פורום פסיכולוגיה קלינית

איזה פתרון חדשני יש לגבי טיקים בפנים ? כל טיפול שקיים עלי אדמות ניסיתי.(תרופות שונות, היפנוזה, ביופידבק ,דיקור סיני ). בזמן מתח ולחץ המצב מחריף , אך התופעה קיימת גם במצב של שלווה ורוגע. לאחרונה יש לי רק במצבי מתח קוצר נשימה (גופנית אני בריאה לחלוטין תודה!

לנירית מניסיון אישי הדבר שעוזר מייד וכמעט בכל מקרה היא תרופה בשם אורלפ (בלעז: ORAP) שם החומר הפעיל הוא פימוזיד. כדאי לקחת רק אם הטיקים מאד מפריעים לך ורק אם תוכלי (אחרי תקופת ניסיון) לסבול את תופעות הלוואי של התרופה. בארץ התרופה משווקת רק במינון גבוה של 4 מ"ג. לדעתי כדאי להתחיל ברבע כדור (1 מ"ג) פעם ביום או פעם ביומיים (התרופה משפיעה 50 שעות לפחות) ולעלות במינון באיטיות ובזהירות ורק אם יש צורך (מקסימום 6 מ"ג ליום במקרים קשים). נתתי לך את ההסבר הנ"ל מכיוון שאני יודע שמעט מאד רופאים (גם מומחים ובכירים ביותר) מכירים את התרופה הזאת ומשתמשים בה הלכה למעשה. אני לא ניסיתי שום דבר אחר כי רוב המחקרים מראים שפתרונות אחרים לא יעילים. יש כאלה שטוענים שטיפול פסיכולוגי קוגנטיבי יכול לעזור ואמיר זוהר כתב כאן לא מזמן שאפילו טיפול דינמי נמצא מתאים. המחקרים מצדדים בעיקר בטיפול תרופתי. ביי

נירית שלום רב, אני מאמינה שד"ר פלד ידע לייעץ לך בעניין זה. בקרוב הוא יחזור מחופשתו. בינתיים, תרגישי טוב, בברכה, טלי פרידמן

לנירית אני מציעה לך לעבור טיפול קינייסולוגי שיאתר דרך בדיקות שריר מהו הגורם התת מודע לטיקים וינטרל אותו. אם זה מעניין אותך אנא השאירי לי פרטים ואצור איתך קשר נ.ב. מדובר על טיפול אחד או שניים. זה הכל. [email protected]

אסתי- מה בדיוק עושים בטיפולים הללו? נשמע יומרני בשני טיפולים לפתור בעיית טיקים שנוירולוגים לא יודעים לפתור? ואיני מתכוונת חלילה לפגוע בך איני מכירה אותךף ולאחרונה הוזכרה שיטת הקינסיולוגיה כמרפאה תחום נרחב של הפרעות. אז אני רק מרשה לעצמי להיות ספקנית ולשמוע ממך חיזוקים לשיטה?

לא ידוע לי על טיפולים חדשים בתחום

היכן ניתן למצוא מכונים שיש בהם קבוצות תרפיה באמצעות אמנות, מוסיקה , תנועה ועוד לילדים בגיל בית הספר (כתות נמוכות). וזאת כדי לשפר ביטחון עצמי לילד? אני מתעניינת לגבי אזור תל-אביב (חוץ מהשירות הפסיכולוגי של העיריות). תודה!

מיכל שלום רב, ראשית היום בכל בתי הספר יש מטפלת באומנויות. את יכולה לנסות להפגש איתה ולברר באופן ספציפי למקום מגורייך. כמו כן בשירות הפסיכולוגי העירוני את יכולה לברר (אפילו בטלפון בצורה אנונימית) לגבי מכונים פרטיים לטיפול באומנויות. אני מכירה שני מכונים שנחשבים לטובים, רק אינני בטוחה שיש בהם קבוצות של ילדים. הראשון "מכון איילת", והשני "מכון כיוונים". שניהם בת"א. אני מאמינה שתמצאי את הטלפון שלהן בדפי זהב או 144. אם את מעוניינת בטיפול פרטני (לא קבוצתי) עבור הילד כתבי לי ואוכל להמליץ לך. הערה אחרונה: אם מדובר בילד בעל דימוי עצמי נמוך ללא בעיות אחרות משמעותיות, חוג משמעותי כלשהו (אפילו חוג ציור רגיל) עשוי לתת לו את המשמעות והכוחות לבניית אישיות חזקה יותר ומסתגלת. תחשבי על זה! בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

ראשית ברצוני להודות לך על תשובתך! מדובר בילד בן שמונה עם לקוי ראיה קל.ילד פעיל , מוכשר ותלמיד טוב. אין לו דימוי עצמי נמוך , אלא להיפך. בחברת מבוגרים יש לו ביטחון עצמי גבוה. יש לו בעיה של חוסר ביטחון עצמי בחברת ילדים בלבד. קשה לו להתמודד איתם.ולכן ההמלצה המיקצועית הינה:קבוצות תרפיה. אשמח לשמוע גם על מטפלים פרטניים. תודה!

אני מכיר מקום פרטי כנ"ל תצרי איתי קשר ב 052-844050

שלום מיכל אני אנסה לברר עבורך, אם תכתבי לאיזה צורך את שואלת אוכל לכוון טוב יותר. בברכה, אמיר

שלום מיכל את יכולה ליצור קשר 036496371 ואכוון אותך. בברכה, אמיר

אני רוצה לאמר שאני מופתעת!!! כל הזמן יש פה המלצות לטיפול תרופתי כדי להרגיש טוב יותר אני חושבת שתרופות צרכיות להיות השלב האחרון שכבר שיחות לא עוזרות

בתיה שלום רב, אני חושבת שאת צודקת, אולם ברבות מהפניות פה מסופר על תהליך של טיפול שלא הצליח או דבר דומה, והפונים מבקשים משהו אחר, יעיל ומהיר יותר. יתרה מזו, ישנן תופעות אשר הטיפול התרופתי בהן קודם או מקביל לטיפול פסיכותרפויטי, לדוגמא: הפרעות חרדה שונות,OCD, דכאונות קשים, סכיזופרניה וכו'. לגבי הרעיון של קודם לטיפול התרופתי יש למצות את שאר האפשרויות, ברוב המקרים אני תומכת בעמדה זו, אלא אם איכות החיים של המטופל נפגעה כתוצאה מההפרעה, ועשויה להשתפר בעקבות טיפול תרופתי יעיל. חומר למחשבה! בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

בתיה שלום רב, אני חושבת שאת צודקת, אולם ברבות מהפניות פה מסופר על תהליך של טיפול שלא הצליח או דבר דומה, והפונים מבקשים משהו אחר, יעיל ומהיר יותר. יתרה מזו, ישנן תופעות אשר הטיפול התרופתי בהן קודם או מקביל לטיפול פסיכותרפויטי, לדוגמא: הפרעות חרדה שונות,OCD, דכאונות קשים, סכיזופרניה וכו'. לגבי הרעיון של קודם לטיפול התרופתי יש למצות את שאר האפשרויות, ברוב המקרים אני תומכת בעמדה זו, אלא אם איכות החיים של המטופל נפגעה כתוצאה מההפרעה, ועשויה להשתפר בעקבות טיפול תרופתי יעיל. חומר למחשבה! בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

מדובר גם בענין של עלויות טיפול פסיכולוגי פרטי או טיפול אלטרנטיבי עולה הון תועפות עבור אנשים שאין להם ים כסף האפשרות האולטימטיבית היא הרפואה הציבורית התחנה הראשונה היא הפסיכיאטר והוא מחליט על אופי הטיפול במכבי יש השתתפות עצמית בפסיכותרפיה ומספר השיחות מוגבל

ההתוויה לשיחות ולתרופות נקבעת בהתאם לצורך (כלאמר אבחנה) יש מיקרים שידוע מהניסיון והמחקר ששיחות הם לא יעילות אז זאת תהיה חוסר אחריות להציע באופן שרירותי תמיד שיחות קודם לחשוב שתמיד צריך קודם לנסות שיחות לפני תרופות זאת חשיבה לא מיקצועית ולא נכונה - ואף בעלת פוטנציאל של סיכון ורשלנות

אני אוהב ללבוש גרביונים ולאונן איתם אין לי משיכה לגברים אלא לנשים מה אתם יכולים להגיד לי על המקרה?

גרבי שלום רב, כדאי לך לעיין בפניה קודמת בפורום זה (בדף הנוכחי או הקודם) הנקראית "לבני נשים". יש שם תגובות שעשויות לעניין אותך, ולענות על שאלתך. בברכה, טלי פרידמן

שלום רב יש לי חבר בן26 אשר אני החברה הראשונה שלו,אנו ביחד כחודש . קיימנו יחסי מין מלאים כאשר לי זו לא הפעם הראשונה ואילו לחבר זו פעם ראשונה (הוא בן 26),חברי לא כל כך נהנה מיחסי המין כך הרגשתי הוא לא הצליח לגמור או להגיע לסיפוק ואפילו מידי פעם הייתי צריכה לעזור לו כדי שיגיע לזיקפה מלאה ולהוביל את כל האקט,נראה לי מוזר מאוד למרות שאנו לא מדברים על זה. האם יש מקום לחשוב כי הוא לא נהנה עם בנות? האם יש איזו הפרעה או בעיה שניתן ללמוד מין המקרה? תודה

טלי, השבתי לך. מעניין אותי מדוע את חשה דחיפות רבה כל כך לקבל תשובה. בכל אופן, אני חושבת שאת יכולה קצת להירגע ולקחת נשימה. לדעתי, הכל בסדר איתכם. רק תני לכם עוד קצת זמן. בלי לחץ. בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

בפעמים ראשונות זה נורמלי לגמרי חשוב לדבר בינכם מה הדברים המעוררים והמהנים

1. אחי חולה בדכאון קליני קשה מאוד ושום תרופה לא עוזרת לו , האם כדאי לו ללכת לנסות טיפול בשוק חשמלי? מה הסכנות הטלויות בכך? 2. אני חולה ב-OCD , האם טיפול פסיכולוגי יכול לעזור ? מה ילמדו אותי שם? אני לוקח פריזמה 60 מ"ג וזה לא כך כך עוזר האם כדאי להחליף כדורים? ולשאלה שהכי מעניינת אותי - פריזמה לוקחים גם אנשים בדכאון (כמו אחי) וגם אנשים עם OCD (כמוני) יתכן שזה משהו גנטי , המחסור באינזים המסוים - סיטרטנין (משהו כזה)...?

XYZ שלום רב, אתייחס רק לשאלה אחת מבין כל שאלותיך (את השאר אני משאירה למומחים ולאלו המוסמכים לענות בענייני תרופות). לגבי טיפול פסיכולוגי ב-OCD . להערכתי טיפול פסיכולוגי לאורך זמן עשוי לעזור. בטיפול ניתן לבחון חויות שונות מהחיים, ולבדוק את שורשי הבעיה באופן שעשוי לקדם אותך ולהמעיט את הסימפטומים. שילוב של טיפול תרופתי וטיפול פסיכותרפוטי הוא השילוב הטוב בעיני. בברכה, טלי פרידמן

מה זה OCD???????

אני מתנצל על האיחור בתשובה - עברתי דירה ולא הייתי נגיש לאינטרנת 1) לפי התאור שלך יתכן ובאמת אחיך מתאים לטיפול ב ECT (כלאמר ניזעי-חשמל) אני יודע שהמונחים "שוק חשמלי" ו"ניזעי חשמל" נשמעים מפחידים מאד אבל באופן פרדוקסאלי מדובר בטיפול הטוב והיעיל ביותר - וללא כל תופעת לוואי הטיפול נעשה היום בהרדמה מלאה של 4-5 דקות ללא כאבים וללא כל סבל 2) לפני טיפול פסיכולוגי (שהוא פחות יעיל למיקרים של OCD ) הייתי ממליץ לנסות טיפול תרופתי אחר 3) מי שיתן תשובה לשאלתך האחרונה (דהיינו מה הגורמים לOCD ודיכאון) מקבל פרס נובל בקיצור לא יודעים את התשובה לשאלתך - יש המון תאוריות - אף אחת לא הוכחה עדיין

אני סובל זה זמן רב מחרדה די חריפה. שמתי לב שכאשר החרדה מתגברת ומתעצמת, יש לי קפיצות לא רצוניות של שרירים בכל הגוף שנמשכים מספר שניות. למשל העפעף בעין מתחיל לרטוט ואז שריר ברגל ואז שריר ביד וכו.... האם התופעה הבאה מוכרת ונפוצה בקרב אנשים הסובלים מחרדה/מתח נפשי רב?

אבי שלום רב. כן. תופעה זו מוכרת וידועה. השאלה היא מהי תדירות התופעה, ומהם בדיוק הסימפטומים. נוסף על כך לא כתבת האם אתה מטופל באיזשהי צורה. בכל אופן אם אתה חושב שהחרדה גדולה וכך גם סבלך, להערכתי עליך לשקול טיפול תרופתי זמני שיעזור לך לעבור את התקופה הזו בחייך. בברכה, טלי פרידמן.

כן יתכן שהתכווצויות שרירים יופיעו בחרדה אבל ליפני שאתה קופץ לאבחנה של חרדה יש לישלול עוד הרבה סיבות אחרות לסימפטום שאתה מתאר - יתכן שמדובר בסוג מסויים של אפילפסיה (מסוג ג'קסוניאני למשל) או ביכלל בעיה מטאבולית - אלקטרוליטארית כפי שאתה רואה יש לעבור קודם איבחון מיקצועי ליפני כל טיפול פנה לרופא מישפחה בקופ"ח הוא אמור לדעת איך עושים אבחנה מבדלת בין מחלות רפואיות חרדה היא בד"כ אחרונה ברשימה - לאחר שנישללו לפחות עוד 10 אפשרויות לאותם סימפטונים

שלום רב יש לי חבר בן26 אשר אני החברה הראשונה שלו,אנו ביחד כחודש . קיימנו יחסי מין מלאים כאשר לי זו לא הפעם הראשונה ואילו לחבר זו פעם ראשונה (הוא בן 26),חברי לא כל כך נהנה מיחסי המין כך הרגשתי הוא לא הצליח לגמור או להגיע לסיפוק ואפילו מידי פעם הייתי צריכה לעזור לו כדי שיגיע לזיקפה מלאה ולהוביל את כל האקט,נראה לי מוזר מאוד למרות שאנו לא מדברים על זה. האם יש מקום לחשוב כי הוא לא נהנה עם בנות? האם יש איזו הפרעה או בעיה שניתן ללמוד מין המקרה? תודה

טלי שלום רב, קודם כל מזל טוב על החבר החדש! שנית, את מספרת שאת היא חברתו הראשונה. סביר להניח שזה גורם לו התרגשות לא מועטה. ייתכן והוא רוצה לספק אותך באופן מושלם ורוצה לעשות לך רק טוב, ואז כשאתם נכנסים למיטה, ההתרגשות שאוחזת בו מפריעה לתיפקוד המיני. פעמים רבות נטען שאימפוטנציה היא בעיקר פסיכולוגית כי אחרי פעם או פעמיים שבמקרה גבר לא זכה לזקפה, אחר כך מתחילה החרדה מפני חוסר הזיקפה, ועצם החרדה עצמה גורמת לחוסר זיקפה וחוזר חלילה. נוסף על כך, כיון שאת חברתו הראשונה, וזו הפעם הראשונה בה הוא חווה יחסים אינטימיים ייתכן והוא עדיין מתבייש ולא כל כך מרגיש בטוח בעצמו. לדעתי, עליכם להתקדם לאט לאט, להשתמש הרבה במשחקים מקדימים, וליצור אוירה שבה שניכם תרגישו בטוחים ורגועים. בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

שלום טלי את צריכה להיעזר בסבלנות. למרות שהחבר שלך בן 26 זאת פעם ראשונה שהוא מקיים יחסי מין. להרבה גברים בתחילת דרכם לוקח זמן להשתחרר ולהינות. כשלחוצים קשה להינות ממין. כך שאין צורך למהר ולחשוב שהוא לא נמשך לבנות או לא נמשך אליך. כרגע יש צורך בזמן, קרבה וסבלנות. אם הקשר הרגשי טוב ויתחזק יש סיכוי טוב שכך יהיה גם עם הקשר המיני. בברכה, אמיר

תדברו בינכם - מה הדברים המגרים - תקשורת היא חשובה פרט לכך אין מה לדאוג - כל ההתחלות קשות - יהיה טוב יותר בהמשך

מה משמעותה של התופעה " נוירולוגיה אורגנית " מהם המאפיינים שלה ? מהם התסמונות שלה ? מהם התרופות לתסמונת זו ?

המונח אינו מוכר לי - באופן הזה פסיכיאטרים נוהגים לכנות כ"אורגני" הפרעות התנהגות עקב פגיעה מוחית כגון גידול במוח או אותם מוחי נויורולוגיה זה שם של שטח ברפואה העוסק במחלות מוחיות כנ"ל

גדלתי במשפחה מאוד גדולה אין לי הרבה זכרונות מתקופת הילדות אך סבלתי מאלימות ואת זה אני זוכרת היטב בנוסף בגיל 10 לערך סבלתי תקופה ארוכה מהתעללות מינית מצד שני בני משפחה . עברתי תהליך מאוד ארוך של ריפוי אך עדיין ישנם משקעים רבים מאוד , הרבה פעמים אני רוצה ללכת לטיפול ע"מ להוציא הכל החוצה אך אין לי אפשרות כלכלית לטיפול ממושך. יש בי הרבה כוח והרבה כוח רצון ואמונה . אם יש בידי משהו מכם להקל עלי ולו רק במעט תודות מקרב לב א.

את יודעת מה את רוצה וצריכה- טיפול פסיכולוגי דינמי, אשר בד"כ נמשך מס' שנים. הבעיה היחידה זה כסף. תנסי לברר בקופת חולים-אולי שם תוכלי לקבל טיפול מוזל.

