פורום פסיכולוגיה קלינית

לא התייחסת לשאלה אם בקרב הפסיכולוגים הקליניים קיימת התופעה שבזדון או בתום לב הפסיכולוגים גוררים חולים אומללים להוצאות כבדות ולטיפולים שעוזרים כמו כוסות רוח למת ? אולי מבחינת חלק מהפסיכולוגים הסרוקסט הוא אוייב מספר אחד שהוא דופק להם את הפרנסה

שאול יקר, אם בעייתך, כפי שאתה מתאר, היא ביו-נוירולוגית, ודורשת טיפול תרופתי, לא אני ולא כל פסיכותרפיסט אחר יציעו לך לוותר על טיפול כזה. אין לי כל התנגדות לטיפול תרופתי בבעיות אורגניות או במחלות נפש. אני מצטער על כך שהנסיון שלי להבחין בבירור בין הפסיכיאטריה לפסיכותרפיה מעורר התנגדות כזאת. עם זאת, אני בהחלט מתנגד לטיפול תרופתי, כתחליף זול לטיפול פסיכותרפויטי ארוך ויקר, כפי שהציגה זאת שירה. אני משער שטענותיך בדבר טיפול פסיכולוגי לא מוצלח מבוססות על התנסות וידע. זה בהחלט אפשרי. אבל טיפול פסיכולוגי חסר תועלת אינו מזיק כמו שימוש בתרופות שלא לצורך. וגם זה אחד ההבדלים שבין פסיכותרפיה לפסיכיאטריה. בברכה, דרור גרין

שאול שלום אני רוצה לקוות שבקרב פסיכולוגים (ובקרב בני אדם בכלל) אין תופעות כאלה. פסיכולוגים אמורים להיות אנשי מקצוע שטובת האדם, באשר הוא אדם, עומדת מולם במקום ראשון. בכל תחום יש מקרים חריגים וכפי שנמצאו רופאים, שופטים, פוליטיקאים וכו' בלתי אמינים כך יתכן שישנם גפ פסיכולוגים כאלה. טיפול שלא עוזר (או "עוזר כמו כוסות רוח למת") הוא לא טיפול ולכן צריך להיפסק. עם זאת פעמים רבות בתחום הטיפול הנפשי הדברים אינם כל כך חד משמעיים ותהליכים יכולים לפעמים לקחת זמן רב. מכאן שלא תמיד ברור שעכשיו ומייד יש להפסיק את הטיפול כי מצבי הביניים הללו הם חלק טבעי של התהליך. גם טיפול תרופתי אינו תמיד מיידי. ידוע למשל שטיפול תרופתי בדיכאון אורך כשלושה שבועות עד שהוא באמת אפקטיבי. מי שמפסיק את הטיפול אחרי שבוע כי לא חש שינוי לא יוכל כבר לדעת לעולם שהטיפול יכול היה להיות יעיל. עם זאת, גם אחרי זמן קצר ניתן לדעת לפחות האם אתה סומך על המטפל שמולך. אם אתה חש כלפיו חשדנות וחוסר אמון צריך לבדוק זאת מייד ובמידה שהדבר אינו נפתר יש להפסיק את הטיפול. כמה הערות עובדתיות. סרוקסט או כל טיפול תרופתי אחר אינו מהווה "תחרות" לטיפול פסיכולוגי. הוא יכול פעמים רבות להשלים טיפול פסיכולוגי ומחקרים רבים הראו ששילוב בין טיפול תרופתי ופסיכותרפיה יכולים להיות יעילים ביותר במצבים שונים, יחסית לכל אחד מהטיפולים הללו בנפרד. הכל תלוי במקרה ובשיקול הדעת המקצועי. הטיעון שלך ששיחות מצביעות על ליקוי בחשיבה ותרופות רק על ליקוי פיזי אינו מדוייק. ישנן גם תרופות המטפלות בליקויים בחשיבה ויש גם שיחות שמטפלות בליקויים פיזיים. הקשר בין גוף לנפש הינו מורכב ביותר וגם החשיבה היא ביטוי לפעולה פיזיולוגית. בכל מקרה, הן לקיחת תרופות והן שימוש בשיחות אינם עדות לכך שאדם לוקה בנפשו או בכל דבר אחר. הסטיגמות הללו הולכות ודועכות וכאשר ניתן לשפר את איכות החיים ולא להמשיך לסבול רצוי לעשות זאת. אני מבין שנכוות ממפגש עם פסיכולוג ופיתחת חוסר אמון רב בכל מה שקשור לטיפול פסיכולוגי. אינני מכיר כמובן את פרטי המקרה ולכן אינני מתייחס ספציפית למה שקרה לך, אבל צר לי על הזעם העצום שאתה חש ומבטא כלפי הפסיכולוגים. אני מקווה שהזמן ישקיט את הזעם ואולי יוכיח לך שבכל זאת אין מדובר בכת של שרלטנים רודפי ממון אלא באנשי מקצוע שמנסים בד"כ לעזור לאנשים המצויים במצוקה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, יש לי בעיה קשה של חרדות עקב מחלת המעיים ממנה אני סובל (קוליטיס קיבי). אני סובל משילשולים תכופים ובמקומות ציבוריים אני די לחוץ. האם ניתן לעזור לי ע"י טיפול פסיכולוגי?האם אתם מכירים מקרים של קוליטיס שנעזרו במטפל שכזה? בברכה שוקי.

שוקי שלום רב, אני מכירה את מחלת הקוליטיס, אולם לא הבנתי מדבריך על אילו חרדות אתה מדבר. יש סוגים רבים של חרדות העשויות להיות קשורות לקוליטיס, וייתכנו חרדות שאינן קשורות דווקא לקוליטיס. אשמח אם תפרט לגבי מהות החרדות. ולגבי טיפול פסיכותרפויטי: במידה ואתה חש כי החרדות מפריעות לך והיית מעוניין להמעיטן או להפסיקן, ללא ספק שטיפול פסיכותרפויטי עשוי לעזור. נוסף על כך, נהוג לחשוב שלמחלת הקוליטיס ישנו גם מרכיב נפשי, ורופאים אחדים אף מעיזים לומר בגלוי כי מדובר במחלה על רקע פסיכוסומטי. לכן, אם נלך לפי גישה זו, כאשר תיהיה בטיפול, ותוכל לתעל את רגשותיך אל תוך הטיפול, ולא אל תוך המעיים (רק כמטאפורה כמובן), זה עשוי לעזור באופן עקיף גם לאיזון יעיל יותר של הקוליטיס. מה דעתך? בברכה, טלי פרידמן

שוקי שלום, אני בעצמי נכנסתי לחרדות עד כדי דיכאון בגלל בעיות רפואיות. מנסיוני גם עם טיפול פסיכולוגי וגם עם תרופתי, הייתי מציעה לך לגשת לפסיכיאטר ולקבל טיפול תרופתי. אין לך מה לחשוש, אתה פשוט תתחיל לחיות מחדש. אם אתה יכול לשלם עבור טיפול פסיכולוגי במקביל - מה טוב. בהצלחה!

שלום. שמי שני ואני בת 24 ורציתי להתיעץ עם שניכם בנושא המעסיק אותי מאוד. כבר בבית הספר היסודי הייתי ילדה שמנה דבר אשר השפיע עלי רבות הן מבחינה חברתית והן מבחינת ביטחון העצמ שלי שהיה במשך כל השנים ירוד ביותר.- לא יודעת מה הביא למה ביטחון עצמי ירוד ובעיה חברתית הביאו להשמנה או להיפך. בנוסף לבעיה זו היה לי כל חיי לחץ מבחנים ולץ לימודים בבית הספר. יש לציין שאני תלמידה ממוצעת ומעלה. בסוף השנה הראשונה בלימודי האקדמים אף חליתי במחלת קרוהן (אשר ידוע שיש לה גם גורמים נפשיים) בעקבות המחלה רזיתי 45 ק"ג- דבר ששינה את חיי לטובה אפשר לומר אפלו שממש התחלתי לחיות רק אחרי שרזיתי. ביטחון העצמי שלי עלה ונפתרו לי תיסכולים רבים שהיו לי. היום בדיאבד אנייכולה לומר שהיו לי סימפטומים של דיכאון קל-מעט בילויים,חוסר חשק לעשות דברים חשובים באמת וכו'.. למרות כל השינויים שחלו בחיי נשארו לי שתי בעיות שאיני מצליחה לפתור אותן.האחת עדיין לחוצה ממבחנים ,והשניה יש לי לחץ בחברת אנשים - המתבטא במעיין ביישנות וקשה לי מאוד להיתחבר וכן משתדלת לא לגרום לאנשים לשנא אותי -רוצה למצוא חן בעיני כולם . (יש לומר שבתקופות בהם עברתי ממסגרת אחת לאחרת והייתי צריכה לשנות חברה וכן בתקופת לימודים הדבר היה מלווה בכאבים בבית החזה -עשיתי בדיקות ונאמר לי שהדבר נגרם מלחץ) שאלתי היא האם הבעיה שלי היא לחץ חברה שהפיתרון שלה תרופתי? ואם לא האם טיפול פסיכולגי יכול לעזור? האם שתי הבעיות של קשורות אחת לשניה.? תודה מראש שני.

שני שלום עברת תהליכים לא פשוטים ואפילו ההרזיה ששיפרה את חייך קרתה בצורה טראומטית מאוד. השאלה כיצד כל מה שקרה בעבר השפיע על אישיותך, האופן שבו את חושבת, מתנהגת, מתקשרת עם אנשים וכו'. יתכן שזה לא משהו שחייבים לעסוק בו ומקומו בארכיון כדבר שהיה ונגמר. מצד שני אלו נשמעות חוויות קשות ויתכן שהשפעותיהן עדיין ניכרות בך. כעת את צריכה לחשוב האם הדפוסים שמציקים לך בהווה על רקע זיכרונות העבר הם סיבה מספקת לגשת לטיפול. הלחץ והביישנות יכולים להיות קשורים לעבר, אבל יכולים גם להיות נטיה אישיותית שקשורה לדברים אחרים. כאבים בחזה יכולים אכן להיות סימפטום המבטא לחץ. הסיפור שתיארת מורכב ולא ניתן לנתח אותו באמת על גבי האתר. הייתי ממליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי, לפחות כדי לברר האם את זקוקה לו או לא. תוך כדי הערכה יהיה אפשר גם לקבוע האם טיפול תרופתי נחוץ או לא. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפי התאור נראה יותר שאת זקוקה לטיפול פסיכולוגי בשיחות

הייתי רוצה לדעת מה משמעות של רגליים ארוכות מאוד ביחס לשאר הגוף מדובר בציור של ילדה בת 5 תודה

לסטודנטית שלום לא ניתן להסיק דבר מפריט אחד בודד. בניתוח הציור יש להתייחס למגוון מרכיבים וניסיון לתת פירוש על סמך פריט יחיד שגוי ומטעה. מבחנים פסיכולוגיים משתמשים גם בציורים לשם איבחון. מאחר והמבחן רגיש מאוד להבדלים אינדיבידואליים חשוב שרק מומחה בעל ניסיון ינתח את הממצאים. משהו שנראה בצורה מסוימת יכול להיות בעל משמעות שונה לחלוטין ואי אפשר לעבוד ע"פ סכימה פשטנית. הממצאים חייבים לחפוף בסדרה של מבחנים ובדיקות ורק אז הם מקבלים תוקף. אינני יודע באיזה תחום את לומדת אבל תוכלי לגשת לספרית מדעי החברה בקמפוס בו את לומדת ולעיין בספרה של קופיץ (באנגלית) לניתוח ציורי ילדים. יש שם התייחסות למדדים שונים ורק חיבורם, וכמובן בהקשר לגיל, נותן משמעות איבחונית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, ראשית כל, אני מעוניין להודות לכולכם - אנשי מקצוע וגולשים מזדמנים כאחד, על ההתעניינות הרבה שהפגנתם במכתבי. לצערי, זהו הדבר החיובי היחיד כמעט שאני מסוגל לומר כאן. אינני מופתע לגלות אטימות בכל הנוגע לשימוש בסמים, בקרב החברה הסובבת אותי; אמנם, התאכזבתי לגלות אטימות זו במכתבי הגולשים, אך לא היה בזה משום חידוש, מבחינתי. האכזבה הגדולה יותר התעוררה דווקא למראה תשובות המומחים. דומה, כי מרבית הרופאים ואנשי המקצוע כאן לא עמדו בפיתוי "חדוות ההטפה". ביקשתי תשובות, זוהי זכותכם המלאה שלא לתת אותן, אולם יש דרך להתייחס לכל שאלה. אומרים שאין שאלות טפשיות... יש תשובות כאלה. אני מלא כבוד והערכה למסלול האקדמאי והמקצועי המפרך שעבר כאן כל איש, בתחומו, בדרך להשגת התואר הנכסף; אולם נדמה כי אני למדתי דרך הפסיכיאטר שלי דבר אחד אודות הפסיכולוגיה, דבר שחלק מן המומחים כאן כבר שכח: לא מתפקידכם לשפוט. החיים שלי הם החיים שלי; הערות כמו "אתה סובל מהזיות", "טיפש!" וכד' - (למען ההגינות אציין כי תגובות אלו באו מצד גולשים) בצד הערות מומחים כגון "לא נלמד אותך להשתמש בסמים", "לא תקבל תשובה", "אני מציעה לך טיפול גמילה", "תהנה להסתכן" - כל אלו לא ישנו את מהלך חיי, על אף שאני משוכנע שהייתם רוצים לראותי משנה אותם. לא אגרר להשמצות; לא אענה תשובות מתחכמות לכל הגיג ושנינה שהוטחו לעברי (ובתוך זמן כל-כך קצר, כל הכבוד!), משום שאני לא מעוניין בכל אלו. אוכל רק לתת עצה לאנשי המקצוע (ואני מקווה שעצם העובדה שאין לי תעודה רשמית בתחום הרפואה לא תגרום לכם לדלג על קריאת דעתי) - כרופאים, כאנשים העוסקים בהצלת חיים ובשימורם - אם ידוע לכם שאדם מסויים עתיד לבצע פעולה מסויימת - לא משנה כמה הפעולה נראית שגויה וחסרת טעם - זוהי אחריותכם הבסיסית לגלות בגרות ולהבטיח, שאותו אדם יקבל את מלוא המידע על הסכנות שהוא מביא על עצמו, בטרם יבצע את המעשה. הבגרות צריכה לבוא מצידכם, חבל שחל כאן היפוך תפקידים בינינו. אזכור בכל זאת לציין לטובה את ד"ר פלד, שהשכיל להתעלם מאווירת הלינץ' הכללית וניסח תשובה בהירה, פרטנית, שקולה ובלתי מתנשאת. הערתך הצינית מעט בסיום המכתב "מקווה לא לראות אותך במחלקה", אמנם פגמה ברושם הכללי הטוב שהותרת בי, אולם בכל זאת, מכיוון שגם שאלתי הייתה מעט פרובוקטיבית בעיקרה, אני מניח כי אוכל להתייחס בסלחנות לאמרת שפר זו - להתייחס לעיקר ההודעה ולא לטפל. אני לא יודע אם נוסח ההודעה הזו מפתיע אתכם, הקוראים והמומחים כאחד; יש נטייה לראות בנו, "הנרקומנים", מין אנשי-ביבים, שלא מסוגלים לחבר מילה למשפט; אני מקווה כי סייעתי בידכם לראות שיש בינינו, האנשים הנוטלים סמים, גם אנשים הגיוניים, בוגרים, אפילו נבונים. חלק מאיתנו יכולים גם להיות החברים הכי טובים שלכם, או עמיתים מוכשרים לעבודה (במחלקות מכובדות מאוד בבתי-חולים, אפילו...), או סתם עוברי אורח שנראים דווקא בסדר גמור לכולם, עד שמישהו מגלה שהוא משתמש פה ושם ומייד שם עליו תווית - "נרקומן", המבטלת באחת את כל אכויותיו. אני יודע שכך עשיתם לי, אני מקווה שלא תנהגו כך בעתיד, ביחס לאנשים אחרים. ...ודרך אגב - החלטתי שלא לקחת אקסטזי כרגע. בעיקר תודות לתשובתו של ד"ר פלד. לפחות לא כל עוד אני מטופל בסרוקסט. שיהיה לכולכם רק טוב, א. נונימי

איך אמרת? שאלה פרובוקטיבית? נכון. אתה רוצה לתלות את עצמך, בסדר, אבל זה שאתה מבקש מאחרים לעזור לך לקשור את החבל - זה קצת יותר מדי. אני לא רואה שום חוסר נאורות מצד הגולשים או הרופאים. אני רואה עוורון מצדך. בדרך אל החשקים והתאוות שלך, בלי שום התחשבות בתוצאות, אתה רוצה שנמחא לך כפים? תשכח מזה. ואתה בא להטיף ? מה זה אם לא טיפשות? ותגיד תודה שמנסים להחזיר אותך לשפיות. וצדק ד"ר פלד כשהעיר שהוא מקוה לא לפגוש אותך במחלקה, רק שאתה חשבת שזו הערה ציניצ, ואני בטוחה שהוא התכוון לכל מילה. הוא ראה יותר מקרים ממה שאתה למדת אצל הפסיכיאטר שלך. וזה שאתה כבר צריך פסיכיאטר, מראה עד כמה הדרך שלך רקובה.

תפארת אני מאוד בעד חופש ביטוי ופתיחות לדעות אחרות (פלורליזם) אך עצוב לי לשמוע את דברייך ואת "טון הדיבור" שלך. לאף אחד אין זכות לבקר ולשפוט את אנונימי,את מכירה אותו? את יודעת מאיפה הוא הגיע ומה היו מהלכי חייו?מה הוא מרגיש? יש לך זכות להביע דעה אך לא לשפוט את הבן אדם. הוא לא על דוכן הנאשמים. וגם הצורה והניסוח הבוטה של דברייך לא מועיל לאף אחד. יש אנשים שפשוט אי אפשר לשנות אז צריך להתעל מהם.לא יודעת ממה זה נובע דעות קדומות,מנטליות,רוע או סתם בורות לא שאני בעד שימוש בסמים אבל אני בהחלט בעד אנושיות ורגישות.

אני לא כל כך מבין ההודעה הראשונית שלך היתה לקבל אינפורמציה או לקבל תגובה שכבר ידוע לך מראש,שיהיה לך מה להתקיף ? אופיר

אופיר, וכולם, אני חושבת שהוא ב-א-מ-ת רצה תשובה. קיבל אותה לבסוף, וגם התייחס אליה בכובד ראש. אמירות כמו "טיפש" בהחלט היו מיותרות. אגב, א.נונימי, למה בכלל אנשים לוקחים אקטזי? מה כיף בזה? לי זה נראה דווקא מאוד מפחיד. אקטזי עושה הזיות נכון? זה לא מאוד מפחיד, בעיקר הקטע של לא לדעת מה הולך לקרותלך? אשמח לתשובה. כי אף פעם לא הבנתי. שירה

אופיר למה שלא תתן לאנשים להתבטא, גם להם מותר! אתה נשמע כמו שומר הראש של הפורום. אנשים חווים משברים והם מתמודדים איתם בדרכם הייחודית,חשיבה ואופן ביטוי הם חלק מזה.אנחנו לא פה בשביל לבקר אנשים ולשפוט אותם אלא להיות עצמנו. אז בוא נגלה רגישות. גל

א. נונימי שלום חזרתי וקראתי את הודעתך המקורית כדי להבין מדוע קיבלת כל כך הרבה הודעות ביקורתיות הן מצוות הפורום והן מהגולשים. אומר לך בכנות שאינני נוהג לענות בדרך כלל בגישה צינית וביקורתית ולכן ניסיתי באמת לבחון מה קרה כאן שהחלטתי להגיב כך. אז ראשית אני מצטער אם נפגעת. לא היתה לי כוונה לפגוע בך ואני מכבד את הדרך שבה יכולת להגיב כעת למבול התגובות שקיבלת שבהחלט לא היו נעימות לקריאה עבורך. ואני חוזר להודעתך המקורית. בקריאה נוספת של הודעתך חשבתי שכנראה היה בה משהו שמתחכך בגבולות, שמתגרה בדרך שנראית מאוד שקולה והגיונית בהגיון הרגיל של הציבור ואנשי המקצוע במשמעות של לקיחת סמים. התגובות שקיבלת הם מאוד אנושיות. יש משהו מפחיד במה שאתה מתאר ומתעורר רצון לנער אותך כדי שתראה את המשמעות של מה שאתה אומר. אולי הדברים נאמרו בחריפות ולא באופן שהיית רוצה לשמוע, ואולי לא באופן שהיה צריך להגיב. אבל הם נאמרו בכנות ומתוך דאגה ואמונה שדווקא דרך הציניות והתוקפנות לא תהיה לך ברירה אלא לשמוע אותנו. את זה אני יכול לומר בדיעבד בקריאה שניה של כל ההתכתבות. אתה מתלונן על כך שאנחנו שיפוטיים כלפיך. אבל אם תראה את תגובתך תראה שגם אתה מאוד שיפוטי כלפינו. לכאורה אנחנו צריכים להיות סטריליים ולקיים כללים מקצועיים שמנוגדים למעשה להיגיון הפנימי של מה שאנחנו חושבים. זכותך לחשוב על סמים בצורה אינדיבידואלית, אבל טבעי שאנשים יגיבו לזה, בעיקר לאור ניסיון עגום עם אנשים שנפגעו קשות בעקבות זאת. אני שמח לשמוע שדבריו של ד"ר פלד שיכנעו אותך להשהות את לקיחת האקטזי. לפחות דבר אחד חיובי התרחש כתוצאה מההתכתבות הזו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך, לנוכח רבוי התגובות שקיבלת התלבטתי אם להגיב. בסופו של דבר החלטתי לכתוב לך כמה מילים טובות.(את הביקורת כבר קיבלת.) חיפשת מידע, על מנת לקבל החלטה משמעותית בחייך על בסיס חשיבה והגיון. האם זה דבר שמאפיין אותך בדרך-כלל? אתה מתנסח כל-כך יפה וברהיטות, מפעיל שיקול דעת- זה כל כך נוגד את מה שאתה מבקש לעשות... המילים שכתבת גררו הרבה מאד כעס. בין השורות אפשר היה גם לקרא דאגה. מה דעתך לנסות ולנסח אחרת את השאלה כך שתגרום לאנשים אחרים להגיב כלפיך לא בכעס? אולי קצת לוותר על הגיון וחשיבה ולדבר על רגשות- אותם רגשות שמביאים את כולנו, בסופו של דבר לבחור בפיתרון זה או אחר- כבדרך חיים. בידידות.

