פורום פסיכולוגיה קלינית

היכן ניתן למצוא מאמרים בעברית בנושא שיטת טיפול EMDR

מה זה?

יש לנו שתי בנים עם אותם בעיות פחות או יותר. שניהם סובלים מחרדות ומבעית כפיתיות טורדנית בצורה קשה המעיקה על הילד ועלינו בכלל. הבן בן ה 11 מקבל פבוקסיל 2 גלולות ביום (כי אחת לא עזרה), והשני מקבל פריזמה - 1 ביום כ - שבוע ימים (מאחר וקיבל במשך 3 חודשים סרוקסט כפול 2 גלולות ביום והטיפול לא עזר לחלוטין), לכן הייתי מבקש לדעת האם יש סיכוי שהבעיה תיפתר עם טיפול תרופתי זה או אחר . בתיקווה שכן. בתודה מראש

יש להמשיך ולנסות תכשירים נוספים ממישפחת התכשירים הנ"ל לפי הספרות המקצועית 70-80% מהמיקרים מגיבים לטיפול כזה

לבני בן כמה הבן השני? האם הם מודעים לבעיה? האם הם לוקחים את התרופות מתוך מודעות? האם הם רוצים עזרה? אסתי-קינייסולוגית

לד"ר פלד שלום רב! הנני נוטלת מזה שנתיים תרופות בשם: seroxat 20 מ"ג ו- clonex 0.5 מ"ג, פעם ביום בלבד. מאחר ואני בהריון בשבוע ה-38 וברצוני להניק בעתיד שאלתי היא: האם ישנה דרך "להיגמל" מתרופות אלה וכיצד ניתן לעשות זאת? בתודה מראש איילת...

קלונקס הוא התכשיר היחידי שעלול לגרום לתסמונת גמילה סרוקסאט לא גורם להתמכרות יש להפסיק את התכשירים בהדרגה לרדת כל פעם קצת (חצי כדור) ולפרוס את הירידה כמה שיותר

רב תודות לך ד"רפלד!!!

האם תוכלו להרחיב משהו בנושא סינדרום "גלובוס היטריקוס" וכן להפנות אותי לאתר אחר שיוכל לתת לי עוד מידע"? תודה.

אתה מתכוון ל"גלובוס היסטריקוס" מדובר במונח ישן שאינו בשימוש כיום תאור של תחושת חנק עקב סיבות נפשיות (לא גופניות רפואיות) המילה היסטריה באה מהמונח "היסאטרוס" דההינו רחם ביוון העתיקה חשבו שרחם האישה נודדת בגוף וגורמת לתחושות וכאבים זאת כיוון שהתיסמונת של "כאבים פסיכולוגים" נחשבו כאופיניות לנשים בגלובוס היסטריקוס חשבו שהרחם נדדה לגרון וגרמה למחנק כפי שאתה מבין מינוח כזה אבד עליו הקלח

אני רוצה ללמוד פסיכולוגיה, ולהיות פסיכולוגית קלינית בסופו של דבר הבעייה שלי היא שהציונים שלי הם לא מספיקים יש לי ציונים ממוצעים (ממוצע בגריות 86) השאלה שלי איך אני יכולה בכל זאת להגשים את חלומי ? תודה מראש, הדס

בתור שותף לחלומך... אני חייב להגיד שהרבה תלוי במיבחן הפסיכומטרי לאחר תואר ראשון בפיסכולגיה,את תביחני על כל מה שלמדת, ותיצטרכי לקבל ציון 87 ,כדי להתקבל למגמה הקלינית (המיבחן הוא מאוד קשה) את יכולה לישקו גם את האוניברסיטה הפתוחה............... בהצלחה :-)

הדס שלום רב, ניתן ללמוד לתואר ראשון במדעי ההתנהגות במכללות שונות , שם תנאי הקבלה קלים יותר. דוגמת המכללה למנהל וכו'. המבחן הפסיכומטרי גם כן משמעותי בשיפור ממוצע הבגרויות. האפשרות הנוספת שלך היא לשפר בגרויות. אני רוצה לתקן את טעותו של אופיר: כדי להתקבל לפסיכולוגיה קלינית (תואר שני) צריך ממוצע הרבה יותר גבוה מ-87 בתואר הראשון. כך לפחות אני יודעת שמתרחש באופן מציאותי. מעבר לכך רצוי מאד שיהיה לך רקורד מרשים של הדרכות שונות (תנועות נוער, וכו'), התנדבויות משמעותיות כמו ער"ן, מועדונים שונים לאוכלוסיות מיוחדות ועוד. המסלול קשה, מפרך וארוך, אך אם זה מה שאת מעוניינת בו...קחי זאת כפרוייקט... :) בהצלחה, טלי פרידמן

מניסיון אישי (אני מדריך בפסיכוטראפיה) ידוע לי שעובדות סוציאליות שעברו בית-ספר לפסיכוטראפיה מישתלבות יפה בכל מערכת הנותנת שרות פסיכולוגי - כולל בשוק הפרטי דרך קצרה לטיפול פסיכולוגי היא דרך עבודה סוציאלית הקושי בפסיכולוגיה (לעבור מתואר ראשון לשני) הוא עקב אינטרסים של איגוד מקצועי (ווסות הפסיכולוגים בשוק הפרטי) עובדים סוציאלים רבים לא נופלים ביכולת והמיקצועיות מפסיכולוגים מידע ממקור ראשון בהצלחה

דבר ראשון, טלי , הכוונה שלי ללימודי פסיכולוגיה ולא למדעי ההתנהגות. אני הבנתי שיש דרכים רבות להתקבל לפסיכולוגיה שלא על ידי שיפור ציונים (כי שיפור ציונים כרוך בפסיכומטרי מאוד גבוה וכמעט בלתי אפשרי מצידי) כגון שלוחות של אוניברסיטאות מחו"ל, או למידה באוניברסיטה שנה ראשונה בחוג אחר ואחר כך מעבר לפסיכולוגיה על פי ציוני בחוג. השאלה שלי מה המסלול הכי כדאי מבחינתי ? לפני שאני אפנה לכיוון של עובדת סוציאלית ארצה לנסות להגשים את חלומי המקורי להיות פסיכולוגית קלינית. ואם לא אצליח אז אשקול כיוון דומה. זוהי התלבטות מאוד מכרעת בחיים שלי ולכן אני ממש נואשת לכל מידע שאוכל להשיג לכן אני מודה לכם מאוד על התגובות. אשמח לתגובות נוספות (אפשר באמייל או באי סי קיו ) הדס

באוניברסיטת בן-גוריון מקבלים לביה"ס לפסיכוטראפיה לא רק עובדות סוציאליות, אלא גם יועצות חינוכיות, אחיות, קרימינולוגיות, בעלות תואר שני ושעוסקות בטיפול שיש לו כיוון נפשי פסיכוטראפי. כך שכל מקצוע טיפולי שמושך אותך- הוא פתרון ראוי וניתן להמשיך ממנו הלאה. שנה טובה.

שלום הדס, מלבד פסיכולוגיה קלינית אשר שייכת למקצועות הרפואה הקונבנציונאלית, קיימים היום מקצועות טיפוליים כמו איזון גוף-נפש, אשר שייכים לרפואה האלטרנטיבית ומאפשרים ללומד אותם להיות למטפל בתחום הנפשי. מדובר בלימודים של ארבע שנים עם אפשרות לשלב לימודים לתואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה. ניתן ללמוד איזון גוף-נפש בקולג' הישראלי לרפואה טבעית, וכן במכללת רידמן. כיום יש ביקוש רב ללמוד מקצועות טיפוליים אלטרנטיביים, וכן, יש גם ביקוש רב מצד מטופלים לחוות טיפולים כאלו. לפי דעתי הפסיכולוגיה הקלינית הקונבנציונאלית לוקה בחסר, מכיון שהיא מלווה בלימודים רבים ומפרכים ובתאוריות רבות ומסובכות. כמו כן, היא נוטה להפריד בין הגוף והנפש, דבר שהוא מוטעה לדעתי. לעומת זאת הכיוון האלטרנטיבי נוטה לפשטות והוא מלווה בהתנסות חוויתית נעימה, הכוללת גם את הגוף ולא רק את הנפש. הרפואה האלטרנטיבית רואה את הגוף והנפש כמכלול ולא כחלקים נפרדים. אני מאחל לך הצלחה בכל דרך שתבחרי. שמעון

בתי בת 3.5 , כשמשהו לא נראה לה באותו רגע במקום להגיב בצורה רגילה מתחילה לבכות ואחרי כן להכנס להסטריה של בכי וצרחות. רק אחרי חיבוק חזק וזמן "רגיעה" של רבע שעה ויותר, מיוזמתה מתחילה לדבר ויוצאת מזה. אירוע כזה קורה גם לעיתים אחרי שישנה שנת צהריים בימי שישי (כשלא קודם לכך שום אירוע). להדגיש שאירוע כזה קורה רק בבית. אני מבינה שזו תופעה נפוצה וקיים רקע לתופעה אולי בבית שאני ובעלי לא מודעים לו. לאן לפנות?

אני חושב שזה נורמאלי, זה ניקרה "תופעת מעבר".... זה השלב שבו ה"תינוק" עובד מה"אשליה" שהוא ואמו הם אותו דבר עד להכרה שהוא אדם ניפרד המטרה של החיבוק הוא ל"נחם" את הילדה,ולהראות לה שהיא עדיין חלק מימך... ככה לפחות הבנתי את ויניקוט :) אופיר

ליאורה שלום רב, כדאי לך לדבר עם הגננת של ביתך ולנסות לקבוע פגישה עם הפסיכולוגית הקשורה לגן. במידה ואינך מעוניינת לערב את הגננת, את יכולה לפנות לפסיכולוג ילדים או לתחנה לילד, ולבקש הדרכת הורים. אגב, זו לא נראית לי בעיה רצינית, ואולי היא תיפתר לבד. לאמפטיה ולחום האימהי יש משמעות רבה. ונראה שביתך מקבלת מהם לא מעט. בברכה, טלי פרידמן

נשמע לי לגמרי נורמאטיבי

מה עשוי להסביר את העובדה שלמרות עייפות רבה בלילה ותחושה שאני עומדת להירדם, ברגע שאני עוצמת עיניים מגיעה תחושה של "גירוי יתר חשמלי במוח", ערנות ואי שקט. תודה.

יש הרבה תיסמונות שיכולות לכלל תאור זה - לדוגמה מתח וחרדה האם את בתקופת חיים לוחצת ? ליפני מבחנים חשובים בחיים ?

להילה הגורם הוא נפשי. טיפול קינייסולוגי אחד ימצא אותו וינטרל אותו. שנה טובה אסתי-קינייסולוגית[email protected]

לא מסכים !!

לד"ר פלד או לאמיר זוהר שלום, כתבתי שאלה בהמשך לתשובתו של אמיר זוהר, בעמוד 72 , אודה להתייחסותכם. תודה שמעון

תחזור על השאלה בבקשה?

שלום ד"ר פלד \ שלום אמיר השאלה ששאלתי נמצאת בכתובת: http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=12573&t=10163 אודה מאוד להתייחסותכם - הנושא חשוב לי מאוד תודה שמעון

בס"ד שלום טלי, אשמח אם תקראי את תגובתי לדברייך , המופי בשרשרת הודעות "עזרה לסובל מדכאון". תודה רבה, אלישיב.

O.K

שלום. לפני מספר חודשים עברתי תאונת דרכים קשה. מאז צצו ועלו חרדות ופחדים שקשה לי להתמודד איתם. האם תוכלו לסייע בידי ולהנחות או להפנות אותי לגורם מוסמך שיוכל לעזור ולטפל בי. תודה מראש. סיל.

יתכן שאתה מפתח PTSD מומלץ לפנות לפסיכיאטר ניתן לצור קשר איתי דרך כרטיס אישי

שלום רב , הייתי מעונינת לדעת מה משמעות המילה PTSD

הופניתי לבסוף לפורום זה, והשאלה שלי היא כזאת : בזמן שיחה עירנית הסבר שאני כמובן מדברת קורה לי בתשעים אחוז עם המנהלת שלי שאני מתחילה לראות מטושטש, מעורפל , אני מרגישה שאני מתנתקת אם אני קמה , משתעלת זה עובר אחרי מספר שניות .. בזמן האחרון כשאני מדברת איתה אני גם מזיעה חייבת לשחק בשערות שלי אני מרגישה זוועה.. סיוט בשבילי ללכת לעבודה. הדבר הזה קורה לי גם כשאני סתם מתרגשת או משהו יושבת במסעדה עם הרבה חברים אני מתחילה לראות מטושטש וכמעט מתעלפת.. עברתי EEG כי הנוירולוגית חשבה אולי התקף קל של אפילפסיה אבל הבדיקות אמרו שהכל בסדר. כאן בפורומים הציעו לי לפנות לקרדיולוג אולי הדופק שלי במצבי התרגשות איטי או מהיר וזה גורם לתופעה ואני באמת יפנה.. אני רוצה לספר רק רקע על עצמי : בת 29 , עברתי לפני שלוש שנים ארוע מוחי קל מאוד, גילו לי מחסור בפקטור 5 בדם מאז אני במעקב אצל נוירולוגית ומלפני שלוש שנים הכל אצלי השתנה.. אני נעשיתי מאוד לחוצה אני מפחדת ששוב יקרה לי הארוע הזה לפני אנשים על לטוס בכלל אין מה לדבר התחלתי לסבול מפחד ממקומות סגורים מחשש שמא יקרה לי משהו , ובזמן האחרון מאוד החמיר לי הפחד אם אני פתאום יפול עם ארוע בעבודה ובמיוחד בעבודה או בקניון או שאני נוסעת עם אנשים באוטובוס אני מזיעה, לא שקטה ... יש נה איזושהיא תרופה לבעיה הזו כי החיים שלי נהפכו בלתי נסבלים .

