פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
כקרח המצטבר על גבי הכביש, כך ליבה מצטבר במילים קפואות, הלב מסרב להפתח לחום ניסיון המהווה סכנה למתקרב. אם מלח בישול תפזר למנוע סכנת החלקה, היא תשרף ותכלה את תוכנה.... לא נותר דבר, אולי אם תמתין, אולי אם תחפוץ להפשיר אולי להפסיק את מבטיה להישיר אולי... בתוכה היא אוחזת בדידות וקור, בתוכה היא סוערת,מערימה קשיים, קרה בתוכה, קפואה נשימתה, והנה המילים קפאו בליבה.
לאט לאט בקצב הנכון תאפשרי גם לחום להכנס ולחדור מתוך עטיפות הקרח שעטוף לבבך מילים חמות וטובות תני להם לעטוף אותך אל תתנגדי להן גם אם כרגע לא חודרות אתך מאוד מאוד מבינה
תודה אביב...גם ליבי אתך, בעינין הבושה והאשמה, מובן...
אודי, מותר לי לכתוב כאן על המטפלת החדשה? שמתי לב שיש לי מין נטייה כזו שהטיפול גורם לי להשתמש הרבה בדימויים ובדמיון והמטפלת החדשה, היא קצת מזכירה לי פרופסור מפוזר כזה שממהר למעבדה שלו לכתוב מאמרים. היא מקרינה אינטליגנציה וידענות גדולה. אולי היא יותר מתאימה לי מהמטפלת ההיא שאהבתי ש"רק רוצה לרקוד..."? אני עדיין אוהבת את המטפלת ההיא, מאכזב ששום דבר נשי ממנה לא נדבק בי.. ואיך יכולה לעזור לי לנשיות מטפלת שהיא כמו פרופסור? אודי, מה קורה לי עם כל הדימויים האלה? הם עושים לי סלט גדול בראש דימויים שכאלו ממש לא מתאימים לאדם שכלתני כמוני!
כייף שאת פה, חסרת לי אני אוהבת דימויים מאוד! הם עוזרים לי בהרבה מקומות. העלית חיוך על פניי עם הפרופסור :) בהתחלה כך הרגשתי עם המטפלת שלי, היא חכמה מאוד ונראית כזו שפתאום נזכרת שגם היה כך וכך...כזה פרופסור אבל הכל מתועד ואין בלאגן בכלל :) בהצלחה, אגב הנשיות תבוא ממך ולא מבחוץ, למה את צריכה שנשיות אחרת תדבק בך?
שנים בטיפול.. שנים של תחושת נטישה במיוחד לאחר טיפול מנסה להרגיע ולהרגע ורק רוצים שהמטפלת תרגיע וגם זה לא תמיד עוזר פתקים ממנה, חפצי מעבר, סמסיים .. אני יודעת שאין קוסמות ושזה תהליך שצריך ללמוד לסמוך.. מייד ביציאה מהטיפול שוכחים אותה..כאילו שהיא אף פעם לא הייתה.. גם בטיפול קשה להרגיש בגוף שהיא נמצאת אולי בגלל שאני לא נמצאת המון מצוקה ..
אתך יקרה להזכיר לך שאת לא לבד כולנו איתך עם כולך מאוד מאוד מבינה את הקושי חיבוק ענק🙅🙅😸😸🙅🙅
תודה אביב יקרה על ה"ביחד"💗
מוכרת התחושה אחרי טיפול...בזמן האחרון קורה לי שאחרי הטיפול זה רק מציף יותר וזה קשה. ובכל זאת אם נלמד לסמוך אולי נרגיש יותר אהובות ומוגנות?
מצטערת מיכ יקרה שמוכר לך ההרגשה איתך, ינשוף
הי ינשוף, את יודעת, אני יכולה לשבת מול המטפל, כשהוא פיזית שם, ובפנים אצלי - הוא אדיש לקיומי. רמות הזעם שהמסכן חוטף. התפרעות פנימית. שחזור אמא. אצלנו אין חפצי מעבר וסמסים. קשה ביותר, אכן. נורא. באסה לאללה. אבל יפה שלזמן קצוב את כן מצליחה להחזיק בפנים דמות תומכת טובה. יש בסיס. סוריקטה
סוריקיטה יקרה מצטערת שגם לך קשה.. בטיפול אני גם לא מרגישה שהמטפלת באמת קיימת... אני הרבה אומרת לה"את אמיתית" כי אני לא מרגישה את נוכחותה( למרות הסמסים והשאר)
הי ינשוף, זה מאוד קשה כשאין תחושה של רצף וזיכרון שנשאר גם כשהדם שמולינו אינו אתנו. זה כמו ליפול כל פעם מהידיים של מי שמחזיק. אודי
כן אודי כך זה מרגיש.. ליפול כל פעם מהידיים שמחזיקות בלי להספיק להרגיש בטוחים. תודה שאתה מבין
הי אודי היקר ושלום לכולם, כתבתי כמה הודעות המשך לרוני, גולם, אביב - מסבה את תשומת לבכם, באם תחפצו לקרוא. ימים של מאבק בין כוחות של יצר חיים ליצר מוות. ואני מנסה לאזן. ממתנת טיפול בקשיש בתחנתו האחרונה ופרידה ממנו, ומעצימה מפגשים עם ילדים פורחים. ועוד מעט ט"ו בשבט.חושבת על איזון החלקים שקרסו בגינה, על שתילות חדשות. שלכם, סוריקטה
מחזקת במאמץ מול האחזות בחיים ...ומבינה את הקושי מול החידלון .. 😊 תמיד אפשר להאשים את החורף....ואכן עוד מעט האביב ..
תודה סוקריטה.
שלום - אני פונה בקשר לאחי הגדול בן 38 , סובל מדיכאון המון שנים , עוד לפני צבא.נמצא בבית ללא כל מעשה. הפסיכיאטר איבחן לו OCD. הוא הפסיק לקחת כדורים וללכת לפסיכיאטר . לדבריו חושש מתופעות לוואי של הכדורים. מצבו הורע לאחרונה. הוא לא מתקלח כלל וישן כל כמה ימים. מדיי כמה ימים הוא מתעצבן. מאוד מתוסכל ממצבו אך לא מצליח לבצע פעולות של מקלחת. לאחרונה אימנו נפטרה ממחלה קשה.הוא לבד בבית עם אבא כי כל שאר הארחים נשואים.עם ילדים.הוא רוצה ללכת לטיפול פסיכולוגי - אולי זו תהיה התחלה כדי להוציא אותו מהמצב בזה. אני צריך עזרתכם. המלצה מה לעשות.המלצה על פסיכולוג של מכבי באזור המרכז.תודה
שלום שי, איננו ממליצים כאן שמית. אם תצרף כתובת מייל - המעוניינים יוכלו להמליץ ישירות לשם. אודי
אביב יקרה, קראתי שוב את הודעתך, הרגשתי אי שקט עם הדברים שרשמת שם, לקחתי אותם באופן אישי, כשרשמת "ההודעה שלי באה כדי לעורר כן אפילו עם זה בכעס עלי את מי שכאן בחוץ ומתקשה להביא את עצמו למקום שכותב , לכתוב .." או "שימוש בפורום מבלי שיהיה אכפת ממי שכאן" אני רוצה שתדעי שמאד אכפת לי אפילו אכפת מאד, ולא היה בכוונתי להכעיס אותך. אני מרגישה צורך להתנצל, מי כמוני מכירה את ההרגשה של ההמתנה להתייחסות שממאנת להגיע, וגם שהיא מגיעה היא אינה מרצה... אני פה אביב, בזכותך! אני לא רוצה להיות קוראת שקטה,אני רוצה לכתוב, אני רוצה להתבטא, אני רוצה שיקשבו לי, אני רוצה שיבינו אותי, וכאן זה המקום הכי מאפשר שהיה לי. תודה אודי על המקום ותודה לכל היקרות כאן על התמיכה וההבנה.
שמחה שאת כאן יקרה שמחה שאת נותנת צבע לעצמך את כל כך יפה באור היום ..
הי גולם, בהמשך לדברייך - ברוכה הנמצאת! איזה יופי שכתבת, ואפילו כמה מילים בכותרת, למרות שהייתי שמחה אילו היית מנסה להתאמץ למצוא מילה תמציתית. מה שכתבת עורר בי מחשבות על קונפליקט שקיים בי - מצד אחד - הייתי רוצה לבוא וללכת כרצוני. לא להרגיש כבולה וחייבת. לא להיות באיזה מקום, כי יתעורר כעס של מישהו אחר, בגלל שלמישהו אחר זה לא מתאים. לא להיות שפוטה של מישהו. וגם - שיעזבו אותי לנפשי ושאף אחד לא ייגע בי; מצד שני - אני בודקת אם מנסים ליצור איתי קשר, אם מחפשים אותי. אם זקוקים לי. יש אצלי, כנראה, בלבול סביב הנושא הזה. יש כמה וכמה אנשים כאן, בפורום, וגם בעולם שהייתי רוצה שיהיו. שהם חסרים לי. אבל הם הלכו לדרכם. חלקם לתמיד, חלקם עוד חוזרים. ושחררתי. אולי אני שותקת מידי ולא מביעה את רצוני, גם אם אינו מתממש. אתמול דיברתי בגילוי לב עם אביו של הילדון המקסים הקודם שטיפלתי בו, ואמרתי לו שמאד רציתי להמשיך לטפל בילד (וגם חשבתי, בנוסף להתייעצות בטיפול שהילד ממש זקוק לזה מבחינה נפשית), אבל שתקתי, כי להם היו השיקולים הכלכליים שלהם. ובזמנו, נראה שהשיקולים הכלכליים מבחינתם משמעותיים במיוחד. האבא לא יידע שכך חשבתי. בדיעבד, הוא מצטער על ההחלטה להפסיק להשתמש בשירותיי ורואה שהילד הפסיד. הם מנסים להחזיר אותי, אבל כבר יש ילד חדש ונפשותנו נקשרו. וגם לי יש שיקולים, בכללם גם כסף. ואת כל זה, אני חושבת שניתן לומר גם על הטיפולים שלנו. בוקר אור, סוריקטה
עברה שנה ... כל כך מדהים ומרגש המון עבודה והצלחה בתהליך מרגישה מבורכת בפעם הקודמת שסיפרתי שיש לי מטפלת מדהימה עם חיבור נכון זה נגמר . אז קצת פחדתי כל השנה הזו לשתף ....אבל היום פשוט מבינה שתהליך כזה זה המון עבודה .. ולא רוצה לפחד יותר .. טיפול זה דבר שעובד כשמאפשרים . ויש מטפלים נפלאים בעולם הזה . אודי תדע לך שאתם הטובים שבניכם עושים עבודה נפלאה ומבורכת .. נתתי לכאב גם מקום בטיפול היום אפשרתי לה להיות שם עבורי .....
