פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום, בהמשך לשאלה ששאלתי בנושא חרדה חברתית, קיים אצלי קושי בתקשורת עם אנשים שאינני מכיר הכרות קודמת. כאשר אני נמצא בארוע חברתי או משפחתי או במקום העבודה או במילואים, אם במקום זה נמצא אדם אחד או יותר שאינני מכיר הכרות קודמת, אני נוטה להיסגר בתוך עצמי ולהימנע מתקשורת עם אותו אדם או אותם אנשים. הדבר גורם לי לתחושת חוסר אונים ומבוכה רבה מאוד, אבל גם אם אני רוצה מאוד (ואני רוצה) לדבר עם אותו אדם, פשוט אינני מצליח להיות הראשון שיזום שיחה. כאשר אדם שאינני מכיר יוזם שיחה איתי, זה מאוד מקל עלי ואז אני מסוגל להתחיל להיפתח. הבעייה היא להיות ראשון שיזום מבלי להיות תלוי בציפייה שאחרים ידברו איתי. הבעייה היא שכאשר קולטים שאני לא יוזם תקשורת - נוטים גם אחרים להימנע מליצור איתי תקשורת וכך נוצר מעגל שמזין את עצמו. אני מוטרד ביותר מבעייה זו. כמובן שבעייה זו מאופיינת בעליות וירידות לתקופות מסויימות, וכרגע אני נמצא בתקופה לא טובה. בשאלתי הקודמת ציינתי שאני סובל ממספר סימפטומים גופניים של חרדה, כמו דופק מואץ. אני רוצה לציין שהסימפטומים הגופניים הם ברמה נמוכה מאוד ואינני מוטרד מהם. אני מוטרד הרבה יותר מבעיית התקשורת שלי. כמו כן, שמתי לב שכאשר אני מצליח להתעלות על עצמי וליזום תקשורת עם אדם שאינני מכיר, זה מיד משפר לי את מצב הרוח, את הביטחון העצמי, את ההרגשה הכללית, וכמובן - מעלים לחלוטין כל סימפטום של חרדה. החרדה מופיעה רק אם אני רוצה ליצור תקשורת ולא מצליח. אני חושב שטמון כאן מפתח להתמודדות עם התופעות של החרדה, ללא תרופות: אם אצליח יותר ויותר ליצור תקשורת למרות הקושי, פתרתי לי את בעיית החרדה. הבעייה היא שזה לא קל. אני מבקש מכם עזרה: איך ניתן לשפר את רמת התקשורת ? האם יש קבוצות תמיכה לאנשים שסובלים מבעייה כמו שלי ? האם יש קורסים או סדנאות לשיפור התקשורת ? אני מאוד רוצה לעבוד חזק על הנושא, אנא עיזרו לי. תודה שמעון

שמעון שלום רב, אינני מאמינה גדולה בסדנאות של מספר ימים הטוענות שבזכותן חייך ישתנו, ותוכל להיפתח לעולם. אני חושבת שמדובר בתהליך ארוך שבמהלכו אתה לומד את עצמך: מהן יכולותיך, מגבלותיך, איפה קיים הקושי וכו'. תהליך כזה עשוי להתרחש במהלך טיפול דינמי. קבוצות תמיכה הן פתרון גם כן טוב, אם כי לא מספיק להערכתי. לגבי קבוצת תמיכה, נתקלתי לאחרונה בפרסום של: " פתיחת קבוצת תמיכה לאנשים עם בעיות במערכות יחסים. כל יום ב', 20:15, בית התרבות, רחובות" אני מביאה את תוכן המודעה כפי שהיא. אין לי מושג לגביה או לגבי מפעיליה. אתה יכול להתקשר ולברר (תחפש את הטלפון ב-144) בהצלחה, טלי פרידמן

שלום שמעון אתה סובל מחרדה חברתית שנובעת במידה רבה מחוסר בטחון והערכה עצמית נמוכה. ככל שתלחם בתופעה ותנסה להתמודד הבטחון העצמי יעלה. כנראה שאתה מפרש סימנים מאנשים כסימני דחיה. כנראה שאתה מרגיש שלא רוצים את חברתך. זה חלק מהבעיה. אתה צריך לנסות ולחשוב חיובי. לחשוב שאנשים רוצים חברה. שהסובבים מעוניינים בתקשורת איתך לא פחות מאשר אתה מעוניין איתם. יש אפשרות ללכת לקבוצות טיפוליות, או לטיפול פרטני כדי להעלות את הבטחון והערך העצמי. תמשיך לעבוד ולהיאבק. בהצלחה, אמיר

שלום אמיר, ראשית כל, תודה על תשובתך. אני מעוניין לטפל בבעיה באמצעות השתתפות בקבוצה או בסדנה. מניסיוני בקבוצות טיפוליות אשר מונחות ע"י פסיכולוגים, שיטת העבודה אשר מקובלת, היא לקיים בקבוצה תהליך אשר דומה במהותו לטיפול פסיכולוגי פרטני, כלומר, אנשים בקבוצה מקבלים הזדמנות לחשוף את בעייתם לפני אנשים אחרים בקבוצה, ולקבל מהם משוב או התייחסות לבעיה שהעלו. מניסיוני, שיטה זו לא ממש יעילה לפתרון בעיות, והיתרון העיקרי שלה הוא בהענקת התחושה ש"אני לא לבד". אבל למעשה פתרון הבעיה לא מקודם. אקח לדוגמא את הבעיה שלי: קושי ביצירת תקשורת עם אנשים לא מוכרים. מניסיוני בקבוצה, קיבלתי הזדמנות לספר על הבעיה שלי לחברי הקבוצה ולקבל מהם משוב. זה נעים להרגיש שאני לא נמצא לבד, אבל זה לא מקדם את פתרון הבעיה. חשבתי על רעיון חדש בנושא קבוצות טיפוליות: הייתי רוצה מאוד ליצור קשר עם פסיכולוג שעבר הכשרה בהנחיית קבוצות, רצוי בעל ניסיון בהנחייה, ולבנות ביחד איתו שיטת עבודה עבור קבוצה טיפולית או סדנה, שיטה אשר תתמקד בתקשורת ובדרכים לשיפורה בלבד, כלומר ליצור סדנה אשר תוכל לתת מענה יעיל לבעיה שלי. מניסיוני בקבוצות ובסדנאות, לא קיימת כרגע סדנה או קבוצה טיפולית כזו. אני בטוח שישנם עוד אנשים רבים אשר סובלים מבעיה כמו שלי ושסדנה או קבוצה טיפולית כזו, תוכל להיות להם לעזר רב. אני מבקש עזרה, איך אוכל ליצור קשר עם פסיכולוג או מנחה קבוצות אשר יהיה מוכן לשתף איתי פעולה בעניין זה? אנא עזור לי, הנושא חשוב לי מאוד. תודה, שמעון

שלום, ערב אחד לפני כמה שבועות ,לאחר קיום יחסי מין עם אישתי (אני בן 39) ,לאחר שהיא נרדמה , מצאתי את עצמי לוקח את הזרע מהקונדום ומורח על גופי ופני ואף טעמתי ממנו טיפה. המעשה מאד ריגש אותי. וגם עכשיו בעת כתיבה זו הוא מעורר בי תשוקה. אבל מזה זמו רב הוא מטריד אותי. מה זה מסמל ? האם זה סטייה ? מה מקורה ? האם שמעתם על תופעה מוזרה כזו ? מחכה לתשובתכם. דודי

לא כל דבר שונה שאנחנו עושים (מוזר ככל שזה ישמע) הוא סטייה..... לכולנו יש "קיק" מישלנו, לפי מה שאתה מתאר, זה "מסמל" איזהשהוא איזדהות "נשית"... (אתה עושה את ה"עבודה של האישה"... דבר שאתה לא יכול לעשות בעת קיום יחסי המין.),עצם העובדה שאתה עושה את זה ליד אישתך,מעצים את ההתרגשות (ה "התרגשות" של "בלהתפס") האם אתה פוחד שממעזה הזה מסמל הומוסקסהליות ? לפיני כמה ימים היה אדם אחר בפורום שבעת קיום יחסי מין הוא פינטז שהוא האישה....שים לב שגם אז התושבה היה שהוא נורמאלי לחלוטין אם זה באמת מפריעה לך ,פסיכוטרפיה יכולה "לגולת" את המניעים הניסתריים לתופעה,.....ותוך כדי כך לבטלל את ההפרעה עצמה כך את התשובות שלי בערבון מוגבל ( כי אני לא פסיכאטר או פסיכולוג)..... אבל זה נישמע נורמאלי לחלוטין אופיר

אופיר אתה נחמד.בטוח שתהיה מומחה בתחומך. עלה והצלח. דודי

לי קורה משהוא דומה כאישה. את הנוזלים שלי ושל בעלי בגמר משגל אני סופגת ונושמת כמעט עד אובדן האשתונות -יש לזבה ריח משכר של חייות. תנסו.

שלום רב, אין לי מה להוסיף על דבריו של אופיר, הפסיכיאטר לעתיד. בברכה, טלי פרידמן

דודי , אני לאחר אנליזה רבת שנים הגעתי לתובנה כי בכל אחד יש מהזכרי והנקבי. החלק הנשי מייחל לפין ולזרע ("קנאת הפין"). החלק הזכרי מבקש לחדור לפות. אם אנחנו מגיעים לשלמות שני החלקים חיים בשלום. פעם זה ופעם זה. הסביבה רוצה הבחנה חד משמעית ואז אנחנו לובשים מסכה כזו או אחרת. אגב אני טייס קרב ששנים בטיסת הביאו אותי לעוצמות מתח מטורפות. הגבריות כטייס הפורץ את מחסומי הקול , והנשיות המחכה לפורקן בלפגוש לראות ולהיות עם כל הגברים האלו (אתה יודע כמה זה מגרה לראות עשרה טיסים ערומים במקלחת?). אגב אחחות גברים , או אפילו משחק כדורגל הוא השתתפות התת מודע ב"אורגית" גברים.\-ע"מ לספק את הצד הנשי. כשאנחנו עם עצמנו (אוננות -כפורום) הפנטסיות מתחברות לאחת הדמויות ואנחנו שם. אגב, ההודים מאמינים שגילגולים קודמים אלו הדמויות שצפות בעת הפנטסיה. מכאן צא ולמד - עזוב את השאלות והתשובות תהנה מכל רגע , בין אם אתה גבר אישה או בעל חיים. תפרוק מטענים ומתחים רגשיים אלו בפנטסיה ותמשיך. אל תחשוש אתה לא הומו אלא יצור מיוחד המבין את גופו ונפשו ונותן לכל חלק בנפש את מה שהיא צריכה. רונן

לא ידוע על תסמונת כזאת בפסיכיאטריה

יצאתי עם מישהו שסלד מנשיקות, לא מוכן לתת נשיקות לא מוכן לקבל נשיקות. הוא אמר שהוא לא סובל את זה וכל פעם כשהתקרבתי הוא זז. הוא לא חושב שזאת בעייה כל כך חמורה, כלומר הוא מבין שזה מציק לי אבל לא נראה לו שיש פה משהו לטיפול. שאלתי היא האם זה נורמלי, כי לי זה נראה בעייתי ביותר. האם ואיך ניתן לטפל בזה.

לא ניתן לטפל באדם בניגוד לרצונו כדאי לשכנע - במקרה זה נראה שיש בעיה ממוקדת הדורשת הבהרה - ולאחר מיכן טיפול בהתאם

שלום למתעניינת קשה לענות באופן כללי בלי להכיר את הבחור. תנסי לדבר איתו ולברר מה דוחה אותו בלהתנשק. יתכן וריח הפה, ואולי קושי לשלב אינטימיות עם מין. יש אנשים שמסוגלים לאינטימיות רבה, אבל הנשיקה פה לפה דוחה אותם כי מהווה סוג אינטימיות שקשה להם איתה. אני חושב שאם יש אהבה ביניכם ואת מרגישה אינטימיות וקירבה מצידו, ואם לא קשה לך במיוחד לא להתנשק אז תעזבי את זה. אם את חוששת שהתופעה מבטאת קושי בקרבה אינטימית או שילוב של אינטימיות עם מיניות, או שחסר לך הנשיקות תציעי לו ללכת ליעוץ ולברר את העניין. בברכה, אמיר

שלום רב, בני בן 7 וחצי, ילד מפותח מאד. מאז ומתמיד הוא מגלה עניין רב בבנות ומודיע לנו כל שני וחמישי כי הוא מאוהב, באלו המילים. זה יכול להיות בילדה בגן, בילדה שפוגש בנופש וכו'. עד כאן זה נשמע משעשע, העניין הוא שהוא די כפייתי בנושא. בנופש אחרון בו שהינו, הוא "התאהב" לדבריו באחת מבנות גילו שפגש, כל מה שעניין אותו כל העת זה להיות בקרבתה עד שהדבר החל להציק לה ואף להוריה. הוא מדבר בקול רם בקרבתה ויוצא מדעתו בכדי למשוך את תשומת ליבה. בכלל, כל נושא הנשים, "ציצים" וכו' מאד מעניין אותו. אני חייבת לציין שכל נסיון להרגיע אותו נכשל. ברגע ש"מושא אהבתו" בשטח הוא יוצא מדעתו. מה דעתכם? תודה

רונית שלום רב, ילדים בגילאי חמש-שש פלוס עסוקים רבות במין. זהו השלב הפאלי, כפי שכונה על ידי פרויד. שלב זה הוא כעין גיל התבגרות בזעיר אנפין, ובו הילד חוקר את גופו, מיניותו, ומיניותם של הסובבים. הוא מגלה עניין גם בבנות המין השני, ובשלב זה מתרבים משחקי "רופא-חולה" כחלק מההתפתחות הנורמלית. בשלב זה הילדים נוטים לגעת, לשפשף, להציג אברי מין ולהתבונן בהם, לחקור, להשוות, לשאול שאלות ולדמיין. מאוחר יותר, בגילאים שש פלוס (אצל כל ילד הגיל משתנה מעט) הילד עובר לשלב הקרוי "תקופת החביון" בו הדחפים התוקפניים והאינסטינקטים המיניים "יורדים למחתרת". במקום זה הילד מתחיל לפתח רגשות חברתיים, עידון, ונטיות רגשיות. להערכתי בנך עדיין מצוי בשלב הפאלי, ובקרוב יעבור לשלב הבא. במידה ואת רואה כי אין שינוי בהתנהגותו בחצי שנה הקרובה הייתי ממליצה לפנות להדרכת הורים. בכל מקרה את יכולה לשתף את יועצת בית הספר, או את הפסיכולוג של ביה"ס. הם יוכלו לתת ייעוץ ספציפי יותר. בברכה, טלי פרידמן

אולי כדאי שאנשים שפונים לפורום זה יוכלו גם לדבר אחד עם השני, כמו בצ'אט, לדעתי זה יכול לעזור לאלה מאתנו שמרגישים בודדים, מדוכאים ומפוחדים. מי יבין את האנשים המדוכאים ? רק הם עצמם יבינו אחד את השני. יש הרבה מבקרים בפורום הזה, נראה לי שיותר מכל פורום אחר. יש כה רבים שסובלים לבד, ביחד זה יותר קל. מה דעתכם?

