פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום, שמי ליטל ואני בת 14, יש לי ידיד בשם עופר, אני לא יודעת מה בדיוק לירשום..אבל יש לו התנהגויות מאוד מוזרות..שאני ממש לא מצליחה להבין. אני לא יודעת..אבל זה כאילו יש שני עופרים..כשאנחנו ביחד לבד או עם עוד חברים..לפעמים הוא יכול להיות הבנאדם הכי נחמד שיש..מצחיק אכפתי ומעניין וכיף לי נורא להיות איתו. אבל לפעמים הוא נהפך להיות בנאדם אחר לגמרי..אני לא יודעת איך לתאר את זה. פיתאום הוא מתנהג לכולם בכזה זילזול...אי אכפתיות גמורה..ממש כאילו זה לא אותו בנאדם!! כשהוא עושה את זה אני פוחדת להגיד לו מילה..או לענות כי אני פוחדת מהתגובה..אפילו לא רוצה לראות מה היא תהיה, הוא פשוט יכול להתיחס למישהו כאילו הוא כלום..רוח. זה נותן לי להרגיש רע מאוד..ואז אני יכולה לראות אותו אחרי שעה והוא יתנהג אליי כזה יפה ויהיה כל כך נחמד. אני מכירה את עופר כבר כמה שנים..וניראה לי שזה תמיד היה ככה. אבל לאחרונה אני מוצאת את עצמי מבלה איתו יותר ממה שהייתי בעבר..מצד אחד אני נהנית מזה ומצד שני..... אני נורא מבולבלת..גם דואגת לו..ואני לא יודעת מה אני רוצה להוציא מהמכתב הזה.. אולי רק תשובה..

שלום ליטל מה שחשוב הוא מה את רוצה בשאלה שלך. את מכירה אותו ואת היתרונות והחסרונות שלו בשבילך. האם את חוששת שאת מתאהבת בו או שאת מתלבטת אם את רוצה לחזק את הקשר איתו. ואולי אתל שואלת משהו אחר. בכל מקרה חשוב שתדעי שהוא כניראה לא ישתנה וככה הוא. והשאלה אם המכלול מתאים לך או לא. בברכה, אמיר

אני לא מעוניינת בו בצורה הזאת..אני לא רוצה להיות חברה שלו או משהו כזה הוא פשוט ידיד טוב שלי וההתנהגויות שלו גורמות לי לתהות.....

ליטל שלום רב, ללא ספק ניכר ממכתבך הבילבול ותחושה של חוסר אונים. אך טרם הבנתי מה בדיוק את שואלת, או איזה תשובה את מצפה לקבל. לגבי התנהגות ידידך, את מכירה אותו כבר מספר שנים, ומעידה שכך הוא היה תמיד. ייתכן והוא יישאר כזה גם בעתיד, אך אין לך או לי אפשרות לדעת. השאלה היא עד כמה את מוכנה ורוצה לספוג את מצבי הרוח שלו תמורת שמירת הקשר שלכם. עליך לענות על כך בעיקר לעצמך. מועדים לשמחה, בברכה, טלי פרידמן

מה גילו של עופר בגיל שלכם האישיות עדין לא תמיד מגובשת ואז ההתנהגות הנ"ל נופלת בתחום הנורמה

שלום רב , לאחר עיון מקיף בפורום זה , עולות וצצות להן תהיות לגבי יעוד הפורום , צורת הניהול שלו והמטרה הישירה (ואולי גם העקיפה) , שלשמו הוקם הפורום . בחרתי להגיב בהודעה זאת לאחר שניתקלתי בתופעות פסולות בפורום זה . נתחיל מפיסגת הפירמידה ההיררכית (לכאורה) . פורום זה מנוהל על ידי אנשי מקצוע לכאורה (התוספת לכאורה , באה לציין את הקושי הרב שבו ניצבת המדיה הוירטואלית בתחום האמינות , ואין היא באה לשלול את אמיתות העובדות כפי שהן מובאות באתר) שמטרת ההשתתפות שלהם בפורום זה , ניסתרת ובילתי ידועה . ניסיתי למצוא באתר הסבר על האתר , מפעליו ומטרתו ... אך כל ניסיונותי העלו חרס ! ושוב נישאלת כאן השאלה , מה עומד מאחורי האתר ומפעיליו ? האם זאת פעילות אלטרואיסטית לשמה ? האם עומד איזה גוף מסחרי מאחורי האתר ? האם האתר בחר לעמוד בכללי האתיקה הרפואיים או שהוא עסק מסחרי לכל דבר ועיקר ? ויש עוד המון שאלות שנישארות יתומות ממענה ניראה לעין ! כמה תופעות ותגובות בפורום העלו את חמתי , ובחרתי להגיב : התופעה הראשונה שניתקלתי בה היתה פירסום סמוי יותר וסמוי פחות של הגורמים האמונים על הניהול המקצועי של פורום זה , אני חושב שזה בזוי ומנוגד לכל אתיקה רפואית או מוסרית שלעצמה וראוי שכל בעל מקצוע חפשי שעוסק בדיני נפשות בעוד שהוא אוחז בתואר אקדמי מתאים וברשיון לעסוק בתחום הרפואה , ירחיק עצמו מאש מושחתת זאת ! התופעה השניה שניגלתה לעיני בעת עיון בפורום זה היתה , הזילזול המתנשא של האוחז בשרביט הניהול המקצועי של פורום זה , בעת שהוא משיב על הודעות הפונים ! ושוב , התוכחה פה מתחלקת לשניים , במידה והגורמים האמונים על ניהול מקצועי של פורום זה עושים את מלאכתם באופן התנדבותי , אזי, יש לאמר להם שלא יעשו טובה לאיש , ושהעולם יסתדדר יופי גם בלי התגובות הציניות , המתנשאות והמזלזלות להכעיס ! בטוח שאפשר למצוא אי שם במרחבי הסייבר ספייס , איזו פיסת מוח אדיבה יותר וצינית פחות. במידה והגורמים האמונים על ניהול מקצועי של פורום זה עושים את מלאכתם תמורת שכר , הרי שהדבר חמור שבעתיים , לא רק זלזול בקוראי פורום זה , אלא גם זילות מוחלטת של כל נורמה רפואית או עסקית לצורך העיניין , שכן הגורם פוגע במקור הפרנסה שלו ובאתיקה רפואית ! תופעה שלישית שניגלתה לעיני לאחרונה , היתה הנסיון הבזוי של מר איתי ויזר (שמנופף בגאון בתואר מנהל קהילת הפורומים הנכבד) להשתיק או לחנך את קהילת הקוראים בפורום ! מר איתי ויזר , כניראה שבתור סטודנט לרפואה , בחרת שלא להטריח את עצמך בלימוד בסיסי של המונח "חופש הביטוי" ! חופש הביטוי הוא אחד מהערכים הכי מקודשים במשטר הדמוקרטי הנאור שממנו אתה נהנה לך ללא הגבלה , על חופש ביטוי חובה להגן ולא להגן מפניו !!! כל אדם או גולש לצורך העיניין , רשאי לאמר את דעתו בנושא הרלוונטי ללא מורא או משוא פנים , גם אם דבריו אינם ערבים לעיניך ... בלע אותם כאילו היות מעדן מלכים !!! ודבר נוסף , ידוע הוא שסטודנטים לרפואה מפתחים תסביך שבו הם מפתחים הערצה עיוורת לכל מה שמתנוסס לפניו התואר דוקטור , ובכן מר איתי ויזר היקר , לא כל מה שנוצץ הוא זהב תרתי משמע !!! והגישה שלך שבאה לידי ביטוי בתגובה שלך כמה דפים אחורה , בכך שבגלל שפלוני מנופף בתואר דוקטור , לכן כל מוצא פיו קדוש ! הוא בזוי ומראה על נחיתות מחשבתית ! לכל אדם יש את הזכות הלגיטימית להביע את דעתו , אפילו אם היא ניצבת מול דוקטור !!! שכן אין לדוקטורים מונופול על תבונה וחכמה וגם "פשוטי העם" יכולים להניב תובנות ופריצות דרך מחשבתיות , רחמנא ליצלן !!! ולסיכום , העלתי כאן כמה טענות וסימני שאלה שראוי שמישהו יתן את הדעת עליהם ! כל טוב לכולם וחג שמח (עד כמה שניתן בעת הזאת) מיפי

מפי, דבר ראשון אני רוצה להודות לך על התמיכה ( אני מניחה שהתכוונת אלי כשציינת את עניין חופש הביטוי ותגובתו של מר איתי ויזר בהודעה הקודמת שלי לגבי שילוב תרופות כמה דפים אחורה). דבר שני, אני חייבת להודות שגם אני הרגשתי זלזול מצד הגורמים המנהלים את הפורום. התגובות הן קצרות ולא תמיד ענייניות. לעומת זאת, ישנה אחת שהייתי רוצה להזכיר לטובה וזאת טלי. אני חושבת שזאת באמת דוגמא לאיכפתיות והבנה. ואני גם אנצל את ההדזמנות להודות לטלי על המאמצים שהיא משקיעה ועל האיכפתיות שהיא מקרינה. לגבי עניין הפרסומת הסמויה, מי כמוני מסכימה איתך? שוב תודה, גלי

שלום מיפי קראתי את דבריך בעיון ובפתיחות רבה למצוא ביקורת בונה לאתר ולי על מנת שאוכל להיות אדם יותר טוב. חשבתי היטב על דבריך ואני חייב לומר לך כי הם פשוט אינם נכונים, אך למען הסדר הטוב בואי ואענה לך על התשובות אחת אחת: 1. אתר דוקטורס הוא אתר מסחרי בעל מטרות רווח. עם זאת כללי האתיקה הרפואיים חלים עליו, כפי שהם חלים (או אמורים לחול) על כל מי שעוסק ברפואה. קליק שלך על "תנאי השימוש באתר" בתחתית הדף יבהירו את התנאים המשפטיים שעל פיהם מתנהל האתר. 2. קיימים יותר מ-20 פורומים באתר וכל אחד מנוהל ע"י איש מקצוע מיומן ומנוסה בתחום. פרטים על כל מנהל פורום תוכלי למצוא בקליק על שם מנהל הפורום (בדף הפורומים). 3. כל מנהל פורום מנהל אותו בהתנדבות (ללא תשלום) וכשירות לציבור. התמורה היחידה אשר זוכה לה מנהל הפורום (ותסכימי איתי שעד שנגיע לעולם שכולו טוב גם לבני האדם התיר האלוהים לקבל תמורה למעשיהם) הוא מתן קרדיט ופרסומו באתר כמנהל פורום. הפרסום הוא של פרטים אישיים של מנהל הפורום, וכל גולש המעוניין לדעת יותר עליו יקליק על הכרטיס האישי שלו, ואם יהיה מעוניין להשתמש בשרותיו מוזמן הגולש ליצור עימו קשר. לא קיים ולא יהיה קיים קשר גלוי או סמוי בין המידע שמוסר מנהל הפורום לפרסום שהוא מבצע עבורו. 4.ציניות וזלזול בגולשים- אין תופעה מכוערת ומזיקה יותר מאשר לזלזל באדם העומד מולך בשיח ושיג. אני רוצה ראשית לגנות תופעה זאת ולהתנצל בפני כל גולש אשר מרגיש את עצמו נפגע מיחס מזלזל ופוגע של איש האתר, יהיה אשר יהיה (לרבות אני). אני חוזר ומדגיש הפורומים הם לשרותכם הגולשים, למענכם. הפורום חוסך לחלקכם זמן, כסף ומשאבים, ולחלקכם מסייע בהכוונה ובעיצה. אין מדובר כאן בתחרות של "מי יותר חכם" "מי יותר מתוחכם", " מי קורא את המאמרים בכתב העת המקצועי האחרון". המטרה היא לשתף מיפי, וכאשר אני קורא את תגובתך הקשה ביותר על ניהול הפורום אני מבין כי או שאנחנו באתר לא בסדר לחלוטין, או שאת לא הבנת את מטרת הפורום לחלוטין. 5. "מר איתי ויזר"- ובכן מיפי, אינני יודע כיצד הצטיירתי כמפלצת עלי אדמות עבורך, אבל אני בסה"כ סטודנט שדואג לפורומים מטעם האתר. דואג שאנשים שעניינם באמת בפרסום גרידא לא יכנסו לפורום ויטעו את הגולשים. דואג להביא אנשי מקצוע איכותיים לפורומים כדי שלכם הגולשים תהיה הזכות להתייעץ עם מיטב המומחים (ובכל תחום לא רק בפסיכולוגיה ופסיכיאטריה). סלחי בתקני אותך שוב ולאמר לך שתוארו של אבי פלד (הפסיכיאטר מנהל הפורום), לא עמד לנגד עיני כלל בפנותי אל גלי (שתיכן מאד כועסות היום ואין לי מושג ירוק על מה אבל בשביל זה אני פה) אלא לשון הודעתה של גלי שחרתה לי, וזה לא משנה אם תגובה זו היתה נכתבת לכל גולש אחר. לכתוב שטויות במיץ עגבניות ושאר מיני "ברכות עסיסיות" ותוקפניות אינן מקובלות על הנהלת האתר כשפה תקנית. אני יכול לומר לך כי אנחנו לא מקבלים אף גסויות ופגיעות בוטות ולא ענייניות בכל גולש שהוא, ובזה אנא קראי את הסעיף הבא: 6. "חופש הביטוי"- ובכן מיפי, יכול להיות שנרדמת בדיוק בנקודה שהמורה בשיעור אזרחות הסביר את המושג חופש הביטוי אבל אני כאן בכדי להשלים לך: חופש הביטוי הוא החופש של אדם לומר כל אשר על ליבו כל זמן שחרות זו אינה פוגעת בחרותו של האחר. ובכן עם השלמה מעניינת זו של הגדרת חופש הביטוי אני יכול לסכם ולומר בלב שקט כי כל זמן שגולש אינו פוגע בחרותו של האחר: אם בהשמצות, בלשון הרע, בהטחת קללות, בדיבור גסויות וכו' האתר שומר לעצמו את הזכות (כמי שעושה סדר כאן וגם צריך לשמור על רמה נאותה של דיון, זה לא פורום סקס מה לעשות...) למחוק הודעות כאלו (וכאנשים סובלניים אנו מתריעים קודם לכן בפני כותב ההודעה). לסיכום מיפי, אנא על תכעסי עלינו שאנחנו מנסים לשרת את הציבור, ועל תכעסי עלי כי אני באמת באמת לא מתקרב לזרזיף מכלל התאורים המרשימים ששפכת עלי, ובכלל על תכעסי יותר מדי זה מזיק לבריאות (((-: אני מאחל לכולם דיונים פוריים ומהנים בפורומים של דוקטורס איתי ויזר מנהל קהיליית הפורומים [email protected]

