פורום פסיכולוגיה קלינית

44554 הודעות
37095 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית

1. ההודעות אינן מתפרסמות מיד, אלא לאחר אישורו של מנהל הפורום. 2. מטרות הפורום: היוועצות, מענה ותמיכה הדדית בנושאים הקשורים לטיפול ופסיכולוגיה קלינית. שימו לב: הפורום אינו בא במקום טיפול בידי איש מקצוע. 3. על הודעותיכם לעמוד במטרות הפורום. הודעות אלימות מכל סוג, הודעות מזלזלות או פוגעות - לא יזכו להתייחסות. 4. נא להימנע מאזכור שמות של מטפלים או מטופלים בהודעותיכם. זהו נושא אתי רגיש. שמרו על עצמכם ועל המשתתפים האחרים. אותו הדין לגבי המלצות - אין להמליץ ואין להשמיץ. 5. הפעילו שיקול דעת בכתיבתכם. הודעות שאינן עומדות בכללים אלו לא יפורסמו.
21/11/2000 | 18:40 | מאת: עינת

לכל האנשים ההולכים לפסיכולוג דרך קופת החולים ורוצים להיאבק בהעלאת תעריף הטיפול: אנחנו מתארגנים לפעול בנושא. תוכלו ליצור קשר באמצעות מספר הטלפון 5373675-02. נשמח גם אם תשאירו הודעה בפורום הזה.

21/11/2000 | 22:27 | מאת: ד"ר אבי פלד

בהצלחה

21/11/2000 | 18:19 | מאת: gai

התחלתי טיפול של סירוקסט וקלונקס כנגד חרדה האם זה יעיל ? לאחר טיפול של כמה חודשים עם קלונקס בלבד.

21/11/2000 | 22:28 | מאת: ד"ר אבי פלד

יעיל - הרבה יותר מקלונקס

21/11/2000 | 14:57 | מאת: אליאן

אני אמא לילד בן 14 אשר אובחן כסכיזופרן מגיל 10 והיה מאושפז שנתיים בנס ציונה. ונחשב עד היום למקרה נדיר. הוא קיבל הלידול,אטומין,זיפרקסה(אולנזפין),טגרטול ועוד כאלה שאני לא זוכרת. כרגע הוא מקבל לפונקס וריספרידל ודקינט. וכלום .חוץ מתופעות הלוואי כמעט שאין תגובה. הדברים שהאמא המודאגת מתארת היו אצל בני ואני חושבת שדבריו של דר' פלד נכונים. מעבר לכך שאין לסמוך על מערכת החינוך הרגיל בשום אופן. הם פותרים כל דבר בגיל, בפינוק יתר או כל מיני דברים כגון אלו. בדיעבד, חשוב היה לי כאמא לדעת דברים מדויקים ולא שיתחמקו ממני או שיעדנו את הדברים. במקום שמישהו יבוא ויגיד לי ישר ולעניין ,תמיד הלכו סביב והייתי צריכה לחפש בספרים לקנות ספרים באלפי שקלים ולהתחנן שיסבירו לי על המחלה. ללכת להרצאות ועוד כל מיני דברים. עדיף להגיד להורים ישירות דברים ואולי לטעות מאשר את האולי הלא ברור שיכול רק להזיק. שאלה לדר' פלד: בני עמיד לכל התרופות שקיבל עד עכשיו האם יש לך איזה רעיון או עצה שתוכל לתת לי כי אני כבר מיואשת. לפני כחודש הרופאה שלו אמרה לי שאין מה לעשות, הוא לא מגיב לתרופות. בבקשה תענה לי. דרך אגב, כל הבדיקות שלו בסדר ct - mri חוץ מבלוטת התריס שישנה פעילות יתר. מודה לך מאד על ההתייחסות.

21/11/2000 | 17:27 | מאת: ד"ר דרור גרין

אליאן יקרה, אני בטוח שד"ר פלד יענה לך ביסודיות, בכל הנוגע למחלתו של בנך. עם זאת, כפי שאת מתארת, מחלתו של בנך נדירה, ואין ללמוד ממנה על הכלל. האם המודאגת תיארה ילד מודאג שהתנהגותו אינה חורגת מן הנורמלי, ואין כל צורך להפחיד אותה, וגם אמהות אחרות, בסיכון של מחלות נדירות. זו הסיבה, שהצעתי לה להתייעץ עם איש מקצוע שיסיר מלבה את החדרה. בברכה, דרור

21/11/2000 | 22:37 | מאת: ד"ר אבי פלד

לצערי אני לא יכול לבשר לך טובות - נראה שהוא לא מגיב לטיפולים המוכרים לנו כעת כאשר אין תגובה לטיפול מדובר במחלה חשוכת מרפא אני ועוד כמה אנשים בעולם משקיעים כל רגע מהחיים שלנו במחקר של המחלה הקשה הזאת כאשר נבין את גורמי המחלה נהיה בעמדה להתמיל לפתור אותה ממש ברגע זה אני מסיים לכתוב בקשה למענק מחקר לבצע גירויי מגנטי מסונקרן עם פעולה קוגניטיבית אשר יחד עם החדרת תכשירים לגידול תאים במוח אולי יוכל להיות טיפולי באופן מהפכני אבל כפי שאת מבינה עדיין מדובר בניסיונות נואשים וספקולטיבים לרפא את המחלה אני הייתי מציע לך להתנדב יחד עם בנך למחקר שלי - יש לי כבר כמה מתנדבים במצבים נואשים המחקר לא מזיק ואפשר רק להרוויח כמובן המחקר כפוף לחוק הבין-לאומי למחקר בבני אדם אשר מגן הגנה מלאה על בריאות המתנדב שילחי לי את הטלפון שלך וניהיה בקשר לגבי זה עם אזכה במימון כנראה המחקר יתחיל בעוד כשנה

21/11/2000 | 23:00 | מאת: אליאן

לדר' פלד תודה על התשובה האם יש אפשרות לשלוח את מס הטלפון לכתובת מסויימת או לצלצל אליך. לא הייתי רוצה לפרסם את מספר הטלפון שלי בפורום. מחכה לתשובה ושוב תודה

21/11/2000 | 12:59 | מאת: אבי

ד"ר פלד שלום לפני מספר שבועות דיברתי איתך בטלפון לגבי מצב שבו אני נמצא וקשור לשירות צבאי וחרדה עקב מקרה טראומטי שחוויתי בצבא. עד היום לא הצלחתי להגיע לפסיכיאטר במסגרת קופ"ח בגלל כל מיני בעיות בירוקרטיות. האם אוכל לפנות אליך באופן פרטי לעזרה מאחר ואני די נואש ולמרות שאני מטופל ב כדור "פריזמה" פעם ביום (שניתן לי על ידי רופא המשפחה) אני זקוק לסיוע מקצועי מאחר ובמצבי הנוכחי אינני יכול להמשיך לתפקד. אודה לך אם תוכל לענות לי דרך הפורום אם כן או לא ואצור איתך קשר טלפוני . אבי

21/11/2000 | 22:39 | מאת: ד"ר אבי פלד

אשמח לעזור במה שאוכל - צור איתי קשר

21/11/2000 | 12:23 | מאת: שאול

אבקש לדעת האם כדורי ליטיום אותם אני לוקח מזה כ-3 שנים יכולות להשפיע על יכולתי להוליד ילדים ולקיים יחסי מין תקינים

24/11/2000 | 12:50 | מאת: ד"ר אבי פלד

לא ידוע על פגיעה מליטיום בנושאים אלו

07/07/2001 | 16:48 | מאת: אילנית

שלום איזה תופעות לליטיום?

שלום רב! אחייני עידן ילד בן חמש וחצי. בגן חובה ולא גדול פיסית ילד רגיש בן מזל דגים. לו יש אח קטן בן שנה שגם הוא נולד כפג. בתחילה עידן היה חוטף לאחיו צעצועים ולימדנו אותו שהוא אחיו וגם קטן ועליו לרצות בטובתו ולתת גם לו לשחק. מאז עידן החכם אכן בשיתוף פעולה יפה מאד עם אחיו. אחותי נתקלה במצב חדש: עידן נותן לילדים גדולים ממנו לקחת ממנו כל צעצוע או אחר מבלי לומר מילה, אפילו שנראה על פניו שזה לא מוצא חן בעיניו. בתחילה אחותי התערבה, אך מיד ראתה שזה לא הדבר הנכון לעשותו. מהי הדרך הנכונה יותר להנחות את הילד? בתודה מור

למור שלום, לפי דעתי, היא צריכה ללמד את עידן שאם לוקחים לו, לא לוותר!!! אם הילדים יראו שהוא מוותר אז הם ינצלו את זה. זו הדעה הפרטית שלי, של בחורה עם הרבה ניסיון בחיים ולא של אשת מקצוע. עדי

21/11/2000 | 23:01 | מאת: רוית ניסן

מור שלום!!! חשבתי רבות על שאלתך. כדי להשיב באופן המלא ביותר לדעתי, אפתח במבוא קצר: משפחה הינה הסביבה החברתית הראשונית, שלתוכה אנו נולדים. לכן היא מהווה זירה לתירגול כל כל כישורינו וקשרינו החברתיים. את מה שאנו לומדים שם- רובנו מיישמים בהמשך בחוץ- במעגלים החברתיים האחרים בהם אנו מתנהלים. עידן נשמע לי תלמיד מאוד טוב: הוא רוצה למצוא חן ולהצליח להיות אהוב הן בבית ואח"כ גם בחוץ. בבית הוא למד, כשנולד אחיו הקטן כי עצם היותו גדול וחזק הינו דבר רב עוצמה ומסוכן. מצד אחד הוא הרבה יותר גדול מאחיו ויש לו יתרון פיסי והתפתחותי ניכר אבל הסכנה היא בלאבד את אהבת הוריו ו"לזכות" במנות גדושות של כעס. ואז עידן חיבר את המשתנים ומה שיצא היה שעדיף לו לוותר לאחיו ואז אולי לא יהיה לו אמשחק המסויים עליו ויתר- אבל הוא יזכה בהערכת ההורים ושאר בני המשפחה. עם הפתרון הזה- רק הפוך- הוא יצא לעולם. הפעם התנאים קצת שונים- הוא הקטן והאחרים גדולים. הוא כבר יודע שהוא יכול להאבק על זכויותיו- כפי שהיה בעבר עם אחיו, אבל אז הוא גם למד מה הוא יכול להפסיד. לכן, הפתרון שמצא הינו לוותר על המאבק. הוא לא "מת" על זה, מרגיש קצת מנוצל, אבל זוכר בהגיון הילדותי והתמים כי המאבק והנצחון תמיד כרוכים בהפסד. עד כאן המבוא- ועכשיו קצת בנימה יותר אישית: אני מכירה היטב כאמא וכאשת מקצוע את הדילמה בה את ואחותך נמצאות. אני יודעת היטב כמה קשה לעמוד מן הצד ולא להתערב כשנעשה עוול למישהו שכל כך אוהבים. העצה שלי לכן הינה להגדיר מחדש את הכללים- בהתאם למה שמתאים לכם ואפשרי. להאפשר לעידן לא לוותר לאחיו עד כמה שניתן. המחיר אולי יהיה בכך שתופר ההרמוניה, אבל האחים ילמדו כל אחד על כוחותיו האמיתיים. תתפלאו לגלות שגם התינוק הקטן זוכה לפעמים במאבק. אתם- כפי יכולתכם- עימדו מן הצד. תשגיחו למשל שלא תהיה אלימות מוגזמת, או ניתן גם להניח את המשחק עליו רבים במקום ניטראלי- וכך אף אחד לא יזכה, אבל חשוב שעידן ילמד ויכליל מכך שגם בגן- לפעמים הוא ינצח ולפעמים יהיה עליו לוותר ( כמו בחיים). ובבית תזכרו להיות אמפטיים למפסיד אך גם לחזק את המנצח. חשוב שעידן ילמד מכך על כוחותיו האמיתיים. אני יודעת שזה נשמע מסובך וכמעט בלתי אפשרי- אבל מותר גם לטעות. כולנו בני אדם. חשוב שלפני שאתם מתחילים תספרו לשני הילדים על השינוי. בהצלחה. רוית. נ.ב. אם יש שאלות- את יכולה לחזור אלי ואשמח לענות כמיטב יכולתי.

21/11/2000 | 10:26 | מאת: ענת

שלום לכם, לפני 4 חודשים אבי נפטר לאחר אישפוז של 9 שבועות במחלקה פנימית. כבר לאחר שבועיים נרמז לנו לאן פני הדברים אמורים,אולם שום דבר לא נאמר במפורשות. ככל שמצבו הרפואי החמיר הסגל פחות ופחות הסתכל למשפחה בעיניים וניסה להתחמק מכל מבט ישיר. כמו כן באחד מסיורי הרופאים במחלקה-נאמר ע"י אחד הרופאים הבכירים! (ליד מיטתו של אבי)כי אבי הולך לקראת מותו-מאותו רגע אבי הפסיק את מאבקו לחיים והדרך היתה קצרה. לשאלתי-האם הסגל הרפואי במחלקות השונות ובעיקר במחלקה קשה שכזו בה אחוז התמותה כה גבוה(במהלך האישפוז רק בחדרו של אבי נפטרו 7 אנשים)הסגל אינו עובר השתלמויות,סדנאות או כל דבר אחר האמור לסייע להם להתמודד עם מצבים אלו?מדוע לא קימת גישה המתיחסת למשפחת החולה כמרכיב חשוב-אומנם אנו הדיוטות מהבחינה הרפואית אך עדיין אנו המשפחה ורוצים להיות מעורבים. אני חיבת לציין כי הטיפול הרפואי היה מעל ומעבר-יחד עם זאת הרגשתי שהסגל הרפואי הינו במצוקה רגשית-(אם ניתן לכנות זאת כך)בלהתמודד ולבשר בשורות איוב. העיניים של הסגל אמרו לנו יותר מכל ענת

21/11/2000 | 21:51 | מאת: adi

לענת שלום, כיוון שגם אני התנסיתי בחוויה דומה (באימא שלי בכלל לא התכוונו לטפל, ואמרו את זה לאחי ליד מיטתה בחדר המיון). לפי דעתי לרופאים אסור להגיד במפורש שקרוב המשפחה עומד למות, ובוודאי לא ליד מיטת החולה!!! היום הגישה היא שצריך להגיד למשפחה הכול בפנים, ולפעמים זה יותר מזיק. אני מניחה שישנן מערכות בבית החולים אשר תפקידן ללבן את הבעיות האלה. בתודה מראש, עדי

