פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום רב! קרוב משפחה שסובל מדיכאון לאחר מחלה קשה קיבל מפסיכיאטר מרשם לכדור זה. הרופא אמר לו כי לכדור אין תופעות לואי והוא מצויין. (בהערת ביניים אוסיף: אותו קרוב משפחה ניסה בעבר פרוזק והוא לא השפיע עליו). הוא נטל חצי כדור ולאחר כשעתיים החל להקיא, נשטף זעה קרה והרגיש רע מאד. מה הן תופעות הלואי (אם בכלל)? האם יתכן כי התופעות המתוארות לעיל התרחשו עקב הכדור? אודה על תגובתכם. רפ

כן הזעה ובחילה הן תופעות לוואי נדירות מתכשיר זה - כניראה שידידך הוא אחד מהמיקרים הנדירים הנ"ל - זה גם מסביר את המלצת הרופא - כי בד"כ התכשיר באמת מצויין וללא תופעות לוואי - יש לשקל תכשיר דומה בפעולתו עם תופעות לוואי פחותות לגבי ידידך - בהצלחה אשמח להתעדכן ולעזור - ד"ר פלד

לאחרונה נודה לי כי חברתי משתמשת בתרופה הנקראת פרפנאן במינון 8 מיליגרם ידוע לי רק כי זו תרופה פסיכיאטרית לא ידועה לי מהותה אבקש מידה לגבי התרופה ולאלו מחלות נפש פסיכיאטור נותן את התרופה אני מעוניין במידה על מנת לדעת כיצד להמשיך את דרכי עם בת זוגי

בירצוני לקבל מידע על התרופה פרפאנן בדואר האלקטרוני שלי בתודה רפי

שלום רפי אני מניח שנבהלת כאשר גילית שחברתך לוקחת תרופות פסיכיאטריות. האם גילית במקרה או שהיא סיפרה לך. חשוב שהקשר הזוגי יהיה מבוסס על אמון. כך, שחברתך תוכל לספר לך למה היא מקבלת את התרופה. במידה והקשר רציני והולך לקראת חתונה אתה זכאי לבקש ממנה להגיע לפגישה עם הפסיכיאטר שלה כדי לקבל הסברים על הסיבות ללקיחת התרופה. בברכה, אמיר

רפי כתב/ה: ------------------------------- לאחרונה נודה לי כי חברתי משתמשת בתרופה הנקראת פרפנאן במינון 8 מיליגרם ידוע לי רק כי זו תרופה פסיכיאטרית לא ידועה לי מהותה אבקש מידה לגבי התרופה ולאלו מחלות נפש פסיכיאטור נותן את התרופה אני מעוניין במידה על מנת לדעת כיצד להמשיך את דרכי עם בת זוגי

התכשיר הנ"ל הוא נוגד-פסיכוזה, פסיכוזה נשמע מפחיד אבל זה לא בהכרך מחלה כלל - לפעמים זה שם נרדף למשבר חולף - מומלץ לדבר על זה עם חברתך ולשמוע ממנה מדוע היא זקוקה לתכשיר זה - התכשיר ניתן למגוון בעיות והיא יודעת הכי טוב מה היתה הבעיה בהצלחה ד"ר פלד

אז מה ? למה שלא תתמוך בה ?

אני בת 26, כבר שנים שיש לי הפרעות אכילה. בחצי שנה האחרונה התחלתי להקיא, ואני יורדת במשקל. אני בטיפול כבר כשנה אצל פסיכולוגית, אני בטיפול תרופתי, ובדיוק היום התחלתי ללכת לדיאטנית. הצד הזה של הפרעות האכילה מפריעי לי כמובן בחיים, יותר נכון ממש עוצרים אותם. אבל אני לא מרגישה שום רצון להפסיק עם זה! הבעיה השניה שלי, ברגעים של מצוקה, אם אכלתי ואין לי אפשרות להקיא, אם אני במצב רוח רע מאד, ולפעמים בלי שום הסבר- אני חותכת את עצמי (בסכין יפני)... כל היד שלי מלא בצלקות ישנות, וחדשות, לרוב אני לובשת שרוולים ארוכים כדי שלו יראו, או שהחתכים הם מתחת לשעון. הפסיכולוגית שלי מודעת לזה, ולאחרונה היא לוחצת עלי להביא את הורי לפגישה!!! ברור לי שזה הכל מדאגה, אבל אני לא מסוגלת לחשוב שהם ידעו מה קורא לי, במיוחד שבכל החיים המייאשים האלו (לא שהורי חושבים שהחיים מיאשים) אני לא רוצה להפיל את זה עליהם, ואני אתרחק מהם ברגע שארגיש את העיניים שלהם בגב שלי כל הזמן... הכי טוב ,בשבילי, שהם לא ידעו. אני לא יודעת מה אני רוצה, הייתי רוצה לרצות להבריא, אבל אני לא רוצה להבריא... בינתיים אני כה שיום אחד פשוט לא אקום בבוקר, או שבאחד החתכים שלי אחתוך בטעות יותר מדי עמוק. (או שלא בטעות) אני כבר ממש עיפה מכל המצב הזה, אני מחפשת בכוח דברים שאוכל לשאוף ולרצות אותם, ואולי זה יגרום לי לרצות להשאר כאן, בסביבה... בכל מקרה, תודה שאתם פה, קוראים...

שלום לך ג'אן דוו ברור שאת מאד סובלת. נמאס לך ואת לפעמים מרגישה שאין טעם ואולי אפילו רוצה למות. חיחד עם זאת את ממשיכה בטיפולים ועדיין מרגישה סיכוי לשינוי. לפעמים היאוש כל כך גדול שמנסים בכח סיבה לחיות, אבל מניסיוני ניתן להשיג שינוי ואז משתנות התחושות וחוזר הטעם לחיים. אין לך ברירה אלא להמשיך בטיפולים. את חייבת לנסות ולבחור בחיים, ואם הפסיכולוגית מציעה מעורבות של ההורים כדאי לשמוע בקולה. יתכן והמצב שלך דורש זאת. תחזיקי מעמד. בברכה, אמיר

שלום, אני מבינה אותך כלכך אני עברתי ועוברת בדיוק את מה שעובר עליך, ההקאות, החתכים, הפציעות וכד'. אין לי מה לומר חוץ מזה שאני מקווה מאד שנעבור אתזה, את לא לבד. הלוואי וגם אני יכולתי לרצות להפסיק. החבר יודע חלקית מהסיפור והואנורא מנסה אבל אני גם כן לא רוצה שההורים או החבר יתאכזבו ממני. בהצלחה בהמשך. נ.ב ברגע שאת יוצאת מזה תכתבי איך עשית זאת.

אני בת 26, כבר שנים שיש לי הפרעות אכילה. בחצי שנה האחרונה התחלתי להקיא, ואני יורדת במשקל. אני בטיפול כבר כשנה אצל פסיכולוגית, אני בטיפול תרופתי, ובדיוק היום התחלתי ללכת לדיאטנית. הצד הזה של הפרעות האכילה מפריעי לי כמובן בחיים, יותר נכון ממש עוצרים אותם. אבל אני לא מרגישה שום רצון להפסיק עם זה! הבעיה השניה שלי, ברגעים של מצוקה, אם אכלתי ואין לי אפשרות להקיא, אם אני במצב רוח רע מאד, ולפעמים בלי שום הסבר- אני חותכת את עצמי (בסכין יפני)... כל היד שלי מלא בצלקות ישנות, וחדשות, לרוב אני לובשת שרוולים ארוכים כדי שלו יראו, או שהחתכים הם מתחת לשעון. הפסיכולוגית שלי מודעת לזה, ולאחרונה היא לוחצת עלי להביא את הורי לפגישה!!! ברור לי שזה הכל מדאגה, אבל אני לא מסוגלת לחשוב שהם ידעו מה קורא לי, במיוחד שבכל החיים המייאשים האלו (לא שהורי חושבים שהחיים מיאשים) אני לא רוצה להפיל את זה עליהם, ואני אתרחק מהם ברגע שארגיש את העיניים שלהם בגב שלי כל הזמן... הכי טוב ,בשבילי, שהם לא ידעו. אני לא יודעת מה אני רוצה, הייתי רוצה לרצות להבריא, אבל אני לא רוצה להבריא... בינתיים אני כה שיום אחד פשוט לא אקום בבוקר, או שבאחד החתכים שלי אחתוך בטעות יותר מדי עמוק. (או שלא בטעות) אני כבר ממש עיפה מכל המצב הזה, אני מחפשת בכוח דברים שאוכל לשאוף ולרצות אותם, ואולי זה יגרום לי לרצות להשאר כאן, בסביבה... בכל מקרה, תודה שאתם פה, קוראים...

לג'אן הסיפור שלך מוכר עד כאב... אני בת 25 ואנורקטית כבר 10 שנים. כמו כולן-עברתי הרבה עליות ובעיקר ירידות- ואני מכירה את הייאוש מקרוב. אבל אני חייבת לומר-שלמרות כל הרגעים שבהם נראה שאין בשביל מה והסבל הוא מעבר לכוחותייך, יש גם רגעים אחרים, שבהם יש כוח להילחם (ולנצח!), יש בשביל מי/מה לקום, להתלבש, לצאת מהחדר, ואפילו-לא תאמיני- לאכול! אבל-קשה מאוד להצליח לבד. חפשי את העזרה שמתאימה לך-(לא בהכרח פסיכולוג, אם כי לי זה עזר)- ונסי למצוא את הדברים שטובים לך, שאת אוהבת. אל תוותרי כל כך מהר, למות תמיד אפשר... אם את רוצה לדבר- את מוזמנת לכתוב לי ל e-mail [email protected] בכל מקרה- נסי להיזכר בכל אותן הפעמים בהן היית בטוחה שהמצב כל כך גרוע שאין שום אפשרות לתיקון, שכל מה שראית היה שחור וחשבת שהדכאון לא ייגמר לעולם--- ולמרות זאת- בוודאי קרו גם כמה דברים טובים בשנים האלו,לא?? תהיי חזקה...

כדאי להמשיך קשר טיפולי - להמשיך להתמודד - עם הזמן יבוא השיפור - בהצלחה - ד"ר פלד

ייבוא התרופה לארץ הופסק, ולפי מיטב ידעתי אף הוסר מרשימת התרופות של משרד הבריאות, אולם ניתן לייבאו באופן פרטי? האם ידוע מהן הסיבות להפסקת ייבוא תרופה זו. ידוע לי כי הדעות חלוקות מאד בין הרופאים לגבי השימוש בתרופה זו.

הנארדיל הידוע בשמו הגנרי FENELZIN שייך למשפחת התכשירים המעקבים מונו-אמין-אוקסידאז דהיינו MAOI - לקיחת התכשיר הנ"ל יכולה להיות קשורה עם תופעות לוואי קשות ולכן רופאים מעדיפים תכשירים יעילים באותה מידה אבל ללא אותם תופעות לוואי מי שמגיב טוב לנארדיל יכל להמשיך אבל לא נהוג להמליץ אותו כשורה ראשונה

מה המשמעות שהפסיקו לייבא אותו לארץ? א. לא מומלץ לשימוש, ע"י משרד הבריאות ב. האם יפסיקו לייצר את התרופה ג. מהם התחליפים ד. מה קורה עם שיווק התרופה בעולם כולו

שלום דר' פלד. אני משתמש בנרדיל כעשר שנים. כעקרון, הכדור עשה עמי פלאים ואני מתפקד רגיל לחלוטין. אני לוקח 3 כדורים לפני השנה. ( ביחד: 45 מ"ג). גילי: כ 50 שנה. תופעות לוואי: 1. עייפות. 2. רעב. (מאד) 3. נדמה לי שגם השתנה מרובה. 4. קשה לי מאד "לגמור". 5. יש להקפיד שלא לאכול דברים רבים. שאלתי: האם יש לכדור זה תחליפים ללא תופעות הלוואי? בתודה!