הי אביב, התקדמות יפה, בקצב טוב ומבורכת - כך אני רואה שתיארת. ובתוכה אותם גלים שאנחנו מזכירים. התקדמות מבורכת ועבודה קשה וכואבת. מסכימה איתך. ובל נשכח - יש כאן שני הצדדים. לפחות. גם למטופל, לגמרי, יש חלק בשותפות. לך, המטופלת. העבודה הנפלאה של שתיכן, לא פשוט להתמסר. לא פשוט לאפשר לקלוט מבחוץ. בהינתן פחדים של כשלים קודמים, של היסטוריה שואתית. כתבת יפה, סוריקטה
אכן יש מקום של שתיינו בתהליך והאמת שגם חלקה של המטפלת הקודמת כל הזמן שם ... תהליך ארוך של 7 שנים מבחינתי זה אותו תהליך אותו מסע עם שתי מורות דרך מוכשרות ונפלאות...ואין ספק שבעבודה קשה של כולנו .
מכירה את זה כשהילד שלך מחיוך ומאושר זה גורם לך לאושר אחר,אושר אמיתי. כשקראתי את הודעתך הרגשתי אותו דבר, הסב לי אושר להרגיש את אושרך. מאחלת לך עוד הרבה רגעים של אושר.
מכירה ועוד איך ככה הרגשתי שראיתי שניכנסת .. אז מה שלומך ?
איך מפסיקים עם סטרס מתי שאני מחכה לאוטובוסים שיבואו כי אני לא יכול לשבת בתחנה ולחכות ולפעמים נוסע במונית / כנ"ל לא יכול לשבת במקום סגור ( קופ"ח ) יותר מ 1/4 שעה וזה מפריע לי לעבוד בעבודות של לשבת בלי לעשות כלום ? אני גם מגרד הרבה בראש ביום + בודק מיילים באובססביות וחושב על אוכל בין הארוחות וקשה להיות עקבי במחשבות פעם אני רוצה להתחתן ופעם לא וגם כועס ואימפולסיבי עם אנשים חטטנים / צועקים עלי ברחוב
שלום לך, לדעתי כדאי קודם כל לברר מה גורם לתחושות האלו. הפרעת חרדה? הפרעת מצ"ח? הפרעת קשב? משהו אחר? אחרי הערכה מקצועית נכונה אפשר יהיה לחשוב מה כדאי ואפשר לעשות. אודי
אודי, הייתי בפגישה ראשונה עם המטפלת החדשה היא מקסימה ונחמדה אני מרגישה שיהיה בסדר
איזה כיף לקרוא אותך אני מרגישה את השמחה שלך וזה מדבק .. שימשיך ככה
איזה יופי לך!! בהצלחה.
עמוס לך ממש.. מקווה שזה לא מידי קשה לך פה. אנחנו נחכה בסבלנות. אל תעמיס עליך מידי בגללנו. טוב?
רוני את מלכה אמיתית ..אוהבת כל מילה מדוייקת ..
על הימים בהם הייתי כאן דורשנית. אז הי, אודי, רוני, חושבני שבדרך כלל, אני ממתינה בסבלנות רבה (אולי מידי?) ולוקחת לי את המרחק הנכון לי. עד כמה שאני מצליחה. מנסה לחזור לזה. ויש רגעי כאב נואשים בימים האחרונים, אך, מקווה שיש יותר רגעים של חזרה לאיזון. אנחנו יכולים לעזור. ונראה לי (אודי, אתה מוזמן לתקן אם אני טועה), שאודי מנסה לאפשר בעיקר לנו מקום. ובכל זאת, פרסום התגובות תלוי במנהל. אז מצד אחד חבל, מצד שני - מצוין. סוריקטה
מצטערת אהובה באמת שהשיח על הניתוק פתח דברים קשים כל כך ... מנסה לכתוב לך וקשה למצוא את המילים , הנכונות קצת בילבלת אותי , לאורך כל הזמן את מדברת על כך שהפיצול והדיסוציאציות - ניתוק מוכרים לך . חשבתי לי שמוכר לך מהמקום שלך , ועכשיו כתבת לי על אמא והקושי מול הניתוק שלה .... ניתוק שהוא פסיכוטי אכן לא נעים ואפילו קשה עד מאוד להתמודד איתו . אבל חייבת להגיד ולהדגיש שאישית גידלתי את ילדי מבלי לפגוע בהם , שלהפך המנגנון עזר לי עד מאוד להיות שם עבורם ולזכור ולהבין כל שלב שהם חוו...שזה אפשרי ואני לא היחידה . ובמסגרת עבודתי יצא לי ללוות נשים ,אמהות לילדים קטנים שדאגו להם עד מאוד למרות היותן סובלות ממחלות אלו ואחרות בעלות אופי דיסוציאטיבי ואף פסיכוטי ... אין ספק שהחיים בבית כזה גורם לקושי ולבעיות אלו ואחרות לילדים אבל הם בפרוש לא היו בסכנת חיים . את יודעת כל מי שמלווה אנשים במסלולי חייהם , יש לו אי אלו שלדים בארון ...שלי זאת משפחה כזו שבכל פעם תהיתי בקול האם אנחנו עושים הכל לשמור על הילדים . ברור לי שהילדים יגדלו הם ישאלו את עצמם , מה המבוגרים האלה שהיו אצלנו בבית עשו בשבילנו . אין לי ספק שהבור שלהם יהיה עמוק ומלא בכאב ..ובכל זאת אני יודעת שאני והמערכת עשינו כל מה שיכולנו לעשות ,והידיים כבולות ולפעמים הפרה רוצה להניק ...והבור עמוק ככל שיהיה עדיף על הוצאה מהבית . לא יודעת יקרה ....רישיון להורות ????? הלוואי ולרבים וטובים הייתי שוללת אותו ...לאוו דווקא לחולים שבינינו ... שולחת לך כוחות וחיבוק לשבוע חדש וטוב יותר
העלית נקודה קשה מאוד... בטוחה שהילדים שלי ראו אותי במצבים לא קלים. עצוב לי על זה מאוד.
חיבוק של כוחות רוני את מטפלת בעצמך וזה בריא ומבריא גם לילדים
הי רוני, אני חושבת שיש טוב בבחינה עצמית, חשבון נפש ובתחושת יסורי מצפון. אך כמו כל דבר - במידה. עדיף על פני מי שמאמין שהוא ודרכו הכי הכי ואין בלתם, לא? ואני גם זוכרת שיש דמויות נוספות בחיי הילדים והסביבה שלהם. וגם אצל מגוון אמהות, לצורך ענייננו, יש תקופות בהן הן שלמות ומחוברות. ושוב - מינונים. במקרה שלי אמא חסמה ותקפה את הקשר שלי עם העולם בחוץ, וגם אני, כילדה ומשם אחר-כך הרגשתי שאשמתי במחלתה. גם זה עניין מוכר... סוריקטה
הי :-) אני מכירה את ההפרעות הדיסוציאטיביות על בשרי ובנפשי. היום אני נחשבת בריאה יחסית, קורות נפילות, אבל זו אינה נפילה מתמדת, או לא ניתוק מתמיד כמעט. מכירה בנפשי, אבל, מאז ומעולם ההפרעה שונה מאד מזו שאצל אמי, ועכשיו אחרי שנות טיפול, שונות הרבה יותר. ובתוך כל זה, באמת מעניין שאני זוכרת למדי כשאני כותבת לאנשים אחרים. או לכאן, לפורום. המקרה של אמי, כפי שאני מבינה, הוא נדיר. לא כל האמהות (הבריאות יותר או פחות) כאלה. מניחה שרובן המכריע ממש לא. דיברתי עם המטפל על מה שכתבתי כאן. בסוף שבוע שעבר היו לי רגעים בהם כעסתי מאד שהביאו אותי לעולם. אני מבטאת את הכעס הזה מול אבי. במילים ברורות. לעומת זאת, אמא היא לא אדם שניתן לדבר איתו. לא אז, ולא היום כשהיא עם דלוזיות פעילות הנגלות לכל אחד ולא רק לי כעדה יחידה. המטפל שלי אמר בחכמה, שלשלול הורות זה, בואי נאמר, נאצי. במקרה שלי, לאור מה שקרה, המחדל היה שלא הפרידו אותי מהבית והמשכתי לגדול שם. הוא גם אמר שהגיוני שאם מקיאים, קרי, לא מנהלים שיח ומדברים על זה או מעבדים וקולטים דברים מבחוץ, זה הולך ביחד עם הניתוק / שכחה. זהו, ככה בינתיים, סוריקטה
אכן הטיפול מעורר פלאים
אחרי הרבה התלבטויות ביני ובין עצמי החלטתי שאני כן מתאימה את עצמי, פותחת מייל חדש במיוחד כדי להירשם מחדש וחוזרת. רק תרגמתי את הניק שלי לאנגלית מכל מיני סיבות. אז לכל מי שזוכר אותי :אני "ים" מאתר מקום ומפורום פגיעה מינית. ו"חלום" מכאן. עכשיו אני "dream".
חלום אהובה .....אני שמחה כל כך שהגעת ובאת כדי להשאר ...תודה יקרה .התגעגעתי המוני המונים
בטח שזוכרות. ברוכה השווה.
הי יקרה זוכרת אותך ... שמחה שאת מצטרפת.. ינשוף
מאוד ברור ומובן כל שינוי ולו הקטן ובטח שינוי מהותי זורק ומפצל.. מפחיד איבוד שליטה גם עם השליטה מדומה ...כי לא באמת יש לנו שליטה על העומד לקרות כל שינוי זורק לשם לאז לכאב לפחד לחוסר האונים וחוסר השליטה על הגוף והנשמה שלנו .. אתך יקרה מאוד מאוד מבינה . .עד הנימים הדקים של הגוף והפנים שסוער וצועק וזורק וחוסר היכולת להרגיע לבד.. מכירה את הימים האלה שזה פשוט לא מרפה וכלום לא עוזר רק יד חיצונית שעוזרת לאסוף שולחת לך לכולך חיבוק ויד לאסוף ולהרגיע ....🙅🙅🙅🙅🙅🙅
גפיי אני מבינה כולי...
