פורום פסיכולוגיה קלינית

44554 הודעות
37095 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית

1. ההודעות אינן מתפרסמות מיד, אלא לאחר אישורו של מנהל הפורום. 2. מטרות הפורום: היוועצות, מענה ותמיכה הדדית בנושאים הקשורים לטיפול ופסיכולוגיה קלינית. שימו לב: הפורום אינו בא במקום טיפול בידי איש מקצוע. 3. על הודעותיכם לעמוד במטרות הפורום. הודעות אלימות מכל סוג, הודעות מזלזלות או פוגעות - לא יזכו להתייחסות. 4. נא להימנע מאזכור שמות של מטפלים או מטופלים בהודעותיכם. זהו נושא אתי רגיש. שמרו על עצמכם ועל המשתתפים האחרים. אותו הדין לגבי המלצות - אין להמליץ ואין להשמיץ. 5. הפעילו שיקול דעת בכתיבתכם. הודעות שאינן עומדות בכללים אלו לא יפורסמו.
09/11/2000 | 00:28 | מאת: yoram

האם ידוע על מחקרים או ספרות בנושא "האם יש הבדלים בזכירת חלומות בין גבר לאשה ובתוכנם" בתודה מראש

09/11/2000 | 06:55 | מאת: ד"ר אבי פלד

לא ידוע

09/11/2000 | 19:30 | מאת: טלי וינברגר

יורם שלום, תחפש חומר הקשור לחלומות, לפי גישת יונג. שם אולי תמצא את מבוקשך. גם פרויד כתב על זה ספר שתורגם לעברית "פשר החלומות". בברכה, טלי פרידמן

08/11/2000 | 22:37 | מאת: רווית

רציתי להבין איך מצב הקשור למום במסתם גורם לחרדה. תודה.

09/11/2000 | 00:15 | מאת: adi

רווית שלום, אני חובשת. גילוי המום כנראה מחייב בדיקות נוספות, ואולי גם ניתוח. כניסה למצב החדש יכולה להכניס לעיתים לחרדה. עדי

09/11/2000 | 06:56 | מאת: ד"ר אבי פלד

לא בטוח שיש הסבר טוב - מדובר בתצפית קלינית

08/11/2000 | 22:30 | מאת: סיוון

שלום לכם. יש לי שתי שאלות. האחת - האם אני יכולה להתמודד בכוחות עצמי עם "עצבנות יתר", ללא רופא וללא תרופות? הסיבה לעצבים האלה ברורה לי: במשך שנים רבות נאלצתי לחיות עם משוגע שמצבו החריף והלך תחת קורת גג אחת (תחילה זה היה אבי, ולאחר שהוא עזב את המשפחה - אותם סימפטומים של המחלה הופיעו אצל אחי, והם הלכו והחריפו). במשך הזמן הזה "בערתי על אש קטנה", שלא לדבר על אימא שלי... בקיץ האחרון במשך כמה חודשים אחי היה גוסס ממש. לא ידענו אם ימשוך עוד שבוע או חודש... על רקע פסיכיאטרי כמובן. הרופאה שלו אפילו אמרה שבאנו אליה מאוחר מידי. אמי ואני כבר חשבנו שנאבד אותו... אני הייתי בחופש מהלימודים (אני סטודנטית) והייתי המטפלת שלו. אני לא יודעת איך, אבל הוא שרד וכבר יכול ללכת. לרקע הזה מצטרפות עוד מחלה מעצבנת (תחום נשים) שאף רופא לא יודע לטפל בה. עכשיו אני מאוד עצבנית, כאילו ששפכתי את כל הסבלנות של החיים שלי באותם חודשים של טיפול באחי. אימרו לי בבקשה, אילו תרגילים אפשר לעשות (אין לי כסף לחוג מדיטציה) כדי להרגע. השאלה השניה קצת מוזרה, אבל חשובה לי לא פחות. אני סטודנטית למתמטיקה ומחשבים והזמן יקר לי מאוד. אבל הזמן פשוט נמס לי בין הידיים והתוצאה - אני לא מספיקה כלום. השוותי את עצמי לסטודנטים רבים שמצבם דומה לשלי והם מספיקים הרבה יותר. ניסיתי לנתח את סדר היום שלי, אם אני עושה דברים מיותרים. יצא שכל דבר אני עושה ממש לאט. נשמע פשוט : "אז תתחילי להזדרז!" נכון? ניסיתי להקציב לעצמי זמנים, כי עובדה שבמצבי לחץ (לפני מבחנים, איחור אפשרי להרצאה, אורחים לא צפויים וכו') אני מתפקדת מצויין מבחינת המהירות. זה עובד מצויין, חוץ מדבר אחד אני מרגישה לחץ אדיר ! הדופק שלי עולה, כולי רועדת, כל השרירים - מכווצים, מופיעים קמטים על המצח... אני בטוחה שזה לא בריא להילחץ. המסקנה שלי - משהו אצלי דפוק במוח. ביכולת אירגון, ריכוז מתמיד ושליטה עצמית. אני בטוחה שלפחות חלק מכם נתקלתם בבעיות מסוג זה. אשמח ואודה לכם אם תתחלקו איתי בפתרונן.

08/11/2000 | 22:39 | מאת: ד"ר אבי פלד

את מתארת תגובה לגורמי דחק הטיפול היעיל ביותר הוא להפחית בדחק קחי על עצמך פחות - תפרסי את ההתחיבויות מומלץ חופש כעת לזמן מה בהצלחה

09/11/2000 | 17:05 | מאת: LAYSD

איזה יופי של תשובה דוקטור,ממש עזרת לה.לך,לך תעזור לשועלים.

09/11/2000 | 19:36 | מאת: טלי וינברגר

סיון שלום רב, בנוגע לשאלתך הראשונה: מה בדיוק היה לאביך, ומה היה לאחיך? קשה להתייחס לשאלתך מתוך דבריך המעורפלים. עצבנות יתר ניתן לפתור בתרגילי הרפייה, אך אצלך לדעתי מדובר במשהו שמעבר. עליך אולי לפנות לטיפול מקצועי. את יכולה לקבל טיפול כזה במחיר מסובסד גם דרך האונ' (שירותי היעץ, המחוייבים לסודיות וחשאיות), דרך המרפאה לבריאות הנפש הקרובה לאזור מגורייך או דרך קופ"ח. גם שאלתך השניה נראית לי קשורה למצב הכללי בו את מצויה, ולכן כשאי לך להגיע לטיפול. אי אפשר לפתור הכל לבד, ואת נראית שאת נמצאת תחת לחץ ועומס רב. עליך לשחרר קצת את העול המוטל עליך, גם אם בצורה של ללכת לטיפול ולמצוא מקום לפרוק את הלחץ, החרדות וכל היתר. בברכה, טלי פרידמן

08/11/2000 | 13:46 | מאת: עינבל

ראשית רוצה אני להודות לך על תשובתך ותנחומייך. בהמשך לתשובתך מיום 5/11/00; אני בן 33 ואימי בת 68. אימי אישה עצמאית מאוד, ישנם עוד 2 אחים מבוגרים ממני בעלי משפחות ואינם גרים בבית אימי. אני גרתי עם הורי עד לפני כחודשיים, ובו בזמן המשכתי לתמוך בהם עד הרגע האחרון. מקורח המציאות נוצר קשר הדוק מאוד בין אימי לביני, כך שלמעשה אני המרכז השני של חייה כיוון שאבי ז"ל היה המרכז הראשון שלה. לגבי, לשמחתי ולצערי חוויתי חוויות אלו בעבר (מות חברי הקרוב) לפני כ 4 שנים ואני יכול לאמר בודאות שאז חוויתי רושי בהרבה יותר חזק והיתי באבל פתלוגי במשך תקופה ארוכה, כ 3 שנים; אך היום, לשמחתי ולצערי מות אבי לא גורמות לי לחוויות שחוויתי בעבר (עם מות חברי), מאחר שאני מודע יותר למחלה ולמצב, ויודע למה שעתיד לקרות. מודה לך על תשומת הלב! בברכה, עדי דורון

08/11/2000 | 13:54 | מאת: גלי

ראשית קבל נא את תנחומי, רציתי לחלוק עימך בצערך מאחר ואני מתמודדת בדיוק עם אותו המצב. אני בת 29, ואבי נפטר לפני כחודש וחצי לאחר מחלה קשה, יש לי אחיות נשואות + ילדים, ואני חזרתי הביתה לפני כשנה עקב התדרדרותו של מצבו הרפואי של אבי, וגם אימי מכורח הנסיבות והקרבה הפיזית מאוד תלויה בי, למרות שהיא עובדת, ולמרות גילה הצעיר (50). תשובה איך מתמודדים עם מצב כזה ואיך משתחררים מהתלות עדיין אין לי, ואני מניחה שהזמן יגיד את שלו בענין זה. אבל חשוב לדעת להתחלק בנטל, ולא להרגיש שנשארת לבד עם האמא, האבל והאבדן. בכל מקרה, רק רציתי שתדע שיש עוד במצבך, ושאתה לא לבד.. אני מקווה שזה עוזר במשהו,

08/11/2000 | 14:11 | מאת: adi

שלום לעינבל וגלי, גם אני חוויתי את האובדן האב (ואח"כ גם האם) תזכרו תמיד, שכמה שלכם קשה, לאימא זה הרבה יותר קשה!!! ייתכן שהיא תתאושש מזה וייתכן שלא. חשוב שתתנו לה להגיש שמה שלא יהיה, אתם לצדה. עדי

13/11/2000 | 07:38 | מאת: עדי

גלי היקרה ! מצטער לשמוע שיש עוד במצבי אך תודה לך על תשובתך , אשמך לעזור אם אוכל

09/11/2000 | 19:40 | מאת: טלי וינברגר

עדי שלום רב, אמנם מות אביך מצער בוודאי, אך טוב שלמדת להפיק לקחים ממות חברך, ולזהות סימנים של אבל פתולוגי. כעת נראה שהמשימה העיקרית שלך היא לחזור לשגרת החיים החדשה, ולתמוך באימך. במידה ואתה חש שהנטל כבד מדיי, הפעל גם את יתר המשפחה. בכל מקרה, רצוי שתדע לקחת לך את המרחק הרצוי, כדי שלא תהפוך להיות מ"ס אחד אצל אימך, והקשר ההדוק ביניכם ייהפך לתלות חונקת. אם תזדקק לייעוץ נוסף, אני פה. בברכה, טלי פרידמן

13/11/2000 | 07:35 | מאת: עדי דורון

רק עכשיו קמנו משבעה מודה לך על עזרתך הרבה

08/11/2000 | 11:53 | מאת: ענת

שלום רב, בתאריך 8.11.2000 שעה 11:44 עניתי לשאלתך לגבי בדיקות הדמייה . רק לתשומת לבך , שתגובתי לא " תבלע" בין השאלות . מצפה לתשובתך, שוב המון תודה

08/11/2000 | 22:41 | מאת: ד"ר אבי פלד

משום מה אני לא רואה את תשובתך תוכלי לחזור עליה?

