שאין לך עם מי לדבר או להתייעץ. מצד אחד בעלך אומר שאין לו מאהבת, הבדיקות שלו תקינות, אין לו לחצים מוגזמים אבל למרות זאת אתם לא מקיימים יחסי אישות, ומצד שני, הוא מרעיף עלייך חום ואהבה ונראה שהוא לא סולד ממך. האם ישבת איתו וניסיתם לדבר על זה? האם שיתפת אותו בהרגשתך? בבילבול שקיים בשל התנהגותו? אני חושבת שמה שצריך זה לעשות שיחה רצינית בין שניכם ולהבין כל אחד מה קורה עם הצד השני. ייתכן ויעזור גם טיפול זוגי. זה עשוי לסייע לכם לדבר על הדברים ביתר פתיחות. מה דעתך? בברכה, טלי פרידמן

מישהו מכיר פסיכולוג טוב באזור הדרום ?

מיקי שלום רב, אני אשמח לנסות לסייע לך למצוא מטפל באזור הדרום. רצוי שתתקשרי אליי, הפרטים נמצאים בכרטיס האישי בהקלקה על שמי. כך אוכל לברר בדיוק מה את מחפשת, איפה וכו'. בברכה, טלי פרידמן

ביתי עומדת להינשא לבחור אשר אחיו סובל מבעיות נפשיות (פיצול אישיות ומחלת הגדלות) לאחרונה אושפז בבית חולים לאחר שקם בוקר אחד וחשב עצמו לאדם המציל את האנושות כולה. האם תופעות כאלה הינן גנטית , והאם הן יכולות לעבור בגנים גם לילדיהם של ביתי וחתנה לעתיד. ואם כן אילו בדיקות עליהם לעשות. חוששת מאוד ומקוה לקבל תשובה

מחקרים מראים שהסיכוי לחלות במחלה הם 1% באוכלוסייה רגילה - כאשר יש במשפחה את המחלה הסיכוי גדל ל 12% אין בדיקות לגילוי מוקדם

שלום! יש לי ילד בן שש שעדין עוש את צרכיו בחיתול למען האמת אחרי נסיונות רבים של הידברות איתו בדרכים עדינות וגם בכוח לנסות לעשות זאת בדרך הרגילה באסלה לא צלחו. הוא ילד בין שתי בנות רגילות ובוגרת אחת בת10 ואחת בת4.5 הוא מתאפק לפעמים שבוע ימים עד שאני שם לו את החיתול בכוח. אני רוצה לדעת האים זזו תופע ידוע והאים זה יעבור במשך הזמן או שזה פוגיע בהתפתחות של הילד ומה עושים לטובת הענין הזה שזה מדיר שינה מעני. בתודה גד

גד שלום התופעה מוכרת ודורשת טיפול. צריך לבדוק מה מקור הבעיה ולעזור לילד להיגמל. לבעיה יכול להיות מקור פיזיולוגי ו/או פסיכולוגי וחשוב לעשות אבחנה נכונה. אין לחכות לפתרון טבעי של הבעיה כי עם הכניסה לבית הספר יכולות להיות בעיות משניות לתופעה, בעיקר בנושא החברתי. מאבק כוחני לא יעזור במקרה הזה, אולי אפילו יחמיר אותו. רצוי לפנות לפסיכיאטר ילדים בשלב ראשון ולהתייעץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

גד שלום. אני מסכימה עם כל מילה שד"ר קפלן כתב. חשוב ואף דחוף לטפל בבעיה. ניתן לבקש הפנייה מרופא הילדים שלכם באמצעות קופת החולים. אם תרצה הדרכה נוספת אתה מוזמן לפנות אלינו בדרך זו, אך תפנו בהקדם לקבל עזרה מקצועית ולעשות את הברור. בברכה. רוית.

