פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום לכולם לאחר התייעצות ארוכה עם עצמי וקצרה עם כותבי הפורום הזה החלטתי לגשת לטיפול מקצועי, שאלתי אם כן היא: על פי איזה קריטריונים אני צריך לבחור מטפל (ניסיון,תעודות,"כימיה") וגם איפה לחפש אותו? אני משער שהדרך הטובה ביותר היא לקבל המלצה על מישהו ספציפי אך אינני מכיר מטופלים בעבר ובהווה כך שאין לי המלצות על מטפל/ת כלשהי/א נכון לעכשיו אני מתכוון לחפש ב"דפי זהב", האם נכון לעשות זאת? אגב, אשמח לקבל המלצות ! תודה

שלום ל-ה, לא קל למצוא מטפל, ולפני שעושים זאת כדאי לדעת איזה סוג מטפל מחפשים. בישראל ישנם מספר סוגים של מטפלים: פסיכולוגים קליניים, עובדים סוציאלים קליניים, מטפלים באמנויות ופסיכותרפיסטים מגישות יחודיות. כל אחד מן הסוגים הנזכרים נזקק לסוג שונה של הכשרה, ועובר סוג שונה של התמחות. בינתיים קיים בישראל חוק הפסיכולוגים, החל אך ורק על הפסיכולוגים הקליניים ומגדיר את תפקידם, מחויבויותיהם והקוד האתי החל עליהם. מכאן נובע שרק מי שמוגדר כחוק כפסיכולוג קליני יכול לכנות עצמו בתואר זה. את כל שאר סוגי המטפלים אפשר לכנות בתואר 'פסיכותרפיסטים', שעליהם לא חל כל חוק לעת עתה. אין זאת אומרת שיכולתם המקצועית של הפסיכותרפיסטים נופלת מזו של הפסיכולוגים הקליניים, אלא שכדאי לבדוק את הכשרתם המקצועית ואת התעודות שהם מחזיקים בידם. היעדרו של חוק מאפשר לכל אדם לכנות עצמו בשם 'פסיכותרפיסט', ולכן כדאי להיות זהירים. אל כל סוגי הפסיכותרפיסטים ניתן לפנות באופן פרטי או דרך קופות-החולים או התחנות לבריאות הנפש של משרד-הבריאות. השירותים הממלכתיים זולים יותר מן הפרטיים, אך אינם מאפשרים בחירה במטפל מסוים. עלות הטיפול הפרטי 200-400 ש"ח לפגישה בת 50 דקות. קריטריון נוסף לבחירת מטפל הוא הגישה הטיפולית וסוג ההתמחות של כל מטפל. בעולם קיימות היום 300-400 גישות טיפוליות, וההבדלים ביניהן רבים. בישראל מתמחים רבים מן הפסיכולוגים הקליניים בגישה הדינמית, המבוססת על עקרונות הפסיכואנליזה. גם בגישה זו יש זרמים רבים ושונים זה מזה. כמו כן קיימים בישראל גם מטפלים בגישה היונגיאנית, מטפלים בגישה ההתנהגותית, מטפלים באמנות, בתנועה ובמוסיקה ועוד. גם כאשר אנחנו יודעים באיזה סוג מטפל אנו חפצים, ומהי הגישה הטיפולית שנראית לנו, קשה למצוא את המטפל הנכון. האם המלצה של מטופלים מעידה על טיבו של מטפל טוב? האם חבריו למקצוע יודעים כיצד הוא באמת פועל בשעת הטיפול? למעשה, קשה לדעת מראש איזה מטפל יתאים לנו. בשל עלותו הגבוהה של טיפול נפשי, והזמן הרב שיש להשקיע בו (בין מספר חודשים לשנה ויותר), אני ממליץ על לימוד מוקדם של הנושא, כמו קריאת ספר מבוא והתייעצות עם מספר אנשי מקצוע. כאשר תדע להגדיר את הבעיה המטרידה אותך, ואת המטפל אותו אתה מחפש, כדאי שתפנה לאיש מקצוע מוכר ותבקש ממנו להדריך אותך במציאת המטפל המתאים. ואם יש לך שאלות נוספות, אשמח להשיב. דרור גרין

> בתואר 'פסיכותרפיסטים', שעליהם לא חל כל חוק לעת עתה. אין זאת > אומרת שיכולתם המקצועית של הפסיכותרפיסטים נופלת מזו של > הפסיכולוגים הקליניים, אלא שכדאי לבדוק את הכשרתם המקצועית ואת > התעודות שהם מחזיקים בידם. היעדרו של חוק מאפשר לכל אדם לכנות > עצמו בשם 'פסיכותרפיסט', ולכן כדאי להיות זהירים. פסיכיאטרים כן קפופים לחוקי רישיון ופיקוח שם אין צורך להזהר המועצה המדעית דואדת לרמה מינימלית פסיכולוגים קלינים ועבדים סוציאלים גם נידרשים לרישיון מיקצועי אבל לומדים הרבה פחות מפסיכיאטרים אני מקווה שכבר הבנת שכדאי לך לפנות לאיש מדצוע - דהיינו פסיכיאטר

ראשית היית רוצה שיהיה זה אדם מיקצועי שיודע מה שהוא עושה לכן כדאי לפנות לפסיכיאטר פסיכיאטר מקבל הכשרה ברפואה ניורולוגיה פסיכולוגיה ופסיכוטראפיה הוא היחידי בין אנשי המקצוע בתחום שלומד את כל - ואני מדגיש כל - התחומים במיקצוע חס וחלילה התלונות והסימפטומים נובעים ממחלה גופנית כמו סרטן - הוא יהיה היחידי שיוכל לעלות על זה ולא לפספס גורם קטלני לסימפטומים נפשיים כיביכול פסיכיאטר עובר בית-ספר לפסיכוטראפיה ומטפל גם בשיחות - יתרה מכך הוא יכול ביעילות לאבחן אבחנה מבדלת בין הצורך בטיפול בשיחות וטיפול בתרופות או שילוב בינהם רק פסיכיאטר יכול לתת טיפול משולב פסיכולוג לא יודע ולא יכול לתת תרופות - הוא גם לא תמיד יצליח לאבחן גורם גופני לתסמונת נפשית בקיצור פניה לכל איש מקצוע פרט לפסיכיאטר תהיה פחות יעילה ופחות מקצועית על תתעה ותחשוב כמו שמנסים להציג זאת כאילו כל אחד בתחומו - פסיכולוג בשיחות ופסיכיאטר בתרופות אני פסיכיאטר ואני מדריך פסיכולוגים בפסיכוטראפיה ויש הרבה פסיכיאטרים פסיכוטראפיסטים טובים שגם יכולים לעשות כל האיבחונים והטיפולים האחרים

אבל לא כל הפסיכאטרים כאלה "מושלמים". קודם כל,התחלה טובה היא,שלא כל הפסיכאטרים הם פסיכוטרפיסטים!!!!!! אני דיברתי דרך האינטרנט עם המון פסיכוטרפיסטים ו פסיכיאטרים מארץ,ובעיקר מחול ואני יכול להגיד לך,שכש מדובר בידע על פסיכולגיה,הפסיכוטרפיסטים עוברים בגדול את הפסיכאטרים (החל מ"תאוריות" כמו תאורית האינסטינקטים של פרויד,וכלה ביחסי אוביקט של מלאני קליין),שלא לדבר על "גישה" אני לא חושב שלפסיכאטר בלי שום הכשרה פסיכוטרפיסטית מותר לטפל,אני אומנם לא בעל מיקצוע,ולא מבין גדול, אבל אני כן קורא ספקים על....,ואני כן מנסה להבין את... ודבר אחד שאני הבנתי,שבפסיכוטרפיה יש "הרבה" דקויות (דוגמא מאוד טובה היא הספר "מישחק ומציאות" של ויניקוט),שאדם שלא הוכשר להבין,ולנתח את הדקויות לא יכוכל לטפל וכמו שפסיכוטרפיסט לא יכול לזהות בעיה נפשית כתוצאה מהפרעה גופנית,כך גם פסיכאטר לא יכול לאבחן בעיה פסיכאטרית כתוצאה מהפרעה נפשית אם "הנס הקטן" היה מגיע עליך לטיפול,מה היית עושה ? צמה שאני כן יודע על הנס הקטן,שהוא נירפא מהנורוזות שלו בלי תרופות,ואני כן בטוח ב 100% שזמן "הריפוי" שלו כיום היה קטן בצורה משמעותית,(ביגלל כל התגליות בתחום הפסיכוטרפיה) לכל מי שקור את הודעה הזאת,אני חייב להדגיש,שאני לא בעל מיקצוע בתחום של הטיפול הנפשי (אני לא פסיכאטר\פסיכולג\פסיכוטרפיסט\עו"ס),מה שישי לי זה תיכנון להיות פסיכאטר-פסיכוטרפיסט בעתיד. אופיר

ד"ר פלד היקר, עם כל הערכתי למקצוע הפסיכיאטריה, יש להיזהר מהפנייה גורפת של מטופלים. בניגוד לטענתך, לא כל הפסיכיאטרים עוברים השתלמות בפסיכותרפיה, והשתלמות זו קצרה ושטחית בהרבה מזו של פסיכולוגים קליניים. אני פסיכותרפיסט, ואני מלמד פסיכיאטרים בבית-ספר לפסיכותרפיה. זוהי העשרה מקצועית, אך לא התמחות המקבילה ללימודים הנדרשים מפסיכותרפיסט מומחה. בידידות, דרור גרין

למעשה, תשובה ישירה על שאלתך כבר קיבלת על ידי עמיתי לפורום בהודעות הקודמות. האופי שהדיון קיבל, כמו גם דיונים קודמים בפורום הזה, ממחיש לך שבתחום הטיפולי יש גישות שונות שלעיתים אף פוסלות אחת את השניה. אפילו באותו תחום יש לעיתים ויכוחים נוקבים לגבי הטיפול הנכון. למשל בתחום הפסיכולוגיה מצוי ויכוח רב שנים בין תומכי הגישה הדינמית לתומכי הגישה הקוגניטיבית או ההתנהגותית. מחקרים לא הצליחו מעולם להכריע שאחת השיטות טובה יותר, ואגב, אחת ההשערות שקיימות לאחרונה שזו כלל לא הגישה התיאורטית אלא יכולתו של המטפל עצמו להשתמש בשיטה הטיפולית שהוא בחר. ד"ר פלד סבור שהפניה ההגיונית ביותר היא לפסיכיאטר כיוון שהוא משמש גם כרופא וגם כפסיכותרפיסט וכיוון שלמד שנים רבות את המקצוע. אין לי כל כוונה להתעמת עם טענות אלה. אני מעריך ומוכיר את מקצוע הפסיכיאטריה כמו גם פסיכיאטרים רבים שאמונים עלי כאנשי מקצוע מעולים. עם זאת יש בדברים של ד"ר פלד נימה מסוימת של אידאליזציה לתחומו (וזה טבעי) כמו גם דאבלואציה של תחומי התמחות אחרים. אין ספק שכשצריך תרופות נחוץ רופא. כפסיכולוג אני פועל בשיתוף פעולה עם פסיכיאטרים במקרה ונחוצה התערבות תרופתית. אולם לגבי יכולתם המקצועית של אנשי מקצוע שונים בפסיכותרפיה ובאבחון פסיכולוגי אני חולק על ד"ר פלד במפורש, הן על העובדות עצמן, והן על הגישה הכללית. מבחינה עובדתית, כמות ההכשרה המקצועית שמקבלים רוב הפסיכיאטרים בפסיכותרפיה (טיפול דרך שיחות שאינו תרופתי) אינה עולה על זו שמקבלים מטפלים מוסמכים מתחומים נוספים, ואני מתרשם שפעמים לא מעטות היא אף נמוכה יותר. שנות ההכשרה הרבות של הרופאים מוקדשות רובן לטיפול הרפואי הקונבנציונלי ולא לפסיכותרפיה. הדבר כמובן משתנה מאדם לאדם ובהתאם לניסיון והכשרה אישיים. תמיד ישנם אנשים המצטיינים ולומדים יותר ואז יכולתם המקצועית משתפרת. זה נכון לכל תחום. בנוסף, יש תחומים ייחודיים למקצועות מסויימים. למשל, פסיכולוגים מבצעים איבחונים בשיטות ייחודיות. לדוגמא, כאשר אדם עומד בפני מבחני מיון לעבודה, לגיוס, לכשירות לרישיון נהיגה ועוד, הוא נדרש לעבור מבחנים אצל פסיכולוג מומחה ולא אצל פסיכיאטר. כך גם לגבי איבחון ילדים בבתי ספר, איבחון הפרעות קוגניטיביות מסוימות בשיקום ועוד. באותו אופן, כשנדרשת התערבות בקהילה ובמשפחה מופעלים לרוב עובדים סוציאליים ולא אנשי מקצוע מתחומי טיפול אחרים. אני חושש שהויכוח על גאוות היחידה של כל אחד ממומחי הפורום הזה (ואני בתוכם) לא יוסיף לבלבול שעימו הגעת לדיון הזה . לכן אולי עדיף לתת לך מקור נוסף להתלבטויות. פנה לכתובת האינטרנט הבאה המספקת אינפורמציה רבה ואמינה בעברית על תחום הטיפול: http://www.therapy-guide.com/welcome.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך, אם תעיין קמעה באתר, תמצא אותי שם מתלבטת ומתייעצת במס' דברים. בכל מקרה, מנסיוני המועט בטיפול אני ממליצה לך בחום רב לפנות למטפל שלי, דר' אילן דיאמנט מרעננה - פסיכולוג קליני מומחה. מס' הטל' שלו: 7716088 - 09. לפי דעתי בטרם תקבע עימו פגישה, תשוחח עימו מעט בכדי שתוכל לבדוק ולראות אם הוא מתאים להלך רוחך (יתכן כי הוא מתאים להיות המטפל שלי - אך לא הבכרח יתאים לך). בהצלחה, רינה

כאמור - מומלץ פסיכיאטר (ראה מעלה)

שלום ד"ר פלד הנני עושה עבודה בנושא "טיפול בחולי נפש באמצעות נזעי חשמל". אודה לך אם תפנה אותי למקורות בעברית בהם אוכל למצוא חומר על הנושא. תודה מראש גיא

ECT נקודות היסטוריות: Von Meduna 1934 Austria Ugo Corletti 1938 Italy פעולה פיסיולוגית: 1 . Down regulation של רצפטורים אדרנרגנים. 2 . מעלה סף אפילפטי- דיכוי פעילות מוחית. 3 . תיאוריות הפרשת הורמונים פיטואטרים מוגברת. 4 . תיאורית Kindling. אינדיקציה: 1 . דכאון בעיקר מסוג Magor 2 . סכיזופרניה בעיקר קטטונית או עם סימנים אפקטיבים. 3 . מאניה שלא ניתנת לשליטה בתרופות. 4 . במקרים שיש קונטרה אינדיקציה לתרופות. 5 . נשים בהריון 6 . (פרקינסון OCD ). קונטרה אינדיקציה: 1 . קונטרה אינדיקציה מוחלטת כאשר יש לחץ תוך גולגולתי מוגבר. 2 . קונטרה אינדיקציה יחסית- הפרעות קצב ולחץ דם, צהבת (MI שלשה חודשים). הטיפול: 1 . לפני הטיפול יש למלא פרוטוקול מתאים ולקבל הסכמת החולה. בדיקת רוטינה ובדיקה גופנית (פונדוס), צילום חזה ובדיקת ECG CT וצילומים נוספים לפי הצורך. 2 . הביצוע נעשה על ידי אפליקציה של זרם חלש באזור הרקות. הטיטרציה נעשית הדרגתית כאשר המטרה היא להשיג אפקט התכווצות קונבולסיבית כגורם טיפולי. 3 . מינון מספר הפעמים גמיש *3 בשבוע. בדכאון 5-10 בחולים סוערים ומאנים ניתן גם להגיע ל25- תופעות לוואי: 1 . הפרעות זיכרון עד חודשיים מהטיפול. בלבול זמן קצר אחר הטיפול. 2 . סטטוס אפיליפטי 3 . כאבי ראש 4 . שברים תמותה 1/10000 זהה להרדמה רגילה (נגרמת מהרדמה).

להערתך להודעתי בנוגע להתמודדות עם OCD והמאמר שצירפתי להודעה. אשמח אם תסתכל שם.

את רוצה ציון?

כוונתי היתה אחרת

מאמר טוב

...

שלום רב, חיפשתי באינטרנט חומר על תופעות הלואי של התרופות הבאות: 1. CIPRAMIL 2. FLUANXOL לפחות לגבי השניה הרשימה היתה כל כך ארוכה שהפסקתי לספור. שאלתי: מהן תופעות הלואי של תרופות אלה ובעיקר האם הן משפיעות על השמנה. תודה לילך

