פורום פסיכולוגיה קלינית

הנני בן 25 לאחרונה ראיתי קב'ן צבאי במסגרת קשיי הסתגלות לתנאי מילואים. הוא הבחין כי אני בעל אישיות אובססיבית והוא הדגיש אישיות ולא הפרעה אובססיבית. מהיא אישיות אובססיבית? האם זה רע? מה עושים עם זה ואיך מוציאים מזה טוב?(אם יש)

אביב שלום אכן אישיות אובססיבית והפרעה אובססיבית הינם שני דברים שונים לחלוטין. ממחקרים בתחום עולה ששאלוני אבחון שבאים לבדוק את שתי התופעות מראים העדר קשר בין השניים, כלומר, פיתוח הפרעה אובססיבית קומפולסיבית אינה קשורה כמעט למאפייני אישיות אובססיבית, ולהפך. הפרעה בהגדרתה היא בעיה. הפרעה אובססיבית קומפולסיבית קשורה לצורך בלתי נשלט לבצע פעולות או לעיסוק בלתי נשלט במחשבות בלתי פוסקות. אנשים הסובלים מההפרעה מעדיפים לפתור את הבעיה שכן היא גורמת לקשיי תפקוד בחיים. מאפיין אישיות בהגדרתו אינו דבר טוב או רע. זוהי מערכת תכונות שמאפיינות אנשים עם נטיות של למשל פרפקציוניזם, סדר ועוד. לעיתים קרובות אנשים המאופיינים בתכונות אלו אינם רוצים לשנות את עצמם. הם מרוצים מתפקודם ומאופיים. בכך הם שונים מבעלי ההפרעה הנ"ל שרוצים לרוב להפסיק את הסימפטום, כאמור. בעיקרון זה לא שאלה של איך מוציאים מזה טוב. זו בסך הכל הגדרה אבחנתית והשאלה כיצד אתה מקבל את עצמך ואם אתה אוהב או לא את נטיותיך האלה. כמעט כל דבר ואדם אפשר להכניס לריבוע של אבחנה. אין זה אומר הרבה על מיהו באמת בצורה מעמיקה. הקב"ן צריך להגדיר אבחנה כדי שיהיה מכנה משותף בין הדברים שהוא כותב למי שיקרא את זה אח"כ. הייתי נזהר מלקחת אבחנה כזו ולהחליט שהיא קובעת בצורה נחרצת את אישיותך במציאות של החיים. במידה ואתה מוטרד מכך, ונושא השחרור מהצבא הוא בוודאי נושא שיכול להטריד, כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי ולבדוק את העניין בצורה רצינית, וזאת מתוך הכרות אמיתית איתך, נטיותיך ומחשבותיך. בברכה ד"ר אורן קפלן

מהי הפרעת אישיות אובססיבית ?

באמת מעניין... למה בכלל הגעת לקב"נ?

שלום רב, לפני כשבוע הצגתי שאלה בקשר להפינוזה ומידת יעילותה בפתרון חרדת בחינות. בהמשך לשאלה זו הייתי מבקש לדעת האם ניתן לבצע היפנוזה במהלכה המטפל יורה או 'יתכנת' את המטופל לזכור טוב יותר, או לזכור כל דבר שהמטופל קורא? אם כן, האם אין סכנה בדבר (קוגניטיבית או אחרת) האם עלולות להגרם בעיות נפשיות עקב כך בטווח הקצר או הארוך? אם הדבר ניתן- כיצד אוכל לאתר פסיכולוג המורשה לבצע היפנוזה כאמור באזור הדרום? אודה מאוד על תשובתכם המהירה, אורי

אורי שלום אני נוטה לענות בתשובה שלילית לאופן שאתה מנסח את השאלה. בהיפנוזה לא מתכנתים את המטופל. מדובר בתהליך המבוצע בשיתוף פעולה של המטופל שבו בין היתר ניתן גם לעזור להגביר ריכוז וזכירה כחלק מהטיפול בחרדת הבחינות. אין סיבה להיווצרות בעיות נפשיות בעקבות הטיפול. שלח אלי דואר אלקטרוני וציין את עיר מגוריך ואנסה לענות לך עם שמות של מטפלים בהיפנוזה באזורך. בברכה ד"ר אורן קפלן [email protected]

ד"ר יקר/ה, גולשים יקרים הנני מטופלת אצל פסיכולוגית אשר באופן כללי אני מאוד מרוצה מהטיפול שלה. השבוע אני עוברת משבר נפשי קשה במיוחד שכן אני עומדת לבצע הפלה לאחר שגיליתי כי אני בהריון בטעות. התקשרתי אל הפסיכולוגית וביקשתי להיפגש איתה בדחיפות. ציינתי כי הנושא דחוף ואני מעוניינת לראות אותה אפילו היום. היא חזרה אלי ואמרה כי היא רשמה זאת לפניה אך היא מאוד עמוסה והיא מקווה כי תוכל למצוא שעה בשבילי עוד לפני הפגישה המתוכננת שלנו (עוד שבוע וחצי). חזרתי שוב על כך שזה דחוף והיא אמרה שהיא מבינה והיא תראה מה תוכל לעשות. עברו כבר ארבעה ימים מאז והיא לא חזרה אלי. הכעס שלי נובע מכך שהיא אפילו לא שאלה במה מדובר, אולי אני בדיוק יושבת עם סכין מכוון לצווארי? לדעתי זה ממש חוסר אחריות. האם לא קיים ענין העזרה הראשונה והמקרים הדחופים אליהם מחויב כל רופא כלפי המטופל שלו? בכל מקרה הפגישה הקבועה שלי איתה מראש מתוכננת לעוד כמה ימים. בדיוק ביום בו אני אמורה לבצע את ההפלה. אני בכלל לא יודעת אם אוכל להמשיך אצלה את הטיפול. מה דעתכם? תודה שגית

שגית שלום יש בהחלט מצבים של "עזרה ראשונה" שנחוצה באופן מיידי, ולכן הכעס שלך מובן. אבל למעשה לא באמת אמרת לפסיכולוגית שלך במה מדובר. אני מתאר לעצמי שהיה לך לא קל לומר זאת בטלפון אבל במצב שנוצר אולי פשוט אין ברירה. התקשרי אליה כעת, הסבירי שהתלבטת אם להתקשר כי היא לא החזירה טלפון אבל שהתקשרת בכל זאת, וספרי לה שאת עומדת לעבור הפלה וזקוקה לפגישה דחופה. אני בטוח שהדברים יפעלו בצורה שונה. אינני רואה אפשרות להיכנס ולהבין מה הפסיכולוגית חשבה כשהסברת שמדובר בדבר דחוף. קורה לפעמים שלמרות שהמסר המילולי נראה לכאורה ברור, הצד השני לא קולט את הדברים באותה צורה ואולי היא לא הבינה עד כמה הדבר דחוף. באמת קשה לדעת מבלי לשאול אותה בצורה ישירה. אם היה לך איתה קשר טיפולי טוב חבל לאבד את הכל כעת, וגם אם תחליטי שזו סיבה לעזוב, חשוב לפחות להבין לעומק מה קרה. לעיתים דווקא אי נעימויות מסוג כזה מעלים גילויים חשובים מאוד. בשורה התחתונה: אני מציע לך, במקום להתלבט בשאלות הללו מחוץ לטיפול ולהרגיש רע, לחזור לפסיכולוגית ולבדוק מולה מה אירע כאן. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

אתה צודק. באמת אתקשר אליה שוב בערב. אודיע לך מה עלה בגורל השיחה. בכלל - מצבי הנפשי הולך ומשתפר מרגע לרגע משום שאני שלמה יותר עם ההחלטה כן לעשות את ההפלה. מסתבר שהכלים הטובים שהיא מעניקה מלמדים אותי לצאת ממצבי לחץ ולהגיע להחלטות אותנטיות לבד. ולכן, באמת חבל לוותר על הקשר איתה. תודה.

שגית יקרה! קראתי את מכתבך וממנו עולה כאב רב על כך שהפסיכולוגית שלך אכזבה אותך וזאת בלשון המעטה. בתור מטופלת, אני רק יכולה לומר לך שזו זכותך לתבוע מהפסיכולוגית שלך שתתן לך פגישת "חירום" וזאת למעשה חובתה לעשות כן, למרות שהיא עסוקה. עליה לבדוק עם עצמה מדוע אינה מוצאת עבורך זמן כשאת במשבר. את מרגישה נכון, אנו זקוקים למטפלים דווקא ברגעי משבר ובהכרעות גדולות ולא כשהכל זורם על מי מנוחות. המטפלת שלי שהיא דרך אגב עו"ס קלינית, איפשרה לי להתקשר אליה בכל שעה ביום וברגעי משבר היא היתה לצידי ותמכה בי בצורה שאין לתאר אותה כלל במילים, את מרגישה נכון ותתני לרגשות שלך להוביל אותך, לפעמים גם הם בני אדם והם טועים ולפעמים הם צריכים לשלם על הטעויות שלהם. יש לך בהחלט הצדקה לכעס ועלייך להביע אותו בפניה ללא בושה.

מה ההבדל בין פסיכולוג לפסיכיאטר?

קודם כל, פסיכיאטר הוא רופא. פסיכיאטריה היא מומחיות ברפואה. פסיכולוג אינו רופא. אמנם, ישנם פסיכיאטרים העוסקים בפסיכותרפיה בצורת טיפולי שיחות וכדומה, בדומה לפסיכולוגים, אלא שפסיכיאטר מוסמך, למשל, לאבחן מחלות נפש על רקע אורגני, ולשלול (אולאבחן) מצבים רפואיים העומדים מאחורי בעיה נפשית. הוא גם יכול לרשום תרופות, מה שפסיכולוג אינו מורשה לעשות. פסיכולוג הסבור שלמטופל שלו יש בעיה רפואית המצריכה טיפול תרופתי או אישפוז, צריך להפנות את המטופל לפסיכיאטר, להמשך אבחנה וטיפול.

ורד שלום תוכלי לעיין בנוסף בכתובת הבאה המסבירה בקצרה על מקצועות הטיפול השונים http://www.therapy-guide.com/jobs.htm מדוע את שואלת? סתם לידיעה כללית או מתלבטת להיכן לפנות? בברכה ד"ר אורן קפלן

רוית בתור מטפלת קלינית שעובדת עם ילדים,תוכלי לתת לי דוגמאות של "הזדהות עם התוקפן" שניתקלת בהם במהלך עבודתך ? תודה אופיר

אופיר שלום. תודה על השאלה. אני מבטיחה לחזור אליך עם תשובה מפורטת. תשובה כפי שברצוני לתת- לוקחת קצת זמן, ולכן אל תאבד את הסבלנות (והסקרנות). תודה. רוית.

מה היא עושה למי היא מיועדת תופעות לואי האם ניתן לקחת אותה ללא מרשם וכו....

> מה היא עושה פרוזאק משפיעה על מאזן הסרוטונין במוח (סרוטונין חומר כימי המשתתף בעיבוד אינפורמציה במוח) התכשיר מיועד לאנשים הסובלים מדיכאון קליני וחרדה קלינית >תופעות לואי תופעות לוואי הם בעיקר 3 "בחילה" "ירידה בחשק מיני" "עייפות תשישות" - איך מתמודדים עם תופעות לוואי ? - עם נוטלים את הטיפול על בטן מלאה - אין בחילות - לקיחה ליפני השינה חשובה במקרה של טשטוש ועייפות מהתרופה > האם ניתן לקחת אותה ללא מרשם וכו... בשום פנים ואופן לא !

לאחרונה התנהל בפורום דיון בנושא אקסטזי התפרסמה היום כתבה בוואלה בנושא, מעניין לקרוא http://news.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=printer&id=34202

אקסטזי גורם להפרש-יתר של חומרים בשם נויורוטראנסמיטורים (חומרים קריטיים להעברת אינפורמציה במוח. היום ידוע כי היכולת לחוות את המציעות באופן קוהרנטי ויעיל תלויה בחיבוריות הבין-תאים שהחומרים הנויורטרנסמיטורים ממשים. פגיעה בחיבוריות זאת על ידי נטילת אקסטזי גורמת לפגיעה בבוחן-מציעות עם הלוצינציות מחשבות-שווא ובלבול קטליני וסיכוי גבוה להתפתחות פסיכוזה - דהיינו, כל מה שציינתי מעלה (הלוצינציות וכו...) מה שמדאיג במצב זה הוא שהמוח הוא פלאסטי - דהיינו החיבוריות היא דינאמית והתאים משתנים כל הזמן - חיבוריות פגועה עלולה "להיקבע" ואז יכולה להתפתח סכיזופרניה

יש לי ילד בן עשר(השלישי במשפחה) מבין ארבעה. למי עלי לפנות ליעוץ לגבי בעיות התנהגות של בבית ובעיקר עם אחיו הגדולים ממנו.

יעל שלום! באיזה אזור אתם גרים? כתבי- ואנסה להמליץ לך. בברכה. רוית.

יעל שלום. כתבי באיזה אזור אתם מתגוררים ואנסה להמליץ לך על מישהו בקרבתכם. בברכה. רוית.

גולשים יקרים, אני יוצאת לחופשה לזמן מה (ייתכן ותתארך עד לכחודש). עד שאחזור, מי שמעוניין להתייעץ, לשתף או לשאול דבר מה, מוזמן להתקשר לטלפון הנייד שלי (הפרטים נמצאים בכרטיס האישי שלי). היו שלום, והעיקר, המון בריאות! בברכה, טלי פרידמן

חופשה נעימה (?)! והרבה הרבה הרבה בריאות. ובהצלחה.

תודה! והנה מסתבר שגם בבתי מלון ישנם מחשבים ואינטרנט.... :) בין הג'קוזי ושפת הבריכה אשתדל גם לבקר אתכם. בברכה, טלי פרידמן

בילוי נעים

אני מאד מפחדת מטיסות לאחרונה נכנסתי לעסק המשפחתי של נסיעות בנוסף על כך שאצלנו במשפחה נוסעים הרבה. כשחנוכה מתקרב גובר עלי הלחץ לצאת עם כולם לחופשה המשפחתית. אני מסרבת, ההורים שלי רותחים מכעס ומקניטים אותי בכל הזדמנות זה לא שאני לא רוצה אני מפחדת עזרו לי!