זה לא כעס - זה פשוט היה זעזוע מוח.

אני בת 32 עובדת כרופאה 5 ימים בשבוע בעיקר בשעות הערב יש לי תינוק בן שנתיים ויש לי הרבה נקיפות מצפון שאני לא נמצאת איתו הרבה עקב שעות העבודה שלי הרבה פעמים הוא לא מוכן לבוא אלי אני מרגישה שהוא לא קשור אלי כמו שהייתי רוצה מה שהכי מדכא אותי זה שבעלי שעובד פחות או יותר אותם שעות משוגעות כמוני בכל זאת הילד קשור אליו יותר מאשר אלי אני מאוד מקנאה והרבה פעמים זה גורם לי להיות במצב רוח לא טוב ואני חושבת שזה משפיעה עוד יותר על הקשר שלי עם הילד מבקשת התייחסות לבעיה שלי בהקדם האפשרי האם אני צריכה לפנות לגורמים מקצועיים כדי לקבל עזרה??????

מיקי יקרה, הקושי שאת מתארת מוצדק והגיוני. לא קל לעבוד כרופאה ולגדל תינוק. אני משער שאם היתה לך אפשרות אחרת, היית בוחרת לבלות זמן רב יותר עם הילד, ושהמצב הנוכחי אינו ניתן לשינוי. את כותבת על נקיפות מצפון, ועל קנאה. אלו רגשות טבעיים שאינם דורשים עזרה מקצועית, אבל לעתים שיחה עליהם עשויה להקל. אני משער שאת ובעלך, למרות עבודתכם הקשה, מבלים עם התינוק ואוהבים אותו כמיטב יכולתכם. אני מאמין שהתינוק אינו מעניש אותך על שעות עבודתך, ומה שנראה לך לעתים כהעדפה של האב אינו ביטוי שלילי נגדך. טבעי שהתינוק יתקשר לאחד ההורים מעט יותר, בשלבים מסוימים של חייו, ואין צורך להילחם על תשומת לבו. יתכן גם שנקיפות המצפון שלך גורמות לך לחשוב שהוא מעדיף את אביו, בשעה שהמצב אינו כה חד משמעי. אני חושב שאם תשוחחי על כך עם בעלך, או תתייעצי עם חברה שמגדלת ילדים, תוכלי להירגע מעט. בברכה, דרור גרין

מיקי שלום אני מצטרף לדבריו של דרור. השאלה היא עד כמה את מוטרדת כיום ממה שקורה. האינטואציה האישית שלך צריכה להכתיב האם יש כאן צורך בפניה לטיפול או ייעוץ מקצועי, ואם כן לאיזה סוג: הדרכת הורים, ייעוץ זוגי, ייעוץ אישי... יתכן וחברה טובה תוכל להספיק. בכל מקרה, אם את חשה חרדות ושינויים במצב הרוח אשר פוגעים באיכות חייך יתכן וכדאי לפנות לפגישה או שתיים כדי לברר יותר טוב במה מדובר. לכל היותר תקבלי חיזוק שהכל בסדר, ואם ישנה בעיה תוכלי לבחון מה הדרך להתמודד איתה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכם תודה רבה על היחס וגם על העידוד דבר שדי חסר לי בזמן האחרון......... אני חושבת ששינוים במצב רוח שלי כן משפעים על תפקודי היומיומי וגם שמתי לב שיותר ויותר אני סובלת ממצב רוח מדוכדך כדי לא להשתמש במילה דיכאון שהיא די מפחידה אותי דיברתי עם חברה טובה שגם היא מגדלת 2 ילדים ומתמודדת עם אותם קשיים פחות או יותר כמוני השיחות איתה הם פתוחות ואמיתיות אבל עדיין יש לי הרגשה שזה לא זה!!!!!!! אם בכל זאת הייתי רוצה לפנות לעיוץ לאן לפנות? מה הפרוצדורה? אני מפחדת מחשיפה? אודה לכם אם תעייצו לי את הדרך הכי פשוטה לפתיתרון הבעיה שלי תודה מיקי

האם תוכל להרחיב קצת את ההסבר בנושא תודה

גילה שלום אני מתאר לעצמי שאת מגיבה לתשובה שנתתי אתמול, אבל בכל מקרה אצטט כהקדמה את תוכן תשובתי הקודמת וארחיב יותר בנושא הטיפול בכאב. היפנוזה היא שיטה שגורמת למצב תודעה שונה. הדימוי הטוב ביותר זה חלום, אבל היפנוזה זו בהחלט לא שינה. התהליך כולל כניסה למצב של רגיעה על ידי הרפיה שרירית ודמיון מודרך. פעמים רבות קשה להבחין בין מצב היפנוטי וסתם מצב רגיעה (בעירות). אנשים נמצאים במצב היפנוטי מידי יום אך פשוט לא מודעים לכך. למשל, בעת נסיעה ארוכה ורוטינית ברכב יכול להיווצר מצב שבו הנהג מגלה לפתע שאיננו יודע איך בדיוק נהג או אילו נופים ראה בדקות האחרונות. הוא היה בעירנות מלאה ויכול היה להגיב לכל מקרה חרום אפשרי בכביש, אבל בכל זאת היה שקוע בתוך עצמו. ניתן לכנות זאת מצב היפנוטי. כך שהיפנוזה אינה משהו מיסטי ונדיר אלא תופעה יומיומית ומוכרת לכל אחד (מבלי שקרא לזה בשם). בשל מצב התודעה המיוחד בהיפנוזה ניתן לערוך על ידה טיפולים או להאיץ טיפולים. התחום נחשב בר מחלוקת בנושאים טיפוליים שונים, אולם בנושא הטיפול בכאב על ידי היפנוזה יש תמימות דעים שזו שיטה יעילה. יכולת ההיפנוטיזציה שונה מאדם לאדם, אולם אדם שמסוגל להיכנס להיפנוזה יכול להיעזר בה לשם התגברות על כאב. הדבר חשוב במיוחד לטיפולים רפואיים לאנשים שלא יכולים לקבל זריקת הרדמה מסיבות שונות (בטיפולי שיניים, עיניים, לידה, ילדים וכדומה) או בכאבים כרוניים. יש הרבה מיתוסים ואגדות סביב היפנוזה בגלל השימוש לרעה שעשו בשיטה למטרות בידור. לכן נחקק חוק היפנוזה בישראל שמתיר רק לרופאים ופסיכולוגים מומחים שעברו הכשרה ייעודית לנושא לטפל על ידי היפנוזה. המיתוס הנפוץ ביותר הוא של אובדן שליטה. שהמהפנט שולט במטופל, גורם לו לומר דברים שאינו רוצה וכו'. למעשה המציאות רחוקה מאוד מהמיתוס. לא ניתן לגרום לאדם מהופנט לעשות דברים המנוגדים לרצונו. כמו כן בשיטות היפנוזה מודרניות רבות המטופל כלל לא מדבר בזמן ההיפנוזה, ואם הוא כן מדבר, זה דומה לדיבור יום יומי רגיל. מהפנטים מודרניים אינם משתמשים בפקודות סמכותיות. למעשה, לאחר אימון מסויים, אנשים יכולים להפנט את עצמם ולהיעזר בכך בצורות שונות. ההיפנוזה אינה באה לבד. המצב ההיפנוטי יכול להאיץ תהליך טיפולי במיוחד בנושא של טיפול בכאב, חרדות, פוביות וכדומה. התהליך הטיפולי שנעשה בתוך ההיפנוזה הוא למעשה תהליך שקורה גם בטיפול פסיכולוגי רגיל, רק שהוא מקבל העצמה בגלל ההיפנוזה. המדע לא גילה עדיין כיצד ההיפנוזה פועלת מבחינה פיזיולוגית. עם זאת מחקר רב נערך בתחום והממצאים מעניינים מאוד. אחד הממצאים החשובים שהתגלו הוא שהיפנוזה מביאה לשיכוך כאבים בשיטות אחרות מאשר תרופות אופיאטיות נגד כאבים. כאב הוא מנגנון התרעה של הגוף בפני נזקים. כשאדם חש כאב הוא יודע שעליו לטפל בבעיה גופנית כלשהי. הבעיה היא שאחרי שההתרעה ניתנה היינו מעדיפים להפסיק לכאוב, אבל לגוף מנגנוני פעולה משלו ולא תמיד הכאב נפסק לבד. בעיקרון יש בגוף חומרים כימיים לשיכוך כאבים שנקראים אופיאטים אנדוגניים. תרופות רבות לשיכוך כאב מחקות את פעולת האופיאטים. זהו המנגנון המוכר ביותר לשיכוך כאב ומסתבר שחומר כימי בשל נלוקסון יכול לנגוד פעולה זו ולמנוע את שיכוך הכאב. למה זה חשוב להפסיק את מניעת הכאב? כי כך ניתן לדעת מה פועל דרך המנגנון הזה לשיכוך כאב. למשל, חולים שקיבלו תרופות מדומות שחשבו שהם משככי כאב דיווחו על ירידה בתחושות הכאב. כך גם אנשים שטופלו באקופנטורה, ובודאי אנשים שטופלו בתרופות אופיאטיות אמיתיות (כמובן שאצלם יעילות הטיפול היתה טובה בהרבה). בכל המקרים הללו כאשר ניתן נלוקסון הכאב נותר כשהיה ובוטלה השפעת השיכוך. מכאן, שהן ההשליה דרך תרופות הדמי, הן טיפול האקופנטורה, והן הפעולה הממשית של התרופה, פעלו באותה מערכת דרך האופיאטים האנדוגנים. בהיפנוזה לעומת זאת הנלוקסון לא עשה דבר. שיכוך הכאב פעל עם החומר ובלעדיו. המסקנה המתבקשת היא ששיכוך כאב על ידי היפנוזה פועל בערוץ שונה ומכאן חשיבותו, שכן הוא יכול להוות טיפול משלים למשככי כאבים או טיפול אלטרנטיבי כאשר לא ניתן לקחת משככי כאבים. כיצד היפנוזה בכל זאת פועלת? יש השערות שונות והתשובה אינה ברורה לגמרי. אחת האפשרויות היא שתחת המצב ההיפנוטי אדם יכול להתרכז בצורה טובה יותר ממצב רגיל. בעת כאב אנשים לא מסוגלים להסב את תשומת הלב מתחושת הכאב. תחת היפנוזה ניתן אולי להטות את תשומת הלב מתחושת הכאב לדבר אחר. בשפה יום יומית נוכל לומר שכמו שלא ניתן באמת לחשוב על שני דברים לעומק בעת ובעונה אחת כך אם אדם מרוכז דרך ההיפנוזה בדבר כלשהו אין לו מספיק משאבים להפנות לתפיסת הכאב וכך הכאב פוחת. באימון עצמי לאורך זמן ניתן ללמוד כיצד להרפות את הגוף ולהסיט את תשומת הלב מהכאב לא רק בתוך התהליך ההיפנוטי בטיפול אלא גם ביום יום. כאמור, המדע עדיין לא גילה באופן חד משמעי כיצד ההיפנוזה פועלת. אני מקווה שעניתי על שאלתך. הנושא הוא כמובן מורכב וקשה להסביר אותו כל כך בקיצור וללא שימוש במונחים מקצועיים מורכבים. בברכה ד"ר אורן קפלן

ידיד טוב שלי, עבר לפני שנה וחצי מקרה של spontaneous pnemothorax, משהו שקשור לקריסת ריאות, ואינני יודעת בדיוק מה זה. מאז הוא על מורפיום ושאר משככי כאבים כדורי שינה. הוא ניתק קשריו עם כל החברים שלו, הדחיק אותם מעליו בצורה חד-משמעית, ואני הקשר היחידי שלו, חוץ מהוריו. לאחרונה, הוא גם בוחר להתנתק ממני. פשוט לא מוכן לדבר איתי. הדבר היחידי שהוא שאל אותי לאחרונה זה אם אני יכולה לעזור לו להתאבד. התחיל לדבר אפילו על שיטות ואפשרויות, ושהוא נורא מבקש. אני ממש חסרת אונים ולא יודעת איך להתמודד עם זה או מה לעשות. כעת הוא לא עונה לי לשיחות ולא מוכן לדבר אפילו. זה מתסכל. בתקופה שעוד דיברנו הרבה, הוא סיפר לי שהוא עבר שתי קריסות, ושלרופאים אין מענה בשבילו, ושכל חייו הוא יצטרך ליטול כדורים וכל חייו ירגיש כאבים. מאוד עצוב לי בגללו, סה"כ ילד בן 23 שבכלל לא הספיק לחיות. יש משהו שניתן לעשות? חוץ מלהפנות אליו פסיכולוגים, כי הוא לא מעוניין בזה. הפנו אותו למומחה טראומה, והוא עשה צחוק מהפגישה איתו ולא לקח אותו ברצינות בכלל. נדמה כאילו הוא איבד כל טעם לנסות לחיות, כי הוא טוען שאין לו בשביל מה.

שירן יקרה, את נוטלת על עצמך משא כבד של אחריות. זהו מצב מתסכל ומכאיב. קשה לך לראות את סבלו של חברך, וכמובן שאינך יכולה לסייע לו לשים קץ לחייו. את שואלת מה אפשר לעשות כדי לסייע לו, ואינני יודע אם יש לכך תשובה. אני משער שרופאיו והוריו מחפשים את הפתרונות שיוכלו להקל עליו. אבל אולי יש מה לעשות בקשר לקושי שלך. סיפרת שאת החברה היחידה שאיתה עדיין לא ניתק את הקשר, ואני מאמין שהיכולת שלך לשאת את מצבו היא עזרה חשובה ומשמעותית בחייו. לשם כך עליך להשלים עם כך שאינך יכולה לסייע לו, ושלא עליך נופלת האחריות למצבו. אני משער שניתוק הקשר עם החברים נובע גם מהחשש שלא יקבלו אותו במצבו החדש, החלש והכואב. העובדה שהוא עדיין מוכן לדבר אתך, ולו גם אודות ההתאבדות, היא סימן של אמון וביטחון בך, מה שאינו קל במצבו. אם יעמוד בך הכוח, נסי לשמור על הקשר הזה, ולקבל אותו כפי שהוא כעת, כולל הרצון שלו לסיים את חייו. גם באפשרות לשוחח על ההתאבדות יכול להיות משהו מנחם, ואם זה הנושא היחיד שעשוי לקשר ביניכם, אל תוותרי עליו. יתכן והוא יסרב לדבר אתך שוב, ואין זה אומר שלא עשית כמיטב יכולתך. גם במקרה כזה את יכולה להמשיך ולהתקשר, או לשלוח לו מסרים תומכים בכל דרך אחרת. יותר מזה אינך יכולה לעשות. וטוב שיש לו חברה כמוך, דרור גרין

שירן שלום נתחיל עם פתרונות רפואיים טהורים. בבתי חולים שונים יש מחלקות ייעודיות לטיפול בכאב וכדאי אולי להתייעץ עימם כיצד ניתן לשפר את המצב. כמו כן, בתוך בתי החולים יש בד"כ פסיכולוגים רפואיים שעוסקים ספציפית בטיפול בחולים הסובלים מתופעות כפי שתארת. אולי תוכלו להיעזר בהם במידה וידידך מטופל במסגרת בית חולים. אם הוא מתנגד לטיפול באמת יהיה קשה לגרור אותו לזה. אולם יש דרכים עקיפות בהן ניתן לעזור. ישנן שיטות פסיכולוגיות שעוסקות בטיפול ספציפי בכאב בלי כניסה לעולם הנפש הדינמי. אולי כלפיהן הוא יחוש פחות התנגדות (אגב, אתמול כתבתי בפורום הסבר על טיפול בכאב באמצעות היפנוזה ואני ממליץ שתקראי את הטקסט). אני מציע לך לקנות לו את ספרו של ד"ר ברוך אליצור (שהוא פסיכולוג רפואי) הכולל גם קלטת בנושא הטיפול בכאב. הוא יוכל לקרוא את הספר ולשמוע את הקלטת ואולי זה יפחית במשהו את ההתנגדות לטיפול וכמובן יעזור לכאב. עוד ספר שהייתי ממליץ לך לקנות לו הוא "פתק" של פרופ' חנן פרנק. מדובר בסיפורו האישי של הכותב לאחר שנקטעו לו שתי רגליו ממוקש. פרופ' פרנק הוא פסיכולוג פיזיולוגי מאוניבסיטת תל-אביב. הוא מומחה בעל שם עולמי לחקר הכאב (ואחד המרצים הטובים ביותר שהיו לי בלימודי). יתכן שדווקא התעמקות והבנה של נושא הכאב יוכל לעזור לידידך. צריך לזכור שכאב גורם לתסכול עצום שיכול להביא לתופעות משניות של דיכאון ויאוש. לא תמיד ניתן להפסיק את הכאב, אך בהחלט ישנן דרכים להתמודד עם הכאב טוב יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה לשניכם - ד"ר דרור גרין וד"ר אורן קפלן. אני בהחלט אנסה את מה שהצעתם. המצב משתפר ביומיים האחרונים, הוא הרבה יותר צוחק ושמח, ובהחלט נדמה כאילו חבר טוב זה מה שחסר לו בחיים כרגע, ואני יותר ממאושרת שאפילו קשר אנושי יכול להועיל במשהו.

שלום, קודם כל המון מחמאות על הפורום. נכנסתי להציץ כאן בהמלצתו החמה של אופיר, ונתקלתי בפורום מצוין שנותן לאנשים תשובות שימושיות , מפורטות ובזמן אמת, ולא רק זאת אלא שהתשובות ניתנות על ידי מספר מומחים כך שהשואל יכול לפגוש ביותר מדעה אחת. יישר כח!!! במהלך דפדופי בפורום נתקלתי בוויכוח "למי עדיף לפנות - פסיכולוג או פסיכיאטר?" שהפך לוויכוח "מי טוב/שווה יותר פסיכולוג או פסיכיאטר" בין ד"ר גרין לד"ר פלד. לדעתי שניכם נתתם נימוקים מצוינים למה עדיף לפנות למישהו מהמקצוע שלכם, אבל אז לא התייחסתם לנימוקיו של השני וחזרתם לטעון "פסיכיאטר" "פסיכולוג" "פסיכיאטר". וקוראי הפורום? הבינו שאתם חלוקים בדעתכם, קראו את הנימוקים ונראה לי שבאיזה שהוא מקום נשארו ללא תשובה מספקת. לדעתי שניכם צודקים. אחרי שקראתי את הטיעונים של שניכם ששניהם נראים לי נכונים, חשבתי לכתוב את דעתי. נראה לי שיש תחומים מסוימים שבגללם אנשים פונים לטיפול ושבהם אין צורך לפנות לפסיכיאטר, למשל קשיים ביצירת קשר וביחסים בין אישיים, אלה קשיים שעשויים לנבוע מקשיים נפשיים, וכן מסוגים מסוימים של ליקויי למידה, אבל אני לא חושבת שהם עלולים לאותת על איזו שהיא בעיה מסכנת חיים, כנ"ל לגבי קשיי התמודדות במצבי לחץ או ארועי חיים שונים (למשל מות של מישהו מוכר)או חוויות חיים קשות שאנשים מעונינים לטפל בהן, או אולי גם במקרים של חרדה או דיכאון תגובתיים למשהו מסוים שברור לאדם - למשל מת אדם קרוב לך ואתה מתקשה להתמודד עם האבל, או אם אתה חש חרדה מבחינות(כאן כן יש מקום לפנות לפסיכיאטר אם דרוש טיפול תרופתי). לגבי דיכאון או חרדה באופן כללי הם אכן עלולים לנבוע מסיבות רפואיות (למשל דיכאון יכול לנבוע מתת פעילות של בלוטת התריס או להיות מבשר ראשון של לוקמיה- למי שקורא הקטע עם לוקמיה נדיר לא להיבהל) לכן במקרים כאלה הגיוני שיש עדיפות לפסיכיאטר אבל גם כאן זה לא חד משמעי. כלומר לדעתי אדם יכול לשלב ולפנות לפסיכיאטר לאבחון ואז להחליט האם הוא רוצה להמשיך בטיפול אצלו או לקבל פסיכותרפיה אצל פסיכולוג. אם דרושות תרופות אדם יכול לשלב בין השניים. אני חושבת גם שאדם יכול לפנות לפסיכולוג ובמקביל לפנות גם לרופא המשפחה שיבדוק האם יש סיבה ביולוגית - רפואית לא נפשית להרגשתו. בקיצור לדעתי יש יותר מאפשרות בחירה אחת אחראית ונכונה. ברור שבמקרים של מצבים פסיכוטיים אדם צריך לפנות קודם כל לפסיכיאטר. מה שכן, אני חושבת שכדאי מאוד להוסיף למסלול ההכשרה של פסיכולוגיים קליניים קורס או שניים על גורמים רפואיים אפשריים למצבים המתבטאים באופן נפשי. פשוט כדי למנוע אסונות (כלומר שפסיכולוג יידע מתי להפנות משהו שפונה אליו לבדיקות אצל רופא). אז זאת דעתי. וסתם שאלה קטנה לד"ר פלד: פעם הייתה לי אנמיה די רצינית של חוסר ברזל והרופאה שלי אמרה לי שאם אני לא אתחיל להשתמש בכדורי ברזל עלולות להתחיל בעיות עצביות. למה היא התכוונה בדיוק (כלומר מה היה עלול לקרות לי אם לא הייתי לוקחת ברזל?). אם אין לך חשק אתה לא חייב לענות לי. אני יכולה לפתוח ספר בהזדמנות. אני מקווה שההודעה שלי לא הרגיזה אתכם. שירה שירה

מה שהרופאה שלך התכוונה, שבמקרים חמורים של אנמיה, בפרט אם זה על רקע של חסר בויטאמין בי 12, לפעמים יש סיבוכים, ושיתוק מסלות עצביות, יגרום לבעיות בהליכה ושווי משקל.

