פורום פסיכולוגיה קלינית

דר פלד ענית לי לגבי תופעת הלוואי של הבחילה אך מה לגבי ירידה בתפקוד המיני היש לזה פתרון

לא תופעת הלוואי הנ"ל חולפת - במקרה שהיא לא חולפת יש לשקול החלפה של הטיפול

האם ידוע על טיפול בנזעי חשמל בילדים ואם כן מהם הקריטריונים לקבלת טיפול זה השאלה היא לגבי ילד סכיזופרן אשר עמיד לתרופות. אני מצטערת אם השאלה נשמעת אכזרית אך אני מיואשת מכל הטיפולים שבני קיבל עד כה

אליאו שלום מעניין איך שניסחת את השאלה באמת גם פסיכיאטרים פונים לטיפול חשמל במקרה של סכיזופרניה רק כאשר הם מאד מתוסכלים. מתוסכלים מחוסר התגובה לטיפול לנוכח הסבל הנורא של המטופל ומשפחתו. התסכול של חוסר יכולת לעזור מביא למחשבה אולי טיפול חשמל יעזור הטיפול בחשמל התגלה כיעיל מאד במקרים של דיכאון בסכיזופרניה התגובה היא פחותה - אבל יש לזכור כי לפעמים יש תגובה לטיפול זה - כיוון שהטיפול לא מזיק - במקרה הגרוע הוא לא יעזור - יש מקום לחשוב עליו - כמובן ליפני-כן יש לבדוק היטב עם כל הניסיונות הטיפוליים האפשריים מוצאו עם את מעונינת להשתתף במחקרים חדשניים שעלולים להביא שיפור לבנך צרי איתי קשר דרך הטלפון שלי בכרטיס האישי (לחיצה על שמי בדף הפורום

האם ידוע לך על מאמרים שמנסים לבהר את הקשר בין השפעת המשפחה, החינוך והסביבה על התפרצות של סכיזופרניה באחד מבניה? בכל המאמרים שנתקלתי בהם יש התייחסות דלה מדי לכך. ידוע לי שעד כה הגורמים לסכיזופרניה אינם ברורים לגמרי, אבל האם יש מחקרים שבדקו משפחות ספציפיות והעלו מסקנות? ושאלה שמציקה לי, ואולי לא תוכל לענות עליה: יש באמת משפחות שבהם אחד הילדים סכיזופרן, ואפשר לומר עליהן שהן בריאות (יחסית, כמובן), שהקשרים בין בני המשפחה טובים, והחיים התנהלו בהן בצורה הטובה ביותר האפשרית? אני שואלת כי יש לי שני אחים סכיזופרנים (בדורות קודמים לא ידוע על חולים נוספים במשפחה), וכאמא זה ממלא אותי פחד גדול, ואני בוחנת את צעדי שוב ושוב, אולי אני יכולה למנוע משהו עתה, שזה לא יקרה להם אחר כך.

הצעה לסיפרות בנושא: הפסיכיאטריה של הילד והמתבגר, מיסוד השגעון - יואל אליצור וסלוודור מנוחין הסתכלות - ירון אביטוב ספר קריאה- שומר אחי של וואלי לאמב

בתחום הסכיזופרניה התפרסמו מאמרים ותיאוריות רבות. בסופו של דבר התשובות הן לא חד משמעיות וכל תיאוריה "מבטיחה" נכשלה בסופו של דבר להסביר את המחלה על כל היבטיה. העובדה שלמחלה יש גם היבט תורשתי מעוררת דאגה בקרב בני משפחה של חולים בסכיזופרניה. הדאגה הזו טבעית והגיונית. השאלה איך מתמודדים איתה בחיים וכיצד לא הופכים את הדאגות לנבואה שמגשימה את עצמה ביצירת בעיות נפשיות. יש בהחלט משפחות של חולים בסכיזופרניה שמקיימות מערכת חיים תקינה. ההתמודדות עם המחלה חייבת להיות "מעל השולחן" (אחרת היא מתקיימת "מתחת לשולחן" בצורה לא מודעת אבל אי אפשר להתעלם מזה). אני חושב שתוכלי להיעזר רבות דווקא בבני משפחה של חולי סכיזופרניה המתמודדים עם השאלות הללו. למשל, אגודת אנוש מקיימת קבוצות תמיכה למשפחות. תוכלי לקבל מהם מידע ולהתייעץ. מאחר והמחשבות על המחלה רודפות אותך ולא נותנות מנוח כדאי לשתף בהם. יתכן וכדאי להיפגש עם פסיכולוג כדי להתייעץ בשאלות הללו, לפחות בסוגיות של חינוך ילדים. לשאלות שלך לגבי כיצד יש להתנהג ולפעול יש תשובות שיכולות להרגיע. יש כמובן דברים עליהם אין תשובות. גם עם אלה צריך ללמוד לחיות ורצוי לעשות מיפוי יסודי של מה שניתן לפתרון ומה שלא. יש לדבר גם השלכות נוספות, למשל, מה בן זוגך חושב בעניין, האם דיברתם על כך או שזה דבר שלא מדברים עליו? הנושא של טיפול בבני משפחה של חולים פסיכיאטרים (כולל סכיזופרניה) נחקר לעומק ובשנים האחרונות יש מודעות הולכת וגוברת לצורך לתמוך בבני המשפחה הבריאים שמתמודדים עם מחלת בני המשפחה החולים. חשוב לדעתי שתנסי לקבל ייעוץ ותמיכה ולא להישאר לבד עם המחשבות הקשות. בברכה ד"ר אורןקפלן

לצערי לא ניתן למנוע או לחזות את התפרצות המחלה תאוריות משפחתיות הקושרות את החינוך למחלה לא מקובלות היום

דר' פלד, האם תוכל בבקשה להגיד לי פרטים על התרופה הזו(תופעות לוואי) ומה ההבדל בינה לבין סרוקסט. תודה

אין הבדל מהותי שני התכשירים דומים ושייכים למשפחת ה SSRI ראה: תרופת הבחירה לחרדה ודכאון שייכת למשפחה של תכשירים המכונה SSRI כיוון שפועלים על איזון הסרוטונין במוח (סרוטונין הוא חומר טבעי של המוח המאפשר לתאים של המוח לתקשר בינם לבין עצמם) למשפחת התכשירים נוגדי חרדה (דהיינו SSRI ) שייכם ה-פרוזאק המפורסם, הגרסאות הישראליות והחדשות שלו אפקטין ו"פריזמה" תכשירים נוספים הם "סרוקסאט" ציפראמיל" "רמרון" לסרוקסאט גרסה ישראלית חדשה "פאקסין" וכו.... תרופות תופעות לוואי תופעות לוואי של התכשירים נוגדי חרדה (דהיינו SSRI ) הם בעיקר 3 "בחילה" "ירידה בחשק מיני" "עייפות תשישות" - איך מתמודדים עם תופעות לוואי ? - עם נוטלים את הטיפול על בטן מלאה - אין בחילות - לקיחה ליפני השינה חשובה במקרה של טשטוש ועייפות מהתרופה

כיצד ניתן לטיפול מצב של היפראקטיביות קל?

פונים לנוירולוג

הדרכה חינוך אהבה - התנהגותית

הטייטל שלך יותר ארוך מהתשובה הלא רצינית הזאת

אבי שלום אנא נסה לפרט יותר. היפראקטיביות היא מילה מאוד שימושית ופופולרית לאחרונה והשאלה למה בדיוק התכוונת ועל מי (ילד?, מבוגר?) בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן ה-8 לוקח ריטלין זו השנה השנייה ויש לנו המון בעיות בבית הספר למרות לקיחת התרופה. הוא מתעצבן בקלות מילדים, צועק, זורק חפצים ואבנים וטוען שאף אחד לא מבין אותו ושמתפוצץ לו הראש. עכשיו לקראת חופשת הפסח האם כדאי לתת לו טיפול טבעי במשך שלושת השבועות (איננו נותנים לו ריטלין בחופשות ובשבתות) של חברה בשם סולגאר כמו: אבץ למציצה, קומפלקס ויטמיני B, שמן דגים (אומגה 3 ואומגה 6) פיקנוגינול (מקליפת עץ האורן). ובתום החופשה לחזור לריטלין??? תודה.

בני בן ה-8 לוקח ריטלין זו השנה השנייה ויש לנו המון בעיות בבית הספר למרות לקיחת התרופה. הוא מתעצבן בקלות מילדים, צועק, זורק חפצים ואבנים וטוען שאף אחד לא מבין אותו ושמתפוצץ לו הראש. עכשיו לקראת חופשת הפסח האם כדאי לתת לו טיפול טבעי במשך שלושת השבועות (איננו נותנים לו ריטלין בחופשות ובשבתות) של חברה בשם סולגאר כמו: אבץ למציצה, קומפלקס ויטמיני B, שמן דגים (אומגה 3 ואומגה 6) פיקנוגינול (מקליפת עץ האורן). ובתום החופשה לחזור לריטלין??? תודה.

שלום ! אחי, נער בן 14, שוהה במחלקה לנוער באחד מבתי החולים מזה 3 שבועות. לפי אבחנת הרופאים במקום, אחי אינו סובל מבעיה נפשית כלשהי והסיבה להשארותו במחלקה היא ממשבר שעבר וזאת עקב מערכת משפחתית לא תקינה ( הוריי גרושים, אין דמות גברית וכיו"ב ). לאור בחינות שעבר במחלקה אחי אובחן כילד חריף מאוד שכלית ובעל הגיון בריא וידע רב ( בביה"ס הוגדר כילד מחונן ומצטיין ). במהלך 3 השבועות שחלפו אחי עובר כל יום פעילויות וטיפולים שלהם וכמו כן אנו כמשפחה באים לפגישות עם פסיכותרפיסטית. נותנים לו גם פבוקסיל במינון נמוך כיוון שלפי דעתם הוא ברמה מסויימת של חרדה. סופ"ש האחרון הוא שוחרר לראשונה הביתה מאז תחילת האשפוז. כשהגענו הביתה הוא התחיל להתפרץ על כי הפכו לו את הסדר בחדר וכעס אם העירו לו דברים מסויימים וחזר ואמר שהוא למחלקה לא חוזר. למחרת כשהגיע הזמן לחזור שוחחנו עמו ונוכחנו לדעת שאכן הוא יודע שעובר עליו משהו ושהוא יודע שהוא זקוק להמשך שיחות אך הוא ביקש שנאפשר לו להגיע כל ערב הביתה. אמרנו לו שאפשר לבקש אופציה כזו אך זה תלוי בדעת הרופאים. כל הדרך הוא ניסה לסחוט מאיתנו הבטחה כזו אך אמרנו לו שנעשה כל שביכולתנו אך שזה תלוי ברופאים. כשהגענו הרופא המטפל בו ישירות לא היה תורן ואמרו לנו שרק למחרת ניתן יהיה לשוחח עמו. אחי בכה והתפרץ ( כי טען שהבטחנו לו ) והאחיות הוציאו אותנו החוצה. למחרת קיימנו שיחה עם מנהל המחלקה והרופא המטפל באחי ישירות והם אמרו לנו שלפי דעתם אין לאחי כל סיכוי לחזור למסלול רגיל באשפוז יום וכי יש צורך בטיפול אינטנסיבי. הם כינו את אחי ילד אורגני - מה המשמעות ? גם כיוון שהוא יודע להערים עליהם ולהשתמש במניפולציות לטובתו וכיוון שאחי בגד באמונתם בו ( שכן הם נתנו לו לצאת הביתה בסופ"ש והוא לא רצה לחזור ) הם לא ייתנו לנו ,המשפחה לבקר או לדבר או לשוחח עמו בטלפון עד להוראה חדשה מהם- בקיצור ניתוק מוחלט. בשיחה טיפולית שערכה הפסיכותרפיסטית עם הוריי, אחי גם כן היה נוכח והפסיכוטרפיסטית אילצה את אמי לומר כי היא מעוניינת שאחי יישאר במחלקה ולמרות שהיא יכולה לחתום ולהוציאו היא לא תעשה כך. אמי היתה בהלם מהצורה שבה הוצגה השאלה הזו ועוד לפני אחי ואמרה שלפי דעת הרופאים עליה להשאירו במחלקה. הפסיכוטרפיסטית התעקשה להדגיש לאחי שההורים שלו הם הקובעים והם מחליטים להשאירו במחלקה . כתגובה אחי בכה ואמר להם שהוא לא ישכח זאת לעולם ולא יסלח להם ואז הם הוציאו אותו. שאלתי האם המדיניות הזו שבה נוקטים במחלקה לא קשה מדי עבורו והאם זו באמת הדרך הטובה ביותר עבורו ? כמו כן האם הסיטואציה שבה העמידו את הוריי נכונה עבור אחי ולא יכולה לפגוע בו ?אציין כי המצב אליו נקלע אחי קרה בחודשיים האחרונים ולפני כן היה ילד רגוע אחראי מאוד יוזם בוגר וכבר ציינתי , ילד מבריק מאוד. אנא עזרו לי! לא עובר יום מבלי שהמחשבות הללו יטרידו אותי ואינני יודעת מה לעשות... תודה מראש ומקווה לשמוע מכם במהרה ... האחות המודאגת.

האינפורמציה שאת נותנת מבולבלת מרגישים את המועקה והדאגה שלך הרושם הוא של בעיה ביחסים רופא-חולה אתם אמורים להיות שותפים בהחלטות הטיפוליות ואתם זכאים לקל ההסברים לגבי מצבו ילד אורגני זה לא אבחנה מוכרת - אתם זכאים לקבל הסבר מה פירוש המילה ומה היא האבחנה משתמשים במונח אורגני לאמר שיש נזק מוחי כגון פיגור חס-וחלילה גידול אחות מודאגת - פני יחד עם אמא ואבא לפגישה עם הרופא המטפל ואל תצאו מהחדר שלו עד שלא תקבלו תשובות לכל השאלות- אתם חייבים להיות חלק מהטיפול אשמח להתעדכן

ד"ר פלד, שלום ! ראשית תודה על התייחסותך המהירה ! אני אכן מודאגת מאוד ומרגישה שעליי לעשות דבר מה שיועיל ובמהרה לאחי. כפי שתיארתי במכתבי הקודם יזמנו שיחה עם ראש המחלקה ועם הרופא הישיר והם הבהירו לנו כי ברגע זה הם מחליטים מה קורה עם אחי ולפי החלטתם אחי צריך להיות בניתוק מוחלט ממשפחתו ( כתגובה למה שעשה בסופ"ש ) - האם זו הצורה הנכונה שבה צריך לפעול ? כמו כן המצב שאליו נקלעו הוריי מול אחי בשיחה עם הפסיכותרפיסטית הינו מנוגד למה שנאמר בשיחה קודם לכן עם ראש המחלקה שכן הם העמידו את הוריי בצורה שבה לא הייתה להם ברירה ולומר לאחי שהם בתור ההורים שלו רוצים ומחליטים להשאירו במחלקה זו. האין זה מוגזם ? אני מנסה להבין את ההגיון שבדבר ואת המניעים לכך . כמובן שאיני מוסמכת ואני יודעת שייתכן ונצטרך לפנות ולבקש חוות דעת שניה אך אני מנסה להמנע מכך היות ואני בטוחה כי לא יראו זאת בעין יפה . גם כאשר שאלנו את ראש המחלקה לגבי זמן שהותו של אחי במח' נאמר לנו כי בשלב זה הם אינם יודעים מתי אחי ישתחרר אך שזה יהיה זמן ממושך. מהסיבה שזו איננה מחלה נפשית שאפשר לטפל בה בטיפול תרופתי. אחי לדברי הרופאים, בהכרה הוא הגיוני מאוד בעל ידע רב ורמה שכלית גבוהה אך התת הכרה שלו חלשה ועל כן יש לו רמה מסויימת של חרדה ( לדוגמא: לפני כחודש עוד בטרם הגיעו לבי"ח נאמר לו שייש לו חיידק בגרון - דלקת , ומאותו זמן הוא התחיל לאכול פחות ושתה יותר וזאת מהפחד שמא ייחנק . כאשר הגענו למחלקה - מסיבה של התפרצויות שהיו לו - נאמר לנו כי הוא מתנהג התנהגות אנורקטית והעמידו לו זמנים באוכל אך כעת הוא אוכל רגיל בלי כל בעיה ). אנו מודעים לכך שאחי לא נמצא במצב רגיל ורגועים מהסיבה שזו איננה מחלה נפשית כלשהי ( בהתחלה הוא גם עבר בדיקות פיזיות כמו אי.אי.ג'י של המוח והכל היה בגדר הנורמל )אך אינני מפסיקה לחשוב שאולי ואולי אין הוא מקבל את הטיפול המתאים ביותר עבורו. בנוסף, אחי מתלונן על כך שהפעילויות שם משעממות אותו ולא מתאימות לגיל שלו ושלמרות זאת הוא משתף פעולה. הוא גם רואה את ההבדל בינו לבין ילדים אחרים שם ועל כן אינו מעוניין להתחבר אליהם אך מודע לכך שעליו לשתף פעולה ולהיות עימם כיוון שנכון לזמן זה הוא שוהה במקום כזה. ראש המחלקה בעצמו אמר כי הוא מודע לכך שמה שהמקום מציע עבור אחי אינו מספיק וגם אין כל אתגר או גירוי אינטלקטואלי עבורו אזי הוא הציע לאפשר להביא לו מורה אשר יישב איתו כשעה ביום אחה"צ. אני מקווה שאתה מבין את דאגתי הרבה - איננו יודעים האם המחלקה הזו ואופן הטיפול הניתן בה מתאימים לאחי . אני מקווה שלאור מה שפירטתי לך כאן תוכל פחות או יותר לכוון אותי ולומר לי האם הרגשתנו/ תחושותינו נכונות ? תודה לך ותודה לכל הצוות הנהדר הפועל בפורום זה ! יישר כוחכם ! יעל.

אני מסכים עם ד"ר פלד. כפי שהדגמת במכתבך, המניפולציות שהופעלו על ההורים פעלו כנגד טובתו של הנער, ולכן אין צורך להיכנע לדרישות מסוג זה. ניתן לעמוד על זכויות החולה, ולבקש מן המטפלים בו הסברים המניחים את הדעת בנוגע לטיפול, בטרם חותמים על הסכמה. במקרה כמו זה המתואר, כאשר מוצבים ההורים במקום המעמת אותם עם בן הזקוק לתמיכה ולאהבה, כדאי גם להתייעץ עם מומחה חיצוני, וגם זאת זכותם של ההורים. דרור גרין

יעל שלום הבעיה העיקרית מתיאורך הוא שאתם לא יודעים מה נכון ומה לא נכון. שאולי מה שקורה הוא הדרך הנכונה אבל אולי לא. כדי להחזיר את הביטחון הייתי מציע שתי אפשרויות: 1. ליזום פגישה עם ראש המחלקה, להסביר את הבלבול שלכם ולבקש ברוגע ובהגיון הסברים מדוייקים יותר כולל דיאגנוזה מדוייקת, אפשרויות טיפול וכדומה 2. לבקש חוות דעת שניה ממומחה. ניתן לפנות באופן פרטי לפסיכיאטר שהוא ראש מחלקה במוסד אחר או מומחה בעל שם ולהסביר כל מה שקרה. זה עלול לא למצוא חן בעיני הגורמים במוסד בו אחיך מטופל אבל אם לא תקבלו תשובות ברורות זו אפשרות שכדאי לנקוט בה (היא כרוכה כמובן בעלות). דבר אחד חייב להיות ברור. אף אחד אינו מאושפז בבית חולים פסיכיאטרי מבלי שהוא סובל מבעיה נפשית כזאת או אחרת. במידה וקורה כזה דבר זה אינו תקין ויש להתריע על כך ומייד. בעיות משפחתיות אינן סיבה לאשפז ילד בן 14, לכך יש פתרונות סוציאליים שונים. לפי תיאורך אני מעריך שבכל זאת מדובר בבעיה נפשית של הילד ושאינכם מודעים למשמעותה באופן מלא. נשמע שאת ומשפחתך עוברים תקופה קשה מאוד. אתם זקוקים לתמיכה מקצועית ותוכלו למצוא אותה במסגרת בית החולים עצמו. בקשו להיפגש עם מטפל משפחתי שיוכל לעזור לכם להתמודד עם המצב מהזוית שלכם ולהגביר את הבנתכם ושליטתכם במצב. במידה ואין אפשרות בבית החולים ישנן אפשרויות נוספות בקהילה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לא יהיה קשה מדי לא ברור כלל אם הוא צריך אשפוז אבל אם כן לא בבית חולים זה [וזה איננו סותר שלאחרים הוא יכול להיות מצוין] באיזה ביתחולים מדובר?

ליעל אל תוותרו לרופאים ולאחיות, ואת זה אני אומרת מנסיון, אם הם אינם מוכנים לתת לכם הסברים על מצבו של אחיך, אז כפי הנראה הטיפול שהוא מקבל אין טוב מספיק , מה שאחיך עובר כרגע יכול להשפיע על כל המשך חייו, והרופאים האלה יכולים לגרום נזק בלתי הפיך, אל תוותרו להם, תבקשו הסברים גם על הטיפול התרופתי שהוא מקבל , ואם יש צורך אף תתייעצו עם פסיכיאטר חיצוני שאינו עובד בבית החולים הזה, תביאו אותו מבחוץ לייעוץ, אם תרצו יש לי פסיכיאטר מעולה, שיכול לעזור לכם. תזכרו שהחלטות אלה יכולות להשפיע על כל חייו של אחיך, האשפוז הזה יכול להיות נזק נוראי , רק אם באמת אין לכם ברירה אז תשאירו אותו שם, הרופאים האלה עובדים לפעמים כמו אוטומט , אז אל תאבדו תקווה יש הרבה דרכים לקבל תשובות והסברים , גם אם כועסים עליכם במחלקה אל תניחו להם , גם אם הם מאיימים עליכם בהוצאת אחיך מהטיפול במחלקתם הם אף פעם לא אוהבים שמעבירים עליהם ביקורת. איתך בכאבך שרית

שרית שלום ! תודה לך על התייחסותך. אודה לך אם תוכלי לומר לי מי הפסיכיאטר שעליו את ממליצה יעל.

על כל חולה בבית חולים פסיכיאטרי המדינה משלמת כסף. לכן הם לא ישחררו אותוץ לקחת ילד בן 14 לבית חולים כזה. זה להרוס לו את החיים. יותר קל לכם ככה? תוציאו אותו משם מהר. אחר כך תנסו לקבל עזרה מפסיכולוג ובבית. תרדו מהתרופות ומיד. תרופות גורמות התמכרות - תזהרו. יש דרכים שאין מהן חזרה. וזו אחת מהן.

ליוני, נראה לך שלא ניסינו את זה כבר ? הוא היה מתפרץ בבית ועושה מה שהוא רוצה. לא היה כל סיכוי להביאו באופן פרטי לרופא וכבר שוחחתי עם הטובים בתחום. גם אופן הבאתו לביה"ח היתה בתרמית. יעל.