האם שמתם לב לעובדה שרב התשובות ברב הפורומים (למעט ד"ר וולמן) הנן התחמקות אחת גדולה ....."תפנה לרופא המטפל ".....

איתי שלום, רק הערה לשונית קטנה... יש לכתוב "אל תכעסי עלי", ולא "על תכעסי עלי". אל=לא על= מעלה

ממה נפגעתה באמת ?

שלום טלי, זאת אני מלפני חודש: פער בין-דורי - בין סבתא ונכדה לאחרונה, אני עובדת מהבית בהוצאת ספרים. ועכשיו, קצת רקע על הבעיה הנוכחית: אני שוקלת כ75- ק"ג על גובה 1.70, שזה די כבד משקל, ונרשמתי בחזרה (כבר הייתי פעם ופשוט עזבתי - טעות חיי) לחברת "שומרי משקל". במסגרת הזו ירדתי עד עתה כ7- ק"ג. תוך כדי כך דודה שלי הציעה לי ללכת לדיאטנית שלה, (מה זה הציעה, ממש התחננה). לאחר היסוסים לא מעטים, הלכתי לפגישה אתה. הבחורה, לאחר מספר שאלות, החליטה שבתחום השומן, המיונז הדל קלוריות שזה הדבר היחיד מבחינת שומן שאני יכולה עוד איכשהו לאכול,ואמרה לי"תאכלי טחינה" , או" תאכלי שמן זית",לא עזר לי להסביר לה שאת אלה אני פשוט מתעבת!!! הזמנתי אותם (את הדודה והדוד) להרצאה,(בלי להישקל) משום שאני רואה שהם מתנגדים לצעדים שלי!!! אני מנסה להסביר להם שאדם שלמד רק תזונה באוניברסיטה לא יכול להבין איך אני מרגישה (ממש נורא) כאשר שמים לי בארוחת שבת "בורקס" או דברים אחרים ממש מול העיניים, ואומרים לי: את זה אל תאכלי!!! רק בקובצה החברים והמדריכה מבינים את ההרגשה!!! לאחר ארוחה קודמת באתי וטרפתי כמעט את כל הבית, ולא שאני בולימית!!! או בפגישה היא אמרה :"ועכשיו אני רוצה לדבר אתך על הקטע ההתנהגותי" בעוד שבקבוצה אנחנו רוב הזמן מדברים על הקשיים ועל הקטע ההתנהגותי!!! הדבר הכי כואב לי, הוא שאחרי שסיפרתי להם שעליתי בראש השנה כ3- קילו, הדודה אמרה: "הם פארשים" אני פשוט מעדיפה ללכת אחריהם. לאחר הארוחה שאחרי יום כיפור, נבחתי על הדודה: "אני חושבת שאני מספיק בוגרת בשביל להחליט ואף אדם בוגר אוניברסיטה לא ילמד אותי איך לאכול!!!" הבסיס לכל שיטות ההרזייה, היא פירמידת המזון ותזונה נכונה.אבל מעבר לזה, יש את ההיבט הפסיכולוגי, ואותו לא מלמדים באוניברסיטה.כל מי שאני מכירה אומר לי, רק אם תרזי הם ירדו ממך, אבל אני לא מרגישה שזה ועובד ולכן הזמנתי אותם להרצאה. עדי

שלום טלי. אני מצליחה להזדהות עם המכתב שלך בעיקר בנוגע לקבוצת התמיכה. אני לא סובלת מעודף משקל רציני ודיאטה בשבילי היא לרדת 5 קילו, אך אני חלשת אופי וקשה לי מאוד לשמור על דיאטה . אני תומכת ומעודדת אותך על כך שהחלטת לחזור לקבוצת התמיכה, ומסכימה איתך שזו בדרך כלל הדרך הטובה ביותר לשמור לאורך זמן על דיאטה. הרבה בהצלחה חזקי ואמצי ענבל.

עדי שלום רב, ממכתבך עולה תחושה קשה של חוסר גבולות בינך לבין סביבתך, וכזכור לי הבעיה עם הסבתא עסקה בנושא של גבולות גם כן. את נותנת לסובבים אותך להשפיע עליך ועל מהלכי חייך, ומנסה כל הזמן להסביר את עצמך. מדוע הלכת לדיאטנית שעליה המליצה דודתך, אם את כבר בקבוצת "שומרי משקל"? האם זה היה כדי לנסות טיפול נוסף, או אולי כדי לשמור על יחסים טובים עם הדודה ולא לפגוע בה? הדברים שאת מספרת על קבוצת שומרי המשקל מוכרים לי, ורבים מעדיפים הצטרפות לקבוצה על פני דיאטנית, ולו רק בשל הנושאים אותם העלית במכתבך, של תמיכה קבוצתית, הבנה ואמפטיה, שהינן תכונות פסיכולוגיות חשובות בכל תהליך שהוא בחיינו, כמו גם בתהליך של דיאטה. להערכתי, עליך לעמוד יותר בתוקף על זכותך לפרטיות ולהנהיג את חייך בדרכך שלך, ללא התערבות הסביבה. אני יודעת שמדובר בתהליך קשה ואולי לעיתים עשוי לפגוע בסובבים, אולם זה תהליך הכרחי על מנת שתוכלי לחוש כי את חיה את החיים בדרך שלך, ולא חיה לצידם של החיים כי אחרים הכתיבו לך כיצד לחיות. תחשבי על זה! מועדים לשמחה, בברכה, טלי פרידמן

טלי שלום, הלכתי אל הדיאטנית משום שהדודה כל כך הייתה מרוצה ממנה, אז חשבתי שאולי יש בה משהו. אבל אני, מכיוון שעברתי כל כך הרבה טיפולים, אני יודעת כבר להרגיש אם יש לי "טאץ'" אם המטפל. הדודה שלי בכל אופן נפגעה ממה שאמרתי לה על הדיאטנית. עדי

בתקופות של לחץ אני חשה שהכל זז מסביב בעת שכיבה. כאילו מישהו מזיז את המיטה או שיש רעידת אדמה. האם תופעה זו מוכרת? מה עשוי להסביר את המצב? תודה מראש.

שלום נגה תסבירי בבקשה יותר מה קורה לך. זה נשמע כמו התקף חרדה, אבל אני לא בטוח בזה. תכתבי יותר על התופעות שמציקות לך. אמיר

מצטערת על הבורות, אבל חייבת לדעת מה זה מאניה דיפרסיה ?

בקיצור נימרץ... מאניה דיפרסיה (הפרעה בי-פולרית, דו-קוטבית)...זאת הפרעה שמישתייכת לתחום של "הפרעות אפקטיביות" (מצבי רוח) יש "נידנוד " קיצוני במצבי הרוח.....בין דיכאו מאוד עמוק, ידכאו מג'ורי (דיפרסיה), לבין מאניה (שיפור במצב הרוח,מלא רגש... זה אולי נישע טוב,אבל בעצם זה מגיע לרמה כזאת שאדם מאבד את כושר אבחנה של המציאות...),היפומאניה הפרעות האלו מגעות בגלים... אדם יכול להיות במצב אחד (מאניה או דיפרסיה) די הרבה זמן,ואז לעבור בצורה חדה,או בצורה מתונה.... למצב הבאה,,או למצב "נורמאלי" ואז אחרי תקופה מסוימת לעבור לגל הבאה (הגל "המנוגד") "המחלה" בדרך כלל מתחילה בגל דיכאוני זה על מאניה-דיפרסיה על קצה המזלג.... חכה לתשובה של אחד המנהלים כי אני לא פסיכולג\פסיכאטר\עובד סוציאלי אופיר

שלום ליאת מניה דיפרסיה היא מחלה אפקטיבית ( ברגש). בה יש תנושות בין מצבים של דכיאון (דיפרסיה), לא מדובר סתם בחוסר מצב רוח אלא במצב חמור יותר של דכאון. ולחליפין במצבים של מצב רוח מאד מרומם, תחושה של כוחות לא מוגבלים (מאניה) שלעיתים מובילה להתנהגות חסרת שיפוט של ביזבוז כספים וכדומה. מדובר במחלה והטיפול לה תרופתי. הטיפול בד"כ יעיל. אמיר

מישהו יודע כיצד אני יוצר קשר עם קבוצת תמיכה בנושא פאניקה וחרדה?

איתי שלום רב, תוכל לקבל מידע על קבוצות תמיכה בנושאים רבים ומגוונים ב"מרכז לעזרה עצמית" בבית לנ"י, ברח' קינג ג'ורג' בת"א. יש להם שם המון מידע לגבי כל מיני קבוצות... בהצלחה, טלי פרידמן

שלום איתי ישנן קבוצות טיפוליות. אני מכיר קבוצות במכונים פרטיים. אני מניח שיש גם במרפאות ציבוריות. אתה יכול לנסות במכון טריאסט שריג בתל אביב. בברכה, אמיר

לאיתי אנו מארגנים קבוצת תמיכה . צור עימי קשר ויקי

אני משתמש ב FLUVOXAMINE וזה גורם לי בחילה. ביחוד זה מפריע לי כאשר אני יושן כי אז ברגע שאני נרדם אני מתעורר מזה. מה עושים?

אני מניח שזה כבר לא ממש רלוונטי לך באופן אישי (אם כן אז מצבך ממש לא טוב) אבל אני, לא בתור רופא, אלא בתור פציאנט יודע שדרך טובה להקל על הבחילה היא פשוט לשתות מים קרים מאוד בשלוקים גדולים, זה מעביר את התחושה הלא-נעימה. ובכלל, תופעות של בחילה אמורות לעבור אחרי שבוע שבועיים לפי כל מה שקראתי (וקראתי המון !) בהצלחה

אני מטופלת כבר שנה בפרוזק (פריזמה) 20 מ"ג ליום. בימים האחרונים גיליתי שנכנסתי להריון . שאלתי לרופא היא האם נגרם נזק לעובר? אני משערת שאני בשבוע 7 להריוני האם הייתי צריכה להפסיק את הטיפול מייד?. או להפסיק בהדרגה?

לנירה שלום! רציתי לדעת האם את עדיין נוטלת את הכדור אף על פי שגילית את ההריון? שירה.

כן, אני מחכה לתשובה בקשר לשאלה

היכן אוכל למצוא מאמרים בנושאי יחסים בין מטפל למטופל (פסיכולוג- מטופל, רופא נשים-מטופלת)?

