פורום פסיכולוגיה קלינית

מה הם הגורמים להתפרצות/הופעת המחלה

שלום רב לצערנו, אין ודאות לגבי הגורמים לסכיזופרניה, למרות שיש תיאוריות רבות. לעומת זאת הנסיון הטיפולי רב ויש שיפור משמעותי מאד בדרכי הטיפול. נראה שבבסיס המחלה יש גרעין גנטי. יתכן שיש פרהדיספוזיציה גנטית. כלאמר, לאדם יש את הפוטניציאל לחלות בסכיזופרניה בגלל מבנה גנטי מסויים. ואולם, הפריצה של המחלה דורשת שיהיה גם סביבה שתגרום לכך שהמחלה תצא מהכח לפועל. יתכן ויש מקרים בהם המוכנות הגנטית כל כך חזקה שבכל מקרה המחלה תפרוץ. לעומת זאת במקרים אחרים המוכנות הגנטית פחותה והמחלה תפרוץ רק אם הסביבה תהיה טראומטית ומלחיצה. במקרים אלה סביבה טובה תאפשר לאדם לחיות את חייו בלי שהמחלה תפרוץ ובלי שיידע את הפוטנציאת שלו לחלות. בעבר היו תיאוריות שונות. החל מתיאוריות ביולוגיסטיות שטענו שהסיבות למחלה גנטיות בלבד, וכלה בתיאוריות פסיכולוגיות שראו את הגורמים הפסיכולוגיים בילדות המוקדמת כגורמים בלעדיים. כאמור, נראה שהאמת בקשר שבין גורמים גנטיים פיזיולוגיים וסביבתיים פסיכולוגיים. בכל מקרה, הטיפול המומלץ הוא טיפול תרופתי פסיכיאטרי בשילוב עם טיפול פסיכולוגי . כמו כן חשוב מאד הטיפול השיקומי שלעיתים קרובות נעשה ע"י עובדים סוציאליים. וטיפולים קבוצתיים שעובדים על נושא המיומנויות החברתיות. בברכה, אמיר

הרבה שנים אני סובל מזה ולאורך הזמן פיתחתי המנעויות שונות בכל הקשור בלצאת מהבית.נסיתי מגוון רחב מאד של תרופות,של טיפולים אצל פסיכולוגים ואצל פסיכיטרים.כמו כן פניתי גם לשיטות אלטרנטיביות,נכון לעכשו יש לי הקלה בעקבות שילוב של פריזמה ודפאלפט. אבל אחרי עשרים שנה זה עדין לא איכות חיים.אולי יש בכל אופן מישהו משהו שיכול לעזור.

שלום, ארי נשמע שניסית להתמודד עם הבעיה בדרכים שונות הלכת לטיפולים פסיכיאטריים ופסיכולוגיים. אתה מנסה להתמודד ולהיאבק עם המחלה. מובן שיהיה זה יומרני מצידי להציע משהו חדש לאחר שאתה מתייעץ עם אנשי מקצוע במשך שנים. לצערי, אין לי בשורה חדשה מעבר לצורך להמשיך בטיפולים ולקוות שתמצא תרופה יעילה יותר למצבך או שתהיה הקלה ספונטנית (שלעיתים באה) במחלה. אין לך ברירה אלא להמשיך במאבק. יש מקרים שהטיפול בהם קשה יותר, אבל אסור להתייאש. בהצלחה, אמיר

ידיה שלי בת 45 החלה לשמוע קול אשר מדבר אליה היכן ניתן למצוא חומר על נושא זה ואם אפשר לקבל הסבר על התופעה

שלום א אם הקולות שהחברה שומעת אינם קיימים במציאות מדובר בתופעה שקרויה הלוצינציה. זוהי תופעה שמעידה על בעיה נפשית שמצריכה טיפול מיידי. הלוצינציה יכולה להיות על רקע של בעיות שונות. החל ממחלת נפש, דרך השפעה של שימוש בסמים או בעיה אורגנית. כאשר הקולות נותנים פקודות והאדם לא יודע להבחין אם הקולות אמיתיים או לא המצב מדאיג. אם החברה יודעת לזהות שמדובר בקולות לא מציאותיים סימן שהתופעה פחות חמורה. בכל מקרה חשוב מאד להיבדק אצל פסיכולוג קליני או פסיכיאטר. בברכה, אמיר

אמיר שלום הבעיה אינה בעיית סמים למה הכוונה בבעיה אורגנית? האם קיים חומר בעברית?

שלום, לפני חצי שנה ארע מקרה של רצח בחורה ע"י החבר שלה באחד הקיבוצים. החברה הכי טובה שלי, חברה של אחיו של הרוצח. חבר שלה-בן 17 היה מאוד קרוב לאח שלו וכולם מסיקים שגם הוא חולה נפש ויכול לפגוע בה. לכן היא מאוד מגוננת עליו וטוענת שהוא לא כזה. הם כל הזמן רבים על דברים שטותיים, ביוזמתו. היא מדברת איתו בטלפון, ולרגע בקשת מחברתה שתהייה בשקט ישר הוא רב איתה ואומר שהיא מזלזלת בו ושהיא לא מעריכה אותו מספיק. וזו רק דוגמא אחת. הוא מתנהג מאוד באובססיביות ובודק כל מילה שהיא אומרת. היא יודעת שהוא לא בסדר ושהוא לא מנסה לריב איתה, כל החברות שלה אומרות לה שתעזוב אותו והיא לא מוכנה לעזוב אותו במצב כזה, היא טוענת שהיא היחידה שנשארה לו לדבר איתה. היא נשארת איתו, ואוהבת אותו, אבל השאלה שלי היא איך יודעים שהוא מגזים, אולי הוא ירש דפוס התנהגות מאחיו? מה עושים במצב כזה כי אני לא רוצה שהיא תהיה הבאה....

שלום, לילך אני מבין את הדאגה שלך. אחד הפרדוקסים שבפרסומים שונים בעיתונות לגבי רצח מסוג זה, כשנכתב רצח על רקע רומנטי. מובן שאין קשר בין רומנטיקה לבין רצח. הרצח נובע מקנאה חולנית ורכושנות אובססיבית. כאשר הקנאה והרכושנות הופכים להיות אובססיביים. וכאשר מופיעים סימני אלימות או איומים באלימות המצב מסוכן. בלי קשר לאחיו של החבר של החברה. אם את מודאגת מהאפשרות של אלימות מצידו חשוב שתשתפי אנשים בסביבה. חברות, משפחה ואולי אפילו אנשי מקצוע. יתכן ואת מגזימה בדאגה שלך אבל יש גם אפשרות שהדאגה שלך במקום ויש צורך להתריע ולחלק את האחריות עם אנשים נוספים מסביבך. אם החברה שלך מעדיפה להשאר איתו זו בחירה שלה כאדם בוגר. רק אם יש סימני אלימות ועבירות על החוק. או שפסיכיאטר יקבע שהבחור מסוכן לסביבה או לעצמו ניתן לעשות משהו חוקי. מעבר לזה אפשר רק לנסות ולשכנע. בברכה, אמיר

שלום רב, אני מתנצלת מראש שפנייתי מעט ארוכה , אשתדל לתמצת. אני בת 34, גרושה ואם לשניים וחייה עם בן זוג (אביה של הבת הצעירה) בגיל 18 לערך התחלתי לסבול מדכאון וחרדות קשות ופעמיים נזקקתי לתרופות שלקחתי במשך מספר שבועות בלבד עד שה"סיוט" קצת נרגע. כמו כן עברתי טיפול פסיכולוגים ממושכים אצל מספר מטפלים, אך לא מצאתי שזה סייע לי בכלל ולבסוף החלטתי לא לחזור לזה. כיום אני מתפקדת כלפי חוץ באופן נורמלי אך מרגישה שאני כל הזמן על איזה "קו אדום" וחוששת שאם אחצה אותו אני אתמוטט, אשתגע, וכד'. אני מדחיקה המון דכאונות, תסכול, פחדים, וחיה בתוך עולם פנימי מלא שאין לא קשר לחיי במציאות. ולשאלתי- בעבר נהלתי רומן עם אדם מבוגר והקשר איתו היה ממש אובססיבי כאילו שכל מה שיש לי בחיים זה הוא, וזה גרם לסבל רב. כיום יש מישהו אחר שאני רואה כמעט מידי יום (בפיעלות ספורט) והדבר חוזר על עצמו אין ביננו קשר רומנטי אך אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליו, הרצון להיות חלק מהחיים שלו והצורה בה כל מה שנאמר ביננו משפיעה עליי משגעת אותי, אני אף מספרת לו דברים שלא היו מעולם בכדי לזכות בקירבתו (עד כדי שהותקפי ע"י מישהו וכדי שזה יהיה משכנע חתכתי את עצמי...) נמאס לי מזה אני רוצה להרגיש שיש לי משפחה וחיים משלי ולא לבטל כל מה שיש לי בעבור קירבה של אחר. אנא על תמליץ לי לפנות שוב לטיפול פסיכולוגי אני רוצה לדעת מה דעתך על הדברים? ועד כמה המעשים הללו "מופרעים" ? והאם יש לדעתך איזהשהוא מוצא ללא לגשת שוב לשיחות שלא מובילות לשום מקום. המון תודה המון תודה.

שלום, שי אני מבין את המצוקה שלך ואת היאוש שלך אחרי שטיפולים פסיכולוגיים לא הצליחו לסייע לך. נראה לי שאת מחפשת חום ואהבה של דמות שאולי היא דמות אבהית עבורך. הבעיה היא שהקשר הופך להיות כפייתי. את מרגישה רדופה ע"י המחשבות שלך , מרגישה שאת מאבדת שליטה ומשתגעת. הכפייתיות היא הבעיה המרכזית. לדעתי את צריכה קודם כל טיפול תרופתי שיעזור לך להרגיע את הכפייתיות. יש כיום טיפולים יעילים למטרה זאת, ותופעות הלוואי אינן רבות. הסבל שלך כיום והמתח כל כך גדולים שרצוי להיעזר בטיפול תרופתי כדי להרגע. חשוב שתדעי שההמלצה על טיפול תרופתי היא לא כי יש לך מחלת נפש אלא בגלל הכפייתיות. אני מניח שיש לך נסיון למי לפנות בעניין. בברכה, אמיר

ברצוני לדעת אם פסיכולוגים יכולים לבצע היפנוזה? אם כן, היכן אפשר למצוא פסיכולוג כזה? האם טיפול כזה יכול לעזור בהפסקת עישון או בהפרעות אכילה? האם טיפולים אלו נמצאים בסל של קופות חולים? מהי העלות המקובלת של טיפול כזה ולאלו גילאים הוא מומלץ?

שלום, קרן הפסיכולוגים המורשים לבצע טיפולים בעזרת היפנוזה הם רק אלה שעברו קורס מתאים ושקיבלו תעודה שמאשרת להם לעשות טיפולים בהיפנוזה. אגב, לא רק פסיכולוגים אלא גם פסיכיאטרים ורופאים שעברו את ההכשרה המתאימה יכולים לעסוק בהיפנוזה. בנוגע לטיפול בהפסקת עישון יש הצלחות לטיפול בהיפנוזה. לגבי הפרעות אכילה, למיטב ידיעתי אין טיפול ספציפי בהיפנוזה. חשוב לדעת שבמקרים רבים לאנשים יש משיכה להיפנוזה. המשאלה היא שבעזרת ההיפנוזה ייעשה קסם ותופעות מציקות ייעלמו. לצערי, אין הדבר כך. היפנוזה היא לא תרופת פלא ומועטים הסימפטומים שהיפנוזה עוזרת לגביהם. לגבי מטפלים - פרופ' קליינהואז נחשב בר סמכא בנושא. לדעתי הוא עצמו אינו מטפל, אבל הוא יכול להפנות למטפלים מומלצים. תנסי להשיג טלפון דרך 144 . בברכה, אמיר

מה זה ביופידבק?והיכן ניתן לטפל בשיטה זאת?