יש טיפול יעיל - בקשי מהניורולוג או מרופא מישפחה שימליץ לך על פסיכיאטר טוב ניתן לצור אתי קשר דרך הכרטיס האישי (קליק על שמי בדף הפורום)

RE: אהבה שלח הודעה לחבר | גרסה להדפסה | למעבד תמלילים מחבר: מיטל תאריך: 25-09-2000 14:17 היי טלי... בתגובה לתשובתך, אז כן אני וחבר של כל הזמן מדברים על הרגשות שלי ועל שלו והאמת זו המערכת יחסים הפתוחה ביותר שהיתה לי עד היום . אני הכי אמיתית בעולם שאפשר ואומנם יש לנו הרבה רגעים מאושרים ביחד כמו שאמרתי אבל בכל זאת תמיד יש את התחושה הזו שאני הרבה יותר דומיננטית במערכת היחסים שלנו אני זאת ש"עושה שטויות" צוחקת ויותר אנרגטית, חברי יותר חסר ביטחון וביישן וכמובן שהייתי רוצה שזה יהיה ההפך. מצד שני החכמה שלא ואיך שהוא שקול בחשיבתו והיכולת שלו להעריך אותי על מה שאני עושה גורמים לי מאוד להעריך אותו בחזרה . כמובן שהדברים לא נגמרים בזה והם הרבה יותר מורכבים אבל בכל זאת אם הכל כל כך בסדר אז למה אני הרבה פעמים מוצאת את עצמי לא נמשיכת אלין. אודה לך מאוד אם תתיחסי גם לתגובתי הזו נ"ב האם יועץ נישואים עוזר גם לזוגות כמונו.

מיטל שלום רב, משיכה מינית וקרבה אינטימית הם חלק בלתי נפרד מקשר זוגי. נראה כי שם טמונה בעיה כלשהי. אם את מעוניינת בקשר הזה ובהמשכיותו, הייתי ממליצה לפנות לטיפול זוגי. בברכה, טלי פרידמן

שלום רב, אני בן 51, ולפני כ-4 שנים עברתי משבר שהוגדר ע"י פסיכיאטר כ-Panic disorder לאחר תקופה ראשונה גרועה, התיצב מצבי לאורך שנה שנתיים. בחדשים האחרונים אני נמצא במצב שאיני מצליח לישון שינה עמוקה (אין לי נדודי שינה) ואני מתעורר למצב של עייפות עצומה, ללא כושר ריכוז, ללא "פוקוס", כאילו מביט מבעד לוילון. נראה לי שרק שינה עמוקה ואמיתית יכולה לאושש אותי. לאחרונה, בעצת פסיכיאטור, התחלתי להשתמש בכדורי שינה + כדורי clonex שאמנם קצת עוזרים אך זה לא זה. איך מגיעים לאיכות חיים סבירה ?.. תודה אריה

ניסית מעבדת שינה ?

מנהלי הפורום, מציע לבדוק אפשרות טכנית לחסום משתתפים שאתם תחליטו שפוגעים ברמה או בשיטה . אתם מרגישים בוודאי את הרגשת אי הנוחות בציבור על משתתף זה או אחר, וחבל זה מפעל אדיר. גיא

שלוםגיא חסימת משתתף אלא אם הוא פלילי או על גבול או מזיק פתולוגי. כך סתם. לסתום את הפה למישהו. במדינה דמוקרטית. שום בית משפט לא יאפשר זאת. וודאי לא בפורום ציבורי כמו דוקטורס. גולש דמוקרטי.

זה די פשוט: הנהלת דוקטורס יכולה לחסום את מס' ה-IP של גולש מסוים בצורה כזאת שהוא יותר לא יוכל להיכנס לכאן. הגולש צריך להיות מומחה סופר במחשבים כדי לדעת איך מבטלים כזאת חסימה. כמו שאמרת בעצמך זה לא דמוקרטי ומהסיבה הזאת זה גם לא מומלץ. מבחינה משפטית זה דווקא יכול לעבוד כי בד"כ בתי משפט לא נכנסים להחלטות של מנהלי אתרים וגם אז יש צורך להגיש תביעה והתהליך הוא ארוך.

בפורטלים הגדולים (בעברית ובאנגלית) חסימות כאלה הן מעשה שבשיגרה. מספיק שלמנהל פורום מסויים נמאס מגולש מסוים מסיבה כזאת או אחרת ואז הוא מבקש מהנהלת האתר לחסום אותו. הגולש החסום בד"כ מסוגל לכל היותר לאיים או להתחנן אבל הוא ישאר חסום לנצח או עד שתתקבל החלטה אחרת בעניינו.

במקום לבזבז אנרגיה על נושאים לא רלוונטים לפורום זה - אבקש להתיחס רק לנושאים החשובים וברצינות תשאירו לי את הבעיות

למנהלי הפורום, אני נתקל בתופעה של "נדנדה" בדמוי העצמי. לפעמים אני מרגיש הכי חכם , הכי צודק הכי יפה וכו'. כל ביקורת באותה נקודמת זמן בכלל לא נוגעת בי.אני אזי מלך הטובים.רוצה להרעיף טוב על כל העולם . ולעיתים ממש בקצה השני . ואז כל ביקורת הורסת אותי.אני אז שונא את כל העולם.כולם חלאות בעיני , ואני עצוב בפנים עד עפר. אם אזי היתי יכול לפגוע ב"רעים" (מבלי להתפס) הייתי עושה זאת-עד כדי כך. במצבים מתחלפים ביניהם לעיתים תכופות בעקבות טריגרים חיצונים כמו קבלה ודחיה בעבודה או בבית. האם זה פיצול אישיות ? האם אני חריג ? האם יש איזו סכנה ("השתגעות") ? גיא אגב תודה על הרמה הגבהה בהם אתם מנהלים את הפורום.

לא מדובר בפיצול אישיות אתה לא חריג אין סכנת ה"שתגעות" מדובר במיבנה של אופי - זה תוצעה של סה"כ החוויות שחווית עד היום והחינוך שכבלת בעזרת שיחות אפשר להקטין את התנודות האלה ולהרגיש יותר יציב

גיא שלום רב, דעתי כדעתו של ד"ר פלד. במידה והדבר מציק לך ומקשה עליך אני ממליצה ללכת לטיפול פסיכותרפויטי. בטיפול תוכל למתן את התגובות הקיצוניות, ובמקום שחור או לבן, להתחיל להיות גם יותר בתחום האמצע - האפור. בברכה, טלי פרידמן

מדוע אינך משיב? האם החלטת "לסנן" פניות? אני מחכה למענה בעמוד 69 - תודה!

הוא יצא לחופשה (זה מה שהוא כתב ליפני כמה הודעות) תיכתבי שוב פעם את השאלה,ותפני אותה ל"ד פלד או טלי אופיר

אופיר-לא נמאס לך להיות חניך תורן מצטיין בפורום הזה. גברים בגילך נמצאים בצבא. למה אתה מנהל את הפורום ?האם יש סיבה שאתה לא בצבא ? בא תשאל ישירות את מנהלי הפורום ? אין לך אתגרים המתאימים יותר לבחורים בגילך?כל התגובות שלך בכל נושא נביאות את כעס הקהל.אתה החכמולוג אולי מנסה לקבל את הדחיה .....אולי לזה אתה משתדל להגיע... אז הנה קבלת על מגש של כסף. חפש בספרים ותמצא את הסיבות ...הפוך תגובה או כל שם מדעי שתצטט..... ראה בתהליך האחרון מעין סדנה מחנכת שתכניס אותך לעולם המבוגרים. סליחה על הבוטות -אבל אתה כנראה בגבול המזוכיזם .....מה התאוריהלכך ?

הוא בחופשה - סבלנות

איך אפשר לכתוב לאשה זאת סבלנות? אולי תקרא את שאלתה ותנסה לעזור במשהו. הרי היא מחפשת עזרה אתם לא רואים??? וזה המקצוע שלכם??? קצת רגישות לא תזיק מעבר להשכלה הגבוהה.

שלום, אודה אם תוכלו לענות לי: 1. האם רופאי שיניים יכולים לזהות מישהי שמקיאה הרבה? 2. מה המשקל המינימלי לגובה 1.55 נשים ( חשוב במיוחד לקראת הצבא!)?

לא' שלום רב, לגבי השאלה על רופאי השיניים: רבים מהם מזהים בעיית אכילה או בעיית קיבה. לא תמיד הם יודעים לומר מה בדיוק יש, אולם רופאים קצת יותר מנוסים, לעיתים קרובות מצליחים להבחין. השיניים אצל בולמיות (כרוניות בעיקר) נמצאות לא פעם במצב של רקבון התחלתי או מתקדם ויש כתמים על השיניים המעידים על ההקאות הרבות, והחומצה שגורמת להרס השיניים. לגבי משקל המינימום אולי היועצים האחרים ידעו לענות. מעניין מדוע את שואלת. בברכה, טלי פרידמן

קודם כל-אני רוצה להבהיר שאני לא איש מקצוע- אבל יש לי חברה טובה שסובלת מבולימיה, ורופא השיניים שלה היה הראשון (!) שעלה על זה- מסתבר שיש שינויים אופיינים בשיניים שמאפשרים זיהוי (שחיקה אופיינית של האמייל בשיניים הקדמיות, עששת - עד התפוררות חלקית או מלאה של השיניים). לגבי משקל מינימלי- הטבלאות הסטנדרטיות אומרות 48 ק"ג (זה את ודאי יודעת). מנסיוני, הצבא מגייס גם במשקל נמוך יותר- אלא אם הוא מתרשם שיש בעיה. כך שבכל מקרה- כדאי להתמקד במציאת עזרה לטיפול בבולימיה ולא בדרכים "לסדר" את הצבא... אני יודעת שזה קשה ומפחיד נורא - אבל ... חבל לבזבז את החיים... בכל מקרה-בהצלחה.

ל- א' ודפנה שלום, א' אני חושבת שמה שדפנה מנסה להגיד לך הוא מאוד נכון (אני מקווה שתצליחי לקרוא בין השורות את מה שמנסים לומר לך כאן). בעצם כל מי שיש לה הפרעת אכילה מסבנת רק את עצמה ולא את האחרים. כי מי שבאמת סובל (וסובל מאוד) זה רק מי שהוא בעל הפרעת האכילה. מנסיוני האישי והמר - הפרעת אכילה היא מחלה. זו מחלה קשה מאוד וקשה לצאת ממנה. ככל שהזמן עובר והמחלה עדיין קיימת, זה משתלט על כל החיים ואז כשכבר רוצים לחזור לחיים הנורמליים, הדרך חזרה היא מאוד קשה ומייסרת. אולי כדאי שתכתבי עוד קצת על העיניין הזה ובעיקר תנסי לשים את הקלפים בגלוי על השולחן (לפחות עם עצמך). בכל מקרה, לשאלתך, ניתן לעלות על בולימיה דרך רופא השיניים. זה גם תלוי כמה זמן הבולימיה קיימת, באיזו תדירות והאם לפני כן הייתה תופעה של אנורקסיה שהתפתחה לבולימיה. "אני"

ד"ר שלום אני בן שישים לאחרונה אני נתקף ברגעי דיכאון ואני חושב שהפסקתי להצליח בחיים וכי אין בי יותר צורך.וכבר איני מביא תועלת בחיים. אל איזה סוג מומחה עלי לפנות. בתודה ובברכת שנה טובה!!