תיבדקי 2 מושגים העברה,העברה נגדית כתבתי על זה בפורום פסיכולגיה בנענע,זה כתוב יותר בהקשר של ה"טיפול הפסיכולגי"... וגם דוגמאות קטנות מהחיים... זה לא בדיוק מה שאת מחפשת.... אבל אם זה יעזור מה טוב :) http://forums.nana.co.il/showmsg.asp?id=304492 זה בערך צימצום מ ספר שניקרה "מלאני קליין"\חנה סגל "פרקים נבכרים בפסיכאטריה" בא לך ליקרוא מאמרים באנגלית ? אופיר

אני פשוט מעונינת להבין מהו התהליך שעובר עלי ואת סיבותיו.

יפית שלום רב, כדאי לך להתחיל בספר "יחסים מקבילים" של ד"ר אלי זומר. בנוסף את יכולה לחפש חומר בסיפריות ציבוריות על נושא של העברה והעברה נגדית. אלו שני תהליכים מקבילים המתרחשים בתהליך טיפולי בין מטופל למטפל. הגישה האינטרסובייקטיבית (גישה בפסיכותרפיה) עוסקת הרבה ביחסי מטפל-מטופל מזוית ראיה מעניינת. את יכולה לחפש חומר אודות הגישה. מעניין לאיזה צורך את זקוקה למידע זה. בברכה, טלי פרידמן

ראי תשובה קודמת- פשוט אני מעונינת להבין את התהליך העובר עלי וסיבותיו

שלום יפית מדובר בנושא מאד רחב. השאלה עבור מה את צריכה את המאמרי או הספרים. תהיי יותר ספציפית ואנסה לעזור. אמיר

כפי שהבנתי אני כנראה חווה תהליך של העברה עם הרופא המטפל בי ורציתי לנסות להבין במה מדובר קצת יותר

הנני מטופלת כשנה ע"י מומחה לבעיות פיריון. במשך הזמן גיליתי כי אני נמשכת אליו ומפנטזת כי הוא מתחיל איתי (עלי לציין כי הוא אינו חתיך כלל ולא נראה לי כי בסיטואציה אחרת הייתי נמשכת אליו). הוא מצידו כמובן מטפל בי בצורה מקצועית לחלוטין מבלי לחרוג מכללי רופא-מטופל, מדוע זה קורה ומה עלי לעשות בעניין?

אז קודם כל אני לא פסיכולג\פסיכאטר\עובד סוציאלי.... אבל לתופעה שאת חווה יש שם ("העברה") אלו רגשות שאנחנו "מטילים" כלפי המטפל....אנחנו יכולים ליראות בו דמות "אב"."אל"...וכו' גם התאהבות...... מה לעשות בקשר לזה אני לא יודע,ניראה לי שזה די נורמאלי.... חכי לתושבה של טלי, אופיר

מהצד של המטפל יש תהליך מקביל. והעקר הם הגבולות.האטיקה מאד מחמירה בנושא.

יפית אולי זה יתן לך חומר למחשבה: זה העתק ממה ששלחתי לאופיר-במידה ולא תפתחי את ההתיחסות אליו. אפ. -------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- אופיר אתה ע"פ המעורבות ממש מרשים במושגים. לי אין רקע פסיכולוגי אבל נראה שאתה מבין. אשר ליחסים בין המטפל-למטופל חשתי (ואנו הגברים יודעים להרגיש את המתח המיני העובר באויר ) באנרגיות שהמטפלת בי חשה ואיזה מאמץ היא עשתה ע"מ לא לפרוץ גבול. היא מאד נזהרה. היא הלכה בין הטיפות. היו בטיפול חשיפות מאד אינטימיות שהביכו אותה. בדרך מיקרה גיליתי עבודה שהיא עשתה באוניברסיטת ת"א בו היא הציגה את המיקרה שלי (כמובן עם הסוואה ) ושם עלה העינין במלואו. אגב היא עצמה נזקקה ליעוץ (שמקובל במיקרים אלו ) ע"מ לעבור את התקופה ב"שלום". אפ.

יפית שלום רב, את מתארת תהליך שנראה כתהליך של העברה בינך לבין המטפל שלך. תהליך זה קורה לנו ביחסים בין אישיים מכל הסוגים ובא לידי ביטוי ביתר-חשיבות בתהליכים טיפוליים מסוגים שונים, ובעיקר בתהליך טיפולי פסיכותרפויטי. מכיון שאין מדובר בפסיכותרפיסט, לדעתי עליך לפנות לטיפול פסיכותרפויטי בו תוכלי לעבד את התהליך שאת עוברת כעת ואולי זה יתבטא גם בטיפול. לא נראה לי שיש טעם לשתף את הרופא שבו את מאוהבת בתחושותייך כעת, מכיון שזה עלול להבהילו, ולגרום לטיפול בך להפוך למנוכר וקונקרטי יותר, שלא להיסחף ולומר מקצועי פחות. ייתכן ואת חשה כלפיו תחושות של התאהבות בשל מסרים קונקרטים מהרופא? אם כן, הדבר בעל משמעות חשובה וקריטית, ועליך לשקול לעבור למטפל אחר. אך יש לבדוק את העניין בכובד ראש, ועדיף לשתף בתהליך איש טיפול, כגון פסיכותרפיסט. בברכה, טלי פרידמן

תודה על התשובה. מהו בדיוק תהליך "ההעברה" של רגשות שמדובר בו? כמו כן עלי לציין כי לא הועברו מסרים קונקרטיים מצד הרופא והוא מתנהג בצורה מקצועית לחלוטין לכל אורך הדרך.

שלום יפית מדובר בטרנספרנס. את בקשר עם רופא שמהווה דמות סמכותית יודעת (אבא), ששותף לנושאים מאד אינטימיים ואישיים שלך וכניראה עושה את זה ברגישות ואיכפתיות. הרגשות שמתעוררים אצלך הם לגבי הפונקציה שלו כרופא וכאדם. אין רע בזה אלא אם כן זה מפריע לך. אם את מוטרדת מהעיניין את יכולה להגיע לשיחת יעוץ כדי להבין למה את מפתחת קשר כזה עם הרופא. בברכה, אמיר

מזנ 8 חודשים אני משתמשת בתרופה סרוקסט, במשך התקופה העלתי במשקלי מספר קלוגרמים. האם יש קשר ין השמנה ואי יכולת להרזות לבין השימוש בסרוקסט?

אני התחלתי להשתשמש בתרופה תוך כדי טיפול דיאטני מזה כשלוחה חודשים משקלי יציב אני אוכל רק לפי הוראת הדיאטנית ומשתמש בסרוקסט כ 5 חדשים

האם פנית לטיפול דיאטני עקב עלייה במשקל לאחר התחלת לקיחת התרופה?

hi ! i need to know about gambeling addiction and some places in Israel where any body can get some help and treatment thank u hag sameach.

אורלי שלום רב, את יכולה לברר במרכז לעזרה עצמית בבית לנ"י בת"א, ברח' קינג ג'ורג', לגבי קבוצות תמיכה למהמרים כפייתיים. דרך קבוצות אלו תוכלי להגיע למרכזי טיפול. לפי הידוע לי קיימים מספר מרכזים בארץ שמיועדים להתמכרויות מסוגים שונים, החל ממזון, דרך הימורים וכלה במין. בדרך כלל מדובר במרכזים אישפוזיים פרטיים אשר בהם יש טיפול של צוות רב-מקצועי. בנוסף ידוע לי שמתקיימות קבוצות של "GA"-כלומר מהמרים אנונימיים, כמו מכורים (לסמים) אנונימיים, אכלנים אנונימיים וכו'. גם דרכם תוכלי לקבל מידע. בהצלחה, מועדים לשמחה, טלי פרידמן

כתבת לפני מספר עמודים שיש מכללה בשם "דוד ילין" שמלמדת תרפייה בבעלי חיים , האם את יודעת לפרט יותר על המקצוע הנ"ל ? כמה שנים לומדים ? האם יש ביקוש לבעלי מקצוע כאלו ? וכו ' תודה מראש הדס

הדס שלום רב, אין לי מידע לגבי אופי הלימוד של טיפול בבעלי חיים אולם יש לי יותר מידע לגבי "השטח". נושא הטיפול בבעלי חיים הינו חדש יחסית ועדיין אינו מהווה חלק אינטגרלי מתוכניות טיפוליות במרבית מהמקומות. אולם ככל מקצוע מתהווה, כך גם נושא הטיפול בבעלי חיים. ישנה התעוררות הנושא, וגוברת הדרישה למטפלים מסוג זה. כיום נעשים מחקרים לא מעטים בתחום, ועיקר המטפלים מתמקדים באוכלוסיות ייחודיות: ילדים, מפגרים, קשישים, חולי נפש וכו'. אני הייתי עדה לטיפול בבעלי חיים אצל קשישים תשושי נפש (אלצהיימר וכו') והתהליך הוא מדהים. החיות גורמות לאנשים להתעורר לחיים. במלוא מובן המילה. ישנם מספר ספרים שיצאו בנושא בעברית כגון: "המטפל הפרוותי" ועוד כמה. מומלץ לקרוא אותם להשכלה כללית. מקווה שעזרתי. בברכה, טלי פרידמן

הילד שלי בן פחות מ-3 מתעסק הרבה עם איבר המין שלו. כשאני רואה אני מעירה לו ומשתדלת להעסיק אותו במשהו אחר. האם זה נורמלי? איך להתייחס לכך?

מיכל שלום רב, מדובר בתהליך נורמטיבי לחלוטין. בגילאים 3-5 או אפילו עד גיל 6 ויותר, הילדים נמצאים בשלב בו הם מגלים את מיניותם ועיקר עיסוקם טמון בגילוי החדש. אז מופיעים המשחקים הידועים של "רופא-חולה" וכו'. השלב קרוי "השלב הפאלי" לפי התאוריה הפסיכוסקסואלית של פרויד. בכניסה לבית הספר מתרחש תהליך חדש, בו הילד זונח את המיניות ומגלה את סביבת החברים שלו, ואז מוקד תשומת הלב עובר אל ההתפתחות החברתית. אין צורך להתייחס לכך באופן מיוחד, ובוודאי לא להעניש את הילד על עיסוקו החדש. הילד לומד לפי תגובות הסובבים אותו מה מותר ואיפה, וילמד לאונן בעיקר בינו לבין עצמו. אולם גם אם זה מתרחש בחוץ, אין להתייחס לכך בחומרה או באופן מיוחד. התעלמות במקרה הזה עשויה להיות התנהגות מתאימה בעיני. בברכה, טלי פרידמן

למה זה מפריע לך? אז הוא מתעסק עם הבולבול.. זה נורמלי לגמרי וכדאי שימשיך עם כל עוד הוא יכול בלי ש"תפריעי" לו עם העכבות שלך. הוא ילד נורמלי לחלוטין! אם הוא לא היה נוגע בעצמו בכלל אז היית צריכה להיות מודאגת.

שלום רב קראתי הרבה חומר על מחלתי מניה דיפרסיה. עדיין חסר לי בפזל משהו. לפי הבנתי במחלה זו כשאדם במניה הוא מקבל תרופות כגון דפאלפט , כאשר הוא בדיפרסיה הוא מקבל תרופות אנטי דיכאון. שאלתי היא מה קורה בין לבין -האם צריך לקחת תרופה מסויימת כדי שלא יהיו התקפי מניה או דיפרסיה כלל. בכבוד רב גילי

לוקחים אותם במקביל

שלום רב, אובחנתי כסובל מחרדה ע"י פסיכיאטר. אני סובל מכך כ- 4 חודשים. מה שמטריד אותי זה שכל ריגוש הכי קטן(התעצבנות קלה, התרגשות קלה), גורם אצלי לתעוקה בחזה ליובש בפה ולקוצר נשימה. תופעות אלו מזכירות לי מבוגרים חולי לב. אני בן 27 ועשיתי בדיקות ללב ולא מצאו דבר. האם נגזר דיני לא להתרגש או להתעצבן עד סוף ימיי. אני בסה"כ צעיר. האם מצב זה הוא זמני עד שהחרדה תפחת?