לא הן לא משמינות ירידה בחשק מיני ובחילות הן התופעות העיקריות ראי בהמשך: למשפחת התכשירים נוגדי חרדה (דהיינו SSRI ) שייכם ה-פרוזאק המפורסם, הגרסאות הישראליות והחדשות שלו אפקטין ו"פריזמה" תכשירים נוספים הם "סרוקסאט" ציפראמיל" "רמרון" לסרוקסאט גרסה ישראלית חדשה "פאקסין" וכו.... תרופות תופעות לוואי תופעות לוואי של התכשירים נוגדי חרדה (דהיינו SSRI ) הם בעיקר 3 "בחילה" "ירידה בחשק מיני" "עייפות תשישות" - איך מתמודדים עם תופעות לוואי ? - עם נוטלים את הטיפול על בטן מלאה - אין בחילות - לקיחה ליפני השינה חשובה במקרה של טשטוש ועייפות מהתרופה נוגדי דכאון סוגים והתוויה a . נוגדי דכאון טריציקלים (TCA) משמשים למגוון רחב של הפרעות פסיכיאטריות, כולל דכאון חרדה הפרעות אכילה וכאבים כרוניים. השימוש ב TCA מתאפיין בתופעות לוואי מציקות המגבילות את שיתוף הפעולה בלקיחתם. b . מעקבים ספציפים של ספיגה חוזרת של סרוטונין (SSRI) הופכים בהדרגה לתכשיר בחירה ראשון לדכאון וחרדה. הם מתאפיינים בפחות תופעות לוואי - ופחות מסוכנים במינון יתר מאשר ה TCA. c . מעקבי אקסידציה של מונואמינים (MAOI) אף-על-פי שיעילים כנוגדי דכאון (במיוחד בדכאון לא טיפוסי) הם קשורים לתופעות לוואי בעלי פוטנציאל של סכנת חיים. MAOI שמורים לטיפול במקרים שלא הגיבו לתכשירים מהסוגים האחרים. d . נוגדי דכאון לא-טיפוסיים, שונים בפרופיל פרמקולוגי מהקטגוריות האחרות שצוינו. הם יעילים ומוגבלים בתופעות לוואי. (NEFAZODON, BUPROPION, VENLAFAXIN). קווים מנחים לטיפול בנוגדי דכאון: 1 . שיקולים כללים: מדת התפקוד והדאגה לצרכים אישיים, מדת הסיכון האובדני, מערכת תומכת, צורך באשפוז, 2 . MONODRUG, MINIDOSE, תכשיר שהיה יעיל בעבר. 3 . קוו ראשון SSRI קוו שני TCA 4 . קוו שלישי אוגמנטציה עם ליטיום, TRIIODOTHYRONINE (10-50 MCG/D), BUSPIRON, SSRI יחד עם DESIPRAMIN דווח כיעיל. SSRI SSRI FluoxetineParoxetineFluvoxamineAuroxetineSertraline Prozac 20-80mgSeroxat 20-50mgFavoxil 200mgPaxilZoloft, Lustral 50-200mg תופעות לוואי של SSRI : בחילה דייארה כאבי-בטן, אקאטיסיה, חרדה, הפרעות שינה, ירידה בתיאבון ובמשקל, כאב-ראש, טשטוש, חולשה, עייפות, רעד, ירידה בל"ד, פלפיטציות, ירידה בתפקוד מיני, אקטיבציה של מניה, עליה בכולסטרול, ירידה בתיפקודי קרישה (עליה בזמן דימום) היפונטראמיה. טיפול בתופעות לוואי של SSRI : 1 . לקחת 30 דקות אחר אכילה להקטין בחילות 2 . לקיחה בבוקר למנוע הפרעות שינה או להחליף ל TRAZODON 3 . להפחית מינון או להחליף (BUPROPION ללא הפרעה בפעילות מינית) 4 . לאי-שקט ואקאטיזיה לתת LONAZEPAM 0.25 0.5 מג' ליום יתרונות של SSRI: השפעה אדרנרגית היסטמינית ומוסכרינית מינימאלית - ולכן שינויים מינימאלים בעירנות לחץ-דם או יובש בריריות. אינטראקציה בין-תכשירים: 1 . אלכהול- יחד עם SSRI יחמיר דכאון חרדה 2 . אנטיארריטמים- SSR עלול לעקב מטאבוליסים 3 . נוגדי-דכאון- SSRI עלול להגדיל רמות בדם של נוגדי דכאון אחרים. יש למדוד רמות TCA בדם 4 . אנטיפסיכוטים- SSRI עלול לעקב מטאבולויסים. עלול להגביר תופעות אקסטראפיראמידאליות שלאנטיפסיכוטים. 5 . סימאטאדין- עלול לעקב מטאבוליסים של SSRI . 6 . בנזודיאזפינים- SSRI עלול להקטין מטאבוליסים של בנזודיאזפינים 7 . ליטיום- עלול להגדיל רמת ליטיום בדם 8 . MAOI- להמנע משימוש יחד עם SSRI בתוך 2-4 שבועות עלול לגרום לתסמונת סרוטונינרגית 9 . PHENYTOIN, CARBAMAZEPIN - רמות בדם עלולים לעלות יחד עם SSRI 10 . תכשירים PROTEIN-BOUND (לדוגמה וארפארין דיגוקסין) עלולים להנתק על ידי SSRI מחלות גופניות: אין התווית נגד לקחת SSRI עם כל מחלה גופנית מינונן יתר: סכנת חיים נמוכה אלה עם נלקח יחד עם תכשירים נוספים נוגדי-דכאון טריציקלים TCA HetrocyclicTricyclic Teritary Amines 3CH3Tricyclic Secondary Amines 2CH3 Tetracyclic ImipramineAmitriptilineClomipramineDoxepineTrimipramineDesipramineNortriptilineProptilineMaproptilineMienserineDibenzapine Tofranil, Primonil 200mgElatrol, Triptal 200mgAnafranil, Maronil 200mgGilex 200mgSormentil 200mgDeprexan Pertofan 200mgNortilin 75-150mgVivactil 15-40Melodil, Ludiomil 200mgBolvidon, Bonserin 15-60mgNoveril, Victoril 220-480mg תופעות לוואי: 1 . אנטיקולינרגיות: עצירות, יובש-ריריות, טשטוש-ראיה, עצירות-שתן, טכיקרדיה. לחץ תוך-עיני מוגדל (לא לתת בגלאוקומה). 2 . קרדיאליות: שנויים באק"ג כולל השטחת גלי-T הערכת מרווח QT ו PR , אריטמיות ופלפיטאציות. מגדיל סכנה להתקף לב. 3 . ניורולוגיות: אקאטיסיה, רעד, פאראפסיות, כאבי-ראש, חולשה. 4 . מרכזיות: חסר-ריכוז, חסר-שינה, סיוטי-לילה. 5 . המטולוגיות: אגראנולוציטוסיס, אנמיה. 6 . אימפוטנציה (אגקולציה). טיפול בתופעות לוואי של TCA 1 . סדאציה: לחלק מינונן בהדרגה 2 . עצירות: מרכך צואה (פרות יבשים) 3 . יובש ריריות: סוכריות שתייה מרובה. חסרונות: יותר- סדאציה, ירידה אורטוסטאטית בלחץ-דם ותופעות אנטיקולינרגיות, הפרעות הולכה וסכנת התכווצויות אפילפטיות- ביחס לSSRI . אינטראקציות בין-תכשירים: 1 . נוגדי-לחץ-דם- מגביר תופעות לוואי של נוגדי-לחץ-דם 2 . אנטיקולינרגים- מגדיל תופעות אנטיקולינרגיות של אנטיקולינרגים כגון TCA ואנטיפרקינסונים 3 . מדכאים-מרכזיים (לדוגמה, אלכהול, אנטיקונבולסנטים, סדאטיבים, אנטיהיסטמינים)- מגביר דיכויי מרכזי. 4 . דיסולפירם- מגדיל רמות TCA ועלול לגרום תסמונת מוחית אורגנית 5 . MAOI- התווית נגד מסוכן עלול לגרום ל HYPERTENSIVE CRISES 6 . רמות TCA בדם עולות עם: אמפטאמינים, אנטיפסיכוטים, אסטרוגן, דיסולפירם, טירוקסין(הורמון) FLUXETIN, גלוקוקורטיקוידים, גלולות למניעת-הריון, סליצילאטים, טיאזידים. 7 . רמות TCA בדם יורדות עם: אלכהול, ברביטוראטים, קארבאמאזפין, סיגריות, פנטוין, PRIMIDON, RIFAMPIN. מחלות גופניות: 1 . אסטמה או אלרגיה לאספירין- TCA יכול לגרום לתגובה אלרגית 2 . הפרעות הולכה- התווית נגד לתת TCA בחולים הסובלים מ BIFASCICULR-BLOCK, QT מוערך, LEFT BUNDEL BRANCH BLOCK . 3 . כאב כרוני- TCA עלולים להועיל 4 . ECT- יש להפסיק TCA מספר ימים לפני ECT עקב סכנה להפרעה קרדיאלית 5 . מבוגרים- בחר בתכשיר עם מעט תופעות אנטיקולינרגיות ואורטוסטאטיות (SECONDRY AMINES). 6 . גלאוקומה- יידרש טיפול מקביל לפילוקארפין. התייעץ עם אופטלמאטולוג 7 . MI- התווית נגד בעיקר בשלב ההחלמה עקב TYPE1 ארריטמיות הקשורות במורטאליות גבוהה 8 . אולקוס פפטי- השפעה אנטיהיסטמינית של DOXEPINE עלולה לעזור לשלוט בחומציות יתר 9 . הריון- העדות לנזק עוברי קטנה בכל אופן לא מומלץ בהריון ובהנקה. 10 . התכווצויות אפילפטיות- TCA מנמיך סף אפילפטי ולא מומלץ. במקרים מיוחדים לשקל TRAZODON 11 . קדם-ניתוח: מומלץ להפסיק מספר ימים תרם הניתוח עקב סכנת אינטראקציות בין תרופתיות מנון יתר: סכנת חיים גבוהה - סכנת חיים מאריטמיות עד שבוע לאחר מנת היתר - גם התקפים אפילפטיים עלולים להיות קשים לשליטה. MAOI MAOI FenelzineTranylcypramineIsocarboxazideMaclobemide Nardil, Fenerzine 15-90mgPranat, Deprenil 20-40mgMarpacanAurorix 300-600mg תופעות לוואי: ירידה אורטוסטאטית בלחץ-דם, חרדה, כאבי-ראש, חסר שינה, אימפוטנציה, יובש-ריריות, אגיטציה, טשטוש, עצירות, עליה במשקל, התכווצויות אפילפטיות, בחילות, עצירת-שתן, פריחה, נזק לכבד, מאניה-היפומניה. אינטראקציות בין-תכשירים: 1 . עם אנטיפסיכוטים עלול לגרום תופעות אקסטראפיראמידליות והתקפים של ירידה בלחץ-דם 2 . MEPERIDIN- חום, דליריום, מוות. 3 . תכשירים אוראלים לסוכרת- צניחה ברמות סוכר בדם 4 . תכשירים להצטננות (OVER THE TOTALCOUNTER)- התקפים היפרטנסיבים אריטמיות כאבי-ראש, התכווצויות אפילפטיות. 5 . MAOI יחד עם תכשירים סרוטונינרגים- גורמים לתסמונת סרוטונינרגית 6 . תכשירים סטימולמטים, דופאמינרגים (L-DOPA) אדרנרגים טיראמין (כלל כל תכשירי המזון עם טיראמין) - עלולים לגרום התקף היפראנסיבי עם נלקחים יחד עם MAOI 7 . מזון מכיל טיראמין אסור יחד עם MAOI : אכל מקופסאות שימורים, בננה, פירות יבשים, שעועית, אבוקדו, סויה, יוגורט, גבינות, בשר ונקניק, דג מעושן מיובש, קוויאר, שרימף, יין בירה ומשקאות אלכהולים אחרים. חסרונות: 1 . סכנה של תסמונת סרוטונינארגית: חרדה, בלבול, בחילה, היפרטרמיה, רעד, התכווצות שרירים מיוקלוניות, חסר-יציבות אוטונומית, קומה, מוות. 2 . סכנה של התקף היפרטנסיבי: כאב-ראש, יל"ד, טאכיקרדיה, אריטמיה, אנגינה, מידריאסיס, פוטופוביה, בחילה הקאה, אי-ספיקה קיליטית, אי-יציבות אוטונומית, מוות. טיפול בהתקף היפרטנסיבי : 1) סימנים חיוניים 2) הורד לחץ-דם, 3) תיפקודי-כליה לחמצן שתן לשקל דיאליזה. 4) לזהות ולהפסיק גורם. מחלות גופניות: 1 . לא מומלץ ב: מבוגרים, חולים קרדיו-ואסקולרים, חולים עם יל"ד, כאבי-ראש, מחלות כליתיות או הפאטיות. 2 . להמנע בנשים בהריון, עלול להיות טרטוגני. הרעלה- מינונן יתר: פאתאלי עקב הפרעות-קצב, כשל כיליתי, התכווצויות אפילפטיות.

כאשר אני מדבר אני מרבה להשתמש בידיים כדי להעביר את מסרי ("מדבר עם הידיים"). האם זה אומר משהו לצד השני על תכונותיי ? מדוע ישנם אנשים שמדברים עם הידיים ומה זה אומר עליהם מבחינה פסיכולוגית ? אודה לך אם תענה לשאלותיי ותפנה אותי למאמר שדן בנושא הנ"ל. תודה.

אין מדובר בבעיה פסיכולוגית או אחרת - בד"כ מדובר בתופעה חברתית לדוגמה ידוע שאיטלקים מדברים הרבה בידיים ביחס לגרמנים - גם ישראלים דומים יותר לאיטלקים במובן זה

שלום אני לוקח סרוקסט כבר שבוע וניראה שאני מזיע יותר ברגע שאחרי התרופה האם זה תופעת לוואי שתעבור עם הזמן ? תודה מראש .

זאת תופעת לוואי נדירה היא תחלוף במיקרה ולא - פנה למטפל הפסיכיאטר כדי להחליף לתכשיר אחר

נאמר לי כי ע"י חשיפה ניתן להתגבר על הבעיה, כיצד ניתן להתמודד עם הבעיתיות של טיסה ראשונה. (בעבר טסתי רבות) החרדה היא תגובה לארוע טראומתי. האם משהו שהתנסה בכך יכול ליעץ לי או בעל מקצוע ?

דן שלום אנסה להסביר זאת בפשטות בלי להיכנס למונחים מקצועיים. חשיפה היא חלק משיטה טיפולית בפסיכולוגיה המשלבת בד"כ שני מרכיבים. מרכיב ראשון הוא למידה עצמית של הרגעה המאפשרת הורדת רמת חרדה והתבוננות חיובית יותר על המציאות. הדבר מלווה לרוב בתהליך של הרפיה שרירית ודמיון מודרך. ניתן לעיתים גם לשלב היפנוזה. המרכיב השני הוא למידה של התמודדות טובה יותר עם מושא החרדה, במקרה שלך - טיסות. משמעות ה"חשיפה" היא חשיפה בשלבים למושא החרדה עד מצב שבו החרדה פוחתת כך שאינה עוצרת את ההתנהגות. מניסיוני המקצועי,ניתן להתמודד עם חרדת טיסה בצורה טובה ע"י טיפול פסיכולוגי בשיטות הנ"ל. מדובר על גישה טיפולית קוגניטיבית. יש לציין ששיטות טיפול דינמיות בפסיכולוגיה המתמקדות באישיות ובהסטוריה האישית של המטופל אינן אפקטביות (לפחות בטווח קצר) במקרה זה, אם כי הבנת התהליכים האינדיבידואליים יכולה להיות קריטית גם להצלחת הטיפול הקוגניטיבי. מרכיב חשוב נוסף הוא האם יש חרדות או בעיות אחרות שאינן קשורות לטיסה. אם מדובר רק בחרדת טיסה, כאשר שאר הרגלי החיים והנפש תקינים, ההסתברות להצלחת הטיפול גבוהה ביותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

ישנם מגוון טיפולים יעילים לחרדת טיסה טיפול תרופתי הוא המהיר והיעיל ביותר - עם אינך מעונין בתרופות יקח יותר זמן לטפל התנהגותיתי ראה סיכום קצר על חרדה ביכלל וטיסה כולל: חרדה סימנים מהם הסימנים של חרדה? - עצבנות - התרגשות - הרגשה של פחד ממוות - פחד מחוסר שליטה - פחד לפול ברחוב- סימנים גופניים הם - סחרחורת - חולשה - עקצוצים על העור- הזעה וגלי חום - שלשול ופרפרים בבטן - קוצר נשימה ודפיקות לב - חנק וכו... חרדה סוגים סוגי תסמונות החרדה השונים כוללים - "חרדה כללית" - "התקפי פאניקה" - "תסמונת פאניקה" - "פוביות" פחדים מיוחדים (פוביה חברתית פוביה מחרקים פוביה מגבהים, אפילו פוביה לאכול בחברה) - "תסמונת אובססיבית קומפולסיבית" (המוכרת כ OCD - ) - חרדות תגובתיות כגון תגובת דחק חריפה, והלם קרב (מוכר גם כ PTSD) חרדה רפואי אבל לפני שקובעים שמדובר בחרדה - חשוב לשלול מחלה גופנית המחקה חרדה (נותנת אותם סימפטומים של חרדה) לשם כך יש קודם לבקר אצל רופא משפחה (קופ"ח) ולבקש לשלול - הפרעות קצב לב - יתר פעילות בלוטת התריס - יתר פעילות בלוטת האדרנאל - צניחת המסתם המיטראלי - וכל בעיה הורמונאלית או גופנית אחרת - הרבה מחלות גופניות עלולות להתחיל עם סימנם דומים לחרדה כאשר הסיבה לסימנים של חרדה הם ממחלה גופנית - הטיפול יהיה בהתאם - צריך לטפל במחלה עצמה ולא בסימפטומים. חרדה סיבות מהם הסיבות לחרדה ? הסיבות הם מרובות - מסיבות גופניות וביולוגיות ועד סיבות פסיכולוגיות סיבות גופניות לחרדה - מחלות גופניות יכולות לתת חרדה - הפרעות קצב לב - יתר פעילות בלוטת התריס - יתר פעילות בלוטת האדרנאל - צניחת המסתם המיטראלי - וכל בעיה הורמונאלית או גופנית אחרת - חרדה עלולה להופיע גם ללא כל סיבה נראת-לעין - פתאום כרעם ביום בהיר (התאוריה אומרת שיתכן ומדובר בחוסר איזון של סרוטונין במוח - (סרוטונין הוא חומר טבעי של המוח המאפשר לתאים של המוח לתקשר בינם לבין עצמם) חרדה קשורה לפעמים לאופי של האדם - אנשים מסוימים יותר רגישים - הם גם יותר פוחדים - מבנה האופי לפעמים משפיע על חרדה - לדוגמה: מי שרגיש לביקורת יגיב יותר במתח למצב שמעבירים עליו ביקורת מאשר מי ש"יש לו עור של פיל" הוא יהיה יחסית אדיש (כלומר רגוע) חרדה קשורה למשברים בחיים - משברים כלכליים - בעיות ביחסים בין-אישיים עם קרובי משפחה - בעיות זוגיות (האישה תעזוב אותי.. ולהפך ילדים עוזבים את הבית) יש גם חרדה קיומית (אקסיטנציאלית) עצם קיום ודרישותיו - מצבים קיומיים פוליטים חברתיים טיפולים לחרדה הטיפולים לחרדה הם מרובים - לכל סוג של חרדה טיפול משלו - לכן כל כך חשוב האבחון - פסיכיאטר (שהוא רופא) יכל לאבחן את כל הספקטרום של הסיבות לחרדה מסיבות גופניות ועד סיבות פסיכולוגיות חרדה מכל סוג שהוא מגיבה לטיפול תרופתי חרדה ביולוגית מגיבה הכי טוב לטיפול תרופתי ולא מגיבה כמעת בכלל לטיפול של שיחות (פסיכולוגי) חרדה עקב מיבנה-אישיות מגיבה יותר טוב לטיפול בשיחות (פסיכולוגי) ופחות לטיפול תרופתי חרדה עקב משבר מגיבה היטב לטיפול של "התערבות במשבר" שבו גם פועלים להרחיק את גורמי הדחק (לדוגמה: לאשפז לזמן קצר כדי להרחיק מגורם דחק במשפחה) חרדה מסוג של פוביות מגיבה טוב לטיפול פסיכולוגי התנהגותי - טיפול בו לומדים בהדרגה לא לפחד מגורם הפחד חרדה תרופות תרופת הבחירה לחרדה שייכת למשפחה של תכשירים המכונה SSRI כיוון שפועלים על איזון הסרוטונין במוח (סרוטונין הוא חומר טבעי של המוח המאפשר לתאים של המוח לתקשר בינם לבין עצמם) למשפחת התכשירים נוגדי חרדה (דהיינו SSRI ) שייכם ה-פרוזאק המפורסם, הגרסאות הישראליות והחדשות שלו אפקטין ו"פריזמה" תכשירים נוספים הם "סרוקסאט" ציפראמיל" "רמרון" לסרוקסאט גרסה ישראלית חדשה "פאקסין" וכו.... תרופות תופעות לוואי תופעות לוואי של התכשירים נוגדי חרדה (דהיינו SSRI ) הם בעיקר 3 "בחילה" "ירידה בחשק מיני" "עייפות תשישות" - איך מתמודדים עם תופעות לוואי ? - עם נוטלים את הטיפול על בטן מלאה - אין בחילות - לקיחה ליפני השינה חשובה במקרה של טשטוש ועייפות מהתרופה טיפול לחרדה בשיחות עם החרדה נובעת מסיבות עמוקות ולא מודעות של האישיות ניתן לקבל תובנה לסיבות אלו בשיחות - ועקב כך הסימפטומים פוחתים ויש הקלה עם החרדה היא מסוג פחד ספציפי כמו בפוביות - יש טיפולים התנהגותיים לדוגמה: תרגילים של נשימות והרגעה אשר נעשים יחד עם חשיפה לגורם הפחד והדחק - פעמים חוזרות ונשנות של תרגילים אלו מכחידות בהדרגה את הסימפטומים. עם החרדה היא ממשבר - תמיכה ויעוץ מאדם מקצועי יכולים לעזור

טרם ענית לי האם קיבלת את הדואר האלקטרוני ובו מספר הטלפון שלי דיברנו בעניין המחקר. ראה מכתבך-תשובתך מתאריך 21/11/2000 שעה 22:37 תודה

קיבלתי תודה רבה

עודף אלטרוכסין פוגע בהרבה מערכות בגוף מכם אבקש לדעת תוצאות והשפעות של נטילת עודף אלטרוכסין על המוח תודה מראש מאיר

השפעות הפיכות - אין נזק מוחי - יש שינויים התנהגותיים - מתח חרדה בילבול

.