מהפה שלך למנהלי דוקטורס :)....!!!!!!!!!!!! אופיר

שלום דבורה, זהו צירוף מקרים. אתמול פניתי עם בקשה זהה לשלך. כמענה לפנייתי, קיבלתי עצה לפנות עם הצעה\בקשה זו להנהלת האתר דרך הקישור: "צרו קשר" אשר מופיע בראש הדף. אולי את מוכנה לפנות גם את בדרך זו להנהלת האתר. אם יהיו מספר פניות כאלו מגולשים, אני מאמין שיהיה סיכוי שפורום דיון ותמיכה כזה אכן יפתח בעתיד. שמעון

דבורה שלום רב, רעיון מ-צ-ו-י-ן!! פנית כבר להנהלת האתר? שיהיה בהצלחה, בברכה, טלי פרידמן

יש הרבה צ'אטים מהסוג הזה ברשת בשפה האנגלית באתרים רפואיים מכובדים (בין היתר לא חסר גם כאלה שקשורים לבריאות הנפש) ולכן זה משהו שהוא בהחלט בר יישום.

רעיון טוב - העתיד בפסיכיאטריה הוא באינטרנט - כבר היום ניתן לבצע ראיונות אבחנתיים בעזרת טלה-מדיה (המרכז הרפואי בו אני עובד התחיל להשתמש בטכנולוגיה זאת) איו שום סיבה שלא יהיה אפשרות לקבוצות טיפוליות הנחיית קבוצות היא הכשרה שמקבלים עובדים סוציאלים פסיכולוגים ופסיכיאטרים

הייתי מעונינת לשוחח בפורום על הפרעת סכיזו אפקטיב או אחרות עם חולים נוספים במטרת הקמת קבוצת תמיכה פעם בשבוע לגילאים מ-20 ומעלה .תודה טלי

לאחותי חרדה חברתית כתוצאה ממנה חוותה גם אפיזודה דיכאונית. היא טופלה בסרוקסט והיתה תקופה של הקלה משמעותית. לאחרונה בעקבות בעיה הורמונאלית שהצריכה לקיחת כדורי פרוגסטרון שקעה שוב בדיכאון קל והרופא המליץ לשקול טיפול תחליפי בפרוזאק מן הסיבה שלטענתו הפרוזאק עוזר לבעיות הורמונאליות.ידוע לי שהוכח כי הוא מקל על תסמונת קדם ויסתית התואיל להסביר לי בבקשה מה ההבדל בין שתי תרופות אילו ואיזה מהם יעילה יותר נגד חרדה והאם לדעתך כדאי לשנות? אעריך מאד את עזרתך בנושא.

ההבדל אינו גדול - במבנה התכשיר פרט לכך לא ידוע על הבדלים גדולים בהשפעה נהוג להחליף טיפול כאשר תכשיר אחד לא עוזד

שלום, ראיתי את תגובתך לבחורה שמתקשה להפרד מאמה מבחינה רגשית. אני סובלת מבעיה זהה. אודה לך אם תוכלי להמליץ לי על מטפלים באזור ת"א (אם ידוע לך). תודה.

נירית שלום רב, אשמח לעזור. תתקשרי אליי - 053-876956 בברכה, טלי פרידמן

שלום זה מכבר נפלה החלטה בקרבי לגשת לקבל טיפול ואפילו הגעתי לתחנה לבריאות הנפש הקרובה לאיזור מגורי (הבעיה שלי היא לא חמורה אך מענה את נפשי עד מאוד) אך ברגע שהמזכירה שאלה לשמי על מנת למולאו בתיק האישי שהיה אמור להיפתח לי "השתפנתי" , לנגד עיני עמדה הקריירה ואובדן האנונימיות . לאחר התיעצות קצרה עם המזכירה החלטתי לשקול פנייה למטפלת פרטית ולו רק בשביל בדיקה. שאלותי הן : א. האם ניתן לגשת לבדיקה בלבד שלאחריה אחליט אם להמשיך בטיפול או לא ? [המצב הנוכחי יכול לבלבל] ב. עד כמה יקרים טיפולים מסוג זה? ג. האם טעיתי ושירותי בריאות הנפש המוניציפליים אכן אנונימיים למדי ? ד. מכיוון שזמני בארץ קצוב, האם כדאי להתחיל טיפול שימשך 2-3 חודשים ? ה. הכי חשוב!! : האם תוכלו להמליץ לי על מטפלת או לספק לי מספר טלפון. יש להדגיש שרק מטפלות להבדיל ממטפלים ילקחו בחשבון (יותר קל לי להיפתח כלפיהן) בציפייה דרוכה (אלמנט הזמן כאן הוא גורם מכריע) תודה.

לדאגן שלום רב, בהתייחס לשאלותיך: א. כן, ניתן להגיע לבדיקה ולהתחרט לאחריה. ב. הטיפול בשירות הציבורי (תחנות לבריאות הנפש) הוא הזול ביותר, כפי שידוע לי. ניתן לפנות גם דרך קופ"ח, ואז מדובר במטפלים פרטיים שמקבלים בקליניקות שלהם בדרך כלל במימון חלקי של קופ"ח ומימון חלקי של המטופל (פגישה עולה כ-150 ש"ח ככל הידוע לי). הטיפול דרך קופ"ח מוגבל בזמן, כמו גם השירות הציבורי, אך בשירות הציבורי בדרך כלל ניתן זמן רב יותר. טיפול פרטי עשוי לעלות בין 100 ש"ח ועד ל-500 ש"ח ויותר, תלוי מי, איפה וכו'. ג. על כל שירותי הטיפול ועל כל המטפלים חלה חובת שמירת הסודיות כחלק מהאתיקה המקצועית. ד. ניתן לעשות טיפול פסיכותרפויטי מוגבל בזמן, אולם להערכתי טיפול כזה פחות יעיל מטיפול לאורך זמן. לא כתבת את הסיבה שבעטיה אתה רוצה לפנות לטיפול, ומן הסתם סוג הבעיה וחריפותה משפיע על אורך הטיפול, לכן אני מתייחסת לדברים באופן כללי. אני מעלה עבורך רעיון, שכרגע הינני שותפה להקמתו. ישנו תחום חדש בטיפול הקרוי "טיפול פסיכותרפויטי דרך האינטרנט". מדובר במטפלים מוסמכים עם נסיון בטיפול, אשר מטפלים גם דרך האינטרנט. טיפול שכזה עשוי לפתור עבורך את בעית המרחק, במידה ואתה עוזב את הארץ. ייתכן ותוכל להתחיל טיפול ממשי פה בארץ, ולהמשיכו דרך האינטרנט. אשמח לדעת מה דעתך בנושא. בכל אופן לגבי המלצות למטפלות אתה יכול להתקשר אליי 053-876956 בברכה, טלי פרידמן

שלום טלי, כיוון שאני כמעט אנונימי כאן ארשה לעצמי להציג בקצרה את בעיתי בתקווה שתוכלי לתת את דעתך עליה: נדירים הרגעים בהם אני מרגיש בנוח בחברת אנשים, בעבר ייחסתי את זה לאופי מתבודד שפשוט אינו מחבב את חברתם של אנשים, עם השנים הגעתי למסקנה שפשוט זה נובע מדימוי עצמי נמוך מאוד: ברגע שאני נקלע למאורע "חברתי" בו משתתפים אנשים חכמים,מוכשרים,יפים,מעניינים או מצחיקים ממני אני מרגיש כאדם חסר אופי וכריזמה טיפש ומיותר ומיד אני נכנס לעמדת שתיקה ו"הנהון" (מצב בו תנועות ראש קצרות ו "ממממ..." הם אמצעי הקשר היחיד שלי עם הסביבה) כתוצאה מזה כמובן שאני נדחק לשולי העניין בשיחה וכתוצאה מזה אני נהיה יותר ויותר סגור מין לולאה אינסופית שמאמללת כל רגע משהותי במקום. בתקופה האחרונה מצב זה התגבר יותר : כמעט ואין לי קשר עם אנשים. ניסיתי לנתח את המצב באינספור דרכים והגעתי לכמה מסקנות, חוץ מהבעיה הקיימת הבחנתי בעובדה שרוב הדברים הם אכן כפי שהם נראים : אני לא נראה טוב אני לא חכם במיוחד אני לא מעניין ואפילו די משעמם אני בטח לא משעשע וגם מאוד לא כיף להמצא לידי והאמת שלגבי רוב הדברים אין לי אפילו מה להגיב... מה שמציב אותי במצב רגיש מבחינה חברתית, לצורך העניין לדעתי האדם אינו שונה משאר החיות החברתיות: גם אצלנו קיימים מעמדות חברתיות חוץ מכסף וכח אני משער שלביטחון העצמי יש חלק גדול בקביעת מעמד זה. אבל מה לעשות שפרט מסוים (לצורך העניין אני) לא מוכן לקבל את הסטטוס החברתי שהותאם לו? (לא מוכן להשתרך אחרי כולם ) סברה נוספת היא שמכיוון שהייתי מושא ללעג בילדותי הגעתי לרמת אטימות שכזאת עם הסביבה שגם כאשר אני מנסה להיפתח קצת אני נסגר מיד אל מול כל גילוי של ביטחון מופרז (או אפילו "בריא") מצד אנשים אחרים. יש לציין שבחיי היום יום אני עובד (גם עם אנשים) ואפילו נמצא בקשר עם מישהי אנשים שאינם מכירים אותי מקרוב כמעט ולא מצליחים להבחין בבעיה. בקיצור הבעיה שלי היא אולי לא קריטית אך בהחלט מציקה ופוגעת באורח החיים שלי לעיתים היא אפילו מענה.. אנא נסי לתת לי כמה עצות בקשר להמשך טיפול. בתודה מראש

הי טלי אשמח עם תעני לשאלתי ...

הי טלי אשמח עם תעני לשאלתי ... (נמצאת בפורום) תודה ..

אכן טיפול במקום ציבורי יכול להפריע לקריירה שלך. מקומות עבודה נוהגים לדרוש מעובדים/מועמדים לעבודה לחתום על טופס וויתור סודיות רפואית ואז ניתן יהיה בקלות לגלות שהיית בטיפול נפשי. בשוק הפרטי פסיכולוגים לוקחים בממוצע 300 ש"ח לפגישה. במקומות ציבוריים המחיר נמוך בהרבה ולפעמים זה אפילו בחינם לגמרי זה תלוי מה המקרה שלך בדיוק ולאן תפנה לקבל טיפול.

לרמי ויתר גולשי האתר שלום רב, לצערי יש אמיתות מסויימת בדבריך לגבי היכולת של גופים ציבוריים שונים להגיע למידע שהיית או הינך בטיפול. אני חייבת להדגיש כי אין לאותם גופים יכולת להגיע למידע של מה התרחש בטיפול, אלא רק לעובדת היותך בטיפול בעבר או בהווה. כיום, אני חשה כי קיימת יותר פתיחות בקרב הציבור לגבי הטיפול הנפשי. לכל אחד מאיתנו ישנן תקופות קשות בחיים, והליכה לטיפול דווקא מעידה על אישיות פתוחה, עם מודעות עצמית ועם היכולת להיעזר כשחשים צורך בכך. טיפול נפשי אינו קללה ואינו מעיד כי האדם "משוגע". אם כל אחד מאיתנו יפנים דעה זו וילמד לקבל את הטיפול הנפשי כחלק טריויאלי מהחיים, תפחת הסטיגמה השלילית הכרוכה עדיין בהליכה לטיפול נפשי. להערכתי אין צורך לחשוש לפנות לטיפול ציבורי. אם הדבר יעלה אי פעם במקום כלשהו כמו פנייה למקום עבודה, ותידרשו לחתום על ויתור סודיות רפואית שתגלה כי אכן הייתם בטיפול נפשי, עליכם להתייחס לזה בדיוק כפי שזה: חלק טריויאלי מהחיים, עדיף לשתף אחרים בקושי ולא להתבשל עימו לבד וזה מעיד על אישיות פתוחה, ליברלית ועל אדם שיודע להשתמש בסביבתו כשצריך. ככה, בצעדים קטנים, ובשינוי של כל אחד מאיתנו בדל"ת אמותיו, השינוי הכללי יבוא, סטיגמות סופן להתמוסס, לאבד את צורתן ולהיעלם לאיטן מהעולם הנאור והליברלי. מה דעתכם? בברכה, טלי פרידמן

שלום, השאלה מיועדת למנהל הפורום: האם תוכלו לשקול אפשרות לפתוח בפורום קבוצות תמיכה ודיון לנושאים ספציפיים כמו למשל חרדות? ידוע לי כי קיימים אתרים מחו"ל אשר מקיימים פורום לקבוצות תמיכה. אני בטוח שבמידה ויפתח בעתיד פורום תמיכה כזה הוא יהיה לעזר רב לאנשים רבים. אני מבקש שתשקלו הצעה זו. תודה, שמעון

