פורום פסיכולוגיה קלינית

אז קיבלתי אי מייל,שגרם לי לחשוב על כמה נקודות, אז אני רוצה להבהיר לכל מי שקורה את הודעות שלי (תגובות וכו,), שאני לא פסיכאטר או פסיכולוג.... אני בסהך הכל בן 18, שמתכן בעתיד להיות פסיכאטר זה הכל אז כחו את כל מה שאני אומר בערבון מוגבל....... אופיר

אכן חשוב להיות כנים לגבי המקצועיות. בברכה, טלי פרידמן

או קי בשביל בן 18 אתה בסדר גמור הפסיכיאטריה הישראלית תזדקק בעתיד לפסיכיאטרים נילהבים כמוך לימודי הרפואה הם קשים במיוחד ותזדקק לכוחות כדי לסיים זאת בתרם תתחיל את ההתמחות בפסיכיאטריה אם תסיים ותצליח תהיה פסיכיאטר בתקופה מרגשת שבה יהיו הרבה תגליות בחקר מוח שישנו את פני הפסיכיאטריה בהצלחה

האם הרדמה בזמן טיפול שינים יכולה להשפיע על אדם עם בעיה נפשית כלומר להחמיר את מצבו או לבטל תרופות שאותן הוא לוקח

שלילי

אימי מטופלת בלוריון במשך כ- 5 חודשים שלוש כדורים ביום וזאת לאחר מותו של אבי היא נמצאת בדיכאון ובחרדות (הבחנה שלי ולא קלינית) אך מסרבת לגשת לפסיכיאטר או פסיכולוג (רופא המשפחה נותן לה את הכדורים) שאלתי היא מה סכנה ההיתמכרות לתרופה? איך ניגמלים? והאים תרופה זאת מתאימה למצבה? בתודה מראש נ.ב האים ישנם מקומות בהם תוכל לקבל עזרה שלא במסגרת טיפול פסיכולוגי רגיל(קבוצות תמיכה וכו')

לוריואן הוא תכשיר הרגעה בלבד ועלול לגרום להתמכרות שנה ראשונה לאחר מוות של קרוב נחשבת לשנה של תהליך טיבעי של אבל באבל דיכאון הוא נורמטיבי לגמרי יש לאפשר את תהליך האבל חשוב לבצע מעקב קליני כדי שלא יתפתח אבל-פטלוגי או דיכאון קליני הדורש טיפול תרופתי - (טיפול בדיכאון הוא לא על ידי לוריואן) מעקב כזה עושה פסיכיאטר (לא פסיכולוג) החוק בארץ לא מאפשר טיפול באדם בניגוד לרצונו (אלה עם יש סיכון) לכן עלייך (יחד עם רופא משפחה) לשכנע אותה להבדק על ידי פסיכיאטר אשמח לעזור (טלפון בכרטיס אישי - קליק על שמי בפורום)

פסיכאטר פרטי בשביל לרשום מרשם לאחר אבחנה 600 ש"ח האם זה סביר.???????????????????????????????????

משה שלום רב, סכום של 600 ש"ח אינו הממוצע הרגיל כי אם יקר מהממוצע. אך אני חייבת לציין שכבר שמעתי על מטפלים שונים שגובים מחירים כאלו. לדעתי אין הצדקה לכך, אולם מכיון שמדובר ברפואה פרטית אין פיקוח על התימחור וכל רופא גובה סכום לפי ראות עיניו. להערכתי, אם ונעשתה כבר אבחנה ואתה מגיע רק לביקורים קבועים ולרישום מרשמים, המחיר גבוה מדיי והייתי מציעה לך לשקול החלפה של המטפל. אלא אם אתה מליונר... בברכה, טלי פרידמן

התשלום הוא לאיבחון לא למרשם לאבחן באופן נכון ויעיל דורש 14 שנות לימוד אקדמים ומאות אלפים של שעות התנסות עליהם לא מקבלים תיגמול 600 שח זה בעצם 300 שח לאחר הורדות ומיסים לסיכום קיבלתה עסקה טובה כמעט בחינם בכל ארץ מפותחת אחרת היית משלם פי ארבעה כמובן ניתן ללכת לרופאים ומטפלים זולים יותר אנשים שלא למדו מספיק אבל אז ..........- את ההמשך תבין לבד !!!!

ד"ר פלד שלום רב, משה הבהיר כי מדובר בביקור שנעשה לאחר האיבחון ועולה 600 ש"ח. האם זה נראה סביר בעינך? ברור ומקובל שאבחון פסיגכיאטרי עולה כסף, ושווה את הכסף המושקע. אולם הביקורים שלאחר מכן לדעתי צריכים להיות זולים יותר. בברכה, טלי פרידמן

לד"ר פלד שלום רב ברצוני לעדכן אותך. אני לוקחת סרוקסט זה היום העשירי ולמעשה מהיום השמיני התחלתי להרגיש הרבה יותר טוב. הרבה פחות תופעות לואי, שיפור במצב הרוח, אני לא נעזרת בכדורים אחרים כרגע. הבעיה היחידה שנותרה היא היקיצות המשך הלילה. השינה לא רצופה ואף שלקחתי טראנקסאל לא הצלחתי לישון ברציפות. כמו כן רציתי לשאול, כיון שהרופא שלי אמר, שניתן להפסיק את הכדור לאחר חודשיים וחצי למשל, בבת אחת האם הגישה הזו נכונה? או שצריך להפסיק את הסרוקסט בהדרגה? בתודה רבה שגית

הייתי ממליץ להפסיק בהדרגה - אחרי חצי שנה של לקיחת התכשיר

כתבת שאתה עוסק בחקר המוח....תוכל לספר עוד פרטים על זה..בבקשה ?. זה ממש מעניין אופיר

אני לא בטוח שזה המקום אבל קשה לי לעמוד בפיתוי לדבר על מה שכל כך מענין אותי היום אנחנו מתחילים להבין את המוח מדובר במערכת מורכבת (10 בחזקת 10 נויורונים כל אחד קשור ל 10 בחזקת 7 ניורונים) הכוח של המוח נובע מהחיבוריות - היכולת לפעילות מאורגנת היא זאת הממשת את האינטגראציה של החוויה וההכרה כפי שהיא מוכרת לנו - לכן אנו חובים את המציעות באופן קהרנטי ולוגי בסכיזופרניה (תחום המחקר שלי) אנחנו מתחילים לעלות על הפרעות באירגון המוח - כלאמר מתחילים לפתח כלים חישוביים שמאפשרים דרך עיבוד אותות פיסיולוגים (כגון EEG ואתות של FMRI להראות שהחיבוריות הפונקציונאלי ניפגעת הדבר יותר מסובך מכך - כנראה יש אצל אנשים בריאים שיווי מישקל מיוחד בין אינטגרציה לסגרגציה פונקציונאלית בחיבוריות בין אולוסיות גדולות של תאי מוח - שיווי מישקל זה נפגע וגורם גם לחוסר חיבוריות וגם ליתר-חיבוריות וכך נוצרים קשרים "מקולקלים" והחישוביות ה"נורמלית " קורסת ואיתה גם היכולת לארגן את המציעות - כך נולדים מחשבות-השוא והפרעות התפיסה (הלוצינציות) הקבוצה אותה אני מוביל במחקר - פועלת (וחולמת) לפתח ""קוצב-מוח"" שיארגן מחדש את הפעילות העציבית ותרפא את הסכיזופרניה אם אתה מתעניין ואתה מתכוון להתמחות בפסיכיאטריה אתה יכול להצתרף למחקר אני מנחה הרבה סטודנטים מהפקולטה בטכניון חלקם עובדים בכיוון הזה אשמח לשוחח איתך בנושא טלפונית (ראה טלפון בכרטיס אישי - לחיצה על שמי בדף הפורום)

ד"ר פלד שלום רב, המחקר משמע מרתק, ויותר מכל בחשיבות עליונה. אחוז חולי הסכיזופרניה הוא הגדול בקרב המאושפזים האקוטיים והכרוניים בבתי החולים לחולי נפש, ובדיקה כלשהי שתצליח לבדוק צפי של היתחלות כמו גם תוכל לסייע לחולים, תוציא חולי נפש רבים מבתי החולים אל הקהילה ותאפשר להם איכות חיים סבירה ואף יותר מכך. בנוסף, אפשר יהיה לצמצם את מיטות האישפוז בכמחצית...כך יהיה ניתן להפנות תקציבים גם למחקרים נוספים וחשובים לא פחות. אולם כרגע זה נראה לי רחוק וכמעט בלתי אפשרי. זה דומה בעיני לפצוח הגנום האנושי...לקח הרבה זמן אך בסוף פענחו אותו. שלוחה לכל העוסקים במלאכה ברכת הצלחה חמה. בברכה, טלי פרידמן

שלום רב מה ההבדל בין ציפראמיל לסרוקסט? ניסיתי סרוקסט והרגשתי רע מאוד וכעת לאחר 7 ימיםהתרופה הוחלפה לציפראמיל. אני חושש מתופעות הלוואי של התרופה. האם פעילותה דומה לסרוקסט? האם היא עובדת באותה שיטה? או אולי היא חלשה יותר? האם סורבון אותו אני נוטל כשנה גם כן יכול לעזור לטיפול בחרדה חברתית?? אודה לתשובה.

ציפרמיל שייך למשפחת תכשירים שלה שייך גם הסרוקסאט תופעות הלוואי דומות אבל יכולות להיות שונות כל אחד מגיב קצת אחרת לתכשירים הנ"ל נהוג לנסות להחליף כאשר יש תגובה עם הרבה תופעות לוואי

דן אני לקחתי כבר הכל מפרוזק וליתיום במינון של שניים ןשניים ליום ולקחתי גם סרוקסט וכבר חשבתי שכל החיים אני ארגיש רע . עד שגיליתי את הציפראמיל ואני מרגישה מעולה אני קמה מוקדם מתפקדת ונהנהת מהחיים בפעם הראשונה מאז שעזבתי את גן הילדים בגיל 6 תנסה ,להפסיד אין לך מה . ולהרוויח -כל כך הרבה . גם למות אני כבר לא רוצה . לך על זה !

מהם התחליפים הקימים לתרופת הנרדיל שייבואה הופסק לישראל. אבקשך לציין את תופעות הלוואי תודה

נהוג להשתמש בתכשירים ממשפחת ה SSRI כלאמר פרוזאק - סרוקסאת וכ... תופעות לוואי חולפות הן - בחילות - עייפות - ירידה בחשק מיני

העובדה כי אני זקוקה לפרוזק עלתה על ידי איש מקצוע. והחשש מסכיזופרניה עלה גם הוא באותה שיחה. ואם הדברים הם כך, יש תרופה חלופית?

אין קשר בין פרוזאק וסכיזופרניה - לא ברור לי איך איש מקצוע יכל לקשור בינהם תרופה חלופית למה ? לא ברור לי

צר לי שאני מנדנדת, אבל הנושא חשוב לי מדי. מכיוון שיש לי שני אחים שחולים בסכיזופרניה, נאלצתי לשוחח עם פסיכיאטרים לא מעטים. ארבעה מהם (!) קישרו בין נטילת פרוזק לבין התפרצות של מחלת הסכיזופרניה, כאשר קיימת רגישות מוקדמת למחלה.

מאיה בזכרון מעורפל וכך יש לקחת את אשר אני אומר כרגע ויכול להיות שאני בכלל מבלבל עם תרופה אחרת אז הוזכר נושא של פרוזק עם בעיות אבל כמדומני שדוקא ההיפך דובר על התאבדות ומה שנאמר היה שמרגישים יותר טוב ואז מקבלים האומץ להתאבד או משהו כזה בשביל זה יש פה בעלי מקצוע אשר יעשו סדר בין היתר גם בדברי

תכשירים נוגדי דיכאון (יותר אלו מהדור הישן - לא של הפרוזאק) עלולים לגרום לפסיכוזה כתופעת לוואי חולפת כאשר מפסיקים את התכשיר הסיבה להתפרצות של סכיזופרניה לא ידועה ולא ניתנת לחיזויי - לא גנטי ולא מכל סוג אחר לגבייך יש לישקול - בעד נגד - את הצורך בטיפול

באחת מתשובותייך כתבת כי קיימת אפשרות לטיפול פסיכולוגי דרך האינטרנט. זו אפשרות שכבר עתה קיימת? אם כן, איך אפשר לעשות בה שימוש?

