פורום פסיכולוגיה קלינית

מחבר: סוף העולם תאריך: 22-10-2000 15:17 אלוהים , האם אתם לא רואים כי זה סוף העולם, חורבן הבית, שחיתות, פרות הבשן של עמוס לא בעטו באשכים-מקור החיים. לדרוך על בטן אישה הרה זה אותו דבר. ובהמשך הסוציאולוגית עוד עונה ברצינות.אתם הבאתם עלינו את הסטיות. אתם מורידים עלינו אסון. האם השתגעתם ?זה לא רק השאלה הזו : לדוגמא ,אחד משגל את האדמה הקדושה , משכבי זכר, ואתםם עונים. ועוד כהנה וכהנה .. עד מתי רשעים ... הלא החרב על ראשינו ,,,חיילים בקו האש,,, ואתם מתקשקשים על בעיטות באשכים... העיתונות היתה עושה לינץ, אם היו מראים יהודי שמכים באשכיו... וזה נהנה.. נו.... האם אתם לא רואים כי סוף העולם קרב. העלו אפר והתאבלו אולי הקב"ה ירחם. אני לא דתי אבל מאמין בשפיות העולם והטבע. האם עוד חיה בעולם נהנית מבעיטות באשכיה ....סוף המין האנושי.....

הודעה למחלקה סגורה, קוד אדום...ברח סיכזופרן עם דלוזיות דתיות..הוא מיסתובב עכשיו בפורום פסיכולגיה תחת השם "סוף העולם"..... אופיר

אופיר שלהערכתי הזדהה באחת השאלות כהומוסכסואל - היו צריכים צלסקול אותך. האם תקים משפחה ? האם יש לך ענין אחר בחיים מלחטט בשטויות של אחרים ? אתה מפחד מהדת ? אני לא מדבר בשם הדת ! אני מדבר בשם הטבע. איזה חיה בעולם מרביעה את בני מינה ? האם ראית כלב זכר חודר לכלב זכר ? האם ראית חתול מכה באשכי חתול אחר ? האם ראיתה איזה בהמה אחרת מטילה זרע באדמה ? איזה צרות אתה וחבריך מכניסים לראש במקום לחיות חיים פשוטים וטבעיים. אהבה וכבוד לגופך וגוף הזולת. טלי שאת המוקירה הראשית של אופיר - האם נתקלת בטבע בסטיות כאלו המתוארות ע"י המשתתפים בפורום ? למה לתת להם צידוקים והסברים. ואופיר לפני שתצין שברחתי ממוסד סגור לך תטפל בעצמך. אולי טלי תתנדב לעזור לנפשך הפצועה שמחפשת אהבה בבורות אפלים במקום למצוא בחורה אמיתית וישרה שתעניק לך אושר.

סוף העולם שלום רב, קשה לא להתייחס לדבריך הקשים. במכתביך אתה מעיד על ייאוש מהעולם הזה בשל הבעיות שמעלים אנשים בפורום זה. נראה לך אולי ש"העולם השתגע" ואיבד את כל אמות המידה. אתה משתלח בכל מה שנראה בעיניך כ"לא נכון" או "לא מוסרי". אך מי באמת קבע מה נכון ומה מוסרי? מאיפה הביטחון שהחיים שלך כפי שאתה חי, הם החיים המוסריים והמושלמים?? אנשים שנמצאים במצב של מצוקה כלשהי או התחבטות באיזשהי בעיה, אוזרים אומץ ופונים לפורום. אני רואה זאת כאקט חיובי של כוח, של שליטה, של ניסיון לקחת אחריות על המתרחש, ולנסות לעזור לעצמם לפני שמצבם יתדרדר מבלי שיוכלו לעשות דבר. אין אדם הדומה לחברו, וכל אחד מאיתנו הוא יצירה חד פעמית של הטבע והאלוהים. לכן, מעצם השוני הבסיסי בין אדם לאדם, חשוב שכל אחד מאיתנו ידע לכבד את האחר, גם אם הוא חי ומתנהג בשונה ממנו. תחושה זו מתחזקת בעיקר בעיתות כגון זו שאנו נמצאים בה כעת. כאשר כל אחד נאבק על זכות קיומו בארץ הדמים הזו, וניצוצות של שינאה והרס ניתזים מכל עבר, על כל אחד מאיתנו מוטלת החובה לשמור על צלם אנוש ולדכא את יצר ההרסנות והאלימות הקיימת בנו. לכן, סוף העולם, אני מקווה שתדע לקבל גם את השונה ממך, וקוראת לך לשמור, לפחות בפורום הזה, על שפה הגונה ולכבד את כל הפונים לפורום. ולסיום, כולי תקווה כי השם שבחרת לעצמך אינו משקף אלא את דעתך בלבד!! תמיד צריך לשמור על אופטימיות. בברכה, טלי פרידמן

אני בת 34, נשוא + 3 ילדים, מסיבות שאינן ברורות לי חליתי בדכאון ובחרדות וזה למעלה מ - 8 חודשים אני מטופלת בכדור סרוקסט ליום. ההשפעה של התרופה היא טובה ובהחלט חזרתי לתפקד באופן משביע רצון, אך עדיין קיים בי הפחד שמא הדכאון והחרדות יחזרו, ועדיין כאשר אני קמה בבוקר אי בודקת "כיצד אנימרגישה היום" ועדיין לפני שאני צריכה לצאת למפגש חברתי כלשהוא קיים אצלי החשש שמא הכל יהיה בסדר ושארגיש טוב. האם יוצאים מזה? האם נפחד הזה אצלי דומה למי שחווה התקף לב לדוגמאומפחד שזה יקרה לו שוב?

את מתארת מצב ידוע - "שאריות" מהחרדה כן - יוצעים מזה תתיעצי עם הפסיכיאטר שלך יתכן וצריך קצת לעלות במינון כדי להעלים לגמרי את התסמונת בהצלחה :-)

שלום רב , אני בת 29.5 ולקחתי כדורי פאקסט נגד דכאון כ 5 חודשים 1 ליום ובשבועיים האחרונים עמ"נ לסיים את הטיפול חצי כדור ליום ואז לסיים !!! מלחתחילה לקחתי אותם משום שהייתי בלחץ נפשי מאד גדול , בבלבול ובתחושות חרדה שגרמו לי קוצר נשימה ועייפות נוראית וכו' . ( הייתי בטיפול פסיכולוגי 7 חודשים) אני נמצאת במערכת יחסים מאד בעייתית מזה 5 שנים וההתלבטות גורמת לי כל זאת . בחודש האחרון אני שוב מרגישה את אותם תחושות דכאוניות וחוסר השקט הנוראי שמשטלט עליי , אני לא מעוניינת להמשיך ולקחת את הכדורים , מה הפתרון אם כן ? האם אני צריכה לעבור איזו בדיקה ? האם עליי להיות " תלויה בכדורים" סה"כ אני אדם שמתפקד מאד במשפחה ובעבודה ובלימודים וזה חלק מהקושי שלי "לשחק אותה" שהכל בסדר בעייני כולם ....ולחייך ... אודה לתשובתך המהירה !

מי רשם לך את הטיפול ? נראה שלא זה טיפול הבחירה בשבלך מהמעט שאת מוסרת נראה שתפיקי יותר תועלת מטיפול פסיכוטראפי (שיחות) ניתן לצור קשר דרך דף הפורום ליעוץ נוסף

מעונין לדעת יותר פרטים לגבי תופעות לוואי של פאקסט

HILLI שלום האם את יכולה לחלוק עימי מה בדיוק היו תופעות הלוואי

לפורום, אני בן 50 והיום אינני מסוגל לקיים יחסי מין ללא שתיה של כוסית ערק שעתים לפני המין. הגעתי לזה אחרי תקופה ממושכת כמעט שנתים של אי אונות (חשש מהשפלה, וחוסר ביטחון שהפך לכדור שלג). אם אני לבד ללא האישה (אתם מבינים....) אין לי בעית זיקפה. הבעיה אם אני לא שותה אז יש בעיה במיטה. העינין שזה מיצר לי חוסר ספונטניות ביחסים.למרות כשאני שותה המין נהדר. אני רוצה ללכת עם אישתי לטיפול זוגי- אבל זוגתי לא רוצה. אני עצמי מרגיש התחלה של תלות בערק.ואם אין לי אותו בהישג יד אני לא מנסה. ויותר גרוע כשאני שותה במטרה לקיים יחסים והיא לא רוצה אני משתגע מבפנים , תוסכל, וממיוסר ביחוד על הרס עצמי מבוזבז-אם היה נגמר במשכב היה לזה כדאי ...מקוה שהבנתם. האם יש לכם הצעה לטיפול גמילה עצמי...... תודה יניב

ליניב ולפורום , לי יש תלות ובעיה דומה. אני גיליתי שאני חייב לאונן מספר שעות לפני משכב אחרת אני אגמור מהר ואז מתחיל מעגל האי-אונות. הבעיה , אחרי שהתפרקתי אני בעצם לא כל כך צריך את המין וכמובן הספונטניות נפגמת.אני מאד מתוסכל אם הכנתי עצמי לכבודה וא"כ היא לא רוצה...בקיצור דומה. וזה בעצם מעין הוכחה לבת זוג שהכל כביכול בסדר. אבל זה רק כאילו. אני יודעי שהמנגנון תקין. אני יודע שזו התמכרות לשיטה.איך יוצאים מזה ?אין לי בת זוג קבועה כך שטיפול זוגי לא רלוונטי. תודה יונתן

לפורום, גם לי בעיה מהסוג הנ"ל עקב שמוש מתוכנן בויאגרה לפני יחסים . איך יוצאים מהעסק היקר !!!! יש לכם רעיונות מעבר מלשלוח אותנו לטיפול ? אדי

ליניב, יונתן ואדי שלום רב, תשובתי זו מתייחסת לכולכם. שימוש בעזרים "טכניים" לצורך קיום יחסי מין כגון ערק, ויאגרה ושירותיי ליווי מעידים על קושי נפשי מעבר לאין אונות הקיימת (אולי אף היא בשל סיבות נפשיות). ברור לכם כי אין לי שפן להוציא מהכובע ולהפתיע אתכם בפתרון מהיר וקל. קשיים נפשיים נפתרים בעזרת עבודה מודעת וברורה. אתם יכולים לעשות זאת בעזרת סקסולוג או מטפל זוגי. תלוי איפה מצויה הבעיה העיקרית לדעתכם. בהצלחה, בברכה, טלי פרידמן

הבן שלי בן שנתיים וחדשיים עד לפני חודש הדבר הכי אהוב עליו היה להתרחץ ולשחק באמבט ופתאום לפני חודש הוא לא רוצה להתרחץ כל רחצה היא ממש מלחמת עולם ואני מסתפקת בשפיכת כוס מים בעדינות האם זה נורמאלי שביום אחד הבן פתאום פיתח שנאה למים ? מה עושים? אני חייבת להדגיש כי הילד יודע לסמן לנו מתי המים חמים או קרים תודה מיכל

מיכל, אל תהפכי את הנושא לבעיה. אל תלחמי . תראי לו איך אתם מתרחצים. תעשו אמבטיה משותפת. אל תדאגי. כולנו משנים דעותינו. יתכן והוא פחד ממשהוא. אני הורה שמבין. זה קורה שפתאום הם מפסיקים לאכול, או לעשות משהוא ---אז מה--- בנימין

למיכל שלום, נראה לי שהוא עושה לך "מרד". זה גיל ההתבגרות בקטן עדי

מיכל שלום רב, "אין חכם כבעל ניסיון" אמרו חכמינו, ובמקרה הזה אני חושבת שהם צדקו. למדי מנסיונם ומהערותיהם של אחרים. אין לי מה להוסיף על דבריהם. שתזכי להמון נחת מהילדים, בברכה, טלי פרידמן

שלום, אני בחורה בת 18 עוד מעט ואני סובלת מתופעה מעיקה ביותר אני לא יודעת אם זה אופייני לגיל שלי אבל לי בכל אופן זה מציק במיוחד אני בד"כ עסוקה בלעזור לאחרים..חברים קרובים אמא, אחים ואפילו הבייביסיטר, עכשיו הבעיה הבציקה היא שכשאני עוזרת טוב לי והכל אבל זה תמיד בא על חשבוני על חשבון זה שאני אצטרך לעשות משהו שאני לא רוצה במיוחד.. וזה בעצם לא בכפיה אלא מתוך עסק שזה האופי שלי או אני לא יודעת מה. עכשיו השורה התחתונה..הרפואית...שעליה אני אולי מחפשת הסבר..או ממנה בא לי להפתר זה שכשאני עוזרת או מסכימה למשהו מסוים אני שמחה... ואומרת לא נורא אני אשא באחריות.. כי אני תמיייד עומדת מאחורי דבריי והבטחותיי, אבל אח"כ במחשבה שניה או כשאני אמורה לבוא לבצע את הדבר אני שוקעת בדיכאון...ממש דכאון של אכילה ללא הכרה וחוסר נחמדות משבע! -אין לי מושג איך סובלים אותי פה בבית :-), כמו כן אני נוטה לבכות בעקבות העסק הזה כאילו שוב הכנסתי את עצמי למערבולת כזו ולא יודעת איך להפתר מהעיניין, שאולי באיזשהו מקום נובע מאי נעימות.. לסרב או אני לא יודעת ממה מחכה בקוצר רוח לתגובה, בעקבות דכאון נוסף שאני בתוכו ממש ברגעים אלו, תודה מראש, נירית

נירית שלום רב, הדיכאון עליו את מעידה הוא חוויה לא נעימה עבורך, ואת מנסה להילחם בתחושה. מצד אחד את לא יכולה לוותר על היותך "אדם טוב ומסייע לסביבתו", ומצד שני את גם לא יכולה להימנע מתחושת הדיכאון, חוסר הנחמדות וחוסר הרצון בשעה שאת לוקחת אחריות, ומסייעת לאחרים. אני יודעת שזה לא יעזור לי לומר לך "אז אל תעזרי לאחרים", כי את זה את יודעת לבד, אולם מסיבה כלשהי, את מתקשה לשים את הגבולות ולעשות רק את הדברים שיועילו לסביבתך, ובמקביל לא יזיקו לך או יהוו עול ומטרד עבורך. קשה להתמודד עם המצב הזה לבד, בעיקר לאור העובדה שאת חשה ש"הרצון לסייע" הינו חלק מאופייך ואישיותך. כך שאפשר לומר שאת חשה שהצורך הזה טבוע בך ויהיה לך קשה "לשנות" את האופי שלך לבד. באיזה מסגרת את נמצאת כעת? עבודה/ צבא/ בי"ס? הייתי ממליצה לך לפנות לטיפול, או אולי לנסות לדבר עם איש מקצוע הנמצא בסביבתך (יועצת בית הספר או משהו כזה). התחושות המלוות אותך כעת עשויות להחריף, ואת עלולה לפתח דיכאון קשה יותר או תופעות אחרות, וחבל. את בחורה צעירה ויש לך את כל הפוטנציאל ללכת לטיפול ולהפיק ממנו את המיטב. הטיפול הפסיכותרפויטי יעזור לך להכיר את נקודות החולשה שלך, ולחזק אותך דווקא שם, כך שיהיו לך הכוחות להתמודד עם "הרצון לסייע" מול התחושה הנגררת לאחריה של דיכאון. בברכה, טלי פרידמן