רופאי האתר שלום רב, אני לוקח את הנרדיל מזה כ-10 שנים והרגשתי השתפרה באפן קיצוני. יחד עם זאת מזה כ-9 שנים לא הייתי אצל רופא. איני מודע לעובדות חשובות כמו : האם קיימת התמכרות לנרדיל? האם ישנם כיום כדורים בעלי השפעה דומה ללא תופעות הלוואי של הנרדיל? מהו הנזק, אם בכלל, שעלול להגרם לכליות, לכבד משימוש ממושך בנרדיל? אעריך קבלת תגובותיכם. בברכה ובתודה. bs16

אני בת 30 ומזה מספר שנים יש לי הפרעות חרדה (בעבר טופלתי בתרופה תקופה קצרה כרגע לא). מעבר לזה שיש לי הפרעות קצב וטכיקרדיה (שאובחנו בהולטר) אני מרגישה כל הזמן תחושת "מוזרות" בלב, שכאילו לא פועל כשורה ומודעת לו כל הזמן. תכופות אני בודקת את הדופק (האצבע כל הזמן על הצוואר) וזה מכניס אותי לאי שקט וחרדה גוברת. (מלבד זה אין לי כרגע, כמעט, סימפטומים אחרים של חרדה) האם זו תופעה אופיינית לחרדות? האם יש דרך להפסיקה? היכן ניתן למצוא חומר קריאה על כך בעברית? בתודה סהר

שלום סהר יתכן מאד שאכן מדובר בתופעות של חרדה. תבררי את עיניין התחושות שלך עם הקרדיולוג המטפל כדי לשלול סיבות אחרות לתחושותיך. אם אכן מדובר בחרדה אני לא חושב שקריאת ספרים תעזור לך אלא את צריכה לפנות לטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי. במידה ועדיין לא ניסית טיפול פסיכולוגי כדאי לך מאד לתת לזה סיכוי. את יכולה לפנות לשירות הציבורי דרך קופת חולים או לשירות הפרטי. אין לי ספק שהתחושות לא נעימות ומפחידות אותך, בעיקר על רקע הפרעות הקצב והחרדה להתקף לב. חרדות אלה אופייניות לאנשים שסובלים מהתקפי חרדה גם כאשר מצב הלב מצויין. חשוב מאד ללכת לטיפול שיוכל לסייע מאד באיכות החיים שלך. אם תזדקקי להמלצות תכתבי אלי בפורום. בברכה, אמיר

הנני גבר בן 44 ומזה כ10 שנים סובל מהפרעות חרדה קשות אשר גולשות מהר מאוד להפרעות פניקה שנמשכות הרבה ימים ואף פעם לא נעלמות לחלוטין. לפני כ 16 שנים חלה בני הבכור שהיה אז בן 3 בגידול ממאיר במוחו ולאחר שנה של טיפול כימוטרפי חלה בדלקת קרום המוח ונשאר מחוסר הכרה כ 9 שנים. תופעות החרדה התחילו להיתפתח אצלי בתחילה כהתקפי חרדה קצרים ועם הזמן למרות טיפול תרופתי ופסיכולוגי ההתקפים הלכו והחמירו. במסגרת הטיפולים ניסיתי טיפול תרופתי בנוגדי דיכאון מסוגים שונים (פרוזאק ודומיו) משולבים יחד עם בנזודיאזפינים שונים. בכל טיפול כזה הייתי מגיע למקסימום מינון (של האנטי-דפרסנט) והייתי "מרוויח" רק כ3 חודשי רגיעה ומצבי החרדה היו חוזרים בעוצמות שונות. ניסיתי טיפול אנליטי שנמשך כמה שנים אך ללא תוצאות. כיום אני נמצא בטיפול תרופתי עם פגישות חד שבועיות עם המטפל (300 מ"ג אפקסור + 0.5 קסנקס ליום) ועדיין אני סובל גופנית ונפשית ממצב החרדה הכללית שאני אמצא בו. האם לדעתך טיפול היפנותי יכול להביא להקלה משמעותית בעוצמות החרדה ובתופעות הגופניות והנפשיות שאני חווה? ברצוני לציין שאני עובד למחיתי וכל הזמן מנסה להישאר כזה. בתודה מראש. שלמה

הפרעות קצב עלולות לתת סימפטומים דומים לחרדה - ניתן לטפל בהפרעות קצב - האם ניסית זאת ? יתכן שזה יהי פיתרון מלא חרדה כשלעצמה מגיבה טוב לתכשירים ממשפחת SSRI כמו הפרוזאק המפורסם- התכשירים האלו פועלים רק לאחר 2-6 שבועות של טיפול אבל אז הם ממש יעילים - האם ניסית טיפול כזה ? תסמונת חרדה עלולה להיות קשורה בשינויים בתיפקוד בלוטת הטריס, בלוטת האדרנל, וצניחת המסתם המיטראלי, האים שללת כל זאת? לאחר שנעשה בירור רפואי מלא לשלל כל גורם רפואי - והתכשירים ממשפחת SSRI לא יעילים לגביך- אז ניתן לחשוב על שיטות התנהגותיות (טכניקות רלקסאציה) אבל שיטות אלו דורשות השקעה ופחות יעילות אשמח לכוון וליעץ - חבל סתם לסבול עם יש פתרונות טובים - ממליץ להתחיל בירור דרך רופא משפחה בקופת חולים - בהצלחה- ד"ר פלד

גם אני

סהר אני מכיר את הבעיה שלך ויש טיפול מעולה לבעיה. אין לך סיבה לחשוש שיקרה לך משהו .יש היום מספר תרופות שיעזרו לך לצאת מהחרדות. אני יודע מה עובר עליך תשאירי דואר אלקטרוני ואני אשיב לך בצורה יסןדית יותר.

שלום רב אין מקום בפורום זה לתאר את בעייתי.אנסה בקצרה.בכל שנות ילדותי הייתי ילדה סגורה ועצובה ובודדה.לא היו לי חברות בבית הספר.בתיכון קרה אפילו שלעתים לא היה לי עם מי להיות בהפסקה והייתי מתחבאת בשרותים עד שתסתיים ההפסקה.כמובן שמעולם לא היה לי חבר. ברור לי שאני זקוקה לטפול פסיכולוגי/פסיכיאטרי.אין לי אפשרות מבחינה כספית ללכת למישהו טוב באופן פרטי. מהן האפשרויות שלי?אני גם לא מעונינת כ"כ לפנות לתחנות לבריאות הנפש של קופת חולים.אני לא מעונינת שהעובדה שאני פונה לטיפול תהיה רשומה באיזהשהוא מקום. אני חזרתי בתשובה וכעת כשמציעים לי שידוכים נורא קשה לי כי אף פעם לא היה לי חבר. אני בת 34.גרה בי-ם. אודה על תשובה מהירה

שלום רינת מצוקתך עולה באופן ברור מהדברים שאת כותבת. את אכן זקוקה לעזרה כלשהי. ישנן שתי אפשרויות שנראות לי. האחת להתגבר על החשש לפנות לשרות הציבורי. ישנם פסיכולוגים ופסיכיאטרים טובים ומסורים בשירות הציבורי. הסודיות הרפואית מובטחת ואני משוכנע שיעשה מאמץ אמיתי לעזור לך. השניה, מאחר וחזרת בתשובה יתכן ויש אפשרויות סיוע במסגרות של חוזרים בתשובה. אינני מכיר או יודע על המוסדות הקיימים במגזר זה. יתכן שהרב שהחזיר אותך בתשובה יוכל לתת לך יעוץ בנושא. בברכה, אמיר

שלום רב תודה על התשובה המהירה.אני מאוד נהנית מהפורומים.ומפיקה מהם תועלת רבה. רינת

שלום יש במגזר הדתי והחרדי פסיכולוגים ופסיכיאטרים.יש לי בבית רשימה איפשהו.אך הבעיה כרגע היא כספית.כשאשיג עבודה קבועה אולי יהיה לי כסף.בינתיים אני רוצה לפנות למסגרת צבורית אבל החשש הוא רב כי אני חוששת מפתיחת תיק,כמו בקופת חולים.לא רוצה שיהיה רשום באיזה מקום שאני עוברת טיפול נפשי. האם יש אמת בדיעה שטיפול פרטי הוא טב ויעיל יותר? תודה מראש רינת

לא לפחד משירות ציבורי - שומרים שם על סודיות רפואית - יש שם מטפלים מסורים - כדאי לנצל את השירות זה בתרם יפסק - הקיצוצים ומדיניות הרפואה המודרנית בארץ לא יאפשרו שרות כזה לאורך זמן - כדי לנצלו כל עוד קיים בהצלחה

רינת שלום, יש באוניברסיטת בר אילן פסיכולוגים תואר שני ב 50 ש"ח לפגישה. יש בחברה הפסיכואנליטית בירשולים (רחוב דישראלי ) אפשרות לטיפול בעלות נמוכה יחסית אצל פסיכולוגים מצויינים בכל רחבי הארץ, זוהי חברה פרטית. (יש אשרות לקבל מימון + העלות הבסיסית נמוכה) מומלץ מאוד. מתוך נסיון אישי. בהצלחה

מזה כשבועיים אני מטופל בכדור ציפראמיל 20 מ"ג כנגד תופעות של חרדות. שאלתי: א. מה הנתונים הידועים לגבי תרופה זו? ב. תופעות לוואי בולטות שמפריעות לי זה גלי חום נוראים ש"שוטפות" לי את כל הגוף האם זה תקין? ג. אני סובל מעייפות וחוסר אנרגיה שמקשה לי את חיי השגרה האם זה גם אחד מסממני התרופה? ד. אין לי תיאבון האם הטיפול בתרופה אמור לשפר את ההרגשה . ה. תודה

גלי חום הם כנראה השפעת לוואי לא-רצויה של התכשיר - תופעות לוואי חולפות תוך שבועיים שלשה - אבל עם זה בילתי נסבל יש לשקול תכשיר דומה אחר עייפות וחוסר אנרגיה קשורים יותר לתסמונת מאשר לתכשיר אבל יש לבדוק זאת - העייפות התחילה רק עם מתן התרופה? תאבון מופחת מופיע במסגרת דכאון וחרדה פעולת התכשיר על ההפרעות הנ"ל משפרת את התאבון אשמח להמשיך וליעץ תהיה בריא - ובהצלחה - ד"ר פלד

הנני גבר בן 44 ומזה כ10 שנים סובל מהפרעות חרדה קשות אשר גולשות מהר מאוד להפרעות פניקה שנמשכות הרבה ימים ואף פעם לא נעלמות לחלוטין. לפני כ 16 שנים חלה בני הבכור שהיה אז בן 3 בגידול ממאיר במוחו ולאחר שנה של טיפול כימוטרפי חלה בדלקת קרום המוח ונשאר מחוסר הכרה כ 9 שנים. תופעות החרדה התחילו להיתפתח אצלי בתחילה כהתקפי חרדה קצרים ועם הזמן למרות טיפול תרופתי ופסיכולוגי ההתקפים הלכו והחמירו. במסגרת הטיפולים ניסיתי טיפול תרופתי בנוגדי דיכאון מסוגים שונים (פרוזאק ודומיו) משולבים יחד עם בנזודיאזפינים שונים. בכל טיפול כזה הייתי מגיע למקסימום מינון (של האנטי-דפרסנט) והייתי "מרוויח" רק כ3 חודשי רגיעה ומצבי החרדה היו חוזרים בעוצמות שונות. ניסיתי טיפול אנליטי שנמשך כמה שנים אך ללא תוצאות. כיום אני נמצא בטיפול תרופתי עם פגישות חד שבועיות עם המטפל (300 מ"ג אפקסור + 0.5 קסנקס ליום) ועדיין אני סובל גופנית ונפשית ממצב החרדה הכללית שאני אמצא בו. האם לדעתך טיפול היפנותי יכול להביא להקלה משמעותית בעוצמות החרדה ובתופעות הגופניות והנפשיות שאני חווה? ברצוני לציין שאני עובד למחיתי וכל הזמן מנסה להישאר כזה. בתודה מראש. שלמה

לאמיר שלום על מנת לקבל תשובה לשאלתי הזכירך את המקרה שלי שהוגדרתי כמורכב. לבעלי נולדו תאומים מרומן שניהל והחליט להשאר בבית. לנו יש שתי בנות בנות 10 , 11 (התאומים בני 8 חודשים). לאחר תהליך ארוך מאוד הכיר בעלי בילדים לפני 4 ימים ראה אותם לראשונה. בפעם הקודמת שאלתי כיצד לספר לבנות ? האם צריך איש מקצוע לספר להם ? מה לספר בדיוק ומה לא לספר (לדעתי צריך לספר הכל), האם ניתן לספר להם בשיחה רגילה? כיצד ניתן לעזור להם להתמודד עם מצב זה טוב יותר לאחר השיחה. בנוסף רציתי לשאול כיצד ניתן להתמודד עם לחץ שאותה אישה מפעילה על בעלי ועובדת על מצפונו מהרגע שהבינה שילדים אצלו זה דבר חשוב והוא רוצה להיות איתם ולתת את מה שיכול. היא מתלוננת שהוא לא מספיק מתקשר למרות שהילדים בני 8 חודשים ובגיל זה טלפון שלו לא יעזור אלה רק קירבה ומגע. איןלהם הבנה של שיחה טלפונית אמרתי לבעלי שהבקשות שלה לשיחות זה בשבילה ולא בשביל הילדים ושלא תגיד שלא איכפת לך לדעתי היא פועלת בצורה מאוד ממזרית היא מנסה לעבוד על מצפונו ולאחר מכן לנסות ולקרב אותו פיזית אליה. וכך לנסות ולהעבירו לצידה. בעלי משתף אותי ואלו מסקנותיי בעלי נמצא בפלונטר (שהוא יצר) כיצד עליי להתמודד עם מצב זה של ניסיון שלה להפריד ביננו. לדעתי כמו שאמרת בפעם הקודמת שאנו צריכים טיפול זוגי נכון אבל במדינתנו הקטנה צריך להגיע לטיפול פרטי בלבד שעלות כל טיפול כ - 250 ש"ח. מה עושים שאת הכסף צריך להעביר למקומות אחרים לנו אין את הזכות לקבל יעוץ. המון שאלות כולי תקווה שתהיינה לך תשובות ונקודות למחשבה עבורי. תודה יעל.

שלום יעל המצב אכן מורכב ביותר. ראשית, ניתן לפנות ליעוץ במסגרת ציבורית. בערים רבות יש מרפאות פסיכולוגיות לטיפול במשפחה ואשר נותנות יעוץ בנושאים שבוערים לכם. לגוף העניין. יתכן ואת צודקת, והאשה שילדה לבעלך את התאומים מעוניינת בקרבתו ובמעורבותו. אכן, טלפונים שלו לא יכולים לעזור לילדים, אבל אשה שמגדלת לבד תאומים זקוקה למעורבות ואיכפתיות של אביהם. במורכבות שאת מציינת, ולאחר שבעלך החליט לקבל על עצמו אחריות של אבא, הוא צריך להגדיר לעצמו ולאם התאומים את המצב לאשורו. את חייבת להאמין שהוא ישאר נאמן לך כבן זוג למרות הנסיונות של המאהבת להשיג אותו לעצמה. אם הדברים יהיו ברורים לו ולך הוא יוכל להעבירכ את המסר שהוא מוכן למעורבות כאב, אבל לא כבן זוג. יתכן ובמשך הזמן אם התאומים תוכל לקבל עובדה זאת. יתכן ולך קשה להאמין לבעלך שלא יתפתה לחזור לקשר זוגי איתה. אם את מאמינה לו ואתם בקשר של שיחה פתוחה בנושא, תבררו לעצמכם מה תפקידו כאב. האם תמיכה באם גם היא חלק ממחוייבותיו כאב, האם הגבול יכול להיות בכל מה שקשור בקשר זוגי ולא בתפקיד הורי. הגבולות במצבים אלה מאד נזילים ומחייבים אמון רב ביניכם. בכבוד רב אמיר

אני כבר בת 30 אבל עדיין מתרגשת מאוד מכל הערה של ההורים. אם יבקשו ממני לעשות דבר שאינני רוצה - גם אם לא אענה ואבטא את רגשותיי באסרטיביות - עדיין בסוף ארגיש מאוד לא טוב. איך משתחררים מהעצבים המיותרים?