זאת אפשרות הדורשת התקנת טלוויזיה אינטראקטיבית - זה עדיין ניסיוני - עם את מעונינת יתכן שניתן לסדר לך משהוא חדשי ביותר

ד"ר פלד שלום רב, אשמח אם תרחיב את היריעה. האם אתה מכיר אנשים העוסקים בתחום? בברכה, טלי פרידמן

עמית שלום רב, טיפול דרך האינטרנט הוא דרך טיפול חדשנית למדיי, והיא מהווה חלק מההתפתחות המתרחשת בעולם, והופכת את עולמנו לאינטראקטיבי ווירטואלי. כיום כאשר העולם הופך להיות כפר גלובלי אחד, כל התחומים המקיפים את חיינו פועלים לקראת השינוי בדפוסים ובתרבות העולמית. כך גם תחום הטיפול. לאחרונה הצטרפתי למחקר הבוחן את משמעות הטיפול דרך האינטרנט, כמו גם בוחן את חוקי האתיקה המקצועית וכיצד הם באים לידי ביטוי בטיפול דרך האינטרנט. הטיפול אינו מחייב מצלמת וידיאו, אלא הוא מתאפשר דרך תוכנת צ'אט או דרך אימיילים. טיפול שכזה עשוי לפתוח עבור המטופלים דרך התנסות חדישה בטיפול, והוא מתגבר על קשיים שונים כגון: מרחק, שעות עבודה מסויימות (כי אין צורך לצאת מהבית/עבודה), וכו'. אם אתה מעוניין במידע נוסף אודות סוג זה של טיפול אתה מוזמן לפנות אליי דרך האימייל או בטלפון (דרך הכרטיס האישי שלי). בברכה, טלי פרידמן

האם ננטשנו. חוץ מטלי והפסיכיאטר לעתיד אני מרגיש שאין יד מובילה (עונה).

לא לדאוג יד מובילה קיימת מנהל מחלקה שעוסק גם בהוראה באוניברסיטה וגם בחקר מוח מתקדם מופגז בעבודה ולא כל יום יכול להתפנות - סבלנות - וכולם יענו

בבקשה לקחת את כל מה שאני ואמר בפורום, בערבון מגובל (מאוד), אני לא פסיכולגו ולא פסיכאטר, מה שאני יודע השגתי בלימוד עצמי (ולא כל כך יעיל!!!!!!!), ובשאלות ששאלתי פסיכולוגית בפורום אחר (אם את רואה את זה, תודה לך :-) אז שוב.......הכל בערבון מוגבל מאוד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אופיר

לכל גולשי הפורום שלום רב, ברצוני להביא לפניכם תגובה שכתבתי לאחד הגולשים לפני מספר ימים. חשבתי כי דבריי עשויים להתאים לאנשים רבים, ואשמח לדעת את דעתם בנושא. לצערי יש אמיתות מסויימת לגבי היכולת של גופים ציבוריים שונים להגיע למידע שהיית או הינך בטיפול. אני חייבת להדגיש כי אין לאותם גופים יכולת להגיע למידע של מה התרחש בטיפול, אלא רק לעובדת היותך בטיפול בעבר או בהווה. כיום, אני חשה כי קיימת יותר פתיחות בקרב הציבור לגבי הטיפול הנפשי. לכל אחד מאיתנו ישנן תקופות קשות בחיים, והליכה לטיפול דווקא מעידה על אישיות פתוחה, עם מודעות עצמית ועם היכולת להיעזר כשחשים צורך בכך. טיפול נפשי אינו קללה ואינו מעיד כי האדם "משוגע". אם כל אחד מאיתנו יפנים דעה זו וילמד לקבל את הטיפול הנפשי כחלק טריויאלי מהחיים, תפחת הסטיגמה השלילית הכרוכה עדיין בהליכה לטיפול נפשי. להערכתי אין צורך לחשוש לפנות לטיפול ציבורי. אם הדבר יעלה אי פעם במקום כלשהו כמו פנייה למקום עבודה, ותידרשו לחתום על ויתור סודיות רפואית שתגלה כי אכן הייתם בטיפול נפשי, עליכם להתייחס לזה בדיוק כפי שזה: חלק טריויאלי מהחיים, עדיף לשתף אחרים בקושי ולא להתבשל עימו לבד וזה מעיד על אישיות פתוחה, ליברלית ועל אדם שיודע להשתמש בסביבתו כשצריך. ככה, בצעדים קטנים, ובשינוי של כל אחד מאיתנו בדל"ת אמותיו, השינוי הכללי יבוא, סטיגמות סופן להתמוסס, לאבד את צורתן ולהיעלם לאיטן מהעולם הנאור והליברלי. מה דעתכם? בברכה, טלי פרידמן

טלי שלום רב! אני מכיר אישית אנשי מקצוע בכירים שהולכים לטיפול פסיכוטרפי בשביל עצמם בשעת הצורך כמו כן כל סטודנט לתואר שני בפסיכולוגיה חייב לעבור טיפול פסיכולוגי במהלך לימודיו. גם אנשי מקצוע אחרים חייבים לעבור טיפול אם הם רוצים לעסוק בפסיכותרפיה. בכלל-ככל שההשכלה עולה ככה גם המודעות העצמית והרצון לטיפול עולה. אבל טיפול נפשי במסגרת ציבורית-למיטב ידיעתי-מיועד רק לגבי אנשים שסובלים מהפרעה נפשית קשה הכלולה בסל של קופות החולים. החלטה לתת למישהו טיפול פסיכולוגי מסובסד טעונה לפני זה איבחון של פסיכיאטר אשר תוצאות האיבחון נרשמות בתיק הרפואי. כמו כן אם בטיפול עצמו יש איזושהי הערכה אבחנתית של המטפל אז סביר להניח שגם זה יכנס לתיק הרפואי. אם המעסיק הוא אדם נאור, משכיל וליברלי הוא כמובן לא יתייחס ברצינות רבה מדי לאיבחון הרשום בתיק הרפואי של קופ"ח אלא ינסה לבדוק בעצמו מי האדם שמולו. זה תלוי גם לאיזה תפקיד רוצים להתקבל ובאיזה מקום. למרבה הצער הסטיגמה עדיין מפריעה ליותר מדי אנשים ביותר מדי מקומות.

יפה אמרת

אני בן 31 ולפני 3 שנים קיבלתי התקף חרדה די קשה. טופלתי אצל פסיכיאטרית במשך שנה ומאז אני נוטל כדורים בשם סרוקסט מינון של כדור ביום. למרות הכדורים לא חזרתי לעצמי בצורה מושלמת למרות שכמובן חל שיפור ניכר אולם החלטתי לפני כחודשיים להתחיל ולהוריד במינון וכעת אני נוטל רק כדור כל יומיים. האם זה כדאי למרות שישנה הרעה קלה מאד. תודה שון

המטרה היא לנסות להוריד בטיפול העובדה שלא חזרת לעצמך מגדילה את הסיכון שהתופעות יחזרו ללא התכשיר העם ניסית להחליף לתכשיר אחר? בכל מקרה לא מומלץ לרדת או להפסיק לבד - כדאי שיהיה פיקוח פסיכיאטרי ניתן ליצור אתי קשר (ראה פירטי התקשרות בכרטיס אישי - קליק על שמי)

בחודש האחרון קמתי מספר פעמים מתוך שינה , עליתי במדרגות ביתי,חיבקתי את אימי , הזזתי את הפלאפון למקום שלא הייתי מזיז אם הייתי מודע למעשי. ועשיתי עוד כל מיני דברים מסוג זה שאיני זוכר, אך אימי וחבר שישן אצלי סיפרו לי שעשיתי. כשהתעוררתי הרגשתי ברע, חולשה , מצב רוח רע וכיו"ב. דבר דומה קרה לי פעם אחת תוך כדי נהיגה עם חבר,גם אז החבר סיפר לי שצעק לי שוב ושוב לעצור ברמזור,ואני לא הגבתי,כאילו הייתי בעולם אחר. האם זוהי בעייה,ולמי עליי לפנות. תודה

כפי שאתה רואה מדובר בתופעה שעלולה לסכן אותך זה כנראה סוג של התקף אפילפטי קל פנה במידי לנויורולוג - יש לזה טיפול יעיל זה מענין אותי - עדכן אותי - ניתן גם דרך טלפון (ראה כרטיס אישי בלחיצה על שמי בדף הפורום)

הרפא טוען שאני חרדתי ורשם לי פרוזאק. מה תופעות הלואי של תרופה זו לטווח הקצר והארוך? מתי היא מתחילה להשפיע? תודה

מה הכוונה הרופא טוען ? אתה לא מרגיש סימפטומים של חרדה ? איזה רופא זה ? כדאי לקבל פרוזאק ממומחה (פסיכיאטר) רופאים אחרים נוטים לפעמים לרשום פרוזאק שלא ממש לצורך

יש לי ילד בכור בן 7 בכיתה ב' הוא כבר תקופה ארוכה מרטיב את תחתוניו כאשר הוא משחק במחשב או עם חברים או כאשר משחק בחצר עם חבריו. יש לציין שתופעה זו לא קורה בכיתה מכוון שהמורה אמרה לי שהוא כמעט בכל שיעור מבקש לצאת לשירותים. לפי דברי המורה המצב נוצר רק וכאשר הילד בבית או אצל סבתא בכל אופן לא בשעות הלימודים. מבקש עצה כיצד להתמודד עם הבעיה . הבעיה ארוכת זמן הופנתי לאורולוג שקבע שמבחינה בריאות ית הילד בריא. אשמח לקבל ייעוץ בנושא.

ליז שלום רב, האם היה שינוי כלשהו באורח חייו של הילד? בי"ס חדש? בית חדש? אח חדש? או משהו דומה? האם הילד עבר קושי לאחרונה? הרטבה בגיל כזה קורית בדרך כלל בשל משבר כלשהו שהילד עובר. ייתכן ואין מדובר במשבר גלוי הנראה לעין, אבל יש לבחון את הדברים. בכל מקרה, אני מקווה שעשית את כל הבדיקות האפשריות מבחינה רפואית. זה הדבר הראשון שצריך לבדוק. בברכה, טלי פרידמן

האם יש כאן מישהוא כמוני (פסיכולוג בגרוש\חובב ) ?, היתי רוצה לדבר עם מישהוא כזה......... אופיר

אופיר שלום רב, אין צורך בזלזול עצמי כל כך נוראי. תשובותיך אמפטיות ומשמעותיות עבור האנשים אליהם אתה כותב. קח לעצמך את הקרדיט המגיע לך... אשמח לשוחח...אתה יכול לכתוב לי לאימייל או להתקשר. בברכה, טלי פרידמן

אופיר מדוע אתה מכנה עצמך פסיכיאטר לעתיד האם אתה באיזה שהוא מסלול אקדמי בכיוון?

שאלתי לפני כמה ימים לגבי ההשפעה של פרפנאן על מצבי דיכאון. תשובתך היתה שה"דיכאון" הוא חלק ממחלת הסכיזופרניה. רציתי להבהיר כאן את שאלתי. אני לא סובלת מסכיזופרניה אלא מבעיות קשות אחרות הכוללות דיכאון, OCD והפרעות אישיות. לפני 8 שנים קבלתי מרשם זמני למינון נמוך של פרפנאן בגלל מצב של פאניקה שחשבתי שנובע מתהליך פסיכוטי. כתוצאה משיקול מוטעה (בלשון המעטה), המשכתי ליטול 4-8 מ"ג פרפנאן במשך 3 שנים על דעת עצמי וללא פיקוח רפואי. בנוסף ל tardive dyskinesia, התחלתי לסבול מהתקפי חרדה קיצוניים ומהחמרה של דיכאון שהצריך טיפול בתרופה מקבוצת ה-SSRI שעדיין נמשך (הפעם במעקב רפואי). כיוון שתרופות נוירולפטיות עשויות לגרום ל"איזון" ביוכימי במצבים פסיכוטיים המאפשר את הפסקת נטילתן, רציתי לדעת אם אותו מנגנון של "איזון" רמת הדופאמין עלול לגרום לתופעות בלתי רצויות וכרוניות כגון דיכאון. דבר נוסף וללא קשר, האם היסטוריה של נטילת תרופה נוירולפטית עלולה להגביר את הסיכון ללקות במחלת פרקינסון בהמשך החיים? תודה מראש.