איתי שלום רב, להערכתי התופעות יפחתו יחד עם התקפי החרדה, כאשר תטפל בהם בצורה נכונה ויעילה. לא להתעצבן ולהיות לחוץ זה תמיד טוב. האם הפסיכיאטר נתן לך טיפול תרופתי כלשהו? האם המליץ לך ללכת לטיפול פסיכותרפויטי? בברכה, טלי פרידמן

איתי, אתה מתאר מצב שבאמת מאוד קשה להתמודדות. אני יכולה להרגיש את הכאב שלך. אמרת שעשית בדיקה רפואית ומצאת שפיזית אתה בריא. הכאבים שאתה מתאר בחזה, יובש הפה וקוצר הנשימה כולן אכן מזכירות בעיה רפואית, אך במקרה שלך, כנראה שהמצב שונה. לי זה נשמע יותר כמו התקפת חרדה או פאניקה. בזמן התקפת חרדה מערכת העצבים הפריפאלית גורמת לשינויים הפיזיים האלה בגוף. מכיוון שאתה מתרגש או מתעצבן, האיזון שהגוף שואף לשמורו מתערער. במקרה זה, מערכת העצבים שואפת לחזור להומאוסטזיס, מצב מאוזן. התהליך הזה הוא טבעי ובריא ואין לך לחשוש ממנו. אם תלמד לקבל אותו לנסות להרגיע את עצמך בזמן ההתקף הבא, תצליח לשפר את המצב. פעם הבאה שאתה מרגיש שזה מתחיל, ומרגיש את הכאבים, נסה להגיד לעצמך שאתה יודע שלא מדובר בבעיה רפואית ושעוד מעט זה יגמר. ככל שתתאמן יותר כך יהיה קל יותר. בנוסף לזה הייתי ממליצה לך ללמוד להרגיע את עצמך. לפעמים באמת יש מצבים שלא שווים ריגוש או התעצבנות במיוחד במחיר שאתה משלם. קיימות המון טכניקות להרגעה וכמובן טיפול תרופתי. מהנסיון הקצר שלי עם סובלי חרדה, גיליתי שמדיציה יומית עוזרת להרבה מהם להמנע מהתקפים. אני ממליצה בחום על מפגשים עם פסיכולוג קליני מומחה והתייעצות עם פסיכיאטר. מלבד זאת, רק חשיבה מחדש של השקפת החיים לגבי תגובות בפרופורציות הנכונות להפתעות לא נעימות הנמצאות בדרך החיים. גלי.

אני חי במעגלים חזקים בין לשנוא ולכעוס על אישתי ובין לאהוב אותה . האם יש לי בעיה אישיותית, או שזה טבעי . אנו נשואים 17 שנים והנדנדה נמשכת. הינו פעם בטיפול זוגי והוא לא עזר. האם יש לי עוד שותפים לתחושות האלו בין קוראי הפורום.

האם ה"נידנוד" הזה ביחסים (שניאה-אהבה), הוא גם כל]י עצמך,כלפי אחרים..או רק כלפי אישתך ? בן כמה אתה ? כמה זמן אתה כבר זוכר את "הנידנוד הזה" ? האם המטפל הזוגי שלכם ידע על התופעה הזאת ? האם אתה רואה את עצמך כאדפ אימפולסיבי (כסף,מין,אוכל, אלימות)? האם יש מצבים בהם אתה מגיב בכעס לא מתאים... ? בקשר לשאלה שלך, זה באמת נישמע כמו "הפרעת אישיות גבולית".. שהמאפיין הבולט שלה הוא "פיצול" (דהינו נידנוד בין אידאליזציה לדבואליזציה....או במילים "נורמאליות", מה שאתה תיארת)........ למרות שקשה ליקבוע רק על סמך המידע שנידבת כאן תענה על השאלות האלה,ותחכה לתשובה מיקצועית מטלי או אמיר זהר אופיר

אופיר אני לא יודע מה הכשרתך -לא ציינת , אבל אענה לשאלותיך: אני בן 40. ה"נדנוד" בעיקר מול אישתי.בד"כ אני או אוהב את האיש או "שונא"-ואז זה מלווה בהתרחקות . אני אדם מכור על מין (בד"כ אוננות) אשר עדין מקיים ניסיונות בד"כ נואשים לקבל מרעיתי את המין המיוחל. אני מסוגל לאונן 2-3 פעמים כל לילה. אני גם מכור לאוכל בעיקר בשר-אני לא מסוגל לעבור על יד סטקיה מבלי להכנס. אני שוקל 97 ק"ג ! אבל נראה טוב. אני תמיד יודע להבליג על הכעס. מעט פעמים אני מתפרץ. וכשיוצאת לי מרירות אז אני בד"כ בוכה. המטפל התמקד בבעיות לחינוך הבת, ובנית גבולות_חוזים ביננו. אני בעל מאד מסור ונאמן.הבית מעל הכל. אבל היא אנוכית מחד ומצד שני מספקת לי את הגרויים האינטלקטואליים שאני צריך. בקיצור שנאה-אהבה. מחכה לתשובותיך -אם אפשר תחסוך במושים מקצועים ותדבר בשפת ה"עמך"-אני לא בא מתחום הפסיכולוגיה.. פ.

אני מעוד היתי רוצה לישמוע את התשובה שלכם\ן לגבי הודעה של פ. אופיר

אופיר... ראיתי את השאלה של פ. אין צורך לבקש באופן מיוחד לענות על השאלה. נענה לכל מי שניתן לאט, בסבלנות ובאופן מקצועי. בברכה, טלי פרידמן

פ. שלום רב, בניגוד לאופיר, אינני חושבת כי מדובר בהפרעת אישיות, או בכל אופן אין באפשרותי לאבחן אותך בפשטות כזו כך דרך המחשב מתוך כמה שורות שרשמת. אין זו התנהגות מקצועית, ואל לך להתפתות למונחים מקצועיים חסרי אחריות... (אופיר...זוהי הערה בעיקר עבורך!). לגבי הבעיה שהצגת, זו נשמעת בעיה מורכבת וממושכת. מדוע פניתם בעבר לטיפול זוגי? כמה זמן הייתם בטיפול הזוגי? מדוע הפסקתם אותו? האם חשבת לפנות לטיפול פרטני רק עבורך? מעגל השנאה-אהבה מוכר במערכות יחסים אצל אנשים מסוגים שונים. אצל כל אדם זה נובע ממקורות אחרים, ויש צורך בטיפול על מנת להבין את מהות היווצרות המעגל הזה וכך גם ללמוד לשבור את המעגל ולצאת ממנו. לא סיפרת על קשרים אחרים שיש לך, ואיך אתה מתנהג במסגרות שונות פרט לנישואין, כמו יחסי עבודה, יחסי הורה-ילד וכו'. גם לפרטים אלו יש חשיבות. בברכה, טלי פרידמן

טלי, אשתדל לענות על שאלותיך אחת לאחת: פנינו בשל בעיות עם הבת בבי"ס אשר זוהו בעיקר כבעיות בזוגיות:גבולות,משפחה שלי-שלך,חד סיטריות במעגל הנתינה, קצת מיןלא מספק מצידי ובעיות של קבלה הדדית. הטיפול נמשך כשנה והופסק ביוזמת המטפל בעיקר כי מערכות חיצוניות התיצבו. במהלך הטיפול הזוגי היו לי מספר פגישות פרטניות: התמקדתי בבעיות נוספות אישיות: אכילה כפיתית, פנטסיות הומוסקסואליות-אשר אובחנו כחלק מאישיות של כולם במינונים גבר-אישה -וכן בעיות מינריות של קלפטומניה ואשר אובחנו כחלק תרבותי אצלי "את הרשויות"אפשר לסדר.-אגב התופעה ירדה ונעלמה. הטיפול הקצר מועד היה מאוד אפקטיבי ויצב לי תחושות והרגיע אותי. בעבודה אני מתפקד מעולה. שם עם ה"טובים" אני מפתח יחסים לבבים ועם ה"רעים" אני נחמד ולא יוצר נקודות מגע שבהם אפגע. עם הבת שהיום היא בגיל התבגרות היחסים השתנו מחוסר גבולות ונתינה כשהכל מותר עד ניתוק מסוים בעיקר ביוזמתה ככעס על הגבולות שהוצבו וכיום המערכת נהדרת: מתן, גבולות, הערכה וכו, מקוה שעניתי על השאלות שנשאלו. תודה פ.

שלום פ. עקבתח אחרי התיאורים והדיאלוגים שלך בנושא. אני מאד מסכים עם טלי שכדאי לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. יתירה מכך אתה תצטרך להתעזר בסבלנות כי הטיפול ייקח זמן. חשובה המודעות שלך לבעיה, אבל יהיה חשוב גם לטפל בה באופן יסודי. בברכה, אמיר

שלום! אני מקבלת סרוקסל כחודש וחצי. ברצוני לשאול האם התכשיר גורם לירידה במישקל? אני רזה מטבעי והדבר לא רצוי עבורי. בבית המרקחת הרוקחת אמרה לי שסרוקסט דוקא מעלה במשקל, אבל אני רואה שירדתי במשקל. כמו כן יש לי תופעת לוואי של התקפי פיהוק ושינה לא רצופה. האם תופעות הלוואי עוברות מתישהו? תודה

הטיפול קשה בהתחלה אבל אחר כך חייך משתנים לטובה באופן דראמטי

ממחר ולמשך 3 ימים אני בכינוס מחקר בינלאומי בחו"ל (בודפסט) אחזור לפורום ביום רביעי -להתראות

ד"ר פלד שלום רב, אני מאחלת לך נסיעה טובה. בודפשט מקסימה, וזה מקום מאד נחמד לערוך כנס, וקצת להירגע מהטירוף המתחולל כעת במחוזנו. סע בשלום וחזור בשלום, נמתין לך בסבלנות! :) בברכה, טלי פרידמן

ערב טוב, אני שוקלת ללמוד פסיכיאטריה וברצוני לברר מספר נקודות. ראשית, האם ניתן להגיע לתואר רק במסלול בי"ס לרפואה או שמא ישנם עוד תחומים באקדמיה שמהם אפשרי להמשיך לרפואה פסיכיאטרית ( הכוונה לביולוגיה וכד')? שנית , רציתי לדעת היכן ניתן ללמוד בארץ תחום/ים אלו? לתגובה, אודה מאד!

פסיכיאטר הוא קודם כל רופא - מה שעושה אותו על הסף המקצוען ביותר בתחום את צריכה לסיים בית ספר לרפואה + שנה סטג, ליפני שאת יכולה לבחור בהתמחות של פסיכיאטריה בארץ ישנם 5 בתי ספר לרפואה בהצלחה - תיתכונני ל 13 שנים של הקרבה ולימודים עם בחינות קשים ביותר

רציתי לבקש את עזרתכם, הנני סובלת כבר כ-4 שנים מבעית התקפי פניקה, ההתקפים באים לאו דווקא בהקשר למצבים נפשיים קשים, ההתקפים מתבטאים בעלייה חדה בדופק הלב, עד 120 פעימות בדקה ואף יותר. עד היום טופלתי במספר תרופות נוגדות דכאון כגון: מרוניל בתחלה, סרוקסט, אפקסור והיום הנני מטופלת בסיפרמיל, הסיפרמיל לדוגמא גורמת אצלי לתופעות לואי, לעייפות כרונית, חולשה בשרירים, רגישות וגזים בקיבה, השמנת יתר, יש לציין שתוך כדי קבלת הטיפול התרופתי ניסיתי כל מיני טיפולים אלטרנטיביים שלא סייעו, ועלו לי בכסף רב. כיום, למשל, אני מנסה טיפול בביו-אנרגיה בתקווה שאולי זה יעזור. בצעתי בדיקות של בלוטת התריס - והתוצאה היא שפעילותה הינה בגדר הנורמה. הנני אמא לשני ילדים שנולדו בהפרש גילאים קטן מאד, וכשהם היו קטנים בני שנה בערך התפרצה המחלה. אשמח לשמוע כל דעה נוספת שתוכל לסייע לי,

חבל על הכסף שלך - תפסיקי טיפולים אלטרנטיבים - ביו-אנרגיה לא יעזור את צריכה טיפול בתכשיר SSRI עם איזון כמו שצריך לדוגמה פרוזק שייך למשפחת תכשירי ה SSRI

שרית שלום רב, לדעתי עליך לשלב טיפול תרופתי פסיכיאטרי (לא רק אלטרנטיבי) יחד עם טיפול פסיכותרפויטי, דהיינו, שיחות. הטיפול האלטרנטיבי יעיל כתוספת לטיפול הקונבנציונלי ולא כתחליף. יחד עם זאת, השילוב המנצח בעיני הוא שילוב של תרופות ושיחות. האם ניסית ללכת לטיפול פסיכותרפויטי? בברכה, טלי פרידמן

שיחות רק עם יש ברקע הפרעה באישיות

ישנה דעה כמעט אחידה כי הטיפול המשולב הינו הטוב ביותר. אולם איני מבינה לעומק מהו אותו טיפול פסיכוטרפי? האם רק שינוי המחשבה כלול בתוכו?

