פורום פסיכולוגיה קלינית

פניתי אליכם כבר מספר פעמים בנושא נפיחות בבלוטת התריס אולם טרם נענתי, שאלתי מיום 5.09.2000 שעה : 10:20 אודה לתגובתכם תודה

נפיחות בבלוטת בטריס יכולה להיות חס וחלילה סרטן תפני בהקדם לרופא מישפחה לאיבחון

שלום זאת יעל מהשאלה לגבי דאגה ופאניקה, האם מישהוא יכול לענות לי ? תודה

עניתי... עליך לחכות גם לתשובתו של ד"ר פלד הפסיכיאטר, מן הסתם הוא יתייחס לחלק התרופתי! טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

האם ניתן לטפל בהפרעת אכילה הנמשכת לאורך זמן רב והולכת ומחמירה עם הזמן ? ההפרעה החלה בסביבות גיל 16 והתבטאה בלקיחת משלשלים בכמויות הולכות וגדלות. כיום בגיל 29 קיימות התקפות זלילה מלוות בהקאות בתכיפות של בין 3 ל- 5 פעמים ביום בנוסף לנטילת משלשלים בכמות גדולה. במהלך הזמן היו תקופות "נקיות" מההפרעה (הארוכה ביותר בינהם נמשכה שנתיים) בליווי של דיאטנית, אך כשהופסק ליווי הדיאטנית - ההפרעה חזרה בצורה חמורה יותר עם סימפטומים חדשים.

גלי יקרה שלום רב, כן יש מה לעשות, וצריך להתחיל מיד!!!!!!! הפרעות אכילה הן הפרעות בעלות אחוזי תמותה גבוהים, יחסית לשאר ההפרעות הנפשיות (כ-15%). לכן, בכל שלב של המחלה, גם אם זה שלב כרוני, יש לנסות ולהמשיך לטפל. לפני כיומיים פורסמה בעיתון "מעריב" כתבה על גל שזיפי, אנורקטית בת 30 ששוקלת 27 ק"ג!!! ובכל זאת היא חיה, ומבקשת את עזרת כל מי שרק יכול להחזיר אותה לחיים. בעבר פורסמה כתבה דומה על בחורה אחרת שלאחר זמן מסוים הצליחה לשקם את עצמה ולחזור למעגל החיים. אצלך התהליך הוא נוטה יותר להפרעה הבולמית, אך רמת הסיכון בו לא פחותה מזו שבאנורקסיה. בבולימיה יש תהליך מהיר של איבוד חומרים חיוניים בגוף כמו מלחים מסוגים שונים, עלייה בחומצות וכו'. זה עשוי להביא לפגיעות בלתי הפיכות באיברים חיוניים כמו מוח, לב וכו'. להערכתי עליך לפנות לטיפול דחוף, כי ככל שתקדימי להגיע לטיפול, כך תפחיתי את תהליך הכרוניזציה של המחלה. כשאני מדברת על "טיפול" בהפרעות אכילה אזי אני מדברת על טיפול משולב של דיאטנית, פסיכותרפיסט ולעיתים אף פסיכיאטר. דיאטנית בלבד זה לא מספיק!! את מוזמת לפנות אליי במידה ותזדקקי להמלצות למטפלים: 053-876956 שיהיה לך בהצלחה, בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

תשובתך נגעה לליבי. במהלך השנים טופלתי במשך שנתיים על ידי פסיכולוגית, אך דווקא במהלך הטיפול ההפרעה התדרדרה עוד יותר. הטיפול הסתיים בגלל התדרדרות ההפרעה וחוסר יכולתה של הפסיכולוגית להתמודד איתה ואיתי. חשוב גם לציין כי ההפרעה "תפסה תאוצה" בשלושת החודשים האחרונים לאחר שהיתה סטטית לתקופה ארוכה, להערכתי עקב התדרדרות מחלה קשה ממנה סובל אבי, שקרוב לוודאי תגרום למותו תוך שלושת החודשים הקרובים, אלא אם כן יקרה נס. האם את עדיין חושבת שיש תקווה ?? אני נואשת !!

לגלי ניתן לטפל וצריך. בדחיפות גדולה. מציעה לך טיפול קינייסולוגי שיאבחן את הגורם ל.הפרעה הקשה, יאבחן את הגורם, יעלה אותו למודעות. כבר רווח עצום וינטרל אותו. הלוואי שהייתי יכולה להגיע ולטפל בגל. הטיפול הקינייסולוגי הוא ללא תרופות . ללא זריקות, רק בדיקות שריר. גל זקוקה במקביל גם לטיפול תרופתי,אך ברור לחלוטין שהגורם לכל הוא גורם נפשי, לא- מודע. מעחלת בריאות שלמה ובהצלחה. אסתי

שלום. ברצוני לקבל מידע על תרופה חדשה שיצאה - רדוקסיל. מה ופעות הלאוי שלה . מאיזה חומרים בנויה. וכיצד פועלת. תודה רבה חגית

שלום גלי הבעיה ממנה את סובלת מלווה אותך שנים רבות והפכה להיות חלק מהאשיות ומדרך חיים. יחד עם זאת את סובלת ורוצה עזרה. ניתן לעזור לך ולהקל על המצוקה שלך דרך טיפול פסיכולוגי, יתכן שטיפול תרופתי וטיפול קבוצתי. היתה לי מטופלת במצבך שנעזרה רבות באגודה לאכלנים כפייתיים OA . תמשיכי להלחם, אמיר

שלום גלי אני בחורה בת 27 בולמית מזה 14 שנה ואנורקסית לשעבר היום אני זקוקה למשלשלים כי הבולמיה גרמה לחסימת מעיים ובעיות עצירות כרונוית עד גיל 21 הקאתי כמעט כל יום לאחר אכילה מטורפת הפכתי להיות אדם מדוכא וצועק על כל העולם עד אשר הלכתי לטיפול. הבנתי שהבעיה היתה מהפחד מהצלחות וחוסר ביטחון עצמי מאז ועד היום אני כל הזמן עובדת על עצמי ונלחמת יום יום במחלה הנוראית הזו היום אני כבר לא מקיאה כל יום יש תקופות שהבולמיה מתקיפה אותי והגוף שלי נכנע לו אבל היום אני מבינה שאם הקאתי יום אחד לא קרה כלום פשוט אני ממשיכה הלאה לא נכנסת לדיכאון . תביחני שרוצים להגיע למטרה לפעמים יורדים 2 מדרגות כדאי לעלות מדרגה אל תלחמי עם עצמך כמו כדור פינג=פונג תנסי להבין מה הבעיה לדבר על הבעיה עם אנשים הקרובים אלייך אני לא יודעת אם יש לך ילדים ,או אם את רוצה מתי שהוא ללדת , אם כן - תמיד תנסי לזכור שההקאות יכולות לגרום להפלות לא רוצויות או בעיות בפריון אם תרצי לדבר אשמח לשוחח איתך . תשיבי לי באתר זה לדעתי תלכי לטיפול או ייעוץ אין לך מה להתבייש פשוט תצילי את החיים שלך

גל שלום רב, אני מעריכה מאד את הדרך שעברת. הפרעת אכילה היא הפרעה קשה מאד, והיא בעיני כהתמכרות. ברגע שמתחילים עם זה, נורא-נורא קשה לצאת. יכולתך, גם לאחר שאת בדרכך החוצה (הלוואי שתמשיכי כפי שאת מתארת), לסייע לאחרים-מבורכת. יישר כח! בברכה, טלי פרידמן

אני בן 26 סובל משיתוק מוחין CP ומאז ומתמיד היו לי קשיים לשמור על ריכוז לאורך זמן והיו לי קשיים להתמקד במשימה לאורך זמן לאחרונה גם התחלתי לשכוח דברים קטנים למשל מה רציתי לקחת מהמקרר או בשביל מה הדלקתי את המחשב ועוד כל מיני מיקרים. האם יש דרך לשפר את בעיות הריכוז והזיכרון בנוסף אני סובל מקושי בהתמצעות במרחב המגביל אותי בהתמודדות עם הגעה למקומות חדשים ברצוני לשאול האם יש דרך לשפר תיפקודים אלה בעזרת תרגילים או תרופות מסוימות. חשוב לצין שלמרות הבעיות סימתי תואר ראשון בהצלחה

לאלמוני שלום רב, ראשית עליי לומר לך שכולי הערכה לאמביציה שלך ולפעלתנות על אף קשיי המחלה. שנית, אינני מכירה את המחלה מההיבט המקצועי שלה, ועל כן אינני יודעת לענות על שאלותיך. חכה לתשובותיהם של אמיר זוהר וד"ר פלד. כל הכבוד!!! בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

המוח הוא פלאסטי - דהיינו כמו שרירים ניתן לאמן אותו - תרגילי ריכוז ו"התעמלות קוגניטיבית" - בהצלחה

אבא שלי הוא בן אדם מאוד ביישן, קשה לו מאוד להתקשר אפילו להזמין פיצה! הוא תמיד מרגיש אשם, למשל במסעדה הוא יכול לחכות שעות על גבי שעות להזמנה ולא לפצות מילה. אפילו שהוא הולך ברחוב לבד הוא מרגיש לא בנוח, הוא הולך כפוף. אני ירשתי ממנו חלק מההתנהגיות האלה, השאלה שלי האם זו בעייה פסיכולוגית ? האם אפשר לטפל בזה ? או שהוא סתם ביישן?

יסמין שלום רב, נדמה שיש פה שילוב של מספר תכונות: בישנות, ערך עצמי נמוך, חשש אולי לפגוע באחרים, ואולי אף חרדה חברתית. לפי דברייך תכונות אלו מפריעות לך, והיית רוצה להתגבר עליהן, ולהיות עם קצת יותר בטחון עצמי, ללכת זקופה בלי לחשוש משום דבר וכו'. להערכתי זה מקום טוב להתחיל בטיפול פסיכותרפויטי. בטיפול, אנחנו נפגשים עם עצמנו בדרך שלא הכרנו בעבר, ולומדים תוך כדי על עצמנו, על תכונותינו וכו'. כך, מתוך הכרת התכנים הללו, ניתן לשפר, לשנות ולהתמודד טוב יותר עם מי שאנחנו בעיני עצמנו. מקווה שלא סיבכתי אותך בתשותבי. בברכה, טלי פרידמן

בהמשך לשאלת העלמה-ותשובתך:טלי פדידמן, ברצוני להבין ולדעת האם כל התסמינים הללו,הם לא באים בעקבות טראוומות שהתרחשו..ב-אירוע חברתי כזה..או אחר,ולא טופלו בזמן,? או כמו שאת אומרת ,שילוב של כמה גורמים ,וביטחון ירוד.. דבר נוסף ברשותך, היכן ניתן לקבל טיפול מקיף,לבעיה שכזאת? ואם הטיפול מתבצע במעגל תמיכה קבוצתית? אשמח לקבל תשובה.. תודה מראש....עדן

ליסמין שלום האם את רוצה טיפול לאבא שלך? האם הוא רוצה בטיפול? האם לו זה בכלל מפריע או שזה מפריע לך? כדי לקבל טיפול אדם צריך לרצות בו. לגבייך: ביישנות אינה עוברת בגנים. מה שעובר בירושה אלו הם דפוסי התנהגות. אם את רוצה לשנות ולוותר על דפוסי התנהגות ביישניים והרגשת אשמה אני מציעה לך לעבור טיפול קינייסולוגי שיעזור לך בקרך פשוטה קלה ומהירה. כל-טוב אסתי

שאלתי א': כיצד ומהו טיפול קינייסולגי? (בהקשר לחרדות או פוביות חברתיות), וב': האם טיפול זה משולב בטיפולים נוספים-טראפיים...? אשמח לקבל תשובה...בתודה מראש עדן

אם את חשה בעינויי נפש את מוזמנת להתקשר אני עברתי חוויות אלה בעצמי

לא הייתי מגדירה את הבעייה בדיוק כעינוי נפש. זה מפריע לי מאוד אבל אני חייה עם זה, אצלי המקרה פחות קשה מאצל אבא שלי, אבל זה מציק לי למה אני צריכה לפחד מדברים שלא צריך לפחד מהם! למשל אם אני מתקשרת למקום זר ואני צריכה לברר משהו יש לי דפיקות לב ואני מתבלבלת ומתביישת לדבר. ללכת ברחוב אני מרגישה גם לא בנוח אם אני לבד, אבל אני לא מכופפת כמו אבא שלי, לדרוש את מה שמגיע לי קשה לי אני לפעמים מעדיפה לסבול בשקט. אם בן אדם מעיר הערה פשוטה עלי אני חושבת על זה שעות ונעלבת נורא. הייתי רוצה לשנות את האופי שלי, שיהיה לי שליטה על החיים שלי, אבל אני מנסה לעשות את זה לבדי מנסה לעשות דברים אפילו שקשה לי. אני מניחה שאצלך הבעייה הייתה קצת יותר חמורה, הלא כן ?

שלום יסמין כנראה שלאבא שלך יש בעיה פסיכולוגית כלשהי. אותי מטריד יותר שאת מציינת שאת דומה לו בדברים מסויימים ושאת מוטרדת יותר בגינו מאשר לגבי עצמך. כדאי שתחשבי על עצמך. אבא שלך כבר מבוגר ולגביך - כל החיים לפניך. בברכה, אמיר

המידע שמסרת אינו מספיק את צריכה קודם איבחון כל מי שמציע לך פתרונות קלים מהירים רק על בסיס האינפורמציה שנתת הוא שרלתן ותזהרי מזה אשמח ליעץ ב 052-844050

איכן ניתן לרכוש את התרופה הטבעיתst. john's wort לטיפול בדיכאון מהי יעילותה ומהם תופעות הלויי עם קימות

אנונימי שלום רב, להערכתי כדאי לך לשאול את השאלה גם בפורופ תרופות או הומיאופטיה. בברכה, טלי פרידמן.

אם באמת יש לך דיכאון חבל עליך - שום ST לא יעזור לך כואב לי שאין חוק נגד השרלתנות החוגגת בתחום על תהיה קורבן לזה !

אני בת 35, אם לשני ילדים חמודים, הבעיה היא שאני כל הזמן מודאגת, אני תמיד מוצאת סיבות לדאגות, מדי פעם הדאגה הופכת להתקף פאניקה אדיר ואז אני מרגישה ממש רע מבחינה פיזית, כאילו שאני עומדת למות, פניתי לרופא משפחה שהיפנה אותי לפסיכיאטר. כעת אני מקבלת את התרופה סרוקסט ומרדישה שזה ממש עוזר לי. אני רוצה לדעת האם עלי לקחת את התרופה לתמיד כדי לא להגיע למצבים קיצוניים כפי שתארתי ? מה עלולות להיות תופעות הלואי בשימוש ממושך ? מה הוא המינון המקסימלי ? אני מקבלת 20 מ"ג ליום . אודה מאוד לתשובתכם המודאגת.

יעל שלום רב, את הייעוץ בנושא התרופתי אני משאירה לד"ר פלד. לדבריך הטיפול התרופתי אכן עוזר לך, אך לדעתי יש לשלבו עם טיפול פסיכותרפוטי. זה עשוי להיות אפקטיבי יותר, ואולי אף יעזור לך להשתחרר בהדרגה מהתרופות בעתיד, באופן שתוכלי "לעמוד על שתי רגליים יציבות" משלך ללא עזרים טכניים. בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

את צריכה להיות במעקב תרופתי קבוע עם הפסיכיאטר המטפל שנתן את הטיפול (או פסיכיאטר אחר מומחה ) המינון המקובל לטיפול בפניקה הוא 20 מ"ג ונהוג לקחת את הטיפול לפחות 1/2 שנה לפני ששוקלים לרדת בטיפול צרי אתי קשר ב 052-844050 להמשך יעוץ

את צריכה להיות במעקב תרופתי קבוע עם הפסיכיאטר המטפל שנתן את הטיפול (או פסיכיאטר אחר מומחה ) המינון המקובל לטיפול בפניקה הוא 20 מ"ג ונהוג לקחת את הטיפול לפחות 1/2 שנה לפני ששוקלים לרדת בטיפול צרי אתי קשר ב 052-844050 להמשך יעוץ

שלום יעל כפי שטלי כתבה לך חשוב מאד ליצור קשר עם מטפל שעוסק בטיפול פסיכולוגי. הטיפול התרופתי חשוב ועוזר, אבל במקרים רבים חשוב לא פחות להבין מדוע את כל כך חרידה ודואגת ולראות אם ניתן לעזור לך מעבר לטיפול התרופתי. לא כל רופא פסיכיאטר חושב שטיפול פסיכולוגי טוב ואפקטיבי ולכן יש פסיכיאטרים שמסתפקים בטיפול התרופתי. בברכה, אמיר

האם מישהו קרא את הכתבה על שיזפי- הבחורה האנורקסית (כתבה בעיתון מעריב היום) אני קראתי וכאב לי הלב. לפי הכתבה כבר אין מה לעשות והיא במצב סופני רציתי לשאול בהקשר הזה - האם בשנים האחרונות נאמר שנות 2000 - 90 יש עלייה או , ירידה או אין שיוני בהיקף הבעיה. אני יודעת שלפני מס' שנים כל הזמן דיברו על כך והיום ? לפי הכתבה הנטייה היא גם גנטית!!!! מעניין מאוד לדעת.