על התוספת שלך לדיון. אם תקראי את מה שכתבתי על הגישות השונות לטיפול נפשי, אולי תגלי שהסברתי את ההבדל בין הפסיכותרפיה לסוגיה לבין הפסיכיאטריה, ואת היישומים השונים של שני התחומים. צר לי אם נוצר כאן רושם של עימות. חשוב היה לי להבהיר את ההבחנה בין טיפול נפשי המתבסס על טיפול-בדיבור, ואשר מטבעו אינו דומה לטיפול רפואי, לבין הטיפול הפסיכיאטרי העוסק במניפולציות באמצעות תרופות. זהו הבדל מהותי, וכדאי שמי שנזקק לטיפול ידע למי לפנות. אינני מתנגד כלל לפסיכיאטריה, במקרים של מחלות נפש או הפרעות אורגניות. עם זאת, טיפול בבעיות נפשיות שאינן אורגניות בעזרת תרופות עשוי להיות מסוכן, ועל כך יש לשוב ולהתריע. ובנוגע להכשרה המקצועית, את מתדפקת על דלת פתוחה. בהכשרה המקצועית של פסיכותרפיסטים (כולל פסיכולוגים קליניים), יש קורסים העוסקים בפסיכופתולוגיה ובאבחון, המאפשרים זיהוי ראשוני של מחלות נפש והפניה לטיפול תרופתי בעת הצורך. בברכה, דרור גרין

שירה שלום לא משתלם ללכת לפסיכיאטר באופן פרטי כי הוא גובה הון תועפות וקופות החולים לא יכבדו מרשם שלא חתום על ידי רופא של הקופה (קופסת סרוקסט עולה כ 240 שח) לא משתלם ללכת לפסיכולוג קליני פרטי כי ישנם פסיכולוגים שבתום לב או בזדון עלולים לגרור חולה להוצאות כבדות ולטיפול בלתי יעיל כדאי לפנות לפסיכיאטר במסגרת קופת חולים שבמקרה שהוא שולל מחלה לפי קריטריונים רפואיים מהנזק המירבי הנגרם למטופל הוא 60 שח בכל מקרה פסיכיאטר של הקופה יכול להמליץ על פסיכולוג

שלום ד"ר גרין ראשית תודה על התייחסותך. שנית לא ירדת לסוף דעתי. לא התכוונתי לאבחנה של מחלות נפש. התכוונתי לעובדה שיישנם מצבים רפואיים שאחד הביטויים שלהם הוא גם תופעות נפשיות. הייתי למשל מצפה שכשאדם פונה לפסיכולוג בשל הופעה של דיכאון, גם אם קל. הפסיכולוג יציע לו לגשת גם לרופא המשפחה לדבר איתו. אילו בדיקות כדאי לבצע רופא המשפחה כבר ידע. מהסיבה הפשוטה שיכול להיות שלאדם יש דיכאון לדוגמא כי בלוטת התריס שלו לא מתפקדת כראוי . תופעה שניתנת לפיתרון בקלות ע"י מתן הורמון סינטטי כתחליף להורמון שאינו מיוצר ע"י הבלוטה (הפרעות בבלוטת התריס גורמות גם לבעיות בריאותיות נוספות- בעיות במשקל , בבקרת טמפרטורה ירידה של מערכת החיסון בעיות פוריות ועוד, הבעיה היא שזו בעיה שלעיתים רבות מאוד לא מאובחנת ודווקא הופעת דיכאון,במקרה של תת פעילות או אי שקט במקרים של פעילות יתר יכולה לאפשר אבחון), יש גם בעיות רפואיות נוספות שכדאי שרופא משפחה ישלול (ואני בכוונה כותבת רופא משפחה ולא רופא כללי למרות שיש גם רופאים כללים מצויינים). אני אישית ממש לא נלהבת מפסיכיאטריה אלא במקרים של מחלות נפש והפרעות אורגניות. בשיטוטי ברשת נחרדתי לגלות שפסיכיאטרים רושמים תרופות לחרדה ודיכאון כמעט לכל אדם שפונה אליהם. אני אישית חושבת שזה לא טוב ולא נכון. החיים מורכבים ולא תמיד קלים. לפעמים טבעי שבתקופות מסויימות אדם יחווה רגשות לא נעימים וזה מסוג הדברים שאדם צריך ללמוד לחיות איתם ולהתמודד איתם. אני יודעת למשל שאם עולה בי תחושת חרדה בתקופה מסויימת זה אומר שמשהו לא ממש מסתדר לי ואז אני מנסה לבדוק מה מציק ומה אני יכולה לנסות לשנות (מבפנים או מבחוץ). כנ"ל אם אני מרגישה עגמומיות וייאוש זמן רב מדי. אני מניחה שהשתקה של הרגשות האלה ע"י תרופות הייתה מונעת ממני להתפתח.אני גם לא אוהבת את הרעיון הזה של אבחנתיות יתר. למה תמיד חייבים לתת לאדם "אבחנה" במה הוא "לא בסדר", משהי ספרה לי ברשת שהפסיכיאטר שלה מנסה להדביק לה הפרעת אישיות. אוקיי אז על מנת להקל על עצמו בטיפול הוא בחר הגדרה המתארת כמה קווי קושי המשותפים לכמה אנשים השונים זה מזה. מה הרעיון של להכניס לה את תחושת ה "את דפוקה"? אני חושבת גם שמתן תרופות לאנשים שאינם חולי נפש גורמת להם להרגיש "חולים" "פגומים" ו"כאלה שלא מסוגלים להתמודד לבד". בעד פסיכותרפיה אני דווקא כן. פניתי לפסיכולוגית בעיקר בגלל קושי מסויים ביצירת קשרים ורצון להתמודד טוב יותר עם ילדות לא קלה, ונפתח בפני עולם מדהים. קודם כל העולם הרגשי שלי הורחב פלאים. תמיד הייתי אדם שכלתני. היום אני ממשיכה להשתמש בשכל אך מכירה טוב יותר ומשתמשת בצורה יעילה יותר גם ברגשות. אני מכירה גוונים של רגשות שכלל לא הכרתי קודם ומרגישה שאני מתקשרת עם עצמי טוב בהרבה. אני חושבת שגם אפשרויות התגובה שלי הן הרגשיות והן הביצועיות לכל מני מצבים התרחבו מאוד. רכשתי את היכולת להיות לבד ולהינות מזה (בלי לחוש "בדידות") אני חושבת שגם התקשורת הבין אישית שלי וההבנה מה זה קשר ומה אני מחפשת בו השתפרו. אחד הדברים המדהימים הוא כמה שהטיפול פושט ולובש צורה במהלך הזמן. ואת זה אני אומרת למרות שבמהלך הטיפול היו לי תקופות קשות שעלה בהן המון כאב , והיו תקופות שהרגשתי מוצפת חרדה בשל דברים שעלו בטיפול, אבל זה שווה. כל רגע. בכלל העולם התמלא בכ"כ הרבה גוונים, מהכל. אני חושבת גם שאחד הדברים החשובים שהיא עשתה מהרגע הראשון היה לחזק אצלי את התחושה הבסיסית של "אני בסדר". גם אם לא הכל מושלם. גם אם יש המון על מה לעבוד, והמון מה לשכלל. טוב זה לא שדברים מושלמים. אני חושבת שתמיד אפשר להמשיך להתפתח. לי לפחות עוד יש המון מה לבנות. אני מניחה שאני לא אצליח להשיג "הכל" (בקטע הבין אישי אני מניחה שתמיד ימשיכו להיות לי קשיים מסויימים). אבל מי מצליח להשיג "הכל" בחיים שלו? כל טוב. שירה

ההפרדה לאורגני ולא אורגני כבר לא מקובלת - זאת גישה מיושנת

די לדוש בכך ובטח שלא לפתוח הודעה חדשה כמו כל דבר אחר בחיים המילה הנכונה היא איזון אין דבר אחד ויחיד שהוא נכון, וכתב כאן אחד המנהליםתשובה ארוכה ומפורטת לגבי מקומן של שתי השיטות ומתי לאחת יתרון על השניה ולהפך, מי שלטענת התוכח הסכים עימו לחלוטין, אז ממש ממש מיותר לפתוח דיון כזה סתם לגבי ההכשרות אין לי שמץ של מושג מה הן כך שקצת יהיה יומרה להציע הצעותאך אם כבר נראה כי יש צורך השתלמות של פסיכאטרים בתחומים אחרים הדורשים מעט יותר רגישות ותרשי לי להעלב בשמו של ד"ר פלד תענה רק אם אתה רוצה, אינך חייב, אני יכולה לפתוח ספר איזה מין דבר זה?! אני במקומו לא היתי עונה הרי אינך מעוננת בתשובה ואם רצונך בתשובה יש לך אפשרות לפתוח ספר .אז במקום להתעצל נא לפתוח ספר אופיר?!

אין טעם לחדד מחלוקות שלא ניתנות לגישור- זה סתם מעכיר את האווירה בפורום- ההודעה הזאת של שירה היתה מיותרת.

כן,אני הצעתי לה להיכנס לפורום הזה,במיוחד ביגלל הויכוחים שהיו כאן. אני חושב שהויכוחים הוסיפו הרבה. היו כאלה,שראו רק את הויכוח והיו כאלה,שניסו להבין את הויכוח ,והבינו את המחלוקות בין פסיכאטריה ל פסיכולוגיה\פסיכוטרפיה לסיכום,אני חושב "שהויכוח" הוסיף הרבה לפורום,אני חושב שעם הצטרפותו של דרור גרין לפורום,ניפתח כאן ערוץ נוסף לתשובות,עד היום התשובות בפורום בנוגע לפסיכופתלוגיה נחלתו הבליעדית (כימעט) של ד"ר פלד,שמתוקף תפקידו מיתיחס לנפש האנושית כחיבור של רקמות דוד גרין,מיתיחס לנפש האנושית כמארג של רגשות,תחושות...וכו' ואני חושב שהויכוח ביניהם הראה את שני הגישות האלו בפורום,והוסיף הרבה אני לא ראיתי את ה"ויכוח" כ ויכוח, אלא כ "שני צדדים משלימים\מנוגדים שמנסים להציג את עצמם" זאת דעתי לפחות אופיר נ"ב שירה,אם את קוראת את הודעה,לא השבת לי על החלק האחרון של האי מייל אופיר

אני חוזר כעת מכינוס של מחקר מוח מתקדם ביותר והרושם שנוצר בחזית מחקר-המוח הוא שהדיכוטומיה (פיצול) נפשי-גופני עומדת להעלם בקרוב - כבר כעת ניתן לראות שמדובר בתוצאה של חוסר ידע על איך המוח עובד - אבל יש אור בקצה המנהרה - מי שרוצה להבין איך טיפול בשיחות משנה את המוח מוזמן להגיע למאמר: http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?CMD=search&DB=PubMed

שלום! בן שלי שהוא בן 9 עוקץ ציפרניים כבר קרוב ל 4 שנים( מאז שהתחיל בית ספר) כמה שאנחנו משוחחים איתו שום דבר לא עוזר. ניסיתי כבר מרה מבית מרקחת וזה גם אינו עוזר. מה ניתן לעשות? ועקב זה אני חושבת שיש לא כאבי בתן וגם אפילו יש לא תולעים.

כסיסת ציפורניים לא מביאה כאב בטן, אבל עצבנות יכולה להביא לכאבי בטן ולכסיסת ציפרניים.

ורה שלום. אני מתנצלת על העיכוב. בבקשה קראי את התשובה שנתתי לאלי ולך באותו הנושא- ואם תוכלי תעני על השאלות ששאלתי אותו. תודה. רוית.

בלילות האחרונים קורה לי משהו מוזר. אני מתעוררת באמצע הלילה מבוהלת ומפוחדת עם מועקה רצינית. אני מבולבלת ואינני יודעת איפה אני ומי אני. מה קורה לי? תודה

דפי יקרה, התופעה שאת מתארת מבהילה אותך, אבל אני משער שאת אינך מצפה לתשובה רצינית שתסתמך על פרטים כה מעטים. אינני בטוח שזה המקום לשאול אותך במה מדובר, ומה הרקע לתופעה. אני משער שפנית אל הפורום, כדי להבהיר קצת בינך לבינך את מה שקורה לך. אני מציע שתנסי לחשוב איך את רואה את התופעה הזו, ומדוע זה קורה דווקא עכשיו. את יכולה לעשות זאת בפרטיות, בכתיבה או בשיחה עם חבר קרוב, ואת מוזמנת כמובן לעשות זאת כאן ולקבל את תגובותינו ואת תגובות המשתתפים. בהצלחה, דרור גרין

שלום רב, נתקלתי רבות במושגים "פסיכולוגיה", "פסיכולוגיה קלינית", "פסיכותראפיה", "פסיכו-אנליזה" וכן "פסיכולוג" לעומת "פסיכיאטר" . אודה לכם אם תוכלו להסביר בצורה תמציתית את מהות ההבדלים בין הנ"ל. כמו כן רציתי לדעת את תפקיד ההיפנוזה ככלי לאבחון ולפתרון בעיות אצל מטופלים. תודה, מור.

מור יקרה, השאלה שלך מתבקשת מאליה בפורום הזה. לא במקרה ביקשתי להוסיף לפורום את הכותרת 'טיפול-נפשי'. לאחרונה ניתן להבחין כאן בגישות שונות הנוגעות לטיפול-הנפשי, ובמיוחד במאבק הסמוי בין הפסיכותרפיה לפסיכיאטריה. המושג 'פסיכולוגיה' אינו חד משמעי, ופירושו תורת הנפש. זהו מקצוע הנלמד באוניברסיטאות, והוא מושג כללי המתאר את חקר ההתנהגות, השכל והנפש. הפסיכולוגיה היתה קיימת עוד בטרם המציאו את הפסיכואנליזה, ובעקבותיה את הגישות השונות לפסיכותרפיה. הפסיכואנליזה היא השיטה הראשונה לטיפול-נפשי, פרי המצאתו ופיתוחו של זיגמונד פרויד. גישה זו מבוססת על ההנחה שלבעייה נפשית יש גורם מודחק, שבאמצעות הטיפול ניתן להעלותו אל התודעה, ובכך לסלק את הסימפטום הבעייתי. זו אינה גישה מדעית, והיא אינה נלמדת באוניברסיטאות אלא במכונים לפסיכואנליזה. בפסיכואנליזה הקלאסית נפגש המטופל עם המטפל שישה ימים בשבוע, למשך חמישים דקות בכל פגישה. הפסיכותרפיה פירושה טיפול-נפשי, והיא כוללת מאות גישות טיפוליות שונות, שהפסיכואנליזה היא רק אחת מהן. מדובר בעיקר במה שפרויד כינה 'טיפול-בדיבור', למרות שבין הגישות השונות יש כאלו המתמקדות דווקא בשינוי התנהגותי או בשימוש באמצעים אמנותיים. פסיכותרפיסט הוא כל מי שעוסק בטיפול נפשי וקיבל הכשרה והדרכה במקצוע זה. פסיכותרפיסט יכול להיות פסיכולוג קליני, מטפל באמנויות, פסיכואנליטיקן, עובד סוציאלי קליני או פסיכיאטר שקיבל הכשרה מתאימה. כל מי שעוסק בטיפול נפשי הוא פסיכותרפיסט. פסיכולוג קליני, כאמור, הוא פסיכולוג שהוכשר לפסיכותרפיה. בישראל מיוחסת הפסיכותרפיה משום מה לפסיכולוגים הקליניים, ובדרך-כלל כשאדם הולך לטיפול הוא מכנה את המטפל שלו בשם 'פסיכולוג'. הסיבה לכך היא האיגוד המקצועי החזק של הפסיכולוגים הקליניים, וחוק הפסיכולוגיה המקבע את מעמדם. בימים אלו עומד להיחקק חוק הפסיכותרפיה, ואולי בעקבות כך יעשה שימוש נרחב יותר במלה פסיכותרפיסט. פסיכיאטר הוא רופא שקיבל התמחות בטיפול במחלות ובהפרעות נפשיות באמצעות תרופות. פסיכיאטר, מעצם עיסוקו, מתמקד במניפולציה תרופתית למצבים קשים של הפרעות נפשיות, ואינו עוסק ב'טיפול בדיבור'. יש פסיכיאטרים שמקבלים גם הכשרה בפסיכותרפיה, במסגרת התמחות שלאחר תקופת לימודיהם. השתלמות זו היא רק תוספת ללימודיהם, ומהווה רק אמצעי נוסף לטיפול התרופתי שהם מעניקים. באופן גס ניתן להבחין בין הפסיכותרפיה לבין הפסיכיאטריה על-פי מוקד פעילותן: הפסיכיאטריה מתמקדת במחלות ובאבחונן, בשעה שהפסיכותרפיה מתמקדת בחיזוק המאפיינים ה'בריאים'. גישות רבות בפסיכותרפיה ההומניסטית מתנגדות לאבחון ולמניפולציה, ומתמקדות בקשר הנוצר בין המטפל למטופל. מטבע הדברים, הפסיכיאטריה 'מדעית' יותר מן הפסיכותרפיה, ופעילותה ניתנת למחקר ולתיעוד, בשעה שהפסיכותרפיה אינה ניתנת לבקרה, והיא סובייקטיבית מעצם טיבה. בברכה, דרור גרין

מור שלום דרור תיאר בצורה מצויינת את המושגים. נשאר לי רק להשלים את השאלה השניה לגבי ההיפנוזה. מדובר בשיטה שגורמת למצב תודעה שונה. הדימוי הכי טוב זה חלום, אבל היפנוזה זו בהחלט לא שינה. התהליך כולל כניסה למצב מיוחד של רגיעה על ידי הרפיה שרירית ודמיון מודרך. בשל מצב התודעה המיוחד בהיפנוזה ניתן לערוך על ידה טיפולים או להאיץ טיפולים. התחום נחשב בר מחלוקת בנושאים טיפוליים שונים, אולם בנושא הטיפול בכאב על ידי היפנוזה יש תמימות דעים שזו שיטה יעילה. יכולת ההיפנוטיזציה שונה מאדם לאדם, אולם אדם שמסוגל להיכנס להיפנוזה יכול להיעזר בה לשם התגברות על כאב. לדוגמא, טיפולים רפואיים אצל אנשים שלא יכולים לקבל זריקת הרדמה מסיבות שונות (טיפולי שיניים, עיניים, לידה, ילדים) או בכאבים כרוניים. יש הרבה מיתוסים ואגדות סביב היפנוזה בגלל השימוש לרעה שעשו בשיטה למטרות בידור. לכן נחקק חוק היפנוזה בישראל שמתיר רק לרופאים ופסיכולוגים מומחים שעברו הכשרה ייעודית לנושא לטפל על ידי היפנוזה. המיתוס הנפוץ ביותר הוא של אובדן שליטה. שהמהפנט שולט במטופל, גורם לו לומר דברים שאינו רוצה וכו'. למעשה המציאות רחוקה מאוד מהמיתוס. לא ניתן לגרום לאדם מהופנט לעשות דברים המנוגדים לרצונו. כמו כן בשיטות היפנוזה רבות המטופל כלל לא מדבר בזמן ההיפנוזה, ואם הוא כן מדבר, זה דומה לדיבור יום יומי רגיל. למעשה ההיפנוזה לא באה לבד. המצב ההיפנוטי יכול להאיץ תהליך טיפולי במיוחד בנושא של טיפול בכאב, חרדות, פוביות וכדומה. התהליך הטיפולי שנעשה בתוך ההיפנוזה הוא למעשה תהליך שקורה גם בטיפול פסיכולוגי רגיל, רק שהוא מקבל העצמה בגלל ההיפנוזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני מטופל בסרוקסט מזה שבוע ימים, במינון של חצי כדור ליום. בעבר נהגתי ליטול כדורי אקסטזי מדי פעם בפעם, לפני תחילת הטיפול. בכוונתי לקחת אקסטזי בזמן הקרוב; שאלתי היא, מהן תופעות הלוואי להן אני אמור לצפות - בכל הנוגע להשלכות ממעורבות הסרוקסט. ברצוני לומר, כי אני לא מעונין בהרצאה בנושא "סמים טוב או רע"; כל אחד עושה את הבחירות בעצמו - אני מעוניין לדעת, מבחינה מקצועית גרידא, האם עליי להפסיק את הטיפול בתרופה מספר ימים לפני ואחרי נטילת הסם, האם עליי לצפות לתופעות לוואי המצריכות התייחסות ו/או צעדי מניעה מיוחדים וכיו"ב. אני מטופל אצל פסיכיאטר מזה כחצי שנה, שהנחה אותי בנושא זה לגבי צעדים מסויימים בהם אני צריך לנקוט, אם ברצוני להשתמש בסם. ברצוני לשמוע חוות דעת נוספת. בתודה, א. נונימי

טיפש!!!!!!!!

אנונימי יקר, אתה לא יכול לחשוב על דרך יותר טובה להתמודד עם החיים מאשר בריחה. אני נכנסתי למצבים מאוד קשים בחיים שלי וכל פעם הייתי על הקצה ונסוגתי ממנו. לא בקטע של הרצאה ותוכחה. כי אם נחשוב על זה אנחנו עושים רע לעצמנו ומחר בבוקר תמיד בא ואז אנחנו צריכים להתמודד עם עוד ועוד... אתה בוחר בפתרון רגעי שגורם לעתיד להראות עוד יותר לוט בערפל. אנחנו כאן עכשיו ומה שיש לנו זה את הגוף שלנו והמח שלנו ואנחנו צריכים לחיות איתם עוד הרבה זמן. ככה אני רואה את זה. ואני לא בן אדם מאושר.