צרי איתי קשר (בלחיצה על שמי בדף הפורום תגיעי לכרטיס האישי שם תמצאי את הטלפון הנייד שלי) חבל על הסבל והמגבלה נתן לפתור את הבעיה בקלות וביעילות -

רחל שלום רב, אני ממליצה לך לפנות לטיפול התנהגותי. בדרך כלל מדובר בטיפול קצר מועד שנמצא יעיל ברוב המקרים. בנוסף, בבתי"ח הגדולים (בלינסון וכו') יש מרכזים המיועדים לאנשים שאמורים לטוס וסובלים מבעיות שונות, פיזיות ו/או נפשיות. ניתן לבדוק שם את היכולת לעמוד בטיסה, ולטפל בכל הדרוש טיפול. המלצותיי אלו הן בעיקר לאור המיידיות אותה את מדגישה, אם כי עד חנוכה (פחות משבוע ימים) זה מיידי מדיי. בנוסף, ייתכן ויש אפשרות להשתמש בכדורי הרגעה רק כדי לעבור את החרדה בטיסה, אך בנושא זה בקשי את ייעוצו של ד"ר פלד. בברכה, טלי פרידמן

מצטרף להמלצות עמיתי. ברוב המצבים של פחד מטיסות ניתן לטפל בצורה יעילה בכלים פסיכולוגים קוגניטיביים והתנהגותיים. פעמים רבות רצוי לשלב טיפול תרופתי ובשילוב השניים התוצאות מיטביות. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

אולי למישהו יש המלצה לפסיכולוג טוב באזור רחובות ?

מימי שלום רב, אני מכירה עובדת סוציאלית קלינית פרטית. היא טובה. אם זה מתאים לך, את יכולה ליצור איתי קשר ואתן לך את מספר הטלפון שלה. בברכה, טלי פרידמן

יש לי המלצה לפסיכיאטר מדהים ברחובות

מקווה שעדיין מישהו יראה את זה בבקשה תביאי לי את הטלפון!!!

שלום לכם... לפני כשלוש שנים התחלתי במסע דיאטה שהתדרדרה לאנוררקסיה..למרות שזה נמשך רק כשלושה חודשים איבדתי את המחזור למשך שלושת רבעי שנה.. לאחר שלושת חודשים האנורקסיה גילתי את "נפלאות" פעולת ההקאה ובכך הפכתי לבולימית(זה כבר שנתיים וחצי שאני כך) לאחר שנה שבה הייתי במצב הזה , הופנתי ע"י רופאת המשפחה , לתל השומר למרכז להפרעות אכילה, שם החליטו שאני צריכה להתאשפז אך אני חשבתי שמצבי משתפר ולכן חבל להתאשפז דבר שגרור סטיגמות חברתיות... למרות שויתרתי על האשפוז החלטתי שבכל זאת אני צריכה טיפול אז הלכתי לטיפול פסיכולוגי דרך קופת החולים.. עם המון חששות ושוב פחד מסטיגמות הלכתי לטיפול ונתקבלתי ע"י מטפל כבן ארבעים עולה חדש (כשמונה שנים בארץ) שלמרות שהוא פסיכאטר הוא מקבל גם מטופלים לטיפול בפסיכוטרפיה.. ואיך אומרים נוצרה בנינו הכימיה כבר מהמבט הראשון (ללא שום קשר לטיפול,(שניניו נראים מצויין ומשדרים על אותו ה"גל")) הטיפול נמשך כ12 פגישות ואף נשא אופן מיני , וסטה מן הבעיה.. שנינו הבענו עניין יתר אחד בשני והוא אף סיפר לי על קשרים שהיו לו בעבר.. אך למרות ששנינו היינו מאוהבים הוא אמר שהוא לא יכול לקחת את הסיכון ואני נפגעתי ,וחששתי מהבאות החלטתי להפסיק את הטיפול ואת הקשר בנינו לחלוטין דבר שגרם להחרפת בעיית ההקאות שלי והשלתי ממשקלי כ12 קילו ע"י הקאות.. לאחר כחצי שנה פסעתי לי ב11 בלילה ברחוב לאחר חוג ריקודים וראיתי אותו חוזר מריצה. (יש לציין שבחודשים הראשונים לניתוק המוחלט שבא מיצידי סבלתי מדיכאונות קשיים, התאהבתי בו קשות דבר שלא קורה לי הרבה..) החלטתי שזה דיבלי להמשיך להתעלם ממנו ,והתחלנו לדבר בקיצור התחלנו להיפגש..ממש כמו זוג אוהבים (המפגשים נשאו גם אופן מיני פעילים) אך לאחר חודשיים החלטתי שזה לא יכול להמשך א. בגלל שיש הפרש של 20 שנה בנינו ב. אני מסורתית והוא לא יהודי דבר שבחיים לא יתקבל אצל הורי.. והגעתי למסקנה שאני רק ימשיך להתאהב בו , והרי אין לזה שום עתיד בקיצור גם הפרידה הזאת הביאה להחרפה במצבי...אני תופסת את עצמי לא להתקשר אליו ולחדש את הקשר אני לא יודעת מה לעשות גם בקשר לבולימיה וגם בקשר אליו, אני ממש מרגישה שהוא החלק השני שלי.. בבקשה תתנו לי עצה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

עידית שלום רב, אני רוצה לחלק את תשובתי אליך לשתיים: הראשונה, לגבי הקשר שלך עם המטפל. כפי שאת יודעת לתאר ולנתח בצורה בהירה, ברור לך שכל גבולות האתיקה המקצועית הופרו ביניכם, והמטפל עשה את שלא ייעשה. אמנם גם מטפלים הם בני אדם ובכל זאת יש פה טעם נפגם (מאד). את מספרת על קשר טיפולי שהפך להתאהבות והמשיך להיות קשר רומנטי ללא החלק הטיפולי. פעולה זו למעשה גרמה לך לעזוב את הטיפול כיון שהמטפל שלך הפך לחבר. וכך את נותרת היום ללא מטפל וללא מאהב. את מספרת על הבדלים רבים ביניכם: הדת, הגיל וכו'. מעצם הצורה שאת מספרת, נדמה לי שאת מנסה לומר לעצמך שהקשר הזה לא כל כך מתאים לך. עליך לנסות לברר עם עצמך מה באמת את רוצה, מה מהות הקשר הזה בעיניך והאם יש לו סיכוי. אחרי שתעני לעצמך על שאלות אלו, אני חושבת שהיה כדאי לשבת ולדבר עם הבחור, ולהחליט מה עושים בהמשך. ההתנדנדות הזו שלך בין אם להמשיך את הקשר או לא, בין אם להתקשר אליו או לא, גוזלת ממך כוחות רבים, וזה מביא אותי לחלק השני של התשובה: לגבי הבולימיה: נראה כי כרגע הבולימיה די משתלטת עליך, ואת מצליחה בעזרתה לרדת קילוגרמים רבים. ברור שבמצב זה את זקוקה לטיפול. הייתי ממליצה לך לפנות לטיפול בהקדם וללא עיכובים. המצתב הריגשי בו את נתונה משפיע גם כן על המחלה, וככל שתידחי את הטיפול בה, זה עשוי להפוך להתנהגות כרונית יותר ויותר. אם את זקוקה לייעוץ למטפלים, אני אשמח לנסות לעזור. בברכה, טלי פרידמן

מסכים עם טלי שכל גבולות האתיקה הופרו - לדעתי זה חמור מאד - האחריות פה היא על המטפל - מדובר במעשה שלא יעשה - חמור ביותר ממליץ על מטפל מנוסה ומקצועי (לדוגמה טלי - ד"ר קפלן)

מסכים עם טלי שכל גבולות האתיקה הופרו - לדעתי זה חמור מאד - האחריות פה היא על המטפל - מדובר במעשה שלא יעשה - חמור ביותר ממליץ על מטפל מנוסה ומקצועי (לדוגמ טלי - ד"ר קפלן)

שוב שלום.. ראשית ארצה להודות לכם על התשובה המהירה..ושנית רצית לשאול האם נחשב שגבולות האתיקה הופרו גם אם הקשר ה"רציני" החל לאחר חצי שנה שכבר לא הייתי מטופלת שלו.. ושלישית לאחר שעזבתי את הטיפול אצלו המשכתי אצל מטפלת מקסימה ומבינה מאוד אבל לא חל שיפור במצבי.. אשמח אם תוכלו לתת לי את הכתובת של "שחף" או גורמים מטפלים אחרים... ושוב תודה "עידית"

עידית יקרה, לצערי, מה שאת מתארת כאן, למרות חומרתו, קורה לעתים. הקושי אינו טמון רק בהפרת האתיקה המקצועית על-ידי המטפל, אלא גם באופן בו הוא ניצל את מצבך המיוחד ותלותך בו. זו לא רק סטייה מן האתיקה, אלא גם עבירה על החוק (אם הוא מטפל מוסמך). כדי למנוע סיבוך נוסף כדאי שתנתקי אתו כל קשר ותפני מיד, כפי שטלי מציעה, לקבלת טיפול מקצועי הולם. אני מקווה שהאירוע לא יפגע באמון שלך במטפלים, למרות שלא קל להתגבר על כך, ושתאזרי כוחות להמשיך ולטפל בעצמך. בהצלחה, דרור גרין

רציתי להודות על תשובתך אך עלי לציין שהנני תלוי בו באופן של מטפל אלא באופן רגשי של בן אדם, כמו כל קשר ריגשי אחר ללא קשר להיותו המטפל שלי.. ושוב תודה "עידית"

אם היה מגע מיני במסגרת טיפול פסיכותרפי (והמטפל הוא כאמור רופא פסיכיאטר) ואפילו המגע המיני היה בהסכמה הרי שמדובר באונס- יש לכך כבר תקדימים- במקרים דומים נשלחו מטפלים למאסר בפועל למס' שנים בנוסף לשלילת רישיון.

היי דרור... אני מקווה שאתה תענה לי למרות שאני כותבת קצת מאוחר מאז שכתבת לי תשובה...(בגלל החופש) אבל המצב הוא ככה.. מאז שכתבתי לכם את המכתב המצב התפתח ונהיה קצת מסוכן, שהייתי מטופלת בזמן שחיכיתי לתורי פתחתי מעין קשר עם מטופלת נוספת בת 23 גרושה ,בעלת ילדה אך הילדה לא תחת חסותה, סבלה בעבר מאנורקסיה ועכשיו היא סובלת מחרדות ובעלת עבר אישפוזי... בקיצור פעם אחת היא דיברה איתי שהיא רוצה לעבור להיות המטופלת שלו ,ואז בזמנו הייתי ממורמרת שהוא לא רצה להמשיך בקשר(לפני שחודש הקשר) ואמרתי לה שלא כדאי לה, ואז פתאום הוא יצא והיא אמרה לו שהיא רוצה לעבור אליו בגלל שהיא שמעה שהוא חמוד(דבר שגרם לי להיות נבוכה בגלל שלא רצית שהוא יחשוב שאני אמרתי את זה) ופה מסתיים הקטע הזה.. מאז כמו שסיפרתי חודש הקשר ביני ובינו ונהינו "חברים" ולאחר שהבנתי שזה לא יתן כלום נפרדתי ממנו עם כל הצער (והרבה..) הכרוך בכך... יום אחד ראיתי את אותה בחורה בסופר פארם ודיברנו,ומפה לשם אמרתי לה שהיה לי קשר עם אותו פסיכאטר , ואז היא שאלה אותי אם זה היה קשר אינטימי ואני ברוב טיפשותי הודתי בזה..(לאחר שהיא נשבע בילדה שלה שהיא לא תספר..) מאז הקשר קצת חודש עם אותו פסיכאטר ויום אחד הוא אומר לי שהוא כועס עלי וממש לא הבנתי למה, ואז הוא אמר לי שיום אחד הוא היה תורן במיון ואותו בחורה באה לשם והיא השתוללה שהיא רוצה להיכנס ללא תור , למרות שהיו הרבה אנשים ופתאום היא ראתה אותו (הוא סיפר שהיא היתה שתויה) והיא צעקה שאם הוא לא יקבל אותה היא תספר לכולם שיש לו קשר עם מטופלת שלו "הבולימית" , הוא אמר לי שהוא ממש נלחץ בפנים אבל לא הראה כלום. ואז הוא שאל אותי אם סיפרתי משהו ואני הכחשתי ואמרתי לו שלא סיפרתי כלום שהרי זה יסכן גם אותי בגלל שאני דתיה..(מה שבאמת נכון,ואני בעצמי נלחצתי מהסיפור הזה ) בקיצור החלטנו לומר שאנחנו רק ידידים(הוא קרא לזה תיאום גירסאות שזה ממש הצחיק אותי , כאילו שאנחנו פושעים או משהו בסיגנון) בקיצור שוב אני מבקשת את עצתכם בתודה מראש "עידית"

שלום רב, אני בת 50. נשואה ואם ל- 3 ילדים. עקב תחושות של מתח וחרדות התחלתי לקחת סרוקסט במינון של 1 כדור ליום 20 מ"ג. במשך 20 ימים לקחתי רק 1/2 כדור ליום על מנת להקל על תופעות הלוואי. ובכל זאת אתמול התחלתי להרגיש בחילה, קיבלתי שלשול, הרגשתי כאילו המתח גובר וקצת נבהלתי. לא הצלחתי לישון בלילה והיום לא הלכתי לעבודה מפחד שמא ארגיש שם לא טוב. האם זה טבעי? האם אלה אכן תופעות הלוואי? האם יש תופעות לוואי נוספות שיכולות להיות? מה עלי לעשות כשאני מרגישה לא טוב בגלל התרופה. ותוך כמה זמן הגוף אמור להתאזן ולא לחוש בתופעות אלה. כשהרגשתי היום בבוקר ממש לא טוב בנוסף לכל הנ"ל גם רעד בידיים ופרפרים בבטן לקחתי כדור קסנקס 0.5. מ"ג. בעיקרון אני מתפקדת, עובדת ומשתדלת לחכות שארגיש יותר טוב אבל זה קצת מלחיץ. אודה לתשובתכם ואם אפשר בהקדם. בברכה, מאיה

למה אף אחד לא עונה? אודה לתשובתכם לשאלותי. אני מרגישה רע

מאיה שלום התופעות של חרדה בתחילת הטיפול וגם נדודי שינה מוכרות לי ועוד תופעות לוואי נוספות. אני מציעה לך להעזר בקסנקס או לוריוון כדי להתגבר על התחלת הטיפול. כמו כן כדאי לך בפורום הזה לעשות "חיפוש" לכתוב את המילה "סרוקסט" ולקרוא את כל מה שנכתב בנושא, זה יעזור לך מאוד. כדאי להמשיך. אח"כ תרגישי הרבה יותר טוב. שגית

שגית תודה לך על התשובה

אני ובעלי נשואים 4 שנים. בעלי בן 30, צעיר ומעולם לא היתה לו בעייה מינית. הוא אינו מקיים איתי יחסי אישות במשך חודשים. אני מקפידה על הופעתי ואיני מזניחה עצמי חיצונית. כל נסיונותי לעורר מינית עלו בתוהו. הוא טוען שאין לו מאהבת ושזה "יעבור לו" אין לו כרגע לחצים בעבודה, או בבית ממני. בדיקות הדם שלו תקינות והוא מגיע לזיקפה, אבל פשוט לא מעוניין בי מינית. הוא מרעיף עלי המון חום אהבה נשיקות וחיבוקים, אבל לא מגע מיני. עזרו לי! האם זה נורמלי? אני מתוסכלת ומרירה. הוא אינו מוכן אפילו לדבר על הנושא.