אביב יקרה תודה על ההדהוד, על ההבנה ועל זה שאת כאן.. מרגיעות המילים
מוצאת את עצמי נכנסת לחרדות מכל מני שינויים שקורים. זה זורק אותי למקום ותחושה של "איבוד שליטה". מרגישה מאויימת ומותקפת ומאבדת את תחושת הבטחון. אני מאמינה שאצל כל אחד שינוי קצת מערער, רק אצלי זה מרגיש קוצוני. נסיתי נשימות, להחליף מחשבות, אבל שום דבר לא עוזר. מרגישה שאני חיה בסוג של"היכון" לאסון שעומד לקרות...
הי ינשוף, אני משער שאכן למדת במהלך החיים שיש להיות ב'היכון' לאסון. יש דרכים רבות לווסת רגשות, אבל זה לא משהו שאפשר ללמוד מפורום, וכדאי לשקול להשתתף בקבוצת מיומנויות DBT שעוסקת בדיוק בזה. אודי
היי אביב יקרה לא יודעת אם את זוכרת אותי .אבל מרגישה צורך לבקש סליחה אז סליחה שאני לא כותבת,אני בתקופה של התכנסות בתוך עצמי ,אולי גם הפורום קצת בתקופה כזאת..? אבל אני שמחה שהוא קיים גם אם לא תמיד יש מה לכתוב ומה להגיד ולפעמים קשה לי.אבל הפורום הזה הוא מדהים תודה על הזכות הגדולה לקחת חלק גם אם פסיבי,אני מקבלת הרבה תובנות ואפשרויות לצמוח ולגדול בזכותכן.אז תודה אביב סוריקטה אודי וכולן ושבת שלום!
שמחה שניכנסת ותודה על מה שכתבת אין צורך לבקש סליחה שאת פסיבית זה בסדר לכולנו יש תקופות ומקומות כאלה ,ברור שאשמח שכן תיהיי נוכחת ,הנה עכשיו הנכחת את עצמך את כאן עם צבע ודמות. בודאי שזוכרת אותך...פעם אחרונה ניכנסת שהמטפלת הייתה בחופש. חיכיתי לך , לנסות להקל בתקופה הקשה . שמחה שאת כאן גם אם פסיבית נעזרת . ותודה שניכנסת ואמרת אני כאן ....
נכון אז המטפלת היתה אמורה לטוס לחו"ל ...ממש ריגשת אותי שזכרת .... באמת זה היה אתגר (גם הבאתי את זה לפגישות)איך לעמוד בפרידה מהמטפלת ולהכיל את זה... ותודה שהתגייסת עבורי בפעם הראשונה שנכנסתי לכאן ,את תמכת בי מאוד בתקופה ההיא הייתי במצב מזעזע ואני מאוד מאוד מודה לך ולאודי ולעוד בנות שרשמו על התגובות החמות והקבלה ד"א -בסוף המטפלת שלי בכלל לא טסה כי היא חלתה... ולא יכלה לטוס זה היה מדאיג ומפחיד אבל עכשיו היא בסדר...
הי ליעד עכשיו מבינה למה לא חזרת אז. שמחה שעכשיו הכל בסדר ...
שמחה שניכנסת ותודה על מה שכתבת אין צורך לבקש סליחה שאת פסיבית זה בסדר לכולנו יש תקופות ומקומות כאלה ,ברור שאשמח שכן תיהיי נוכחת ,הנה עכשיו הנכחת את עצמך את כאן עם צבע ודמות. בודאי שזוכרת אותך...פעם אחרונה ניכנסת שהמטפלת הייתה בחופש. חיכיתי לך , לנסות להקל בתקופה הקשה . שמחה שאת כאן גם אם פסיבית נעזרת . ותודה שניכנסת ואמרת אני כאן ....
אם ההודעה תעלה...סימני חיים לא יכולתי להישאר אדישה להודעתה של אביב...היה לי קושי לנסות להתחבר למערכת החדשה, לא קושי טכני אלא חוסר חשק להתאים את עצמי למערכת האחרת. טוב שהבנות ואתה נשארתם.dlb
תודה שניכנסת את אפילו לא מתחילה להבין כמה זה חשוב לי ולא רק לי ... תודה שנתת לי להבין עוד קושי ,להבין עוד קצת אותך ... אוהבת באמת 🙅
גולם, וולקאם באק ... :-)
אבל רוצה להיות פה
רוני הגיוני ביותר והיית חסרה לי עד מאוד עם לא היית באה ..ככה להיות איתנו רגע לפני שסוגרים ... תמיד שמחה אתך שאת מצליחה
לבכות בלי דמעות לזכור בלי זכרונות להאמין בלי עובדות לדעת בלי לטעות לכאוב בלי להרגיש לפעול כי אין ברירה להיות או לחדול כאילו יש ברירה על סף התהום והכאב בילתי נסבל כמו רימון נטול נצרה ולא משחררת טיפה הכל בראש הקולות המלחמה הריחות המגע ה(ק)ול בראש בלב זעקה בגוף שריפה מילה אחת קטנה שלא מרפה זונה.. כתבתי אותה רוצה למחוק ובאומץ עם המון מאמץ משאירה נוכחת אולי משהו מהבושה שדבוקה בה ישתחרר המון המון כאב ...אודי איפשרתי בבקשה ...זקוקה למילים שאצליח להרגיש . אפשר חיבוק וירטואלי כזה שלא יפחיד ובכל זאת ישמור ויגן (לא מאמינה שכתבתי את זה אבל משאירה ,גאה ומבוהלת מעצמי שמאפשרת לעוד חלקים שלי להיות .. )
אביב יקרה מזדהה עם כל מה שכתבת כתבת כל כך נוגע !! מרגישים את הכאב העצום.. איתך חברה יקרה! ינשוף
תודה יקרה ..תודה שאת בחיי אוהבת 🙅🙅🙅
הי אודי, אני קצת מרגישה שבכלל לא מגיע לי. לא הרבה אני מבטאת את הנזקקות. חיכיתי לך הפעם. גם לך. חיכיתי מאד. חיכיתי, אולי קצת בקוצר רוח, לפרסום התגובות הנפלאות של הבנות היקרות, לתגובה ממך. מחפשת נגיעה, שאתיר לה - זו ההתמסרות. ולבכות. סופשבוע נעים, סוריקטה
הי אביב, קראתיך וכתבת שקורס הסתיים והמטפלת אינה שם כפי שהיית רוצה - זכרתי בימים עברו בהם גם אני סיימתי קורס (וכפי שאנחנו יודעים, מאד קשה העניין הזה, ההתחלה, ההתמדה, הסיום עוד יותר) והמטפל נסע בהתראה קצרצרה הרחק לאי שם לחודשיים והתקשורת איתו הייתה דלילה באופן יוצא דופן. אז לא ידעתי מדוע נסע, היום כן. וניסיתי לשתף אותו בהצלחותיי ובהשגיי בקורס. המון אנרגיות נגבו ממני בהשקעותיי. ניסיתי, כילד שמראה תמונה שצייר לאמא. ולא הייתה תגובה. וגם זה מזכיר את האדישות הקיצונית של אמא. גם העומס של אודי שלא אפשר לו להעלות הודעות כאן, סביר שנחווה והזכיר את האלמנט הזה בעולמי הפנימי. אל החמרת התחושה הצטרפה העובדה שכבר לא מקבלים תגובות למייל, וכבר לא ניתן לראות מראש, אז אפילו לא יכולתי לדעת אם ומה ואיך היו התגובות. וכל כך קשה להראות נזקקות ותלות שהן חיבור. כעסתי אז מאד. בזמן סיום הקורס והיעדר המטפל. קיבלתי תגובה שבקשותיי עד כדי חסרות שיפוט נוכח המצב. אבל רק בדיעבד ידעתי על מצב החירום והדאגה בהם היה. ובכן, כעסתי מאד. לומר כעס, לתת מילים לרגש, זה כבר משהו, אולי. אולי נאתר על מה אנחנו כועסים? אז רק רציתי לשאול - איך עבר הקורס? הנה סיימת וזו הצלחה גדולה בפני עצמה ראויה לכבוד. איך הישגייך בו? יישר כוח, אביב, שלך, סוריקטה
הי אביב והי גם רוני, אני יודעת מה זה ניתוק, אני חושבת. אמי נכנסה למצבים האלה כשהיא תקפה אותי באופן מסכן חיים, ואינה יודעת לחלוטין עד היום שעשתה לי מה שעשתה ומבחינתה - אם אספר - זו בדייה ואני הזויה או חולת פרנויה. אני לא בודה. והיא גם לא משקרת. והיא הייתה אישה / אמא אחרת לאחי. הוא לא חווה כלל את הצדדים האלה שלה. לכן, אני כל כך פוחדת מזה. ממי שמתנתקת והיא אמא לילדים. סוריקטה
תודה יקרה , תודה על השיתוף ומאוד מבינה אותך המטפלת שלי בחופש וזה דווקא בסדר יחסית עשינו הכל נכון ועוטף וזה נחווה נכון הקורס ...קצת קשה לי לדבר עליו , די השתלט לי על כל החיים בסימסטר הזה קורס לא פשוט שעוסק בארד קורד של הפגיעה שלי ...כאילו לתת בוקס לבטן הרכה לכולם זה היה קורס קשה , אז תתארי לעצמך מה עברתי ...אבל נגמר והמטלות מוצלחות מאוד ...כן די גאה בי ששרדתי את זה . פתח הרבה דברים לעבוד עליהם ... וכעס בעיקר שמרגישה שמוחקים אותי ...כן אז מגיבה בכעס ותסכול, עצוב. אבל האמת שלומדת יותר ויותר לווסת ולנשום וכאן יש המון תודה לאודי ולפורום ...תודה על היותך ...חיבוק
בחודש האחרון הכנסתי לעצמי משהו לראש שאני מודעת שהוא לא נכון ! אני כל החודש אומרת לעצמי דיי זה לא נכון שחררי מזה מנסה לחשוב על דברים אחרים וזה תמיד קופץ אני פוחדת שזה יהפוך כבר להיות אמיתי מרוב שאני חושבת עלזה איך אני מוציאה אתזה מהראש שלי ?