שמעון שלום רב, אני חושבת שהרעיון שלך מצוין. אתה יכול לכתוב גם להנהלת האתר (ב"כיתבו לנו"), ולשתף אותם ברעיון. אפשר אפילו שאדם החווה הפרעה של חרדות יהיה שותף פעיל בהקמת הפורום (כדוגמת פורום פסיכולוגיה באי-או-אל (IOL). יישר כוח! בברכה, טלי פרידמן

אני בשנות ה 30 לחיי עדיין גר בבית הורי, הגעתי למצב שאני לא מסוגל לבציע מטלות פשוטות, אני מאוד חושש להחשף לסביבה ולבציע קניות במקומות הומי אדם, בגלל חוסר בטחון שיש לי, הורי פנקו אותי מגיל צעיר מאוד, והתרגלתי לא להתאמץ. אני נתמך בידי הורי, כיום אני מובטל,ולא יודע מה לעשות עם עצמי. חושש מאוד מזוגיות מאחר ואני לא רואה מה יש לי להציע.(מרגיש ממש חסום רגשית) אני מודה לזה שיש לי בעיה, הבעיה שאין לי מספיק מוטיבציה לצאת מזה, מאחר ואני רואה כמה שהדרך ארוכה., וזה גורם לי לא פעם ליאוש טוטלי והסתגרות. אני מטופל באמצעות כדורים נוגדי דכאון, אך סקפטי מאוד לגבי פתרון הבעיה. אודה לך אם תוכל לעזור לי במעט

למודאג שלום רב. נראה כי אתה נמצא במצוקה, ולמרות הכדורים התחושה עדיין לא השתפרה. מי נתן לך את הכדורים? האם אתה בטיפול פסיכיאטרי ובמעקב? האם אתה נמצא בטיפול פסיכותרפויטי של שיחות קבועות? המלצתי היא ללכת לטיפול. השילוב של תרופות וטיפול הוא היעיל בעיני. בברכה, טלי פרידמן

שלום, אני עוד מעט בן 31, היו לי 3 חברות כל אחת תקופה עד חצי שנה. אני טיפוס בישן ודי פאסיבי, למרות שבתקופות שהכרתי הייתי יוזמתי ואקטיבי, אבל זה היה משחק כנראה. אני מסתכל על נשים יפות ונמשך אליהן מינית. אני גולש כבר 6 שנים באינטנרט, ונחשפתי לאתרים של גייז כולל תמונות וצאטים, אני חושב שאני הומופוב. רציתי לשאול ,אם עשיתי שיחה ארוטית עם גבר,ואפילו שקלתי להיפגש , אבל יש בי חשש כבד להתמכר לזה זה אומר שאני דומיני ונמשך לגברים. ומה לגבי מסגים, הלכתי לפני חודש לקבל מסג מגבר דרך פרסום בעיתון רק מתוך סקרנותלראות איך זה לעומת להיות עם אישה. הגבר עשה לי מסג ורצה עוד כמה דברים שסרבתי .בסוף הגעתי להרפייה, אבל הרגשתי הרגשה מעט מוזרה מאז אמרתי שיותר לא אחשוב בכיוון, בימים האחרונים עקב יאוש, אני שוב משוחח עם גברים באינטנרט שיחות מין, כמעט התפתתי להיפגש רק בשביל הריגוש, יום אחד זה עלול לקרות לי. לא יודע איך להגמל מזה, אני מחפש רק את הפורקן שלי ולא לגעת בצד השני. האם נגזר עלי להיות דו מיני. אשמח אם תוכל לעזור לי, כמו כן אשמח לקבל הערות מאנשים ונשים שחוו חוויה דומה.

שלום..... לכולנו יש את ה"פוטנציה" להיות דו-מיניים, זה שאתה מרגיש משיכה לגברים עדיין לא מגדיר אותך כהומוסקסואל.... אבל טיפול פסיכולוגי יכול להבהיר הרבה קונפליקטים...ו זה כבר התחום של אמיר זהר אופיר

אופק שלום רב, אני מצטרפת לדעתו של אופיר, הפסיכיאטר לעתיד. להערכתי הינך חש במקום מסוים אשמה על משיכתך לגברים, ולכן החשש והחרדה כל פעם כשזה מגיע כמעט לכדי מימוש. טיפול פסיכותרפוטי יסייע לך להגדיר באופן ברור יותר עבורך מה אתה רוצה, ומי אתה רוצה להיות... בברכה, טלי פרידמן

למה אתה מתלבט. הגוף והראש ניתן לנו ע"מ שנהנה. גם אם תגיע למגע עם גבר אז מה ....העקר שתהנה. מה זה משנה . יש לך פין. לפעמים הוא עומד כי ראתה גוף אישה או גבר או סתם. ואם תתפרק כך או אחרת למי בעולם איכפת. לאלוהים ? הוא בטח רצה בזה כי הוא נתן לך יכולת זו. רק וודא לא להדבק. הלבש קנדום במגע מיני ( נשים +גברים ). יותר מזה אין מה להגיד: אונן , שגל, פנטז, תתגפף רק תהנה .... לזה נועד גופנו. אגב שלח לי MAIL ונוכל להעביר חוויות לא בפורום.

בימים אלו מתנהל מחקר לאבחון דיכאון ע"י בדיקת דם ע"י חברת ביוטכנולוגיה ישראלית ובשיתוף עשרות רופאים בארץ. מס' הטלפון להצטרפות הינו 254545 800 1 האם שמעתם על המחקר החדשני הזה? רוני

רוני שלום רב, מגמת הפסיכולוגיה הרפואית נמצאת בעלייה מתמדת. בשנים האחרונות מנסים למצוא את הסיבות הפיזיולוגיות לתופעות נפשיות רבות, החל מדיכאון, ממשיך בהפרעות אכילה ועוד כהנה וכהנה תחומים. שמעתי על המחקר רק דרך המודעות המתפרסמות בעיתון על חיפוש מתנדבים לניסוי. בברכה, טלי פרידמן

לא הייתי בונה על זה רעיון ה"מרקר" MARKER הביולוגי להפרעות נפשיות נכשל שוב ושוב לאורך היסטוריית המחקר בפסיכיאטריה

אני בן 31 ולפני כ 3 שנים נתקפתי בהתקף חרדה חמור מאד הלכתי לפסיכיאטרים וטופלתי בסרוקסט. המצב השתפר מאד, אולם גם היום כשאני לוקח כדור כל יומיים עדיין אין אני מרגיש כמו שההיתי לפני החרדות. ברצוני לציין כי אין לי פחדים מוגדרים אלא רק הרגשה של מועקות וסימפטומים פיזיים של עייפות כיווצי שרירים וכו.. האם זה יעבור מתי שהוא? שון

בטח שיוצאים מחרדות! תתחיל לעשות דברים שאתה אוהב! תלך לטייל במקומות חדשים תתחיל להגשים חלומות ותתחיל להיות בסביבה של אנשים שיכולים לגרום לך לחייך !!!! :-) עדי

ודאי שיוצאים מחרדות. כאשר אתה חרד גופך מגיב כמו בעת מצב חרום. הלב פועם בחוזקה, השרירים מכווצים אתה חש בקוצר נשימה וכד'. כדי לחזור למצב של רוגע חשוב לבצע תרגילי הרפיה. ממליץ על הספר / קלטת "הרפיה עצמית" בהוצאת מודן

שון שלום רב, אני מצטרפת לדבריו של מר אליצור. דבר נוסף שברצוני לומר לך הוא שאף פעם אין לאבד את התקווה שיהיה טוב. כי אי שם..יהיה טוב. שתיהיה לך שנה טובה, טלי פרידמן

אני כחודשיים החלטתי להוריד מינון בכדורי הסרוקסט מכדור ביום לכדור ביומיים אני מרגיש שינוי אבל קל מאד. למרות שהיו ימים טובים יותר ורעים יותר גם עם הכדורים. האם כדאי ומה לעשות

מזה שנים אי חי תחת תחושה יום יומית של עייפות גופנית, וחוסר אנרגיה. הדבר משפיע על אורך חיי ועל תפקודי בחברה/עבודה וכו', ופעמים אף הגיע למצבי דיכאון נפשי (כרגע זה לא המצב). כאשר פניתי לרופא כללי הוא עשה לי בדיקת דם שהיתה נורמלית ואז הפנה אותי לפסיכולוג. האם יש כיוונים נוספים שיוכלו אולי לעזור לי בבעיה שלי ?

לא מזמן ראיתי במקרה בטלוויזיה את יוסי סאייס בשיחה עם בחורה החולה במחלת התשישות הכרונית שיש לזה גם שם יותר מוכר אבל הוא ברח לי כרגע מהראש. אני בטוחה שתוכל למצוא פרטים בנושא דרך החיפוש באנטרנט. שיהיה לך כל טוב והרבה הרבה בריאות שנה טובה , שיר. ארז כתב/ה: > > מזה שנים אי חי תחת תחושה יום יומית של עייפות גופנית, וחוסר > אנרגיה. > הדבר משפיע על אורך חיי ועל תפקודי בחברה/עבודה וכו', ופעמים אף > הגיע למצבי דיכאון נפשי (כרגע זה לא המצב). כאשר פניתי לרופא כללי > הוא עשה לי בדיקת דם שהיתה נורמלית ואז הפנה אותי לפסיכולוג. האם > יש כיוונים נוספים שיוכלו אולי לעזור לי בבעיה שלי ?

יש לוודא שבדיקת הדם הייתה מספיק מקיפה. למשל האם היא כללה בדיקה של תפקוד בלוטת התריס? צריך לוודא שאין גורם פיזי בולט שאפשר לשים עליו את האצבע, כי לפעמים רופאים מסתפקים בבדיקות חלקיות. לאחר מכן, כדאי לחשוב על הכיוון של רפואה משלימה ושינויים באורח החיים: תזונה, פעילות גופנית, תוספי תזונה במידת הצורך (ולא כדאי להפריז בכך), טיפולים משלימים שונים, כמו אלה שמוצעים במרכזים לרפואה משלימה של קופות החולים (וכאן יש הרבה אפשרויות, כדאי להתייעץ וללמוד על המגוון הרחב של טיפולים משלימים שמוצע כיום). גם אני עברתי דברים דומים למה שאתה מתאר, ולא היה די בטיפול פסיכולוגי במקרה שלי...

האם במקרה שלך אובחן גורם פיזי ? איך טופלת והאם חל שיפור ?

קראתי לא מזמן כתבה על "מחלת היאפים". מה שאתה מתאר נשמע די דומה. האם הרופא שלך הזכיר משהו כזה?

האם הופנית לרופאים מומחיפ מעבר לרופא המשפחה האפשרויות הן כה רבות עד כי תצטרך חודשים רבים ע"מ לשלול הכל התרשמתי שהברור שנעשה לא היה רציני עד כדי רשלנות רפואית בכלל לרופאים יש נטיה להפוך את הפסיכיאטריה לפח האשפה של הרפואה מה שלא יודעים - הבעיה היא נפשית וזה שאין גם לכך הוכחות לא משנה כלל יש פורום בIOL של תשישות כרונית דרכו תגיע לאתר של CFS בעברית ואם אתה מספיק טוב באנגלית תמצא מלא אתרים CFS מאובחן על דרך השלילה לאחר ששללו דברים אחרים אם יש לך בעיה נפשית או לא זה אתה יודע וגם אם יש זה עדין לא הופך אותה להיות הסיבה לתשישות שיהיה בהצלחה

ארז שלום רב, כפי שגם אנשים נוספים כתבו לך, ייתכן ומדובר בתסמונת העייפות הכרונית או אולי מחלת הנשיקה. שתי מחלות אלו קשות יחסית לאיבחון, ואנשים רבים סובלים במשך חודשים עד אשר מאבחנים כי זו הבעיה. במידה ואין ממצאים פיזיולוגיים משמעותיים (לאחר בדיקות מקיפות) רצוי לגשת לפסיכולוג. זה לא יזיק... בברכה, טלי פרידמן

האם מישהו יכול להמליץ על רופא למטרת אבחון ?

כדאי להתעקש על בירור יותר מעמיק לדוגמה תת-פעילות של בלוטת התריס נותנת סימפטומים כאלה וניתן לטפל בזה בקלות לא הייתי קופץ לאבחנה פסיכיאטרית ליפני בירור רציני רפואי

מי הכתובת לבירור הפיזיולוגי ? כאמור הרופא הכללי שלי לא הפנה אותי לבירור רציני.

באחד המוספים של עיתון הצופה בראש השנה היתה כתבה על כוחם המופלא של אצות בעזרה במקרים כאלו ואחרים היו שם סיפורים על מקרים שבהם הם ממש חוללו פלאים מומלץ לבדוק את האפשרות הזו נראה לי שמדובר על אצות כחולות בהצלחה והרבה בריאות! שיר

אני לא יודע אם מדובר בחרדות במקרה שלי אבל השאלה היא זו כאשר אני יוצא עם מישהי - אני "חרד" האם היא זו והאם הי המיועדת והאם היא תהיה אם ילדי ואני מחפש לפעמים דברים שיגידו שהיא לא - ואני לא יודע איך להיפטר מזה , מה אני עושה בכדי למנוע אחרי 2 פגישות מתוך פחד להחליט שזה לא זה - איך מתמודדים עם מצב כזה - מה הדרך הטובה יותר בכדי לדעת מהו שיקול אמיתי ומה נובע מפחד וחרדה אני פשוט לא רוצה לעשות טעות בתחום הזה . בתודה רון

אני יודעת בדיוק למה אתה מתכוון, וכאחת ש"סבלה" מאותה תחושה, אני לא מחשיבה אותה כחרדה. אני מציעה לך כצעד ראשון למנות את כל המעלות שלך ואת כל החסרונות שלך בצורה הכי כנה שאפשר, ולהגיע להכרה הזו שאתה לא מושלם ולכן אף אחת גם לא מושלמת. מנקודת מבט זו, אתה יכול להיות ער לחסרונות של הבחורה שאתה פוגש אבל זה צריך להיות ברמה של ידיעה בלבד ולא ברמה של תירוץ למה לא לצאת איתה יותר. אם תכניס לך בראש שאולי אתה מפסיד את אהבת חייך, זה יפחיד אותך עוד יותר ותנסה "להחלץ" מזה בכל דרך. לחילופין תאמר לעצמך - אני יוצא איתה כדי להכיר אותה, אני לא יודע אם היא האישה שאיתה אבלה את שארית חיי (תאמין לי- גם אנשים נשואים לא יודעים אם בת זוגם תבלה איתן את שארית חייהם) אני מנסה. תנסה להתמקד במה שחיובי אצלה ואל תחפש את הפגמים (זו צורת חשיבה שזקוקה לתרגול). זה אולי נשמע כקלישאה אבל לכל אחד יש את האדם המיועד לו. נ.ב. כאשר אתה מחליט לפסול מישהי - תבחן שוב בדקדוק את אמיתות הסיבה.