21/11/2000 | 22:26 | מאת: ד"ר אבי פלד

מוזר - מחלקות כאלו מקבלות הדרכה ומחזיקות פסיכולוגים לשם כך

21/11/2000 | 09:47 | מאת: אייל

שלום ובוקר טוב לכל הצוות ! ברצוני לשאול שאלה לגבי אישתי קצת רקע מקדים :אנחנו נשואים שנתיים ומאוד טוב לנו ביחד(אנחנו בגיל 24-25),יצאנו לפני החתונה כ 5 שנים. אישתי באה ממשפחה מאוד חמה ואוהבת (עדות המזרח).משפחה בת 6 נפשות (כולל ההורים) ואישתי הבכורה, ועכשיו לבעיה .... אישתי חיה את חייה בצורה קיצונית(אובססיבית) לפי יחס החברה כלפיה ולדוגמאות: 1.אם החברות שלה לא מתקשרות בשישי שבת היא תהיה בדיכאון כל הסופשבוע ולא משנה מה אנחנו בתור זוג נעשה 2.אישתי התחילה ללמוד השנה מולטימדיה ,בכל מקרה כל יום היא מודדת את הצלחת היום ואת אושרה ע"פ החבר'ה אם היו "צחוקים" או לא דבר הגורם לה לשקול לפרוש מהלימודים כי אין צחוקים....או לעבור מגמה כי שם יש... 3.אישתי רבה עם חברה שלה(הטובה ביותר) ולפני שנתיים נותק הקשר בניהם לחלוטין ועד היום היא חושבת עליה ומה היה קורה אילו....(החברות בניהן היתה ניצול מתמשך של אישתי.....) 4.כל מדד האושר שלה נקבע ע"פ החבר'ה היו "צחוקים" או לא וכ"ד.... 5.ביום הראשון ללימודים היא די בלחץ למצוא את ה"ממאפיה" שלה ואם היא לא מתחברת בשניות היא בלחץ. 6.היא יושבת בהפסקה עם בנות ומדווחת לי שקשה לה איתן כי שוב...אין צחוקים ..?!? 7.כל דבר שהיא עושה(מציירת ,בונה,מתלבשת,מראה חיצוני וכו היא מודדת לפי החברה ולא משנה כמה מחמאות היא תקבל ממני "אני לא אובייקטיבי אני אוהב אותה") עד כאן קטע הדוגמאות ברצוני להוסיף שלפעמים נראה שהחברה זה הדבר הכי חשוב לה בחיים לפני סיום עוד קצת אנפורמציה..... אישתי בעיקרון בנאדם חייכן שמתחבב על כ ל אחד אני לעומתה כמעט ולא מתייחס לחברה טוב לי בעייני עצמי ....אז טוב לי ! בילדתה בבית הוריה תמיד היתה לה הרגשה שהאמא מעדיפה ואוהבת יותר את אחיה (קטן ממנה בשנה+)דבר הגרם לה רגשי "נחיתות" "איתו היא כך ואיתי לא...." אולי משם מגיע הקטע להיות אהובה ובמרכז העניינים כל הזמן ? אולי בגלל שהיא הרגישה "בחוץ "היא מנסה להיות "בפנים" היום ? חשוב לי לציין שאני מרעיף עליה אהבה ללא גבולות....מנסה "לחפות" על "בחוץ" ולתת לה את כל האהבה שבעולם עד כאן שאלתי אני מבקש ממכם תשובה מפורטת ככל שניתן נ.ב חשבנו אולי כדי שהיא תדבר עם פסיכולוג ? כמה עולה ? תודה מראש בעל מודאג

21/11/2000 | 12:46 | מאת: ד"ר אורן קפלן

אייל שלום השאלה הראשונה שצריך לברר היא האם מה שאתה מספר מפריע לאישתך, או שזה דבר שמפריע לך בה. במקרה הראשון הבירור צריך להיות שלה. במקרה השני שלך או של שניכם כזוג. קצת קשה לתת תשובה מפורטת למרות שצרפת מספר דוגמאות והסברים. התגובות של אשתך יכולות לנבוע מגורמים שונים והייתי נזהר מלייעץ משהו חד משמעי באופן וירטואלי. הרעיון לפנות לפסיכולוג נשמע בהחלט הגיוני. המחיר תלוי בנתיב בו תבחרו. יש שירות ציבורי בו ניתן לקבל טיפול פסיכולוגי בחינם או בהשתתפות קופת חולים. התקשרו לסניף קופת החולים שלכם ותתבררו מה הם ממליצים. בטיפול פרטי יש מגוון עלויות וצריך לברר עם הגורם אליו אתם פונים. בברכה ד"ר אורן קפלן

21/11/2000 | 01:26 | מאת: גילי

לפני יומיים שאלתי על תרופות לאלצהיימר ובינהן הלידול. הבנתי כי התפתח דיון מסעיר בנושא זה, ואולם לא קיבלתי תשובה לשאלתי, ולכן אני חוזרת עליה. מה זה הלידול? למי מותר ורצוי לתת אותה? למי אסור לתת אותה? למה היא גורמת? מהי בעצם פעולתה הרפואית? אודה לך על תשובה מפורטת בנושא הכל כך דחוף לי. בברכה, גילי.

21/11/2000 | 19:53 | מאת: מאיר

נדמה לי שכבר קיבלת תשובה לשאלה שלך. הלידול היא תרופה אנטי-פסיכוטית אבל בגלל ריבוי תופעות לוואי לפחות אצל קשישים רצוי להשתמש בריספרידל שהוא תכשיר דומה אבל יותר יעיל ועם הרבה פחות תופעות לוואי. בכל מקרה מידע אמין ורציני תוכלי למצוא במאמר הבא: http://www.mentalhealth.com/drug/p30-h02.html

21/11/2000 | 22:44 | מאת: ד"ר אבי פלד

> מה זה הלידול? תכשיר נוגד פסיכוזה >למי מותר ורצוי לתת אותה? במיקרים של פסיכוזה - כמו בסכיזופרניה - נזק מוחי קשה עם בילבול כמו לפעמים בדמנטיה של גיל מתקדם - נזק מוחי מסרטן או טרומה מוחית וכו.... >למי אסור לתת אותה? אם אין פסיכוזה לא מומלץ לקחת >למה ? מרדימה מאד כאשר אין פסיכוזה > היא גורמת? מהי בעצם פעולתה הרפואית? פועלת על ידי חסימת רצפטורים של דופאמין - מעבר לכך לא יודעים על פעולתה > אודה לך על תשובה מפורטת בנושא הכל כך דחוף לי. > > בברכה, > גילי.

22/11/2000 | 00:26 | מאת: יעלה

בני סבל מטיקים וקבל הלידול, מיותר שהוא לא סבל משום פסיכוזה, ה"פסיכוזה " היחידה היתה מאלה שהעירו לו כל הזמן, הטיקים הפריעו לו, והוא שיתף פעולה עם הטיפול מרצון, אלא שלאחר כמעט חודשיים הוא בא אלי בבכי ואמר לי "אמא הכדורים האלה לא עוזרים לי, הם רק עושים לי יותר גרוע" אני שעקבתי כל הזמן מהצד, ידעתי שהוא צודק, כמות הטיקים גדלה, מיד הוריתי לו להפסיק לקחת את הכדורים, את השאר שטפתי באסלה, אחרי זמן מה, שמתי לב שכמות הטיקים קטנה, ואחרי מספר חודשים פניתי לטיפול בביופידבק, שהועיל בצורה מדהימה, אחרי 4 פגישות נפסקו הטיקים, ולא חזרו עד היום, 6 שנים אחר כך. שאלתי, אותה שאלתי לפני כמה ימים? למה נותנים תרופה כזו שלא יודעים איך היא פועלת? למה לתת אותה לילדים? למה עושים ניסויים באנשים? האם אדם שסובל מטיקיןם נראה לכם כסובל מפסיכוזה? מה בכלל הפסיכיאטריה מצליחה לרפא?

21/11/2000 | 01:11 | מאת: שלום

אנא הקפידו על כותרת התגובה/הודעה ללא הקפדה זו הכותרת היא כותרת ההודעה לה הנכם מגיבים זה יכול להגיע עד אבסורד ובכלל כדאי שנדע את תוכן ההודעה למנהלי האתר ישנן הודעות קצרות אשר לא דורשות תוכן יש לאפשר תשובות כאלו ולסמן העובדה כי הינן ללא תוכן כנהוג בכל פורום

21/11/2000 | 07:23 | מאת: organ

שתי הבעיות שהעלית קשורות כנראה למבנה המערכת. אני מצאתי להם פתרונות עצמיים כדלהלן: א. לגבי הכותרת: אוטומטית, אכן עולה הכותרת של ההודעה הראשית. יש למחוק אותה ולשים כותרת בהתאם. ב. לגבי כתיבת הודעה רק עם כותרת, ללא תוכן: אני נוכח לראות שהמערכת אינה מאפשרת זאת, אבל אני "מתחכם" למערכת ע"י כתיבה של אות אחת חסרת משמעות בשטח הנועד לתוכן ההודעה. נקווה ששם בדוקטורס ידאגו לתיקון המצב, אבל בינתיים אלה יכולים להיות הפתרונות.

24/11/2000 | 19:53 | מאת: שלום

בקשה מהגולשים ךהקפיד על כותרת מתאימה והצעת יעול מצוות האתר . היות ואכן לא ניתן זוהי הצעה ליעול נו... מה אתה אומר? בינתיים מישהו לקח זאת לתשומת ליבו?

20/11/2000 | 20:39 | מאת: שואלת

אני מתנצלת על הנדנוד, אבל אני זקוקה לתשובה. עדיין לא נעניתי על הקשר בין מכות בילדות לבין התמכרות פיזיולוגית לכאב. אני מצרפת את הקישור לשאלה המקורית. אשמח לקבל כל תגובה בנידון, ואם אינכם רוצים לענות, אנא אמרו זאת ואפסיק לחכות. http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=23311&t=23027

20/11/2000 | 22:55 | מאת: שלום

ממנו החלה השרשרת http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=23027&t=23027

21/11/2000 | 01:46 | מאת: ד"ר אורן קפלן

ל"שואלת" שלום עברתי על רשימת ההודעות הקשורות לשאלתך והתרשמתי שהתשובה ניתנה לך פחות או יותר על ידי עמיתי לפורום בצורה די חד משמעית. מאחר ואת מרגישה בכל זאת שהדברים נשארו פתוחים אנסה להרחיב ולהסביר. ראשית (וכאמור), הקשר בין מכות בילדות לכל תופעה אחרת בהמשך ההתפתחות הוא ייחודי לכל אדם. יש תופעות שהסתברותן גבוהה יותר בקרב ילדים שעברו התעללות, ותופעת הפציעה העצמית היא בהחלט אחת התופעות הללו. עם זאת, גם כאן יש ביטוי ייחודי לכל אדם ויש להבינו מבלי להתפס לסטראוטיפים. כעת לגבי ההתמכרות לכאב. בסדרת התשובות הקודמת נאמר באופן ברור שלא קיימת התמכרות פיזיולוגית לכאב. אנשים שמכאיבים לעצמם עושים זאת בשל סיבות נפשיות שונות ואין לכך אינדיקציה פיזיולוגית ספציפית. קונקרטית לגבי שאלת האנדורפינים: מבלי להכנס למורכבויות כימיות, מדובר בחומר המיוצר על ידי הגוף ופועל בצורה דומה לתרופות מסויימות המשככות כאב. הפרשתם קשורה למצבים שונים הקשורים כמובן לכאב (שהוא גם מצב לחץ באופן טבעי), אך גם במצבים אחרים הכרוכים על פי רוב בפעילות גופנית כלשהי, במצבים של סטרס (לחץ) שונים או ריגוש. כתוצאה משחרור החומר במוח ישנה תחושה של הפחתת כאב, אופוריה, וכדומה. סביר להניח שכאשר אדם פוגע בעצמו הדבר קשור לא רק לפצע של ממש אלא למצב לחץ או ריגוש קיצוני. לפיכך בהחלט תתכן הפרשת אנדורפינים גם ללא "פצע פתוח". זו אולי הסיבה שרוב אלו שחותכים את עצמם מדווחים שלא חשו כאב בעת המעשה. את נושא חוסר ההתמכרות לכאב אפשר להסביר אולי דרך דוגמא אחרת. מקובל לחשוב שאימון ספורט אינטנסיבי גורם להפרשת אנדורפינים שמביאים לתחושה נעימה. יש לכן אנשים שאומרים שהם מכורים לספורט. אפשר בשפה עממית לומר שהם צודקים כי הם התרגלו לעשות משהו שמתגמל אותם. אבל אם נכנסים לעובי הקורה, לא מדובר בהתמכרות פיזיולוגית אלא ביצירת הרגל (אפשר לקרוא לזה התמכרות אם רוצים) שיש לו מניעים נפשיים אך אינו התמכרות בעל מאפיינים פיזיולוגיים. התמכרות "פיזיולוגית" היא מצב שבו קורים תופעות פיזיולוגיות חזקות, כמו תסמונת גמילה (למשל תופעת ה"קריז" בגמילה מסמים מסויימים) ולא ידוע לי על תסמונות כאלו אצל אנשים שהפסיקו להתעמל, כמו גם אצל אנשים שהפסיקו לפצוע את עצמם. יתכן שהם יחושו חוסר או אי נוחות מהפסקת ההרגל ולתופעה זו קוראים הרבה פעמים בטעות התמכרות. אבל לא כל הרגל הוא התמכרות. מכאן שהפגיעה העצמית יכולה להחשב כהרגל שרצוי ללמוד להפסיקו, אך לא כהתמכרות. אגב, יצא לפני מספר שבועות ספר שנכתב ע"י שני חוקרים מאוניברסיטת תל-אביב שטוענים שאפילו התמכרות לניקוטין אינה פיזיולוגית, כך שיתכן שכל ההתבוננות על התחום אינה חד משמעית. יתכן שכל הבעיה בדיון הנ"ל נובעת מבעיה סמנטית: התמכרות היא מילה בעייתית. כבר בשנת 1964 הכריז ארגון הבריאות העולמי שהמונח התמכרות איננו מדעי והמליץ להשתמש במונחים אחרים, למשל באשר להתמכרות לתרופות. התמכרות הפכה למונח לשון נפוץ לגבי דברים רבים ואולי לכן התשובות לא סיפקו אותך עד כה. הייתי מנסה לנטוש את הדיון הסמנטי ולהתמקד במה שבאמת מטריד אותך בתופעה שתארת. אני מקווה שהדברים עונים על שאלתך בברכה ד"ר אורן קפלן

21/11/2000 | 17:35 | מאת: שואלת

תודה על התשובה.

20/11/2000 | 17:31 | מאת: שמעון

שלום רב! אני בחר כבן 20.עקב מצבי לא משרת בצבא,לא עובד ולא מועסק. בנוסף אני סובל מהשמנה חמורה(150), וגם את הבעיה הזו אני קושר להפרעות הנפשיות. אני סובל ממחשבות אובססיביות בדרגה הגבוה ביותר, דיכאונות, התקפי חרדה ולחץ,מצבי רוח ועוד בעיות שונות שנלוות. אני מטופל שנים על גבי שנים אצל פסיכיאטרים,פסיכולוגים,ידענים וכמובן שלא פעם הייתי על כדורים. לצערי דבר לא עזר,גם התרופות הרבות שניסיתי לא הועילו. הייתי גם באישפוז יום בשלוותה, ללא הצלחה. הגעתי למצב שהמים הגיעו עד נפש.אני לא חי אלא קיים. קשה מאוד לתפקד, כמעט ובלתי אפשרי. גם לקחת כדור הרגעה לא עוזר. אמרו לי שהכימיה לא משפיע עליי . אני חסר אונים. מאז גיל רך אני מודע לבעיותיי.אבל המצב הולך ומחמיר. נקבעו לי 100 אחוזי נכות,לא סתם! אני ריאלי,יודע שלא תוכלו לרפא אותי מכאן,אבל אודה לכם מאוד אם תוכלו לפחות לכוון אותי במשהו.המצב שלי מאוד קשה ואין במה להאחז. אני שולל מחשבות אובדניות,אני אוהב את החיים.אבל לא יודע איך להתמודד. בתודה מראש, שמעון

20/11/2000 | 23:47 | מאת: יהודית

האם ניסית לדבר עם אישיות רבנית בשם הרב פירר? יו"ר אגודת עזרה ומרפא, או לחילופין, לפנות קצת אל המקורות היהודיים, ולראות אולי הם יכולים לעזור לך?