טובה שלום רב, אכן בשנים האחרונות מדווח על עליה בהופעת הפרעות אכילה בעיקר בגילאי גיל הנעורים וגילאי 20+. כמו כן הגיל בו מתחילות הפרעות אכילה ירד, וכיום ניתן לראות ילדות בנות 8-9 חולות באנורקסיה, מדברות על משקל, תפריט ודיאטה. לגבי הנטייה הגנטית: כיום מנסים לבדוק את משמעות הגנטיקה במחלות רבות. אין ודאות (למיטב ידיעתי) לגבי בסיס גנטי להפרעות אכילה. מה שכן מצאו זה חסרים של חומרים מסויימים במוח, כדוגמת הסרוטונין. ואת צודקת, זה מאד קשה לקרוא את הדברים בכתבה. בברכה, טלי פרידמן

כן מדובר במחלה קשה - לפעמים חשוכת מרפא - זה לא צחוק

ההזמנה: http://lecture.20m.com

אני מאד מעוניינת להגיע להרצאה. מה עלי לעשות? תשלום, הזמנה וכו'?

פרופ' לוינסון כותב ומרצה כבר למעלה מעשרים שנים. עם הזמן הוא למד להגיש את החומר באופן שבו הוא יובן ויועיל גם למטפלים מנוסים וגם למי ששומע על ליקויי הלמידה לראשונה בחיו. ההזמנה אינה הכרחית לכניסה. היא רק מאפשרת לחנות בפנים וזה לא ממש נחוץ בשמונה בערב. לקראת ההרצאה מומלץ להצטייד באופטימיות. אנחנו, לקויי הלמידה רגילים לפתרונות קשים וחלקיים לבעיותינו. גם הפיתרון המוצע על ידי פרופ' לוינסון הוא קשה וחלקי, אלא שהוא פחות קשה ופחות חלקי ממה שהורגלנו אליו. למי שהתרגל להיות פסימיסט, אני מציע לזכור שלרבע מהמטופלים הוא לא מצליח לעזור בכלל.

האם מישהו יודע משהו על "גשר הזיו" - מקום לטיפול בבולמיה והפרעות אכילה?

דנה שלום רב, שמעתי שיש שם באזור משהו, איזשהו מרכז טיפולי להפרעות אכילה. אולם אין לי שום מושג האם זה מרכז טוב או לא. אם תוכלי לומר לי מי מנהל את המקום ואיפה זה בדיוק אולי אוכל לברר לך. חוץ מזה, למה את שואלת? יש מרכזים נוספים להפרעות אכילה...(גם פרטיים וגם ציבוריים). בברכה, טלי פרידמן-עובדת סוציאלית

בקשה פרטים ואת שואלת אותה לפרטים מה קורה פה? היא רוצה לקבל אינפורמציה ע"מ לקבל החלטות מושכלות מה כלכך מסובך?

בגשר הזיו יש מרכז גמילה לנפגעי סמים

מדובר במרכז גמילה פרטי יש שם גם גמילה מסמים וגם מהרגלים כגון התמכרות להימורים וכו.... לכן יש גם גמילה מהרגלי אכילה שונים שמעתי שהמרכז הוא די טוב

אני חושש שאימי לקתה בדכאון ,אך היא מסרבת לגשת לטיפול או לגשת לעזרה כיצד אפשר לעזור במקרה זה

שלום לבן המודאג, האם אתה יכול לפרט מה הביא אותך לחשוב שאימך במצב של דיכאון?האם אנשים נוספים חושבים כך? מה היא טוענת לגבי מחשבתך? מה יש בהתנהגותה שלפיו החלטת שהיא בדיכאון? קשה לתת לך יעוץ או המלצה כשאינני יודעת על איזה מצב מדובר. בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

כל דבר נתפס אצלה לשלילי , ראיה כללית שלילית על כל דבר ,שיפוץ שנעשה אצלהם ,מסתמן דרכה כחורבן הבית, הפסקה טוטאלית של דברים אותם היא נהגה לעשות :חוגים,קניות,"מעין דיבורים מתחת לשפם"-קיטורים.

שלום, אני אם לילד בן 3+9 חודשים, מזה כשנה הילד שלי נתקף בבכי צרחני ובועט והורס כל מה שנמצא בקירבתו. לאחרונה (4 חודשים) כאשר הוא נתקף בבכי שנמשך למעלה משעה הוא נושך את עצמו ומושך בשערותיו. אני חייבת לציין שזה קורה בעיקר כאשר הוא לא מקבל את מה שמבקש או יותר נכון כשאני מציבה את הגבולות. הוא בן שלישי כאשר האח הבוגר בן 10 הבת בת 8 ויש לו אח קטן בן שנתיים וחצי. כאשר ההתקפים החלו להיות מאוד חזקים טיפלתי בו בטיפות תמציות של פרחי באך "ריסק-יו" שלא הרגיעו בכלל. כאשר זה קורה בחצי שעה הראשונה אני מאוד "אפתטית" כמובן שאני מחבקת ומנסה להרגיע אך זה לא עוזר. זה גורם לאי שקט ומתח בבית, וגורם ללחץ באווירה הכללית. אשמח לקבל מכם הכוונה לאן ואיזה סוג של טיפול אפשרי או בכלל אם צריך ייעוץ תודה רבה רות יעקב

לרותי מה המצב בגן? האם התפךצויות אלו קורות גם בגן או רק בבית? לבן שלך יש אח בכור עם כל הזכויות של אח בכור. יש לו אחות -בת אחת בין ארבעה ילדים ויש לו אח קטן תינוק עם כל המשתמע מזה. ואיפה הוא? שלא תביני מזה ביקורת עליך כי זה לא! רק תתיחסי לזה בהבנה ובאהבה גדולה. קבלי אותו קבלה מוחלטת עם ההתפרצויות ועם כל הקשיים. זהו שעור גם בשבילך. כל-טוב אסתי

אסתי שלום, ראשית תודה. בגן אין כל התקפים. וזה קורה רק בבית ובד"כ כפי שהסברתי כאשר הוא לא מקבל את מה שמבקש. דווקא הוא הילד ה"מפונק" שלי. והוא מקבל ממני המון חום ואהבה והרבה הרבה הבנה. הענין הוא שאני פשוט אובדת עצות. כי כשהוא נכנס להתקף המצב מאוד "מפחיד" אותי זה נראה לי כילד לא שפוי, חסר שליטה בעצבים וכל הבית נכנס למתח רציני מאוד. קבעתי לי שיחת ייעוץ עם מנהלת מח' פסיכיאטריה של הילד בבי"ח הדסה עין כרם ואני בכל זאת מפחדת מפגישה זו, והמטרה היא כדי שתכוון אותי אם צריך פסיכולוג או לא. האם זה נורמלי? האם אין לזה השלכות? האם אילו לא סמפטומים של מחלה נפשית? אני פשוט פוחדת. אשמח אם תוכלי לייעץ לי או למסור לי שם של פסיכולוג קליני לילדים בירושלים שאוכל להתייעץ איתו בנושא של התקפי זעם חמורים . תודה

רותי שלום רב, את מספרת על התקפי זעם שנשמעים קשים למדיי אצל בנך. רציתי לשאול אותך: כיצד הוא מתפקד בגן? האם ההתקפים קורים גם שם? האם יש לו חברים? האם הוא הולך לאיזשהו חוג? אם כן, כיצד הוא מתנהג שם? ייתכן ובנך זקוק לטיפול. להערכתי עליך לפנות לפסיכותרפיסט המתמחה בטיפול בילדים. גם מטפלים באומנויות/דרמה/תנועה מומלצים בעיני לטיפול בילדים. מטפלים אלו ידעו לאבחן את מצבו של בנך, ולומר לך מה יש לעשות, אם בכלל יש צורך לעשות משהו. לפני שאת פונה לפסיכותרפיסט תתיעצי עם הפסיכולוגית הקשורה לגן. נראה לי שכך עדיף. בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

הייתי ממליץ טיפול פסיכולוגי בשיחות וריפוי תעסוקתי משולב עם איבחון לגבי הצורך (כן או לא) טיפול תרופתי נלווה ניתן לקבל זאת באופן פרטי ב 052-844050 או דרך קופ"ח

שלום רותי על פי תיאוריך יש צורך ביעוץ של פסיכולוג קליני או פסיכיאטר שמתמחה בילדים. בברכה, אמיר

שלום רב בתי בת 14.6 התחילה בימים אלה את למודיה בכתה ט.בדרך כלל היא תלמידה טובה ,ואהודה על המורים.השנה החלה ללמוד שנה שלישית באותו בית ספר.מיום שישי שהוא היום הראשון ללימודים ,מצב רוחה של בתי מתאפין בדיכאון אפטיה וחוסר רצון לתקשר עם הסביבה ולהסביר מה פשר השינוי.ההסבר היחיד שהסכימה למסור היה שכל המורים האהובים עליה התחלפו.המצב כעת הוא שבתי מתקשה בתפקוד יומי כמו הכנת שעורי בית,ותקשורת פשוטה עם שאר בני המשפחה.שאלתי:האים להמשיך ללחוץ כדי להבין מה מקור השנוי? האים לפנות ליעוץ ?עלי לצין שבתי מצטינת בבגרות נפשית ובדרך כלל מתמודדת עם אתגרים וקשיים.. בתודה .אתי

אתי שלום רב, אני מבינה את דאגתך לבתך. זה קשה מאד להורים לראות את ילדיהם בזמנים של קושי. הרי כל הורה רוצה שהילד שלו יהיה המאושר באדם... לפי מה שאת מספרת מדובר במצב ממש חדש של מספר ימים. ייתכן וזהו אכן משבר של תחילת הלימודים, אולי זה באמת שינוי כל המורים האהובים, ואולי זה עוד הרבה דברים אחרים שאת לא יודעת, ואולי גם לא תדעי. להערכתי עליך לשתף אותך ברגשותיך, ולומר לה שאת מכבדת את הפרטיות שלה, אך בכל מצב שהיא תזדקק לך את נמצאת שם בשבילה. הייתי ממליצה לך עוד להמשיך ולהיות עם היד על הדופק. במידה והמצב לא ישתנה תוך שבוע-שבועיים כדאי לך לפנות ליועצת בית הספר. וחוץ מזה, הפורום פה תמיד. את מוזמנת לחזור ולהתייעץ אימתי שתרצי. בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

שלום אני בת 23 ואני צריכה עזרה . יש לי נטיה (אני סופרת עד 10) להיתפרץ מתי שלא צריך כמו היום היתעצבנתי על חברה ותיקה של אימי כשהיא דחפה את אפה בעמצא שיחה פרטית אם אימי אחרי שאבי קיבל דו"ח על כך שהייתי ילדה "רעה " כמו כל החיים אני ילדה רעה אבא מקבל את החשבון בסוף היום שהוא חוזר הביתה . בחרתי להישאר בבית כי אין לא אפשרויות אחרות אני עקשנית לגביא תחום העיסוק שלי גרפיקה אבל זה לא העיניין העיניין הוא שאני אולי לא יודעת להיתנהג ואני צריכה לילמוד איך להיתחבב על כולם ולהישאר מעופקת על אף דעותי לגבי אנשים זה בעיה שיש לי במקום עבודה ולכן אין לי מקום עבודה מסודר שאוכל לממן איתו דירה לבד מקווה שתוכלו לעזור לי ברעיון מקורי או דרך פעולה איך להיות יותר בעלת טקט וסבלנות או הבנה של איך החברה פועלת

מיסטי שלום רב. לצערי אין לי פתרונות פלא לגבי מהותה של החברה. ישנם סוגים רבים של אנשים: שקטים יותר, קולניים יותר, מתפרצים כמו לבה בפתאומיות או מכניסים הכל פנימה וכו'. את שייכת לסוג האנשים כנראה שקשה להם יותר לשים לעצמם גבולות ומתפרצת בלי לעשות חשבון מה יקרה אחר כך. סבלנות ואורך רוח אלו הן תכונות נלמדות בעיניי. ככל שמתבגרים יותר, להערכתי יש התמתנות מסויימת, אך לא תמיד. ברור לך שאת אדם נורמלי לחלוטין, אולם להערכתי אם התנהגותך אינה בשליטה, מפריעה לך,פוגעת באיכות חייך (לא יכולה לגור לבד או לשמור על עבודה קבועה), הייתי ממליצה לך ללכת לטיפול. תוך כדי הטיפול תוכלי להכיר את עצמך טוב יותר, לזהות מראש מקרים שאת עומדת להתפרץ ואז אולי לספור עד 10, בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

אני בת 26, מטופלת אצל פסיכולוגית ביוזמתי. אני סובלת מבולמיה ועוד מעשי הרס עצמי אחרים. היתי רוצה לדעת אם מותר לפסיכולוגית לפנות להורי ללא הסכמתי. (אני מבינה שאני מעמידה אותה במצב לא נוח, אבל אני מעדיפה לעזוב את הטיפול מאשר לערב אחרים. אני מתחילה להצטער שפניתי לעזרה מלחתחילה....) תודה

פסיכולוג/ית רשאי לפנות להורים שלך או לכל גורם אחר רק אם נתת לכך הסכמה בכתב. אם היא דיברה עליך עם הוריך ללא הסכמה בכתב ממך הרי שזוהי עבירה פלילית וגם עבירה אתית. את יכולה להבהיר לפסיכולוגית שאת מודעת לזכויותיך ובמקרה של הפרתם את יכולה להגיש תלונה במשטרה (הפרת חיסיון רפואי) ובמקביל תלונה אצל איגוד הפסיכולוגיים.

/

רופאים ואני מקווה שגם פסיכולוגים מחוייבים לסודיות - רופאים מחוייבים לסודיות רפואית - ואים הורייך כבר לא אפוטרופוסים שלך אסור למסור מידע לאף אחד ללא הסכמתך

ולרופאת המשפחה יכולים העביר אינפורמציה?

גמ שלום רב, מפאת החיסיון הרפואי אסור לפסיכולוגית שלך לפנות להורייך או לכל גורם אחר (גם לא רופא המשפחה) ללא ידיעתך והסכמתך. במידה והיא חושבת שאת מסכנת את עצמך או סביבתך בצורה קריטית, הדרך היחידה שלה לפעול זה דרך הפסיכיאטר המחוזי. במקרים רחוקים משתמשים באופציה זו, לפי מיטב ניסיוני. את אומרת שאת מכניסה אותה למקומות לא נעימים ואולי דוחקת אותה לפינה, בצורה שהיא חשה שעליה לעשות משהו. הדבר היחידי שהיא יכולה זה להפסיק לך את הטיפול ולא להמשיך לטפל בך. (או לפנות לפסיכיאטר המחוזי כפי שהזכרתי לפני כן). שני המקרים אינם נראים לי כאפשרות עדיפה עבורך. כדאי לך להתחיל לעבוד על החלק של חוסר לקיחת אחריות על מה שקורה איתך, וכך את "מכניסה לפינה" אפילו שלא במתכוון את הסובבים אותך. אולי חלק מסוים בתוכך היה רוצה שמישהו יעשה משהו קיצוני כזה, כמו לפנות להורייך, או אולי אפילו לאיים עליך באישפוז. החשיבה של לפרוש ידיים לצדדים, ליפול אחורה ולדעת שיש שם מישהו שיחזיק אותנו היא לעיתים מאד מקלה. אפילו לעיתים אישפוז (בהפעות אכילה) נחווה כ"חופש", כי אפשר להתיר את הרסן, להיות מטופלת בידי אחרים, להתערסל, לתת לאחרים לקחת אחריות עליך. אבל הקושי אחר כך הוא לאסוף את עצמך מחדש, ולהתחיל להתמודד עם הלבד שוב. תתחילי עכשיו! בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

אני בת 26 במשך כל חיי היתה לי בעיה במתמטיקה כל מה שקשור במספרים וחישובים. קראתי היום בעיתון שיש הגדרה של דיסלקציה ללקוי למידה במתמטיקה בילבד ובכלל רציתי לדעת אם יש מקום זול )שלא עולה לי 600 ש"ח( איזשהו אירגון מקצועי שבו אני יכולה ליבדוק האם אני דיסלקטית ומדוע המתמטיקה מאוד קשה לי. אם יש איזשהו קשר לאנגלית אז באנגלית אני טובה.

