פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום, אני מעוניינת לקבל מידע ופרטים על אישיות סכיזואידית. תודה.

בקיצור נימרץ.......... התנהגות אקסצנטרית, קשיים ביצירת קשרים חברתיים, קרירות,המנעות ממין (או פעילות מהנה אחרת) אדישות לביקרות, ריחוק הם לא רוצים קשריים, ויוצרים לעצמם בעיות ביצירת קשרים זה מימה שזכור לי (אולי התבלבלתי עם אישיות סיכזוטפלית....אבל זה בערך זה) למה את שואלת ? אופיר

אופיר, כפי שהבנתי, אתה "רק" בן 18... את המידע שנתת לי אני מכירה ואפילו קצת יותר. תהיתי אם קיימת אפשרות, שתשאיר את האפשרות לענות למומחים!!!

ענת שלום רב, אישיות סכיזואידית מתוארת כמנותקת ומבודדת ממעורבות בין-ריגשית. ההתנהגות היא ביישנית, בוהה, חשדנית ורגישה מאד.במצבים סוערים אישיות סכיזואידית תגיב באימפולסיביות, תוקפנות והרסנות.בסוג אישיות זו קיימות גם הפרעות בחשיבה. מעניין למה את שואלת. בברכה, טלי פרידמן

טלי שלום, תודה על התשובה. שאלתי משום שאני קצת מבולבלת. לפני מספר שנים אובחנתי כ - BPD, לעומת זאת הפסיכולוגית הנוכחית לא כ"כ מקבלת את האבחנה וטוענת שהאבחנה מתאימה יותר לאישיות סכיזואידית. אני יודעת ששתי ההפרעות הנ"ל מאוד דומות, אבל ההבדל טמון ביכולת או בצורך ליצור קשרים בינאישיים (אם אני לא טועה) בכל אופן, זו הסיבה ששאלתי - לנסות ולהבין מה בעצם האבחנה הנכונה. שוב תודה.

שלום! רציתי לדעת האם יש משקל מינימום לבנות כדי לשרת בצבא והאם הצבא מגייס אנורקסיות. תודה, א'

יש משקל מינימום (בפרמטר של משקל יחסי לגובה). בחורה שהמשקל שלה מתחת למינימום נדרשת להעלות אותו תוך חצי שנה ולהגיע לשקילה חוזרת. לגבי אנורקסיה כמחלה, אני לא יודעת.

נכון

יש לי בן שכנראה סובל מזה אך מסרב לקבל עצות או לבקר פסיכולוג או מפסיכיאטר. הוא מסתגר לגמרי בתוך עצמו וצם תקופות ארוכות. הוא "מתחבא" מאחורי איזו התעלות רוחנית של תפילות וכו' אך ללא ה צדקה. איך משכנעים אותו להגיע ליעוץ?

למה אתה חושב שהוא סובל דוקה מ הפרעה אובססיבית קומלסיבית ? תתאר אולי התנהגות אופינית למה אתה חושב שזה דוקה OCD ? בקשר לעיניין ה"מיסטי" של הבן שלך, זה לא נישמע כמו OCD...........זה יכול להיות כל דבר , אפילו התחלה של סיכזופרניה (לקחתי בכונה דוגמא קיצונית!!!) אופיר

בן כמה הבן שלך ? וכמה זמן זה נימשך ? אופיר

יעקב שלום רב, לפי מה נקבעה האבחנה של OCD? תוכל לתאר את ההתנגות של בנך? ובאשר לשאלתך, אין אפשרות להביא בכוח אדם לטיפול ואבחון אלא אם הוא מסוכן לעצמו או לאחרים. האם התקשורת ביניכם טובה? האם הצעת לו? כיצד הוא קיבל זאת? בברכה, טלי פרידמן

לגבי ההתנהגות ראי הודעה לאופיר לגבי ההכרח אני לא מתכוון על כח חס וחלילה אלא עצה מתוחכמת יותר. יש בידיו אפילו חבילת כדורים שקיבל מפסיכיאטר רספרידל אך הם עומדים דוממים

האם יש כאן רופאים שניתקלו במינכאוזן סינדרום? או סביר יותר להניח במינכאוזן סינדרום ע"י תחליף ? לד"ר פלד.....מה הטיפול במיקרה של התופעה הזאת ? אופיר

אופיר, אמיר זוהר כתב על התופעה בעמודים מוקדמים יותר (סביבות עמ' 40) כדאי לך למצוא... בברכה, טלי פרידמן

מה שאמיר כתב ומה שאני מבקש אלו דברים שונים אני מכיר את התופעה, אני מחפש שיטות טיפול+ סיפורים מהחיים אופיר

היי אני בחורה בת 26 סטודנטית למחשבים בחודשים האחרונים אני סובלת מחרדות בצורה מוגזמת מהרגיל כול אמבולנס שעובר אני מדמיינת שקרה משהו רע לאחד ממשפחתי או לחבר שלי אני לא אוכלת בצורה סדירה מהלחץ יש לי קושי להירדם ואני משגעת את כולם מסביבי שיודיעו לי מה קורה איתם כל הזמן כדי שלא אדאג להם חבר שלי עובד שעות ארוכות והרבה פעמים מגיע מאוחר בלילה אני לא מסוגלת להתרכז בכלום עד שהוא לא מגיע הביתה וגם לא לישון מה אפשר לעשות ? האם ישנם כדורי הרגעה ? תודה טל

אני לא מומחה, אבל לא כדי קודם לגשת לשיחה עם פסיכולוג,מאשר "להרחיב את האישונים" עם תרופות ? אופיר

ממליץ לך על התרופה הטבעית b+c complex טבעית לחלוטין

טל שלום רב, ממכתבך עולה מצוקה. את לא מסוגלת להתמודד עם החרדה הגדולה, ואולי אף חשה אשמה שאת כל הזמן בודקת איפה קרובייך ואוהבייך. את מספרת גם על שינוי התנהגותי: אי יכולת לישון, לאכול וכדומה. להערכתי כדי לך להגיע לפסיכיאטר כדי להתאים תרופת הרגעה כלשהי, אולי אף רופא המשפחה יכול לעזור בינתיים בשלב זה. זה כדי להחזיר את החיים למסלול רגיל יחסית של שינה, אכילה וכו'. יתרה מזו, במקביל אני ממליצה על טיפול פסיכותרפויטי. בטיפול תוכלי להתמודד עם החרדות ולקבל כלים שיסייעו לך להתמודד עימן גם בהמשך ללא הזדקקות לכדורים. בנוסף, להערכתי יש משמעות לכך שהחרדות החלו כעת, וגם על כך תעבדי בטיפול. בברכה, טלי פרידמן

אפשר להשיב לה? האפשרות ללכת לפסיכאטר או פסיכותרפויתי מן הסתם ידוועים לה לא על כל דבר צריך ללכת ישר לפסיכאטר או טיפול פסיכותרפויטי יש מה שנקרא הדרגתיות לא ישר לקפוץ לפתרון האחרון כרגע מבקשת יעוץ לגבי אפשרות גלולות הרגעה וכמדומני שיש לאפשר לה זאת והיה וזה לא יעזור היא תצטרך לשקול שוב מה לעשות שלכם

אני לא רופאה. ואני לא מומחית. אבל אני מסבימה איתך שיש לך בעיה רצינית. לדעתי את צריכה לנסות לנשום יותר. והכוונה היא לא לנשום כרגיל, אלא להיות מודעת לנשימות שלך ולקבוע להן קצב אחיד. אם זה עזר לי, זה יכול לעזור גם לך שלך שולי.

אני משתמש בסרוקסט

שלום רב את שמי אני מעדיפה להשאיר כחסוי מסיבות אישיות. טוב, אז אני אתחיל בסיפור הבעיה שלי ואני מקווה שבעזרת המומחים כאן אני אקבל תמיכה ועזרה לטיפול בבעיה זו. אז ללא פירוטים נוספים אתחיל בפירוט בעייתי, אז ככה: הבעיה היא כזאת שבביתי אני מרגישה די מוגנת ובטוחה במין צמר גפן כזה, טוב לי ואני מרגישה מוגנת וששום דבר לא יכול לקרות לי, אבל ברגע שמגיע הזמן לצאת החוצה או שמבקשים ממני לקנות משהו בחנות ממול או ללכת לאנשהו למטרה מסוימת שלא ניתנת לדחייה אז אני מסרבת לצאת, אך אני יוצאת בסופו של דבר אך כשאני בחוץ אני מרגישה מאוימת כאילו מישהו רודף אחריי ולכן קצב ההליכה שלי הוא מוגבר, אבל זה רק כשאני לבדי בחוץ, ואני בחורה יפה ואין לי שום בעיות מסוימות שמהן אני יכולה לפחד או אנשים מסויימים. אז מה מעיק עליי כול כך כשאני לבדי בחוץ?, ממה הפחד נובע?, או שאוליי זו סתם בעייה של חוסר ביטחון עצמי שאני יודעת שקיימת אצלי.? מחכה לתשובה תודה.

אולי זאת "חרדה חברתית"...... אבל נשאיר ל"צוות לענות על זה האם את "סובלת" מתופעות פיזיות כשאת בחוץ? (זיעה ,דופק מהיר..... וכו' ) אופיר

לאופיר שלום!! שאלת אותי האם אני סובלת מסימפטומים נוספים אשר אותם ציינת אז לא אין לי סימפטומים כאלה או דומים אלא רק הליכה מהירה מין כאילו בריחה. אני כאילו לא שקטה בחוץ לא מוגנת ולכן אני מעדיפה להישאר בבית מאשר לצאת. מחכה לתשובה תודה.

לא פרטת מספיק את הבעיה שלך. קרה לך משהו כשיצאת החוצה בילדות המוקדמת שלך שהצפנת כחוויה טראומטית ? (יכול להיות מקרה רע מאוד כמו ניסזיון תקיפה או אונס חלילה, או משהו סתמי כמו ילד שמשך לך בצמות או ליגלג). תחשבי על זה.

לחסויה שלום רב, נראה לי שבעיתך חמורה יותר מסתם בטחון עצמי נמוך. להערכתי עליך לפנות לטיפול פסיכותרפויטי בהקדם. את מתארת במקרה הטוב תופעת חרדה כלשהי, וחבל שתסבלי. קשה נורא להתמודד עם זה לבד, וצריך לשתף מישהו מקצועי. אם את זקוקה להמלצות את מוזמנת לפנות אליי (פרטיי בכרטיס האישי) בברכה, טלי פרידמן

אני מחפש את הספר שבו מלאני קליין חילקה את מנגוני ההגנה בצורה כרונולוגית (לפי ההתפתחות)..... אמיר זהר אולי זה התחום שלך יותר מאשר של שותפיך אופיר

אופיר, קראת כבר את הספר "מלאני קליין" של סגל ח.? האם אתה מתכוון לחלוקה של הפוזיציה הסכיזופרנואידית ולפוזיציה הדיכאונית? בכל אחת מהפוזיציות יש שימוש במנגנוני הגנה שונים, מתקדמים פחות, ומתקדמים יותר. בנוסף אני ממליצה על הספר באנגלית של מלאני קליין: "envy gratitude" בברכה, טלי פרידמן

לא.... אני מדבר על חלוקה של מנגנוני הגנה לפי סדר התפתחותם יצול, זה המנגון הראשון הדחקה בין האחרונים ומה ביניהם..זאת הכוונה לא לא קראתי את הספר על מלאני, אני מעדיף ליקפוץ ישר לתאוריה ולדלג על הביוגרפיה אופיר

לאחר שהבהרתי ב 3 הודעות בפורום הזה,שאני בן 18 ולא פסיכאטר לאר שבכל הודעה שאני משאיר אני שב ומזכיר את זה לאחר שהשארתי בנוגע לזה אי מילים לטלי ול ד"ר פלד שימשום מה רואים בי איזה איום..... אני משנה את שמי ל אופיר (או שזה גם סוג של התחזות ?) האם תעודת זהות תספיק לכם ? אופיר ו לדוד (ששינה פיתאום את מינו), זה מספק אותך ?

אופיר, אני מעריכה את הכנות שלך, ואת היכולת להתייחס באופן חיובי גם להערות פחות נעימות. זה מעיד על בגרות נפשית ראויה להערכה. תמשיך כך. מקווה להמשיך לראותך בפורום. בברכה, טלי פרידמן

yee right

בדיוק התכונתי לכתוב לך הודעה כי לאור הודעתך נכון אולי לשנות את כינוייך מפני שיכול לגרום להטעיה [ואם אני מקיש נכון אכן גרם להטעיה] בתקוה שתקדים תמיד את מטופליך -בסופו של דבר הם מהמורים היותר טובים הלא כן שלך צופה מהצד

לפי דעתי אתם כולכם בלי יוצא מין הכלל { אל תגיבו בעצבנות קחו את ההודעה כביקורת בונה} אנשים משועממים בלי חיים שבעצם בדיכאון כבד ומחפשים אנשים לשתף אותם בשיכאונכם. שאלתי היא : מה גרם לדיכאון הכבד הזה { בעלך עזב אותך , המנקה גונבת לך מהביית , המנקה ברחה עים בעלך , לאישתך יש בעיות דיכאוניות } וכהנה וכהנה אני אשמח אם תשתפו אותי ותענו אל שאלתי בכנות בתודה שירז

שירז שלום רב לך קודם כל ברצוני לציין כי הנך בעלת אבחנה רפואית מדוייקת. בטוחה אני כי התמחת בפסיכיאטריה על פי היקף ידיעותייך בנושא. נוסף על כך הבאת מספר סיבות לדכאון שהינן סיבות שכיחות. אך, לצערי על פי דברייך חצי עולם הוא דכאוני..ועם השנים ההיקף ילך ויגדל. ואז...תהיי אחת הבודדות...הבלתי דכאוניות בעולם. שהמנקה לא ברחה לה עם המגבת . שנה טובה ובדידות מזהרת לך גלי

רק רציתי להגיד לך שהיא לא היחידה... שירז - העם איתך בדעתך, או יותר נכון אני איתך... אני גם לא דיכאוני, פעם הייתי מדוכא מכול שטות, אבל התגברתי על זה, אנשים!!! קחו את החיים באיזי אל תשימו לב לשטויות כי אז בסוף אתם תסתכלו אחורה ותבינו שביזבזתם את החיים שלכם, את הדמעות שלכם את הרגעים היקרים שלכם בדיכאון!!! וזה יכניס אותכם לעוד דיכאון!!!