רבותי הניכבדים, אודה לכם מאד אם תוכלו להפנות אותי לעבודות הקשורות לקורולציה בין עבודה בסביבה מלחיצה לבין מחלות לב. באם ידוע לכם גם על עבודות המקשרות בין עבודת משמרות לבין מחלות לב . בברכה, עמית רגב

עמית שלום רב, לא זכור לי כעת מאמר או ספר ספציפי אולם להערכתי תוכל להשיג מידע על נושא זה דרך מחלקת שיקום ב"בטוח לאומי". הם עוסקים שם (העובדים הסוציאליים) גם בשיקום חולי לב שנפגעו עקב עבודתם. אולי שם תמצא את מבוקשך. אם בכל זאת אמצא משהו, אכתוב לך... בהצלחה, בברכה, טלי פרידמן

ראה http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?CMD=search&DB=PubMed

שלום לצוות הפורום !!! אני מטופל מזה כשנה וחצי לערך בסרוקסט ,לפני כשבוע החלטתי להפסיק את הטיפול באופן מוחלט וההרגשה הכללית בסדר חוץ מקצת סחרחורות . שאלתי היא האם לאחר הפסקת טיפול ממושך בסרקוסט ישנן תופעות לוואי נקרא להן, כמו שיש כאלה כאשר מתחילים את הטיפול והאם ניתן לדעת ביתר וודאות שהטיפול אינו יעיל עוד לאחר תקופה מסוימת שלא נוטלים את התרופה בין שבוע לשבועיים ? בתודה מראש !!!

מדוע היית צריך את הטיפול? לא מומלץ להפסיק או להתחיל ללא השגחה של פסיכיאטר מפסיקים בהדרגה תחת השגחה אין תופעות לוואי להפסקה תיתכן חזרה של המחלה הבסיסת לאחר ההפסקה - תלוי עם מדובר בארוע ראשון?

האם קיימים בארץ פסיכולוגים קליניים המטפלים בשיטות המשלבות מגע כגון new identity process? והאם שיטת הצעקה הראשונית של ג'אנוב מוכרת כאן? תודה מראש.

שרון יקרה אינני יודעת על הרבה פסיכולוגים קליניים המטפלים גם במגע, אך יש כמה בתחום הרפואה המשלימה שמטפלים כך, וכן פסיכולוגים שישתלמו בתחומים נוספים פסיכותרפסיטים גופניים שלמדו באנגליה את התחום אם את רוצה שמות של כמה אשמח להעביר לך

בינה יקרה, אודה לך אם תוכלי לתת לי שמות. בתודה, שרון.

מגע בטיפול פסיכולוגי אמיתי לא מומלץ שיטת צעקה ראשונה למינהם באות והולכות בצעקה לא הייתי הולך לטיפולים לא מוכרים

האם מישהו יכול להמליץ על מטפלת דתיה (פסיכולוגית קלינית או פסיכיאטרית) המקבלת באופן פרטי, רצוי מאיזור המרכז, מעדיף מישהי בשנות השלושים תודה

ידוע לי על מטפלת פסיכיאטרית בבאר-יעקוב אבל לא זוכר את שמה

אם תזכור את שמה, אודה לך תודה

היום בבוקר חיפשתי את האקדח של אבי. לא מצאתי אותו...

שלום גמ, כשקראתי, שלשום, את המלים המעטות שכתבת (את? או אתה?) הייתי נבוך. מהתנסותי במקומות אחרים, אני יודע שזו יכולה להיות קריאת מצוקה, בקשת עזרה, ומצד שני קל הרבה יותר לחשוב שאולי מדובר בסוג של מתיחה, של חידה בלשית. המתנתי יומיים כדי לראות אם מישהו מחברי לניהול הפורום יענה לך, ואינני מופתע מחוסר התשובה. המסר החריף שלך, המצביע על כוונת התאבדות, אינו קל לעיכול. ויש כאן עוד משהו. חוסר הזהות האישית, והחידתיות שבמסר, מאפיינים בעצם את כל מי שמשתתף בפורום הזה. האם אנו באמת יכולים להבין את בקשות העזרה מבלי להכיר את מי שמאחוריהם, ומבלי לקבל נתונים על מצבם? זו הסיבה, שאני רואה בפורום מקום להקשבה ולתמיכה, יותר מאשר ליעוץ מקצועי. אנו יכולים, כמובן, להפנות את מי שנזקק לכך לאנשי מקצוע. ועם זאת, כוחו האמיתי של הפורום הוא בהקשבה ובשיתוף. גמ יקר/יקרה, אם אכן המצב כה קשה, וקשה גם לכתוב עליו כאן, ניתן לפנות באמצעות דואר אלקטרוני (על-ידי לחיצה על השם למעלה), או לבקש הפניה לעזרה מקצועית. והלוואי שהאקדח לא ימצא לעולם, דרור גרין

גמ שלום רב, כמה מזעזע לקרוא את שתי השורות שכתבת. כל כך מעט מילים, וכל כך הרבה משמעות. צר לי על תגובתי המאוחרת, אך רק כעת קראתי את הודעתך. אני יושבת אל מול המחשב, חסרת אונים, ואינני יודעת כיצד עליי להגיב, מה עליי לעשות. המחשב והאינטרנט הם מדיום כל כך עקר, בעיקר כשמישהו מהעבר השני זקוק לתמיכה, לעזרה מיידית, להנחת יד תומכת על הכתף....וזוהי תחושתי כעת. את/ה נמצאים רחוק, במקום לא ידוע, במצוקה (כפי שעולה בבירור מן הכתוב), ואני - ידי קצרה מלהושיע. החיפוש אחר האקדח, הוא אותו הדבר בדיוק רק מהצד ההפוך כמו החיפוש אחר העזרה, אחר מישהו שיציל אותך. אותה גברת בשיוני אדרת. את/ה זקוק/ה לפיתרון, כל פיתרון, שיציל אותך ממצבך כעת. פתרון האקדח, הפתרון הסופני, יהיה קיים שם תמיד. שאר הפתרונות יהיו רלוונטים עד שלב האקדח. אולי תנסה למצות קודם את הפתרונות הללו? אני כאן, מוכנה להושיט לך יד, אמנם יד וירטואלית, אך אפשר לעבור למדיומים נוספים כמו טלפון (הפרטים שלי בכרטיס האישי שלי). אני מאמינה שלא רשמת סתם את השורות הכל כך קשות הללו, הכל כך עצובות. אני מושיטה לך יד, מקווה שתדע להושיט את ידך לתפוס בה. אני כאן, בשבילך. ואת/ה יכול/ה להתקשר בכל שעה. תחזיק/י מעמד, טלי פרידמן

גמ יקר! לא כדאי לעשות צעד שאין ממנו חזרה. לכולנו יש לפעמים תחושות של אין מוצא. אולי אין לי זכות להגיד לך את זה כי אני לא במצבך, אבל אני כן יודעת שגם אם נדמה שהכל שחור וקר ולבד תמיד יהיה מישהו שיוכל לעזור, לייעץ, להיות שם בשבילך. אם רק תבקש. שיהיה לך טוב!

לא ברור למה חפשת את האקדח כולם הבינו שאתה רוצה להתאבד למרות שמילולית לא ציינת זאת ישירות עם רצית לבדוק עד כמה אנשים דיקדקו במיכתבך הצלחת להטעות את הלא מקפידים אם באמת זאת הכוונה - לא מומלץכפי שאתה / את רואה לאנשים אכפת - חשוב לנסות לקבל עזרה

דר' אורן קפלן שלום, אני מניחה שלקשר ההדדי בין המטפל למטופל יכול להיות ערך משמעותי לטיפול (כפי שאני חווה אותו כעת), אולם האם ניתן לכנות זאת בשם "קשר הדדי"? שהריי אין כאן הדדיות למעט "הסחר" שבין התייעצות צד אחד לתשלום לצד השני. כמובן שזה נשמע קיצוני משהו, אולם זו תחושתי כאשר עליי לדבר על עצמי עם מישהו שאין לי דבר עימו וכנראה, שבחיים גם לא אדע עליו דבר מה שהוא אישי. אני חייבת לציין בפנייך שאני מעריכה ומוקירה את הפסיכולוג שלי בכל הנוגע לסיועו ולהבנתו אותי, אך יחד עם זאת אני מסתייגת קמעה (כבר מן ההתחלה) מתחושת "הניכור" הזו שמתרחשת כל פעם מחדש במפגשנו. לאחר שקראתי שוב את מה שכתבתי לך בפעם הקודמת הבנתי כי לא רק החשש מהתלות מציקה לי בכל מערכת היחסים ביננו(אם בכלל ניתן לקרוא לה כך), כי אם אותו חוסר הדדיות בתחום שהוא כ"כ מעמיק ופרטי עבורי ועבור כל אדם שמדבר על חייו, מאוויו, תחושותיו וכל שאר הדברים הכ"כ האישיים שלו (יתכן כי אני מכלילה, בכל מקרה זו תחושתי). בו נניח לרגע שמה שכתבת לי נכון הוא "הקשר ההדדי בין המטפל למטופל משמעותי ביותר לטיפול" אזיי אני שואלת אותך, אם כ"כ חשובה לי ההדדיות אז מדוע שלא נפעל לפי תחושותיי, שהרי הטיפול אמור לסייע לי להרגיש טוב יותר בשעה שאני "מספרת את סיפורי" וידוע לנו שהקשר ההדדי הינו משמעותי לטיפול?! שאלות אלו באות מתוך רצון להבין את מה שעומד מאחורי "הדאגה והאחריות" של המטפל למטופל, כאשר אין בכוונתי לרמוז על שאיפה לקיום מערכת יחסים אירוטית כי אם מערכת יחסים חברית שתגרום לי, בתור מטופלת, ליותר נוחות כאשר אני מדברת על עצמי. אני חושבת שראוי שאציין כי גם כאשר אני ניגשת לרופא המשפחה (דבר שקורה לעיתים רחוקות), אני ראשית מתעניינת בשלומו (כמובן שרק בדרישה לשלומו ולא יותר מכך) ורק לאחר מכן משתפת אותו במכאוביי ומחושיי כלומר, קיימת בי אמונה שאנשים הם יצורים חברתיים ומכאן שחלים ביניהם חילופי דברים ולא רק "עסקים" (גם כאשר מגיעים לרופא המשפחה, לבנקאי וכדומה). חשוב לי לציין כי השאלות שאני מפנה אלייך הם נחלתך הבלעדית, היות ואיני רוצה לפתח את נושא זה עם הפסיכולוג שלי למען הסר ספק של "בהלה" מצידו לגבי אותן דעות שמביעות חוסר שביעות רצון מאותה מערכת יחסים. למותר לציין, כי לאיש עימו אני מקיימת את השיחות יכולת אינטואטיבית מדהימה והוא בהחלט ראוי לכל התשבוחות שקיימות כאיש מקצוע בתחומו. בברכת שבת שלום, רינה.

שלום רינה, אני מסכים עם ד"ר אורן קפלן, שהקשר ההדדי בין מטפל למטופל משמעותי לטיפול. למעשה, אני מאמין שללא הקשר הזה כלל לא יתכן טיפול. אם זאת, קשר הדדי אין פירושו קשר שוויוני. קשה לצפות לקשר הדומה לקשר של חברות, כאשר את משלמת למישהו כדי שיסייע לך בעת מצוקה. בתחום המקצועי אין שוויון בין איש המקצוע לבין הפונה אליו. עם זאת, ההדדיות מתבטאת ממה שכל אחד מכם מביא אל הקשר. אני מבין את תחושת הניכור וחוסר הנוחות שלך. הקשר הטיפולי הוא מצב אינטימי, שבו את מגלה את כל סודותיך לאדם שכמעט ואינך יודעת עליו דבר, תמורת תשלום. עם זאת, קבלת המגבלה הזו היא שיוצרת את הקשר. את מביאה אתך את הסיפור שלך באופן כן ופתוח, והמטפל מביא עמו את ההקשבה והקבלה. זו הדדיות, שבה כל אחד מתאים את עצמו למסגרת המשותפת. הקשר ההדדי, שנוצר בין מטפל למטופל, הוא שיתוף הפעולה בתוך המסגרת הלא שווניונית, והביטחון של שני הצדרים במסגרת הזו. כל זמן שביטחון זה אינו קיים, קשה להתחיל את הטיפול. סוגי הקשר הנוצרים בין מטפל למטופל תלויים בסוג הטיפול. בגישה האקזיסטנציאלית, למשל, אכן מדובר על שוויון בין מטפל למטופל, ועל מסע משותף, שבו שני הצדדים חושפים את עצמם. לא לכל מטופל זה מתאים. יכול להיות שאפילו את היית אומרת: "היי, אני הרי משלמת לו עבור הזמן הזה, אז מה הוא מספר לי עכשיו על הבעיות שלו עם הילדים?" גישות אחרות, המשלבות טיפול גוף-נפש, מאפשרות גם מגע גופני. זהו קשר מסוג אחר לגמרי. גם כללי ההתנהגות במסגרת הטיפולית אינם מוחלטים. את רשאית לשאול את המטפל שלך מה שלומו, ולהתעניין בו. התשובה שלו תהיה מותאמת לגישתו הטיפולית, ולרצונו להעניק לך את הטיפול הטוב ביותר, על-פי אמונתו. לסיום, הייתי רוצה להציע לך להציץ מעט בקשרים שיש לך בעולם ה'אמיתי'. האם בהם יש שוויון מוחלט בין שני הצדדים? האם הרכילות עם מוכר הירקות אינה מבוססת על קשר עסקי? לפעמים אין בכך כל רע. בברכה, דרור גרין

רינה שלום אני מסכים בהחלט עם דבריו של דרור. כשכתבתי על קשר הדדי התכוונתי לכך שהמטופל חושב ומרגיש דברים מסויימים כלפי המטפל, ולהפך, המטפל מרגיש וחושב דברים מסויימים לגבי המטופל. הדבר קורה בכל מערכת יחסים בין אנשים ועדיין אין זה אומר שישנה סמטריות מלאה בקשר. אגב, זהו תהליך שמתקיים בין אם הצדדים יודו ויכירו בכך, ובין אם יכחישו וינסו לשים את זה בצד. דעתי היא שמערכת היחסים הזאת (והמחשבות והרגשות כלפיה), מספקת, מחד, דלק לטיפול ולקשר, ומאידך מידע חשוב ביותר על המטופל ומערכות היחסים שהוא יוצר גם מחוץ לחדר הטיפול. זה כמובן יכול לספק גם מידע על המטפל, אך מאחר והוא לא במוקד הטיפול אין שימוש סימטרי במידע הזה וטוב שכך. הכנסתו האישית של המטפל באופן מלא וסימטרי לטיפול עלולה להיות בטווח הארוך מעיקה עבור המטופל ופוגעת בטיפול. עם זאת המינון בו המטפל בוחר לחשוף את עצמו קשורה לגישתו התיאורטית כמו גם לאישיותו הייחודית. ישנן גישות שמרניות יותר הגורסות שכל חשיפה "אישית" של המטפל עלולה להיות הרסנית לטיפול. מולן יש גישות אחרות, בעיקר מהשנים האחרונות, התומכות בחשיפה רבה יותר (כמו למשל הגישה האינטרסוביקטיבית) בשירות הטיפול. כמו שדרור מכוון בסוף דבריו, למעשה אין שיווי משקל מלא כמעט באף קשר. זה בולט במיוחד כשפוגשים משפחות. האם יחס בין בני זוג, בין הורים לילדים, בין הורים לסבים הוא שוויוני לחלוטין? הכמיהה לשוויון מלא בקשר הטיפולי נראית לי משמעותית והייתי מנסה להבין אותה יותר במסגרת הטיפול עצמו. ד"ר אורן קפלן

היחסים הבין אישיים שבוצרים בטיפול פסיכודינאמי משקפים את היחסים הבין אישים של המטופל ביכלל במקרה והמטופל פנה עקב בעיות בין-אישיות הדבר עליו עובדים בטיפול כולל בחשיבות גבוהה את היחסים הבין אישיים עם המטפל ראה - חוויה מתקנת

דרור שלום, ביום העיון שהתקיים אתמול בנתניה (עליתי איתך לקומה השניה), ציינת כי במעשיו (הצגת המקרה הטיפולי לקהל הרחב) הכפיש ארווין יאלום את מקצוע הפסיכולוגיה. מעניין אותי לדעת, נניח ומטופל רוצה (בהדגשה מיוחדת למילה רוצה) לשתף אחרים בנוגע לטיפול שהוא עובר בכדי שניתן יהיה להשכיל וללמוד ממקרהו, האם גם אז הדבר יראה לך כחמדני ולמטרת רווח בלבד? לעניות דעתי, הדבר יכול לעזור לנו להבין קצת יותר את המתחולל בנפשו של אותו מטופל, כאשר לרוב המקור ה"מדווח" הינו המטפל בלבד (והרי אנו כבר יודעים כי הפער ביניהם יכול להיות עצום). אני מניחה שאתה מגחך (ואולי לא) למשמע "המקור המדווח" - אולם המציאות היא המביאה אותי להגיע למסקנה זו. אני חושבת שאילולא היו כתבים (ואפילו אלו של פרויד) על תיאורי המקרים - היינו מרגישים כי "חסר" לנו משהו מעבר לתיאוריה. כלומר, הסקרנות שלנו לגבי הפירוש שניתן על ידו (וע"י אחרים) אינו מייצג דבר מה "מציצני" , כי אם דבר שניתן לפרות ממנו ולהשכיל בצורה שרק הניסיון, בצרוף לשנים הרבות שבו עסק בתחום , יכול להפוך את הפסיכולוגים והמטפלים השונים ל"נבונים" יותר (במובן של "אין חכם כבעל ניסיון"). בברכה, רינה

רינה שלום רב, אני רוצה להתייחס למרכיב אחד במכתבך והוא רצונו של המטופל לחשוף את הטיפול שעבר. לא מעט אנשים שעברו טיפול משמעותי בחייהם, חשים צורך לעיתים לספר על נסיונם הטוב, ולשתף אחרים בכך. לאחרונה יצאו לאור ספרים ברוח זו. ספרים שכתבו מטופלים על התהליך הטיפולי שלהם, כגון:"הטיפול הפסיכולגי שלי" ועוד. גם אני חושבת כמוך, שמטופל שמעוניין לפרסם את הטיפול שלו (בהדגשה על המילה מעוניין ורוצה) מתוך מניעים של גדילה והתפתחות נוספת (ולא למשל על מנת להלל את המטפל שלו, ולהרגיש שזו "חובה" שהוא חב למטפל שלו), עשוי להפיק מכך דברים טובים. אבל תמיד קיים הסיכוי שזה גם עלול לפגוע. וזה החשש. בברכה, טלי פרידמן

רינה יקרה, בהרצאה אתמול לא אמרתי שבפרסום תיאורי-מקרים מכפיש יאלום את הפסיכותרפיה, אלא שהוא פוגע בכך באמון של הקהל-הרחב במטפלים. הפרסום הנרחב של יאלום, והדרך שבה הוא חושף בפני כל את סיפוריהם של מטופליו (גם אם הוא מסתיר את שמותיהם האמיתיים) סותר את מחויבותו של כל מטפל לסודיות מוחלטת. ללא הידיעה שסודיות כזו מובטחת להם, יחששו מטופלים רבים לפנות לטיפול. זו הפגיעה של יאלום במקצוע הפסיכותרפיה, ובאלו הזקוקים לטיפול. מצד שני, חובת הסודיות הנוגעת לטיפול הנפשי אינה הדדית, והיא מחייבת אך ורק את המטפל. זוהי זכותו של כל מטופל לחשוף את סיפורו האישי ולפרסם אותו, ואין בכך כל רע, גם אם הדבר נעשה למטרות מסחריות. מובן, שכדאי שהמטופל לא יפגע במטפל ולא יוציא דיבה, אך לכך אין קשר לעצם העניין, ולזכותו של המטופל לחשוף את סיפורו. את צודקת. יש צורך בדיווחים הנוגעים לטיפול הנפשי, שמהם ניתן יהיה ללמוד ולשפר את המקצוע. עם זאת, לשם כך אין צורך לחשוף מטופלים, ובוודאי שלא להפוך את סיפורי המטופלים לספרות פופולרית. בקורס שאני מלמד על כתיבת תיאורי-מקרים אני מציע למטפלים 'להמציא' תיאורי-מקרים פיקטיביים, לצורכי לימוד והדרכה. מטרתו של תיאור-מקרה אינה להציג את המטופל, אלא לבחון את עבודתו של המטפל. מטפל אינו יכול לכתוב תיאור מקרה פיקטיבי שאינו מציג את הידע הטיפולי שלו, ומאפשר בכל להבין את עבודתו. בברכה, דרור

יש לי קרוב משפחה ש"פוגע בעצמו". האם המחלה עוברת בתורשה? מה הסיכויים שילדיו יהיו חולים?

