פורום פסיכולוגיה קלינית

נגיד ש "הנס הקטן" היה מגיעה הליכם כמטופל,מה כל אחד מיכם היה עושה לו ? האם (הכונה לפסיכוטרפיסט" היית מפנה אותו לטיפול תרופתי ? אופיר

שלום אופיר, זוהי שאלה מצוינת, ויש לי בה נגיעה אישית. לכל המשתתפים שאינם יודעים במה מדובר, כדאי לספר ש'הנס הקטן' הוא ילד שטופל על-ידי אביו בגישה הפסיכואנליטית, בראשית ימיה של הפסיכואנליזה, ופרויד הדריך את האב, שהיה ידידו, בטיפול. פרויד שמר על רשימותיו של האב ופרסם את תיאור-המקרה. שלא במקרה, אני עורך את התרגום של תיאורי-המקרים של פרויד בעברית. הוצאנו לאור את 'איש הזאבים', ואני מקווה שגם תרגומו של 'הנס הקטן' יסתיים בקרוב. בספר 'פרויד נגד דורה' כתבתי על מקרה אחר של פרויד, שגם הוא ראוי לתשומת לב מיוחדת. אני גם מלמד קורס על תיאורי-המקרים של פרויד, והנושא קרוב ללבי. התשובה שלי לשאלה שלך היא חד משמעית. להנס הקטן היו בעיות לא מעטות (חרדה מפני סוסים), שהשפיעו על התפתחותו, אך הוא לא סבל ממחלת נפש, וכמובן שלא נזקק לטיפול פסיכיאטרי או תרופתי. גם פרויד, שבעצמו היה רופא (אם כי לא פסיכיאטר), לא חשב כלל על טיפול תרופתי במקרה הזה. הרי לשם כך המציא את גישתו המהפכנית, הפסיכואנליזה, שהיא ראשיתן של כל הגישות הפסיכותרפויטיות הקיימות בתקופתנו. היום, גם הפירושים הפסיכואנליטיים להתנהגותו של הנס הקטן עשויים להיראות מצחיקים או מוזרים למדי, ואני משער שפסיכולוג בן ימינו היה מייעץ להורה המודאג באופן שונה לחלוטין. דרור

קודם כל,אתה אומר שיכול להיות שהיית מפנה אותו לטיפול תרופתי ? ודבר שני: מי זה "אנחנו"?!, אני מבין שיש לך קשר לוצאה של הספרים, האם אתם מיתכונים להוציא גם את "איש העכברושים" (שמעתי שהיה לו גם מטופל כזה ) האם יש ספרים של אנה פרויד ?? (מילבד "האני ומנגנוני ההגנה") אופיר

ד"ר פלד, מה אתה היית עושה ? אני חושב שפעם שאלתי אותך את השאלה הזאת פעם,אני רק לא זוכר את התשובה אופיר

לבן זוגי יש תסמונת טורט ב"גרסא" קלה של טיקים וללא תופעות לוואי אחרות. לא ידוע לו על אדם אחר במשפחתו שסובל מאותה בעיה. במשפחתי אין כלל בעיה זו. ידוע לי כי טורט היא מחלה תורשתית ואני מוטרדת מהסיכויים שיוולד לנו ילד עם תסמונת הטורט - האם יש אפשרות לדעת על התורשתיות של טורט במקרה שלי ושל בן זוגי? האם טורט יכול לעבור לצאצא שלנו ולהופיע בדרגת חומרה גבוהה יותר? אנה הפנו אותנו למקומות המתאימים.

האם אובחן הדבר כתסמונת טורט? או שזו אבחנתך? מי אמר שכל תופעה של טיקים היא תסמונת טורט?

אבקש לדעת האם תסמונת הטורט עוברת בתורשה והאם וכיצד ניתן לטפל בה, רצוי תרופות אלטרנטיביות ולא בכדורים. אודה לקבלת תשובה מהירה. תודה

האם מצב שבו חשים חרדה קיצונית "מפוררת" בנוסף לקושי לחשוב ולעקוב אחר דברי אחרים מרמז על כיוון פסיכוטי? ואם תרופה אנטי-דיכאונית "מתקנת" בהרבה את המצב, האם בכל זאת יתכן שמדובר בפסיכוזה?

שירי כתב/ה: > > האם מצב שבו חשים חרדה קיצונית "מפוררת" בנוסף לקושי לחשוב ולעקוב > אחר דברי אחרים מרמז על כיוון פסיכוטי? יכל לרמז - אבל לא בטוח - כיוון שאלו רק חלק קטן מהסימפטונים של פסיכוזה ואם תרופה אנטי-דיכאונית > "מתקנת" בהרבה את המצב, האם בכל זאת יתכן שמדובר בפסיכוזה? בד"כ פסיכוזה מגיבה (משתפרת) לתכשירים נוגדי פסיכוזה ולא לתכשירים נוגדי דכאון מדוע את שואלת ?

בעלי לא מדבר על מות אביו אולם חולם רבות בלילה ואף מתעורר לעיתים שטוף זיעה קרה האם יש לכך פיתרון?

עד שנה מתחילת האבל - נחשב נורמאלי

יעל אבל על מות אדם יקר הוא תהליך קשה ולעיתים ממושך. אנשים שונים מתמודדים באופן שונה עם המוות. חלק משתפים ומדברים וחלק דווקא מעדיפים להימנע מכך. חלומות ושינה יוצרים מצב תודעה שונה, וכך אדם שמעדיף לא לדבר בהיותו ער יכול למצוא עצמו "מדבר" דרך חלומות הסיוט. סביר שזו תופעה שתחלוף מעליה ככל שיעבור הזמן, בעיקר אם לא עבר זמן רב מאז פטירת האב. השאלה היא מה בעלך היה רוצה. אם הוא רוצה לדבר ולשתף אבל לא יודע כיצד או מרגיש קושי סביב זה צריך לחשוב כיצד לעזור לו לדבר. זה יכול להיות איתך, עם חבר או עם איש מקצוע. לעומת זאת אם הוא שלם עם דרכו ובוחר לא לדבר על המוות צריך לקבל את זה ולקוות שאכן הסיוטים ידעכו עם הזמן. ד"ר אורן קפלן

צתץנצתץנצתץבהצזץנצבךהםדכךעלךףדגךהצהצסתץה

לא צריך מישהו מקצועי בכלל כדי להגיד לך "החלום הזה. שווא ידבר" לילה טוב.

לא מומלץ להפריע לפורום

כנראה שיש מי שחושב שזה הפורום של המופרעים.

אני מפחד מעימותים פיזיים, אני ממש קופא כאשר אני מרגיש שיש סיכוי לעימות פיזי! מה זה אומר? מה אני יכול לעשות נגד זה? הפרעה נפשית? תודה

מדובר בתגובת פחד נורמאטיבית לא מומלץ להגיע לעימות פיסי לא מדובר בהפרעה נפשית

אורן אני מסכים עם ד"ר פלד שחשש מעימות פיזי הוא טבעי. אבל בעצם, מדוע אתה כל כך מוטרד מזה עד כדי כך שחשבת שזה מצביע על מחלת נפש? האם עימותים שאינם פיזיים מפחידים אותך גם? האם נחשפת פעם למצב שבו הותקפת ולא הצלחת להתגונן? אם מדובר רק בתגובה לאירוע אלים והתרחקות ממנו - זה נשמע כמנגנון הישרדות מצוין, ואולי תשובותינו יוכלו להרגיע אותך ולקבל את התגובות הללו כטבעיות. אולם, במידה והפחד מעימותים הוא נרחב ומוכר לך גם במצבים אחרים שאינם אלימים דווקא, והדבר מטריד אותך, אולי זה דורש בירור יותר עמוק. ד"ר אורן קפלן

שלום! הילד שלי בן 4 הילד שלי לא מוכן לישון לבד טוען שחיות תוקפות אותו נעלב תכופות ובוכה בררן בסוג האוכל. אוכל סוג אחד של אוכל בלבד. לא ירקות ולא פירות רגיש למילים, לא עומד על שלו מול ילדים אחרים. מגיב בבכי כאשר נלחץ מפחד להכנס למקומות חשוכים לא מראה סימני קנאה כלל לאחיו הקטן, אפילו אוהב אותו ודואג לו הוא ילד אינטלגנטי מאוד כאשר הוא מדבר קשה לבטא את עצמו במשפט אחד ארוך קצת מפוזר ושוכח דברים קשה לו להתרכז בלצייר ציור (מאוד גרוע בציורים) בקושי גוזר עם מספריים בסה"כ ילד עם שמעניק הרבה אהבה, חיבוקים נשיקות. אמרו לי שהוא מזכיר מישהו בילדותו. ואותו מישהו אובחן בהפרעה סכיזופרניה אפקטיבית. מאז אני דואגת. האם הסימפטומים נורמליים? תודה. אמא דואגת

שלום אמא דואגת, שמות לועזיים של מחלות עשויים לאיים ולהפחיד. יתכן שהילד שלך דומה למישהו, אך אין לזה שום קשר לסכיזופרניה. הסכיזופרניה היא מושג כללי המתייחס למספר סוגים של הפרעות אישיות, המופיעות בשלב הרבה יותר מאוחר בחיים. כל אחת מן התופעות שאת מתארת איננה חמורה או חורגת מן המקובל, אך כולן יחד מצביעות על כך שמשהו באמת מטריד את בנך. הדאגה שלך במקומה (כל זמן שאינך נסחפת), וכדי להירגע כדאי שתתייעצי עם איש מקצוע (פסיכולוג המתמחה בטיפול בילדים). ובינתיים, כדאי להעניק לו תשומת לב ולנסות להבין מה מטריד אותו. דרור

דרור כמנהל הפורום אני חייב לשמור על הרמה המיקצועית של התשובות סכיזופרניה אינו מוסג כללי הקשור להפרעת אישיות - יש הבדל מהותי מאד בין הפרעת אישיות וסכיזופרניה - אני מבקש להיות נאמן לידע המקצועי כדי לא להטעות את מישתתפי הפורום

שלום לך אמא דואגת!!! את מתארת ילד שהינו כנראה רגיש מאוד ולוא דווקא במובן השלילי. חלק מן הדברים שתארת הינם נורמטיביים לגילו וחלק מצביע על רגישותו אולי דווקא בתחום המוטורי. לא כתבת על משך הפחדים והאם היה שינוי התנהגותי ו/ או רגשי מאז שאחיו נולד. היותך מודאגת וודאי לא מקל על הקשר ביניכם. שווה כמו שדרור המליץ לפנות לייעוץ- ולוא בכדי להסיר את הדאגה ולפנות אותך להינות מהקשר בינך ובין ילדייך.

אמא יקרה, ככה יוצרים אנשים פסיכים, קודם אומרים על דברים נורמאלים שהם לא נורמאלים, אחר כך נזכרים באיזה סיפור סבתא, אחר כך מישהו "נזכר" שהפסיכופאת השכונתי דמה לו בדיוק שתי טיפות מים" ואחר כך מתיחסים לילד כמו פסיכי, אז הוא בסוף יצא לך פסיכי. אמא"לה יקרה, יד קטן בן ארבע, רוצה תשומת לב, עדין לא כל כך מעונין להרחיב את הטעמים שלו, לי יש ילדה שאכלה רק במבה במשך כמעט שנה, לא הלכנו לפסכולוג בגלל זה, אלא למכולת השכונתית קנינו המון, המון, במבה כדי שלא תהיה רעבה, נכון שחשבו עלינו שאנחנו אולי פסיכים עם כמויות הבמבה האלה, אבל לא שמנו לב לאף אחד, היום הילדה נורמאלית וגם אוכלת דברים אחרים. גיל ארבע, הוא בדיוק הגיל המרגיז הזה שעל כל דבר הם בוכים , אז זה שוב מתאים לנורמלי, מתקשה לבטא את עצמו במשפט ארוך? למה לא תבקשיממנו הרצאה? את שוכחת שבערך לפני שנתיים הוא בכלל לא דיבר כמעט? בקושי גוזר? זה מתאים לגיל ארבע, יש ילדים שעוד בגיל 6 לא מצליחים לגזור טוב, אז מה? מפוזר? שוכח דברים? - גם איינשטיין, אבל הבן שלך רק בן 4, המוח שלו עוד לא גמר להתפתח. אוהב את אחיו? לא מקנא? - תגידי תודה . ילד אוהב חיבוקים ונשיקות? בודאי הרי על זה הם גדלים הכי טוב, אוכל זה דבר משני לאהבה. צר לי לאכזב אותך, - הסימפטומים מראים ילד בריא ונורמאלי לחלוטין, יש לי כמה כאלה, והרבה ניסיון. תאמיני לי.

מסכים

שלום אחת, את צודקת. כל אחת מן התופעות שהאמא המודאגת מתארת, עשויה להיות טבעית לגמרי, ואין צורך לעורר פחדים. עם זאת, יש לכבד גם את תחושותיה של האם בדבר מצוקותיו של הילד. הדאגה שלה אינה מועילה לגידול הילד, ועצה פשוטה מאיש מקצוע עשויה להרגיע אותה וגם לכוון אותה לפתרונות יעילים. דרור

אמא דואגת יקרה ! ל א ל ד א ו ג אין קשר לסכיזופרניה כל התאור נורמאלי לגמרי בילדות המוח רק מתארגן וכל מה שתארת נורמאלי תני לו אהבה ותהני ממנו ללא לחץ בברכה ד"ר פלד חוקר מוח ומומחה בין-לאומי לסכיזופרניה

לצוות שלום אני מטופלת מזה שנים באלטרול פלוס קלונקס עקב מצבים של דכאונות ומצבים נפשיים מעורערים. יש לציין כי התרופות משפיעות עלי טוב מאד, אני מתפקדת נפלא, עובדת מחוץ לבית, מגדלת את הילדים והכל בסדר. כמובן שמידי פעם אני עושה בדיקות אצל הרופא לוודא שאין סיבוכים. לאחרונה, מזה כמה חודשים הבחנתי כי כמה ימים לפני המחזור החודשי יש לי ירידה גדולה מאד במצב הרוח, עד כדי חוסר יכולת לתפקד. זה מאד מציק לי, רציתי לשאול, האם מתאים לי לקחת פרוזאק, לאחר כל הפירסומים שקראתי אודות התרופה הזו, או שמא זה עלול לערער את מצבי הנפשי. אני שואלת את שאלתי בפורום מכיון שהרופא הפסיכיאטר שלי לא כל כך דוגל בפרוזאק למצבים טרום ויסתיים, אלא שאני מאד סובלת, ויותר מזה, חוששת. תודה מראש רוית

אלטרול תכשיר ישן - אבל עם פועל לא נהוג להחליף פרוזאק ותכשירים דומים מהדור החדש יותר יעילים לא ברור לי מה הכוונה "לא דוגל" ?! פסיכיאטריה זה לא ספרות או אומנות של דעות מדובר במקצוע רפואי - יש לאבחן את מצבך הקליני ולהתאים לך את הטיפול האופטימלי לפי מצבך מעט לעט. לדעתי צריך הערכה חוזרת לגבי האבחנה והטיפול - הפסיכיאטר שלך אמור לדעת זאת עם הוא איש מקצוע ניתן לצור קשר איתי דרך לחיצה על שמי בדף הפורום בהצלחה

שלום רב, הנני אמא בת 25 לילדה מקסימה בת שנה ושלוש חודשים. אנחנו גרים בגני אביב בלוד, ועקב אילוצים וחיפושים לגן טוב החלטנו אני ובעלי לרשום אותה לגן בראשון לציון גן של נעמת גן מעולה והמטפלות שם מקסימות. הילדה מאוד מרוצה ורואים עליה ובהתנהגות שלה. עקב אילוצים אנו שוקלים לרשום את הילדה לגן בגני אביב לאחר בדיקה וסריקה של הגן והגננת מצאנו גן אשר מספק את הצרכים של הילדה ושלנו. שאלתי היא אם כדאי כבר בהרשמה של אפריל להעביר את הילדה מסגרת אזי ביתי תהיה כבר בת שנה וחצי או לחילופין להמשיך איתה את אותה המסגרת בראשון לציון ורק בספטמבר להתחיל את השנה החדשה. ואם המלצתכם היא לא לשים אותה באפריל במסגרת חדשה אבקש הסבר להשלכות אשר יכולות להיות לביתי?

לירז יקרה, אינני רואה סיבה מדוע לא להעביר את בתך לגן החדש כבר באפריל. דאגתך מובנת, ואכן כל שינוי ושבירת הרגלים עשוי לגרום למשבר. עם זאת, מאחר וההחלטה להעביר את בתך לגן חדש כבר נעשתה, הדחייה לא תשנה את המצב. לרשותך עומדת כחצי שנה עד אפריל, ובזמן הזה את יכולה להכין את בתך לשינוי כדי לרכך את הקושי שבמעבר לגן החדש. את יכולה לספר לה על כך חודש או חודשיים לפני המעבר, ואף לקחת אותה לשם ולהציג בפניה את המקום והגננת. דרור

אני מתרשם שאת אמא פרוטקטיבית (הגנתית) ילדים מפתחים יכולות הסתגלות בגיל הרך - זה גם מה שקובע את החוזק הנפשי לבגרות הגנת-יתר עליהם פוגעת ביכולתם הטיבעית להסתגל אין כל חשש שהיא תסתגל לעולם כפי שהוא מאשר להפך לדעתי שינויים יכולים דווקא לעזור בגיל זה

אני מעוניינת להקים קבוצת תמיכה להורים שיש להם ילדים חולי סכיזופרניה. אשמח לקבל תגובות.

שלום! הילד שלי בן 4 הילד שלי לא מוכן לישון לבד טוען שחיות תוקפות אותו נעלב תכופות ובוכה בררן בסוג האוכל. אוכל סוג אחד של אוכל בלבד. לא ירקות ולא פירות רגיש למילים, לא עומד על שלו מול ילדים אחרים. מגיב בבכי כאשר נלחץ מפחד להכנס למקומות חשוכים לא מראה סימני קנאה כלל לאחיו הקטן, אפילו אוהב אותו ודואג לו הוא ילד אינטלגנטי מאוד כאשר הוא מדבר קשה לבטא את עצמו במשפט אחד ארוך קצת מפוזר ושוכח דברים קשה לו להתרכז בלצייר ציור (מאוד גרוע בציורים) בקושי גוזר עם מספריים בסה"כ ילד עם שמעניק הרבה אהבה, חיבוקים נשיקות. אמרו לי שהוא מזכיר מישהו בילדותו. ואותו מישהו אובחן בהפרעה סכיזופרניה אפקטיבית. מאז אני דואגת. האם הסימפטומים הם של סכיזופרניה בילדות? תודה. אמא דואגת

כבר כתבתי לך (מעלה) אין לו סכיזופרניה

יוזמה מבורכת - בהצלחה

האם יתכן שאדם שקבל מנעוריו (גיל 17) תרופות להרגעה כללית, ללא אבחנה רפואית שמדובר במחלת נפש, יפתח אחרי 10 שנים של שימוש בתרופות, סכיזופרניה פראנואידית? או שמא הפסקת התרופות הללו בבת אחת, יכולה לגרום לתופעות שיתפרשו כך? האם אפשר לאחר שנים לאבחן מהי המחלה האתחלתית, ואם בכלל היתה מחלה, או שהיו תופעות של גיל ההתבגרות שלא פורשו נכון?