הפסקת ניורולפטיקה לא גורמת לדיכאון לא תכשירים אנטי פסיכוטים לא מגבירים סיכון עתידני לפרקינסון - הם עלולים לגרום לתופעות דומות לפרקינסון כתופעת לוואי

ראשית, אתה ויתר אנשי המקצוע שמנהלים את הפורום הזה ראויים לכל השבחים. ולעצם העניין, מסיבות שונות ברור לי שטוב יהיה אם אקח פרוזק. אולם יש לי שני אחים שסובלים מסכיזופרניה, ולפחות במקרה של אחותי נאמר לה שהפרוזק האיץ את התפרצות המחלה. אני אמנם באמצע שנות השלושים, ובכל זאת ברור לי שדי בחרדה מפני המחלה כדי שהפרוזק לא יועיל, אולי רק יזיק. יש פתרון אחר כדי לשלוט במצבי רוח, בעצבנות?

לפי הסיפור שלך יתכן ואת לא זקוקה לפרוזאק איך הגעת להבנה שאת זקוקה לתכשיר ? במיקרה של מצבי רוח ועצבנות רגילה - יש שיטות לא תרופתיות לטפל בהם

שלום, בהמשך לשאלה ששאלתי בנושא חרדה חברתית, קיים אצלי קושי בתקשורת עם אנשים שאינני מכיר הכרות קודמת. כאשר אני נמצא בארוע חברתי או משפחתי או במקום העבודה או במילואים, אם במקום זה נמצא אדם אחד או יותר שאינני מכיר הכרות קודמת, אני נוטה להיסגר בתוך עצמי ולהימנע מתקשורת עם אותו אדם או אותם אנשים. הדבר גורם לי לתחושת חוסר אונים ומבוכה רבה מאוד, אבל גם אם אני רוצה מאוד (ואני רוצה) לדבר עם אותו אדם, פשוט אינני מצליח להיות הראשון שיזום שיחה. כאשר אדם שאינני מכיר יוזם שיחה איתי, זה מאוד מקל עלי ואז אני מסוגל להתחיל להיפתח. הבעייה היא להיות ראשון שיזום מבלי להיות תלוי בציפייה שאחרים ידברו איתי. הבעייה היא שכאשר קולטים שאני לא יוזם תקשורת - נוטים גם אחרים להימנע מליצור איתי תקשורת וכך נוצר מעגל שמזין את עצמו. אני מוטרד ביותר מבעייה זו. כמובן שבעייה זו מאופיינת בעליות וירידות לתקופות מסויימות, וכרגע אני נמצא בתקופה לא טובה. בשאלתי הקודמת ציינתי שאני סובל ממספר סימפטומים גופניים של חרדה, כמו דופק מואץ. אני רוצה לציין שהסימפטומים הגופניים הם ברמה נמוכה מאוד ואינני מוטרד מהם. אני מוטרד הרבה יותר מבעיית התקשורת שלי. כמו כן, שמתי לב שכאשר אני מצליח להתעלות על עצמי וליזום תקשורת עם אדם שאינני מכיר, זה מיד משפר לי את מצב הרוח, את הביטחון העצמי, את ההרגשה הכללית, וכמובן - מעלים לחלוטין כל סימפטום של חרדה. החרדה מופיעה רק אם אני רוצה ליצור תקשורת ולא מצליח. אני חושב שטמון כאן מפתח להתמודדות עם התופעות של החרדה, ללא תרופות: אם אצליח יותר ויותר ליצור תקשורת למרות הקושי, פתרתי לי את בעיית החרדה. הבעייה היא שזה לא קל. אני מבקש מכם עזרה: איך ניתן לשפר את רמת התקשורת ? האם יש קבוצות תמיכה לאנשים שסובלים מבעייה כמו שלי ? האם יש קורסים או סדנאות לשיפור התקשורת ? אני מאוד רוצה לעבוד חזק על הנושא, אנא עיזרו לי. תודה שמעון

שמעון שלום רב, אינני מאמינה גדולה בסדנאות של מספר ימים הטוענות שבזכותן חייך ישתנו, ותוכל להיפתח לעולם. אני חושבת שמדובר בתהליך ארוך שבמהלכו אתה לומד את עצמך: מהן יכולותיך, מגבלותיך, איפה קיים הקושי וכו'. תהליך כזה עשוי להתרחש במהלך טיפול דינמי. קבוצות תמיכה הן פתרון גם כן טוב, אם כי לא מספיק להערכתי. לגבי קבוצת תמיכה, נתקלתי לאחרונה בפרסום של: " פתיחת קבוצת תמיכה לאנשים עם בעיות במערכות יחסים. כל יום ב', 20:15, בית התרבות, רחובות" אני מביאה את תוכן המודעה כפי שהיא. אין לי מושג לגביה או לגבי מפעיליה. אתה יכול להתקשר ולברר (תחפש את הטלפון ב-144) בהצלחה, טלי פרידמן

שלום שמעון אתה סובל מחרדה חברתית שנובעת במידה רבה מחוסר בטחון והערכה עצמית נמוכה. ככל שתלחם בתופעה ותנסה להתמודד הבטחון העצמי יעלה. כנראה שאתה מפרש סימנים מאנשים כסימני דחיה. כנראה שאתה מרגיש שלא רוצים את חברתך. זה חלק מהבעיה. אתה צריך לנסות ולחשוב חיובי. לחשוב שאנשים רוצים חברה. שהסובבים מעוניינים בתקשורת איתך לא פחות מאשר אתה מעוניין איתם. יש אפשרות ללכת לקבוצות טיפוליות, או לטיפול פרטני כדי להעלות את הבטחון והערך העצמי. תמשיך לעבוד ולהיאבק. בהצלחה, אמיר

שלום אמיר, ראשית כל, תודה על תשובתך. אני מעוניין לטפל בבעיה באמצעות השתתפות בקבוצה או בסדנה. מניסיוני בקבוצות טיפוליות אשר מונחות ע"י פסיכולוגים, שיטת העבודה אשר מקובלת, היא לקיים בקבוצה תהליך אשר דומה במהותו לטיפול פסיכולוגי פרטני, כלומר, אנשים בקבוצה מקבלים הזדמנות לחשוף את בעייתם לפני אנשים אחרים בקבוצה, ולקבל מהם משוב או התייחסות לבעיה שהעלו. מניסיוני, שיטה זו לא ממש יעילה לפתרון בעיות, והיתרון העיקרי שלה הוא בהענקת התחושה ש"אני לא לבד". אבל למעשה פתרון הבעיה לא מקודם. אקח לדוגמא את הבעיה שלי: קושי ביצירת תקשורת עם אנשים לא מוכרים. מניסיוני בקבוצה, קיבלתי הזדמנות לספר על הבעיה שלי לחברי הקבוצה ולקבל מהם משוב. זה נעים להרגיש שאני לא נמצא לבד, אבל זה לא מקדם את פתרון הבעיה. חשבתי על רעיון חדש בנושא קבוצות טיפוליות: הייתי רוצה מאוד ליצור קשר עם פסיכולוג שעבר הכשרה בהנחיית קבוצות, רצוי בעל ניסיון בהנחייה, ולבנות ביחד איתו שיטת עבודה עבור קבוצה טיפולית או סדנה, שיטה אשר תתמקד בתקשורת ובדרכים לשיפורה בלבד, כלומר ליצור סדנה אשר תוכל לתת מענה יעיל לבעיה שלי. מניסיוני בקבוצות ובסדנאות, לא קיימת כרגע סדנה או קבוצה טיפולית כזו. אני בטוח שישנם עוד אנשים רבים אשר סובלים מבעיה כמו שלי ושסדנה או קבוצה טיפולית כזו, תוכל להיות להם לעזר רב. אני מבקש עזרה, איך אוכל ליצור קשר עם פסיכולוג או מנחה קבוצות אשר יהיה מוכן לשתף איתי פעולה בעניין זה? אנא עזור לי, הנושא חשוב לי מאוד. תודה, שמעון

שלום, ערב אחד לפני כמה שבועות ,לאחר קיום יחסי מין עם אישתי (אני בן 39) ,לאחר שהיא נרדמה , מצאתי את עצמי לוקח את הזרע מהקונדום ומורח על גופי ופני ואף טעמתי ממנו טיפה. המעשה מאד ריגש אותי. וגם עכשיו בעת כתיבה זו הוא מעורר בי תשוקה. אבל מזה זמו רב הוא מטריד אותי. מה זה מסמל ? האם זה סטייה ? מה מקורה ? האם שמעתם על תופעה מוזרה כזו ? מחכה לתשובתכם. דודי

לא כל דבר שונה שאנחנו עושים (מוזר ככל שזה ישמע) הוא סטייה..... לכולנו יש "קיק" מישלנו, לפי מה שאתה מתאר, זה "מסמל" איזהשהוא איזדהות "נשית"... (אתה עושה את ה"עבודה של האישה"... דבר שאתה לא יכול לעשות בעת קיום יחסי המין.),עצם העובדה שאתה עושה את זה ליד אישתך,מעצים את ההתרגשות (ה "התרגשות" של "בלהתפס") האם אתה פוחד שממעזה הזה מסמל הומוסקסהליות ? לפיני כמה ימים היה אדם אחר בפורום שבעת קיום יחסי מין הוא פינטז שהוא האישה....שים לב שגם אז התושבה היה שהוא נורמאלי לחלוטין אם זה באמת מפריעה לך ,פסיכוטרפיה יכולה "לגולת" את המניעים הניסתריים לתופעה,.....ותוך כדי כך לבטלל את ההפרעה עצמה כך את התשובות שלי בערבון מוגבל ( כי אני לא פסיכאטר או פסיכולוג)..... אבל זה נישמע נורמאלי לחלוטין אופיר

אופיר אתה נחמד.בטוח שתהיה מומחה בתחומך. עלה והצלח. דודי

לי קורה משהוא דומה כאישה. את הנוזלים שלי ושל בעלי בגמר משגל אני סופגת ונושמת כמעט עד אובדן האשתונות -יש לזבה ריח משכר של חייות. תנסו.

שלום רב, אין לי מה להוסיף על דבריו של אופיר, הפסיכיאטר לעתיד. בברכה, טלי פרידמן

דודי , אני לאחר אנליזה רבת שנים הגעתי לתובנה כי בכל אחד יש מהזכרי והנקבי. החלק הנשי מייחל לפין ולזרע ("קנאת הפין"). החלק הזכרי מבקש לחדור לפות. אם אנחנו מגיעים לשלמות שני החלקים חיים בשלום. פעם זה ופעם זה. הסביבה רוצה הבחנה חד משמעית ואז אנחנו לובשים מסכה כזו או אחרת. אגב אני טייס קרב ששנים בטיסת הביאו אותי לעוצמות מתח מטורפות. הגבריות כטייס הפורץ את מחסומי הקול , והנשיות המחכה לפורקן בלפגוש לראות ולהיות עם כל הגברים האלו (אתה יודע כמה זה מגרה לראות עשרה טיסים ערומים במקלחת?). אגב אחחות גברים , או אפילו משחק כדורגל הוא השתתפות התת מודע ב"אורגית" גברים.\-ע"מ לספק את הצד הנשי. כשאנחנו עם עצמנו (אוננות -כפורום) הפנטסיות מתחברות לאחת הדמויות ואנחנו שם. אגב, ההודים מאמינים שגילגולים קודמים אלו הדמויות שצפות בעת הפנטסיה. מכאן צא ולמד - עזוב את השאלות והתשובות תהנה מכל רגע , בין אם אתה גבר אישה או בעל חיים. תפרוק מטענים ומתחים רגשיים אלו בפנטסיה ותמשיך. אל תחשוש אתה לא הומו אלא יצור מיוחד המבין את גופו ונפשו ונותן לכל חלק בנפש את מה שהיא צריכה. רונן

לא ידוע על תסמונת כזאת בפסיכיאטריה

יצאתי עם מישהו שסלד מנשיקות, לא מוכן לתת נשיקות לא מוכן לקבל נשיקות. הוא אמר שהוא לא סובל את זה וכל פעם כשהתקרבתי הוא זז. הוא לא חושב שזאת בעייה כל כך חמורה, כלומר הוא מבין שזה מציק לי אבל לא נראה לו שיש פה משהו לטיפול. שאלתי היא האם זה נורמלי, כי לי זה נראה בעייתי ביותר. האם ואיך ניתן לטפל בזה.

