פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום רב, אנו כותבות עבודת מחקר בנושא "הקשר בין היכולת לזהות את רגשות העצמי לבין היכולת לזהות את רגשות האחר". ערכנו ניסוי, העברנו שאלון וכו' שאלתינו היא לגבי עיבוד מידע רגשי. האם שונה מעיבוד מידע אחר, האם מדובר במנגנונים נפרדים? ובאופן כללי חומר הרלוונטי לרגישות כלפי העצמי לעומת רגישות כלפי האחר. בתודה מראש ורד וגליה

באיזה מסגרת המחקר שלכן ? מי מנחה אותכן ? האים כתבתם פרוטוקול מחקר? איך בכוונתכן לכמת (מבחינת כמות) את התוצעות מה הם קבוצות המחקר והביקורת שלכן? אשמח לעזור עם תשלחו לי את פרוטוקול המחקר

שאלה, בהיותי בן 14 (כיום אני בן 40) הייתי מתחכך עם אחותי בת ה-12 עד שגמרתי . היא התישבה בפאתי המיטה , ואני נצמדתי אליה -אל גבה עד שהתפרקתי.מדגיש כי זה היה ללא מגע מיני. ללא ערום.חכוך בלבד . האם יחסים כאלו סבירים ? האם הם קורים לכולם ? למה זה קורה ? האם זה גילוי עריות ? מה לעשות עם זה ? האם היא נפגעה מזה ?מה זה עשה לי ? עמי

בגילאים הללו לא ניתן לקרא לזה "מחלה" אלה תופעות בגדר הנורמה כל עוד הן חולפות ומוגבלות לגיל

מהי ראקטיביות אפקטיבית, האם הפרוזק עוזר? מהו מתח צווארי וכיצד ניתן להתמודד עימו? תרופת הנארדיל בעלת תופעות לוואי רבות הופסקה להגיע לארץ וניתן להשיגה אך ורק בייבוא אישי שעלותו הכספית גבוה מאוד. מהם התחליפים "המודרניים" לנרדיל ,אם יש כאלו בכלל!!

התחליפים לנארדיל הם תכשירי ה SSRI כגון הפרוזאק ראקטיביות אפקטיבית בתירגום לעיברית פירושה - תגובתיות של מצב-הרוח - דהיינו לצחוק כשמצחיק ולבכות כאשר יש סיטואציה עצובה המונח מתח צווארי לא מוכר לפסיכיאטריה

מה ו הגורם הראשי לחרדות יתר בזוגיות?

אתי שלום רב, ישנן סיבות רבות לחרדות בזוגיות. כדאי שתמקדי את שאלתך. בברכה, טלי פרידמן

האם אתה מקבל מבוטחים של "מכבי" ואם כן באיזה טלפון ניתן לקבוע תור .

ליואב - בתקווה שאתה קורא את ההודעה: אם באמת התחלת טיפול פסיכולוגי דרך מכבי, וכמוני אתה חש שתעריף הטיפול (לאחר הפגישות המסובסדות) מוגזם, אשמח אם תיצור אתי קשר. אני מנהלת מאבק בהעלאת התעריף. עינת: [email protected]

יש לי חבר(באמת) שסובל כ20 שנה מחרדות הוא לא יוצא מהבית ולכן לא יכול לעבוד היה בטיפולים פסיכולוגיים ופסיכייטרים . הוא לוקח תרופות במשך כל הזמן שכל כמה שנים הוא מחליף תרופה אולי הוא החליף 4 או 5 סוגים של תרופות. שאלתי ובקשתי האם יש תרופה או טיפול חדשני בחרדות? האם יכול להיות שהוא לעולם לא יתגבר וילמד לחיות עם הבעיה?

קודם כל - אני לא רופא או בעל מקצוע קשור. אני נמצא במחיצת אדם שסובל מחרדות כתוצאה מטראמות קשות בעבר, ורציתי לעזור במידת האפשר. אם החרדה נובעת מטראומה בעבר, ייתכן ומדובר במה שקרוי "תסמונת מתח שלאחר טראומה" (Post Traunatic Stress Disorder). אם כן, (ויש כאן צורך באבחון מקצועי), ישנה שיטת טיפול חדשנית שנקראת EMDR, קיצור של Eye Movement Desensitization and Reprocessing, שפותחה בארה"ב ומבוססת על מחקרים סביב נושא תופעת תנועת העיניים המהירה בשינה. אנחנו מנסים את שיטת הטיפול הזו (ללא טיפול תרופתי נוסף), אך לא למספיק זמן בכדי שאתן דעה לגבי האפקטיביות שלה. מאידך, קיבלתי המלצה חמה מקרובת משפחה שהיא פרופסור לפסיכולוגיה בארה"ב...

מוטי שלום רב, בכל מקרה עליו להשלים עם הבעיה שהוא סובל ממנה , ולהתמודד עימה. לגבי החידושים בתחום התרופתי, אני בטוחה שד"ר פלד יעזור. בברכה, טלי פרידמן

שלום רב, אמי היא אישה מבוגרת בסביבות ה - 65, ולדעתי היא צריכה אבחון פסיכיאטרי, אני מאמינה שאם אני ואחיי יציעו לה ללכת לפסיכיאטר היא לא תסכים. המצב שבו היא נמצאת מרע לה ולסביבתה. היא עצבנית כל הזמן, שיקול דעתה גובל ברוע לב, ומעשיה בלתי ניתנים לתפיסה. האם יש איזושהי דרך להכריח אותה או להערים עליה בכדי להביאה לטיפול פסיכיאטרי. לדעתי היא כבר מזמן הייתה צריכה טיפול, אך עד עתה התעלמנו מזה כי זה לא הזיק במידה רבה, עכשיו זה כבר ממש הפך לסיוט. מה עושים?

לפי דעתי ויש לי חמה כזו אפשר רק לתת אהבה , זה מאוחר מידי

בכלל אהבה והענקה הנן מהתרופות היותר טובות לחלק גדול מ הבעיות

מה זאת אומרת "מעשיה בילתי מובנים"... תוכלי לתת דוגמא? אופיר

לישי שלום רב, האם את יכולה לפרט לגבי התנהגותה של אימך? באופן כללי לא ניתן לכפות על אדם טיפול פסיכיאטרי אלא אם הוא מסוכן לסביבה או לעצמו. לא ברור אם זה המצב של אימך. בברכה, טלי פרידמן

לא ניתן לכפות טיפול אלה עם יש סיכון (לעצנו או זולתו) והשיפוט פגוע (דההינו אובחנה פסיכוזה) אף פסיכיאטר לא יפעל בעורמה או במסווה לבדיקה אם לדעתך היא מסוכנת ופסיכוטית יש להזמין רופא הביתה לביקור בית (מומלץ שיהיה פסיכיאטר) הרופא יתרשם בזמן-אמת מהמצב ויתקשר לפסיכיאטר מחוזי הוא מוסמך להפעיל חוק אישפוז כפויי עם התנאים להפעלת החוק (כפי שרשומים מעלה) מיתקיימים

שלום, בעבר סבלתי מהתקפות פניקה במשך תקופה של שנתיים בערך. כבר תקופה של חצי שנה אני לא מקבל שום התקפה, או אם יש אז זה ממש חלש. האם נרפאתי?

חרדה זה לא מחלה שצריך להתרפא ממנה. חרדה זו תגובה מופרזת של מערכת החרום הגופנית. כאשר הבעיה שהפחידה או הטרידה אותך חלפה, מערכת החרום מודיעה על מצב של הרגעה והגוף חוזר לתפקד נורמלית. אם תבין את המנגנון ומה גרם לך להגיב בצורה של חרדה תוכל לצמצם בצורה משמעותית את הסיכוי שבעתיד כאשר תחוש שוב בתחושת סכנה פסיכולוגית גופך לא יגיב בצורה קיצונית

בתי בת ה-12 (כמעט) עוברת תקופה קשה עם הרבה התקפי בכי היסטריים שעוד לא הצלחנו למצוא את מקורן חוץ מי איזשהו קושי עם עצמה. הלכנו איתה לפסיכיאטר ילדים שאחרי 2 פגישות נתן לה בינתיים מרשם לתרופת הרגעה בשם SEROXATE. אני לא רוצה להתחיל לתת לה תרופות פסיכיאטריות לפני שאני יודעת בדיוק מה התרופה עושה, מה תופעות הלווי ,מה הסכנות ומתי אפשר להגיד שזה כן או לא עזר. אני מקווה שתוכלו לעזור לי עם מה שאתם יודעים על התרופה הזאת.

אני מתפלא שהפסיכיאטר לא הסביר לכם את כל התשובות לשאלות אלו - זה מתפקידו מדובר בתכשיר נוגד דיכאון התקשרו איתי ב 052-844050 יש לי מספר שאלות הבהרה לא לאינטרנט

לאמא המודאגת אני בן 27 משתמש התרופה לעיל במשך שנה ותרופה עזרה לי מאוד אומנם השיפור אינו מיידי לוקח כ חודש עד השיפור אין לך מה לדאוג התרופה עוזרת לתפקד בצורה יעילה

ממתי נותנים לילדים תרופות נוגדות דכאון?

הי אני בן 31 ולוקח את התרופה הנל כ שנתיים. גם אני במשך שנה לא הסכמתי לנטול תרופות וסבלתי מאד אולם לאחר התיעצויות עם מיטב הרופאים ברצוני להרגיע אותך כי לתרופה תופעות לוואי נקודיות אין שום בעיה איתם . אין לי מושג לגבי ילדים אולם אני ההיתי ממליץ לך לגשת דר קרני רובין היא נמצאת במבשרת ציון והיא אחת הטובות בארץ לנושא והיא גם אחראית מטעם משרד הבריאות כדאי לך

שלום רציתי לדעת האם יש השפעה בלתי הפיכה על המוח כתוצאה ממחלות ממשוכות אשר לא טיפלו בהם?

אורן שלום רב, שאלתך כללית מדי. אולי תפרט על איזו מחלה אתה מדבר? בברכה, טלי פרידמן

אתה לא נותן מספיק מידע כדי לענות איזה מחלה? מדוע אתה שואל ? האם יש סימפטומים?

לקחתי פרוזק במשך שנה וחצי. הוא היה לי טוב אך פגע לי בחשק המיני. לכן עברתי לקחת ציפרמיל. ציפרמיל אכן לא לא פוגע לי בחשק המיני. אך הוא גורם לי ליובש בפה, עיניים, אף, נרתיק. הפסיכיאטרית שהלכתי אליה אמרה שאם אני רוצה, אני יכולה לנסות סרזוניל. שאלתי היא- האם לסרזוניל יש פרופיל תופעות לוואי קצת שונה משל ציפרמיל בעיקר- האם בממוצע הוא גורם לפחות יובש ועצירות? או שהם זהים לגמרי ואי אפשר לדעת מראש שום תופעת לוואי, אלא אצל כל אחד זה אחרת.

קשה לחזות מראש אצל כל אחד זה קצת אחרת - כל התכשירים שציינת שייכים לאותה משפחה של תרופות והתופעות בהתאם

הי שמי שון אנ י השתמשתי בתרופות שציינת ולאחר כל הנסיוניות אני ממליץ לך על סרוקסט הוא מצויין וללא תופעות לוואי שון

האם נטילת פרפנאן במשך כמה שנים עלולה לגרום לדיכאון כרוני הנמשך שנים לאחר הפסקת נטילת התרופה? תודה.

לא פרפנאן ניתן בסכיזופרניה הסכיזופרניה היא מחלה חשוכת מרפא - החלק שלא מתרפא ניראה כמו דיכאון ה"דיכאון" הוא לא מהתרופה - זה חלק מהמחלה שהתרופה לא מצליחה לרפא

שלום, אני בת 20 יש לי פחד נוראי לאבד את אמא, אני בכלל לא יודעת איך אני אחיה בלעדיה כשיגיע הזמן אני לא יכולה להסביר כמה אנחנו קשורות אחת לשניה . אני יודעת שכולם במוקדם או במאוחר מאבדים את הוריהם אבל בשבילי זה יהיה בלתי אפשרי, אפילו עכשיו כשאני חושבת על זה נהיה לי חם בבטן ודמעות בעיניים, אני לא יודעת מה אני אעשה בלעדיה, אני מעדיפה להיות איתה תמיד איפה שהיא תהיה וזה ממש מפחיד אותי לחשוב עלזה. כאילו לא יהיה משמעות לחיי כשהיא לא תהיה לידי.