יש לי ילד בן 7 הלומד בבית ספר רגיל בכתה קטנה בתחילת השנה הבן היה בבית הספר לבד והכל היתנהל 10 אחריי שועיים בעך היתחילו בעיות של אלימות אצל הבן ואז המנהלת ביקשה מימני בתור אמא שההיה בכיתה איתו יום יומים ואחר כך ניראה איך המצב היתפתח אבל כמובן כפי שציפיתי העניין נימשך כבר שלוש וחצי חודשים ניסנו בדרך לתת לו חונכת אבל זה לא הצליך כפי שציפיתי וכרגע המצב גרוע קשה אני מחכה לועדת השמה בתאריך 26 לחודש אני רוצה להעביר אותו לבית ספר אחר בית ספר לחינוך מיוחד כפי שאמרו והיסבירו לי אני באמת לא יודעת אם זה טוב ואולי אני צריכה להילחם למען הבן שישאר בבית הספר הרגיל בכתה קטנה עם חונך אחר ואם הרבה עזרה אבקש לענות לי בהקדם מפני שאני כבר די נננייישששבבברררת בתודה ביגלה.

אין אף פסיכולוג שענה לי תודה ביגלה

ביגלה שלום את מתארת מצב מורכב ואני יכול להבין את המצוקה שבה את נמצאת. במצב כזה חשוב שיהיה איש מקצוע שתוכלי לסמוך עליו ושיוכל להמליץ לך מה לעשות. אני לא חושב שמסגרת האתר יהיה נכון לתת לך המלצות מה לעשות לגבי הילד, אלא להפנות אותך לגורם מקצועי מתאים. בית הספר בו לומד בנך קשור לשירות פסיכולוגי חינוכי השייך לעיריה. הייתי ממליץ לך להתקשר לתחנה ולקבוע פגישה עם הפסיכולוג החינוכי שאחראי על ביה"ס, או אף עם מנהל התחנה. הציגי את כל שרשרת האירועים ובקשי ייעוץ. במידה וכבר התנסת בקשר לא מוצלח עם השירות הפסיכולוגי או שאת מעדיפה כעת ייעוץ חיצוני ניתן לפנות באופן פרטי לפסיכולוג חינוכי מומחה שיביע את דעתו. חוות דעת זו תוכל גם להימסר לוועדת ההשמה, ולכן חשוב זה יהיה אדם בעל מומחיות חינוכית. כל ההחלטות צריכות להיות אך ורק על פי טובתו של הילד ואת זקוקה כניראה להכוונה מקצועית ורצינית שתעשה סדר בדברים. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר אורן קפלן ... תודה על התשובה החמה אני חושבת שהבעיה שלי מאד כבדה אני חושבת שהקשיים שלי הם הקשיים של כל אמא שמיתמודדת לבד למען בנה . הייתי בקשר פעמיים בשבוע אם פסיכולוגית אבל המפגשים עלו לא בדרך טובה ונכונה (הפסיכולוגית הרימה מהר מאד ידיים ברגע שניתקלה בבעיה קשה ). אבל תודה על המילה החמה .

אני בת 42 ,סובלת מחרדות : במיוחד מלהיות לבד ולהסתובב ברחובות . אם יש לך צד או דעה בנושא ואת/ ה מעוניין/ת לשוחח צור קשר : 051-799103 אודה לכם אם תענו לבקשתי .

מימי שלום בעיקרון תצטרכי לפנות לאבחון מקצועי כדי להגדיר טוב יותר את הבעיה ולמצוא את הטיפול המתאים ביותר. במידה ותרצי תגובה יותר ספציפית הוסיפי מעט יותר פרטים כי קשה מאוד להגיב יותר לעומק על סמך מה שכתבת. למשל, כמה זמן את סובלת מהחרדות? מתי את פוחדת להסתובב ברחוב - בכל שעה, בכל מקום ? האם יש לך משפחה וחברים, והאם המצב משפיע על קשריך החברתיים? האם את נעזרת בהם? האם היית בעבר בטיפול נפשי כלשהו? בברכה ד"ר אורן קפלן