21/11/2000 | 00:54 | מאת: צופה מהצד

התאור שלך הוא של דבר גורר דבר גורר דבר וכן הלאה לדבריך אין לך בעיות רפואיות כגון סכרת או כל מחלה רגילה אחרת ממש לא נכון להעזר בכדורים כלשהם כאשר אין צורך בהם מובן לי כי ספורט נשמע משהו תמהוני אבל תתפלא והנה גם הד"ר ציין כי הנו עוזור מוכח.

21/11/2000 | 10:49 | מאת: שמעון

יהודית שלום,ותודה על הענותך. אכן לא פניתי לרב פירר, אבל למקורות יהודיים כן. אני מניח תפילין, קורא תהילים,מתפלל 3 פעמים ביום. אני לא אדם דתי, אבל מנסה להתקרב ולהתחזק בעיניין זה. בנוסף פניתי לרב הלפרין מחב"ד הרצליה. ערכתי ברכה באיגרת קודש ואני מחזיק מזה,כלשון העם.יותר מכך אני לא מכיר מקורות שאלים אוכל לפנות ולהעזר,אשמח מאוד אם תועילי בטובך לכוון אותי בתודה, שמעון

21/11/2000 | 00:21 | מאת: ד"ר אורן קפלן

שמעון נשמע שאכן את שבע טיפולים בתחום הנפש. לא הייתי מתייאש סופית מהתחום מאחר ולעיתים התבגרות יכולה להביא אדם לראות אחרת דברים שקודם נראו לא יעילים. אתה בסך הכל בן 20 ויתכן שכניסה לטיפול כיום תהיה חוויה שונה עבורך. בכל מקרה, מצבך מחייב מעקב טיפולי, ובודאי בנושא ההשמנה שעלול להוות גם גורם סיכון רפואי. אם בכל זאת אתה מיואש מפסיכולוגיה ופסיכיאטריה (וכניראה שאתה לא לחלוטין מיואש כי בכל זאת פנית לפורום הזה) אולי כדאי לבדוק אלטרנטיבות נוספות. מבחינה טיפולית ישנם דרכי עזר אלטרנטיביות, למשל דרך תנועה, אומנות פלסטית או מוסיקה. מאחר ונושא ההשמנה קשור לא פעם לתפיסת גוף אולי דוקא טיפול בתנועה יכול להועיל. ומה לגבי רישום למכון כושר? בעיני זה אחד הטיפולים היעילים ביותר. זה עוזר לדיאטה, זה משפר את מצב הרוח והדיכאונות (זה מוכח) ופותח אפשרויות לקשרים חברתיים. נראה לי שמעון שדרושה כאן יצירתיות ולא להיקבע בהחלטה שכבר ניסית הכל ולכן הכל אבוד מראש. בברכה ד"ר אורן קפלן

21/11/2000 | 06:53 | מאת: ד"ר אבי פלד

מה האבחנה שקבלת?

21/11/2000 | 10:44 | מאת: שמעון

שלום דוקטור פלד ותודה על הענותך. זהו,שלא קיבלתי הבחנה,עד כמה שזה נשמע אבסורדי. בגדול,מדובר במחשבות אובססיביות,אך דבר גורר דבר. אשמח אם תוכל לעזור או שמא לכוון. בתודה, שמעון

20/11/2000 | 17:11 | מאת: טלילה

אני בת 26 הסובלת מחרדות והתקפי פניקה - היו לי בחודשים האחרונים 2 התקפים 2 ההתקפים שנמשכו כמה דקות (3-5) קרו כתוצאה מאירועים שהפחידו אותי (דוגמא:נתקפתי בפניקה לילה לפני אבי היה צריך לעבור ניתוח בלב) לאחר ההתקפים התחלתי טיפול פסיכולוגי - כמה ימים לאחר הטיפול נתקפתי שוב בפניקה אבל ללא סיבה. הפסיכולוגית שלי שלחה אותי לפסיכיאטר שנתן לי סרוקסט (התחלתי במינון של1 וכיום אני לוקחת 3 כדורים של 20mg ) שעוזרים לי אך לא 100% אני לפעמים חוששת שאני אהיה בפניקה. חשוב לציין כי החרדות אצלי התחילו מגיל 14 - חרדה שאני לא יכולה לנשום ומאז הם ליוו אותי בסיטואציות מסוימות מאוד הייתי בשליטה אבל הדחקתי את כל הפחדים שלי. עד שעכשיו בגיל כזה הגעתי למבוי סתום ופתאום התווספו לי גם התקפי פניקה . (תמיד שהיה לי חרדה הרגשתי שאני שולטת על עצמי אבל על ההתקפי הפניקה אבדתי שליטה) ועכשיו לשאלות??? 1) האם המינון של הכדורים שאני לוקחת הוא יותר מדיי???? 2 ) האם הטיפול יעזור לי להפטר לגמרי מהחרדות????? ואם כן או לא מה הסיכוי?? חשוב לציין שאני סקפטית מאוד לגבי הטיפול, קשה לי מאוד להתחבר לרגשות שלי ובמיוחד אני מפחדת שהטיפול יעשה לי יותר רע (עד שהסכמתי בכלל ללכת ועוד לפסיכיאטר). 3) מה קורה שמפסיקים את הטיפול בכדורים ?? אני נורא מפחדת שהפניקה תחזור לי. 4) אני נורא מפחדת להיות בקשר עם בחורים ??? אני מפחדת שהם לא ירצו לצאת איתי. אנא תענו לי , אני אובדת עצות וחייבת לקבל תשובה האם הטיפול יעזור לי לגמרי כי אם לא אין לי בשביל מה לחיות , נמאס לחיות כל הזמן בפחדים להיות החיי המת... אנא כתבו אליי מהר!!!!!!

20/11/2000 | 23:58 | מאת: ד"ר אורן קפלן

טלילה שלום הפחד מהתקף הפניקה הבא הוא מאפיין נפוץ בבעיה שאת מתארת. פעמים רבות הוא מזין את ההתקף הבא או גורם להסתגרות מחשש שההתקף יתרחש בציבור. לגבי השאלות התרופתיות תוכלי לקבל תשובה מד"ר פלד. בכל מקרה שילוב של טיפול פסיכולוגי עם טיפול תרופתי נשמע בהחלט כדרך נכונה לפעול (אם כי כל מקרה לגופו וזה דורש כמובן ייעוץ שאינו וירטואלי). באשר לטיפול הפסיכולוגי. בעיקרון יש שתי גישות כיצד לטפל בהתקפי פניקה. הגישה הדינמית גורסת שהפניקה נובעת מגורמים רגשיים שיש לעבדם בטיפול. הגישה הקוגניטיבית גורסת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה עצמית והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. יש כמובן גישות המשלבות את שתי השקפות העולם הללו. בנוסף יש שיטות טיפוליות נוספות/מקבילות היכולות לעזור כגון ביו-פידבק, הרפיה ודמיון מודרך, היפנוזה, ועוד. את כותבת על יאוש רב ממצבך והתלבטות האם הטיפול יעזור או לא. הבעיה המשתמעת מכך היא שאת לא יכולה להישען באופן מלא גם על הגורם הטיפולי כי את לא בטוחה שהוא/הם באמת יכול לעזור לך. אני מציע לך להתלבט עם הפסיכולוג ועם הפסיכיאטר בכל השאלות שהצגת כאן. הם מכירים אותך ואני מתאר לעצמי שגם מכירים את מגוון הטיפולים הקיימים בבעיה ויוכלו לתת לך תשובות. כאשר התשובות יגיעו מהם את גם תוכלי לבטוח יותר בהם בטיפול שאת מקבלת מהם. האם הטיפול יכול לעזור "לגמרי"? טיפול יכול לעזור בצורה משמעותית לשיפור איכות חייך. המידה בה הטיפול יעזור קשורה לגורמים רבים ולכן בשלב הזה הייתי מנסה לחשוב על הפתרון כמשהו רציף ולא כשאלה של "כן או לא".

21/11/2000 | 08:53 | מאת: טלילה

אני מודה לך מאוד שהתייחסת לפניתי... אך ברצוני לשאול מסוג הטיפולים השונים שציינת איזה טיפול הכי יעיל ומהיר???? כמו שאמרתי אני מטופלת אצל פסיכולוגית , אך אני לא מתחברת לשיטת הטיפול שלה האומרת כי "צריך לצאת למסע לחיפוש מקור החרדות" כשאני מגיעה אליה היא מחכה שאני אדבר בצורה ספונטנית על כל דבר שאני רוצה אם זה העבר או ההווה... ואני לא מבינה איך זה יוכל לעזור לי??? אני חושבת שנורא מפריע לי שהיא לא אומרת לי כי במקרה של התקפה את צריכה לעשות "ככה וככה" ועוד דבר היא מחכה שהדברים יעלו ממני והיא לא עונה על שאלות.... אין לי סבלנות . אנא תענה לי , למרות שאני שואלת שאלה נורא קשה היות ואתה לא מכיר אותי.. אבל זה כל כך מייסר אותי , ואני כל כך רוצה לחזור לחיי "הנורמלים" ולהשתפר... מה גם שהוריי לוחצים עליי מאוד - "להוריד במינון הכדורים וכל הזמן מעירים לי שעכשיו אני נראית בסדר ומתפקדת אז אולי כדאי להפסיק את הטיפול אצל הפסיכולוגית.. לא כדאי להיות תלויה בה.. " לפעמים אני חושבת שעדיף שהיה לי משהו פיזי ולא פסיכולוגי..(מהבושה וההסתרה). תודה רבה

20/11/2000 | 16:29 | מאת: סיגלית

דודי בן 50 - לאחר שני אישפוזים עקב דכאון וחרדות שגרמו לו לחוסר תפקוד (האשפוז הראשון לפני 20 שנה). במשך 5 השנים האחרונות היה מטופל בסרוקסט 20 מ"ג אשר הטיבה איתו מאוד והוא תפקדב -100% והיה מאושר. לפני מספר חודשים הוא הפסיק על דעת עצמו לקחת את הסרוקסט (באופן הדרגתי) ולפני כחודש וחצי החלה הדרדרות במצבו. על מסך בדיקה ואבחנה של פסיכאטר הוא החל לקחת במשך שלושה שבועות 20 מ"ג סרוקסט ומשום שלא היה שיפור העלה הפיסכיאטר את המינון ל - 40 מ"ג, במשך 10 ימים הוא לקוח 40 מ"ג והמצב רק הולך ומתדרדר. לפני שהוא בוחר באופצית האשפוז, האם יתכן שהסרוקסט הששפיע בעבר באופן מצויין ועתה אין הוא משפיע? והאם הוא כבר לקוח מספיק זמן כדי שתהיה השפעה?

22/11/2000 | 08:59 | מאת: סיגלית

סיגלית כתב/ה: > > דודי בן 50 - לאחר שני אישפוזים עקב דכאון וחרדות שגרמו לו לחוסר > תפקוד (האשפוז הראשון לפני 20 שנה). > במשך 5 השנים האחרונות היה מטופל בסרוקסט 20 מ"ג אשר הטיבה איתו > מאוד והוא תפקדב -100% והיה מאושר. לפני מספר חודשים הוא הפסיק על > דעת עצמו לקחת את הסרוקסט (באופן הדרגתי) ולפני כחודש וחצי החלה > הדרדרות במצבו. על מסך בדיקה ואבחנה של פסיכאטר הוא החל לקחת במשך > שלושה שבועות 20 מ"ג סרוקסט ומשום שלא היה שיפור העלה הפיסכיאטר > את המינון ל - 40 מ"ג, במשך 10 ימים הוא לקוח 40 מ"ג והמצב רק > הולך ומתדרדר. > > לפני שהוא בוחר באופצית האשפוז, האם יתכן שהסרוקסט הששפיע בעבר > באופן מצויין ועתה אין הוא משפיע? והאם הוא כבר לקוח מספיק זמן > כדי שתהיה השפעה?

20/11/2000 | 16:22 | מאת: vicki

שלום דוקטור מזה כ 4 שנים אנו משתמש באפקסור תחילה לקחתחי 3 כדורים של .75 מג' עם הזמן ירדתי באופן הדרגתי במינון בעצת הרופא שלי כיום אני לוקח 25 מג' פעם אחת ביום מזה כ 7 חודשים.אני מרגיש טוב עם זה. הבעיה היא שאני מצד אחד רוצה להפסיק לגמרי אבל מאוד פוחד. שאלתי היא. א. האם תרופה זו ממכרת ב.מה יקרה אם אני לגמרי ושוב לא ארגיש טוב. ג.מה הנזק שתרופה זו יכולה לגרום בשימוש ארוך טווך כשלי. ד. איזה בדיקות תקופתיות אתה ממליץ לי לבצע. ה.האם על מנת להפסיק את לקיחת התרופה לגמרי, אתה ממליץ שילוב בטיפול פסיכולוגי תודה מראש ויקי

22/11/2000 | 15:42 | מאת: vicki

דר' שלום למה לא קיבלתי תשובה לשאלתי!!

20/11/2000 | 16:06 | מאת: רינה

דר' אורן שלום, התחלתי טיפול לפני כחודשיים (סה"כ כ- 8 מפגשים) וקיימת בי תחושת תלות מסויימת לגבי המפגשים השבועיים מכל המשתמע מכך. יתרה מזאת, כאשר אני נמצאת כבר בפגישה, אני מנסה לחשוב על הבאה אחריה, על מועדה ותכנייה. מפחידה אותי המחשבה על התלות המתפתחת אצלי לאותן הפגישות, שהרי בשלב כלשהו האם יתכן כי אגיע "לטיפול" רק בכדי לשוחח עם אותו יועץ, או שמא באמת בכדי לפתור בעיה כלשהי? בנוסף לכך, דעתו של המטפל החלה להיות לי חשובה (דבר שעד כה לא חשתי בזמן השיחות שלנו) והשאלה הנשאלת הינה ממה נובעת למעשה תחושה זו? האם יתכן שאני מפתחת כלפיו רגשות כלשהם? שיתפתי את המטפל בחששותי מתלות זו (כמובן, שלא בפירוט רב כפי שעשיתי כאן) והוא ציין כי נצטרך לדבר על כך בפגישתנו הבאה וכאן עולה שאלה נוספת, האם התחושה ש- 50 דקות אינם מספיקים לי לכל מפגש הינה נורמלית? האם ניתן לדעתך להכפיל את הזמן במפגש אחד? אודה לך על תשובתך בנוגע.