שלום ל....בתור אחד שנימצא במישחפה מרובת לקויות....אני יכול להגיד כמה מילים. הלקות שאת מתארת קרויה "דיסקלקוליה"....זה לקות למידה שמעופינת בבעיה של חישובים מתמטיים יש ליפעמים קשר בין חוסר יכולת מתמטית לבין דיסלקציה...זה קשור בצורת הכתיבה על הדף אבל אם את טובה בשפות,כניראה שאת לא דיסלקטית קשר לאיבחון,אולי את יכולה לנסות בכל המיככלות לחינוך,אולי הסטודנטים צריכים להתנסות על מישהוא, וזה בחינם

600 שח מחיר זול - למי שהשקיעה זמן רב ללמוד את מיקצוע האיבחון

ד"ר פלד היכן התשובהלשואלת ותשובות לאש השואלים בעמודים קודמים במחירים כאלו אולי תיפתר בעיה אחת אך הבעיות הכספיות שתכנס אליהן הפצינטית יביאו הרבה יותר בעיות ויותר קשות אני ממש לא בטוח שבסיכומו של דבר הדבר כדאי עבורה

שלום, ההיתי מעוניינת לשוחח עם מומחה בעניין (אפילו טלפונית ) להתיעצות וקבלת עזרה בנושא **מומלץ פסיכיאטריה. בברכה, סיגל (08-9292493)

צרי איתי קשר - 052-844050

לפניי שנה וחצי חליתי ע"פ מינוח רפואי במעי רגיז. מאז השתבשו חיי לחלוטין. הפכתי מעצאית לתלוייה ולאחרונה אני מסתגרת בבית. התנתקתי מכל מסגרת שהיא ,למרות ניסיונות תכופים לחזור לשגרה אינני מצליחה לתפקד, מעיין חסימה פסיכולוגית. אם מישהו/י חווה משהו דומה והצליח לעבור זאת אנא צרו איתי קשר באי מייל. אני לא מכירה פסיכולוגיים טובים, או רפואה אלטנטיבית מומלצת. עצות ודעות יתקבלו בשמחה. תודה.

צר לי אני לא חויתי או מכיר מישהי או מישהו שחווה אפשר להגיד לשמחתי אבל אם בא לך לדבר על הכל אז צרי איתי קשר [email protected] שיהיה לך בהצלחה :-)

היי, מעי רגיז אינו מחלה, זה סימפטום לחרדה או מצב של דחק (stress) כל שהוא . אני חושב שצריך לטפל בסיבות שגורמות למעי "להתרגז" וזאת ע"י שיחות עם פסיכולוג. כמו כן לדעתי את צריכה לעשות אבחון אצל רופא גסטרואנטולוג שישלול רגישות לחלב או לחומרים נוספים. אני סבלתי מהתופעה במשך שנים ואני יודע כמה זה קשה ומגביל את איכות חייך. לכן ככל שתטפלי בצד הנפשי שלך בצורה יסודית, מצב המעי ילך וישתפר. אשמח להיות לעזר. שלמה

לאנונימית מציעה לך טיפול קינייסולוגי. התוצאות טובות ובזמן קצר. פני אלי בברכה אסתי.

כדאי קודם לבצע איבחון יתכן שטיפול בשיחות יעזור צרי איתי קשר 052-844050 בברכה ד"ר פלד

לאנונימית טיפול קינייסולוגי יכול לעזור. צרי איתי קשר.

אודה לך אם תפרטי מהו טיפול קינסיולוגי הנך חוזרת ומציעה עצמך כאן די תדיר [המממ...... נקודה למחשבה] אך לא מסבירה מהו אותו טיפול נראה לי כי נכון הדבר להסביר מהו לטעון שאפשר לעזור זה קל והרבה טוענים - אם באמת עוזרים? בדר"כ רק לעצמם אז בבקשה הסבירי מהו אותו טיפול כך שהבן אדם יוכל להחליט/לבחור באופן מושכל. המממ........ חוק זכויות החולה מחייב את זה בתודה מראש א.ב.

שלום אנונימית שנה וחצי זה המון זמן. אין לי ספק שחשוב להיעזר בפסיכולוג כדי לבדוק מה הבעיה וכיצד ניתן לעזור. אם את צריכה המלצות תתקשרי 036496371. בברכה, אמיר

היי יש לי בעיה אני משרת במילואים ביחידה קרבית אולם לא קרבית לחלוטין כלומר לא גולני צנחנים וכו אבל היא סגורה ואני משרת דיי הרבה בשנה החלטתי בזמן האחרון לצאת מהארון אבל גיליתי שיש לי בעיה ביחידה כיוון שגם שם גילו את זה והמצב כפי שאפשר לתאר לא נעים שאלתי היא איך הצבא מתייחס להומואים ולסביות האם זה שאני יצהיר בצבא ישחרר אותי ממילואים או באיזה פיתרון אפשר לנקוט כדי שלחסוך ממני את המשך שירותי ואת אי הנעימות שיש לי עם האנשים שם אני מאמין שלא יהיה לי בעיה לשרת בבסיס פתוח בתודה על התשובה המהירה אלי

היי אלי! כיוון שגם אני מהקהילה ושרתתי בתור סמלת מחלקה אני יכולה להגיד לך דבר פשוט, מי שהיה חבר טוב לפניי כן במילואים יישאר גם עכשיו, מי שלא ירצה ,מדעות קדומות , להתקלח איתך- הרווחת יותר מים חמים! אם עדיין לא תרגיש בנוח תוכל תמיד לגשת לקב"ן או למש"ק/ית תאום /מילואים ותבקש העברה. בהצלחה.

את יודעת האם הצבא משחרר בני אדם שמצהירים על עצמו כי יהיה לי בעיה לשרת עם אנשים שלא מקבלים אנשים כמונו לכן אני מעונין לצאת מהחיל או אפילו מהצבא אבל רציתי לדעת אם הוא עושה בעיות בשחרור של אנשים כמונו או לא בתודה אלי

שלום אלי אתה יכול לפנות לפסיכולוג או פסיכיאטר שייתן לך מכתב לקב"ן כדי שניתן יהיה לעזור לך. אתה יכול ליצור איתי קשר ואנסה לעזור לך 036496371 . בברכה, אמיר

תודה רבה על העזרה כנראה אצור איתך קשר מתי אפשר להתקשר? לפי מכתבך אני מבין שמכתב מפסיכולג או פסיכיאטר יכול להשפיע? בתודה אלי

לטלי. תודה על הענות המהירה. ובכן יש לי להוסיף עוד פרטים על חברתי. היא כל הזמן מדברת על אוכל,דיאטה,בודקת את עצמה במראה , אומרת כל נזמן שהיא שמנה וזה מגעיל אותה. לגבי האוכל שהיא אוכלת אני יודעת שבעבודה היא אוכלת אבטיח או גמבה ומלפפון עם יוגרט 1.5% שומן או קוטג. אחרי העבודה היא הולכת לאירובי בין 2-3 והיא שורפת המון קלוריות יותר ממה שהיא מכניסה. בערב היא אוכלת סלט/ירקות מואדים/גבינה./מרק ירקות. אני יודעת שרק בסוף השבוע היא אוכלת באופן נורמלי- ז"א - בערב שיש ארוחה עם המשפחה אז אורז/תפוח- אדמה/סלט/. עד לערב היא אוכלת 2 פירות וביום שישי באופן קבוע היא עושה 3 שעות באירובי כי היא יודעת שהיא תאכל "הרבה" (כהגדרתה). היא גם מבשלת למשפחתה,אופה עוגות. מקווה שהמידע הנוספ עזר. בקשר לשיחה איתה - דיברתי איתה אך היא אומרת שהיא רחוקה מזה ("תראי איך אני ניראת אני ניראת לך רזה"). שוב תודה.

מיה שלום רב, קשה לי לומר לך דרך המחשב האם חברתך יש הפרעת אכילה. חלק מהשדברים שאת מתארת עשויים להתאים להפרעה שכזו, אך לא בהכרח. אם את מעוניינת לפרט ביתר אריכות על מצבה של חברתך, ושאתייחס למקרה הספציפי, תוכלי להתקשר אליי ואשתדל לעזור 053-876956 בברכה, טלי פרידמן

כבר במשך שבוע אני חולמת על מוות בווריאציות שונות, על תאונות שאני רואה, שכנים מתים, על סוף העולם שמתקרב וכו'. זה קורה לי בתקופות של לחץ בחיים, כמו תקופת מבחנים או התחלות חדשות או כשאני סובלת מבדידות. מה עושים עם זה?

מתמודדים כמו שאת עשית עד היום! את יודעת שזה חלום, ואת יודעת שזה נובע מלחץ בחיים שלך...אז איפה הבעיה? במידה וזה מציק ומפריע לך מאד, כדאי לפנות לטיפול פסיכותרפויטי. בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

בסיטואציה דומה פניתי לעזרה רפואית כרגע אני מטופל בתרופות נזקקתי גם לשיחות עם פסיכולוג פרטים נוספים טל 5704666-03 השם רוברט הוא שמו של מלחין

אם יש לך אי מייל שאפשר לשאול אותך בנושא אישית איני רוצה להפריע בטלפון

שלום שרון היחס שלי לחלום הוא לנסות ולראות מה הוא מנסה לאמר לך. הבעיה היא לא עם החלום אלא עם המצבים הרגשיים שגורמים לחלום להופיע. החלום יכול לבטא פחדים או מצוקה כלשהי. כמו שאת מציינת החלומות מתגברים במצבי לחץ, החלום אומר לך לטפל בעצמך בכל הקשור למצבי לחץ אלה. בברכה, אמיר

שלום רב אני לוקח את התרופה cipramil- 20 mg במשך 20 יום כדור ביום לפי מינון רופאה פסיכיאטרית. יש לי תופעת לוואי בתפקוד המיני, חוסר ענין במין ובעיה בזקפהת האם זו תופעת לוואי ? האם במשך הזמן הענין מסתדר או שצרין לקחת תרופה לשיפור האון או התיפקוד המיני. אשמח אם אקבל תשובה בנידון במהרה

יענקלה כתב/ה: > > שלום רב > אני לוקח את התרופה cipramil- 20 mg במשך 20 יום כדור ביום לפי > מינון רופאה פסיכיאטרית. > יש לי תופעת לוואי בתפקוד המיני, חוסר ענין במין ובעיה בזקפהת > האם זו תופעת לוואי ? האם במשך הזמן הענין מסתדר או שצרין לקחת > תרופה > לשיפור האון או התיפקוד המיני. > אשמח אם אקבל תשובה בנידון במהרה

אני נוטה לסבול מדיכאון כחודש לפני יום הולדתי. תופעה זו מתרחשת כבר כמה שנים (אני בת 24) ומתבטאת בהסתגרות מפני חברים, התבודדות ועצבות. מה הסיבה וכיצד אני יכולה לשנות זאת?

עידית שלום רב, התופעה שאת מתארת של דיכאון לפני יומולדת היא אינה חדשה או לא מוכרת. רבים מהאנשים עושים לפני יום הולדתם מעין חשבון נפש בינם לבין עצמם, ואז כפי הנראה זה מביא אותם לכלל מחשבות ותהיות לגבי מה שהם השיגו עד הלום. מתוך דברים אלו לעיתים עולה דיכאון, שחולף לאחר יום ההולדת. האם זה מה שקורה אצלך? להערכתי, אם כן, אזי עליך לחשוב מה את באמת רוצה לעשות: אם את מתמודדת עם תקופת הדיכאון הזו, אזי נסי להתגבר על כך לבד ולהחמיר פחות עם עצמך בחשבון הנפש. אם את מרגישה שזה קשה לך מדיי או מציק, לכי לטיפול אצל פסיכותרפיסט. אני מאמינה גדולה בטיפול, וביכולתו לשפר ולהעלות את איכות החיים, החיוניות ותחושת ההשלמה עם המציאות. את מכירה הכי טוב את עצמך. תחליטי מה את רוצה. בהצלחה, ושיהיה לך ימי הולגת שמחים ונעימים, מזל-טוב! טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

אני מטופלת ע"י פסיכולוג כבר מספר חודשים, ונוצרה מערכת יחסים אישית וריגשית לפחות מצידי, ואני חושבת שהתאהבתי בפסיכולוג שלי, מה לעשות?

למודאגת שלום רב, תופעת ה"התאהבות" במטפל הינה תופעה נפוצה, ואף נחשבת לחלק מהתהליך הטיפולי. להערכתי עליך לשתף את המטפל שלך בתחושותייך, על אף שזה מביך. דרך זה תוכלי "לגדול" בטיפול, ולהבין דברים שונים על עצמך. במידה ויש הענות ל"אהבה" הזו מצד המטפל שאינה נראית לך במקומה , זה כבר משהו אחר, ועליך להפסיק את הטיפול מידית או לדווח למישהו. בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

התופעה שאת מתאר היא נורמאלית לחלוטין,ואפילו יש לה שם ..."העברת דיחפי לבידיו" זה שלב מאוד חשוב בטיפול,ואת חייבת לשתף את הפסיכולוג שלך בזה..... אופיר

שלום רב לעיתים במהלך טיפול נוצרת תחושה של התאהבות. את יושבת מול אדם שמבין אותך, עוזר לך, איכפתי כלפיך, חכם. ואת מרגישה התאהבות. קוראים לזה טרנספרנס. פרויד גילה שפציינטיות נטו להתאהב בו בגלל הפונקציה שלו לגביהן ולא כי ידעו באמת מי הוא. חשוב שלא תתביישי לדבר עם הפסיכולוג על הנושא. אין ספק שהוא יידע איך להתייחס. בברכה, אמיר

אני סובל מפחדים יומיומיים, הקדורים להדבקויות במחלות שונות, בעיקר מאייידס. אני מטופל 5 שנים בליתיום, ובתרופות אנטי דכאוניות, כגון: פרוזק וצפרימיל. אני נמצא במעקב פסיכולוגי ופסיכיאטרי, ובכל תקופה זו, אינני רואה כל שיפור במצבי. האם תוכל לתרום לי ?

האם המטפלים שלך יודעים על תחושתך שכלום ל השתפר מאז התחלת בטיפול? כדאי לך לשתפם. זה עשוי לעזור. בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

שלום אנונימי מובן שאין באפשרותי לעזור יותר מהפסיכולוג והפסיכיאטר שמטפלים בך. אתה יכול לנסות להתייעץ עם פסיכיאטר נוסף כדי לקבל הסתכלות נוספת לגבי הבעיה. תנסה להתקשר לד"ר פלד. בברכה, אמיר

אני בן 20 ובשנתיים האחרונות יש לי בעיה חמורה של שטיפת ידיים תכופות - אני פשוט כל הזמן חושב שהם מלוכלכות .

אנונימי שלום רב, האם שטיפת הידיים היא הסימפטום היחידי שאתה חש שאתה כל הזמן צריך לעשות שוב ושוב? מה קורה לך אפ אתה לא שוטף ידיים (כי אי אפשר מאיזשהיא סיבה)? האם אתה נכנס לחרדה? האם אתה נמצא באמצע שירותך הצבאי? אם כן, איך מתייחסים חבריך ליחידה? אלה שנמצאים עימך רוב שעות היום? איך מתיחסים לזה בביתך? במידה ותענה על השאלות ותפרט יותר על מצבך, אוכל להתייחס באופן ספציפי יותר לבעייתך. בברכה, טלי פרידמן

תנסה לברר אם זה לא סימפטום שך תיסמונת טוראט. תהיה בריא

אם אני לא שוטף ידיים אני מרגיש לחץ מסויים ואני פשוט יושב בצד ולא עושה כלום עד שאני כן יכול לשטוף - זה מטריד ומלחיץ . ההורים לחוצים גם מהתופעה

שלום אנונימי יש לך בעיה שקרויה רחיצת ידיים קומפולסיבית. ניתן לעזור לך דרך פסיכותרפיה ואם הבעיה מאד חמורה יש צורך בטיפול תרופתי. על פי התיאורים שלך כדאי להתחיל בפסיכותרפיה. אם תרצה לדעת יותר לגבי משמעות הסימפטום אתה יכול ליצור איתי קשר בטלפון 036496371. בברכה, אמיר

שלום אבקש לציין ששאלה זו מופנת מתוך דאגה ונסיון למצוא פתרון עבור קרוב משפחה שנמצא בדכאון. לפני כ-8 שנים חזר ירון משהות ממושכת במזרח הרחוק, כנראה שניסה פטריה מזן מסויים שגרמה לו לשינויים חריפים במצבי הרוח, ירון התנגד לקבל טיפול מקצועי ולא היה מודע לבעיתו שהלכה והחריפה. אבקש להדגיש שבזמן שהוא נמצא בדכאון, הוא כמעט ואינו אוכל, אינו שולט בגופו וכמו כן במחשבותיו. כשמצב רוחו "שמח" הוא נוטה לחשוב שהינו "מלך" והכל נתון לשליטתו. הבחור נישא בעבר והתגרש כתוצאה ממתחים כספיים שנקלע לתוכם ולא ידע איך להתמודד איתם בגין מצבו הנפשי. כיום ירון מתחנן להנשא פעם שניה עם בת זוגתו בחודשיים הקרובים, מצב זה מחזיר אותו שוב למתחים ותנודות קיצוניות במצבי רוחו. לאחר שיחות עם בני משפחה קרובים ירון מודע למצבו ומוכן כעת לקבל טיפול. אשמח לדעת מהו תהליך הטיפול הטוב והמהיר ביותר עבורו. בברכה אלה

קרוב משפחתו של ירון שלום רב, להערכתי יש לפנות קודם כל לאבחון פסיכיאטרי. לאחר מכן, ללא ספק הייתי ממליצה על טיפול פסיכותרפויטי שיסייע לו להתמודד עם קשייו, לבטיו ובכלל החיים. עליכם לנצל את העובדה שהוא מסכים כעת לטיפול, ולפעול במהירות. יתכן, ולאור מצבי הרוח המשתנים עליהם אתה מספר, הוא עשוי לשנות את דעתו וחבל. הבחור נשמע כזקוק לטיפול. בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

שלום אני בת 16 ויש לי בעיה די רצינית אני מאוד מופנמת וכמעט לא מדברת עם אף אחד אין לי חברות בכלל... אני רוב הזמן בבית ואין לי תעסוקה חוץ מדבר אחד שהוא הצ'אטים... אני יכולה לדבר שם שעות ולהיות ממש אחלה בנאדם אבל בחוץ אני אפילו לא יכולה להיות חצי מזה.... אני לא רוצה להיות לבד כל הזמן מה לעשות?