רון שלום רב, הגורליות בה אתה מתייחס לכל מפגש שלך עם בחורה כאילו היא זו שאמורה להיות "המיועדת", נראית קיצונית מעט. תחושת הנחרצות והצורך לבחון אם זוהי הבחורה איתה אתה מתכוון לחיות את חייך, ככל הנראה יוצרת אצלך חשש וחרדה. עליך להתחיל לצאת עם בחורות לא מתוך נסיון ממשי למצוא כלה תוך פגישה או שתיים, אלא כדי להכיר נשים, חברות, ליצור קשר זוגי ומשמעותי, ורק אחר כך תוכל לבחון את מועמדותה להיות אישתך. הלוואי וזה היה קל כל כך למצוא כל כך מהר בן/בת זוג, ולהחליט אחרי פגישה או שתיים האם זהו האדם המתאים. החיים מורכבים קצת יותר... במידה ואתה מרגיש כי אינך יכול להתמודד עם החרדה, ולא מצליח ליצור קשרים זוגיים משמעותיים בשל החרדה, הייי ממליצה לפנות לטיפול פסיכותרפויטי. בברכה, טלי פרידמן

רון שלום רב, הגורליות בה אתה מתייחס לכל מפגש שלך עם בחורה כאילו היא זו שאמורה להיות "המיועדת", נראית קיצונית מעט. תחושת הנחרצות והצורך לבחון אם זוהי הבחורה איתה אתה מתכוון לחיות את חייך, ככל הנראה יוצרת אצלך חשש וחרדה. עליך להתחיל לצאת עם בחורות לא מתוך נסיון ממשי למצוא כלה תוך פגישה או שתיים, אלא כדי להכיר נשים, חברות, ליצור קשר זוגי ומשמעותי, ורק אחר כך תוכל לבחון את מועמדותה להיות אישתך. הלוואי וזה היה קל כל כך למצוא כל כך מהר בן/בת זוג, ולהחליט אחרי פגישה או שתיים האם זהו האדם המתאים. החיים מורכבים קצת יותר... במידה ואתה מרגיש כי אינך יכול להתמודד עם החרדה, ולא מצליח ליצור קשרים זוגיים משמעותיים בשל החרדה, הייתי ממליצה לפנות לטיפול פסיכותרפויטי. בברכה, טלי פרידמן

שלום רב, אנו כותבות עבודת מחקר בנושא "הקשר בין היכולת לזהות את רגשות העצמי לבין היכולת לזהות את רגשות האחר". ערכנו ניסוי, העברנו שאלון וכו' שאלתינו היא לגבי עיבוד מידע רגשי. האם שונה מעיבוד מידע אחר, האם מדובר במנגנונים נפרדים? ובאופן כללי חומר הרלוונטי לרגישות כלפי העצמי לעומת רגישות כלפי האחר. בתודה מראש ורד וגליה

באיזה מסגרת המחקר שלכן ? מי מנחה אותכן ? האים כתבתם פרוטוקול מחקר? איך בכוונתכן לכמת (מבחינת כמות) את התוצעות מה הם קבוצות המחקר והביקורת שלכן? אשמח לעזור עם תשלחו לי את פרוטוקול המחקר

שאלה, בהיותי בן 14 (כיום אני בן 40) הייתי מתחכך עם אחותי בת ה-12 עד שגמרתי . היא התישבה בפאתי המיטה , ואני נצמדתי אליה -אל גבה עד שהתפרקתי.מדגיש כי זה היה ללא מגע מיני. ללא ערום.חכוך בלבד . האם יחסים כאלו סבירים ? האם הם קורים לכולם ? למה זה קורה ? האם זה גילוי עריות ? מה לעשות עם זה ? האם היא נפגעה מזה ?מה זה עשה לי ? עמי

בגילאים הללו לא ניתן לקרא לזה "מחלה" אלה תופעות בגדר הנורמה כל עוד הן חולפות ומוגבלות לגיל

מהי ראקטיביות אפקטיבית, האם הפרוזק עוזר? מהו מתח צווארי וכיצד ניתן להתמודד עימו? תרופת הנארדיל בעלת תופעות לוואי רבות הופסקה להגיע לארץ וניתן להשיגה אך ורק בייבוא אישי שעלותו הכספית גבוה מאוד. מהם התחליפים "המודרניים" לנרדיל ,אם יש כאלו בכלל!!

התחליפים לנארדיל הם תכשירי ה SSRI כגון הפרוזאק ראקטיביות אפקטיבית בתירגום לעיברית פירושה - תגובתיות של מצב-הרוח - דהיינו לצחוק כשמצחיק ולבכות כאשר יש סיטואציה עצובה המונח מתח צווארי לא מוכר לפסיכיאטריה

מה ו הגורם הראשי לחרדות יתר בזוגיות?

אתי שלום רב, ישנן סיבות רבות לחרדות בזוגיות. כדאי שתמקדי את שאלתך. בברכה, טלי פרידמן

האם אתה מקבל מבוטחים של "מכבי" ואם כן באיזה טלפון ניתן לקבוע תור .

ליואב - בתקווה שאתה קורא את ההודעה: אם באמת התחלת טיפול פסיכולוגי דרך מכבי, וכמוני אתה חש שתעריף הטיפול (לאחר הפגישות המסובסדות) מוגזם, אשמח אם תיצור אתי קשר. אני מנהלת מאבק בהעלאת התעריף. עינת: [email protected]

יש לי חבר(באמת) שסובל כ20 שנה מחרדות הוא לא יוצא מהבית ולכן לא יכול לעבוד היה בטיפולים פסיכולוגיים ופסיכייטרים . הוא לוקח תרופות במשך כל הזמן שכל כמה שנים הוא מחליף תרופה אולי הוא החליף 4 או 5 סוגים של תרופות. שאלתי ובקשתי האם יש תרופה או טיפול חדשני בחרדות? האם יכול להיות שהוא לעולם לא יתגבר וילמד לחיות עם הבעיה?

קודם כל - אני לא רופא או בעל מקצוע קשור. אני נמצא במחיצת אדם שסובל מחרדות כתוצאה מטראמות קשות בעבר, ורציתי לעזור במידת האפשר. אם החרדה נובעת מטראומה בעבר, ייתכן ומדובר במה שקרוי "תסמונת מתח שלאחר טראומה" (Post Traunatic Stress Disorder). אם כן, (ויש כאן צורך באבחון מקצועי), ישנה שיטת טיפול חדשנית שנקראת EMDR, קיצור של Eye Movement Desensitization and Reprocessing, שפותחה בארה"ב ומבוססת על מחקרים סביב נושא תופעת תנועת העיניים המהירה בשינה. אנחנו מנסים את שיטת הטיפול הזו (ללא טיפול תרופתי נוסף), אך לא למספיק זמן בכדי שאתן דעה לגבי האפקטיביות שלה. מאידך, קיבלתי המלצה חמה מקרובת משפחה שהיא פרופסור לפסיכולוגיה בארה"ב...

מוטי שלום רב, בכל מקרה עליו להשלים עם הבעיה שהוא סובל ממנה , ולהתמודד עימה. לגבי החידושים בתחום התרופתי, אני בטוחה שד"ר פלד יעזור. בברכה, טלי פרידמן

שלום רב, אמי היא אישה מבוגרת בסביבות ה - 65, ולדעתי היא צריכה אבחון פסיכיאטרי, אני מאמינה שאם אני ואחיי יציעו לה ללכת לפסיכיאטר היא לא תסכים. המצב שבו היא נמצאת מרע לה ולסביבתה. היא עצבנית כל הזמן, שיקול דעתה גובל ברוע לב, ומעשיה בלתי ניתנים לתפיסה. האם יש איזושהי דרך להכריח אותה או להערים עליה בכדי להביאה לטיפול פסיכיאטרי. לדעתי היא כבר מזמן הייתה צריכה טיפול, אך עד עתה התעלמנו מזה כי זה לא הזיק במידה רבה, עכשיו זה כבר ממש הפך לסיוט. מה עושים?

לפי דעתי ויש לי חמה כזו אפשר רק לתת אהבה , זה מאוחר מידי

בכלל אהבה והענקה הנן מהתרופות היותר טובות לחלק גדול מ הבעיות

מה זאת אומרת "מעשיה בילתי מובנים"... תוכלי לתת דוגמא? אופיר

לישי שלום רב, האם את יכולה לפרט לגבי התנהגותה של אימך? באופן כללי לא ניתן לכפות על אדם טיפול פסיכיאטרי אלא אם הוא מסוכן לסביבה או לעצמו. לא ברור אם זה המצב של אימך. בברכה, טלי פרידמן

לא ניתן לכפות טיפול אלה עם יש סיכון (לעצנו או זולתו) והשיפוט פגוע (דההינו אובחנה פסיכוזה) אף פסיכיאטר לא יפעל בעורמה או במסווה לבדיקה אם לדעתך היא מסוכנת ופסיכוטית יש להזמין רופא הביתה לביקור בית (מומלץ שיהיה פסיכיאטר) הרופא יתרשם בזמן-אמת מהמצב ויתקשר לפסיכיאטר מחוזי הוא מוסמך להפעיל חוק אישפוז כפויי עם התנאים להפעלת החוק (כפי שרשומים מעלה) מיתקיימים

שלום, בעבר סבלתי מהתקפות פניקה במשך תקופה של שנתיים בערך. כבר תקופה של חצי שנה אני לא מקבל שום התקפה, או אם יש אז זה ממש חלש. האם נרפאתי?

חרדה זה לא מחלה שצריך להתרפא ממנה. חרדה זו תגובה מופרזת של מערכת החרום הגופנית. כאשר הבעיה שהפחידה או הטרידה אותך חלפה, מערכת החרום מודיעה על מצב של הרגעה והגוף חוזר לתפקד נורמלית. אם תבין את המנגנון ומה גרם לך להגיב בצורה של חרדה תוכל לצמצם בצורה משמעותית את הסיכוי שבעתיד כאשר תחוש שוב בתחושת סכנה פסיכולוגית גופך לא יגיב בצורה קיצונית

בתי בת ה-12 (כמעט) עוברת תקופה קשה עם הרבה התקפי בכי היסטריים שעוד לא הצלחנו למצוא את מקורן חוץ מי איזשהו קושי עם עצמה. הלכנו איתה לפסיכיאטר ילדים שאחרי 2 פגישות נתן לה בינתיים מרשם לתרופת הרגעה בשם SEROXATE. אני לא רוצה להתחיל לתת לה תרופות פסיכיאטריות לפני שאני יודעת בדיוק מה התרופה עושה, מה תופעות הלווי ,מה הסכנות ומתי אפשר להגיד שזה כן או לא עזר. אני מקווה שתוכלו לעזור לי עם מה שאתם יודעים על התרופה הזאת.

אני מתפלא שהפסיכיאטר לא הסביר לכם את כל התשובות לשאלות אלו - זה מתפקידו מדובר בתכשיר נוגד דיכאון התקשרו איתי ב 052-844050 יש לי מספר שאלות הבהרה לא לאינטרנט

לאמא המודאגת אני בן 27 משתמש התרופה לעיל במשך שנה ותרופה עזרה לי מאוד אומנם השיפור אינו מיידי לוקח כ חודש עד השיפור אין לך מה לדאוג התרופה עוזרת לתפקד בצורה יעילה

ממתי נותנים לילדים תרופות נוגדות דכאון?

הי אני בן 31 ולוקח את התרופה הנל כ שנתיים. גם אני במשך שנה לא הסכמתי לנטול תרופות וסבלתי מאד אולם לאחר התיעצויות עם מיטב הרופאים ברצוני להרגיע אותך כי לתרופה תופעות לוואי נקודיות אין שום בעיה איתם . אין לי מושג לגבי ילדים אולם אני ההיתי ממליץ לך לגשת דר קרני רובין היא נמצאת במבשרת ציון והיא אחת הטובות בארץ לנושא והיא גם אחראית מטעם משרד הבריאות כדאי לך

שלום רציתי לדעת האם יש השפעה בלתי הפיכה על המוח כתוצאה ממחלות ממשוכות אשר לא טיפלו בהם?

אורן שלום רב, שאלתך כללית מדי. אולי תפרט על איזו מחלה אתה מדבר? בברכה, טלי פרידמן

אתה לא נותן מספיק מידע כדי לענות איזה מחלה? מדוע אתה שואל ? האם יש סימפטומים?

לקחתי פרוזק במשך שנה וחצי. הוא היה לי טוב אך פגע לי בחשק המיני. לכן עברתי לקחת ציפרמיל. ציפרמיל אכן לא לא פוגע לי בחשק המיני. אך הוא גורם לי ליובש בפה, עיניים, אף, נרתיק. הפסיכיאטרית שהלכתי אליה אמרה שאם אני רוצה, אני יכולה לנסות סרזוניל. שאלתי היא- האם לסרזוניל יש פרופיל תופעות לוואי קצת שונה משל ציפרמיל בעיקר- האם בממוצע הוא גורם לפחות יובש ועצירות? או שהם זהים לגמרי ואי אפשר לדעת מראש שום תופעת לוואי, אלא אצל כל אחד זה אחרת.