הייי טלי, ראשית תודה רבה על התשובה היפה והרצינית, ושנית אני נמצאת במסגרת את בי"ס...ואין לי שום כימיה עם היועצת או יותר נכון הבחורה הזו שמתיימרת לתת עזרה היא לא כל כך נראית לי מתאימה לתפקיד אבל מי אני שאקבע...בכל מקרה, החיים שלי הרבה יותר מסובכים וכבר ממממזמן חשבתי ללכת לפסיכולוג אבל אמא אומרת שזה ממכר וקצת חוששת מזה... בכל מקרה...אני תמיד מאמינה...שחייב ליהיות טוב בסופו של דבר...ומקקוה שהטוב קרוב.. בדירה הקודמת שלי היה מוטבע לי מול העיניים על הקיר משפט חזקקק שאני כתבתי... "צריך תמיד לקוות ולהאמין..שבין עננים אפורים...מחר תזרח השמש!!! " בכל אופן יום טוב שיהיה לך, :-)

שלום נירית אני חושב שהנפש שלך מתמרדת מול הנטיה שהיתה לך למחוק את עצמך ולרצות אחרים. הנפש שלך אומרת " די מספיק לרצות את כל העולם, מספיק להיות נחמדה על חשבון העצמיות שלי". יש צורך להקשיב לנפש ולהתחיל לדאוג לעצמך. בגלל הסערה שאת נמצאת יש צורך לפנות לפסיכולוג שיעזור לך בתהליך של לממש את העצמיות שלך בלי להרגיש חרדה ופאניקה. בברכה, אמיר

אמיר, לצערי העיניין לא כל כך פשוט וגם לא כ"כ נעים לי ללכת לחשוף אץ הצרות שלי בפני מישהו זר פנים אל פנים... אין לי מושג מבחינה מקצועית ממה זה נובע גם במסגרת הפורום הזה אני לא כ"כ אוהבת להפתח כי זה לא אישי במיוחד אם יש לך קצת זמן מיותר וסבלנות אלי :) אני אשמח להתכתב איתך בדואר... ובגלל שבטח לא תחשוף את שלך כאן...כדי לא ליהיות מוצף אני אתן לך את שלי- [email protected] אני אבין גם אם זה לא יהיה כ"כ בראש מעיינך...לאמץ ילדונת וירטואלית... אבל אני לא מזיקה!!! באמת :*) ומבשלת אפילו דיי טוב :)) בכל מקרה מקווה לשמוע ממך ותודה רבה רבה רבה על התגובה.. נירית.

אני מרגישה שנולדתי עם בעיות נפשיות בהיותי בת 5 שנים התחילו סימנים של דמיונות כמו משהו שמכתיב לי את החיים ולעשות או לחשוב לפני השינה בלילה במיטה מחשבות ולהסתכל על הורי אני מרגישה שיצר הרע מוביל אותי לכל זה בתקופת ההתבגרות הייתי פשוט אומרת לסבתי שתאמר כל מיני דברים לאימי כאילו שזה חלק מחיי בגיל 22 ומשהו נכנסתי להריון לא מתוכנן ולפתע הרגשתי שעומד לקרות הריון וההורמוניים שלי השתנו והרגשתי שאני מסתבכת במחשבות ומבולבלת שאיזה הריון יהיה הבה עם כאלה מחשבות טורדניות שצצו עקב הכנסתי להריון כיום אני מטופלת בכדורים של פסיכיאטר בפרידור ופרטן וזה גורם לי לא לפחד לצאת מהביית ושלא יקרה לי שאחוש שאני שכאשר אני יוצאת שאני הופכת לצמח בערך אך אני מאד רוצה הריון נוסף

ב' שלום רב. ובכן, מה בדיוק את שואלת? בברכה, טלי פרידמן

גשי לטיפול במדיציה.

דינה כתב/ה: > > גשי לטיפול במדיציה.

שלום לפני כחודש ימים התחלתי להשתמש בסרוקסט. תופעות לוואי שונות ליוו אותי עד לא מכבר. רוב התופעות נרגעו לי אך תופעת נדודי השינה עדין קימת. האם משמעות הדבר שלאחר חודש ימים התרופה איננה מתאימה לי, או שעלי להתעזר בסבלנות. אשמח לתשובה מהירה. תודה מירי

פני לרופא המשפחה שירשום לך כדורי שינה

האם נמצא קשר בין הטבה בהתקפי מיגרנה בעת שימוש במינון כלשהו בסרוקסט או פרוזאק בצורה מחקרית או אחרת אודה לך על תשובה בנושא

אופיר תעין ותענה בבקשה אם אתה יודע תודה

אם התכונת עליי, אז אני לא פסיכולג\פסיכאטר\עובד סוציאלי זה אומר שאני ממש לא מבין כלום בתרופות :-) אופיר

אני נמצאת חודשיים לאחר לידת בתי. אני מרגישה בדכאון, כאשר כל דבר מעצבן אותי אני לא מרגישה שאני נהנית וטוב לי עם המצב החדש. מה שאני לא מבינה זה מדוע אני מרגישה כך, כי רציתי מאוד מאוד להיכנס להריון, דבר שלא היה קל בכלל ונהניתי מאוד מתקופת ההריון כי כולם שמו לב אלי במובן החיובי ועכשיו פתאום הכל השתנה. אני מרגישה שאני רוצה להתנתק מכולם ושיעזבו אותי במנוחה ויתנו לי להיות לבד, אך במקום זאת כולם באים ומטרידים אותי ואומרים לי מה לעשות. אוסיף ואומר שבעלי לא רצה בכלל את ההריון הזה והיום אני מרגישה שהוא כועס עלי שאילצתי אותו לכך ואולי אפילו רוצה להתגרש. האם יש מוצא מהענין? בתודה מרב

מירב שלום רב, את מעלה במכתבך בעיה מורכבת ועולה כי את במצוקה. לאחרונה חווית לידה, שכשלעצמה מהווה חוויה מורכבת, הן משמחת והן קשה. מצד אחד ילדת משהו שהוא שלך, פרי בטנך, ומצד שני, עברת חוויה פיזית כואבת, שלאחריה היית צריכה להתארגן במהירות ופתאום לדאוג 24 שעות לאותו תינוק, תינוק שלך, ולמלא את צרכיו אימתי שהוא רוצה וצריך. זה מעייף, מתיש ובמילים פשוטות , "גומר" אותך לגמרי. בנוסף, קיים החלק הדיכאוני שקורה לנשים לא מעטות. הציפיה לתינוק, וריכוז תשומת הלב ביולדת לפני הלידה, נותן תחושה מאד טובה, תחושה של התייחסות, דאגה והמון אהבה כלפי היולדת. לאחר הלידה, מרכז תשומת הלב עובר ברובו אל התינוק, ואז היולדת עשויה לחוש ננטשת, בודדה ומדוכאת. בתקופה קשה זו, אחד הדברים שמסייעים לצאת מאותן תחושות דיכאוניות הוא דווקא הקשר עם הקרובים ביותר, הבעל וההורים. במקרה שלך, הבעיה מסתבכת יותר, בשל התרחקות בעלך. להערכתי, עליך לשוחח באופן גלוי עם בעלך. כעת, משהמצב אינו ניתן לשינוי (אין אפשרות להחזיר את הגלגל אחורה), עליכם להתמודד עם מה שיש. הדבר הקל הוא לקום ולעזוב. זה מה שאולי בעלך חושב לעשות (אגב, לא הבנתי אם עניין הגירושין זה ממשי מבחינתו, או רק קיים בתחושה שלך). הדבר הקשה, אך המשתלם והבוגר יותר, הוא לדבר על הדברים, לפתוח אותם ולנסות להתמודד. ייתכן ועליכם ללכת לתקופה לטיפול זוגי. בדרך כלל זה משפר את היחסים בין בני הזוג, ותורם לפתיחת ערוצי תקשורת בין בני הזוג, ולשיפור המערכת הזוגית. נוסף על כך, הייתי ממליצה לך לפנות גם לטיפול פרטני לעצמך. חווית הלידה וכל המשתמע ממנה, והתחושות הקשות שעולות בך לאחריה, רצוי שתתני להם את המקום וחשוב שתעלי אותם. הדבר יתאפשר בתוך תהליך טיפולי. אם את זקוקה להמלצות, את יכולה ליצור איתי קשר, ואנסה לעזור. בברכה, טלי פרידמן

שלום מרב את סובלת מדכאון לאחר לידה. כדאי מאד לפנות לטיפול פסיכולוגי. ניתן לעזור לך במהירות יחסית. אם את מעוניינת תצרי קשר 036496371. בברכה, אמיר

קיבלתי טיפול בציפראמיל חצי כדור בבוקר. הרגשתי חולשה וכן חוסר במצב רוח. אם הכדור אמור לטפל בדיכאון, איך זה עושה חוסר מצב רוח. וכן פרוזק, מצד אחד זה מטפל בדיכאון ומצד שני זה גורם לנדודי שינה. מדוע לא ממציאים תרופה שתטפל בדיכאון בלי נדודי שינה

נראה שלא קיבלת הסבר על הטיפול - תכשיר נוגד דיכאון לא פועל כמו תרופה לכאב ראש - מדובר בתכשיר לאיזון תהליכים מוחיים והוא פועל רק לאחר כ 2-6 שבועות - וכאשר נוטלים אותו כמו שדרוש עם מעקב ניתן להתמודד עם הפרעת השינה בתאום תרופתי מתאים - פנה לפסיכיאטר שלך לשם כך יש תכשירים לדיכאון ללא הפרעה בשינה אבל יש תמיד תופעות לוואי - גם אחרות - מש לעשות מדובר עדיין בגבולות המדע האנושי

אני מודה לך על תשובתך המהירה על שאלתי. חג שמח. חנה.

ד"ר שלום הנני מקבל - LITHUIM באופן קבוע MG 900 . לאחרונה יש לי כאבי חזה עם גילוי של היפוטרופיה קלה בלב . אבחנה נעשתה לאחר בדיקות - אקו - דופלר ומיפוי לב . בנוסף חלו שינויים קלים ב - א.ק.ג שלי . הוחלט לתת לי נורמטן ( כמות מינימלית ) . האם יתכן קשר בין הטיפול ב- LITHUIM לבין התופעות הקרדיולוגיות ועליה בלחץ הדם אצלי בחודשיים האחרונות ? . בדיקות דם של LITHIUM הנם ברמה : 1.06 . בברכה .

כן יש שינויים ב ECG מליטיום רופא המטפל חייב לדעת על נטילת הליטיום

לאחרונה הומלץ לי ליטול סרוקסט . יחד עם זאת אני מאוד מעוניינת להרות (חלק מהלחצים נובעים לדעתי גם מעובדה זאת). האם יש מידע בנושא ההשפעות של סרוקסט על הריון , סיכונים כלשהם או להפך. לא הייתי רוצה לדחות כרגע את ההריון מאחר וה"שעון הביולוגי" מלחיץ אותי. אודה על תשובתכם המהירה

אסור ליטול תכשירים פסיכיאטרים בזמן הריון והנקה במיקרים מיוחדים מאד הדבר נעשה - אבל רק עם פיקוח מאד הדוק על ידי מומחים (דהיינו פסיכיאטר) מי המליץ לך על סרוקסאט? ולמה? ממה שאת מוסרת לא בטוח כלל שאת זקוקה לו ? זה לא תכשיר ל"לחצים" רגילים

השאלה מופנית אל ד"ר פלד, ולכל המעוניין להשיב. אני בן 30 , רווק , גר לבד, ללא בת זוג קבועה , עובד ואף עסוק בד"כ . ב 4-3 החודשים האחרונים חלה אצלי עליה מדאיגה (אותי לפחות) בחשק המיני. הדבר בא לביטוי ברצון מתגבר לקיים יחסי מין , אוננות , צפיה בנשים יפות / מושכות , וגם גלישה באתרי פורנוגרפיה. כל מה שתארתי מאוד מדאיג אותי , ונראה לי לרוב כי הדבר אינו בשליטתי , (זה מדאיג אותי בעיקר מכוון שאני בד"כ בשליטה עצמית גבוהה) . להתיחסות מפורטת ורצינית אודה , ROMAN

תבורך! הכל בסדר אצלך. הרבה גברים יקנאו בך. שליטה עצמית וחשק מיני אינם קשורים זה בזה וטוב שכך! (כל זמן שאינך פוגע באף אחת/ד). נסה להנות . אתה בדיוק בגיל הנכון.

הלואי על בעלי

מהתגובות אתה מבין מדוע חשבתי שלא רלוונטי לפורום זה באופן עקרוני אנני רואה פתלוגיה בתיסמונת שאתה מתאר אין לדעתי צורך בטיפול תפנה את האנרגיה המינית לכיוונים נורמאטיבים - דהיינו לבת זוג לחיים

כל בעיה מינית שמטרידה או גורמת סבל יכולה להיות סיבה לייעוץ או טיפול אצל איש מקצוע- והכוונה לסקסולוג. סקסולוגיה זה מקצוע שלומדים חלק קטן מהמטפלים אחרי שהם כבר פסיכולוגים קליניים או עובדים סוציאלים קליניים או רופאים מומחים (פסיכיאטריה, גניקולוגיה, אורולוגיה, משפחה). אם אתה רוצה שמות של סקסולוגים אז תפנה לאיט"ם-האגודה הישראלית לטיפול מיני.

אם לא לפורום זה,אז לאיזה פורום ניתן להפנות שאלה כדוגמת זו?

השאלה מופנת לד"ר פלד.