למסמך המצורף. זה נוגע ליוזמה לשיפור מצבם של חולי OCD אשר בשל מחלת ה-OCD הם מוציאים הוצאות רבות בגין הכפייתיות, ובשל כך איכות חייהם ירודה ביותר. במסמך הסברתי את העניין ביסודיות, והתייחסתי לאספקטים שונים של העניין. בשל חוסר אפשרות טכנית לצרף קובץ וורד להודעה, אני נאלץ לצרפו כחלק אינטגרלי מהמודעה, בשל אורכו הרב, כדאי להדפיסו ולקראו מהנייר. תודה, היוזם. להלן המסמך: "הפרעה טורדנית כפייתית" (OCD) והצורך בפעילות מרגיעה הכרוכה בהוצאות כספיות נייר עמדה חלק ראשון: רקע תמציתי כללי א. רקע כללי מדובר בהפרעה רפואית בעלת מאפיינים נפשיים ורגשיים. אחת התיאוריות אומרת שההפרעה נגרמת עקב מחסור בהורמון הסרוטונין במוח. ההפרעה מתבטאת אצל הלוקים בה בהצפה בלתי נסבלת של מחשבות ותסביכים מחשבתיים. הצפה זו מכניסה את הלוקה בהפרעה לתחושות של חרדה, אימה ופאניקה בעוצמות שקשה לשאתם. הלוקה בהפרעה מרגיש שכולו פקעת עצבים, מרגיש מאויים, מתוח מאוד, ושאינו יכול לשאת מצב זה והוא עושה הכל כדי להשתחרר מיידית מאותם מחשבות ותחושות בלתי נסבלות. ב. הסימפטומים השונים של ההפרעה כדי להשתחרר שחרור מיידי (אבל זמני בלבד) מאותם תחושות בלתי נסבלות, מרגיש הלוקה שהוא צריך לעשות פעולות חיצוניות שונות, (הנראות לעין הרואה כפעולות טכסיות) שנותנות לו הקלה מיידית וכן הרגשת רוגע ושחרור שהוא מייחל להם. פעולות חיצוניות משחררות אלה, שהלוקים בהפרעה צריכים לעשות כדי להירגע, הינם הסימפטומים החיצוניים של ההפרעה (נהוג לכנותם: "פעולות כפייתיות", או: "קומפולסיות") וצורתם שונה מאדם לאדם. דוגמאות לסוגי הסימפטומים (הפעולות הכפייתיות): הקפדה מוגזמת מאוד על סדר, ספירה בסדר מסויים או בצורה מסויימת, חזרה על דברים או דיבורים בסדר מספרי מסויים, הרגשת חוסר וודאות המצריך בדיקה ווידוי חוזרים של פעולות יומיומיות פעמים רבות. (למשל: נעלתי או לא נעלתי את הדלת, סגרתי או לא סגרתי את ברז הגז, החשמל, וכדו') התרחצות והתנקות בצורה מוגזמת ביותר ולפעמים אף בסדר מסויים, ועוד סוגים רבים נוספים של סימפטומים. יש לציין שלפעמים ישנו שילוב של מס' פעולות חיצוניות מרגיעות אצל אדם אחד או שהן משתנות או מתחלפות אצלו מזמן לזמן. כל הפעולות החיצוניות שנמנו, מלבד הפעולה האחרונה של הצורך בנקיון, כרוכות אמנם בסבל רב וקשה, ובבזבוז גדול של זמן, אך אינם כרוכות בד"כ בהוצאה חומרית כלשהי. ג. הטיפול המקובל בהפרעה מקובל לטפל בהפרעה באמצעות טיפול פסיכולוגי, באמצעות פסיכותרפיה ובאמצעות טיפול תרופתי. ידוע שהטיפולים משפיעים רק על חלק מהלוקים (כ-50%) וגם על מי שהטיפול כן משפיע, זה מביא בד"כ רק להקלה בעוצמת הסימפטומים ולא מסלק אותם לגמרי. ד. ההרגשה מבחינה אישית וחברתית הלוקים בהפרעה חיים בקונפליקט קשה בין ההרגשות הקשות והבלתי נסבלות המציפות אותם מחד, לבין מצב גבוה של מודעות לעצמם ולסביבתם והכרה צלולה ובריאה מאידך. בשל כך ובשל חששם מסטיגמה חברתית ומתוויות סטיגמתיות מעוותות שהחברה עלולה להצמיד להם, כגון: "משוגע", "פסיכי", "לא נורמלי" וכדו' ומכיוון שהלוקים בהפרעה מודעים מאוד ל-"חוסר ההגיון" שבפעולות אלה, שגם בעיניהם נראות כפעולות מטופשות ולא הגיוניות, לכן הם משתדלים להסתיר ולהסוות באמצעות טריקים שונים את הסימפטומים מעיני הסביבה, ועושים מאמצים שלא "להיתפס" בזמן עשיית הפעולות הכפייתיות החיצוניות. חלק שני: חומרים להרגעה מיידית וההוצאות הכרוכות בהם ה. הצורך בנקיון מרובה והעלויות הכרוכות בכך כעת נתמקד בלוקים בהפרעת ה-OCD שהסימפטום הספיציפי שלה הוא צורך להתנקות ולהיטהר בצורה מוגזמת ביותר: זהו אחד הסימפטומים "הקלאסיים" והיותר מוכרים של ההפרעה. הלוקה בכך חש כמעט ללא הפוגה הרגשה בלתי נסבלת, של לכלוך, זוהמה והרגשה שמשהו לא הגייני או לא טהור דבק בו. תחושה זו של לכלוך וזוהמה מלווה בהרגשת אימה וחרדה קשים ובלתי נסבלים, ממחלות ומטומאה, ותסביכים מחשבתיים ורגשיים שונים, שכדי להירגע מהם מיידית ולהחזיר לעצמו מעט רוגע ושלווה, צריך הלוקה בכך, לנקות ולטהר עשרות רבות של פעמים ביום, את ידיו, גופו, חפציו האישיים, בגדיו, את הסביבה בה הוא נמצא, את הרצפה, הרהיטים, הקירות ועוד. פעולות הנקיון והטיהור הנובעות באופן ישיר ממצב רפואי זה שתואר, גוזלות הרבה מאוד זמן, וכרוכות בהוצאה כספית גבוהה, כיון שמדובר בשימוש בחומרי ניקוי לסוגיהם, בצריכה גבוהה של מים, בצריכה גבוהה של חשמל (לחימום המים למקלחות ולכביסות הרבות) וגם שימוש מוגבר בטלפון. (למה טלפון? כי בגלל החשש להזדהם, נוטים הלוקים בסוג ספיציפי זה של ההפרעה למעט ביציאתם מהבית ובפגישותיהם ומגעם עם בני אדם, ועושים חלק גדול מצורכיהם ומקשריהם באמצעות הטלפון) ו.עבודה, ומצב כלכלי של חולי OCD חלק מהלוקים בהפרעת ה-OCD, כאשר היא בצורתה הקלה, עובדים ומתפקדים פחות או יותר למרות ההפרעה, וחלק, מי שההפרעה אצלם חריפה יותר, אינם מסוגלים לעבוד בשל כך. אלה שאינם עובדים, ואין להם הורים עשירים שיממנו אותם, נאלצים לדרוש קיצבת נכות מהביטוח הלאומי וחיים על קיצבת נכות זו. קיצבת הנכות, כמו שכולם בטח יודעים, לא נועדה לממן הוצאות חריגות הבאות עקב מצב רפואי נתון, אלא נועדה עבור הוצאות קיום בסיסיות ויומיומיות, כמו: מזון, לבוש, נסיעות, וכדו'. הנקיינים, אם נקרא להם כך, נאלצים למעשה לחיות בתת רמה ולהגיע למצבים קשים של חרפת רעב, (פשוטו כמשמעו, וללא הגזמה) היות והם נאלצים להוציא את ההוצאות הכרוכות ישירות בהפרעה, (חומרי הניקוי) מקיצבת הנכות הזעומה, ולא נשאר להם כמעט כלום עבור אוכל ועבור יתר ההוצאות הרגילות. (אעיר שעקב העוצמה הגבוהה והבלתי נסבלת של החרדות, הם נותנים מקום בעדיפות ראשונה לקניית חומרי הניקוי המרגיעים, ורק במקום שני, מקום ליתר ההוצאות, ה"נורמליות" כולל אוכל) כך נמנעת מהם איכות חיים גם בצורה מינימלית שעוד אפשר לעשות בקיצבה הנמוכה ממילא. למעשה הם נאלצים לא אחת, בלית ברירה, ללוות הלוואות כדי להשלים את החסר ואיכשהו לתפקד. ז. הכרה מימסדית בהוצאות אלה כהוצאות הנובעות ממצב רפואי הוצאות אלה הנגרמות בצורה ישירה מאוד כתוצאה ממצב רפואי בלתי נשלט, אינן צריכות לקבל התייחסות שונה מכל הוצאה חריגה אחרת הנגרמת בשל מצב רפואי, בו לוקים נכים מכל סוג אחר. זה לא שונה למשל, מהוצאות הנגרמות עקב מצבים סיעודיים כמו: הוצאות עבור חיתולים, או מהוצאות מיוחדות של אדם עיוור, אינן שונות מהוצאות מיוחדות של נכה גפיים הנזקק לרכב, או לכסא גלגלים או שנזקק לעזרתו של אדם נוסף שיעזור לו עקב נכותו. הוצאות אלה אינן מוכרות ע"י המימסד כהוצאות הנגרמות עקב מצב רפואי, וזאת בעיקר בגלל חוסר מודעות ובגלל חוסר דרישה (עד כה) להכרה כזו והנובעת גם מהחשש להיחשף עקב הסטיגמה הקשה המלווה הפרעה זו. ישנן קיצבאות המיועדות עבור הוצאות מיוחדות בשל מצב רפואי, כגון: קיצבת ניידות, קיצבה לשירותים מיוחדים (ואולי יש עוד). הלוקים בהפרעת הטורדנות הכפייתית אשר נזקקים להוצאות חריגות בשל מצבם, אינם עונים על שום קריטריון מהקריטריונים הקיימים היום, המזכים באחת הקיצבאות המיוחדות האלה המיועדות לאפשר לנכה רמה ואיכות חיים סבירה ככל האפשר. מיותר לומר שזהו מצב מעוות מאוד, שיש לעשות הכל כדי לתקנו. לשם כך צריך לפעול לעשיית שינויים תחיקתיים ו/או משפטיים מתאימים בהגדרת הקריטריונים המזכים בקבלת אחת הקיצבאות המיוחדות אם זו קיצבה לשירותים מיוחדים או קיצבה אחרת, או עשיית כל שינוי בחקיקה או בתקנות ע"מ להביא לכך שגם הלוקים בהפרעה זו, אשר להם הוצאות חריגות עקב מצבם, יכללו בקריטריון המזכה לקבלת קיצבה מיוחדת, שתאפשר להם חיים בכבוד ואיכות חיים סבירה ככל שניתן, בדומה להכרה הניתנת להוצאות מיוחדות שיש לנכים מסוגים אחרים עקב מצבם הרפואי. חלק שלישי: בירור: האם יהיה מוצדק, נכון ונבון לתת עזרה כספית מיוחדת למי שנזקקים לחומרים מרגיעים עקב ה-OCD? ח) נברר: האם חולי OCD "עושים בכוונה"? ישנה הטוענים טענה הנובעת ממין הרגשה, שחולי OCD יש להם שליטה על הפעולות הכפייתיות אך הם אינם "מפעילים" שליטה זו בכוונה, אולי כדי להשיג רווחים אישיים שונים. מן הראוי לבדוק טענה זו לעומק ובכנות, האם היא נכונה ומדוע טוענים אותה רק לגבי חולי OCD ולא לגבי חולים במחלות אחרות? ובכן, תחושה וטענה זו, יש לה לכאורה בסיס, אך לאחר הבירור, נוכל לראות שהטענה כלל לא נכונה! נסביר קודם על מה לכאורה מתבססת תחושה זו? בניגוד למצבי רפואיים רבים אחרים בהם החולה מאבד לגמרי שליטה באותו תחום בו הוא פגוע, (למשל: עיוור, גם אם יתאמץ לראות הוא לא יכול לראות. נכה גפיים, גם אם יתאמץ ללכת על רגליו הוא לא יכול ללכת על רגליו, חולה סכיזופרניה הרואה הלוצינציות, הוא משוכנע ללא ספק שההלוצינציות. שהוא רואה זה דבר אובייקטיבי ואין לו את היכולת להבחין בינם לבין המציאות האובייקטיבית, ועוד.) אצל חולה OCD לעומת זאת מנגנון המחלה מורכב בצורה שונה לגמרי, ומכאן התחושה שכאילו הוא עושה בכוונה. ננסה להסביר זאת בפרוטרוט: מחלה זו שנהוג לכנותה OCD מורכבת בצורה זו: 1. משהו בתפיסה המאוזנת של הפרופורציות ביחס לדברים במציאות האובייקטיבית משתבש מבחינת "הגדלים" שלהם, וכובד המשקל שראוי ליחס להם. 2. כתוצאה משיבוש זה החולה מייחס חשיבות רבה לדברים שברגיל מייחסים להם חשיבות מועטה ולהיפך. 3. עקב שיבוש זה, גם במצב שברגיל אין צורך לנקוט פעולות הגנה, הרי שעקב שיבוש הפרופורציות, נוקט החולה פעולות הגנה, ומייחס סכנות לדברים שאין בהם כל סכנה. 4. אותם פעולות הגנה, הם הם אותם פעולות שנהוג לכנותם: "פעולות או מעשים כפייתיים" או: "קומפולסיות" (לפעמים זה מופיע בצורה של הימנעויות מעשיית פעולות שבמצב רגיל מקובל או ראוי לעשותם). 5. כיוון שמה שמשובש אצל החולה זה משהו המצטמצם במין ערוץ צר בלבד של המציאות שניתן להגדירו ואילו יתר המציאות והקשר שלו עם המציאות, נתפסת בצורה מאוזנת לחלוטין, לכן חולה ה-OCD מודע מאוד וער לכך שיש פה עיוות והוא חי בתוך עיוות זה. חולה ה-OCD רואה לרוב את עצמו "מבחוץ". הוא גם נתפס אצל הסובבים אותו כ-"אדם נורמלי שעושה מעשים מסויימים שאינם נורמליים, במקרה הטוב, ובמקרה הגרוע עלולים להצמיד לו סטיגמות של "לא נורמלי". (יש להעיר שבעניין זה, לא כל חולי ה-OCD אכן מודעים שהצרכים הכפייתיים הם מיותרים ויש מי שמאמין שיש צורך בכך). 6. כיוון שהם מעוניינים בכ"ז לשמור על תדמית של "אדם נורמלי", והם בד"כ נמצאים בקשר עם בני אדם "רגילים" ומאוד אינם מעוניינים שתדבק בהם סטיגמה חברתית כלשהי, לכן עקב ערנותם ומודעותם ועקב אי רצונם בסטיגמה, הם מגייסים כוחות שמשתלטים (באופן זמני ונקודתי) על אותם דחפים ועל אותו צורך לנקוט בפעולות הגנתיות (="כפייתיות") שהצורך להם הוא עקב עיוות המציאות המופיעה בהרגשותיו, בדמיונותיו, באותו ערוץ מצומצם המעוות. יש לציין שבאותה סיטואציה שהחולה מתנהג תוך שליטה ומפגין התנהגות "נורמלית", אותה סיטואציה גוזלת ממנו הרבה כוחות והרבה אנרגיה והיא כרוכה במתח רב ובמצבי חרדה לגמרי לא קלים, אך כמובן לא רואים זאת כלפי חוץ. 7. לפיכך, לעין הרואה מבחוץ נראה שכאילו חולה ה-OCD שולט בהתנהגותו ו-"עושה בכוונה" אבל זה רק למראית עין הרואה. זה דומה לאדם שאסור לו להרים כבד בגלל בעיה רפואית ומישהו שמאוד לא נעים לו לסרב לו, מבקש ממנו עזרה בהרמת 2 סלים כבדים. אז בגלל אי הנעימות, הוא ירים לו את הסלים אך לאחר מכן הוא יסבול מאוד מה הרואה יגיד? "שהוא עושה בכוונה ואומר שהוא לא יכול להרים כבד והוא סתם מתחזה. ט. בירור בנוגע לטענה שאם חולי OCD הזקוקים לחומרים מרגיעים, (=חומרי נקיון) יקבלו עזרה כספית מיוחדת הרי בכך נעודד אותם שלא לטפל במחלתם. טענה זו נטענת ע"י מטפלים שונים ואף ע"י חלק מהחולים , נבדוק טענה זו לעומקה. כפי שהוסבר לעיל בסעיף ח. על המיכניסם של הכפייתיות וכפי שיוסבר להלן בסעיף י. שחולי ה-OCD זקוקים להרגעה מיידית מהרגשות החרדה הקשות המציפות אותם ושאין להם שליטה על הצפתם בהרגשות אלה, אפשר להבין שהפעולות החיצוניות (="הפעולות הכפייתיות") מטרתם הרגעה מיידית של הצפות החרדה הקשות, ובלעדי אותם פעולות חיצוניות החולה יהיה במצב חרדתי בלתי נסבל ויעבור עליו סבל מאוד גדול, נוכל להבין שחולי ה-OCD זקוקים מאוד לפעולות החיצוניות המרגיעות (הכפייתיות) כדי שאיכשהו לא יתמוטטו מבחינה עצביהם. (מובן שהכוונה לאנשים שהטיפול אינו עוזר להם). נוכל להגיד ש-: 1. אם לחולה OCD יש כסף מצומצם שיספיק לו או לקניית אוכל להשקיט רעבונו הפיזי ולהוצאות "נורמליות" או לקניית חומרי הרגעה מיידיים (=חומרי נקיון) הוא יקנה חומרי הרגעה ויוותר על צריכת יתר הדברים הנורמליים כולל אוכל סביר, ויאכל בצורה מינימליסטית ביותר. מדוע? משום שהסבל הרגשי והנפשי העובר עליו גדול וקשה הרבה הרבה יותר מהסבל שיש לו מרעב או ממניעת בידור או נסיעה או לבישת בגדים נורמליים. 2. צריך לציין שאם נמנע מחולה OCD חומרים מרגיעים ("חומרי נקיון") הוא עלול להיכנס למצבי לחץ . קשים, סבל נפשי ורגשי רב, מצבי פאניקה, בלבול חושים, חוסר ריכוז, לפעמים אף מצבים הדומים . קמעא למצבים פסיכוטיים ועוד, והוא עלול בהחלט להגיע אף להתמוטטות עצבים ועקב כך אף להגיע . לאשפוז. החולה יקנה חומרים מרגיעים גם אם זה יהיה על חשבון איכות החיים שלו וגם אם הוא ילבש . בלויי סחבות. י. נסיון להבהיר את מצבם של חולי ה-OCD והצורך הדחוף שיש להם בחומרים מרגיעים, באמצעות אנלוגיה (השוואה) עם אדם שאינו שולט בעשיית צרכיו עקב מחלה והצורך שיש לו בחומרי ספיגה. חולה שאינו שולט בעשיית צרכיו = חולה OCD *אי שליטה בעשיית צרכים = אי שליטה בהופעת הרגשות חרדה וכדו' ומתח. *נזקק למוצרי ספיגה לספיגת = נזקק לחומרים מרגיעים (=חומרי נקיון) ההפרשות "לספיגת" ההרגשות הקשות אדם שבשל מחלה אורולוגית או אחרת אינו מסוגל לשלוט בעשיית צרכיו וכדי לשמור על איכות חייו ועל הגיינה כללית וכדי שיוכל להיות מעורה בחברה הכללית, לצאת, לנסוע, לטייל, לפגוש אנשים, לעבוד, ללמוד וכו' הוא צריך להשתמש במוצרי ספיגה חד פעמיים. מצבו של אדם כזה והצורך שיש לו בצריכה של אותם מוצרי ספיגה מובנת, מקובלת ואיש לא יבוא אליו בטענות כגון: "אם נספק לו מוצרי ספיגה הוא לא ישתדל לעצור בעד הפרשותיו וירגיש חופשי לשחרר את הפרשותיו וכך לצרוך יותר מוצרי ספיגה שעולים הרבה כסף. האם טענה מסוג זה תישמע הגיונית? האם יכול מישהו לטעון טענה כזו ע"מ להפחית או למנוע מאדם כזה לצרוך מוצרים אלה העוזרים לשמור על רווחתו האישית, על כבודו ועל יכולתו לתפקד? האם מניעת הספקה של מוצרי ספיגה תפחית אצל אדם כזה את כמות הפרשותיו או תגביר את יכולתו לשלוט בהם? ואם נניח שמטעמים של חסכון בהוצאות, המטפלים והאחראים על אותו אדם יחליטו שאם נפסיק לממן לאותו אדם את קניית מוצרי הספיגה אז הוא ישלוט יותר ולא יבזבז כל כך הרבה כסף על קנייתם, האם זה לא ישמע אבסורד שיידחה על הסף? עכשיו נעבור למקבילה: המצב אצל חולי OCD מקביל ודומה למצבו של האדם במצב הנ"ל. רק במקום ששם זו בעיה גופנית של אי שליטה על ההפרשות הגופניות, כאן יש מצב של "אי שליטה" על ההפרשות המנטליות והרגשיות. (חרדות מתח מחשבות טורדניות וכו'). חולה OCD, "מפריש" (היינו, מוצף כל הזמן) "הפרשות" מנטליות מהסוגים הנ"ל מבלי שתהיה לו שליטה על "הפרשות" אלה. מחשבות מציקות, רגשות חרדה בלתי נסבלים מתח עצום ובלתי נשלט וכדו', הטיפול התרופתי והפסיכולוגי עוזר רק בחלק קטן ממצבים אלה להפחתת רמת ההצפה הנ"ל ואדם במצב כזה נאלץ להשתמש ב"מוצרי ספיגה" ל-ספיגת "הפרשותיו" המנטליות המטרידות. "חומרי הספיגה" הספיציפיים להפרשות מנטליות אלה (מחשבות, רגשות חרדות, ומתח) הינם בדמות: מים, וחומרי ניקוי וניגוב שונים. הוא גם צריך להשתמש גם בחשמל לצורך חימום המים ולהפעיל מכונות הכביסה לכביסות המרובות של בגדיו, ועוד. כמו שלא נאמר לחולה שאינו שולט בהפרשותיו הגופניות: ",,תתגבר" או: "תשלוט בהפרשותיך" כך לא שייך לומר לחולה OCD: "תתגבר" כמו שחולה כנ"ל זקוק לחומרי ספיגה, כך גם חולה OCD זקוק לחומרי ספיגה מתאימים למצבו להרגעה מיידית. אם נמנע ממנו את אותם "חומרי ספיגה" ייחודיים אלה, האם בכך אנו מפסיקים את סבלו? האם נגרום לו לשלוט? האם אותם הצפות של מחשבות מעיקות, חרדות קשות ומתח, לא יופיעו אצלו אם נמנע ממנו מלהשתמש באותם חומרי ספיגה ייחודיים למצבים מנטליים אלה? האם אין בכך שנמנע ממנו עזרה כספית שתתרום לו איכות חיים, הוא לא ישתמש בחומרי הניקוי להם הוא זקוק כל כך? והאם אין בכך סתם התאכזרות? דימוי זה נראה לי דימוי מאוד מתאים ומדוייק בכדי שאפשר יהיה להבין דבר שאיננו רואים, דבר שאינו בהיר ומוכר דיו, ושלא נתנו עליו את הדעת עד כה.