שלום, נראה לי שהטוב ביותר זה להפסיק להתעסק בזה. מחשבות הן כמו עננים - חולפות אם לא מתמידים לחפור בהן. ומחשבה אינה מציאות. אודי
אנסה לענות למי שהגיב לי על ההודעה למטה ...ואוסיף עוד כמה דברים מהלב. אז אתחיל ממך ה"לא נמצאת" אוף אכן מעצבן שהמערכת לא סידרה את השמות אבל אם היית מוסיפה ניק כמו שירה או איה הייתי יודעת למי לפנות ...אז אני שמחה באמת שהגבת לי ומודה לך על כך מכל הלב . הנה הנכחת את עצמך מולי למרות הקושי . ואמפטיה והבנה אכן כתבתי שאני לא נחמדה ולא אמפטית קורה גם לי לפעמים וזה לא כי אני לא מבינה , הכי מבינה בעולם!!!! עד היום בכאב מציף לא יכולה לכתוב אותו לא יכולה לגמרי לבקש עזרה ...בתהליך מאוד מאוד אמיץ שאני עושה כבר שנים אני מרשה לעצמי יותר. זה שאני כותבת ומנכיחה את עצמי ואולי בולטת לא אומר שקל לי , לא אומר שאני באמת נותנת להתקרב לגמרי , אז להבין אני מאוד מאוד מבינה אבל מה איתי ...האם זה שאני מבינה אותך אמור לבטל את מה שאני מרגישה ...האם לי אין רגשות כאלה ואחרים רק בגלל שאני אמפטית בדרך כלל לאחרים. מאז השדרוג הרבה מאלו שכתבתו כאן לא חזרו , בתחושה שלי חלקן הגדול כן קורא כאן ופשוט מתקשה לחזור מהכעס , אולי מתחושת הלבד שנכפתה עליו ...אישית חושבת שניסיתי בכל דרך אפשרית לעזור ולגשר על המקום הזה, היה מי שבחר להעזר בי והיה מי שלא וזה בסדר .... גם הדס הציעה ואף עזרה וממש לא צריך להזדהות מולה ותמיד אפשר לפתוח מייל יעודי לפורום ... ההודעה שלי לא באה ממקום של חרדה או ממקום שאני לא מבינה שככה זה באינטרנט שיש מי שצופה ולא פעיל . ההודעה שלי באה כדי לעורר כן אפילו עם זה בכעס עלי את מי שכאן בחוץ ומתקשה להביא את עצמו למקום שכותב , לכתוב ... תראו סמבדי ,קוראת , לאה ( בנות כותבת שמות בבקשה לא להפגע אני בעדכן ) ניכנסו אמרו שלום זה נעים הם חלק מהקבוצה הזו הם לא בחוץ . בכל קבוצה יש מי שמחצין את עצמו יש מי שיותר מופנם לכל אחד יש תפקיד , גם לקול השקט, הכל בסדר ...התחושה הקשה שלי באה מול אלה שבעבר היו כאן ופעילות או כאלה שכתבו בעבר אנחנו קוראות הכל ולא כותבות בכלל , לפחות להגיד שלום . אני עדין לא כותבת שמות וההודעה הזו כמו הקודמת מבקשת להעיר כמה אנשים ועל זה בדיוק הכעס שלי וההרגשה של חוסר אונים . של שימוש בפורום מבלי שיהיה אכפת ממי שכאן ...כן , אתן שכתבתן כאן באופן פעיל בעבר שהייתן חלק מהקבוצה הזו , כן אולי קשה לכן להיכנס אחרי כל כך הרבה זמן מרגישות שהרכבת נסעה ונשארתן בתחנה ...גם למי שבפנים יש רגשות לפחות תיכנסו תירשמו תנו סימן שהכל בסדר ואז קחו את הזמן ....כל מי שכאן היה לפחות פעם אחת לצידכן בעבר חושבת שמגיע לנו לדעת שאתם בפנים ולא מציצות מבחוץ.... גילת שמחה שנכנסת ותודה על נגיעות טובות כל כך ...מורכב , מאמינה שמציצנות זאת מילה קשה (סליחה שהשתמשתי בה , אבל באמת רציתי לנער קצת) גם לי יש רגעים שאני רוצה להיות כאן אבל לא להיות נוכחת זה נותן כוחות מבלי שהשקעת דבר , אז לתקופות של עייפות נפשית זה אפילו מאוד עוזר ...כמו להיות בקבוצה אמיתית להקשיב ולא להגיב ...הבעיה כאן במיוחד עכשיו אחרי השדרוג שאם לא ניכנסת אפילו לא פעם אחת ,אז בעצם את לא בתוך החדר ואני בכלל לא יודעת על קיומך ...ומכאן התחושה של המציצנות .. סוריקטה חכמה יקרה ומתוקה ....תודה על הגיגייך על מילים חכמות...חרדה יקרה לא מקומה כאן , כן שקיפות כן חשופה . בעיקר כעס על מי שהיה כאן ובוחר כי בוודאות אין בעיה היום להיכנס , להתעלם מהקושי שלנו , מחוסר האונים של מה קורה לנו כקבוצה ,איפה החברים שהיו כאן אתמול ואינם היום ...אז כן מרגישה שכמו שלי היה אכפת מהם שלהם יהיה אכפת ממני לרגע , גם אם קשה להם ...כאן מרגישה שקופה ואפילו מאוד וזה עושה אותי עצובה ... ואודי אקווריום ....אולי אבל אני לא דג , וגם לא ליצן עצוב או שמח...גם לי היה נוח כל השבוע שלא כתבתי להיות בחוץ להאחז בעצים ישנים להאחז במילים שכתבת לאחרים ולקבל מהם כוח. מפליא אולי ממי שמנכיחה את עצמה כל הזמן , אבל רבות התקופות שאני רוצה להעלם ... ועדין אני לא חושבת שזה הוגן למי שבפנים ...זה מהות של תקשורת ,זה מהות של קשר של קבוצה גם עם באינטרנט ...ואולי , אולי אני טועה ...יכול להיות
אביב.... אני אוהבת אותך....
גם אני אוהבת אותך ושמחה בכל פעם שאת מצליחה עם הקושי לתת קצת מקום לעצמך .. בואי יותר ,בכל פעם שאת מצליחה מנסיון שלי . זה פשוט נותן הרגשה של ניצחון .. מחכה לך , כאן
הי אביב, לא יכולתי להתעלם מהודעתך, חשתי כאילו פנית אלי וביקשת ממני לחזור... גם אם לא התכוונת תודה שגרמת לי להרים טיפה את הראש.
את יקרה היית בראש הרשימה..שמחה שהבנת שאני קוראת לך ...דאגתי לך
I have MA degree in cognitive psychology. can i do PhD in clinical psychology without practice and where in usa? europ? middle east? thanks zoei
שלום זואי, אני משער שזה תלוי בדרישות האקדמיות של מקום הלימודים. יש כל מיני תכניות, חלקן כוללות התמחות וחלקן לא, אבל יש לברר בכל מקום נקודתית. אודי
שלום אודי, שלום כולן. חשבתי שאוכל לנסות להתייעץ בנושא מסויים, אני לא יכולה שלא להתייחס רגע גם לכאן- נכנסתי אחרי המון זמן. גם לא קוראת כאן. הסתכלתי עכשיו קצת, בנגיעות, ההודעה הראשונה שראיתי הייתה של אביב, ובכן מצבי אולי הפוך ממה שכתבת- לא קוראת, ולא הרגשתי בנח לכתוב מבלי לקרוא בכלל, מבלי להתייחס קצת לאחרים שנוכחים פה. עברתי ונגעתי קלות בכמה הודעות, אם הייתי יכולה לשלוח נגיעה קטנה גם לכל הלבבות פה, נגיעת דרישת שלום, ראיתי גם מילים של סוריקטה, ועוד, אשתף אולי גם בתהייה שלי לגבי היכולת שלנו להיות אכפתיים באמת, אחד כלפי השני, במדיום הזה ואולי גם בכלל, ותהיתי, אביב, גם לגבי ה"מציצנות" : מאיפה היא באה? מה היא נותנת, למי שנוהג כך? מאד לא פשוט לי העניין של שתיקה ודיבור, של שיתוף, של אכפתיות מחכה לאיזו הארה, לאיזה צינור שארגיש שדברים זורמים בו מהעבר האחד אל השני, בחופשיות, באמת אודי, שלום, רציתי להתייעץ , נניח שאני צריכה לעבור בדיקה רפואית, בדיקה שהיא מאד לא נעימה, וקשה לי מאד עם המחשבה, לא נעימה מבחינת הפולשנות שבה ואולי גם כאב. וניסיתי וניסיתי לחשוב אי אני יכולה "בכח המחשבה" קצת להקל על עצמי, להיות מסוגלת לעבור את זה. חשבתי לשאול האם יש לך רעיון מתחום ההיפנוזה... תודה, פלא שאתה עוד כאן, יום יום, וגם אם קשה לפצח את עניין האכפתיות , ההתמדה הזו בפני עצמה מספרת משהו על זה. ההתמדה העיקשת. אולי להיות אכפתי זו בחירה מודעת. ברוך תהיה, ברוכות/ים תהיו כולם.
הי גילת, ברוכה הבאה! בהחלט ניתן להיעזר בהיפנוזה. איני יכול לתת תכנית סדורה במדיום זה, כי זה דבר שיש לעשות בטיפול (חוקית ואתית), אבל נסי להתייעץ עם הרופא האם הוא מכיר קולגה שעוסק בתחום שלו וגם מהפנט (או אפילו לבדוק בעצמך באתר האגודה להיפנוזה). אודי
שוב שלום , ברוכה הבאה גם אם לרגע קט ...אוהבת את נגיעותייך ... בקשר לבדיקה שתעבור בקלות ... ואישית , כמה רעיונות אולי יעזרו , מוזיקה באוזניות אם זה אפשרי ...ציור של סמיילי על היד , ליד האגודל כזה שאפשר להתמקד בו ו"לברוח " למקומות שמחים ובטוחים נשימות בזמן הבדיקה ... לאחוז את שתי כפות הידיים זו בתוך זו ולדמיין שאדם טוב ומטיב אוחז בידייך ...זה מה שעולה לי בראש עכשיו .. בהצלחה וברוכה תהיי ..