שני שלום רב, הבדידות היא דבר קשה ומאיים. לפי דבריך את חשה את עצמך בודדה ומוצאת חברים וירטואליים שגורמים לך להרגיש שאינך לבד. לצערי, העולם הוירטואלי הוא מתעתע עד מאד, כי כשמסך המחשב מחשיך ואת סוגרת את המחשב, כך גם את סוגרת את "שני החברותית" ונשארת בודדה עם עצמך. הקשרים בצ'אטים אינם קשרים מתמשכים, ובוודאי שאינם מגיעים לכדי מימוש מציאותי (אני מסופקת אם מצאת שם חברים אמיתיים שאת גם מדברת איתם בטלפון ונפגשת איתם). הקשרים הוירטואליים נותנים לנו כוח להיות מי שאולי היינו רוצים להיות במציאות אך איננו יכולים כי אולי אין לנו אומץ, אנחנו ביישנים מדיי, בעלי ערך עצמי נמוך וכו'. דרך המחשב אף אחד לא באמת יכול לדעת מי אני: אם אני שמנה, או מכוערת או תלמידה עם ציונים טובים. דרך המחשב אני יכולה להיות כל אחד, כל דבר. אולם, אנחנו חיים בעולם מציאותי ששונה מזה הוירטואלי, ושם עליך להתחיל למקד את תשומת הלב. עליך למצוא חברים אמיתיים גם מחוץ למחשב. איך עושים את זה, זו שאלה קשה. להערכתי עליך להתייעץ עם אדם מוסמך שיהא לך לעזר. ייתכן וזו מורה שאת מעריכה, יועצת ביה"ס או פסיכולוג ביה"ס. כדאי לך לשתף מישהו בתחושותייך. וכמה שתקדימי לעשות כן, תקלי על עצמך בהמשך. לצערי בהמשך את עשויה להתמכר לקשרים וירטואלים (תופעה ההולכת ומסתמנת בשנים האחרונות) ובסופו של דבר למצוא את עצמך בעוד כמה שנים טובות עם עם הרבה חברים וירטואלים שכבים עם כיבוי המחשב, אך בודדה בעולם המציאותי. חבל. אני בטוחה שאם תעבדי על העניין עם האנשים הנכונים תוכלי בעתיד לשחרר את "שני החברותית" גם בקרב קשרים בעולם המציאותי. בהצלחה, טלי פרידמן.

אני באמת מקווה שזה יקרה אבל אין לי עם מי לדבר על זה... וגם אם אני אדבר על זה מישהו אני לא חושבת שזה יעזור לי.... כי פשוט אין לי אומץ לצאת לעולם האמיתי... האם אני צריכה לפנות לטיפולים תרופתיים כדי לשנות את ההתנהגות הזאת?

שני , שלום רב ! (=: שמי אילן 24 , סטודנט בטכניון , בזמן האחרון , גם אני גולש בכל מיני צאטים, לדעתי דווקא כן יש מקום וסיכוי להיווצרות "חברות וירטואלית " אבל את צריכה להיות מציאותית, בחור או בחורה שנראים באמת טוב , לא צריכים את עזרת הצאטים או אתרי היכרויות שונים , כגון קופידון ועוד , כדי להכיר את בן בת הזוג ! אפשר בהחלט למצוא מישהו דרך האינטרנט , אבל זה לוקח זמן ובעיקר דורש אמון אחד בשני . אני לדוגמא מתכתב כבר כמעט חודש עם בחורה חמודה מאוד , ורק עכשיו היגענו לקטע של להחליף תמונות , נראה אולי גם ניפגש בהמשך , כך שאל ייאוש !!! רק תדעי שהמחשב , זה לא תחליף לחיים האמיתיים , אז שיהיה לך הצלחה (=:

קראתי את תגובתה של טל פרידמן, בנוגע לקשרים וירטואלים וההנחות שהניחה היו חד מימדיות במידת מה. אני אישה כבת 41, נוהגת לשוחח כמה פעמים בשבוע באי.סי.קיו, יש לי באמצעי מקוון זה מספר חברים טובים, שאף נפגשים ומשוחחים מדי יום בטלפון והפכו להיות חברים תומכים כמו בכל סיטואציה אחרת. עוד אגדיל ואומר, כי נוצרו לי מספר אהבות, וכרגע מתמשך לו סיפור אהבה של כחמישה חודשים. אז, הנה לך דוגמא. ואכן, ניתן לזייף, אך הפלא ופלא, יש גם אמת באמצעי מקוון זה. ישנם אנשים מכאן ומשם אשר גם דוברים אמת והם חלק מן החברה שלנו, צאי וראי. האפשרות שבחרת להתמודד איתה הינה אפשרות בלבד, ולצורך האיזון מן הראוי לציין, ואולי אינך מודעת, כי קיימים גם אמיתות. נסי כוחותייך בשנית. צר לי אם תגובתי אינה מעודנת, אך כפי הנראה תגובתך את פשוט דרשה זאת. תודה רינה

קראתי את הכתבה,והגעתי למסקנה אחת,שטויות במיץ עגבניות,אני מתפלא שעובדת סוציאלית הפכה את עצמה לפסיכיאטר מדופלם,שקבע את תחלואי החברה,והאנושות. אני מתפלא טלי שאת הפכת חוויה אישית לכלל וירטואלי,ואם לך יש בעיות בחיי העולם המציאותי,אנא על תפילי את זה עלינו. בתודה מאיר

טלי שלום. תשובתך בעניין "ההתמכרות" מקורית ביותר ,אך יחד עם זאת ניתן לציין שישנם תועלות רבות מהקשר הוירטואלי. (במידה ואנו יודעים ליצור שליטה על הדברים שאנו מבצעים ביום יום.) אחת מהתועלות בקשר הוירטואלי שהוא כלי מצויין להכרות ראשונית.(מתוך ניסיון). אז נכון שישנם "חברים" שנפסלים לאחר הכרות טלפונית ואו הכרות פיזית . לדעתי יש להדגיש בפני החברה שהמסך הוא כמו כל אמצעי תקשורת אחר. ויש לבחון כל דבר ברמת המינון והשימוש שאנו עושים בו.

שני היקרה, את מתחבטת בבעיה בה נתקלים רבים וטובים מאיתנו. איך לעזאזל יוצרים קשרים ב-"עולם האמיתי", במיוחד אחרי הצ'טים בהם יש לנו "המון" קשרים אולם במציאות אנחנו די בודדים. בעיני, האינטרנט מבשר שינוי גדול. השינוי מתבטא בכך, כמו שאת מתארת, שאת יכולה להיות "כל אחת" ואז את מוצאת חברים בצ'ט, בניגוד למציאות בה את בודדה. אני טוען שאם אתה לא שחקן מקצועי, שיש לו את היכולת "להיכנס" לדמות, את בעצן בצ'ט תמיד אותו בן אדם. את תמיד אותו שני, בין אם את בת 27 או 35 או 16 בצ'ט ובין את מתחזה למישהי נורא "מוצלחת". תמיד יהיה לך את אותם כשרים אינטלקטואליים, תקשורתיים ורגשיים - ולא משנה באיזו דמות תבחרי. המסקנה הפשוטה הנובעת מכך היא שבעצם הסיבה שמגיבים אלייך כל כך הרבה בצ'ט היא בגלל האישיות שלך ולא רק בגלל ה-"התחזות" לדמות אחרת. את בעצם מגלה שמעריכים אותך ואת אישיותך ללא קשר למראה החיצוני שלך. אלו בעצם חדשות נפלאות. אם תהיי מי שאת, כמו שאת בצ'ט, אז בחיים - בדיוק כמו בצ'ט - חלק יגיבו אלייך וחלק לא. אבל בעקבות הצ'ט את יודעת שאין לך בעיה עם האישיות שלך ונשאר רק העניין של המראה שלך - שהוא כבר עניין של טעם ותלוי בטעמו האישי של כל גבר. שני ! הצ'ט הוכיח לך שיש לך נפש או נשמה או אישיות, לא משנה איך נקרא לזה, שאנשים מגיבים אליה. גם בחיים ה-"אמיתיים" זה יהיה כך אם יהיה לך את האומץ להיות מי שאת באמת, כמו בצ'ט. אשמח לעמוד לרשותך לייעוץ נוסף. יחד עם זאת אני מצטרף לדעתה של העובדת הסוציאלית ואומר שאם את מרגישה שהנטל גדול מידי והמועקה גדולה - כדאי שתפני לייעוץ ולו רק כדי שתהיה לך אוזן קשבת. אל תחששי ללכת לייעוץ. הם כלים שנועדו לעמוד לרשותך והם חלק מההנאות של העולם המודרני. נצלי את האפשרויות העומדות לרשותך ואם אינך יודעת מה לעשות, אנא פני אלי ואעזור.

היועץ......אדם נשאר אדם.....הרבה מן הצדק בדבריך....הקלת עלי עם ניסוח הדברים בכתב. תודה

שלום ליועץ, קראתי את הכתבה שלך וכל מילה נכונה , אכן שני יוצרת קשר עם אנשים בזכות מה שהיא ולא בזכות ההתחזות ,מה בעצם כל אותם מחפשים בצאט .שיחה עינינית שאולי המציאות לא יכולה להביא ,בגלל כל מיני מצבים שאותו אדם שרוי בו, למעשה אחרי שגלשתי מ"ס פעמים בצאט על מנת לבדוק את רמת האנשים שם רמת השיחות ולבדוק מה בדיוק כל אחד מחפש בצאט, הגעתי למסקנה ,שלא משנה מי אתה צעיר, או מבוגר, ילד או קשיש, כל אחד מחפש שיחה כזו שלא יכולים ליצור במציאות , או שיחה וירטואלית שרק תשאר וירטואלי, יש כמה וכמה אנשים שאכן יצרו קשרים דרך הצאט , נוצר כימיה ומפגשים בין אם אתה נשוי או רווק נוצר מעבר לוירטואלי תלוי עד כמה אותו אחד מחפש בצאט, אני חייבת לציין גם שיש רמת אנשים שבאמת צריך לבדוק אותם וכאן גם שני צריכה להזהר ולראות עם מי בדיוק היא מדברת,אדם שגולש הרבה יכול בקלות רבה לאבחן זאת, ואכן רמת השיחה נוצרת בזכות אישיותו של אותו אדם וזה מתבטה גם דרך הכתיבה הוירטואלית, יש אפשרות לגעת באותם המילים ולחוש את הכותב דרך הכתיבה , לסיום אני בדעה שאכן שני צריכה לפנות לאנשי מקצוע על מנת שיכוונו אותה ויעזרו כל הכבוד על היוזמה לעזור ,

היי שני קראתי את מכתבך וגם חלק מהתשובות ואני גם מסכים שדיבור פה בצאט הוא אחלה אבל לא מסכים שהוא נגמר בזה שמכבים את המחשב הקשר פה הוא רק התחלה ליצירת קשר קבוע ולדעתי הוא טוב לאנשים שביישנים כמוך וכמו הרבה אנשים לא כולם יכולים ללכת לדיסקוטק ולצאת משם עם 10 מספרים של המין השני יש כאלה שזה יותר בעיה בשבילהם ולכן פה יש להם יותר אפשרויות לדבר ולהיות יותר פתוחים כי הם עדיין נשארים אלמונים לכן אני מציע לך להמשיך לדבר אבל אולי גם לנסות להתחבר יותר עם האנשים אולי חלק גם רוצים להיות יותר בקשר וגם כך תוכלי למצוא מישהו מה שבכלל ישמח ולא תחשבי יותר על זה שיש לך בעיה. אני מכיר המון אנשים שמעונינים לדבר עם השני יותר מאשר להתכתב פה חצי שעה או שעתיים וזהו תנסי ותראי אני גם בקשר עם מישהי דרך פה כבר הרבה זמן אז הכל אפשרי אני הייתי ממליץ לך על התוכנות Icq, Mirc ועוד כל מיני אתרי צאטים למרות שהשניים שציינתי הם המעודפים בעיני אבל אזהרה אחת מה שסביר לך את יודעת שני התוכנות מאוד ממכרים בכל מקרה שיהיה לך בהצלחה ואם תרצי עוד עצה או כל דבר את מוזמנת לכתוב אליי [email protected] שבוע טוב יריב :-)

לכולם שלום רב, אני רואה כיצד הבעיה ששני הציגה מצליחה לעורר תגובות מסוגים שונים. כל אחד מהמייעצים לשני, התייחס לבעייתה מתוך העמדה שלו. רוב האנשים שכתבו כאן הם אנשים מבוגרים, שבוודאי כבר חוו חויות של צבא, חברויות שונות, מגורים לבד ואולי אף זוגיות. שני דיברה על תחושת הבדידות שהיא חשה בעולם המציאותי. היא בחורה בת 16 שמתוך דבריה לא נראה שהיא מחפשת כאן את אהבת חייה כעת, אלא סתם חבר, שתדע שהוא/היא יהיו לה גם כשתכבה את המחשב. בגילאים הצעירים יותר, הקשרים הוירטואלים אינם בעלי משמעות של חיפוש זוגיות או חברות מתוך רצון להפיג שיעמום. לפי מה שהבנתי מדבריה של שני, שני מנסה להשיג חברים אמיתיים. חבר/ה אמיתי/ת הוא/היא אחד/אחת שאפשר להתקשר אליה, לבקר אותה וכו'. כפי ששני מספרת, היא מתקשה לעשות זאת בעולם המציאותי, ומוצאת תחליף בקשרים וירטואליים. חשבו עליכם בגיל 16, ועל החברויות האמיתיות שנוצרו בגיל הזה. הסודות הקטנים בין החברים, הבילויים המשותפים, מסיבות כיתה,או סתם ללכת יחד לקולנוע או לשבת בבית ולצחוק עד כאב בטן מסתם תוכנית לזאטוטים. זוהי החברות שבני העשרה מחפשים. יצירת העצמאות בגיל ההתבגרות והיכולת להיפרד משימלתה של אמא נעשית בעזרת החברים הקרובים שמהווים בצורה מסויימת "תחליף" להורים שהופכים להיות "מעצבנים ומציקים" בעיני הילדים. להערכתי, קשה לעשות זאת בעזרת חברים וירטואלים. שני מדגישה שקשריה הוירטואלים נשארים ברמה הוירטואלית, ולא ממשיכים למדיה אחרת. שני זקוקה לחבר/ה אמיתי. ואת זה האינטרנט על כל נפלאותיו אינו יכול לספק. אני מקבלת את החשיבה שאפשר לפתח גם דברים של מעבר לוירטואליות, אך במקרה הזה הקשיבו לדבריה של שני. היא מסבירה את עצמה מצוין. היא בודדה למרות הכל. ושני- הערה אחרונה עבורך, ראי כמה הצלחת "לגעת" באנשים כשהצגת את בעייתך. אני משוכנעת שתוכלי לעשות זאת גם בעולם האמיתי כשתמצאי אדם שאת סומכת עליו ותספרי לו על בעייתך. אני מאחלת לך בהצלחה, בברכה, טלי פרידמן-עובדת סוציאלית

טלי שלום . מסכים איתך לחלוטין . הפעם ידעת למקד את תשובתך וככה היה ראוי לעשות מלכתחילה. אנו הבוגרים וה"בוגדים"..שוכחים לרגע את צרכהם של האחרים. תודה .