שלום אודה ואומר שאין לי דיעה חד משמעית לגבי הצעתך. מצד אחד, זה נשמע הגיוני. כאשר אדם סובל באופן כזה הוא זקוק לעזרה. מצד שני, יש בהצעתך מספר בעיות שההשלכות שלהן כל כך רחבות שאינני מאמין שאכן ניתן ליישם את הרעיון. אנסה לתת כמה כיוונים לדברי. למשל, אפשר לומר שמתן החזר כספי על חומרי ניקיון מעודד את הסימפטומים במקום להביא ללוחמה בהם. נכון שיש כאלה שהטיפול לא עוזר להם. אבל מה עם אלה שהטיפול כן עוזר להם? אולי להם האפשרות לקבל החזרים תהווה חיזוק של הסימפטומים ופגיעה ביכולת להשתחרר מהם? קובעי המדיניות יאמרו בודאי שאם להשקיע כספים בתחום, זה בנושא הטיפול המניעתי ולא בעידוד עקיף של הבעיה. כיוון נוסף הוא המשמעות שיש לזה לגבי התנהגויות כפייתיות אחרות. ניקח דוגמא קיצונית במיוחד - אדם שלא מסוגל להפסיק להמר. הוא מפסיד את כל כספו ורכושו בהימורים ולכן נותר ללא פרוטה. הוא יכול לטעון שזו התמכרות שאינה ניתנת לשליטה (ואכן זה יכול להיות כך) ולכן אולי מס הכנסה יכול להכיר בהימורים כהוצאה מוכרת... כמובן שאינני מתכוון לכך ברצינות והדוגמא אינה תואמת לנושא שלך, אבל מאחר ואתה מדבר על מדיניות ציבורית חשוב לקחת דוגמאות קיצוניות וסטראוטיפיות כי זה מה שמקבלי המדיניות חושבים עליו כשבאים להתמודד עם השאלה. בשורה התחתונה, אני יכול להזדהות עם המאבק שלך מנקודת המבט האישית והאנושית שבה כי היא מבטאת סבל ומחסור אמיתיים. זה גם יכול להיות חשוב ליצירת מודעות בציבור לבעיה ולצורך לטפל באנשים הסובלים ממנה. עם זאת מבחינה פרקטית אני מאוד ספקני לגבי יישומה. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

ותרשה לי רק להעיר הערה חשובה: הכל תלוי לדעתי באופן בו מסתכלים על התמונה. אם באמת רואים את זה בצורה "קונבינציונאלית" ז"א כ"החזר כספי" או "מימון חומרי הניקוי" אז באמת עולה מאליה הטענה המתנגדת כפי שהעלית אתה וכפי ששמעתי הן ממטפלים והן ממעט מטופלים(!). כידוע מהרבה תחומים שנקודת וצורת ההסתכלות יכולה לשנות לגמרי את התמונה ואת התייחסותינו אליה. כך גם כאן. אני רואה זאת לא כהחזר כספי או כמימון חומרי הניקוי, אלא שאותו חולה שהטיפול אינו עוזר לו, והוא נאלץ להשתמש בחומרי ניקוי לצורך ההרגעתו המיידית (בעצם חומרי הניקוי משמשים כעין כדור הרגעה וכעין תחליף סם למי שמצויים בהליך גמילה), אז מאחר והוא נאלץ להוציא הוצאות לקניית אותם חומרי הרגעה, אז לא נשאר לו כסף לצרכים הכרחיים ובסיסיים (אוכל, נסיעות וכדו') ולכן יש לעזור לו כדי שיהיה לו מה לאכול ולצרכי הקיום הבסיסיים. זה היה לצורך הבהרת עניין שיש לשנות את הגישה אליו מן היסוד. תודה רבה

אורגן יקר, זוהי, כמובן, יוזמה ברוכה, ואני מברך אותך על המאמצים שאתה משקיע. גם ללא מסמך ארוך ומפורט, מובן שיש צורך לסייע לנפגעי OCD, כפי שיש לסייע לנפגעים אחרים. עם זאת, המודעות לצרכים מסוג זה אינה גבוהה בישראל, ואני מאמין שידרש זמן רב לשכנוע המוסדות המתאימים בצורך לסייע למי שסובלים מפגיעות דומות. אני משער שאם יש בכוונתך לצאת למאבק ציבורי בנושא זה, עליך לפנות למחוקקים עצמם, ואני מאחל לך בהצלחה. דרור גרין

...

לחברי שני קרובי משפחה מדרגה ראשונה(אם ואח) הסובלים מהפרעות/מחלות נפש(דיכאון קליני ממושך ומניה-דיפרסיה)שניהם היו מאושפזים לסרוגין ומטופלים בתרופות. שאלתי היא האם יתכן שמדובר במחלות שמעורב בהן גורם גנטי או נטיה משפחתית כללית לחלות בהן?

כן - ישנה עליה שלסיכוי לחלות במשפחה - עדיין לא יודעים בידיוק איך הגנטיקה עובדת - אבל היא קיימת

שלום, אני יודע, שאני מתפרץ לכאורה לדלת פתוחה, אבל חשוב לי, בכל זאת, להזמין אתכם, לאתר, מקום. האתר עוסק בתקיפה מינית והשלכותיה. באתר מאמרים בעברית, וקישורים לרשת, בנושאים כמו הפרעות אכילה, פציעה עצמית, התמודדות עם טראומה ו- DID/MPD. כמו כן קיימת גם גלריה בחיתוליה. מקווה שאלו שזקוקים לחומר יוכלו להגיע אליו. ולהיעזר. www.macom.org

תודה על הקישור תמיד טוב לדעת... :) טלי פרידמן

איכשהו נשארתי עם ההרגשה שאני לבד שוב... ניסיתי להשיג אותך בפאלפון מספר פעמים, והשארתי לך הודעה ביום חמישי, ללא תשובה. כל מה שנשאר לי להבין מכך זה שאת רוצה לנצל את האופציה שפתחתי לך ולעזוב. אני מניחה שזה בסדר מצידך, מאחר וכמו שאמרתי כבר כמה פעמים, "נפלתי עליך משום מקום", עם כל הבעיות שלי. חבל רק שאין לך את האומץ להגיד לי את זה. התחמקות היא דרך גרועה. דרך אגב, מצבי מתדרדר, ומתוך יאוש סיפרתי לאחותי על ההקאות. קיוויתי לקבל עזרה או לכל הפחות תמיכה, אבל היא אמרה שאני מגזימה ומכניסה לעצמי שטויות לראש. אני אשלח לך את החוב שלי בימים הקרובים בדואר. תודה שניסית. אני מקווה שאת מרגישה טוב יותר.

רק עוד שאלה קטנה, זה משהו שאני עשיתי לא בסדר ??

טלי פירדמן לא עולה הרבה לפורום,אני לא חושב שזה אשמתך, תוציאי את זה מהראש שלך אופיר

אני מבקש סבלנות טלי מתעקבת מסיבות שלה היא תחזור ואכפת לה

גלי אני מחכה לטלפון שלך, כפי שקבענו. בברכה, טלי פרידמן

אני זקוקה לחומר מקצועי על דכאון אחרי לידה אשמח מאוד לקבל ממכם מידע וכתובות רלוונטיות לנושא ת ו ד ה

ראי http://www.northernlight.com/nlquery.fcg?cb=0&qr=post+partum+depression

תודה תודה תודה.... המון תודה !!!!! האם יש חומר בעברית???

האם דופמין קשור במחלת הסכיזופרניה? ואם כן כיצד?

קשור אבל הקשר לא ברור - בקרוב כתבה על כך

(קודם כל-אני בת.) בקשר לאקדח- החלטתי להפסיק לחפש אותו, ולו רק בגלל רגשות האשם שאבי בטח ירגיש! היה לי כואב (וטוב) לקרוא את התגובות שלכם, לא התכוונתי להדאיג אף אחד. פשוט זה המקום שבו אני מרגישה שאני יכולה לומר הכל, בלי צנזורה.(כמעט הכל). פעם מישהי כתבה לי דבר המשקף בדיוק את הסיטואציה הזו, שכ"כ נכונה לגבי : זה כמו מכתב בבקבוק שאני שולחת,אנונימי, ואולי אקבל את התשובה בשבילי, ואולי לא. אבל הידיעה הזו שיש אנשים שעומדים על החוף עם רשתות, ומנסים לתפוס את כל הבקבוקים הצפים, זה עושה קצת טוב.

יקירתי- בודאי שיש אנשים על החוף! כל כך התרגשתי לקרא שאת הרמת את הבקבוק המטאפורי שלי... ואם תסתכלי עוד קצת, תראי שיש עוד הרבה דברים מסביב, יפים וטובים, ובשבילם כדאי לחיות. נכון שלפעמים קצת קשה לראות יופי וטוב. בדיוק בשביל זה יש רשת- וכולנו מחזיקים בה- גם את. אם את מרגישה שקשה לך להחזיק- תני סימן- ומישהוא כבר יעזור לך, אבל-וזה אבל גדול מאד- הוא לא יסחוב במקומך. המקום שלך- הוא רק שלך, ואף אחד לא יכול לבא במקומך. האם את ממשיכה בטיפול? אני מקוה שכן. ממשיכה לחבק אותך.

גם יקרה, ודאי שכאן את יכולה לומר הכל, ולדעת שמישהו קורא, ומוכן להושיט יד. וטוב שחזרת, וטוב שויתרת על האקדח, וכן, הבקבוק שהשלכת הגיע ליעודו, ואת יכולה להמשיך ולהשליך בקבוקים אל הרשתות המחכות לך. חיוך דרור

גמ שלום רב, אנחנו פה. אימתי שתזדקקי. באמת! בברכה, טלי פרידמן

ד"ר שלום רב, אני לוקחת סרוקסט כחודשיים וחצי. בהתחלה היו לי תופעות לוואי קשות אבל כעת אני מרגישה הרבה יותר טוב. ביומיים האחרונים אני חשה במן מתח גופני ללא סיבה, כמו שהרגשתי בתחילת לקיחת התכשיר. האם יתכן שרמת הסרוטנין גבוהה מידי כעת? האם יש אפשרות לקחת חצי כדור אם אני מרגישה טוב, (מצב רוח ממש מעולה )? בתודה, עזרת לי המון בהתחלה. שגית

תתייעצי עם הרופא שלך

אני מודאג שאת צריכה לשאול אותי את השאלות שרופא מטפל כבר היה צריך להתיחס אילהם אני לא מבין את נוטלת את הטיפול על דעת עצמך? אין לך רופא שדואג לך? לא אין כזה דבר סרוטונין גבוה מידי - התכשיר לא מעלה או מוריד הוא פועל באופן מורכב שלא מוכר לנו עדיין הניסיון הקליני אומר שאת כנראה צריכה עליה במינון - מה שאת מתארת הם כנראה סימני המחלה שעדיין לא מגיבים לטיפול התחלתי - אבל לשם כך יש לך רופא שיעקוב אחרי מצבך ויתאים מינונים בהתאם אשמח לעזור לך - צרי איתי קשר דרך לחיצה על שמי בדף הפורום, יפתח הכרטיס האישי שלי, שם תמצאי את הטלפון שלי

אני בדיכאון מאוד קשה ואני לא מרגישה שאני אוכל להתגבר עליו. הלכתי לפסיכולוגית פעם אחת היא רק הקשיבה לא ממש היה לה אכפת ולא ממש הבינה פשוט עשתה את עבודתה. אני ממש מרגישה כמו בן אדם מת מהלך.מת בפנים אבל עדיין קיים. יש לכם איזה שהם עצות?

שירה שלום, מנסיון, אל תתיאשי לכי בקופת החולים לרופא פסיכיאטר והוא יתן לך תרופה, שיחות זה עיניין שלוקח המון זמן וכדאי שתתחילי עם התרופות מהדור החדש, ממשפחת הפרוזק. אל תדאגי, השיפור הוא דרמטי. את צריכה להיעזר בסבלנות בהתחלה כי יש לפעמים תופעות לוואי והשיפור לוקח בין שבועים לחודש, ואז את פשוט לא תאמיני. התרופה מוסיפה במוח את החומר סרוטנין שחסר במצבי דיכאון. דרך אגב, האם הדיכאון בא מסיבה כלשהי? תרגישי טוב ההרגשה עכשיו היא כאילו שסוף העולם הגיע, אני יודעת, בהצלחה שרה

נכון מאד

שירה שלום ראשית, אם אכן דבריך מדוייקים שלפסיכולוגית "לא ממש היה אכפת ולא ממש הבינה" אז היא בהחלט לא "פשוט עשתה את עבודתה". כדאי אמנם לקחת בחשבון שבפגישה טיפולית אחת היכולת להגיע לתוצאות מוגבלת ביותר, אבל במידה והקשר שנוצר עימה היה לא טוב ונפסק רצוי להתייעץ עם פסיכולוג/ית אחר/ת. בכל מקרה אני מציע לך לפנות גם לייעוץ פסיכיאטרי שכן במצבי דיכאון הטיפול התרופתי הינו חיוני. לא כדאי להמתין כיוון שהשפעת התרופות יכולה לקחת זמן וכל יום נוסף של סבל הוא בזבוז. אני מציע שתקראי גם את התשובה שנתתי לשאול בהמשך העמוד הנוכחי לגבי דיכאון. בברכה ד"ר אורן קפלן

כן - קודם צריך איבחון רפואי - אולי מדובר בדיכאון הדורש טיפול תרופתי - או אחר אשמח לעזור לך - צרי איתי קשר דרך לחיצה על שמי בדף הפורום, יפתח הכרטיס האישי שלי, שם תמצאי את הטלפון שלי

לשרה,ד"ר פלד וד"ר אורן -תודה. אין לכם מושג עד כמה עזרתם,ולו רק כדי לדעת שלמישהו אכפת.

האם יש לפסיכולוגים קליניים שיטות טיפול שיכולות להוכיח את יעילותם כמו תרופות אנטי דיכאוניות ותרופות מייצבות מצבי רוח

שאול שלום זו לא שאלה של "הוכחת טיפול פסיכולוגי כמו יעילותן של תרופות" אלא של עצם הנחיצות בתרופות, כמו גם עצם הנחיצות של הטיפול הפסיכולוגי. במידה וחולה מאובחן כדיכאוני על פי סדרה של קריטריונים רפואיים אזי הטיפול התרופתי חשוב ויעיל. תפקידו של הטיפול הפסיכולוגי אינו להתחרות עם הטיפול התרופתי אלא להשלים דברים שלא מקבלים מענה על ידי התרופות. ראשית, יש מצבים דיכאוניים שאינם מגיבים לתרופות. הדבר בולט במיוחד כאשר אירועי חיים שונים שימשו כגורם ביצירת הדיכאון, אך גם במקרים אחרים. במצבים אלו הטיפול הפסיכולוגי מהווה לעיתים האפשרות היחידה. אולם עיקר הצורך בטיפול פסיכולוגי נובע מכך שעצם חוויות הדיכאון מהווה משבר. אדם שתיפקד קודם לכן בצורה תקינה מוצא עצמו לפתע במצבים נפשיים ופיזיים קשים אותם לא חווה בעבר. פעמים רבות הדבר פוגע בדימוי ובבטחון העצמי וגורם לפיתוח של חשיבה פסימית, גם לאחר שהשפעת התרופות ניכרת. כמו כן ישנו פחד מחזרת הסימפטומים. מטרתו של הטיפול הפסיכולוגי להתמודד עם המשבר ולעזור למטופל לחזור לחיי השיגרה. פעמים רבות מנסים להסביר דיכאון כמחלה לכל דבר שאפשר להחלים ממנה ע"י טיפול תרופתי. גם מחלות אחרות יכולות להוות משבר, אולם דיכאון אינו נתפס ע"י חולים כמחלה רגילה. הם מייחסים את הסימפטומים לא רק לבעיה הרפואית אלא מקשרים אותם לאישיותם ונפשם. מכאן שהתרופות יוכלו לפתור אולי את הבעיה הרפואית, אבל לא את האסוציאציות שהאדם יצר בהקשר למחלה (והסבר רציונלי ש"לא כדאי לחשוב כך" לא עוזר במקרים כאלה). יש לציין שגם טיפול פסיכולוגי אינו דבר אחד. ישנם סוגים שונים של טיפולים לאנשים הסובלים מדיכאון. טיפול דינמי בא להתמודד עם הרגשות הקשורים לדיכאון - הריקנות, תפיסת העצמי, ההשפעה על הקשרים הבינאישיים וכדומה. טיפול קוגניטיבי בא להתמודד עם החשיבה השלילית ומנסה להדריך את המטופל לחשיבה חיובית והגברת שליטה עצמית. פעמים רבות משולב טיפול או ייעוץ למשפחה שכן תמיכת הסביבה במטופל הדיכאוני חשובה מאוד להצלחת הטיפול. בשורה התחתונה, מדובר בתופעה מורכבת ובדרך כלל שילוב של טיפול תרופתי עם טיפול בשיחות עשוי להיות יעיל ביותר מכל האפשרויות האחרות. בברכה ד"ר אורן קפלן

נכון מאד

שאול שלום זו לא שאלה של "הוכחת טיפול פסיכולוגי כמו יעילותן של תרופות" אלא של עצם הנחיצות בתרופות, כמו גם עצם הנחיצות של הטיפול הפסיכולוגי. במידה וחולה מאובחן כדיכאוני על פי סדרה של קריטריונים רפואיים אזי הטיפול התרופתי חשוב ויעיל. תפקידו של הטיפול הפסיכולוגי אינו להתחרות עם הטיפול התרופתי אלא להשלים דברים שלא מקבלים מענה על ידי התרופות. ראשית, יש מצבים דיכאוניים שאינם מגיבים לתרופות. הדבר בולט במיוחד כאשר אירועי חיים שונים שימשו כגורם ביצירת הדיכאון, אך גם במקרים אחרים. במצבים אלו הטיפול הפסיכולוגי מהווה לעיתים האפשרות היחידה. אולם עיקר הצורך בטיפול פסיכולוגי נובע מכך שעצם חוויות הדיכאון מהווה משבר. אדם שתיפקד קודם לכן בצורה תקינה מוצא עצמו לפתע במצבים נפשיים ופיזיים קשים אותם לא חווה בעבר. פעמים רבות הדבר פוגע בדימוי ובבטחון העצמי וגורם לפיתוח של חשיבה פסימית, גם לאחר שהשפעת התרופות ניכרת. כמו כן ישנו פחד מחזרת הסימפטומים. מטרתו של הטיפול הפסיכולוגי להתמודד עם המשבר ולעזור למטופל לחזור לחיי השיגרה. פעמים רבות מנסים להסביר דיכאון כמחלה לכל דבר שאפשר להחלים ממנה ע"י טיפול תרופתי. גם מחלות אחרות יכולות להוות משבר, אולם דיכאון אינו נתפס ע"י חולים כמחלה רגילה. הם מייחסים את הסימפטומים לא רק לבעיה הרפואית אלא מקשרים אותם לאישיותם ונפשם. מכאן שהתרופות יוכלו לפתור אולי את הבעיה הרפואית, אבל לא את האסוציאציות שהאדם יצר בהקשר למחלה (והסבר רציונלי ש"לא כדאי לחשוב כך" לא עוזר במקרים כאלה). יש לציין שגם טיפול פסיכולוגי אינו דבר אחד. ישנם סוגים שונים של טיפולים לאנשים הסובלים מדיכאון. טיפול דינמי בא להתמודד עם הרגשות הקשורים לדיכאון - הריקנות, תפיסת העצמי, ההשפעה על הקשרים הבינאישיים וכדומה. טיפול קוגניטיבי בא להתמודד עם החשיבה השלילית ומנסה להדריך את המטופל לחשיבה חיובית והגברת שליטה עצמית. פעמים רבות משולב טיפול או ייעוץ למשפחה שכן תמיכת הסביבה במטופל הדיכאוני חשובה מאוד להצלחת הטיפול. בשורה התחתונה, מדובר בתופעה מורכבת ובדרך כלל שילוב של טיפול תרופתי עם טיפול בשיחות עשוי להיות יעיל ביותר מכל האפשרויות האחרות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני אם לילד בן 4 אשר אובחנו אצלו הפרעות של קשב וריכוז. הילד הוא מאוד נבון ותואם לגילו. בעבר כשאובחנה בעיית הקשב והריכוז השלכתי זאת על המצאות נוזלים באזניו , אך כיום גם כשבוצע בו ניתוח להחדרת כפתורים והוא ללא נוזלים קיימת בעייה של קשב וריכוז. הנ"ל מתבטא בחוסר יכולת הריכוז בגן ולהישמע להוראת הגננת. כיום בני מטופל בריפוי בעיסוק מטעם קופת חולים במחלקת התפתחות הילד כבר למעלה משנה וחצי. שאלתי היא: אינני רואה שיפור כלשהוא למרות הטיפולים, האם ישנה שיטה טיפולית אחרת? אני מאוד רוצה שהבעייה תיפתר בטרם יגיע בני לספסל הלימודים. לתגובתך אודה.