הי גילת יקרה, זוכרת את דברי החכמה הנעימים שכתבת בזמני נוכחותך כאן. ובינתיים - אאחל הצלחה הותמודדות והקלה. דרישת שלום חמימה גם ממני, סוריקטה
שלום כולם, הוספתי הודעת התנצלות, אי שם בעץ שפתחתי בראשית השבוע. ייתכן וחמקה מעינך, אודי, ואולי לא נקלטה במערכת. הייתי בבוקר יום שני בתוך כמה דקות שמבקשות מענה מיידי, כדי לבחור בצומת - בחיים ובהמשכיות. קשה לי לחזור לכתוב, אבל הנה, עשיתי את זה. שלכם, 💕 סוריקטה
הי סוריקטה, נקלטה, רות עבור... מצטער שלא הייתי נגיש למענה מיידי (או בכלל כל יום שני). אשתמש במילותייך שלך: 'אבל הנה, עשיתי את זה.'... אודי
הי יקרה .. מעריכה מאוד שלמרות הקושי ניכנסת ועשית את זה.... במצבים האלה אני אומרת לעצמי איזה כייף שאני לא אלוהים אני לא מושלמת :)))) את יודעת השיח שלך שם למטה זה כזאת מראה לחיים שכשאנחנו במצבי אי אלו ואחרים אנחנו לא רואים את כל התמונה כי היא מוסתרת לנו (במקרה הזה כי אודי לא העלה ובדרך כלל כי הרגש מסתיר לנו ) כותבת לך כאן למרות שכתבתי אצל רוני ...מעניין אותי השיח הזה איתך אז את יודעת קרה לי ניתוק שכתבתי כאן או במקום אחר ולפי התוכן ידעתי שזאת אני אבל לא זכרתי שכתבתי ...והמטפלת כמה מיילים ...(לא שלי ) קיבלה. כל כך הרבה שוני במצבי הפירוק ...ודרכי התמודדות שונים . . מעניינת הנפש האנושית והכי חשוב איך את היום יקרה, שיהיה סופש מלא באנרגיות טובות ומחזקות .. שימרי עלייך
מביך אותי לשתף יש בתוכי חלקים שהם קטנים הם רוצים לשאר קטנים כמה שאני מנסה לעודד אותם לגדול הם מתעקשים לשאר קטנים ולהתנהג בהתאם. זה מתבטא בתלות מטורפת במטפלת וברור שהיא שמה גבולות .. קשה לי מאוד עם החלקים האלה ויש קושי עצום להתמודד עם רצונות המנוגדים שלנו..לי לרצות להיות עצמאית ולהם להיות קטנים וההפך מלהיות עצמאיים אתם מבינים?? למה הם רוצים לשאר קטנים? כך זה יהיה לנצח??
הי יקרה מי כמוני מבינה אותך הרעיון לא לתת להם להשתלטעל המרחב כמו שאודי תמיד אמר לי ויחד עם זה מנסיון ביום שתקבלי את החלקים האלה ולא תילחמי בהם יהיה לך הרבה יותר קל . חיבוק אוהב לכולך
הי ינשוף, אלו חלקים לגיטימיים שלך, ואני מקווה שניתן יהיה לתקשר בין כל החלקים, כמו גדולים. אודי
תודה לך אודי וגם אביב תודה ... המילים שלכם עושים לנו נעים בפנים
שלום חברות וחברים, לצערי לא הצלחתי להשיב אמש להודעותיכם. נצא למנוחת אמצע השבוע שלנו ואשיב מיד בסיומה, ברביעי בבוקר. שמרו על עצמכם, אודי
אודי תודה לך ,מכל הלב על מחוייבות כל כך גדולה אליינו ...תודה לך על ההודעה הזו .כל כך מגוננת ,סוגרת משרה בטחון. אין לי מילים להסביר עד כמה ההודעה הזו נגעה בי עמוק עמוק בלב . אודי אתה מתנה נדירה ,תודה ..
כמעט יודעת שכן
מה זה הניק שצורף לי? איך משנים? ומדוע הניק שלי כבר בשימוש? באתי לומר שלום, להיות נוכחת. וגם לומר לאודי מזל טוב ליום ההולדת! aya
הי איה, קודם כל תודה (היה כבר לפני זמן מה... ובכל זאת). שנית - ברוכה הבאה. שלישית - נסי מול התמיכה הטכנית לפתור את בעיית הניק. ילכו אתך צעד צעד. אודי
וואוו איה איך אני שמחה שנכנסת ...דאגתי לך . את היית האחרונה שכתבה כאן ממש הרגיש כמי שנתקעה במעלית בשבת וכולם נעלמו מתארת לעצמי שהחוויה של הודעות תלויות באוויר ללא מענה היו קשות ביותר . יודעת עד כמה קשה לך להנכיח את עצמך , אז תודה לך ומה שלומך ? אם נכון לך ...
אתה יודע לקחתי קצת מרחק מכאן .(התגעגעתי ).הרגשתי שאני צריכה קצת להתרחק להיות עם עצמי .. האמת שהייתי כאן קוראת ולא ניראת כמו כנראה הרבה מאוד אנשים כאן. האמת אודי שיש בי כעס על מי שבוחר להציץ עלי מבין החלונות ובא לי לסגור להם את הוילונות . זה מרגיש לא פייר שאנשים עושים שימוש בפורום (מבינה שככה זה ) אבל לא באמת אכפת להם ממי שכאן סוג של מציצנות . יש הרבה כאלה בחברה שהם חיים בתוכינו וכל מה שהם עושים זה להיות מוזנים מפעולות של אחרים. והאמת אודי דואגת לכמה אנשים שכתבו כאן באופן פעיל ובחרומשום מה לא לחזור...כל כך חסרת אונים . וחושבת לי אולי כולם היו אחד אולי הם טרולים שחדרו לי ללב.. אוף אודי ,כרגע לא נחמד לי מה שקורה כאן ואני בהחלט גם לא נחמדה ואמפטית ... לשיקולך עם לעלות או לא את ההודעה הזו ...אני מודעת לזה שהיא בעייתית . ואם אודי החליט לעלות אז כן אליכם כל מי שכותב שהוא קורא כל הזמן או יותר גרוע לא כותב כלום ..זה שאתם מציצים מבחוץ מבלי להרשם לפחות כמו קוראת קבועה .. משאיר אותכם בחוץ מציץ מהחלון ..תהייה הסיבה אשר תהייה לפחות תיכנסו פנימה כי ככה זה פשוט לא נעים .יש כאן מקום לכולם...
דווקא ממך אביב, שתמיד נראית לי כל כך אמפטית, ציפיתי לקצת הבנה שאולי אני לא כותבת ורק קוראת כי אני פשוט מפחדת מאוד.. ולא כי אני מציצנית. וגם אם אני רק קוראת - אני מחכה בדיוק כמוך להודעות של יום שלישי וחמישי, שקצת מרגיעות ונותנות אחיזה כלשהי.. תגידי תודה שאת מאלה שמסוגלות ואל תשפטי את אלה שלא..
הי לך גם כאן.. כתבתי אתמול ארוכות לכולם. בחרתי להתעלם מהשורה האחרונה שכתבת ,בחרתי לישון על זה לא רציתי להגיב ממקום פגוע על מקום פגוע. אז אוד מבינה את הפחד ואת הכעס שלך שאני שופטת ושאני לא מבינה . אבל את יודעת המשפט הזה פוגע ,אני לא צריכה להגיד תודה שאני מצליחה ואם כן אז לעצמי .. על עבודה קשה מאוד שעשיתי ועדין עושה. גם לי זה לא קל . ותודה לך על הה(א)רה הזו שמזכירה לי איזה דרך עשיתי וכמה היא עוד ארוכה . ואני מאמינה בך ויודעת שאת יכולה עובדה שהגבת לי כאן ...גם עם מתוך כעס וכאב ...תמשיכי לבוא כמו שאומרים אצלנו בקבוצה :))))))
תודה לך אביב על ההתייחסות. מצטערת מאוד שפגעתי בך, אכן כתבתי ממקום פגוע והייתי יכולה לנסח אחרת. חבל לי שיצא כך..
הי אביב, איכשהו גם אני מרגישה, לפחות לבינתיים, שהשדרוג חולל כאן איזה שינוי מבחינת נוכחות. איזון. הרישום, במיוחד אם מצריך לפנות לסיוע פעיל למערכת, אולי יוצר עכבה מסוימת. מאידך, כמו שכבר כתבתי, נסתמו הפרצות. ואולי נוחים היו לנו הפרצות? ואולי כל העניין הזה עושה גם לך, אודי, פחות חשק? אפילו אני, רבת הסבלנות, איבדתי את זה לפרק זמן שהוא. יש פורום מקביל, מנוהל, חביב ומושקע, ואותם אנשים מכירים ונוכחים גם בו ויכולים לבחור לכתוב שם. חשבתי שתהיה נדידה. בפועל - בינתיים - כנראה שלא ממש. וגם - אם יש מישהו/י שקורא/ת כאן באופן עקבי (וזה באמת מעניין אותו/ה ולא משעמם לו/ה או נמאס ויש להם זמן) זה כנראה מישהו שהיה מעורב פעם אולי. אנ'לא בטוחה שאפשר להבין הרבה. לא יודעת. מי את מדמיינת שמציץ כאן? רעיונות: אנשי מקצוע בשביל קייס סטדי? המטפלים שלנו? אנשים שמכירים אותנו במציאות? סקרנים מאלה שמתגודדים כשרכב הצלה מגיע? התומכים הטכנים של דוקטורס? סוטה שמאונן? עם מי מהם חלק בנו מזדהה? שקופה, חשופה, אמון, זעם, הפרדה - מילות מפתח לעץ? בשורה תחתונה - כמו שגם את אומרת - לקחת אחריות על מה שכותבים. ושיהיה לבריאות למי שקורא. אין לנו שליטה על זה, כנראה. ואגב, אני יכולה לתאר לעצמי, שגם לו הקבוצה הייתה סגורה ובלתי נצפית, אותן חרדות היו עשויות לעלות. אולי מתוך משאלה שכן יהיה מישהו שיראה. ושיהיה לו אכפת ושיתערב. שהגלגל יחזור לאחור, והאנשים המבוגרים שהיו שם כשאנחנו היינו ילדים שעברו כזה אביוז יאמינו ולא יהיו אדישים. בוקר אור, סוריקטה
סוריקטה במחשבה נוספת לאחר הלילה.. יש אולי גם מימד של חוסר בטחון . משהו שאני לא ממש חושבת עליו . כייש משהו מרגיע בלהיות כאן במיוחד שסגור כמו בלילה שאיש לא כאן ... אני חושבת שזה סוג של שקט נפשי כזה להיות מבלי להזהר או להתחשב או להיות חלק מ.... תודה לך שאת כאן איתי
הי אביב, רבים הם הקוראים ה'שקטים' (תופעה אינטרנטית שנקראת 'אקווריום') וזה לא מייחד רק את הזמן הזה או את הפורום הזה. ככה זה בכל קבוצה וירטואלית. אבל מבין את התחושה שלך, שחלקה נובע מהשינויים שחלו כאן, וטוב שנתת לה ביטוי. אודי
שלום אביב, אנחנו לא מכירות, אני מאותם אנשים שאת מכנה מציצנים. אני קוראת בפורום כבר תקופה ארוכה, לפעמים יותר לפעמים פחות ולפעמים רק נכנסת לראות שההודעות הקבועות של אודי ממשיכות לעלות כרגיל. אבל לא כותבת פה. אני לא אשת מקצוע (שקשור לבריאות הנפש), לא מכירה במציאות אף אחת מכן (למיטב ידיעתי), אני לא מהסקרנים שמתגודדים כשרכב הצלה מגיע (להיפך, מעדיפה להתרחק), אני לא מצוות התמיכה הטכנית של דוקטורס ולא סוטה. אני בן אדם כמוכן. מבחוץ נראית תפקודית ומבפנים כואבת מאוד. קוראת בפורום כי יש לפעמים פניות שאני מזדהה איתן, שגורמות לי להרגיש אולי קצת פחות לבד עם הקשיים שלי, שהתגובות אליהן הן כאילו גם תגובות אלי. "על הדרך" אני קוראת וכואבת/דואגת/שמחה לכן ואיתכן. ממקום איכפתי ואנושי ולא ממקום רע או מרצון לחטט או לפגוע. אני לא כותבת בעצמי כי מפחדת, כי זה קשה לי. גם ההודעה הזו רצה לי בראש כבר יומיים ולא מניחה לי עד שהחלטתי לכתוב אותה (כותבת אותה כעת אבל לא בטוחה אם יהיה לי האומץ לשלוח). גם קריאה בפורום יכולה להכניס להתמודדויות לא פשוטות ביני לביני. כרגע זה מה שאני יכולה. זהו לא פורום סגור, זה לא פשע לא לכתוב. כל אחד מפיק ממנו משהו אחר וזה לא בא על חשבון אלו שבוחרות לכתוב. ** לקח לי הרבה זמן למצוא שם פנוי להרשם איתו אבל משום מה אני רואה שהוא לא מופיע. לא יודעת למה.