אני סובלת מחרדת מבחנים כבר 3 שנים מה לעשות

למימי כבר הרבה זמן אני מחפס פה מישהו ליצור איתו קשר בנושא חרדות ופחדים. אני בן 46ומזה שנים סובל מפחד להיות לבד או לצאת מהבית. אשמח אם תיצרו איתי קשר כדי לברר על טיפולים שונים כשנדמה לי שאני עברתי כמעט הכל. בתודה אריה

יש לי בעיה ביצירת קשר עם בנים. אני למדתי בעבר (עד גיל 14) בבי"ס דתי כאשר את השנתיים האחרונות ביליתי בבי"ס לבנות בלבד. כאשר עברתי לבי"ס חילוני בגיל 14 חטפתי הלם ועד היום אני לא מצליחה לתקשר בחופשיות עם גברים (כיום אני בת 24) בייחוד לא עם גברים שמוצאים חן בעיני. הגברים הבודדים שהצליחו לעבור בעצמם את המחסום הזה לא הצליחו לשרוד אצלי יותר מידי כיוון שאני סובלת גם מביטחון עצמי נמוך ומהערכה עצמית נמוכה (שקשורים להופעה החיצונית שלי - למרות שאני מקפידה להיראות מטופחת אני לא יפה, גם לא בעיני) וכל המחמאות שבעולם לא עוזרות לי לצאת מזה. אני מרגישה כאילו הם משקרים לי ולא אומרים זאת מתוך כנות ואהבה. מה אפשר/כדאי לי לעשות כדי לצאת מהמצב המביך הזה ולהתחיל לקשור קשרים עם המין השני? ברצוני לציין כי מאז ומתמיד אני מוקפת בחברות, חלקן טובות יותר וחלקן פחות, אך איני לסבית. עזרו לי, בבקשה...

ליאת שלום בבעיה שאת מציגה יש שני היבטים. האחד חיצוני והשני פנימי. חיצוני: את מתחילה בכך שלמדת בבי"ס דתי ומכאן התחילו קשיים ביצירת קשרים עם בנים. (אגב, יתכן שתקופת ביה"ס השפיעה על כל ההתרחשויות הללו, אבל יש חילוניים רבים שמתמודדים עם בעיות ביצירת קשר, כמו גם דתיים רבים שלא נתקלים בבעיות כאלה. אני חושב שצריך לבדוק את רצף הדברים כפי שאת חווית אותם ולא בהכרח אופיו הדתי של ביה"ס הוא המרכיב היחידי שהשפיע על המצב). מאחר ועד היום לא יצרת קשרים עם גברים יש כאן משהו מעגלי. אם היית יוצרת קשר טוב היית מקבלת יותר ביטחון ביכולתך ליצור קשרים טובים, וחוזר חלילה, והבעיה היתה אולי נפתרת. אז איך שוברים את המעגל הזה? יתכן שתזדקקי לצורך זה בפתרון של ההיבט השני, הפנימי, שמייד אפרט אותו, אבל יתכן שניתן פשוט ליצור יותר הזדמנויות לפגוש בנים וחברה: חוגים, סדנאות ליחסי אנוש, טיולים, ויש גם לא מעט מאגרי מידע להכרויות, חלקם איכותיים בהחלט. כלומר, בהיבט החיצוני יתכן ופשוט צריך יותר הזדמנויות, ואז באחת מהן זה פשוט יצליח. פנימי: יתכן שזו לא בעיה של יצירת הזדמנות, וההזדמנות לא תיווצר לבדה עד שלא תפתרי משהו בתוכך. את מספרת על ביטחון עצמי נמוך, על כך שאינך מרוצה ממראך החיצוני ועוד. הייתי ממליץ לך לפנות לפסיכותרפיה, לפחות לצורך בירור של השאלות הללו. יתכן שאם נושאים אלו יעברו עיבוד מעמיק יותר, תוכלי ביתר קלות ליצור קשרים. מה דעתך? בברכה ד"ר אורן קפלן

