פורום פסיכולוגיה קלינית

לדר אייל פלד+דרור גרין בעלי מקבל צפראמיל בערך שלושה חודשים עקב איבחון של רופאה פסיכאטרית. הטיפול עוזר לו מאד, יש שיפור אדיר במיגור החרדות,שינה יותר טובה ושקטה, תיאבון יותר טוב ותפקוד יומיומי יותר יציב . אך יש לו ירידה בחשק המיני, הרופאה הסבירה לנו שלציפראמיל אין כמעט השפעה בנושא התפקוד המיני. בחודש האחרון אנחנו לא מקיימים יחסים,כי כל נסיון שלו לא מצליח, מכניס אותו ללחץ ואז הוא מוותר . לפי דעתי בעלי צריך להעזר ביעוץ פסיכותרפי בנוסף לטיפול התרופתי. אנא אבקש את עצתכם. בברכה מאלי

mali כתב/ה: > > לדר אייל פלד+דרור גרין > בעלי מקבל צפראמיל בערך שלושה חודשים עקב איבחון של רופאה > פסיכאטרית. > הטיפול עוזר לו מאד, יש שיפור אדיר במיגור החרדות,שינה יותר > טובה ושקטה, > תיאבון יותר טוב ותפקוד יומיומי יותר יציב . > אך יש לו ירידה בחשק המיני, הרופאה הסבירה לנו שלציפראמיל אין > כמעט השפעה > בנושא התפקוד המיני. > בחודש האחרון אנחנו לא מקיימים יחסים,כי כל נסיון שלו לא > מצליח, מכניס אותו ללחץ > ואז הוא מוותר . > לפי דעתי בעלי צריך להעזר ביעוץ פסיכותרפי בנוסף לטיפול > התרופתי. > אנא אבקש את עצתכם. > בברכה > > > מאלי

מדובר בתופעת לוואי מוכרת של התכשיר להיות סבלנים זה יחלוף ויסתדר

mali כתב/ה: > > לדר אייל פלד+דרור גרין > בעלי מקבל צפראמיל בערך שלושה חודשים עקב איבחון של רופאה > פסיכאטרית. > הטיפול עוזר לו מאד, יש שיפור אדיר במיגור החרדות,שינה יותר > טובה ושקטה, > תיאבון יותר טוב ותפקוד יומיומי יותר יציב . > אך יש לו ירידה בחשק המיני, הרופאה הסבירה לנו שלציפראמיל אין > כמעט השפעה > בנושא התפקוד המיני. > בחודש האחרון אנחנו לא מקיימים יחסים,כי כל נסיון שלו לא > מצליח, מכניס אותו ללחץ > ואז הוא מוותר . > לפי דעתי בעלי צריך להעזר ביעוץ פסיכותרפי בנוסף לטיפול > התרופתי. > אנא אבקש את עצתכם. > בברכה > > > מאלי

שלום רב, אני גבר בן 36 ,נשוי ואב לילדים. "בעייתי" ויש שיתפלאו על כך שאני מגדיר זאת כבעיה הינה משיכה אובססיבית לנשים, אני מתחיל בכל הזדמנות שיש לי עם נשים ,משקיע שעות רבות בחיפוש אחר נשים בצאטים וכמובן זה לעיתים מתפתח לקשרים ממשיים - פיזיים ,מיניים וכו' יש לציין שאני לא נקשר נפשית לאותן נשים ובד"כ אלו פלירטים קצרי מועד. אני כל פעם משכנע עצמי שזהו אני מפסיק עם זה ודי...אבל מהר מאד חוזר לסורי. יחסי עם אישתי טובים למדי גם מההיבט החברי-רגשי וגם מההיבט המיני ,אנחנו מאד נמשכים מינית ומקיימים יחסים בתדירות גבוהה כך שלכאורה אין סיבה למעללי אני מרגיש רע מאד עם הסיפור הזה - גם מצפונית וגם מודע לסכנות שבדבר - סכנה בריאותית וכמובן סכנה למסגרת נשואיי במידה וזה יתגלה לאישתי אך למרות כל זאת לא מצליח להגמל מזה. אני מניח שהסיפור הזה נובע מהפרעה כלשהי באישיותי ולכן שאלותיי: א. האם תופעה זו יש לה הסבר אינטואיטיבי מההיבט הפסיכולוגי? ב. האם טיפול ויעוץ יכולים לסייע לי בנדון? בתודה ,דורון

כן, זו בעיה, לא שאתה נמשך לנשים - חידוש גדול, כמעט כולם נמשכים לנשים זה נורמאלי , אבל אתה נותן לעצמך דרור, נותן לחשק שלך להוביל אותך, זה דומה לאחד שאוכל בלי הבחנה, זה דומה לאלכוהוליסט, זה דומה לעוד כמה דברים. אתה רוצה באמת להגמל מזה? כל פעם שאתה רואה אישה יפה, תתחיל לחשוב על אישתך, מה יקרה אם היא תגלה, והיא תגלה בסוף שלא תשלה את עצמך, ואז תצטרך "דיאטה" רצינית, תציר את התמונה של חיך ההרוסים מול עיניך, עם אידס, אולי עם מחלה אחרת, או אפילו בלי מחלה, אבל גם בלי אשתך, בלי הילדים, עם תשלומי ענק כמזונות, עם תחנונים לאשתך לשעבר שתראה לך את הילדים קצת יותר, עם לשבת עם הילדים ולנסות להסביר להם למה אין להם מסגרת רגילה של אבא אמא וילדים, כי אבא לא יכול לשלוט בעצמו, יעני אבא חולה אנוש. זה לא שיש לו סרטן , אבל יש לו שד קטן בראש שאומר לו "עוד אישה, עוד אישה" והוא לא שבע אף פעם. והכי גרוע, זה לגלות פתאום שאת מי שאתה הכי אוהב ורוצה, זו אישתך לשעבר, אבל עכשיו היא לא שלך יותר. אז תחשוב על זה, אבל ברצינות.

דורון שלום רב, אתה מתאר את מצבך בצורה בהירה מתוך מודעות. אתה מסוגל לראות את ההשלכות של הקשרים המזדמנים אליהם אתה עורג, הן ההשלכות עליך (אתה מרגיש רע, ויש לך ייסורי מצפון), והן את ההשלכות על סביבתך (אישתך וכו'). אתה שואל לגבי המקור להתנהגותך, אולם אין ביכולתי לענות לך על שאלתך. לכל התנהגות יש מליוני מקורות והם משתנים מאדם לאדם. בטיפול פסיכותרפויטי תוכל לבדוק מהם המקורות ש ל ך להתנהגות הספציפית, מהם דרכי ההתמודדות שלך במצבים שונים וכיצד עליך להתמודד עם הבעיה שאתה מציג. אתה שואל האם כדאי ללכת לטיפול. גם בשאלה זו, עליך להחליט בעצמך. הטיפול עשוי לסייע לך להבין את מה שקורה לך כעת בצורה טובה ומעמיקה יותר. נוסף על כך, נראה שעצם פנייתך לפורום מעידה על כך שהמצב לא נוח לך. כאשר אדם חש איזושהי מצוקה או קושי, זה זמן לגשת לטיפול, לטעמי. "לא טוב היות האדם לבדו" כך אמר חכם, ובעיני זה נכון עוד יותר בזמני מצוקה, קושי ומשבר. במידה ואתה זקוק להמלצות על מטפלים אתה מוזמן לפנות אליי. בברכה, טלי פרידמן

פונה אמא בנושא כה רגיש בעבורה, ואתה, כפסיכיאטר יכול רק להציע לה "להיזהר" משום שיש נטיה להפריז בשימוש בתרופה?????? איפה הידע המקצועי שלך בעניין. ממש חבל. ולך, רינה פרנק, אני ממליצה להיכנס לפורום "הפרעת קשב וריכוז" דרך IOL, תשאלי ותשמעי דעות מגוונות של הורים עתירי נסיון וגם של אנשי מקצוע, תעשי שם גם חיפוש על "ריטלין" ותלמדי הרבה, כמו כן כדאי מאוד להתייעץ עם עמותת "ביחד" לילדים ומבוגרים עם הפרעת קשב וריכוז, טל : 5797004-03, ואף עם מנהלות פורום לקויות למידה (IOL- בסעיף מומחים של בית החולים איכילוב) -- ד"R לייטנר הנוירולוגית וד"ר אשל הפסיכולוגית הקלינית, שתיהן מנהלות מרפאה ללקויי למידה באיכילוב ומבינות גם בעניין הזה. בהצלחה לך מרב

שנועד לך.

שלום! יש לי ילד בן 6 שנולד בהריון טבעי וספונטני. מזה 4 שנים אני מנסה להרות שוב ללא הצלחה. עברתי 6 הפריות וכולן נכשלו. לטענת הרופאים אין לי שום בעיה פיזית. אחד הרפאים אפילו המליץ לי על טיפול נפשי. מהי דעתך? האם באמת יש מקום לטיפול נפשי במקרה כזה? תודה

S שלום לעבור 6 הפריות ולנסות במשך 4 שנים להרות, זה בפני עצמו מהווה חוויה סטרסוגנית מאוד. מבלי להניח כל הנחות על בעיה נפשית כזו או אחרת, אני יכול לשער שעברת הרבה מפח נפש ומתח סביב הטיפולים. דבר זה בפני עצמו יכול להוות גורם משמעותי המפריע לכניסה להריון. יש עדויות לכך שמתח נפשי משפיע על מערכות פסיולוגיות שונות, כולל על מערכת הפריון. מתח יכול לדוגמא לגרום לאיחור ביוץ, להפסקת או שיבוש המחזור החודשי ועוד. יש כאן מצב פרדוקסלי. ככל שיש יותר קשיים בכניסה להריון נוצר מתח נפשי גדול יותר סביב זה, וככל שהמתח גובר, כך עלולה להיות בעיה קשה יותר בכניסה להריון. ניתקלתי למשל בתופעה של הורים שהתייאשו מלהביא ילד לעולם לאחר שנים של טיפולים והחליטו לאמץ ילד. זמן קצר יחסית לאחר האימוץ נכנסה האם להריון טבעי ללא טיפולים. ההסבר שלי לתופעות מסוג זה הוא שלאחר הויתור ירד המתח סביב הנושא ולכן היה יותר קל להיכנס להריון. יש להדגיש שקודם כל יש לוודא שכל הבדיקות הרפואיות בוצעו ושנשללה בעיה פסיולוגית (עד כמה שהרפואה יכולה לדעת, תמיד יש דברים שעדיין לא מבינים מספיק). ללא קשר לטיפול הרפואי, אני סבור שבאופן כללי, ולא רק במקרה שלך, חשוב לקבל במקביל לטיפולי הפריון גם עזרה בתחום הנפשי, מאחר וזהו תהליך קשה לכל אדם. לצערי, אין מספיק מודעות לכך, לא בציבור הרחב, ולא בקרב גורמי הטיפול הרפואיים. הטיפול הפסיכולוגי יכול ללכת בשני נתיבים אפשריים (או בשילוב ביניהם). מחד, הבנה מעמיקה של ההסטוריה האישית, האישיות, צורת החיים, הזוגיות, משמעות הילדים בחיים וכדומה. כאן מדובר על ניסיון להתחקות אחר ההתפתחות האישית לאורך החיים שלעיתים מביאה לקשיים והתלבטויות שונות. נתיב אחר מגיע מתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית והוא עוסק יותר בהווה ולא מתייחס למעשה לעבר. הטיפול מתמקד בלימוד של דרכים להרגעה עצמית, לחשיבה חיובית ולביטול מצב המתח. ככל שתיהי רגועה יותר כך הסיכוי להיכנס להריון גובר. ניתן להיעזר כאן בשיטות פסיכולוגיות שונות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה ועוד. באופן אישי אני מאמין בשילוב כלשהו בין שתי השיטות האמורות. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

היתה הודעה שלך בנידון אשר הייתי שמח אם היית מסביר אותה קצת יותר מעבר להודעה לקונית כהדיוט לא רק שהטענה אינה מתקבלת על הדעת כי אם נשמעת טיפשית לחלוטין - ע"כ אודה להסבר שיפזר את הערפל מדוע לא מתקבלת על דעת הדיוט שאיננו רופא? כי: יש לוגיקה מסוימת כמעט בכל דבר אותה לוגיקה אומרת שע"מ לפתור בעיה יש לטפל בגורמים לאותה הבעיה ע"כ אם המקור של הבעיה שונה כך הטיפול יהיה שונה ניקח לדוגמא דבר פשוט כמו אנמיה, יש סיבות רבות לאנמיה ובהתאם לסיבה כך הפיתרון אם הסיבה חוסר ברזל לא יעזור שניקח חומצה פולית אם הסיבה חוסר ויטמין בי12 וחמצה פולית לא יעזור שניקח ברזל [אשר היה עוזר במקרה הראשון אך לא במקרה זה] ואם הסיבה הורמונלית יש ליפתור הבעיה ההורמונלית וכו כלומר לאותו הדבר הזהה לחלוטין : א. יכולות להיות סיבות שונות ב. טיפול שבהתאם לסיבה הלא נכונה לא יניב תוצאות ג. ע"כ נדרש טיפול בסיבה הנכונה מכאן שאם ישנה בעיה פיזיולוגית לא יעזור לנו כמה נעבוד על הנפש ולהפך אם הבעיה נפשית לא יעזור כל טיפול נפשי שוא נכון שישנה השפעה הדדית וזאת בדיוק הסיבה לחפש את מקורה כך מי שיש לו בעיות בבלוטת התריס, חוסר של ויטמינים בי וכו' טיפולים נפשיים הם פשוט לא לענין מצד שני אם הבעיה אכן נפשית לא יתאימו כל הטיפולים האלו ונצטרך טיפול נפשי

תודה

כמדומני שזה מענין נוספים האם אי תגובה פרושה כי אינך יודע להסביר אלא רק לצוטט על אשר שמעת. לא כך התרשמתי ממך

דר פלד אם אתה טורח לקרוא גם את הדברים ולתת משוב אז למה אתה לא עונה לי? בבקשה תענה על תשובה דר' פלד חדש.

לא ברור לי מה השאלה?

אני נשואה 4 שנים (וחיה סה"כ 8 שנים) עם בחור מקסים, אוהב ומתחשב אבל אני לא מסוגלת להתמודד עם חיבתו לבחורות מעורטלות. במשך שנים הוא אמר לי כל ערב שיש לו עבודה ורק במקרה גיליתי שכאשר אני הולכת לישון הוא גולש באתרי פורנו או יושב ומלטף את עצמו מול ערוצי הכבלים (אם אין סרטים ארוטיים הוא מסתפק גם בערוץ האופנה או MTV ). כשגיליתי את זה הייתי בשוק מוחלט,כמה חודשים חייתי עם זה ואפילו עקבתי אחרי מעשיו והבנתי שזה אכן דפוס התנהגות קבוע ואז פוצצתי את זה מתישהו. מאז הוא נזהר הרבה יותר אבל אני יודעת שזה צורך (כנראה נפשי) ממשי שלו ואם זה לא יוצא בדרכים שציינתי זה בטח יוצא במקום אחר. אציין שהוא גם נועץ מבטים רעבים בכל בחורה חולפת ברחוב ואפילו "הודה" שיש לו מחשבות ארוטיות לגבי פקידתו הצבאית בת ה 19 (הוא קצין בן 37). אין לי שום אשליות שאשנה אותו, הבעיה שאני כבר כמעט מנותקת ממנו ריגשית - אני מרגישה מושפלת לחלוטין מזה שהוא מתגרה מנשים אחרות ובא לשכב איתי,זו תחושה שאני בעצם על תקן של "בובת אהבה מתנפחת".כיום אני אפילו לא מסוגלת לשכב איתו כעצמי אלא צריכה להוציא את עצמי ריגשית מהסיטואציה ולדמיין שלא אני שוכבת איתו אלא נשים אחרות (מה שבעצם כל כך משפיל אותי..). לצערי הרב אני לא מסוגלת לבגוד בו אפילו במחשבה ולדמיין את עצמי עם גברים אחרים,כשאני מדמיינת את זה אני לא מצליחה לגמור. הבעיה שאולי יותר חמורה - אני מפתחת שנאה וחוסר אמון מוחלט לגבי כלל הגברים. אציין שהוא כל הזמן אומר כמה שהוא אוהב אותי ומעניק לי המון חום פיזי בלי קשר למין. הוא מפרנס, מתחשב ו"מקסים" באופן כללי ובכל זאת ,עקב האמור,מה שאני חשה זה בעיקר בדידות גדולה. יש פתרון ?! והאם כל הגברים הם אכן בערך כמוהו ? האם אפשר בכלל לבנות אמון מחדש אחרי שחשת שסידרו אותך תקופה כה ארוכה? אשמח לכל עיצה ותודה מראש.

נטע שלום מדבריך ברור שמאוד נפגעת מהגילוי. את חשה נבגדת ומצויה כיום במשבר אמון בקשר הזוגי. מאחר ואת מספרת שמדובר בקשר עמוק ושישנה בינכם אהבה כדאי לטפל במשבר האמון הזה ולבדוק, מחד, מה גרם לו, ומאידך, כיצד ממשיכים הלאה. המצב לוקח אותך מאוד רחוק, עד כדי אובדן האמון שיכולה להיות בעולם אהבה בין גבר לאשה (כתבת: "שנאה וחוסר אמון מוחלט לגבי כלל הגברים"). את מספרת שבמשך מספר חודשים עקבת אחרי המצב ונתת לו להמשיך מבלי לומר עד כמה את נפגעת ממנו. מדוע לא שמת את הדברים מייד על השולחן? מדוע היה צורך להמשיך במשך חודשים לסבול ולהעמיק את משבר האמון? יתכן שהיית כל כך מופתעת עד שלא ידעת כיצד להגיב. אולי רצית להיות בטוחה לפני שאת פועלת... יש כל כך הרבה אפשרויות. אולי ערוצי התקשורת בינכם לא היו מספיק פתוחים כדי שתוכלי לדבר בצורה ישירה. אבל אולי זה גם מה שגרם לבעלך לעשות משהו בעצמו מבלי לשתף אותך או לפחות להסביר לך מדוע, ולמה יחסי המין הזוגיים (או לפחות חלקם) הפכו לדבר פרטי ולא זוגי. אם הקשר חשוב לך הייתי מציע לך לשוחח עם בעלך על המצב שנוצר בצורה ישירה וכנה. הכרה של שניכם בכך שנוצר בינכם משבר אמון ושקיימת כעת בדידות בתוך הקשר, זו התחלה של פיתרון. פנו ביחד לטיפול זוגי ונסו במסגרת הזו להגיע לפתרון ולהחזיר את החיים למסלולם. סביר להניח שיש דברים שלא נאמרו בינכם, גם אם הקשר היה עמוק וקרוב עד האירועים האחרונים. אני בטוח שגם לך יש סודות. זה דבר טבעי בכל קשר. חשוב להבין מה קרה כעת, מדוע בעלך זקוק לפורקן המיני דרך פורנוגרפיה, ומדוע מצד שני זה מפריע לך כל כך. דברים לא תמיד פשוטים, גם אם נדמה שיש להם רק תשובה אחת אפשרית. אני לא חושב שלשאלותיך יש תשובה אחד ויחידה. האם יש פתרון? אני מאמין שכל עוד קיימת לפחות חיבה בסיסית בתוך הזוגיות יש אפשרות לפתרון. לפי תיאורך יש ביניכם אהבה. זו התשתית שאיתה תוכלו לפעול ביחד. אני ממליץ שתפנו לייעוץ זוגי, לפחות כדי להתחיל את הדיאלוג. בצורה כזו תוכלו לקבל גם חוות דעת מקצועית יותר על התהליכים שקרו לכם. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה מקסים בו? הוא מגעיל.