20/11/2000 | 23:19 | מאת: ד"ר אורן קפלן

רינה שלום בתחילת ימי הפסיכולוגיה היה נהוג להתייחס לקשר שנוצר בין המטפל למטופל כנושא שאינו שייך לטיפול. היה מקובל לראות בתחושות הדדיות שעלולות להתעורר בחדר הטיפולים כמשהו שלילי שעלול לקלקל ולהפריע למהלכו התקין של הטיפול. עם השנים הסתבר שהקשר ההדדי בין המטפל למטופל יכול להיות משמעותי ביותר לטיפול. בסופו של דבר זהו מפגש המייצג מפגשים שיכולים להתרחש גם בסביבה החיצונית ולכן ניתן ללמוד ממנו דברים חשובים. ניקח לדוגמא את נושא התלות שאת חוששת לפתח. לכל אדם יחס שונה ורגישות שונה לתלות. הייתי בודק איתך למשל האם החשש מתלות במטפל אינו מוכר לך גם ממקומות ומערכות יחסים אחרות בחייך. בשורה התחתונה, כל השאלות ששאלת לגבי תלות, רגשות, תחושת חוסר הזמן, הם חומרים רלוונטיים מאוד לעבודה הטיפולית ואני ממליץ לך להתייחס אליהם ככאלה ולכן להביא אותם ולחלוק אותם באופן מלא עם המטפל. אין לשאלות הללו תשובה אחת המתאימה לכולם וסביר להניח שאת התשובה המתאימה ביותר לך תוכלי למצוא בטיפול עצמו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם. אני מתמודד זה שנים רבות עם תסמונת ה-OCD. יחד עם זאת אני גם פעיל פעילות ברמה הציבורית למענן שיפור מצבם של חולי ה-OCD, שינוי הגישה והיחס למתמודדים ולמחלה זו. הגישה והיחס למתמודדים הינם מעוותים עד מאוד ויש לפעול רבות לשינוי ולגישה שונים מכפי שזה היום. בין חולי ה-OCD ישנם כאלה שמחלתם מתבטאת בצורך רב בנקיון מוגזם ביותר, ומכך גם להוצאה כספית גבוהה. מאלה רבים שהנסתם היחידה היא מקיצבת הביטוח הלאומי בסך של כ-1500 ש"ח לחודש. אני פועל למען הכרה בהוצאה מימסדית זו לצורך הגדלת הקיצבה. בטח את תמהים: "מה פתאום? וכי נעזור לך בכפייתיות שאת רוצה להתפטר ממנה?" ובכן אני לא אופתע מתגובה כזו. קראו בבקשה את קובץ הוורד המצורף להודעה ששמתי בפורום "התמודדות עם מצבי לחץ" של IOL, (כיוון שאין כאן בדוקטורס אפשרות לצרף קובץ נאלצתי לצרפו בדרך עקיפה זו) קראו אותו בעיון, ורק לאחר קריאתו, אשמח לשמוע את השגותיכם, הערותיכם והארותיכם על טענותי. אבל, אנא שיהיו ענייניות. תודה.

שלום אורגן, זה נראה לי רעיון מצוין. עדי

אשמח אם תפרט יותר. האם קראת את הקובץ (תמצא אותו בפורום "התמודדות עם מצבי לחץ" של IOL תחפש תחת השם ORGAN)

יש אנשים שמחפשים עוזרת או עוזר בנרות, אפשר לשלוח אליהם את הכפיתיים, והם גם ישלמו על חומרי הנקוי, וגם על הזמן, מה אתה אומר?

יכול להיות יפי של רעיון. רק הבעיה מי יעשה את "השידוך"?...................

20/11/2000 | 14:10 | מאת: אופיר

קודם כל ברכוים הבאים ובהצלחה ,דבר שני ד"ר פלד כבר התחיל בזמנו סידרת מאמרים (על קלאסיפיקציה בפסיכאטריה,כולל היסטוריה של הקלסיפיקציה,והיתיחסות מודרנית), היה גם מאמר על היסטוריה של הסכיזופרניה...ביקצור היה מעניין יש אותו דבר בפורום פסיכולגיה בנענע רק שם, דפנה (המנהלת) מסבירה על "יחסי אוביקט" (מלאני קליין,ויניקוט...ורבים אחרים וטובים),סידרת "מאמרים" מענינית מאוד!!! אז אולי גם אתם,לעשות משהוא דומה,מה אתם אומרים ?? אופיר נ"ב ד"ר פלד, עוד לא כתבת על DSM4.... אמרת שתיכתוב

21/11/2000 | 17:36 | מאת: ד"ר דרור גרין

אני חושב שזו הצעה מצוינת, והיא כמובן מותנית בזמנם של הכותבים. יש כוונות להרחיב את כמות המאמרים באתר.

20/11/2000 | 12:17 | מאת: ישי

הקאות, בחילות וחולשה כבר ביום הראשון של לקיחת סארוקסט 10 מ"ג. זה רגיל ?

20/11/2000 | 13:31 | מאת: שאול סלה

זה היה קשה בהתחלה ולאחר מכן איכות חיי השתפרה באופן דראמטי

20/11/2000 | 11:10 | מאת: אופיר

?!?!

20/11/2000 | 11:20 | מאת: ד"ר דרור גרין

לא, אופיר, טלי לא עזבה את הפורום. היא תשוב להשתתף כאן בקרוב מאוד. דרור

25/11/2000 | 18:08 | מאת: טלי וינברגר

אופיר שלום רב, שבתי לאחר תקופת מחלה קצרה. תודה על הדאגה! בברכה, טלי פרידמן

20/11/2000 | 10:50 | מאת: אלון

שלום האם מישהו יכול להמליץ על פסיכולוגית (או פסיכיאטרית שעוסקת בפסיכותרפיה ) קלינית דתיה המקבלת באופן פרטי? הייתי מעדיף מישהי הקרובה לשנות השלושים. תודה

20/11/2000 | 16:24 | מאת: ל

גם אני מחפשת בדחיפות.

20/11/2000 | 22:25 | מאת: aloncohe

תודה על תשובתך אם את רוצה, אני יכול להמליץ על מספר פסיכולוגיות דתיות, שלגבי חלקן יש לי המלצות מצויינות אבל לגבי אישית הן לא מתאימות, בעיקר בגלל פער גיל. אם גם לך הגיל חשוב, אז יש עוד אופציה שזה המרפאה בחוג לפסיכולוגיה בבר אילן אולם יש לזה את החסרונות שלו שזה לא ממש טיפול פרטי. אם תשמעי על מישהי פרטית , אשמח לקבל פרטים. תודה

25/11/2000 | 18:10 | מאת: טלי וינברגר

לימור שלום רב, לא שכחתי אותך. אני אחפש השבוע, מבטיחה!! צרי עימי קשר באמצע השבוע... בברכה, טלי פרידמן

20/11/2000 | 23:53 | מאת: יהודית

תברר באגודת עזרה ומרפא, שם הרב פירר, יוכל להמליץ לך על טובי המומחים בכל תחום.

20/11/2000 | 10:49 | מאת: אופיר

נגיד ש "הנס הקטן" היה מגיעה הליכם כמטופל,מה כל אחד מיכם היה עושה לו ? האם (הכונה לפסיכוטרפיסט" היית מפנה אותו לטיפול תרופתי ? אופיר

20/11/2000 | 11:14 | מאת: ד"ר דרור גרין

שלום אופיר, זוהי שאלה מצוינת, ויש לי בה נגיעה אישית. לכל המשתתפים שאינם יודעים במה מדובר, כדאי לספר ש'הנס הקטן' הוא ילד שטופל על-ידי אביו בגישה הפסיכואנליטית, בראשית ימיה של הפסיכואנליזה, ופרויד הדריך את האב, שהיה ידידו, בטיפול. פרויד שמר על רשימותיו של האב ופרסם את תיאור-המקרה. שלא במקרה, אני עורך את התרגום של תיאורי-המקרים של פרויד בעברית. הוצאנו לאור את 'איש הזאבים', ואני מקווה שגם תרגומו של 'הנס הקטן' יסתיים בקרוב. בספר 'פרויד נגד דורה' כתבתי על מקרה אחר של פרויד, שגם הוא ראוי לתשומת לב מיוחדת. אני גם מלמד קורס על תיאורי-המקרים של פרויד, והנושא קרוב ללבי. התשובה שלי לשאלה שלך היא חד משמעית. להנס הקטן היו בעיות לא מעטות (חרדה מפני סוסים), שהשפיעו על התפתחותו, אך הוא לא סבל ממחלת נפש, וכמובן שלא נזקק לטיפול פסיכיאטרי או תרופתי. גם פרויד, שבעצמו היה רופא (אם כי לא פסיכיאטר), לא חשב כלל על טיפול תרופתי במקרה הזה. הרי לשם כך המציא את גישתו המהפכנית, הפסיכואנליזה, שהיא ראשיתן של כל הגישות הפסיכותרפויטיות הקיימות בתקופתנו. היום, גם הפירושים הפסיכואנליטיים להתנהגותו של הנס הקטן עשויים להיראות מצחיקים או מוזרים למדי, ואני משער שפסיכולוג בן ימינו היה מייעץ להורה המודאג באופן שונה לחלוטין. דרור

20/11/2000 | 11:36 | מאת: אופיר

קודם כל,אתה אומר שיכול להיות שהיית מפנה אותו לטיפול תרופתי ? ודבר שני: מי זה "אנחנו"?!, אני מבין שיש לך קשר לוצאה של הספרים, האם אתם מיתכונים להוציא גם את "איש העכברושים" (שמעתי שהיה לו גם מטופל כזה ) האם יש ספרים של אנה פרויד ?? (מילבד "האני ומנגנוני ההגנה") אופיר

ד"ר פלד, מה אתה היית עושה ? אני חושב שפעם שאלתי אותך את השאלה הזאת פעם,אני רק לא זוכר את התשובה אופיר

20/11/2000 | 09:46 | מאת: צימרמן מירב

לבן זוגי יש תסמונת טורט ב"גרסא" קלה של טיקים וללא תופעות לוואי אחרות. לא ידוע לו על אדם אחר במשפחתו שסובל מאותה בעיה. במשפחתי אין כלל בעיה זו. ידוע לי כי טורט היא מחלה תורשתית ואני מוטרדת מהסיכויים שיוולד לנו ילד עם תסמונת הטורט - האם יש אפשרות לדעת על התורשתיות של טורט במקרה שלי ושל בן זוגי? האם טורט יכול לעבור לצאצא שלנו ולהופיע בדרגת חומרה גבוהה יותר? אנה הפנו אותנו למקומות המתאימים.

האם אובחן הדבר כתסמונת טורט? או שזו אבחנתך? מי אמר שכל תופעה של טיקים היא תסמונת טורט?

12/04/2001 | 21:24 | מאת: כרמית

אבקש לדעת האם תסמונת הטורט עוברת בתורשה והאם וכיצד ניתן לטפל בה, רצוי תרופות אלטרנטיביות ולא בכדורים. אודה לקבלת תשובה מהירה. תודה

19/11/2000 | 22:40 | מאת: שירי

האם מצב שבו חשים חרדה קיצונית "מפוררת" בנוסף לקושי לחשוב ולעקוב אחר דברי אחרים מרמז על כיוון פסיכוטי? ואם תרופה אנטי-דיכאונית "מתקנת" בהרבה את המצב, האם בכל זאת יתכן שמדובר בפסיכוזה?

20/11/2000 | 06:43 | מאת: ד"ר אבי פלד

שירי כתב/ה: > > האם מצב שבו חשים חרדה קיצונית "מפוררת" בנוסף לקושי לחשוב ולעקוב > אחר דברי אחרים מרמז על כיוון פסיכוטי? יכל לרמז - אבל לא בטוח - כיוון שאלו רק חלק קטן מהסימפטונים של פסיכוזה ואם תרופה אנטי-דיכאונית > "מתקנת" בהרבה את המצב, האם בכל זאת יתכן שמדובר בפסיכוזה? בד"כ פסיכוזה מגיבה (משתפרת) לתכשירים נוגדי פסיכוזה ולא לתכשירים נוגדי דכאון מדוע את שואלת ?

19/11/2000 | 18:28 | מאת: יעל

בעלי לא מדבר על מות אביו אולם חולם רבות בלילה ואף מתעורר לעיתים שטוף זיעה קרה האם יש לכך פיתרון?

19/11/2000 | 20:43 | מאת: ד"ר אבי פלד

עד שנה מתחילת האבל - נחשב נורמאלי

19/11/2000 | 22:15 | מאת: ד"ר אורן קפלן

יעל אבל על מות אדם יקר הוא תהליך קשה ולעיתים ממושך. אנשים שונים מתמודדים באופן שונה עם המוות. חלק משתפים ומדברים וחלק דווקא מעדיפים להימנע מכך. חלומות ושינה יוצרים מצב תודעה שונה, וכך אדם שמעדיף לא לדבר בהיותו ער יכול למצוא עצמו "מדבר" דרך חלומות הסיוט. סביר שזו תופעה שתחלוף מעליה ככל שיעבור הזמן, בעיקר אם לא עבר זמן רב מאז פטירת האב. השאלה היא מה בעלך היה רוצה. אם הוא רוצה לדבר ולשתף אבל לא יודע כיצד או מרגיש קושי סביב זה צריך לחשוב כיצד לעזור לו לדבר. זה יכול להיות איתך, עם חבר או עם איש מקצוע. לעומת זאת אם הוא שלם עם דרכו ובוחר לא לדבר על המוות צריך לקבל את זה ולקוות שאכן הסיוטים ידעכו עם הזמן. ד"ר אורן קפלן

19/11/2000 | 18:24 | מאת: מיכל

צתץנצתץנצתץבהצזץנצבךהםדכךעלךףדגךהצהצסתץה

19/11/2000 | 20:28 | מאת: אחת

לא צריך מישהו מקצועי בכלל כדי להגיד לך "החלום הזה. שווא ידבר" לילה טוב.

19/11/2000 | 20:47 | מאת: ד"ר אבי פלד

לא מומלץ להפריע לפורום

20/11/2000 | 00:29 | מאת: אחת

כנראה שיש מי שחושב שזה הפורום של המופרעים.

19/11/2000 | 14:38 | מאת: אורן

אני מפחד מעימותים פיזיים, אני ממש קופא כאשר אני מרגיש שיש סיכוי לעימות פיזי! מה זה אומר? מה אני יכול לעשות נגד זה? הפרעה נפשית? תודה

19/11/2000 | 20:48 | מאת: ד"ר אבי פלד

מדובר בתגובת פחד נורמאטיבית לא מומלץ להגיע לעימות פיסי לא מדובר בהפרעה נפשית

19/11/2000 | 21:59 | מאת: ד"ר אורן קפלן

אורן אני מסכים עם ד"ר פלד שחשש מעימות פיזי הוא טבעי. אבל בעצם, מדוע אתה כל כך מוטרד מזה עד כדי כך שחשבת שזה מצביע על מחלת נפש? האם עימותים שאינם פיזיים מפחידים אותך גם? האם נחשפת פעם למצב שבו הותקפת ולא הצלחת להתגונן? אם מדובר רק בתגובה לאירוע אלים והתרחקות ממנו - זה נשמע כמנגנון הישרדות מצוין, ואולי תשובותינו יוכלו להרגיע אותך ולקבל את התגובות הללו כטבעיות. אולם, במידה והפחד מעימותים הוא נרחב ומוכר לך גם במצבים אחרים שאינם אלימים דווקא, והדבר מטריד אותך, אולי זה דורש בירור יותר עמוק. ד"ר אורן קפלן

19/11/2000 | 14:28 | מאת: אמא דואגת

שלום! הילד שלי בן 4 הילד שלי לא מוכן לישון לבד טוען שחיות תוקפות אותו נעלב תכופות ובוכה בררן בסוג האוכל. אוכל סוג אחד של אוכל בלבד. לא ירקות ולא פירות רגיש למילים, לא עומד על שלו מול ילדים אחרים. מגיב בבכי כאשר נלחץ מפחד להכנס למקומות חשוכים לא מראה סימני קנאה כלל לאחיו הקטן, אפילו אוהב אותו ודואג לו הוא ילד אינטלגנטי מאוד כאשר הוא מדבר קשה לבטא את עצמו במשפט אחד ארוך קצת מפוזר ושוכח דברים קשה לו להתרכז בלצייר ציור (מאוד גרוע בציורים) בקושי גוזר עם מספריים בסה"כ ילד עם שמעניק הרבה אהבה, חיבוקים נשיקות. אמרו לי שהוא מזכיר מישהו בילדותו. ואותו מישהו אובחן בהפרעה סכיזופרניה אפקטיבית. מאז אני דואגת. האם הסימפטומים נורמליים? תודה. אמא דואגת

19/11/2000 | 16:31 | מאת: ד"ר דרור גרין

שלום אמא דואגת, שמות לועזיים של מחלות עשויים לאיים ולהפחיד. יתכן שהילד שלך דומה למישהו, אך אין לזה שום קשר לסכיזופרניה. הסכיזופרניה היא מושג כללי המתייחס למספר סוגים של הפרעות אישיות, המופיעות בשלב הרבה יותר מאוחר בחיים. כל אחת מן התופעות שאת מתארת איננה חמורה או חורגת מן המקובל, אך כולן יחד מצביעות על כך שמשהו באמת מטריד את בנך. הדאגה שלך במקומה (כל זמן שאינך נסחפת), וכדי להירגע כדאי שתתייעצי עם איש מקצוע (פסיכולוג המתמחה בטיפול בילדים). ובינתיים, כדאי להעניק לו תשומת לב ולנסות להבין מה מטריד אותו. דרור

19/11/2000 | 20:59 | מאת: ד"ר אבי פלד

דרור כמנהל הפורום אני חייב לשמור על הרמה המיקצועית של התשובות סכיזופרניה אינו מוסג כללי הקשור להפרעת אישיות - יש הבדל מהותי מאד בין הפרעת אישיות וסכיזופרניה - אני מבקש להיות נאמן לידע המקצועי כדי לא להטעות את מישתתפי הפורום

19/11/2000 | 20:20 | מאת: רוית ניסן

שלום לך אמא דואגת!!! את מתארת ילד שהינו כנראה רגיש מאוד ולוא דווקא במובן השלילי. חלק מן הדברים שתארת הינם נורמטיביים לגילו וחלק מצביע על רגישותו אולי דווקא בתחום המוטורי. לא כתבת על משך הפחדים והאם היה שינוי התנהגותי ו/ או רגשי מאז שאחיו נולד. היותך מודאגת וודאי לא מקל על הקשר ביניכם. שווה כמו שדרור המליץ לפנות לייעוץ- ולוא בכדי להסיר את הדאגה ולפנות אותך להינות מהקשר בינך ובין ילדייך.