א' שלום רב, להערכתי את בחורה שרואה את המציאות בצורה ריאליסטית, לא מנסה לייפות אותה. את לא זוכרת הרבה מהילדות, אך הפצעים מאותה תקופה לא נשכחים ומפריעים לך להמשיך הלאה. את מספרת על טיפול שהפסיק, לא ברור מאיזה סיבה. יחד עם זאת את מבטאת רצון להמשיך טיפול, אך זה נמנע ממך בשל יכולתך הכלכלית. ובכן: יש מספר דרכים בהם תוכלי לקבל טיפול: 1) דרך קופ"ח 2)במרפאה לבריאות הנפש הקרובה למקום מגורייך. 3) בכל אונ' גדולה יש טיפול פסיכולוגי שניתן על ידי מתמחים לפסיכולוגיה קלינית ועל ידי מטפלים מוסמכים. אני יודעת למשל שבבר אילן הם מקבלים לטיפול גם אנשים שאינם סטודנטים. הטיפול שם בדר"כ טוב, וכמובן שכל המתמחים נמצאים בהדרכה שוטפת. אם אפשרות זו נראית לך עליך להתקשר לאונ' ולבקש את שירותי היעץ. כל האפשרויות הללו אינן כרוכות בתשלום גבוה, ולהערכתי מאפשרים לאנשים, גם כאלו שלא שברו תוכנית חסכון או זכו בלוטו, ללכת לטיפול ברמה טובה ואיכותית. בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

טלי שלום יש מספר פרטים שלא הזכרתי 1. אני סטודנטית לפסיכולוגיה ועלי להזהר מאוד בקבלת החלטות הקשורות לטיפול 2. במקום מגורי אני עובדת עם ילדים המטופלים ע"י שירותי הרוחה והשירות הפסיכולוגי, כך שהאפשרות להעזר בהם באופן אמיתי אינה פתוחה בפני 3. אני תושבת מקום יישוב די קטן, מקום שבו כולם מכירים את כולם, כל פנייה לשירות ציבורי תפגע בי בצורה שאולי לא אוכל לשקמה ע"מ לתפקד במיטבי עלי לעטות מסכות מפעם לפעם ע"מ להמשיך הלאה בחיי בברכה

בתשובה ל-התעללות אני מציעה לך לעבור טיפול קינייסולוגי בו ניפטרים מ"חבילות" קשות בדרך פשוטה ומהירה ולא יקרה. הצלקות מהילדות משפיעות על כל מהלך חיינו במודע וגם בתת-מודע לכן מאד חשוב לבריאותנו הנפשית אבל גם לבריאותנו הגופנית לאבחן אותן ולעבור תהליך נטרול. זה כמו להיוולד מחדש! אם ברצונך לשמוע פרטים נוספים אנא פני אלי. אסתי -קינייסולוגית 04-8376023 בברכה.

תודה לכם יש מ"ס פרטים שלא הזכרתי 1. אנ סטודנטית לפסיכולוגיה ועלי להזהר מאוד בקבלת החלטות הקשורות לטיפול 2. במקום מגוריי אני עובדת עם ילדים המטופלים ע"י השירות הפסיכולוגי ושירותי הרווחה , כך שהאפשרות להעזר בהם באופן אמיתי אינה פתוחה בפני בנוסף ע"מ לתפקד במיטבי עלי לעטות מסכות מפעם לפעם כדי להמשיך הלאה בברכה

את יכולה לפרט מה אומרת השיטה???

יש דרך שבטח את מכירה והיא לא עולה כסף!! והיא לא חושפת אותך !!! שזה בודאי מקל הרבה הדרך היא פשוטה להוציא החוצה..- לשוחח על זה אם את מאמינה בזה , שלחי הודעה /או +כתובת דואר שנוכל לקבוע שיחה באיזה צ/ט אני אישית חושב שזה כדאי נ.ב. חשוב לי לדעת את הגיל אם את מעל 28 אז זה תלוי באופי שלך אם זה יתאים לך לשוחח עם מישהו צעיר ממך... הכי חשוב לדעת , ואת בטח יודעת , שהכל תלוי בך ! ולא באחרים . אחרים הם רק כוון לעזרה עצמית... ועוד טיפ קטן: הכל וכל הרגשות הם סך הכל המחשבה שמסתובבת לנו במוח. האהבה, והאכזבה, הקנאה ,וכו' הבכי, והצחוק, נכון ?... אז קדימה... צריך רק להעמיד את הדברים על המקום הנכון לכוון את הרגש והכאב לאפיק המדויק יש הרבה דברים שניתקעים לנו במוח ולא יוצאים.... סליחה שאני אומר כה"ז במוח.... אבל זה בתור מציאות ולא בתור סלנג... וכבא מישהו ומגלה אותם אז העינים פתאום ניפקחים ואז אומרים וואוו ... לא חשבתי על זה.... ויכול להיות שלא ... אז.... קדימה... תחשבי על זה. ותני חיוך.! האג.

מרגישים שאתה רוצה לעזור

כתובתי (שראיתי שהיא לא מופיעה במכתב ) [email protected] ולכל מי שלא פניתי.. שג"כ לא יפנה !

ביקשת לשוחח על הבעיה ורוצה אניתמוך בך בנקודה זו ככל הנראה פורום זה הנו פורום אינפורמטיבי בלבד וזה מצויין אך לא מתאים למה שאת מחפשת בכל פורטל יש אינסוף פורומים חפשי בהם פורומים בהם את יכולה לשוחח בטבעיות על הבעיות ולקבל משוב - אם הבנתי זה מ הנך מבקשת כעת IOL נענע, תפוז וכו בהצלחה נ.ב. לידיעה בלבד רוב הלומדים פסיכולוגיה יש להם בעיות שונות עם עצמם אולי אחת הסיבות ללימודים היא הרצון להבין בכל מקרה שיהיה בהצלחה - מורגש מייד שאת ראוייה לה!

אינני מקבל ממך הודעה נוספת בדקי נא את תקינות הדואר שלך... ההוטמיל שלי גם לא שולח רק מקבל.... תוכלי לשלוח ג"כ לכתובת האחרונה שהגיעה אליך. האג.

בס"ד אני נשוי + 2 . אישתי בטיפול פסיכולוגי מזה 5 שנים. ופסיכיאטרי בהמלצתו מזה שנתים. למעשה מרגע שהחלה לקבל תרופות מהפסיכיאטר , החלו ליפעול עליה תופעות לואי , היא הפכה ליותר אגרסיבית ואימפולסיבית וברוטלית. החלו לבצבץ אצלה התקפות זעם מלוות בהכאה עצמית והכאת קירות תוך בכי הסטרי. המשיכה המינית שלה ירדה. והיא למעשה נשלטת לחלוטין ע"י הפסיכולוג. הוא "המראה שלה" והוא עוזר לה להבין מה היא רוצה וחושבת. למין התחלת הטיפול זהיתי אצלו טיפטוף ארסי להיתגרש ממני ואכן לאחר שנה שבה השתתפתי בפגישות ,שעלו הון עתק, הפסקתי להגיע לפגישות בצורה חד צדדית. לאחר שנים של שטיפת מוח שבועית אישתי פנתה בעצתו לבית משפט אזרחי לקבלת אפוטרופסות על ילדי.. במקביל הוא הפנה אותה לקבוצת תמיכה בניהול פסיכולוגית , שמלמדת איך להיתגרש , וכיצד ליגרום לבן הזוג לרצות בכך. במשך שנתיים היא מסתובבת עם רשימות בבית איך לא לחייך וכו'. כשהפסיכולוג שלה שמע שהיא עדין מקיימת יחסי אישות איתי הוא דרש שתפסיק ללכת למקווה... אנו גרים בדירה השייכת להורי אישתי , היא מאיימת שהוריה יתבעו להוציא אותי מהבית באם לא אצא בעצמי. אני יודע שאם אישתי חס וחלילה היתה עוברת תאונה היתי ממשיך לטפל בה אך במקרה זה הפגיעה החמורה במיוחד היא בילדי , שחיים בבית מטונף והפוך המלווה באמא הסטרית. נקודת האור היחידה שלהם היא אבא שמגיע מהעבודה ונמצא איתם עד שהם הולכים לישון. הבעיה שמבחינה משפטית לא ניתן להוציא את הילדים מרשות האמא על פי החוק אלא אם ניתן להוכיח שהיא מסכנת אותם בצורה מוחשית פיזית! וזה כנראה לא המקרה. מצד שני פרוד כפי שהיא "רוצה" יהווה פגיעה קשה ואולי בלתי הפיכה בה ובילדים. עוזרת סוציאלית מטעם בית המשפט שבאה לבקר ולשוחח ניסתה לשכנע אותה כמו רבים אחרים לנסות שלום בית ללא הועיל . אין לה אומץ לשנות החלטה כאשר היא כבר מחליטה. אשמח לקבל תגובה בונה , תודה.

יצחק שלום רב, אני חייבת לומר שהדברים שהבאת כאן נשמעים קשים. מצוקתך ניכרת. מצד אחד אתה דואג לילדך וגם לאישתך, ומצד שני, אתה חש שאתה מאבד את שניהם ביחד ונפגע בעצמך. מתוך דבריך נראה שאתה עדיין אוהב את אישתך ודואג לה, אך חש שזה כבר לא בידיים שלך, ויש אחרים ששולטים בה ובמחשבותיה. קשה לראות אדם אהוב ומשמעותי שנפרד מאיתנו, בעיקר בדרך שכזו של כעס, ריב, ושאינו רואה את הדברים כפי שאתה. אין לי מושג מיהם המטפלים שאישתך הולכת אליהם, וזה גם לא משנה. הדבר החשוב הוא שכרגע הגירושין הם מטרתה של האישה (לדבריך היא לא הסכימה אפילו לשלום בית מבית המשפט). ובכן, עליך לנסות להציל כעת את מה שנותר ממשפחתך: הילדים. לדעתי, כל אמא, לפני הכל ואחרי הכל היא אמא. לכן אני מצדדת בדיעה שבגירושין צריך לתת לשני ההורים אפשרות לגדל את ילדיהם תוך הסדרת ביקורים קבועים ותדירים אצל כל אחד מההורים. כדי לבחון את יכולתה של אישתך להיות אם לילדיה (אתה נשמע מהסס לגבי יכולתה זו בשלב זה בחייה), עליך לפנות לעובדת הסוציאלית שקשורה למקום מגוריך בלשכה לשרותים חברתיים (רווחה) . תספר לה על כל ההתנהגויות של אישתך, על הזנחת הבית והילדים ועל כך שאתה דואג לכל מה שקורה: לאישתך ולילדים. העובדת הסוציאלית מחוייבת להגיע לביקור בית תוך זמן סביר (עדיף שתבקש ממנה שתבוא ללא הודעה מוקדמת על מנת שתראה את הדברים כפי שהם). לאחר מכן, העובדת תחליט מה לעשות: האם להפנות את האישה לאבחון, האם למצוא לילדים מסגרות של אחר הצהריים על מנת להקטין את שהותם בחברת האם וכו'. מגוון האפשרויות רחב. ייתכן גם שהיא תחליט שתיפקודה של האם מצוין. אתה צריך להתכונן לכל האפשרויות. בהתאם לחוות דעתה של העובדת הסוציאלית תוכל לפעול גם להסדרת עניינך בביה"מ (במידה וחוות הדעת תתאים לדעתך). במידה ותזדקק לייעוץ נוסף - אני פה. שיהיה לך הרבה כוח ב"ה, בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

בס"ד א. תודה על התשובה. לא ידעתי שאני יכול לבקש בדיקת אפשרות לטיפול בילדים אחה"צ מהעובדת הסוציאלית. העובדת ביקרה בתאום מראש עם אישתי ושוחחה עם ביתי הבכורה. היא גם כן ניסתה לשכנע אותה לנסות בכל זאת שלום בית מאישתי . היא ראתה איך הבית ניראה ללא הכוונה למרות ששנינו עבדנו קשה לשקם אותו לפני הגעתה... תודה בכל מקרה . רציתי לשאול לדעתך האם עדיף בכל זאת להשאיר את הילדים בבית בכל מחיר או האם להילחם ולהוציא אותם דבר שעלול לפגוע בבטחון שלה טוטאלית וגם בקשר בינינו שהוא חשוב שיהיה טוב גם אם חלילה ניפרד. אני פשוט נמצא בתוך הענין ומחפש מישהו מקצועי שיכול להגדיר איפה הגבול ? מתי לא מתחשבים באמא למרות שהיא חולה אולי זמנית ומתרכזים רק בילדים. הפסיכיאטר אמר לה שהיא תצטרך להיות בפיקוח וטיפול תרופתי לפחות עוד חמש שנים.

אני רוצה להתיחס לנקודה אחרת: למעשה מרגע שהחלה לקבל תרופות מהפסיכיאטר , החלו ליפעול עליה תופעות לואי , היא הפכה ליותר אגרסיבית ואימפולסיבית וברוטלית. החלו לבצבץ אצלה התקפות זעם מלוותבהכאה עצמית והכאת קירות תוך בכי הסטרי. המשיכה המינית שלה ירדה. ציטוט זה הוא המטריד אותי תרופות וביחוד לתרופות פסיכיאטריות יכולות להיות השפעות מהשפעות שונות צרוף המקרים שהנך מביא כאן מצביע על יותר מאפשרות סבירה כי התנהגותה זו היא כתוצאה מהתרופות שקיבלה אם אכן כך צריך ראשית כל לדאוג לאשתך צריך לשנות לאישתך הכדורים שהיא נוטלת ואולי אז בכל יבוא על מקומו בשלום נסה לשוחח על כך עם גורמים מתאימים אם אין לך יחסים טובים עם הפסיכיאטר שלה מובן שלא הוא הכתובת לדיון בנושא

מה שכתב מאיר זה גולת הכותרת והנקודה החשובה ביותר.. חבר , שים לב לדבריו..! אני מאוד מקווה שכבר העפת לעזאזל את הפסיכיאטר שלה , והיא לא אצלו אם עוד לא, לדעתי זה הדבר ה-א-ב שאתה מוכרח הוא הורס אותה... אם זה בלתי אפשרי .... אתה תתחכם !! ותעשה את זה ! הדברים ידועים.... אם היית יודע לפני כן בודאי היית מניא אותה ללכת אליו תנסה עכשיו ! אוהבים אותך , ומיחלים להצלחתך !!

בס"ד אני מודה על התשובות וההתעניינות . כעקרון כמה חדשים לאחר שאישתי החלה לקבל תרופות. הפסיכולוג שלה שכאמור אני הפסקתי לראות כשנתיים לפני , החל לשכנע אותה שגם אני חייב ללכת לפסיכיאטר לקבל תרופות ... לאחר בירור טלפוני עם הפסיכיאטר שאני לא אפגע במקום עבודתי או בתפקידי הבכיר בצבא במילואים , בלחץ כבד של אישתי פגשתי את הפסיכיאטר שלה . הוא אמר לי אז שעל פי הפגישה בינינו ומאחר והוא לא קיבל שום נתון מעורר חשש כלשהו מהפסיכולוג , הוא אינו מוצא צורך לתת לי טיפול כלשהו אלא אם כן אני מרגיש צורך אישי בכך. באותה הפגישה דיברנו גם על תופעות הלואי של אישתי , הוא טען שאני למעשה מתפקד כאב רוחני שלה ולכן היא אינה מנסה לקחת את עצמה בידיים ולצאת מהמצב בו היא נמצאת. הוא אכן הוריד את המינון ושינה את התרופה וחל שיפור לטובה בעוצמה ובתדירות של התופעות אך הן עדין צפות מדי פעם וכמובן הנפגעים הראשיים מכך הם ילדי ובמיוחד כאשר אני לא נמצא והם צריכים בגיל כה רך לשקם אותה ולתמוך בה עד שאני מגיע. אני כשלעצמי ללא הדרכה מקצועית ניסיתי לתת לה תמיכה פיזית ורוחנית בכל רעיון שהיא ניסתה לפתח עצמאית. היה לה בהתחלה מאוד קשה ולבסוף היא פשוט נפלה טוטאלית לתוך השפעת הפסיכולוג שהפך לתחליף שלי כאב רוחני וכמובן אז היא החלה בהשפעתו בהליכים משפטיים נגדי . תוך היצמדות פנטית לכל מוצא שפתיו כולל המלצותיו לגבי ספרים וסרטים שהיא חייבת לקרוא ולראות , ועד כל החלטה וצעד שהיא היתה צריכה למעשה לקחת איתי בהקשר לחינוך הילדים או בכל הקשר אחר . הוא כדבריה הפך למראה שלה וכאשר היא צריכה שהוא יסדר לה את המחשבות אזי היא מיד נסעה אליו אפילו זמן קצר לפני שבת לדוגמא כדי שתוכל להמשיך ולתפקד . הפסיכולוג גם הסביר לה שאמנם אני אשיות בכירה ומצליחה בצבא ובמגזר האזרחי אך לטובתה האישית כדי שהיא תבריא היא חייבת להיפרד ממני וכמה שיותר מהר משום שאני חי בתוך בועה משלי ולמעשה אינה יכולה לתקשר איתי לחלוטין כי כל מסר שהיא מנסה לתת לי מייד מתעוות בתוך הבועה שלי ומובן בצורה שגורמת לה להרגיש נחותה ולא שיוויונית אלי ולכן לטובתה היא חייבת להיתנתק ממני לחלוטין וכמה שיותר מהר יותר טוב כדי שתוכל להשתקם כאמור. ניסיתי לקחת אותה לפסיכולוגית מאוד ידועה , לחברים , קרובים , רבנים . היא נצמדת בקנאות ואינה מוכנה לעזוב את הפסיכולוג שלה או להוריד את המינון התרופתי. היתה תקופה של כחדשיים בה לא היתה בארץ התרופה שלה והיא היתה צריכה להסתפק במשהו דומה ואז כל התופעות חזרו ליהיות על בסיס יומי ובצורה חריפה. הרבנים ייעצו לי לחזור לטיפול משותף עם הפסיכולוג ולאט לאט לטפטף לה מחשבות בונות על הקשר בינינו תוך גילוי הסתירות בצורה עדינה כמובן ברעיונות שלו לפירוד בינינו. היא הגיבה בחריפות וטענה שלאחר שהחליטה להיפרד אינה מוצאת שום טעם בפגישות משותפות איתי אצלו . היא כרגע מטפלת בעצמה בלבד ולומדת לאהוב את עצמה . כמובן שאם אני אראה נכונות לשתף איתו פעולה ולטפל בבעיות שלי היא תראה בכך בהחלט צעד חיובי לגבי המאמצים שלי לטפל בעצמי . אך היא לא משנה את החלטתה לפירוד בנינו. שוב קשה לה מאוד להחליט , להשתנות , או להיתמודד עצמאית עם בעיות. הפסיכולוגית שאליה היא הסכימה לבוא רק כדי לעזור ולטפל בבעיות הפסיכולוגיות שלי ולא בקשר המשפחתי ,כעבור מספר בודד של פגישות אמרה לי שאישתי למעשה עברה שטיפת מוח רצינית . היא דוברת בסיסמאות כמו רובוט מתוכנת , היא אינה מבינה מדוע הפסיכולוג מטפל בה תקופה כל כך ארוכה ולטענתה הקשר הזה מאוד לא בריא . היא אמרה שעל פי מצבה אישתי מובילה את עצמה לאבדון . ולמעשה ההפרדות ממני תפגע בתפקודה קשות. אך היא יעצה לי בכל זאת להיפרד ממנה משום שאין מה לעשות ולא ניתן למעשה לטפל באדם שאינו רוצה בעזרה למרות מצבו. כמוכן לפחות מצבי האישי ישתפר מאוד משום שלדעתה לא תהיה לי בעיה למצוא פרטנר אחר לחיים נורמלים , למרות הכאב הנובע מהפגיעה בילדים. אני בחרתי לוותר על הפתרון הקל ולהמשיך לנסות ולעזור לאישתי להישתקם ואז למרות הקשיים אם בכל זאת היא תתעקש להיפרד אזי אדע לפחות שהיא מסוגלת לתפקד בצורה טובה יותר , שההחלטה היא שלה מתוך בחירה אישית ושלא אצטרך לתמוך ולטפל בה ובילדי מחוץ למסגרת המשפחתית . הבחירה שלי נבעה מתוך הרגשת אחריות ודאגה לה ולילדי . אשמח לשמוע תגובות נוספות משום שמסביבי בעבודה או במילואים אף אחד כמעט אינו מודע למצבי האישי . בעיני כל מי שעדיין לא בסוד העניין אנו נתפשים כזוג אידאלי ומקסים עם שני ילדים מדהימים. ולעומת זאת אילו שנכנסו לעובי הקורה מייד תפסו עמדה לטובת הצד הקרוב אליהם ובמקום לקבל תגובות בונות אנחנו עדים לתגובות לפעמים קשות בשני הצדדים. ההורים שלה לא מוכנים לדבר איתי וההורים שלי מאוד כועסים על ההתנהגות שלה . ואני מוצא את הפורום כאפשרות להחלפת דיעות בצורה מקצועית ובונה ופחות אמוציונאלית או חד צדדית . ושוב תודה.