לזקוקה לעזרה שלום רב, לפי מכתבך נראה כי את במצב מורכב, וחשה שאין לך עם מי לדבר או להתייעץ. מצד אחד בעלך אומר שאין לו מאהבת, הבדיקות שלו תקינות, אין לו לחצים מוגזמים אבל למרות זאת אתם לא מקיימים יחסי אישות, ומצד שני, הוא מרעיף עלייך חום ואהבה ונראה שהוא לא סולד ממך. האם ישבת איתו וניסיתם לדבר על זה? האם שיתפת אותו בהרגשתך? בבילבול שקיים בשל התנהגותו? אני חושבת שמה שצריך זה לעשות שיחה רצינית בין שניכם ולהבין כל אחד מה קורה עם הצד השני. ייתכן ויעזור גם טיפול זוגי. זה עשוי לסייע לכם לדבר על הדברים ביתר פתיחות. מה דעתך? בברכה, טלי פרידמן

מישהו מכיר פסיכולוג טוב באזור הדרום ?

מיקי שלום רב, אני אשמח לנסות לסייע לך למצוא מטפל באזור הדרום. רצוי שתתקשרי אליי, הפרטים נמצאים בכרטיס האישי בהקלקה על שמי. כך אוכל לברר בדיוק מה את מחפשת, איפה וכו'. בברכה, טלי פרידמן

ביתי עומדת להינשא לבחור אשר אחיו סובל מבעיות נפשיות (פיצול אישיות ומחלת הגדלות) לאחרונה אושפז בבית חולים לאחר שקם בוקר אחד וחשב עצמו לאדם המציל את האנושות כולה. האם תופעות כאלה הינן גנטית , והאם הן יכולות לעבור בגנים גם לילדיהם של ביתי וחתנה לעתיד. ואם כן אילו בדיקות עליהם לעשות. חוששת מאוד ומקוה לקבל תשובה

מחקרים מראים שהסיכוי לחלות במחלה הם 1% באוכלוסייה רגילה - כאשר יש במשפחה את המחלה הסיכוי גדל ל 12% אין בדיקות לגילוי מוקדם

שלום! יש לי ילד בן שש שעדין עוש את צרכיו בחיתול למען האמת אחרי נסיונות רבים של הידברות איתו בדרכים עדינות וגם בכוח לנסות לעשות זאת בדרך הרגילה באסלה לא צלחו. הוא ילד בין שתי בנות רגילות ובוגרת אחת בת10 ואחת בת4.5 הוא מתאפק לפעמים שבוע ימים עד שאני שם לו את החיתול בכוח. אני רוצה לדעת האים זזו תופע ידוע והאים זה יעבור במשך הזמן או שזה פוגיע בהתפתחות של הילד ומה עושים לטובת הענין הזה שזה מדיר שינה מעני. בתודה גד

גד שלום התופעה מוכרת ודורשת טיפול. צריך לבדוק מה מקור הבעיה ולעזור לילד להיגמל. לבעיה יכול להיות מקור פיזיולוגי ו/או פסיכולוגי וחשוב לעשות אבחנה נכונה. אין לחכות לפתרון טבעי של הבעיה כי עם הכניסה לבית הספר יכולות להיות בעיות משניות לתופעה, בעיקר בנושא החברתי. מאבק כוחני לא יעזור במקרה הזה, אולי אפילו יחמיר אותו. רצוי לפנות לפסיכיאטר ילדים בשלב ראשון ולהתייעץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

גד שלום. אני מסכימה עם כל מילה שד"ר קפלן כתב. חשוב ואף דחוף לטפל בבעיה. ניתן לבקש הפנייה מרופא הילדים שלכם באמצעות קופת החולים. אם תרצה הדרכה נוספת אתה מוזמן לפנות אלינו בדרך זו, אך תפנו בהקדם לקבל עזרה מקצועית ולעשות את הברור. בברכה. רוית.

יש לי ילד בן 7 הלומד בבית ספר רגיל בכתה קטנה בתחילת השנה הבן היה בבית הספר לבד והכל היתנהל 10 אחריי שועיים בעך היתחילו בעיות של אלימות אצל הבן ואז המנהלת ביקשה מימני בתור אמא שההיה בכיתה איתו יום יומים ואחר כך ניראה איך המצב היתפתח אבל כמובן כפי שציפיתי העניין נימשך כבר שלוש וחצי חודשים ניסנו בדרך לתת לו חונכת אבל זה לא הצליך כפי שציפיתי וכרגע המצב גרוע קשה אני מחכה לועדת השמה בתאריך 26 לחודש אני רוצה להעביר אותו לבית ספר אחר בית ספר לחינוך מיוחד כפי שאמרו והיסבירו לי אני באמת לא יודעת אם זה טוב ואולי אני צריכה להילחם למען הבן שישאר בבית הספר הרגיל בכתה קטנה עם חונך אחר ואם הרבה עזרה אבקש לענות לי בהקדם מפני שאני כבר די נננייישששבבברררת בתודה ביגלה.

אין אף פסיכולוג שענה לי תודה ביגלה

ביגלה שלום את מתארת מצב מורכב ואני יכול להבין את המצוקה שבה את נמצאת. במצב כזה חשוב שיהיה איש מקצוע שתוכלי לסמוך עליו ושיוכל להמליץ לך מה לעשות. אני לא חושב שמסגרת האתר יהיה נכון לתת לך המלצות מה לעשות לגבי הילד, אלא להפנות אותך לגורם מקצועי מתאים. בית הספר בו לומד בנך קשור לשירות פסיכולוגי חינוכי השייך לעיריה. הייתי ממליץ לך להתקשר לתחנה ולקבוע פגישה עם הפסיכולוג החינוכי שאחראי על ביה"ס, או אף עם מנהל התחנה. הציגי את כל שרשרת האירועים ובקשי ייעוץ. במידה וכבר התנסת בקשר לא מוצלח עם השירות הפסיכולוגי או שאת מעדיפה כעת ייעוץ חיצוני ניתן לפנות באופן פרטי לפסיכולוג חינוכי מומחה שיביע את דעתו. חוות דעת זו תוכל גם להימסר לוועדת ההשמה, ולכן חשוב זה יהיה אדם בעל מומחיות חינוכית. כל ההחלטות צריכות להיות אך ורק על פי טובתו של הילד ואת זקוקה כניראה להכוונה מקצועית ורצינית שתעשה סדר בדברים. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר אורן קפלן ... תודה על התשובה החמה אני חושבת שהבעיה שלי מאד כבדה אני חושבת שהקשיים שלי הם הקשיים של כל אמא שמיתמודדת לבד למען בנה . הייתי בקשר פעמיים בשבוע אם פסיכולוגית אבל המפגשים עלו לא בדרך טובה ונכונה (הפסיכולוגית הרימה מהר מאד ידיים ברגע שניתקלה בבעיה קשה ). אבל תודה על המילה החמה .

אני בת 42 ,סובלת מחרדות : במיוחד מלהיות לבד ולהסתובב ברחובות . אם יש לך צד או דעה בנושא ואת/ ה מעוניין/ת לשוחח צור קשר : 051-799103 אודה לכם אם תענו לבקשתי .

מימי שלום בעיקרון תצטרכי לפנות לאבחון מקצועי כדי להגדיר טוב יותר את הבעיה ולמצוא את הטיפול המתאים ביותר. במידה ותרצי תגובה יותר ספציפית הוסיפי מעט יותר פרטים כי קשה מאוד להגיב יותר לעומק על סמך מה שכתבת. למשל, כמה זמן את סובלת מהחרדות? מתי את פוחדת להסתובב ברחוב - בכל שעה, בכל מקום ? האם יש לך משפחה וחברים, והאם המצב משפיע על קשריך החברתיים? האם את נעזרת בהם? האם היית בעבר בטיפול נפשי כלשהו? בברכה ד"ר אורן קפלן

אני סובלת מחרדת מבחנים כבר 3 שנים מה לעשות

למימי כבר הרבה זמן אני מחפס פה מישהו ליצור איתו קשר בנושא חרדות ופחדים. אני בן 46ומזה שנים סובל מפחד להיות לבד או לצאת מהבית. אשמח אם תיצרו איתי קשר כדי לברר על טיפולים שונים כשנדמה לי שאני עברתי כמעט הכל. בתודה אריה

יש לי בעיה ביצירת קשר עם בנים. אני למדתי בעבר (עד גיל 14) בבי"ס דתי כאשר את השנתיים האחרונות ביליתי בבי"ס לבנות בלבד. כאשר עברתי לבי"ס חילוני בגיל 14 חטפתי הלם ועד היום אני לא מצליחה לתקשר בחופשיות עם גברים (כיום אני בת 24) בייחוד לא עם גברים שמוצאים חן בעיני. הגברים הבודדים שהצליחו לעבור בעצמם את המחסום הזה לא הצליחו לשרוד אצלי יותר מידי כיוון שאני סובלת גם מביטחון עצמי נמוך ומהערכה עצמית נמוכה (שקשורים להופעה החיצונית שלי - למרות שאני מקפידה להיראות מטופחת אני לא יפה, גם לא בעיני) וכל המחמאות שבעולם לא עוזרות לי לצאת מזה. אני מרגישה כאילו הם משקרים לי ולא אומרים זאת מתוך כנות ואהבה. מה אפשר/כדאי לי לעשות כדי לצאת מהמצב המביך הזה ולהתחיל לקשור קשרים עם המין השני? ברצוני לציין כי מאז ומתמיד אני מוקפת בחברות, חלקן טובות יותר וחלקן פחות, אך איני לסבית. עזרו לי, בבקשה...

ליאת שלום בבעיה שאת מציגה יש שני היבטים. האחד חיצוני והשני פנימי. חיצוני: את מתחילה בכך שלמדת בבי"ס דתי ומכאן התחילו קשיים ביצירת קשרים עם בנים. (אגב, יתכן שתקופת ביה"ס השפיעה על כל ההתרחשויות הללו, אבל יש חילוניים רבים שמתמודדים עם בעיות ביצירת קשר, כמו גם דתיים רבים שלא נתקלים בבעיות כאלה. אני חושב שצריך לבדוק את רצף הדברים כפי שאת חווית אותם ולא בהכרח אופיו הדתי של ביה"ס הוא המרכיב היחידי שהשפיע על המצב). מאחר ועד היום לא יצרת קשרים עם גברים יש כאן משהו מעגלי. אם היית יוצרת קשר טוב היית מקבלת יותר ביטחון ביכולתך ליצור קשרים טובים, וחוזר חלילה, והבעיה היתה אולי נפתרת. אז איך שוברים את המעגל הזה? יתכן שתזדקקי לצורך זה בפתרון של ההיבט השני, הפנימי, שמייד אפרט אותו, אבל יתכן שניתן פשוט ליצור יותר הזדמנויות לפגוש בנים וחברה: חוגים, סדנאות ליחסי אנוש, טיולים, ויש גם לא מעט מאגרי מידע להכרויות, חלקם איכותיים בהחלט. כלומר, בהיבט החיצוני יתכן ופשוט צריך יותר הזדמנויות, ואז באחת מהן זה פשוט יצליח. פנימי: יתכן שזו לא בעיה של יצירת הזדמנות, וההזדמנות לא תיווצר לבדה עד שלא תפתרי משהו בתוכך. את מספרת על ביטחון עצמי נמוך, על כך שאינך מרוצה ממראך החיצוני ועוד. הייתי ממליץ לך לפנות לפסיכותרפיה, לפחות לצורך בירור של השאלות הללו. יתכן שאם נושאים אלו יעברו עיבוד מעמיק יותר, תוכלי ביתר קלות ליצור קשרים. מה דעתך? בברכה ד"ר אורן קפלן

ראשית, אני מודה לך על התשובה המהירה והעיניינית. שנית, אני מאוד פעילה חברתית ומעגל החברים שלי מכיל גם גברים וגם נשים כך שעם ההיבט החיצוני אני מתמודדת יפה (מה שעוד יותר מחזק את ההרגשה הרעה לגבי איך שאני נראית כיוון שעם כל הפעילות שאני נמצאת בה עדיין אני לא מצליחה למצוא חן בעיני גברים (ממעגל חברי ומחוצה לו). עוד אציין כי היו לי מספר קשרים עם גברים בעבר הלא רחוק אך כל קשר שכזה נגמר תוך 4 חודשים לכל המאוחר. במהלך הקשר לא יכולתי להאמין למחמאות שניתנו לי על ידם ופה כבר בא לידי ביטוי מה שאתה מכנה ההיבט הפנימי. אולי באמת אנסה לפנות לעזרה בקרוב, תודה על ההקשבה והעצה, ליאת.

שלום, בני בן ארבע וחצי, אביו ואני נפרדנו כשהיה בן שנה. הקשר ביניהם בשנה האחרונה פחות או יותר יציב. אביו מתגרש בשנית בימים אלו, יש לו בת נוספת מנישואים אלו. בני נקשר לאשתו של אביו ואחותו ובשנה האחרונה הצליח לארגן לעצמו את הסדר החדש בחייו. ועכשו הכל עומד להשתבש שוב. הוא עדיין לא יודע על הצפוי. הביקורים גם נעשו בלתי סדירים ולא ניתן לתקשר עם האב בימים אלו כדי לשנות זאת. איך אוכל לעזור לבני להתמודד עם כל כך הרבה פרידות?