קודם כל תודה לך ... תודה מעומק הלב שכתבת שהעזת . חבל שלא כתבת בסוף שם אבל גם זה בסדר . ה"לא נמצא" מופיע כשנכנסים לפורום עם מייל שהוא פיקטיבי ולא רשום במערכת ... לגבי מה שכתבת לי ...סוריקטה היא שציינה את ההשערות מי שכותב כך שזה לא שלי . אין לי בעיה עם השימוש בפורום (למרות שהשימוש הוא בהודעות שאני ואחרות שכאן כותבות ) נניח שאני ואחרות לא כאן לא כותבות כלום מאום ...לאודי לא יהיה למי להגיב וגם לא למי לכתוב את הודעות הסגירה ככה שהשימוש הוא כן בי ובאחרים שכאן וזה בסדר גמור זה חלק מהיות הפורום מקום אינטרנטי וכן אפילו מבורך שאנשים יכולים להיתרם מעצם היותיינו כאן . יחד עם זה אתם לא יכולים לצפות שלי לא יהיו רגשות כלפי זה ... עכשיו בואי נדמיין אולם , פאנל מצומצם על הבמה (כותבות קבועות ) אולם מלא באנשים שמקשיבים (קוראים שקטים ) מידי פעם מישהו מתערב בשיחה (כותבים מידי פעם ) עד כאן הכל נפלא ואין לי בעייה עם זה ...אני יושבת על הבמה רואה את הקהל יודעת שהוא שם ...אבל מה עם מי שבחוץ מעבר לחלון יושב שם בהסתר ואני לא יודעת עליו ...זאת התחושה ...ושוב כל מי שכאן גם מי שקורא גם מי שכותב קשה לו . בתוך עמי אני נמצאת לא על במה ולא על פלנטה אחרת ...תיראי מה כתבתי בהודעה למעלה ( בהודעה ניפרדת) ...ושוב מודה לך עד מאוד שכתבת .. מושיטה לך יד ומפנה לך כורסא אשמח שתיכנסי ותישבי עימנו כאן ...עם שם ומקום שראויים לך כי מגיע לך להיות חלק מהקבוצה גם אם לא תיכתבי מילה (בהתחלה או בכלל ) גם ככה בזה שאת נמצאת וקוראת את סוג של חלק אז פרגני לעצמך מקום ...
איך את עכשיו????? חיבוק ענק לכולך 🙅🙅🙅🙅💜❤💛💚
היי אביב יותר טוב... את יודעת..עליות ירידות.. תנודות קיצוניות מרגע לרגע💗
שלא כל כך מוצאת מקום זקוקה ליד למילה עוטפת אני עייפה כל כך מלהיות אני מורכבת ,מפורקת הרבה אני הרבה אנחנו תזמורת או נגן סולו נורמטיבית או כאילו ... עייפה פשוט עייפה להיות אני
כאן יחד איתך... יודעת שקשה... שולחת לך את אהבתי. 💗
תודההההה אוהבת
את יודעת שאלו ימים וזה כבר המון!! איתך עד שיעבור.
תודה מיכלי , כן זה ימים כאלה רק שהם מרובים בזמן האחרון אולי הסיבה נעוצה בזה שכל הזמן חשבתי שעוד מעט (כבר הרבה שנים ) בעבודה קשה אני יצליח לתקן את עצמי ... כנראה עוד לא הפנמתי את הקלקולים במערכת ...מאוד קשה לתפעול נורמטיבי מערכת כמו שלי ...פשוט מעייף
בעץ שלי נאחזת לא להעלם נאחזת להיות סוער כל כך בנשמה על סף התהום במזל לא הגעתי לרחוב אבל במהות שלי ביסוד במה שלימדני אבי והחרישה אימי אני שםםםםם על קצה התהום נאחזת לא ליפול אודי אני נטרפת מבפנים המטפלת איננה הקורס הזה הסתיים קשה לי כל כך היום המהות היכתה בי בבטן הרכה אני לא רוצה את האמת הזו ...כואב לי כל כך
הי אודי, רציתי לספר שאני מתחילה טיפול חדש! קבעתי עם מטפלת חדשה !! האמת, יש לי המון חששות, אבל אני מקווה שיהיה בסדר הממ, מפחיד. שוב להתרגל, ולהכיר וממש להיפתח אליה אני ממש מקווה שהטיפול איתה יצליח...
הי מיקה בהצלחה.... מנסיון לא פשוט אבל זה תהליך
הי אביב יקרה, תודה רבה :-)
בהצלחה, זאת פעם שנייה או שלישית שהחלפת מאז שאת פה? אם לא בא לך לענות אל תעני. העיקר שיצליח!!!
הי מיכל, כן, זו כבר מטפלת שלישית המטפלת הראשונה אמרה שלא מצליחה לעזור לי ושכדאי לנסות משהו אחר, המטפלת השנייה הפסיקה לעבוד באזור המגורים שלי.
?
הי רוני ... מכירה את המקום הזה שלא זוכר אבל יודע שמחה שכן כתבת שם למטה מבינה שלא פשוט ומאוד עצוב וקשה . אולי תנסי ל"הקיא " כאן את האיכס כדי לנקות מבפנים אנחנו כאן אתך ...לתמוך ולעזור
שוב. תודה
הי רוני, כתבת על דבר רע ולא יעיל שבחרת לעשות. ההקאות. למה, רוני, למה?! זה ממש עצוב. מעניין. לא קרה לי מעולם כאן שהייתי וכתבתי ובכלל לא זכרתי מה, במיוחד כשמדובר במשהו מובהק כל כך. וזה לא שאני לא מכירה הדחקות ורמות חרדה גבוהות. גם לא משתמשת עקרונית בחומרים (אלכוהול / סמים) שעלולים ליצור מצבים כאלה, לא בוחרת לכתוב 'מתוך שינה', בדיוק בגלל שאני כל כך נלחמת להישאר מחוברת למציאות. סוריקטה
סוריקטה קרה לי המון פעמים ..שאפילו ראיתי דברים שכתבתי והיה ברור לי שכתבתי ולא ידעתי . ולא רק כאן או בפורומים אחרים גם הצטפלת הייתה מקבלת מהם מיילים שלא ידעתי בכלל.. ניתוק .. מאוד לא נעים אבל חלק מהמנגנון
הי רוני, ניתוק הוא חלק מהפרעות אכילה. אבל אפשר למצוא את הדרך לשוב ולהתחבר, אני מקווה... אודי
לאחרונה מקיאה כל ערב. מין טקס ש לנקות את הגוף. לא רעיון טוב... נכון?
ממש לא רעיון טוב מה גם שהוא לא באמת מנקה את האיכס..
תודה אביב
שבוע טוב אודי וכלם, לפני שבוע בערך הרחתי ריח שאני שונאת, מאז מתעוררת בלילה..... עם ריח ובחילה וזה לא מפסיק...וקשה לי..... למשל, ריח פריחת החרוב.....שונאת את העץ הזה, את הריח שלו בסתיו.... אני גם שונאת את הריח של הפרי כשפותחים. שונאת ריח גויבות ופג'ויות...הם גם מזכירות לי רע...יש אנשים שכל כך אוהבים......אבל לי זה עושה רע.......ואני שאוהבת כל כך ריחות של אדמה,גשם ופריחות אבל לא כאלה :( אני נמנעת מלהריח ריחות אלו. אבל הרחתי וכבר שבוע זה מלווה אותי. ומחכה לפגישה אחרי שהחלטנו שיהיו 2 דברים חיוביים זה קשה ואחד שלילי רק אם אין ממש ברירה ואני מזהה את הצורך שלי בה עכשיו אבל.... מה עושים להשכיח ריח? קשה כל כך לפעמים להימנע..יש רעיון?