שלום, אילן בביו פידבק נעשה שימוש במכשירים שמחוברים לגופך ומודדים מדדים כמו לחץ דם, הזעה ועוד. באמצעות הפידבק הביולוגי אתה מקבל פידבק לגבי תגובות ביולוגיות בגוף שמהוות סימנים לתופעות כמו חרדה, וכך אתה לומד לשלוט בגופך ובתופעות החרדתיות. אינני יכול להמליץ על מקום מסויים שכדאי לעשות את הטיפול. תנסה לבדוק דרך קופת חולים בה אתה חבר. יתכן ויש השתתפות של הקופה. בברכה אמיר

שלום, אנחנו חולקים ילדה משותפת בת 5 וחודש, יצירתית ומלאת חיים. רק מה, בנסיונות הלימוד המאוד לא תובעניים שלנו כלפי הילדה למספרים, הילדה לא מצליחה לשכתב את המספרים בצורה הנכונה, בד"כ כתב ראי, או באופן עקבי מספרים "שוכבים". הילדה מבינה שדבר מה אינו כשורה והיא מאוד מתאמצת לרשום על-פי "הכללים". שאלתנו היא כמובן האים אנו צריכים להעיר ולתקן כל אימת שהתופעה חוזרת על עצמה, או להראות להשוב ושוב את הדרך הנכונה לרישום, או שהנ"ל מצריך סוג טיפול שונה. נודה על התשובה.

שלום רב, לצערי אין לי ידע רב בתחום התפתחות הילד ובתחום ליקויי הלמידה. להערכתי, עליכם להתייעץ עם הגננת של בתכם או עם הפסיכולוגית הקשורה לגן. אנשים אלו אמורים לדעת מה משמעות התופעות בהן הבחנתם. מצטערת ובהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

שלום, גיל ומיה בגיל של בתכם כתב ראי אינו יוצא דופן ואינו מהווה בעיה. מדובר בתהליך הבשלה קוגניטיבי. סביר להניח שהדברים יסתדרו. עצתי לכם שתרדו מהעניין ולא תציקו לילדה בעיניין זה. בברכה, אמיר

שלום רב, אני בת 20 וחצי, הסטוריה רפואית בריאה, נטיה קלה למצבי רוח דכאוניים מגיל צעיר.אבי בעבר סבל מהפרעה נפשית קלה, וטופל אצל פסיכיאטר וכיום מצבו הנפשי תקין. לפני כחודשיים וחצי התחלתי לסבול מבעיות משלשולים ובעיות בדרכי העיכול, שגרמו לי לאיבוד משקל (חמישה ק"ג) לא רצוני. במקביל לבעיות אלו התחלתי להיות מדוכאת ופשוט לא שמחה. בהתחלה חשבתי שזו סתם תופעה חולפת ולא ייחסתי לה חשיבות, אבל לאחרונה חטפתי מספר התקפים שלא הייתה לי שליטה עליהם: התחלתי לבכות המון בלי סיבה, לא הייתי מסוגלת לקבל החלטות מהקלות ביותר כמו אם לאכול משהו ומה לאכול. לא יכולתי לדבר עם אף אחד (מעבר לבני משפחתי שנורא דאגו לי) ולא התחשק לי לצאת מהבית. התופעה הזאת חזרה על עצמה מספר פעמים ונראה לי שאני זקוקה לטיפול, הבעיה היא שאינני יודעת אם הסיפטומים מצביעים על טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי. הייתי גם מעוניינת לדעת אם יכול להיות איזשהו קשר בין הבעיות שלי בדרכי העיכול למצבי הנפשי. אודה על תשובה מהירה.

שלומית שלום, בהתייחס לדברים שכתבת הייתי מחלקת את התשובה לשני חלקים: הבעיה הפיזית - השילשולים ובעיות בעיכול. יש לעשות בירור יסודי לגבי מקור הבעיות ולטפל בסימפטומים. הבעיה הנפשית- את מתארת התנהגות מהסוג הנמנע: לא יוצאת מהבית, לא מדברת עם אנשים, לא יודעת מה לאכול וגם לא תמיד אוכלת (ירדת 5 ק"ג). סימנים אלו עשויים להעיד על דיכאון או על בעיה אחרת הקשורה למצבך הנפשי. את בעצמך מבינה ומתארת שאת לא מרגישה טוב מבחינה נפשית. דבר זה בלבד הוא סיבה מספיק טובה לפנות לטיפול. לגבי שאלתך האם לפנות לפסיכולוג או פסיכיאטר, קשה לי לענות על כך. לדעתי את יכולה לפנות לרופא המשפחה ולעשות את הבירור הפיזיולוגי, ובמקביל לפנות לפסיכולוג על מנת להתחיל טיפול ולנסות להתחיל לטפל גם בחלקים הנפשיים שלך. אם רופא המשפחה לא ימצא דבר גם לאחר בירור מעמיק, אולי אז תוכלי לערב פסיכיאטר לצורך התיעצות. בהצלחה, טלי פרידמן-עובדת סוציאלית

שלום, שלומית הבעיה שלך היא בראש ובראשונה פסיכולוגית. חשוב שתפני בהקדם האפשרי כדי שניתן יהיה לעזור לך באופן מהיר. הפסיכולוג יוכל להעריך אם יש צורך ביעוץ תרופתי או שניתן יהיה להסתפק בטיפול פסיכולוגי. חשוב לי לכתוב לך שלמרות החרדה מאבדן שליטה וההרגשה שהמצב חמור, סביר להניח שהבעיה לא כ"כ חמורה ושניתן יהיה לעזור לך בטיפול. בהצלחה, אמיר

אני בן 30, נשוי, מזה כ 3 חודשים ,למעשה מאז שהחלפתי מקום עבודה התחלתי לסבול בהדרגה מהתופעות הבאות כאשר חלקם נעלמו וחלקם לא הזעה בידים , עיקצוצים בידים וברגלים,סחרחורות , טישטוש בראיה,חוסר ריכוז, בחילות. במסגרת בדיקות רפואיות דם-תקין ניאורולוגי -תקין,א,ק,ג-תקין מצב זה מוביל אותי לחוסר תפקוד . האם זה סוג של חרדה עםדיכאון,מה לעשות?האם פרוזאק פותר זאת?

שלום אמיר, התופעות שאתה מזכיר אכן לעיתים מופיעות במצבים של חרדה בעיקר. אולם קשה לומר שזה אכן העניין, כיון שיש לאבחן התקפי חרדה לפי קריטריונים שונים, ולא רק אלו שהזכרת. אולם עצם מחשבתך שמא זה עשוי להיות התקפי חרדה או דיכאון, מעיד על כך שאפשרויות שכאלו אינן בגדר של חסרות שחר עבורך. האם השינוי בעבודה היה לפי רצונך? האם אתה מרוצה מעבודתך החדשה? האם אתה מרגיש בעבודה זו חינוי? האם אתה מרגיש שהגעת למקום המתאים לך ולכישוריך? האם אתה מרגיש כל הזמן שאתה נמצא תחת זכוכית מגדלת של עובדים אחרים (קולגות, מנהל וכו'). יש המון דברים שיש לבדוק עימך. אולי הסיבה אינה נעוצה דווקא במקום העבודה אלא קשורה לנושאים אחרים (זוגיות וכו'). להערכתי עליך להתייעץ עם פסיכולוג או אפילו פסיכיאטר ולו רק כדי לאבחן האם בעייתך נובעת ממקור נפשי או אולי בכל זאת ישנן בדיקות פיזיות שלא עשית ועשויות להעיד על בעיה פיזיולוגית. שתיהיה בריא.... טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

כל התופעות שצינתי התחילו לאחר השינוי בעבודה.השינוי היה משמעותי היות ועברתי מעבודת אבטחה שהיא עבודת שטח לעבודה משרדית של 12 שעות ישיבה על כיסא מול מחשב וספרים.במסגרת זאת התחלתי להרגיש תופעות אלו ואשר אני נתתי להם פרשנות של מחלה ולכן התפתחות סוג של חרדה נמשכת שלא מצליחה לעזוב אותי במשך 3 חודשים ותחושה של דיכאון אשר נובעת מחוסר היכולת להתנתק מאותן תחושות. לעניין הבדיקות הפיזיות רופא המשפחה מצא לנכון לקבוע שאני בריא. נשאלת השאלה האם כתוצאה ממקום עבודה לא מתאים לפי השאלות ששאלת שהתשובה לרובן היא חיובית ובנוסף לכך שאישתי בהריון ראשון בחודש 7 יכולות ליצור תופעות כאלה ואשר לא יעזבו אותי עד שאדאג לשינוי כלשהוא?

שלום, אילן כמו שכתבת ישנם כיום שינויים משמעותיים בחייך. המעבר של מקום עבודה וההריון של אשתך. התופעות שאתה מתאר בהחלט יכולות להיות תופעות של חרדה. חשוב מאד שתלך לטיפול פסיכולוגי בהקדם האפשרי. במקרים כמו שאתה מתאר חשוב לפתור את הבעיה מהר. עיכוב יכול לגרום לכרוניזציה של המצב ולקושי לטפל בו. יתכן שיהיה צורך בסיוע תרופתי. ואולם, התופעות הן תגובתיות לאירועי חיים ולכן החשוב ביותר הוא הטיפול הפסיכולוגי. הסיכוי שיהיה ניתן לעזור לך טוב מאד. בברכה, אמיר

התחלתי טיפול אצל פסיכיאטר,האם ישנו הבדל מהותי בשיטת הטיפול ,ואולי עדיף פסיכולוג?

אני בת 34 ומגיל 15 סובלת מאנורקסיה שטופלה, ובשנים האחרונות מצבי יציב (תלוי במצבי רוח). גובהי 1.65 ומשקלי בד"כ הוא 48 ק"ג. כעת אני בהריון בסוף חודש רביעי וזהו הריוני השני (ביתי הגדולה בת 5). בהריון הקודם עליתי 11 קילו אולם עד חודש שישי לא ראו עלי שאני בהריון. כעת עליתי כבר 4 קילו (עדיין לא ממש רואים) וזה מתסכל אותי ביותר. אני מוצאת את עצמי מתעסקת בזה כל היום גם כשאני בעבודה. כיוון שאני בעבודה משרדית אין באפשרותי לעשות פעילות גופנית, כי לאחר העבודה אני מתחילה יום חדש עם ילדתי ואני גם מאד עייפה, יותר מהרגיל. מה עושים?

שלום, אנונימית יש לך נסיון רב עם האנורקסיה. את כמובן יודעת שעליה קטנה במשקל מכניסה אותך לחרדה ולמתח. הפחד שתשמיני, תאבדי שליטה ותרגישי גועל כלפי עצמך. ואולם, את הרי יודעת שגם אם תעלי מעט במשקל, עקב ההריון, תהיה לך היכולת לרדת חזרה מאוחר יותר. אולי יש לך זכרונות מההריון הקודם ומהאופן שעברת אותו. נשמע לי שאת מרגישה שאת עלולה להיכנס לתקופה רגישה יותר בעינין האנורקסיה. מכיון שאת מנוסה את בטח יודעת מה יכול לעזור לך. זה הזמן לחזור לטיפול אם טיפול עזר לך או להיעזר באמצעים אחרים שבעבר עזרו לך. תשימי לב אם את מתחילה לאבד שליטה על המחשבות שלך לגבי אוכל ומשקל. האם הכפייתיות של המחשבות גוברת. אני בטוח שכשם שהתמודדת בעבר תצליחי גם עכשיו. בהצלחה, אמיר

שלום רב!!! ברצוני לדעת מה יכולה להיות הסיבה לכך שאני מקלף את ציפורני הרגלים. אני עושה זאת לעיתים קרובות במשך היום. אשתי טוענת שמדובר בחרדה כלשהי שאיני מודע לה כנראה ומבטא אותה בדרך זו. אשמח אם תסבירו לי את פשר התנהגותי זו. עליי לציין שאני עושה זאת גם לצפורניי בידיים. בתודה מראש