מה פרה קשורה לא אוכלת עשב? בסך הכל לבחור יש בעיה שלא קשורה לאשתו הוא נהנה רק ואני מקווה שלא רק ע"י סיפוק עצמי. נטע את אינך צריכה להרגיש פגועה אלא לעזור לבעלך לפתור את הבעיה הרי ידוע שהרבה זוגות צופים יחד בסרטים פורנוגרפים אין בזה פסול. אין מה לעשות רוב הגברים (אם לא כולם) לא יוכלו שלא להביט בחיילת בת 19 בעיקר שהיא יושבת להם מתחת לאף כל הזמן... יפה שהוא מדבר איתך על זה ולא פועל מאחורי גביך. לסיכום דברי אם בעלך שאלי אותו איך את יכולה לעורר אותו וכמו שהדר אמר פנו לייעוץ. בברכה קרפצ'יו אם מלח.:)

תשובה אידיוטית וחסרת רגישות

איפה יש חומר בעברית על PDD והפרעות מסוג זה? אשמח לקבל כתובות אינטרנט

http://www.tomi.org באתר יש הסברים, קישורים שונים, רשימת ספרים ועוד, באנגלית ובעברית. בברכה ד"ר אורן קפלן

בן משפחתי חלה כנראה בסכיזופרניה ומקבל זיפרקסה לטיפול הייתי רוצה לקבל חומר רב ככל האפשר על המחלה ועל תפקידה של תרופת הזיפרקסה. האם יש קשר לכך שאחי חטף התקפה יומיים לפני הגיוס וכנראה אז שמנו לב למחלה או שזה פשוט היה קיים קודם ולא שמנו לב !

סכיזופרניה - סכיזו = פיצול , פרניה = נפש אין הכוונה לאישיות כפולה אלא לפיצול בתוך האישיות עצמה. הפיצול מתרחש בין המרכיבים הבסיסיים של האישיות : החשיבה,הרגש,הרצון,היוזמה והשיפוט. החשיבה לא מאורגנת,לא רציפה וחסרת הגיון דבר המונע אפשרות להגיע לפתרון הגיוני של בעיות בחיים ולהתמודד בהם. הרגש דל ולא תואם לתכני החשיבה.הרצון אימפולסיבי,ילדותי ולא תואם לגיל ולצפיות החברתיות. היוזמה הולכת ויורדת. בנוסףקיימת הפרעה חמורה בשיפוט המציאות בחולים במיוחד בשלב ההתקף החריף.בשלב זה המחשבות,הרגשות, התפיסה והדמיון מתעתעים. החולים מדמיינים דברים לא הגיוניים ולא מציאותיים. לא מדובר במחלה אחת אלא בקבוצה של מחלות שיכולות להיות שונות אחת מהשנייה בתמונה הקלינית במהלך ובפרוגנוזה. סימנים: בדרך כלל הסכיזופרניה מתחילה בגיל ההתבגרות והבגרות הצעירה.הסימנים מתפתחים באופן הדרגתי ועל כן בני המשפחה וחברים לא מבחינים בה בשלביה הראשונים. הסימנים המבשרים מתבטאים בחרדה,במתיחות בקושי בקשב וריכוז,בקשיים בהתמודדות עם בעיות יום יומיות,בקשיים בתפקוד,ובנסיגה מפעילות חברתית ומהיכולת להנות בשעות הפנאי. בהמשך בני המשפחה מבחינים במיוחד כשהירידה בתפקוד והנסיגה בקשרים החברתיים וההתכנסות העצמית וההזנחה מחמירים. האבחנה של סכיזופרניה נעשית בדרך כלל כאש המהלך כולו נמשך לפחות 6 חודשים. ישנם כמה טיפוסיים אופיינים של סכיזופרניה. אפקטיבית,פרנואידית,לא מאורגנת ועוד

תימצות יפה

ילדי בן 3 לכאורה נגמל, אבל מפספס המון פיפי, ובגן גם עושה את צרכיו במכנסים. מהי הדרך הכי נכונה להתייחס לפספוס? לכעוס? להתעלם? האם התופעה נורמלית? הוא היה כבר די גמול ולאחרונה התחיל לפספס המון.

שפרה, ייתכן שהילד במשבר. עדי

שפרה שלום כדאי לבדוק האם יש סיבה שגרמה ללחץ או שינוי בסביבה (שהוא בפני עצמו גורם לחץ) בזמן האחרון. זו תופעה נפוצה מאוד, בעיקר בגיל הזה שבו הרגלי הגמילה עדיין לא מבוססים מאוד, שבעקבות שינוי בסביבה או לחץ יש נסיגה. (למשל: כניסה לגן חדש, הולדת ילד חדש במשפחה, מעבר דירה, וכדומה). קשה לתת תשובה כוללנית מבלי להכיר את הילד והמשפחה, אבל אנסה בכל זאת לענות לשאלותיך: לא לכעוס ולא להתעלם. חשוב ליצור מודעות אצל הילד לפיספוס ולנסות להביא אותו למצב בו יוכל להתריע לפני שיעשה את צרכיו. לכן אסור להתעלם. הגמילה המחודשת תיווצר דרך המודעות. הילד בגיל הזה מודע כבר לצורך להתאפק ולא לעשות במכנסיים, בעיקר אם כבר נגמל. מצד שני בהחלט אסור לכעוס או להפגין כלפיו טינה על כך שאינו מצליח להתאפק. זה יכול להביא רק להחמרה של המצב: 1) ליצור רגשי אשמה מיותרים (גם ככה הוא מרגיש לא נוח עם זה) או 2) ליצור מאבק כוחות סביב הנושא שרק יקשה על הפתרון. לא להילחץ. זו תופעה נפוצה מאוד בגיל הזה. לאט לאט ובקצב של הילד הוא יגמל חזרה. כשהוא יחוש אתכם רגועים הוא ירגיש רגוע יותר בעצמו ותהליך הגמילה יזורז. במידה ואינכם רואים שינוי בטווח של החודשיים הקרובים אפשר אז לבחון את הענין מחדש. בינתיים נסו להתייחס לכך כתקלה זמנית וחולפת. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שפרה שלום רב! האם בנך כבר היה גמול לחלוטין? כיצד עבר תהליך הגמילה ומתי? האם ה"תקלות" הינן רק עם פיפי או שגם עם קקי? האם באמת, כפי שד"ר אורן ציין, קרה משהו בזמן האחרון שעשוי היה להכניס אותו למתח או חרדה? אשמח לקבל ממך תשובות ואז להמשיך ולנסות להבין האם זו אכן תקלה זמנית או רגרסייה המצביעה על קושי כלשהו. תודה. רוית.

שלום לחברי הפורום אבקש לדעת כל אינפורמציה שיש ברשותכם על התרופה. תוך כמה זמן היא משפיעה לטובה? האם התיפקוד הוא טוב או בינוני? האם מצב רוח טוב או בינוני? וכולי

בהמשך לשאלתו של גילי, אבקש לדעת מהן תופעות הלוואי של הסרוקסט - בטווח הקצר ובטווח הארוך. האם ישנם נזקים גופנים כלשהם? בנוסף, האם תרופות אנטי-פסיכוטיות עלולות לפגוע באיכות הזרע? תודה

סרוקסט יכול לגרום לתופעות לוואי קלות ועד תופעות לוואי מאוד לא נעימות כפי שאני חוויתי. ביום הראשון של הנטילה היו לי התקפי חרדה עם תחושה של "קוצים" בגרון ובידיים. אח"כ הייתי מאוד מתוחה, לא יכולתי לישון כמו שצריך, פיהקתי הרבה, ההרגשה הכללית היתה לא טובה ונעזרתי בכדורים אחרים כדי "לשרוד". לאחר שבוע קשה, מצב הרוח החל להשתפר והתופעות מעט ירדו. לאחר חודש מצב הרוח היה פשוט מעולה. תופעות הלוואי כמעט נעלמו. השינה עדיין לא הייתה טובה, התעוררתי כל לילה. ע"פ הספרים סרוקסט מתחיל לעזור לאחר בין 10 ימים ל- 6-7 שבועות. תוך חודש וחצי חודשיים תופעות הלוואי אמורות לחלוף. כמו כן אפשר לשקול החלפת תכשיר. אתן יכולות בפורום הנ"ל לעשות חיפוש - לרשום את המילה סרוקסט ולקרוא את כל השאלות והתשובות בנושא. תרגישו טוב שגית

שגית שלום רציתי לדעת האם מעבר למצב רוח טוב התרופה גם משפרת תיפקוד. או יותר נכון רצון לתפקד? תודה על האינפורמציה גילי

אם מרגישים יותר טוב עם הסרוקסט אז יש רצון גם לתפקד. מנסיוני, שילוב של סרוקסט וטיפול פסיכותרפי הוא שילוב נהדר. קחי בחשבון את תופעת הלוואי- הפרעה בתפקוד מיני ובמקרים מסויימים במקום נמנום ותשישות מופיעה עירנות יתר. כל אחד מגיב אחרת לתרופה ועליך להיות סבלנית ואף לשקול ביחד עם הרופא עלייה במינון. בהצלחה

שגית שוב שלום מה המינון שאת מקבלת? בתודה מראש גילי

שלום, בצעירותי (לפני כ-15 שנה) עברתי טיפול בביופידבק כנגד מתח ויבלות (הטיפול עזר מאוד!). הטיפול כלל חיבור באלקטרודות למכשיר עם מחוג ואוזניה. (ד"ר דה-מדינה). ברצוני שוב "להתאמן" וגם להוריד שוב יבלות כנ"ל. האם ניתן לרכוש מכשירים כנ"ל לשימוש ביתי ? היכן ? שמעתי שיש סוגים שונים הבודקים פרמטרים שונים, מה ההבדל ומה מומלץ? תודה מראש יוסי

יוסי שלום הייתי ממליץ לך לפנות למרפאה העוסקת בביו פידבק ולא לקנות את המכשירים, לפחות לא בשלב ראשון. זאת ממספר סיבות: ראשית, בכל טיפול יש גם מרכיב מקצועי שבו המומחה מתאים את הטיפול המתאים ביותר עבורך, קובע את קצב ההתקדמות והמכשיר המתאים ביותר. בנוסף, גם בטיפולים התנהגותיים נדרשת פעמים רבות הבנה מעמיקה יותר של הנפש כדי להביא להצלחת הטיפול (גם אם מדובר במשהו פיזי לחלוטין). לבסוף, ציוד ביו פידבק משוכלל עולה הרבה מאוד כסף. סביר להניח שתוכל לקנות מכשיר פשוט יחסית (שאולי יעבור יפה, אי אפשר לדעת). לפיכך הייתי ממליץ לפנות למומחה בנושא לטיפול ואם בהמשך תחשוב שכדאי לרכוש ציוד הביתה תוכל להתייעץ איתו על כך. בעיקרון ציוד ביו פידבק קיים בסוגים שונים ובעלויות שונות. בחיפוש אינטרנט פשוט תוכל לקבל אינפורמציה על כך (באנגלית ועל חו"ל כמובן). בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני בחורה צעירה ויש לי חרדות שהולכות ומחריפות. החרדות האלו התפתחו אצלי בזמן השירות הצבאי והחריפו לאחריו ואני אתן דוגמאות. לדוגמא אני מאוד מפחדת מאש ומזה שאנשים יעשנו לידי. אני לא אוהבת מקומות המוניים אני נכנסת ללחץ אני כל הזמן ערה למה שקורה סביבי, זה לא שאני פרנואידית אבל אנשים מסביבי יכולים להיות מרושלים.אני לא אוהבת שעומדים מאחורי או מסתובבים סביבי זה מכניס אותי ללחץ ולאי נוחות ופחד. כמו מה זה נשמע? אנשים לא שמים לב להרגשה הזאת שלי כי היא די מוסווית. יש תקופות שאני חוששת מהכל מהדברים הכי פשוטים כמו להדליק גז וכדומה.ולפעמים זה די בשליטה.

מיטל שלום ! אני סובל מחרדות גם כן ומה שמשותף לנו ושהניע אותי בעצם לכתוב הוא שגם אצלי התופעות צצו ביתר שאת במהלך שירותי הצבאי השאלה היא באמת האם קיים קשר כל שהוא לשירות הצבאי שדווקא בו החלו להופיע ההתקפים והאם זו באמת הסיבה שאם התשובה חיובית ניתן אולי לתבוע את הצבא כמו שעושים כאשר נפגעים פיזית במהלך השירות אני חושב שמן הסתם גם כאשר ובמיוחד כשמדובר בפגיעה נפשית ??

מיטל שלום את מתארת מצבי חרדה ומחשבות שמטרידות בכל מיני נושאים (שזה מאפיין נפוץ של הפרעת חרדה). אני מציע לך לפנות לאבחון וטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי. שילוב של טיפול בשיחות עם תרופות יכול לשמש פעמים רבות פיתרון נכון ביותר במצבים שאת מתארת. בכל מקרה זה דורש אבחון מקצועי ולא ניתן לתת לך תשובה חד משמעית באמצעות הפורום. אדגיש שהתאור שמסרת מחייב פניה לטיפול. המצב עלול להחמיר עם הזמן ולפגוע באיכות החיים שלך. בברכה ד"ר אורן קפלן

רציתי מאד לשתף אותך במחשבותי בנושא החרדות. כן זה יותר ממענין שגם אצלי התחילו החרדות מיד אחרי השרות הצבאי. חרדות שהביאו אותי לפעמים לחוסר יכולת לזוז.

אריה שלום, היית מוכן לפרט אילו חרדות יש לך. והאם תוכל לפרסם את כתובת האי.מייל שלך, הייתי רוצה לדבר עם אדם שסובל כמוני מחרדות כדי להבין ממה הן נובעות. תודה

מיטל שלום רב, אני מסכימה עם דבריו של ד"ר פלד. את מתארת את עצמך כבחורה צעירה שסובלת מהתקפי חרדה. ניכר ממכתבך שההתקפים מפריעים לך ואת מנסה להסוותם. אולם לטעמי, אין צורך לסבול מבעיה כלשהי בעת שניתן לנסות ולטפל בה. לכן חשוב לפנות לייעוץ ולקבל טיפול. כמו ד"ר קפלן, אני ממליצה לך לפנות לאבחום פסיכאטרי ולטיפול. חבל שתסבלי, ייתכן והטיפול יפשיע עליך לטובה, וכך תוכלי לחזור לשגרת חיים, ללא המצוקה הנלווית כיום. בברכה, טלי פרידמן

גב' טלי פרידמן שלום! כיצד ניתן ללמד את הנפש להתמודד עם חרדה ( פרט ללקיחת כדורים)?

האם יש קשר בין חומצה פולית לחרדה

לא

ברצוני לקבל מידע על תרופת הריטלין, דעות בעד ונגד. הוצע לי לתת לבני בן ה - 10 את הריטלין כמענה לבעיות קשב וריכוז. ברצוני לבדוק את האפשרות מתוך ידיעה רבה ככל האפשר.

תיסתכלי בדף קודם,היה דיון כזה אופיר

רינה מתוך נסיון אישי וכואב לגבי התרופה, עצתי לך לבדוק מספר דברים: 1 - לעשות לילד אבחון אצל פסיכולוג קליני - לוודא שאין לו הפרעה רגשית 2 - לעשות בדיקות דם בלותת התריס - tsh - ft4 3 - בדיקת צואה - לא הבדיקה הרגילה אלא הבדיקה המיוחדת שעושים 3 פעמים כדי לוודא שאין תולעים. 4 - גם בדיקת דם לוודא שאין חוסר של ויטמינים ומינרלים. 5 - קיראי היטב את ההוראות ותופעות הלוואי של התרופה אל תהססי לשאול גם 100 פעם שאלות ותבקשי הסבר על כל דבר. הרופאים נוטים קצת להתייחס למטופלים כאל אנשים מסוג ב ,אומנם לא כולם אך רובם

מסכים - יש להזהר - יש נטייה ליתר שימוש בתכשיר

לאלמונית! אבקש לדעת לשם מה נחוצות בדיקות הדם של בלוטת התריס וחסר ויטמינים או מינרלים? כמו כן מה הקשר בין תולעים לריטלין?

אני מציעה לך לגשת לפורום הפרעת קשב וריכוז, שם תפגשי הורים כמותך לילדים עם הפרעת קשב וריכוז, ואנשים מבוגרים בעצמם עם ההפרעה הנ"ל. בפורום יש מידע רב על הנושא ועל עוד נושאים רבים, בקהילה קיימים קישורים רבים וכמובן תמיד תוכלי למצוא שם אוזן קשבת תמיכה ועצות שימושיות לרוב. כדאי ומומלץ. להלן כתובת הפורום: http://www2.iol.co.il/communikit/scripts/forums/live/forums_all_25.asp?forum_id=1280

דרור, שלחתי לך אי-מייל.

תודה, גורגיאס, עוד מעט אפתח, ומאוחר יותר אענה לך. דרור גרין

אני בחורה בת 28 גרושה +2 ושמנה אני כול כך מתוסכלת מהחיים שלי אני סובלת ממניה דפרסיה הבריאות שלי לא הכי טובה אין לי חברה אני בודדה ואני לא עובדת אני מרגישה עם זה רעה. מצב כזה יכול לשגע אותי. אין לי חבר אני כעקרון בחורה טובה עם נשמה אני לא שלילית.

כן ניתן להבין את התסכול - מה השאלה ?