שאלתי היא, בנוגע לבחורה שסובלת ממחלת נפש, למה הרופא הפסיכיאטר המטפל בה לא מרשה טיפול נוסף בפרחי באךשיכול מאוד לעזור. אני גם סובלת ממחלת נפש- סכיזופרניה ומטופלת על ידי אחותי שלמדה את התחום הזה. אני מטופלת כבר שנה וחצי והשינוי בי עצום, חזרתי לחיים רגילים.

לפי מה שידוע לי פרחי-באך אלו תרופות הומוהפטיות (שפועלות על עיקרון יותר "אנרגיה" פחות חומר),אלו תמציות אלכוהליות... (אחוזי אלכוהול די נמוכים) לפי הרפואה "הקונבנציונאלית" תרופות הומהופטיות לא יכולות ליפעול ביגלל שיש בהם ריכוזי "חומר" מאוד קטנים,ומחשיבה אותם בתור תרופות "פלאצבו" יכול להיות שהפסיכאטר שלך לא כל כך יודע במה מדובר, ואולי יכולה להיוותר תופעת לואי עם התרופות ו האלכוהול (שנימצא בתוך התמציות) אם הפסיכאטר שלך מיתנגד בצורה עקרונית לתרופות באך....אולי תישקלי לעבור לפסיכאטר אחר אופיר

אף פסיכיאטר לא מונע טיפול בפרחי באך כל עוד הטיפול הנ"ל לא בא במקום טיפול אמיתי - פסיכיאטר לא ימליץ על טיפול מסוג זה כמו שהוא לא ימליץ על כישופי בבא-סלי הטיפול הזה פשוט לא יעיל הכלל - ובפרט לסכיזופרניה אם חזרת לחיים רגילים כנראה שלא היה לך סכיזופרניה מי איבחן אותך - ? למה הכוונה חיים רגילים?

חגית שלום רב, מוזר בעיני שרופא יתנגד באופן נחרץ לטיפול אלטרנטיבי כלשהו, כיון שכמו שאותו טיפול אולי אינו מועיל, בדרך כלל הוא באותה מידה גם אינו מזיק. השאלה היא האם ניסית להפסיק את הטיפול התרופתי הקונבנציונלי על חשבון הטיפול האלטרנטיבי. אם כך פני הדברים, אני עשויה להבין את התנגדותו של הפסיכיאטר. במידה ואת ממשיכה ליטול את הטיפול הפסיכיאטרי הקונבנציונלי בקביעות, אני לא רואה שום סכנה בתוספת של טיפולים אלטרנטיביים שונים. קחי הערתי זו במידה מוגבלת, כיון שאין לי הידע הרפואי להעניק לך בייעוץ זה. תשובתי היא על סמך הגיון וניסיון עם מטופלים אחרים. לתשומת ליבך! בברכה, טלי פרידמן

בחודשיים האחרונים אני מרגישה רע. מתח, חרדה, עצבנות, חוסר מוטיבציה, רצון לבכות, אי שקט, רואה הכל "שחור" מסביבי. יש לי סחרחורות, רעד בידיים, דפיקות לב, פיק ברכיים בקיצור מרגישה אובדן אשתונות. כמובן שברגע שאני נתקפת בהתקף של חרדה אני נבהלת וכל התחושות מקבלות מימד חריף יותר. הלכתי לרופא. קיבלתי כדורי קסנקס להרגעה למשך 10 ימים בערך ואם זה לא ירגיע אותי שאחזור אליו למחשבה נוספת. אני מטבעי טיפוס לחוץ וכל חיי אני במתח. אני בת 50 נשואה + 3 בוגרים כך שתמיד יש סיבה למתח ולחץ. אני מבקשת שתייעצו לי טיפול על מנת שאתחיל לחייך ולא להיות בלחץ מתמיד ובחרדה מפחידה איזה טיפול מומלץ תודה.

לאיזה רופא הלכת? בטח רופא משפחה הם לא יודאים לאבחן ולטפל בדיכאון נראה שאת סובלת מדיכאון - הטיפול הזה לא מתאים את זקוקה לאיבחון פסיכיאטרי מתאים והתאמת טיפול רצינית נתן לצור קשר דרך דף אישי מהפורום(לחיצה על שמי בדף הפורום)

ד"ר פלד, שוב אתה מאכזב. קשה לקרוא כי כל הרופאים המשפחתיים אינם יודעים לאבחן. בטח עברת אחד אחד מהם ובדקת את העבר הטיפולי שלהם ועל זה הינך מסתמך. או שמה אתה נשען על מחקרי סטטיסטיקה מדעיים. גם ההנחה שהיא צריכה איבחון פסיכיארטי מתאים ולא פסיכולוגי מתאים מראה על הצד המשוחד שלך. ריקי, כפי שטלי אמרה, אני מסכימה לחלוטין שכדאי לפנות לגורמים פסיכולוגים ופסיכיאטרים כאחד. יכול להיות שאת בתקופת משבר בחייך וטיפול פסיכולוגי יהיה יעיל יותר מטיפול תרופתי. שוב, איני רופאה ולכן זה רק בגדר המלצה.

ריקי שלום רב, את מתארת מצב לא קל של התמודדות עם התקפי חרדה ואולי מעידה על תקופה דיכאונית. להערכתי, עליך להגיע לאיבחון וטיפול אצל פסיכיאטר שמתמחה הרבה יותר במקרים כאלו מאשר רופא המשפחה. הפסיכיאטר יתאים לך תרופות באופן ספציפי ובמינון המתאים. בנוסף, הייתי ממליצה לך להתחיל בטיפול פסיכותרפויטי, דהיינו, טיפול של שיחות. המשבר שקורה לך דווקא בשלב זה של חייך, יש לו כנראה משמעות, ועליך לברר את משמעות המשבר, להתגבר עליו ולהתחזק. אם את זקוקה להמלצות של פסיכותרפיסטים, את יכולה לפנות אליי (דרך הפרטים בכרטיס האישי). בברכה, טלי פרידמן

טלי שלום קיבלתי את הודעתך ואני מודה לך ובכלל נראה לי אתר מעניין. אפשר ללמוד הרבה מהתשובות הניתנות בו. אני מרגישה בימים האחרונים הרבה יותר טוב על אף שאיכות החיים חשובה לי מאד ואני רוצה להרגיש טוב מאד ולא רק טוב. אשמח לקבל ממך פרטים של פסיכיאטרים באזור מגורי. אזור יבנה. אם לא ניתן לקבל טלפונים דרך הודעה בפורום כיתבי לי ואשמח להתקשר עימך. בתודה, ריקי

בוקר טוב, רציתי לדעת מהן הדרישות במהלך לימודים לתואר בעבודה סוציאלית ומהן דרישות הקבלה לללימודים אלה? שאלה נוספת היא במידה ואחליט לעשות תואר ראשון דרך האונברסיטה הפתוחה, מה ניתן לעשות עם תואר ראשון בפסיכולוגיה, אילו דלתות זה פותח? תודה מראש קרן

קרן שלום רב, לגבי דרישות הקבלה ללימודי עבודה סוציאלית תואר ראשון, זה משתנה משנה לשנה ומאוניברסיטה לאוניברסיטה. בדרך כלל מדובר על ממוצע בגרויות של 90 יחד עם פסיכומטרי של 600-610. לגבי מסלול הלימודים: מסלול הלימודים משלב לימודים תאורטיים ופרקטיקה מן הרגע הראשון. בשנה"ל הראשונה לומדים ארבע ימים בשבוע, ויום נוסף מוקדש ל"הכשרה מעשית". בשנה השנייה יומיים מוקדשים להכשרה המעשית ובשנה השלישית שלושה ימים. כך במסגרת הלימודים צוברים גם ידע תיאורטי וגם ניסיון מקצועי בתחומים שונים. שילוב הפרקטיקה במהלך לימודי התואר הראשון הוא השינוי המהותי בין לימודי עבודה סוציאלית לבין לימודי פסיכולוגיה תואר ראשון, שהינם לימודים תיאורטיים בלבד. במידה ותחליטי לעשות תואר ראשון באונ' הפתוחה בפסיכולוגיה, תוכלי לעשות אחר כך הסבה לעבודה סוציאלית, בשנתיים של לימודים במערכת מלאה. אני לא בטוחה שזה מסלול יעיל... אם יש לך שאלות נוספות, אשמח לנסות לעזור... בהצלחה, טלי פרידמן

אם יהיה לך תואר ראשון בפסיכולוגיה מהאוניברסיטה הפתוחה בממוצע 90 ומעלה אז תוכלי אח"כ להמשיך ללמוד לתואר שני בפסיכולוגיה בכל אוניברסיטה אחרת שתבחרי כדי להיות פסיכולוגית. לימודי תואר ראשון נמשכים 3-4 שנים, תואר שני 2-3 שנים ותקופת התמחות של שנתיים. לגבי עבודה סוציאלית דרישות הקבלה המינימליות לתואר ראשון באוניברסיטה זה תעודת בגרות מלאה עם ממוצע 70+ ציון פסיכומטרי 500. הדרישות יכולות להיות גבוהות יותר-תלוי במס' הנרשמים לעומת מס' המקומות הפנויים.

ג'וני שלום רב, הלוואי ודרישות הקבלה היו כל כך פשוטים. לצערי את/ה טועה לגבי דרישות הקבלה לעבודה סוציאלית כמו גם לפסיכולוגיה. לפחות לפי מה שמתרחש בשטח הדברים שונים בתכלית מהדברים שאת/ה מציג/ה פה, הדרישות הרבה יותר גבוהות. בברכה, טלי פרידמן

נמצאה אצלי הפרעת קשב קשה בגיל המבוגר . טיפולים פסיכולוגיים לא ממש עוזרים, והתסכול מחוסר היכולת למיצוי עצמי נמשך (יש לי מנת משכל גבוהה מאוד). ניסיתי הומאופתיה ותרופות טבעיות שלא ממש עזרו, ואפילו מדיטציה. אני מתקשה למצוא רופא שמטפל בבעיה בגיל המבוגר מישהו מכיר רופא ו/או דרך לעזור???

גיל שלום רב, האם ניסית לברר בניצ"ן לגבי מטפלים ספציפיים? לפי הידוע לי ניצ"ן מאבחנים הפרעות קשב שונות, וגם מציעים טיפולים שונים. בברכה, טלי פרידמן

לגיל מציעה לך לעבור טיפול קינייסולוגי. טיפול יחודי בעל תוצאות. לפרטים פנה לאי-מייל

HELP I AM IN DIPRESSION

קשה לעזור לך מפה אבל אולי תשתף אותי ונוכל לדבר על זה

אחותי בת 21, בלעה 28 כדורי שינה לפני יומיים. תפסנו אותה בזמן. כעת היא מאושפזת באיתנים (ליד ירושלים. אנחנו ירושלמים) זה הנסיון היחיד שנסתה לעשות, אבל המצב ירוד כבר הרבה זמן! (דיכאון, עיפות, בעיות עם אוכל, היא היתה בטיפול אצל פסיכולוגית, לקחה פרוזק, ובשלב מסויים החליטה להפסיק הכל. נכון שכעת יש אנשים מקצועיים הנמצאים איתה, אך היתי רוצה לדעת אם יש אולי עוד דרכים או גישות בטיפול בה. המקום שבו היא נמצאת, עד כמה שהוא בטבע, פסטורלי (דבר החשוב לה מאד!!!) עדיין האנשים ששם... אנחנו לא יכולים לחזור הבתיה ולחשוב על האנשים שיש שם-במצב קשה מאד, לא מתאימים לה, היא בעצמה אמרה, שאפשר להשתגע רק מהשהיה . אשמח לעצה, ואם ידוע לכם על המקום הזה? מה אתם חושבים עליו? תודה..

