פורום פסיכולוגיה קלינית

אבקש לקבל עזרה לגמילה מהימורים דרך קופת חולים כללית. הפסדתי את הבית ואני עלול להפסיד את משפחתי שכיום כבר דוחה אותי ומבקשת שאלך מהבית, למי לפנות ובאיזה כתובת? אנא תשובתכם.

מהוא איזור מגוריך ?

לקופ"ח יש ברמת חן מרפאה טובה

אני מקבלת רספרדל (2מ"ג) לטיפול בסכיזופרניה. לאחרונה נהיתה לי עווית קלה בפה. הרופא אמר שאסור לקחת רספרדל לתקופה ארוכה וגם שהעוית תתפשט לכל הפנים אני חוששת מאוד האם כדאי להחליף תרופה או להקטין את המינון והאם יש פתרון לעוית בפה. תודה

איך את יודעת שיש לך סכיזופרניה? מינון רספרידל הוא בד"כ יותר גבוה עווית בפה יכולה להיות תופעת לוואי בד"כ תופעה זאת נעלמת עם הזמן ולא נכון שהיא מתפשטת גם עם זה מתגבר אפשר לתת טיפול לזה שיפסיק את העווית ניתן גם לעבור לתכשיר ללא תופעות לוואי כאלה - דהיינו "ולאנזפין" מהשאלות שלך נראה לי שאת סובלת מתת טיפול - מי מטפל בך - זה צריך להיות פסיכיאטר מיקצועי והוא אמור לדעת את הדברים הנ"ל

מתי יודעים שהדיכאון הוא קליני וצריך טיפול תרופתי ומתי לא?

דכאון קליני הוא דיכאון אשר גורם לחוסר תיפקוד - עד כדי כך שהמטופל מפסיק ללכת לעבודה ונפגעת היכולת לתפקד מבחינה חברתית ובכלל בנוסף העצבות היא כל כך גדולה שמופיעים מחשבות יאוש חוסר ערך ואף מחשבות לסיים את החיים ולמות

להלן רשימת הקריטריונים לאיבחון דיכאון: אירוע דכאון מסוג מאג'ור. A) 5 או יותר מהסימפטומים למשך שבועיים רצופים (לפחות אחד מסימפטומים 1 או 2) 1) מצב רוח ירוד (כל היום כמעת כל יום*) 2) ירידה בהנאות ועניין 3) ירידה-עליה במשקל או תיאבון (5% ממשקל גוף) 4) חסר או יתר שינה * 5) אגיטציה או העתה מוטורית * 6) עייפות אובדן אנרגיה * 7) רגשות חסר ערך עצמי או אשמה * 8) ירידה בריכוז, מחשבה, חסר החלטיות * 9) מחשבות חוזרות ונשנות על מוות (גם ללא תוכנית) B) הסימפטומים גורמים סבל, פגיעה תפקודית חברתית או פגיעה בתחום חשוב אחר של התפקוד. C) לא נגרם עקב מחלה גופנית שימוש בסמים או תרופות. D) לא נגרם עקב אובדן (אבל) קרוב (או פונקציה אחרת) דכאון מסוג מאג'ור לאחר לידה מתחיל תוך 4 שבועות מלידה. דכאון מסוג מאג'ור עם מרכיב קטאטוני. התמונה הקלינית נשלטת בלפחות שניים מהסימפטומים הבאים: 1) חוסר תנועתיות כמו בסטופור. 2) תנועתיות מוגברת לא מכוונת לפעולה ולא משפעת מגיריים חיצוניים 3) נגיטיביסים ללא סיבה, או תנוחה ריגידית לכל ניסיון שינוי 4) תנועות מיוחדות ומוזרות: מניאריסים, גרימאסים, תנועות סטירוטיפיות, תנוחות מוזרות 5) אקוללילה (חזרה מרובה וחסרת משמעות על מילה שנאמרה) אקופרקסיה (חזרה מרובה וחסרת משמעות על תנועה שבוצעה) דכאון מסוג מאג'ור עם מלנקוליה. A) אחד מהבאים במשך החלק החמור של האירוע הדכאוני: 1) אובדן הנאה מכל (או כמעט כל) פעילות 2) חסר תגובתיות לגירויים מעוררי הנאה (לא משתפר גם לנוכח אירועים משמחים) B) שלשה או יותר מהבאים: 1) תחושה דכאונית במיוחד (במובן שחמורה מעצבות של אובדן) 2) יותר חמור בבקר 3) התעוררות מקדמת (לפחות שעתיים יותר מהרגיל) 4) רטרדציה או אגיטציה מוטורית קשה 5) אנורקסיה או ירידה משמעותית במשקל 6) רגשות אשמה מוגזמות או לא מתאימות דכאון מסוג לא טיפוסי A) ראקטיביות אפקטיבית (מגיב לאירועים חיוביים) B) שניים או יותר מהבאים: 1) עליה משמעותית במשקל או תיאבון 2) יתר שינה 3) תחושת כבדות בגפיים 4) רגישות ממושכת לדחייה בין-אישית בגללה פגיעה תפקודית חברתית ותעסוקתית C) לא מתאים לקריטריונים של קטאטוניה ומלנקוליה

אני מרגישה שאין לי כוח ואנרגיה לקום מהמיטה אני מטופלת אצל פסכיאטר ונוטלת פבוקסיל אך בתופעה כזו לא נתקלתי

שלום. שמי רונן. ב-15.08 אני בן 26. בן 26. בלי חברים (בכל אופן אני לא בקשר עם אף אחד). בלי חברה. מעולם לא היתה לי חברה. אני סובל מפוביה חברתית. נפל לי האסימון לא מזמן. לפני כשבועיים, החברה שעבדתי בה, נסגרה. מאז, אני כמעט ולא יוצא מהבית. אין לי בשביל מה. אם אני יוצא, זה רק להסתובב קצת בעיר. לנשום אוויר. אני מרגיש בדידות. אין לי אף אחד. אין לי עם מי לדבר. אפילו ההורים שלי לא יודעים על זה. חושבים שאני סתם ביישן. לא מסוגל לדבר איתם על זה. לא מסוגל לדבר עם אף אחד על זה. אני יודע שאני צריך לקחת את עצמי בידיים. אני לא יכול. הפוביה פוגעת בי בכ"כ הרבה תחומים, אם לא בכולם. אפילו ללכת לחנות ולקנות נעליים, לדוגמא, זה דבר שכמעט בלתי אפשרי מבחינתי. כשאני רואה מכר ברחוב, אני עובר מדרכה. מתבייש בעצמי כל-כך. נמאס... רוצה להיות נורמלי. כ"כ הרבה דברים הפסדתי בחיים. המון. בראש ובראשונה אני מרגיש את זה בזוגיות. או בחוסר שלה. אבל לא רק. זה פגע בי גם בעבודה, כשעבדתי. עכשיו אני מתכוון ללכת וללמוד. לקחת קורס במכללה. גם כאן אני נפגע. לא מסוגל להתקשר ולברר בקשר לקורסים. פוחד. ממה? פוחד שאעשה טעות. שיצחקו עלי. אני יודע שזו שטות לחשוב ככה, אבל זה לא עוזר. יודע שלא צריך לדפוק חשבון לאף אחד. אבל זה לא עוזר. אני כמעט מיואש... האמת שהיה מקרה שהתייאשתי ונשברתי. זה קרה בעקבות מקרה מסויים, שגרם לי להבין באיזו צרה אני. אני לא יודע אם מישהו כאן יוכל לעזור לי, אבל החלטתי לכתוב הכל בכל זאת. אולי זה עוזר לפרוק הכל. לספר. בתקווה לחיים יפים ומאושרים יותר. לי ולכולם... רונן.

מוקדם מדי לאמר שזה באמת פוביה חברתית יתכן גם סוג של דיכאון לא-טיפוסי לא מאבחנים "על ידי נפילת אסימון" איש מקצוע יוכל לאבחן ולתת טיפול מתאים שיעזור לך פסיכיאטר של קופ"ח יכול לעשות זאת אני יכול לעזור גם - 052-844050

סתם במקרה נכנסתי לשאלה שלך, תדע לך שאתה לא היחידי שסובחל מפוביות. לאחי אין חברים, והכל נובע מחוסר בטחון. עליך לעשות דברים קטנים שיחזירו לך את הבטחון לאט לאט. אל תדאג לגבי זוגיות גם זה יגיע בזמן אתה עוד צעיר, ויכול להשלים כל. אל תסתכל על הזמן שעבר אלא על הצורה שתעביר אותו הלאה. ד.א: אתה יודע כמה אנשים לא יכולים להכנס לאינטרנט כי הם לא מבינים במחשבים?. אתה יכול לנסות ללמוד בקורסים דרך האוניברסיטה הפתוחה אע"פ שאני חושבת שטוב יהיה בשבילך להיות בחברת אנשים. בהצלחה לך.

15.08.2000 אני חש סחרורת וכבי -ראש כל פעם שאני מגיע למקום עם המון.עד היום אני סובל מ PTSD ותגובת קרב תמתעורר בי חרדה ובא לי לברוח מאותו מקום קשה לברוח מכל מקום שיש בו אנשים . עדיין לא מצאתי פיתרון לבעיה .

קשה לתת יעוץ כאשר האבחנה לא ברורה פוביה ממקומות פתוחים זה משהוא אחד - ו PTSD משהוא אחר בהתאם גם הטיפול מי איבחן PTSD ואיך - זה לא פשוט הרבה טועים באבחנה פיתרון לבעיה דורש קודם איבחון - אפשר לעזור צור אתי קשר ב 052-844050

שלום אלן מאיר אם אתה סובל מתגובת קרב אני מניח שאתה בטיפול של משרד הבטחון. אם כך הדבר אתה צריך לפנות לעובדת השיקום שלך ואתה זכאי לטיפול פסיכולוגי לפסיכיאטרי. ישנם אנשים הסובלים מPTSD ויש להם גם חרדה ממקומות הומים ורןעשים. אבל כמו שד"ר פלד ציין לא כל תופעה של חרדה קשורה ל PTSD. בברכה, אמיר

משום מה אתה עניתה לכולם אותי פספסתה "מה עושים" מחכה לתשובה

נראה שכדאי לעשות אבחון אמיתי - שיקבע עם את צריכה שיחות או תרופות - אפשר לעזור תצרי איתי קשר ב 052-844050

שלום ד"ר פלד, חימם לי את הלב לקרוא את תגובתך (למרות שאיני מבינה בדיוק מאיפה הסקת שמנגנוני ההגנה שלי יעילים ונורמטיבים? הפסיכיאטר שטיפל בי בשנתיים הראשונות שלאחר התאונה קבע נחרצות שאיני יודעת להתמודד באופן יעיל). אני יודעת להעריך שיש לי משפחה תומכת (אני מאחלת לכל העולם משפחה כמו שלי) וסביבה טובה ופגיעות שניתן לחיות איתם ואפילו בצורה נורמלית. הבעיה היא ש-נ-מ-א-ס לי לחשוש שיקרה עוד משהו. כשאני מנסה לומר לעצמי שהנה, זהו, המקרה האחרון הוא החוליה האחרונה ומעתה לא יקרה כלום - תמיד יצוץ המקרה הבא וזה שוב יחזור על עצמו: הבהלה למיון, רישום, לקיחת דם, תיחקורים של רופאים, דיקלום של כל הבעיות הרפואיות שלי, צילומי רייטגן ואז זה יכול להתפצל לשניים: או שאני אתאשפז או שאני אלך למנוחה בבית, וחוזר חלילה. הרופאים והאחיות במיון בכל פעם פוקחים עיניים גדולות כשהם רואים שאני "אורחת קבע" - סה"כ אני בת 21! אני רוצה לחיות! אני תמיד שומעת מהסביבה בכל פעם כשמיקרה כזה קורה "עוד פעם את עושה צרות", "מה יהיה הסוף מיכל?", "אני רואה שקשה לך להתנתק מבתי חולים" - ואיך אתה רוצה שאני ארגיש טוב? מי יקבל אותי לעבודות עם היסטוריה רפואית כזאת? (אני עובדת בחברה גדולה, אבל אני די מפחדת על המשרה שלי, אני נעדרת הרבה מהעבודה בגלל מחלות). החבר הכי טוב שלי, שלשמחתי הוא בן זוגי, אומר לי שבפחד אני לא עושה דבר אלא בדיוק להיפך - אני סובלת כפול: גם ממה שקרה וגם מהפחד. ואי אפשר לדעת מה יקרה - אני יכולה לחיות עד 120 עם דברים כאלה שיצוצו כל שנה ואני יכולה לחיות גם 30 שנה ופתאום לחטוף דום לב. ואם נחשוש לא נתקדם לשום מקום. מה דעתך?

שלום אני גם חושבת שחששותיך טבעיים פרט לכך, את אמרת שיש לך עבודה, יש לך חבר , יש לך משפחה טובה אז כבר חלק מהדברים שאת מפחדת שלא תצליחי להשיג בחייך כבר השגת. חלק קיבלת במתנה(משפחה), אבל חלק לא היה ניתן לך אם לא היית ראוייה לו(עבודה, קשר זוגי). מה שאני מנסה לאמר, שלמרות שאת באמת יחסית לגילך חולנית פיסית יש בך תכונות טובות שמפצות על כך ובזכותן את משיגה את הדברים שאת כל כך חוששת לא להשיג. עכשיו תנסי להינות מהם, ומעט פחות לחיות בחרדות מלהפסיד אותם. יחד עם זאת, אל תייסרי את עצמך על חרדות או מחשבות שתוקפות אותך - זה כאמור טבעי. תשתדלי לא להיכנס למעגל חרדה - חרטה , לחשוש ממשהו , ואחר כך התייסרות על כך שגילת וביטאת חרדה (מה יחשבו, בטח לחבר שלי נמאס מהכל וכו') זכותך לחשוש.

חברך צודק

מדוע משרד הבריאות מכביד על מתן ריטלין למבוגרים לאנשים הלוקים ב ADHD

יש וויכוח בספרות הרפואית עם ריטלין יעיל במבוגרים לגבי משרד הבריאות יש להפנות את השאלה למשרד

למי שמעוניין - יש כתבה ב חדשות IOL - כתבה על הצעת חוק שנידונה לגבי ריאטלין ההצעה מבקשת שריאטלין ינתן לאחר בדיקה קפדנית יותר ומבעלי מקצוע בדרגים גבוהים יותר

שלום רב הייתי רוצה לדעת מהם הסיכונים בלקיחת ריטלין לנער מתבגר בן 16 ילד בריא בגופו ובנפשו. תודה מראש.

שלום, בני בן 21, קצת בעייתי ביחסו לגופו, ביישן וחסר נסיון בכל הקשור ליצירת קשר עם בנות. יחד עם זאת הוא מרגיש בודד ומשתוקק ליצור קשר. שאלתי:האם סדנה ליחסי אנוש יכולה לעזור לו, ואם כן איזה סוג והיכן יוכל למצוא משהו מתאים?

