פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום רב !!!! יש ברשותי 3 שאלות שהייתי מעוניין להפנות אליכם . שאלתי הראשונה היא לגבי התופעות הנ"ל (חרדה ודכאון) אני לא יודע לאמוד את המספרים ,אבל כל-כך הרבה אנשים סובלים מהבעיות הנ"ל והבורות בנושא כל-כך גדולה ועמוקה ומדוע? שאלה נוספת ,האם קיימת קבוצת תמיכה לאנשים הסובלים מהבעיות הנ"ל בכל דרגה שהיא והאם טיפול בשיטת ייעוץ שכזו יכולה לעזור במידה ניכרת קרי להחליף טיפול תרופתי? והאם ישנו איזה שהוא ויטמין שניתן לקחת , וימנע/יצמצם התקפי פאניקה? בתודה מראש !!!!!!

אור שלום רב, לגבי שאלותיך: השאלה הראשונה, חשובה אך אין לי תשובה. השניה, לגבי קבוצות תמיכה קיימות קבוצות טיפוליות (לא לעזרה עצמית) העוסקות במגוון רחב של בעיות. הקבוצות הללו מתקיימות בדרך כלל במרפאות לבריאות הנפש האזוריות, ובמכונים פרטיים העוסקים גם בטיפול קבוצתי. לגבי קבוצת תמיכה מסוג הקבוצות לעזרה עצמית אני ממליצה לך לפנות למרכז לעזרה עצמית ברח' המלך ג'ורג בת"א, שם יש להם מידע רב על קבוצות התמיכה השונות. לגבי השאלה השלישית, לאחרונה פורסם בכתב עת פרסומי של חברת סולגר הנקרא "סגנון חיים" (גיליון מס' 2 אוגוסט 2000) שיש אפשרות לטפל ולהקל במצבי סטרס באמצעות גורמים תזונתיים. מדובר בעיקר בקומפלקסים שך מולטי ויטמינים, וקמפלקסים מעורבים של ויטמיני B ו-C. אני משוכנעת שבפורום של הומיאופטיה ידעו לעזור לך יותר. מקווה שעזרתי, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

שלום רב התופעות של חרדה ודכאון הן תופעות שמלוות את המין האנושי מאז ומתמיד. אנחנו מנסים לתת שמות פסיכיאטריים והגדרות רפואיות. מנסים לטפל באופן תרופתי ואחר. אין ספק שחשוב להשתמש בקטיגוריות האבחוניות הללו. אבל לצערי יש אינפלציה בהגדרות רפואיות למצבים אנושיים מורכבים. לחיות משמעו להתמודד עם תקופות של דכאון וחרדה. אמנם ישנם מקרים קליניים שדורשים התערבות תרופתית או פסיכותרפיה אינטנסיבית, אבל אין צורך להגזים בעניין. כמו שציינת התופעה רחבה. לאנשים נח להתעלם, כי נראה שרבים מפחדים להסתכל באופן ישיר על חייהם, על נושאים כמו המוות שנמצא מעבר לפינה, על מגבלותיהם. אנשים נרתעים מלעסוק בשאלות מאיימות. חרדה ודכאון הן תופעות מאיימות. אני מעדיף לעסוק פחות בהגדרות פסיכיאטריות ויותר בשאלות האישיות והאקזיסטנציאליסטיות של האדם . טלי נתנה לך המלצות טובות לגבי מקומות אליהן ניתן לפנות בברכה, אמיר

אני מאמינה שלחרדה ודכאון יש תפקיד בחיי ביום יום חרדה מטבעה יכולה להציל אותנו במקרים רבים אך ישנו חוט דק שמפריד בין חרדה "מועילה" לבין כזו שלא . מצד שני בעיני דכאון גורם להחלשות של המערכות בגוף שנהיות חשופות מתמיד, אך כמו שהזכרת לעיתים אין מקום להתערבות . הגוף יכול ל"דאוג " לעצמו.

בשנים האחרונות פיתחתי הרבה רגלים כפייתיים הנני בודק את הדלת מספר רב של פעמים יש לי מחשבות טורדניות יכול לבדוק 4 פעמים היא נעלתי את האוטו וכו זה מאוד מקשה עלי נסיעות למקומות רחוקים הפכו לדבר מאוד מעיק היות ויש אי וודאות רבה וההני מתחמק מכך האם יש לך טיפול? האם טיפול תרופתי יכול עזור? האם אלטרולט 10 מג ליום יכול לעזור ( קיבלתי כדור זה נגד כאבי ראש אך לא לוקח אותו )

שלום רני במידה והתופעות מציקות לך כפי שאתה מציין כדאי לפנות לטיפול. יש אפשרות לטיפול תרופתי, ד"ר פלד יוכל לייעץ. בכל מקרה תפנה לפסיכיאטר כדי שיתאים את הטיפול הנכון. בנוסף כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי שיעזור לך להתמודד עם הבעיה ועם הגורמים הפסיכולוגיים האפשריים לחרדה שלך מפני אי ודאות ומתחושה של פחד מאבדן שליטה במצבי חוסר ודאות. פחד זה עלול לצמצם את חייך. בברכה, אמיר

רני שלום רב, לפי מכתבך אני יכולה לחוש בתושת המצוקה שאתה חווה. אובססיביות היא הפרעה שגורמת לפגיעה באיכות החיים בהרבה מהמקרים, וגם אתה מתאר התנהגות נמנעת (מעדיף לא לנסוע למרחקים). להערכתי עליך לפנות במקביל הן לטיפול פסיכותרפויטי שיעזור לך להתמודד עם התכנים הנפשיים שהביאו להיווצרות ההפרעה, והן לטיפול פסיכיאטרי (דהיינו-תרופתי) על מנת להקל את הסימפטומים ולשפר את איכות החיים. בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

תודה רבה לשניכם. אני מבין שאתם ממליצים על פסיכולוג + פסיכיאטר. ורק מה לגבי אלטרולט 10 מג, האם יכול לסייע ( זה תרופת סרוטינין לכאבי ראש )

אני סובלת מהתקפי פאניקה וחרדה , באופן פתאומי וללא שום סיבה, אני מודעת שבתחילה אני מרגישה שההתקף מגיעה, ואני מדברת לעצמי שזה יעבור ושאני בדר, אני סובלת מזה כ4 שנים, ומתמודדת עם זה. אני מורה בבית ספר וחוששת שזה מפריע, כי אני לעיתים חשה בסחרחורות ועסוקה במה שקורה. אני גם מעוניינת להיכנס להריון, וחוששת שהתקפי הפאניקה והחרדה יהיו בתדירות גבוה יותר. רציתי לשאול מה כדאי לעשות? האם התקפים כאלה יכולים לפגוע בהריון והאים ההורמונים בהריון יכולים להשפיע על ההתקפים

שלום ק את נוקטת בדרך נכונה כדי להתגבר על ההתקפים. היכולת לדבר עם עצמך ולהרגיע את עצמך חשובה מאד. אני מקווה שאת לא נרתעת מיותר מדיי מצבים בגלל החשש שהחרדה תופיע. אין שום בעיה להיכנס להריון וללדת. אני מציע גם אפשרות לפנות לטיפול פסיכולוגי ולבדוק אפשרות, במידת הצורך, להיעזר בטיפול תרופתי. בברכה, אמיר

ק' שלום רב, את מתארת מצב של חרדות חוזרות ונשנות במהלך ארבע השנים האחרונות. השאלה היא באיזו מידה את מרגישה שאת מתמודדת עם זה, ועד כמה את חשה (אם בכלל) שאת כבר לא יכולה להמשיך להתמודד לבד. במידה וההתקפים מפריעים לך במידה כזו של פגיעה באיכות החיים ובתחושת ההנאה והספונטניות שלך, הייתי ממליצה לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. בנוסף את מתארת מצב שהחל לפני כארבע שנים. מה קרה לפני 4 שנים? האם היה אירוע כלשהו הזכור לך כמשמעותי? תכנים אלו ועוד יוכלו לעלות בחדר הטיפול. טיפול פסיכולוגי עשוי לפתור אותך מחרדות לטווח הארוך, אולם לעיתים יש לשקול טיפול תרופתי בהתאם לתדירות ועוצמת ההתקפים כדי להביא להקלה מיידית. בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

במקרה כמו שלך קיבלתי טיפול תרופתי שניתן על ידי פסיכיאטר של מכבי והמצב השתפר בצורה דרמטית

שלום רב! שמי גולן אני בן 25 ושאלתי היא כזאת: בכל פעם כשאני מגיע לפורקן מיני -בכל דרך שהיא, שמתי לב לתופעה שחוזרת על עצמה והיא תחושת רגשי אשם,ירידה בביטחון העצמי, הרגשת עירפול זיכרון, כלומר חוסר יכולת לזכור דברים מסוימים. בדרך כלל אחרי הפורקן המיני ישנה הרגשת ריפיון כללי שחולפת אחרי מס' שעות אך במקרה שלי היא חולפת אחרי יומיים. ברצוני להדגיש שהתופעה הנ"ל היתה בשיאה בתקופת גיל ההתבגרות, אך עם התקדמות השנים היא הולכת ופוחתת , אך עדיין מהווה גורם מפריע במערכת היחסים עם בת הזוג וגורמת לי אי-נוחות רבה. אשמח לקבל ממכם עצה/הכוונה לשאלתי. לתשובתכם אודה

שלום גולן לאחר הפורקן המיני טבעי שישנה הרגשת רפיון שבד"כ מלווה בהנאה. כפי שאתה מתאר תחושת הרפיון אורכת זמן רב ומלווה בתחושה לא נעימה. כמו כן אתה כותה על תחושת אשמה וירידה בבטחון העצמי לאחר האורגזמה. מכל אלה אמי מבין שקיימת אצלך קונפליקטואליות רגשית לגבי יחסי מין ובעיקר לגבי האורגזמה. מגלל סיבות שכרגע לא ברורות האורגזמה והרפיון שלאחריה מתקשרות אצלך לתחושת אשם ולכן אח"כ להרגשה כללית רעה. יתכן ששורש הבעיה בחוויה קשה מהילדות ויתכן ביחס הכללי להנאה ממין ומפורקן מיני. טוב שעצמת התופעה פוחתת עם השנים. במידה והתחושות ממשיכות להציק אתה יכול לפנות ליעוץ פסיכולוגי שיכול לעזור בעניין. בברכה, אמיר

שלום אמיר, תודה על תשובתך,שקלתי לפנות לייעוץ פסיכולוגי אך מכיוון שעלותו קצת יקרה ולכן נושא זה אינו אקטואלי כרגע. אני לא מצפה לטיפול דרך הפורום, אבל אשמח לקבל ממך לפחות חוות-דעת מקוצרת לשאלתי.ברצוני להדגיש את בעיית ריפיון הזיכרון - טשטוש זמני של הזיכרון שמתבטא בעיקר ביכולת לשנן דברים חדשים(אחרי האורגזמה). כמו כן תחושת הירידה בביטחון העצמי שנמשכת שבוע עד שבועיים ורק לאחר תקופה מסוימת נעלמת תופעה זו.ברצוני לציין שהתחנכתי בבי"ס דתי אך אני לא מייחס כ"כ חשיבות לעובדה זו שיכולה להיות קשורה לרגשות אשם. אמנם עם עליית הגיל התופעה פוחתת אבל עדיין מפריעה. אקבל בברכה כל עצה היכולה להוות תחליף (בינתיים) לפסיכולוג. לתשובתך אודה

שלום ! הנני מבקש פרטים על הפרעה זו, מה משמעותה, כיצד זה מתבטא ביומיום, האם מסוכנת או לא ושמה של הפרעה זו בעברית תודה מראש ארנון

ארנון שלום רב, ההפרעה עליה אתה מבקש לדעת נכללת בתוך ההפרעות הדלוזיונליות. דלוזיה הינה מחשבת שווא.מחשבות שווא בהפרעה זו הן מגוונות מאד בתכניהן. בנוסף, הסוג הספציפי עליו אתה מדבר (SOMATIC TYPE) הינו התבטאות של ההפרעה בעיקר במחשבות שווא לגבי תחושות פיזיות-גופניות. זה מידע תמציתי ביותר (מתוך: ICD 10 ו-DSM3). אשמח לדעת לאיזה צרכים אתה זקוק למידע, ואוכל לפרט ולהרחיב בהתאם. בברכה, טלי פרידמן

שלום ארנון הקבוצה של ההפרעות נקראת הפרעות דלוזיונליות מתמידות. זוהי קבוצה שכוללת מגוון הפרעות, שהאפיון הקליני היחיד או הבולט שבהן, הוא מחשבות שווא ממושכות שאי אפשר לסווגן כאורגניות, כסכיזופרנית או כאפקטיביות. הסומטיות הן מחשבות שווא בעלות אופי סומטי היפוכונדרי. מעניין למה אתה שואל את השאלה. בברכה, אמיר

תודה על התשובות. הנני מבקש עוד קצת הבהרות: "מחשבות שווא ממושכות שאי אפשר לסווגן כאורגניות, כסכיזופרנית או כאפקטיביות. הסומטיות הן מחשבות שווא בעלות אופי סומטי היפוכונדרי." יש צורך בתרגום לשפת העם: ממושכות - משמע כרוניות? תמידיות? סומטיות - אם הכונה לגופניות פיזיות כדברי טלי? מה הכונה בכך שאינן אורגניות? בעלות אופי סומטי היפוכונדרי- מה הכונה כמו כן שאלתי : כיצד זה מתבטא ביומיום, האם מסוכנת או לא - אודה על תשובה היות ושניכם חושבים כי מענין מדוע הנני שואל, ברשותכם אשהה מעט את תשובתי פשוט סיקרנתם אותי לדעת מדוע זה כלכך מענין כך שמיד אחרי ההסבר אשיב לכם בינתיים הרבה תודה ארנון

מזה חמש שנים אני סובלת מהתקפי חרדה. איני מסוגלת כמעט לנהוג כיוון שהדבר גורם אצלי להתקפי חרדה. נסיעות ארוכות לבד אינן באת בחשבון והדבר מפריע מאוד מאוד למהלך חיי. ההתקפים התחילו בתקופה שבה הייתי עיפה, אחרי הפלה ובתקופה שלא אכלתי כמו שצריך והייתי לחוצה. ההתקף הראשון קרה בזמן שנעתי באוטו. מאז, כאמור אני מתקשה לסוע באוטו. בנוסף אני מקבלת התקפים בזמנים ומקומות שונים אך ההפרעה העיקרית היא לנהיגה. אני הולכת לטיפול אך איני רואה התקדמות. האם עלי לקבל תרופות? האם אלה יעזרו? למי עלי לפנות על מנת לקבל מרשם לתרופות(לרופא משפחה?). עלי לציין שאני מתביישת לספר על מצבי לרופא המשפחה או לכל אדם מוכר (חוץ מבעלי והורי שיודעים על מצבי). אשמח לקבל יעוץ והפניה.תודה

טייב שלום רב, להערכתי עליך ללכת לייעוץ פסיכיאטרי. את יכולה לפנות דרך קופ"ח, דרך המרפאה לבריאות הנפש המקומית או באופן פרטי. פסיכיאטר הוא האדם המומחה בעיני לתת תרופות להפרעות אלו ואחרות. מוזר בעיני שהמטפל אליו את מגיעה כבר במשך שנים לא ייעץ לך לקבל טיפול תרופתי. בדרך כלל בהתקפי חרדה הטיפול התרופתי מאד מקל את הסימפטומים ומשפר את איכות החיים. להערכתי עליך גם לשתף את המטפל שלך בתחושותייך, ואולי הוא אף יסייע לך במציאת פסיכיאטר. בהצלחה, טלי פרידמן

לטלי- תודה על תשובתך. אני רוצה לציין שאני פניתי לפסיכולוג ולא לפסיכיאטר. הוא אכן המליץ לי ללכת לפסיכיאטר אם ברצוני לקבל תרופות אך הוא לא ידע להגיד לי אלו תרופות קיימות ומה תרומתן, אם בכלל, למצבי. לכן פניתי אליך בשאלה אם ידוע לך אם יש בכלל תרופות שיוכלו לעזור לי. כפי שציינתי, רוב הבעיה שלי בנהיגה וכפי שהבנתי אסור לקחת תרופות הרגעה לפני נסיעות! עלי לציין שפניתי באופן פרטי לפסיכולוג ואני משלמת באופן פרטי, דבר שמכביד עלי ביותר. אין לי כסף לפנות באופן פרטי גם לפסיכיאטר ולכן ברצוני לדעת אם יש אפשרות לקבל תרופות מבלי להוציא מאות שקלים על טיפול פסיכיאטרי! האם בתחנה לבריאות הנפש הטיפול זול יותר מאשר באופן פרטי? תודה על העזרה!