אביב יקרה מצטערת שכל כך קשה.. כמו שאת בוודאי יודעת הגוף זוכרת איך לא להריח? לא יודעת. אבל נראה לי כשמאפשרים מקום זה נהיה פחות.. כאשר מנסים להעלים אותו זה מתעצם.. אבל אני כמוך יודעת כמה קשה להרגיש ולהזכר.. שולחת לך כוחות ..אוהבת, ינשוף
סליחה
הי מיכלי. יודעת מוכר ומאוד מבינה יש ריח מסויים ואולי יותר שפשוט מזכירים לי ימים אחרים זוכרת תקופות שהייתי מתעוררת ומרגישה שדבק בי הריח .. סוג של פלאשבק מזעזע ..אתך מחבקת
הי מיכל, מן המוכר לי חוש הריח נעשה רגיש הרבה יותר במצבי חרדה. או, למשל, במצבים שקשה להפריד. קורה שהלומי קרב, למשל, סוחבים איתם ריחות מהמלחמה ואינם יכולים להשתחרר. אני חושבת שריחות יכולים להופיע גם בחלום. נדמה לי שזה היה בסקר של אודי. (נכון?) נראה לי שעובדים במקרה כזה על הפרדה, או הקטנת רמת החרדה המשוקללת. עבודה מאד לא פשוטה בטיפול. שלך, סוריקטה
הי מיכל, ריח זו קפסולת זיכרון עזה, לכן נראה לי שבהגדרה ריח 'מזכיר' ולא 'משכיח'. אולי אפשר לחשוב על זיכרון שלא יהיה טראומטי. שווה לבדוק זאת בטיפול. אודי
שבוע טוב, כדרכי, פותחת את השבוע בהודעה כאן. סופו היה מלווה ברגעי שקיעה וייאוש. הייתי איתם לבד, הרגשתי שקופה כל-כך. וזה עצוב. אפילו אין לי פנטזיה שלאחר מותי מישהו ירגיש שחסרתי. נחתי. ניקיתי. לצננת שלום. ולא בא לי שוב לנסוע באוטובוס הדחוס, ולא בא לי להתחיל את היום. השבוע. יודעת. יש לא מעט אנשים כאלה. קשי-יום. שחיים במצוקה כלכלית. אני צריכה למצוא נקודות אור ולאפשר לי אותן. התשובה בי, ואיני מוצאת כרגע. היו איתי? סוריקטה
איתך סוריקטה יקרה מאוד. את המון נקודות של אור, כאן בפורום וודאי גם שם בעולם האמיתי. שלך, שירה
את עדין לא מזוהה ...הדס לא מצליחה לסדר את זה ????? חושבת עלייך המון המון ותוהה מה שלומך ??
סוריקטה יקרה את לא לבד יקרה.. ממש לא.. אפילו שאנחנו לא מכירות אני מרגישה שאת משמעותית בחיי. המילים שלך נותנים לי נצנוצי של אור לאחז בו. יודעת מה זה לחיות מיום ליום.. לא רק במצוקה פנימי אלה גם במצוקה כלכלית. אני מודה לאלוקים שכל יום יש לי מספיק כסף לאותו יום ומנסה להזכיר לעצמי שהוא אף פעם לא נטש אותי. ובכל זאת... מזדהה איתך כל כך... מאחלת לנו שנוכל לראות ולחוות את הנצנוצי אור... איתך, ינשוף
רק עכשיו קראתי אותך. עצוב שכך את מרגישה. אני חושבת שלפחות כאן הנוכחות שלך כל כך מורגשת וחשובה!! ותחסרי לנו מאוד אם לא תהיי. אך גם לבעלי החיים, הטבע הסובב אותך וכל אלה שטיפלת בהם ומטפלת. מה עם התינוקות הזכים? בוודאי שתחסרי לעולם כולו.....איתך. מיכ
הי יקרה כאן לידייך בשקט מאוד מאוד מבינה את התחושה את הקושי את הלבד נשמע לי שאת בדרך הנכונה של צמיחה ממקום קשה ושתימצאי את הפתרונות .. מאמינה בך יודעת שאת יכולה לצמוח מכאן אתך שולחת כוחות ובריאות
הי, לא נראה שהייתה כאן תנועה. פניתי למטפל. סוריקטה
הי מתוקות שלי, הייתן איתי, ולא ניתן היה לראות עדיין. בבוקר שקעתי כל כך כל כך כל כך, וזה היה חמור, עמוס אכזבה מבני אדם, ומצריך משהו של מייד. גם הייתי צריכה איכשהו להגיע שלמה לעבודה. כתבתי למטפל היקר שלי, והוא ענה לי תוך זמן קצר. אוהבת אתכן, 💗 סוריקטה
מצטערת שהרגשת שהשארנו אותך לבד, אני לעומתך הייתי בטוחה שיענו לך :) אבל אני חושבת שטוב שפנית אליו. ואיך עכשיו?
הי יקרה , מסתבר שהייתה כאן תנועה וערה אפילו .... אוהבים אותך , כאן ובכלל ☺️️☺️️☺️️ את יודעת בימים שקצת נעלמתי מכאן טיילתי לי בן העצים מאחור ראיתי אחד בנינו בו כתבת לי שאת כנראה מבליטה את המופנמות שלך ואני חשבתי לי ואני מבליטה את המוחצנות שלי . שתינו מן הסתם , עושות את זה מאותה נקודה . לשמור על הלב קרוב אלינו ורחוק מספיק מהזולת ...מן הסתם לא רק כאן , כי אם בעולם הרחב.😍😍
משתפת בידיעה שיש סיכוי שלא אצליח לפתוח את ההודעה אחרי שנכתב אבל בכל זאת משתפת כי אולי בשיתוף יוקל טיפול נהיה יותר ויותר קשה המצוקות לאחר מהם קשים ולרוב לוקח לי לפחות יומיים קצת להרגע ולהרגיע לפעמים אני לא מצליחה ללכת לעבודה התרופות שיכולות לעזור משביטים אותי כך שקשה לתפקד כל זה דברנו בטיפול אני עם חרדות ופחדים ובקושי ישנה אני מותשת מהמלחמות והמאמץ להיות נוכחת ..
הי ינשוף, זה נשמע קשה מאוד, אבל אני מאוד מקווה שהקושי הוא זמני ושהדברים יזרמו בהמשך ביתר קלות. אודי
תודה רבה אודי על המילים הרכות..
הי ינשוף מתוקה, מאד קשה... ונראה לי שאפשר לפתוח את ההודעה ולראות את תוכנה (?) משהו, קצת? שלך, סוריקטה
הי, אני קצת חולה. והיות שהשבוע האחרון עבר עליי בהצלת חיי גור חתולים שנתלש מאימו, נזרק וחולץ מרכב, אני קושרת את ההחלשות שלי לכך. ואולי אפשרתי לעצמי לשים גבול ולהיות חלשה, גם לתת למשהו לחדור פנימה, שזה סימן לא רע בכלל. הייתי חשופה להמוני ילדים חולים, משפחות חולות, בחדרים קטנים וסגורים, ואוטובוסים דחוסים סרדינים זמן ממושך, והנה - איני עמידה כזאת. והיות חולה מקרב קצת אל יצר המוות והדיכאון. אבל יש גם אושר שהוא. מהסיבות שהזכרתי למעלה. אתמול ראיתי כתבה עצובה על בחורה עם סיפור איום וכאב בלתי נישא, שהסתיים בפרידה מהחיים. בכוונה איני מביאה את הכתבה, היא מאד טריגרית כאן. אני תוהה אם ביקרה בפורום הזה. מי הייתה ואולי אפילו ראיתי אותה חולפת ברחוב. אני מהשורדים. אנחנו מהשורדים. שיהיה סופשבוע מנוחה מנוחה ושתייה אומר רופא הנפש שלי. והוא יודע. סוריקטה
להיות חשופים למחלות, לשמועות... להיות חשופים לבשורות שאולי הם טריגרים עבורינו לא תמיד פשוט... אנחנו עברנו את הכי קשה... בייה אנחנו לא נוותר אפילו שלפעמים מרגיש שאין לנו כוחות יותר..שבת שקטה ורגועה סוריקטה יקרה
ינשוף יקרה, כתבת מאד מרגש ונוגע. שלך, סוריקטה
הי סוריקטה, מצוננת זו הזדמנות מצויינת למנוחה ושתייה. לא תמיד אנחנו מרשים לעצמנו ביומיום את זה... אודי
אודי וכולכם הי, מתגעגעת.. חזרתי קודם מהפיסול.. אולי אני מתחילה להתרגל לרעיון ? מגיעה כבר עם פחות חרדה.. קצת רגוע יותר.. מאחלת לכם לילה רך ,נעים ומלטף.. :) שלכם, במבי.
הי במבי, ראשית - חיבוק לבבי. ואחר-כך - איך עולם החרדות יכול להעצים רגשות, והמפגש עם המציאות, לאור התגברות על עכבות ובהינתן כלים, יכול לתקן. שיהיה סופשבוע רך, נעים ומלטף, כמילותייך. סוריקטה
כל כך טוב לשמוע אותך במקום אחר.. עם הקלה בחרדות .. לא וויתרת על הפיסול וטוב שכך... מאחלת לך שבת נעימה ורגועה, ינשוף
כנראה שעם כל הבלאגן פה פיספסתי את ההודעות שלכן אלי. תודה !
תודה לך, רוני. סופשבוע נעים, סוריקטה (אפשר פשוט למלא ברווחים כדי להגיע ל - 20 תווים, נראה לי שהמערכת מוחקת אותם אוטומטית אחר כך)
אני קמה בבוקר וזוכרת כל מיני דברים שאני לא בטוחה אם הם באמת היו או שאני מדמיינת. מבלבל נורא.
מצליחה להכנס. גם אנחנו דיברנו פתאום על סיום. כל כך שימח והרגיע אותי שהוא אמר שלדעתו ממש לא הגיע הזמן.
הי רוני, גם בעיניי נשמע מרגיע. יופי. שלך, סוריקטה
יכולה לכתוב הודעות חדשות אבל לא מצליחה להגיב.....