איך יוצאים ממצב כזה שהוא נמשך המון זמן

hen יקרה, המצב שאת מתארת אינו קל. את אמנם אינך מבקשת תשובה לשאלה כלשהי, אך הצורך שלך בתגובה ברור מאליו. כתבת שאת בחורה טובה עם נשמה, ושאת לא שלילית. כאשר אני מנסה להבין למה את מתכוונת, עולה בי המחשבה שאולי את רואה במצבך, ובמחלתך, מעין עונש לא מוצדק. כאילו שאלת, למה כל זה מגיע לי? אני בטוח שאת צודקת. שאת בחורה טובה, ושלא מגיע לך כל עונש. אבל המחשבה שמדובר בעונש עשויה לשתק ולמנוע ממך לשפר את מצבך. האמנם מדובר בעונש? מניה דפרסיה היא מחלה הניתנת לשליטה באמצעות טיפול תרופתי, ואני מקווה שאת מקבלת טיפול כזה. את, כמובן, אינך אשמה במחלה, ואם הצלחת להתמודד איתה עד כה, הרי שיש בך כוחות וכוח סבל, שאם תרתמי אותם שוב לעזרתך יסייעו לך גם בתחומי החיים האחרים. את מספרת שאת גרושה + 2, שאת שמנה ומובטלת, ושאת בודדה ללא חברים. כל אלו אינם מחלה, וכמובן שאינם עונש. בכך אינך יחידה, ואם תמשיכי לשוטט במבוכי האינטרנט תמצאי פורומים לא מעטים, ובהם אחרים הנמצאים במצבך. למה שלא תחלקי אתם את תחושותיך, ותלמדי איך הם מתמודדים עם קשייהם? באמצעות הפורומים השונים את עשויה להכיר אנשים רבים הנמצאים במצב דומה, וגם לקשור אתם קשרים. בברכה, דרור גרין

hen שלום רב, אני מצטרפת להמלצותיו של דרור. החשפות "עדינה" וזהירה מצידך, אל פורומים באינטרנט או אף קבוצות תמיכה שונות (במציאות) עשויות לעזור לך לצאת מעט מהמעגל בו את שרויה. הכרות של תחומים חדשים ואנשים חדשים, מתוך הבנת הקושי שלך והשיתוף של אחרים במצוקתך, יכולה לעזור לך להשתחרר מעט מהמועקה והדיכאון. בהצלחה, בבכרה, טלי פרידמן

שלום רב, אני בן 37, נשוי ואב לילדים ,עובד כמהנדס בחברה גדולה,מתפקד היטב בחיי היום-יום ללא כל בעיות מיוחדות. בעייתי היא בנושא שירות מילואים - ברגע שאני מקבל צו מילואים לשירות ארוך בתפקידי אבטחה כאילו "מסך שחור" יורד על חיי. אני פשוט כמעט מפסיק לתפקד , נכנס לדיכאון, מאבד עינין, לא ישן טוב בלילה ואפילו לעיתים בוכה - כמובן שהדבר משליך על תפקודי בעבודה ובבית ,אין לי סבלנות לילדים ולאישתי וזה גורר מריבות ואי שקט בבית. אני כל הזמן חושב על המילואים ,איך אעמוד מזה ואיך אצליח להשתחרר מזה - ברגע שאני מצליח להשתחרר אני פשוט שוכח מהכל וחוזר לשגרה. יש לציין שאני בעל פרופיל 97 ,שירתתי שירות סדיר על כלי שייט ולמרות שלא היה לי קל - מדובר בתפקיד קשה מאד מבחינה נפשית עם יציאות לעיתים רחוקות הביתה - שרדתי את השירות. בשנים הראשונות היו לי מילואים יחסית "קלים" כך שלמרות שגם אז היה לי קשה הצלחתי להסתדר ואיכשהו לחיות עם זה. הבעיה החלה בשנים האחרונות כאשר הועברתי לתפקידי אבטחה - המחשבה שאני צריך להתנתק מהבית לתקופה ארוכה, לעמוד שעות לבד על מגדל עם נשק פשוט נראית לי בלתי אפשרית ,כל פעם שקיבלתי צו פשוט הפסקתי לתפקד וכל הזמן חשבתי על המילואים ואיך ומה וכיצד אצליח לצאת מהסיוט הזה, ואכן איכשהו הצלחתי להתחמק מהמילואים הללו בתירוצים שונים - לפני מספר חודשים שוב קיבלתי מילואים והפעם החלטתי לפנות עם בעייתי לקב"ן ,לאחר ששמע מה שאני עובר החליט לשחרר אותי ל-3 חודשים משירות אך אמר שלאחר תקופה זו הפתרון היחיד שהצבא יכול להציע לאנשים עם בעיה כמוני הוא שחרור על סעיף "אי התאמה" פרופיל 21. שאלותי: א. האם לדעתכם הבעיה הזו עשויה להעיד על בעיה נפשית שגם ללא קשר לצבא אני סובל ממנה ודורשת אבחון וטיפול? ב. שאלה לד"ר פלד שהבנתי שהוא גם איש בה"ן בצבא - האם הפתרון היחיד לאיש עם בעיה כמו שלי הוא להשתחרר מהצבא על פרופיל 21 עם הסטיגמה של "פסיכי" וכו' והבעיות שזה עלול ליצור בחיים האזרחיים כגון קבלת עבודה ,רשיון נהיגה... האם אין דרך להתחשב במקרים כמו שלי בעיקר לאדם שנמצא כמה שנים לפני סיום חובת המילואים - אני לא איזה ילד שהתשחרר בגיל 18 על סעיף נפשי - אני אדם שתרם שנים רבות לצבא עם כל הקושי שהיה לי בזה - אני בדילמה נוראית פשוט לא יודע מה לעשות עם זה אבל מצד שני נמאס לי לעבור את כל עינויי הנפש שכרוכים בקבלת צוי המילואים בברכה, גיל

אם קצין מוכשר וראוי החזיר הדרגות וצה"ל הודיע כי לא הוא [צהל] שיחרר אותו ממילואים כי אם הקצין עוא שהתפטר אזי אין שום סיבה שלא ינהג באותה הצורה כלפיך תשובות מקצועיות כמובן שמהצוות מענין תהיה התיחסות לתגובה זו

אתה מתאר בעיה שכיחה - אבל מורכבת כאשר באזרחות אין בעיות נפשיות והתפקוד תקין - אז יש בעיה עם העובדה שרק בצה"ל מתקשים - יש נטייה לראות זאת מנקודת מבת צבאית כהתחזות, כיבן שבד"כ בעיה נפשית לא מבחינה בין מילואים לאזרחות, ומי שלא עומד בלחץ לא יעמוד גם בלחצים שיש באזרחות. מצד שני נתקלים במקרים שנשמעים כנים (לא התחזות) כמו המקרה שלך - אז יש בעיה - אני אישית חושב שמדובר בהתניה מסוימת כמו בלמידה - מופיעים סימפטומים שהם התניה מתחושות לא נעימות מהעבר. עדיין יש בעייתיות גדולה - ישנם פסיכיאטרים שייקחו כסף לתת חוות דעת שתעזור לך להשתחרר - אני אישית מסרב לעשות זאת יש בזה בעיה אתית. לדעתי עליך לפעול בשני שלבים: 1 . פנה למפקד היחידה (זכותך לקבל ראיון מפקד בכתב מקצינת הכישור) תסביר לו בכנות את מה שכתבת פה - בקש ממנו שחרור דרך ועדת ביליתי-מתאימים. במקרה כזה אתה משתחרר ללא סעיף פסיכיאטרי וללא הדוח הנלווה למשרד הבריאות והתחבורה. 2 . במקרה והדרך הראשונה לא מצליחה - פנה לפסיכיאטר של קופ"ח ספר לו את הסיפור - בקש ממנו לפרט זאת בכתב ועם מכתב זה בקש הפניה לקב"ן - צפה שחרור עם פרופיל נפשי 21 וזימון נלווה למשרד התחבורה לשקול שלילית רשיון - עם כי לא שוללים על מיקרה כזה שאתה מתאר.

לד"ר אילן בעבר סבלתי מהתקף פוסט טראומטי עקב בעיה בלב שארע בפתאומיות בטפוסי אני אדם מאוד חושש לאחרונה אני סובל מכל מיני מחשבות שאיני מסוגל לסלק ממחשבתי המחשבות הם פחד מאיבוד שליטה (להשתגע) , כל חומר שאני קורא בתחום אני מיד משליך על עצמי ולכן אני נמנע מלקרא האם תוכל לייעץ לי מה לעשות וכיצד לנהוג על-מנת לסלק מחשבות אלו מראשי (אני נשוי +5) ואשתי מאוד תומכת בי ואומרת שמחשבות אלו יעברו כבעבר . מצפה לתשובה בתודה עדי

נראה שאתה זקוק לאבחון התיאור מתאים מצד אחד להתקפים של פאניקה מצד שני יתכן ומדובר בבעיה על רקע גופני - (לא פסיכיאטרי) קרדיאלי (לבבי) מצד שלישי יתכן ויש רקע אישיותי - אתה מתאר אופי מסוים שעלול לתרום לבעיה יתכן ויש עוד סיבות של פרטת כאן יתכן גם שילובים של גורמים התורמים לבעיה האבחון הוא קריטי לטיפול כי כל אבחנה שציינתי מעלה דורשת טיפול שונה בקיצור - האבחון הוא קריטי כדאי שהאבחון יתבצע ע"י פסיכיאטר - כי הוא רופא וידע לאבחן גם את החלק הגופני ישנם פסיכולוגים שידעו מתי להפנות לפסיכיאטר לדוגמה טלי וד"ר קפלן

לכל מי שיכול לעזור! אני רווקה בת 38 ועדיין גרה עם אימי .אני חייה עם שני אחים בבית שהם בני 22.ו- 24 .אני סובלת מהם סבל נוראי אמי אלמנה כבר 18 שנה והיא הולכת בשיטה כזו של להתעלם. אני מרגישה שהם רוצים לגרום לי להתאבד .יש אח אחד שהיתאבד בגיל 27 וככה גם אצלו היו יורדים לו לחיים יותר מידיי אפילו עם הדברים היו קטנים אבל היו מאוד מרגיזים . בבוקר מוקדם הם קמים בכוונה ומרעישים וצועקים או מכבים את הדוד ופותחים את המיים החמים בכוונה לעצבן.או שהם אוכלים והם עוזבים בכוונה הכל מלוכלךויום שבת בבוקרמדברים מדליקים א הרדיו בקולי קולות הם לא עושים חשבון לאף אחד אמא שלי איבדה שליטה עליהם .עד שכבר היא מסכימה איתם כי הי רואה שאם היא תתנגד זה יהיה יותר גרוע. הייתי יוצאת מהבית כדיי להשכיר אבל איון לי אפשרות כי אין לי עבודה קבועה. @ למי שיש איזה רעיון איך לחיות איתם אני ישמח לשמוע. או איזה כיוון כל שהוא אני מבקשת עיצה או תדרוך מפסיכייתר או פסכולוג או כל אחד שיכול לעזור . נ.ב. הייתי לפני כמה שנים אצל פסיכולוגית ידועה ואחרי שסיפרתי להבאיזה דברים הוא פוגע בי .אז היא אמרה לי שאני ישפוך יוד על השטיח שלו האם זה לא ניראה דבילי ? אי מבקשת יעוץ כמה שיותר דחוף.... תודה הילה

הילה, אם הם לא מבינים שפה אחרת, צריך באמת להיות כמוהם. אם הם משאירים כלים מלוכלכים במטבח, גם את!!! אין מה לעשות, כך הם ילמדו שאת לא שפחה שלהם. כמו כן, תעשי להם דברים שמעצבנים אותם.תמצאי כבר מה. עדי

tאולי כדאי למצוא חברה שותפה או שתיים ולשכור ביחד דירה. עבודה לא חסר היום למי שבאמת מוכן להתאמץ. אז קחי את עצמך בידים, צאי לעולם, את כבר לא ילדה קטנה.

מסכים - את בגיל שטיבעי לא להיות בבית

שלום, בתי בת 6.5,עד השנה היא היתה קפיצית אבל לא באופן חריג,השנה קשה לה מאוד להתארגן בבית ספר היא שוכחת הרבה דברים ,פעם יודעת טוב את הנלמד ויום אחר לא. האם אלו קשיי התאקלמות או שכדאי לבדוק את זה לעומק? אציין שלא היו בעיות רפואיות חוץ משני נתוחי כפתורים.

נעמי שלום. המעבר לכיתה א' עשוי להיות משברי עבור ילדים מסויימים, ועשוי להציף קשיים שכבר היו קודם, רק פחות הפריעו עבור ילדים אחרים. לדברייך- תמיד היתה קופצנית. למה את מתכוונת בכך? האם התייעצת עם מורתה? חשוב לדעת כיצד היא מתפקדת בכיתה- האם שם היא מסוגלת לשבת ולהתרכז? כיצד היא מבחינה חברתית? כיצד היא בבית? האם התחולל שינוי בהתנהגותה סביב המעבר? אשמח לנסות ולהשיב לך. תודה. רוית.

לרוית שלום, אוסיף עוד פרטים שרצית על בתי.חברתית היא מאוד מקובלת וחביבה על הילדים והמורים, במשך השעור היא יושבת אבל בכל הזדמנות מתנדבת לקום לעזור להביא משהו קשה לה להבין את החומר עם עוד שלושים ילדים מסביבה,רק אחרי שאני מסבירה לה בבית היא מבינה בקלות.הבעיה במיוחד בחשבון התרגילים מובנים לה אך כשהיא מתבקשת לכתוב את התרגילים כל הסימנים מתבלבלים לה,בבית הרבה יותר קל לה.

דוקא בעיות אזניים יכולות לגרום צרות לילד, הרבה ילדים הוחשבו כילדים בעיתיים, דיסלקטים,דיסגרפים, לא מרוכזים, ואחרי בדיקה רפואים התברר שהם, לא שומעים טוב, או זקוקים למשקפיים. אז דוקא בעיות האזניים של ביתך חיכולות להיות מקור הצרה.

רוית ניסן שלום , לבתי בת השבע החלו לפני כ-4 חודשים בעיות של עויתות בפנים העויתות מתאפינות בהזזת האף והפה , הצגתי בעיה זו בפני רופא הילדים אשר טען כי בעיות אלו הן שכיחות והתופעה תחלוף תוך חודש ימים מאוחר יותר טען רופא הילדים כי בעיה זו יכולה לחלוף תוך שנה. אני מוטרדת מאוד מבעיה זו ומדירה שינה מעיני . ברצוני לדעת מדוע זה קורה ומה ניתן לעשות, האם לגשת לרופא נורולוג ? יש לציין כי בתי לא מרגישה שהיא עושה את העויתות ואף לא מתלוננת על כך. אנא תשובתך בהקדם תודה מראש

עפ"י התיאור מדובר בטיקים- tics disorder תפני עם הילדה לבדיקה אצל נוירולוג- כדי שיוכל לאבחן את הבעיה ולהציע טיפול מתאים.

כן ואז מה? יתחילו לתת לה הלידול? לא מומלץ. עדיף לעשות מה שרופא המשפחה אמר, קודם לנסות להתעלם, אח"כ טיפולים אלטרנטיבים.

קוראים לזה טיקים, זה נובע מעצבנות של הילד. א לא מציקים לילד, ולא מעירים לו, לפעמים זה עובר, נוירולוג לא יעזור לך, אבל אפשר ללכת לטיפול בביפידבק, מומלץ ביותר.

טיקים אינם נגרמים מ"עצבנות" -זה טעות לחשוב שהגורם הוא נפשי. זה נכון שמצבים נפשיים יכולים להחמיר סימפטומים של טיקים אבל הגורם הוא אורגני- וזאת בעצם הסיבה שאת האיבחון הראשוני צריך לעשות נוירולוג ולא פסיכולוג- בלי שום קשר לסוג הטיפול אם בכלל שיוחלט עליו לאחר מכן.

פני לנויורולוג ילדים במרכז רפואי שניידר ליד בילינסון

אם זה "טיקים" אז לפעמים זה עובר מהר, לפעמים לאט, לפעמים בכלל לא. לשני אחים שלי היה כשהם היו קטנים ועבר במהלך השנים. לי היו טיקים כשהייתי קטנה, ונשארו עד היום (זה בא והולך, יש תקופות שיותר ויש שפחות, בתקופות שיותר אז עייפות או מתח כמו בסרט מפחיד או חדשות רעות בטלביזיה מגבירים את זה, בתקופות שאין אז עייפות לא תורמת). בכל אופן לפחות אצלי ואצל אחים שלי אלה לא טיקים מאוד בולטים כמו שיש בתסמונת טורט למשל. אגב אצל שלושתנו זה התחיל בסביבות כיתה א' ב'. לפי מה שהבנתי הסיבה היא כנראה נוירולוגית. לפי מה שקראתי ברוב המקרים הטיקים חולפים עם הגיל.

בני סבל מטיקים, התחיל בערך בגיל 3 כשנולד לו אח קטן, אחרי זמן קצר זה עבר. כשהיה בן 6 נולדה לו אחות, ושוב חזרו הטיקים. , אחרי זמן קצת יותר ארוך זה עבר ללא טיפול, כי רופא הילדים אמר "לא להעיר לו" ולשמור על סביבה רגועה, כי הילד במתח. בכתה ג' היתה לו מורה רשעית, ומיד צצו הטיקים שוב, טיפלנו בדיאטה ללא שוקולד, ללא חומרים משמרים וכו'. עבר לו, לי נראה שמה שעזר זה גם התשומת לב בנוסף לדיאטה. בכמה ה' חזרו הטיקים. אבל בצורה חזקה, קיבל טיפול תרופתי (הלידול) שלא הועיל, ואפילו הזיק לו, הפסקנו טיפול. לכל אורך הדרך נבדקנו אצל רופאים, שאמרו "זה ממתח" אוקי, אז יש ילדים רגישים יותר ומגיבים למתח בטיקים, ויש שלא. אחר כך פנינו לטיפול נסיוני בביפידבק, והתוצאות היו מדהימות.אחרי מספר פגישות עברו הטיקים. היום הנער בן 17 וחצי, לפני גיוס, בריא לחלוטין, וגם כשהוא במתח זה לא מתבטא בטיקים. אני יכולה לספר רק שבנושא טיקים עשיתי סטאג' רציני, במשך שנים, בררתי אצל אנשים שלילדים שלהם טיקים, שוחחתי עם מומחים, ועברנו בדיקות, יש הבדל ברור בי "טורט" לטיקים , גם בטורט יש טיקים, אבל חריפים ביותר, וזה חלק מתסמונת שלמה. טיקים, זה תסמונת נפרדת. אני עדין אומרת לא לדאוג, רצוי להבדק, אבל קרוב לודאי שלא ימצאו כלום. וכמו שתמיד הרופאים אמרו לי, ואמרתי שוב, זה ממתח, אם האמא מוטרדת ומציקה לילד שיפסיק עם זה, הוא נכנס למעגל מתח יותר גדול, ואז הטיקים מחריפים, רצוי להתעלם, ואם זה לא עוזר תנסו ביופידבק, בשיטה הזו אדם לומד לשלוט על עצמו, עובדים עם מחשב, זה מהנה. אמנם יקר, אבל למי שיש משלים יש השתתפות מהקופה. לי לא היתה השתתפות, אבל כל אגורה שהוצאנו, היתה שווה.

שלום שלהבית, תודה על המידע, עזר לי להרגע קצת, רציתי לדעת מהי שיטת הביפידבק שהזכרת, הייתי רוצה לנסות זאת. כמו-כן אשמח אם תתני לי מידע היכן ומי מטפל בשיטה זו. תודה

שלום , מבקשת עצה או הכוונה בנושא הרטבה . מדובר בילדה בת 13 , שמזה מספר שנים מרטיבה ובעיקר בלילות . הילדה עברה טיפול בעזרת זמזם חשמלי במשך תקופה ארוכה מאוד , אך ללא הועיל . כרגע מטופלת בטיפות מינירין , כל אימת שצריכה לבלות את הלילה מחוץ לבית . הנושא מעיק על הילדה שנמצאת בגיל התבגרות . אינה יכולה לשהות את הלילה מחוץ לבית היות והנ"ל כרוך בחששות , וחוסר נעימות . שלא נדבר על המעמסה הנפשית שיש לה ולמשפחתה , ועל הניסיונות להתמודד עם הנושא לה ולסביבתה , אך הטיפולים עד כה לא הועילו . האם ניתן להמליץ על דרך טיפול אחרת ומועילה ? או מומחה בנושא כדי לפתור את הבעיה ? מודה על כל עזרה !

אורנה שלום!!! אילו טיפולים עברה הנערה? האם היו תקופות אפילו קצרות, בהן לא הרטיבה? האם נשללה בעיה אורגנית? וקצת אם אפשר על אשיותה. תודה.רוית

שלום... למעשה זו הפעם הראשונה שאני פונה ליעוץ פסיכולוגי כל שהוא... אני נשואה באושר רב 3 שנים. בעלי בן 29, עד גיל 20 היה דתי, בא ממשפחה דתיה,אך עזב את הדת. אני הכרתי אותו כחילוני וכך גם אנחנו חיים עד היום. לאחרונה הוא התחיל בתהליך של חזרה בתשובה למקורות שההוא עזב לפני כמה וכמה שנים וקשה לי מאוד לקבל את זה. הוא רואה בזה דבר טוב מאוד שקורה לנו אבל בעיני אין יותר גרוע לזה. איני נמשכת ומתעניינת בתחומים שמעסיקים אותו כל כך כיום, ואני חשה שחלק גדול בעצם מהחיים שלו, איני שותפה לו. אני יכולה להיות שותפה אם אני רוצה אך זה מצריך ויתורים כל כך גדולים מבחינתי ואני לא מוכנה לעשות אותם כעת מה גם שאני מאמינה שהרצון לעזות צריך לבוא מהלב, ואני לא אהפוך לדתיה רק בגללו, זה צריך לבוא ממני ואני לא רואה צורך לזה כרגע. אני בהריון ראשון עכשיו וכל האוי ודאות הזו גורמת לי יגון רב. בעלי לא מבקש ממני לעשות דברים שאיני רגילה להם, כמו שמירת שבת, וגם אומר שלעולם לא יבקש ממני לבצע דברים שאיני שלמה עימם אך עצם השינוי המהותי שחל בו מעלה לי ספקות רבות בקשר לעתידנו המשותף, וזה פשוט גורם לי לבכות ימים על ימים שלמים אני יוןדעת שלא תוכל לעזור לי לפתור בעיה זו בשתי דקות באינטרנט, אבל אולי כן תוכל לעזור קצת? תודה מראש.