מדובר כנראה מסיבות לא מודעות שקשורות בחינוך וביחסים מוקדמים (בילדות) עם ההורים - - שיחות על ידי פסיכוטראפיסט טוב יביעו למודעות יותר טובה ובהתאם להפחתה ברגישות שלך להערות ההורים - לפעמים טיפול משפחתי על צורות התקשורת ומה שעומד מאחוריהם יעיל במקרים אלו - בהצלחה - אשמך להמליץ לך על מטפל - ד"ר פלד 052-844050

שלום דנה כולנו ילדים של ההורים שלנו ויש רגשות ורגישויות שאנו נושאים איתנו ביחס להורים. אולם נראה לי שאת ממשיכה להתמודד עם נושאים התבגרותיים. נושאים של מרד בהורים וחיפוש עצמאות. יתכן שהרגישות שלך קשורה לתחושה של תלות בהורים ושאיפה לעצמאות. תנסי לבדוק מה מקבע אותך בקשר עם ההורים. יתכן ופגישות עם פסיכולוג יוכלו לעזור לך בתהליך הפרידה והבניה של עצמאותך. בברכה, אמיר

מה עושים עם ילדה בת שנתיים שאחרי ארוחת ערב-אמבטיה-סיפור לפני השינה/קלטת נעימות מוסיקליות לא רוצה ללכת לישון ויוצאת כל הזמן מהמיטה ומהחדר שלה? אם נסכים שהיא תשכב איתנו בסלון או תכנס למיטה שלנו היא תרדם בשניה... מה מומלץ?

שרון, מניסיוני האישי הכי הכי פשוט נוח וקל להביא את הילד למיטת ההורים כמו שאמרת,הוא יירדם בשניה. הכי הכי קשה זה להוציא אותו משם לאחר שהוא התרגל. זה תמיד מלווה בבכי ובהרבה כעס ועייפות של ההורים שבדרך כלל מרוב תשישות מתייאשים ומשאירים אותו איתם במיטה.יש לי שני בנים האחד ישן במיטתי במשך שנתיים (כי אחרי הלילה הראשון רואים שזה מאד קל לא צריך לקום הילד נרדם בשניה) לעומתו השני לא ישן במיטתי אפילו דקה (כבר למדנו את הלקח). חשוב מאד להיות עקביים ולא לותר גם אם היא תקום ממיטתה 20 פעמים בערב,20 פעמים להחזיר אותה לשם עד שהיא "תתיאש" ותפסיק. תאמיני לי שאחרי מספר ערבים כאלו זה יסתדר

חלי, זה יותר גרוע ממה שאת מתארת - זה נמשך מאז אפריל ערב ערב. כל יום עניין ההשכבה נמשך עד 22:00 לא פשוט... תודה לתשובתך, שרון

לדעתי חלי צודקת - יש להתמיד ולהקפיד - מדובר גם בהקניית גבולות ותחושת זהות - הילד לומד שיש הורים והם הקובעים ואז גם מתחיל לגבש זהות שלו כשונה מההורים - הוא גם לומד להתמודד עם תסכול - דבר חשוב לעתיד יכולת ההסתגלות - חשוב שהעמדת הגבולות תעשה מתוך עמדת תמיכה והבנה (לא שתתפרש כדחיה) אני יודע שזה נשמע קשה ביותר אבל חשוב מאד לגיבוש האישיות של הילד - בהצלחה - רשמך להמשיך ליעץ - ד"ר פלד

ד"ר פלד, אני מקפידה ועקבית - מדי לילה אני משכיבה את בתי ומבהירה לה שהגיע הלילה והולכים לישון אבל שתי שניות אח"כ היא כבר מחוץ למיטה ובדרך לסלון. אני חוששת מלאפשר לה לישון איתנו כדי שלא יווצר הרגל ממכר שיהפוך בעצמו לבעיה. אני משתדלת שהכל יעשה בנעימים אם כי לעיתים גם אני עייפה ואז זה קצת קשה יותר. איך יוצרים עמדת תמיכת והבנה? תודה על עזרתך, שרון

שלום שרון ילדים רבים בגיל זה לא רוצים לישון לבד בחדרם. הם זקוקים להורים לידם כדי להירדם. אכן , רצוי לא לקחת למיטה שלכם (למרות שלדעתי זה לא נורא אם עושים זאת). עדיף לשבת ליד הילדה בחדר שלה ולהרדים אותה. אפשר לתת לה בובה לישון איתה, ויהיה צורך כאשר היא בוכה בלילה לשבת על ידה. הורים רבים נשברים, כאשר בלילה אין כח ומכניסים את הילד למיטה. לדעתי האישית זה לא נורא. חשוב לך לחשוב אם ההשכבה תמיד היתה קשה, האם הקושי גבר בשלב מסויים, האם דרך הפעולה שלכם היתה עקבית. כל זאת כדי לנסות להבין האם הקושי התגבר כעת ולמה. האם יש אחים ואחיות, ואם כן היכן הם ישנים. בברכה, אמיר

אמיר שלום, תהליך ההשכבה מתרחש באופן כזה: ארוחת ערב, אמבטיה, סיפור לפני השינה או מוסיקה שהיא אוהבת וכמובן- חיבוק ונשיקת לילה-טוב. מאז אפריל, כשבתי בחרה לעבור למיטת נוער, החלה הנדידה הגדולה - מהרגע שהיא נכנסת לחדר היא לא חדלה לצאת ממנו, היא צריכה פיפי, היא סיימה את הבקבוק, היא מחליפה בעצמה את הc.d כך שהמוסיקה הרגועה הופכת למוסיקת הפעלה והיא שרה ורוקדת - אין כל סימן לרצון ללכת לישון. אין אחים ואחיות נוספים כך שהיא עדיין בת יחידה, לבד בחדר כך היתה מאז שנולדה. השינוי היה מהרגע שעברה למיטת נוער - בהתחלה היתה לי עדיין סבלנות לחזור מדי ערב על התהליך האינסופי הזה אך ככל שחולפים הימים אני מגלה שאין לזה כיוון חיובי. תודה על העזרה, שרון.

אני מסכים בהחלט אם המלצתו של אמיר - גמישות מסויימת נדרשת

הי שרון! אולי סיפורי יעניין אותך! לאחר שהחלפנו לבני את המיטה למיטת נוער התחילה הנדידה הגדולה למיטה שלנו. נשמע מוכר? לא הבנו למה. ואז ביום אחד כאשר הוא למיטתינו ואני התעוררתי ולא הצלחתי לישון בגללו, החלטתי לישון במיטה שלו. לתדהמתי גיליתי שאני מתעורר כל כמה זמן כי המיטה לא נוחה!!!!! המזרן היה קשה לעומת המיטה הקודמת ולעומת המזרן במיטה שלנו. אני חושב שזו הסיבה ואנחנו מחפשים בימים אלו מזרן נוח יותר. אוליי יש לך את אותו מצב? הודיעי לי אם יש שיפור, לא צריך פסיכולוג לכל דבר :)

שלום, שאלתי עוסקת בלימוד איכותי ופרודוקטיבי יותר ,היכן ניתן למצוא חומר על כך ? כמו כן היכן ניתן למצוא עצות בנוגע לשיטות לימוד מומלצות ,ואת מי ניתן לשאול? האם זהו המקום ? תודה על זמנך , איל

לצערי זה מחוץ לתחום התמחותי לכן אנסה לברר ואחזור אליך

שלום, איל ישנם ספרים פופולאריים בנושא. אנסה לברר לך את שמותיהם. אם אתה מעוניין תכתוב על הקשיים הספציפיים שלך בעניין למידה ואנסה להתייחס. ישנם מומחים לנושאי קשיי למידה, אם אתה מעוניין אוכל לקשר אותך עם אנשי מקצוע בתחום. בברכה, אמיר

שלום ותודה על ההתיחסות המהירה, בעייתי היא אינה קשיים בלמידה אלא רציתי לקבל עצות בנושא-למידה נכונה יותר מהמקובלת כגון : -באיזה שעות עדיף ללמוד , איזו כמות בבת אחת,בן או לא לאכול תו"כ, וכדומה . איני יודע אם זהו תחום ההתעסקות שלכם אבל אשמח לקבל שמות של אתרים אליהם אוכל לפנות. תודה מראש , איל.

בעוד שמרבית הנשים מתארות את ההנקה כדבר שגורם לאושר וסיפוק עצום, לגבי הנקה נחשבה מאז ומתמיד כדבר מאד "דוחה". את בני הראשון לא הינקתי כלל ואילו את בני השני הינקתי במשך תקופה של כחודש וגם זה לאחר הרבה מאד סבל נפשי שנגרם לי מאחר ששנאתי כל רגע ועשיתי זאת רק כדי למנוע ממנו לסבול מגזים עצירויות וכדומה. מאז ומתמיד היו לי יסורי מצפון בנושא ואף פעם לא הצלחתי למצוא הסבר לתופעה. שאלתי היא מדוע אני סולדת לחלוטין מכל הרעיון?אני מאד מוטרדת מכך מדוע אותי זה מגעיל ואילו לאחרות זה אושר גדול?האם לדעתך יש עוד הרבה נשים במצבי?

חלי, מדוע יש לך יסורי מצפון?! תרגישי טוב עם עצמך!! הגוף שלך הוא שלך - תעשי מה שטוב לך! אני הנקתי את בתי בהנאה אך איני מאלו שיטיפו לך להניק אלא אחזור ואגיד - עשי מה שטוב לך! אני בטוחה שיש נשים נוספות במצבך - הרי אם תתבונני סביב תגלי שלא כולן מניקות - ילדים רבים גדלים על מטרנה ואז תוכלי לומר בחיוך - מי גאון של אמא?

שרון, יסורי המצפון שלי הם לא ממש בגלל שלא הינקתי , אלא בגלל הסלידה העצומה שיש לי מהנושא. אעיז ואומר כי ההנקה נראית בעיני כדבר ממש מגעיל דוחה ואפילו בהמי וזה מה שמטריד אותי. לא הרעיון שלא הינקתי אלא מדוע יש לי דחיה מעצם זה שמישהו יונק ממני.

שלום חלי ראשית אל תרגישי יוצאת דופן. נשים רבות לא אוהבות להניק ולא מניקות. יתכן ותחושת הגועל מההנקה קשורה בחוויות מוקדמות שלך סביב הנקה ויתכן שהדבר קשור לתחושות שלך לגבי הגוף שלך, ואולי סיבות אחרות. כדי להבין את הסיבות יש צורך להכיר אותך טוב יותר, את היחס שלך לעצמך ולגוף שלך. אבל אין קשר בין עובדת הגועל שלך להניק לבין האהבה שלך לילדים שלך. את לא צריכה להרגיש אשמה כלפי הילדים,] את לא אמא פחות טובה אם את לא מניקה, ואל תייסרי את עצמך בעניין. בברכה, אמיר

שלום. אני בת שש-עשרה. איך מתחילים? או קיי... אני אובחנתי על ידי פסיכיאטרית כסובלת מדיכאון קליני, אני לוקחת כבר קרוב לחמישה חודשים שני כדורי פרוזק ביום, שלא עוזרים. אני כל שבוע בטיפול נפשי, ופעמיים בחודש אצל הפסיכיאטרית. שונאת את עצמי נורא, כל פרט ופרט, חושבת המון על התאבדות, לצערי עוד לא מסוגלת לבצע, בינתיים רק חושבת על זה. אני שמנה, ובאמת... אצל דיאטנית אבל לא מאמינה שיש לי סיכוי לרזות. אני טפשה מאוד. הכל נורא שחור ומדכא, וזה ממש קשה, האמת היא שלאחרונה יש קצת הקלה, אולי בגלל החופש, אבל בכל זאת המצב לא נפלא, אלא רחוק מידי. למרות כל הטיפולים ולמרות הכדוירם עדיין ממש רע לי, זה לא עוזר, כבר אין מה לעשות.... זה ממש מייאש! זה מעציב נורא, אני לא מפסיקה לבכות... בלילה נרדמת תוך כדי בכי, בבוקר קמה עם בכי... ככה זה, כבר שש שנים, כבר בגיל עשר אני זוכרת את עצמי אומרת שאני אפס..כבר אז..וזה מחמיר עם הזמן. דבר אחד טוב - הסביבה. כולם סביבי תומכים ונפלאים ובאמת מנסים לעזור, המשפחה מקסימה, החברות, בבית הספר ניסו לעזור והלכו לקראתי..וזה בהחלט עושה את זה טיפטיפה קל יותר. כבסר לא יודעת מה לעשות, איך לעמוד בזה, זה ממש קשה. לא מאחלת לאף אחד לעבור את זה...