ראשית, אני מודה לך על התשובה המהירה והעיניינית. שנית, אני מאוד פעילה חברתית ומעגל החברים שלי מכיל גם גברים וגם נשים כך שעם ההיבט החיצוני אני מתמודדת יפה (מה שעוד יותר מחזק את ההרגשה הרעה לגבי איך שאני נראית כיוון שעם כל הפעילות שאני נמצאת בה עדיין אני לא מצליחה למצוא חן בעיני גברים (ממעגל חברי ומחוצה לו). עוד אציין כי היו לי מספר קשרים עם גברים בעבר הלא רחוק אך כל קשר שכזה נגמר תוך 4 חודשים לכל המאוחר. במהלך הקשר לא יכולתי להאמין למחמאות שניתנו לי על ידם ופה כבר בא לידי ביטוי מה שאתה מכנה ההיבט הפנימי. אולי באמת אנסה לפנות לעזרה בקרוב, תודה על ההקשבה והעצה, ליאת.

שלום, בני בן ארבע וחצי, אביו ואני נפרדנו כשהיה בן שנה. הקשר ביניהם בשנה האחרונה פחות או יותר יציב. אביו מתגרש בשנית בימים אלו, יש לו בת נוספת מנישואים אלו. בני נקשר לאשתו של אביו ואחותו ובשנה האחרונה הצליח לארגן לעצמו את הסדר החדש בחייו. ועכשו הכל עומד להשתבש שוב. הוא עדיין לא יודע על הצפוי. הביקורים גם נעשו בלתי סדירים ולא ניתן לתקשר עם האב בימים אלו כדי לשנות זאת. איך אוכל לעזור לבני להתמודד עם כל כך הרבה פרידות?

לאמא שלום. מצב של גירושין הינו מצב מעורר חרדה אצל כולם- הן אצל ההורים המתגרשים והן אצל הילדים. זהו מצב של חוסר וודאות מוחלט הנוגע כמעט בכל התחומים. הילדים אינם יודעים אם זה שהוריהם הפסיקו לאהוב זה את זה אומר גם את אותו הדבר גם לגבי אהבתם אליהם? האם מתגרשים גם מהם? האם ההורה שעוזב את הבית- עוזב גם אותם? ועוד ועוד חששות ופחדים. כל משפחה וכל ילד מתמודדים עם זה אחרת. חשוב במצב הזה (כמו בכל מצב אחר) לדבר עם הילדים. להסביר להם עד כמה שניתן, מה המצב, מה עומד להתרחש ולדבר גם על הדברים מהם חושש הילד. במקרה של הילד שלך- הוא עובר שוב משהו דומה למה שעבר בהיותו קטן יותר. גירושי אביו אולי משחזרים תחושות מן העבר. אולי זו הזדמנות לעבד עוד יותר את פרידתכם הראשונה, ולהראות לו כיצד כולכם התמודדתם אז עם אותם פחדים ודברים לא ברורים- ולמרות זאת הקשר נשמר. כך גם יישמר (אני מקווה) הקשר עם אחותו ועם אימה. חשוב גם לשוחח עם אביו של הילד ולשתף אותו בהשפעת גירושיו על בנכם. והכי חשוב זה לנסות ולשמור על הקיים- לא לפרוץ את כל המסגרות והגבולות כדי להרגיע את ילדכם- אלא להפך- לנסות ולהמשיך את הדברים השיגרתיים, המוכרים לו כל כך בכדי שיחוש בטחון. אני יודעת כמה וודאי קשה לך לראות את בנך נאלץ להתמודד שוב עם סיטואציה קשה ודומה לזו שהיתה בעבר. אני מחזקת את ידייך ומוכנה להיות פה עבורכם בכל שאלה או דילמה- כמיטב יכולתי. בברכה. רוית.