שלום, אהוד אינני מבין את הסימפטום. למה אתה מתכוון כשאתה אומר שאתה מקלף את הציפורניים. קסיסת ציפורניים מבטאת מתח (קצת קשה לקסוס ציפורניים ברגליים). השאלה לגביל האם הדבר בשליטתך? האם מדובר בדחף שאתה לא שולט בו? האם אתה יכול לזהות תקופות בהם התופעה מתגברת ומה מאפיין את אותן תקופות. תחפש דפוסים חוזרים שקשורים לתופעה ותנסה לחפש את שורשיה. מתי התחילה ולמה. בברכה, אמיר

בקר טוב לך אני לא יודעת אם אתה בדיוק הכתובת המתאימה אבל איך ניתן לעזור לאדם או לאיזה גורם ניתן לפנות העוזר להתמודד עם התמכרות לעישון גראס. האם רקע היסטורי קשה של האדם דוחף אותו או חוסר יכולת להתמודד עם לחצים הקיימים ביום יום. האם שיחות עם פסיכולוג יכולות לעזור. אודה לך מאוד על תשובתך

שלום מיכל ההתמכרות לעישון גראס היא קודם כל בעיה פסיכולוגית. לא מדובר בהתמכרות פיזיולוגית. לעיתים קרובות זוהי דרך לברוח מהתמודדות עם בעיות ולעיתים דרך להוריד מתח ולחץ. יש הבדל מהותי בין עישון גראס לכיף מידיי פעם לבין התנכרות. בגלל שאנשים שמעשנים מידיי פעם מרגישים שהעישון לא מזיק להם ועוזר להם להינות הם לא מודעים לכך שלעישון שהופך לדרך חיים יש מחירים כבדים. הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הנושא היא ללכת לטיפול פסיכולוגי. מובן שחייבת להיות מוטיבציה אצל האדם כדי שיילך לטיפול וכדי שטיפול יעזור. חבר או חברה יכולים לשכנע בעיקר אם יראו לאדם את המחירים שהוא משלם על עישון מוגזם. בברכה, אמיר

לאמיר שלום אבי בן 79. הוא בריא גופנית ואף עובד במשרה מלאה (הוא עצמאי). מצב רוחו מדוכדך למדי והוא חוזר על כך שכבר אין לו ערך ואין טעם לחייו. הוא מוקף משפחה בנות ואשה. אציין כי מעולם לא היה אדם עליז במיוחד מה גם שהא חווה לא מעט טראומות בחייו ולא טפל בהן, בהינין פטירת אחד מילדיו, פטירת הורים בהיותו אדם צעיר ועוד. אני מנסה לעודדו אבל זה לא קל. היכן אוכל למצוא ספרים בנושא אשר יראו פן אחר של החיים בגיל זה. איך אפשר לכוון אותו ולעודדו ולעזור לו. עדיף ספרות באנגלית או צרפתית ולא בעברית.

שלום רב לצערי אינני יכול לעזור לך. אני לא מתמצא בגיל הזקנה ולא מכיר חומר בנושא. ראיתי כתבה על רופה גריאטרי בשם ד"ר מריאן (לא זוכר שם משפחה) שמאד הרשים אותי. תנסה אצל מומחים לפסיכוגריאטריה. בברכה, אמיר

שלום רב, זיקנה היא תהליך מורכב המתבטא אצל כל אדם בדרך אחרת. תהליך הזיקנה הוא תהליך של חשבון נפש ברמות מסוימות, מה עשיתי עד כה, מה השגתי בחיי, מה עברתי וכו'. לא פעם יש התעלמות מההוה ושקיעה בנוסטלגיה ובזכרונות העבר. לעומת זאת יש קשישים שמגיעים לכדי השלמה עם חייהם ומבקשים לחיות את שנותיהם האחרונות בהתמקדות בתחביבים, משפחה,חוגים שונים וכו'. בין שתי הקצוות הללו יש מגוון רחב של קשישים שנעים בין הקצוות. לפי מה שאת מתארת, אביך על אף גילו המבוגר ממשיך לעבוד ולהיות יעיל וחיוני. דבר זה עשוי לתרום לתחושתו הפנימית כבעל ערך. יחד עם זאת את מתארת מצב רוח מדוכדך. ייתכן ומדובר בדיכאון המאפיין את גיל הזיקנה, המופיע על רקע של חרדה מפני המוות והחידלון. דיכאון אצל קשישים הוא תופעה מוכרת. היום נהוג לתת טיפול תרופתי אנטי דיכאוני אצל קשישים שאובחן אצלם דיכאון. להערכתי, עליך לפנות לרופא גריאטר או לפסיכיאטר שעובד גם עם קשישים. הוא בודאי יבקש לשוחח עם אביך על מנת לאבחן מה הבעיה. אם ברצונך רק לקבל יעוץ מבלי לערב את אביך (אולי הוא ייפגע ממעורבותך בחייו), זו גם אפשרות. בכל אופן, אני מעריכה את דאגתך לאביך, ומקווה שתימצאי את הדרך לסייע לו. לגבי חומר קריאה על נושא הזיקנה, ובוודאי שמצוי שם גם נושא של דיכאון אצל קשישים) תוכלי למצוא בכתב העת "גרנטולוגיה". להערכתי הוא מצוי בספריות של האוניברסיטאות, אולי בספריות הרפואיות. בנוסף יש ספרים נוספים כגון: "איך אנחנו מזדקנים", "הגיל השלישי" ועוד. גם באינטרנט יש אתרים לא מעטים העוסקים בנושא. תשתמשי במנועי החיפוש דרך מילות מפתח של "זיקנה" ו"דיכאון". במידה ותזדקקי למידע יותר ספציפי, אשמח לעמוד לרשותך. בברכה, טלי פרידמן-עובדת סוציאלית

שלום רב. אני ממליצה על סיפרו של פרופ. מריאן רבינוביץ, "גילו של אדם". יתכן ותורגם לשפות בנוסף על עיברית. פרופ. רבינוביץ מומחה בתחום הגריאטרי, באבחון כולל, וסיפורי חיים. בברכה, לאה

השאלה היא הנושא.

שלום רב בד"כ מטפלים כמו בני אדם יכולים להיות בעלי אשיות ובעיות משל עצמם. יכול להיות אדם מופרע למדי שמצליח בזמן שהוא עוסק בטיפול לשים בצד את עצמו ולטפל באופן טוב. יחד עם זאת אני חושב שלאדם שסובל מאשיות גבולית יהיה קשה מאד ואולי בלתי אפשרי להיות מטפל, ואם הוא יהיה כזה יהיה לו קשה להיות מטפל טוב. בברכה, אמיר

שלום רב, לשאלתך אין לי אלא לומר שגם מטפל הוא בן אנוש, ועשוי מאותם מנגנונים כמו של כל יתר האנשים. בתהליך הכשרת המטפל יש דגש על אישיותו ועל התאמתו לתחום הטיפול. אולם לא תמיד אפשר לזהות כל הפרעה או בעיה. מה גם שיש מטפלים עם הפרעות נפשיות ברמות שונות אשר מצליחים בעבודתם על אף בעייתם. לגבי אישיות גבולית, אישיות שכזו מתאפיינת בהתנהגות לא יציבה, תוקפנות, בילבול רב וניעות בין קצוות שונים של מצבי רוח. אישיות שכזו באופן כללי אינה מתאימה להיות אישיות טיפולית מעצם הקשיים שהיא חופנת בחובה. אולם גם פה מדובר ברמות שונות של ההפרעה. קשה לומר שאישיות גבולית בכל הרמות אינה מתאימה באופן נחרץ להיות מטפלת. יש לבחון כל מקרה לגופו. בכל אופן, כל אדם המחליט ללכת לטיפול, רצוי שיהיה קשוב לתחושותיו הפנימיות, ויבחן האם המטפל אליו הוא הגיע טוב עבורו, ואם יש דברים חריגים או שנראים כלא מתאימים יש ליידע את המטפל, או במקרים קיצוניים אפשר לפנות למנהל של המטפל או לאגודה שאליו הוא שייך (אירגון העובדים הסוציאליים/הסתדרות הפסיכולוגיים וכו') בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

האם שתי אבחנות אלה יכולות לדור בכפיפה אחת ? איזה טיפול מוצע כיום לאדם שהינו בעל אישיות גבולית? האם ישנם טיפים או עצות לחיים משותפים עם אדם כזה?

שלום טלי כאשר מדברים על אבחנות צריך להבדיל בין אבחנה דינמית שהיא אבחנה שמדברת על הארגון האישיותי של האדם לבין אבחנה פסיכיאטרית של התופעות. על פי האבחנה הדינמית יש קשר בין התופעות. קרנברג לדוגמא רואה בארגון האשיותי של הבורדרליין ארגון ששיך גם לאשיות הנרקיסיסטית. קוהוט לעומתו עושה אבחנה ברורה בין אשיות נרקיסיסטית ואשיות גבולית. על פי האבחנות הפסיכיאטריות מדובר בשתי אבחנות שונות. הטיפול המומלץ לדעתי הוא טיפול דינמי, של פעמיים בשבוע ולתקופה ארוכה. בד"כ קשה לחיות עם הפרעת אשיות גבולית יותר מאשר עם אשיות נרקיסיסטית. אדם שסובל מהפרעה גבולית נתון לשינויי מצב רוח קיצוניים, התנגות קיצונית ולא תמיד צפויה, רמה גבוהה של תוקפנות, רמה גבוהה של השלכתיות, רמה גבוהה ביותר של חוסר יציבות וסערות בקשר. אדם כזה נוטה להתנדנד בין התקרבות והתרחקות. כשהוא מתקרב הוא פוחד להבלע ולכן מתרחק וכשהוא מתרחק הוא פוחד להשאר לבד ולכן מתקרב. הוא נוטה לשגע את מי שקרוב לו. אשיות נרקיסיסטית יכול להיות אדם נחמד ומדליק כל זמן שמעריצים אותו ורוקדים על פי החליל שלו. הוא פגיע מאד ורגיש לביקורת. כאשר הוא נפגע הוא מגיב בהתפרצות זעם או התרחקות. קל יותר לחיות עם אשיות נרקיסיסטית מאשר עם אשיות גבולית. הטיפ המרכזי הוא לשנע את האדם ללכת לטיפול. בברכה, אמיר

יצאתי עם בחור במשך תקופה.תמיד הפריע לי משהו בו ולא ידעתי להצביע מה בדיוק.יום אחד שנשארתי בביתו לבד והסתכלתי במגרותיו ,גיליתי דפים שנכתבו ע"י פסיכולוגית במהלך שירותו הצבאי שהשורה התחתונה היתה שהפרופיל יורד לו לנפשי בגלל הפרעות נרקיסיסטיות. דברים אז החלו להתחבר לי-למה היו לו התקפות שהוא כל הזמן הגן על עצמו והאשים אותי,היה אובססי במראהו,לא מוכן לקבל ביקורת ואם כן היה הופך להיות תוקפני. אשמח מאוד לדעת עוד פרטים על סוג המחלה והשפעתה על חיי היום יום.האם זה עובר או נעשה גרוע יותר?. הקשר בינינו נותק כי הוא לא היה נסבל.אך אני נשארתי מבולבלת ומסוקרנת כאחד.

אני אשה המתקרבת לגיל 40. נ + ילדים. אחת מאחיותי נפטרה כשהייתי בת 4. טראומה קשה לכל המשפחה אשר גם לא טופלה כיאו (הפטירה הוכחשה ולא עסקו בה מעולם) . הרבה מעברים בין מדינות ובתי ספר. הפרעות אכילה במשך שנים ממושכות כיום ומזה שנים חיה לכאורה חיים תקינים אבל בפנים העצב קיים. החיים קשים עלי. עוברת טיפול פסיכולוגי. מתפקדת יפה בעבודה. אבל למודת סבל. פסימית. מרבה להיות עצובה. קשה לי להיות אמא. קשה לי לקבל מאחרים . משתדלת כמה שנתן לא להעזר בסביבה אלא אם אני בעמדת כוח או אם זה תמורת תשלום או כנגד טובת הנאה אחרת. הרבה מצבי רוח. המטפל מסרב לענות לי על שאלה זו. האם אני אישיות גבולית.