ליאל שלום רב, את מתארת קשור עמוק והדוק מאד לאמך. נראה כי קיים אצלך קושי להתחיל לעשות הפרדה בינך לבינה. זהו תהליך פסיכולוגי לא קל, וכרוך לא פעם בכאב, אך זהו כאב הגדילה וההתבגרות. קשר הדוק כל כך עם האם, ונראה גם חסר גבולות במידה רבה, אינו בריא לאורך השנים, ועכשיו זה הזמן הטוב להתחיל תהליך של נפרדות. שימי לב, אינני מדברת על פרידה אלא על נפרדות. כך שכל אחת מכן היא אדם בפני עצמו, והקשר ביניכם אינו תלותי אלא קשר מפרה, מכיל ותומך באופן הדדי. לאור הקושי הרב שאת מעלה, הייתי ממליצה לך ללכת לטיפול. ככל שתתעלמי מהתופעה ו"תסחבי" אותה, הקושי יתגבר, וכל פעם זה יהיה קשה יותר. אם את זקוקה להמלצות למטפלים, אני יכולה לנסות לעזור. בברכה, טלי פרידמן

ליאל, אמא שלך תדאג שלא תפרדי ממנה. היא תגרום שכל חחיך תהיי איתה. לא תתחתני . לא תקימי משפחה. תתטפלי בה . היא תמות. את תשארי בסוף לבד. הנ"ל מנסיוני. עצתי. אלצי עצמך! צאי מהבית. אל תקבלי אישור על גברים שתהיה. היא תהיה ביקורתית (כאילו לטובתך ). אפילו תשכנעי עצמך שתשלחי לה הזמנה לחתונתך , עד כדי כך, גם אם היא לא תראה את בחיר ליבך עד החופה ! אחרת תשארי רווקה זקנה כמוני !!! אל תדוחי לה כלום בהתחלה במאולץ . א"כ יהיה טבעי. תסעי " כאילו". תתעלמי מימנה.עד שתתבגרי. אל תגורי קרוב אליה. אל תקבלי ממנה : הכל בשבילך, כל החיים נתתי לך. גם תפוח עוזב העץ. אם לא תעשי כך ת תהיי ערירה מרירה וגלמודה כמוני. חיי נהרסו.עד הרגע האחרון רציתי שיהיה לאמי טוב היא הלכה ואני בלי כלום-כי היא (למרות הצהרות הכוונות) לא נתנה לי לעזוב. אל תרוצי לפסיכולוגים, זה יקח שנים. קחי מילותי . תשנני אותם כמו תפילה " אני מוכרחה להתנתק" ותתנתקי . גם אם זה מאולץ בהתחלה. הצליחי. זה קשה. אבל אין לך בררה.מה לעשות אמך (ואני בטוח שהיא אוהבת אותך ) תיצור בך תלות ממית. אין לך בררה...... סימה

סימה שלום! מה שאת מתארת לא קורה אצלי, יש לי חיים משלי: תחביבים, חברות, חבר, מקצוע שאני רוצה לעסוק בו. אם אני מספרת לאמי הכל זה רק מרצון- היא החברה הכי טובה שלי. ולכן אני לא חושבת שאני תלויה בה כפי שאת מתארת. היא מאוד רוצה כשיגיע זמני שאתחתן ונותנת לי חופש מוחלט ופרטיות שאני צריכה . אני אדם אחד והיא אדם שני רק שאנחנו כל כך קשורות אחת עם השניה, ואין לי בעיה לגור לא בבית, כבר גרתי השנה הזאת לא בבית אלא בגרעין בתנועה ששרתתי בו, ועכשיו הצבא. מה שמפחיד אותי זה שהיא לא תהיה פה בכלל. אז לא יהיה לי למי לספר את הדברים החשובים ואם מי לדבר מי שתאהב אותי הכי בעולם ותהיה איתי תמיד . חברות רגילות זה לא אותו דבר.

שלום, ותודה מראש על העזרה. יש לי חברה טובה אשר סובלת מחרדות, יש לה שני אחים אשר מטופלים באופן שוטף במרפאה וכן היו מאושפזים בבי"ח טירה, (אחד מהם לא מתקשר עם הסביבה והשני לוקח תרופות באופן רציף וסובל מעויתות קשות ורפלקסים בלתי רצוניים) החרדה שלה נובעת מעצם הפחד שהיא תגיע למצבם. הדבר נמשך כבר כמה חודשים ולמרות שלקחה תרופות הרגעה לאחר ביקור אצל פסיכיאטרית וכן עידוד רב שקיבלה , הדבר לא הקל על מצבה. הפסיכיאטרית הפנתה אותה לבי"ח רמב"ם למרפאת חרדה, אך מכיוון שמשם החלו אחיה את דרכם היא מפחדת לגשת לשם מהחשש שמצבה יתדרדר וגם היא תאושפז. האם נוכל לקבל מידע על פעולת מרפאת החרדה, וכן באילו מקרים מחליטים לאשפז חולה בבי"ח לבריאות הנפש. תודה מראש ענבר

מרפאת החרדה מוכרת לי מהכרות אישית המרפאה ברמה מאד גבוהה חברתך זקוקה קודם כל לאבחנה עם היא סובלת ממה שאחייך סובלים אז אין הרבה מה לעשות והיא תלך בדרכם היום לא ניתן לאשפז אף אדם עם הוא לא פסיכוטי סכיזופרני וגם מסוכן באופן מיידי לעצמו או זולתו - אישפוז פסיכיאטרי נעשה בד"כ בסכיזופרניה קשה ודכאון קשה - וגם אז לזמנים קצרים רק בזמני התדרדרות קשה כעת יש תוכנית במשרד הבריאות לסגור את כל בתי החולים הפסיכיאטרים - בקרוב יהיו רק אישפוזים מאד קצרים וחלקיים

אין לי מה להוסיף על דבריו של ד"ר פלד. חברתך זקוקה לתמיכה רבה, ויפה שאת דואגת לה. כל הכבוד, בברכה, טלי פרידמן

איך אפשר לדעת אם אני נשואה לד"ר ג'ייקל ומיסטר הייד? יום אחד הוא מחזר אחריי במרץ, אוהב, מפנק יום אחרי זה מעליב, צועק ומתנהג כמו משוגע. הוא גם מיתמם כשאני שואלת על מה ולמה הוא כ"כ כועס. האם אני נשואה ל-2?

שלום גלית יתכן ואת נשואה לנרקיסיסט. אדם שיודע לחזר במרץ כאשר הוא אוהב ומעוניין. ואילו כאשר הוא נפגע, או מרגיש שאת לא מתנהגת כפי שהוא מצפה הוא עלול להיות תוקפני. אם התוקפנות עוברת גבולות את צריכה ללחוץ על טיפול, סביר שהוא לא יבין על מה את מדברת או יאשים אותך. במקרה כזה כדאי להציע ללכת ליעוץ זוגי. שימי לב שאלימות היא לא רק מכות אלא גם השפלות. אם המצב פחות גרוע ממה שהבנתי, אז שיחות ודיבורים ביניכם יכולים לעזור. תעדכני אותי, אני בחופש וחוזר רק בעוד שבוע. בברכה, אמיר

אני לא יודע אם מותר לי להוסיף פרטים כבר אחרי שפסיכולג ענה...אבל אני יעיז בכל אופן,אם זה היה פיצול אישיות אז,היית כבר מבחינה (היה לך בעל "יוסי" ויום אחרי זה בעל "אבי")..זה כמבון בכליליות,יש הרבה מאפינים לריבוי אישיות בכל אופן,שיניויים קיצוניים במצב רוח יכולים לינבוע מאוד הפרעות ,כמו הרפעה גבלית לדוגמא (שאחד ממאפיניה זה שיוניים מהירים במצב הרוח) זה סתם חומר למחשבה............... כמובן שעדיף שתיסתמכי עך התושבה של אמיר זהר אופיר

טוב, המצב פחות גרוע ממה שהבנת, אבל כבר היינו בסרט הזה של דיבורים ביננו וזה פתר את הבעיה לימים ספורים בלבד. כשהוא לחוץ (בזמן, בכסף) הוא מתמודד עם זה רע מאוד ומוציא קיטור, אבל לא במכות רק בצעקות והעלבות וגם לא בהשפלות. זה נעשה בלתי נסבל עד שאני מחליטה שזהו זה, ואז שעתיים אחר כך אני מחוזרת, מוחמאת ומה לא. לאיפה אפשר לגשת בכדי לקבל יעוץ? אנו גרים בדרום. תודה.

שוב אני כותבת פה, אותה סיגל בת 16 ששונאת את עצמה...המצב החמיר. הפסיכיאטרית..הפחידה אותי, הייתי אצלה ביום חמישי, איימה לאשפז אותי! אסור לה,נכון? היא לא תעשה לי את זה בניגוד לרצוני??אסור לה! אני מפחדת! היא מודאגת מאוד, ככה היא אמרה, כך גם המורים,ההורים,האחים,המטפלת וכולם....כי סיפרתי על ההקאות, שהפכו לסדר היום שלי,מהקאה להקאה. ורק לפני חצי שעה חתכתי את עצמי, בפעם הרביעית השבוע, ומרגישה צורך לחתוך עוד, לא הענשתי את עצמי מספיק. אני לא מתכוונת להפסיק עם ההקאות, ואמרתי לפסיכיאטרית.. היא אמרה שאין כזה דבר, והיא כועסת עליי, היא לא מבינה!!!!! אני חייבת להמשיך, והיא רק מלחיצה אותי ומקשה יותר. היא לא תאשפז אותי, אני לא יסכים לזה!לא!!! אני מפחדת. היא החליפה לי כדורים, כי הפרוזק לא עשו כלום. במילא אני מקיאה את הכדורים החדשים, אז בשביל מה לבלוע אותם? היא אמרה שמחר אני חייבת להתקשר אליה לדווח על מצבי, אז אני יודיע לה שאני מפסיקה לקחת אותם. שתכעס, לא אכפת לי, אלה החיים שלי. ואני רוצה למות כבר, ואני מפחדת כל כך.

יכול להיות שהפסיכיאטרית הזכירה את עניין האישפוז רק כאמצעי לחץ לגרום לך לשתף פעולה בטיפול, לא לפגוע בעצמך ולקבל את הטיפול התרופתי שמוצע על ידה. את בת 16 ולכן לא סביר שיהיה אישפוז כפוי אם ההורים שלך יתנגדו לאישפוז. לפי דעתי חשוב שתיהי גם בטיפול פסיכולוגי אינטנסיבי. לגבי הפסיכיאטרית- לדעתי לא כדאי להחריף את המאבק איתה בנושא הנ"ל כי זה עלול לגרום לתוצאות לא רצויות מבחינתך. בכל מקרה תשתפי את ההורים שלך במצוקה שלך, הם עדיין אחראים עליך ויכולים לעזור לך בכל תחום, כולל אפשרות של לעבור לפסיכיאטר אחר.

סיגל יקרה, כל כך מוכר לי כל מה שאת מספרת. עברתי דברים דומים אבל מה שעצר אותי מלמות זה המחשבה על משפחתי, על כמה שיהיה קשה להם. אני יודעת שלא תאמיני לי אבל הרבה דברים נפלאים מחכים לך בחיים. בעלי גם עבר טיפולים וגם ניסה להתאבד ועכשיו אנחנו זוג מאושר מאוד, חלפו השנים הרעות... תני לעצמך הזדמנות. הייתי כל כך רוצה לעזור לך רק שאני לא יודעת איך... אם אוכל להיות לך לעזר במשהו, תפני אלי דרך הפורום. תהיי חזקה ותשתדלי שלא להיכנע למחשבות הקשות והפחד. את צריכה להישאר, איפשהו יש אדם היחיד והאחד שימצא אותך ויציל מכל זה, צריך רק לחכות קצת. תהיי איתנו, בבקשה, החיים הם ניתנים לנו ללא שום קשר לאישיות שלנו ואין לנו זכות לגזול אותם. נוכל, אם תרצי, לדבר בצ'אט, רק תגידי מתי. ענת

שלום סיגל את חייבת לשתף פעולה עם הצוות הרפואי. המצב שלך לא טוב ואת עלולה לפגוע בעצמך. תנסי לתת לעזור לך. אם את מסוכנת לעצמך ניתן לאשפז אותך. אישפוז הוא לא איום אלא דרך לעזור במקום שאת לא יכולה לעזור לעצמך. אני יודע שאת לא מתנגדת לטיפולים כי את רעה אלא כי את לא מסוגלח. יש מצבים שאדם מאבד את היכולת לדאוג לעצמו ותפקיד הסביבה לעזור לו. בברכה, אמיר

כן - פסיכיאטרים מאויימים מאד כאשר מדברים בהתאבדות הם מרגישים את לחץ האחריות - וגם מפחדים מהתביעה המישפטית וועדת החקירה שתהיה נגדם לאחר מיכן צריך פסיכיאטר חזק ומיקצוען באמת למיקרים כאלה אפשר להתקשר אלי ב 052-844050

סיגל שלום רב, את זקוקה חמודה לעזרה, ואת יודעת את זה. מצד אחד בא לך לבעוט בכל העולם, ולעבור אולי לעולם הבא, ומצד שני את כל כך מפחדת, וכל כך זקוקה למישהו שיתמוך, שיחבק, שיערסל אותך בין זרועותיו ויאמר שהכל בסדר. הפסיכיאטרית שלך כנראה נבהלה ממך, ולכן העלתה את רעיון האישפוז. אישפוז זה לא עונש, אלא נותן לך לשחרר קצת את האחריות העצמית, פתאום את עשויה לתת למישהו אחר קצת לקחת אחריות עליך, לעזור ולתמוך 24 שעות ביממה. אני מבינה את החרדה הגדולה בלהיות נזקקת, בלהיעזר, אולם עליך לתת גם לאחרים לעזור לך. תני לעצמך ליפול מעט אחורה, ותיראי שיהיו שם אחרים שיחזיקו אותך, יערסלו אותך. את כבר לא יכולה לבד, וזה די ברור, אני משוכנעת שזה ברור גם לך. את חייבת לתת לעצמך להיעזר. את זקוקה לזה. חיזקי ואימצי, טלי פרידמן