לאמא שלום. מצב של גירושין הינו מצב מעורר חרדה אצל כולם- הן אצל ההורים המתגרשים והן אצל הילדים. זהו מצב של חוסר וודאות מוחלט הנוגע כמעט בכל התחומים. הילדים אינם יודעים אם זה שהוריהם הפסיקו לאהוב זה את זה אומר גם את אותו הדבר גם לגבי אהבתם אליהם? האם מתגרשים גם מהם? האם ההורה שעוזב את הבית- עוזב גם אותם? ועוד ועוד חששות ופחדים. כל משפחה וכל ילד מתמודדים עם זה אחרת. חשוב במצב הזה (כמו בכל מצב אחר) לדבר עם הילדים. להסביר להם עד כמה שניתן, מה המצב, מה עומד להתרחש ולדבר גם על הדברים מהם חושש הילד. במקרה של הילד שלך- הוא עובר שוב משהו דומה למה שעבר בהיותו קטן יותר. גירושי אביו אולי משחזרים תחושות מן העבר. אולי זו הזדמנות לעבד עוד יותר את פרידתכם הראשונה, ולהראות לו כיצד כולכם התמודדתם אז עם אותם פחדים ודברים לא ברורים- ולמרות זאת הקשר נשמר. כך גם יישמר (אני מקווה) הקשר עם אחותו ועם אימה. חשוב גם לשוחח עם אביו של הילד ולשתף אותו בהשפעת גירושיו על בנכם. והכי חשוב זה לנסות ולשמור על הקיים- לא לפרוץ את כל המסגרות והגבולות כדי להרגיע את ילדכם- אלא להפך- לנסות ולהמשיך את הדברים השיגרתיים, המוכרים לו כל כך בכדי שיחוש בטחון. אני יודעת כמה וודאי קשה לך לראות את בנך נאלץ להתמודד שוב עם סיטואציה קשה ודומה לזו שהיתה בעבר. אני מחזקת את ידייך ומוכנה להיות פה עבורכם בכל שאלה או דילמה- כמיטב יכולתי. בברכה. רוית.

לרוית. תודה על תשובתך. מאוד מאוד קשה לי המחשבה שבני יאלץ להתמודד עם חוויה כזו שוב. אנחנו מדברים הרבה בינינו. כשאחותו נולדה הוא אמר לי שכשהיא תגדל קצת אז אבא יעבור לגור בבית אחר, וגם במשחקים שלו זה קורה הרבה. וכל זאת עוד לפני שהוא יודע שאכן זה יקרה. (לפחות אין קיפוח) אבא שלו מרוכז בעצמו בתקופה האחרונה ודי בלתי אפשרי לדבר איתו על העניין. הוא בדעה שלא צריך לספר כלום , לא לעשות מזה עניין כדבריו ושהדברים יסתדרו מאליהם. אני די לבד כאן למרות שאלו לא גירושיי. ברור לי שבני יבין מאוד מהר וחייבים לדבר איתו ,להסביר לו ולעזור לו להתמודד עם הרגשות שלו. אבל אני לא צד כאן רק רוצה את טובתו. וגם באיזשהו מקום מפחידה אותי המחשבה שבעצם כך הוא יבין שצריך להתנהג, הרי אנחנו מהווים דוגמא לילדינו, וזה בעצם המסר שעובר אליו. לאבא אין קשר לגידול הילד, אין אחריות ומחויבות.

האם כדורים אלו הם לכל החיים? האם אפשר להיגמל מהם?

> האם כדורים אלו הם לכל החיים? לפעמים - כאשר יש אירועים חוזרים > האם אפשר להיגמל מהם? אין ממה להיגמל התכשיר לא גורם להתמכרות - לא מדובר בסמים

אתר מענין על סכיזופרניה (באנגלית) http://www.nisad.org.au

תודה רבה!

תודה רבה על המידע. האם יש אתרים בעברית שמדברים על חולי סכיזופרניה והשיקום שלהם?

בשלב זה לא מכיר סטודנטית למה ?

שלום לאנשי המקצוע בפורום! האם ידוע לכם על איזו סטטיסטיקה מדוייקת או מוערכת בנוגע לאחוז חולי ה-OCD ביחס לכלל האוכלוסיה וכן סטטיסטיקה בנוגע לאחוז חולי OCD המתרחצים והמנקים, ביחס לכלל חולי ה-OCD? אני שואל הן לגבי המצב בארץ והן לגבי המצב בעולם. תודה רבה

בדוק באתר הזה, יש שם מידע מעניין בנושא http://www.hadassah.org.il/hebrew/PUB/obses/index.htm

טלי שלום רב. אבי הוא חולה נפש כבר 25 שנה, כיו הוא בן 59 גר לבדו בבת ים ומטופל באבארבנל אך לא מאושפז. אני גרה בצפון ואין לו אף אחד בקירבתו. אני מעוניינת למצוא לו מסגרת כמו בית אבות ,אך הוא לא מסכים להיות עם אנשים חולי נפש מפני שהוא צלול בדעתו וסובל מאנשים אלו. העובדת סוציאלית שלו בבת-ים לא עוזרת הרבה.בקשתי ממנה עזרה בנקיון ביתו ,היא אמרה לי שיש מקרים קשים יותר. בקיצור אין לי למי לפנות. אודה לך באם תוכלי לעזור לי.

goldi שלום רב, ממכתבך אני מבינה כי את מחפשת סידור מוסדי לאביך. מוזר בעיני שהעובדת הסוציאלית טענה כי "יש מקרים קשים יותר". זה לא כל כך אמור לשנות עבורך משהו. עליך לדרוש את המגיע לאביך. להערכתי עלייך לפנות לביטוח לאומי ולנסות לבדוק מה יש להם להציע כעזרה לאביך. מכיון שהוא צעיר ועדיין אינו בהגדרה הרישמית כ"קשיש" ייתכן ותיתקלי בבעיות. אולם ישנה ועדה בביטוח לאומי המאשרת קיצבאות לשירותים מיוחדים (כך זה נקרא). כדאי לברר בקשר אליה. בנוסף, כדאי לך לברר על הוסטלים או דיור מוגן לחולי נפש. בדיור המוגן (או דירות לויין) האנשים שנמצאים שם הם חולי נפש עצמאיים, שיודעים פחות או יותר להסתדר ולהתארגן בכוחות עצמם עם מעט עזרה. אביך עשוי להתאים למקום שכזה, ושם תיהיה אם בית ועובדת סוציאלית שיבקרו אותו מדיי מספר ימים ויידאגו לצרכיו. ישנם הוסטלים ובתים כאלו רבים ברחבי הארץ. את אפילו יכולה לנסות לבדוק לגבי מקומות כאלו הקרובים לביתך, וכך זה עשוי להקל עליך את הדאגה והביקורים. המידע לגבי מקומות אלו, וגם לגבי עזרה לאביך עשויה להימצא אצל העובדת הסוציאלית ב"אברבנל". אם תתקלי בבעיות או שאלות נוספות, אשמח לעמוד לרשותך. בברכה, טלי פרידמן.

הוא סובל מאנשים אלו כמו שכותבת הבת כמו כן הוא צלול ולא מאושפז האם את חושבת לכפות עליו, העצוב בתגובתך הוא שהנה קלאסית לחוסר הערך שנותנים לחלוי נפש ממכתבך עולה כי כלל לא חשובה העובדה כי הוא סובל בסביבה זו כל איננו מעונין בה והנך מתעלמת מכך שאיננו דורש אישפוז והנו צלול בדעתו את אפילו לא יודעת ממה הוא "סובל" ובאיזו דרגת חומרה ....... כנראה שהבת בהיותה דואגת לאביה כתפקיד הבת ובהיותה רחוקה ממנו מחפשת דרך לעזור לו אולי בעזרה בניקוי הבית אולי במשהו אחר לא כלכך ברור אם זה ע"מ להשקיט מצפונה או באמת לטבת האב [אין לי ספק שמחינתה היא רוצה את טובת האב אך אנו גם בפורום פסיכולוגיה אז תרשי לי לשער זרמים תת קרקעים] מה שחשוב הוא מה שטוב לאותו האדם, אם יש עזרה ש ה-ו-א זקוק לה וניתן לתיתו לו אז מצוין אבל השאלה אשר צריכה לעמוד מול עיניך היא מה טוב עבור האב לפי דעת האב עצמו [מדובר בו ובחיו בסופו של דבר..] ולאו דוקא מה שחושבת/רוצה ביתו

טלי שלום רב.

טלי שלום רב. תודה רבה לך שענית על מכתבי. עם העובדת הסוציאלית של בת-ים כניראה אין מה לדבר איתה ,יצרתי איתה קשר טלפוני כמה פעמים והיא לא עושה הרבה. בקשר להוסטלים, האם את יכולה להשיג לי כתובת באזור בת-ים כדי שאוכל לקחת את אבי לראות את המקום. לפי דעתי מגיעה לו עזרה ביתית של בישול ונקיון וכך הוא יסתדר לבד,אך אין לי למי לפנות. העובדת הסוציאלית שלו בבת-ים שמה דורה אשמח אם תוכלי ליצור איתה קשר ולברר פרטים נוספים. בררתי איתה באם אפשר לעזור לו ברכישת מקרר או גז שיהיה במצב טוב,היא אמרה לי שצריך לפנות לעמותות שונות ולבקש. האם ידוע לך למי אפשר לפנות. אודה לך באם תוכלי לעזור לי. בברכה מרגלית

שלום שמי תומר אני בן 23 כיום אני נימצא בקשר שנמשך כבר 8 חודשים ( ושמונה חודשים נפלאים) יש לציין שזהו לא הקשר הראשון שלי דבר נוסף הוא שאני עובד במשרה מלאה והיא כרגע לא עובדת במהלך 8 חודשים אלו אני וחברתי התאהבנו אחד בשני אנחנו גרים ביחד כבר 4 חודשים ואנחנו רוב הזמן ביחד דבר שגורם לי להיות מאוד מאושר אבל אבל במשך כל התקופה יש לי פחד מסוים ואני ממש מחפד שהיא תעזוב אותי למרות שהיא כל הזמן חוזר ואמרת לי שהיא מאוד אוהבת אותי והיא רוצה גם להתחתן אתי והאמת היא שאין דבר בעולם שיכול לעשות אותי יותר מאושר מאשר להתחתן איתה אבל אותה הרגשה פשוט לא מרפה לדגמא שהיא הולכת להסתובב עם ידידה שלה אני מרגיש איזה שהיא קנאה משהו שלי הוא ממש לא מובן . אני מבין שהיא לא יכולה כל היום לשבת בבית ולחכות לי אבל כשאני חוזר הביתה ורואה שהיא לא שם אני ממש מרגיש בדיכי לפעמים עד דמעות אנא עיזרו לי להבין מה קורה פה

תומר יקר, נראה שאתה מאוהב. ארווין יאלום, באחד מספריו, כתב שהוא אינו מוכן לטפל במאוהבים, משום שהם חסרי תקנה. ואכן, יש בהתאהבות סממנים של חוסר הגיון ושל אובססיה. התיאור שלך עשוי להיות טבעי לגמרי, אם כי אין באפשרותי לדעת את רמת חרדת הנטישה והקנאה שאתה מגלה. לפי תיאורך, הקשר ביניכם טוב ובטוח למדי, ואין לך סיבה לדאוג. אם כך, עליך לבדוק עם עצמך את מקורות הדאגה והקנאה. יתכן שלחוסר הסימטריה ביניכם, לעובדה שאתה עובד והיא נמצאת בבית, יש קשר לעניין, ואולי מדובר במניעים עמוקים יותר בתוכך פנימה. אם מדובר בתחושה בלבד, ואתה מסוגל להתגבר עליה מבלי לפגום בקשר, הרי שאין כאן סיבה לדאגה. ומצד שני, אם אתה מרגיש שהחרדה והקנאה מסכנות את הקשר ומאיימות על המשכו, כדאי שתתייעץ עם איש מקצוע. בברכה, דרור גרין

תומר שלום בהמשך לדבריו של דרור, האם אתה מסוגל לשוחח עם חברתך באופן פתוח על תחושותיך שהצגת כאן בפנייתך? חרדה וקנאה קשורים לעיתים למצבי אי וודאות וחוסר שליטה שאופיינים מן הסתם לקשרים (כי צריך להתחלק עם מישהו בשליטה). תקשורת כנה וישירה יכולה לעיתים להקל. יתכן ותוכלו להיעזר בייעוץ זוגי כדי להתחיל את השיחה הזו בצורה נכונה (אם אתה מרגיש שלא תוכלו לעשות זאת לבד). בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי בעיה שאני חייב לבדוק 10 פעמים כל דבר שאני עושה וזה מקשה על הפעליות היומית השוטפת שלי. לדוגמא אני חייב לבדוק כמה פעמים שנעלתי את הדלת של הרכב וגם לאחר שבדקתי ואני מיתרחק מהרכב אני מרגיש צורך חזק לחזור ולבדוק שוב אם נעלתי (למרות שכבר בדקתי 10 פעמים) וכך זה גם עם המקרר , התנור , הדלת של הביית , וכו... זה ממש מקשה עליי - מה יש לי , ממה זה נובע ואיך אפשר לטפל בזה

בן כמה אתה? ליפני כמה זמן התחילה התופעה הזאת? האם בזמן שהיא התחילה עברת משהוא משעותי בחיים ?.. (מישפחה,שינו מיקום מגורים...וכו') האם המעשים האלו (הבדיקות..וכו'),מלווים במחשבות ? אופיר

אני בן 26 התופעה מעיקה עליי כבר 5 שנים לא זכןר לי שעברתי משהו משמעותי בחיים כשזה התחיל אני לא הבנתי לאיזה מחשבות אתה מתכוון אבל שאני חוזר לבדוק האם ביצעתי משימה מסויימת זה מתחיל בכך שאני חושב האם נעלתי את הדלת או האם השבתי על התשובה במבחן נכון או האם סגרתי את הגז לדעתי אני אדם שחושב יותר מדיי - כל הזמן המוח שלי עובד ואפילו על סתם דברים מיותרים וחסרי חשיבות עד שזה עושה לי כאב ראש. לעיתים כשאני לומד למבחן מלוות אותי כלכך הרבה מחשבות שזה מוציא אותי מהריכוז ואני מפסיק ללמוד

טומי יקר, מה שאתה מתאר נראה כמו התנהגות כפייתית או חשיבה כפייתית, ואני משער שזו תופעה שמקשה מאוד על חייך. אין סיבה שתמשיך לסבול, וכדאי מאוד שתפנה לקבלת עזרה מקצועית מפסיכולוג קליני או פסיכיאטר. בברכה, דרור גרין

מדובר כנראה בתסמונת כפיתית תכשיר הבחירה היעיל למיקרים כאלה שייך לתרופות ה SSRI כגון הפרוזאק טיפול מתאים בתכשיר יגרום לבעיה לחלוף בתוך 2-5 שבועות טיפול פסיכולוגי התנהגותי גם יעיל אבל בתקופות זמן של שנים טיפול בשיחות בלבד לא יעיל בהצלחה - אינך חייב לסבול הטיפול התרופתי יעיל מאד ןלא מסוכן

אחי קיבל מהפסיכיאטר בבי"ח תל השומר את תרופת הזיפרקסה (הוא חלה בסכיזופרניה) אך קופ"ח כללית מסרבת בתוקף לאשר את התרופה (לאחר שהוא כבר רכש את התרופה דרך הקופה פעמיים) ועכשיו הוא נאלץ לשלם 1000 ש"ח בכל חודש לתרופה קופ"ח כללית מתרתרת אותו בפרוצדורות כבר חודש והוא דיבר כבר עם המנהלה רופא מחוזי רופא המשפחה שלו נציבות תלונות של הקופה ושן דבר לא עוזר. לאחי אין כסף לשלם שוב את התרןפה וכשיגמרו לו הכדורים מצבו יוכל להחמיר. מה לעשות ???