הכוונה היתה לשאלות רציניות סליחה על אי ההבנה במקרה של שאלות רציניות כאן המקום

יש לי שאלה לגבי היעילות של דפאלפט להפרעה בי-פולרית. עד כמה שידוע לי כתרופה אחזקתית היא פחות יעילה מהליתיום. אני לוקחת אותה עכשיו כבר שנה, נכון לעכשיו אין לי סמפטומים בכלל. בגדול, האם עברתי את הקטע הסטטיסטי של רמיסיה שלא קשורה לתרופות ואני יכולה להרגיש בטוחה שהבלאגן לא הולך לחזור או שזה עדיין תקופת מבחן ? היו לי תקופות רמיסיה ארוכות יחסית בלי תרופות קודם (לפעמים אפילו שנה) אני כרגע בתקופה די חשובה בחיים שלי, מחזיקה 2 עבודות שדורשות ממני יציבות מלאה אחת מהן כוללת עבודה עם ילדים בעלי הפרעות פסיכיטריות והתנהגותיות והשניה היא אקדמית. אני לא יכולה להרשות לעצמי נפילה. הנזק שיגרם ואני לא מדברת על הנזק האישי הוא עצום. טריליאן

לא בהכרח - מדובר יותר בהתאמה אישית יש אנשים שהליטיום לא פועל מספיק ביעילות ואז נהוג לאזן אותם עם דפאלפט או טגרטול חשוב לשמור על רמה בדם של התכשיר היעיל ביותר - ולהמנע מזעזועים ריגשיים גדולים מדי בחיי יום יום (כמובן עד כמה שניתן)

הפסקתי את הליתיום לא בגלל חוסר יעילות אלה בגלל תופעות לוואי שהפריעו לי. עברתי לדפאלפט כי יש לו פחות תופעות לוואי ואז גם הצלחתי להתמיד בטיפול. לגבי הרמה בדם - אין לי מושג, מעולם עשיתי בדיקה לרמות דפאלפט. הרופא שלי אמר שזה מיותר. (הייתי עושה את הבדיקות האלה לליתיום אבל מאז המעבר לדפאלפט זה הופסק) הממ.... זעזועים רגשיים.... זה משהו שאני לא יכולה להמנע ממנו. בעבודה שלי הם מגיעים בקצב של פעם ביום לפחות. אז במילים אחרות - אני לא יכולה לשבת על הכורסא ולהרגע. די קיוותי שיגיע יום שאני לא אצטרך לשבת ולחכות שהנעל השניה תיפול... טריליאן

להל"ן מספר מקורות מהספרות המדעית המעודכנת ביותר (שנת 2000) לדעתי - מספיק כדי לא! לקחת סיכון! חבל ! http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?cmd=Retrieve&db=PubMed&list_uids=10881208&dopt=Abstract http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?cmd=Retrieve&db=PubMed&list_uids=10860095&dopt=Abstract http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?cmd=Retrieve&db=PubMed&list_uids=10829325&dopt=Abstract http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?cmd=Retrieve&db=PubMed&list_uids=10827882&dopt=Abstract http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?cmd=Retrieve&db=PubMed&list_uids=10721498&dopt=Abstract

להודעה שלי בעניין מאמרים אלה, בדף קודם (שרשרת בעניין "מריחואנה ופסיכוזה"). במאמר האחרון שאתה מביא כאן (שלא היה בשרשרת הקודמת) מצויין במפורש שנמצאה עדות מועטה בלבד להשערה כאילו שימוש בסמים גורם לסכיזופרניה. ולהזכיר, שמדובר בכלל הסמים, כולל הקשים. מריחואנה אינה מוזכרת כלל בפני עצמה. יוביוב

יש אבחנה ידועה- קנביס פסיכוזיס- אנשים מאושפזים במחלקות סגורות בגלל זה. תאמין לד"ר פלד- הוא המומחה כאן. יש כל מיני אתרים אנטי-פסיכיאטריים- שמה יקבלו את דבריך-לך לשם.

זאת הסיבה שלא טרחתי להעלות מחקרים לרשת.... גם אם תיראה מחקרים,תיראה עדויות (אגב אתה מוזמן לשכונות של ליד השוק בלוד...)... כל זה לא יספיק, אתה עדיין תיתבצר בעמדה הנאיבית שלך .... אז מה אתה בדיוק רוצה להגיד ? אופיר

נטלתי תרופת ציפראמיל במשך 40 יום ואני מרגישה מן אפיפות שלא מאפיינת אותי. כמו כן התפתח טיק עצבני בקצה הפה מה שלעולם לא היה קודם. כמו כן אין חשק מיני בכלל., מה שבהחלט מפריע. אציין שלפני זה נטלתי סרוקסט במשך שבוע והסימפטומים היו קשים לפיכך הוחלפה התרופה. כעת החלטתי להפסיק את הטיפול כי אני לא מרגישה שהוא מועיל כל כך. שאלתי- האם אפשר להפסיק בבת אחת? האם מישהו שנטל את התרופה הרגיש כך?? אודה לתשובה.

כדאי להפסיק בהדרגה כן את מתארת תופעות לוואי שכיחות אני מרגיש שאין לך רופא מטפל (פסיכיאטר) הוא אמור לעזור לך להתמודד עם תופעות לוואי וביכלל הוא אמור ליעץ לך עם צריך בכלל טיפול נראה ממה שאת מתארת שאולי את בכלל לא זקוקה לטיפול תרופתי צרי איתי קשר דרך דף אישי - בפורום (לחיצה על שמי)

בקשר לסרוקסט סבלתי במשך שנה ניסיתי 5 תרופות שונות שלא עזרו לי כולל סרוקסאט עד שהגעתי לרופא שהדריך אותי נכון חזרתי לקחת סרוקסט שכידוע מתחיל להשפיע לאחר חודש ואני אדם חדש לכן אני תמה שאחרי שבוע הפסקת חזרי לסרוקסט תופעות הלואי יתגברו ובמידה ואחרי חודש לא יעזור חפשי כדור אחר

האם ישנו כדור שיכול להחליף את הסרוקסט, כדי למנוע את הפגיעה של הכדור בתחום המיני. תודה

באופן עקרוני כל ה SSRI (מהמשפחה של הסרוקסאט) עלולים לפגוע בחשק מיני בד"כ תופעת לוואי זאת חולפת - אבל עם אין אפשרות לסבול זאת - כדאי לנסות להחליף לתכשיר אחר מאותה משפחה בתקווה שאצלו תופעת הלוואי הנ"ל תהיה פחותה

אני לא יודעת אם זה הפורום אבל אני ממש זקוקה לעזרה בנושא הזה!!! מה עושים עם ההרטבות הליליות המתמשכות של ילד בן 2 ועשרה חודשים? הוא כבר נגמל מטיטולים לפני כ-חצי שנה והיו לו לילות יבשים, אבל משום מה בחודש וחצי האחרונים לא מפסיק להרטיב בשינה! גם כשהוא ישן צהריים, גם כשהוא נרדם בנסיעה. לפעמים הוא גם נוטה ל"שכוח" ללכת לשירותים ומפספס גם כשהוא ער. איך עושים שזה יגמר כבר? החורף מתקרב ויהיה קשה שבעתיים! תודה לכל מי שיוכל לענות מידע מקצועי או נסיון אישי! גלית.

גלית שלום רב, לא נראה לי שמדובר במשהו משמעותי, ואולי אפילו יש לילד דלקת קלה שגורמת לו להשתין באופן תכוף ולא נשלט. כדאי אולי לעשות בדיקות שתן, ומעבר לכך, אם והכל יצא בסדר, הייתי ממליצה על טיפול מהסוג ההתנהגותי עבור הילד. דהיינו, להזכיר לילד מדיי זמן קבוע שעליו ללכת לשירותים, לפני זמני השינה לדאוג שיעבור דרך השירותים, ובמהלך השינה ניתן לקנות מכשיר לא יקר המתחבר לטיטול או לתחתון וברגע שהילד מתחיל להרטיב זה מצפצף ומעיר אותו. כך הוא לומד לשלוט על עניין ההרטבה. בדרך כלל השיטה הזו פועלת טוב. במידה וזה לא מסייע לכם, כדאי לגשת לייעוץ. בברכה, טלי פרידמן

הייתי הולך קודם לאורולוג של ילדים דרך רופא ילדים של קופ"ח

הילד שלך עדיין לא בן 3! הוא קטן, חכי בסבלנות, נכון זה לא נעים ולא נוח- נראה לי שיותר לך מאשר לו. תסתכלי קצת סביב רוב הילדים בגיל הזה עדיין לא שולטים בשעת שינה. אז שתהיה לך סבלנות - בגיל הזה זה עדיין מוקדם לכל הטיפולים ההתנהגותיים של פעמונים שמצמידים לטיטול וכדומה. הניחי לו, קבלי אותו, ואם עד גיל 4-5 לא תהיה ממש הטבה רק אז תתחילי לדאוג. סמכי עליי . זה נורמלי לחלוטין .

שלום רב ! אבקש את עצתכם אני אב לילדה בכיתה ה' אשר לאחרונה החלה למצמץ בעיניה עדיין לא באופן רצוף. אני חושב כי ישנה התאמה בין לחץ (קל) לבין המיצמוץ לדוגמא אם אנו ההורים משוחחים עימה על שיעורי בית ועל הצלחה היא מתחילה למצמץ יותר. מעט רקע משפחה רגילה ואוהבת מאוד, עבודת ההורים מעט הישגית האם מנהלת סניף בנק טפחות - עובדת שעות עבודה של בנק אני עובדבתפקיד בכיר בחברת מחשבים עובד שעות עבודה רבות חשוב אני האב ממצמץ כבר מגיל צעיר כמעט מכיתה ד' - בעבר סבלתי מטיקים רבים אחיין שלי (בן של אחותי) ממצמץ גם הוא. האם המיצמוץ הוא פגם גנטי אשר עובר בתורשה האם מומלץ לא לדרוש מהילדה כדי שלא תמצמץ האם כדאי לפתוח את הנושא או להתעלם אשמח לכל ייעוץ ובמיוחד אם הדבר ניתן לקבל קישורים לספרות וללינקים באינטרנט כמו כן אשמח לקבל הפניה לגורם לטיפול או ייעוץ לאיזה תחום ברפואה לפנות לעזרה המון תודה על התייחסותכם אבנר מימון

אוקי...קודם כל אני לא פסיכולוג\פסיכאטר\עובד סוציאלי כשאמרת שהמיצמוץ מיתגבר עקב לחץ נפשי זה הזכיר לי פרק בספר שניקרה "האני ומנגנוני ההגנה"\אנה פרויד תיבדוק בפרק שניקרא "הזהדות עם התוקפן" (ממבט ראשון זה נישמע די דומה,אבל ביגלל שכבר יש טיק,גם בלי ה"טריגר הנפשי"...זה מסבך את העיניין) אגב להרבה מעפינים גופניים,יש טריגרים ביולגיים... נקודה למחשבה אופיר

אופיר- כמי שמזה זמן רב מתענין בפורום (ובמקרה בעיה זו נגעה לליבי ) אני יוצא בביקורת עליך . אתה מסבך לאנשים את השאלות בתאוריות מורכבות. מישהוא שואל על הבעיות הקשות של הבת ואתה מלאה אותו במיני מנגנונים וכו'. מאחר ואתה מצהיר שאתה לא בר סמכא-אז בשביל מה הרצון שלך להראות את ידענותך (החלקית והבילתי מקצועית ) ??. אולי תנסה לגשת בעצמך לטיפול אישי לפתרון בעיות שלך עם עצמך.

אופיר היקר הלכת רחוק מאד - יש הרבה סיבות יותר טריוויאליות למיצמוץ

אבנר שלום רב, ממכתבך עולה כי בעיית המיצמוץ הינה תורשתית במשפחתך. לכן לא ברורה לי שאלתך.יתכן ומדובר בעירוב של תורשה ואישיות. כלומר, לילדה קיימת הנטייה למיצמוץ, ובשל אישיותה (נניח שהיא נוטה להגיב ללחץ בסימפטומים גופניים) הנטייה מוגברת בשעת לחץ. בכל אופן אם אתה רוצה להיות שקט, הייתי ממליצה לעשות בירורים מקבילים, הן פיזיולוגיים (לבדוק שאין שום בעיה פיזית שגורמת למיצמוץ) והן פסיכולוגיים (לדוגמא, שאתה תלך להדרכת הורים או תשוחח עם פסיכולוג בית הספר ותבחן יחד את משמעות הדברים). נסה לערב כמה שפחות את הילדה בכל המתרחש על מנת שלא תחוש שהיא חריגה בתגובת המיצמוץ ואז זה עלול להוסיף עוד טריגר להחמרה. בברכה, טלי פרידמן

אבנר, 1) אני אם לילדה שמצמצה.גם כאן עם תופעות חזקות של גלגול עינים. 2)הלכנו 4 שנים לפסיכולוג. 3)שנה בטיפול אלטרנטיבי. 4)בסוף- מה שעזר היה טיפול תרופתי.-תוך 1 חודש נסתימה הבעיה החריפה. ונזקקנו לעוד 2-3 תקופות של ריענון. 5)אם תרצה פרטים אנא השאר טלפון ונתקשר אליך. אומר לך כי הבעיה של מיצמוץ יוצרת קשיים חברתים מאד אשר ישפיעו על הבגרות שלה .ככל שתקדימו יטב לכם ולה. הכל תלוי בבשלות שלכם לקחת אחריות. V.

תודה על התייחסותך אשמח לשוחח עימך באופן טלפוני מספר הטלפון שלי 054-858308 אבנר

פנה דרך קופ"ח לנויורולוג של ילדים ליפני כל פעולה אחרת עדכן אותי לאחר מכן להמשך יעוץ

תודה על ההתייחסות

למי יש חומר בנושא נוער לקוי למידה והיפר אקטיבי?

עידית שלום רב, הרשת מוצפת באתרים וחומר על הנושא. השתמשי במנועי החיפוש במילות המפתח "ליקוי למידה" או ADHD ותקבלי מגוון רחב ביותר של חומרים, שמהם תוכלי לברור ולמצוא את מבוקשך. בהצלחה, בברכה, טלי פרידמן

JHGFGG

קראתי את הכתבה על חלומות בהנחה שיש סמלים אוניברסלים מה הפרושים לחלימה על נפילה לבור עמוק וחשוך על נפילת שיניים על אובדדן דרך או רכבת תודה שושנה

אין ממש סמלים אוניברסלים, כל המטרה בפירוש חלומות, זה שלכל אחד יש את הפירוש שלו דוגמא: אני נחנקתי מעצם של תרנגולת כשהיתי ילד קטן, את אוהבת תרנגולת את חושבת שבחלום עצם של תרנגולת,תסמל עבורנו את אותו דבר, ? :) בכל אופן,ממה שזכור לי מהספרים של פריד "נפילת שיניים.עקירת שיניים" מצביא על "הענשה עצמית על משעה האונן"..או משהוא כזה בקשר לנפילה,זה גם איך שהוא קשור למיניות (לפי פרויד הכל מתחיל וניגמר במין) אבל באמת כדי לפרש חלום,את צריכה להיתיחס לכל סמל,כחלק מהחלום השלם,ולכל סמל א צריכה להיתיחס כ"שלך בילבד" זאת אומרת שלכל סמל יש עברוך פירוש...ואת זאת שצריכה לגלות את הפירוש הזה,ואחר כך לחבר את כל הפירושים ל"פירוש אחד גדול" (שזה כל החלום) אופיר

שושנה שלום רב, אופיר צדק כשכתב כי המשמעות של כל סמל בחלום היא משמעות אישית של האדם. הפרושים הכלליים אינם משמעותיים ואינם עקרוניים. במידה ואת בכל זאת מעוניינת בהם, חפשי במנועי החיפוש אתרים על פשר החלומות של זיגמונד פרויד. יש לא מעטים כאלו, ושם תוכלי למצוא את מבוקשך. את יכולה גם לקרוא את ספרו של פרויד שתורגם לעברית הנקרא "פשר החלומות". בברכה, טלי פרידמן

טלי האם אין סמלים אוניברסליים ? למשל : מקל או משהוא מאורך -פין הגבר. כוס או כד או כלי קיבול -פות האישה ? ומכו החיבוריות: 2 מקלות-סטיות הומוסקסואליות. שבירת העץ- אי אונות.וכו' ל.