09/11/2000 | 20:30 | מאת: ענת

שלום דר' פלד, לגבי שאלתך- כן. עברתי CT, MRI , מיפוי עצמות וכמובן רנגן. הממצאים היו: פריצת דיסק ל5-ס1 וכיפוף במפרק עצם הזנב. למעט הפריצה , הכיפוף עצמו אינו בהכרח גורם לכאבים . ישנה אנשים עם אות העקמומיות ואינם חווים כאב. כלומר , אכן נתגלו ממצאים אובייקטיבים ואני מטופלת בכדורים אנטי דלקתיים. קיבלת י זריקות קורטיזון בעצם הזנב , ללא הועיל. שאלתי , כאמור , לגבי טיפול בכדורים אנטי דכאוניים \ חרדה במגמה לשכך את הכאב הפזיולוגי ??? האם מצב נפשי מהווה " טריגר " או מחריף כאב קיים ???

08/11/2000 | 10:54 | מאת: דורון

שלום מזה חודש אני מטופל בפרוזק לאחר שטופלתי בסרוקסט בעקבות חרדות קשות הקשורות לשירות צבאי, אני אמור להתחיל טיפול פסיכיאטרי ושאלתי היא האם במצב כזה אני כשיר לבצע שירות מילואים. הרגשתי היא שאינני מסוגל אך האם גם הצבא יתייחס לעובדה זו ?

08/11/2000 | 22:44 | מאת: ד"ר אבי פלד

כן הצבא ישחרר אותך עליך לבקש בדיקה אצל קב"ן דרך קצינת קישור לבדיקה תביא מהפסיכיאטר מיכתב המפרט את הטיפול שאתה מקבל אתה תשוחרר עם סעיף פסיכיאטרי של 21 יהיה דיווח אוטומאטי למשרד התחבורה - יקראו לך לשיחה עם פסיכיאטר של משרד התחבורה אבל 99% שלא ישללו לך את הרישיון

09/11/2000 | 19:44 | מאת: טלי וינברגר

דורון שלום רב, הצבא חייב להתייחס לכך. אתה יכול לקבל חוות דעת מהפסיכיאטר שנתן לך את הסרוקסט, ולהגישה לצבא. במידה ויש לך תחושה ששירות מילואים יזיק למצבך וידרדר אותו, עליך לפעול לביטול או עיכוב של השירות, עד שתעשה את כל ההליכים עם המחלקה לבריאות הנפש שבצבא. אם אתה זקוק לסיוע נוסף, אתה יכול להתקשר אליי (הפרטים נמצאים בכרטיס האישי, תקליק על שמי). בברכה, טלי פרידמן

08/11/2000 | 00:07 | מאת: ניצה

הנני גרושה מזה כ- 7 שנים ולמרות שאני יזמתי את הפסקת הנישואין טרם הצלחתי להתגבר על כך, כך שאני מניחה כי יש איזו שהיא חרטה על המעשה. סיימתי הנישואין בצורה שקטה כאשר מטרה אחת עמדה לנגד עיניי - שילדיי לא יפגעו כלל או אם זה אפשרי אז מינימום פגיעה . שוחחתי רבות עם בניי והם מבינים לחלוטין מדוע לא יכולתי יותר להשאר במסגרת זו . מזה כחדשיים אני מובטלת מאחר ומקום עבודתי נסגר ואנכי מתרוצצת מראיון אחד למשנהו בחיפוש אחר מקום עבודה, אך טרם הצלחתי למצוא תעסוקה/עבודה ההולמת את כישוריי, נסיוני והשכלתי בנוסף לשכר הנמוך ביותר המוצע היום במשק, דבר הגורם לי ללחץ אדיר מעבר לחשש כי לא אמצא עבודה (באמצע שנות ה- 40) ומה יקרה בתום קבלת האבטלה מאת המוסד לב. לאומי. לחץ זה גורם לי להסתגר בבית, פוגע בבטחון העצמי שהיה לי, בשמחת החיים וכו'. חשבתי שזה זמני, אך זה לא נראה כך, אני חוששת שזה יעמיק וידרדר אותי לדכאון....... אשמח אם תוכל לייעץ לי/לכוון אותי, לא מוצא חן בעיניי מצב זה ולא הייתי רוצה כי בניי יראו/יבחינו/יושפעו. בתודה נא להשיב לי בתור האלמונית

08/11/2000 | 00:11 | מאת: ניצה

ניצה כתב/ה: > > הנני גרושה מזה כ- 7 שנים ולמרות שאני יזמתי את הפסקת הנישואין > טרם הצלחתי להתגבר על כך, כך שאני מניחה כי יש איזו שהיא חרטה על > המעשה. > סיימתי הנישואין בצורה שקטה כאשר מטרה אחת עמדה לנגד עיניי - > שילדיי לא יפגעו כלל > או אם זה אפשרי אז מינימום פגיעה . שוחחתי רבות עם בניי והם > מבינים לחלוטין מדוע לא > יכולתי יותר להשאר במסגרת זו . > מזה כחדשיים אני מובטלת מאחר ומקום עבודתי נסגר ואנכי מתרוצצת > מראיון אחד למשנהו > בחיפוש אחר מקום עבודה, אך טרם הצלחתי למצוא תעסוקה/עבודה ההולמת > את כישוריי, > נסיוני והשכלתי בנוסף לשכר הנמוך ביותר המוצע היום במשק, דבר > הגורם לי ללחץ אדיר > מעבר לחשש כי לא אמצא עבודה (באמצע שנות ה- 40) ומה יקרה בתום > קבלת האבטלה מאת > המוסד לב. לאומי. > לחץ זה גורם לי להסתגר בבית, פוגע בבטחון העצמי שהיה לי, בשמחת > החיים וכו'. > חשבתי שזה זמני, אך זה לא נראה כך, אני חוששת שזה יעמיק וידרדר > אותי לדכאון....... > אשמח אם תוכל לייעץ לי/לכוון אותי, לא מוצא חן בעיניי מצב זה ולא > הייתי רוצה כי בניי > יראו/יבחינו/יושפעו. > בתודה > >

08/11/2000 | 00:48 | מאת: adi

ניצה שלום, אני לא אשת מקצוע אלא בחורה עם ניסיון חיים. מציאת עבודה זה תהליך שלוקח המון זמן לעיתים. אני מצאתי אחרי ארבעה חודשים. אני מציעה לך בינתיים כמה טיפים: להגיע בזמן לראיונות, להקפיד על הופעה, ולעשות רושם טוב. בעניין שכר, כדאי לך להתפשר. אם הוא יראה שאת טובה, הוא יעלה לך את השכר. עדי

08/11/2000 | 08:00 | מאת: ד"ר אבי פלד

את מתארת גורם דחק (STRESS) רציני - דחק קיומי גם מבנה האישיות שלך הוא כזה שאת רגישה להערכה עצמית מה יחשבו עליך ילדיך ואנשים אחרים- ולכן המצב לו נקלעת הוא מלחיץ עוד יותר יש צורך להסתגל למצבים חדשים ולהתמודד עם אפשרות של ירידה ברמת חיים את צודקת מהחשש שעלול להתפתח דיכון - וכמובן שהתפתחות כזאת לא תעזור לך להתמודד - הייתי מתחיל עם - פסיכוטראפיה תמיכתית עם מרכיבים פסיכודינאמים - יהיה צורך לעקוב שלא מתפתח דיכאון המצדיק גם התערבות תרופתית - לכן כדאי שהפסיכוטראפיסת יהי פסיכיאטר צרי איתי קשר ליעוץ נוסף דרך פרטים בכרטיס אישי (לחיצה על שמי בדף הפורום)

09/11/2000 | 19:47 | מאת: טלי וינברגר

לאלמונית שלום רב, אני מסכימה עם דבריו של ד"ר פלד, פרט לעובדה שהפסיכותרפיסט יהיה גם פסיכיאטר. זה לא הכרחי, ופסיכותרפיסט טוב, ידע להפנותך לפסיכיאטר כשתזדקקי לכך. אץ יכולה לפנות לטיפול בשירות הציבורי, במרפאה לבריאות הנפש, או דרך קופ"ח. במקומות אלו הטיפול יהיה זול יותר מאשר פרטי. בברכה, טלי פרידמן.

07/11/2000 | 23:24 | מאת: א

לד"ר פלד שלום, בעבר סבלתי מחרדות ומדכאון , טופלתי בפרוזק ובקסנקס לפי הצורך במשך שנה עד שלא היה צורך יותר. זה היה לפני שש שנים בערך. בתקופה האחרונה התחילו לחזור החרדות שגם התחילו להשפיע על התפקוד, כמו למשל ביטול לימודים. והן הולכות ומתעצמות. מדיכאון לא סובלת ברוך השם. מה עושים?? זה משהו שילווה אותי לתמיד?

08/11/2000 | 08:08 | מאת: ד"ר אבי פלד

ראשית תתחילי לקחת שוב את אותו טיפול - נהוג לחשוב שמה שעזר בעבר יעזור שוב לקיחת טיפול פותרת לך את הבעיה - לא צריך להיות מושפע מהצורך לקחת תכשיר תרופתי לאורך זמן וגם לכל החיים - זה לא אומר שאת אדם פחות טוב או פגום - אנחנו בעידן שאחוזים גדולים מהאוכלוסיה נוטלים טיפולים קבועים כדי להרגיש טוב ולתפקד (אינסולין לסכרת - לחץ-דם וכו..) זה סימן הטכנולוגיה המתקדמת של העדן המודרני שמאפשר איכות חיים ואורך חיים. ליפני עידן התרופות אנשים פיתחו דיכאונות בעוצמה של חוסר תפקוד מוחלט והתרדרות לדיכאון עד כדי התאבדות ברור לך מה עדיף בהצלחה תעדכני אותי - צרי איתי קשר ליעוץ נוסף דרך פרטים בכרטיס אישי (לחיצה על שמי בדף הפורום)

07/11/2000 | 23:14 | מאת: החרדתית או שלא...

הבנתי כי יכולות להיות תופעות פיזיולוגיות המחקות חרדה. בשנים האחרונות עברתי תקופה (ארוכה) קשה, והגבתי בין השאר בקשיי שינה (קושי להרדם ו/או יקיצות מוקדם בבוקר, מלוות בדפיקות לב לא טופלתי תרופתית והמצב השתפר. לאחרונה אני סובלת מדפיקות לב חזקות המופיעות בעיקר בזמן שכיבה במיטה או הישענות לאחור בישיבה (בדרך כלל אחרי ארוחה), לפעמים התופעה מלווה בקושי "לנשום עד הסוף" התחושה היא שמשהו לוחץ או חוסם בבטן בצד שמאל, וכשאני לוחצת על המקום הוא קשה וכואב ואני חשה את הדופק שם בחוזקה , עד כה ייחסתי את התופעה לתגובה של לחץ או חרדה, אך התופעה אינה דומה לזו שהיתה בעבר, ולמרות שסיבות לחרדות לא חסר, היא מופיעה גם ללא "טריגר" מעורר חרדה (וכאמור מתגברת אחרי הארוחה) . אשמח לשמוע האם התופעה מוכרת , והאם יתכן שהיא על רקע פיזיולוגי ולא רגשי. מה ואצל מי לבדוק? אוסיף שאני מטופלת באלטרוקסין מזה 16 שנה בעקבות השימוטו. בדרך כלל מאוזנת. תודה רבה החרדתית או שלא...