יעלה כתב/ה: > > האם יתכן שאדם שקבל מנעוריו (גיל 17) תרופות להרגעה כללית, ללא > אבחנה רפואית שמדובר במחלת נפש, יפתח אחרי 10 שנים של שימוש > בתרופות, סכיזופרניה פראנואידית? לא !! >או שמא הפסקת התרופות הללו בבת > אחת, יכולה לגרום לתופעות שיתפרשו כך? לא !! > האם אפשר לאחר שנים לאבחן מהי המחלה האתחלתית, ואם בכלל היתה > מחלה, או שהיו תופעות של גיל ההתבגרות שלא פורשו נכון? לא ברור לי מדוע השאלות - בבקשה לפרט יותר או ניתן לצור קשר איתי דרך לחיצה על שמי בדף הפורום

יש לי אח בן 19 הוריי התגרשו כשהיה בן 10גדל עם אימי שהטיחה בפניו כל הזמן, כי הוא נעזב ואין לו מישהו אחר מלבדה וכו'. מפרט ללימודי שהיה מצויין בהם, יש לו קשיים רציניים חברתיים, לעולם לא הייתה לו חברה. בכיתה יא' החל טיפול פסיכולוגי עקב התפרצויות שהיו לו כלפי אבי וכולם (כעסים). טיפול שנמשך כשנתיים ולא הועיל כיוון שכל מה שעניין את הפסיכולוג שלו זה רק כסף.לפני גיוסו קרה מקרה שבו בעקבות משבר מסויים בחייו לטענתו הוא הזה במשך מספר שעות, החל טיפול פסיכיאטרי וטיפול רפואי של דייפרקסה. הורד לו פרופיל על סעיף נפשי והוא גוייס וסיים קורס, כיוון שהומלץ להפסיק הכדורים בעוד כחודש, אימי נלחצה והחלה לומר כי הוא יחזור למצב הקודם ויש להמשיכם לאורך כל השירות. כמובן בפניו. א- היש לבצע בדיקות כלשהם בזמן הלקיחה של כדורים אילו? ב- האם ניתון להמשיכם? ג- נוצר לי הרושם שכל הבעייה נובעת מחסכים בילדותו, והוא זקוק לחום ואהבה שלא קיבל מעולם וגם לתשומת לב אני חוששת שיעשה משהו לעצמו ומוכנה לעשות הכל בכדי לעזור לחוסר בטחונו מה אתה ממליץ לנו לעשות תודה רבה. האחות המודאגת

שלום לאחות המודאגת, קל לי להזדהות עם המסקנות שלך, וטוב שלאחיך יש אחות כמוך. את התשובה בנוגע לתרופות אותיר לד"ר פלד, אך נדמה לי שלא כאן הסיבה לדאגה. לא קשה להבין את דאגתך, לאור ההיסטוריה העצובה של אחיך. לפי דבריך, נמצא אחיך בהשגחה פסיכיאטרית, ואני מציע לקבל בשמחה את ההמלצה להפסיק את השימוש בתרופות. המסגרת הצבאית מאפשרת לאחיך להמשיך ולקבל עזרה מקציני בריאות הנפש, ואת יכולה לעודד אותו לעשות זאת. נראה לי שלאור ההיסטוריה המשפחתית עשויה התמיכה שלך להיות חשובה לא פחות מכל טיפול נפשי או פסיכיאטרי. דרור

אני מתנגד להמלצה גורפת להפסיק טיפול תרופתי לדעתי אין מספיק מידע לתת יעוץ מיקצועי ואחראי

ממה שאת כותבת אני למד שחסר לך אינפורמציה מהימנה לגבי מצבו של אחיך האם אובחן כסובל מתסמונת פסיכיאטרית? אם כן איזה? מדוע זקוק לתרופות ? התכשיר "זיפרקסיה" נועד לסכיזופרניה - התאור שלך עלול להתאים לאבחנה זאת - האם זאת האבחנה? חסר מידע כדי ליעץ לך - לא יהיה זה מיקצועי ואחראי מצידי ליעץ לך על בסיס מה שאת מוסרת ניתן לצור קשר איתי דרך לחיצה על שמי בדף הפורום למסור יותר מידע

מה גילך? האם הוא יכול לעבור לגור אצלך? נראה כי אמך מטילה עליו מעמסה ואיננה מקלה [כמה שכואב לומר זאת יש להתמודד עם המציאות] אם הפסיכאטר המליץ להקטין/להפסיק הכדורים מדוע האמא נלחצת האין היא סומכת על הפסיכאטר או אולי על בנה ואולי יש כאן בכלל בעיות של האם שמעמיסה אותן על אחיך ההתנהגות של האם שאת מצינת מראה על לחץ רב ואשר מועבר או ניפרק על אחי וכמה שהמחשבה לא נעימה היתכן כי בכך יש לה חלק במצבו של אחיך? אהבה תמיכה ואמון הנם נדרשים לנפש בריאה ולריפוי נפש דואבת

שלום אני נוטלת כדור אחד של סרוקסט מידי יום (20 מג) ומרגישה נפלא. אני נמצאת במעקב של רופא פסי. שאלתי היא: האם התרופה יכולה לפגוע בפוריות? ברצוני להכנס להריון בשנה הקרובה כמו כן האם ניתן להמשיך ולהשתמש בה בזמן ההריון והאם היא מסוכנת לעובר? תודה

> שאלתי היא: האם התרופה יכולה לפגוע בפוריות? לא היא לא פוגעת בפוריות >ברצוני להכנס להריון > בשנה הקרובה מזל טוב > כמו כן האם ניתן להמשיך ולהשתמש בה בזמן ההריון והאם היא מסוכנת > לעובר? כן היא עלולה להיות מסוכנת לעובר במיוחד בתחילת ההריון- מומלץ לסיים טיפול לפני כניסה להריון

בתי עומדת להתגייס בקרוב. לפני כמה חודשים בתקופת בחינות הבגרות היא נתקפה בחרדה שאת סיבותיה איננו יודעים. ובכל זאת עמדה בהם בהצלחה. במקביל בשיחותינו עלו על פני השטח כל מיני חרדות כולל החרדה שלה מהזריקה ביום הגיוס. למדנו את נשוא החרדה, שיטות ההרפיה המומלצות, השתמשנו גם בפרחי בר ( רסקיו). התייעצנו עם רופא המשפחה והוא המליץ על שימוש בכדור וואבן.[כיוון שמועד הגיוס קרב, מצב הלחץ חוזר, בעת השיחה על הנושא היא בוכה... מה ניתן לעשות ועוד לא עשינו? תודה מראש שרון

שרון שלום את מספרת על מצב חרדה שמתעורר אצל בתך במצבים שונים. השאלה היא האם פתרון מקומי לשעת לחץ מסוימת אכן יקל עליה בטווח הארוך. למשל, אם מתמקדים רק בהרגעה לקראת בחינה מסויימת הלחץ והחרדה חוזרים בבחינה שלאחר מכן. התיאור שלך מעלה אפשרות שמצבי לחץ שונים מעוררים התקפי חרדה שלא קשורים דווקא לאירוע הספציפי. כלומר, אולי כעת ישנה חרדה מהזריקה בגיוס, אבל הסיבה לחרדה עמוקה יותר. החיים רצופים בבחינות מסוגים שונים - כעת זה הגיוס לצבא, קודם הבחינות ובעתיד יהיו בודאי התמודדויות אחרות. כדאי לברר כיצד ניתן להקל על בתך בטווח הקצר לקראת הגיוס, אך גם בטווח הארוך יותר. גיוס לצה"ל יכול להוות בהחלט מוקד לחץ ומצוקה וכדאי לצייד את בתך בכלים נפשיים להתמודד בצורה טובה יותר עימם. מדבריך אינני מבין לגמרי האם בתך היתה בטיפול נגד החרדה. בעיקרון, יש דרכים אפקטיביות למדי לטיפול פסיכולוגי בחרדות "ספציפיות" כמו חרדת בחינות, חרדה מזריקות וכדומה. מדובר לרוב בשיטות המבוססות על שיחה, לימוד הרפיה עצמית, דמיון מודרך ואף היפנוזה. עם זאת צריך לקחת בחשבון שבמידה והחרדות המקומיות הן סימפטום לבעיה רגשית רחבה יותר, שיטות אלו לא יפתרו את הבעיה לחלוטין וידרש טיפול פסיכולוגי ממושך יותר. כל זאת דורש כמובן בירור פסיכולוגי יסודי, ומוגבל בגלל הגיוס הקרוב לצבא. טיפול תרופתי יכול לתרום גם הוא להורדת חרדה ועל כך יוכל לספר לך בודאי ד"ר פלד. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפנות ליעוץ מקצועי לצערי ומניסיוני פרחי בך זה לא הכיוון רופא משפחה הוא לא איש מקצוע לטפל בחרדה - באמת הם נותנים וואבן - תכשיר סימפטומאטי שגורם להתמכרות - לא תמיד במקום היעוץ המקצועי האמיתי היחידי הוא לאחר איבחון פסיכיאטרי אבקש לעיין ברשום מטה כדי להגדיל את הידע על חרדה: נתן גם לצור קשר איתי דרך דף אישי בלחיצה על שמי בפורום חרדה סימנים מהם הסימנים של חרדה? - עצבנות - התרגשות - הרגשה של פחד ממוות - פחד מחוסר שליטה - פחד לפול ברחוב- סימנים גופניים הם - סחרחורת - חולשה - עקצוצים על העור- הזעה וגלי חום - שלשול ופרפרים בבטן - קוצר נשימה ודפיקות לב - חנק וכו... חרדה סוגים סוגי תסמונות החרדה השונים כוללים - "חרדה כללית" - "התקפי פאניקה" - "תסמונת פאניקה" - "פוביות" פחדים מיוחדים (פוביה חברתית פוביה מחרקים פוביה מגבהים, אפילו פוביה לאכול בחברה) - "תסמונת אובססיבית קומפולסיבית" (המוכרת כ OCD - ) - חרדות תגובתיות כגון תגובת דחק חריפה, והלם קרב (מוכר גם כ PTSD) חרדה רפואי אבל לפני שקובעים שמדובר בחרדה - חשוב לשלול מחלה גופנית המחקה חרדה (נותנת אותם סימפטומים של חרדה) לשם כך יש קודם לבקר אצל רופא משפחה (קופ"ח) ולבקש לשלול - הפרעות קצב לב - יתר פעילות בלוטת התריס - יתר פעילות בלוטת האדרנאל - צניחת המסתם המיטראלי - וכל בעיה הורמונאלית או גופנית אחרת - הרבה מחלות גופניות עלולות להתחיל עם סימנם דומים לחרדה כאשר הסיבה לסימנים של חרדה הם ממחלה גופנית - הטיפול יהיה בהתאם - צריך לטפל במחלה עצמה ולא בסימפטומים. חרדה סיבות מהם הסיבות לחרדה ? הסיבות הם מרובות - מסיבות גופניות וביולוגיות ועד סיבות פסיכולוגיות סיבות גופניות לחרדה - מחלות גופניות יכולות לתת חרדה - הפרעות קצב לב - יתר פעילות בלוטת התריס - יתר פעילות בלוטת האדרנאל - צניחת המסתם המיטראלי - וכל בעיה הורמונאלית או גופנית אחרת - חרדה עלולה להופיע גם ללא כל סיבה נראת-לעין - פתאום כרעם ביום בהיר (התאוריה אומרת שיתכן ומדובר בחוסר איזון של סרוטונין במוח - (סרוטונין הוא חומר טבעי של המוח המאפשר לתאים של המוח לתקשר בינם לבין עצמם) חרדה קשורה לפעמים לאופי של האדם - אנשים מסוימים יותר רגישים - הם גם יותר פוחדים - מבנה האופי לפעמים משפיע על חרדה - לדוגמה: מי שרגיש לביקורת יגיב יותר במתח למצב שמעבירים עליו ביקורת מאשר מי ש"יש לו עור של פיל" הוא יהיה יחסית אדיש (כלומר רגוע) חרדה קשורה למשברים בחיים - משברים כלכליים - בעיות ביחסים בין-אישיים עם קרובי משפחה - בעיות זוגיות (האישה תעזוב אותי.. ולהפך ילדים עוזבים את הבית) יש גם חרדה קיומית (אקסיטנציאלית) עצם קיום ודרישותיו - מצבים קיומיים פוליטים חברתיים טיפולים לחרדה הטיפולים לחרדה הם מרובים - לכל סוג של חרדה טיפול משלו - לכן כל כך חשוב האבחון - פסיכיאטר (שהוא רופא) יכל לאבחן את כל הספקטרום של הסיבות לחרדה מסיבות גופניות ועד סיבות פסיכולוגיות חרדה מכל סוג שהוא מגיבה לטיפול תרופתי חרדה ביולוגית מגיבה הכי טוב לטיפול תרופתי ולא מגיבה כמעת בכלל לטיפול של שיחות (פסיכולוגי) חרדה עקב מיבנה-אישיות מגיבה יותר טוב לטיפול בשיחות (פסיכולוגי) ופחות לטיפול תרופתי חרדה עקב משבר מגיבה היטב לטיפול של "התערבות במשבר" שבו גם פועלים להרחיק את גורמי הדחק (לדוגמה: לאשפז לזמן קצר כדי להרחיק מגורם דחק במשפחה) חרדה מסוג של פוביות מגיבה טוב לטיפול פסיכולוגי התנהגותי - טיפול בו לומדים בהדרגה לא לפחד מגורם הפחד חרדה תרופות תרופת הבחירה לחרדה שייכת למשפחה של תכשירים המכונה SSRI כיוון שפועלים על איזון הסרוטונין במוח (סרוטונין הוא חומר טבעי של המוח המאפשר לתאים של המוח לתקשר בינם לבין עצמם) למשפחת התכשירים נוגדי חרדה (דהיינו SSRI ) שייכם ה-פרוזאק המפורסם, הגרסאות הישראליות והחדשות שלו אפקטין ו"פריזמה" תכשירים נוספים הם "סרוקסאט" ציפראמיל" "רמרון" לסרוקסאט גרסה ישראלית חדשה "פאקסין" וכו.... תרופות תופעות לוואי תופעות לוואי של התכשירים נוגדי חרדה (דהיינו SSRI ) הם בעיקר 3 "בחילה" "ירידה בחשק מיני" "עייפות תשישות" - איך מתמודדים עם תופעות לוואי ? - עם נוטלים את הטיפול על בטן מלאה - אין בחילות - לקיחה ליפני השינה חשובה במקרה של טשטוש ועייפות מהתרופה טיפול לחרדה בשיחות עם החרדה נובעת מסיבות עמוקות ולא מודעות של האישיות ניתן לקבל תובנה לסיבות אלו בשיחות - ועקב כך הסימפטומים פוחתים ויש הקלה עם החרדה היא מסוג פחד ספציפי כמו בפוביות - יש טיפולים התנהגותיים לדוגמה: תרגילים של נשימות והרגעה אשר נעשים יחד עם חשיפה לגורם הפחד והדחק - פעמים חוזרות ונשנות של תרגילים אלו מכחידות בהדרגה את הסימפטומים. עם החרדה היא ממשבר - תמיכה ויעוץ מאדם מקצועי יכולים לעזור

הייתי מבקשת לדעת בדחיפות באילו תרופות משתמשים למחלת האלצהיימר. אודה לך על תשובה מהירה. אבקש שמות של תרופות קיימות. בברכה, גילי.

גילי שלום רב, לפי הידוע לי ישנן התרופות קוגנקס ואריספט. שתיהן מעכבות את התפתחות המחלה עד לשלב מסויים בו גם הן לא כל כך יעילות, אולם הן עשויות לשפר את איכות חייו של המטופל, ולשמר את מצבו הקוגנטיבי יציב יחסית במשך זמן. אני משוכנעת שלד"ר פלד, יהיו דברים נוספים על אלו שלי. מדוע, אגב, את שואלת? התרופות הללו ניתנות במרשם רופא בלבד! בברכה, טלי פרידמן

ראשית , תודה על מהירות תגובתך. לשאלתך, מדוע אני מתעניינת, ובכן, למישהי שאני מכירה נתנו תרופה בשם "הלידול" ולא נראה לי שהיא עוזרת לאלצהיימר אלא רק גורעת ממצבה ולכן רציתי לשמוע דעה נוספת. הייתי רוצה לדעת מהי התרופה הזו וכנגד מה היא משמשת? ייתכן שהשם לא מאויית נכון אבל אני בטוחה שזה משהו מאד מאד קרוב לכך. מאז שהאישה הזו קיבלה את התרופה הנ"ל היא בקושי מתפקדת ומצבה הולך ומחמיר ללא כל סיבה נראית לעין. האם זה ייתכן? אודה למר פלד באם יוכל לענות על שאלתי, מהי אותה תרופה בשם "הלידול". בברכה, גילי.

מי יודע מה זה? www.sixtyplus.com מרכז המידע הישראלי לאוכלסיה המבוגרת האתר מכיל 384 בתי אבות בישראל ולהם רשיון כחוק ניתן לקבל יועץ חינם לסידור מוסדי ועזרה בבית ניתן לאתר בתי אבות לפי מילה ,סוג מחלקה או אזור חיוג כמו כן תוכל למצוא אזהרה לגבי בתי אבות אשר אין להם רשיון כחוק . תוכל למצוא גם פוליסות ביטוח של יהודים שהיו בשואה והיו להם פוליסות

ברצוני לקבל מידע על מחלת האלצהיימר אודות המחלה,טיפול.... תודה מראש גפן

גפן, יש ספר שמסביר על הבעיה ונקרא: "כשהמוח בוגד בגוף". עדי

האם שימוש בתרופת רטלין מצריך איבחון של פסיכיאטר או אבחון של רופא נאורולוג מספיקה ? אני גר באזור הצפון אלו מקומות איבחון מקובלים יש באזור מגורי ?