שלום שרון!!! נדיר שמאבחנים ילד בגיל כה קטן בהפרעת קשב וריכוז. בדרך כלל האיבחון נעשה בגיל בי"ס. לא כתבת מתי אובחן וכמה זמן הוא נימצא בטיפול. טיפול של ריפוי בעיסוק לבעיית קשב אצל ילדים קטנים הינו הטיפול המומלץ במטרה להרחיב את טווח הקשב ולאפשר וויסות נכון יותר. הייתי ממליצה לדבר עם המטפלת על תחושותייך ואולי לבקש איבחון נוסף (באם עבר זמן רב מהאבחון הראשון). חשוב שאת עירנית לבעייתו ובאמת רצוי לנסות ולעזור לבנך בטרם הוא ניכנס לביה"ס. בהצלחה. רוית

רוית שלום, בעיות קשב והריכוז אובחנו אצלו כבר בגיל שנתיים וקצת וכבר מייד אחרי הוא החל בטיפול חד שבועי בריפוי בעיסוק ואנחנו ההורים קיבלנו הנחיות מעובדת סוציאלית כיצד להתנהג איתו במטרה לעזור לו. העיניין הוא שהוא ילד מאוד רגיש ורק ע"י חיבוק או מגע פיזי ניתן לעטוף אותו ולהחזיר לו את הקשב והריכוז. בעבודה של אחד לאחד אין כל בעייה, הבעייה בעיקר בגן בו הוא מוקף בשלושים ילד ושם הריכוז שלו מתפזר ולמעשה הגננת איננה יכולה לספק לו יחס מועדף על פני אחרים למרות שהוא צורך חיזוקים פיזיים בכדי למקד אותו. חשבתי אוליי להביא סייעת לגן שתשב עימו ותעזור לו או תנחה את הגננת, אך אינני יודעת מהיכן משיגים שירות שכזה או אם הדבר ניתן בכלל... אשמח לקבל ממך ייעוץ או חוות דעתך באם הטיפול אותו הוא מקבל היום מספיק בהחלט או שיש לך רעיונות נוספים. אני פשוט מודאגת ורוצה לדעת שיש סיכוי כלשהוא שהדבר יפתר בטרם יגיע בני לספסל הלימודים. לתגובתך אודה.

שלום, אני אם לילד בן 4 אשר אובחנו אצלו הפרעות של קשב וריכוז. הילד הוא מאוד נבון ותואם לגילו. בעבר כשאובחנה בעיית הקשב והריכוז השלכתי זאת על המצאות נוזלים באזניו , אך כיום גם כשבוצע בו ניתוח להחדרת כפתורים והוא ללא נוזלים קיימת בעייה של קשב וריכוז. הנ"ל מתבטא בחוסר יכולת הריכוז בגן ולהישמע להוראת הגננת. כיום בני מטופל בריפוי בעיסוק מטעם קופת חולים במחלקת התפתחות הילד כבר למעלה משנה וחצי. שאלתי היא: אינני רואה שיפור כלשהוא למרות הטיפולים, האם ישנה שיטה טיפולית אחרת? אני מאוד רוצה שהבעייה תיפתר בטרם יגיע בני לספסל הלימודים. לתגובתך אודה.

מי אבחן אותו ואיך?

ד"ר שלום, רווית השיבה לדואר שלי ( הודעה אחת מעל לזו) אז אנא עקוב אחרי פרטי המקרה ותראה באם תוכל לסייע. תודה שרון.

אני מחפש מידע על "הפרעות פרנואידיות מיוחדות" כמו דה-קלרמבו,קפגרס,פרגולי,שוק יאנג...ואחרים. מישהוא מכיר מקורות,בהם אני יכול לימצוא מידע על ההפרעות האלו ?( חיפשתי ב"פרקים ניבחרים בפסיכאטריה" ו ב "התנהגויות ביזאריות\גבולות ההפרעה הפסיכאטרית", ולא מצאתי הרבה חומר) אני מחפש גם חומר דינמי (בעיקר) על הפרעות מיניות כמו סאדו-מאזוכיזים,פטישיזים,...וכו' (בבקשה על תפנו אותי לפרויד,אותו כבר קראתי,והוא גם קצת מיושן) אם מישהוא מזוגל לעזור לי בזה,אני אשמח מאוד,תודה אופיר

שלום אופיר, החומר בעברית אינו רב, ואולי כדאי לך להציץ ב'פסיכולוגיה' של אבנר זיו, וב'מין ואהבה' של מסטרס & ג'ונסון. נראה לי שהעניין שאתה מגלה בנושאים אלו דורש העמקה, ולשם כך יהיה עליך לחפש חומר באנגלית. למה שלא תיגש לאחת הספריות האוניברסיטאיות של החוגים בפסיכולוגיה? דרור

טיפ:אולי כדי שתוציאו על זה חומר גם בעיברית :-) אופיר

הבן הבכור והיחיד שלנו בן שנה וחודש. לאחרונה הוא נושך ומרביץ לנו. בדרך כלל אנחנו מאוד נהנים מההורות. האם הוא נוהג באלימות כלפינו כי אנחנו עושים משהו לא טוב? מה עושים?

דפנה שלום, אני לא עוס"ית אבל בחורה עם ניסיון חיים. אני פשוט חושבת שהוא מנסה לבדוק גבולות. אתם צריכים להראות לו שכואב לכם. פשוט לשחק טיפה עם טון הדיבור. עדי

לדפנה שלום!!! (וגם לעדי) נחמד לקרוא כי ההורות גורמת לכם להנאה. הורות הינה משימה מורכבת המעמידה אותנו בפני דילמות ושאלות רבות ומבלבלות. הילד החמוד שלכם אינו אלים. הוא נמצא בשלב התפתחותי בו הוא בודק וחוקר כל מיני דברים דרך הפה וגם עדיין אינו יודע לווסת את המגע- בין נעים ללא נעים. העצה שלי הינה להגיד בטון ברור כי הנשיכות לא נעימות- ואם הוא ממשיך פשוט להרחיקו קצת מכם. מהר מאוד הוא יבין שהנשיכות מרחיקות אותו ממי שהוא אוהב ורוצה בקרבתו. לגבי המכות- הייתי מלמדת אותו למשל עוד אופציות של מגע- ליטוף, חיבוק וכד'. בהצלחה- ותמשיכו להנות מן הקשר. רוית.

ותבדקו גם אם הוא לא רואה אלימות , ביניכם, באמת, כאילו, אולי אליו, פליקים קטנים וכו' ילדים מפרשים כל דבר לפי המוח הקטן שלהם.

אין מספיק מידע האם ההתפרצות קשורה לאירוע מסויים מצב מסויים זמן מסויים

שלום לכולם לאחר התייעצות ארוכה עם עצמי וקצרה עם כותבי הפורום הזה החלטתי לגשת לטיפול מקצועי, שאלתי אם כן היא: על פי איזה קריטריונים אני צריך לבחור מטפל (ניסיון,תעודות,"כימיה") וגם איפה לחפש אותו? אני משער שהדרך הטובה ביותר היא לקבל המלצה על מישהו ספציפי אך אינני מכיר מטופלים בעבר ובהווה כך שאין לי המלצות על מטפל/ת כלשהי/א נכון לעכשיו אני מתכוון לחפש ב"דפי זהב", האם נכון לעשות זאת? אגב, אשמח לקבל המלצות ! תודה

שלום ל-ה, לא קל למצוא מטפל, ולפני שעושים זאת כדאי לדעת איזה סוג מטפל מחפשים. בישראל ישנם מספר סוגים של מטפלים: פסיכולוגים קליניים, עובדים סוציאלים קליניים, מטפלים באמנויות ופסיכותרפיסטים מגישות יחודיות. כל אחד מן הסוגים הנזכרים נזקק לסוג שונה של הכשרה, ועובר סוג שונה של התמחות. בינתיים קיים בישראל חוק הפסיכולוגים, החל אך ורק על הפסיכולוגים הקליניים ומגדיר את תפקידם, מחויבויותיהם והקוד האתי החל עליהם. מכאן נובע שרק מי שמוגדר כחוק כפסיכולוג קליני יכול לכנות עצמו בתואר זה. את כל שאר סוגי המטפלים אפשר לכנות בתואר 'פסיכותרפיסטים', שעליהם לא חל כל חוק לעת עתה. אין זאת אומרת שיכולתם המקצועית של הפסיכותרפיסטים נופלת מזו של הפסיכולוגים הקליניים, אלא שכדאי לבדוק את הכשרתם המקצועית ואת התעודות שהם מחזיקים בידם. היעדרו של חוק מאפשר לכל אדם לכנות עצמו בשם 'פסיכותרפיסט', ולכן כדאי להיות זהירים. אל כל סוגי הפסיכותרפיסטים ניתן לפנות באופן פרטי או דרך קופות-החולים או התחנות לבריאות הנפש של משרד-הבריאות. השירותים הממלכתיים זולים יותר מן הפרטיים, אך אינם מאפשרים בחירה במטפל מסוים. עלות הטיפול הפרטי 200-400 ש"ח לפגישה בת 50 דקות. קריטריון נוסף לבחירת מטפל הוא הגישה הטיפולית וסוג ההתמחות של כל מטפל. בעולם קיימות היום 300-400 גישות טיפוליות, וההבדלים ביניהן רבים. בישראל מתמחים רבים מן הפסיכולוגים הקליניים בגישה הדינמית, המבוססת על עקרונות הפסיכואנליזה. גם בגישה זו יש זרמים רבים ושונים זה מזה. כמו כן קיימים בישראל גם מטפלים בגישה היונגיאנית, מטפלים בגישה ההתנהגותית, מטפלים באמנות, בתנועה ובמוסיקה ועוד. גם כאשר אנחנו יודעים באיזה סוג מטפל אנו חפצים, ומהי הגישה הטיפולית שנראית לנו, קשה למצוא את המטפל הנכון. האם המלצה של מטופלים מעידה על טיבו של מטפל טוב? האם חבריו למקצוע יודעים כיצד הוא באמת פועל בשעת הטיפול? למעשה, קשה לדעת מראש איזה מטפל יתאים לנו. בשל עלותו הגבוהה של טיפול נפשי, והזמן הרב שיש להשקיע בו (בין מספר חודשים לשנה ויותר), אני ממליץ על לימוד מוקדם של הנושא, כמו קריאת ספר מבוא והתייעצות עם מספר אנשי מקצוע. כאשר תדע להגדיר את הבעיה המטרידה אותך, ואת המטפל אותו אתה מחפש, כדאי שתפנה לאיש מקצוע מוכר ותבקש ממנו להדריך אותך במציאת המטפל המתאים. ואם יש לך שאלות נוספות, אשמח להשיב. דרור גרין

> בתואר 'פסיכותרפיסטים', שעליהם לא חל כל חוק לעת עתה. אין זאת > אומרת שיכולתם המקצועית של הפסיכותרפיסטים נופלת מזו של > הפסיכולוגים הקליניים, אלא שכדאי לבדוק את הכשרתם המקצועית ואת > התעודות שהם מחזיקים בידם. היעדרו של חוק מאפשר לכל אדם לכנות > עצמו בשם 'פסיכותרפיסט', ולכן כדאי להיות זהירים. פסיכיאטרים כן קפופים לחוקי רישיון ופיקוח שם אין צורך להזהר המועצה המדעית דואדת לרמה מינימלית פסיכולוגים קלינים ועבדים סוציאלים גם נידרשים לרישיון מיקצועי אבל לומדים הרבה פחות מפסיכיאטרים אני מקווה שכבר הבנת שכדאי לך לפנות לאיש מדצוע - דהיינו פסיכיאטר

ראשית היית רוצה שיהיה זה אדם מיקצועי שיודע מה שהוא עושה לכן כדאי לפנות לפסיכיאטר פסיכיאטר מקבל הכשרה ברפואה ניורולוגיה פסיכולוגיה ופסיכוטראפיה הוא היחידי בין אנשי המקצוע בתחום שלומד את כל - ואני מדגיש כל - התחומים במיקצוע חס וחלילה התלונות והסימפטומים נובעים ממחלה גופנית כמו סרטן - הוא יהיה היחידי שיוכל לעלות על זה ולא לפספס גורם קטלני לסימפטומים נפשיים כיביכול פסיכיאטר עובר בית-ספר לפסיכוטראפיה ומטפל גם בשיחות - יתרה מכך הוא יכול ביעילות לאבחן אבחנה מבדלת בין הצורך בטיפול בשיחות וטיפול בתרופות או שילוב בינהם רק פסיכיאטר יכול לתת טיפול משולב פסיכולוג לא יודע ולא יכול לתת תרופות - הוא גם לא תמיד יצליח לאבחן גורם גופני לתסמונת נפשית בקיצור פניה לכל איש מקצוע פרט לפסיכיאטר תהיה פחות יעילה ופחות מקצועית על תתעה ותחשוב כמו שמנסים להציג זאת כאילו כל אחד בתחומו - פסיכולוג בשיחות ופסיכיאטר בתרופות אני פסיכיאטר ואני מדריך פסיכולוגים בפסיכוטראפיה ויש הרבה פסיכיאטרים פסיכוטראפיסטים טובים שגם יכולים לעשות כל האיבחונים והטיפולים האחרים

אבל לא כל הפסיכאטרים כאלה "מושלמים". קודם כל,התחלה טובה היא,שלא כל הפסיכאטרים הם פסיכוטרפיסטים!!!!!! אני דיברתי דרך האינטרנט עם המון פסיכוטרפיסטים ו פסיכיאטרים מארץ,ובעיקר מחול ואני יכול להגיד לך,שכש מדובר בידע על פסיכולגיה,הפסיכוטרפיסטים עוברים בגדול את הפסיכאטרים (החל מ"תאוריות" כמו תאורית האינסטינקטים של פרויד,וכלה ביחסי אוביקט של מלאני קליין),שלא לדבר על "גישה" אני לא חושב שלפסיכאטר בלי שום הכשרה פסיכוטרפיסטית מותר לטפל,אני אומנם לא בעל מיקצוע,ולא מבין גדול, אבל אני כן קורא ספקים על....,ואני כן מנסה להבין את... ודבר אחד שאני הבנתי,שבפסיכוטרפיה יש "הרבה" דקויות (דוגמא מאוד טובה היא הספר "מישחק ומציאות" של ויניקוט),שאדם שלא הוכשר להבין,ולנתח את הדקויות לא יכוכל לטפל וכמו שפסיכוטרפיסט לא יכול לזהות בעיה נפשית כתוצאה מהפרעה גופנית,כך גם פסיכאטר לא יכול לאבחן בעיה פסיכאטרית כתוצאה מהפרעה נפשית אם "הנס הקטן" היה מגיע עליך לטיפול,מה היית עושה ? צמה שאני כן יודע על הנס הקטן,שהוא נירפא מהנורוזות שלו בלי תרופות,ואני כן בטוח ב 100% שזמן "הריפוי" שלו כיום היה קטן בצורה משמעותית,(ביגלל כל התגליות בתחום הפסיכוטרפיה) לכל מי שקור את הודעה הזאת,אני חייב להדגיש,שאני לא בעל מיקצוע בתחום של הטיפול הנפשי (אני לא פסיכאטר\פסיכולג\פסיכוטרפיסט\עו"ס),מה שישי לי זה תיכנון להיות פסיכאטר-פסיכוטרפיסט בעתיד. אופיר

ד"ר פלד היקר, עם כל הערכתי למקצוע הפסיכיאטריה, יש להיזהר מהפנייה גורפת של מטופלים. בניגוד לטענתך, לא כל הפסיכיאטרים עוברים השתלמות בפסיכותרפיה, והשתלמות זו קצרה ושטחית בהרבה מזו של פסיכולוגים קליניים. אני פסיכותרפיסט, ואני מלמד פסיכיאטרים בבית-ספר לפסיכותרפיה. זוהי העשרה מקצועית, אך לא התמחות המקבילה ללימודים הנדרשים מפסיכותרפיסט מומחה. בידידות, דרור גרין

למעשה, תשובה ישירה על שאלתך כבר קיבלת על ידי עמיתי לפורום בהודעות הקודמות. האופי שהדיון קיבל, כמו גם דיונים קודמים בפורום הזה, ממחיש לך שבתחום הטיפולי יש גישות שונות שלעיתים אף פוסלות אחת את השניה. אפילו באותו תחום יש לעיתים ויכוחים נוקבים לגבי הטיפול הנכון. למשל בתחום הפסיכולוגיה מצוי ויכוח רב שנים בין תומכי הגישה הדינמית לתומכי הגישה הקוגניטיבית או ההתנהגותית. מחקרים לא הצליחו מעולם להכריע שאחת השיטות טובה יותר, ואגב, אחת ההשערות שקיימות לאחרונה שזו כלל לא הגישה התיאורטית אלא יכולתו של המטפל עצמו להשתמש בשיטה הטיפולית שהוא בחר. ד"ר פלד סבור שהפניה ההגיונית ביותר היא לפסיכיאטר כיוון שהוא משמש גם כרופא וגם כפסיכותרפיסט וכיוון שלמד שנים רבות את המקצוע. אין לי כל כוונה להתעמת עם טענות אלה. אני מעריך ומוכיר את מקצוע הפסיכיאטריה כמו גם פסיכיאטרים רבים שאמונים עלי כאנשי מקצוע מעולים. עם זאת יש בדברים של ד"ר פלד נימה מסוימת של אידאליזציה לתחומו (וזה טבעי) כמו גם דאבלואציה של תחומי התמחות אחרים. אין ספק שכשצריך תרופות נחוץ רופא. כפסיכולוג אני פועל בשיתוף פעולה עם פסיכיאטרים במקרה ונחוצה התערבות תרופתית. אולם לגבי יכולתם המקצועית של אנשי מקצוע שונים בפסיכותרפיה ובאבחון פסיכולוגי אני חולק על ד"ר פלד במפורש, הן על העובדות עצמן, והן על הגישה הכללית. מבחינה עובדתית, כמות ההכשרה המקצועית שמקבלים רוב הפסיכיאטרים בפסיכותרפיה (טיפול דרך שיחות שאינו תרופתי) אינה עולה על זו שמקבלים מטפלים מוסמכים מתחומים נוספים, ואני מתרשם שפעמים לא מעטות היא אף נמוכה יותר. שנות ההכשרה הרבות של הרופאים מוקדשות רובן לטיפול הרפואי הקונבנציונלי ולא לפסיכותרפיה. הדבר כמובן משתנה מאדם לאדם ובהתאם לניסיון והכשרה אישיים. תמיד ישנם אנשים המצטיינים ולומדים יותר ואז יכולתם המקצועית משתפרת. זה נכון לכל תחום. בנוסף, יש תחומים ייחודיים למקצועות מסויימים. למשל, פסיכולוגים מבצעים איבחונים בשיטות ייחודיות. לדוגמא, כאשר אדם עומד בפני מבחני מיון לעבודה, לגיוס, לכשירות לרישיון נהיגה ועוד, הוא נדרש לעבור מבחנים אצל פסיכולוג מומחה ולא אצל פסיכיאטר. כך גם לגבי איבחון ילדים בבתי ספר, איבחון הפרעות קוגניטיביות מסוימות בשיקום ועוד. באותו אופן, כשנדרשת התערבות בקהילה ובמשפחה מופעלים לרוב עובדים סוציאליים ולא אנשי מקצוע מתחומי טיפול אחרים. אני חושש שהויכוח על גאוות היחידה של כל אחד ממומחי הפורום הזה (ואני בתוכם) לא יוסיף לבלבול שעימו הגעת לדיון הזה . לכן אולי עדיף לתת לך מקור נוסף להתלבטויות. פנה לכתובת האינטרנט הבאה המספקת אינפורמציה רבה ואמינה בעברית על תחום הטיפול: http://www.therapy-guide.com/welcome.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך, אם תעיין קמעה באתר, תמצא אותי שם מתלבטת ומתייעצת במס' דברים. בכל מקרה, מנסיוני המועט בטיפול אני ממליצה לך בחום רב לפנות למטפל שלי, דר' אילן דיאמנט מרעננה - פסיכולוג קליני מומחה. מס' הטל' שלו: 7716088 - 09. לפי דעתי בטרם תקבע עימו פגישה, תשוחח עימו מעט בכדי שתוכל לבדוק ולראות אם הוא מתאים להלך רוחך (יתכן כי הוא מתאים להיות המטפל שלי - אך לא הבכרח יתאים לך). בהצלחה, רינה

כאמור - מומלץ פסיכיאטר (ראה מעלה)

שלום ד"ר פלד הנני עושה עבודה בנושא "טיפול בחולי נפש באמצעות נזעי חשמל". אודה לך אם תפנה אותי למקורות בעברית בהם אוכל למצוא חומר על הנושא. תודה מראש גיא

ECT נקודות היסטוריות: Von Meduna 1934 Austria Ugo Corletti 1938 Italy פעולה פיסיולוגית: 1 . Down regulation של רצפטורים אדרנרגנים. 2 . מעלה סף אפילפטי- דיכוי פעילות מוחית. 3 . תיאוריות הפרשת הורמונים פיטואטרים מוגברת. 4 . תיאורית Kindling. אינדיקציה: 1 . דכאון בעיקר מסוג Magor 2 . סכיזופרניה בעיקר קטטונית או עם סימנים אפקטיבים. 3 . מאניה שלא ניתנת לשליטה בתרופות. 4 . במקרים שיש קונטרה אינדיקציה לתרופות. 5 . נשים בהריון 6 . (פרקינסון OCD ). קונטרה אינדיקציה: 1 . קונטרה אינדיקציה מוחלטת כאשר יש לחץ תוך גולגולתי מוגבר. 2 . קונטרה אינדיקציה יחסית- הפרעות קצב ולחץ דם, צהבת (MI שלשה חודשים). הטיפול: 1 . לפני הטיפול יש למלא פרוטוקול מתאים ולקבל הסכמת החולה. בדיקת רוטינה ובדיקה גופנית (פונדוס), צילום חזה ובדיקת ECG CT וצילומים נוספים לפי הצורך. 2 . הביצוע נעשה על ידי אפליקציה של זרם חלש באזור הרקות. הטיטרציה נעשית הדרגתית כאשר המטרה היא להשיג אפקט התכווצות קונבולסיבית כגורם טיפולי. 3 . מינון מספר הפעמים גמיש *3 בשבוע. בדכאון 5-10 בחולים סוערים ומאנים ניתן גם להגיע ל25- תופעות לוואי: 1 . הפרעות זיכרון עד חודשיים מהטיפול. בלבול זמן קצר אחר הטיפול. 2 . סטטוס אפיליפטי 3 . כאבי ראש 4 . שברים תמותה 1/10000 זהה להרדמה רגילה (נגרמת מהרדמה).

להערתך להודעתי בנוגע להתמודדות עם OCD והמאמר שצירפתי להודעה. אשמח אם תסתכל שם.

את רוצה ציון?

כוונתי היתה אחרת

מאמר טוב

...