משה שלום רב, דיכאון בגיל העמידה והזיקנה היא תופעה נפוצה. האם יצאת לפנסיה לאחרונה? מה אתה עושה בחיי היום יום? חשבת על התנדבות איפשהו? כל הרעיון הוא למצוא משמעות חדשה לחיים וכל אדם עושה זאת בדרכו: הולך למועדון, מתנדב איפשהו, מטפל בנכדים, הולך לקורסים שונים וכו'. אם אתה חש דיכאון המשתלט על חייך אולי כדאי לפנות לטיפול פסיכותרפויטי. אשמח אם תוכל לפרט מעט על עצמך ועל חייך. בברכה, טלי פרידמן

כל עוד מדובר בירידה קלה במצב הרוח - פנה לפסיכולוג - או פסיכוטראפיסט כמו טלי עם זה יותר חמור תתיעץ עם פסיכיאטר

אנשים במצוקה מחפשים תשובה ממומחים ובמקום זה איזה ילד שמתחזה לפסיכיאטר זורק פה עצות על ימין ועל שמאל. זה פורום רפואי -אופיר אם אתה לא רופא אז תעוף מפה!! "מידע" אפשר למצוא באתרים רלוונטיים. כאן באים לקבל עצות ולא עצות מהדיוטות גם אם הם בעלי כוונות טובות אלא מאנשי מקצוע מדופלמים.

אני מאוד מיצטער, אבל אני עונה על שאלות שבהן צריך רק כושר "דיקלום"...... ואוצם שאלות שאני עונה עלהין,גם מנהלי הפורומים עונים,אז ככה שאין לך הרבה על מה להתלונן ואם התשוובת שלי לא מוצאות חן בעיניך,אז פשוט תיכנס רק לתשובות של מנהלי הפורום,ותניח לי בשקט! אופיר

גולשים יקרים, הפורום מנוהל בידי אנשי מקצוע, אולם פתוח לתגובות של כולם. לעיתים גם שיתוף של אדם שחווה דבר דומה, או תגובה של אדם נוסף, היא בגדר של תמיכה ועזרה. אופיר שינה את הכינוי, וכעת התייחסותו היא בגדר של עוד מבקר רגיל בפורום. כל אחד יתייחס לתגובות שהוא מעוניין להתייחס אליהן, ולהתעלם מן האחרות. זכותו של כל אדם להביע את דעתו בפורום, אלא אם הוא גורם לפגיעה. במידה ומישהו חש פגוע, כדאי שיפתור זאת בכל מקרה ספציפי. כראוי לבקורת בונה. בבקשה מכם...קצת דרך ארץ ונימוס הדדי, לא יזיקו. בברכה, טלי פרידמן

אין כאן דיקטטורה של דעות אין פה תחרויות - ברור מי מנהל את הפורום אין פה מקום לגסות רוח וציבור הגולשים אננו הגדרת שם טובה לשימוש של משתתף אחד אני מבקש לחזור לתיקשורת מכובדת - מר "ציבור"

תפסיק להחזיק מעצמך! גם אם אתה מומחה אתה עדיין רק בשר ודם בדיוק כמונו, ההדיוטות!

ביקשת שאני ישנה את הכינוי שלי,כדי לא להעטעות.עשיתי את זה עכשיו אתם מבקשים שאני גם לא יגיב.אני מאוד מיצטער אני ימשיך להגיב!!!!!..... כי מנהלי הפורום לא מיתיחסים למה שאני כולב כאקסיומה,אם תדפדפו אחרוה תוכלו ליראות הם עונים על שאלות שכבר עניתי עליהן בקשר למה שכתבי בזי,ל דה לה טורט..... אני לא מבין על מה המהומה, אני העלתי שם של אתר להודעה,ונתתי חוות דעת של פסיכוטרפיסית לא כתבי את דעתי הפרטית..... האם הודעות שלי פגעו במשיהוא ?...... אופיר

אל תקח ללב!

הלואי והיה לוקח ללב ומבין את השתלטנות שלו.

האם מישהו יכול לתת לי אינפורמציה בנושא? תודה, יעל

יעל, התופעה היא נוירולוגית. יש תרופות המבטלות את התופעה (שמה המלא גיל דה לה טורט ). הסינדרום הקל הוא טיקים כמו מצמוצים קלים ,והוא בסקאלה יכול להגיע עד קולות ווקאלים או קללות ו/או ותנועות של חלקי גוף כמו כתפיים וצואר. אני חוויתי חוויה כזו עם אחי , אשר רק תרופות עזרו לו לתפקד. בד"כ אחרי גיל התבגרות התופעות מיתמתנות עד ההעלמות. אל תתפתו - לפסיכולוגים . זו לא בעיה פסיכולוגית. זה לא קשור לחוויות גיל אפס שבהן הפסיכולוגיה מוצאת את הסיבות לכל תחלואי ליבנו. ( במקרה שלנו בזבזנו 5- חמש שנות פסיכולוג !) .או לרפואה אלטרנטיבית.- אחי עבר חודשים של שיאצו , דיקורים , הומוםפטיה וכו '. קבלו מרשם מנוירולוג או פסיכיאטר. זה כמו סכרת או כל בעית איזון חומרים בגוף . שאותה היתם בלי הנד אפאף מאמצים בטפול תרופתי. ותרגיעו את הילד והמשפחה. ילד טורטי (בד"כ בנים ) יהיה בבעיה חברתית אם לא תטפלו בה בזמן. לכן רוצו........ אל תחששו לקחת את התרופות. אל תחששו.....זה גם עובר ונרגע עם השנים. חנן

התחלה חשבתי ליכתוב מה אני יודע על הבעיה,ואז החלטי שאני לא יודע מספיק אז למען ההשכלה של שנינו ,וטוב שעשיתי(כי הסתבר שהיה לי "חור" ענק בנוגע ל סינדרום טורט) http://www.solgar.co.il/tur-et/ אני חייב לציין,שבכל מה שקראתי על הפרעות טיק למיניהם,לא ראיתי היתיחסות לצורה רדיקאלית של מנגנון הגנה "הזדהות עם התוקפן" אנה פרויד בסיפרה "האני ומנגנוני ההגנה" שמה לב שטיק של ילד שהיא עבדה איתו,לא היה נירולוגי כי אם נפשי.... אם תיראי צורך,אני הפרט בנוגע לזה אופיר

תודה לכולם על ההיענות. חנן - אלו סוגי תרופות הנוירולוג נתן לאחיך? בן כמה הוא היה? האם התסמונת התבטאה אצלו גם בקללות? אחי (בן 14) סובל מהתסמונת הזו ואני מחפשת לזה מזור אפשרי הואיל וכל הפסיכולוגים לא ממש עוזרים... יעל.

יעל, הוא שאמרתי. זה לא בעיה פסיכולוגית. אין מה להשוות בין חולים או תרופות. אמליץ לך על ד"ר ברנד נתן אשר מנהל מחלקת נוירולוגית ילדים בתה"ש.הוא טפל בזמנו באחי והוא עזר מאד.התרופות ניתנות על בסיס ניסוי וטעיה עד שמיצבים את הטיפול.הוא הראשון ששכנע גם את הפסיכולוגים כי טורט צריך תרופה.יתכן וישלב גם מספר פגישות עם פסיכולוג. אל תמתינו -גשו לרופא זה או אחר העיקר שיתחילו לטפל בילד. הוא מיסכן. וככל שתטפלו יותר מהר יטב לו ולכם. אגב יש חוג תמיכה בנושא . אל תדאגי יש טיפול ויש הקלה ואחיך ישוקם. שנה טובה חנן

יעל שלום רב, היום מתפרסמת כתבה במוסף בריאות של עיתון "הארץ" על שימוש בניקוטין בהפרעות שונות כגון אלצהיימר, פרקינסון ותסמונת טורט. הכתבה מרחיבה מעט על התסמונת, משמעותה, דרכי טיפול ומטפלים. כדאי לקרוא (אולי יש להם את זה במהדורה המקווננת) בברכה, טלי פרידמן

אינפורמציה מקיפה בנושא באתר הבא: http://tsa.mgh.harvard.edu

שלום לך . שמי מיקי בת 24 , סובלת מגיל 10 בטוראט. אצלי הטוראט מבתטא בכל מה שרק אפשר, טיקיןם וואקאליםמוטורים קללות נגיעות כפייתיות, ועוד. אשמח לענות לך על כל שאלה שתבקשי לדעת בנושא תסמונת טוראט. אוכל גם לכווון אותך לאנשים המאימים, וכמו כן לעמותה שלנו - העוסקת בטוראט בלבד. נ.ב- למרות הכל שירתתי בצבא ולא מתוך התנדבות, כיום אני מנהלת חיים רגילים ונוחים. טיפים לחיים טובים עם טוראט אוכל לתת לך בכל שאלה. כיתבי לי דואר ואענה לך. ולכל מי שצריך ואוכל לעזור- אשמח מאוד. ביי חמודה - מיקי

ראיתי את היקרות השטחת בי..שאלת שאלה ועניתי,ואני משער שגם מנהלי הפורום היו עונים בדיוק אותו דבר (מישום מה צורת הכתביה שלך מזכירה לי מיהשוא..מעניין מי) מה שעישתי שם זה לדקלם!......... הכל אופן, הנה החלק שדן בהפרעה האישיות הזאת,כפי שניכתב ע"י מרצה במיכללת אריאל מפורום פסיכולוגיה בנענע... הפרעת אישיות סכיזואידית Schizoid PD פעם נחשב מקדם סכיזופרניה, כיום לא. קשיים ביצירת קשרים חברתיים. קושי בביטוי רגשות. קרים ומנוכרים. הימנעות מפעילות מהנה (כולל מין) נהנים מבדידותם - יש קושי ביצירת קשרים. חשדנות באנשים הקרובים אליהם. אדישות לביקורת וריחוק. אופיר

ענת, התיחסותך המתנסית לאופר היא סימטום לסכיזואידיות. האם שאלת על הסינדרום : התבונני פנימה ותראי אותן אחד על אחד. אשר לגיל: את יודעת מה הלחין מוצרט בגיל זה ? או איפה היה הידן ? אני מציע לכבד כל אדם בהקשר להוא אדם.בליקשר לגילו, מינו, גזעו וכו'. ואשר לאופיר אני מלאת הערכה לידיעותיו ת ההקשרים שלו לספרות והחבור שלו לאנשים. אני מניחה שעוד נשמע עליו. כה לחי אופיר !!! רותם מ.

רותם , כל מילה זהב, למותר להוסיף. חניתה

אנא קיראו את הודעתי שתי תגובות למעלה לגבי דרך ארץ. זה יועיל לכולנו. בברכה, טלי פרידמן

כן מתחיל פה גנון מסויים - אבדוק מה אפשר לעשות

מהשיחה שניהלנו ב 20 09 2000 אנחנו שנינו מאותו הכפר יש לי בעולם שותפה לדרך אשמח אם תתקשרי בכל עת לא ברור מי חייב למי כסף

??

לד"ר פלד שלום, האם סכיזופרניה הינה מחלה תורשתית? במידה וכן, כיצד היא מועברת (מדלגת על דור או יכולה להופיע באופן לא עקבי אחרי מס' דורות?). תודה מראש על תשובתך.

ובאותו הקשר, האם ידוע מה הסיכוי - מבחינה סטטיסטית, כמובן - לחלות בסכיזופרניה כאשר יש דוד חולה? מה הסיכוי שילדי יהיו סכיזופרנים כאשר שניים מאחיי חולים?

טובה שלום רב, לפי הידוע כיום יש במחלת הסכיזופרניה מרכיב גנטי, אך לא רק. לגבי אחוזים מדוייקים, בוודאי ד"ר פלד יוכל לעזור. בברכה, טלי פרידמן

לא הצליחו להוכיח שמדובר בהעברה תורשתית מקובלת (מנדליאנית) המחקרים שתומכים בגישה הגנטית מראים פשוט עליה בהופעת המחלה במשפחות ביחס לאוכלוסיה רגילה

למי אוכל לפנות לבירור פיזיולוגי נכון ?

רופא משפחה - אמור לעשות זאת צריך קצת ללחוץ עליו כי קופ"ח היום פועלת משיקולים כלכליים - כלאמר לחסוך בבדיקות ועל הרופא המסכן יש לחץ כבד למעט בבדיקות

לד"ר פלד: בקשר לשאלתך מי אבחן אצלי דכאון: אני מאושפזת באשפוז יום בבי"ח טלביה בירושלים והם החליטו שאני מטושטשת בגלל הדכאון וכן ד"ר עופר אגיד מהדסה ופרופסור אברמסקי-נוירולוג. אני יודעת שזה ההיפך ואני מדוכאת בגלל הטשטוש אבל אף אחד לא מאמין לי ולא מוצא מה יש לי למרות שעברתי את כל הבדיקות האפשריות. אני לא יודעת מה לעשות ואני חושבת שהפתרון היחיד שנשאר לי הוא להתאבד.

לאה יקרה שלום רב, אני חשה ממכתבך מצוקה גדולה. חוסר האמונה בתחושותייך מייאש וגורם לך לרצות להפסיק להתמודד, להניח להכל, לעזוב. התאבדות בעיניי אינו פתרון כי אם בריחה. ייתכן וימצאו מזור למצוקתך, שווה לחכות ולראות... לגבי הייעוץ הפסיכיאטרי, אשאיר זאת לד"ר פלד. שיהיה לך כוח... בברכה, טלי פרידמן

להתאבד זה לא רעיון טוב ! על תתיאשי - תבקשי בדיקות חוזרות - מותר היום לבקש דעה נוספת זה לא שהם לא מאמינים לך - פשוט לא מצאו סיבה לתשישות - והתיסכול של חוסר הסבר גורם לחשוב על דיכאון כהסבר

האם מישהו מכיר פסיכיאטר מאזור המרכז המקבל מבוטחים של "מכבי" ויש לו גישה תרופתית מתאימה ?