קשה לחזות מראש אצל כל אחד זה קצת אחרת - כל התכשירים שציינת שייכים לאותה משפחה של תרופות והתופעות בהתאם

הי שמי שון אנ י השתמשתי בתרופות שציינת ולאחר כל הנסיוניות אני ממליץ לך על סרוקסט הוא מצויין וללא תופעות לוואי שון

האם נטילת פרפנאן במשך כמה שנים עלולה לגרום לדיכאון כרוני הנמשך שנים לאחר הפסקת נטילת התרופה? תודה.

לא פרפנאן ניתן בסכיזופרניה הסכיזופרניה היא מחלה חשוכת מרפא - החלק שלא מתרפא ניראה כמו דיכאון ה"דיכאון" הוא לא מהתרופה - זה חלק מהמחלה שהתרופה לא מצליחה לרפא

שלום, אני בת 20 יש לי פחד נוראי לאבד את אמא, אני בכלל לא יודעת איך אני אחיה בלעדיה כשיגיע הזמן אני לא יכולה להסביר כמה אנחנו קשורות אחת לשניה . אני יודעת שכולם במוקדם או במאוחר מאבדים את הוריהם אבל בשבילי זה יהיה בלתי אפשרי, אפילו עכשיו כשאני חושבת על זה נהיה לי חם בבטן ודמעות בעיניים, אני לא יודעת מה אני אעשה בלעדיה, אני מעדיפה להיות איתה תמיד איפה שהיא תהיה וזה ממש מפחיד אותי לחשוב עלזה. כאילו לא יהיה משמעות לחיי כשהיא לא תהיה לידי.

ליאל שלום רב, את מתארת קשור עמוק והדוק מאד לאמך. נראה כי קיים אצלך קושי להתחיל לעשות הפרדה בינך לבינה. זהו תהליך פסיכולוגי לא קל, וכרוך לא פעם בכאב, אך זהו כאב הגדילה וההתבגרות. קשר הדוק כל כך עם האם, ונראה גם חסר גבולות במידה רבה, אינו בריא לאורך השנים, ועכשיו זה הזמן הטוב להתחיל תהליך של נפרדות. שימי לב, אינני מדברת על פרידה אלא על נפרדות. כך שכל אחת מכן היא אדם בפני עצמו, והקשר ביניכם אינו תלותי אלא קשר מפרה, מכיל ותומך באופן הדדי. לאור הקושי הרב שאת מעלה, הייתי ממליצה לך ללכת לטיפול. ככל שתתעלמי מהתופעה ו"תסחבי" אותה, הקושי יתגבר, וכל פעם זה יהיה קשה יותר. אם את זקוקה להמלצות למטפלים, אני יכולה לנסות לעזור. בברכה, טלי פרידמן

ליאל, אמא שלך תדאג שלא תפרדי ממנה. היא תגרום שכל חחיך תהיי איתה. לא תתחתני . לא תקימי משפחה. תתטפלי בה . היא תמות. את תשארי בסוף לבד. הנ"ל מנסיוני. עצתי. אלצי עצמך! צאי מהבית. אל תקבלי אישור על גברים שתהיה. היא תהיה ביקורתית (כאילו לטובתך ). אפילו תשכנעי עצמך שתשלחי לה הזמנה לחתונתך , עד כדי כך, גם אם היא לא תראה את בחיר ליבך עד החופה ! אחרת תשארי רווקה זקנה כמוני !!! אל תדוחי לה כלום בהתחלה במאולץ . א"כ יהיה טבעי. תסעי " כאילו". תתעלמי מימנה.עד שתתבגרי. אל תגורי קרוב אליה. אל תקבלי ממנה : הכל בשבילך, כל החיים נתתי לך. גם תפוח עוזב העץ. אם לא תעשי כך ת תהיי ערירה מרירה וגלמודה כמוני. חיי נהרסו.עד הרגע האחרון רציתי שיהיה לאמי טוב היא הלכה ואני בלי כלום-כי היא (למרות הצהרות הכוונות) לא נתנה לי לעזוב. אל תרוצי לפסיכולוגים, זה יקח שנים. קחי מילותי . תשנני אותם כמו תפילה " אני מוכרחה להתנתק" ותתנתקי . גם אם זה מאולץ בהתחלה. הצליחי. זה קשה. אבל אין לך בררה.מה לעשות אמך (ואני בטוח שהיא אוהבת אותך ) תיצור בך תלות ממית. אין לך בררה...... סימה

סימה שלום! מה שאת מתארת לא קורה אצלי, יש לי חיים משלי: תחביבים, חברות, חבר, מקצוע שאני רוצה לעסוק בו. אם אני מספרת לאמי הכל זה רק מרצון- היא החברה הכי טובה שלי. ולכן אני לא חושבת שאני תלויה בה כפי שאת מתארת. היא מאוד רוצה כשיגיע זמני שאתחתן ונותנת לי חופש מוחלט ופרטיות שאני צריכה . אני אדם אחד והיא אדם שני רק שאנחנו כל כך קשורות אחת עם השניה, ואין לי בעיה לגור לא בבית, כבר גרתי השנה הזאת לא בבית אלא בגרעין בתנועה ששרתתי בו, ועכשיו הצבא. מה שמפחיד אותי זה שהיא לא תהיה פה בכלל. אז לא יהיה לי למי לספר את הדברים החשובים ואם מי לדבר מי שתאהב אותי הכי בעולם ותהיה איתי תמיד . חברות רגילות זה לא אותו דבר.

שלום, ותודה מראש על העזרה. יש לי חברה טובה אשר סובלת מחרדות, יש לה שני אחים אשר מטופלים באופן שוטף במרפאה וכן היו מאושפזים בבי"ח טירה, (אחד מהם לא מתקשר עם הסביבה והשני לוקח תרופות באופן רציף וסובל מעויתות קשות ורפלקסים בלתי רצוניים) החרדה שלה נובעת מעצם הפחד שהיא תגיע למצבם. הדבר נמשך כבר כמה חודשים ולמרות שלקחה תרופות הרגעה לאחר ביקור אצל פסיכיאטרית וכן עידוד רב שקיבלה , הדבר לא הקל על מצבה. הפסיכיאטרית הפנתה אותה לבי"ח רמב"ם למרפאת חרדה, אך מכיוון שמשם החלו אחיה את דרכם היא מפחדת לגשת לשם מהחשש שמצבה יתדרדר וגם היא תאושפז. האם נוכל לקבל מידע על פעולת מרפאת החרדה, וכן באילו מקרים מחליטים לאשפז חולה בבי"ח לבריאות הנפש. תודה מראש ענבר

מרפאת החרדה מוכרת לי מהכרות אישית המרפאה ברמה מאד גבוהה חברתך זקוקה קודם כל לאבחנה עם היא סובלת ממה שאחייך סובלים אז אין הרבה מה לעשות והיא תלך בדרכם היום לא ניתן לאשפז אף אדם עם הוא לא פסיכוטי סכיזופרני וגם מסוכן באופן מיידי לעצמו או זולתו - אישפוז פסיכיאטרי נעשה בד"כ בסכיזופרניה קשה ודכאון קשה - וגם אז לזמנים קצרים רק בזמני התדרדרות קשה כעת יש תוכנית במשרד הבריאות לסגור את כל בתי החולים הפסיכיאטרים - בקרוב יהיו רק אישפוזים מאד קצרים וחלקיים

אין לי מה להוסיף על דבריו של ד"ר פלד. חברתך זקוקה לתמיכה רבה, ויפה שאת דואגת לה. כל הכבוד, בברכה, טלי פרידמן

איך אפשר לדעת אם אני נשואה לד"ר ג'ייקל ומיסטר הייד? יום אחד הוא מחזר אחריי במרץ, אוהב, מפנק יום אחרי זה מעליב, צועק ומתנהג כמו משוגע. הוא גם מיתמם כשאני שואלת על מה ולמה הוא כ"כ כועס. האם אני נשואה ל-2?

שלום גלית יתכן ואת נשואה לנרקיסיסט. אדם שיודע לחזר במרץ כאשר הוא אוהב ומעוניין. ואילו כאשר הוא נפגע, או מרגיש שאת לא מתנהגת כפי שהוא מצפה הוא עלול להיות תוקפני. אם התוקפנות עוברת גבולות את צריכה ללחוץ על טיפול, סביר שהוא לא יבין על מה את מדברת או יאשים אותך. במקרה כזה כדאי להציע ללכת ליעוץ זוגי. שימי לב שאלימות היא לא רק מכות אלא גם השפלות. אם המצב פחות גרוע ממה שהבנתי, אז שיחות ודיבורים ביניכם יכולים לעזור. תעדכני אותי, אני בחופש וחוזר רק בעוד שבוע. בברכה, אמיר

אני לא יודע אם מותר לי להוסיף פרטים כבר אחרי שפסיכולג ענה...אבל אני יעיז בכל אופן,אם זה היה פיצול אישיות אז,היית כבר מבחינה (היה לך בעל "יוסי" ויום אחרי זה בעל "אבי")..זה כמבון בכליליות,יש הרבה מאפינים לריבוי אישיות בכל אופן,שיניויים קיצוניים במצב רוח יכולים לינבוע מאוד הפרעות ,כמו הרפעה גבלית לדוגמא (שאחד ממאפיניה זה שיוניים מהירים במצב הרוח) זה סתם חומר למחשבה............... כמובן שעדיף שתיסתמכי עך התושבה של אמיר זהר אופיר

טוב, המצב פחות גרוע ממה שהבנת, אבל כבר היינו בסרט הזה של דיבורים ביננו וזה פתר את הבעיה לימים ספורים בלבד. כשהוא לחוץ (בזמן, בכסף) הוא מתמודד עם זה רע מאוד ומוציא קיטור, אבל לא במכות רק בצעקות והעלבות וגם לא בהשפלות. זה נעשה בלתי נסבל עד שאני מחליטה שזהו זה, ואז שעתיים אחר כך אני מחוזרת, מוחמאת ומה לא. לאיפה אפשר לגשת בכדי לקבל יעוץ? אנו גרים בדרום. תודה.

שוב אני כותבת פה, אותה סיגל בת 16 ששונאת את עצמה...המצב החמיר. הפסיכיאטרית..הפחידה אותי, הייתי אצלה ביום חמישי, איימה לאשפז אותי! אסור לה,נכון? היא לא תעשה לי את זה בניגוד לרצוני??אסור לה! אני מפחדת! היא מודאגת מאוד, ככה היא אמרה, כך גם המורים,ההורים,האחים,המטפלת וכולם....כי סיפרתי על ההקאות, שהפכו לסדר היום שלי,מהקאה להקאה. ורק לפני חצי שעה חתכתי את עצמי, בפעם הרביעית השבוע, ומרגישה צורך לחתוך עוד, לא הענשתי את עצמי מספיק. אני לא מתכוונת להפסיק עם ההקאות, ואמרתי לפסיכיאטרית.. היא אמרה שאין כזה דבר, והיא כועסת עליי, היא לא מבינה!!!!! אני חייבת להמשיך, והיא רק מלחיצה אותי ומקשה יותר. היא לא תאשפז אותי, אני לא יסכים לזה!לא!!! אני מפחדת. היא החליפה לי כדורים, כי הפרוזק לא עשו כלום. במילא אני מקיאה את הכדורים החדשים, אז בשביל מה לבלוע אותם? היא אמרה שמחר אני חייבת להתקשר אליה לדווח על מצבי, אז אני יודיע לה שאני מפסיקה לקחת אותם. שתכעס, לא אכפת לי, אלה החיים שלי. ואני רוצה למות כבר, ואני מפחדת כל כך.

יכול להיות שהפסיכיאטרית הזכירה את עניין האישפוז רק כאמצעי לחץ לגרום לך לשתף פעולה בטיפול, לא לפגוע בעצמך ולקבל את הטיפול התרופתי שמוצע על ידה. את בת 16 ולכן לא סביר שיהיה אישפוז כפוי אם ההורים שלך יתנגדו לאישפוז. לפי דעתי חשוב שתיהי גם בטיפול פסיכולוגי אינטנסיבי. לגבי הפסיכיאטרית- לדעתי לא כדאי להחריף את המאבק איתה בנושא הנ"ל כי זה עלול לגרום לתוצאות לא רצויות מבחינתך. בכל מקרה תשתפי את ההורים שלך במצוקה שלך, הם עדיין אחראים עליך ויכולים לעזור לך בכל תחום, כולל אפשרות של לעבור לפסיכיאטר אחר.