אני שמחה על שאלתך, כי גם בי יש את המבקר והמדוכא מדי פעם, דכאון הוא מאוד אינדיבידואלי כמובן, ו לכל אחד יש את הסיבה שלו, אבל בדרך כלל, הדכאון מגיע מתחושת אפסיות וחוסר ערכיות בחברה, אתן לך דוגמא אישית חברה שלי עבדה במשרד שהאנשים שם לא היו אומרים בוקר טוב בבוקר, הכל היה קר ומנוכר מאוד שם, איבדה את האותנתיות שלה, את האני שלה, ואת תחושת האינטימיות הקרובה שכיף וטוב להמצא בו כשעובדים בחברת אנשים, מה שקרה לה שהיא החלה לאט לאט להכנס לדכאון וזה לא ממש נכנס להתהוות כמחלה קשה של דכאון אבל בהחלט יכל להתפתח , אם היא לא היתה עושה את צעדיה לעזוב את אותו מקום, דכאון קשור גם בכמה אדם נותן לדברים להשפיע עליו. מקווה שסיפקתי אותך לעת עתה. עוד דבר דכאון הוא גם חוסר סיפוק, למשל אני יכולה להיות מדוכאת אם דברים שנאי עושה הם לא פרפקציניסטיים, למרות שכולם מאוד יאהבו אותם ולעיני זה לא יהיה מספיק. טוב מספיק להפעם. בי ממירב

מירב- הדיכאון שאת מדברת עליו הוא לא דיכאון קליני - מדובר בעצבות נורמטיבית

גלי ושירז משקפות דעות על דיכאון - דעות אלו אופייניות לבורות של אדם מהרחוב ההנחה היא שדיכאון חייב להגרם מגורם דחק כל שהוא - היום ידוע שדווקה הדכאונות הקשים ביותר מופיעים לפעמים ללא סיבה (הסיבה היא ביולוגית) ליפני שמראים בורות לכל העולם מומלץ לקרא על הנושא בספרות עממית מינימלית

יה, ד"ר פלד... עכשיו הכנסת גם את שירז לדיכאון...(סליחה, לעצבות נורמטיבית). בורות, מה? אם יורשה לי להוסיף, שירז, גם עידון ורגישות של פיל בחנות חרסינה.

ד"ר פלד שלום אם אני רוצה לשאול אותך שאלה מבלי שכל אנשי הפורום יראו אותה כיצד אני עושה זאת?

ד"ר פלד הנכבד באדם! בורות היא לא להבין לעומק את הדבר שנחבט מאחורי דברי. שואלת אני אותך, האם עצבות נורמטיבית אינה יכולה לגלוש אל גבולות הדכאון? אתפלא מאוד אם תענה על כך בשלילה, אני כאדם רגיש מאוד, חוויתי מצבים בהם העצבות שעליה אתה מקיש הפכה להיות צל קודר לדכאון נפש וגם חברתי שעליה סיפרתי. ואכן תומכת אני בדבריך שדכאון הוא אכן ביולוגי, אך לא רק ביולוגי. והאם אדם שלא לוקח כדורים נחשבת עצבותו לעתבות נורמטיבית ואדם שלוקח כדורים נקרא מדוכא קליני? ואני לא בורה וגם לא שירז וגלי. נ.ב. מאוד מעליב לשמוע דברי העלבה כאלה ממך. אתה מקצוען ולכן כותבים ושואלים אותך. ורוצים להחכים ממך. בתמיהה גדולה. מירב

דר' פלד הנכבד אני מביעה בזאת את אכזבתי העמוקה מדבריך. דבריך הם התנשאות לשמה. א. בפורום יש זכות לכל אדם ולו גם לאלו מן השורה....להביע את דעתם!!! ב. חובתך כרופא לדעת ולהאזין לכל הדעות ולו גם של אותם אנשים פשוטים שאינם מגיעים לפורום עם רשימת ספרים בנושא פסיכיאטריה. ג. צר לי על מטופליך, המגיעים ללא ידע - אני מניחה שההתייחסות אליהם לא שונה מהדברים שהטחת בפניי. ד. אולי רופאים שכמותך הם הסיבה לדכאוניות המטופלים ולתחושה של חוסר ערך עצמי. אצלי בכל אופן לא הצלחת מאחלת לך בהצלחה בהמשך דרכך. ודרך אגב אם תיטיב לקרוא את דבריי תגלה שגם לא התייחסת אליהם נכון, כמו שותפתך לניהול הפורום הזה. גלי

שירז, גלי וכל היתר צר לי על תגובתכן חסרת האמפטיה. אנשים בפורום הזה מביאים את בעיותיהם הכואבות ביותר, התחבטויות שבעיניהם הן חשובות ולעיתים הרות גורל ופותחים כאן את סגירות ליבם. ואתן, מוחקות כל זאת במחי יד אחת, וקוראות לאנשים אלו בביטויי גנאי כגון "משועממים". אני מאד שמחה בשבילכן שאינכן חוות תופעות שמועלות כאן, אך נראה לי חסר רגישות לבטל את כל העולה ונאמר כאן. חישבו רק לרגע אחד כמה זה קשה לחיות עם תופעה של חרדה. התופעות הגופניות המכבידות שלעיתים דומות כמעט להתקף לב, והתופעות החברתיות שגורמות לא פעם לניתוק חברתי ובידוד מכורח החרדה. והדיכאון, לא העצבות הנורמטיבית, הוא הפרעה כה כואבת עבור האדם, כה מייאשת וקשה. העצבות הפנימית, הבדידות, הייאוש השולט בכל, כמה קשה לחוש את זה. כמה קשה להתמודד עם זה. אנשים שמצליחים להתגבר על הבושה הכרוכה לא פעם בפניה לעזרה ובהודאה שיש בהזדקקות לעזרה, הם אנשים שאני מעריכה מאד. זה מראה על רצון אמיתי לעזור לעצמם, על פתיחות ועל מודעות עצמית טובה. חבל שאתן מזלזלות ביכולות אלו של אנשים הזקוקים לעזרה. וכהערה אחרונה אני רוצה להוסיף עוד דבר אחד. פניה לעזרה אינה מתרחשת מתוך שיעמום כי אם מתוך תחושת מצוקה. המזלזלים באותם הפונים לעזרה הם בדרך כלל אנשים המגנים את העזרה הנפשית ולא מוצאים בה ערך. להערכתי, אנשים כאלו אינם סובלנים וסבלנים כלפי הציבור כולו, וחיים בתוך אשליה שהעולם הוא מקום הקיים רק לאנשים המאושרים ושהעולם מחייך אליהם. מצטערת לנפץ את האשליה, העולם המציאותי הוא מורכב מגוונים רבים, אנשים רבים, תרבויות וסוגים שונים של אישיויות. ראוי לכבד כל אדם באשר הוא אדם. תחשבו על זה.... בברכה, טלי פרידמן

טלי שלום רב, צר לי מאוד שכללת אותי ואת שירז בכפיפה אחת. כוונתי הייתה הפוכה ממה שנטית להאמין בו. כל כוונתי היתה לגנות את דבריה ולא לתת לה גיבוי. אנשים המגיעים לפורומים אינם אנשים משועממים ונהפוך הוא. אני עצמי קיבלתי סיוע רב וייעוץ רפואי מהפורום הנוכחי. אני מוקירה על היוזמה הברוכה ועל האפשרות לאנונימיות מחד ולפתיחות מאידך ומעל לכל על הנגישות !!!! זאת במיוחד כשיש דכאונות או קשיים שקשה לפעמים ל"דבר" עליהם, מה עוד שיש לסובלים מדכאונות מודעות עצמית גבוהה. חזק ואמץ גלי

אהבתי מאד את התשובה שלך טלי.. ישנם הרבה מאד אנשים שמתוך בורות גמורה, שלא לומר טפשות וגם לפעמים אף רשעות חושבים שדיכאון זה רק מצב נפשי של עצבות ורחמים עצמיים. לכל אלה הייתי אומר צאו לרגע מהקונספציה הצרה שלכם דיכאון וחרדה הם מצבים גופנים בלבד,אומנם יש טריגרים חיצוניים שעלולים להדליק אותם אך בבסיס הכול זאת השפעה של חוסר איזון כימי בגוף כמה מילים עלי אני בן 33 עצמאי ,ועובד קשה מאד. אין לי ממש זמן לרחמים עצמיים .. את שירותי הצבאי עברתי ביחידה קרבית מובחרת בלבנון ובתקופה קשה מאד. מעולם לא סבלתי מבעיות נפשיות תמיד זה היה נראה רחוק ממני ולא מובן לי לפני שנה וחצי עברתי התמוטטות עצבים מלווה בהתקפי חרדה, לראשונה בחיי (מקווה שגם האחרונה) מאז אני מטופל בסרוקסט וחזרתי לעצמי לגמרי תפקוד מלא ויצירתי והכי חשוב נטול דאגות (אין בזה המלצה על סרוקסט -כל אחד והמקרה שלו) דבר אחד למדתי - לא ניתן לשפוט אדם שנמצא ב"דיכאון" או בחרדה עד שאתה עומד במקומו!!! זה בשבילך שירז חביבתי ועוד כל מיני אחרים שמתוך בורות כתבו את מה שכתבו לא צריך בעל עוזב או אישה בוגדת או כל דבר אחר אני ראיתי אנשים נהרגים ועולים על מוקשים ומתעוורים והחזקתי מעמד. הדבר היחידי ששבר אותי הוא מחסור כנראה בסרוטונין או מה שזה לא יהיה. הכל כימיה ותו לא אורי(שם בדוי)

שירז.. יש לך אמנם שם יפה אך ללא דבר בצידו! איך אפשר לבקש לקחת כביקורת בונה חלקים מאוד מאוד רגישים וחשופים של בני אדם אם את "עושה" הכללות?? אם את מבקשת להיות "בונה" אנא היי קשובה, לכל אדם מטען משלו, לעולם לא תדעי מה "משקלו", לכן-כל אדם וכל בעייה יש לשקול לגופה!! למרות שאינני בדיכאון ואני שמח בחלקי בד"כ, נקלעתי לפורום אך במקרה, לקרוא דבר כשלך מ-ק-ו-מ-ם.

האם בעקבות השימוש בפאבוקסיל עלולות להופיע הפרעות הורמונליות אצל נשים ? אם כן האם כל התרופות מקבוצה זו תגרומנה לתופעות אלא ? מאיה

בד"כ לא

שלום רב לאחר שנה של סבל מתופעות לא מוסברות כגון קשיי נשימה, רעד בכל הגוף, כאבים בפנים, סחרחורות, חוסר תאבון, דפיקות לב, קושי להרדם, זרמים בגוף, חום נמוך, והרגשה של גוש תקוע בקיבה, ןלאחר שעברתי כמעט כל בדיקה אפשרית כולל בדיקות דם, שתן, צואה, בדיקת גסטרו, אולטראסאונד, EEG, א.ק.ג, אקו לב ועוד הגעתי לפסיכיאטר שאבחן את התופעות כהתקפי פאניקה. עלי לציין שהתופעות התחילו לאחר תקופת לימודים ארוכה וקשה (כ- 5 שנים) שבמקביל גם עבדתי במשמרות למימון הלימודים. במהלך תקופת בחינות הייתי סובל מכאבי בטן ושלשולים שנעלמו עם סיום הבחינות. במשך שנה טופלתי בכדורי Xanagis במינון של 3 מ"ג ליום (בשעות היום) וכדורי Clonex במינון של 2 מ"ג (בשעות הלילה). לאחר כשבועיים מתחילת הטיפול נעלמו התופעות לגמרי ובמשך כל התקופה הופיעו חלק מהסימנים לעתים נדירות ובעוצמה נמוכה מאוד. בשלושת החודשים האחרונים עברתי גמילה מהכדורים בצורה איטית ובהדרגה, שעברה יחסית בסדר (מעט תופעות). בשלושת השבועות האחרונים נשארתי רק עם ה- Clonex שהופחת בהדרגה, ובשבוע האחרון עם הפסקת ה- Clonex חזרו לי כל התופעות שהיו בעבר. הפסיכיאטר החליט להחזיר אותי לכדורי Xanax XR למשך שנה נוספת. שכחתי לציין שניסיתי גם שימוש בפרוזאק דבר שגרם לי לתופעות לוואי של כאבים בקיבה ולכן החליט הפסיכיאטר לוותר על העניין. שאלותי: 1. האם אין סיכון ליטול תרופות אלו לתקופה כל כך ארוכה?, קראתי מאמר שסיפר על אנשים שלא הצליחו להיגמל מתרופות אלו. 2. האם יש משהו נוסף (כל דבר) שאני יכול לעשות כדי לשפר את מצבי? 3. מה סיכויי הצלחת הטיפול במחלה זו? 4. מה השכיחות שהמחלה חוזרת אחרי החלמה? סליחה על המכתב הארוך תודה

ניר שלום רב, אני אתייחס לנקודה אחת מבין שאלותיך, לגבי סיכויי ההצלחה הפרעות חרדה. טיפול תרופתי בהפרעות חרדה הוכח כיעיל במקרים רבים. אנשים רבים מתמודדים עם הפרעות חרדה במשך חייהם, תוך כדי שימוש בתרופות או בשיטות הרפייה שונות, ביופידבק וכו'. הם מצליחים וחיים עם התופעות, ולקיים אורח חיים תקין של משפחה, קריירה וכו'. המודעות לבעיה והטיפול בה, היא המפתח להתמודדות נכונה ויעילה. אתה פועל לדעתי בדרך הנכונה. לגבי שאר השאלות העוסקות בעיקר בפארמקולוגיה, אני אותיר לד"ר פלד. חזק ואמץ ובהצלחה, בברכה, טלי פרידמן

שלום טלי תודה על תשובתך, רציתי לשאול האםמומלץ לעשות משהו בנוסף לטיפול התרופתי? ניר

ניר אתה נשוי?