19/11/2000 | 20:42 | מאת: אחת

אמא יקרה, ככה יוצרים אנשים פסיכים, קודם אומרים על דברים נורמאלים שהם לא נורמאלים, אחר כך נזכרים באיזה סיפור סבתא, אחר כך מישהו "נזכר" שהפסיכופאת השכונתי דמה לו בדיוק שתי טיפות מים" ואחר כך מתיחסים לילד כמו פסיכי, אז הוא בסוף יצא לך פסיכי. אמא"לה יקרה, יד קטן בן ארבע, רוצה תשומת לב, עדין לא כל כך מעונין להרחיב את הטעמים שלו, לי יש ילדה שאכלה רק במבה במשך כמעט שנה, לא הלכנו לפסכולוג בגלל זה, אלא למכולת השכונתית קנינו המון, המון, במבה כדי שלא תהיה רעבה, נכון שחשבו עלינו שאנחנו אולי פסיכים עם כמויות הבמבה האלה, אבל לא שמנו לב לאף אחד, היום הילדה נורמאלית וגם אוכלת דברים אחרים. גיל ארבע, הוא בדיוק הגיל המרגיז הזה שעל כל דבר הם בוכים , אז זה שוב מתאים לנורמלי, מתקשה לבטא את עצמו במשפט ארוך? למה לא תבקשיממנו הרצאה? את שוכחת שבערך לפני שנתיים הוא בכלל לא דיבר כמעט? בקושי גוזר? זה מתאים לגיל ארבע, יש ילדים שעוד בגיל 6 לא מצליחים לגזור טוב, אז מה? מפוזר? שוכח דברים? - גם איינשטיין, אבל הבן שלך רק בן 4, המוח שלו עוד לא גמר להתפתח. אוהב את אחיו? לא מקנא? - תגידי תודה . ילד אוהב חיבוקים ונשיקות? בודאי הרי על זה הם גדלים הכי טוב, אוכל זה דבר משני לאהבה. צר לי לאכזב אותך, - הסימפטומים מראים ילד בריא ונורמאלי לחלוטין, יש לי כמה כאלה, והרבה ניסיון. תאמיני לי.

19/11/2000 | 20:52 | מאת: ד"ר אבי פלד

מסכים

19/11/2000 | 20:57 | מאת: ד"ר דרור גרין

שלום אחת, את צודקת. כל אחת מן התופעות שהאמא המודאגת מתארת, עשויה להיות טבעית לגמרי, ואין צורך לעורר פחדים. עם זאת, יש לכבד גם את תחושותיה של האם בדבר מצוקותיו של הילד. הדאגה שלה אינה מועילה לגידול הילד, ועצה פשוטה מאיש מקצוע עשויה להרגיע אותה וגם לכוון אותה לפתרונות יעילים. דרור

19/11/2000 | 20:55 | מאת: ד"ר אבי פלד

אמא דואגת יקרה ! ל א ל ד א ו ג אין קשר לסכיזופרניה כל התאור נורמאלי לגמרי בילדות המוח רק מתארגן וכל מה שתארת נורמאלי תני לו אהבה ותהני ממנו ללא לחץ בברכה ד"ר פלד חוקר מוח ומומחה בין-לאומי לסכיזופרניה

19/11/2000 | 10:55 | מאת: רוית

לצוות שלום אני מטופלת מזה שנים באלטרול פלוס קלונקס עקב מצבים של דכאונות ומצבים נפשיים מעורערים. יש לציין כי התרופות משפיעות עלי טוב מאד, אני מתפקדת נפלא, עובדת מחוץ לבית, מגדלת את הילדים והכל בסדר. כמובן שמידי פעם אני עושה בדיקות אצל הרופא לוודא שאין סיבוכים. לאחרונה, מזה כמה חודשים הבחנתי כי כמה ימים לפני המחזור החודשי יש לי ירידה גדולה מאד במצב הרוח, עד כדי חוסר יכולת לתפקד. זה מאד מציק לי, רציתי לשאול, האם מתאים לי לקחת פרוזאק, לאחר כל הפירסומים שקראתי אודות התרופה הזו, או שמא זה עלול לערער את מצבי הנפשי. אני שואלת את שאלתי בפורום מכיון שהרופא הפסיכיאטר שלי לא כל כך דוגל בפרוזאק למצבים טרום ויסתיים, אלא שאני מאד סובלת, ויותר מזה, חוששת. תודה מראש רוית

19/11/2000 | 21:05 | מאת: ד"ר אבי פלד

אלטרול תכשיר ישן - אבל עם פועל לא נהוג להחליף פרוזאק ותכשירים דומים מהדור החדש יותר יעילים לא ברור לי מה הכוונה "לא דוגל" ?! פסיכיאטריה זה לא ספרות או אומנות של דעות מדובר במקצוע רפואי - יש לאבחן את מצבך הקליני ולהתאים לך את הטיפול האופטימלי לפי מצבך מעט לעט. לדעתי צריך הערכה חוזרת לגבי האבחנה והטיפול - הפסיכיאטר שלך אמור לדעת זאת עם הוא איש מקצוע ניתן לצור קשר איתי דרך לחיצה על שמי בדף הפורום בהצלחה

19/11/2000 | 09:44 | מאת: לירז

שלום רב, הנני אמא בת 25 לילדה מקסימה בת שנה ושלוש חודשים. אנחנו גרים בגני אביב בלוד, ועקב אילוצים וחיפושים לגן טוב החלטנו אני ובעלי לרשום אותה לגן בראשון לציון גן של נעמת גן מעולה והמטפלות שם מקסימות. הילדה מאוד מרוצה ורואים עליה ובהתנהגות שלה. עקב אילוצים אנו שוקלים לרשום את הילדה לגן בגני אביב לאחר בדיקה וסריקה של הגן והגננת מצאנו גן אשר מספק את הצרכים של הילדה ושלנו. שאלתי היא אם כדאי כבר בהרשמה של אפריל להעביר את הילדה מסגרת אזי ביתי תהיה כבר בת שנה וחצי או לחילופין להמשיך איתה את אותה המסגרת בראשון לציון ורק בספטמבר להתחיל את השנה החדשה. ואם המלצתכם היא לא לשים אותה באפריל במסגרת חדשה אבקש הסבר להשלכות אשר יכולות להיות לביתי?

19/11/2000 | 11:43 | מאת: ד"ר דרור גרין

לירז יקרה, אינני רואה סיבה מדוע לא להעביר את בתך לגן החדש כבר באפריל. דאגתך מובנת, ואכן כל שינוי ושבירת הרגלים עשוי לגרום למשבר. עם זאת, מאחר וההחלטה להעביר את בתך לגן חדש כבר נעשתה, הדחייה לא תשנה את המצב. לרשותך עומדת כחצי שנה עד אפריל, ובזמן הזה את יכולה להכין את בתך לשינוי כדי לרכך את הקושי שבמעבר לגן החדש. את יכולה לספר לה על כך חודש או חודשיים לפני המעבר, ואף לקחת אותה לשם ולהציג בפניה את המקום והגננת. דרור

19/11/2000 | 21:09 | מאת: ד"ר אבי פלד

אני מתרשם שאת אמא פרוטקטיבית (הגנתית) ילדים מפתחים יכולות הסתגלות בגיל הרך - זה גם מה שקובע את החוזק הנפשי לבגרות הגנת-יתר עליהם פוגעת ביכולתם הטיבעית להסתגל אין כל חשש שהיא תסתגל לעולם כפי שהוא מאשר להפך לדעתי שינויים יכולים דווקא לעזור בגיל זה

19/11/2000 | 08:58 | מאת: אליאן

אני מעוניינת להקים קבוצת תמיכה להורים שיש להם ילדים חולי סכיזופרניה. אשמח לקבל תגובות.

שלום! הילד שלי בן 4 הילד שלי לא מוכן לישון לבד טוען שחיות תוקפות אותו נעלב תכופות ובוכה בררן בסוג האוכל. אוכל סוג אחד של אוכל בלבד. לא ירקות ולא פירות רגיש למילים, לא עומד על שלו מול ילדים אחרים. מגיב בבכי כאשר נלחץ מפחד להכנס למקומות חשוכים לא מראה סימני קנאה כלל לאחיו הקטן, אפילו אוהב אותו ודואג לו הוא ילד אינטלגנטי מאוד כאשר הוא מדבר קשה לבטא את עצמו במשפט אחד ארוך קצת מפוזר ושוכח דברים קשה לו להתרכז בלצייר ציור (מאוד גרוע בציורים) בקושי גוזר עם מספריים בסה"כ ילד עם שמעניק הרבה אהבה, חיבוקים נשיקות. אמרו לי שהוא מזכיר מישהו בילדותו. ואותו מישהו אובחן בהפרעה סכיזופרניה אפקטיבית. מאז אני דואגת. האם הסימפטומים הם של סכיזופרניה בילדות? תודה. אמא דואגת

19/11/2000 | 21:10 | מאת: ד"ר אבי פלד

כבר כתבתי לך (מעלה) אין לו סכיזופרניה

19/11/2000 | 21:10 | מאת: ד"ר אבי פלד

יוזמה מבורכת - בהצלחה

19/11/2000 | 02:15 | מאת: יעלה

האם יתכן שאדם שקבל מנעוריו (גיל 17) תרופות להרגעה כללית, ללא אבחנה רפואית שמדובר במחלת נפש, יפתח אחרי 10 שנים של שימוש בתרופות, סכיזופרניה פראנואידית? או שמא הפסקת התרופות הללו בבת אחת, יכולה לגרום לתופעות שיתפרשו כך? האם אפשר לאחר שנים לאבחן מהי המחלה האתחלתית, ואם בכלל היתה מחלה, או שהיו תופעות של גיל ההתבגרות שלא פורשו נכון?

19/11/2000 | 21:12 | מאת: ד"ר אבי פלד

יעלה כתב/ה: > > האם יתכן שאדם שקבל מנעוריו (גיל 17) תרופות להרגעה כללית, ללא > אבחנה רפואית שמדובר במחלת נפש, יפתח אחרי 10 שנים של שימוש > בתרופות, סכיזופרניה פראנואידית? לא !! >או שמא הפסקת התרופות הללו בבת > אחת, יכולה לגרום לתופעות שיתפרשו כך? לא !! > האם אפשר לאחר שנים לאבחן מהי המחלה האתחלתית, ואם בכלל היתה > מחלה, או שהיו תופעות של גיל ההתבגרות שלא פורשו נכון? לא ברור לי מדוע השאלות - בבקשה לפרט יותר או ניתן לצור קשר איתי דרך לחיצה על שמי בדף הפורום

18/11/2000 | 23:41 | מאת: אנונימית

יש לי אח בן 19 הוריי התגרשו כשהיה בן 10גדל עם אימי שהטיחה בפניו כל הזמן, כי הוא נעזב ואין לו מישהו אחר מלבדה וכו'. מפרט ללימודי שהיה מצויין בהם, יש לו קשיים רציניים חברתיים, לעולם לא הייתה לו חברה. בכיתה יא' החל טיפול פסיכולוגי עקב התפרצויות שהיו לו כלפי אבי וכולם (כעסים). טיפול שנמשך כשנתיים ולא הועיל כיוון שכל מה שעניין את הפסיכולוג שלו זה רק כסף.לפני גיוסו קרה מקרה שבו בעקבות משבר מסויים בחייו לטענתו הוא הזה במשך מספר שעות, החל טיפול פסיכיאטרי וטיפול רפואי של דייפרקסה. הורד לו פרופיל על סעיף נפשי והוא גוייס וסיים קורס, כיוון שהומלץ להפסיק הכדורים בעוד כחודש, אימי נלחצה והחלה לומר כי הוא יחזור למצב הקודם ויש להמשיכם לאורך כל השירות. כמובן בפניו. א- היש לבצע בדיקות כלשהם בזמן הלקיחה של כדורים אילו? ב- האם ניתון להמשיכם? ג- נוצר לי הרושם שכל הבעייה נובעת מחסכים בילדותו, והוא זקוק לחום ואהבה שלא קיבל מעולם וגם לתשומת לב אני חוששת שיעשה משהו לעצמו ומוכנה לעשות הכל בכדי לעזור לחוסר בטחונו מה אתה ממליץ לנו לעשות תודה רבה. האחות המודאגת

19/11/2000 | 11:32 | מאת: ד"ר דרור גרין

שלום לאחות המודאגת, קל לי להזדהות עם המסקנות שלך, וטוב שלאחיך יש אחות כמוך. את התשובה בנוגע לתרופות אותיר לד"ר פלד, אך נדמה לי שלא כאן הסיבה לדאגה. לא קשה להבין את דאגתך, לאור ההיסטוריה העצובה של אחיך. לפי דבריך, נמצא אחיך בהשגחה פסיכיאטרית, ואני מציע לקבל בשמחה את ההמלצה להפסיק את השימוש בתרופות. המסגרת הצבאית מאפשרת לאחיך להמשיך ולקבל עזרה מקציני בריאות הנפש, ואת יכולה לעודד אותו לעשות זאת. נראה לי שלאור ההיסטוריה המשפחתית עשויה התמיכה שלך להיות חשובה לא פחות מכל טיפול נפשי או פסיכיאטרי. דרור

19/11/2000 | 21:23 | מאת: ד"ר אבי פלד

אני מתנגד להמלצה גורפת להפסיק טיפול תרופתי לדעתי אין מספיק מידע לתת יעוץ מיקצועי ואחראי

19/11/2000 | 21:21 | מאת: ד"ר אבי פלד

ממה שאת כותבת אני למד שחסר לך אינפורמציה מהימנה לגבי מצבו של אחיך האם אובחן כסובל מתסמונת פסיכיאטרית? אם כן איזה? מדוע זקוק לתרופות ? התכשיר "זיפרקסיה" נועד לסכיזופרניה - התאור שלך עלול להתאים לאבחנה זאת - האם זאת האבחנה? חסר מידע כדי ליעץ לך - לא יהיה זה מיקצועי ואחראי מצידי ליעץ לך על בסיס מה שאת מוסרת ניתן לצור קשר איתי דרך לחיצה על שמי בדף הפורום למסור יותר מידע

19/11/2000 | 21:41 | מאת: י.