07/11/2000 | 23:37 | מאת: ד"ר אבי פלד

חוסר איזון תיפקודי תריס יכולים לחקות חרדה יש לבדוק גם: תפקודי בלוטת אדרנאל הפרעות קצב לב (ECG) לבצע אקו-לב לשלול צניחת מסתם מיטראלי בדיקות רוטינה דם שתן

12/11/2000 | 19:04 | מאת: חגית אזולאי

מזה כשנה אני סובלת מכאבי גב חזקים, לאחר שעשיתי בדיקות והכל נמצא תקין ולא נמצאה בעיה, התחילו לי חרדות שמא יש לי מחלה קשה ואין הם מגלים אותה, לאחרונה הרופא נתנה לי טופס בדיקות דם אך אני מפחדת לעשותם מחשש שמא יגלו לי גידול, ראשי כל הזמן טרוד במחלה הזו, מה עלי לעשות?

ד"ר פלד שלום שאלתי לפני יומיים שאלה ולא קיבלתי תשובה. הלוצינציות היפנופומפיות - מדוע זה קורה? האם זה נגרם עקב מתח נפשי? מה קורה במוח במצב כזה? האם תוכל להסביר ולפרט מעט על תופעה זו. תודה מראש ca

07/11/2000 | 22:41 | מאת: טלי וינברגר

CA שלום רב, הלוציונציות הינן הפרעות בפרספציה (תפיסה). הן נחוות ללא גירוי חיצוני. הלוציונציה יכולה להיחוות בכל אחד מהחושים(שמיעה, ראיה, ריח וכו'), ונתפסת בדבר אמיתי. הלומיונציות היפנוגוגיות והיפנופומפיות, אלו הן פסוידו (דמה)-הלוציונציות, המופיעות לפני שינה ובזמן התעוררות, כשאנחנו במצב של חצי שינה וחצי ערות. לא ממש עירניים ולא ממש ישנים, מעין מצב ביניים. בברכה, טלי פרידמן

07/11/2000 | 23:15 | מאת: ד"ר אבי פלד

ca כתב/ה: > > ד"ר פלד שלום > שאלתי לפני יומיים שאלה ולא קיבלתי תשובה. > הלוצינציות היפנופומפיות - מדוע זה קורה? האם זה נגרם עקב מתח > נפשי? לא ידוע מדוע - נחשב פיסיולוגי נורמאלי > מה קורה במוח במצב כזה? לא ידוע - חושבים שמערכות נויורונליות פועלות כאילו יש תפיסה למרות שאין גירוי > האם תוכל להסביר ולפרט מעט על תופעה זו. > תודה מראש ca

07/11/2000 | 19:19 | מאת: hye

לד"ר פלד: "התמודדתי" שנים רבות עם אגורפוביה ע"י הימנעות, וע"י טיפול ביהביוריסטי (עצמי) קלוש, עד שהחלטתי לנסות טיפול תרופתי (סרוקסאט, כחודש ימים) שלא עלה יפה (תופעות לוואי: תחושת כובד ועמימות ואובדן מוטיבציה, היצרות בכלי השתן וירידה בכושר מיני, ללא שיפור בבעיה עצמה). האם לדעתך כדאי לנסות תרופה אחרת (צ'יפרמיל?) תודה ס. האי

07/11/2000 | 23:19 | מאת: ד"ר אבי פלד

לא מתיאשים כל כך מהר כדי לטפל בחרדה כל כך כרונית יש להגיע ל 1) התאמת טיפול - 2) איזון אלו תהלכים שדורשים לפעמים ניסיונות חוזרים - יש לבצע זאת בהשגחה ומעקב פסיכיאטרי צמוד האם את/ה מטופל/ת על ידי פסיכיאטר?

08/11/2000 | 02:12 | מאת: hye

לד"ר פלד כן, אך יש לי רושם שההתלבטות היא של שנינו, ושהכוונה עתה היא להציע לי תרופה אחרת. אגב, מה כוונתך ב"איזון" בהקשר הנוכחי? תודה רבה

07/11/2000 | 18:58 | מאת: gal

שלום רב! אני בת 23 ולפני 4 חודשים (לאחר תקופה של 3 חודשים) אובחן שאני סובלת מהתקפי חרדה, לאחר כל הבדיקות שאפשריות שעשיתי ולא התגלה שום ממצא הכאבים הובחנו כהתקפי חרדה. הכאב הוא בבית החזה באיזור שמאל ובגב בדיוק באותו איזור, קיבלתי כדורים בשם סירוקסט וקלונקס בהתחלה במינון קטן ולאט לאט העלו אותו, אחרי זה היתה תקופה של רגיעה של כמעט חודש ואז הוחלט להוריד את המינון לכדור וחצי סירוקסט וחצי קלונקס ביום. שבוע ימים לאחר שינוי המינון התחלתי להרגיש שוב את הכאבים בחזה, אני לא מעונינת לחזור למינון הגבוה יותר כי אני רוצה להפסיק כבר עם הכדורים, לא רוצה להיות תלויה בהם כל החיים, האם יש דרך טיפול אחרת במקרה שלי? אודה לך מאוד על התשובה. גל

07/11/2000 | 23:28 | מאת: ד"ר אבי פלד

נראה שלא טופלת באופן נכון אסור היה להפסיק את הטיפול מייד עם העלמות הסימפטומים את הטיפול במינון היעיל יש לקחת לפחות חצי שנה - כיוון שלא מדובר בתכשיר סימפטומאטי כמו תרופה לכאב ראש - הטיפול הוא של איזון (כמו בסכרת) ולכן צריך חצי שנה כדי ל"קבע" איזה תהליך ריפוי של איזון שיאפשר הפחתת הטיפול והפסקתו ככל שהאיזון כושל או הטיפול מתעקב הקושי לאיזון גדל ויתכן צורך לקיחת התכשיר גם לתקופות יותר ארוכות וגם לכל החיים (כמו בסכרת) כואב לי לראות טיפולים חלקיים ולא מקצועיים שעלולים רק להחמיר את המצב מדוע הפסקת ?- קשה לי להאמין שפסיכיאטר הסכים להמליץ על הפסקה כל כך לא אחראית - מי טיפל בך ? חבל !! - צרי איתי קשר דרך כרטיס אישי (בלחיצה על שמי בדף הפורום) להמשך יעוץ טלפוני

09/11/2000 | 19:53 | מאת: טלי וינברגר

גל שלום רב, להערכתי רצוי לערב גם טיפול פסיכותרפויטי. זה עשוי לעזור לך להיפטר עם הזמן במסייעים הטכניים (הכדורים), אולם ברצוני לציין שהטיפול לא תמיד מסייע ותורם להורדת הטיפול התרופתי. לפעמים דווקא כן. חבל לא לנסות!! בברכה, טלי פרידמן

07/11/2000 | 18:57 | מאת: מא

שלום רצית לדעת מתי ואיך מגיעים לאבחון אצל פסיכיאטר האם יש אפשרות של רכישת סימפטומים של מחלה מסויימת ונסיון להתחלות כלומר נבואה שמגשימה את עצמה? שאלתי בצורה אחרת ע"י שגיאת מחבר השאלה שציינתי מומחה לבריאות הנפש אודה לך אם תתייחס גם לשאלה שם כאשר הנושא הוא דיכאון תודה רבה מא

07/11/2000 | 19:06 | מאת: ד"ר אבי פלד

פניה לפסיכיאטר היא פניה כמו לכל רופא מומחה 1) כאשר רופא כללי (משפחה) מפנה או כאשר 2) האדם פונה ישירות בגלל הסטיגמה הרעה שיש לפסיכיאטר פונים אילו בד"כ כאשר יש סבל ניכר - ברגע האחרון אנשים נאורים יותר המבינים שהפרעה נפשית היא ככל בעיה גופנית רפואית פונים יותר מוקדם יותר בזמן

07/11/2000 | 05:37 | מאת: אחת לחוצה

על התגובה המהירה. (על בקשת ההפניה בנושא מפגרים). יום נעים!!

09/11/2000 | 02:01 | מאת: אסטרליס

אבקש את מספר הטלפון של דר פלד ומתי אפשר להשיגו

07/11/2000 | 03:22 | מאת: ענת

שלום רב . מזה שנה אני סובלת מכאבי גב ועצם זנב , המגבילים את ישיבתי. מיותר לציין שכושר עבודתי נפגע בד בבד עם מפגשים חברתיים... אני בחורה בת 30 וקודם להתקף הייתי מאד פעילה בכל תחומי החיים . לפני ההתקף הייתי בלחץ רב עקב מינוי לתפקיד בכיר בחברה בה עבדתי. ( כיום אינני עובדת בשל הכאבים בעצם הזנב ). שאלותי: למרות שאובחנו ממצאים אובייקטיבים ( פריצת דיסק) האם ייתכן כי הכאבים בעצם הזנב נגרמו \ הוחרפו ממצב נפשי ? הרופא ממרפאת כאב רשם לי תרופות נגד דכאון וחרדה רק לאחר שביקשתי ממנו . עדיין לא לקחתי , האם לדעתך תרופות אלו עשויות לשכך את הכאב הפזיולוגי ? אני בחרדה מהעתיד אך אם בעייתי הפיזית תפתר אני יכולה לחזור לחיים מלאים תוך זמן קצר מאד. כלומר, הדכאון\חרדה נובעים מהמצב . האם נתקלת בעבודתך במצב נפשי אשר היווה " טריגר" לפרוץ כאבי גב ? תודה מראש לתשובתך, בברכת יום נעים

07/11/2000 | 07:30 | מאת: ד"ר אבי פלד

האם עשית CT ו MRI של עמוד השידרה ?

08/11/2000 | 11:44 | מאת: ענת

שלום דר', כן. עשו לי CT , MRI , מיפוי עצמות , רנטגן. הממצאים , כאמור : פריצת דיסק ל5-ס1 , בלטי דיסק מינימליים בל4-ל5 , ל3-ל4 . כמו כן , קיים כיפוף \ עיקום בעצם הזנב. אני מטופלת בכדורים אנטי דלקתיים וכן קיבלת י בעצם הזנ ב 3 זריקות , עם הטבה זמנית בלבד. פרט לפריצת הדיסק, הכיפוף עצמו בעצם הזנב לא בהכרח גורם לכאב , ישנה אנשים עם אותו ממצא ללא כאב בו. כאמור לשאלתי בהיבט הפסיכיאטרי ??? תודה, בברכה ענת

08/11/2000 | 22:49 | מאת: ד"ר אבי פלד

דכאון וחרדה מחמירים כאבים בדכאוןן אנשים מתלוננים על כאבים ומיחושים גם כאשר אין סיבה פיסיולוגית לכאב כן ניתן להפיק תועלת מטיפול נוגד דיכאון וחרדה במקרה שאת מתארת

07/11/2000 | 02:59 | מאת: שאלה למומחה לבריאות הנפש

ביתי מטופלת בפבוקסיל כבר למעלה מחודש אבל עדיין יש לה מחשבות דיכאוניות, יש לה שינויים קיצוניים במצבי רוח ואני לא יודעת איך להתמודד האם יש קבוצות תמיכה להורים כמוני?