שיר יקרה, את צודקת. קשה לפתור בעיות באינטרנט בשתי דקות, ופורום אינו תחליף לטיפול ולייעוץ רציני. נדמה לי שהקושי שלך אינו נובע רק מהחזרה בתשובה, אלא מכך שבן זוגך בחר בתהליך שעשוי לשנות את חייו, מבלי שיהיה לך חלק בכך. שינוי כזה, גם אם היה מדובר בתחום אחר ולאו דווקא בחזרה בתשובה, אכן עשוי לפגום בזוגיות ובקשר הזוגי, וטוב את עושה שאת מנסה להקדים רפואה למכה, ולנסות כבר עכשיו להבין את מה שקורה לכם כזוג. אני מאמין שכדי לפתור בעיה מסוג זה, עליכם למצוא את הדרך להידברות ולשיתוף, כדי למצוא את הפשרה שתתאים לשניכם, ותאפשר לכם להתמודד יחד עם השינוי בחייכם. ניתן לעשות זאת באופנים שונים. אם התקשורת ביניכם טובה, וקיימת נכונות לדבר ולהקשיב ולהבין ולוותר, אתם יכולים לעשות זאת בעצמכם. זה אינו תהליך פשוט, וחשוב שתקבעו זמנים לדבר על כך ולבחון את הקורה ביניכם. לעתים, זה לא מספיק, ובמקרה כזה כדאי מאוד להתייעץ עם איש מקצוע, וזה יכול להיות פסיכותרפיסט או פסיכולוג שיקבל אתכם לטיפול זוגי. אם תרצי מידע נוסף בנוגע לאפשרויות הטיפול, אני בטוח שנוכל לסייע לך בכך. בהצלחה, דרור גרין

דרור , תודה רבה על עצתך הנבונה, אפשר להגיד שקלעת בול לתחושותי והרגשתי. אכן התקשורת בינינו טובה ואנו מדברים כל הזמן ומתעמתים עם נקודות המפריעות לנו על מנת שנמצא להם פתרון ונוכל להמשיך הלאה בחיינו. לשנינו הקשר בינינו הוא הדבר החשוב ביותר. עם זאת, החרדה שאני חשה שאנו מתרחקים קיימת ונמצאת. אולי אני ביקורתית מדי כלפיו ולא מוכנה לקבל שעל כל אדם עוברים שינויים ואיני יכולה לצפות שהמצב ישאר סטטי. אולי גם יש לי כל מיני דיעות קדומות ודת מתקשרת לי ישר לדוסים לבושים שחור, פיאות ושטריימלים. אני לא יודעת להסביר כל כך למה יש לי אנטי כל כך גדול לכל הנושא, אבל בעלי רק מבקש ממני להקשיב ולהיות פתוחה ולדברים אחרים וזה מעצבן אותי נורא ואני לא מוכנה לשמוע על זה. הוא לא מבין למה אני חושבת שהעיסוק שנושא החדש שמעניין אותו בא על חשבוני והא טוען שזה ממש לא ככה, אבל זה החשש שלי. הוא רואה בשינוי הזה שעובר עלינו דבר טוב מאוד ששקורה לנו, ואני רואה בזה דבר מאוד רע. אני מסכימה איתך שהייתי כנראה מגיבה אותו הדבר גם אם היה מדובר בנושא אחר לחלוטין שאינו קשור בדת, שארין לי קשר אליו והייתי מרגישה שבעלי מתפתח לכיוון מסויים שאין לי חלק בו. איני יודעת איך להתמודד עם זה. אשמח לקבל את הצעתך ועזרתך, וכן עיצות להכוונה כפי שהצעתך, במידה ואכן לא נוכל להתמודד עם הבעיות לבד. שוב, אני מודה לך מאוד. אמנם מעל גבי האינטרנט, אבל עזר לי מאוד לשוחח על זה עם מישהו, לא שיתפתי בזה אף אחד אחר , אפילו לא את משפחתי הקרובה לי מאוד. שיר

תתארי לך שבעלך היה מחליט להיות צמחוני, הוא היה מרשה לך להמשיך לאכול בשר, ועופות ונקניק, ובשבילו, את תצטרכי לבשל סיר קטן של ירקות, האם היית עושה את זה? אני רואה את ההן הזה בראש שלך. הוא לא מכריח אותך להיות דתיה, אבל הוא מציע לך לראות את מה שהוא עושה, את לא חיבת לקבל, אבל את בהחלט יכולהלהרחיב את האופקים. וללמוד יהדות, זה חלק מהחיים שלך, כי את יהודיה. בתור עצה אישית, - תחשבי על התינוק שלך, אם תתנגדי כל הזמן לדרך של הבעל, א. זה לא יעזור. הוא ימשיך בדרכו, ובסוף הנישואין שלכם יתפוררו. ב. זה רק ידחף אותו לדרך ההיא עוד יותר ובקיצוניות, ואז הוא אולי לא יקבל אותך גם כך. כשמתחתנים זה לא תעודת ביטוח שאף פעם לא משתנים. יש זוגות שאצלם המצב הפוך. היא חוזרת בתשובה, והוא צועק הצילו. אז מה? כל החיים משתנים, מבחינת עבודה, מקום מגורים, מקצוע, מבנה גוף, מבנה משפחה, וגם אמונות ודת. זו לא סטיה מהנורמה . בפרט בעלך שהיה דתי, עזב את הדת חי כך כמה שנים, התחתן, ועכשיו שהוא מכיר את 2 הצדדים, החליט שהוא מעונין בצד הדתי ולא בחילוני, לקחת בחור כזה , תתמודדי. מצידו, הוא דוקא יותר אוביקטיבי ממך. הוא מכיר את 2 הדרכים. והוא לא מבקש ממך להיות דתיה, אולי למעט מספר דברים שיבקש ממך עבורו, כמו לשמור כשר, ומקוה, הוא לא יכריח אותך לשמור שבת וכדומה, אבל הוא מאוד רוצה שתבואי לראות, ללמוד. מה איכפת לך? לכי תבדקי, טוב, אז תלכי איתו, לא טוב, תמשיכי בדרכך, תוכלו לחיות יחד בהבנה הדדית מלאה, יש זוג אחד כזה מאוד מוכר, נתן שרנסקי, חילוני, ואישתו, חרדית. מישהו שמע שהם חיים רע? להפך, הרבה מקנאים בזוגיות שלהם. מה בעלך מבקש ממך? לבוא לראות, אם היית מבשלת משהו, והוא לא היה מסכים לאכול כי זה לא נראה לו, מה הית אומרת לו : "}תטעם" אם זה לא טעים אל תאכל. וזה הוא בעצם אומר לך "תבואי, תראי, תלמד י את לא חיבת לאכול." אם את באמת אוהבת אותו, את צריכה לעשות צעד לקראתו. ואם את לא מסכימה עם מה שהוא עושה, אז את כנראה לא אוהבת אותו מספיק. אם את נשואה באושר רב כמו שאת אומר. אז מישהו אצלכם מוותר הרבה, או הוא או שאת, או ששניכם, בדרך כלל זוגיות נורמאלית, זה כל אחד מותר קצת. ואם את לא מוכנה לעשות צעד אחד לקראתו. תשכחי מזהשאת נשואה באושר רב, את לא, את נשואה בדמיון של אושר רב.

שלום. אני סובל מחרדת בחינות. למרות ניסיונות השכנוע העצמיים, החרדה לא נעלמה. אמנם הישגיי יפים למדיי, אך אני משוכנע שאלמלא החרדה היה באפשרותי להגיע להשגים גבוהים יותר. לאחרונה, המליצו לי על היפנוזה כטיפול חד-פעמי בבעייתי. ההיפנוזה הוצגה בפניי, בהקשר זה, ממש כמו סם פלא- 'טיפול חד פעמי והכל עובר'. האם יש בכך מן הממש? האם בעייתי תפתר? מהם הסיכונים הכרוכים בכך? האם עלולות להווצר בעיות קוגניטיביות או אחרות, למשל כמו פגיעה בזיכרון? האם עלולות להתפתח בעיות פסיכולוגיות אחרות? האם קיימת סכנה להישארות במצב היפנוטי (היה מקרה כזה בישראל בעבר)? עד כמה ההיפנוזה אפקטיבית לבעייתי? אהיה אסיר תודה לתשובתכם.

אורי שלום טיפול בחרדת בחינות נעשה בד"כ באמצעות שיטות קוגניטיביות והתנהגותיות. יש סיבות שונות לחרדת בחינות וחשוב קודם כל להבין את התופעות באופן מעמיק. היפנוזה היא טכניקה שיכולה להאיץ סוגים שונים של טיפולים, בין היתר גם בחרדת בחינות. בעיקרון, ניתן להשתמש בטכניקות הפסיכולוגיות גם ללא היפנוזה, בהחלט יתכן שההיפנוזה תוכל להאיץ תהליכים. אנסה לענות לשאלותיך האחרות: בשורה התחתונה, ניתן לפתור בד"כ חרדת בחינות בצורה יעילה למדי באמצעות כלים פסיכולוגים, וכן בשילוב היפנוזה. אם הטיפול מבוצע ע"י אדם שהוכשר לכך אין כל סיכון בטיפול. הטיפול אינו גורם לבעיות קוגינטיביות אחרות או לבעיות פסיכולוגיות אחרות. להיפך, הוא יכול לפעמים לעזור גם למצבי לחץ אחרים בחיים. אין סכנה להישאר במצב היפנוטי. בישראל קיים חוק היפנוזה ורק רופאים ופסיכולוגים מומחים עם הכשרה מתאימה מורשים לטפל בהיפנוזה. ההיפנוזה יכולה בהחלט להיות אפקטיבית לבעייתך. בכל מקרה, חשוב להבין שההיפנוזה היא מצב תודעה מיוחד שבו ניתן להאיץ תהליכים טיפוליים שניתנים לביצוע גם ללא היפנוזה. יכולת ההיפנוטיזציה שונה מאדם לאדם. טיפול פסיכולוגי מתאים יוכל לעזור לך, עם ובלי התהליך ההיפנוטי. אתה נשמע מוטרד למדי מהטיפול שהוצע לך. אני מציע לך לבקש הסברים נרחבים יותר על שיטת הטיפול מהאדם אליו הופנית. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן שלום. הריני להודות לך על התשובה המפורטת והמלומדת. עם זאת, ישנה נקודה אחת שנותרה לא ברורה דיה ואודה לך על תשובתך- הבנתי, אמנם, כי הטיפול ההיפנוטי משמש כקטליזטור לטיפולים אחרים ו/או מועיל כטיפול משולב עמם. אולם, שאלתי היא, האם ניתן לבצע טיפול היפנוטי חד-פעמי, או לחילופין, מספר טיפולים היפנוטיים מבלי להסתייע בטיפולים אחרים כדי להפיג את חרדת הבחינות? שאלה נוספת (בדחילו ורחימו): האם יש מן הממש במושג 'היפנוזה עצמית'. אם כן, כיצד ניתן לבצע זאת? תודה מקרב לב, אורי

שלום רב, שמי לאה, אני בת 21 ולאחרונה פקדו אותי שני חלומות מאוד מוזרים. החלום הראשון- חלמתי על חברתי שלא מזמן התחתנה- חלמתי על זה שבעלה מכה אותה. המוזר הוא שסיפרתי לחברה אחרת את החלום והיא אמרה לי שידיד מאוד קרוב לחברה המשותפת אמר לה גם שהוא חלם את אותו הדבר על אותה חברה. החלום השני- יש לי חבר, שהשתחרר לפני כשנתיים מהצבא- בזמן הצבא לא הכרתי אותו- ולאחרונה אני חולמת שמגייסים אותו- דבר שמאוד מאוד מפחיד אותי. קראתי בכתבה שהתפרסמה אצלכם בעיתון, שחלומות הם פנטזיות וחלומות שהחולמים רוצים להגשימם וזה בא לידי ביטוי בתת המודע שלהם, בגלל התחושות הלא נעימות או הפחדים שהם גורמים לחולם. אני לא מבינה כיצד הסבר זה מתקשר לחלומות שאני חולמת. בתודה מראש, לאה

חלומות הם חידה - לא תמיד יש להם את המשמעות שתיאוריות נותנות מה שתיארת כהסבר לחלומות זה תיאוריה בלבד - לא צריך לשכוח זאת

לאה יקרה, אני מסכים עם ד"ר פלד. חלומות שימשו מאז ומעולם כר נרחב לפירושים, החל מסיפור יוסף ועד לגישות מיסטיות שונות. פרויד ניסה לראות בחלום את נקודת הקשר בין החלק הלא-מודע של הנפש לחלק המודע, והוא ניסה למצוא דרך מדעית לפרש את החלום. לדעתו, החלום הוא ביטוי למשאלה לא מודעת. עם זאת, פרויד לא פירש חלומות באופן מכני, והפירוש שלו היה חלק מטיפול פסיכואנליטי רחב יותר, שהתייחס לאסוציאציות שהעלה המטופל בנוגע לחלום. לכן, חלומות דומים עשויים להתפרש באופן שונה, בהתאם למה שמייחד את כל אחד מן המטופלים. התיאוריה של פרויד היא רק אחת האפשרויות לנסות ולהבין חלומות, והיא אינה אמיתית יותר מהאחרות. אי-אפשר לפרש את חלומך באופן שטחי, אבל את עצמך יכולה לנסות ולקשר את חלומך לאירועי היום-יום שקדמו להופעתו, ולנסות להבין את המחשבות שהחלום מעורר בך. הפירוש שלך עשוי להיות נכון לא פחות משל כל אחד אחר. בהצלחה, דרור גרין

האם אתה מוצא מכנה משותף בין MONTEVERDI GESUALDO BUXTEHUDE SCUTZ BACH VIVALDI RAMEAU COUPERAN HANDEL HYDEN MOZART BEETHOVEN SCUBERT SCHUMAN MENDELSON CHOPIN BERLIOZ GRIEG LIEST SATIE SAINT SANS RAVELL FRANK BARTOK SCONBERG WEBERN BRAHMS LIGETTI PIAZOLA WAGNER MAHLER

כן,כולם קומפוזיטורים :-)...לפחות השמות שאני מזהה שמע את זה: ליפני כמה שבועות ציפני בתוכנית בערוץ 8,שדנה ב מוח ותהליכים קוגנטיביים גילו שיש אזורים במוח שמגיבים ל "הרמוניה"...ממש ככה,לצילים הרמוניים ואזור אחר מגיב ל גובה הצליל,והיו עוד כמה אזורים...אבל אני שחכתי אז אני משער שמוזיקה יכולה לשנות משהוא שתהליכי חשיבה.,או לפחות ב"מיבנה חשמלי" שבמוח אופיר

שלום שאול, רשמת רשימה מכובדת של מלחינים מופלאים, שאת כולם אני אוהב. משום מה, שאלתך אינה מובנת. מכנה משותף באיזה מובן? הרי כל אחד מהם חי בתקופה אחרת וחיבר מוסיקה בסגנון שונה. איך אתה מקשר זאת לתהליכי חשיבה, ומה בעצם רצית לשאול? דרור

שלום רב הנני לוקח תרופה בשם סרוקסט. בתקופה זו אין לי זיקפה, אפילו בעת אוננות. מה קורה. האם זה מצב זמני. מה ניתן לעשות? תודה רבה גילי

גילי שלום אני משתמש בסרוקסט כבר 3 חודשים בשבועיים שלושה הראשונים היתה בעיה דומה וזה חלף התרופה מאד מאד עזרה לי ותופעות הלוואי בהחלט משתלמות בהצלחה

מדובר בתופעת לוואי זמנית

שלום לכולם. אני נשואה מזה כ - 3 שנים לאדם אשר בעברו היו מס' אישפוזים פסיכיאטרים. כעת, לשמחתנו, כבר שנתיים הוא לא התאשפז ואת המשברונים הקטנים אנו עוברים יחד, ללא צורך באישפוז. (בעלי בן 37 והמשבר הראשון שלו היה בגיל 30, אבחנה קלינית, כנראה - סכיזופרניה). בעייתי היא, שכאשר בעלי מתפקד כמו בתקופה זו, כלומר, עובד, מתקשר, יוזם דברים והינו חזק ובשליטה, הוא הופך להיות לעיתים קר ומנוכר. לדוגמא, אני מגיעה הבייתה אחרי יום עבודה ארוך ומנשקת אותו קלות על הלחי, הוא מפנה את ראשו, כמעט הודף אותי פיזית, וכשאני מאוד נפגעת, הוא מסביר זאת בחוסר התחשבות שלי ב"מקום" שבו הוא נמצא, חודרת לטריטוריה שלו ואני לא רגישה אליו ולא מבינה את צרכיו (חשוב לי לציין שאני מאוד רגישה אליו ומנסה להיות מבינה ומבליגה). וזו רק דוגמא קטנה ממסכת התנהגויות כאלו. העניין הוא, שהוא ממש לא היה כזה כשנשאנו, יש בו צד רגיש, עדין, חם - ולצד הזה אני מתחברת ועם האדם הזה בעצם התחתנתי. החיכוכים האלו בנינו ובעיקר התנהגותו המנוכרת והפוגעת מאוד מאוד מתסכלים אותי ואני ממש אובת עיצות ולא יודעת כיצד לנהוג. הוא משליך את המריבות האלו עלי, מכנה אותי כפגיעה ורגישה מדי, "אחת שבוחרת להעלב ולהיפגע ולא להתייחס לדברים באופן מבין ובוגר". מה לעשות? האם אכן אני הבעייתית והפגיעה מידי? איך אני יכולה "לגשת" אליו ולרכך אותו כשהוא בטריפ של קור ונוקשות? מה מתוך הבעייה שלנו קשור למחלה שלו וכמה קשור לקשר בניינו? יש ימים שאני פשוט רוצה לקום וללכת. כל הפגיעות שלו בי פשוט הורגות לי את האהבה אליו ומחסלות לי את המוטיבציה להיות איתו, בקשר שממילא יש בו עוד הרבה קשיים אובייקטיבים (קושי כלכלי, 2 ילדיו מנישואים קודמים ועוד). זקוקה לעצתכם. תודה נ.ב. אני עצמי "בריאה" - כלומר ללא עבר פסיכיאטרי.

תקחי את הרגליים ותלכי, החיים לא נהיים קלים יותר מיום ליום.