מדוע זה רלוונטי ??

כן, למה ?

שירז, ניר כותב על בעייה כה כואבת וכל מה שמעניין אותך זה אם הוא נשוי?

גם קסנקס וגם קלונקס שייכים לקבוצת התכשירים היחידה בפסיכיאטריה שעלולה לגרום להתמכרות (דהיינו לכך שבהפסקת טיפול תופיע תסמונת גמילה - תיסמונת הגמילה דומה לסימנים של התקפי פאניקה וחרדה) הטיפול השורשי לחרדה שייך לתכשירים נוגדי-סרוטונין - פרוזאק הוא אחד מהם (סרוקסט - סרזוניל ואחרים שייכים לקבוצה זאת) אני הייתי מנסה לטפל בתכשירים אלו שאינם גורמים להתמכרות ויעילים כמאזנים לאורך זמן - ניתן גם להשתמש בהם כל החיים ללא חשש

שלום רב לכל מי שהתנסה בתרופת "ציפראמיל" רציתי לדעת , האם חוויתם תופעות לוואי? אחרי כמה זמן הם עברו , אם בכלל? מי שעבר טיפול, האם ממליץ על לקיחת התרופה?? אשמח מאוד לתשובתכם, אני מאוד מודאג מהשפעות הלוואי ותוהה אם זה בכלל כדאי? המודאג

מודאג יקר - אם את תוהה על הכדאיות אז אתה כנראה לא זקוק לתכשיר - תפסיק אותו - מי שבאמת סובל לא תוהה על כדאיות - תופעות התכשיר יכולות להשתנות מאדם לאדם כך שאין משמעות לתשובות שתקבל

זהו כמעט א.ב. קוראים לזה שימוש מדעת כלומר הפצינט משתמש בתרופה רק אחר שקיבל עליה את כל האינפורמציה הנדרשת - מה רע למה לכעוס?

ראיתי את הדיון שהיה בין טלי העובדת סוציאלית לבין ד"ר פלד הפסיכאטר......על מכירו של הטיפול. וניזכרתי בהודעה שהיתה ליפני כמה ימים בדבר היוקר שבאיבחון ליקוי למידה,...... אז אני רוצה לספר לכם,ובמיוחד לד"ר פלד כמה עובדות היום איבחון עולה בסביבות ה 600, אני מגיעה ממקום שבו יש הרבה ליקוי למידה, הרבה בורות בנושא ,והמילה דיסלקט עוד נחשב מילה נרדפת למפגר. ידוע לי על הרבה מיקרים בהם הורים הופנו ע"י מורים,לאבחן את ילדהים.. ההורים לא יכלו להרשות לעצם לשלם סכום של 600 שקל על איבחון אחד! (בניצן). ואז יוצא מצב,שבו ילד לקוי למידה,ניכשל בבגרויות, ולא ביגלל שהוא לא יודע את החומר,אלא כי הוא לא יכול לעלות אותו על הכתב, או פשוט "לימרוח" חיבור(כי אין לו הקלות,ביגלל שאין איבחון)...והכל ביגלל המכיר היקר! אני אישית מדבר מנקודת מבט של לקוי למידה (דיסגרף), ששפר מזלו (ההורים שלי מעוד מעורים בנשוא,מבינים את המשעות של ליקוי למידה,והיה להם גם את הכסף לשלם עבור איבחון לי ולאחי) מצד שני,אני מדבר גם מנקודת מבט של בן 18 "אידאליסט" שרואה כיעוד בחיים, לרפא את נפשם וגופם של כול פגועי העולם.... אולי 7 שנים של לימודי רפואה+ 5 שנים התמחות+שכר רעב, ישנו את דעתי. .....או שלא (זמנים יגידו) נקודות למחשבה............................................ אופיר

ישנו בודעות לא רק בנושא זה גם אני הייתי כמוך בתחילת הדרך

ההבדל הוא שאתה לומד "על" ואני לומד "תוך כדי".... זה בנוגע ללקיוי למידה..... אגב,מישום מה טלי לא שינה את דעתה .... אז אולי גם אני לא השנה אופיר

הרפואה הקונבנציונאלית טוענת "הכל כימיה" ולא מכירה בנפש אכן נכון שבעיות פיזיולוגיות למינהן מתבטאות כבעיות נפשיות אך גם נכון ההפך...... כל עוד לא נכיר בנפש לא נוכל לרפאה כי אם את הבעיות הפיזיולוגיות לא הזמן הנדרש הוא אשר ירתיעך אם אדם רגיש הנך דברים אחרים לחלוטין ירמו לך לסגת או לשנות למשהו דומה כפסיכולוג וכו שיםלב כי בדר"כ פסיכולוג נוטה "להבין" לנפשו של האדם בעוד פסיכאטר בדרך כלל נפש האדם זרה לטו משהו והנו מנסה לתקן הבעיה באמצעיים כימים אלו או אחרים ושדברי לא ירפו ידיך לאור הזמן הרב שאתה מקדיש מזמנך החופשי [הלו - מה עם שיעורי בית? הכינות כבר? -בצחק וברוח טובה בלבד] קטנות שכאלו לא ישפיעו עליך או שמא ישפיעו דוקא ההפך כלומר יחזקו את רצונך...

אבקש הצעתכם. יש לנו, ככה אומרים, במשפחה של אבי, קיימת נטיה לסכיזטפרניה. אחי, לצערי הרב, לקה במחלה אשר הסממנים הראשונים שלה היו עוד בילדות(לא יצר קשרים חברתיים כמעט) אז לא גילינו,אבל מאוחר יותר המחלה התפרצה כאשר למד ללימודי תואר, היה במצבי לחץ של מבחנים וכו'. כיום, הוא מטופל ע"י פסיכיאטר די בכיר ובמקביל שוכר דירה בדרום הארץ . הבעיה היא שכל תקופת בחינות הוא לא ממש לומד ונאלץ ל"נטוש" את המערכה דיי מהר. בפועל הוא מנסה לסגור שנה ראשונה לתואר כבר 4 שנים. ההורים אומללים מאחר וכושר הביזבוז שלו יוצאת מגדר הרגיל, למעשה, אין לו גבולות ואני מוצאת כי עניין הלימודים הוא רק תרוץ לצאת מהשגרה של הבית ולחיות לבד. הבחור בן 28 (עוד מעט 29) וממומן מימון מלא ע"י ההורים. ההורים שלי אנשים דיי מבוגרים ואני תוהה לעצמי מה יהייה עם אחי.....ובין היתר, מה יהייה על הורי. אחי לא ממש משתף פעולה עם הפסיכיאטר ועד כה, כמעט 3 שנים מלאות מטופל בטיפול יקר מאוד הממומן מימון פרטי נטו. הרבה זמן התלבטנו אם לרשום אותו בתחנה לבריאות המשפחה אך המצב שלו היה גבולי והיתה סכנה שיאושפז בבי"ח לחולי נפש. מסיבה זו הורי נטלו על עצמם את ה"פרוייקט". לצערי הרב...הטיפול אולי משמר מצב קיים אבל לא פותר....ביחו ששיתוף הפעולה שלו לא כל כך מתקבלת. איזה פתרון אלטרנטיבי אתם מציעים גם לתעסוקה וגם לשהות על בסיס שכירות או שותפות עם עוד חברים במצב דומה. האם מקומות אלו ממומנים מימון פרטי ? אם כן, אודה לכם אם תמליצו. אבקש כי תעזרו לי לאתר מקורות או גורמים אשר מעודדים חולים מסוג זה להשתקם, קרי, לימודים אקדמיים \ שכירות וכו'....... אודה מאוד על טיפולכם. מצפה בקוצר רוח לתשובתכם, מיטל.

מיטל שלום רב, נראה כי אולי אחיך מטופל היטב, אולם לא שמעתי ממך על תמיכה למשפחה ועל הדרכה כיצד להתמודד עם מה שמתרחש עם אחיך. ל בטוח שמימון מלא של אחיך, ונסיונותיו הנואשים (כך זה נשמע) לסיים את השנה הראשונה באוניברסיטה תוך ארבע שנים, זה הפתרון הנכון. ייתכן ויש מסגרות לימוד פשוטות וקלות יותר, שבהן הוא יחוש מצליח יותר ופחות מתוסכל. אולי הוא יכול להגיע למרכז לשיקום מקצועי (יש מרכז נהדר כזה בבאר-שבע) וולמוד מקצוע כלשהו. להערכתי ההורים ואת זקוקים לתמיכה, הכוונה וייעוץ. אולי אפילו טיפול משפחתי קצר. אתם יכולים לעשות זאת באופן פרטי (אולי דרך אחד המטפלים של אחיך שימליץ לכם למי ללכת), או דרך השירות הציבורי בקופ"ח או בתחנה לבריאות הנפש המקומית. בברכה, טלי פרידמן

שלום! אני נערה בת 17 ונראה לי שיש לי סכיזופרניה ... אני משנה כל הזמן מצבי רוח מדכאון עמוק לשמחה אבל לפעמים כמו עכשיו אני רגועה איך אני יכולה לדעת אם יש לי בלי ללכת לפסיכולוג או לפסיכיאטר ביי ותודה

טלי, מודה לך מאוד על ההכוונה. אחד מהדברים החסרים זה באמת התמיכה וההסבר למשפחה. הפסיכיאטריים אכן גובים עבור הטיפול, אך לא נותנים מענה (אפילו לא העלו על דעתם להציע לנו) למשפחה. למעשה לנו, למשפחה יש סבלנות אין גבול לתמיכה בו, אנחנו לא כל כך מהר נשלים עם העובדה שהוא יוותר ל"ידי הממסד" מאחר ואני אישית מכירה, מתחום עבודתי, את החיים בבית חולים לחולי נפש ולא הייתי מעוניינת כי אחד ממכרי ובטח לא אחי ישהה שם. אני אפנה לפסיכיאטר המטבל בו ע"מ לקבל הכוונה ועזרה וייעוץ בליווי היום יומי בו. שוב מודה לך מאוד על המענה הזריר. בברכה, מיטל

מיטל אם באמת מדובר בסכיזופרניה (וכך זה באמת נראה מתאורך) המצב לא ישתפר - הפרוגנוזה (דהיינו מהלך מחלה עתידני) הוא גרוע אתם צרינים לסדר לו "דיור מוגן" או "הוסטל" דרך עובדת סוציאלית במקום מגוריו - לוותר על לימודים אקדמים - ובכלל עדכני אותי מה קורה

שלום רב, אני מודה לך מאוד (ואפילו מתפעלת) ממהירות התגובה. בני המשפחה - ההורים, האחים מאוד רוצים להשאיר את אחי במסגרת הקרובה אלינו לא ניראה לי כי אני - אישית, אוכל להיות עם העובדה כי אחי שרוי איפשהו בהוסטל, בחוסר מעשה (למרות שאני יודעת כי ישנם הוסטלים המקושרים עם למשל עמותת אנו"ש או אש"ת). הוא - אחי, מאוד מתעקש ללמוד (אנחנו בבית כולנו בעלי השכלה גבוהה ) כך , שגם הוא קשה לו לראות את עצמו שונה מאחיו. האם בכל זאת אתם מכירים עמותה או התאגדות של חולים שהם לא המצב נשפשי כל כך קשה אשר מחפשים שותפים למגורים יחדיו. תודה על תשובתך המהירה מיטל

מה זה דה-ראליזציה ? תודה רבה !

שם שניתן לתחושה "שהעולם משתנה"

למה אתה שואל ?.....