סיגל יקרה, כל כך מוכר לי כל מה שאת מספרת. עברתי דברים דומים אבל מה שעצר אותי מלמות זה המחשבה על משפחתי, על כמה שיהיה קשה להם. אני יודעת שלא תאמיני לי אבל הרבה דברים נפלאים מחכים לך בחיים. בעלי גם עבר טיפולים וגם ניסה להתאבד ועכשיו אנחנו זוג מאושר מאוד, חלפו השנים הרעות... תני לעצמך הזדמנות. הייתי כל כך רוצה לעזור לך רק שאני לא יודעת איך... אם אוכל להיות לך לעזר במשהו, תפני אלי דרך הפורום. תהיי חזקה ותשתדלי שלא להיכנע למחשבות הקשות והפחד. את צריכה להישאר, איפשהו יש אדם היחיד והאחד שימצא אותך ויציל מכל זה, צריך רק לחכות קצת. תהיי איתנו, בבקשה, החיים הם ניתנים לנו ללא שום קשר לאישיות שלנו ואין לנו זכות לגזול אותם. נוכל, אם תרצי, לדבר בצ'אט, רק תגידי מתי. ענת

שלום סיגל את חייבת לשתף פעולה עם הצוות הרפואי. המצב שלך לא טוב ואת עלולה לפגוע בעצמך. תנסי לתת לעזור לך. אם את מסוכנת לעצמך ניתן לאשפז אותך. אישפוז הוא לא איום אלא דרך לעזור במקום שאת לא יכולה לעזור לעצמך. אני יודע שאת לא מתנגדת לטיפולים כי את רעה אלא כי את לא מסוגלח. יש מצבים שאדם מאבד את היכולת לדאוג לעצמו ותפקיד הסביבה לעזור לו. בברכה, אמיר

כן - פסיכיאטרים מאויימים מאד כאשר מדברים בהתאבדות הם מרגישים את לחץ האחריות - וגם מפחדים מהתביעה המישפטית וועדת החקירה שתהיה נגדם לאחר מיכן צריך פסיכיאטר חזק ומיקצוען באמת למיקרים כאלה אפשר להתקשר אלי ב 052-844050

סיגל שלום רב, את זקוקה חמודה לעזרה, ואת יודעת את זה. מצד אחד בא לך לבעוט בכל העולם, ולעבור אולי לעולם הבא, ומצד שני את כל כך מפחדת, וכל כך זקוקה למישהו שיתמוך, שיחבק, שיערסל אותך בין זרועותיו ויאמר שהכל בסדר. הפסיכיאטרית שלך כנראה נבהלה ממך, ולכן העלתה את רעיון האישפוז. אישפוז זה לא עונש, אלא נותן לך לשחרר קצת את האחריות העצמית, פתאום את עשויה לתת למישהו אחר קצת לקחת אחריות עליך, לעזור ולתמוך 24 שעות ביממה. אני מבינה את החרדה הגדולה בלהיות נזקקת, בלהיעזר, אולם עליך לתת גם לאחרים לעזור לך. תני לעצמך ליפול מעט אחורה, ותיראי שיהיו שם אחרים שיחזיקו אותך, יערסלו אותך. את כבר לא יכולה לבד, וזה די ברור, אני משוכנעת שזה ברור גם לך. את חייבת לתת לעצמך להיעזר. את זקוקה לזה. חיזקי ואימצי, טלי פרידמן

ד"ר פלד הנכבד מדהים כיצד פסיכאטר ותיק כמוך (כולו 5 שנים אחרי התמחות) חוקר מוח דגול ובעל שם מתבטא בשחצנות וזלזול כלפי פסיכיאטר קולגה שכביכול חלש ולא מקצוען. מסירת מספר פלפון תוך ציון שהינך חזק ומקצוען לעומת הפסיכיאטר השני נראית לי התנהגות הנוגדת את כללי האתיקה המקובלים במקצוע שלנו. אני מצפה מאתר DOCTORS.CO.IL שמירה על רמת אתיקה בסיסית ולא להתדרדר לרמת אתר שיווק זול לרופאים כביכול חזקים ומקצוענים בושה וחרפה למקצוע ולאתר רופא נדהם

שלום לך ולגולשי האתר מאז הקמתו הפנתה הנהלת דוקטורס את עיקר מאמציה להקמת תשתית פורומים מקצועיים במרבית תחומי הרפואה הקיימים, שתשמש לקשר בין הפונים לבין אנשי המקצוע ללא תיווך מוסדות בריאות כלשהם. עד היום מקימי דוקטורס רואים בפורומים את גולת הכותרת של האתר, ואת התרומה החשובה ביותר לקהיליית הרשת הישראלית ולציבור בכלל. מבין כלל הפורומים, פורום פסיכולוגיה ופסיכיאטריה הינו הפורום העמוס ביותר בגולשים והטעון ביותר מבחינה רגשית ונפשית מעצם טבעו. מנהלי הפורומים חולקים מניסיונם והידע שלהם עם הגולשים ללא בקשת תמורה כלשהי (השרות כפי שהינכם יכולים לראות ניתן חינם). ד"ר פלד הוא אחד מהכותבים המנוסים והמכובדים שעובד עם דוקטורס, הוא עצמו רואה במענה בפורום שליחות ותרומה לציבור יותר מאשר מקור לפרסום והכנסה. להסיק מדבריו כי הוא מכוון לפגוע בקולגות שלו, או כי הוא מנסה ליטול לעצמו קרדיט (שהוא אינו זקוק לו למעשה) היא הבנה לקוייה של דבריו, ומן הראוי שמסיק מסקנות זה יתנצל. לכל משתתפי הפורום: המענה בפורומים ימשיך להיות ענייני מקצועי ונטול שיקולים כלכליים כלשהם, למרות הנסיון להציגם כפרסומיים. כולי תקווה כי תמשיכו "להצביע ברגליכם" ולהוכיח את המלעיזים על טעותם, ואף שתמשיכו להנות מהשרות שניתן לכם (לחלוטין חינם) ע"י אתר דוקטורס.

אבקש לדעת מה הסיבה ל-selective mutisime אצל ילדים. האם נולדים עם זה או שהבעיה נוצרת בהשפעה סביבתית.

הי יוסי, לפני כמה שנים עשיתי עבודה במסגרת לימודים בסמינר, בנושא זה. העבודה כללה תצפית על ילדה שסבלה מ"אלמות רצונית" (השם העברי של selective mutisime אשמח לשלוח אליך את העתק העבודה - תוכל לפנות אלי באמצעות לכתובת: [email protected] שנה טובה, רחלה

האם יש בארץ מטפלים בשיטה של אריך ברן? תודה אופיר

במה עוסקת וכיצד מבוצעת

התאוריה של אריך ברן מחלקת את ה"אני" (האגו) לשולשה מצבים שמיתחלפים אחד בשני הורה,ילד,בוגר (ניתן להגיד ש ההורה מתפקד כ סופר אגו,ילד כ איד ובוגר כ "אני") זאת תאוריה מאוד ארוכה ומסובכת,שהסברתי עליה בפורום פסיכולוגיה אחר (בנענע) בכל אופן,יש שיטת תרפיה שמבוססת על התאוריה הזאת ,אני לא יודע איך היא מיתבצעת,או מה "הולך שם" בדיוק לכן אני ביקשתי את ההפניה הזאת,זאת לא תרפיה דוגמאת הפסיכוטרפיה האנליטית (הישטה מטפלת ב"כאן ועכשיו"....אם אני לא טועה) אופיר

שלום רב צר לי אבל אני לא מכיר מטפלים בשיטה זאת. בד"כ מטפלים משלבים גישות תיאורטיות שונות ומכירים גם את אריך ברן. אני אישית נעאזרתי בתיאוריות שלו בעיקר בסדנאות ועבודה קבוצתית. שימוש במושגים של הורה, בוגר, ילד שקיימים אצל כל אחד מאיתנו. אם קראת את הגישה בטח אתה מבין למה אני מתכוון. בברכה, אמיר

אוקי....אז יש לי שאלות אליך!!!!!....אתה מסכים לענות? אופיר

קודם כל תודה על תגובתך. להזכירך: אני מתכוון להודעתי מיום 11.9 בנוגע ליוזמה שאני יוזם בנוגע לחולי ocd והנמצאת בדף 63 בפורום זה, ולתגובתך עליה. (להלן קישור להודעתי, ובהמשך תגובתך) http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=7791&t=7791 הצעת שם: "לטפל בבעיה כי יש טיפולים יעילים" . אכן יש טיפולים, ובחלקם יעילים, רק שהבעיה היא שהם לא עוזרים לכולם. ככל הידוע לי ממקורות מוסמכים הם עוזרים לכ-50% מהמקרים, מתוך התמודדותי האישית עם מחלה זו ומתוך היכרותי עשרות אנשים המתמודדים עם כך, אני נוכח שהטיפולים, תכל'ס בשטח, לא עוזרים לכולם. אז מה בינתיים? עד שיימצא הטיפול שיועיל? האם אלה שמטופלים טיפול שאינו עוזר להם ושנאלצים להוציא מאות רבות של שקלים בחודש, עבור חומרים שונים לצרכי הנקיונות שבלעדיהם הם יגיעו למצבי חרדה בלתי נסבלים, ירעבו ללחם? מה יעשו בינתיים? האם לא נראה לך שזה לא מן הצדק להפלותם ביחס לבעלי בעיות רפואיות אחרות שלגביהם יש הכרה להוצאותיהם המיוחדות בגין מחלתם? אודה על תגובתך. עידו

אני בעד כל עזרה למטופלים שלי

שלום סבתי בת 70 החלה ללכת לקניון מדי יום ביומו ולשבת שם במשך שעות מהבוקר עד הערב ובזמן זה היא לוקחת שאריות אוכל מהמנות שהשאירו אנשים אחרים יש לציין שסבתי הייתה אחת מהנשים הסטרליות ביותר. אימי לקחה אותה לרופא שמתמחה בגריאטריה שטען לתסמונת פסיכיאטרית התוכל בבקשה להסביר לי מדוע והכיצד יש לטפל בבעיה זאת. בתודה מראש שרית

הייתי מתחיל עם בירור נויורלוגי דחוף אני מאמין שיש שינויים במוח שקשורים לגיל לאחר מיכן יש להתאים טיפול תרופתי - אבל ליפני כן - יש חשיבות לאיבחון 1) תעשו בירור נויורולוגי שיכלל MRI 2) צרי אתי קשר ב 052-844050 אני יכול לעזור לך

שרית שלום רב, אני מצטרפת להמלצתו של ד"ר פלד, ובנוסף להערכתי עליכם לשלוח את הסבתא לאיבחון פסיכוגריאטרי מקיף. תופעות שכאלו, המעידות על שיפוט לקוי עשויות להיות התחלה של דמנציה כלשהי (שיכחה, בשפה פשוטה) שייתכן וקשורה לגיל. באיבחון הפסיכוגריאטרי בדרך כלל נעשה איחון רב מקצועי של רופא כללי, נוירולוג, פסיכיאטר ומרפאה בעיסוק. כך נבדקים כל הצדדים: הפיזי, הנפשי והמסוגלות של האדם לפעילויות שונות. כדאי לעשות זאת כמה שיותר מהר, כי האבחון לוקח זמן (עושים את זה דרך קופ"ח), ולאחר האבחון ניתן להתאים טיפול תרופתי מתאים (במידה ויש צורך) המסייע לתופעות אותן הזכרת. בברכה, טלי פרידמן

שלום. יש לי חברה שהיא פיתחה לאחרונה בעיות אכילה די קשות וזה מתבטא בכך שכמעט כל פעם אחרי שהיא הייתה אוכלת היא היתה הולכת להקיא. אני והוריה מודעים כיום לבעיה ואני רוצה להדגיש שהיא לא שמנה משקלה הוא 51 ק"ג. כיום היא סובלת מכאבי בטן חזקים והיא מטופלת אצל רופאים מסוימים בנוגע לבעיה זו. היא טוענת שהבעיה תיפטר כאשר היא תבין בראש שלה שהיא לא צריכה לרזות ושזה פוגע בה. שאלתי היא מה אני יכול לעשורת כדי לעזור לה להבין את חומרת הבעיה ולעזור לה להבין שהיא לא צריכה לרזות יותר ושהיא פוגעת בעצמה ע"י הדברים שהיא עושה. בכל הזמן הזה שהיא חולה היא לא רוצה לראות חברים כולל אותי היא נמצאת במצב של דיכאון. מה אוכל לעשות או לומר לה כדי שהיא תצא מהמצב הזה?

הרבה אתה לא יכול לעשות עם היא מוכנה להבדק - הפמה אותה לפסיכיאטר דרך קופ"ח אני יכול לעזור ב 052-844050

דודי שלום רב, אני ממליצה לך לקרוא את מה שכתבתי לי.ק. בשאלתו מתאריך 00-9-14 http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=8480&t=8480 אני מאמינה שתמצא שם תשובות לשאלותיך. אם אתה זקוק לייעוץ נוסף, אתה מוזמן להתקשר אליי 053-876956 בברכה, טלי פרידמן

שלום רב: שאלתי היא בנוגע לכוח נפשי להתמודד עם אתגרים, משברים וקשיים שונים. להערכתי אין לי מספיק כוחות נפשיים ואני נכנע בקלות לקשיים. האם ניתן לפתח יכולת התמודדות טובה יותר ?