אנונימי שלום רב, מה הכוונה "פוגע בעצמו"? מנסה להתאבד? שורט את עצמו? מכבה על עצמו סיגריות? מרעיב את עצמו? עליך להרחיב את השאלה ולפרט. בברכה, טלי פרידמן

ראי תשובתי לד"ר פלד

אין מספיק מידע בשאלה מה האבחנה שלו?

הנושא לא כל-כך מדובר במשפחה, אבל ממה שהבנתי הוא פוגע ברגליים שלו (הגיעה עד לשלב של כמעט ריסוק טוטלי). התקפות הפגיעה החלו עצלו בערך בגיל 25, וה"טריגר" זה בד"כ לחץ בעבודה. (אני חושבת שהוא חולה ב "סכיזופרניה")

שלום רב אני ואישתי רוצים להביא ילדים . לאישתי יש אחות מפגרת ואבא דיסלקט האמא אומרת שהפיגור נובע משימוש באפידורל בשעת הלידה לפניי 17 שנים. בכל אופן הייתי רוצה לדעת אם יש כיום קשר בין אפידורל לפיגור שיכלי או היה קיים קשר בעבר . כמו כן הייתי מאוד רוצה לדעת עד כמה הטכנולוגיה כיום מאפשרת לנו לדעת האם יש סיכויי שלי ולה כשניי אנשים נורמליים לחלוטין יש סיכויי לילד מפגר וכמה מוקדם בהריון ניתן לאבחן זאת??? אודה לתשובה מהירה וכנה יניב

יניב שלום רב, אני רק רוצה לברככם על החשיבה הרבה שאתם משקיעים בהבאת הילד, והדאגה לאיכות חייו של היילוד ושלכם עצמכם. זה חשוב. לגבי החלקים הרפואיים, אשאיר את השאלה למוסמכים בעניין. שיהיה בהצלחה בכל מקרה, בברכה, טלי פרידמן

יניב שלום בהרבה מרכזים רפואיים נותנים היום חבילת בדיקות גנטיות לשלילת אפשרות של מגוון רחב של מחלות תורשתיות. לי אישית היה נסיון טוב עם המרכז הרפואי בני-ציון (ביה"ח רוטשילד) בחיפה. גם המחיר ששילמתי היה סביר. (זה לא כלול בחוק בריאות ולכן הכל פרטי ויקר. ) כדאי מאד שתחפשו רופא נשים נחמד ותתיעצו איתו בכל השאלות ששאלת, וגם לאורך ההריון. שיהיה במזל!

רק 25% מהמיקרים של פיגור הם מגורם ידוע לכן יש מעט מאד אפשרות לדעת את התשובה לשאלה יש מיקרים (כגון פיגור של תסמונת דאון) שניתן לבדוק בשלבים ראשונים של הריון במי שפיר או בשלבים מאוחרים יותר ב אולטרהסאונד

כיוון שהקישור שהבאתי בהודעה שמתחת אינו עובד (לתשומת ליבם של מנהלי דוקטורס) אז הנה הקובץ, הפעם הוא מובא כחלק אינטגרלי מההודעה עצמה, כי אין אפשרות טכנית לצרפו כקובץ. הוא באמת ארוך מאוד, לכן כדאי להוציאו מהמדפסת ולקרוא אותו מהנייר. תודה על תשומת הלב. הנה המסמך: "הפרעה טורדנית כפייתית" (OCD) והצורך בפעילות מרגיעה הכרוכה בהוצאות כספיות נייר עמדה חלק ראשון: רקע תמציתי כללי א. רקע כללי מדובר בהפרעה רפואית בעלת מאפיינים נפשיים ורגשיים. אחת התיאוריות אומרת שההפרעה נגרמת עקב מחסור בהורמון הסרוטונין במוח. ההפרעה מתבטאת אצל הלוקים בה בהצפה בלתי נסבלת של מחשבות ותסביכים מחשבתיים. הצפה זו מכניסה את הלוקה בהפרעה לתחושות של חרדה, אימה ופאניקה בעוצמות שקשה לשאתם. הלוקה בהפרעה מרגיש שכולו פקעת עצבים, מרגיש מאויים, מתוח מאוד, ושאינו יכול לשאת מצב זה והוא עושה הכל כדי להשתחרר מיידית מאותם מחשבות ותחושות בלתי נסבלות. ב. הסימפטומים השונים של ההפרעה כדי להשתחרר שחרור מיידי (אבל זמני בלבד) מאותם תחושות בלתי נסבלות, מרגיש הלוקה שהוא צריך לעשות פעולות חיצוניות שונות, (הנראות לעין הרואה כפעולות טכסיות) שנותנות לו הקלה מיידית וכן הרגשת הרוגע והשחרור המיוחלים. פעולות חיצוניות משחררות אלה, שהלוקים בהפרעה צריכים לעשות כדי להירגע, הינם הסימפטומים החיצוניים של ההפרעה (נהוג לכנותם: "פעולות כפייתיות", או: "קומפולסיות") וצורתם שונה מאדם לאדם. דוגמאות לסוגי הסימפטומים (הפעולות הכפייתיות): הקפדה מוגזמת מאוד על סדר, ספירה בסדר מסויים או בצורה מסויימת, חזרה על דברים או דיבורים בסדר מספרי מסויים, הרגשת חוסר וודאות המצריך בדיקה ווידוי חוזרים של פעולות יומיומיות פעמים רבות. (למשל: נעלתי או לא נעלתי את הדלת, סגרתי או לא סגרתי את ברז הגז, החשמל, וכדו') התרחצות והתנקות בצורה מוגזמת ביותר ולפעמים אף בסדר מסויים, ועוד סוגים רבים נוספים של סימפטומים. יש לציין שלפעמים ישנו שילוב של מס' פעולות חיצוניות מרגיעות אצל אדם אחד או שהן משתנות או מתחלפות אצלו מזמן לזמן. כל הפעולות החיצוניות שנמנו, מלבד הפעולה האחרונה של הצורך בנקיון, כרוכות אמנם בסבל רב וקשה, ובבזבוז גדול של זמן, אך אינם כרוכות בד"כ בהוצאה חומרית כלשהי. ג. הטיפול המקובל בהפרעה מקובל לטפל בהפרעה באמצעות טיפול פסיכולוגי, באמצעות פסיכותרפיה ובאמצעות טיפול תרופתי. ידוע שהטיפולים משפיעים רק על חלק מהלוקים (כ-50%) וגם על מי שהטיפול כן משפיע, זה מביא בד"כ רק להקלה בעוצמת הסימפטומים ולא מסלק אותם לגמרי. ד. ההרגשה מבחינה אישית וחברתית הלוקים בהפרעה חיים בקונפליקט קשה בין ההרגשות הקשות והבלתי נסבלות המציפות אותם מחד, לבין מצב גבוה של מודעות לעצמם ולסביבתם והכרה צלולה ובריאה מאידך. בשל כך ובשל חששם מסטיגמה חברתית ומתוויות סטיגמתיות מעוותות שהחברה עלולה להצמיד להם, כגון: "משוגע", "פסיכי", "לא נורמלי" וכדו' ומכיוון שהלוקים בהפרעה מודעים מאוד ל-"חוסר ההגיון" שבפעולות אלה, שגם בעיניהם נראות כפעולות מטופשות ולא הגיוניות, לכן הם משתדלים להסתיר ולהסוות באמצעות טריקים שונים את הסימפטומים מעיני הסביבה, ועושים מאמצים שלא "להיתפס" בזמן עשיית הפעולות האלה. חלק שני: חומרים להרגעה מיידית וההוצאות הכרוכות בהם ה. הצורך בנקיון מרובה והעלויות הכרוכות בכך נתמקד בלוקים בהפרעת ה-OCD שהסימפטום שלה הוא צורך להתנקות ולהיטהר בצורה מוגזמת ביותר. זהו אחד הסימפטומים "הקלאסיים" והיותר מוכרים של ההפרעה. הלוקה בכך חש כמעט ללא הפוגה הרגשה בלתי נסבלת, של לכלוך, זוהמה והרגשה שמשהו לא הגייני או לא טהור דבק בו. תחושה זו של לכלוך וזוהמה מלווה בהרגשת אימה וחרדה קשים ובלתי נסבלים, ממחלות ומטומאה, שכדי להירגע מהם מיידית ולהחזיר לעצמו מעט רוגע ושלווה, צריך הלוקה בכך, לנקות ולטהר עשרות רבות של פעמים ביום, את ידיו, גופו, חפציו האישיים, בגדיו, את הסביבה בה הוא נמצא, את הרצפה, הרהיטים, הקירות ועוד. פעולות הנקיון והטיהור הנובעות באופן ישיר ממצב רפואי זה שתואר, גוזלות הרבה מאוד זמן, וכרוכות בהוצאה כספית גבוהה, כיון שמדובר בשימוש בחומרי ניקוי לסוגיהם, בצריכה גבוהה של מים, בצריכה גבוהה של חשמל (לחימום המים למקלחות ולכביסות הרבות) וגם שימוש מוגבר בטלפון. (למה טלפון? כי בגלל החשש להזדהם, נוטים הלוקים בסוג ספיציפי זה של ההפרעה למעט ביציאתם מהבית ובפגישותיהם ומגעם עם בני אדם, ועושים חלק גדול מצורכיהם ומקשריהם באמצעות הטלפון) ו.עבודה, ומצב כלכלי של חולי OCD חלק מהלוקים בהפרעת ה-OCD, כאשר היא בצורתה הקלה, עובדים ומתפקדים פחות או יותר למרות ההפרעה, וחלק, מי שההפרעה אצלם חריפה יותר, אינם מסוגלים לעבוד בשל כך. אלה שאינם עובדים, ואין להם הורים עשירים שיממנו אותם, נאלצים לדרוש קיצבת נכות מהביטוח הלאומי וחיים על קיצבת נכות זו. קיצבת הנכות, כמו שכולם בטח יודעים, לא נועדה לממן הוצאות חריגות הבאות עקב מצב רפואי נתון, אלא נועדה עבור הוצאות קיום בסיסיות ויומיומיות, כמו: מזון, לבוש, נסיעות, וכדו'. הנקיינים, אם נקרא להם כך, נאלצים למעשה לחיות בתת רמה ולהגיע למצבים קשים של חרפת רעב, (פשוטו כמשמעו, וללא הגזמה) היות והם נאלצים להוציא את ההוצאות הכרוכות ישירות בהפרעה, (חומרי הניקוי) מקיצבת הנכות הזעומה, ולא נשאר להם כמעט כלום עבור אוכל ועבור יתר ההוצאות הרגילות. (אעיר שעקב העוצמה הגבוהה והבלתי נסבלת של החרדות, הם נותנים מקום בעדיפות ראשונה לקניית חומרי הניקוי המרגיעים, ורק במקום שני, מקום ליתר ההוצאות, ה"נורמליות" כולל אוכל) כך נמנעת מהם איכות חיים גם בצורה מינימלית שעוד אפשר לעשות בקיצבה הנמוכה ממילא. למעשה הם נאלצים לא אחת, בלית ברירה, ללוות הלוואות כדי להשלים את החסר ואיכשהו לתפקד. ז. הכרה מימסדית בהוצאות אלה כהוצאות עקב מצב רפואי הוצאות אלה הנגרמות בצורה ישירה מאוד כתוצאה ממצב רפואי בלתי נשלט, אינן צריכות לקבל התייחסות שונה מכל הוצאה חריגה אחרת הנגרמת בשל מצב רפואי, בו לוקים נכים מכל סוג אחר. זה לא שונה למשל, מהוצאות הנגרמות עקב מצבים סיעודיים כמו: הוצאות עבור חיתולים, או מהוצאות מיוחדות של אדם עיוור, אינן שונות מהוצאות מיוחדות של נכה גפיים הנזקק לרכב, או לכסא גלגלים או שנזקק לעזרתו של אדם נוסף שיעזור לו עקב נכותו. הוצאות אלה אינן מוכרות ע"י המימסד כהוצאות הנגרמות עקב מצב רפואי, וזאת בעיקר בגלל חוסר מודעות ובגלל חוסר דרישה (עד כה) להכרה כזו והנובעת גם מהחשש להיחשף עקב הסטיגמה הקשה המלווה הפרעה זו. ישנן קיצבאות המיועדות עבור הוצאות מיוחדות בשל מצב רפואי, כגון: קיצבת ניידות, קיצבה לשירותים מיוחדים (ואולי יש עוד). הלוקים בהפרעת הטורדנות הכפייתית אשר נזקקים להוצאות חריגות בשל מצבם, אינם עונים על שום קריטריון מהקריטריונים הקיימים היום, המזכים באחת הקיצבאות המיוחדות האלה המיועדות לאפשר לנכה רמה ואיכות חיים סבירה ככל האפשר. מיותר לומר שזהו מצב מעוות מאוד, שיש לעשות הכל כדי לתקנו. לשם כך צריך לפעול לעשיית שינויים תחיקתיים ו/או משפטיים מתאימים בהגדרת הקריטריונים המזכים בקבלת אחת הקיצבאות המיוחדות אם זו קיצבה לשירותים מיוחדים או קיצבה אחרת, או עשיית כל שינוי בחקיקה או בתקנות ע"מ להביא לכך שגם הלוקים בהפרעה זו, אשר להם הוצאות חריגות עקב מצבם, יכללו בקריטריון המזכה לקבלת קיצבה מיוחדת, שתאפשר להם חיים בכבוד ואיכות חיים סבירה ככל שניתן, בדומה להכרה הניתנת להוצאות מיוחדות שיש לנכים מסוגים אחרים עקב מצבם הרפואי. חלק שלישי: בירור: האם יהיה מוצדק, נכון ונבון לתת עזרה כספית מיוחדת למי שצורכים חומרים מרגיעים עקב ה-OCD? ח) נברר: האם חולי OCD "עושים בכוונה"? ישנה הטוענים טענה הנובעת ממין הרגשה, שחולי OCD יש להם שליטה על הפעולות הכפייתיות אך, הם אינם "מפעילים" שליטה זו בכוונה, אולי כדי להשיג רווחים אישיים שונים. מן הראוי לבדוק טענה זו לעומק ובכנות, האם היא נכונה ומדוע טוענים אותה רק לגבי חולי OCD ולא לגבי חולים במחלות אחרות? ובכן, תחושה וטענה זו, יש לה לכאורה בסיס, אך לאחר הבירור, נוכל לראות שהטענה כלל לא נכונה! נסביר קודם על מה לכאורה מתבססת תחושה זו? בניגוד למצבי רפואיים רבים אחרים בהם החולה מאבד לגמרי שליטה באותו תחום בו הוא פגוע, (למשל: עיוור, גם אם יתאמץ לראות הוא לא יכול לראות. נכה גפיים, גם אם יתאמץ ללכת על רגליו הוא לא יכול ללכת על רגליו, חולה סכיזופרניה הרואה הלוצנציות, הוא משוכנע ללא ספק שההלוצינציות. שהוא רואה זה דבר אובייקטיבי ואין לו את היכולת להבחין בינם לבין המציאות האובייקטיבית, ועוד.) אצל חולה OCD לעומת זאת מנגנון המחלה מורכב בצורה שונה לגמרי, ומכאן התחושה שכאילו הוא עושה בכוונה. ננסה להסביר זאת בפרוטרוט: מחלה זו שנהוג לכנותה OCD מורכבת בצורה זו: 1. משהו בתפיסה המאוזנת של הפרופורציות ביחס לדברים במציאות האובייקטיבית משתבש מבחינת "הגדלים" שלהם, וכובד המשקל שראוי ליחס להם. 2. כתוצאה משיבוש זה החולה מייחס חשיבות רבה לדברים שברגיל מייחסים להם חשיבות מועטה ולהיפך. 3. עקב שיבוש זה, גם במצב שברגיל אין צורך לנקוט פעולות הגנה, הרי שעקב שיבוש הפרופורציות, נוקט החולה פעולות הגנה, ומייחס סכנות לדברים שאין בהם כל סכנה. 4. אותם פעולות הגנה, הם הם אותם פעולות שנהוג לכנותם: "פעולות או מעשים כפייתיים" או: "קומפולסיות" (לפעמים זה מופיע בצורה של הימנעויות מעשיית פעולות שבמצב רגיל מקובל או ראוי לעשותם). 5. כיוון שמה שמשובש אצל החולה זה משהו המצטמצם במין ערוץ צר בלבד של המציאות שניתן להגדירו ואילו יתר המציאות והקשר שלו עם המציאות, נתפסת בצורה מאוזנת לחלוטין, לכן חולה ה-OCD מודע מאוד וער לכך שיש פה עיוות והוא חי בתוך עיוות זה. חולה ה-OCD רואה לרוב את עצמו "מבחוץ". הוא גם נתפס אצל הסובבים אותו כ-"אדם נורמלי שעושה מעשים מסויימים שאינם נורמליים, במקרה הטוב, ובמקרה הגרוע עלולים להצמיד לו סטיגמות של "לא נורמלי". (יש להעיר שבעניין זה, לא כל חולי ה-OCD אכן מודעים שהצרכים הכפייתיים הם מיותרים ויש מי שמאמין שיש צורך בכך). 6. כיוון שהם מעוניינים בכ"ז לשמור על תדמית של "אדם נורמלי", והם בד"כ נמצאים בקשר עם בני אדם "רגילים" ומאוד אינם מעוניינים שתדבק בהם סטיגמה חברתית כלשהי, לכן עקב ערנותם ומודעותם ועקב אי רצונם בסטיגמה, הם מגייסים כוחות שמשתלטים (באופן זמני ונקודתי) על אותם דחפים ועל אותו צורך לנקוט בפעולות הגנתיות (="כפייתיות") שהצורך להם הוא עקב עיוות המציאות המופיעה בהרגשותיו, בדמיונותיו, באותו ערוץ מצומצם המעוות. יש לציין שבאותה סיטואציה שהחולה מתנהג תוך שליטה ומפגין התנהגות "נורמלית", אותה סיטואציה גוזלת ממנו הרבה כוחות והרבה אנרגיה והיא כרוכה במתח רב ובמצבי חרדה לגמרי לא קלים, אך כמובן לא רואים זאת כלפי חוץ. 7. לפיכך, לעין הרואה מבחוץ נראה שכאילו חולה ה-OCD שולט בהתנהגותו ו-"עושה בכוונה" אבל זה רק למראית עין הרואה. זה דומה לאדם שאסור לו להרים כבד בגלל בעיה רפואית ומישהו שמאוד לא נעים לו לסרב לו, מבקש ממנו עזרה בהרמת 2 סלים כבדים. אז בגלל אי הנעימות, הוא ירים לו את הסלים אך לאחר מכן הוא יסבול מאוד מה הרואה יגיד? "שהוא עושה בכוונה ואומר שהוא לא יכול להרים כבד והוא סתם מתחזה. ט. בירור בנוגע לטענה שאם חולי OCD הזקוקים לחומרים מרגיעים, (=חומרי נקיון) יקבלו עזרה כספית מיוחדת הרי בכך נעודד אותם שלא לטפל במחלתם. טענה זו נטענת ע"י מטפלים שונים ואף ע"י חלק מהחולים , נבדוק טענה זו לעומקה. כפי שהוסבר לעיל בסעיף ח. על המיכניסם של הכפייתיות וכפי שיוסבר להלן בסעיף י. שחולי ה-OCD זקוקים להרגעה מיידית מהרגשות החרדה הקשות המציפות אותם ושאין להם שליטה על הצפתם בהרגשות אלה, אפשר להבין שהפעולות החיצוניות (="הפעולות הכפייתיות") מטרתם הרגעה מיידית של הצפות החרדה הקשות, ובלעדי אותם פעולות חיצוניות החולה יהיה במצב חרדתי בלתי נסבל ויעבור עליו סבל מאוד גדול, נוכל להבין שחולי ה-OCD זקוקים מאוד לפעולות החיצוניות המרגיעות (הכפייתיות) כדי שאיכשהו לא יתמוטטו מבחינה עצביהם. (מובן שהכוונה לאנשים שהטיפול אינו עוזר להם). נוכל להגיד ש-: 1. אם לחולה OCD יש כסף מצומצם שיספיק לו או לקניית אוכל להשקיט רעבונו הפיזי ולהוצאות "נורמליות" או לקניית חומרי הרגעה מיידיים (=חומרי נקיון) הוא יקנה חומרי הרגעה ויוותר על צריכת יתר הדברים הנורמליים כולל אוכל סביר, ויאכל בצורה מינימליסטית ביותר. מדוע? משום שהסבל הרגשי והנפשי העובר עליו גדול וקשה הרבה הרבה יותר מהסבל שיש לו מרעב או ממניעת בידור או נסיעה או לבישת בגדים נורמליים. 2. צריך לציין שאם נמנע מחולה OCD חומרים מרגיעים ("חומרי נקיון") הוא עלול להיכנס למצבי לחץ . קשים, סבל נפשי ורגשי רב, מצבי פאניקה, בלבול חושים, חוסר ריכוז, לפעמים אף מצבים הדומים . קמעא למצבים פסיכוטיים ועוד, והוא עלול בהחלט להגיע אף להתמוטטות עצבים ועקב כך אף להגיע . לאשפוז. החולה יקנה חומרים מרגיעים גם אם זה יהיה על חשבון איכות החיים שלו וגם אם הוא ילבש . בלויי סחבות. י. נסיון להבהיר את מצבם של חולי ה-OCD והצורך הדחוף שיש להם בחומרים מרגיעים, באמצעות אנלוגיה (השוואה) עם אדם שאינו שולט בעשיית צרכיו עקב מחלה והצורך שיש לו בחומרי ספיגה. חולה שאינו שולט בעשיית צרכיו = חולה OCD *אי שליטה בעשיית צרכים = אי שליטה בהופעת הרגשות חרדה וכדו' ומתח. *נזקק למוצרי ספיגה לספיגת = נזקק לחומרים מרגיעים (=חומרי נקיון) ההפרשות "לספיגת" ההרגשות הקשות אדם שבשל מחלה אורולוגית או אחרת אינו מסוגל לשלוט בעשיית צרכיו וכדי לשמור על איכות חייו ועל הגיינה כללית וכדי שיוכל להיות מעורה בחברה הכללית, לצאת, לנסוע, לטייל, לפגוש אנשים, לעבוד, ללמוד וכו' הוא צריך להשתמש במוצרי ספיגה חד פעמיים. מצבו של אדם כזה והצורך שיש לו בצריכה של אותם מוצרי ספיגה מובנת, מקובלת ואיש לא יבוא אליו בטענות כגון: "אם נספק לו מוצרי ספיגה הוא לא ישתדל לעצור בעד הפרשותיו וירגיש חופשי לשחרר את הפרשותיו וכך לצרוך יותר מוצרי ספיגה שעולים הרבה כסף. האם טענה מסוג זה תישמע הגיונית? האם יכול מישהו לטעון טענה כזו ע"מ להפחית או למנוע מאדם כזה לצרוך מוצרים אלה העוזרים לשמור על רווחתו האישית, על כבודו ועל יכולתו לתפקד? האם מניעת הספקה של מוצרי ספיגה תפחית אצל אדם כזה את כמות הפרשותיו או תגביר את יכולתו לשלוט בהם? ואם נניח שמטעמים של חסכון בהוצאות, המטפלים והאחראים על אותו אדם יחליטו שאם נפסיק לממן לאותו אדם את קניית מוצרי הספיגה אז הוא ישלוט יותר ולא יבזבז כל כך הרבה כסף על קנייתם, האם זה לא ישמע אבסורד שיידחה על הסף? עכשיו נעבור למקבילה: המצב אצל חולי OCD מקביל ודומה למצבו של האדם במצב הנ"ל. רק במקום ששם זו בעיה גופנית של אי שליטה על ההפרשות הגופניות, כאן יש מצב של "אי שליטה" על ההפרשות המנטליות והרגשיות. (חרדות מתח מחשבות טורדניות וכו'). חולה OCD, "מפריש" (היינו, מוצף כל הזמן) "הפרשות" מנטליות מהסוגים הנ"ל מבלי שתהיה לו שליטה על "הפרשות" אלה. מחשבות מציקות, רגשות חרדה בלתי נסבלים מתח עצום ובלתי נשלט וכדו', הטיפול התרופתי והפסיכולוגי עוזר רק בחלק קטן ממצבים אלה להפחתת רמת ההצפה הנ"ל ואדם במצב כזה נאלץ להשתמש ב"מוצרי ספיגה" ל-ספיגת "הפרשותיו" המנטליות המטרידות. "חומרי הספיגה" הספיציפיים להפרשות מנטליות אלה (מחשבות, רגשות חרדות, ומתח) הינם בדמות: מים, וחומרי ניקוי וניגוב שונים. הוא גם צריך להשתמש גם בחשמל לצורך חימום המים ולהפעיל מכונות הכביסה לכביסות המרובות של בגדיו, ועוד. כמו שלא נאמר לחולה שאינו שולט בהפרשותיו הגופניות: ",,תתגבר" או: "תשלוט בהפרשותיך" כך לא שייך לומר לחולה OCD: "תתגבר" כמו שחולה כנ"ל זקוק לחומרי ספיגה, כך גם חולה OCD זקוק לחומרי ספיגה מתאימים למצבו להרגעה מיידית. אם נמנע ממנו את אותם "חומרי ספיגה" ייחודיים אלה, האם בכך אנו מפסיקים את סבלו? האם נגרום לו לשלוט? האם אותם הצפות של מחשבות מעיקות, חרדות קשות ומתח, לא יופיעו אצלו אם נמנע ממנו מלהשתמש באותם חומרי ספיגה ייחודיים למצבים מנטליים אלה? האם אין בכך שנמנע ממנו עזרה כספית שתתרום לו איכות חיים, הוא לא ישתמש בחומרי הניקוי להם הוא זקוק כל כך? והאם אין בכך סתם התאכזרות? דימוי זה נראה לי דימוי מאוד מתאים ומדוייק בכדי שאפשר יהיה להבין דבר שאיננו רואים, דבר שאינו בהיר ומוכר דיו, ושלא נתנו עליו את הדעת עד כה.

