פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום, שאלתי היא האם בטיפול פסיכולוגי ישנה קורלציה גבוהה בין מידת הרגשות שמגלה המטופל כלפי המטפל/ת או שמא גם כאשר הרגשות הנ"ל הנם מועטים ובלבד שהמטופל מתייחס לטיפול ברצינות עשויות להיות תוצאות טובות לטיפול . ואלה עובדות המקרה, הגעתי לטיפול אצל מטפל גבר אשר עורר בי רגשות אינסופיים אהבה מטורפת אשר אכן פתחה אצלי מחסומים שהיו נעולים במשך שנים. אלא שהאהבה גם מאכזבת מאוד והביאה גם להרבה פגיעות כעסים ושנאה. עד כי המטפל לא יכול היה לשאת זאת יותר ונאלצתי ללכת עם תחושה קשה מאוד שלוותה אותי במשך תקופה ארוכה מאוד. . למעשה עזבתי את המטפל רק כאשר הבינותי כי הצלחתי להביאו למצב שבו הוא משתף פעולה באופן מוחלט עם השיחזור שאני השלכתי עליו מתוך ילדותי . עוד טרם עזבתי מצאתי לי מקום אחר הן בשל המצוקה האישית בה הייתי נתונה בשל נסיבות חיי האישיים והן בשל הטיפול עצמו אשר "ירד מהפסים". . הפעם מצאתי מטפלת (אשה) אשר מתוקף היותה אשה אינה מעוררת בי רגשות כמעט בכלל. יחד עם זאת אני מקפידה שלא לפספס שום פגישה שכן אני זקוקה לעזרה (מדובר באנליזה 4 פעמים בשבוע). אציין כי אני משוכנעת ששום אשה לא יכלה לעורר בי רגשות אלא במקרים יוצאי דופן (וכך גם סבורה המטפלת עצמה ) וזאת בשל חסך אמהי עצום לעומת דמות אבהית רכה שהיתה קיימת איפהשהוא בילדותי. לפניותי החוזרות ונשנות משיבה המטפלת כי אין קשר בין עוצמת הרגשות כלפי המטפל ולבין התוצאות שנתן להפיק מן הטיפול עצמו., לדבריה גם טיפול מאוד לא סוער יכול להניב תוצאות טיפוליות מירביות.. האם כך????????? אציין כי אני נחשפת במהלך הטיפול ואומרת כמעט כל שעובר בראשי אבל כלפי המטפלת עצמה אני לא חשה כמעט כלום. אודה לכם מאוד על מתן תשובה כמו גם הפנייתי לספרים או מאמרים בנושא.

אביגיל שלום, מרגשת החשיפה הכנה שלך כאן. את מתארת תהליך טיפולי ש"ירד מהפסים" לדבריך בשל תהליך של העברה כלפי המטפל של תכנים לא מודעים שלך מתקופת הילדות, וחוסר היכולת שלו להכיר בהעברה הזו כדבר שלך, וכך הוא "שיחק" לידיך, ונכנס בצורה לא מודעת לתפקידים שאינם תפקיד המטפל, אלא שיחזור דמויות מעברך. ובכן, רמת ההבנה שלך את הנושא הזה, היא ללא ספק טובה וחשובה. אולם עצם הידיעה לא פותרת אותך מתחושת הכאב והאובדן שבעזיבת המטפל. עובדה גם שהחלפת מטפל במטפלת בלי להשאיר מרווח של זמן. יש משהו שנראה נואש מעט, אולי נזקקות לקשר. ההבדל בין מטפל למטפלת ברור לך, וידוע לך מהן ההשלכות של כל טיפול כזה. ובכן, לפי הידוע לי, בכל טיפול שהוא יש השלכות, העברות, ותהליכים פנימיים לא מודעים משמעותיים. לכן, גם אם מדובר באישה, אין זה אומר שאין שם תהליך טיפולי. הוא ככל הנראה שונה מזה שהתרגלת אליו בעבר, אבל הוא גם סוג של טיפול. השאלה היא האם אינך חשה שמשהו קורה לך בטיפול? אולי מאוכזבת? אולי תקועה? אולי כועסת? תכנים שכאלו שווה להביא לתוך חדר הטיפול ולנסות לעבד אותם. כך תביני מהם התכנים המשמעותיים עבורך, אילו תהליכים את עוברת ומה את רוצה אולי להשיג בהמשך. דרךצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית.

לאביגיל, שלום המטפלת שלך צודקת. סערת רגשות אינה אינדיקציה הכרחית לטיפול מוצלח. יתירה מכך יתכן והקושי המרכזי שלך הוא מול היעדר של דמות אימהית. יתכן וההתמודדות עם הקושי להרגיש כלפי דמות כזאת חשובה יותר מאשר הסערות הרגשיות שהתעוררו כלפי הדמות האבהית. כמו כן אני שם לב שבשני הטיפולים את מרגישה שמשהו לא בסדר. מרגישה שאת לא יכולה לסמוך. במקרה הראשון בגלל עודף ברגשות ובשני בגלל היעדר רגשות. בשני המקרים את מרגישה צורך להייעץ עם גורם חיצוני שיעזור לך להחליט אם הטיפול מתאים. יתכן שיש בכך שחזור של הקושי לסמוך ולתת אמון בדמויות ההוריות. מעבר לכל, נראה לי שאת בתהליך טיפולי משמעותי ואני מקווה שישא פירות. בברכה, אמיר

אמיר שלום התשובה שלך היתה עניינית ברורה ועזרה לי. בהרבה הערכה אביגיל

א/ג נכבד/ה שלום רב ! לנו 4 בנים כאשר הבעייה עם הבכור בן ה-13 שאותו ננסה להגדיר בקיצור. א. נודניק רציני - מושפע מחברים/פרסום ומשגע את המוח ברצף ומבלי להתייאש גם אחרי עצבים, עונשים וזה נושא השיחה העיקרי. זאת ע"מ שנקנה לו. ב. עצבני וסגור - חושב שמגיע לו הכל, אינו אוהב להתחשב במיוחד לא באחיו השני בן ה-11. ג. בורח לנו מהידיים - אין הכוונה לבריחה ממש, אלא לכך שלא מצליחים לשמור איתו על קשר טוב ומעמיק גם לאחר תקופה יחסית טובה שאנו חושבים או הבחור רגוע, אז מתעוררת בעייה וכרגיל הוא מוכן לשמוע תשובות חיוביות בלבד אחרת שוב עצבים ואתם לא סומכים עלי, לא מוכנים להתחשב בצרכים שלי וכו' ברור לנו שייש לו כעת תקופה קשה אשר החלה לפני כשנה (תהליך התבגרות), אך ניתן לאמר שמצב זה רק החמיר כעת, מאחר וזה החל קודם לכן. אוסיף עוד שאינו מרבה לצאת מהביית למעט לביה"ס ולחבר אחד באיזור, אינו מוכן להשתתף בחוגים ופעילויות, במקום זה הוא מסתגר בתוך הביית גם לחצר אינו אוהב לצאת. יש בו פחד מכל מיני מצבים כגון: בבוקר יום הבחינה, מסרב לצאת לטיולי ביה"ס במיוחד עם לינה מחוץ לביית. מאחר שהוא נתקף בכאבי בטן אמיתיים ולעיתים מלווה בשילשולים. מצב זה קרה לו בעבר כולל חום עולה ויורד ללא סיבה. קשה לפרט את הכל אך מבחינתינו הוא שייך לנפגעי מלחמת המפרץ. אבקש עם כל הקושי בדבר להנחות אותנו עד כמה לוותר, עונשים מסויימים, הסברה וכל מה שאפשר כדי לעשות לו ולנו טוב. אגב לפני כחצי שנה לקחתי אותו למסעדה כאבא שרוצה לשוחח איתו בנושא התבגרות והרגשתי שאני משוחח כמעט לקיר הוא שומע ולא אוהב להגיב זאת בנושאים חימום אחרים שניסיתי לפני שניגש לנושא העיקרי.

אדי שלום, במכתבך אתה מעלה מספר בעיות: הראשונה, קושי ההתמודדות עם בנך ועם הדורשנות הבלתי מתפשרת שלו. השניה, דאגתך להיבט החברתי של בנך: לא משתתף בפעילויות חברתיות אחה"צ פרט לחבר אחד, ולא מצטרף לטיולים שנתיים בשל התפתחות סימפטומים פיזיולוגיים (כאבי בטן, שלשולים, חום). השלישית, חוסר הבנה לגבי הפחדים של בנך: לפני בחינות, לפני טיולים שנתיים שבסופו של דבר הוא לא יוצא אליהם וכו'. ובכן, כפי שכתבת, ידוע לך שבנך נכנס לתקופה הקרויה "גיל ההתבגרות". גיל זה אינו פשוט בדרך כלל לא לילדים ובוודאי גם לא להוריהם. בגיל ההתבגרות המשימה העיקרית של הילד היא להתחיל לעשות את צעדיו הראשונים העצמאיים בעולם. לצורך כך עליו לבצע (מבחינה פסיכולוגית - פנימית) תהליך היפרדות מההורים ופיתוח האינדיווידואליות שלו-עצמו. תהליך זה, כל ילד חווה את זה בעוצמות שונות.כילד בכור במשפחה, ללא דמות שתפרוץ עבורו את הדרך, כדוגמת אח בוגר, עליו לעשות זאת בעצמו.אין דרך נכונה או טובה לעשות זאת, אלא כל אחד עושה זאת בדרכו שלו. נראה כי לבנך יש קשיים להיפרד מכם (ההורים) וניתן לראות זאת בעיקר לפי מה שסיפרת על הטיולים השנתיים. התפתחות של סימפטומים פיזיים על רקע אירועים דומים חוזרים ונשנים (טיולים שנתיים) עשויים להעיד על קושי להיפרד, פחד מפני להיות לבד, חוסר בטחון בכך שיוכל להסתדר בעצמו, ואולי גם מעיד משהו על מצבו החברתי בכיתה (דבר שלא הזכרת). ההסתגרות בחדר והתחושה שלכם ש"הוא נוזל לכם בין הידיים" הם תופעות אופייניות לגיל ההתבגרות של הילד, אולם פה ההורים צריכים לפקח מרחוק, להשגיח ולהיות עם האצבע על הדופק. אתה בוודאי שואל עכשיו "מצוין, אבל איך אני עושה את זה כשהוא כל כך בועט ומסתגר"?. ובכן, צר לי, אך אין תשובה חד משמעית לכך. תשובה שכזו עשויה להגיע דווקא ממך כאשר תוכל לנסות "להיכנס לנעליו" של בנך ולנסות לראות את העולם מנקודת מבטו. פעולה שכזו קשה וכמט בלתי אפשרית ללא סיוע חיצוני. לדעתי, עליך לפנות לייעוץ אצל פסיכולוג , או אפילו אצל יועצת בית הספר, הפסיכולוג של ביה"ס וכו'. אנשים אלו יסייעו לך בצורה ספציפית יותר להבין את מצבו של בנך, יקלו על ההתמודדות שלך עימו ויעזרו לך לזהות סמני מצוקה או חירום אצל הילד , במידה וחלילה יתפתחו. אני מאחלת לך שתצליח לעבור את הגיל הזה עם בנך בשלום, ועם כמה שפחות שערות לבנות....:) בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