ד"ר פלד הוא מתחום הפסיכיאטריה, אולי הוא ידע. וחוץ מזה, את רוצה המלצות, או פשוט שואלת על פסיכיאטרים. אם את זקוקה לרשימת פסיכיאטרים, תוכלי לקבלה בקופת החולים בברכה, טלי פרידמן

אני מבקשת המלצות אם אפשר

ד"ר חאגז' ד"ר הירשמן ד"ר כספי הם אמורים להיות בספר הרופאים של מקבי

אני בת 23 ובתקופה מסוימת בחיים שלי סבלתי מניצול מיני, לא היו לי קשרים משמעותיים עד כה , כל הזמן פחדתי שינצלו אותי שוב ונסוגתי אני רוצה להיות במערכת יחסים משמעותית ואני כל הזמן פוחדת קשרים מתחילים ונגמרים כי אני נרתעת. אני כל הזמן חוששת לעשות משהו שאצטער עליו אולי יש ביכלתכם לעזור לי?

טלי ואמיר יוכלו ליעץ לך

לאנונימית שלום רב, ניצול מיני הוא חוייה קשה ביותר המשאירה את רישומיה בנפש האדם שנים רבות אחר כך. לא סיפרת אם היית אי פעם בטיפול פסיכותרפויטי או פסיכולוגי. אין לי פתרונות פלא, לצערי , עבורך. החויה שעברת בעברך אינה פשוטה ועליך לקבל עזרה על מנת להתגבר עליה וליצור קשרים טובים ומשמעותיים. מה דעתך? בברכה, טלי פרידמן

הפתרון: טיפול פסיכולוגי. --------------------------- אני עברתי זאת גם ---------------------------- אבל כדי לעבור את התקופה הקרובה : תשנני לעצמך יום ולילה: אני לא אשמה. אני לא גרמתי לכך. ההורה המנצל הוא חית אדם.או הקרוב משפחה. ההורה השני-שבד"כ שותף סמוי--הוא לא פחות נוראי. אני סבלתי. אני לא מוכנה שכל חיי יתבזבזו על הארועים שלא היו בשליטתי. אני אתחזק מבפנים. אני אתנתק מההורים האלו. אני אבנה משפחה למופת. בעלי או בן זוגי לא יתעללו בי לעולם (נסיון לחוויה מתקנת ע"י מציאת בן זוג דומה למתעלל !). צריך לשמוח חיים פעם אחת אף אחד לא יחזיר לי את הילדות- אבל אני לא אתן שבגרותי תהרס. אני אתחזק אניאנצח אני אנצח אני אנצח. זהו. כל יום לשנן זאת עד שתפנימי זאת. ותתגברי. שנה טובה אילנית

אני בן 20, יוצא לי לחשוב לפחות פעם ביומים במהלך שלושת החודשים האחרונים על התאבדות. (אני לא בצבא) לא ניסיתי להתאבד אבל אני חושב ברמות של: "מה היא הדרך הטובה ביותר" ו "איך אני רוצה שימצאו אותי או מי" אני רואה פסיכולוג אך המחשבות הללו לא יוצאות לי מהראש, לא תמיד מאותה סיבה - אבל כל דבר בנוגע לחיי מבאס אותי עד כדי כך אני מרגיש לפעמים שזה הפטרון.

מחשבות חוזרות על מוות מעלות את הסיכון האובדני בהשוואה לאוכלוסיה רגילה אולי כדאי לעבור איבחון שיכוון את הטיפול יותר טוב

יורם שלום רב, במקרים בהם הטיפול הפסיכולוגי לא מספיק ויש עליה בתכנים האובדניים אני הייתי ממליצה על הוספה של טיפול תרופתי אנטי דיכאוני. השילוב של תרופות וטיפול פסיכולוגי הוא יעיל יותר במקרי דיכאון ממושכים, מאשר טיפול פסיכולוגי בלבד. האם אתה משתף את הפסיכולוג שלך בנושא המחשבות האובדניות? מה דעתו על כך? בברכה, טלי פרידמן

אני נמצא מזה מס' חודשים בטיפול, לאחר שחוויתי משבר נפשי עמוק בשל דיכאון, פניתי לטיפול הזה. אני מרגיש שהטיפול היטיב עימי במשהו אבל הוא תקוע, וקשה לי להמשיך בו. אני חושש מאד להגיד למטפלת שלי שאני לא רוצה לבוא יותר כי זה מרגיז אותה, והיא מאיימת שאני אכנס לדיכאון עמוק אם לא אמשיך לבוא אליה. מה לעשות?

תחליף מטפלת - תאמר שהתיעצת עם מומחה בפורום (אתה יכול להדפיס תשובתי זאת ולהראות למטפלת) - כדאי ללכת לרופא פסיכיאטר - יתכן והדיכאון דורש טיפול תרופתי ולא שיחות

בסוף מטפלת ניזעמת תרביץ לך.........LOL אופיר

גיל שלום רב, "תקיעות בטיפול" מתרחשת לעיתים. השאלה היא מה משמעות הטיפול עבורך, ועד כמה אתה מוכן להיות שם גם כשקשה. לעיתים אנו מגלים באמצע טיפול שהמטפלת לא מתאימה לנו, זה קורה. אך לא ברור לי אם בזה מדובר. במקרי דיכאון, לפעמים העבודה הטיפולית נתקעת בשל חוסר יכולת של המטופל לראות את הדברים או לנבור אי שם בעצמו, כי זה קשה מדיי או מפחיד מדיי. במקרה כזה לעיתים מוסיפים גם טיפול תרופתי. ומאידך, מטפלת שמאיימת על המטופל שלה שאם הוא יעזוב יהיה לו רע יותר, זה נשמע בעיני רע. ייתכן ועליך להחליף מטפלת. מטפלת טובה אמורה לבחון עימך את משמעות הרצון לעזוב ולבדוק את האפשרויות האחרות הפתוחות בפניך כדי להקל על מצבך. בברכה, טלי פרידמן

לגיל שלום רב! אינני פסיכולוגית, ולכן אנא קבל את דברי בהסתגייגות המובנת. על כל פנים, המילה "מאיימת" נשמעת לא טוב. מדבריך משתמע, שהפסיכולוגית שלך מנצלת בצורה צינית את מעמדה מחד, ואת חולשתך ותלותך בה מאידך, וזה כבר פסול. אני מאחלת לך שתמצא לך מטפל הוגן יותר! בהצלחה, נועה.

/

בס"ד שלום, אני סובל מדכאון שלוש שנים. קיבלתי טיפול תרופתי אצל שלושה רופאים וטיפול פסיכותרפי אצל למעלה מ5 פסיכולוגים. לפני כשנה, טיפול באפקסור עזר לי ליצב את המצב, אולם במשך השנה האחרונה מצבי הורע, ואני סובל מדכאון המלווה בחרדה, התקפי חרדה, חלומות חרדה, והטיפול באפקסור לא מועיל דיו. יש לי כמה שאלות: א. מה האחוז המוערך של סובלי דכאון במצב הדומה לשלי, שהצליחו להחלים? ב. מהו אחוז המתאבדים של סובלי דכאון במצב הדומה לשלי? ג. לאחרונה הכרתי תיזה בפסיכאטריה הטוענת שדכאון אינה מחלה (ד"ר טוני שחר מייצג אותה נאמנה ליודעי דבר). מהו אחוז הפסיכאטריים האוחזים בתיזה זו? מיהם החוקרים מ"השורה הראשונה" שאוחזים בתיזה זו? ד. האם מישהו מכיר פסיכאטר/פסיכולוג שיכול לעזור לאדם עם דיעות תיאולוגיות אינדבדואליות, שמוצא נקודת השקה חזקה בין מצבו הנפשי למצבו המוסרי הדתי? (לצערי, הרב המוחלט של הרופאים והפסיכולוגים - לא הראו את כוחם ותבונתם בתחום זה) תודה על ההקשבה, אלישיב.

אני לא רופא או פסיכולוג , אבל אני סובל מדיכאון חמור. אני רוצה לחלוק איתך את הבעיה שהפסיכולוגית לא מבינה בעיות התלויות בשאלות תיאולוגיות. אני חייב לציין שזו הפסיכולוגית השישית שאני הולך אליה , (במהלך חיי) ולא היה אחד שהבין בזה. פרופ' יורם בילו מהואוני' העברית ערך מחקר בנדון. אולי אפשר לחפש. באיחולי החלמה לשנינו. ובתקווה. (למרות שאין לי) גיל

לא לכל בעיה יש פיתרון - דכאונות מסויימים הם ללא מרפא - האם הדיכאונות שלכם מלווים בפגיעה משמעותית בתפקוד אני חש (אולי אני טועה) שמה שאתם מכנים דיכאון הוא בעצם עצבות נורמאטיבית - או מה שפסיכולוגים מסויימים מכנים דיכאון אקסיסטנציאלי במיקרה זה הפרוגנוזה היא לא של שיפור

אלישיב שלום רב, מדוע החלפת כל כך הרבה אנשי טיפול (פסיכיאטרים ופסיכולוגים)? אני מבינה את הצורך במטפל שמבין אותך ואולי פועל לפי דרך חיים דומה לשלך, אבל אני לא בטוחה שתמצא זאת. אפשר אולי לחפש דרך האדם שגיל רשם לך. בכל אופן, מטפל טוב עשוי להבין אותך גם אם הוא לא חי את חייו כי שאתה, ומאמין בדרך שאתה מאמין בה. תחשוב על זה. בברכה, טלי פרידמן

בס"ד שלום טלי, אני החלפתי מספר פסיכולוגים ופסיכאטריים מכיוון שחלקם הזיקו לי וחלקם לא עזרו לי. כל המטפלים שהייתי אצלהם - טענו פחות או יותר טענה דומה: יש לי עולם מוסרי רדיקלי ואני מוכרח להגמיש אותו. כמו כן הם טענו שאין פתרונות קסם לבעיות בחיים. על שני דברים אלו, לא הסכמתי עמם: א. אני לא אגמיש את עולמי המוסרי - מכיוון שהגמשתו - מבחינתי היא שינויו - ושינויו - משמעותו - לחיות בצורה שאיני מאמין בה. אני מצפה ממטפל שלא יכנס וינסה לשנות את עולמו המוסרי-התיאולוגי של המטופל, אלא ינסה לעזור לו מתוך קבלה שעולמו המוסרי של המטופל - לא ישתנה. מקסימום, יודה שאין הוא מסוגל לעזור, ואל יטיף למטופל לשנות את עולמו והשקפותיו. ב. איני יודע אם יש פתרונות קסם לבעיות בחיים. ישנם הטוענים שכן, וישנם הטוענים - שלא. אני מנסה לתור אחר פתרונות קסם, בעודי ממשיך בשיתוף פעולה עם המטפל. אני מצפה ממטפל שלא יאמר בקביעה חד משמעית שאין פתרונות קסם, אלא מקסימום יטען שאין הוא מכיר פתרונות קסם. תודה על ההתיחסות, אלישיב.

אני לא יודעת למה אבל ,אומרים לי שאני קרה לאנשים ,שאני מרחיקה אותם ממני. אולי יש לי בעיה עם בנים? אני נעשית מן סגורה ואולי קצת תוקפנית אין לי אומץלעשות צעד איתם אולי מפחד להיפגע? זה ממש מפריע לי ת לא היה לי גם ממש מגע מיני איתם מה יש לי? האם יש לי בעיה ? אני ממש מתוסכלת!!!!!!! הצילו תשובה:(

אני חושבת שזאת בעיה נפוצה, אני מכירה לפחות שלוש בחורות ובחור אחד עם הבעיה הזאת. הם כ"כ מפחדים להפגע או לחילופין הם חסרי בטחון עצמי ומאמינים שאינם זכאים לאהבה שהם מרחיקים את כל מי שהם אוהבים על ידי כך שהם הופכים לתוקפנים או משתתקים. אני גם הייתי כזאת ועד שלא הצלחתי להבין מי אני, המצב היה רע. בסוף החלטתי שאני צריכה קצת זמן לבדי ובמשך למעלה מחצי שנה למדתי להכיר את עצמי, למדתי מה אני רוצה לעשות מי אני רוצה להיות ויותר חשוב מי אני לא רוצה להיות. בקיצור אני מייעצת לך לחפש את עצמך לפני שאת מחפשת בן זוג.כשתדעי מי את באמת ולא מי החברה רוצה שתהיי או מי את חושבת שהסובבים חושבים שאת (כי אנחנו מה שאנחנו חושבים שאחרים חושבים עלינו- זאת אומרת שאם את חסרת בטחון זה מפני שאת חושבת שאחרים חושבים עליך דברים רעים ואם את מרוצה מעמך זה מפני שאת יודעת שגם אחרים מרוצים ממך). אני מקוה שלא בלבלתי אותך ושמה שכתבתי יעזור לך.