שלום, בתקופה האחרונה (מזה כ-3 חודשים) החשק המיני שלי חזק ,ואף לעיתים נדמה לי כי אינו בשליטתי. אני בן :30 ,גר לבד,ואין לי בת-זוג קבועה.

מה רע בזה . תאונן כמה שאתה רק יכול. תשוקתך תתן לך צורך אולי להכיר בת זוג למין-צריך רק לחפש. אל תשאר מגורה- תתפרק בכל דרך אפשרית עד לרגיעה מינית. כעקרון החשק המיני הוא ברכה ולא סיבה לרופאים. הרופאים צריכים לטפל לאלו שאין חשק.....

לא רלוונתי לאתר זה ! !

האם משהוא קרה ב 3 החודשים האלה ?...הרועה משמעותי בחיים שלך ? האם היו לך קשרים רומנטיים בעבר ?, אני מדבר על קשריים מיתמשכים אופיר

לאחותי התאומה (בת 21) יש מאניה דיפרסיה,והיא מטופלת בתרופות מזה 3 חודשים.לפני 3 שנים היה לה התקף ראשון והיא טופלה בתרופות שנתיים,ואז הופסק הטיפול,וכאמור היה לה שוב התקף.בבית היא מתנהגת כילו אנחנו צריכים לציית לכל משאלה שלה,ובד"כ אכן אבא שלי אכן מציית.איך להתמודד עם ה"פקודות " שלה? איך מצד אחד לגרום לה להיות קצת יותר פרודוקטיבית ועוזרת,אך בלי לגרום לעימותים שמביאים אותה לבכי? (גם כשמעירים לה ללא עימות זה גורם לה לעצבנות) תודה דבי

עם באמת יש לה את האבחנה שאמרת - טיפול תרופתי מתאים יאזן אותה והיא תחזור לתגובות והתנהגות רגילה - מקווה שיש לה פסיכיאטר טוב וזמין עם בנוסף יש הפרעה באישיות - אז המצב מסובך יותר

האם קיים קשר בין שימוש במריחואנה להופעתה של פסיכוזה ו/או סכיזופרניה?

שלום איתי אין קשר בין מריחואנה והופעתה של פסיכוזה. יחד עם זאת אם לאדם יש פוטנציאל להיות פסיכוטי שימוש במריחואנה יכול להוות טריגר לפריצה של פסיכוזה. אמיר

האם תוכל להציג מחקרים או מידע אחר המראה כי מריחואנה *היא* הגורם להתפרצות פסיכוזות? במקרה אחד שאני מכיר בו "הואשמה" מריחואנה ע"י פסיכיאטר כגורם פסיכוזה (אפילו לא כטריגר), התברר שלמעשה היו מעורבים גורמים אחרים הידועים כמעוררי פסיכוזות (כגון MDMA). השימוש במריחואנה היא מידע אנקדוטי בלבד ולא היה שמץ של ראיה לקשר שלה לעניין. מאחר ואחוז ניכר מאוד מהאוכלוסיה משתמש במריחואנה, הרי שצפוי שבאחוז ניכר (דומה) מהמקרים הפסיכיאטרים יהיה קיים שימוש במריחואנה ברקע, גם ללא קשר להתפרצות. יתכן שיש גם גורמים מתערבים נוספים המשפיעים על אחוז זה. צריך להיזהר לא לעשות קישורים מוטעים. האם יש לך מידע מוצק (לא אנקדוטי) המצביע על מריחואנה כטריגר? יוביוב

אני לא מסכים - היום כבר יודעים שהתאוריה הזאת מיושנת יש עדיות מצטברות במחקר לקשר גרימה של מריחואנה לסכיזופרניה

יוביוב היקר - נכון שעדיין אין הוכחה ישירה חד-משמעית לקשר גרימה המובן לנו- בין היתר כיוון שלא יודעים הרבה איך פסיכוזה מתממשת במוח אבל !!! יש עדיות מרובות כמעת ישירות - ראה סקירה ממאמר : http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?cmd=Retrieve&db=PubMed&list_uids=10881208&dopt=Abstract שקושרות באופן דו-כיווני את הפתלוגיות הנפשיות הקשות ביותר עם סמים בכלל וגם עם מריחואנה מדובר בתכשיר הגורם לפרטורבציה באירגון התאים במוח לסיכום הידע הקיים היום והניסיון הקליני מאפשרים להמליץ המנעות ממריחואנה עם לא הייתי מכיר את הסבל הנוראי של המטופלים ומשפחותיהם הייתי משתמש בציניות ואומר - "השתמש במריחואנה ותהיה לי יותר פרנסה" -

ראה גם: http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?cmd=Retrieve&db=PubMed&list_uids=10860095&dopt=Abstract

ראה גם: בנוסף http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?cmd=Retrieve&db=PubMed&list_uids=10829325&dopt=Abstract

ראה גם בנוסף http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?cmd=Retrieve&db=PubMed&list_uids=10827882&dopt=Abstract

דר. פלד, קודם כל, תודה על תשומת הלב שאתה מקדיש לעניין, ועל טירחתך באיתור חומר. קראתי את הלינקים שנתת ואני מאוד מופתע שבחרת את המאמרים האלו. נראה שהם מחזקים את הספקנות שלי לגבי קיום סימוכין לגרימת בעיות ע"י מריחואנה. 1. המאמר של BATEL אינו מזכיר כלל מריחואנה, אלא מדבר על התמכרויות בכלל (התמכרות ומריחואנה לא כל כך הולכים ביחד, אבל זה סיפור אחר). הוא מדבר על הקשר בין סכיזופרניה לבין התמכרות ומציע כמה סיבות לקיומו, ו*כולן* הן תולדה של הסכיזופרניה, ו*לא* של הסמים. כלומר הוא טוען שהבעיות נובעות מהסכיזופרניה ולא מהסמים. קצת הפוך מהעניין בו אנו דנים. לא כן? 2. במאמר של HALL יש דיון על הסיבות מדוע אין תשומת לב "מספקת" למריחואנה, ואחת הסיבות שהוא מעלה היא שחוקרי ההתמכרויות פועלים *נגד* הטענות המוגזמות על חומרת נזקי המריחואנה. בנוסף לכך, בהקשר של סכיזופרניה אומר הכותב שיש רמיזות (לא הוכחות) לכך *שיתכן* שמצבם של *חולי* סכיזופרניה יחמיר עקב שימוש במריחואנה. הוא גם מוסיף שמדובר במספרים קטנים. לגבי גרימת פסיכוזות מתמשכות כתוצאה ממריחואנה, הכותב מסייג שהתימוכין ל*הנחה* זו הם לא ברורים (MIXED). מעניין לציין שהוא גם מוסיף שאין פגיעה משמעותית בכושר הקוגניטיבי אצל צרכנים *כבדים* (כרוניים) ו*יתכן* שיש פגיעה מזערית שאין לה השפעה על התפקוד היום-יומי. אגב, אני מכיר מחקר אחר המראה שאצל משתמשים רגילים (לא כבדים במיוחד) יש שיפור, בכך שההרדרות במבחן MINI עם הגיל קטנה יותר מלא-משתמשים. 3. המאמר של SOYKA טוען כי נמצא מיתאם בין שימוש בסמים (באופן כללי) אצל סכיזופרנים, לבין קיום אלימות והפרעות התנהגותיות. א) הוא מראה *מתאם*, ו*לא* שהסמים הם הגורם. ב) גם אצל לא-סכיזופרנים שימוש באופיאטים קשור לאלימות וכו', בין היתר עקב הצורך בהשגת כסף, התנאים הסביבתיים בהם נוצר השימוש וכו'. נרקומנים בד"כ אינם טיפוסים חביבים, גם ללא קשר לסכיזופרניה. ג) לא צויין אפילו ברמז מתאם של מריחואנה לאותן בעיות התנהגותיות. ההתיחסות היתה לסמים באופן כללי. מריחואנה דוקא ידועה כנוגדת אלימות ואחת הטענות של התנועה לאיסור על מריחואנה (שנות ה30, ארה"ב) היתה שמריחואנה גורמת לפצפיזם...). 4. את המאמר של MCKAY לא ניתן ליקרוא בלינק שצרפת. האם קראת אותו? לסיכום: אומנם שמות המאמרים נראים "מבטיחים" מאוד מבחינת ממצאים מאיימים, אבל תוכנם מעיד אחרת לגמרי, ואני לא מתכוון לרמז כאילו לא קראת אותם, אלא שלמדת את החומר מקריאת כותרות בלבד. מאחר והשימוש במריחואנה מאוד מאוד נפוץ בארץ (בין 10% ל20% באוכלוסיה הכללית, תלוי בגורם הבודק), ודאי ידיך מלאות עבודה בטיפול בנפגעי מריחואנה. אולי תוכל להביא מנסיונך, מאחר וסקירת הספרות אינה מסייעת בידנו. בתודה יוביוב

בן 30 ולאחרונה זה כבר לא בשליטה מה ניתן לעשות.

אלון שלום רב, מה זאת אומרת לא נשלט? האם זה גורם לך לעשות דברים שלא עשית בעבר, כגון שימוש בשירותיי ליווי, או דרישה מוגברת מבת הזוג לקיים יחסי מין תכופים? כדאי שתפרט קצת יותר. בברכה, טלי פרידמן

טלי שלום. כן זה גורם לי לעשות דברים שלא עשיתי בעבר, כגון שירותיי ליווי,דרישה מוגברת מבת הזוג שלי וגם אוננות.

נו מה רע בזה. מקוים שאתה לא אונס-אז זה ללא שליטה...... אם אתה מקיים יחסים סדירים אז יופי. אם לא תאונן. אם לא תעשה ספורט והעסק ירגע.

אני מקווה שאני לא טועה אבל מומלץ לא לפנות באופן כזה לפורום או שתפרט או שלא תכנס !

ד"ר פלד שלום רב. לאחרונה אני מקיים יחסי מין הרבה יותר מבעבר, מאונן וגם שרותי ליווי.

לפני כחודש ביקרתי בפורום וסיפרתי על הפרעת האכילה עימה אני מתמודדת בשילוב עם מחלתו של אבי, שהרופאים נתנו לו שלושה חודשים לחיות. בסופו של דבר אבי נפטר לאחר שבועיים בלבד ממחלתו. קשה לי להתמודד עם האובדן !! קשה לי להתמודד עם הפרעת האכילה !! הגעתי לשלב בו אני מתעלמת משניהם, כאילו לא קיימים. כאילו אבי לא היה קיים מעולם, וכאילו הפרעת האכילה אינה קיימת. אני אוכלת ומקיאה ולוקחת משלשלים וכאילו שום דבר.. ההתעלמות מפריעה לי מכיון שאני יודעת שכך איני מתמודדת עם הבעיה, והמצב הולך ומחמיר, אין לי שליטה על האוכל או על ההקאות בכלל. אני יכולה לאכול ולהקיא 5 פעמים ביום ולפעמים יותר. אני מרגישה שמישהו צריך ללמד אותי מחדש איך אוכלים, מתי, כמה, מה זה רעב פיזי. אני מרגישה שמישהו צריך ללמד אותי איך להתמודד עם האובדן, עם המוות, עם הפחדים שמלווים אותי עד היום מפני הגסיסה ביסורים נוראים של אבי. יש לציין שליוויתי עד אבי ממש עד לרגעיו האחרונים, וראיתי אותו מפסיק לנשום בהדרגה עד שמת, והדבר קשה עלי מאוד. שלושת הימים האחרונים בחייו היו קשים ביותר והסיוטים מהם מלווים אותי עד היום. עד לא מזמן הייתי בטיפול פסיכולוגי שהופסק על ידי הפסיכולוגית כשבוע לאחר שאבי נפטר בטענה שאני תקועה בטיפול ולא מתקדמת. אין ספק שגם זה הוסיף לתחושות הנטישה שלי - קודם אבי ואחר כך המטפלת שלי בעיתוי הכי גרוע שאפשר מבחינתי. מה עושים ???? לטלי פרידמן - אני מבינה שיש לך נסיון אישי בטיפול בהפרעות אכילה, והרגשתי שאני מאוד מתחברת אליך דרך תשובותייך לשאלותי ולשאלות אחרים, האם אפשר לפנות אלייך באופן פרטי לטיפול ?

גלי שלום רב, ראשית אני רוצה להביע את תנחומיי ולהשתתף בצערך על מות אביך, ולקוות שלא תדעי עוד צער. שנית, את מעלה במכתבך מצוקה קשה, ועולה אצלי התחושה של איזושהי התפרקות וחוסר שליטה נוראית על המצב בו את נמצאת כיום. מעגל האכילה-הקאה-אכילה-הקאה וחוזר חלילה הוא מעגל נוראי שהיציאה ממנו דורשת כוחות נפש עצומים, בעיקר אם את רוצה לעשות זאת לבד. להערכתי, במצבך היום, את לא מסוגלת לעשות זאת לבד. את זקוקה לתמיכה נפשית, ואולי אפילו תרופתית. מוזר בעיני הפסקת הטיפול שלך מצד המטפלת, אולם גם אנו, המטפלים, בני אדם ושוגים לעיתים. במקרה שלך, נראה לי כי הפסקת טיפול פירושה התדרדרות נוספת המצבך וחבל. עליך להגיע לטיפול, וכמה שיותר מהר יהיה יותר טוב. את יכולה להתקשר אליי (פרטי נמצאים בכרטיס האישי) ונוכל לדון לגבי טיפול. בכל מקרה להערכתי הטיפול היעיל במקרה שלך יהיה טיפול של צוות רב מקצועי שיכלול: דיאטנית, פסיכיאטר ופסיכותרפיסט. כעת את בשלב של הרמת ידיים או עצימת עיניים לגבי המתרחש סביבך ואיתך. וזה בדיוק השלב שהסביבה צריכה להחזיק בידייך הנשמטות מאליהן, ולא להרפות. אף פעם לא להרפות. עדכני אותי במצבך בהמשך. שיהיה לך כוח,בברכה, טלי פרידמן

מסכים!