ד"ר פלד הנכבד מדהים כיצד פסיכאטר ותיק כמוך (כולו 5 שנים אחרי התמחות) חוקר מוח דגול ובעל שם מתבטא בשחצנות וזלזול כלפי פסיכיאטר קולגה שכביכול חלש ולא מקצוען. מסירת מספר פלפון תוך ציון שהינך חזק ומקצוען לעומת הפסיכיאטר השני נראית לי התנהגות הנוגדת את כללי האתיקה המקובלים במקצוע שלנו. אני מצפה מאתר DOCTORS.CO.IL שמירה על רמת אתיקה בסיסית ולא להתדרדר לרמת אתר שיווק זול לרופאים כביכול חזקים ומקצוענים בושה וחרפה למקצוע ולאתר רופא נדהם

שלום לך ולגולשי האתר מאז הקמתו הפנתה הנהלת דוקטורס את עיקר מאמציה להקמת תשתית פורומים מקצועיים במרבית תחומי הרפואה הקיימים, שתשמש לקשר בין הפונים לבין אנשי המקצוע ללא תיווך מוסדות בריאות כלשהם. עד היום מקימי דוקטורס רואים בפורומים את גולת הכותרת של האתר, ואת התרומה החשובה ביותר לקהיליית הרשת הישראלית ולציבור בכלל. מבין כלל הפורומים, פורום פסיכולוגיה ופסיכיאטריה הינו הפורום העמוס ביותר בגולשים והטעון ביותר מבחינה רגשית ונפשית מעצם טבעו. מנהלי הפורומים חולקים מניסיונם והידע שלהם עם הגולשים ללא בקשת תמורה כלשהי (השרות כפי שהינכם יכולים לראות ניתן חינם). ד"ר פלד הוא אחד מהכותבים המנוסים והמכובדים שעובד עם דוקטורס, הוא עצמו רואה במענה בפורום שליחות ותרומה לציבור יותר מאשר מקור לפרסום והכנסה. להסיק מדבריו כי הוא מכוון לפגוע בקולגות שלו, או כי הוא מנסה ליטול לעצמו קרדיט (שהוא אינו זקוק לו למעשה) היא הבנה לקוייה של דבריו, ומן הראוי שמסיק מסקנות זה יתנצל. לכל משתתפי הפורום: המענה בפורומים ימשיך להיות ענייני מקצועי ונטול שיקולים כלכליים כלשהם, למרות הנסיון להציגם כפרסומיים. כולי תקווה כי תמשיכו "להצביע ברגליכם" ולהוכיח את המלעיזים על טעותם, ואף שתמשיכו להנות מהשרות שניתן לכם (לחלוטין חינם) ע"י אתר דוקטורס.

אבקש לדעת מה הסיבה ל-selective mutisime אצל ילדים. האם נולדים עם זה או שהבעיה נוצרת בהשפעה סביבתית.

הי יוסי, לפני כמה שנים עשיתי עבודה במסגרת לימודים בסמינר, בנושא זה. העבודה כללה תצפית על ילדה שסבלה מ"אלמות רצונית" (השם העברי של selective mutisime אשמח לשלוח אליך את העתק העבודה - תוכל לפנות אלי באמצעות לכתובת: [email protected] שנה טובה, רחלה

האם יש בארץ מטפלים בשיטה של אריך ברן? תודה אופיר

במה עוסקת וכיצד מבוצעת

התאוריה של אריך ברן מחלקת את ה"אני" (האגו) לשולשה מצבים שמיתחלפים אחד בשני הורה,ילד,בוגר (ניתן להגיד ש ההורה מתפקד כ סופר אגו,ילד כ איד ובוגר כ "אני") זאת תאוריה מאוד ארוכה ומסובכת,שהסברתי עליה בפורום פסיכולוגיה אחר (בנענע) בכל אופן,יש שיטת תרפיה שמבוססת על התאוריה הזאת ,אני לא יודע איך היא מיתבצעת,או מה "הולך שם" בדיוק לכן אני ביקשתי את ההפניה הזאת,זאת לא תרפיה דוגמאת הפסיכוטרפיה האנליטית (הישטה מטפלת ב"כאן ועכשיו"....אם אני לא טועה) אופיר

שלום רב צר לי אבל אני לא מכיר מטפלים בשיטה זאת. בד"כ מטפלים משלבים גישות תיאורטיות שונות ומכירים גם את אריך ברן. אני אישית נעאזרתי בתיאוריות שלו בעיקר בסדנאות ועבודה קבוצתית. שימוש במושגים של הורה, בוגר, ילד שקיימים אצל כל אחד מאיתנו. אם קראת את הגישה בטח אתה מבין למה אני מתכוון. בברכה, אמיר

אוקי....אז יש לי שאלות אליך!!!!!....אתה מסכים לענות? אופיר

קודם כל תודה על תגובתך. להזכירך: אני מתכוון להודעתי מיום 11.9 בנוגע ליוזמה שאני יוזם בנוגע לחולי ocd והנמצאת בדף 63 בפורום זה, ולתגובתך עליה. (להלן קישור להודעתי, ובהמשך תגובתך) http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=7791&t=7791 הצעת שם: "לטפל בבעיה כי יש טיפולים יעילים" . אכן יש טיפולים, ובחלקם יעילים, רק שהבעיה היא שהם לא עוזרים לכולם. ככל הידוע לי ממקורות מוסמכים הם עוזרים לכ-50% מהמקרים, מתוך התמודדותי האישית עם מחלה זו ומתוך היכרותי עשרות אנשים המתמודדים עם כך, אני נוכח שהטיפולים, תכל'ס בשטח, לא עוזרים לכולם. אז מה בינתיים? עד שיימצא הטיפול שיועיל? האם אלה שמטופלים טיפול שאינו עוזר להם ושנאלצים להוציא מאות רבות של שקלים בחודש, עבור חומרים שונים לצרכי הנקיונות שבלעדיהם הם יגיעו למצבי חרדה בלתי נסבלים, ירעבו ללחם? מה יעשו בינתיים? האם לא נראה לך שזה לא מן הצדק להפלותם ביחס לבעלי בעיות רפואיות אחרות שלגביהם יש הכרה להוצאותיהם המיוחדות בגין מחלתם? אודה על תגובתך. עידו

אני בעד כל עזרה למטופלים שלי

שלום סבתי בת 70 החלה ללכת לקניון מדי יום ביומו ולשבת שם במשך שעות מהבוקר עד הערב ובזמן זה היא לוקחת שאריות אוכל מהמנות שהשאירו אנשים אחרים יש לציין שסבתי הייתה אחת מהנשים הסטרליות ביותר. אימי לקחה אותה לרופא שמתמחה בגריאטריה שטען לתסמונת פסיכיאטרית התוכל בבקשה להסביר לי מדוע והכיצד יש לטפל בבעיה זאת. בתודה מראש שרית

הייתי מתחיל עם בירור נויורלוגי דחוף אני מאמין שיש שינויים במוח שקשורים לגיל לאחר מיכן יש להתאים טיפול תרופתי - אבל ליפני כן - יש חשיבות לאיבחון 1) תעשו בירור נויורולוגי שיכלל MRI 2) צרי אתי קשר ב 052-844050 אני יכול לעזור לך

שרית שלום רב, אני מצטרפת להמלצתו של ד"ר פלד, ובנוסף להערכתי עליכם לשלוח את הסבתא לאיבחון פסיכוגריאטרי מקיף. תופעות שכאלו, המעידות על שיפוט לקוי עשויות להיות התחלה של דמנציה כלשהי (שיכחה, בשפה פשוטה) שייתכן וקשורה לגיל. באיבחון הפסיכוגריאטרי בדרך כלל נעשה איחון רב מקצועי של רופא כללי, נוירולוג, פסיכיאטר ומרפאה בעיסוק. כך נבדקים כל הצדדים: הפיזי, הנפשי והמסוגלות של האדם לפעילויות שונות. כדאי לעשות זאת כמה שיותר מהר, כי האבחון לוקח זמן (עושים את זה דרך קופ"ח), ולאחר האבחון ניתן להתאים טיפול תרופתי מתאים (במידה ויש צורך) המסייע לתופעות אותן הזכרת. בברכה, טלי פרידמן

שלום. יש לי חברה שהיא פיתחה לאחרונה בעיות אכילה די קשות וזה מתבטא בכך שכמעט כל פעם אחרי שהיא הייתה אוכלת היא היתה הולכת להקיא. אני והוריה מודעים כיום לבעיה ואני רוצה להדגיש שהיא לא שמנה משקלה הוא 51 ק"ג. כיום היא סובלת מכאבי בטן חזקים והיא מטופלת אצל רופאים מסוימים בנוגע לבעיה זו. היא טוענת שהבעיה תיפטר כאשר היא תבין בראש שלה שהיא לא צריכה לרזות ושזה פוגע בה. שאלתי היא מה אני יכול לעשורת כדי לעזור לה להבין את חומרת הבעיה ולעזור לה להבין שהיא לא צריכה לרזות יותר ושהיא פוגעת בעצמה ע"י הדברים שהיא עושה. בכל הזמן הזה שהיא חולה היא לא רוצה לראות חברים כולל אותי היא נמצאת במצב של דיכאון. מה אוכל לעשות או לומר לה כדי שהיא תצא מהמצב הזה?

הרבה אתה לא יכול לעשות עם היא מוכנה להבדק - הפמה אותה לפסיכיאטר דרך קופ"ח אני יכול לעזור ב 052-844050

דודי שלום רב, אני ממליצה לך לקרוא את מה שכתבתי לי.ק. בשאלתו מתאריך 00-9-14 http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=8480&t=8480 אני מאמינה שתמצא שם תשובות לשאלותיך. אם אתה זקוק לייעוץ נוסף, אתה מוזמן להתקשר אליי 053-876956 בברכה, טלי פרידמן

שלום רב: שאלתי היא בנוגע לכוח נפשי להתמודד עם אתגרים, משברים וקשיים שונים. להערכתי אין לי מספיק כוחות נפשיים ואני נכנע בקלות לקשיים. האם ניתן לפתח יכולת התמודדות טובה יותר ?

כו טיפול בשיחות יכול לעזור אמיר הפסיכולוג יוכל ליעץ

גיל שלום רב, שאלתך היתה בעיני נוגעת ללב. זו שאלה של אדם שמודע ליכולותיו, ומנסה להתקדם ולהצליח ולהתגבר על המכשולים והקשיים הפנימיים. ללא ספק טיפול פסיכותרפויטי עשוי להועיל לך. התחושות עליהם אתה מספר קיימות אצל אנשים רבים, אך לא כולם מוכנים להיות כנים כל כך עם עצמם, ובטח לא לנסות להתמודד עם זה, ולנסות להתגבר ולהשתפר. יישר כח! במידה ואתה זקוק להמלצות למטפלים אתה מוזמן לפנות אליי 053-876956 בברכה, טלי פרידמן

שלום ד"ר אני מחפש מידע מאמרים , כתבי עיתונות על השפעת האי פוריות על הזוגיות. תודה

תשתמש ב- http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?db=PubMed

משה שלום רב, נכתבו ספרים לא מעטים בנושא. אינני זוכרת כרגע שם של ספר ספציפי אולם אני בטוחה שבחנויות המתמחות בספרי פסיכולוגיה (כגון תולעת ספרים בת"א) או בספריות אוניברסיטאיות תוכל למצוא מאמרים, ספרים ומחקרים. אם יש משהו ספציפי שאתה מחפש, תכתוב ואוכל לעזור לך בחיפושים. בברכה, טלי פרידמן

שלום משה אין לי כרגע מאמרים לתת לך. אני עוסק בנושא ויכול לייעץ לך. אם תכתוב בפורום או תיצור איתי קשר ותכתוב מה בעיית הפוריות, איזה טיפולים את עוברים ומה הקשיים הזוגיים שנוצרו אוכל לייעץ באופן ספציפי. הטיפולים אכן יוצרים לפעמים קשיים בזוגיות. הריון ולידה הם בד"כ תהליכים טבעיים, כאשר התהליך נעצר עולות חרדות, פחדים ולעיתים כעסים והאשמות. הכעסים והדכדוך נורמליים לחלוטין. לעיתים הכעסים מופנים אחד כלפי השני ואז נוצרות בעיות. כי בני הזוג זקוקים לכל התמיכה אחד של השני והקשיים פוגעים ביכולת לתת תמיכה ולהמשיך בתהליך. זוגות רבים מפסיקים את התהליך באמצע. אני אהיה בחופשה עד שבוע הבא. אפ תרצה להתייעץ תיצור קשר 036496371. בהצלחה, אמיר

אני בת 46, לפני כשלוש שנים קיבלתי התקף חרדה והגעתי לביה"ח שם נתנו לי להבין שהתופעות שהגעתי הן של חרדה. שכבתי תקופת מה במיטה ללא יכולת להבין מה קרה? חוסר תיאבון, לחץ בחזה, דופק, שילשולים והגרוע מכל - לא יכולתי לקום מהמיטה, חסרת אונים. שום מחשבות על התאבדות ההיפך רוצה לקום ולא יכולה. מילאו אותי בתרופות שונות למיניהן לשינה, ולדיכאון אינני זוכרת שמות הרגשתי רע מהן, ואף ביקשתי להתאשפז על מנת שינקו ליאת הגוף לאחר יסורים רבים ייצבו אותי עם הפרוזק. לקחתי מספר חודשים כ-20 מ"ג וכשהתרוממתי וחזרתי לעבודה, והרגשתי טוב הפסקתי ולאחר מספר חודשים התופעה חזרה ובצורה קשה ושוב נפלתי בשבילי ל"תהום". אני אם ל - 4 ילדים, אין לי שום דבר שיושב לי על הלב, ומעיק עלי. ניסיתי כמובן ללכת לפסיכיאטר, כי בעצם דרכו אני מקבלת את המינון התרופתי אבל, לצערי הרב מעבר לזה אני לא מרגישה צורך בשיחות וזה אף מתסכל אותי פשוט אינני זקוקה לשיחות, בפה מלא. כיום אני לוקחת כ- 30 מ"ג פרוזאק, וכשאני ירדתי ל-20 מ"ג הרגשתי לא במיטבי התקשרתי לרופא והוא אמר לי כמו תמיד: תעלי במינון ולא מעבר! כיום אני מרגישה טוב, לא כפי שהייתי כמובן מלאת אנרגיות. קיימת אצלי עייפות תמידית, עד מתי אני אקח תרופות????? ומדוע אני סובלת מכאבים בידיים במהלך השנים???????