חסויה יקרה - "ט" צודקת במידה גדולה - חוסר ביטחון עצמי קשור לרקע ואישיות - בעזרת שיחות (פסיכולוגי) ניתן להגיע למודעות עצמית טובה שתעזור לך - תתיעצי עם טלי ואמיר

לחסויה שלום רב, ט' צדקה בדבריה, ודיברה מתוך הבנה (כנראה) למצבך. הבעיה שאת מביאה אכן נפוצה למדיי, אולם זה עדיין לא עוזר לך. לדעתי, טיפול פסיכותרפיוטי עוזר דווקא לאנשים מסוגך לחזק את המנגנונים הפנימיים ולהרגיש טוב יותר עם עצמם ועם סביבתם. מה דעתך? בברכה, טלי פרידמן

אני גם חושבת ש-ט צדקה אבל ,איך אני בדיוק אלך למה שהצעת טלי ?!

אני אחרי צבא בשלב מסויים התחילו לי כאבים מסויימים בגוף. אחרי שהם לא עברו אחרי תקופה מסויימת התחלתי להסיק מסקנות ואולי להמציא לעצמי מחלות שונות ומשונות. כך עברתי על מחלות רבות כולל סרטן לכל סוגיו ואיידס. הכאבים שמהם התחיל הסיפור עברו ואז הופיעו כאבים אחרים וכך זה נמשך תקופה ארוכה. אני חי מכאב לכאב ומחשבות רצות בראשי. עשיתי בדיקות רפואויות שונות, החל מבדיקות פשוטות כמו דם ואף בדיקות מסובכות כמו רנטגן, אולטרא סאונד, וגאסטרוסקופיה. עדיין אני לא מצליח להתגבר על כל המחשבות. בכל התקופה מצב הרוח ירוד, אבדה לי השמחה של החיים, אין בי את הכוח לעשות עם עצמי משהו (להתחיל לעבוד או ללמוד). עם כל הדברים האלו לא עבדתי עניין בחיים ויש לי שאיפות בחיים שכרגע איני יכולל לממשן. אני רוצה לצאת מכל המערבולת הזאתי שהבאתי את עצמי לתוכה כמה שיותר מהר אך איני מצליח. אנא כתבו לי תשובות. לא צריך לכתוב שטויות, אומנם אינטרנט גורם הנאה לאנשים אך לא צריך להנות על חשבון האחרים.

האם יש ממציאם כל שהם בבדיקות הגופניות ?? אופיר

נמצא אצלי הליקובקטר פילורי

המידע שאתה מוסר יכול להתאים למיספר תיסמונות פסיכיאטריות כולל דיכאון מוסווה - זה יהיה מאד לא מיקצועי לתת לך תשובות ללא איבחון מלא - ניתן לצור איתי קשר (ראה כרטיס אישי - בלחיצה על שמי מדף הפורום)

שלום רב, עברו חודשיים מאז התפתחות העניינים והשיא שלההם. עשיתי מאז א תכל הבדיקות הרפואיות האפשריות. קיבלתי טיפול אנטיביוטי נגד הלקובקטר פילורי שנמצא אצלי. כמו כן גאסטרוסקופיה שבה לא נמצא כלום. החרדות חלפו וכן הסימפטומים השונים. שהעיקריים בהם היו קשיי נשימה וגירויים בגרון . שנייהם עברו לאחר הטיפול האנטיביוטי. כמו כן אני לוקח (SERAXAT (ZOLOFT כבר שלושה חודשים וממשיך לקחת. הרופא שאצלו הייתי הורה לי לקחת אותו עוד 3 חודשים ובמקרים של חרדה לקחת XANAX. לאחר הרגשה כללית טובה של כשבועיים הופיעו לי שוב בעיות בנשימה. אני מרגיש שקשה לי לנשום, האוויר לא מספיק לי ואיני מסוגל לנשום נשימה עמוקה. מצליח זאת רק אחרי כמה פעמים. איני יודע להבחין אם אלה עוד פעם תופעות של חרדה או שיתכן שאלה בעיות אחרות שיש לי במערכת הנשימה או אולי בריאות. ואני מתחיל לפתח מחשבות. איני יודע למי לפנות כיוון שכבר ביקרתי אצל כל הרופאים והם ייחסו את הכל לתופעות החרדה הקודמות. האפ הפתרון לעצור כל פעם את מצבים האלה ע"י בדיקות רפואיות מסובכות וע"י כך להיווכך שאני בריא לחלוטין. ד"ר פלד - מנהל מחלקה פסיכיאטר כתב/ה:

ליאון שלום רב, כפי שד"ר פלד כתב, אכן הסימפטומים שאתה מתאר עשויים להיות תסמונות נפשיות שונות. להערכתי עליך לגשת לאיבחון פסיכיאטרי, או לכל הפחות לטיפול פסיכותרפויטי. לא נראה לי שאתה מסוגל להתמודד עם זה לבד. זה פשוט קשה מדיי. בברכה, טלי פרידמן

ליאון גם לי יש בעיה כזאת ואני ממשיך לחיות ולהודות לאלקים שאני חי וקיים. אני עברתי הרבה רופאים והרבה בדיקות ואני מאמין שיהיה הכל בסדר יש לי עצה בשבילך תאמין תאמין תאמין באלקים והוא יעזור לך כמו שעוזר לי אני לא מסטלבט עלייך . באי!

אני בחורה בת 23, יש לי אחות צעירה ממני שחולה במחלת הסרטן בפעם השניה בחייה. המצב שלה אינו טוב במיוחד אם כי ישנה תקוה שתבריא, הרופאים אינם פסימים וגם המשפחה אינה פסימית. הבעיה שלי היא שאני לפעמים מרגישה שאיני יכולה להתמודד עם המצב. ברגעים אלו אני מרגישה אגואיסטית, איך זה שאני מרגישה לפעמים כאילו הצרות שלי הן עצומות כאשר מי שנמצא בבוץ זאת אחותי שסובלת הן פיזית והן נפשית מהסרטן, ואלו הם גם הורי שרואים את ילדתם הקטנה סובלת ומרגישים חסרי אונים? איך יתכן שאף על פי שאני מאוד אוהבת את אחותי ומוכנה לעשות הכל למענה, אפילו לתת לה את החיים שלי ולקחת ממנה את כל הסבל, אני מוצאת את עצמי מרחמת על עצמי וחושבת על דברים שאני לא יכולה לעשות ושאני מפספסת (לימודים, עבודה וכן לפעמים גם יציאות)? מה אני יכולה לשנות בגישה שלי בכדי לא להיות אנוכית? ולתת לה את כל הזמן שהיא צריכה בלי לעשות חשבונות? שלא תבינו לא נכון, אני עושה הכל ולא אומרת לה או להורי מילה לגבי זה, אני נותנת את המקסימום, בין אם זה לישון איתה כל לילה בביה"ח (בלי לעצום עיניים ליותר מעשר דקות רצופות), להיות איתה ימים שלמים... אבל אני עושה את כל זה מהרגשת מחוייבות ולא מתוך שלמות עם עצמי. אני אודה לכל מי שינסה לעזור לי ויוכל להאיר את עיניי. אנונימית.

על מה בדיוק האשמה.... על זה שאת לא מטפלת באחותך מסיבות אלוטראיסטיות, או שאת פשוט רוצה להיות "את" ולא חלק מאחותך? אופיר

ראי בהצהרה זאת - הצדקה מלאה לרגשותייך ה"כביכול אגואיסטיות" מה שאת מרגישה הוא לגמרי טיבעי ואנושי ושלא יוהיו לך רגשות אשמה

אנונימית יקרה שלום רב, כמה קשה לקרוא את מכתבך. מצד אחד ניכרת דאגה ואהבה רבה כלפי אחותך, אך מצד שני, קיימת גם שאיפה לחיות את החיים המציצים מבחוץ ונראים לך כל כך יפים. הבעיה היא תחושת האשמה שאת חשה על רצונך לחיים משלך ועל הרצון להנות מהחיים שלך. אני מבינה את התחושה שאת חשה אגואיסטית, אולם את חייבת להבין כי שאיפה לבנות לעצמך חיים היא שאיפה לגיטימית בהחלט כמו לכל אדם בגילך. אני בטוחה שגם אחותך אינה רוצה שתוותרי על חייך למענה. אולי תדברי על העובדת הסוציאלית שנמצאת בוודאי במחלקה שבה מאושפזת אחותך? אז זקוקה לתמיכה ועידוד. אסור לך לוותר על חייך. זה לא יעזור להציל את חייה של אחותך. אני אשמח אם תכתבי לי מה דעתך... בברכה, טלי פרידמן

מצד אחד אני מודעת לכך שאין סיבה להרגיש אגואיסטית, שאני בסך הכל עושה מעל ומעבר, משקיעה באחותי ובהורי ומוותרת על חיי הפרטיים, מצד שני אני מרגישה שכל מה שאני לא עושה הורי או אחותי השניה (יש לי שתי אחיות), צריכים לעשות ושזה גומר אותם הן פיזית והן נפשית. בסך הכל אני יודעת שמצבי טוב, אני מתחילה שנה שניה של לימודים, עובדת בתחום המחשבים ומצליחה. בעבודה מקבלים את העובדה שמידי פעם אני יוצאת מוקדם בכדי להחליף את הורי בביה"ח ולהיות עם אחותי, או מגיעה מאוחר מפני שישנתי בבי"ח. לא רק שהם לא מקשים עלי, אלא גם מפגינים אכפתיות ואהבה. אם אני מסתכלת על החיים שלי באופן כללי הם די טובים ואני יודעת שחלק גדול מזה בניתי בכוחות עצמי, ושאין שום סיכון ממשי, נכון לעכשיו שאני אאבד את מה שבניתי. אך לפעמים למרות שכולם נחמדים ותומכים, לא נעים לי לצאת מהעבודה, לא נעים לי להגיד לחברים טובים שאין לי זמן אליהם... מלבד זאת אני מרגישה שאם אני לא אטפל בהכל, הכל התפורר לי מול העיניים. אמא שלי כבר על סף התמוטטות, ואבא שלי מעמיד פנים שהוא חזק, אבל הוא מפחד פחד מוות ואחותי האמצעית (הבריאה) מתחתנת בעוד שבועיים, ויש לה מספיק על הראש גם בלי להתמודד עם מה שקורה בבית. מעבר להכל תמיד הייתי קרובה מאוד לאחותי הקטנה, ותמיד שמרתי עליה וטפלתי בה, אז עכשיו שהיא באמת זקוקה לי, אין סיכוי שאני נוטשת אותה אפילו לשניה. תאמיני לי אין הרבה אחיות נהדרות כמוה! הלוואי שהייתי חצי ממה שהיא. אני חושבת שקצת עשיתי פה בלאגן שלם של רגשות, אז עדיף שאני לא אמשיך. תודה בכל אופן. אנונימית.

שלום, אני מעוניינת לקבל מידע ופרטים על אישיות סכיזואידית. תודה.

בקיצור נימרץ.......... התנהגות אקסצנטרית, קשיים ביצירת קשרים חברתיים, קרירות,המנעות ממין (או פעילות מהנה אחרת) אדישות לביקרות, ריחוק הם לא רוצים קשריים, ויוצרים לעצמם בעיות ביצירת קשרים זה מימה שזכור לי (אולי התבלבלתי עם אישיות סיכזוטפלית....אבל זה בערך זה) למה את שואלת ? אופיר

אופיר, כפי שהבנתי, אתה "רק" בן 18... את המידע שנתת לי אני מכירה ואפילו קצת יותר. תהיתי אם קיימת אפשרות, שתשאיר את האפשרות לענות למומחים!!!

ענת שלום רב, אישיות סכיזואידית מתוארת כמנותקת ומבודדת ממעורבות בין-ריגשית. ההתנהגות היא ביישנית, בוהה, חשדנית ורגישה מאד.במצבים סוערים אישיות סכיזואידית תגיב באימפולסיביות, תוקפנות והרסנות.בסוג אישיות זו קיימות גם הפרעות בחשיבה. מעניין למה את שואלת. בברכה, טלי פרידמן

טלי שלום, תודה על התשובה. שאלתי משום שאני קצת מבולבלת. לפני מספר שנים אובחנתי כ - BPD, לעומת זאת הפסיכולוגית הנוכחית לא כ"כ מקבלת את האבחנה וטוענת שהאבחנה מתאימה יותר לאישיות סכיזואידית. אני יודעת ששתי ההפרעות הנ"ל מאוד דומות, אבל ההבדל טמון ביכולת או בצורך ליצור קשרים בינאישיים (אם אני לא טועה) בכל אופן, זו הסיבה ששאלתי - לנסות ולהבין מה בעצם האבחנה הנכונה. שוב תודה.