גלי שלום. קודם אני מששתתפת בצערך על מות אביך. הפרעת האכילה שלי גם נובעת מפחדים שקשורים במוות,גלי אני רוצה לחזק אותך עד כמה שאפשר.ושאת כן יכולה לצאת מהמצב שלך אם תעשי מה שטלי פרידמן אומרת. אני מחזיקה לך אצבעות, ואם את רוצה את יכולה ליהיות איתי בקשר. יש עוד אופציה אחת שהיא אשפוז בתל השומר תחשבי על זה ותעדכני אותי. אשמח לעזור לימור

שלום גלי הפסיכולוגית שטיפלה בך עשתה מעשה שלא יעשה. אסור היה לה להפסיק את הטיפול בעיתוי שעשתה. טוב תעשי אם תמשיכי טיפול אצל מישהו אחר. בברכה, אמיר

אני חושבת שאני הולכת למות. זה מפחיד.. אתמול אחרי שמצאתי כוחות ואומץ והתקשרתי לדבר איתך טלי , התחלתי לבכות ולא יכולתי להפסיק. למעשה, גם עכשיו אני לא יכולה להפסיק לבכות. המצב נראה רע.. אחרי שחשבתי קצת על השיחה איתך טלי הבנתי שאני עדיין בבעיה לגבי התחלת טיפול חדש עם מטפל חדש - מצד אחד ברור לי שאני חייבת לשתף מישהו ב"פלונטר" של החיים שאליו נקלעתי, מצד שני קשה לי לפנות למטפל חדש, מכיון שמי יכול להבטיח לי שגם הוא לא יחליט לפתע פתאום לסיים את הטיפול כשהמצב יסתבך וכשאני אצטרך אותו יותר מכל ? למה בכלל כדאי לי להתחיל שוב לסמוך על מטפלת שאני לא מכירה, שעשויה לנטוש אותי ביום מן הימים בלי שתיהיה לי אפשרות החלטה בענין. המטפלת הקודמת שהפסקתי להיפגש עימה הבהירה לי בפגישה האחרונה שהיא מפסיקה את הטיפול לא בגללה, שהיא חושבת שהיא מספיק טובה לעזור לי ויכולה לעזור לי. מדבריה הבנתי שכנראה חטאתי במשהו לא ברור ושזו אשמתי שהטיפול נפסק. אולי זו גם אשמתי שאבי נפטר ? -- > ואם זו אשמתי סביר להניח שזה יקרה שוב גם עם מטפל חדש, אז למה להתחיל בכלל ?

גלי, אל תשארי לבד. תעזרי במישהו, כדאי וחשוב. אני חושבת שה"פסיכולוגית" שלך לא ראויה לטפל באנשים. שאלה: איך אפשר לדאוג שהפסיכולוגית הזו לא תמשיך ןתפגע באנשים אחרים?

גלי שלום היום זו הפעם הראשונה שנכנסתי לפורום הזה והנושא שלך תפס אותי במיוחד. קודם כל משתתפת בצערך על מות אביך. הנושא הזה של הפרעות אכילה קרוב אלי במיוחד מאחר והייתי בעברי אנורקסית, בולמית, מקיאה משלשלת ובעצם מה לא! הרגשתי קורבן לעצמי ואכן כך גם התנהגתי. היום אני בן אדם אחר, חדש והכל בזכות הרצון שלי להלחם עם עצמי ובכלל.... נכון שכרגע נראה לך שאת בתוך איזשהו מעגל שאין את יודעת כיצד לצאת ממנו או בכלל מאיפה להתחיל. קודם כל צריך לרצות!!!! את צריכה לרצות להפסיק להקיא את צריכה לרצות להבריא את עצמך. אני יודעת כמה זה קשה, אני יודעת כמה כוחות נפשיים צריך כדי להתמודד עם האמת, נלחמתי עם עצמי לבדי במשך שנים כדי להיגמל מכל אותם נזקים שעשיתי לעצמי. בשלב מאוחר יותר שילבתי טיפול פסיכולוגי שאכן לימד אותי להכיר את עצמי, לאהוב את עצמי ולהבין בעצם שאני לא רוצה להמשיך להרוס את עצמי. קחי את זה לתשומת ליבך, הכל אפשרי מאחלת לך הצלחה רבה אשמח לעזור, לתמוך ולעודד שרון

חברתי, שהיא כיום בת 21, עברה אונס בגיל 6 עליו לא דיווחה לאיש עד לפני כשנה. אז, תוך כדי שיחת חולין, היא סיפרה לי על המקרה. כמו כן היא החליטה לספר להוריה על כך. לאחר זמן קצר היא החלה לעבוד בעבודה חדשה, אותה נאלצה לעזוב עקב התקפי חרדה קשים שכללו דיכאונות דחופים, הקאות, שילשולים, קוצר נשימה, ומחשבות שליליות - לא הגיוניות לכאורה - כמו לשכנע את עצמה שהיא חולה במחלות סופניות. בעקבות כך היא החלה בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי שהקל במעט על המצב. הפחדים והמחשבות השליליות לא נעלמו לגמרי אבל לרוב לא הפריעו בשגרת החיים. לאחר כ-8 חודשים היא הפסיקה את הטיפול הפסיכולוגי משני טעמים. ראשית, היא הרגישה שהיא "עומדת במקום", ושנית מטעמים כלכליים. הטיפול הפסיכיאטרי, שמסתכם בכדור סרוקסט ( כמדומני ) ליום, נמשך. בעוד כשבוע חברתי מתחילה ללמד באוניברסיטה, דבר הכרוך גם בעזיבת הבית. בימים האחרונים, כנראה בשל הלימודים הקרבים ובאים, חזרו התקפות החרדה עם אותם סימפטומים שציינתי לעיל. המצב נראה רע מאד, חברתי חוששת שלא תצליח להשתלב בלימודים כשם שקרה בעבודה אותה נאלצה לעזוב. כמו כן היא משליכה על מצבה בחיים בכלל כלומר האם היא אי פעם תוכל לעשות צעד משמעותי כלשהוא בחייה ? שני דברים חשובים ראויים לציון. ראשית, אני וחברתי חברים מזה כשנתיים וחצי, הקשר ביננו חזק ואני אוהב אותה מאד. במשך כל התקופה המתוארת תמכתי בה וניסיתי להבין ככל האפשר. שנית, חברתי מאד מודעת לעצמה ויודעת שכל הפחדים שלה הם "לא הגיוניים" אבל היא פשוט לא יכולה לעשות כלום נגדם. שאלותי הן : מה אני יכול לעשות כדי לעזור לחברתי ? איך אני צריך להתייחס לעניין ? - האם אני צריך להביע בפניה דאגה כנה מן העניין או להעמיד פנים שזה לא מדאיג אותי ושאני חושב שזה פחדים טבעיים ברי חלוף ? מה היא צריכה לעשות ? האם אין סכנה בטיפול התרופתי הממושך ? האם כל החרדות הללו נעלמות לחלוטין בשלב מסויים או שזה משהו שילווה אותה כל ימי חייה ? ד"ר, אני מצטער שאני נשמע מעט דרמטי אבל אני פשוט מפחד. תודה מראש על ההתייחסות ותשומת הלב.

בני שלום רב, בהתיחסותי למכתבך אני לא אעסוק בתכנים הפסיכיאטריים - התרופתיים, לזה תאלץ לחכות להתייחסותו של הפסיכיאטר, ד"ר פלד. לעניינינו, ממכתבך עולה מצוקה רבה וחשש מהעומד לקרות. הסיפור של חברתך אינו פשוט וטומן בחובו קושי וחרדה רבה לצד כוחות רבים של התמודדות רבת שנים עם תקיפה מינית. אתה כותב שהיא היתה בטיפול פסיכולוגי אך הפסיקה אותו בשל תחושה של "תקיעות". התחושה הזו מוכרת בטיפול, ודווקא בשלב זה יש חשיבות רבה להישאר בטיפול, ולהעלות את הקושי ואת התחושות בתוך חדר הטיפול. ייתכן ולא היו לחברתך הכוחות לעשות זאת והיא העדיפה לנטוש את המערכה. לא מפליא הדבר שדווקא לאחר שחברתך גילתה לך את "הסוד" אודות התקיפה המינית מהעבר, אז החלו החרדות והסיוטים. כנראה שהתכנים שהיא הצליחה להדחיק במשך השנים עמוק עמוק בתוכה, החלו להעלות למודע ולאיים עליה. לכן כל כך חשובה דווקא בעת זו התמיכה הנפשית בה. הטיפול התרופתי הוא מעין מסייע טכני, אולם אינו מחליף את הסיוע הטיפולי-הפסיכותרפויטי. בשיחות עם המטפל ניתנת האפשרות להעלות את התכנים המפחידים, את הזוועות שנחרטו בזכרון, ולהתחיל להתמודד עימם ולחיות בצל הזוועה. כל שינוי בחיים עלול לעורר "שדים" מודחקים, ולכן נראה לי שהמצב החמיר דווקא עכשיו, שינוי גדול עומד להתרחש בחייה של חברתך. היא עומדת לעזוב את הבית, שמהווה בדרך כלל מקום בטוח ומוגן, אל דרך שאינה ודאית וברורה לה כעת. לכל אדם המעבר הזה לחיים עצמאיים ולהתחלת לימודים אקדמיים הוא אינו מעבר קל, ומלווה בחששות לקראת העתיד לבוא. קל וחומר לחברתך, שהשינוי הזה מסמל עבורה גם דברים נוספים כגון: חרדה מלהיות לבד ולא מוגנת, החרדה מפני כישלון נוסף לאחר שחוותה כישלון במקום עבודתה וככל הנראה הדבר השאיר בה תחושה רעה של כישלון ואכזבה עצמית. אתה שואל לגבי תפקידך. ובכן, ראשית אני חייבת לציין שאני מאד מעריכה את אהבתך ודאגתך כלפי חברתך. רבים היו חוששים מהתמודדות עם בחורה שעברה תקיפה מינית, ולא בצדק. אני רואה את תפקידך המהותי בעיקר בתמיכה בה, בהקשבה, בלהיות איתה כשקשה לה, לבקרה הרבה בעיקר בהתחלה במקום מגוריה החדש (אם זה אפשרי), לתת לה את התחושה שהיא לא לבד ויש מי שנמצא איתה אימתי שהיא זקוקה. בנוסף, עליך להמליץ לה לחזור לטיפול הפסיכותרפויטי. ייתכן והיא תרצה להחליף מטפל, וזה בסדר. היא יכולה להשתמש בשירותי היעץ הנמצאים בכל אוניברסיטה. שירותי היעץ נותנים אפשרות לטיפול טוב במחיר סביר בהחלט. ואל לה לדאוג לגבי החיסיון, שירותי היעץ מחויבים לחיסיון לגבי כל הפונים אליהם. כך שעצם הגעתה לשם נשמר בסודיות וחשאיות מוחלטת. אתה יכול להראות לחברתך את תשובתי זו. אולי זה יפתח אצלכם עוד פתח לשיחה מעמיקה לגבי חששותיה, ולגבי תוכניותיה לעתיד (טיפול פסיכותרפויטי וכו'.). שוב, אני רוצה להביע את הערכתי כלפיך, ומקווה שתמשיך לעמוד לצידה כפי שאתה עושה כיום. אתה באמת חבר טוב. עדכן אותי בהמשך... בברכה, טלי פרידמן

טלי כל הכבוד לתשובה הארוכה :-)

שלום בני תנסה להמשיך ולתמוך בה כמיטב יכולתך. בנוסף כדאי לשכנע אותה לחזור לטיפול. אם היא לא מעוניינת לחזור לטיפול הקודם שתנסה מטפל אחר. טיפול טוב יכול לעזור. בברכה, אמיר

> > שאלותי הן : מה אני יכול לעשות כדי לעזור לחברתי ? איך אני צריך > להתייחס לעניין ? - האם אני צריך להביע בפניה דאגה כנה מן העניין > או להעמיד פנים שזה לא מדאיג אותי ושאני חושב שזה פחדים טבעיים > ברי חלוף ? אתה עושה את המקסימום - אתה צריך להיות כנה ולשתף אותה בדאגה שלך - אתה הרי מרגיש שלא מדובר בפחדים טיבעיים >מה היא צריכה לעשות ? לפנות לפסיכיאטר שרשם את הטיפול ולאמר לו שישלים את הטיפול כי הוא לא עוזר >האם אין סכנה בטיפול התרופתי הממושך ? לא אין סכנה עם הטיפול נעשה באופן מיקצועי (כלאמר על ידי פסיכיאטר טוב) >האם כל החרדות הללו נעלמות לחלוטין בשלב מסויים או שזה > משהו שילווה אותה כל ימי חייה ? טיפול תרופתי מתאים יכול להעלים את הסימפטומים - חבל שסתם תסבול > ד"ר, אני מצטער שאני נשמע מעט דרמטי אבל אני פשוט מפחד. על תצטער !! תגובתך טיבעית ומובנת - תפעלו בהתאם ליעוץ ועדכן אותי (ניתן גם בטלפון) > תודה מראש על ההתייחסות ותשומת הלב.

פשוט תודה.

ברצוני לדעת האם הפבוקסיל מונע רצון לאכול או רק מטפל בדיכאון.....

פבוקסיל נועד לטפל בדכאון מסוגים מיוחדים - חרדה מסוגים מסיומים והפרעות אובססיביות קומפולסיביות מסוגים מסיומים

אני משתמש בסרוקסט כ- 6 חודשים . חל שיפור ניכר במצבי . שאלתי היא האם יש קשר בין השימוש בתרופה לבין עליתי במשקל ? יש לציין כי מעולם לא הייתי שמן או מלא .

א' שלום רב, ד"ר פלד הפסיכיאטר נמצא כעת בחופשה. המתן לתשובתו. בברכה, טלי פרידמן

יתכן פנה לפסיכיאטר המטפל שיעזור לך להתמודד עם זה אפשר אולי להפחית מינון או אפילו להפסיק

היי טלי, זו אני עם סיפור הפסיכולוג הנרדם... ניסיתי להשיג אותך בפלאפון בשלושת הימים האחרונים ולא כ"כ הצלחתי... האם יש דרך אחרת ליצור עמך קשר? בכל אופן- אני משאירה את הדואל שלי- אשמח אם תוכלי לכתוב לי איך אוכל לדבר אתך. עזבתי את הפסיכולוג, ואני צריכה עצה לגבי ההמשך... תודה! ד' דואל: [email protected]

ד' שלום רב, אני אהיה זמינה בסלולרי. אשתדל לכך לפחות. השארתי לך גם הודעה באימייל. מועדים לשמחה, טלי פרידמן

שלום רב מה ההבדל בין סרוקסט לבין פרוזק. מתי נוטלים כל אחד מהם. מה קורה בשילוב של מריחואנה עם כדורים אלו.

גילי שלום רב, ד"ר פלד, הפסיכיאטר, אמור לחזור מכנס בימים הקרובים. חכי לתשובתו. בברכה, טלי פרידמן

סרוקסט קצת יותר סדאטיבי (מרדים) פרט לכך הם מאד דומים בפעילות קלינית ברמה של הפעילות המוחית לא ממש ידוע ברמה של הניסיון הקליני מריחואנה פוגעת בפעילות מוחית יש התווית נגד חד-משמעית להשתמש במריחואנה עם התכשירים הפסיכואקטיבים (תרופות פסיכיאטריות) אם את משתמשת במריחואנה אני מקווה לא לפגוש אותך במחלקה סגורה

שלום, אני בן 40 ואתמול חוויתי בשפת הים חוויה מאד מיוחדת ומפחידה. לאחר שחיה נשכבתי על החול החם ופתאום הרגשתי זיקפה. המשכתי (כאשר הורדתי את פלג הבגד ים) כאילו בת זוגתי היא האדמה. והגעתי עד שפיכה . האם שמעתם על מוזרות כזו ? מה משמעותה על המבנה הנפשי שלי ? זה דבר מפחיד ? האם זו התחלת השתגעות ? אני אובד עצות...... תודה תומר

האם האדמה היא לא סמל לאמא. ומה זה לגמור באדמה- זה לגמור באמא אדמה - ולפניכם אדיפוס בהתגלמותו. זוהי ההבנה הפשטנית של אדם מהישוב.