במקרה דומה לשלך ביקשתי בדיקה פסיכיאטרית במכבי קיבלתי טיפול תרופתי והמצב השתפר באופן ניכר (התרופות ניתנות על ידי פסיכיאטר)

בס"ד את אומרת שזה החל לאחר שהיתה לך הפלה , האם היא קשורה באיזו דרך כלשהיא לתאונה או משהוא דומה או האם בזמן שההפלה החלה לקחו אותך בנסיעה מהירה שהפחידה אותך לבית החולים ? אני לא המומחה לחרדות אך על פי מה שידוע לי מן ההלכה ותורתינו הקדושה הטיפול במקרה של הלם או חרדה או קיבעון מחשבתי כלשהו נעשה בדרך מאוד פשוטה : ככל שתספרי על מה שגרם לתופעה יותר ויותר לחברים שכבר יודעים , לנו וכולי ותחשבי על כך יותר (לא בזמן נהיגה רק כשאת רגועה ושומעת מוסיקה טובה וכולי ) אז לאט לאט החרדה תעלם מאליה , אם ההתקפים מאוד חזקים ומפחידים , בהחלט בהתאם לגורם חוויה מפחידה מאותו הסוג כאשר בעלך לצידך מחבק ומנשק ואומר לך אין לך מה לפחד אני איתך ישחרר אותך אך אני איני ממליץ לאף אחד לעבור חוויות מפחידות חלילה אלא רק במקרה שאין מוצא אחר. אישתי דרך אגב מאוד פחדה לינהוג בארץ ובמיוחד בתוך ת"א. לבסוף שיכנעתי אותה לישכב על המיטה ולדמיין שהיא נוהגת בת"א לבד ! כעבור כמה ימים "מפחידים" בהם היא דמיינה שהיא נוסעת כשהיא במיטה , היא לא פחדה יותר . הגעתי מנסיעה קיבלתי חיבוק ונשיקה והיא אמרה בחיוך : תן לי את המפתחות בא ניסע ואני נוהגת . בהחלט מומלץ לסמלץ לעצמך נהיגות ארוכות לבד כשאת במיטה אני תקווה שבעזרת השם לבסוף תצאי לדרך בחיוך וכל העינין ישכח. בהצלחה.

תודה שאול. אשמח לשמוע יותר על המצב שהיה לך ועל התרופות שנטלת. אני כעת מרגישה שלעולם לא אהיה שוב "נורמלית" והדבר די מייאש אותי ולכן אשמח לשמוע ממישהו שהשתפר. תודה, טייב.

מה קרה לד"ר פלד

שלום שלמה ד"ר פלד נמצא בחופשה, אם יש לך שאלות אליו תתעזר בסבלנות, הוא יחזור. אמיר

טלי, המון תודה על תשובתך. כנראה ארשם ללימודי סיעוד במסלול הסבת אקדמאים (שאורך שנתיים בלבד). בברכה , נואל (ואני בת...)

נואל שלום רב, מצטערת על הבילבול. שיהיה לך בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

הערכה עצמית שלי נמוכה ( מגרדת את הרצפה) וכמו כן גם הבטחון העצמי שלי זה משפיע כמובן על כל החיים שלי כמעט ואין לי חברים אני מאוד סגורה וקשה לי לצור קשר עם אנשים . די נמאס לי מהבדידות הזו אני כבר בת 26 עדיין לא היה לי חבר ( עדיין בתולה) . מה עושים???????

מיכי שלום; המון בחורים נחמדים מסתובבים שם בחוץ. אל תתיאשי, אני בטוח כי תמצאי אהבה! המון בהצלחה הנסיך

מיכי שלום רב, מכתבך עולה מצוקה רבה, ואולי אפילו סימני ייאוש ראשונים. את מספרת שיש לך בעיות ביצירת קשרים, טרם חוית קשר רציני עם בן זוג ובכלל את חשה בודדה עם בטחון עצמי ש"מגרד את הרצפה". שאלתי היא איך התמודדת עם זה עד היום? בכל זאת הצלחת להעביר 26 שנה איכשהו? אולי עשית זאת תוך התעלמות מוחלטת ממצבך, ולכן זה נגרר במשך שנים, ואולי זה קורה בתקופות, פעם טוב יותר ופעם טוב פחות וכו'. מה את עושה בחיי היום יום? איך את מעבירה את ימייך? עובדת? לומדת? לדעתי אדם עובר בחייו תקופות ומשברים שונים. ייתכן וההבנה שלך לגבי חייך היא משהו תלוי זמן, ייתכן. אם את חשה שהמצב בו את שרויה קשה עבורך מדיי, ואת מעוניינת "לצאת מהמעגל" ואולי לחוות גם חויות נוספות בחיים ולנסות לשפר את תחושתך, הייתי ממליצה לך לפנות לטיפול פסיכוטרפויטי. טיפול שכזה עשוי לתרום לשיפור הרגשתך, לעזור לך להכיר את עצמך יותר טוב ואולי לסגל לעצמך מספר התנהגויות מתאימות יותר ומתקשרות יותר עם סביבתך. בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

דבר ראשון - תודה על התשובה המהירה ! טיפול כזה נעשה עם פסיכולוג ? איך מוצאים פסיכולוג מתאים . ושוב תודה

בס"ד מיכי קודם כל אין מה להילחץ אם תפתחי כל ספר רפואה לעולם לא תמצאי מחלה שקוראים לה בתולה . לדעתי זכית ואני אסביר לא רק מן הפן הדתי : בעבר אני הייתי חילוני ולצערי קיימתי יחסים עם הרבה נשים . וכשרציתי להתחתן היה לי מאוד קשה לדעת מה אני מחפש וכשמצאתי לאחר המון שנים זה ממש לא היה מרגש כמו בהתחלה ... כשרק פגשתי את הראשונה ... והתחילו להתרוצץ כל מיני השוואות היא היתה כך ולה היה כך וזאת כך וזה ממש לא בנה את הקשר הטוב שלי עם שותפתי לחיים... מניסיון הכי טוב ובריא זה כמו אבותינו - למצוא את האחד היחיד והמיוחד שמתאים לך תרבותית וריגשית . ותאמיני לי הם קיימים וחלקם גם כן בתולים וביישנים וסגורים ומתוקים . וניתן למצא אותם בפורום המתאים או במוסדות לשידוכים. בהקשר לחוסר הביטחון שלך את יכולה לעבוד עליו גם בעצמך : תתחילי בתרגולים קטנים : לדוגמה תתאמני מול הראי לחייך ... חיוך רחב וחיוך מסתורי וחצי חיוך וכו' לאחר שתרגישי שאת שולטת בחיוכייך תחייכי לעצמך ותגידי את כל הדברים הטובים שאת יודעת על עצמך : תכיני רשימה מראש לפני שתלכי לראי . ותגידי לך את כל הדברים תוך כדי חיוך ... כשתסיימי את התרגיל וכבר תדעי את הרשימה בע"פ ותהיי מסוגלת להגיד את זה בפה מלא עם חיוך ללא זיהוי אפילו קל של סומק או בושה תכיני רשימה נוספת שאותה תתחילי בכמה את אוהבת את עצמך ואת משפחתך ואת כל מה שאת אוהבת עם חיוך גדול ותוסיפי גם מה היית רוצה לעשות וליהיות. כשגם התרגיל הזה יסתיים לסביעות רצונך (כשאת כבר מסוגלת בקלות לחייך אלייך וזוכרת בע"פ את שני התרגילים ללא בושה כשאת מסתכלת לעצמך בעינים) תשכבי על המיטה ותדמייני לעצמך אותך עם הקרובים והחברים והשכנים כשאת מחייכת לכל אחד על פי מעמדו וקירבתו אלייך ומספרת לו (בדמיון כמובן את כל מה שסיפרת לראי ללא בושה ועם חיוך ומה את רוצה וכולי) לאחר מכאן תתאמני בקיום מצוות " ואהבתה לרעך כמוך " על המיטה כמובן תוך שיחרור כל הכעסים והטינות שהיו אם היו ממתי שאת זוכרת וכל מי שפגע והעליב והכעיס ובייש וצחק והקניט והרגיז ... וכשכבר תזכי לאהוב את כולם גם את השונה והמוזר והאחר ... לא תהייה לך בעיה להערכתי לצאת מהמיטה וללא בושה לצאת מהבית ולחייך ולאהוב את כולם . וכמאמר שלמה המלך החכם באדם בספר משלי : כמו הפנים אל הפנים כן לב האדם ללב האדם. תווכחי לדעת שהאושר הכי גדול זה לאהוב את כולם בלי לפחד ולהיתבייש ואז כבר לא צריך להתאמן בלחייך החיוך שופע מאליו. וכשאוהבים את כולם ללא תנאי אף אחד לא יכול שלא לאהוב בחזרה אפילו אם הוא לא מבין למה הוא אוהב בחזרה . ואז הדרך אל האושר האישי שלך תהיה בעזרת השם יתברך מאוד קצרה. בהצלחה

ברצוני לדעת מה זה מציצנות ,כיצד מאבחנים ותו,וכיצד מטפלים בו?

שלום רב לא ברור לי לגמרי לאיזה סוג של מציצנות הכוונה. אני אתייחס בתשובה למציצנות מינית. אם הכוונה היתה לסוג אחר של מציצנות תיידעו אותי. המציצנות קשורה להנאה המינית שבחוש הראיה ובגירוי שיש בהסתכלות חודרנית לפרטיות, לפעילות המינית, לעירום וכדומה. כאשר המציצנות מהווה "משחק מקדים" בפעילות מינית היא יכולה לשמש גורם שמגביר את ההנאה ומובן שאין בכך רע. הבעיה היא כאשר המציצנות פוגעת באחרים או כאשר המציצנות הופכת לצורך הבסיסי. אינה מהווה משחק מקדים ליחסי מין אלא נותנת את הסיפוק. אם בני זוג למשל נהנים לראות סרטים כחולים (אקט מציצני) להגברת הגירוי ואח"כ מקיימים יחסי מין, הרי שהמציצנות היא משחק מקדים. לעומת זאת אם אדם אינו נמשך ואינו נהנה מיחסי מין והסיפוק שלו בא ממציצנות בלבד מובן שיש לו בעיה. הסיפוק מתוך המציצנות טבעי כשלב התפךתח7ותי. הבעיה היא כאשר נתקעים בשלב זה. או כאשר יש רגרסיה (למשל מתוך חרדה מאימפוטנציה) והנאה רק מתוך המציצנות. הטיפול הוא דרך פסיכותרפיה. לרוב אנשים שסובלים מבעיה זאת מתביישים לגשת לטיפול ויש צורך באומץ או בדחיפה מבחוץ כדי לפנות לטיפול. ניתן לכתוב הרבה על הנושא אני מקווה שהתשובה תספק . בברכה, אמיר

1. האם הדבר צריך להדיג כאשר זה קורה אצל ילדים מתהגרים? 2.וכיצד מטפלים בדבר?

שלום אני סטודנטית למדעי ההתנהגות - התמחות בפסיכולוגיה - מתחילה שנה שלישית. ומתלבטת לגבי האפשרויות של תואר שני. רציתי לדעת יותר על תחום הנדסת אנוש. האם הוא מפותח בארץ, ובאיזה תחומים ניתן לשלבו. תודה.

שלום רב לצערי. אני לא יכול לענות לך כי אני לא מתמצא בנושא. אין לי ספק שהתחום מעניין אבל אני לא יודע כמה הוא מפותח בארץ ומה קורה לגבי שוק העבורדה. בברכה, אמיר

אני משתמש כחודשיים בכדור סרוקסט 20 מ"ג. הבנתי שיש להפסיק את הטיפול בהדרגה, כיצד אני מפסיק את הטיפול? (אנא אם אפשר תשובה מדויקת ולא משהו בסגנון: "לפני שאתה מפסיק את התרופה עליך להתיעץ עם רופא" וכ'ו, אבקש תשובה בסגנון : "בשבוע הראשון של ההפסקה 2\1 כדור בשבוע שלאחריו 4\1 כדור וכ'ו). מה יכולות להיות תופעות גמילה מהכדור?

כל מקרה הוא אינדיבידואלי ייתכן והתרופה תוחלף. אדם אחראי לא ייתן לך תשובה באינטרנט אלא רק הרופא שלך

כל מקרה הוא אינדיבידואלי ייתכן והתרופה תוחלף. אדם אחראי לא ייתן לך תשובה באינטרנט אלא רק הרופא שלך

שלום רב ! אני מאוד מבקשת לעזור לי לקבל מיידה בקשר למחלה ADHD-ATTENTION DEFICIT HYPERACTIVITY DISORDER העם יש מיידה בעברית ? קיימות קווצות תמיכה (בדרום)? אפשר לעזור למבוגר ? ולילד ? העם מסוגל ילד עם מחלה הזאת ללמוד בהצלחה? אני אשמח לקבל כל תשובה מכל שיוחל לעזור לי.

ריטה שלום רב, תוכלי למצוא מידע בסיסי ותמציתי על HDAD בספר "פסיכיאטריה של הילד והמתבגר"/ טיאנו ואחרים (עמ'303-311).כמו כן קיימים ספרים רבים על התופעה בעברית. רצוי להגיע למדף ספרי הפסיכולוגיה ב"סטימצקי" או חנות ספרים דומה, אני משוכנעת שתמצאי שם את מבוקשך. יתר על כן לגבי ההפרעה עצמה, היא ניתנת לטיפול גם אצל ילדים וגם אצל מבוגרים. לפי הידוע לי הטיפול בהפרעה כולל טיפול פסיכותרפויטי (יכול להיות גם טיפול באומנויות/ דרמה וכו') ובחלק מהמקרים טיפול תרופתי. כנ"ל גם לגבי מבוגרים. ההפרעה נפוצה בקרב כל שכבות האוכלוסיה, ולאור המודעות הרבה בעיקר במערכת החינוך לגבי ההפרעה, הטיפול בה במסגרות החינוכיות בדרך כלל טוב ומועיל. לגבי קבוצות תמיכה, לא ידוע לי על כאלו קבוצות בכלל וכמו כן גם לא באזור הדרום. להערכתי עלייך לפנות למחלקת החינוך במקומית באזור מגורייך, ולשאול לגבי קבוצות תמיכה, מרכזי מידע ומרכזי טיפול. גם יועצת בית - ספר מקומי תוכל לסייע לך למצוא. בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

לריטה שלום, יש מעט קבוצות תמיכה להורים לילדים בעלי התסמונת. ניתן לקבל מידע בסניפי ניצ"ן באזור מגוריך. כמו-כן ניתן להעזר לקבלת מידע ותמיכה בסניפי ניצ"ן, באגודת לנ"י, ובתחנה הפסיכולוגית-החינוכית המסונפת לעירייה או למועצה המקומית במקום מגורייך. בספריה הציבורית-העירונית תוכלי לעיין בספרים בנושא -- ללא עלות כספית. את מספרי הטלפון של ניצ"ן ואגודת לנ"י (המקיימת קבוצות לתמיכה עצמית) -- תוכלי למצוא בשרות מודיעין של בזק: 144 . אפשר גם להעזר במורה טובה לחינוך מיוחד באזור מגוריך, עליה תוכלי לקבל המלצה גם-כן דרך סניף ניצ"ן ביישובך. אשמח לשמוע ממך, אם תצליחי להעזר במידע שפרטתי. בהצלחה ! ערגה.