מי אחראי לכתוב - אין ביבליוגרפיה ?

את דעתך על הנאמר בקובץ לפני שאומר לך את מקורו וע"י מי נכתב? אשמח מאוד אם תיענה לכך. תודה.

למשתתפי ומנהלי הפורום, אשמח לשמוע את תגובתכם על היוזמה שאני נוקט בעניין מצבם של חולי OCD והתמודדותם עם הצורך בצריכת חומרי ניקוי. כיוון שאין אפשרות לצרף קובץ להודעה, לכן אני מביא קישור לפורום ב-IOL שם יש קישור לקובץ וורד המספר על היוזמה. תודה http://www2.iol.co.il/communikit/scripts/forums/live/forums_single_37.asp?rootId=3072312&msg_id=3072312

כל הכבוד ותודה על הקישור בהצלחה, טלי פרידמן

אחותי אובחנה כסכיזופרנית לפני כשנה וחצי ועכשיו מצבה קשה מאוד מאוד, והיא מאושפזת בבית חולים ללא כל שינוי זה כשלושה שבועות. ובכל המצב הסבוך הזה היא מסרבת לכל עזרה, ובעיקר לעזרתי שלי, אף שעד לפני חודשים אחדים הייתי האדם הקרוב אליה ביותר, ולמעשה האדם היחיד שקרוב אליה. בחודשים האחרונים הצטבר אצלה כעס כלפי, שמגולל מין מסכת ארוכת שנים על התלות שהיתה לה בי ודברים נוספים. אני יודעת שהקשר עם המשפחה חשוב לטיפול, שלא לדבר על כך שאני לא רוצה ללכת, ולא רוצה לעזוב אותה, אף שהיא צעקה עלי היום ואמרה שהיא לא יכולה לסבול אותי ושלא אבקר אותה עוד לעולם. יש עצה?

שלום לך אכן, נשמע שקשה לכן מאוד בימים אלו. אני עצמי נשואה לבחור שעבר משברים נפשיים ואישפוזים, גם כתוצאה מסכיזופרניה. כמה שהדבר נשמע קשה מצד אחד ונדוש מצד שני, נראה לי כי כרגע אין לך הרבה ברירות ואת חייבת להמשיך ולהיות הדמות החזקה והיציבה בכל הסיטואציה הקשה הזו ולנסות לא לקחת באופן אישי את כל התגובות הקשות של אחותך. אני ממש מבינה את הפגיעה שלך, את התחושה המתסכלת שאת כל-כך משתדלת ורוצה לעשות לה טוב ולהקל עליה, אך היא לא משתפת פעולה. אבל צריך לזכור שהיא עוברת את הגיהנום שלה ומן הסתם היא איבדה שליטה גם על רצונותיה. בכל מקרה, מנסיון, התקופות הקשות והנוראיות האלו מגיעות לסיומן כך או אחרת וחשוב שהיא תקבלת את הטיפול הטוב ביותר ואת מלוא האהבה והתמיכה שאפשר לתת לה, כי מעבר לטיפול הרפואי אהבה, תמיכה והידיעה של האדם החולה שהוא אהוב ורצוי, היא מזור חיוני שאין לו תחליף. איחולי החלמה מהירים לאחותך וחזקי ואמצי בעצמך. כל-טוב. גלי

תודה לך. הריק הזה שבו חיות משפחות של חולי סכיזופרניה, שרבות מהן - ואנחנו בתוכן - שומרות על כך בסוד, הוא לעתים קשה מנשוא.

בשלב זה כדאי להניח לה כאשר תקופות סוערות במחלה חולפות הדבר ישתנה והיא תחזור לרצות את קירבתך ליעוץ נוסף אשמח לקבל ממך טלפון (דרך לחיצה על שמי בדף הפורום יפתח כרטיס אישי עם טלפון נייד שלי)

שלום האם הפרעת נפש שמתבטאת בהפרעת אכילה בגיל העשרה לא משנה צורה עם השנים? האם הפסקת נטילת כדור נוגד דיכאון יוצר מצב חמור כאשר הפסקה של נטילת הכדור על דעת המטופל או מה בדיוק קורה לגוף שהוא מפסיק? האם הפרעת אכילה יכולה ליהעלם עם טיפול פסיכולוגי כולל לכל המשפחה למרות שרק אחד עם הבעיה? מדוע אין (או אולי לא ידוע לי) קבוצות תמיכה באינטרנט לבנות בגיל העשרה עם הפרעות אכילה וזאת מאחר ואני רואה עד כמה נוספות בנות למעגל הפרעות אכילה וזה מיום ליום והרבה בנות.....? כהורים לילדה/ נערה בעלת הפרעות אכילה אפשר לקבל מספרי טלפון של מרכזי תמיכה פעילים כי עמותת אביב- משהו לא בסדר בעמותה זו לא מחזירים צלצול ואין עם מי לדבר עמותת מכון פסגות אצלהם הכל בקרוב כל מה שמנסים לפתוח לקבל אינפורמציה אני מנסה לדלות מהאינטרנט מידע לתמיכה קיימת בדרום הארץ ואין פה כלום כמו כן האנגלית שלי לא מי יודע מה לכן פנייתי רק לאתרי מידע בעברית.. אני אשמח אם נערות נשים עם בעיית הפרעת אכילה המוצאות עצמן מאחורי בעניין לתת לי טיפים לכללי התנהגות כהורים הסובלים מאוד משינויים קיצוניים בהתנהגות בתנו יש רגעים שפשוט נמאס לנו מאוד ומיחלים לדברים שאפילו לא רוצים לעלות במחשבה שניה בראשנו. מקווה להתייחסות מהירה פרח

יש פורום ספיציפי להפרעות אכילה ב-IOL, אני חושב ששם תוכל לקבל הרבה מידע והכוונה. אם אינך יודע איך להגיע לפורום אמור זאת ואנסה לעזור לך להגיע.

ל orenge אשמח לקבל היכן בדיוק נמצא פורום להפרעות אכילה המצוי ב- iol היום בערב אבדוק תשובתך תודה רבה לכל מי שהתייחס מתייחס.....

פרח שלום רב, בהתאם למכתבך: > האם הפרעת נפש שמתבטאת בהפרעת אכילה בגיל העשרה לא משנה צורה עם > השנים? לאו דווקא, בדרך כלל ההפרעה משתנה עם השנים, בין אם בצורת ההתבטאות שלה (אנורקסיה- בולמיה וכל מה שבינהם), ובין אם בחומרתה. אולם ישנם מקרים שהתופעות הראשוניות נמשכות ללא שינוי גם במהלך החיים הבוגרים. > האם הפסקת נטילת כדור נוגד דיכאון יוצר מצב חמור כאשר הפסקה של > נטילת הכדור על דעת המטופל או מה בדיוק קורה לגוף שהוא מפסיק? את התשובה לכך תפני לד"ר פלד, הפסיכיאטר, הוא המוסמך לענות... > האם הפרעת אכילה יכולה ליהעלם עם טיפול פסיכולוגי כולל לכל המשפחה > למרות שרק אחד עם הבעיה? באופן עקרוני, כן, אך בדרך כלל זקוקים גם לטיפול אישי לבן המשפחה החולה. זאת מכיון שמדובר במחלה הנובעת גם ממאפיינים אישיותיים , משפחתיים, התנהגותיים וסביבתיים. לדעתי, שילוב של שני סוגי הטיפול, עשוי להיות יעיל במקרים רבים. > מדוע אין (או אולי לא ידוע לי) קבוצות תמיכה באינטרנט לבנות בגיל > העשרה עם הפרעות אכילה וזאת מאחר ואני רואה עד כמה נוספות בנות > למעגל הפרעות אכילה וזה מיום ליום והרבה בנות.....? רעיון מצויין. אולי תפני את הרעיון למנהלי "דוקטורס"? אני חושבת שיש הרבה בדברייך לגבי הצורך בקבוצה שכזו. בכל מקרה, ישנן קבוצות טיפוליות לא מקווננות להפרעות אכילה במרכזי הטיפול השונים להפרעות אכילה (במקרה ולא ידעת...). > כהורים לילדה/ נערה בעלת הפרעות אכילה אפשר לקבל מספרי טלפון של > מרכזי תמיכה פעילים כי עמותת אביב- משהו לא בסדר בעמותה זו לא > מחזירים צלצול ואין עם מי לדבר > עמותת מכון פסגות אצלהם הכל בקרוב כל מה שמנסים לפתוח לקבל > אינפורמציה עמותת אביב: בדרך כלל הם בסדר, אולי היה לך "מזל רע" איתם. את יכולה להתקשר אליי (053-876956) ואתן לך מספרי טלפון בבית של מנהלי העמותה. צר לי שאינני יכולה לפרסמם כאן, כל עוד שלא קיבלתי מאותם אנשים אישור על כך. בנוסף ישנם שני מרכזים פרטיים פעילים מאד להפרעות אכילה, ואני משוכנעת ששם ישמחו לתת מידע. הטיפול שם, הוא פרטי ויקר, אולם לא נראה לי שהם יתנגדו לשתף במידע וידע. המרכזים הם: "נופית" בהוד השרון בהנהלת הפסיכיאטר ד"ר אינספקטור והשני הוא "שחף" בקיבוץ נען בהנהלתה של ד"ר מוריה גולן. גם המרכזים הטיפוליים הציבוריים יוכלו, אני מאמינה, לעמוד לרשותכם בייעוץ והעברת מידע. > אני מנסה לדלות מהאינטרנט מידע לתמיכה קיימת בדרום הארץ ואין פה > כלום כמו כן האנגלית שלי לא מי יודע מה לכן פנייתי רק לאתרי מידע > בעברית.. אני יודעת...וחבל. אבל ישנם ספרים בעברית על הנושא. קראת? לדוגמא "השפה הסודית של הפרעות האכילה" של פגי קלוד-פייר ועוד. לגבי קבוצות תמיכה, הידועות ביותר הן אלו של עמותת "אבי"ב" > אני אשמח אם נערות נשים עם בעיית הפרעת אכילה המוצאות עצמן מאחורי > בעניין לתת לי טיפים לכללי התנהגות כהורים הסובלים מאוד > משינויים קיצוניים בהתנהגות בתנו יש רגעים שפשוט נמאס לנו מאוד > ומיחלים לדברים שאפילו לא רוצים לעלות במחשבה שניה בראשנו. אני מבינה את החרדה והחשש מפני העתיד לקרות. אולם כהורים, עליכם לדאוג לספק לילדה טיפול מהיר ככל האפשר, אפילו אם היא מתנגדת לכך. טיפול יעיל יותר בהפרעות אכילה מתרחש בשלבים הראשונים של המחלה, מאוחר יותר, זה הופך לקשה ומורכב, אולם גם אז, זה עדיין אפשרי. אסור לאבד את התקווה. לעולם. שיהיה לכם כוח, בברכה, טלי פרידמן

לאיזה סוג של הפרעות התנהגותיות מקובל לתת רידזין? בבתי אבות נוהגים באופן גורף לתת תרופה זו ע"מ ליצור מצב של הענות מתמדת לצוות. האם למשרד הבריאות פיקוח על נושא זה? בקרב חלק מהקשישים המקבלים תרופה זו ניתן היה לראות מעין אפקט של "מיסוך" . האם זו תופעת לואי מוכרת?