שלום רב המטפל מסרב לענות לך בצדק. אין שום משמעות לידיעה אם את מוגדרת כאישיות גבולית או לא. ככלל האבחנה של אישיות גבולית רחבה מאד ואינה משמעותית בתוך התהליך הטיפולי שאת עוברת. תנסי להתמודד עם המציאות של החיים שלך ועם הקשיים שלך. האנרגיה שאת מבזבזת על המחשבה לגבי האבחנה שלך מובנת אבל מיותרת ובאמת חסרת משמעות. בברכה אמיר

התשובה שלך מאכזבת.

לאמיר לא זו בלבד שתשובתך אכזבה אותי. אבל עולה ממנה סבאופן ברור כי השתדלת לשמור על המטפל שהזכרתי דהיינו הקולגה שלך במקום מתן תשובה. לפחות אל תסתתר מאחורי תשובות חמקניות ותכתוב במפורש כי להבנתך זה לא קולגיאלי להשיב כאשר מטפל אינו משיב אבל אל תכתוב לי תשובות שאין מאחוריהן דבר וחצי דבר.

קרובת משפחתי ( כבת 60) סובלת מזה מספר חודשים מחרדות, אי שקט, קושי בקבלת החלטות. בבדיקה פסיכיאטרית היא הובחנה כסובלת מדכאון והוחלט לתת לה REMERON במינון של 45 מ"ג ליום. כיום החלה החולה להתלונן על כך שרוצים להרעילה, או לחטוף אותה. האם יתכן כי ההחמרה או השינוי בדפוס ההתנהגות הם תוצאה של הכדור? האם הכדור הנ"ל ידוע כפותר בעיות כה חמורות של חרדה? מהו טווח הזמן כדי לדעת האם הכדור עוזר או שיש להחליפו? בתודה מראש, רותי

שלום, רותי קרובת משפחתך פתחה פראנויה. יש מקרים בהם תחופה אנטידיכאונית יכולה להשפיע על התפתחות תגובות פראנואידיות. מובן שאין באפשרותי להתייחס למקרה הספציפי. אתם צריכים להתייעץ עם הפסיכיאטר שנתן את הטיפול התרופתי או לחפש דיעה נוספת של רופא שיבדוק את דודתך. בברכה, אמיר

בעלי ואני לא מדברים כבר שבוע. הסיבה לברוגז אינה ידועה לי כי הוא לא עונה לפניותי. זה אירע בעבר פעמים מספר ותמיד אני יזמתי את ההתפייסות, אך הפעם נראה לי שהוא לא מתכוון לצאת מזה. אז אני "משתפת פעולה" ולא מנסה לדבר איתו. יש לנו ילדים קטנים. הוא עדיין גר בבית. ביקשתי שיעזוב אם הוא לא מוכן בשום אופן לדבר על זה והוא סירב, אז בשבת האחרונה לקחתי את הילדים ונסעתי להורים שלי. אמרתי לו לאן אני הולכת וחזרתי במוצ"ש. מאז עבר שבוע של שתיקה, והיום בעלי לקח את הילדים ונסע, בלי לומר לאן והוא לא עונה לי בפלאפון. (רק שהילדים אצלו. לא מוכן לומר איפה הם) בקיצור- נראה לי שנשאר רק להתגרש כי הוא לא מוכן להידבר בשום אופן. אציין כי הוא מתנגד בצורה נחרצת ביותר לייעוץ פסיכולוגי כלשהו. מה עושים?????

שלום , רותי נשמע שבאמת הגעתם לנקודה שמחייבת שינוי. יתכן שנמאס לך לחכות ולנסות לפייס כמו שעשית בעבר. יתכן שבאמת הגעתם לסוף הדרך של חיי הנישואין שלכם. לדעתי כדאי שתיידעי אותו על מחשבותיך להתגרש ותשמעי את תגובתו. אם הוא לא עונה תאמרי לו שבמידה והוא לא מדבר איתך על הנושא את מתכוננת לפתוח בהליכי גירושין. ההחלטה להתגרש קשה. גם לאחר שמחליטים חשוב לנסות ולהיפרד באופן הטוב ביותר כדי לפגוע באופן מינימלי בילדים. נראה שגם הוא אוהב את הילדים ויהיה לו חשוב שאם אתם מתגרשים תעשו את זה באופן שהילדים לא יפגעו. אם את צופה קשיים בנושא מזונות או חלוקת רכוש את יכולה להתייעץ עם עורך דין שמטפל בנושא או עם מגשרים. חשוב שתארגני לך סביבה תומכת של בני משפחה קרובים או חברים שיהיו לצידך. עורך דין או מגשר יוכל להדריך אותך לגבי הצעדים הפרקטיים של פתיחת תיק ברבנות וכד'. תהליך פרידה וגירושין הוא תהליך קשה. אבל אם חיי הנישואין הופכים להיות בלתי אפשריים, לעיתים אין מנוס מצעד זה. בהצלחה, אמיר

שלום , רותי נשמע שבאמת הגעתם לנקודה שמחייבת שינוי. יתכן שנמאס לך לחכות ולנסות לפייס כמו שעשית בעבר. יתכן שבאמת הגעתם לסוף הדרך של חיי הנישואין שלכם. לדעתי כדאי שתיידעי אותו על מחשבותיך להתגרש ותשמעי את תגובתו. אם הוא לא עונה תאמרי לו שבמידה והוא לא מדבר איתך על הנושא את מתכוננת לפתוח בהליכי גירושין. ההחלטה להתגרש קשה. גם לאחר שמחליטים חשוב לנסות ולהיפרד באופן הטוב ביותר כדי לפגוע באופן מינימלי בילדים. נראה שגם הוא אוהב את הילדים ויהיה לו חשוב שאם אתם מתגרשים תעשו את זה באופן שהילדים לא יפגעו. אם את צופה קשיים בנושא מזונות או חלוקת רכוש את יכולה להתייעץ עם עורך דין שמטפל בנושא או עם מגשרים. חשוב שתארגני לך סביבה תומכת של בני משפחה קרובים או חברים שיהיו לצידך. עורך דין או מגשר יוכל להדריך אותך לגבי הצעדים הפרקטיים של פתיחת תיק ברבנות וכד'. תהליך פרידה וגירושין הוא תהליך קשה. אבל אם חיי הנישואין הופכים להיות בלתי אפשריים, לעיתים אין מנוס מצעד זה. בהצלחה, אמיר

תודה לכב' הד"ר על תשובתו. ממאת האינפורמציה המצויה בידי , הבנתי כי שמוש מאסיבי ולאורך זמן בסטרואידים עלול להיות מלווה במשברים נפשיים ו/או תגובות פסיכוטיות. האם בתחום הפסיכיטריה לא מוכרת תופעה כזאת ? האם יש מקום בעת מתן טפול תרופתי נוגד דכאון אשפוז ו/או שיחות טפול לקחת פקטור כזה בחשבון על כל השלכותיו ? בתודה מאיה

שלום, מאיה אכן לשימוש מופרז בסטרואידים יש השלכות על המצב הנפשי. לעיתים שימוש כזה יכול להוביל אפילו למצבים פסיכוטיים (בעיקר מאניים). מובן שחשוב מאד שהגורמים המטפלים יהיו מודעים לנושא ויקחו אותו בחשבון בשיקולים הטיפוליים. בברכה, אמיר

מאז שהייתי ילדה יש מעין התקפות של פחד מהמוות. כאילו שהמח פתאום "קולט" את המשמעות שלא להיות קיים יותר ואני נכנסת לפניקה ומרגישה צורך "לברוח" (לרוב אני יוצאת מיד לסיבוב ריצה) . זה קורה גם במקרים שיש בעיה רפואית שמחשידה, אולי, למחלה רצינית. כיצד אני יכולה לטפל בבעיה ולהרגע ללא לקיחת תרופות? האם יש דרך אמיתית פשוט להפסיק לפחד מזה, זה די מתיש... תודה מראש ענבל

שלום, ענבל לצערי, אין דרך מהירה לטפל בנושא. את סובלת מהחרדות מגיל צעיר ולכן את זקוקה לטיפול פסיכולוגי טוב וכניראה ממושך כדי לשפר באופן ניכר ביותר את מצבך. כדאי שתפני למרםאה לבריאות הנפש באיזור מגוריך או לפסיכולוג פרטי כדי שיתן לך עזרה מקצועית. בברכה, אמיר

ענבל קודם כול אני רוצה להקדים ולומר שאני לא פסיכולוג או משהוא כזה... אבל אני חווה גם כן חרדות! ואני חיב להגיד לך שאם תילכי בצורה קבועה כול יום זה מאוד יעזור למצבך הנפשי (אין לי כוח להסביר למה). אבל זה או טראומה מגיל צעיר שאת לא זוכרת אותה (כמובן) או שזה בעיה פיזיולוגית שמשפיעה עלהנפש ובעיות כאלה לא חסר!!!

שלוםרב, גיסי בן 27 מטופל מזה 5 שנים בבית חולים פסכאטירי במחלקת עצמאים. הבחור עובד בשעות הבוקר וחוזר בשעות אחה"צ לביתו. הוא גר עם אביו הבן 75. לאחרונה הוצע לו ע"י הרופא המטפל לגור במושב ולעבוד שם כמובן במסגרת "שיקומית" גיסי אינו מעונין לעבור ולגור לבדו למרות שזהו המצב האידאלי עבורו מאחר וכאשר הוא גר בבית מצבו הנפשי רק מתדרדר יותר ויותר (זה הגיע גם למצבי ניסינות התאבדות) מה עושים? האבא לא משתף פעולה ורוצה את בנו רק לידו.

שלום, מיכל הבעיה שאת מתארת מוכרת בתהליכי שיקום. יתכן מאד שעבור גיסך טוב יותר לעבור לחיות לבד במושב השיקומי. ואולם כניראה שמעבר כזה משנה משהו באיזון המשפחתי. האב הזקן מעוניין בבנו לידו וכניראה הבן חושש מהשינוי. לרוב במצבים כאלה מעורבים גורמים טיפוליים כמו עובדים סוציאלים. תפקידם לעזור לחולה ולמשפחה לעכל את השינוי המוצע ולסייע לעשות את השינוי. מובן שחשוב שכל בני המשפחה ירתמו לעניין וישתתפו במאמץ השיקומי. בהצלחה, אמיר

שלום אמיר, מזה 7.5 שנים שאני מאובחנת כ - BPD. ידוע לי שאחד הסימפטומים של ההפרעה הוא הפרעה בדימוי הגוף. לאחרונה כל נושא האכילה מפריע לי, ואני לא אוהבת את מה שאני רואה בראי (גובהי 1.55 ומשקלי 45 ק"ג), יכול להיות שאפתח אנורקסיה כתוצאה מההפרעה הגבולית?

שלום, רב ארגון אשיות גבולית הוא ארגון אשיות שכולל בתוכו מגוון רחב של קשיים וסימפטומים. מעניין אותי לדעת מי אמר לך שאת סובלת מארגון אשיות כזה. האם מדובר במטפל או מתוך בדיקה עצמית שלך. זה נכון שהבעיות בארגון אשיות גבולית, בין השאר הם בעיות בזהות , בעיה בדימוי העצמי ובדימוי הגוף ,חוסר יציבות , תנודות במצבי רוח , נטיה לקיצוניות וסימפטומים שונים. אם את מסתכלת בראי ולא אוהבת מה שאת רואה, ואם ההערכה העצמית שלך נמוכה. ואם את מרגישה שאת עלולה לפתח אנורקסיה כדאי שתפני למסגרת טיפולית בלי קשר אם את אכן סובלת מאשיות גבולית. תכתבי אם את צריכה עזרה בבחירת מקום טיפולי. תצייני את איזור מגוריך. רצוי לפנות במהירות. ככל שפונים מהר יותר יכולה להיות עזרה טובה יותר. בברכה, אמיר

שלום אמיר, האבחנה של אישיות גבולית נעשתה ע"י פסיכולוגית, שערכה לי מבחנים פסיכודיאגנוסטיים. מעבר לכך, אובחנתי כאישיות גבולית עוד פעמיים (פעם אחת ע"י פסיכיאטרית ופעם נוספת ע"י פסיכולוגית אחרת אצלה הייתי בטיפול). אני לא יודעת בודאות עם אני מפתחת אנורקסיה, אבל ברור שקיימת איזושהי בעיה בנושא האכילה. אני נמצאת בטיפול (שהתחלתי לפני חודש, אחרי 9 חודשים הפסקה), אבל אני לא יודעת איך לשתף את הפסיכולוגית בבעיה, משום שאני עדיין לא סומכת עליה לחלוטין.