הקופה חייבת לממן את התכשיר - התכשיר כלול בסל הבריאות - - אולי להתארגן דרך אירגוני משפחות של סכיזופרנים- לבירור העינין אני מאד מודאג - אנחנו צועדים לעידן שלחלשים אין עזרה -

ראה תגובתה כמה הודעות מעלה זה אמנם נאמר בהומור כלשהו, אבל טלי מה ההבדל בין חולה זה אשר עושה הכל בעצמו לבין האב עליו המלצת מוסדות למיניהם? זו לא בדיוק שאלה [זו לחלוין לא התלהמות או התגרות!] אבל זו בהחלט תהיה ,נקודה למחשבה

סליחה? אשמח לדעת מאיפה שאבת את המחשבה הזו... טלי פרידמן

האם מישהו מכיר פסיכולוג טוב שמתמחה בחרדה?

שלום לך, אני מטופלת מזה כשלושה חודשים אצל דר' אילן דיאמנט - פסיכולוג קליני מומחה. אני ממליצה עליו בחום רב, שווה לך לנסות ולראות אולי הוא יתאים גם לך: 7746072 - 09

באיזה אזור בארץ? ד"ר קפלן נראה לי מתאים

צריכה מוגברת של סוכר (אפילו בצורה - גולמית) האם זו בעיה פסיכולוגית או פיסיולוגית ואיך אפשר להגמל ממנה

אני לא רופא,אבל אני יודע שצריכה מוגברת של סוכר יכולה להצביעה על בעיה במאזן הסוכר בדם עשית בדיקות של רמת גלוקוז בדם ? אופיר

מה יקרה לאדם בריא , אם יתנו לו תרופות לסכזופרניה. במשך 10 שנים? יהיה בסוף חולה? נרקומן? סכיזופרן? האם אפשר להפוך אדם בריא לסכיזופרן?

אחת כתב/ה: > > מה יקרה לאדם בריא , אם יתנו לו תרופות לסכזופרניה. במשך 10 שנים? > יהיה בסוף חולה? נרקומן? סכיזופרן? מחקרים הראו שהתכשיר לא משפיע על בריאים - הם יסבלו רק מתופעות לוואי קלות זמנית > האם אפשר להפוך אדם בריא לסכיזופרן? עד כה ידוע כי שימוש במאריחואנה וגראס גורם לאדם בריא להתפרצות המחלה

הילד שלי עוד לא בן שלוש וכבר מצייר מאוד ברור: דמות של ילד, , אוטו, וכן צורות גרפיות שונות-עיגול, משולש, שמש-האם זה מוקדם? על מה זה מעיד? הוא גם בונה מבנים די מורכבים בלגו ומרכיב פזלים מגיל שנתיים. מצד שני- מבחינה תקשורתית הוא לא מפותח, לא יוצר קשר עם בני גילו ויש לו טעויות בדיבור (לא מדבר בגוף ראשון, חוזר על שאלות במקום לענות עליהן, ועוד) האם יש סיבה לדאגה?

אין סיבה לדאגה

ליאת שלום. יתכן ובאמת אין סיבה לדאוג, אבל את כן מודאגת, אז אולי תנסי לספר לנו קצת יותר עליו- איך הוא בגן? כיצד הקשר שלו עימך, מה הגננת אומרת, וכד'. אז אוכל לנסות להיות יותר ספציפית בהתייחסות. תודה. רוית.

נראה לי כמו ילד אינטלגנטי, שעוד לא מצא ילד ברמה שלו , גם איינשטיין נחשב למפגר כשהיה ילד, ותראי מה יצא ממנו, וולט דיסני, במקום להקשיב בשיעורים , ולהתיחס לנלמד, הוא מציר, ותראי מה הוא שהאיר לנו, אז אל תהיי מודאגת. ברגע שהוא ימצא חבר כלבבו, הוא יתקשר אליו. עצה שלי כאמא, ללכת לאחד הילדים בגן, את תשוחחי עם אמא שלו, והילדים ישחקו, תנסי! אם הוא יתנגד לשחק עם הילד, תחזרי על זה זמן מה אחר כך.

הילד אוהב מגע, אין רגישות סנסורית כלשהי למיטב ידיעתי. המפריע לי- חוסר תקשורת עם בני גילו והפרעה מסויימת בדיבור הקשורה לכך, כפי שתיארתי קודם.

הייתי רוצה שתעזרו לי למצוא את הדרך כיצד לשכנע נער שעליו ללכת לטיפול פסיכיאטרי ושזה רק יכול להועיל לו ? זקוקה לעזרה דחופה בכך...

Y שלום אנא הוסיפי מספר פרטים כדי שנוכל להבין יותר את הרקע. בן כמה הילד, מה הבעיה, ומה עשיתם עד עכשיו. בעיקרון אפשר להזמין ביקור בית של פסיכיאטר אך רצוי שגם זה יהיה בהסכמה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! ראשית תודה על התייחסותך המהירה. מדובר בילד בן 14 חכם מאוד ומצטיין בלימודיו כאשר המצב שאליו נקלע החל לפני מס' חודשים בלבד. רקע : התחיל בהתפרצויות שלו ושינה מרובה ואם היית מעיר לו אז הוא היה מתפרץ בחזרה וזה המשיך כשחלה בדלקת גרון ( רופא משפ' אמר לו שייש לו חיידק בגרון וזה כנראה הפחיד אותו )ועקב כך אכל פחות ויותר הרבה בשתייה או אוכל יחד עם שתייה כל הזמן כי פחד להחנק. אם היית תופס אותו בקצת כוח בידיים הוא פשוט היה נבהל מזה שאולי לחצת יותר מדיי ושלא הגיע לו דם למוח... בקיצר הוא היה במעין חרדות כאלו. יום מסויים שההתפרצויות שלו יצאו מכלל שליטה עשיתי מעשה וקראתי לפסיכולוג לבית שיראה אותו כאשר הוא ראה את הרופא הוא החל להתעצבן יותר והרופא לחץ אותנו להזמין אמבולנס שיקח אותו בדיעבד עכשיו אני יודעת שזה היה צעד קיצוני מדיי ושזה היווה לו טראומה נוראית שעד עתה הוא זוכר. מפה לשם הצלחנו להביא אותו בסופו של דבר למחלקה פתוחה באחד מבי"ח המיועדת לטיפולים קלים וקצרי מועד. מסתבר שאחי באותו זמן היה קרוב לתחילת מצב פסיכומטי לדברי הרופאים במקום. לדעתם הוא עבר משבר מסויים של גיל ההתבגרות אשר נבע ממערכת משפחתית לא תקינה. הוריי גרושים ונפרדו בעצם מתי שהוא היה תינוק. לפי דעת הרופאים הוריי לא נתנו לו להחליט דברים לבד ואת כל המריבות וחילוקי הדעות הקשים שלהם הוא שמע וידע וזה דבר שמשפיע לא טוב על ילד קטן. לאחר שנבדק הם אמרו לנו שהוא מאוד חריף שכלית ועם המון ידע אך התת הכרה שלו חלשה בכל הנוגע לחברה. ואכן מבחינה חברתי אומנם יש לו חברים בכיתה אך אין הוא יוצא איתם לבלות או נפגש עימם הרבה. שמתי לב גם כשהוא מדבר עם חבר בטלפון הוא נשמע חסר בטחון כזה. בנוסף עקב החרדות האלו שייש לו ניתן לו שם פבוקסיל במינון נמוך. היציאה הראשונה שלו הביתה לסופ"ש ( מהמחלקה ) הייתה לא טובה והוריי נאלצו בתרמית כלשהי להחזירו לשם ( שכחתי לציין שכל המשפחה עוברת מפגשים משפחתיים שם כפעם בשבוע ). יום לאחר מכן כשנפגשנו עם הרופאים הם אמרו לנו שהם מחליטים על ניתוק מוחלט עד להודעה חדשה מהם וזאת היות והוא לא התנהג טוב בבית כשיצא ובכך תמרן אותם. יצא שלא ראינו אותו ואף לא יכולנו לשוחח עמו. מסתבר גם שהוסיפו לו גם רספרידל 0.5 מ"ג ואת זה הם לא אמרו לנו היינו צריכים לשמוע את זה מאחי. בפגישה המשפחתית האחרונה הוא פשוט בכה והתחנן שהוריי יוציאו אותו ( וזה לאחר שפגישה קודם וכל זה במהלך הניתוק שמתמשך העו"ס והרופא הביאו את הוריי לעימות עם אחי שאכן הם יכולים לשחררו ומיד אם הם רוצים! אחי כתגובה הבין מכך שלא רוצים אותו בבית ). בקיצור זמן מה אחרי שהניתוק הופסק באנו ויצאנו אתו קצת ובמהלך היציאה הזו הוא התחנן שנשחרר אותו ושהמקום הזה לא בשבילו ושייש שם ילדים שמכים. אני אקצר בכך שאומר ששיחררנו אותו משם בסופו של דבר כאשר הרופא אמר לנו שהוא עכשיו בסדר אך שכעבור זמן קצר יחזור למצב הקודם. אתמול כשבועיים מאז השחרור הוא החל שוב להתנהג מוזר בכלל במהלך השבוע שמנו לב שכשהוא הולך הוא כאילו מפחד שמישהו ייתקע בו אז הוא מרים את הידיים בתנועה מוזרה של כאילו הגנה, הוא חוזר על שיעול כזה מוזר אז אתמול בכדי שיפסיק לעשות זאת ויבין שזה מפריע חיקיתי את השיעול שלו והוא הביו את זה שכאילו אני צוחקת עליו. הו אמודע לכך שעובר עלי דבר מה אך מאשים בעצם את כולנו בכך שגרמנו לו לזה ושהוא לא היה כך אף פעם ( הוא נזכר גם באמבולנס שהזמנתי אז ובמחלקה שהיה בה ). אציין גם שהוא חזר לביה"ס ושהוא מכין שיעורים וניגש לבחינות כרגיל. אך אמי טוענת שהכתב שלו שונה ממה שהיה לו. אנו יודעם שאחי זקוק לעזרה ושבמידה והוא יקבל את העזרה הנכונה הוא יחלים ויוכל להמשיך כבמקודם במסלול חיים רגיל וכמו כן ידוע לי שזה צריך להיות טיפול משפחתי אך אין כל ספק שלהחזירו למחלקה הזו לא נוכל ולמען האמת גם לא הייתי רוצה שיהיה שם . אך מצד שני אני צריכה לשכנע אותו שיילך מרצונו ויחד איתנו לטיפול. השאלה היא איך עושים זאת מבלי לעורר בעיות נוספות ובצורה הטובה ביותר ? אני מאמינה שקרו מקרים כאלו על כן אודה לכם באם תוכלו לעזור לי בהקדם האפשרי. תודה.

דודי היקרים, זמן קצר לאחר מותה של אימא, החלטתם שמשקלי הכבד (שמפריע בעיקר לי), הוא בעייה שלכם. סיפרתי לכם והסברתי לכם ששומרי משקל עדיף לי, כי הייתי מאוד מרוצה פעם קודמת, אבל אתם לא נתתם את הסכמתכם, והחלטתם, שעליי ללכת לדיאטנית שלכם. הלכתי לפגישה, ראיתי שזה לא מתאים לי ולא הלכתי לפגישה נוספת. באחד מימי החופש הגדול (שישי שבת) באתי אליכם לארוחת ערב (כיוון שגם דודה שלי בענייני משקל, קיוויתי שהיא תתחשב בי) שמתם לי בורקס ריחני ומאיר עיניים, דודתי היקרה אמרה לי: "אל תאכלי מזה!!!" כל ניסיונותיי להגיד ש"לא נורא אם אוכלים פעם אחת בורקס" לא צלחו, ואני אכלתי אוכל תפל ומגעיל, ובאתי הביתה וטרפתי את כל המקרר (אין לי בעייה של בולימיה). העניין הוא דודתי, לא הבורקס, אלא התחושה שלי: "עדי, את נכנסת לקבוצת הילדים השמנים". ביום כיפור, גם הייתי אצלכם, ולאחר שסיפרתי לכם שעליתי 3 ק"ג (בשל אשמתי) אמרת לי דודתי: "הם פארשים!!! תלכי לדיאטנית" ומאחר שהסברתי לך שזה לא מה שמתאים לי אמרת: "את לא יכולה לדעת על סמך פגישה אחת". טוב אז כך: כיוון שעברתי כל כך הרבה טיפולים, אני יכולה לדעת על סמך פגישה אחת עם יש לי טאצ' עם המטפל בי או לא. חוץ מזה גם אם עליתי במשקל, מה קרה? אני בן אדם ובני אדם עושים טעויות לפעמים, לא? ההבדל ביני לביניכם הוא: שאני לא החלטתי שמשהו לא מתאים לי לפני שניסיתי אותו. אני בכל אופן, לא סיפרתי לכם, אבל אני ממשיכה בתהליך, גם ללא התמיכה שלכם. אמרת לי דודתי, "לא אכפת לי, מצידי את יכולה לעלות את כל הקילוגרמים שלך". אני, מתכוונת להמשיך מתוך כוונה, שתראו, שאפשר גם אחרת. אמנם חוסר התמיכה המשפחתית מאוד חסר לי, אבל יש לי את התמיכה מהקבוצה. אם התמיכה היא במחיר של ניג'וס ליד השולחן, ולגרום לי להרגיש מסכנה, אז אני מעדיפה לוותר על התמיכה שלכם. אימא שלי, שגם איתה לא היה לי קל, מעולם לא עשתה לי את זה!!! בכל אופן, אני מאוד אוהבת אותכם, עדי

אני מקווה שזה לא מכתב התאבדות!