שלום רב, חיפשתי באינטרנט חומר על תופעות הלואי של התרופות הבאות: 1. CIPRAMIL 2. FLUANXOL לפחות לגבי השניה הרשימה היתה כל כך ארוכה שהפסקתי לספור. שאלתי: מהן תופעות הלואי של תרופות אלה ובעיקר האם הן משפיעות על השמנה. תודה לילך

לא הן לא משמינות ירידה בחשק מיני ובחילות הן התופעות העיקריות ראי בהמשך: למשפחת התכשירים נוגדי חרדה (דהיינו SSRI ) שייכם ה-פרוזאק המפורסם, הגרסאות הישראליות והחדשות שלו אפקטין ו"פריזמה" תכשירים נוספים הם "סרוקסאט" ציפראמיל" "רמרון" לסרוקסאט גרסה ישראלית חדשה "פאקסין" וכו.... תרופות תופעות לוואי תופעות לוואי של התכשירים נוגדי חרדה (דהיינו SSRI ) הם בעיקר 3 "בחילה" "ירידה בחשק מיני" "עייפות תשישות" - איך מתמודדים עם תופעות לוואי ? - עם נוטלים את הטיפול על בטן מלאה - אין בחילות - לקיחה ליפני השינה חשובה במקרה של טשטוש ועייפות מהתרופה נוגדי דכאון סוגים והתוויה a . נוגדי דכאון טריציקלים (TCA) משמשים למגוון רחב של הפרעות פסיכיאטריות, כולל דכאון חרדה הפרעות אכילה וכאבים כרוניים. השימוש ב TCA מתאפיין בתופעות לוואי מציקות המגבילות את שיתוף הפעולה בלקיחתם. b . מעקבים ספציפים של ספיגה חוזרת של סרוטונין (SSRI) הופכים בהדרגה לתכשיר בחירה ראשון לדכאון וחרדה. הם מתאפיינים בפחות תופעות לוואי - ופחות מסוכנים במינון יתר מאשר ה TCA. c . מעקבי אקסידציה של מונואמינים (MAOI) אף-על-פי שיעילים כנוגדי דכאון (במיוחד בדכאון לא טיפוסי) הם קשורים לתופעות לוואי בעלי פוטנציאל של סכנת חיים. MAOI שמורים לטיפול במקרים שלא הגיבו לתכשירים מהסוגים האחרים. d . נוגדי דכאון לא-טיפוסיים, שונים בפרופיל פרמקולוגי מהקטגוריות האחרות שצוינו. הם יעילים ומוגבלים בתופעות לוואי. (NEFAZODON, BUPROPION, VENLAFAXIN). קווים מנחים לטיפול בנוגדי דכאון: 1 . שיקולים כללים: מדת התפקוד והדאגה לצרכים אישיים, מדת הסיכון האובדני, מערכת תומכת, צורך באשפוז, 2 . MONODRUG, MINIDOSE, תכשיר שהיה יעיל בעבר. 3 . קוו ראשון SSRI קוו שני TCA 4 . קוו שלישי אוגמנטציה עם ליטיום, TRIIODOTHYRONINE (10-50 MCG/D), BUSPIRON, SSRI יחד עם DESIPRAMIN דווח כיעיל. SSRI SSRI FluoxetineParoxetineFluvoxamineAuroxetineSertraline Prozac 20-80mgSeroxat 20-50mgFavoxil 200mgPaxilZoloft, Lustral 50-200mg תופעות לוואי של SSRI : בחילה דייארה כאבי-בטן, אקאטיסיה, חרדה, הפרעות שינה, ירידה בתיאבון ובמשקל, כאב-ראש, טשטוש, חולשה, עייפות, רעד, ירידה בל"ד, פלפיטציות, ירידה בתפקוד מיני, אקטיבציה של מניה, עליה בכולסטרול, ירידה בתיפקודי קרישה (עליה בזמן דימום) היפונטראמיה. טיפול בתופעות לוואי של SSRI : 1 . לקחת 30 דקות אחר אכילה להקטין בחילות 2 . לקיחה בבוקר למנוע הפרעות שינה או להחליף ל TRAZODON 3 . להפחית מינון או להחליף (BUPROPION ללא הפרעה בפעילות מינית) 4 . לאי-שקט ואקאטיזיה לתת LONAZEPAM 0.25 0.5 מג' ליום יתרונות של SSRI: השפעה אדרנרגית היסטמינית ומוסכרינית מינימאלית - ולכן שינויים מינימאלים בעירנות לחץ-דם או יובש בריריות. אינטראקציה בין-תכשירים: 1 . אלכהול- יחד עם SSRI יחמיר דכאון חרדה 2 . אנטיארריטמים- SSR עלול לעקב מטאבוליסים 3 . נוגדי-דכאון- SSRI עלול להגדיל רמות בדם של נוגדי דכאון אחרים. יש למדוד רמות TCA בדם 4 . אנטיפסיכוטים- SSRI עלול לעקב מטאבולויסים. עלול להגביר תופעות אקסטראפיראמידאליות שלאנטיפסיכוטים. 5 . סימאטאדין- עלול לעקב מטאבוליסים של SSRI . 6 . בנזודיאזפינים- SSRI עלול להקטין מטאבוליסים של בנזודיאזפינים 7 . ליטיום- עלול להגדיל רמת ליטיום בדם 8 . MAOI- להמנע משימוש יחד עם SSRI בתוך 2-4 שבועות עלול לגרום לתסמונת סרוטונינרגית 9 . PHENYTOIN, CARBAMAZEPIN - רמות בדם עלולים לעלות יחד עם SSRI 10 . תכשירים PROTEIN-BOUND (לדוגמה וארפארין דיגוקסין) עלולים להנתק על ידי SSRI מחלות גופניות: אין התווית נגד לקחת SSRI עם כל מחלה גופנית מינונן יתר: סכנת חיים נמוכה אלה עם נלקח יחד עם תכשירים נוספים נוגדי-דכאון טריציקלים TCA HetrocyclicTricyclic Teritary Amines 3CH3Tricyclic Secondary Amines 2CH3 Tetracyclic ImipramineAmitriptilineClomipramineDoxepineTrimipramineDesipramineNortriptilineProptilineMaproptilineMienserineDibenzapine Tofranil, Primonil 200mgElatrol, Triptal 200mgAnafranil, Maronil 200mgGilex 200mgSormentil 200mgDeprexan Pertofan 200mgNortilin 75-150mgVivactil 15-40Melodil, Ludiomil 200mgBolvidon, Bonserin 15-60mgNoveril, Victoril 220-480mg תופעות לוואי: 1 . אנטיקולינרגיות: עצירות, יובש-ריריות, טשטוש-ראיה, עצירות-שתן, טכיקרדיה. לחץ תוך-עיני מוגדל (לא לתת בגלאוקומה). 2 . קרדיאליות: שנויים באק"ג כולל השטחת גלי-T הערכת מרווח QT ו PR , אריטמיות ופלפיטאציות. מגדיל סכנה להתקף לב. 3 . ניורולוגיות: אקאטיסיה, רעד, פאראפסיות, כאבי-ראש, חולשה. 4 . מרכזיות: חסר-ריכוז, חסר-שינה, סיוטי-לילה. 5 . המטולוגיות: אגראנולוציטוסיס, אנמיה. 6 . אימפוטנציה (אגקולציה). טיפול בתופעות לוואי של TCA 1 . סדאציה: לחלק מינונן בהדרגה 2 . עצירות: מרכך צואה (פרות יבשים) 3 . יובש ריריות: סוכריות שתייה מרובה. חסרונות: יותר- סדאציה, ירידה אורטוסטאטית בלחץ-דם ותופעות אנטיקולינרגיות, הפרעות הולכה וסכנת התכווצויות אפילפטיות- ביחס לSSRI . אינטראקציות בין-תכשירים: 1 . נוגדי-לחץ-דם- מגביר תופעות לוואי של נוגדי-לחץ-דם 2 . אנטיקולינרגים- מגדיל תופעות אנטיקולינרגיות של אנטיקולינרגים כגון TCA ואנטיפרקינסונים 3 . מדכאים-מרכזיים (לדוגמה, אלכהול, אנטיקונבולסנטים, סדאטיבים, אנטיהיסטמינים)- מגביר דיכויי מרכזי. 4 . דיסולפירם- מגדיל רמות TCA ועלול לגרום תסמונת מוחית אורגנית 5 . MAOI- התווית נגד מסוכן עלול לגרום ל HYPERTENSIVE CRISES 6 . רמות TCA בדם עולות עם: אמפטאמינים, אנטיפסיכוטים, אסטרוגן, דיסולפירם, טירוקסין(הורמון) FLUXETIN, גלוקוקורטיקוידים, גלולות למניעת-הריון, סליצילאטים, טיאזידים. 7 . רמות TCA בדם יורדות עם: אלכהול, ברביטוראטים, קארבאמאזפין, סיגריות, פנטוין, PRIMIDON, RIFAMPIN. מחלות גופניות: 1 . אסטמה או אלרגיה לאספירין- TCA יכול לגרום לתגובה אלרגית 2 . הפרעות הולכה- התווית נגד לתת TCA בחולים הסובלים מ BIFASCICULR-BLOCK, QT מוערך, LEFT BUNDEL BRANCH BLOCK . 3 . כאב כרוני- TCA עלולים להועיל 4 . ECT- יש להפסיק TCA מספר ימים לפני ECT עקב סכנה להפרעה קרדיאלית 5 . מבוגרים- בחר בתכשיר עם מעט תופעות אנטיקולינרגיות ואורטוסטאטיות (SECONDRY AMINES). 6 . גלאוקומה- יידרש טיפול מקביל לפילוקארפין. התייעץ עם אופטלמאטולוג 7 . MI- התווית נגד בעיקר בשלב ההחלמה עקב TYPE1 ארריטמיות הקשורות במורטאליות גבוהה 8 . אולקוס פפטי- השפעה אנטיהיסטמינית של DOXEPINE עלולה לעזור לשלוט בחומציות יתר 9 . הריון- העדות לנזק עוברי קטנה בכל אופן לא מומלץ בהריון ובהנקה. 10 . התכווצויות אפילפטיות- TCA מנמיך סף אפילפטי ולא מומלץ. במקרים מיוחדים לשקל TRAZODON 11 . קדם-ניתוח: מומלץ להפסיק מספר ימים תרם הניתוח עקב סכנת אינטראקציות בין תרופתיות מנון יתר: סכנת חיים גבוהה - סכנת חיים מאריטמיות עד שבוע לאחר מנת היתר - גם התקפים אפילפטיים עלולים להיות קשים לשליטה. MAOI MAOI FenelzineTranylcypramineIsocarboxazideMaclobemide Nardil, Fenerzine 15-90mgPranat, Deprenil 20-40mgMarpacanAurorix 300-600mg תופעות לוואי: ירידה אורטוסטאטית בלחץ-דם, חרדה, כאבי-ראש, חסר שינה, אימפוטנציה, יובש-ריריות, אגיטציה, טשטוש, עצירות, עליה במשקל, התכווצויות אפילפטיות, בחילות, עצירת-שתן, פריחה, נזק לכבד, מאניה-היפומניה. אינטראקציות בין-תכשירים: 1 . עם אנטיפסיכוטים עלול לגרום תופעות אקסטראפיראמידליות והתקפים של ירידה בלחץ-דם 2 . MEPERIDIN- חום, דליריום, מוות. 3 . תכשירים אוראלים לסוכרת- צניחה ברמות סוכר בדם 4 . תכשירים להצטננות (OVER THE TOTALCOUNTER)- התקפים היפרטנסיבים אריטמיות כאבי-ראש, התכווצויות אפילפטיות. 5 . MAOI יחד עם תכשירים סרוטונינרגים- גורמים לתסמונת סרוטונינרגית 6 . תכשירים סטימולמטים, דופאמינרגים (L-DOPA) אדרנרגים טיראמין (כלל כל תכשירי המזון עם טיראמין) - עלולים לגרום התקף היפראנסיבי עם נלקחים יחד עם MAOI 7 . מזון מכיל טיראמין אסור יחד עם MAOI : אכל מקופסאות שימורים, בננה, פירות יבשים, שעועית, אבוקדו, סויה, יוגורט, גבינות, בשר ונקניק, דג מעושן מיובש, קוויאר, שרימף, יין בירה ומשקאות אלכהולים אחרים. חסרונות: 1 . סכנה של תסמונת סרוטונינארגית: חרדה, בלבול, בחילה, היפרטרמיה, רעד, התכווצות שרירים מיוקלוניות, חסר-יציבות אוטונומית, קומה, מוות. 2 . סכנה של התקף היפרטנסיבי: כאב-ראש, יל"ד, טאכיקרדיה, אריטמיה, אנגינה, מידריאסיס, פוטופוביה, בחילה הקאה, אי-ספיקה קיליטית, אי-יציבות אוטונומית, מוות. טיפול בהתקף היפרטנסיבי : 1) סימנים חיוניים 2) הורד לחץ-דם, 3) תיפקודי-כליה לחמצן שתן לשקל דיאליזה. 4) לזהות ולהפסיק גורם. מחלות גופניות: 1 . לא מומלץ ב: מבוגרים, חולים קרדיו-ואסקולרים, חולים עם יל"ד, כאבי-ראש, מחלות כליתיות או הפאטיות. 2 . להמנע בנשים בהריון, עלול להיות טרטוגני. הרעלה- מינונן יתר: פאתאלי עקב הפרעות-קצב, כשל כיליתי, התכווצויות אפילפטיות.

כאשר אני מדבר אני מרבה להשתמש בידיים כדי להעביר את מסרי ("מדבר עם הידיים"). האם זה אומר משהו לצד השני על תכונותיי ? מדוע ישנם אנשים שמדברים עם הידיים ומה זה אומר עליהם מבחינה פסיכולוגית ? אודה לך אם תענה לשאלותיי ותפנה אותי למאמר שדן בנושא הנ"ל. תודה.

אין מדובר בבעיה פסיכולוגית או אחרת - בד"כ מדובר בתופעה חברתית לדוגמה ידוע שאיטלקים מדברים הרבה בידיים ביחס לגרמנים - גם ישראלים דומים יותר לאיטלקים במובן זה

שלום אני לוקח סרוקסט כבר שבוע וניראה שאני מזיע יותר ברגע שאחרי התרופה האם זה תופעת לוואי שתעבור עם הזמן ? תודה מראש .

זאת תופעת לוואי נדירה היא תחלוף במיקרה ולא - פנה למטפל הפסיכיאטר כדי להחליף לתכשיר אחר

נאמר לי כי ע"י חשיפה ניתן להתגבר על הבעיה, כיצד ניתן להתמודד עם הבעיתיות של טיסה ראשונה. (בעבר טסתי רבות) החרדה היא תגובה לארוע טראומתי. האם משהו שהתנסה בכך יכול ליעץ לי או בעל מקצוע ?

דן שלום אנסה להסביר זאת בפשטות בלי להיכנס למונחים מקצועיים. חשיפה היא חלק משיטה טיפולית בפסיכולוגיה המשלבת בד"כ שני מרכיבים. מרכיב ראשון הוא למידה עצמית של הרגעה המאפשרת הורדת רמת חרדה והתבוננות חיובית יותר על המציאות. הדבר מלווה לרוב בתהליך של הרפיה שרירית ודמיון מודרך. ניתן לעיתים גם לשלב היפנוזה. המרכיב השני הוא למידה של התמודדות טובה יותר עם מושא החרדה, במקרה שלך - טיסות. משמעות ה"חשיפה" היא חשיפה בשלבים למושא החרדה עד מצב שבו החרדה פוחתת כך שאינה עוצרת את ההתנהגות. מניסיוני המקצועי,ניתן להתמודד עם חרדת טיסה בצורה טובה ע"י טיפול פסיכולוגי בשיטות הנ"ל. מדובר על גישה טיפולית קוגניטיבית. יש לציין ששיטות טיפול דינמיות בפסיכולוגיה המתמקדות באישיות ובהסטוריה האישית של המטופל אינן אפקטביות (לפחות בטווח קצר) במקרה זה, אם כי הבנת התהליכים האינדיבידואליים יכולה להיות קריטית גם להצלחת הטיפול הקוגניטיבי. מרכיב חשוב נוסף הוא האם יש חרדות או בעיות אחרות שאינן קשורות לטיסה. אם מדובר רק בחרדת טיסה, כאשר שאר הרגלי החיים והנפש תקינים, ההסתברות להצלחת הטיפול גבוהה ביותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

ישנם מגוון טיפולים יעילים לחרדת טיסה טיפול תרופתי הוא המהיר והיעיל ביותר - עם אינך מעונין בתרופות יקח יותר זמן לטפל התנהגותיתי ראה סיכום קצר על חרדה ביכלל וטיסה כולל: חרדה סימנים מהם הסימנים של חרדה? - עצבנות - התרגשות - הרגשה של פחד ממוות - פחד מחוסר שליטה - פחד לפול ברחוב- סימנים גופניים הם - סחרחורת - חולשה - עקצוצים על העור- הזעה וגלי חום - שלשול ופרפרים בבטן - קוצר נשימה ודפיקות לב - חנק וכו... חרדה סוגים סוגי תסמונות החרדה השונים כוללים - "חרדה כללית" - "התקפי פאניקה" - "תסמונת פאניקה" - "פוביות" פחדים מיוחדים (פוביה חברתית פוביה מחרקים פוביה מגבהים, אפילו פוביה לאכול בחברה) - "תסמונת אובססיבית קומפולסיבית" (המוכרת כ OCD - ) - חרדות תגובתיות כגון תגובת דחק חריפה, והלם קרב (מוכר גם כ PTSD) חרדה רפואי אבל לפני שקובעים שמדובר בחרדה - חשוב לשלול מחלה גופנית המחקה חרדה (נותנת אותם סימפטומים של חרדה) לשם כך יש קודם לבקר אצל רופא משפחה (קופ"ח) ולבקש לשלול - הפרעות קצב לב - יתר פעילות בלוטת התריס - יתר פעילות בלוטת האדרנאל - צניחת המסתם המיטראלי - וכל בעיה הורמונאלית או גופנית אחרת - הרבה מחלות גופניות עלולות להתחיל עם סימנם דומים לחרדה כאשר הסיבה לסימנים של חרדה הם ממחלה גופנית - הטיפול יהיה בהתאם - צריך לטפל במחלה עצמה ולא בסימפטומים. חרדה סיבות מהם הסיבות לחרדה ? הסיבות הם מרובות - מסיבות גופניות וביולוגיות ועד סיבות פסיכולוגיות סיבות גופניות לחרדה - מחלות גופניות יכולות לתת חרדה - הפרעות קצב לב - יתר פעילות בלוטת התריס - יתר פעילות בלוטת האדרנאל - צניחת המסתם המיטראלי - וכל בעיה הורמונאלית או גופנית אחרת - חרדה עלולה להופיע גם ללא כל סיבה נראת-לעין - פתאום כרעם ביום בהיר (התאוריה אומרת שיתכן ומדובר בחוסר איזון של סרוטונין במוח - (סרוטונין הוא חומר טבעי של המוח המאפשר לתאים של המוח לתקשר בינם לבין עצמם) חרדה קשורה לפעמים לאופי של האדם - אנשים מסוימים יותר רגישים - הם גם יותר פוחדים - מבנה האופי לפעמים משפיע על חרדה - לדוגמה: מי שרגיש לביקורת יגיב יותר במתח למצב שמעבירים עליו ביקורת מאשר מי ש"יש לו עור של פיל" הוא יהיה יחסית אדיש (כלומר רגוע) חרדה קשורה למשברים בחיים - משברים כלכליים - בעיות ביחסים בין-אישיים עם קרובי משפחה - בעיות זוגיות (האישה תעזוב אותי.. ולהפך ילדים עוזבים את הבית) יש גם חרדה קיומית (אקסיטנציאלית) עצם קיום ודרישותיו - מצבים קיומיים פוליטים חברתיים טיפולים לחרדה הטיפולים לחרדה הם מרובים - לכל סוג של חרדה טיפול משלו - לכן כל כך חשוב האבחון - פסיכיאטר (שהוא רופא) יכל לאבחן את כל הספקטרום של הסיבות לחרדה מסיבות גופניות ועד סיבות פסיכולוגיות חרדה מכל סוג שהוא מגיבה לטיפול תרופתי חרדה ביולוגית מגיבה הכי טוב לטיפול תרופתי ולא מגיבה כמעת בכלל לטיפול של שיחות (פסיכולוגי) חרדה עקב מיבנה-אישיות מגיבה יותר טוב לטיפול בשיחות (פסיכולוגי) ופחות לטיפול תרופתי חרדה עקב משבר מגיבה היטב לטיפול של "התערבות במשבר" שבו גם פועלים להרחיק את גורמי הדחק (לדוגמה: לאשפז לזמן קצר כדי להרחיק מגורם דחק במשפחה) חרדה מסוג של פוביות מגיבה טוב לטיפול פסיכולוגי התנהגותי - טיפול בו לומדים בהדרגה לא לפחד מגורם הפחד חרדה תרופות תרופת הבחירה לחרדה שייכת למשפחה של תכשירים המכונה SSRI כיוון שפועלים על איזון הסרוטונין במוח (סרוטונין הוא חומר טבעי של המוח המאפשר לתאים של המוח לתקשר בינם לבין עצמם) למשפחת התכשירים נוגדי חרדה (דהיינו SSRI ) שייכם ה-פרוזאק המפורסם, הגרסאות הישראליות והחדשות שלו אפקטין ו"פריזמה" תכשירים נוספים הם "סרוקסאט" ציפראמיל" "רמרון" לסרוקסאט גרסה ישראלית חדשה "פאקסין" וכו.... תרופות תופעות לוואי תופעות לוואי של התכשירים נוגדי חרדה (דהיינו SSRI ) הם בעיקר 3 "בחילה" "ירידה בחשק מיני" "עייפות תשישות" - איך מתמודדים עם תופעות לוואי ? - עם נוטלים את הטיפול על בטן מלאה - אין בחילות - לקיחה ליפני השינה חשובה במקרה של טשטוש ועייפות מהתרופה טיפול לחרדה בשיחות עם החרדה נובעת מסיבות עמוקות ולא מודעות של האישיות ניתן לקבל תובנה לסיבות אלו בשיחות - ועקב כך הסימפטומים פוחתים ויש הקלה עם החרדה היא מסוג פחד ספציפי כמו בפוביות - יש טיפולים התנהגותיים לדוגמה: תרגילים של נשימות והרגעה אשר נעשים יחד עם חשיפה לגורם הפחד והדחק - פעמים חוזרות ונשנות של תרגילים אלו מכחידות בהדרגה את הסימפטומים. עם החרדה היא ממשבר - תמיכה ויעוץ מאדם מקצועי יכולים לעזור

טרם ענית לי האם קיבלת את הדואר האלקטרוני ובו מספר הטלפון שלי דיברנו בעניין המחקר. ראה מכתבך-תשובתך מתאריך 21/11/2000 שעה 22:37 תודה

קיבלתי תודה רבה

עודף אלטרוכסין פוגע בהרבה מערכות בגוף מכם אבקש לדעת תוצאות והשפעות של נטילת עודף אלטרוכסין על המוח תודה מראש מאיר

השפעות הפיכות - אין נזק מוחי - יש שינויים התנהגותיים - מתח חרדה בילבול

.