שלום רב אני ובעלי בשנות ה50 נשואים הרבה שנים ובלי בעיות חריגות הבעיה החלה שבעלי החל להעריץ שכנה לידנו יותר צעירה שנראת לא רע תחילה ההיא שגם לא פנויה הפכה לידידה אחרי מריבות והכחשות הידידות הגלויה שהיא אפלטונית פםקה בפומבי אבל נודע לי שאחרי הגב הידידות נמשכה שוב ניו מריבות והכחשות אבל התקבלה הבטחה ועד כמה שאני רואה אין קרבה אבל מה שנשארו ומרגיז אלו המבטים החדים ויש הכחשה חשבתי שאולי הלחץ לניתוק גרם ליתר החרפה אםןר לי לדבר כי זה גורס ישר למריבה. אי אפשר לא להתראות כי אנו באותה כניסה ולא אחליף דירה אבל לידי כאילו אינה מכירה כנראה שבעלי הזהירה אני חושבת שאין עכשיו קשריס שם אבל שוב המבטים שלן שאני לא רואה מרגיזים נורא ועוד העלבון נשאר אם הכאב שהעדפה זרה לשמיעת העינינים אודה לכם על יעוץ איך להתגבר על הכאב עם הבעל כל מילה על כך מרגיזה אי אפשר להםביר איך להתגבר על העלבון ומה לעשות שאני רואה תודה מראש המחכה לתשובה

טליה שלום, דבריך אינם קלים, וניכר כי את במצב לא פשוט של חשדנות תמידית, יחד עם תחושה של אובדן האמון בינך לבין בעלך ונסיון להבנות אותו מחדש, ללא הצלחה מזהירה. את מתארת תהליך ממושך של קשר בין השכנה לבעלך, ושאינך יודעת מה מהות הקשר (אפלטוני או אחר). ממה שהבנתי מדבריך, השיחות עם בעלך הובילו לריבים וכעסים והדבר היחידי שיכלת לדרוש ממנו הוא ניתוק הקשר. לא נראה שמישהו מכם עיבד את המשבר הזה שעבר בינכם בקשר הזוגי. לאור התחושות הקשות שאת מעלה פה, להערכתי, הדבר הטוב עבורך ועבור בעלך יהיה ללכת לטיפול זוגי. בתוך טיפול כזה תוכלו להבין מה גרם לכם להגיע למצב הזה , מה בעלך חיפש בקשר חיצוני, מדוע הגבת בדרך שבה הגבת אל הקשר הזה וכו'. במידה ובעלך מתנגד בתוקף ללכת לטיפול שכזה, או מתחיל טיפול ומפסיק אותו זמן קצר אח"כ (דבר שקורה בתדירות גבוהה יחסית, תלוי במידת המוטיבציה של בני הזוג לשפר את מערכת היחסים ביניהם), לדעתי, עליך ללכת בעצמך לטיפול פרטני על מנת לעבד את תחושותיך שלך ולהקל את המועקה שאת נושאת עימך. בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

טליה שלום, דבריך אינם קלים, וניכר כי את במצב לא פשוט של חשדנות תמידית, יחד עם תחושה של אובדן האמון בינך לבין בעלך ונסיון להבנות אותו מחדש, ללא הצלחה מזהירה. את מתארת תהליך ממושך של קשר בין השכנה לבעלך, ושאינך יודעת מה מהות הקשר (אפלטוני או אחר). ממה שהבנתי מדבריך, השיחות עם בעלך הובילו לריבים וכעסים והדבר היחידי שיכלת לדרוש ממנו הוא ניתוק הקשר. לא נראה שמישהו מכם עיבד את המשבר הזה שעבר בינכם בקשר הזוגי. לאור התחושות הקשות שאת מעלה פה, להערכתי, הדבר הטוב עבורך ועבור בעלך יהיה ללכת לטיפול זוגי. בתוך טיפול כזה תוכלו להבין מה גרם לכם להגיע למצב הזה , מה בעלך חיפש בקשר חיצוני, מדוע הגבת בדרך שבה הגבת אל הקשר הזה וכו'. במידה ובעלך מתנגד בתוקף ללכת לטיפול שכזה, או מתחיל טיפול ומפסיק אותו זמן קצר אח"כ (דבר שקורה בתדירות גבוהה יחסית, תלוי במידת המוטיבציה של בני הזוג לשפר את מערכת היחסים ביניהם), לדעתי, עליך ללכת בעצמך לטיפול פרטני על מנת לעבד את תחושותיך שלך ולהקל את המועקה שאת נושאת עימך. בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

תודה שהתחלת לענות על שאלותי,אולם לשמוע את זה גורם לי להרבה בכי,בעצם אני כבר לא יכולה לבכות כמעט.אם היית יכול לשאול אותי שאלות דרך פה הייתי עונה,אתם האנשים היחידים שפניתי אליהם,חוץ מפעם אחת שדיברתי על זה עם פסיכולג וזה בכלל לא עזר,כי אחי לא הלך... איך זה יכול להיות שהוא לא מודע לזה שזזה בעיה-הוא רואה שאנחנו לא מתנהגים ככה ואני חושבת שגם הוא כשהיה קטן לא התנהג ככה,למה זה קרה לו הוא מגזים בצורת ובכמות כל תנועה ובכל פעולה בזבזנית-יש עוד כמה פרטים בהודעותי הקודמות. אני בת 18,האם זה נכון שאני ייקח תרופות כי לאחי יש בעיה למה שאני יסבול עוד יותר והבעיה תמשיך להיות ..

לניצן, שלום מכתבך נוגע לליבי. את מאד מודאגת וסובלת ממצבו של אחיך. בשלב זה חשוב מאד שתדאגי לעצמך. לפעמים קשה מאד לגרום לבן משפחה להיות מודע לכך שהוא צריך עזרה, ומעבר לכך זה לא תפקידך אלא תפקידם של ההורים. יתכן וניסית לדבר איתם או עם אחים בוגרים. אם לא ניסית כדאי שתדברי איתם על הרגשותיך לגבי אחיך. אני ממליץ לך בחום ללכת ליעוץ פסיכולוגי כדי שיעזור לך להתמודד עם המצב, לתמוך בך ואולי בעקיפין הדבר יוכל לעזור למשפחה. אם את רוצה המלצות לאן לפנות תכתבי לי מה איזור מגוריך. האם את יכולה לכתוב מה עמדתם של הוריך או אחים בנושא? מה הדברים הכפייתיים שהוא עושה? במה זה משפיע על המשפחה? בברכה, אמיר

הייתי רוצה עזרה בחיפוש חומר על סמפטומים ודרכי התמודדות בהתקפי פאניקה אגרופוביה אם אפשר בעברית

קלר שלום, תוכלי למצוא חומר על האגורופוביה גם במנועי החיפוש באינטרנט (אולי תמצאי משהו בעברית), ויתרה מזו תוכלי למצוא מידע בסיסי בספר "פרקים נבחרים בפסיכיאטריה" של ש. טיאנו ואחרים. אני אנסה לבדוק האם קיימים ספרים נוספים ואחזור אליך אם ויהיה. בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

לקלר, שלום יש ספר בשם "לחיות עם הפחד" של ד"ר אייזק מ. מארקס. הספר בעברית וסוקר את הסימפטומים ודרכי טיפול. הספר כמו אתרים באינטרנט ממליצים על טיפולים קוגניטיביים והתנהגותיים. הכותבים השונים מציינים שטיפולים אלה יעילים יותר מטיפולים דינמיים קלאסיים. לדעתי הטיפול הטוב והיעיל ביותר הוא טיפול אקחקטי. כלאמר, טיפול שמשתמש בטכניקות התנהגותיות וקוגניטיביות אבל שמתייחס גם לאספקטים עמוקים יותר של הנפש שבגינן מופיעות התופעות. חשוב מאד להשיג הקלה בסימפטומים. יחד עם זאת חשוב לזכור שסימפטומים כמו חום בגוף הם סימן לכך שמשהו לא פועל נכון בנפש ולכן מעבר לטיפול התרופתי וההתנהגותי יש צורך להתייחס לנפש. אני ממליץ בחום לא להסתפק בספרים אלא לחפש טיפול פסיכולוגי טוב. אשמח לשמוע תגובות לגבי הספר שהמלצתי. בברכה, אמיר

שלום רב לאחרונה נתקלתי בבחור הסובל מתופעה הקרויה: סכיזו-אקטיב. 1. האם תוכלו להסביר בדיוק במה מדובר? 2. האם ישנה ספרות בנושא בתודה מראש יובל

ליובל, שלום אין מונח בשם סכיזואקטיב. אולי אתה מתכוון לסכיזואפקטיב. מדובר בדיאגנוזה פסיכיאטרית שניתן לכתוב עליה הרבה ומובן שיש ספרים בנושא.לפני שאני מרחיב הייתי רוצה לדעת ממך יותר לשם מה נחוץ לך לדעת. במה המידע יעזור לך בקשר לבחור שפגשת. אם אתה מעוניין לפרט אשמח להתייחס. אמיר

אלה שהיו משתמשים בהן פעם לצורך "קפיצות דרך" ,אלה שהמהר"ל מפראג דחף לפה של ה"גולם" - קבלה מעשית. אם זה מעניין לכם.. מה משמעותן, מה עושים איתן,, איך מרפאים בעזרתן? מהי המיסטיקה שיושבת מאחוריהן, אז היום ב18.30 בתוכנית של זהבי - ערוץ 2 מדברים על זה - בתוכנית היום מופיעה בחורה שהבריאה מהיתמוטטות נפשית בעזרת סוג הריפוי הזה. אושר לנו http://come.to/gufnefesh

לליאת, שלום תודה על המידע. אני בטוח שבעזרת הקבלה, כמו גם בעזרת תורות ואמונות מיסטיות אחרות ניתן לעזור לאנשים. הבעיה שכיום יש אינפלציה באנשים המתיימרים להיות אנשי רוח ואנשי קבלה וגורמים נזקים. הנזק הוא בפופוליזציה של הקבלה ולעיתים באפשרות לגרום לאנשים נזק נפשי. מובן שאין בדברים שלי התייחסות לתוכנית שאת ממליצה עליה או אין בדברים הכללה לגבי הקבלה בכלל. אמיר

חבל מאוד שלא יכולתם לתת לי מענה לשאלותי,כן אני מאוד זאת שלוקחת אחריות כי זה נראה כאילו כולם כמעט התיאשו ואני היחידה שרואה את ההרס הנוראי שזה גורם למשפחה ולי-תגידו שאני מגזימה אבל זאת האמת. בכל זאת הייתי רוצה לדעת אם יש ביניכם מישהו שמבין בנושא ולפי מה שאמרת אני-כן אני! יוכל לאבחן לפי הידע אם הבעיה היא זאת או בכלל אחרת. כהתחלה הייתי רוצה לדעת איזה סוגי כפייתיות יש..(מולד,נרכש,כתגובה למיקרים בגיל צעיר..לפי פרויד..)מאיזה סוג אפשר לצאת ומאיזה לא?