מי שרואה "פסיכיאטר לעתיד" חושב לעצמו שהנה איזה רופא במהלך ההתמחות שלו ולא יודע שמדובר בסה"כ באיזה ילד בבי"ס תיכון שחולם להיות פסיכיאטר- אז תקרא לעצמך בשם שלך ומה שתעשה עם עצמך בעתיד בכלל לא קשור לעניין זה.

לד"ר פלד שלום! אם תוכל להתייחס לבעיית השינה שלי. מאז לקיחת סרוקסט, אני מתעוררת המון פעמים כל לילה. בינתיים יש הטבה בכל תופעות הלואי מלבד זו. אודה לך אם תתיחס לבעייתי. בתודה שגית.

בד"כ הפרעת שינה הם "שאריות" מהדיכאון הם יחלפו עם הזמן - בנתיים הייתי ממליץ על תכשיר שינה כמו "נוקטורנו" ממולץ להתיעץ עלכך עם הפסיכיאטר המטפל

שלום אני סובלת כבר שנתיים מתחושה איומה של טשטוש בראש וכאילו משהו חוסם לי את המוח כל הבדיקות שעשיתי יצאו תקינות והרופאים טוענים שזה נגרם מדכאון נסיתי תרופות נגד דכאון והן לא עזרו רציתי לדעת האם נתקלתם במקרים נוספים של מצב גופני קשה כ"כ עקב דכאון(כל שניה בחיי היא סבל) או שהדכאון נגרם עקב המצב הגופני אני חייבת לדעת אם אי פעם ימצאו מה יש לי כי אני לא יכולה יותר לסבול!!!!!!!!!!!!!!!!

לאה שלום רב, האם עברת בירור נוירולוגי מקיף? ומי נתן לך את התרופות האנטי דיכאוניות? האם עברת איבחון פסיכיאטרי? אני מאמינה שד"ר פלד יתיחס לחלק הרפואי הכרוך בשאלתך. בברכה, טלי פרידמן

מי הם הרופאים שאבחנו דיכאון ? זה לא נשמע לי כמו סימפטום טיפוסי לדיכאון האם עברת בדיקה פסיכיאטרית

לד"ר פלד: אני מאושפזת באשפוז יום בבי"ח טלביה בירושלים והם החליטו שאני מטושטשת עקב הדכאון וכן ד"ר עופר אגיד מביה"ח הדסה ופרופסור אברמסקי-נוירולוג. אני יודעת שזה ההיפך ואני מדוכאת בגלל הטשטוש אבל אף אחד לא מאמין לי ולא מוצא מה יש לי למרות שעברתי את כל הבדיקות האפשריות. אני לא יודעת מה לעשות ואני חושבת שהפתרון היחיד שנשאר לי הוא להתאבד

שלום וברכה מזה מספר חודשים אני נוטלת כדור פריזמה ( תחליף פרוזק) אחד ליום . מדי פעם אני שותה כוס אחת של יין . בנוסף אני נוהגת לקחת מידי מספר חודשים כדור אחד של אקסטזי. עד כה לא לקחתי אקסטזי במקביל לפריזמה . אני מבקשת לדעת מה עשויות להיות ההשפעות של השילוביםהנ"ל . אודה על תשובה עיניינית שאינה מתמקדת בגנות הסמים והאלכוהול כי כזו כבר קיבלתי ממקור אחר. תודה

אקסטזי שייך למשפחת התכשירים ההלוצינטורים הוא גורם לכך שהתאים במוח יפעלו ללא התאום הרגיל המאפיין את הפעילות של המוח עקב כך מתאפשרים התופעות המיוחדות של התכשיר הנ"ל כיוון שהמוח הוא פלסטי (דהיינו משתנה במיבנה שלו ברמת התאים) אז שימוש חוזר באקסטזי גורם לשינויים בילתי הפיכים בחיבורים בין התאים השונים היום אנחנו יודעים ששינוי כזה הוא הבסיס למחלות נפש כגון סכיזופרניה (מחלה כרונית קשה בילתי הפיכה - שקורבנותיה גומרים את חייהם באישפוזים חוזרים בבתי חולים פסיכיאטרים) באמת הרבה מהטופלים שלי התחילו עם אקסטזי - אין עדיין מספיק מודעות אבל האקסטזי הוא תכשיר פטאלוגי באופן קטלני - מי שלוקח אותו מבצע תהליך התאבדותי אכזרי לעצמו מעבר לכך השילוב שלו עם אלכהול או תכשירים פסיכוגנים אחרים יכול רק להחמיר את המצב עם הייתי ציני הייתי מצדד בשימוש באקסטזי כי התכשיר יספק לי הרבה פרנסה - אבל כרופא אני ממש מודאג בישבילך מהכיוון ההרסני שאת לוקחת על עצמך

אז קיבלתי אי מייל,שגרם לי לחשוב על כמה נקודות, אז אני רוצה להבהיר לכל מי שקורה את הודעות שלי (תגובות וכו,), שאני לא פסיכאטר או פסיכולוג.... אני בסהך הכל בן 18, שמתכן בעתיד להיות פסיכאטר זה הכל אז כחו את כל מה שאני אומר בערבון מוגבל....... אופיר

אכן חשוב להיות כנים לגבי המקצועיות. בברכה, טלי פרידמן

או קי בשביל בן 18 אתה בסדר גמור הפסיכיאטריה הישראלית תזדקק בעתיד לפסיכיאטרים נילהבים כמוך לימודי הרפואה הם קשים במיוחד ותזדקק לכוחות כדי לסיים זאת בתרם תתחיל את ההתמחות בפסיכיאטריה אם תסיים ותצליח תהיה פסיכיאטר בתקופה מרגשת שבה יהיו הרבה תגליות בחקר מוח שישנו את פני הפסיכיאטריה בהצלחה

האם הרדמה בזמן טיפול שינים יכולה להשפיע על אדם עם בעיה נפשית כלומר להחמיר את מצבו או לבטל תרופות שאותן הוא לוקח

שלילי

אימי מטופלת בלוריון במשך כ- 5 חודשים שלוש כדורים ביום וזאת לאחר מותו של אבי היא נמצאת בדיכאון ובחרדות (הבחנה שלי ולא קלינית) אך מסרבת לגשת לפסיכיאטר או פסיכולוג (רופא המשפחה נותן לה את הכדורים) שאלתי היא מה סכנה ההיתמכרות לתרופה? איך ניגמלים? והאים תרופה זאת מתאימה למצבה? בתודה מראש נ.ב האים ישנם מקומות בהם תוכל לקבל עזרה שלא במסגרת טיפול פסיכולוגי רגיל(קבוצות תמיכה וכו')

לוריואן הוא תכשיר הרגעה בלבד ועלול לגרום להתמכרות שנה ראשונה לאחר מוות של קרוב נחשבת לשנה של תהליך טיבעי של אבל באבל דיכאון הוא נורמטיבי לגמרי יש לאפשר את תהליך האבל חשוב לבצע מעקב קליני כדי שלא יתפתח אבל-פטלוגי או דיכאון קליני הדורש טיפול תרופתי - (טיפול בדיכאון הוא לא על ידי לוריואן) מעקב כזה עושה פסיכיאטר (לא פסיכולוג) החוק בארץ לא מאפשר טיפול באדם בניגוד לרצונו (אלה עם יש סיכון) לכן עלייך (יחד עם רופא משפחה) לשכנע אותה להבדק על ידי פסיכיאטר אשמח לעזור (טלפון בכרטיס אישי - קליק על שמי בפורום)

פסיכאטר פרטי בשביל לרשום מרשם לאחר אבחנה 600 ש"ח האם זה סביר.???????????????????????????????????

משה שלום רב, סכום של 600 ש"ח אינו הממוצע הרגיל כי אם יקר מהממוצע. אך אני חייבת לציין שכבר שמעתי על מטפלים שונים שגובים מחירים כאלו. לדעתי אין הצדקה לכך, אולם מכיון שמדובר ברפואה פרטית אין פיקוח על התימחור וכל רופא גובה סכום לפי ראות עיניו. להערכתי, אם ונעשתה כבר אבחנה ואתה מגיע רק לביקורים קבועים ולרישום מרשמים, המחיר גבוה מדיי והייתי מציעה לך לשקול החלפה של המטפל. אלא אם אתה מליונר... בברכה, טלי פרידמן

התשלום הוא לאיבחון לא למרשם לאבחן באופן נכון ויעיל דורש 14 שנות לימוד אקדמים ומאות אלפים של שעות התנסות עליהם לא מקבלים תיגמול 600 שח זה בעצם 300 שח לאחר הורדות ומיסים לסיכום קיבלתה עסקה טובה כמעט בחינם בכל ארץ מפותחת אחרת היית משלם פי ארבעה כמובן ניתן ללכת לרופאים ומטפלים זולים יותר אנשים שלא למדו מספיק אבל אז ..........- את ההמשך תבין לבד !!!!

ד"ר פלד שלום רב, משה הבהיר כי מדובר בביקור שנעשה לאחר האיבחון ועולה 600 ש"ח. האם זה נראה סביר בעינך? ברור ומקובל שאבחון פסיגכיאטרי עולה כסף, ושווה את הכסף המושקע. אולם הביקורים שלאחר מכן לדעתי צריכים להיות זולים יותר. בברכה, טלי פרידמן

לד"ר פלד שלום רב ברצוני לעדכן אותך. אני לוקחת סרוקסט זה היום העשירי ולמעשה מהיום השמיני התחלתי להרגיש הרבה יותר טוב. הרבה פחות תופעות לואי, שיפור במצב הרוח, אני לא נעזרת בכדורים אחרים כרגע. הבעיה היחידה שנותרה היא היקיצות המשך הלילה. השינה לא רצופה ואף שלקחתי טראנקסאל לא הצלחתי לישון ברציפות. כמו כן רציתי לשאול, כיון שהרופא שלי אמר, שניתן להפסיק את הכדור לאחר חודשיים וחצי למשל, בבת אחת האם הגישה הזו נכונה? או שצריך להפסיק את הסרוקסט בהדרגה? בתודה רבה שגית

הייתי ממליץ להפסיק בהדרגה - אחרי חצי שנה של לקיחת התכשיר

כתבת שאתה עוסק בחקר המוח....תוכל לספר עוד פרטים על זה..בבקשה ?. זה ממש מעניין אופיר

אני לא בטוח שזה המקום אבל קשה לי לעמוד בפיתוי לדבר על מה שכל כך מענין אותי היום אנחנו מתחילים להבין את המוח מדובר במערכת מורכבת (10 בחזקת 10 נויורונים כל אחד קשור ל 10 בחזקת 7 ניורונים) הכוח של המוח נובע מהחיבוריות - היכולת לפעילות מאורגנת היא זאת הממשת את האינטגראציה של החוויה וההכרה כפי שהיא מוכרת לנו - לכן אנו חובים את המציעות באופן קהרנטי ולוגי בסכיזופרניה (תחום המחקר שלי) אנחנו מתחילים לעלות על הפרעות באירגון המוח - כלאמר מתחילים לפתח כלים חישוביים שמאפשרים דרך עיבוד אותות פיסיולוגים (כגון EEG ואתות של FMRI להראות שהחיבוריות הפונקציונאלי ניפגעת הדבר יותר מסובך מכך - כנראה יש אצל אנשים בריאים שיווי מישקל מיוחד בין אינטגרציה לסגרגציה פונקציונאלית בחיבוריות בין אולוסיות גדולות של תאי מוח - שיווי מישקל זה נפגע וגורם גם לחוסר חיבוריות וגם ליתר-חיבוריות וכך נוצרים קשרים "מקולקלים" והחישוביות ה"נורמלית " קורסת ואיתה גם היכולת לארגן את המציעות - כך נולדים מחשבות-השוא והפרעות התפיסה (הלוצינציות) הקבוצה אותה אני מוביל במחקר - פועלת (וחולמת) לפתח ""קוצב-מוח"" שיארגן מחדש את הפעילות העציבית ותרפא את הסכיזופרניה אם אתה מתעניין ואתה מתכוון להתמחות בפסיכיאטריה אתה יכול להצתרף למחקר אני מנחה הרבה סטודנטים מהפקולטה בטכניון חלקם עובדים בכיוון הזה אשמח לשוחח איתך בנושא טלפונית (ראה טלפון בכרטיס אישי - לחיצה על שמי בדף הפורום)

ד"ר פלד שלום רב, המחקר משמע מרתק, ויותר מכל בחשיבות עליונה. אחוז חולי הסכיזופרניה הוא הגדול בקרב המאושפזים האקוטיים והכרוניים בבתי החולים לחולי נפש, ובדיקה כלשהי שתצליח לבדוק צפי של היתחלות כמו גם תוכל לסייע לחולים, תוציא חולי נפש רבים מבתי החולים אל הקהילה ותאפשר להם איכות חיים סבירה ואף יותר מכך. בנוסף, אפשר יהיה לצמצם את מיטות האישפוז בכמחצית...כך יהיה ניתן להפנות תקציבים גם למחקרים נוספים וחשובים לא פחות. אולם כרגע זה נראה לי רחוק וכמעט בלתי אפשרי. זה דומה בעיני לפצוח הגנום האנושי...לקח הרבה זמן אך בסוף פענחו אותו. שלוחה לכל העוסקים במלאכה ברכת הצלחה חמה. בברכה, טלי פרידמן

שלום רב מה ההבדל בין ציפראמיל לסרוקסט? ניסיתי סרוקסט והרגשתי רע מאוד וכעת לאחר 7 ימיםהתרופה הוחלפה לציפראמיל. אני חושש מתופעות הלוואי של התרופה. האם פעילותה דומה לסרוקסט? האם היא עובדת באותה שיטה? או אולי היא חלשה יותר? האם סורבון אותו אני נוטל כשנה גם כן יכול לעזור לטיפול בחרדה חברתית?? אודה לתשובה.