כן - באמת סבל גדול - זה לא נחמד להרגיש כך - אבל שימי לב שלאנשים איכפת ממך- סימן שיש בך מספיק ערך כדי שיהיה אכפת ממך - יש תקווה - אסור לוותר - טיפול בשיחות עוזר לאורך זמן גם עם בהתחלה זה נראה חסר תקווה - תהיא חזקה ובהצלחה ד"ר פלד

שלום , סיגל את מתארת סבל קשה מנשוא. מאד קשה מגיל כל כך צעיר לסבול מדכאון ומכזאת עצמה של שנאה עצמית. כניראה שלמרות הדכאון יש לך מספיק כוחות להשמיך ולהתמודד, ללכת לבית הספר, להיות בקשר עם חברים ועם המשפחה. הדרת היחידה היא להמשיך בטיפולים. בתרופות ובשיחות. יתכן והעובדה שהתחלת מוקדם תעזור לך לצאת מזה ולהרגיש טוב יותר. בברכה, אמיר

שלום, אני בעלת נסיון של חמש עשרה שנים בתחום החינוך המיוחד. בעלת תואר שני בריפוי באומנות. הנני מעונינת לקבל הצעות עבודה באזור חדרה עד חיפה. אפשר לענות לאימייל או בטלפון 9840632 04 בתודה אסתי

<HTML>שלום , אסתר אני מקווה שתמצאי עבודה. בכל מקרה, הפורום אינו מיועד לחיפוש עבודה. בברכה, אמיר</HTML>

שלום, לצורך עבודה עם אוטיסטים, והכנת הנושא והבנתו אבקש חומר כתוב, ו ויזואלי עי' שקופיות,או אחר, .היכן אני יכולה למצוא ולהעזר? בתודה, תמר.

תמר נסי אתרים אלו: http://empresas.mundivia.es/braincenter/Autism.htm http://www.autism-society.org/ http://home.ptd.net/~rjd/autism/ http://kidshealth.org/teen/health_problems/diseases/autism_p4.html http://athealth.com/consumer/disorders/Autism.html בהצלחה

<HTML>שלום רב ישנו גן טיפולי לאוטיסטים ברמת חן את יכולה לגשת ולבקש חומר. כמו כן בספריות באוניברסיטה ((בפסיכולוגיה, בחינוך טכניראה גם ברפואה) קיימות עבודות רבות בנושא. ישנו ספר נדמה לי בשם מצבים אוטיסטים שנכתה ע"י טסטין ותורגם לעברית. ניתן להשיג אותו בתולעת ספרים בתל אביב. בברכה, אמיר</HTML>

תמר שלום אם עדיין רלוונטי.... יש הרבה חומר ע"מ לכוון אותך יותר טוב עלייך לפרט האם את מגישה עבודה כללית מאפיינים של קשת האוטיזם או אספקט מסויים של התופעה אוו היבט שילוב חברתי - לימודים וכו, אשמח לעזור מכיוון שאני אשת מקצוע וגם אם לילד בתפקוד גבוה ואני רואה חשיבות גבוהה לעוד ועוד אנשים שיבינו באמת על מה אנו מדברים יש הרבה חידושים בנושא וגם יש תופעה של כמות הילדים שעולה בכל שנה והנתונים כבר אינם מדוייקים כפי שמציינים אותם בספרות יש לך את ה דואר שלי והטלפון הוא 08-9261777 נירית

מעוניינת לדעת את ההבדלים בין דפרקסאן וסרוקסט למה נועדה כל תרופה האם אפשר ליטול אותן יחד ומה תופעות הלוואי

שתי התכשירים שציינת נועדו לטיפול בדיכאון לא מקובל ליטול אותם יחדיו בהיותם תכשירים מהדור החדש בד"כ אין הרבה תופעות לוואי - תיתכן הפרעת שינה - עייפות שינויים בחשק מיני ובתאבון עם השמנה קלה - יש לזכור לא כל אחד מגיב באותם תופעות לוואי לכל תכשיר - זאת הסיבה שלפעמים מחליפים טיפול כדי להמנע מתופעת לוואי לא רצויה שמופיעה אצל מטופל ספציפי

האם מצוקה נפשית , והערכה עצמית נמוכה יכולה לגרור הופעת גושי שומן בכל חלקי הגוף?

לא מוכר קשר כזה - אבל גוף-נפש קשורים זה בזה באופן מורכב וגם דו כיווני - יתכן ההפך - תדמית גוף משפיעה על ערך עצמי האדם הוא תוצר ס"הכ החוויות וההיתנסויות שעבר בחיים עד כה- ומצוקה נפשית עלולה להיות קשורה בניסיון חיים ובמצבי חיים.

<HTML>שלום רב אני לא מכיר תופעה כזאת ולא נראה לי שיש קשר. אלא אם כן המצוקה הנפשית גורמת לאכילה רבה והשמנה. בברכה, אמיר</HTML>

ברצוני לדעת : 1.מה הסיבה הפיזית להפרעות קשב וריכוז אצל ילדים. 2. מדוע ילדים עם הפרעות מסוג זה נוטים להשמיע קולות או שאין כל קשר ? 3. האם הפרעות הקשב והריכוז יכולות לגרום גם לליקוי בדיבור? 4. האם בעיות מוטוריות(עדינה וגסה) הן גם חלק מהעיניין

ילד הסובל מהבעיות שציינת זקוק לאבחון מיידי - מדובר כניראה בנזק מוחי התפתחותי - הסיבות לנזק כזה מרובות מאד - פרט לבעיות התפתחותיות של המוח גם מחלות גופניות של תזונה וחילוף חומרים עלולים להשפיע על המוח - חס וחלילה גם התפתחות של גידול יכולה להיות גורם לסימנים שציינת - ישנם גם תיסמונות גנטיות מיוחדות שנותנות תמונה של הפרעות מיוחדות בדיבור - לדוגמה תיסמונת "טוראט" מתאפיינת בהתקוצויות של שריר הדיבור התוצעה היא קולות לא מבוקרים כפי שאתה רואה רבים הם הגורמים למה שתארתה כדי ליעץ יש צורך במידע נוסף על התיסמונת

מצטערת קראתי את טענותיה של האם המודאגת ולרגע התחלתי לדאוג גם אני. איני סבורה שהלחץ כדאי ואיני סבורה שענית לה על השאלה כלל. בני סובל בדיוק מאותם סימפטומים. 1. ליקויי קשב וריכוז 2.טונוס שרירים נמוך 3.טיקים ומחלת טארט 4.הקאות תכופות עברנו את כל הבדיקות והילד נמצא בסדר. טיפולים הוא עובר בעיקר פיזוטרפיה. לטיקים אין פתרון להשתדל להתעלם ולקשיי ריכוז וקשב יש ליידע את הסביבה יעבור בגיל מאוחר עם השקעה? קרוב לודאי הלואי וילד כזה על כולם, למרות הקשיים

<HTML>שלום רב הגורמים להפרעות קשב וריכוז יכולים להיות שונים. לעיתים מדובר בפגם מזערי במח ולעיתים בסיבות אחרות. הבעיות האחרות שציינת אינם קשורים בהכרח לבעיות קשב וריכוז. כאשר גם קשיים אלו מופיעים יש חשש שהבעיה חמורה יותר. בכל מקרה יש צורך באבחון. אם אתם לא יודעים היכן לבצע אבחון כזה תכתבו מה גיל הילד ומה הבעיות ואוכל לעזור בעניין. בברכה, אמיר </HTML>

שאלה לאמיר זוהר ו/או דר' פלד איזה סיבות אחרות יכולות להיות להפרעות קשב וריכוז בילדים. בני בן 6.5 ומטופל בריטאלין כבר מספר חודשים, ילדי עולה לכיתה א'. עליי לציין שהילד אובחן כהיפראקטיבי ע"י נורולוג ילדים אשר מומחה בתחום. הגננת והפסיכולוגית איבחנו אותו כילד חכם ומבריק מעל הממוצע לגילו, שפה עשירה. לאחר שהתחלנו את הטיפול, חל שיפור בריכוז ובהתנהגותו של בני. לכן התפלאתי לקרוא שבעיות בקשב וריכוז הינם סימן לפגם כלשהו במוח ??? אנא תשובתך, כי התשובה לגבי נזק מזערי במוח הלחיצה אותי מאוד. תודה ס.

בתי בת 24 וחצי היא מוטרדת תדיר באשר להופעתה החיצונית. (היא אשה יפה מאד כך שעצם היותה מוטרדת מהופעתה כלל "לא במקום" - נשים רבות היו מתקנאות בה...) הדבר מתבטא לסירוגין בשאלות האם היא רזה מדי (ואז היא נתקפת באכילת ממתקים וסוכרים על מנת לעלות במשקל...) ומאידך היא שרויה בתקופות בהן היא משוכנעת כי עליה לרזות ואז היא פשוט לא אוכלת והדבר מתבטא בירידה במשקל והופעה של "שלד מהלך". היא צורכת (כאשר היא אוכלת) בעיקר ממתקים ודברי חלב ממותקים. כמעט ואינה נוגעת במוצרי מזון חיוניים כגון ירקות בשר או דגים. המראה שלה לאחרונה נטול חיוניות. היא אינה מוכנה לקבל עזרה מקצועית ומכחישה כל קשר לאנורקסיה. מה אתה מייעץ לעשות ?

התמונה שאתה מתאר מתאימה יותר ל"בולמיה" לפעמים התסמונת קשורה להבטים פסיכולוגים מורכבים של מבנה האישיות - אז ניתן להפיק תועלת מטיפול בשיחות - הייתי ממליץ על שני שלבים - 1) איבחון על ידי פסיכיאטר (אנשים בד"כ נבהלים מפסיכיאטר אז אפשר גם לפנות לרופא משפחה - בהכשרה שלהם הם לומדים 3 חודשים פסיכיאטריה) -2) טיפול בשיחות בהצלחה ד"ר פלד

תודה בעבור הייעוץ לד"ר פלד ולאמיר זוהר. יאיר.

<HTML>שלום יאיר בתר אכן סובלת מהפרעות אכילה. לעיתים תופעות של בולמיה (בולמוסים של אכילה מוגזמת ואח"כ הקאות) ותקופות של אנורקסיה (הרעבה עצמית). בד"F אצל אנורקטיות יש הפרעה בשיפוט לגבי המראה שלהן. הן חושבות שהן שמינות למרות שהן מאד רזות. העובדה שאתה מזהה שהמראה שלה נטול חיוניות מעט מדאיג. הבעיה היא שבתך אינה מעוניינת לקבל עזרה מקצועית. גם התנגדות זאת אופיינית בהפרעות אכילה. חשוב לשים לב שהיא לא מגיעה למשקל קריטי, שאין הפסקה של וסת, תופעות שמחייבות התערבות טיפולית, לעיתים בכפיה. אם המצב לא כל כך חמור חשוב להמשיך ולנסות לשכנע אותה לפנות ליעוץ.אני יודע שהשיכנוע קשה, בעיקר אם היא לא רוצה שיתערבו בעניניה, כדאי שמישהו קרוב אליה כמו ירתם למאמץ. כדאי לפנות לפסיכולוג קליני או לפסיכיאטר שמומחים לנושא. ניתן גם לפנות דרך קופת חולים. בהצלחה, אמיר </HTML>

לאמיר זהר - תודה. יאיר.

<HTML>שלום יאיר בתר אכן סובלת מהפרעות אכילה. לעיתים תופעות של בולמיה (בולמוסים של אכילה מוגזמת ואח"כ הקאות) ותקופות של אנורקסיה (הרעבה עצמית). בד"F אצל אנורקטיות יש הפרעה בשיפוט לגבי המראה שלהן. הן חושבות שהן שמינות למרות שהן מאד רזות. העובדה שאתה מזהה שהמראה שלה נטול חיוניות מעט מדאיג. הבעיה היא שבתך אינה מעוניינת לקבל עזרה מקצועית. גם התנגדות זאת אופיינית בהפרעות אכילה. חשוב לשים לב שהיא לא מגיעה למשקל קריטי, שאין הפסקה של וסת, תופעות שמחייבות התערבות טיפולית, לעיתים בכפיה. אם המצב לא כל כך חמור חשוב להמשיך ולנסות לשכנע אותה לפנות ליעוץ.אני יודע שהשיכנוע קשה, בעיקר אם היא לא רוצה שיתערבו בעניניה, כדאי שמישהו קרוב אליה כמו ירתם למאמץ. כדאי לפנות לפסיכולוג קליני או לפסיכיאטר שמומחים לנושא. ניתן גם לפנות דרך קופת חולים. בהצלחה, אמיר </HTML>

ד"ר נכבד שלום רב! שמי רוני אטיאס, בן 26. שאלתי היא: לעיתים אני נלחץ מאוד ועקב כך מפסיק לנשום. כך קורה גם כשאני נמצא במקומות סגורים. האם אני קלסטרופוב? אנא עזור לי. מצפה לתשובתך! רוני אטיאס פלאפון: 051-223843 טלפון: 04-8325780

על הסף ניראה כאילו מדובר באחת מתסמונות החרדה למינהם יתכן התקף פאניקה לצערי אינך מוסר מספיק אינפורמציה - האם יש עוד תופעות כגון סחרחורת צמרמורת דפיקות-לב, מהיא התחושה הפסיכולוגית האים זה מלווה בפחד - אם כן איזה פחד ? ממה? חסר פירוט לגבי הסיטואציה בה מופיע ה"לחץ" האם יש סיטואציות ספציפיות? האם יש מחלות גופניות? האם אתה בריא? זה יהי מאד לא אחראי לאבחן ללא מידע ובדיקה ניתן להתחיל בירור אצל רופא משפחה בקופ"ח זה בד"כ הכי זול וגם יעיל - יש גם פסיכיאטרים טובים בקופות - אשמך לעזור ביעוץ לפי בקשתך - בברכה ד"ר פלד ד"ר פלד 052-844050

ד"ר נכבד שלום רב! שמי רוני אטיאס, בן 26. שאלתי היא: לעיתים אני נלחץ מאוד ועקב כך מפסיק לנשום. כך קורה גם כשאני נמצא במקומות סגורים. האם אני קלסטרופוב? אנא עזור לי. מצפה לתשובתך! רוני אטיאס פלאפון: 051-223843 טלפון: 04-8325780

שלום רוני התופעה שאתה מתאר היא אכן התקף חרדה. אם זה קורה במקומות סגורים מדובר בקלסטרופוביה. כדאי שתפנה למרפאה לבריאות הנפש או ליעוץ פרטי אצל פסיכולוג או פסיכיאטר באיזור מגוריך. בברכה, אמיר

מהו הטיפול המומלץ להתקפי חרדה מתמשכים אשר גורמים לחוסר תפקוד וריכוז ואפילו דיכאון? האם תרופות הן הדרך היעילה ביותר?האם ניתן לטפל ללא תרופות ולהצליח? היתי שמחה לקבל שם של מטפל מומחה בתחום הזה באזור גוש דן.