כן הפסיכולוג אמיר יוכל להדריך אותך יותר ממני

שלום סוניה ראשית, חשוב שבנך ירצה לטפל בעצמו. שנית, כדאי שיפנה לשיחה ראשונית עם פסיכולוגי כדי שיוכל להפנות אותו לטיפול פרטני או לקבוצה. לפעמים יש צורך להתחיל בשיחות אישיות לפני שמתחילים בטיפול קבוצתי. אם את באיזור המרכז את יכולה ליצור קשר לטלפון 036496371 בברכה, אמיר

שלום. הבעיה שלי קצת הרבה מאוד מורכבת. אני בת 21, ומאז גיל 14 עברתי הרבה מאוד דברים גופניים ונפשיים: תאונת דרכים קשה בגיל 14 שבעיקבותיה שהיתי שבועיים וחצי בטיפול נמרץ, עוד חודש ומשהו במחלקה כירורגית ועוד חודש פלוס בבית לוינשטיין ואח"כ שנים של טיפולים ובדיקות. בגיל 16 וחצי גילו לי "קרוהן" במעי הדק והייתי בטיפול סטרואידים וברפאסל (רפאסל עד היום). בגיל 18 וחצי היה לי סיפור של טרומבוזיס ברגל שמאל. בגיל 19 סיפור של מונוקלאוזיס שארך חודש וחצי. ולפני מספר ימים - נפלתי בשנתי מהמיטה ונחבטתי בראשי. עכשיו חושדים שאני אפלפטית... שאלות ספציפיות לגבי הבעיה הנ"ל "פיזרתי" בפורומים השונים. הבעיה היא שאני מפחדת מהעתיד שלי. לא יודעת מה עוד יקרה לי! אני מפחדת שלא אוכל לחיות חיים נורמלים ומרגישה שונה מהשאר. יש לי שאיפות מעצמי וקצרה ידי מלהשיג אותם. אני בטיפול כבר חמש שנים אצל פסיכולוגית נהדרת שעזרה ועוזרת לי בכל סוגי הבעיות, אבל היא לא יכולה לחיות במקומי (ובטח שלא הייתה רוצה). אני מפחדת מהכל, מפחדת שלא אצליח ליצור קשר זוגי מחייב (למרות שיש לי חבר כשנתיים, אבל כמה הוא יוכל לסבול מישהי שיש לה בעיות כל שני וחמישי?), מפחדת שלא אצליח לעבוד בעבודה נורמלית, מפחדת שלא אצליח לסיים תואר, מפחדת שיהיו לי סיבוכים בכניסה להריון, פשוט מפחדת.

קחי כדורים פסיכיאטריים. הם עובדים!!!!!

סליחה, התשובה שלך מעידה כמה שאתה לא מקצועי וכמה שאתה עושה צחוק ממצבים כאלה. אני מאחלת לך שלא תתיקל חלילה במצבים כאלה בחייך. אלוהים יסלח לך. נ"ב אתה יודע שזה עלול לפגוע כשאתה צוחק על דברים שכואבים לאחרים?

אני חושב שאת גיבורה אמיתית אני חושב שיש לך כוחות מיוחדים - מבחניה נפשית ואישיותית אני חושב שאת חזקה מאד - יותר מכל אדם ממוצע - שלא עבר מה שאת עברת החבר שלך חברים שלך צריכים להיות ברוכים שאת חברה איתם - ואני מאמין שהם מרגישים זאת כפסיכיאטר אני חושב שאת מפעילה מנגנוני התמודדות יעילים - הדאגה שלך היא כל כך טיבעית ונורמאטיבית - ניתן להתגבר גם על אפילפסיה וגם על מחלת קרוהון - ואת תצליחי להגשים את עצמך - אני חייב להודות שאני מעריץ את התמודדותך

תנסי ללכת לרב מקובל שיברך אותך , ואולי גם להוסיף עוד שם, נשמע מוזר אבל לפעמים זה עוזר.בהצלחה

כמו כולם לצערי גם אני מבין שלא ניתן להרחיב על מצבי בדף זה אך אנסה לתמצת. אני נשוי (וכך מקווה להמשיך) כ 11 שנים ויש לנו מעל 3 ילדים.היינו אצל יועצי נישואין בתקופה האחרונה אך לא ארחיב על העבר בכל אופן כיום אני במצב של הרחקה מהבית עקב פסיקת בית משפט לענייני משפחה מהסיבה שאישתי טוענת שאני אדם כפייתי לנקיון ושטלתן. במדור זה קשה להוכיח כמה שהסטיגמות שהדביקו עלי לא נכונות אבל השורה תחתונה היא שלאחר 4 שיחות עם היח' לסיוע של ב"מ הם אמרו לי שמבחינתם תמו השיחות ושאלך לטיפול קודם כל לעזור לעצמי בלי שום קשר להחזרתי הביתה.כל תחינותי שיבדקו את העובדות שיבקרו בבית ,שאישתי תפריך איזושהיא עובדה שאני מעלה על כך שאני לא שטלתן אם לא להיפך לא מועילה לי. כור מחצבתה של אישתי ועל כך אף אחד לא מכחיש היה פחם ולא זהב ( אין לי אפשרות לפרט מאחר וב"מ הוציא על כך צו איסור פרסום...) ובטוחני כי המשבר בעיקרו נובע ממשקעי עברה בצל משפחתה של אישתי . כיום אני באי וודאות מוחלטת האם אישתי תתגרש ממני או לא למרות שבעוד כחודש אנו אמורים לחזור לב"מ אני לא יודע מה צופן העתיד. אישתי לא מוכנה להגיד לי מה הלאה ותמיד שואלת " עשית משהוא עם עצמך , הלכת לטיפול" למרות הכל ומצבי הקשה של הרחקה ותסכול של גירוש מגן עדן ללא סיבה עמוקה וחמור מכך כי יתכן מצב של גירושים אפשריים ללא סיבה כשכולם מקילים ראש ואומרים שגירוש זה לא נורא על אף זאת וכל מה שאישתי מעוללת לי עדיין אוהב אותה ומתגעגע לילדים לאווירת המשפחה ומוכן לעשות הכל. האם ללכת לטיפול ואצל מי והאם הוא יעיל כאשר אני מתוך עצמי לא מרגיש שהמשבר בגללי ושהסטיגמות נכונות . אני מאיזור ירושלים נא תשובה דחופה תודה

מתוך נסיון אני יכול להודיע לך באופן נחרץ ביותר כי אם הורחקת מהבית(ולא חשוב אם בצדק או לא) וגם עומדת כנגדך תביעה בבית משפט, אין יותר סיכוי לנישואין ומוטב שתפנים את העובדה הזאת ותלחם על זכויותך להסכם גירושין טוב. אשתך מונחת ע"י עורך דין וכל מטרתה היום היא להוציא את המירב האפשרי, אתה כבר ממש לא מעניין אותה!!

איציק: תודה על תשובתך בכל זאת בינתים למרות מצבי אני עדיין מייחל לשקם על אף הקשיים האדירים שצפויים לי במידה ונתאחד כמשפחה. שוב תודה. אבקש תשובה מוסמכת מאנשי המקצוע ומבעלי ניסיון שכמוני אך מכאלה שהגיעו להישג חיובי (אחוד המשפחה) מ

אמיר הפסיכולוג ייעץ לך בהקדם - לדעתי טיפול בשיחות יוכל לפחות להבהיר מאיזה כיוון באים הבעיות ביחסים הבין-אישיים - טיפול זוגי יכול להועיל כדאי להיות חיובי ואני רואה שאתה כזה כמובן כדאי גם להיות מציעותי אני מכווה שאמיר ייעץ לך יותר טוב ממני בהצלחה

שלום מ אין לי ספק שכדאי מאד שתפנה לטיפול. למרות שאתה מרגיש שהבעיות אינן בגללך סבי להניח שגם לך יש חלק במצב שנוצר. אתה סובל מאד וזקוק לעזרה כדי לקום על הרגליים ולבנות את עצמך. אני לא יודע אם יהיה ניתן לשקם את הנישואין אבל קודם כל אתה חייב לטפל בעצמך. אתה יכול לפנות למרפאה לבריאות הנפש באיזור מגוריך . לצערי , אני לא מכיר מטפלים מתאימים בירושלים. בברכה, אמיר

אני בחורה בת 24 . לאחרונה יש לי קשיים מרובים בשינה. אני מתעוררת לאחר כ-4 שעות שינה או שאיני מצליחה להרדם כלל. חודש שעבר ישנתי שבועיים בממוצע של שעתיים ללילה. (אני לא לחוצהמתוחה כך שניתן לשלול כל הפרעה פסיכולוגיתפסיכיאטרית.) לקחתי ללא יעוץ רפואי "ואבן" מס'לילות. זה לא קורה תמיד אך האם עליי לפנות לרופא כדי שיתן לי מרשם לכל מקרה שיבוא? בתודה.

הייתי ממליץ לאבחן את סיבת ההפרעה בשינה - כי אז תטפלי בשורש הבעיה - ואבן הוא תכשיר סימפטומאטי - דהיינו מטפל רק כמרדים (כמו שבכאב כדאי לטפל בגורם הכאב ולא על ידי משככי כאבים) ואבן הוא היחידי מהתרופות הפסיכיאטריות הגורם להתמכרות - ולכן משול לסםים - פסיכיאטרים לא אוהבים לתת אותו אלה אם אין ברירה ולזמן מוגבל מאד בניגוד לדעה הקדומה פסיכיאטרים לא נותנים סמים ומשתדלים לה להשתמש בואבן ווליום ותכשירים מהמישפחה הזאת פני לרופא מישפחה - הוא יפנה אותך למרפאת שינה

שוב,תודה על תשובותיכם.אני מבקש להפנות לתשומת ליבכם שעניתי על השאלות והבאתי מידע נוםף על הבעיה עליה שאלתי.זה נכתב כתשובה ומופיע בדף 49 של הפורום.אודה על התיחםותכם.

כן - לפי התאור זה מקרה קלאסי של אנורקסיה אני חייב להיות כנה איתך - חשוב שלא יהיו לך אשליות - מדובר בהפרעה קשה שעלולה להפוך גם לכרונית - לפעמים היא חולפת לבד עם הזמן - אחוז מסויים מחמיר וניגמר בסכנת חיים - קשה לחזות מראש לאיזה כיוון זה ילך - הטיפול המקובל הוא תכשירים נוגדי סרוטונין אבל הצלחתם מוגבלת - שיחות יכולות לעזור אבל גם באופן חלקי - במובן זה מדובר במחלה חשוכת מרפא - כמו שציינתי ההצלחה הטובה ביותר היא בגה"ה מחלקה סגורה - אבל לשם מגיעים רק בניגוד לרצון כלאמר כיוון שההורים הם אפוטרופוסים ומכריחים נסה איך שהוא בעדינות לשכנע לפנות לקב"ן (אם זכור לי מדובר בחיילת) - מעבר לכך אין טעם בווכוחים שרק פוגעים יותר בקשר ובשיטוף פעולה

אני אשה בגיל 45 המאובחנת כבעלת אישיות גבולית.ממרץ שנה זו אני מטופלת באפקסור 150 מ"גת בקלונקס 1 מ"ג, ומחודש מאי בנוקטורנו לפני השינה. הפסיכיאטר שלי כרגע בחופשה. לפני יציאתו לחופשה העלה את מינון האפקסור לשלושה ביום, ומאז אינני ישנה בלילות. אתמול הורדתי בעצמי אפקסור אחד וישנתי, כנ"ל - היום, ובכל-זאת אינני מצליחה לישון. אני מבקשת את תשובת ד"ר פלד. בהמון תודהת ערגה.

הייתי נותן לאפקסור קצת זמן אם את יכולה להחזיק מעמד במיקרה ולא - אז באופן זמני עד שהמטפל שלך יחזור הייתי לוקח 1.5 מ"ג קלונקס

אני לא לכ כך יודעת איך להתחיל, ולכן הדברים היו קצת מבלבלים ומבולבלים, אני יודעת שהבעיה שלי היא ,לא פשוטה, אני לא יודעת בברור למה, אבל אני בדיכאון, לפעמים שיש סיבה כמו בעיות משפחתיות , אז אני חושבת שזה קשור, אין לי שמחת חיים, הרבה פעמים קשה לי פשוט לצאת מהבית, אין לי חשק, ואני מעדיפה לישון, הלכתי לשיחות במשך 7 שנים אצל פסיכוטרפיטית, טובה וידועה , בהתחלה פעמיים בשבוע , ולאחר מכן פעם בשבוע, עד שפשוט נמאס לי לפרנס אותה, פעם ניסיתי לקחת "סרוקטס" והכדור לא התאים לי , היתה לי תחושה של לשון מוגדלת בפה , ועקב כך הפסקתי את הכדור כעבור חודש ימים. יש לי במשפחה תורשה של מחלות נפש כמו מאניה דיפרסיה, ופארנויה, שלפי דעתי התפרצו בעקבות שימוש בגרס ובאלכוהול,אני חוששה שאם אני אקח איזה שהם כדורים נוגדי דיכאון, אז גם אצלי עלול להתפרץ משהו. הבנתי שגיל קריתי להתפרצויות של מחלות נפש למיניהם הוא בסביביות גיל ה30 ואני היום אכן בת שלושים ,עם בעל טוב ושני ילדים, ללא עבודה , ללא השכלה, וללא מקצוע , עם חוסר ביטחון ודימוי עצמי מאוד נמוך, סובלת מחרדות, לעיתים קרובות לוקחת "קסנקס" לפעמים כמה ימים רצופים ולפעמים הפסקהשל יומים, אין לי בטחון להתחיל שום דבר חדש בחיים , כמו קורס פשוט ושלא נדבר על לימודים , בנוסף החלטתי שאני לקוית למידה, הזיכרון שלי שאוף ל0 אפילו ספר פשוט יכול לשבת אצלי שנה ואולי אני יצליח להתרכז ולסיים אותו כעבור שנה. אין לי שמחת חיים כל הזמנן בתרוצים שונים שכבר נגמרו לי כמעט , די נמאס לי מעצמי, מה עושים ?

נראה שכדאי לעשות אבחון אמיתי - שיקבע עם את צריכה שיחות או תרופות - אפשר לעזור תצרי איתי קשר ב 052-844050

הבעייה שלי קשה מכיוון שאני לא יודע מה לעשות, אבל אני אנסה.יצאתי עם בחורה במשך 3.5 שנים למעשה כול זמן התואר הראשון שלי ותחילת השני, חברתי לשעבר למדה ריפוי בעיסוק בגיל 26, לאחר 3 שנים מקסימות, לאחר התמחות וסטאג', חל שינוי קיצוני אצל חברה שלי מצב הרוח שלה עלה פלאים היא הפכה לתקיפה חסרת סבלנות הפסיקה לישון בלילות והחלה לתכנן רעיונות גרנדיוזים ובלתי הגיוניים לחלוטין כמו פתיחת עסק,(סטודנטים תפרנים) עם הזמן המצב החמיר ביום בהיר אחד היא עשתה קעקוע החליטה שמצאה פיתרון למחלת האלצהימר (כול זאת מדובר באשה חכמה אינטלגנטית, ומאוד הגיונית) החלה לעשן בשרשרת,תקופה שהייתה עבורי כגיהנום, לאחר כחודשיים היא ירדה לדיכאון עמוק וחשבה על מחשבות סופניות, בשלב זה היא חזרה לבית הורייה ונפרדנו לאחר תקופה של 3.5 חודשיים של טירוף ביחד. היא הופנתה ע"י הרופא שלה למחלקה הפסיכיאטרית ברמב"ם, שם הובחנה כמניה דיפרסייה, לאחר שהיא קיבלה כדורים היא דיי חזרה לעצמה, לאחר נתק מסויים קיבלתי טלפונים ממנה שהבנתי שמשהו לא בסדר, התברר לי שהיא שוב במניה, עזבה את הבית מסתובבת ללא תעסוקה מחליפה גברים,הפסיקה לקחת את הכדורים שלה,החלה לעשן סמים קלים(דברים שהיו זרים לה) דבר זה גרם לי לדכאון עמוק משולב עם כאב עמוק, מה עלי לעשות אני מרגיש חסר אונים,מה עלי לעשות מהי מנייה-דפרסייה הסבר קטן,ההורים שלה מנותקים ממנה ובטוחים שהיא בסדר גמור, מצד שני אני מאוד אמוציונלי וקשה לי להחליט להתנתק ממנה "ולהציל" את עצמי מהדיכאון שאני שרוי בו, או פשוט להפעיל איך שהוא את הרשויות, אני פשוט במצוקה נוראית בתודה מראש ממתין לתשובה. מה לעשותתתתתתתתתת????????

ניר איש יקר הפנה את חברתך דחוף לפסיכיאטר קרוב למגוריה.