כו טיפול בשיחות יכול לעזור אמיר הפסיכולוג יוכל ליעץ

גיל שלום רב, שאלתך היתה בעיני נוגעת ללב. זו שאלה של אדם שמודע ליכולותיו, ומנסה להתקדם ולהצליח ולהתגבר על המכשולים והקשיים הפנימיים. ללא ספק טיפול פסיכותרפויטי עשוי להועיל לך. התחושות עליהם אתה מספר קיימות אצל אנשים רבים, אך לא כולם מוכנים להיות כנים כל כך עם עצמם, ובטח לא לנסות להתמודד עם זה, ולנסות להתגבר ולהשתפר. יישר כח! במידה ואתה זקוק להמלצות למטפלים אתה מוזמן לפנות אליי 053-876956 בברכה, טלי פרידמן

שלום ד"ר אני מחפש מידע מאמרים , כתבי עיתונות על השפעת האי פוריות על הזוגיות. תודה

תשתמש ב- http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?db=PubMed

משה שלום רב, נכתבו ספרים לא מעטים בנושא. אינני זוכרת כרגע שם של ספר ספציפי אולם אני בטוחה שבחנויות המתמחות בספרי פסיכולוגיה (כגון תולעת ספרים בת"א) או בספריות אוניברסיטאיות תוכל למצוא מאמרים, ספרים ומחקרים. אם יש משהו ספציפי שאתה מחפש, תכתוב ואוכל לעזור לך בחיפושים. בברכה, טלי פרידמן

שלום משה אין לי כרגע מאמרים לתת לך. אני עוסק בנושא ויכול לייעץ לך. אם תכתוב בפורום או תיצור איתי קשר ותכתוב מה בעיית הפוריות, איזה טיפולים את עוברים ומה הקשיים הזוגיים שנוצרו אוכל לייעץ באופן ספציפי. הטיפולים אכן יוצרים לפעמים קשיים בזוגיות. הריון ולידה הם בד"כ תהליכים טבעיים, כאשר התהליך נעצר עולות חרדות, פחדים ולעיתים כעסים והאשמות. הכעסים והדכדוך נורמליים לחלוטין. לעיתים הכעסים מופנים אחד כלפי השני ואז נוצרות בעיות. כי בני הזוג זקוקים לכל התמיכה אחד של השני והקשיים פוגעים ביכולת לתת תמיכה ולהמשיך בתהליך. זוגות רבים מפסיקים את התהליך באמצע. אני אהיה בחופשה עד שבוע הבא. אפ תרצה להתייעץ תיצור קשר 036496371. בהצלחה, אמיר

אני בת 46, לפני כשלוש שנים קיבלתי התקף חרדה והגעתי לביה"ח שם נתנו לי להבין שהתופעות שהגעתי הן של חרדה. שכבתי תקופת מה במיטה ללא יכולת להבין מה קרה? חוסר תיאבון, לחץ בחזה, דופק, שילשולים והגרוע מכל - לא יכולתי לקום מהמיטה, חסרת אונים. שום מחשבות על התאבדות ההיפך רוצה לקום ולא יכולה. מילאו אותי בתרופות שונות למיניהן לשינה, ולדיכאון אינני זוכרת שמות הרגשתי רע מהן, ואף ביקשתי להתאשפז על מנת שינקו ליאת הגוף לאחר יסורים רבים ייצבו אותי עם הפרוזק. לקחתי מספר חודשים כ-20 מ"ג וכשהתרוממתי וחזרתי לעבודה, והרגשתי טוב הפסקתי ולאחר מספר חודשים התופעה חזרה ובצורה קשה ושוב נפלתי בשבילי ל"תהום". אני אם ל - 4 ילדים, אין לי שום דבר שיושב לי על הלב, ומעיק עלי. ניסיתי כמובן ללכת לפסיכיאטר, כי בעצם דרכו אני מקבלת את המינון התרופתי אבל, לצערי הרב מעבר לזה אני לא מרגישה צורך בשיחות וזה אף מתסכל אותי פשוט אינני זקוקה לשיחות, בפה מלא. כיום אני לוקחת כ- 30 מ"ג פרוזאק, וכשאני ירדתי ל-20 מ"ג הרגשתי לא במיטבי התקשרתי לרופא והוא אמר לי כמו תמיד: תעלי במינון ולא מעבר! כיום אני מרגישה טוב, לא כפי שהייתי כמובן מלאת אנרגיות. קיימת אצלי עייפות תמידית, עד מתי אני אקח תרופות????? ומדוע אני סובלת מכאבים בידיים במהלך השנים???????

לא חייבים להפסיק - תחשבי על זה כמו תרופה ללחץ דם - 2/3 מהאנשים מעל גיל 40 משתמשים בה ללא הפסקה לכל החיים כאבים בידיים לא אמורים להיות קשורים לטיפול יש לעשות בירור לחוד דרך רופא משפחה

האם מוכרת בארץ שיטת הטיפול New Identity Process? תודה.

עידית שלום רב, לא שמעתי על כך, אלא אם היא מכונה אחרת בארץ. בברכה, טלי פרידמן

לאחר 10 שנים ! של דיכאון וחרדות שהורידו את התפקוד שלי לעבורה אכילה ושינה (2-4 שעות ללילה) "נשברתי" ופניתי לקבל עזרה בתחנה לבריאות הנפש אני לוקחת מזה כחודש 20 מ"ג ציפראמיל ליום והשינוי (לטובה) שחל בי הוא כזה שלא האמנתי שכימיה מסוגלת לחולל. אבל ללא דאגות הרי אי אפשר ואני כבר "מתה" מפחד מה יקרה אם הגוף "יתרגל" לחומר במינון הזה או אם לאחר תקופת מה יש להפסיק את השימוש בתרופה ואז הקסם יפוג. שאלתי היא האם ציפראמיל היא תרופה שאפשר לקחת "כל החיים" והיא נשארת אפקטיבית ? השינוי בי הוא כזה שהתלות לא מרתיעה אותי. בתודה מראש תמי

תמי היקרה המקרה שלך הוא הדוגמה הכי טובה לבורות שיש לאנשים ולסטיגמה השלילית שיש לפסיכיאטריה אנשים מגיעים לפסיכיאטר רק כאשר הגיע הקץ והסבל הוא לא אנושי בינתיים הם מפרנסים שורה של שרלטנים מכשפים רבנים מטפלים אלטרנטיבים שלא יעזרו להם לעולם - זה ממש מקומם - לדעתי יש לחוקק חוק נגד שרלטנות היום הפסיכיאטריה התקדמה ויש מיקרים שהיא עוזרת באופן יעיל ציפרמיל ניתן לקחת כל החיים ללא שההשפעה תפוג בשום פנים ואופן לא מתמכרים לתכשיר - אני לא מבין את הבורות של הסטיגמה - אנשים באמת חושבים שרופא יתן תכשיר שהוא סם (דהיינו מזיק) התכשירים היחידים שעלולים לגרום להתמכרות שייכים למשפחת הווליומים למינהם ופסיכיאטרים מאד לא אוהבים לתת אותם - הם ניתנים בפיקוח כזה שלא יגרום להתמכרות חזרה לציפרמיל - מדובר בתכשיר המאזן מחדש איזה שהוא חוסר איזון במעבר אינפורמציה במוח שגורם לדיכאון הדבר דומה לאינסולין שמאזן סוכר בדם - כך ציפרמיל מאזן חומרים במוח את כבר מבינה מדוע כדאי להעזר בתכשיר - לעמוד על הרגליים במקום להיות שבר כלי חישבי כמה היית יכולה להרויח עם היית פונה לטיפול בזמן עדכני אותי במצבך - בהצלחה

הסיבה שלא פניתי לעזרה היא לא סטיגמה אלה הנטיה להאמין ש"תיכף" זה יעבור ושאני אתגבר לבד (נטיה שקיימת אצלי גם לגבי מחלות אחרות). מעולם לא פניתי אל אף אחד מרשימת "עושי הנפלאות" שציינת ודעתי עליהם כדעתך (אם לא קיצונית יותר!). כשכתבתי התמכרות התכוונתי לעובדה שהיציבות שלי תלויה באלמנט חיצוני ועלולה להעלם אם זה ישלל ממני , ולא להתמכרות פיזית. בעניין ההזנחה העצמית וההפסד אני מסכימה אתך לחלוטין. תודה על התשובה המהירה תמי

שלום, אני חייל לקראת שחרור ואני עובר בחודשים אלו תקופה קשה מאוד שמכבידה עלי ומעכירה את אושרי. קשה לי לקבל את עובדת היותי הומוסקסואל, קשה לי לאבחן בדיוק את הנטייה שלי מבחינת מימושה במציאות, כלומר איך בדיוק לנהל קשר עם בחור, יחסי מין וכו'. יצויין כי משפחתי לא יודעת עליי, ורק קומץ חברים קרובים יודעים זאת אולם אני לא משתף אותם מלבד במקרים קיצוניים. בסביבות גיל 16, התחלתי להתוודא למיניות שלי, ובמהלך השנים הקרובות גיששתי בעולם הגייז, קראתי ספרים וחומר בנושא, צפיתי בסרטים , ומלבד השתתפותי בקבוצת תמיכה של נוער ירושלמי, הפעילות שלי הייתה פסיבית ברובה. לפני שהתגייסתי לצבא, כשהשתחררתי מעול הלימודים, והרגשתי חופשי, וללא מסגרת מחייבת, התחלתי לבקר במקומות בילוי של הומואים, בעיקר בתל אביב, בעקבות כך הזדמן לי להכיר מס' בחורים, אשר לצערי חיפשו בעיקר קשר מיני, בעודי בחור צעיר שעדיין לומד להכיר את מניותו. בנק' זו אציין כי לא השתנה בי המון. אני עדיין מחפש בחור רציני לקשר מחייב שמבוסס על אהבה ולא רק על סקס, ובכל פעם שאני מחפש אנשים בערוצי ההיכרות השכיחים (אינטרנט בעיקר) אני נוחל כשלון ואכזבה. אמנם הכרתי מס' בחורים נחמדים ואינטיליגנטים שחיפשו קשר מחייב כמוני, אולם לא נמשכתי אליהם ולכן לצערי הקשר נותק. פרט לעובדה שאני לא מצליח לממש את הפנטזיה שלי, עדיין מאוד קשה לי לחיות עם עצמי כהומוסקסואל. אני מפחד לספר למשפחתי, אמי החלימה לאחרונה מסרטן, והיא חלשה מבחינה נפשית, ואני לא רוצה להכביד עליה. בצבא לעיתים רומזים לי וצוחקים עליי אף על פי שאני מאוד!! משתדל להסתיר זאת (אפילו הייתה לי חברה למשך חודש וחצי מהמחלקה שלי בבסיס). אני לא יודע מה אני ,מי אני, איך לחיות עם זה, מה יהיה עליי בעתיד, איך אחיה בסביבה הטרוסקסואלית בעודי שונה. אני לא מתכוון לפנות לעזרה מקב"ן בצבא היות ואני לא מאמין ביכולתו של הצבא לעזור לי בעניין זה, פרט לעובדה שאני לא מעוניין שבמוסד חודרני שכזה יחדרו לי לפרטיות. לאחרונה, אני מתראה מעט עם חברים שלי, לא סובלני לאנשים שסובבים אותי, מגיע לעימותים עם עמיתים לעבודה(אני משרת בבסיס סגור במחלקה מעורבת בבנים ובנות) וכשאי מגיע הביתה בסופ"ש ,אני נשרא ברובו בבית. כתוצאה מכך יצרתי לעצמי עולם משלי, והתמכרתי לאינטרנט. אני מבלה המון המון שעות מול המחשב, ובין היתר גם המון מול אתרי סקס. אני באמת רוצה להפסיק את הכאב הנורא הזה שנחת על חיי, ולהיות מאושר. אשמח לעזרה, תודה מראש, דניאל.

יתכן בגיל שלך שעדיין לא גיבשת את הזהות המינית אני מאמין שאמיר הפסיכולוג יוכל לעזור יותר ממני ביעוץ

דניאל שלום רב, מכתבך מבולבל מעט. ניכר שאתה מחפש קשר רציני ומחייב, אך טרם ברור לי אם החלטת שאתה הומוסקסואל, והאם זוהי החלטתך הסופית. נראה שאתה עדיין בשלבי גישושים וחיפוש דרכך. החיפוש והגישוש מתאים מבחינת גיל. זה הגיל של גיבוש זהות מינית, והתלבטותך כעת היא נורמטיבית. להערכתי עליך לפנות לטיפול פסיכותרפויטי בו תוכל להעלות את הקשיים, הפחדים ובעיקר להביא את הבילבול שככל הנראה קיים אצלך, ובעזרת המטפל, תוכל להגיע לגיבוש של זהותך המינית, ולהביא בחשבון את המחירים הכרוכים בכל החלטה שתבחר. מכיון שאתה משתחרר בקרוב, להערכתיי עליך לפנות לטיפול מחוץ לצבא (בעיקר בשל אי רצונך לפנות לקב"ן). בברכה, טלי פרידמן

שלום דניאל אתה עובר כיום תקופה קשה. תקופה בה אתה מחפש את עצמך. צעירים רבים לקראת סיום השירות הצבאי עוברים משבר של חיפוש של עצמם ושל הזהות. במקרה שלך השבר קשה יותר בגלל השאלות לגבי הזהות המינית. ההתלבטות אם לצאת מהארון, השאלות של איך לעשות את זה בצורה נכונה, שאלות לגבי קשרים זוגיים עם גברים. נכול שבקהילה ישנם הומואים רבים שבעיקר מחפשים מין, אבל יש גם כאלה שמחפשים קשר אמיתי. אני אשמח לעזור לך ביעוץ, אתה יכול ליצור קשר בטלפון 036496371. בברכה, אמיר

שלום. רציתי לשאול אילו סיבות פזיולוגיות יכולות להביא לירידה/חוסר חשק מיני אצל אישה, בהנחה שהמקור הוא פזיולוגי-אורגני ולא פסיכולוגי-נפשי. ולמי פונים לבירור מקור הבעיה. תודה.

פונים לסקסולוג מדובר בתת התמחות של גניקולוגיה ואוארולוגיה

שלום ר כפי שד"ר פלד כתב אתה יכול לפנות לסכסולוג. בד"כ אם לא מדובר בבעיות הורמונליות שהתחילו בזמן ירידת החשק המיני, מדובר בבעיות פסיכולוגיות או זוגיות. כדאי לברר את העניין אצל פסיכולוג שעובד בטיפול פרטני וזוגי. בברכה, אמיר

רקע: בתנו הבכורה בת שנתיים וחצי. מדברת שוטף מגיל שנתיים בערך. לפני כחודש וחצי נולד לה אח חדש שהתקבל בשמחה וללא בעיות מיוחדות . לפני שבועיים נכנסה לגן חדש פרטי המונה כ- 30 ילדים (גננת ו - 2 מטפלות). יצויין כי לפני מסגרת זו היתה במסגרת גן פרטי המונה כ - 10 ילדים בלבד (גננת ו - 2 מטפלות). הבעיה: לפני כשבוע, באופן פתאומי, החלה בתנו לגמגם בצורה קשה ובולטת. היא "נתקעת" כמעט בכל הברה לזמן ארוך מאוד. שאלתנו: 1. כיצד עלינו כהורים להתייחס לתופעה זו? - האם להשלים את המילה אותה מבקשת בתנו לומר ? האם להתעלם ולתת לה לגמגם ולסיים בעצמה ? 2. האם יש לפנות לגורם מקצועי בבעיה זו (ואם כן למי?) 3. כמה זמן יכולה להימשך הבעיה והאם יש סיכוי שתיעלם מעצמה ? נשמח לקבל תשובה במהרה ההורים המודאגים.