ניורולוג של ילדים ברמב"ם

מבקש לדעת יותר על בעית הפרעת קשב בבקשה פשוט יש לנו בעיה קשה עם הבת שלנו בברכה והמשך שבוע טוב

שאלתי ולא נענתי, האם אפשרבזמן לקיחת סרוקסט לעבור טיפולי שיניים הכוללים הרדמה מקומית, האם אין התנגשות בין החומרים הפעילים?

לא באופן עקרוני אין התנגשות אבל מומלץ להמתין לאחר הטיפול עם אפשר

שלום.. אני בת 17 אני ממש לא יודעת מה לעשות אין לי חברות וחברים... אין לי עם מי להיות אחר הצהריים אני כל הזמן נשארת בבית... כל הזמן לבד אני בטוחה שאם המצב הזה ימשיך החייים שלי ממש יהרסו אם הם לא נהרסו כבר מה לעשות

שלום לסטאר, מה עם חוגים של אחה"צ? כל מיני קורסים להעשרה? תנועת נוער? ואפילו אולי לחפש עבודה לאחה"צ, לא משהו שיגמור אותך, אבל משהו שכרוך בעבודה עם אנשים (נגיד, עזרה בחנות כלשהי או משהו כזה). אומרים שאם מוחמד לא בא אל ההר, ההר יבוא אל מוחמד. כנ"ל אצלך. אם חברות לא באות אליך, ואין לך חברות, עליך לצאת ולחפש לך כאלו. זאת תוכלי לעשות במסגרת ההצעות שהבאתי, ואני בטוחה שיהיו לך עוד המון הצעות משל עצמך. בהצלחה, טלי פרידמן

אין לי מה להוסיף על ההמלצות המצוינות של טלי

הייתי מבקשת לקבל חומר בנושא התמודדות המטפל עם מטופל קשה. כלומר, כאשר למטפל לא נוח לטפל באדם כלשהיא מסיבות שונות. (אם מדחייה פיזית, על רקע אישי או התנהגותי) אשמח להתעדכן בכל חומר שפורסם בנושא זה. בתודה מור (סטודנטית לריפוי בעיסוק)

אבל יש ספר שניקרא "צילו של האוביקט" \כריסטופר בולס הוא מדבר על העברות,והעברות נגדיות ...ואני משער שהחלק שלח העברות נגדיות מעניין אותך,לא ? אופיר

ייתכן והספר יכול לעזור לי . תודה. אשמח לקבל חומר נוסף במידה שקיים.

מור שלום רב, יאלום כתב על כך סיפור ב"תליין אהבה", הסיפור על המטופלת השמנה. אין מדובר בחומר קליני של ממש, אולם מתוארת שם התנסות, וגם זה עוזר לפעמים, ללמוד מנסיונם של אחרים. גם הספר "דיבס, הילד המחפש את זהותו" של ורגיניה אקסליין, יכול להיות חוייה מלמדת. כרגע לא זכור לי חומר קליני בנושא, אך אני מבטיחה להמשיך ולחפש. בכל אופן, בהצלחה. בברכה, טלי פרידמן

שבת שלום! חמי בן 69 וסובל משנת 73 ממחלת לב איסכמית ,לחץ דם,ומחלת חסימה ראתית כרונית. לםני מספר שנים היה מעורב בתאונת דרכים אשר בגינה יצא לפנסיה מוקדמת . החל מתקופה זו להערכתי חלה התדרדרות במצבו הנפשי ( בן אדם רגיש מאוד). איבד חשק לעשות פעילויות ,לא מענינים אותו דברים כגון:ארועים,טיולים,חופשה ןכ"ו. סובל אף מאובדן זכרון כגון:לקחתי כדורים/ לא לקחתי .ודברים פשןטים אחרים שאלתי לאחר סיפור ארוך זה הינה: האם יתכן שהכדורים שהוא לוקח עשויים לפגוע בזכרון בבוקר פוסיד טריטייס 5מ"ג מונוניט 40 מ"ג כדור חדש מהחודשיים האחרונים פנדיל צהריים פריזמה מונוניט קומדין ערב טריטייס 5 מ"ג יתכן שהכדור פריזמה שניתן ע"י רופא משפחה גורם לתופעות לוואי של מועקה בחזה ונימול בידיים? תודה על תשומת הלב

ארנה שלום! אצל גבר בן 69 שסובל מירידה בזכרון צריך לשלול קודם כל אפשרות של דמנציה (ירידה הדרגתית נרכשת בכמה תחומים קוגניטיבים, כמו למשל-זכרון, שפה, חשיבה) אצל חמך יש עוד שני גורמי סיכון, מלבד הגיל, והם מחלת הלב ותאונת הדרכים שעבר. יש סכוי טוב שהדכאון הינו חלק מהתמונה. כדאי מאד לפנות לברור במרפאה שמתמחה בכך. נסי דרך רופא המשפחה לברר היכן יש מרפאת זכרון, מרפאה לאיבחון קוגניטיבי וכדומה בסמוך למקום מגוריך. כל הכבוד לך שהתגייסת למען חמך ולמען המשפחה כולה. בהצלחה.

לא פריזמה לא נותן תופעות אלו הדיכאון כן יכול להגביר מכאובים גופניים הזיכרון נפגע כסימפטום נלווה לדיכאון - הדיכאון יחלוף יחלוף גם הקושי בריכוז וזיכרון את מתארת מקרה מורכב - של דיכאון מסובך עם 1) גיל 2) אבל על אובדן פעילות עבודה 3) בעיות גופניות ו 4) תרופות מרובות הפרודנוזה לא טובה ויש צורך בפסיכיאטר ממש מיקצוען לטפל ביעילות

מה הוא החומר החסר במוח שהריטלין מגדיל את כמותו ועוזר בהפרעת קשב ואם ניתן למדוד אותו כמו שבודקים חוסר של חומרים אחרים בגוף?

הדבר לא פשוט כל כך גם בחומרים אחרים פשטני מידי לאמר שיש חוסר או יתר

לצוות הפורום שלום רב! הנני בת 27 לאחר לידה כ- 3 חודשים. עלי לציין שבעלי לאחר 5 שנות נישואין ו- 4 שנות חברות- עדיין לא רצה להביא תינוק לעולם ואני מאוד מאוד רציתי במיוחד לאחר 2 הפלות קודמות לא רציתי לסיים את ההריון, להיפך שמחתי מאוד שסוף סוף יוגשם חלומי להיות אמא לתינוקת מדהימה. בעלי לא מסתכל על התינוקת ואומר כל הזמן שלא איכפת לו ממנה, והיה מעדיף שתעלם מהשטח, ומקלל את משפחתי ואותי ואומר שאני אילצתי אותו ולא ישכח לי את הדבר לעולם, ותמיד ינטור לי טינה על כך. בעלי לא מסתכל על התינוקת שדרך אגב דומה לו שתי טיפות מים, לא מאכיל אותה, לא מסתכל עליה ומבקש להיפרד ממני כי אין הוא יכול להשלים עם המצב החדש ולא יסבול זאת. מהשכולם אומרים שהוא יתרגל שהוא בהלם מהלידה, הינו שגוי ביותר, בעלי שונא אותי מאוד על הבאת התינוקת הזו לעולם, ומעדיף לפי דבריו שהילדה לא תכיר אותו לעולם ונשאיר אותו לבד בבית. דברים קשים מאוד הוא אומר לי דבר שמכניס אותי חרדות ועל כן הנני מדברת עם פסיכולוגית פעם בשבוע ומבקשת ממנו להצטרף אך הוא לא מסכים ורוצה להישאר לבד. לאחר דבריו הקשים ביותר נותרתי בדכאון קשה , הנני בוכה ומסתכלת על התינוקת במין חרטה שבעצם אולי עשיתי טעות וכעת אפסיד את נישואיי ואת חיי הזוגיים בגלל גחמה שלי ללדת תינוק ובעצם אשאר גרושה עם ילדה ללא חיי זוגיות שחשובים לי מאוד ונותנים לי יציבות ובטחון בחיים. אני במצב נואש מאוד ובעצם אני יודעת שעכשיו הוא יתגרש ממני ואני אשאר בודדה עם הילדה ויהיה עלי לטפל בה בלבד ולי עצמי לא יהיו בכלל חיים והכל בגלל רצוני העז ללדת ולהיות אמא. האם עשיתי באמת טעות? האם אוכל לסבול להיות אם חד הורית ולשכוח מחיי זוגיות ומבעלי שאני קשורה אליו מאוד למרות התנהגותו הקשה? בתודה מרב

מירב שלום רב, מכתבך מביע מצוקה קשה ותחושת דיכאון. מצבך לא פשוט: מצד אחד יש לך תינוקת מקסימה שכל כך ציפית וחיכית לה, ומצד שני, בעלך אותו את אוהבת מתכחש לה ולך ומביע כעס רב ואף שינאה על המצב החדש. ראשית, אל לך לייסר את עצמך בלידת התינוקת. כל אישה כמעט, שואפת להגשים את אימהיותה, ומחכה לכך הקוצר רוח, כאשר הדבר מתאפשר לה (לאחר נישואין) והיא חשה בשלה לכך. בעלך, ייתכן מפחד שמא אהבתך לתינוקת תפריע לאהבתך אליו, וכך הוא "שונא" את שתיכן, כך שהוא לא יצטרך להתחלק באהבתך עם אף אחד נוסף. יתתכן וכעסו נובע מחרדות אחרות, או מחששו שמא הוא עשוי להיות אבא לא טוב, או עוד מליון ואחת סיבות. טוב שאת הולכת לטיפול פסיכולוגי, ולא נראה לי שניתן לעשות יותר מכך. אם הוא אינו מעוניין להצטרף לטיפול זוגי, זו בעיה, אך רק הוא מפסיד מכך. אל תסיקי מסקנות לגבי גירושין, אולי הזמן יגרום לו להתרגל למצב החדש, ולאט לאט חששותיו וחרדותיו תירגענה. ואולי לא. בכל אופן, המשיכי בטיפול הפסיכולוגי, ותנסי ככל האפשר להחזיק מעמד על אף הקושי, ייתכן ובשלב כלשהו תחושי מספיק חזקה לעמוד על שלך, ולהעמיד את בעלך במקום, ולהסביר לו שזה המצב ועם זה הוא צריך להתמודד. אם אינו יכול, עליו לעזוב ולהניח לך לחייך. התינוקת אינה אשמה בדבר, ועליה לחוות בית שקט ונינוח. גם את ראויה לכך. חזקי ואמצי, בברכה, טלי פרידמן

טלי מיעצת נכון ילד חדש בבית (במיוחד ראשון) מהווה שינוי גדול ביחסים בין אישיים אשר לפעמים מאיים ומעורר בעיות ביחסים בין-אישיים המין החזק בקטע הזה זאת האישה - 1) לא להרגיש רגשות אשמה - עשית מעשה טיבעי ונכון לדמרי 2) להמשיך טיפול פסיכולוגי תמיכתי 3) לא להיבהל מהאפשרות של חד-הוריות - יותר ויותר הדבר מקובל היום 4) להמשיך מסרים של אהבה לבעלך - בתקווה שיתבגר ויתמודד (עם לא יצליח סימן שאין הוא מתאים במילא לחיי נישואין)

מפליא אותי שאחרי 4 שנות הכרות ו-2 הפלות מלאכותיות, לא הספקת להכיר את בעלך, יש גברים שאוהבים רק את עצמם, אם הוא שונא אותך ואת התינוקת בגלל התינוקת, תדעי לך שהוא לא באמת אהב אותך, אלא רק את עצמו, כל אישה נורמאלית רוצה להית אמא, כל גבר נורמאלי רוצה להיות אבא, תכנסי לאתר הפריון ותראי כמה חרדות יש לגברים בגלל חוסר אפשרות להפרות את האישה שלהם. משהו בפרוש דפוק אצל הבעל שלך. אז קודם כל, אל תכנסי לדכאון, שהוא יכנס אם הוא רוצה, הילדה שלך צריכה אמא בריאה והיא צריכה גם אבא, עצתי היא לחכות מעט, להשתדל להמשיך לתפקד, אם הבנאדם לא מתקן את עצמו, לקחת מטוס סילון ולעוף ממנו, יתר נכון, תעיפי אותו קיבינימאט, עם כל נכאב והקושי, הרבה נשים עברו את זה ונשארו בחיים, והיום הן מאושרות יותר. תמצאי לך גבר נחמד שאוהב ילדים, גם אם הוא לא יהיה גבוה וחתיך, אבל הוא יהיה אבא טוב לילדה שלך, ואם לא תמצאי, אז לפחות עדיף אמא אחת נורמאלית בלי אבא, מאשר בית משוגעים. כי משוגעים לא חסר לנו.

נדרש מידע , עצה או כל תגובה אחרת לגבי תרופה בשם "פקסיל". יתרונות חסרונות. וסתם לקחים. תודה.

תכשיר ישראלי חדש של סרוקסאט - נוגד חרדה ממשפחת ה SSRI נוגדי דכאון סוגים והתוויה a . נוגדי דכאון טריציקלים (TCA) משמשים למגוון רחב של הפרעות פסיכיאטריות, כולל דכאון חרדה הפרעות אכילה וכאבים כרוניים. השימוש ב TCA מתאפיין בתופעות לוואי מציקות המגבילות את שיתוף הפעולה בלקיחתם. b . מעקבים ספציפים של ספיגה חוזרת של סרוטונין (SSRI) הופכים בהדרגה לתכשיר בחירה ראשון לדכאון וחרדה. הם מתאפיינים בפחות תופעות לוואי - ופחות מסוכנים במינון יתר מאשר ה TCA. c . מעקבי אקסידציה של מונואמינים (MAOI) אף-על-פי שיעילים כנוגדי דכאון (במיוחד בדכאון לא טיפוסי) הם קשורים לתופעות לוואי בעלי פוטנציאל של סכנת חיים. MAOI שמורים לטיפול במקרים שלא הגיבו לתכשירים מהסוגים האחרים. d . נוגדי דכאון לא-טיפוסיים, שונים בפרופיל פרמקולוגי מהקטגוריות האחרות שצוינו. הם יעילים ומוגבלים בתופעות לוואי. (NEFAZODON, BUPROPION, VENLAFAXIN). קווים מנחים לטיפול בנוגדי דכאון: 1 . שיקולים כללים: מדת התפקוד והדאגה לצרכים אישיים, מדת הסיכון האובדני, מערכת תומכת, צורך באשפוז, 2 . MONODRUG, MINIDOSE, תכשיר שהיה יעיל בעבר. 3 . קוו ראשון SSRI קוו שני TCA 4 . קוו שלישי אוגמנטציה עם ליטיום, TRIIODOTHYRONINE (10-50 MCG/D), BUSPIRON, SSRI יחד עם DESIPRAMIN דווח כיעיל. תופעות לוואי של SSRI : בחילה דייארה כאבי-בטן, אקאטיסיה, חרדה, הפרעות שינה, ירידה בתיאבון ובמשקל, כאב-ראש, טשטוש, חולשה, עייפות, רעד, ירידה בל"ד, פלפיטציות, ירידה בתפקוד מיני, אקטיבציה של מניה, עליה בכולסטרול, ירידה בתיפקודי קרישה (עליה בזמן דימום) היפונטראמיה. טיפול בתופעות לוואי של SSRI : 1 . לקחת 30 דקות אחר אכילה להקטין בחילות 2 . לקיחה בבוקר למנוע הפרעות שינה או להחליף ל TRAZODON 3 . להפחית מינון או להחליף (BUPROPION ללא הפרעה בפעילות מינית) 4 . לאי-שקט ואקאטיזיה לתת LONAZEPAM 0.25 0.5 מג' ליום יתרונות של SSRI: השפעה אדרנרגית היסטמינית ומוסכרינית מינימאלית - ולכן שינויים מינימאלים בעירנות לחץ-דם או יובש בריריות. אינטראקציה בין-תכשירים: 1 . אלכהול- יחד עם SSRI יחמיר דכאון חרדה 2 . אנטיארריטמים- SSR עלול לעקב מטאבוליסים 3 . נוגדי-דכאון- SSRI עלול להגדיל רמות בדם של נוגדי דכאון אחרים. יש למדוד רמות TCA בדם 4 . אנטיפסיכוטים- SSRI עלול לעקב מטאבולויסים. עלול להגביר תופעות אקסטראפיראמידאליות שלאנטיפסיכוטים. 5 . סימאטאדין- עלול לעקב מטאבוליסים של SSRI . 6 . בנזודיאזפינים- SSRI עלול להקטין מטאבוליסים של בנזודיאזפינים 7 . ליטיום- עלול להגדיל רמת ליטיום בדם 8 . MAOI- להמנע משימוש יחד עם SSRI בתוך 2-4 שבועות עלול לגרום לתסמונת סרוטונינרגית 9 . PHENYTOIN, CARBAMAZEPIN - רמות בדם עלולים לעלות יחד עם SSRI 10 . תכשירים PROTEIN-BOUND (לדוגמה וארפארין דיגוקסין) עלולים להנתק על ידי SSRI מחלות גופניות: אין התווית נגד לקחת SSRI עם כל מחלה גופנית מינונן יתר: סכנת חיים נמוכה אלה עם נלקח יחד עם תכשירים נוספים

שלום בני בן ה-9 אובחן בבעיות קשב וריכוז ובעיות רגשיות, הוא לומד בבית ספר מיוחד. הוא עבר איבחון פסיכולוגי וביקרנו מספר פעמים אצל פסיכיאטרית, הומלץ לי על תרופה ששמה ריספרדל במינון של 0.5מ"ג, כשקראתי את עלון המצורף לתרופה כתוב שזה לטיפול בסכיזופרניה, יש להודות שניתקפתי חרדה, האם בני סובל מסכיזופרניה? שאלתי את הרופאה ותגובתה היתה שלא, שהחלטתה על תרופה זו היא על מנת לרכז את מחשבותיו, מספר שאלות לי 1. האם יש תופעות לוואי ? האם שימוש בתרופה זו עלולה להשפיע על התפתחותו המתחילה עכשיו בגיל ההתבגרות: מינית , פריון, פיזית, השמנה, תגובות רעד ועוד.... 2 האם תרופה זו היא לשימוש לא רק לסכיזופרניה? 3 מה ההבדל בין ריספרדל לריטלין שנחשבת לתרופה ידועה בתחום זה? 4 האם תרופה זו ניתנת לאורך זמן? 5 מה ההשלכות של נטילת תרופה זו לגבי עתיד הילד? כמו שירות בצבא? האם הוא ייחשב כחולה נפש? מה שימנע ממנו שירות? 6. איני יודעת מה לשאול יותר, אבל אם יש לכם מידע נוסף שלא חשבתי עליו אשמח לשמוע אני מאוד מבולבלת ועליי להחליט בבקשה בתודה