אני לא פסיכולג,פסיכאטר או עובד סוציאלי...ובכל זאת אני חייב לישאול מה הבעיה ?????!!!!!..זה נישמע לי כמו קינק נורמאלי לחלוטין זה קרה פעם אחת ?..או שהיא עוד מיקרים בהם זה קרה ? האם מערכת היחסיים (נפשיים ומיניים) עם בן\בת הזוג שלך תקינים ? אופיר

תומר שלום רב, ראשית אני רוצה להבהיר לך שלא נראה לי שאתה "משוגע" או אף מתקרב לגבול הזה. שנית, התופעה עליה סיפרת עשויה לנבוע ממספר גורמים: יתכן ולאחרונה נמנעת ממין בשל סיבות שונות, ולכן קיים אצלך מתח מיני רב, אשר כל חיכוך של איבר המין עשוי לעורר אותך מינית. כך שכאשר התחכחת באדמה, הרגשת את הגירוי. מעבר לכך, הפנטזיה על אמא אדמה, אינה נראית לי "מופרעת". נושא הפנטזיות משמש "חומר ממריץ" לרוב האנשים בעולם, על אף שרובנו לא ממשים את מרבית הפנטזיות. אם גבר מפנטז כשהוא שוכב עם בת זוגתו כאילו היא גבר, זה עדיין לא הופך אותו להומוסקסואל. הכל בגדר הפנטזיה. כשהפנטזיה מתחילה לחדור אל המציאות, אז מתחילות לעלות שאלות נוספות. החשיבה לגבי "אמא אדמה" יכולה להצביע על מספר כיוונים: הראשון, סוג של תסביך אדיפלי לא פתור (שקיים אצל הרבה מאד אנשים "נורמליים"), השני, התחברות למונחים ארכיטיפיים ויסודות טבעיים כחלק מהתחברות לפנימיות שלך (אתה יכול לקרוא את ספריו של יונג, בעיקר את החלקים לגבי ארכיטיפים אוניברסליים). וכו'. אם הנושא מטריד אותך, או הופך להיות אובססיבי, רצוי שתיגש לטיפול קצר אצל פסיכותרפיסט. כרגע נראה לי שאין לך צורך, ומדובר פשוט בגירוי מיני יחד עם פנטזיה מעניינת. מועדים לשמחה, בברכה, טלי פרידמן

אני מכיר בכליליות את התאוריה של יונג (כל נושא הארכי טיפוסים,המשכיות מיסטית...וכל אלה) תוכלי לתת דוגמא לשימוש בתאוריות שלו,לצורכי אנליזה אופיר

שלום. הבעייה שלי עשוייה להראות מצחיקה לאחרים אך היא אמיתית. אני בת 22, יש לי חבר כבר שנה וחצי, ואנחנו מאוד אוהבים זה את זה. מגיל 16 התחלתי לצאת עם בנים ולהתנסות ביחסים קצרים וארוכים ועד לחבר הנוכחי היו לי 3 חברים די רציניים , היו לי אהבות אחרות שכולן נגמרו בשברון לב שלי או של האחר. בכל החברויות שהיו לי תמיד הייתי מאוהבת אהבה עוורת באיזשהו אופן, אהבה חסרת גבולות ואולי אף ילדותית. עם החבר הנוכחי זה אחרת. אנחנו אוהבים, אך אני מוצאת עצמי ערה לכל חסרון קטן שיש לו וחושבת איך זה יכול להשתפר כדי שזה לא יפגע באהבתי אליו. כמו כן אני מרגישה שהוא כל כך טוב אליי, הוא מסוג הבנים שמכבדים ומעריכים ויעשו הכל בשביל אהבתם, וזה נפלא אך אני חוששת שאולי זה גורם לי לחוסר ריגוש , חוסר באי וודאות, כלומר הקשר כל כך יציב ואולי חסרה לי קצת האי וודאות והפחד מהלא נודע כדי שירגשו אותי.ואולי בגלל זה הערנות לחסרונותיו הקטנים. לעיתים אני מוצאת עצמי משועממת מהחיים מרגישה כמו בת 40, נשואה + כשבעצם אני רק בת 22. ניסיתי לדבר איתו על זה אך הוא לא מבין על מה אני מדברת. האם אני ילדותית? האם יכול להיות שמצאתי אה הבחור הנפלא הזה מוקדם מידי? מה לעשות האם לתת לזמן לעשות את שלו או להסתכן ולוותר על האהבה הזו ועל הבחור הזה בשביל לחפש לעצמי ריגושים כשיכול להיות שבסוף אמצא עצמי בודדה וכועסת על ההחלטה שעשיתי? אני באמת אוהבת אותו אך גם מאוד מאוד מתוסכלת. אנא עיזרו לי להבין מה עובר עליי ומה עליי לעשות. בתודה מראש. דנה.

דנה !!!! תקשיבי טוב טוב!!!!! את פשוט לא מאוהבת בבחור , כך שחבל על הזמן!! פשוט מה שיש לך זה יחסים יציבים בלבד!!! וזה נוח לכשעצמו!! אז תלוי מה את מחפשת : נוחות ובטיחות.....או .....אהבה וריגושים. תחשבי טוב טוב גיורא ומאיה. בהצלחה!!!

את עדין ילדהבגיל ולפי התאוריםעברת באמת תהליכים שבנות 40 של ימינו אולי לא חוו.. אל תקראי לזה שעמום זה פשוט אי התאמה בין גילך הכרונולוגי לבין מהלך חייך. זה הצרה לאלו שמתחילות מוקדם. אני תמיד טוען- מה בוער.. כמו כל הילדות שכבר בגן רוצות לשחק "אבא אמא". מציע לך להתנתק מהווי העולם- אולי להתנזר בהודו (בלי סמים) ואז תתנקי ותתחילי לחיות כמו בן אדם חדש.

שלום דנה הבעיה שלך לא מצחיקה. את עוד צעירה ואין סיבה ממשית להישאר בקשר אם אין התרגשויות. יחד עם זאת יתכן ויש לך בעיה מסויימת עם קשר של אהבה בשונה ממצב של התאהבות. בתוך התאהבות הקשר סוער מאד, ההרגשה היא של התלהבות, תחושה נפלאה שכולנו מתגעגעים אליה. במצב של אהבה ישנם פחות ריגושים ולכן אומרים שכדי שקשר יהיה קשר חי יש צורך לעבוד עליו, לגוון ולחפש דרכים להפוך אותו לחי. את יכולה לנסות ולבדוק אם את יכולה ליצור ריגושים ועניין בתוך הקשר שקיים או שההרגשה היא שהקשר מיצא את עצמו ואת רוצה קשר אחר. אם העניין ימשיך כך עוד שנים יהיה מקום לבדוק את עצמך באופן רציני יותר. אבל את באמת צעירה וחופשיה להתנסויות ולבדיקות. אמיר

דנה שלום רב, בעיתך אינה מצחיקה, ונשמעת דווקא רצינית מאד. את מתארת יחסים בינאישיים מספקים מצד אחד, ומצידו השני, מתסכלים ומאכזבים. נראה שאת מנסה לחרוץ גורלות כעת, ולבדוק האם הבחור איתו את נמצאת היום, הוא "הבחור" שאיתו תחיי את חייך. ייתכן שרק עצם המחשבה הזו מתסכלת אותך, וגורמת לך לחפש אצלו פגמים וחסרים שונים. בכל מקרה, התחושה שלך של חוסר סיפוק וריגוש, היא תחושה קיימת, ואין להתווכח עם התחושה או להקל ראש לגביה. לדעתי, עליך לנטוש את המערכה, ולצאת "לרעות בשדות זרים". לא נכון בעיני לחיות בתחושה של "חיי יכלו להראות אחרת" או "הוא טוב עבורי וזה מה שאני צריכה להסתפק". תוכלי להגיע למסקנות הללו בהמשך, אך לא בגילך ובמצבך הנוכחי. אין כמו תקופות של פרידה (אפילו זמנית) כדי להבהיר לעצמך מה את רוצה, מה את מחפשת ומה חסר לך בקשר הקיים. אל תתפתי לנוחות הקיימת במערכת זוגית קיימת ויציבה, כי בסופו של דבר זה עשוי להיות בעוכרך. בברכה, טלי פרידמן

טלי את מאד קובעת מה לעשות. (לנטוש.....) האם זו הדרך ? האם עזיבה תפתור את הבעיה ? יש מקום לפטיפול זוגי אפילו כשהקשר לא ממוסד. אני גם חושב שהרבה מהשעמום של אנשים הוא פנימי" ריקנות פנימית" אשר מתורגמת להאשים את הבן זוג או הסביבה.

אבחנת את עצמך טוב למדי > כן את מתארת ראיית עולם ילדותית - הכל -או-לא-כלום,, שחור-ולבן,, צורך בריגושים,, מהתאור שלך יש לך חבר שיהיה קשה למצוא כזה יותר מאוחר לא הייתי ממליץ פרידה הייתי ממליץ להתבגר מהר יותר הזמן יעשה זאת - אפשר לזרז זאת הטיפול בשיחות - ממליץ מאד

אני לוקחת פרוזאק (20 מ"ג) שנתיים ואני מאוד רוצה להפסיק (מרגישה טוב פחות או יותר) עלי לציין שאני לא נמצאת תחת מעקב פסיכיאטרי. שאלתי היא: האם ניתן להפסיק את לקיחת הכדורים מייד ואם לא, באיזה מינון.? והאם סמים קלים משפיעים באופן שלילי במיוחד, כאשר במקביל נוטלים פרוזאק? שוב, אני רוצה להפסיק את לקיחת הכדורים כמה שיותר מהר. תודה רבה.

שלום עינת כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר לגבי אופן ההפסקה של הפרוזק. כפסיכולוג אני חושב שיש שימוש נרחב מידיי בפרוזק כפתרון לבעיות קיומיות של אנשים. מובן שאיני יודע אם הדבר נכון במקרה שלך. לעיתים הפסקה של הפרוזק יכולה להעלות תחושות לא נעימות. אין לחשוש מכך אם ניתן לקבל סיוע ולהתמודד דרך שיחות עם חברים או באופן מקצועי עם פסיכולוג. בהצלחה, אמיר

חמור ביותר שאת לא תחת מעקב פסיכיאטרי את לוקחת על עצמך סיכונים גדולים אף רופא (שפוי) לא היה מאפשר טיפול ללא מעקב חמור מאד שאת מדברת על סמים - אולי בגלל זה את לא תחת מעקב הכרחי - אף רופא לא היה מסכים לקחת אחריות על שילובים קטליניים של סמים ותרופות פסיכיאטריות ראשית להפסיק עם הסמים ואז אני מקווה שפסיכיאטר אמיץ יסכים לקחת אחריות על הטיפול

תודה

שלום אבי אני לא מכיר . בהצלחה, אמיר

ד"ר אלון רשף מנהל מרפאה פסיכיאטרית במרכז רפואי עפולה הוא היה מיתמחה אצלי - מסור לו ד"ש ממני

שלום, שמי ליטל ואני בת 14, יש לי ידיד בשם עופר, אני לא יודעת מה בדיוק לירשום..אבל יש לו התנהגויות מאוד מוזרות..שאני ממש לא מצליחה להבין. אני לא יודעת..אבל זה כאילו יש שני עופרים..כשאנחנו ביחד לבד או עם עוד חברים..לפעמים הוא יכול להיות הבנאדם הכי נחמד שיש..מצחיק אכפתי ומעניין וכיף לי נורא להיות איתו. אבל לפעמים הוא נהפך להיות בנאדם אחר לגמרי..אני לא יודעת איך לתאר את זה. פיתאום הוא מתנהג לכולם בכזה זילזול...אי אכפתיות גמורה..ממש כאילו זה לא אותו בנאדם!! כשהוא עושה את זה אני פוחדת להגיד לו מילה..או לענות כי אני פוחדת מהתגובה..אפילו לא רוצה לראות מה היא תהיה, הוא פשוט יכול להתיחס למישהו כאילו הוא כלום..רוח. זה נותן לי להרגיש רע מאוד..ואז אני יכולה לראות אותו אחרי שעה והוא יתנהג אליי כזה יפה ויהיה כל כך נחמד. אני מכירה את עופר כבר כמה שנים..וניראה לי שזה תמיד היה ככה. אבל לאחרונה אני מוצאת את עצמי מבלה איתו יותר ממה שהייתי בעבר..מצד אחד אני נהנית מזה ומצד שני..... אני נורא מבולבלת..גם דואגת לו..ואני לא יודעת מה אני רוצה להוציא מהמכתב הזה.. אולי רק תשובה..

שלום ליטל מה שחשוב הוא מה את רוצה בשאלה שלך. את מכירה אותו ואת היתרונות והחסרונות שלו בשבילך. האם את חוששת שאת מתאהבת בו או שאת מתלבטת אם את רוצה לחזק את הקשר איתו. ואולי אתל שואלת משהו אחר. בכל מקרה חשוב שתדעי שהוא כניראה לא ישתנה וככה הוא. והשאלה אם המכלול מתאים לך או לא. בברכה, אמיר

אני לא מעוניינת בו בצורה הזאת..אני לא רוצה להיות חברה שלו או משהו כזה הוא פשוט ידיד טוב שלי וההתנהגויות שלו גורמות לי לתהות.....