שלום רב, ברצוני לקבל עצה לגבי ביתי בת ה 3 ושלושה חודשים. הילדה הינה ילדה חברותית מאד ובעלת מגוון רחב של חברים, בגן הינה עצמאית (לפחות מדיווח הגננת), ומשחקת בחברה יפה מאד. הבעיה היא כאשר הינה לבד, היא לא מוכנה להיכנס לחדר לשחק באופן עצמאי וצרכה אותי לידה גם אם אני נכנסת להתקלח היא רודפת אחרי עד שאצא, או שמביאה את המשחק אלי כדי שאשחק איתה יחד, ברצוני לשלוח אותה שנה הבאה לחוגים אך אני חוששת שלא תסכים להישאר לבד. מה ניתן לעשות כדי "לשחרר" אותה ממני.

שלום, עינת נראה שהקושי של הבת שלך קשור לקשר שלה איתך. אם את אומרת שבגן היא חברותית ומסתדרת יתכן שחרדת הפרידה שלה מתרחשת כשהיא איתך. הורים רבים וגננות מכירים את התופעה שילד לא רוצה לתת לאימו לצאת מהגן ולהיפרד. הילד בוכה בכי תמרורים וההורה דואג שהילד במצוקה, אבל הגננת מדווחת שמיד אחרי שההורה הולך הילד מסתדר, נהנה ושוכח מהעניין. אם זה המקרה עם הבת שלך לא תהיה בעיה עם החוגים. היא תתרגל לחוגים כפי שהתרגלה לגן. והתופעה תעבור. יחד עם זאת היכולת להיות לבד חשובה מאד מבחינה התפתחותית. את צריכה לברר את חומרת הבעיה. האם התופעה קורית רק איתך או גם כאשר היא עם אביה, האם היא מסוגלת להירדם בלילה, האם היא מסוגלת לשחק ולעניין את עצמה כשאת ברקע, האם לאחר שאת עוזבת אותה בגן היא נרגעת ומשחקת. אלה סוג השאלות שאת צריכה לשאול את עצמך כדי להעריך את חומרת הקושי. בכל מקרה יש צורך לחזק את הבטחון שלה. לדבר איתה על זה שאמא בסביבה ושלא תפחד. לא לצעוק עליה כשהיא מפחדת. ולהמשיך בסבלנות לעבוד איתה על פרידה וחיזוק היכולת שלה להיות לבד. תנסי לבדוק ען עצמך אם את אמא חרידה, אם לך היו או יש חרדות מפרידה ומנטישה. האם יש אפשרות שאת משפיעה בדרת מסויימת על החרדות שלה. בכל מקרה לא מדובר בבעיה חמורה. התופעה מוכרת ונורמלית. רק אם מדובר בבעיה מוגזמת או שאת מרגישה מודאגת ומאבדת סבלנות כדאי להתיעץ עם פסיכולוג לילדים שיוכל לייעץ. הד"כ מדובר ביעוץ קצר ביותר. בברכה, אמיר

כיצד יכול אדם שהיה מאושפז בבי"ח פסיכיאטרי לפני שנים לעיין בחומר שנכתב אודותיו (התיק עבר לגניזה)? בנוסף, האם יתאפשר לו לקרוא את כל מה שכתוב שם? תודה מראש.

שלום, טלי החוק מאפשר לאדם לדרוש לראות את התיק הרפואי שלו. אני לא מעודכן לגבי החוק בנוגע לתיקים שעברו גניזה (לא צריכה להיות בעיה למצוא את התיק) ,אלא שבעבר לא היה מקובל להראות לחולים את התיק. לדעתי גם היום צריך להפעיל שיקול דעת ולא תמיד כדאי להראות לחולה את התיק. במקרים רבים לחולה אין את הכלים המתאימים ואת הידע המקצועי להבין את הכתוב שם. עדיף שאיש מקצוע יסביר את הכתוב בתיק. מכיון שאני לא בטוח בענין החוקי כדאי לך לברר בפורום של רפואה משפטית. בברכה, אמיר

איך ניתן להבדיל בין סטופור היסטרי, סטופור דכאוני וסטופר קטטוני(קטוטניה קיפאונית)?? אופיר

שלום, אופיר סטופור הוא מושג שמשתמשים בו ביחס למצבים קטטוניים. אלה מצבים פסיכוטיים. האדם חסר ביקורת מציאות, אינו מודע למצבו, בד"כ מאושפז במחלקה פסיכיאטרית סגורה. במצבים אלו אדם נשאר בתנוחה אחת למשך זמן רב מאד. במקרים רבים הוא חושב שבחוסר התזוזה הוא שומר על איזון של העולם. אדם כזה יכול להיות בטוח בכך למשל שאם הוא יזוז העולם ייהרס. כלאמר מדובר לא רק בתופעה רגשית הסטרית אלא באבדן ביקורת המציאות. יש תופעות היסטריות כמו תופעות של שיתוק או חוסר תחושה של הגוף. אבל לא מדובר בתופעות של סטופור. כנ"ל לגבי דיכאון. יש מצבים שאנשים במצב של דכאון אינם זזים. אין להם כח או רצון לזוז והבעיה היא של חשק ורצון ולא של סטופור קטטוני. מקווה שעזרתי לך לעשות קצת סדר אמיר

ד"ר מכובד ברצוני לדעת האם משבר נפשי הכולל הצהרה על רצון להתאבדות יכול להגרם כתוצאה משמוש אינטנסיבי בתרופות הנוגדות תופעות אלרגיה ? בתודה הימל מאיה

שלום, רב אני לא מכיר מצבים בהם שימוש מסיבי בתרופות נוגדות תופעות אלרגיה גורמות למשבר נפשי. אני יכול לחשוב על תופעה הפוכה, כלאמר שאדם שמצוי במשבר נפשי מתחיל להגזים בלקיחת תרופות. כלאמר שהמשבר הנפשי התחיל קודם וההגזמה בלקיחת תרופות הוא אחד הביטויים של המשבר. בכל מקרה כדאי לפנות לטיפול נפשי. בברכה, אמיר

שלום אמרי, אני לוקחת פריזמה עבר חודש וחצ ולא מרגישה שזה ממש עוזר לי. יכול להיות שאגיב טוב יותר לפלוטין? (אותו לקחתי לפני כשנתים(. האם יש בכל זאת הבדל בין הכדורים? תודה

שלום, אורנה אני ממליץ לך להתייעץ בנושא עם הפסיכיאטר שלך. צריך סבלנות כאשר מתחילים בתרופה חדשה. וכמובן חשוב לרופא לדעת על הרגשתך עם התרופה וההשוואה בחויה הסובייקטיבית שלך מול תרופה קודמת. לאנשים שונים יש תגובות שונות לתרופות ותפקיד הפסיכיאטר למצוא את התרופה שתתאים לך. התחושות שלך מאד חשובות ותשתפי את הפסיכיאטר בהרגשתך לגבי התרופה . אם הוא לא מאזין ולא מתייחס ברצינות תחפשי רופא אחר. בברכה, אמיר

היכן ישנם בפורום זה חומר לעיון בנושא

שלום, לימור הנושא חשוב מאד ואני מתכונן לכתוב עליו בעתיד. אם יש לך שאלות ספציפיות אשמח לענות. בברכה, אמיר

מהן מחלות פסיכיאטריות - מחלות נפש?

שלום, אירס את שואלת שאלה שנכתבו לגבי תיליי תילים של ספרים. קשה לתמצת תשובה במסגרת של הפורום. יחד עם זאת הייתי אומר שהסימפטום המרכזי ביותר במחלת נפש הוא אבדן ביקורת המציאות. כלאמר, כאשר לאדם יש הפרעות קוגניטיביות כאלה שהוא לא מסוגל לראות את המציאות הרגילה באופן נורמלי. ישנן תופעות כמו הלוצינציות (אדם ששומע קולות שלא קיימים), דלוזיות גדלות או רדיפה (אדם שחושב למשל שרודפים אחריו מהשב"כ או שהוא המשיח). אלה דוגמאות אחדות. קיימים סוגים רבים של מחלות נפש. אם את רוצה תנסי להיות יותר ספציפית בשאלה. תנסי לכתוב למה את שואלת את השאלה. בברכה, אמיר

אני במצב מאוד מדוכא ומתקשה לישון בלילות אני שוקלת להגיע לפסיכיאטר. האם אתם יכולים להמליץ לי על מישהו טוב ? איך אני יכולה לדעת אם מישהו טוב או לא,איך לחפש? הם רוצים הרבה כסף אז איך יודעים אם הם באמת רוצים לעזור?

שלום, דליה תכתבי לי בבקשה את איזור מגוריך ואנסה להמליץ על פסיכיאטרים טובים. את יכולה לכתוב ישירות לדואר האלקטרוני שלי (תלחצי על השם שלי בראש העמוד), ותצייני את הדואר האלקטרוני שלך עך שאוכל לענות לך באופן ישיר. בברכה, אמיר

אמיר שלום האם נחקר הקשר בין בולימיה והריון? אולי בין בולימיה והורמונים? האם התוצאות חד משמעיות? אם כן, מהן? בבקשה תודה רבה

שלום שירלי לצערי אינני יכול לעזור לך. אני לא מכיר מחקרים אודות קשר בין בולמיה והריון. ואין לי ידע רפואי מהימן מספיק לגבי ההשלכות ההורמונליות בבולמיה. תנסי לברר בפורום רפואי אחר. אני אנסה לברר עבורך את הנושא ואם יהיו לי תשובות אחזור עוד מס' ימים. בברכה, אמיר

שלום, האם מוכרת לך שיטת האיבחון הפסיכולוגי ע"פ כף היד (PDC) שפיתח ד"ר הולצמן? בברכה,

שלום לאה באופן אישי אינני מכיר את שיטת האבחון. אבל בהחלט שמעתי דברים טובים על השיטה. כמובן בתנאי שעורך את האבחון אדם מקצועי ומיומן. בברכה, אמיר

מהם תופעות הלוואי שיכולות להופיע כתוצאה מלקיחת התרופה והאם יש סכנה בעישון מריחואנה בזמן לקיחת התרופה התרופה ניתנה לטיפול בחרדות חברתיות

שלום רב על פי מיטב ידיעתי אין תרופה בשם שציינת. אולי מדובר בתרופה אחרת. מלבד זאת מריחואנה יכולה לשפר את מצב הרוח ולפעמים להוריד מתח וחרדה. אבל לא כדאי להשתמש במריחואנה (מעבר לאספקטים החוקיים) כתרופה. כדאי לטפל בבעיה באמצעים קונבנציונליים. בברכה, אמיר

אני סובלת מקלסטרופוביה (מעליות,מערות,מטוסים) כמו כן לפעמים בלילה כאשר אני נוסעת "במרחב" (כלומר לא בעיר נסיעה בין עירונית או במקום קצת מרוחק ללא קירבה למגורים מקום פתוח ורחוק שאני מרגישה בו לא בטוחה). אני כאילו לא יכולה לנשום ואני נלחצת נורא. לפעמים אחרי כמה נשימות אני נרגעת ולפעמים לא . כאשר אני לא נרגעת אני מנסה להשתלט על עצמי, רוב הזמן אני גם מצליחה . אך אני חיה בפחד מתמיד מנסיעות בין עירוניות בלילה (תלוי עם מי אני נוסעת) לפעמים עוזר לי להיות עם בן אדם שאני מרגישה בטוחה איתו ואז אני בכלל לא חושבת על זה. אבל אם אני מכירה בחור אני אמנע מלנסוע איתו למקומות כדי שלא יקרה לי "אי הנשימה". אני יודעת שאני צריכה עזרה במיוחד שאף אחד לא יודע על זה (זה נמשך כבר כמה שנים טובות). אשמח אם תגיבו!!!!!!