ציפרמיל שייך למשפחת תכשירים שלה שייך גם הסרוקסאט תופעות הלוואי דומות אבל יכולות להיות שונות כל אחד מגיב קצת אחרת לתכשירים הנ"ל נהוג לנסות להחליף כאשר יש תגובה עם הרבה תופעות לוואי

דן אני לקחתי כבר הכל מפרוזק וליתיום במינון של שניים ןשניים ליום ולקחתי גם סרוקסט וכבר חשבתי שכל החיים אני ארגיש רע . עד שגיליתי את הציפראמיל ואני מרגישה מעולה אני קמה מוקדם מתפקדת ונהנהת מהחיים בפעם הראשונה מאז שעזבתי את גן הילדים בגיל 6 תנסה ,להפסיד אין לך מה . ולהרוויח -כל כך הרבה . גם למות אני כבר לא רוצה . לך על זה !

מהם התחליפים הקימים לתרופת הנרדיל שייבואה הופסק לישראל. אבקשך לציין את תופעות הלוואי תודה

נהוג להשתמש בתכשירים ממשפחת ה SSRI כלאמר פרוזאק - סרוקסאת וכ... תופעות לוואי חולפות הן - בחילות - עייפות - ירידה בחשק מיני

העובדה כי אני זקוקה לפרוזק עלתה על ידי איש מקצוע. והחשש מסכיזופרניה עלה גם הוא באותה שיחה. ואם הדברים הם כך, יש תרופה חלופית?

אין קשר בין פרוזאק וסכיזופרניה - לא ברור לי איך איש מקצוע יכל לקשור בינהם תרופה חלופית למה ? לא ברור לי

צר לי שאני מנדנדת, אבל הנושא חשוב לי מדי. מכיוון שיש לי שני אחים שחולים בסכיזופרניה, נאלצתי לשוחח עם פסיכיאטרים לא מעטים. ארבעה מהם (!) קישרו בין נטילת פרוזק לבין התפרצות של מחלת הסכיזופרניה, כאשר קיימת רגישות מוקדמת למחלה.

מאיה בזכרון מעורפל וכך יש לקחת את אשר אני אומר כרגע ויכול להיות שאני בכלל מבלבל עם תרופה אחרת אז הוזכר נושא של פרוזק עם בעיות אבל כמדומני שדוקא ההיפך דובר על התאבדות ומה שנאמר היה שמרגישים יותר טוב ואז מקבלים האומץ להתאבד או משהו כזה בשביל זה יש פה בעלי מקצוע אשר יעשו סדר בין היתר גם בדברי

תכשירים נוגדי דיכאון (יותר אלו מהדור הישן - לא של הפרוזאק) עלולים לגרום לפסיכוזה כתופעת לוואי חולפת כאשר מפסיקים את התכשיר הסיבה להתפרצות של סכיזופרניה לא ידועה ולא ניתנת לחיזויי - לא גנטי ולא מכל סוג אחר לגבייך יש לישקול - בעד נגד - את הצורך בטיפול

באחת מתשובותייך כתבת כי קיימת אפשרות לטיפול פסיכולוגי דרך האינטרנט. זו אפשרות שכבר עתה קיימת? אם כן, איך אפשר לעשות בה שימוש?

זאת אפשרות הדורשת התקנת טלוויזיה אינטראקטיבית - זה עדיין ניסיוני - עם את מעונינת יתכן שניתן לסדר לך משהוא חדשי ביותר

ד"ר פלד שלום רב, אשמח אם תרחיב את היריעה. האם אתה מכיר אנשים העוסקים בתחום? בברכה, טלי פרידמן

עמית שלום רב, טיפול דרך האינטרנט הוא דרך טיפול חדשנית למדיי, והיא מהווה חלק מההתפתחות המתרחשת בעולם, והופכת את עולמנו לאינטראקטיבי ווירטואלי. כיום כאשר העולם הופך להיות כפר גלובלי אחד, כל התחומים המקיפים את חיינו פועלים לקראת השינוי בדפוסים ובתרבות העולמית. כך גם תחום הטיפול. לאחרונה הצטרפתי למחקר הבוחן את משמעות הטיפול דרך האינטרנט, כמו גם בוחן את חוקי האתיקה המקצועית וכיצד הם באים לידי ביטוי בטיפול דרך האינטרנט. הטיפול אינו מחייב מצלמת וידיאו, אלא הוא מתאפשר דרך תוכנת צ'אט או דרך אימיילים. טיפול שכזה עשוי לפתוח עבור המטופלים דרך התנסות חדישה בטיפול, והוא מתגבר על קשיים שונים כגון: מרחק, שעות עבודה מסויימות (כי אין צורך לצאת מהבית/עבודה), וכו'. אם אתה מעוניין במידע נוסף אודות סוג זה של טיפול אתה מוזמן לפנות אליי דרך האימייל או בטלפון (דרך הכרטיס האישי שלי). בברכה, טלי פרידמן

האם ננטשנו. חוץ מטלי והפסיכיאטר לעתיד אני מרגיש שאין יד מובילה (עונה).

לא לדאוג יד מובילה קיימת מנהל מחלקה שעוסק גם בהוראה באוניברסיטה וגם בחקר מוח מתקדם מופגז בעבודה ולא כל יום יכול להתפנות - סבלנות - וכולם יענו

בבקשה לקחת את כל מה שאני ואמר בפורום, בערבון מגובל (מאוד), אני לא פסיכולגו ולא פסיכאטר, מה שאני יודע השגתי בלימוד עצמי (ולא כל כך יעיל!!!!!!!), ובשאלות ששאלתי פסיכולוגית בפורום אחר (אם את רואה את זה, תודה לך :-) אז שוב.......הכל בערבון מוגבל מאוד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אופיר

לכל גולשי הפורום שלום רב, ברצוני להביא לפניכם תגובה שכתבתי לאחד הגולשים לפני מספר ימים. חשבתי כי דבריי עשויים להתאים לאנשים רבים, ואשמח לדעת את דעתם בנושא. לצערי יש אמיתות מסויימת לגבי היכולת של גופים ציבוריים שונים להגיע למידע שהיית או הינך בטיפול. אני חייבת להדגיש כי אין לאותם גופים יכולת להגיע למידע של מה התרחש בטיפול, אלא רק לעובדת היותך בטיפול בעבר או בהווה. כיום, אני חשה כי קיימת יותר פתיחות בקרב הציבור לגבי הטיפול הנפשי. לכל אחד מאיתנו ישנן תקופות קשות בחיים, והליכה לטיפול דווקא מעידה על אישיות פתוחה, עם מודעות עצמית ועם היכולת להיעזר כשחשים צורך בכך. טיפול נפשי אינו קללה ואינו מעיד כי האדם "משוגע". אם כל אחד מאיתנו יפנים דעה זו וילמד לקבל את הטיפול הנפשי כחלק טריויאלי מהחיים, תפחת הסטיגמה השלילית הכרוכה עדיין בהליכה לטיפול נפשי. להערכתי אין צורך לחשוש לפנות לטיפול ציבורי. אם הדבר יעלה אי פעם במקום כלשהו כמו פנייה למקום עבודה, ותידרשו לחתום על ויתור סודיות רפואית שתגלה כי אכן הייתם בטיפול נפשי, עליכם להתייחס לזה בדיוק כפי שזה: חלק טריויאלי מהחיים, עדיף לשתף אחרים בקושי ולא להתבשל עימו לבד וזה מעיד על אישיות פתוחה, ליברלית ועל אדם שיודע להשתמש בסביבתו כשצריך. ככה, בצעדים קטנים, ובשינוי של כל אחד מאיתנו בדל"ת אמותיו, השינוי הכללי יבוא, סטיגמות סופן להתמוסס, לאבד את צורתן ולהיעלם לאיטן מהעולם הנאור והליברלי. מה דעתכם? בברכה, טלי פרידמן

טלי שלום רב! אני מכיר אישית אנשי מקצוע בכירים שהולכים לטיפול פסיכוטרפי בשביל עצמם בשעת הצורך כמו כן כל סטודנט לתואר שני בפסיכולוגיה חייב לעבור טיפול פסיכולוגי במהלך לימודיו. גם אנשי מקצוע אחרים חייבים לעבור טיפול אם הם רוצים לעסוק בפסיכותרפיה. בכלל-ככל שההשכלה עולה ככה גם המודעות העצמית והרצון לטיפול עולה. אבל טיפול נפשי במסגרת ציבורית-למיטב ידיעתי-מיועד רק לגבי אנשים שסובלים מהפרעה נפשית קשה הכלולה בסל של קופות החולים. החלטה לתת למישהו טיפול פסיכולוגי מסובסד טעונה לפני זה איבחון של פסיכיאטר אשר תוצאות האיבחון נרשמות בתיק הרפואי. כמו כן אם בטיפול עצמו יש איזושהי הערכה אבחנתית של המטפל אז סביר להניח שגם זה יכנס לתיק הרפואי. אם המעסיק הוא אדם נאור, משכיל וליברלי הוא כמובן לא יתייחס ברצינות רבה מדי לאיבחון הרשום בתיק הרפואי של קופ"ח אלא ינסה לבדוק בעצמו מי האדם שמולו. זה תלוי גם לאיזה תפקיד רוצים להתקבל ובאיזה מקום. למרבה הצער הסטיגמה עדיין מפריעה ליותר מדי אנשים ביותר מדי מקומות.

יפה אמרת

אני בן 31 ולפני 3 שנים קיבלתי התקף חרדה די קשה. טופלתי אצל פסיכיאטרית במשך שנה ומאז אני נוטל כדורים בשם סרוקסט מינון של כדור ביום. למרות הכדורים לא חזרתי לעצמי בצורה מושלמת למרות שכמובן חל שיפור ניכר אולם החלטתי לפני כחודשיים להתחיל ולהוריד במינון וכעת אני נוטל רק כדור כל יומיים. האם זה כדאי למרות שישנה הרעה קלה מאד. תודה שון

המטרה היא לנסות להוריד בטיפול העובדה שלא חזרת לעצמך מגדילה את הסיכון שהתופעות יחזרו ללא התכשיר העם ניסית להחליף לתכשיר אחר? בכל מקרה לא מומלץ לרדת או להפסיק לבד - כדאי שיהיה פיקוח פסיכיאטרי ניתן ליצור אתי קשר (ראה פירטי התקשרות בכרטיס אישי - קליק על שמי)

בחודש האחרון קמתי מספר פעמים מתוך שינה , עליתי במדרגות ביתי,חיבקתי את אימי , הזזתי את הפלאפון למקום שלא הייתי מזיז אם הייתי מודע למעשי. ועשיתי עוד כל מיני דברים מסוג זה שאיני זוכר, אך אימי וחבר שישן אצלי סיפרו לי שעשיתי. כשהתעוררתי הרגשתי ברע, חולשה , מצב רוח רע וכיו"ב. דבר דומה קרה לי פעם אחת תוך כדי נהיגה עם חבר,גם אז החבר סיפר לי שצעק לי שוב ושוב לעצור ברמזור,ואני לא הגבתי,כאילו הייתי בעולם אחר. האם זוהי בעייה,ולמי עליי לפנות. תודה

כפי שאתה רואה מדובר בתופעה שעלולה לסכן אותך זה כנראה סוג של התקף אפילפטי קל פנה במידי לנויורולוג - יש לזה טיפול יעיל זה מענין אותי - עדכן אותי - ניתן גם דרך טלפון (ראה כרטיס אישי בלחיצה על שמי בדף הפורום)

הרפא טוען שאני חרדתי ורשם לי פרוזאק. מה תופעות הלואי של תרופה זו לטווח הקצר והארוך? מתי היא מתחילה להשפיע? תודה

מה הכוונה הרופא טוען ? אתה לא מרגיש סימפטומים של חרדה ? איזה רופא זה ? כדאי לקבל פרוזאק ממומחה (פסיכיאטר) רופאים אחרים נוטים לפעמים לרשום פרוזאק שלא ממש לצורך

יש לי ילד בכור בן 7 בכיתה ב' הוא כבר תקופה ארוכה מרטיב את תחתוניו כאשר הוא משחק במחשב או עם חברים או כאשר משחק בחצר עם חבריו. יש לציין שתופעה זו לא קורה בכיתה מכוון שהמורה אמרה לי שהוא כמעט בכל שיעור מבקש לצאת לשירותים. לפי דברי המורה המצב נוצר רק וכאשר הילד בבית או אצל סבתא בכל אופן לא בשעות הלימודים. מבקש עצה כיצד להתמודד עם הבעיה . הבעיה ארוכת זמן הופנתי לאורולוג שקבע שמבחינה בריאות ית הילד בריא. אשמח לקבל ייעוץ בנושא.