אם מדובר באמת בסכיזופרניה את מתארת חלק ידוע של המחלה המחלה פוגעת ביכולת הריגשית והדבר מתבטא בתאור שאת נותנת

שלום רב, אני בת 25 ואני חושבת כי אני סובלת מבולימיה. אני לא מקיאה אחרי כל דבר שאני אוכלת ואין לי התקפי זלילה אבל לאחר ארוחה מלאה (בדר"כ בערב) אני מקיאה משום שאני מרגישה כבדה. בנוסף אני לא מקיאה כל יום. קראתי מאמרים בנושא ונאמר שם ששכיחות המחלה בגילאי 23 ומטה גבוהה יותר. שאלתי היא האם אני סובלת מהמחלה? יש לציין כי לא ירדתי במשקל בעקבות כך (אף על פי שהייתי שמחה אם זה היה קורה)

רונית שלום רב, את מתארת מצב של איזושהי הפרעת אכילה, שאינה בהכרח אנורקסיה או בולימיה. הפרעות האכילה במובן הרחב הן ספקטרום עצום, וישנם סוגים רבים. אין אפשרות לאבחן בפשטות כזו הפרעת אכילה. אולם בכל מקרה עצם ההקאות שלך, זה מעיד על בעייתיות מסויימת הקשורה למזון ולאכילה. אני ממליצה לך לפנות לטיפול כמה שיותר מהר. אמנם אין פה הכרח קיומי, אך השימוש בהקאות באופן רצוני, תהיה הסיבה אשר תיהיה, אינו בריא, ובדרך כלל זהו סימפטום המתקבע במהירות בהתנהגות של האדם, ומתרחב יותר ויותר. לכן המלצתי הברורה הינה ללכת לטיפול פסיכותרפויטי ובמקביל גם לערוך בדיקות פזיולוגיות, על מנת לבדוק את רמת הפגיעה בגוף בעקבות ההקאות. גם הקאות לא מרובות או קבועות מזיקות לגוף. אם את זקוקה להמלצות על מטפלים העוסקים בתחום הפרעות האכילה, אני אשמח לסייע. פרטיי בכרטיס האישי שלי, שמופיע בהקלקה על שמי. בברכה, טלי פרידמן.

נראה כי אתה מנהל כאן את הפורום אני אוהבת לקרוא את התגובות שלך ואתה הרוח החיה כאן מי אתה ומהיכן כל הידע

אני ממש לא מנהל את הפורום!!.אל תסבכי אותי בצרות :-) ואני גם לא בעל מיקצוע (פסיכטר,פסיכולג,עו"ס,פסיכוטרפיסט) אני תלמיד כיתה י"ג במגמת אלקטרוניקה-מחשבים,עם חלום ענק של להיות פסיכאטר ופסיכוטרפיסט...זה הכל :-) ואני גם מגיד עתידות,ואם אני צודק...אחד ממנהלי הפורום יכתוב תגובה להודדעה שלך,וינזוף בך ו בי (הניסיון הכואב שלי ) ותודה על המחמאה אופיר

אופיר אף אחד לא יכול להתעלם מהידע הנרחב שלך. בכל אופן עליך להגשים את החלום ולהיות... בטוחה אני שתצליח בגדול. לגבי הנזיפות? אין לי בעיה עם זה שיהיה לך בהצלחה

אופיר שלום רב, למה להיות שלילי? קבל את המחמאות כפי שהן. :) בברכה, טלי פרידמן

מי מבין את התאוריה שעומדת מאחורי "תרפיית התבנית" ? (רק לבעלי עצבים חזקים :-)יש לי שאלות אופיר

אופיר שלום רב, אתה מוזמן לשאול, אני אשתדל לענות. אגב, יש מספר ספרים טובים על הנושא: "גשלאלט-מילה במילה" של פרלס, "תרפיית התבנית" וכו'. יש גם בכתבי עת מקצועיים (כמו שיחות, חברה ורווחה) מאמרים של פרופ' סורוק-גשטלטיאני ידוע בארץ ושל כותבים נוספים. ויש עוד חומר יחסית רב בעברית של הנושא, אינני זוכרת כעת משהו ספציפי, מעבר לאיזכורים הנ"ל. בברכה, טלי פרידמן

אני החלטתי לעזור אומץ ולפנות אליך. אני בחורה בשנות העשרים שלי, שנה אחרונה לקראת קבלת התואר,בת יחידה מבין שני אחים. מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי ילדה מאוד חברותית, מלאת שימחת חיים ומקובלת. בבית, לעומת זאת, היינו מנסים לעשות את הכל "נכון", נכון כפי שנקבע ע"י האב הפטריאכלי. אחי (שגדול ממני בשנתיים בלבד) עזב את הבית. ההורים שלי עד היום כועסים על שהוא עזב ועל שהוא לא מרבה לבקר. היו תכופות שגם אני כעסתי שנותרתי לבד במערכה, אבל היום אני מבינה שזה עשה לו טוב, שגם אני הייתי הולכת אם מצבי הכלכלי היה מאפשר,שככה יש לי לאיפה לברוח לפעמים. אבא שלי טיפוס מאוד עצבני ומטופל בתרופות. אמא שלי אדם מאוד עצוב. היא תמיד אומרת שאני לא מבינה, שכשהיא תהיה זקנה הוא יטפל בה טוב וזה מה שחשוב. כבר נמאס לי לשמוע אישה בת שישים בוכה כמעט כל לילה. בגללו. הוא לא עובד כבר הרבה שנים וחי על חשבון קיצבה, אז כל היום הוא מסתובב בין הרגליים. לפעמים הוא מחפש על מה לריב, הוא נכנס למטבח ומתחיל להעיף את כל מה שאמא שלי טרחה והכינה כי זה לא מונח במקום "הנכון" במקרר. כבר כשהייתי קטנה, הוא היה נוהג להגיד לי שביום שאני אשכב עם מישהו הוא יזרוק אותי מהבית. היה לי חבר במשך שלוש שנים כמעט ובפעם הראשונה שהחלטנו לסגור את הדלת, באתי ושאלתי את הורי אם זה בסדר מבחינתם. באותו ערב, הוא פרץ את הדלת בבעיטות (ממש שבר את המשקוף), צרח כמו משוגע, צילצל לקרובים שלנו (משני הצדדים)ושאל אותם מה הם היו עושים אלמלא... גם על זה התגברתי בזכות החבר שלי שעודד אותי. שאמר לי שאם סבלתי עד עכשיו אז עוד קצת. אני בטוחה שאף אחד מלבד אותו חבר לא יודע מה קורה בבית שלנו. חוץ מאותה תקרית הוא לא היה עד לעוד מקרים כי פשוט התחמקתי מלהביא אותו הביתה. כשגמרנו את המע' יחסים בנינו החלטתי שעכשיו אני יכולה לספר, כי ידעתי שממנו זה לא יצא אף פעם. כי ידעתי שעכשיו, אני לא צריכה שהוא יעריך את אבא שלי כשהוא בא אלי (לכמה דקות). גם את אחי אני מנסה שלא לצער. גם ככה כשהוא הוא לבקר, אבא מוצא על מה לצעוק עליו. לפני חצי שנה בערך, קצת אחרי שנפרדתי מהחבר, התחלתי לדחוף אצבעות ולהקיא. אני בנאדם עם שינאה עצמית בגודל של כל היקום. גם כשהייתי עם החבר, היו ימים שאפילו אחרי שנתיים של חברות איתו, הייתי ממציאה שיש לי דברים לעשות כי לא רציתי שהוא יראה אותי באור יום (כי חשבתי שאני מאוד מכוערת). כיום יש לי מחזרים, אך אני פוחדת שהתסריט עם אבא שלי יחזור. אני מתביישת ו"מאכילה" את עצמי שרק כשאצא מהבית אני אוכל להשלים עם עצמי, להיות אני. אמא שלי כל הזמן אומרת לי שביום שאני יעזוב היא תמות נפשית. אני יודעת שזה נכון. כבר שנים שהם לא שכבו (ודאי). מתוך חודש, יש אולי איזה שלושה ימים שבהם הם מדברים אחד עם השני. אמא שלי בוכה כל לילה כמעט. היא התחילה אפילו לדבר לעצמה. קשה לי לשמוע אותה, כי יש לי המון כעס עצור וגם ככה עצוב לי. לפעמים אני מתפללת שהוא ימות בלילה, אבל מתחרטת כי אני לא שונאת אותו. אפילו לא לרגעי שניות. אני יודעת שהוא אוהב אותנו, אבל אוהב בצורה מעוותת. בצורה שלימדו אותו לאהוב. * אני יודעת שהרבבתי המון נושאים, אבל אני חייבת חיזוק. אני חייבת לשמוע ממך שיהיה טוב. אני רוצה להפסיק להקיא. בדר"כ אני שולטת בכל מה שאני אומרת ועושה, ופה אני לא מצליחה. אנא ממך...

שלום לך אני רוצה לפתוח ולומר שזה כל כך חשוב שהחלטת לפנות. לא בהכרח לכאן, אלא שהחלטת לפנות לשמוע ולהשמיע משהו למקום שנמצא מחוץ לכותלי הבית. "דברים שרואים מפה, לא רואים משם..." בולטת לי הבדידות שלך עם הסיפור הקשה שעימו את חיה. לא במקרה כתבת שאת בת יחידה בין שני אחים (הרי יכולת לכתוב סתם שאתם שלושה ילדים). לקחת על עצמך תפקיד קשה. בולטת האחריות העצומה שאת נושאת על כתפיך והאופן שבו את שומרת ודואגת לשני הוריך. לא פעם במצבים כאלה מרגישים אשמה רבה. אבל במצב הקיים כל התנאים פועלים לרעתך. האשמה, האחריות, הכאב והבדידות, אותם את נושאת באומץ כל כך הרבה שנים מביאים לשחיקה נפשית. את לא יכולה להיות המצילה של ההורים שלך והגעת לגיל ושלב שבו את חייבת לנקוט בצעד שיוציא אותך ממעגל האשמה-שנאה. ככל שתישארי בתוך הקלחת, כך יהיה גרוע יותר, הן עבורך, ויתכן מאוד שהן למערכת המשפחתית כולה שתמשיך להישחק. את סיפור חייך סיפרת על קצה המזלג ואי אפשר להתמודד עם הדברים שאת מספרת על קצה המזלג. כל מה שכתבתי כעת הם דברים שעולים בראשי מעוצמת הסיפור שלך. הם לא סיבות, הם לא איבחון, והם בוודאי לא דרך לפתרון. אני ממליץ לך בכל לב לפנות לטיפול בפסיכותרפיה. שם תוכלי קודם כל לספר את סיפורך המלא ולא רק על קצה המזלג. שם תוכלי להתלבט עם שאלות מעשיות, כמו, האם לעזוב את הבית, כיצד לעזוב, איך להתנהג וכו'. שם תוכלי לבדוק איך מפסיקים להקיא. איך מתחילים לחיות. את צריכה זוית ראיה אחרת כדי לשנות. את צריכה מקום שיהיה רק שלך ושאת בחרת בו. כמו שאמרתי בתחילה, דברים שרואים מפה לא רואים משם... אל תמתיני. פני מייד לטיפול. אגב, ברוב המוסדות האקדמיים יש שירות פסיכולוגי מסובסד. בתור סטודנטית תוכלי לברר שם על טיפול. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שמחתי לשמוע שיש שירות פסיכולוגי מסובסד במוסדות האקדמאים, כי לאחרונה היתי בפסיכולוגית פרטית ומדובר בתהליך ארוך ויקר מאוד שאין לי יכולת לעמוד בו עכשיו. (בפגישה היחידה בנינו היא אמרה לי שכנראה אני רגילה לשלוט בכל מה שאני אומרת ועושה ולכן אני ברחתי לצורת ההקאה שעליה אני לא יכולה לשלוט). בכל אופן, תודה שחיזקת את ידיי. תודה.

אני כנראה לא צריכה להתערב, ובכל זאת. עזבתי את הבית כשהייתי בת 24. כבר אז זה נראה לי מטורף, ולמרות זאת תירצתי את זה לעצמי בעובדה שאני לומדת, ואין לי כסף עכשיו. רק כשיצאתי מהבית - שהיה רע עם אבא קשה ושתלטן אבל בצורה שונה - התחלתי לחיות. לאט לאט, לא בדרמטיות, אבל לפחות השתחררתי מהפחד שחייתי בו כל כך הרבה שנים. בדיעבד, פחדתי. פחדתי לעזוב את המקום היחיד שהכרתי, שגם אם היה רע - היה לפחות מוכר. לא מעט סטודנטים עובדים ולומדים ושוכרים דירה, ואפשר גם להפסיק לשנה ולחזור אחר כך. מתוך המקום שאת נמצאת בו עכשיו אולי הצעות מעשיות לא ייראו לך אפשריות. אבל אולי תמצאי בך כוחות לעזוב, ואפילו במחיר הפסקה זמנית של הלימודים.

שלום לקורא/ת השאלה.. אחייני בן 25, מזה 5 שנים (מאז השחרור מהצבא) אינו מתקשר עם אף אחד מהסובבים אותו, השמין מאוד, אינו שומר על הגיינה, לא יוצא מחוץ לבית אלא רואה טלוויזיה או מסתגר בחדרו ואינו מוכן לדבר על מה שעובר עליו עם איש. הוריו ניסו לדבר איתו ואף הזמינו פסיכולוג הביתה, אך במצבים אלה הוא נכנס לחדרו ומסתגר. אף אחד אינו יודע מתי התחילה הבעיה ומה גרם למצבו הנוכחי. אנו מאוד מודאגים ממצבו ואיננו יודעים איך לעזור לו. - האם הבעיה נובעת מדיכאון? או שיכולה לנבוע גם מסיבות אחרות? - איך ניתן לשכנע אותו לקבל טיפול? - האם תוכל/י להמליץ על רופא המומחה לבעיות הנ"ל? בתודה מראש רוית

> - האם הבעיה נובעת מדיכאון? התאור מתאים יותר לסכיזופרניה או שיכולה לנבוע גם מסיבות אחרות? שלב הליקוי בסכיזופרניה תואם לתאור שלך > - איך ניתן לשכנע אותו לקבל טיפול? החוק לא מאפשר לטפל באדם בניגוד לרצונו - החוק נועד להגן על האזרח מפני הפסיכיאטר - באופן פראדוקסאלי במקרה המתואר החוק פועל נגד המטופל - כיוון שאין במחלה הזאת תובנה למחלה > - האם תוכל/י להמליץ על רופא המומחה לבעיות הנ"ל? כל פסיכיאטר מומחה יוכל לאבחן - מומלץ לבקש ביקור בית > > בתודה מראש > רוית >

שלום. יש לי תינוק שלא מפסיק לבכות. אין לו כל בעיה רפואית. אני נמצאת בחופשת לידה ולא נהנית בכלל. מה אתם מציעים לי לעשות?

דלית שלום ומזל טוב! אני חושבת שהוא עובר תהליך הסתגלותי מהחיים ברחם (שהיו מבחינתו ממש 10) לחיים שבחוץ (מבחינתו זה ממש רע. התאזרי בסבלנות. עדי

דלית שלום בן כמה התינוק כעת? האם זה ילד ראשון? אנסה לתת כמה נקודות למחשבה. פעמים רבות יש משהו מטעה בחופשת הלידה. את תשמעי לא פעם גברים שאומרים לנשותיהן בחופשת הלידה: מה כבר יש לך לעשות כל היום? את בחופש ואני צריך לעבוד. חוסר ההבנה של הגבר אינו סתמי. לכאורה מדובר בתקופה פנויה וקלילה. אולם רוב האימהות מדווחות שאין זה כל כך פשוט וקל. תחושתך שאינך נהנית מתרחשת פעמים רבות ועולה תחושת אכזבה מכך שהחופשה אינה כזאת. אגב, זה לגמרי לא מהנה, או שזה לא מהנה במידה שרצית? חופשת לידה היא זמן להסתגלות הדדית של ההורים והתינוק. (ואני מדגיש ההורים ולא האם). התינוק בחודשים הראשונים מנסה להסתגל לעולם שבו ישנו הוא, והסביבה. ברחם זה היה הוא לבד, לפחות כך נדמה היה לו. הסביבה נשמעה אז כקולות עמומים ורחוקים וכל צרכיו סופקו בצורה מושלמת על ידי גוף האם. למשל, ברחם ישנה הזנה תמידית. התינוק לא מרגיש לעולם רעב. חישבי איזו חוויה מפחידה ומרגיזה זה להיות פתאום רעב ותלוי בחסדי הסביבה לסיפוק הרעב. התינוק לא יודע להגדיר את התחושות הלא נעימות והוא בוכה. פעמים רבות המערכת הגופנית אינה בשלה עדיין. לכן ישנם תינוקות רבים הסובלים מכאבים שונים. הנפוץ ביותר הוא כאבי בטן וגזים בעקבות אכילה. מניסיוני כהורה דווקא, ניתן להיעזר בתכשירים שונים כדי להקל על הכאב. למשל, תחליפי סויה במקום חלב שקשה לעיכול בגיל זה, וחומרים אשר מקלים על כאבי הבטן ונוגדים את הגזים (סימיקול ועוד). בכי של תינוק צעיר נובע בד"כ ממשהו שמציק לו. האפשרויות בגיל הצעיר אינן רבות כל כך: רעב, כאב (בטן), צורך בהחלפה ולפעמים פשוט רצון בחיבוק מרגיע. לעיתים משהו מפחיד תינוק צעיר ואז יהיה בכי פתאומי (למשל בהלה פתאומית ממים באמבטיה) אבל זה לא ימשך בטווח ארוך. צריך לנסות ולהבין מה מקור הבכי, אבל לקחת בחשבון שיש גם תינוקות בכייניים יותר ובכייניים פחות. זוהי דרך הביטוי הטבעית ביותר בטבע האנושי ואולי אפשר גם להתרגל לזה ופחות להילחץ. זה יכול לשנות באופן משמעותי את ההרגשה סביב זה. לבסוף, בואי נתרחק לרגע מהתינוק ונדבר עליך. הרי גם את עוברת משהו מאוד משמעותי. התקופה הזו יכולה להיות רגישה מאוד, הן בשל שינויים הורמונליים בגוף, אבל לא פחות בגלל השינוי הרב באורחות החיים. גם אם זה אינו ילד ראשון החוויה יכולה להיות קשה. ולכאורה זה נורא מוזר שהולדת ילד, שהיא דבר כל כך נפלא, יכולה להיות בעת ובעונה אחת גם כל כך קשה. נסי לדבר עם אמהות נוספות ולקבל מהם טיפים ורעיונות. כך גם ממרפאת טיפת חלב באזור מגוריך (יש להם גם אתר מצויין באינטרנט). נסי לבקש מקרובי משפחה לעזור לך. אפילו שעה אחת במהלך היום שבה תצאי מהבית לבד, את עם עצמך או עם חברה, לשתות קפה ולאכול עוגה בבית קפה, ישנו את פניו של כל היום. זה אפשרי גם אם את מניקה, רק דורש תכנון טוב יותר. אם יש משהו יותר ספציפי תשאלי וננסה לענות. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

דלית שלום!!! קראתי את פנייתך ואת התשובה המעמיקה שד"ר אורן ענה לך. אני שומעת את המצוקה הגדולה בה את שרויה, טוב עשית שפנית לבקש תמיכה והדרכה. אינני יודעת את גיל תינוקך ולא מכירה את מערך התמיכה הקיים בעבורכם(בן זוג, סבתות, חברות ועוד). באמהות עשויים להיות לא מעט רגעי בדידות ולחוסר ביטחון. חשוב מאוד לשוחח על הקשיים ועל הדילמות ולדעת לבקש עזרה כשצריך. לגבי הבכי- שוב- תלוי בן כמה תינוקך, אבל בכי הינו ראשית התקשורת. לתינוק אין אמצעים נוספים לבטא את מצוקותיו. חשוב לנסות ולהבין את הסיבות לבכי. דלית- אני מזמינה אותך לשוב ולפנות אלינו עם יותר פרטים, ואנו נעשה כמיטב יכולתנו לעזור. בהצלחה. רוית.

דלית צר לי לקרא שאינך נהנת מחופשת הלידה. אני מקווה עד שתשובה זו תגיע אליך כבר תוכלי לראות במהלך השהייה עם תינוקך כמה דברים נעימים. נסי לראות בבכי של תינוקך שפה בה הוא משתמש כדי לתקשר. לא כל בכי הוא סימן למצוקה. כשתינוקך מתחיל לבכות הקשיבי תחילה ונסי לשמוע מה הוא אומר(רעב, שעמום..) ואז גשי אליו רגועה ונינוחה . ונסי לנהל איתו דו שיח רגוע. עצם הרוגע שלך יסיעו לתינוקך לצאת ממעגל הקסם של בכי , במקביל העזרי בכל הסובבים לתמיכה וסיוע כדי שתוכלי לנוח מעט ולחזור לעצמך. אחי שתנוחי נסי לחשוב על כמה דברים מהם נהנת היום יחד אם תינוקך אני בטוחה שיש הרבה רגעים קטנים ויפים כאלה.