נו באמת... אתה מוטרד מהשפעת הסרוקסט? יש לך דברים יותר רציניים לדאוג מהם. אין לי כוונה להטיף מוסר. פשוט אספר לך סיפור. במוסד מסויים היה סלנג בקרב הצוות הטיפולי לגבי אלו שהגיעו למחלקה הסגורה במצב פסיכוטי אחרי שלקחו סמים למיניהם (בין היתר באמבולנס משדה התעופה מכל מיני מקומות אקזוטיים בעולם). הכינוי היה "שרופים", והכוונה היתה ל"פיוז שנשרף" כמו בלוח החשמל, אבל במוחו של המטופל. הבעיה העיקרית בסמים אינה רק ההשפעה המיידית של הסם אלא העובדה שברגע מסויים אותו לא ניתן לחזות מראש יש אינטראקציה בין הסם למרכיב נוירולוגי במוח ומאותו רגע תפקודו של המוח לעולם לא ישוב למה שהיה. אנשים כאלה הופכים למוגבלים לכל חייהם. זה יכול לקרות אחרי כדור אחד, אחרי שנים של לקיחה, ואם יש מזל - אז אף פעם. אז לאיזו קבוצה אתה שייך? אתה לא באמת מצפה מאיש מקצוע רציני שימליץ לך באיזה אופן נכון לקחת את הסם... בכל אינטראקציה שהיא ישנה סכנה. אתה אוהב סכנות? תהנה מהם, אבל קח את האחריות לבד. לא תקבל תשובה לשאלות כאלה מאיתנו. בברכה, וסליחה על הנימה החינוכית ד"ר אורן קפלן

יפה מאד דר' קפלן

א.נונימי שלום רב, על אף שאינני אמורה להיות בתפקיד ה"שוטרת" או מאידך "המחנכת", בכל זאת אני חשה חובה לעשות כן. אני מצטרפת לדבריו של ד"ר קפלן, וטוענת באופן מובהק שלא כאן המקום לברר השפעות של סמים, ולקבל ייעוץ ל"שימוש נכון בסם"(יש דבר כזה?). ברור לך היה שנמליץ לך לא לקחת את הסם, הלא כן? מה בדיוק אתה מבקש אנונימי? אשמח לעמוד לרשותך במידע על גמילה מסמים... זה נראה לי עדיף... בברכה, טלי פרידמן

אקסטזי גורם להפרש-יתר של חומרים בשם נויורוטראנסמיטורים (חומרים קריטיים להעברת אינפורמציה במוח. היום ידוע כי היכולת לחוות את המציעות באופן קוהרנטי ויעיל תלויה בחיבוריות הבין-תאים שהחומרים הנויורטרנסמיטורים ממשים פגיעה בחיבוריות זאת על ידי נטילת אקסטזי גורמת לפגיע בבוחן מציעות עם הלוצינציות מחשבות-שווא ובלבול קטליני סרוקסאת גם הוא משפיע על חלק מהחומרים האלו - חושבים שהוא עושה באופן חלקי פעולות הפוכות לאקסטזי אבל לא באופן שמבטל את האקסטזי כי עם באופן שמגדיל כנראה את ה"בלגאן" בפעילות התקינה של חומרים אלו הניסיון שיש עד כה בשילובים אלו מראים סיכוי גבוה להתפתחות פסיכוזה - כלומר כל מה שציינתי מעלה (הלוצינציות וכו...) מה שמדאיג במצב זה הוא שהמוח הוא פלאסטי - דהיינו החיבוריות היא דימאמית והתאים משתנים כל הזמן - חיבוריות פגועה עלולה "להתקבע" ואז יכולה להתפתח סכיזופרניה מומלץ לבקר במחלקה סגורה במרכז בריאות נפש כל שהוא ליפני הניסוי שאתה עורך - לראות לקראת מה אתה הולך בהצלחה - מקווה לא לפגוש אותך אצלי במחלקה

כל הכבוד דר' פלד

מעניין מי הפסיכיאטר שהמליץ לך ונת לך הוראות. נראה לי שאתה סובל בנוסף גם מהזיות חבל.

תתפלאי אבל פסיכיאטרים מטפלים גם בנרקומנים. וכאשר נרקומן סובל מדיכאון קליני פסיכיאטר צריך לשקול אם לתת לו נוגדי דיכאון (כמו סרוקסט) בנוסף לסמים שהוא לוקח מימלא. בכלל- ישנו מיתאם מאד גבוה בין מצב סוציו-אקונומי נמוך, שימוש בסמים וסכיזופרניה ולא ברור לגמרי מה גורם למה- בסופו של דבר הכל קשור אחד בשני.

שבוע טוב מה קורה בחרדה עיסקית - קיומית, אבדן כבוד, השפלה פחד תעסוקתי ?

אתה מוכן בבקשה לפרט על מה אתה מדבר?

שלום, הייתי רוצה לקבל מידע על הגישה הפסיכוכתרפויטית תוך התייחסות לאופן ביצוע הטיפול בה. תודה

שלום גל, אין דבר כזה 'גישה פסיכותרפויטית'. הפסיכותרפיה פירושה 'טיפול-נפשי', והיא כוללת מאות גישות טיפוליות שונות, החל מן הפסיכואנליזה ועד לגישות הומניסטיות, אקזיסטנציאליות, קוגניטיביות התנהגותיות ועוד ועוד. למעלה הסברתי, בתשובה לדפי, כמה מן המושגים האלו. באופן כללי ניתן לומר שהפסיכותרפיה מתייחסת ל'טיפול-בדיבור', בניגוד לפסיכיאטריה המתמקדת בטיפול תרופתי. קיימים ספרים רבים בנושא זה, וניתן גם לקרוא מעט בעברית באתר: www.therapy-guide.com אם ברצונך לקבל טיפול נפשי, מומלץ להתייעץ עם פסיכותרפיסט, או עם פסיכולוג קליני, כדי להבין קצת יותר. בברכה, דרור גרין

אני גרושה מזה כ - 4 שנים ואם לשני ילדים. בן בן 8 וילדה בת 6. בתי לומדת בכתה א'. הילדה מעולם לא נגמלה, והיא מרטיבה בכל שעות היום והלילה. עברנו בדיקות רפואיות מקיפות, והכל תקין. אני מיואשת. לילדה לא איכפת למרות שבבית הספר היא נתונה להצקות והטרדות מצד הילדים האחרים. ממ עושים ? הלכנו ליעוץ פסיכולוגי במשך שנה, וכלום. הילדה ממשיכה בשלה, ומסרבת להשתמש בשרותים.

לנורית שלום, אני לא אשת מקצוע, אבל נראה לי שיש קשר בין הגירושין שלך לבין המשך ההרטבה שלה. כדאי לבדוק את זה. עדי

אין דבר כזה לא איכפת לה. משהו מאוד איכפת לה . ובגלל זה היא מרטיבה. תבדקי.

נורית שלום ילדה בגיל בית ספר שלא נגמלה עלולה לסבול מכך בטווח ארוך. צריך לברר לעומק מה הסיבה. יתכן ויש בכל זאת בעיה רפואית. כמו כן יש טיפולים תרופתיים לבעיה גם אם לא התגלתה בעיה רפואית וכדאי להתיעץ עם פסיכיאטר ילדים בנושא. בדיקה פסיכולוגית חשובה הן כדי להפעיל טיפול התנהגותי והן כדי לבחון בעיות רגשיות שמביאות לבעיה. עצם זה שלילדה לא איכפת זו בהחלט בעיה בפני עצמה. אינני יודע היכן הייתם בייעוץ פסיכולוגי. אני מציע לפנות למרפאה רב תחומית בה תוכלו לקבל מגוון טיפולים. באזור המרכז אוכל להמליץ על מרפאת הילדים והנוער של איכילוב טל. 6973733 היתרון שיש שם אפשרות להגיע לרופאים במחלקות אחרות במידה ויש צורך בכך, ובמרפאה עצמה יש פסיכאטרים, פסיכולוגים, עו"ס, מטפלים באומנות וכו'. הבעיה שיש היום תור המתנה של כחודשיים לקבלת לטיפול. אולי תוכלו להגיע לייעוץ כלשהו דרך קופת החולים, בררי עם הסניף אליו את שייכת. בודאי יש עוד מרפאות ואפשרויות רבות אחרות. למרות שזה יכול להישמע מקרה פשוט זה יכול להיות בהחלט מורכב (כפי שבוודאי את יודעת אם אחרי שנה של טיפול לא קרה דבר). פני מייד לטיפול כי הנזק שיכול להיגרם כעת הוא משני לבעיית ההרטבה: פגיעה בדימוי העצמי וביכולת הילדה ליצור קשרים חברתיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

נורית שלום. אני מצטרפת לתשובות שכבר קיבלת מהקוראים האחרים וגם תומכת בתשובה של ד"ר קפלן. אני רק רוצה להוסיף כי תאור ההמנעות משליטה בעשיית השתן בשירותים כסירוב מכוון אותי לחשוב הן על הסבל של הילדה, ההשפלה והעמידה האיתנה בלחצים החברתיים אך גם על הכעס שעשוי ואולי כבר התעורר אצלכם (ההורים). כנראה שהילדה מאוד חזקה מצד אחד, אך גם מאוד סובלת ממשהו וכך היא מביעה זאת. אם הבנתי נכון- הגירושין התרחשו כשהיתה בערך בת שנתיים. זהו גיל בו בדרך כלל נגמלים מהטיטול. אולי באמת יש קשר בין שני הדברים. את מוזמנת לפרט יותר אם תרצי ונוכל לנסות ולחשוב איתך יותר לעומק על הסיבות, אבל באמת חשוב ודחוף כפי שד"ר קפלן הדגיש לפנות לטיפול בכדי לעזור לה ולכם. בברכה ובהצלחה. רוית.

תשובה לשאלה מעמודים קודמים - לגבי טיפול חשמל: אליאו שלום מעניין איך שניסחת את השאלה באמת גם פסיכיאטרים פונים לטיפול חשמל במקרה של סכיזופרניה רק כאשר הם מאד מתוסכלים. מתוסכלים מחוסר התגובה לטיפול לנוכח הסבל הנורא של המטופל ומשפחתו. התסכול של חוסר יכולת לעזור מביא למחשבה אולי טיפול חשמל יעזור הטיפול בחשמל התגלה כיעיל מאד במקרים של דיכאון בסכיזופרניה התגובה היא פחותה - אבל יש לזכור כי לפעמים יש תגובה לטיפול זה - כיוון שהטיפול לא מזיק - במקרה הגרוע הוא לא יעזור - יש מקום לחשוב עליו - כמובן ליפני-כן יש לבדוק היטב עם כל הניסיונות הטיפוליים האפשריים מוצאו עם את מעונינת להשתתף במחקרים חדשניים שעלולים להביא שיפור לבנך צרי איתי קשר דרך הטלפון שלי בכרטיס האישי (לחיצה על שמי בדף הפורום

,lk

.

/

m

שלום אנשים מה יכולה להיות סיבה לבעיות זכרון ומהו הפתרון לכך אם יש כזה? בעיתי היא שאני סטודנט וכשיש מבחנים אני לומד ממש לפני המבחן ועובר אותם בציונים ממוצעים ומעלה הבעיה היא שלא הרבה לאחר המבחן אני שוכח את רוב החומר. אודה לכם על תשובותיכם

סביר להניח שלא מדובר בבעית זיכרון, כלומר לא ב"חומרה", אלא במה שנכנס ויוצא מהזיכרון. כדי לזכור צריך להפעיל אסטרטגיות נכונות של למידה וריכוז. כשל זיכרון נובע מכך שהחומר לא נלמד בצורה נכונה ואז הוא אחד מהשלושה: (1) לא קודד טוב לזיכרון (2) לא אוחסן טוב בזיכרון (3) לא ניתן לשליפה. כשאני מדבר על למידה נכונה אין כוונתי לכמות השעות שלמדת את החומר אלא לשיטה בה השתמשת באותן שעות לימודים. לדוגמא הדבר הפשוט ביותר - סטודנטים רבים לומדים בלילה של הבחינה עד השעות הקטנות של הבוקר כדי להספיק עוד כמה עמודים. זו למשל אחת הטעויות החמורות ביותר. מחקרי זיכרון מראים שבזמן השינה נערך תהליך של עיבוד חומר חדש וארגונו בזיכרון. נחקרים שלא ישנו שכחו חומר חדש שלמדו ונחקרים שישנו טוב זכרו יותר טוב. http://www.letstalk.co.il/artfam14.html ראה למשל יש שיטות ללמוד אסטרטגיות זכירה. נכתבו על כך עשרות ספרים. בעברית יש למשל את "סוד הזיכרון המצוין" (נדמה לי שזה שם הספר, תוכל לבדוק באתר סטימצקי בחיפוש תחת "זיכרון"). אבל... יתכן שהבעיה מגיע ממקום אחר. חרדת בחינות בעוצמה כזאת או אחרת יכולה לגרום לפגיעה בהשגים האקדמיים. במקרה כזה צריך לטפל בחרדה. עם זאת, מתגלה פעמים רבות שאנשים שסובלים מחרדת בחינות חסרים אסטרטגיות למידה טובות ושיפור בשיטות מוריד את החרדה. לסיכום, קשיי זיכרון היא אחת מהתופעות האנושיות הנפוצות ביותר ויש בהחלט שיטות יעילות להתמודד. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר פלד שלום אשמח לקבל הפניה בבליוגרפית או תקציר של מחקר המוח שציינת על סכיזופרניה. הנושא מעניין אותי מאוד ואני חוקר אותו מכיוון אחר, מזוית ההפרעות הקוגניטיביות בסכיזופרניה. פירסמתי אפילו שני מאמרים בנושא שאמורים לצאת לאור בזמן הקרוב בכתב העת Schizophrenia Research בתודה אורן

דר' אורן קפלן אני אמא לילד בן 14 סכיזופרן, אשמח ואבקש לקבל כל מידע או מאמר חדש בנושא. זה חשוב לי מאד.

אליאן בתחום הסכיזופרניה ישנם אלפי מאמרים מדעיים ואת רובם אני חושש שלא תוכלי באמת להבין ללא רקע מקצועי מעמיק. כדי להמחיש זאת הכנסי לאחד ממנועי החיפוש באינטרנט, למשל לאתר www.google.com והקלידי את מילת החיפוש schizophrenia את תראי שיוצגו בפניך 200,000 דפים... אני ממליץ שתשוחחי עם הגורמים המטפלים בילדך. הם בד"כ מעודכנים בחידושים האחרונים ויוכלו גם לראות האם הם רלוונטיים למקרה הספציפי של ילדך. בברכה ד"ר אורן קפלן

המאמר עדיין בכתיבה אבל יש לי מספר פירסומים קרובים לנושא ראה: http:// www.asakim.co.il/avi/index.html ראה CV יותר מעודכן http://communities.msn.com/DrPeled&naventryid=106 אתה בודאי מכיר את דני קורן מחיפה הוא עושה הרבה בכיוון של WCST בסכיזופרניה מאיזה מסגרת אקדמית אתה מפרסם ? אתה תהיה בכינוס באילת? אם כו נוכל להפגש

תודה על התשובה אני משתמש אמנם בשיטות שונות ממבחן וויסקונסין אבל שבודקות דברים די דומים מבחינת התמודדות עם מערך וחוקים מובנים ואופן ההתמודדות עם השינויים. המחקר שלי עוסק סביב פרדיגמת העכבה הסמויה latent inhibition במסגרת הזו חקרתי גם בתחום הסכיזופרניה אם כי זה לא תחום ההתמחות המרכזי שלי. אני חוקר בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל-אביב ובמסלול האקדמי במכללה למינהל. את המחקר הראשון בסכיזופרניה ערכתי בשיתוף עם מרפאת רמת-חן והוא נערך בהשתתפות חולים סכיזופרנים. המחקר השני נערך על סטודנטים בתל-אביב ובאוניברסיטת סביליה בספרד והוא בחן תופעות סכיזוטיפליות באוכלוסיה בריאה. לא אהיה בכנס באילת אבל אני מתאר לעצמי שבמדינתו הקטנה ועוד בתחום בריאות הנפש עוד ניפגש בצורה כזו או אחרת להתראות אורן

.....

התשובה נשלחה

מבקש חומר באינטרנט. והאם יש מחקרים חדשים בנושא הדו קוטביות (מאניה-דיפרסיה) והיכן ניתן להשיגם. בתודה מראש נדב

תנסה באתר של "בנפשנו" ב-IOL

מה שכתבת ב29/11 היה ממש שחצני . אנשים שמתנדבים כלומר נותנים מעצמם לא אמורים לצפות לתמורה,זה אמור לנבוע מרמה גבוה של אכפתיות חמלה ורצון לסייע .נשמע כאילו אתה "עושה טובה" מתקבל הרושם שאתה עושה מה שאתה עושה למען הרושם החיצוני שלמרות שאתה אדם עסוק ובעל לו"ז צפוף אתה מפנה זמן למתן תשובות באתר,ממש בן אדם מיוחד...כמו שאמרת אין הרבה פסיכיאטרים "ברמתך" שהיו עושים זאת.אתה ממש מוציא לפסיכיאטרים שם רע. התאכזבתי...מה שאתה עושה לא נובע מהמקומות שהייתי רוצה שזה יגיע... סליחה על הטרחה.

זכותו של דר' פלד להרגיש כך. בטוחה אני שלו היית במקומו היית מרגישה אותו דבר. להיות פסיכיאטר זה המקצוע הכי קשה, הכי כפוי טובה ודורש מאדם להיות מיחד במינו עם יכולת נתינה גדולה. לא יקרה כלום אם אנשים יפרגנו מעט. לו היה לך נסיון כלשהו בתחום היית מבינה בדיוק למה התכוון דר' פלד. וחבל שכך את מרגישה. אני במקרה מדברת מהצד השני , בתור מטופלת ובתור אם המטופלת בילד שבארבע השנים האחרונות ראינו פסיכיאטרים רבים ולא רבים עושים את מה שדר' פלד עושה.

עדיין לא קיבלתי תשובה לשאלה בדף 75 .

אליאו שלום מעניין איך שניסחת את השאלה באמת גם פסיכיאטרים פונים לטיפול חשמל במקרה של סכיזופרניה רק כאשר הם מאד מתוסכלים. מתוסכלים מחוסר התגובה לטיפול לנוכח הסבל הנורא של המטופל ומשפחתו. התסכול של חוסר יכולת לעזור מביא למחשבה אולי טיפול חשמל יעזור הטיפול בחשמל התגלה כיעיל מאד במקרים של דיכאון בסכיזופרניה התגובה היא פחותה - אבל יש לזכור כי לפעמים יש תגובה לטיפול זה - כיוון שהטיפול לא מזיק - במקרה הגרוע הוא לא יעזור - יש מקום לחשוב עליו - כמובן ליפני-כן יש לבדוק היטב עם כל הניסיונות הטיפוליים האפשריים מוצאו עם את מעונינת להשתתף במחקרים חדשניים שעלולים להביא שיפור לבנך צרי איתי קשר דרך הטלפון שלי בכרטיס האישי (לחיצה על שמי בדף הפורום

עדיין לא ענית לשאלה שלי.

אליאו שלום מעניין איך שניסחת את השאלה באמת גם פסיכיאטרים פונים לטיפול חשמל במקרה של סכיזופרניה רק כאשר הם מאד מתוסכלים. מתוסכלים מחוסר התגובה לטיפול לנוכח הסבל הנורא של המטופל ומשפחתו. התסכול של חוסר יכולת לעזור מביא למחשבה אולי טיפול חשמל יעזור הטיפול בחשמל התגלה כיעיל מאד במקרים של דיכאון בסכיזופרניה התגובה היא פחותה - אבל יש לזכור כי לפעמים יש תגובה לטיפול זה - כיוון שהטיפול לא מזיק - במקרה הגרוע הוא לא יעזור - יש מקום לחשוב עליו - כמובן ליפני-כן יש לבדוק היטב עם כל הניסיונות הטיפוליים האפשריים מוצאו עם את מעונינת להשתתף במחקרים חדשניים שעלולים להביא שיפור לבנך צרי איתי קשר דרך הטלפון שלי בכרטיס האישי (לחיצה על שמי בדף הפורום

שלום רב נמצאת במצב של מתח אשר מתבטא במצב פיסי לא בריא. יש לי בעיה במיפרק הלסת אשר נתפס ואפילו התנפח השבוע מעל הרקה. ידוע שמצב זה הוא שילוב של מצב פיסי של הלסת מחוסר איזון בסיסי בין הימין והשמאל. עם זה מצב של מתח מחריף מאד את התגובה הפיסית. מבחינת רפואה פה ולסת מטופלת בעזרת משככי כאבים וניסיונות להקלה. טיפול ממשי אין. כרגע מאד סובלת ואפילו נעזרת ב- VABEN להרגעה. אפילו אלה לא ממש מקלים. וכמובן שלא רצוי בכלל וגם לא רוצה אישית להשאר עם פתרון זה. אין ספק שמצבי מחריף ומשגע ולבד אינני יכולה להתמודד. כרגע לא עובדת ונמצאת במעגל שגם לא מסוגלת לעבוד עם כאבים ורפלקסים רצופים של המפרק בלסת. כך שכסף רב אין לי. מבקשת עזרה מקצועית בתשלום סימלי או ללא תשלום. או שם של גוף אשר יכולה להעזר בו. אני אדם עם המון פוטניאל ועלולה ללכת לאיבוד בחוסר השליטה כמעט שאליו הגעתי. בתודה מראש ליעוצכם.