לא חייבים להפסיק - תחשבי על זה כמו תרופה ללחץ דם - 2/3 מהאנשים מעל גיל 40 משתמשים בה ללא הפסקה לכל החיים כאבים בידיים לא אמורים להיות קשורים לטיפול יש לעשות בירור לחוד דרך רופא משפחה

האם מוכרת בארץ שיטת הטיפול New Identity Process? תודה.

עידית שלום רב, לא שמעתי על כך, אלא אם היא מכונה אחרת בארץ. בברכה, טלי פרידמן

לאחר 10 שנים ! של דיכאון וחרדות שהורידו את התפקוד שלי לעבורה אכילה ושינה (2-4 שעות ללילה) "נשברתי" ופניתי לקבל עזרה בתחנה לבריאות הנפש אני לוקחת מזה כחודש 20 מ"ג ציפראמיל ליום והשינוי (לטובה) שחל בי הוא כזה שלא האמנתי שכימיה מסוגלת לחולל. אבל ללא דאגות הרי אי אפשר ואני כבר "מתה" מפחד מה יקרה אם הגוף "יתרגל" לחומר במינון הזה או אם לאחר תקופת מה יש להפסיק את השימוש בתרופה ואז הקסם יפוג. שאלתי היא האם ציפראמיל היא תרופה שאפשר לקחת "כל החיים" והיא נשארת אפקטיבית ? השינוי בי הוא כזה שהתלות לא מרתיעה אותי. בתודה מראש תמי

תמי היקרה המקרה שלך הוא הדוגמה הכי טובה לבורות שיש לאנשים ולסטיגמה השלילית שיש לפסיכיאטריה אנשים מגיעים לפסיכיאטר רק כאשר הגיע הקץ והסבל הוא לא אנושי בינתיים הם מפרנסים שורה של שרלטנים מכשפים רבנים מטפלים אלטרנטיבים שלא יעזרו להם לעולם - זה ממש מקומם - לדעתי יש לחוקק חוק נגד שרלטנות היום הפסיכיאטריה התקדמה ויש מיקרים שהיא עוזרת באופן יעיל ציפרמיל ניתן לקחת כל החיים ללא שההשפעה תפוג בשום פנים ואופן לא מתמכרים לתכשיר - אני לא מבין את הבורות של הסטיגמה - אנשים באמת חושבים שרופא יתן תכשיר שהוא סם (דהיינו מזיק) התכשירים היחידים שעלולים לגרום להתמכרות שייכים למשפחת הווליומים למינהם ופסיכיאטרים מאד לא אוהבים לתת אותם - הם ניתנים בפיקוח כזה שלא יגרום להתמכרות חזרה לציפרמיל - מדובר בתכשיר המאזן מחדש איזה שהוא חוסר איזון במעבר אינפורמציה במוח שגורם לדיכאון הדבר דומה לאינסולין שמאזן סוכר בדם - כך ציפרמיל מאזן חומרים במוח את כבר מבינה מדוע כדאי להעזר בתכשיר - לעמוד על הרגליים במקום להיות שבר כלי חישבי כמה היית יכולה להרויח עם היית פונה לטיפול בזמן עדכני אותי במצבך - בהצלחה

הסיבה שלא פניתי לעזרה היא לא סטיגמה אלה הנטיה להאמין ש"תיכף" זה יעבור ושאני אתגבר לבד (נטיה שקיימת אצלי גם לגבי מחלות אחרות). מעולם לא פניתי אל אף אחד מרשימת "עושי הנפלאות" שציינת ודעתי עליהם כדעתך (אם לא קיצונית יותר!). כשכתבתי התמכרות התכוונתי לעובדה שהיציבות שלי תלויה באלמנט חיצוני ועלולה להעלם אם זה ישלל ממני , ולא להתמכרות פיזית. בעניין ההזנחה העצמית וההפסד אני מסכימה אתך לחלוטין. תודה על התשובה המהירה תמי

שלום, אני חייל לקראת שחרור ואני עובר בחודשים אלו תקופה קשה מאוד שמכבידה עלי ומעכירה את אושרי. קשה לי לקבל את עובדת היותי הומוסקסואל, קשה לי לאבחן בדיוק את הנטייה שלי מבחינת מימושה במציאות, כלומר איך בדיוק לנהל קשר עם בחור, יחסי מין וכו'. יצויין כי משפחתי לא יודעת עליי, ורק קומץ חברים קרובים יודעים זאת אולם אני לא משתף אותם מלבד במקרים קיצוניים. בסביבות גיל 16, התחלתי להתוודא למיניות שלי, ובמהלך השנים הקרובות גיששתי בעולם הגייז, קראתי ספרים וחומר בנושא, צפיתי בסרטים , ומלבד השתתפותי בקבוצת תמיכה של נוער ירושלמי, הפעילות שלי הייתה פסיבית ברובה. לפני שהתגייסתי לצבא, כשהשתחררתי מעול הלימודים, והרגשתי חופשי, וללא מסגרת מחייבת, התחלתי לבקר במקומות בילוי של הומואים, בעיקר בתל אביב, בעקבות כך הזדמן לי להכיר מס' בחורים, אשר לצערי חיפשו בעיקר קשר מיני, בעודי בחור צעיר שעדיין לומד להכיר את מניותו. בנק' זו אציין כי לא השתנה בי המון. אני עדיין מחפש בחור רציני לקשר מחייב שמבוסס על אהבה ולא רק על סקס, ובכל פעם שאני מחפש אנשים בערוצי ההיכרות השכיחים (אינטרנט בעיקר) אני נוחל כשלון ואכזבה. אמנם הכרתי מס' בחורים נחמדים ואינטיליגנטים שחיפשו קשר מחייב כמוני, אולם לא נמשכתי אליהם ולכן לצערי הקשר נותק. פרט לעובדה שאני לא מצליח לממש את הפנטזיה שלי, עדיין מאוד קשה לי לחיות עם עצמי כהומוסקסואל. אני מפחד לספר למשפחתי, אמי החלימה לאחרונה מסרטן, והיא חלשה מבחינה נפשית, ואני לא רוצה להכביד עליה. בצבא לעיתים רומזים לי וצוחקים עליי אף על פי שאני מאוד!! משתדל להסתיר זאת (אפילו הייתה לי חברה למשך חודש וחצי מהמחלקה שלי בבסיס). אני לא יודע מה אני ,מי אני, איך לחיות עם זה, מה יהיה עליי בעתיד, איך אחיה בסביבה הטרוסקסואלית בעודי שונה. אני לא מתכוון לפנות לעזרה מקב"ן בצבא היות ואני לא מאמין ביכולתו של הצבא לעזור לי בעניין זה, פרט לעובדה שאני לא מעוניין שבמוסד חודרני שכזה יחדרו לי לפרטיות. לאחרונה, אני מתראה מעט עם חברים שלי, לא סובלני לאנשים שסובבים אותי, מגיע לעימותים עם עמיתים לעבודה(אני משרת בבסיס סגור במחלקה מעורבת בבנים ובנות) וכשאי מגיע הביתה בסופ"ש ,אני נשרא ברובו בבית. כתוצאה מכך יצרתי לעצמי עולם משלי, והתמכרתי לאינטרנט. אני מבלה המון המון שעות מול המחשב, ובין היתר גם המון מול אתרי סקס. אני באמת רוצה להפסיק את הכאב הנורא הזה שנחת על חיי, ולהיות מאושר. אשמח לעזרה, תודה מראש, דניאל.

יתכן בגיל שלך שעדיין לא גיבשת את הזהות המינית אני מאמין שאמיר הפסיכולוג יוכל לעזור יותר ממני ביעוץ

דניאל שלום רב, מכתבך מבולבל מעט. ניכר שאתה מחפש קשר רציני ומחייב, אך טרם ברור לי אם החלטת שאתה הומוסקסואל, והאם זוהי החלטתך הסופית. נראה שאתה עדיין בשלבי גישושים וחיפוש דרכך. החיפוש והגישוש מתאים מבחינת גיל. זה הגיל של גיבוש זהות מינית, והתלבטותך כעת היא נורמטיבית. להערכתי עליך לפנות לטיפול פסיכותרפויטי בו תוכל להעלות את הקשיים, הפחדים ובעיקר להביא את הבילבול שככל הנראה קיים אצלך, ובעזרת המטפל, תוכל להגיע לגיבוש של זהותך המינית, ולהביא בחשבון את המחירים הכרוכים בכל החלטה שתבחר. מכיון שאתה משתחרר בקרוב, להערכתיי עליך לפנות לטיפול מחוץ לצבא (בעיקר בשל אי רצונך לפנות לקב"ן). בברכה, טלי פרידמן

שלום דניאל אתה עובר כיום תקופה קשה. תקופה בה אתה מחפש את עצמך. צעירים רבים לקראת סיום השירות הצבאי עוברים משבר של חיפוש של עצמם ושל הזהות. במקרה שלך השבר קשה יותר בגלל השאלות לגבי הזהות המינית. ההתלבטות אם לצאת מהארון, השאלות של איך לעשות את זה בצורה נכונה, שאלות לגבי קשרים זוגיים עם גברים. נכול שבקהילה ישנם הומואים רבים שבעיקר מחפשים מין, אבל יש גם כאלה שמחפשים קשר אמיתי. אני אשמח לעזור לך ביעוץ, אתה יכול ליצור קשר בטלפון 036496371. בברכה, אמיר

שלום. רציתי לשאול אילו סיבות פזיולוגיות יכולות להביא לירידה/חוסר חשק מיני אצל אישה, בהנחה שהמקור הוא פזיולוגי-אורגני ולא פסיכולוגי-נפשי. ולמי פונים לבירור מקור הבעיה. תודה.

פונים לסקסולוג מדובר בתת התמחות של גניקולוגיה ואוארולוגיה

שלום ר כפי שד"ר פלד כתב אתה יכול לפנות לסכסולוג. בד"כ אם לא מדובר בבעיות הורמונליות שהתחילו בזמן ירידת החשק המיני, מדובר בבעיות פסיכולוגיות או זוגיות. כדאי לברר את העניין אצל פסיכולוג שעובד בטיפול פרטני וזוגי. בברכה, אמיר

רקע: בתנו הבכורה בת שנתיים וחצי. מדברת שוטף מגיל שנתיים בערך. לפני כחודש וחצי נולד לה אח חדש שהתקבל בשמחה וללא בעיות מיוחדות . לפני שבועיים נכנסה לגן חדש פרטי המונה כ- 30 ילדים (גננת ו - 2 מטפלות). יצויין כי לפני מסגרת זו היתה במסגרת גן פרטי המונה כ - 10 ילדים בלבד (גננת ו - 2 מטפלות). הבעיה: לפני כשבוע, באופן פתאומי, החלה בתנו לגמגם בצורה קשה ובולטת. היא "נתקעת" כמעט בכל הברה לזמן ארוך מאוד. שאלתנו: 1. כיצד עלינו כהורים להתייחס לתופעה זו? - האם להשלים את המילה אותה מבקשת בתנו לומר ? האם להתעלם ולתת לה לגמגם ולסיים בעצמה ? 2. האם יש לפנות לגורם מקצועי בבעיה זו (ואם כן למי?) 3. כמה זמן יכולה להימשך הבעיה והאם יש סיכוי שתיעלם מעצמה ? נשמח לקבל תשובה במהרה ההורים המודאגים.