שלום! רציתי לדעת האם יש משקל מינימום לבנות כדי לשרת בצבא והאם הצבא מגייס אנורקסיות. תודה, א'

יש משקל מינימום (בפרמטר של משקל יחסי לגובה). בחורה שהמשקל שלה מתחת למינימום נדרשת להעלות אותו תוך חצי שנה ולהגיע לשקילה חוזרת. לגבי אנורקסיה כמחלה, אני לא יודעת.

נכון

יש לי בן שכנראה סובל מזה אך מסרב לקבל עצות או לבקר פסיכולוג או מפסיכיאטר. הוא מסתגר לגמרי בתוך עצמו וצם תקופות ארוכות. הוא "מתחבא" מאחורי איזו התעלות רוחנית של תפילות וכו' אך ללא ה צדקה. איך משכנעים אותו להגיע ליעוץ?

למה אתה חושב שהוא סובל דוקה מ הפרעה אובססיבית קומלסיבית ? תתאר אולי התנהגות אופינית למה אתה חושב שזה דוקה OCD ? בקשר לעיניין ה"מיסטי" של הבן שלך, זה לא נישמע כמו OCD...........זה יכול להיות כל דבר , אפילו התחלה של סיכזופרניה (לקחתי בכונה דוגמא קיצונית!!!) אופיר

בן כמה הבן שלך ? וכמה זמן זה נימשך ? אופיר

יעקב שלום רב, לפי מה נקבעה האבחנה של OCD? תוכל לתאר את ההתנגות של בנך? ובאשר לשאלתך, אין אפשרות להביא בכוח אדם לטיפול ואבחון אלא אם הוא מסוכן לעצמו או לאחרים. האם התקשורת ביניכם טובה? האם הצעת לו? כיצד הוא קיבל זאת? בברכה, טלי פרידמן

לגבי ההתנהגות ראי הודעה לאופיר לגבי ההכרח אני לא מתכוון על כח חס וחלילה אלא עצה מתוחכמת יותר. יש בידיו אפילו חבילת כדורים שקיבל מפסיכיאטר רספרידל אך הם עומדים דוממים

האם יש כאן רופאים שניתקלו במינכאוזן סינדרום? או סביר יותר להניח במינכאוזן סינדרום ע"י תחליף ? לד"ר פלד.....מה הטיפול במיקרה של התופעה הזאת ? אופיר

אופיר, אמיר זוהר כתב על התופעה בעמודים מוקדמים יותר (סביבות עמ' 40) כדאי לך למצוא... בברכה, טלי פרידמן

מה שאמיר כתב ומה שאני מבקש אלו דברים שונים אני מכיר את התופעה, אני מחפש שיטות טיפול+ סיפורים מהחיים אופיר

היי אני בחורה בת 26 סטודנטית למחשבים בחודשים האחרונים אני סובלת מחרדות בצורה מוגזמת מהרגיל כול אמבולנס שעובר אני מדמיינת שקרה משהו רע לאחד ממשפחתי או לחבר שלי אני לא אוכלת בצורה סדירה מהלחץ יש לי קושי להירדם ואני משגעת את כולם מסביבי שיודיעו לי מה קורה איתם כל הזמן כדי שלא אדאג להם חבר שלי עובד שעות ארוכות והרבה פעמים מגיע מאוחר בלילה אני לא מסוגלת להתרכז בכלום עד שהוא לא מגיע הביתה וגם לא לישון מה אפשר לעשות ? האם ישנם כדורי הרגעה ? תודה טל

אני לא מומחה, אבל לא כדי קודם לגשת לשיחה עם פסיכולוג,מאשר "להרחיב את האישונים" עם תרופות ? אופיר

ממליץ לך על התרופה הטבעית b+c complex טבעית לחלוטין

טל שלום רב, ממכתבך עולה מצוקה. את לא מסוגלת להתמודד עם החרדה הגדולה, ואולי אף חשה אשמה שאת כל הזמן בודקת איפה קרובייך ואוהבייך. את מספרת גם על שינוי התנהגותי: אי יכולת לישון, לאכול וכדומה. להערכתי כדי לך להגיע לפסיכיאטר כדי להתאים תרופת הרגעה כלשהי, אולי אף רופא המשפחה יכול לעזור בינתיים בשלב זה. זה כדי להחזיר את החיים למסלול רגיל יחסית של שינה, אכילה וכו'. יתרה מזו, במקביל אני ממליצה על טיפול פסיכותרפויטי. בטיפול תוכלי להתמודד עם החרדות ולקבל כלים שיסייעו לך להתמודד עימן גם בהמשך ללא הזדקקות לכדורים. בנוסף, להערכתי יש משמעות לכך שהחרדות החלו כעת, וגם על כך תעבדי בטיפול. בברכה, טלי פרידמן

אפשר להשיב לה? האפשרות ללכת לפסיכאטר או פסיכותרפויתי מן הסתם ידוועים לה לא על כל דבר צריך ללכת ישר לפסיכאטר או טיפול פסיכותרפויטי יש מה שנקרא הדרגתיות לא ישר לקפוץ לפתרון האחרון כרגע מבקשת יעוץ לגבי אפשרות גלולות הרגעה וכמדומני שיש לאפשר לה זאת והיה וזה לא יעזור היא תצטרך לשקול שוב מה לעשות שלכם

אני לא רופאה. ואני לא מומחית. אבל אני מסבימה איתך שיש לך בעיה רצינית. לדעתי את צריכה לנסות לנשום יותר. והכוונה היא לא לנשום כרגיל, אלא להיות מודעת לנשימות שלך ולקבוע להן קצב אחיד. אם זה עזר לי, זה יכול לעזור גם לך שלך שולי.

אני משתמש בסרוקסט

שלום רב את שמי אני מעדיפה להשאיר כחסוי מסיבות אישיות. טוב, אז אני אתחיל בסיפור הבעיה שלי ואני מקווה שבעזרת המומחים כאן אני אקבל תמיכה ועזרה לטיפול בבעיה זו. אז ללא פירוטים נוספים אתחיל בפירוט בעייתי, אז ככה: הבעיה היא כזאת שבביתי אני מרגישה די מוגנת ובטוחה במין צמר גפן כזה, טוב לי ואני מרגישה מוגנת וששום דבר לא יכול לקרות לי, אבל ברגע שמגיע הזמן לצאת החוצה או שמבקשים ממני לקנות משהו בחנות ממול או ללכת לאנשהו למטרה מסוימת שלא ניתנת לדחייה אז אני מסרבת לצאת, אך אני יוצאת בסופו של דבר אך כשאני בחוץ אני מרגישה מאוימת כאילו מישהו רודף אחריי ולכן קצב ההליכה שלי הוא מוגבר, אבל זה רק כשאני לבדי בחוץ, ואני בחורה יפה ואין לי שום בעיות מסוימות שמהן אני יכולה לפחד או אנשים מסויימים. אז מה מעיק עליי כול כך כשאני לבדי בחוץ?, ממה הפחד נובע?, או שאוליי זו סתם בעייה של חוסר ביטחון עצמי שאני יודעת שקיימת אצלי.? מחכה לתשובה תודה.

אולי זאת "חרדה חברתית"...... אבל נשאיר ל"צוות לענות על זה האם את "סובלת" מתופעות פיזיות כשאת בחוץ? (זיעה ,דופק מהיר..... וכו' ) אופיר

לאופיר שלום!! שאלת אותי האם אני סובלת מסימפטומים נוספים אשר אותם ציינת אז לא אין לי סימפטומים כאלה או דומים אלא רק הליכה מהירה מין כאילו בריחה. אני כאילו לא שקטה בחוץ לא מוגנת ולכן אני מעדיפה להישאר בבית מאשר לצאת. מחכה לתשובה תודה.

לא פרטת מספיק את הבעיה שלך. קרה לך משהו כשיצאת החוצה בילדות המוקדמת שלך שהצפנת כחוויה טראומטית ? (יכול להיות מקרה רע מאוד כמו ניסזיון תקיפה או אונס חלילה, או משהו סתמי כמו ילד שמשך לך בצמות או ליגלג). תחשבי על זה.

לחסויה שלום רב, נראה לי שבעיתך חמורה יותר מסתם בטחון עצמי נמוך. להערכתי עליך לפנות לטיפול פסיכותרפויטי בהקדם. את מתארת במקרה הטוב תופעת חרדה כלשהי, וחבל שתסבלי. קשה נורא להתמודד עם זה לבד, וצריך לשתף מישהו מקצועי. אם את זקוקה להמלצות את מוזמנת לפנות אליי (פרטיי בכרטיס האישי) בברכה, טלי פרידמן

אני מחפש את הספר שבו מלאני קליין חילקה את מנגוני ההגנה בצורה כרונולוגית (לפי ההתפתחות)..... אמיר זהר אולי זה התחום שלך יותר מאשר של שותפיך אופיר

אופיר, קראת כבר את הספר "מלאני קליין" של סגל ח.? האם אתה מתכוון לחלוקה של הפוזיציה הסכיזופרנואידית ולפוזיציה הדיכאונית? בכל אחת מהפוזיציות יש שימוש במנגנוני הגנה שונים, מתקדמים פחות, ומתקדמים יותר. בנוסף אני ממליצה על הספר באנגלית של מלאני קליין: "envy gratitude" בברכה, טלי פרידמן

לא.... אני מדבר על חלוקה של מנגנוני הגנה לפי סדר התפתחותם יצול, זה המנגון הראשון הדחקה בין האחרונים ומה ביניהם..זאת הכוונה לא לא קראתי את הספר על מלאני, אני מעדיף ליקפוץ ישר לתאוריה ולדלג על הביוגרפיה אופיר

לאחר שהבהרתי ב 3 הודעות בפורום הזה,שאני בן 18 ולא פסיכאטר לאר שבכל הודעה שאני משאיר אני שב ומזכיר את זה לאחר שהשארתי בנוגע לזה אי מילים לטלי ול ד"ר פלד שימשום מה רואים בי איזה איום..... אני משנה את שמי ל אופיר (או שזה גם סוג של התחזות ?) האם תעודת זהות תספיק לכם ? אופיר ו לדוד (ששינה פיתאום את מינו), זה מספק אותך ?

אופיר, אני מעריכה את הכנות שלך, ואת היכולת להתייחס באופן חיובי גם להערות פחות נעימות. זה מעיד על בגרות נפשית ראויה להערכה. תמשיך כך. מקווה להמשיך לראותך בפורום. בברכה, טלי פרידמן

yee right

בדיוק התכונתי לכתוב לך הודעה כי לאור הודעתך נכון אולי לשנות את כינוייך מפני שיכול לגרום להטעיה [ואם אני מקיש נכון אכן גרם להטעיה] בתקוה שתקדים תמיד את מטופליך -בסופו של דבר הם מהמורים היותר טובים הלא כן שלך צופה מהצד

לפי דעתי אתם כולכם בלי יוצא מין הכלל { אל תגיבו בעצבנות קחו את ההודעה כביקורת בונה} אנשים משועממים בלי חיים שבעצם בדיכאון כבד ומחפשים אנשים לשתף אותם בשיכאונכם. שאלתי היא : מה גרם לדיכאון הכבד הזה { בעלך עזב אותך , המנקה גונבת לך מהביית , המנקה ברחה עים בעלך , לאישתך יש בעיות דיכאוניות } וכהנה וכהנה אני אשמח אם תשתפו אותי ותענו אל שאלתי בכנות בתודה שירז

שירז שלום רב לך קודם כל ברצוני לציין כי הנך בעלת אבחנה רפואית מדוייקת. בטוחה אני כי התמחת בפסיכיאטריה על פי היקף ידיעותייך בנושא. נוסף על כך הבאת מספר סיבות לדכאון שהינן סיבות שכיחות. אך, לצערי על פי דברייך חצי עולם הוא דכאוני..ועם השנים ההיקף ילך ויגדל. ואז...תהיי אחת הבודדות...הבלתי דכאוניות בעולם. שהמנקה לא ברחה לה עם המגבת . שנה טובה ובדידות מזהרת לך גלי

רק רציתי להגיד לך שהיא לא היחידה... שירז - העם איתך בדעתך, או יותר נכון אני איתך... אני גם לא דיכאוני, פעם הייתי מדוכא מכול שטות, אבל התגברתי על זה, אנשים!!! קחו את החיים באיזי אל תשימו לב לשטויות כי אז בסוף אתם תסתכלו אחורה ותבינו שביזבזתם את החיים שלכם, את הדמעות שלכם את הרגעים היקרים שלכם בדיכאון!!! וזה יכניס אותכם לעוד דיכאון!!!