07/11/2000 | 22:45 | מאת: טלי וינברגר

שלום רב, את יכולה לפנות לשני גורמים: הראשון, המרכז לעזרה עצמית ברח' קינג ג'ורג' בת"א. במרכז מתקיימות קבוצות תמיכה בנושאים רבים. תבברי אם יש שם קבוצה שמתאימה לך. שני, ארגון הנקרא "בנפשנו". יש להם גם אתר באינטרנט. אני יודעת שהם מקיימים גם קבוצות תמיכה לבני משפחות. תבררי. בברכה, טלי פרידמן

07/11/2000 | 23:33 | מאת: ד"ר אבי פלד

ראשית לא בררו אם הטיפול יעיל - האם היא במינון מתאים (צריך להגיע בהדרגה לפחות ל 200 מ"ג) יש תכשירים יותר יעילים לדכאון - האם ניסו אותם ?? וביכלל האם היא באמת בדיכאון מהסוג שמגיב לתרופות ?? או ביכלל האם יש פה דיכאון - מי איבחן ?? - מחשבות דכאוניות לא אומר שמדובר בדיכאון קליני פסיכיאטר מומחה יכול לתת תשובות לשאלות אלו נתן לצור קשר דרך - פרטים בכרטיס אישי דרך דף הפורום (בלחיצה על שמי )

07/11/2000 | 02:55 | מאת: אמא

ביתי בת ה-4.5 מאוננת לפעמים אם על ידי שכיבה על דובי או פינה של שולחן אני מבקשת ממנה רק בחדרה לבצע זאת , אבל לי מאוד מפריע העניין מה הם הגבולות של אוננות , ומי יודע לומר להורה מתי צריך לפנות לגורם טיפולי ומי זה הגורם הטיפולי איזה מסגרת?

07/11/2000 | 07:30 | מאת: ד"ר אבי פלד

נורמאלי לגמרי - לא צריך טיפול

07/11/2000 | 10:43 | מאת: מוטרדת מאותה בעייה

שימי לב, שאלתי אתמול שאלה דומה, וקיבלתי מספר תגובות. רצוי שתתעלמי מהתגובה הראשונה, של מישהו שהתחזה לד"ר פלד.

07/11/2000 | 22:46 | מאת: טלי וינברגר

לאמא שלום רב, זו תופעה נורמטיבית לגמרי. ראי תשובתי ל"אמא של מאיה" בתחתית העמוד. בברכה, טלי פרידמן

07/11/2000 | 02:49 | מאת: נימסי

שלום רב אודה לקבלת תשובות לשאלותי הבאות 1. איך אפשר לקבל אבחון ע"י פסיכיאטר לגבי ממה סובל בדיוק אדם הקרוב לי? 2. האם הפרעת אכילה אפשר ליצור ע"י קריאה בספרות ויישום הסימפטומים? 3. אם יש לאדם הקרוב לי רצון להרס עצמי ואינו מוכן לעזור לעצמו האם יש אפשרות לקבל יעוץ כיצד לגרום לו או לפחות טיפים איך לגרום לו לרצות לעזור לעצמו? תודה

07/11/2000 | 14:03 | מאת: adi

שלום נימסי, אדם שלא רוצה לעזור לעצמו, הוא אדם שכנראה לא מרגיש שיש לו בעיה. עדי

07/11/2000 | 22:53 | מאת: טלי וינברגר

נימסי שלום רב, התשובות הבאות בהתאם לשאלותיך: 1. לקחת את האדם לפסיכיאטר, או במקרים קיצוניים להזמין פסיכיאטר לביקור בית. 2. באופן מעשי, כן. לעיתים בנות מתחילות הפרעת אכילה לאחר שקראו כתבה/ספר בנושא. אולם תמיד זה קשור גם לאישיות מסוג מסויים,ולבעיה בסיסית הרבה יותר מסתם "לחקות את מה שהיא קראה". 3. השאלה היא עד כמה אתם קרובים ומה יכות ההשפעה שלך עליו/ה. באופן כללי, אדם שלא רוצה עזרה, יתקשה לקבל אותה. לכן רצוי לשכנעו ללכת לעזרה מקצועית. קשה לעשות את זה רק באופן "חברי". הרס עצמי הוא בעיה מורכבת. בברכה, טלי פרידמן

07/11/2000 | 23:41 | מאת: ד"ר אבי פלד

נימסי כתב/ה: > > שלום רב אודה לקבלת תשובות לשאלותי הבאות > > 1. איך אפשר לקבל אבחון ע"י פסיכיאטר לגבי ממה סובל בדיוק אדם > הקרוב לי? פונים לפסיכיאטר לבדיקה - פגישה ראשונה אצל פסיכיאטר נועדה לאבחנה והמלצות לטיפול > 2. האם הפרעת אכילה אפשר ליצור ע"י קריאה בספרות ויישום > הסימפטומים? לא - בשום פנים ואופן לא ! > 3. אם יש לאדם הקרוב לי רצון להרס עצמי ואינו מוכן לעזור לעצמו > האם יש אפשרות לקבל יעוץ כיצד לגרום לו או לפחות טיפים איך לגרום > לו לרצות לעזור לעצמו? קודם חייבים להבין מדוא - איך - ולמה יש רצון להרס עצמי זאת עושים כחלק מהאיבחון הפסיכיאטרי נתן לצור קשר דרך - פרטים בכרטיס אישי דרך דף הפורום (בלחיצה על שמי ) ליעוץ מפורט יותר > > > תודה >

06/11/2000 | 23:51 | מאת: יעל

ד"ר פלד שלום, יש לי בעצם שתי שאלות: 1. למיטב ידיעתי סרוטונין משפיע על דיכאון. האם ניתן למדוד את כמותו בגוף כדי לדעת אם יש צורך בטיפול תרופתי? איך בכלל יודעים מי זקוק לטיפול ומי לא? 2. האם מתמכרים לפרוזק? האם אפשר להפסיק את הטיפול לאחר תקופה מסויימת? תודה רבה

07/11/2000 | 07:32 | מאת: ד"ר אבי פלד

> > 1. למיטב ידיעתי סרוטונין משפיע על דיכאון. האם ניתן למדוד את > כמותו בגוף כדי לדעת אם יש צורך בטיפול תרופתי? לא ניתן למדוד - ההחלטה היא על בסיס קליני איך בכלל יודעים > מי זקוק לטיפול ומי לא? כאשר הדיכאון הוא בעוצמה של חוסר תפקוד סבל גדול ומחשבות אובדניות יש צורך לטפל > 2. האם מתמכרים לפרוזק? האם אפשר להפסיק את הטיפול לאחר תקופה > מסויימת? לא מתמכרים - כן מפסיקים לפי התוויה קלינית > > > תודה רבה

06/11/2000 | 23:44 | מאת: CA

שלום רציתי לקבל מידע באשר לתופעות הבאות, בדרך כלל אצל ילדים: בהליכה על מדרכה משובצת- לא לדרוך על הקווים, כאשר המורה מוחקת את הכתוב מן הלוח בכיתה וקו אחד לא נמחק יש תחושה מוזרה של עצבים ואי יכולת לסבול זאת, או גניבה (של שקית שוקו במכולת) כדי להרשים את הילדים בכיתה..., או ילד שמדבר לעצמו המון מול המראה...- האם כל אלה מראים על משהו לא בסדר אצל הילד?,

06/11/2000 | 23:59 | מאת: טלי וינברגר

CA שלום רב, בהודעה קודמת שאלת על הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית. הילד שאת מתארת פה, נראה שעונה בצורה מסויימת לאבחנה זו. אני טועה אם אני מחברת בין שאלותיך?? אם יש לך שאלה, את יכולה לשאול ישירות. האינטרנט מאפשר לך לשמור על האנונימיות ממילא... בברכה, טלי פרידמן

07/11/2000 | 00:58 | מאת: CA

טלי לא ממש הבנתי אותך... באיזו הודעה קודמת שאלתי על אובססיבית-קומפולסיבית? ומה זה בכלל? זו השאלה הראשונה והיחידה שלי בנושא! והיא מאוד ישירה. בכל אופן לא קיבלתי תשובה לשאלתי... אודה אם תענו לי CAטלי פרידמן כתב/ה: > > CA שלום רב, > בהודעה קודמת שאלת על הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית. > הילד שאת מתארת פה, נראה שעונה בצורה מסויימת לאבחנה זו. > אני טועה אם אני מחברת בין שאלותיך?? > > אם יש לך שאלה, את יכולה לשאול ישירות. > האינטרנט מאפשר לך לשמור על האנונימיות ממילא... > > > בברכה, > טלי פרידמן

עדיין מחכה לתגובה אודה לתשובה מהירה CA

07/11/2000 | 23:01 | מאת: טלי וינברגר

אנו משתדלים לענות על השאלות בזמן סביר. נא להתאזר בסבלנות! בברכה, טלי פרידמן

07/11/2000 | 23:47 | מאת: ד"ר אבי פלד

מה שאת מתארת הוא לגמרי נ ו ר מ לי אצל ילדים לא נהוג לאבחן תסמונת אובססיבית אצל ילדים - במיוחד לא לדרוך על קווים או לגוע בעמודים וכו.. אלו תופעות שתוארו ונחשבות נורמאליות בילדים לא לדאוג - אין צורך לטיפול כל עוד לא ממשיך אחרי גיל 20 -25 מצתער על האיחור בתשובות - אני מאד עסוק עם מטופלים הניזקקים לשירותי - והשרות הזה הוא התנדבותי ועל סף היכולת שלי

שלום רציתי לשאול לגבי התופעה של "הלוצינציות היפנופומפיות"- מדוע זה קורה? האם זה קשור למצב נפשי? מתח אולי?, מה בדיוק ההסבר לתופעה? מה קורה במוח? אודה לתשובתך בהקדם CA

CA כתב/ה: > > שלום > רציתי לשאול לגבי התופעה של "הלוצינציות היפנופומפיות"- > מדוע זה קורה? האם זה קשור למצב נפשי? מתח אולי?, מה בדיוק ההסבר > לתופעה? מה קורה במוח? > אודה לתשובתך בהקדם > CA

06/11/2000 | 20:52 | מאת: וגיהה

שלום רב איזה סימנים מעידים על בעיות נפשיות בגיל המעבר. תודה

06/11/2000 | 23:44 | מאת: טלי וינברגר

שלום רב, יש אינספור סימנים, והם משתנים מאדם לאדם. שאל/י באופן ספציפי. בברכה, טלי פרידמן