לאלמונית הדואגת שלום, באשר לרעיון כאילו זה מכתב התאבדות: זה לא!!! 1. אם כל הקשיים שעברתי, (שני הורים שנפטרו) אני בחורה בעלת הרבה שמחת חיים. 2. כל הבסיס של מי שעוסק בהרזייה, הוא, הרגלי חיים בריאים. ואם אני עושה את זה אצל המדריכה שלי, שעברה את אותו תהליך כמוני, ולא אצל הדיאטנית, מה רע בזה? גם המדריכה שלי מקבלת ידע בתזונה. דבר נוסף שכדאי לך לדעת, שהרבה אנשים מעדיפים את הדרך הזו על פני הדיאטנית וזה משתי סיבות: א. הקבוצה תומכת. ב. כפי שציינתי כבר קודם, המדריכה שלי עברה את זה. 3. טלי פעם אמרה שהדרך לעצמאות היא קשה. זה נכון!!! בסוף הסביבה תקבל את זה שאני אחרת. גדלתי באופן אחר. 4. תדעי לך, שאני משתפת את המשפחה שלי די הרבה. לא תמיד דעתם מקובלת עליי, ולא תמיד דעתי מקובלת עליהם. זה טבעו של העולם!!! עדי

אני לוקחת סרוקסט 20 מ"ג במשך כחצי שנה הרגשתי השתפרה מאוד מאז התחלתי לקחת את הכדור סבלתי מהתקפי חרדה ומדיכאון אבל...... קורה לי לפעמים שאני מקבלת התקפי בכי ומצב רוח ירוד ללא סיבה מדוע? (אני לוקחת כדור וחצי ליום) מה עליי לעשות כאשר אני מפספסת כדור? תודה רבה, שחר

יתכן שאת זקוקה לשני כדורים ביום (בשלב זה) יתכן שמדובר ב"שאריות" של הדיכאון. כדאי לפנות לפסיכיאטר המטפל לסיים את תהליך האיזון התרופתי שכחה של התכשיר ליום אחד אינה אסון התכשיר פועל כתוצאה מאיזון כללי לאורך זמן

אובחנתי כסובלת מ- panic disorder לפני כחצי שנה מאז אני לוקחת סרוקסט (20 מ"ג) התחלתי עם חצי כדור עליתי לאחד ואח"כ לשתיים כיום אני לוקחת כדור וחצי ליום (חצי בבוקר שלם בערב) שאלתי היא כיצד אדע מתי עליי להפסיק לקחת את הכדור? האם בכלל קיימת אפשרות שאוכל להפסיק לקחת את הכדור? אינני בקשר קבוע עם הפסכיאטר האם עליי להתיעץ איתו בנוגע למינון או להחליט לפי התחושה? תודה רבה, שחר

שחר שלום הסבר ישיר בנוגע לתרופה תוכלי לקבל מד"ר פלד. ברצוני לציין שעלייך להיות בקשר קבוע עם רופא ולא להחליט על דעת עצמך בנוגע למינון ואופן לקיחת התרופה. כך גם שאלת הפסקת התרופה תהיה תחת ביקורת. לקחת תרופה נגד בעית חרדה ללא מעקב זה מרשם ליצירת חרדה נוספת... לגבי האפשרות שתפסיקי לקחת את התרופה בעתיד, הדבר בהחלט אפשרי. אחת הבעיות בהפסקת התרופה היא הפחד מחזרת הסימפטומים. באופן פרדוקסלי, פחד כזה בפני עצמו יכול לעורר את הסימפטומים מחדש, גם אם הם היו אמורים להיעלם. הטיפול היעיל ביותר בהתקפי פניקה הוא שילוב בין טיפול תרופתי לטיפול פסיכולוגי. לאחרונה תיארתי את מאפייני הטיפול ואוסיף אותם להודעה זו. היתרון בהוספת מרכיב טיפול שאינו תרופתי הוא, הן ביעילות הטיפול בטווח המיידי, והן עבור העתיד לזמן הפסקת או הורדת מינון התרופות כאשר תדעי שיש ברשותך כלים נוספים להתמודד עם הבעיה והורדת התרופות לא תעורר חרדה מחזרת הסימפטומים. התקפי פניקה/חרדה ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בהתקפי פניקה (אשר מכונים לעיתים גם התקפי חרדה). באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי פניקה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, הפניקה נובעת מגורמים רגשיים שיש לעבדם בטיפול. גישה אחרת טוענת שאין בהכרח קשר בין הדברים: יתכן שישנה בעיה פסיכולוגית כלשהי ואולי רצוי לטפל בה, אבל היא אינה דווקא קשורה לסימפטומים של התקפי החרדה. גישה זו טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי קצר מועד ולשפר את איכות החיים. במידה ועדיין יש בעיות פסיכולוגיות אחרות, אפשר להתמודד עימן בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח. הגישה גורסת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה עצמית והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. לעיתים רצוי לצרף לגישה זו טכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ביו-פידבק, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. גם הגישה התרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. בנושא זה תוכלי, כאמור, לקבל ייעוץ מד"ר פלד. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי פניקה יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני שמח שד"ר קפלן עוזר לי - תשובתו נכונה מדויקת ומקיפה לאחר התקף ראשון ואם חלפו הסימפטומים, נהוג להתמיד במינון של 20 מ"ג למשך 5 - 6 חודשים ולאחר מיכן לרדת בהדרגה (פעם ביומים למשך שבועיים, פעם בשלושה ימים וכו..) הירידה תהיה תחת פיקוח - ברוב המקרים לא צריכה להיות בעיה והתסמונת לא חוזרת. לכל מהלך אחר של התגובה לטיפול חייבים ליווי פסיכיאטרי כדי להחליט מפעם לפעם מה עושים (עליה ירידה במינון החלפת טיפול וכו...) בהצלחה

משהו מוזר קורה לי? הוא אמנם לא מפריע לי או לזולת הוא אפילו עוזר לי קצת (עוזר לי לזכור) אבל הוא בהחלט דבר מוזר מכיוון שמעולם לא שמעתי על דבר כזה אצל אחרים ואני די חוששת גם לדבר על זה עם אנשים אחרים אני מקווה שפה אמצא אוזן קשבת והבנה... כשאני נמצאת בשיעור כלשהו ומקשיבה למה שהמרצה מדבר בראש, אני כאילו נוסעת בכבישים שבאזור מגוריי כאילו הנפש והדמיון שלי יוצאים לשוטט אבל אני בכיתה כמובן. אני מקשיבה למה שהוא אומר אני שומעת כל מילה אבל מדי פעם אני מתאפסת וקולטת שאני הייתי במקום אחר אוף... איך אפשר להסביר את זה? אני כאילו מדמיינת את הנסיעה את הבתים שאני רואה אני רואה את המעבר מנתיב אחד לנתיב השני בכביש וכל פעם זה אותו דבר לא שמתי לב אם זה מסלול קבוע אבל האזור נשאר אותו אזור כשאני חוזרת הבייתה ומשחזרת את מה שלמדנו אני יכולה לאמר בדיוק איפה המחשבה שלי הייתה כשהמרצה דיבר על משהו מסוים למשל הוא דיבר על נרקסיזם, בדיוק הבטתי למשל באחד הבנינים וכשהוא דיבר על משהו אחר בדיוק עברתי מתחת לגשר אני לא רואה את עצמי בדמיון אלא מבעד לעיניים שלי, כאילו באמת הייתי שם לא יודעת אם הייתי ברכב, לדעתי זה היה יותר ריחוף כזה אני ממש לא מבינה למה זה קורה לי ואין לי שליטה על זה בכלל מישהו שמע על דבר כזה אי פעם ? זה די מפחיד אותי... אם למשל אני מדברת עם מישהו בדיבורית ונוהגת ברכב, כשאני רוצה אח"כ לספר למישהו אחר מה בדיוק אותו אדם אמר לי, אני משחזרת את נתיב הנסיעה שלנו ומתחוור לי שאני זוכרת איפה הייתי בדיוק באותם רגעים שהוא אמר לי משהו מסויים למשל כשהייתי בחלק הזה של העיר, ברחוב הזה והזה, ליד האנדרטה, אז הוא אמר לי כך וכך... זה ממש מוזר... אלה אמנם שני דברים שונים אבל העקרון שלהם דומה למישהו יש הסבר לזה?

שלום התופעה שאת מתארת יכולה להיות טבעית לחלוטין. השאלה היא האם היא פוגעת בצורה כזו או אחרת בתפקודך הכללי. במידה וכן יש מקום לברר זאת בצורה מעמיקה יותר. העובדה שדברים מסויימים מעוררים אסוציאציות, מחשבות, ואפילו "חלימה בהקיץ" הם תופעה מוכרת וידועה. למעשה מה שקורה הוא שיכולת הריכוז שלך משתנה ודעתך מוסחת מההרצאה או מהדברים שנאמרים לך. בתקופות מסויימות את עשויה למצוא עצמך מתנתקת יותר פעמים ואולי את עוברת תקופה כזו. הדבר יכול לנבוע מסיבות שונות, למשל תקופות בהן יש עומס רגשי או סביב נושאים המעוררים נושאים רגשיים (או גם שיעמום...). זה יכול להתחיל להטריד במידה והמחשבות נושאות גוון מוזר או אם אינך יכולה לשלוט בחזרה למציאות או אם זה משתלט על תפקודך היומיומי. השאלה היא האם ומדוע זה מטריד אותך. את רומזת שאת גם נהנת או מפיקה מכך תועלת. במידה והתופעה מטרידה אותך ניתן לפנות לפסיכולוג לצורך איבחון והגדרה יותר מדוייקת של הבעיה. ומידה ואת רק מוטרדת אם זה נפוץ או לא, אבל התופעה לכשעצמה איננה מטרידה, עזבי את זה. כאמור, זה יכול להיות טבעי לחלוטין. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש שם לתופעה הזו? איך זה נקרא? לפעמים כשאני תופסת עת עצמי במצב הזה אני מתחילה לחשוב על זה ואני מאבדת ריכוז ולא מקשיבה לדברים שנאמרים איך זה יכול להיות אסוציאציות? הרי אין שום קשר בין הדברים הנאמרים לי בכיתה לבין מה שאני רואה אני לא רואה משהו אני ממש נמצאת במקום מטיילת... האם אני יורדת מהפסים????. גם כשאני קוראת ספרים או חושבת על משהו זה קורה... זה קורה כל הזמן למעשה...

אחד הדברים המעניינים והמיוחדים למוח האדם הוא נושא החיבוריות (מהמילה חיבורים) במוח 10 בחזקת 10 נוירונים, דהיינו תאי מוח (שזה 10 ביליארד) וכל אחד מהם מחובר ל 10 בחזקת 7 נוירונים אחרים (זה 7 ביליארד חיבורים לכל נוירון) הכוח של המוח לחשוב ולזכור בא לו מהחיבוריות הגבוהה. הזיכרון עובד באופן עקרוני מאסוציאציות (דבר מזכיר דבר) והכוח לזכור טוב קשור ליכולת של החיבוריות במוח (אסוציאציה = חיבור). גם התפיסה היא אסוציאטיבית לדוגמה, אנו רואים ושומעים יחד והדבר מאפשר לנו את התפיסה של הסביבה. היכולת לראות ושלשמוע מכונית חולפת קשור לחיבוריות המורכבת והמתואמת בין מערכת עיבוד אינפורמציה ראיתית ומערכת אחרת שמיעתית. לא תמיד החיבוריות הזאת משקפת את המציעות לפעמים היא אחראית ליצירת אשליות לדוגמה, בהצגות של ילדים לפעמים מביאים בדרן שמדבר מהבטן (דהיינו מחזיק בובה אשר שפתיה נעות אבל הדיבור הוא מהבדרן עצמו) נוצרת אשליה שהבובה היא המדברת כיוון שמערכת הראיה והשמיע מבצעות אסוציאציה אחד עם השני. לכן בבסיס מה שאת מתארת היא תופעה נורמטיבית של המוח האנושי - כמו שאמר ד"ר קפלן רק אם את סובלת מכך פני לטיפול כפי שהמליץ

תודה לשניכם :-)

שלום מרחפת, קודם כל שלא תבהלי, דוקא ליהדות יש הסברים לתופעות משונות שקורות אצל יהודים, עוד לפני שמדביקים להם תוית של נפש מעורערת. אני ממליצה לך להאזין בימי א' החל משעה 10 בלילה בערך עד השעה 12, לרדיו שנקרא רדיו 10, נמצא בין 106.7אף אם, עד 107.1 אף אם, תלוי באיזור שלכם, תנסי לתפוס, יש תוכנית של אדם בשם רן רינת, שקוראים לו רב, אבל נמאס לו כבר להגיד שהוא לא רב, בכל אופן האדם הזה ריאליסט בצורה מדהימה, חכם וחד אבחנה, התוכנית שלו דוקא מיעודת לאוכלוסיה הלא דתית, אבל הרבה דתיים לא מותרים על התוכנית (כמוני למשל) . אפשר לשאול בשעה השניה שאלות, גם שאלות מהסוג שלך, והוא תתפלאי, ידע לסווג את מה שקור, את לא היחידה, אנשים מתארים תופעות כאלה. אגב לתוכנית קוראים "מפגשים רוחניים" מיסטיקה ויהדות.

מרחפת יקרה את לא זקוקה לטיפול - ולא לרופאי אליל

ואגב שכחתי לומר לך, מכיון שכל פעם מחרימים להם משדרים כי זה רדיו פיראטי, אז אפשר להיכנס לאתר שלהם באינטרנט, radio10.co.il ' ואפשר להקשיב דרך האינטרנט. מומלץ להקשיב.

"הריפוי" שיתנו לה,זה קמע,+הוצאת "דיסוק" דרך הזרת ברגל....שבפתיע גם תיתפוץ ,מה שיוביל אותה לפרורם רפואה פלסטית ואת כל זה היא תקבל מרב,בתמורה לסכום צנוע של 5,000 דולר (אין חשבונית.מעניין למה?) אופיר

בני בן ה- 18 סיפר לי סיפור מדהים לפני מספר לילות בני חש בעת שנתו שמישהו מנסה לחדור לתוך גופו ובני נלחם בו קשות עד שדחה את אותו מישהו, לאחר האירוע בגדי בני היו רטובים והוא כוסה בזעה קרה. בני סיפר לי שזה לא היה האירוע הראשון שחווה והיו לו מספר אירועים כאלה בעבר. שאלתי האם אירוע כזה הוא נדיר או שכיח ? והאם אירוע כזה קשור לאיזו מחלה נפשית ? נא תשובתכם בהקדם !