אזמרלדה כתב/ה: > > שלום > בני בן ה-9 אובחן בבעיות קשב וריכוז ובעיות רגשיות, הוא לומד בבית > ספר מיוחד. > הוא עבר איבחון פסיכולוגי וביקרנו מספר פעמים אצל פסיכיאטרית, > הומלץ לי על תרופה ששמה ריספרדל במינון של 0.5מ"ג, כשקראתי את > עלון המצורף לתרופה כתוב שזה לטיפול בסכיזופרניה, יש להודות > שניתקפתי חרדה, האם בני סובל מסכיזופרניה? שאלתי את הרופאה > ותגובתה היתה שלא, שהחלטתה על תרופה זו היא על מנת לרכז את > מחשבותיו, מספר שאלות לי > 1. האם יש תופעות לוואי ? האם שימוש בתרופה זו עלולה להשפיע על > התפתחותו המתחילה עכשיו בגיל ההתבגרות: מינית , פריון, פיזית, > השמנה, תגובות רעד ועוד.... > 2 האם תרופה זו היא לשימוש לא רק לסכיזופרניה? > 3 מה ההבדל בין ריספרדל לריטלין שנחשבת לתרופה ידועה בתחום זה? > 4 האם תרופה זו ניתנת לאורך זמן? > 5 מה ההשלכות של נטילת תרופה זו לגבי עתיד הילד? כמו שירות > בצבא? האם הוא ייחשב כחולה נפש? מה שימנע ממנו שירות? > 6. איני יודעת מה לשאול יותר, אבל אם יש לכם מידע נוסף שלא > חשבתי עליו אשמח לשמוע > אני מאוד מבולבלת ועליי להחליט בבקשה > בתודה >

הייתי ממליץ יעוץ נוסף - דעה נוספת - רספרידאל הוא תכשיר נוגד פסיכוזה - ונגד סכיזופרניה הוא משפיע על המוח - ובגיל צעיר לא הייתי נותן אותו אלה עם באמת באמת אין ברירה לא התרשמתי שזה המצב אצל בנך

שלום ד"ר אבקש שתכתוב לי מידע יותר מפורט בנושא, ענה בבקשה על שאלותיי בנוגע לתרופה. מה זה אניטי פסיכוזה? האם זה יכול להזיק לילד כה צעיר כפי שצויין? בתודה

אזמרלדה כתב/ה: > > שלום ד"ר > אבקש שתכתוב לי מידע יותר מפורט בנושא, ענה בבקשה על שאלותיי > בנוגע לתרופה. מה זה אניטי פסיכוזה? להסביר פסיכוזה דורשת הרצעה של שעות - צרי איתי קשר דרך כרטיס אישי בפורום (לחיצה על שמי) > האם זה יכול להזיק לילד כה צעיר כפי שצויין? לדעתי כן - הדבר שנוי במחלוקת > בתודה >

איזמרלדה שלום איזמרלדה תזהרי, אל תתני את התרופה הזאת לילד, אם יש בעיות, יש ריטלין שהוא יותר מוכר, ואם לא מתאים לו ריטאלין, זה לא אומר שהתרופה הזו טובה לו, לתרופה הזו תופעות לואי קשות, היא מיועדת לאנשים חולי סכיזופרניה, או אנשים עם דמיונות שווא. וגם אז לא הוכח ממש שהתרופה הזאת עוזרת, לדעתי היא עוזרת יותר לסביבה בזה שהיא מרגיעה את החולה, יותר נכון משתיקה אותו, אבל לא עוזרת לו, אני מכירה את הנושא הזה קצת מקרוב, ואני מכירה מקרה חמור שלא יודעים איך לתקן את הנזק בגלל שנתנו את התרופה לנער צעיר, ואת אומרת שהילד שלך בן 9. מה כל כך רע וקשה בו שצריך פסיכולוג? מה כבר קורה איתו? לפני שתתחילי עם התרופות בכלל, כדאי שתלכי לטיפול בביופידבק, זה טיפול ע" מחשב, ואפשר לקבל אותו בשניידר, ואם יש לך ביטוח משלים, זה גם לא יעלה לך הרבה. בעזרת המחשב הילד לומד לשלוט על עצמו. ולהתרכז. הטיפול הזה בטוח, הילד ישתף פעולה, ההשפעה אולי לא מיד תאראה, אבל היא תהיה, אם קצת ואם הרבה. וההשפעה של זה היא לטווח ארוך - לטובה.כדאי לך להעזר הסבלנות, ושיהיה לך קשה יותר היום, אבל בסוף יגד הילד לבנאדם נורמאלי, מאשר יהיה לך שקט היום, אבל לטווח ארוך, יהיה לך בחור שיבלה את החיים שלו במוסדות לחולי נפש, ובכלל, מי שלוקח תרופות כאלה, לא יכול להפסיק איתם, ומי תרצה להתחתן עם אדם שתלוי בתרופות של מחלות נפש?

שלום! ברצוני לדעת פרטים על היפראקטיביות כמו כן אשמח להמלצות ספרים בנושא זה. תודה

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?CMD=search&DB=PubMed

הספר " מריטת עצבים ADD" של האלוול בהוצאת אור עם תוכלי לפנות לעמותת ביחד טלפון 03-5797004

בני בן ה-8 לוקח ריטלין זו השנה השנייה ויש לנו המון בעיות בבית הספר למרות לקיחת התרופה. הוא מתעצבן בקלות מילדים, צועק, זורק חפצים ואבנים וטוען שאף אחד לא מבין אותו ושמתפוצץ לו הראש. עכשיו לקראת חופשת הפסח האם כדאי לתת לו טיפול טבעי במשך שלושת השבועות (איננו נותנים לו ריטלין בחופשות ובשבתות) של חברה בשם סולגאר כמו: אבץ למציצה, קומפלקס ויטמיני B, שמן דגים (אומגה 3 ואומגה 6) פיקנוגינול (מקליפת עץ האורן). ובתום החופשה לחזור לריטלין??? תודה.

שלום , אני בן 26 ואני נוטל סרוקסט במשך כחודשים בעקבות חרדות ודיכאון. הייתי מעוניין לדעת האם ניתן לשתות משקאות אלכוהולים במשך תקופת נטילת התרופה. כמו כן החשק המיני ירד לחלוטין , האם ניתן לפתור בעיה זו ? ברצוני לציין שזה התרופה היחידה שאני נוטל. אני מודה מראש לעונים .....

בשום פנים ואופן - לא עם אלכהול לגבי ירידה בחשק המיני - זה חולף עם הזמן

יש לי ילד בן 14 שמקבל ריספרידל ולפונקס ביחד. הוא קיבל בעבר הלידול,אטומין, אולנזפין,ודפולפט. גם עכשיו עם התרופות הוא עדיין פסיכוטי ולא מגיב, הצילו מה דעתך דר' פלד

יש לי ילד בן 14 שמקבל ריספרידל ולפונקס ביחד. הוא קיבל בעבר הלידול,אטומין, אולנזפין,ודפולפט. גם עכשיו עם התרופות הוא עדיין פסיכוטי ולא מגיב, הצילו מה דעתך דר' פלד

30% מהמיקרים לא מגיבים לתכשירים נוגדי פסיכוזה אני מקווה שבנך לא נופל באחוזים אלו יש אנשים (ואני בינהם) שמקדישים את חייהם למחקר הסכיזופרניה כדי לדעת מה גורם לה - ומה הטיפול למחלה קשה וחשוכת מרפא זאת

שלום, אשמח לקבל תשובות ל- 2 שאלות: 1. אני מאובחנת כסובלת מ cyclothmic, bpollar disorder מה זה בדיוק והאם זה נחשב כבעיה קלה כבעיה שיכולה לחלוף עם השנים? 2. עם התרופה tegretol - מהם תופעות הלוואי שלה? ותוך כמה זה התרופה משפיעה? תודה

אני תרמתי דם באישור הרופא ומדא והמינון שלי הוא 400 מג

לאחר כמה זמן מרגישים שינוי לאחר תחילת לקיחת הכדורים וכמו כן האם התשוקה המינית אם היא נפגעת,חוזרת לקדמותה לאחר זמן מסוים תוך כדי הטיפול,תודה.

דניאל כתב/ה: > > לאחר כמה זמן מרגישים שינוי לאחר תחילת לקיחת הכדורים בין 2 - ל - 6 שבועות וכמו כן האם > התשוקה המינית אם היא נפגעת,חוזרת לקדמותה לאחר זמן מסוים תוך כדי > הטיפול,תודה. כן

יש לי ילדה עם היפר אקטיביות ומעוניינת ביעוץ למי פונים?

איריס שלום רב, איזה סוג של ייעוץ את מעוניינת? טיפול לילדה? ייעוץ הורים? יעוץ נוירולוגי? לכל ייעוץ כזה, מן הסתם, ההמלצות תיהינה שונות. בברכה, טלי פרידמן

מרכז רפואי שניידר לילד - ליד ביח בילינסון / רבין

ד" פלד שלום אני פניתי עם בני בן ה-21 ליעוץ אצל ד"ר רפאל וייץ לאחר אבחון בניצן,ד"ר וייץ אבחן אצל בני הפרעת קשב וחוסר רכוז שמיעתי ויעץ לי להשתמש ב"ריטלין".לי כרגע יש הסתייגות מתרופה זו בשל עכוב בגדילה למרות שהוסבר לי שזה תהליך עכוב זמני(כל עוד לוקחים את התרופה)וכן נראה לי שזאת הדרך הקלה ביותר להקל על מערכת החנוך ואח"כ אולי גם על בני. לא ברור לי כיצד ניתן לבחון לאחר תקופה מסוימת של לקיחת תרופה זו האם יש שיפור אצל בני בקשב וברכוז ושאין צורך בתרופה זו יותר. תודה ריקי

ד"ר פלד שלום חלה טעות בפניתי הקודמת הגיל הינו 12 ולא 21 . תודה ריקי.ד"ר פלד פסיכיאטר מנהל מחלקה כתב/ה: > > מרכז רפואי שניידר לילד - ליד ביח בילינסון / רבין

עמותת ביחד לילדים ומבוגרים עם ADHD טלפון 03-5797004

שלום רב רציתי להתייעץ איתך בכמה נושאים הראשון הוא האם את ממליצה על טיפול כלשהוא (ואיזה כדאי?) בנושא סבלנות. אני בזמן האחרון מרגישה שהסובלנות שלי על קצה גבול היכולת אני מתעצבנת בקלות ואין לי סבלנות אפילו לספור עד 3 כדי שתגיע הסבלנות. אני רוצה לציין שאני אמא לשני ילדים מקסימים שחלילה אינם נפגעים בכל דרך שהיא פרט לחוסר סבלנות מדי פעם. לכן השאלה שלי איזה טיפול יכול לעזור פה? והיכן אפשר למצוא את העזרה? השאלה השניה היא אני מעוניינת להגיע לטיפול של יועץ נשואין אך בעלי לא מוכן לשמוע על כך אני חושבת שאנחנו לקראת סוף הדרך ואני מוכנה לעשות הכל כדי להציל את העניין בעלי לא מוכן לוותר עלי אך לא מוכן גם לשמוע על ייעוץ למרות שהתנתי את המשך הנשואין בכך. האם אפשר ללכת לטיפול לבד? וגם כאן השאלה איך בוחרים יועץ נישואים? סליחה על המכתב הארוך. תודה מראש ע"ז

טיפול קינייסולוגי יעזור.

כן כדאי ללכת לבד במקרה כזה לטיפול פסיכולוגי סובלנות במקרה שלך קשורה לסף תסכול וזה כנראה ענין של אופי והמצב בו את נתונה אשמח ליעץ - פרטים וטלפון בכרטיס אישי בלחיצה על שמי בדף הפורום

ע'ז שלום רב, את מתארת תקופה לא קלה בהחלט אותה את חווה כעת. מצד אחד את חשה את המערכת המשפחתית והזוגית שלך עומדת לפני קריסה ופירוק, ומצד שני את מצפה לתפקד ב-100%. לצערי, הדבר אינו אפשרי ולכן כנראה החלה חוסר הסבלנות אצלך. תקופות מתח ולחץ משפיעות על כולנו, הן בהיבט הנפשי והן בהיבט הפיזי וההתנהגותי. אל תחמירי עם עצמך לגבי חוסר הסבלנות, קבלי את עצמך כעת כפי שאת, בלי לבקר יותר מדיי. לגבי טיפול, כפי שד"ר פלד כתב גם, זה הדבר המומלץ עבורך כעת. הטיפול (אפילו אם תלכי לבד, ללא בעלך) יסייע לך לעבור את התהליכים שאת עוברת בצורה טובה וברורה יותר. אם את זקוקה להמלצות על מטפלים, את יכולה להתקשר אליי (פרטיי נמצאים בכרטיס האישי, בהקלקה על שמי). חזקי ואמצי, בברכה, טלי פרידמן

הי! תחשבי על זה שתמיד יכול להיות יותר גרוע, למשל אישה שיש לה בעל קשה ואין לה ילדים, או משהו אחר, לכל אחד יש את ההתמודויות שלו, ולכל אחד יש מתח משלו, אין לאף אחד גן של שושנים, אם הבעיה שלך היא בזוגיות, ואת חושבת שבעלך לא מבין, לא מפרגן, לא משתתף, אז מה שאת צריכה זה לחשוב על כך שאולי קשה לו בעבודה, וכדומה, תנסי את לפרגן לו, ליצור אוירה נעימה, ובאוירה כזו לנסות לשוחח, בודאי חשוב לבעלך מהילדים, והוא ירצה לשפר את המצב עבורך. מה שיכול לעזור, זה לצאת לטיל, לא חיבים להוציא הרבה כסף, אפשר לצאת לסיבוב רגלי של חצי שעה שעה, ביחד, זה עושה נפלאות.

לאותה אחת תודה רבה מאוד על המכתב המקסים, אני באמת מנסה את מה שאת אומרת, למרות שכל הזמן אני זאת שמרגישה אשמה ולא תמיד זה נכון אלא גורם ליותר לחץ עלי... אבל בכל מקרה יפה מצידך שקראת את המכתב שלי וענית עליו. תודה רבה

אני בת 31, בתקופה האחרונה התחלתי לסבול מבעיית זכרון, אף פעם לא הצטיינתי בתחום הזה...אבל בזמן האחרון זה כבר מוגזם. האם יש משהו שניתן לעשות או שזה הגיל...

בגיל שלך לא אמורה להיות בעיית זיכרון בד"כ בגיל הזה מדובר אולי בבעיה של ריכוז את זקוקה לאיבחון - פני דרך קופ"ח לאיבחון קוגניטיבי ניורולוגי עדכני אותי התחום הזה מענין אותי - פרטים וטלפון בכרטיס אישי בלחיצה על שמי בדף הפורום

תודה על תשובתך האם לחרדות השפעה על הזיכרון? על הריכוז ברור לי שהן משפיעות בזמן התקף אך מה עם שאר הזמן?

לד"ר פלד שלום בן זוגי נטל פרוזק (ופריזמה) במשך 5 חודשים בעקבות דכאון. לקראת סוף התקופה ו 4חודשים אחריה השתנתה אישיותו והתנהגותו. הוא היה בהי (ריחוף),התנהג ללא מעצורים לדוגמא שאל שאלות אינטימיות נשים זרות, חוסר יכולת להתרכז בדבר מסוים לאורך זמן, צורך בפעילות (לצאת) רב הזמן,ירידה ביכולת החשיבה. 1. האם תופעות אלו מוכרות כתופעות לואי של פרוזק? 2. האם ישנן תרופות חדישות ויעילות ללא תופעות לואי אלו? 3. האם קיים טיפול מונע קונבנציונלי או לא קונבנציונלי? הדכאון הופיע לראשונה בגיל 17 ובשנית בגיל 19.

רינה כתב/ה: > > לד"ר פלד שלום > בן זוגי נטל פרוזק (ופריזמה) במשך 5 חודשים בעקבות דכאון. לקראת > סוף התקופה ו 4חודשים אחריה השתנתה אישיותו והתנהגותו. הוא היה > בהי (ריחוף),התנהג ללא מעצורים לדוגמא שאל שאלות אינטימיות נשים > זרות, חוסר יכולת להתרכז בדבר מסוים לאורך זמן, צורך בפעילות > (לצאת) רב הזמן,ירידה ביכולת החשיבה. > 1. האם תופעות אלו מוכרות כתופעות לואי של פרוזק? כן - !! - מדובר בגל מאני כתופעת לוואי של פרוזאק - הוא זקוק בדחיפות לטיפול נוגד מאניה והפסקת התכשיר צרי איתי קשר - פרטים וטלפון בכרטיס אישי בלחיצה על שמי בדף הפורום > 2. האם ישנן תרופות חדישות ויעילות ללא תופעות לואי אלו? לא - אבל התופעה הנ"ל לא שכיחה - עם הוא במעקב פסיכיאטרי כנדרש הרופא המטפל כבר היה צריך להפסיק את התכשיר ולדאוג לו > 3. האם קיים טיפול מונע קונבנציונלי או לא קונבנציונלי? הדכאון > הופיע לראשונה בגיל 17 ובשנית בגיל 19. כן פריזמה עם ניתנת כנדרש מונעת את הדיגאון

שאלתי היא מהי מחלת ה DYSMANIA מה זה אומר לגבי ילד בן - 11 שסובל ממנה. הוא כרגע שותה TEGRETOL ומה שבעצם הכי מעניין אותי האם זה לכל החיים? האם התרופה היא לכל החיים? מה זה אומר בגדול על איכות החיים שלו בעתיד? ואם אפשר גם מה הסיבות לתופעה כזו. תודה רבה, סיגלית

את כנראה טועה - אין כזאת מחלה אולי את מתכוונת ל DYSTHIMIA ??? TEGRETOL בילדים ניתן בד"כ למחלת הנפילה - על צורותיה השונות קשה לענות על השאלות שלך מהאינפורמציה המעתה שנתת אשמח ליעץ - ממתין ליותר אינפורמציה

שלום שוב ההגדרה המדויקת הינה cyclotymic disorder (חילופי מצבי רוח) וכן b-pollar i disorder והמלצה לטיפול בטגרטול.אודה לך אם תוכל להשיב לי עד יום רביעי בערב. (השאלה הקודמת: אשמח לקבל תשובות ל- 2 שאלות: 1. אני מאובחנת כסובלת מ cyclothmic, bpollar disorder מה זה בדיוק והאם זה נחשב כבעיה קלה כבעיה שיכולה לחלוף עם השנים? 2. עם התרופה tegretol - מהם תופעות הלוואי שלה? ותוך כמה זה התרופה משפיעה? תודה רבה

מזה כמה חודשים אני סובל מלחץ פנימי אשר מתבטא באי שקט כעס ועצבנות אני נוטל כדורי הרגעה אשר עוזרים לי מאוד, אך לאחר שהשפעתם חולפת אני שוב לחוץ וחסר שקט, נסיתי טיפול פסיכולוגי אך הוא לא עזר לי. מה עלי לעשות כדי להשתחרר הלחץ?