לרוית. תודה על תשובתך. מאוד מאוד קשה לי המחשבה שבני יאלץ להתמודד עם חוויה כזו שוב. אנחנו מדברים הרבה בינינו. כשאחותו נולדה הוא אמר לי שכשהיא תגדל קצת אז אבא יעבור לגור בבית אחר, וגם במשחקים שלו זה קורה הרבה. וכל זאת עוד לפני שהוא יודע שאכן זה יקרה. (לפחות אין קיפוח) אבא שלו מרוכז בעצמו בתקופה האחרונה ודי בלתי אפשרי לדבר איתו על העניין. הוא בדעה שלא צריך לספר כלום , לא לעשות מזה עניין כדבריו ושהדברים יסתדרו מאליהם. אני די לבד כאן למרות שאלו לא גירושיי. ברור לי שבני יבין מאוד מהר וחייבים לדבר איתו ,להסביר לו ולעזור לו להתמודד עם הרגשות שלו. אבל אני לא צד כאן רק רוצה את טובתו. וגם באיזשהו מקום מפחידה אותי המחשבה שבעצם כך הוא יבין שצריך להתנהג, הרי אנחנו מהווים דוגמא לילדינו, וזה בעצם המסר שעובר אליו. לאבא אין קשר לגידול הילד, אין אחריות ומחויבות.

האם כדורים אלו הם לכל החיים? האם אפשר להיגמל מהם?

> האם כדורים אלו הם לכל החיים? לפעמים - כאשר יש אירועים חוזרים > האם אפשר להיגמל מהם? אין ממה להיגמל התכשיר לא גורם להתמכרות - לא מדובר בסמים

אתר מענין על סכיזופרניה (באנגלית) http://www.nisad.org.au

תודה רבה!

תודה רבה על המידע. האם יש אתרים בעברית שמדברים על חולי סכיזופרניה והשיקום שלהם?

בשלב זה לא מכיר סטודנטית למה ?

שלום לאנשי המקצוע בפורום! האם ידוע לכם על איזו סטטיסטיקה מדוייקת או מוערכת בנוגע לאחוז חולי ה-OCD ביחס לכלל האוכלוסיה וכן סטטיסטיקה בנוגע לאחוז חולי OCD המתרחצים והמנקים, ביחס לכלל חולי ה-OCD? אני שואל הן לגבי המצב בארץ והן לגבי המצב בעולם. תודה רבה

בדוק באתר הזה, יש שם מידע מעניין בנושא http://www.hadassah.org.il/hebrew/PUB/obses/index.htm

טלי שלום רב. אבי הוא חולה נפש כבר 25 שנה, כיו הוא בן 59 גר לבדו בבת ים ומטופל באבארבנל אך לא מאושפז. אני גרה בצפון ואין לו אף אחד בקירבתו. אני מעוניינת למצוא לו מסגרת כמו בית אבות ,אך הוא לא מסכים להיות עם אנשים חולי נפש מפני שהוא צלול בדעתו וסובל מאנשים אלו. העובדת סוציאלית שלו בבת-ים לא עוזרת הרבה.בקשתי ממנה עזרה בנקיון ביתו ,היא אמרה לי שיש מקרים קשים יותר. בקיצור אין לי למי לפנות. אודה לך באם תוכלי לעזור לי.