שלום , טלי אני שמח שפנית לפורום. עצם הפניה יכולה להיות התחלה בכיוון של קבלת עזרה מקצועית. הבעיה שאת מתארת שכיחה ומוכרת. את אכן סובלת מחרדות. אנשים רבים שסובלים מחרדות מתביישים לספר ומנסים להתמודד בכוחות עצמם. הבושה לעיתים גורמת להימנע מלקבל עזרה מקצועית. חשוב מאד שאת מצליחה להרגיע את עצמך במצבי החרדה. ואולם, קיים חשש שתפתחי התנהגות נמנעת ותמנעי מפעולות שבהן את צופה שעלולות להיות חרדות. כמו שאת מספרת את נמנעת מלצאת לנסיעות בין עירוניות עם אנשים לא מוכרים. יתכן ויש דברים נוספים שאת נמנעת מהם כדי לא להתמודד עם החרדות. חשוב מאד שתיפני לטיפול פסיכולוגי. פסיכולוגים מיומנים באיבחון של הבעיה ובבניה של אסטרטגיה טיפולית. הטיפולים לרוב יהיו ממוקדים בבעיה כדי שתוכלי להשיג הקלה. יתכן והטיפול יקח זמן מאחר ואת מושכת את הבעיה הרבה זמו. את יכולה לפנות לשירות הציבורי במרפאות לבריאות הנפש או לטיפול דרך קופת חולים. כמובן שיש אפשרות גם לפנות לטיפול פרטי. אם את מעוניינת בהמלצות תצייני את מקום מגוריך ואשתדל לעזור לך. בברכה, אמיר

מר זהר שלום רב, יש לי בן בגיל 7 אשר עיקר הבעיות איתו מתמקד בתחום החברתי. הוא ילד יפה מאד נבון ותלמיד טוב בכתה א' אך לאורך כל השנה המורות מתלוננות על בעיות התנהגותיות כמו הפרעות בשיעורים והכאת ילדים מכיתתו. עליי לצין כי בביית לא ניתקלנו באלימות מצידו לא כלפי בני המשפחה וגם לא באירועים שבהם אנו נוכחים אך חשוב לציין כי אנו מוותרים לו הרבה בתחומים אחרים למשל אם הוא מתחצף או מסרב לעשות דברים שהתבקש . נושא ההתנהגות בבי"ס הפך להיות המרכזי אצלנו בביית כיון שאנו כל הזמן דורשים ממנו להתנהג יפה ומונעים ממנו כל מיני דברים שהוא אוהב מנענו ממנו יום הולדת וללכת לחוגים אך גם מתגמלים אותו על התנהגות נאותה בכתה. כששאלנו אותו מדוע הוא מתנהג כך הוא מוצא תירוצים כמו שהילד האחר התחיל או שמציקים לו אך אצלי נוצרה התחושה כי הוא אינו יכול להתמודד עם סירוב כיוון שבביית כאשר הוא מתנגד למשהו או נעלב הוא מתפרץ בבכי על שטויות או מסתגר בחדר ואינו מנסה להתמודד. מנהלת בי"ס קראה לנו לשיחה וביקשה כי נשלח את הילד לאיבחון, רצינו לדעת מה דעתך? ומה מצפים לקבל באיבחון? בתודה.

שלום, יפה מתיאורך עולה אפשרות סבירה שלילדך יש בעיה כלשהי. יתכן שמדובר בבעיה של גבולות ויתכן שבבעיה אחרת. נשמע לי שאתם מנסים להתמודד עם הבעיה בבית, אבל אולי נוטים לקיצוניות בתגובות. למשל, לא הייתי מונע יום הולדת או חוגים מאחר ולילד מאד חשוב יום ההולדת ולחוגים יש ערך חינוכי וחברתי חשוב. הייתי מחפש דברים אחרים דרכם ניתן לחנך את הילד. יש אפשרות להשתמש בתוכנית שנקראת כלכלת אסימונים הילד מקבל מדביקות חיוביות על התנהגות טובה ומניעה של מדביקות על התנהגות לא נאותה. הוא צובר מדביקות וכאשר מגיע לכמות הנדרשת מקבל מתנה. ואולם, נראה לי שכדאי לפנות לאיבחון. איבחון יוכל לאתר אם לבנך יש בעיה כלשהי שגורמת להתנהגות התוקפנית שלו. יכולה למשל להיות בעית למידה כלשהי או בעיה פסיכולוגית כלשהי. חשוב לי לאמר לכם שסביר להניח שלא מדובר בבעיה חמורה, אבל חשוב לא להזניח ולהיעזר באיבחון שיוכל לכוון לדרכי טיפול. פסיכולוג ילדים שיערוך את האיבחון יוכל להדריך אתכם ואת בית הספר לאופן ההתנהגות הנכונה עם הילד. בנוסף , לא כדאי שנושא בית הספר יתפוס נפח כל כך גדול בבית. לפעמים חשוב שבית הספר יתמודד עם הבעיות שנוצרות שם. לא כדאי שהבית יהפך למקום מתוח ולחוץ יתר על המידה עבור הילד בגלל הבעיות בבית הספר. לסיכום, אין לכם מה לדאוג מאיבחון. מטרת האיבחון לאתר אם יש בעיות כלשהן ולתרום למחשבה החינוכית והטיפולית. האבחון יכול להיערך במסגרות כמו המכון להתפתחות הילד (שייך לקופת חולים), במסגרות ציבוריות אחרות או במסגרות פרטיות. בברכה ובהצלחה, אמיר

שלום, אני מכירה איש שלו בעיות נפשיות לא מעטות. כל חבריו הנתונים תחת השפעתו גם הם בעלי בעיות נפשיות. אני שאולת: האם זה יכול להיות "מדבק" או שפשוט האנשים שיש להם בעיות נפשיות נמשכים אחד אל השני ? תודה.

שלום, אילנה בעיות נפשיות אינן מדבקות. אבל כפי שאת בעצמך ציינת לעיתים אנשים עם בעיות נפשיות יוצרים קשר עם אנשים אחרים שגם להם בעיות נפשיות. יחד עם זאת חשוב לי לציין שלא מדובר בהכללה. כלאמר אין משהו שיגרום לאנשים עם בעיות נפשיות להתחבר אחד לשני באופן מיוחד. מעבר לכך המונח בעיות נפשיות כוללני ביותר. אם את רוצה התייחסות ספציפית יותר את יכולה לכתוב באופן מפורט יותר על הבעיה שמטרידה אותך ואשתדל לעזור. בברכה, אמיר

שלום. אני בת 22 ויש לי חבר קבוע כבר שנתיים. האהבה ביננו ממש פורחת וממש אפשר לעגיד שהכל מושלם למעט בעיית אחת שמאוד מטרידה אותי אצלו. יש לו זיכרון מאוד קצר. הוא אינו זוכר דברים שאמרתי לו לפני שבוע אפילו שהיו חשובים, זה מתבטא בדברים הכי קטנים כמו איזו חולצה לבשתי כשיצאנו.. ום בדברים מאוד משמעותיים. לי זה יוצר הרגשה שהוא לא מקשיב במלוא תשומת הלב לדבריי ולא מפנים אותם, זה מעליב ופוגע. דיברתי איתו על כך כמה פעמים בצורה עדינה, בלי לפגוע בו אך הוא אמר שגם אם הוא מאוד משתדל, זה כנראה פשוט הוא, הוא מודע לכך שהוא לא זוכר וכן גם לכך שזה מאוד מפריע לי. מה עליי לעשות?

<HTML> דנה, שלום אני חושב שאת צריכה לשאול את עצמך ראשית אם את אוהבת אותו ורוצה אותו. אני מניח שיש לו תכונות אחרות שאת אוהבת והשאלה כמה נושא הזיכרון הקצר שלו משמעותי עבורך. אני מבין מדבריך שלא מדובר דווקא בנושא הזכרון אלא שאינך בטוחה שאיכפת לו ממך ושהוא שם לב לדברים שחשובים לך כמו הבגדים שלבשת. את צריכה לחשוב אם את מרגישה שהוא אוהב אותך ואיכפת לו ממך מעבר לקושי שלו לזכור דברים מסויימים שחשובים לך. חשוב שאת מדברת איתו על הנושא, אבל אולי יש דברים שהוא לא יכול לשנות ואת צריכה לחשוב כמה הדברים הללו עקרוניים עבורך ויקבעו אם תרצי להמשיך או להפסיק את הקשר איתו. בברכה , אמיר </HTML>

דנה שלום, מדבריך עולה כי את חשה שבן זוגך אינו שם לב אליך מספיק. אמרת שדיברת איתו מספר פעמים, אך שאלתי היא האם דיברת עימו על כך שלא זכר כיצד התלבשת בשבוע שעבר, או שאמרת לו את תחושותיך הכנות, שאת חשה שהוא לא מקדיש תשומת לב מספקת כלפיך? אולי דבריך "העדינים" כפי שאת מגדירה אותם, לא היו ברורים מספיק? יש משהו בגברים (על אף שזה נשמע מעט סטיגמטי) שפחות שם לב לדברים שאנו הנשים מקפידות: איפור, לבוש , תאריכים מיוחדים וכו'. לפי מחקרים שקראתי, יש בהתנהגויות הללו משהו אוניברסלי של גברים. אולם זה לא מצדיק שתסתובבי עם תחושה לא טובה. עליך לפתוח בשיחה כנה עם מסרים ברורים עם בן זוגך ולהסביר לו מה את חשה ומה את היית רוצה ממנו. עליך להיות כנה וברורה. בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

תודה על התשובה. ברצוני להבהיר מס' דברים: ביני ובין בעלי אין כל ערוץ תקשורת- הוא אינו מתייחס לפניותי אליו אלא לקונית במקרה הטוב. זה קרה מיוזמתו. עניין ייעוץ זוגי אינו רלוונטי כלל מפני שהוא יסרב לכך בכל תוקף. לדעתי אין מנוס אלא להעביר זאת לפועל. אך נראה לי שהוא לא יסכים להתגרש ולעזוב. לכן שאלתי איך עושים זאת. האם כדאי לחיות בכל זאת יחד ללא תקשורת כלל? לא נראה לי שהוא בדרך להתקפל מהעמדה שלו אי פעם, ויהיה לי קשה מאוד, נפשית, להישאר יחד בכזה ניכור.. תודה

<HTML> לליסה, שלום בנוסף לדברים שכתבנו אני ממליץ לך בחום לפנות בעצמך ליעוץ פסיכולוגי. לפעמים קשה להחליט החלטות חשובות כאלה לבד. בסיוע ובתמיכה של מטפל תוכלי להבין טוב יותר את הרצונות שלך, את הפחדים שלך ותוכלי להגביר את המודעות לגורמים שמשפיעים על ההחלטות שלך. כמו כן תוכלי לקבל סיוע בביצוע ההחלטות. את יכולה לפנות למרפאה לבריאות הנפש או למרפאה לטיפול זוגי ומשפחתי באיזור מגוריך. כמו כן את יכולה לפנות לטיפול במגזר הפרטי. בהצלחה, אמיר </HTML>

ליסה, אינני פסיכולוג אך אני נמצא במצב די דומה לשלך ולכן אשמח לחלוק איתך את השקפתי. להתגרש זה בהחלט שלב קשה ולא נעים והסיכויים שתעברי משברים בתהליך ולאחר מכן בתור אם חד הורית הם די גבוהים. לעומת זאת, לחיות תחת קורת גג אחת עם אדם "זר" זה בזבוז זמן. זה יפעל גם לרעת ילדייך כי הם יהיו חשופים למערכת היחסים העכורה בבית וייפגעו מכך דבר שעלול להשפיע עליהם בשלבי הגדילה. המשברים יעברו עם הזמן ואת תתרגלי למציאות החדשה ותוכלי לבנות את חייך מחדש כי הזמן מרפא הכל. חשוב שתהיה לך תמיכה ממשפחתך וחברים שיעמדו לצידך ויעזרו לך בעתיד הקרוב. ההחלטה לגבי העתיד היא שלך לכן ערכי מאזן בין היתרונות לבין החסרונות במצבך כיום ותעשי את הטוב בעינייך. אשמח לחלוק איתך את השקפתי שוב ברגע שתגיעי להחלטה. ד.