רוברט שלום רב, אתה מתאר במכתבך תקופה של משבר, שבה אתה חש לחץ ומתח רב. בנוסף אמרת שהיית בטיפול וזה לא עזר. טיפול, לטעמי, מתחיל "לעזור" רק אחרי כמה חודשים אם לא שנים. אמנם זה תהליך ארוך, אך היסוי והמומלץ ביותר. יתכן והמטפל שהגעת אליו לא היה טוב עבורך, ולכן כדאי לדעתי לנסות טיפול נוסף. אין תרופות פלא, אלא עבודה קשה, וטיפול פסיכותרפויטי מעמיק. אם אתה זקוק להמלצות למטפלים, אתה מוזמן לפנות אליי טלפונית (הפרטים נמצאים בכרטיס האישי, בהקלקה על שמי). בברכה, טלי פרידמן

ראשית- לא ברור לגבי התרופות מה הכוונה "השפעתם חולפת"- תקח כדורים שמשפיעים 24 שעות- ואז ההשפעה תהיה לכל הזמן. תתיעץ עם הרופא שלך לגבי תרופה אחרת. שנית- פעילות גופנית משחררת לחצים ובריאה לנפש ולגוף. תעשה את זה כמה שיותר. שלישית- האם אתה יודע להגדיר מהם הסיבות לסימפטומים האלה? כי רצוי לטפל גם בבעיה עצמה ולא רק בלחץ שהוא הסימפטום לבעיה. סוג הטיפול צריך להיות עפ"י סוג הבעיה.

איזה כדורי הרגעה ? מה סימני הלחץ? אתה זקוק ראשית כל לאיבחון אשמח ליעץ - פרטים וטלפון בכרטיס אישי בלחיצה על שמי בדף הפורום

שלום רב! אני בחור בן 20.עקב בעיות נפשיות אני לא משרת,לא עובד וגם לא לומד. לא הצלחתי לסיים תיכון עקב הבעיות. אני סובל ממחשבות אובססיביות, זה בגדול. בנוסף יש לי התקפי חרדה קשים, שינוי מצבי רוח, דיכאונות וחוסר הסתגלות. שנים על גבי שנים אני מטופל.עברתי פסיכיאטרים רבים, פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים רבים. נטלתי תרופות כגון פרוזאק, מודאל,סרוקסט,אפקטין,ורמרון עכשיו. אך ללא הועיל.אני אובד עיצות .מה עליי לעשות? אודה אם תוכל לפחות לכוון או לתת תשובה, מה טוב.

שמעון שלום רב, אתה מתמודד כעת עם הפרעה נפשית לא פשוטה, ולפי מכתבך נראה כי אתה חסר כוחות או מוטיבציה. ייתכן ותחושות אלו נובעות מההפרעה, אולם כאן בדיוק נכנסת משמעות הטיפול, בעיקר הפסיכותרפויטי. בעזרת הטיפול אתה אמור לקבל תמיכה, אמפטיה ומקום שבו תוכל להעלות את הקשיים וחוסר האנרגיה ולעבד אותם. האם מישהו המליץ לך ללכת למרכז שיקום תעסוקתי? זו עשויה להיות עבורך התחלה טובה, לקום כל בוקר למקום עבודה מוגן שבו תיהיה הבנה לקשייך יחד עם דרישה וציפייה שתתקדם בחיים. גם הצטרפות למועדון "אנו"ש" עשויה להיות מועילה. מה דעתך? בברכה, טלי פרידמן

שלום שמי מיקי אני חייב יעוץ דחוף מאוד בספק אם משהוא בעולם יכל לעזור לי אני בן 19 אני חושב שאני סובל בעיכר מהפרעות אופי קשות למדי חושש שאשיותי מפוצלת או מתפצלת ועד המון בעיות רוצה לדעת למי לפנות בדחיפות כי אני ממש חסר אונים עככשו תודה מיקי

מיקי שלום! אני מבין אותך ואת תחושותך היטב. אני בן 20, כמעט בגילך וסובל מבעיות דומות לשלך ואף חמורות בהרבה.כבעל ניסיון אני ממליץ לך להודות בבעיה ולא לנסות להתכחש לה. זאת הפרעה בריאותית ככל הבעיות, ואין להיתבייש בה. תבין, בעיית נפש ואף מחלת נפש לא אומרת שבן אדם הלוקה בה הוא משוגע. אנחנו אנשים רגילים שפשוט זקוקים לעזרה. אני מציע לך לבחור פסיכיאטר מנוסה ויותר מזה חשוב שיהיה חם ואנושי. זה התחלה. בעל מקצוע יוכל לאבחן אותך ולהפנות אותך הלאה. הוא ילווה אותך בטיפול שאותו תצטרך, אם תצטרך. סבלתי ואני עדיין סובל מאוד. אבל אסור להרים ידיים. הכי חשוב שתדע, יש לזה טיפול! תצליח

מיקי שלום רב, מכתבך בהול ביותר, ונראה שאתה חש רע, ואף רע מאד. אם אתה חש שאינך מסוגל להתמודד עם כל הבלגן הפנימי לבד, הייתי ממליצה לפנות מיידית לחדר מיון רגיל, או עדיף מיון פסיכיאטרי (בבי"ח פסיכיאטרי הקרוב למקום מגוריך). אם המצב אינו דחוף ונוראי כל כך, אני ממליצה לך לפנות לאבחון וטיפול פסיכיאטרי ופסיכותרפויטי בהקדם. קשה ואף בלתי אפשרי להתמודד לבד עם מצב כמו זה שאתה מצוי בו. בברכה, טלי פרידמן

My husband is 50 years oldm and all of a sudden he started to come up withwords such as: I am happy with my silence, I am happy with my solitude,I don't love you, I don't miss you in bed... and I am considering separation". He left hiour mutual company since he was bored with it, and left me to take care of it, of the childern (one is in the Army)and left to work abroad.. I guess he has a personality disorder, (spliting, and border line situation)which I've suspected all the time but right now it became accute since he used the "advice" of a GURU whom he followed for 18 months and knew nothing in Psychology (used to be a grdner) but was very charismatic. He is in the USA now working and happy. (so he says). what can I do? shall I divorce him or submit to separation (and what are the ramifications of both decisions and the difference between them?

אהובה שלום רב, המצב בו את נמצאת נראה מורכב וקשה. אין ביכולתי לייעץ לך בפשטות מה לעשות. ההחלטה צריכה להיות שלך. אולם להערכתי, בשל הקושי שבו את נמצאת כעת, קשה לך לבחון את הדברים באופן בהיר וצלול. לכן הייתי ממליצה לך לפנות לטיפול בו תוכלי להעלות את ההתלבטויות, החששות והקשיים, ולהגיע בעזרת ההבנות והתובנות, אל ההחלטות שיהיו נכונות לך ולמצבך. אם את זקוקה להמלצות על מטפלים את מוזמנת להתקשר אליי (פרטיי בכרטיס האישי שלי, תקליקי על שמי). בברכה, טלי פרידמן בברכה, טלי פרידמן

אגב,תודה לכל מי שענה לי בקשר להתמודדות..... לשאלתכם: אני חיילת ואני בת 19 . לוקה בהפרעות אכילה בדרגות שונות של חומרה בערך מאז שאני זוכרת את עצמי. אני זוכרת תקופה אחת בחיי שהייתי ממש בסדר וזה הכל. במשך השנה הזו מצבי הדרדר מאוד עד כדי שהייה ארוכה ללא טיפול וללא שום התייחסות על סף האנורקסיה. כרגע אני בולמית . אני מניחה שאני במשקל די תקין , לדעתי ולדעת משפחתי אני שמנה מדי , לדעת החברים שלי אני רזה מדי.בקיצור , טמטמו אותי לחלוטין עם הנושא שאני גם ככה מרגישה שהוא לא העניין המרכזי פה,הוא רק הסימפטום. בכל אופן בזמן האחרון התחילו אצלי הקאות רצוניות ויזומות.שימוש ב100 לקסטיבים(סנה) כאשר אני לא מצליחה להקיא. בולמוסים מצטמצמים .אני כבר לא מרגישה מפוצצת. מעבר למה שאני מקיאה , אני לא אוכלת כמעט כלום חוץ מנס קפה , ירקות ודיאט קולה. הבעיה היא שאני עושה את זה יותר מדי, ככה שהסימפטומים נראים עלי מהר-עור בהיר מאוד, לחיים נפוחות , עיניים שקועות , יובש בגרון כל הזמן, עיניים דומעות. והכי גרוע, אני נכנסת לדכאונות. למשל השבוע יצא לי לשהות הרבה במקום שיש בו חפצים מסוכנים. אני כמובן לא בעלת נטיות התאבדותיות.אבל היה יום שלא יכולתי להקיא והייתי סגורה שם,אז לקחתי חולץ סיכות....והעברתי על העור שלי.לא רציתי לפצוע את עצמי ממש.פשוט גירדתי את העור שכבה שכבה לאורך הווריד.נחרדתי שראיתי שזה השאיר לי סימן אדום.עוד משהו שמפחיד אותי - אני מקיאה אוכל מעורבב עם אלכוהול ואני מפחדת גם להיות אלכוהוליסטית.הנטייה שלי להתמכרות חזקה מאוד... האם הפכתי לסטטיסטיקה???????

עדין לא, אבל כשתמותי, את תהפכי לסטטיסטיקה, עוד אנורקסית, בולמית, אחת שהתאבדה. טוב, אז קודם כל תפסיקי עם זה, להקיא, גורם לא רק לתופעות שמנית, אלא גם לשבר בסרעפת, וזה, אי אפשר לתקן , רק עם ניתוח, עצתי לך, תמצאי לך בחוריקו, שאוהב נערות שמנמנות, ותתחילי לאהוב את עצמך, לאכול דברים טעימים, ולא להקיא, תאכלי דברים בריאים, בהתחלה תכריחי את עצמך לא להקיא, ואחר כך תתרגלי, אם את רוצה להיות פעם אמא, ואם את רוצה להמשיך לחיות, פשוט תקחי את עצמך בידים, ואם הידיים שלך לא מספיקות להחזיק אותך, רוצי, אבל רוצי, לתחנה לבריאות הנפש, או לאיזה פסיכולוג , שיעזור לך להתפטר מהבעיה הזו. הבעיה של הדור שלנו, שלאנשים יש עיני רנטגן, עד שאת לא ממש שלד עצמות את לא מספיק יפה, אבל תחשבי על זה שבשני דורות אחורה, אישה שלא היה לה מה להחזיק, לא היתה שווה הרבה, עד היום יש מקומות שמוכרים נשים לפי משקל, אז נכון שזה לא מה שאני מציעה לך, אבל תזכרי שמלהקיא את נעשית, חולה יותר, מכוערת יותר, עצבנית יותר, ובסוף גם דוחה יותר, אז בשביל מה כל המאמץ? בשביל איזה חולני שיאהב את זה ככה?

קראתי את המכתב שלך ואת התשובה שכתבה "אחת" פתרון אין לי לתת לך, כי אני באותה הביצה, לפחות ביצה די דומה. מה שכן, הכעיסה אותי התגובה שקבלת! נכון שכל אחד זכאי לדעות שלו, וזכותו להביע אותן. אך ברור לי שהיא לא יודעת מה היא מדברת!! איך היא יכולה להציע כפתרון שתמצאי בחור שיאהב אותך כמו שאת ? לי היא הציע שאמצא תחביב כדי להעסיק לי את הידיים, וכך תוסך דעתי מלחתוך את עצמי.... הלוואי והיתי יודעת מה לומר לך. כי אז הייתי אומרת זאת גם לעצמי. מה שאני עושה בינתיים זה טיפול אצל פסיכולוגית , כדורים (שדווקא עוזרים לי) ובכל פעם שאני מרגישה את ה"ענן" הזה מתקרב, אני אומרת לעצמי זה יעבור , זה יעבור, ... רק מקווה שלא אחתוך יותר מדי עמוק. ועד שלא אמצא פתרון אמיתי, להמשיך "לסחוב", ולחיות. מי יודע, אולי מחר דברים ישתנו?? אני מקווה שדברים ישתנו אצלך יום אחד...

למה התרגזת על תגובתי? בודאי שאני לא יודעת על מה את מדברת, אני לא נוהגת לחתוך את עצמי כשרע לי, למה לפגוע בעצמי, במה זה עוזר לי? אם יש בעיה מחפשים פתרון, מה עוזר בכדורים? זה מרפא? את צריכה לבדוק, למה הענן הזה בא אליך, אז יופי שאת הולכת לפסיכולוגית, אבל אם את לא תקחי את עצמך בידים - בלי לחתוך, ז"א באמת תרצי להבריא, את תבריאי, ואם תאהבי את עצמך, את תבריאי, אדם לא יפגע בעצמו אם הוא אינו שונא את עצמו, אז תמצאי לך תחביבים, והם יוציאו את הפוטנציאל שלך החוצה, ותראי כמה את יותר מוצלחת ממה שחשבת, תתחילי לאהוב את עצמך, ותשלימי איתך, ואז כמובן, לא תחתכי את מי שאת אוהבת. אני לא פסיכולוגית, אבל אני יודעת שהרבה מאוד תסביכים של אדם מקורם בילדות, אנשים שפוגעים בעצמם, עברו בהרבה מקרים התעללויות, סבל, חוסר אהבה. וכדומה, אז אם מישהו התעלל בך זה לא אומר שאת צריכה להמשיך. אנשים רגילים לא פוגעים בעצמם. ואם התעללו בך את לא אשמה. ואת לא צריכה להפוך את עצמך לעוד קרבן, אבל שלך.

לפני כחמש שנים הייתי מאושפז במחלקה הפסיכיאטרי בתל השומר הייתי מעוניין לקבל את התיק הרפואי שלי האם זה אפשרי? האם צריך סיבה מיוחדת? או שפשוט צריך לבקש?

ח.ש. שלום רב, לפי הידוע לי אין צורך בסיבה מיוחדת כדי לקבל את התיק הרפואי. מבחינת חוק זכויות החולה זו זכותך לקבל את התיק. ייתכן ויעשו לך בעיות, אבל תזכיר את חוק זכויות החולה (אותו , אגב, אתה יכול להשיג בקופ"ח וכדומה). בהצלחה, טלי פרידמן

מענין אותי לדעת אם גם אתה פגשת שם פסיכאטר בעל מיבטא רוסי כאשר הוא "בודק" אותך הוא נוהג לא להסתכל עליך אלא הצידה ומדי פעם יש לו נוהג מוזר של ביצוע סיבובים עם הראש?

http://www.doctors.co.il/law/article/17/

לאחר פרידה מחברתי בשנתיים האחרונות אני מרגיש כמו הבחור מהסרט "חולה אהבה משיכון ג'". חושב עליה , לא מתרכז בכלום, לא ישן טוב ומתעורר בבוקר חלש ועצבני. מצבי הרוח שלי מתחלפים מרגע לרגע , אין לי תאבון ובקיצור...לא יודע מה עושים. ההתלבטות האם לחזור אליה (להירגע)או לנתק עימה קשר(להמשיך בחיי) מוציאה אותי מדעתי. האם אני זקוק לטיפול פסיכולוגי? האם יש תרופות הרגעה לתקופות דכאון מסוג זה?אני יודע שאני לא הראשון ולא האחרון שעובר את זה...וזה עדיין מוציא אותי מדעתי.

ניתאי שלום, אני לא אשת מקצוע, אבל עם ניסיון חיים. נראה לי שאתה עובר תהליך של אבל על סיום האהבה. היה לך פרק רציני של שנתיים. תיקח את הזמן שלך. עדי

ניתאי שלום רב, אתה מתאר תהליך פרידה מבת זוג, תהליך שאינו קל ופשוט אף פעם. אתה מתאר בנוסף לקושי הרגיל, קשיים נוספים אולי חריפים מאלו ה"רגילים". כך לפחות זה בתחושה שלך. אתה מרגיש אובססיבי בגעגועים לקשר (כמו בחולה אהבה ג') וחש דיכאון. כל אלה מהווים סיבה מוצדקת ללכת לטיפול. בטיפול הפסיכותרפויטי תוכל להבין את התהליך שעובר עליך ולשקול את ההתלבטויות שלך באופן בהיר ואובייקטיבי יותר ממה שתוכל לעשות לבדך. אם אתה זקוק להמלצות, אתה יכול להיצור עימי קשר טלפוני (הפרטים בכרטיס האישי שיופיע בהקלקה על שמי). אל תישאר עם כל הבלגן הפנימי הזה לבד, אתה זקוק לעזרה ותמיכה. בברכה, טלי פרידמן

צא מזה , תעסיק את עצמך, צא לטיול בחו"ל יש עוד בחורות ואם זה עדיין קשה לך, התקשר אליה וחדשו את הקשר

בראה שמדובר בסימנים של סוג מסויים של תהליך אבל ופרידה טלי יכולה לעזור לך

קח לך דף ועט, תציר קו באמצע הדף לאורך. בצד ימין תכתוב דברים טובים ונחמדים אצלה, ובצד שמאל תכתוב דברים שנואים, מגעילים וכו', אל תעשה לה הנחות, אחרי שתסיים, ולא ישאר לך יותר מה לכתוב, תספור כמה דברים טובים מול לא טובים, יש בה, ותחליט עם מה אתה יכול לחיות יותר טוב, עם הדברים הלא טובים , מול הטובים, או בלי כל הדברים הטובים מול הלא טובים שלה. אם אתה עדין רוצה אותה , תתקשר אליה, אם היא תסכים לחזור, תתחתן איתה,ומיד. ממילא לא תוכל לעזוב אותה בפעם הבאה. אבל אם היא לא רוצה אותך, תקח את הדף תחתוך אותו לשניים, את כל הדברים הטובים תזרוק לפח, ותשאר רק עם הדברים הלא טובים שלה, עכשיו, כשאתה חושב עליה, תוציא את הדף הזה ותקרא את כל הדברים הלא טובים שלה, כל הזמן. עם הזמן תזכר בעוד דברים תוסיף לרשימה (כן גם איך היא לא צחקה מהבדיחה שלך). תהיה בטוח חביבי,מהר מאוד תרצה להכיר מישהי אחרת.