מה גילך? האם הוא יכול לעבור לגור אצלך? נראה כי אמך מטילה עליו מעמסה ואיננה מקלה [כמה שכואב לומר זאת יש להתמודד עם המציאות] אם הפסיכאטר המליץ להקטין/להפסיק הכדורים מדוע האמא נלחצת האין היא סומכת על הפסיכאטר או אולי על בנה ואולי יש כאן בכלל בעיות של האם שמעמיסה אותן על אחיך ההתנהגות של האם שאת מצינת מראה על לחץ רב ואשר מועבר או ניפרק על אחי וכמה שהמחשבה לא נעימה היתכן כי בכך יש לה חלק במצבו של אחיך? אהבה תמיכה ואמון הנם נדרשים לנפש בריאה ולריפוי נפש דואבת

18/11/2000 | 23:32 | מאת: לינדה

שלום אני נוטלת כדור אחד של סרוקסט מידי יום (20 מג) ומרגישה נפלא. אני נמצאת במעקב של רופא פסי. שאלתי היא: האם התרופה יכולה לפגוע בפוריות? ברצוני להכנס להריון בשנה הקרובה כמו כן האם ניתן להמשיך ולהשתמש בה בזמן ההריון והאם היא מסוכנת לעובר? תודה

19/11/2000 | 21:25 | מאת: ד"ר אבי פלד

> שאלתי היא: האם התרופה יכולה לפגוע בפוריות? לא היא לא פוגעת בפוריות >ברצוני להכנס להריון > בשנה הקרובה מזל טוב > כמו כן האם ניתן להמשיך ולהשתמש בה בזמן ההריון והאם היא מסוכנת > לעובר? כן היא עלולה להיות מסוכנת לעובר במיוחד בתחילת ההריון- מומלץ לסיים טיפול לפני כניסה להריון

18/11/2000 | 22:35 | מאת: שרון

בתי עומדת להתגייס בקרוב. לפני כמה חודשים בתקופת בחינות הבגרות היא נתקפה בחרדה שאת סיבותיה איננו יודעים. ובכל זאת עמדה בהם בהצלחה. במקביל בשיחותינו עלו על פני השטח כל מיני חרדות כולל החרדה שלה מהזריקה ביום הגיוס. למדנו את נשוא החרדה, שיטות ההרפיה המומלצות, השתמשנו גם בפרחי בר ( רסקיו). התייעצנו עם רופא המשפחה והוא המליץ על שימוש בכדור וואבן.[כיוון שמועד הגיוס קרב, מצב הלחץ חוזר, בעת השיחה על הנושא היא בוכה... מה ניתן לעשות ועוד לא עשינו? תודה מראש שרון

18/11/2000 | 23:46 | מאת: ד"ר אורן קפלן

שרון שלום את מספרת על מצב חרדה שמתעורר אצל בתך במצבים שונים. השאלה היא האם פתרון מקומי לשעת לחץ מסוימת אכן יקל עליה בטווח הארוך. למשל, אם מתמקדים רק בהרגעה לקראת בחינה מסויימת הלחץ והחרדה חוזרים בבחינה שלאחר מכן. התיאור שלך מעלה אפשרות שמצבי לחץ שונים מעוררים התקפי חרדה שלא קשורים דווקא לאירוע הספציפי. כלומר, אולי כעת ישנה חרדה מהזריקה בגיוס, אבל הסיבה לחרדה עמוקה יותר. החיים רצופים בבחינות מסוגים שונים - כעת זה הגיוס לצבא, קודם הבחינות ובעתיד יהיו בודאי התמודדויות אחרות. כדאי לברר כיצד ניתן להקל על בתך בטווח הקצר לקראת הגיוס, אך גם בטווח הארוך יותר. גיוס לצה"ל יכול להוות בהחלט מוקד לחץ ומצוקה וכדאי לצייד את בתך בכלים נפשיים להתמודד בצורה טובה יותר עימם. מדבריך אינני מבין לגמרי האם בתך היתה בטיפול נגד החרדה. בעיקרון, יש דרכים אפקטיביות למדי לטיפול פסיכולוגי בחרדות "ספציפיות" כמו חרדת בחינות, חרדה מזריקות וכדומה. מדובר לרוב בשיטות המבוססות על שיחה, לימוד הרפיה עצמית, דמיון מודרך ואף היפנוזה. עם זאת צריך לקחת בחשבון שבמידה והחרדות המקומיות הן סימפטום לבעיה רגשית רחבה יותר, שיטות אלו לא יפתרו את הבעיה לחלוטין וידרש טיפול פסיכולוגי ממושך יותר. כל זאת דורש כמובן בירור פסיכולוגי יסודי, ומוגבל בגלל הגיוס הקרוב לצבא. טיפול תרופתי יכול לתרום גם הוא להורדת חרדה ועל כך יוכל לספר לך בודאי ד"ר פלד. בברכה ד"ר אורן קפלן

19/11/2000 | 21:41 | מאת: ד"ר אבי פלד

לפנות ליעוץ מקצועי לצערי ומניסיוני פרחי בך זה לא הכיוון רופא משפחה הוא לא איש מקצוע לטפל בחרדה - באמת הם נותנים וואבן - תכשיר סימפטומאטי שגורם להתמכרות - לא תמיד במקום היעוץ המקצועי האמיתי היחידי הוא לאחר איבחון פסיכיאטרי אבקש לעיין ברשום מטה כדי להגדיל את הידע על חרדה: נתן גם לצור קשר איתי דרך דף אישי בלחיצה על שמי בפורום חרדה סימנים מהם הסימנים של חרדה? - עצבנות - התרגשות - הרגשה של פחד ממוות - פחד מחוסר שליטה - פחד לפול ברחוב- סימנים גופניים הם - סחרחורת - חולשה - עקצוצים על העור- הזעה וגלי חום - שלשול ופרפרים בבטן - קוצר נשימה ודפיקות לב - חנק וכו... חרדה סוגים סוגי תסמונות החרדה השונים כוללים - "חרדה כללית" - "התקפי פאניקה" - "תסמונת פאניקה" - "פוביות" פחדים מיוחדים (פוביה חברתית פוביה מחרקים פוביה מגבהים, אפילו פוביה לאכול בחברה) - "תסמונת אובססיבית קומפולסיבית" (המוכרת כ OCD - ) - חרדות תגובתיות כגון תגובת דחק חריפה, והלם קרב (מוכר גם כ PTSD) חרדה רפואי אבל לפני שקובעים שמדובר בחרדה - חשוב לשלול מחלה גופנית המחקה חרדה (נותנת אותם סימפטומים של חרדה) לשם כך יש קודם לבקר אצל רופא משפחה (קופ"ח) ולבקש לשלול - הפרעות קצב לב - יתר פעילות בלוטת התריס - יתר פעילות בלוטת האדרנאל - צניחת המסתם המיטראלי - וכל בעיה הורמונאלית או גופנית אחרת - הרבה מחלות גופניות עלולות להתחיל עם סימנם דומים לחרדה כאשר הסיבה לסימנים של חרדה הם ממחלה גופנית - הטיפול יהיה בהתאם - צריך לטפל במחלה עצמה ולא בסימפטומים. חרדה סיבות מהם הסיבות לחרדה ? הסיבות הם מרובות - מסיבות גופניות וביולוגיות ועד סיבות פסיכולוגיות סיבות גופניות לחרדה - מחלות גופניות יכולות לתת חרדה - הפרעות קצב לב - יתר פעילות בלוטת התריס - יתר פעילות בלוטת האדרנאל - צניחת המסתם המיטראלי - וכל בעיה הורמונאלית או גופנית אחרת - חרדה עלולה להופיע גם ללא כל סיבה נראת-לעין - פתאום כרעם ביום בהיר (התאוריה אומרת שיתכן ומדובר בחוסר איזון של סרוטונין במוח - (סרוטונין הוא חומר טבעי של המוח המאפשר לתאים של המוח לתקשר בינם לבין עצמם) חרדה קשורה לפעמים לאופי של האדם - אנשים מסוימים יותר רגישים - הם גם יותר פוחדים - מבנה האופי לפעמים משפיע על חרדה - לדוגמה: מי שרגיש לביקורת יגיב יותר במתח למצב שמעבירים עליו ביקורת מאשר מי ש"יש לו עור של פיל" הוא יהיה יחסית אדיש (כלומר רגוע) חרדה קשורה למשברים בחיים - משברים כלכליים - בעיות ביחסים בין-אישיים עם קרובי משפחה - בעיות זוגיות (האישה תעזוב אותי.. ולהפך ילדים עוזבים את הבית) יש גם חרדה קיומית (אקסיטנציאלית) עצם קיום ודרישותיו - מצבים קיומיים פוליטים חברתיים טיפולים לחרדה הטיפולים לחרדה הם מרובים - לכל סוג של חרדה טיפול משלו - לכן כל כך חשוב האבחון - פסיכיאטר (שהוא רופא) יכל לאבחן את כל הספקטרום של הסיבות לחרדה מסיבות גופניות ועד סיבות פסיכולוגיות חרדה מכל סוג שהוא מגיבה לטיפול תרופתי חרדה ביולוגית מגיבה הכי טוב לטיפול תרופתי ולא מגיבה כמעת בכלל לטיפול של שיחות (פסיכולוגי) חרדה עקב מיבנה-אישיות מגיבה יותר טוב לטיפול בשיחות (פסיכולוגי) ופחות לטיפול תרופתי חרדה עקב משבר מגיבה היטב לטיפול של "התערבות במשבר" שבו גם פועלים להרחיק את גורמי הדחק (לדוגמה: לאשפז לזמן קצר כדי להרחיק מגורם דחק במשפחה) חרדה מסוג של פוביות מגיבה טוב לטיפול פסיכולוגי התנהגותי - טיפול בו לומדים בהדרגה לא לפחד מגורם הפחד חרדה תרופות תרופת הבחירה לחרדה שייכת למשפחה של תכשירים המכונה SSRI כיוון שפועלים על איזון הסרוטונין במוח (סרוטונין הוא חומר טבעי של המוח המאפשר לתאים של המוח לתקשר בינם לבין עצמם) למשפחת התכשירים נוגדי חרדה (דהיינו SSRI ) שייכם ה-פרוזאק המפורסם, הגרסאות הישראליות והחדשות שלו אפקטין ו"פריזמה" תכשירים נוספים הם "סרוקסאט" ציפראמיל" "רמרון" לסרוקסאט גרסה ישראלית חדשה "פאקסין" וכו.... תרופות תופעות לוואי תופעות לוואי של התכשירים נוגדי חרדה (דהיינו SSRI ) הם בעיקר 3 "בחילה" "ירידה בחשק מיני" "עייפות תשישות" - איך מתמודדים עם תופעות לוואי ? - עם נוטלים את הטיפול על בטן מלאה - אין בחילות - לקיחה ליפני השינה חשובה במקרה של טשטוש ועייפות מהתרופה טיפול לחרדה בשיחות עם החרדה נובעת מסיבות עמוקות ולא מודעות של האישיות ניתן לקבל תובנה לסיבות אלו בשיחות - ועקב כך הסימפטומים פוחתים ויש הקלה עם החרדה היא מסוג פחד ספציפי כמו בפוביות - יש טיפולים התנהגותיים לדוגמה: תרגילים של נשימות והרגעה אשר נעשים יחד עם חשיפה לגורם הפחד והדחק - פעמים חוזרות ונשנות של תרגילים אלו מכחידות בהדרגה את הסימפטומים. עם החרדה היא ממשבר - תמיכה ויעוץ מאדם מקצועי יכולים לעזור

18/11/2000 | 19:37 | מאת: גילי

הייתי מבקשת לדעת בדחיפות באילו תרופות משתמשים למחלת האלצהיימר. אודה לך על תשובה מהירה. אבקש שמות של תרופות קיימות. בברכה, גילי.

18/11/2000 | 19:44 | מאת: טלי וינברגר

גילי שלום רב, לפי הידוע לי ישנן התרופות קוגנקס ואריספט. שתיהן מעכבות את התפתחות המחלה עד לשלב מסויים בו גם הן לא כל כך יעילות, אולם הן עשויות לשפר את איכות חייו של המטופל, ולשמר את מצבו הקוגנטיבי יציב יחסית במשך זמן. אני משוכנעת שלד"ר פלד, יהיו דברים נוספים על אלו שלי. מדוע, אגב, את שואלת? התרופות הללו ניתנות במרשם רופא בלבד! בברכה, טלי פרידמן

18/11/2000 | 20:45 | מאת: גילי

ראשית , תודה על מהירות תגובתך. לשאלתך, מדוע אני מתעניינת, ובכן, למישהי שאני מכירה נתנו תרופה בשם "הלידול" ולא נראה לי שהיא עוזרת לאלצהיימר אלא רק גורעת ממצבה ולכן רציתי לשמוע דעה נוספת. הייתי רוצה לדעת מהי התרופה הזו וכנגד מה היא משמשת? ייתכן שהשם לא מאויית נכון אבל אני בטוחה שזה משהו מאד מאד קרוב לכך. מאז שהאישה הזו קיבלה את התרופה הנ"ל היא בקושי מתפקדת ומצבה הולך ומחמיר ללא כל סיבה נראית לעין. האם זה ייתכן? אודה למר פלד באם יוכל לענות על שאלתי, מהי אותה תרופה בשם "הלידול". בברכה, גילי.

22/06/2001 | 16:23 | מאת: ד"כ כהן יעקב ( גרייאטר בכיר )

מי יודע מה זה? www.sixtyplus.com מרכז המידע הישראלי לאוכלסיה המבוגרת האתר מכיל 384 בתי אבות בישראל ולהם רשיון כחוק ניתן לקבל יועץ חינם לסידור מוסדי ועזרה בבית ניתן לאתר בתי אבות לפי מילה ,סוג מחלקה או אזור חיוג כמו כן תוכל למצוא אזהרה לגבי בתי אבות אשר אין להם רשיון כחוק . תוכל למצוא גם פוליסות ביטוח של יהודים שהיו בשואה והיו להם פוליסות

06/08/2001 | 23:16 | מאת: גפן עינב

ברצוני לקבל מידע על מחלת האלצהיימר אודות המחלה,טיפול.... תודה מראש גפן

06/08/2001 | 23:56 | מאת: adi

גפן, יש ספר שמסביר על הבעיה ונקרא: "כשהמוח בוגד בגוף". עדי

10/05/2002 | 13:47 | מאת: שפרה שובל

18/11/2000 | 19:18 | מאת: סילבר צ'נטאי

האם שימוש בתרופת רטלין מצריך איבחון של פסיכיאטר או אבחון של רופא נאורולוג מספיקה ? אני גר באזור הצפון אלו מקומות איבחון מקובלים יש באזור מגורי ?

18/11/2000 | 21:37 | מאת: ד"ר אבי פלד

ניורולוג של ילדים ברמב"ם

20/11/2000 | 21:42 | מאת: צ'נטאי סילבר

מבקש לדעת יותר על בעית הפרעת קשב בבקשה פשוט יש לנו בעיה קשה עם הבת שלנו בברכה והמשך שבוע טוב

18/11/2000 | 19:09 | מאת: שני

שאלתי ולא נענתי, האם אפשרבזמן לקיחת סרוקסט לעבור טיפולי שיניים הכוללים הרדמה מקומית, האם אין התנגשות בין החומרים הפעילים?