שמתי לב שהד"ר הגיב אחרי ולא התיחס לנקוה שהעליתי אם אשתך ב א מ ת יקרה לך מציע לך לבדוק נקודה זו במקומות נוספים לגבי תשובת אלמוני אז נא לא לבלב הנושא הוא א ש ת ך לא הפסיכאטר יתכן מאד שאין הוא מתאים וצריך להחליף אותו אך לא הוא הענין כי אם אשתך הוא בסכהכל כלי ע"מ לעזור לאשתך במקרה זה בנראה יש להחליף הכלי אך לא הכלי העקר כי אם אשתך אביא לך דוגמא מאמי שתהיה בריאה בפסיכאטרית שלה יצאה לפנסיה והגיע מחליף הנ"ל החליט להחליף לה תרופות [זה התברר לי מאוחר יותר] מצבה התדרדר בהדרגה עד שהיה בלתי אפשרי עבורה ואז יום אחד היא מספרת לי על הפסיכאטר שהיא מבקשת ממנו להחליף הכדורים או להגדיל הכמות והוא כלל לא מקשיב אני מתחקר אותה והפלא ופלא התאמה מוחלטת בין שינוי בתרופה להתדרדרות במצבה אם הנך דואג לאשתך - יש להחליף הכדורים ומהר!! אם מה שמענין זה אותך זה קורת גג [אחרי גירושים תצטרך לעזוב הדירה] אז בזה אינני יכול לעזור רק טוב

מדובר במיקרה סבוך - כפי שברור גם מהתגובות והרגשות שמעורר שכיך שמצפים ממטפל להיות שופט - מי צודק - ולקחת צד מטפל צריך להיות נאמן רק למקצוע - חייב להיות מוקצוען במיקרה הזה רק איבחון רפואי פסיכיאטרי יבהיר את התמונה יתכן שהפראנויד הוא ביכלל מר יצחק הבעל אשר פיתח מחשבות רדיפה כלפי המטפלים של אישתו יתכן שהמצוקות של האישה הם מבעלה אני מדגיש שמדובר רק בהנחות ומעלה אותם רק כדי להדגים עד כמה התמונה עלולה להיות מורכבת לדעתי להמליץ למיקרה כזה דרך הפורום יהיה מעשה לא אחראי ולא מיקצועי למר פלוני הייתי ניזהר מלהשמיץ פסיכיאטרים ולישלוח אותם לעזעזל - כל הפסיכיאטרים שאני מכיר רוצים לעזור למטופלים ולא להזיק להם לפעמים יש מחלות חשוכות מרפא והפסיכיאטר לא מצליח לרפא - זה לא אומר שהוא לא רוצה לעזור - סימני המחלה מתפרשים בטעות !!!! כתופעות לוואי ואז הפסיכיאטר והתרופות מואשמים שלא בצדק !!!! הייתי ניזהר מהשמצות - אתה עלול למצא את עצמך נתבע על הוצאת לשון הרע - מר פלוני ! בברכה לכולם

אני מקבל את הערתך! כוונתי היתה רק לאופן שבה הציג מר יצחק את תמונת המצב שכביכול הפסיכיאטר שלה הוא מעודד אותה להיפרדות וגירושין ובהנחה שזה נכון... בנוגע ללשון הרע אינני פוסל פסיכיאטרים ולא רופאים כלל וכלל באתר הזה אנו עדים לעזרה הרבה שהם מוכנים לעזור ואני אישית הסתייעתי בתחומים שונים דרך האתר אך ככל מיקצוע שיש המון אנשים שעוסקים בו ידועים תופעות לא הגונות כמו מורים שעושים מעשים מגונים וכן המתחזים למקובלים וככלל האנושות כולה במעשי גזל הונאה וכו' ובודאי לא ניפסול את כולם מפני המעט שאינם הגונים רצוני היה לעורר את תשומת ליבו של מר יצחק לגבי כל האופציות ושוב תודה על הערתך (נ.ב. שם הפסיכיאטר הנ"ל לא הוזכר כך שאין חשש ללשון הרע בנידון זה )

בס"ד ד"ר פלד , ברוך שובך מן החופשה , רציתי רק לישאול האם אני צריך להיבדק אצל פסיכיאטר או אישתי או שנינו ביחד או לחוד ?אודה אם תוכל לפרט. וסליחה מראש על הטירחה , הפורום פשוט מלא באנשים שציפו לשובך ותגובתך. ושוב תודה.

אני בחור בן 24 שיכול לישון המון שעות. כאשר אני מתעורר אני יכול עדיין לחזור לישון. הדבר מפריע לי בתפקוד יומיומי. אני טיפוס של לילה וע"כ אני הולך לישון בערך ב- 0400 כל יום. מה לעשות עם העייפות הזאת? אציין שאני בחור אופטימי פרודוקטיבי ועובד. בתודה

פ

אייל שלום רב, להערכתי עליך לעשות בדיקות גופניות כלליות. במידה והתוצאות יהיו ללא ממצא כלשהו, לדעתי עליך להתחיל לחיות עם המחשבה שאתה כנראה אדם עייף מטבעו, וזקוק לשעות שינה רבות. אתה טוען שאתה אדם אופטימי ופרודוקטיבי ועל כן אני לא חושבת שלעייפות יש רקע נפשי. במידה ואתה חושב שיכול להיות לעייפות איזשהו רקע נפשי, כדאי להתייעץ עם פסיכותרפיסט. בינתיים - תלך לרופא, תעשה בדיקות, תקווה שהכל יהיה טוב, והעיקר - שתהיה לך שינה עריבה. :) בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

תעשה בחוכמה עם תבקש הפניה מקופ"ח למעבדת שינה ליעוץ

שלום לך, לא ברור לי אם זהו הפורום המתאים אבל... בעייתי העיקרית עם בתי היא שאיננו מצליחים בשום אופן להעביר לה מסר חד וברור בנושאי משמעת. באופן עקרוני, בעיקר בלילות, כשמגיעה שעת השינה מתחילים באופן קבוע ויכוחים וטיילות שנמשכים עד לשעות הערב המאוחרות מאד וכאשר ברור כי היא עייפה אך מנסה למרוח זמן. אנו מוצאים עמצינו מתוסכלים מאד כיון שאיננו משתמשים במכות ומוצאים עצמינו מענישים ללא הרף כשהיא מצידה די אדישה לעונשים שהיא מקבלת גם אם הם מפריעים למהלך התקין של רצף המשחקים והחוויות היומיומיות שלה. ברור לנו שאנו טועים אך למרות שניסינו את כל עצות הספרותיות למינהן אין שום פיתרון שעזר לנו עד כה. כשאני משתמשת בהגדרות סמכות ומשמעת אני חייבת להדגיש כי בדר"כ אופן הדיבור בביתנו הוא ב"גובה העיניים" ואין אנו מחפשים ליצור רובוטים/חיילים. אודה על תשובה כלשהי כיון שבפנייה לרופאת הילדים על מנת לקבל הכוונה איך להגיע ליעוץ מקצועי היא פטרה אותי ב"סמכי על האינטואיציה שלך" תודה

שלום הגר ראשית חשוב לדעת בת כמה ביתך. מובן שהיחס שונה אם מדובר בילדה בת חמש או בנערה מתבגרת. שנית, האם יש בעיות בגבולות בתחומים אחרים של החיים, שלישית האם יש אחים גדולים שהולכים לישון מאוחר יותר. והאם הקושי סביב ההשכבה היה תמיד או לאחרונה. אמיר

בתי בת 5 ולדעתי הבעיה היא בעיקר בהעברת המסרים שלנו אליה ובהגדרת גבולות ברורים שכנראה אנחנו לא מצליחים להעמיד. ישנה בת נוספת בת 9 חודשים שהולכת לישון קצת יותר מוקדם ממנה.

ילד בגיל 5 זקוק להכיר מהם גבולות - כלאמר מותר ואסור - אפשרי ולא-אפשרי וכו' עם הוא לא ידע גבולות עכשיו מה יהיה בהמשך ? איך הוא יוכל להבדיל בין מותר ואסור - נכון ולא-נכון? לא ברור לי למה הכוונה ב "לא מצלחים להעביר מסר חד וברור" אני עדיין מאמין שנזיפה - אפילו הרמת קול - ומכה קלה על התוסיק - (עם היא באה עם מסר של "מתוך אכפתיות ואהבה) תעשה את המסר לברור וחד-משמעי קוהוט (פסיכולוג ידוע) קרא לזה "כשל לא טראומתי" - ילד צריך לחוות גם תיסכול בעוצמות לא טראומטיות - אחרת כאשר יגדל לא יהיה בעל כלים פסיכולוגים להתמודד עם התיסכולים הנורמאלים הממלאים את חיינו בהצלחה - ותעדכנו אותי

אני גבר נשוי בשנות ה-40 + 2. אני מאוד אווהב ללבוש לבני נשים, הדבר מגרה אותי וגורם לי הרגשה נוחה ורוגע. אשתי בסוד הענינים אינה שמחה על התופעה, אולם מקבלת אותה, בשל כך אני לובש רק תחתוני נשים פעם או פעמיים בשבוע למרות שהייתי מעוניין יותר פעמים וגם הייתי מעוניין ללבוש פרטי לבוש נוספים. מה התופעה ? האם יש דרך "ריפוי" ? או שעלי להמשיך בדרך זו ?

אתה מבל מיסה סיפוק מיני ? (טרנסויזים פטשיסטי) אתה מקבל מיזה סיפוק ריגשי (פורקן נפשי, פורקן למתח) ? אופיר

סיפוק רגשי.

זוהי כמובן לא תשובה מקצועית אך אם זה מה ש"עושה " לך את זה למה לא? לכל אדם יש סטיות משלו . (ולא שזה סטיה) יש כאלו שמחביאים אותם ויש כאלו שלא. אם בא לך לממש את זה אז לך על זה....

שלום רמי הצורך ללבוש לבני נשים יכול להיות קשור בקיומו של חלק בך שהיה רוצה להיות אשה. אין זה אומר שאתה לא גבר אלא שאתה גבר שלפעמים היה רוצה להיות אשה. יתכן שזה קשור בבעיה מסויימת בזהות המינית. בכל מקרה, לא נשמע לי שהדבר מזיק. כל זמן שאתה יכול לחיות עם עצמך בשלום. אתה לא גורם נזק לאף אחד. אם יהיה לך עניין לברר את הנושא באופן עמוק יותר אתה יכול לפנות לטיפול באוריינטציה דינמית. אם תרצה הכוונה נוספת תכתוב ליץ בברכה, אמיר

יש לי מכר בן 34 שגר אצל אימו, הוא אינו מתפקד ואינו עובד תקופות ארוכות. הוא מאיים על האם ונוהג כלפיה באלימות מילולית ולעיתים רחוקות פיזית בכל עת שתוקף אותו התקף זעם. האם נתמכת על ידי שתי בנותיה כספית ואינה יכולה עוד לשאת בנטל. מלבד זאת הוא סובל מכפייתיות ומאבססיות וגורם לאם להוצאות רבות. הוא אינו מודע למצבו ואינו מוכן לטפל בעצמו, האם פנתה לרשויות אך ללא הועיל כי כלפי חוץ הוא נראה נורמלי לחלוטין. ממה הוא סובל? המצב כל השנים בבית היה מתוח, האם זה השפיע עליו למרות שאחיו ושתי אחיותיו נורמלים לחלוטין. איך ניתן לעזור לו ללא ידיעתו? אולי לשים לו כדור בתוך האוכל? איך ניתן לסייע לאם שגם כך חולה בעצמה? אודה לכם על כל תשובה.

שלום מירי נראה שהמכר סובל מהפרעת אשיות כלשהי. מובן שאין אפשרות לטפל בו ללא הסכמתו. אלא אם כן המצב מצדיק אישפוז כפוי (לא נשמע שזה המצב). הדרך היחידה שנראית לי היא לשתף את רשויות הסעד באיזור המגורים לגבי המצוקה ולבקש את עזרתם. בברכה, אמיר

מירי שלום רב, להערכתי על אימו של הבחור לפנות ללשכת הרווחה המקומית (הלשכה לשרותים חברתיים) ולשוחח עם העובדת הסוציאלית האחראית על אזור מגוריהם. במידה והיא אינה נענית, ונאמר לה שאין מה לעשות, הייתי ממליצה לפנות אל אותה עובדת סוציאלית שוב בכתב עם העתק למנהל המחלקה ואולי אך למחלקה לפניות הציבור במשרד העבודה והרווחה. לצערי, במדינה עם ממסד ביורוקרטי כל כך (מצטערת על השיפוטיות) לעיתים דרוש כוח (לא פיזי) על מנת שיתייחסו אליך. מכתב חריף אל הרשויות בדרך כלל מחייב אותם, לפחות לצורך הפרוטוקול, לעשות משהו. בכל אופן לפני שנרוץ קדימה, שהאם תלך לעובדת הסוציאלית, תספר לה ה-כ-ל מהדברים הטובים ועד הדברים הרעים והגרועים ביותר. לעיתים אנשים מתביישים לספר ואז אחר כך ההתרשמות שהעובדת הסוציאלית מקבלת עשויה להיות מוטעית ולא משקפת את המציאות. לאחר מכן, אם לא יהיה שיפור תמשיכו "לנדנד" למערכת, אולי בדרך שהצעתי, אולי בדרך אחרת. אנימקווה שתצליחו, ואם אתם זקוקים לעוד משהו - אני כאן. בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

בס"ד מירי קטונתי מלהציע מקצועית . לדעתי שינוי אוירה יחס חם ואהבה וכבוד ישנו את מצבו בצורה דרסטית. אם יהיה לו חבר טוב שיקשיב ואם תגיבו בחום תוך שליטה עצמית ללא הארות או הערות בהקשר למצבו או תגובותיו עשויים לשפר את המצב. לפעמים חברה טובה או אוזן קשבת והשתתפות אקטיבית בכאב ובמועקה שלו ללא עצות ורעיונות יכולות לשנות את חייו וחיי כל הסביבה שלו. אם את מעוניינת בתוספי מזון שיכולים להרגיע את מצבו לדעתי הוא צריך להיות מודע ושותף והכיוון יותר הומופאטי שוב כתוסף מזון ולא תרופה . כמובן אם הוא מתנגד, ניתן בהחלט לנסות ולהוסיף תוספי מזון הומופאטיים שיש להם השפעה מרגיעה כתבלין או תוסף למזון המשפחתי בצורה שלא תפגע בהרגשתו . פשוט להכניס לסיר המשפחתי משהו מינורי הומופאטי שהוא תוסף מזון ולא תרופה אך בעל השפעה מרגיעה שיוגש כחלק מהתפריט לכל המשפחה. בהצלחה.

שלום רב !!!! יש ברשותי 3 שאלות שהייתי מעוניין להפנות אליכם . שאלתי הראשונה היא לגבי התופעות הנ"ל (חרדה ודכאון) אני לא יודע לאמוד את המספרים ,אבל כל-כך הרבה אנשים סובלים מהבעיות הנ"ל והבורות בנושא כל-כך גדולה ועמוקה ומדוע? שאלה נוספת ,האם קיימת קבוצת תמיכה לאנשים הסובלים מהבעיות הנ"ל בכל דרגה שהיא והאם טיפול בשיטת ייעוץ שכזו יכולה לעזור במידה ניכרת קרי להחליף טיפול תרופתי? והאם ישנו איזה שהוא ויטמין שניתן לקחת , וימנע/יצמצם התקפי פאניקה? בתודה מראש !!!!!!