שלום, אני בת 30 ולוקחת סרוקסט בגלל חרדות. רציתי לדעת אם אפשר לעבור טיפול שיניים בזמן לקיחת התרופה. האם מותר לקבל זריקת הרדמה מקומית, האם יכולה להיווצר בעיה עם לקיחת שני הדברים? לא הייתי רוצה שהרופא שיניים ידע על הסרוקסט האם זה אפשרי?

אני לוקחת ציפראמיל (אח תאום של סרוקסט) ועברתי לאחרונה ניתוח חניכיים שכלל הרדמה מקומית עמוקה . לא הודעתי לרופא ולא היתה כל בעיה.

האם ישנו קשר בין הפרעות אכילה בתינוקות לבין בעיה תקשורתית שלו עם ההורים?

משה שלום רב. הפרעת אכילה אצל תינוקות? הסבר ופרט. כנ"ל לגבי בעיות תקשורת עם ההורים. שאלתך לא מובנת בשל מיעוט הפרטים. בברכה, טלי פרידמן

שלום רב, אני בן 37, בעקבות ארועים שונים איבדתי את שפיותי פעמיים,(שלמעשה ניתן לראות אותן כאחת),ולאחרונה הבנתי שהרפואה מתייחסת אלי כאל סכיזופרן.(אגב, כל הכבוד לפסיכיאטרים שדואגים להסביר לבן אדם איך הם קוראים לתופעה ממנה הוא סובל,בסופו של דבר..) בכל מיקרה, הייתי שמח לדעת קצת יותר ממה שאני יודע היום על הענין,דרך הדואר האלקטרוני,או עי המלצה על ספר טוב(בעברית) . האמת היא שיש לי בטן מלאה "על", נאמר, האופן שבו מתיחסים פסיכיאטרים ופסיכולוגים, או לפחות אלה שיצא לי להתקל בהם, ל, נאמר, סכיזופרנים. מאחר שאני יוצא מנקודת הנחה ששורות אלה לאו דוקא יזכו לתשומת לב ראויה, ארשה לעצמי להוסיף כי אני חושב שאם הפסיכיאטרים ש"טיפלו" בי היו מתיחסים אלי כפי שהיה ראוי למיקרה הספציפי שלי, יתכן מאד שלא הייתי מאבד את שפיותי בפעם השניה, ויחד איתה גם כמה שנים טובות של רביצה מול הטלויזיה בגלל 40 מג פרפנן ביום, (אולי כדאי שתנסו את זה פעם, זה ירחיב לכם את האופקים, )מקצר את תקופת החלמתי, (לא פוגם בתוחלת חיי?),או בקיצור, לא היו משתבשים חיי במידה שקצרה היריעה וגו. כמו כן, אני מרשה לעצמי לומר , והפעם ברצינות גמורה, כי אני יודע שאילו הפסיכיאטרים הנל היו מקצים את מידת הקשב הראויה,לפחות למיקרה שלי, ובודאי גם למיקרים נוספים, היו הם למדים דבר או שניים על "החיים". היום אגב, אני שפוי , בין היתר תודות לריספרדל.(2מג ביום). תודה על תשומת הלב, אוריאל.

ההודעה שנושאה סכיזופרניה מופנית לדר פלד.

אוריאל שלום רב, מכתבך גדוש בתחושות קשות של אכזבה מהמערכת הרפואית שטיפלה בך ובתחושות של החמצה של הזמן שבהית מול הטלויזיה בגלל טיפול לא הולם. אין לי אלא להיצטער על היחס שקיבלת ועל התחושות שקיימות בך, על אף שידוע לי שצער זה שלי, לא ייסייע לך. מהכרותי את המערכת הרפואית הפסיכיאטרית אכן קיימים רופאים טובים יותר וטובים פחות נמחדים יותר ונחמדים פחות. כמו בכל מערכת בכלל שנותנת שירות לציבור או קהל אנשים. ייתכן ועד כה נתקלת בפסיכיאטרים הפחות טובים או הפחות נחמדים. אולם אל לך להכליל את כולם. אני מכירה לא מעט פסיכיאטרים מקסימים, אנושיים ומקצוענים אמיתיים. לפי מכתבך כנראה שגם אתה בסופו של דבר מצאת פסיכיאטר טוב שאיבחן כראוי את מצבך ונתן לך טיפול מתאים והולם. אז הנה לך דוגמא מוחשית, שאפשר גם אחרת. לגבי מידע על מחלת הסכיזופרניה, אתה יכול לקרוא שפע של מידע על המחלה ברשת. לגבי ספרים: אתה יכול לקרוא את הפרק הקשור לסכיזופרניה בספר "פרקים נבחרים בפסיכיאטריה"/ טיאנו, אליצור ועוד. והעיקר - תרגיש טוב! בברכה, טלי פרידמן

טלי שלום, תודה על היחס ומהירות התגובה.את צודקת,לדעתי, בענין ההכללות,יחד עם זה הרפואה בכללה והרופאים בתוכה,הם תוצרים של דיסציפלינה מסוימת ,לא? מענין אגב, שקיבלתי תשובה (שמספקת אותי) מעובדת סוציאלית דוקא, למרות שהשאלה כוונה לרופא. כן, זה נכון, העיקר הוא שאני מרגיש טוב. כל טוב גם לך, אוריאל.

אבל פסיכאטרים כדרכם של רופאים בכלל אינם לומדים ו/או מקשיבים לפצינטים אלא לתאוריות .....

מה דעתך על הסיכויים לזכות בתביעה משפטית על מל-פרקטיס(טיפול שגוי) כנגד מנהל מחלקה (לשעבר?) בביח פסיכיאטרי? טלי?

לא תמיד!!!!!!!!

שלום ד"ר פלד! אשמח אם תמליץ לי על כמה ספרים שעוסקים בהיפראקטיביות ובהפרעות בקשב בתודה מראש, רוני

אני בטוח כי ניתן למצוא ספרים רבים בספריה של הפקולטה לרפואה בטכניון או באוניברסיטת תל-אביב. ספרני היעץ ישמחו לסייע.

לפני כשנתיים בעקבות המלצת חבר הצטרפתי כאורחת לקבוצת תמיכה לסובלים מהפרעת קשב . ידידי טען כי לפי דעתו אני סובלת כמוהו מהפרעה זו. בעקבות הפגישה פניתי לפסיכולוגית המנחה את הקבוצה ע"מ שתאבחן אותי. אחרי ששטחתי בפניה "תקציר" של חיי במשך כ-30 דקות היא מיד איבחנה כי אני סובלת מ-ADD לאחר מכן קראתי ספר בנושא וגיליתי כי ע"מ לתת אבחנה שכזו יש לערוך מספר בדיקות (שלא עברתי) נראה לי כי מהירות האבחנה היתה חסרת אחריות. DAA ו- ADHD הפכו מאוד "פופולריות" לאחרונה. אולי אני סתם עצלנית, ספונטנית, חסרת אחריות, חסרת ביטחון וכו' וזאת מסיבות אחרות לגמרי???

טל שלום רב, ה"אבחון" של הפסיכולוגית נראה מעט תמוה. האיבחונים של ניצ"ן אורכים הרבה יותר מחצי שעה, ואינם מתבססים רק על "סיפור חייו" של המאובחן. אם את באמת מעוניית באיבחון איכותי, פני לניצ"ן ובררי איתם איפה ואיך לעשות איבחונים. בברכה, טלי פרידמן

איבחון של ADD לפי דעתי לא יכולה להתבסס בשום מקרה רק עפ"י ריאיון עם פסיכולוג/רופא. ADD בהגדרה היא בעיה מוחית אורגנית ולא נפשית ולכן נדרשת כאן גם בדיקה פיזיולוגית כולל EEG ואת זה עושים אצל נוירולוג.

בני בן 13 מופנם מאד, תלמיד מצטיין. אך תנועותיו מאד איטיות, אפשר לומר מוגבלות. רכון במרבית היום מול המחשב. מרכיב גם משקפיים. לא עוסק בספורט. אפשר לומר מתנהג כמו "רובוט". אך יחד עם זאת , מקובל חברתית, בכיתה ובבית. האם יש מקום לדאגה? האם עלי לפנות עמו לרופא כלשהו? נוירולוג? פסיכולוג? עלי להוסיף, הוא בן הזקונים - הבכור בן 23 והאמצעי בן 17 - מערכת היחסים ביניהם טובה מאד וללא מריבות. האם יתכן שהוא סובל מבעיה כלשהי? אשמח לקבל תשובה.

הגר שלום רב, לא ברור מדבריך מתי התחלת לשים לב לתופעות הגופניות אצל בנך. האם מתמיד הוא היה איטי ומוגבל בתנועותיו? איך הוא מסתדר בבית הספר בשיעורי ספורט? האם עוד אדם מבחין אצל בנך במה שנראה לך כחריג? באופן כללי, לא נראה לי כי קיימת פה בעיה נפשית, אולי (ורק אולי) משהו פיזי. בברכה, טלי פרידמן

לטלי שלום, תודה על התייחסותך. עלי להוסיף כי עברנו דירה מעיר אחרת לפני שלוש שנים. בשנה הראשונה נראה כי התאקלם טוב בכיתתו וכי רכש חברים רבים. בני היה ילד פטפטן מאד ומלא בחוש הומור עד כדי כך שהמורים כל הזמן נאלצו להעיר לו לא להפריע למהלך השיעור ולהוריד את מינון הפטפטת. לשאלתך, כיצד הוא מסתדר בבית הספר בשיעורי ספורט? ובכן, ציוניו בתעודה "טוב" או כמעט "טוב מאד" ולא קיבלתי שום הערה בנושא מסגל המורים. ניסיתי לדרבן אותו להרשם לחוג ספורט כלשהוא, ונעניתי בסירוב מצידו. הבעיה היא, כי על פניו נראה לי כי תנועותיו מוגבלות בידיים (רוב הזמן מחזיק אותן מקופלות לפנים - (אינן שמוטות) וגם במהלך הליכתו אינו "זורק" אותן בטבעיות (כמו שציינתי, הולך כמו "רובוט" כאשר ראשו מופנה מטה , מעולם אינו קופץ, או רץ או מתנהג כמו ילד רגיל, לבני גילו. אשמח לקבל חוות דעת נוספת . בברכה, הגר

אם בנך היה מופנם, הוא לא היה מקובל חברתית, אם הוא מקובל חברתית הוא לא מופנם, בנך כנראה מכור למחשב, ומה שאת רואה זה, איך יראה דור העתיד,רכון , מרכיב משקפיים, ידיו מקופלות כאילו למקלדת, נראה לי שעם הזמן גם יגדל להם ראש ענק, והגוף ילך ויצטמק, בתחילה הוא רק יהיה רזה, כי הוא לא אוכל, רק אם הקיבה מאוד מאוד מציקה, ואחר כך, יתנוונו שאר אבריו מחוסר שימוש. ישאר רק ראש, וזוג ידיים, ומשהו לחבר אותם באמצע. טוב נו, סתאאאאם. תנתקי לו קצת את החשמל מהמחשב, לכמה ימים. תראי איך הוא חוזר להיות נורמאלי.

שלום אחת, תודה רבה ! יש הרבה בדברייך!! בהחלט אנסה זאת ! בתודה הגר

ד"ר פלד שלום שמי אילנית ויש לי מספר שאלות לגבי התקפי חרדה שאינם ברורים לי , אני אשמח מאוד אם תיצור איתי קשר כי שאלות אלו מתרידות אותי מאוד, אשמח לקבל ממך יעוץ. לאחרונה מזה חודשיים קרו לי התקפי חרדה , אני חושבת על משהו ואז מתחיל התקף של פעימות לב רעד ותחושה של בחילות. אני רוצה לדעת מה זה התקף חרדה ? ואיך ניתן לטפל הזה. מחכה לתשובה , אילנית . תודה ויום נפלא , [email protected] - 053-333142

אילנית שלום רב, אם תעלעלי בדפים הקודמים של הפורום, תמצאי חומר רב על התקפי חרדה. בעבר נערכו שני צ'טים מומחיים בנושא חרדות, ולכן מופיע חומר רב גם בפורום. השתמשי במנוע החיפוש באתר שלנו, ותמצאי את מבוקשך. חבל לחזור על הדברים שוב ושוב. אם תיהינה לך שאלות נוספות, את מוזמנת לשוב ולפנות. בברכה, טלי פרידמן

שלום שמי מיקי אני רוצה יעוץ דחוף ביותר יש לי פחדים מאוד קשים בעיכר משיגעון יש לי לפעמים שגעון זמני לפעמים לפני השינה ואיני יכל להרדם או לפני האוכל פחד חזק שמתלוה בהתרגשות סתאם כך ומדקה לי את התאבון לפעמים קורא שאני לא יודע איפה אני כמה דקות וכל הפחד שקים בי מתפרץ החוצה איני יודע מה לעשות כבר זה הפסיק לתקופה מסוימת ועכשוו התחיל שוב ועד יותר גרוע כאשר אני בסביבת אנשים אחרים אני מרגיש ששולטים על המח שלי פשוט שולטים בי כאילו המח שלי מגיב במקום למודע שלי מגיב לסביבה אני כבר חושב שזה תחילת הסוף אני חסר אונים אח שלי ואבא שלי חושבים שזה דקאון אבל זה ממש לא דקאון אני חושב שעברתי פגיעת ראש מאוד חמורההיה לי דלקת קרום המח פעמים וזעזוע מח וגם נתנו לי רטלין כשהיתי יותר צעיר והיה לי המון תופעות לואי עם זה המון הזיות לפני השינה וכיום ההזיות שוב חזרו לפעמים אני מאבד את תחושת המרחב והסביבה המוכרת לי כבר לא מוכרת לי באותן רגעים הקשים האלה יש רק משהוא טוב אחד מכל זה אני בזמן האחרון מתחבר טוב לתת מודע שלי ומבין את שלבי והמהלחים של המח ומאוד מודע לעצמי זה פשוט מדהים כל השנוי שחל בי ב 4 חודשים אחרונים אבל זה גם מפחיד באותה מידה יש עד המון דברים חמורים ביותר שאיני יכל לספר אותם בדרך זו אני גם מאד מבולבל ומתרגש עקב חזרת תקותי שאולי מי שיקרא את זה אולי יכל לעזר לי לפני שיהיה מאוחר מדיי או שפשוט יקרא לי השיגעון הזה יש לי עוד המון דברים חמורים עד יותר שאיני כתב מתוך חשש שמישהוא אחר יקרוא את החומר הזה יש לצין שזוא גם הפעם הראשונה שאני פונה למישהו שאני לא מכיר בנושא הזה אני מבקש מאוד להפנות אותי למישהוא מומחה בזב אני חושב שאני סובל מהפרעות אופי קשות אני בעצמי חשבתי על זה אני חושה שזה בגלל שבגיל הבגרות שלי בגיל14 אני עברתי מחנוך של אמי בלבד לחינוך של אבי בלבד והאופי שלי מאוד לא יציב יש לי גם חשש לאשיות מפוצלת ומשולשת שאני יודע אפילו את השם שלהם אולי: חני דני ואני הנטרלי מיקי בבקשה אני צריך עזרה מהירה מיקי בתודה מראש ביי

לפני מספר חודשים (חודש לאחר חתונתי)חשתי חוסר שיווי משקל פתאומי דבר שהביא לבהלה דפיקות לב ודופק מואץ הרופא אמר שכנראה מדובר בוירוס שכיח. מאז אני חיה בחרדות מחוסר שליטה בעיות גופניות (חשש מסרטן)ומוות,יש לציין שבצעתי בדיות דם והכל בסדר.החרדות מתלווים לעיתים לקוצר נשימה ,לחצים בחזה דפיקות לב דברים שחולפים לאחר זמן מסוים. היום לאחר היזכרות בוירוס שארע התחלתי לחוש חוסר שיווי משקל בשנית-אני הופכת להיפוכונדרית האם אני באמת חולה? .מה עלי לעשות ?אני לא רוצה כ"כ ללכת לפסיכולוג.

דנה כתב/ה: > > לפני מספר חודשים (חודש לאחר חתונתי)חשתי חוסר שיווי משקל פתאומי > דבר שהביא לבהלה דפיקות לב ודופק מואץ הרופא אמר שכנראה מדובר > בוירוס שכיח. > מאז אני חיה בחרדות מחוסר שליטה בעיות גופניות (חשש > מסרטן)ומוות,יש לציין שבצעתי בדיות דם והכל בסדר.החרדות מתלווים > לעיתים לקוצר נשימה ,לחצים בחזה דפיקות לב דברים שחולפים לאחר זמן > מסוים. היום לאחר היזכרות בוירוס שארע התחלתי לחוש חוסר שיווי > משקל בשנית-אני הופכת להיפוכונדרית האם אני באמת חולה? .מה עלי > לעשות ?אני לא רוצה כ"כ ללכת לפסיכולוג.

דנה שלום רב, אם הבדיקות הגופניות שללו כל ממצא רפואי (גם הבדיקות המקיפות) אזי ייתכן ומדובר בהתקף חרדה. קשה להתמודד עם התקפים אלו לבד, ואם ההתקפים לא מטופלים הם עשויים להחריף. אפשרויות הטיפול עשויות להיות הרפיה, מדיטציה, ביופידבק או טיפול פסיכותרפויטי, או פסיכיאטרי. תבחרי את השיטה המועדפת עבורך ומתאימה למצבך, וטפלי בעצמך. כדאי. בברכה, טלי פרידמן

לכל הסובלים מהתקפי חרדה ונרתעים מטיפול פסיכולוגי! במשך שנים סבלתי מהתופעה המזוויעה הנ"ל (שרק מי שהתנסה בה יודע עד כמה היא בלתי נסבלת!), עד שיום אחד החלטתי שאני לא יכולה יותר. לפני שנים אחדות פניתי לטפול ופשוט ניצלתי! נכון, זה לא קל בהתחלה להיחשף בפני אדם זר. אבל אם מצאתם את המטפל המתאים ונוצרה הכימיה המתאימה, המחסומים פפירצו מהר יחסית, ומהר מאוד תחושו הקלה עצומה. נוסף לכך,תערכו מסע מרתק אל תוך רזי הנפש ותלמדו המון על עצמכם. ואם אתם לא רוצים "לספר לחבר'ה" שאתם בטיפול - אין שום חובה לעשות זאת. גפ עך הוח]ןך שךח אחש אחנן חןדע, מלבד בני משפחתי הקרובים ביותר. מומלץ - חבל לסבול! אחת.