18/11/2000 | 21:39 | מאת: ד"ר אבי פלד

לא באופן עקרוני אין התנגשות אבל מומלץ להמתין לאחר הטיפול עם אפשר

18/11/2000 | 17:45 | מאת: star

שלום.. אני בת 17 אני ממש לא יודעת מה לעשות אין לי חברות וחברים... אין לי עם מי להיות אחר הצהריים אני כל הזמן נשארת בבית... כל הזמן לבד אני בטוחה שאם המצב הזה ימשיך החייים שלי ממש יהרסו אם הם לא נהרסו כבר מה לעשות

18/11/2000 | 19:03 | מאת: טלי וינברגר

שלום לסטאר, מה עם חוגים של אחה"צ? כל מיני קורסים להעשרה? תנועת נוער? ואפילו אולי לחפש עבודה לאחה"צ, לא משהו שיגמור אותך, אבל משהו שכרוך בעבודה עם אנשים (נגיד, עזרה בחנות כלשהי או משהו כזה). אומרים שאם מוחמד לא בא אל ההר, ההר יבוא אל מוחמד. כנ"ל אצלך. אם חברות לא באות אליך, ואין לך חברות, עליך לצאת ולחפש לך כאלו. זאת תוכלי לעשות במסגרת ההצעות שהבאתי, ואני בטוחה שיהיו לך עוד המון הצעות משל עצמך. בהצלחה, טלי פרידמן

18/11/2000 | 21:40 | מאת: ד"ר אבי פלד

אין לי מה להוסיף על ההמלצות המצוינות של טלי

18/11/2000 | 11:55 | מאת: מור שני

הייתי מבקשת לקבל חומר בנושא התמודדות המטפל עם מטופל קשה. כלומר, כאשר למטפל לא נוח לטפל באדם כלשהיא מסיבות שונות. (אם מדחייה פיזית, על רקע אישי או התנהגותי) אשמח להתעדכן בכל חומר שפורסם בנושא זה. בתודה מור (סטודנטית לריפוי בעיסוק)

18/11/2000 | 12:02 | מאת: אופיר

אבל יש ספר שניקרא "צילו של האוביקט" \כריסטופר בולס הוא מדבר על העברות,והעברות נגדיות ...ואני משער שהחלק שלח העברות נגדיות מעניין אותך,לא ? אופיר

18/11/2000 | 12:57 | מאת: מור

ייתכן והספר יכול לעזור לי . תודה. אשמח לקבל חומר נוסף במידה שקיים.

18/11/2000 | 19:11 | מאת: טלי וינברגר

מור שלום רב, יאלום כתב על כך סיפור ב"תליין אהבה", הסיפור על המטופלת השמנה. אין מדובר בחומר קליני של ממש, אולם מתוארת שם התנסות, וגם זה עוזר לפעמים, ללמוד מנסיונם של אחרים. גם הספר "דיבס, הילד המחפש את זהותו" של ורגיניה אקסליין, יכול להיות חוייה מלמדת. כרגע לא זכור לי חומר קליני בנושא, אך אני מבטיחה להמשיך ולחפש. בכל אופן, בהצלחה. בברכה, טלי פרידמן

18/11/2000 | 09:55 | מאת: אורנה

שבת שלום! חמי בן 69 וסובל משנת 73 ממחלת לב איסכמית ,לחץ דם,ומחלת חסימה ראתית כרונית. לםני מספר שנים היה מעורב בתאונת דרכים אשר בגינה יצא לפנסיה מוקדמת . החל מתקופה זו להערכתי חלה התדרדרות במצבו הנפשי ( בן אדם רגיש מאוד). איבד חשק לעשות פעילויות ,לא מענינים אותו דברים כגון:ארועים,טיולים,חופשה ןכ"ו. סובל אף מאובדן זכרון כגון:לקחתי כדורים/ לא לקחתי .ודברים פשןטים אחרים שאלתי לאחר סיפור ארוך זה הינה: האם יתכן שהכדורים שהוא לוקח עשויים לפגוע בזכרון בבוקר פוסיד טריטייס 5מ"ג מונוניט 40 מ"ג כדור חדש מהחודשיים האחרונים פנדיל צהריים פריזמה מונוניט קומדין ערב טריטייס 5 מ"ג יתכן שהכדור פריזמה שניתן ע"י רופא משפחה גורם לתופעות לוואי של מועקה בחזה ונימול בידיים? תודה על תשומת הלב

18/11/2000 | 18:18 | מאת: רחל

ארנה שלום! אצל גבר בן 69 שסובל מירידה בזכרון צריך לשלול קודם כל אפשרות של דמנציה (ירידה הדרגתית נרכשת בכמה תחומים קוגניטיבים, כמו למשל-זכרון, שפה, חשיבה) אצל חמך יש עוד שני גורמי סיכון, מלבד הגיל, והם מחלת הלב ותאונת הדרכים שעבר. יש סכוי טוב שהדכאון הינו חלק מהתמונה. כדאי מאד לפנות לברור במרפאה שמתמחה בכך. נסי דרך רופא המשפחה לברר היכן יש מרפאת זכרון, מרפאה לאיבחון קוגניטיבי וכדומה בסמוך למקום מגוריך. כל הכבוד לך שהתגייסת למען חמך ולמען המשפחה כולה. בהצלחה.

18/11/2000 | 21:45 | מאת: ד"ר אבי פלד

לא פריזמה לא נותן תופעות אלו הדיכאון כן יכול להגביר מכאובים גופניים הזיכרון נפגע כסימפטום נלווה לדיכאון - הדיכאון יחלוף יחלוף גם הקושי בריכוז וזיכרון את מתארת מקרה מורכב - של דיכאון מסובך עם 1) גיל 2) אבל על אובדן פעילות עבודה 3) בעיות גופניות ו 4) תרופות מרובות הפרודנוזה לא טובה ויש צורך בפסיכיאטר ממש מיקצוען לטפל ביעילות

17/11/2000 | 20:15 | מאת: riki

מה הוא החומר החסר במוח שהריטלין מגדיל את כמותו ועוזר בהפרעת קשב ואם ניתן למדוד אותו כמו שבודקים חוסר של חומרים אחרים בגוף?

18/11/2000 | 21:54 | מאת: ד"ר אבי פלד

הדבר לא פשוט כל כך גם בחומרים אחרים פשטני מידי לאמר שיש חוסר או יתר

17/11/2000 | 20:09 | מאת: מרב

לצוות הפורום שלום רב! הנני בת 27 לאחר לידה כ- 3 חודשים. עלי לציין שבעלי לאחר 5 שנות נישואין ו- 4 שנות חברות- עדיין לא רצה להביא תינוק לעולם ואני מאוד מאוד רציתי במיוחד לאחר 2 הפלות קודמות לא רציתי לסיים את ההריון, להיפך שמחתי מאוד שסוף סוף יוגשם חלומי להיות אמא לתינוקת מדהימה. בעלי לא מסתכל על התינוקת ואומר כל הזמן שלא איכפת לו ממנה, והיה מעדיף שתעלם מהשטח, ומקלל את משפחתי ואותי ואומר שאני אילצתי אותו ולא ישכח לי את הדבר לעולם, ותמיד ינטור לי טינה על כך. בעלי לא מסתכל על התינוקת שדרך אגב דומה לו שתי טיפות מים, לא מאכיל אותה, לא מסתכל עליה ומבקש להיפרד ממני כי אין הוא יכול להשלים עם המצב החדש ולא יסבול זאת. מהשכולם אומרים שהוא יתרגל שהוא בהלם מהלידה, הינו שגוי ביותר, בעלי שונא אותי מאוד על הבאת התינוקת הזו לעולם, ומעדיף לפי דבריו שהילדה לא תכיר אותו לעולם ונשאיר אותו לבד בבית. דברים קשים מאוד הוא אומר לי דבר שמכניס אותי חרדות ועל כן הנני מדברת עם פסיכולוגית פעם בשבוע ומבקשת ממנו להצטרף אך הוא לא מסכים ורוצה להישאר לבד. לאחר דבריו הקשים ביותר נותרתי בדכאון קשה , הנני בוכה ומסתכלת על התינוקת במין חרטה שבעצם אולי עשיתי טעות וכעת אפסיד את נישואיי ואת חיי הזוגיים בגלל גחמה שלי ללדת תינוק ובעצם אשאר גרושה עם ילדה ללא חיי זוגיות שחשובים לי מאוד ונותנים לי יציבות ובטחון בחיים. אני במצב נואש מאוד ובעצם אני יודעת שעכשיו הוא יתגרש ממני ואני אשאר בודדה עם הילדה ויהיה עלי לטפל בה בלבד ולי עצמי לא יהיו בכלל חיים והכל בגלל רצוני העז ללדת ולהיות אמא. האם עשיתי באמת טעות? האם אוכל לסבול להיות אם חד הורית ולשכוח מחיי זוגיות ומבעלי שאני קשורה אליו מאוד למרות התנהגותו הקשה? בתודה מרב

17/11/2000 | 21:07 | מאת: טלי וינברגר

מירב שלום רב, מכתבך מביע מצוקה קשה ותחושת דיכאון. מצבך לא פשוט: מצד אחד יש לך תינוקת מקסימה שכל כך ציפית וחיכית לה, ומצד שני, בעלך אותו את אוהבת מתכחש לה ולך ומביע כעס רב ואף שינאה על המצב החדש. ראשית, אל לך לייסר את עצמך בלידת התינוקת. כל אישה כמעט, שואפת להגשים את אימהיותה, ומחכה לכך הקוצר רוח, כאשר הדבר מתאפשר לה (לאחר נישואין) והיא חשה בשלה לכך. בעלך, ייתכן מפחד שמא אהבתך לתינוקת תפריע לאהבתך אליו, וכך הוא "שונא" את שתיכן, כך שהוא לא יצטרך להתחלק באהבתך עם אף אחד נוסף. יתתכן וכעסו נובע מחרדות אחרות, או מחששו שמא הוא עשוי להיות אבא לא טוב, או עוד מליון ואחת סיבות. טוב שאת הולכת לטיפול פסיכולוגי, ולא נראה לי שניתן לעשות יותר מכך. אם הוא אינו מעוניין להצטרף לטיפול זוגי, זו בעיה, אך רק הוא מפסיד מכך. אל תסיקי מסקנות לגבי גירושין, אולי הזמן יגרום לו להתרגל למצב החדש, ולאט לאט חששותיו וחרדותיו תירגענה. ואולי לא. בכל אופן, המשיכי בטיפול הפסיכולוגי, ותנסי ככל האפשר להחזיק מעמד על אף הקושי, ייתכן ובשלב כלשהו תחושי מספיק חזקה לעמוד על שלך, ולהעמיד את בעלך במקום, ולהסביר לו שזה המצב ועם זה הוא צריך להתמודד. אם אינו יכול, עליו לעזוב ולהניח לך לחייך. התינוקת אינה אשמה בדבר, ועליה לחוות בית שקט ונינוח. גם את ראויה לכך. חזקי ואמצי, בברכה, טלי פרידמן

18/11/2000 | 22:02 | מאת: ד"ר אבי פלד

טלי מיעצת נכון ילד חדש בבית (במיוחד ראשון) מהווה שינוי גדול ביחסים בין אישיים אשר לפעמים מאיים ומעורר בעיות ביחסים בין-אישיים המין החזק בקטע הזה זאת האישה - 1) לא להרגיש רגשות אשמה - עשית מעשה טיבעי ונכון לדמרי 2) להמשיך טיפול פסיכולוגי תמיכתי 3) לא להיבהל מהאפשרות של חד-הוריות - יותר ויותר הדבר מקובל היום 4) להמשיך מסרים של אהבה לבעלך - בתקווה שיתבגר ויתמודד (עם לא יצליח סימן שאין הוא מתאים במילא לחיי נישואין)

19/11/2000 | 02:33 | מאת: אחת

מפליא אותי שאחרי 4 שנות הכרות ו-2 הפלות מלאכותיות, לא הספקת להכיר את בעלך, יש גברים שאוהבים רק את עצמם, אם הוא שונא אותך ואת התינוקת בגלל התינוקת, תדעי לך שהוא לא באמת אהב אותך, אלא רק את עצמו, כל אישה נורמאלית רוצה להית אמא, כל גבר נורמאלי רוצה להיות אבא, תכנסי לאתר הפריון ותראי כמה חרדות יש לגברים בגלל חוסר אפשרות להפרות את האישה שלהם. משהו בפרוש דפוק אצל הבעל שלך. אז קודם כל, אל תכנסי לדכאון, שהוא יכנס אם הוא רוצה, הילדה שלך צריכה אמא בריאה והיא צריכה גם אבא, עצתי היא לחכות מעט, להשתדל להמשיך לתפקד, אם הבנאדם לא מתקן את עצמו, לקחת מטוס סילון ולעוף ממנו, יתר נכון, תעיפי אותו קיבינימאט, עם כל נכאב והקושי, הרבה נשים עברו את זה ונשארו בחיים, והיום הן מאושרות יותר. תמצאי לך גבר נחמד שאוהב ילדים, גם אם הוא לא יהיה גבוה וחתיך, אבל הוא יהיה אבא טוב לילדה שלך, ואם לא תמצאי, אז לפחות עדיף אמא אחת נורמאלית בלי אבא, מאשר בית משוגעים. כי משוגעים לא חסר לנו.

17/11/2000 | 19:33 | מאת: רוזי

נדרש מידע , עצה או כל תגובה אחרת לגבי תרופה בשם "פקסיל". יתרונות חסרונות. וסתם לקחים. תודה.