מסכים - ראה תשובה בהמשך

לניר שלום אני יכולה להגיד לך מה אני עשיתי, ובדיעבד , אני לא מצטערת. אחותי חתפה מאניה דיפרסיה לפני שנה, המצב היה חדש עבורנו ומאוד מפחיד, בשום אופן היא לא חשבה שמשהוא לא בסדר איתה, בהצלצת חברה פסיכיאטרית, חיכיתי עד שהדיכאון הגיע ואז היא ביקשה עזרה בעצמה , עד היום היא לא מאמינה שהיה לה מניה דיפרסיה , היא מגדירה את המצב, כהתמותתות עצבים, אבל עדים לוקחת כדורים לאיזון, כשהיא רוצה לנסות להפסיק את הכדורים בתקווה שלא יקרה לה כלום אני מזכירה לה אין מאניה בלי דיפרסיה, אומנם המניה הוא מצב כיף מבחינתם, אבל צריך להזכיר להם שעל לא מצב "סבבה" של מאניה יש גם דיכאון. אל תמהר לאשפז אותה אלא אם אתה רואה מצב של סכנת חיים למישהו או כמובן לעצמה, חכה לדיכאון ואז תנסה לשכנע אותה, שיש מוצא וכך אותה לפסיכיאטר פרטי, ד"ר פלד הוא מקסים מבחינתי, אני דיברתי איתו בטלפון, והוא בן אדם אמיתי. בהצלחה. השם יברך את כולכם.

דיברתי עם חברה שלי לשעבר היא לא מכירה בכך שיש לה איזה בעיה היא החליטה שהיא כבר מרגישה טוב התגברה על פרידה שלנו היא הכירה מישהו קשר שנמשך שבוע וחצי אותו הגדירה כאהבת חייה לאחר מכן הכירה עוד מישהו איתו היתה בקשר שבועיים אותו הגדירה כגבר מדהים כול נסיון להסביר לה שמשהו לא בסדר איתה הגיע למבוי סתום , בנוסף לכך שאני מעורב בענין זה ריגשית קשה לי מאוד לעזור לה ולמען האמת די נשבר לי אחרי חצי שנה של נסיונות כושלים אתה די נשבר מה לעשות אין לי כבר תשובה.

הבעייה שלי קשה מכיוון שאני לא יודע מה לעשות, אבל אני אנסה.יצאתי עם בחורה במשך 3.5 שנים למעשה כול זמן התואר הראשון שלי ותחילת השני, חברתי לשעבר למדה ריפוי בעיסוק בגיל 26, לאחר 3 שנים מקסימות, לאחר התמחות וסטאג', חל שינוי קיצוני אצל חברה שלי מצב הרוח שלה עלה פלאים היא הפכה לתקיפה חסרת סבלנות הפסיקה לישון בלילות והחלה לתכנן רעיונות גרנדיוזים ובלתי הגיוניים לחלוטין כמו פתיחת עסק,(סטודנטים תפרנים) עם הזמן המצב החמיר ביום בהיר אחד היא עשתה קעקוע החליטה שמצאה פיתרון למחלת האלצהימר (כול זאת מדובר באשה חכמה אינטלגנטית, ומאוד הגיונית) החלה לעשן בשרשרת,תקופה שהייתה עבורי כגיהנום, לאחר כחודשיים היא ירדה לדיכאון עמוק וחשבה על מחשבות סופניות, בשלב זה היא חזרה לבית הורייה ונפרדנו לאחר תקופה של 3.5 חודשיים של טירוף ביחד. היא הופנתה ע"י הרופא שלה למחלקה הפסיכיאטרית ברמב"ם, שם הובחנה כמניה דיפרסייה, לאחר שהיא קיבלה כדורים היא דיי חזרה לעצמה, לאחר נתק מסויים קיבלתי טלפונים ממנה שהבנתי שמשהו לא בסדר, התברר לי שהיא שוב במניה, עזבה את הבית מסתובבת ללא תעסוקה מחליפה גברים,הפסיקה לקחת את הכדורים שלה,החלה לעשן סמים קלים(דברים שהיו זרים לה) דבר זה גרם לי לדכאון עמוק משולב עם כאב עמוק, מה עלי לעשות אני מרגיש חסר אונים,מה עלי לעשות מהי מנייה-דפרסייה הסבר קטן,ההורים שלה מנותקים ממנה ובטוחים שהיא בסדר גמור, מצד שני אני מאוד אמוציונלי וקשה לי להחליט להתנתק ממנה "ולהציל" את עצמי מהדיכאון שאני שרוי בו, או פשוט להפעיל איך שהוא את הרשויות, אני פשוט במצוקה נוראית בתודה מראש ממתין לתשובה. מה לעשותתתתתתתתתת????????

תתרחק מפסיכולוגים ופסיכיאטרים, במיוחד פסיכיאטרים. אין לאנשים עיניים בראש??? קצת הגיון?? אם פסיכיאטריה היתה יעילה אחוז הפשע ואי השפיות היה יורד. מדע אמור להיות מדויק ולהניב תוצאות! שאל כמעט כל מי שלמד באוניברסיטה פסיכולוגיה - זה גיבוב של שטויות במסווה של מדע מדויק. ולמה? מימון ממשלתי כמובן, כסף כסף כסף. איך נפתור אי שפיות? נזרים 10000 וולט למח. פתרנו את הבעיה כמובן, האדם אינו מסוגל להגיב יותר לכלום. הוא אינו מהווה בעיה יותר, הוא פשוט מת. או שאולי ניתן לו כמה כדורים. אתה יודע של.ס.ד פותח על ידי פסיכיאטרים בשנות ה-50? אתה יודע שכל המקרים האחרונים של ילדים בארה"ב ש"קצרו" ביריות ילדים אחרים קיבלו כדורים פסיכיאטריים? את זה לא כותבים בעיתון. קצרה היריעה מלכתוב את כל העובדות לגבי פסיכיאטריה ופסיכולוגיה. פשוט תעשה לעצמך ולחברה שלך טובה ותתרחק מהם כמה שיותר רחוק, כמו מנחשי צפע.

לעודד שלום. אני חייבת לציין שאין לך מושג על מה אתה מדבר. ניר מציג בפניך את בעייתו ואתה כאילו סותם רגשות וזורק מילים לאוויר.נכון,שהרבה פעמים לא צריך למהר לרוץ לפסיכולוג/פסיכיאטר,אבל במקרה שלה, זה היה נחוץ. אני בחורה בת 22 ,אושפזתי במחלקה פסיכיאטרית בתל השומר והאשפוז עזר לי מאוד.אני בחורה שנראית טוב מאוד שעד לפני שנתיים לא ידעתי מה זה דיכאון בכלל.כעט אני ממשיכה בסדרת טיפולים פסיכולוגים שעוזרים לי מאוד. לניר - אני מבינה אותך מאוד וגם את חברה שלך. אל תמהר ואל תלחיץ אותה לחזור לקדמותה, כי הרי זה גם מה שהיא רוצה אבל זה לא בשליטתה,נסו להשלים עם המצב או יותר נכון לקבל את המצב, בדרך זו היא תבריא יותר מהר. טיפול פסיכולוגי במקרה שלה ,לפי דעתי יעזור מאוד. אל תתייאשו,אמנם זה לא בעיה שתעבור מחר,אבל,עם כח רצון הרבה עוברים את זה.

כן לפסיכיאטריה יש שם רע פסיכיאטרים מוצגים לעיטים כרשעים שנהנים להזיק לזולת זה אבל גדול - אנני מכיר רופא פסיכיאטר אחד שפעל אלה מתוך רצון לעזור נכון שהידע בפסיכיאטריה מוגבל ובהרבה מיקרים לא מצליחים לרפא אלה רק לעזור חלקית המחלות הנפשיות הן קשות והרבה פעמים חשוכות מרפא - במיקרים אלו מאשימים את הפסיכיאטר במקום את המחלה מאיפה כל השינאה הזאת

מניה דפרסיה כפי שאתה מתאר היא מחלת נפש מוכרת אשר מגיבה היטב לתכשירים מייצבי מצב רוח כגון ליטיום וטגרטול - אם מקפידים על הטיפול (במיקרה שאתה מתאר קרוב לוואדי לכל החיים) אז חוזרים לתיפקוד רגיל וליכולות רגילים - תחת טיפול האדם חוזר לנורמאליות מלאה בכל המובנים מצב מאני - כפי שאתה רואה גורם לנזק לאדם - פוגע באינטרסים שלו וגם בבריאותו. החוק בארץ מגביל את יכולתם של פסיכיאטרים לאשפז ולטפל באנשים בניגוד לרצונם - אלה עם יש סיכון מיידי לחייהם או לחיי הזולת - מצב זה לא מאפשר לטפל באנשים הזקוקים לטיפול ומסרבים לטיפול אם הם לא מסוכנים לעצמם ולסביבתם - החוק בנוי כך שיש להמתין להתדרדרות כזאת שתלווה בסיכון - רק אז יהיה ניתן לטפל כאשר יש סבל גדול לסביבה והמישפחה ניתן לפעמים להפעיל את החוק ברור מעל לכל ספק שהיא צריכה להבדק ברמ"בם יש פסיכיאטר תורן 24 שעות ביממה הכי טוב לשכנע אותה להיבדק - אם תצליח עדכן אותי - 052-844050

ישנה עוד נקודה שנראה לי שלא התיחסתם, כיום אנחנו כבר לא ביחד, עוד נקודה היא שהיא שהיא נמצאת במצב של מניה כרגע עם צ"חבר" חדש ופשוט מרגישה בעננים , החבר החדש לא מבין את המצב שלה ודיי נוח לו עם המצב הנ"ל לי כרגע אין כמעט השפעה עלייה מכיוון שהיא רואה בי גורם שמנסה להפריע לה כול הצעה שלי אלייה ללכת אפילו לבדיקה נתקלה בבוז מוחלט , עוד נקודה היא שהמצב הנ"ל נמשך 5 חודשיים שההינו ביחד בו ניסתי לעזור כמיטב יכולתי עד שהתמוטטתי בעצמי ולכן היא המליצה לי שנפרד עד אשר היא תחזור לעצמה ותקבל טיפול, שבהתחלה היה ולאחר מכן הופסק על ידה מכיוון שהיא טענה שהיא מרגישה "טוב ומאושרת" ולכן גם הפסיקה את הכדורים, עם ההורים שלה אי אפשר לדבר כי להם נראה שהיא "חזרה לעצמה", פרט לכך לי פשוט נגמרו הכוחות לחלוטין אני בעצמי שקעתי לבור, שיש לי ספק עם יש לי את הכוח להיתמודד איתה שוב. בתודה מראש ניר

מה עושים כממ לא בטוחים בהמשך הקשר למרות שלבן הזוג זה נראה בסדר הוא רוצה כל הזמן את הלבד שלו ולא מבין שזוגיות זה עניין של שניים. אני רוצה לסיים את הקשר אבל לא יודעת איך.

לא טוב לי להמשיך בצורה כזו של כל אחד עושה מה שהוא רוצה. בן הזוג טוען שאני לוקחת לו את החופש שלו ואנ החלטתי שאני לא רוצה יותר. אבל הוא כן. איך גומרים עם זה בלי לפגוע?

אם הגעת למסקנה שאת רוצה לסיים את הקשר אז את ודאי יודעת שאין דרך לסיים קשר בלי פגיעה ושל שני הצדדים. אם את נחושה בדעתך תשחקי על הקטע של-אתה רוצה חופש? החלטתי לשחרר אותך. אני לא רוצה לכבול אף אחד. כאילו- את בעצם עושה את זה בשבילו. בהצלחה.

בלי לפגוע לא ניראה לי שהדבר יתאפשר

שלום דקל קשה לסיים מערכת יחסים בלי לפגוע אלא אם כן שני הצדדים מרגישים שמערכת היחסים הגיעה לסיומה. את יכולה לנסות להבהיר לבן הזוג שאת רוצה לסיים כי יש חוסר התאמה במידת הצורך בקרבה והמרחק. שלא הוא האשם אלא הבעיה היא בחוסר ההתאמה. יתכן אגב שתופתעי שהוא יסכים איתך. הנושא של קרבה - מרחק הוא נושא מרכזי ביותר ביחלסים זוגיים. זוגות רבים מתקשים לרקוד את ריקוד היחסים באופן מספק. המצב יותר דינמיקה בה לכאורה אחד מבני הזוג רוצה יותר קרבה והשני מרגיש חנוק ובורח. לפעמים באופן מפליא כאשר הרודף מפסיק לרדוף ומתרחק בן הזוג מתחיל לקבל על עצמו את תפקיד המחפש והרודף. בברכה, אמיר

אנחנו זוג נשוי וביחד מזה 8 שנים. יש לנו ילד קטן והבעיה העיקרית היא השגרה שמתחילה לאכול אותנו. הבעיה יותר של בן זוגי שלא מוכן לוותר על חיי "הרווקות" שלו ולא מוכן להשלים עם העובדה שיש ילד קטן בבית עם צרכים. המצב מאוד קשה ולא קל. אני מרגישה לעיתים קרובות מדי שיש לי שני ילדים בבית: אחד קטן והשני "מתבגר". בן זוגי אוהב לשבת שעות מול המחשב ולשמוע מוסיקה רועשת בקולי קולות, בשעות בהם הילד בבית וזקוק לתשומת לב ולשעת משחק, מקלחת, לטייל בחוץ וכו'. הילד בן שנתיים וחצי. אנו משוחחים המון ובן זוגי מודה שהבעיה בעיקר נעוצה בו - ברור שגם לי יש תפקיד בענין. אך אני מרגישה שאני מתחלקת למאה חלקים: להיות טובה בעבודה, לתפקד בבית, לטפל בילד ואז סוף סוף בשעה 9-10 בערב כשכל מה שאני רוצה זה לשבת ולהתפנות לדברים שלי, אני צריכה לתת תשומת לב לבעלי ובאופן טבעי, בגלל שהוא מבוגר ומבין אני "מזניחה" אותו. אפשר להגיד שהגענו לתמרור "אין מוצא".

אפרת - בלי לשים לב איבחנת את הבעיה של בעלך - כאשר השוות אותו לילד - התכונות של אגוצנטריות וחוסר יכולת לראות את נקודת מבטו של הזולת מאפיינת ילדים קטנים - כאשר זה קורה אצל מבוגרים נהוג לכנות זאת במונח "אישיות לא בשלה" דהיינו אישיות ואופי שעדיין מתפקד בדפוסים פסיכולוגים מוקדמים יותר של ילדותיות. הבשורות הרעות הם שכדי ליגדול צריך עוד הרבה זמן - משברים גם גורמים לגדילה והתבגרות - וטיפול בשיחות יכול לעודד דפוסים פסיכולוגים בוגרים יותר (כמובן הוא צריך לרצות טיפול - וככל הניראה לא ירצה) כדאי שתעשי את החשבון שלך מגיע לך להיות מאושרת אם בן-זוג מתאים לך

שלום אפרת א ני מציע לכם בחום ללכת לטיפול זוגי. חשוב שתלכו יחד לטיפול אחרת המצב לא ישתפר אלא יחמיר ויווצר ריחוק רב יותר. בברכה, אמיר

דקל התשובה לאפרת רלוונטית גם לך -

שלום, אני בת 25, ובעייתי הגדולה היא שבכל פעם שאני יוצרת קשר עם בחור שמוצא חן בעיני, בתוך זמן קצר אני נתקפת בחרדה איומה מלווה במחשבות מעגליות ופחד מעצם החרדה ("מה יהיה") או בדיכאון ש"מאלצים" אותי לחתוך את הקשר תוך מס' חודשים לכל היותר. ניסיתי להשאר בקשר כזה ולהתגבר על הרגשות הקשים, אולם המצב רק החמיר.אני הולכת לטיפול בשיחות. מלבד זאת, פסיכיאטר, שטען שלדעתו איני חייבת לקחת כלל תרופות, נתן לי "סרוקסט", אולם למרות שהמחשבות החוזרות פחתו, הדיכאון/ חרדה נותרו, ומלבד זאת התרופה מורידה את הדחף והסיפוק המיני, וזה בעייתי כי החרדה היא ספיציפית אצלי לקשרים... שאלתי:האם יש פתרון תרופתי אחר, או שאוליי עדיף לוותר על התרופה?

דבר ראשון לפי דעתי זה להפסיק עם התרופה הנוראית הזאת. בגלל באפטיות שהיא יצרה בי בנוסף לירידה הדראסטית בדחף המיני כמעט הרסתי קשר של 4 שנים (היום אנחנו כבר נשואים חודש). אחרי שניסיתי כבר שישה כדורים שונים הגעתי למסקנה שהפיתרון נמצא בי ולא בחומרים הכימיים שכל הזמן שכנעו אותי לקחת. זה לא שווה את תופעות הלואי ואת הרגשת הזומבי שזה יוצר.