אני שמחה על שאלתך, כי גם בי יש את המבקר והמדוכא מדי פעם, דכאון הוא מאוד אינדיבידואלי כמובן, ו לכל אחד יש את הסיבה שלו, אבל בדרך כלל, הדכאון מגיע מתחושת אפסיות וחוסר ערכיות בחברה, אתן לך דוגמא אישית חברה שלי עבדה במשרד שהאנשים שם לא היו אומרים בוקר טוב בבוקר, הכל היה קר ומנוכר מאוד שם, איבדה את האותנתיות שלה, את האני שלה, ואת תחושת האינטימיות הקרובה שכיף וטוב להמצא בו כשעובדים בחברת אנשים, מה שקרה לה שהיא החלה לאט לאט להכנס לדכאון וזה לא ממש נכנס להתהוות כמחלה קשה של דכאון אבל בהחלט יכל להתפתח , אם היא לא היתה עושה את צעדיה לעזוב את אותו מקום, דכאון קשור גם בכמה אדם נותן לדברים להשפיע עליו. מקווה שסיפקתי אותך לעת עתה. עוד דבר דכאון הוא גם חוסר סיפוק, למשל אני יכולה להיות מדוכאת אם דברים שנאי עושה הם לא פרפקציניסטיים, למרות שכולם מאוד יאהבו אותם ולעיני זה לא יהיה מספיק. טוב מספיק להפעם. בי ממירב

מירב- הדיכאון שאת מדברת עליו הוא לא דיכאון קליני - מדובר בעצבות נורמטיבית

גלי ושירז משקפות דעות על דיכאון - דעות אלו אופייניות לבורות של אדם מהרחוב ההנחה היא שדיכאון חייב להגרם מגורם דחק כל שהוא - היום ידוע שדווקה הדכאונות הקשים ביותר מופיעים לפעמים ללא סיבה (הסיבה היא ביולוגית) ליפני שמראים בורות לכל העולם מומלץ לקרא על הנושא בספרות עממית מינימלית

יה, ד"ר פלד... עכשיו הכנסת גם את שירז לדיכאון...(סליחה, לעצבות נורמטיבית). בורות, מה? אם יורשה לי להוסיף, שירז, גם עידון ורגישות של פיל בחנות חרסינה.

ד"ר פלד שלום אם אני רוצה לשאול אותך שאלה מבלי שכל אנשי הפורום יראו אותה כיצד אני עושה זאת?

ד"ר פלד הנכבד באדם! בורות היא לא להבין לעומק את הדבר שנחבט מאחורי דברי. שואלת אני אותך, האם עצבות נורמטיבית אינה יכולה לגלוש אל גבולות הדכאון? אתפלא מאוד אם תענה על כך בשלילה, אני כאדם רגיש מאוד, חוויתי מצבים בהם העצבות שעליה אתה מקיש הפכה להיות צל קודר לדכאון נפש וגם חברתי שעליה סיפרתי. ואכן תומכת אני בדבריך שדכאון הוא אכן ביולוגי, אך לא רק ביולוגי. והאם אדם שלא לוקח כדורים נחשבת עצבותו לעתבות נורמטיבית ואדם שלוקח כדורים נקרא מדוכא קליני? ואני לא בורה וגם לא שירז וגלי. נ.ב. מאוד מעליב לשמוע דברי העלבה כאלה ממך. אתה מקצוען ולכן כותבים ושואלים אותך. ורוצים להחכים ממך. בתמיהה גדולה. מירב

דר' פלד הנכבד אני מביעה בזאת את אכזבתי העמוקה מדבריך. דבריך הם התנשאות לשמה. א. בפורום יש זכות לכל אדם ולו גם לאלו מן השורה....להביע את דעתם!!! ב. חובתך כרופא לדעת ולהאזין לכל הדעות ולו גם של אותם אנשים פשוטים שאינם מגיעים לפורום עם רשימת ספרים בנושא פסיכיאטריה. ג. צר לי על מטופליך, המגיעים ללא ידע - אני מניחה שההתייחסות אליהם לא שונה מהדברים שהטחת בפניי. ד. אולי רופאים שכמותך הם הסיבה לדכאוניות המטופלים ולתחושה של חוסר ערך עצמי. אצלי בכל אופן לא הצלחת מאחלת לך בהצלחה בהמשך דרכך. ודרך אגב אם תיטיב לקרוא את דבריי תגלה שגם לא התייחסת אליהם נכון, כמו שותפתך לניהול הפורום הזה. גלי

שירז, גלי וכל היתר צר לי על תגובתכן חסרת האמפטיה. אנשים בפורום הזה מביאים את בעיותיהם הכואבות ביותר, התחבטויות שבעיניהם הן חשובות ולעיתים הרות גורל ופותחים כאן את סגירות ליבם. ואתן, מוחקות כל זאת במחי יד אחת, וקוראות לאנשים אלו בביטויי גנאי כגון "משועממים". אני מאד שמחה בשבילכן שאינכן חוות תופעות שמועלות כאן, אך נראה לי חסר רגישות לבטל את כל העולה ונאמר כאן. חישבו רק לרגע אחד כמה זה קשה לחיות עם תופעה של חרדה. התופעות הגופניות המכבידות שלעיתים דומות כמעט להתקף לב, והתופעות החברתיות שגורמות לא פעם לניתוק חברתי ובידוד מכורח החרדה. והדיכאון, לא העצבות הנורמטיבית, הוא הפרעה כה כואבת עבור האדם, כה מייאשת וקשה. העצבות הפנימית, הבדידות, הייאוש השולט בכל, כמה קשה לחוש את זה. כמה קשה להתמודד עם זה. אנשים שמצליחים להתגבר על הבושה הכרוכה לא פעם בפניה לעזרה ובהודאה שיש בהזדקקות לעזרה, הם אנשים שאני מעריכה מאד. זה מראה על רצון אמיתי לעזור לעצמם, על פתיחות ועל מודעות עצמית טובה. חבל שאתן מזלזלות ביכולות אלו של אנשים הזקוקים לעזרה. וכהערה אחרונה אני רוצה להוסיף עוד דבר אחד. פניה לעזרה אינה מתרחשת מתוך שיעמום כי אם מתוך תחושת מצוקה. המזלזלים באותם הפונים לעזרה הם בדרך כלל אנשים המגנים את העזרה הנפשית ולא מוצאים בה ערך. להערכתי, אנשים כאלו אינם סובלנים וסבלנים כלפי הציבור כולו, וחיים בתוך אשליה שהעולם הוא מקום הקיים רק לאנשים המאושרים ושהעולם מחייך אליהם. מצטערת לנפץ את האשליה, העולם המציאותי הוא מורכב מגוונים רבים, אנשים רבים, תרבויות וסוגים שונים של אישיויות. ראוי לכבד כל אדם באשר הוא אדם. תחשבו על זה.... בברכה, טלי פרידמן

טלי שלום רב, צר לי מאוד שכללת אותי ואת שירז בכפיפה אחת. כוונתי הייתה הפוכה ממה שנטית להאמין בו. כל כוונתי היתה לגנות את דבריה ולא לתת לה גיבוי. אנשים המגיעים לפורומים אינם אנשים משועממים ונהפוך הוא. אני עצמי קיבלתי סיוע רב וייעוץ רפואי מהפורום הנוכחי. אני מוקירה על היוזמה הברוכה ועל האפשרות לאנונימיות מחד ולפתיחות מאידך ומעל לכל על הנגישות !!!! זאת במיוחד כשיש דכאונות או קשיים שקשה לפעמים ל"דבר" עליהם, מה עוד שיש לסובלים מדכאונות מודעות עצמית גבוהה. חזק ואמץ גלי

אהבתי מאד את התשובה שלך טלי.. ישנם הרבה מאד אנשים שמתוך בורות גמורה, שלא לומר טפשות וגם לפעמים אף רשעות חושבים שדיכאון זה רק מצב נפשי של עצבות ורחמים עצמיים. לכל אלה הייתי אומר צאו לרגע מהקונספציה הצרה שלכם דיכאון וחרדה הם מצבים גופנים בלבד,אומנם יש טריגרים חיצוניים שעלולים להדליק אותם אך בבסיס הכול זאת השפעה של חוסר איזון כימי בגוף כמה מילים עלי אני בן 33 עצמאי ,ועובד קשה מאד. אין לי ממש זמן לרחמים עצמיים .. את שירותי הצבאי עברתי ביחידה קרבית מובחרת בלבנון ובתקופה קשה מאד. מעולם לא סבלתי מבעיות נפשיות תמיד זה היה נראה רחוק ממני ולא מובן לי לפני שנה וחצי עברתי התמוטטות עצבים מלווה בהתקפי חרדה, לראשונה בחיי (מקווה שגם האחרונה) מאז אני מטופל בסרוקסט וחזרתי לעצמי לגמרי תפקוד מלא ויצירתי והכי חשוב נטול דאגות (אין בזה המלצה על סרוקסט -כל אחד והמקרה שלו) דבר אחד למדתי - לא ניתן לשפוט אדם שנמצא ב"דיכאון" או בחרדה עד שאתה עומד במקומו!!! זה בשבילך שירז חביבתי ועוד כל מיני אחרים שמתוך בורות כתבו את מה שכתבו לא צריך בעל עוזב או אישה בוגדת או כל דבר אחר אני ראיתי אנשים נהרגים ועולים על מוקשים ומתעוורים והחזקתי מעמד. הדבר היחידי ששבר אותי הוא מחסור כנראה בסרוטונין או מה שזה לא יהיה. הכל כימיה ותו לא אורי(שם בדוי)

שירז.. יש לך אמנם שם יפה אך ללא דבר בצידו! איך אפשר לבקש לקחת כביקורת בונה חלקים מאוד מאוד רגישים וחשופים של בני אדם אם את "עושה" הכללות?? אם את מבקשת להיות "בונה" אנא היי קשובה, לכל אדם מטען משלו, לעולם לא תדעי מה "משקלו", לכן-כל אדם וכל בעייה יש לשקול לגופה!! למרות שאינני בדיכאון ואני שמח בחלקי בד"כ, נקלעתי לפורום אך במקרה, לקרוא דבר כשלך מ-ק-ו-מ-ם.

האם בעקבות השימוש בפאבוקסיל עלולות להופיע הפרעות הורמונליות אצל נשים ? אם כן האם כל התרופות מקבוצה זו תגרומנה לתופעות אלא ? מאיה

בד"כ לא

שלום רב לאחר שנה של סבל מתופעות לא מוסברות כגון קשיי נשימה, רעד בכל הגוף, כאבים בפנים, סחרחורות, חוסר תאבון, דפיקות לב, קושי להרדם, זרמים בגוף, חום נמוך, והרגשה של גוש תקוע בקיבה, ןלאחר שעברתי כמעט כל בדיקה אפשרית כולל בדיקות דם, שתן, צואה, בדיקת גסטרו, אולטראסאונד, EEG, א.ק.ג, אקו לב ועוד הגעתי לפסיכיאטר שאבחן את התופעות כהתקפי פאניקה. עלי לציין שהתופעות התחילו לאחר תקופת לימודים ארוכה וקשה (כ- 5 שנים) שבמקביל גם עבדתי במשמרות למימון הלימודים. במהלך תקופת בחינות הייתי סובל מכאבי בטן ושלשולים שנעלמו עם סיום הבחינות. במשך שנה טופלתי בכדורי Xanagis במינון של 3 מ"ג ליום (בשעות היום) וכדורי Clonex במינון של 2 מ"ג (בשעות הלילה). לאחר כשבועיים מתחילת הטיפול נעלמו התופעות לגמרי ובמשך כל התקופה הופיעו חלק מהסימנים לעתים נדירות ובעוצמה נמוכה מאוד. בשלושת החודשים האחרונים עברתי גמילה מהכדורים בצורה איטית ובהדרגה, שעברה יחסית בסדר (מעט תופעות). בשלושת השבועות האחרונים נשארתי רק עם ה- Clonex שהופחת בהדרגה, ובשבוע האחרון עם הפסקת ה- Clonex חזרו לי כל התופעות שהיו בעבר. הפסיכיאטר החליט להחזיר אותי לכדורי Xanax XR למשך שנה נוספת. שכחתי לציין שניסיתי גם שימוש בפרוזאק דבר שגרם לי לתופעות לוואי של כאבים בקיבה ולכן החליט הפסיכיאטר לוותר על העניין. שאלותי: 1. האם אין סיכון ליטול תרופות אלו לתקופה כל כך ארוכה?, קראתי מאמר שסיפר על אנשים שלא הצליחו להיגמל מתרופות אלו. 2. האם יש משהו נוסף (כל דבר) שאני יכול לעשות כדי לשפר את מצבי? 3. מה סיכויי הצלחת הטיפול במחלה זו? 4. מה השכיחות שהמחלה חוזרת אחרי החלמה? סליחה על המכתב הארוך תודה

ניר שלום רב, אני אתייחס לנקודה אחת מבין שאלותיך, לגבי סיכויי ההצלחה הפרעות חרדה. טיפול תרופתי בהפרעות חרדה הוכח כיעיל במקרים רבים. אנשים רבים מתמודדים עם הפרעות חרדה במשך חייהם, תוך כדי שימוש בתרופות או בשיטות הרפייה שונות, ביופידבק וכו'. הם מצליחים וחיים עם התופעות, ולקיים אורח חיים תקין של משפחה, קריירה וכו'. המודעות לבעיה והטיפול בה, היא המפתח להתמודדות נכונה ויעילה. אתה פועל לדעתי בדרך הנכונה. לגבי שאר השאלות העוסקות בעיקר בפארמקולוגיה, אני אותיר לד"ר פלד. חזק ואמץ ובהצלחה, בברכה, טלי פרידמן

שלום טלי תודה על תשובתך, רציתי לשאול האםמומלץ לעשות משהו בנוסף לטיפול התרופתי? ניר

ניר אתה נשוי?