אור שלום רב, לגבי שאלותיך: השאלה הראשונה, חשובה אך אין לי תשובה. השניה, לגבי קבוצות תמיכה קיימות קבוצות טיפוליות (לא לעזרה עצמית) העוסקות במגוון רחב של בעיות. הקבוצות הללו מתקיימות בדרך כלל במרפאות לבריאות הנפש האזוריות, ובמכונים פרטיים העוסקים גם בטיפול קבוצתי. לגבי קבוצת תמיכה מסוג הקבוצות לעזרה עצמית אני ממליצה לך לפנות למרכז לעזרה עצמית ברח' המלך ג'ורג בת"א, שם יש להם מידע רב על קבוצות התמיכה השונות. לגבי השאלה השלישית, לאחרונה פורסם בכתב עת פרסומי של חברת סולגר הנקרא "סגנון חיים" (גיליון מס' 2 אוגוסט 2000) שיש אפשרות לטפל ולהקל במצבי סטרס באמצעות גורמים תזונתיים. מדובר בעיקר בקומפלקסים שך מולטי ויטמינים, וקמפלקסים מעורבים של ויטמיני B ו-C. אני משוכנעת שבפורום של הומיאופטיה ידעו לעזור לך יותר. מקווה שעזרתי, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

שלום רב התופעות של חרדה ודכאון הן תופעות שמלוות את המין האנושי מאז ומתמיד. אנחנו מנסים לתת שמות פסיכיאטריים והגדרות רפואיות. מנסים לטפל באופן תרופתי ואחר. אין ספק שחשוב להשתמש בקטיגוריות האבחוניות הללו. אבל לצערי יש אינפלציה בהגדרות רפואיות למצבים אנושיים מורכבים. לחיות משמעו להתמודד עם תקופות של דכאון וחרדה. אמנם ישנם מקרים קליניים שדורשים התערבות תרופתית או פסיכותרפיה אינטנסיבית, אבל אין צורך להגזים בעניין. כמו שציינת התופעה רחבה. לאנשים נח להתעלם, כי נראה שרבים מפחדים להסתכל באופן ישיר על חייהם, על נושאים כמו המוות שנמצא מעבר לפינה, על מגבלותיהם. אנשים נרתעים מלעסוק בשאלות מאיימות. חרדה ודכאון הן תופעות מאיימות. אני מעדיף לעסוק פחות בהגדרות פסיכיאטריות ויותר בשאלות האישיות והאקזיסטנציאליסטיות של האדם . טלי נתנה לך המלצות טובות לגבי מקומות אליהן ניתן לפנות בברכה, אמיר

אני מאמינה שלחרדה ודכאון יש תפקיד בחיי ביום יום חרדה מטבעה יכולה להציל אותנו במקרים רבים אך ישנו חוט דק שמפריד בין חרדה "מועילה" לבין כזו שלא . מצד שני בעיני דכאון גורם להחלשות של המערכות בגוף שנהיות חשופות מתמיד, אך כמו שהזכרת לעיתים אין מקום להתערבות . הגוף יכול ל"דאוג " לעצמו.

בשנים האחרונות פיתחתי הרבה רגלים כפייתיים הנני בודק את הדלת מספר רב של פעמים יש לי מחשבות טורדניות יכול לבדוק 4 פעמים היא נעלתי את האוטו וכו זה מאוד מקשה עלי נסיעות למקומות רחוקים הפכו לדבר מאוד מעיק היות ויש אי וודאות רבה וההני מתחמק מכך האם יש לך טיפול? האם טיפול תרופתי יכול עזור? האם אלטרולט 10 מג ליום יכול לעזור ( קיבלתי כדור זה נגד כאבי ראש אך לא לוקח אותו )

שלום רני במידה והתופעות מציקות לך כפי שאתה מציין כדאי לפנות לטיפול. יש אפשרות לטיפול תרופתי, ד"ר פלד יוכל לייעץ. בכל מקרה תפנה לפסיכיאטר כדי שיתאים את הטיפול הנכון. בנוסף כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי שיעזור לך להתמודד עם הבעיה ועם הגורמים הפסיכולוגיים האפשריים לחרדה שלך מפני אי ודאות ומתחושה של פחד מאבדן שליטה במצבי חוסר ודאות. פחד זה עלול לצמצם את חייך. בברכה, אמיר

רני שלום רב, לפי מכתבך אני יכולה לחוש בתושת המצוקה שאתה חווה. אובססיביות היא הפרעה שגורמת לפגיעה באיכות החיים בהרבה מהמקרים, וגם אתה מתאר התנהגות נמנעת (מעדיף לא לנסוע למרחקים). להערכתי עליך לפנות במקביל הן לטיפול פסיכותרפויטי שיעזור לך להתמודד עם התכנים הנפשיים שהביאו להיווצרות ההפרעה, והן לטיפול פסיכיאטרי (דהיינו-תרופתי) על מנת להקל את הסימפטומים ולשפר את איכות החיים. בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

תודה רבה לשניכם. אני מבין שאתם ממליצים על פסיכולוג + פסיכיאטר. ורק מה לגבי אלטרולט 10 מג, האם יכול לסייע ( זה תרופת סרוטינין לכאבי ראש )

אני סובלת מהתקפי פאניקה וחרדה , באופן פתאומי וללא שום סיבה, אני מודעת שבתחילה אני מרגישה שההתקף מגיעה, ואני מדברת לעצמי שזה יעבור ושאני בדר, אני סובלת מזה כ4 שנים, ומתמודדת עם זה. אני מורה בבית ספר וחוששת שזה מפריע, כי אני לעיתים חשה בסחרחורות ועסוקה במה שקורה. אני גם מעוניינת להיכנס להריון, וחוששת שהתקפי הפאניקה והחרדה יהיו בתדירות גבוה יותר. רציתי לשאול מה כדאי לעשות? האם התקפים כאלה יכולים לפגוע בהריון והאים ההורמונים בהריון יכולים להשפיע על ההתקפים

שלום ק את נוקטת בדרך נכונה כדי להתגבר על ההתקפים. היכולת לדבר עם עצמך ולהרגיע את עצמך חשובה מאד. אני מקווה שאת לא נרתעת מיותר מדיי מצבים בגלל החשש שהחרדה תופיע. אין שום בעיה להיכנס להריון וללדת. אני מציע גם אפשרות לפנות לטיפול פסיכולוגי ולבדוק אפשרות, במידת הצורך, להיעזר בטיפול תרופתי. בברכה, אמיר

ק' שלום רב, את מתארת מצב של חרדות חוזרות ונשנות במהלך ארבע השנים האחרונות. השאלה היא באיזו מידה את מרגישה שאת מתמודדת עם זה, ועד כמה את חשה (אם בכלל) שאת כבר לא יכולה להמשיך להתמודד לבד. במידה וההתקפים מפריעים לך במידה כזו של פגיעה באיכות החיים ובתחושת ההנאה והספונטניות שלך, הייתי ממליצה לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. בנוסף את מתארת מצב שהחל לפני כארבע שנים. מה קרה לפני 4 שנים? האם היה אירוע כלשהו הזכור לך כמשמעותי? תכנים אלו ועוד יוכלו לעלות בחדר הטיפול. טיפול פסיכולוגי עשוי לפתור אותך מחרדות לטווח הארוך, אולם לעיתים יש לשקול טיפול תרופתי בהתאם לתדירות ועוצמת ההתקפים כדי להביא להקלה מיידית. בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

במקרה כמו שלך קיבלתי טיפול תרופתי שניתן על ידי פסיכיאטר של מכבי והמצב השתפר בצורה דרמטית

שלום רב! שמי גולן אני בן 25 ושאלתי היא כזאת: בכל פעם כשאני מגיע לפורקן מיני -בכל דרך שהיא, שמתי לב לתופעה שחוזרת על עצמה והיא תחושת רגשי אשם,ירידה בביטחון העצמי, הרגשת עירפול זיכרון, כלומר חוסר יכולת לזכור דברים מסוימים. בדרך כלל אחרי הפורקן המיני ישנה הרגשת ריפיון כללי שחולפת אחרי מס' שעות אך במקרה שלי היא חולפת אחרי יומיים. ברצוני להדגיש שהתופעה הנ"ל היתה בשיאה בתקופת גיל ההתבגרות, אך עם התקדמות השנים היא הולכת ופוחתת , אך עדיין מהווה גורם מפריע במערכת היחסים עם בת הזוג וגורמת לי אי-נוחות רבה. אשמח לקבל ממכם עצה/הכוונה לשאלתי. לתשובתכם אודה

שלום גולן לאחר הפורקן המיני טבעי שישנה הרגשת רפיון שבד"כ מלווה בהנאה. כפי שאתה מתאר תחושת הרפיון אורכת זמן רב ומלווה בתחושה לא נעימה. כמו כן אתה כותה על תחושת אשמה וירידה בבטחון העצמי לאחר האורגזמה. מכל אלה אמי מבין שקיימת אצלך קונפליקטואליות רגשית לגבי יחסי מין ובעיקר לגבי האורגזמה. מגלל סיבות שכרגע לא ברורות האורגזמה והרפיון שלאחריה מתקשרות אצלך לתחושת אשם ולכן אח"כ להרגשה כללית רעה. יתכן ששורש הבעיה בחוויה קשה מהילדות ויתכן ביחס הכללי להנאה ממין ומפורקן מיני. טוב שעצמת התופעה פוחתת עם השנים. במידה והתחושות ממשיכות להציק אתה יכול לפנות ליעוץ פסיכולוגי שיכול לעזור בעניין. בברכה, אמיר

שלום אמיר, תודה על תשובתך,שקלתי לפנות לייעוץ פסיכולוגי אך מכיוון שעלותו קצת יקרה ולכן נושא זה אינו אקטואלי כרגע. אני לא מצפה לטיפול דרך הפורום, אבל אשמח לקבל ממך לפחות חוות-דעת מקוצרת לשאלתי.ברצוני להדגיש את בעיית ריפיון הזיכרון - טשטוש זמני של הזיכרון שמתבטא בעיקר ביכולת לשנן דברים חדשים(אחרי האורגזמה). כמו כן תחושת הירידה בביטחון העצמי שנמשכת שבוע עד שבועיים ורק לאחר תקופה מסוימת נעלמת תופעה זו.ברצוני לציין שהתחנכתי בבי"ס דתי אך אני לא מייחס כ"כ חשיבות לעובדה זו שיכולה להיות קשורה לרגשות אשם. אמנם עם עליית הגיל התופעה פוחתת אבל עדיין מפריעה. אקבל בברכה כל עצה היכולה להוות תחליף (בינתיים) לפסיכולוג. לתשובתך אודה

שלום ! הנני מבקש פרטים על הפרעה זו, מה משמעותה, כיצד זה מתבטא ביומיום, האם מסוכנת או לא ושמה של הפרעה זו בעברית תודה מראש ארנון

ארנון שלום רב, ההפרעה עליה אתה מבקש לדעת נכללת בתוך ההפרעות הדלוזיונליות. דלוזיה הינה מחשבת שווא.מחשבות שווא בהפרעה זו הן מגוונות מאד בתכניהן. בנוסף, הסוג הספציפי עליו אתה מדבר (SOMATIC TYPE) הינו התבטאות של ההפרעה בעיקר במחשבות שווא לגבי תחושות פיזיות-גופניות. זה מידע תמציתי ביותר (מתוך: ICD 10 ו-DSM3). אשמח לדעת לאיזה צרכים אתה זקוק למידע, ואוכל לפרט ולהרחיב בהתאם. בברכה, טלי פרידמן

שלום ארנון הקבוצה של ההפרעות נקראת הפרעות דלוזיונליות מתמידות. זוהי קבוצה שכוללת מגוון הפרעות, שהאפיון הקליני היחיד או הבולט שבהן, הוא מחשבות שווא ממושכות שאי אפשר לסווגן כאורגניות, כסכיזופרנית או כאפקטיביות. הסומטיות הן מחשבות שווא בעלות אופי סומטי היפוכונדרי. מעניין למה אתה שואל את השאלה. בברכה, אמיר

תודה על התשובות. הנני מבקש עוד קצת הבהרות: "מחשבות שווא ממושכות שאי אפשר לסווגן כאורגניות, כסכיזופרנית או כאפקטיביות. הסומטיות הן מחשבות שווא בעלות אופי סומטי היפוכונדרי." יש צורך בתרגום לשפת העם: ממושכות - משמע כרוניות? תמידיות? סומטיות - אם הכונה לגופניות פיזיות כדברי טלי? מה הכונה בכך שאינן אורגניות? בעלות אופי סומטי היפוכונדרי- מה הכונה כמו כן שאלתי : כיצד זה מתבטא ביומיום, האם מסוכנת או לא - אודה על תשובה היות ושניכם חושבים כי מענין מדוע הנני שואל, ברשותכם אשהה מעט את תשובתי פשוט סיקרנתם אותי לדעת מדוע זה כלכך מענין כך שמיד אחרי ההסבר אשיב לכם בינתיים הרבה תודה ארנון

מזה חמש שנים אני סובלת מהתקפי חרדה. איני מסוגלת כמעט לנהוג כיוון שהדבר גורם אצלי להתקפי חרדה. נסיעות ארוכות לבד אינן באת בחשבון והדבר מפריע מאוד מאוד למהלך חיי. ההתקפים התחילו בתקופה שבה הייתי עיפה, אחרי הפלה ובתקופה שלא אכלתי כמו שצריך והייתי לחוצה. ההתקף הראשון קרה בזמן שנעתי באוטו. מאז, כאמור אני מתקשה לסוע באוטו. בנוסף אני מקבלת התקפים בזמנים ומקומות שונים אך ההפרעה העיקרית היא לנהיגה. אני הולכת לטיפול אך איני רואה התקדמות. האם עלי לקבל תרופות? האם אלה יעזרו? למי עלי לפנות על מנת לקבל מרשם לתרופות(לרופא משפחה?). עלי לציין שאני מתביישת לספר על מצבי לרופא המשפחה או לכל אדם מוכר (חוץ מבעלי והורי שיודעים על מצבי). אשמח לקבל יעוץ והפניה.תודה

טייב שלום רב, להערכתי עליך ללכת לייעוץ פסיכיאטרי. את יכולה לפנות דרך קופ"ח, דרך המרפאה לבריאות הנפש המקומית או באופן פרטי. פסיכיאטר הוא האדם המומחה בעיני לתת תרופות להפרעות אלו ואחרות. מוזר בעיני שהמטפל אליו את מגיעה כבר במשך שנים לא ייעץ לך לקבל טיפול תרופתי. בדרך כלל בהתקפי חרדה הטיפול התרופתי מאד מקל את הסימפטומים ומשפר את איכות החיים. להערכתי עליך גם לשתף את המטפל שלך בתחושותייך, ואולי הוא אף יסייע לך במציאת פסיכיאטר. בהצלחה, טלי פרידמן

לטלי- תודה על תשובתך. אני רוצה לציין שאני פניתי לפסיכולוג ולא לפסיכיאטר. הוא אכן המליץ לי ללכת לפסיכיאטר אם ברצוני לקבל תרופות אך הוא לא ידע להגיד לי אלו תרופות קיימות ומה תרומתן, אם בכלל, למצבי. לכן פניתי אליך בשאלה אם ידוע לך אם יש בכלל תרופות שיוכלו לעזור לי. כפי שציינתי, רוב הבעיה שלי בנהיגה וכפי שהבנתי אסור לקחת תרופות הרגעה לפני נסיעות! עלי לציין שפניתי באופן פרטי לפסיכולוג ואני משלמת באופן פרטי, דבר שמכביד עלי ביותר. אין לי כסף לפנות באופן פרטי גם לפסיכיאטר ולכן ברצוני לדעת אם יש אפשרות לקבל תרופות מבלי להוציא מאות שקלים על טיפול פסיכיאטרי! האם בתחנה לבריאות הנפש הטיפול זול יותר מאשר באופן פרטי? תודה על העזרה!

במקרה דומה לשלך ביקשתי בדיקה פסיכיאטרית במכבי קיבלתי טיפול תרופתי והמצב השתפר באופן ניכר (התרופות ניתנות על ידי פסיכיאטר)

בס"ד את אומרת שזה החל לאחר שהיתה לך הפלה , האם היא קשורה באיזו דרך כלשהיא לתאונה או משהוא דומה או האם בזמן שההפלה החלה לקחו אותך בנסיעה מהירה שהפחידה אותך לבית החולים ? אני לא המומחה לחרדות אך על פי מה שידוע לי מן ההלכה ותורתינו הקדושה הטיפול במקרה של הלם או חרדה או קיבעון מחשבתי כלשהו נעשה בדרך מאוד פשוטה : ככל שתספרי על מה שגרם לתופעה יותר ויותר לחברים שכבר יודעים , לנו וכולי ותחשבי על כך יותר (לא בזמן נהיגה רק כשאת רגועה ושומעת מוסיקה טובה וכולי ) אז לאט לאט החרדה תעלם מאליה , אם ההתקפים מאוד חזקים ומפחידים , בהחלט בהתאם לגורם חוויה מפחידה מאותו הסוג כאשר בעלך לצידך מחבק ומנשק ואומר לך אין לך מה לפחד אני איתך ישחרר אותך אך אני איני ממליץ לאף אחד לעבור חוויות מפחידות חלילה אלא רק במקרה שאין מוצא אחר. אישתי דרך אגב מאוד פחדה לינהוג בארץ ובמיוחד בתוך ת"א. לבסוף שיכנעתי אותה לישכב על המיטה ולדמיין שהיא נוהגת בת"א לבד ! כעבור כמה ימים "מפחידים" בהם היא דמיינה שהיא נוסעת כשהיא במיטה , היא לא פחדה יותר . הגעתי מנסיעה קיבלתי חיבוק ונשיקה והיא אמרה בחיוך : תן לי את המפתחות בא ניסע ואני נוהגת . בהחלט מומלץ לסמלץ לעצמך נהיגות ארוכות לבד כשאת במיטה אני תקווה שבעזרת השם לבסוף תצאי לדרך בחיוך וכל העינין ישכח. בהצלחה.