שלום 1. האם אפשר להתמכר לתרופה נגד דכאון? 2. האם יתכן מצב בו הנוטל תרופה זו יצטרך אותה לכל אורך החיים (לסירוגין כמובן) בכל משבר שיופיע? 3. מה עושה התרופה בדיוק לגוף של האדם שנוטל אותה האם האיזון הינו יומי רק בנטילת הכדור ברגע שלא נוטלים את הכדור אזי? מה קורה? 4. לידיעה הכדור הינו פבוקסיל. תודה מראש על התשובה

> 1. האם אפשר להתמכר לתרופה נגד דכאון? שלילי חזק > 2. האם יתכן מצב בו הנוטל תרופה זו יצטרך אותה לכל אורך החיים > (לסירוגין כמובן) בכל משבר שיופיע? כן גם לא לסרוגין - בד"כ ניתן להפסיק - אם נעשה באופן מקצועי > 3. מה עושה התרופה בדיוק לגוף של האדם שנוטל אותה האם האיזון הינו > יומי רק בנטילת הכדור ברגע שלא נוטלים את הכדור אזי? מה קורה? התכשיר חוסם רצפטורים של סרוטונין - ומעבר לזה לא יודעים - חושבים שמאזן סרוטונין במוח > 4. לידיעה הכדור הינו פבוקסיל. > > > תודה מראש על התשובה

זקוקה למידע אודות שיקום מפגרים בחברה מבחינת תעסוקה ודיור (מקומות המעסיקים מפגרים) וכיוב'. אשמח ואודה על כל עזרה אפשרית.

נטי שלום רב, אני ממליצה לך לפנות לארגון אלו"ט. ארגון זה מטפל בנושאים הקשורים למפגרים. הם מפעילים הוסטלים, דיור מוגן ומקומות תעסוקה מוגנים למפגרים. תנסי לפנות להנהלת הארגון, ולדבר עם אחת העובדות הסוציאליות הבכירות שם. היא בוודאי תפנה אותך למקומות ספציפיים, שם תוכלי לבקר ולהתרשם בעצמך. במידה ואת נתקלת בקשיים, חיזרי אל הפורום והשאירי לי הודעה, ואני אנסה למצוא דרכים אחרים לסייע לך. בהצלחה, טלי פרידמן

דר' פלד בני מקבל: לפונקס במינון של 200 מ"ג ריספרידל במינון של 2 מ"ג דקינט במינון של 2 מ"ג אני שואלת לגבי התאבון המופרז בצורה קיצונית (לפעמים עד כדי גניבת אוכל) מה האפשרויות? הוא בן 14 גובה: 164 ס"מ משקל 85 ק"ג אנא ענה לי בהקדם

בני מקבל לפונקס במינון של 200 מ"ג ריספרידל במינון של 2 מ"ג ודקינט במינון של 2 מ"ג אני שואלת לגבי התיאבון המופרז בצורה קיצונית (לפעמים עד כדי גניבת אוכל) הוא בן 14 גובה 164 ס"מ ושוקל 85 ק"ג כאשר הוא אושפז לראשונה בשנת 97 הוא שקל 40 ק"ג והיום הוא שוקל 85 תסכים איתי שזו עלייה די חדה? אגב פרסמתי שאלה זו אך טרם ענית מצפה לתשובה ממך

שלום לפורום אני סובלת מהתקפי פאניקה עם סימפטומים קשים. הייתי רוצה לנסות להתמודד איתם ללא טיפול תרופתי. אך אנשים הזהירו אותי שאם אני לא אקח תרופות אני יכולה להגיע למצב של תשישות. ולכן אני מפחדת לא לקחת תרופות. מה עלי לעשות?

אורית יקרה, אני מבין את החששות שלך, אך קשה לייעץ לך מבלי להכיר את הפרטים. האם ההגדרה של 'התקפי פאניקה עם סימפטומים קשים' מקורה באבחון מקצועי, ואם כן, של מי? אם קיבלת אבחון כזה לאחר בדיקה פסיכיאטרית, והומלץ לך לקבל טיפול תרופתי, אני משער שכדאי שתפעלי לפי הוראות הרופא. אם אינך בטוחה בעצם האבחון, כדאי שתבקשי חוות דעת מקצועית מפסיכיאטר נוסף. אם יש לך התנגדות עקרונית לשימוש בתרופות, כדאי שתפני לקבל יעוץ מפסיכולוג קליני, שלאחר אבחון יציע לך את סוגי הטיפול האפשריים לבעייה שאת מציגה. אין תשובה חד משמעית לשאלה ששאלת, ונדמה לי שרק התייעצות עם איש מקצוע תנחה אותך לכיוון המתאים לך. בברכה, דרור גרין

אורית שלום צריך קודם כל לבחון מדוע את רוצה להפסיק את התרופות כעת. זו נטיה טבעית של כל אדם לא להשתמש בתרופות אבל צריך להיות בטוח שהפסקתן נעשת בצורה נכונה, מהטעמים הנכונים, ובליווי מקצועי מתאים. בהנחה שאכן הגעת למסקנה שאת מפסיקה את התרופות, הפתרון הוא קודם כל להתחיל ולמצוא דרכים אלטרנטיביות, לאחר מכן להפחית את מינון התרופות, וכך עד הפסקה מלאה. לא כדאי להפסיק את התרופות לפני שגיבשת דרכים להתמודד עם הפניקה. בודאי שלא כדאי להפסיק באופן פתאומי. במידה וניסית עד היום שימוש בתרופות בלבד אני ממליץ לפנות לטיפול פסיכולוגי. תוכלי להיעזר בטיפול כדי להפחית את השימוש בתרופות או אף להפסיק את השימוש בהן לחלוטין. אצטט כאן את תשובתי בנושא בעבר שכן הוא עלה מספר פעמים בפורום. ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בהתקפי פניקה (אשר מכונים לעיתים גם התקפי חרדה). באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי פניקה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, הפניקה נובעת מגורמים רגשיים שיש לעבדם בטיפול. גישה אחרת טוענת שאין בהכרח קשר בין הדברים: יתכן שישנה בעיה פסיכולוגית כלשהי ואולי רצוי לטפל בה, אבל היא אינה דווקא קשורה לסימפטומים של התקפי החרדה. גישה זו טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי קצר מועד ולשפר את איכות החיים. במידה ועדיין יש בעיות פסיכולוגיות אחרות, אפשר להתמודד עימן בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח. הגישה גורסת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה עצמית והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. לעיתים רצוי לצרף לגישה זו טכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ביו-פידבק, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. גם הגישה התרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. בנושא זה תוכלי לקבל ייעוץ מד"ר פלד. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי פניקה יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. בברכה ד"ר אורן קפלן

מסכים עם שני הקולגות הנכבדים

שלום ד"ר קפלן קיבלתי תרופות פסיכיאטריות הרבה שנים כולל זריקות נגד רצוני וראו פלא לפני כשנה החלטתי על דעת עצמי להפסיק טיפול כזה וכן עשיתי ושוב פלא כדור אקמול אפילו מסדר אולי טוב יותר את העינינים מכדור קלונקס למשל לא שהחרדות הפסיקו אבל אני מרגיש הרבה יותר מאוזן פיזית וגם נפשית דבר שהרבה שנים לא הכרתי כי היתי מסומם תמיד מהכדורים היום אני מקבל טיפול פסיכולוגי שמתחיל לתת אותות לחיוב ואני שמח במידת האפשר על השינוי . חשבתי לפנות בשאלה זו לפסיכיאטר אבל החלטתי שאני איתם גמרתי למעשה הם שצריכים טיפול כזה לא אני מילה קשה אבל חייב להיות מציאותי. שלך

ד"ר פלד ברוך שובך. אני מאוד מצוננת ורציתי לדעת אם אפשר לקחת עם סרוקסט דקסמול סינוס, או נוסידקס וכדומה. בקופ"ח לא ידעו בדיוק. שאלה נוספת: האם סרוקסט יכול לגרום להזעה בלילה? תודה לך

. > אני מאוד מצוננת ורציתי לדעת אם אפשר לקחת עם סרוקסט דקסמול > סינוס, או כן - עם דקסמול כן > נוסידקס וכדומה. עם נוסידקס - לא > בקופ"ח לא ידעו בדיוק. > שאלה נוספת: האם סרוקסט יכול לגרום להזעה בלילה? כן - תופעה נדירה יחסית - עם זה לא יחלוף ומפריעה לשקל תכשיר דומה אחר

קראתי את תגובתכם הראשונה למה שתיארתי. קודם כל הרבה תודה על ההיענות והמחשבה. אני יושב וחושב על ענין הקשר שלי עם אותה נערה, בבחינת "הפוך בה והפוך בה דכולה בה". ראשית הייתי מעוניין להתייחס לתחושת "הזיוף" שטלי עמדה עליה, וכן ל"תשלום האהבה". אי אפשר לקנות אהבה בכסף. ואני הבחנתי בסדרה שלימה של פרטים בקשר שנוצר ביננו שקשה ואולי בלתי אפשרי לפרשו כתמורה כספית. לדוגמה, החיוך הרחב שלה כאשר אני מופיע, והנשיקה שאני "זוכה" בה. אלו עניינים שקשה לי להאמין שהיא מזייפת ובודה. שפת הגוף שלה והקשר התת מודעי שהיא משדרת, מביעה ערך של כנות מצידה. יתר על-כן גיליתי בפעם האחרונה שהייתי אצלה כי היא זוכרת פרטים של מה בכך על המשפחה שלי שתיארתי בפניה (האם יש לכך משמעות בפניה?). אומנם, אני עדיין תוהה על טיב ומהות הקשר. בהנחה שאכן היא רואה בי גורם בעל ערך ומשמעותי בחייה, השאלה היא האם היא מייחסת לכך את אותו משקל כפי שאני מתייחס לכך. האם שיננו רואים את הסיטואציה עין בעין, או שמא כל אחד משדר על גל אחר. יתכן בהחלט, ואני לא מוציא זאת מכלל אפשרות, שהיא רואה בי דמות תומכת, וחמה. ובארץ זרה, כאשר היא מנותקת ממשפחתה וחבריה היא זקוקה לכך. הייתי ברשותכם רוצה ללכת צעד אחד קדימה. שאלתי את עצמי, מה באמת היה קורה אילו היא היתה נענית להוציא את הקשר לעולם הגדול בחוץ. האם אני הייתי מקבל זאת? כלומר, יתכן בהחלט שעקב העובדה שמעולם לא נתפשתי לקשר זוגי, אני מוצא כאן את ההזדמנות לבדוק קשר כזה. לבחון גבולות, ולראות עד כמה קשר שכזה יכול להמתח. משהו בסגנון בדיקת מעבדה. קשה לי לשאול אותה כיצד היא רואה את הקשר ביננו או האם היא היתה רוצה לפתח את הקשר מעבר לחומות הבית הסגור בו היא נמצאת, כיוון שאני יודע שאם היא תענה לי, השאלה תחזור אליי בשנית, ואני אדרש לתת תשובה חיובית או שלילית. יש כאן מתח אמיתי בין מציאות מול פנטזיה. מה מציאותי כאן ומהו בדיון. מצד שני אני עולה בי המחשבה כי עובדת הפכחון, העובדה שאני מכיר בכך, יש בכך כדי להסיר את הספק של אשליה מדומה וחזיון תעתועים אני מודע לכך שהמקום בו אני נפגש איתה הינו סביבה סטרילית ולא טבעית. אנחנו בקשר של אחד על אחד, במגרש המשחקים שלה. לא יצאנו ביחד החוצה. לא התמודדנו ביחד עם הסביבה. השאלה האם היינו בכלל יכולים להתמודד עם כך בחוץ? האם היינו רוצים בכך? מציאות שכזו יש בה כדי להערים קשיים עצומים על כל צעד ושעל שדי בכל אחד מהם כדי לזנוח קשר מהסוג הזה. אשמח לשמוע מה אתם חושבים על כך? טלי וד"ר פלד, רציתי לשאול אתכם בנוסף, מה אני יכול להשיג בטיפול פסיכותראפי? למה עלי לצפות? תודה רבה על ההקשבה. נ.ב. האם הבנתי נכון מדבריו של ד"ר פלד, שאני לא צריך לחשוש מבעיות פסיכולוגיות או אישיותיות שעלולות לצמוח מ"המקום" שאני הולך אליו. כלומר, הכל בגדר סימפטום לבעית הבדידות, נקרא לה, שבעקבותיה הגעתי למקום שהגעתי.

דלת ללא ידית שלום רב, אתה עוסק במכתבך בשאלות מציאותיות מאד ומהותיות. אתה נראה כאדם מפוכח ומכיר את המציאות הנמצאת מאחורי דלתותיה של הנערה שלך. האם הסביבה תקבל אתכם, האם היא רק מוצאת בך נחמה בתוך הנכר הגדול, האם יש לקשר הזה סיכוי גם מעבר לדלתותיה הסגורות ומה בכלל תיהיה תשובתה של הנערה במידה ותשאל אותה לגבי המשכיותו של הקשר. כל אלו הן שאלות באמת חשובות עבורך, ובעלות משמעות רבה. לא ניתן לייעץ לך מה לעשות, הרי רק אתה נמצא שם בחדר איתה, מכיר אותה, ויותר מזה, מכיר את עצמך. לעיתים כשאנחנו בקונפליקט או דילמה מסויימת אנחנו לא מסוגלים לראות את התמונה הכוללת, אלא משהו צר יותר, מתוך הפריזמה הסובייקטיבית שלנו. בטיפול פסיכותרפויטי, ניתן לפשט ולהרחיב את הראייה הזו, בעזרתו של המטפל, שמהווה עבורנו דמות חיצונית ואובייקטיבית.זוהי תרומתו של הטיפול, כמו גם עצם יצירת הקשר עם המטפל מהווה משמעות רבה על הבנת קשרים אחרים מחוץ לחדר הטיפול, ומסייעת להבין בכלל את נושא היחסים הבינאישיים. וכהערה אחרונה אני רוצה להתייחס לכינוי שבו בחרת "דלת ללא ידית". במכתביך עולה לא פעם תחושת הבילבול, והניגוד בין החדר שבו אתה מבלה עם הנערה, לבין העולם האחר, העולם האמיתי שמעבר לדלת. דלת ללא ידית בתחושה שלי היא דלת שלא ניתנת לפתיחה יותר, ומי שבתוך החדר, ננעל בתוכו ללא יכולת לצאת. האם זה מתקשר באיזשהי צורה לתכנים שלך? זו באמת סתם השערה, אולם הכינוי הזה מאד משמעותי בעיני. מה אתה אומר? בברכה, טלי פרידמן

לפתוח הדלת והוא מחפש הידית בפורום

חמוד "הפוך בה והפוך בה דכולה בה" מדובר על התורה, ולא על בבחינת משהו, קשר עם מישהו, מה הלכת לעשות פתחת תנ"ך? כדי לקבל תשובות? מה שתמצא שם לא יתאים למה שאתה עושה עכשיו.

אתה כותב כמו בחור נבון אבל אתה פשוט נכה ריגשית.עד עתה לא הצלחת ליצור קשר נורמלי עם בחורה מן המניין ואת הקשר הפיזי והרגשי היחיד שאתה מסוגל לקבל אתה רוכש בכסף מבחורות שנאלצות להאנס פעמים רבות ביום(גם אם לא בכוח) ע"י אנשים כמוך. אתה חושב שהבחורה מאוהבת בך?!? היא פשוט מרגישה בודדה ועלובה לפחות כמוך וגם היא,כמוך, נאחזת בבדל התיחסות של מישהו אשר לא מתייחס אליה כאל כלי קיבול בלבד. אתה משלם תמורת הפגת בדידותך ורכישת "אהבה לרגע" בכסף, והיא משלמת בהשפלה פיזית וריגשית. מה שיש ביניכם הוא במקרה הטוב ניצול הדדי. אין ספק שאתה זקוק לטיפול נפשי כדי שאולי תוכל אי פעם לנהל קשר רגשי אמיתי עם בחורה שאינה זונה (שלא לדבר על בדיקת איידס דחופה) , ואם תהיה ישר עם עצמך לרגע - אתה באמת חושב שלאיזושהי בחורה הגונה מגיע ליפול על בחור כמוך שעבר עשרות או מאות זונות ?! אין בחורה בעולם שתסכים לזה במודע ואם לא תספר לה זה בעצם קצת כמו לאנוס גם אותה ,לא ? - בידיעה שאם היא היתה יודעת היא לא היתה מתקרבת אליך. בקיצור - אם יש סיכוי לקשר אמיתי בינך ובין הזונה- לך על זה.אתה בוודאי לא ראוי למשהו אחר ואולי כך גם תעשה מצווה ותציל אותה מגורלה האומלל.

שלום אני בן 21 ויש לי קושי להיותבחברת אנשים ולכן אני מעדיף פעמים רבות להיותלבד אך אני מרגיש מדוכא בחלק מהפעמים בחברה ואני נמנע מלהיות האירועים חברתיים משפחתיים וכו' איך אני יכול לפתור בעיה זאת הלא חברתי

שלום ללא חברתי, בדידות וקושי ביצירת קשר הם תופעות שכיחות בתקופתנו. משאלתך לא ניתן להבין את הגורם לקושי שהצגת, ולכן גם אי-אפשר להציע פתרון. כישורים חברתיים הם תכונות הניתנות ללימוד ולאימון, וניתן לעשות זאת באופנים שונים. עם זאת, נראה לי שעצות שטחיות בנוגע למקומות מפגש אינן התשובה שאתה מבקש. נדמה לי שמפגש עם פסיכותרפיסט או פסיכולוג קליני עשוי לסייע לך לבחון את מצבך, ולהבין את הגורמים לקושי שאתה מתאר. גם המפגש הטיפולי לכשעצמו הוא מעין התנסות בסוג של קשר, שעשוי לסייע לך. בברכה, דרור גרין

ללא חברתי שלום רב, ישנם סוגים רבים של אנשים בעולם, ולכל אחד העדפות חברתיות שונות, האחד אוהב להיות מוקף בחברים וקרובים ומתקשה להיות לבד, והאחר מעדיף את השקט והלבד שלו, ישנם אנשים עם חבר טוב אחד בקושי, וישנם כאלו שספר טלפונים שלם לא יכול להכיל את כל שמות חבריהם הטובים...ישנם כאלו וכאלו אנשים, והכל נכון וטוב, בהתאם להעדפותיו של האדם עצמו. אני מבינה ממכתבך שאתה מסוג האנשים שמעדיפים יותר את ה"לבד". מדוע הינך חש שזה לא בסדר או לא נכון? הדבר היחידי שיכולתי לקרוא במכתבך זה שלהיות בחברת אנשים מדכדך אותך לפעמים, אך לא הצלחתי להבין ממכתבך מה התחושה כשאתה לבד. האם אתה נהנה מה"לבד"? או אתה חש מתוסכל ובודד? הכל תלוי בתחושה שלך. במהלך ההתפתחות שלנו בחיים אנחנו לומדים לזהות את העדפותינו בנוגע לכל התחומים, כמו גם התחומים החברתיים. אנחנו לומדים את המינונים הנוחים לנו בכל הנוגע לתקשורת בינאישית ולתקשורת עם סביבתנו. גם אתה כנראה מתחיל לזהות את המינונים הללו אצלך, וזה בסדר. במידה ואתה חש כי הנושא מפריע לך ומציק, או מונע מבעדך להתפתח חברתית, הייתי ממליצה לך לפנות לפסיכותרפיה, זה המקום הנכון (לטעמי) לפתוח ולבחון את מהותנו כיצורים חברתיים, ולבדוק את מיקומנו בחברה ובסביבתנו, ומה עלינו לעשות על מנת לשנות זאת, במידה ואנו מעוניינים בכך. בהצלחה, טלי פרידמן

הרופא המליץ לי על סרזוניל (כי פרוזק פגע לי במין), אך קראתי שלאחרונה התגלה שיש לסרזוניל פגיעה בכבד? האם זה נכון? האם הוא יותר פוגע בבריאות מאשר שאר כדורי הssri?