מדוע זה רלוונטי ??

כן, למה ?

שירז, ניר כותב על בעייה כה כואבת וכל מה שמעניין אותך זה אם הוא נשוי?

גם קסנקס וגם קלונקס שייכים לקבוצת התכשירים היחידה בפסיכיאטריה שעלולה לגרום להתמכרות (דהיינו לכך שבהפסקת טיפול תופיע תסמונת גמילה - תיסמונת הגמילה דומה לסימנים של התקפי פאניקה וחרדה) הטיפול השורשי לחרדה שייך לתכשירים נוגדי-סרוטונין - פרוזאק הוא אחד מהם (סרוקסט - סרזוניל ואחרים שייכים לקבוצה זאת) אני הייתי מנסה לטפל בתכשירים אלו שאינם גורמים להתמכרות ויעילים כמאזנים לאורך זמן - ניתן גם להשתמש בהם כל החיים ללא חשש

שלום רב לכל מי שהתנסה בתרופת "ציפראמיל" רציתי לדעת , האם חוויתם תופעות לוואי? אחרי כמה זמן הם עברו , אם בכלל? מי שעבר טיפול, האם ממליץ על לקיחת התרופה?? אשמח מאוד לתשובתכם, אני מאוד מודאג מהשפעות הלוואי ותוהה אם זה בכלל כדאי? המודאג

מודאג יקר - אם את תוהה על הכדאיות אז אתה כנראה לא זקוק לתכשיר - תפסיק אותו - מי שבאמת סובל לא תוהה על כדאיות - תופעות התכשיר יכולות להשתנות מאדם לאדם כך שאין משמעות לתשובות שתקבל

זהו כמעט א.ב. קוראים לזה שימוש מדעת כלומר הפצינט משתמש בתרופה רק אחר שקיבל עליה את כל האינפורמציה הנדרשת - מה רע למה לכעוס?

ראיתי את הדיון שהיה בין טלי העובדת סוציאלית לבין ד"ר פלד הפסיכאטר......על מכירו של הטיפול. וניזכרתי בהודעה שהיתה ליפני כמה ימים בדבר היוקר שבאיבחון ליקוי למידה,...... אז אני רוצה לספר לכם,ובמיוחד לד"ר פלד כמה עובדות היום איבחון עולה בסביבות ה 600, אני מגיעה ממקום שבו יש הרבה ליקוי למידה, הרבה בורות בנושא ,והמילה דיסלקט עוד נחשב מילה נרדפת למפגר. ידוע לי על הרבה מיקרים בהם הורים הופנו ע"י מורים,לאבחן את ילדהים.. ההורים לא יכלו להרשות לעצם לשלם סכום של 600 שקל על איבחון אחד! (בניצן). ואז יוצא מצב,שבו ילד לקוי למידה,ניכשל בבגרויות, ולא ביגלל שהוא לא יודע את החומר,אלא כי הוא לא יכול לעלות אותו על הכתב, או פשוט "לימרוח" חיבור(כי אין לו הקלות,ביגלל שאין איבחון)...והכל ביגלל המכיר היקר! אני אישית מדבר מנקודת מבט של לקוי למידה (דיסגרף), ששפר מזלו (ההורים שלי מעוד מעורים בנשוא,מבינים את המשעות של ליקוי למידה,והיה להם גם את הכסף לשלם עבור איבחון לי ולאחי) מצד שני,אני מדבר גם מנקודת מבט של בן 18 "אידאליסט" שרואה כיעוד בחיים, לרפא את נפשם וגופם של כול פגועי העולם.... אולי 7 שנים של לימודי רפואה+ 5 שנים התמחות+שכר רעב, ישנו את דעתי. .....או שלא (זמנים יגידו) נקודות למחשבה............................................ אופיר

ישנו בודעות לא רק בנושא זה גם אני הייתי כמוך בתחילת הדרך

ההבדל הוא שאתה לומד "על" ואני לומד "תוך כדי".... זה בנוגע ללקיוי למידה..... אגב,מישום מה טלי לא שינה את דעתה .... אז אולי גם אני לא השנה אופיר

הרפואה הקונבנציונאלית טוענת "הכל כימיה" ולא מכירה בנפש אכן נכון שבעיות פיזיולוגיות למינהן מתבטאות כבעיות נפשיות אך גם נכון ההפך...... כל עוד לא נכיר בנפש לא נוכל לרפאה כי אם את הבעיות הפיזיולוגיות לא הזמן הנדרש הוא אשר ירתיעך אם אדם רגיש הנך דברים אחרים לחלוטין ירמו לך לסגת או לשנות למשהו דומה כפסיכולוג וכו שיםלב כי בדר"כ פסיכולוג נוטה "להבין" לנפשו של האדם בעוד פסיכאטר בדרך כלל נפש האדם זרה לטו משהו והנו מנסה לתקן הבעיה באמצעיים כימים אלו או אחרים ושדברי לא ירפו ידיך לאור הזמן הרב שאתה מקדיש מזמנך החופשי [הלו - מה עם שיעורי בית? הכינות כבר? -בצחק וברוח טובה בלבד] קטנות שכאלו לא ישפיעו עליך או שמא ישפיעו דוקא ההפך כלומר יחזקו את רצונך...

אבקש הצעתכם. יש לנו, ככה אומרים, במשפחה של אבי, קיימת נטיה לסכיזטפרניה. אחי, לצערי הרב, לקה במחלה אשר הסממנים הראשונים שלה היו עוד בילדות(לא יצר קשרים חברתיים כמעט) אז לא גילינו,אבל מאוחר יותר המחלה התפרצה כאשר למד ללימודי תואר, היה במצבי לחץ של מבחנים וכו'. כיום, הוא מטופל ע"י פסיכיאטר די בכיר ובמקביל שוכר דירה בדרום הארץ . הבעיה היא שכל תקופת בחינות הוא לא ממש לומד ונאלץ ל"נטוש" את המערכה דיי מהר. בפועל הוא מנסה לסגור שנה ראשונה לתואר כבר 4 שנים. ההורים אומללים מאחר וכושר הביזבוז שלו יוצאת מגדר הרגיל, למעשה, אין לו גבולות ואני מוצאת כי עניין הלימודים הוא רק תרוץ לצאת מהשגרה של הבית ולחיות לבד. הבחור בן 28 (עוד מעט 29) וממומן מימון מלא ע"י ההורים. ההורים שלי אנשים דיי מבוגרים ואני תוהה לעצמי מה יהייה עם אחי.....ובין היתר, מה יהייה על הורי. אחי לא ממש משתף פעולה עם הפסיכיאטר ועד כה, כמעט 3 שנים מלאות מטופל בטיפול יקר מאוד הממומן מימון פרטי נטו. הרבה זמן התלבטנו אם לרשום אותו בתחנה לבריאות המשפחה אך המצב שלו היה גבולי והיתה סכנה שיאושפז בבי"ח לחולי נפש. מסיבה זו הורי נטלו על עצמם את ה"פרוייקט". לצערי הרב...הטיפול אולי משמר מצב קיים אבל לא פותר....ביחו ששיתוף הפעולה שלו לא כל כך מתקבלת. איזה פתרון אלטרנטיבי אתם מציעים גם לתעסוקה וגם לשהות על בסיס שכירות או שותפות עם עוד חברים במצב דומה. האם מקומות אלו ממומנים מימון פרטי ? אם כן, אודה לכם אם תמליצו. אבקש כי תעזרו לי לאתר מקורות או גורמים אשר מעודדים חולים מסוג זה להשתקם, קרי, לימודים אקדמיים \ שכירות וכו'....... אודה מאוד על טיפולכם. מצפה בקוצר רוח לתשובתכם, מיטל.

מיטל שלום רב, נראה כי אולי אחיך מטופל היטב, אולם לא שמעתי ממך על תמיכה למשפחה ועל הדרכה כיצד להתמודד עם מה שמתרחש עם אחיך. ל בטוח שמימון מלא של אחיך, ונסיונותיו הנואשים (כך זה נשמע) לסיים את השנה הראשונה באוניברסיטה תוך ארבע שנים, זה הפתרון הנכון. ייתכן ויש מסגרות לימוד פשוטות וקלות יותר, שבהן הוא יחוש מצליח יותר ופחות מתוסכל. אולי הוא יכול להגיע למרכז לשיקום מקצועי (יש מרכז נהדר כזה בבאר-שבע) וולמוד מקצוע כלשהו. להערכתי ההורים ואת זקוקים לתמיכה, הכוונה וייעוץ. אולי אפילו טיפול משפחתי קצר. אתם יכולים לעשות זאת באופן פרטי (אולי דרך אחד המטפלים של אחיך שימליץ לכם למי ללכת), או דרך השירות הציבורי בקופ"ח או בתחנה לבריאות הנפש המקומית. בברכה, טלי פרידמן

שלום! אני נערה בת 17 ונראה לי שיש לי סכיזופרניה ... אני משנה כל הזמן מצבי רוח מדכאון עמוק לשמחה אבל לפעמים כמו עכשיו אני רגועה איך אני יכולה לדעת אם יש לי בלי ללכת לפסיכולוג או לפסיכיאטר ביי ותודה

טלי, מודה לך מאוד על ההכוונה. אחד מהדברים החסרים זה באמת התמיכה וההסבר למשפחה. הפסיכיאטריים אכן גובים עבור הטיפול, אך לא נותנים מענה (אפילו לא העלו על דעתם להציע לנו) למשפחה. למעשה לנו, למשפחה יש סבלנות אין גבול לתמיכה בו, אנחנו לא כל כך מהר נשלים עם העובדה שהוא יוותר ל"ידי הממסד" מאחר ואני אישית מכירה, מתחום עבודתי, את החיים בבית חולים לחולי נפש ולא הייתי מעוניינת כי אחד ממכרי ובטח לא אחי ישהה שם. אני אפנה לפסיכיאטר המטבל בו ע"מ לקבל הכוונה ועזרה וייעוץ בליווי היום יומי בו. שוב מודה לך מאוד על המענה הזריר. בברכה, מיטל

מיטל אם באמת מדובר בסכיזופרניה (וכך זה באמת נראה מתאורך) המצב לא ישתפר - הפרוגנוזה (דהיינו מהלך מחלה עתידני) הוא גרוע אתם צרינים לסדר לו "דיור מוגן" או "הוסטל" דרך עובדת סוציאלית במקום מגוריו - לוותר על לימודים אקדמים - ובכלל עדכני אותי מה קורה

שלום רב, אני מודה לך מאוד (ואפילו מתפעלת) ממהירות התגובה. בני המשפחה - ההורים, האחים מאוד רוצים להשאיר את אחי במסגרת הקרובה אלינו לא ניראה לי כי אני - אישית, אוכל להיות עם העובדה כי אחי שרוי איפשהו בהוסטל, בחוסר מעשה (למרות שאני יודעת כי ישנם הוסטלים המקושרים עם למשל עמותת אנו"ש או אש"ת). הוא - אחי, מאוד מתעקש ללמוד (אנחנו בבית כולנו בעלי השכלה גבוהה ) כך , שגם הוא קשה לו לראות את עצמו שונה מאחיו. האם בכל זאת אתם מכירים עמותה או התאגדות של חולים שהם לא המצב נשפשי כל כך קשה אשר מחפשים שותפים למגורים יחדיו. תודה על תשובתך המהירה מיטל

מה זה דה-ראליזציה ? תודה רבה !

שם שניתן לתחושה "שהעולם משתנה"

למה אתה שואל ?.....

מי שרואה "פסיכיאטר לעתיד" חושב לעצמו שהנה איזה רופא במהלך ההתמחות שלו ולא יודע שמדובר בסה"כ באיזה ילד בבי"ס תיכון שחולם להיות פסיכיאטר- אז תקרא לעצמך בשם שלך ומה שתעשה עם עצמך בעתיד בכלל לא קשור לעניין זה.

לד"ר פלד שלום! אם תוכל להתייחס לבעיית השינה שלי. מאז לקיחת סרוקסט, אני מתעוררת המון פעמים כל לילה. בינתיים יש הטבה בכל תופעות הלואי מלבד זו. אודה לך אם תתיחס לבעייתי. בתודה שגית.

בד"כ הפרעת שינה הם "שאריות" מהדיכאון הם יחלפו עם הזמן - בנתיים הייתי ממליץ על תכשיר שינה כמו "נוקטורנו" ממולץ להתיעץ עלכך עם הפסיכיאטר המטפל