האם היא מאושפזת בהסכמה

כן, היא מאושפזת בהסכמה

גמ שלום רב, איתנים הוא בית חולים פסיכיאטרי, ומעצם היותו כזה הוא משלב בתוכו מקרים ומחלות שונות, ובדרגות חומרה שונות. אני מאד מבינה את הרגשתכם ובעיקר את תחושת אלותך שאפשר "להשתגע" רק מלהיות במקום שכזה, אולם לצערי בינתיים אין מוסד אחר המאפשר השגחה וטיפול אינטנסיבי במצבים כגון זה של אחותך. לדעתי עליכם לדבר עם הצוות המקצועי שמטפל בה ולבקש שיתאימו לה טיפול תרופתי אנטי דיכאוני במהירות ולהתחיל בטיפול פסיכותרפויטי (שיחות) אינטנסיבי (דבר המתאפשר במסגרת אישפוזית). שילוב שכזה עשוי להוציא אותה מהמשבר די מהר, באופן שתוכל לחזור הביתה, ולקבל טיפול אמבולטורי. כך תיחסך ממנה השהייה של 24 שעות בבית החולים, שהינה קשה ללא ספק. עד שתשוחרר, עליכם לתמוך בה, לבלות עימה זמן רב ככל האפשר, "לעטוף אותה" ולתת לה את התחושה שלמרות הכל אתם עדיין אוהבים אותה ורוצים אותה עימכם. ייתכן וכדאי לכם לקבל טיפול משפחתי במסגרת בית החולים או מסגרת אחרת. זה יעזור להתמודדות הכללית עם המצב. בברכה, טלי פרידמן

לחברי הפורום שלום הובחנתי כחולה במניה דיפרסיה ע"י פסיכיאטר. הנני לוקח 3 כדורי 200 מ"ג דפאלאפט. הנני מרגיש יציאה מהמניה ומעבר חד לדיפרסיה. הנני בדיכאון כבר שלושה חודשים. לטענת הפסיכיאטר תרופות נגד דיכאון יכולות להחזיר אותי למניה. מה עושים?

נכון תופעות לוואי של נוגדי דיכאון עלולות לעורר את המניה הרבה אנשים שסובלים מתסמונת דו-קוטבית מרגישים גם את המצב המאוזן כדיכאון - כי הם רוצים את המניה ראשית יש לברר אם זה המצב ואז באמת אין הצדקה לנוגד-דיכאון איך מתבטא אצלך הדיכאון כעת?

שלום רב נכון שיתכן שבתוך תוכי אני מתגעגע למניה ,אבל אני מחפש כעת חיים יציבים עם שליטה. הדיכאון מלווה בעייפות רבה ,חוסר חשק לעשות משהו. כמו כן אין לי חשק לצאת מהבית למסיבות בתי קפה וכדומה. הביטחון העצמי שלי ירוד. אני מרגיש אפילו ירידה בכושר הביטוי. יש לי לעיתים מחשבות על התאבדות. בהנחה ואקבל נוגד דיכאון ואצא ממצבי הדיכאוני האם ניתן להגיע לאיזון יותר גבוה מהממוצע.

יש לי חבר שלא עובד, לא מצליח לצאת מהבית, קשה לא גם להכיר בעובדה שיש לו בעיית דיכאון וקשה לי להביא אותו לידי אדם מקצועי שיעזור לו. מה לעשות

נטע שלום רב, אני מבינה שניסית לדבר עם חברך, ולא הצלחת להניע אותו ללכת לקבל עזרה. לצערי אין שום דבר שתוכלי לעשות שיחייב אותו ללכת לקבל טיפול, פרט ללהיות חברה טובה ולתמוך ולדאוג לו. אולם האם עירבת עוד אנשים? חברים נוספים? בני משפחה שלו? אולי אם כמה אנשים קרובים ידברו איתו זה יעזור? אל תקחי את כל האחריות על מצבו של חברך על כתפייך בלבד. זה עשוי להיות מסוכן מדי. שתפי אנשים נוספים, ונסי להביאו אפילו לבדיקה אצל רופא המשפחה. עדיף את זה מאשר שום דבר. אולי דרכו תוכלו להמשיך הלאה. עדכני אותי במתרחש. בברכה, טלי פרידמן

האם ניתן לקבל המלצה על פסיכולוג מטפל באזור אילת ?

לא מכיר

גרין שלום רב, האם אתה מעוניין בטיפול פרטי או ציבורי? באילת יש את מרכז מיל"ה, שם ניתנים טיפולים במחיר סימלי על ידי מטפלים מעולים. אם ברצונך המלצות על מטפל פרטי, צור עימי קשר דרך הפרטים בכרטיס האישי שלי. בברכה, טלי פרידמן

שלום אני אובחנתי לפני מספר שנים כלקויי למידה האיבחון היה מצויין ומקצועי אך בעיתי היתה כאשר חיפסתי מסגרת לימודים מתאימה ולא מצאתי כזאת אמנם יש הקלות במוסדות שונים אך לגביי הם פחות עוזרים א ם יש איזשהי מסגרת שנותנת תמיכה ועזרה? ב לגביי תרופה הקשורה לרכוז וזיכרון שהיא יעילה או משהו שהשתמש יוכל לחלוק את הידע תודה מראש אהוד

מה תוצאת האיבחון? (מאיזה לקות אתה סובל?) אני חושב שד"ר פלד,יצטרך תשובה לזה ליפני שהוא יענה לך אופיר

איפה אובחנת ? אני חושב שיש לי בעיה דומה...

אם אני אאובחן כלוקה במחלה נפשית כלשהי (כולל דיכאון, אינסומניה,...) הצב"א חייב לדעת על זה?

כן

מאיה, אני לא ממש כאן כדי להשיב לשאלה אם הצבא צריך לדעת או לא. האמת רק רציתי לבדוק שאת לא לוקחת את הקונוטציות השליליות של מחלה נפשית ומדביקה אותן לדיכאון, גם אם הוא כרוני. כמו כל בעיה רפואית כגון דלקת ראות או כאב בחזה, גם הטיפול בדיכאון לא אמור להיות מבייש.

זה ממש לא זה - החברה הכי טובה שלי חולה במניה-דפרסיה. אני לא מתייחסת אל מחלות נפשיות כאל משהו רע/שלילי, כי אני יודעת שהתייחסות כזו לא רלוונטית בכלל. ואני יודעת שמחלה נפשית, בדיוק כמו דלקת ריאות או כאב בחזה מצריכה טיפול. אבל אם אני אכנס לטיפול אני מפחדת שאם הצבא ידע על זה - זה יפגע בסיכויים שלי להגיע לתפקיד בו אני מעוניינת כבר זמן רב. ובשבילי - זה כן כלול בשיקול של לגשת לקבל עזרה או לא... תודה שענית גלי. - מאיה

שלום רב, עברתי תאונת דרכים ואני בתהליך שיקומי מזה כמעט 3 שנים. כרגע אני לוקחת סרוקסט 20 מ"ג (1 ביום) וכדורי שינה סטילנוקס 10 מ"ג (1-2 בלילה). מכיוון שאני סובלת מכאב כרוני תקופה ארוכה מצאתי שמריחואנה עוזרת לשיכוך כאבי ומיכוון שזה לא מאושר לי רפואית הייתי רוצה לדעת אם כרוך סיכון בשימוש בתרופות אלו יחד. ידוע לי שזו שאלה לא קונבנציונאלית אך לצערי עדין לא קיבלתי תשובה מאף גורם מוסמך לכן אשמח אם אקבל תשובה. בתודה, קרן.

מריחואנה אינה תרופה כי עם סם מסוכן מאד לבריאות אני מתאר לעצמי שמצבך אננו טוב גם בלי מריחואנה - עם את לא רוצה לחטוף גם סכיזופרניה או מחלת נפש אמיתית אחרת אז תזהרי מסם מסוכן זה הערה צינית: היתרון היחידי בסם הוא בכך שמריחואנה תספק יותר עבודה ופרנסה לפסיכיאטרים במחלקות קשות וסגורות

ד"ר פלד, סלח לי, אבל אם כל הכבוד לך ולתואר שעומד מאחורך, אני חייבת להודות שמזמן לא שמעתי שטויות גדולות מאלה. כהתחלה, אני רק רוצה להזכיר שמריחואנה, לא רק שאינה מסוכנת ב-כ-ל-ל לבריאות, היא בהרבה מקרים רפואיים עוזרת. בהמשך, יהיה נחמד לדעת מאיפה אתה שואב את המסקנות שלך שמריחואנה גורמת לסכיזופרניה, מעניין על איזה מחקר אתה מתבסס, הייתי רוצה לראות את הקורולציה בין השניים ד"ר פלד, שלא נדבר על מחקר מדעי. לגבי מחלות נפש אמיתיות אחרות כמו שאתה מגדיר אותם, הייתי מצפה לאחד כמוך להתבטא במינימום של שפה אקדמית. ישנם סמים שמקושרים למחלות נפשיות כמו אקסטזי ואחרים מכיוון שהם מפריעים לתפקוד הנורוטרנזמיטורים במוח, דבר שמריחואנה מעולם לא ידעה לעשות. ברור לי כי אתה כנראה ממש אנטי הסם ואולי אף מפחד ומעולם לא טרחת ממש לבדוק את העניין. חבל רק שאתה נותן עיצות לאנשים כאן שאכן חושבים שלך אפשר להאמין כי אתה ד"ר. ולסכם, מריחואנה מעולם לא קושרה לשום בעיה רפואית. אין לה השפעות לטווח ארוך, ולא שום דבר מעבר להגברת קצב לב בטווח הקרוב. העניין היחיד שמסוכן לבריאות היא הדרך שבא היא נכנסת לגוף וזה בצורת עישון. אויר חם עלול לפגוע בריאות. לא רק זה שהרבה משתמשים מעשנים ג'וינט ללא פילטר, מה שהופך את הנזק ליותר כבד. אך זה לא נזק של הסם עצמו. אם יום אחד תרצה להבין למה אינה חוקית למרות הכל אשמח להכנס איתך לויכוח כלכלי-פוליטי. קרן, לגבי שאלתך עם עניין ערבוב התרופות, המלצתי אליך היא לפנות לפסיכיאטר, יש כאלה אפילו בנט. את לא חייבת לחשוף את זהותך. רק לשאול את הפסיכיאטר המומחה לעניינים שכאלה בכנות כפי שהצגת את שאלתך כאן.

האם ייתכן שחולה הנוטלת כדורים לטיפול בבעיות נפשיות תיעלם מביתה ללא כל הודעה?

גלית שלום רב, התנהגות של היעלמות מהבית אינה נובעת מלקיחת כדורים, כי אם ממצב נפשי מעורער שאליו הגיעה הבחורה. זה נשמע מדאיג למדיי. אולי תפרטי במה מדובר? בברכה, טלי פרידמן

שלום, בשנה וחצי האחרונה איני מתפקדת כמו שצריך אני כל הזמן בדיכאון, בוכה ולא מתפקדת כמו שצריך. אני לא יוצאת המון מהבית ומסרבת להיפגש עם חלק מחברי. אני חוטפת התקפי אכילה אבססיבית. אני חושבת המון על התאבדות ורצון למות ובעבר גם ניסתי זאת יותר מפעם. גם בכמה מיקרים חוזרים פגעתי בעצמי פיזית, וסיכנתי את עצמי. אני רואה פסיכולוג אך זה לא עוזר. אני מרגישה חולה ולא נורמלית. אני חושבת שאני צריכה טפול ואולי כדורים. אני חושבת על אישפוז.

אולי כדאי שלתליפי פיסיאטר? האם ייעצו לך להשתמש בפרוזאק?

אני לא יודעת לאן לפנות, ולא לא הציעו לי

אני חושב שזו סתם הפיכת זבוב לפיל גם לי היה רצון אבל אחרי מה שגיליתי על עצמי אני מיתמודד ניפלא אני אישית ממליץ לך ליקרוא את הספרים : "מריטת עצבים-ADD" מאת ד"ר אדוורד מ.האלוול וד"ר ג'ון ג'.רייטי הוצאת "אור-עם" הספר מדבר על "הפרעת קשב" "ימי שלישי עם מורי" מאת מיץ' אלבום הוצאת "מטר" מדבר על משמעות החיים "איזורי המישגה שלך" וויין וו.דייר הוצאת "ביתן" ספר טוב ליקרוא מומלץ לכל אחד עם או בלי בעיות פסיכולוגיות נ.ב.אני גם היתי אצל פסיכולוג וכיום אמא שלי לא מכירה את ההיתנהגות שלי והאומץ והביטחון שיש לי

האם ניבדקת אצל פסיכיאטר ? בבדיקה של 30-45 דקות פסיכיאטר טוב יוכל להמליץ לך מה לעשות

1. אל תפני לפסיכולוג בשוק הפרטי אם אין לך אמצעים 2. אל תפני לרפואה המשלימה 3. אל תתייעצי עם משפחה וחברים כי הם לא מבינים בנושא בריאות הנפש 4. לא מתגברים על זה לבד 5. פני לרופא המשפחה ובקשי תרופות ארגעה שהוא רשאי לתת לך ובקשי במקביל שרופא המשפחה יפנה אותך לשירותי בריאות הנפש של קופת החולים אליה את משתייכת

ליאת שלום רב, נראה כי את נמצאת בתקופת משבר, וזה לא קל עבורך. אני מצטרפת לדעתו של ד"ר פלד לגבי פנייה לפסיכיאטר והוספה של טיפול תרופתי. שילוב של טיפול תרופתי ופסיכותרפויטי (שיחות) הוא בדרך כלל היעיל ביותר, בעיקר במצבי דיכאון. אם את זקוקה להמלצות, צרי עימי קשר ואנסה לעזור (הפרטים בכרטיס האישי שלי). בברכה, טלי פרידמן

אני בחורה בגיל 21 שעד לפני מספר חודשים הייתה לי חרדה קבועה לאורך כול שעות היום המאופיינת במחשבות שליליות נשימה מואצת ופחדים ששמעכבים אותי ומונעים ממני לעשות דברים כגון: לדבר עם בנים בצורה נורמלית , לרדת למטה להביא דואר כול פעם שהייתי הולכת בכול רחוב שהוא לא ראשי הייתי מפוחדת לגמרי . מפני כמה חודשים החרדות כמעט ונעלמו בעיקר משום שאני עושה מדיטציות ולא נותנת לעצמי לחשוב על הנושא(ולשם שינוי מצליחה משום מה) אולם כולפעם שאני רואה או קוראת בעיתון החרדה חוזרת. תמיד אומרים בספרים תתמודד עם הפחד ותחשף אליו. מובן כי אין כיצד להתמודד עם פחד זה... בקיצור מה לעשות כדי שלא אשנה את חיי כתוצאה מכך. (אציין כי היו לי גם פוביות כתוצאה מהחרדה כמו לא לדרוך על הקוים וכו.. אני מודעת לעובדה שמעשים אלטו אינם הגיוניים לאחרונה גם הם נפסקו אך אני חוששת שיחזרו..) תודה רבה. דנה.