לא ניתן לטפל באדם בניגוד לרצונו כדאי לשכנע - במקרה זה נראה שיש בעיה ממוקדת הדורשת הבהרה - ולאחר מיכן טיפול בהתאם

שלום למתעניינת קשה לענות באופן כללי בלי להכיר את הבחור. תנסי לדבר איתו ולברר מה דוחה אותו בלהתנשק. יתכן וריח הפה, ואולי קושי לשלב אינטימיות עם מין. יש אנשים שמסוגלים לאינטימיות רבה, אבל הנשיקה פה לפה דוחה אותם כי מהווה סוג אינטימיות שקשה להם איתה. אני חושב שאם יש אהבה ביניכם ואת מרגישה אינטימיות וקירבה מצידו, ואם לא קשה לך במיוחד לא להתנשק אז תעזבי את זה. אם את חוששת שהתופעה מבטאת קושי בקרבה אינטימית או שילוב של אינטימיות עם מיניות, או שחסר לך הנשיקות תציעי לו ללכת ליעוץ ולברר את העניין. בברכה, אמיר

שלום רב, בני בן 7 וחצי, ילד מפותח מאד. מאז ומתמיד הוא מגלה עניין רב בבנות ומודיע לנו כל שני וחמישי כי הוא מאוהב, באלו המילים. זה יכול להיות בילדה בגן, בילדה שפוגש בנופש וכו'. עד כאן זה נשמע משעשע, העניין הוא שהוא די כפייתי בנושא. בנופש אחרון בו שהינו, הוא "התאהב" לדבריו באחת מבנות גילו שפגש, כל מה שעניין אותו כל העת זה להיות בקרבתה עד שהדבר החל להציק לה ואף להוריה. הוא מדבר בקול רם בקרבתה ויוצא מדעתו בכדי למשוך את תשומת ליבה. בכלל, כל נושא הנשים, "ציצים" וכו' מאד מעניין אותו. אני חייבת לציין שכל נסיון להרגיע אותו נכשל. ברגע ש"מושא אהבתו" בשטח הוא יוצא מדעתו. מה דעתכם? תודה

רונית שלום רב, ילדים בגילאי חמש-שש פלוס עסוקים רבות במין. זהו השלב הפאלי, כפי שכונה על ידי פרויד. שלב זה הוא כעין גיל התבגרות בזעיר אנפין, ובו הילד חוקר את גופו, מיניותו, ומיניותם של הסובבים. הוא מגלה עניין גם בבנות המין השני, ובשלב זה מתרבים משחקי "רופא-חולה" כחלק מההתפתחות הנורמלית. בשלב זה הילדים נוטים לגעת, לשפשף, להציג אברי מין ולהתבונן בהם, לחקור, להשוות, לשאול שאלות ולדמיין. מאוחר יותר, בגילאים שש פלוס (אצל כל ילד הגיל משתנה מעט) הילד עובר לשלב הקרוי "תקופת החביון" בו הדחפים התוקפניים והאינסטינקטים המיניים "יורדים למחתרת". במקום זה הילד מתחיל לפתח רגשות חברתיים, עידון, ונטיות רגשיות. להערכתי בנך עדיין מצוי בשלב הפאלי, ובקרוב יעבור לשלב הבא. במידה ואת רואה כי אין שינוי בהתנהגותו בחצי שנה הקרובה הייתי ממליצה לפנות להדרכת הורים. בכל מקרה את יכולה לשתף את יועצת בית הספר, או את הפסיכולוג של ביה"ס. הם יוכלו לתת ייעוץ ספציפי יותר. בברכה, טלי פרידמן

אולי כדאי שאנשים שפונים לפורום זה יוכלו גם לדבר אחד עם השני, כמו בצ'אט, לדעתי זה יכול לעזור לאלה מאתנו שמרגישים בודדים, מדוכאים ומפוחדים. מי יבין את האנשים המדוכאים ? רק הם עצמם יבינו אחד את השני. יש הרבה מבקרים בפורום הזה, נראה לי שיותר מכל פורום אחר. יש כה רבים שסובלים לבד, ביחד זה יותר קל. מה דעתכם?

מהפה שלך למנהלי דוקטורס :)....!!!!!!!!!!!! אופיר

שלום דבורה, זהו צירוף מקרים. אתמול פניתי עם בקשה זהה לשלך. כמענה לפנייתי, קיבלתי עצה לפנות עם הצעה\בקשה זו להנהלת האתר דרך הקישור: "צרו קשר" אשר מופיע בראש הדף. אולי את מוכנה לפנות גם את בדרך זו להנהלת האתר. אם יהיו מספר פניות כאלו מגולשים, אני מאמין שיהיה סיכוי שפורום דיון ותמיכה כזה אכן יפתח בעתיד. שמעון

דבורה שלום רב, רעיון מ-צ-ו-י-ן!! פנית כבר להנהלת האתר? שיהיה בהצלחה, בברכה, טלי פרידמן

יש הרבה צ'אטים מהסוג הזה ברשת בשפה האנגלית באתרים רפואיים מכובדים (בין היתר לא חסר גם כאלה שקשורים לבריאות הנפש) ולכן זה משהו שהוא בהחלט בר יישום.

רעיון טוב - העתיד בפסיכיאטריה הוא באינטרנט - כבר היום ניתן לבצע ראיונות אבחנתיים בעזרת טלה-מדיה (המרכז הרפואי בו אני עובד התחיל להשתמש בטכנולוגיה זאת) איו שום סיבה שלא יהיה אפשרות לקבוצות טיפוליות הנחיית קבוצות היא הכשרה שמקבלים עובדים סוציאלים פסיכולוגים ופסיכיאטרים

הייתי מעונינת לשוחח בפורום על הפרעת סכיזו אפקטיב או אחרות עם חולים נוספים במטרת הקמת קבוצת תמיכה פעם בשבוע לגילאים מ-20 ומעלה .תודה טלי

לאחותי חרדה חברתית כתוצאה ממנה חוותה גם אפיזודה דיכאונית. היא טופלה בסרוקסט והיתה תקופה של הקלה משמעותית. לאחרונה בעקבות בעיה הורמונאלית שהצריכה לקיחת כדורי פרוגסטרון שקעה שוב בדיכאון קל והרופא המליץ לשקול טיפול תחליפי בפרוזאק מן הסיבה שלטענתו הפרוזאק עוזר לבעיות הורמונאליות.ידוע לי שהוכח כי הוא מקל על תסמונת קדם ויסתית התואיל להסביר לי בבקשה מה ההבדל בין שתי תרופות אילו ואיזה מהם יעילה יותר נגד חרדה והאם לדעתך כדאי לשנות? אעריך מאד את עזרתך בנושא.

ההבדל אינו גדול - במבנה התכשיר פרט לכך לא ידוע על הבדלים גדולים בהשפעה נהוג להחליף טיפול כאשר תכשיר אחד לא עוזד

שלום, ראיתי את תגובתך לבחורה שמתקשה להפרד מאמה מבחינה רגשית. אני סובלת מבעיה זהה. אודה לך אם תוכלי להמליץ לי על מטפלים באזור ת"א (אם ידוע לך). תודה.

נירית שלום רב, אשמח לעזור. תתקשרי אליי - 053-876956 בברכה, טלי פרידמן

שלום זה מכבר נפלה החלטה בקרבי לגשת לקבל טיפול ואפילו הגעתי לתחנה לבריאות הנפש הקרובה לאיזור מגורי (הבעיה שלי היא לא חמורה אך מענה את נפשי עד מאוד) אך ברגע שהמזכירה שאלה לשמי על מנת למולאו בתיק האישי שהיה אמור להיפתח לי "השתפנתי" , לנגד עיני עמדה הקריירה ואובדן האנונימיות . לאחר התיעצות קצרה עם המזכירה החלטתי לשקול פנייה למטפלת פרטית ולו רק בשביל בדיקה. שאלותי הן : א. האם ניתן לגשת לבדיקה בלבד שלאחריה אחליט אם להמשיך בטיפול או לא ? [המצב הנוכחי יכול לבלבל] ב. עד כמה יקרים טיפולים מסוג זה? ג. האם טעיתי ושירותי בריאות הנפש המוניציפליים אכן אנונימיים למדי ? ד. מכיוון שזמני בארץ קצוב, האם כדאי להתחיל טיפול שימשך 2-3 חודשים ? ה. הכי חשוב!! : האם תוכלו להמליץ לי על מטפלת או לספק לי מספר טלפון. יש להדגיש שרק מטפלות להבדיל ממטפלים ילקחו בחשבון (יותר קל לי להיפתח כלפיהן) בציפייה דרוכה (אלמנט הזמן כאן הוא גורם מכריע) תודה.

לדאגן שלום רב, בהתייחס לשאלותיך: א. כן, ניתן להגיע לבדיקה ולהתחרט לאחריה. ב. הטיפול בשירות הציבורי (תחנות לבריאות הנפש) הוא הזול ביותר, כפי שידוע לי. ניתן לפנות גם דרך קופ"ח, ואז מדובר במטפלים פרטיים שמקבלים בקליניקות שלהם בדרך כלל במימון חלקי של קופ"ח ומימון חלקי של המטופל (פגישה עולה כ-150 ש"ח ככל הידוע לי). הטיפול דרך קופ"ח מוגבל בזמן, כמו גם השירות הציבורי, אך בשירות הציבורי בדרך כלל ניתן זמן רב יותר. טיפול פרטי עשוי לעלות בין 100 ש"ח ועד ל-500 ש"ח ויותר, תלוי מי, איפה וכו'. ג. על כל שירותי הטיפול ועל כל המטפלים חלה חובת שמירת הסודיות כחלק מהאתיקה המקצועית. ד. ניתן לעשות טיפול פסיכותרפויטי מוגבל בזמן, אולם להערכתי טיפול כזה פחות יעיל מטיפול לאורך זמן. לא כתבת את הסיבה שבעטיה אתה רוצה לפנות לטיפול, ומן הסתם סוג הבעיה וחריפותה משפיע על אורך הטיפול, לכן אני מתייחסת לדברים באופן כללי. אני מעלה עבורך רעיון, שכרגע הינני שותפה להקמתו. ישנו תחום חדש בטיפול הקרוי "טיפול פסיכותרפויטי דרך האינטרנט". מדובר במטפלים מוסמכים עם נסיון בטיפול, אשר מטפלים גם דרך האינטרנט. טיפול שכזה עשוי לפתור עבורך את בעית המרחק, במידה ואתה עוזב את הארץ. ייתכן ותוכל להתחיל טיפול ממשי פה בארץ, ולהמשיכו דרך האינטרנט. אשמח לדעת מה דעתך בנושא. בכל אופן לגבי המלצות למטפלות אתה יכול להתקשר אליי 053-876956 בברכה, טלי פרידמן

שלום טלי, כיוון שאני כמעט אנונימי כאן ארשה לעצמי להציג בקצרה את בעיתי בתקווה שתוכלי לתת את דעתך עליה: נדירים הרגעים בהם אני מרגיש בנוח בחברת אנשים, בעבר ייחסתי את זה לאופי מתבודד שפשוט אינו מחבב את חברתם של אנשים, עם השנים הגעתי למסקנה שפשוט זה נובע מדימוי עצמי נמוך מאוד: ברגע שאני נקלע למאורע "חברתי" בו משתתפים אנשים חכמים,מוכשרים,יפים,מעניינים או מצחיקים ממני אני מרגיש כאדם חסר אופי וכריזמה טיפש ומיותר ומיד אני נכנס לעמדת שתיקה ו"הנהון" (מצב בו תנועות ראש קצרות ו "ממממ..." הם אמצעי הקשר היחיד שלי עם הסביבה) כתוצאה מזה כמובן שאני נדחק לשולי העניין בשיחה וכתוצאה מזה אני נהיה יותר ויותר סגור מין לולאה אינסופית שמאמללת כל רגע משהותי במקום. בתקופה האחרונה מצב זה התגבר יותר : כמעט ואין לי קשר עם אנשים. ניסיתי לנתח את המצב באינספור דרכים והגעתי לכמה מסקנות, חוץ מהבעיה הקיימת הבחנתי בעובדה שרוב הדברים הם אכן כפי שהם נראים : אני לא נראה טוב אני לא חכם במיוחד אני לא מעניין ואפילו די משעמם אני בטח לא משעשע וגם מאוד לא כיף להמצא לידי והאמת שלגבי רוב הדברים אין לי אפילו מה להגיב... מה שמציב אותי במצב רגיש מבחינה חברתית, לצורך העניין לדעתי האדם אינו שונה משאר החיות החברתיות: גם אצלנו קיימים מעמדות חברתיות חוץ מכסף וכח אני משער שלביטחון העצמי יש חלק גדול בקביעת מעמד זה. אבל מה לעשות שפרט מסוים (לצורך העניין אני) לא מוכן לקבל את הסטטוס החברתי שהותאם לו? (לא מוכן להשתרך אחרי כולם ) סברה נוספת היא שמכיוון שהייתי מושא ללעג בילדותי הגעתי לרמת אטימות שכזאת עם הסביבה שגם כאשר אני מנסה להיפתח קצת אני נסגר מיד אל מול כל גילוי של ביטחון מופרז (או אפילו "בריא") מצד אנשים אחרים. יש לציין שבחיי היום יום אני עובד (גם עם אנשים) ואפילו נמצא בקשר עם מישהי אנשים שאינם מכירים אותי מקרוב כמעט ולא מצליחים להבחין בבעיה. בקיצור הבעיה שלי היא אולי לא קריטית אך בהחלט מציקה ופוגעת באורח החיים שלי לעיתים היא אפילו מענה.. אנא נסי לתת לי כמה עצות בקשר להמשך טיפול. בתודה מראש

הי טלי אשמח עם תעני לשאלתי ...