אני לא מאמינה ששוב אני מגיעה לפורום הזה... כנראה שמיציתי את כל האפשרויות האחרות. (או שהן פשוט לא ניראות לי) יש לי הפרעות אכילה, אני בולמית. דווקא עם זה אני חיה בשלום. (חיה...מילה מוזרה בשביל לאפיין אותי). מה שיותר מפחיד אותי, זה החתכים. אני חותכת את עצמי בידיים, בבטן. הגעתי לשלב שאני כבר לא אוכל ללבוש חולצות קצרות, בגלל הסימנים בידיים. המטרה שלי היא לא לחתוך יום אחד בצורה כזו שאמות ממנה, זו לא הדרך שלי למות ! זו הדרך שלי לחיות. אני מסבירה את עצמי טוב? לפסיכולוגית שלי אני לא מספרת את זה, מהפחד שתערב גורמים חיצוניים, ושהורי ידעו. (אני מעל גיל 18, אבל הבנתי שאם אני מסכנת את עצמי, חובתה לדווח עלי). אני לא יודעת מה אני מבקשת כאן...אני פשוט עייפה מאד...מה יקרה אם יגיע היום שאני פשוט אתייאש? חובה להשאר בעולם הזה אם כ"כ קשה? אף אחד לא שאל אותי אם אני רוצה להיות פה.... אבל אני אומרת בכל זאת : אני לא רוצה.... להיום כבר מספיק הזקתי לעצמי, אני כבר רגועה. אבל מחר, יום חדש..

תנסי בכל זאת לספר לפסיכולוגית שלך מה קורה ומה מציק- בשביל זה היא מקבלת משכורת- כדי לעזור לך בכל דרך אפשרית- אולי כדאי לשקול גם טיפול תרופתי- תדברי איתה גם על זה- זה יכול להקל עליך בצורה משמעותית.

שלום. למה לא תנסי להתאשפז,אין לך הרבה ברירות. בהצלחה

גמ יקרה! קראתי את מה שכתבת. אני דואגת לך... מצד אחד את מספרת על רצון לוותר ולהפסיק לחיות, מצד שני את בכל-זאת פתחת את המחשב ושלחת קריאה לעזרה. (מה דעתך לחשוב על האינטרנט כעל הגירסה המודרנית להודעה בבקבוק?) בואי עשי תרגיל דמיוני: דמייני את עצמך יושבת יחד איתי באותו צד של המחשב. מה אנחנו רואים? אנחנו רואים כל מיני הודעות: כאלו שרוצות להתחזק, רוצות לחיות, רוצות לשמור על מה שיש, וגם כמה שרוצות להרוס הכל... יש גם הודעות של אנשים מבחוץ, שרוצים ויכולים לעזור- הפסיכולוגית שלך, דר' פלד, טלי ובודאי שאת יכולה להוסיף שמות של אנשים מסביבתך הקרובה- וכל מי שתבחרי. את רואה כמה כח יש לך? את צריכה לעשות רק צעד אחד בעצמך, ולפנות לאדם אחד לעזרה. אם זה עוזר- אני שולחת לך חיבוק. הרבה אומץ בהצלחה.

תודה על התגובה, ולקחתי את מה שהצעת לי, את החיבוק...

גמ שלום רב, כל כך קשה לקרוא את מכתבך. הוא טומן בחובו כל כך הרבה סבל, אשמה ודיכאון. ההתמודדות עם הבולימיה היא מלחמה קשה ואיטית, ואצלך נוספה גם הפגיעה העצמית,שזו נראית לי "גיבנת" נוספת המקשה עוד יותר את המצב המורכב ממילא. החתכים כפי שאת יודעת לתאר היטב אינם "ניסיון אובדני" אלא משהו אחר שקשור להרס העצמי המתקשר גם לבולימיה. מכיון שבחתכים אין "סכנת חיים" אין למטפלת שלך צורך לפנות לגורמים נוספים. אולם אין באפשרותי להבטיח לך זאת. כל מטפל מתמודד עם מטופליו בדרכים שונות ומוכן לקחת אחריויות שונות. להערכתי עליך לפנות גם לטיפול פסיכיאטרי, תרופתי. מה דעתך על כך? זה עשוי להקל עליך. אין לי אלא לחזק את ידיך ולקוות כי תמשיכי להתמודד למרות הכל ואף על פי אני, ד"ר פלד ושאר מבקרי הפורום ניהיה כאן בשבילך, אימתי שתזדקקי. בברכה, טלי פרידמן

הי טלי, לחתכים יש השפעה הורגת אם עושים אותם על ורידים, זה מאוד קל, לא ראית אף פעם סרטים איך הגיבורה מנסה להתאבד עם חיתוך הוורידים שביד?

חמודה שלי, נראה לי שמשעמם לידים שלך, וגם קצת לעצמך, אז את מזיקה. לכי לאיזה קורס יצירה שהוא, נגיד פיסול בבד, סריגה, דקופאגW רקמה אומנותית, או משהו דומה, כשתתחילי לראות שאת יודעת לעשות דברים יפים , ומועילים, תתחילי לפרגן לעצמך, בינתיים עד שתתחילי, במקום לחתוך את עצמך, לכי למקרר, תמצאי כמה גזרים, נחמדים, ואי אילו ירקות, תקלפי , תחתכי, שימי בסיר, עם מים, על האש, תכיני לכולם מרק חם, הלילות כבר קרים, איך כולם יאהבו אותך, ואחרי שכולם יראו לך כמה את נחמדה, ומועילה, אז תתחילי לאהוב את עצמך. יש עוד שיטה, אם בא לך להזיק, לכי לעקור כמה עשבים שוטים בגינה הפרטית או ציבורית, גם זה מועיל. להוציא את העשבים עם העצבים

ד"ר פלד שלום, תודה שענית לי על שאלתי הקודמת בעניין פרוזק. שאלה נוספת אם אפשר - כתבת לי שהסימנים שמצריכים טיפול הם חוסר תפקוד, סבל גדול ומחשבות אובדניות. האם יש משקל גדול יותר לאחד מהם? האם מי שעונה רק על הקריטריון של מחשבות אובדניות, בלי כל היתר - האם זה מצדיק בכל זאת טיפול תרופתי? שוב תודה מראש

לשם כך יש צורך להבדק - אין תשובה חד משמעית רק על סמך המידע התאורתי שאת מציגה פה

ברצוני להעלות בעיה כואבת. בישראל, נושא הטרנסקסואליזם מוזנח ואינו זוכה לחשיפה מספקת כמו בשאר העולם. אין בארץ די מומחים ואנשי מקצוע שיכולים לטפל באוכלוסיה הטרנסקסואלית. מעט מאוד פסיכולוגים ופסיכיאטרים מכירים את הנושא ובעצם, עד שד"ר אילנה ברגר (פסיכותרפיסטית ועובדת סוציאלית) פתחה את "המרכז למיניות האדם וזהות מינית" אשר בתל אביב, לא היה בארץ איש/מרכז שיכל לטפל באוכלוסיה הזו כמו שצריך. עד היום, הנושא מוזנח ולא זוכה לחשיפה הראויה ולטיפול ההולם, ופרט לטיפול פרטי אצל ד"ר ברגר אין שום דרך לטרנסקסואלים/יות לקבל עזרה מקצועית, וזו אחת הסיבות שרבים/ות יורדים/ות לזנות ונאלצים/ות לטפל בעצמם בדרכים לא דרכים, כולל רכישת הורמונים בצורה לא חוקית, ללא תמיכה פסיכולוגית הולמת וללא ביקורת רפואית. אינני יכולה לדבר בשם ציבור שלם, אלא רק בשם עצמי. אספר מחוויותי האישיות, שביקרתי אצל מספר רופאים, למשל ד"ר הראל, אנדוקרינולוג ראשי בקופת החולים 'רוטשילד' שבפתח תקווה, וגיליתי אצלו בורות גדולה בנושא. אנדוקרינולוג ראשי, שאין לו שום מושג איך לטפל בטרנסקסואלית שבאה אליו לקבלת טיפול. הוא נזכר שכבר ביקרו אצלו טרנסקסואליות בעבר ולכולן הוא נתן את אותה התשובה: אין לי מושג מה לעשות. לדעתי האישית, רופאים כאלה לא צריכים להשאר בתפקידם. עוד אספר, שטופלתי אצל פסיכיאטר בכיר מאוד, אחד מהפסיכותרפיסטים הבכירים בתל אביב ומתוך כבוד לאדם אשמיט את שמו. טופלתי אצלו שנתיים, ומצבי רק הלך והחמיר. אין לו ידע כיצד לטפל וכיצד לגשת לטרנסקסואלים/יות, ולכן לצערי, מצבי הפסיכולוגי התדרדר, הגעתי לסף התאבדות (תופעה שכיחה ביותר בקרב ציבור הטרנסקסואלים/יות כאשר אינם/ן מטופלים/ות כהלכה!) והתחלתי לקחת תרופות אנטי דכאוניות בשביל להשאיר אותי בחיים. פניתי לקופת החולים שלי, קופת החולים הכללית, לקבלת עזרה רפואית. רופאת המשפחה שלי שלחה אותי למרכז לבריה"נ 'גהה', שם סרבו לקבל אותי לטיפול, מאחר ובת"ז שלי כתוב שאני תושבת הוד השרון, ותושבי הוד השרון שייכים ל'שלוותה'. ניגשתי ל'שלוותה' לקבלת טיפול. עד עתה, אני חשה שמנסים לנפנף אותי משם. אין להם מושג איך לטפל בי ומה לעשות כדי לתמוך בי, ואני מרגישה שפשוט שוב נפלתי על אזניים אטומות ועל אנשים שאין להם מושג קלוש בנושא, איך לטפל בו ואיך להתמודד עמו. ד"ר שושן, הפסיכיאיטרית המטפלת בי, מסרבת להתייחס אלי כאל נקבה ופונה אלי כאל זכר (אחד הדברים הפוגעים ביותר אצל טרנסקסואלים, וכל בקשותי אליה שתתיחס אלי בצוה הולמת נתקלו בסירוב, עד כדי כך שאני ממש לא רוצה לבוא לשם יותר) ולמרות שפניתי בבקשה לטיפול שבועי, על מנת לעזור לי ולתמוך בי בתהליך הקשה אותו אני עוברת, נתקלתי בסירוב, והדבר היחיד שהיא מוכנה היתה להציע לי הוא מפגש חודשי לצורך מעקב תרופתי. לדעתי מדובר פה בבורות גדולה, ובאזלת יד של הרשויות המטפלות בישראל. כל זאת, על סמך חוויות אישיות שלי, ואני רק בתחילת התהליך. טרנסקסואלים/יות וותיקים/ות יותר, יכולים/ות לספר סיפורים הרבה יותר מזוויעים, ובאמת, לפעמים קשה להאמין שהם/ן היו מספיק חזקים/ות בשביל לשרוד התעללות (וזו הדרך היחידה לקרוא להתנהגות הרשויות בישראל) נפשית שכזו. במדינת ישראל של ימינו, יש רק מקום אחד בו מבוצעים ניתוחים לשינוי מין. בבית החולים 'שיבא' שבתל השומר. לכל אדם המבקש לעבור ניתוח כזה בישראל, ממנים וועדה שדנה במקרה. וועדה כזו צריכה למנות פסיכולוג/ית, פסיכיאטר/ית, אנדוקרינולוג/ית, מנתח/ת פלסטי, גניקולוג/ית, ועוד. חלק מהשמות של הרופאים המעורבים בתוכנית הזו ידועים לי (למשל פרופ' קרסיק שהוא אנדוקרינולוג, ד"ר וייזר שהוא פסיכיאטר ועוד). הבעיה העיקרית מתעוררת עם הפסיכולוגית האחראית לתוכנית, ד"ר דליה גלבוע. ד"ר גלבוע ממדרת אנשים על פי מראה חיצוני, ללא כל רקע מקצועי בנושא, ללא חברות באגודת 'הארי בנג'מין' שהיא אגודה בינ"ל (שבעצם קובעת את הסטנדרטים והחוקים הבינ"ל לניתוחים ולשינויים שכאלה), וללא ידע אמיתי בנוגע לאוכלוסיה הטרנסקסואלית. אני אתן מספר דוגמאות, מחוויות של טרנסקסואליות אחרות, שסיפרו לי את סיפורן. * טרנסקסואלית אחת, נדחתה על ידי ד"ר דליה גלבוע, משום שלא היה לה נסיון מיני עם גברים. יש לציין, שזהות מינית ונטיה מינית הם שני נושאים שונים לחלוטין. באוכלוסיה הטרנסקסואלית הסטטיסטיקה מדווחת על אחוז דומה של לסביזם כמו אצל נשים רגילות, ואחוז דומה של הומוסקסואליזם כמו באוכלוסיה הגברית. כך, שיתכן ואדם מסוים הוא טרנסקסואל הומוסקסואל או אשה טרנסקסואלית לסבית. הדבר הזה קיים בעולם ואין סתירה בין הדברים. לא יתכן שרופאה המתיימרת להיות רופאה מוסמכת ואחראית, אינה מודעת לכך, ופוסלת טרנסקסואליות מאחר ולא התנסו נסיון מיני עם גברים. * טרנסקסואלית אחת מספרת, כשהיא באה לד"ר גילבוע, ועדיין נראתה כגבר, וביקשה לקבל טיפול הולם ולהתקבל לטיפול במסגרת התוכנית, ד"ר גילבוע דחתה אליה, ודיברה בגסות, תוך כדי שהיא מדברת אליה כאל גבר. אותה טרנסקסואלית ממש, קנתה הורמונים בדרכים לא חוקיות, עשתה הגדלת חזה, ושבה אל ד"ר גלבוע שנתיים אחרי, שהיא נראית כאשה - שיער ארוך, ללא שיער פנים וגוף, חזה מרשים... הפעם ד"ר גילבוע דיברה אליה כאל אישה וקיבלה אותה בלי בעיה. היתכן שרופאה אחראית על תוכנית כה חשובה תמדר אנשים על פי מראה חיצוני??? לד"ר גלבוע יצא שם נורא בקרב הקהילה הטרנסקסואלית בישראל. שמעתי כינויים רבים שהודבקו לה. יש טרנסקסואליות שקוראות לה 'פשיסטית' (בשל דרך המידור שלה), יש כאלה שהקצינו וקוראים לה 'סלקטורית', על שם אלו שעשו את ה'סלקציה' בתקופת השואה, מי ילך למשרפות ומי יחיה. עד כדי כך ד"ר גלבוע הוציאה לעצמה שם רע. התכנית הזו, שבתל השומר היא 'יותר אדוקה מהאפיפיור'. הדרישות הנדרשות מהפציינטים/יות המבקשים/ות להתקבל לתוכנית הן בלתי הגיוניות. על מנת להיות מועמדים/ות לניתוח, על הפציינט/ית להרשם לתוכנית שנתיים מראש, ולחיות שנתיים במין המיועד, תוך כדי ביקורת תקופתית בתל השומר. כמובן, צריך גם להיות בפיקוח פסיכיאטרי (ד"ר דליה גילבוע סרבה לקבל אליה טרנסקסואלית לתוכנית, משום שלא ביקרה מעולם אצל פסיכיאטר...) ועוד שורה של דרישות, שבודדות מצליחות לעמוד בהן. וכשמגיעים בסופו של דבר לניתוח, התוצאות אינן משביעות רצון, כי המנתחים הבודדים בישראל אינם מנוסים דיים בטכניקות חדשניות לשמירת התחושות הקיימות בעולם ועל פי עדויות ממקור ראשון, חוסר הנסיון הזה בולט בהחלט, והתוצאות עלובות. קיימים בעולם מנתחים בעלי שם, אשר על פי דיווחים, התוצאות אצלהם מדהימות. ד"ר טובי מלצר בפורטלנד, ד"ר גארי אלטר בלוס אנג'לס, ד"ר פריצ'ה וד"ר קונפורן מתאילנד, ד"ר סגהרס בבלגיה, ועוד. כל אחד מהמנתחים הנ"ל ביצע מאוד ואפילו אלפי ניתוחים לשינוי מין. במרפאות המתמחות בנושא, למשל במרפאתו של ד"ר ג'יימס דארלימפל מאנגליה, מבוצעים בכל שבוע לפחות ארבעה ניתוחים שונים. בארץ, בוצעו בקושי עשרות ניתוחים כאלה, על ידי רופאים שונים, ולכן הידע דל, ויותר גרוע מזה - הנסיון דל, והענין בא בהחלט לידי ביטוי בעבודה גרועה. התוצאה פשוטה. מי שיש לו/לה כסף, טס/ה לחו"ל ומקבל/ת טיפול הולם במקומות המתמחים בנושא. בעלי/ות הממון יכולים/ות להרשות לעצמם/ן לקבל טיפול פרטי ב"מרכז למיניות האדם וזהות מינית" שבת"א, לרכוש הורמונים בצורה שאינה מסובסדת (ואינה תחת פיקוח כלשהו) במחיר מופקע ב'שוק השחור', ולהגיע לניתוח בחו"ל אצל מנתח מומחה. אלו שאין להם/ן כסף, נאלצים לפנות לשירותי הבריאות בישראל, שבשיטתיות ומתוך בורות מתעלמים מהציבור הכל כך רגיש הזה ומצרכיו, אינם מספקים טיפול הולם (לא פסיכולוגים ולא פסיכיאטרים ולא אנדוקרינולוגים מטעם קופת חולים), ודוחים כמעט כל אחד/ת המבקש/ת להתקבל לתוכנית הבודדה הקיימת בתל השומר. מה התוצאה? כל טרנסקסואל/ית אומר/ת לעצמו/ה, שהוא/היא לא יגיעו לזנות, אבל כשרואים שהדרך היחידה לממן את התהליך בצורה פרטית היא לצבור בערך 100 אלף דולר (לא פחות...), הרוב המוחלט מגיעים/ות לזנות. לא מרצון. מכורח. הדבר יוצר, בצורה אירונית למדי, מעגל קסמים. כי במקום להבין שמדובר פה בנפשות מסכנות ותועות, אשר בסך הכל מבקשות להתקבל בחברה כשווים וכשוות, להראות חיצונית כפי שהם/הן מרגישים/ות פנימית, ולהבלע בחברה כנשים/גברים לכל דבר, החברה רואה את 'תופעת הלוואי' הזו (הירידה לזנות), הנובעת מזלזול והתעלמות רשויות הבריאות בישראל מצרכיהם/ן של ציבור הטרנסקסואלים/יות, ומדביקה לנו, לציבור הזה, תוויות של "קוקסינלים" (ביטוי מטופש שאין לו אח ורע בעולם), של זונות, ועוד. אני אישית, בתחילת תהליך השינוי הארוך כל כך. אני לא רוצה להתדרדר לזנות, אינני רואה את עצמי כזונה, אינני מעוניינת למכור את גופי תמורת כסף ולא מגדירה את עצמי כ"קוקסינל". אני אשה, שנולדה בטעות בגוף של גבר. מאז ומתמיד הייתי אשה, אך מאחר והגוף שלי הלך והתפתח לגוף גברי, החברה ראתה בי גבר, דרשה ממני להתנהג כאחד, דבר שלא הייתי מסוגלת לבצע מעולם, ומעולם לא הכירה בי כאשה, למרות שאני כן. אני רוצה, כמו רבות מ'אחיותי' הטרנסקסואליות, להיות אשה. פשוט כך. להגיע למצב שבו אראה כאשה, אתקבל כאשה בחברה, ואוכל סוף סוף, להמשיך את חיי בצורה הנכונה והראויה, כפי שמאז ומתמיד היה אמור להיות. אבל אני מפחדת. האנדוקרינולוג שלי (ד"ר הראל שהזכרתי קודם) לא יודע מה לעשות, הפסיכיאטרית שלי (ד"ר שושן מהמרכז לבריה"נ 'שלוותה') מסרבת להתיחס אלי כאל אשה, מסרבת לטפל בי פרט למעקב תרופתי ואין לה מושג מה לעשות איתי, ולד"ר גילבוע, אני ממש מפחדת לפנות לאור השם הרע שיצא לה. כך הסיפור מתחיל. הסוף (לפחות במקרה שלי) אינו ידוע, למרות שהסוף עלול להיות (על סמך תקדימים) התדרדרות לזנות, התאבדות, ועוד דברים נוראים. והכל - לא בגלל שטרנסקסואלים/יות הם ציבור "משוגע", "בעייתי", "זונות" או דברים דומים. הכל נובע מהתעלמות רשויות הבריאות בישראל. הם האחראים, והם האשמים. מה דעתכם בנושא? מדוע אין מתמחים? מדוע המצב מוזנח ואינו זוכה להתייחסות הראויה? האם אי פעם יהיה בישראל מרכז מסודר במימון קופת חולים שידע לטפל בנושא? אשמח לקבל תגובות מכל סוג שהוא בעניין. קרן. הערה: את מכתבי הזה, שיצא ארוך ביותר, החלטתי גם לפרסם בעיתון 'הזמן הוורוד' הבא, שיצא בחודש דצמבר.