goldi שלום רב, ממכתבך אני מבינה כי את מחפשת סידור מוסדי לאביך. מוזר בעיני שהעובדת הסוציאלית טענה כי "יש מקרים קשים יותר". זה לא כל כך אמור לשנות עבורך משהו. עליך לדרוש את המגיע לאביך. להערכתי עלייך לפנות לביטוח לאומי ולנסות לבדוק מה יש להם להציע כעזרה לאביך. מכיון שהוא צעיר ועדיין אינו בהגדרה הרישמית כ"קשיש" ייתכן ותיתקלי בבעיות. אולם ישנה ועדה בביטוח לאומי המאשרת קיצבאות לשירותים מיוחדים (כך זה נקרא). כדאי לברר בקשר אליה. בנוסף, כדאי לך לברר על הוסטלים או דיור מוגן לחולי נפש. בדיור המוגן (או דירות לויין) האנשים שנמצאים שם הם חולי נפש עצמאיים, שיודעים פחות או יותר להסתדר ולהתארגן בכוחות עצמם עם מעט עזרה. אביך עשוי להתאים למקום שכזה, ושם תיהיה אם בית ועובדת סוציאלית שיבקרו אותו מדיי מספר ימים ויידאגו לצרכיו. ישנם הוסטלים ובתים כאלו רבים ברחבי הארץ. את אפילו יכולה לנסות לבדוק לגבי מקומות כאלו הקרובים לביתך, וכך זה עשוי להקל עליך את הדאגה והביקורים. המידע לגבי מקומות אלו, וגם לגבי עזרה לאביך עשויה להימצא אצל העובדת הסוציאלית ב"אברבנל". אם תתקלי בבעיות או שאלות נוספות, אשמח לעמוד לרשותך. בברכה, טלי פרידמן.

הוא סובל מאנשים אלו כמו שכותבת הבת כמו כן הוא צלול ולא מאושפז האם את חושבת לכפות עליו, העצוב בתגובתך הוא שהנה קלאסית לחוסר הערך שנותנים לחלוי נפש ממכתבך עולה כי כלל לא חשובה העובדה כי הוא סובל בסביבה זו כל איננו מעונין בה והנך מתעלמת מכך שאיננו דורש אישפוז והנו צלול בדעתו את אפילו לא יודעת ממה הוא "סובל" ובאיזו דרגת חומרה ....... כנראה שהבת בהיותה דואגת לאביה כתפקיד הבת ובהיותה רחוקה ממנו מחפשת דרך לעזור לו אולי בעזרה בניקוי הבית אולי במשהו אחר לא כלכך ברור אם זה ע"מ להשקיט מצפונה או באמת לטבת האב [אין לי ספק שמחינתה היא רוצה את טובת האב אך אנו גם בפורום פסיכולוגיה אז תרשי לי לשער זרמים תת קרקעים] מה שחשוב הוא מה שטוב לאותו האדם, אם יש עזרה ש ה-ו-א זקוק לה וניתן לתיתו לו אז מצוין אבל השאלה אשר צריכה לעמוד מול עיניך היא מה טוב עבור האב לפי דעת האב עצמו [מדובר בו ובחיו בסופו של דבר..] ולאו דוקא מה שחושבת/רוצה ביתו

טלי שלום רב.

טלי שלום רב. תודה רבה לך שענית על מכתבי. עם העובדת הסוציאלית של בת-ים כניראה אין מה לדבר איתה ,יצרתי איתה קשר טלפוני כמה פעמים והיא לא עושה הרבה. בקשר להוסטלים, האם את יכולה להשיג לי כתובת באזור בת-ים כדי שאוכל לקחת את אבי לראות את המקום. לפי דעתי מגיעה לו עזרה ביתית של בישול ונקיון וכך הוא יסתדר לבד,אך אין לי למי לפנות. העובדת הסוציאלית שלו בבת-ים שמה דורה אשמח אם תוכלי ליצור איתה קשר ולברר פרטים נוספים. בררתי איתה באם אפשר לעזור לו ברכישת מקרר או גז שיהיה במצב טוב,היא אמרה לי שצריך לפנות לעמותות שונות ולבקש. האם ידוע לך למי אפשר לפנות. אודה לך באם תוכלי לעזור לי. בברכה מרגלית