הי טלי אשמח עם תעני לשאלתי ... (נמצאת בפורום) תודה ..

אכן טיפול במקום ציבורי יכול להפריע לקריירה שלך. מקומות עבודה נוהגים לדרוש מעובדים/מועמדים לעבודה לחתום על טופס וויתור סודיות רפואית ואז ניתן יהיה בקלות לגלות שהיית בטיפול נפשי. בשוק הפרטי פסיכולוגים לוקחים בממוצע 300 ש"ח לפגישה. במקומות ציבוריים המחיר נמוך בהרבה ולפעמים זה אפילו בחינם לגמרי זה תלוי מה המקרה שלך בדיוק ולאן תפנה לקבל טיפול.

לרמי ויתר גולשי האתר שלום רב, לצערי יש אמיתות מסויימת בדבריך לגבי היכולת של גופים ציבוריים שונים להגיע למידע שהיית או הינך בטיפול. אני חייבת להדגיש כי אין לאותם גופים יכולת להגיע למידע של מה התרחש בטיפול, אלא רק לעובדת היותך בטיפול בעבר או בהווה. כיום, אני חשה כי קיימת יותר פתיחות בקרב הציבור לגבי הטיפול הנפשי. לכל אחד מאיתנו ישנן תקופות קשות בחיים, והליכה לטיפול דווקא מעידה על אישיות פתוחה, עם מודעות עצמית ועם היכולת להיעזר כשחשים צורך בכך. טיפול נפשי אינו קללה ואינו מעיד כי האדם "משוגע". אם כל אחד מאיתנו יפנים דעה זו וילמד לקבל את הטיפול הנפשי כחלק טריויאלי מהחיים, תפחת הסטיגמה השלילית הכרוכה עדיין בהליכה לטיפול נפשי. להערכתי אין צורך לחשוש לפנות לטיפול ציבורי. אם הדבר יעלה אי פעם במקום כלשהו כמו פנייה למקום עבודה, ותידרשו לחתום על ויתור סודיות רפואית שתגלה כי אכן הייתם בטיפול נפשי, עליכם להתייחס לזה בדיוק כפי שזה: חלק טריויאלי מהחיים, עדיף לשתף אחרים בקושי ולא להתבשל עימו לבד וזה מעיד על אישיות פתוחה, ליברלית ועל אדם שיודע להשתמש בסביבתו כשצריך. ככה, בצעדים קטנים, ובשינוי של כל אחד מאיתנו בדל"ת אמותיו, השינוי הכללי יבוא, סטיגמות סופן להתמוסס, לאבד את צורתן ולהיעלם לאיטן מהעולם הנאור והליברלי. מה דעתכם? בברכה, טלי פרידמן

שלום, השאלה מיועדת למנהל הפורום: האם תוכלו לשקול אפשרות לפתוח בפורום קבוצות תמיכה ודיון לנושאים ספציפיים כמו למשל חרדות? ידוע לי כי קיימים אתרים מחו"ל אשר מקיימים פורום לקבוצות תמיכה. אני בטוח שבמידה ויפתח בעתיד פורום תמיכה כזה הוא יהיה לעזר רב לאנשים רבים. אני מבקש שתשקלו הצעה זו. תודה, שמעון

שמעון שלום רב, אני חושבת שהרעיון שלך מצוין. אתה יכול לכתוב גם להנהלת האתר (ב"כיתבו לנו"), ולשתף אותם ברעיון. אפשר אפילו שאדם החווה הפרעה של חרדות יהיה שותף פעיל בהקמת הפורום (כדוגמת פורום פסיכולוגיה באי-או-אל (IOL). יישר כוח! בברכה, טלי פרידמן

אני בשנות ה 30 לחיי עדיין גר בבית הורי, הגעתי למצב שאני לא מסוגל לבציע מטלות פשוטות, אני מאוד חושש להחשף לסביבה ולבציע קניות במקומות הומי אדם, בגלל חוסר בטחון שיש לי, הורי פנקו אותי מגיל צעיר מאוד, והתרגלתי לא להתאמץ. אני נתמך בידי הורי, כיום אני מובטל,ולא יודע מה לעשות עם עצמי. חושש מאוד מזוגיות מאחר ואני לא רואה מה יש לי להציע.(מרגיש ממש חסום רגשית) אני מודה לזה שיש לי בעיה, הבעיה שאין לי מספיק מוטיבציה לצאת מזה, מאחר ואני רואה כמה שהדרך ארוכה., וזה גורם לי לא פעם ליאוש טוטלי והסתגרות. אני מטופל באמצעות כדורים נוגדי דכאון, אך סקפטי מאוד לגבי פתרון הבעיה. אודה לך אם תוכל לעזור לי במעט

למודאג שלום רב. נראה כי אתה נמצא במצוקה, ולמרות הכדורים התחושה עדיין לא השתפרה. מי נתן לך את הכדורים? האם אתה בטיפול פסיכיאטרי ובמעקב? האם אתה נמצא בטיפול פסיכותרפויטי של שיחות קבועות? המלצתי היא ללכת לטיפול. השילוב של תרופות וטיפול הוא היעיל בעיני. בברכה, טלי פרידמן

שלום, אני עוד מעט בן 31, היו לי 3 חברות כל אחת תקופה עד חצי שנה. אני טיפוס בישן ודי פאסיבי, למרות שבתקופות שהכרתי הייתי יוזמתי ואקטיבי, אבל זה היה משחק כנראה. אני מסתכל על נשים יפות ונמשך אליהן מינית. אני גולש כבר 6 שנים באינטנרט, ונחשפתי לאתרים של גייז כולל תמונות וצאטים, אני חושב שאני הומופוב. רציתי לשאול ,אם עשיתי שיחה ארוטית עם גבר,ואפילו שקלתי להיפגש , אבל יש בי חשש כבד להתמכר לזה זה אומר שאני דומיני ונמשך לגברים. ומה לגבי מסגים, הלכתי לפני חודש לקבל מסג מגבר דרך פרסום בעיתון רק מתוך סקרנותלראות איך זה לעומת להיות עם אישה. הגבר עשה לי מסג ורצה עוד כמה דברים שסרבתי .בסוף הגעתי להרפייה, אבל הרגשתי הרגשה מעט מוזרה מאז אמרתי שיותר לא אחשוב בכיוון, בימים האחרונים עקב יאוש, אני שוב משוחח עם גברים באינטנרט שיחות מין, כמעט התפתתי להיפגש רק בשביל הריגוש, יום אחד זה עלול לקרות לי. לא יודע איך להגמל מזה, אני מחפש רק את הפורקן שלי ולא לגעת בצד השני. האם נגזר עלי להיות דו מיני. אשמח אם תוכל לעזור לי, כמו כן אשמח לקבל הערות מאנשים ונשים שחוו חוויה דומה.

שלום..... לכולנו יש את ה"פוטנציה" להיות דו-מיניים, זה שאתה מרגיש משיכה לגברים עדיין לא מגדיר אותך כהומוסקסואל.... אבל טיפול פסיכולוגי יכול להבהיר הרבה קונפליקטים...ו זה כבר התחום של אמיר זהר אופיר

אופק שלום רב, אני מצטרפת לדעתו של אופיר, הפסיכיאטר לעתיד. להערכתי הינך חש במקום מסוים אשמה על משיכתך לגברים, ולכן החשש והחרדה כל פעם כשזה מגיע כמעט לכדי מימוש. טיפול פסיכותרפוטי יסייע לך להגדיר באופן ברור יותר עבורך מה אתה רוצה, ומי אתה רוצה להיות... בברכה, טלי פרידמן

למה אתה מתלבט. הגוף והראש ניתן לנו ע"מ שנהנה. גם אם תגיע למגע עם גבר אז מה ....העקר שתהנה. מה זה משנה . יש לך פין. לפעמים הוא עומד כי ראתה גוף אישה או גבר או סתם. ואם תתפרק כך או אחרת למי בעולם איכפת. לאלוהים ? הוא בטח רצה בזה כי הוא נתן לך יכולת זו. רק וודא לא להדבק. הלבש קנדום במגע מיני ( נשים +גברים ). יותר מזה אין מה להגיד: אונן , שגל, פנטז, תתגפף רק תהנה .... לזה נועד גופנו. אגב שלח לי MAIL ונוכל להעביר חוויות לא בפורום.

בימים אלו מתנהל מחקר לאבחון דיכאון ע"י בדיקת דם ע"י חברת ביוטכנולוגיה ישראלית ובשיתוף עשרות רופאים בארץ. מס' הטלפון להצטרפות הינו 254545 800 1 האם שמעתם על המחקר החדשני הזה? רוני

רוני שלום רב, מגמת הפסיכולוגיה הרפואית נמצאת בעלייה מתמדת. בשנים האחרונות מנסים למצוא את הסיבות הפיזיולוגיות לתופעות נפשיות רבות, החל מדיכאון, ממשיך בהפרעות אכילה ועוד כהנה וכהנה תחומים. שמעתי על המחקר רק דרך המודעות המתפרסמות בעיתון על חיפוש מתנדבים לניסוי. בברכה, טלי פרידמן

לא הייתי בונה על זה רעיון ה"מרקר" MARKER הביולוגי להפרעות נפשיות נכשל שוב ושוב לאורך היסטוריית המחקר בפסיכיאטריה

אני בן 31 ולפני כ 3 שנים נתקפתי בהתקף חרדה חמור מאד הלכתי לפסיכיאטרים וטופלתי בסרוקסט. המצב השתפר מאד, אולם גם היום כשאני לוקח כדור כל יומיים עדיין אין אני מרגיש כמו שההיתי לפני החרדות. ברצוני לציין כי אין לי פחדים מוגדרים אלא רק הרגשה של מועקות וסימפטומים פיזיים של עייפות כיווצי שרירים וכו.. האם זה יעבור מתי שהוא? שון

בטח שיוצאים מחרדות! תתחיל לעשות דברים שאתה אוהב! תלך לטייל במקומות חדשים תתחיל להגשים חלומות ותתחיל להיות בסביבה של אנשים שיכולים לגרום לך לחייך !!!! :-) עדי

ודאי שיוצאים מחרדות. כאשר אתה חרד גופך מגיב כמו בעת מצב חרום. הלב פועם בחוזקה, השרירים מכווצים אתה חש בקוצר נשימה וכד'. כדי לחזור למצב של רוגע חשוב לבצע תרגילי הרפיה. ממליץ על הספר / קלטת "הרפיה עצמית" בהוצאת מודן

שון שלום רב, אני מצטרפת לדבריו של מר אליצור. דבר נוסף שברצוני לומר לך הוא שאף פעם אין לאבד את התקווה שיהיה טוב. כי אי שם..יהיה טוב. שתיהיה לך שנה טובה, טלי פרידמן

אני כחודשיים החלטתי להוריד מינון בכדורי הסרוקסט מכדור ביום לכדור ביומיים אני מרגיש שינוי אבל קל מאד. למרות שהיו ימים טובים יותר ורעים יותר גם עם הכדורים. האם כדאי ומה לעשות

מזה שנים אי חי תחת תחושה יום יומית של עייפות גופנית, וחוסר אנרגיה. הדבר משפיע על אורך חיי ועל תפקודי בחברה/עבודה וכו', ופעמים אף הגיע למצבי דיכאון נפשי (כרגע זה לא המצב). כאשר פניתי לרופא כללי הוא עשה לי בדיקת דם שהיתה נורמלית ואז הפנה אותי לפסיכולוג. האם יש כיוונים נוספים שיוכלו אולי לעזור לי בבעיה שלי ?