ישנה עמותת ביחד טל 03-5797004 עמותה לילדים ומבוגרים בעלי ADD/ADHD

שלום ריטה אין לי מה להוסיף על דברי קודמי. בהצלחה, אמיר

אמיר שלום רב, קיוותי שתוסיף על קודמיך תיקון משמעותי ביותר: ADHD - איננה מחלה!!!!! חשוב שהציבור ידע זאת ובמיוחד הילד המאובחן והנכנס תחת הגדרה זו. אשמח אם תתיחס לזאת למען תיקון הרושם וההתיחסות של הציבור הרחב לילדים בעלי הסימפטןמים ה"נופלים" תחת הגדרה זו. תודה מראש , מירי

ריטה, חשוב מאד בראשית חיפוש בנושא להבהיר ש ADHD איננה מחלה!! זהו שם למכלול תופעות שניתן ע"י נוירולוגים. זוהי איננה מחלה! חשוב מכל הבחינות להבין זאת. במיוחד במסר שמעבירים לילד שמאובחן כ"סובל" מסינדרום זה. בהצלחה, מירי

טלי שלום, אני לקראת לימודים והתלבטתי בין לימודי פסיכולוגיה ולימודי סיעוד(שנראים לי כמקצוע יותר פרקטי ונדרש). הבנתי שיש אפשרות להתמחות בסיום הסיעוד בבריאות הנפש. ולשאלתי - האם ידוע לך מהי בדיוק התמחות זו ובמה בדיוק עוסקות האחיות לבריאות הנפש (האם הן עוסקות באחבון וטיפול בבעיות שונות או אחיות "רגילות" בבתי חולים פסיכיאטריים. בתודה, נואל

נואל שלום רב, אתה מביא בפני את התלבטותך לגבי לימודים בפסיכולוגיה או מאידך בסיעוד עם התמחות פסיכיאטרית. ובכן, ישנו שוני בין המקצועות ואנסה להבהיר כל אחד מהמקצועות. פסיכולוגיה אלה לימודים ארוכי טווח, במידה ואתה רוצה להיות פסיכולוג (לאו דווקא פסיכולוג קליני, אלא יכול להיות גם פסיכולוג חינוכי, חברתי וכו'). מסלול לימודי הפסיכולוגיה כולל שלוש שנים של תואר ראשון. אחרי תואר זה אי אפשר לעבוד בטיפול, אולם ישנם מקצועות שונים שמעדיפים לקבל אליהם בוגרי תואר ראשון בפסיכולוגיה כמו רכזי כוח אדם, מדריכים בחינוך מיוחד, בהוסטלים וכו'. במידה והינך מעוניין להיות פסיכולוג עליך להמשיך לתואר שני בפסיכולוגיה. יש לציין שתנאי הקבלה לתואר שני בפסיכולוגיה בכלל ובפסיכולוגיה קלינית בפרט הינם מהגבוהים בארץ, ואחוז המתקבלים לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית הוא פחות מ 20% מכלל הנרשמים. לאחר שעברת את שבעת מדורי הגיהנום והתקבלת לתואר שני בפסיכולוגיה עליך לסיים את התואר השני, ואח"כ להמשיך להתמחות. שני המהלכים האחרונים ייגזלו מחייך עוד לפחות ארבע-חמש שנים. כך שבחישוב מהיר, כדי להפוך לפסיכולוג קליני עליך להקדיש את שבע-שמונה השנים הבאות בחייך למען המטרה. לדעתי השקעה מרובה זו של זמן ויכולת הינה טובה ומיטיבה עם הלומדים. מקצוע הפסיכולוגיה ובעיקר הפסיכולוגיה הקלינית הינו מורכב והסטודנט זקוק ל"תהליך הבשלה". לא מספיק רק לדעת מה אמר פרויד, או מי היה ויניקוט. כדי להיות פסיכולוג טוב, ולבנות את האישיות הטיפולית נדרש זמן, בגרות וכוח נפשי לא מועט. לעומת זאת, מקצוע הסיעוד הינו שונה ראשית בזמן הלימודים המושקע. מקצוע הסיעוד נלמד תוך ארבע שנים (לאח/ות מוסמך/ת). לא ידוע לי לגבי זמן ההתמחות לפסיכיאטריה, אולם בכל מקרה לאחר כארבע שנים, אתה יכול להתחיל לעבוד במקצוע. אתה שואל מה עושים אחים פסיכיאטרים. אני אענה לך מהמקום הבסיסי ביותר מתוך הכרותי את בתי החולים הפסיכיאטרים כעובדת סוציאלית או מתמחה בטיפול באומנויות, והתרשמותי האישית לגבי עבודתם. ראשית האחים הפסיכיאטרים קודם כל משמשים כאחים רגילים לכל דבר: חלוקת תרופות, חבישת פצעים או מתן טיפול רפואי ראשוני וכדומה. נוסף על כך האחים הפסיכיאטרים משמשים כ"מנהלי טיפול אישיים" (case managment) ברוב בתי החולים הפסיכיאטריים. לכל אח/ות יש מספר מטופלים. זה אומר לדאוג להם באופן אישי יותר לצרכיהם, לעקוב יחד עם המטופלים אחר התקדמותם בתוכנית השיקומית שנבנתה עבורם, ליצור קשר עימם באופן אישי יותר וגם עם קרובי משפחותיהם וכו'. הצוות הסיעודי בבית החולים הפסיכיאטרי נכלל ברוב המדרגים בביה"ח, מוערך על ידי כל הצוותים הטיפוליים ובעל משמעות רבה. נוסף על כך יש להם השתלמויות רבות בנושאים שונים, שתורמות להם להתפתח באופן דינמי כל הזמן. עכשיו אני רוצה להציג לפניך עוד אפשרות אחת והיא העבודה הסוציאלית, שזהו המקצוע הראשי בו אני עוסקת. מקצוע זה הוא שילוב של החלק המעשי והחלק הטיפולי-מעמיק. בעבודה סוציאלית התואר הראשון אורך כשלוש שנים. במהלך הלימודים החל מהשנה הראשונה מתחילים לעשות הכשרה מעשית (פרקטיקום/סטאג', בלעז). בסיום הלימודים אפשר להיכנס מיידית לעבודה במקצוע. אפשרויות בחירת התחום הן נרחבות: ילדים, מבוגרים, חולי נפש, מפגרים, אוטיסטים, מחלקות בבתי חולים כלליים, מרפאות לבריאות הנפש, מחלקות רווחה ועוד האפשרויות רבות. אנשים עם נטייה לעבודה קלינית ושאיפה להיות מטפלים קליניים ימשיכו לתואר שני בעבודה סוציאלית קלינית שאורכת שנתיים. לאחר התואר השני, עובדים סוציאלים רבים הופכים למטפלים קליניים המקבילים לא פעם ביכולתם ורמתם לפסיכולוגיים. ההבדל הוא שעובד סוציאלי קליני לא מוסמך לעשות איבחונים פסיכולוגיים. תחום זה שמור לפסיכולוגיים בלבד. לאחר מכן יש שוב אפשרויות רבות להמשיך ולהתפתח: תארים מתקדמים בעבודה סוציאלית, בית ספר לפסיכותרפיה והתמחויות נוספות כגון : הנחיית קבוצות, גשטאלט, תרפיה באומנויות וכו'. כך כאמור נתפסת העבודה הסוציאלית כשילוב בין החלק הפרקטי-המעשי יחד עם החלק הטיפולי המעמיק. עכשיו עליך להחליט כמה זמן אתה רוצה להשקיע כדי ללמוד מקצוע כלשהו, האם אתה מעדיף משהו פרקטי יותר או משהו "התפתחותי" יותר, ובעיקר לחשוב על "מה אתה רוצה לעשות שתיהיה גדול". רצוי תמיד לקחת בחשבון שכל בחירה נתונה לשינוי, וגם אם התחלת במסלול מסוים, תמיד אפשר להתחרט ולעבור למשהו אחר. הצעה אחרונה היא פשוט לשאול אנשים מהתחומים אותם הזכרת לגבי עבודתם ותהליך הכשרתם. ראיתי גם פה בפורום ייעוצים של סטודנטים לפסיכולוגיה תואר שני. אתה יכול אולי לפנות אליהם דרך האימייל, ולשמוע חוויות ממקור ראשון. בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

אני בת 31. אמה לילדה מקסימה בת 5 ולתינוקת בת חצי שנה. יש לי משפחה מקסימה ואני אמורה להיות מאושרת, אבל אני מצוברחת ובוכה הרבה, אני נלחצת כמעט מכל דבר, לא מתפקדת כמו שאני רוצה ומצפה מעצמיץ קשה לי מאוד לקבל החלטות כמעט בכל תחום. אני מרגישה שאני פוגעת במשפחתי ובי. המצב הפך בלתי נסבל עבור כולם. רציתי לדעת אם יש טיפול תרופתי אשר יכול לאושש את הנפש ולתת כצת חשק לחיות.

שני שלום רב, אמנם אינני רופאה, אך ללא ספק שבנוגע לשאלתך אני יכולה לומר כמעט בודאות שישנן תרופות המקלות את החרדה והדיכאון ומשפרות לעיו-ערוך את איכות החיים.זאת ידוע לי על פי נסיון של מטופלים רבים שסבלו מאד עד שהחלו טיפול תרופתי, ולאחר שהחלו לקחת טיפול שכזה הם חשו ש"הם חזרו לחיים". המצב שאת מתארת, להיות אמא לשני ילדים קטנים, רעיה ואדם כשלעצמו, זהו שילוב שלא פעם גורם לעומס יתר על האישה ועל הגברה של תחושת חרדה, דיכאון וכו'. לדעתי עליך קודם כל להתייעץ עם פסיכיאטר לגבי טיפול תרופתי, ובמקביל לשקול טיפול פסיכותרפויטי שיעזור לך ללמוד דרכי התמודדות עם מצבי החיים השונים, ויתרה מזו יהיה לך המקום בשביל עצמך להתרכז בעצמך, לקבל, להישען ולהיתמך. שיהיה לך כוח. בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

כאשר עניתי למיטל לכי מייד לפסיכיאטר טעיתי בשיקול דעת שכן התשובה עלולה להבהיל במקרה של מיטל כוונותי היו טובות אולם הנוסח לא היה מוצלח, מתחילת שנת 2000 התחלתי להרגיש תחושות כמו שאת מתארת ובתחילת מאי 2000 פניתי לפסיכיאטר של מכבי קיבלתי SEROXAT והמצב השתפר מאוד כאשר את נמצאת בארבע עיניים מול המטפל ספרי לו את כל האמת לא עשית רע לאף אחד ואין לך במה להתבייש אל תתני למטפלים פרטיים לעשוק אותך ופני דרך קופת חולים

שלום שני מובן שיש טיפול תרופתי שיכול לעזור. כדאי לפנות להתייעצות עם פסיכיאטר בנושא. לאחר בדיקה ניתן יהיה להמליץ על טיפול תרופתי, על טיפול פסיכולוגי או טיפול משולב. תחכי גם להתייחסות של ד"ר פלד. בברכה, אמיר

אני עובדת סוציאלית ויש לי נער בן 13 שאובחן לפני כמה שנים כבעל לקות למידה בעית קשב וריכוז, בעיות רגשיות ותסמונת טורט אשמח מאוד לקבל אינפורמציה על התסמונת וכן על אפשרויןת הטיפול הקיימות.

מעבר לעצות של המומחים בפורום את יכולה לקבל מידע במספר אתרים טובים הדנים בתסמונת טורט: http://tsa.mgh.harvard.edu http://www.tourettesyndrome.net http:// www.tourette.ca

מירי שלום רב, תסמונת טורט נכללת בתוך הפרעות הטיק. היא עלולה להתבטא בחיקוי בלתי רצוני של התנהגות או דיבור של אחרים או עצמיים. זוהי הפרעה כרונית משפחתית, המאופיינת בטיקים תנועתיים ובטיקים קוליים. אלה מתבטאים במידת חומרה משתנה וכרוכים במגוון בעיות ריגשיות והתנהגותיות, הכוללות התנהגות אובססיבית (כפייתית) טורדנית. (סיכום קצר מתוך "פסיכיאטריה של הילד והמתבגר"/ טיאנו ואחרים). בספר מפורטים סוגים שונים של תרופות המסייעות להקלת התסמינים של התסמונת. לכן, ככל הנראה אחד הטיפולים הנפוצים בתסמונת הוא הטיפול התרופתי. בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

מירי גם תסמונת טורט וגם הפרעת קשב ADHD הן תופעות נוירולוגיות והטיפול הוא בעיקרו תרופתי. חשוב לדעת שהתרופה לטיפול בהפרעת קשב-ריטלין-אסורה לשימוש באנשים שיש להם גם תסמונת טורט. התרופה שנמצאה יעילה ביותר לטיפול בהפרעות טיק-כמו ת' טורט- היא ORAP. פרטים על התרופה והתסמונת בכלל באתר הבא: http://www.gatepharma.com/ORAP/orap.html

שלום מירי כדי לענות לגבי אופן הטיפול חשוב לדעת על חומרת התסמונת ועל הנסיונות הטיפוליים מהעבר. אני מניח שאת מטפלת בנער במסגרת כלשהי ובוודאי יש תיק רפואי שמתייחס לאינפורמציה שאת זקוקה לה. אם אין תיק כזה יתכן שניתן לאתר אותו. בכל מקרה כדאי לפנות ליעוץ פסיכיאטרי. זה נכון שבמקרים רבים הטיפול התרופתי הוא הטיפול היעיל, למרות לישנם מקרים רבים טיפול פסיכולוגי חשוב מאד. היה לי בטיפול נער עם תסמונת טורט - היה יורק ומקלל בכל פעם שעבר ליד שוטר או חייל. טיפול דינמי של חצי שנה עזר לבעלות נושאים קונפליקטואליים בקשר שלו עם אביו והתסמונת נעלמה. במקום הסימפטומים הוא יכול היה לדבר על הדברים "האמיתיים" - על היחסים עם אביו. בברכה, אמיר

ד"ר שלום הסיפור קצת ארוך אשתדל לכתוב מתומצת. לפני כ3 שנים התחלתי בהרגשת סיפטומים של חרדה ודכאון(עפ"י דברי הפסיכיאטר ) נטלתי כדורים שונים עפ"י מרשם הפסיכיאטר. נכון להיום אני מרגיש יותר טוב אבל עדיין תוקף אותי במיוחד התופעה של חוסר שיווי משקל סחרחורת וזה גורם לי לאי נעימות וריכוז בעבודה. העבודה שלי היא מול מחשב (נתון שאולי חשוב שתדע) האם מנסיונך האישי יש טיפול מסוג אחר שיכול לתת לי פתרון טוב יותר לבעיית היציבות? בתודה מראש

שלום חיים ד"ר פלד יוכל לעשות לשאלתך, הוא יענה בהקדם. אמיר

אמיר שלום עדיין לא קיבלתי תשובה. חיים

שלום חיים תציין בבקשה איזה תרופות אתה מקבל. מה התופעות מהן אתה סובל. ונוכל להתייחס. תכתוב הודעה חדשה כך שגם ד"ר פלד יוכל לקרוא ולהתייחס. בברכה, אמיר

שלום, אני והחבר שלי מקיימים יחסי מין בערך פעם בחודש. מעט מאוד פעמים הוא מצליח להגיע לאורגזמה. זאת לא בעייה של אימפוטנציה, הוא פשוט לא גומר. המגע הפיזי ביננו נהיה דליל יותר ויותר, וזה, כמובן, מוביל לבעיות אחרות. היו לי כל מיני מחשבות בנושא, אולי הוא בעצם הומוסקסואל (הוא מאוד נעלב רק מעצם המחשבה הזו), אולי עבר עליו איזה משהו בילדות. לא יודעת, אני קצת חסרת אונים, ניסיתי הרבה דברים, עם הרבה אהבה, לפעמים זה עובד, רוב הזמן זה לא. מעבר לזה שזה לא נראה לי ממש טוב שאנחנו עושים את זה רק פעם בחודש.... הוא לא ממש משוכנע שזאת בעייה בכל, זה התחיל להציק לו רק אחרי שהעלתי את העיניין, מה עושים?