אני רוצה להצטרף לסימני השאלה שהתעוררו אצלך. לבד מהאפקט הממסך, רידזין פועל כאגוניסט למערכת הכולינרית. אצל חולי אצהיימר (שהם מרבית הקשישים הסובלים משטיון) זה מחריף את הירידה בזכרון וגורם בלבול. יש תרופה אנטי-דכאונית אחרת, שניתנת כטיפול במצבים רפואיים אחרים (לא פסיכיאטרים) והיא זולה וזמינה - מודל שמה. משום מה פסיכיאטרים, בעיקר הצעירים,ובעיקר בחדרי מיון - נוטים להתחיל עם תותחים כבדים גם כשמדובר בקשישים ללא עבר פסיכיאטרי. כל הנושא של טיפול בקשישים זקוק לרענון יסודי, ולטעמי הנושא של דמנציה לסוגיה שייך לנוירולוגים ולא לפסיכיאטרים. בידידות.

מי שמומחה לטפל בזקנים מבולבלים או פסיכוטים הם פסיכוגריאטרים פסיכוגראטריה היא תת-התמחות של פסיכיאטריה ונויורלוגיה אני מסכים שלא צריך להתחיל עם תותחים כבדים רידאזין תכשיר קצת ישן רספרידאל במינונים קטנטנים (דהיינו 1 מ"ג) התגלה כיעיל ללא תופעות לוואי אצל הרבה מיקרים של בילבול ופסיכוזה על רקע דמנטיה (שיטיון) כמובן יש לתת אותו רק כאשר יש התוויה רפואית לכך ברור שלא נותנים אותו להענות לצוות - זאת לא התוויה רפואית נותנים במיקרים של בילבול קיצוני עם סבל גדול וסיכון למטופל

אני בת 24, בעבא הייתי מאושפזת עקב דכאונות ובעיות אכילה. טופלתי בתרופות רבות אנטי דכאוניות, וכן בECT. ב-5 שנים האחרונות לא אושפזתא אך טופלתי תרופתית. אני במעקב אצל רופא מקופ"ח, וללא טיפול פסיכולוגי. יש בלי בעיה עם התרופות שחוזרת על עצמה. אני אמורה לקבל אפקסור וטגרטול, ותרופות נגד חרדה לפי הצורך. עדיין מעולם לא היתה לי תרופה שהשפיעה ממש טוב. היום אני די מדוכאת, אם כי ברוב הזמן מתפקדת. אינני מסוגלת לקחת את הכמות הנדרשת של התרופות, כי זה מאד מאד מרדים אותי וזו בעיה שיש לי עם כל התרופות הפסיכיאטריות. אין לךי אפשרות כלכית לפנות לעזרה פרטית. רע לי מאד וקשה לי באופן מאד קיצוני. בעצם מעולם לא עבר לי הדיכאון לגמרי. אני עובדת על עצמי כדי להשתנות, אל זה לא ממש יעיל כי מגוון הבעיות שלי הוא רחב ונרכב. השאלה היא: בנוגע לתרופות, היש איזה פתרון לעניין העייפות מהן? היש דרך לקבל טיפול בשיחות שיתמקד רק בהווה, מבלי לנתח את כל העבר שלי?, מתוך מטרה רק לעזור לי להתמודד עם הבעיות הנוכחיות? מה הייתם ממליצים לאדם במצבי? טיפול יום ה וא בעייתי כי אני סטודנטית וזה הדבר היחיד שגורם לךי לתפ]קד ולא לשקוע,. בתודה מראש, אפקסוריה. א. בנוגע לתרופות, הנאהיש אי מה

היכן את סטודנטית? ברוב המוסדות להשכלה גבוהה יש שירותים פסיכולוגיים במחירים מסובסדים. בררי במזכירות הסטודנטים (ברוב המוסדות זה אצל דיקן הסטודנטים) או באגודת הסטודנטים במוסד בו את לומדת. בנוסף יש לא מעט אפשרויות לקבלת טיפול פסיכולוגי בשירות הציבורי ללא תשלום או במחיר מופחת. למשל דרך שירותי בריאות הנפש של משרד הבריאות, בבתי חולים (לדוגמא, מרפאת חוץ פסיכיאטרית של איכילוב) ועוד. להתמקד רק בהווה מבלי להתייחס לעבר? זו אולי יכולה להיות שאיפה שלך, לא להתבונן על העבר המכאיב, אלא אל העתיד שיבטיח טוב. עם זאת, זה עלול להיות פספוס כי בודאי למדת דבר או שניים מעברך. לא חבל לבזבז את כל הידע שצברת כדי להיעזר בו לשפר את העתיד? שאלת המינון של עבר הווה ועתיד זה סיפור אחר ובודאי תוכלי לשלוט במינון הזה בטיפול. בכל מקרה, מבלי להכיר אותך ממש, לאור ההסטוריה שתארת והשינויים שאת מנסה לעשות בחייך, ולו כדי להתמודד עם חיים סטודנטיאליים, בהחלט כדאי שתהיי במסגרת טיפולית או תמיכתית כלשהי, שאינה רק תרופתית. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מצטרפת בחום להמלצתו של ד"ר קפלן! בברכה, טלי פרידמן

לפי הסיפור שלך - יש לי הרגשה שאת לא זקוקה לטיפול תרופתי כי עם לשיחות - טיפול פסיכוטראפי שמשלב טכניקות של טיפול תמיכתי

ראשית אתנצל בפני קוראי הפורום על חוסר שיתוף. האם יש אפשרות לשאול שאלה לא על גבי הפורום? תודה

ניתן לפנות ישירות לכל אחד ממנהלי הפורום, באמצעות הדואר האלקטרוני, בהתאם לנושא שבו הם מתמחים.

???

תודה על הדאגה! חזרתי הייתי קצת חולה, ואני חוזרת בכוחות מחודשים... טלי פרידמן

זה נחמד, ואפילו מנומס, שאתה מציע לד"ר פלד מקטרת שלום. אבל מעקב ארוך ימים אחרי תשובותיו של הרופא מעלות מסקנות דומות וקשות עוד יותר. זה טוב ויפה לרצות לקיים כאן דיון מקצועי, אבל השימוש במונחים הרפואיים ללא הסבר לצדם בהחלט לא עוזר לכך, ולעתים נדמה שהלשון המקצועית הזאת (בתוספת שגיאות כתיב רבות מספור) משמשת למטרה אחרת. וכדי לא להיות עוקצנית מדי, אנסה לומר עוד דבר מה בעדינות: כמה פעמים ד"ר פלד הזכיר לנו שהוא מומחה בינלאומי שעורך מחקר חשוב מאוד מאוד בחקר המוח?

הד"ר השתרבב בטעות.

אבקש לשאול כל פעם שיש מונח לא ברור - משתדל לדבר בספה פשוטה ככל הניתן התשובות ניתנות בשעות מאוחרות ותחת לחץ זמנים לכן אין הקלדה דייקנית ושגיעות

זה לא רק זה, דר' זה גם העובדה שאתה אף פעם לא מפנה לאף אחד חוץ מלעצמך גם בתחומים שאינם שייכים אליךבאופן מובהק

חשוב לא לבלבל מושגים כי זה יגרור אי הבנה וכן חשוב כי יוסבר באופן ברור שנבין לכל אחד מאיתנו יתרונות וחסרונות התעקשותו של הד"ר לדיוק היא תכונה חשובה מבורכת אשר מעטים מקפידים עליה גם לי יש השגות כאלו ואחרות ואפילו רבות מאד אך בכל מקום בו יש שני בני אדם יש מס דעות יש כאלו האומרים כי אצלנו כל אחד יודע הכל ומתקן כל אחד

בשפה פשוטה (דיבור פשוט) בספה פשוטה - ענין של טעם בריהוט.

צופה יקרה, לא היתה לי כל כוונה להתעמת עם ד"ר פלד. עם זאת, אני אכן מבין אחרת את האתיקה המקצועית ואת תפקידו של הפורום, ואני מסכים עם רוב טענותיך. אכן, מאחר והפורום אינו מיועד לאנשי מקצוע, כדאי להימנע ככל האפשר ממינוחים מקצועיים, ולהיזהר במתן עצות העשויות לעמוד בסתירה להנחיות רופאים ומטפלים. דרור

ניפרדתי מהחבר שלי ואני כלכך מדוכאת אני בוכה כל היום ,אין לי תאבון לאכול אין לי חשק לשום דבר ואני מטיבעי בחורה מאוד שמחה

ורד שלום זה כל כך טבעי להיות עצובה אחרי פרידה. אם מדובר בפרידה שארעה רק לאחרונה תגובתך בהחלט תואמת. סביר להניח שאחרי זמן של התאבלות על מה שהיה ונגמר תתחילי לצאת מהמצב ותחזרי להיות בחורה שמחה כפי שהיית. אם את יכולה, קבלי את זה באהבה כי זה פועל יוצא של הרגשות שהיו לך בקשר עצמו. לא ניתן ולא טבעי לצאת מקשר ולהרגיש נפלא, אלא אם הקשר היה רע ומעיק. גם אז, אגב, יכולות להיות תחושות קשות בשל הבדידות והמצב החדש. נסי לדבר עם חברים ומשפחה ולא להיות לבד עם הדברים. במידה ואת חשה בכל זאת שהמצב בלתי נסבל ואת זקוקה לעזרה מקצועית זה אפשרי. בתחום הפסיכולוגי תוכלי להיעזר בשיחות. בתחום הרפואי אולי כדור הרגעה כלשהו שיעזור לישון יותר טוב ולהעביר את הימים הראשונים בקלות רבה יותר. תוכלי לפנות לרופא המשפחה שיתן לך מרשם או לקנות משהו מחומרים טבעיים בבתי המרקחת ללא מרשם רופא. בברכה ד"ר אורן קפלן

כדאי להבדק על ידי איש מיקצוע רופא פסיכיאטר - כדי לשלול התפתחות דכאון

אחיין שלי בן 13. לאחרונה החלו להתגלות הפרעות: הוא מקלל וצועק ללא שליטה. החלו אף להיות לו עוותים מדי פעם. אמרו לנו שכנאה יש לו מחלה שנקראת טורט. הייתי רוצה לדעת עוד פרטים על המחלה וכיצד ניתן לטפל בה. תודה. אלינור

כל מה שרצית לדעת על תסמונת טורט ולא העזת לשאול נמצא כאן: http://www.tsa-usa.org/index2.html האתר המקיף ביותר לעניין זה. לגבי טיפול יעיל- צריך ללכת לרופא (פסיכיאטר או נוירולוג) שיש לו ידע וניסיון עם תיסמונת טורט- אולי באתר הנ"ל יוכלו להפנות אותך לרופאים בארץ שמומחים לעניין זה או תנסי לקבל המלצה מאחד היועצים פה בפורום.

נכון

שאלתי בעבר האם הדבר מוכר כנכות בביטוח לאומי ולא עניתם לי. אבקש את תשובתכם המהירה. בתודה אסטרליס

כן מוכר

לכל האנשים ההולכים לפסיכולוג דרך קופת החולים ורוצים להיאבק בהעלאת תעריף הטיפול: אנחנו מתארגנים לפעול בנושא. תוכלו ליצור קשר באמצעות מספר הטלפון 5373675-02. נשמח גם אם תשאירו הודעה בפורום הזה.

בהצלחה

התחלתי טיפול של סירוקסט וקלונקס כנגד חרדה האם זה יעיל ? לאחר טיפול של כמה חודשים עם קלונקס בלבד.

יעיל - הרבה יותר מקלונקס

אני אמא לילד בן 14 אשר אובחן כסכיזופרן מגיל 10 והיה מאושפז שנתיים בנס ציונה. ונחשב עד היום למקרה נדיר. הוא קיבל הלידול,אטומין,זיפרקסה(אולנזפין),טגרטול ועוד כאלה שאני לא זוכרת. כרגע הוא מקבל לפונקס וריספרידל ודקינט. וכלום .חוץ מתופעות הלוואי כמעט שאין תגובה. הדברים שהאמא המודאגת מתארת היו אצל בני ואני חושבת שדבריו של דר' פלד נכונים. מעבר לכך שאין לסמוך על מערכת החינוך הרגיל בשום אופן. הם פותרים כל דבר בגיל, בפינוק יתר או כל מיני דברים כגון אלו. בדיעבד, חשוב היה לי כאמא לדעת דברים מדויקים ולא שיתחמקו ממני או שיעדנו את הדברים. במקום שמישהו יבוא ויגיד לי ישר ולעניין ,תמיד הלכו סביב והייתי צריכה לחפש בספרים לקנות ספרים באלפי שקלים ולהתחנן שיסבירו לי על המחלה. ללכת להרצאות ועוד כל מיני דברים. עדיף להגיד להורים ישירות דברים ואולי לטעות מאשר את האולי הלא ברור שיכול רק להזיק. שאלה לדר' פלד: בני עמיד לכל התרופות שקיבל עד עכשיו האם יש לך איזה רעיון או עצה שתוכל לתת לי כי אני כבר מיואשת. לפני כחודש הרופאה שלו אמרה לי שאין מה לעשות, הוא לא מגיב לתרופות. בבקשה תענה לי. דרך אגב, כל הבדיקות שלו בסדר ct - mri חוץ מבלוטת התריס שישנה פעילות יתר. מודה לך מאד על ההתייחסות.

אליאן יקרה, אני בטוח שד"ר פלד יענה לך ביסודיות, בכל הנוגע למחלתו של בנך. עם זאת, כפי שאת מתארת, מחלתו של בנך נדירה, ואין ללמוד ממנה על הכלל. האם המודאגת תיארה ילד מודאג שהתנהגותו אינה חורגת מן הנורמלי, ואין כל צורך להפחיד אותה, וגם אמהות אחרות, בסיכון של מחלות נדירות. זו הסיבה, שהצעתי לה להתייעץ עם איש מקצוע שיסיר מלבה את החדרה. בברכה, דרור

לצערי אני לא יכול לבשר לך טובות - נראה שהוא לא מגיב לטיפולים המוכרים לנו כעת כאשר אין תגובה לטיפול מדובר במחלה חשוכת מרפא אני ועוד כמה אנשים בעולם משקיעים כל רגע מהחיים שלנו במחקר של המחלה הקשה הזאת כאשר נבין את גורמי המחלה נהיה בעמדה להתמיל לפתור אותה ממש ברגע זה אני מסיים לכתוב בקשה למענק מחקר לבצע גירויי מגנטי מסונקרן עם פעולה קוגניטיבית אשר יחד עם החדרת תכשירים לגידול תאים במוח אולי יוכל להיות טיפולי באופן מהפכני אבל כפי שאת מבינה עדיין מדובר בניסיונות נואשים וספקולטיבים לרפא את המחלה אני הייתי מציע לך להתנדב יחד עם בנך למחקר שלי - יש לי כבר כמה מתנדבים במצבים נואשים המחקר לא מזיק ואפשר רק להרוויח כמובן המחקר כפוף לחוק הבין-לאומי למחקר בבני אדם אשר מגן הגנה מלאה על בריאות המתנדב שילחי לי את הטלפון שלך וניהיה בקשר לגבי זה עם אזכה במימון כנראה המחקר יתחיל בעוד כשנה

לדר' פלד תודה על התשובה האם יש אפשרות לשלוח את מס הטלפון לכתובת מסויימת או לצלצל אליך. לא הייתי רוצה לפרסם את מספר הטלפון שלי בפורום. מחכה לתשובה ושוב תודה

ד"ר פלד שלום לפני מספר שבועות דיברתי איתך בטלפון לגבי מצב שבו אני נמצא וקשור לשירות צבאי וחרדה עקב מקרה טראומטי שחוויתי בצבא. עד היום לא הצלחתי להגיע לפסיכיאטר במסגרת קופ"ח בגלל כל מיני בעיות בירוקרטיות. האם אוכל לפנות אליך באופן פרטי לעזרה מאחר ואני די נואש ולמרות שאני מטופל ב כדור "פריזמה" פעם ביום (שניתן לי על ידי רופא המשפחה) אני זקוק לסיוע מקצועי מאחר ובמצבי הנוכחי אינני יכול להמשיך לתפקד. אודה לך אם תוכל לענות לי דרך הפורום אם כן או לא ואצור איתך קשר טלפוני . אבי

אשמח לעזור במה שאוכל - צור איתי קשר

אבקש לדעת האם כדורי ליטיום אותם אני לוקח מזה כ-3 שנים יכולות להשפיע על יכולתי להוליד ילדים ולקיים יחסי מין תקינים

לא ידוע על פגיעה מליטיום בנושאים אלו

שלום איזה תופעות לליטיום?