שלום שמי תומר אני בן 23 כיום אני נימצא בקשר שנמשך כבר 8 חודשים ( ושמונה חודשים נפלאים) יש לציין שזהו לא הקשר הראשון שלי דבר נוסף הוא שאני עובד במשרה מלאה והיא כרגע לא עובדת במהלך 8 חודשים אלו אני וחברתי התאהבנו אחד בשני אנחנו גרים ביחד כבר 4 חודשים ואנחנו רוב הזמן ביחד דבר שגורם לי להיות מאוד מאושר אבל אבל במשך כל התקופה יש לי פחד מסוים ואני ממש מחפד שהיא תעזוב אותי למרות שהיא כל הזמן חוזר ואמרת לי שהיא מאוד אוהבת אותי והיא רוצה גם להתחתן אתי והאמת היא שאין דבר בעולם שיכול לעשות אותי יותר מאושר מאשר להתחתן איתה אבל אותה הרגשה פשוט לא מרפה לדגמא שהיא הולכת להסתובב עם ידידה שלה אני מרגיש איזה שהיא קנאה משהו שלי הוא ממש לא מובן . אני מבין שהיא לא יכולה כל היום לשבת בבית ולחכות לי אבל כשאני חוזר הביתה ורואה שהיא לא שם אני ממש מרגיש בדיכי לפעמים עד דמעות אנא עיזרו לי להבין מה קורה פה

תומר יקר, נראה שאתה מאוהב. ארווין יאלום, באחד מספריו, כתב שהוא אינו מוכן לטפל במאוהבים, משום שהם חסרי תקנה. ואכן, יש בהתאהבות סממנים של חוסר הגיון ושל אובססיה. התיאור שלך עשוי להיות טבעי לגמרי, אם כי אין באפשרותי לדעת את רמת חרדת הנטישה והקנאה שאתה מגלה. לפי תיאורך, הקשר ביניכם טוב ובטוח למדי, ואין לך סיבה לדאוג. אם כך, עליך לבדוק עם עצמך את מקורות הדאגה והקנאה. יתכן שלחוסר הסימטריה ביניכם, לעובדה שאתה עובד והיא נמצאת בבית, יש קשר לעניין, ואולי מדובר במניעים עמוקים יותר בתוכך פנימה. אם מדובר בתחושה בלבד, ואתה מסוגל להתגבר עליה מבלי לפגום בקשר, הרי שאין כאן סיבה לדאגה. ומצד שני, אם אתה מרגיש שהחרדה והקנאה מסכנות את הקשר ומאיימות על המשכו, כדאי שתתייעץ עם איש מקצוע. בברכה, דרור גרין

תומר שלום בהמשך לדבריו של דרור, האם אתה מסוגל לשוחח עם חברתך באופן פתוח על תחושותיך שהצגת כאן בפנייתך? חרדה וקנאה קשורים לעיתים למצבי אי וודאות וחוסר שליטה שאופיינים מן הסתם לקשרים (כי צריך להתחלק עם מישהו בשליטה). תקשורת כנה וישירה יכולה לעיתים להקל. יתכן ותוכלו להיעזר בייעוץ זוגי כדי להתחיל את השיחה הזו בצורה נכונה (אם אתה מרגיש שלא תוכלו לעשות זאת לבד). בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי בעיה שאני חייב לבדוק 10 פעמים כל דבר שאני עושה וזה מקשה על הפעליות היומית השוטפת שלי. לדוגמא אני חייב לבדוק כמה פעמים שנעלתי את הדלת של הרכב וגם לאחר שבדקתי ואני מיתרחק מהרכב אני מרגיש צורך חזק לחזור ולבדוק שוב אם נעלתי (למרות שכבר בדקתי 10 פעמים) וכך זה גם עם המקרר , התנור , הדלת של הביית , וכו... זה ממש מקשה עליי - מה יש לי , ממה זה נובע ואיך אפשר לטפל בזה

בן כמה אתה? ליפני כמה זמן התחילה התופעה הזאת? האם בזמן שהיא התחילה עברת משהוא משעותי בחיים ?.. (מישפחה,שינו מיקום מגורים...וכו') האם המעשים האלו (הבדיקות..וכו'),מלווים במחשבות ? אופיר