שלום גל, לידיעתך, גבר יכול להגיע לאורגזמה גם בלי לגמור(כלומר בלי פליטה). האורגזמה והפליטה הם שני דברים נפרדים, למרות שאצל רוב הגברים אין זה כך. זה שחברך לא גומר לא צריך להדאיג אותך. השאלה היא אם תכיפות יחסי המין ביניכם והמגעים הגופניים בכלל (כגון ליטופים,נשיקות,חיבוקים) מספקים אותך. אם בין הצרכים שלכם יש פער קיצוני ואת חיה בתיסכול, כדאי לך לחפש מישהו שיתאים לך יותר. אם הפערים אינם גדולים, כדאי לפנות ליעוץ מיני. נ.ב. אינני יועצת מקצועית ומה שכתבתי מבוסס על נסיון אישי.

תודה לך על התגובה. אין לי ספק שהוא אינו מגיע לאורגזמה, דיברנו על הנושא מספיק פעמים. האהבה במערכת הזאת לא חסרה, ומין לעיתים רחוקות לא יגרום לי לחפש תחליף, זה פשוט שם ואני מנסה למצוא פתרון, במיוחד כשהנושא הוא רגיש כל כך. יום אחד אנחנו הזוג הכי מאוהב בעולם, ויום אחרי זה כמו שני שותפים לדירה. וקצת קשה לי להתמודד עם זה. אבל איני מפקפקת ברגשותיו כלפי, כשם שאני יודעת איך אני מרגישה כלפיו, ומישהו אחר לא בא בחשבון.

שלום גל מדובר בבעיה בתפקוד המיני של החבר. השאלה היא האם הבעיה היתה אצלו עם כל בנות הזוג (במידה והיו לו ) או שהבעיה ספציפית לקשר איתך. העובדה שאתם פחות מקיימים יחסי מין אינה טובה משום שההתמודדות היא דרך הימנעות ותגרום ליותר מרחק ביניכם. את יכולה להציע לו לפנות לבד לפסיכולוג שמומחה לנושא או לפנות יחד כדי לעבוד על הקשר המיני. אם את זקוקה להמלצות למי לפנות תכתבי לי. בברכה, אמיר

קראתי את המכתב בנושא, ולא הבנתי כלום. יש לי סלידה מטורפת ממקומות צפופים. דיסקוטקים, קניונים וכד' אני נכנסת ללחץ, שאנשים לא יגעו בי. גם באוטובוס כשמישהו יושב לידי ומתחכך בי. אני לא כל כך מבינה את המונחים המדוייקים, או איזה סוג של טיפול, אפילו טיפול עצמי עלי לעשות. אני יוצאת לבלות, ואני רוצה להיות מסוגלת לרקוד ולהתפרק קצת אבל ההמון מסביב מטריף את דעתי ומפריע לי לנשום, אז אני תמיד מוצאת את עצמי יושבת בצד, במקום לעשות חיים. לא יודעת איך להתגבר על זה.

גל שלום רב, את מתארת סוג של חרדה אשר מפריעה למהלך החיים התקין שלך. לדעתי עליך לפנות לפסיכיאטר, והוא עשוי לתת לך טיפול תרופתי שייקל עליך את התופעות שאת מתארת באופן משמעותי. נוסף על כך רצוי ללכת ליעוץ פסיכולוגי, ולבדוק האם כדאי להתחיל גם בטיפול פסיכולוגי כדי להתמודד עם התופעה. במקרים רבים, רק ההשפעה התרופתית מקלה מאד, ואין צורך לשלב פסיכולוג. ולפעמים לא. לשיקולך. תרגישי טוב, ותהני. טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

שלום טלי, הנקודה היא שאני לא ממש מעוניינת בטיפול תרופתי. בשביל זה יש דברים אחרים שיכולים לעזור - ולא לוקחים אותם על בסיס קבוע.... רציתי לדעת מאיפה זה נובע, ואם אני מסוגלת כאדם בוגר, עם מעט שכל בקודקוד, לפתור את זה בעצמי. להתמודד עם הבעיה, ולא לעקוף אותה. כי כמו שאמרתי - יש דרכים נפלאות ומהנות לעקוף בעיות... אז אם יש לך איזו נקודה שיכולה לפזר מעט את הערפל, אשמח לשמוע. תודה.

שלום גל הבעיה שלך מוכרת וניתן לעזור לך. לא מדובר בתופעה שבעזרת הגיון ועיצה תוכלי לפתור. את חייבת להיעזר באנשי מקצוע. אם יש לך רתיעה מתרופות את חייבת לפנות לטיפול פסיכולוגי. את צריכה להיות מוכנה לטיפול ממושך. טיפול תרופתי יוכל לקצר לך תהליכים. בברכה, אמיר

אני במצוקה בבקשה תענה לשאלתי!

אנא פנה לרופא המשפחה כמו שאמרתי לך שלשום

אינני יודע מי אתה שאול סלה. כנראה שאתה לא רופא וע"כ אודה לך אם תחדל מההתייחסות הלא מקצועית שלך ותפנה מקום לתשובה של מומחים ממך מבלי להעליבך. בתודה אייל

אינני יודע מי אתה שאול סלה. כנראה שאתה לא רופא וע"כ אודה לך אם תחדל מההתייחסות הלא מקצועית שלך ותפנה מקום לתשובה של מומחים ממך מבלי להעליבך. בתודה אייל

חברי ואני יוצאים שנתיים וחושבים להתחתן, הדבר היחיד המעיב על החלטתי הוא שחברי אומר שהוא אוהב אך לא תמיד נהנה בסקס (מסיבת חוסר התאמה גופנית) 1. קשה לי לקבל החלטה לחיות את חיי באופן זה ואנחנו מחפשים פתרון 2. גילוי הלב של חברי גורם לי מזה זמן רב חוסר שקט נפשי וחוסר ביטחון 3. האם קיים מצב של חוסר התאמה מינית ? במי אפשר להתייעץ בשאלה זו? 4. האם קיימים שירותי יעוץ סקסולוגי שאינם פרטים? אודה לתשובתכם המהירה.

שלום סמדר מובן שמין טוב חשוב ביחסים זוגיים. את כותבת שהוא לא תמיד נהנה איתך בסקס. כלאמר, לפעמים כן ולפעמים לא. מצב זה טוב לעומת מצבים שאין כלל הנאה מהמין. חשוב שתדברו ביניכם על הנו7שא. תנסו לברר איך אפשר להגביר את ההנאה. איזה דברים מפריעים לו והאם מדובר בדברים שניתן לשנות. אם הקשר הזוגי טוב ניתן לשפר את המין באופן ניכר. כמובן שניתן לפנות לטיפול זוגי ממוקד כדי לנסות בעזרת מטפל לדבר על הנושא ולראות אם אפשר לשפר אותו. ההחלטה להתחתן או לא היא החלטה שלך. את צריכה להחליט על סמך היחסים הקיימים ולא על סמך האמונה שדברים ישתנו לאחר החתונה. אם הנושא המיני מאד חשוב לך כדאי לעבוד ולנסות לשפר אותו לפני ההחלטה על החתונה. בברכה, אמיר

שלום אמיר, תודה עבור ההתיחסות. אם תוכל לנסות לתת מענה גם לשני הסעיפים הנוספים ששאלתי: 1. האם קיים מצב של חוסר התאמה מינית ? במי אפשר להתייעץ בשאלה זו? 2. האם קיימים שירותי יעוץ סקסולוגי שאינם פרטים? תודה, סמדר

לסמדר שלום רב. גם אני כמוך יוצאת עם בחור אשר ההתעניינות שלו בכל הנוגע בסקס ת היא מעטה ביותר. אני מזדהה עם מצבך, אני וחברי ניסינו ללכת לסקסולוג אך הדבר לא הצליח ת חשתי כי כל מטרתם זה להוציא עוד ועוד כסף במקום לעזור ( חבל שיש אנשים כאלה בתחום הריפוי וחבל שהם מתרבים ). אני מייעצת לך רק דבר אחד חשוב מאוד - תמשיכי לנסות אך אך תדברי על הנושא הרבה תני לדברים לזרום ת דיבורים לפעמים יכולים להרוס . במיוחד אם פוגעים. דני.

שלום אני מחפשת מאמרים או כתבות בנושא הפסיכולוגיה של ילדים תאומים כמו התנהגות, קשר בניהם ולחברה, דפוסים שונים. הודה לכם אם תכוונו אותי .

שלום רינת ישנם ספרים טובים בעברית, כרגע אין לי את שם הספרים. תגשי לתולעת ספרים (חנות ספרים בתל אביב) או לסטימצקי ותבדקי באגף ספרי פסיכולוגיה והורות. בברכה, אמיר

לנו יש בניי 3 ואני אשמח לדעת אם מצאת משהוא מעניין ואו מועיל תודה דב

האם גם גברים יכולים לסבול מדכאון שלפני ולאחר לידה של בת זוגתם?

אילן שלום רב, תהליך של הריון ולידה הוא תהליך שאינו קשור רק לבת הזוג, אלא הוא שלב חשוב מאד בתהליך של הקשר הזוגי. הריון של בת הזוג משפיעה קודם כל על בת הזוג עצמה הן מבחינת תהליכים נפשיים (יצור חי שגדל ומתפתח בתוך רחמה, משמעותה כאמא וכו') והן מבחינת התהליכים הפיזיים (שינוי הצורה החיצונית, השינוי ההורמונלי וכו'). כל אלה משפיעים באופן ישיר גם על בן הזוג עצמו וגם על הקשר הזוגי. פעמים רבות בן הזוג חש מנותק מהחוויה האמהית שחווה האשה כמו גם לאחר הלידה , הגבר עשוי לחוש נדחק הצידה לאור הטיפול המאסיבי בתינוק, והזנחה (אולי) של הקשר הזוגי. האם נראית כמחוברת אל התינוק, חווה איתו מין קשר זוגי מיוחד משלהם, שלא פעם בן הזוג נשאר מחוץ לתמונה, ומרגיש מנוכר, דחוי ומדוכא. כך קורה שבמקרים רבים, בעיקר לאחר לידת ילד ראשון יש התערערות של יחסים זוגיים, מתרחשים שינויים, עליות ומורדות ביחסים הזוגיים, עד שחיי בני הזוג חוזרים למסלול חיים קבוע והתינוק הופך להיות חלק מההויה המשפחתית הכוללת בה גם לבן הזוג יש מקום בחווית ההורות. האם זה ענה לך על שאלתך? במידה ולא, אשמח אם תנסח שאלתך בצורה אחרת, מפורטת יותר. בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

שלום אילן כפי שטלי כתבה לך ההריון והלידה הוא אירוע משמעותי ביותר עבור שני בני הזוג. במידה ולגבר יש קונפליקטואליות מודעת או לא מודעת ביחס להריון, ללידה, לעובדת הפיכתו לאב ולבעל משפחה ועוד עלולים להיווצר מתחים פנימיים ולעיתים דכאון. מדובר בדכאון על רקע תגובה להריון וללידה. רצוי לפנות לטיפול. בברכה, אמיר

אני בת 16 וחצי ואני מרגישה כאילו אני הולכת להתמוטט. אני לא יודעת את המונחיים הפסיכולוגיים לזה , אבל אני מרגישה לבד, כאילו אף אחד לא שם בשבילי כאשר אני יודעת שזה לא נכון, אבל זה לא משפיע ולפעמים אני חושבת על מוות ואני מפחדת ואני לא יודעת מה לעשות כי לפעמים אני מרגישה שאני מתפרקת בפנים. אני לא לוקחת תרופות, אני בן אדם בריא לחלוטין בדרך כלל ואני פשוט חווה ירידת מתח בלתי פוסקת. מה אני אמורה לעשות?

מיטל חמודה גם אני עברתי תהליך דומה,וטופלתי. את צריכה לשתף אנשים שיעזרו לך.היום בעידן שנות ה2000- יש דרכי טיפול יעילות מאוד. כדאי לך לפנות ליעוץ פסיכולוגי. ואולי לשקול יעוץ עם פסיכיאטר לגבי תרופות שיש בשוק לטיפול במצבים אלו. מי שפונה לפסיכיאטר הוא לא "משוגע" הרבה מאוד אנשים לוקחים היום תרופות נגד דיכאון וחרדה ואי שקט. אלו מצבים שכיחים מאוד .אל תיבהלי. יש דרכים טובות לצאת מזה.אם תרצי אשמח להמשיך לדבר. תום סטודנט לפסיכולוגיה תואר שני

מייד לפסיכיאטר לא לשחק במשחקים ודרך קופת חולים

מייד לפסיכיאטר לא לשחק במשחקים ודרך קופת חולים

מיטל שלום רב, במכתבך את מתארת מצב לא קל, ותחושה מפחידה ואף מייאשת של התפרקות ואיבוד שליטה. המצב הזה לא פעם אופייני לגיל בו את נמצאת, גיל ההתבגרות. אני כמעט בטוחה שאת מסתכלת על המסך כעת וחושבת " אוף, הנה עוד אחת שתגיד לי שזה רק עניין של גיל, וזה נורמלי וזה יעבור לי" ואולי אפילו יתחשק לך להמשיך להודעה הבאה מיד בלי לסיים אפילו לקרוא את ההמשך, אך אני בכל זאת מבקשת ממך רק דקה אחת, לא הרבה מעבר. גיל ההתבגרות הוא אכן גיל לא קל שבו עוברים המון תהליכים פיזיים ונפשיים כאחד. התהליכים והשינויים הללו גורמים ללחץ על כל מערכות הנפש והגוף, וקורה לא פעם חוסר איזון בין המערכות השונות. יחד עם זה עולות השאלות המהותיות שמעסיקות כל אחד מאיתנו בכל מיני שלבים בחיים (לא רק בגיל ההתבגרות) כמו משמעות החיים והקיום, מה באמת אנחנו שווים, מה מקומנו בעולם הזה אם בכלל אנו חשים שיש לנו מקום וכו'. מתבגרים כמו כל האנשים שונים זה מזה בכל, ובין היתר בצורה בה הם מתמודדים עם תהליכים ושינויים. יש רגישים יותר, יש מחוספסים יותר, יש אופטימיים, יש פסימיים וכדומה. לכן גם פעמים רבות, כשאנחנו מסתכלים על חברים או אנשים אחרים בני גילנו שמתמודדים עם בעיות דומות לשלנו בצורה הנראית לנו טובה ויעילה יותר מדרך ההתמודדות שלנו, זה נותן לנו את התחושה שאנחנו לא פועלים נכון, טוב, ואולי משהו אצלנו דפוק. כך אני חשתי מתוך הדברים שהעלית במכתב, שזו הרגשתך. נראה לך שאת לא מצליחה להתמודד "כמו שצריך" עם הדברים מסביבך, את מאבדת את יכולת השליטה ומגיעה אפילו לחשוב על מוות. ובכן, מה שאני מנסה לומר היא שאין דרך התמודדות "כמו שצריך" כי זה שונה מאדם לאדם בהתאם לאישיותו, יכולותיו וכו'. אולם, למרות שהתהליכים שאת עוברת הם אולי נורמטיביים, בכל זאת ניכרת המצוקה מתוך דבריך. על מנת להקל על עצמך את התקופה הזו, הייתי ממליצה לך לפנות לדמות מטפלת כלשהי לאו דווקא מטפל פסיכותרפויטי, אלא זה יכול להיות דמות אחרת שאת סומכת עליה כמו יועצת בית הספר. יחד עם אותו אדם תוכלי לחלוק את חוויותיך, מחשבותיך ורגשותיך. ההתחלקות והשיתוף במה שעובר עליך, לפעמים רק זה מקל מאד את תחושת המצוקה, הבדידות וחוסר השליטה. כמובן שראיה של אדם חיצוני תמיד נותנת זוית ראיה חדשה ושונה משלך על דברים שונים, וכך תוכלי להתבונן על מה שעובר עליך דרך עיניהם של אחרים, דבר העשוי להשפיע אף על ההסתכלות שלך על הדברים. בקיצור, אני ממליצה לך לפנות לאדם כלשהו (עדיף עם רקע טיפולי ו/או ייעוצי) לשתף אותו במה שעובר עליך, וכך לזכות לקצת תמיכה והקלה של מצוקתך. בכל מקרה, לכל שאלה, בקשה או סתם להמשיך ולשפוך מהלב, אני כאן. בשבילך. חזקי ואמצי, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