מיכתב מזעזע, אני מאוד מקווה שאם אני יהיה מתי שהוא בעתיד הרחוק מטפל,אני ידע להיתיחס ביתר כבוד למטופלים שלי (זאת מעיין תפילה) אני משער שעדיין אנשים חוששים מ"התופעה" הזאת של אישה שנולדה בגוף של גבר..... וזה באמת מעציב שזה המצב מכיון שאני אל בעל מקיצוע בתתחום של רפואה ו\או רפואת הנפש,אין לי הרבה מה לעשות חוץ מלחזק את ידיך, אני מקווה שתצליחי להתמודד עם הפורטניות ה"מיקצועית" ,שהיתה מנת חלקך עד היום. ואני גם מאוד מקווה שזה ישתנה. אופיר

כן את/ה צודק/ת המצב חלש בתחום זה - מדינת ישראל עדיין לא התקדמה בסובלנות לנושא - אני מסכים - גם לפסיכיאטריה עדיין יש סטיגמה שלילית מתוך אותה בורות בהצלחה במאבק

ד"ר פלד, ובעצם הכתיבה שלך, כשאתה כותב "את/ה צודק/ת" אתה מנציח את הענין. לצערי, לא בחרתי בדרך שבה אוולד, ונולדתי כך. מחקרים מתקדמים בתחום חקר המוח מגלים ממצאים מדהימים. למשל. בנתיחות לאחר המוות שבוצעו בטרנסקסואליות גילו שאכן זה היה מקרים של מוח נשי בגוף גברי. ממש כך. ממצאים נוספים מראים שהבעיה היא ביולוגית לחלוטין ומתרחשת במהלך ששת השבועות הראשונים להריון, כשאחד מפרצי ההורמונים לא מגיע בזמן, והמוח לא 'מתעצב' בצורה גברית, אך הגוף כן. חשוב מאוד שאתה, כאיש מקצוע ומנהל מחלקה, תוכל להבין ולכבד את הציבור הטרנסקסואלי, ולפנות בהתאם. אני מעולם לא ראיתי את עצמי כגבר ולא הצלחתי להתמודד עם דרישות החברה ממני (החברה ראתה בי הרי גבר, בגלל המבנה הפיזי). אך מאז ומתמיד ראיתי עצמי אשה, וכפסיכולוג עליך להתייחס אלי ואל שכמותי מזווית הראיה הזאת. כולי תקווה שאולי מכתבי זה, יביא אותך ואולי מטפלים אחרים להתעמק ולחקור ולהפוך בנושא, על מנת להביא למעט שיפור בדיעה הציבורית, ובאמצעי הטיפול השונים הקיימים עבור הציבור הטרנסקסואלי בישראל. קרן.

2

לקרן ניצן שלום! קראתי בעניין רב את המכתב הארוך, ולא יכולתי שלא להתרשם מהידע ומהסגנון, כמו גם מחומרת הבעיה עליה את מצביעה. אני מוכרחה להודות שזו הפעם הראשונה בה אני נתקלת בנושא זה- במיוחד מצד ההתרחשות כאן ועכשיו. אם הבנתי נכון, את מצביעה על מספר "קלקולים": בורות בנושא בקרב אנשי מקצוע התיחסות מזלזת וחוסר אמפטיה מצד האנשים הקובעים העדר מימון ממשלתי לתהליך רפואי זה. ביחס להתיחסות המזלזלת, מבלי להתיחס ספציפית לאדם זה או אחר- אני יכולה להיות שותפה לתחושותיך. החברה הישראלית ידועה בחוסר סובלנותה לאחר. שלא לדבר על הפן המסורתי והפוריטני שבה. ביחס לשני הנושאים האחרים, אני סבורה שאחד תלוי בשני. הכשרת אנשי מקצוע בכל התחומים עולה ממון רב. היות ולמיטב הבנתי תהליך שנוי מין אינו כלול בתוך סל השרותים של סל הבריאות, ולפי כך המציאות נראית כפי שהיטבת לתאר. האם באמת צריכה המדינה לממן את התהליך היקר והאלקטיבי הזה? זו כבר שאלה של סדרי עדיפות בחברה. אין לי ספק שחשוב להעלות את הנושא על סדר היום הציבורי, ולו בשל הצורך לשנות דעות קדומות, ולאפשר פתיחות וקבלה של האחר. באקלים שכזה, גם האחר עשוי למצא את מקומו ולהשיג את מטרותיו ביתר קלות, מבלי להזדקק לפתרונות רדיקלים.(כמו למשל זנות.) בהצלחה ובידידות.

רחל, שמחתי לקבל את מכתבך, המראה התעניינות לצד אמפתיה. אכן, הנושא סבוך ואינו ניתן לפתרון מיידי. החברה הישראלית מאוד סגורה ומאוד שמרנית ומאוד לא מקבלת את 'האחר'. במדינות נאורות יותר העניין מתקבל ביתר קלות. במדינות כמו ארה"ב, הולנד וקנדה למשל, נושא הטרנסקסואליזם הרבה יותר מובן לציבור ומקובל. בתאילנד, למשל, נחשבות הטרנסקסואליות ל'מין שלישי'. ממש כך. גם נושא יותר נפוץ, כמו הומוסקסואליזם למשל, אינו מתקבל בארץ בהבנה. אנשים חשים מאוימים, בעיקר גברים. צר לי על ההכללה, אך זו המציאות. גברים רבים חשים מאוימים על ידי הומוסקסואלים, ועל אחת כמה וכמה על ידי טרנסקסואלים. נשים הרבה יותר פתוחות לשינויים מסוג זה. אין ספק, שהחברה הישראלית לא מקבלת את האחר, והיא נוקשה וסגורה כל כך, בגלל מערכת החינוך וההסברה הישראלית. במדינה כשלנו, טרם למדו לקבל את 'האחר' כאשר 'האחר' הוא מקבוצה אתנית שונה. עדיין שומעים מריבות בין 'אשכנזים' ל'ספרדים', עדיין שומעים טענות (מדי יום, בתוכניתו של נתן זהבי ב103 אפ.אם) על קיפוח המזרחיים (למרות שלדעתי קיימת היום אפלייה מתקנת לטובת הציבור הזה), וראש הממשלה (לשעבר, אמנם) מדבר על 'אליטות אשכנזיות'. בושה. במדינה שכזו, שאזרח אחד מתקשה לקבל אזרח אחר כי הוא בא ממוצא שונה, קשה מאוד לקבל אדם שנטייתו המינית אינה 'סטרייטית'. דהיינו - אדם שנמשך מינית לבני מינו. ובעצם, אין זו סטייה. נסיונות שנעשו לרפא הומוסקסואלים נכשלו כולם. טיפולים פסיכולוגים, פסיכיאטרים, תרופתיים והורמונלים. הכל נכשל. היום המדע מצביע על כך שהומוסקסואליזם זה דבר מולד, זה מוחי, ואין דרך לרפא את זה. פשוט המרכז במוח שאחראי על משיכה מינית מורה לאדם להמשך לבני מינו. אין בזה כל פסול, אין בזה כל סטייה, ועלינו ללמוד לקבל אנשים כאלה אל חיק חברתנו, כי הם אנשים שפויים ונורמלים לחלוטין. אך חברתנו מתקשה לקבל את הציבור ההומוסקסואלי כאזרחים שווים ובעלי אותן יכולות. הבעיה עם הציבור הטרנסקסואלי גדול פי כמה וכמה. פה, לא מדובר על משיכה מינית שונה, אלא על זהות שונה. זהות הפוכה. אנשים שנראים כנשים, אך בתוך תוכם הרגישו תמיד כגברים. או אנשים שנראים גברים לכל דבר, אך בתוך תוכם הם יודעים שהן נשים. ממש כך. כשם שכל אשה יודעת שהיא אשה, ואין לה ספק בזה בכלל, כך גם הם. הם יודעים שהם נשים. הגוף התפתח בתורה לא נכונה עבורם. הציבור הישראלי רואה בזה סטיה, והבורות חוגגת. הסטיגמות איומות ונוראות. חלק מהציבור אינו מבדיל בין טרנסקסואליזם להומוסקסואליזם. פעמים רבות אנשים כינו אותי 'הומו'. אבל, הומוסקסואל הוא גבר, בדרך כלל נאה וגברי, אשר נמשך לגברים. אני לא מזהה את עצמי כגבר כלל, אלא כאשה. חלק אחר בציבור רואה את מופעי הדראג בטלויזיה ('בנות פסיה' למשל) וחושב שבזה מדובר. שטרנסקסואליזם זה להתלבש כנשים ולהופיע לצרכי בידור. הבעיה היא שרוב הציבור חושב שטרנסקסואלים הם "קוקסינל" (ביטוי מעוות שפרושו בצרפתית הוא 'פרת משה רבנו', וזהו גם שמה בצרפת של המכונית שאנו קוראים לה 'חיפושית'). נתקלתי פעמים רבות בכינוי 'קוקסינל', שהציבור חושב שמייצג גבר עם שדיים, או אשה עם פין גברי. המצב הפיזי הזה, הוא מצב מעבר. מצב ביניים. ותו לא! אנשים המצויים במצב הפיזי הזה, הם אנשים אומללים. הם נולדו במין פיזי אחד, ובדרכם לרכוש את מאפייני הגוף והאנטומיה של המין השני, הם תקועים במשך זמן רב (והסיבות לכך, הן נושא אחר לדיון) במצב פיזי מעוות, בו הם לא גברים ולא נשים, אלא משהו באמצע. חשבי על זה! זה דבר נורא! את יודעת שאת אשה. את לא צריכה להרהר בזה אפילו. זה ברור לך מהיום שנולדת. זה ברור לך מהילדות. תמיד הרגשת שונה. תמיד ידעת שאת לא גבר. שאת אשה. ואת מתחילה תהליך של שינוי, ובגלל ששינויים פיזים נמשכים זמן רב, ובגלל דרישות הרשויות לחיות שנתיים כאשה לפני שתהיי 'מועמד לניתוח', את נתקעת במצב שבו את חיה כאשה 'פול טיים' אך עדיין גופך הוא גוף גברי. אין זה מצב של בחירה, אלא אילוץ. מצב ביניים. והציבור רואה באנשים כאלה איזשהו עוות מסוים, "קוקסינלים". כמה נורא. התפישה המעוותת הזו, הרווחת בציבור, היא תוצאה של הסברה לא נכונה. או יותר נכון - העדר הסברה. ממש כך. ושוב אנחנו מגיעים למסקנה, שהכל מתנקז בהנהגה. אין ספק, שאם במשרד הבריאות היו מקצים יותר משאבים לנושא, היו יכולים להכשיר מומחים מטעם משרד הבריאות שהיו יכולים לתת טיפול נאות לציבור הטרנסקסואלי בישראל. היו יכולים לאפשר טיפול יעיל שהיה מאפשר את השתלבותם של האנשים הללו בציבור בישראל ולמנוע מקרים של התדרדרות לזנות והתאבדויות. ואם במשרד הפנים ויותר חשוב - במשרד החינוך, היו מכינים תוכניות הסברה נאותות אולי הציבור בישראל, לאורך השנים (זה לוקח לפעמים דור שלם להטמיע את הערכים הללו) היה לומד לקבל, להבין, ולהתייחס בכבוד לציבור הטרנסקסואלי, שרובו, עד כמה שזה נורא לומר, מסכן ואומלל. אבל מה לעשות, זו המציאות שאנו חיים בה. זו המסגרת, ועלינו לנסות לעשות ולהפיק את המיטב מהמסגרת הזאת, וכאן, אני חוזרת לנקודות שהעלתי בפעם הקודמת. קיימים אנשים, שאמורים לתת פתרון לבעיות הללו. קיימים פסיכיאטרים, אשר עובדים בשרות קופת חולים. מדוע פסיכיאטרים אלו לא מכירים את הנושא? איך יתכן שכל פסיכיאטר ידע לטפל בסכיזופרניה, אבל לא ידע לעזור לטרנסקסואל/ית? קיימים אנדוקרינולוגים, אשר עובדים בשירות קופת חולים. למה הם לא מסוגלים לתת טיפול הורמונלי הולם, בהתאם לסטנדרטים הנהוגים בכל העולם? למה אני צריכה להתקל באנדוקרינולוגים שאינם מכירים את הנושא כלל? הרי הם יודעים לטפל בבעיות הורמונליות של נשים, בבעיות של סרטן הערמונית וכד'. למה הם לא יודעים לטפל בציבור הטרנסקסואלי? מה שאני מנסה לומר פה, הוא שאנשי המקצוע קיימים. אבל הם לא מכירים את הנושא בכלל, ואפילו מעדיפים להתעלם ממנו. למשל בהקשר לפסיכולוגיה ופסיכיאטריה, והרי זה הפורום בו אנו מתכתבות, הנושא רשום בספרות המקצועית. סקציה 302.6 ו-302.85 במדריך DSM4, וסקציה F64 במדריך ICD10 מדברים על הנושא!!! זה לא שהנושא אינו רשום ומתועד. אז למה הם לא מכירים? למה הם לא מנסים לעזור? למה הם מתעלמים מזעקתו של ציבור שלם, אמנם מיעוט, לעזרה? ולמה ד"ר גלבוע, שכבר אמורה להיות מומחית בנושא, אינה מומחית כלל? היא אינה מכירה את הנושא על בוריו, וממדרת אנשים על פי מראה עיניים, דעות קדומות, ועל פי הבורות הרווחת בחברה ולא בצורה ידענית ומלומדת? אלו שאלות שיש לתת עליהן את הדעת. מעניין אל מי צריך להגיע (ראש הממשלה?) כדי שדברים אלו יטופלו. קרן.

קרן שלום רב, התרשמתי ממכתבך, וקשה להישאר אדישה לנוכח המצוקה אותה את מתארת היטב במכתבך. כאדם המהווה חלק מהחברה בישראל, ומכיר את ה"אוכלוסיות החריגות" בצורה מעמיקה יותר מאנשים אחרים, אני מודעת לבעיה שקיימת בחברה לקבלת השונה והחריג. קושי זה מתעצם עוד יותר לנוכח בעיית הזהות המינית והתופעות החריגות הקשורות לכך, בעיקר מעצם ה"נורמות החברתיות והדתיות" המקובלות בארץ כיום. הקושי בקבלת זהות מינית שונה מ"הנורמה", אינו פוסח גם על אנשי טיפול מכל הסוגים, הן הטיפול הפיזיולוגי והן הטיפול הנפשי. אולם אין להכליל את כל המטפלים כ"לא מבינים/רגישים או מודעים לבעיית הטרנסקסואליים. צריך לנסות ולהמשיך לחפש, ובנוסף לעורר תהודה ציבורית לגבי נושא הטרנסקסואליות. ללא תהודה ציבורית נרחבת, לא תיהיה הכרה במצוקה שלכם ובצרכיכם. כפי שהבחנתי יש לך את היכולת להסביר את הדברים בצורה בהירה, מובנת ו"תקשורתית". הקדישי את זמנך להקמת עמותה של טרנסקסואליים, העלי יחד עם חבריך את הנושא אל המודעות הציבורית, ארגנו ימי עיון וכנסים, חלקו מידע כתוב על הנושא ועוד. להערכתי, זו הדרך הטובה ביותר להפחתת המצוקה ולהבאת פתרון יעיל ואיכותי למצבך ולמצב כל הקהיליה הטרנסקסואלית. בהצלחה! בברכה, טלי פרידמן.