ראשית הייתי פונה לנויורולוג של ילדים (דרך קופ"ח) לשלול חס וחלילה התפחות של מחלה נויורולוגית או מחלה רפואית אחרת (ישנם עשרות סיבות רפואיות לגימגום ליפני שחושבים על סיבות פסיכולוגיות) - לא הייתי מתקדם ללא CT מוח או אפילו MRI במיקרה הטוב הסיבה היא פסיכולוגית ואז כנראה קשורה לעיניין של תשומת-לב דבר שניתן לטיפול בהדרכה פסיכולוגית בבקשה עדכנו אותי בהמשך

להורים המודאגים שלום רב, כפי שד"ר פלד כתב, אני מצטרפת לדעתו לשלול קודם כל הפרעה פיזיולוגית. במידה ואין ממצאים פיזיולוגיים משמעותיים, והסיבה כנראה היא פסיכולוגית הייתי ממליצה לכם לפנות להדרכת הורים אצל פסיכותרפיסט המתמחה בטיפול בילדים. אני רוצה לשתף אתכם, ולספר כי טיפלתי בעבר במקרה זהה למקרה של ביתכם. כל הפרטים דומים, גיל הילדה, לידת ילד נוסף במשפחה וכניסה לגן חדש. הבעיה של אותה ילדה היתה באמת משבר קינאה באח הקטן שנולד והקושי בגן החדש. הגימגום נמשך כשנה וחצי, וזה היה גמגום קשה שיצר תיסכול רב אצל הילדה. ההורים תמכו מאד בילדה, לא השלימו את משפטיה ונתנו לה להתבטא באיטיות אך לסיים מה שרצתה לומר. פעמים רבות הילדה לא הצליחה לבטא את רצונה, היתה מניחה יד על הפה, ורצה לחדרה בוכיה. זו היתה תקופה מאד לא קלה לילדה ולהורים גם יחד. אולם לאחר כשנה וחצי הגימגום נעלם כלא היה. ככל הנראה הילדה התחזקה מהתמיכה שקיבלה הן בבית והן בגן, והצליחה להתמודד עם המשברים. לעיתים ניתן לשאוב כוח ממקרים אחרים, אולם בנוסף חשוב שתקבלו תמיכה והדרכה מאנשי מקצוע. בברכה טלי פרידמן

הי ! בני בן ה 3 התחיל פתאום לגמגם. התעניינתי באינטרנט בנושא ויישמתי כמה עצות שלאחר שיימתי אותם הגימגום נעלם. יכול להיות שזה היה נעלם בלי זה אבל לך תדע! עצות שיימתי (מקווה שיעזרו לך): 1) לא לשאול שאלה אחר שאלה, אלא רק לאח שהילד ענה על השאלה הראשונה. על פי המאמרים זה מאוד מבלבל את הילד. 2) לשאול לאט, הילד חושב שקצב מהיר של השאלה דורש תשובה מהירה. 3) האם הילד לא מגמגם כלפי איש מסויים? אולי אפילו בובה? אם יש מקרים בהם הוא לא מגמגם לנסות להבין למה לאחרים הוא לא מגמגם. 4) האם לילד יש בעיות אכילה? הוא לא אוכל מסוג מסויים של מזון? מקווה שיעזור . קוורטי

שלום, אני סובל שנים רבות מחרדה חברתית. החרדה מתבטאת בקושי להיות בחברת אנשים שאותם איני מכיר הכרות קודמת. החרדה מופיעה רק באותם מקרים שבהם קיים פוטנציאל של תקשורת, כמו למשל במפגשים חברתיים או בארועים משפחתיים. בגלל חרדה זו ויתרתי בחיי על הזדמנויות כמו לימודים גבוהים. חרדה זו משפיעה גם על החיים החברתיים שלי, בגלל שאני מוותר על מפגשים חברתיים, אין לי הזדמנויות להכיר אנשים חדשים, להתיידד, לצאת לבלות. למעשה רוב הזמן אני לבדי. אי החשיפה למצבים חברתיים אמנם פותרת את בעיית החרדה אבל אני יודע שזה לא פתרון אמיתי וזו בעצם בריחה מהתמודדות. הסימפטומים שמופיעים בזמן החרדה הם: דופק מואץ, נשימה לא רגועה, רעד קל בגוף. במשך מספר שנים ניסיתי לטפל בחרדה זו ע"י שיטות טיפול שונות: טיפול פסיכולוגי שהוכח כלא יעיל, מכיוון שהנטייה לנבור בעבר הרחוק ולחפש סיבות, לא תורמת כלל לשיפור בהווה. ניסיתי להשתתף בסדנאות שונות, מה שהביא לשיפור אבל למשך תקופה קצרה בלבד. ניסיתי טיפולים אלטרנטיביים כמו: רפלקסולוגיה, ביו-פידבק, שיטת פלדנקרייז, שיטות אלו גורמות להקלה, אבל לא פותרות את הבעייה לחלוטין. השאלה שלי היא האם קיימת שיטת טיפול או סדנה שניתן להתמודד בעזרתה ביעילות ובהצלחה בחרדה חברתית? חשוב לי מאוד להמשיך ולהתמודד עם החרדה, מכיוון שאני חי בתחושה מתמדת של החמצה.

אני לא מבין מדוע אתה מבזבז זמן וכסף בטיפולים לא יעילים - וסובל לחינם - יש טיפול יעיל שפותר את הבעיה - כל תכשיר נוגד חרדה מודרני כבר היה מיזמן פותר לך את הבעיה פנה דרך קופ"ח לפסיכיאטר - ושים לזה קץ (שוב פעם - מקומם לראות איך הסטיגמה השלילת שיש לפסיכיאטריה היא כל כך הרסנית - אנשים לא מקבלים טיפול יעיל - והשרלטנות של הרפואה האלטרנטיבית משתוללת) עדכן אותי - ואם אתה כל כך פוחד מפסיכיאטר צלצל אלי ל 052-844050 אני כבר פותר לך את הבעיה

שלום ד"ר פלד, ראשית כל תודה על התייחסותך. אני מודה שיש לי דעה שלילית בנושא פסיכיאטריה ותרופות. במשך השנים שבהם ניסיתי לטפל בחרדה באמצעות מטפלים אלטרנטיביים, וגם קראתי ספרות מקצועית בנושא רפואה אלטרנטיבית, נחשפתי להשקפת העולם של רפואה זו בנושא הריפוי וכן גם לדעותיה ולביקורת שיש לה על הרפואה המערבית ועל גישתה לריפוי. אני מוכרח להודות שהרעיון שאותו מציגה הרפואה האלטרנטיבית כגישה לריפוי נשמע מבטיח וטוב: ריפוי הוליסטי, איזון גוף נפש, אי תלות בתרופות וחומרים כימיים שעלולים להביא להתמכרות ואולי גם לתופעות לוואי, (שמעתי שפרוזאק מדכא את החשק המיני). לפני כשנה וחצי פגשתי בסדנה בחורה שסבלה גם היא מחרדה חברתית. היא סיפרה שהיא מטופלת בתרופה נוגדת חרדה במשך מספר חודשים. ההתנהגות שלה בסדנה היצביעה על כך שהיא עדיין סבלה מתופעות של חרדה חברתית, וגם היא בעצמה הודתה בכך. מעבר לדעה שלילית שנחשפתי אליה בעקבות הגישה של הרפואה האלטרנטיבית, קיים אצלי חשש, האם התרופה באמת יעילה? האם אין לתרופה כזו תופעות לוואי? האם קיימת סכנת התמכרות ותלות בתרופה? כפי שציינתי, אני מעוניין מאוד במציאת פתרון יעיל לבעיית החרדה, אבל אני רוצה להיות משוכנע לחלוטין לפני נטילת התרופה, שבאמת מדובר בתרופה בטוחה ללא כל סכנה או תופעות לוואי.

מצורף קישור להודעה כל אשר יש לעשות הוא דבל קליק על הקישור וההודעה המקורית נפתחת http://doctors.co.il/msn/forums/read.php?f=6&i=5648&t=5648

האם אתה מדבר על סכיזופרניה ? לא ברור זאת לא מחלה מדבקת פסיכיאטר תמיד מנמק אבחנה על בסיס מימצעים - לכן הוא מציין את מחשבות השווא ואופיין - מדובר ב אלף בית של רפואה

שלום. אני לוקח תרופה אולנזיפין במשך שנה לפני שלושה שבועות התחיל לי נקודה קטנה שחורה בעין . הלכתי לרופא עינים שבדק אותי ולא מצא שום סיבה לנקודה בעין . האם לדעתך יתכן שהנקודה השחורה בעין זה כתוצאה מתופעת לוואי מתמשכת לתרופה ? האם לדעתך אני צריך ללכת לניורלוג ? תודה מראש.

כשזה נוגע לחלק הביולגי של הפסיכאטריה.....אין לי הרבה מושג אבל ...כדי לנסות מה זאת אומרת נקודה שחורה? מופיעה על העין עצמה? או בשדה הראייה? אם זה מופיעה על העין עצמה.... תנסי לחלק את העין ל 4 חלקים 12,3,6,9 (כמו השעות בשעון)...בין איזה חלק לאיזה חלק זה נימצא ? אופיר

הנקודה השחורה נמצאת 40 ס"מ בשדה הראיה בעין שמאל קצת שמאלה ממרכז העין . אני מקווה שזה יעזור

אין מדובר בתופעת לוואי מוכרת של אולנזפין כדאי לעשות מעקב תקופתי אצל רופא עיניים מעבר לכך אנני רואה מה אפשר ליעץ בנוסף

אני חיילת ואין לי למי לפנות. כולנו מכירים את הרופאים של הצבא... אני מקווה שמישהו יענה לי למה אני לא מסוגלת לתפקד,לישון. אני לא רגועה ואני שונאת את עצמי. אני פוחדת להשתחרר ופוחדת להשאר בצבא. אני פוחדת שלא ייצא ממני כלום שאכשל. כמו שנכשלתי בצבא. אני פוחדת לנשום. אני בורחת מהצבא . מה קרה לי?????????? איך יוצאים מזה???

לכל יחידה יש קב"ן מדובר בעובדת סוציאלית או עובד סוציאלי - מהכרות ישירה אתם אני יודע שרובם טובים מאד ומתחשבים מאד מעטים יודעים אבל בצה"ל יש שרות עזרה נפשית ברמה גבוהה מאד - טיפול ועזרב נפשית שמקבלים בחינם בצה"ל עולים מאות רבות של שקלים באזרחות הקבנים רגישים עוזרים ומבינים פני לקב"ן יחידה ללא דיחוי

שלום חיילת את מבטאת את המצוקה שלך ואין ספק שאת זקוקה לעזרה. את יכולה לפנות לקב"ן של היחידה או ליצור קשר עם פסיכולוג אזרחי . את יכולה להתקשר 036496371 ואנסה לראות אם אני יכול לעזור לך. בברכה, אמיר

שלום, אני בת 31 וסובלת מכפיתיות כ-5 שנים. טיפול פסיכולוגי לא עזר,וניסיתי לקחת כחודש פבוקסיל אך הפסקתי בגלל תופעות לווא י כמו בחילות וסחרחורות. אני מנסה בכוח להחשף לפחדים שלי והתגברתי כך על מספר שגעונות,אבל בצורה מוגבלת בלבד. הפחד העיקרי שלי זה ממבטים של אנשים ברחוב,במיוחד נשים אחרות,כשמביטים בי אני נתקפת פאניקה וחרדה ומאבדת את העשתונות. אני חייבת לציין שאני עובדת ומתפקדת כנורמלית לחלוטין. חברי לחיים מאשים אותי בעצלות וחוסר התמודדות עם החיים ואינו מוכן לקבל שיש לי פחדים שאינני יכולה להתגבר עליהם,האשמות אלו גורמות לי רגשות טינה כלפיו.

האם ניבדקת אי פעם - לא בטוח שהאבחנה היא OCD פחדים מאנשים זה לא בהכרח כפיתיות ברור לי שאת צריכה איבחון והמלצות איך לטפל - כל זאת ליפני שיווצר נזק לחייך - כולל (כפי שתארת) ליחסים עם אנשים קרובים אוכל לעזור לך ב 052-844050

שלום אני כבת 19 וסובלת מהפרעת אכילה כבר די הרבה זמן. אני מנסה לטפל בעצמי,ויש לי בעיה שאני מכירה בה ולא מתכחשת אליה.קשה לי להפסיק לא רק כי אני מתה להיות רזה או כי אני בורחת ממשהו או כי התמכרתי להקאות ולצום.קשה לי להפסיק כי המחלה הזו הפכה להיות חלק ממני.קשה לי לדמיין את עצמי בריאה,זו כאילו אני אחרת.המחשבה על כך עוצרת אותי הרבה פעמים מלהחלים , הפחד מפני העובדה שהמחלה הזו עלולה להעלם. זו תחושה נפוצה בקרב בנות עם הפרעת אכילה או שאני פשוט לא נורמאלית? תודה לכם

כן - מה שאת מתארת נפוץ ואפילו אופייני לאנורקסיה-נרווזה לכן גם כל כך קשה לצאת מזה

אני לא אנורקסית אני יותר נתקפת ומקיאה מאשר צמה.פעם הייתי גם צמה אבל אני כבר לא יכולה.כנראה שאין לי את האופי החזק הזה של האנורקסיות.ואני גם ממש כבר לא רזה תודה בכל זאת

שלום לך כפי שד"ר פלד כתב תופעה זאת נפוצה באנורקסיה. הזהות שלך הופכת להיות מזוהה עם המחלה. את לא יכולה לדמיין את עצמך אחרת. מפחיד אותך להפסיק עם המחלה כי כך את מפחדת תלכי לאיבוד ולא תהיי את. לכן קשה לצאת מזה ויש צורך בטיפול ותמיכה. לעזור לך למצוא את עצמך ואת זהותך מעבר לאנורקסיה. בברכה, אמיר

משום מה אני לא מצליחה לשלוח לכאן הודעות

ניסית לפנות למערך התמיכה של האתר?