הנוסח הקודם של תשובתי היה לא מוצלח . גם אם נראה שהמצב על הפנים הדבר הוא לא כך לא התכוונתי להגיד לך בתשובתי הקודמת שאם לא תפני מייד יקרה אסון כוונתי היתה שיש לפנות במקרה שאת מתארת לעזרה מקצועית

שלום מיטל את מתארת מצוקה קשה. קיומה של המצוקה אינו מעיד על כך שיש לך בעיה נפשית קשה אבל בהחלט ברור שאת צריכה לפנות לטיפול פסיכולוגי. במידת האפשר תשתפי את ההורים בריגשותיך ואם אי אפשר את ההורים אז מבוגרים קרובים. תפני עם ההורים או בלעדיהם לטיפול פסיכולוגי. את יכולה לפנות ליועצת בבית הספר או לגשת עם ההורים לפסיכולוג. אם את זקוקה להמלצות תכתבי לי בפורום. בברכה אמיר

הנני מטופלת שנים רבות טיפול משולב של שיחות ותרופות פסיכיאטריות. בחודש מרץ האחרון התאשפזתי במחלקה פסיכיאטרית פתוחה מיזמתי, עקב התדרדרות במצבי: דיכאון המלווה במחשבות כפייתיות. כיום אני מבקשת לערוך צוואה אצל עורך-דין, ואני אמורה להביא מהפסיכיאטר המכיר אותי רק מחודש מאי שנה זו, מכתב על כשרותי המשפטית. מה דעתך?

שלום רב, להערכתי עליך להפות את שאלתך גם לפורופ של רפואה ומשפט. בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

אני עדיין מחכה לתשובה של ד"ר פלד!

שלום! 1.האם שמיעת קול צפצוף סטטי קבוע באוזן הוא סימן לסכיזופרניה? (אני יודע שזה קורה להרבה אנשים אבל בכל זאת...) 2.כמו כן האם מצב של היפוכנדריה די חריפה הוא לעיתים שלב מקדים להתפתחות סכיזופרניה (לא מדובר בחרדה מהלא נודע אלא היפוכנדריה ממחלות ספציפיות כמו סרטן וכו אך שנמשכת הרבה זמן)?

לגבי הצפצופים באוזן.... הקול הסטטי הזה מופיע במצבי שקט ומנוחה ובמיוחד לפני ההרדמות - האם זו סכיזופרניה בהתחלתה?

שלום גד אין שום קשר בין שמיעת צפצוף באוזן לבין סכיזופרניה או הפרעה נפשית אחרת. כמו כן היפוכונדריה היא לא מחלה מקדימה לסכיזופרניה. לא ברור לי מאיפה אתה לוקח את הרעיונות האלה. בברכה, אמיר

תירגע אין לך סכיזופרניה וזה בטוח. שמיעת רעש סטטי באוזן אינה מעידה על כך. וכנ"ל היפוכונדריה חיים

אני בחור בריא בן 24 אשרבעייתי היא עייפות יתר . אני טיפוס של לילה וע"כ אני רגיל ללכת בשעות :03-06 . כאשר אני קם ,אופפת אותי תחושת עייפות כבדה ואני מוכן ויכול לישון תוך זמן קצר מהקימה האחרונה. סך כל זמן העירנות הוא כ-שעתיים-שלוש וזה קורה בשעות הלילה המאוחרות. מה אפשר לעשות עם בעיית ה-over שינה ועייפות? בעייה זו מפריעה לי בתיפקוד היומיומי וע"כ אודה אם אענה לשאלתי. בתודה,אייל.

אם אתה מסתיר דברים אחרים כגון מחשבות טורדניות בעיות באוכל והערכה עצמית וייתכן שאתה ישן הרבה כי אתה רוצה לברוח מעצמך כי החוויה שאתה מתעורר ואתה חי היא לא מלבבת הפתרון הוא פסיכיאטר

שאול, הבעייה שלי אינה קשורה לשנאה עצמית וכ'. אני בחור עובד יוצא ומבלה אשר מאוד מאוד את החיים כך שלצאת במסקנות נמהרות לגביי זה מיותר. אם לא הבנת את שאלתי, אחזור ואומר שיש לי תחושת עייפות די כבדה אשר אולי קשורה לפן רפואי ולא פסיכיאטרי, כאשר אני נכנס לישון א ני מסוגל לישון חזק והרבהץ אני לא מנסה לברוח מהחיים אלא אפכא מסתברא- לנצל אותם יותר!

שלום אייל יש טיפוסים של יום וטיפוסים של לילה. הבעיה שלך קשורה לזה שאתה לא ישן כמו שצריך. הייתי ממליץ להבדק במעבדת שינה כדי לבדוק את איכותל השינה. אתה צריך לנסות ולבדוק למה אתה מתעורר - האם מדובר בחלומות מטרידים או מסיבות אחרות. קושי לישון באופן מספק יכול לנבוע מסיבות פסיכולוגיות של מתח או מסיבות אחרות. כדאי לבדוק את הנושא, כי הבעיה שלך פוגמת באופן ניכר באיכות החיים. בברכה, אמיר

אני בת 21 ולעיתים אני מרגישה שאין לי אויר , אני מרגישה שהנשימות שאני לוקחת לא מלאות ואני מרגישה חוסר בנשימה תופעה זו חלה אצלי לפני כשנה בערך כשנפרדתי מחבר שלי שיצאתי איתו 3 שנים- עד אז אף פעם לא היתה לי את הבעיה הזו. באותה תקופה הגעתי ממש למצב של קוצר נשימה כחודש לאחר מכן חזרתי לחברי אך תופעה זו לא הרפתה ממני ועד היום כל פעם לפני שאני הולכת לישון אני מרגישה החוסר של אויר שלא מגיע אלי לריאות. אני יודעת שזה ברובו פסיכולוגי כי אני מרגישה בחוסר הנשימה המלאה הזו לרוב כשאני עצבנית או כשאני בחרדה. רציתי לדעת האם יש פעולה או תרופה או טיפול מסויים שעלי לעשות על מנת להרגיש שאני נושמת טוב.

שלום טל הבעיה היא כניראה בעיה פסיכולוגית. הפרידה מהחבר לפני שלש שנים היתה גורם לתופעה שהיא תופעת חרדה אופיינית. את צריכה ללכת לפסיכולוג כדי לעבוד על הנושא. ד"ר פלד יוכל להתייחס לנושא של טיפול תרופתי. בברכה, אמיר

ד"ר פלד שלום לפני כשנתים אובחנה אצלי סכיזופרניה, יש לי קולות בראש. למדתי להתרגל אליהם. פעם חשבתי שכולם רוצים לפגוע בי, לקח לי המון זמן להשלים עם זה שזו מחלה. יש לי מטפלת שעוזרת עם הילדים שלי. אני מטופלת אצל פסיכיאטר פרטי, פעם קיבלתי מינון גבוה יותר של רספרדל ועוד תרופה אבל היה לי נוקשות בגפים וחוסר תיפקוד. אני חייבת לשמור על המשפחה שלי שלמה ולתפקד.... הרופא אמר שמספיק 2 מ"ג רספרדל ושאני כבר הסתגלתי לזה. שמחתי לשמוע שהעווית יכולה לעבור . האם יש איזה מקום עם רופאים מומחים לנושא שאפשר להתיעץ איתם?? תודה

כל פסיכיאטר הוא מומחה לסכיזופרניה מבין הפסיכיאטרים יש מומחים יותר לסכיזופרניה מדובר ברופאים שעובדים בבתי חולים פסיכיאטרים הרופאים היותר טובים הם אלו שעובדים בבתי חולים אוניבסיטאים - כי הם מלמדים סטודנטים לרפואה ומיתמחים בפסיכיאטריה ולכן בתי חולים אלו שומרים על רמה אקדמית גבוהה הרופאים הטובים ביותר לסכיזופרניה יהיו אלו אשר ציינתי מעלה ואשר בנוסף עוסקים במחקר מוח בניסיון אינטנסיבי להבין מה זה סכיזופרניה ומאיפו זה בא כיוון שהקבוצה בה אני עובד במחקר מוח היא בחזית מחקר הסכיזופרניה העולמי אשמח ליעץ לך ולענות על כל שאלה: אני מצרף תקציר של רקע היסטורי להתפתחות המונח סכיזופרניה: סכיזופרניה רקע 1800 MOREL תאר צעיר מבריק אשר התדרדר תיפקדו נפגע בכל תחומי החיים בדומה לסניליות של זקנה. לכן הוא קרא למחלה DEMANCE PRECOCE. 1850 KAHLBAUM תאר לראשונה סימנים קטאטונים (יותר מאוחר יוחסו לסכיזופרניה קטטונית) · אוטיסים = ניתוק מהמציאות וחוסר תגובה לסביבה · נגטיביסם = התנגדות כללית ומוטורית לפקודות · אוטומאטיסם = חזרה סטירוטיפית על תנועות, WAXY FLEXEBILITY תנועות ביזאריות. יתכנו מעברים בין סטופור לאלימות קשה. 1890 HECKER תאר התנהגות לא מאורגנת ומוזרה וקרא לה הבפרניה. · מתחיל לפני גיל 25 לכן בד"כ לא מספיקים להינשא ולרכוש מקצוע (בודדים מובטלים) · מתאפיין בפירוק ניכר של ארגון מנטלי, ריפוין אסוציאטיבית אפקט לאבילי או שטוח. · מתאפיין בליקויי מנטלי קשה ומהיר. 1900 KRAEPLINE הראשון שיסד קלסיפיקציה אבחנתית בפסיכיאטרייה. חילק את מחלות הנפש לשלשה סוגים: 1 . דמנטיה פראקוקס = מחלה של התקפים פסיכוטים והתקדמות הדרגתית לליקוי. 2 . פסיכוזה מניה-דפרסיבית = כל אותם מחלות נפשיות ללא ליקוי. 3 . פאראנויה = מחלה שניקרא יותר מאוחר סכיזופרניה פראנואידית (היום הפרעה דלוסיונאלית) וככלה: · גיל מאוחר (מתגלה קלינית בגיל מאוחר) 40-30 כאשר יש כבר עבודה ומשפחה. · אישיות שמורה אין פירוק או אובדן בוחן מציאות אינטליגנציה שמורה. · מערכת דלוסיונאלית מאורגנת הגיונית שזורה במרקם החיים של המטופל. 1920 BLEULER האמין שסכיזופרניה היא מחלה של פיצול בין רגשות מחשבות והתנהגות, לכן קבע את השם סכיזופרניה. (סכיזו = פיצול פרניה = סרעפת מושב הנפש). הוא האמין שבכדי לאבחן סכיזופרניה יש לאבחן 4 סימנים ראשוניים: ארבעת ה A של בלוילר. · A אוטיסים = הסתגרות התבודדות חברתית. · A אמביוולנטיות = חוסר החלטיות (כולל מוטורית) יתכן דיבור והיפוכו באת ובעונה אחת. · A אסוציאציות = ריפוין אסוציאטיבי · A אפקט = השטחה אפקטיבית. 1920 SCHNIDER האמין בחשיבות הסימנים הסוערים של המחלה, ניסח את FIRST RANK : · מחשבות שווא של שדור מחשבות ואו השפעה. · מחשבות שווא של פאסיביות ושליטה · הלוצינציות שמיעה, שנים או יותר קולות מעירים מדברים בגוף שלישי על החולה (בד"כ דברים לא נעימים). · שמיעת מחשבות. HUGLING JACKSON (היה נירולוג) הראשון שהציע לחלק את הסימנים בסכיזופרניה לסימנים חיוביים ושלילם. POSITIVE SIGHNS NEGATIVE SIGHNS · מחשבות שווא פעילות שנידרייניות, מאניות · הלוצינציות שמיעה שנידריינות · אפקט לאבילי מתח אמוציונאליות · אי-שקט, בלבול, ואמוציונאליות. · ריפוין אסוציאטיבי והפרעות חשיבה. יתכנו מחשבות שווא אבל בדרך כלל לא-פעילות, לא פועל על-פיהם פחות מוטרד מהם. · חסר, דלות, צמצום, בדיבור חשיבה ופעולה. · אפקט שטוח מנותק חוסר תגובה רגשית · ירידה ברציה ואיניציאטיבה (אישיות) הגינה תיפקד כללי. · רגוע ללא בלבול. CROW הדגיש חלוקה זאת וניסה לקשור אותה לממצאים ביולוגים ולטיפול. החלוקה שלו היא: TYPE1 TYPE2 · ללא ממצא ב CT · מגיב טוב לטיפול אנטי פסיכוטי · מנגנון פטלוגי כנראה דופאמין · הרחבת חדרים ב CT · מגיב רע לטיפול אנטי פסיכוטי · מנגנון פטלוגי כנראה ניווני NANCY ANDREASEN הראתה שסימנים חיוביים מופעים יחדיו יותר בשלב החריף הפסיכוטי, ואילו הסמנים השליליים מופיעים יחד עם סימנים שלילים אחרים יותר בשלב הליקוי הפוסט פסיכוטי דהינו סימנים שלילם. (בנתה סקלות הערכה SAPS SANS) LANGFELD ניסה לבנות מערכת פרוגנוסטית על בסיס החלוקה לסימנים חיובים ושלילם, תבע את המונח SCHIZOPHRENIFORM לסכיזופרניה עם פרוגנוזה טובה. SCHIZOPHRENIFOM PROCESS SCHIZOPHRENIA · תפקוד קודם טוב · גורם סטרסוגני ברקע · פרוגנוזה טובה · תפקוד קודם לקוי · ללא גורם סטרסוגני · פרוגנוזה רעה LIDDEL תאר 3 קבוצות סימפטומים אשר לדעתו קשורים למערכות ואזורים מוחיים. REALITY DISTORTION DISORGANIZATION PSYCHOMOTOER POVERTY TEMPORAL LOB ORBITOFRONTAL CORTEX AND CINGULATE CORTEX DORSOLATERAL PREFRONTAL CORTEX AND STRIATUM · הלוצינציות קולות · מחשבות שווא של רדיפה ויחס · אפקט לא-תואם · ריפוין טנגנציאליות דיבור לא-קוהרנטי · לחץ דיבור · מיעוט בדיבור · אפקט שטוח ולא- מגיב · ירידה בתנועתיות ספונטנית · מונוטוניות בדיבור · דיבור איטי · ירידה בקשר עין לאחרונה התווספו חלוקות של 4 קבוצות תוספת של הסתגרות חברתית לסימנים חיובים שלילים ודיסאורגאניזציה.