לא מזמן ראיתי במקרה בטלוויזיה את יוסי סאייס בשיחה עם בחורה החולה במחלת התשישות הכרונית שיש לזה גם שם יותר מוכר אבל הוא ברח לי כרגע מהראש. אני בטוחה שתוכל למצוא פרטים בנושא דרך החיפוש באנטרנט. שיהיה לך כל טוב והרבה הרבה בריאות שנה טובה , שיר. ארז כתב/ה: > > מזה שנים אי חי תחת תחושה יום יומית של עייפות גופנית, וחוסר > אנרגיה. > הדבר משפיע על אורך חיי ועל תפקודי בחברה/עבודה וכו', ופעמים אף > הגיע למצבי דיכאון נפשי (כרגע זה לא המצב). כאשר פניתי לרופא כללי > הוא עשה לי בדיקת דם שהיתה נורמלית ואז הפנה אותי לפסיכולוג. האם > יש כיוונים נוספים שיוכלו אולי לעזור לי בבעיה שלי ?

יש לוודא שבדיקת הדם הייתה מספיק מקיפה. למשל האם היא כללה בדיקה של תפקוד בלוטת התריס? צריך לוודא שאין גורם פיזי בולט שאפשר לשים עליו את האצבע, כי לפעמים רופאים מסתפקים בבדיקות חלקיות. לאחר מכן, כדאי לחשוב על הכיוון של רפואה משלימה ושינויים באורח החיים: תזונה, פעילות גופנית, תוספי תזונה במידת הצורך (ולא כדאי להפריז בכך), טיפולים משלימים שונים, כמו אלה שמוצעים במרכזים לרפואה משלימה של קופות החולים (וכאן יש הרבה אפשרויות, כדאי להתייעץ וללמוד על המגוון הרחב של טיפולים משלימים שמוצע כיום). גם אני עברתי דברים דומים למה שאתה מתאר, ולא היה די בטיפול פסיכולוגי במקרה שלי...

האם במקרה שלך אובחן גורם פיזי ? איך טופלת והאם חל שיפור ?

קראתי לא מזמן כתבה על "מחלת היאפים". מה שאתה מתאר נשמע די דומה. האם הרופא שלך הזכיר משהו כזה?

האם הופנית לרופאים מומחיפ מעבר לרופא המשפחה האפשרויות הן כה רבות עד כי תצטרך חודשים רבים ע"מ לשלול הכל התרשמתי שהברור שנעשה לא היה רציני עד כדי רשלנות רפואית בכלל לרופאים יש נטיה להפוך את הפסיכיאטריה לפח האשפה של הרפואה מה שלא יודעים - הבעיה היא נפשית וזה שאין גם לכך הוכחות לא משנה כלל יש פורום בIOL של תשישות כרונית דרכו תגיע לאתר של CFS בעברית ואם אתה מספיק טוב באנגלית תמצא מלא אתרים CFS מאובחן על דרך השלילה לאחר ששללו דברים אחרים אם יש לך בעיה נפשית או לא זה אתה יודע וגם אם יש זה עדין לא הופך אותה להיות הסיבה לתשישות שיהיה בהצלחה

ארז שלום רב, כפי שגם אנשים נוספים כתבו לך, ייתכן ומדובר בתסמונת העייפות הכרונית או אולי מחלת הנשיקה. שתי מחלות אלו קשות יחסית לאיבחון, ואנשים רבים סובלים במשך חודשים עד אשר מאבחנים כי זו הבעיה. במידה ואין ממצאים פיזיולוגיים משמעותיים (לאחר בדיקות מקיפות) רצוי לגשת לפסיכולוג. זה לא יזיק... בברכה, טלי פרידמן

האם מישהו יכול להמליץ על רופא למטרת אבחון ?

כדאי להתעקש על בירור יותר מעמיק לדוגמה תת-פעילות של בלוטת התריס נותנת סימפטומים כאלה וניתן לטפל בזה בקלות לא הייתי קופץ לאבחנה פסיכיאטרית ליפני בירור רציני רפואי

מי הכתובת לבירור הפיזיולוגי ? כאמור הרופא הכללי שלי לא הפנה אותי לבירור רציני.

באחד המוספים של עיתון הצופה בראש השנה היתה כתבה על כוחם המופלא של אצות בעזרה במקרים כאלו ואחרים היו שם סיפורים על מקרים שבהם הם ממש חוללו פלאים מומלץ לבדוק את האפשרות הזו נראה לי שמדובר על אצות כחולות בהצלחה והרבה בריאות! שיר

אני לא יודע אם מדובר בחרדות במקרה שלי אבל השאלה היא זו כאשר אני יוצא עם מישהי - אני "חרד" האם היא זו והאם הי המיועדת והאם היא תהיה אם ילדי ואני מחפש לפעמים דברים שיגידו שהיא לא - ואני לא יודע איך להיפטר מזה , מה אני עושה בכדי למנוע אחרי 2 פגישות מתוך פחד להחליט שזה לא זה - איך מתמודדים עם מצב כזה - מה הדרך הטובה יותר בכדי לדעת מהו שיקול אמיתי ומה נובע מפחד וחרדה אני פשוט לא רוצה לעשות טעות בתחום הזה . בתודה רון

אני יודעת בדיוק למה אתה מתכוון, וכאחת ש"סבלה" מאותה תחושה, אני לא מחשיבה אותה כחרדה. אני מציעה לך כצעד ראשון למנות את כל המעלות שלך ואת כל החסרונות שלך בצורה הכי כנה שאפשר, ולהגיע להכרה הזו שאתה לא מושלם ולכן אף אחת גם לא מושלמת. מנקודת מבט זו, אתה יכול להיות ער לחסרונות של הבחורה שאתה פוגש אבל זה צריך להיות ברמה של ידיעה בלבד ולא ברמה של תירוץ למה לא לצאת איתה יותר. אם תכניס לך בראש שאולי אתה מפסיד את אהבת חייך, זה יפחיד אותך עוד יותר ותנסה "להחלץ" מזה בכל דרך. לחילופין תאמר לעצמך - אני יוצא איתה כדי להכיר אותה, אני לא יודע אם היא האישה שאיתה אבלה את שארית חיי (תאמין לי- גם אנשים נשואים לא יודעים אם בת זוגם תבלה איתן את שארית חייהם) אני מנסה. תנסה להתמקד במה שחיובי אצלה ואל תחפש את הפגמים (זו צורת חשיבה שזקוקה לתרגול). זה אולי נשמע כקלישאה אבל לכל אחד יש את האדם המיועד לו. נ.ב. כאשר אתה מחליט לפסול מישהי - תבחן שוב בדקדוק את אמיתות הסיבה.

רון שלום רב, הגורליות בה אתה מתייחס לכל מפגש שלך עם בחורה כאילו היא זו שאמורה להיות "המיועדת", נראית קיצונית מעט. תחושת הנחרצות והצורך לבחון אם זוהי הבחורה איתה אתה מתכוון לחיות את חייך, ככל הנראה יוצרת אצלך חשש וחרדה. עליך להתחיל לצאת עם בחורות לא מתוך נסיון ממשי למצוא כלה תוך פגישה או שתיים, אלא כדי להכיר נשים, חברות, ליצור קשר זוגי ומשמעותי, ורק אחר כך תוכל לבחון את מועמדותה להיות אישתך. הלוואי וזה היה קל כל כך למצוא כל כך מהר בן/בת זוג, ולהחליט אחרי פגישה או שתיים האם זהו האדם המתאים. החיים מורכבים קצת יותר... במידה ואתה מרגיש כי אינך יכול להתמודד עם החרדה, ולא מצליח ליצור קשרים זוגיים משמעותיים בשל החרדה, הייי ממליצה לפנות לטיפול פסיכותרפויטי. בברכה, טלי פרידמן

רון שלום רב, הגורליות בה אתה מתייחס לכל מפגש שלך עם בחורה כאילו היא זו שאמורה להיות "המיועדת", נראית קיצונית מעט. תחושת הנחרצות והצורך לבחון אם זוהי הבחורה איתה אתה מתכוון לחיות את חייך, ככל הנראה יוצרת אצלך חשש וחרדה. עליך להתחיל לצאת עם בחורות לא מתוך נסיון ממשי למצוא כלה תוך פגישה או שתיים, אלא כדי להכיר נשים, חברות, ליצור קשר זוגי ומשמעותי, ורק אחר כך תוכל לבחון את מועמדותה להיות אישתך. הלוואי וזה היה קל כל כך למצוא כל כך מהר בן/בת זוג, ולהחליט אחרי פגישה או שתיים האם זהו האדם המתאים. החיים מורכבים קצת יותר... במידה ואתה מרגיש כי אינך יכול להתמודד עם החרדה, ולא מצליח ליצור קשרים זוגיים משמעותיים בשל החרדה, הייתי ממליצה לפנות לטיפול פסיכותרפויטי. בברכה, טלי פרידמן

שלום רב, אנו כותבות עבודת מחקר בנושא "הקשר בין היכולת לזהות את רגשות העצמי לבין היכולת לזהות את רגשות האחר". ערכנו ניסוי, העברנו שאלון וכו' שאלתינו היא לגבי עיבוד מידע רגשי. האם שונה מעיבוד מידע אחר, האם מדובר במנגנונים נפרדים? ובאופן כללי חומר הרלוונטי לרגישות כלפי העצמי לעומת רגישות כלפי האחר. בתודה מראש ורד וגליה

באיזה מסגרת המחקר שלכן ? מי מנחה אותכן ? האים כתבתם פרוטוקול מחקר? איך בכוונתכן לכמת (מבחינת כמות) את התוצעות מה הם קבוצות המחקר והביקורת שלכן? אשמח לעזור עם תשלחו לי את פרוטוקול המחקר

שאלה, בהיותי בן 14 (כיום אני בן 40) הייתי מתחכך עם אחותי בת ה-12 עד שגמרתי . היא התישבה בפאתי המיטה , ואני נצמדתי אליה -אל גבה עד שהתפרקתי.מדגיש כי זה היה ללא מגע מיני. ללא ערום.חכוך בלבד . האם יחסים כאלו סבירים ? האם הם קורים לכולם ? למה זה קורה ? האם זה גילוי עריות ? מה לעשות עם זה ? האם היא נפגעה מזה ?מה זה עשה לי ? עמי

בגילאים הללו לא ניתן לקרא לזה "מחלה" אלה תופעות בגדר הנורמה כל עוד הן חולפות ומוגבלות לגיל

מהי ראקטיביות אפקטיבית, האם הפרוזק עוזר? מהו מתח צווארי וכיצד ניתן להתמודד עימו? תרופת הנארדיל בעלת תופעות לוואי רבות הופסקה להגיע לארץ וניתן להשיגה אך ורק בייבוא אישי שעלותו הכספית גבוה מאוד. מהם התחליפים "המודרניים" לנרדיל ,אם יש כאלו בכלל!!

התחליפים לנארדיל הם תכשירי ה SSRI כגון הפרוזאק ראקטיביות אפקטיבית בתירגום לעיברית פירושה - תגובתיות של מצב-הרוח - דהיינו לצחוק כשמצחיק ולבכות כאשר יש סיטואציה עצובה המונח מתח צווארי לא מוכר לפסיכיאטריה

מה ו הגורם הראשי לחרדות יתר בזוגיות?

אתי שלום רב, ישנן סיבות רבות לחרדות בזוגיות. כדאי שתמקדי את שאלתך. בברכה, טלי פרידמן

האם אתה מקבל מבוטחים של "מכבי" ואם כן באיזה טלפון ניתן לקבוע תור .

ליואב - בתקווה שאתה קורא את ההודעה: אם באמת התחלת טיפול פסיכולוגי דרך מכבי, וכמוני אתה חש שתעריף הטיפול (לאחר הפגישות המסובסדות) מוגזם, אשמח אם תיצור אתי קשר. אני מנהלת מאבק בהעלאת התעריף. עינת: [email protected]

יש לי חבר(באמת) שסובל כ20 שנה מחרדות הוא לא יוצא מהבית ולכן לא יכול לעבוד היה בטיפולים פסיכולוגיים ופסיכייטרים . הוא לוקח תרופות במשך כל הזמן שכל כמה שנים הוא מחליף תרופה אולי הוא החליף 4 או 5 סוגים של תרופות. שאלתי ובקשתי האם יש תרופה או טיפול חדשני בחרדות? האם יכול להיות שהוא לעולם לא יתגבר וילמד לחיות עם הבעיה?

קודם כל - אני לא רופא או בעל מקצוע קשור. אני נמצא במחיצת אדם שסובל מחרדות כתוצאה מטראמות קשות בעבר, ורציתי לעזור במידת האפשר. אם החרדה נובעת מטראומה בעבר, ייתכן ומדובר במה שקרוי "תסמונת מתח שלאחר טראומה" (Post Traunatic Stress Disorder). אם כן, (ויש כאן צורך באבחון מקצועי), ישנה שיטת טיפול חדשנית שנקראת EMDR, קיצור של Eye Movement Desensitization and Reprocessing, שפותחה בארה"ב ומבוססת על מחקרים סביב נושא תופעת תנועת העיניים המהירה בשינה. אנחנו מנסים את שיטת הטיפול הזו (ללא טיפול תרופתי נוסף), אך לא למספיק זמן בכדי שאתן דעה לגבי האפקטיביות שלה. מאידך, קיבלתי המלצה חמה מקרובת משפחה שהיא פרופסור לפסיכולוגיה בארה"ב...