בשלושה חודשים האחרונים סבלתי מבעיות בריאותיות ועקב כך נכנסתי למצב של דיכאון וחרדה. כשראיתי שהתופעות לא חולפות התחלתי לקחת סרוקסט בהמלצת הרופא כמובן. מזה 5 ימים שאני לוקחת את הכדור 20 מ"ג ויש לי תופעות לואי לא נעימות כמו: מתח נוראי, תחושה של פיהוק ומתח באזור החזה והגרון, חוסר תאבון, חמיצות בפה, שינה רצופה ביקיצות. ממש נורא. הרופא אמר שאני יכולה להעזר בתרופות נוספות בתקופת ההסתגלות כמו קסנקס ולוריוון. אני משתדלת לא לקחת יותר מידי כדי לא להתמכר. רציתי לשאול אם תופעות לואי אלו הן צפויות? והאם באמת כדאי להוסיף עוד תרופות. האם אפשר לקחת טראנקסל 15 מ"ג שעזר לי בעבר? אודה מאוד על עזרתכם. תודה שגית

לתרופת סרוקסט ההסתגלות היא קשה מאוד מניסיון אישי - קלונקס במינון נמוך אוזר אך ממקר מאוד לן עם יש לך הסטוריה של התמקרות היי זהירה לא להעלות את המינון. השתדלי להישאר באותו מינון אחרי יום יומיים את תרגישי יותר טוב.

כן - טראנקסאל יתאים לך

ד"ר פלד שלום רב! כל הכבוד על הפורום הנ"ל. זה כל כך עוזר לשמוע הרבה אנשים עם אותם בעיות. צרת רבים... שאלתי, האם אפשר לקחת טראנקסאל רק לפי הצורך? או שיש לקחת בקביעות. אני פשוט לא רוצה להתמכר. כרגע אני מרגישה הקלה במצבי הנפשי, אך עדיין מרגישה את תופעות הלואי הללו. אני לוקחת סרוקסט 6 ימים בלבד. (עלי לציין שאני בת 36 נשואה + 2. נקלעתי למצב נפשי לא נעים לאחר תקופה של חודשיים וחצי של בעיות בריאותיות וברורים רפואיים שממש התישו אותי. לא היתה לי ברירה אלא לפנות לרופא עם חרדות דיכאון ולחץ מכל דבר.) מקוה לטוב ובתודה רבה שגית

שגית שלום לפני כחודש עקב הרגשה מתוחה ודכאון קל החליטה הרופאה הפסיכיאטרית, שאליה פניתי(עקב כל מה שקראתי בפורום זה, החלטתי בכלל לפנות לפסיכיאטר) לתת לי סרוקסט. הרגשתי היתה א י ו מ ה !! כל הסימפטומים שתיארת הופיעו אצלי, ומה שהכי הפחיד אותי היה הרגשת החרדה התמידית שתקפה אותי. אחרי 5 ימים איומים ונוראיים החלטתי להפסיק ויהי מה. ואכן רק לאחר כשבועיים הרגשתי שאני חוזרת לעצמי וחיה, ואת לא יכולה לתאר איזו הרגשה טובה ובריאה זו. כמובן, שהרופאה אמרה שהכל יעבור וצריך סובלנות, אבל את יודעת מה: זה לא שווה את זה, יש תחושות איומות בגוף חוסר ריכוז ופוקוס, אי הניאה מיחסי מין, רפלקסים לא רצוניים, הרגשת חנק, נדודוי שינה ועוד ועוד... אני הרגשתי שמשהו ישתלט עליי וזו לא אני. שתביני , אני בחורה בגיל 29 יש לי 2 ילדים מקסימים, מתרגלת באוניברסיטה, יפה, תוססת ומלאת חיים. פניתי לטיפול כי היתה לי הפרעת חרדה קלה בשעת אוכלו זה הפריע לי מאוד, אבל אחרי התנסותי בסרוקסט למדתי דבר אחד- אני מקבלת את עצמי כפי שאני וטוב לי כל כך, אפילו שתתקוף אותי חרדה בשעת אוכל א ז -מ ה . הסרוקסט מוציא אותך משיווי המשקל וגורם לך להרגיש שאת חיה לצד החיים ולא חיה ממש את אמנם רגועה יותר, אבל זו לא את!!. תחשבי פעמיים לפני התרופה. בתודה שרי.

שרי היקרה - תזהרי ליפני שאת מונעת מאנשים טיפול יעיל למזלך לא חלה עלייך אחריות משפטית אחרת היית בצרות לפי הסיפור שלך נראה שלא היית זקוקה לטיפול שלקחת מלכתחילה - עדיין זה לא סיבה ליפסול את התכשיר למיקרים בהם הוא נחוץ עם הרגשת שאת חייה "ליד החיים" - זה לא מהתכשיר - יש לזה סיבה שאת צריכה למצא בתוכך - אני שמח שאת בסדר - ותגידי תודה שאת לא סובלת ממחלה פסיכיאטרית

רק רציתי להגיד לך כי ניכרת בתשובותיך רגישות לאדם באשר הוא אדם ורצון פנימי אמיתי לעזור תכונות אלו הכרחיות ע"מ להיות רופא/פסיכאטר/מטפל טוב מאחל לך הצלחה גיל

תודה רבה.. אתה לא יודע כמה נעים לישמוע כזה דבר :-) אופיר

נראה שאתה תהיה 10 כפסיכולוג (יותר מפסיכיאטר שמחלק מרשמים).

מנהל מר פלד מחלקה תודה מראש גיל

שער מנשה

שלום רב! אני בן 29, לא מוצא את עצמי בחיים, יש לי קושי לעבוד להיות במסגרות, כבר מגיל צעיר החלפתי הרבה מסגרות, הרגשתי שיש לי בעיית תקשורת עם אנשים, כמו כן בעיות רכוז ולמידה. אציין שסיימתי תואר באוניברסיטה הפתוחה. אני לא מצליח להנות ממה שאני עושה, לקחתי כבר בעבר כדורים נוגדי דכאון. כולם סברו שאני לא מתפקד בגלל הדכאון, כאשר אני סברתי שאני קבלתי דכאון בגלל שאני לא מתפקד. הפסיכיאטר הבחן אצלי הפרעה דו קוטבית, ונתן לי ליתיום.אני כבר 20 יום לוקח את הליתיום הוא אמר לי שאם לא יכול שיפור לקחת LUSTARL פעם ביום בבוקר מה זה לוסטרל כמו סרוקסט, אודה לך אם תפרט בתשובתך. אני מאוד מוטרד ולא יודע מה לעשות אני במקביל הולך לפסיכולוגית, שלטענתה יש לי הפרעת קשב,כרגע היא רק מייעצת לי מה לעשות איתה. הבעיה שאיןלי כל כך אמפתיה איתה, החלפתי כבר כמה פסיכולוגים, ואני לא מצאתי את הפסיכולוג שיש לי לי כימיה איתו , זה נורא מתסכל אותי, הורי עומדים מאחורי מבחינת ההוצאות של הטיפול והפסיכולוגית מאוד הרשימה אותם. אני אדם מאוד סגור, ואם היא תטפל בי בפסיכוטראפיה אין סיכוי שאשתף םעולה, בגלל מעורבות משפחתית, אני ממש נמצא במצוקה. אנא תעזרו לי!!!

שלום רב! אני עדיין ממתין לתשובה ממכם

תודה

לפי התאור שלך ספק אם מדובר בתיסמונת ביפולארית העם יש לך תנודות בין מצבי רוח דיכאון -מאניה דיכאון זה להיות כל היום במיטה לרצות למות לרדת במישקל ולחשוב שסוף העולם הגיע מאניה זה להרגיש כל יכול לא יושן ברוב מרץ - תוכניות גרנדיוזיות ביזבוז כספים פעילות מינית לא מבוקרת קוצר-רוח ואגרסיה - (במניה בד"כ האדם לא מרגיש שהוא לא בסדר - קרובים וחברים הם שמעירים לו על התנהגותו החריגה) עם זו התמונה הקלינית שלך אז אתה סובל ממחלה ביפולארית (דו-קוטבית) לוסטראל תכשיר נוגד דיכאון - לא הייתי ממליץ אותו כתכשיר ראשון לטיפול אצלך נראה לי שטיפול בשיחות - אם "כימיה" מתאימה יועיל ניתן ליצור איתי קשר ב 052-844050

שלום רב! אני בן 29, לא מוצא את עצמי בחיים, יש לי קושי לעבוד להיות במסגרות, כבר מגיל צעיר החלפתי הרבה מסגרות, הרגשתי שיש לי בעיית תקשורת עם אנשים, כמו כן בעיות רכוז ולמידה. אציין שסיימתי תואר באוניברסיטה הפתוחה. אני לא מצליח להנות ממה שאני עושה, לקחתי כבר בעבר כדורים נוגדי דכאון. כולם סברו שאני לא מתפקד בגלל הדכאון, כאשר אני סברתי שאני קבלתי דכאון בגלל שאני לא מתפקד. הפסיכיאטר הבחן אצלי הפרעה דו קוטבית, ונתן לי ליתיום.אני כבר 20 יום לוקח את הליתיום הוא אמר לי שאם לא יכול שיפור לקחת LUSTARL פעם ביום בבוקר מה זה לוסטרל כמו סרוקסט, אודה לך אם תפרט בתשובתך. אני מאוד מוטרד ולא יודע מה לעשות אני במקביל הולך לפסיכולוגית, שלטענתה יש לי הפרעת קשב,כרגע היא רק מייעצת לי מה לעשות איתה. הבעיה שאיןלי כל כך אמפתיה איתה, החלפתי כבר כמה פסיכולוגים, ואני לא מצאתי את הפסיכולוג שיש לי לי כימיה איתו , זה נורא מתסכל אותי, הורי עומדים מאחורי מבחינת ההוצאות של הטיפול והפסיכולוגית מאוד הרשימה אותם. אני אדם מאוד סגור, ואם היא תטפל בי בפסיכוטראפיה אין סיכוי שאשתף םעולה, בגלל מעורבות משפחתית, אני ממש נמצא במצוקה. אנא תעזרו לי!!!

שלום לך! לא יכולתי שלא לענות על המכתב שלך. משתמע ממנו שאתה סובל רבות ממצבך. לדעתי אינך סובל לא מדיכאון ולא מהפרעה דו-קוטבית. ממכתבך משתמע שהינך סובל מהפרעת קשב וריכוז (אולי כלולה פה גם היפראקטיביות - לא פרטת הרבה על כך) מנסיוני בהפרעות קשב (לא מקצועי - אלא אישי שלי ומחקר שעשיתי בנושא) הפרעות אלה יכולות - והרבה פעמים מאובחנות כדיכאון או כמניה דיפרסיה. אנשים רבים נוטלים היום ליתיום ותרופות אחרות הנוגדות דיכאון ללא כל הצדקה. יש לציין שרוב התסמינים אכן זהים ולכן הטעות הנפוצה. הפסיכולוגית שאתה הולך אליה צודקת - אי יכולת להתמיד בעבודה, שינויי מצבי רוח - נגרמים מהפרעת קשב (ADD) הייתי ממליצה לך לערוך מחקר קטן בנושא - דרך האינטרנט או ספרים, ולאחר שתלמד על ההפרעה תוכל לגשת לטיפול מתוך ידע אישי שלך ותוכל להיות מעורב בו יותר. ועוד פעם...מנסיון אישי - לא תמיד הפסיכולוג הראשון הוא זה שיעזור לך להתגבר, זה מאד לגיטימי שעם אותה פסיכולוגית ספציפית אתה לא מתחבר. תמשיך לנסות!!!! בהצלחה רבה!!!!!! אני איתך מיכל

יש לי חברה אנורקסית (ידעתי שהיא אנורקסית כבר כשהתחלנו לצאת - אלא שאז לא ידעתי הרבה על המחלה הזו, והאמנתי שזה פשוט עניין של חוסר בטחון עצמי וקצת רצון לתשומת לב. כמה שטעיתי...) העניין הוא שעכשיו צצה עוד בעיה: כשהכרנו (לפני כשנתיים) היא היתה "רק" אנורקסית- כלומר אכלה מעט מאוד. אבל לפני יומיים היא התוודתה שבחודשים האחרונים היא גם מקיאה, בהתחלה רק מדי פעם אבל עכשיו כמעט כל יום!! אני רוצה להדגיש שאין לה בולמוסים של אכילה מטורפת - היא מהסוג ש "ממש מתפוצצת" אחרי 2 כפות אורז. אני ממש פוחד שעכשיו היא תצנח במשקל ללא שליטה ( גם ככה היא נורא רזה ) - אבל גם פוחד לשכנע אותה לאכול (כמו שעשיתי לפעמים), כדי שלא תקיא... היא נמצאת כבר שנה וחצי בטיפול, אבל לא נראה לי שהוא עוזר. ההקאות לא היו קודם! בבקשה - מה אני צריך ויכול לעשות כדי לעזור לה - ולנו ???