הרגשת זומבי היא מתכשיר אחר - כדאי לדייק ולא להפיץ מידע מטעה נכון שבגדול במיקרה זה יתכן שכדאי להפסיק את הטיפול התרופתי ולהתרכז בשיחות אשמח לשמוע עוד וליעץ - 052-844050

כן ניתן לנסות להחליף את בתכשיר בתרופה דומה אשר יתכן ותהיה עם פחות תופעות לוואי אבל עושה רושם שהדגש בטיפול הוא טיפול פסיכולוגי בשיחות - דהיינו פסיכוטראפיה דינאמית - ניתו ליצור איתי קשר ב 052-844050 ליעוץ מעמיק יותר

שלום מיכל טיפול פסיכולוגי לעיתים קשה וארך זמן. חשוב להיעזר בסבלנות, להמשיך לעבוד בטיפול ויש סיכוי טוב מאד שהמצב ישתפר. בברכה, אמיר

האם ממומלץ לעשות לייזר בעינים וכמה סיכונים יש בזה

כדאי להפנות שאלה זאת לרופא עיניים

שלום: אני בן 27, צלם טלויזיה במקצועי, סובל כבר שנתיים מחרדות אשר מפריעות לי מאוד בתיפקודי היומיומי ובפיתוח הקריירה שלי. החרדות תוקפות אותי בכל מצב,בכל יום ובכל פעילות שאני עושה. אני מוצא עצמי נמנע מלבצע פעולות, שלכאורה אמורות להיות מהנות. הפחד שלי הוא מעצמי, ש"חלילה" לא יקרה מצב שאצטרך לדבר בפני סביבה לא מוכרת, כשכולם מסתכלים עלי. מטבעי אני אדם מאוד שמח, אוהב חברה וכיופים. היום אני אדם פחדן ואני מרגיש ריקנות מוחלטת וחוסר רצון להינות, לטייל, ולהתקדם בחיים. כלומר אני מאוד רוצה שאהבת החיים תחזור אליי, אולם החרדות והפחדים מונעים ממני. מה לעשות???

אייל שלום! עד כמה שידוע לנו (ובוודאי גם ידוע לך) חרדה מהסוג שאתה מתאר היא נושא מורכב וסבוך, ובוודאי לא עניין של "מה בכך". אשרינו שיש כיום אנשי מקצוע (פסיכולוגים) אשר יכולים לתת טיפול מקצועי ויעיל. כל "עצת סבתא" נראה שלא תצליח להתמודד עם היקף הבעיה, שדורשת טיפול מקצועי ולא חובבני. מדוע לא לנסות כיוון כזה? בהצלחה, עדי ורועי

צודקים עדי ורועי אין שום תרופת פלא להתקפי חרדה ועדיין לא בטוח בכלל שזה המקרה שלך גש לאיבחון מקצועי שום דרך אחרת לא תעזור לך להגיע להבנת מצבך מה שמאוד חשוב שתמצא איש מקצוע שתוכל לסמוך עליו בהצלחה

לא ברור לי על איזה ביסוס הצעתכם?

שלום לך אייל אני תום עו"ס ופסיכולוג חוקר קראתי את בעיתך ולדעתי אתה צריך לפנות לקבל טיפול תרופתי אנטי חרדתי. יש היום יופי של תרופות בתחום לא ממכרות וללא תופעות לוואי לדעתי כדאי לך מאוד לבדוק זאת , זה יעשה לך את החיים קלים יותר. תרופות לא נועדו ל"משוגעים" ולא צריך לקחת את זה באופן סטיגמטי תחשוב על זה אשמך להמשיך ליעץ לך נ.ב גם אני לקחתי בעבר וזה עזר לי יותר מכל דבר אחר תרגיש טוב ואל תבהל ממה שיש לך. יש את זה להרבה אנשים.

חבל שאתה סובל כאשר כבר היית יכול להפטר מהסבל ולחזור לתיפקוד רגיל - צור איתי קשר - מדובר בחרדה רגילה שתגיב טוב לטיפול תרופתי נוגד חרדה ניתן להסיג איתי קשר ב 052-844050

במחשבה שניה דר פלד ככה במחי כדור אחד הכול יעבור? יקבל הצלם פרוזק או שמא ציפראמיל והופס הכול יהיה בסדר? אין מונח כזה חרדה רגילה. לא קיים בפסיכטריה המונח הזה ואייל במקרה שמציעים לך זאנקס או כל דבר ממכר אחר, תחשוב עשרים פעם. אני הייתי אומר לך תמצא מטפל שאתה יכול לסמוך עליו.

שלום: אני בן 27, צלם טלויזיה במקצועי, סובל כבר שנתיים מחרדות אשר מפריעות לי מאוד בתיפקודי היומיומי ובפיתוח הקריירה שלי. החרדות תוקפות אותי בכל מצב,בכל יום ובכל פעילות שאני עושה. אני מוצא עצמי נמנע מלבצע פעולות, שלכאורה אמורות להיות מהנות. הפחד שלי הוא מעצמי, ש"חלילה" לא יקרה מצב שאצטרך לדבר בפני סביבה לא מוכרת, כשכולם מסתכלים עלי. מטבעי אני אדם מאוד שמח, אוהב חברה וכיופים. היום אני אדם פחדן ואני מרגיש ריקנות מוחלטת וחוסר רצון להינות, לטייל, ולהתקדם בחיים. כלומר אני מאוד רוצה שאהבת החיים תחזור אליי, אולם החרדות והפחדים מונעים ממני. מה לעשות???

שלום מתי חבל לתת לחרדות להרוס לך את החיים. יש אפשרות לקבל טיפול. אני ממליץ על שילוב של טיפול פסיכולוגי (בשיחות) וכנראה גם טיפול תרופתי. (אני מניח שד"ר פלד יתייחס לעניין). אם אתה זקוק להמלצות תיצור קשר ותכתוב מה איזור מגוריך ואוכל להמליץ לך. בברכה, אמיר

הגעתי בטעות לאתר של ער"ן - www.eran.org והופתעתי לטובה, גם מהפורום אצלם! אני הפקתי תועלת מהביקור

דודו שלום רב, אני שמחה כי האתר של ער"ן תרם לך. צוותי ער"ן שרובם ככולם מתנדבים, הינם "מלאכי שרת" לאוכלוסיה גדולה של פונים הזקוקים למישהו שיקשיב להם, יתמוך או יאמר מילה טובה. בטוחני כי עבודתם אינה קלה, וטוב לדעת כי יש אנשים כמותך שיודעים להכיר תודה ולשבח את עבודת אנשי ער"ן. יישר כח! טלי פרידמן

אני די קטנה בגיל כדי לעזור למישהו, אבל בגילי צריך להתחיל לבסס את העתיד, ולעזור בדברים קטנים, ואת זה כנראה החמצתי, אבל אני רוצה לעבוד עם ילדים כשאגדל, ואני נשבעת לא להפוך למבוגרת ולהתנהג כמו שאנשים מבוגרים מתנהגים - באטימות מסוימת שאי אפשר להסביר. לעזור לילדים להשתקם והלסתגל לעולם למרות העבר שלהם - שכנראה עברו התעללות מסוימת - נפשית ופיזית... אני בהחלט רוצה להתנסות במשהו שקשור לעזרה כזאת, בייחוד עם ילדים. זה מאוד חשוב, כל המקורות שיש היום... אבל מה שבאמת חשוב, זה למי באמת יש את האוזן הקשבת והיד הפתוחה שעוזרת...

שלום לדר פלד ולאמיר זהר אני מטופל מזה עשר שנים בזאנקס שלושה מילגרם ליום האים אני יכול לשתות מדי פעם ופעם משקאות חריפים? ובאיזה כמות? תודה מראש

זאנ'ס עם אלכוהול יוצר תרכובת לא בריאה לגוף בעלת השפעות מאוד מאוד מטשטשות ולעיתים אף מסוכנות. זהירות

תודה על התשובה א.א. נו בעיה. גם כדורים מורידים התקפים וגם אלכוהול עוזר להתקפי חרדה השאלה היא שאלת הכמויות, אני מקבל תשובות כל כך סותרות, שבחלקן הן הנייר שמצורף למירשמים למינהם שבו חברות התרופות שומרות על עצמן בפני תביעות נזקים

שלום רב אני אל יכול לענות על שאלתך מבחינה רפואית. ד"ר פלד יוכל לעשות זאת. אני יודע שיש פוסט טראומטים שנעזרים באלכוהול. מובן שהשימוש הזה לטווח הארוך מזיק. האם אתה מודע לזכותך לקבל טיפול פסיכולוגי של פעמיים בשבוע וטיפול פסיכיאטרי? כדאי לך להשתמש בזכות זאת. תפנה לעובדת השיקום שלך בעניין. בברכה, אמיר

תודה אמיר על התשובה אני כבר חמש שנים נמצא ברמת חן בטיפול, גם במעון יום וגם בטיפול של שלוש פעמים בשבוע אני כבר מוכר בשלושים אחוז על הפגיעה ואני עדיין נמצא במאבק עם משרד הבטחון על אחוזי הנכות נו, בטח נושא שאתה מכיר אותו היטב הלוואי והוועדות הרפואיות של משרד הבטחון היו מסתמכות על הdsm אבל לצערי התקנות שקובעות את אחוזי הנכות נכתבו בשנת 1958 ומאז לא שונו בכלל. רוב המימסד הפסיכאטרי מתעלם כליל מהעיוות הזה אתה בטח מודע למצב המחריד של אלפי אנשים שסובלים ואיתם המשפחות מצורת הטיפול של משרד הבטחון בנפגעי הנפש אולי יגיע באמת יום שהאחראים למצב יבינו את חומרת מעשיהם

קראתי הודעות קודמות בפורום הדנות בפוביה חברתית, והגעתי למסקנה סופית שגם אני סובל מזה. אני לפני גיוס, ואצתרך להיתגייס לשירות קרבי. יש לי חששות רבים, לא מעצם השירות הקרבי, אלא מהעובדה שאני מתחיל חיים חדשים, עם אנשים זרים, וכמו שאמרתי, אני חושש מהקשיים שהחרדה גורמת לי. בגלל שאני עוד לא מתמצא מכל הפרוצדורות הצבאיות, מישהו יכול לתת לי עצות? כתבתי לצבא על החרדה שלי, ואיך זה משפיע לי על החיים, עוד לא קיבלתי תשובה, אז רציתי לדעת מה הלאה? אמרתי שאני מעדיף לפתור את הבעיה על פני קבלת הקלות, מה אני צריך לבקש מהם? במצבי כרגע אני ממש לא חושב שאהיה מסוגל לשהייה ארוכה עם אנשים שאני לא מכיר. הציעו לי לפנות לפסיכולוג של קופת חולים, אני מבקש לדעת, מה ואיך אפשר לעשות, בחודשים המעטים שנשארו לי. תודה מראש לכל המשיבים

עם עידכנת את צה"ל אז אתה בידיים טובות - לצה"ל שרות ברה"ן (בראות נפש) מעולה - בחינם הם נותנים שרות אשר באמריקה לא תקבל במחירים יקרים מאד - הפסיכולוגים (בצה"ל נקראים קבנ"ם קציני בריאות נפש) הם מיקצועיים ורגישים - כבר בטירונות תבקש פגישה עם הקבן של הטירונות והוא ידע איך לעזור לך

מתגייס טועה דר פלד שאומר שבצהל אתה ביידים טובות במקרה של החרפת ההפרעה שלך צהל בלי שום היסוס יתנער במהירות ממך עדיף לך טיפול של קופות חולים השונות מאשר הסתבכות מיותרת וכואבת עם משרד הבטחון וזה מנסיון נכה צהל

שלום למתגייס הציעו לך הצעה טובה. אני מציע שבאמת תגש לפסיכולוג שיעזור לך לברר את הבעיה שלך ולמצוא פתרונות. אם הבעיה נמשכת זמן רב יתכן ויהיה קשה לטפל בה באופן יסודי אבל ניתן יהיה לעזור לך כך שתוכל להתמודד עם השירות הצבאי. יתכן ויהיה צורך לדחות מעט את הגיוס כדי לאפשר יותר זמן לטיפול. הגיוס הוא שלב משמעותי שצעירים רבים מתקשים להתמוד איתו, בעיקר צעירים שחרדים ממצבים חדשים כמוך. יש אפשרות לעזור לך. בברכה, אמיר

אני סובלת כבר חודשים רבים, אולי אף שנים ממצב רוח ירוד רוב הזמן, עם עליות וירידות. אך רוב הזמן "מצוברחת". קשה לי להנות מדברים רבים, אני עייפה וישנה הרבה בזמנים שאני יותר "מצוברחת", אני חשה חוסר אנרגיה בזמנים אלו, בדרך כלל אני לא חושבת טוב על עצמי ומרגישה אחריות ואשמה על הרבה ממה שקורה סביבי. רואה הכל "שחור" כאשר אני ב"דאון". אני לא מעיזה לצאת לעבודה, או להתמודד עם דברים מסוימים כמו עבודה. בשנתיים האחרונות היו משברים במשפחתי, אך לדעתי הם רק חזקו בי משהו שכבר היה קיים אצלי כבר קודם לכן. שאלתי אחרי הקדמה זו היא: האם אני בדיכאון? האם ואיך ניתן לעזור לי? אם בתרופות, האם זה לכל החיים? ומה תופעות הלוואי? האמת היא שאני פוחדת מתרופות, ויש לי התנגדות חזקה לטיפול בשיחות. (יותר מאשר לתרופות אפילו). האם ניתן ממה שספרתי על עצמי ,לאמר לי בערך מה טיב הבעיה, ולעזור לי ולכוון אותי לעזרה מתאימה? תודה מראש לי

לי כתב/ה: ------------------------------- אני סובלת כבר חודשים רבים, אולי אף שנים ממצב רוח ירוד רוב הזמן, עם עליות וירידות. אך רוב הזמן "מצוברחת". קשה לי להנות מדברים רבים, אני עייפה וישנה הרבה בזמנים שאני יותר "מצוברחת", אני חשה חוסר אנרגיה בזמנים אלו, בדרך כלל אני לא חושבת טוב על עצמי ומרגישה אחריות ואשמה על הרבה ממה שקורה סביבי. רואה הכל "שחור" כאשר אני ב"דאון". אני לא מעיזה לצאת לעבודה, או להתמודד עם דברים מסוימים כמו עבודה. בשנתיים האחרונות היו משברים במשפחתי, אך לדעתי הם רק חזקו בי משהו שכבר היה קיים אצלי כבר קודם לכן. שאלתי אחרי הקדמה זו היא: האם אני בדיכאון? האם ואיך ניתן לעזור לי? אם בתרופות, האם זה לכל החיים? ומה תופעות הלוואי? האמת היא שאני פוחדת מתרופות, ויש לי התנגדות חזקה לטיפול בשיחות. (יותר מאשר לתרופות אפילו). האם ניתן ממה שספרתי על עצמי ,לאמר לי בערך מה טיב הבעיה, ולעזור לי ולכוון אותי לעזרה מתאימה? תודה מראש לי

לי כתב/ה: ------------------------------- לי כתב/ה: ------------------------------- אני סובלת כבר חודשים רבים, אולי אף שנים ממצב רוח ירוד רוב הזמן, עם עליות וירידות. אך רוב הזמן "מצוברחת". קשה לי להנות מדברים רבים, אני עייפה וישנה הרבה בזמנים שאני יותר "מצוברחת", אני חשה חוסר אנרגיה בזמנים אלו, בדרך כלל אני לא חושבת טוב על עצמי ומרגישה אחריות ואשמה על הרבה ממה שקורה סביבי. רואה הכל "שחור" כאשר אני ב"דאון". אני לא מעיזה לצאת לעבודה, או להתמודד עם דברים מסוימים כמו עבודה. בשנתיים האחרונות היו משברים במשפחתי, אך לדעתי הם רק חזקו בי משהו שכבר היה קיים אצלי כבר קודם לכן. שאלתי אחרי הקדמה זו היא: האם אני בדיכאון? האם ואיך ניתן לעזור לי? אם בתרופות, האם זה לכל החיים? ומה תופעות הלוואי? האמת היא שאני פוחדת מתרופות, ויש לי התנגדות חזקה לטיפול בשיחות. (יותר מאשר לתרופות אפילו). האם ניתן ממה שספרתי על עצמי ,לאמר לי בערך מה טיב הבעיה, ולעזור לי ולכוון אותי לעזרה מתאימה? תודה מראש לי