ניצן שלום , דבריך מעט מבולבלים ולא מובנים כל כך.אם הבנתי את רצונך כשורה, אזי את מבקשת מידע לגבי תופעת האובססיביות-כפייתיות. האם ניסית את מנועי החיפוש באינטרנט? לפי הידוע לי יש אתרים רבים העוסקים בנושא ובהם יש מידע רב. לפי מיטב הבנתי, אינך מחפשת מידע של שורה שתיים על כל תופעה אלא משהו מעמיק יותר. מעבר לאתרי האינטרנט ישנו ספר שעשוי לתת לך מידע כללי על התופעה והוא: פרקים נבחרים בפסיכיאטריה, של ש. טיאנו ואחרים. גם ספר ההמשך שלו "פסיכיאטריה של הילד והמתבגר" עשוי לסייע לך במידע ראשוני לגבי מגוון התופעות. אם יש לך שאלה ספציפית יותר, תוכלי לכתוב אותה ואני אענה בהמשך. בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

שלום, ניצן כפייתיות היא הפרעה שאכן לעיתים קרובות גורמת לחולה ולמשפחה סבל רב. האדם שסובל מהפרעה כפייתית שבוי בתוך אינסוף טקסים, מחשבות, פעולות שהוא כפוי לעשותם. חומרת הבעיה נמדדת ראשית - על פי כמות הסבל שהתופעה גורמת לאדם ולסביבתו. כלאמר המידה בה הכפייתיות גורמת לאדם הפרעה במהלך חייו ובהסתגלות שלו לסביבה. אם למשל אדם חש בדחף כפייתי לרחוץ ידיים כל שעתיים, הדבר גורם לו אי נוחות וסבל אבל באופן פחות מאדם שכפוי עליו לרחוץ ידיים כל שעה.שנית - על פי מידת המודעות של האדם לבעיה. רוב האנשים שסובלים מהפרעה כפייתית מודעים לכך שיש להם בעיה. חווים סבל ומחפשים טיפול. (יש שיטות טיפול טובות ויעילות לנושא). ואולם, כאשר האדם לא מודע לכך שיש לו בעיה וחושב שהפעולות שהוא עושה הגיוניות הבעיה קשה יותר. במקרים אלו אנשים לא יילכו לטיפול והסבל יושלך במידה רבה על הסביבה. נראה לי שבמרה שלך זה המצב. במקרים אלו יתכנו מצבים בהם המשפחה מוכנה לשאת בסבל ולא ללחוץ על האדם להגיע לטיפול ובמקרים אחרים המשפחה מציגה אולטימטום ולוחצת על האדם להגיע לטיפול. אם תוכלי לפרט את אופי הכפייתיות של אחיך, את המצב המשפחתי, את גילך, את האופן שהכפייתיות שלו פוגעת בך או במשפחה אולי נוכל לייעץ באופן טוב יותר. יתכן שכדאי לך ללכת ליעוץ כדי להקל על עצמך בהתמודדות עם הבעיה. בברכה, אמיר

ערב טוב, רציתי לשאול האם קסנקס עוזר לבעית שינה בפיברומיאלגיה? והאם יתכן שבמעבדת שינה רק למשמע נטילת הקסנקס לפני שינה הם קיבלו רושם של מתח נפשי? מה המחנון שהייתם ממליצים לבעית שינה בלבד? תודה

שלום, מישהי לצערי אינני יודע את התשובה לשאלתך. תנסי לשאול בפורום של בעיות שינה. בברכה, אמיר

שלום, אני סובלת בתקופות של לחץ מחרדות שמעיקות עלי מאוד ומקשות את התפקוד היומיומי. רציתי לברר מה עדיף בין שני התרופת: קסנקס או סרוקסט... מה ההבדל? למה יש פחות תופעות לוואי? ואלו הן התופעות השכיחות? בגלל הפחד מתופעות הלוואי, אני נמנעת מלהעזר בקסנקס (קסנגיס), שיושב לי בארון. תודה על הטרחה, מאירה!

My daughter is two and a half years old. and she thinks everything is hers. (toys, books....) when my son 10 months old starts playing with his baby toys she comes and takes it away from him and says mine! when cousens or frend come she doesn't let them touch toys, when we go to my parents house she doesn't let the other grand children play with the toys... She is the oldest grandaughter, and my oldest dauther. How do I teach her to share? Thanks, Deena

dear, deena you have to remember that your daghter is just two and a half years ald. she was an only child and the first grandchild for one year and a half, from her perspective, sudenly things have changed. she has a baby brother who takes a lot of space and atention. she is not a bad girl but a child who fights to get back what was hers - once everything was hers. if you want to teach her to share you have to let her know you understand her situation. make sure she feels that she didnt loose her posision. give her the title and responsbility of the big sister. tel her stories about sharing . and above all understand that she is steel a little girl. amir

שלום רב ! רציתי לדעת כיצד עלי להתמודד עם מחלתו של אבי, שהיא מחלה סופנית הוא סובל מ-מיאלומה נפוצה, על פי המידע שבידי זוהי אחת המחלות האכזריות של מחלת הסרטן. מאחר ועברתי סיפור דומה עם בן משפחה נוסף , אני מוצא את עצמי באותו מצב , עוזר ,רץ ומתרוצץ כאשר התוצאה ידועה וכואבת ואני בוודאי לא יכול לשנות אותה, הבעיה שזה משפיעה עלי כמעט בכל תחום בחיים ? רצוי לציין שאני הכי קרוב ל"אש" - כלומר גם אם ההורים ובחינה ריגשית לא מסוגל לעזוב את הבית, ואני מאוד רוצה לעבור לדירה עם חברתי, אך הבעיה שאנני מרגיש שאני יכול להתרחק יותר מידיי מההורים, כאילו הוטלה עליי משימה ואני חייב לבצע אותה עד תום. לדוגמא : אתמול באמצע מבחן סמסטר החום של אבי עלה ל -39.5 ולפי הוראות הרופא חייבים להביא אותו למיון מיידי, אז כמובן שעזבתי את המבחן ואעשה מועד ב' - אך שוב אני נפגע עד מתי ? מה אני עושה ? כיצד עלי להתמודד עם המצב ? כיצד משתחרים מזה ? במה יכול טיפול פיסכולוגי לעזור לי ? ב ב ר כ ה

לדורון, שלום אתה אכן נמצא בסיטואצית חיים קשה. מאד קשה רגשית ללוות אבא במחלה, כאשר הסוף ידוע והסבל רב. אתה מאד קשור להורים, דואג וכפי שאתה כותב אתה לוקח על עצמך תפקידים חשובים בטיפול ובדאגה. הבעיה היא כמו שאתה יודע שההתעסקות והדאגה לא מאפשרים לך לחיות את חייך, ללמוד, לעבור לחיות עם החברה. אף אחד לא יכול להגיד לך מה המידה הנכונה לפעול ולעשות למען ההורים, אבל יתכן ויש קושי בכך שאתה כ"כ קשור אליהם ומתקשה להיפרד ולחיות את חייך. נראה שמגיל צעיר נתנו לך תפקידים במשפחה והעבירו לך תחושה שאתה אחראי וצריך להחזיק את ההורים ואולי אפילו את שלמות המשפחה. יתכן ואתה מרגיש אשמה על צרכים שיש לך להיפרד ולחיות את חייך. טיפול פסיכולוגי יכול לעזור לך להבין למה נתנו לך את התפקיד שלקחת במשפחה, על מה האשמה ומדוע אתה מרגיש שהכל תלוי בך. טיפול יכול לעזור לך בפרידה מההורים ובבניה של החיים הנפרדים שלך. תנסה למצוא איזון יותר נכון בין מידת המעורבות שלך לבין המידה בה את חי את חייך. תנסה לערב בני משפחה אחרים בתחושות שלך כדי לחלק את האחריות ואת הטיפול באביך. אני לא חושב שהמצב צריך למנוע ממך לעבור לגור עם החברה וללמוד. אם כך הדבר והדאגות שלך לא נותנות לך מנוח אולי כדאי לפנות לטיפול. בהצלחה, אמיר

דורון שלום, ממכתבך עולה סבל, קושי רב, ואף תחושה של אשמה עצמית. נראה כי יש בך חלק שמרגיש אשם על שאתה רוצה לפתח גם את חייך שלך עצמך, לעבור לגור עם חברתך, ללמוד וכו'. במקביל לכך, יש את החלק המציאותי של מחלת אביך. לפי דבריך זו מחלה סופנית וקשה, שדורשת ממך להיות תמיד ON LINE, אפילו במחיר הויתור העצמי (כמו דוגמת המבחן שנתת). לא סיפרת אם יש לך עוד אחים/אחיות שאיתם אתה יכול לחלק את הנטל, אך לפי דבריך, גם אם ישנם קרובים נוספים, מסיבה כלשהי אתה הוא "האחראי" ואליך מתקשרים כדי לקחת את אביך למיון. לפי הנראה אתה נמצא כעת במצב אמביוולנטי מאד,שאם אני אנסה לפשט אותו, אזי מצד אחד עומדים חייך שלך וטובתך האישית, ומצד שני, עומדים מחלת אביך, האחריות הכבדה שלך על כל הקשור לכך והויתור העצמי הכמעט טוטלי שלך. ובכן דורון, כפי שכולנו מכירים את הקלישאה (האמיתית), החיים הם לא רק שחור ולבן. יש דרך-אמצע בכל דבר, וגם כאן. בעמדה שלך, כפי שאתה נתון כרגע בים הפטיש לסדן, אולי קשה לך לראות את דרך הביניים. וכאן נכנסת חשיבות הטיפול דווקא במצבי משבר כאלו. כשאנחנו נמצאים במצב מסוים (זה קורה כל החיים ובמיוחד בעיתות משבר) יש לנו פרספקטיבה מסויימת על הדברים. זוית הראיה הזו מושפעת מתכנים מודעים ולא מודעים, מהסביבה וכו'. לכן, בטיפול, יש אפשרות לפתוח את הסיטואציות השונות בחיינו לעין אובייקטיבית יותר, ולקבל זוית ראיה אחרת, אולי כזו שלא יכולנו לחשוב עליה מעצם העמדה בה אנו נמצאים. לאור תיאור הדברים שלך, לדעתי, טיפול עשוי לעזור לך לראות את פני הדברים בצורה אובייקטיבית יותר, לעשות סדרי עדיפויות, ולשחרר מעט את המלחציים הללו (האמביוולנציה) שנראות כסוגרות אותך בין הפטיש לסדן . הצעה אחרונה , לדעתי עליך לבדוק לגבי קבוצות תמיכה למשפחות של חולים בסרטן. הקבוצות הללו מסייעות בצורה שלא תאמן, ונותנות המון כוח ותקווה. תחשוב על זה!! בהצלחה, והעיקר שיהיה לך הרבה כוח להמשיך, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית.

לאחר שקראתי והעמקתי בתשובותיכם, וכן גם שיתפתי את חברתי בתשובתכם ובדעתכם לנושא, החלטנו לשכור דירה יחד בכדי להוריד במעט את מעורבותי במצב ההורים, ולהתחיל לצבוע את החיים בצבע שונה כלומר למצוא את שביל האמצע, הרי ברור לנו שחלק מהאושר שאבי כמו כן של אימי היו רוצים לראות את התקדמותי בחיים ויצירת תא משפחתי, הרי ברור שלא כל החיים מסתובבים סביב מחלה. האם צעד זה הוא מתחילתו של מיתון הדיסוננס בין חיי האישיים לבן מחלת אבי ? האם זהו הכיוון הנכון ליציאה מהאמביוולטיות ? האם אני וחברתי יכולים יחד בכוחות משותפים להגיע לדרך "המלך" ? האם החלטתנו לעבור לגור ביחד בזמן זה היא נכונה ? כיוון שלדעתי היגיע הזמן לרקום "ציור" , ולדעתה זה לא בדיוק הזמן, אני מסכים עם תשובתך מר : אמיר, כי מגיל צעיר חינכו אותי לעזור לתמוך בכל אחד הזקוק לתמיכה לוו דוקא בהורים ,כמובן שלכבד אותם. לא זכור לי שמעולם הראו או הדגישו את הגבול בין כבוד ועזרה לזולת לחברים הורים וכ"ו לבין הויתור של העצמי שלי . עזרה ועכשיו אני מיישם זאת בשנית, האם אפשר למתן / לשנות לא ממש לעקור את תכונת האישיות הזו, כיוון שכאר אני יותר חושב עם השכל ולא עם הרגש אני רואה את התכונה הזו מופיעה הרבה דיספלינות בחיים וזה לא בהכרח טוב אולי אפילו ה"מחיר" יקר . החלטנו מספר דברים : 1) בכוח הנפש ובכח אהבה נוכל למתן ולו במעט את הדיסוננס בין הדברים. 2) להשתתף בקבוצות תמיכה . 3) אולי לפנות לטיפול פסיכולוגי - למרות שלא ברור לנו מה אורך הטיפול ומשמעותו על המשך הקשר שלנו.