רציתי לדעת מה הם הסמפטומים של תסמונת זו והאם היא נחשבת מחלת נפש?

מדובר במונח ישן שאינו קיים יותר המונח החדש FACTISIOUS ניתן להתחלות (מהמילה מחלה -דהיינו תלונות גופניות ללא הסבר רפואי) על רקע צרכים פסיכולוגים לתשומת-לב והתיחסות

שלום. אני סובל בחודש האחרון מהתקפי חרדה, הגורמים לבעיות שינה ולמתח רב בחיי היום יום. הסימנים הם זיעה קרה יובש בפה וקושי להירגע. ב- 1994 עברתי ניתוח מעקפים לאחר שני התקפי לב,ובתקופה זו מצבי הכלכלי קשה. רופא המשפחה המליץ טיפול ב- prizma 20mg כדור ביום.האם זו דרך הטיפול היחידה? והאם יש סיכונים בדרך טיפול זו? תודה יוסי

שלום יוסי ד"ר פלד יוכל להתייחס לאספקט התרופתי. אבל, מעבר לנושא התרופתי אתה צריך לבדוק עם עצמך למה בחודש האחרון התחילו התקפי החרדה. אני ממליץ לפנות לפפסיכולוג לברר נקודה זאת. לדעתי כדאי לפנות בהקדם מכיון שאם התקפי החרדה התחילו רק לפני חודש יתכן וניתן לעזור לך מהר. ככל שהזמן עובר קשה יותר להשיג שיפור בטיפול פסיכולוגי. אתה יכול לפנות דרך קופת חולים. בברכה, אמיר

יוסי שלום רב, לגבי הטיפול הרפואי-תרופתי אני משוכנעת שד"ר פלד יוכל לעזור לך. אני רוצה להתייחס למצבך הנפשי שעימו אתה מתמודד. לדעתי, טיפול תרופתי אינו מספק בעיקר אם אתה אומר שמדובר במצב חדש עבורך. כפי שאני מבינה ממכתבך אתה נמצא במצב משברי כלשהו שגורם לך להתקפי החרדה וכל התופעות הנלוות. טיפול תרופתי יסייע לך להקל על הסימפטומים אך טיפול פסיכותרפויטי (אפילו לטווח קצר) יסייע לך להתמודד עם המצב בצורה יותר טובה, ואף יתן לך כלים להתמודד עם מצבים דומים בעתיד. בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

אם נישללו גורמים קרדיאלים ואחרים לסימפטומים !!! אז כן !! - טיפול הבחירה הוא זה שציינת התכשיר יעיל ובטוח אין סיכונים תופעות לוואי התחלתיות (שחולפות עם הזמן) הם ירידה בחשק מיני - עייפות - ובחילה יש לזכור שהתכשיר פועל רק לאחר לקיחה קפדנית של 2-5 שבועות בהצלחה

לך לפסיכיאטר דרך קופת חולים ולא לרופא משפחה

לך לפסיכיאטר דרך קופת חולים ולא לרופא משפחה

שלום רב, בתי בת 4 . בחודשים האחרונים היא צועקת תוך כדי שינה. היא קוראת בשמות ילדים מהגן וכאילו רבה איתם על צעצועים. זה קורה כל לילה ולעיתים נדירות עובר עליה לילה שקט. אנו קמים אליה ומרגיעים אותה אך לאחר מספר דקות זה שוב קורה. בבוקר היא לא זוכרת כלום וקמה כאילו כלום לא קרה במשך הלילה. מה שם התופעה? האם ניתן לטפל בה? מה לעשות? למי לפנות? תודה דודו

שלום דודו לא מעט ילדים בגיל זה סובלים מביעוטי לילה ושינה לא שקיטה. אני יודע כאב שכאשר הבת סובלת במהלך השינה להורים מאד קשה. השאלה היא כמה זמן התופעה נמשכת ואם היא נמשכת באופן תדיר ללא הקלה. העובדה שבתך קמה בוקר ומתפקדת טוב מהוו אינדיקציה לכך שהבעיה לא חמורה. אם הבעיה נמשכת הרבה זמן ובאופן עקבי יתכן שישנה בעיה שמציקה לה (מעבר לבעיה התפתחותית נורמטיבית). במקרה כזה כדאי לפנות לפסיכולוג לילדים. תבדוק בשירות ההתפתחותי באיזור מגוריך אם יש שירות כזה. תעדכן אותי. בברכה, אמיר

לא הייתי מתרגש ניראה לי בגדר הנורמה במיקרה וזה ימשך הייתי מתיעץ עם מעבדת שינה יש כזאת בכל מרכז רפואי גדול (לדוגמא ת"הש)

שלום רב! להזכירכם אני בן 29סובל מדכאון עמוק בימים אלו , עקב חוסר תפקוד כללי חיפוש עצמי, חוסר יציבות בחיים ותחושת ערך עצמי נמוך. לפני כמה ימים עשיתי אבחון אצל יועץ תעסוקתי , הבחינות הלכו לי ממש גרוע והרגשתי שאני לא מצליח לבציע פעולה מוחית, בנוסף פסיכיאטר נתן לי להתחיל בטיפול ליטיום אמר להגיע עד 3 כדורים ביום ולעשות בדיקות דם אחרי 10 ימים. אני ממש מדוכא מעצם לקיחת הכדורים ומחוסר התפקוד שלי בבחינות, איני רואה אין אוכל להיות כמו כולם ןמרגיש ממש שאני נטל על החברה והמשפחה ,אני יודע שאין לכם תרפות פלא,אני כבר מגיל צעיר ביותר סוחב את הבעיות שלי , הגיעו מים עד נפש עד היום התחפשתי והסתרתי את הבעיות, אך היום כבר אין לי את הכוחות לעשות את זה אני כבר כמעט שבועיים נמצא בנתק טלפוני עם חברים ולא משיב להודעות שלהם איני יודע מה להגיד להם, הם מרגישים שמשהו לא תקין אצלי ואני ממש מיואש מהמצב יש לי מחשבות אובדניות, אשר פחדתי להגיד אותם לפסיכיאטר אליו הלכתי מחשש שימליץ לאשפז אותי אני צריך עזרה אשמח לקבל הצעות של הצוות המקצועי ושל קהל הפורום מה לעשות. העיניין דחוף ביותר

שלום חיים ראשית אני רוצה לחזק אותך במאבק ובהתמודדות שלך. אני יודע שמאד קשה להתמודד במצבים של דכאון ויאוש. יחד עם זאת אני רוצה לעודד ולהגיד שיש תקווה. במידה ורק התחלת בטיפול התרופתי תתמיד וברב המקרים הדומים לשלך ישנה הקלה משמעותית. בנוסף כדאי לשקול ללכת לטיפול פסיכולוגי או קבוצתי תמיכתי. אתה יכול לבדוק את האפשרויות במסגרת השירות הציבורי. במרפאה לבריאות הנפש באיזור מגוריך. למסגרת הטיפולית יש משמעות וכח לעזור ולסייע. חזק ואמץ אמיר זהר

חיים שלום רב, ממכתבך עולה סבל רב ומצוקה. נראה כי המצב בו אתה נמצא מדכא ומייאש אותך ומוסיף על תחושת הדיכאון הבסיסית. זהו מעגל קסמים שכזה שבו הדיכאון וחוסר התיפקוד מגבירים את הדיכאון הבסיסי, אתה חש ייאוש על שאינך יכול לצאת מהדיכאון וזה מדכא אותך עוד יותר. אמנם טיפול תרופתי מסייע במידה טובה במצבי דיכאון, אולם חשוב לא פחות הוא הטיפול הפסיכותרפויטי. להערכתי עליך למצוא מטפל/ת שתוכל למצוא אצלם קצת תמיכה, ויותר מזה תוכל לחלוק עם מישהו את התחושות הקשות אותן אתה חווה ולהבין יותר את מה שעובר עליך. אני מאמינה שאתה עובר תקופה מאד קשה בחייך, אולם כדאי לך לדעת שאפשר לצאת מזה, ואתה בדרך הנכונה. עצם מוכנותך לקבל טיפול תרופתי ואולי אף פסיכותרפויטי, מראה על תובנה ומודעות למצבך, וזו כבר חצי הדרך להחלמה. אני מחזקת את ידיך ומאחלת לך שיהיה לך כוח להמשיך כי יש אור בקצה המנהרה, באמת. טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

לפי התאור שלך אתה כרגע סובל מסימפטומים של דיכאון כמובן שזה לא הזמן לבצע פעולות הדורשות מאמץ מנטלי - כגון בחינות מכל סוג שהוא כאשר הדיכאון יחלוף היכולות הקוגניטיביות חוזרות והשיפור בתיפקוד יהיה מורגש אים יש מחשבות רציניות על מוות - אז אישפוז זה לא הדבר הרע ביותר - בהתחשב שאי אפשר לטפל בגופה - ההפך, באישפוז השיפור הוא הרבה יותר מהיר ויעיל - ניתן להתאשפז במחלקה פסיכיאטרית של בי"ח כללי - אלו מחלקות סימפאטיות והאישפוז שם הוא מרצון לזמנים קצרים של 2-3 שבועות אצלך יש לשקול תכשיר נוגד-דיכאון בנוסף לליטיום כיוון שאתה מתאר רקע של בעיות מגילאים מוקדמים אני מרגיש שיתכן ויהיה צורך גם באיבחון פסיכולוגי וטיפול בשיחות כפי שממליצים הפסיכולוגים וה ע"סים (עובדים סוציאלים) לעיתים התיסמונות הקליניות של שינויים במצב רוח "ניזונים" מרגישיות של אופי ואישיות יחד עם מצבי-חיים מסויימים עדכן אותי - בהצלחה

שלום! זה כבר כמה שנים טובות שאני נורא מפחדת בבדיקות דם. כל פעם שעושים לי אני מתעלפת או לפחות מרגישה סחרורים. כשאני יושבת בתור ומחכה אני כבר מתחילה לא להרגיש טוב. אפילו כשאני חושבת על זה שאני צריכה לעשות הראש שלי מסתחרר. לא יודעת מה לעשות כי עוד מעט אני רוצה להרות. האם אני צריכה לפנות לרופא או שאני צריכה להתגבר על זה לבד? תודה.

את מתארת תגובה פיסיולוגית נורמאלית של פחד לדעתי 5מ"ג וליום VALUM מיתחת ללשון כחמש דקות ליפני הבדיקה תיפתור לך את הבעיה פני לרופא מישפחה עם המלצתי הנ"ל והוא ירשום לך את הטיפול במילחמת המיפרץ הטיפול הזה הוכיך את עצמו מעל ומעבר - היינו מושיבים עשרות פונים בחדר מיון עם וליום מתחת ללשון ופתרנו להם את הבעיה (לא כדאי לחזור על לקיחת הווליום יותר מ 6 פעמים באותו יום) בהצלחה - עדכני אותי איך זה עובד

שלום מרינה אני מסכים עם ד"ר פלד שבמקרה של סימפטום כל כך ספציפי אם ניתן להיעזר בטיפול תרופתי ממוקד אין טעם להיכנס לתהליכים של טיפול פסיכולוגי. האלטרנטיבה - במידה ותרצי בדרך אחרת היא טיפול התנהגותי דרכו תלמדי שיטות להרגעה עצמית והפחתת המתח לפני בדיקת דם. תנסי קודם את ההמלצה של ד"ר פלד. בברכה, אמיר

מהי בדיוק תסמונת הנוירופייברומאטוזיס ( nf1)? היכן אוכל למצוא מידע מורחב בנושא? תודה, אביטל.

נסי את הקישורים הבאים http://www.northernlight.com/nlquery.fcg?cb=0&qr=neurofibromatosis&orl=&search.x=36&search.y=16

ד"ר פלד שלום! תודה עבור תשובתך המהירה, אולם משום מה אין באפשרותי לפתוח את הלינק הנקוב. בברכה, אביטל.

שלום שמי רונית ואני בת 29 סובלת מזה 8 שנים מהתקפי פניאקה וחרדה במשך שנה בכלל לא יצאתי מהבית ועם הזמן לאט לאט התחלתי לצאת המצב הזה מונע בעדי לתקדם בחיים בהכל אני גם בחורה שמנה אם זה קשור לעניין התקפים מתבטאים במחשבות שיקרה משהו כאבי יד וכו' פחד שיקרה משהו אשמח לקבל עזרה בנושא רונית

שלום רונית להערכתי את זקוקה קודם כל לטיפול תרופתי. ד"ר פלד יוכל לייעץ בעניין זה. מלכד זאת כדאי לשקול טיפול פסיכולוגי. אני מציע שתפני ליעוץ פסיכיאטרי ותבדקי עם הרופא את המידה בה ניתן להסתייע גם בטיפול פסיכולוגי. בברכה, אמיר

רונית שלום רב, במכתבך את מתארת סבל שנמשך כשמונה שנים, בהן הגעת אף למצבים קיצוניים של הסתגרות בבית, התנתקות חברתית ולמעשה פגיעה במהלך התקין של החיים. השאלה העולה היא מה עשית עד כה? איך התמודדת עם מצבי החרדה? האם הסתייעת במישהו או במשהו? קרוב משפחה/חברים/מטפל או אולי בתרופות שונות? אם לא התנסת עד כה בטיפול פסיכותרפויטי אני ממליצה לך זאת וכדאי להתחילו כמה שיותר מהר. במקביל, עליך לפנות לפסיכיאטר על מנת שיוכל לאבחן את מצבך ולהתאים לך תרופות שייקלו את מצבי החרדה. נתינת תרופות במצבי חרדה הינה דבר שיגרתי, ובמקרים רבים משפר מאד את איכות החיים של המטופל. חבל שתסבלי ולו עוד רגע מיותר אחד... בהצלחה, טלי פרידמן

קשה לי להבין מדוע הרשת לעצמך ליסבול כל כך הרבה זמן היום יש טיפול יעיל שמכחיד את התסמונת הסימפטומים והסבל לגמרי הטיפול פועל תוך 2-6 שבועות עם היית פונה לטיפול (תרופתי) כבר היית שוכחת מזמן מהסבל כמובן יש לאבחן שהתיסמונת היא באמת התקפי פאניקה אשמח לעזור 052-844050

אני מניח שיש לך בעיה כספית לכן מניסיוני כלוקח תרופות נוגדות דיכאון ומונעות מאניה דיכאונית המלצתי היא שתפני מייד לרופא של הקופה ההשתתפות העצמית היא זעומה . תוציאי לך מהראש שאת דפוקה גם לי וגם לך יש ביו כימיה לא מאוזנת . תצפצפי על כל הסטיגמות ותראי שלאחר מכן המצב מתבהר אם תרצי תמיכה הטלפון 5704666

שמי דניאל אני בת 28 מקובלת מאוד חברתית . האנשים שמכירים אותי בטוחים שאני מלאת ביטחון עצמי , הבעיה אותה אני משתדלת להסתיר,היא שלעיתים תוקפת אותי הרגשה נוראה של חרדה המתבטאת ברעידות דופק מטורף ובלבול . התקף זה בא בעיקר במצב מוגדר: אכילה בסביבת אנשים. לעיתים סביב השלחן אני פשוט מתאבנת ומחכה שהסיוט יעבור ונוכל להמשיך הלאה. מיותר לציין שהתופעה ממש מפריעה מהלך נורמלי של חיי מאחר ואני נמנעת ממפגשים חברתיים הקשורים באוכל. אני סובלת כ- 10 שנים מכך . ביקשתי מרופא המשפחה "סורבון" 5% וכבר שנה שאני לוקחת כדור אחד בבוקר וזה בהחלט עזר בייחוד לתופעת הדופק המהיר אתו הייתי מתעוררת כל בוקר אני מרגישה שלווה יותר . אבל בחודש האחרון ניסיתי להפסיק בלקיחת התרופה זאת יחד עם טיפול פסיכולוגי (כ-5 חודשים), והתופעה חזרה.בנוסף אני מרגישה שהתרופה כבר לא כל כך עוזרת . אני נבוכה לפנות לפסיכיאטר ורוצה לציין שוב,שאף אדם שמכיר אותי לא יאמין שאני סובלת מחרדה כולם בטוחים שאני "מושלמת" לכן אני עוד יותר מנסה להתחמק מארוחות קבוצתיות.