טלי שלום, קראתי את תשובתך. נערה כבת 16 זה ספור אחר , אך מה לעשות שהאינטרנט הנו כלי שדוקא חביב על הנוער והם מייחסים לו ענין הולך וגובר. אם היא חשה בדידות, זו אינה בעיה נצחית, כולנו חשנו בכגון זה, אין חדש תחת השמש , וזה כלל אינו "אסון". היא בודאי תתגבר על המשבר והנושא ישכח כלא היה. בנוסף, אינני בטוח שהיא חשה בדידות, יתכן מאד שהיא פשוט משועממת. כפי שציינתי, שני מצויה בגיל המתאים למשברים תכופים, כך זה צריך להיות. דן

האינטרנט הוא מכשיר נהדרלהתקשר עם הסביבה כאשר את לבד הנה את עושה זאת מצוין האינטרנט גם מאפשר "להתאמן" על "יבש" [אינטרנט] אימונים גם עוזרים להשתפר כידוע הנך יכולה להתיחס לאינטרנט כסימולטור להתנסות וכשתרגישי מספיק מוכנה לנסות זאת על אמת -תנסי על אמת תרגישי שאת צריכה שיפור - תחזרי לסימולטור [אינטרנט] אפשר כמובן גם להתאמן על הסימולטור במקביל לעולם האמיתי על להשתפר עוד יותר בהצלחה דו

רעיון טוב לראות את האינטרנט כמתרגל, אהבתי. שני תעשה שיעורי בית ותתרגל על גבי הסימולטור....רק צריכה לזכור שבצד השני בכל זאת יש אדם...עם רגשות. מעבר לכך, זה מצויין.

שלום שני לא קראתי את כל התגובות לדבריך אבל תראי כמה תגובות עוררת - את לא לבד. מעבר לכך, אני חושב שבאמת יש בעיה. יש לך את היכולת ליצור קשר, לדבר ולהתעניין. הרי את עושה זאת דרך המחשב. אבל הבעיה כמובן היא בעולם שבחוץ. את צריכה לפנות לטיפול כדי שיעזור לך להבין למה את מסתגרת ולא יוצאת לעולם וכדי שיעזור לך לצאת מההסתגרות שלך. אל תתביישי ותצרי קשר עם איש מקצוע. בברכה, אמיר

לאחרונה אני סובל מקוצר נשימה המתבטא בצורך לקחת לגימות גדולות של אויר. הדבר לא מפריע לתפקוד הרגיל במהלך היום,אולם מפריע מאד לפני השינה. לפעמים איני מצליח להירדם במשך שעות,למרות שאניעיף,וזאת בגלל הצורך לקחת "לגימות"גדולות של אויר. עד להופעת הבעיה הייתי ישן כתינוק.אני בן 58,ספורטיבי,וברור לי שזה לא קשור ללב. מה זה? אני מודה מראש על התשובה.

יעקב שלום רב, ייתכן ומדובר בסימני חרדה כלשהי. רצוי קודם כל לעשות בדיקות רפואיות מקיפות. במידה ולא יהיה שום ממצא משמעותי, עליך לחשוב על טיפול(לא חייב ארוך טווח) אצל פסיכותרפיסט. טיפול בהפרעות חרדה אינו נמשך בדרך כלל שנים, והוא ממוקד יותר מאשר טיפול דינמי רגיל (אלא אם המטופל בוחר להמשיך בטיפול). אפשר גם לחשוב על טיפולים מסוג אחר, לדוגמא: מדיטציה ותרגילי הרפיה, ביופידבק וכו'. בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

שלום יעקב כנראה שמדובר בתופעות של חרדה. אתה צריך לפנות ליעוץ אצל פסיכולוג קליני או פסיאטר טוב. אם אתה צריך המלצות תכתוב. בברכה, אמיר

שלום רב! התחלתי בטיפול תרופתי בסרוקסט חצי כדור = 10 מ"ג פעם ביום בערב. זה היום הרביעי ללקיחת התרופה. אני מרגישה : סחרחורת , חוסר תאבון, הרגשה של עור רדום מעט, ראייה לא חדה, ראייה לא ממוקדת, נדודוי שינה, חוסר ריכוז, בלבול קל וחוסר דחף מיני כתוצאה מהרגשה רדומה גם באיזור אברי המין. הפסיכיאטר אמר שהסימפטומים צפויים ואמורים לעבור לאחר תקופת הסתגלות לתרופה. אני מאוד מקווה שכן, ורוצה לדעת האם מישהו שטופל בתרופה זו חווה את אותם סימפטומיים והאם היו זמניים בלבד?? כמו כן האם לאחר סיום טיפול תרופתי אוכל להנות שוב מיחסי מין? הרגשתי היא נוראית. אני לא יודעת האם שווה לי להקריב כל כך הרבה בשביל הטיפול. כמו כן אני דואגת שהסימפטומים יהפכו לקבועים מה שפוגע באיכות חיי. אני מאוד מודאגת ושוקלת להפסיק את הטיפול. אודה לתשובה מכל מי שעבר מה שאני עוברת.

התנסתי במספר תרופות מאותה קבוצה (מעכבי סרוטונין) והיו לי את כל רשימת הסימפטומים שציינת. עצמתם נחלשת ותדירותם יורדת בהדרגה עד העלמותם תוך 3-4 שבועות .אז בערך מתחילה גם השפעתם הרצויה.

אל תתיאשי כל כך מהר. התופעות שאת עוברת מופיעות אצל רוב המתמשים ונעלמות לאחר 10 ימים עד שבועיים . אח"כ פשוט תוכלי להינות מהתוצאות. בהצלחה. שלמה

גם אני הייתי בסרט הזה בהתחלה והכל חולף

לרוברט ריקי ושלמה שלום! אני מאוד מודה לכם על העידוד. אני בהחלט פחות דואגת עכשיו, למרות שאני מרגישה כל כך מוזר, זה כאילו שאני בן אדם אחר. בעיקר מפריע לי חוסר הפוקוס והריכוז. אני אתאזר בסבלנות כהצעתכם, ואקווה שיהיה טוב. שוב תודה רבה! דניאל.

ראשית אני שמח ששמעת לעצתי מהשבוע הקודם ופנית לרופא מומחה להצלחת הטיפול דרוש אורך רוח וזה לא נפתר בין יום אני ממליץ לך לשוחח איתי בטלפון 03-5704666 בשיחה לא יידונו עניינים אישיים ולא הביוגרפיה של אף אחד מהצדדים

באופן כללי קיבלתי מושג על מה מדובר לגבי "ההדבקות" במחלה ומשכה אשמח אם דר' פלד ירחיב בענין לא מענין אותי מקרה פרטי כי אם הכללי תשובה על שאלה זו תבהיר לי באופו כללי את מהות המחלה כמו-כן אבקש התיחסות לשאלות הבאות: 1. האם במקרה אבחנה כאמור נדרש לציין באבחנה את מחשבה/ות השווא מהם סובל הפציינט לפי אבחנת הפסיכאטר 2. האם נדרש הפסיכאטר בסיכום האבחון לציין על סמך מה הנו קובע את אבחנתו תודה מראש ארנון

אתה מדבר על מחלה פסיכוסומטית ?.....

לכל המשך ישנו התחלה חיפוש קל יביא אותך להודעות קודמות שהודעה זו היא ההמשך להן בהצלחה

שלום! יש לי חברה (בת 21) שמאוד שומרת על המשקל, היא אוכלת כבר הרבה זמן סלטים , יוגורטים ודברים בעלי ערך קלורי נמוך. כמן כן היא מתאמנת ועושה אירובי (בין ל2-3 ביום). חשוב לי לציין שהיא לא רזה. והיא לא מרזה ממה שהיא עושה (אני יודעת שיש לה תת פעילות בבלוטת התריס והיא לוקחת כדור). אני יודעת שרק בסוף השבוע היא אוכלת אוכל נורמלי כהגדרתה (אורז, תפוחי אדמה ) בשבילה היא אומרת שזה המון. שאנחנו יוצאות לפעמיים היא אוכלת אוכל משמין (גלידה כדוגמה) אבל זה לפעמים. אני מאוד דואגת לה עקב כך שהיא מתלוננת הרבהעל כאבי בטן וחולשה. האם היא נחשבת לאנורקסטית. תודה החברה הדואגת.

מיה שלום רב, קודם כל אני חייבת לציין שזה מאד נחמד מצידך לדאוג כך לחברה שלך. לגבי המקרה שהצגת: קשה לומר מהפרטים שהצגת שזו אכן אנורקסיה. ייתכן ומדובר בניסיון של חברתך לאמץ אורח חיים בריא יותר. באנורקסיה יש התנהגויות נלוות, לדוגמא: המנעות מאכילה בחברת אחרים, המנעות מאכילת דברים "משמינים", הקאות ו/או שימוש במשלשלים, וכו'. לא הזכרת דבר לגבי התנהגותה פרט להתעמלות וסוג המזון שהיא אוכלת. לדעתי עליך לשתף את חברתך בהרגשה שלך, ואם את חושבת שאת עלולה "לאבד" אותה בגלל שיחה כזו, אז אולי כדאי לך גם למצוא הזדמנות ולדבר עם הוריה ביחידות. אל תקחי את האחריות לבד. מישהו צריך לשים לב לפעילות היומית של חברתך: מה באמת היא אוכלת, כמה היא מתעמלת ועד כמה כל עניין המזון וכמו כן הגוף ודימוי הגוף הוא נושא חשוב עבורה. אם חברתך תתודא בפניך שהיא אכן אנורקטית או מרגישה שיש לה איזשהי הפרעת אכילה, המליצי לה ללכת לטיפול. ומהר! בברכה, טלי פרידמן

שלום רב את מתארת תופעות שקיימות באנורקסיה. אבל אם היא לא רזה אז כנראה היא לא אנורקטית. יתכן ויש לה בעיה עם דימוי הגוף ועם אוכל. לא כל בעיה אכילה היא אנורקסיה. אם היא תתחיל לרזות תתכילי לדאוג. בברכה, אמיר

ד"ר אמיר , ראשית תודה לך ואף לד"ר פלד על ההתייחסות . שנית , ראוי לציין כי לפני חודשיים פניתי למרכז לייעוץ זוגי ואף מילאתי טפסים לקידום העיניין , אך התור שם ארוך ועד עכשיו לא קיבלתי תשובה . בנוגע להמלצתך לארגון מיל"ה , הם בחופש כרגע . ולכן מתוך מצוקה ודילמה קשות מאוד פניתי לאתרך בתקווה למצוא : כיוון או עצה טובה שיענו על בעייתי . ברור לי כי אין תרופות או תשובות פלא למצבי , וגם יד מכוונת זו או אחרת יובילו אותי בסוף תהליך לידי מצב בו רק אני אצטרך לפעול בעצמי ! אך בהחלט אני מבקשת יותר יעוץ והתייחסות למכתבי המקורי . כפי ששמת לב אני כן מודעת לגורמים שיכולים לעזור לי בעינייני אך חשוב לציין כי מפריעה לי המחשבה כי רק אני זו הדואגת לקשר ולשיקומו , בעוד הצד השני מתבצר בעמדתו ולא מראה סימנים או נכונות לפעול ולצערי גם לא לדבר על העיניין , ונכונה העובדה שציין ד"ר פלד שניכר שאין תקשורת טובה ביננו - קשה לנהל כל תקשורת שהיא עם אדם שטוען כי הוא מאה אחוז ורק אני היא זו שצריכה להשתנות (לעבוד , להיות חזקה , לקבל כל סנקציה של הילדה וכיו' ......) בתקווה להיענות חוזרת מצדך או משאר הצוות ושוב תודה לכם

שלום רב לידיעתך מיל"ה כיום לא בחופש. אני מגיע למיל"ה אחת לשבוע. תפקידי שם פסיכולוג קליני בכיר שאחראי על ההדרכה המקצועית. במידה ותצייני שהפנתי אותך אנסה לקדם את פניתך. אני נמנע מעיצה ישירה כי הנושא מורכב ומצריך פגישה והעמקה מעבר שניתן לעשות במסגרת הפורום. בברכה, אמיר

האם קיימים בארץ אנשי מקצוע המטפלים בשיטה דומה ל"צעקה ראשונית" או שיטה רגרסיבית אחרת? תודה.

שלום סיגלית אני בטוח שקיימים מטפלים כאלה, לצערי אני לא מכיר ולכן לא יכל להמליץ. למה את מחפשת דווקא שיטת טיפול כדאת, מה את מצפה להשיג דרכה? אני פחות מאמין בשיטות אגרסיביות מסוג זה. ניתן להגיע לעומקים "רגרסיביים" גם בטיפול קונבנציונלי יותר שלוקח בחשבון את הצורך לעבור תהליך הדרגתי. בברכה, אמיר

שלום, קשה לי מאוד,אני כל כך רוצה שיהיה לילדיי טוב ותמיד יש לי ספקות אם מה שאני עושה זה בסדר ונכון ,כמובן שאינני מראה זאת לילדיי , לפחות משתדלת שלא ירגישו בחוסר הבטחון שלי, כי זה בטח לא יועיל. הקטע שעכשיו הכי קשה לי הוא המעבר לתיכון של הבן הבכור. הוא עולה לתיכון ולי יש פרפרים בבטן (ואולי גם לו...) הוא הגיע לתיכון שרצה בו לאחר ששובץ לאחר ואנו נלחמנו למענו על מנת להעבירו למרות שבעיננו הראשון היה לא רע בכלל ואפילו טוב. העניין הוא שהוא מגיע לכיתה שבה יש קבוצות של ילדים שמכירים זה את זה מבית הספר היסודי והוא בעצם בא לבד כי רוב בני כיתתו הלכו לבית הספר האחר... אני משתדלת בכל כוחי להראות לו שאני סומכת עליו ועובדה שגם נלחמתי למענו על העברת בית ספר למרות שזה לא בית הספר שאני רציתי... ואני חוששת כעת מה יהיה ... איך יהיו הילדים בכיתה ? האם ימצא את מקומו בחברה ? איך יהיו המורות ? האם יהייה מאושר......?? איך אכוון אותו הכי נכון לאושר שלו ואדע שאכן הוא מאושר קצת קשה לי לשוחח איתו, הוא טוען שאני מעצבנת כשאני מדברת על זה, גם עם בעלי קשה לי לשוחח כי הוא רוב שעות היום אינו בבית , הוא עובד בתנאים קשים ביותר מבחינה פיזית ובלחץ כספי. אני יודעת מהורים אחרים שגם להם קשה ואני לא יחידה ובכל זאת.... פשוט קשה לי מאוד!!!

אמיר יוכל לעזור לך יותר בעצה נירא לי שאת אמא מאד דאגנית והגנתית בד"כ יש לכך סיבות שקשורות אולי לילדות שלך לדרך בה את חווית אירועים חשובים בחייך שיחות על כך עם פסיכולוג יכולות להועיל בהבנת גישתך "הלחוצה" לילדך

לאמא המודאגת שלום רב, לא פעם אחת נאמר שאחד המקצועות הקשים ביותר הוא מקצוע ההורות. ודווקא למקצוע זה אין תואר באוניברסיטה, ובשום מקום לא מלמדים אותנו איך להיות הורים "טובים". להערכתי, את אמא ככל האמהות שדואגת לילדה ורוצה שיהיה לו רק טוב. אולם, כרגע הוא בגיל ההתבגרות בחייו וזה הגיל שבו ההורה צריך להתחיל "לשחרר" את הילד, לתת לו להשתפשף בעולם האמיתי, שלא פעם הוא עולם קר ולא הכי נחמד. ייתכן ואת דאגנית ונחשבת לאמא לחוצה, ולכן אולי כדאי לך ללכת לשיחות ייעוץ על מנת להפחית את חרדותיך לגביו, ולתת לו את היכולת להתחיל "לפרוש כנפיים ולעוף מהקן". זה יעזור גם לך להתמודד, וגם יעזור לבנך שתוכלי להיות קשובה יותר לחרדותיו וקשייו, לא מתוך עמדה של אמא לחוצה ודאגנית. בהצלחה לשניכם, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

אכן אני נותנת לו לפרוש כנפיים ולעוף מהקן אבל מנכר בליבי חשש כבד שמשהו לא בסדר שהוא לא מספר הכל ... אני רוצה לתת לו להבין שגם אם טעה זה בסדר וזה לא סוף העולם , רק שירגיש נוח לספר ולשתף וגם לבקש עזרה , מהורים זה בהחלט ל א בושה. אבל פוחדת לגרום לו להתלבט יותר מידי ורוצה שירגיש טוב עם מה שהוא עושה שירגיש שלמות איך מוצאים את האיזון הזה, למה זה כל כך מסובך ?