ליז שלום רב, האם היה שינוי כלשהו באורח חייו של הילד? בי"ס חדש? בית חדש? אח חדש? או משהו דומה? האם הילד עבר קושי לאחרונה? הרטבה בגיל כזה קורית בדרך כלל בשל משבר כלשהו שהילד עובר. ייתכן ואין מדובר במשבר גלוי הנראה לעין, אבל יש לבחון את הדברים. בכל מקרה, אני מקווה שעשית את כל הבדיקות האפשריות מבחינה רפואית. זה הדבר הראשון שצריך לבדוק. בברכה, טלי פרידמן

האם יש כאן מישהוא כמוני (פסיכולוג בגרוש\חובב ) ?, היתי רוצה לדבר עם מישהוא כזה......... אופיר

אופיר שלום רב, אין צורך בזלזול עצמי כל כך נוראי. תשובותיך אמפטיות ומשמעותיות עבור האנשים אליהם אתה כותב. קח לעצמך את הקרדיט המגיע לך... אשמח לשוחח...אתה יכול לכתוב לי לאימייל או להתקשר. בברכה, טלי פרידמן

אופיר מדוע אתה מכנה עצמך פסיכיאטר לעתיד האם אתה באיזה שהוא מסלול אקדמי בכיוון?

שאלתי לפני כמה ימים לגבי ההשפעה של פרפנאן על מצבי דיכאון. תשובתך היתה שה"דיכאון" הוא חלק ממחלת הסכיזופרניה. רציתי להבהיר כאן את שאלתי. אני לא סובלת מסכיזופרניה אלא מבעיות קשות אחרות הכוללות דיכאון, OCD והפרעות אישיות. לפני 8 שנים קבלתי מרשם זמני למינון נמוך של פרפנאן בגלל מצב של פאניקה שחשבתי שנובע מתהליך פסיכוטי. כתוצאה משיקול מוטעה (בלשון המעטה), המשכתי ליטול 4-8 מ"ג פרפנאן במשך 3 שנים על דעת עצמי וללא פיקוח רפואי. בנוסף ל tardive dyskinesia, התחלתי לסבול מהתקפי חרדה קיצוניים ומהחמרה של דיכאון שהצריך טיפול בתרופה מקבוצת ה-SSRI שעדיין נמשך (הפעם במעקב רפואי). כיוון שתרופות נוירולפטיות עשויות לגרום ל"איזון" ביוכימי במצבים פסיכוטיים המאפשר את הפסקת נטילתן, רציתי לדעת אם אותו מנגנון של "איזון" רמת הדופאמין עלול לגרום לתופעות בלתי רצויות וכרוניות כגון דיכאון. דבר נוסף וללא קשר, האם היסטוריה של נטילת תרופה נוירולפטית עלולה להגביר את הסיכון ללקות במחלת פרקינסון בהמשך החיים? תודה מראש.

הפסקת ניורולפטיקה לא גורמת לדיכאון לא תכשירים אנטי פסיכוטים לא מגבירים סיכון עתידני לפרקינסון - הם עלולים לגרום לתופעות דומות לפרקינסון כתופעת לוואי

ראשית, אתה ויתר אנשי המקצוע שמנהלים את הפורום הזה ראויים לכל השבחים. ולעצם העניין, מסיבות שונות ברור לי שטוב יהיה אם אקח פרוזק. אולם יש לי שני אחים שסובלים מסכיזופרניה, ולפחות במקרה של אחותי נאמר לה שהפרוזק האיץ את התפרצות המחלה. אני אמנם באמצע שנות השלושים, ובכל זאת ברור לי שדי בחרדה מפני המחלה כדי שהפרוזק לא יועיל, אולי רק יזיק. יש פתרון אחר כדי לשלוט במצבי רוח, בעצבנות?

לפי הסיפור שלך יתכן ואת לא זקוקה לפרוזאק איך הגעת להבנה שאת זקוקה לתכשיר ? במיקרה של מצבי רוח ועצבנות רגילה - יש שיטות לא תרופתיות לטפל בהם

שלום, בהמשך לשאלה ששאלתי בנושא חרדה חברתית, קיים אצלי קושי בתקשורת עם אנשים שאינני מכיר הכרות קודמת. כאשר אני נמצא בארוע חברתי או משפחתי או במקום העבודה או במילואים, אם במקום זה נמצא אדם אחד או יותר שאינני מכיר הכרות קודמת, אני נוטה להיסגר בתוך עצמי ולהימנע מתקשורת עם אותו אדם או אותם אנשים. הדבר גורם לי לתחושת חוסר אונים ומבוכה רבה מאוד, אבל גם אם אני רוצה מאוד (ואני רוצה) לדבר עם אותו אדם, פשוט אינני מצליח להיות הראשון שיזום שיחה. כאשר אדם שאינני מכיר יוזם שיחה איתי, זה מאוד מקל עלי ואז אני מסוגל להתחיל להיפתח. הבעייה היא להיות ראשון שיזום מבלי להיות תלוי בציפייה שאחרים ידברו איתי. הבעייה היא שכאשר קולטים שאני לא יוזם תקשורת - נוטים גם אחרים להימנע מליצור איתי תקשורת וכך נוצר מעגל שמזין את עצמו. אני מוטרד ביותר מבעייה זו. כמובן שבעייה זו מאופיינת בעליות וירידות לתקופות מסויימות, וכרגע אני נמצא בתקופה לא טובה. בשאלתי הקודמת ציינתי שאני סובל ממספר סימפטומים גופניים של חרדה, כמו דופק מואץ. אני רוצה לציין שהסימפטומים הגופניים הם ברמה נמוכה מאוד ואינני מוטרד מהם. אני מוטרד הרבה יותר מבעיית התקשורת שלי. כמו כן, שמתי לב שכאשר אני מצליח להתעלות על עצמי וליזום תקשורת עם אדם שאינני מכיר, זה מיד משפר לי את מצב הרוח, את הביטחון העצמי, את ההרגשה הכללית, וכמובן - מעלים לחלוטין כל סימפטום של חרדה. החרדה מופיעה רק אם אני רוצה ליצור תקשורת ולא מצליח. אני חושב שטמון כאן מפתח להתמודדות עם התופעות של החרדה, ללא תרופות: אם אצליח יותר ויותר ליצור תקשורת למרות הקושי, פתרתי לי את בעיית החרדה. הבעייה היא שזה לא קל. אני מבקש מכם עזרה: איך ניתן לשפר את רמת התקשורת ? האם יש קבוצות תמיכה לאנשים שסובלים מבעייה כמו שלי ? האם יש קורסים או סדנאות לשיפור התקשורת ? אני מאוד רוצה לעבוד חזק על הנושא, אנא עיזרו לי. תודה שמעון

שמעון שלום רב, אינני מאמינה גדולה בסדנאות של מספר ימים הטוענות שבזכותן חייך ישתנו, ותוכל להיפתח לעולם. אני חושבת שמדובר בתהליך ארוך שבמהלכו אתה לומד את עצמך: מהן יכולותיך, מגבלותיך, איפה קיים הקושי וכו'. תהליך כזה עשוי להתרחש במהלך טיפול דינמי. קבוצות תמיכה הן פתרון גם כן טוב, אם כי לא מספיק להערכתי. לגבי קבוצת תמיכה, נתקלתי לאחרונה בפרסום של: " פתיחת קבוצת תמיכה לאנשים עם בעיות במערכות יחסים. כל יום ב', 20:15, בית התרבות, רחובות" אני מביאה את תוכן המודעה כפי שהיא. אין לי מושג לגביה או לגבי מפעיליה. אתה יכול להתקשר ולברר (תחפש את הטלפון ב-144) בהצלחה, טלי פרידמן

שלום שמעון אתה סובל מחרדה חברתית שנובעת במידה רבה מחוסר בטחון והערכה עצמית נמוכה. ככל שתלחם בתופעה ותנסה להתמודד הבטחון העצמי יעלה. כנראה שאתה מפרש סימנים מאנשים כסימני דחיה. כנראה שאתה מרגיש שלא רוצים את חברתך. זה חלק מהבעיה. אתה צריך לנסות ולחשוב חיובי. לחשוב שאנשים רוצים חברה. שהסובבים מעוניינים בתקשורת איתך לא פחות מאשר אתה מעוניין איתם. יש אפשרות ללכת לקבוצות טיפוליות, או לטיפול פרטני כדי להעלות את הבטחון והערך העצמי. תמשיך לעבוד ולהיאבק. בהצלחה, אמיר

שלום אמיר, ראשית כל, תודה על תשובתך. אני מעוניין לטפל בבעיה באמצעות השתתפות בקבוצה או בסדנה. מניסיוני בקבוצות טיפוליות אשר מונחות ע"י פסיכולוגים, שיטת העבודה אשר מקובלת, היא לקיים בקבוצה תהליך אשר דומה במהותו לטיפול פסיכולוגי פרטני, כלומר, אנשים בקבוצה מקבלים הזדמנות לחשוף את בעייתם לפני אנשים אחרים בקבוצה, ולקבל מהם משוב או התייחסות לבעיה שהעלו. מניסיוני, שיטה זו לא ממש יעילה לפתרון בעיות, והיתרון העיקרי שלה הוא בהענקת התחושה ש"אני לא לבד". אבל למעשה פתרון הבעיה לא מקודם. אקח לדוגמא את הבעיה שלי: קושי ביצירת תקשורת עם אנשים לא מוכרים. מניסיוני בקבוצה, קיבלתי הזדמנות לספר על הבעיה שלי לחברי הקבוצה ולקבל מהם משוב. זה נעים להרגיש שאני לא נמצא לבד, אבל זה לא מקדם את פתרון הבעיה. חשבתי על רעיון חדש בנושא קבוצות טיפוליות: הייתי רוצה מאוד ליצור קשר עם פסיכולוג שעבר הכשרה בהנחיית קבוצות, רצוי בעל ניסיון בהנחייה, ולבנות ביחד איתו שיטת עבודה עבור קבוצה טיפולית או סדנה, שיטה אשר תתמקד בתקשורת ובדרכים לשיפורה בלבד, כלומר ליצור סדנה אשר תוכל לתת מענה יעיל לבעיה שלי. מניסיוני בקבוצות ובסדנאות, לא קיימת כרגע סדנה או קבוצה טיפולית כזו. אני בטוח שישנם עוד אנשים רבים אשר סובלים מבעיה כמו שלי ושסדנה או קבוצה טיפולית כזו, תוכל להיות להם לעזר רב. אני מבקש עזרה, איך אוכל ליצור קשר עם פסיכולוג או מנחה קבוצות אשר יהיה מוכן לשתף איתי פעולה בעניין זה? אנא עזור לי, הנושא חשוב לי מאוד. תודה, שמעון

שלום, ערב אחד לפני כמה שבועות ,לאחר קיום יחסי מין עם אישתי (אני בן 39) ,לאחר שהיא נרדמה , מצאתי את עצמי לוקח את הזרע מהקונדום ומורח על גופי ופני ואף טעמתי ממנו טיפה. המעשה מאד ריגש אותי. וגם עכשיו בעת כתיבה זו הוא מעורר בי תשוקה. אבל מזה זמו רב הוא מטריד אותי. מה זה מסמל ? האם זה סטייה ? מה מקורה ? האם שמעתם על תופעה מוזרה כזו ? מחכה לתשובתכם. דודי

לא כל דבר שונה שאנחנו עושים (מוזר ככל שזה ישמע) הוא סטייה..... לכולנו יש "קיק" מישלנו, לפי מה שאתה מתאר, זה "מסמל" איזהשהוא איזדהות "נשית"... (אתה עושה את ה"עבודה של האישה"... דבר שאתה לא יכול לעשות בעת קיום יחסי המין.),עצם העובדה שאתה עושה את זה ליד אישתך,מעצים את ההתרגשות (ה "התרגשות" של "בלהתפס") האם אתה פוחד שממעזה הזה מסמל הומוסקסהליות ? לפיני כמה ימים היה אדם אחר בפורום שבעת קיום יחסי מין הוא פינטז שהוא האישה....שים לב שגם אז התושבה היה שהוא נורמאלי לחלוטין אם זה באמת מפריעה לך ,פסיכוטרפיה יכולה "לגולת" את המניעים הניסתריים לתופעה,.....ותוך כדי כך לבטלל את ההפרעה עצמה כך את התשובות שלי בערבון מוגבל ( כי אני לא פסיכאטר או פסיכולוג)..... אבל זה נישמע נורמאלי לחלוטין אופיר

אופיר אתה נחמד.בטוח שתהיה מומחה בתחומך. עלה והצלח. דודי

לי קורה משהוא דומה כאישה. את הנוזלים שלי ושל בעלי בגמר משגל אני סופגת ונושמת כמעט עד אובדן האשתונות -יש לזבה ריח משכר של חייות. תנסו.