רבותי הניכבדים, אודה לכם מאד אם תוכלו להפנות אותי לעבודות הקשורות לקורולציה בין עבודה בסביבה מלחיצה לבין מחלות לב. באם ידוע לכם גם על עבודות המקשרות בין עבודת משמרות לבין מחלות לב . בברכה, עמית רגב

עמית שלום רב, לא זכור לי כעת מאמר או ספר ספציפי אולם להערכתי תוכל להשיג מידע על נושא זה דרך מחלקת שיקום ב"בטוח לאומי". הם עוסקים שם (העובדים הסוציאליים) גם בשיקום חולי לב שנפגעו עקב עבודתם. אולי שם תמצא את מבוקשך. אם בכל זאת אמצא משהו, אכתוב לך... בהצלחה, בברכה, טלי פרידמן

ראה http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?CMD=search&DB=PubMed

שלום לצוות הפורום !!! אני מטופל מזה כשנה וחצי לערך בסרוקסט ,לפני כשבוע החלטתי להפסיק את הטיפול באופן מוחלט וההרגשה הכללית בסדר חוץ מקצת סחרחורות . שאלתי היא האם לאחר הפסקת טיפול ממושך בסרקוסט ישנן תופעות לוואי נקרא להן, כמו שיש כאלה כאשר מתחילים את הטיפול והאם ניתן לדעת ביתר וודאות שהטיפול אינו יעיל עוד לאחר תקופה מסוימת שלא נוטלים את התרופה בין שבוע לשבועיים ? בתודה מראש !!!

מדוע היית צריך את הטיפול? לא מומלץ להפסיק או להתחיל ללא השגחה של פסיכיאטר מפסיקים בהדרגה תחת השגחה אין תופעות לוואי להפסקה תיתכן חזרה של המחלה הבסיסת לאחר ההפסקה - תלוי עם מדובר בארוע ראשון?

האם קיימים בארץ פסיכולוגים קליניים המטפלים בשיטות המשלבות מגע כגון new identity process? והאם שיטת הצעקה הראשונית של ג'אנוב מוכרת כאן? תודה מראש.

שרון יקרה אינני יודעת על הרבה פסיכולוגים קליניים המטפלים גם במגע, אך יש כמה בתחום הרפואה המשלימה שמטפלים כך, וכן פסיכולוגים שישתלמו בתחומים נוספים פסיכותרפסיטים גופניים שלמדו באנגליה את התחום אם את רוצה שמות של כמה אשמח להעביר לך

בינה יקרה, אודה לך אם תוכלי לתת לי שמות. בתודה, שרון.

מגע בטיפול פסיכולוגי אמיתי לא מומלץ שיטת צעקה ראשונה למינהם באות והולכות בצעקה לא הייתי הולך לטיפולים לא מוכרים

האם מישהו יכול להמליץ על מטפלת דתיה (פסיכולוגית קלינית או פסיכיאטרית) המקבלת באופן פרטי, רצוי מאיזור המרכז, מעדיף מישהי בשנות השלושים תודה

ידוע לי על מטפלת פסיכיאטרית בבאר-יעקוב אבל לא זוכר את שמה

אם תזכור את שמה, אודה לך תודה

היום בבוקר חיפשתי את האקדח של אבי. לא מצאתי אותו...

שלום גמ, כשקראתי, שלשום, את המלים המעטות שכתבת (את? או אתה?) הייתי נבוך. מהתנסותי במקומות אחרים, אני יודע שזו יכולה להיות קריאת מצוקה, בקשת עזרה, ומצד שני קל הרבה יותר לחשוב שאולי מדובר בסוג של מתיחה, של חידה בלשית. המתנתי יומיים כדי לראות אם מישהו מחברי לניהול הפורום יענה לך, ואינני מופתע מחוסר התשובה. המסר החריף שלך, המצביע על כוונת התאבדות, אינו קל לעיכול. ויש כאן עוד משהו. חוסר הזהות האישית, והחידתיות שבמסר, מאפיינים בעצם את כל מי שמשתתף בפורום הזה. האם אנו באמת יכולים להבין את בקשות העזרה מבלי להכיר את מי שמאחוריהם, ומבלי לקבל נתונים על מצבם? זו הסיבה, שאני רואה בפורום מקום להקשבה ולתמיכה, יותר מאשר ליעוץ מקצועי. אנו יכולים, כמובן, להפנות את מי שנזקק לכך לאנשי מקצוע. ועם זאת, כוחו האמיתי של הפורום הוא בהקשבה ובשיתוף. גמ יקר/יקרה, אם אכן המצב כה קשה, וקשה גם לכתוב עליו כאן, ניתן לפנות באמצעות דואר אלקטרוני (על-ידי לחיצה על השם למעלה), או לבקש הפניה לעזרה מקצועית. והלוואי שהאקדח לא ימצא לעולם, דרור גרין

גמ שלום רב, כמה מזעזע לקרוא את שתי השורות שכתבת. כל כך מעט מילים, וכל כך הרבה משמעות. צר לי על תגובתי המאוחרת, אך רק כעת קראתי את הודעתך. אני יושבת אל מול המחשב, חסרת אונים, ואינני יודעת כיצד עליי להגיב, מה עליי לעשות. המחשב והאינטרנט הם מדיום כל כך עקר, בעיקר כשמישהו מהעבר השני זקוק לתמיכה, לעזרה מיידית, להנחת יד תומכת על הכתף....וזוהי תחושתי כעת. את/ה נמצאים רחוק, במקום לא ידוע, במצוקה (כפי שעולה בבירור מן הכתוב), ואני - ידי קצרה מלהושיע. החיפוש אחר האקדח, הוא אותו הדבר בדיוק רק מהצד ההפוך כמו החיפוש אחר העזרה, אחר מישהו שיציל אותך. אותה גברת בשיוני אדרת. את/ה זקוק/ה לפיתרון, כל פיתרון, שיציל אותך ממצבך כעת. פתרון האקדח, הפתרון הסופני, יהיה קיים שם תמיד. שאר הפתרונות יהיו רלוונטים עד שלב האקדח. אולי תנסה למצות קודם את הפתרונות הללו? אני כאן, מוכנה להושיט לך יד, אמנם יד וירטואלית, אך אפשר לעבור למדיומים נוספים כמו טלפון (הפרטים שלי בכרטיס האישי שלי). אני מאמינה שלא רשמת סתם את השורות הכל כך קשות הללו, הכל כך עצובות. אני מושיטה לך יד, מקווה שתדע להושיט את ידך לתפוס בה. אני כאן, בשבילך. ואת/ה יכול/ה להתקשר בכל שעה. תחזיק/י מעמד, טלי פרידמן

גמ יקר! לא כדאי לעשות צעד שאין ממנו חזרה. לכולנו יש לפעמים תחושות של אין מוצא. אולי אין לי זכות להגיד לך את זה כי אני לא במצבך, אבל אני כן יודעת שגם אם נדמה שהכל שחור וקר ולבד תמיד יהיה מישהו שיוכל לעזור, לייעץ, להיות שם בשבילך. אם רק תבקש. שיהיה לך טוב!

לא ברור למה חפשת את האקדח כולם הבינו שאתה רוצה להתאבד למרות שמילולית לא ציינת זאת ישירות עם רצית לבדוק עד כמה אנשים דיקדקו במיכתבך הצלחת להטעות את הלא מקפידים אם באמת זאת הכוונה - לא מומלץכפי שאתה / את רואה לאנשים אכפת - חשוב לנסות לקבל עזרה

דר' אורן קפלן שלום, אני מניחה שלקשר ההדדי בין המטפל למטופל יכול להיות ערך משמעותי לטיפול (כפי שאני חווה אותו כעת), אולם האם ניתן לכנות זאת בשם "קשר הדדי"? שהריי אין כאן הדדיות למעט "הסחר" שבין התייעצות צד אחד לתשלום לצד השני. כמובן שזה נשמע קיצוני משהו, אולם זו תחושתי כאשר עליי לדבר על עצמי עם מישהו שאין לי דבר עימו וכנראה, שבחיים גם לא אדע עליו דבר מה שהוא אישי. אני חייבת לציין בפנייך שאני מעריכה ומוקירה את הפסיכולוג שלי בכל הנוגע לסיועו ולהבנתו אותי, אך יחד עם זאת אני מסתייגת קמעה (כבר מן ההתחלה) מתחושת "הניכור" הזו שמתרחשת כל פעם מחדש במפגשנו. לאחר שקראתי שוב את מה שכתבתי לך בפעם הקודמת הבנתי כי לא רק החשש מהתלות מציקה לי בכל מערכת היחסים ביננו(אם בכלל ניתן לקרוא לה כך), כי אם אותו חוסר הדדיות בתחום שהוא כ"כ מעמיק ופרטי עבורי ועבור כל אדם שמדבר על חייו, מאוויו, תחושותיו וכל שאר הדברים הכ"כ האישיים שלו (יתכן כי אני מכלילה, בכל מקרה זו תחושתי). בו נניח לרגע שמה שכתבת לי נכון הוא "הקשר ההדדי בין המטפל למטופל משמעותי ביותר לטיפול" אזיי אני שואלת אותך, אם כ"כ חשובה לי ההדדיות אז מדוע שלא נפעל לפי תחושותיי, שהרי הטיפול אמור לסייע לי להרגיש טוב יותר בשעה שאני "מספרת את סיפורי" וידוע לנו שהקשר ההדדי הינו משמעותי לטיפול?! שאלות אלו באות מתוך רצון להבין את מה שעומד מאחורי "הדאגה והאחריות" של המטפל למטופל, כאשר אין בכוונתי לרמוז על שאיפה לקיום מערכת יחסים אירוטית כי אם מערכת יחסים חברית שתגרום לי, בתור מטופלת, ליותר נוחות כאשר אני מדברת על עצמי. אני חושבת שראוי שאציין כי גם כאשר אני ניגשת לרופא המשפחה (דבר שקורה לעיתים רחוקות), אני ראשית מתעניינת בשלומו (כמובן שרק בדרישה לשלומו ולא יותר מכך) ורק לאחר מכן משתפת אותו במכאוביי ומחושיי כלומר, קיימת בי אמונה שאנשים הם יצורים חברתיים ומכאן שחלים ביניהם חילופי דברים ולא רק "עסקים" (גם כאשר מגיעים לרופא המשפחה, לבנקאי וכדומה). חשוב לי לציין כי השאלות שאני מפנה אלייך הם נחלתך הבלעדית, היות ואיני רוצה לפתח את נושא זה עם הפסיכולוג שלי למען הסר ספק של "בהלה" מצידו לגבי אותן דעות שמביעות חוסר שביעות רצון מאותה מערכת יחסים. למותר לציין, כי לאיש עימו אני מקיימת את השיחות יכולת אינטואטיבית מדהימה והוא בהחלט ראוי לכל התשבוחות שקיימות כאיש מקצוע בתחומו. בברכת שבת שלום, רינה.

שלום רינה, אני מסכים עם ד"ר אורן קפלן, שהקשר ההדדי בין מטפל למטופל משמעותי לטיפול. למעשה, אני מאמין שללא הקשר הזה כלל לא יתכן טיפול. אם זאת, קשר הדדי אין פירושו קשר שוויוני. קשה לצפות לקשר הדומה לקשר של חברות, כאשר את משלמת למישהו כדי שיסייע לך בעת מצוקה. בתחום המקצועי אין שוויון בין איש המקצוע לבין הפונה אליו. עם זאת, ההדדיות מתבטאת ממה שכל אחד מכם מביא אל הקשר. אני מבין את תחושת הניכור וחוסר הנוחות שלך. הקשר הטיפולי הוא מצב אינטימי, שבו את מגלה את כל סודותיך לאדם שכמעט ואינך יודעת עליו דבר, תמורת תשלום. עם זאת, קבלת המגבלה הזו היא שיוצרת את הקשר. את מביאה אתך את הסיפור שלך באופן כן ופתוח, והמטפל מביא עמו את ההקשבה והקבלה. זו הדדיות, שבה כל אחד מתאים את עצמו למסגרת המשותפת. הקשר ההדדי, שנוצר בין מטפל למטופל, הוא שיתוף הפעולה בתוך המסגרת הלא שווניונית, והביטחון של שני הצדרים במסגרת הזו. כל זמן שביטחון זה אינו קיים, קשה להתחיל את הטיפול. סוגי הקשר הנוצרים בין מטפל למטופל תלויים בסוג הטיפול. בגישה האקזיסטנציאלית, למשל, אכן מדובר על שוויון בין מטפל למטופל, ועל מסע משותף, שבו שני הצדדים חושפים את עצמם. לא לכל מטופל זה מתאים. יכול להיות שאפילו את היית אומרת: "היי, אני הרי משלמת לו עבור הזמן הזה, אז מה הוא מספר לי עכשיו על הבעיות שלו עם הילדים?" גישות אחרות, המשלבות טיפול גוף-נפש, מאפשרות גם מגע גופני. זהו קשר מסוג אחר לגמרי. גם כללי ההתנהגות במסגרת הטיפולית אינם מוחלטים. את רשאית לשאול את המטפל שלך מה שלומו, ולהתעניין בו. התשובה שלו תהיה מותאמת לגישתו הטיפולית, ולרצונו להעניק לך את הטיפול הטוב ביותר, על-פי אמונתו. לסיום, הייתי רוצה להציע לך להציץ מעט בקשרים שיש לך בעולם ה'אמיתי'. האם בהם יש שוויון מוחלט בין שני הצדדים? האם הרכילות עם מוכר הירקות אינה מבוססת על קשר עסקי? לפעמים אין בכך כל רע. בברכה, דרור גרין

רינה שלום אני מסכים בהחלט עם דבריו של דרור. כשכתבתי על קשר הדדי התכוונתי לכך שהמטופל חושב ומרגיש דברים מסויימים כלפי המטפל, ולהפך, המטפל מרגיש וחושב דברים מסויימים לגבי המטופל. הדבר קורה בכל מערכת יחסים בין אנשים ועדיין אין זה אומר שישנה סמטריות מלאה בקשר. אגב, זהו תהליך שמתקיים בין אם הצדדים יודו ויכירו בכך, ובין אם יכחישו וינסו לשים את זה בצד. דעתי היא שמערכת היחסים הזאת (והמחשבות והרגשות כלפיה), מספקת, מחד, דלק לטיפול ולקשר, ומאידך מידע חשוב ביותר על המטופל ומערכות היחסים שהוא יוצר גם מחוץ לחדר הטיפול. זה כמובן יכול לספק גם מידע על המטפל, אך מאחר והוא לא במוקד הטיפול אין שימוש סימטרי במידע הזה וטוב שכך. הכנסתו האישית של המטפל באופן מלא וסימטרי לטיפול עלולה להיות בטווח הארוך מעיקה עבור המטופל ופוגעת בטיפול. עם זאת המינון בו המטפל בוחר לחשוף את עצמו קשורה לגישתו התיאורטית כמו גם לאישיותו הייחודית. ישנן גישות שמרניות יותר הגורסות שכל חשיפה "אישית" של המטפל עלולה להיות הרסנית לטיפול. מולן יש גישות אחרות, בעיקר מהשנים האחרונות, התומכות בחשיפה רבה יותר (כמו למשל הגישה האינטרסוביקטיבית) בשירות הטיפול. כמו שדרור מכוון בסוף דבריו, למעשה אין שיווי משקל מלא כמעט באף קשר. זה בולט במיוחד כשפוגשים משפחות. האם יחס בין בני זוג, בין הורים לילדים, בין הורים לסבים הוא שוויוני לחלוטין? הכמיהה לשוויון מלא בקשר הטיפולי נראית לי משמעותית והייתי מנסה להבין אותה יותר במסגרת הטיפול עצמו. ד"ר אורן קפלן

היחסים הבין אישיים שבוצרים בטיפול פסיכודינאמי משקפים את היחסים הבין אישים של המטופל ביכלל במקרה והמטופל פנה עקב בעיות בין-אישיות הדבר עליו עובדים בטיפול כולל בחשיבות גבוהה את היחסים הבין אישיים עם המטפל ראה - חוויה מתקנת

דרור שלום, ביום העיון שהתקיים אתמול בנתניה (עליתי איתך לקומה השניה), ציינת כי במעשיו (הצגת המקרה הטיפולי לקהל הרחב) הכפיש ארווין יאלום את מקצוע הפסיכולוגיה. מעניין אותי לדעת, נניח ומטופל רוצה (בהדגשה מיוחדת למילה רוצה) לשתף אחרים בנוגע לטיפול שהוא עובר בכדי שניתן יהיה להשכיל וללמוד ממקרהו, האם גם אז הדבר יראה לך כחמדני ולמטרת רווח בלבד? לעניות דעתי, הדבר יכול לעזור לנו להבין קצת יותר את המתחולל בנפשו של אותו מטופל, כאשר לרוב המקור ה"מדווח" הינו המטפל בלבד (והרי אנו כבר יודעים כי הפער ביניהם יכול להיות עצום). אני מניחה שאתה מגחך (ואולי לא) למשמע "המקור המדווח" - אולם המציאות היא המביאה אותי להגיע למסקנה זו. אני חושבת שאילולא היו כתבים (ואפילו אלו של פרויד) על תיאורי המקרים - היינו מרגישים כי "חסר" לנו משהו מעבר לתיאוריה. כלומר, הסקרנות שלנו לגבי הפירוש שניתן על ידו (וע"י אחרים) אינו מייצג דבר מה "מציצני" , כי אם דבר שניתן לפרות ממנו ולהשכיל בצורה שרק הניסיון, בצרוף לשנים הרבות שבו עסק בתחום , יכול להפוך את הפסיכולוגים והמטפלים השונים ל"נבונים" יותר (במובן של "אין חכם כבעל ניסיון"). בברכה, רינה

רינה שלום רב, אני רוצה להתייחס למרכיב אחד במכתבך והוא רצונו של המטופל לחשוף את הטיפול שעבר. לא מעט אנשים שעברו טיפול משמעותי בחייהם, חשים צורך לעיתים לספר על נסיונם הטוב, ולשתף אחרים בכך. לאחרונה יצאו לאור ספרים ברוח זו. ספרים שכתבו מטופלים על התהליך הטיפולי שלהם, כגון:"הטיפול הפסיכולגי שלי" ועוד. גם אני חושבת כמוך, שמטופל שמעוניין לפרסם את הטיפול שלו (בהדגשה על המילה מעוניין ורוצה) מתוך מניעים של גדילה והתפתחות נוספת (ולא למשל על מנת להלל את המטפל שלו, ולהרגיש שזו "חובה" שהוא חב למטפל שלו), עשוי להפיק מכך דברים טובים. אבל תמיד קיים הסיכוי שזה גם עלול לפגוע. וזה החשש. בברכה, טלי פרידמן

רינה יקרה, בהרצאה אתמול לא אמרתי שבפרסום תיאורי-מקרים מכפיש יאלום את הפסיכותרפיה, אלא שהוא פוגע בכך באמון של הקהל-הרחב במטפלים. הפרסום הנרחב של יאלום, והדרך שבה הוא חושף בפני כל את סיפוריהם של מטופליו (גם אם הוא מסתיר את שמותיהם האמיתיים) סותר את מחויבותו של כל מטפל לסודיות מוחלטת. ללא הידיעה שסודיות כזו מובטחת להם, יחששו מטופלים רבים לפנות לטיפול. זו הפגיעה של יאלום במקצוע הפסיכותרפיה, ובאלו הזקוקים לטיפול. מצד שני, חובת הסודיות הנוגעת לטיפול הנפשי אינה הדדית, והיא מחייבת אך ורק את המטפל. זוהי זכותו של כל מטופל לחשוף את סיפורו האישי ולפרסם אותו, ואין בכך כל רע, גם אם הדבר נעשה למטרות מסחריות. מובן, שכדאי שהמטופל לא יפגע במטפל ולא יוציא דיבה, אך לכך אין קשר לעצם העניין, ולזכותו של המטופל לחשוף את סיפורו. את צודקת. יש צורך בדיווחים הנוגעים לטיפול הנפשי, שמהם ניתן יהיה ללמוד ולשפר את המקצוע. עם זאת, לשם כך אין צורך לחשוף מטופלים, ובוודאי שלא להפוך את סיפורי המטופלים לספרות פופולרית. בקורס שאני מלמד על כתיבת תיאורי-מקרים אני מציע למטפלים 'להמציא' תיאורי-מקרים פיקטיביים, לצורכי לימוד והדרכה. מטרתו של תיאור-מקרה אינה להציג את המטופל, אלא לבחון את עבודתו של המטפל. מטפל אינו יכול לכתוב תיאור מקרה פיקטיבי שאינו מציג את הידע הטיפולי שלו, ומאפשר בכל להבין את עבודתו. בברכה, דרור

יש לי קרוב משפחה ש"פוגע בעצמו". האם המחלה עוברת בתורשה? מה הסיכויים שילדיו יהיו חולים?

אנונימי שלום רב, מה הכוונה "פוגע בעצמו"? מנסה להתאבד? שורט את עצמו? מכבה על עצמו סיגריות? מרעיב את עצמו? עליך להרחיב את השאלה ולפרט. בברכה, טלי פרידמן

ראי תשובתי לד"ר פלד

אין מספיק מידע בשאלה מה האבחנה שלו?

הנושא לא כל-כך מדובר במשפחה, אבל ממה שהבנתי הוא פוגע ברגליים שלו (הגיעה עד לשלב של כמעט ריסוק טוטלי). התקפות הפגיעה החלו עצלו בערך בגיל 25, וה"טריגר" זה בד"כ לחץ בעבודה. (אני חושבת שהוא חולה ב "סכיזופרניה")

שלום רב אני ואישתי רוצים להביא ילדים . לאישתי יש אחות מפגרת ואבא דיסלקט האמא אומרת שהפיגור נובע משימוש באפידורל בשעת הלידה לפניי 17 שנים. בכל אופן הייתי רוצה לדעת אם יש כיום קשר בין אפידורל לפיגור שיכלי או היה קיים קשר בעבר . כמו כן הייתי מאוד רוצה לדעת עד כמה הטכנולוגיה כיום מאפשרת לנו לדעת האם יש סיכויי שלי ולה כשניי אנשים נורמליים לחלוטין יש סיכויי לילד מפגר וכמה מוקדם בהריון ניתן לאבחן זאת??? אודה לתשובה מהירה וכנה יניב

יניב שלום רב, אני רק רוצה לברככם על החשיבה הרבה שאתם משקיעים בהבאת הילד, והדאגה לאיכות חייו של היילוד ושלכם עצמכם. זה חשוב. לגבי החלקים הרפואיים, אשאיר את השאלה למוסמכים בעניין. שיהיה בהצלחה בכל מקרה, בברכה, טלי פרידמן

יניב שלום בהרבה מרכזים רפואיים נותנים היום חבילת בדיקות גנטיות לשלילת אפשרות של מגוון רחב של מחלות תורשתיות. לי אישית היה נסיון טוב עם המרכז הרפואי בני-ציון (ביה"ח רוטשילד) בחיפה. גם המחיר ששילמתי היה סביר. (זה לא כלול בחוק בריאות ולכן הכל פרטי ויקר. ) כדאי מאד שתחפשו רופא נשים נחמד ותתיעצו איתו בכל השאלות ששאלת, וגם לאורך ההריון. שיהיה במזל!