ליטל שלום רב, ללא ספק ניכר ממכתבך הבילבול ותחושה של חוסר אונים. אך טרם הבנתי מה בדיוק את שואלת, או איזה תשובה את מצפה לקבל. לגבי התנהגות ידידך, את מכירה אותו כבר מספר שנים, ומעידה שכך הוא היה תמיד. ייתכן והוא יישאר כזה גם בעתיד, אך אין לך או לי אפשרות לדעת. השאלה היא עד כמה את מוכנה ורוצה לספוג את מצבי הרוח שלו תמורת שמירת הקשר שלכם. עליך לענות על כך בעיקר לעצמך. מועדים לשמחה, בברכה, טלי פרידמן

מה גילו של עופר בגיל שלכם האישיות עדין לא תמיד מגובשת ואז ההתנהגות הנ"ל נופלת בתחום הנורמה

שלום רב , לאחר עיון מקיף בפורום זה , עולות וצצות להן תהיות לגבי יעוד הפורום , צורת הניהול שלו והמטרה הישירה (ואולי גם העקיפה) , שלשמו הוקם הפורום . בחרתי להגיב בהודעה זאת לאחר שניתקלתי בתופעות פסולות בפורום זה . נתחיל מפיסגת הפירמידה ההיררכית (לכאורה) . פורום זה מנוהל על ידי אנשי מקצוע לכאורה (התוספת לכאורה , באה לציין את הקושי הרב שבו ניצבת המדיה הוירטואלית בתחום האמינות , ואין היא באה לשלול את אמיתות העובדות כפי שהן מובאות באתר) שמטרת ההשתתפות שלהם בפורום זה , ניסתרת ובילתי ידועה . ניסיתי למצוא באתר הסבר על האתר , מפעליו ומטרתו ... אך כל ניסיונותי העלו חרס ! ושוב נישאלת כאן השאלה , מה עומד מאחורי האתר ומפעיליו ? האם זאת פעילות אלטרואיסטית לשמה ? האם עומד איזה גוף מסחרי מאחורי האתר ? האם האתר בחר לעמוד בכללי האתיקה הרפואיים או שהוא עסק מסחרי לכל דבר ועיקר ? ויש עוד המון שאלות שנישארות יתומות ממענה ניראה לעין ! כמה תופעות ותגובות בפורום העלו את חמתי , ובחרתי להגיב : התופעה הראשונה שניתקלתי בה היתה פירסום סמוי יותר וסמוי פחות של הגורמים האמונים על הניהול המקצועי של פורום זה , אני חושב שזה בזוי ומנוגד לכל אתיקה רפואית או מוסרית שלעצמה וראוי שכל בעל מקצוע חפשי שעוסק בדיני נפשות בעוד שהוא אוחז בתואר אקדמי מתאים וברשיון לעסוק בתחום הרפואה , ירחיק עצמו מאש מושחתת זאת ! התופעה השניה שניגלתה לעיני בעת עיון בפורום זה היתה , הזילזול המתנשא של האוחז בשרביט הניהול המקצועי של פורום זה , בעת שהוא משיב על הודעות הפונים ! ושוב , התוכחה פה מתחלקת לשניים , במידה והגורמים האמונים על ניהול מקצועי של פורום זה עושים את מלאכתם באופן התנדבותי , אזי, יש לאמר להם שלא יעשו טובה לאיש , ושהעולם יסתדדר יופי גם בלי התגובות הציניות , המתנשאות והמזלזלות להכעיס ! בטוח שאפשר למצוא אי שם במרחבי הסייבר ספייס , איזו פיסת מוח אדיבה יותר וצינית פחות. במידה והגורמים האמונים על ניהול מקצועי של פורום זה עושים את מלאכתם תמורת שכר , הרי שהדבר חמור שבעתיים , לא רק זלזול בקוראי פורום זה , אלא גם זילות מוחלטת של כל נורמה רפואית או עסקית לצורך העיניין , שכן הגורם פוגע במקור הפרנסה שלו ובאתיקה רפואית ! תופעה שלישית שניגלתה לעיני לאחרונה , היתה הנסיון הבזוי של מר איתי ויזר (שמנופף בגאון בתואר מנהל קהילת הפורומים הנכבד) להשתיק או לחנך את קהילת הקוראים בפורום ! מר איתי ויזר , כניראה שבתור סטודנט לרפואה , בחרת שלא להטריח את עצמך בלימוד בסיסי של המונח "חופש הביטוי" ! חופש הביטוי הוא אחד מהערכים הכי מקודשים במשטר הדמוקרטי הנאור שממנו אתה נהנה לך ללא הגבלה , על חופש ביטוי חובה להגן ולא להגן מפניו !!! כל אדם או גולש לצורך העיניין , רשאי לאמר את דעתו בנושא הרלוונטי ללא מורא או משוא פנים , גם אם דבריו אינם ערבים לעיניך ... בלע אותם כאילו היות מעדן מלכים !!! ודבר נוסף , ידוע הוא שסטודנטים לרפואה מפתחים תסביך שבו הם מפתחים הערצה עיוורת לכל מה שמתנוסס לפניו התואר דוקטור , ובכן מר איתי ויזר היקר , לא כל מה שנוצץ הוא זהב תרתי משמע !!! והגישה שלך שבאה לידי ביטוי בתגובה שלך כמה דפים אחורה , בכך שבגלל שפלוני מנופף בתואר דוקטור , לכן כל מוצא פיו קדוש ! הוא בזוי ומראה על נחיתות מחשבתית ! לכל אדם יש את הזכות הלגיטימית להביע את דעתו , אפילו אם היא ניצבת מול דוקטור !!! שכן אין לדוקטורים מונופול על תבונה וחכמה וגם "פשוטי העם" יכולים להניב תובנות ופריצות דרך מחשבתיות , רחמנא ליצלן !!! ולסיכום , העלתי כאן כמה טענות וסימני שאלה שראוי שמישהו יתן את הדעת עליהם ! כל טוב לכולם וחג שמח (עד כמה שניתן בעת הזאת) מיפי

מפי, דבר ראשון אני רוצה להודות לך על התמיכה ( אני מניחה שהתכוונת אלי כשציינת את עניין חופש הביטוי ותגובתו של מר איתי ויזר בהודעה הקודמת שלי לגבי שילוב תרופות כמה דפים אחורה). דבר שני, אני חייבת להודות שגם אני הרגשתי זלזול מצד הגורמים המנהלים את הפורום. התגובות הן קצרות ולא תמיד ענייניות. לעומת זאת, ישנה אחת שהייתי רוצה להזכיר לטובה וזאת טלי. אני חושבת שזאת באמת דוגמא לאיכפתיות והבנה. ואני גם אנצל את ההדזמנות להודות לטלי על המאמצים שהיא משקיעה ועל האיכפתיות שהיא מקרינה. לגבי עניין הפרסומת הסמויה, מי כמוני מסכימה איתך? שוב תודה, גלי

שלום מיפי קראתי את דבריך בעיון ובפתיחות רבה למצוא ביקורת בונה לאתר ולי על מנת שאוכל להיות אדם יותר טוב. חשבתי היטב על דבריך ואני חייב לומר לך כי הם פשוט אינם נכונים, אך למען הסדר הטוב בואי ואענה לך על התשובות אחת אחת: 1. אתר דוקטורס הוא אתר מסחרי בעל מטרות רווח. עם זאת כללי האתיקה הרפואיים חלים עליו, כפי שהם חלים (או אמורים לחול) על כל מי שעוסק ברפואה. קליק שלך על "תנאי השימוש באתר" בתחתית הדף יבהירו את התנאים המשפטיים שעל פיהם מתנהל האתר. 2. קיימים יותר מ-20 פורומים באתר וכל אחד מנוהל ע"י איש מקצוע מיומן ומנוסה בתחום. פרטים על כל מנהל פורום תוכלי למצוא בקליק על שם מנהל הפורום (בדף הפורומים). 3. כל מנהל פורום מנהל אותו בהתנדבות (ללא תשלום) וכשירות לציבור. התמורה היחידה אשר זוכה לה מנהל הפורום (ותסכימי איתי שעד שנגיע לעולם שכולו טוב גם לבני האדם התיר האלוהים לקבל תמורה למעשיהם) הוא מתן קרדיט ופרסומו באתר כמנהל פורום. הפרסום הוא של פרטים אישיים של מנהל הפורום, וכל גולש המעוניין לדעת יותר עליו יקליק על הכרטיס האישי שלו, ואם יהיה מעוניין להשתמש בשרותיו מוזמן הגולש ליצור עימו קשר. לא קיים ולא יהיה קיים קשר גלוי או סמוי בין המידע שמוסר מנהל הפורום לפרסום שהוא מבצע עבורו. 4.ציניות וזלזול בגולשים- אין תופעה מכוערת ומזיקה יותר מאשר לזלזל באדם העומד מולך בשיח ושיג. אני רוצה ראשית לגנות תופעה זאת ולהתנצל בפני כל גולש אשר מרגיש את עצמו נפגע מיחס מזלזל ופוגע של איש האתר, יהיה אשר יהיה (לרבות אני). אני חוזר ומדגיש הפורומים הם לשרותכם הגולשים, למענכם. הפורום חוסך לחלקכם זמן, כסף ומשאבים, ולחלקכם מסייע בהכוונה ובעיצה. אין מדובר כאן בתחרות של "מי יותר חכם" "מי יותר מתוחכם", " מי קורא את המאמרים בכתב העת המקצועי האחרון". המטרה היא לשתף מיפי, וכאשר אני קורא את תגובתך הקשה ביותר על ניהול הפורום אני מבין כי או שאנחנו באתר לא בסדר לחלוטין, או שאת לא הבנת את מטרת הפורום לחלוטין. 5. "מר איתי ויזר"- ובכן מיפי, אינני יודע כיצד הצטיירתי כמפלצת עלי אדמות עבורך, אבל אני בסה"כ סטודנט שדואג לפורומים מטעם האתר. דואג שאנשים שעניינם באמת בפרסום גרידא לא יכנסו לפורום ויטעו את הגולשים. דואג להביא אנשי מקצוע איכותיים לפורומים כדי שלכם הגולשים תהיה הזכות להתייעץ עם מיטב המומחים (ובכל תחום לא רק בפסיכולוגיה ופסיכיאטריה). סלחי בתקני אותך שוב ולאמר לך שתוארו של אבי פלד (הפסיכיאטר מנהל הפורום), לא עמד לנגד עיני כלל בפנותי אל גלי (שתיכן מאד כועסות היום ואין לי מושג ירוק על מה אבל בשביל זה אני פה) אלא לשון הודעתה של גלי שחרתה לי, וזה לא משנה אם תגובה זו היתה נכתבת לכל גולש אחר. לכתוב שטויות במיץ עגבניות ושאר מיני "ברכות עסיסיות" ותוקפניות אינן מקובלות על הנהלת האתר כשפה תקנית. אני יכול לומר לך כי אנחנו לא מקבלים אף גסויות ופגיעות בוטות ולא ענייניות בכל גולש שהוא, ובזה אנא קראי את הסעיף הבא: 6. "חופש הביטוי"- ובכן מיפי, יכול להיות שנרדמת בדיוק בנקודה שהמורה בשיעור אזרחות הסביר את המושג חופש הביטוי אבל אני כאן בכדי להשלים לך: חופש הביטוי הוא החופש של אדם לומר כל אשר על ליבו כל זמן שחרות זו אינה פוגעת בחרותו של האחר. ובכן עם השלמה מעניינת זו של הגדרת חופש הביטוי אני יכול לסכם ולומר בלב שקט כי כל זמן שגולש אינו פוגע בחרותו של האחר: אם בהשמצות, בלשון הרע, בהטחת קללות, בדיבור גסויות וכו' האתר שומר לעצמו את הזכות (כמי שעושה סדר כאן וגם צריך לשמור על רמה נאותה של דיון, זה לא פורום סקס מה לעשות...) למחוק הודעות כאלו (וכאנשים סובלניים אנו מתריעים קודם לכן בפני כותב ההודעה). לסיכום מיפי, אנא על תכעסי עלינו שאנחנו מנסים לשרת את הציבור, ועל תכעסי עלי כי אני באמת באמת לא מתקרב לזרזיף מכלל התאורים המרשימים ששפכת עלי, ובכלל על תכעסי יותר מדי זה מזיק לבריאות (((-: אני מאחל לכולם דיונים פוריים ומהנים בפורומים של דוקטורס איתי ויזר מנהל קהיליית הפורומים [email protected]

האם שמתם לב לעובדה שרב התשובות ברב הפורומים (למעט ד"ר וולמן) הנן התחמקות אחת גדולה ....."תפנה לרופא המטפל ".....

איתי שלום, רק הערה לשונית קטנה... יש לכתוב "אל תכעסי עלי", ולא "על תכעסי עלי". אל=לא על= מעלה

ממה נפגעתה באמת ?

שלום טלי, זאת אני מלפני חודש: פער בין-דורי - בין סבתא ונכדה לאחרונה, אני עובדת מהבית בהוצאת ספרים. ועכשיו, קצת רקע על הבעיה הנוכחית: אני שוקלת כ75- ק"ג על גובה 1.70, שזה די כבד משקל, ונרשמתי בחזרה (כבר הייתי פעם ופשוט עזבתי - טעות חיי) לחברת "שומרי משקל". במסגרת הזו ירדתי עד עתה כ7- ק"ג. תוך כדי כך דודה שלי הציעה לי ללכת לדיאטנית שלה, (מה זה הציעה, ממש התחננה). לאחר היסוסים לא מעטים, הלכתי לפגישה אתה. הבחורה, לאחר מספר שאלות, החליטה שבתחום השומן, המיונז הדל קלוריות שזה הדבר היחיד מבחינת שומן שאני יכולה עוד איכשהו לאכול,ואמרה לי"תאכלי טחינה" , או" תאכלי שמן זית",לא עזר לי להסביר לה שאת אלה אני פשוט מתעבת!!! הזמנתי אותם (את הדודה והדוד) להרצאה,(בלי להישקל) משום שאני רואה שהם מתנגדים לצעדים שלי!!! אני מנסה להסביר להם שאדם שלמד רק תזונה באוניברסיטה לא יכול להבין איך אני מרגישה (ממש נורא) כאשר שמים לי בארוחת שבת "בורקס" או דברים אחרים ממש מול העיניים, ואומרים לי: את זה אל תאכלי!!! רק בקובצה החברים והמדריכה מבינים את ההרגשה!!! לאחר ארוחה קודמת באתי וטרפתי כמעט את כל הבית, ולא שאני בולימית!!! או בפגישה היא אמרה :"ועכשיו אני רוצה לדבר אתך על הקטע ההתנהגותי" בעוד שבקבוצה אנחנו רוב הזמן מדברים על הקשיים ועל הקטע ההתנהגותי!!! הדבר הכי כואב לי, הוא שאחרי שסיפרתי להם שעליתי בראש השנה כ3- קילו, הדודה אמרה: "הם פארשים" אני פשוט מעדיפה ללכת אחריהם. לאחר הארוחה שאחרי יום כיפור, נבחתי על הדודה: "אני חושבת שאני מספיק בוגרת בשביל להחליט ואף אדם בוגר אוניברסיטה לא ילמד אותי איך לאכול!!!" הבסיס לכל שיטות ההרזייה, היא פירמידת המזון ותזונה נכונה.אבל מעבר לזה, יש את ההיבט הפסיכולוגי, ואותו לא מלמדים באוניברסיטה.כל מי שאני מכירה אומר לי, רק אם תרזי הם ירדו ממך, אבל אני לא מרגישה שזה ועובד ולכן הזמנתי אותם להרצאה. עדי

שלום טלי. אני מצליחה להזדהות עם המכתב שלך בעיקר בנוגע לקבוצת התמיכה. אני לא סובלת מעודף משקל רציני ודיאטה בשבילי היא לרדת 5 קילו, אך אני חלשת אופי וקשה לי מאוד לשמור על דיאטה . אני תומכת ומעודדת אותך על כך שהחלטת לחזור לקבוצת התמיכה, ומסכימה איתך שזו בדרך כלל הדרך הטובה ביותר לשמור לאורך זמן על דיאטה. הרבה בהצלחה חזקי ואמצי ענבל.