לשר שלום ראשית לא ניתן להסיק מהסיפור בלבד דבר על מחלה נפשית ולא הייתי נחפז להסיק מסקנות מרחיקות לכת. זה מאוד שכיח לחלום, ובתוך חלומות העולם יכול להראות מוזר, משונה, מצחיק, מסוייט ועוד. אי אפשר לדבר כאן במונחים של נדיר, נפוץ או שכיח. חלומות שבהן ניכרת תנועה עד כדי הזעה הינם תופעה מוכרת. חשוב לבדוק מה הבן שלך מרגיש לגבי החלום. אם הוא סיפר לך את החלום מרצונו תוכלי לחזור ולשאול אותו עליו (רק אם הוא ירצה. חלום הוא דבר פרטי ויתכן והוא ירצה לשמור את מחשבותיו לעצמו). תבדקי האם הוא מבוהל? למה זה מתקשר אצלו? לגבי דאגותיך שלך, האם לבנך יש התנהגויות אחרות שמעוררות אצלך חשש? חלומות לכשעצמם לא צריכים לעורר דאגה למחלת נפש. נהוג לראות בחלום כמעין "מברק" שמוסר לנו הלא-מודע. המסר מוצפן, אישי וייחודי לכל אדם ואינך בהכרח מבינה את המסר. הסיפור המופיע בחלום יכול לקבל כל כך הרבה פירושים אפשריים ורק הכרות מעמיקה עם בנך ושיחה עימו מאפשרת הבנה של הפירוש המתאים לו. במידה ובנך מוטרד ממשהו במציאות, או מוטרד מהחלומות הפוקדים אותו, ניתן לפנות לייעוץ פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שר, תקראי את תשובתי למרחפת, זה מומלץ גם לך. אגב אירועים כמו שאת מתארת מוכרים ביהדות, גם אם בנך, ואת לא דתיים, אני בכל אופן רוצה להמליץ לך, אפשר לקנות שמירה, בחנות תשמישי קדושה ותולים את זה מעל המיטה. דבר שני, בסידור יש קריאת שמע על המיטה, לפני שינה לקרוא את כל קריאת שמע על המיטה, מהתחלה ועד הסוף, הזוהר אומר שמי שקורא את קריאת שמע על המיטה, הורג אלפים של מזיקים. אנחנו לא מבינים את זה, אבל כדאי לקרוא. דרך אגב, הרבה מקרים של סכיזופרניה, טופלו בעבר ע"י רבנים, והיו דיבוק, או משהו דומה לדיבוק. זה לא שאני נגד רפואה פסיכיאטרית , אבל עובדה היא שלא את הכל מבינים. ואם בנך אומר דבר כזה, אני מאמינה בכל ליבי. כי במקורותינו הדבר קים. אם הוא מרגיש שמתחיל לקרות לו שוב דבר כזה, שיגיד את פסוק שמע ישראל, והכוח הזה מה שזה לא יהיה, יברח ממנו. כי זה כוח מצד הטומאה, והוא יברח ממנו. אני יודעת שהדברים שלי נשמעים מוזרים, אבל תודי שגם מה שקרה לבנך הוא יוצא דופן.

http://www.braincare.com/2/dr/ Do You Have ADD or ADHD? Here Are The Symptoms: How is ADD or ADHD diagnosed? The fourth edition of the Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, published by the American Psychiatric Association, says the conditions below must be met. Dr. Seiden also uses the computerized T.O.V.A. (Test of Variables of Attention) to help diagnose ADD and ADHD and to measure improvement over time with treatment. If you or your child have six or more symptoms from column A or from column B for a least six months you or he/she may have ADD or ADHD. A -- Symptoms of Inattentiveness 1. Careless or inattentive to details or makes careless mistakes in schoolwork, work or other activities 2. Trouble staying attentive at work or play 3. Often does not seem to listen when spoken to directly 4. Often doesn't follow through on instructions and fails to finish schoolwork, chores or duties in the workplace. 5. Has trouble organizing tasks and activities 6. Avoids, dislikes or is reluctant to engage in tasks that require sustained mental effort 7. Often loses things necessary for tasks or activities 8. Easily distracted by extraneous stimuli 9. Often forgetful in daily activities B -- Symptoms of hyperactivity 1. Often fidgets with hands or squirms in seat 2. Can't sit in a seat for long 3. Often runs about or climbs excessively at inappropriate times, or, in adults, is restless 4. Has difficulty playing or engaging in leisure activities quietly 5. Often "on the go" or acts as if driven by a motor 6. Often talks excessively 7. Often blurts out answers before questions have been completed 8. Has difficulty awaiting a turn 9. Interrupts or intrudes on others Note: Symptoms must begin before age seven, be present at home and school or work, and must significantly impair functioning. If you have six or more symptoms from column A or from column B, consider EEG Biofeedback as a treatment for ADD or ADHD.

כל הכבוד על היוזמה אך מה עם אלו שלא יודעים אנגלית בכלל ובפרט את המילים המקצועיות? זה כמו לתת לחסידה לשתות מצלחת שטוחה, מכיר את הסיפור?

טלי אם את זקוקה לעזרה רפואית כל שהיא - את יודעת איך להסיג אותי - בהצלחה ותמשיכי את השתתפותך הנהדרת בפורום

ד"ר פלד היקר... רב תודות... באמת! טלי פרידמן

נכון שדר' פלד, ענייני, מעשי, מקצועי ומקסים

דר פלד, אני מתנצלת אך חל בלבול בכל השאלות ואני כותבת שוב. בני מאובחן כסכיזופרן ומקבל לפונקס 200 מ"ג ריספרידל 2 מ"ג דקינט 2 מ"ג הוא בן 14 גובה 164 ס"מ ומשקל 85 ק"ג הוא כל הזמן רעב ובצורה לא נורמלית (עד כדי גניבת אוכל) שום דיאטה לא עוזרת להשקיט את הרעב הנובע בעיקר מהתרופות. אני רוצה לציין שהוא עמיד לתרופות וכבר 3 שנים הוא במצב פסיכוטי אם כי יציב הרופאים אומרים שאין מה לעשות והייתי רוצה לקבל גם את דעתך והאם יש עוד אפשרויות. אגב,ניסיתי לצלצל אליך מספר פעמים אך לא הייתה תשובה- בעניין המחקרים תודה

לצערי אני יכול להיות איש בשורות טובות ההשמנה ידוע במחלה זאת הסיבה להשמנה לא ידועה יש ממצעים המראים שהאונה הקדמית במוח היא זאת אשר שולטת בתאבון ידוע שהאונה הקדמית לא פועלת כנדרש במחלה הנ"ל שוב מדובר במחלה כל כך קשה ואני שובר את הראש ומשקיע ימים כלילות להבין מאיפה ואיך מחלה זאת מופיעה - יש להקפיד על דיאטה למרות שאני מתאר שזה בטח לא אפשרי במקרה הנ"ל

תודה על התשובה המהירה!

זה עתה חזרתי מ"ביקור" אצל מושא האהבה שלי, ואני נרעש ונרגש. אני כותב מהבטן למקלדת. טלי, אני כותב במיוחד אלייך, כיוון שחשתי כי בפעם האחרונה שענית לי, עשית את זה עם כל הלב, והצלחת להבין אותי. אני חס ושלום לא רוצה לכפות את עצמי על-אף אחד, ואני יודע שהמענה שאנשי המקצוע נותנים כאן בפורום, הוא בבחינת ייעוץ ראשוני ותמיכה, אך הפעם אני ארגיש שעשית איתי חסד אמיתי, אם רק תקראי את אשר על ליבי. ובכן, הגעתי אליה היום מתוך כוונה לשאול אותה כיצד היא רואה את המשך היחסים ביננו בעתיד. לא ציפיתי שזה יהיה מהלך קל. יותר מכך, לא ידעתי מה הולך להיות בהמשך. כיצד אני אגיב לכל תשובה שהיא לא תתן. חשבתי בהתחלה לומר לה שהיום רק נשב ונדבר, ולא נעשה חוץ מזה כלום. אבל לא היה לי מספיק אומץ. לא ידעתי איך לומר לה. ואלוהים יודע כמה רציתי. פחדתי שהיא לא תבין מה אני רוצה. משלא עזרתי כוחות מספיקים, פיניתי "בעל כורחי" את הבמה לריטואל הרגיל. אבל הראש שלי היה במקום אחר. והנה נכנסנו למעגל קסמים. כיוון שהראש שלי היה במקום אחר, הגוף שלי גם היה במקום אחר, ולפתע צמח בי חשש שאם לא אתפקד כרגיל, היא עלולה לקחת על עצמה רגשות אשם, וזה רק הלחיץ אותי יותר. בסופו של דבר, הגוף עמד במשימתו, אך אני חש כשלון צורב. לא שאלתי אותה, לא אמרתי לה. לאחר בירור נוקב עם עצמי, אני מבין שאני לא נרתע מפני התגובה שלה. אני יוכל להתמודד עם כל אחת מהן. אני נרתע מפני התגובה שלי. אני "פוחד" שמא היא תסרב לי. ועל אותו משקל אני "פוחד" שמא היא תענה לי. הענין היחיד שברור לי כרגע מתוך הערפל הסמיך שעוטף אותי הוא שדי למשחקים. אני לא מוכן להמשיך לחיות בחוסר וודאות. קרן האור היחידה היתה בסוף ה"פגישה" ביננו. אמרתי לה (וגם זה עלה לי במאמצים לא קטנים) שהראש שלי היה במקום אחר היום, כיוון שרציתי לשאול אותה כמה שאלות, וזה הטריד אותי. אני לא יודע אם היא ניחשה למה אני חותר או לא (דומני שלא). חשוב יותר אמרתי לה שאני אשמור את השאלות לפעם הבאה שנתראה . זהו אין יותר תירוצים, אני אומר לעצמי. המטרה מקובעת הפעם, ואני לא אוכל להתחמק ממנה. אני אהיה חייב לשאול אותה. טוב, עכשיו המחשבות שלי ממש ממש מבולבלות. יש לי כל-כך הרבה להגיד, ואני חש שאני אומר כה מעט. אני יודע שטיפול היה עוזר לי. לו רק יכולתי לאהוב. לו רק היה מישהו שיכול לקבל את האהבה ולהחזיר ....

תאמץ לך גור קטן בתור התחלה. אני רצינית.

דלת ללא ידית שלום רב, כמה קשה לקרוא את המכתב שלך. הוא מהול בכל כך הרבה סבל פנימי, כל כך הרבה בילבול, כל כל הרבה בדידות ועצב. נראה כי הגעת לנקודה בה אי הודאות לגבי ההמשך של הקשר, אינה נסבלת מבחינתך. אתה רוצה לדעת מה יקרה, מה "יעלה בגורלך": האם היא תסכים לקשר אמיתי או לא. אתה אומר כי אתה מוכן לכל תשובה שלא תיהיה, אך אתה פוחד. אני מבינה עד כמה האמת מפחידה, בכל פתרון אפשרי. אם הבחורה תסרב לקשר, אזיי אתה נשאר עם כמיהתך אליה (אפילו אם מדובר ב"אהבה קנויה") ובודד, ומאידך, אם היא תסכים הפחד מפני קשר אמיתי יציף אותך ויפחיד אותך לא פחות. העובדה שאמרת לה שבפעם הבאה תדברו היתה מעין "טריק עצמי". בפעם הבאה תיהיה חייב לעשות את זה, מה שלא יהיה. סגרת לעצמך את הדלת ובתחושה שלי, אתה מרגיש שאתה חייב לדעת את האמת, על אף כמה שהיא עשוייה להיות כואבת. אינני יודעת אם אתה באמת חש שזה מה שיהיה לך טוב עכשיו, ידיעת האמת, כי נראה שאינך בטוח ביכולותיך ובכוחך, אפילו זה מצליח לערער מעט את כוחך הפיזי (כוח האונות). בשל גילך הצעיר והמודעות הגבוהה, אין לי אלא להמליץ לך שוב בחום על טיפול. אתה עשוי להפיק ממנו כל כך הרבה. יש לך עוד תקופת חיים ארוכה לפניך בה אתה יכול לשנות, להשתנות, לגדול, לצמוח, ללמוד ולאהוב. ההמלצה של רוז לקחת גור כלבים נראית בעיני נחמדה, אם כי אינני בטוחה שזהו המזור המושלם למצוקתך, אבל כחובבת כלבים מושבעת, אני מודעת לתרומתם התרפויטית של החיות. כך שזה בכל מקרה יכול להיות נחמד, אך בוודאי לא כתחליף לטיפול. דלת ללא ידית יקר, הגיע הזמן למצוא את הידית לדלת ולחברם. עליך לפתוח מעט את הדלת ולהציץ החוצה. אני יודעת שזה הדבר אולי המפחיד ביותר, אבל באיזשהו שלב ממילא תצטרך לעשות זאת. מציאת הידית, החיבור אל הדלת ומציאת הכוחות לפתוח את הדלת, כל אלה תוכל לעשות במסגרת טיפול. אתה מוזמן להתקשר אליי, אם אתה מעוניין בהמלצות על מטפלים. בברכה, טלי פרידמן

דלת, ב8.12 כתבת לפורום וכתבתי לך שם משהו בתגובה-כדאי שתקרא ! מעבר לזה,בתגובה למה שכתבת כאן, רציתי לציין שזה ממש נחמד לראות איך הזונה נמצאת היום בעצם בעמדת עליונות עליך. כמו בשיר הישן של פוליס- "העבד הפך לאדונך". חה חה חה ולטלי, כדאי שתיזהרי עושה רושם שהדלת שלנו טועה בחביבותך המקצועית ומתחיל להתאהב בך. ע"פ מה שאנחנו יודעים עליו כדאי מאוד שהוא לא ימצא אותך, לא?

טלי, מה עזבת את הפורום?חסרה לי ההתיחסות הנעימה החמה והמקצועית שלך.

לא מרגישה טוב כנראה.

וגם לי היא חסרה. דרור

אלה ורוז שלום רב, תודה על הדאגה והמחמאות. החורף, השפעותיו ושפעותיו אינו מיטיב עימי. אולם, הנה חזרתי שוב. שוב, תודה על הדאגה... שלכם, טלי פרידמן

יש לי שאלה אפשר לשלוח שאלות ישירות לאי מייל של הפסיכולוג בלי לפרסם את הנושא פה קודם?