רק 25% מהמיקרים של פיגור הם מגורם ידוע לכן יש מעט מאד אפשרות לדעת את התשובה לשאלה יש מיקרים (כגון פיגור של תסמונת דאון) שניתן לבדוק בשלבים ראשונים של הריון במי שפיר או בשלבים מאוחרים יותר ב אולטרהסאונד

כיוון שהקישור שהבאתי בהודעה שמתחת אינו עובד (לתשומת ליבם של מנהלי דוקטורס) אז הנה הקובץ, הפעם הוא מובא כחלק אינטגרלי מההודעה עצמה, כי אין אפשרות טכנית לצרפו כקובץ. הוא באמת ארוך מאוד, לכן כדאי להוציאו מהמדפסת ולקרוא אותו מהנייר. תודה על תשומת הלב. הנה המסמך: "הפרעה טורדנית כפייתית" (OCD) והצורך בפעילות מרגיעה הכרוכה בהוצאות כספיות נייר עמדה חלק ראשון: רקע תמציתי כללי א. רקע כללי מדובר בהפרעה רפואית בעלת מאפיינים נפשיים ורגשיים. אחת התיאוריות אומרת שההפרעה נגרמת עקב מחסור בהורמון הסרוטונין במוח. ההפרעה מתבטאת אצל הלוקים בה בהצפה בלתי נסבלת של מחשבות ותסביכים מחשבתיים. הצפה זו מכניסה את הלוקה בהפרעה לתחושות של חרדה, אימה ופאניקה בעוצמות שקשה לשאתם. הלוקה בהפרעה מרגיש שכולו פקעת עצבים, מרגיש מאויים, מתוח מאוד, ושאינו יכול לשאת מצב זה והוא עושה הכל כדי להשתחרר מיידית מאותם מחשבות ותחושות בלתי נסבלות. ב. הסימפטומים השונים של ההפרעה כדי להשתחרר שחרור מיידי (אבל זמני בלבד) מאותם תחושות בלתי נסבלות, מרגיש הלוקה שהוא צריך לעשות פעולות חיצוניות שונות, (הנראות לעין הרואה כפעולות טכסיות) שנותנות לו הקלה מיידית וכן הרגשת הרוגע והשחרור המיוחלים. פעולות חיצוניות משחררות אלה, שהלוקים בהפרעה צריכים לעשות כדי להירגע, הינם הסימפטומים החיצוניים של ההפרעה (נהוג לכנותם: "פעולות כפייתיות", או: "קומפולסיות") וצורתם שונה מאדם לאדם. דוגמאות לסוגי הסימפטומים (הפעולות הכפייתיות): הקפדה מוגזמת מאוד על סדר, ספירה בסדר מסויים או בצורה מסויימת, חזרה על דברים או דיבורים בסדר מספרי מסויים, הרגשת חוסר וודאות המצריך בדיקה ווידוי חוזרים של פעולות יומיומיות פעמים רבות. (למשל: נעלתי או לא נעלתי את הדלת, סגרתי או לא סגרתי את ברז הגז, החשמל, וכדו') התרחצות והתנקות בצורה מוגזמת ביותר ולפעמים אף בסדר מסויים, ועוד סוגים רבים נוספים של סימפטומים. יש לציין שלפעמים ישנו שילוב של מס' פעולות חיצוניות מרגיעות אצל אדם אחד או שהן משתנות או מתחלפות אצלו מזמן לזמן. כל הפעולות החיצוניות שנמנו, מלבד הפעולה האחרונה של הצורך בנקיון, כרוכות אמנם בסבל רב וקשה, ובבזבוז גדול של זמן, אך אינם כרוכות בד"כ בהוצאה חומרית כלשהי. ג. הטיפול המקובל בהפרעה מקובל לטפל בהפרעה באמצעות טיפול פסיכולוגי, באמצעות פסיכותרפיה ובאמצעות טיפול תרופתי. ידוע שהטיפולים משפיעים רק על חלק מהלוקים (כ-50%) וגם על מי שהטיפול כן משפיע, זה מביא בד"כ רק להקלה בעוצמת הסימפטומים ולא מסלק אותם לגמרי. ד. ההרגשה מבחינה אישית וחברתית הלוקים בהפרעה חיים בקונפליקט קשה בין ההרגשות הקשות והבלתי נסבלות המציפות אותם מחד, לבין מצב גבוה של מודעות לעצמם ולסביבתם והכרה צלולה ובריאה מאידך. בשל כך ובשל חששם מסטיגמה חברתית ומתוויות סטיגמתיות מעוותות שהחברה עלולה להצמיד להם, כגון: "משוגע", "פסיכי", "לא נורמלי" וכדו' ומכיוון שהלוקים בהפרעה מודעים מאוד ל-"חוסר ההגיון" שבפעולות אלה, שגם בעיניהם נראות כפעולות מטופשות ולא הגיוניות, לכן הם משתדלים להסתיר ולהסוות באמצעות טריקים שונים את הסימפטומים מעיני הסביבה, ועושים מאמצים שלא "להיתפס" בזמן עשיית הפעולות האלה. חלק שני: חומרים להרגעה מיידית וההוצאות הכרוכות בהם ה. הצורך בנקיון מרובה והעלויות הכרוכות בכך נתמקד בלוקים בהפרעת ה-OCD שהסימפטום שלה הוא צורך להתנקות ולהיטהר בצורה מוגזמת ביותר. זהו אחד הסימפטומים "הקלאסיים" והיותר מוכרים של ההפרעה. הלוקה בכך חש כמעט ללא הפוגה הרגשה בלתי נסבלת, של לכלוך, זוהמה והרגשה שמשהו לא הגייני או לא טהור דבק בו. תחושה זו של לכלוך וזוהמה מלווה בהרגשת אימה וחרדה קשים ובלתי נסבלים, ממחלות ומטומאה, שכדי להירגע מהם מיידית ולהחזיר לעצמו מעט רוגע ושלווה, צריך הלוקה בכך, לנקות ולטהר עשרות רבות של פעמים ביום, את ידיו, גופו, חפציו האישיים, בגדיו, את הסביבה בה הוא נמצא, את הרצפה, הרהיטים, הקירות ועוד. פעולות הנקיון והטיהור הנובעות באופן ישיר ממצב רפואי זה שתואר, גוזלות הרבה מאוד זמן, וכרוכות בהוצאה כספית גבוהה, כיון שמדובר בשימוש בחומרי ניקוי לסוגיהם, בצריכה גבוהה של מים, בצריכה גבוהה של חשמל (לחימום המים למקלחות ולכביסות הרבות) וגם שימוש מוגבר בטלפון. (למה טלפון? כי בגלל החשש להזדהם, נוטים הלוקים בסוג ספיציפי זה של ההפרעה למעט ביציאתם מהבית ובפגישותיהם ומגעם עם בני אדם, ועושים חלק גדול מצורכיהם ומקשריהם באמצעות הטלפון) ו.עבודה, ומצב כלכלי של חולי OCD חלק מהלוקים בהפרעת ה-OCD, כאשר היא בצורתה הקלה, עובדים ומתפקדים פחות או יותר למרות ההפרעה, וחלק, מי שההפרעה אצלם חריפה יותר, אינם מסוגלים לעבוד בשל כך. אלה שאינם עובדים, ואין להם הורים עשירים שיממנו אותם, נאלצים לדרוש קיצבת נכות מהביטוח הלאומי וחיים על קיצבת נכות זו. קיצבת הנכות, כמו שכולם בטח יודעים, לא נועדה לממן הוצאות חריגות הבאות עקב מצב רפואי נתון, אלא נועדה עבור הוצאות קיום בסיסיות ויומיומיות, כמו: מזון, לבוש, נסיעות, וכדו'. הנקיינים, אם נקרא להם כך, נאלצים למעשה לחיות בתת רמה ולהגיע למצבים קשים של חרפת רעב, (פשוטו כמשמעו, וללא הגזמה) היות והם נאלצים להוציא את ההוצאות הכרוכות ישירות בהפרעה, (חומרי הניקוי) מקיצבת הנכות הזעומה, ולא נשאר להם כמעט כלום עבור אוכל ועבור יתר ההוצאות הרגילות. (אעיר שעקב העוצמה הגבוהה והבלתי נסבלת של החרדות, הם נותנים מקום בעדיפות ראשונה לקניית חומרי הניקוי המרגיעים, ורק במקום שני, מקום ליתר ההוצאות, ה"נורמליות" כולל אוכל) כך נמנעת מהם איכות חיים גם בצורה מינימלית שעוד אפשר לעשות בקיצבה הנמוכה ממילא. למעשה הם נאלצים לא אחת, בלית ברירה, ללוות הלוואות כדי להשלים את החסר ואיכשהו לתפקד. ז. הכרה מימסדית בהוצאות אלה כהוצאות עקב מצב רפואי הוצאות אלה הנגרמות בצורה ישירה מאוד כתוצאה ממצב רפואי בלתי נשלט, אינן צריכות לקבל התייחסות שונה מכל הוצאה חריגה אחרת הנגרמת בשל מצב רפואי, בו לוקים נכים מכל סוג אחר. זה לא שונה למשל, מהוצאות הנגרמות עקב מצבים סיעודיים כמו: הוצאות עבור חיתולים, או מהוצאות מיוחדות של אדם עיוור, אינן שונות מהוצאות מיוחדות של נכה גפיים הנזקק לרכב, או לכסא גלגלים או שנזקק לעזרתו של אדם נוסף שיעזור לו עקב נכותו. הוצאות אלה אינן מוכרות ע"י המימסד כהוצאות הנגרמות עקב מצב רפואי, וזאת בעיקר בגלל חוסר מודעות ובגלל חוסר דרישה (עד כה) להכרה כזו והנובעת גם מהחשש להיחשף עקב הסטיגמה הקשה המלווה הפרעה זו. ישנן קיצבאות המיועדות עבור הוצאות מיוחדות בשל מצב רפואי, כגון: קיצבת ניידות, קיצבה לשירותים מיוחדים (ואולי יש עוד). הלוקים בהפרעת הטורדנות הכפייתית אשר נזקקים להוצאות חריגות בשל מצבם, אינם עונים על שום קריטריון מהקריטריונים הקיימים היום, המזכים באחת הקיצבאות המיוחדות האלה המיועדות לאפשר לנכה רמה ואיכות חיים סבירה ככל האפשר. מיותר לומר שזהו מצב מעוות מאוד, שיש לעשות הכל כדי לתקנו. לשם כך צריך לפעול לעשיית שינויים תחיקתיים ו/או משפטיים מתאימים בהגדרת הקריטריונים המזכים בקבלת אחת הקיצבאות המיוחדות אם זו קיצבה לשירותים מיוחדים או קיצבה אחרת, או עשיית כל שינוי בחקיקה או בתקנות ע"מ להביא לכך שגם הלוקים בהפרעה זו, אשר להם הוצאות חריגות עקב מצבם, יכללו בקריטריון המזכה לקבלת קיצבה מיוחדת, שתאפשר להם חיים בכבוד ואיכות חיים סבירה ככל שניתן, בדומה להכרה הניתנת להוצאות מיוחדות שיש לנכים מסוגים אחרים עקב מצבם הרפואי. חלק שלישי: בירור: האם יהיה מוצדק, נכון ונבון לתת עזרה כספית מיוחדת למי שצורכים חומרים מרגיעים עקב ה-OCD? ח) נברר: האם חולי OCD "עושים בכוונה"? ישנה הטוענים טענה הנובעת ממין הרגשה, שחולי OCD יש להם שליטה על הפעולות הכפייתיות אך, הם אינם "מפעילים" שליטה זו בכוונה, אולי כדי להשיג רווחים אישיים שונים. מן הראוי לבדוק טענה זו לעומק ובכנות, האם היא נכונה ומדוע טוענים אותה רק לגבי חולי OCD ולא לגבי חולים במחלות אחרות? ובכן, תחושה וטענה זו, יש לה לכאורה בסיס, אך לאחר הבירור, נוכל לראות שהטענה כלל לא נכונה! נסביר קודם על מה לכאורה מתבססת תחושה זו? בניגוד למצבי רפואיים רבים אחרים בהם החולה מאבד לגמרי שליטה באותו תחום בו הוא פגוע, (למשל: עיוור, גם אם יתאמץ לראות הוא לא יכול לראות. נכה גפיים, גם אם יתאמץ ללכת על רגליו הוא לא יכול ללכת על רגליו, חולה סכיזופרניה הרואה הלוצנציות, הוא משוכנע ללא ספק שההלוצינציות. שהוא רואה זה דבר אובייקטיבי ואין לו את היכולת להבחין בינם לבין המציאות האובייקטיבית, ועוד.) אצל חולה OCD לעומת זאת מנגנון המחלה מורכב בצורה שונה לגמרי, ומכאן התחושה שכאילו הוא עושה בכוונה. ננסה להסביר זאת בפרוטרוט: מחלה זו שנהוג לכנותה OCD מורכבת בצורה זו: 1. משהו בתפיסה המאוזנת של הפרופורציות ביחס לדברים במציאות האובייקטיבית משתבש מבחינת "הגדלים" שלהם, וכובד המשקל שראוי ליחס להם. 2. כתוצאה משיבוש זה החולה מייחס חשיבות רבה לדברים שברגיל מייחסים להם חשיבות מועטה ולהיפך. 3. עקב שיבוש זה, גם במצב שברגיל אין צורך לנקוט פעולות הגנה, הרי שעקב שיבוש הפרופורציות, נוקט החולה פעולות הגנה, ומייחס סכנות לדברים שאין בהם כל סכנה. 4. אותם פעולות הגנה, הם הם אותם פעולות שנהוג לכנותם: "פעולות או מעשים כפייתיים" או: "קומפולסיות" (לפעמים זה מופיע בצורה של הימנעויות מעשיית פעולות שבמצב רגיל מקובל או ראוי לעשותם). 5. כיוון שמה שמשובש אצל החולה זה משהו המצטמצם במין ערוץ צר בלבד של המציאות שניתן להגדירו ואילו יתר המציאות והקשר שלו עם המציאות, נתפסת בצורה מאוזנת לחלוטין, לכן חולה ה-OCD מודע מאוד וער לכך שיש פה עיוות והוא חי בתוך עיוות זה. חולה ה-OCD רואה לרוב את עצמו "מבחוץ". הוא גם נתפס אצל הסובבים אותו כ-"אדם נורמלי שעושה מעשים מסויימים שאינם נורמליים, במקרה הטוב, ובמקרה הגרוע עלולים להצמיד לו סטיגמות של "לא נורמלי". (יש להעיר שבעניין זה, לא כל חולי ה-OCD אכן מודעים שהצרכים הכפייתיים הם מיותרים ויש מי שמאמין שיש צורך בכך). 6. כיוון שהם מעוניינים בכ"ז לשמור על תדמית של "אדם נורמלי", והם בד"כ נמצאים בקשר עם בני אדם "רגילים" ומאוד אינם מעוניינים שתדבק בהם סטיגמה חברתית כלשהי, לכן עקב ערנותם ומודעותם ועקב אי רצונם בסטיגמה, הם מגייסים כוחות שמשתלטים (באופן זמני ונקודתי) על אותם דחפים ועל אותו צורך לנקוט בפעולות הגנתיות (="כפייתיות") שהצורך להם הוא עקב עיוות המציאות המופיעה בהרגשותיו, בדמיונותיו, באותו ערוץ מצומצם המעוות. יש לציין שבאותה סיטואציה שהחולה מתנהג תוך שליטה ומפגין התנהגות "נורמלית", אותה סיטואציה גוזלת ממנו הרבה כוחות והרבה אנרגיה והיא כרוכה במתח רב ובמצבי חרדה לגמרי לא קלים, אך כמובן לא רואים זאת כלפי חוץ. 7. לפיכך, לעין הרואה מבחוץ נראה שכאילו חולה ה-OCD שולט בהתנהגותו ו-"עושה בכוונה" אבל זה רק למראית עין הרואה. זה דומה לאדם שאסור לו להרים כבד בגלל בעיה רפואית ומישהו שמאוד לא נעים לו לסרב לו, מבקש ממנו עזרה בהרמת 2 סלים כבדים. אז בגלל אי הנעימות, הוא ירים לו את הסלים אך לאחר מכן הוא יסבול מאוד מה הרואה יגיד? "שהוא עושה בכוונה ואומר שהוא לא יכול להרים כבד והוא סתם מתחזה. ט. בירור בנוגע לטענה שאם חולי OCD הזקוקים לחומרים מרגיעים, (=חומרי נקיון) יקבלו עזרה כספית מיוחדת הרי בכך נעודד אותם שלא לטפל במחלתם. טענה זו נטענת ע"י מטפלים שונים ואף ע"י חלק מהחולים , נבדוק טענה זו לעומקה. כפי שהוסבר לעיל בסעיף ח. על המיכניסם של הכפייתיות וכפי שיוסבר להלן בסעיף י. שחולי ה-OCD זקוקים להרגעה מיידית מהרגשות החרדה הקשות המציפות אותם ושאין להם שליטה על הצפתם בהרגשות אלה, אפשר להבין שהפעולות החיצוניות (="הפעולות הכפייתיות") מטרתם הרגעה מיידית של הצפות החרדה הקשות, ובלעדי אותם פעולות חיצוניות החולה יהיה במצב חרדתי בלתי נסבל ויעבור עליו סבל מאוד גדול, נוכל להבין שחולי ה-OCD זקוקים מאוד לפעולות החיצוניות המרגיעות (הכפייתיות) כדי שאיכשהו לא יתמוטטו מבחינה עצביהם. (מובן שהכוונה לאנשים שהטיפול אינו עוזר להם). נוכל להגיד ש-: 1. אם לחולה OCD יש כסף מצומצם שיספיק לו או לקניית אוכל להשקיט רעבונו הפיזי ולהוצאות "נורמליות" או לקניית חומרי הרגעה מיידיים (=חומרי נקיון) הוא יקנה חומרי הרגעה ויוותר על צריכת יתר הדברים הנורמליים כולל אוכל סביר, ויאכל בצורה מינימליסטית ביותר. מדוע? משום שהסבל הרגשי והנפשי העובר עליו גדול וקשה הרבה הרבה יותר מהסבל שיש לו מרעב או ממניעת בידור או נסיעה או לבישת בגדים נורמליים. 2. צריך לציין שאם נמנע מחולה OCD חומרים מרגיעים ("חומרי נקיון") הוא עלול להיכנס למצבי לחץ . קשים, סבל נפשי ורגשי רב, מצבי פאניקה, בלבול חושים, חוסר ריכוז, לפעמים אף מצבים הדומים . קמעא למצבים פסיכוטיים ועוד, והוא עלול בהחלט להגיע אף להתמוטטות עצבים ועקב כך אף להגיע . לאשפוז. החולה יקנה חומרים מרגיעים גם אם זה יהיה על חשבון איכות החיים שלו וגם אם הוא ילבש . בלויי סחבות. י. נסיון להבהיר את מצבם של חולי ה-OCD והצורך הדחוף שיש להם בחומרים מרגיעים, באמצעות אנלוגיה (השוואה) עם אדם שאינו שולט בעשיית צרכיו עקב מחלה והצורך שיש לו בחומרי ספיגה. חולה שאינו שולט בעשיית צרכיו = חולה OCD *אי שליטה בעשיית צרכים = אי שליטה בהופעת הרגשות חרדה וכדו' ומתח. *נזקק למוצרי ספיגה לספיגת = נזקק לחומרים מרגיעים (=חומרי נקיון) ההפרשות "לספיגת" ההרגשות הקשות אדם שבשל מחלה אורולוגית או אחרת אינו מסוגל לשלוט בעשיית צרכיו וכדי לשמור על איכות חייו ועל הגיינה כללית וכדי שיוכל להיות מעורה בחברה הכללית, לצאת, לנסוע, לטייל, לפגוש אנשים, לעבוד, ללמוד וכו' הוא צריך להשתמש במוצרי ספיגה חד פעמיים. מצבו של אדם כזה והצורך שיש לו בצריכה של אותם מוצרי ספיגה מובנת, מקובלת ואיש לא יבוא אליו בטענות כגון: "אם נספק לו מוצרי ספיגה הוא לא ישתדל לעצור בעד הפרשותיו וירגיש חופשי לשחרר את הפרשותיו וכך לצרוך יותר מוצרי ספיגה שעולים הרבה כסף. האם טענה מסוג זה תישמע הגיונית? האם יכול מישהו לטעון טענה כזו ע"מ להפחית או למנוע מאדם כזה לצרוך מוצרים אלה העוזרים לשמור על רווחתו האישית, על כבודו ועל יכולתו לתפקד? האם מניעת הספקה של מוצרי ספיגה תפחית אצל אדם כזה את כמות הפרשותיו או תגביר את יכולתו לשלוט בהם? ואם נניח שמטעמים של חסכון בהוצאות, המטפלים והאחראים על אותו אדם יחליטו שאם נפסיק לממן לאותו אדם את קניית מוצרי הספיגה אז הוא ישלוט יותר ולא יבזבז כל כך הרבה כסף על קנייתם, האם זה לא ישמע אבסורד שיידחה על הסף? עכשיו נעבור למקבילה: המצב אצל חולי OCD מקביל ודומה למצבו של האדם במצב הנ"ל. רק במקום ששם זו בעיה גופנית של אי שליטה על ההפרשות הגופניות, כאן יש מצב של "אי שליטה" על ההפרשות המנטליות והרגשיות. (חרדות מתח מחשבות טורדניות וכו'). חולה OCD, "מפריש" (היינו, מוצף כל הזמן) "הפרשות" מנטליות מהסוגים הנ"ל מבלי שתהיה לו שליטה על "הפרשות" אלה. מחשבות מציקות, רגשות חרדה בלתי נסבלים מתח עצום ובלתי נשלט וכדו', הטיפול התרופתי והפסיכולוגי עוזר רק בחלק קטן ממצבים אלה להפחתת רמת ההצפה הנ"ל ואדם במצב כזה נאלץ להשתמש ב"מוצרי ספיגה" ל-ספיגת "הפרשותיו" המנטליות המטרידות. "חומרי הספיגה" הספיציפיים להפרשות מנטליות אלה (מחשבות, רגשות חרדות, ומתח) הינם בדמות: מים, וחומרי ניקוי וניגוב שונים. הוא גם צריך להשתמש גם בחשמל לצורך חימום המים ולהפעיל מכונות הכביסה לכביסות המרובות של בגדיו, ועוד. כמו שלא נאמר לחולה שאינו שולט בהפרשותיו הגופניות: ",,תתגבר" או: "תשלוט בהפרשותיך" כך לא שייך לומר לחולה OCD: "תתגבר" כמו שחולה כנ"ל זקוק לחומרי ספיגה, כך גם חולה OCD זקוק לחומרי ספיגה מתאימים למצבו להרגעה מיידית. אם נמנע ממנו את אותם "חומרי ספיגה" ייחודיים אלה, האם בכך אנו מפסיקים את סבלו? האם נגרום לו לשלוט? האם אותם הצפות של מחשבות מעיקות, חרדות קשות ומתח, לא יופיעו אצלו אם נמנע ממנו מלהשתמש באותם חומרי ספיגה ייחודיים למצבים מנטליים אלה? האם אין בכך שנמנע ממנו עזרה כספית שתתרום לו איכות חיים, הוא לא ישתמש בחומרי הניקוי להם הוא זקוק כל כך? והאם אין בכך סתם התאכזרות? דימוי זה נראה לי דימוי מאוד מתאים ומדוייק בכדי שאפשר יהיה להבין דבר שאיננו רואים, דבר שאינו בהיר ומוכר דיו, ושלא נתנו עליו את הדעת עד כה.