שלום רב, אין לי מה להוסיף על דבריו של אופיר, הפסיכיאטר לעתיד. בברכה, טלי פרידמן

דודי , אני לאחר אנליזה רבת שנים הגעתי לתובנה כי בכל אחד יש מהזכרי והנקבי. החלק הנשי מייחל לפין ולזרע ("קנאת הפין"). החלק הזכרי מבקש לחדור לפות. אם אנחנו מגיעים לשלמות שני החלקים חיים בשלום. פעם זה ופעם זה. הסביבה רוצה הבחנה חד משמעית ואז אנחנו לובשים מסכה כזו או אחרת. אגב אני טייס קרב ששנים בטיסת הביאו אותי לעוצמות מתח מטורפות. הגבריות כטייס הפורץ את מחסומי הקול , והנשיות המחכה לפורקן בלפגוש לראות ולהיות עם כל הגברים האלו (אתה יודע כמה זה מגרה לראות עשרה טיסים ערומים במקלחת?). אגב אחחות גברים , או אפילו משחק כדורגל הוא השתתפות התת מודע ב"אורגית" גברים.\-ע"מ לספק את הצד הנשי. כשאנחנו עם עצמנו (אוננות -כפורום) הפנטסיות מתחברות לאחת הדמויות ואנחנו שם. אגב, ההודים מאמינים שגילגולים קודמים אלו הדמויות שצפות בעת הפנטסיה. מכאן צא ולמד - עזוב את השאלות והתשובות תהנה מכל רגע , בין אם אתה גבר אישה או בעל חיים. תפרוק מטענים ומתחים רגשיים אלו בפנטסיה ותמשיך. אל תחשוש אתה לא הומו אלא יצור מיוחד המבין את גופו ונפשו ונותן לכל חלק בנפש את מה שהיא צריכה. רונן

לא ידוע על תסמונת כזאת בפסיכיאטריה

יצאתי עם מישהו שסלד מנשיקות, לא מוכן לתת נשיקות לא מוכן לקבל נשיקות. הוא אמר שהוא לא סובל את זה וכל פעם כשהתקרבתי הוא זז. הוא לא חושב שזאת בעייה כל כך חמורה, כלומר הוא מבין שזה מציק לי אבל לא נראה לו שיש פה משהו לטיפול. שאלתי היא האם זה נורמלי, כי לי זה נראה בעייתי ביותר. האם ואיך ניתן לטפל בזה.

לא ניתן לטפל באדם בניגוד לרצונו כדאי לשכנע - במקרה זה נראה שיש בעיה ממוקדת הדורשת הבהרה - ולאחר מיכן טיפול בהתאם

שלום למתעניינת קשה לענות באופן כללי בלי להכיר את הבחור. תנסי לדבר איתו ולברר מה דוחה אותו בלהתנשק. יתכן וריח הפה, ואולי קושי לשלב אינטימיות עם מין. יש אנשים שמסוגלים לאינטימיות רבה, אבל הנשיקה פה לפה דוחה אותם כי מהווה סוג אינטימיות שקשה להם איתה. אני חושב שאם יש אהבה ביניכם ואת מרגישה אינטימיות וקירבה מצידו, ואם לא קשה לך במיוחד לא להתנשק אז תעזבי את זה. אם את חוששת שהתופעה מבטאת קושי בקרבה אינטימית או שילוב של אינטימיות עם מיניות, או שחסר לך הנשיקות תציעי לו ללכת ליעוץ ולברר את העניין. בברכה, אמיר

שלום רב, בני בן 7 וחצי, ילד מפותח מאד. מאז ומתמיד הוא מגלה עניין רב בבנות ומודיע לנו כל שני וחמישי כי הוא מאוהב, באלו המילים. זה יכול להיות בילדה בגן, בילדה שפוגש בנופש וכו'. עד כאן זה נשמע משעשע, העניין הוא שהוא די כפייתי בנושא. בנופש אחרון בו שהינו, הוא "התאהב" לדבריו באחת מבנות גילו שפגש, כל מה שעניין אותו כל העת זה להיות בקרבתה עד שהדבר החל להציק לה ואף להוריה. הוא מדבר בקול רם בקרבתה ויוצא מדעתו בכדי למשוך את תשומת ליבה. בכלל, כל נושא הנשים, "ציצים" וכו' מאד מעניין אותו. אני חייבת לציין שכל נסיון להרגיע אותו נכשל. ברגע ש"מושא אהבתו" בשטח הוא יוצא מדעתו. מה דעתכם? תודה

רונית שלום רב, ילדים בגילאי חמש-שש פלוס עסוקים רבות במין. זהו השלב הפאלי, כפי שכונה על ידי פרויד. שלב זה הוא כעין גיל התבגרות בזעיר אנפין, ובו הילד חוקר את גופו, מיניותו, ומיניותם של הסובבים. הוא מגלה עניין גם בבנות המין השני, ובשלב זה מתרבים משחקי "רופא-חולה" כחלק מההתפתחות הנורמלית. בשלב זה הילדים נוטים לגעת, לשפשף, להציג אברי מין ולהתבונן בהם, לחקור, להשוות, לשאול שאלות ולדמיין. מאוחר יותר, בגילאים שש פלוס (אצל כל ילד הגיל משתנה מעט) הילד עובר לשלב הקרוי "תקופת החביון" בו הדחפים התוקפניים והאינסטינקטים המיניים "יורדים למחתרת". במקום זה הילד מתחיל לפתח רגשות חברתיים, עידון, ונטיות רגשיות. להערכתי בנך עדיין מצוי בשלב הפאלי, ובקרוב יעבור לשלב הבא. במידה ואת רואה כי אין שינוי בהתנהגותו בחצי שנה הקרובה הייתי ממליצה לפנות להדרכת הורים. בכל מקרה את יכולה לשתף את יועצת בית הספר, או את הפסיכולוג של ביה"ס. הם יוכלו לתת ייעוץ ספציפי יותר. בברכה, טלי פרידמן

אולי כדאי שאנשים שפונים לפורום זה יוכלו גם לדבר אחד עם השני, כמו בצ'אט, לדעתי זה יכול לעזור לאלה מאתנו שמרגישים בודדים, מדוכאים ומפוחדים. מי יבין את האנשים המדוכאים ? רק הם עצמם יבינו אחד את השני. יש הרבה מבקרים בפורום הזה, נראה לי שיותר מכל פורום אחר. יש כה רבים שסובלים לבד, ביחד זה יותר קל. מה דעתכם?

מהפה שלך למנהלי דוקטורס :)....!!!!!!!!!!!! אופיר

שלום דבורה, זהו צירוף מקרים. אתמול פניתי עם בקשה זהה לשלך. כמענה לפנייתי, קיבלתי עצה לפנות עם הצעה\בקשה זו להנהלת האתר דרך הקישור: "צרו קשר" אשר מופיע בראש הדף. אולי את מוכנה לפנות גם את בדרך זו להנהלת האתר. אם יהיו מספר פניות כאלו מגולשים, אני מאמין שיהיה סיכוי שפורום דיון ותמיכה כזה אכן יפתח בעתיד. שמעון

דבורה שלום רב, רעיון מ-צ-ו-י-ן!! פנית כבר להנהלת האתר? שיהיה בהצלחה, בברכה, טלי פרידמן

יש הרבה צ'אטים מהסוג הזה ברשת בשפה האנגלית באתרים רפואיים מכובדים (בין היתר לא חסר גם כאלה שקשורים לבריאות הנפש) ולכן זה משהו שהוא בהחלט בר יישום.

רעיון טוב - העתיד בפסיכיאטריה הוא באינטרנט - כבר היום ניתן לבצע ראיונות אבחנתיים בעזרת טלה-מדיה (המרכז הרפואי בו אני עובד התחיל להשתמש בטכנולוגיה זאת) איו שום סיבה שלא יהיה אפשרות לקבוצות טיפוליות הנחיית קבוצות היא הכשרה שמקבלים עובדים סוציאלים פסיכולוגים ופסיכיאטרים

הייתי מעונינת לשוחח בפורום על הפרעת סכיזו אפקטיב או אחרות עם חולים נוספים במטרת הקמת קבוצת תמיכה פעם בשבוע לגילאים מ-20 ומעלה .תודה טלי

לאחותי חרדה חברתית כתוצאה ממנה חוותה גם אפיזודה דיכאונית. היא טופלה בסרוקסט והיתה תקופה של הקלה משמעותית. לאחרונה בעקבות בעיה הורמונאלית שהצריכה לקיחת כדורי פרוגסטרון שקעה שוב בדיכאון קל והרופא המליץ לשקול טיפול תחליפי בפרוזאק מן הסיבה שלטענתו הפרוזאק עוזר לבעיות הורמונאליות.ידוע לי שהוכח כי הוא מקל על תסמונת קדם ויסתית התואיל להסביר לי בבקשה מה ההבדל בין שתי תרופות אילו ואיזה מהם יעילה יותר נגד חרדה והאם לדעתך כדאי לשנות? אעריך מאד את עזרתך בנושא.

ההבדל אינו גדול - במבנה התכשיר פרט לכך לא ידוע על הבדלים גדולים בהשפעה נהוג להחליף טיפול כאשר תכשיר אחד לא עוזד

שלום, ראיתי את תגובתך לבחורה שמתקשה להפרד מאמה מבחינה רגשית. אני סובלת מבעיה זהה. אודה לך אם תוכלי להמליץ לי על מטפלים באזור ת"א (אם ידוע לך). תודה.

נירית שלום רב, אשמח לעזור. תתקשרי אליי - 053-876956 בברכה, טלי פרידמן

שלום זה מכבר נפלה החלטה בקרבי לגשת לקבל טיפול ואפילו הגעתי לתחנה לבריאות הנפש הקרובה לאיזור מגורי (הבעיה שלי היא לא חמורה אך מענה את נפשי עד מאוד) אך ברגע שהמזכירה שאלה לשמי על מנת למולאו בתיק האישי שהיה אמור להיפתח לי "השתפנתי" , לנגד עיני עמדה הקריירה ואובדן האנונימיות . לאחר התיעצות קצרה עם המזכירה החלטתי לשקול פנייה למטפלת פרטית ולו רק בשביל בדיקה. שאלותי הן : א. האם ניתן לגשת לבדיקה בלבד שלאחריה אחליט אם להמשיך בטיפול או לא ? [המצב הנוכחי יכול לבלבל] ב. עד כמה יקרים טיפולים מסוג זה? ג. האם טעיתי ושירותי בריאות הנפש המוניציפליים אכן אנונימיים למדי ? ד. מכיוון שזמני בארץ קצוב, האם כדאי להתחיל טיפול שימשך 2-3 חודשים ? ה. הכי חשוב!! : האם תוכלו להמליץ לי על מטפלת או לספק לי מספר טלפון. יש להדגיש שרק מטפלות להבדיל ממטפלים ילקחו בחשבון (יותר קל לי להיפתח כלפיהן) בציפייה דרוכה (אלמנט הזמן כאן הוא גורם מכריע) תודה.

לדאגן שלום רב, בהתייחס לשאלותיך: א. כן, ניתן להגיע לבדיקה ולהתחרט לאחריה. ב. הטיפול בשירות הציבורי (תחנות לבריאות הנפש) הוא הזול ביותר, כפי שידוע לי. ניתן לפנות גם דרך קופ"ח, ואז מדובר במטפלים פרטיים שמקבלים בקליניקות שלהם בדרך כלל במימון חלקי של קופ"ח ומימון חלקי של המטופל (פגישה עולה כ-150 ש"ח ככל הידוע לי). הטיפול דרך קופ"ח מוגבל בזמן, כמו גם השירות הציבורי, אך בשירות הציבורי בדרך כלל ניתן זמן רב יותר. טיפול פרטי עשוי לעלות בין 100 ש"ח ועד ל-500 ש"ח ויותר, תלוי מי, איפה וכו'. ג. על כל שירותי הטיפול ועל כל המטפלים חלה חובת שמירת הסודיות כחלק מהאתיקה המקצועית. ד. ניתן לעשות טיפול פסיכותרפויטי מוגבל בזמן, אולם להערכתי טיפול כזה פחות יעיל מטיפול לאורך זמן. לא כתבת את הסיבה שבעטיה אתה רוצה לפנות לטיפול, ומן הסתם סוג הבעיה וחריפותה משפיע על אורך הטיפול, לכן אני מתייחסת לדברים באופן כללי. אני מעלה עבורך רעיון, שכרגע הינני שותפה להקמתו. ישנו תחום חדש בטיפול הקרוי "טיפול פסיכותרפויטי דרך האינטרנט". מדובר במטפלים מוסמכים עם נסיון בטיפול, אשר מטפלים גם דרך האינטרנט. טיפול שכזה עשוי לפתור עבורך את בעית המרחק, במידה ואתה עוזב את הארץ. ייתכן ותוכל להתחיל טיפול ממשי פה בארץ, ולהמשיכו דרך האינטרנט. אשמח לדעת מה דעתך בנושא. בכל אופן לגבי המלצות למטפלות אתה יכול להתקשר אליי 053-876956 בברכה, טלי פרידמן