שלום רב! אחייני עידן ילד בן חמש וחצי. בגן חובה ולא גדול פיסית ילד רגיש בן מזל דגים. לו יש אח קטן בן שנה שגם הוא נולד כפג. בתחילה עידן היה חוטף לאחיו צעצועים ולימדנו אותו שהוא אחיו וגם קטן ועליו לרצות בטובתו ולתת גם לו לשחק. מאז עידן החכם אכן בשיתוף פעולה יפה מאד עם אחיו. אחותי נתקלה במצב חדש: עידן נותן לילדים גדולים ממנו לקחת ממנו כל צעצוע או אחר מבלי לומר מילה, אפילו שנראה על פניו שזה לא מוצא חן בעיניו. בתחילה אחותי התערבה, אך מיד ראתה שזה לא הדבר הנכון לעשותו. מהי הדרך הנכונה יותר להנחות את הילד? בתודה מור

למור שלום, לפי דעתי, היא צריכה ללמד את עידן שאם לוקחים לו, לא לוותר!!! אם הילדים יראו שהוא מוותר אז הם ינצלו את זה. זו הדעה הפרטית שלי, של בחורה עם הרבה ניסיון בחיים ולא של אשת מקצוע. עדי

מור שלום!!! חשבתי רבות על שאלתך. כדי להשיב באופן המלא ביותר לדעתי, אפתח במבוא קצר: משפחה הינה הסביבה החברתית הראשונית, שלתוכה אנו נולדים. לכן היא מהווה זירה לתירגול כל כל כישורינו וקשרינו החברתיים. את מה שאנו לומדים שם- רובנו מיישמים בהמשך בחוץ- במעגלים החברתיים האחרים בהם אנו מתנהלים. עידן נשמע לי תלמיד מאוד טוב: הוא רוצה למצוא חן ולהצליח להיות אהוב הן בבית ואח"כ גם בחוץ. בבית הוא למד, כשנולד אחיו הקטן כי עצם היותו גדול וחזק הינו דבר רב עוצמה ומסוכן. מצד אחד הוא הרבה יותר גדול מאחיו ויש לו יתרון פיסי והתפתחותי ניכר אבל הסכנה היא בלאבד את אהבת הוריו ו"לזכות" במנות גדושות של כעס. ואז עידן חיבר את המשתנים ומה שיצא היה שעדיף לו לוותר לאחיו ואז אולי לא יהיה לו אמשחק המסויים עליו ויתר- אבל הוא יזכה בהערכת ההורים ושאר בני המשפחה. עם הפתרון הזה- רק הפוך- הוא יצא לעולם. הפעם התנאים קצת שונים- הוא הקטן והאחרים גדולים. הוא כבר יודע שהוא יכול להאבק על זכויותיו- כפי שהיה בעבר עם אחיו, אבל אז הוא גם למד מה הוא יכול להפסיד. לכן, הפתרון שמצא הינו לוותר על המאבק. הוא לא "מת" על זה, מרגיש קצת מנוצל, אבל זוכר בהגיון הילדותי והתמים כי המאבק והנצחון תמיד כרוכים בהפסד. עד כאן המבוא- ועכשיו קצת בנימה יותר אישית: אני מכירה היטב כאמא וכאשת מקצוע את הדילמה בה את ואחותך נמצאות. אני יודעת היטב כמה קשה לעמוד מן הצד ולא להתערב כשנעשה עוול למישהו שכל כך אוהבים. העצה שלי לכן הינה להגדיר מחדש את הכללים- בהתאם למה שמתאים לכם ואפשרי. להאפשר לעידן לא לוותר לאחיו עד כמה שניתן. המחיר אולי יהיה בכך שתופר ההרמוניה, אבל האחים ילמדו כל אחד על כוחותיו האמיתיים. תתפלאו לגלות שגם התינוק הקטן זוכה לפעמים במאבק. אתם- כפי יכולתכם- עימדו מן הצד. תשגיחו למשל שלא תהיה אלימות מוגזמת, או ניתן גם להניח את המשחק עליו רבים במקום ניטראלי- וכך אף אחד לא יזכה, אבל חשוב שעידן ילמד ויכליל מכך שגם בגן- לפעמים הוא ינצח ולפעמים יהיה עליו לוותר ( כמו בחיים). ובבית תזכרו להיות אמפטיים למפסיד אך גם לחזק את המנצח. חשוב שעידן ילמד מכך על כוחותיו האמיתיים. אני יודעת שזה נשמע מסובך וכמעט בלתי אפשרי- אבל מותר גם לטעות. כולנו בני אדם. חשוב שלפני שאתם מתחילים תספרו לשני הילדים על השינוי. בהצלחה. רוית. נ.ב. אם יש שאלות- את יכולה לחזור אלי ואשמח לענות כמיטב יכולתי.

שלום לכם, לפני 4 חודשים אבי נפטר לאחר אישפוז של 9 שבועות במחלקה פנימית. כבר לאחר שבועיים נרמז לנו לאן פני הדברים אמורים,אולם שום דבר לא נאמר במפורשות. ככל שמצבו הרפואי החמיר הסגל פחות ופחות הסתכל למשפחה בעיניים וניסה להתחמק מכל מבט ישיר. כמו כן באחד מסיורי הרופאים במחלקה-נאמר ע"י אחד הרופאים הבכירים! (ליד מיטתו של אבי)כי אבי הולך לקראת מותו-מאותו רגע אבי הפסיק את מאבקו לחיים והדרך היתה קצרה. לשאלתי-האם הסגל הרפואי במחלקות השונות ובעיקר במחלקה קשה שכזו בה אחוז התמותה כה גבוה(במהלך האישפוז רק בחדרו של אבי נפטרו 7 אנשים)הסגל אינו עובר השתלמויות,סדנאות או כל דבר אחר האמור לסייע להם להתמודד עם מצבים אלו?מדוע לא קימת גישה המתיחסת למשפחת החולה כמרכיב חשוב-אומנם אנו הדיוטות מהבחינה הרפואית אך עדיין אנו המשפחה ורוצים להיות מעורבים. אני חיבת לציין כי הטיפול הרפואי היה מעל ומעבר-יחד עם זאת הרגשתי שהסגל הרפואי הינו במצוקה רגשית-(אם ניתן לכנות זאת כך)בלהתמודד ולבשר בשורות איוב. העיניים של הסגל אמרו לנו יותר מכל ענת

לענת שלום, כיוון שגם אני התנסיתי בחוויה דומה (באימא שלי בכלל לא התכוונו לטפל, ואמרו את זה לאחי ליד מיטתה בחדר המיון). לפי דעתי לרופאים אסור להגיד במפורש שקרוב המשפחה עומד למות, ובוודאי לא ליד מיטת החולה!!! היום הגישה היא שצריך להגיד למשפחה הכול בפנים, ולפעמים זה יותר מזיק. אני מניחה שישנן מערכות בבית החולים אשר תפקידן ללבן את הבעיות האלה. בתודה מראש, עדי

מוזר - מחלקות כאלו מקבלות הדרכה ומחזיקות פסיכולוגים לשם כך

שלום ובוקר טוב לכל הצוות ! ברצוני לשאול שאלה לגבי אישתי קצת רקע מקדים :אנחנו נשואים שנתיים ומאוד טוב לנו ביחד(אנחנו בגיל 24-25),יצאנו לפני החתונה כ 5 שנים. אישתי באה ממשפחה מאוד חמה ואוהבת (עדות המזרח).משפחה בת 6 נפשות (כולל ההורים) ואישתי הבכורה, ועכשיו לבעיה .... אישתי חיה את חייה בצורה קיצונית(אובססיבית) לפי יחס החברה כלפיה ולדוגמאות: 1.אם החברות שלה לא מתקשרות בשישי שבת היא תהיה בדיכאון כל הסופשבוע ולא משנה מה אנחנו בתור זוג נעשה 2.אישתי התחילה ללמוד השנה מולטימדיה ,בכל מקרה כל יום היא מודדת את הצלחת היום ואת אושרה ע"פ החבר'ה אם היו "צחוקים" או לא דבר הגורם לה לשקול לפרוש מהלימודים כי אין צחוקים....או לעבור מגמה כי שם יש... 3.אישתי רבה עם חברה שלה(הטובה ביותר) ולפני שנתיים נותק הקשר בניהם לחלוטין ועד היום היא חושבת עליה ומה היה קורה אילו....(החברות בניהן היתה ניצול מתמשך של אישתי.....) 4.כל מדד האושר שלה נקבע ע"פ החבר'ה היו "צחוקים" או לא וכ"ד.... 5.ביום הראשון ללימודים היא די בלחץ למצוא את ה"ממאפיה" שלה ואם היא לא מתחברת בשניות היא בלחץ. 6.היא יושבת בהפסקה עם בנות ומדווחת לי שקשה לה איתן כי שוב...אין צחוקים ..?!? 7.כל דבר שהיא עושה(מציירת ,בונה,מתלבשת,מראה חיצוני וכו היא מודדת לפי החברה ולא משנה כמה מחמאות היא תקבל ממני "אני לא אובייקטיבי אני אוהב אותה") עד כאן קטע הדוגמאות ברצוני להוסיף שלפעמים נראה שהחברה זה הדבר הכי חשוב לה בחיים לפני סיום עוד קצת אנפורמציה..... אישתי בעיקרון בנאדם חייכן שמתחבב על כ ל אחד אני לעומתה כמעט ולא מתייחס לחברה טוב לי בעייני עצמי ....אז טוב לי ! בילדתה בבית הוריה תמיד היתה לה הרגשה שהאמא מעדיפה ואוהבת יותר את אחיה (קטן ממנה בשנה+)דבר הגרם לה רגשי "נחיתות" "איתו היא כך ואיתי לא...." אולי משם מגיע הקטע להיות אהובה ובמרכז העניינים כל הזמן ? אולי בגלל שהיא הרגישה "בחוץ "היא מנסה להיות "בפנים" היום ? חשוב לי לציין שאני מרעיף עליה אהבה ללא גבולות....מנסה "לחפות" על "בחוץ" ולתת לה את כל האהבה שבעולם עד כאן שאלתי אני מבקש ממכם תשובה מפורטת ככל שניתן נ.ב חשבנו אולי כדי שהיא תדבר עם פסיכולוג ? כמה עולה ? תודה מראש בעל מודאג

אייל שלום השאלה הראשונה שצריך לברר היא האם מה שאתה מספר מפריע לאישתך, או שזה דבר שמפריע לך בה. במקרה הראשון הבירור צריך להיות שלה. במקרה השני שלך או של שניכם כזוג. קצת קשה לתת תשובה מפורטת למרות שצרפת מספר דוגמאות והסברים. התגובות של אשתך יכולות לנבוע מגורמים שונים והייתי נזהר מלייעץ משהו חד משמעי באופן וירטואלי. הרעיון לפנות לפסיכולוג נשמע בהחלט הגיוני. המחיר תלוי בנתיב בו תבחרו. יש שירות ציבורי בו ניתן לקבל טיפול פסיכולוגי בחינם או בהשתתפות קופת חולים. התקשרו לסניף קופת החולים שלכם ותתבררו מה הם ממליצים. בטיפול פרטי יש מגוון עלויות וצריך לברר עם הגורם אליו אתם פונים. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפני יומיים שאלתי על תרופות לאלצהיימר ובינהן הלידול. הבנתי כי התפתח דיון מסעיר בנושא זה, ואולם לא קיבלתי תשובה לשאלתי, ולכן אני חוזרת עליה. מה זה הלידול? למי מותר ורצוי לתת אותה? למי אסור לתת אותה? למה היא גורמת? מהי בעצם פעולתה הרפואית? אודה לך על תשובה מפורטת בנושא הכל כך דחוף לי. בברכה, גילי.

נדמה לי שכבר קיבלת תשובה לשאלה שלך. הלידול היא תרופה אנטי-פסיכוטית אבל בגלל ריבוי תופעות לוואי לפחות אצל קשישים רצוי להשתמש בריספרידל שהוא תכשיר דומה אבל יותר יעיל ועם הרבה פחות תופעות לוואי. בכל מקרה מידע אמין ורציני תוכלי למצוא במאמר הבא: http://www.mentalhealth.com/drug/p30-h02.html

> מה זה הלידול? תכשיר נוגד פסיכוזה >למי מותר ורצוי לתת אותה? במיקרים של פסיכוזה - כמו בסכיזופרניה - נזק מוחי קשה עם בילבול כמו לפעמים בדמנטיה של גיל מתקדם - נזק מוחי מסרטן או טרומה מוחית וכו.... >למי אסור לתת אותה? אם אין פסיכוזה לא מומלץ לקחת >למה ? מרדימה מאד כאשר אין פסיכוזה > היא גורמת? מהי בעצם פעולתה הרפואית? פועלת על ידי חסימת רצפטורים של דופאמין - מעבר לכך לא יודעים על פעולתה > אודה לך על תשובה מפורטת בנושא הכל כך דחוף לי. > > בברכה, > גילי.

בני סבל מטיקים וקבל הלידול, מיותר שהוא לא סבל משום פסיכוזה, ה"פסיכוזה " היחידה היתה מאלה שהעירו לו כל הזמן, הטיקים הפריעו לו, והוא שיתף פעולה עם הטיפול מרצון, אלא שלאחר כמעט חודשיים הוא בא אלי בבכי ואמר לי "אמא הכדורים האלה לא עוזרים לי, הם רק עושים לי יותר גרוע" אני שעקבתי כל הזמן מהצד, ידעתי שהוא צודק, כמות הטיקים גדלה, מיד הוריתי לו להפסיק לקחת את הכדורים, את השאר שטפתי באסלה, אחרי זמן מה, שמתי לב שכמות הטיקים קטנה, ואחרי מספר חודשים פניתי לטיפול בביופידבק, שהועיל בצורה מדהימה, אחרי 4 פגישות נפסקו הטיקים, ולא חזרו עד היום, 6 שנים אחר כך. שאלתי, אותה שאלתי לפני כמה ימים? למה נותנים תרופה כזו שלא יודעים איך היא פועלת? למה לתת אותה לילדים? למה עושים ניסויים באנשים? האם אדם שסובל מטיקיןם נראה לכם כסובל מפסיכוזה? מה בכלל הפסיכיאטריה מצליחה לרפא?

אנא הקפידו על כותרת התגובה/הודעה ללא הקפדה זו הכותרת היא כותרת ההודעה לה הנכם מגיבים זה יכול להגיע עד אבסורד ובכלל כדאי שנדע את תוכן ההודעה למנהלי האתר ישנן הודעות קצרות אשר לא דורשות תוכן יש לאפשר תשובות כאלו ולסמן העובדה כי הינן ללא תוכן כנהוג בכל פורום

שתי הבעיות שהעלית קשורות כנראה למבנה המערכת. אני מצאתי להם פתרונות עצמיים כדלהלן: א. לגבי הכותרת: אוטומטית, אכן עולה הכותרת של ההודעה הראשית. יש למחוק אותה ולשים כותרת בהתאם. ב. לגבי כתיבת הודעה רק עם כותרת, ללא תוכן: אני נוכח לראות שהמערכת אינה מאפשרת זאת, אבל אני "מתחכם" למערכת ע"י כתיבה של אות אחת חסרת משמעות בשטח הנועד לתוכן ההודעה. נקווה ששם בדוקטורס ידאגו לתיקון המצב, אבל בינתיים אלה יכולים להיות הפתרונות.

בקשה מהגולשים ךהקפיד על כותרת מתאימה והצעת יעול מצוות האתר . היות ואכן לא ניתן זוהי הצעה ליעול נו... מה אתה אומר? בינתיים מישהו לקח זאת לתשומת ליבו?

אני מתנצלת על הנדנוד, אבל אני זקוקה לתשובה. עדיין לא נעניתי על הקשר בין מכות בילדות לבין התמכרות פיזיולוגית לכאב. אני מצרפת את הקישור לשאלה המקורית. אשמח לקבל כל תגובה בנידון, ואם אינכם רוצים לענות, אנא אמרו זאת ואפסיק לחכות. http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=23311&t=23027

ממנו החלה השרשרת http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=23027&t=23027

ל"שואלת" שלום עברתי על רשימת ההודעות הקשורות לשאלתך והתרשמתי שהתשובה ניתנה לך פחות או יותר על ידי עמיתי לפורום בצורה די חד משמעית. מאחר ואת מרגישה בכל זאת שהדברים נשארו פתוחים אנסה להרחיב ולהסביר. ראשית (וכאמור), הקשר בין מכות בילדות לכל תופעה אחרת בהמשך ההתפתחות הוא ייחודי לכל אדם. יש תופעות שהסתברותן גבוהה יותר בקרב ילדים שעברו התעללות, ותופעת הפציעה העצמית היא בהחלט אחת התופעות הללו. עם זאת, גם כאן יש ביטוי ייחודי לכל אדם ויש להבינו מבלי להתפס לסטראוטיפים. כעת לגבי ההתמכרות לכאב. בסדרת התשובות הקודמת נאמר באופן ברור שלא קיימת התמכרות פיזיולוגית לכאב. אנשים שמכאיבים לעצמם עושים זאת בשל סיבות נפשיות שונות ואין לכך אינדיקציה פיזיולוגית ספציפית. קונקרטית לגבי שאלת האנדורפינים: מבלי להכנס למורכבויות כימיות, מדובר בחומר המיוצר על ידי הגוף ופועל בצורה דומה לתרופות מסויימות המשככות כאב. הפרשתם קשורה למצבים שונים הקשורים כמובן לכאב (שהוא גם מצב לחץ באופן טבעי), אך גם במצבים אחרים הכרוכים על פי רוב בפעילות גופנית כלשהי, במצבים של סטרס (לחץ) שונים או ריגוש. כתוצאה משחרור החומר במוח ישנה תחושה של הפחתת כאב, אופוריה, וכדומה. סביר להניח שכאשר אדם פוגע בעצמו הדבר קשור לא רק לפצע של ממש אלא למצב לחץ או ריגוש קיצוני. לפיכך בהחלט תתכן הפרשת אנדורפינים גם ללא "פצע פתוח". זו אולי הסיבה שרוב אלו שחותכים את עצמם מדווחים שלא חשו כאב בעת המעשה. את נושא חוסר ההתמכרות לכאב אפשר להסביר אולי דרך דוגמא אחרת. מקובל לחשוב שאימון ספורט אינטנסיבי גורם להפרשת אנדורפינים שמביאים לתחושה נעימה. יש לכן אנשים שאומרים שהם מכורים לספורט. אפשר בשפה עממית לומר שהם צודקים כי הם התרגלו לעשות משהו שמתגמל אותם. אבל אם נכנסים לעובי הקורה, לא מדובר בהתמכרות פיזיולוגית אלא ביצירת הרגל (אפשר לקרוא לזה התמכרות אם רוצים) שיש לו מניעים נפשיים אך אינו התמכרות בעל מאפיינים פיזיולוגיים. התמכרות "פיזיולוגית" היא מצב שבו קורים תופעות פיזיולוגיות חזקות, כמו תסמונת גמילה (למשל תופעת ה"קריז" בגמילה מסמים מסויימים) ולא ידוע לי על תסמונות כאלו אצל אנשים שהפסיקו להתעמל, כמו גם אצל אנשים שהפסיקו לפצוע את עצמם. יתכן שהם יחושו חוסר או אי נוחות מהפסקת ההרגל ולתופעה זו קוראים הרבה פעמים בטעות התמכרות. אבל לא כל הרגל הוא התמכרות. מכאן שהפגיעה העצמית יכולה להחשב כהרגל שרצוי ללמוד להפסיקו, אך לא כהתמכרות. אגב, יצא לפני מספר שבועות ספר שנכתב ע"י שני חוקרים מאוניברסיטת תל-אביב שטוענים שאפילו התמכרות לניקוטין אינה פיזיולוגית, כך שיתכן שכל ההתבוננות על התחום אינה חד משמעית. יתכן שכל הבעיה בדיון הנ"ל נובעת מבעיה סמנטית: התמכרות היא מילה בעייתית. כבר בשנת 1964 הכריז ארגון הבריאות העולמי שהמונח התמכרות איננו מדעי והמליץ להשתמש במונחים אחרים, למשל באשר להתמכרות לתרופות. התמכרות הפכה למונח לשון נפוץ לגבי דברים רבים ואולי לכן התשובות לא סיפקו אותך עד כה. הייתי מנסה לנטוש את הדיון הסמנטי ולהתמקד במה שבאמת מטריד אותך בתופעה שתארת. אני מקווה שהדברים עונים על שאלתך בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על התשובה.