.

SERZONIL הוא כמו כל SSRI אחר

שלום, יש לי בעייה חמורה מאד לתקשר עם אנשים וחברה מסביבי,בדרך כלל כשיושבים כמה אנשים ביחד ,מדברים על כל מיני דברים ,משוחחים משנים נושאים וכל אותם אנשים שיושבים ביחד משתתפים בשיחה. כשאני יושב עם החבר'ה למשל וכולם מדברים,צוחקים וכל מיני ,לא שאני לא מדבר אבל מעט מאד ,כמעט ואין לי על מה לדבר אלא אם שואלים אותי או משהו כזה ,כשהייתי קטן הייתי מאד ביישן,היום אני בן 23 ועדיין ביישן קצת אבל אני לא מרגיש שזו הסיבה ,בעבר היו לי הרבה חברים ,הרבה התקשרו אליי ושאלו לשלומי ,יצאנו לבלות וכו',לאט לאט עם הזמן אנשים התרחקו ממני ,היום אולי יש לי חבר טוב אחד לא יותר,אני מרגיש שהראש לי פשוט חלול משעמם ואין לי שום דבר לדבר עליו,אם אני מכיר מישהי למשל מתחילים לדבר ואחרכך אני פשוט לא יודע מה לומר,זהו,נגמרות לי המילים ובדרך כלל זה בא מהצד השני מהמישהו\י שהכרתי ,אנשים שבילו איתי פשוט הבינו שאני לא מעניין כזה ,לדוגמה ,אני מכיר איזה בחור שלמד איתי אז בביה"ס ולא היינו חברים או משהו ,לפני כמה חודשים יצא שנפגשנו איכשהו התחלנו לדבר ,לצאת לבלות ביחד עם עוד כמה חבר'ה,זה נמשך בדיוק חודשיים ,חשבתי שיש לי עוד חבר חדש ולבסוף הקשר פשוט נותק ,הוא הפסיק להתקשר ובגלל זה גם אני הפסקתי וככה קרה לי עם כולם כמעט,לא יודע איך הגעתי למצב הזה ,פעם זה היה הרבה יותר טוב.... למה זה קורה ומה אפשר לעשות כדי לשפר את המצב תודה

לעצוב שלום רב, לא קל להיות בודד בתוך חברת אנשים. אתה מתאר במכתבך את ניסיונותיך ליצור קשרים וכיצד הם דעכו והסתיימו עוד לפני שבכלל הספקת להנות מקיומם כמעט. נושא התקשורת הבינאישית הוא מורכב ולא קל. אפשר לנסות משהו בכיוון ההתנהגותי, שיגרום לך להיות יותר בחברת אנשים, כגון: חוגים שונים, הרצאות, לימודים וכו'. במקומות אלו גם אם אין נושאים של "הא ודא" לדבר אודותיהם, תמיד אפשר לדבר על החוג עצמו, או החומר שהועבר בהרצאה. כך אפשר להתחיל "לתרגל" את הנושא הקרוי תקשורת בינאישית. אולם להערכתי, מעצם דבריך נראה שהנושא בעל חשיבות ומקום רב עבורך (כיאה וכיאות). לכן הייתי ממליצה ללכת לטיפול פסיכותרפויטי (זה עדיין לא שולל את ההצעה הראשונה). דרך הטיפול תוכל ראשית להתנסות ביצירת קשר משמעותי עם אדם זר (המטפל), וכמו כן למצוא כלים להתמודד עם הבעיה הכאובה. מקווה שבקרוב לא תיהיה כבר עצוב, או לפחות תיהיה עצוב פחות.... בברכה, טלי פרידמן

לעצוב שלום וברכה ! קראתי את הודעתך, ושמעתי את רחשי בדידותך צפים ועולים מבין השורות לצד חוסר אונים באשר להתמודדות עם המצב. ראשית אומר לך שאתה לא היחיד שניצב בפני בעיה זו. אין זה אמור לנחם אותך או לרפות ידיך, שכן צרת רבים נחמת שוטים, ואף על-פי כן אני מקווה שתראה בכך חצי נחמה. חצי הנחמה נובעת הן מהרצון שלך להתמודד עם המצב וחוסר נכונות אבסלוטית להסכין איתו והן מהעובדה שיש בידיך לגייס את העזרה הדרושה לך, באמצעות שיחות פסיכותרפויטיות כפי שהמליצה לך טלי. יש בי סולידריות מלאה לרחשי ליבך שהעלת על הכתב. אין חכם כבעל נסיון, ואני מכיר את הסוגיה מהתקלות ישירה ואישית בה. איני יודע אם עברת על ההודעות בפורום בימים האחרונים, אך אני פירסמתי הודעה תחת הכותרת: "אזרח במאסר חברתי" -- הנה הלינק להודעה: http://www.doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=30182&t=30182 לאחר שתקרא (במידה ולא קראת) תבחין בכמה אלמנטים זהים בין שתי ההודעות. הבדידות היא אחת מהן. אני מגיע מהחברה הדתית. לאחר תקופה של שנה וחצי בישיבה עצמתי עיניים לאלוהים והסרתי את הכיפה מראשי. לא התנסתי בבעיות חברתיות ב"גלגול" הקודם שלי. אך היום כאשר אני נדרש לבנות חוג חברים חדש, אני מתקשה בכך, ועד כה אף נכשל. אני למשל, יודע לספר על סיטואציה שקרתה לי באוניברסיטה, ואני בטוח כי תראה שם את עצמך. הדבר אירע שבימים הראשונים לאחר פתיחת שנת הלימודים. כולם מלאי התרגשות וציפיות, לקראת מסלול חדש, מטרות חדשות, וחברים חדשים. באחת ההפסקות, כדי לא למצוא את עצמי לבד, התחברתי לאחת הקבוצות שיצאה מכיתתי. נושא השיחה שלהם במשך עשרים דקות סבב, כיתר, ותקף נושא שלא היה לי עימו דבר. הם דיברו על עבודה בתפקיד שומר בכל מיני מקומות (קורסים, משכורות...). זה לא נגע לי. לא ענין אותי (שלא לומר שעמם אותי עד מוות) ובטח ובטח שלא היה לי מה להוסיף. במיוחד הרגשתי לחץ מסויים, כאשר שמתי לב שלא אדם אחד או שניים דומיננטיים בשיחה אלא כל החמישה דומיננטיים. השיחה זרמה וקלחה. אני בלית ברירה גייסתי מאמצים עצומים, כדי להנהן בראשי, לחייך, ואפילו לשרבב משפט פה ושם. לבסוף החלטתי שלסיטואציה כזו לא אגיע, ואם אגיע אפרוש ממנה. אני לא אשנה את אישיותי או ענייני בשביל חברים מסויימים. חברות נבנית על-סמך נושאים משותפים, ענין בגורם שלישי, וענין עמוק אחד בשני. האם הבעיה שאתה מדבר עליה החלה בתקופה מסויימת בחייך? האם תמיד סחבת על גבך את חוסר הכושר הפונקציונאלי ברכישת חברים? אני יודע מה זו חברות מעברי. ולא רק מה זו חברות, אלא חברות בכמה רמות. חברות טובה נבנית מענין אחד בשני. אני זוכר שכלל לא העליתי בדעתי על מה לדבר עם חברי, כיוון שזה זרם בצורה טבעית. וזה מה שאני מחפש היום. לא את הפחד מה לומר. אלא את ההנאה של קשירת קשר בצוותא. כרגע אני חייב לסיים. אך אם תרצה להרחיב בנושא, נוכל לעשות זאת , כאן מעל גבי הפורום, וגם בהתכתבות אישית. היה חזק ואמיץ. כדבר מליצה אומר כי "יש דברים שצריך לשתוק אותם" (ויטגנשטיין). הגם ואני לא בטוח שהוא התכוון לכך הרי שיש פעמים והדיבור הוא הבל ולא מעביר אף מסר, וכמוהו כשתיקה, וישנה שתיקה שאומר דברים הרבה.

עצוב שלום, אני מכירה הרבה אנשים משעממים שיש להם הרבה חברים והם מאוד פופלריים בחברה,והם לא חושבים שהם משעממים!!!(בן אדם משעמם לא יגיד על עצמו שהוא משעמם ההפך הוא הנכון) ומכאן הבעיה לאנשים יש בעיה ואי רצון להסתובב עם אנשים חסרי ביטחון. יש לי חברות שבמשך שנים חשבו שהן משעממות.חסרות עניין לחברה ולכן התרחקו מאנשים,היום לאחר שהם התגברו על העכבות הזאת הם מנהלים מערכות יחסים וכן מודעות לערכן. אני בעצמי אין לי כל קושי ביצירת קשרים חברתיים זאת ועוד אני מאוד בררנית בבחירת הקשרים החברתים שאני יוצרת.הדגש הוא על האיכות ולא על הכמות! וגם איך מגדירים בן אדם משעמם? בן אדם שאותי ישעמם יכול לרתק אותך. תצא מהקיבעון של יצירת קשרים חברתיים בכל מחיר, תשמור על גישה פתוחה, תעריך את עצמך ותפתר מכמה חרדות בדרך שתתאים לך. וכמובן כמו שטלי אמרה כדאי להיות בסביבה של היכרות עם אנשים חדשים, כדי שתמצא את האנשים שכיף לך להנות מחברתם ואתם משדרים על אותו "גל". ספיר

שלום עצוב, אני מבינה למה אתה עצוב. גם אני הרגשתי פעם עצובה ומאוד מאוד לבד. אותן התחושות שאתה מרגיש ומתאר- התחושה שאתה יושב עם אנשים, מוקף באנשים אבל במקביל מרגיש לבד, לא חלק, כאילו אין לך מה לתרום לשיחה, outsider - מוכרת לי ואני בטוחה שגם מוכרת להרבה אנשים אחרים. הם פשוט למדו להעמיד פנים היטב. זה הכל. החברה מלמדת אותנו שאלינו להשתלב, שאסור לנו להישאר מאחור,ואני לא מבינה למה. למה אתה צריך לקבל אישורים מאחרים? אתה עד כדי כך חסר ביטחון? למה אתה ממעיט מערך עצמך? תחשוב על זה. אני יודעת שזה לא קל. אני הייתי בדיוק כמוך. הייתי בן אדם שמן, שהוקף בחומות פיזיות ושהקים לעצמו חומות רגשיות. לא הצלחתי לתקשר עם אנשים והאמנתי שזה נובע מהמראה שלי.האמת היא שאני שמתי לעצמי את המחסומים לתקשר. בזה שלא הייתי פתוחה, קשובה לאחרים, בזה שחשבתי שאני צריכה להעמיד פנים שאני משהו שלא הייתי. לא הייתי אמיתית ואנשים קלטו במהרה את חוסר הביטחון והתרחקו ממני. לאחר שירדתי במשקל, לא שמתי לב להבדל במצב. אנשים עדיין התרחקו ממני למרות שקיבלתי ביטחון עצמי, ואני בטפשותי התחלתי להאמין שיש לי איזה דפקט באופי, ושאני מוזרה וכנראה משעממת. עם הזמן, אני מתחילה להבין שאני פשוט יוצאת דופן. אני מיוחדת ואני באמת מאמינה בזה. זה רק עניין של זמן עד שגם אתה תבין אותו הדבר. אל תרגיש עצוב. אין דבר יותר גרוע מלהרגיש עצוב. הכי חשוב שתרגיש טוב עם עצמך, ותהיה מאושר באמת. רק אז אנשים יתקרבו אליך וירצו להיות בחברתך. ומי שלא ירצה- הפסד שלו. עצה קטנה- דע למצוא את החברים האמיתיים שידעו לפרגן לך, אבל שלא יפחדו גם להיות כנים איתך במצבים מסויימים וגם להגיד "קח את עצמך בידיים". בסך הכל יש לך זמן, אז אל תמהר לשום מקום. אתה יודע כמו שאומרים- " החיים קורים בזמן שמתכננים אותם". מקווה שעזרתי לך קצת, או לפחות עוררתי אילו תהיות. תרגיש אחלה עם עצמך. כרמית

לצערי, טיפול פרטי אינו בא בחשבון. האם יש למי מכם המלצות לפסיכולוגית של מכבי באזור השרון?

אני מעדיף לא למסור שמות על גבי הפורום. שילחי אלי הודעת דואר אלקטרוני ואמסור לך את השם (בהרצליה). [email protected] אגב,האפשרויות הן לא רבות ויתכן תור המתנה. תוכלי גם לעיין במדריך הקופה באינטרנט http://www.maccabi-health.co.il בברכה ד"ר אורן קפלן

שמעתי שחוסר בסירוטינין יכול לגרום לתופעות של מחשבות טורדניות ואובססיביות. אשמח לקבל מידע בנושא והאם הטיפול כרוך בטיפול תרופתי?ואיזה?

תוכל לפרט איזה מחשבות

לד"ר פלד אתאר את המצב. בשעת שיחה שכרוכה במתח ובלחץ יש צורך לתאר מצב ולחזור עליו מהתחלהכפי שהוא נאמר קודם.לא ניתן להמשיך את השיחה אם לא נאמר המשפט מחדש. כמו כן יש קושי לעמוד על זכויותיך בפני בעל סמכות . אם אתה במצב של לחץ, הפרעה בסדר הפעולות גורם לבלבול וכעס רב. אילו שלושת המצבים שהבנתי שאם יש רמת סירוטינין נמוכה משפיעים על כך האם זה נכון? והאם ניתן לבדוק רמת סירוטינין בבדיקת דם. חוץ מזה תפקוד תקין לחלוטין. תודה על ההתיחסות

מה עושים עם ילד בכיתה א' שמסתובב בלי סוף, מתנהג באופן אימפולסיבי ואלים כלפי ילדים אחרים. אנחנו אוהבים אותו ורוצים לשלב אותו, אבל לא בכל מחיר - המורה מגלה כבר עייפות החומר, הילדים האחרים חוטפים וחווים חוסר ביטחון והחמור מכל - הם רואים שלילד הזה 'מותר' להסתובב ולהכות, אז למה להם לו? הוא מהווה מודל לחיקוי לילדים נוספים שקצת קשה להם ובכל זאת מחזיקים את עצמם. אנחנו מנסים להסביר ולדבר, לרכך ולהכיל וזה לא עובד, קשיחות גם אינה עובדת - מי יכול להציע אפשרויות להתמודדות עם המצב המתסכל הזה?

לא' שלום רב, מדבריך עולה כי לילד יש קשיים, והוא מגיב בצורה אלימה כלפי סביבתו, ומפגין אי-שקט. שאלתי היא איך הוא היה בגן? איך היתה ההתנהגות שלו שם? האם בעיות ההתנהגות החלו עם הכניסה לכיתה א'? ילדים מגיבים בצורות שונות למשבר המתרחש עם כניסתם לכיתה א'. אם בעיות ההתנהגות לא הופיעו קודם לכן, להערכתי כדאי ללכת לייעוץ אצל היועצת, ואולי אפשר לתת לילד טיפול בתוך בית הספר, כדוגמת הטיפול באומנויות שעובד כעת ברוב בתי הספר, ונמצא יעיל וטוב. אם בעיות ההתנהגות כבר מוכרות לכם (אפילו אולי במינונים אחרים, אך בכל זאת מוכרות) הייתי ממליצה ללכת עם הילד לאיבחון, כמו זה הנעשה בניצ"ן (יש עוד מקומות שעושים את זה באופן פרטי). אשמח לעמוד לרשותכם בכל שאלה או הבהרה נוספת. בברכה, טלי פרידמן

כמו שאר משתתפי הפורום הנכבדים קראתי גם אני את הידיעה בהארץ, לפיה מצטרף ח"כ מילוא להצעת החוק של אלי בן מנחם. קראתי גם את קריאות ההידד (או שריקות הבוז) והרגשתי צורך להביא גם את צידו השני של המטבע. ריטלין הינה תרופה הנמצאת בשימוש כ-60 שנה. תופעות הלואי של הטיפול כמו גם תוצאותיו הברוכות מוכרות ומתועדות בהרחבה. הלואי והיה ידע ונסיון כזה לגבי כל תרופה שנמצאת כיום בשימוש. אף רופא נורמלי (והורה עם שיקול דעת סביר) לא ירשום ריטלין לילד רק כי המורה אמרה. מאידך- התרשמות המורה (ורצוי- הצוות החינוכי) מהווה מקור אינפורמציה חשוב (אך לא בלעדי) במהלך הבירור בשאלה של הפרעת קשב וריכוז. כך לדוגמה,המורה יכולה לתת אינפורמציה אובייקטיבית לגבי טווח הקשב של הילד, דפוסי הפעילות שלו ואופן הלמידה שלו- במהלך שעות היום ובמסגרת הכיתה. אינפורמציה דומה נילקחת גם מההורים- השוואה בין המקורות אינה לצורך דיון בשאלה מי צודק, אלא- כדי ללמוד על הילד-כמה עקבים הסימפטומים וכיצד ניתן לגייס את נקודות החוזק שלו לצורך התמודדות. שלב חשוב נוסף בבירור הינו בדיקה בכלים אובייקטיבים-כלומר, במבחנים פסיכולוגיים. כמו בנושאים רבים, גם כאן יש מחלוקת מי המאבחן ובאילו כלים. לטעמי - אי אפשר לערוך איבחון בשאלה של הפרעה על רקע אורגני (כמו הפרעת קשב וריכוז) ללא הכשרה מתאימה בנוירופסיכולוגיה, או לפחות ידע בהעברת מבחני קשב. בכמה יחידות נוירולוגיות ברחבי הארץ מעבירים מבחן נוירופסיכולוגי אחד- מבחן Tova שמטרתו בדיקת קשב מתמשך. (אחד ממרכיבי הקשב שפגוע בהפרעה.) אף אחד אינו מתיחס למבחן זה או לסוללת מבחנים כאל בדיקת מעבדה שמטרתה לקבוע בצורה סופית-יש או אין הפרעת קשב. האבחנה נעשית על בסיס אינטגרציה של נתונים ממספר מקורות. כאשר מחליטים לתת ריטלין, חשוב להבהיר מספר דברים: 1. התהליך הוא הפיך- תמיד אפשר להפסיק. זה לא גורם נזק ולא ממכר. 2. הריטלין לא מתקן את הילד ולא מרגיע אותו. הוא עושה שהמח שלו יעבוד בקצב של ילד רגיל. גם ילד רגיל צריך לחנך, צריך להתחשב בחוויות העבר שלו ובסגנון ההתמודדות שלו. מתן ריטלין כשלעצמו אינו מספיק. לשם כך צריך לגייס את הצוות החינוכי שמטפל בילד להפעלת תכנית חינוכית מתאימה עבורו. אני יכולה להעיד ממקור ראשון על הצלחות משמעותיות עם ילדים שקיבלו טיפול תרופתי משולב בהתערבות חינוכית מתאימה. משהוא מקרב חברי הכנסת הנכבדים, שריח פופוליזם זול נודף ממעשיהם נתן את דעתו על הורים ומשפחות שילדיהם מטופלים בריטלין? יעסקו נא הפוליטיקאים בעינייניהם ויניחו לאנשי מקצוע להחליט.