מוטי שלום רב, בכל מקרה עליו להשלים עם הבעיה שהוא סובל ממנה , ולהתמודד עימה. לגבי החידושים בתחום התרופתי, אני בטוחה שד"ר פלד יעזור. בברכה, טלי פרידמן

שלום רב, אמי היא אישה מבוגרת בסביבות ה - 65, ולדעתי היא צריכה אבחון פסיכיאטרי, אני מאמינה שאם אני ואחיי יציעו לה ללכת לפסיכיאטר היא לא תסכים. המצב שבו היא נמצאת מרע לה ולסביבתה. היא עצבנית כל הזמן, שיקול דעתה גובל ברוע לב, ומעשיה בלתי ניתנים לתפיסה. האם יש איזושהי דרך להכריח אותה או להערים עליה בכדי להביאה לטיפול פסיכיאטרי. לדעתי היא כבר מזמן הייתה צריכה טיפול, אך עד עתה התעלמנו מזה כי זה לא הזיק במידה רבה, עכשיו זה כבר ממש הפך לסיוט. מה עושים?

לפי דעתי ויש לי חמה כזו אפשר רק לתת אהבה , זה מאוחר מידי

בכלל אהבה והענקה הנן מהתרופות היותר טובות לחלק גדול מ הבעיות

מה זאת אומרת "מעשיה בילתי מובנים"... תוכלי לתת דוגמא? אופיר

לישי שלום רב, האם את יכולה לפרט לגבי התנהגותה של אימך? באופן כללי לא ניתן לכפות על אדם טיפול פסיכיאטרי אלא אם הוא מסוכן לסביבה או לעצמו. לא ברור אם זה המצב של אימך. בברכה, טלי פרידמן

לא ניתן לכפות טיפול אלה עם יש סיכון (לעצנו או זולתו) והשיפוט פגוע (דההינו אובחנה פסיכוזה) אף פסיכיאטר לא יפעל בעורמה או במסווה לבדיקה אם לדעתך היא מסוכנת ופסיכוטית יש להזמין רופא הביתה לביקור בית (מומלץ שיהיה פסיכיאטר) הרופא יתרשם בזמן-אמת מהמצב ויתקשר לפסיכיאטר מחוזי הוא מוסמך להפעיל חוק אישפוז כפויי עם התנאים להפעלת החוק (כפי שרשומים מעלה) מיתקיימים

שלום, בעבר סבלתי מהתקפות פניקה במשך תקופה של שנתיים בערך. כבר תקופה של חצי שנה אני לא מקבל שום התקפה, או אם יש אז זה ממש חלש. האם נרפאתי?

חרדה זה לא מחלה שצריך להתרפא ממנה. חרדה זו תגובה מופרזת של מערכת החרום הגופנית. כאשר הבעיה שהפחידה או הטרידה אותך חלפה, מערכת החרום מודיעה על מצב של הרגעה והגוף חוזר לתפקד נורמלית. אם תבין את המנגנון ומה גרם לך להגיב בצורה של חרדה תוכל לצמצם בצורה משמעותית את הסיכוי שבעתיד כאשר תחוש שוב בתחושת סכנה פסיכולוגית גופך לא יגיב בצורה קיצונית

בתי בת ה-12 (כמעט) עוברת תקופה קשה עם הרבה התקפי בכי היסטריים שעוד לא הצלחנו למצוא את מקורן חוץ מי איזשהו קושי עם עצמה. הלכנו איתה לפסיכיאטר ילדים שאחרי 2 פגישות נתן לה בינתיים מרשם לתרופת הרגעה בשם SEROXATE. אני לא רוצה להתחיל לתת לה תרופות פסיכיאטריות לפני שאני יודעת בדיוק מה התרופה עושה, מה תופעות הלווי ,מה הסכנות ומתי אפשר להגיד שזה כן או לא עזר. אני מקווה שתוכלו לעזור לי עם מה שאתם יודעים על התרופה הזאת.

אני מתפלא שהפסיכיאטר לא הסביר לכם את כל התשובות לשאלות אלו - זה מתפקידו מדובר בתכשיר נוגד דיכאון התקשרו איתי ב 052-844050 יש לי מספר שאלות הבהרה לא לאינטרנט

לאמא המודאגת אני בן 27 משתמש התרופה לעיל במשך שנה ותרופה עזרה לי מאוד אומנם השיפור אינו מיידי לוקח כ חודש עד השיפור אין לך מה לדאוג התרופה עוזרת לתפקד בצורה יעילה

ממתי נותנים לילדים תרופות נוגדות דכאון?

הי אני בן 31 ולוקח את התרופה הנל כ שנתיים. גם אני במשך שנה לא הסכמתי לנטול תרופות וסבלתי מאד אולם לאחר התיעצויות עם מיטב הרופאים ברצוני להרגיע אותך כי לתרופה תופעות לוואי נקודיות אין שום בעיה איתם . אין לי מושג לגבי ילדים אולם אני ההיתי ממליץ לך לגשת דר קרני רובין היא נמצאת במבשרת ציון והיא אחת הטובות בארץ לנושא והיא גם אחראית מטעם משרד הבריאות כדאי לך

שלום רציתי לדעת האם יש השפעה בלתי הפיכה על המוח כתוצאה ממחלות ממשוכות אשר לא טיפלו בהם?

אורן שלום רב, שאלתך כללית מדי. אולי תפרט על איזו מחלה אתה מדבר? בברכה, טלי פרידמן

אתה לא נותן מספיק מידע כדי לענות איזה מחלה? מדוע אתה שואל ? האם יש סימפטומים?

לקחתי פרוזק במשך שנה וחצי. הוא היה לי טוב אך פגע לי בחשק המיני. לכן עברתי לקחת ציפרמיל. ציפרמיל אכן לא לא פוגע לי בחשק המיני. אך הוא גורם לי ליובש בפה, עיניים, אף, נרתיק. הפסיכיאטרית שהלכתי אליה אמרה שאם אני רוצה, אני יכולה לנסות סרזוניל. שאלתי היא- האם לסרזוניל יש פרופיל תופעות לוואי קצת שונה משל ציפרמיל בעיקר- האם בממוצע הוא גורם לפחות יובש ועצירות? או שהם זהים לגמרי ואי אפשר לדעת מראש שום תופעת לוואי, אלא אצל כל אחד זה אחרת.

קשה לחזות מראש אצל כל אחד זה קצת אחרת - כל התכשירים שציינת שייכים לאותה משפחה של תרופות והתופעות בהתאם

הי שמי שון אנ י השתמשתי בתרופות שציינת ולאחר כל הנסיוניות אני ממליץ לך על סרוקסט הוא מצויין וללא תופעות לוואי שון

האם נטילת פרפנאן במשך כמה שנים עלולה לגרום לדיכאון כרוני הנמשך שנים לאחר הפסקת נטילת התרופה? תודה.

לא פרפנאן ניתן בסכיזופרניה הסכיזופרניה היא מחלה חשוכת מרפא - החלק שלא מתרפא ניראה כמו דיכאון ה"דיכאון" הוא לא מהתרופה - זה חלק מהמחלה שהתרופה לא מצליחה לרפא

שלום, אני בת 20 יש לי פחד נוראי לאבד את אמא, אני בכלל לא יודעת איך אני אחיה בלעדיה כשיגיע הזמן אני לא יכולה להסביר כמה אנחנו קשורות אחת לשניה . אני יודעת שכולם במוקדם או במאוחר מאבדים את הוריהם אבל בשבילי זה יהיה בלתי אפשרי, אפילו עכשיו כשאני חושבת על זה נהיה לי חם בבטן ודמעות בעיניים, אני לא יודעת מה אני אעשה בלעדיה, אני מעדיפה להיות איתה תמיד איפה שהיא תהיה וזה ממש מפחיד אותי לחשוב עלזה. כאילו לא יהיה משמעות לחיי כשהיא לא תהיה לידי.

ליאל שלום רב, את מתארת קשור עמוק והדוק מאד לאמך. נראה כי קיים אצלך קושי להתחיל לעשות הפרדה בינך לבינה. זהו תהליך פסיכולוגי לא קל, וכרוך לא פעם בכאב, אך זהו כאב הגדילה וההתבגרות. קשר הדוק כל כך עם האם, ונראה גם חסר גבולות במידה רבה, אינו בריא לאורך השנים, ועכשיו זה הזמן הטוב להתחיל תהליך של נפרדות. שימי לב, אינני מדברת על פרידה אלא על נפרדות. כך שכל אחת מכן היא אדם בפני עצמו, והקשר ביניכם אינו תלותי אלא קשר מפרה, מכיל ותומך באופן הדדי. לאור הקושי הרב שאת מעלה, הייתי ממליצה לך ללכת לטיפול. ככל שתתעלמי מהתופעה ו"תסחבי" אותה, הקושי יתגבר, וכל פעם זה יהיה קשה יותר. אם את זקוקה להמלצות למטפלים, אני יכולה לנסות לעזור. בברכה, טלי פרידמן

ליאל, אמא שלך תדאג שלא תפרדי ממנה. היא תגרום שכל חחיך תהיי איתה. לא תתחתני . לא תקימי משפחה. תתטפלי בה . היא תמות. את תשארי בסוף לבד. הנ"ל מנסיוני. עצתי. אלצי עצמך! צאי מהבית. אל תקבלי אישור על גברים שתהיה. היא תהיה ביקורתית (כאילו לטובתך ). אפילו תשכנעי עצמך שתשלחי לה הזמנה לחתונתך , עד כדי כך, גם אם היא לא תראה את בחיר ליבך עד החופה ! אחרת תשארי רווקה זקנה כמוני !!! אל תדוחי לה כלום בהתחלה במאולץ . א"כ יהיה טבעי. תסעי " כאילו". תתעלמי מימנה.עד שתתבגרי. אל תגורי קרוב אליה. אל תקבלי ממנה : הכל בשבילך, כל החיים נתתי לך. גם תפוח עוזב העץ. אם לא תעשי כך ת תהיי ערירה מרירה וגלמודה כמוני. חיי נהרסו.עד הרגע האחרון רציתי שיהיה לאמי טוב היא הלכה ואני בלי כלום-כי היא (למרות הצהרות הכוונות) לא נתנה לי לעזוב. אל תרוצי לפסיכולוגים, זה יקח שנים. קחי מילותי . תשנני אותם כמו תפילה " אני מוכרחה להתנתק" ותתנתקי . גם אם זה מאולץ בהתחלה. הצליחי. זה קשה. אבל אין לך בררה.מה לעשות אמך (ואני בטוח שהיא אוהבת אותך ) תיצור בך תלות ממית. אין לך בררה...... סימה

סימה שלום! מה שאת מתארת לא קורה אצלי, יש לי חיים משלי: תחביבים, חברות, חבר, מקצוע שאני רוצה לעסוק בו. אם אני מספרת לאמי הכל זה רק מרצון- היא החברה הכי טובה שלי. ולכן אני לא חושבת שאני תלויה בה כפי שאת מתארת. היא מאוד רוצה כשיגיע זמני שאתחתן ונותנת לי חופש מוחלט ופרטיות שאני צריכה . אני אדם אחד והיא אדם שני רק שאנחנו כל כך קשורות אחת עם השניה, ואין לי בעיה לגור לא בבית, כבר גרתי השנה הזאת לא בבית אלא בגרעין בתנועה ששרתתי בו, ועכשיו הצבא. מה שמפחיד אותי זה שהיא לא תהיה פה בכלל. אז לא יהיה לי למי לספר את הדברים החשובים ואם מי לדבר מי שתאהב אותי הכי בעולם ותהיה איתי תמיד . חברות רגילות זה לא אותו דבר.