תודה שאול. אשמח לשמוע יותר על המצב שהיה לך ועל התרופות שנטלת. אני כעת מרגישה שלעולם לא אהיה שוב "נורמלית" והדבר די מייאש אותי ולכן אשמח לשמוע ממישהו שהשתפר. תודה, טייב.

מה קרה לד"ר פלד

שלום שלמה ד"ר פלד נמצא בחופשה, אם יש לך שאלות אליו תתעזר בסבלנות, הוא יחזור. אמיר

טלי, המון תודה על תשובתך. כנראה ארשם ללימודי סיעוד במסלול הסבת אקדמאים (שאורך שנתיים בלבד). בברכה , נואל (ואני בת...)

נואל שלום רב, מצטערת על הבילבול. שיהיה לך בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

הערכה עצמית שלי נמוכה ( מגרדת את הרצפה) וכמו כן גם הבטחון העצמי שלי זה משפיע כמובן על כל החיים שלי כמעט ואין לי חברים אני מאוד סגורה וקשה לי לצור קשר עם אנשים . די נמאס לי מהבדידות הזו אני כבר בת 26 עדיין לא היה לי חבר ( עדיין בתולה) . מה עושים???????

מיכי שלום; המון בחורים נחמדים מסתובבים שם בחוץ. אל תתיאשי, אני בטוח כי תמצאי אהבה! המון בהצלחה הנסיך

מיכי שלום רב, מכתבך עולה מצוקה רבה, ואולי אפילו סימני ייאוש ראשונים. את מספרת שיש לך בעיות ביצירת קשרים, טרם חוית קשר רציני עם בן זוג ובכלל את חשה בודדה עם בטחון עצמי ש"מגרד את הרצפה". שאלתי היא איך התמודדת עם זה עד היום? בכל זאת הצלחת להעביר 26 שנה איכשהו? אולי עשית זאת תוך התעלמות מוחלטת ממצבך, ולכן זה נגרר במשך שנים, ואולי זה קורה בתקופות, פעם טוב יותר ופעם טוב פחות וכו'. מה את עושה בחיי היום יום? איך את מעבירה את ימייך? עובדת? לומדת? לדעתי אדם עובר בחייו תקופות ומשברים שונים. ייתכן וההבנה שלך לגבי חייך היא משהו תלוי זמן, ייתכן. אם את חשה שהמצב בו את שרויה קשה עבורך מדיי, ואת מעוניינת "לצאת מהמעגל" ואולי לחוות גם חויות נוספות בחיים ולנסות לשפר את תחושתך, הייתי ממליצה לך לפנות לטיפול פסיכוטרפויטי. טיפול שכזה עשוי לתרום לשיפור הרגשתך, לעזור לך להכיר את עצמך יותר טוב ואולי לסגל לעצמך מספר התנהגויות מתאימות יותר ומתקשרות יותר עם סביבתך. בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

דבר ראשון - תודה על התשובה המהירה ! טיפול כזה נעשה עם פסיכולוג ? איך מוצאים פסיכולוג מתאים . ושוב תודה

בס"ד מיכי קודם כל אין מה להילחץ אם תפתחי כל ספר רפואה לעולם לא תמצאי מחלה שקוראים לה בתולה . לדעתי זכית ואני אסביר לא רק מן הפן הדתי : בעבר אני הייתי חילוני ולצערי קיימתי יחסים עם הרבה נשים . וכשרציתי להתחתן היה לי מאוד קשה לדעת מה אני מחפש וכשמצאתי לאחר המון שנים זה ממש לא היה מרגש כמו בהתחלה ... כשרק פגשתי את הראשונה ... והתחילו להתרוצץ כל מיני השוואות היא היתה כך ולה היה כך וזאת כך וזה ממש לא בנה את הקשר הטוב שלי עם שותפתי לחיים... מניסיון הכי טוב ובריא זה כמו אבותינו - למצוא את האחד היחיד והמיוחד שמתאים לך תרבותית וריגשית . ותאמיני לי הם קיימים וחלקם גם כן בתולים וביישנים וסגורים ומתוקים . וניתן למצא אותם בפורום המתאים או במוסדות לשידוכים. בהקשר לחוסר הביטחון שלך את יכולה לעבוד עליו גם בעצמך : תתחילי בתרגולים קטנים : לדוגמה תתאמני מול הראי לחייך ... חיוך רחב וחיוך מסתורי וחצי חיוך וכו' לאחר שתרגישי שאת שולטת בחיוכייך תחייכי לעצמך ותגידי את כל הדברים הטובים שאת יודעת על עצמך : תכיני רשימה מראש לפני שתלכי לראי . ותגידי לך את כל הדברים תוך כדי חיוך ... כשתסיימי את התרגיל וכבר תדעי את הרשימה בע"פ ותהיי מסוגלת להגיד את זה בפה מלא עם חיוך ללא זיהוי אפילו קל של סומק או בושה תכיני רשימה נוספת שאותה תתחילי בכמה את אוהבת את עצמך ואת משפחתך ואת כל מה שאת אוהבת עם חיוך גדול ותוסיפי גם מה היית רוצה לעשות וליהיות. כשגם התרגיל הזה יסתיים לסביעות רצונך (כשאת כבר מסוגלת בקלות לחייך אלייך וזוכרת בע"פ את שני התרגילים ללא בושה כשאת מסתכלת לעצמך בעינים) תשכבי על המיטה ותדמייני לעצמך אותך עם הקרובים והחברים והשכנים כשאת מחייכת לכל אחד על פי מעמדו וקירבתו אלייך ומספרת לו (בדמיון כמובן את כל מה שסיפרת לראי ללא בושה ועם חיוך ומה את רוצה וכולי) לאחר מכאן תתאמני בקיום מצוות " ואהבתה לרעך כמוך " על המיטה כמובן תוך שיחרור כל הכעסים והטינות שהיו אם היו ממתי שאת זוכרת וכל מי שפגע והעליב והכעיס ובייש וצחק והקניט והרגיז ... וכשכבר תזכי לאהוב את כולם גם את השונה והמוזר והאחר ... לא תהייה לך בעיה להערכתי לצאת מהמיטה וללא בושה לצאת מהבית ולחייך ולאהוב את כולם . וכמאמר שלמה המלך החכם באדם בספר משלי : כמו הפנים אל הפנים כן לב האדם ללב האדם. תווכחי לדעת שהאושר הכי גדול זה לאהוב את כולם בלי לפחד ולהיתבייש ואז כבר לא צריך להתאמן בלחייך החיוך שופע מאליו. וכשאוהבים את כולם ללא תנאי אף אחד לא יכול שלא לאהוב בחזרה אפילו אם הוא לא מבין למה הוא אוהב בחזרה . ואז הדרך אל האושר האישי שלך תהיה בעזרת השם יתברך מאוד קצרה. בהצלחה

ברצוני לדעת מה זה מציצנות ,כיצד מאבחנים ותו,וכיצד מטפלים בו?

שלום רב לא ברור לי לגמרי לאיזה סוג של מציצנות הכוונה. אני אתייחס בתשובה למציצנות מינית. אם הכוונה היתה לסוג אחר של מציצנות תיידעו אותי. המציצנות קשורה להנאה המינית שבחוש הראיה ובגירוי שיש בהסתכלות חודרנית לפרטיות, לפעילות המינית, לעירום וכדומה. כאשר המציצנות מהווה "משחק מקדים" בפעילות מינית היא יכולה לשמש גורם שמגביר את ההנאה ומובן שאין בכך רע. הבעיה היא כאשר המציצנות פוגעת באחרים או כאשר המציצנות הופכת לצורך הבסיסי. אינה מהווה משחק מקדים ליחסי מין אלא נותנת את הסיפוק. אם בני זוג למשל נהנים לראות סרטים כחולים (אקט מציצני) להגברת הגירוי ואח"כ מקיימים יחסי מין, הרי שהמציצנות היא משחק מקדים. לעומת זאת אם אדם אינו נמשך ואינו נהנה מיחסי מין והסיפוק שלו בא ממציצנות בלבד מובן שיש לו בעיה. הסיפוק מתוך המציצנות טבעי כשלב התפךתח7ותי. הבעיה היא כאשר נתקעים בשלב זה. או כאשר יש רגרסיה (למשל מתוך חרדה מאימפוטנציה) והנאה רק מתוך המציצנות. הטיפול הוא דרך פסיכותרפיה. לרוב אנשים שסובלים מבעיה זאת מתביישים לגשת לטיפול ויש צורך באומץ או בדחיפה מבחוץ כדי לפנות לטיפול. ניתן לכתוב הרבה על הנושא אני מקווה שהתשובה תספק . בברכה, אמיר

1. האם הדבר צריך להדיג כאשר זה קורה אצל ילדים מתהגרים? 2.וכיצד מטפלים בדבר?

שלום אני סטודנטית למדעי ההתנהגות - התמחות בפסיכולוגיה - מתחילה שנה שלישית. ומתלבטת לגבי האפשרויות של תואר שני. רציתי לדעת יותר על תחום הנדסת אנוש. האם הוא מפותח בארץ, ובאיזה תחומים ניתן לשלבו. תודה.

שלום רב לצערי. אני לא יכול לענות לך כי אני לא מתמצא בנושא. אין לי ספק שהתחום מעניין אבל אני לא יודע כמה הוא מפותח בארץ ומה קורה לגבי שוק העבורדה. בברכה, אמיר

אני משתמש כחודשיים בכדור סרוקסט 20 מ"ג. הבנתי שיש להפסיק את הטיפול בהדרגה, כיצד אני מפסיק את הטיפול? (אנא אם אפשר תשובה מדויקת ולא משהו בסגנון: "לפני שאתה מפסיק את התרופה עליך להתיעץ עם רופא" וכ'ו, אבקש תשובה בסגנון : "בשבוע הראשון של ההפסקה 2\1 כדור בשבוע שלאחריו 4\1 כדור וכ'ו). מה יכולות להיות תופעות גמילה מהכדור?

כל מקרה הוא אינדיבידואלי ייתכן והתרופה תוחלף. אדם אחראי לא ייתן לך תשובה באינטרנט אלא רק הרופא שלך

כל מקרה הוא אינדיבידואלי ייתכן והתרופה תוחלף. אדם אחראי לא ייתן לך תשובה באינטרנט אלא רק הרופא שלך

שלום רב ! אני מאוד מבקשת לעזור לי לקבל מיידה בקשר למחלה ADHD-ATTENTION DEFICIT HYPERACTIVITY DISORDER העם יש מיידה בעברית ? קיימות קווצות תמיכה (בדרום)? אפשר לעזור למבוגר ? ולילד ? העם מסוגל ילד עם מחלה הזאת ללמוד בהצלחה? אני אשמח לקבל כל תשובה מכל שיוחל לעזור לי.

ריטה שלום רב, תוכלי למצוא מידע בסיסי ותמציתי על HDAD בספר "פסיכיאטריה של הילד והמתבגר"/ טיאנו ואחרים (עמ'303-311).כמו כן קיימים ספרים רבים על התופעה בעברית. רצוי להגיע למדף ספרי הפסיכולוגיה ב"סטימצקי" או חנות ספרים דומה, אני משוכנעת שתמצאי שם את מבוקשך. יתר על כן לגבי ההפרעה עצמה, היא ניתנת לטיפול גם אצל ילדים וגם אצל מבוגרים. לפי הידוע לי הטיפול בהפרעה כולל טיפול פסיכותרפויטי (יכול להיות גם טיפול באומנויות/ דרמה וכו') ובחלק מהמקרים טיפול תרופתי. כנ"ל גם לגבי מבוגרים. ההפרעה נפוצה בקרב כל שכבות האוכלוסיה, ולאור המודעות הרבה בעיקר במערכת החינוך לגבי ההפרעה, הטיפול בה במסגרות החינוכיות בדרך כלל טוב ומועיל. לגבי קבוצות תמיכה, לא ידוע לי על כאלו קבוצות בכלל וכמו כן גם לא באזור הדרום. להערכתי עלייך לפנות למחלקת החינוך במקומית באזור מגורייך, ולשאול לגבי קבוצות תמיכה, מרכזי מידע ומרכזי טיפול. גם יועצת בית - ספר מקומי תוכל לסייע לך למצוא. בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

לריטה שלום, יש מעט קבוצות תמיכה להורים לילדים בעלי התסמונת. ניתן לקבל מידע בסניפי ניצ"ן באזור מגוריך. כמו-כן ניתן להעזר לקבלת מידע ותמיכה בסניפי ניצ"ן, באגודת לנ"י, ובתחנה הפסיכולוגית-החינוכית המסונפת לעירייה או למועצה המקומית במקום מגורייך. בספריה הציבורית-העירונית תוכלי לעיין בספרים בנושא -- ללא עלות כספית. את מספרי הטלפון של ניצ"ן ואגודת לנ"י (המקיימת קבוצות לתמיכה עצמית) -- תוכלי למצוא בשרות מודיעין של בזק: 144 . אפשר גם להעזר במורה טובה לחינוך מיוחד באזור מגוריך, עליה תוכלי לקבל המלצה גם-כן דרך סניף ניצ"ן ביישובך. אשמח לשמוע ממך, אם תצליחי להעזר במידע שפרטתי. בהצלחה ! ערגה.

ישנה עמותת ביחד טל 03-5797004 עמותה לילדים ומבוגרים בעלי ADD/ADHD

שלום ריטה אין לי מה להוסיף על דברי קודמי. בהצלחה, אמיר

אמיר שלום רב, קיוותי שתוסיף על קודמיך תיקון משמעותי ביותר: ADHD - איננה מחלה!!!!! חשוב שהציבור ידע זאת ובמיוחד הילד המאובחן והנכנס תחת הגדרה זו. אשמח אם תתיחס לזאת למען תיקון הרושם וההתיחסות של הציבור הרחב לילדים בעלי הסימפטןמים ה"נופלים" תחת הגדרה זו. תודה מראש , מירי

ריטה, חשוב מאד בראשית חיפוש בנושא להבהיר ש ADHD איננה מחלה!! זהו שם למכלול תופעות שניתן ע"י נוירולוגים. זוהי איננה מחלה! חשוב מכל הבחינות להבין זאת. במיוחד במסר שמעבירים לילד שמאובחן כ"סובל" מסינדרום זה. בהצלחה, מירי

טלי שלום, אני לקראת לימודים והתלבטתי בין לימודי פסיכולוגיה ולימודי סיעוד(שנראים לי כמקצוע יותר פרקטי ונדרש). הבנתי שיש אפשרות להתמחות בסיום הסיעוד בבריאות הנפש. ולשאלתי - האם ידוע לך מהי בדיוק התמחות זו ובמה בדיוק עוסקות האחיות לבריאות הנפש (האם הן עוסקות באחבון וטיפול בבעיות שונות או אחיות "רגילות" בבתי חולים פסיכיאטריים. בתודה, נואל