מור שלום רב, ממכתבך עולה מצוקה רבה, אשר מתבטאת הן במובן הפיזי והן במובן הנפשי. כיון שאת מטופלת במרפאת פה ולסת, ובעצם מקבלת טיפול להיבט הפיזי של התופעה, נותר כעת ההיבט הנפשי. הייתי ממליצה לך לפנות לטיפול במגזר הציבורי, שם הטיפול לא יעלה כסף רב. אפשר לעשות זאת דרך התחנה לבריאות הנפש הקרובה לאזור מגורייך, או דרך קופ"ח. למיטב ידיעתי בתחונות לבריאות הנפש, זה התשלום הזול ביותר, ואין הדבר מעיד על רמת ואיכות הטיפול המוגש שם. הרבה בריאות, בברכה, טלי פרידמן

מסכים עם טלי

מור שלום, גם אני במצב נפשי דומה. אני מתנדנדת בין ייאוש לתקווה, לרוב ייאוש. רצונך לצאת מהמצב שבו את נמצאת רק יסייע לך בהתמודדות ובחיפוש אחר דרך ושלווה. בנוסף הייתי ממליצה לך במסגרת הרפואה המשלימה למצוא תחום עיסוק והרפייה שמוצא חן בעייניך, לקרוא ספרים בנושא מחשבה חיובית ואף לסגל טכניקות במדיטציה.ספר שהייתי ממליצה לך הוא ריפוי עצמי. בהצלחה

שלום גלית תודה רבה על השיתוף והעצה. ליאוש כדאי לא להתפס. בטח לא להרבה זמן. עם זה, צריך לדעת גם לבקש עזרה כשכבר ברור שלבד מאד קשה להגיע לפתרון. מכירה מאד מקרוב את הנושא של רפואה משלימה וגם ספרות בנושא כולל מדיטציות. לי זה עזר רק לאותו רגע, אך לא פותר את הבעיה הפיסי שמחריפה מסתבר. וזה כשלעצמו מצב שקשה להתמודד איתו. לא חשבתי שאצטרך עזרה פסיכולוגית, אבל אין כל בושה בזה. החיים לא תמיד קלים. אין ספק שאם הייתי 24 שעות בספא מקבלת מסאג'ים וטיפול פנים ובמדיטציות כל היום - הכל למראית עין היה נראה טוב ויפה. אבל החיים הם לא בתוך קונכיה וצריכה להתמודד איתם פנים מול פנים. ולהעזר גם במרגוע ובתחביבים מהנים. וגם ברפואה בכלל. אל תתפסי ליאוש ואם את צריכה משהו. אשמח לעזור גם לך ולא רק לעצמי. בתודה שוב מור

מור הייתי רוצה לברר איתך מספר שאלות חשובות כדי להבין יותר טוב את בעייתך. היכן את מטופלת בנושא הלסת? האם יש לך אבחנה רפואית מדוייקת בנושא? כמה זמן התופעות שאת מתארת קיימות? האם היו עליות או ירידות עם הזמן? האם יש לך היסטוריה רפואית בנושא או/ו בנושאים דומים? האם קיבלת בעבר או מקבלת כיום טיפול נפשי במסגרת כלשהי? בת כמה את? בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר אורן קפלן תודה לך על העזרה וההתעניינות הפרטנית. אני בת 33. מטופלת לפרקים בפה ולסת באיכילוב כשההפנייה דרך מכבי. המצב של ההחרפה ואפילו התנפחות שמתחילה לרדת מעל הרקה חל בימים האחרונים כמו בכל תחום שאין הרבה מומחים בו. התור שלי אצל הרופא עוד לא הגיע ובנתיים נעזרת במשככי כאבים שכן קיבלתי דרך רופא מנתח באיכילוב (שהוא גם רופא השיניים שלי). עכשיו זהו מצב של הביצה והתרנגולת. ישנה החרפה בזמן מתח וישנו מתח כתוצאה מהמצב הפיסי. אין ספק שמצב של מתח ישנו גם מעבר לכך. בעבר הרחוק היו לי שיחות עם פסיכולוג כתוצאה של גרושים של הוריי וזה היה נחמד ומועיל. אך לא הזדקקתי לעזרה כזאת שנים רבות. אין אבחנה ברורה בנושא הפיסי מכיוון שכל הזמן צצים סימפטומים שונים ומשונים שגם המומחים הכי גדולים שכן פגשתי כבר, מפרידים כל מקרה לגופו. רק מומחה אחד באיכילוב ידע גם לראות שמצב של מתח מתלווה למצב של הלסת ובהומור שלח אותי להתחתן... כרגע אנסה ביום ראשון להקדים את התור אצל המומחה במכבי. ובמקביל אברר על שיחות עם פסיכולוג בתחנה לבריאות הנפש אולי ברמת חן (לא יודעת איך זה עובד בדיוק. אשמח לקבל יותר מידע גם בנושא של תחנות אלה). חושבת שעניתי על כל שאלותיך. תודה שוב מור

שלום, אני סובלת מקלסטרופוביה, ומעויינת לדעת: 1. מהם השיטות לטיפול בבעיה? ( מלבד ייעוץ פסיכולוגי). 2. מה ידוע לך על טיפול בהיפנוזה? 3. להיכן עליי לפנות?

בעיקרון צריך להבין בדיוק את מאפייני הבעיה. קלסטופוביה יכולה לבוא לביטוי בצורות רבות וייחודיות. פתרונות בבעיה ממוקדות באפשרויות הבאות: טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי-התנהגותי טיפול בהיפנוזה טיפול תרופתי בעיקרון ניתן, ולעיתים קרובות רצוי, לשלב בין השיטות השונות. דרושה גם הבנה פסיכולוגית רחבה יותר כי לעיתים הסימפטומים "מתיישבים" על רגישויות אישיות מסוגים שונים. טיפול בהיפנוזה יכול לעזור והוא משתלב היטב בטיפול הקוגניטיבי האמור. מנסיוני הוא יכול בהחלט להאיץ תהליכים. עם זאת הוא אינו מגיע לבד. הוא משתלב עם שיטות פסיכולוגיות אחרות כנ"ל. צריך גם לקחת בחשבון שיכולת ההיפנוטיזציה היא תכונה מולדת השונה מאדם לאדם ויש לבחון זאת במפגש הטיפולי. את שאלת הטיפול התרופתי צריך לבחון לאור היכרות מעמיקה יותר איתך ועם בעייתך. הפנייה: תלוי מה את מחפשת, טיפול פרטי או ציבורי. במסגרת השירות הציבורי ישנם מוסדות שונים בהם ניתן לקבל טיפול - דרך קופת החולים, שירותי בריאות הנפש של משרד הבריאות, מחלקות פסיכיאטריות בבית חולים כלליים ובמרפאות חוץ של בתי חולים פסיכיאטריים. לדוגמא, באזור המרכז יש את המרפאה הפסיכיאטרית של בי"ח איכילוב המעניקה פתרונות כאלה. אני מכיר את המרפאה מעבודתי שם בעבר והיא מרפאה טובה. החסרון שיש לעיתים תור המתנה. לגבי טיפול פרטי יש כמובן אפשרויות רבות והחיסרון שלו לעומת השירות הציבורי הוא כמובן העלות שאיננה מוכרת ע"י קופת חולים. אני בעיקרון עוסק בטיפולים ובעיות מסוג זה, במידה ותהיי מעוניינת תוכלי להקיש על שמי בפורום ולכתוב לדואר האלקטרוני המופיע שם. תוכלי גם לבקר באתר הבא המציע רשימות של מטפלים לפי איזור מגורים. יש שם גם המלצות כדי לבחור מטפל מתאים: http://www.therapy-guide.com/welcome.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אין לי הרבה מה להוסיף על היעוץ הטוב של ד"ר קפלן טיפול תרופתי יעיל מאד כאשר הסימפטומים חריפים ומגבילים

שלום אחי בן 26 וחוזר בתשובה כבר 6 שנים בשנתיים האחרונות הוא התחזק באמונתו הפסיק לעבוד ובילה בישיבת יום, לפני מס' חודשים החל להתהדק יותר ויותר. בחודש האחרון התחיל לבלות את סופי בישוב חרדי בצפון, לפני שבועיים נסע לשם במטרה לבדוק את האפשרות לגור במקום, הוא הגיע שישי שבת שעברה לביקור והמצב היה נראה בסדר. אתמול הוא חזר בלווית שני חברים מהמקום כשהוא מבולבל לחלוטין, מדבר לעצמו מנהל דו שיח פנימי בכל רם, בשעת צהריים הוא פתח בנאום פרידה ודיבר על מוות, על אלוהים ועל המשיח, הוא נתקף בבכי, ברעד ולא שלט על צרכיו, הוא ביקש מכולם לצאת בטענה שהוא עומד למות. אמי ואחי נכנסו ללחץ עצום ופחדו לערב אותי מכיוון שאני בהיריון, לפנות ערב מכיוון שהמצב החמיר וכדור הוובן שנתנו לו לא עזר התקשרו אליי. הגעתי עם בעלי ומצאנו אותו במצב גרוע יושב כמו מאובן לא מסוגל להתלבש בעצמו. לקחנו למיון באיכילוב שם פגש אותו הפסיכיאטר, כמובן שאח שלי שהוא עדין ורגיש מיסודו לא ממש תקשר, עשו לו שם בדיקות כלליות ונתנו לו את הכדורים האלו tperpmenan ו - tparpame . הרופא אמר שהם נוגדי הזיות ושלח אותנו עם הפניה לפסיכיאטר. מצטערת שהרחבתי כ"כ אני זקוקה ליעוץ דחוף עבור אחי, מידע על הכדורים, ואולי להמלצה על פסיכיאטר טוב שמכיר גם את נפש החוזרים בתשובה. אלפי תודות - שרית

שרית שלום המצב נשמע מדאיג ביותר. עליכם בפנות באופן דחוף לייעוץ פסיכיאטרי. אחיך נבדק במיון איכילוב, אבל בבית החולים יש גם מחלקה פסיכיאטרית מצויינת. תוכלו לפנות אליה להמשך טיפול טל. 6974707 תוכלו כמובן לפנות גם לייעוץ באופן פרטי, במידה ותרצי המלצה שלחי לי הודעת דואר אלקטרוני ואתן לך טלפון (הקליקי על שמי וכתובת הדואר תהיה שם). בכל מקרה, במידה והמצב מחמיר ניתן לפנות ישירות למיון של כל בית חולים פסיכיאטרי, באזור המרכז ניתן להגיע לגהה או לאברבנל. נושא החזרה לתשובה איננו הסיפור העיקרי כאן. אין צורך לבחור פסיכיאטר לפי הקריטריון הזה. לכל איש מקצוע ותיק גם היכרות עם החזרה בתשובה, מה גם שיתכן שהחזרה בתשובה קשורה למשבר הנפשי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורי קפלן שלום רב אני מודה לך על ההתייחסות המצב אכן מדאיג ואנו בודקים כמה אפשרויות טיפול, היום בבוקר הוא התעורר ב-11:00 התקלח ואכל ונראה טוב הרבה יותר, יש לציין שכבר מזמן הוא לא ישן לילה שלם ואכל ארוחה מלאה כמו היום, לעת עתה עושה רושם שהכדורים שניתנו לו אכן איפסו אותו למרות שהוא נראה עדיין קצת חלש, אני מחכה לראות מה יהיה המצב ביום ראשון ואז אנסה לפעול בהתאם. בכל אופן רציתי להתייעץ שוב ולשאול במידה והמצב ילך וישתפר האם בכל זאת יש צורך לפנות איתו לפסיכיאטר? אני חוששת שהדבר יפחיד אותו . אלפי תודות שרית

מה הקשר בין תשובה לבעיות נפשיות? אולי היו לו בעיות ואחר כך הוא התחיל לחפש דרכים לעזור לעצמו, ותשובה היא אחת מהן? הוא לא היחיד במצבו, ויש הרבה כמוהו, שלא חוזרים בתשובה, אבל חוזרים מהודו, ומכל מיני טריפים ומגיבים כך.

ר. שלום הקשר אינו מחזרה בתשובה לפסיכוזה ובודאי שאין הכוונה שמי שחוזר בתשובה יש לו בעיה נפשית. אסביר את זה דרך דוגמא אחרת ופחות רגישה. יש אחוז לא מבוטל של חולים פסיכוטיים שהחליפו את שמם במשרד הפנים, ולעיתים מספר פעמים. המחלה גורמת למשבר זהות שיכול לגרום לתופעה הזאת. עם זאת, יש הרבה אנשים שסתם מחליפים את שמם במשרד הפנים. כלומר הקשר הוא חד כיווני ולא דו כיווני. בחזרה בתשובה יש אלמנט של הגדרה מחדש של הזהות העצמית זה יכול להיות תהליך נורמטיבי אצל חוזרים בתשובה רבים אבל אצל חולים פסיכוטיים זה יכול סימן למשבר הזהות בקיצור, יש קשר סטטיסטי ואין בכך כוונה לומר דבר או חצי דבר על החוזרים בתשובה. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה הן צרכי השינה הממוצעים בשעות אחה"צ של שלישיה שנולדו בשבוע 26 אני מודה למפרעה על תשובתכס בהקדם. בברכה יעקב שטימלר

יעקוב בוקר טוב!!! קראתי את פנייתך- ובתחילה לא ממש הבנתי למה אתה מתכוון. בהמשך- ראיתי באיזו שעה כתבת והבנתי את מידת העייפות בה כנראה אתם שרויים. הבנתי גם שהשלישייה שלכם נולדה מאוד מוקדם והדבר הזה בפני עצמו מהווה נושא מרכזי. פגות הינה תחום רב מימדי המכיל בתוכו הן את המרכיב של לידת פג שהיא טראומטית בפני עצמה והן מרכיב של "הורות פגית"- זה מונח בו אני משתמשת לצורך הענין ואין לו עדיין התייחסות מדעית, אבל מהמפגש שלי עם הורים לפגים ראיתי כי ההורות טרם זמנה הינה מרכיב בפני עצמו. מעל לכך קיים גם נושא השלישייה- הכורך בתוכו אינטנסיביות מדהימה פיסית ורגשית עם השלכות רבות משל עצמן. קשה לתת תשובה נשלפת על שאלתך מבלי לדעת מהו למשל, הגיל המתוכן של השלישייה, איך הם מבחינה התפתחותית, וקצת על ההסטוריה הקצרה שלהם (הריון, לידה, שהות בפגייה וכיו"ב). אם אתה מעוניין- נסה לפרט יותר עליהם ועליכם ואני אעשה כמיטב יכולתי לעזור. בברכה. רוית.

האם ההורים אשמים בזה שילדיהם (שניים) בעלי הרס עצמי מאוד גבוה האם הם יכולים להוות סיבה ישירה לצורת התנהגות החלטות ואורח חיים של ילדיהם. תודה שאלה נוספת אני בחורה צעירה שמדחיקה והדחיקה את אירועי העבר וגם בטווח הקצר התרחשויות שונות ואף חסרות חשיבות.כיצד ניתן לשפר את הזכרון ולהיזכר בכל מה שנשכח? תודה מראש

שירה שלום רב, שאלותייך לוטות בערפל. הן אינן ברורות וכמו גם מקורן אינו מובן. מה זאת אומרת האם הורים אשמים בהרס עצמי של ילדיהם? האם את חושבת שהורים אחראים על אישיותו המתפתחת של ילדם? האם הרס עצמי קשור בעיניך לאישיות? זה מאד תלוי בראייה שלך את הדברים. בתחום הנפשי אין אנו מחפשים "אשמים" אלא מאיפה נובעים הדברים וכיצד ניתן להתמודד עימם כיום. ונניח שהייתי עונה לך שכן, הורים אשמים בהרס העצמי של ילדיהם. האם זה היה מספק אותך? אם את שואלת זאת בתור הילדה, הרי זה היה מעלה בכך כעס עצום כלפי הוריך. אם את אומרת את זה כאמא, זה היה מעלה בך רגשות אשם ותחושת כישלון בלתי נסלחת. ואם הייתי אומרת שלא, הורים לא אשמים בהרס העצמי של ילדיהם? הייתי מחזירה אותך לנקודת ההתחלה ולתהיות של "מאיפה נובע ההרס העצמי". אין תשובה חד משמעית למקום ממנו ההרס העצמי נובע, ומאיפה בדיוק הוא מתחיל. בטיפול פסיכותרפויטי אפשר לזהות את ההתנהגויות ההרסניות, ולתעל אותן לפעילויות מעודנות יותר והרסניות פחות. משמעות ההורים בחיינו, בעיקר הבוגרים, היא משמעות פסיכולוגית (נפשית) בעיקר. איננו תלויים בהם עוד, ואז מתחילים לעלות אצלנו תחושות שונות שלא עובדו כראוי בגיל ההתבגרות ולאחריו. השאלה היא מה אנחנו עושים עם זה, ואיך מתמודדים. בדיוק לשם כך קיים הטיפול הפסיכותרפויטי. לגבי שאלתך השניה לשיפור הזיכרון ולהעלאת תכנים ש"כבר שכחת". בדרך כלל לאחר שנמצאים בטיפול תקופה מסויימת מתחילים זכרונות שהדחקנו במשך שנים לצוץ ולעלות על פני השטח. זה עשוי לקרות גם באופן פחות מודע דרך חלומות. ניתן להגיע לתכנים כאלו יותר במהירות בטיפול היפנוטי. אולם ההתמודדות עם התכנים שעולים זהה הן בטיפול ההיפנוטי והן בטיפול הפסיכותרפויטי. מה שעולה למודעות שלנו אלו הם תכנים שאנחנו יכולים "לעכל" מבלי שנפשנו תזדעזע באופן קיצוני וטראומטי (על אף שלעיתים זה קורה בתקופות של לחץ קיצוני או טראומה). מקווה שעניתי, ואם לא, את מוזמנת לפרט את שאלותייך, ואנסה לענות באופן ספציפי יותר, בברכה, טלי פרידמן

שירה יקרה, אני מסכים עם טלי בנוגע לסכנה שבמתן תשובות יד משמעיות בנושאים כה עדינים ועמומים. הרצון לדעת את הסיבות ה'אמיתיות' לדברים שקורים בחיינו הוא אחד הדברים הטבעיים והראשוניים בטבע האנושי, והוא זה שעורר את האדם מאז ומעולם לחקור ולהבין את העולם. השאלה שלך מובנת עוד יותר בהסתמך על הנחות היסוד של פרויד, שהפכו במאה השנים האחרונות למעין מוסכמה בתרבות המערבית, ופרצו את גבולותיה הסגורים של הפסיכואנליזה. גם פרויד רצה למצוא את הסיבות ה'אמיתיות' למתרחש בנפש פנימה, והוא המציא תיאוריה קסומה המסבירה את הסיבתיות והדטרמיניזם בתהליכים הנפשיים. אחת ההשלכות של התיאוריה הפסיכואנליטית, היא התפיסה הפשטנית שלכל תופעה נפשית יש סיבות הטמונות בתהליכים הראשונים של הילדות, ושלהורים יש השפעה בלתי-הפיכה על המשך התפתחותו הנפשית של הילד. מובן, שלהורים יש השפעה רבה על התפתחותו הגופנית והרגשית של הילד, ואני בטוח שלא זו היתה שאלתך. עם זאת, התיאוריות החד-משמעיות של פרויד הן רק דרך לפירוש המציאות, ויש גם רבות אחרות. המחשבה על 'אשמתם' של ההורים עשויה להזיק להתפתחות הרגשית יותר מאשר העובדות לכשעצמן. לעומת זאת, גישות המתמקדות באחריות האישית שיש לנו על חיינו הבוגרים עשויות לסייע לנו לשפר את מצבנו במקום להתמקד בהאשמת הסיבות (ההורים). גם נושא הזיכרון וההדחקה מעוגן בתיאוריות על המערכת הנפשית, ואני משער שאליהן את מתכוונת. אני משער שאולי תצמח לך תועלת אם תנסי להבין, בינך לבין עצמך או בעזרת סיוע, מדוע את מחפשת הצדקות תיאורטיות למה שקורה לך עכשיו, במקום לתאר ולהבין את הדברים עצמם, ולחשוב על דרכים לשינויים. בברכה, דרור גרין

ד"ר גרין שלום, אני אפרט קצת יותר על עצמי. אני ואחי שני ילדים במשפחתי. שנינו בדכנו שלנו נכנסנו למסלול הרסני ביותר במהלך חיינו, אני ערה לכך שההורים שלי אינם מסוג ההורים הראויים להיות הורים ולא חסר הורים מהסוג הזה. מה שרציתי לדעת עם הם הסיבה ליצר הרס עצמי הבלתי נפסק כדי להבין מאיפה הכל מגיע ולמה הגעתי למבוי סתום בגיל כל כך צעיר.(עשיתי את כל הטעויות האפשריות) האפשרות היחידה שאני רואה לחזור למסלול זה להיוולד מחדש אבל זה כידוע לא בר ביצוע. המטרה היא להבין ואז לנסות לתקן אם אפשר את הצלקות הנפשיות

מצתרף ומסכים ליעוץ זה של דרור גרין

בזמן האחרון התחלתי לסבול מבעיית זכרון, שהאמת נהפכה לדי מטרידה. בנוסף לזה מדי פעם מרגישה נתק מהסביבה לכמה שניות, לא שומעת מה קורה כאילו בבועה. "וכשחוזרת" נכנסת לפעמים לחרדה ותוהה האם שמו לב. היום זה קרה למשל בעבודה כשהבוס שלי דיבר אליי, אין לי מושג מה הוא אמר אבל הצלחתי להחליק את זה. אני מתארת לעצמי שזה קורה ממש לזמן קצרצר . סבלתי מזה בעבר וזה נעלם ללא התייחסות כלשהי. לפעמים גם מתבלבלת במילים, אולי כל זה נובע מחוסר ריכוז שפתאום נחת עליי באמצע החיים. האם יש דרך לטיפול? לא יודעת אם יש קשר אבל בכל זאת - טופלתי בפרוזק וקסנקס לחרדות ודיכאון לפני חמש שנים למשך שנה. בחצי שנה האחרונה חזרו רק החרדות . ושמוש די נכבד בסמים ואלכוהול בצעירותי.