מי אחראי לכתוב - אין ביבליוגרפיה ?

את דעתך על הנאמר בקובץ לפני שאומר לך את מקורו וע"י מי נכתב? אשמח מאוד אם תיענה לכך. תודה.

למשתתפי ומנהלי הפורום, אשמח לשמוע את תגובתכם על היוזמה שאני נוקט בעניין מצבם של חולי OCD והתמודדותם עם הצורך בצריכת חומרי ניקוי. כיוון שאין אפשרות לצרף קובץ להודעה, לכן אני מביא קישור לפורום ב-IOL שם יש קישור לקובץ וורד המספר על היוזמה. תודה http://www2.iol.co.il/communikit/scripts/forums/live/forums_single_37.asp?rootId=3072312&msg_id=3072312

כל הכבוד ותודה על הקישור בהצלחה, טלי פרידמן

אחותי אובחנה כסכיזופרנית לפני כשנה וחצי ועכשיו מצבה קשה מאוד מאוד, והיא מאושפזת בבית חולים ללא כל שינוי זה כשלושה שבועות. ובכל המצב הסבוך הזה היא מסרבת לכל עזרה, ובעיקר לעזרתי שלי, אף שעד לפני חודשים אחדים הייתי האדם הקרוב אליה ביותר, ולמעשה האדם היחיד שקרוב אליה. בחודשים האחרונים הצטבר אצלה כעס כלפי, שמגולל מין מסכת ארוכת שנים על התלות שהיתה לה בי ודברים נוספים. אני יודעת שהקשר עם המשפחה חשוב לטיפול, שלא לדבר על כך שאני לא רוצה ללכת, ולא רוצה לעזוב אותה, אף שהיא צעקה עלי היום ואמרה שהיא לא יכולה לסבול אותי ושלא אבקר אותה עוד לעולם. יש עצה?

שלום לך אכן, נשמע שקשה לכן מאוד בימים אלו. אני עצמי נשואה לבחור שעבר משברים נפשיים ואישפוזים, גם כתוצאה מסכיזופרניה. כמה שהדבר נשמע קשה מצד אחד ונדוש מצד שני, נראה לי כי כרגע אין לך הרבה ברירות ואת חייבת להמשיך ולהיות הדמות החזקה והיציבה בכל הסיטואציה הקשה הזו ולנסות לא לקחת באופן אישי את כל התגובות הקשות של אחותך. אני ממש מבינה את הפגיעה שלך, את התחושה המתסכלת שאת כל-כך משתדלת ורוצה לעשות לה טוב ולהקל עליה, אך היא לא משתפת פעולה. אבל צריך לזכור שהיא עוברת את הגיהנום שלה ומן הסתם היא איבדה שליטה גם על רצונותיה. בכל מקרה, מנסיון, התקופות הקשות והנוראיות האלו מגיעות לסיומן כך או אחרת וחשוב שהיא תקבלת את הטיפול הטוב ביותר ואת מלוא האהבה והתמיכה שאפשר לתת לה, כי מעבר לטיפול הרפואי אהבה, תמיכה והידיעה של האדם החולה שהוא אהוב ורצוי, היא מזור חיוני שאין לו תחליף. איחולי החלמה מהירים לאחותך וחזקי ואמצי בעצמך. כל-טוב. גלי

תודה לך. הריק הזה שבו חיות משפחות של חולי סכיזופרניה, שרבות מהן - ואנחנו בתוכן - שומרות על כך בסוד, הוא לעתים קשה מנשוא.

בשלב זה כדאי להניח לה כאשר תקופות סוערות במחלה חולפות הדבר ישתנה והיא תחזור לרצות את קירבתך ליעוץ נוסף אשמח לקבל ממך טלפון (דרך לחיצה על שמי בדף הפורום יפתח כרטיס אישי עם טלפון נייד שלי)

שלום האם הפרעת נפש שמתבטאת בהפרעת אכילה בגיל העשרה לא משנה צורה עם השנים? האם הפסקת נטילת כדור נוגד דיכאון יוצר מצב חמור כאשר הפסקה של נטילת הכדור על דעת המטופל או מה בדיוק קורה לגוף שהוא מפסיק? האם הפרעת אכילה יכולה ליהעלם עם טיפול פסיכולוגי כולל לכל המשפחה למרות שרק אחד עם הבעיה? מדוע אין (או אולי לא ידוע לי) קבוצות תמיכה באינטרנט לבנות בגיל העשרה עם הפרעות אכילה וזאת מאחר ואני רואה עד כמה נוספות בנות למעגל הפרעות אכילה וזה מיום ליום והרבה בנות.....? כהורים לילדה/ נערה בעלת הפרעות אכילה אפשר לקבל מספרי טלפון של מרכזי תמיכה פעילים כי עמותת אביב- משהו לא בסדר בעמותה זו לא מחזירים צלצול ואין עם מי לדבר עמותת מכון פסגות אצלהם הכל בקרוב כל מה שמנסים לפתוח לקבל אינפורמציה אני מנסה לדלות מהאינטרנט מידע לתמיכה קיימת בדרום הארץ ואין פה כלום כמו כן האנגלית שלי לא מי יודע מה לכן פנייתי רק לאתרי מידע בעברית.. אני אשמח אם נערות נשים עם בעיית הפרעת אכילה המוצאות עצמן מאחורי בעניין לתת לי טיפים לכללי התנהגות כהורים הסובלים מאוד משינויים קיצוניים בהתנהגות בתנו יש רגעים שפשוט נמאס לנו מאוד ומיחלים לדברים שאפילו לא רוצים לעלות במחשבה שניה בראשנו. מקווה להתייחסות מהירה פרח

יש פורום ספיציפי להפרעות אכילה ב-IOL, אני חושב ששם תוכל לקבל הרבה מידע והכוונה. אם אינך יודע איך להגיע לפורום אמור זאת ואנסה לעזור לך להגיע.

ל orenge אשמח לקבל היכן בדיוק נמצא פורום להפרעות אכילה המצוי ב- iol היום בערב אבדוק תשובתך תודה רבה לכל מי שהתייחס מתייחס.....

פרח שלום רב, בהתאם למכתבך: > האם הפרעת נפש שמתבטאת בהפרעת אכילה בגיל העשרה לא משנה צורה עם > השנים? לאו דווקא, בדרך כלל ההפרעה משתנה עם השנים, בין אם בצורת ההתבטאות שלה (אנורקסיה- בולמיה וכל מה שבינהם), ובין אם בחומרתה. אולם ישנם מקרים שהתופעות הראשוניות נמשכות ללא שינוי גם במהלך החיים הבוגרים. > האם הפסקת נטילת כדור נוגד דיכאון יוצר מצב חמור כאשר הפסקה של > נטילת הכדור על דעת המטופל או מה בדיוק קורה לגוף שהוא מפסיק? את התשובה לכך תפני לד"ר פלד, הפסיכיאטר, הוא המוסמך לענות... > האם הפרעת אכילה יכולה ליהעלם עם טיפול פסיכולוגי כולל לכל המשפחה > למרות שרק אחד עם הבעיה? באופן עקרוני, כן, אך בדרך כלל זקוקים גם לטיפול אישי לבן המשפחה החולה. זאת מכיון שמדובר במחלה הנובעת גם ממאפיינים אישיותיים , משפחתיים, התנהגותיים וסביבתיים. לדעתי, שילוב של שני סוגי הטיפול, עשוי להיות יעיל במקרים רבים. > מדוע אין (או אולי לא ידוע לי) קבוצות תמיכה באינטרנט לבנות בגיל > העשרה עם הפרעות אכילה וזאת מאחר ואני רואה עד כמה נוספות בנות > למעגל הפרעות אכילה וזה מיום ליום והרבה בנות.....? רעיון מצויין. אולי תפני את הרעיון למנהלי "דוקטורס"? אני חושבת שיש הרבה בדברייך לגבי הצורך בקבוצה שכזו. בכל מקרה, ישנן קבוצות טיפוליות לא מקווננות להפרעות אכילה במרכזי הטיפול השונים להפרעות אכילה (במקרה ולא ידעת...). > כהורים לילדה/ נערה בעלת הפרעות אכילה אפשר לקבל מספרי טלפון של > מרכזי תמיכה פעילים כי עמותת אביב- משהו לא בסדר בעמותה זו לא > מחזירים צלצול ואין עם מי לדבר > עמותת מכון פסגות אצלהם הכל בקרוב כל מה שמנסים לפתוח לקבל > אינפורמציה עמותת אביב: בדרך כלל הם בסדר, אולי היה לך "מזל רע" איתם. את יכולה להתקשר אליי (053-876956) ואתן לך מספרי טלפון בבית של מנהלי העמותה. צר לי שאינני יכולה לפרסמם כאן, כל עוד שלא קיבלתי מאותם אנשים אישור על כך. בנוסף ישנם שני מרכזים פרטיים פעילים מאד להפרעות אכילה, ואני משוכנעת ששם ישמחו לתת מידע. הטיפול שם, הוא פרטי ויקר, אולם לא נראה לי שהם יתנגדו לשתף במידע וידע. המרכזים הם: "נופית" בהוד השרון בהנהלת הפסיכיאטר ד"ר אינספקטור והשני הוא "שחף" בקיבוץ נען בהנהלתה של ד"ר מוריה גולן. גם המרכזים הטיפוליים הציבוריים יוכלו, אני מאמינה, לעמוד לרשותכם בייעוץ והעברת מידע. > אני מנסה לדלות מהאינטרנט מידע לתמיכה קיימת בדרום הארץ ואין פה > כלום כמו כן האנגלית שלי לא מי יודע מה לכן פנייתי רק לאתרי מידע > בעברית.. אני יודעת...וחבל. אבל ישנם ספרים בעברית על הנושא. קראת? לדוגמא "השפה הסודית של הפרעות האכילה" של פגי קלוד-פייר ועוד. לגבי קבוצות תמיכה, הידועות ביותר הן אלו של עמותת "אבי"ב" > אני אשמח אם נערות נשים עם בעיית הפרעת אכילה המוצאות עצמן מאחורי > בעניין לתת לי טיפים לכללי התנהגות כהורים הסובלים מאוד > משינויים קיצוניים בהתנהגות בתנו יש רגעים שפשוט נמאס לנו מאוד > ומיחלים לדברים שאפילו לא רוצים לעלות במחשבה שניה בראשנו. אני מבינה את החרדה והחשש מפני העתיד לקרות. אולם כהורים, עליכם לדאוג לספק לילדה טיפול מהיר ככל האפשר, אפילו אם היא מתנגדת לכך. טיפול יעיל יותר בהפרעות אכילה מתרחש בשלבים הראשונים של המחלה, מאוחר יותר, זה הופך לקשה ומורכב, אולם גם אז, זה עדיין אפשרי. אסור לאבד את התקווה. לעולם. שיהיה לכם כוח, בברכה, טלי פרידמן

לאיזה סוג של הפרעות התנהגותיות מקובל לתת רידזין? בבתי אבות נוהגים באופן גורף לתת תרופה זו ע"מ ליצור מצב של הענות מתמדת לצוות. האם למשרד הבריאות פיקוח על נושא זה? בקרב חלק מהקשישים המקבלים תרופה זו ניתן היה לראות מעין אפקט של "מיסוך" . האם זו תופעת לואי מוכרת?

אני רוצה להצטרף לסימני השאלה שהתעוררו אצלך. לבד מהאפקט הממסך, רידזין פועל כאגוניסט למערכת הכולינרית. אצל חולי אצהיימר (שהם מרבית הקשישים הסובלים משטיון) זה מחריף את הירידה בזכרון וגורם בלבול. יש תרופה אנטי-דכאונית אחרת, שניתנת כטיפול במצבים רפואיים אחרים (לא פסיכיאטרים) והיא זולה וזמינה - מודל שמה. משום מה פסיכיאטרים, בעיקר הצעירים,ובעיקר בחדרי מיון - נוטים להתחיל עם תותחים כבדים גם כשמדובר בקשישים ללא עבר פסיכיאטרי. כל הנושא של טיפול בקשישים זקוק לרענון יסודי, ולטעמי הנושא של דמנציה לסוגיה שייך לנוירולוגים ולא לפסיכיאטרים. בידידות.

מי שמומחה לטפל בזקנים מבולבלים או פסיכוטים הם פסיכוגריאטרים פסיכוגראטריה היא תת-התמחות של פסיכיאטריה ונויורלוגיה אני מסכים שלא צריך להתחיל עם תותחים כבדים רידאזין תכשיר קצת ישן רספרידאל במינונים קטנטנים (דהיינו 1 מ"ג) התגלה כיעיל ללא תופעות לוואי אצל הרבה מיקרים של בילבול ופסיכוזה על רקע דמנטיה (שיטיון) כמובן יש לתת אותו רק כאשר יש התוויה רפואית לכך ברור שלא נותנים אותו להענות לצוות - זאת לא התוויה רפואית נותנים במיקרים של בילבול קיצוני עם סבל גדול וסיכון למטופל

אני בת 24, בעבא הייתי מאושפזת עקב דכאונות ובעיות אכילה. טופלתי בתרופות רבות אנטי דכאוניות, וכן בECT. ב-5 שנים האחרונות לא אושפזתא אך טופלתי תרופתית. אני במעקב אצל רופא מקופ"ח, וללא טיפול פסיכולוגי. יש בלי בעיה עם התרופות שחוזרת על עצמה. אני אמורה לקבל אפקסור וטגרטול, ותרופות נגד חרדה לפי הצורך. עדיין מעולם לא היתה לי תרופה שהשפיעה ממש טוב. היום אני די מדוכאת, אם כי ברוב הזמן מתפקדת. אינני מסוגלת לקחת את הכמות הנדרשת של התרופות, כי זה מאד מאד מרדים אותי וזו בעיה שיש לי עם כל התרופות הפסיכיאטריות. אין לךי אפשרות כלכית לפנות לעזרה פרטית. רע לי מאד וקשה לי באופן מאד קיצוני. בעצם מעולם לא עבר לי הדיכאון לגמרי. אני עובדת על עצמי כדי להשתנות, אל זה לא ממש יעיל כי מגוון הבעיות שלי הוא רחב ונרכב. השאלה היא: בנוגע לתרופות, היש איזה פתרון לעניין העייפות מהן? היש דרך לקבל טיפול בשיחות שיתמקד רק בהווה, מבלי לנתח את כל העבר שלי?, מתוך מטרה רק לעזור לי להתמודד עם הבעיות הנוכחיות? מה הייתם ממליצים לאדם במצבי? טיפול יום ה וא בעייתי כי אני סטודנטית וזה הדבר היחיד שגורם לךי לתפ]קד ולא לשקוע,. בתודה מראש, אפקסוריה. א. בנוגע לתרופות, הנאהיש אי מה

היכן את סטודנטית? ברוב המוסדות להשכלה גבוהה יש שירותים פסיכולוגיים במחירים מסובסדים. בררי במזכירות הסטודנטים (ברוב המוסדות זה אצל דיקן הסטודנטים) או באגודת הסטודנטים במוסד בו את לומדת. בנוסף יש לא מעט אפשרויות לקבלת טיפול פסיכולוגי בשירות הציבורי ללא תשלום או במחיר מופחת. למשל דרך שירותי בריאות הנפש של משרד הבריאות, בבתי חולים (לדוגמא, מרפאת חוץ פסיכיאטרית של איכילוב) ועוד. להתמקד רק בהווה מבלי להתייחס לעבר? זו אולי יכולה להיות שאיפה שלך, לא להתבונן על העבר המכאיב, אלא אל העתיד שיבטיח טוב. עם זאת, זה עלול להיות פספוס כי בודאי למדת דבר או שניים מעברך. לא חבל לבזבז את כל הידע שצברת כדי להיעזר בו לשפר את העתיד? שאלת המינון של עבר הווה ועתיד זה סיפור אחר ובודאי תוכלי לשלוט במינון הזה בטיפול. בכל מקרה, מבלי להכיר אותך ממש, לאור ההסטוריה שתארת והשינויים שאת מנסה לעשות בחייך, ולו כדי להתמודד עם חיים סטודנטיאליים, בהחלט כדאי שתהיי במסגרת טיפולית או תמיכתית כלשהי, שאינה רק תרופתית. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מצטרפת בחום להמלצתו של ד"ר קפלן! בברכה, טלי פרידמן

לפי הסיפור שלך - יש לי הרגשה שאת לא זקוקה לטיפול תרופתי כי עם לשיחות - טיפול פסיכוטראפי שמשלב טכניקות של טיפול תמיכתי

ראשית אתנצל בפני קוראי הפורום על חוסר שיתוף. האם יש אפשרות לשאול שאלה לא על גבי הפורום? תודה

ניתן לפנות ישירות לכל אחד ממנהלי הפורום, באמצעות הדואר האלקטרוני, בהתאם לנושא שבו הם מתמחים.

???

תודה על הדאגה! חזרתי הייתי קצת חולה, ואני חוזרת בכוחות מחודשים... טלי פרידמן

זה נחמד, ואפילו מנומס, שאתה מציע לד"ר פלד מקטרת שלום. אבל מעקב ארוך ימים אחרי תשובותיו של הרופא מעלות מסקנות דומות וקשות עוד יותר. זה טוב ויפה לרצות לקיים כאן דיון מקצועי, אבל השימוש במונחים הרפואיים ללא הסבר לצדם בהחלט לא עוזר לכך, ולעתים נדמה שהלשון המקצועית הזאת (בתוספת שגיאות כתיב רבות מספור) משמשת למטרה אחרת. וכדי לא להיות עוקצנית מדי, אנסה לומר עוד דבר מה בעדינות: כמה פעמים ד"ר פלד הזכיר לנו שהוא מומחה בינלאומי שעורך מחקר חשוב מאוד מאוד בחקר המוח?

הד"ר השתרבב בטעות.

אבקש לשאול כל פעם שיש מונח לא ברור - משתדל לדבר בספה פשוטה ככל הניתן התשובות ניתנות בשעות מאוחרות ותחת לחץ זמנים לכן אין הקלדה דייקנית ושגיעות

זה לא רק זה, דר' זה גם העובדה שאתה אף פעם לא מפנה לאף אחד חוץ מלעצמך גם בתחומים שאינם שייכים אליךבאופן מובהק

חשוב לא לבלבל מושגים כי זה יגרור אי הבנה וכן חשוב כי יוסבר באופן ברור שנבין לכל אחד מאיתנו יתרונות וחסרונות התעקשותו של הד"ר לדיוק היא תכונה חשובה מבורכת אשר מעטים מקפידים עליה גם לי יש השגות כאלו ואחרות ואפילו רבות מאד אך בכל מקום בו יש שני בני אדם יש מס דעות יש כאלו האומרים כי אצלנו כל אחד יודע הכל ומתקן כל אחד

בשפה פשוטה (דיבור פשוט) בספה פשוטה - ענין של טעם בריהוט.

צופה יקרה, לא היתה לי כל כוונה להתעמת עם ד"ר פלד. עם זאת, אני אכן מבין אחרת את האתיקה המקצועית ואת תפקידו של הפורום, ואני מסכים עם רוב טענותיך. אכן, מאחר והפורום אינו מיועד לאנשי מקצוע, כדאי להימנע ככל האפשר ממינוחים מקצועיים, ולהיזהר במתן עצות העשויות לעמוד בסתירה להנחיות רופאים ומטפלים. דרור

ניפרדתי מהחבר שלי ואני כלכך מדוכאת אני בוכה כל היום ,אין לי תאבון לאכול אין לי חשק לשום דבר ואני מטיבעי בחורה מאוד שמחה

ורד שלום זה כל כך טבעי להיות עצובה אחרי פרידה. אם מדובר בפרידה שארעה רק לאחרונה תגובתך בהחלט תואמת. סביר להניח שאחרי זמן של התאבלות על מה שהיה ונגמר תתחילי לצאת מהמצב ותחזרי להיות בחורה שמחה כפי שהיית. אם את יכולה, קבלי את זה באהבה כי זה פועל יוצא של הרגשות שהיו לך בקשר עצמו. לא ניתן ולא טבעי לצאת מקשר ולהרגיש נפלא, אלא אם הקשר היה רע ומעיק. גם אז, אגב, יכולות להיות תחושות קשות בשל הבדידות והמצב החדש. נסי לדבר עם חברים ומשפחה ולא להיות לבד עם הדברים. במידה ואת חשה בכל זאת שהמצב בלתי נסבל ואת זקוקה לעזרה מקצועית זה אפשרי. בתחום הפסיכולוגי תוכלי להיעזר בשיחות. בתחום הרפואי אולי כדור הרגעה כלשהו שיעזור לישון יותר טוב ולהעביר את הימים הראשונים בקלות רבה יותר. תוכלי לפנות לרופא המשפחה שיתן לך מרשם או לקנות משהו מחומרים טבעיים בבתי המרקחת ללא מרשם רופא. בברכה ד"ר אורן קפלן

כדאי להבדק על ידי איש מיקצוע רופא פסיכיאטר - כדי לשלול התפתחות דכאון

אחיין שלי בן 13. לאחרונה החלו להתגלות הפרעות: הוא מקלל וצועק ללא שליטה. החלו אף להיות לו עוותים מדי פעם. אמרו לנו שכנאה יש לו מחלה שנקראת טורט. הייתי רוצה לדעת עוד פרטים על המחלה וכיצד ניתן לטפל בה. תודה. אלינור

כל מה שרצית לדעת על תסמונת טורט ולא העזת לשאול נמצא כאן: http://www.tsa-usa.org/index2.html האתר המקיף ביותר לעניין זה. לגבי טיפול יעיל- צריך ללכת לרופא (פסיכיאטר או נוירולוג) שיש לו ידע וניסיון עם תיסמונת טורט- אולי באתר הנ"ל יוכלו להפנות אותך לרופאים בארץ שמומחים לעניין זה או תנסי לקבל המלצה מאחד היועצים פה בפורום.

נכון

שאלתי בעבר האם הדבר מוכר כנכות בביטוח לאומי ולא עניתם לי. אבקש את תשובתכם המהירה. בתודה אסטרליס

כן מוכר