שלום אמא דואגת נשמע לי שאת עושה הרבה עבור הילדים. טוב עשית שנלחמת עבור בנך. את חייבת ללמוד לסמוך עליהם שיש להם את הכוחות והיכולת להתמודד עם החיים. הדאגות שלך מובנות אבל מוגזמות וכמעט כפייתיות. לכן הילדים מבקשים "שתרדי מהם". תנסי כאמור לסמוך עליהם. יתכן גם שאת מרגישה בודדה בדאגנות שלך. אם אין משפחה או חברות שאת יכולה לשתף זאת בעיה. תהיי חייבת להתגבר עליה או לנסות למצוא אנשים לשתף בקשיים. קשה לגדל ילדים, אבל יש גם הרבה סיפוק. בברכה, אמיר

ועכשיו כשבוע לאחר פתיחת הלימודים ואני לגמרי תוהה בני לא ממש מצא את מקומו בכיתה החדשה ואולי זה עדיין מוקדם... הוא הגיע למסקנה שעדיף עם משהו שמכירים ולא לגמרי לבד הוא הולך לבקר בבית ספר האחר ורואה כי נחמד שם וכייף נראה לי מאוד לא רציני ואולי אפילו קצת חצוף לגשת לעירייה ולבקש לחזור אחרי שכל-כך ביקשנו לעבור לבית ספר הנוכחי... אין לי בעייה עם להשפיל את עצמי ולנסות.. אך השאלה מי מבטיח ששם יהיה טוב יותר... ואולי הדרך הנכונה ביותר היא פשוט לנסות ולהסביר לו שהמצב הנוכחי הוא הטוב ביותר ובטח הכל יסתדר... והוא עוד ימצא חברים .... כלבבו... כי לא טוב היות האדם לבדו. אנא עזרו לי בבקשה בלבטיי הקשים מנשוא.

שלום רב, לדעתי עליך לשבת יחד עם בנך, לספר לו על תחושותייך ועל תקוותיך בבית הספר, אך יותר מכל, בשיחה זו עליך להקשיב לבנך. צריך לבדוק איתו מה הוא רוצה, ולהסביר לו שכעת זו החלטה שלו, ואת תתמכי בהחלטותיו, ותנסי לפעול למענו בכל החלטה. יחד עם זאת עליו להבין שמכיון שזו החלטה שלו, וזו החלטה שלא יתאפשר לשנותה שוב (סביר להניח) עליו לשקול את הדברים בכובד ראש, ולשאת בתוצאות ההחלטה. אתם תיהיו שם כתומכים, אך אל תכוונו אותו. זו בחירה שלו, אחת מהראשונות ככל הנראה שהוא עושה בעולם העצמאי שלו. וכן, זה קשה לראות את הילד שלך מתלבט, ואולי אף סובל, אך זו דרכו של עולם, ובסוף כולם (או לפחות הרוב) מסתדרים ועוברים משברים וממשיכים הלאה. שיהיה לכם כוח להמשיך, ועליך לזכור תמיד שיש "אמא טובה דיה" אין אמא מושלמת! בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

אני אם לבת 5 ונתקלת עמה במאבקי כוח וסמכות על כל צעד ושעל. עצות הספרים טובות לספרים אך קשות ליישום למרות נסיונותינו. אבקש לדעת כיצד ניתן להגיע לייעוץ עם פסיכולוג חינוכי בעלויות סבירות. קופ"ח מפנה לעובד סוציאלי ולא נראה לי שזה הפתרון המתאים לי. תודה

את צריכה להחליט על מה את מתפשרת ועל מה את לא. על מה שאת לא מתפשרת לכי עד הסוף וזה כולל עונשים!!!! אני לא אומרת להרביץ או לצעוק, אלא למנוע ממנה דברים שהיא אוהבת!!! תנסי להתייעץ עם הגננת.

שלום לאמא המתוסכלת. לגבי מציאת מטפל שיססיע להתמודד עם בתך: פסיכולוגים חינוכיים נמצאים הן בשירות הפסיכולוגי ובתחנה לבריאות הנפש, והן דרך משרד החינוך. תבררי עם הגננת איך את יכולה להגיע לפסיכולוג חינוכי. כמו כן יש פסיכולוג הקשור אל הגן (מבחינת פיקוח), עליך לברר עם הגננת מיהו הפסיכולוג, ולנסות לקבוע עימו פגישה. הערה לגבי העובדים הסוציאלים: ישנם עובדים סוציאלים קלינים שהם מקבילים באיכות ורמת הטיפול לפסיכולוגים קליניים. בתחום ילד ונוער, כמו גם בתחומים ספציפיים אחרים, יש התמחות מיוחדת שחלק מהעובדים הסוציאלים עוברים ולומדים. לצערי, הציבור אינו מודע לעובדה זו, ונוטה לעיתים לדחות טיפול שעשוי לעלות בכמה רמות מטיפול של "פסיכולוג". להערכתי, כדאי לך לבדוק את האפשרות המוצעת לך מקופ"ח. זה לא יזיק! בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

אני מכיר פסיכולוגית לילדים - 052-844050

שלום רב תנסי לפנות לשירות ההתפתחותי באיזור מגוריך. עובדים סוציאליים שקיבלו הכשרה מתאימה יכולים להיות מטפלים ויועצים טובים מאד. אם תרצי המלצות לפסיכולוגים פרטיים תצרי קשר 036496371 . בברכה, אמיר

אני נשואה מזה שישה חודשים ומאז אני גם בהריון. בשל מצבי הבריאותי , הומלץ לי ע"י הרופא המטפל לשהות בשמירת הריון בבית מאחר ומקום עבודתי מסכן את המשך ההריון ובמיוחד עקב הפלה טבעית אחת שעברתי . בעלי , לא קיבל את היותי חלשה וחולה ופשוט התעלם ממני ונתן לי "לשבור" את הראש עם כל הטיפולים והבדיקות לבד !!!! ביודעין כי אין לי משפחה אחרת מלבדו באילת. המצב החמיר כאשר הפסקתי את עבודתי לטובת השמירה , הוא לא קיבל זאת כלל ואף לא הסתיר את תחושותיו בעיניין : כי אינו מעריך אדם אשר אינו עובד ! וכך אני "מבלה" בהריון זה לבדי עם תחושות כואבות ועצובות מאוד ובמיוחד בלי בן זוג . חשוב לציין כי הוא זה שרצה את ההריון מיד אחרי החתונה מאחר ויש לו ילדה מנשואיו הראשונים והוא ביקש לדאוג לה לאחים כמה שיותר מהר ולעוד ילדים לעצמו כמובן . מעבר לנושא זה קיים נושא נוסף שחוצץ ביננו והוא - הילדה שלו בת - 5 . הילדה בחזקת אמה אך נוהגת לשהות אצלנו ימים שלמים או שעות רבות כל יום !!! בעלי חי תמיד ברגשות אשם על כך שלילדה אין אבא ואמא במשרה מלאה בבית ולכן עושה כל שביכולתו לפצות אותה על כך ולרוב אף בדרכים שגויות ולא מחנכות . לפני נישואינו , חשתי כי הוא מעדיף אותה על פני והוא אף התפתה לומר זאת לא פעם , אני בתגובה (די נסערת) ביקשתי לסיים את הקשר ביננו מהסיבה הברורה שאל לו לשים אף אחת על פני או לפני , כי אם הוא החליט להתחיל פרק ב' בחייו , עליו לכבד את שותפתו לפרק זה בדיוק כשם שהיא אותו . באותה תקופה ביקשתי עזרה מדודתי ומגיסתו שידברו איתו בעיניין וזה באמת עזר - קצת - . אך היום אנחנו, בנוסף לחוסר התקשורת ביננו עקב התנהגותו הבלתי הגיונית כלפי וכלפי ההריון , בקצר נוסף בגללה הילדה שפשוט מסכסכת ביננו ללא הפסקה ואף מראה את הנאתה מהעיניין ביודעין . ניסיתי לדבר איתו מס' פעמים בנושא למרות שאני מאוד פגועה , אך הוא בשלו - אף אחד לא יצעק על הילדה שלי ובמיוחד לא את ! גם אם יש הצדקה לעיניין . המצב נמשך כך כבר חודש וחצי והוא כרגיל מראה סימנים של - לא מעניין אותי מה יהיה . רע לי מאוד , אני מרגישה שאין לי מה לחפש יותר עם איש זה : שאינו מכבד אותי , שאינו דואג לצרכי הבריאותיים , שאינו דואג לצרכי הנפשיים או הגופניים ושמעדיף אחרת על פני .... שאלתי היא : מאחר ואני גרה רחוק ממשפחתי וכמו שציינתי אין לי אף אחד באילת מלבד בעלי שגם כך מתעלם ממני , האם עלי לשקול את עיניין הגירושים ממנו מהפן של טובת הילד שעתיד לבוא או שעלי להתחשב רק ברגשותי ובמה שעובר עלי יום יום ? מתוך ידיעה ברורה כי המצב לא ישתפר אלא רק ילך ויחמיר ! אודה לכם מאוד על עצה טובה או יד מכוונת בעיניין וחשוב שאשאר בעילום שם ! מצפה לתגובה מהירה , קשה לי . בברכה ובתודה מראש

קשה לתת תשובה טובה לבעייה בולט חוסר התיקשורת בינכם יתכן וניתן לפטור בעיה דרך דיבור עם לא ניתן - לדעתי את צריכה לחשוב קודם כל על עצמך ואושרך

שלום רב אני מציע לך לפנות למיל"ה - שירות פסיכולוגי באילת. יש שם פסיכולוגים ועובדים סוציאלים שיוכלו לעזור לך בהתלבטות לללוות אותך בתהליך. הטלפון שם 076341044 את יכולה למסור שאני המלצתי לך לפנות. בברכה, אמיר

אני בת 19 ויש לי בעיה שמאוד מפריעה לי בחיי היום יום,. אני מפחדת וחרדה מהמון דברים די דיביליים: אני לא אצא בלילה מהבית בגלל החושך. אני מפחדת מג'וקים ולכן כל לילה אני בודקת את החדר, מזיזה דברים ואם מצאתי משהו אני לא אשן בחדר. אני לא הולכת לרופא שיניים או מקבלת חיסונים בגלל שאני מפחדת. אני לא נוגעת בגפרורים כי אני מפחדת מאש. יש לי יותר משנה רשיון אבל אני לא נוהגת כי אני מפחדת לנהוג. יש לי חרדת בחינות ואני כל הזמן מפחדת שיקרה משהו רע ועוד ... מה הבעיה שלי? למה אני כל כך פחדנית בצורה לא נורמלית מכל כך הרבה דברים? חוץ מזה אני בן אדם רגיל, יש לי תעודת בגרות טובה, סיימתי שנת שירות ואני מתגייסת בקרוב לתפקיד מעולה בצבא, יש לי חברות, ידידים ומשפחה אוהבת . מבקשת תשובמ מהירה, תודה מראש, המיואשת.

נועה שלום רב, את מתארת חיים דינמיים ומלאים לצד תופעות חרדה שונות שמעיקות ומציקות לך. כפי שאת מספרת את זה יש פגיעה באיכות חייך ואת מתנהגת בצורה של התנהגות "נמנעת": לא נוהגת, לא ישנה בחדר שהיה בו ג'וק, לא הולכת בחושך כי זה מפחיד וכו'. כל זה מגביל את חייך ומונע ממך להיות ספונטנית ולעשות מה שאת רטצה. לדעתי עליך לפנות לפסיכותרפיסט לצורך טיפול. הטיפול יסייע לך להתמודד עם החרדות. ייתכן ויוצע לך טיפול תרופתי זמני. להחלטתך! בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

טלי פרידמן שלום! אני מודה לך על התשובה המהירה , ללכת לטיפול עכשיו זה לא מתאים , בעיקר מהסיבה שאני הולכת לצבא עוד פחות מחודש אבל גם אם לא היה כך אני לא בטוחה שהיה לי האומץ למרות שכולם יודעים שאני מפחדת מהמון דברים אבל הם לא מקשרים כמוני ולא יודעים כמה זה משפיע עליי ומציק האם יש לך הצעה אחרת בשבילי שתוכל לעזור לי לפחות בנתיים? תודה מראש

טלי פרידמן, שלום! ללכת עכשיו לטיפול זה לא מתאים , הסיבה העיקרית היא שאני מתגייסת עוד פחות מחודש, אבל גם אם לא הייתי מתגייסת אני לא בטוחה שהיה לי האומץ ללכת. למרות שכולם יודעים שאני מפחדת מהרבה דברים אבל הם לא מקשרים הכל יחד והם לא יודעים עד כמה זה מפריע ומציק לי. חשוב לי לדעת אולי יש לך הצעה אחרת בשבילי שתוכל לעזור לי . תודה נועה

נועה שלום רב, לצערי אין פתרונות פלא, ולכן גם אינני יכולה להציע לך משהו "אחר". יתכן ומדובר בחרדות שייפחתו עם הזמן, ואי לכך אולי תוכלי להמשיך להתמודד עם זה לבד, אבל נראה לי שאת כבר מתקשה לעשות את זה לבד. את זקוקה לעזרה. לפי הכרותי המועטה את המערכת הצבאית,המערך הפסיכולוגי שלה נחשב לטוב, ואולי שווה לך לאחר הגיוס והטירונות, כשתגיעי לבסיס קבוע יותר, לבקש ללכת לטיפול. כל כך הרבה אנשים סובלים מחרדות שונות, אינם מטופלים וסובלים כל חייהם לשווא, בעוד הם יכולים להקל על עצמם. אל תיהי כזו. היי אמיצה ותאמרי לעצמך שזה רק כדי שהחיים שלך יראו טוב יותר בהמשך. זו סיבה מצויינת כדי ללכת לטיפול. אגב, בצבא את מרויחה טיפול ברמה טובה...ללא תשלום!! נצלי זאת. לא תהיה לך הזדמנות נוספת!! בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

לנועה היקרה מבינה לחלוטין את מצוקתך. קיים טיפול קינייסולוגי שתוך זמן קצר דרך בדיקות שריר יאבחן את הגורם לפחדים הגדולים וינטרל אותם. המטפל הקינייסולוגי מקבל את תשובותיו מן הגוף של המטופל. לכן התשובות הקינייסולוגיות הן האמת המוחלטת. לאחר הגילוי של הגורם האמיתי לפחד שהוא כמעט תמיד בתת-מודע עובר המטופל תהליך נטרול הפחד והקסם הזה קורה בטיפול אחד!! לפרטים אנא פני אלי [email protected] בברכה אסתי.

שלום נועה כפי שאת בוודאי יודעת את סובלת מחרדות שונות שמאד מקשות על החיים שלך. חבל שלא הלכת לטיפול וחיכית עד עכשיו. את בחורה נורמלית עם בעיות מוכרות שניתן לטפל ולעזור לך. יש אפשרות לעזור לך עם טיפול תרופתי ויש אפשרות לנסות קודם טיפול בשיחות. אם את צריכה המלצות תצרי קשר . אמיר

ללכת עכשיו לטיפול זה בלתי אפשרי מבחינתי בגלל שאני מתגייסת בעוד 3 שבועות וחוץ מזה אני לא יודעת אם יש לי אומץ ללכת לטיפול למרות שכולם יודעים שאני מפחדת מהמון דברים אבל הם לא יודעים עד כמה האם יש משהו שאני יכולה לעשות בנתיים ? אולי לדעת לפחות למה אני מפחדת מכל כך הרבה דברים דביליים כל כך? תודה מראש נועה

אני מבקשת לדעת מה ההבדל בהכשרה ובטיפול בין פסיכולוג קליני בעל תואר שני, לבין פסיכולוג בעל תואר שני הרשום בפנקס הפסיכולוגים?

שלום רב פסיכולוג בעל תואר שני הרשום בפנקס הפסיכולוגים הוא פסיכולוג שסיים את לימודי התואר השני. הוא פסיכולוג לפני התמחות והוא לא מורשה לטפל. הוא יכול להיות פסיכולוג חינוכי, תעסוקתי, קליני, מחקרי. רק פסיכולוג קליני מורשה לעסוק בפסיכותרפיה. פסיכולוג קליני בעל תואר שני הוא אדם שסיים לימודי פסיכולוגיה קלינית. במידה והוא בתהליך ההתמחות הוא רשאי לטפל ולאבחן במסגרת מוכרת ובהדרכה של פסיכולוג קליני בכיר. רק לאחר חצי התמחות הוא רשאי לטפל באופן פרטי בתנאי שהוא מקבל הדרכה מפסיכולוג קליני בכיר. פסיכולוג קליני מומחה רשאי לעסוק בפסיכותרפיה ואבחון באופן עצמאי. מקווה שעזרתי לך, אמיר

תודה עבור התשובה.

שלום, אני בשנות ה20- לחיי ובשנים האחרונות אני סובלת מגזים, עברתי בירור גסטרולוגי והתברר שאיני סובלת משום בעייה, אלא שהבעייה נובעת כתוצאה ממתח. התופעה החמירה בשנים האחרונות, איני מרגישה נוח במקומות סגורים ובקרבת אנשים, ולכן אני ממעטת לצאת ולבלות בחברת אנשים וסיגלתי לי כבר "נהלי" התנהגות שונים משל אנשים אחרים. אני משתמשת כבר 5 שנים במשלשלים על מנת להקל על התופעה (מתוך אמונה שכאשר המעיים ריקים התופעה תיפסק), כאשר בפועל אין זה משנה, ברגע שאני נמצאת באיזור צפוף ובקרבת אנשים אני סובלת מהבעיה, כנ"ל בזמן התרגשות, או לחץ. אני מנסה להוריד את המתח ע"י שעות שינה רבות, אי שתיית קופאין ויציאה לחופשות. אך אין כל שינוי ולאחרונה אני סובלת גם מנשירת שיער מסיבית שקשורה אף היא במתח -סטרס. מעולם לא עברתי טיפול כלשהו, שאלתי היא לאיזה סוג טיפול עלי לפנות, והאם יש אפשרות להקלה על הבעייה שגורמת לי אי נוחות רבה שגוררת עימה עוד לחץ ומתח.