07/11/2000 | 23:48 | מאת: ד"ר אבי פלד

לפעמים אנשים מפתחים דיכאון בגיל המעבר

06/11/2000 | 19:32 | מאת: דן

ברצוני להבין מהי מאניה דפרסיה והיכן ניתן לקבל חומר על כך בברכה דן

06/11/2000 | 20:08 | מאת: אופיר

מאניה דיפרסיה היא של הפרעה נפשית,ששיכת לקבוצה שניקראת "מחלות אפקטיביות" (אפקטיבי=מזג)... אדם שסובל מהמחלה, סובל מ דיכאון עמוק (דיפרסיה) למשך תקופה די ארוכה,ואז בפיתאומיות הוא יכול לעבור למצב של מאניה ,שזה אומר, משהוא שתיארו לי כמו "שימחה עליאית"...זה מלווה בבזבזנות, "הפקרות מינית".... וכו' המעבר ממדיפרסיה למאניה (או ההפך),יכול להיות גם מתון ,ולא בפיתאומיות אם אתה מחפש עוד מידע יש בספר שניקרא "פרקים ניבכרים בפסיכאטריה" ותנסה להקיש במנוע חיפוש את הביטוי" bi-polar disorder" או תחת קאוגריה של הפרעות אפקטיביות... effectiv disorder (מקווה שאין כאן שיגאת כתיב) אופיר

07/11/2000 | 18:51 | מאת: גילי

כדאי לך לקרוא את סיפורו האישי של חולה בקישוריות הזו.http://www.geocities.com/HotSprings/Spa/3170/lookat.html

07/11/2000 | 23:13 | מאת: טלי וינברגר

דן שלום רב, מאניה דיפרסיה היא הפרעה אפקטיבית (רגשית-affective) דו קוטבית. היא מורכבת מגלים מאניים (מצב רוח מרומם בצורה קיצונית, פעלתנות יתר, התנהגות חסרת מעצורים וכו') ומגלים דיכאוניים (חרדה, דיכדוך, מחשבות אובדניות וכו').הפרעה זו הינה אפיזודית עם גלים חוזרים והחלמה ביניהם. במשך השנים יש נטיה לקיצור משך ההחלמה. אני בטוחה שתצליח למצוא חומר רב ברשת בנושא. תנסה לפי מילות המפתח: "Affective Disorder". בברכה, טלי פרידמן בברכה, טלי פרידמן

06/11/2000 | 18:55 | מאת: רותי

עברתי לאחרונה בדיקה שאישרה כי יש לי בעיות למידה המתבטאות בקושי רב בריכוז. המליצו לי על פסיכולוגית שמתמחת בעניין אבל היא התעקשה על טיפול באבחון אנליטי וזה לא התאים לי. אני בת 22 ולכן כל החומר הנוגע לבעיות ריכוז אצל ילדים לא נוגע לי. האם יש אתרים/ספרים מומלצים בנושא ו/או המלצות לטיפול? בתודה - רותי

07/11/2000 | 21:13 | מאת: דפנה

לרותי ספר מצויין ומקיף בענין - מריטת עצבים )הפרעת קשב ADD?( מאת ד"ר אדוארד מ.האלוול.

07/11/2000 | 23:15 | מאת: טלי וינברגר

רותי שלום רב, זה שפסיכולוגית אחת לא התאימה לך, זה לא אומר שכל הפסיכותרפיסטים לא יכולים לעזור לך... אם את זקוקה להמלצות על מטפלים, אני יכולה לנסות לעזור. בברכה, טלי פרידמן

09/11/2000 | 10:25 | מאת: רותי

טלי, תודה. התכוונתי כמובן לאיבחון באנליזה. היה לי נסיון רע עם הסגנון הטיפולי הזה ואני לא מאמינה בו. מה שהייתי רוצה זה שיטות פרקטיות לשיפור הריכוז ויכולת הלמידה. אם את יכולה לעזור לי בנושא - המלצות, ספרות וכו' - מאד אודה לך. אגב, בתשובה לדר' פלד, הבעיות האלו היו קיימות תמיד אלא שלא ממש עברתי אבחון בנושא עד שהחלטתי לקחת את העניין בידיים.

07/11/2000 | 23:52 | מאת: ד"ר אבי פלד

מי איבחן את הבעיה ? - מה הסיבה לבעיות הריכוז ? - איזה סוג של בעית ריכוז ? איך היא באה לידי ביטוי ? בגיל שלך לא אמורה להיות בעית ריכוז כל עוד אין לך חס וחלילה נזק מוחי כגון גידול או אותם - אני חושש שיש טעות באבחנה הטיפול מכוון לסיבת הבעיה כל עוד לא ידוע מה הסיבה לא ניתן להמליץ על טיפול יעיל צרי קשר - פרטים בכרטיס אישי דרך דף הפורום (בלחיצה על שמי )

08/11/2000 | 16:45 | מאת: שאול

יש ספר מומלץ הנקרא "מריטת עצבים ADD" שיצא בהוצאת "אור עם" שמחברו האלוול

06/11/2000 | 14:57 | מאת: דלן

שלום רב, ברצוני להבין מהי התסמונת הנ"ל (אני מקווה שכתבתי אותה נכון), אצל הבן שלי (הוא בן 11.5)היא מתבטאת בין השאר במחשבות ולא במעשים, ומה הן דרכי הטיפול הנהוגות.

07/11/2000 | 23:28 | מאת: טלי וינברגר

דלן שלום רב, מדובר בהפרעה כפייתית. ללוקה בהפרעה יש אישיות נוקשה, דייקנות ונטייה לדקדקנות והפרזה בפרטים, לעיתים טפלים. הטיפול להפרעה זו עשוי להיות בפסיכותרפיה רגילה (שיחות) או בטיפולים היעילים בעיקר עם ילדים: טיפול באומנויות, בדרמה, בתנועה וכו'. ייתכן וגם טיפול תרופתי עשוי לסייע, אך על כך בקשי את ייעוצו של ד"ר פלד. בברכה, טלי פרידמן

07/11/2000 | 23:54 | מאת: ד"ר אבי פלד

טלי לא כל OCD חייב שיהיה לו אישיות אובססיבית (עם כי לפעמים הולך יחד) יש הבדל בין תסמונת אובססיבית קונולסיבית ו הפרעת אישיות אובססיבית

07/11/2000 | 23:57 | מאת: ד"ר אבי פלד

אצל ילדים מחשבות (אובססיות) וריטואלים (טקסים) שהם הקומפולסיות - בד"כ נורמאלי ולא דורש טיפול - כל פסיכיאטר של הילד יוכל לאמר לך זאת - פני לפסיכיאטר של הילד ליתר-ביטחון

06/11/2000 | 11:59 | מאת: אמא של מאיה

שלום, בתי בת ה- 7 נוהגת לאונן, מגיל 6 בערך. היא נשכבת על בטנה כאשר כדור בין רגליה, ומשיחה שלי אתה, הבנתי שבדרך כלל היא מגיעה לסיפוק. אני חוששת שהיא נעשתה אובססיבית לעניין. היא עושה זאת יום יום, לפעמים זה נמשך שעה ויותר, והיא מאד מתוסכלת כשמפריעים לה באמצע. הבעייה שאנו, ההורים, כבר לא מצליחים להסתיר ממנה את העובדה שזה מפריע לנו, למרות שאנחנו מודעים לזה שאסור לנו לתת לה להרגיש "אשמה". אגב, היא עושה זאת רק בחדרה, ותמיד תוך כדי צפייה בטלויזיה. אודה לכם על עצתכם.

06/11/2000 | 23:52 | מאת: טלי וינברגר

לאמא של מאיה שלום רב, אוננות מתרחשת בגילאים קטנים, ומתחילה בסביבות גיל שלוש-ארבע, ובאופן אינסטינקטיבי אפילו בגילאים הרבה יותר מוקדמים. ישנם ילדים במפסיקים את האוננות בגיל 6-7 וחוזרים אליה בגיל ההתבגרות. אצל ילדים אחרים, האוננות נמשכת לאורך כל השנים. בגיל ההתבגרות היא מקבלת משמעות של פעילות מינית מודעת. להערכתי, כדי לדעת יותר כיצד להתמודד עם פעילותה המינית של בתך, וכיצד להתייחס לזה, הייתי ממליצה ללכת לייעוץ הורים, למספר מצומצם של פגישות, ואולי אף לפגישה אחת. יעוץ הורים בדרך כלל מתקיים ללא הילד/ה. בברכה, טלי פרידמן

07/11/2000 | 01:45 | מאת: מאיר

אוננות זה נורמלי לחלוטין החל מגיל שנה ועד 120 וזה בריא לגוף ולנפש אצל גברים ואצל נשים. זה לא סטיה ולא הפרעה ולא שום דבר דומה. טוב שהילדה מאוננת- צריך טיפול רק אם את חושבת שמדובר בהתמכרות- וזה לא נראה ככה. את יכולה לפנות לפסיכיאטר לילדים להתייעצות אבל לדעתי זה מיותר- בכל מקרה ההחלטה בידך.

08/11/2000 | 00:03 | מאת: ד"ר אבי פלד

לא לדאג !! נורמאלי ביותר !! לא צריך טיפול !!

שלום ד"ר פלד , בעקבות תאונה שבה חטפתי מכה קשה מאוד לאורך באיזור הרקה - טמפורלי ימני והמצח נתגלה דימום קטן שנספג באיזור טמפורלי שמאלי וגם סימן נוירולוגי לליקוי פרונטלי למרות שאין סימן בבדיקת ההדמיה לפגיעה שכזו . יש לי כמה שאלות לגבי פירוש הממצאים שהנוירולוג תיאר : 1. בבדיקה הקלינית שלי הוא מתאר שיש לי בראדיפסיכיה מסויימת וגם הסתמנות לימבית מה פירוש המושגים הללו ותיפקודים שלהם ?? .2 בנוסף לדימום מצאו מספר מוקדים ביתרליים תת קליפתיים מבהיקים שלא עברו האדרה באיזור T2 / שפורשו בירידה בחומר הלבן - ואין מדובר המחלה נוירולוגית . איזו השפעה פסיכולוגית יכולה להיות לירידה בחומר הלבן במוח ?? . 3 בעקבות התאונה הרגשתי מתח ולחץ , וגם שינויי מצב רוח שלא אופיינים לי בכלל נתנו לי כדורים להפחתת הכאבים בפנים שהם בעצם כדורים לדיכאון וחרדות והכדורים הללו - קלונקס ואטרול השפיעו לרעה יותר מאשר עזרו - ודווקא שיטה אלטרנטיבית שאני לומד עכשיו להרפיה - ביו פידבק גורמת לשינוי גדול בכל התסמינים ואני חש שיפור גדול בסימטומים של המתח לחץ . אני מודה לך על תשומת ליבך .