נואל שלום רב, אתה מביא בפני את התלבטותך לגבי לימודים בפסיכולוגיה או מאידך בסיעוד עם התמחות פסיכיאטרית. ובכן, ישנו שוני בין המקצועות ואנסה להבהיר כל אחד מהמקצועות. פסיכולוגיה אלה לימודים ארוכי טווח, במידה ואתה רוצה להיות פסיכולוג (לאו דווקא פסיכולוג קליני, אלא יכול להיות גם פסיכולוג חינוכי, חברתי וכו'). מסלול לימודי הפסיכולוגיה כולל שלוש שנים של תואר ראשון. אחרי תואר זה אי אפשר לעבוד בטיפול, אולם ישנם מקצועות שונים שמעדיפים לקבל אליהם בוגרי תואר ראשון בפסיכולוגיה כמו רכזי כוח אדם, מדריכים בחינוך מיוחד, בהוסטלים וכו'. במידה והינך מעוניין להיות פסיכולוג עליך להמשיך לתואר שני בפסיכולוגיה. יש לציין שתנאי הקבלה לתואר שני בפסיכולוגיה בכלל ובפסיכולוגיה קלינית בפרט הינם מהגבוהים בארץ, ואחוז המתקבלים לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית הוא פחות מ 20% מכלל הנרשמים. לאחר שעברת את שבעת מדורי הגיהנום והתקבלת לתואר שני בפסיכולוגיה עליך לסיים את התואר השני, ואח"כ להמשיך להתמחות. שני המהלכים האחרונים ייגזלו מחייך עוד לפחות ארבע-חמש שנים. כך שבחישוב מהיר, כדי להפוך לפסיכולוג קליני עליך להקדיש את שבע-שמונה השנים הבאות בחייך למען המטרה. לדעתי השקעה מרובה זו של זמן ויכולת הינה טובה ומיטיבה עם הלומדים. מקצוע הפסיכולוגיה ובעיקר הפסיכולוגיה הקלינית הינו מורכב והסטודנט זקוק ל"תהליך הבשלה". לא מספיק רק לדעת מה אמר פרויד, או מי היה ויניקוט. כדי להיות פסיכולוג טוב, ולבנות את האישיות הטיפולית נדרש זמן, בגרות וכוח נפשי לא מועט. לעומת זאת, מקצוע הסיעוד הינו שונה ראשית בזמן הלימודים המושקע. מקצוע הסיעוד נלמד תוך ארבע שנים (לאח/ות מוסמך/ת). לא ידוע לי לגבי זמן ההתמחות לפסיכיאטריה, אולם בכל מקרה לאחר כארבע שנים, אתה יכול להתחיל לעבוד במקצוע. אתה שואל מה עושים אחים פסיכיאטרים. אני אענה לך מהמקום הבסיסי ביותר מתוך הכרותי את בתי החולים הפסיכיאטרים כעובדת סוציאלית או מתמחה בטיפול באומנויות, והתרשמותי האישית לגבי עבודתם. ראשית האחים הפסיכיאטרים קודם כל משמשים כאחים רגילים לכל דבר: חלוקת תרופות, חבישת פצעים או מתן טיפול רפואי ראשוני וכדומה. נוסף על כך האחים הפסיכיאטרים משמשים כ"מנהלי טיפול אישיים" (case managment) ברוב בתי החולים הפסיכיאטריים. לכל אח/ות יש מספר מטופלים. זה אומר לדאוג להם באופן אישי יותר לצרכיהם, לעקוב יחד עם המטופלים אחר התקדמותם בתוכנית השיקומית שנבנתה עבורם, ליצור קשר עימם באופן אישי יותר וגם עם קרובי משפחותיהם וכו'. הצוות הסיעודי בבית החולים הפסיכיאטרי נכלל ברוב המדרגים בביה"ח, מוערך על ידי כל הצוותים הטיפוליים ובעל משמעות רבה. נוסף על כך יש להם השתלמויות רבות בנושאים שונים, שתורמות להם להתפתח באופן דינמי כל הזמן. עכשיו אני רוצה להציג לפניך עוד אפשרות אחת והיא העבודה הסוציאלית, שזהו המקצוע הראשי בו אני עוסקת. מקצוע זה הוא שילוב של החלק המעשי והחלק הטיפולי-מעמיק. בעבודה סוציאלית התואר הראשון אורך כשלוש שנים. במהלך הלימודים החל מהשנה הראשונה מתחילים לעשות הכשרה מעשית (פרקטיקום/סטאג', בלעז). בסיום הלימודים אפשר להיכנס מיידית לעבודה במקצוע. אפשרויות בחירת התחום הן נרחבות: ילדים, מבוגרים, חולי נפש, מפגרים, אוטיסטים, מחלקות בבתי חולים כלליים, מרפאות לבריאות הנפש, מחלקות רווחה ועוד האפשרויות רבות. אנשים עם נטייה לעבודה קלינית ושאיפה להיות מטפלים קליניים ימשיכו לתואר שני בעבודה סוציאלית קלינית שאורכת שנתיים. לאחר התואר השני, עובדים סוציאלים רבים הופכים למטפלים קליניים המקבילים לא פעם ביכולתם ורמתם לפסיכולוגיים. ההבדל הוא שעובד סוציאלי קליני לא מוסמך לעשות איבחונים פסיכולוגיים. תחום זה שמור לפסיכולוגיים בלבד. לאחר מכן יש שוב אפשרויות רבות להמשיך ולהתפתח: תארים מתקדמים בעבודה סוציאלית, בית ספר לפסיכותרפיה והתמחויות נוספות כגון : הנחיית קבוצות, גשטאלט, תרפיה באומנויות וכו'. כך כאמור נתפסת העבודה הסוציאלית כשילוב בין החלק הפרקטי-המעשי יחד עם החלק הטיפולי המעמיק. עכשיו עליך להחליט כמה זמן אתה רוצה להשקיע כדי ללמוד מקצוע כלשהו, האם אתה מעדיף משהו פרקטי יותר או משהו "התפתחותי" יותר, ובעיקר לחשוב על "מה אתה רוצה לעשות שתיהיה גדול". רצוי תמיד לקחת בחשבון שכל בחירה נתונה לשינוי, וגם אם התחלת במסלול מסוים, תמיד אפשר להתחרט ולעבור למשהו אחר. הצעה אחרונה היא פשוט לשאול אנשים מהתחומים אותם הזכרת לגבי עבודתם ותהליך הכשרתם. ראיתי גם פה בפורום ייעוצים של סטודנטים לפסיכולוגיה תואר שני. אתה יכול אולי לפנות אליהם דרך האימייל, ולשמוע חוויות ממקור ראשון. בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

אני בת 31. אמה לילדה מקסימה בת 5 ולתינוקת בת חצי שנה. יש לי משפחה מקסימה ואני אמורה להיות מאושרת, אבל אני מצוברחת ובוכה הרבה, אני נלחצת כמעט מכל דבר, לא מתפקדת כמו שאני רוצה ומצפה מעצמיץ קשה לי מאוד לקבל החלטות כמעט בכל תחום. אני מרגישה שאני פוגעת במשפחתי ובי. המצב הפך בלתי נסבל עבור כולם. רציתי לדעת אם יש טיפול תרופתי אשר יכול לאושש את הנפש ולתת כצת חשק לחיות.

שני שלום רב, אמנם אינני רופאה, אך ללא ספק שבנוגע לשאלתך אני יכולה לומר כמעט בודאות שישנן תרופות המקלות את החרדה והדיכאון ומשפרות לעיו-ערוך את איכות החיים.זאת ידוע לי על פי נסיון של מטופלים רבים שסבלו מאד עד שהחלו טיפול תרופתי, ולאחר שהחלו לקחת טיפול שכזה הם חשו ש"הם חזרו לחיים". המצב שאת מתארת, להיות אמא לשני ילדים קטנים, רעיה ואדם כשלעצמו, זהו שילוב שלא פעם גורם לעומס יתר על האישה ועל הגברה של תחושת חרדה, דיכאון וכו'. לדעתי עליך קודם כל להתייעץ עם פסיכיאטר לגבי טיפול תרופתי, ובמקביל לשקול טיפול פסיכותרפויטי שיעזור לך ללמוד דרכי התמודדות עם מצבי החיים השונים, ויתרה מזו יהיה לך המקום בשביל עצמך להתרכז בעצמך, לקבל, להישען ולהיתמך. שיהיה לך כוח. בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

כאשר עניתי למיטל לכי מייד לפסיכיאטר טעיתי בשיקול דעת שכן התשובה עלולה להבהיל במקרה של מיטל כוונותי היו טובות אולם הנוסח לא היה מוצלח, מתחילת שנת 2000 התחלתי להרגיש תחושות כמו שאת מתארת ובתחילת מאי 2000 פניתי לפסיכיאטר של מכבי קיבלתי SEROXAT והמצב השתפר מאוד כאשר את נמצאת בארבע עיניים מול המטפל ספרי לו את כל האמת לא עשית רע לאף אחד ואין לך במה להתבייש אל תתני למטפלים פרטיים לעשוק אותך ופני דרך קופת חולים

שלום שני מובן שיש טיפול תרופתי שיכול לעזור. כדאי לפנות להתייעצות עם פסיכיאטר בנושא. לאחר בדיקה ניתן יהיה להמליץ על טיפול תרופתי, על טיפול פסיכולוגי או טיפול משולב. תחכי גם להתייחסות של ד"ר פלד. בברכה, אמיר

אני עובדת סוציאלית ויש לי נער בן 13 שאובחן לפני כמה שנים כבעל לקות למידה בעית קשב וריכוז, בעיות רגשיות ותסמונת טורט אשמח מאוד לקבל אינפורמציה על התסמונת וכן על אפשרויןת הטיפול הקיימות.

מעבר לעצות של המומחים בפורום את יכולה לקבל מידע במספר אתרים טובים הדנים בתסמונת טורט: http://tsa.mgh.harvard.edu http://www.tourettesyndrome.net http:// www.tourette.ca

מירי שלום רב, תסמונת טורט נכללת בתוך הפרעות הטיק. היא עלולה להתבטא בחיקוי בלתי רצוני של התנהגות או דיבור של אחרים או עצמיים. זוהי הפרעה כרונית משפחתית, המאופיינת בטיקים תנועתיים ובטיקים קוליים. אלה מתבטאים במידת חומרה משתנה וכרוכים במגוון בעיות ריגשיות והתנהגותיות, הכוללות התנהגות אובססיבית (כפייתית) טורדנית. (סיכום קצר מתוך "פסיכיאטריה של הילד והמתבגר"/ טיאנו ואחרים). בספר מפורטים סוגים שונים של תרופות המסייעות להקלת התסמינים של התסמונת. לכן, ככל הנראה אחד הטיפולים הנפוצים בתסמונת הוא הטיפול התרופתי. בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

מירי גם תסמונת טורט וגם הפרעת קשב ADHD הן תופעות נוירולוגיות והטיפול הוא בעיקרו תרופתי. חשוב לדעת שהתרופה לטיפול בהפרעת קשב-ריטלין-אסורה לשימוש באנשים שיש להם גם תסמונת טורט. התרופה שנמצאה יעילה ביותר לטיפול בהפרעות טיק-כמו ת' טורט- היא ORAP. פרטים על התרופה והתסמונת בכלל באתר הבא: http://www.gatepharma.com/ORAP/orap.html

שלום מירי כדי לענות לגבי אופן הטיפול חשוב לדעת על חומרת התסמונת ועל הנסיונות הטיפוליים מהעבר. אני מניח שאת מטפלת בנער במסגרת כלשהי ובוודאי יש תיק רפואי שמתייחס לאינפורמציה שאת זקוקה לה. אם אין תיק כזה יתכן שניתן לאתר אותו. בכל מקרה כדאי לפנות ליעוץ פסיכיאטרי. זה נכון שבמקרים רבים הטיפול התרופתי הוא הטיפול היעיל, למרות לישנם מקרים רבים טיפול פסיכולוגי חשוב מאד. היה לי בטיפול נער עם תסמונת טורט - היה יורק ומקלל בכל פעם שעבר ליד שוטר או חייל. טיפול דינמי של חצי שנה עזר לבעלות נושאים קונפליקטואליים בקשר שלו עם אביו והתסמונת נעלמה. במקום הסימפטומים הוא יכול היה לדבר על הדברים "האמיתיים" - על היחסים עם אביו. בברכה, אמיר

ד"ר שלום הסיפור קצת ארוך אשתדל לכתוב מתומצת. לפני כ3 שנים התחלתי בהרגשת סיפטומים של חרדה ודכאון(עפ"י דברי הפסיכיאטר ) נטלתי כדורים שונים עפ"י מרשם הפסיכיאטר. נכון להיום אני מרגיש יותר טוב אבל עדיין תוקף אותי במיוחד התופעה של חוסר שיווי משקל סחרחורת וזה גורם לי לאי נעימות וריכוז בעבודה. העבודה שלי היא מול מחשב (נתון שאולי חשוב שתדע) האם מנסיונך האישי יש טיפול מסוג אחר שיכול לתת לי פתרון טוב יותר לבעיית היציבות? בתודה מראש

שלום חיים ד"ר פלד יוכל לעשות לשאלתך, הוא יענה בהקדם. אמיר

אמיר שלום עדיין לא קיבלתי תשובה. חיים

שלום חיים תציין בבקשה איזה תרופות אתה מקבל. מה התופעות מהן אתה סובל. ונוכל להתייחס. תכתוב הודעה חדשה כך שגם ד"ר פלד יוכל לקרוא ולהתייחס. בברכה, אמיר

שלום, אני והחבר שלי מקיימים יחסי מין בערך פעם בחודש. מעט מאוד פעמים הוא מצליח להגיע לאורגזמה. זאת לא בעייה של אימפוטנציה, הוא פשוט לא גומר. המגע הפיזי ביננו נהיה דליל יותר ויותר, וזה, כמובן, מוביל לבעיות אחרות. היו לי כל מיני מחשבות בנושא, אולי הוא בעצם הומוסקסואל (הוא מאוד נעלב רק מעצם המחשבה הזו), אולי עבר עליו איזה משהו בילדות. לא יודעת, אני קצת חסרת אונים, ניסיתי הרבה דברים, עם הרבה אהבה, לפעמים זה עובד, רוב הזמן זה לא. מעבר לזה שזה לא נראה לי ממש טוב שאנחנו עושים את זה רק פעם בחודש.... הוא לא ממש משוכנע שזאת בעייה בכל, זה התחיל להציק לו רק אחרי שהעלתי את העיניין, מה עושים?

שלום גל, לידיעתך, גבר יכול להגיע לאורגזמה גם בלי לגמור(כלומר בלי פליטה). האורגזמה והפליטה הם שני דברים נפרדים, למרות שאצל רוב הגברים אין זה כך. זה שחברך לא גומר לא צריך להדאיג אותך. השאלה היא אם תכיפות יחסי המין ביניכם והמגעים הגופניים בכלל (כגון ליטופים,נשיקות,חיבוקים) מספקים אותך. אם בין הצרכים שלכם יש פער קיצוני ואת חיה בתיסכול, כדאי לך לחפש מישהו שיתאים לך יותר. אם הפערים אינם גדולים, כדאי לפנות ליעוץ מיני. נ.ב. אינני יועצת מקצועית ומה שכתבתי מבוסס על נסיון אישי.

תודה לך על התגובה. אין לי ספק שהוא אינו מגיע לאורגזמה, דיברנו על הנושא מספיק פעמים. האהבה במערכת הזאת לא חסרה, ומין לעיתים רחוקות לא יגרום לי לחפש תחליף, זה פשוט שם ואני מנסה למצוא פתרון, במיוחד כשהנושא הוא רגיש כל כך. יום אחד אנחנו הזוג הכי מאוהב בעולם, ויום אחרי זה כמו שני שותפים לדירה. וקצת קשה לי להתמודד עם זה. אבל איני מפקפקת ברגשותיו כלפי, כשם שאני יודעת איך אני מרגישה כלפיו, ומישהו אחר לא בא בחשבון.

שלום גל מדובר בבעיה בתפקוד המיני של החבר. השאלה היא האם הבעיה היתה אצלו עם כל בנות הזוג (במידה והיו לו ) או שהבעיה ספציפית לקשר איתך. העובדה שאתם פחות מקיימים יחסי מין אינה טובה משום שההתמודדות היא דרך הימנעות ותגרום ליותר מרחק ביניכם. את יכולה להציע לו לפנות לבד לפסיכולוג שמומחה לנושא או לפנות יחד כדי לעבוד על הקשר המיני. אם את זקוקה להמלצות למי לפנות תכתבי לי. בברכה, אמיר

קראתי את המכתב בנושא, ולא הבנתי כלום. יש לי סלידה מטורפת ממקומות צפופים. דיסקוטקים, קניונים וכד' אני נכנסת ללחץ, שאנשים לא יגעו בי. גם באוטובוס כשמישהו יושב לידי ומתחכך בי. אני לא כל כך מבינה את המונחים המדוייקים, או איזה סוג של טיפול, אפילו טיפול עצמי עלי לעשות. אני יוצאת לבלות, ואני רוצה להיות מסוגלת לרקוד ולהתפרק קצת אבל ההמון מסביב מטריף את דעתי ומפריע לי לנשום, אז אני תמיד מוצאת את עצמי יושבת בצד, במקום לעשות חיים. לא יודעת איך להתגבר על זה.

גל שלום רב, את מתארת סוג של חרדה אשר מפריעה למהלך החיים התקין שלך. לדעתי עליך לפנות לפסיכיאטר, והוא עשוי לתת לך טיפול תרופתי שייקל עליך את התופעות שאת מתארת באופן משמעותי. נוסף על כך רצוי ללכת ליעוץ פסיכולוגי, ולבדוק האם כדאי להתחיל גם בטיפול פסיכולוגי כדי להתמודד עם התופעה. במקרים רבים, רק ההשפעה התרופתית מקלה מאד, ואין צורך לשלב פסיכולוג. ולפעמים לא. לשיקולך. תרגישי טוב, ותהני. טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

שלום טלי, הנקודה היא שאני לא ממש מעוניינת בטיפול תרופתי. בשביל זה יש דברים אחרים שיכולים לעזור - ולא לוקחים אותם על בסיס קבוע.... רציתי לדעת מאיפה זה נובע, ואם אני מסוגלת כאדם בוגר, עם מעט שכל בקודקוד, לפתור את זה בעצמי. להתמודד עם הבעיה, ולא לעקוף אותה. כי כמו שאמרתי - יש דרכים נפלאות ומהנות לעקוף בעיות... אז אם יש לך איזו נקודה שיכולה לפזר מעט את הערפל, אשמח לשמוע. תודה.

שלום גל הבעיה שלך מוכרת וניתן לעזור לך. לא מדובר בתופעה שבעזרת הגיון ועיצה תוכלי לפתור. את חייבת להיעזר באנשי מקצוע. אם יש לך רתיעה מתרופות את חייבת לפנות לטיפול פסיכולוגי. את צריכה להיות מוכנה לטיפול ממושך. טיפול תרופתי יוכל לקצר לך תהליכים. בברכה, אמיר

אני במצוקה בבקשה תענה לשאלתי!

אנא פנה לרופא המשפחה כמו שאמרתי לך שלשום

אינני יודע מי אתה שאול סלה. כנראה שאתה לא רופא וע"כ אודה לך אם תחדל מההתייחסות הלא מקצועית שלך ותפנה מקום לתשובה של מומחים ממך מבלי להעליבך. בתודה אייל

אינני יודע מי אתה שאול סלה. כנראה שאתה לא רופא וע"כ אודה לך אם תחדל מההתייחסות הלא מקצועית שלך ותפנה מקום לתשובה של מומחים ממך מבלי להעליבך. בתודה אייל

חברי ואני יוצאים שנתיים וחושבים להתחתן, הדבר היחיד המעיב על החלטתי הוא שחברי אומר שהוא אוהב אך לא תמיד נהנה בסקס (מסיבת חוסר התאמה גופנית) 1. קשה לי לקבל החלטה לחיות את חיי באופן זה ואנחנו מחפשים פתרון 2. גילוי הלב של חברי גורם לי מזה זמן רב חוסר שקט נפשי וחוסר ביטחון 3. האם קיים מצב של חוסר התאמה מינית ? במי אפשר להתייעץ בשאלה זו? 4. האם קיימים שירותי יעוץ סקסולוגי שאינם פרטים? אודה לתשובתכם המהירה.