שלום לך זה נשמע באמת בעיית ריכוז ולא בעית זיכרון. כאשר הריכוז נפגע ישנו בלבול שגורם לא לזכור דברים שונים. השאלה ממה נובעת בעיית הריכוז. כיצד זה "נחת עלייך באמצע החיים" כפי שאת כותבת. האם את מבינה מה "נחת" עליך, או שזה מבחינתך הפתעה לא נעימה ולא מובנת? את מדווחת שסבלת מחרדות ודיכאון אשר מהם את סובלת באופן חלקי גם היום. התופעות שאת מתארת אופייניות מאוד למצבי חרדה ודיכאון. לא רק שיש דרך טיפול אלא שמומלץ מאוד שתגשי לטיפול. ראשית, על סמך הרקע שתיארת יש לשלול כניסה למצב דיכאוני כי אז יתכן ואת זקוקה שוב לתרופות. אלו עשויות לעזור גם למצבי חרדה ויש לבחון זאת בצורה מקצועית. בכל מקרה, פסיכותרפיה יכולה לעזור להתמודד הן עם הסימפטומים והן עם המקור לסימפטומים. במידה ויש לך מטפל שאת מכירה מהטיפול הקודם כדאי לחזור אליו ולספר מה קורה.

לד"ר קפלן, תודה על תשובתך. שנים הייתי בטיפול פסיכולוגי שלא היה לעזר רב, אפילו התיש. ואיני מסוגלת להתחיל שוב . הפסיכיאטרית שטיפלה בי אמרה שהבעיה אינה פסיכולוגית ושתרופרת מאוד יעזרו ואכן כך היה. (היא לא עובדת יותר) לא הייתי רוצה לקחת שוב תרופות ומצד שני כבר אין לי ממש כוחות להתמודד עם כל זה. (שוב) עד שכבר היה הרושם שדברים מסתדרים להם בשנים האחרונות.

אני עקרונית מסכים ומצטרף לכל הייעוצים שקבלת - אבל !- ליפני הכל הייתי פונה (דרך קופ"ח) לרופא נוירולוג לשלול התקפים של קונוולסיות לא-טיפוסיים (סוג של אפילפסיה חלקית) את מתארת מצב המזכיר התקפים חלקיים של אפילפסיה מדובר בהתנתקות ובלבול של חלקי-שניה (עד דקות) יתכן ששימוש בסמים בעבר גרם לדינאמיקה במוח שמאפשרת את התופעה כעת - חשוב לאבחן כי הטיפול יעיל מאד במקרים כאלה - האבחון נעשה בבדיקה חד-פעמית קלה של EEG (דהיינו דגימת הפעילות החשמלית של המוח)

האם אדם שסובל מ הפרעת אישיות,נחשב כלא אחרי למעשיו ? אופיר

אופיר שלום רב, הפרעת אישיות אינה נחשבת בבית המשפט כמחלה שגורמת לאדם להיות חסר שיפוט לגבי מעשיו. ישנן מספר מצומצם של מחלות נפש, אשר ביהמ"ש מכיר בהן כמחלות אשר בהן האדם אינו אחראי למעשיו, וגם אז, ישנן הסתייגויות בהתאם למקרה הנדון. לגבי הפרעות אישיות, ובכלל "חוסר שפיות זמנית", הדברים נבדקים בכל מקרה לגופו. כך הדברים לפי מיטב ידיעתי, וייתכן וחלו שינויים בשנים האחרונות, מאז סיימתי את לימודיי בקוס "חוק ומשפט בעבודה סוציאלית".... בברכה, טלי פרידמן

לא

יש לי בעיה קשה . אני בחורה עובדת ולומדת, חיי מלאים ויש לי את כל הסיבות שבעולם, כמעט, להיות מאושרת. אולם לעיתים אני נתקפת בפולסים של פחד, כמו מנות קטנות ומרוכזות הזורמות במוח, זה גורם לי לתחושה קשה מאד מאד, וחוסר אונים נוראי - עד מצב בו אני נאלצת לשכב מקופלת ולחכות שזה יעבור. בכל אירוע כזה ישנם הסימפטומים של התקף פאניקה, ולעיתים אני חסרת אונים עד דמעות. התחלתי להעזר בטיפות הרגעה ולעשות הרפיה מדי פעם, אבל אני רוצה לטפל בבעיה ולא רק בסמפטומים. האם הכרח הוא שעלי לפנות לטיפול פסיכיאטרי\פסיכולוגי, או שאוכל לפתור זאת בעצמי? לבד מזאת, איך אוכל, בשעת התקף שכזה להתגבר עליו ביתר קלות? תודה מראש, יערה.

יערה שלום רב, התקפי חרדה הם שכיחים יחסית בקרב האוכלוסיה הכללית, ולפי מיטב ידיעתי אין הבדלים בגזע, מין או מעמד סוציואקונומי. המצב אותו את מתארת דומה להתקף חרדה, כפי שכבר כינית אותו כך בעצמך. האם הטיפות (רסקיו??) עוזרות לך? אם כן, מה טוב...את יכולה להוסיף לכך גם תרגילי הרפיה שונים (כגון הקלטות של ד"ר ברוך אליצור הניתנות לקניית בצירוף לספריו) או מדיטציה. גם טיפול בביו-פידבק עשוי לסייע להתגבר על התסמינים הפיזיים של החרדה. אולם אם ברצונך להגיע לשורשם של דברים ולבחון אותם, הייתי ממליצה בחום על טיפול פסיכותרפויטי. בעזרת טיפול כזה תוכלי להגיע לעומק הבעיה ולנסות להתמודד איתה , לא רק ע"י עזרים "טכניים" כמו טיפות וכו'. בהצלחה, טלי פרידמן

תודה, טלי -יערה

יערה יקרה, אני מסכים עם טלי. התיאור שלך אינו מאפשר אבחון מדויק, אך מה שחשוב הוא מה שאת מרגישה, ונדמה לי ששיחה עם פסיכולוג או פסיכותרפיסט עשויה להרגיע אותך, ולאפשר לך לבדוק האם את אכן זקוקה לסיוע או שמדובר בתופעה חולפת. את צודקת. טיפות אינן פותרות קשיים נפשיים, אלא משמשות כסם משכך באופן זמני, ורק דוחות את הטיפול בתופעה עצמה. דרור גרין

אין לי דבר נגדך אבל אני נגד אימרות לא נכונות מה אתה יודע על טיפות אלו - מאיפה היומרה להכריז שאינם מטפלות - שהם סם - ?

תודה ! יערה

יערה שלום את אומרת שאת רוצה לטפל בבעיה ולא רק בסימפטומים. האם את יודעת מה הבעיה? פעמים רבות יש ויכוח בקרב אנשי מקצוע בנושא שהצגת. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי פניקה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום (החרדה) כי הבעיה תישאר. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. גישה אחרת טוענת שאין קשר בין הדברים. יתכן שישנה בעיה פסיכולוגית כלשהי ואולי רצוי לטפל בה, אבל היא אינה בהכרח קשורה לסימפטומים של התקפי החרדה. גישה זו טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קצר מועד ולשפר את איכות החיים. במידה ועדיין יש בעיות פסיכולוגיות אחרות, אפשר להתמודד עימם בטיפול פסיכולוגי דינמי. באופן אישי אני דוגל בשילוב של שתי השיטות. אני לא חושב שכדאי להמשיך ולסבול מהתקפי חרדה קשים כמו שאת מתארת. לדבר יש תופעות לוואי נפשיות משניות. עם זאת ובמקביל, חשוב לבחון לעומק את הרקע להתעוררות החרדה וההסטוריה האישית. התחלת את דבריך בכך שיש לך את כל הסיבות בעולם להיות מאושרת. האם כאשר יפסיקו התקפי החרדה תהיי באמת מאושרת? נשמע שאת לא בטוחה בכך. הייתי ממליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי משולב שמצד אחד יעזור לך להיפטר מהתקפי החרדה ומצד שני יאפשר לבדוק את שאלת האושר בצורה מעמיקה. יתכן שאלו שני דברים בלתי תלויים, ויתכן שיש קשר ביניהם. כדאי לבדוק את זה בצורה מקצועית ולא להישאר עם הספקות. לגבי התמודדות בשעת ההתקף, כפי שטלי ציינה, יש קלטות להרגעה עצמית של ד"ר ברוך אליצור המגיעות עם ספר הדרכה. תוכלי לנסות ולהתאמן על הטכניקות שהוא מציע. ולסיום, אם מדובר בהתקפים חזקים ותכופים לא הייתי שולל תמיכה תרופתית, לפחות בטווח קצר. אבל כל זה דורש הערכה רצינית ואני חושש שלא תוכלי לקבל תשובה חד משמעית דרך האתר. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן צודק אני מקנה בו שיש לו כל כך הרבה זמן לכתוב כל כך יפה בכל מיקרה SSRI (תכשירים נוגדי חרדה) יעילים מאד - תשאלי אנשים שטופלו ונרפאו

תאור מדוייק של הטיפול והגישה המיקצועית ביותר - תודה על העזרה ד"ר קפלן

תודה..... יערה

עושה רושם של התקף חרדה יש טיפול מאד יעיל לכך תוכלי להפתר מהמצב תוך שבועיים

ד"ר פלד, אתה מוכן להרחיב לגבי הטיפול הזה? שוב תודה, יערה

טיפול בחרדה ע"י כדורים אינם לוקחים שבועיים במקרה הטוב זה בין חודש לחודש וחצי כמובן שבשבועיים הראשונים רמת החרדה עולה כתוצאה מלקיחת התרופה למרות ההשגחה הרפואית

שלום יש לי ילד בן שלוש וחצי מאד עקשן חסר מישמעת נוטה להתפרצויות זעם ומגיב באלימות יחד עם זאת הוא מקסים יצירתי טוב לב ומאד עצמאי. אני מאד רוצה לעזור לו להיות יותר רגוע סבלני וגם לעצמי. האם יש מישהו שמטפל בגילאים האלו?

שרונה שלום!!! ישנם אנשים המטפלים בילדים בגיל של בנך, אבל עלייך לקחת בחשבון שהטיפול משלב גם את ההורים. אולי תפרטי קצת יותר על הקשיים שלו ואז אוכל לתת לך תשובה יותר ממוקדת. תודה. רוית.

האם מישהו יכול להמליץ על פסיכולוג או פסיכולוגית קליניים אשר עובדים עם קופת חולים מאוחדת?

מיכל שלום רב, האם יש לך את רשימת הפסיכולוגים שעובדים עם הקופה? בדרך כלל ל"מאוחדת" אין רשימות ארוכות. אם את רוצה להתייעץ, את יכולה להתקשר אליי ואנסה לעזור לך במציאת המטפל המתאים (כמובן, זה קשור גם לאזור מגורים, ואני מתמצאת במטפלים שקיימים בעיקר באזור המרכז והשפלה). הפרטים שלי נמצאים בכרטיס האישי בהקלקה על שמי... בברכה, טלי פרידמן

פעם שאלתי את זה בפורום,ולךא זיכיתי למענה עכשיו יש "דם" חדש בפורום.... אז זמן טוב לישאול ניקלתי בתופעה של שישמוש "מופרז" באוביקט מעבר עד גיל מאוד מבוגר 15 על מה זה יכול להצביעה ? אופיר

אופיר שלום. אני עונה לך בתור ה"דם החדש"... בזמן הקצר בו אני משתייכת לפורום הזה יצא לי לפגוש את הסקרנות הגבוהה שלך לנושאים הפסיכולוגיים. קראתי גם שאתה מתכוון ביום מן הימים להתמקצע באחד מן התחומים הרלוונטיים- ואני מברכת אותך הן על הסקרנות והן על הכוונות העתידיות. אשר לענין לגביו שאלת- זהו נושא מורכב ומענין. למה אתה מתכוון בשימוש מוגזם? ובאיזה גיל? ומהו האובייקט? תודה. רוית.

האוביקט הוא "כרית"( אם אני לא טועה),פשוט גירוד של הפנים על הפה והאף עד גיל 15,16 (משהוא בסביבות הגיל הזה,אני יצטרך לישאול כדי להיות בטוח) אופיר

אופיר... לא הצלחתי להבין את שאלתך... אולי תפרט? טלי פרידמן

פירטתי בתגובה לתשובה שקיבלתי. מה את חושבת על זה ? זה מיקרה שמאוד מענין אותי אופיר

אופיר הבנת משמעות הכרית היא דבר אחד והבנת המונח התיאורטי של אוביקט המעבר היא דבר אחר. במידה וסיפור הכרית אינו מטריד אותך, אלא אתה מחפש דוגמא למהו אובייקט מעבר, ניתן לקיים על זה דיון תיאורטי. אבל אם סיפור הכרית מטריד אותך או מעורר אצלך שאלות אישיות אז כדאי לברר את זה במסגרת טיפולית מבלי להיתפס לסטראוטיפים שמוכתבים לעיתים על ידי התיאוריות. הבנת התיאוריות זה דבר מאוד חשוב, אבל כאשר רוצים להבין משהו באמת אישי של מישהו צריך "לשכוח" את התיאוריות ולהתעמק בחוויה האישית והספציפית עליה מדובר. הכנסת התיאוריה עלולה להפוך לתווית המודבקת בצורה מלאכותית ולא תואמת לחוויה הספציפית. אובייקט מעבר הוא מונח בו השתמש רבות וויניקוט כדי להסביר תופעה התפתחותית של תינוק. התינוק לכאורה "יוצר" את הכרית/השמיכה/הדובי שבעצם היתה שם והונחה ע"י ההורים. למעשה הוא נותן לה את התכונות המרגיעות ולכן זו יצירה משותפת של ההורים והילד. הסביבה "הניחה" את האובייקט והתינוק נתן לו משמעות של דבר מרגיע. בכך הוא יכול לוותר קצת על הרגעת ההורים ומסוגל לפתח הרגעה עצמית מבפנים. לכן אובייקט המעבר משמש סימבול למעבר של התינוק ממצב מוחלט של חוסר אונים וצורך בסביבה למצב של שליטה ויכולת הרגעה וסיפוק עצמיים. פעמים רבות משליכים מתהליך זה גם לחיים הבוגרים יותר. פעמים רבות חפצים חיצוניים משמשים גורם מרגיע מסיבות כאלה ואחרות. עם זאת זו כבר אינטרפרטציה שונה לחלוטין של אובייקט המעבר הראשוני של התינוק, או יותר ספציפי של התהליך הראשוני של בניית האגו בתקופת הינקות. בשורה התחתונה. מה שתארת אינו "שימוש מופרז באובייקט מעבר עד גיל מבוגר". זוהי חוויה אישית שצריך להבין אותה בקונטקסט של אישיותך, רגשותיך, ההסטוריה האישית שלך וכו'. בברכה ד"ר אורן קפלן

והפתיח? 30 מתוך 10! תענוג! אופיר? כמדומני קיבלת תשובה מלאה++++?

דיון מעולה - ד"ר קפלן רואים שאתה חזק בתחום - גם תאורטית מקצועית וגם מרגישים את הניסיון בטיפול מעשי שאלה כללית סתם קוריוז לפורום המקצועי מי יודע איך וויניוקוט פיתח את התיאוריות שלו? הוא לא כתב את ספריו - מי כתב לו אותם? איך ומדוע? מי הוא היה במקצוע המקורי שלו? בכלל חשוב לדעת את ההיסטוריה האישית של כל התאורטיקנים - ידע זה תורם מאד להבנת ה"ראש" שלהם ומה מסתתר מאחורי התרומה שלהם למדע

טלי הפנתה אותי עליך,אני מחפש עוד מידע בקשר למיבחן רורשך ומיבחני TAT אחרים איפה אני יכול לילמוד עוד עליהם ? כבר יש לי מיבחן רורשך בבית,שקניתי בשוק הפיפשים ב 30 שקל (המוכר הדביל ניסה לימכור את זה ב 90 בתור יצירות אומנות:-) אופיר

היכנס לספרית מדעי החברה באוניברסיטת תל-אביב או בכל אוניברסיטה אחרת. תמצא שם עשרות ספרים בנושא, פשוט חפש תחת הנושא שמעניין אותך. אם אינך סטודנט יש דמי כניסה נמוכים. בכל מקרה, תוכל לעשות את החיפוש מהבית באתר הספריה של האוניברסיטאות. למשל באתר http://www.tau.ac.il/soclib אם ספר מסויים מעניין אותך תוכל להזמין אותו בתולעת ספרים ברחוב בזל בת"א או להזמין אותו באחד מאתרי הספרים בארה"ב, אמזון או ברנס אנד נובלס. בברכה ד"ר אורן קפלן

אובחנתי כסכיסואפקטיב לפני מס" שנים הייתי בטיפול משולב של פסיכותרפיה ותרופות < מצבי יציב מזה 3 שנימ< אני נוטל כל יומ זיפרקסה 10 מ"ג. אני קורא ברשת על כך שטוב יותר להשתמש במינון נמוךכדי שתופעות הלוואיי תהיינה קטנות . מבקש את חוות דעתך

איך אתה/את מרגישה ? האם יש תופעות לוואי? המינון הזה של זיפרקסיה הוא מינון נכון

שלום. מבקשת פרטים לגבי קבוצת תמיכה לנשים שאובחנו כסובלות מדיכאון לאחר לידה. כמו כן מעוניינת לקבל מידע על המחלה ועל התרופות לרפאה. תודה.

יפה שלום רב. אני עונה לך על פנייתך, אבל מכיוון קצת שונה מזה ששאלת. בדכאון אחרי לידה מתמקדים לרוב באם הסובלת סבל בל יתואר מהדכאון. חשוב ביותר שאם זו תטופל תרופתית ונפשית בכדי שתוכל להתמודד עם תפקידה כאם. יחד עם זאת אסור לשכוח את התינוק שנולד ואת הקשר הנרקם בתוך הדרמה המתחוללת סביב הדכאון. לעיתים נוטים לחשוב כי הוא כה קטן- עד כי אינו חש את מצבה של אימו. התינוק חש הכל. אין לו את הכלים להביע את תחושותיו כמו השפה שיש לנו בכדי לבטא את עצמנו. יש לו את המבט, שפת הגוף וכד'. חשוב להקשיב גם לו ולתת את הדעת גם לטיב הקשר שנולד לתוך הקושי האמיתי הזה. ואפשר לעזור. בהצלחה. רוית.

לחברי הפורום שלום קיבלתי ביקורת על הכתיבה (שגיאות כתיב) להלן הבהרה - עברית לא שפת אם עבודתי כוללת - ניהול מחלקה, הכשרת מתמחים הדרכת סטודנטים - רפואה פסיכולוגיה בית-ספר אחיות - עולים חדשים. ניהול מחקר מסחרי של בית החולים, הדרכת עבודות דוקטוראת ל 5 פרוייקטים של PhD ו MD כתיבת מאמרים בספרות מקצועית והצגה בכינוסים בין לאומיים - בנוסף אני מנהל קליניקה פרטית בחיפה זיכרון ותל-אביב. כדי לעמוד בכל הדרישות אני בד"כ עובד בלחץ מהבוקר עד הלילה כל יום שורה תחתונה - הזמן שאני מצליח להשחיל התייחסות לפורום הוא בד"כ מאוחר או מוקדם תוך כדי עיסוקים נוספים ולפעמים כאשר מאד עייף השרות שאני נותן הוא בהתנדבות - שרות זה אמור לעלות כסף רב - אבל נוכחתי שהתשובות בפורום היו חשובות למספר רב של פונים - אולם לא ניתן לצפות להרבה כאשר לא משלמים - אולי אני טועה כאשר אני מספק שרות חינם - נראה לי שלא מעריכים את השרות (אני גם עונה ומייעץ בטלפון לפונים רבים) אולי זה ישמע שחצני - אבל הפסקת השתתפותי בפורום תוריד את רמתו - אין הרבה פסיכיאטרים ברמה שלי שיתנו יעוץ חינם - מתמחים או מתלמדים ללא ניסיון ישמחו להופיע פה - יש גם המון חוסר מקצועיות בתחום ובקלות הפורום יכל להפוך לעממי מבחינת הרמה

דר' פלד אתה צודק ב- 100% ואיתך הסליחה. אך דע שרצונם של האנשים הפונים אליך כאן בפורום בתשובה מהירה נובעת ממצוקה וגם בגלל כל מה שכתבת. אני מקווה שלא תעזוב את הפורום ואכן נדירים האנשים/רופאים אשר עושים את אשר אתה עושה. בכל אופן אני מודה לך על זאת.

ד"ר פלד. תשובותיך מהנות ומעניינות, ועבודתך הברוכה מסייעת לגולשים רבים חזק ואמץ!! מגולש קבוע

ד"ר פלד שלום לצערי יש לאנשים תמיד מה להגיד ולהעיר על כל דבר. לי אישית ולהרבה רבים עזרת מאוד, הייתי ממש במצוקה ולא תמיד יש רופא פסיכיאטר זמין, לא על כל שאלה קטנה רצים לפסיכיאטר, כאן אתה באת לעזרה, בפורום הזה. פעולתך ברוכה הלוואי שיהיו רבים כמוך. אני מעריכה מאוד את זמנך ואת תשומת הלב. תמשיך כך שגית

לשאלתי שם למטה......בבבבבבבבבבבבבקשה.......

שימ פס על כולם, אני לקוי למידה ,ואני ליפעמים (תמיד!!),כותב עם שגיאות, מי מעדיף להיתיחס לשגיאות הכתיב מאשר לתוכן,נחשב בעיני אדם קנטרני!!!! אגב,השגיאות כתיב שלך,הם לא ממש חמורות,והתוכן ברורו מאוד....ככה שאם מישהוא מילונן על שגיאות כתיב,זה רק כדי שהוא יוכל ליראות הודעה שלו בפורום,וליזכות ב 15 דקות של תהילה :-) אופיר

נכון מאד! שים פס על כולם זו קטנוניות לשמה ואופיר צודק!