שדרוג מייגע שכמותו... 😫 סוריקטה
היום אני איתך בהמשכים ...הרגע נכנסתי לאתר ההוא שרשמת על האייקונים ......... יש איזה כייף איזה עולם ...איזה נפלא שאת מבינה בקופסאות האלו . ואוהבת משחקים ואייקונים ועולם של אגדות , יש גם חיובי בפיצול הזה ....אני כמו פיטר פן לא גדלתי לגמרי ..תודה ❤️️😍😍😘
הי אביב, התכונה הזאת של חיבור לעולם הראשוני עד כדי עוברי בחווייה העמוקה, יכולה להיות לעזר גם בטיפול בקטנטנים, בהבנה של החרדות שלהם, למשל. זאת במקביל לשימוש בעולם המבוגר, החלקים החזקים, כי אנחנו אמורים להיות המשענת. מבחינה זאת - אחלה תכונה - לא? 😊 בוקר, סוריקטה
תכונה שעזרה לי לגדל את ילדי . והיום מנסה לגדל את עצמי , לומדת לקבל שיש עוד צדדים שנוגדים הגיון וגם אותם צריך לקבל
הי אביב, יופי אמרת - לגדל את עצמך. חיבוק סוריקטה (גם היום יום של הצלת חתולים, אז אני רצה)
הי מגיבה לך כאן ..אז בוודאי בעיקר אצלי שיש יותר משניים אבל עוד לא מצאתי שיר של מי שמפוצל ברמות טובות כלכך .אז זה היה רק להגיד שמפוצל לי ומנסה הכי להיות והנכיח...ואולי יש בשיר הזה גם תקווה להזכיר שבכל בני האדם יש לפחות שני קולות , גם אם הם לא מנותקים כמו אצלי יש עוד תקווה .......... ובקשר למה שכתבת לאודי , לא חושבת שבאנו בטענות לא חושבת לפחות על עצמי שלרגע לא הבנתי את הקושי של אודי מול המערכת . כן כמו ילדים מול אבא חזק הבאנו את הקושי לראות את אודי חסר אונים וכבול ידיים שלא יכול להושיע . את הקושי מול הכאוס שנוצר כאן , את ההרגשה הלא בטוחה שפתאום יום אחד הרצפה נעלמת לנו ...את יודעת ההבנה הזו שאודי גם כבול בתוך המערכת הזו , מפחידה עד מאוד ...לפתע גם על המבוגר האחראי לא ניתן לסמוך גם עם לא באשמתו ----די מטרגר למי שעוד שם בדרך לומד לבטוח לומד שיש מבוגרים שמאפשרים לומד שיש מבוגרים שרוצים רק בטובתך ולא ברעתך ... השדרוג הזה היה סוג של התבגרות וסוף עידן התמימות ..... מבינה אותך מול העצב שבתגובות של כולם מול אודי גם אני חוויתי את זה ויחד עם זה מזכירה לך מה שאת בטוח מכירה את תחושת התסכול והרגשת הנטישה הקשה כשאתה בחוץ והאחרים בפנים . בכל מקרה חושבת שהיום זה כבר די מסתדר ואני מחכה כמוך לכל מי שרוצה לחזור מרגישה קצת כמו קליטת עלייה שבוע טוב , ומחובר בעיקר
הי אביב, מסכימה גם איתך לגבי הקולות - כן, אצל כולנו. לפעמים יש אחד בולט יותר על פני השטח, לפעמים שניים עיקריים. לגבי השדרוג, אני, כנראה צריכה לתפוס עוד מרחק של זמן ונתונים, כדי לקלוט מה קרה כאן. פעם, בתחילת עידן הטיפול היתי מצטערת שאני הצלחתי ומישהו אחר לא, והייתי נותנת את כל שלי לאחר ברמת ההקרבה, כשמאחור - סיפור של קנאה והחרדה ממנה, כנראה. ואולי גם אשמה, ופחות הפרדה. היום זה כבר לא כך. חתיכת שינוי. דרישת שלום חמימה, סוריקטה
Okay. התחברתי. עם כתובת מייל אמיתית, אבל פיקטיבית לא פחות מקודמתה...
ברוכה הבאה ושמחה שהצלחת .....העיקר שתיזכרי את הסיסמא 😎
הי קוראת, עצוב קצת עניין הפיקטיביות, לא? אולי גם השם שבחרת מזכיר משהו בכיוון, אולי? את יודעת, טרולים היו בוחרים בשמות מהסוג הזה. וזה אולי מרגיש כאילו את קצת מעלינו, ואני מזמינה - רדי אלינו, היי עימנו. אם תרצי. חיפשתי קצת מבין הודעותייך כדי לחבר לי רצף או תמונה. לא הצלחתי מבין ההודעות הראשונות שמצאתי לראות אם סיפרת כאן עליך. פרטים מחייך. ואולי באמת לא פירטת. ראיתי שעפי"ר שאלותייך אינטלקטואליות ענייניות, כביכול. מגיחות להן, צצות, מפציעות להן פתאום. ואני, ככה אני, תמיד מחפשת את הקשר ומדוע נשאלת השאלה. מה המקור הפנימי הרגשי המניע אותה. וחייכתי שוב שראיתי את ההודעה בה צירפת את הקישור ל "let me google it for you" אני תוהה מה יקרה עם הקבוצה. הגרעין די נשאר. טוב שהראית פנייך. סוריקטה
הי, תודה על ההתייחסות ועל ההזמנה. אני אכן לא זקוקה כרגע לפורום הזה כקבוצה. השם שבחרתי, גם אם הוא נשמע סתמי או טרולי, משקף בדיוק את פעילותי כאן ברוב הזמן: קוראת [הכל] [באופן] קבוע/ה. אני מסכימה שבחירה, מעצם טבעה, איננה סתמית, ובכלל זה גם הכינוי האנונימי-למחצה שלי. זכורה לי אפילו התדיינות שלי עם אודי בנושא כינויים ומה הם משקפים. ולמבקשי הרצף והאינטגרציה: באחת מהודעותי הרחוקות התוודיתי על שנים-שלשה מהכינויים הקודמים שלי כאן. לא נראה לי שווה קריאה במיוחד, אבל מי שמעוניין לחפור, מוזמן...
הי קוראת, אני אולי כן אבחר 'לחפור' קצת בהתכתבויות העבר (במוגבלות המקום). יש סבירות גבוהה שאדבר שטויות בהיעדר מספיק פרטים ואפילו חשובים מאד, כאלה שמשנים את כיוון המבט לעתים (שזה משהו שכבר קרה לי כמה פעמים לאחרונה, ולכן אני נזהרת או חוזרת בי ממילותיי). תודה לך, בוקר אור, סוריקטה
https://www.youtube.com/watch?v=yjJcnqZqciU יקרות לא יכולתי שלא לחשוב על כולנו כאן .... לכל אחת ואחת את הבית המתאים לה , שבוע טוב
איזה כייף לראות לאט לאט שכולם חוזרים מצליחים להיכנס ...... אישית זה עושה אותי ממש ממש מאושרת תודה לכן שלא ויתרתן ומי שעוד לא הצליחה להיכנס לא לוותר , מחכים לכן כאן בואו ...
הי אביב, בבחירה, כנראה, תמיד יש איזה סיכון ואולי קל יותר כאשר באמת לוקחים מראש את האפשרות להתאכזב. ולומדים משגיאות, וגם כאן איני מחדשת. ולשבת על הגדר, יש לזה מחיר. בימים האחרונים היה לי רצף של החלטות, כנראה שגויות בדיעבד, עד שהגעתי, ולא מאוחר מידי אני מקווה, לאיזה ביצוע שהתעכב. מדובר בהצלה וטיפול בגורון חתול רחוב שחולץ מרכב והיה במצב חירום. לקח לנו (היו שותפים) להבין שצריך לשלוח אותו לאשפוז ולא לנסות לטפל בכלים ביתיים. בוקר אור, סוריקטה
אכן מסכימה איתך אבל איזה כייף שיש לנו היום את זכות הבחירה החופשית .... ואת מרגשת בהתמדה והעזרה לחתולי הרחוב .. ימים טובים 🙅
התקדמתי בעזרת טיפול- פחות מתנתקת.. כבר כמה זמן אני חווה מצוקות קשות לאחר טיפול ואני שואלת את עצמי למה להמשיך... ברור ששוחחתי עם המטפלת וגם לה אין תשובות.. נשארת עם ספקות לגבי המשך.. אני מאוד קשורה למטפלת אבל האם זו סיבה מספיק טובה לשאר בטיפול.. לא יודעת... בנתיים נשארת עם הספקות ומקווה שבהמשך יהיו לי את התשובות..
ספקות זה טוב זה אומר שעובדים שחושבים שמאפשרים לעוד קולות להישמע אבל איך זה שתמיד שקצת מתקדמים ועושים פעולות לטובתינו באים הקולות האלה נגדם. אני קוראת לקולות האלה טרולי נפש ......כאלה שבאים לבדוק עד כמה אני חזקה בדרך שלי לתקן את מה שהרסו בי אוהבת אותך תמשיכי לתת מקום לקולות הנכונים אל תפחדי מהטרולי נפש .. הם מנסים להגן עלייך בדרך שהם מכירים הם רק לא שמו לב שהתחלפו הזמנים . אוהבת חיבוקים לכולך .....
פרט כאן את שאלתך למומחה אביב יקרה מילים חכמות ומדוייקות תודה רבה אביב יקרה
כי זה נשמע לי שמשהו טוב מתהווה שם. הי ינשוף, כשהגעתי לטיפול, אני חושבת שלא ידעתי מה זה בכלל מצב לא מנותק. והמשכתי, כי, לא יודעת, אפילו אולי מבלי ממש להבין. ואת יודעת, אפילו לא ידעתי שאני מרגישה שיש קשר ביני למטפל. והנה. מקרה אחד אינו מעיד על אחר, אבל דוגמא אולי יכולה לתת קצת תקווה. את חמודה אמיתית, ואת לוקחת אחריות שזה ממש נוגע ללב שלי, שלך, סוריקטה
הי סוריקטה, את יודעת.. קראתי לפני כמה זמן איזשהו שירשור שהתחלת לגבי נורמטיביות ואיך זה שנשים (או אנשים) שעברו פגיעות או שיש להם חסכים בכל זאת מצליחים להיות נורמטיבים : להתחתן, להקים משפחה, לעבוד...עוד אז רציתי לענות לך, אבל אני עושה זאת כעת. לי יש חיים נורמטיביים: משפחה, עבודה טובה אבל מבפנים, מאוד קשה לי: הזוגיות שלי יש בה קשיים, ובעבודה פיספסתי קידום ענקי בגלל ויכוח סתמי שיזמתי עם הבוס . יש ספר שאני קוראת עכשיו שנקרא קיפודים. הוא כתוב מדהים !!!!! (אבל ממש...)ומספר על דמויות שלכאורה נראות מאוד נורמטיביות אבל במהלך הספר מתגלה המורכבות הפסיכולוגית של הנפש שלהם. אוף, סוריקטה יקרה, החיים (וגם אנחנו) מורכבים...ומבחוץ, לא תמיד ניתן לדעת..
הי מיקה, יופי של התייחסות. אי אפשר לדעת - מסכימה איתך. גם מי שישוחח איתי, מרחוק, לא ישער בנפשו. תודות על השיתוף. נגע בי מאד. שלך, סוריקטה