לדורון, שלום אני חושב שהחלטתם נכון ומאחל לכם בהצלחה. כמו שאתה כותב האושר שלך חשוב לך וגם להוריך. אני מניח שתמשיך לחפש את השביל שבין דאגה ואחריות כלפי אחרים ודאגה ואחריות לעצמך. יתכן ואתה מתחיל או אולי ממשיך את תהליך הפרידה מההורים. בנוסף נראה לי שאתה עלול להחליף את התלות בהורים בתלות אחרת כמו למשל בקשר הזוגי. בזוגיות טוב יש מידה מסויימת של תלות אבל בסופו של דבר כל אחד מבני הזוג אדם נפרד. אני לא בטוח לגבי קבוצת תמיכה. הייתי ממליץ יותר בכיוון של טיפול פסיכולוגי. הטיפול לא חייב להיות ארוך במיוחד ומובן שאינו עומד בסתירה לקשר הזוגי. בברכה, אמיר

דורון שלום, קראתי את מכתבך השני. שמחתי לגלות כי דבריי ודבריו של מר זוהר אכן עוררו אותך לחשוב. הצעדים עליהם אתה וחברתך החלטתם עליהם, הם החלטה שלכם. אתה שואל אם אלו צעדים "טובים"? ובכן, אין בזה טוב או רע. טמונה פה השאלה האם זה יהיה טוב לכם, יעיל לכם, האם המחיר של לעזוב את הבית ולהתמרד אולי מעט בתפקיד "העוזר התמידי" יהיה מופחת ממחיר החופש והעצמאות, אלו לדעתי השאלות שאתה צריך לחשוב עליהן. תמיד יהיו אחרים ש"ישמחו" לומר לך את דעתם אם זה טוב או רע, מוסרי או ניבזי מצדך לעזוב את הבית דווקא בסיטואציה כזו, אולם אלו הם אנשים שמושפעים מעולם התוכן שלהם, מדרך החיים שלהם ומזוית הראיה שלהם. הם לא חיים את החיים שלך, ולכן אל לך להקשיב ל"עצות" שכאלו. רק אתה חי את חייך בצורתם כיום, ורק לך יש את היכולת והאפשרות לשנות אותם , אם בכלל, לדרך חיים אחרת שאתה, ורק אתה , תבחר בה. פה נכנס נושא גדול הרבה יותר שלעיתים נתפס כקלישאה או בדיחה, והפסיכולוגיה הקלאסית לא כל כך מאמינה בנושא, אך לדעתי הוא קיים והוא פה. אני מדברת על "האחריות לחיות את החיים". זה נשמע כמו סיסמא בכניסה לבסיס צבאי או משהו כזה, אך אם תחשוב על המשפט קצת יותר לעומק, תוכל להבין כי ביד כל אחד מאיתנו קיימת האפשרות לבחור ולשנות. נכון שיש גם את עיקרון המציאות שלעיתים לא מאפשר לנו לעשות את כל הבחירות שרצינו, אבל בכל זאת יש לנו אפשרות, גם אם מועטה, לבחור, לשנות, להתקדם, והעיקר...לחיות. ואני חייבת להודות כי נשמע שאתה בחור מאוד אמיץ. לא קל להיות בסיטואציה כמו זו שאתה חווה כיום, ובכל זאת אתה מצליח להיות שם, לתפקד כראוי וגם להחליט החלטות לא קלות. חזק ואמץ!! אני מאחלת לך ולחברתך בהצלחה והמון בריאות, טלי פרידמן -עובדת סוציאלית

האם כדאי לגמול פעוט בן שנתיים וחצי מטיטולים בכוח? אני סבורה שפיזיולוגית הוא בשל, אבל הוא לא כל כך מעוניין. אציין כי אין לו אחים גדולים שיכולים "ללמד" אותו. בכל אופן, מה דעתכם? כדאי לדחות את העניין עד לשיתוף פעולה מצידו, או ההפך?

ליסה שלום, הגיל הנפוץ לגמילה מחיתולים הוא סביבות שנתיים עד שלוש. גם התיאוריות הפסיכולוגיות למניהן גורסות כי זהו הגיל הנורמטיבי לתהליך הגמילה. מעצם העובדה שלדעתך הילד בשל לכך מבחינה פיזית, עליך להתחיל להסביר לו את חשיבות ההיפרדות מהטיטול, לקנות לו ספרים בנושא (ויש ספרי ילדים מצויינים ממש) - הכל לפי הקצב שלו, ורמת ההתעניינות. במקביל ל"מסע ההסברה" תוכלי לנסות להתחיל לגמול אותו מהטיטול באיטיות, ושוב, הכל לפי היכולות שלו, קצב ההתפתחות, ורמת ההתנגדות שלו. אם את דואגת לגבי האם אפשר "למשוך" את הגמילה מהטיטולים עוד קצת, אז התשובה הכוללת היא שכן, אך רצוי להתחילה בשלב זה, על מנת שלא יתקבעו דפוסים מסויימים שעשויים לעכב תהליכי התפתחות כאלו ואחרים. בברכה, טלי פרידמן.

לליסה , שלום אני מבין שמדובר בילד ראשון ואת מודאגת ומתלבטת. הבן שלך נמצא בגיל שאפשר להתחיל בתהליך גמילה. בכל מקרה לא כדאי לעשות כלום בכוח אלא במתינות ובמחשבה. אחים גדולים לא היו מראים לו דוגמא, אחים גדולים היו עוזרים לך כי היה לך יותר נסיון איך לעזור לו בתהליך הגמילה. באופן כללי, הקיץ הוא זמן טוב להתחיל בגמילה. רצוי לקנות לו סיר ((אם עדיין לא קניתם), ללמד אותו לעשות פיפי בסיר. להתפעל ממנו כשהוא מצליח לעשות בסיר. לא "לרדת עליו" אם הוא עושה בטיטול. אפשר לספר לו סיפורים (יש ספר שנקרא סיר הסירים) שיכול להיות טוב לעניין. ניתן להוריד את הטיטול במשך היום וללמד אותו להשתמש בסיר. בכל מקרה לא להעניש אתו אם הוא עושה מחוץ לסיר. חשוב לזכור שהוא קטן ולא קורה כלום אם יקח לו זמן עד הגמילה המוחלטת. רק לאחר הגמילה ביום כדאי לעבור לגמילה בלילה. את יכולה להתייעץ עם רופא הילדים שמכיר את הילד ואותך אישית. בהצלחה, אמיר

השאלה נוגעת לבני בן ה 8 , עקב חוסר ארגון סרבול עבר אבחון ונמצא בתחילת שנת הלימודים הראשונה (כיתה א') שיש בעיה במוטריקה העדינה , החזקת עפרון נוקשה, גמישות יתר בפרקי ההאצבעות. בתחילה חשבו שזו הסיבה לכך שיש איטיות ובהשלמת משימות שונות שנתנוולכן הומלץ על ריפוי בעיסוק בו הוא מתמיד זו השנה השניה - אך אין שיפור בכיתה עדיין לא מספיק להשלים משימות הניתנות בכיתה ולעומת זאת בבית בליווי שלי יש לציין ששולט היטב בקריאה מבין החומר אך כדי לישם הוראה לפעולה נדרש זמן והפשטה של ההוראה ואז יש "הארה" אה ! זה מה שצריך לעשות?" ומיד עושה ובדייקנות . ילד שקט חברותי לא מפריע ומגלה ענין נרחב בנושאים שונים מגיע להישגים גבוהים בתחום המעניין אותו במיוחד כמו ספורט מחשבים ומתמטיק בעל כושר ביטוי גבוה בע"פ בכתב לא מצליחנבדק גם ראייה וגם שמיעהיצא תקין. אני על סף ייאוש אנא כוונו אותי

דליה שלום, מדבריך עולה כי לפני כשנתיים ערכת איבחון לבנך ונמצאה בעיה במוטוריקה עדינה. הפרעה שכזו אינה נחשבת לליקוי למידה מובהק ככל הידוע לי. האם הומלץ לך לאחר האבחון סוג טיפול נוסף פרט לריפוי בעיסוק? להערכתי יש מקום לבחון סוג של טיפול נוסף שיהווה עבור בנך מקום לפרוק את חויות היומיום של קושי בלימודים, השקעת זמן מרובה יותר בחבריו (אולי) בלימודים וכו'. טיפול כזה עשוי להיות תרפיה באומנות / בדרמה / בתנועה (לפי העדפת הילד ונטיותיו). טיפולים מסוג זה אינם נחוים כ"טיפול" ממשי על ידי הילדים, אלא יותר כחוג. יחד עם זה מהכרותי את תחום התרפיות הנ"ל, יש להן יכולת טובה להכיל את קשייו של הילד, ולעזור לו למצוא פתרונות יעילים למצבו, וכל זאת ללא תחושה מעיקה של "אני הולך לפסיכולוג, משהו לא בסדר איתי". בהצלחה, טלי פרידמן.

טלי שלום , תודה על ההתייחסות - גם לריפוי בעיסוק כאשר בני הולך אנו מתייחסים כאל "חוג" ובנוסף, הוא מתמיד גם בשחייה ובג'ודו שתי פעילויות שהוא מאוד אוהב חוץ ממחשב וממשחק כדורגל עם חברים ובאמת בליקוי של סירבול בתנועות יש שיפור הודות לכל הפעילויות החברתיות הללו. אך אין התקדמות מבחינת ביצוע המשימות בארגון פעולה שתגיע לכלל ביצוע - המטרה לא להפעיל עליו לחץ ולגרום למתחים בבית אך יחד עם זאת לקבל ממנו תפוקות ומהצוות החינוכי בבית הספר משובים חיוביים . כיצד ניתן ל"תעל" לתפוקות בסיסיות בכיתה ? איני רוצה שיפערו פערים שלא ניתן יהיה לגשר עליהם בחומר הנילמד. כעת הוא עולה לכיתה ג' והדרישות שם עולות.

לדליה, שלום על פי האבחון שנערך לבנך אכן ריפוי בעסוק היה הדרך הנכונה לפעול. היום לקראת סוף השנה כדאי להפגש עם הצוות בבית הספר (המורה, המרפאה בעיסוק, הפסיכולוגית) כדי להעריך את התקדמותו של בנך ולחשוב יחד על המסגרת הטיפולית הנכונה לו בהמשך. נראה שלבנך בעית למידה כלשהי שחשוב לאבחן אותה. הקושי בהתארגנות, בתכנון ובביצוע משימות אופייני. יתכן שיש משהו שמקשה עליו ולכן הוא דוחה את ההתמודדות וזקוק לליווי צמוד שלך. מטריד אותי שאת מרגישה מיואשת. הליווי של ילד שסובל מקשיי למידה קשה וסוחט. אבל אם את מיואשת אני מניח שאת מתעצבנת עליו וביקורתית כלפיו. קשה להימנע מכעסים, אבל חשוב שתדעי שהם לא תורמים להערכה העצמית שלו. לילדים עם קשיים מהסוג שלו עלולים להיווצר קשיים בדימוי העצמי אם היחס כלפיהם ביקורתי מידיי. חשוב שגם לך תהיה תמיכה בהתמודדות עם הנושא כדי שתהיי פחות מיואשת ולחוצה. בהצלחה, אמיר

לאמיר שלום רב, תודה רבה על תשובתך , אם אתחיל לספר את חלומותי סביר להניח שתחשוב כי ראיתי סרט בידיוני , יותר נכון סרט אימה בידיוני , ישנם חלומות אשר חוזרים על עצמם בוריאציות שונות , החלומות כ"כ חזקים ומוחשיים עד כי אני זוכרת הרבה מאוד, ולכן אכתוב על חלום אחד , לאחר שסבי נפטר (מה גם שאת זה חלמתי חצי שנה לפני ) , - זה הולך להיות ארוך אז אם תתעייף אני אבין, בכל אופן חלמתי שאני נמצאת בבית קברות כשלפתע אני נשאבת לתוך מצבה (כמו בסרטים המצויירים שיש הבזק אור) ובן רגע אני נמצאת במקום שונה ואחר כשהילת אור ירוקה מעטרת את השמים השחורים , אני מרחפת מעל המון אדם אנשים ונשים שנראים לא מפחדים ולא שמחים אנשים שהולכים לכיוון מסויים שאינני יודעת לאן בכל אופן אני מרחפת מעל פניכם ומעודדת אותם ללכת ואומרת להם שאין להם מה לפחד ושהכל יהיה בסדר ההמון הולך וצועד ללא הבעה, (אני כותבת בקצרה ) אני מגיעה למבנה לוליני כמו מגדל דוד שבירושלים ועדיין מרחפת על פני האנשים כשאני אינני יודעת לאן הם הולכם והאור הירוק הולך ונעשה חזק יותר , אני יוצאת מאחד הצוהרים של המגדל ולפני נגלה מראה אדיר ומרעים כאחד דופק ליבי נעשה חזק מאוד ולנגד עיני אני רואה כמו כדור פחוס ע נ ק י ירוק ומדהים כשמתחתיו ההמון עומד ואני מרחפת לכיוונו אני רואה כי הוא זורק אור ירוק בהיר ועדין על האנשים מתים חיים שמתחתיו וכאילו שבתת מודע שלי אני יודעת שאני נמצאת בעולם שהוא לא לי בעודי נפעמת אני מוצאת את עצמי נזרקת מעבר לחומר כמו הכותל המערבי בירושלים ואז אני נמצאת במקום רגיל למדי שמש שמיים כחולים אויר נעים וירק מסביבי, וכאילו חזרתי לעולם החיים, בכל אופן אפשר לעשות אחלה סרט מזה אני יכולה לספר על עוד כמה חלומות כאלה בד"כ אלו גלים ענקיים שבתוכם כאילו יש התפרצויות של ברקים , מוטציות , ירחים , פולשים ומה לא , ותאמין לי עם דברים כאלה מי רוצה לישון.