18/11/2000 | 22:05 | מאת: ד"ר אבי פלד

תכשיר ישראלי חדש של סרוקסאט - נוגד חרדה ממשפחת ה SSRI נוגדי דכאון סוגים והתוויה a . נוגדי דכאון טריציקלים (TCA) משמשים למגוון רחב של הפרעות פסיכיאטריות, כולל דכאון חרדה הפרעות אכילה וכאבים כרוניים. השימוש ב TCA מתאפיין בתופעות לוואי מציקות המגבילות את שיתוף הפעולה בלקיחתם. b . מעקבים ספציפים של ספיגה חוזרת של סרוטונין (SSRI) הופכים בהדרגה לתכשיר בחירה ראשון לדכאון וחרדה. הם מתאפיינים בפחות תופעות לוואי - ופחות מסוכנים במינון יתר מאשר ה TCA. c . מעקבי אקסידציה של מונואמינים (MAOI) אף-על-פי שיעילים כנוגדי דכאון (במיוחד בדכאון לא טיפוסי) הם קשורים לתופעות לוואי בעלי פוטנציאל של סכנת חיים. MAOI שמורים לטיפול במקרים שלא הגיבו לתכשירים מהסוגים האחרים. d . נוגדי דכאון לא-טיפוסיים, שונים בפרופיל פרמקולוגי מהקטגוריות האחרות שצוינו. הם יעילים ומוגבלים בתופעות לוואי. (NEFAZODON, BUPROPION, VENLAFAXIN). קווים מנחים לטיפול בנוגדי דכאון: 1 . שיקולים כללים: מדת התפקוד והדאגה לצרכים אישיים, מדת הסיכון האובדני, מערכת תומכת, צורך באשפוז, 2 . MONODRUG, MINIDOSE, תכשיר שהיה יעיל בעבר. 3 . קוו ראשון SSRI קוו שני TCA 4 . קוו שלישי אוגמנטציה עם ליטיום, TRIIODOTHYRONINE (10-50 MCG/D), BUSPIRON, SSRI יחד עם DESIPRAMIN דווח כיעיל. תופעות לוואי של SSRI : בחילה דייארה כאבי-בטן, אקאטיסיה, חרדה, הפרעות שינה, ירידה בתיאבון ובמשקל, כאב-ראש, טשטוש, חולשה, עייפות, רעד, ירידה בל"ד, פלפיטציות, ירידה בתפקוד מיני, אקטיבציה של מניה, עליה בכולסטרול, ירידה בתיפקודי קרישה (עליה בזמן דימום) היפונטראמיה. טיפול בתופעות לוואי של SSRI : 1 . לקחת 30 דקות אחר אכילה להקטין בחילות 2 . לקיחה בבוקר למנוע הפרעות שינה או להחליף ל TRAZODON 3 . להפחית מינון או להחליף (BUPROPION ללא הפרעה בפעילות מינית) 4 . לאי-שקט ואקאטיזיה לתת LONAZEPAM 0.25 0.5 מג' ליום יתרונות של SSRI: השפעה אדרנרגית היסטמינית ומוסכרינית מינימאלית - ולכן שינויים מינימאלים בעירנות לחץ-דם או יובש בריריות. אינטראקציה בין-תכשירים: 1 . אלכהול- יחד עם SSRI יחמיר דכאון חרדה 2 . אנטיארריטמים- SSR עלול לעקב מטאבוליסים 3 . נוגדי-דכאון- SSRI עלול להגדיל רמות בדם של נוגדי דכאון אחרים. יש למדוד רמות TCA בדם 4 . אנטיפסיכוטים- SSRI עלול לעקב מטאבולויסים. עלול להגביר תופעות אקסטראפיראמידאליות שלאנטיפסיכוטים. 5 . סימאטאדין- עלול לעקב מטאבוליסים של SSRI . 6 . בנזודיאזפינים- SSRI עלול להקטין מטאבוליסים של בנזודיאזפינים 7 . ליטיום- עלול להגדיל רמת ליטיום בדם 8 . MAOI- להמנע משימוש יחד עם SSRI בתוך 2-4 שבועות עלול לגרום לתסמונת סרוטונינרגית 9 . PHENYTOIN, CARBAMAZEPIN - רמות בדם עלולים לעלות יחד עם SSRI 10 . תכשירים PROTEIN-BOUND (לדוגמה וארפארין דיגוקסין) עלולים להנתק על ידי SSRI מחלות גופניות: אין התווית נגד לקחת SSRI עם כל מחלה גופנית מינונן יתר: סכנת חיים נמוכה אלה עם נלקח יחד עם תכשירים נוספים

17/11/2000 | 07:46 | מאת: אזמרלדה

שלום בני בן ה-9 אובחן בבעיות קשב וריכוז ובעיות רגשיות, הוא לומד בבית ספר מיוחד. הוא עבר איבחון פסיכולוגי וביקרנו מספר פעמים אצל פסיכיאטרית, הומלץ לי על תרופה ששמה ריספרדל במינון של 0.5מ"ג, כשקראתי את עלון המצורף לתרופה כתוב שזה לטיפול בסכיזופרניה, יש להודות שניתקפתי חרדה, האם בני סובל מסכיזופרניה? שאלתי את הרופאה ותגובתה היתה שלא, שהחלטתה על תרופה זו היא על מנת לרכז את מחשבותיו, מספר שאלות לי 1. האם יש תופעות לוואי ? האם שימוש בתרופה זו עלולה להשפיע על התפתחותו המתחילה עכשיו בגיל ההתבגרות: מינית , פריון, פיזית, השמנה, תגובות רעד ועוד.... 2 האם תרופה זו היא לשימוש לא רק לסכיזופרניה? 3 מה ההבדל בין ריספרדל לריטלין שנחשבת לתרופה ידועה בתחום זה? 4 האם תרופה זו ניתנת לאורך זמן? 5 מה ההשלכות של נטילת תרופה זו לגבי עתיד הילד? כמו שירות בצבא? האם הוא ייחשב כחולה נפש? מה שימנע ממנו שירות? 6. איני יודעת מה לשאול יותר, אבל אם יש לכם מידע נוסף שלא חשבתי עליו אשמח לשמוע אני מאוד מבולבלת ועליי להחליט בבקשה בתודה

17/11/2000 | 07:52 | מאת: אזמרלדה

אזמרלדה כתב/ה: > > שלום > בני בן ה-9 אובחן בבעיות קשב וריכוז ובעיות רגשיות, הוא לומד בבית > ספר מיוחד. > הוא עבר איבחון פסיכולוגי וביקרנו מספר פעמים אצל פסיכיאטרית, > הומלץ לי על תרופה ששמה ריספרדל במינון של 0.5מ"ג, כשקראתי את > עלון המצורף לתרופה כתוב שזה לטיפול בסכיזופרניה, יש להודות > שניתקפתי חרדה, האם בני סובל מסכיזופרניה? שאלתי את הרופאה > ותגובתה היתה שלא, שהחלטתה על תרופה זו היא על מנת לרכז את > מחשבותיו, מספר שאלות לי > 1. האם יש תופעות לוואי ? האם שימוש בתרופה זו עלולה להשפיע על > התפתחותו המתחילה עכשיו בגיל ההתבגרות: מינית , פריון, פיזית, > השמנה, תגובות רעד ועוד.... > 2 האם תרופה זו היא לשימוש לא רק לסכיזופרניה? > 3 מה ההבדל בין ריספרדל לריטלין שנחשבת לתרופה ידועה בתחום זה? > 4 האם תרופה זו ניתנת לאורך זמן? > 5 מה ההשלכות של נטילת תרופה זו לגבי עתיד הילד? כמו שירות > בצבא? האם הוא ייחשב כחולה נפש? מה שימנע ממנו שירות? > 6. איני יודעת מה לשאול יותר, אבל אם יש לכם מידע נוסף שלא > חשבתי עליו אשמח לשמוע > אני מאוד מבולבלת ועליי להחליט בבקשה > בתודה >

17/11/2000 | 18:42 | מאת: ד"ר אבי פלד

הייתי ממליץ יעוץ נוסף - דעה נוספת - רספרידאל הוא תכשיר נוגד פסיכוזה - ונגד סכיזופרניה הוא משפיע על המוח - ובגיל צעיר לא הייתי נותן אותו אלה עם באמת באמת אין ברירה לא התרשמתי שזה המצב אצל בנך

18/11/2000 | 00:35 | מאת: אזמרלדה

שלום ד"ר אבקש שתכתוב לי מידע יותר מפורט בנושא, ענה בבקשה על שאלותיי בנוגע לתרופה. מה זה אניטי פסיכוזה? האם זה יכול להזיק לילד כה צעיר כפי שצויין? בתודה

18/11/2000 | 21:50 | מאת: ד"ר אבי פלד

אזמרלדה כתב/ה: > > שלום ד"ר > אבקש שתכתוב לי מידע יותר מפורט בנושא, ענה בבקשה על שאלותיי > בנוגע לתרופה. מה זה אניטי פסיכוזה? להסביר פסיכוזה דורשת הרצעה של שעות - צרי איתי קשר דרך כרטיס אישי בפורום (לחיצה על שמי) > האם זה יכול להזיק לילד כה צעיר כפי שצויין? לדעתי כן - הדבר שנוי במחלוקת > בתודה >

19/11/2000 | 19:30 | מאת: אחת

איזמרלדה שלום איזמרלדה תזהרי, אל תתני את התרופה הזאת לילד, אם יש בעיות, יש ריטלין שהוא יותר מוכר, ואם לא מתאים לו ריטאלין, זה לא אומר שהתרופה הזו טובה לו, לתרופה הזו תופעות לואי קשות, היא מיועדת לאנשים חולי סכיזופרניה, או אנשים עם דמיונות שווא. וגם אז לא הוכח ממש שהתרופה הזאת עוזרת, לדעתי היא עוזרת יותר לסביבה בזה שהיא מרגיעה את החולה, יותר נכון משתיקה אותו, אבל לא עוזרת לו, אני מכירה את הנושא הזה קצת מקרוב, ואני מכירה מקרה חמור שלא יודעים איך לתקן את הנזק בגלל שנתנו את התרופה לנער צעיר, ואת אומרת שהילד שלך בן 9. מה כל כך רע וקשה בו שצריך פסיכולוג? מה כבר קורה איתו? לפני שתתחילי עם התרופות בכלל, כדאי שתלכי לטיפול בביופידבק, זה טיפול ע" מחשב, ואפשר לקבל אותו בשניידר, ואם יש לך ביטוח משלים, זה גם לא יעלה לך הרבה. בעזרת המחשב הילד לומד לשלוט על עצמו. ולהתרכז. הטיפול הזה בטוח, הילד ישתף פעולה, ההשפעה אולי לא מיד תאראה, אבל היא תהיה, אם קצת ואם הרבה. וההשפעה של זה היא לטווח ארוך - לטובה.כדאי לך להעזר הסבלנות, ושיהיה לך קשה יותר היום, אבל בסוף יגד הילד לבנאדם נורמאלי, מאשר יהיה לך שקט היום, אבל לטווח ארוך, יהיה לך בחור שיבלה את החיים שלו במוסדות לחולי נפש, ובכלל, מי שלוקח תרופות כאלה, לא יכול להפסיק איתם, ומי תרצה להתחתן עם אדם שתלוי בתרופות של מחלות נפש?

16/11/2000 | 23:07 | מאת: רוני

שלום! ברצוני לדעת פרטים על היפראקטיביות כמו כן אשמח להמלצות ספרים בנושא זה. תודה

17/11/2000 | 18:44 | מאת: ד"ר אבי פלד

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?CMD=search&DB=PubMed

19/11/2000 | 15:07 | מאת: שאול

הספר " מריטת עצבים ADD" של האלוול בהוצאת אור עם תוכלי לפנות לעמותת ביחד טלפון 03-5797004

בני בן ה-8 לוקח ריטלין זו השנה השנייה ויש לנו המון בעיות בבית הספר למרות לקיחת התרופה. הוא מתעצבן בקלות מילדים, צועק, זורק חפצים ואבנים וטוען שאף אחד לא מבין אותו ושמתפוצץ לו הראש. עכשיו לקראת חופשת הפסח האם כדאי לתת לו טיפול טבעי במשך שלושת השבועות (איננו נותנים לו ריטלין בחופשות ובשבתות) של חברה בשם סולגאר כמו: אבץ למציצה, קומפלקס ויטמיני B, שמן דגים (אומגה 3 ואומגה 6) פיקנוגינול (מקליפת עץ האורן). ובתום החופשה לחזור לריטלין??? תודה.

16/11/2000 | 21:01 | מאת: אלי

שלום , אני בן 26 ואני נוטל סרוקסט במשך כחודשים בעקבות חרדות ודיכאון. הייתי מעוניין לדעת האם ניתן לשתות משקאות אלכוהולים במשך תקופת נטילת התרופה. כמו כן החשק המיני ירד לחלוטין , האם ניתן לפתור בעיה זו ? ברצוני לציין שזה התרופה היחידה שאני נוטל. אני מודה מראש לעונים .....

17/11/2000 | 18:45 | מאת: ד"ר אבי פלד

בשום פנים ואופן - לא עם אלכהול לגבי ירידה בחשק המיני - זה חולף עם הזמן

18/11/2000 | 21:11 | מאת: אליאן

יש לי ילד בן 14 שמקבל ריספרידל ולפונקס ביחד. הוא קיבל בעבר הלידול,אטומין, אולנזפין,ודפולפט. גם עכשיו עם התרופות הוא עדיין פסיכוטי ולא מגיב, הצילו מה דעתך דר' פלד

18/11/2000 | 21:16 | מאת: אליאן

יש לי ילד בן 14 שמקבל ריספרידל ולפונקס ביחד. הוא קיבל בעבר הלידול,אטומין, אולנזפין,ודפולפט. גם עכשיו עם התרופות הוא עדיין פסיכוטי ולא מגיב, הצילו מה דעתך דר' פלד

18/11/2000 | 21:53 | מאת: ד"ר אבי פלד

30% מהמיקרים לא מגיבים לתכשירים נוגדי פסיכוזה אני מקווה שבנך לא נופל באחוזים אלו יש אנשים (ואני בינהם) שמקדישים את חייהם למחקר הסכיזופרניה כדי לדעת מה גורם לה - ומה הטיפול למחלה קשה וחשוכת מרפא זאת

16/11/2000 | 18:26 | מאת: נועה

שלום, אשמח לקבל תשובות ל- 2 שאלות: 1. אני מאובחנת כסובלת מ cyclothmic, bpollar disorder מה זה בדיוק והאם זה נחשב כבעיה קלה כבעיה שיכולה לחלוף עם השנים? 2. עם התרופה tegretol - מהם תופעות הלוואי שלה? ותוך כמה זה התרופה משפיעה? תודה

19/11/2000 | 11:48 | מאת: שאול

אני תרמתי דם באישור הרופא ומדא והמינון שלי הוא 400 מג

16/11/2000 | 15:07 | מאת: דניאל

לאחר כמה זמן מרגישים שינוי לאחר תחילת לקיחת הכדורים וכמו כן האם התשוקה המינית אם היא נפגעת,חוזרת לקדמותה לאחר זמן מסוים תוך כדי הטיפול,תודה.

16/11/2000 | 18:02 | מאת: ד"ר אבי פלד

דניאל כתב/ה: > > לאחר כמה זמן מרגישים שינוי לאחר תחילת לקיחת הכדורים בין 2 - ל - 6 שבועות וכמו כן האם > התשוקה המינית אם היא נפגעת,חוזרת לקדמותה לאחר זמן מסוים תוך כדי > הטיפול,תודה. כן

16/11/2000 | 14:15 | מאת: איריס

יש לי ילדה עם היפר אקטיביות ומעוניינת ביעוץ למי פונים?

17/11/2000 | 17:47 | מאת: טלי וינברגר

איריס שלום רב, איזה סוג של ייעוץ את מעוניינת? טיפול לילדה? ייעוץ הורים? יעוץ נוירולוגי? לכל ייעוץ כזה, מן הסתם, ההמלצות תיהינה שונות. בברכה, טלי פרידמן

17/11/2000 | 18:39 | מאת: ד"ר אבי פלד

מרכז רפואי שניידר לילד - ליד ביח בילינסון / רבין

17/11/2000 | 20:26 | מאת: riki

ד" פלד שלום אני פניתי עם בני בן ה-21 ליעוץ אצל ד"ר רפאל וייץ לאחר אבחון בניצן,ד"ר וייץ אבחן אצל בני הפרעת קשב וחוסר רכוז שמיעתי ויעץ לי להשתמש ב"ריטלין".לי כרגע יש הסתייגות מתרופה זו בשל עכוב בגדילה למרות שהוסבר לי שזה תהליך עכוב זמני(כל עוד לוקחים את התרופה)וכן נראה לי שזאת הדרך הקלה ביותר להקל על מערכת החנוך ואח"כ אולי גם על בני. לא ברור לי כיצד ניתן לבחון לאחר תקופה מסוימת של לקיחת תרופה זו האם יש שיפור אצל בני בקשב וברכוז ושאין צורך בתרופה זו יותר. תודה ריקי

17/11/2000 | 20:33 | מאת: riki

ד"ר פלד שלום חלה טעות בפניתי הקודמת הגיל הינו 12 ולא 21 . תודה ריקי.ד"ר פלד פסיכיאטר מנהל מחלקה כתב/ה: > > מרכז רפואי שניידר לילד - ליד ביח בילינסון / רבין

19/11/2000 | 15:05 | מאת: שאול

עמותת ביחד לילדים ומבוגרים עם ADHD טלפון 03-5797004