עדי שלום רב, ממכתבך עולה תחושה קשה של חוסר גבולות בינך לבין סביבתך, וכזכור לי הבעיה עם הסבתא עסקה בנושא של גבולות גם כן. את נותנת לסובבים אותך להשפיע עליך ועל מהלכי חייך, ומנסה כל הזמן להסביר את עצמך. מדוע הלכת לדיאטנית שעליה המליצה דודתך, אם את כבר בקבוצת "שומרי משקל"? האם זה היה כדי לנסות טיפול נוסף, או אולי כדי לשמור על יחסים טובים עם הדודה ולא לפגוע בה? הדברים שאת מספרת על קבוצת שומרי המשקל מוכרים לי, ורבים מעדיפים הצטרפות לקבוצה על פני דיאטנית, ולו רק בשל הנושאים אותם העלית במכתבך, של תמיכה קבוצתית, הבנה ואמפטיה, שהינן תכונות פסיכולוגיות חשובות בכל תהליך שהוא בחיינו, כמו גם בתהליך של דיאטה. להערכתי, עליך לעמוד יותר בתוקף על זכותך לפרטיות ולהנהיג את חייך בדרכך שלך, ללא התערבות הסביבה. אני יודעת שמדובר בתהליך קשה ואולי לעיתים עשוי לפגוע בסובבים, אולם זה תהליך הכרחי על מנת שתוכלי לחוש כי את חיה את החיים בדרך שלך, ולא חיה לצידם של החיים כי אחרים הכתיבו לך כיצד לחיות. תחשבי על זה! מועדים לשמחה, בברכה, טלי פרידמן

טלי שלום, הלכתי אל הדיאטנית משום שהדודה כל כך הייתה מרוצה ממנה, אז חשבתי שאולי יש בה משהו. אבל אני, מכיוון שעברתי כל כך הרבה טיפולים, אני יודעת כבר להרגיש אם יש לי "טאץ'" אם המטפל. הדודה שלי בכל אופן נפגעה ממה שאמרתי לה על הדיאטנית. עדי

בתקופות של לחץ אני חשה שהכל זז מסביב בעת שכיבה. כאילו מישהו מזיז את המיטה או שיש רעידת אדמה. האם תופעה זו מוכרת? מה עשוי להסביר את המצב? תודה מראש.

שלום נגה תסבירי בבקשה יותר מה קורה לך. זה נשמע כמו התקף חרדה, אבל אני לא בטוח בזה. תכתבי יותר על התופעות שמציקות לך. אמיר

מצטערת על הבורות, אבל חייבת לדעת מה זה מאניה דיפרסיה ?

בקיצור נימרץ... מאניה דיפרסיה (הפרעה בי-פולרית, דו-קוטבית)...זאת הפרעה שמישתייכת לתחום של "הפרעות אפקטיביות" (מצבי רוח) יש "נידנוד " קיצוני במצבי הרוח.....בין דיכאו מאוד עמוק, ידכאו מג'ורי (דיפרסיה), לבין מאניה (שיפור במצב הרוח,מלא רגש... זה אולי נישע טוב,אבל בעצם זה מגיע לרמה כזאת שאדם מאבד את כושר אבחנה של המציאות...),היפומאניה הפרעות האלו מגעות בגלים... אדם יכול להיות במצב אחד (מאניה או דיפרסיה) די הרבה זמן,ואז לעבור בצורה חדה,או בצורה מתונה.... למצב הבאה,,או למצב "נורמאלי" ואז אחרי תקופה מסוימת לעבור לגל הבאה (הגל "המנוגד") "המחלה" בדרך כלל מתחילה בגל דיכאוני זה על מאניה-דיפרסיה על קצה המזלג.... חכה לתשובה של אחד המנהלים כי אני לא פסיכולג\פסיכאטר\עובד סוציאלי אופיר

שלום ליאת מניה דיפרסיה היא מחלה אפקטיבית ( ברגש). בה יש תנושות בין מצבים של דכיאון (דיפרסיה), לא מדובר סתם בחוסר מצב רוח אלא במצב חמור יותר של דכאון. ולחליפין במצבים של מצב רוח מאד מרומם, תחושה של כוחות לא מוגבלים (מאניה) שלעיתים מובילה להתנהגות חסרת שיפוט של ביזבוז כספים וכדומה. מדובר במחלה והטיפול לה תרופתי. הטיפול בד"כ יעיל. אמיר

מישהו יודע כיצד אני יוצר קשר עם קבוצת תמיכה בנושא פאניקה וחרדה?

איתי שלום רב, תוכל לקבל מידע על קבוצות תמיכה בנושאים רבים ומגוונים ב"מרכז לעזרה עצמית" בבית לנ"י, ברח' קינג ג'ורג' בת"א. יש להם שם המון מידע לגבי כל מיני קבוצות... בהצלחה, טלי פרידמן

שלום איתי ישנן קבוצות טיפוליות. אני מכיר קבוצות במכונים פרטיים. אני מניח שיש גם במרפאות ציבוריות. אתה יכול לנסות במכון טריאסט שריג בתל אביב. בברכה, אמיר

לאיתי אנו מארגנים קבוצת תמיכה . צור עימי קשר ויקי

אני משתמש ב FLUVOXAMINE וזה גורם לי בחילה. ביחוד זה מפריע לי כאשר אני יושן כי אז ברגע שאני נרדם אני מתעורר מזה. מה עושים?

אני מניח שזה כבר לא ממש רלוונטי לך באופן אישי (אם כן אז מצבך ממש לא טוב) אבל אני, לא בתור רופא, אלא בתור פציאנט יודע שדרך טובה להקל על הבחילה היא פשוט לשתות מים קרים מאוד בשלוקים גדולים, זה מעביר את התחושה הלא-נעימה. ובכלל, תופעות של בחילה אמורות לעבור אחרי שבוע שבועיים לפי כל מה שקראתי (וקראתי המון !) בהצלחה

אני מטופלת כבר שנה בפרוזק (פריזמה) 20 מ"ג ליום. בימים האחרונים גיליתי שנכנסתי להריון . שאלתי לרופא היא האם נגרם נזק לעובר? אני משערת שאני בשבוע 7 להריוני האם הייתי צריכה להפסיק את הטיפול מייד?. או להפסיק בהדרגה?

לנירה שלום! רציתי לדעת האם את עדיין נוטלת את הכדור אף על פי שגילית את ההריון? שירה.

כן, אני מחכה לתשובה בקשר לשאלה

היכן אוכל למצוא מאמרים בנושאי יחסים בין מטפל למטופל (פסיכולוג- מטופל, רופא נשים-מטופלת)?

תיבדקי 2 מושגים העברה,העברה נגדית כתבתי על זה בפורום פסיכולגיה בנענע,זה כתוב יותר בהקשר של ה"טיפול הפסיכולגי"... וגם דוגמאות קטנות מהחיים... זה לא בדיוק מה שאת מחפשת.... אבל אם זה יעזור מה טוב :) http://forums.nana.co.il/showmsg.asp?id=304492 זה בערך צימצום מ ספר שניקרה "מלאני קליין"\חנה סגל "פרקים נבכרים בפסיכאטריה" בא לך ליקרוא מאמרים באנגלית ? אופיר

אני פשוט מעונינת להבין מהו התהליך שעובר עלי ואת סיבותיו.

יפית שלום רב, כדאי לך להתחיל בספר "יחסים מקבילים" של ד"ר אלי זומר. בנוסף את יכולה לחפש חומר בסיפריות ציבוריות על נושא של העברה והעברה נגדית. אלו שני תהליכים מקבילים המתרחשים בתהליך טיפולי בין מטופל למטפל. הגישה האינטרסובייקטיבית (גישה בפסיכותרפיה) עוסקת הרבה ביחסי מטפל-מטופל מזוית ראיה מעניינת. את יכולה לחפש חומר אודות הגישה. מעניין לאיזה צורך את זקוקה למידע זה. בברכה, טלי פרידמן

ראי תשובה קודמת- פשוט אני מעונינת להבין את התהליך העובר עלי וסיבותיו

שלום יפית מדובר בנושא מאד רחב. השאלה עבור מה את צריכה את המאמרי או הספרים. תהיי יותר ספציפית ואנסה לעזור. אמיר

כפי שהבנתי אני כנראה חווה תהליך של העברה עם הרופא המטפל בי ורציתי לנסות להבין במה מדובר קצת יותר

הנני מטופלת כשנה ע"י מומחה לבעיות פיריון. במשך הזמן גיליתי כי אני נמשכת אליו ומפנטזת כי הוא מתחיל איתי (עלי לציין כי הוא אינו חתיך כלל ולא נראה לי כי בסיטואציה אחרת הייתי נמשכת אליו). הוא מצידו כמובן מטפל בי בצורה מקצועית לחלוטין מבלי לחרוג מכללי רופא-מטופל, מדוע זה קורה ומה עלי לעשות בעניין?

אז קודם כל אני לא פסיכולג\פסיכאטר\עובד סוציאלי.... אבל לתופעה שאת חווה יש שם ("העברה") אלו רגשות שאנחנו "מטילים" כלפי המטפל....אנחנו יכולים ליראות בו דמות "אב"."אל"...וכו' גם התאהבות...... מה לעשות בקשר לזה אני לא יודע,ניראה לי שזה די נורמאלי.... חכי לתושבה של טלי, אופיר

מהצד של המטפל יש תהליך מקביל. והעקר הם הגבולות.האטיקה מאד מחמירה בנושא.

יפית אולי זה יתן לך חומר למחשבה: זה העתק ממה ששלחתי לאופיר-במידה ולא תפתחי את ההתיחסות אליו. אפ. -------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- אופיר אתה ע"פ המעורבות ממש מרשים במושגים. לי אין רקע פסיכולוגי אבל נראה שאתה מבין. אשר ליחסים בין המטפל-למטופל חשתי (ואנו הגברים יודעים להרגיש את המתח המיני העובר באויר ) באנרגיות שהמטפלת בי חשה ואיזה מאמץ היא עשתה ע"מ לא לפרוץ גבול. היא מאד נזהרה. היא הלכה בין הטיפות. היו בטיפול חשיפות מאד אינטימיות שהביכו אותה. בדרך מיקרה גיליתי עבודה שהיא עשתה באוניברסיטת ת"א בו היא הציגה את המיקרה שלי (כמובן עם הסוואה ) ושם עלה העינין במלואו. אגב היא עצמה נזקקה ליעוץ (שמקובל במיקרים אלו ) ע"מ לעבור את התקופה ב"שלום". אפ.

יפית שלום רב, את מתארת תהליך שנראה כתהליך של העברה בינך לבין המטפל שלך. תהליך זה קורה לנו ביחסים בין אישיים מכל הסוגים ובא לידי ביטוי ביתר-חשיבות בתהליכים טיפוליים מסוגים שונים, ובעיקר בתהליך טיפולי פסיכותרפויטי. מכיון שאין מדובר בפסיכותרפיסט, לדעתי עליך לפנות לטיפול פסיכותרפויטי בו תוכלי לעבד את התהליך שאת עוברת כעת ואולי זה יתבטא גם בטיפול. לא נראה לי שיש טעם לשתף את הרופא שבו את מאוהבת בתחושותייך כעת, מכיון שזה עלול להבהילו, ולגרום לטיפול בך להפוך למנוכר וקונקרטי יותר, שלא להיסחף ולומר מקצועי פחות. ייתכן ואת חשה כלפיו תחושות של התאהבות בשל מסרים קונקרטים מהרופא? אם כן, הדבר בעל משמעות חשובה וקריטית, ועליך לשקול לעבור למטפל אחר. אך יש לבדוק את העניין בכובד ראש, ועדיף לשתף בתהליך איש טיפול, כגון פסיכותרפיסט. בברכה, טלי פרידמן

תודה על התשובה. מהו בדיוק תהליך "ההעברה" של רגשות שמדובר בו? כמו כן עלי לציין כי לא הועברו מסרים קונקרטיים מצד הרופא והוא מתנהג בצורה מקצועית לחלוטין לכל אורך הדרך.

שלום יפית מדובר בטרנספרנס. את בקשר עם רופא שמהווה דמות סמכותית יודעת (אבא), ששותף לנושאים מאד אינטימיים ואישיים שלך וכניראה עושה את זה ברגישות ואיכפתיות. הרגשות שמתעוררים אצלך הם לגבי הפונקציה שלו כרופא וכאדם. אין רע בזה אלא אם כן זה מפריע לך. אם את מוטרדת מהעיניין את יכולה להגיע לשיחת יעוץ כדי להבין למה את מפתחת קשר כזה עם הרופא. בברכה, אמיר

מזנ 8 חודשים אני משתמשת בתרופה סרוקסט, במשך התקופה העלתי במשקלי מספר קלוגרמים. האם יש קשר ין השמנה ואי יכולת להרזות לבין השימוש בסרוקסט?

אני התחלתי להשתשמש בתרופה תוך כדי טיפול דיאטני מזה כשלוחה חודשים משקלי יציב אני אוכל רק לפי הוראת הדיאטנית ומשתמש בסרוקסט כ 5 חדשים

האם פנית לטיפול דיאטני עקב עלייה במשקל לאחר התחלת לקיחת התרופה?

hi ! i need to know about gambeling addiction and some places in Israel where any body can get some help and treatment thank u hag sameach.

אורלי שלום רב, את יכולה לברר במרכז לעזרה עצמית בבית לנ"י בת"א, ברח' קינג ג'ורג', לגבי קבוצות תמיכה למהמרים כפייתיים. דרך קבוצות אלו תוכלי להגיע למרכזי טיפול. לפי הידוע לי קיימים מספר מרכזים בארץ שמיועדים להתמכרויות מסוגים שונים, החל ממזון, דרך הימורים וכלה במין. בדרך כלל מדובר במרכזים אישפוזיים פרטיים אשר בהם יש טיפול של צוות רב-מקצועי. בנוסף ידוע לי שמתקיימות קבוצות של "GA"-כלומר מהמרים אנונימיים, כמו מכורים (לסמים) אנונימיים, אכלנים אנונימיים וכו'. גם דרכם תוכלי לקבל מידע. בהצלחה, מועדים לשמחה, טלי פרידמן

כתבת לפני מספר עמודים שיש מכללה בשם "דוד ילין" שמלמדת תרפייה בבעלי חיים , האם את יודעת לפרט יותר על המקצוע הנ"ל ? כמה שנים לומדים ? האם יש ביקוש לבעלי מקצוע כאלו ? וכו ' תודה מראש הדס

הדס שלום רב, אין לי מידע לגבי אופי הלימוד של טיפול בבעלי חיים אולם יש לי יותר מידע לגבי "השטח". נושא הטיפול בבעלי חיים הינו חדש יחסית ועדיין אינו מהווה חלק אינטגרלי מתוכניות טיפוליות במרבית מהמקומות. אולם ככל מקצוע מתהווה, כך גם נושא הטיפול בבעלי חיים. ישנה התעוררות הנושא, וגוברת הדרישה למטפלים מסוג זה. כיום נעשים מחקרים לא מעטים בתחום, ועיקר המטפלים מתמקדים באוכלוסיות ייחודיות: ילדים, מפגרים, קשישים, חולי נפש וכו'. אני הייתי עדה לטיפול בבעלי חיים אצל קשישים תשושי נפש (אלצהיימר וכו') והתהליך הוא מדהים. החיות גורמות לאנשים להתעורר לחיים. במלוא מובן המילה. ישנם מספר ספרים שיצאו בנושא בעברית כגון: "המטפל הפרוותי" ועוד כמה. מומלץ לקרוא אותם להשכלה כללית. מקווה שעזרתי. בברכה, טלי פרידמן