לגלית, שלום החלום מאד עשיר ומעניין. החלום מעיד קודם כל שאת אדם יצירתי מאד ושיש לך צרכים ועניין בעולמות רגשיים ונפשיים שמעבר למציאות היומיומית הרגילה. המוחשיות והצבעוניות בחלום מעידים על מידה רבה של חושניות וכאמור יצירתיות. יתכן והטריגר לחלום הוא מות הסבא או הידיעה שסבא עומד למות. יתכן וסבא היה אדם קרוב ואחת הדרכים להתמודד עם האבדן והחוסר הוא להגיע בחלום לעולם המתים. להצליח ליצור קשר עם עולמות אחרים. יתכן וקשה לך לקבל את המיגבלות בעולם הזה. בחלום את רואה את ההמון ללא הבעה. נראה שעולם שגרתי ורגיל נחווה אצלך כמשהו מת וחסר חיות. לכן את מחפשת להתחבר לעולמות מיוחדים שקיימים בתוכך. בחלום את אומרת שאת יודעת שאת נמצאת בעולם לא לך. אני רוצה להגיד לך שאת נמצאת במגע עם עולמך שלך. עם העולם של הלא מודע שיש לך בו כוחות ויכולות. אני מקווה בשבילך שבחיי הערות את מצליחה להשתמש ולבטא חלק מהאנרגיות שמתבטאות בעולם החלומות שלך. תמשיכי לחלום ותנסי להינות מהחלומות אמיר

אנילא בטוח שזה הפורום המתאים, אז אם לא - אנא הפנו אותי לתחום המתאים. אני מרגיש שיש לי בעיה כלשהי בקליטת מידע וזכירתו. קורה לי, ואני לא מדבר על "לעיתים רחוקות" אלא על באופן קבוע) שאני קורא ספרים, וכאשר אני מגיע למושג כלשהו שקראתי עליו עמוד לפני, אני לא זוכר אותו כלל! לצרכי עבודה, אני זקוק לקרוא חומר רב, אך אני מרגיש שעל אף ש"עברתי עליו", אני לא ממש יודע במה מדובר. לא מדובר ברמה של הבנה, אלא במשהו בסיסי הרבה יותר. קרה לי יותר מפעם (למעשה, כמעט 6) שלאחר שחיפשתי את משמעותה של מילה באנגלית במילון, והבנתי אותה, לא ממש זכרתי מהו הפירוש כאשר קראתי אותה כ10- דקות לאחר מכן בדף אחר! האם יש איבחון/טיפול/משהו... בנדון???

שלום, ש יתכן ויש לך בעית ריכוז. כאשר יש קשיים בריכוז נוצרים קשיים בזיכרון ובשליפה של חומר מהזיכרון. אם הבעיה היתה מאז ומתמיד, כניראה שהיא קשורה לבעית למידה כלשהי. אם הבעיה נוצרה בזמן האחרון יתכן שהיא קשורה לבעיה רגשית או מצב לחץ. אתה יכול לגשת לבדיקה באחד המכונים שעוסקים בהכוונה מקצועית או בבעיות למידה. מכונים כמו "אדם", "רום", "פילת","מילא" בתל אביב. בהצלחה, אמיר

חשוב שתכנס לאתר שלי http://planet.nana.co.il/ofer500 בברכה עפר

האם יש אפשרות לעזור לבחור מבוגר,שאובחן כדיסלקטי [שם כללי].הבחור בעל יכולות גדולות ואף מספר תעודות מוכרות, המתקשה בניהול זמן, ניהול ואירגון החיים,התמדה בעבודה, התקדמות בעבודה.

כנרת שלום, שאלתך כללית למדיי. לא אמרת כמה מבוגר הבחור (למשל יש הבדל בין בחור בין 30-40 לבין גבר בין 60-70), לא נתת פרטים לגבי מתי נעשה האיבחון, מדוע הוא נעשה דווקא בנקודת זמן זו וכו'. באופן עקרוני אפשר לסייע בכל גיל בדיסלקציה אולם אנשים לומדים עם השנים דפוסי התמודדות עם הבעיה, והדפוסים הללו שאינם יעילים בד"כ אך עוזרים לתיפקוד היומיומי, מושרשים בהתנהגות האדם, וככל שהוא מבוגר יותר כך הסיוע קשה יותר. בכל אופן, אשמח לדעת יותר פרטים אודות המקרה המסוים, ואולי גם אוכל להמליץ לך על מקומות טיפול. בברכה, טלי פרידמן

חשוב ביותר להכנס לאתר שלי http://planet.nana.co.il/ofer500 בהצלחה עפר 052356519

שלום ד"ר טל, פניתי אליך לפני למעלה מחודש בנושא זה, ואף השבת לי. תודה. נראה לי שהפוביה הזו מתחילה להשתלט עלי יותר מדי, גם בהקיץ וגם בחלום, ואני מוצאת את עצמי מוטרדת ממנה. למי עלי לפנות ומה עלי לעשות ? אני מודה מראש.

לטובה, שלום אם את רוצה את יכולה לשאול שוב את השאלה ואנסה לענות לך אמיר

חשוב ביותר שתכנס לאתר שלי http://planet.nana.co.il/ofer500 בהצלחה עפר 052356519

שמי יעל ואני נשואה 12 שנה ונולדו לנו שתי בנות אחת בת 10 והשניה בת 11. לפניכחצי שנה נולדו לבעלי תאומים מרומן. אני נמצאת במערבולת נוראית לא יודעת כיצד לנהוג והאם כדאי לספר לבנות על המצב החדש בחיינו? נכון לעכשיו אנו חיים יחד אני ובעלי והוא לא בקשר עם אותה הבחורה וגם לא ראה את הילדים אנו נמצאים כרגע בהליך משפטי של אבהות ובדיקה (למרות שבעלי בטוח שאלה הם ילדיו) בעלי בחר להיות בבית איתנו ולא איתם, אבל הוא מתלבט לגבי הכרה בילדים (לא מבחינת אבהות )אלה מהבחינה של ביקורים וקשר שוטף איתם וזאת מפני שהוא לא רוצה להיות איתה בקשר למרות שאני מאוד מעודדת אותו לכיוון של קשר עם הילדים ומסביר ה שבמידה ולא יהיה איתם בקשר יהיו השלכות קשות על הילדים מבחינה נפשית. אנו מאוד מתלבטים וכמובן אני מפני ששאני לא רוצה ללחוץ יותר מדי מפני שגם אני עדיין לא יודעת איך להתנהג מה לעשות?

יעל שלום, מדבריך ניכר בילבול רב וקושי בלהחליט מה צריך לעשות, מה כדאי לעשות ומה את ובעלך, שניכם יחד וכל אחד לחוד, רוצים לעשות. אם אני אנסה לרגע להסתכל על הסיטואציה מהזוית שלך, זו נראית לי משימה נורא קשה. מצד אחד, קיים כל נושא הבגידה של בעלך בך, שלא הזכרת במאום אך בטוחני כי הוא השפיע, ומעלה רגשות שונים ומעורבים. מצד שני, כאמא את רואה את טובת הילדים וכך מסוגלת לעודד את בעלך להיות בקשר עימם (עם ילדיו מ"הרומן"), על אף שהקשר הזה יחייב גם את המשכיות הקשר של בעלך עם האשה שאיתה היה ברומן ברמה כזו או אחרת. מצד שלישי, את ערה למצוקתו של בעלך בהתלבטות האם להכיר בילדיו ולקיים קשר עימם, ומוכנה לשים את עצמך עם כל הרגשות הקשים שלך, ולהיות לו לעזר בחיפוש אחר פתרון/תשובה/החלטה. אין לי אלא לומר לך כי ניכר שאת אישה אמיצה עם כוחות רבים. על אף הפגיעה בך, את מסוגלת לסלוח (כך לפחות נראה), ועוד יותר מכך לעזור, לסייע ולתמוך. למרות זאת, ישנם בסיפור הזה הרבה חלקים לא ברורים ולא גמורים, אם ביחסים שלך עם בעלך ולהיפך, אם ביחסיו עם ילדיו החדשים ובהתלבטויות שלו סביב הנושא וכו'. להערכתי עליכם לחשוב על פניה לטיפול או ייעוץ זוגי ולו רק כדי לעשות אתנחתא קלה בכל ההחלטות ולהסתכל כל אחד מכם לרגע על עצמו ובאיזה מקום הוא עומד ביחס לבן/בת זוגתו/זוגה, מה הוא מצפה, מה הוא מבקש וכו'. אני מקווה שזה רק יעשה לכם טוב. בהצלחה, טלי פרידמן.

שלום, יעל אכן מצב מורכב ומסובך. קשה לענות על שאלתך בגלל מורכבות המצב. ראשית - בקשר להתלבטות שלך אם לספר לבנות - נראה לי שעדיף לחכות עד שאת ובעלך תחליטו את סוג הקשר שבעלך רוצה לקיים עם התאומים ועם אימם. שנית - נראה לי מאופן תאורך שאת ובעלך החלטתם שאתם רוצים להמשיך לחיות יחד. כמו כן, נראה לי שאת לוקחת אחריות על כל הצדדים. המידה בה הילדים של בעלך (במידה והם ילדיו) יפגעו תלוי גם באמא שלהם, בציפיות שלה מהאבא של הילדים (בעלך) ובקשר שבין בעלך ואם הילדים. בעלך לא יוכל להיות בקשר עם הילדים בשלב זה בלי להיות בקשר עם אימם. המידה בה הילדים יפגעו תלוי בעיקר בהורים ובמידה והרגשות והיחסים יוכלו להיות מבוררים ומעובדים. אני ממליץ לפנות למטפל זוגי כדי שיוכל לעזור לכם בהתלבטות, בעיבוד הרגשות ובהחלטות. בברכה, אמיר

שלום, סובל מחרדה קשה מרעשים חזקים. איני יכול לקבל תרופות. כמו כן הרפיות והרגעות למיניהן לא עזרו. מעוניין לנסות טיפול היפנוטי. מה דעתכם, וכמו כן, כיצד אוכל למצוא את המטפל הטוב ביותר בתחום זה בארץ.

ליולי, שלום אני מבין שאתה סובל מהחרדה שמקשה מאד על חייך ושניסית טיפול תרופתי ושיטות הרגעה ללא הצלחה. יתכן ואתה מקווה שהיפנוזה תהיה דרך יעילה ותוכל לשנות את מצבך. לצערי היפנוזה היא לא תרופת פלא. אולי תוכל לכתוב בפירוט רב יותר את התופעות מהן אתה סובל ואת הטיפולים שניסית ונוכל לנסות להפנות אותך למטפלים מתאימים. לגבי היפנוזה - פרופסור קליינהאוז ידוע מאד בתחום . יתכן והוא עצמו אינו מטפל אבל הוא יוכל להפנות אותך למטפל מתאים. בהצלחה, אמיר

שלום ותודה על תגובתך. התופעות שאני סובל מהן אופייניות לתחושות חרדה: דופק חזק, מועקה מאד גדולה, חוסר יכולת לתפקד באותו רגע וכד'. בנוגע לפרופ' קליינהאוז, כיצד אוכל למצוא אותו ולהתייעץ.