שלום סמדר מובן שמין טוב חשוב ביחסים זוגיים. את כותבת שהוא לא תמיד נהנה איתך בסקס. כלאמר, לפעמים כן ולפעמים לא. מצב זה טוב לעומת מצבים שאין כלל הנאה מהמין. חשוב שתדברו ביניכם על הנו7שא. תנסו לברר איך אפשר להגביר את ההנאה. איזה דברים מפריעים לו והאם מדובר בדברים שניתן לשנות. אם הקשר הזוגי טוב ניתן לשפר את המין באופן ניכר. כמובן שניתן לפנות לטיפול זוגי ממוקד כדי לנסות בעזרת מטפל לדבר על הנושא ולראות אם אפשר לשפר אותו. ההחלטה להתחתן או לא היא החלטה שלך. את צריכה להחליט על סמך היחסים הקיימים ולא על סמך האמונה שדברים ישתנו לאחר החתונה. אם הנושא המיני מאד חשוב לך כדאי לעבוד ולנסות לשפר אותו לפני ההחלטה על החתונה. בברכה, אמיר

שלום אמיר, תודה עבור ההתיחסות. אם תוכל לנסות לתת מענה גם לשני הסעיפים הנוספים ששאלתי: 1. האם קיים מצב של חוסר התאמה מינית ? במי אפשר להתייעץ בשאלה זו? 2. האם קיימים שירותי יעוץ סקסולוגי שאינם פרטים? תודה, סמדר

לסמדר שלום רב. גם אני כמוך יוצאת עם בחור אשר ההתעניינות שלו בכל הנוגע בסקס ת היא מעטה ביותר. אני מזדהה עם מצבך, אני וחברי ניסינו ללכת לסקסולוג אך הדבר לא הצליח ת חשתי כי כל מטרתם זה להוציא עוד ועוד כסף במקום לעזור ( חבל שיש אנשים כאלה בתחום הריפוי וחבל שהם מתרבים ). אני מייעצת לך רק דבר אחד חשוב מאוד - תמשיכי לנסות אך אך תדברי על הנושא הרבה תני לדברים לזרום ת דיבורים לפעמים יכולים להרוס . במיוחד אם פוגעים. דני.

שלום אני מחפשת מאמרים או כתבות בנושא הפסיכולוגיה של ילדים תאומים כמו התנהגות, קשר בניהם ולחברה, דפוסים שונים. הודה לכם אם תכוונו אותי .

שלום רינת ישנם ספרים טובים בעברית, כרגע אין לי את שם הספרים. תגשי לתולעת ספרים (חנות ספרים בתל אביב) או לסטימצקי ותבדקי באגף ספרי פסיכולוגיה והורות. בברכה, אמיר

לנו יש בניי 3 ואני אשמח לדעת אם מצאת משהוא מעניין ואו מועיל תודה דב

האם גם גברים יכולים לסבול מדכאון שלפני ולאחר לידה של בת זוגתם?

אילן שלום רב, תהליך של הריון ולידה הוא תהליך שאינו קשור רק לבת הזוג, אלא הוא שלב חשוב מאד בתהליך של הקשר הזוגי. הריון של בת הזוג משפיעה קודם כל על בת הזוג עצמה הן מבחינת תהליכים נפשיים (יצור חי שגדל ומתפתח בתוך רחמה, משמעותה כאמא וכו') והן מבחינת התהליכים הפיזיים (שינוי הצורה החיצונית, השינוי ההורמונלי וכו'). כל אלה משפיעים באופן ישיר גם על בן הזוג עצמו וגם על הקשר הזוגי. פעמים רבות בן הזוג חש מנותק מהחוויה האמהית שחווה האשה כמו גם לאחר הלידה , הגבר עשוי לחוש נדחק הצידה לאור הטיפול המאסיבי בתינוק, והזנחה (אולי) של הקשר הזוגי. האם נראית כמחוברת אל התינוק, חווה איתו מין קשר זוגי מיוחד משלהם, שלא פעם בן הזוג נשאר מחוץ לתמונה, ומרגיש מנוכר, דחוי ומדוכא. כך קורה שבמקרים רבים, בעיקר לאחר לידת ילד ראשון יש התערערות של יחסים זוגיים, מתרחשים שינויים, עליות ומורדות ביחסים הזוגיים, עד שחיי בני הזוג חוזרים למסלול חיים קבוע והתינוק הופך להיות חלק מההויה המשפחתית הכוללת בה גם לבן הזוג יש מקום בחווית ההורות. האם זה ענה לך על שאלתך? במידה ולא, אשמח אם תנסח שאלתך בצורה אחרת, מפורטת יותר. בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

שלום אילן כפי שטלי כתבה לך ההריון והלידה הוא אירוע משמעותי ביותר עבור שני בני הזוג. במידה ולגבר יש קונפליקטואליות מודעת או לא מודעת ביחס להריון, ללידה, לעובדת הפיכתו לאב ולבעל משפחה ועוד עלולים להיווצר מתחים פנימיים ולעיתים דכאון. מדובר בדכאון על רקע תגובה להריון וללידה. רצוי לפנות לטיפול. בברכה, אמיר

אני בת 16 וחצי ואני מרגישה כאילו אני הולכת להתמוטט. אני לא יודעת את המונחיים הפסיכולוגיים לזה , אבל אני מרגישה לבד, כאילו אף אחד לא שם בשבילי כאשר אני יודעת שזה לא נכון, אבל זה לא משפיע ולפעמים אני חושבת על מוות ואני מפחדת ואני לא יודעת מה לעשות כי לפעמים אני מרגישה שאני מתפרקת בפנים. אני לא לוקחת תרופות, אני בן אדם בריא לחלוטין בדרך כלל ואני פשוט חווה ירידת מתח בלתי פוסקת. מה אני אמורה לעשות?

מיטל חמודה גם אני עברתי תהליך דומה,וטופלתי. את צריכה לשתף אנשים שיעזרו לך.היום בעידן שנות ה2000- יש דרכי טיפול יעילות מאוד. כדאי לך לפנות ליעוץ פסיכולוגי. ואולי לשקול יעוץ עם פסיכיאטר לגבי תרופות שיש בשוק לטיפול במצבים אלו. מי שפונה לפסיכיאטר הוא לא "משוגע" הרבה מאוד אנשים לוקחים היום תרופות נגד דיכאון וחרדה ואי שקט. אלו מצבים שכיחים מאוד .אל תיבהלי. יש דרכים טובות לצאת מזה.אם תרצי אשמח להמשיך לדבר. תום סטודנט לפסיכולוגיה תואר שני

מייד לפסיכיאטר לא לשחק במשחקים ודרך קופת חולים

מייד לפסיכיאטר לא לשחק במשחקים ודרך קופת חולים

מיטל שלום רב, במכתבך את מתארת מצב לא קל, ותחושה מפחידה ואף מייאשת של התפרקות ואיבוד שליטה. המצב הזה לא פעם אופייני לגיל בו את נמצאת, גיל ההתבגרות. אני כמעט בטוחה שאת מסתכלת על המסך כעת וחושבת " אוף, הנה עוד אחת שתגיד לי שזה רק עניין של גיל, וזה נורמלי וזה יעבור לי" ואולי אפילו יתחשק לך להמשיך להודעה הבאה מיד בלי לסיים אפילו לקרוא את ההמשך, אך אני בכל זאת מבקשת ממך רק דקה אחת, לא הרבה מעבר. גיל ההתבגרות הוא אכן גיל לא קל שבו עוברים המון תהליכים פיזיים ונפשיים כאחד. התהליכים והשינויים הללו גורמים ללחץ על כל מערכות הנפש והגוף, וקורה לא פעם חוסר איזון בין המערכות השונות. יחד עם זה עולות השאלות המהותיות שמעסיקות כל אחד מאיתנו בכל מיני שלבים בחיים (לא רק בגיל ההתבגרות) כמו משמעות החיים והקיום, מה באמת אנחנו שווים, מה מקומנו בעולם הזה אם בכלל אנו חשים שיש לנו מקום וכו'. מתבגרים כמו כל האנשים שונים זה מזה בכל, ובין היתר בצורה בה הם מתמודדים עם תהליכים ושינויים. יש רגישים יותר, יש מחוספסים יותר, יש אופטימיים, יש פסימיים וכדומה. לכן גם פעמים רבות, כשאנחנו מסתכלים על חברים או אנשים אחרים בני גילנו שמתמודדים עם בעיות דומות לשלנו בצורה הנראית לנו טובה ויעילה יותר מדרך ההתמודדות שלנו, זה נותן לנו את התחושה שאנחנו לא פועלים נכון, טוב, ואולי משהו אצלנו דפוק. כך אני חשתי מתוך הדברים שהעלית במכתב, שזו הרגשתך. נראה לך שאת לא מצליחה להתמודד "כמו שצריך" עם הדברים מסביבך, את מאבדת את יכולת השליטה ומגיעה אפילו לחשוב על מוות. ובכן, מה שאני מנסה לומר היא שאין דרך התמודדות "כמו שצריך" כי זה שונה מאדם לאדם בהתאם לאישיותו, יכולותיו וכו'. אולם, למרות שהתהליכים שאת עוברת הם אולי נורמטיביים, בכל זאת ניכרת המצוקה מתוך דבריך. על מנת להקל על עצמך את התקופה הזו, הייתי ממליצה לך לפנות לדמות מטפלת כלשהי לאו דווקא מטפל פסיכותרפויטי, אלא זה יכול להיות דמות אחרת שאת סומכת עליה כמו יועצת בית הספר. יחד עם אותו אדם תוכלי לחלוק את חוויותיך, מחשבותיך ורגשותיך. ההתחלקות והשיתוף במה שעובר עליך, לפעמים רק זה מקל מאד את תחושת המצוקה, הבדידות וחוסר השליטה. כמובן שראיה של אדם חיצוני תמיד נותנת זוית ראיה חדשה ושונה משלך על דברים שונים, וכך תוכלי להתבונן על מה שעובר עליך דרך עיניהם של אחרים, דבר העשוי להשפיע אף על ההסתכלות שלך על הדברים. בקיצור, אני ממליצה לך לפנות לאדם כלשהו (עדיף עם רקע טיפולי ו/או ייעוצי) לשתף אותו במה שעובר עליך, וכך לזכות לקצת תמיכה והקלה של מצוקתך. בכל מקרה, לכל שאלה, בקשה או סתם להמשיך ולשפוך מהלב, אני כאן. בשבילך. חזקי ואמצי, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

הנוסח הקודם של תשובתי היה לא מוצלח . גם אם נראה שהמצב על הפנים הדבר הוא לא כך לא התכוונתי להגיד לך בתשובתי הקודמת שאם לא תפני מייד יקרה אסון כוונתי היתה שיש לפנות במקרה שאת מתארת לעזרה מקצועית

שלום מיטל את מתארת מצוקה קשה. קיומה של המצוקה אינו מעיד על כך שיש לך בעיה נפשית קשה אבל בהחלט ברור שאת צריכה לפנות לטיפול פסיכולוגי. במידת האפשר תשתפי את ההורים בריגשותיך ואם אי אפשר את ההורים אז מבוגרים קרובים. תפני עם ההורים או בלעדיהם לטיפול פסיכולוגי. את יכולה לפנות ליועצת בבית הספר או לגשת עם ההורים לפסיכולוג. אם את זקוקה להמלצות תכתבי לי בפורום. בברכה אמיר

הנני מטופלת שנים רבות טיפול משולב של שיחות ותרופות פסיכיאטריות. בחודש מרץ האחרון התאשפזתי במחלקה פסיכיאטרית פתוחה מיזמתי, עקב התדרדרות במצבי: דיכאון המלווה במחשבות כפייתיות. כיום אני מבקשת לערוך צוואה אצל עורך-דין, ואני אמורה להביא מהפסיכיאטר המכיר אותי רק מחודש מאי שנה זו, מכתב על כשרותי המשפטית. מה דעתך?

שלום רב, להערכתי עליך להפות את שאלתך גם לפורופ של רפואה ומשפט. בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

אני עדיין מחכה לתשובה של ד"ר פלד!

שלום! 1.האם שמיעת קול צפצוף סטטי קבוע באוזן הוא סימן לסכיזופרניה? (אני יודע שזה קורה להרבה אנשים אבל בכל זאת...) 2.כמו כן האם מצב של היפוכנדריה די חריפה הוא לעיתים שלב מקדים להתפתחות סכיזופרניה (לא מדובר בחרדה מהלא נודע אלא היפוכנדריה ממחלות ספציפיות כמו סרטן וכו אך שנמשכת הרבה זמן)?

לגבי הצפצופים באוזן.... הקול הסטטי הזה מופיע במצבי שקט ומנוחה ובמיוחד לפני ההרדמות - האם זו סכיזופרניה בהתחלתה?

שלום גד אין שום קשר בין שמיעת צפצוף באוזן לבין סכיזופרניה או הפרעה נפשית אחרת. כמו כן היפוכונדריה היא לא מחלה מקדימה לסכיזופרניה. לא ברור לי מאיפה אתה לוקח את הרעיונות האלה. בברכה, אמיר

תירגע אין לך סכיזופרניה וזה בטוח. שמיעת רעש סטטי באוזן אינה מעידה על כך. וכנ"ל היפוכונדריה חיים

אני בחור בריא בן 24 אשרבעייתי היא עייפות יתר . אני טיפוס של לילה וע"כ אני רגיל ללכת בשעות :03-06 . כאשר אני קם ,אופפת אותי תחושת עייפות כבדה ואני מוכן ויכול לישון תוך זמן קצר מהקימה האחרונה. סך כל זמן העירנות הוא כ-שעתיים-שלוש וזה קורה בשעות הלילה המאוחרות. מה אפשר לעשות עם בעיית ה-over שינה ועייפות? בעייה זו מפריעה לי בתיפקוד היומיומי וע"כ אודה אם אענה לשאלתי. בתודה,אייל.

אם אתה מסתיר דברים אחרים כגון מחשבות טורדניות בעיות באוכל והערכה עצמית וייתכן שאתה ישן הרבה כי אתה רוצה לברוח מעצמך כי החוויה שאתה מתעורר ואתה חי היא לא מלבבת הפתרון הוא פסיכיאטר

שאול, הבעייה שלי אינה קשורה לשנאה עצמית וכ'. אני בחור עובד יוצא ומבלה אשר מאוד מאוד את החיים כך שלצאת במסקנות נמהרות לגביי זה מיותר. אם לא הבנת את שאלתי, אחזור ואומר שיש לי תחושת עייפות די כבדה אשר אולי קשורה לפן רפואי ולא פסיכיאטרי, כאשר אני נכנס לישון א ני מסוגל לישון חזק והרבהץ אני לא מנסה לברוח מהחיים אלא אפכא מסתברא- לנצל אותם יותר!

שלום אייל יש טיפוסים של יום וטיפוסים של לילה. הבעיה שלך קשורה לזה שאתה לא ישן כמו שצריך. הייתי ממליץ להבדק במעבדת שינה כדי לבדוק את איכותל השינה. אתה צריך לנסות ולבדוק למה אתה מתעורר - האם מדובר בחלומות מטרידים או מסיבות אחרות. קושי לישון באופן מספק יכול לנבוע מסיבות פסיכולוגיות של מתח או מסיבות אחרות. כדאי לבדוק את הנושא, כי הבעיה שלך פוגמת באופן ניכר באיכות החיים. בברכה, אמיר

אני בת 21 ולעיתים אני מרגישה שאין לי אויר , אני מרגישה שהנשימות שאני לוקחת לא מלאות ואני מרגישה חוסר בנשימה תופעה זו חלה אצלי לפני כשנה בערך כשנפרדתי מחבר שלי שיצאתי איתו 3 שנים- עד אז אף פעם לא היתה לי את הבעיה הזו. באותה תקופה הגעתי ממש למצב של קוצר נשימה כחודש לאחר מכן חזרתי לחברי אך תופעה זו לא הרפתה ממני ועד היום כל פעם לפני שאני הולכת לישון אני מרגישה החוסר של אויר שלא מגיע אלי לריאות. אני יודעת שזה ברובו פסיכולוגי כי אני מרגישה בחוסר הנשימה המלאה הזו לרוב כשאני עצבנית או כשאני בחרדה. רציתי לדעת האם יש פעולה או תרופה או טיפול מסויים שעלי לעשות על מנת להרגיש שאני נושמת טוב.