י.ק. שלום רב, קודם כל אני חייבת לומר לך שאני מעריכה את הישארותך במערכת יחסים זו, ולתמוך בחברתך. אני משוכנעת שזה עשוי לסייע לה. ההקאות לא פעם הן שלב בתוך המהלך של ההפרעה האנורקטית, מה גם שלעיתים יש תנודות לכיוון הבולמיה (שבה יש יותר הקאות ופחות הרעבה עצמית), וחזרה לתקופות אנורקטיות. חברתך פשוט "אימצה" עוד שיטה במערך השיטות האנורקטיות. אני לא בטוחה שיש סיבה לדאגה מעבר לדאגה שדאגת לה עד עכשיו. חשוב שהיא תקפיד לערוך בדיקות דם תקופתיות (כאחת לחודש-חודשיים, בהתאם למצבה הגופני), ותתמיד בטיפול. לא אמרת לאיזה טיפול היא הולכת, אולם שווה לבדוק אולי להוסיף גם טיפול תרופתי. הערה אחרונה לגבי ההקאות: ההקאות גורמות לירידה באלקטרוליטים של הגוף ובמלחים. זה עלול לגרום לנזקים בלתי הפיכים, ואני משוכנעת שד"ר פלד יוכל להרחיב בנושא. לכן חשובות בדיקות הדם. ויותר מהכל, חשובה התמיכה וההכלה. שיהיה לשניכם כוח.... בברכה, טלי פרידמן התוודותה לגבי ההקאות הלחיצה אותך, ב

טלי שלום קודם כל- תודה על התגובה המהירה!! לגבי הטיפול- היא בטיפול פסיכולוגי רגיל (תרפיה) ולא מקבלת טיפול תרופתי כי המטפל שלה לא חושב שנדרש. יש לומר שלא היו לה נסיונות התאבדות או משהו כזה- אלא אם מחשיבים הרעבה קשה כנסיון התאבדות. אני פשוט מודאג יותר מאי פעם- כי אני רואה אותה הולכת ונעלמת- פשוטו כמשמעו!! היא לא אומרת לי בדיוק את משקלה, אבל אני יודע שכשהכרנו היא שקלה בערך 38 ק"ג - ומאז היא רזתה עוד! (גובהה בסביבות 1.64 מ') קראתי לפני כמה ימים את הכתבה על גל שזיפי ונחרדתי ( כמו כולם).אמנם חברתי לא במצב כזה רע- אבל אני פשוט מת מפחד שמשהו יקרה לה, או שהיא תעבור את נקודת האל-חזור... אשמח לכל עצה לגבי איך לעזור !

לצערי אין בידך הרבה מה לעשות היותך איתה והתמיכה שלך זה בערך כל מה שבידך לעזור יש לנסות כל טיפול אפשרי - כיוון שהמציעות האכזרית היא שאיו כלל טיפול יעיל לאנורקסיה-נרבוזה הפרוגנוזה (דהיינו העתיד של התסמונת) במחקרים מדברת על 1/3,1/3,1/3, דהיינו 1/3 מבריאים, 1/3 ממשיכים עם המחלה והסבל כל חייהם, ו1/3 מתים מהמחלה ניסו את התכשיר של פרוזאק על מטופלים אלו עם הצלחה קטנה בלבד. תכשירים אחרים לא התגלו כיעילים לכן לא המליצו לה טיפול תרופתי שיחות עוזרות כאשר יש ברקע בעיות פסיכולוגיות - אבל גם באופן מוגבל מאד תהיה חזק - תקווה שהמחקר הפסיכיאטרי יגלה ממה המחלה ומה קורה שם - עד אז מדובר לצערי במחלה חשוכת מרפא - אני מצתער על הדברים הקשים, אבל אני חייב להיות ישר אתך ללא אשליות - ובהצלחה

אני אם לילדה יחידה , בת 6, השנה נכנסה לכיתה א', בתי ילדה אינטלגיטית ורגישה מאוד. עברו כבר שבועיים מאז הכניסה לבית הספר , ומידי יום בתי בוכה בבקר בבקשה לא ללכת לבית הספר, היא מקיאה ומלוננת על כאבי בטן חזקים. בכיתה זו מכירה בתי רק 2 ילדים מהגן, בכיתה השניה נמצאים רוב ילדי הגן שלה. המורה בכיתה של בתי "די קשוחה" היא לא נוגעת בתלמידים, וכשאמרתי לה שקשה לבתי והיא מקיאה תשובתה היתה אני לא מנקה את זה. הם מקבלים שעורים ולטל, ביתי, קשה עם העובדה שאני מתקנ ת לה אותן לכן החלטתי לא להיות מעורבת בשעורי הבית , אך השבוע המורה סימנה לה איקסים גדולים על כל טעות כך שאני מחוייבת להיות מעורבת בהכנת שיעורי הבית , טל פרפקציונסטית וטעויות מקשות עליה עוד יותר אנא יעצו לי מה עלי לעשות

אביבה שלום רב, אני מבינה את דאגתך לילדתך. מצד אחד את מנסה לגונן עליה, לעזור לה ולדבר עם מורתה הקשוחה, ומצד שני את מנסה לתת לה קצת להתמודד לבד, כמו שלא התערבת בשיעורי הבית שלה. יש לך קונפליקט בין שני הרצונות, יחד עם דאגה לילדה. לדעתי שווה לגשת לשיחה עם המורה (לא משהו בהפסקה, אלא פגישה של ממש), ואם תתקלי באותה נוקשות, אולי שווה ללכת ליועצת בית הספר. מעבר לזה, לרבים מהילדים יש משבר בשבועות הראשונים בכיתה א'. ההקאות וכאבי הבטן, גם הן תופעה נפוצה, אך עליך להיות עם היד על הדופק ולראות שהסימפטומים הולכים ומתמעטים על הזמן. במידה ולא, פני לייעוץ מקצועי, כגון: הדרכת הורים וכו'. בהצלחה, טלי פרידמן

אני מצתרף להמלצת הקולגה העובדת-הסוציאלית

שלום, אני מאז גיל 4 זוכר אותי עם בעית גנבות קטנות. בגיל 4 ישבתי על יד נהג מונית ונטלתי מכספו שהיה על ידי. במשך השנים סחבתי מחנויות (תמיד דברים קטנים). מהמכולת עד היום בגיל 35 אני משלם רק על חלק מהמוצרים. אני נראה אמין אבל בפועל אני "סוחב". אפילו מעובדים יחד איתי אני לוקח אוכל מהמגרות או מהמקרר. שאלה. מה מקור הבעיה ? האם יש משהוא לעשות - לפני שיהיה מאוחר ? תודה. בני

כנראה, שאף-פעם לא נתפסת.... אם תתפס ותבויש, נראה לי שתחדול..

ה"דחף" שלך לגינוב דברים פעוטים וחסרי ערך,הוא תת מודע, אני משער שבזמן הפעולה אתה מרגיש משהוא שניתן להגדיר אותו "כסיפוק"\הנאה.וכו' לפי מה שאני יודע כדי להפסיק את הסימפטום(הגניבות), צריך לגלות את המקור (יבות תת מודעות),ניראה לי שפסיכוטרפיה היא שיטה שמיוןעדת במיוחד בישביל זה....

גידי שלום רב, אתה יודע איך קוראים לתופעה עליה אתה מדבר. ייתכן וזוהי האבחנה שלך, וייתכן מאד שלא. בכל מקרה הייתי ממליצה לך להגיע לטיפול פסיכותרפויטי. לא סתם פנית לפורום. כנראה שזה מציק לך באיזשהי מידה, וזו כבר סיבה מספיק טובה ללכת לטיפול. בהצלחה, טלי פרידמן

כפי שציין הפסיכיאטר לעתיד (רואים שהוא קורא את הספרים) כדי לאבחן תיסמונת של חוסר שליטה באימפולסים (קלפטומניה היא רק אחת מרבים) חייב להיות ריגוש ליפני הגנבה - ופורקן לאחריה מבחינה משפטית אבחנה כזאת לא פותרת את המטופל מאחריות פלילית והוא ימצא אחרעי למעשיו וישא בעונש כנדרש התסמונת דועכת בהדרגה עם הגיל - מגיבה באופן חלקי לטיפולים (פסיכולוגים ותרופתיים) אין מה להפסיד בניסיון לטפל כולי תקווה שלא תגיע לכלא - ותקווה שאלו מהם אתה גונב לא יפגעו יותר מידי

שלום רב הסיבות לגניבות הקטנות יכולות להיות שונות והפוכות. למשל יש ילדים שגונבים כי חשים שלא מקבלים אהבה שמגיעה להם והם חשים שנאלצים לגנוב וכנ"ל, להיפך, ילדים שגדלים בלי גבולות. אי אפשר לענות על השאלה באופן כללי ויש צורך לפנות לטיפול פסיכולוגי לפני שהתופעה תחריף. בברכה, אמיר

שאלה הכיצד הייתי יכול לקבל חומר כתוב בעיברית על אפיון המחלה והמחלה עצמה קלפטומניה.

האם טיפול חשמלי עוזר גם ל-ocd? אם כן למה לסחוב את הבעיה לכל החיים ולא ללכת לטיפול כזה? האם טיפול כזה מוריד פרופיל בצבא? האם הרופא חייב לספר על טיפול כזה בצבא

אם אני לא טועה ניזעי חשמל עוזרים במיקרה של דיכאון,וגם לזה צריך אישור של מנהל המחלקה וזה לא טיפול של "זבנג וגמרנו" .....זאת אומרת פעם אחת "חישמלו" אותך ואיזה פלא הבראת, זה לא הולך ככה זה לפחות מימה שידוע לי אופיר

פסיכיאטר לעתיד - אני רואה שהנושא של ECT (ניזעי חשמל) חלש מאד אצלך - אתה כניראה רק בתחילת ההתמחות או ליפני התמחות - איפה אתה מתמחה ? - מלמדים אותך כמו שצריך?

מתוך נסיוני האישי ומתוך נסיון של אדם אותו אני מכיר ששנינו התנסינו בסוג כזה של טיפול, זה לא עזר כלום בהפרעה שהזכרת, בהתחלה רק נדמה שזה עוזר, כיוון שזה מטשטש ומשכיח וגם שוכחים את המניעים הישירים לכפייתיות, אבל אחרי זמן לא רב חוזר הזיכרון ורואים שזה לא זה.

נכון מאד - אני לא מבין למה מי שסובל מ OCD ניסה טיפול זה ?

טיפול בחשמל לא יעיל ל OCD - הטיפול עוזר למקרים מיוחדים של דיכאון קשה בלבד (ומיקרים נוספים מיוחדים וקשים) בצהל משחררים מי שהתסמונת פוגעת בתפקודו יש סודיות רפואית ואין חובת דיווח מהרופא לצה"ל, אבל ממניעים כללים של ביטחון מדינה לצה"ל גישה לידע רפואי על כל אדם - צה"ל יכול לדרוש ולקבל מידע על מצב רפואי יש טיפול רפואי תרופתי ל OCD המומחה הגדול ביותר בעולם לתסמונת זאת הוא ישראלי - שמו פרופסור זוהר - בארץ יודעים לטפל בתסמונת פנה דרך רופא משפחה

שלום, אני בן 30 והתחילו להופיע במיטה תהליכי אי-אונות. באוננות אין לי בעית אונות. השאלה מה מקורות פסיכולוגיים אפשרים ובלי טיפול מה עושים ? תודה נחום

נחום שלום רב, אין-אונות עשויה להופיע במקרה של פחד, חרדה או מחשבות שמפריעות. ככל הנראה אין מדובר בבעיה פיזית, כיון שאתה מדווח שבאוננות אין לך בעיות. ובכן, מה עושים? אין פתרונות פלא. הייתי ממליצה לך ללכת לטיפול קצר לברר את הסיבות לאין אונות ולפתור אותם. יתכן שאתה מתבייש ללכת לטיפול, אולם זכור כי קיימת סודיות רפואית, ואתיקה מקצועית בין המטפלים. חבל שתסבול... בברכה, טלי פרידמן

מצתרף ליעוץ של עובדת-סוציאלית

שלום נחום אני מציע לך ללכת לטיפול. אם בכל מקרה אתה לא מעוניין תנסה לקבל מרשם לויאגרה. בברכה, אמיר

אני מעונין ליצור קשר עם אנשים שסובלים מחרדה שעיקרה התרחקות מהבית.רצוי כאלה שגרים באזור בת-ים חולון.