שלום רב, יש לי שאלה אשר מטרידה אותי מאוד ואשמח אם אקבל תשובה כאן: יש לי בת בגיל 8 שנים. היא מרטיבה במכנסיים והדבר גורם לה אי נעימות רבה. בדקנו אפשרות של בעיה פסיולוגית ואפשרות זאת נשללה היות והכל תקין אצלה מבחינה זאת. אשמח אם תוכל לתת לי עיצה מה לעשות, איזה טיפול אפשר לקבל במקרה זה ומה כולל הטיפול. בברכה, יפה

שלום, יפה הבעיה של הרטבה לילדים בגיל של ביתך מוכרת. למרות אי הנעימות שלה הבעיה אינה חמורה וניתן לטפל בה בקלות יחסית. כדאי לפנות למכון להתפתחות הילד באיזור מגוריך (שייך לקופת חולים). במכון יוכלו לאבחן את הבעיה ולהמליץ על טיפול. בד"כ מספיק טיפול התנהגותי כמו תרגילים לשליטה ועוד. רק אם הטיפול לא עוזר יהיה צורך בטיפול פסיכולוגי מעמיק יותר אצל פסיכולוג לילדים. גם טיפול כזה ניתן לקבל דרך קופת חולים. יתכן שתצטרכי לקבל הפניה מרופא הילדים. בברכה, אמיר

בעקבות מקרה טראגי אני מעוניינת לקבל מידע על אפשרויות טיפול לנשים אחרי לידה למי הן פונות, האם יש ארגון או עמותה שעוזרת במצבים של קשיים אחרי לידה, היכן אפשר להשיג חומר בעברית על דכאון אחרי לידה. כל מי שירצה להתנדב למען נשים אחרי לידה מוזמן ליצור עימי קשר. תודה

נעמי שלום, בקשתך הינה בעיקר לחומר קריאה כללי. אין לי מושג לגבי חומר ספציפי העוסק בזה בעברית, אולם יש אתרים רבים ברשת העוסקים בתופעה. לפי הידוע לי יש עבודות מחקר שנעשו ע"י תלמידי מ"א לפסיכולוגיה ולעבודה סוציאלית בנושא "דיכאון אחרי לידה". עבודות אלו, הכוללות גם חומר תיאורטי נרחב מצויות בסיפריות האוניברסיטאות (ת"א, בר-אילן וכו'). בנוסף קיים מרכז מחקרי בעיקר שעיסוקו המרכזי הוא נשים. המרכז נמצא באונ' בן-גוריון ב"ש, בתוך המחלקה לעבודה סוציאלית. שווה להתקשר ולברר אודותיו. נוסף על כל אלו אני בטוחה כי רופאים במחלקות של יולדות או העובדים הסוציאלים העובדים במחלקות אלו בבתי החולים השונים בארץ, ידעו להמליץ לך על מטפלים, מרכזי טיפול ואולי אף חומר קריאה. בברכה, טלי פרידמן

שלום, נעמי הנושא של דכאון אחרי לידה מוכר ודרכי הטיפול ידועות לפסיכיאטרים, לפסיכולוגים קלינים ואני מניח שגם לעובדים סוציאלים ולצוות המקצועי בבתי יולדות. כאשר ישנם סימנים של דכאון לאחר לידה מייד לאחר הלידה כשהיולדת עדיין בבית יולדות ניתן להתייעץ עם הצוות בבית היולדות. במקרה והבעיה מתגלה מאוחר יותר כדאי לפנות לפסיכולוג קליני או פסיכיאטר בשירות הציבורי או הפרטי. חשוב לציין שבמרבית המקרים ניתן לעזור במידה רבה מאד. אינני מכיר אירגונים שמטפלים בנושא ספציפי. אולי תפני לנעמ"ת ותיידעי אותנו אם ישנם ארגונים כאלה. בברכה, אמיר

יש לי בן לאחר תאונת דרכים נפגע בראש וסובל מבעיות קשב וריכוז הומלץ לתת לו רטאלין לניסיון אולם התנגדתי לאחר כל מה שקראתי על תופעות השליליות לתרופה האם אפשר לחילופין לתת טיפול בביו פידבק. מה ההבדל בינהם כמו כן לפי מה שקראתי אין תופעות לוואי לביו פידבק אין התמכרות לא יודעת לכמה זמן ההשפעה לרטאלין קיבלתי הסבר שזה ל4 שעות אבקש תשובה בהקדם המלצתך תעזור לנו להחליט באיזה טיפול להתחיל ולנסות תודה מראש שושנה קורן

לשושנה, שלום אכן, התפרסמו כתבות לגבי הבעיות בשימוש בריטלין. ואולם, מנסיוננו היתרונות שבשימוש רבים יותר מהחסרונות. במרבית המקרים תופעות הלוואי לא רבות ובעית ההתמכרות אינה שכיחה. השימוש בריטלין נרחב ביותר וכרגע אין תרופה טובה יותר לבעיות קשב וריכוז שנובעים מבעיות שהתרופה מתאימה להן. אם הומלץ על ריטלין לדעתי כדאי לנסות את התרופה. אין סתירה בין שימוש בריטלין לבין ביו-פידבק. מובן שלביופידבק אין תופעות לוואי. בביופידבק האדם לומד לשלוט על תגובותיו באמצעות הפידבק שמקבל ממכשיר שמחובר אליו בזמן האימון לשליטה עצמית. מובן שאם ביופידבק יכול לעזור כדאי להשתמש בשיטה. אני מסופק מאד אם הדבר כך. בכל מקרה את יכולה להתייעץ עם מומחה נוסף שיבדוק את בנך וימליץ על הטיפול המתאים. בברכה, אמיר

אני מנסה למצוא חומר בנושא "תסביך אלקטרה". אודה לך אם תוכל להרחיב בנושא וכן להפנות אותי לאתרים העוסקים / מסבירים את הנושא. תודה מראש.

<HTML> שלום, עודד תסביך אלקטרה הוא המקבילה הנשית לתסביך אדיפוס שעובר הבן. הבת בסביבות גיל ארבע "מאוהבת" באביה. אובייקט האהבה הראשוני שלה היה האם והיא מעבירה את אהבתה לאב. היא רוצה שאביה יהיה שלה, רוצה "להתחתן" איתו. בשל משאלותיה אלה ובשל רצונה לסלק את אימה מהשטח, היא פוחדת מנקמתה של האם ומכעסה. היא פוחדת שהאם תרצה לסלק אותה כפי שהיא רוצה לסלק את האם. הקונפליקט נפתר כאשר הבת מגלה שהיא לא יכולה להשיג את אבא. שאבא ואמא הם הזוג הראשוני. היא כמו "מחליטה" שעדיף להזדהות עם אימה ולהיות כמוה ובדרך זאת לההיפך אשה ובהמשך להשיג לעצמה גבר. פתרון הקונפליקט הכרחי להתפתחות של הזהות בכלל והזהות הנשית בפרט. ההורים בשלב זה, כמו בשלב האדיפלי, צריכים לאפשר לילדה להרגיש את כמיהתה ואהבתה לאב, לא להיות תוקפניים או נקמניים כלפיה. אם הזוגיות ההורית טובה האם לא מאויימת מהזוגיות של הבת עם אביה והאב לא דוחה מצד אחד את ביתו ומצד שני לא מעודד אותה להיות כמו בת זוג שלו במקום אימה. כאשר אין פתרון טוב של השלב עלולות להיווצר בעיות אשיותיות. לדוגמא נשים שנוטות להסתבך עם גברים נשואים. נשים שמחפשות אחר גבר מושלם כפי שאביהן היה עבורן בילדותם, וכאשר פוגשות גבר כזה מרגישות כמו ילדה ולא כמו אשה. נשים שמפתחות קושי סביב הנשיות והמיניות שלהן.ועוד מקורו של השם תסביך אלקטרה במיתולוגיה היונית. פרויד השתמש במיתולוגיה היונית כדי לתאר תהליכים נפשיים בהתפתחות הנפשית. אלקטרה היתה ביתו של אגממנון וקליתמנסטרה. לאחר שאגממנון חזר משנים של מלחמה (מלחמת טרויה) הוא לא ידע שלאשתו היה מאהב בשם אגוסטוס. הוא לא שמע בקול האורקול שהזהירו. אשתו והמאהב רצחו את אגממנון. אלקטרה בילתה את כל חייה בכמיהה לאביה המת ובתוכניות נקמה כלפי אימה. היא לא נשאה ולא חיה את חייה אלא היתה מוצפת במחשבות נקמה. ואכן, לאחר שנים אחיה הגיע לנקום את מות אביו. אלקטרה זיהתה אותו מייד למרות שלא הכירה אותו והם נקמו את מות אגממנון והרגו את אימם. השאלה אם הקונפליקט יהפך לתסביך תלוי כאמור ביחס ההורים. אלקטרה לא היתה מתנקמת באימה אם האם לא היתה הורגת את האב והאם לא היתה הורגת את האב אם הוא לא היה נעדר שנים מהבית. מקווה שעזרתי לך, אמיר </HTML>

שלום, אשתי ואני עומדים לפני גירושין. יש לנו בת בת 5 ובן בן 2. כיצד מכינים את הילדים למצב החדש וכיצד מסבירים ומחדירים לתודעתם שהגירושין אינם באשמתם? ברצוני לציין שאני אשאר לגור בעיר במרחק 5 דקות נסיעה מהילדים. תודה מראש ד.

שלום רב אתה שואל שאלה חשובה. אכן, בתהליך הגירושין שהוא תמיד תהליך מכאיב חשוב מאד לחשוב על הילדים. על האופן שמדברים איתם לגבי הגירושין ויותר חשוב על אופן הקשר לאחר הגירושין. כדאי לדבר עם הבן ולהסביר לו שאבא ואמא לא מסתדרים ולכן החליטו להתגרש. להסביר שחשוב שיידע ששניהם ממשיכים לאהוב אותו וגם אם אבא לא יחיה בבית הוא יגור בקרבת מקום. חשוב להסביר לילד שהוא ימשיך להפגש עם אבא בילמים שנקבעו. ולנסות להעביר את תחושת ההמשכיות. עבור ילד החרדה היא מפירוק המערכת ולכן חשוב להעניק לו תחושת המשכיות. כמו כן כפי שאתה כותב ילדים נוטים בגיל זה לקחת אחריות ואשמה על עצמם. רצוי לתת לילד אפשרות להביע את עצמו ואת ריגשותיו בנושא. להיות חמים ואמפטים כלפיו. להדגיש שלא מדובר באשמתו, שאתם אוהבים אותו ותעשו הכל כדי שהוא יסבול כמה שפחות. בהמשך יש חשיבות עצומה לקיום מפגשים קבועים וליכולת לשמור על שיתוף פעןלה בין ההורים. לגבי הבת הקטנה - רצוי להסביר לה בשפה שהיא מבינה שאבא ואמא נפרדים. שאבא עובר לגור בקרבת מקום. ולהסביר בשפה שתהיה ברורה לה את נושא המשכיות הקשר עם ההורים. לגביה אני מניח יבואו השאלות מאוחר יותר. אני מקווה שתוכלו לעבור את השלב בצורה הטובה ביותר. תמיד ניתן לפנות ליעוץ קצר עם מטפלים המוכשרים לנושא. בברכה, אמיר

בשלב מסויים אתחיל בקרוב סדרת מפגשים של כשנה, עם מטפלת. כל נושא הטיפול די חדש לי. עד היום, סמכתי על כושר השיפוט העצמי. ככל הנראה, נוצרו מספר בקיעים בחומת הבטחון העצמי. זה התחיל עם סיוטי לילה, חרדת מוות עם בסיס (אונקולוגי) והמשיך בדעתה של המטפלת כי כדאי לקיים סדרה קבועה של מפגשים כדי להעלות הדחקות. האמת, כגבר בגיל העמידה די נרתעתי מהרעיון הגם שהחרדה פגה בהשפעת 20 מ"ג סרוקסט מידי יום. ואולם, היות ליקויי זיכרון קיימים וגם קשיים קלים בחשיבה הוליכו למסקנה כי הדבר אפשרי. בנוסף, אמנם הפסיכיאטרית די קשישה אבל המטפלת בגילי, עם חזות די מושכת מבחינה מינית. הרעיון של סדרת מפגשי שיחה עימה עורר אותי למענה חיובי. האם כדאי לדעתך להמשיך בסדרת הפגישות, או שמא עדיף לבקש מטפל זכר? כשלעצמי, אני נפתח יותר לשיחה עם נשים מאשר עם גברים, הגם שבעבר התנסיתי במגע בי-סקסואלי חד-פעמי, עם גבר, ויתכן שבמהלך פתיחת תת המודע וגילוי ההדחקות יעלו אותם גירויים מחדש מול מטפל זכר. מה דעתך? תודה.