שלום טלי, כיוון שאני כמעט אנונימי כאן ארשה לעצמי להציג בקצרה את בעיתי בתקווה שתוכלי לתת את דעתך עליה: נדירים הרגעים בהם אני מרגיש בנוח בחברת אנשים, בעבר ייחסתי את זה לאופי מתבודד שפשוט אינו מחבב את חברתם של אנשים, עם השנים הגעתי למסקנה שפשוט זה נובע מדימוי עצמי נמוך מאוד: ברגע שאני נקלע למאורע "חברתי" בו משתתפים אנשים חכמים,מוכשרים,יפים,מעניינים או מצחיקים ממני אני מרגיש כאדם חסר אופי וכריזמה טיפש ומיותר ומיד אני נכנס לעמדת שתיקה ו"הנהון" (מצב בו תנועות ראש קצרות ו "ממממ..." הם אמצעי הקשר היחיד שלי עם הסביבה) כתוצאה מזה כמובן שאני נדחק לשולי העניין בשיחה וכתוצאה מזה אני נהיה יותר ויותר סגור מין לולאה אינסופית שמאמללת כל רגע משהותי במקום. בתקופה האחרונה מצב זה התגבר יותר : כמעט ואין לי קשר עם אנשים. ניסיתי לנתח את המצב באינספור דרכים והגעתי לכמה מסקנות, חוץ מהבעיה הקיימת הבחנתי בעובדה שרוב הדברים הם אכן כפי שהם נראים : אני לא נראה טוב אני לא חכם במיוחד אני לא מעניין ואפילו די משעמם אני בטח לא משעשע וגם מאוד לא כיף להמצא לידי והאמת שלגבי רוב הדברים אין לי אפילו מה להגיב... מה שמציב אותי במצב רגיש מבחינה חברתית, לצורך העניין לדעתי האדם אינו שונה משאר החיות החברתיות: גם אצלנו קיימים מעמדות חברתיות חוץ מכסף וכח אני משער שלביטחון העצמי יש חלק גדול בקביעת מעמד זה. אבל מה לעשות שפרט מסוים (לצורך העניין אני) לא מוכן לקבל את הסטטוס החברתי שהותאם לו? (לא מוכן להשתרך אחרי כולם ) סברה נוספת היא שמכיוון שהייתי מושא ללעג בילדותי הגעתי לרמת אטימות שכזאת עם הסביבה שגם כאשר אני מנסה להיפתח קצת אני נסגר מיד אל מול כל גילוי של ביטחון מופרז (או אפילו "בריא") מצד אנשים אחרים. יש לציין שבחיי היום יום אני עובד (גם עם אנשים) ואפילו נמצא בקשר עם מישהי אנשים שאינם מכירים אותי מקרוב כמעט ולא מצליחים להבחין בבעיה. בקיצור הבעיה שלי היא אולי לא קריטית אך בהחלט מציקה ופוגעת באורח החיים שלי לעיתים היא אפילו מענה.. אנא נסי לתת לי כמה עצות בקשר להמשך טיפול. בתודה מראש

הי טלי אשמח עם תעני לשאלתי ...

הי טלי אשמח עם תעני לשאלתי ... (נמצאת בפורום) תודה ..

אכן טיפול במקום ציבורי יכול להפריע לקריירה שלך. מקומות עבודה נוהגים לדרוש מעובדים/מועמדים לעבודה לחתום על טופס וויתור סודיות רפואית ואז ניתן יהיה בקלות לגלות שהיית בטיפול נפשי. בשוק הפרטי פסיכולוגים לוקחים בממוצע 300 ש"ח לפגישה. במקומות ציבוריים המחיר נמוך בהרבה ולפעמים זה אפילו בחינם לגמרי זה תלוי מה המקרה שלך בדיוק ולאן תפנה לקבל טיפול.

לרמי ויתר גולשי האתר שלום רב, לצערי יש אמיתות מסויימת בדבריך לגבי היכולת של גופים ציבוריים שונים להגיע למידע שהיית או הינך בטיפול. אני חייבת להדגיש כי אין לאותם גופים יכולת להגיע למידע של מה התרחש בטיפול, אלא רק לעובדת היותך בטיפול בעבר או בהווה. כיום, אני חשה כי קיימת יותר פתיחות בקרב הציבור לגבי הטיפול הנפשי. לכל אחד מאיתנו ישנן תקופות קשות בחיים, והליכה לטיפול דווקא מעידה על אישיות פתוחה, עם מודעות עצמית ועם היכולת להיעזר כשחשים צורך בכך. טיפול נפשי אינו קללה ואינו מעיד כי האדם "משוגע". אם כל אחד מאיתנו יפנים דעה זו וילמד לקבל את הטיפול הנפשי כחלק טריויאלי מהחיים, תפחת הסטיגמה השלילית הכרוכה עדיין בהליכה לטיפול נפשי. להערכתי אין צורך לחשוש לפנות לטיפול ציבורי. אם הדבר יעלה אי פעם במקום כלשהו כמו פנייה למקום עבודה, ותידרשו לחתום על ויתור סודיות רפואית שתגלה כי אכן הייתם בטיפול נפשי, עליכם להתייחס לזה בדיוק כפי שזה: חלק טריויאלי מהחיים, עדיף לשתף אחרים בקושי ולא להתבשל עימו לבד וזה מעיד על אישיות פתוחה, ליברלית ועל אדם שיודע להשתמש בסביבתו כשצריך. ככה, בצעדים קטנים, ובשינוי של כל אחד מאיתנו בדל"ת אמותיו, השינוי הכללי יבוא, סטיגמות סופן להתמוסס, לאבד את צורתן ולהיעלם לאיטן מהעולם הנאור והליברלי. מה דעתכם? בברכה, טלי פרידמן

שלום, השאלה מיועדת למנהל הפורום: האם תוכלו לשקול אפשרות לפתוח בפורום קבוצות תמיכה ודיון לנושאים ספציפיים כמו למשל חרדות? ידוע לי כי קיימים אתרים מחו"ל אשר מקיימים פורום לקבוצות תמיכה. אני בטוח שבמידה ויפתח בעתיד פורום תמיכה כזה הוא יהיה לעזר רב לאנשים רבים. אני מבקש שתשקלו הצעה זו. תודה, שמעון

שמעון שלום רב, אני חושבת שהרעיון שלך מצוין. אתה יכול לכתוב גם להנהלת האתר (ב"כיתבו לנו"), ולשתף אותם ברעיון. אפשר אפילו שאדם החווה הפרעה של חרדות יהיה שותף פעיל בהקמת הפורום (כדוגמת פורום פסיכולוגיה באי-או-אל (IOL). יישר כוח! בברכה, טלי פרידמן

אני בשנות ה 30 לחיי עדיין גר בבית הורי, הגעתי למצב שאני לא מסוגל לבציע מטלות פשוטות, אני מאוד חושש להחשף לסביבה ולבציע קניות במקומות הומי אדם, בגלל חוסר בטחון שיש לי, הורי פנקו אותי מגיל צעיר מאוד, והתרגלתי לא להתאמץ. אני נתמך בידי הורי, כיום אני מובטל,ולא יודע מה לעשות עם עצמי. חושש מאוד מזוגיות מאחר ואני לא רואה מה יש לי להציע.(מרגיש ממש חסום רגשית) אני מודה לזה שיש לי בעיה, הבעיה שאין לי מספיק מוטיבציה לצאת מזה, מאחר ואני רואה כמה שהדרך ארוכה., וזה גורם לי לא פעם ליאוש טוטלי והסתגרות. אני מטופל באמצעות כדורים נוגדי דכאון, אך סקפטי מאוד לגבי פתרון הבעיה. אודה לך אם תוכל לעזור לי במעט

למודאג שלום רב. נראה כי אתה נמצא במצוקה, ולמרות הכדורים התחושה עדיין לא השתפרה. מי נתן לך את הכדורים? האם אתה בטיפול פסיכיאטרי ובמעקב? האם אתה נמצא בטיפול פסיכותרפויטי של שיחות קבועות? המלצתי היא ללכת לטיפול. השילוב של תרופות וטיפול הוא היעיל בעיני. בברכה, טלי פרידמן

שלום, אני עוד מעט בן 31, היו לי 3 חברות כל אחת תקופה עד חצי שנה. אני טיפוס בישן ודי פאסיבי, למרות שבתקופות שהכרתי הייתי יוזמתי ואקטיבי, אבל זה היה משחק כנראה. אני מסתכל על נשים יפות ונמשך אליהן מינית. אני גולש כבר 6 שנים באינטנרט, ונחשפתי לאתרים של גייז כולל תמונות וצאטים, אני חושב שאני הומופוב. רציתי לשאול ,אם עשיתי שיחה ארוטית עם גבר,ואפילו שקלתי להיפגש , אבל יש בי חשש כבד להתמכר לזה זה אומר שאני דומיני ונמשך לגברים. ומה לגבי מסגים, הלכתי לפני חודש לקבל מסג מגבר דרך פרסום בעיתון רק מתוך סקרנותלראות איך זה לעומת להיות עם אישה. הגבר עשה לי מסג ורצה עוד כמה דברים שסרבתי .בסוף הגעתי להרפייה, אבל הרגשתי הרגשה מעט מוזרה מאז אמרתי שיותר לא אחשוב בכיוון, בימים האחרונים עקב יאוש, אני שוב משוחח עם גברים באינטנרט שיחות מין, כמעט התפתתי להיפגש רק בשביל הריגוש, יום אחד זה עלול לקרות לי. לא יודע איך להגמל מזה, אני מחפש רק את הפורקן שלי ולא לגעת בצד השני. האם נגזר עלי להיות דו מיני. אשמח אם תוכל לעזור לי, כמו כן אשמח לקבל הערות מאנשים ונשים שחוו חוויה דומה.

שלום..... לכולנו יש את ה"פוטנציה" להיות דו-מיניים, זה שאתה מרגיש משיכה לגברים עדיין לא מגדיר אותך כהומוסקסואל.... אבל טיפול פסיכולוגי יכול להבהיר הרבה קונפליקטים...ו זה כבר התחום של אמיר זהר אופיר

אופק שלום רב, אני מצטרפת לדעתו של אופיר, הפסיכיאטר לעתיד. להערכתי הינך חש במקום מסוים אשמה על משיכתך לגברים, ולכן החשש והחרדה כל פעם כשזה מגיע כמעט לכדי מימוש. טיפול פסיכותרפוטי יסייע לך להגדיר באופן ברור יותר עבורך מה אתה רוצה, ומי אתה רוצה להיות... בברכה, טלי פרידמן

למה אתה מתלבט. הגוף והראש ניתן לנו ע"מ שנהנה. גם אם תגיע למגע עם גבר אז מה ....העקר שתהנה. מה זה משנה . יש לך פין. לפעמים הוא עומד כי ראתה גוף אישה או גבר או סתם. ואם תתפרק כך או אחרת למי בעולם איכפת. לאלוהים ? הוא בטח רצה בזה כי הוא נתן לך יכולת זו. רק וודא לא להדבק. הלבש קנדום במגע מיני ( נשים +גברים ). יותר מזה אין מה להגיד: אונן , שגל, פנטז, תתגפף רק תהנה .... לזה נועד גופנו. אגב שלח לי MAIL ונוכל להעביר חוויות לא בפורום.

בימים אלו מתנהל מחקר לאבחון דיכאון ע"י בדיקת דם ע"י חברת ביוטכנולוגיה ישראלית ובשיתוף עשרות רופאים בארץ. מס' הטלפון להצטרפות הינו 254545 800 1 האם שמעתם על המחקר החדשני הזה? רוני

רוני שלום רב, מגמת הפסיכולוגיה הרפואית נמצאת בעלייה מתמדת. בשנים האחרונות מנסים למצוא את הסיבות הפיזיולוגיות לתופעות נפשיות רבות, החל מדיכאון, ממשיך בהפרעות אכילה ועוד כהנה וכהנה תחומים. שמעתי על המחקר רק דרך המודעות המתפרסמות בעיתון על חיפוש מתנדבים לניסוי. בברכה, טלי פרידמן

לא הייתי בונה על זה רעיון ה"מרקר" MARKER הביולוגי להפרעות נפשיות נכשל שוב ושוב לאורך היסטוריית המחקר בפסיכיאטריה

אני בן 31 ולפני כ 3 שנים נתקפתי בהתקף חרדה חמור מאד הלכתי לפסיכיאטרים וטופלתי בסרוקסט. המצב השתפר מאד, אולם גם היום כשאני לוקח כדור כל יומיים עדיין אין אני מרגיש כמו שההיתי לפני החרדות. ברצוני לציין כי אין לי פחדים מוגדרים אלא רק הרגשה של מועקות וסימפטומים פיזיים של עייפות כיווצי שרירים וכו.. האם זה יעבור מתי שהוא? שון

בטח שיוצאים מחרדות! תתחיל לעשות דברים שאתה אוהב! תלך לטייל במקומות חדשים תתחיל להגשים חלומות ותתחיל להיות בסביבה של אנשים שיכולים לגרום לך לחייך !!!! :-) עדי

ודאי שיוצאים מחרדות. כאשר אתה חרד גופך מגיב כמו בעת מצב חרום. הלב פועם בחוזקה, השרירים מכווצים אתה חש בקוצר נשימה וכד'. כדי לחזור למצב של רוגע חשוב לבצע תרגילי הרפיה. ממליץ על הספר / קלטת "הרפיה עצמית" בהוצאת מודן

שון שלום רב, אני מצטרפת לדבריו של מר אליצור. דבר נוסף שברצוני לומר לך הוא שאף פעם אין לאבד את התקווה שיהיה טוב. כי אי שם..יהיה טוב. שתיהיה לך שנה טובה, טלי פרידמן

אני כחודשיים החלטתי להוריד מינון בכדורי הסרוקסט מכדור ביום לכדור ביומיים אני מרגיש שינוי אבל קל מאד. למרות שהיו ימים טובים יותר ורעים יותר גם עם הכדורים. האם כדאי ומה לעשות