לי כתב/ה: ------------------------------- לי כתב/ה: ------------------------------- אני סובלת כבר חודשים רבים, אולי אף שנים ממצב רוח ירוד רוב הזמן, עם עליות וירידות. אך רוב הזמן "מצוברחת". קשה לי להנות מדברים רבים, אני עייפה וישנה הרבה בזמנים שאני יותר "מצוברחת", אני חשה חוסר אנרגיה בזמנים אלו, בדרך כלל אני לא חושבת טוב על עצמי ומרגישה אחריות ואשמה על הרבה ממה שקורה סביבי. רואה הכל "שחור" כאשר אני ב"דאון". אני לא מעיזה לצאת לעבודה, או להתמודד עם דברים מסוימים כמו עבודה. בשנתיים האחרונות היו משברים במשפחתי, אך לדעתי הם רק חזקו בי משהו שכבר היה קיים אצלי כבר קודם לכן. שאלתי אחרי הקדמה זו היא: האם אני בדיכאון? האם ואיך ניתן לעזור לי? אם בתרופות, האם זה לכל החיים? ומה תופעות הלוואי? האמת היא שאני פוחדת מתרופות, ויש לי התנגדות חזקה לטיפול בשיחות. (יותר מאשר לתרופות אפילו). האם ניתן ממה שספרתי על עצמי ,לאמר לי בערך מה טיב הבעיה, ולעזור לי ולכוון אותי לעזרה מתאימה? תודה מראש לי

"תרפיית המראה", THE MIRROR THERAPY"- שיטת טיפול אלטרנטיבית, מהפכנית וייחודית שיצרה לימור זהר. זוהי שיטת טיפול פסיכו-רוחנית אישית, העוסקת בתת-מודע, וחודרת אליו בדרכים רוחניות במטרה לטהר אותו, ולממש את הפוטנציאל האישי הגלום בו. הטיפול מתכנת את התת-מודע ומשחרר את האדם מלחצים, פחדים, דיכאונות, חרדות, תלות באחרים, התמכרויות וטראומות שיוצרים את מרבית החסימות האנרגטיות והמחלות בגוף הפיזי. הטיפול משולב עם שיטת הביו-אנרגיה לפי ד"ר וילהלם רייך. הספר "תרפיית המראה" של לימור זהר יצא לאור בהוצאת "תמוז" בימים אלו וניתן להשגה בחנויות המובחרו. לימור זהר- טל. 8842196 באזור חיוג נתניה נייד- 695627 בפלאפון.

"תרפיית המראה", THE MIRROR THERAPY"- שיטת טיפול אלטרנטיבית, מהפכנית וייחודית שיצרה לימור זהר. זוהי שיטת טיפול פסיכו-רוחנית אישית, העוסקת בתת-מודע, וחודרת אליו בדרכים רוחניות במטרה לטהר אותו, ולממש את הפוטנציאל האישי הגלום בו. הטיפול מתכנת את התת-מודע ומשחרר את האדם מלחצים, פחדים, דיכאונות, חרדות, תלות באחרים, התמכרויות וטראומות שיוצרים את מרבית החסימות האנרגטיות והמחלות בגוף הפיזי. הטיפול משולב עם שיטת הביו-אנרגיה לפי ד"ר וילהלם רייך. הספר "תרפיית המראה" של לימור זהר יצא לאור בהוצאת "תמוז" בימים אלו וניתן להשגה בחנויות המובחרו. לימור זהר- טל. 8842196 באזור חיוג נתניה נייד- 695627 בפלאפון.

לכבוד לי. אולי אוכל לשתף אותך במה שעובר עלי ומה שאני עושה נגד זה ואולי תוכלי ללמוד מזה משהוא. אני במצבי רוח לא קלים משלך אני מרבה בשנה וסגור בתוך עצמי(לא תמיד) והסיבה לכך היא לא רק פסיכולוגית אלא גם מציאותית והיא המחשבה שיש אנשים טובים ממני למשל ברמת המשכל וכו והם אלו שעלולים להפיל אותי הן מבחינה כספית והן חברתית ובעקבות זה כל שנותר לעשות זה פשוט לשון ולהרגיש שלא עשית כלום עם עצמך הדבר היחידי שאני עושה כשאני במצב כזה הוא :פשוט יושב כמה דקות עם עצמי חושב על עצמי ומנסה לעלות את המורל בכך שאני מעריך את עצמי ורואה את היתרונות שיש בי ולא מנסה לחשוב כלל על החסרונות שבי וגם מנסה להבין מה הציפיות של החברה ממני ופשוט מנסה לתקן את הפגמים (ואם זה לא הולך אז פשוט מנסה שוב ולא מוותר ) ולגבי השנה :זה נובע מחוסר מוטיבציה אז פשוט במקרה כזה כל שאני עושה רק שומע שירים עם קצב שמשמחים את הלב עד שזה עובר אני מקווה שתרמתי לך חלק טוב ואני מאוד מעוניין לתגובה ממך דואר אלקטרוני:[email protected]

לי שלום, אנשים נתקפים בדיכאון בד"כ בעקבות ארועים מציאותיים שקשה להם להתמודד עימם (מוות, גירושין, פרידה, ויש אנשים רגישים שיקחו ללב גם דברים פחות "חמורים" כמו מריבה עם חבר). בדרך כלל הדיכאון חולף עם הזמן. אולם, ישנם אנשים בעלי מצבי רוח עולים ויורדים, שכביכול נראה שאין להם סיבה ממשית להיות מדוכאים. אולם רוב הפעמים יתברר שהיתה להם בעיה עוד בילדות המוקדמת עם הדמויות המטפלות, ובעיקבות כך הם פיתחו רגישות יתר למצבי לחץ. לדוגמא, ילד שגדל בבית עם הורים ביקורתיים מאד, שכעסו עליו כשלא עמד בקריטריונים שלהם- עשוי להכנס בבגרותו למצבי רוח קיצוניים, בכל פעם שירגיש שנכשל במשהו (גם אם מדובר במשהו טיפשי כביכול). כדי לבדוק מה בדיוק גורם לך למצב רוח ירוד, תרופות יכולות אוליי להקל מעט על התחושות, אך לא לפתור אותן, כי שורש הבעיה לא נפתר. כדי להגיע לשורש הבעיה אני (מניסיוני- גם אני היססתי רבות) מאד ממליצה לך להתחיל טיפול בשיחות. עליי, שהייתי במצב דומה לשלך, זה הקל מאד, "עשה סדר" בבלאגן, ואני מתמודדת הרבה יותר טוב. שיהיה לך בהצלחה.

שלום לי אני לא מכיר פתרון אחר מלבד טיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי. אם את לא רוצה , חוששת, לא מאמינה בטיפולים כאלה, אין לי אלא לאחל לך בהצלחה בחיפושיך אחר פתרון אחר. בברכה, אמיר

תודה לכל מי שנענה וניסה לעזור לי.

האם טיפול פסיכיאטרי (לבדו) יכול להועיל לי?

שלום לכם , עברתי לפני כ18 חודש זעזוע מוח שבעקבותיה אבדתי הכרה היו לי רעידות בלתי נשלטות בגפיים לפני כן ולאחר מיכן עוד כשעה - ונאמר לי במיון שזה "מהפחד " מאז אובחנה בעיית סחרחורת וטנטון וגם בעיות הקשבה וזיכרון לטווח קצר ורק לאחרונה הוברר שכל זה נגרם בעצם עקב דימום שנספג במוח טמפורלי שמאלי השינה שלי ממש גרועה וגם שאני מצליח להירדם היא ממש טרופה ואני מתעורר בבוקר כאילו שלא ישנתי בכלל ואז במהלך היום ... ניסתי לחזור לשיגרה, עבודה מלאה וחלקית ולא הצלחתי לעמוד בדרישות של בעיקר מהירות ותגובה מיידית אל מול קהל עצבני במיוחד , או עבודה מורכבת ואינטנסיבית . וגם בקורס שלקחתי בתחום התמחותי כהנדסאי נכשלתי כשלון חרוץ במבחנים לעומת העבר שהצלחתי יפה בתחום . עכשיו לגבי הפוסט טראומה - קראתי על הנושא הזה ולרוב הממדדים שהוזכרו נראה לי שאני דיי מתאים , למרות שאני מתמודד ולא נכנס לדיכאון או פסימיות לגבי העתיד . הדבר שממש מעצבן אותי זה הרגישות האיומה שלי לרעשים , החל מאמבולנסים שממש משתק אותי ועד לקול הגבוה של אחי שכל חמש דקות אני מבקש לדבר בשקט כמו כן אני נבהל וקופץ מרעשים מפתיעים - אפילו צלצול טלפון מצליח לעבוד עליי בכל פעם מחדש . . אין לי חרדות ממקומות סגורים / פתוחים , מעליות אנשים , חרקים וכדומה אלא אם מדובר בפחד גבהים ( ואז זה נראה לי יותר מתאים על רקע של הבעיה הווסטיבולרית ואי שווי משקל שקיימת בוודאות ) . אז מה נראה לכם סביר ?? בתודה על עזרתכם ..

לגבי הפגיעה הקוגניטיבית הייתי מאבחן את הפגיעה הקוגניטיבית באופן יסודי אצל נויורופסיכולוג (בבית לוינשטיין ידעו ליעץ על פסיכולוג כזה) לאחר מיכן הייתי פונה לטיפול באימון קוגניטיבי לראות אם אפשר עדיין לשפר משהוא ביכולת הריכוז והפוטנציאל שאבד הייתי מתאים תעסוקה ליכולות שעדיין שמורות לגבי הפוסט טרומה - כדאי שפסיכיאטר יאבחן זאת - על הסף אין טיפול שפועל על התיסמונת - הספרות המיקצועית מדברת על מיקרים שתכשיר הפרוזאק ותכשירים דומים לו עוזרים כנגד הסימפטומים שתארתה

שלום, הסיפור שלי הוא קצת ארוך אבל מחייב תשובה מידית. אני בת 20, סטודנטית, הורי הם אנשים דתיים, ויש לנו אפילו בית כנסת בבית, ממש כך, לפני כחודש הלכתי לפגישה גניקולוגית , שם נאמר לי שיש לי מעין יבלת על איבר המין ושעלי לעבור ניתוח הסרה בלייזר, בתחילה ניסינו אני וחברי להתגבר על הבעייה לבד, אך החלטנו שי ש לידע את הורי, נאמר לי שניתן לקבל את היבלת הנ"ל מיחסי מין, אך לא רק, וכן כי יכולנו אני וגם חברי להיות נשאים של המחלה ורק עתה שהגוף שלי או המערכת החיסונית שלי נחלשה, היא התפרצה. אכן רזיתי כ5 קילו, למרות שאני לא רואה בזה מצב חריג משום שאינני אנורקטית או משהו בדומה אלא פשוט היתה תקופה של מבחנים וכדומה שאכלתי קצת פחות סדיר ובטוחה אני שהמשקל יעלה בחזרה ללא חשש. הורי אשר התנגדו לחבר שלי מלכתחילה, טענו שהוא מכוער, ולאחר שהלכו לשלושה רבנים, שכל אחד סיפר להם זוועות על חברי, המצב עוד הוגרע, יש לציין כי אני אינני דתיה, וכי סיפור הרבנים נראה לי מופרך מהיסוד. בכל מקרה, הורי ששמעו את המקרה הנוכחי החליטו כי חברי הדביק אותי באופן חד משמעי, ולפיכך הוא חייב היה לבגוד בי, וכן הלאה. הם טוענים שאני זקוקה לטיפול וכי אני עיוורת, ולא חוסכים ממני את מילותיהם החריפות, אותם לא ארצה לפרט שכן אין טעם. נוצר בין חברי לבינהם עימות לאחר שהוא בא במטרה ליישב את ההדורים, אימי צעקה עליו בצורה מאוד חריפה וקשה, כך שנוצרה ההרגשה שלא יוכל הקרע להתאחה. אני רוצה לציין שאני מאושרת וחשה בטוב עם חברי, עם חבריי בכלל ועם חיי, פרט לבתוך ביתם של הורי, אחותי הגדולה, שהיום נשואה עברה מסכת ייסורים דומה, אבל היום מעודדת את הורי ותומכת בהם, אינני רוצה לוותר על חברי שכן אני מאמינה לו , וישנה ביננו זוגיות טובה מאוד. אבל המצב בבית מקשה מאוד. שקלתי לעזוב את הבית ולדחות בשנה את המשך הלימודים אותם הורי ממנים, ויש לציין שהם משתמשים במימון לימודי כנשק נגדי, שכן לטענתם אני תלויה בהם וכן עלי לעשות כרצונם, וכל עוד אני מתגוררת בביתם עלי לפעול על פי דרישתם. בעבר היה בי רצון שהם יקבלו את אורך חיי , אך ללא הועיל, היום הרצון הזה אבד לי ואני לא מוצאת בו טעם, שכן למרות שמבחינתם הם רוצים בטובתי, הם יוצרים תלות מתמשכת בהם ומקשים עלי להשתחרר ולהפוך לאדם עצמאי. המקצוע שאותו אני לומדת הוא אכן המקצוע שאני מעוניינת להמשיך בו בעתיד, אך אני חושבת שסטיייה קטנה מהמסלול לא תגרום לאבדנו, ואולי עדיף לי לעזוב את הבית ולעמוד ברשות עצמי ולעבור הלאה. אך אני יודעת שזה יגרום למשפחתי עוגמת נפש רבה ואולי אף לניתוק הקשרים. כפי שאת רואה אני בין הפטיש לסדן וכל החלטה תפגע במישהו וגם בי. אם תוכלו לי אשמח. תודה.

מצבך משקף את בשלב הטיפוסי בחיים בו עוזבים את הבית וזוכים לעצמאות - הרבה פעמים השלב הזה מלווה במשבר ההתנתקות מההורים כדאי לפעול כך שהחיכוך עם ההורים יהי מינימלי ולנסות לעבור את השלב הזה איך שהוא אולי הפסיכולוג אמיר יוכל להוסיף יעוץ לבעיתך

שלום איילת את אכן מתארת מצב מורכב ומסובך. קשה לי לייעץ לך מה לעשות כי הרי מדובר בך, בחייך ובמשפחתך. את חייבת לעשות שיקול לגבי מה טוב לך ומה יעזור לך לחיות חיים עצמאיים. לדעתי הוריך מתערבים באופן בוטה בחייך. הם רוצים את טובתך אבל בטוחים שהם יודעים מה טוב לך .0על פי השקפתם). הם מתייחסים אליך כמו אל ילדה קטנה. אין ספק שההתרחקות שלך מהדת קשה להם. תנסי לדבר איתם ולהסביר להם את המצב. יתכן שהדבר בלתי אפשרי. במיקרה כזה את צריכה לחשוב טוב ולעשות את השיקול שלך לגבי חייך. אם תרצי להתייעץ עוד תצרי איתי קשר לטלפון 036496371 בהצלחה, אמיר

היכן אפשר למצוא חומר רציני (בעברית) על תסביך הנטישה?