שלום רב נראה לי חשוב שהתחלת טיפול. לפעמים במהלך החיים עוברים משברים ונוצרים סדקים שמחייבים התייחסות וטיפול. בד"כ אין זה משנה אם המטפל גבר או אשה. חשוב שהמטפלת טובה ושאתה מרגיש שהיא מבינה אותך. לגבי המשיכה המינית שלך אליה כדאי שתיידע אותה לגבי העניין ואולי זה יעזור לקידום הטיפול. בהצלחה, אמיר חולם וחרד כתב/ה: ------------------------------- בשלב מסויים אתחיל בקרוב סדרת מפגשים של כשנה, עם מטפלת. כל נושא הטיפול די חדש לי. עד היום, סמכתי על כושר השיפוט העצמי. ככל הנראה, נוצרו מספר בקיעים בחומת הבטחון העצמי. זה התחיל עם סיוטי לילה, חרדת מוות עם בסיס (אונקולוגי) והמשיך בדעתה של המטפלת כי כדאי לקיים סדרה קבועה של מפגשים כדי להעלות הדחקות. האמת, כגבר בגיל העמידה די נרתעתי מהרעיון הגם שהחרדה פגה בהשפעת 20 מ"ג סרוקסט מידי יום. ואולם, היות ליקויי זיכרון קיימים וגם קשיים קלים בחשיבה הוליכו למסקנה כי הדבר אפשרי. בנוסף, אמנם הפסיכיאטרית די קשישה אבל המטפלת בגילי, עם חזות די מושכת מבחינה מינית. הרעיון של סדרת מפגשי שיחה עימה עורר אותי למענה חיובי. האם כדאי לדעתך להמשיך בסדרת הפגישות, או שמא עדיף לבקש מטפל זכר? כשלעצמי, אני נפתח יותר לשיחה עם נשים מאשר עם גברים, הגם שבעבר התנסיתי במגע בי-סקסואלי חד-פעמי, עם גבר, ויתכן שבמהלך פתיחת תת המודע וגילוי ההדחקות יעלו אותם גירויים מחדש מול מטפל זכר. מה דעתך? תודה.

באמת מאוד קשה כשהוריי לא מטפלים בבעיה הזאת,אף כי עיניניהם הרבים היומיומיים והריבים בין בני המשפחה מעסיקים אותם זהו לא תרוץ,הם לא מטפלים בבסיס(מאיפה שמתחילות כל הבעיות)וזאת טעות גדולה. אני גרה באיזור המרכז.ניסיתי פסיכולוגית (כי חשבתי שאשה תבין אותי) שלא עזרה-איתה באמת גיליתי שהיא רצתה המון כסף ולא לטפל.עברתי לפסיכולוג שרק דיבר בעצבות ודיכא אותי(כפי שאתם יודעים-לא עזר)וזה בהחלט מיאש.... על איזה פסיכולוגים אתם יכולים ליעץ לי?-העיניין של הכסף גם מפריע.

ניצן שלום, לפי דבריך אני ממליצה לך לפנות לטיפול בשירות הציבורי. טיפול ציבורי אינו נופל באיכותו מזה הפרטי ועולה הרבה פחות. בכל עיר יש מקום הנקרא "התחנה לבריאות הנפש" שם ניתנים שירותיים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים ציבוריים. עליך למצוא דרך "דפי זהב" או שירות 144 של בזק איפה התחנה הקרובה לביתך. בנוסף, אפשר גם להשתמש בשירות הפסיכולוגי שקיים בכל קופת חולים.עליך לבדוק מהם הפסיכולוגיים העובדים עם הקופה אליה את רשומה, לפנות אליו ולבדוק עימו מה הפרוצדורה הנדרשת כדי להתחיל אצלו טיפול. לגבי נסיונותייך הכושלים עם המטפלים הקודמים, אני בטוחה שזה מייאש ודי מוריד את האמון שתימצאי מטפל טוב, אולם לפעמים זה לוקח זמן והרבה נסיונות כושלים, עד שמוצאים את מה שרוצים. בדרך כלל גם כדאי להישאר לפחות שלוש פגישות אצל המטפל על מנת באמת להיות בטוחה ש"זה לא זה". עזיבה אחרי הפגישה הראשונה אינה מומלצת. בכל אופן אני מאמינה שתמצאי בסופו של דבר מטפל שיהיה מתאים לך ויהיה שם בשבילך. אני מאד מעריכה את נסיונותיך לא לשקוע בתוך הטירוף שאת כלואה בו, ומנסה למצוא פתרונות ועזרה. בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

אני נמצאת במצב מאוד מאוד מאוד קשה אני נורא מבולבלת ולא יודעת מה לעשות ראיתי 2 פסיכיאטרים ראיתי 2 פסיכולוגים היום מעוד פסיכולוגית מטפלת אצל רפלקסולוגית + הילינהג מרגישה קצת הקלה אבל עדיין קשה לי לראות את העתיד איך מתעודדים???

טובה שלום, מדבריך ניכר כי את במצוקה גדולה, אך לא הבנתי מלבד עובדה זו מה מעבר למצוקה. בת כמה את, מצבך המשפחתי, אילו תופעות/תחושות קיימות אצלך, ממתי הן החלו להופיע. יתרה מזו נראה שאת מנסה למצוא מזור לכאבייך תוך כדי חיפוש של מטפל. אולם לא הבנתי מדוע ראית כל כך הרבה מטפלים לאחרונה (2 פסיכיאטרים, 2 פסיכולוגים ועוד אחת היום). מה היה בהם שגרם לך לפסול אותם? מה את מצפה ביקרה בטיפול? אני ערה לתחושת המצוקה והסבל שאת חווה, אולם ללא הפרטים הללו, אני מתקשה מאד לסייע לך. אני מחזקת את ידיך ומחכה לתשובתך, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

שלום, נתבשרנו לאחר אבחון שנעשה לבננו בן ה-7 שהוא סובל מקשיי קשב וריכוז. המאבחן תומך בטיפול תרופתי בריטלין. התגובות שקבלנו בקשר לתרופה , לתופעות הלוואי ולתהליך הגמילה היו קשות. נא חוות דעתכם בקשר לנ"ל וכן האם יש טיפול אלטרנטיבי. בתודה- איציק

איציק שלום, לצערי אין בידי את המידע אותו את מבקש. אלי תנסה לשאול את שאלתך בפורופ "תרופות". טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

שלום, איציק אכן בתקופה האחרונה היו פירסומים לגבי הבעייתיות בשימוש מופרז בריטלין. למרות זאת מנסיוני השימוש בריטלין טוב ויעיל, בעיקר בגיל צעיר. לפעמים הימנעות מהשימוש יוצרת הרבה יותר בעיות לילד מאשר הימנעות משימוש בתרופה. מובן שהדבר תלוי במצב של הילד. הייתי ממליץ לך ללכת לשמוע דיעה נוספת של רופא שיראה את הילד ואם ההמלצה תהיה ריטלין להשתמש בתרופה. בברכה, אמיר

מעוניין בהמלצות לבחירת פסיכולוג/ית לצורך טיפול עם התמקדות בחרדות.

דני שלום, לפני שאוכל להמליץ לך על מטפל רצוי שאדע מספר פרטים: 1. איזה סוג מטפל אתה רוצה? כלומר - מטפל דינמי וטיפול ארוך טווח. בטיפול דינמי, שהוא הטיפול הפסיכולוגי הנפוץ, מתקיימים תהליכים לאורך זמן ולכן טיפול שכזה לוקח זמן. מטפל קוגנטיבי-התנהגותי - פה מדובר בטיפול קצר יותר, עם מטרות מוגדרות, ובמהלך הטיפול ניתנים למטופל "שיעורי בית" כגון: תרגול תרגילי הרפיה, משימות שונות וכו'. מטפל באומנויות - מדובר בטיפול שעובד דרך אומנות פלסטית, תנועה או דרמה. בדרך כלל הטיפול יעיל אצל אנשים המתקשים לשבת מול הפסיכולוג ולדבר ןמעדיפים לעשות את הטיפול דרך אמצעים אחרים מדיבור. 2. מהו איזור המגורים שלך? 3. האם אתה מסוגל לעמוד כלכלית בטיפול פרטי (המחיר הממוצע הוא 250-330 ש"ח לפגישה) או מעוניין בטיפול בשירות הציבורי? מחכה לתשובתך. טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

שלום, דני תכתוב בבקשה מה איזור מגוריך, ואם אתה מעוניין בטיפול פרטי או במסגרת ציבורית ואנסה להמליץ על מטפל/ת מתאים. בברכה, אמיר

הורי לא מנסים לקחת אותו לטיפול זה מה שהופך את העיניין להרבה יותר קשה.הם כנרה יודעים מה יהיו התגובות שלו .אני בטוחה שאימי מבוהלת רק מהמחשבה לאיך שהוא יגיב אם היא תציע לו את זה,למרות שהיא לא ניסתה בדרך של שיטטיות ועדינות והיא כנראה גם לא מתכוונת לנסות ,לגביי אבא שלי אפילו כסף הוא מניע לא ללכת לכיוון הזה,שלא לדבר על דעתו על פסיכולוגים..למרות שלא ניסה.אני כן ניסיתי-לרוע המזל נפלתי על פסיכולג לא טוב(לא הרבה ביקורים). לגביי אחי אני חושבת שפרטטי ובכל זאת הוא בודק כל דבר וחוזר על פעולות ניקיון מסויימות 100 פעם.מסדר דברים בחדרו בצורה סימטרית ומזיז דברים ללא כל איכפטיות למה שאני מסבירה לו כל כך הרבה...

ניצן שלום, נראה שאת במצב לא קל. מצד אחד את רואה את התנהגותו של אחיו ובטוחה שמשהו בה לא בסדר ודורש טיפול, מצד שני אין לך יכולת לקחת אותו לטיפול וגם אין לך מי שיסייע לך בכך, אלא להיפך. הורייך, שלמעשה הם אלו שהיו צריכים לדאוג לו, ממאנים לראות את מה שאת רואה, או שפשוט לא יודעים כיצד להתמודד עם זה ומעלימים עין מזה. המצוקה שלך, שאת מיטיבה לתאר, קשה , וקשה לשאת אותה. לדעתי, לגבי אחיך עליך לפנות לייעוץ מעמיק מזה הניתן פה. בנוסף, אני חושבת שכדאי לך לחזור לטיפול, בתקווה שתמצאי מטפל טוב ממה שהיה לך (אני אוכל לנסות להמליץ לך על כמה). טיפול עשוי לסייע לך להקל מעט את המצוקה שלך, ולשחרר מעט מהאחריות האישית שלך כלפי כל הסובבים אותך. עצם ההבנה שלך מדוע את חשה אחריות כה גדולה, ופועלת מתוך התחושה הזו אפילו לוקחת תפקידים הוריים (מחליפה את הורייך בכך שאת לוקחת את האחריות על מצבו של אחיך), תעזור לך לשים יותר גבולות בחיים האישיים שלך ולחיות את חייך. בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית.

לניצן, שלום לדעתי הדבר הטוב ביותר עבורך יהיה לחזור לטיפול. לרוע מזלך הטיפול הקודם לא היה מוצלח. לפעמים אין כימיה טובה עם המטפל ואין זה אומר שצריך להתייאש. אם את מעוניינת תכתבי מה איזור מגוריך ואנסה להמליץ על מטפל מתאים. בברכה, אמיר