יתכן שמדובר בתסמונת חרדה יש טיפול יעיל וטוב לתסמונת כזאת צרי קשר דרך כרטיס אישי בפורום ואשמח לעזור (לחיצה על שמי בדף הפורום)

דנה שלום רב, לפי התיאור שלך את מצבך, נראה כי את זקוקה לעזרה מקצועית. התחילי אצל הפסיכיאטר, שהוא יתאים לך טיפול תרופתי שיסייע לך מידית בהתמודדות עם החרדות, ואח"כ התחילי גם בטיפול פסיכותרפויטי (שיחות) על מנת לחזק את המנגנונים הנפשיים , כדי שבעיד תוכלי אולי להתמודד עם החרדות בכוחות עצמך ללא סיוע של תרופות. אם את זקוקה להמלצות או כיוון, צרי קשר . בברכה, טלי פרידמן

שלום רב, הנני בגיל 26 האם יש קשר בין מתח ולחץ מםני חרדות מםני בחינות לבין תחושת סחרורות - פצעים - רזון כיצד כדי ללהתמודד עם לחץ הבחינות באוניבריטה ? האם יש השפעה לכך שלא ישנים לפני בחינה - או שקמים מוקדם בבוקר ???? בברכה ניצן

סחרחורת יכולה להיות קשורה לחרדה ומתח יש טיפולים תרופתיים וגם התנהגותיים לחרדת בחינות

ד"ר פלד כתב/ה: > > סחרחורת יכולה להיות קשורה לחרדה ומתח > יש טיפולים תרופתיים וגם התנהגותיים לחרדת בחינות מה הן התרופות הניתנות להקל לפני בחינה, ולמנוע פחד.

ד"ר פלד כתב/ה: > > סחרחורת יכולה להיות קשורה לחרדה ומתח > יש טיפולים תרופתיים וגם התנהגותיים לחרדת בחינות מה הן התרופות הניתנות להקל לפני בחינה, ולמנוע פחד.

ניצן שלום רב, תקופת הלימודים באוניברסיטה מהווה תקופה לא קלה עבור סטודנטים רבים, ועוד יותר זה הופך לקשה בתקופת המבחנים. הלחץ והחרדה גוברים לרמות גבוהות ביותר, ואז צצות תופעות פיזיות שונות: עייפות, סימני חרדה, סחרחורות, דפיקות לב ואפילו סימנים חמורים יותר כגון: התפתחות של מחלות פיזיות שונות, תשישות קיצונית, רזון או השמנה קיצוניים וכו'. להערכתי כדאי לך לפנות לשירותיי הייעוץ של האוניברסיטה. שם תמצא תמיכה וסיוע במצבך. המצב אותו אתה מתאר הינו שכיח למדיי וחבל שתתמודד עימו לבד. מה דעתך? בברכה, טלי פרידמן

שלום, אודה לכם באם תשלחו אלי מאמרים וכתבות אודות התרופה "ריטלין", האם השימוש בתרופה מוגבל לגיל מסויים, לתקופה מסויימת ומהן תופעות הלוואי של התרופה. האם יש תחליף לתרופה בחנויות טבע - הומאופתי? תודה מראש רבקה

רבקה כתב/ה: > > שלום, > > אודה לכם באם תשלחו אלי מאמרים וכתבות אודות התרופה "ריטלין", > האם השימוש בתרופה מוגבל לגיל מסויים, לתקופה מסויימת ומהן תופעות > הלוואי של התרופה. האם יש תחליף לתרופה בחנויות טבע - הומאופתי? > > תודה מראש > > רבקה רבקה שלום, אני מאמינה ששאלה זו אינה מובעת אלא מתוך דאגה פרטית לילדך או לקרוב ויקר לך ביותר. קיימים מאמרים רבים תחת המילה ritalin.com. יש לא מעט התנגדות בקהילה הרפואית,וקיימות לא מעט תופעות לוואי כמו דכדוך , האטה בגדילה וכו. הסנגור הגדול של התרופה הינו מערכת החינוך. אני ממליצה לך לקרוא ספר בשם ילדי האינדיגו של לי קרול. אשמח להחליף עימך אינפורמציה בנדון. בברכת חג שמח ושתהיה לנו שנת שלוה ושלום דיאן

אין לי תשובה ממש בשבילך או לילדך אבל אני בת 23 וכבר שנתיים משתמשת ברטלין ואני מאוד מאוד שמחה שהתחלתי עם הכדורים. יש לי ידיד שבגיל קטן הוא השתמש ברטלין והוא אומר שזה עזר לו מאוד היום בכלל לא מרגישים שיש לו בעיה או היתה לו. אני יודעת שאם היתה לי את האפשרות לחזור אחורה לילדות שלי הייתי רוצה שאמא שלי היתה נותת לי את הכדורים זה היה חוסך לי המון בעיות וצרות אחרות. מקווה שעזרתי ובהצלחה. מרי

שלום לך אני אדם שלוקה(לא סובל)בהפרעת קשב אני כיום אדם במכינה קדם צבאית לאחר שמינית גיליתי שאני לוקה בהפרעת קשב באמצע השמינית אני נילקחתי לפסיכולוג עקב מיבחן ששאלתי את המורה אם רוצה הוא שאתאבד מאז ועד היום אני בעליה מתמדת הפסיחולוג רצה לתת לי ריטלין אבל אמי לא הסכימה אני בלי ריטלין למדתי על התיסמונת הזאת דרך ספר הניקרא: "מריטת עצבים-הפרעת קשב(ADD?)" של ד"ר אדוורד מ.האלוול וד"ר ג'ון ג'.רייטי הספר מסביר על התיסמונת ואפילו שני המחברים לוקים בה הוא גם מסביר על רוב התרופות יש ספר נוסף הניקרא "איזורי המשגה שלך" וויין וו.דייר המדבר על נושה שלא קשור אבל קשור מומלץ בחום גם לך וגם לכל מי שסביבך

שלום לך אני אדם שלוקה(לא סובל)בהפרעת קשב אני כיום אדם במכינה קדם צבאית לאחר שמינית גיליתי שאני לוקה בהפרעת קשב באמצע השמינית אני נילקחתי לפסיכולוג עקב מיבחן ששאלתי את המורה אם רוצה הוא שאתאבד מאז ועד היום אני בעליה מתמדת הפסיחולוג רצה לתת לי ריטלין אבל אמי לא הסכימה אני בלי ריטלין למדתי על התיסמונת הזאת דרך ספר הניקרא: "מריטת עצבים-הפרעת קשב(ADD?)" של ד"ר אדוורד מ.האלוול וד"ר ג'ון ג'.רייטי הספר מסביר על התיסמונת ואפילו שני המחברים לוקים בה הוא גם מסביר על רוב התרופות יש ספר נוסף הניקרא "איזורי המשגה שלך" וויין וו.דייר המדבר על נושה שלא קשור אבל קשור מומלץ בחום גם לך וגם לכל מי שסביבך לא שייך ההפרעת קשב

בתי בת שנה ושמונה חודשים, ועד היום שהיא משתמשת בבקבוק+שמיכה (חפץ מעבר) לסיפוק צרכי המציצה. היא במשפחתון כמר חמישה חודשים. אתמול היא מצאה מוצץ במקרה ומאותו הרגע היא לא מוכנה לעזבו . הוא כל הזמן בפיה והיא בוכה ומבקשת אותו כשהוא לא. שאלתי היא: מה לעשות? האם לתת לה להשתמש במוצץ? בגיל כה מאוחר? או האם כדאי להעלים לה אותו ומיד? האם זה צורך פסיכולוגי ופיזיולוגי? עליי לציין שהיא בקושי מוצצת את המוצץ ויותר משחקת איתו בפה... רותם היא בת יחידה (so far...)

קרן שלום, במקרה ראיתי את השאלה שלך והתעניינתי כי היא נוגעת גם לי, הבן שלי הגדול בן שנתיים ועשרה חודשים (!!!) ועדיין לא נגמל מהמוצץ! הוא עושה לנו טרור כשהמוצץ נלקח ממנו. וגם הקטן שלי בן השנה + חודשיים. עדיף מוצץ על אצבע שתלווה אותה בפה כל חייה. עצתי לך, תני לה! אם זה מרגיע אותה וטוב לה אז למה לא? לחתונה שלה היא כבר לא תגיע עם מוצץ! תהני מגידולה.

לדעתי אין בעיה לאפשר לה את המוצץ

גם הבן שלי שהוא ילד מקסים, בן שנתיים וארבעה חודשים מוצץ מוצץ ואני תמיד אומרת לסבתות שממהרות לגמול, שעד הבר מצווה הוא כבר יגמל וחוץ מזה שלמוצץ יש יתרונות

גם הבן שלי שהוא ילד מקסים, בן שנתיים וארבעה חודשים מוצץ מוצץ ואני תמיד אומרת לסבתות שממהרות לגמול, שעד הבר מצווה הוא כבר יגמל וחוץ מזה שלמוצץ יש יתרונות

לאמא של רותם, לא נראה שמדובר בבעיה. תני לילדה להנות מהגילוי החדש. אם זה יהפוך ליותר אובססיבי בעתיד , עוד כחצי שנה לדוגמא, אז אולי יש מקום להתייעץ עם הפסיכולוג בגן. בכל מקרה זה לא נראה בעייתי. הרבה אושר ונחת, זה העיקר. בברכה, טלי פרידמן

בתי בת שנה ושמונה חודשים והיא רכושנית מאוד לגבי החפצים השייכים לה. כשהולכים לגן שעשועים היא לא מוכנה לתת לאף אחד מהילדים לגעת בדברים שלה ואם בכל זאת נגע היא תנסה לקחת זאת בכל בצירוף של בכי מעורר רחמים. שאלתי היא: האם זה דבר טבעי? האם יש לתת לה לעבור שלב זה או האם יש ללמד אותה שיש להתחלק? אפילו במחיר של בכי עליי לציין שרותם היא בת יחידה (עד כה). מה אתם ממליצים? .

קרן שלום רב, נראה כי מדובר בתהליך נורמטיבי בילדה יחידה שטרם למדה את מהות ההתחלרקות והשיתוף עם האחרים. לעיתים יש ללמדה להתחלק, אפילו במחיר של בכי, אולם לשבח אותה על בגרותה ויכולתה להיות "ילדה גדולה" ובתמורה לקבל משהו אחר במקום (החל מחפצים קונקרטיים וכלה בהרעפת אהבה, חיבוקים וכו'). יתכן וצירוף ילד נוסף למשפחה יאפשר תהליך שכזה באופן מואץ וטיבעי... אולם זה לא יהיה קל... בהלצחה, טלי פרידמן

שלום רב! רציתי לדעת האם אמיר זוהר חוזר לפורום או שהוא יצא לחופשה בלתי מוגבלת מהפורום? מתגעגעים אליו.