חוסר תפקוד מעיד שיש צורך בטיפול הטיפול היעיל הוא שילוב של תרופות ושיחות התרופה שייכת למשפחת ה SSRI שהפרוזק המפורסם משתייך אליה זאת תרופה יעילה מאד ובד"כ ללא תופעות לוואי פועלת תוך 2-3 שבועות בנוסף השיחות עוזרות במקרה שהחרדה ומצב הרוח מושפע מקווי האופי וסיטואציות חיצוניות בין-אישיות מומלץ לפנות לפסיכיאטר שמומחה גם בפסיכוטראפיה הוא מסוגל לספק טיפול משולב שיחות ותרופות אני מטפל בגוש דן ניתן ליצור קשר ב 052-844050 בברכה ד"ר פלד

שלום. אני בת 22 סטודנטית להוראה עולה לשנה ג מתוך 4 שנים. אני לומדת הוראה מפני שאני מעוניינת ללמוד לתואר שני תרפיה במוסיקה ותנאי הקבלה הם תעודת הוראה. בעיתי היא לעמוד בפני כיתה ולהעביר שיעור לתלמידים.יש לי פחד לא מובן וכן בהלה ולחצים מנושא זה. אני מרגישה שאני לא מסוגלת לעשות זאת ואיני יודעת למה. הממוצע שלי בשנתיים האחרונות היה 90 כך שאין לי בעיה לימודית. אני נהנית מהלימודים החברה והשיעורים ולכן איני רוצה להפסיק את הלימודים. אני לא יודעת איך אוכל להתמודד עם בבעיה רצינית זו. עלי להחליט בהקדם מה עלי לעשות בנידון. אנא עזרו לי. (חשבתי על אופציות שוות של לימודים אחרים ואיני יודעת מה אני רוצה ומה מתאים לי ולכן הייתי שמחה לדעת כיצד אפשר לפתור בעיה זו). תודה אתי.

כחלק מהתהליך שהביא אותי למצב הזה הוא חרדה גבוהה למצב הבריאותי שהלך והתחזק כאשר במשך כל הזמן ליוו אותי כאבים בגוף כגון כאבי ראש,טישטוש ראיה כאבי ידים ,דופק מואץ,הזעה בידים ,עקצוצים בידים ,קוצר נשימה ,סחרחורות וכו, כמובן כל פעם תופעה אחרת. עשיתי בדיקות דם ,תפקודי בלוטת התריס,א.ק.ג,בדיקה ניאורולוגית ,בדיקת עינים מקפת והכל נמצא תקין.נשאלת השאלה אם שימוש תרופתי בתרופות פסיכיאטריות יכול להזיק בהנחה שאולי קימת בעיה פיזיולוגית שלא נתגלתה? והאם שימוש ממושך בתרופות יכול לגרום לתלות ולנזק בלתי הפיך?

שלום, לימור כדי להעריך אם את זקוקה לתרופות או מספיקות שיחות יש צורך לבדוק את חומרת החרדות ובעיקר את המידה בה את סובלת מהם. ככלל אין צורך להירתע מטיפול תרופתי, והד"כ רצוי לשלב טיפול תרופתי עם פסיכותרפיה. הטיפול התרופתי צריך להינתן ע"י פסיכיאטר והפסיכותרפיה ע"י פסיכולוג קליני, פסיכיאטר בוגר בית ספר לפסיכותרפיה או עו"ס בוגר בית ספר לפסיכותרפיה. אם את מעוניינת בהמלצות תצרי איתי קשר בקליניקה. בטלפון 6496371 - 03 ואחזור אליך. בברכה, אמיר

בני בן ה-14 עשה מעשה שאסרנו עליו לעשות והסתיר זאת מאתנו אחרי זמן הדבר נודע לנו וכעסנו עליו לא בצורה מופרזת כי ראינו שהוא בעצמו מתחרט על מה שעשה. הבעיה כרגע היא שהוא מרגיש נקיפות מצפון מופרזות[אנחנו משפחה דתית והמעשה אסור גם מבחינה דתית] מנסה להיות מושלם מילד שכמעט לא שמענו ממנו את המילה כן הפך להיות לילד שלא אומר לנו לא רוצהכל מעשה הכי קטן שואל רשות מאתנו בצורה ממש אובססיבית."מתוודה," לפנינו על כל דבר קטן שהוא חושב שאולי היה אסור לו לעשות. ועל דברים שעשה בעבר ולא אמר לנו[דברים קטנים ושטותיים]מקפיד בצורה מופרזת על התפילות בוכה לעיתים קרובות.וכל הזמן אומר שיש לו נקיפות מצפון.למרות שאנחנו אומרים לו שהמעשה שעשה לא כל כך נורא.גם התאבון שלו ירד וקשה לו לאכול.איך עלינו להגיב?אבקש אם אפשר גם תשובה ענינית מלבד העצה לחפש יעוץ מקצועי. אודה לכם מאד על תשובתכם המהירה כיוון שאנחנו מאד מודאגים ולא יודעים איך להתנהג.

סימפטומים אובססיבים לא נחשבים לפתולוגים אצל ילדים - העובדה שיש קשר בין ארוע כיביכול "טרומאטי" להתפתחות הבעיה גם הוא טיבעי - חסרה אינפורמציה - כמה זמן נמשכת הבעיה - כיוון שהיא כנראה תפחת עם הזמן - הדבר היחידי שמדאיג אותי הוא העובדה שיש ירידה בתאבון זה עלול להיות סימפטום המרמז על אפשרות שמפתח דיכאון קליני ? שתי אפשרויות: 1) יותר אינפורמציה - מהם כל השינויים כמה זמן נמשכים ואופי התכנים המדוייק שעולים זה יאפשר יותר בהירות לתמונה הקלינית 2) בדיקה בתחילה אצל רופא ילדים ואם יש צורך, פסיכיאטר של הילד - זה יעיל יותר מיעוץ מרחוק כי מאפשר בדיקה אינטראקטיבית בזמן אמת אני הייתי הולך על אפשרות 2 בהצלחה ובברכה ד"ר פלד

שלום חנה התגובה הוגזמת של בנך קשורה כנראה למה שקרוי סופראגו נוקשה ומעניש. בגיל 14 יש אפשרות שמעסיקות את בנך מחשבות "אסורות" שמלחיצות אותו. יתכן ומחשבות אלה אסורות על פי הדת ויתכן והוא מרגיש "חוטא" על המחשבות האלו. מדובר בתופעה שקשורה לגיל ויש אפשרות סבירה שתחלוף. יחד עם זאת אם אתם חשים שהוא ממשיך בהתנהגות ובלחץ בו הוא מצוי אין ברירה אלא להתייעץ עם פסיכולוג. בינתיים כדאי להמשיך ולהרגיע אותו. בברכה, אמיר

פניתי אליכם בקשר לנער בן 14 שמתנצל ומדייק בדבריו בצורה כפייתית, ועניתם שאובססיה אינה פתלוגית בגיל זה. ברצוני לשאול: 1. האם אפשר להעריך מתי זה יחלוף? 2. האם להעיר לו על כך או להתעלם? 3. האם ביטויים כמו "המצפון אומר לי" יכולים לרמוז על שמיעת קולות? בתודה מראש

שלום א. באינטרנט את יכולה לציין את סוג המעשה זה אנונימי ויעזור למיעץ. כדי לדעת את נורמטיביות המעשה. ב. יש לילד שלך משהו , אולי לחץ, או דיכאון קל. בכל אופן תשחררו אותו מהלחץ ועודדו אותו לחופש. גם הדת לא מעודדת כניעות,לחץ,ופחד ג. שוחחו עם הילד, ותנו לו לשאול כאות נפשו. חיים תואר שני בפסיכולוגיה.

שלום רב ברצוני לדעת היכן אוכל לקרא על התקפי חרדה : הגורמים, הדרכים להתמודדות, והסיכויים להרפא. בנוסף הייתי רוצה לדעת אם תופעת ה"אובססיה" מוכרת כתופעה פסיכולוגית והיכן אוכל לקרא וללמוד על כך בהרחבה. בתודה מראש, סיגל.

הספר לסטודנטים לרפואה בפסיכיאטריה של טיאנו ומוניץ כתוב באופן פשוט בנושאים אלו - לא זכור לי כעת שם הספר - אברר ואחזור אליך - המלה אובססיה משמשת במובנים רבים - לדוגמה כקווי אופי "פרפקציוניסטים" וגם כתיסמונת פסיכיאטרית (כגון אלו שרוחצים ידים באופן קומפולסיבי מחשש להמצעות חיידקים) חשוב להבין למה הכוונה כדי למצא חומר על הנושא שמעניין אותך. ד"ר פלד

(ונלמד גם ע"י סטודנטים לפסיכולוגיה ,עבודה סוציאלית ועוד.)

אני נשואה כעשר שנים והקשר בינינו מאוד בעייתי, אם כי שנינו לא היינו רוצים להגיע לגירושין . היינו בעבר אצל יועצי נישואין שלא הועילו. כרגע נראה לי שהייתי מעונינת לםנות לייעוץ/ טיפול אישי כדי לברר ענינים אם עצמי ולראות איך אוכל להמשיך הלאה . שאלתי איך לבחור מטפל מוצלח ? במיוחד לאור הנסיון הלא כלכך מוצלח שהיה לי עם יועצי נישואין. חשוב לציין שאיני מעונינת לפנות לשירות ציבורי מסיבות שונות. אני גרה באיזור ירושלים אשמח לקבל המלצות או כל רעיון אחר. תודה טלי.

את זקוקה לפסיכולוג טוב - כדאי מטפל שהוכשר בבית-ספר לפסיכוטראפיה במסגרת אוניברסיטה מוכרת בארץ - טיפול טוב מותנה בהרבה גורמים בינהם גם הקשר הטיפולי לכן לא תמיד מצליחים למצא מטפל מתאים בפעם הראשונה

תודה על תשובתך. ברור שאני מעונינת במטפל טוב השאלה אם יש לך (או למישהו אחר) המלצה על אחד/ת כזה באיזור ירושלים. ושוב תודה טלי

בתי הקטנה, בת 4.5 עדיין ישנה עם חיתול בלילה. היא נגמלה מחיתול ביום בגיל 2.9 הגמילה היתה רגילה לגמרי, כל נסיונותי להתחיל בגמילה בלילה נתקלו בסרוב מוחלט, הטענה העיקרית שלה היא שהיא "יכולה אבל לא רוצה" היא הולכת לישון עם בקבוק מים. במעט הפעמים שהסכימה ללכת לישון ללא חיתול ברובם היא קמה רטובה. היא ילדה שלישית לאחר בת ובן שניגמלו ללא שום בעיה. האם ללחוץ? האם יש מקום ל"שוחד" כמו מתנות במידה והיא מצליחה לא להרטיב? איזה שיטות נוספות קיימות? תודה.

שלום נטע ראשית רצוי מאד למצוא דרך לגייס אותה לעניין. אם בתך לא תרצה להגמל בלילה ותרצה להמשיך להרטיב היא תעשה כך. יתכן והיא רוצה להשאר קטנה ואולי הסיבות אחרות. הצעה של מתנות היא לא בהכרח שוחד אלא דרך לגייס מוטיבציה. את צריכה לנסות ולחשוב על דרכים לעורר בה מוטיבציה להיות גדולה ולהגמל. אם תגייסי את רצונה תפעלי כפי שפעלת בהצלחה עם ילדיך האחרים. אם תצטרכי עיצות נוספות בעניין תכתבי לפורום. בברכה, אמיר

נטע, קיימת קלטת שנקראת "בלי חיתולים" - קלטת חמודה עם חני נחמיאס וגן ילדים שנכנסים לתהליך הגמילה ובסוף הקלטת נגמלים מחיתולים. (לקלטת מצורפת גם תעודת "בוגר אסלה" כך שכל ילד שיסיים את התהליך בהצלחה יקבל מהוריין את התעודה הנכספת - רעיון חביב) הדבר החשוב ביותר, לדעתי, הוא לא ללחוץ על הילד אלא לתת לו לגדול בקצב שלו. דבר נוסף - לפעמים כשלוחצים הם עושים דווקא - כמו בכל גיל...) בהצלחה ובסבלנות...

הייתי מעוניינת בכתובת אתרים טובים בנושא האוטיזם - אתרים מקצועיים שמדברים גם על אבחון ומאפיינים שונים של האוטיסטים, וגם על השילוב של פיגור אצל חלק מהאוטיסטים. אם יש גם אתרים מקצועיים בעברית (כיוון שזה קשור לעבודתי ) אשמח אם אקבל המלצה על כאלו. בנוסף, אם ידוע למישהו על כנסים מקצועיים וימי עיון שפתוחים לאנשי מקצוע (גם בתשלום) . תודה

שלום דנה לצערי אין לי ידע ונסיון בתחום זה. ישנו ספר בעברית של טסטין, שכחתי את שמו משהו עם מצבים אוטיסטים. ישנו ספר מומלץ נוסף שנקרא "אף אחד בשום מקום" של דונה ויליאמס. ספר שנכתב מנקודת מבטה של אוטיסטית. בנוסף אם זכרוני אינו מטעני ברמת חן יש גן טיפולי לילדים אוטיסטים ותוכלי להשיג שם חומר. בברכה, אמיר

דנה שלום. האם את עובדת עם אוטיסטים במסגרת משרד החינוך? אם כן, המרפ"ד בכפר סבא כולל בתוכו את האגף לאוטיסטים ומארגן קורסים , כנסים והשתלמויות ממש מצויינים! הם גם נותנים הדרכה לאנשי מקצוע . ממולץ מאד. אם תרצי עוד פרטים תבקשי . אני גם עובדת עם אוטיסטים ויש ספרות רחבה בנושא. בהצלחה, אנה

שלום רב, שאלתי מיועדת לפסיכולוג ואולי גם לפסיכיאטר. בשנה האחרונה אני סובלת מחרדות וממחשבות שאני עלולה לאבד שליטה או לעשות מעשה נורא. המחשבות מטרידות אותי ומפריעות בשגרת יומי. טיפול פסיולוגי של מספר חודשים הקל עלי במידה מסויימת אבל עדיין החרדה מטרידה אותי מאוד. מה היתרונות והחסרונות של נטילת תרופות מסוג פרוזק לבעייתי זו?