Mahler.M. מרגרט מאהלר רופאה ופסיכואנליטיקאית, החלה את הקריירה בווינה, בעבודה עם ילדים. ב1938- עברה לעבוד בב"ח פסיכיאטרי ממשלתי בניו- יורק כפסיכיאטרית של ילדים. היא הייתה הראשונה לנתח באופן אנאליטי פסיכוזה של ילדים. את רעיונותיה קיבלה מתצפיות על יחסים בין אמהות לתינוקם. היא הניחה את היסודות לרעיונות של פסיכולוגיות יחסי האובייקט, התרכזה בשלבי התפתחות היותר מוקדמים ותארה בעצם את: "הלידה הפסיכולוגית". היא תארה 3 שלבים התפתחותיים: AUTISM SYMBIOSIS SEPERATION INDIVIDUATION שלב אחרון זה מתחלק ל4- תת שלבים:  differentiation  practicing  rapprochement  object constancy AUTISM (חודש ראשון) בשלב זה התינוק משיג שיווי משקל בין צרכי הגוף לסביבה החיצונית לרחם. התינוק אינו מסוגל עדיין להבחין בין עצמו לסביבה ולכן גם אינו מבחין בין פעולותיו הגופניות לפעולות האם המטפלת בכל צרכיו (האכלה, הגיינה). SYMBIOSIS (חודש שני) התינוק מתחיל לחוש באופן מעורפל שחלק מהצרכים שלו חייבים לבא ממקור אחר על סיפוקם. הוא מרגיש שאינו יכול לספק את כל צרכיו בעצמו. בשלב זה התינוק חווה את עצמו והאם כיחידה אחת בלתי מופרדת וכל יכולה, זו חוויה עילאית של שלמות. (קוהוט פיתח כאן את הנרקסיזם). התחושות שהתינוק יכול לחוש בשלב זה הן של טוב או רע בהתאם לסיפוק או תסכול. התינוק נחשף לתסכולים וסיפוקים באופן חוזר ונשנה, עובדה זו היא הנותנת לתינוק בהדרגה את התחושה של עצמו ומה שאינו עצמו. סביב הסיפוקים הטובים אותם מפנים ,נוצרים ייצוגים של הזהות העצמית הראשונית, זאת על ידי תהליך הפנמה וזיכרון. תסכולים ואגרסיה נידחים ואינם משתתפים ביצירת העצמי. (קרנברג מפתח רעיון זה ל-ספליטינג) מאהלר האמינה שהסימביוזיס חייב להתממש כדי שיהיו חיים פסיכולוגיים תקינים בבגרות. SEPERATION INDIVIDUATION (4-5 חודשים) לקראת חצי השנה הראשונה מתחיל תהליך הלידה הפסיכולוגית ונמשך עד השלמתו בגיל 3 שנים לערך. DIFFERENTIATION (6-10 חודשים) לקראת חצי השנה השנייה התינוק כבר חש שהאם היא גוף נפרד ממנו, תהליך זה נקרא לפי מאהלר :Hatching התינוק בוקע "מהביצה הסימביוטית" מתחילה התנהגות של התרחקות מהאם אבל התינוק עדיין צמוד קרוב לאם. יש התנהגות ברורה של Looking back, לאם. שלב זה מתבטא בחיוך חברתי Social smileוחרדת זרים stranger Anxity PRACTICING (10-16 חודשים) בין שנה לשנה וחצי התינוק רוכש יכולת מוטורית(זוחל, הולך) בעקבות יכולת זו התינוק יכול להתרחק מהאם והוא עושה זאת, אולם הוא זקוק כל הזמן לנוכחות האם כדי לקבל "תדלוק" נפשי של בטחון ואהבה. הילד חש עוצמה וכוח רב מיכולתו המוטורית החדשה, הוא עדיין מוגן על ידי האם, שלב זה לפי קוהוט הוא שיא הנרקסיזם זה שלב אופייני בו הילד רץ והאם רצה אחריו ותופסת אותו בטרם נופל ונחבל. זהו שלב בו מתחילה התנהגות נגטיביסטית ראשונה שנועדה לבדוק את הפרדתו בזהות. שלב זה מתאפיין בחרדה "חרדת פרידה". התינוק זקוק כל העת לנוכחות האם ופוחד מהנתקות אפשרית ופרידה. RAPPROCHEMENT (16-23חודשים) שלב זה מתאפיין בהתנגשות בין הצורך להיות צמוד לאם והצורך לעצמאות. משבר העצמאות של התינוק נקרא:Rapprochement crisis הילד נצפה לעיתים קרובות עומד בדלת ואינו יודע אם להתקרב או להתרחק. לפי קרנברג בשלב הזה מתממשת פתולוגיה של אישיות גבולית, כאשר האם לא מאפשרת פרידה ונוצרים דחפים אגרסיבים הפוגעים בהתארגנות האישיות על ידי הפעלת מנגנון ה-Splitting . וויניקוט תאר בשלב זה את המעבר בעזרת Transitional object. OBJECT CONSTANCY (24-36 חודשים) בשלב זה מושגת השלמת ייצוג פנימי של האם, ייצוג זה מאפשר לתינוק את הביטחון והנחמה גם כאשר האם אינה בנמצא. הייצוג מחליף במובן זה את הצורך בקיום באם ומממש את הפונקציות הפסיכולוגיות של ביטחון ורגיעה שהיו קודם תפקידה.

שלום גליה לא עולה לי כרגע שם של ספר בעברית, אני אנסה לחפש עבורך. להתראות, אמיר

שלום, השאלה שלי היא בנושא של נטיות מיניות. אני בן 23 ואני מוצא שאני נמשך גם לבחורים וגם לבחורות, אך איני יודע אם אני דו מיני או שאולי הומוסקסואל. היתה לי חברה אחת בעבר, אך לא היו לנו יחסי מין מלאים. לעומת זאת עם בני מיני יש לי נסיון מיני מסויים. אני רוצה לציין שהנסיון המיני הראשון שלי היה עם בני מיני. אני קצת ביישן ביצירת קשר עם בנות (למרות שהיום זה פחות קשה לי) ואני מוצא שיותר קל לי פשוט לנסות ליצור קשר עם בני מיני וזה באמצעות האינטרנט. למרות שאני מנסה להכיר בחורות אני מוצא שכנראה אני מעדיף לחפש בחורים אבל אני לא יודע אם זה בגלל המשיכה או בגלל שיותר קל לי או אני פחות מתבייש. יכול להיות שכבר התרגלתי ויכול להיות שתמיד היה כך, אבל אני מסתכל ברחוב ובכלל יותר על בני מיני מאשר על בחורות, אם כי גם עליהן. רק לפני חודש וחצי הבנתי שאפשר גם להתאהב רגשית בבחורים ולא להפגש עמם לסיפוק היצר המיני גרידא. השאלה שלי האם בעצם הנטייה שלי היא נרכשת וניתנת לשינוי ע"י טיפול זה או אחר (האם במידה והיא נרכשתניתן להכחידה ע"י טיפול ביהביוריסטי?) ואיך בכלל ניתן לדעת אם היא נרכשת או לא והאם ניתנת לשינוי והאם בכלל כדאי לנסות לשנות זאת? בתודה מראש

לא ידוע מדוע ואיך נטיה כפי שתארתה מתפתחת יש תאוריות פסיכולוגיות מרובות - ויתכן שאחת מהתאוריות תהיה רלוונטית לך בד"כ עבודה פסיכולוגית מכוונת להבהרת הזהות המינית הנוחה לך ביותר והתאמת חייך לזהות זאת - המטרה היא לחיות ללא סבל ולפתח את היכולות וההגשמה העצמית - בכל התחומים - כלאמר למנוע שהקונפליקטים והסבל יפגעו בכל תחומי ההגשמה והיכולות של האדם כדאי לך לשמוע גם מהפסיכולוג אמיר

אל תחשוש. תהנה כל רגע עם זכרים או נקבות העקר שתיגמור ותהנה.

שלום רב התשובה לגבי הנטיב המינית שלך ואם אתה דו-מיני או הומוסקסואל נימצאת בתוכך. השאלה היא לא אם ניתן בטיפול לעשות שינוי כלשהו בזהות המינית, אלא בעזרת טיפול תוכל לחפש בתוך עצמך את הזהות שלך ואת אופי המשיכה המינית שלך. נראה לי שאתה כיום במצב של בילבול מסויים בנושא. הייתי מציע לך מס' שיחות כדי לברר לעצמך באופן מקצועי את הנושאים שאתה עסוק בהם. בברכה, אמיר

תודה על התשובות. האם אתה יכול להמליץ על מטפל מקצועי מאזור המרכז שגם יש לו נסיון בנושא זה? כמה זמן יכול להמשך ברור זה באמצעות שיחות ומהי עלותו הכספית של טיפול שיחתי כזה? שוב תודה

שלום. שאלה-האים בלקיחת תרופה נגד דיכאון כגון סרוקסט יש חשש להתמכרות והאים לאחר גמר הטיפול הדיכאון חוזר או שהגוף לומד לא להכנס לדיכאון.

סרוקסט - ותרופות פסיכיאטריות ביכלל (חוץ מווליום) לא גורמות להתמכרות בדיכאונות ראשונים נהוג להפסיק את הטיפול לאחר 6-12 חודשים ובד"כ הדיכאון לא חוזר במיקרים של דיכאונות חוזרים לפעמים ממליצים על טיפול השגחתי לאורך שנים - כמו שאדם עם לחץ-דם או סכרת נדרש לתכשיר תרופתי קבוע

שלום אני מתעניין מעט בפסיכולוגיה ושוקל לעשות הסבה לתחום וללכת ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטה. (כיום אני בתחום המחשבים) התחלתי לא מזמן ללמוד בקורס (ביחידה ללימודי חוץ של אונ' ת"א) אשנב לפסיכולוגיה שדומה במבנהו לקורס מבוא לפסיכולוגיה שלומדים באונ' ע"מ לבדוק מהו בכלל התחום הזה. יש לי מספר שאלות: * אילו תחומים קיימים היום בפסיכולוגיה ומה הדרישה ואפשרויות התעסוקה בפועל בשוק לאחר מכן? * האם עדיף ללמוד את המקצוע בארץ או בחו"ל? * איך אני יכול לדעת אם אני באמת מתאים לתחום הזה או שאני רק מתעניין בכך ותו לא? * קראתי קצת הודעות בפורום כעת אבל נושאי השאלות לרוב לא בהכרח נראו לי הכי מרתקים לעסוק בהם. כוונתי היא שאני לא יודע אם תהיה לי הסבלנות שצריך כדי להיות פסיכולוג להיות מספיק מאוזן וקשוב לכל בעיה גם אם היא לא ממש מעניינת אותי. איך מתבצע הניתוק הזה? תודה רבה מראש מאור.

צור איתי קשר 052-844050 נקבע פגישה אני עוסק בתחום מחקר המוח - בעזרת מודלים של אינטליגנציה מלאכותית - וסימולציות של מוח - לשם כך נידרשת מיומנות גבוהה בין-תחומית מחשבים-מוח-פסיכולוגיה יש תחום מרתק של פסיכולוגיה ביולוגית - ונראה לי שבכישורים שלך יכולים להתאים לקרירה בכיוון בקר בקישור הבא כדי להתרשם מהכיוון והנושא http://www.asakim.co.il/avi/index.html

שלום מאור בעיניי פסיכולוגיה הוא תחום מרתק. העיסוק בהבנת הנפש קשור מאד לעיסוק בשאלות מהותיות לגבי החיים ולהבנה של האדם. כמובן שהרצון והדחף לעזור לאנשים בבעיות איתן הם מתמודדים חשוב ביותר. אני כמעט לא חש שעמום וחוסר עניין מאחר ואנשים באמת מעניינים אותי. המקצוע קשה כי מתמודדים עם נושאים קשים, רגשות קשים ומצבים שתהליך הריפוי בהם לפעמים איטי ביותר. המקצוע תובעני מאד ודרישות הקבלה לתואר ראשון ושני קשות ומצריכות הרבה מאמץ והשקעה. יש מורל ללמוד שש שנים כדי לקבל תואר של פסיכולוג קליני ואח"כ עוד עארבע שנים התמחות לפני שאפשר לעבוד כפסיכולוג קליני עצמאי. ההשקעה כדאית רק אם הדחף חזק והעניין רב. ניתן לעבוד במקצוע רק לאחר תואר שני. האוניברסיטאות בארץ טובות מאד' ואין צורך ללמוד בחו"ל. בברכה, אמיר

מאור שלום רב, ראשית אני רוצה לומר לך שאתה אדם כן, שלא מתבייש לשאול את השאלות המציקות לך, וכך כנראה, מנסה להגיע להחלטות שקולות יותר. ובכן, לשאלתך: שלא כמו מנהלי הפורום, אני מייצגת דיסיפלינה נוספת בתחום מקצועות העזרה והטיפול והיא העבודה הסוציאלית. תחום זה רחב ביותר החל מהנושאים הכלולים במסגרת המקצוע (חוקרי נוער, קציני מבחן, אימוץ ילדים, פקידי סעד וכו') וכלה במקצועות ההמשך שניתן ללמוד לאחר התואר הראשון (תרפיה באומנויות/דרמה/מוזיקה/בע"ח, תואר שני מחקרי/טיפולי ולאחר מכן בי"ס לפסיכותרפיה וכד'). בניגוד ללימודי הפסיכולוגיה, בעבודה סוציאלית מיד עם סיום התואר הראשון יש אפשרות לעבוד בתחום כולל טיפול פרטני, משפחתי וקבוצתי. תנאי הקבלה לתואר שני בעבודה סוציאלית קלינית מחמירים הרבה פחות מאלו הקיימים בפסיכולוגיה קלינית תואר שני, וכמו כן אחוז המתקבלים לכל אחד מהמסלולים, גבוה הרבה יותר בעבודה סוציאלית. אולם לא התכוונתי לשווק את מקצוע העבודה הסוציאלית, כי אם לתת לך פרספקטיבה ריאלית יותר. לימודי הפסיכולוגיה בארץ אינם קלים, יש תחרותיות עצומה עוד בשלבי הקבלה לתואר ראשון, לאחר מכן התחרות ממשיכה במהלך הלימודים בתואר הראשון, על הקבלה לתואר שני (אחוז מתקבלים ארצי של פחות מ-15% מתוך סך הנרשמים בשנה לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית), על מקומות התמחות וכו'. אם צלחת את כל השלבים ההלו באופן שפוי והפכת לפסיכולוג קליני, עכשיו עליך להתמודד עם מקצוע קשה בעיקר מבחינה נפשית, שוחק, דורשני ויחד עם זאת מרתק וקסום מעצם המפגש המחודש כל פעם עם נפש האדם. אגב, הערה אחרונה לגבי עובדים סוציאלים: בסיום התואר השני בעבודה סוציאלית קלינית אפשר להירשם לביה"ס לפסיכותרפיה, שלאחריו אתה נחשב למטפל קליני ויכול לפתוח קליניקה פרטית, בדיוק כמו פסיכולוג קליני. עכשיו הבחירה היא כולה שלך. עליך לחשוב האם אתה מעוניין במקצוע שמהותו לעזור לאנשים, להבין את המהות, לחפש משמעויות, לנתח וכל הזמן לעבוד דרך עצמך כדי להגיע לכל אלו, או שאולי תבחר במסלול מחקרי יותר, כדוגמת המסלול עליו המליץ ד"ר פלד. הערה אישית (ואחרונה): בטוחני כי בתחום המחשבים תוכל להרויח הרבה יותר כסף, לפחות בטווח הקצר, מאשר בכל אחד מהתחומים שהזכרתי כאן. עליך לקחת אלמנט זה גם כן בחשבון, יחד עם תוכניותיך לגבי עצמך בשנים הקרובות. שיהיה לך בהצלחה בכל אשר תבחר, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

שלום מאור כתבת שהנך מתעניין מעט בפסיכולוגיה, כנראה יש משהו שדוחף אותך מספיק לתחום כדי לשקול הסבה, ומאידך אתה מעלה ספיקות לגבי סבלנות ועניין בשאלות של אחרים. אולי זו לא סתירה כפי שנראה על פני השטח, אולי מה שקורה הוא שהתעורר בך עניין לפתח את הצד הנפשי והרגשי בחייך שלך, ומקצוע הפסיכולוגיה מייצג בעיניך אפשרות כזו? אם ההשערה הזו מדברת אליך- אין צורך במאמץ המרוכז שתיארו (בצדק) אלה שענו לך כאן. תוכל להכיר יותר את עולם הרגשות והתהליכים הנפשיים דרך טיפול לעצמך (טיפול אינו בהכרח ל"אנשים עם בעייות", ויכול להיות כלי להתפתחות עצמית) זו גם הדרך הכי טובה להכיר בצורה הכי אינטימית את המקצוע ולהתרשם אם הוא נכון לך. יכול להיות שדרך מתן מקום כזה לעולם הפנימי של הנפש והרגשות- תרגיש יותר איזון והשלמה למקצוע שאתה עוסק בו.