אני בן 26 התופעה מעיקה עליי כבר 5 שנים לא זכןר לי שעברתי משהו משמעותי בחיים כשזה התחיל אני לא הבנתי לאיזה מחשבות אתה מתכוון אבל שאני חוזר לבדוק האם ביצעתי משימה מסויימת זה מתחיל בכך שאני חושב האם נעלתי את הדלת או האם השבתי על התשובה במבחן נכון או האם סגרתי את הגז לדעתי אני אדם שחושב יותר מדיי - כל הזמן המוח שלי עובד ואפילו על סתם דברים מיותרים וחסרי חשיבות עד שזה עושה לי כאב ראש. לעיתים כשאני לומד למבחן מלוות אותי כלכך הרבה מחשבות שזה מוציא אותי מהריכוז ואני מפסיק ללמוד

טומי יקר, מה שאתה מתאר נראה כמו התנהגות כפייתית או חשיבה כפייתית, ואני משער שזו תופעה שמקשה מאוד על חייך. אין סיבה שתמשיך לסבול, וכדאי מאוד שתפנה לקבלת עזרה מקצועית מפסיכולוג קליני או פסיכיאטר. בברכה, דרור גרין

מדובר כנראה בתסמונת כפיתית תכשיר הבחירה היעיל למיקרים כאלה שייך לתרופות ה SSRI כגון הפרוזאק טיפול מתאים בתכשיר יגרום לבעיה לחלוף בתוך 2-5 שבועות טיפול פסיכולוגי התנהגותי גם יעיל אבל בתקופות זמן של שנים טיפול בשיחות בלבד לא יעיל בהצלחה - אינך חייב לסבול הטיפול התרופתי יעיל מאד ןלא מסוכן

אחי קיבל מהפסיכיאטר בבי"ח תל השומר את תרופת הזיפרקסה (הוא חלה בסכיזופרניה) אך קופ"ח כללית מסרבת בתוקף לאשר את התרופה (לאחר שהוא כבר רכש את התרופה דרך הקופה פעמיים) ועכשיו הוא נאלץ לשלם 1000 ש"ח בכל חודש לתרופה קופ"ח כללית מתרתרת אותו בפרוצדורות כבר חודש והוא דיבר כבר עם המנהלה רופא מחוזי רופא המשפחה שלו נציבות תלונות של הקופה ושן דבר לא עוזר. לאחי אין כסף לשלם שוב את התרןפה וכשיגמרו לו הכדורים מצבו יוכל להחמיר. מה לעשות ???

הקופה חייבת לממן את התכשיר - התכשיר כלול בסל הבריאות - - אולי להתארגן דרך אירגוני משפחות של סכיזופרנים- לבירור העינין אני מאד מודאג - אנחנו צועדים לעידן שלחלשים אין עזרה -

ראה תגובתה כמה הודעות מעלה זה אמנם נאמר בהומור כלשהו, אבל טלי מה ההבדל בין חולה זה אשר עושה הכל בעצמו לבין האב עליו המלצת מוסדות למיניהם? זו לא בדיוק שאלה [זו לחלוין לא התלהמות או התגרות!] אבל זו בהחלט תהיה ,נקודה למחשבה

סליחה? אשמח לדעת מאיפה שאבת את המחשבה הזו... טלי פרידמן

האם מישהו מכיר פסיכולוג טוב שמתמחה בחרדה?

שלום לך, אני מטופלת מזה כשלושה חודשים אצל דר' אילן דיאמנט - פסיכולוג קליני מומחה. אני ממליצה עליו בחום רב, שווה לך לנסות ולראות אולי הוא יתאים גם לך: 7746072 - 09

באיזה אזור בארץ? ד"ר קפלן נראה לי מתאים

צריכה מוגברת של סוכר (אפילו בצורה - גולמית) האם זו בעיה פסיכולוגית או פיסיולוגית ואיך אפשר להגמל ממנה

אני לא רופא,אבל אני יודע שצריכה מוגברת של סוכר יכולה להצביעה על בעיה במאזן הסוכר בדם עשית בדיקות של רמת גלוקוז בדם ? אופיר