שלום, חיה נראה שאת סובלת ממחשבות כפייתיות. כלאמר, מרגישה שאין לך שליטה על המחשבות. מנסיוני כאשר טיפול פסיכולוגי לא מצליח לסייע במצב זה כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר ולהיעזר בטיפול תרופתי. מומלץ ביותר לשלב טיפול תרופתי שיכול לעזור בסימפטומים עם טיפול פסיכולוגי. בברכה, אמיר

פרוזק שייך לקבוצה של תכשירים הניקראים SSRI עקב פעולתם במוח -לפי הידע הנוכחי התחשיר פועל כמאזן לפעילות עיצבית במוח - משפחת תחשירים אלו הוכיחה עצמה בטיפול ב OCD הייתי ממליץ 1) לפנות לאיבחון אצל פסיכיאטר 2) איבחון כזה יקבע עם יש צורך בטיפול בברכה ד"ר פלד

תמוהה בעני שפסיכולוג עונה לשאלות בפסיכיאטריה

מסכים.

שלום יש לי חבר שכתוצאה מבליעת כדורי אקסטזי , איבד את השפיות ולכן אושפז בבי"ח פסיכיאטרי האם דבר כזה יכול לעבור , או שזה נזק קבוע ? הוא מגיב טוב לטיפולים! האם כדאי שחברים יבואו לבקר או שעליו להתנתק מהסביבה לזמן מה ? בבקשה תנו לי קצה חוט כי אני ממש אובד עיצות ... בתודה מראש

במקרה של "הרעלה" בלבד (אינטוקסוקציה) הוא יבריא, כמובן שלא מומלץ להשתמש בסמים כלל ואצלו בפרט, לפעמים הסימפטומים נמשכים והוא עלול לפתח מחלה נפשית מתמשכת בדרגה זאת או אחרת. תגובה טובה לטיפול מרמזת על סיכויים גבוהים להבריא. אם מצבו הנפשי מאפשר (דהיינו, הוא מזהה את חביריו) מומלץ לבקר אותו - בברכה ד"ר פלד

שלום לחבר המודאג לפעמים סמים מהווים טריגר (גורם מאיץ) להתפרקות של הנפש. סמים שלאנשים רבים אינם עושים נזק עלולים לעשות נזק כבד לחלק מהאנשים. ישנם מצבים של חבר'ה שלוקחים סמים במשך תקופה ללא השפעות קשות ובפתאומיות מגיע "טריפ רע" שגורם לפרנויות ולמצבים פסיכוטיים. העובדה שהחבר הגיע לאשפוז אומרת שמשהו רע קרה לו בעקבות השימוש. הוא זקוק בשלב זה לעזרה מקצועית אבל גם להרבה תמיכה מהחברים. בד"כ רצוי לבוא לבקר אותו (במידה ואין איסור של הרופאים המטפלים), לעודד אותו ולתת לו להרגיש שיש לו אפשרות לחזור לסביבה הטבעית שלו. אני מאחל לכם ולו שהסמים לא היו טריגר למחלת נפש אלא למצב זמני ושהוא ייצא מזה. בברכה, אמיר

שלום תודה על העזרה , אני נמצא כרגע בחוסר ידיעה גדול הרופאים קבעו שעד סוף הטיפול לא יתאפשרו ביקורי חברים אלא רק הורים. האם זה סימן טוב או רע ? האדם כבר מזהה את חבריו בטלפון , ויודע כבר איפה הוא נמצא ומה מצבו האם לא רצוי שידבר עם חבריו , אולי על דברים שאי אפשר לספר להורים והוא רוצה לפרוק ? אשמח אם תעזרו ... בתודה מראש

מזה שנים מספר אני סובלת מהשמנה, התופעה החלה בעקר בעקבות הריונות (3) עליתי כ25 קילו בכל הריון. לאחר שני ההריונות האשונים הורדתי את רוב המשקל העודף על ידי דיאטות מסוגים שונים אולם לאחר ההריון האחרון נכנסתי לסחרור של "אפקט היויו" אני יורדת במשקל ומייד עולה חזרה ויותר. עברתי טיפול פסיכולוגי בעקבות התקפי חרדה, המטפל טען שאין לטפל בבעיית ההשמנה בנפרד אלא כחלק מהטיפול הפסיכולוגי הכללי. הטיפול אמנם עזר לי והקל עלי מאוד אבל לא בנושא ההשמנה. כרגע הטיפול הופסק ביוזמתי בעקבות הרגשה של מיצוי. האם יש טיפול ספציפי לבעיית האכילה? אין לי ספק שזוהי הבעייה המרכזית שלי. בתודה מראש!

אין טיפול ספציפי להשמנה בפסיכיאטריה - במיקרה וקושרים בעיה נפשית להשמנה אז מטפלים בבעיה הנפשית. דפוסי אכילה, תדמית הגוף, והפסיכולוגיה של מבנה אישיות וערך עצמי הופכים תחום זה למורכב ביותר - בהתאם לכך נדרשת התיחסות מרכבת ואיבחון מתאים - פסיכיאטר שהכשרתו כוללת רפואה, נויורולוגיה, פסיכיאטריה, ופסיכולוגיה הוא בדרך כלל בעל כלים רבים יותר להתמודד עם בעיתך

שלום נויה אני שומע שאת מתוסכלת. היית בטיפול פסיכולוגי שעזר לך בנושאים שונים אבל לא בעינין ההשמנה. במידה וההשמנה והקושי לשלוט במשקל נובעים מסיבות פסיכולוגיות כפי שביררתם בטיפול, ואם ניסית שיטות דיאטה שונות שלא הועילו, ישנן שתי אפשרויות. או שבשלב זה תנסי לקבל את עצמך כמו שאת ולא להיאבק בעינין ההשמנה. אולי אם תרדי מהמאבק ותקבלי את עצמך יותר תצליחי לשלוט יותר גם בעניין האוכל. או שתנסי להתחיל טיפול נוסף אצל מטפל אחר. לפעמים טיפול מסויים וקשר טיפולי מסויים ממצים את עצמם (למרות שהטיפול היה טוב) ויתכן שקשר טיפולי חדש יוכל לסייע לך בנושא זה. בברכה, אמיר

יש לי 3 בנות.מקסימות.כל אחת משגעת בפני עצמה. הבעייה החמורה היא בין הגדולה לאמצעית. הגדולה בת 7, השנייה בת 5, השלישית בת 2. כנראה, שאיפושהוא, מרגע הולדתה של השנייה , התחיל מאבק הישרדות של שתיהן. ישנו מצב מתמיד בו השנייה רוצה להיות כמו הגדולה, לשחק עם חברותיה, לאכול בדיוק את מה שהיא, להתלבש בדיוק כמוה, ולגדולה כנראה כבר נמאס. לא עוזרים כל ההסברים ההגיוניים כי כל אחת עומדת בפני עצמה, ולכל אחת עולם משלה. חשוב לציין כי לכל אחת באמת יש את עולמה וחברותיה. הן ישנות בחדר משותף אולם משום מה, האמצעית תמיד מתעקשת להיצמד אל הגדולה. המצב כיום הוא כזה שהגדולה מדווחת על מצב שבו ממש נמאס לה מאחותה וכי היא ממש שונאת אותה. מעבר לכך, כל הזמן האמצעית מציקה לגדולה.מחקה את דבריה, שולחת אליה ידיים וכו'. היא מאוד אוהבת את אחותה הגדולה והמצב אינו הדדי. כל האמצעים ההסברתיים , המשמעתיים לא עוזרים חשוב לי שהן תגדלנה להיות אחות קשובות ואוהבות. מעבר לכך, כיום כבר מתפתחת מערכת יחסים יפה בין הגדולה לתינוקת, ואפילו התינוקת קלטה את העכירות ביחסיהן של אחיותיה הגדולות, ולכן אף היא דוחה את האמצעית, כך שאין לה חיבה לא מלמטה ולא מלמעלה.וזאת לאור העבודה כי היא ילדה מקסימה שפשוט רוצה בחברת אחיותיה. מה לעשות? האם זהו מצב נורמלי בין אחים? האם לגשת לטיפול? האם הנואשת

נראה לי שמדובר במצב נורמאלי - יש לעקוב אחר אחר המצב - התוויה לטיפול היא כאשר מופיעים סימנים וסימפטומים בתחום מצב הרוח, אי-שקט פסיכומוטורי או התפרציות זעם קיצוניות בברכה ד"ר פלד [email protected]

שלום רב בחרת כותרת קשה לדבריך. אם את כותבת הנואשת סימן שאת בלחץ ובמצוקה. ראשית, ברצוני להרגיע אותך. מדובר במצב שכיח של קנאה בין אחיות. נראה שהאחות האמצעית מרגישה מקופחת. היא רוצה להיות כמו הגדולה ומתקשה למצוא את מקומה. היא מרגישה דחויה ע"י האחות הגדולה ולכן מציקה ונדבקת. היא זקוקה מכם להרבה אישורים ותמיכה. חשוב שאתם, ההורים תתנו לה להגיש גדולה ואחראית. תנסו לטפח אותה (לא על חשבון הגדולה), אבל באופן שיתן לה להרגיש מיוחדת. אם הסימנים של הדחיה והמצוקה יגברו ניתן לפנות ליעוץ משפחתי. ניתן לפנות לתחנה ליעוץ משפחתי באיזור מגורכם או לפסיכולוג שעובד עם משפחות. ניראה לי שבשלב זה תנסו לטפל על פי העיצות שלי ונראה אם המצב ישתפר. אם לא תדווחו לי כאן ונחשוב הלאה. בברכה, אמיר

שלום, לקרובת משפחהשלי יש הרגל מגונה לשחק ולתלוש את השיער בראשה , הבחורה בת 14 וכבר נראים סימני קרחת. ניסו להשפיע עליה להפסיק אך כנראה זה לא בשליטתה. אשמח לשמוע מידע לגבי התופעה/מחלה והדרכים להתמודד עמה. אני מודה לך מראש על כל עצה ומידע בנושא. תודה, דני

מדובר כניראה בתיסמונת הנקראת Tricotilomania אין צורך להבהל מהשם כל פסיכיאטר טוב ידע מה לעשות. התגובה לטיפול היא לפעמים חלקית בלבד לכן מומלץ להקדים לפנות לטיפול בברכה ד"ר פלד [email protected]

שלום דני התופעה מוכרת וניתן לטפל בה. כנראה שבאמת תלישת השיער נעשית ללא שליטה והיא מבטאת סוג של הענשה עצמית או נובעת מסיבה פסיכולוגית אחרת. אני מציע לפנות לאבחון פסיכולוגי כדי לטפל בבעיה. ניתן לפנות דרך קופת חולים או באופן פרטי. בברכה, אמיר

דבר ראשון , האם ד"ר פלד הוא פסיכיאטר או פסיכולוג? דבר שני, מתשובתו של ד"ר פלד ניתן להבין שמדובר בתופעה פסיכיאטרית שיש לפנות לפסייכאטר בנוגע אליה, עפ"י תשובתו של ד"ר אמיר זהר ניתן להבין שמדובר בבעיה פסיכולוגית - ויש לפנות לפסיכולוג.