שלום ליאת חזרתי מהחופשה אבל אני מאד עסוק. אוכל לענות בפורום על בסיס פחות קבוע. אשתדל לענות אחת לשבוע על שאלות שיופנו אלי. בברכה, אמיר

עשיתי לאחרונה בדיקת TOVA ושם קראתי שציון הבדיקה משתנה בהתאם לרמת המשכל של הנבדק מכיוון שאצלי רמת המשכל קרובה ל160 מה ניתן לעשות יותר ?

השאלה לא ברורה לי

איזה עוד בדיקות נתן לערוך על מנת לאבחן את הבעיה כיוון שאנשים עם מנת משכל גבוהה מחפים יותר טוב על הבעיה יש לי בעיה אבל אני מחפה עליה בכל מיני צורות וזה די מפריע

אצלי אובחנה התסמונת בגיל 46

והתחלת טיפול ? זה עוזר?

לחדש שלום רב, פסיכולוגים בלבד הם היחידים המוסמכים בעיניינים של מבחנים ומבדקים פסיכולוגיים. נראה לי ששאלתך אמורה להיות מופנית לאמיר זוהר, הוא פסיכולוג קליני. תנסה לפנות אליו דרך הדואר האלקטרוני, וכדאי שתתאזר בסבלנות. עדיף לא לקבל תשובה, מאשר לקבל תשובה לא מוסמכת וחובבנית. הלוא כן? בכל אופן, אינני מכירה את סוג המבחן, ולכן, אין באפשרותי לענות לך. מצטערת. בברכה, טלי פרידמן

לד"ר פלד שלום תודה על תשובתך, אבל המצב שתארת הוא לא רלונטי כשאימי גונבת דברים מכל מקום אני חושבת שהיא עושה זאת במכוון והיא כן מודעת לזה לדוגמא כל פעם שהיא חוזרת בעבודתה היא חוזרת עם משהו גם הגנבות שלה לדעתי נעשות במכוון אולי מכיון שאף פעם לא היה לה שפע? לא יודעת להצביע אודה לך על תגובתך.

עם זאת הסיבה אז לא מדובר בקלפטומניה

עמית שלום רב, אני קוראת את פנייתך, ואני מבינה כמה קשה לעמוד במצב בו את נמצאת. זה לא קל לראות את הורינו בקלקלתם, ועוד במצב כה מביך ולא מובן. טרם הבנתי אם ניסית לעמת אותה עם הדברים? אם כן, מה היה ההסבר שלה לגניבות? אם לא, מדוע לא? בברכה, טלי פרידמן

איפה הם ? אופיר

שבתי עם כוחות מחודשים תודה על ההתעניינות בברכה, טלי פרידמן

לדר' פלד שלום. לפני כמה ימים גיליתי את הפורום הזה ואני חייבת להגיד לך תודה על הרעיון הגדול. אני נוטלת סרוקסט 20 מיליגרם כבר שלושה חודשים בגלל חרדות שהתפתחו עם הפרעת אכילה שאני סובלת ממנה.הסרוקסט לא עושר בשבוע הראשון שנטלתי החרדות רק גברו והגעתי למצב של מספר גבוה של התקפות ביום .כיום המצב רגוע אבל לא כל כך טוב, הפסיכיאטרית שהייתי אצלה אמרה שזה בסדר ורצוי לדאוג לבעיה של הבולימיה. איני יודעת כבר מה לעשות. אני רוצה לציין שלפני הסרוקסט שתיתי כמה תרופות אחרות ללא השפעה טובה.כמו כן איני מסוגלת לישון באופן רציף ומאז הסרוקסט יש ליכל מיני חלומות משונים. אשמח אם תוכל לעזור לי. תודה. גמר חתימה טובה לימור

שלום לימור נראה לי שאת זקוקה לאיזון - יתכן מינון יותר נמוך או גבוה - יתכן תכשיר אחר או נוסף (כגון לשינה) - נתן לצור קשר טלפוני דרך כרטיס אישי בדף הפורום

לדר' פלד תודה רבה על תשובתך . לא ציינתי שאת הסרוקסט קיבלתי גם במינון 40 מג אבל אז ההשפעה היתה שהמצב רוח שלי היה יותר מידי מרומם. ובקשר לכדורי שינה אני כל הזמן מנסה כדורים אחרים ויש השפעה רק שלמחרת אני לא מצליחה לתפקד כל כך. אני לא מוצאת איפה יש כרטיס אישי בדף הפורום האם אני יכולה ליצור איתך קשר טלפונית. אשמח אם תענה לי על התשובה עוד היום כי אני יוצאת לעשרה ימים חופש. תודה . חג שמח לך ולכל שואלי השאלות. הרבה בריאות.

האם קיים מושג כזה - "דרמת הילד המחונן" ? מהן הבעיות ומהי דרך הטיפול ?

דרמה כזאת לא מוכרת לי

ה "דרמה של הילד המחונן" הוא שם ספרה של אליס מילר, העוסק בהתפתחותה של אישיות ו/או פגיעה נרקיסיסטית, כתוצר של נסיונות להענות לצרכיהם של דמויות סובבות. החל מן האישיות הראשונית הנתפסת כ "מייצרת" המבנה - האם. כתולדה מתפתח מבנה אישיותי "זייפני". ה"דרמה" היא יכולתו של הילד הצעיר לזהות את צרכי הדמות קודם שהבשיל והבין מה המנגנון הפועל סביבו. באנגלית נקרא הספר "THE DRAMA OF BEEING A CHILD" מן השם ניתן לראות כי התפיסה היא כי זהו תהליך בלתי נמנע של גדילה והתפתחות, אשר עשוי להפוך לפתולוגי במסגרת של גדילה עם אם "נרציסיסטית" במיוחד כזו המתקשה לראות ולהעמיד את צרכי ילדיה קודם לשלה. הטיפול הוא טיפול פסיכותרפוייתי "רגיל" ואת מוזמנת לפנות לכזה באם את מזהה או חשה צורך כזה.

הספר יצא בעיברית ? אתה פסיכולג ??? אופיר

שלום חיים מדובר בספר מאד מומלץ של אליס מילר. הספר מטפל בבעיה של אנשים עם פגישעה נרקסיסטית. הטיפול המומלץ הוא טיפול אנליטי. בברכה, אמיר

שמי אורנה יחיאל נשואה + 1. לפני כשנה פניתי יחד עם בעלי לייעוץ/טיפול זוגי בעקבות קשיים בחיי הנישואים שלנו. לאחר טיפול זוגי של כשנה - המליצה לי המטפלת שטיפלה בנו לפנות לטיפול פרטני משום שלטענתה הבעיה נמצאת אצלי, ושהיא תשוב כל פעם בכל מערכת יחסים שאקיים. ניסיתי לפנות למטפלים מטעם מכבי שרותי בריאות אך לא מצאתי הגדרה (ציטוט של המטפלת שלנו) "פסיכולוג קליני - אנליטי. לא ברור לי באם קיים דבר כזה. אם כן, אשמח להתוודע אליו ולהתחיל בטיפול (רצוי במסגרת הקופה), שכן מאוד קשה לי לאחרונה . בתודה,

אני מטופלת דרך פסיכולוגית במכבי. התחלתי לפני שלוש שנים בתעריף של 146 ש"ח, והתעריף עלה בהדרגה ל-170 ש"ח. לפני חודשיים קיבלתי הודעה שהתעריף יעלה ל-250 ש"ח החל בינואר. תבדקי היטב את כל האופציות שלך, שכן פעמים רבות מדובר בטיפול ארוך וראוי לבדוק את כדאיות ההשתתפות לעומת מציאת מטפל זול יותר (אני לא יודעת איפה את גרה, מחיר המטפל תלוי גם במיקום הגאוגרפי).

המחיר שהזכרת הוא זול מאד לטיפול מהסוג הזה

אני מטופלת ע"י פסיכולוגית דרך מכבי. התחלתי לפני שלוש שנים בתעריף של 146 ש"ח, והתעריף עלה בהדרגה ל-170 ש"ח. לפני חודשיים קיבלתי הודעה שהתעריף יעלה ל-250 ש"ח החל בינואר. תבדקי היטב את כל האופציות שלך, שכן פעמים רבות מדובר בטיפול ארוך וראוי לבדוק את כדאיות ההשתתפות לעומת מציאת מטפל זול יותר (אני לא יודעת איפה את גרה, מחיר המטפל תלוי גם במיקום הגאוגרפי).

פסיכוטראפיסת טוב יהיה מספיק טוב בשבלך אנליטי - מונח הקשור לפסיכואנאליזה - שיטה שעברה אינטגרציה לפסיכוטראפיה

אורנה שלום רב, מדוע הבחירה דווקא בטיפול מסוג זה? מה ידוע לך על סוג הטיפול שכל כך מרשים אותך? אני יכולה לסייע לך לגבי המלצות על מטפלים אנליטיים. צרי עימי קשר דרך הפרטים בכרטיס האישי. בברכה, טלי פרידמן

בתקווה שאת קוראת את ההודעה: אם באמת התחלת טיפול פסיכולוגי דרך מכבי, וכמוני את חשה שתעריף הטיפול מוגזם, אשמח אם תצרי אתי קשר. אני מנהלת מאבק בהעלאת התעריף. עינת: [email protected]

זה כבר כמה שנים שאבי מדמיין שאימי שוכבת עם כל מיני פעם זה גיסי פעם זה חבר פעם זה אחי פעם זה הנכד שלו אנו כבר חסרי אונים לגביי ההתנהגות שלו והוא לא מוכן ללכת לשום טיפול פסיכיאטרי הוא גם כן מקלל מאיים וחושב שכולם נגדו אבקש מכם בכל לשון של בקשה איך אנו מתמודדים עם הנושא הנ"ל

אתה בבעיה החוק בארץ אומר שלא ניתן לבדוק או לטפל באדם בניגוד לרצונו אלא עם יש סיכון מיידי לעצמו או זולתו (לפי חוק זה עד שהוא לא ממש יתקיף או יהיה על סף התקפה (של אמך כניראה) ידיך כבולות מבחינת החוק אתה תאמר שזה חוק לא צודק ובעייתי - ובצדק - את "התודה" על החוק אתה צריך להפנות לאגודת זכויות האדם אשר בהתקפה על הפסיכיאטרים פעלה להגביל את סמכותם ליבדוק ולאשפז מתוך הטיעון שאין פסיכיאטר יכל להגביל חופש של אדם באישפוז זה גם טיעון נכון אבל במקרה שלך אתה נופל בין הכסאות בשורה תחתונה - או שהוא יהיה מסוכן לסביבה או שתשכנע אותו להבדק עדכן אותי - המיקרים האלו מענינים אותי

ד"ר פלד שלום אנו ניסינו כמה וכמה פעמים לשכנע את אבי ללכת לטיפול אבל הוא לא הסכים ללכת מרצונו . האם אנו ילדיו יכולים לאשפז אותו בעל כורחו עם כל הכאב בנ"ל ? אנו בסה"כ רוצים לבריאותו ולא שום דבר יותר

בעלי ואני הורים לילדה מקסימה נבונה אינטיליגנטית ורגישה מאד בת 5. לעיתים (כפעם בשבוע) ילדתנו מתעוררת מסיוטים וקוראת לנו לעזרה. כאשר אנו מנסים להעירה כדי להראות לה שהיא בחדרה הבטוח עם אמא ואבא היא אינה מוכנה לספר לנו על מה חלמה ומה קרה בחלום. לאחר הרגעתה היא חוזרת לישון ואינה מתעוררת שוב. אנו משתדלים מאד לא לחשוף אותה לדברים העלולים לפגוע ברגישותה כמו אלימות בטלוויזיה (ערוץ 6 - אסור אצלנו) הן בערוצי הילדים והן בערוצי המבוגרים וכן אנו בוררים בקפידה אלו ספרים לקנות ועל אלו לפסוח. האם גדילתה ב"צמר גפן" הפך לרועץ או שמא עליי לבדוק לעומק מה קורה עימה במשך היום בו איננו נמצאים איתה? או שכל זה עורבא פרחא היות ולכל ילד יש סיוט משלו ?

לא הייתי מתרגש מהתופעה -

מדוע ?

ביתי החלה טיפול לפני מספר שנים. א"כ הפסיקה.אחרי גיל 18 החלה שוב. היא "פלטה" יום אחד שיש לה בעיות קשות, אטותם היא מלבנת עם המטפל. שאלתי: 1) האם המטפל רשאי לשתף אותי בבעיות ללא ידיעת ביתי ? 2) האם עלי ללחוץ ע"מ שתשתף אותי? מה עושים . תודה דבי

רופאים אמונים על סודיות רפואית - פרט למיקרים המצוינים בחוק למסירת אינפורמציה יש להסיג חתימה על וויתור סודיות