יולי שלום, כפי שעולה מדבריך, אכן ניכר כי החרדות מקשות עליך את החיים, ואתה מחפש דרכים שונות כדי להקל את התקפי החרדה. אשמח לדעת אלו שיטות ניסית כיון שקיימות שיטות רבות ומגוונות: טיפולים פסיכולוגיים שונים (לאו דווקא ארוכי טווח), טיפולים אלטרנטיביים כגון: ביופידבק, מדיטציה , תרופות הומיאופטיות או טבעיות וגם טיפולים בהיפנוזה. כל טיפול מותאם לצרכיו ויכולותיו של המטופל. לגבי הטיפול ההיפנוטי אני רוצה להעיר את תשומת ליבך כי קיימים בשוק שרלטנים רבים. עליך לבדוק בדיוק מיהו המהפנט, מהן תעודותיו, היכן הוא למד וכו'. אלו הן שאלות רלוונטיות ביותר שמותר (וכדאי) לך לשאול את המטפל בטרם אתה מתחיל טיפול. בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

שלום זאת אורטל ממקודם רציתי לשאול באיזה דרכים אני אהיה מסוגלת להתחבר עם אנשים אשמח אם תייעצו לי אורטל

טורטל שלום, כמו בשאלותיך הקודמות, גם הפעם את מצפה ל"מרשם פלאים" שיעזור לך לפתור בעיה/ מצוקה. ההמלצות שאני יכולה לתת לך כגון: חוגים, תנועת נוער, הרצאות לבני נוער, תאי נוער בתוך מפלגות פוליטיות, צ'אטים באינטרנט, להתכתב עם אנשים שמופיעים בעתוני הנוער במדור "התכתבויות" וכו'. אולם אלו הצעות בנאליות שבטוחני כי את יודעת את כולן. אז מה בדיוק ביקשת? אני לא הצלחתי להבינך עד הסוף. תנסי להסביר קצת יותר בפירוט מה את מבקשת. אל תתיאשי! טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

אני גבר כבן 42 שעבר התקף לב לפני שנתיים בעבר ובהווה אני סובל מהגרופוביה והתקפי פניקה יותר נכון אני סובל מהם 23 שנה הסימנים החיצוניים של התקפי פניקה דומים מאוד להתקף לב, לכן אני ממש בבעיה להבדיל בין השניים. מה עלי לעשות קשה לי לחיות ככה, זה פחד תמידי.

רונן שלום, ממכתבך עולה כי במשך למעלה מעשרים שנה אתה מתמודד עם התקפי חרדה מסוג האגורופוביה. האם היית בטיפול כלשהו להקל על מחלתך? אם כן, מה מידת עזרה שלקחת מאותו טיפול? ישנם טיפולים תרופתיים ופסיכולוגיים שונים שמביאים הקלה משמעותית בהתקפי חרדה כאלו. אכן, כדבריך, יש תסמינים דומים בחלקן בין האגורופוביה והתקף לב. טיפול באגורופוביה והכרת התסמינים הייחודיים של החרדה יקלו עליך את הזיהוי בין השניים ואף יקלו עליך את החיים בכלל. אגב, שמעתי ממטופלים שונים (אין לכך בסיס של הוכחה רפואית) שהיו במצב דומה לשלך שהשיטות העיקריות שסייעו להם במצבם הן: טיפול פסיכולוגי בשיטה ההתנהגותית-קוגנטיבית וטיפול בביו-פידבק. שווה לבדוק!! בהצלחה, טלי פרידמן, עובדת סוציאלית.

רונן שלום, ממכתבך עולה כי במשך למעלה מעשרים שנה אתה מתמודד עם התקפי חרדה מסוג האגורופוביה. האם היית בטיפול כלשהו להקל על מחלתך? אם כן, מה מידת עזרה שלקחת מאותו טיפול? ישנם טיפולים תרופתיים ופסיכולוגיים שונים שמביאים הקלה משמעותית בהתקפי חרדה כאלו. אכן, כדבריך, יש תסמינים דומים בחלקן בין האגורופוביה והתקף לב. טיפול באגורופוביה והכרת התסמינים הייחודיים של החרדה יקלו עליך את הזיהוי בין השניים ואף יקלו עליך את החיים בכלל. אגב, שמעתי ממטופלים שונים (אין לכך בסיס של הוכחה רפואית) שהיו במצב דומה לשלך שהשיטות העיקריות שסייעו להם במצבם הן: טיפול פסיכולוגי בשיטה ההתנהגותית-קוגנטיבית וטיפול בביו-פידבק. שווה לבדוק!! בהצלחה, טלי פרידמן, עובדת סוציאלית.

אני חושבת שאני סובל מהתקפי פאניקה , מידי פעם תוקף אותי התקף של דופק מהיר , הזעה, ומן תחושה של חוסר חכולת להפעיל חשיבה למספר שניות. ההתקף חולף לאחר מספר דקות , ומופיע בעיקר במקומות ציבוריים וללא שום סיבה. אני סובלת מזה 3 שנים .היו תקופות טובות יותר ועכשיו שוב הם מופעים בתדירות גבוהה מספר פעמים בשבוע. הייתי מעוניית לקבל מידע על התקפים אלה וכיצד ניתן להתגבר עליהם. אני בת 25 וחושבת להכנס להריון, ואני חוששת שהתקפים אלו יפריעו לי במהלך ההריון אני מקווה שאוכל לפתור את הבעיה בקרוב.

שלום, עכא אכן את סובלת מהתקפי פאניקה. בהתקף חרדה (פאניקה) הגוף מגיב כאילו האדם נמצא במצב סכנה. הדופק המהיר והתחושות הגופניות במצבים אלה קשורים להפרשת אדרנלין והכנה של הגוף להתמודדות עם האיום. ואולם, כפי שאת כותבת אין שום איום ראציונלי. משמע, את חווה איום במקום שאין איום. הסיבה לאיום בד"כ קשורה להצפה של מחשבות לא מודעות או של פחדים לא מודעים שאצלך מתעוררים במקומות ציבוריים. התופעה הזאת נפוצה מאד, ניתן לטפל בה ולא מדובר בבעיה חמורה. יחד עם זאת הבעיה עלולה לגרום סבל ובעיקר ליצור מצבים שאנשים ימנעו מלעשות פעילויות שעלולות לעורר את החרדה. הימנעות כזאת עלולה לפגוע במהלך החיים. את לדוגמא מתלבטת אם להיכנס להריון בגלל התופעה. ברור שאין קשר בין הדברים ואין שום בעיה להיכנס להריון וללדת. הדרך עבורך להתמודד היא ראשית ללמד את עצמך טכניקות להרגעה עצמית. תנסי לשכב בשקט, לנשום עמוק וללמד את עצמך להיכנס למצב רפוי ורגוע. כאשר את מרגישה סימנים שהתקף מגיע, תמצאי מקום שקט, תשכבי או אם אי אפשר תשבי ותרגיעי את עצמך באמצעות נשימות עמוקות ואיטיות ומשפטים מרגיעים. את יודעת שההתקף עובר תוך זמן קצר. אם את נמנעת מפעילויות רבות בגלל התופעה חשוב לנסות ולהיאבק וללכת עם משהו שאת סומכת עליו לאותם מקומות "מפחידים". לדעתי, חשוב שתפני לפסיכולוג שיעזור לך א. ללמוד דרכים להרגעה עצמית ב. יוכל לעזור לך להבין למה עבורך מקום ציבורי מהווה גורם מאיים. ג. במידת הצורך, יש תרופות הרגעה שיכולות לעזור. המלצתי לא לפנות לטיפול תרופתי כמוצא ראשון. לסיכום, הבעיה שלך ידועה ונפוצה. כדאי לפנות לפסיכולוג שיעזור לך. ניתן לפנות דרך קופת חולים, מרפאות לבריאות הנפש או באופן פרטי. אל תמנע מעצמך הריון בגלל התופעה. בהצלחה, אמיר זהר

אני סטודנט לפסיכולוגיה והייתי רוצה לשתף אותך בשאלה שנשאלתי לגבי ילדים בגין הגן: מהו הקשר בין אגוצנטריות בגיל זה לבין תיאוריה של התודעה בגיל זה? אודה לך מאוד אם תעזור לי בהתלבטות לגבי התשובה.

אילן שלום, אין לי מושג בדיוק לאיזה צורך אתה זקוק למידע זה אך אני אפנה אותך לספר מצוין המאגד בתוכו את תקצירן של כל תאוריות ההתפתחות השונות. המושגים עליהם אתה מדבר קשורים, לדעתי, בעיקר בתאוריות של אריקסון,פיאז'ה, קוהלברג, סילמן ואלקינד. אצל סילמן, בתאוריה שלו על נטילת תפקיד השלב ההתחלתי שנמשך עד גיל שש הוא השלב אגוצנטרי ובלתי מובחן של תפיסת פרספקטיבה חברתית. אצל דיוויד אלקינד, התאוריה שלו על אגוצנטריות ההתבגרות, השלב השני (גיל 2-6) עוסק באגוצנטריות קדם-אופרציונלית. הספר שעליו אני ממליצה לך הוא: "תיאוריות על גיל ההתבגרות"/ רולף א. מוס, ספריית הפועלים, 1988. אני משוכנעת שהספר ישמש אותך רבות גם בהמשך לימודיך ועבודתך העתידית. בהצלחה, טלי פרידמן עובדת סוציאלית

לאילן, שלום השאלה לא ברורה. לא ברור לי מה פשר המושג תיאוריה של התודעה. אולי תוכל לרשום את השאלה בדיוק כפי שנשאלת. אמיר

הייתי מעוניין לדעת מהו המושג p.d.d

במושג "תיאוריה של התודעה" כוונתי היא להבנה של ילד לגבי העצמי שלו, ה"אני" המתגבש אצלו, וכיצד זה מתקשר לאגוצנטריות. הנושא הוא פסיכולוגיה התפתחותית.