ל.ב. שלום רב, נראה כי את מודעת לבעייתך ומנסה להתמודד עימה, אך עד כה לא הצלחת כל כך. התופעות ממשיכות להופיע ולהטריד אותך. להערכתי , במידה ועברת את כל הבדיקות הגופנויות ולא נמצא שום ממצא פתולוגי, כדאי לך ללכת לטיפול דינמי. לאחר מספר פגישות אצל המטפל תוכלו לבדוק מה הצפי העתידי לגבי משך הטיפול, הנושאים שאת תרצי לעבוד עליהם וכו'. ישנם מטפלים העובדים עם המטופל באופן ממוקד יותר על בעיות ספציפיות, וישנם מטפלים שעוסקים בכל מה שעולה בחדר בזמן נתון. עליך למצוא קודם כל מטפל שיהיה מתאים לך מבחינת תשלום, מקום, אישיות, וכו'. זה הדבר הראשון הכי חשוב. במידה ואת מעוניינת בהמלצות, אשמח לעזור לך: 876956-053 בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

לל.ב. הסיבה לבעיתך היא כמו שאמרת מתח נפשי. לכן הפיתרון צריך להיות למצוא מהו הגורם למתח זה. טיפול קינייסולוגי יאבחן את הגורם למתח בטיפול אחד. לא בסדרה של שיחות ובעלות גבוהה. בטיפול קינייסולוגי השיחה של המטפל עם המטופל כולה אינה שיחה מילולית אלא שיחה עם הגוף של המטופל בעזרת בדיקות שריר----התשובות המתקבלות הן האמת המוחלטת והן אור גדול! לאחר גילוי הגורם למתח עובר המטופל תהליך של ניטרול הגורם והבעיה נעלמת. לפרטים נוספים אנא פני לesti39@walla,co.il בברכה אסתי.

שלום רב כדאי לפנות לפסיכולוג קליני מומחה. את יכולה לפנות דרך קופת חולים או באופן פרטי. אם את צריכה המלצות תצרי קשר 036496371 . בברכה, אמיר

כקליינט של הפסיכיאטריה ומי שאנינו רופא אני לא חוויתי את הדברים האלה פניה לשרותי בריאות הנפש של קופת החולים שלך עשויה לעזור

לי ילדה בת 15. מגלה לאחרונה מאפיינים אנורקטיים . שוקלת כרגע בסביבות 40 ק"ג. יש לציין כי הילדה סובלת מעקמת וחוגרת חגורה. היא הסכימה ללכת לרופא משפחה באמתלת בעיית הגב . הרופא הציג לה את בעיית האכילה ואמר כי עליה לעלות במשקל בסביבות 4 ק"ג.וכמו כן עליה לעבור סדרת שיחות מקצועיות .הבעיה היא כי הילדה אינה מוכנה כלל ועיקר ללכת לשום טיפול מקצועי ואפילו לא לדיאטנית . היא גורסת שהיא אחראית מספיק ואדונית לגופה ותוכל לטפל בבעיה לבדה , דבר שאינו אפשרי .יש לציין כי חלו לאחרונה שינויים דרסטיים בהתנהגות שהם לבדם מצדיקים טיפול מקצועי. שאלתי : מה ניתן לעשות בכדי שהילדה תגיע לטיפול?

ש.ז. שלום רב, לצערי אני שומעת את הבעיה שאת מציגה כאן מהורים רבים. רבות מהבנות שיש להן הפרעות אכילה אינן מעוניינות בטיפול ואף מתנגדות לו. הןאינן מרגישות שהבעיה שלהן זקוקה לטיפול אלא להיפך, פעמים רבות הן נמצאות באשלייה של שליטה ואפילו שליטת יתר על תפקודי הגוף (יודעות מתי תיהינה להן יציאות-כי הן לוקחות משלשלים וכו'). בנות שנמצאות בטיפולי (אני מטפלת בהפרעות אכילה) לא פעם התחילו את הטיפול מהמקום של "לא רוצה, לא צריכה". אבל לאט לאט, לאחר שהבינו שאין להן ברירה, הן החלו לשתף פעולה. להערכתי, עליך לעשות שיחה גלויה וכנה עם ביתך. להסביר לה שאת חושבת שיש לה הפרעת אכילה, לספר לה על דאגתך הרבה כלפיה ועל חששך להמשך. אז תבקשי ממנה ללכת לטיפול, תציעי עזרה במציאת מטפל/ת וכמובן, שלא תחשוב שכשיהיה לה מטפל/ת, היא לא תזכה לתמיכתך. עליך להבהיר לה שאת תמשיכי לתמוך בה תמיד, אבל את לא יכולה לעשות זאת לבד. את לא רוצה לאבד אותה,בגלל שהיא כל כך חשובה לך. גם אם לאחר כל השיכנועים היא לא תסכים, להערכתי כאן עליך להפעיל את הסמכות ההורית ולהכריח אותה ללכת לטיפול. זה הדבר הפחות רצוי, אבל זה עדיף מאשר כלום. תמיד תדגישי את העובדה שאת עושה את זה מתוך דאגתך הרבה, ויותר מזה מתוך אהבתך אליה. את זקוקה בעצמך גם את כאמא להרבה כוח נפשי ואולי אף הדרכה וייעוץ. תחשבי על זה! בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

ההורים הם אפוטרופוסים חוקיים ולכן חייבים לקחת לטיפול או איבחון גם בניגוד לרצון הילד שנחשב לקטין שאינו בר-דעת עדיין במיקרה הזה: 1) לקחת לאיבחון - צרו איתי קשר 052-844050 2) במיקרה שמדובר באנורקסיה - מדובר במיקרה חרום שיש לטפל בו בהקדם - אפילו דרך האכלה (מתוכנית של דיאטאנית) בכוח הסיבה לחומרת ההמלצות קשורה לתסמונת אנורקסיה עלולה להיות מחלה קשה חשוכת מרפא וקטלינית

גם אני מודאגת כמוך, ביתי רזה מאוד בקושי אוכלת ואם כבר כבר מכניסה משהו לפה זה אוכל מאוד מסויים ולא מגוון שספק אם ממלא את צרכיה התזונתיים מעניין לדעת לאיזה סימנים נוספים את שמה לב? אני אשמח אם נשתף פעולה ביננו

שלום רב כפי שקודמי כתבו יש צורך לנסות בכל דרך להביא את הילדה לטיפול. רצוי באופן שטלי הרחיבה לגביו, ואם לא אז דרך הפעלת סמכות. יתכן ולא תהיה ברירה והדבר יעורר כעס והתנגדות. אבל אתם יודעים שמדובר בטובתה של בתכם. בברכה, אמיר

שלום רב, אני נשוי ואב ל - 3 חייל וחיילת ובת תלמידה בכיתה ו' לפני למעלה משנתיים הכרתי בחורה גרושה + 2 ילדים ופער הגילים ביננו הוא 15 שנים. הכרות זו הובילה לאהבה אמיתית מכל בחינה שהיא וזאת לא חשתי מימי. האם לדעתך אני צריך ללכת אחרי אהבה זו, או לנסות ולנתקה אני חייב לציין שלאחרונה היה ביננו ויכוח על התחיסותה להערותי שגרם לי לשקול את מערכת היחסים שלנו מחדש מזה כחודשים אין לי מנוח ואין לי מרגוע מאהבתי האמיתית אליה ולכן אני לא מפסיק את ההתקשורת אליה וגם את פגישותי איתה. אהבתי גוברת מיום ליום. אשמח לקבל את תגובתיך.

יונתן שלום רב, אתה מתאר מצב קונפליקטואלי בין אהבה שלא חווית כמותה מעולם ובין נישואים ממושכים שלא תיארת אותם, אך אינם נשמעים מדבריך כמשהו טראגי. אתה מבקש חוות דעת על האם כדאי ללכת אחרי אהבת הלב או להישאר עם הקיים. אני יודעת שזו שאלת השאלות אך אותה עליך לשאול את עצמך בלבד. רק אתה תוכל לענות עליה, וכך גם רק אתה תצטרך להתמודד עם ההשלכות של התשובה שתבחר, בין אם להישאר עם משפחתך ולהתנתק מאהבתך, או מאידך להתנתק ממשפחתך וללכת אחרי האהבה שבליבך. אם אתה חש שהמצב קשה מדיי וקונפליקטואלי יותר מדיי אולי תלך למספר שיחות ייעוץ אצל פסיכותרפיסט. אולי דרך זה תוכל להבין יותר מה אתה עצמך רוצה, ותוכל לשקול את האופציות השונות יחד עם אדם ניטרלי ואובייקטיבי. תחשוב על זה! בברכה, טלי פרידמן

טלי תודה. האם את יכולה ליעץ לי על פסיכותרפיסט. ושוב תודה

אהבה - רגש מורכב הקשור במיגוון מרכיבים כולל רקע חינוך ראיית-עולם יש גם מרכיבים חברתיים של מחוייבות ואנשים שקשורים להחלטתך לדעתי זה יהיה חוסר אחריות לתת תשובה ללא הכרת המורכבות שמאחורי הבעיה כמו כן תשובה תהיה מיתוך תובנה שאתה תגיע אליה בעצמך שיחות יכולות לעזור לך להכיר יותר טוב את הכוחות הפועלים סביב רגשותיך וכך להחליט יותר טוב

שלום רב מובן שאין באפשרותי לייעץ לך במה לבחור. קשה לפרק משפחה ומצד שני קשה לוותר על אהבה. אולי אתה לא בטוח שהאהבה החדשה תמשיך ותהיה בעוצמתה הנכחית גם אם תעזוב את הבית והיא תהיה לחיים משותים, במקרה זה תרגיש שהפסדת את הבטחון שבנישואין. יתכן גם שקשה לך לפגוע באשתך. מצד שני אני מבין את הקושי לוותר על אהבה חדשה וסיכוי לחיים חדשים וטובים. אני חושב שכדאי לך לפנות לפסיכולוג כדי לברר את הנושא באופן יסודי. בברכה, אמיר

תודה, אבקש את עזרתך בנושא היעוץ האם ניתן לקבל את כתובתך או מס' טלפון ושוב תודה

תודה על התשובות ברשותכם מס' שאלות נוספות הפרעה זו מפתחת בפתאומיות, בהדרגה או בכלל מולדת כמו-כן אם הבנתי נכון הנה הפרעה מתמשכת - האם היא גם נמוגה או מתמשכת לאורך כל חיי החולה? בתודה מראש ארנון

ארנון שלום רב, אינני מכירה את התופעה הספציפית באופן מדויק. לכן אינני רוצה להטעות אותך או מאידך לומר דברים כלליים. כדאי שתחכה לתשובתם של אמיר/ד"ר פלד. בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

שלום ארנן אני מציע שתיצור קשר ישיר עם פסיכיאטר (תנסה בטלפון של ד"ר פלד) לברר את העניין הספציפי. כדאי קודם כל לאבחן את הבעיה ואז אפשר לענות על שאלותיך. בברכה, אמיר

האם אתם יכולים להמליץ על פסיכולוג טוב באיזור של ראשל"צ , נס ציונה או רחובות? האם הפסיכולוגים של קופת חולים טובים ושווים ברמתם לפסיכולוגים הפרטיים? איך בוחרים פסיכולוג? תודה מראש!!!

ענת שלום רב, על אף שאינני ד"ר פלד או אמיר זוהר החלטתי בכל זאת לענות: פסיכולוגים של קופת חולים אינם נופלים ברמתם ואיכותם ממטפלים פרטיים. באופן עקרוני כדי לבחור פסיכולוג כדאי לשמוע עליו המלצות. אולם בסופו של דבר, מי שיקבע אם הוא טוב או לא זו תיהי את. המפגש מטפל-מטופל הוא מורכב ויש בו אלמנט אישי. פסיכולוג מסוים עשוי ליצור קשר מעולה עם X ולהיות עבורו מטפל הכי טוב, ואילו ל-Y הוא לא ממש מתאים ולא מצליח ליצור קשר מספק ונעים. זה תלוי באישיות המטפל, באישיות המטופל וכל מה שביניהם. להערכתי עליך להשיג המלצות לגבי מטפלים, לבחור אחד וללכת למינימום שלוש פגישות. הקשיבי לאינטואיציה, לקולות הפנימיים שלך ותני להם להוביל אותך. במידה ואחרי כשלוש פגישות החלטת שהוא לא מתאים לך, חפשי מטפל אחר. יש אנשים שגם לאחר תקופה ארוכה הרבה יותר חשים שהמטפל אינו מתאים להם ומחליפים. שום דבר אינו לתמיד. תמיד אפשר לבדוק, לחשוב ולשנות. לגבי המלצות לפסיכולוג מכיון שאני מתגוררת ועובדת באזור זה אוכל להמליץ לך. את יכולה להתקשר אליי 876956-053 בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

איך אתה יודע שאתה זקוק לפסיכולוג? אני יכול להמליץ - באזור תל-אביב

שלום ענת בשירות הציבורי ניתן לקבל טיפול טוב. חלק מהפסיכולוגים שעובדים בשירות הציבורי עובדים גם בשירות הפרטי. ומעבר לכך גם בשירות הפרטי יש פסיכולוגים טובים ואחרים פחות. הבעיה בשירות הציבורי שרבים מהפסיכולוגים הם מתמחים. למתמחים יש יתרון בכך שהם חדורי מוטיבציה ומקבלים הדרכה צמודה וחסרון בעיקר בגלל חוסר נסיון. כמו כן בשירות הציבורי הטיפולים קצרים, יש בד"כ רשימת המתנה ולרוב אין אפשרות לבחור את המטפל. בשירות הפרטי ניתן לבחור מטפל. רצוי לבחור דרת המלצות של אנשים או אנשי מקצוע שסומכים עליהם. אם תרצי המלצות ספציפיות לאיזור תצרי קשר ישיר לדואר האלקטרוני שלי ותצייני את הדואר שלך. בברכה, אמיר

אני וחברתי גרים יחד כחמישה חודשים. מערכת היחסים שלנו מעולה. אנחנו מתקשרים, אנחנו חברים טובים, פתוחים לגמרי ואוהבים. רק בעיה אחת - במיטה. כשאנחנו מגיעים למיטה, חסר הלהט, חסרה התשוקה הבוערת, בעיקר מצידה. לא תמיד. יש מקרים שבהם התשוקה נמצאת, ואז השמים הם הגבול, אבל הם יחסית מעטים (אחת לשבוע - שבועיים). הנושא מטריד אותנו מאוד, כיוון שזה חסר לשנינו. לה חסרה ההתרגשות וההנאה, ואני נותר עם הרגשה ריקנית - קיימנו יחסים אבל זה לא היה זה. אנחנו מדברים על הנושא הרבה, ולא מצליחים להבין מדוע. מדי פעם זה משפיע גם על תחומים אחרים שלנו בחיים, ויוצר תחושה לא נעימה. אני מקווה שתוכלו לתת לנו עצות טובות להמשך.

אק שלום רב, אתה אומר שהקשר ביניכם מצוין פרט לחויה המינית. איך זה היה בתחילת הקשר? האם זה היה כך מההתחלה? אתה כותב שלעיתים יש תשוקה אך בכל זאת זה לא זה. השאלה היא מה בדיוק הבעיה. האם זה חוסר התאמה מינית (יש דבר כזה! די נדיר אבל קיים), האם זה פשוט חוסר תשוקה, אולי זה חוסר משיכה מינית ביניכם....אני לא ממש מצליחה להבין. חוסר תשוקה מתרחש ממספר סיבות: עומס ולחץ נפשי, עייפות, גיל (בגילאים מבוגרים יותר יש ירידה בחשק המיני) וכו'. עליך לפרט יותר מה בדיוק יש שם ש"זה לא זה". בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

קשה לי לענות - זה ניראה לי בגדר הנורמה יתכן ויש ציפיות לא מציאותיות - ועל זה יש לעבוד בהצלחה

שלום רב ראשית העובדה שלפעמים ישנה תשוקה ומין טוב מעודדת. אם יש את המשיכה והיכולת להינות ממין ניתן לעבוד על הנושא. אתם צריכים לנסות לברר לעצמכם מתי התחילה הירידה בתשוקה. מה קורה לפני שאתם מצליחים לקיים יחסים מלאי תשוקה ומה הסיבה לכך שלפעמים חסרה תשוקה. לעיתים קשה להגיע לתשובות לבד. אתם יכולים להיעזר בטיפול זוגי קצר לבירור העניין. בברכה, אמיר

נסו לגוון.מקומות תנוחות אפילו אפשר סרטים כחולים. כמומ כן באמת נסו לבחון מתי יש באמת תשוקה מה קרה אז . כמו כן נסו להתאפק כמה ימים גם אם מתחשק לכם נסו יום רק ליטופים אחר כך רק נשיקות והמשיכו לאט בלי לרוץ לתכלאס

אני מכיר את החוויה של הפרעות הנגרמות מחוסר איזון ביוכימי אני מכיר את החוויה של נטילת הרכב בלתי מאוזן של תרופות אני מכיר את החוויה של להיות נתון במצב מסויים של דיכאון כאשר אנשים שואלים שאלות בפורום סיגלתי לעצמי את המנהג לענות בסגנון הבא: " אני מודע לסבל העובר עליך כי חוויתי אותו" " טיפול תרופתי עזר לי" "אני ממליץ לך להיעזר ברפואה הציבורית בשל העלויות הגבוהות של הרפואה הפרטית" האם תשובות בסגנון מצומצם זה גם יכולות להזיק???