תודה רבה לכל המשיבים :-) עזרתם לי רבות מאור

A.D.H.D בעברית אלה הפרעות קשב וריכוז, אבקש לרשום לי כל אות את המילה שלה בשלמותה בלטינית , תודה , תמר.

נראה לי שאת רוצה שאני אעשה לך את שיעורי הבית - Attention Deficite Hyperactivity Disorder

אחד הגורמים האנטומים לאוטיזם, כנראה, היא הגדלה של האונה האחורית ,הטמפורלית,והפריאטלית אבל לא הפרונטלית, ומשום מה האונה הטמפורלית מהווה מקור התענינות באוטיזם כי במודל חיות פגיעה באונה זו גורמת לאיבוד כישורים להתנהגות חברתית. האם אפשר לקבל הסבר . התשובה חשובה לי לצורך עבודה. תודה תמר

האונה הקדמית היא בעלת חיבוריות גדולה - היא גם החלק ה"חדש" ביותר בהתפתחות המוח - נהוג לחשוב שיכולות מוחיות גבוהות כגון אינטליגנציה - שפה - יכולת ריגשית - שליטה על דחפים - ועוד - הם תוצר של אינטגרציה מוחית המתבצאת בעזרת החיבוריות הגבוהה של האונה הקידמית - לכן חושבים שפגיעה בתפקוד האונה הקידמית יכול להיות אחראי לפגיעה ביכולות אלו אצל אוטיסטים אבל הסיבה לאוטיסים היא עדיין מסתורין ולא ממש ידועה בהצלחה בעבודה תמר אני סקרן לדעת איזה עבודה זאת של איזה מסגרת ? בית-ספר?

מהו סרטונין? 1. האם לסובלים מאוטיזם יש רמות גבוהות של סרטונין. האם הגדלת נוכחות סרטונין משפר מצב קליני של מטופלים בדיכאון פוביה וחרדות. 2. בין התרופות הניתנות כנוגדות דיכאון חרדה והפרעות אישיות , כפיתיות, על פי הרשום התרופה פועלת על ידי עיכוב באופן סגולי את הניצול החוזר של הסרטונין במוח. מהו עיכוב? האם פחות סרטונין . 3. כידוע לי נותנים לאוטיסטים ( לחלק ) תרופות כמו פרוזק או פבוקסיל או אחרות המעכבות ניצול חוזר של סרטונין. האם האחד לא סותר את השני. התשובות נחוצות לי לצורך השלמת עבודה בנושא. תודה תמר

סרוטונין הוא חומר המופרש במירווח הבין-סינאפטי - כלאמר בין תא עצב אחד למישנהוא - מערכת התאים הסרוטונינגית מתחילה בגזע המוח ועולה בצורה מפושטת לכל תאי קליפת המוח (דהיינו קורטקס) - נהוג לחשוב שהסרוטונין משפיע על האיזון של פעילות התאים במח - איזון של יכולת התאים להגיב לגירויים המגיעים אלהם נהוג לחשוב שהמוח עובד כמערכת כלאמר כמו תיזמורת שמנגנת מוסיקה - המוסיקה משולה לפעילות מוחית תקינה - כדי שלא יהיו זיופים חייבת להיות התאמה טובה בין הנגנים - כמו זאת שנותן המנצח - הסרוטונין משול למנצח המתאם פעילות התאים לביצוע פונקציות מוחיות גבוהות כמו חשיבה ותפיסה - שינוים בסרוטונין כמוהם כפגיעה ניכולת המנצח בתיזמורת - אז מתחילים זיופים שמתבטעים בנזק לפעילות מוחית נפשית תקינה בהצלחה בעבודה

כיצד ניתן להסביר את הפרדוקס שבתהליך השינה חייבת רמת הסרוטונין לרדת לאפס באיזורים מסויימים במוח ואין זה גורם לזעזועים נפשיים??

ראשית אני רוצה להודות לכם מקרב לב על הייעוץ און ליין אני כבר התייעצתי אתכם והמלצתם לי על מתן תרופות ושיחות, העיניין הוא שאני מרגיש שאין לי את הכוחות להתמודד שוב עם המציאות, בינתיים אני מתחיל לאבד חברים שמרגישים שמשהו לא תקין איתי, אני להזכירכם בקרוב בן 30 ולא מצליח למצוא את עצמי בעולם הזה, יש לי מחשבות אובדניות כבר תקופה ארוכה, אך אני מדחיק אותם ומפחד לספר בשיחות שיש לי מחשבות כאלו מחשש להדאיג את המטפל אני ממש מתוסכל, ההפרעה האישיותית לא מאפשרת לי להפתח בטיפולים שתמיד נכשלו אצלי והפסקתי אותם אחרי תקופה קצרה. אני יודע שאני כבר לא אוכל להיות כמו כולם, אני חושש לעבור אבחון בבטוח לאומי על מנת לקבל קצבה על הנכות הנפשית שיש לי האם יש אור בקצה המנהרה , יש תיקווה לצאת מהנואשות הזאת, מחר אני הולך לפסיכולוגית של ההורים שלי, אני מפחד לספר לה את האמת מאחר ופוחד להדאיג את הסביבה שלי, ומרגיש ממש ללא מוצא, מה לעשות?

שלום חיים אני מבין את היאוש שלך, אבל אל תאבד תקווה.

שלום חיים אני מבין את היאוש שלך, אבל אל תאבד תקווה. חשוב מאד שתספר למטפל שלך את כל תחושותיך כולל הצחשבות להתאבד. מחשבות אלה מבטאות את תחושת היאוש וחוסר התקווה שאתה מרגיש כעט. אם אתה הולך לפסיכולוג של ההורים חשוב שתספר גם שם את האמת על מה שקורה לך כדי שיוכלו לעזור לך. כמו כן, חשובה מאד ההתמדה בטיפול. לא ברור לי אם אתה מקבל גם טיפול תרופתי. אם לא אז כדאי מאד לשקול פניה לפסיכיאטר כדי לבדוק את הנושא. ד"ר פלד יוכל להתייחס לעניין התרופתי. בכל מקרה תחזיק מעמד ותמשיך להתמודד כי אין ברירה. בברכה, אמיר

אני מאוד מודה לך על מילות העידוד, אני לא מאחל לשונאים שלי להרגיש מה שאני חש בתקופה האחרונה, המסר שלי לציבור הסובלים, הוא ללכת לטיפול שהם חשים במצוקה עם עצמם ןלתת צאנס. הנקודה שאני נמצא בקונפליקטים אדירים עם עצמי, רוצים להכיר לי בחורות לקשר ואני פשוט לא מסוגל לחשוב על קשר עכשיו עד שאחזור לעצמי אם אזכה בכך. אני לא יודע מה לספר לחברים שמרגישים שיש החמרה במצב שלי, כמה אפשר להסתתר והתכנס בתוך עצמי. שוב תודה לך אמיר

2 מנהלי פורום.הכיצד?

שלום שרית הפורום עוסק בשאלות שקשורות לפסיכולוגיה ופסיכיאטריה. בתקופה האחרונה הפורום נוהל רק על ידי פסיכולוג. אני שמח להצטרפות של פסיכיאטר שיוכל לתת מניסיונו ומאופן התייחסותו. יתכן שבמקרים רבים נסכים באופן התייחסותנו לפונים ובמקרים אחרים דעתנו תהיה שונה. בתחום של רפואת הנפש חשוב לשמוע דיעות שונות שקשורות לדיסיפלינות השונות (פסיכולוגיה קלינית ופסיכיאטריה) וגם לעובדת היותנו אנשים שונים. בתחום הנפש חשובה מאד לא רק המקצועיות אלא הגישה ואופן ההתייחסות לנושאים שקשורים לסבל אנושי, לקשיים ובעיות. מעניין אותי איזה בעיה את רואה בקיומם של שני מנהלים מקצועיים לפורום. בברכה, אמיר

אינני רואה שום בעיה.להפך אני מברכת את שניכם.

כל הכבוד על המחשבה לצרף את ד"ר פלד, כי פורום שעוסק בפסיכולוגיה ופסיכיאטריה צריך שיהיו בו באמת גם פסיכולוג וגם פסיכיאטר

שלום האם מישהו יוכל להסביר לי על השיקולים שבהעדפת מתן פאבוקסיל על פרוזאק ותואמיו נגד דיכאון וחרדות ? אני נמנעת מלשאול את הרופא המטפל כדי שהשאלה לא תתפרש כפקפוק בשיפוט שלו דבר שאיננו נכון כי התרופה כן עוזרת.

שניהם דומים בפעולה הביוכימית - שניהם נוגדי סרוטונין לפאבוקסיל יותר תופעות לוואי מאשר לפרוזאק פאבוקסיל שייך לדור ישן של תרופות והוא זול יותר היום נהוג להתחיל עם פרוזאק (ותואמיו) כתכשיר בחירה ראשון לטיפול בדיכאון

שלום לך, שאלתי לגבי התרופה stilnox , אני מודה על תשובתך המהירה אך היא כנראה לא נקלטה ועל כן אודה לך אם תענה שוב בתודה אורנה

מצתער אם פיספסתי ראי את האתר הנ"ל http://www.edoc.co.za/medilink/products/2191.html כפי שאת רואה מדובר בתכשיר לשינה הוא קצר תווח בפעולתו - כלאמר פועל לזמן קצר ולכן מתאים לאנשים המיתקשים להרדם - אבל כאשר הם נרדמים הם כבר מצליחים לשון - כלאמר זה תכשיר לאינדוקציה התחלתית לשינה - אשמח לעזור עוד

רציתי לדעת איך אפשר להתגבר על הרצון לאכול לאחר שעוברים ניתוח גסטרו פלסטיה הלא הרצון לאכול נשאר?!!!

שלום אפרת הרצון לאכול לא קשור בהכרח לרעב. תופעות ההשמנה אינן קשורות לרעב אלא לכך שהאוכל מספק צרכים רגשיים. יש אנשים שהאוכל מהווה עבורם סיפוק מיידי במקום סיפוקים אחרים, האוכל מהווה גורם מרגיע, מעניק הנאה, עוזר נגד שיעמום ועוד. אם כח הרצון אינו מספיק כדי להצליח להימנע מאכילה מופרזת יש צורך בטיפול פסיכולוגי כדי לעזור בבעיות שבגללן את מרבה לאכול. בברכה, אמיר

מסכים עם אמיר

פשוט תסתמי את הפה. זה הדבר היחידי שעובד.

עם כל הצער והכאב שבדבר, לחיון צודק/ת. צריך לשים שסתום לפה, אף על פי שזה קשה עד מאוד. דבר לא יטשנה זאת, גם לא ניתוחי קיצור. בהצלחה.

שוב אני הייתי רוצה לקבל מידע רחב מאנשים שעברו את הניתוח טיפים, מידע על התהליך כמה זמן לוקח מהרגע שמחליטים עד לשלב הביצוע ?האם ישנה רשימת רופאים מומלצים איזה בית חולים מומלץ? אני מאוד חוששת לגבי כזה ניתוח אבל מצד שני אני חייבת את זה לעצמי בבקשה עיזרו לי בשלב הזה...

לד"ר פלד שלום תודה בעד ההפניות וכרגע מחכה לתוצאות. רציתי להוסיף כי התפתחו אצלי תופעות של זרמים חשמליים אשר זורמים לי לאורך הפנים וגם בראש ומתפרקים בזמזום באוזניים. תופעה זו מופעלת על ידי מגע בעור או משב אויר קר בפנים או ע"י הפניית הראש הצידה ולפעמים סתם ע"י הזזת האישונים ימינה או שמאלה. תופעה זו מוכרת לי והיא הופיעה אצלי עם כל התרופות החדשות כמו פרוזאק , סרוקסט, וכעת גם עם האפקסור. בדרך כלל תופעות אלה חלפו כ-3 חודשים לאחר הפסקת התרופה. האם זה "סרטונין סינדרום"? האם זה קרה גם למטופלים אצלך בתרופות אלה ? ואם כן לאיזה סוג של תרופות נגד חרדה אפשר לעבור במקום? תודה מראש

התופעה לא מוכרת לי ממטופלים אחרים שלי תופעות דומות תוארו כחלק מהחרדה עצמה לא !!! - "סרוטונין סינדרום" הוא הרבה יותר דרמתי ומסוכן - עם קפיצות בלחץ דם ואפילו שינויים בהכרה

שלום, ברצוני להתחיל סידרת טיפולים פסיכולוגיים. אין לי בעיה מסויימת שאני יודע עליה. פשוט שיחות על מנת להשתחרר מלחצים של היום יום. ברצוני לדעת מהם הקריטריונים שעלפיהם אני יכול לדעת שאני נמצא עם מטפל/ת המתאימה לי. תודה יזהר

כדאי לבדוק את ההכשרה של הפסיכולוג - כדאי שהוא יהיה בוגר תואר שני לפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטה מוכרת - בוגר בי"ס מוכר לפסיכוטראפיה - ולפחות 4- 5 שנים של ניסיון בטיפול אקטיבי של פסיכוטראפיה יש להזהר מפסיכולוגים המתהדרים בהכשרה ממקומות "מיוחדים" אבל לא מוכרים יש להזהר מפסיכולוגים המתיימרים לפתור כל בעיה בשיטה יחודית או בגישה אחת (כגון יונגיאנית - או לאקאניאנית בילבד) - פסיכולוג טוב שולט במיגוון רחב של גישות ושיטות וכך מתאפשר לו להתאים טיפול לפי הצורך של המטופל - ולא על פי ההיתלהבות האישית שלו עצמו לבסוף הקשר הטיפולי הבין אישי חשוב - אבל זאת לא ניתן לנבא מראש - ולכן לגיטימי להחליף מטפל בהצלחה

שלום יזהר אתה שואל שאלה חשובה מאד. אני מבין שאתה כבר נמצא בטיפול ואינך בטוח אם המטפלת מתאימה לך. במידה והיא פסיכולוגית קלינית מומחית היא מוכשרת לטיפול . מובן שהנסיון והוותק תורמים מאד לאיכות הטיפול. ישנן גישות טיפוליות שונות שלא ארחיב במקום זה לגבי הגישות השונות. אתה עצמך צריך להחליט לגבי המטפלת המסויימת שלך. תבדוק עם עצמך אם היא קשובה לך ומבינה אותך, אם אתה מרגיש שאתה מסוגל לדבר איתה על קשייך, אם אתה מרגיש שאתה לומד על עצמך דברים חדשים בפגישות, אם היא עוזרת לך. בד"כ כדאי להגיע למטפל על סמך המלצות של אנשים שאתה סומך עליהם. אם אין המלצות כאלה כדאי לבחור איש מקצוע מומחה, בעל ותק של מס' שנים, וגישה טיפולית שמתאימה לסוג הבעיה. ומעל הכל מישהו שהמטופל מרגיש שהוא יכול לסמוך עליו. בברכה, אמיר

אשמח לקבל טיפול מקצועי ממך, אך אני גרה באזור הדרום, ולפי מה שהבנתי הקליניקה שלך בצפון הרחוק. אולי תוכל לייעץ לי על פסיכאטר או פסיכולוג באזור המרכז יותר?

אני מקבל בתל-אביב - תצרי איתי קשר - 052-844050

ד"ר פלד שלום! לבני בן ה- 6 אובחנה בשבוע שעבר בעיית ראיה בעין ימין. בעיה המחייבת שימוש מתמיד במשקפיים. לפי הערכת האופטומטריסט שאיבחן יזדקק להן כל חייו. שאלתי הראשונית, לאחר שהמשקפיים כבר בביתנו מ"ס ימים, כיצד משכנעים ילד בן 6 העולה השנה לא' להרכיב משקפיים בניגוד לרצונו, וייחוד מפני שמבחינתו אין הטבה בראיה בעקבות הרכבת המשקפיים. בכל אופן לא צפוי להיות שינוי שיורגש על-ידו בעתיד הקרוב. מדובר בבעית ראיה לרוחק, ויקח זמן עד שהמח יתרגל לקלוט מסרים מהעין הזאת ולכן בינתיים לא יחול השינוי מבחינת הילד. אז מה הן דרכי השכנוע , פטנטים וכדומה...? תודה מירי.