שלום רב שמי ערן ואני בן 27 , במהלך השנתיים האחרונות סבלתי ממחלה גופנית די קשה ועברתי טיפולים די קשים וסבל לא קטן. לפני המחלה הייתי מאוד פעיל גם בעבודה וגם בתור סטודנט אך מחלה זו כאילו ועצרה את חיי!!!!!! היום לאחר שהבראתי מהמחלה איני מסוגל לחזור לחיים תקינים ונורמליים, כלומר איני מסוגל לחזור ללמוד ואף איני מסוגל לחזור לעבוד ולתפקד כאדם נורמלי. אני מסתגר כמעט כל היום בבית מבלי לחזור לחלק קטן מהפעיליות שעשיתי פעם והייתי מאוד פעיל כאמור. לפי דעתי איני מסוגל לתפקד בגלל חרדות קשות שפוקדות אותי בכל פעם שאני מנסה לעשות משהו ולו הקטן ביותר. חרדות אלה מתבטאות בהרגשה גופנית רעה מאוד (בחילות הקאות חולשה ועייפות). פניתי למרפאה לבריאות הנפש במקום מגורי ואני מטופל מזה כשבועיים בסרוקסט, אך אין כל הקלה במצבי. שאלתי היא מה ניתן לעשות במקרה זה??? האם תרופה זו היא מתאימה למצב זה ואם כן תוך כמה זמן היא מתחילה לפעול??? האם יש תרופות אחרות ואולי טובות יותר לטיפול במצב זה??? יש לציין שאף נפגשתי עם פסיכולוגית אך היא לא עזרה לי. אנא עיזרו לי לפתור מצב ביש זה מכיוון שאין דבר שאני רוצה יותר מאשר לחזור לאורח חיים נורמלי. תודה

לערן, שלום מתוך הדברים שאתה כותב ברור שמאד קשה לך. אתה סובל ורוצה לחזור מהר כל האפשר לחיים שהיו לך לפני המחלה. לצערנו, קורים משברים בחיים כמו המחלה שעברת והתגובה הרגשית הקשה למחלה. אתה חייב לתת יותר זמן לטיפול התרופתי ולטיפול הפסיכולוגי. שבועיים הם זמן קצר מדי לדעת אם התרופה יעילה עבורך. סרוקסט היא תרופה יעילה. אני מציע לך לא להתייאש ולהיות בקשר עם הפסיכיאטר כדי שיוכל לשקול אם להמשיך בסרוקסט או לנסות טיפול תרופתי אחר. לגבי הטיפול הפסיכולוגי - חשוב שתדע שטיפול פסיכולוגי לוקח זמן. הפסיכולוג לא יכול להוציא אותך מהמצב במהירות שהיית רוצה. מדובר בעבודה קשה שיכולה בהחלט לעזור לך. תתעזר בסבלנות ותמשיך בטיפולים. בברכה, אמיר

ערן שלום, אני רוצה קודם כל לברך אותך על ההחלמה. לפי המשתמע מדבריך מדובר במחלה לא קלה, אך שהצלחת להחלים ממנה. מזל טוב! עכשיו לנושא החרדה: כשיש לנו בחיים מצב משברי, זה מחייב אותנו לאגור ולשמור את כל כוחותינו הנפשיים והפיזיים לצורך מטרה מסויימת (מחלה, פציעה, אסון במשפחה, חוית איום או מלחמה וכו') שבדרך כלל היא השרדות ברמות שונות. ברגע שהמצב המשברי נפסק ועלינו לחזור לתפקוד נורמלי פעמים רבות אנו מגלים כי הדבר אינו אפשרי. יש תחושת ריקנות גדולה, הידלדלות הכוחות שקודם לכן היו כל הזמן ב"היכון", חולשה, דיכאון ופחד גדול מ"מה יהיה עכשיו, צריך לחזור לשיגרה". אך מה זאת אותה שיגרה? האם שיגרה בעיניך היא החיים שהיו לך לפני המחלה? האם מה שאחרים מצפים ממך לעשות? האם מה שאתה היית מצפה מעצמך לעשות כשתנצח את מחלתך? האם חשבת שברגע שתגמור להילחם במחלה תוכל בשנייה אחת לחזור לפול טיים ג'וב? בעיני, תחושת החרדה שאתה חש הינה תגובה נורמטיבית בהחלט. אפשר לומר שלמשך שנתיים יצאת ממעגל השיגרה, ואתה מצפה שתוך זמן קצר תוכל לחזור לכך. זו ציפיה קצת גבוהה מדיי, לא מתחשבת בעצמך, בצרכים הנפשיים ואולי גם הפיזיים שלך. סיפרת שהיית אצל פסיכולוגית והיא לא עזרה לך. לא כתבת כמה זמן היית אצלה. האם נתת לה מספיק זמן כדי לנסות לעזור לך? או אולי ציפיתי ממנה שתפעל לפי הציפיות שלך מעצמך של אחרי שנתיים של מחלה לקום וביום אחד לחזור לשיגרה? האם נתת גם לה זמן קצוב וקצר לעזור לך? אני מצטערת אם אני נשמעת צינית או תוקפנית מדיי, אך יש לי תחושה שאתה לא מרשה לעצמך, לא נותן לעצמך לקום לאט לאט, לבחון מה השתנה בשנתיים האחרונות, לאזור כוחות, להתחזק, ורק כשתחוש טוב וחזק יותר, כבר תדע שזה הזמן לפרוץ קדימה. זה נשמע קצת קלישאה, אבל זה באמת עובד. בנוסף, לגבי הסרוקסט: לפי מיטב ידיעתי הכדור משפיע רק לאחר כשלושה שבועות ולפעמים זה אפילו לוקח יותר זמן. הנה שוב אתה לא נותן לעצמך זמן. שב, תנוח, קח כוס קפה, תשב ליד הים, תתמלא באנרגיות, תשאף באפך את רוח היוד הנושבת מן הים, תן לעצמך להנות מהחיים שהרווחת, אל תנסה לבלוע את כל העולם מחדש תוך שניה. העולם פה, וישאר פה עוד הרבה זמן (אני מקווה). הוא מחכה לך...אבל עליך לשמור על עצמך, לדעת מהם יכולותיך, ולתת לעצמך להיות עוד קצת חלש, עוד קצת עייף, עוד קצת...זמן. טלי פרידמן

שלום, לפני כשנתיים הבראתי מאנורקסיה ובולמיה. בזמן שהייתי חולה דיברתי עם בחורה שהבריאה והיא מאוד חיזקה אותי. היום אני רוצה לנסות לעזור לחולים אחרים. אם מישהו רוצה לדבר עם מישהי שעברה את זה, אפשר לשלוח לי אי מייל ל - [email protected] הדר.

להדר, שלום כל הכבוד על היזמה. אכן, עזרה הדדית יכולה לעשות פלאים בהתמודדות עם הפרעות אכילה. האם היית מוכנה לכתוב על הדרך בה הצלחת להתמודד עם הבעיה. כתיבה כזאת תוכל לעזור לאחרים שאולי לא יפנו אליך אבל יקראו את הדרך שעשית. אמיר זהר

הדר שלום, אני רוצה להביע את הערכתי לאומץ ליבך. זה לא פשוט להתמודד עם הפרעת אכילה, ויותר מזה זה לא פשוט לצאת ממעגל הפרעת אכילה ולהרגיש מספיק חזקים בשביל לעזור לנפגעים אחרים. צריך לכך חוזק נפשי ואומץ לב "לצאת מהארון", להודות בבעיה שהיתה לך ועוד להמשיך ולהתמודד עם זה בצורה הפוכה מהצד השני של המתרס, כמסייעת. אני מטפלת בנערות ונשים המתמודדות עם הפרעות אכילה, ולכן אני יודעת עד כמה אנשים כמותך מהווים עבורן קרן אור בתוך תהום החושך בו הן נמצאות. יישר כוח! טלי פרידמן

אני בת 32, נשואה + 2. אני סובלת מזה 13 שנה מדיכאון שבא והולך. בתקופה האחרונה, בשל לחצים שונים בחיי המשפחה, הדכאון התגבר. המצב כמובן משפיע לרעה על תפקודי במסגרת המשפחה ובאופן עקיף על יחסיי עם בעלי וילדיי. למרות שניסיתי דרכים שונות לטפל בדיכאון (באופן לא תרופתי) ולמצוא "אושר" בחיים, הדבר לא עלה בידי. אני מאוד חוששת מפנייה לגורם מקצועי ומוסמך כגון פסיכיאטר וכמובן משימוש בתרופות. למרות החשש הרב, אני מגיעה למסקנה שאין לי דרך אחרת. שאלתי היא - כיצד ניתן למצוא רופא מתאים? למי פונים ? האם יש מאגר מידע על רופאים והמלצות, דרכי טיפול וכו'? אני חשה שאני נמצאת בדרך ללא מוצא, ואולי אף במורד, ורק 'נופלת למטה'. אין לי כל עזרה נפשית או תמיכה מבעלי. למרות שהוא אדם נפלא הוא אינו מבין כלל את בעייתי ומתעקש שאין כל בעייה. זו קריאה לעזרה. נא תשובתכם.

סמדר,אני מבין את מצוקתך וממליץ לך לא לחשוש ולפנות לטיפול ע"י איש מקצוע. אין בכך שום פסול ואין לך ממה לחשוש.טיפול נכון גם באמצעות מינון נכון של תרופות יכול לחלץ מדיכאון ולשפר את מצב הרוח. בהצלחה

תודה על תגובתך המהירה אבל עדיין לא ענית על שאלתי - האם יש רשימה של רופאים פסיכיאטרים, רשימת ממליצים, למי לפנות כדי לקבל מידע ? רצוי באיזור השרון. תודה.

קראתי את מכתבך, רציתי להמליץ לך על פסיכיאטר מעולה בשם ד"ר ירמיהו גרונדלינגר והוא מקבל דרך מכבי, תחפשי את מספר הטלפון בספר של מכבי

שלום סמדר כיום יש תרופות טובות נוגדות דיכאון. את יכולה לגשת לפסיכיאטר דרך קופת חולים או דרך מרפאות ציבוריות. בנוסף יש באפשרותך לפנות לפסיכולוג. ישנם סוגים שונים של דיכאון. יש דיכאון שדרך הטיפול הנכונה עבורו הוא טיפול תרופתי. ויש סוגים אחרים של דיכאון שאינם דורשים טיפול תרופתי אלא שיחות שיעזרו לך להבין את עצמך ואת הסיבות לדיכאון, ואולי למצוא דרכים להתמודדות. לעיתים הדיכאון הוא סוג סימן עבורנו לחפש ולבדוק מה עלינו לשנות באורח חיינו, ולפעמים כדאי לשלב טיפול תרופתי עם טיפול פסיכולוגי. אם תרצי לשאול עוד בנושא תכתבי בפורום. אמיר זהר - פסיכולוג קליני

מנסיוני האישי הטיפול התרופתי מאוד עוזר. גם הטיפול בשיחות. אחרי כל שיחה אני מרגישה מחוזקת והרבה יותר רגועה. סמדר, אין מה לחשוש, אילו ידעת כמה אנשים כיום נזקקים לטיפולים פסיכיאטריים... אולי החברה שלנו עדיין לא קלטה שבעיה נפשית זה כמו כל בעיה רפואית אחרת - כמו שפעת, למשל. בין המטופלים ישנם אנשי עסקים ידועים, פוליטיקאים וכל שאר הרובדים החברתיים. אל תחששי, תעזרי לעצמך. 13 שנים זאת תקופה ארוכה מאוד... אני מחזיקה לך עצבאות !

תכנסי לאתר הבית שלי planet.nana.co.il/ofer500

שלום אני בחור בשנות העשרים לחייו אני סובל מבעיה שמטרידה אותי מאוד הביטחון העצמי שלי נמוך מה שמפריע לי בחיי היום יום לדוגמא: קשה לי למצוא חברים ולדבר איתם כאשר אני כבר פוגש קשה לי לדבר איתם כי פתאום אין לי נושא בראש שעליו אני יכול לדבר וגם בנות קשה לי לפגוש כי פתאום אני מפחד מהתגובה וישר עולה לי התשובה לא גם רישיון קשה לי להוציא כי אני כל הזמן חושב שאני לא יצליח אני עולה לאוטובוס או מסתובב ברחוב אני חושב שאנשים מסתכלים עליי איך שאני נראה למרות שאומרים לי שאני נראה מצויין אני לא מאמין לזה מחכה לתשובה במהירות האפשרית בתודה מראש אבי

אבי שלום, ממכתבך עולה מצוקה רבה. אתה מספר על פגיעה בתפקודים יומיומיים (באוטובוס, ברחוב וכו') ועל בעיה ביצירת קשרים חברתיים וזוגיים. השאלה היא ממתי שמת לב למה שקורה לך? האם התחושות הללו הן נוצרו בתקופה האחרונה? ואם לא, איך התמודדת עם זה עד כה? מעבר לכל, מה עמדתך לגבי טיפול פסיכולוגי? האם שקלת זאת? האם אתה נמצא בטיפול כזה? מחכה לתשובתך, טלי פרידמן