שלום טל הבעיה היא כניראה בעיה פסיכולוגית. הפרידה מהחבר לפני שלש שנים היתה גורם לתופעה שהיא תופעת חרדה אופיינית. את צריכה ללכת לפסיכולוג כדי לעבוד על הנושא. ד"ר פלד יוכל להתייחס לנושא של טיפול תרופתי. בברכה, אמיר

ד"ר פלד שלום לפני כשנתים אובחנה אצלי סכיזופרניה, יש לי קולות בראש. למדתי להתרגל אליהם. פעם חשבתי שכולם רוצים לפגוע בי, לקח לי המון זמן להשלים עם זה שזו מחלה. יש לי מטפלת שעוזרת עם הילדים שלי. אני מטופלת אצל פסיכיאטר פרטי, פעם קיבלתי מינון גבוה יותר של רספרדל ועוד תרופה אבל היה לי נוקשות בגפים וחוסר תיפקוד. אני חייבת לשמור על המשפחה שלי שלמה ולתפקד.... הרופא אמר שמספיק 2 מ"ג רספרדל ושאני כבר הסתגלתי לזה. שמחתי לשמוע שהעווית יכולה לעבור . האם יש איזה מקום עם רופאים מומחים לנושא שאפשר להתיעץ איתם?? תודה

כל פסיכיאטר הוא מומחה לסכיזופרניה מבין הפסיכיאטרים יש מומחים יותר לסכיזופרניה מדובר ברופאים שעובדים בבתי חולים פסיכיאטרים הרופאים היותר טובים הם אלו שעובדים בבתי חולים אוניבסיטאים - כי הם מלמדים סטודנטים לרפואה ומיתמחים בפסיכיאטריה ולכן בתי חולים אלו שומרים על רמה אקדמית גבוהה הרופאים הטובים ביותר לסכיזופרניה יהיו אלו אשר ציינתי מעלה ואשר בנוסף עוסקים במחקר מוח בניסיון אינטנסיבי להבין מה זה סכיזופרניה ומאיפו זה בא כיוון שהקבוצה בה אני עובד במחקר מוח היא בחזית מחקר הסכיזופרניה העולמי אשמח ליעץ לך ולענות על כל שאלה: אני מצרף תקציר של רקע היסטורי להתפתחות המונח סכיזופרניה: סכיזופרניה רקע 1800 MOREL תאר צעיר מבריק אשר התדרדר תיפקדו נפגע בכל תחומי החיים בדומה לסניליות של זקנה. לכן הוא קרא למחלה DEMANCE PRECOCE. 1850 KAHLBAUM תאר לראשונה סימנים קטאטונים (יותר מאוחר יוחסו לסכיזופרניה קטטונית) · אוטיסים = ניתוק מהמציאות וחוסר תגובה לסביבה · נגטיביסם = התנגדות כללית ומוטורית לפקודות · אוטומאטיסם = חזרה סטירוטיפית על תנועות, WAXY FLEXEBILITY תנועות ביזאריות. יתכנו מעברים בין סטופור לאלימות קשה. 1890 HECKER תאר התנהגות לא מאורגנת ומוזרה וקרא לה הבפרניה. · מתחיל לפני גיל 25 לכן בד"כ לא מספיקים להינשא ולרכוש מקצוע (בודדים מובטלים) · מתאפיין בפירוק ניכר של ארגון מנטלי, ריפוין אסוציאטיבית אפקט לאבילי או שטוח. · מתאפיין בליקויי מנטלי קשה ומהיר. 1900 KRAEPLINE הראשון שיסד קלסיפיקציה אבחנתית בפסיכיאטרייה. חילק את מחלות הנפש לשלשה סוגים: 1 . דמנטיה פראקוקס = מחלה של התקפים פסיכוטים והתקדמות הדרגתית לליקוי. 2 . פסיכוזה מניה-דפרסיבית = כל אותם מחלות נפשיות ללא ליקוי. 3 . פאראנויה = מחלה שניקרא יותר מאוחר סכיזופרניה פראנואידית (היום הפרעה דלוסיונאלית) וככלה: · גיל מאוחר (מתגלה קלינית בגיל מאוחר) 40-30 כאשר יש כבר עבודה ומשפחה. · אישיות שמורה אין פירוק או אובדן בוחן מציאות אינטליגנציה שמורה. · מערכת דלוסיונאלית מאורגנת הגיונית שזורה במרקם החיים של המטופל. 1920 BLEULER האמין שסכיזופרניה היא מחלה של פיצול בין רגשות מחשבות והתנהגות, לכן קבע את השם סכיזופרניה. (סכיזו = פיצול פרניה = סרעפת מושב הנפש). הוא האמין שבכדי לאבחן סכיזופרניה יש לאבחן 4 סימנים ראשוניים: ארבעת ה A של בלוילר. · A אוטיסים = הסתגרות התבודדות חברתית. · A אמביוולנטיות = חוסר החלטיות (כולל מוטורית) יתכן דיבור והיפוכו באת ובעונה אחת. · A אסוציאציות = ריפוין אסוציאטיבי · A אפקט = השטחה אפקטיבית. 1920 SCHNIDER האמין בחשיבות הסימנים הסוערים של המחלה, ניסח את FIRST RANK : · מחשבות שווא של שדור מחשבות ואו השפעה. · מחשבות שווא של פאסיביות ושליטה · הלוצינציות שמיעה, שנים או יותר קולות מעירים מדברים בגוף שלישי על החולה (בד"כ דברים לא נעימים). · שמיעת מחשבות. HUGLING JACKSON (היה נירולוג) הראשון שהציע לחלק את הסימנים בסכיזופרניה לסימנים חיוביים ושלילם. POSITIVE SIGHNS NEGATIVE SIGHNS · מחשבות שווא פעילות שנידרייניות, מאניות · הלוצינציות שמיעה שנידריינות · אפקט לאבילי מתח אמוציונאליות · אי-שקט, בלבול, ואמוציונאליות. · ריפוין אסוציאטיבי והפרעות חשיבה. יתכנו מחשבות שווא אבל בדרך כלל לא-פעילות, לא פועל על-פיהם פחות מוטרד מהם. · חסר, דלות, צמצום, בדיבור חשיבה ופעולה. · אפקט שטוח מנותק חוסר תגובה רגשית · ירידה ברציה ואיניציאטיבה (אישיות) הגינה תיפקד כללי. · רגוע ללא בלבול. CROW הדגיש חלוקה זאת וניסה לקשור אותה לממצאים ביולוגים ולטיפול. החלוקה שלו היא: TYPE1 TYPE2 · ללא ממצא ב CT · מגיב טוב לטיפול אנטי פסיכוטי · מנגנון פטלוגי כנראה דופאמין · הרחבת חדרים ב CT · מגיב רע לטיפול אנטי פסיכוטי · מנגנון פטלוגי כנראה ניווני NANCY ANDREASEN הראתה שסימנים חיוביים מופעים יחדיו יותר בשלב החריף הפסיכוטי, ואילו הסמנים השליליים מופיעים יחד עם סימנים שלילים אחרים יותר בשלב הליקוי הפוסט פסיכוטי דהינו סימנים שלילם. (בנתה סקלות הערכה SAPS SANS) LANGFELD ניסה לבנות מערכת פרוגנוסטית על בסיס החלוקה לסימנים חיובים ושלילם, תבע את המונח SCHIZOPHRENIFORM לסכיזופרניה עם פרוגנוזה טובה. SCHIZOPHRENIFOM PROCESS SCHIZOPHRENIA · תפקוד קודם טוב · גורם סטרסוגני ברקע · פרוגנוזה טובה · תפקוד קודם לקוי · ללא גורם סטרסוגני · פרוגנוזה רעה LIDDEL תאר 3 קבוצות סימפטומים אשר לדעתו קשורים למערכות ואזורים מוחיים. REALITY DISTORTION DISORGANIZATION PSYCHOMOTOER POVERTY TEMPORAL LOB ORBITOFRONTAL CORTEX AND CINGULATE CORTEX DORSOLATERAL PREFRONTAL CORTEX AND STRIATUM · הלוצינציות קולות · מחשבות שווא של רדיפה ויחס · אפקט לא-תואם · ריפוין טנגנציאליות דיבור לא-קוהרנטי · לחץ דיבור · מיעוט בדיבור · אפקט שטוח ולא- מגיב · ירידה בתנועתיות ספונטנית · מונוטוניות בדיבור · דיבור איטי · ירידה בקשר עין לאחרונה התווספו חלוקות של 4 קבוצות תוספת של הסתגרות חברתית לסימנים חיובים שלילים ודיסאורגאניזציה.

רציתי לדעת מה הם הסמפטומים של תסמונת זו והאם היא נחשבת מחלת נפש?

מדובר במונח ישן שאינו קיים יותר המונח החדש FACTISIOUS ניתן להתחלות (מהמילה מחלה -דהיינו תלונות גופניות ללא הסבר רפואי) על רקע צרכים פסיכולוגים לתשומת-לב והתיחסות

שלום. אני סובל בחודש האחרון מהתקפי חרדה, הגורמים לבעיות שינה ולמתח רב בחיי היום יום. הסימנים הם זיעה קרה יובש בפה וקושי להירגע. ב- 1994 עברתי ניתוח מעקפים לאחר שני התקפי לב,ובתקופה זו מצבי הכלכלי קשה. רופא המשפחה המליץ טיפול ב- prizma 20mg כדור ביום.האם זו דרך הטיפול היחידה? והאם יש סיכונים בדרך טיפול זו? תודה יוסי

שלום יוסי ד"ר פלד יוכל להתייחס לאספקט התרופתי. אבל, מעבר לנושא התרופתי אתה צריך לבדוק עם עצמך למה בחודש האחרון התחילו התקפי החרדה. אני ממליץ לפנות לפפסיכולוג לברר נקודה זאת. לדעתי כדאי לפנות בהקדם מכיון שאם התקפי החרדה התחילו רק לפני חודש יתכן וניתן לעזור לך מהר. ככל שהזמן עובר קשה יותר להשיג שיפור בטיפול פסיכולוגי. אתה יכול לפנות דרך קופת חולים. בברכה, אמיר

יוסי שלום רב, לגבי הטיפול הרפואי-תרופתי אני משוכנעת שד"ר פלד יוכל לעזור לך. אני רוצה להתייחס למצבך הנפשי שעימו אתה מתמודד. לדעתי, טיפול תרופתי אינו מספק בעיקר אם אתה אומר שמדובר במצב חדש עבורך. כפי שאני מבינה ממכתבך אתה נמצא במצב משברי כלשהו שגורם לך להתקפי החרדה וכל התופעות הנלוות. טיפול תרופתי יסייע לך להקל על הסימפטומים אך טיפול פסיכותרפויטי (אפילו לטווח קצר) יסייע לך להתמודד עם המצב בצורה יותר טובה, ואף יתן לך כלים להתמודד עם מצבים דומים בעתיד. בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

אם נישללו גורמים קרדיאלים ואחרים לסימפטומים !!! אז כן !! - טיפול הבחירה הוא זה שציינת התכשיר יעיל ובטוח אין סיכונים תופעות לוואי התחלתיות (שחולפות עם הזמן) הם ירידה בחשק מיני - עייפות - ובחילה יש לזכור שהתכשיר פועל רק לאחר לקיחה קפדנית של 2-5 שבועות בהצלחה

לך לפסיכיאטר דרך קופת חולים ולא לרופא משפחה

לך לפסיכיאטר דרך קופת חולים ולא לרופא משפחה

שלום רב, בתי בת 4 . בחודשים האחרונים היא צועקת תוך כדי שינה. היא קוראת בשמות ילדים מהגן וכאילו רבה איתם על צעצועים. זה קורה כל לילה ולעיתים נדירות עובר עליה לילה שקט. אנו קמים אליה ומרגיעים אותה אך לאחר מספר דקות זה שוב קורה. בבוקר היא לא זוכרת כלום וקמה כאילו כלום לא קרה במשך הלילה. מה שם התופעה? האם ניתן לטפל בה? מה לעשות? למי לפנות? תודה דודו

שלום דודו לא מעט ילדים בגיל זה סובלים מביעוטי לילה ושינה לא שקיטה. אני יודע כאב שכאשר הבת סובלת במהלך השינה להורים מאד קשה. השאלה היא כמה זמן התופעה נמשכת ואם היא נמשכת באופן תדיר ללא הקלה. העובדה שבתך קמה בוקר ומתפקדת טוב מהוו אינדיקציה לכך שהבעיה לא חמורה. אם הבעיה נמשכת הרבה זמן ובאופן עקבי יתכן שישנה בעיה שמציקה לה (מעבר לבעיה התפתחותית נורמטיבית). במקרה כזה כדאי לפנות לפסיכולוג לילדים. תבדוק בשירות ההתפתחותי באיזור מגוריך אם יש שירות כזה. תעדכן אותי. בברכה, אמיר

לא הייתי מתרגש ניראה לי בגדר הנורמה במיקרה וזה ימשך הייתי מתיעץ עם מעבדת שינה יש כזאת בכל מרכז רפואי גדול (לדוגמא ת"הש)

שלום רב! להזכירכם אני בן 29סובל מדכאון עמוק בימים אלו , עקב חוסר תפקוד כללי חיפוש עצמי, חוסר יציבות בחיים ותחושת ערך עצמי נמוך. לפני כמה ימים עשיתי אבחון אצל יועץ תעסוקתי , הבחינות הלכו לי ממש גרוע והרגשתי שאני לא מצליח לבציע פעולה מוחית, בנוסף פסיכיאטר נתן לי להתחיל בטיפול ליטיום אמר להגיע עד 3 כדורים ביום ולעשות בדיקות דם אחרי 10 ימים. אני ממש מדוכא מעצם לקיחת הכדורים ומחוסר התפקוד שלי בבחינות, איני רואה אין אוכל להיות כמו כולם ןמרגיש ממש שאני נטל על החברה והמשפחה ,אני יודע שאין לכם תרפות פלא,אני כבר מגיל צעיר ביותר סוחב את הבעיות שלי , הגיעו מים עד נפש עד היום התחפשתי והסתרתי את הבעיות, אך היום כבר אין לי את הכוחות לעשות את זה אני כבר כמעט שבועיים נמצא בנתק טלפוני עם חברים ולא משיב להודעות שלהם איני יודע מה להגיד להם, הם מרגישים שמשהו לא תקין אצלי ואני ממש מיואש מהמצב יש לי מחשבות אובדניות, אשר פחדתי להגיד אותם לפסיכיאטר אליו הלכתי מחשש שימליץ לאשפז אותי אני צריך עזרה אשמח לקבל הצעות של הצוות המקצועי ושל קהל הפורום מה לעשות. העיניין דחוף ביותר

שלום חיים ראשית אני רוצה לחזק אותך במאבק ובהתמודדות שלך. אני יודע שמאד קשה להתמודד במצבים של דכאון ויאוש. יחד עם זאת אני רוצה לעודד ולהגיד שיש תקווה. במידה ורק התחלת בטיפול התרופתי תתמיד וברב המקרים הדומים לשלך ישנה הקלה משמעותית. בנוסף כדאי לשקול ללכת לטיפול פסיכולוגי או קבוצתי תמיכתי. אתה יכול לבדוק את האפשרויות במסגרת השירות הציבורי. במרפאה לבריאות הנפש באיזור מגוריך. למסגרת הטיפולית יש משמעות וכח לעזור ולסייע. חזק ואמץ אמיר זהר

חיים שלום רב, ממכתבך עולה סבל רב ומצוקה. נראה כי המצב בו אתה נמצא מדכא ומייאש אותך ומוסיף על תחושת הדיכאון הבסיסית. זהו מעגל קסמים שכזה שבו הדיכאון וחוסר התיפקוד מגבירים את הדיכאון הבסיסי, אתה חש ייאוש על שאינך יכול לצאת מהדיכאון וזה מדכא אותך עוד יותר. אמנם טיפול תרופתי מסייע במידה טובה במצבי דיכאון, אולם חשוב לא פחות הוא הטיפול הפסיכותרפויטי. להערכתי עליך למצוא מטפל/ת שתוכל למצוא אצלם קצת תמיכה, ויותר מזה תוכל לחלוק עם מישהו את התחושות הקשות אותן אתה חווה ולהבין יותר את מה שעובר עליך. אני מאמינה שאתה עובר תקופה מאד קשה בחייך, אולם כדאי לך לדעת שאפשר לצאת מזה, ואתה בדרך הנכונה. עצם מוכנותך לקבל טיפול תרופתי ואולי אף פסיכותרפויטי, מראה על תובנה ומודעות למצבך, וזו כבר חצי הדרך להחלמה. אני מחזקת את ידיך ומאחלת לך שיהיה לך כוח להמשיך כי יש אור בקצה המנהרה, באמת. טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

לפי התאור שלך אתה כרגע סובל מסימפטומים של דיכאון כמובן שזה לא הזמן לבצע פעולות הדורשות מאמץ מנטלי - כגון בחינות מכל סוג שהוא כאשר הדיכאון יחלוף היכולות הקוגניטיביות חוזרות והשיפור בתיפקוד יהיה מורגש אים יש מחשבות רציניות על מוות - אז אישפוז זה לא הדבר הרע ביותר - בהתחשב שאי אפשר לטפל בגופה - ההפך, באישפוז השיפור הוא הרבה יותר מהיר ויעיל - ניתן להתאשפז במחלקה פסיכיאטרית של בי"ח כללי - אלו מחלקות סימפאטיות והאישפוז שם הוא מרצון לזמנים קצרים של 2-3 שבועות אצלך יש לשקול תכשיר נוגד-דיכאון בנוסף לליטיום כיוון שאתה מתאר רקע של בעיות מגילאים מוקדמים אני מרגיש שיתכן ויהיה צורך גם באיבחון פסיכולוגי וטיפול בשיחות כפי שממליצים הפסיכולוגים וה ע"סים (עובדים סוציאלים) לעיתים התיסמונות הקליניות של שינויים במצב רוח "ניזונים" מרגישיות של אופי ואישיות יחד עם מצבי-חיים מסויימים עדכן אותי - בהצלחה

שלום! זה כבר כמה שנים טובות שאני נורא מפחדת בבדיקות דם. כל פעם שעושים לי אני מתעלפת או לפחות מרגישה סחרורים. כשאני יושבת בתור ומחכה אני כבר מתחילה לא להרגיש טוב. אפילו כשאני חושבת על זה שאני צריכה לעשות הראש שלי מסתחרר. לא יודעת מה לעשות כי עוד מעט אני רוצה להרות. האם אני צריכה לפנות לרופא או שאני צריכה להתגבר על זה לבד? תודה.

את מתארת תגובה פיסיולוגית נורמאלית של פחד לדעתי 5מ"ג וליום VALUM מיתחת ללשון כחמש דקות ליפני הבדיקה תיפתור לך את הבעיה פני לרופא מישפחה עם המלצתי הנ"ל והוא ירשום לך את הטיפול במילחמת המיפרץ הטיפול הזה הוכיך את עצמו מעל ומעבר - היינו מושיבים עשרות פונים בחדר מיון עם וליום מתחת ללשון ופתרנו להם את הבעיה (לא כדאי לחזור על לקיחת הווליום יותר מ 6 פעמים באותו יום) בהצלחה - עדכני אותי איך זה עובד

שלום מרינה אני מסכים עם ד"ר פלד שבמקרה של סימפטום כל כך ספציפי אם ניתן להיעזר בטיפול תרופתי ממוקד אין טעם להיכנס לתהליכים של טיפול פסיכולוגי. האלטרנטיבה - במידה ותרצי בדרך אחרת היא טיפול התנהגותי דרכו תלמדי שיטות להרגעה עצמית והפחתת המתח לפני בדיקת דם. תנסי קודם את ההמלצה של ד"ר פלד. בברכה, אמיר

מהי בדיוק תסמונת הנוירופייברומאטוזיס ( nf1)? היכן אוכל למצוא מידע מורחב בנושא? תודה, אביטל.

נסי את הקישורים הבאים http://www.northernlight.com/nlquery.fcg?cb=0&qr=neurofibromatosis&orl=&search.x=36&search.y=16

ד"ר פלד שלום! תודה עבור תשובתך המהירה, אולם משום מה אין באפשרותי לפתוח את הלינק הנקוב. בברכה, אביטל.