ד"ר פלד היקר אני עוקבת אחר הדיונים בפורום הזה מזה זמן. אני לא חושבת שהתגובות שקיבלת על טעויות הכתיב היו באמת על טעויות הכתיב. יש לי הרגשה שזה היה ניסיון להעביר אליך מסר כלשהו. הדברים שלך מראים בהחלט על ידע ותבונה רבה בתחום עיסוקך ואכן זה יהיה הפסד אם תעזוב את הפורום. ובכל זאת, משהו בסגנון שאתה מעביר בדבריך הוא, ואני אומר את זה בצורה ישירה, שחצני ומתנשא. אני בטוחה שבנושא התרופות והטיפול הרפואי אתה מבין ואולי הייתי פונה אליך אם הייתי צריכה עזרה בתחום הזה. לעומת זאת, בנושא של פסיכותרפיה שעליו דיברת לא מעט, דרוש לא רק ידע אלא גם רגישות. האופן שאתה מתבטא מפגין חוסר רגישות, אפילו באופן שאתה מבטל את עמיתך לפורום. לכן אם הייתי זקוקה לייעוץ שאינו תרופתי לא הייתי פונה אליך בעדיפות הראשונה. הייתי מעדיפה מישהו שיידע קודם כל להקשיב למה שאומר ולקבל אותי כמו שאני, ורק אח"כ יגיב. בתחום הזה הידע אינו הכל. יש דקויות קטנות של יחסי אנוש והאופן הטוטלי בו אתה מתאר את הטיפול הנפשי מרתיע. טעויות הכתיב נתפסו לדעתי, בטעות, כגישה מזלזלת או לא מכבדת, כיוון שלעיתים בדבריך היו ניואנסים שנשמעו מזלזלים ולא מכבדים. יתכן ותכעס עלי שבכלל העזתי לבקר אותך, אבל אולי אם תחשוב על זה באמת תראה שזה לא מתוך רצון להעליב אלא לתת לך טיפ. אפילו שאתה המומחה כאן ואני סתם מתבוננת. בתקווה להמשיך ולקרוא את תשובותיך בעתיד.

לד"ר פלד, אין ספק שאתה עושה עבודה מבורכת בפורום זה, והרמה המקצועית בפורום גבוהה ביותר. על כך שלוחה לך תודה. נדמה לי שהתחושה הלא נוחה של הקוראים עלולה להתעורר למקרא התשובות הקצרות: עבורנו מדובר לעתים כמעט בדיני נפשות, או לכל הפחות בעניינים רגישים וכואבים. כאשר אתה חורץ את גורלי בכמה מילים, מבלי לעדן, לרכך, להציג נימה מסוימת של הסתייגות שמלווה את פסיקתך הנחרצת, זה עלול להכאיב. ובכל זאת, תודה שהבהרת את עניין לחץ הזמן שבו אתה שרוי, ותודה שלמרות הכול אינך מתייאש ונוטש.

ד"ר פלד היקר, מזה זמן אנו עובדים יחד בפורום זה. לעיתים דעותינו חלוקות, לעיתים יש השלמה בין תשובותינו. הגולשים, שלמענם אנו כאן, לעיתים אינם יודעים מהי ההשקעה הדרושה מצידנו להיות זמינים ויעילים על אף עיסוקנו הרבים האחרים. למעשה הם גם לא אמורים לדעת. זה לא צריך לעניין אותם. לכן לעיתים הם עשויים לרטון על תשובות מהירות, חדות, או לא מספקות. כל אחד מאיתנו עושה את המיטב, ואני יודעת שגם אתה משקיע לא מעט בעבודתך ההתנדבותית בפורום זה. אולם לעיתים אני מעדיפה לענות על פחות תשובות, ולהתעמק יותר במספר תשובות מצומצם על מנת לתת להם מענה הולם. כעת משהצטרפו ל"ביתנו הקט" אנשי מקצוע נוספים, אפשר עכשיו קצת להירגע מלנסות להתגבר על שצף הפניות, ולענות בניחותא רק לאלו שאנו חשים ששם נוכל להעניק את המיטב. אני סומכת על הגולשים שיידעו להפנות את שאלותיהם לאדם ספציפי אם ירצו בכך, וכך גם נוכל לענות ספציפית לדורשים. אני מברכת על השתתפותך בפורום, ומקווה להמשיך לראות אותך תורם לי ולשאר הגולשים. חזק ואמץ.... בתקווה להמשך שיתוף פעולה, טלי פרידמן

את צודקת פחות תשובות יותר השקעה בכל תשובה מקבל את המלצתך :-) אבל כאשר אני רואה תשובה מאיש מקצוע אחר שאיננה נכונה קשה לי לא להגיב בחריפות אולי ביגלל אחריות איפה שאני עובד התרגלתי להיות האחראי הבלעדי על הכל טעות של איש מקצוע מתחתי ואני מואשם שהוא פעל בחוסר מיקצועיות - שם זאת אחריותי לדאג שמי שלא מיקצועי לא יעבוד בפורום - פשוט קשה לי שאנשים מקבלים מידע מוטעה - איך להתמודד עם זה ? - להתעלם זה חוסר-אכפתיות - יש לך עיצה לקולגה - את עושה רושם שיכולה ליעץ לי הפעם בכל מקרה שבוע הבא אני בכינוס של מחקר מוח - ותהיה הפסקה בהשתתפותי אני מציג שם מימצעים שגילינו לאחרונה אשר מראים כי בסכיזופרניה יש בעיה מיוחדת של תיקשורת עיצבית בין האונה הקידמית והצידית במוח - המימצאים האלו מאפשרים לחשוב איך ניתן ל"תקן" תיקשורת כזאת - כדי שתהיה כמו בבריאים - זה יהיה צעד מרתק לקראת ריפוי אמיתי של סכיזופרניה - מחלה כל כך קשה להת' מתנצל לכל מי שנפגע מתשובותי הקצרות, מתנשאות, וכו -- :-)

ד"ר פלד שלום אני חייבת לציין שיש לי הערכה רבה לפורום ולנוכחות שלך בו אני חושבת שנוכחותך תורמת רבות וחשובה מאוד תמיד יהיו אנשים שישמיצו, ויחפשו פקים, ולא יעריכו, לדעתי עליך להתעלם מאותם בודדים ולהמשיך את דרכך המבורכת והחשובה. ישר כח שרית

מספיק היה אם היית אומר את הפתיחה שלך, "עברית לא שפת אם", זה היה מסביר הכל, ועם כל הדברים שאתה עושה, ומספיק לעשות , תשמח שיש לך מקום שבו אתה גם יכול ללמוד קצת עברית לא?

שלום האם מישהו יכול להמליץ על מטפלת דתיה (פסיכולוגית קלינית או פסיכיאטרית) המקבלת באופן פרטי, מעדיף מאיזור המרכז ובשנות השלושים. תודה אבקש ממנהלי האתר לא לעשות צנזורה ולמחוק הודעות.

לאלון! מה זה כל כך משנה לך מי תהיה המטפלת שלך ובאיזה גילאים?? כשיש למישהו בעיות הוא לא צריך להציב קריטריונים למטפל! ומה רע במטפל זכר? לפי דעתי תפסיק עם השטויות ותיקח את עצמך בידיים ואם זה יהיה עם מטפל חילוני לא יקרה כלום! תחשוב על זה

וודאי שזה משנה יש ערכים שאדם שאינו דתי לא יוכל להבין ולכן לא יוכל לפתור את הבעיות ולגבי המין, גם זה משנה כי יש אנשים שנפתחים רק עם מטפלים או מטפלות לכן אם מישהו יוכל להמליץ, אודה לו

יש לך טעות. לפי ההלכה אסור לפנות לאדם לא דתי שיטפל בדתי. ומי שדתי זה בפירוש אדם ששומר על ההלכה.

לפני יומיים שאלתי את ד"ר פלד שאלה על הקשר בין חינוך ומשפחה להתפרצות של סכיזופרניה. זכיתי לתשובה מד"ר אורן קפלן, ואני מודה לו על כך, אך ד"ר פלד לא ענה עדיין, ומאז ההודעות נמחקו. קשה לי להבין מדוע הודעה מן הסוג הזה צריכה להימחק. מישהו מראשי הפורום יכול להניח את דעתי?

באורח פלא שבה הודעתי אל הפורום. מדובר בטעות שלי. סליחה.

זה לא פלא, זו השיטה בה הפורום מופעל. הודעות ישנות נימצאות בדפים הקודמים וניתן לאתר אותם. הן לא נמחקות (אלא אם מדובר בהודעה הפוגעת בכללי השיחה בפורום). ברגע שניתנת הודעה חדשה, מוקפצת ההודעה המקורית עם התשובה עליה לראש הפורום.

הילד שלי בן 3 לא משחק עם בני גילו אלא עם עצמו. זה קורה בגן ובכל פורום שהוא, וכך היה תמיד איתו. הוא יודע לדבר, אבל אינו פונה במילים לבני גילו, רק למבוגרים. הוא מפותח יפה מבחינת שפה והישגים (מצייר יפה, משחק ברמה גבוהה) ואין לו בעיות רגשיות מיוחדות. נראה לי שהוא פשוט אינו מתעניין במשחק עם ילדים. האם זה נורמלי?

אם הכל תקין כפי שאת אומרת זה נורמלי ולא כדאי להתערב. עם הזמן הוא יפתח התעניינות בילדים אחרים. בגיל 3 ילדים רבים אינם מגלים ענין בבני גילם. מה דעתה של הגננת שלו? האם היא חשה שהתנהגותו שונה באופן מהותי מילדים אחרים? את יכולה לנסות וליזום סיטואציות חברתיות במסגרת משפחתית ולראות מה קורה. ובכל זאת, אם יש לך "תחושת בטן" שמשהו לא בסדר לא כדאי להישאר עם תחושה כזו בלתי פתורה כי היא עלולה להקרין על הילד. ניתן ללכת להתייעץ עם מומחה כדי לקבל חוות דעת. במידה והתשובה תהיה כנ"ל - לא קרה כלום ותוכלי להירגע. בברכה ד"ר אורן קפלן

רינת שלום. האם תוכלי להרחיב קצת לגבי התנהגותו החברתית? להתייחס למשל למכלול ההתנהגויות שלו בגן עם קבוצת השווים- האם אינו יוצר קשר בכלל, או רק ב"אחד על אחד"? וכיצד הקשר עימכם? האם זה תמיד היה כך? או ששמתם לב לשינוי באינטראקציות החברתיות בזמן מסויים? אינני יודעת עדיין להגיד אם התנהגותו נורמאלית או לא, אבל אם אתם רואים בכך בעיה- וזה מפריע לכם, חשוב להקשיב לכך ולבדוק. אשמח לחשוב איתכם ביחד על כך. בברכה. רוית.

לעיתים נדירות מאוד הוא משחק עם בני גילו- גם לא באחד על אחד. איתי יש לו קשר טוב: מקשיב לסיפורים, משחק הדדי וכו'. זה תמיד היה המצב איתו. יש לו גם אחות בת שנה שהוא אינו משחק איתה. אם היא רק מתקרבת אליו הוא מתחיל בטענות "היא לוקחת לי". בגן גם ציינו את התנהגותו, אבל הם לא דואגים וחושבים שזה רק שלב שיעבור.

שלום, בת דודתי חולה באנורקסיה.משקלה נמוך מאוד (בסביבות ה-30 קילו) יש היום טיפול מהפכני למצב זה? אף טיפול קונבנצינונאלי לא הועיל

דפנה שלום, שמעתי שיש לקופת חולים מאוחדת טיפול של חונכות. אם היא חברה בקופת חולים זו, כדאי לה לבדוק את זה. עדי

יש מחלקה מצויינת בבי"ח תל השומר המטפלת בבעיות אכילה. המצב שאת מתארת מעורר דאגה ואסור להזניח את הטיפול. זה יכול להוביל אפילו למוות. אגב, אני לא בטוח למה את מתכוונת בטיפול "קונבנציונלי" בברכה ד"ר אורן קפלן

דפנה שלום רב, לא ברור מדבריך מהם הטיפולים ה"קונבנציונליים". ישנם מרכזי טיפול פרטיים (כגון שחף בקיבוץ נען ונופית בהוד השרון) שעובדים על פי שיטה שיובאה מקנדה ויש לה אחוזי הצלחה גדולים. השיטה עובדת ברובה על פי עקרונותיה של פגי קלוד=פייר (מחברת הספר "השפה הסודית של הפרעות אכילה"). זו אחת הגישות היותר חדשניות בארץ. מכיון שמדובר במרכזים פרטיים מדובר גם בעלות גבוהה מאד. גם המחלקות המיועדות לטיפול בהפרעות אכילה (תל-השומר, רמב"ם וכו') נחשבות לטובות ויעילות. מה דעתך? אולי תפרטי יותר על מצבה של בת-הדודה? בברכה, טלי פרידמן

מאיזה גיל מינימלי ניתן לאבחן בעיות רגשיות באמצעות ציורי ילדים ?

אלי שלום רב, בציורי ילדים ישנה התפתחות נורמטיבית מקובלת. כבר מתחילת היכולת לצייר ישנן סכימות שונות שהילדים מציירים (עוד בשלב "הקשקוש"). הסכימות הללו מתפתחות בהתאם להתפתחות המוטורית והקוגנטיבית של הילד. להערכתי החל מגיל שלוש-ארבע ניתן להתחיל לאבחן קשיים מוטוריים, ובגילאי ארבע-חמש כבר ניתן לאבחן קשיים ריגשיים בציורי ילדים. מדוע אתה שואל? ואגב, יש על כך לא מעט ספרים בעברית. כדאי לקרוא! בברכה, טלי פרידמן

לטלי האם את יכולה להמליץ על כמה ספרים בנושא זה

איזה ספרים יש בנושא ציורי ילדים ופירושם?

אחת התופעות הקשות הקשורות בפסיכיאטריה היא האישפוז הכפוי. לא מזמן פסקה השופטת רוטלוי פסק-דין המוחה על תנאי האישפוז בבתי-החולים הפסיכיאטריים, ומשווה אותם לבתי-כלא מן הסוג הגרוע. לפסק-דין זה יש חשיבות רבה בשינוי היחס מצד החברה ומצד הפסיכיאטריה אל חולי-הנפש, ובתחילתה של התייחסות אנושית יותר. על ההיסטוריה של היחס המחפיר אל חולי-הנפש ניתן ללמוד מספרו של מישל פוקו, 'תולדות השיגעון בעידן התבונה'. כמו בכל התפתחות בעידן התבונה, קמו לפסק הדין הזה מתנגדים רבים בקרב הפסיכיאטרים, הרואים בו סכנה לסמכותם ולדימוי שלהם. כדאי לקרוא על כך היום ב'הארץ': http://www.haaretz.co.il/daily/txt/n165640.asp וגם כאן אפשר לפתוח את הדיון על מצבם של חולי-הנפש, ועל כוחה המסוכן של הפסיכיאטריה, ואני מזמין את ד"ר פלד, הממהר להמליץ על הטיפול הפסיכיאטרי כתרופת פלא, להשתתף בדיון. דרור גרין

שלום רב, נושא האישפוז הכפוי מעורר מחלוקות בקרב אנשי המקצוע השונים מזה זמן רב. מצד אחד, יש טענה כי המאושפזים באופן כפוי מסוכנים לעצמם ו/או לסביבתם. כך שה"כולאים" רק מיטיבים עם החברה שבחוץ, ועם האדם החולה, בכך שהם מגינים הן על החולה והן על החברה שבחוץ מפני ה"מטורף". אולם, כאן אנו נכנסים להגדרה המורכבת של "מיהו משוגע/מטורף" שזקוק לאישפוז כפוי? ומיהם אלו שיקבעו זאת. אולם מצד שני, במדינה המתיימרת להיות דמוקרטית, אין לאף אחד את היכולת לקחת את חירותו של אחר, ולעשות בה כרצונו. לכן כיום הפסיכיאטרים המחוזיים המורשים להורות על אישפוז כפוי לא ממהרים לעשות כן. הם פוחדים מתביעות משפטיות מצד החולה ו/או בני משפחתו. מעצם הפחד שלהם, הם חושבים פעמיים ושלוש פעמיים, ומתייעצים עם פסיכיאטרים ואנשי טיפול נוספים בטרם קובעים על אישפוז כפוי. כשאני חושבת על מקרים ספציפיים של אישפוז כפוי שאני מכירה, בעיקר חולות בהפרעות אכילה, אני מוצאת שהאישפוז ברוב המקרים עזר, וסייע לבחורות לקבל טיפול ולהשתקם על אף חוסר הרצון וההתנגדות הבסיסית בהתחלה. בנוסף, בהפרעות אכילה קיימת גם הסכנה הגופנית, והתדרדרות מערכות הגוף עד לחוסר תיפקוד, כך שאין מדובר רק ב"לשמור על החולה או על החברה" אלא מדובר לא פעם בהצלת חיים של ממש. הנושא הזה מורכב ומסובך. להערכתי, אין תשובה חד משמעית אם זה "טוב" או "רע". יש ליצור מערכת המורכבת מכמה דרגים שדרכם תעבור ההחלטה על האישפוז, כך שההחלטה לא תיהיה תלויה בדעת אדם אחד (הפסיכיאטר המחוזי). כל מקרה ייבחן לגופו, על ידי חברי אותה מערכת, ויחד הם יגיעו להחלטה, שכמובן ניתן יהיה לערער עליה בכל שלב נתון, ולבחון אותה בפרקי זמן קצובים. אני מזמינה את הגולשים, לחוות את דעתם האישית בנושא, וכך נוכל לפתח דיון מהותי בנושא כל כך חשוב. בברכה, טלי פרידמן

תודה, טלי, על ההערות המחכימות אני מסכים אתך באופן כללי, ואני מאמין שרוב הרופאים הפסיכיאטרים עושים את עבודתם באופן הטוב ביותר ומתוך כוונות טובות. עם זאת, המצב המאפשר לגזול את זכויותיו הטבעיות של אדם ולאשפזו, מאפשר מקרים יוצאי דופן של טיפול לקוי. הכתבה ב'הארץ', ופסק-הדין החמור כנגד האישפוז הכפוי, מציגים את מצבם העגום של חולי-הנפש, שנשללות מהם זכויות יסוד המוענקות גם לפושעים מועדים ולרוצחים. ושיהיה לך בוקר טוב ונעים וחיוך גדול דרור

לדרור אני רואה באופן חמור את הצגת הפסיכיאטרים כ- לא אנושיים כולאים אנשים מתוך תאווה לשלול את זכויות הם הצגת הדברים באופן זה גובלת בהוצאת לשון הרע אני כבר הגשתי תביעה משפטית על הוצעת לשון הרע כאשר טענות דומות הופנו כלפי - אני רגיש לנושא כי הוא כל כך לא נכון - גובל בהסתה - אני לא מכיר פסיכיאטר אחד שרוצה לאשפז בכפיה - החברה ה"קהילה" היא זאת שנתנה לפסיכיאטר את התפקיד הזה כדי להגן על עצמה - בכלל יש הרבה צביעות בנושא והוא לא חד צדדי כפי שאתה מציג אותו עם חולה סכיזופרני סוער היה מפתח מחשבות שווא של רדיפה כלפיך והיה תוקף אותך במטרה להרוג אותך היית רוצה שהוא יהיה במסגרת שתגן עליך - עם חס וחלילה קרוב משפחה שלך - יקר לך - היה מנסה להתאבד ללא הפסקה נחוש למות מתוך דיכאון היית רוצה להציל את חייו על ידי הגנה עליו מפני עצמו עד שהטיפול יפסיק את הדיכאון - במקרה זה היית מאשים את הפסיכיאטר עם הוא היה מסרב לאשפז את האדם היקר גם נגד רצונו - (כי במצבים הנפשיים הנ"ל האדם לא מודע להיותו חולה וזקוק לאשפוז - הוא תמיד מסרב לאשפוז) הצביעות הזאת מחליאה אותי - מגישים נגדינו תביעות משפטיות על כך שאנחנו מאשפזים - גם כאשר אנחנו לא מאשפזים תובעים אותנו למה לא אשפזנו. אנשים בקהילה אומרים למה הם מאושפזים מסכנים - אבל כאשר המטופל הפסיכוטי זורק להם זבל על הדלת או מחרבן להם בחדר המדרגות מתוך פעילות לא שיפוטית אז הם כן רוצים אותו באשפוז גם נגד רצונו זה ממש נוח להיות יפה-נפש כאשר האחריות היא לא עלייך - כאשר לא אתה משלם ברשיון עבודה שלך אם מטופל שלך התאבד לידיעתך לפסיכיאטרים נמאס מהתפקיד הזה שהחברה (דהיינו אתה ושכמוך) הטלתם עליהם וכעת יש מהלך להעביר את כל סוגיית האשפוז הכפוי לשופטים (כמו בארה"ב) - וראה מה קורה - הם השופטים לא רוצים לקחת על עצמם את הכאב-ראש הזה - אף אחד לא רוצה להיות ה"רע" - לידיעתך בארה"ב כל שוטר מקוף מוסמך לאשפז אותך ל 48 שעות בניגוד לרצונך ואז מגיע שופט וגם ללא הבנה בפסיכיאטרייה מחליט על גורלך - בטקסס מוציאים להורג רוצחים מסכנים שהרגו מתוך מחלה או פיגור - ובמקום לטפל בהם - כי רצחו מתוך מחלה - הורגים אותם - אצלנו המצב עדיין אנושי יותר הייתי רוצה לראות איך היית מתמודד עם זה - לא מאשפז כשצריך ואז מואשם משפטית על רשלנות ורשיונך לעסוק במקצוע נשלל (שוב קל לך לדבר מעמדת הצופה מהצד) סיפור - אחד מרבים - שעברתי בת מביאה את אמה לאשפוז עקב דיכאון עם מחשבות על מוות - האם אמביוולנטית לאשפוז רגע רוצה להתאשפז רגע לא - לא החלטית (זה גם חלק מהמחלה לפעמים). יש סיכון אובדני אבל גבולי - (לא תמיד ניתן לחזות את עוצמת הסיכון). ליתר-ביטחון עקב הסיכון ודאגה לשלומה המלצתי אשפוז לשבוע ראשון במחלקה סגורה והמשך במחלקה פתוחה. הבת - בכעס על המלצתי לאשפוז במחלקה סגורה - מאיימת עם תאשפז אותה בכפייה במחלקה סגורה אני תובעת אותך - בהתייעצות עם פסיכיאטר מחוזי הוחלט ללכת לקראת המשפחה ולאשפז במחלקה פתוחה לפי בקשתם - יום למחרת האם עושה ניסיון אובדני על ידי קפיצה מקומה ראשונה ושוברת את רגליה (דבר שלא היה קורה עם הייתה במחלקה סגורה) - הבת שלה מגישה נגדי תביעה משפטית על כך שבקבלתה לא הפעלתי הוראת אשפוז כפויי נגד האם גם בניגוד לרצונם - זאת להזכיר אחרי שאז איימה כי תתבע אותי אם כן אאשפז אותה במחלקה סגורה. לסיכום אשמח מאד להעביר את האחריות וכאב הראש כולו אלייך ואל השופטת היקרה שאותה אתה מצטט - לדעתי כל מי שנוקט עמדה זאת שאתה מציג "חכם גדול" וצבוע - כאשר צופה מהצד - בא נשמע מה הפתרון שלך - אשמח להקפיץ אותך כל לילה כדי להחליט ולקחת אחריות על 3 -4 ניסיונות התאבדות ותקיפות אלימות כנגד אזרחים הקורות כל לילה לגבי המהלך להעברת אשפוז כפוי אפשר לקרא באתר של האיגוד לפסיכיאטרייה