שלום דני ההבדל בין התייחסות פסיכיאטרית לפסיכולוגית היא בעיקר באופן הטיפול. הטיפול הפסיכיאטרי נעשה באמצעים תרופתיים והטיפול הפסיכולוגי דרך פסיכותרפיה (שיחות). בד"כ רצוי להתחיל מהקל לכבד. כלאמר, להתחיל בטיפול פסיכולוגי ורק אם אין הקלה בסימפטומים לפנות לפסיכיאטר לטיפול תרופתי. בברכה, אמיר

אשמח לדעת באיזה גיל מאובחנת בדרך כלל מחלת האלצהימר. תודה

בחלק מהעבודות נהוג לחלק את סוגי הדמנטיה (שיטיון שאלצהימר נכללת בתוכן ) לפרהסנילי וסנילי, פרהסנילי מופיע ליפני גיל 65 וכולל גם את אלצהימר ד"ר פלד

בחלק מהעבודות נהוג לחלק את סוגי הדמנטיה (שיטיון שאלצהימר נכללת בתוכן ) לפרהסנילי וסנילי, פרהסנילי מופיע ליפני גיל 65 וכולל גם את אלצהימר ד"ר פלד

שלום רונית מחלת האלצהיימר היא מחלה מוחית ניוונית, שסיבותיה אינן ידועות. ראשיתה בד"כ סמויה והיא מתפתחת באיטיות אך בהתמדה במשך שנים. תקופת ההתפתחות יכולה להיות שנתיים שלש אך גם יותר מכך. תחילת ההפרעה יכולה להיות בגיל העמידה או אפילו קודם לכן (מחלת אלצהיימר פרה-סנילית). אך בד"כ מחלת אלצהיימר הסנילית מופעיה בגיל מבוגר. כשהיא מתחילה לפני גיל65-70 יש סבירות של הסטוריה משפחתית. במקרים של התחלה מאוחרת יותר נוטה המהלך להיות איטי יותר. בברכה, אמיר

מי יודע מה זה? www.sixtyplus.com מי יודע מה זה? www.sixtyplus.com [email protected] מי יודע מה זה? www.sixtyplus.com מרכז המידע הישראלי לאוכלסיה המבוגרת האתר מכיל 384 בתי אבות בישראל ולהם רשיון כחוק ניתן לקבל יועץ חינם לסידור מוסדי ועזרה בבית ניתן לאתר בתי אבות לפי מילה ,סוג מחלקה או אזור חיוג כמו כן תוכל למצוא אזהרה לגבי בתי אבות אשר אין להם רשיון כחוק . תוכל למצוא גם פוליסות ביטוח של יהודים שהיו בשואה והיו להם פוליסות רונית כתב/ה: > > אשמח לדעת באיזה גיל מאובחנת בדרך כלל מחלת האלצהימר. תודה

מי יודע מה זה? www.sixtyplus.com מי יודע מה זה? www.sixtyplus.com [email protected] מי יודע מה זה? www.sixtyplus.com מרכז המידע הישראלי לאוכלסיה המבוגרת האתר מכיל 384 בתי אבות בישראל ולהם רשיון כחוק ניתן לקבל יועץ חינם לסידור מוסדי ועזרה בבית ניתן לאתר בתי אבות לפי מילה ,סוג מחלקה או אזור חיוג כמו כן תוכל למצוא אזהרה לגבי בתי אבות אשר אין להם רשיון כחוק . תוכל למצוא גם פוליסות ביטוח של יהודים שהיו בשואה והיו להם פוליסות רונית כתב/ה: > > אשמח לדעת באיזה גיל מאובחנת בדרך כלל מחלת האלצהימר. תודה

אני בת 32 ומגיל 18 לערך עברתי תקופות של דכאונות וחרדות קשים ונאלצתי , לתקופה קצרה , להעזר בתרופות. כמן כן הייתי בטיפולים די ממושכים אצל מטפלים שונים (פסיכולוגים) ולא הרגשתי שינוי במצבי. אני משתדלת כל הזמן להאבק לבד עם כל התחושות הקשות וה"בלגן" שהולך לי בראש אבל פוחדת שמצבי ידרדר.(יש לי 2 ילדים בבית). ההיתי מוכנה לנסות שוב טיפול כזה למרות האכזבות ולמרות שאני מרגישה שזו "פריביליגיה" שתבוא על חשברון דברים אחרים במשפחה. התרשמתי מהאתר שלך ורציתי לדעת אם ניתן להגיע אליך לייעוץ אישי ולבדוק אפשרות להמשך טיפול. תודה , שי

שלום שי את בהחלט יכולה ליצור קשר. נוכל להפגש ולראות אם אוכל לעזור לך. הטלפון שלי בקליניקה 6496371 - 03 . אם אני לא עונה תשאירי הודעה עם מס' טלפון ואחזור אליך. בברכה, אמיר

אמיר שלום, הנני סובל מהתקפי חרדה כפי שצינתי בשאלותי הקודמות.ברצוני להודות לך על התשובות המפורטות ועל המהירות.בזכות אתר זה הצלחתי להשכיל בכמה רמות ולהבין דברים ולפרשם בצורה הנכונה ,תשבותיך ולא רק לשאלותי,עזרו לי לאין ערוך ואין מילים לתאר זאת.תודה כיום אני נמצא בטיפול פסיכיאטרי ועל פרשת דרכים אם לקחת כדורים או להעדיף טיפול ארוך ללא כדורים,שאלתי היא האם כל פסיכיאטר יכול לפתור התקפי חרדה או שיש פסיכולוגים או פסיכאטרים שמתמחים בדיוק בזה? האם יכול להגרם נזק בלתי הפיך ע"י טיפול בכדורים עד כדי מצבים פסיכוטים? חשוב לציין שחלק מהחרדות הם לקיחת כדורים שמשפעים על המוח בפרט וכדורים בכלל.

שלום אילן ראשית, אני שמח שיכולתי לעזור לך. לגבי שאלותיך. אני מאמין בטיפול משולב. כאשר הסבל רב עדיף להיעזר בטיפול תרופתי. הטיפול התרופתי יכול להקל באופן משמעותי על הסימפטומים ואין חשש להתמכרות או הדרדרות כלשהי עקב לקיחת תרופות. בנוסף לטיפול התרופתי כדאי לעבור טיפול פסיכולוגי שעוזר להבין לעומק את הבעיות ולמצוא פתרונות. לגבי מטפל מתאים - מובן שיש הבדלים בין מטפלים. ההבדלים נובעים קודם כל ממידת המקצועיות של האדם המטפל, אבל גם חשוב מאד הקשר הטיפולי והאמון שנוצר. הטיפול התרופתי פחות מסובך ומרבית הפסיכיאטרים יכולים לתת טיפול מתאים. לגבי הטיפול הפסיכותרפי הסיפור מורכב יותר. ישנם פסיכיאטרים שמסוגלים לתת טיפול טוב וכמובן שפסיכולוגים קליניים מסוגלים לתת טיפול מתאים. מובן שקיימים הבדלים בין המטפלים על פי גישתם הטיפולית, אישיותם, רמת מיקצועיותם והקשר שנוצר בינם לבין המטופל. בהצלחה , אמיר

פסיכיאטר הוא רופא שהתמחה בכל הקשור למוח האדם נויורולוגיה פסיכיאטריה ופסיכולוגיה קלינית. במסגרת ההכשרה (ובחינות התמחות) פסיכיאטרים לומדים פסיכוטראפיה וחלקם ממשיכים ומגיעים ליכולת טובה. פסיכיאטר כזה מאגד יכולת משולבת, רפואה פסיכיאטריה נויורולוגיה ופסיכולוגיה

דהו

מהי אישיות נרקיסיטית. האם פגיעה נרקיסיטית בילדות משמעה תמיד כי היתה יתר הערצה כלפי הילד או שיכול להיות גם מקרה הפוך דהיינו משבר ביחס כלפי הילד ועדיין מדובר בפגיעה נרקיסיסטית. תודה

שלום ק.ל אולי תופתעי לקרוא שהגורמים להפרעת אשיות נרקיסיסטית הם כמעט תמיד חסכים ופגיעות שהילד סופג בילדותו. ולאו דווקא עודף הערצה. אמנם נכון שעודף הערצה יכול ליצור בעיות, בעיקר כאשר ההערצה נעשית לא כלפי האני האמיתי של הילד אלא הורים שמעריצים כי יש להם צורך שהילד שלהם יהיה נערץ. לעיתים ההערצה תהיה על כל דבר ותיווצר אצל הילד תחושה לא אמיתית. לדוגמא אדם שהיה הבטחה נערצת על הוריו וכל חייו הוא ממשיך להיות הבטחה כזאת. הוא פוחד לממש משהו כדי שההבטחה לא תכזיב. הוא גם לא יודע מי הוא באמת כי הוא היה רק הבטחה ולא קיבל שיקוף והערכה לגבי האני האמיתי שלו. כל ילד זקוק להערצה של ההורים. לשיקוף למוצלחות שלו. מובן שבמהלך ההתפתחות הוא מגלה שהוא לא מושלם. גילוי זה תמיד מכאיב. תפקיד ההורים למתן את הכאב ולא להוסיף על הפגיעה שבהכרח קיימת (שהרי אף אחד לא מושלם). אדם נרקיסיסט הוא אדם שסובל מחסך בהערכה עצמית. לעיתים יהיה נידמה שאדם זה מרוכז בעצמו וחושב שהוא הכי שווה בעולם. אבל תמיד מתחת לההערכה העצמית המופרזה ישנם רגשי נחיתות, תחושה של חוסר ערך ותחושה של ריקנות. לעיתים קרובות רגשות קשים אלה כל כך מאיימים שהאדם מתגונן מפניהם וחושב שהוא הכי שווה בעולם כפיצוי והגנה. לעיתים קרובות יהיה קשה לחיות עם אדם נרקיסיסט. התחושה שהוא מעביר היא שהכל מגיע לו וקשה לו להתייחס לצרכים של מישהו אחר. אין זה אומר שההורים פינקו אותו וחינכו אותו לחוסר התחשבות. לעיתים זה כך והרבה פעמים ההיפך. לעיתים קרובות ההורים של הנרקסיסט היו נרקיסיסטים בעצמם ולא יכלו לתת התייחסות נאותה לילד אלא כמראה שלהם עצמם. השאלה ששאלת מורכבת ודורשת כתיבה מרובה. כתבתי דברים על קצה המזלג. יתכן שבהמשך אכתוב באתר מאמר בנושא. בברכה, אמיר

שלום אמיר. חזרתי אליך להמלצתך. האם יש לך המלצה על פסיכולוג עבור אדם מבוגר בן 79. להזכירך עדיפות לצפון תל אביב. תודה

שלום ל תצרי איתי בבקשה קשר בקליניקה בטלפון 036496371 ואפנה אותך לפסיכולוג מתאים. אם אני לא עונה תשאירי הודעה עם מס טלפון ואחזור אליך. בברכה, אמיר

אשמח אם אקבל רשימת ספרים העוסקים בטיפול מנקודת המבט של המטופלים עצמם.נתקלתי רק בספר אחד כזה בעברית ששמו "הטיפול הפסיכולוגי שלי" הוצאת דביר ומאוד נהנתי כי היה כתוב על הטיפול מנקודת המבט של המטופלת עצמה.. אלו ספרים נוספים בסגנון הזה יש ולא משנה אם הם תרגומים. תודה מראש עומר

שלום עומר ישנו ספר בשם" אף אחד בשום מקום" של דונה ויליאמס הוצאת פרוזה. ספר נוסף "מעולם לא הבטחתי לך גן של ורדים", "אהבה זה לא סכין" של זאב ברגמן ושרה בהוצאת פרוזה. תהנה אמיר

שלום עומר ישנו ספר בשם" אף אחד בשום מקום" של דונה ויליאמס הוצאת פרוזה. ספר נוסף "מעולם לא הבטחתי לך גן של ורדים", "אהבה זה לא סכין" של זאב ברגמן ושרה בהוצאת פרוזה. תהנה אמיר

שלום מזה 4 חודשים שאני סובל מהרגשה אישית רעה, מעוקות , סחרורות, עייפות וחוסר אנרגיה חוסר תיאבון ( ירדתי כמעט 12 ק"ג ) . עשיתי את כל הבדיקות האפשריות C.T , E.E.G דם ולא נמצט שו ממיצא חריג.הוחלט להפנות אותי לייעוץ פסכאטרי שבו הפסיכאטר הבחן אצלי התקפי חרדה . האמת שהוא די צדק בהבחנה שלו כי ההיתי נורא פרונואיד וחרד למצב שלי עובדה שלא אפיינה אותי לפני כן. שאלתי: ניתן לי ע"י הרופא תרופה בשם ציפראמיל ההיתי רוצה לדעת יותר נתונים על תרופה זו. מה ההשפעות לוואי שלה ? תוך כמה זמן אני אמור ל"חזור " לעצמי? כמו כן אני מודאג מחוסר התיאבון וירידה החדה במשקל האם זה אופייני למצבים כאלה? ואשמח לשמוע מאנשים שסבלו או שעדין סובלים גם הם מהתקפי חרדות

שלום שאול ניראה שהפסיכיאטר איבחן נכון את הבעיה. מדובר בהתקפי חרדה ובדיכאון. הירידה במשקל קשורה לדכאון יותר מאשר לחרדות. התרופה יכולה להיות יעילה. לגבי תופעות לוואי וצפי להקלה סימפטומטית אתה צריך לברר עם הפסיכיאטר שנתן את התרופה. ברצוני להוסיף שאני לא יודע אם הפסיכיאטר המליץ במקביל לטיפול התרופתי על טיפול פסיכולוגי. אני בכל אופן ממליץ בחום שבנוסף לטיפול התרופתי תיגש לטיפול פסיכולוגי. גם אם הרקע לבעיה היא רפואית יש מקום לתמיכה ועזרה פסיכולוגית בהתמודדות עם המצב. במקרים רבים לבעיה ישנם גורמים פסיכולוגיים וסביבתיים. במקרים אלו הטיפול התרופתי יעזור בסימפטומים אבל לא יטפל בשורש הבעיה. ישנם פסיכיאטרים שאינם מכירים ואינם ממליצים על טיפול פסיכולוגי. רבים אחרים מודעים לחשיבות הטיפול הפסיכולוגי ומפנים לטיפול כזה. אם תרצה יותר מידע בנושא הטיפול הפסיכולוגי תכתוב אלי. בברכה, אמיר

אני בת 33 נשואה + 1 לפני כשלוש שנים סבלתי מהתקפי חרדות בעיקר בלילות הופנתו ע"י רופא המשפחה לפסיכיאטר שנתן לי כדורים ולאחר כשנה בטיפול הפסקתי לקחת את הכדורים והחרדות נעלמו כלא היו. לאחרונה הופיעו שוב התקפי החרדות אך בצורה שונה כגון: פחד מנהיגה (למרות זאת אני ממשיכה לנהוג) דאגה יתרה לבתי בת השנתיים, פחד מלישון (ברגע שאני נרדמת אני נבהלת ומתעוררת) השינה שלי אינה שקטה ורגועה. פחדים מהחושך פחד מהמוות. מכיוון ואני מעוניינת להיכנס להריון בחודשים הקרובים אין אני מעוניינת לקחת כדורים כלשהם על מנת לא לדחות את ההריון שלי.