לא יעזור לך שום דבר. את צריכה לקבל את ההחלטה ללכת לפסיכיאטר. היום להיות נורמלי זה להתפרע בכביש לעשן ולאכול אכילה מופרזת. גם לשקר ולרמות נחשב לענין נורמלי. מניסיון אישי האיזון התרופתי לוקח מספר חודשים לפעמים הוא כרוך בריחוף אבל לא בסבל. כשתפסיקי להתעקש לחיות לפי ה"נורמות" של ה"נורמלים" ותתחילה ליטול מגבירי סרוטונין שרק פסיכיאטר רשאי לתת תרגישי את השינויים בחייך.

שאול שלום רב. תודה על תשובתך הכנה. האם אתה לוקח תרופה מקבוצת ssri ? האם סבלת מתופעות לוואי? דניאל.

שלום. אני חולה בחרדה בערך שנתיים . אני לוקח XANAX בשביל החרדה אבל בתקופה האחרונה התרופות לא עוזרות כמו שעזרו פעם לכן אני היתי מעונין להתחיל טיפול ביו-פידבק האם המטפל ד"ר יגאל גליקסמן מוכר לך ? האם אתה יכול להמליץ לי על מטפל בשיטת ביו-פידבק? תודה מראש.

שלום גיא אני לא מכיר את ד"ר גליקסמן. ישנם הרבה רופאים טובים שאינני מכיר את שמם, כך שהעובדה שאני לא מכיר איננה אומרת דבר. לגבי ביו-פידבק אני יודע שיש במרפאה ברמת חן וכן בתל השומר ביו-פידבק. גם ביו-פידבק אינו תרופת פלא. אבל כדאי לנסות. בברכה, אמיר

גיא שלום רב, שיטת הביו פידבק ידועה כמסייעת במצבי חרדה מסוגים שונים. זוהי שיטה המלמדת את האדם לשלוט בתופעות הגופניות שמתעוררות בעקבות חרדה וכך למעשה לשלוט בחרדה עצמה. כפי הידוע לי קופות החולים כוללות את שיטת הביו פידבק במסגרת טיפולים אלטרנטיביים שמציעות היום הקופות. כדאי לך לבדוק בקופת החולים שלך האם הקופה מעניקה לך טיפול שכזה (יש השתתפות של המבוטח, אבל זה זול יותר מאשר טיפול פרטי). לגבי הרופא שהזכרת, אין לי מושג לגביו, אך אינני מכירה בכלל את המטפלים בתחום זה. בהצלחה, טלי פרידמן.

גיא - מהמעת שאתה מספר ניראה לי שהטיפול בך הוא חובבני ולא רציני - מי נתן לך קסנקס ? - זה לא טיפול בחירה לחרדה (אם באמת מדובר בחרדה) קסנקס נותנים לתקופות קצרות כי הוא היחידי בין התכשירים הפסיכיאטרים שגורם לתיסמונת גמילה (משול לסמים) התיסמונת הנ"ל היא דומה לסימנים של חרדה יכול להיות שאתה סובל מתופעות לוואי של קסנקס עם כבר לקחת זמן רב קסנקס אז ביו-פיד-באק לא יעזור לך בקיצור ניראה שלא טופלת עד כה באופן מיקצועי אני ממליץ לפנות לפסיכיאטר באופן דחוף ולא להמשיך באופן חובבני ומוטעה - אתה עלול לשלם ביוקר על חובבניות אשמח להמשיך להסביר -052-844050

אני בן 27 . כל פעם שאני צריך לדבר בפני מספר אנשים אני נתקף חרדה. וזה מתאפיין בדפיקות לב מהירות וברעד בקול ובידיים. אני אדם עם המון חברים אך החרדה נובעת מהעובדה שאני לא רוצה שישימו לב לסימפטומים הגופניים שלי (רעידות בקול ובידיים), באופן כללי אני אוהב לדבר בפני קהל כי אני אוהב לקבל את תשומת הלב שמקבל נואם. אך הסימפטומים הגופניים מפריעים לי. דומה שאצלי הגוף והשכל הם שתי ישויות נפרדות. האם יתכן שזו פעילות יתר של מערכת העצבים הסימפאטתית? ואם כן האם שמוש בחוסמי ביתא כדאי להורדת הרעד ודפיקות הלב? ומה הסיכונים בלקיחת תרופה מסוג זה לאדם בריא(לדוגמה:atenolol)?

שלום שלומי הסימפטומים שאתה מתאר הם סמפטומים של חרדה. אני לא משוכנע שמדובר בחרדה חברתית או חרדה שנובעת ממקור אחר. מאד אופייני לאנשים שסובלים מחרדה מהסוג שאתה מתאר שהם נכנסים למעגל שלילי. דהיינו, מתחילים לפתח חרדה מפני החרדה. כלאמר החשש שהסימפטומים יופיעו מטריד והבושה והחשש שאנשים יראו את התופעות המטרידות מהווה גורם לחץ שמגביר את תופעות החרדה. התופעה קשורה כניראה בקהל ואנשים כי אתה מספר שבזמנים אלה היא מופיעה. לגבי טיפול - אתה צריך לפנות לטיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוג קליני שמומחה לנושא. לפעמים יש צורך להיעזר גם בטיפול תרופתי, לאחר בדיקה של פסיכולוג או פסיכיאטר ניתן יהיה להמליץ לך. יש נטיה לפעמים להימנע מלבקש עזרה בנושא, בעיקר בגלל בושה לפנות לפסיכולוג. חבל לסבול כי ניתן לעזור לך. אתה יכול ליצור איתי קשר ולציין איזור מגורים ואוכל להמליץ לך על מטפל טוב. בברכה, אמיר

שלומי שלום רב, אתה מתאר מצב עכשווי לא פשוט ובוודאי שמפריע למהלך החיים התקין שלך. אולם לא סיפרת ממתי החלו הסימפטומים שאתה מתאר, האם יש איזשהו אירוע שבעקבותיו הופיעו הסימפטומים, האם זה מוכר לך כבר מימי ילדותך או הופיע לאחרונה. האם יש מקומות או אנשים אשר איתם אתה חש חרדה גדולה יותר או שהתופעה קורית בכל מפגש עם אנשים. כל אלו יסייעו לי להבין יותר טוב את מהות הבעיה. בכל מקרה, פגישה עם מטפל תוכל לעזור לך להבין את מה שמתרחש איתך, מה ההסבר לתופעות והדרך כיצד להפחיתן ולהתמודד עימן. על אף אולי הרתיעה הקיימת ממפגש עם מטפל, אני ממליצה לך בחום דרך זו, מכיון שכל רגע נוסף שבו אתה ממשיך לסבול מהחרדות הוא פשוט רגע מיותר של סבל. אפשר להתמודד עם זה! בהצלחה, טלי פרידמן

על הסף התאור מתאים לחרדה חברתית כמובן איבחון נעשה על ידי בדיקה המומחה בתחום הוא פסיכיאטר - פסיכיאטר הוא רופא ולכן היחידי שיוכל להבדיל בין תיסמונת חרדה אמיתית ל-חס-וחלילה- מחלה גופנית שנותנת את אותם סימפטומים (ברור שאז הטיפול יהיה בהתאם לגורמים (הנחת יסוד של רוב הפסיכולוגים ועובדים סוציאלים תהיה באופן טיבעי לכיוון חרדה ואז עלולה להתפספס אבחנה רפואית כגון צניחת המסתם המיטראלי - יתר-פעילות בלוטת התריס או יתרת הכיליה ועוד מחלות) אם מדובר בתיסמונת חרדה חברתית הבעיה תיפטר לגמרי עם חוסמי-בטא כגון דראלין, אין לתכשיר תופעות לוואי - יש תכשירים נוספים שיעזרו לדעתי עם אין לך דעות קדומות נגד פסיכיאטרים (כפי שיש לרבים היום) אז פתרון לבעיתך הוא יחסית פשוט ומהיר

טיפול פסיכולוגי - בדגש על טיפול בטראומות מין העבר - אפשרי כנראה, במידה מסוימת באמצעות חומר מצמח האיבוגא (IBOGAINE- החומר הפעיל). הייתי מעוניין לדעת האם יש מטפלים/קליניקות בארץ המכירות/מטפלות באמצעות חומר זה - או כל אינפורמציה לגבי קליניקות בעולם. כמו כן רעיונות כיצד ניתן לקדם זאת בארץ לטובת אגודות כגון נשים נפגעות תקיפה מינית/ נפגעי תקיפות בילדותם

אשמח לשמוע על זה - מה התכשיר עושה? איך הוכך שהוא יעיל יותר מפלצבו (דהיינו סוגסטיה) יש להזהר משרלטנים הקיימים בלי סוף בארץ (כיוון שאין לנו חוק נגדם בארץ)

שלום אמיר אני לא מכיר את הצמח ולא מכיר טיפול פסיכולוגי כלשהו שמשתמש באיבוגאין. בברכה, אמיר

לפני כחצי שעה בערך התחלתי לקחת כדור סרוקסט כתוצאה מדיכאון קל שפקד אותי. התחלתי עם חצי כדור, עליתי לשלם ושוב ירדתי לשלושה רבעים ובסוף חזרתי לחצי, והכדור עזר. במהלך התקופה וגם קודם לכן סבלתי מנשירת שיער חזקה שלא נמצא לה שום הסבר רפואי (עשיתי בדיות דם מס' פעמים ע"י מס' רופאים, לקחתי ויטמינים ודבר לא עזר) למרות שאני לא בדיכאון והכל בסדר, אני עדין חוששת שאולי השיער נושר בגלל מתח נפשי שאני שרויה בו כיוון שאני אדם לחוץ מטבעי. שאלתי היא: האם יש אפשרות לקחת תרופת הרגעה בנוסף לסרוקסט.

לא ברור -מצד אחד את אומרת שהכל בסדר - ומצד שני את מחפשת תכשיר ללחץ - אז כן יש סימפטומים סרוקסאת הוא גם נוגד חרדה - כך שאים יש עדיין סימפטומים אז את בתת-טיפול מי אמר שהנשירה קשורה למתח נפשי? לא ידוע לי על כך ! זה שלא נימצעה סיבה אחרת לנשירה עדיין לא הופך את הסיבה לנפשית לצערי הרבה רופאים כללים בימקום להתאמץ או להודות שהסיבה פשוט לא ידוע או לא התגלתה ממהרים לקשור זאת לגורמים כביכול "נפשיים" בקיצור שאלתך מעלה הרבה שאלות והרבה חוסר אינפורמציה אשמח להבהיר יותר ב 052-844050

שלום אלמונית האם בדקת את האפשרות להיעזר בטיפול בשיחות (פסיכותרפיה). הטיפול התרופתי חשוב ועוזר אבל בהרבה מקרים כדאי להיעזר גם בטיפול פסיכולוגי לבדוק את מקורות החרדה והדכאון ולחפש פתרונות. לגבי נשירת שיער - זה יכול להיות סמפטום של מתח, אבל גם יכול להיות נובע מגורם אחר. בברכה, אמיר

שלום, שמי יעל ואני בת 25 סטודנטית לראיית חשבון, אני סובלת מזה 7 שנים מבעיות אכילה, בעברי מצויינת אנורקסיה, בולימיה, וכעת לכאורה נבראתי מכל המחלות אבל לא, במשך ה-5 שנים האחרונות אני משתמשת במשלשלים למיניהם, לפני כן השתמשתי ב"חוקן" הכוונה היא להיפטר מכל מה שיש לי בבטן,אני לא אוכלת כמו כל אדם, התפריט היומי שלי הוא קפה וסוכריות דיאט, חוץ מההצעה שלך ללכת לטיפול, אני מבקשת אולי עזרה לעשות את הצעד הראשון. אני מודה לך על עזרתך שתבוא, יעל

יעל שלום רב, ממכתבך עולה מצוקה רבה. את מתארת מהלך של התמודדות עם הפרעת אכילה במשך שבע שנים תמימות. לא ציינת כיצד הצלחת להסתדר עד כה, האם הלכת לטיפול, האם אושפזת אי פעם, והחשוב מכל, מה מצבך כיום. ברור לפי התפריט ה"ארוך" שפירטת, שאינך אוכלת כמעט דבר, כך שבעצם שבת אל חיק האנורקסיה. מה מצבך הגופני? מה לגבי המשקל? אם נניח שמצבך הגופני סביר (משקל מינימלי תקין, דהיינו בגבולות התחתונים של הנורמה, ואני משוכנעת שאת יודעת מה זה אומר), עליך להתמקד בדרך שתוציא אותך ממצבך הנוכחי. שבע שנים זה הרבה מאד זמן. לא הגיע העת לנסות להתמודד עם זה בצורה שונה או קיצונית יותר מזו שהתמודדת עד כה? מדוע הרתיעה מטיפול? ישנם טיפולים פסיכולוגיים רבים בהפרעות אכילה החל מטיפול התנהגותי (בעל השפעה טובה לטווח קצר ולהעלאת משקל הגוף) וכלה בטיפול פסיכותרפויטי לטווח ארוך (שהוא ה"מרפא" לטווח הרחוק, לדעתי). בנוסף, ישנם מרכזי טיפול ציבוריים (כדוגמת בי"ח תה"ש) ומרכזי טיפול פרטיים הכוללים אפילו סוגים שונים של טיפולי רפואה אלטרנטיבית (כדוגמת נען וכו'). נוסף על כך, לאחרונה קראתי אודות שימוש הולך וגובר בתרופות SSRI עליהן ד"ר פלד בוודאי יוכל להרחיב בהפרעות אכילה, והתוצאות די משביעות רצון. מעבר לכל אלו, אני ממליצה לך לפנות לארגון "אביב". זהו ארגון שהקימה בחורה שהחלימה מהפרעת אכילה ומתפעלים אותו הורים שיש להם ילדים עם הפרעות אכילה. לארגון יש מידע רב לגבי מרכזי טיפול, מטפלים (פסיכיאטרים, פסיכולוגים, מרפאים אלטרנטיביים) וחומר כתוב אודות הפרעות אכילה. הארגון מקיים מדיי תקופה כנס / הרצאה העוסקים בנושאים שונים של הפרעות אכילה. במידה ואת זקוקה לייעוץ נוסף בבחירת מקום טיפול או דרך טיפול תוכלי לפנות אליי דרך האימייל או בטלפון: 876956-053 שיהיה לך כוח להמשיך ולהילחם, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

טלי פרידמן נתנה יעוץ טוב SSRI יכולים לעזור הצעד הראשון (עם מתאפשר) סנדוויץ טוב (בהתחלה קטנטן ואם הזמן גדל בהדרגה)

אני מאד מאד מודה לך על עזרתך, אין לך מושג כמה היא רבה וחשובה. עד מחר אני אשכנע אתעצמי להתקשר למכון"אביב", ואני עוד יותר מקווה שלסיפור הזה יהיה סוף טוב, ושוב מאד חשוב לי שתדעי שההתייחסות המאד רצינית שלך כלפי עודדה אותי ועזרה לי להסתכל קדימה. תודה רבה, לילה טוב. יעל.