ד"ר פלד היקר, מאז שהגעתי לנהל את הפורום הזה, אתה תוקף אותי באופן תמוה, ואפילו נכנסת ללא הזמנה לפורום הנוסף שאני מנהל (הלם-קרב) במטרה להפריע. מעולם לא נפגשנו, ואין לי מושג מה מטריד אותך כל-כך וממה אתה נבהל. החשש שלך לדימוי מקצוע הפסיכותרפיה, וההתגוננות התוקפנית, אינם מובנים לי. הפסיכיאטריה קיימת זמן רב לפני שהחלה הפסיכותרפיה, ומעמדה לא יתרופף בשל ביקורת על אישפוזים כפויים. כמי שעוסק בטיפול נפשי אני אינני נבהל מביקורת כלפי הפסיכותרפיה, ולי עצמי יש ספקות רבים בנוגע לטיפול הנפשי וסכנותיו. אני מאמין שביקורת עצמית ובחינה חוזרת של ההנחות הבסיסיות שלנו הם תנאי מוקדם לאמינות מקצועית. הצגתי בפני המשתתפים בפורום את המאמר שנכתב היום ב'הארץ' על פסק דין של שופטת מכובדת, ומוזר בעיני שאתה מנסה לאיים עלי בתביעות דיבה על כך. חשוב בעיני להתייחס לפסק-הדין, ולדון גם בסיכונים שבשלילת החופש מחולי הנפש. לא הצגתי כלל את דעתי האישית על הפסיכיאטריה, אלא את השאלות שמעלה פסק הדין, ומוזר בעיני שזה מבהיל אותך. אינני מטיל ספק בעבודתם הקשה של פסיכיאטרים, וכמובן שלא בעבודתך שלך ובכוונותיך הטובות. אני מקווה שתוכל להצטרף לדיון מכובד בשאלות שמעלה נושא חשוב זה מבלי להיכנס למגננה אישית ולתחושת רדיפה. ידי מושטת לשלום, ואני מקווה להפסיק בכך את הנימה העויינת. בידידות, דרור

חברים יקרים...במקום להתווכח.....אני מבקשת תשובה על שאלתי....היא חשובה לי..... ואם אמצא את המכתב ששלחתי לכותב הכתבה....אשמח להדביק גם פה אני...הגנתי על אשפוז כפייתי..... מתוך ניסיוני שלי..... יש לי השגות קשות אחרות,,,על טיפול תרופתי שקדם לאישפוז.....על ידי רופא של קופת חולים. שלא הסכים לשנות את דעתו בנוגע לטיפול.....למרות שגרם נזק קשה למטופל.. שנהג בהתנשאות ובזלזול על בקשתי לשקול מחדש נתינת תרופה אחרת...... אבל זה .....סיפור אחר.........שאינו נוגע באשפוז שבכפייייה.......... אבל גרם לטראומה קשה למשך שנים......שהביאה בסופו של דבר.....לאשפוז בכפיה.....

אישפוז כפוי הוא דבר נורא, אבל ישנם מצבים שבאמת אין כל ברירה וזה הפתרון היחיד שיכול לעזור. כמו בכל מערכת אנושית יש לעיתים טעויות. אין ספק שטעות באישפוז כפוי היא קשה, אבל היא דומה מהבחינה הזו לטעויות שיפוט שמכניסות אדם זכאי לבית הכלא. זה לא הביא את החוק לביטול בתי המשפט. במצבים של אי וודאות מישהו צריך לקבל בסופו של דבר החלטה, ואכן בשאלת האישפוז הכפוי יש פעמים רבות התלבטויות רבות. אני בהחלט מבין לליבו של ד"ר פלד שמרגיש שהרופאים הופכים לא אחת לשק האגרוף של המערכת בנושא האישפוז הכפוי. אחת הבעיות היא הלחץ והמהירות בה יש לקבל את ההחלטות ויותר גרוע מהכל התשתית הגרועה שמעניקה המדינה להתמודד עם הבעיה. הבריאות הציבורית בארץ מתדרדרת מבחינת אמצעים ואחד התחומים שסובלים מכך ביותר הוא תחום בריאות הנפש. אם היו מספיק תקציבים היה אפשר להקים מחלקות ומוסדות אנושיים יותר להתמודדות גם עם החולים הקשים ביותר. פה אני רואה את עיקר הבעיה. במצב הקיים בו התשתית הפיזית וכמות אנשי המקצוע אינם מספיקים, האישפוז הכפוי הופך לעיתים לבלתי אנושי. אגב, בתאי המעצר במשטרה המצוי גרוע עוד יותר. אנשים חפים מפשע יושבים בתאים בתנאים בלתי אנושיים עד בירור משפטי בעניינם. אני לא חושב שאפשר בעניין הזה למקד את האשמה בממסד הפסיכיאטרי. בהחלט ניתן לשפר את כללי קבלת ההחלטות. למשל, לבקש חוות דעת נוספת ועוד ועוד. אני חייב לציין שברוב מכריע של המקרים שאני נתקלתי באישפוז כפוי היתה הצדקה רבה לדבר. גם החולים עצמם יכלו להודות בכך כאשר רמת המחלה נרגעה. כאשר החולה מסוגל להקשיב הוא יכול לחתום בעצמו על טופס אישפוז שהיה מיועד בתחילה לאישפוז כפוי. נכון שזה קורה לעיתים תחת החשש שללא החתימה יבוצע האישפוז הכפוי, אבל זה עשוי לשפר באופן מיידי את תנאי האישפוז (למחלקה פתוחה). אחת הבעיות באה לביטוי בדבריה של האחות בהודעה קודמת: כאשר חולה בעל היסטוריה פסיכיאטרית כבר מוערך בצורה סטריאוטיפית היד עלולה להיות "קלה" יותר לחתום על צו האישפוז. אני מעריך שרוב הטעויות בתחום האישפוז הכפוי נעשות דווקא עם חולים אלו. נדיר מאוד שאדם ללא כל עבר פסיכיאטרי מאושפז בכפיה בלא סיבה. אז מה הפתרון? לדעתי, הפתרון המשמעותי אינו דווקא בשינוי הכללים. נכון שחוות דעת נוספת יכולה להפחית טעויות, אבל גם אז תמיד יכולות להיות טעויות ותלונות. הפתרון הוא דווקא בתשתית. אם יהיו מוסדות אישפוז נוחים ואנושיים עם צוות מקצועי ומיומן בכמות מספיקה אזי יהיו פחות טעויות (יותר אנשי צוות בוחנים את המקרה ועוקבים אחרי המטופל) והטראומה שגורם האישפוז תהיה פחות קיצונית. בנוסף ובעיקר - במקרים רבים, אולי אפילו ברוב המקרים, יהיה אפשר להצמיד אנשי מקצוע להשגחה של 24 שעות ביממה ל"אישפוז בית" כך שאדם יהיה בביתו תחת השגחה מלאה וכמובן ירגיש הרבה יותר טוב. אני בטוח שגם מהירות ההחלמה במצב זה תהיה מהירה יותר. לצערי אלו חלומות ואשליות. מערכת בריאות הנפש קורסת תחת העומס. אדם שרוצה לקבל טיפול במרפאה לבריאות הנפש צריך לחכות לפעמים חודשיים (!!!) רק כדי לקבל ראיון, ולפעמים שנה (!!!) כדי לקבל טיפול. הצוות הטיפולי חש תסכול רב ופעמים רבות אנשים מעולים בורחים מהמערכת לטובת הקליניקה הפרטית. התחושה היא שלעיתים פשוט לא ניתן לתת טיפול מקצועי בתנאים כאלה. אני חושש שמערכת האוצר הבונה את תקציב המדינה מנצלת בצורה צינית את חולשתם של האנשים הזקוקים לטיפול נפשי. הם לא יצאו לרחובות להפגין... בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן היקר, אני מסכים עם ההערות שלך, ומאד נהנה לקרוא את התגובות שלך בפורום. למרות שגם מצב האסירים בכלא אינו טוב, ולמרות שגם במערכת בתי-הכלא ובתי-המשפט יש פגמים, לכל אסיר יש זכויות אדם בסיסיות, גם אם הוא רוצח. מחולי-הנפש ניטלות זכויות אלו, ולעתים גם קרוביהם אינם יכולים לסייע להם. הכוח שבידי הפסיכיאטרים (בדומה לכוח שבידי פסיכולוגים) נובע מעצם הסיטואציה הטיפולית, ואין צורך להוסיף לו את זכות הכליאה. אני חושב שיש הגיון בהרעיון להעביר את זכויות האישפוז לידי השופטים. תודה על תגובתך, דרור

מסכים עם דרור הכתיבה שלך טובה מאד הלוואי והיה לי זמן להשקיע כך הצגת את המצב באופן נכון מאד לגבי "שק איגרוף" גם זה נכון ומאד מתסכל דרור - אנני נבהל - אין לי דבר נגדך - אבל אני רגיש כאשר מצהירים עמדות מחוסר ידע וחוסר הבנה - גם אני מודע היטב לחסרונות הפסיכיאטריה - אני בעצם מסכים עם רוב הדעות של הזרם האנטי-פסיכיאטריה - אבל מתוך המערכת לא מבחוץ - ויש הבדל גדול אנטי פסיכיאטריה חשובה מאד לפסיכיאטר מהכיוון המקצועי - היא גורמת לו לחשוב כל הזמן על מיגבלות המקצוע אבל מחוץ למקצוע - וכאשר מסתתרים מאחוריה שיקולים אחרים (של שליליה כללית) זה הופך למשהוא אחר להת, לא ברור לי מדוע אתה חושב שאני תוקף אותך PEACE :-)

שלום רב, התחלתי לקחת סרוקסט לפני מספר ימים (רבע כדור) ופרט לקצת עייפות ובחילה יש לי תחושות מוזרות בגוף כמו פיהוקים שבסופם הלסת התחתונה רועדת ומעין מתח בגוף וצורך לכווץ חזק את הגוף (ההיפך ממה שעושים שנמתחים..) האם זה נורמלי ? בנוסף רציתי לברר עם ירידה בחשק המיני , המצוינת כתופעת לוואי, אמורה לחלוף עם הזמן? מודה מאוד. נואל

לנואל. התופעות שאתה מתאר היו לי ואפילו יותר מכך. זה מאוד לא נעים אבל תוך שבוע וחצי התחלתי להרגיש טוב יותר גם מבחינת התופעות וגם מבחינה נפשית. בהצלחה

ד"ר פלד שלום ב! שמי אילי ואני בת 27 יש לי בעיה שמטרידה אותי מאוד , ואפילו הורסת לי את החיים. לפני כשלושה חודשיים הכל התחיל , הכרתי משהו שמאוד מצא חן בעיני בתקופה לא הכי טובה בחיי , הבחור פשוט שווה את ליבי , יום אחד ישבתי עם בת דודתי ועוד כמה חברות בבית ועישנו גראס , לקחתי רק שחטה והתחלתי לאכול הרבה (לשבוע לפני כן התחלתי דיאטה שלא כוללת הרבה אוכל) ותפאום הרגשתי לא טוב רציתי להקיא ולא היה לי אויר אז בת דודתי הכניסה אותי להתקלח והתחלתי לרעוד ולקבל דפיקות לב ורעד בידיים ואז נזכרתי בבן הדודה שלי שהתאבד וזה הגביר את הרעד וכל התופעות , בן הדודה שלי התאבד בעיקבות לקיחת 4 כדורי טריפים אשר שיגעו אותו הוא היה חולה במשך שנתיים ואז הוא פשוט התאבד. כשראיתי את בת דודתי נזכרתי בו ועברה מחשבה במוחי שרק לי לא יקרא אותו הדבר. למחרת הרגשתי טוב. (תמיד פחדתי מהגראס ) אחרי שבועיים עישנתי שוב בעיקבות זה שהרגשתי קצת רע עם הבחור שהכרתי ישבצי בבית לבד ועישנתי גראס רק שחטה והכל חזר על עצמו ההתקפות . מאז אני פעם בחודש מקבלת התקף ולא מפסיקה לחשוב על בן הדודה שלי שמתי לב שההתקפים מהתחילים בזה שקצת רע לי בחינה נפשית . אני מתנצלת על הסיפור הארוך, אני מאוד מאוד אשמח עם תעזור לי. אני ממש בדיכאון בגלל המצב

אילי שלום רב, הבעיה בעישון גראס היא ההקצנה של מצבים נפשיים קיימים. ברגע שאת במצב רוח "טוב", את תרגישי "טוב" יותר אחרי עישון גראס. אולם אם יש לך תקופה מלחיצה או עם חרדות, עישון הגראס רק יקצין אותן ויחמיר אותן. נראה לי שכנראה זה מה שקרה גם אצלך. ברור שעליך להפסיק מיידית את עישון הגראס, ממילא הוא לא עושה לך טוב, אפילו לא "שאחטה" אחת. בנוסף, עליך להתייחס לחרדות שקיימות אצלך ולטפל בהן, להערכתי, טיפול פסיכותרפויטי עשוי לסייע לך להתמודד עם מה שקורה, ולעכל את מאורעות העבר (התאבדות בן הדוד וכד'). בגלל שאת לא מעידה על התקפים תכופים, אלא פעם בחודש, נראה לי שהטיפול הפסיכותרפויטי יהיה לך לעזר יותר מאשר טיפול תרופתי... אבל בכל מקרה כדאי לשמוע גם את דעתו של ד"ר פלד. בברכה, טלי פרידמן

אילי שלום אני מצטרף להמלצותיה של טלי. כדאי לפנות לפחות לפגישת ייעוץ. בדבריך משתלבים מספר דברים: ההיכרות החדשה, הגראס, הזכרונות הקשים, התקפי החרדה ואולי דברים נוספים. נראה שזה איתות עבורך שצריך לפתור כמה שאלות אישיות, וכמובן, להיפתר מהסימפטומים הלא נעימים. אני מסכים עם טלי שתוכלי להיעזר בטיפול בשיחות. במידת הצורך ניתן לשלב לטיפול כזה מרכיבים ספציפיים להתמודדות עם התקפי החרדה. אפרט אותם. במידה והתקפי החרדה מתרחשים רק אחרי לקיחת גראס אין צורך בטיפול תרופתי &#8211; צריך, כמו שטלי ציינה, פשוט להפסיק לקחת. גראס יכול להיות סם תמים לכאורה אבל השפעתו במצבים מסויימים יכולה להיות שלילית ביותר. קיבלת יותר מסימן אחד להפסיק את השימוש. במידה והתקפי החרדה מתרחשים גם במצבים נוספים או שמתפתחים סימפטומים דיכאוניים יתכן ותזדקקי בכל זאת לתרופות. יש לבחון זאת במפגש עם המטפל שתבחרי. אגב, חלק מהבעיה עם התקפי חרדה שנוצרת גם חרדה מפני ההתקף הבא וזוהי בעיה משנית שגם איתה צריך להתמודד והיא לפעמים חמורה מהבעיה המקורית כי עלול להביא להסתגרות, דיכאון ופגיעה בדימוי ובבטחון העצמי. בכל מקרה ניתן לשלב גם שיטות טיפול נוספות להתמודדות עם החרדה שאינן תרופתיות: למידה של הרפיה עצמית, דמיון מודרך, היפנוזה, ביו-פידבק ועוד. ולסיום, אפשר לנסות ולהתמודד עם התקפי החרדה באופן מקומי ו"לשכוח מהעניין". אבל יש לי הרגשה מהאופן שהצגת את הדברים שגם אז תמשיכי לחוש מוטרדת. לעיתים התקף חרדה הוא דבר מקומי שבאמת צריך לחסל אותו ולחזור לשגרה. אולם לעיתים התקף חרדה הוא איתות שמשהו יותר רחב במערכת דורש התייחסות והתקף החרדה מכריח אותך להתמודד איתו. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני מקבל דיספרדל וגם רמרון כנגד תופעות לוואי של הריספרדל. היום החליטו להחליף את הרמרון לבונסריל.. מבקשת מידע על בונסריל, לא מצאתי באינטרנט.. מידע על התרופה..יתכן שזה אינה שמה האוריגינאלי.. אולי תחליף ישראלי.. בבקשה... והמון תודה מראש....

נודע לי היום ששמה האוריגינאלי של התרופה. .. בונסריל, הוא... מיאנפרין. (mianferin) ועל מנת שאוכל לקבלה , ניתן התחליף בשם אחר. אם מישהו יכול לתת לי קצת פרטים...אודה לו מאד..מאחר וגם את השם הזה, לא מצאתי באינדקס התרופות שיש לי.....אינדקס של יהו.....yahoo

בבקשה........ ואם אפשר גם .. מה בנוגע לאי זיקפה אצל הבחור.. האם התופעה תחלוף מעצמה?????

לאמא של... ישנם כמה כתובות שבהם נראה לי שתוכלי למצוא את מה שאת מחפשת. www.fda.gov/cder/consumerinfo/default.htm www.pdr.net www.rxlist.com לידיעתך, יצא ספר נהדר הנקרא רפואה ואינטרנט ומכיל המוני אתרים בכל תחום העולה על הדעת זהו ספר חובה! אתר האינטרנט המלווה את הספר, ניתן למצוא בו את כל הכתובות המופיעות בספר זה. www.infomed.co.il

Bonserine = Mienserine השם הכללי הוא מיאנסרין מדובר בתכשיר נוגד דיכאון גם רמרון נוגד דיכאון

תודה ד"ר

מהו מנגנון ההגנה: הכחשה?

שלום איתי, מנגנוני הגנה הם הדרך שבאמצעותה אנו מתגוננים בפני חרדות. הדחקה: העברת תכנים מן המודע על הלא-מודע. השלכה: כאשר רגש מסוים מאיים עלינו, אנו מייחסים אותו למישהו אחר. התקה: כשאנו חוששים לבטא רגש כלפי מישהו או משהו מסוים, אנחנו מפנים אותו, או מתיקים אותו למשהו אחר. עידון: בדרך זו אנחנו מפנים את הדחפים היצריים שלנו לפעילות תרבותית או אמנותית. רציונליזציה: זהו תהליך שמאפשר לנו לתת הסבר הגיוני להתנהגותנו, ובכך להסתיר את המניע האמיתי. אלו, ואחרים, הם מנגנונים הנובעים מן התיאוריות של פרויד, והוגדרו בספרה של אנה פרויד (בתו) בספר 'האני ומנגנוני ההגנה'. מדובר, כמובן, בתיאוריות ובהשערות, ולא בממצא מדעי בעל ערך אמת חד-משמעי. בברכה, דרור

אני מת על הספר שלה!!!! הרבה יותר מענינת מהאבא הסוטה שלה אופיר

אני בת 31 נשואה ואם לשניים, בן 7 ובת שנה, יש לי מחשבות טורדניות, פחדים לגבי הילדים שלי, שיקרה להם משהו איום ונורא, איזה פיגוע, תאונה, מחלה איומה, יש לציין שהם ילדים בריאים שחיים אורח חיים נורמלי לחלוטין, וגם אני עצמי מנסה לנהל חיים תקינים, יש לי קריירה מוצלחת, אני עובדת מחוץ לבית ומתפקדת "כרגיל". אבל המחשבות שלי מטרידות אותי כל היום , אני חרדה אם הילד חזר מבית ספר, מתקשרת המון הביתה בודקת מה שלומם, ובכלל בתקופה האחרונה אין לי חשק להימצא בעבודה וכל היום אני מחכה בציפיה לסוף היום "לזרוק הכל" ולרוץ מהר הביתה. יש לציין שהפחדים שלי החלו לפני 7 שנים כשהבן שלי נולד, וזה לא נובע כרגע רק מהמצב הביטחוני, אבל זה כמובן מוסיף. השאלה שלי האם המצב שלי נחשב עדיין ל"נורמלי" או שזה משהו חריג בתודה מראש בטי

בטי יקרה, הדאגה לילדים טבעית ומובנת מאליה, ואני משער שהיא מנת חלקם של רוב ההורים. עם זאת, את עצמך מכנה את מחשבותיך בשם טורדניות, ומספרת שהדבר מקשה על חיי היום יום שלך. איש מקצוע יוכל לייעץ ולסייע לך, ואני מציע שתפני לפסיכולוג או לפסיכותרפיסט, באמצעות קופת החולים או תחנה לבריאות הנפש, או לאיש מקצוע פרטי. גם אם מדובר בתופעה לא קשה, אין צורך שתסבלי, ועזרה מקצועית תוכל להקל על הנטל הרובץ עליך. בברכה, דרור גרין

בטי שלום רב, אני מצטרפת בחום להמלצותיו של ד"ר גרין. זה לא משנה אם החרדות שלך "נורמטיביות" או מוקצנות. מה שמשנה הוא שקשה לך להתמודד איתן. ועם זה צריך לעבוד. הטיפול הנפשי עשוי לסייע לך להתמודד עם החרדות ולהפחיתן. ובכך יהיה שכרך מעצם הטיפול. שווה לנסות, לא? בברכה, טלי פרידמן