תשובות של צופים רק תבורכנה! אמשך להגיב!

רוברט שלום רב, להערכתי כל תשובה היא רצויה, ואדם שמבקש איזשהי עיצה או עזרה ישמח לשמוע כמה שיותר דעות, קצרות או ארוכות. בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית.

אני חולק על תשובותיהם של שני העונים הקודמים הפונים לפורום זה זקוקים לסעד . תשובה לפונים חייבת להיות זהירה מדודה ואחראית מי שעבר חווית דכאון לא הופך בין יום לפסיכיאטר אין זה ראוי להתרשם שהפונה שרוי בדכאון או חרדה ולהגיד לו תיקח סרוקסט תשובה לפונים צריכה לשכנע אותו ללכת לאיש מקצוע ולהבהיר לו שהמוקשים הם : עצות של חברים רפואה משלימה כטיפול יחיד נסיעות לחול התמודדות עצמית

אני מסכים עם הזהירות במתן עצות כאשר אתה מצהיר שעצתך היא עצה של אדם אשר אינו איש מיקצוע אתה מוריד מעצמך את האחריות הכבדה שהיא מנת חלקם של המטפלים המיקצועיים האמונים על אחריות מישפטית לעצתם עצה מיתוך חוויה אישית היא חשובה כשלעצמה ותורמת עוד מימד לעצה המיקצועית אתה יכול לסמוך עלי שאם תציע הצעה עם פוטנציאל להזיק אני כבר אתיחס לכך - חשוב לי שאנשים בפורום לא יקבלו עצות לא נכונות מזיקות או שרלטניות

בהמשך למכתבי הקודם. הילדה פשוט מתחצפת, לא מוכנה לתת כבוד לסבתי, מדברת אלינו בטונים גבוהים. הענין הוא שהורים אחרים אולי היו אפילו מרביצים לילדים שלהם בגלל דברים כאלו, אבל אני אפילו לא הענשתי אותה בחיים אפילו פעם אחת, אני לא יודעת להרביץ. ואז כאשר אני לא יודעת מה לעשות יותר, וההתחצפויות הללו קורות כל יום, חוסר הכבוד כלפי וכלפי סבתי אשר מטפלת בה מגיע עד לרמות כאלו, שאני פשוט צועקת עליה אבל אני לא חושבת שזה עוזר. איך אני יכולה לגרום לילדה הזו להבין שהיא לא יכולה לקבל את הכל כאשר אני גורעת מעצמי, אני מראה לה דוגמה אבל זה לא מקובל עליה. דבר נוסף בעייתי, שהיא לא מסוגלת ולא רוצה אפילו ללכת לבד לביה"ס. היא לא מוכנה לקום בבוקר וללכת לבד. היא רוצה שאני אבוא אתה, וזה מרחק הליכה די גדול כל יום, ואני צריכה ללכת לעבודה. היא לא מוכנה לעשות שום דבר לבד, היא לא רוצה להיות עצמאית. ואני רואה ילדים בני שמונה שהולכים למכולת, ונוסעים לבד באוטובוס ועושים הכל לבד. היא רוצה להשאר ילדה קטנה. מה עושים? הצילו?

אני אם גרושה לשני בנים. מתוך עמדה זו ברצוני להצביע על מספר טעויות שאת עושה, לעניות דעתי, וגם להציע דרכי פתרון. ראשית אינך צריכה לגרוע מעצמך כדי לתת לבתך. היא לא תודה לך על כך ולא תבין את ההקרבה שלך. היא רק תפנים את העובדה שניתן לסחוט אותך בלי גבול. היא תכבד אותך יותר אם תתני גם לעצמך ותדעי להציב לה גבולות. שנית, כשאת יוצאת איתה, כדאי להסכים מראש על סכום מסויים שאת מוכנה להוציא ואז לעמוד על כך ולא להישבר. ואם היא לא תתנהג כיאות, פשוט לא לקחת אותה איתך בפעם הבאה. אין שום רע בעונש הגיוני. עונש הגיוני הוא לא מכות וצעקות, אלא מניעה של משהו שקשור ישירות למעשה שנעשה. את לא עושה לבתך טוב בכך שאינך מענישה אותה. היא צריכה לראות בך סמכות שיודעת לשים לה גבולות וגם להיות קשה כשצריך. ודבר אחרון, נראה לי שהדרישות הכספיות של בתך בעצם משדרות שהיא זקוקה לאהבתך ולזמן איתך. סבתך לא יכולה להחליף אותך ולמרות שעות העבודה המרובות את צריכה להקדיש לה יותר זמן ולדאוג שהזמן הזה יהיה נעים לה (לא זמן שאת נמצאת איתה כועסת וצועקת). הסוד הוא אהבה, כבוד ותשומת לב לילד מצד אחד וגבולות הגיוניים, ברורים ועקביים מצד שני.

בס"ד יפעת כהמשך למה שאמרה סוניה היתי מוסיף שלילדה חשוב שתהיה שיגרה ללא שינוי . זה יתן לה ביטחון והיא תהפוך ליותר רגועה חשוב שהיא תתרגל לדוגמא שכל יום את חוזרת בשעה קבועה , ושביום מסויים תמיד את איתה כדי לשחק ולהיות איתה במה שהיא רוצה . ושסבתא תמיד מגיעה והולכת בשעה קבועה. תתקיני לה שעון בחדר ותספרי לה סיפורים לפני השינה על כך שיוסי או כל דבר אחר קם בשעה קבועה ואוכל ארוחת בוקר וכולי כשתמיד תדגישי באיזה או עד איזה שעה. ביום שבו יש לך ארוע כלשהוא ואת חייבת לאחר , תודיעי לה על כך מראש כמה ימים לפני ואם זה פתאומי תשתדלי להתקשר ולהודיע ברגע שאת יכולה. זה בנושא הביטחון שלה. התחצפות זו בעיה שקשורה בכמה גורמים נוספים : יש ליבדוק האם היא נחשפת למודל לחיכוי (בבית הספר , בבית , בשכונה אולי תוכנית טלויזיה וכו), כמוכן יש אפשרות בהחלט סבירה שזו הדרך שהיא מצאה לקבלת תשומת לב . כלומר היא מחכה שתגיבי ותכעסי ותצעקי וכו' . הפתרון הוא המקל והגזר : כאשר היא מתחצפת ומכה ומוציאה לשון היא מבחינתך שקופה , לא קיימת לחלוטין וכאשר היא עושה דבר חיובי ומתנהגת יפה היא מקבלת הרבה תשמת לב ,חיוך ,חיבוק והתעניינות. אם תעמדי בכך היא תלמד להישתנות ואט אט לקבל תשומת לב על התנהגות טובה. הדבר החמור ביותר לטעמי הוא חוסר הרצון להיות עצמאית ולהגיד שהיא לא יכולה ללכת לבד וכו' . את צריכה לא להגיע לעימות איתה גם בנושא זה , תני לה להיות אחראית על דברים מאוד קטנים שהיא ממילא עושה כל יום ושוב תשבחי אותה על כמה שהיא חכמה וגדולה אבל בטקט ובטוב טעם לא להגזים משום שילדה קטנה היא קטנה אך לא טיפשה . לאט לאט תבני לה את הביטחון העצמי ותוסיפי משימות נוספות עד שלבסוף היא תהפוך לחברה טובה שעוזרת ואוהבת ואת פשוט כל היום תחכי לרגע שתפגשי אותה .... בהצלחה.

יפאת שלום רב, כל פעם אני מגלה מחדש כמה אינטואיציה הורית זה הדבר הכי נכון. שני המייעצים האחרים שהגיבו לפנייתך אמרו דברים נכונים: עמידה על גבולות ברורים לצד ביטויי אהבה (לא כספית), תשומת לב ובילוי זמן איכות ביחד. ללא ספק המצוקה שאת משדרת היא קשה, ואני בטוחה שקשה לך ממילא, ועוד יותר קשה לך עם הדרשנות וחוסר הגבולות של ביתך. אולם את חייבת להיות חזקה בשבילה, לפעמים אולי להיות אמא "רעה" ולהעמיד גבולות ברורים, לתת עונשים סבירים שיהיו ממוקדים להתנהגות ספציפית ושהילדה תבין בדיוק למה היא מקבלת עונש. לדעתי,דרך זו של העמדת גבולות ברורים יחד עם אהבה ותשומת לב היא הדרך המועדפת. שיהיה לך כוח , בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

אני מצטרף להמלצות של טלי פרידמן בנושא זה

שלום, השאלה קשורה לאחותי, בת 21. ב- 21/08 התחילה להתנהג מוזר, התחילה להיות מפוזרת, לשכוח דברים, לחשוב הרבה לפני שעונה. ב- 22/08 המצב החמיר, מבט התחיל להשתנות - נעשה ריק, התחילה להתרכז בנקודה אחת לאורך זמן. המצב הלך והחמיר, בלילה התחילה לברוח מהבית, לגזור שיער, קומוניקציה איתה שאפה לאפס - רק מילים בודדות ותנועות ראש בודדות. מדי פעם היא התנהגה הגיוני יותר, היתה מתלוננת על ריקנות בראש, קושי להתרכז, קושי לחשוב. מה לפי דעתכם יכול לגרום למצב שכזה ?

אלי שלום רב, ייתכן ואיזשהו משבר בחייה של אחותך, או שינוי משמעותי בחייה, או כל דבר אחר שהיה משמעותי עבורה, כנראה קרה. לדעתי עליך לבקש ממנה ללכת להתייעץ עם מישהו מקצועי (פסיכותרפיסט). במידה ורמת התקשורת איתה מינימלית והיא אינה מעוניינת, נסה לשכנעה ואולי אפילו תתלווה אליה. איש מקצוע אשר ייפגוש את אחותך ידע לאבחן מה קורה איתה והאם מדובר במשבר חולף שהיא יכולה להתמודד עימו לבד, או שמא היא זקוקה לעזרה מקצועית. לא ניתן לאבחן אדם ככה דרך המחשב, כמו גם הסיבות שבעטיין היא הגיעה למצב כזה יכולות להיות כל דבר בעולם. בברכה, טלי פרידמן

לפי התאור שלך מדובר בתיסמונת רצינית - תתקשר איתי - 052-844050

טלי שלום רב; כרגע אני לא עובדת בגלל שפוטרתי לאחר שנה וחודשיים עקב צמצומים בחברה בה עבדתי. אני בעלת מסוגלות בריאותית ונפשית לעבוד אפילו שעות רבות. הסבתא אינה גרה איתי באופן קבוע, אלא מידי פעם מתארחת אצלנו. אז היא מתחילה את הבלגן ולא נותנת פרטיות. הבעיה היא לא אם אני אקנה מנעול ואנעל משום שלא פעם אחי לא נמצא בבית ואז אני נועלת את עצמי בחדר שלו (כמובן שאני עושה זאת ברשותו). גם לכך היא לא במיוחד מסכימה וחוקרת אותי לגבי מעשיי (בייחוד אם אני מביאה הביתה בחורים). נמאס לי!!! אני לא ילדה קטנה ואני יודעת איך להיזהר!!! היא לא יכולה להיות בייביסיטר עליי עד סוף הדורות!!! כמובן שכאשר היא נמצאת בבית, אני לא יכולה להביא חברות, כי מכיוון שהיא מתעקשת לישון דווקא בחדר שלי, אני לא יכולה לארח שם בשל כל הבלגן וגם בסלון זו בעייה לארח כי למרות בקשותיי, היא יוצאת וכולם רואים: "סבתא". אצלנו, ההורים תמיד כיבדו את פרטיותנו ואני לא מבינה למה, אם היא רוצה שאני אכבד את הפרטיות שלה, היא אינה מסוגלת לכבד את שלי??? למה היא לא מסוגלת להבין שגם הילד הוא בן אדם עם זכויות ובהן הזכות לפרטיות??? אני מנסה להסביר לה שהיא טועה, וכך אם תהיה בעיה, אני לא אשתף אותה, אבל היא לא מבינה!!! ניסיתי להפעיל אדם שלישי, הדודה שלי, שהיא פסיכולוגית, אבל זה לא עוזר במיוחד ואני לא יכולה לעצור את החיים שלי בגלל שהיא רוצה אותי כל הזמן לידה!!! (הדודה ניסתה להסביר לה שאני צודקת אבל היא לא מבינה כלום בגידול ילדים( אני גם לא מוכנה שהיא תבשל אצלנו (היא עושה את זה כל פעם שהיא באה) משתי סיבות: 1. בשביל כוס מרק היא מטנפת 20 סירים (אני לא צוחקת( .2. היא משגעת אותי כל פעם שהיא רוצה שאני ארד לקנות מצרכים.

עדי שלום רב, קשה לחיות עם סבתא דאגנית כל כך ושחודרת לפרטיות. אני בטוחה שאת יודעת שהכל נובע מדאגה ואולי היא חשה שתפקידה הוא לשמור עליך ועל אחיך, בעיקר לאחר מות הוריכם. יהיו הסיבות אשר יהיו, את עדיין זקוקה לפינה שלך, לפרטיות ולעצמאות. להערכתי הדרך שבחרת בה, שימוש באדם "מגשר" (הדודה שלך), הוא רעיון טוב. ייתכן ושיחה אחת של הדודה לא הספיקה ויש להמשיך בכך. בנוסף, עליך להוכיח את יכולתך העצמאית בכך שלמשל תמצאי עבודה, תקיימי את עצמך בצורה עצמאית, ותתחילי להראות לכולם שאת יודעת להסתדר לבד. כך דאגתה של סבתך עשויה להתמעט. היא אולי תחוש שהיא יכולה לסמוך עליך. בנוסף, עליך לשים לסבתך גבולות בעדינות וזהירות כדי לא לפגוע בה יתר על המידה. זה אומר אולי לשים מנעול גם בחדר שלך, זה אומר לא להיות צמודה אליה כשהיא מגיעה אליכם, אלא להמשיך בסדר היום הרגיל שלך, לצאת, לבלות, להיות עם בני גילך וכו'. תהליך פרידה ויצירת עצמאות הוא תהליך קשה לשני הצדדים. אני מניחה שגם לך קשה באיזשהו מקום התהליך הזה וכל גם לסבתך. אני מקווה שלאט לאט ובזהירות שלא תפגעו אחת בשניה יתר על המידה, תצליחו לעבור את התהליך הזה. בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

טלי שלום, קודם כל, אני מודה לך על ההסבר ועל העצות. אני מחפשת עבודה שתהלום את כישוריי. לטענתי הבסיסית, בעיה של לסמוך על הילד היא לא בעיה של סבתא, גם כאשר לילד אין הורים!!! דיברתי שוב עם הדודה, ביקשתי שהיא תחזור ותסביר לה שאני מציבה לה גבולות לא מפני שאני לא אוהבת אותה, אלא מפני שאני לא יכולה אחרת!!! עדי

אני בתחילת הריון וסובלת מהתקפי חרדה חוזרים אולם לא מאוד תכופים. רציתי לשאול האם יש טיפול תרופתי שאפשר לקבל בהריון ולאחר לידה ועדיין להיניק. חשוב לי מאוד להיניק אבל עם כל זאת עדיין יש לי חששות מהתקפים בתקופה זו ולכן הייתי רוצה לדעת אם יש תרופה כזאת.

יעל שלום רב, ד"ר פלד יוכל לענות לך על החלק התרופתי. אני רק רציתי לומר שתופעה של חרדות בזמן הריון מוכרת אצל נשים רבות, בעיקר בהריון ראשון. ייתכן ותוכלי להתמודד עם זה ללא התערבות רפואית (טיפול תרופתי) אלא אולי על ידי תרגילי הרפיה וכו'. בכל אופן, שיהיה לך הריון קל ונפלא, וכמובן, כל מה שלאחר מכן הריון, ילד וכו'. בקיצור, מזל טוב, ובהצלחה, בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

בתחילת הריון - ואם אפשר גם כל ההריון וההנקה - כדאי לנסות להסתדר ללא כל תרופה פסיכיאטריות עדיין אין מספיק ידע על ההשפעה המזיקה של תרופות פסיכיאטריות לעובר ולתינוק הזהירות מחייבת כל רופא אחראי להמליץ להמנע מתרופות פסיכיאטריות בהריון