אריה - הפורום נועד לקבלת יעוץ רפואי פסיכולוגי לא ליצירת הכרויות או קבוצות תמיכה

לד"ר פלד שלום רב, אחותי נמצאת במצב נפשי קשה מאז שלמדה בכיתה ט' בתיכון. הכל התחיל מלחץ הלימודים, אחר כך נפטר סבא (היא הייתה מאוד קשורה אליו) בפתאומייות וכחודשיים לאחר מכן נפטרה גם הסבתא. כולנו קיבלנו את פטירתם באופן קשה, אולי קשה יוצא מן הכלל. אני, למשל, עדיין, משנת 1994, נמצאת במצב של אבל פתולוגי. אחותי לא מסוגלת לתקשר עם אנשים, אין לה חבר והיא כבר בת 20 ואף פעם לא היה לה. רוב הזמן היא בבית, לבדה. כל מה שיש לה זה מוזיקה - היא מנגנת בגיטרה ושומעת מוזיקה. היא בודדה מאוד, מאוד עצבנית, אגרסיבית, לא מקבלת את המציאות וחייה בעולם מדומה שהמציאה לעצמה. כשהתחתנתי היא ניתקה איתי קשר, היא לא רוצה להסביר מדוע, אבל הבנתי שהיא מרגישה שאני בגדתי בה לטובת בעלי. היא הייתה בטיפול פסיכיאטרי בגיל 16 אבל עזבה ממש בהתחלה של הטיפול ועדיין לא סלחה לנו, למשפחה, ששכנענו אותה ללכת לטיפול זה. בתקופה מאוחרת יותר היתה בטיפול פסיכולוגי שגם על זה היא כועסת מאוד עלינו. היא לא רוצה להתבגר, רוצה להישאר ילדה קטנה. למעשה היא מטילה טרור על ההורים, הלחץ בבית פשוט בלתי נסבל. אחותי איננה עובדת ולא לומדת למרות הכישרונות הרבים ויכולת למידה אדירה. הגענו למצב שאסור לי לבקר בבית הוריי ואסור להוריי לבקר אותי. במקרה שנודע לה שאחד ההורים ביקר אצלי זה נגמר בהיסטריה ולילה שלם של בכי והאשמות מעורפלות כלפי ההורים. כל המשפחה נמצאת במצוקה קשה. אחותי מרבה לאיים בהתאבדות וכולנו כל הזמן בחרדה שהיא תעשה משהו עם עצמה. היא מסרבת בתוקף לעבור טיפול פסיכיאטרי/פסיכולוגי. לטענתה לאחר שנטלה תרופות (סרוקסט) היא השתנתה וכבר לא מסוגלת להיות היא עצמה... אני כבר ביררתי לגבי טיפול כפייתי וברור לי שאין כל אפשרות לטפל בה ללא הסכמתה. אולי תוכל לייעץ לנו איך צריך להתנהג איתה, מה עלינו לעשות, איך לעזור להורים שלי שאני חוששת למצבם הנפשי שלהם (אחותי פשוט הורסת אותם ובעקיפין גם אותי). אני מאוד מחכה לתשובתך. תודה רבה מראש, לנה

קחו פיקוד. תוציאו אותה מבית ההורים. הם כבר גידלו אותה מספיק ! היא כשתהיה מחוץ לבית תתגבר מהר. היא חזקה לדעתי. היא תתחיל לעבוד. ואולי לתפקד. תנו לה לקחת אחריות. לפחות תצילו את ההורים מלראות אותה ! כרגע היא מלחיצה ועושה מניפולציות.

קחו פיקוד. תוציאו אותה מבית ההורים. הם כבר גידלו אותה מספיק ! היא כשתהיה מחוץ לבית תתגבר מהר. היא חזקה לדעתי. היא תתחיל לעבוד. ואולי לתפקד. תנו לה לקחת אחריות. לפחות תצילו את ההורים מלראות אותה ! כרגע היא מלחיצה ועושה מניפולציות.

קחו פיקוד. תוציאו אותה מבית ההורים. הם כבר גידלו אותה מספיק ! היא כשתהיה מחוץ לבית תתגבר מהר. היא חזקה לדעתי. היא תתחיל לעבוד. ואולי לתפקד. תנו לה לקחת אחריות. לפחות תצילו את ההורים מלראות אותה ! כרגע היא מלחיצה ועושה מניפולציות.

אתם צריכים לתפוס פיקוד. תוציאו אותה מהבית. גם על סמך צו בית משפט. אין להורים שום סיבה ליסבול בלגדל אותה כל כך הרבה שנים. אני בטוח שאם היא תהיה ברשות עצמה היא תתחיל להתמודד עם החיים. הרגע את כל האנרגיה שלה היא מוציאה עליכם במקום להתמודד עם פרנסה דירה וכו'. הוציאו אותה . זה בהתחלה קשה ויותר טוב בטווח הבינוני והרחוק. אם לה זה לא יעזור להורים בטוח(רחוק מהעין במקרה זה יתן להם שקט )! אל תכנעו למניפולציות שלה. הרחיקו ......

/

ממה שאת מתארת יש סיכון אובדני - ויש התנהגות חריגה ובעלת פוטנציאל של סיכון - במקרים כאלה ניתן להפעיל הוראת אישפוז כפוי כדי להגן עליה -חס וחלילה- מהתאבדות במקרה ואין התנהגות מוזרה המעידה על "פסיכוזה" האדם נחשב במיקרה כזה אחראי למעשיו ולא ניתן לאשפזו בניגוד לרצונו - אז לפי החוק - כאחראי למעשיו מותר לו להתאבד בכל מקרה כאשר אין פסיכוזה אין לפסיכיאטר זכות להפעיל חוק אישפוז כפוי - במיקרים כאלה אין בעצם כל אפשרות לפעול נגד רצונו של המטופל נראה לי שאפשר לעזור בביקור בית - והוראת אישפוז - במקרה זה צרי איתי קשר ב 052-844050

קראתי הודעתך אתמול, חזרתי וקראתי אותה שוב אני חושב שאני קצת מקדים בתשובה מחינה זו שעוד לא גיבשתי מסקנה עד הסוף כלומר יש יסודות וקומה א' אך עדין אין גימור אני כותב על סמך מה שתארת בלבד יש ליזכור כי אם יש דברים נוספים התמונה יכולה להשתנות להתרשמותי ,ואני בסה"כ הדיוט הרגיש לבני אנוש, אחותך פגועה ביותר ממכם הפגיעה היא כה קשה ומה שמעצים אותה עוד יותר היא העובדה שהיא נגרמה מהאנשים הקרובים לה ביותר אלו שהיא אמורה להשען אליהם כמובן מאליו מבלי לבדוק בגדו בה לכל אחד מאיתנו יש צרות קטנות או גדולות וכל אחד מאתנו דרושה משענת בטח בגילאים שאת מצינת ואלו שמובן מאליו בשבילנו כאילו היו סדרי בריאה - בוגדים בנו , זה יכול ליצור תוהו ובהו ומערער את כל אשר הבן אדם גדל עליו נסי להכניס עצמך לעורה איך הייית מרגישה במקרה כזה? האם תוכלי בכלל לחוות חויה זו מבלי לעבור אותה על בשרך נסי לחוש איך היית את מרגישה אם היו מכריחים אותך לאשפז בטוח שהכונה היתה טובה אך לא בכונכם עסקינן כי אם ב ה ר ג ש ת ה אני חושב כי היא אבדה את האמון הבסיסי אשר הננו חיבים אותו וקיים בכולנו אם תיאורי נכון מובן לך כי אישפוזה בכפיה רק יחמיר את הבעיה- ולא יעזור זה גם לא הזמן לבא בדרישות אליה איום בהתאבדות הנו סוג של זעקה - שימו לב אלי!! הוא גם יכול להיות סוג של "סחיטה" לא תעשו כרצוני אתאבד אין לכם ברירה מה כן לעשות? לבנות מחדש את אמונה, לאט לאט ובעבודה קשה להחזיר לה את אמונה בכם יתכן ואיום ההתאבדות הוא סוג של סחיטה [וזה לא אומר שלא יבוצע להפך לא הקשבתם לי תראו אני יכולה תלמדו להבא] ויכן שילוב של השנים תשומת לב וסחיטה אבל מדוע בן אדם מגיע למצב שהוא מרגיש שהוא צריך לסחוט שאם לא כן לא ישמעו לו התשןבה היא לדעתי באי אמון הקשה שנוצר כתוצאה מהכפיה סחיטה הנה המקבילה של הכפיה אך מהצד השני כך שלמעשה השפה היא אותה שפה תחילה יש לרכוש את אמונה במ ע ש י ם וחיבת להיות התאמה בין דיבורים למעשים בשלב השני שיכול להיות די מאוחר יש להתחיל לדבר על זה ו"לפתוח את הפקק" יתכן ובשלב מסוים תהיה נכונות ל כ ו ל כ ם להעזר בפסיכותרפיסט אבל זה שלב שלישי אני מניח הקדמת המאוחר יכולה לגרום לו לאי הצלחה איך יודעים שהגיע השלב? אם יש רגישות ואכפתיות אמיתית - מרגישים. נשמע פשטני אני יודע אבל אני הנני רק אדם פשוט לא פסיכולג ולא פסיכאטר אל תשכיחי זאת ואם את חושבת שאני מדבר שטויות השליכי הודעתי לפח וראי כאילו לא נכתבה מילה לסיום החלק המדאיג הוא סיום מכתבך ומכאן גם דאגתו של ד"ר פלד וכן גם שלי אני חושב שעוד לא מאוחר מדי אבל כל התמהמהות יכולה להיות מאוחרת מדי מבחינת התגבשות החויה שתהיה אלחזור זיכריח הנני אדם פשוט וכך יש להתיחס לדברי!! שיהיה הרבה הצלחה עם אחותך אחת הסיבות להרגשת הבגידה כפי ש

היכן טיפול הטוב ביותר ב panic disorder מכום אשר נותן גם טיפול פסיכולוגי. אני נכה צה"ל 42 ב 1982 נפצעתי מרסיסים בראש ובכתף יש לי 66% בשנת 1995 התפרצה אצלי panic disorder מאז אני מקבל תרופות נמצע במעקב אך הגורם הרפואי ופסיכולוגי בשני מקומות שונים.

דור שלום רב, האם אתה לא מרוצה מהטיפול שאתה מקבל? האם באמת מדובר רק בקושי פיזי להגיע לשני מקומות בנפרד? האם שיתפת את מטפליך במחשבה לעזוב למקום אחר? חשוב לדעת תשובות אלו, על מנת להבין את המקור לרצונך לעזוב... בברכה, טלי פרידמן

לטלי פרידמן שלום ! 1. המצב כזה שאני מקבל טיפול הוא טוב אכן אני מרוצה ממנו, אך האורינטציה הטיפולית קשורה יותר לחבלה המוחית כך גם התמחות של מקום המטפל. 2. לא מדובר בקושי פזי, אלה בקשר בין גורמים הטפלים הדרכה וכו.. 3. לא אין בכוונתי לעזוב את הטיפול הפסיכולוגי, אלה למצוא מקום המתמחה בנושא חרדה ולהוסיף טיפול. תודה דור טלי פרידמן-עובדת סוציאלית כתב/ה: > > דור שלום רב, > האם אתה לא מרוצה מהטיפול שאתה מקבל? > האם באמת מדובר רק בקושי פיזי להגיע לשני מקומות בנפרד? > האם שיתפת את מטפליך במחשבה לעזוב למקום אחר? > חשוב לדעת תשובות אלו, על מנת להבין את המקור לרצונך לעזוב... > בברכה, > טלי פרידמן

יש לי שכן שהיה במזרח והשתמש ככל הנראה בסמים קשים מאז הוא השתגע ואושפז בבית חולים לחולי נפש היום הוא חי בבית הוריו והם מבוגרים ומתקשים לטפל בו. יש לו סיוטים והתנהגות אלימה מלווה בצעקות>הוא אומנם אינו מזיק אך צעקותיו נוראות הוא בוכה וברצוני לעזור לו... האם הדבר מומלץ? רציתי לדעת עוד פרטים על הנושא. איך כימיקלים משפיעים על אדם בצורה כזו? האם זה ניתן לריפוי? מה לעשות? כמו כן הוריו נוהגים לנעול אותו בלילה ולהשאיר אותו לבד... אי אפשר לעשות משהו? מצפה לתשובות בעיקר מקצועיות מישהי שאכפת לה

המצב נשמע לא טוב נראה שהוא זקוק לאישפוז פסיכיאטרי בגלל הסטיגמה השלילית של אישפוז כזה הרבה פעמים הורים מעדיפים להתמודד לבד - אבל כפי שאת נוכחת הוא סובל מאד גם בבית - ומצבו לא משתפר סמים (גם קלים כמו חשיש) עלולים לגרום להתפרצות מחלות נפש קשות מאד כמו סכיזופרניה איך זה קורה ? לא כל כך יודעים - לכן גם לא מצליחים לרפא את זה - מדובר במחלות נפש שהן חשוכות מרפא במובן זה - ניתן רק להקל קצת על הסבל ולשפר קצת את התפקוד הדבר הטוב ביותר שאת יכולה לעשות למענו זה לשכנע אותו ואת המשפחה לפנות לאשפוז כמו כן כדאי להזהר עלול להתפתח סיכון אשמח ליעץ עוד ב 052-844050

אביבית שלום רב, כפי שד"ר פלד כתב, אכן לעיתים הורים מעדיפים לסבול בבית, מאשר להתמודד עם הסטיגמה שילדם מאושפז בבי"ח לחולי נפש. אולם מעצם הסיכוי שהבחור עלול להוות סיכון לעצמו או לסביבתו, לדעתי עליך לדווח על המקרה ללשכת הרווחה הקשורה למקום מגוריך. העובדת הסוציאלית תגיע לעשות ביקור בית, ותבדוק מה קורה שם. במידה ודברים לא זזים, אולי תיפני ללשכת הפסיכיאטר המחוזי, ותדווחי על המקרה. את עשויה להועיל בפנייתך לגורמים השונים לסייע לבחור עצמו, להוריו ולכל הסובבים אותו. בהצלחה, טלי פרידמן