כן, אפשר. דרור גרין

ברכה שלום רב, כל יועץ בפורום זה נוהג על פי אמונתו וחשיבתו. אינני יודעת לגבי שאר היועצים, אבל אני מקבלת ועונה גם לאימיילים. בכל אופן, את יכולה להשתמש גם בפורום הכללי, כי ממילא הכל אנונימי. אם מדובר במשהו דחוף או מורכב, את יכולה גם להתקשר אליי. הפרטים נמצאים בכרטיס האישי בהקלקה על שמי. בברכה, טלי פרידמן

כן אפשר

ד"ר קפלן שלום יש לי אחות (זו באמת אחותי ולא אני) שמתעקשת להתחתן עם בחור מסוים אף על פי שהוא פושע מוכר למשטרה, בוגד בה עם נשים אחרות ובנוסף לכל הורי מתנגדים. כל השיחות והתחנונים לא הואילו. היא בשלה. המצב מוכר לי בערך כחצי שנה (הוא נמשך שלוש שנים) וכולל הצהרות על כך שהיא הולכת להתאבד, הבטחות של אבי לזרוק אותה מהבית, ועוד כהנה וכהנה... לאחרונה היא החליטה סופית מה ששבר את ההורים שלי. איך אוכל להגיע אליה שלא תעשה שטויות? איך אוכל להתמודד עם מצב בו היא מנודה ואסור לי במצוות אבי ליצוא איתה קשר? איך אוכל לעזור להורים שלי להתגבר? ולאחים הקטנים שלי (6 ו5) שלא מודעים כלל למצב? אודה לך על תשובה

תגידי ל ה שהיא מטומטמת בגדול ותראה את הרציחות האחרונות שקרו לאחרונה

לאובדת העצות שלום רב, אמנם אני לא ד"ר קפלן, ובכל זאת החלטתי להתייחס למכתבך: מכתבך הצליח לעורר בי לא מעט מחשבות. את מתארת מצב מורכב ומסובך, בו את רואה אדם יקר לך, אחותך, עומד לעשות מעשה שנראה לך כלא נכון, או שעשוי לפגוע בו ו/או באחרים. נוסף על כך, גם הסביבה הקרובה לך (משפחה קרובה) מוסיפה על המורכבות של הבעיה בכך שהיא מנתקת קשר עם אחותך, ומחייבת גם אותך לנהוג לפי כלליה. למעשה נראה שאת נמצאת בקונפליקט כפול: האחד, ההתלבטות שלך לגבי הנישואין של אחותך, והשני, הרצון שלך לשמור על קשר עם אחותך אך החובה ללכת לפי מצוות אביך. דאגתך לאחותך מובנת וברורה. אף אחד לא היה מייחל לאוהביו חיים של סבל. אולם מדוע את כל כך בטוחה שאחותך תסבול או לא תיהיה מאושרת בנישואיה? האם שוחחת עם אחותך אודות העיניין? האם ניסית לשתף אותה במחשבותייך? ייתכן וכלל לא היתה לך האפשרות לומר לה את הדברים, ואולי ניסית. בכל אופן שווה לנסות לדבר הן עם הורייך והן עם אחותך. אולי כדאי אפילו לכתוב לה מכתב במידה ופגישה כזו אינה יכולה להתקיים. ואחרי הכל, עלייך להבין שאחותך היא אדם נפרד ממך ועצמאי. היא תחליט את ההחלטות שלה בחיים, ואתם רק יכולים לנסות ולהיות תומכים או לכל הפחות מקשיבים על אף חוסר ההסכמה. זה לא פשוט להיות במקום הזה, אך נראה לי כי זה עדיף על ניתוק מוחלט. אין לי אלא לאחל לכם, רק טוב, בברכה, טלי פרידמן

אובדת עצות שלום זהו באמת סיפור מאוד ממולכד. בכל מקום שדורכים בו נפגעים. מניסיוני, כאשר משוחחים עם בני משפחה שונים בתוך מערכת טעונה שכזו שומעים צדדים שונים, ולכל צד הסיפור שלו והאמת שלו. בד"כ אין אמת אובייקטיבית אחת והמציאות מורכבת מאוד. הבעיה שאת מציגה היא של נאמנות. למי תיהי נאמנה? לאביך שאוסר עליך ליצור עימה קשר? לאחותך ולאמת של אביך? לאחותך ולאמת שלה? במצב שאת מתארת אין כל סיכוי שתצליחי להיות נאמנה לכולם מבלי להיפגע ולשלם על כך מחיר. מאחר ובין כך המצב הוא כזה, צריך לחשוב מה לפחות יפגע בך הכי פחות. אני מסכים עם טלי שצריך לבדוק עם אחותך מה היא חושבת. בכל מקרה, לא תוכלי לשאת את האחריות המשפחתית כולה על כתפיך. אני מעריך שתיאורך בפורום הוא בסך הכל קצה קרחון ומתחתיו יש בוודאי סיפורי חיים של כל אחד מבני המשפחה. נסי לשתף במצוקה ובשאלות אנשים קרובים לך, כולל אולי את הוריך ואחותך. נסי לא להתמקד בשאלת העובדות, כי לגביהן יש אי הסכמה ופיצוצים. נסי להתמקד במצוקה שלך מהמצב שנוצר, מאובדן הקשר במשפחה, ועם תחושות אלו יש בוודאי יותר הזדהות והסכמה גם בין הצדדים היריבים. ובשורה התחתונה: לא תוכלי לשלוט במצב. הוא לא נובע מסיבות הקשורות אליך. אולי צריך להתמודד לכן עם השאלה איך מתמודדים במצבים כאלה בהם אין שליטה. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

קודם כל תודה רבה על ההתיחסות המהירה ובכן, המשפחה שלי היא דתית, וגם אני. הבחור המדובר לא נאמן לאחותי ויש לנו הוכחות. המשטרה הצבאית - שעל ידה הוא מבוקש - עקבה אחריו והביאה הוכחות - אותן גם אחותי ראתה שבו הוא מצולם מקיים יחסי מין עם אחרות. למותר לציין שלא מקובל בחור כזה במשפחה דתית. ניסינו כולנו לדבר איתה - כולל האחות הקטנה אך ללא הועיל על אף ההוכחות היא משוכנעת שהוא צדיק וישר ושכולם רוצים אך ורק את רעתה. בינתיים חבריו מציקים למשפחה, מתקשרים לאבי ומבטיחים לו שגם בנות המשפחה האחרות על הכוונת - אני ואחיותי. לא פגיעה פיזית חלילה, אבל עוד אחת שיעבירו לרשותם במילים יפות. הורי שבורים מן הענין וכך גם אני, כשאני רואה את הסבל והייסורים. אין דרך לדבר איתה - או אפילו לשכנע ללכת לטיפול איך עושים את זה?

יש לי בעיה והיא כזו, בלילות באמצע שינה עמוקה, אשתי שומעת אותי חורק את שיניי. גם אני מידי פעם מרגיש זאת. ממה לדעתכם נובעת הבעיה. אנא תשובתכם בהקדם?

מצרפת שאלה משלי: לחברתי יש ילדה בת 6 שחורקת שיניים בשינה מאז גיל צעיר. מהו הגורם לכך וכיצד מטפילם?

ענת שלום. האם תוכלי לכתוב פרטים נוספים- כגון: מתי התחילה התופעה? ואיך הילד מתפקד במישורים השונים? תודה. רוית.

שלום חריקת שיניים תוך כדי שינה נמצאת במשפחה של הפרעות שינה שונות. רופאי שיניים מדווחים שכ 5 עד 15 אחוז מהאוכלוסיה סובלים מתופעה זו ברמה חמורה עד כדי כך שהיא גורמת נזק, לעיתים חמור, לציפוי השן ובטווח הארוך עלולה לגרום הן לכאבי שיניים והן לפגיעה בחניכיים (ובהמשך לאי יציבות השיניים). התופעה בד"כ איננה מורגשת על ידי החורק עצמו ומדווחת לו על ידי בני משפחה. ניתן להרגיש לעיתים כאב או לחץ בלסתות כעדות לחריקות הלילה. במקרים חמורים יופיע אף כאב אוזניים. לעיתים התופעה קוראת גם במהלך היום (חריקת שיניים או קפיצה של הלסתות ברגעים של מתח) אבל לפעמים התופעה מתרחשת אך ורק בלילה. הסיבות לתופעה יכולת לנבוע ממקורות שונים ואין עדיין הסבר מדוייק להתרחשותה. מבחינה רפואית תתכן בעיה בלסת עצמה. יש לפנות למומחה פה ולסת שיבדוק האם הלסתות נסגרות כראוי והאם אין בעיה רפואית אובייקטיבית בנושא (כתר או סתימת שן בולטת וכדומה). בנוסף, יש השערה שהדבר קשור להפרעות במערכת העיכול וכדאי לבדוק גם כיוון כזה. מבחינה פסיכולוגית מקובל לראות בתופעה ביטוי ללחץ, מתח וחרדה. במידה ותופעות נפשיות אלו נראות רלוונטיות יתכן ונחוצה פסיכותרפיה אשר יכולה לעזור בטווח הארוך. בנוסף, בטווח המיידי, ניתן להפעיל וללמוד טכניקות פסיכולוגיות הקשורות להרפיה - גם אם אין תחושה מזוהה של מתח. לעיתים המתח הוא פנימי בשל אורח חיים וסגנון אישיות וטכניקות ההרפיה יכולות לעזור.ניתן להיעזר גם בהיפנוזה. בסופו של דבר מדובר בתגובה גופנית לא מודעת ולכן ניתן לנסות ולשנות אותה בעזרת כלים פסיכולוגים. אגב, ידוע ששימוש באלכוהול מחמיר את התופעה ולכן רצוי להימנע משתיית אלכוהול, בעיקר לפני השינה. בנוסף, כפי שד"ר פלד ציין, יש מבנה שעשוי מחומר אלסטי שמיוצר ע"פ מידה אצל רופא שיניים ואשר מוצב על הלסת התחתונה או שתיהן ומונע פיזית את החיכוך. הדבר לא ימנע את הלחץ המופעל על השן (ולכן לא פותר את כל הבעיה בטווח הארוך) אבל יפחית בצורה משמעותית את הנזק המיידי לשן. לדבר יש גם אפקט טיפולי התנהגותי כי המגע עם החומר האלסטי עשוי ליצור התניה המונעת עם הזמן את חריקת השן. לגבי טיפול בילדים החורקים שיניים, בעיקרון העקרונות הנ"ל יכולים להיות תקפים גם כן, אולם צריך לבדוק עד כמה התופעה קבועה. אם היא קוראת רק לאחרונה יתכן והיא תחלוף מאליה (בד"כ חריקת שיניים בילדות מפסיקה מעצמה). ניתן לנסות לבצע פעילות מרגיעה לפני השינה (אמבטיה חמה, תה, מוסיקה נעימה) ולראות אם זה עוזר. מחקרים שונים מצאו שתופעת חריקת השיניים קוראת לעיתים עם הפרעות שינה מסוגים שונים ובמקרה ויש חשד שהתופעה היא חלק מהפרעת שינה רחבה יותר יש לפנות למעבדת שינה כדי לעקוב בצורה מסודרת אחר התופעה. לילדים ניתן לפנות למעבדת השינה של החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל-אביב. הם יכולים להציע טכניקות מעקב פשוטות כמו למשל מכשיר דמוי שעון יד שעוקב אחר תנועות הילד בלילה ויכול לאבחן אינדיקציות להפרעות שינה (בדיקות דומות יש גם למבוגרים, למשל במעבדת השינה של הטכניון ובתל השומר). בברכה ד"ר אורן קפלן

לאיציק לא יכולה להגיד ממה זה נובע בלי בדיקה. טיפול קינייסולוגי יאבחן את הגורם ויטפל בו. ינטרל אותו.

??????????

רופא שיניים מומחה פה-ולסט יוכל לטפל - יש סד מיוחד להרכבה בשינה - לא בטוח שיודעים להסביר את התופעה

לסת ד" פלד . עברית קשה שפה

אחי מקבל תרופה בשם זיפרקסה ובמשך חודשיים הקופה מימנה את התרופה (היא עלתה בערך 115 ש"ח) לאחר חודשיים קופ"ח כללית סרבה לממן עוד את התרופה והיום הורי נאלצים לשלם כ 1000 ש"ח מדי חודש לרכישת התרופה. יש לציין שפסיכיאטר בבית החולים נתן את המרשם לתרופה והוא טוען שעליו לקחת רק את התרופה הזו ולא להישתמש בתחליפים. מה עושים ???

מדובר בתכשיר יעיל לסכיזופרניה קופ"ח חייבת לממן את התכשיר כי הוא כלול בסל הבריאות

שאלתי בדף 83 לא נענתה. מישהו יכול לענות לי?

רונית שלום רב, מצטערת על העיכוב בתשובה. עניתי על שאלתך בעמ' 83. במידה וקיימת דחיפות, את מוזמנת להתקשר אליי. בברכה, טלי פרידמן

יש לי תינוק בן 9 חודשים וקריירה בהייטק. כיצד משלבים בין שני הדחפים הללו למימוש עצמי? האם האחד אינו על חשבון השני?

לא. אם תשימי לב כמה זמן מבוזבז יש לך ביום תביני שאפשר לנצל אותו יותר טוב, אז תעבדי בהייטק, והילד יהיה אצל מטפלת או מעון, או מה שזה לא יהיה. אבל כשתחזרי הביתה, (בשעה סבירה כמובן) תהיי אמא של הילד, ולא איזו אמא שעבדה כל היום ועכשיו רוצה שקט, תטפלי בו, תשחקי, תדברי איתו, תצאי לטייל, ותשכיבי אותו לישון, ואם ישאר לך כוח. אולי תוכלי לבלות. אין מה לעשות, לא סתם קראו לפמיניזם "התנועה לסיחרור האישה" . וזו לא טעות כתיב, מלשון סחרחורת.

לדפנה שלום. את מעלה דילמה עימה מתמודדות כמעט כולנו (האמהות המשלבות קריירה ואמהות). אין תשובה אחת ברורה לשאלתך. התשובה טמונה ביכולת היצירתית הנמצאת אצל כל אחת ואחת- היכולת לעשות את המעברים ממצב למצב ומתפקיד לתפקיד. חשוב לנסות ולקיים קשר של הנאה הדדית בחלק מהזמן ועד כמה שניתן. קל להציע וקשה ליישם. חשוב שתמשיכי לחתור למימוש עצמי. וויתור על אחד מהמרכיבים יגרור בעקבותיו תיסכול רב ויפגע אף בחלק עליו לא מוותרים. אפשר לעשות את שני הדברים, גם אם זה קשה ואינטנסיבי וחשוב לפעול באופן הטוב ביותר שאת יכולה בכדי לא להיות מוצפת ברגשות אשם. בהצלחה. רוית.

רוית שלום. ראשית- תודה על ההתייחסות. אכן הקטע הקשה הינו במעברים- כשאני מגיעה מתפקידי הבכיר בעבודה, ונהיית בתפקיד העבד הנרצע... אני לוקחת את זה בהומור, אבל זה לא פשוט. שלא לדבר על תפקידי הנוספים: להיות אישתו של בעלי, חברתן של חברותי, וכיו"ב. קשה לי ומסובך. דפנה.

יש פיתרון לאלכוהוליסטים סובלים!!! דיזינגוף 254 בגן ציבורי של רחוב מנדלשטם אלכוהוליסטים אנונימיים בכל יום 2 פגישות מ18:15-19:45 ומ-19:45-21:00 החלמה מובטחת

תודה שיבומי על המידע החשוב! זה עשוי לעזור אם תספר מעט על הקבוצות, איך זה מתנהל, איך אפשר להגיע, מה תהליך ההצטרפות של אדם מכור חדש וכדומה. כמובן, ללא הפרת הסודיות הכרוכה בהשתתפות בקבוצה. רק את הדברים באופן כללי. בברכה, טלי פרידמן