שלום יעל הצעד הראשון הוא ההכרה וההבנה שהבעיה קיימת ושאת זקוקה לעזרה. לצערנו במקרים רבים, למרות הטיפולים המאבק בבעיה ממשיך. ללא המשך מאבק יש סכנה מתמדת לחזור לאנורקסיה, וכמו שאת מתארת את נמצאת שם. אני מבין שיש לך נסיון רב בנושא. כדאי לך לשבת ולחשוב איך עשית את הצעד הראשון בעבר. מה עזר לך לשפר את המצב. אין כמו לימוד מנסיון העבר שלך. תשתמשי בנסיון זה כדי להתחיל את המאבק כיום. מעבר לכך, יש את ההמלצות הטובות והחשובות שטלי נתנה לך. בברכה, אמיר

אני רוצה להודות לכולכם על התייחסותכם לעינייני הכאוב, האמת היא שהייתי בטוחה שלא תתיחסו אליי כ"כ ברצינות, והופתעתי לטובה. אני מנסה לשכנע את עצמי שאני חייבת לאכול כדי להתקיים ולא להתקיים כדי לאכול, ושהאוכל אמור וצריך להחזיק אותי, מחר אני מקווה לאגור אומץ ולפנות למכון "אביב" שעליו המליצה טלי, ושוב אני מאד מאד מודה לכם ואני מקווה שהכל ייגמר בקרוב. לילה טוב. יעל

שלום רב! בהיותי בת 15 נאנסתי ועד לפני שנתיים (בהיותי בת 23) לא דיברתי על כך בכלל. בזמן האחרון יש לי סיוטים על האונס שבהם אני פוגעת באנס לפני שהוא מספיק לבצע את זממו ואז אני מתעוררת בוכה. רציתי לדעת למה הסיוטים חוזרים פתאום עכשיו אחרי שכבר סגרתי את הנושא מבחינתי ולמה למרות שבחלום אני פוגעת בו אני קמה בוכה וכאובה? בתודה מראש מ.ע

התופעה מוכרת - מדובר בתגובה הנקראת בספרות פוסט-טראומה התעוררות מאוחרת יכולה להיות קשורה באופן לא-מודע לדברים שקורים לך כיום - לדוגמה יחסים בין-אישיים אינטימים חדשים שיחות שיעלו למודע תכנים לא מודעים יכולים לעזור לך אמיר יוכל ליעץ לך בכיוון

שלום מ.ע עברת טראומה קשה וכואבת. הסיוטים אומרים לך שלמרות שעשית עם עצמך הרבה עבודה על הנושא עדיין לא סגרת אותו והוא ממשיך להתקיים בתוכך. כדי לדעת למה הסיוטים חוזרים דווקא עכשיו צריך לנסות ולחשוב האם החזרה של הסיוטים קשורה לאירועים כלשהם בחיים כמו קשרים זוגיים, יחסי מין או משהו אחר. בחלום את מבטאת את הזעם שחך כלפי האנס, את חולמת שאת פוגעת באנס לפני שהוא מבצע את הפשע כי בדרך זאת את יכולה לעצור את המעשה. את מתעוררת בוכה כי במציאות לא יכולת לעשות כלום והיית במצוקה קשה. אני מניח שעשית עבודה טיפולית. יתכן וכדאי לחזור לסיבוב נוסף לעבד את הנושא. בברכה, אמיר

אני בת 30 פלוס, מזה כעשר שנים אני סובלת ממצבים מוזרים שאינם ברורים לי גורמים לי לבלבול, פחד עד כדי פגיעה גופנית ממש. מצב של הזיות משונות ומפחידות, סיוטים, דיאולגים בראש, קולות, דיאולוגים של אנשים שונים בתוך ראשי, מצב של מחשבות "רצות" ללא כל יכולת לעצור זאת, העבר "קם לתחיה" ללא יכולת להתקדם הלאה, כל הזמן תמונות מן העבר, קולות שמדברים אלי, מסרים חזקים, עד כדי ניתוק מהמציאות, בשנה האחרונה הדבר פגע ממש בבריאותי, צד שמאל של הגוף רועד כולו, לחצים חזקים בראש, פוחדת להתמוטט. אני מקבלת טיפול תרופתי, הפסיכאטר המטפל בי, לא נותן תשובות לתופעות אלו ומגביר אצלי את הפחדים, מלבד תרופות אין לי שום עזרה ממשית. אני מרגישה עייפה ומותשת, אין לי חיים בכלל, אין לי כל קשר חברתי, וקשה לי מאוד לתפקד. מה עושים?

המידע שאת נותנת אינו מספיק לעשות הערכה אבחנתית - כדאי לעבור אבחנה מסודרת - תשאלי את הפסיכיאטר שלך מה האבחנה שלך - ותחזרי אלי

האם יש קבוצת סיכון לקבלת דכאון שלאחר לידה (נאמר אנשים שהיה להם אנורקסיה בעבר) או שאין קבוצת סיכון

כן אנחנו יודעים מהספרות המדעית שכאשר היו בעבר דיכאונות או אובדנים אז הסיכון גדל אנורקסיה לא דווחה כגורם סיכון למיטב זיכרוני

שלום דבורה אני מסכים עם ד"ר פלד. מעניין אותי לדעת למה את מוטרדת מהנושא. אולי תכתבי ונוכל להתייחס. אמיר

אמיר, שלום. שמי מלי וגם אני מוטרדת מהנושא. ילדתי לפני חדשיים, ואני מוטרדת מאד ממצבי רוח משתנים באופן קיצוני. זה התחיל עוד לפני הלידה כחודש. (חודש לאחר שסבתי נפטרה בנסיבות די טראומטיות עבורי). בהתחלה לא קישרתי ין הדברים אבל כעת בדיעבד נראה לי שאולי הייתה לכך השפעה. מאז החודש התשיעי להיריון יש לי הרבה התקפי בכי בלתי מוסברים, הקצנה בחרדות סביב כל מיני נושאים גם של הבן הגדול וכו'. שאלותי: 1. האם יתכן שאני נכנסת למעגל של מה שקרוי "דיכאון קליני"? 2. האם דיכאון לאחר לידה יכול להופיע גם לפני הלידה? 3. האם זה הזמן לפנות ליעוץ? או שעדיין מוקדם ויתכן ויחלוף מעצמו? תודה, מלי.

אמיר, תודה רבה על התיחסותך המהירה. לאן כדאי לפנות? לפסיכולוג או פסיכיאטר? והאם כדאי דרך קופת חולים (מכבי). דרך אגב - מה לגבי אפשרות של טיפול הומאופטי? ידוע לך ? תודה שוב, מלי

רציתי לאמר תודה לכל אלו שאיכפת להם, וחזרו אליי עם הצעות לפתרון החרדות, מהן אני סובל. אך אינני יודע האם עליי לפנות לפסיכולוג או פסיכיאטר. אני ממש פוחד מעצם הטיפול, כך שנורא חשוב לי "ליפול" על הידיים הנכונות.

המילה "ליפול" משקפת את הפחד פסיכיאטר יוכל לאבחן עם אתה זקוק לתרופות או שיחות - במיקרה של שיחות הוא יפנה אותך לפסיכולוג ההכשרה של פסיכולוג לא מאפשרת בד"כ את המצב ההפוך - רק פסיכולוגים שהתנסו בעבודה במערכת הפסיכיאטרית יודעים לאתר לפעמים מתי יש לפנות לטיפול תרופתי אשמח לעזור לך - 052-844050

שלום אייל חשוב באמת שתגיע לאיש מקצוע טוב. ישנם פסיכולוגים שלא מאמינים בטיפול תרופתי ומנסים לטפל בשיחות גם כאשר יש צורך בטיפול תרופתי וישנם פסיכיאטרים שאינם מאמינים בטיפול פסיכולוגי ובכל מקרה מטפלים בטיפול תרופתי. אני מאמין בשילוב. לכן חשוב שתפנה לאיש מקצוע שמכיר את התרומה היחודית של הטיפול הפסיכולוגי והטיפול התרופתי. אתה יכול ליצור איתי קשר בטלפון 036496371. כמו כן אתה יכול ליצור קשר עם ד"ר פלד. בברכה, אמיר

שלום. בבדיקת דם שעשה בעלי נמצא שרמת הטסטרון אצלו נמוכה. השאלה שלי האם יש קשר בין תוצאה זו לבין מצבי רוח, חרדות, גלי חום, כאבי ראש... כיצד מטפלים בבעיה של טסטרון נמוך, האם יש לזה קשר לבעיות גיל המעבר אצל גברים?? בעלי בן 53. בתודה מראש.

לא - לא נהוג לקשור גיל מעבר אצל גברים להורמון הטסטורון אבל ליתר ביטחון הייתי מפנה שאלה כזאת לאנדוקרינולוג (מומחה למחלות הורמונאליות)

שלום, אני גבר בן 40 שהתגרש לא מכבר. ילדיי נשארו עם האישה. מאז הגירושים (שהיו קשים) כל מניפולציה של האישה במיוחד כאשר היא נעשית באמצעות הילדים - גורמת לי להכנס למרה שחורה ומחשבות דיכאוניות כגון התאבדות מתחילות להתרוצץ בראש. עד כה הצלחתי להתמודד עם הרגשות האובדניים מפאת יסורי מצפון שתקפו אותי כאשר חשבתי שלמעשה אני מפקיר את ילדיי ופותר לעצמי את הבעיות בלבד. יש לציין שבד"כ לאחר יום או יומיים ההרגשה נעלמת (אם כי בהדרגה). שאלותיי: 1. כיצד אוכל להפסיק להיות רגיש כל כך ? 2. האם שימוש בפרוזאק יכול לעזור ? 3. האם יש תרופה או שיטה באמצעותה ניתן להסיר מחשבות טורדניות (לא כפייתיות) ? תודה.

לזיו אני מציעה לך לעבור טיפול קינייסולוגי כדי לברר מהם הגורמים למצב בו אתה נמצא.כל התשובות נמצאות אצלך.הטיפול הקינייסןלוגי בדרך פשוטה ומהירה יחסית יכול לחולל שינוי גדול בחייך.לפרטים פנה ל[email protected]

לא הייתי ממליץ לפנות לתחומים לא קונבנציונאלים - אין שם פיקוח רפואי ורוב השיטות לא נישענות על מדע אמפירי (ניתן לשיחזור לפי מתודות מדעיות) מניסיוני הרבה מיקרים החמירו עד כדי סיכון - תחומים אלו לא נושאים באחריות רפואית מדיקו-לגאלית כך שאפילו על רשלנות לא ניתן ליתבוע אותם הייתי ניזהר - אסתי אני מצתער אבל יש יותר מידי דיסאינפורמציה בתחום דרך אגב יש מהלך בכנסת שיאפשר טיפולים אלטרנטיבים רק לרופאים מוכרים חוקית לדעתי זה מבורך - ולטובת המטופלים

גירושים הם גורם דחק - הם גם מלווים בתהליך אבל - תיתכן עצבות שהיא תגובתית ובגדר הנורמה - במיקרה כזה לא צריך טיפול וזה חולף לבד יש להזהר שלא יתפתח דיכאון תגובתי קליני - מחשבות התאבדות -זה סימן שכדאי לפנות לאבחון - פסיכיאטר יוכל לאבחן עם יש צורך בתרופות או מספיק שיחות אשמח להמשיך ליעץ - 052-844050

תודה ד"ר פלד. האם תוכל להסביר מהו "דיכאון תגובתי קליני" ומהם הסממנים להמצאות במצב זה ? ושאלה אחרונה, מדוע רצון למות אינו נורמלי ? תודה, זיו.

שלום זיו גירושין מהווים גורם לחץ ורבים לאחר גירושין נכנסים לדכאון. המצב קשה יותר לגבר שעוזב את הבית והילדים נשארים עם האשה. במקרה כזה אדם יכול להרגיש שכל עולמו חרב ומשתנה. הוא מחוץ לסביבה הטבעית שלו, בלי הילדים ולא יודע איך להמשיך את חייו. במצב זה מחשבות למות מאד טבעיות. הבעיה היא אם המחשבות לא נשארות בגדר מחשבות אלא יש תכניות לבצע אותם. בד"כ המחשבות למות הם כדי לבטא את המצוקה, "להעניש" את האשה, "להתנקם" במשפחה. אם אתה ממשיך לתפקד למרות המצוקה ולא מתכוון לבצע את ההתאבדות המצב פחות קשה. אתה צריך לפנות ליעוץ פסיכולוגי ובמידת הצורך פסיכיאטרי. בברכה, אמיר

יש לי בת ,היא בת חודשיים וחצי. היא תמיד בוכה כשאני שמה אותה במיטתה או בעגלה או בסל למרות שהיא שבעה ואינה סובלת מכאבים וזה ברור כי כשאני מרימה אותה היא מיד שותקת. שאלתי היא האם היא התרגלה להיות בחיקיולשאת אותה? ואם כך איך אני יכולה לפתור בעיה זו? בשבילי זאת בעיה כי אני לא מצליחה לעבוד בבית או אפילו להתפנות לעצמי.

יש להרגיל אותה בהדרגה להיות גם לבד - בהתחלה מספר דקות (אפילו עם בוכה) ובהמשך יותר - עדכני אותי איך זה הולך אמיר יוכל להוסיף יעוץ

שלום לילך הבת שלך עדיין קטנה מאד. היא תינוקת ואין מה להיכנס ללחץ שהיא מתרגלת להיות על הידיים. היא זקוקה לבטחון ולחום הגוף. אם היא בוכה כדאי להחזיק אותה. אני משוכנע שהיא לא בוכה כל הזמן וכשהיא רגועה אחרי אוכל למשל היא נרדמת וישינה. אם היא לא מצליחה להרגע כלל יתכן ויש בעיה, הבעיה לא בהכרח איתה אלא אולי במידה בה את לא מספיק רגועה. כיום פסיכולוגים התפתחותיים לא בעד לתסכל את התינוק מעבר לתסכולים שממילא קיימים. בהדרגה היא תוכל להיות יותר לבד. בברכה, אמיר

אבקש לקבל עזרה לגמילה מהימורים דרך קופת חולים כללית. הפסדתי את הבית ואני עלול להפסיד את משפחתי שכיום כבר דוחה אותי ומבקשת שאלך מהבית, למי לפנות ובאיזה כתובת? אנא תשובתכם.

מהוא איזור מגוריך ?

לקופ"ח יש ברמת חן מרפאה טובה

אני מקבלת רספרדל (2מ"ג) לטיפול בסכיזופרניה. לאחרונה נהיתה לי עווית קלה בפה. הרופא אמר שאסור לקחת רספרדל לתקופה ארוכה וגם שהעוית תתפשט לכל הפנים אני חוששת מאוד האם כדאי להחליף תרופה או להקטין את המינון והאם יש פתרון לעוית בפה. תודה

איך את יודעת שיש לך סכיזופרניה? מינון רספרידל הוא בד"כ יותר גבוה עווית בפה יכולה להיות תופעת לוואי בד"כ תופעה זאת נעלמת עם הזמן ולא נכון שהיא מתפשטת גם עם זה מתגבר אפשר לתת טיפול לזה שיפסיק את העווית ניתן גם לעבור לתכשיר ללא תופעות לוואי כאלה - דהיינו "ולאנזפין" מהשאלות שלך נראה לי שאת סובלת מתת טיפול - מי מטפל בך - זה צריך להיות פסיכיאטר מיקצועי והוא אמור לדעת את הדברים הנ"ל