שלום רב! אני בחר כבן 20.עקב מצבי לא משרת בצבא,לא עובד ולא מועסק. בנוסף אני סובל מהשמנה חמורה(150), וגם את הבעיה הזו אני קושר להפרעות הנפשיות. אני סובל ממחשבות אובססיביות בדרגה הגבוה ביותר, דיכאונות, התקפי חרדה ולחץ,מצבי רוח ועוד בעיות שונות שנלוות. אני מטופל שנים על גבי שנים אצל פסיכיאטרים,פסיכולוגים,ידענים וכמובן שלא פעם הייתי על כדורים. לצערי דבר לא עזר,גם התרופות הרבות שניסיתי לא הועילו. הייתי גם באישפוז יום בשלוותה, ללא הצלחה. הגעתי למצב שהמים הגיעו עד נפש.אני לא חי אלא קיים. קשה מאוד לתפקד, כמעט ובלתי אפשרי. גם לקחת כדור הרגעה לא עוזר. אמרו לי שהכימיה לא משפיע עליי . אני חסר אונים. מאז גיל רך אני מודע לבעיותיי.אבל המצב הולך ומחמיר. נקבעו לי 100 אחוזי נכות,לא סתם! אני ריאלי,יודע שלא תוכלו לרפא אותי מכאן,אבל אודה לכם מאוד אם תוכלו לפחות לכוון אותי במשהו.המצב שלי מאוד קשה ואין במה להאחז. אני שולל מחשבות אובדניות,אני אוהב את החיים.אבל לא יודע איך להתמודד. בתודה מראש, שמעון

האם ניסית לדבר עם אישיות רבנית בשם הרב פירר? יו"ר אגודת עזרה ומרפא, או לחילופין, לפנות קצת אל המקורות היהודיים, ולראות אולי הם יכולים לעזור לך?

התאור שלך הוא של דבר גורר דבר גורר דבר וכן הלאה לדבריך אין לך בעיות רפואיות כגון סכרת או כל מחלה רגילה אחרת ממש לא נכון להעזר בכדורים כלשהם כאשר אין צורך בהם מובן לי כי ספורט נשמע משהו תמהוני אבל תתפלא והנה גם הד"ר ציין כי הנו עוזור מוכח.

יהודית שלום,ותודה על הענותך. אכן לא פניתי לרב פירר, אבל למקורות יהודיים כן. אני מניח תפילין, קורא תהילים,מתפלל 3 פעמים ביום. אני לא אדם דתי, אבל מנסה להתקרב ולהתחזק בעיניין זה. בנוסף פניתי לרב הלפרין מחב"ד הרצליה. ערכתי ברכה באיגרת קודש ואני מחזיק מזה,כלשון העם.יותר מכך אני לא מכיר מקורות שאלים אוכל לפנות ולהעזר,אשמח מאוד אם תועילי בטובך לכוון אותי בתודה, שמעון

שמעון נשמע שאכן את שבע טיפולים בתחום הנפש. לא הייתי מתייאש סופית מהתחום מאחר ולעיתים התבגרות יכולה להביא אדם לראות אחרת דברים שקודם נראו לא יעילים. אתה בסך הכל בן 20 ויתכן שכניסה לטיפול כיום תהיה חוויה שונה עבורך. בכל מקרה, מצבך מחייב מעקב טיפולי, ובודאי בנושא ההשמנה שעלול להוות גם גורם סיכון רפואי. אם בכל זאת אתה מיואש מפסיכולוגיה ופסיכיאטריה (וכניראה שאתה לא לחלוטין מיואש כי בכל זאת פנית לפורום הזה) אולי כדאי לבדוק אלטרנטיבות נוספות. מבחינה טיפולית ישנם דרכי עזר אלטרנטיביות, למשל דרך תנועה, אומנות פלסטית או מוסיקה. מאחר ונושא ההשמנה קשור לא פעם לתפיסת גוף אולי דוקא טיפול בתנועה יכול להועיל. ומה לגבי רישום למכון כושר? בעיני זה אחד הטיפולים היעילים ביותר. זה עוזר לדיאטה, זה משפר את מצב הרוח והדיכאונות (זה מוכח) ופותח אפשרויות לקשרים חברתיים. נראה לי שמעון שדרושה כאן יצירתיות ולא להיקבע בהחלטה שכבר ניסית הכל ולכן הכל אבוד מראש. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה האבחנה שקבלת?

שלום דוקטור פלד ותודה על הענותך. זהו,שלא קיבלתי הבחנה,עד כמה שזה נשמע אבסורדי. בגדול,מדובר במחשבות אובססיביות,אך דבר גורר דבר. אשמח אם תוכל לעזור או שמא לכוון. בתודה, שמעון

אני בת 26 הסובלת מחרדות והתקפי פניקה - היו לי בחודשים האחרונים 2 התקפים 2 ההתקפים שנמשכו כמה דקות (3-5) קרו כתוצאה מאירועים שהפחידו אותי (דוגמא:נתקפתי בפניקה לילה לפני אבי היה צריך לעבור ניתוח בלב) לאחר ההתקפים התחלתי טיפול פסיכולוגי - כמה ימים לאחר הטיפול נתקפתי שוב בפניקה אבל ללא סיבה. הפסיכולוגית שלי שלחה אותי לפסיכיאטר שנתן לי סרוקסט (התחלתי במינון של1 וכיום אני לוקחת 3 כדורים של 20mg ) שעוזרים לי אך לא 100% אני לפעמים חוששת שאני אהיה בפניקה. חשוב לציין כי החרדות אצלי התחילו מגיל 14 - חרדה שאני לא יכולה לנשום ומאז הם ליוו אותי בסיטואציות מסוימות מאוד הייתי בשליטה אבל הדחקתי את כל הפחדים שלי. עד שעכשיו בגיל כזה הגעתי למבוי סתום ופתאום התווספו לי גם התקפי פניקה . (תמיד שהיה לי חרדה הרגשתי שאני שולטת על עצמי אבל על ההתקפי הפניקה אבדתי שליטה) ועכשיו לשאלות??? 1) האם המינון של הכדורים שאני לוקחת הוא יותר מדיי???? 2 ) האם הטיפול יעזור לי להפטר לגמרי מהחרדות????? ואם כן או לא מה הסיכוי?? חשוב לציין שאני סקפטית מאוד לגבי הטיפול, קשה לי מאוד להתחבר לרגשות שלי ובמיוחד אני מפחדת שהטיפול יעשה לי יותר רע (עד שהסכמתי בכלל ללכת ועוד לפסיכיאטר). 3) מה קורה שמפסיקים את הטיפול בכדורים ?? אני נורא מפחדת שהפניקה תחזור לי. 4) אני נורא מפחדת להיות בקשר עם בחורים ??? אני מפחדת שהם לא ירצו לצאת איתי. אנא תענו לי , אני אובדת עצות וחייבת לקבל תשובה האם הטיפול יעזור לי לגמרי כי אם לא אין לי בשביל מה לחיות , נמאס לחיות כל הזמן בפחדים להיות החיי המת... אנא כתבו אליי מהר!!!!!!

טלילה שלום הפחד מהתקף הפניקה הבא הוא מאפיין נפוץ בבעיה שאת מתארת. פעמים רבות הוא מזין את ההתקף הבא או גורם להסתגרות מחשש שההתקף יתרחש בציבור. לגבי השאלות התרופתיות תוכלי לקבל תשובה מד"ר פלד. בכל מקרה שילוב של טיפול פסיכולוגי עם טיפול תרופתי נשמע בהחלט כדרך נכונה לפעול (אם כי כל מקרה לגופו וזה דורש כמובן ייעוץ שאינו וירטואלי). באשר לטיפול הפסיכולוגי. בעיקרון יש שתי גישות כיצד לטפל בהתקפי פניקה. הגישה הדינמית גורסת שהפניקה נובעת מגורמים רגשיים שיש לעבדם בטיפול. הגישה הקוגניטיבית גורסת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה עצמית והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. יש כמובן גישות המשלבות את שתי השקפות העולם הללו. בנוסף יש שיטות טיפוליות נוספות/מקבילות היכולות לעזור כגון ביו-פידבק, הרפיה ודמיון מודרך, היפנוזה, ועוד. את כותבת על יאוש רב ממצבך והתלבטות האם הטיפול יעזור או לא. הבעיה המשתמעת מכך היא שאת לא יכולה להישען באופן מלא גם על הגורם הטיפולי כי את לא בטוחה שהוא/הם באמת יכול לעזור לך. אני מציע לך להתלבט עם הפסיכולוג ועם הפסיכיאטר בכל השאלות שהצגת כאן. הם מכירים אותך ואני מתאר לעצמי שגם מכירים את מגוון הטיפולים הקיימים בבעיה ויוכלו לתת לך תשובות. כאשר התשובות יגיעו מהם את גם תוכלי לבטוח יותר בהם בטיפול שאת מקבלת מהם. האם הטיפול יכול לעזור "לגמרי"? טיפול יכול לעזור בצורה משמעותית לשיפור איכות חייך. המידה בה הטיפול יעזור קשורה לגורמים רבים ולכן בשלב הזה הייתי מנסה לחשוב על הפתרון כמשהו רציף ולא כשאלה של "כן או לא".

אני מודה לך מאוד שהתייחסת לפניתי... אך ברצוני לשאול מסוג הטיפולים השונים שציינת איזה טיפול הכי יעיל ומהיר???? כמו שאמרתי אני מטופלת אצל פסיכולוגית , אך אני לא מתחברת לשיטת הטיפול שלה האומרת כי "צריך לצאת למסע לחיפוש מקור החרדות" כשאני מגיעה אליה היא מחכה שאני אדבר בצורה ספונטנית על כל דבר שאני רוצה אם זה העבר או ההווה... ואני לא מבינה איך זה יוכל לעזור לי??? אני חושבת שנורא מפריע לי שהיא לא אומרת לי כי במקרה של התקפה את צריכה לעשות "ככה וככה" ועוד דבר היא מחכה שהדברים יעלו ממני והיא לא עונה על שאלות.... אין לי סבלנות . אנא תענה לי , למרות שאני שואלת שאלה נורא קשה היות ואתה לא מכיר אותי.. אבל זה כל כך מייסר אותי , ואני כל כך רוצה לחזור לחיי "הנורמלים" ולהשתפר... מה גם שהוריי לוחצים עליי מאוד - "להוריד במינון הכדורים וכל הזמן מעירים לי שעכשיו אני נראית בסדר ומתפקדת אז אולי כדאי להפסיק את הטיפול אצל הפסיכולוגית.. לא כדאי להיות תלויה בה.. " לפעמים אני חושבת שעדיף שהיה לי משהו פיזי ולא פסיכולוגי..(מהבושה וההסתרה). תודה רבה

דודי בן 50 - לאחר שני אישפוזים עקב דכאון וחרדות שגרמו לו לחוסר תפקוד (האשפוז הראשון לפני 20 שנה). במשך 5 השנים האחרונות היה מטופל בסרוקסט 20 מ"ג אשר הטיבה איתו מאוד והוא תפקדב -100% והיה מאושר. לפני מספר חודשים הוא הפסיק על דעת עצמו לקחת את הסרוקסט (באופן הדרגתי) ולפני כחודש וחצי החלה הדרדרות במצבו. על מסך בדיקה ואבחנה של פסיכאטר הוא החל לקחת במשך שלושה שבועות 20 מ"ג סרוקסט ומשום שלא היה שיפור העלה הפיסכיאטר את המינון ל - 40 מ"ג, במשך 10 ימים הוא לקוח 40 מ"ג והמצב רק הולך ומתדרדר. לפני שהוא בוחר באופצית האשפוז, האם יתכן שהסרוקסט הששפיע בעבר באופן מצויין ועתה אין הוא משפיע? והאם הוא כבר לקוח מספיק זמן כדי שתהיה השפעה?

סיגלית כתב/ה: > > דודי בן 50 - לאחר שני אישפוזים עקב דכאון וחרדות שגרמו לו לחוסר > תפקוד (האשפוז הראשון לפני 20 שנה). > במשך 5 השנים האחרונות היה מטופל בסרוקסט 20 מ"ג אשר הטיבה איתו > מאוד והוא תפקדב -100% והיה מאושר. לפני מספר חודשים הוא הפסיק על > דעת עצמו לקחת את הסרוקסט (באופן הדרגתי) ולפני כחודש וחצי החלה > הדרדרות במצבו. על מסך בדיקה ואבחנה של פסיכאטר הוא החל לקחת במשך > שלושה שבועות 20 מ"ג סרוקסט ומשום שלא היה שיפור העלה הפיסכיאטר > את המינון ל - 40 מ"ג, במשך 10 ימים הוא לקוח 40 מ"ג והמצב רק > הולך ומתדרדר. > > לפני שהוא בוחר באופצית האשפוז, האם יתכן שהסרוקסט הששפיע בעבר > באופן מצויין ועתה אין הוא משפיע? והאם הוא כבר לקוח מספיק זמן > כדי שתהיה השפעה?

שלום דוקטור מזה כ 4 שנים אנו משתמש באפקסור תחילה לקחתחי 3 כדורים של .75 מג' עם הזמן ירדתי באופן הדרגתי במינון בעצת הרופא שלי כיום אני לוקח 25 מג' פעם אחת ביום מזה כ 7 חודשים.אני מרגיש טוב עם זה. הבעיה היא שאני מצד אחד רוצה להפסיק לגמרי אבל מאוד פוחד. שאלתי היא. א. האם תרופה זו ממכרת ב.מה יקרה אם אני לגמרי ושוב לא ארגיש טוב. ג.מה הנזק שתרופה זו יכולה לגרום בשימוש ארוך טווך כשלי. ד. איזה בדיקות תקופתיות אתה ממליץ לי לבצע. ה.האם על מנת להפסיק את לקיחת התרופה לגמרי, אתה ממליץ שילוב בטיפול פסיכולוגי תודה מראש ויקי

דר' שלום למה לא קיבלתי תשובה לשאלתי!!

דר' אורן שלום, התחלתי טיפול לפני כחודשיים (סה"כ כ- 8 מפגשים) וקיימת בי תחושת תלות מסויימת לגבי המפגשים השבועיים מכל המשתמע מכך. יתרה מזאת, כאשר אני נמצאת כבר בפגישה, אני מנסה לחשוב על הבאה אחריה, על מועדה ותכנייה. מפחידה אותי המחשבה על התלות המתפתחת אצלי לאותן הפגישות, שהרי בשלב כלשהו האם יתכן כי אגיע "לטיפול" רק בכדי לשוחח עם אותו יועץ, או שמא באמת בכדי לפתור בעיה כלשהי? בנוסף לכך, דעתו של המטפל החלה להיות לי חשובה (דבר שעד כה לא חשתי בזמן השיחות שלנו) והשאלה הנשאלת הינה ממה נובעת למעשה תחושה זו? האם יתכן שאני מפתחת כלפיו רגשות כלשהם? שיתפתי את המטפל בחששותי מתלות זו (כמובן, שלא בפירוט רב כפי שעשיתי כאן) והוא ציין כי נצטרך לדבר על כך בפגישתנו הבאה וכאן עולה שאלה נוספת, האם התחושה ש- 50 דקות אינם מספיקים לי לכל מפגש הינה נורמלית? האם ניתן לדעתך להכפיל את הזמן במפגש אחד? אודה לך על תשובתך בנוגע.

רינה שלום בתחילת ימי הפסיכולוגיה היה נהוג להתייחס לקשר שנוצר בין המטפל למטופל כנושא שאינו שייך לטיפול. היה מקובל לראות בתחושות הדדיות שעלולות להתעורר בחדר הטיפולים כמשהו שלילי שעלול לקלקל ולהפריע למהלכו התקין של הטיפול. עם השנים הסתבר שהקשר ההדדי בין המטפל למטופל יכול להיות משמעותי ביותר לטיפול. בסופו של דבר זהו מפגש המייצג מפגשים שיכולים להתרחש גם בסביבה החיצונית ולכן ניתן ללמוד ממנו דברים חשובים. ניקח לדוגמא את נושא התלות שאת חוששת לפתח. לכל אדם יחס שונה ורגישות שונה לתלות. הייתי בודק איתך למשל האם החשש מתלות במטפל אינו מוכר לך גם ממקומות ומערכות יחסים אחרות בחייך. בשורה התחתונה, כל השאלות ששאלת לגבי תלות, רגשות, תחושת חוסר הזמן, הם חומרים רלוונטיים מאוד לעבודה הטיפולית ואני ממליץ לך להתייחס אליהם ככאלה ולכן להביא אותם ולחלוק אותם באופן מלא עם המטפל. אין לשאלות הללו תשובה אחת המתאימה לכולם וסביר להניח שאת התשובה המתאימה ביותר לך תוכלי למצוא בטיפול עצמו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם. אני מתמודד זה שנים רבות עם תסמונת ה-OCD. יחד עם זאת אני גם פעיל פעילות ברמה הציבורית למענן שיפור מצבם של חולי ה-OCD, שינוי הגישה והיחס למתמודדים ולמחלה זו. הגישה והיחס למתמודדים הינם מעוותים עד מאוד ויש לפעול רבות לשינוי ולגישה שונים מכפי שזה היום. בין חולי ה-OCD ישנם כאלה שמחלתם מתבטאת בצורך רב בנקיון מוגזם ביותר, ומכך גם להוצאה כספית גבוהה. מאלה רבים שהנסתם היחידה היא מקיצבת הביטוח הלאומי בסך של כ-1500 ש"ח לחודש. אני פועל למען הכרה בהוצאה מימסדית זו לצורך הגדלת הקיצבה. בטח את תמהים: "מה פתאום? וכי נעזור לך בכפייתיות שאת רוצה להתפטר ממנה?" ובכן אני לא אופתע מתגובה כזו. קראו בבקשה את קובץ הוורד המצורף להודעה ששמתי בפורום "התמודדות עם מצבי לחץ" של IOL, (כיוון שאין כאן בדוקטורס אפשרות לצרף קובץ נאלצתי לצרפו בדרך עקיפה זו) קראו אותו בעיון, ורק לאחר קריאתו, אשמח לשמוע את השגותיכם, הערותיכם והארותיכם על טענותי. אבל, אנא שיהיו ענייניות. תודה.

שלום אורגן, זה נראה לי רעיון מצוין. עדי

אשמח אם תפרט יותר. האם קראת את הקובץ (תמצא אותו בפורום "התמודדות עם מצבי לחץ" של IOL תחפש תחת השם ORGAN)

יש אנשים שמחפשים עוזרת או עוזר בנרות, אפשר לשלוח אליהם את הכפיתיים, והם גם ישלמו על חומרי הנקוי, וגם על הזמן, מה אתה אומר?

יכול להיות יפי של רעיון. רק הבעיה מי יעשה את "השידוך"?...................

קודם כל ברכוים הבאים ובהצלחה ,דבר שני ד"ר פלד כבר התחיל בזמנו סידרת מאמרים (על קלאסיפיקציה בפסיכאטריה,כולל היסטוריה של הקלסיפיקציה,והיתיחסות מודרנית), היה גם מאמר על היסטוריה של הסכיזופרניה...ביקצור היה מעניין יש אותו דבר בפורום פסיכולגיה בנענע רק שם, דפנה (המנהלת) מסבירה על "יחסי אוביקט" (מלאני קליין,ויניקוט...ורבים אחרים וטובים),סידרת "מאמרים" מענינית מאוד!!! אז אולי גם אתם,לעשות משהוא דומה,מה אתם אומרים ?? אופיר נ"ב ד"ר פלד, עוד לא כתבת על DSM4.... אמרת שתיכתוב

אני חושב שזו הצעה מצוינת, והיא כמובן מותנית בזמנם של הכותבים. יש כוונות להרחיב את כמות המאמרים באתר.

הקאות, בחילות וחולשה כבר ביום הראשון של לקיחת סארוקסט 10 מ"ג. זה רגיל ?

זה היה קשה בהתחלה ולאחר מכן איכות חיי השתפרה באופן דראמטי

?!?!

לא, אופיר, טלי לא עזבה את הפורום. היא תשוב להשתתף כאן בקרוב מאוד. דרור

אופיר שלום רב, שבתי לאחר תקופת מחלה קצרה. תודה על הדאגה! בברכה, טלי פרידמן