אני בת 33 נשואה + 1 לפני כשלוש שנים סבלתי מהתקפי חרדות בעיקר בלילות הופנתו ע"י רופא המשפחה לפסיכיאטר שנתן לי כדורים ולאחר כשנה בטיפול הפסקתי לקחת את הכדורים והחרדות נעלמו כלא היו. לאחרונה הופיעו שוב התקפי החרדות אך בצורה שונה כגון: פחד מנהיגה (למרות זאת אני ממשיכה לנהוג) דאגה יתרה לבתי בת השנתיים, פחד מלישון (ברגע שאני נרדמת אני נבהלת ומתעוררת) השינה שלי אינה שקטה ורגועה. פחדים מהחושך פחד מהמוות. מכיוון ואני מעוניינת להיכנס להריון בחודשים הקרובים אין אני מעוניינת לקחת כדורים כלשהם על מנת לא לדחות את ההריון שלי.

הסבר מונחים בבקשה מהו ציר 1 בפסיכאטריה , ושאר הצירים סקירה קצרה וממצת בבקשה

שלום גילי באבחנה על פי ה DSM4 ישנם 5 צירים EXIS ף 1. ציר ראשון - הוא הציר החשוב ביותר. זוהי האבחנה של הבעיה . הסיבה בגללה הגיע האדם לאיבחון. כמו לדוגמא : דיכאון, התקפי חרדה, סיכזופרניה, בעיות הסתגלות וכדומה. הציר הראשון חייב להיות מצויין כי זאת האבחנה הראשונית. הצירים האחרים לא חייבים להיות מצויינים. 2. ציר שני - הוא בעיקר ציר של הפרעות אישיות. אם מלבד האבחנה הראשונית יש ברקע הפרעת אישיות היא תהיה מצויינת במיר זה. לדוגמא אדם מגיע בגלל תלונות של דיכאון. בציר הראשון נכתוב דכאון. אם לדוגמא ברקע של הדיכאון ישנה אשיות נרקיסיסטית. נציין את האשיות הנרקיסיסטית בציר השני. 3. ציר שלישי - הוא ציר של מחלות גופניות. נציין בציר זה קיומן של מחלות גופניות. כמו לדוגמא סכרת. לרוב נציין בציר אלה מחלות שרלבנטיות או שחשוב שנדע על קיומן. 4. ציר רביעי - הוא ציר של מידת הסטרס הפסיכוסוציאלי. כלאמר, האם קיים גורם לחץ סביבתי שבעזרתו ניתן להבין את ההפרעה. ככל שגורם הלחץ רב כך אפשר להניח שהגורם משפיע על חומרת ההפרעה. ניתן לכמת את גורם הלחץ. לדוגמא מוות של בן/בת זוג מקבל ציון 100. גירושין מקבל ציון 60. בד"כ לא נציין את הסכום המספרי. חשוב לדעת לדוגמא אם האדם שסובל מדכאון על רקע אשיות נרקיסיסטית עבר לאחרונה משבר שגרם לפריצת הדכאון. 5. ציר חמישי - טבלאות שמעריכות את רמת התפקוד. גם בציר זה לא משתמשים הרבה. בציר זה נציין לדוגמא שהאדם שהגיע בגלל דכאון לא מתפקד כלל, לא עובד, לא דואג להיגיינה של עצמו וכד'. חשובה ההערכה לרמת חוסר התפקוד אם מצב זה קיים. שיטת אבחון זאת היא שיטה אמריקאית שהיתה מקובלת בארץ. כיום משתמשים בארץ בשיטה מעט שונה. שיטה אירופאית שקרויה ICD. בשיטה זאת לא משתמשים בצירים. מעבר לכך סוג האבחנות דומה למדיי. מקווה שסייעתי , אמיר

יכול להבין מעט שאלות נוספות: האם אפשר לקבל סקירה דומה על השיטה האירופית ICD האם ניתן להפנותי לספרות בעברית ללמוד על שיטות אלו בתודה גילי

אני בת 51 ויצאתי לפנסיה מוקדמת (עבדתי כפקידה) לאחר21 שנות עבודה. אני שלימה אם יצאתי לפנסיה. בנתיים איני עובדת אך בכוונתי לעבוד. הבעיה היא שלאחרונה במשך היום אני מרגישה עצבות ומועקה בלב המלווה בבחילות. אנני מודעת לסיבת העצבות הפיתאומית שתקפה אותי.

שלום שיר נראה שהעצבות והמועקה בכל זאת קשורים לסיום העבודה. לעיתים קרובות יציאה לפנסיה או סיום פרק בחיים גורם לסוג של חשבון נפש. העבודה לעיתים מהווה גם בריחה מהתמודדות עם הלבד, עם חוסר התעסוקה ועם שאלות של משמעות בחיים. למרות שרצית לפרוש ואת שלימה עם הפרישה בכל זאת הפרישה מעוררת מחשבות ושאלות שיתכן שמשפיעות בכיוון של מועקה וחרדה. תנסי לקחת את הזמן, לחשוב, ובמקביל למצוא דברים שמעניינים אותך ולהעסיק את עצמך. רצוי לדבר על תחושותיך ומחשבותיך עם אנשים קרובים שיכולים לסייע בעצם ההקשבה ובכיוונים. לא ציינת לגבי מצבך המשפחתי, האם יש בן זוג, ילדים, חברים. האם חלק מהמועקה קשורה גם ביחסים וגורמים שלא קשורים ישירות לפרישה, והפרישה גרמה לחשוב על נושאים אלה באופן אינטנסיבי יותר. בהצלחה, אמיר

מהן ההשלכות של שימוש בפרוזאק והאם היא מתאימה גם לטיפול בהתקפי חרדה מתמשכים אשר מובילים להתחלה של דיכאון? האם ישנם מיקרים אשר כתוצאה משימוש בתרופה כזאת חלה החמרה במצב?

שלום אילן השימוש בתרופה כמו פרוזאק חייב להיות על פי מרשם של רופא. רצוי שהרופא יהיה פסיכיאטר. רצוי שההסברים שתקבל יהיו לך על פי מצבך ולא הסברים כלליים, אותם אתה יכול לקבל כאן. פרוזאק נחשב לתרופה יעילה וספציפית. תופעות הלוואי מועטות יחסית ובד"כ מופיעות בתחילת הטיפול. לאחרונה ישנם מחקרים שמדווחים על בעייתיות בשימוש לאורך זמן. מנסיוני האישי הפרוזק עזר למטופלים שלי. יחד עם זאת, ישנם רופאים ופסיכיאטרים שמתייחסים לפרוזק כמו אל תרופת פלא. לעיתים נותנים פרוזק כאשר החרדות והדכאון מבטאים ביטוי של קונפליקטים רגשיים ונפשיים שקשורים לאירועי חיים ולעולם פנימי. במקרים אלה לקיחת התרופה יכולה לעזור מבחינה סימפטומטית אבל לא לפתור את הבעיה. ישנם רופאים שממליצים על תרופות ולא מאמינים בטיפול פסיכולוגי. אני כפסיכולוג אומר שכמעט בכל מקרה שאדם נזקק לפרוזאק ישנה בעיה פסיכולוגית בבסיס העניין, בעיה שהפרוזק לא יפתור ואולי יצליח לטשטש. ולכן אני ממליץ על טיפול פסיכולוגי. בברכה, אמיר

יש לי חברה אנורקסית- שגם מקיאה. לדבריה אין לה בולמוסים לפני ההקאות היזומות האלו- היא עושה את זה כדי להיפטר גם מהמעט שהיא אוכלת! אני לא מבין הרבה בהפרעות אכילה- אבל ממה שקראתי הקאות הן סימפטום של בולימיה. האם זה באמת כך, או שגם באנורקסיה יתכנו סימפטומים כאלה? האם במצב כזה אני אמור לעודד אותה לאכול? מה אני- מהצד- יכול לעשות כדי לעזור?

שלום רב גם באנורקסיה יש תופעה של הקאות. כמו שחברתך אומרת מטרת ההקאות להוציא את האוכל שנכנס. אם חברתך לא נמצאת בטיפול כדאי מאד לנסות ולהפנות אותה לטיפול פסיכולוגי. בכל מקרה היא זקוקה להרבה עידוד ותמיכה. קשה לי להמליץ מעבר לכך על האופן שאתה יכול לעזור לה. יש אנורקטים שמאד כועסים כשמעודדים אותם לאכול. מרגישים שלא מבינים שהן עלולים להשמין (גם אם מדובר במחשבת שווא והם מאד רזים). יש אחרים שעידוד לאכול וחיזוקים סביב המראה החיצוני יכול לעזור. אתה צריך להיות רגיש להשפעה של הדברים שלך על החברה שלך. בכל מקרה כפי שכתבתי תשכנע אותה להגיע לטיפול. בברכה, אמיר

האם אוכל לקבל רשימת המלצות על פסיכולוגים המטפלים באנשים מבוגרים ( המטופל הפוטנציאלו שהנו אבי הוא בן 79 שנה). המגורים של אבי בצפון תל-אביב והייתי מבקשת שגם הפסיכולוגים יהיו מאיזור זה או סמוך עד כמה שנתן. תודה מראש

שלום רב אני אנסה לאתר שם של פסיכולוג שמטפל בגילו של אביך. תבדקי איתי עוד כשבוע ואני מקווה שתהיה לי תשובה עבורך. בברכה, אמיר

תודה לד"ר אמיר זהר על תשובתו בנושא הקודם. בנסיונותי למצוא את פרופ' קליינהאוז עליו כתבת בתשובתך היה לי קשה היות ולא היה לי שם פרטי. אם באפשרותך לתת לי את שמו הפרטי או אפילו את מס' הטלפון או האי מייל שלו אשמח מאוד.

שלום, קרן אני אנסה לאתר את הטלפון או למצוא מטפל אחר שעוסק בהיפנוזה. תיצרי איתי קשר עוד כשבוע ואני מקווה שתהיה לי תשובה. בברכה, אמיר

מה הם הגורמים להתפרצות/הופעת המחלה

שלום רב לצערנו, אין ודאות לגבי הגורמים לסכיזופרניה, למרות שיש תיאוריות רבות. לעומת זאת הנסיון הטיפולי רב ויש שיפור משמעותי מאד בדרכי הטיפול. נראה שבבסיס המחלה יש גרעין גנטי. יתכן שיש פרהדיספוזיציה גנטית. כלאמר, לאדם יש את הפוטניציאל לחלות בסכיזופרניה בגלל מבנה גנטי מסויים. ואולם, הפריצה של המחלה דורשת שיהיה גם סביבה שתגרום לכך שהמחלה תצא מהכח לפועל. יתכן ויש מקרים בהם המוכנות הגנטית כל כך חזקה שבכל מקרה המחלה תפרוץ. לעומת זאת במקרים אחרים המוכנות הגנטית פחותה והמחלה תפרוץ רק אם הסביבה תהיה טראומטית ומלחיצה. במקרים אלה סביבה טובה תאפשר לאדם לחיות את חייו בלי שהמחלה תפרוץ ובלי שיידע את הפוטנציאת שלו לחלות. בעבר היו תיאוריות שונות. החל מתיאוריות ביולוגיסטיות שטענו שהסיבות למחלה גנטיות בלבד, וכלה בתיאוריות פסיכולוגיות שראו את הגורמים הפסיכולוגיים בילדות המוקדמת כגורמים בלעדיים. כאמור, נראה שהאמת בקשר שבין גורמים גנטיים פיזיולוגיים וסביבתיים פסיכולוגיים. בכל מקרה, הטיפול המומלץ הוא טיפול תרופתי פסיכיאטרי בשילוב עם טיפול פסיכולוגי . כמו כן חשוב מאד הטיפול השיקומי שלעיתים קרובות נעשה ע"י עובדים סוציאליים. וטיפולים קבוצתיים שעובדים על נושא המיומנויות החברתיות. בברכה, אמיר

הרבה שנים אני סובל מזה ולאורך הזמן פיתחתי המנעויות שונות בכל הקשור בלצאת מהבית.נסיתי מגוון רחב מאד של תרופות,של טיפולים אצל פסיכולוגים ואצל פסיכיטרים.כמו כן פניתי גם לשיטות אלטרנטיביות,נכון לעכשו יש לי הקלה בעקבות שילוב של פריזמה ודפאלפט. אבל אחרי עשרים שנה זה עדין לא איכות חיים.אולי יש בכל אופן מישהו משהו שיכול לעזור.

שלום, ארי נשמע שניסית להתמודד עם הבעיה בדרכים שונות הלכת לטיפולים פסיכיאטריים ופסיכולוגיים. אתה מנסה להתמודד ולהיאבק עם המחלה. מובן שיהיה זה יומרני מצידי להציע משהו חדש לאחר שאתה מתייעץ עם אנשי מקצוע במשך שנים. לצערי, אין לי בשורה חדשה מעבר לצורך להמשיך בטיפולים ולקוות שתמצא תרופה יעילה יותר למצבך או שתהיה הקלה ספונטנית (שלעיתים באה) במחלה. אין לך ברירה אלא להמשיך במאבק. יש מקרים שהטיפול בהם קשה יותר, אבל אסור להתייאש. בהצלחה, אמיר

ידיה שלי בת 45 החלה לשמוע קול אשר מדבר אליה היכן ניתן למצוא חומר על נושא זה ואם אפשר לקבל הסבר על התופעה

שלום א אם הקולות שהחברה שומעת אינם קיימים במציאות מדובר בתופעה שקרויה הלוצינציה. זוהי תופעה שמעידה על בעיה נפשית שמצריכה טיפול מיידי. הלוצינציה יכולה להיות על רקע של בעיות שונות. החל ממחלת נפש, דרך השפעה של שימוש בסמים או בעיה אורגנית. כאשר הקולות נותנים פקודות והאדם לא יודע להבחין אם הקולות אמיתיים או לא המצב מדאיג. אם החברה יודעת לזהות שמדובר בקולות לא מציאותיים סימן שהתופעה פחות חמורה. בכל מקרה חשוב מאד להיבדק אצל פסיכולוג קליני או פסיכיאטר. בברכה, אמיר

אמיר שלום הבעיה אינה בעיית סמים למה הכוונה בבעיה אורגנית? האם קיים חומר בעברית?