הייתי מנסה גישה בהיביוריסטית של שכר ועונש - או במילים פשוטות "שוחד" לקנות את שיתוף הפעולה בפינוקים ומתנות (כמובן לדאוג שהשיטה תמוקד רק למטרה הנ"ל - כדי שלא יהפך למפונק) הייתי מתמיד עם זה ליפני שהייתי מתיאש - אם זה לא ילך כדאי לפנות לעזרת חיצוניצ - דהיינו פסיכולוג/ית של ילדים

ד"ר פלד, תודה על תשובתך. עד כה ניסינו להימנע מלהיכנס לשיטת הפרסים עבור המשקפיים. אם לא נצליח בלעדי זאת מן הסתם נשתמש בזאת. תודה, מירי

שלום מירי קודם כל הייתי מסביר לילד את חשיבות הנושא. מדבר איתו ומנסה להיות רגיש לסיבות בגללן הוא אינו רוצה להרכיב את המשקפיים. ברגע שהייתי מצליח להבין את הסיבות להתנגדות הייתי מתייחס לנושא. למשל אם הילד מתבייש כי חושש שילדים יצחקו עליו. הייתי מסביר לו כמה מיוחד להרכיב משקפיים. יש ספר לילדים שכרגע אינני זוכר את שמו שמספר על חיה מסויימת שהרכיבה משקפיים ושכל החיות צחקו עליה וכיצד בסוף התהליך כל החיות רצו משקפיים גם לעצמן. רצוי להפעיל סמכות באופן חיובי, החלטי אבל גם תומך. רוב הילדים מסתגלים בסופו של דבר למשקפיים. בהצלחה, אמיר

אמיר, אני מודה לך מאד על תשובתך. אם תיזכר בשם הספר או ספרים אחרים מתאימים אשמח. בכל אופן קיימנו שיחות רבות עם הילד ובינתיים לא נראה לנו שהפחד הוא חברתי, אלא הוא טוען שלא נוח לו, מציק בעיניים וכו'. כמובן שחזרנו לאופטומטריסט לוודא התאמה. בינתיים בעזרת שכנועים הוא מוכן להרכיב מספר שעות ביום, לסירוגין. תודה על עצותיך , ובמיוחד מרגיע לדעת שהרוב כן מתרגלים. שוב, תודה, מירי

שלום רב! רשאית אני רוצה לשבח את הפורום, אתם בהחלט עושים עבודת קודש. אני מודאג ביותר, בקרוב ימלאו לי 30 שנה ואני עדיין לא מצליח למצוא את עצמי בחיים. אני לא מצליח לפתח עם אנשים קש ר עמוק, קשה לי בתקשורת עם אנשים וחש מוגבל ביכולות שלי, ולא מצליח לפתח זוגיות. כל חיי התחפשתי למשהו שאני בעצם לא, לכולם אני נראה למראית עין חכם ומבריק. רק שמכירים אותי מקרוב יודעים בידיוק מי אני, לכן לא רוצה שיתקרבו אלי יותר מידי. ההסטוריה שלי התחילה כבר מגיל צעיר, הייתי טיפוס בישן בבית הספר היסודי והתיכון בקושי דברתי עם אנשים,רצו לשלוח אותי לטיפול, אך כל הזמן הבעתי התנגדות לנושא, בגלל הפחד עם התמודדות, לא יצאתי לטיולים שנתיים מחשש שהתלמידים ילעגו ולא ארגיש בנוח. גם בצבא עברתי סבל רב, בקושי עברתי את הטירונות, החיילים ירדו עלי, ורק בזכות המפקדים שאהבו אותי הצלחתי לשרוד,אחרי הצבא הלכתי לאוניברסיטה הפתוחה, היה לי מאוד קשה בסוף סיימתי תואר, בעיות התקשורת עם האנשים נמשכו והמשכתי לברוח מהתמודדיות, היו לי כמה חברים, אך הקשרין היו שטחיים, אני כבר החלפתי כמה פסיכולוגים בחיי, אך מאחר ולא יכולתי להפתח אליהם ולהתמיד הפסקתי את הטיפולים, קבלתי תרופות אנטי דכאוניות אך לאחר תקופה הפסקתי לקחת. לפני כמה שנים אמר לי פסיכיאטר שיש לי הפרעה אישיותית וסיכוי ההחלמה נמוכים, הוא טען שיש לי קושי להתמיד ואני עקשן ביותר וזה גם מה שדופק את הטיפולים בי. אני חש שיש לי חריגות ומוגבלות מסויימת שמקשה עלי לנהל אורך חיים תקין. לא מזמן הלכתי לפסיכולוגית שאמרה שכנראה יש לי ADHD ואף רצתה לשלוח אותי לאבחון מאז אותה פגישה נכנסתי לדכאון, אני בקושי מתקשר עם הסביבה ומסתגר בביתי. דברים אלמנטרים כמו קניות והכנת אוכל אני לא עושה, אמא שלי דואגת לי ומכינה לי ארוחות אני ממש מרגיש כמו ילד קטן ולא יודע איך לצאת מזה, אולי אני בן 30 אך מבחינה התפתחותית מרגיש כמו בן 12-13, זה ממש מתסכל אותי. אני ממש לא רואה טעם לחיים האלו ולא יודע מה אעשה עם עצמי. אני מובטל כמה חודשים ולא יודע מה לעשות עם החיים שלי.יש לי חוסר בטחון לחפש עבודה מחשש שיגלו את המוגבלויות שלי אבדתי כבר תיקווה שיהיה טוב, אני מרגיש כמו חורבן בית ראשון ושני מצפה לתשבותכם בהקדם. תודה מראש

שלום

אני מודה לך שהתייחסת להודעה שלי אך לא ראיתי את תשובתך, אנא אעבר לי בבקשה את ההודעה מחדש, יכול להיות שהיא לא נקלטה תודה

akuo

מצתער שני התשובות הראשונות היו ניסיונות להפעיל קוד - תסלח לי אתה מתאר תמונה קשה ניראה לי שמדובר ברגישות של אישיות + התפתחות של תמונה דכאונית קלינית הצעתי היא לא להתיאש להחליף מטפל - וללכת על טיפול משולב של שיחות ותרופות כדאי מרפאה ציבורית - אצל פסיכולוג סטודנת שמקבל הדרכה לפסיכוטראפיה - אז שני מוחות מתמודדים עם בעיתך - זה של הסטודנת וזה של המדריך המנוסה בהצלחה - עדכן אותי בהתפתחויות ד"ר פלד

האם לעבור איבחון כשאני נמצא במצב דכאוני, על מנת לאבחן אם יש לי כפי שאמרה הפסיכולוגית של ההורים שלי שיש לי DDHD או להתעלם מזה. לא ציינתי אבל ניסיתי גם ללכת לפסיכיאטר הומהופט על מנת לברוח מתרופות אך ללא הועיל, בכל מקרה אני מודה לך על מהירות התשובה. זה שאני צריך ללכת לטיפול ידועה לי, הבעיה שלי היא הקושי להתמודד עם זה. אותה פסיכולוגית אמרה שאני צריך לקחת ריטלין ותרופות אנטי דיכאוניות, אני מאוד חושש מזה, האם ביופידבק או פתרון אחר יכול לבוא במקום תודה ולילה טוב

שלום חיים ראשית, תודה על השבחים לפורום. אני מבין את הסבל שלך והקושי להמשיך בטיפולים הקונבנציונליים לאחר שספגת אכזבות. כניראה הבעיה שלך באמת אישיותית, אתה בעצם סוחב אותה מגיל צעיר ביותר. לצערי, אין תרופות פלא ואין פסיכולוגים של פלא. אתה חייב להמשיך בטיפול משולב. בטיפול תרופתי עם טיפול בשיחות (פסיכותרפיה). אתה יכול להיעזר במסגרת הציבורית או הפרטית. אני מקווה ומאמין שבעזרת כח התמדה ומטפלים מתאימים תוכל לשפר באופן משמעותי ביותר את מצבך. גם לי לא נראה שהבעיה המרכזית היא ADHD בברכה, אמיר

דר' פלד שלום! עד לאחרונה הייתי בטוח שמצבי רוח שלי זה דבר נורמלי כלומר חשבתי שגם לאחרים הם באים באותה מידה. שאלה אלייך כמקצוען: אם אני לא בטוח שאני אדם דכאוני, האם לקיחת פרוזק יכולה להזיק לי? אנא אל תפנה אותי לפסיכיאטר, אלא אם התשובה שלך היא שזה יכול להזיק. תודה

מהניסיון הרפואי והמחקר ידוע שפרוזאק לא משפיע כלל על מי שלא סובל מדיכאון כאשר אין דכאון אנשים דווחו שהתכשיר פשוט לא השפיע עליהם אבל מדובר בחומר הפועל על המוח - אני לא הייתי לוקח אותו סתם על דעת עצמי לניסיון איבחון של דיכאון נעשה על ידי איש מקצוע (פסיכיאטר) ולא על ידי ניסיון לקחת תרופה נוגדת-דיכאון אם אתה חושש מפסיכיאטרים תפנה לרופא משפחה של קופ"ח - רופא משפחה שעבר התמחות בארץ ברפואת משפחה לומד 3 חודשים בהכשרה בפסיכיאטריה אולי הוא עוד יזכר לאבחן אותך - הוא גם יוכל לתת מרשם לתכשיר עדכן אותי מה קורה איתך ד"ר פלד

שלום, אודה על קבלת מידע ואו |אתרים בהם אוכל לקבלו, אודות הורמון הסרטונין. בתודה מראש דפנה.

הסרוטונין הוא לא הורמון רגיל - הוא ניורוהורמון - כלאמר הורמון מוחי - או ליתר דיוק נויורטראנסמיטור - כלאמר מעביר סיגנאלים בין תאי עצב שונים נסי: http://impulse.medigate.net/volume1/cgate/part2.html http://youngin.com/app/1999/CS-90106.htm http://www.ugr.es/~ars/abstract/e36-337-95.htm אשמח להמשיך ליעץ לשאלות ספציפיות

שלום רב לכם בבדיקה אשר ערכתי , למציאת רמת הסרטונין בדם - הסתבר לי שהרמה שלי היא 14.3 כאשר תחום היחוס נע בין 4-40 = כלומר ?! מה קורה אצלי . מה זה אומר . היכן אני ממוקמת .מה ההשלכות לגבי ? אנא עזרתכם דורית

האם הורי יכולים לאשפז אותי בכפייה (אני בגיר - מעל 18)?

אם הם לא אפוטרופוסים שלך אז לא !! פסיכיאטר מחוזי יכל לעשות זאת במיקרים מיוחדים בבקשה עדכן אותי בבעיתך - אולי אוכל לעזור ד"ר פלד

אני לא יודע אם כן או לא. יתכן שעדיין כן. אני יודע שהם נפגשים לפרקים עם פסיכיאטרית, וגם לקחו אותי פעם לפסיכיאטרים ולפסיכולוג (אך לא דיברתי איתם כמעט). אם כך, יתכן שהם נשארו אפוטרופסים שלי, באישור כלשהו? אבי מאיים עלי מדי פעם באישפוז.

יש לי שאלה - ד"ר פלד מי אתה בדיוק ? חשבתי שאמיר עונה על שאלות , האם אתה פסיכולוג קליני ?

סליחה עדיין לא הצגתי את עצמי אני פסיכיאטר (דהיינו רופא) + פסיכולוג + חוקר-מוח (בפקולטה לרפואה בטכניון) ואני מנהל את הפורום יחד עם אמיר הפסיכולוג (בקרוב יופיע הדף שלי באתר) פסיכיאטר שקיבל הכשרה בארץ מקבל גם הכשרה של פסיכולוג (בי"ס לפסיכוטראפיה) בד"כ פסיכיאטרים אוהבים להתרכז בטיפולים תרופתיים (בהיותם רופאים) אבל רבים ממשיכים ועוסקים גם בפסיכוטראפיה ופסיכולוגיה להל"ן תקציר של ניסיוני וקורות חיים: קורות חיים: פלד אברהם תז: 5569134-9 יליד 22 אפריל 1959 נשוי + 2 פסיכיאטר מנהל מחלקה משפטית במרכז לבריאות הנפש "שער מנשה" טל: 052-844050 טל בעבודה: 06-6278067 דואר-אלקטרוני [email protected] הכשרה ותארים · בוגר ביה"ס לרפואה לתואר MD מ 1988 · מחזיק ברשיון לעסוק ברפואה מס" 24977 . · בוגר תוכנית ההתמחות של המרכז הרפואי רמב"ם בחיפה מ 1995 · מחזיק ברשיון מומחה בפסיכיאטרייה מס" 14656. · בוגר תוכנית הכשרה post-doctorate במחקר מוח של מחלות נפש University of California Davis USA מ 1998 מינויים וניסיון רפואי אקדמי · מתמחה בפסיכיאטרייה במחלקה פסיכיאטרית של המרכז הרפואי רמב"ם בחיפה 1990-1995 · מומחה בפסיכיאטרייה במחלקה פסיכיאטרית של המרכז הרפואי רמב"ם בחיפה 1995-1997 · מרצה לפסיכיאטרייה בביה"ס לאחיות של המרכז הרפואי רמב"ם בחיפה 1993-1997 · מדריך לפסיכיאטרייה בתוכנית הכשרה של רופאים עולים חדשים מחבר העמים 1993-1997 · מדריך קליני של סטודנטים לרפואה בפקולטה לרפואה של הטכניון על שם רפופורט מ 1995 · יועץ פסיכיאטרי למשרד התחבורה 1995-1997 · חוקר מוח post-doctorate באוניברסיטת UC Davis קליפורניה ארה"ב 1996-1998 · מנהל מחלקה משפטית במרכז לבריאות הנפש "שער מנשה" מ 1998 · מרצה ומדריך מתמחים בפסיכיאטרייה לבחינות התמחות במרכז לבריאות הנפש "שער מנשה" מ 1998 · חוקר מוח במכון המחקר הפסיכיאטרי של המרכז לבריאות הנפש "שער מנשה" מציג בכינוסים מדעיים ומפרסם בספרות מקצועית מ 1998 חברות באיגודים חבר בועד אקדמי מנהל של האיגוד לפסיכיאטריה ביולוגית חבר באיגוד של הפסיכיאטריה הישראלית חבר באיגוד לפסיכיאטריה ומשפט

לאחר כמה חודשים של שימוש בתרופה במינון 10 מ"ג הורד המינון ל 5 מ"ג אך כיוון שידוע לי שיש גם מינון של 7 וחצי מ""ג האם לא נחוצה הורדה של המינון בהדרגה? ושאלה שנייה האם מוכרת תופעת ההשמנה בעקבות לקיחת התרופה הנ"ל? ושאלה שלישית האם יש צורך בעשיית בדיקות כלשהן כדי לברר נזקים אפשריים? ושאלה רביעית מה ניתן לעשות כשבמשך כל החודשים הללו לחץ הדם עלה מאוד וגם הדופק מואץ (לדוגמא בערך לחץ דם 150/110 ודופק 100 ) כמו כן אציין שאני מעשנת. אני מודה לך מאוד על האפשרות לקבל תשובות לשאלות, ונ.ב האם יש תרופה חדשה אחרת שלא גורמת לתופעות הלוואי שציינתי? מאי

לרדת מ 10 ל5 מ"ג זה מקובל ונהוג כן ! - התכשיר גורם להשמנה - ניתן להתמודד עם זה בדיאטה סבירה - עדיף השמנה מחזרה של הסימפטומים שינויים בלחץ דם ודופק דורשים מעקב רפואי - חשוב לידע את הרופא שרושם את התכשיר לא !! - במפורש אין עדיין תכשיר טוב ויעיל יותר בעולם - התכשיר הזה הוא הכי טוב ויעיל - הוא מאד יקר ואנחנו צריכים להיות געים שבישראל הוא הוכר יחסית מהר - וניכנס לשימוש במהירות בהצלחה - אשמח להמשיך ליעץ - ד"ר פלד

לד"ר פלד שלום רב תודה רבה על התשובה אשמח לשמוע איך מתמודדים עם בעיית העישון שכפי הנראה לא ממולצת לצרכני תרופה זו האם אי פעם עזרה היפנוזה להפסקת עישון? תודה מראש מאי