08/11/2000 | 00:14 | מאת: ד"ר אבי פלד

> 1. בבדיקה הקלינית שלי הוא מתאר שיש לי בראדיפסיכיה מסויימת וגם > הסתמנות לימבית > מה פירוש המושגים הללו ותיפקודים שלהם ?? ברדי= העטה פסיכיה = נפש (במקרה הזה התכוון לפעלות קוגניטיבית, דהיינו חשיבה תפיסה ריכוז זיכרון וכו..) מדובר במינוח ישן לא בשימוש - אשר אנו מספיק לתת אינפורמציה לכן קשה להבין למה היתה הכוונה. המערכת הלימבית במוח שולטת על איזון מצב הרוח - לכן תנודות פתאומיות במצב הרוח, בכי פתאומי - או התפרצות זעם פתאומית לעטים מכונים כתסמונת לימבית - אבל גם מינוח זה הוא לא כל כך מקובל ואינפורמטיבי > > .2 בנוסף לדימום מצאו מספר מוקדים ביתרליים תת קליפתיים מבהיקים > שלא עברו האדרה > באיזור T2 / > שפורשו בירידה בחומר הלבן - ואין מדובר המחלה נוירולוגית . > איזו השפעה פסיכולוגית יכולה להיות לירידה בחומר הלבן במוח ?? קשה לאמר אצל כל אחד זה יכול להיות שונה - אם הפגיעה קטנה בד"כ אין כל שינוי פסיכולוגי - למוח יכולת אדירה להשלמת נזק ריקמה - תחשוב שיש במוח 10 מיליארדים של תאים וצריך ש 80% יהרסו ליפני שמתחילים להרגיש נזק פסיכולוגי > . 3 בעקבות התאונה הרגשתי מתח ולחץ , וגם שינויי מצב רוח שלא > אופיינים לי בכלל > נתנו לי כדורים להפחתת הכאבים בפנים שהם בעצם כדורים > לדיכאון וחרדות > והכדורים הללו - קלונקס ואטרול השפיעו לרעה יותר מאשר עזרו > - ודווקא שיטה > אלטרנטיבית שאני לומד עכשיו להרפיה - ביו פידבק גורמת לשינוי גדול > בכל התסמינים > ואני חש שיפור גדול בסימטומים של המתח לחץ . ממה שאתה מתאר הכדורים הללו לא מתאמים לך - לא נראה שהם מועילים לא הייתי ממשיך אתם

06/11/2000 | 09:23 | מאת: שאול

האם רופא אחר שלא הכיר מכיר אותי בכלל יכול לתת חוות דעת נוספת כאשר אני מגיב היטב לתרופות

08/11/2000 | 00:14 | מאת: ד"ר אבי פלד

כן

06/11/2000 | 09:20 | מאת: שאול

האבחנה שלי לגבי ADD כתובה וחתומה על ידי פסיכולוג קליני בכיר והיא לא פרי דמיוני לא הבינותי בהמשך לתשובה לויוי מסיקה את שתי המילים " מי אתה ?" הפסיכולוג שחתום על האבחנה עובד עם אחת מקופות החולים ביקשתי מויוי מסיקה להתקשר אלי משום שהצגת דרך ההתמודדות שלי בכתב עלולה להטעות דרך אגב השלמתי עם המצב שאני לא מסוגל להבין את האבחנה של הרופא בשל מורכבות נושא בריאות הנפש

06/11/2000 | 09:55 | מאת: אופיר

אתה סובל רק מ ADD ?? כי זה לא כל כך קשור לביראות הנפש אופיר

06/11/2000 | 11:19 | מאת: שאול

1. אני לא מבין את האבחון כי אין לי רקע בבריאות הנפש ולשם כך אני צריך ללמוד רפואה 2. גם אם אני מבין את האבחון אני לא יכול ולא רשאי לייעץ

07/11/2000 | 02:04 | מאת: מאיר

ADHD קשור לבריאות הנפש. אם אתה לא יודע/מאמין אז תיכנס לאתר הבא: http://www.mentalhealth.com

06/11/2000 | 11:16 | מאת: שאול

ויוי מסיקה שאלה אותי כיצד אני מתמודד עם הADD ואתה ענית בשתי שאלות מי אתה ? מי אבחן אצלך הפרעות קשב

08/11/2000 | 00:22 | מאת: ד"ר אבי פלד

מניסיוני יש נטיה בשנים האחרונות לאבחן ADHD במקום תסמונות אחרות שיש להם סימפטומים דומים - זה הפך לאופנה בעיקר אצל פסיכולוגים לאבחן ADHD בטעות הם מרגישים שיותר קל לאמר למטופל שיש לו ADHD כי זה פחות מאיים מבחינה של נורמות חברה ADHD אמיתי אצל מבוגרים הוא נדיר בד"כ סימנים של "כיביכול ADHD " הם אבחנה אחרת עם יש משהוא שמדאיג ומרגיז אותי - זה אבחנה וטיפול שגוי עקב חוסר מיקצועיות - לצערי יש יותר מידי מזה בעיקר סביב האבחנה של ADHD

06/11/2000 | 01:39 | מאת: דניאלה

שלום רב... זוהי פנייתי השלישית וטרם קיבלתי כל תשובה למכתבי בנושא הנדון ! אשמח מאוד אם ד"ר פלד יתייחס לשאלתי . בתודה מראש .

06/11/2000 | 06:06 | מאת: אופיר

אולי כדי שתשאיר קישור להודעה שלך,או עדיף תיכתוב אותב שוב.... כי קשה לימצוא הודעה כמה דפים אחורה זה סתם עצה ידידותית :-) אופיר

08/11/2000 | 00:26 | מאת: ד"ר אבי פלד

דניאלה אני מאד מתנצל אני בקושי מגיע לענות לשאלות כיוון שאני מאד עסוק - והפעילות בפורום הזה היא התנדבותית - עובדה שהיא על גבול היכולת שלי במצב עיסוקי כעת אני גם מנהל מחלקה - גם עוסק במחקר מוח - גם מלמד בביה"ס לרפואה וסיעוד ועולים חדשים ומתמחים בפסיכיאטריה - וגם עובד עד הלילה בקליניקה פרטית בבקשה תחזרי על השאלה

05/11/2000 | 21:40 | מאת: יונתן

באיזה מקרים פניה לפסיכולוג יכולה לפגוע, ומתי היא יכולה להזיק לחידוש רשיון נהיגה ??? האם בכל מקרה של פניה למרפאה לבריאות הנפש נשללת זכות הפונה לחדש רשיון נהיגה???

06/11/2000 | 00:30 | מאת: טלי וינברגר

יונתן שלום רב, לא כל פנייה לשרותי בריאות הנפש הציבוריים גוררת בהכרח בעיות בחידוש רשיון הנהיגה. ברוב המקרים זה בכלל לא רלוונטי. ישנם הפרעות מסויימות או מצבים מסויימים בהם הפסיכולוג יכול להמליץ על כך, אולם גם אז מדובר בהליך מנהלי, שהמטופל אמור לדעת עליו. מדובר במחלות נפש כרוניות או במצבים נפשיים קיצוניים. בברכה, טלי פרידמן

06/11/2000 | 00:39 | מאת: יונתן

תודה על העזרה !!! שהיה לך רק טוב יונתן

06/11/2000 | 06:47 | מאת: ד"ר אבי פלד

נכון

06/11/2000 | 23:19 | מאת: או פסיכולוג במקום ציבורי

החוק שחל על ציבור הרופאים והפסיכולוגים לא מתייחס בכלל לשאלה היכן עובד הפסיכולוג/רופא.

05/11/2000 | 19:39 | מאת: זיו

אני סובל מדכאונות כבר 4 שנים.אני בגיל 21 ולעיתים אני לא רוצה לצאת מהדיכאון בכלל כי כך אני לא חייב לעשות שום דבר האם מצב זה תקין ומה לעשות לגביו בנוסף האם יש אפשרות להפטר מדכאון לגמרי בלי עליות וירידות במהלך הטיפול 3.האם יתכן שהריכוז נפגע בעקבות הדיכאון ומה לעשות לגבי זה.

06/11/2000 | 00:36 | מאת: טלי וינברגר

זיו שלום רב, לסבול ארבע שנים מדיכאון זה נשמע לי לא מעט, וכמו שאתה מעיד על עצמך, גם לא כל כך מתחשק לך לצאת מהדיכאון הזה, כי הוא משרת אצלך איזשהו צורך, כמו שיחרור מאחריות ומחוייבות. האם אתה מטופל איפשהו? האם יש גם טיפול תרופתי? יחד עם זאת, אתה שואל באותה נשימה, אם יש תרופה "המחסלת" את הדיכאון ואת התנודות במצבי הרוח. אתה נשמע מעט מבולבל, ולהערכתי הדיכאון שעליו אתה מעיד נמשך זמן ממושך מדיי ללא תחושת שיפור (לפי תיאורך). לכן עליך לפנות לטיפול, ואם אתה כבר נמצא בטיפול עליך לבחון מחדש את הטיפול, ואולי לחשוב על שינוי כלשהו בתחום זה. אתה בחור צעיר, וחבל ש"תתקע" עם הדיכאון. עדיף שתפנה את האנרגיות למקומות אחרים, בריאים יותר. בברכה, טלי פרידמן

08/11/2000 | 00:29 | מאת: ד"ר אבי פלד

המצב לא ניראה טוב כדאי קודם לאבחן נראה שיש לטפל

05/11/2000 | 00:22 | מאת: Adi Doron

שלום רב ! רציתי לשאול מה נכון לעשות ? אבי נפטר אתמול בבוקר ממחלה ממושכת וקשה, ועכשיו כולם מתכוננים לשיבעה, להלוויה וכ"ו. אני יודע שאימי תקח את זה מאוד, מאוד, מאוד...... קשה ואני מתלבט האם להמשיך לאחר השיבעה ללון בביתה לתקופה נוספת של כ שבוע ? אודה לכם על תשובתכם המקצועית והמהירה עדי דורון

05/11/2000 | 01:54 | מאת: טלי וינברגר

עדי שלום רב, ראשית אני רוצה להביע את תנחומיי על מות אביך. ובאשר לשאלתך: לא כתבת בן כמה אתה, בת כמה אימך, ואיזה סוג של אדם היא (תלותית, עצמאית). יתר על כן, לא רשמת אם ישנם עוד אחים/אחיות, שאולי גרים בבית ההורים או בקרבתו. לכן אתייחס באופן כללי. אובדן ואבל הינם תהליכים מורכבים וקשים עבור כל אדם. תהליכים אלו מתחילים בשבעה, אך מתעצמים כשהשבעה מסתיימת, ואז אימך תישאר לבדה, עם האובדן והריקנות. אז מתחילים להתגלע הקשיים, החרדות ותחושת הבדידות הנוראית. רצוי בתקופה הקרובה להיות ליד אימך יותר מהרגיל, לתת לה את התחושה שעל אף שהיא איבדה את בעלה, בן זוגה לחיים, יש לה עוד אנשים שחיים איתה, אוהבים אותה ודואגים לה. יחד עם הצורך לתת לאמא תמיכה, עליך לאפשר לה גם לבכות, להתאבל, לדבר על כאביה ועל תחושת האובדן. ונטילציה (מהמילה ונטיל) כזו תסייע לתהליך האובדן והאבל. אני לא בטוחה ששבוע זה מספיק לצורך העניין. תהליכי האבל אורכים זמן ממושך יותר, וצריך לשים לב שהיא לא הופכת את האבל ל"פרוייקט חיים", וכך הופכת להיות ב"אבל פתולוגי". לגבי זה, תוכל לדעת רק בעוד כמה חודשים, לפי מידת ההתמודדות שלה עם המצב החדש. כרגע, תיהיה איתה, תמוך בה, ויחד תוכלו להתחיל לבנות את החיים מחדש, על אף ויחד עם האובדן הנורא. ועכשיו עוד התייחסות אחת: סיפרת על אימך, וניכרת דאגה גדולה לאמך. אולם לא הזכרת במאומה את התמודדותך שלך. איך אתה מרגיש עם האובדן? איפה אתה מוצא את מקורות התמיכה? נורא קשה, ואף כמעט בלתי אפשרי להתמודד עם זה לבד. אני מציעה לך למצוא מקורות תמיכה גם לעצמך (בת-זוג/חבר וכו), וכך תוכל גם להיות חזק יותר בהתמודדות עם אימך. אם אתה זקוק לייעוץ נוסף, אני מזמינה אותך לשוב ולפנות. אשתדל לסייע ככל הניתן. שלא תדע עוד צער. בברכה, טלי פרידמן

05/11/2000 | 20:45 | מאת: adi

עדי שלום, אתם איבדתם אבא, היא איבדה בן זוג, חבר ורע. את זה תזכרו!!! עדי

04/11/2000 | 18:40 | מאת: ניק

בס"ד אני בן 20 חייל שסובל מדכאונות וחרדות. אני הרבה זמן מדמיין לעצמי שאני משהו אחר כמו תינוק וכך טוב לי יותר האם זה בסדר?