שלום, ותודה מראש על העזרה. יש לי חברה טובה אשר סובלת מחרדות, יש לה שני אחים אשר מטופלים באופן שוטף במרפאה וכן היו מאושפזים בבי"ח טירה, (אחד מהם לא מתקשר עם הסביבה והשני לוקח תרופות באופן רציף וסובל מעויתות קשות ורפלקסים בלתי רצוניים) החרדה שלה נובעת מעצם הפחד שהיא תגיע למצבם. הדבר נמשך כבר כמה חודשים ולמרות שלקחה תרופות הרגעה לאחר ביקור אצל פסיכיאטרית וכן עידוד רב שקיבלה , הדבר לא הקל על מצבה. הפסיכיאטרית הפנתה אותה לבי"ח רמב"ם למרפאת חרדה, אך מכיוון שמשם החלו אחיה את דרכם היא מפחדת לגשת לשם מהחשש שמצבה יתדרדר וגם היא תאושפז. האם נוכל לקבל מידע על פעולת מרפאת החרדה, וכן באילו מקרים מחליטים לאשפז חולה בבי"ח לבריאות הנפש. תודה מראש ענבר

מרפאת החרדה מוכרת לי מהכרות אישית המרפאה ברמה מאד גבוהה חברתך זקוקה קודם כל לאבחנה עם היא סובלת ממה שאחייך סובלים אז אין הרבה מה לעשות והיא תלך בדרכם היום לא ניתן לאשפז אף אדם עם הוא לא פסיכוטי סכיזופרני וגם מסוכן באופן מיידי לעצמו או זולתו - אישפוז פסיכיאטרי נעשה בד"כ בסכיזופרניה קשה ודכאון קשה - וגם אז לזמנים קצרים רק בזמני התדרדרות קשה כעת יש תוכנית במשרד הבריאות לסגור את כל בתי החולים הפסיכיאטרים - בקרוב יהיו רק אישפוזים מאד קצרים וחלקיים

אין לי מה להוסיף על דבריו של ד"ר פלד. חברתך זקוקה לתמיכה רבה, ויפה שאת דואגת לה. כל הכבוד, בברכה, טלי פרידמן

איך אפשר לדעת אם אני נשואה לד"ר ג'ייקל ומיסטר הייד? יום אחד הוא מחזר אחריי במרץ, אוהב, מפנק יום אחרי זה מעליב, צועק ומתנהג כמו משוגע. הוא גם מיתמם כשאני שואלת על מה ולמה הוא כ"כ כועס. האם אני נשואה ל-2?

שלום גלית יתכן ואת נשואה לנרקיסיסט. אדם שיודע לחזר במרץ כאשר הוא אוהב ומעוניין. ואילו כאשר הוא נפגע, או מרגיש שאת לא מתנהגת כפי שהוא מצפה הוא עלול להיות תוקפני. אם התוקפנות עוברת גבולות את צריכה ללחוץ על טיפול, סביר שהוא לא יבין על מה את מדברת או יאשים אותך. במקרה כזה כדאי להציע ללכת ליעוץ זוגי. שימי לב שאלימות היא לא רק מכות אלא גם השפלות. אם המצב פחות גרוע ממה שהבנתי, אז שיחות ודיבורים ביניכם יכולים לעזור. תעדכני אותי, אני בחופש וחוזר רק בעוד שבוע. בברכה, אמיר

אני לא יודע אם מותר לי להוסיף פרטים כבר אחרי שפסיכולג ענה...אבל אני יעיז בכל אופן,אם זה היה פיצול אישיות אז,היית כבר מבחינה (היה לך בעל "יוסי" ויום אחרי זה בעל "אבי")..זה כמבון בכליליות,יש הרבה מאפינים לריבוי אישיות בכל אופן,שיניויים קיצוניים במצב רוח יכולים לינבוע מאוד הפרעות ,כמו הרפעה גבלית לדוגמא (שאחד ממאפיניה זה שיוניים מהירים במצב הרוח) זה סתם חומר למחשבה............... כמובן שעדיף שתיסתמכי עך התושבה של אמיר זהר אופיר

טוב, המצב פחות גרוע ממה שהבנת, אבל כבר היינו בסרט הזה של דיבורים ביננו וזה פתר את הבעיה לימים ספורים בלבד. כשהוא לחוץ (בזמן, בכסף) הוא מתמודד עם זה רע מאוד ומוציא קיטור, אבל לא במכות רק בצעקות והעלבות וגם לא בהשפלות. זה נעשה בלתי נסבל עד שאני מחליטה שזהו זה, ואז שעתיים אחר כך אני מחוזרת, מוחמאת ומה לא. לאיפה אפשר לגשת בכדי לקבל יעוץ? אנו גרים בדרום. תודה.

שוב אני כותבת פה, אותה סיגל בת 16 ששונאת את עצמה...המצב החמיר. הפסיכיאטרית..הפחידה אותי, הייתי אצלה ביום חמישי, איימה לאשפז אותי! אסור לה,נכון? היא לא תעשה לי את זה בניגוד לרצוני??אסור לה! אני מפחדת! היא מודאגת מאוד, ככה היא אמרה, כך גם המורים,ההורים,האחים,המטפלת וכולם....כי סיפרתי על ההקאות, שהפכו לסדר היום שלי,מהקאה להקאה. ורק לפני חצי שעה חתכתי את עצמי, בפעם הרביעית השבוע, ומרגישה צורך לחתוך עוד, לא הענשתי את עצמי מספיק. אני לא מתכוונת להפסיק עם ההקאות, ואמרתי לפסיכיאטרית.. היא אמרה שאין כזה דבר, והיא כועסת עליי, היא לא מבינה!!!!! אני חייבת להמשיך, והיא רק מלחיצה אותי ומקשה יותר. היא לא תאשפז אותי, אני לא יסכים לזה!לא!!! אני מפחדת. היא החליפה לי כדורים, כי הפרוזק לא עשו כלום. במילא אני מקיאה את הכדורים החדשים, אז בשביל מה לבלוע אותם? היא אמרה שמחר אני חייבת להתקשר אליה לדווח על מצבי, אז אני יודיע לה שאני מפסיקה לקחת אותם. שתכעס, לא אכפת לי, אלה החיים שלי. ואני רוצה למות כבר, ואני מפחדת כל כך.

יכול להיות שהפסיכיאטרית הזכירה את עניין האישפוז רק כאמצעי לחץ לגרום לך לשתף פעולה בטיפול, לא לפגוע בעצמך ולקבל את הטיפול התרופתי שמוצע על ידה. את בת 16 ולכן לא סביר שיהיה אישפוז כפוי אם ההורים שלך יתנגדו לאישפוז. לפי דעתי חשוב שתיהי גם בטיפול פסיכולוגי אינטנסיבי. לגבי הפסיכיאטרית- לדעתי לא כדאי להחריף את המאבק איתה בנושא הנ"ל כי זה עלול לגרום לתוצאות לא רצויות מבחינתך. בכל מקרה תשתפי את ההורים שלך במצוקה שלך, הם עדיין אחראים עליך ויכולים לעזור לך בכל תחום, כולל אפשרות של לעבור לפסיכיאטר אחר.

סיגל יקרה, כל כך מוכר לי כל מה שאת מספרת. עברתי דברים דומים אבל מה שעצר אותי מלמות זה המחשבה על משפחתי, על כמה שיהיה קשה להם. אני יודעת שלא תאמיני לי אבל הרבה דברים נפלאים מחכים לך בחיים. בעלי גם עבר טיפולים וגם ניסה להתאבד ועכשיו אנחנו זוג מאושר מאוד, חלפו השנים הרעות... תני לעצמך הזדמנות. הייתי כל כך רוצה לעזור לך רק שאני לא יודעת איך... אם אוכל להיות לך לעזר במשהו, תפני אלי דרך הפורום. תהיי חזקה ותשתדלי שלא להיכנע למחשבות הקשות והפחד. את צריכה להישאר, איפשהו יש אדם היחיד והאחד שימצא אותך ויציל מכל זה, צריך רק לחכות קצת. תהיי איתנו, בבקשה, החיים הם ניתנים לנו ללא שום קשר לאישיות שלנו ואין לנו זכות לגזול אותם. נוכל, אם תרצי, לדבר בצ'אט, רק תגידי מתי. ענת

שלום סיגל את חייבת לשתף פעולה עם הצוות הרפואי. המצב שלך לא טוב ואת עלולה לפגוע בעצמך. תנסי לתת לעזור לך. אם את מסוכנת לעצמך ניתן לאשפז אותך. אישפוז הוא לא איום אלא דרך לעזור במקום שאת לא יכולה לעזור לעצמך. אני יודע שאת לא מתנגדת לטיפולים כי את רעה אלא כי את לא מסוגלח. יש מצבים שאדם מאבד את היכולת לדאוג לעצמו ותפקיד הסביבה לעזור לו. בברכה, אמיר

כן - פסיכיאטרים מאויימים מאד כאשר מדברים בהתאבדות הם מרגישים את לחץ האחריות - וגם מפחדים מהתביעה המישפטית וועדת החקירה שתהיה נגדם לאחר מיכן צריך פסיכיאטר חזק ומיקצוען באמת למיקרים כאלה אפשר להתקשר אלי ב 052-844050

סיגל שלום רב, את זקוקה חמודה לעזרה, ואת יודעת את זה. מצד אחד בא לך לבעוט בכל העולם, ולעבור אולי לעולם הבא, ומצד שני את כל כך מפחדת, וכל כך זקוקה למישהו שיתמוך, שיחבק, שיערסל אותך בין זרועותיו ויאמר שהכל בסדר. הפסיכיאטרית שלך כנראה נבהלה ממך, ולכן העלתה את רעיון האישפוז. אישפוז זה לא עונש, אלא נותן לך לשחרר קצת את האחריות העצמית, פתאום את עשויה לתת למישהו אחר קצת לקחת אחריות עליך, לעזור ולתמוך 24 שעות ביממה. אני מבינה את החרדה הגדולה בלהיות נזקקת, בלהיעזר, אולם עליך לתת גם לאחרים לעזור לך. תני לעצמך ליפול מעט אחורה, ותיראי שיהיו שם אחרים שיחזיקו אותך, יערסלו אותך. את כבר לא יכולה לבד, וזה די ברור, אני משוכנעת שזה ברור גם לך. את חייבת לתת לעצמך להיעזר. את זקוקה לזה. חיזקי ואימצי, טלי פרידמן

ד"ר פלד הנכבד מדהים כיצד פסיכאטר ותיק כמוך (כולו 5 שנים אחרי התמחות) חוקר מוח דגול ובעל שם מתבטא בשחצנות וזלזול כלפי פסיכיאטר קולגה שכביכול חלש ולא מקצוען. מסירת מספר פלפון תוך ציון שהינך חזק ומקצוען לעומת הפסיכיאטר השני נראית לי התנהגות הנוגדת את כללי האתיקה המקובלים במקצוע שלנו. אני מצפה מאתר DOCTORS.CO.IL שמירה על רמת אתיקה בסיסית ולא להתדרדר לרמת אתר שיווק זול לרופאים כביכול חזקים ומקצוענים בושה וחרפה למקצוע ולאתר רופא נדהם

שלום לך ולגולשי האתר מאז הקמתו הפנתה הנהלת דוקטורס את עיקר מאמציה להקמת תשתית פורומים מקצועיים במרבית תחומי הרפואה הקיימים, שתשמש לקשר בין הפונים לבין אנשי המקצוע ללא תיווך מוסדות בריאות כלשהם. עד היום מקימי דוקטורס רואים בפורומים את גולת הכותרת של האתר, ואת התרומה החשובה ביותר לקהיליית הרשת הישראלית ולציבור בכלל. מבין כלל הפורומים, פורום פסיכולוגיה ופסיכיאטריה הינו הפורום העמוס ביותר בגולשים והטעון ביותר מבחינה רגשית ונפשית מעצם טבעו. מנהלי הפורומים חולקים מניסיונם והידע שלהם עם הגולשים ללא בקשת תמורה כלשהי (השרות כפי שהינכם יכולים לראות ניתן חינם). ד"ר פלד הוא אחד מהכותבים המנוסים והמכובדים שעובד עם דוקטורס, הוא עצמו רואה במענה בפורום שליחות ותרומה לציבור יותר מאשר מקור לפרסום והכנסה. להסיק מדבריו כי הוא מכוון לפגוע בקולגות שלו, או כי הוא מנסה ליטול לעצמו קרדיט (שהוא אינו זקוק לו למעשה) היא הבנה לקוייה של דבריו, ומן הראוי שמסיק מסקנות זה יתנצל. לכל משתתפי הפורום: המענה בפורומים ימשיך להיות ענייני מקצועי ונטול שיקולים כלכליים כלשהם, למרות הנסיון להציגם כפרסומיים. כולי תקווה כי תמשיכו "להצביע ברגליכם" ולהוכיח את המלעיזים על טעותם, ואף שתמשיכו להנות מהשרות שניתן לכם (לחלוטין חינם) ע"י אתר דוקטורס.