ראשית הייתי פונה לנויורולוג של ילדים (דרך קופ"ח) לשלול חס וחלילה התפחות של מחלה נויורולוגית או מחלה רפואית אחרת (ישנם עשרות סיבות רפואיות לגימגום ליפני שחושבים על סיבות פסיכולוגיות) - לא הייתי מתקדם ללא CT מוח או אפילו MRI במיקרה הטוב הסיבה היא פסיכולוגית ואז כנראה קשורה לעיניין של תשומת-לב דבר שניתן לטיפול בהדרכה פסיכולוגית בבקשה עדכנו אותי בהמשך

להורים המודאגים שלום רב, כפי שד"ר פלד כתב, אני מצטרפת לדעתו לשלול קודם כל הפרעה פיזיולוגית. במידה ואין ממצאים פיזיולוגיים משמעותיים, והסיבה כנראה היא פסיכולוגית הייתי ממליצה לכם לפנות להדרכת הורים אצל פסיכותרפיסט המתמחה בטיפול בילדים. אני רוצה לשתף אתכם, ולספר כי טיפלתי בעבר במקרה זהה למקרה של ביתכם. כל הפרטים דומים, גיל הילדה, לידת ילד נוסף במשפחה וכניסה לגן חדש. הבעיה של אותה ילדה היתה באמת משבר קינאה באח הקטן שנולד והקושי בגן החדש. הגימגום נמשך כשנה וחצי, וזה היה גמגום קשה שיצר תיסכול רב אצל הילדה. ההורים תמכו מאד בילדה, לא השלימו את משפטיה ונתנו לה להתבטא באיטיות אך לסיים מה שרצתה לומר. פעמים רבות הילדה לא הצליחה לבטא את רצונה, היתה מניחה יד על הפה, ורצה לחדרה בוכיה. זו היתה תקופה מאד לא קלה לילדה ולהורים גם יחד. אולם לאחר כשנה וחצי הגימגום נעלם כלא היה. ככל הנראה הילדה התחזקה מהתמיכה שקיבלה הן בבית והן בגן, והצליחה להתמודד עם המשברים. לעיתים ניתן לשאוב כוח ממקרים אחרים, אולם בנוסף חשוב שתקבלו תמיכה והדרכה מאנשי מקצוע. בברכה טלי פרידמן

הי ! בני בן ה 3 התחיל פתאום לגמגם. התעניינתי באינטרנט בנושא ויישמתי כמה עצות שלאחר שיימתי אותם הגימגום נעלם. יכול להיות שזה היה נעלם בלי זה אבל לך תדע! עצות שיימתי (מקווה שיעזרו לך): 1) לא לשאול שאלה אחר שאלה, אלא רק לאח שהילד ענה על השאלה הראשונה. על פי המאמרים זה מאוד מבלבל את הילד. 2) לשאול לאט, הילד חושב שקצב מהיר של השאלה דורש תשובה מהירה. 3) האם הילד לא מגמגם כלפי איש מסויים? אולי אפילו בובה? אם יש מקרים בהם הוא לא מגמגם לנסות להבין למה לאחרים הוא לא מגמגם. 4) האם לילד יש בעיות אכילה? הוא לא אוכל מסוג מסויים של מזון? מקווה שיעזור . קוורטי

שלום, אני סובל שנים רבות מחרדה חברתית. החרדה מתבטאת בקושי להיות בחברת אנשים שאותם איני מכיר הכרות קודמת. החרדה מופיעה רק באותם מקרים שבהם קיים פוטנציאל של תקשורת, כמו למשל במפגשים חברתיים או בארועים משפחתיים. בגלל חרדה זו ויתרתי בחיי על הזדמנויות כמו לימודים גבוהים. חרדה זו משפיעה גם על החיים החברתיים שלי, בגלל שאני מוותר על מפגשים חברתיים, אין לי הזדמנויות להכיר אנשים חדשים, להתיידד, לצאת לבלות. למעשה רוב הזמן אני לבדי. אי החשיפה למצבים חברתיים אמנם פותרת את בעיית החרדה אבל אני יודע שזה לא פתרון אמיתי וזו בעצם בריחה מהתמודדות. הסימפטומים שמופיעים בזמן החרדה הם: דופק מואץ, נשימה לא רגועה, רעד קל בגוף. במשך מספר שנים ניסיתי לטפל בחרדה זו ע"י שיטות טיפול שונות: טיפול פסיכולוגי שהוכח כלא יעיל, מכיוון שהנטייה לנבור בעבר הרחוק ולחפש סיבות, לא תורמת כלל לשיפור בהווה. ניסיתי להשתתף בסדנאות שונות, מה שהביא לשיפור אבל למשך תקופה קצרה בלבד. ניסיתי טיפולים אלטרנטיביים כמו: רפלקסולוגיה, ביו-פידבק, שיטת פלדנקרייז, שיטות אלו גורמות להקלה, אבל לא פותרות את הבעייה לחלוטין. השאלה שלי היא האם קיימת שיטת טיפול או סדנה שניתן להתמודד בעזרתה ביעילות ובהצלחה בחרדה חברתית? חשוב לי מאוד להמשיך ולהתמודד עם החרדה, מכיוון שאני חי בתחושה מתמדת של החמצה.

אני לא מבין מדוע אתה מבזבז זמן וכסף בטיפולים לא יעילים - וסובל לחינם - יש טיפול יעיל שפותר את הבעיה - כל תכשיר נוגד חרדה מודרני כבר היה מיזמן פותר לך את הבעיה פנה דרך קופ"ח לפסיכיאטר - ושים לזה קץ (שוב פעם - מקומם לראות איך הסטיגמה השלילת שיש לפסיכיאטריה היא כל כך הרסנית - אנשים לא מקבלים טיפול יעיל - והשרלטנות של הרפואה האלטרנטיבית משתוללת) עדכן אותי - ואם אתה כל כך פוחד מפסיכיאטר צלצל אלי ל 052-844050 אני כבר פותר לך את הבעיה

שלום ד"ר פלד, ראשית כל תודה על התייחסותך. אני מודה שיש לי דעה שלילית בנושא פסיכיאטריה ותרופות. במשך השנים שבהם ניסיתי לטפל בחרדה באמצעות מטפלים אלטרנטיביים, וגם קראתי ספרות מקצועית בנושא רפואה אלטרנטיבית, נחשפתי להשקפת העולם של רפואה זו בנושא הריפוי וכן גם לדעותיה ולביקורת שיש לה על הרפואה המערבית ועל גישתה לריפוי. אני מוכרח להודות שהרעיון שאותו מציגה הרפואה האלטרנטיבית כגישה לריפוי נשמע מבטיח וטוב: ריפוי הוליסטי, איזון גוף נפש, אי תלות בתרופות וחומרים כימיים שעלולים להביא להתמכרות ואולי גם לתופעות לוואי, (שמעתי שפרוזאק מדכא את החשק המיני). לפני כשנה וחצי פגשתי בסדנה בחורה שסבלה גם היא מחרדה חברתית. היא סיפרה שהיא מטופלת בתרופה נוגדת חרדה במשך מספר חודשים. ההתנהגות שלה בסדנה היצביעה על כך שהיא עדיין סבלה מתופעות של חרדה חברתית, וגם היא בעצמה הודתה בכך. מעבר לדעה שלילית שנחשפתי אליה בעקבות הגישה של הרפואה האלטרנטיבית, קיים אצלי חשש, האם התרופה באמת יעילה? האם אין לתרופה כזו תופעות לוואי? האם קיימת סכנת התמכרות ותלות בתרופה? כפי שציינתי, אני מעוניין מאוד במציאת פתרון יעיל לבעיית החרדה, אבל אני רוצה להיות משוכנע לחלוטין לפני נטילת התרופה, שבאמת מדובר בתרופה בטוחה ללא כל סכנה או תופעות לוואי.

מצורף קישור להודעה כל אשר יש לעשות הוא דבל קליק על הקישור וההודעה המקורית נפתחת http://doctors.co.il/msn/forums/read.php?f=6&i=5648&t=5648

האם אתה מדבר על סכיזופרניה ? לא ברור זאת לא מחלה מדבקת פסיכיאטר תמיד מנמק אבחנה על בסיס מימצעים - לכן הוא מציין את מחשבות השווא ואופיין - מדובר ב אלף בית של רפואה

שלום. אני לוקח תרופה אולנזיפין במשך שנה לפני שלושה שבועות התחיל לי נקודה קטנה שחורה בעין . הלכתי לרופא עינים שבדק אותי ולא מצא שום סיבה לנקודה בעין . האם לדעתך יתכן שהנקודה השחורה בעין זה כתוצאה מתופעת לוואי מתמשכת לתרופה ? האם לדעתך אני צריך ללכת לניורלוג ? תודה מראש.

כשזה נוגע לחלק הביולגי של הפסיכאטריה.....אין לי הרבה מושג אבל ...כדי לנסות מה זאת אומרת נקודה שחורה? מופיעה על העין עצמה? או בשדה הראייה? אם זה מופיעה על העין עצמה.... תנסי לחלק את העין ל 4 חלקים 12,3,6,9 (כמו השעות בשעון)...בין איזה חלק לאיזה חלק זה נימצא ? אופיר

הנקודה השחורה נמצאת 40 ס"מ בשדה הראיה בעין שמאל קצת שמאלה ממרכז העין . אני מקווה שזה יעזור

אין מדובר בתופעת לוואי מוכרת של אולנזפין כדאי לעשות מעקב תקופתי אצל רופא עיניים מעבר לכך אנני רואה מה אפשר ליעץ בנוסף

אני חיילת ואין לי למי לפנות. כולנו מכירים את הרופאים של הצבא... אני מקווה שמישהו יענה לי למה אני לא מסוגלת לתפקד,לישון. אני לא רגועה ואני שונאת את עצמי. אני פוחדת להשתחרר ופוחדת להשאר בצבא. אני פוחדת שלא ייצא ממני כלום שאכשל. כמו שנכשלתי בצבא. אני פוחדת לנשום. אני בורחת מהצבא . מה קרה לי?????????? איך יוצאים מזה???

לכל יחידה יש קב"ן מדובר בעובדת סוציאלית או עובד סוציאלי - מהכרות ישירה אתם אני יודע שרובם טובים מאד ומתחשבים מאד מעטים יודעים אבל בצה"ל יש שרות עזרה נפשית ברמה גבוהה מאד - טיפול ועזרב נפשית שמקבלים בחינם בצה"ל עולים מאות רבות של שקלים באזרחות הקבנים רגישים עוזרים ומבינים פני לקב"ן יחידה ללא דיחוי

שלום חיילת את מבטאת את המצוקה שלך ואין ספק שאת זקוקה לעזרה. את יכולה לפנות לקב"ן של היחידה או ליצור קשר עם פסיכולוג אזרחי . את יכולה להתקשר 036496371 ואנסה לראות אם אני יכול לעזור לך. בברכה, אמיר

שלום, אני בת 31 וסובלת מכפיתיות כ-5 שנים. טיפול פסיכולוגי לא עזר,וניסיתי לקחת כחודש פבוקסיל אך הפסקתי בגלל תופעות לווא י כמו בחילות וסחרחורות. אני מנסה בכוח להחשף לפחדים שלי והתגברתי כך על מספר שגעונות,אבל בצורה מוגבלת בלבד. הפחד העיקרי שלי זה ממבטים של אנשים ברחוב,במיוחד נשים אחרות,כשמביטים בי אני נתקפת פאניקה וחרדה ומאבדת את העשתונות. אני חייבת לציין שאני עובדת ומתפקדת כנורמלית לחלוטין. חברי לחיים מאשים אותי בעצלות וחוסר התמודדות עם החיים ואינו מוכן לקבל שיש לי פחדים שאינני יכולה להתגבר עליהם,האשמות אלו גורמות לי רגשות טינה כלפיו.

האם ניבדקת אי פעם - לא בטוח שהאבחנה היא OCD פחדים מאנשים זה לא בהכרח כפיתיות ברור לי שאת צריכה איבחון והמלצות איך לטפל - כל זאת ליפני שיווצר נזק לחייך - כולל (כפי שתארת) ליחסים עם אנשים קרובים אוכל לעזור לך ב 052-844050

שלום אני כבת 19 וסובלת מהפרעת אכילה כבר די הרבה זמן. אני מנסה לטפל בעצמי,ויש לי בעיה שאני מכירה בה ולא מתכחשת אליה.קשה לי להפסיק לא רק כי אני מתה להיות רזה או כי אני בורחת ממשהו או כי התמכרתי להקאות ולצום.קשה לי להפסיק כי המחלה הזו הפכה להיות חלק ממני.קשה לי לדמיין את עצמי בריאה,זו כאילו אני אחרת.המחשבה על כך עוצרת אותי הרבה פעמים מלהחלים , הפחד מפני העובדה שהמחלה הזו עלולה להעלם. זו תחושה נפוצה בקרב בנות עם הפרעת אכילה או שאני פשוט לא נורמאלית? תודה לכם

כן - מה שאת מתארת נפוץ ואפילו אופייני לאנורקסיה-נרווזה לכן גם כל כך קשה לצאת מזה

אני לא אנורקסית אני יותר נתקפת ומקיאה מאשר צמה.פעם הייתי גם צמה אבל אני כבר לא יכולה.כנראה שאין לי את האופי החזק הזה של האנורקסיות.ואני גם ממש כבר לא רזה תודה בכל זאת

שלום לך כפי שד"ר פלד כתב תופעה זאת נפוצה באנורקסיה. הזהות שלך הופכת להיות מזוהה עם המחלה. את לא יכולה לדמיין את עצמך אחרת. מפחיד אותך להפסיק עם המחלה כי כך את מפחדת תלכי לאיבוד ולא תהיי את. לכן קשה לצאת מזה ויש צורך בטיפול ותמיכה. לעזור לך למצוא את עצמך ואת זהותך מעבר לאנורקסיה. בברכה, אמיר