04/11/2000 | 19:42 | מאת: ד"ר אבי פלד

כל עוד זה לא פוגע בתפקוד ולא גורם לך לסבל אז זה בסדר

05/11/2000 | 01:59 | מאת: טלי וינברגר

ניק שלום רב, אני מסכימה עם ד"ר פלד לגבי העובדה שאם אין פגיעה בך או באחרים אז זה בסדר, אולם אם אתה רוצה שאתייחס באופן מעמיק יותר, אולי תפרט יותר על התופעה. מתי ואיפה זה קורה לך, מה הדימוי שאתה מדמה את עצמך, איזה תחושה זה נותן לך וכו'. בברכה, טלי פרידמן

04/11/2000 | 16:30 | מאת: gai

שלום אני סובל מחרדה כבר שנתים ואני לוקח קלונקס בשביל החרדה. הבעיה כאשר אני מדבר עם אנשים כול הגוף שלי נהיה חם כמו תנור האם יש פתרון לבעיה? תודה מראש.

04/11/2000 | 19:44 | מאת: ד"ר אבי פלד

מי רשם לך את הטיפול - חום יכול להיות סימנים של חרדה - אולי הטיפול לא הושלם אולי יש לעלות במינון - אלו הם חלק מהסיבות למה כדאי להיות מטופל על ידי איש מקצוע (דהיינו פסיכיאטר)

05/11/2000 | 02:00 | מאת: טלי וינברגר

גיא שלום רב, טיפול התנהגותי או שיטות הרפיה למיניהן ניסית? בברכה, טלי פרידמן

04/11/2000 | 12:41 | מאת: אחת לחוצה

שלום לכם , אני זקוקה בדחיפות להפנייה לאתר בו ניתן למצוא הצהרה של האגודה האמריקנית לקימום מפגרים (כנראה american association on mental deficiency) בדבר זכויות המפגר לנשואין והולדה. מישהו יכול לעזור? זה באמת נורא - נורא דחוף! תודה רבה!!!

04/11/2000 | 19:46 | מאת: ד"ר אבי פלד

נסי להקליד את החיפוש ב http://www.northernlight.com/ וגם באתר הבא: http://www4.ncbi.nlm.nih.gov/PubMed/ בהצלחה

03/11/2000 | 23:14 | מאת: ריקי

שלום, קבלתי סרוקסט בגלל לחץ ומתח. רציתי לדעת מה תופעות הלוואי ועד כמה כדור זה עוזר. כמה זמן אמורים לקחת אותו, מתי מתחילה השפעת התרופה.

04/11/2000 | 08:09 | מאת: ד"ר אבי פלד

לא תמיד לחץ ומתח מהווה התוויה לטיפול הנ"ל - אני מקווה שהיית אצל פסיכיאטר ולא רופא משפחה או רופא אחר. התכשיר מתחיל לפעול בין 2-6 שבועות של לקיחה קבועה - התכשיר יעיל מאד עם נלקח תחת פיקוח והשגחה צמודה התכשיר שייך לקבוצת ה SSRI ראי בהמשך סקירה קצרה: טיפולים לחרדה הטיפולים לחרדה הם מרובים - לכל סוג של חרדה טיפול משלו - לכן כל כך חשוב האבחון - פסיכיאטר (שהוא רופא) יכל לאבחן את כל הספקטרום של הסיבות לחרדה מסיבות גופניות ועד סיבות פסיכולוגיות חרדה מכל סוג שהוא מגיבה לטיפול תרופתי חרדה ביולוגית מגיבה הכי טוב לטיפול תרופתי ולא מגיבה כמעת בכלל לטיפול של שיחות (פסיכולוגי) חרדה עקב מיבנה-אישיות מגיבה יותר טוב לטיפול בשיחות (פסיכולוגי) ופחות לטיפול תרופתי חרדה עקב משבר מגיבה היטב לטיפול של "התערבות במשבר" שבו גם פועלים להרחיק את גורמי הדחק (לדוגמה: לאשפז לזמן קצר כדי להרחיק מגורם דחק במשפחה) חרדה מסוג של פוביות מגיבה טוב לטיפול פסיכולוגי התנהגותי - טיפול בו לומדים בהדרגה לא לפחד מגורם הפחד חרדה תרופות תרופת הבחירה לחרדה שייכת למשפחה של תכשירים המכונה SSRI כיוון שפועלים על איזון הסרוטונין במוח (סרוטונין הוא חומר טבעי של המוח המאפשר לתאים של המוח לתקשר בינם לבין עצמם) למשפחת התכשירים נוגדי חרדה (דהיינו SSRI ) שייכם ה-פרוזאק המפורסם, הגרסאות הישראליות והחדשות שלו אפקטין ו"פריזמה" תכשירים נוספים הם "סרוקסאט" ציפראמיל" "רמרון" לסרוקסאט גרסה ישראלית חדשה "פאקסין" וכו.... תרופות תופעות לוואי תופעות לוואי של התכשירים נוגדי חרדה (דהיינו SSRI ) הם בעיקר 3 "בחילה" "ירידה בחשק מיני" "עייפות תשישות" - איך מתמודדים עם תופעות לוואי ? - עם נוטלים את הטיפול על בטן מלאה - אין בחילות - לקיחה ליפני השינה חשובה במקרה של טשטוש ועייפות מהתרופה טיפול לחרדה בשיחות עם החרדה נובעת מסיבות עמוקות ולא מודעות של האישיות ניתן לקבל תובנה לסיבות אלו בשיחות - ועקב כך הסימפטומים פוחתים ויש הקלה עם החרדה היא מסוג פחד ספציפי כמו בפוביות - יש טיפולים התנהגותיים לדוגמה: תרגילים של נשימות והרגעה אשר נעשים יחד עם חשיפה לגורם הפחד והדחק - פעמים חוזרות ונשנות של תרגילים אלו מכחידות בהדרגה את הסימפטומים. עם החרדה היא ממשבר - תמיכה ויעוץ מאדם מקצועי יכולים לעזור

04/11/2000 | 16:21 | מאת: ריקי

ד"ר פלד שלום, אין לי מילים להודות לך על התשובה המהירה, הרחבה והרצינית. כל הכבוד. ושוב תודה. ריקי

03/11/2000 | 22:19 | מאת: אורי

לד"ר פלד שלום. הבעיה שלי היא שאני מכור לכדורי הרגעה מסוג לוריוון אני לוקח כל יום לפחות 6 כדורים למרות שאני אמור לקחת רק שניים. כמו כן לעיתם קרובות אני לוקח כדורים שאני בכלל לא צריך במו מוסקול. אני לוקח לפי מרשם 140 מיליגרם אפקסור. כל יום אני מחפש איזה כדור שיתן לי הרגשה טובה ו"סוטול", אני רוצה לציין שאני לא לוקח סמים. מה עלי לעשות כדי להיפטר מהכמיהה שלי לכדורים?

04/11/2000 | 08:14 | מאת: ד"ר אבי פלד

ראשית הייתי ממליץ שתהיה תחת השגחה רפואית - עדיף מומחה פסיכיאטר - יתכן ויש סיבה ל"כמיהה לכדורים" שניתנת לטיפול יעיל יותר אין קיצורי דרך צריך להגמל על ידיד הורדה הדרגיתית תחת פיקוח

03/11/2000 | 21:06 | מאת: דוד

שלום האם יש דרך להתגבר על חרדה מפני טיסה ? האם קיימים קורסים או תירגולים להתגבר על חרדה זו? אודה לכם אם תפנו אותי לפתרון הבעיה. בברכה דוד יסעור

04/11/2000 | 08:18 | מאת: ד"ר אבי פלד

יש טיפולים התנהגותיים לחרדה מסוג זה אני לא מכיר אישית - ולא יודע מה אזור מגוריך בדוק באתר הבא: כתובות לברורים http://www.health.gov.il/units/mental/address.htm שירותים מרפאתיים http://www.health.gov.il/units/mental/infoguide_7.htm

05/11/2000 | 02:05 | מאת: טלי וינברגר

דוד שלום רב, אפשר לנסות טיפול התנהגותי או לימוד של תרגילי הרפייה שונים. כיום קיימים בבתיה"ח הגדולים (בלינסון וכו') מרכזים המיועדים לבחינת כשירות לטיסה. המכונים מיועדים לאנשים שמעוניינים לטוס, אך סובלים מבעיה כלשהי פיזית או נפשית המונעת מהם לטוס (אסטמה, חולי לב וכמו גם הסובלים מחרדת טיסות). אתה יכול לפנות לאחד המרכזים הללו, ולקבל ייעוץ מקצועי לגבי בעייתך הספציפית. בברכה, טלי פרידמן

03/11/2000 | 19:43 | מאת: רוחמה1

שלום רב אני בת 32 עברה עלי שנה קשה יותר מתמיד (שהרי מאז שאני זוכרת את עצמי אני לא מאושרת ושלמה )הדחקתי והדחקתי ניסתי להמשיך לעבוד ולחיות זאת אחרי טיפול פסיכולוגי שנמשך לערך שנה והביא בעיקר לתוצאה של סיום תואר שהתקשתי להגיע אליו היתה תק' שחשבתי שהשגתי יותר אבל לאחרונה נדמה לי שהעסק אף נהייה יותר מסובך היאוש אופף הלחץ מוביל לבעיות פיזיות והבדידות שבאה והולכת מאז שאני מכירה את עצמי רק מוסיפה עוד לכל מה שתאירתי עד כה. מזה שלשה חודשים שאני לא עובדת התפטרתי עקב הלחץ הנפשי שהוביל אותי לפחדים שיש לי בעיה בראותית לאחר בדיקות הסתבר שככל הנראה הכל נובע מלץ. בכל אופן הלכתי לפסיכאטר מטעם הקופה מה שבהחלט סיוטי לא רציני וקבליתי שתי תרופות 1. clonexשאני לוקחת חצי כדור בלילה . 2. t.favoxil 50 mg עדיין לא קניתי את התרופה אשמח לקבל יעוץ לגבי התרופות הללו ולדעת אם יש להם תופעות לוואי והאם פסיכאטר לאחר חצי שעה של שיחה מסוגל לאבחן את בעיותי ולהציע תרופה נכונה. נדמה לי שהיעוץ בקופה לא רציני השיארו אותי עם התרופות ונעלמו מה אתה ממליץ