נצפה פיגור בגידול למיספר ילדים שהתשמשו בריטלין גורם לעליית לחץ דם ועוד כל מיני תופאות לואי.... אז נזק מיצטבר יש!!!! למה לא לנסות ביו פידבק,זה אולי יקר,אבל בטווח הרחוק זה חוסך נזק גופני,וכסף! אופיר

אופיר שלום! צר לי, אך העובדות שבידך אינן מדויקות. אין הוכחה שריטלין גורם לעיכוב בגדילה. מקובל לחשוב שעיכוב בגדילה הינו גורם תחלואה נילוות ואינו קשור לשימוש בריטלין. יש לציין שלא אצל כל הילדים שמשתמשים בריטלין מופיע עיכוב כזה. עליה בלחץ דם? זו הפעם הראשונה שאני שומעת טענה כזו. אודה לך אם תפנה אותי למאמר/קישור מתאים. כבר נערך דיון בפורום בדבר העדפת גישה טיפולית זו או אחרת. מתוך נסיון אישי,אצל ילדים שאובחנו בצורה נכונה וטופלו בריטלין ביחד עם התערבות חינוכית מתאימה חל שיפור מדהים בכל תחומי החיים. בידידות.

אופיר שלום! צר לי, אך העובדות שבידך אינן מדויקות. אין הוכחה שריטלין גורם לעיכוב בגדילה. מקובל לחשוב שעיכוב בגדילה הינו גורם תחלואה נילוות ואינו קשור לשימוש בריטלין. יש לציין שלא אצל כל הילדים שמשתמשים בריטלין מופיע עיכוב כזה. עליה בלחץ דם? זו הפעם הראשונה שאני שומעת טענה כזו. אודה לך אם תפנה אותי למאמר/קישור מתאים. כבר נערך דיון בפורום בדבר העדפת גישה טיפולית זו או אחרת. מתוך נסיון אישי,אצל ילדים שאובחנו בצורה נכונה וטופלו בריטלין ביחד עם התערבות חינוכית מתאימה חל שיפור מדהים בכל תחומי החיים. בידידות.

אופיר שלום! צר לי, אך העובדות שבידך אינן מדויקות. אין הוכחה שריטלין גורם לעיכוב בגדילה. מקובל לחשוב שעיכוב בגדילה הינו גורם תחלואה נילוות ואינו קשור לשימוש בריטלין. יש לציין שלא אצל כל הילדים שמשתמשים בריטלין מופיע עיכוב כזה. עליה בלחץ דם? זו הפעם הראשונה שאני שומעת טענה כזו. אודה לך אם תפנה אותי למאמר/קישור מתאים. כבר נערך דיון בפורום בדבר העדפת גישה טיפולית זו או אחרת. מתוך נסיון אישי,אצל ילדים שאובחנו בצורה נכונה וטופלו בריטלין ביחד עם התערבות חינוכית מתאימה חל שיפור מדהים בכל תחומי החיים. בידידות.

ראי כמה הודעות מטה דוגמא מיני רבות ריטלין אכן יכול לעזור ועוזר ל-מ-י ש-צ-ר-י-ך אותו הבעיה היא שהוא מחולק ביד רחבה מדי לנוחות האחרים מלבד הילד עצמו רטילין כמו כל חומר שמשפיע על המוח יכול לגרום לבעיות בילתי הפיכות בעקרון לא מובן כלל על מה את מתרעמת, נראה כי לט הבנת את הכתוב במאמר הצעת החוק ע"פ המאמר לא באה למנוע השימוש ברטילין כי אם לקבוע הליך אבחנתי ראוי מה יצא קיצפך כנגד זה?! תמוה הדבר שיהיה לך יום נפלא עם חיוך על הפנים

תודה לכל המגיבים. אין ספק שזהו נושא "חם" ומעורר הרבה תגובות. תגובה אחת מזמינה התיחסות בכיוון של הבטים פרמקולוגיים ושיקולי רווח והפסד של תופעות הלוואי. תגובה אחרת מזמינה התיחסות בכיוון של איבחון נכון- איך וע"י מי תגובה נוספת מזמינה דיון בנושא אבחנות מבדלות. בפורום יש אנשי מקצוע שמיטיבים ממני לתת מענה לסוגיות אלו. אני חוששת שזה יהפוך לסמינריון על הפרעת קשב וריכוז ולא לכך התכוונתי. בכל זאת ברצוני להתייחס ל-2 נקודות שעלו. האחת- עניין מתן ריטלין למען הסביבה ולא למען הילד: רופא שרושם ריטלין ללא איבחון מתאים מועל בתפקידו, ללא שום ויכוח. על שכיחות התופעה אפשר וצריך להתווכח, ויהיה הרבה יותר יעיל לבדוק את הנושא בסקר או במחקר. (יכול להיות יופי של תזה) השניה-התערבות הפוליטיקאים:ממתי יש בידי פוליטיקאים הכלים להחליט איזו תרופה מסוכנת ובאיזו מידה? העוולות שגרם חוק בריאות במתכונתו הנוכחית , והעוול המתמשך בנושא סמכויות האישפוז הכפוי מספיקים. לא צריך להוסיף. אני בהחלט שמחה שיש דיון ציבורי סביב הנושא. אולם יש תרופות נוספות, והפרעות נוספות שאינן זוכות לאותם יחסי ציבור . ריטלין הפך להיות השד הרע של ארון התרופות, שלא בצדק. וחשוב לי לחזור ולהדגיש, שמול אותם הורים שלהם נסיון רע עם ריטלין (ותחושה מוצדקת מאד של כעס) יש הורים עם נסיון טוב. אין שום סיבה לגרום לאותם הורים תחושת אשמה כביכול הם מרעילים את ילדם במקום להשקיע בו יותר זמן וכסף בטיפולים אלטרנטיווים. סליחה שהארכתי.

רחל וכל שאר המשתתפים בדיון שלום אני קורא את ההודעות בנושא מזה יומיים ועדיין לא הצלחתי לענות. לא, זה לא בגלל חוסר זמן. פשוט לא הצלחתי למצוא את התגובה המתאימה. שמתי לב שגם עמיתי המומחים לפורום נמנעו מלהשיב עדיין ויש לי הרגשה שכל זה אינו מקרי. זהו נושא רגיש. קשה לחשוב על ילד שסובל. קשה לחשוב על ילד שצריך תרופות. ובודאי קשה לחשוב על ילד שמקבל טיפול תרופתי שאינו מתאים לו ופוגע בו. אבל חשוב להדגיש גם שקשה לחשוב על ילד שסובל ולא מקבל את הטיפול שיכול להקל עליו... אז איך בכל זאת מנתחים את המצב מבלי להיכנס למלכודת? זה מאוד מסובך במקרה הזה כי לא רק העובדות משפיעות כאן אלא גם המטען הרגשי הקשור לנושא הטיפול והאחריות שיש לנו כלפי ילדים. נושא הריטלין עולה שוב ושוב, הן בציבור הרחב והן בקרב הגורמים הטיפוליים. מחד ברור שבמקרים בהם הריטלין נחוץ לטיפול בילדים הסובלים מהפרעת קשב, עם או בלי היפראקטיביות, הטיפול התרופתי יכול לתרום רבות. יש לזכור שילד הסובל מהפרעה זו אינו מתפקד בצורה תקינה בחברה, בלימודים, בעיסוקים האישיים. הוא סובל. דימויו העצמי נפגע. חוסר תפקוד לימודי יכול להביא לבעיות משניות של כשל נגרר לאורך שנים וגיבוש תפיסה עצמית של "כשלון". דמיינו לעצמכם ילד שסובל שנים מהפרעות קשב אבל רק בביה"ס כאשר זה פגע בלימודים הדבר אותר. הרי כל חווית חייו במשך שנים הופרעה ע"י הבעיה הזאת. הטיפול בריטלין דורש מעקב רפואי הדוק תוך ביקורת על יעילות הטיפול ומינונו. נהוג למשל במקרים רבים להפסיק את הטיפול בחופשות מביה"ס, או לתת אותו בבוקר עבור שעות הלימודים ולא לאחה"צ וכך עוד ווריאציות שונות שנקבעות ע"י הרופא המטפל. ילד שובב, או ילד שמפריע בכיתה, או כל סיפור אחר של ילד עם בעיות משמעת שגורם אי נחת לסביבה - כל אלו אינם (!!!!!) אינדיקציה לטיפול תרופתי. הפרעה הדורשת טיפול תרופתי ניתנת לאיבחון, ורק רופא מומחה יכול להחליט על מתן טיפול כזה. איננו יכולים להיות נאיבים. אכן ישנם מקרים שביה"ס מנסה לדרוש טיפולים מכל מיני סוגים. אגב, זה נכון לא רק לגבי טיפול תרופתי. רוב ההורים שמגיעים אלי לייעוץ באים לאחר שביה"ס התריע על בעיה כלשהי. מיעוט הייעוצים מגיעים מיוזמה של הורים ללא מעורבות סביבתית. לפעמים טענות ביה"ס נכונות ולפעמים שגויות. יש לבחון כל מקרה לגופו. מורה שראתה מניסיונה טיפול בילד אחד עלולה להשליך מכך שגם ילד אחר יוכל להנות מאותו טיפול. הדבר יכול כמובן להיות שגוי, אבל צריך לזכור שביה"ס אינו קובע את סוג הטיפול התרופתי. כמו שנאמר בהתכתבות הנ"ל, אף רופא לא נותן תרופה כי המורה ביקשה. הורים שמתלבטים צריכים למצוא גורם מקצועי אמין שיוכל להמליץ מה לעשות. פעמים רבות הטיפול התרופתי אינו מספיק ודרוש גם עזרה פסיכולוגית, ריפוי בעיסוק, ותרפיה מסוגים נוספים (תנועה, אומנות ועוד) . אני סבור שהחוק החדש המוצע הינו מעט פופוליסטי. הוא עלול לפגוע בילדים אשר זקוקים לטיפול בשל הסירבול הרב שידרש לאישור התרופה. בואו נהיה גם מציאותיים. נגיד שרופא מחוזי צריך לתת אישור לתרופה. האם הוא יפגוש כל ילד שזקוק לתרופה? בטוח שלא. הוא יקבל טופס מהרופא המטפל שממליץ על הטיפול ויאשר כחותמת גומי את הטיפול. במידה והוא כן יצטרך לפגוש את הילד יווצר תור של חודשים עד אישור התרופה בשל בעיות תקציב (לצערי אני מכיר את המערכת כבר שנים וכך זה יראה בסופו של דבר). הרבה יותר חכם לערוך הסברה בקרב בתי הספר וההורים בנושא הטיפול בילדים עם הפרעות קשב ובמסגרת זו להסביר את הטיפול התרופתי כחלק ממערך רחב של טיפול בבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

תפקידם של חוקים בדמוקרטיה הוא ליצור סדר בכל מקום שבו יש אי-סדר. נכון להיום יש אי סדר וזה הכרחי לשנות את החוק. אם לרופא/פסיכיאטר מחוזי אין אפשרות לבדוק בעצמו כל מקרה אז הוא ימנה מספר רופאים שתפקידם יהיה לעסוק בזה במיוחד: זה מה שנקרא "האצלת סמכויות". רופאים כאלה יצטרכו לפעול עפ"י הנחיות של הפסיכיאטר המחוזי ולא עפ"י הנחיות של המורה בבי"ס והילדים יקבלו את התרופה רק אחרי אישור של רופא/וועדה רפואית מטעם הפסיכיאטר המחוזי. יש בזה לא מעט בירוקרטיה- אבל דמוקרטיה מבוססת על בירוקרטיה (תקרא את הספר של מקס ובר)- ההפך מבירוקרטיה זה אנרכיה- המצב הנוכחי. הנושא "חם" בגלל שמדובר על ילדים. אם מבוגרים היו לוקחים ריטלין אף אחד לא היה מנסה להציב מגבלות וסייגים.

אני בחור צעיר בן 23. עד כמה שזה ישמע לכם מוזר נכנסתי למחצית השניה של גיל 21 כבתול. מעולם לא יצרתי קשר זוגי עם בחורה עד אותו יום. בגיל 21 וחצי, החלטתי שנמאס לי ואני הולך לגאול את עצמי מיסורי, גם אם זה יעלה לי כסף. הלכתי לבחורה שעוסקת במקצוע הכי עתיק בעולם . .. ... ועשינו את מה שעשינו. מאותו יום נפרץ מחסום פסיכולוגי אצלי. התחלתי ללכת תכופות יותר ויותר לכל מיני בחורות, שבמצבי העגום, הייתי רק יכול לחלום עליהן. רק כדי לסבר את האוזן הייתי בשנה וחצי האחרונות עם עשרות בחורות, מאות פעמים. עכשיו, רציתי לשאול כמה שאלות, ואני מקווה שאני יזכה לתשובות רציניות ובעלות משקל, כיוון שזה מאוד חשוב לי (אני מקווה שהגעתי לפורום הנכון). שאלה ראשונה =========== האם העובדה שמעולם לא הייתי עם בחורה במצב אינטימי שהגיע לאחר תהליך של הכרות אישית, אלא ישר נכנסתי למיטה עם בחורות שונות תמורת כסף, אמור ליצור אצלי בעיה מסויימת בעתיד. השאלה נסובה יותר על הספרות והידע המקצועי שבנושא. האם מצב שכזה אמור להוליך לבעיות פסיכולוגיות. (אני כרגע מרגיש עם זה בסדר). שאלה שניה ========= אני רואה בעצמי אדם מפוכח, שרואה את המציאות נכוחה (והעובדה שעשיתי מה שעשיתי מעידה או מפריכה את זה, תלוי בנקודת מבטו של השואל). יחד עם זאת, נדמה לי שהתאהבתי באחת הבחורות. אומנם מעולם לא הייתי מאוהב, כך שקשה לי לדעת שאני מאוהב (למה אשווה זאת?) אך מצד שני כל אהבה ראשונה מקבלת את הגדרתה מבראשיתה ולא מנסיון קודם. נדמה לי שגם היא אוהבת אותי בצורה מסויימת. כיף לה להיות איתי ואני מרגיש את זה. היא מלטפת אותי ומנשקת אותי, בצורה שאף אחת לא עשתה זאת. היא מחייכת אליי, וטוב לה איתי (זו לפחות הרגשתי. אבל זוהי תחושה חזקה מאוד). רק כדי שהדבר יהיה מובן אסביר שבחורה לאחר שאתה מסיים את מה שעשית בדר"כ יוצאת מהחדר, והיא נשארת איתי עוד ועוד (בתחילה לפני שהכרנו אחד את השני היא לא נשארה). עכשיו אני יגיע לבעיה (מצטער שזה נראה שאני מסתובב סביב סביב, אבל זה לא פשוט לי הענין הזה. זה עולה לי במאמצים לא קטנים). אני לא יודע אם להמשיך להתראות איתה או לא. התחושה איתה נפלאה. אני מחכה לפגוש אותה כל הזמן, ולאחר שאני נמצא איתה יש לי מצב רוח מצויין. אבל אני יודע שאין לקשר כזה הרבה תוחלת. קודם כל אני לא יודע באמת מה היא מרגישה כלפי. אני רק יודע מה שאני מרגיש שהיא מרגישה כלפי. יתכן ואני מרמה את עצמי (למרות שלא נראה לי) ומשלה אותי. שנית, היא באה מתרבות אחרת, והשפה זה דבר בעייתי (למרות שאנחנו מצליחים בסופו של דבר להבין אחד את השני וצוחקים הרבה). אז מה לעשות? להמשיך ללכת אליה (אני אוהב את זה ומצפה לזה). או להפסיק את זה (זה יהיה הרבה יותר קשה אח"כ). מקווה לשמוע את מה שיש לכם לומר בנושא. אני ממש אובד עצות. האם אני זקוק לפסיכולוג?

בהמשך להודעה הראשונה, אני רוצה להבהיר שהכוונה שלי, האם יתכן להוציא מקשר שכזה בת זוג אמיתית לחיים.

אם זה באמת מה שאתה רוצה, תכניס אותה לחופה. ותעשה ממנה בנאדם נורמאלי, זה מה שהן בסוף רוצות.

שלום רב, ישבתי וקראתי את דבריך, ולקח לי לא מעט זמן לחשוב מה אני יכולה לענות לך. אתה מתאר את עצמך בצורה כל כך בהירה ומודעת, וניכר שאתה אדם אינטיליגנטי וכנה. הדברים שאתה מספר נשמעים קשים לעיכול, בעיקר לנוכח הבדידות הכל כך גדולה שעולה ממכתבך. עד גיל 21 אתה מסביר שלא היה לך קשר עם בת זוג, לא קשר רגשי ולא מיני. בגיל 21 "נפרצו המחסומים" לדבריך, ואז התחלת ללכת לנערות ליווי. ההליכה לנערות ליווי משחררת אותך מהבדידות הכרוכה בלהיות לבד, ומה"בושה" של להיות בתול. אולם מבין השורות אני חושבת שעולה נושא של תחושת "זיוף" מבחינתך. אתה אינך יודע אם הבחורה בכלל קשורה אליך באיזשהו קשר ריגשי, אבל בכל זאת אתה אומר שהיא נשארת איתך יותר גם אחרי ש"גמרתם את העניינים", אתה כמה לראותה ולהיפגש איתה, אולם לא יודע בכלל מה התחושות שלה כלפיך, ואתה גם משלם לה עבור "אהבתה", ובנוסף, אתה מודע להבדלי התרבויות שלכם ונשמע שאפילו אתם אינכם דוברים אותה שפה, ובכל זאת מוצאים דרך לתקשר. מבולבל לא? אכן, הדברים נראים מבולבלים ומורכבים. ההתקשרות לנערת ליווי שאתה משלם לה תמורת "אהבתה" עשויה להיות מטעה ומזוייפת. אולי היה פשוט לשאול אותה, האם יש סיכוי לפתח משהו מעבר. אך אני מאמינה שלשאול שאלה כזו דרוש לך הרבה כוח, ובעיקר ייתכן שתצטרך הרבה כוח נפשי גם להתמודד עם התשובה. כמובן שאין לי פתרון קסם לתת לך כאן מעל דפי הפורום, אך אני ממליצה לך בחום לפנות לטיפול פסיכותרפויטי. קשרים בינאישיים הם אחד הנושאים המדוברים ביותר מעל "ספת הפסיכולוג". שיהיה לך בהצלחה, ואני אשמח לעמוד לרשותך בכל שאלה או הבהרה נוספת, או באם תרצה הדרכה וייעוץ לגבי מטפלים וטיפול. בברכה, טלי פרידמן

באופן עקרוני אני מסכים עם טלי מעבר לכך אנני רואה כל בעיה לדעתי כל מה שתארתה בגדר הנורמה

לאופיר ולמתענינים הנה הלינק המתוקן למחקר עליו מדבר ד"ר פלד. http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?cmd=Retrieve&db=PubMed&list_uids=9888105&dopt=Abstract ומכיוון שהתחלתי פטור ללא כלום אי אפשר אני רוצה להודות לדרור גרין ולד"ר קפלן על הענותם להודעתי, כמו גם למשתתפי הפורום האחרים שחלקו דעתם. יש לי ארסנל חמוש בקושיות ושאלות נוספות, ואדבר על-כך בימים הקרובים. אני מקווה שאין פגם בכך שאני מסרב להסתגל, בעניינים אלו, לקצב האינטרנטי של מעגל 24 שעות. תודה

מערכת הטקסט של הפורום קצת נוקשה, מקווה שהפעם זה יצלח בידי. אם לא, כל שיש לעשות הוא להגיע לכתובת: http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?db=PubMed ולהזין בשדה החיפוש את כותרת המאמר: Brain organization and psychodynamics התוצאה הראשונה שתתקבל מכילה את המאמר לינק למאמר: http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?cmd=Retrieve&db=PubMed&list_uids=9888105&dopt=Abstract

תודה על העזרה !