04/11/2000 | 08:28 | מאת: ד"ר אבי פלד

רוחמה שלום המציעות בישראל של שנות 2000 היא שהקופה (כל קופ"ח) לא מסוגלת לממן טיפול מלא לפסיכיאטר - הפסיכיאטרים של הקופה בלחץ של ניבדקים רבים ולא מסוגלים לתת את הזמן הדרוש לכל אחד חצי שעה לא מספיקה לאיבחון ראשון - פסיכיאטר מאד מיקצועי נזקק לפחות ל 45 דקות פסיכיאטר ממוצע נזקק לפחות לשעה כבר ממה שאת מספרת לי אני רואה שיש אצלך המלצה לפי כיוון אבחנתי שלא מוצה וגם אופציה טיפולית טובה יותר ממה שקבלת לצערי איבחון פרטי מתאים הוא יותר יקר ממה שאת שילמת בקופ"ח (אם כי לא בהרבה) יתכן שכדאי לפנות לבדיקה חד-פעמית לקבל המלצות להמשך טיפול בקופ"ח צרי איתי קשר דרך כרטיס אישי בלחיצה על שמי בדף הפורום לעזרה נוספת

05/11/2000 | 02:07 | מאת: טלי וינברגר

רוחמה שלום רב, האם גם כעת את ממשיכה בטיפול פסיכולוגי? להערכתי, במצב משברי כפי שאת מתארת, חשוב לקבל תמיכה מקצועית, ולא רק תמיכה "טכנית" של כדורים. בברכה, טלי פרידמן

03/11/2000 | 17:46 | מאת: אופיר

כמה היום נימצא בישמוש השיטה הזאת של "ניזעי חשמל"...? אופיר

04/11/2000 | 07:59 | מאת: ד"ר אבי פלד

השיטה בשימוש בהתאם לדרישה הקלנית - מדובר בטיפול יעיל מאד - אני מכין סקירה על טיפול זה ובהמשך אציג אותה פה

03/11/2000 | 15:41 | מאת: עידו

בתקופה האחרונה יש לי חלומות מרובים בלילה . בבקרים אני קם עייף כאילו לא ישנתי בכלל. אני מרגיש כאילו הייתי ער והייתי פעיל במהלך החלומות. מה אפשר לעשות ? אני מרגיש מותש

03/11/2000 | 17:08 | מאת: ד"ר אבי פלד

לך לרופא משפחה של קופ"ח - בקש ממנו הפניה למעבדת שינה - לילה אחד במעבדה יאפשר לאבחן ממה אתה סובל - יאפשר המלצה לטיפול יעיל

03/11/2000 | 13:52 | מאת: ד

מהו טיפול בשיטת EMDR והאם קיימות דרכים אלטרנטיביות לטיפול שכזה?

03/11/2000 | 17:09 | מאת: ד"ר אבי פלד

לא מכיר -פרט יותר

05/11/2000 | 02:24 | מאת: טלי וינברגר

ד' שלום רב, EMDR=Eye Movement Desensitisation & Reprocessing שיטת טיפול זו מיועדת לטיפול בטראומה פסיכולוגית. בתחילת הטיפול המטופל מתמקד בחוויה הטראומתית על מרכיביה החושיים, מנטליים, רגשיים ותחושתיים. תהליך עיבוד החוויה נערך על ידי גירוי בעזרת מעקב עיניים, טונים אודיטוריים או תיפוף של כפות הידיים. בהמשך, מתפתח תהליך של זרם אסוציאציות חופשיות. השיטה כוללת בנוסף לגירוי הבי-לטראלי, גם מרכיבים משיטות טיפול התנהגותי, טיפול קוגנטיבי ופסיכודינמי. אפשר למצוא מאמר מעניין על שיטת הטיפול בכתב העת לפסיכותרפיה "שיחות", כרך י"ד,חוב' מס' 3, יוני 2000 בברכה, טלי פרידמן

03/11/2000 | 13:47 | מאת: ורד

ברצוני לשאול מס' שאלות: 1. קבלת אינפורמציה באשר להבדלים בין סוגי התרופות בקב' SSRI (פרוזק, לוסטרל ופברקסיל). 2. האם אחת התרופות בקבוצה זו עדיפה על אחרת בתנאי שלחולה יש עבר של סרטן השד? 3. האם היפרוקום (hipericum) בתוספת kawa kawa 500aa יכול לתת אפקט דומה לזה של התרופות מקב' SSRI ? בברכה, ורד.

03/11/2000 | 17:11 | מאת: ד"ר אבי פלד

מה זה kawa kawa ? ההבדלים בין התכשירים הם בתופעות הלוואי - חלקם יותר מרדימים ומרגיעים לכן מתאימים יותר למתח לא הראו קשר לסרטן ביככל ושל השד ביפרט

03/11/2000 | 13:17 | מאת: ד"ר אבי פלד

אשמח לשמוע איזה נושאים כללים מענינים אותכם לדיון בצ'אט בברכה ד"ר פלד

05/11/2000 | 00:45 | מאת: אסטרליס

מה דעתך על המלאטונין כטיפול בהפרעות שינה

03/11/2000 | 13:13 | מאת: ד"ר אבי פלד

אתמול התקיים צ'אט בנושא חרדה - הנה מספר נקודות כלליות לידיעה על נושא זה תרופת הבחירה לחרדה שייכת למשפחה של תכשירים המכונה SSRI כיוון שפועלים על איזון הסרוטונין במוח (סרוטונין הוא חומר טבעי של המוח המאפשר לתאים של המוח לתקשר בינם לבין עצמם) למשפחת התכשירים נוגדי חרדה (דהיינו SSRI ) שייכם ה-פרוזאק המפורסם, הגרסאות הישראליות והחדשות שלו אפקטין ו"פריזמה" תכשירים נוספים הם "סרוקסאט" ציפראמיל" "רמרון" לסרוקסאט גרסה ישראלית חדשה "פאקסין" וכו....

03/11/2000 | 20:19 | מאת: טלי

ד"ר פלד שלום, יש לי בעצם שתי שאלות: 1. סרוטונין משפיע למיטב ידעתי גם על דכאון. האם אפשר למדוד את כמותו בגוף, כדי לדעת אם יש צורך בטיפול תרופתי? איך בכלל יודעים מי זקוק לטיפול ומי לא? 2. האם מתמכרים לתרופות כגון פרוזק? האם אפשר להפסיק את הטיפול לאחר תקופה מסויימת? תודה

03/11/2000 | 21:59 | מאת: מאיר

בכל האתרים הרפואיים ברשת גורסים קצת אחרת. תרופות נוגדות חרדה אינן ממשפחת SSRI אלא דווקא ממשפחת הבנזודיאזפינים (חוץ מבוספירון), אבל בגלל ההשפעה הממכרת של הבנזודיאזפינים (ווליום, וואבן, קסנקס, קלונקס וכו') וסיבות נוספות אפשר במקרים של חרדה להשתמש בנוגדי דיכאון (כמו SSRI ואחרים) או בתכשירים הנוירולפטיים החדשים. בכל מקרה SSRI (פרוזק, פבוקסיל, סרוקסט וכו') מוגדרים כתרופות נוגדות דיכאון ולא נוגדות חרדה, כאשר ה-FDA אישר להשתמש בהם גם במצבים של OCD וברובם גם במצבים של התקפי פאניקה. לחלק מהם (כמו פרוזק) ניתן אישור לעוד מספר מצבים אבל-וזה הכי חשוב- בשום מקום אין איזכור שהן קיבלו אישור גורף לטיפול בחרדות. דבר נוסף: רמרון איננו שייך למשפחת ה-SSRI אלא למשפחת ה-NEWER ANTIDEPRESSANTS בדומה לאפקסור, סרזוניל וכו' כאשר כאן האישור הוא לדיכאון בלבד.

03/11/2000 | 00:29 | מאת: אסטרליס

בעלון התרופה כתוב שהתרופה יכולה להוריד את דופק הלב. ואכן השתמשתי בה והדופק ירד ל-40 .אני סובלת מדפיקות לב (כנראה של גיל המעבר) אבל נמנעת משימוש בהורמונים. האם כדאי לקת את התרופה בשעות הלילה? עלי לציין שיש לי לחץ דם נמוך. האם כדאי לשקול החלפת תרופה? [ [

03/11/2000 | 13:18 | מאת: ד"ר אבי פלד

עם דופק נמוך כל כך כדאי להבדק אצל רופא משפחה - ולשקול החלפת התכשיר האם את באמת מפיקה תועלת מהתכשיר - אולי אפשר כבר להפסיקו?

02/11/2000 | 23:39 | מאת: CA

שלום ד"ר פלד ברצוני לדעת האם בנאדם שמתעורר (אמנם לעיתים רחוקות) בבהלה ורואה מול עיניו בתוך החושך דברים מוזרים עפים באוויר כמו מדוזות או עכבישים ... ולאחר מספר שניות של הסתכלות על הדבר הוא נעלם ואז ההבנה היא שאין בעצם כלום וזה היה רק דמיון או הזייה או אלוהים יודע מה. מה המצב הזה? על מה זה מראה? האם יש קשר למתחים? אודה לתשובה מהירה - CA

03/11/2000 | 07:17 | מאת: ד"ר אבי פלד

מדובר בתופעה נורמאלית לגמרי יש שם לתופעה - הלוצינציות היפנופומפיות - זה לגמרי פיסיולוגי ונורמאלי לגבי הבהלה זה פחות טיפוסי - אם ממשיך לאורך זמן ומפריע כדאי לעשות בדיקת שינה במעבדת שינה

02/11/2000 | 19:24 | מאת: סטודנט

מהי השפעתו של ה MDMA והאם יש איזשהו טיפול יעיל במקרה של הרעלה?

02/11/2000 | 19:57 | מאת: אופיר

מה זה MDMA ? אופיר

02/11/2000 | 22:24 | מאת: adi

סטודנט יקר, אני חובשת. במסגרת אבטחות אירועים, אני מטפלת בלא מעט אנשים שלקחו אקסטזי ודומיו. רק כך את זה לתשומת לבך. עדי

02/11/2000 | 22:57 | מאת: ד"ר אבי פלד

גורם לפסיכוזה בהרעלה הטיפול כולל הפסקת תכשיר + נוגדי פסיכוזה סכנה גדולה להתפתחות סכיזופרניה - מחלה קטלינית חשוכת מרפא

02/11/2000 | 18:22 | מאת: אבי

האם אםשר לערוך טיפוליי שיניים בתקופת לקיחת הצפראמיל? באלון שמצורף לתרופה רשום שיש להמנע מהרדמות מקומיות בזמן לקיחת התרופה . תודה

02/11/2000 | 23:00 | מאת: ד"ר אבי פלד

ניתן לעבור טיפולים כדאי לעדכן את רופא השיניים