בשל חוסר תקציב אני דוחה טיפול אינטנסיבי בהתקפי חרדה אותם אני חווה לעיתים לא נדירות , לצערי . אני ניסתי לעבור ביו פידבק ואני תוהה על יכולתו של טיפול פסיכודינמי לטפל בבעיות חרדה . ההתקפים הולכים ונשנים בעיקר בשל הפחד הגדול שהתקף יתרחש . אני בעל מודעות רבה לעצמי ומנסה בעצמי שיטות שונות של עבודה על עצמי ברמה קוגניטיבית וכן בהרפיות והן אכן מועילות ברמה מסויימת כאשר אני מתמיד , אבל בזמני משבר כאשר אני ניצב מול אדגרים בחיי שבהם אני מטיל ספק ביכולות שלי להתמודד , אני מתמודד עם מצבים מביכים בהם אני מתקשה לסדר את נשימותיי , קצב פעימות הלב הולך וגובר , אני מתכסה זעה קרה וענן שחור של אי יכולת לחשוב עוטף אותי . כמעט 3 שנים ששאלת המיליון שלי היא האם ניתן לסיים את הסיוט ? ייתכן וגם תשובה חיובית תעזור כי אני לעיתים מתחזק שאני משלים עם המצב , עם החרדות ועם מה שאני . כמו שהתחלתי לספר , יש לי בעיית תקציב ואני רוצה לדעת על טיפול יעיל שתמורתו אתן בזמן השקעה במשהו אחר ( מעבר לשעות העבודה יום - יומיים בשבוע כמה שעות בערב ) אני רוצה לדעת אם משהו מכיר קבוצת תמיכה , אני אשמח להשתתף (שוב ללא הוצאות גדולות ). אני אשמח לשמוע כל רעיון, יעוץ, דעות כי כיום הדבר מפריע לי בקידום מטרות בחיי , בעיקר באלה הקרייריסטיות . מבחינה חברתית , משפחתית הכל כשורה . אני מודה מראש ומברך בחום את כל נותני העזרה המקצועית והאישית כאן באתר , ורוצה מעומק ליבי לחזק את כל קהילת הרופאים במאבקם הנכון והצודק לשיפור תנאי עבודתם. תודה רבה מראש . נ.ב : רציתי לשמוע אם מישהו יודע על הטיפול בתרופות לבעיה זו . מה המשמעות של טיפול כזה ? מה הן תופעות הלוואי ? עד כמה הדבר עלול להשפיע בעתיד בשמי האישי לאור שימוש בתרופות כאלה בפרט ובכלל עקב פנייה לפסיכיאטר ?

אהוד שלום, אני לא יכולה שלא להתרגש מפנייתך הכל כך כנה, וניכר כי אתה מבין את בעייתך היטב ומנסה להתמודד עימה באמצעים העומדים לרשותך. ובכן, אני אענה על שאלותיך בהדרגה: 1) לגבי טיפול פרטני: בהפרעות חרדה אחד הטיפולים שהוכחו כיעילים יותר הוא הטיפול הקוגנטיבי-התנהגותי. בדרך כלל טיפולים כאלה הינם לטווח זמן מוגבל ואינם מתמשכים שנים כמו הטיפול הדינמי. בנוסף, לגבי טיפולים יקרים או זולים אני ממליצה לך לפנות לתחנות לבריאות הנפש באזור מגוריך. בתחנות אלו עלות הטיפול מינימלית, ויושבים שם מטפלים לא פחות טובים מאלו היושבים בקליניקות הפרטיות. הטיפול בתחנה כזו הוא חסוי ולכן אין לך מה לחשוש מתדמיתך, ו/או שמא זה ייפגע בדרך כלשהי בעתידך. 2) לגבי טיפול תרופתי: אכן יש תרופות רבות להפרעות חרדה, אך הן בדרך כלל מתאימות לסוגים מסויימים של חרדות, והתאמת התרופה נעשית לפי הסימפטומים הספציפיים. לכן אני לא יכולה אפילו לומר לך שמות של תרופות שאני מכירה (ויש לציין שאינני רופאה), מכיון שזה חסר טעם ולא מקצועי מבחינתי. עליך להגיע לרופא פסיכיאטר והוא היחידי הרשאי לרשום לך מרשם לתרופה שכזו. הוא גם היחיד שיוכל להתאים לך בצורה הטובה ביותר תרופה כזו.לגבי הפגיעה בעתידך אם ותיפנה לעזרה פסיכיאטרית, לדעתי יש משהו בדבריך אך לא מדוייק. היום זה כמעט והפך להיות IN שאנשים מספרים שהם לוקחים פרוזק. בעיני זו קצת הגזמה, אולם עצם השימוש בתרופה זו נעשה תחת מעטה של סודיות מטעם הרשויות הרפואיות. במקומות שתצטרך לחתום על ויתור סודיות רפואית, שם יוכלו "לגלות" שאתה לוקח תרופות מפחיתות חרדה. השאלה הגדולה היא : האם זה כזה אסון נוראי שמישהו מתמודד עם בעיה נפשית ומצליח לתפקד מצויין בחיי היום יום? הרי זה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו בצורות שונות ובתקופות שונות. לדעתי הגיע הזמן להפסיק לפחד לפנות לעזרה כשזקוקים לה. היכולת שלך לזהות את הצורך שלך בעזרה, ראויה להערכה. אנשים אשר רואים בפניה זו לעזרה או בלקיחת תרופות שתפקידן לשפר את איכול החיים כמשהו לקוי או כחולשה, הם בעיניי, אנשים קטנים, מיושנים וחסרי תובנה מהותית לכבוד האדם באשר הוא אדם. אהוד, אני מחזקת את ידיך, ומאחלת לך בהצלחה. טלי פרידמן

לאהוד, שלום אני מבין שאתה מנסה להיאבק ולהתמודד עם החרדות בעזרת הכלים שיש לך. אכן, כפי שכתבת הבעיה שנוצרת היא הפחד מהפחד. כפי שבוודאי חשת התקף חרדה מאד מפחיד.לאחר התקף כזה נוצר פחד מלקבל התקף נוסף ונוצר מעגל שלילי. דהיינו, הימנעות מסיטואציות שאסוציאטיבית בתקשרות לגורם מעורר חרדה. ישנן תרופות קלות יחסית שיכולות לעזור ואין שום סיכון או בעיה להיעזר בתרופות. יחד עם זאת חשוב מאד להיעזר בטיפול פסיכולוגי. לדעתי,הטיפול המעמיק ביותר והטוב ביותר לאורך זמן הוא הטיפול הדינמי. ואולם חשוב מאד מי המטפל. לעיתים יותר חשוב מי המטפל מאשר סוג הטיפול. במידה ויש לך בעיה תקציבית אתה יכול לפנות למרפאה ציבורית באיזור מגוריך או לקופת חולים. אם תציין את איזור המגורים אולי אוכל להפנות אותך למקום ספציפי שאני מכיר. בהצלחה, אמיר

שלום לטלי ואמיר , כמו חברים טובים אתם טורחים ועונים מכל הלב כאילו שאתם יושבים לידי ומחזקים את ידיי. אני מתאר לעצמי את הקושי שבעבודה כזו בה עזרתכם הראשונית היא תמיכה וחיזוק לאנשים, שהם כמעט כל אחד שאותם אנו פוגשים דרך מבטנו בתחנת הרכבת, במסעדה, בקניון, ובכל מקום שיש אנשים... אבל אתם לא יודעים מיהם. אתם עונים לכינויים ושמות פרטיים שמסווים עצמם מאחוריי האינטרנט כדי להסוות מצוקות רבות, ואלוהים יודע כמה סבל פנימי יש בעולם הזה. שאלות שחוזרות, סיפורים דומים ואני מחזק את ידייכם שתמשיכו לפחות עד שיבוא אחר כדי להחליף אתכם כי יש מקום חשוב לתפקיד משמעותי זה ולרוב אפילו אין משוב. אז הנה אני מודה לכם על התשובה שעניתם לי , תשובה כנה ומעמיקה ומסייעת מאוד. אני מרשה לעצמי בשם כל הפונים להודות לכם ולהוקיר לכם הערכה על מפעלכם. חזקו ואמצו וקבלו את אהבתי. אני מקווה שתקראו את ההודעה הזאת ואני אשמח אם תפרסמו אותה ברבים.

אבקש לתת לי מסמכים רפואיים המוכיכחים קשר ישיר ליתר לחץ דם כתוצאה מ- PTSD וקשר ישיר המוכיח היפר כולסטרול וטריגליצרידים כתוצאה מ- PTSD אודה לכם מכל הלב באם תוכלו להוכיח לי הוכחות רפואיות של מאמרים ומחקרים המעידים קשר ישיר ל- PTSD תודה מראש שלמה

שלמה שלום, להערכתי עליך לפנות לפורומים האחרים העוסקים בנושאים שדיברת עליהם (יתר ל"ד וכד'), ולהפנות גם אליהם את בקשתך. מכיון שאתה דורש מאמרים רפואיים מקצועיים, סביר להניח שתמצא את מבוקשך גם באתרים של רפואה עבור רופאים (הבעיה היא שלא תוכל להיכנס לרובם אם אינך רופא). לגבי הפורום הספציפי הזה, לפי מה שראיתי עד כה רוב אנשי המקצוע הנכנסים הנה הינם פסיכולוגים ועובדים סוציאלים, לכן נגישותם לחומר הרפואי אותו אתה מבקש קטנה. בהצלחה, טלי פרידמן

לשלמה, שלום אולי אתה יכול לכתוב לשם מה אתה זקוק למסמכים. אם מדובר בתביעה משפטית עקב מצבך, ממילא תזדקק לחוות דעת של רופא מומחה ולא יעזור לך להציג מסמכים אלה. רופאים בוועדות רפואיות מכירים את המסמכים ואת ההשלכות של PTSDאם תוכל לכתוב לפורום את הסיבה עבורה אתה זקוק למסמכים אולי נוכל לעזור לך. אמיר

יש לי ילדה בת חמש וחצי. היא חכמה מאוד, עם בטחון עצמי, כריזמתית והמחמאות הנ"ל הם מפי כל מכריה (גננות וסייעות). אבא שלה ואני נפרדנו וחזרנו לחיות יחד פעמים רבות. בתקופה האחרונה שנפרדנו החלטתי שזו הפעם האחרונה ואני לא מתכוונת לחזור אליו. (היא הייתה נוכחת בויכוחים רבים בגלל קינאה).מאז היא חזרה לעשות את צרכיה, אך לא ירדה ברמת הלימודים או ברמה החברתית. כאשר אני שואלת אותה מדוע?! היא הייתה אומרת שהיא שכחה לגשת לשירותים וכיום יש לה תירוץ חדש. "אני מתרגשת". תחילה הייתי מאוד סבלנית ואמרתי לה לא נורא וזה קורה. כיום אני אובדת עצות. ואני יודעת שזו איזו שהיא דרך להתפרקות משום שבכל התחומים היא פשוט מקסימה, מלאת שימחת חיים כל הזמן שרה ורוקדת. מה עלי לעשות? אודה לך על תשובתך בהקדם, או באם תוכל להפנות אותי לייעוץ. אמא מודאגת.

ילדי בן ה-9 סובל מבעיה של שתן במיטה ההיתי רוצה לדעת ממה זה נובע והאם יש איזשהו טיפול כי הבעיה הזו מטרידה את בני ואת בני מישפחתי הייתי רוצה לקבל תשובה בהקדם האפשרי בתודה מראש אלי

אלי שלום, אודה לך באם תפרט לגבי מצבו של בנך. האם זו תופעה שקרתה רק לאחרונה או שמא מאז לידתו הוא טרם נגמל מהרטבת לילה, האם ניסיתם טיפולים כלשהם, האם היו איזשהם שינויים בחייו של הילד לאחרונה (מעבר מגורים / בי"ס, טראומה כלשהי כגון פטירה של אדם קרוב, לידה במשפחה הגרעינית וכו'). מידע שכזה יסייע לתת תמונה שלמה על מצבו של בנך, וכך להבין את המקרה בצורה שאפשר גם להתייחס ולתת רעיונות לפתרון/ לסיוע. טלי פרידמן

בני בן חמש וחצי, אובחן כילד עם בעיות של קשב וריכוז. אני לא מצליחה לגמול אותו מעשיית צרכים כמו ילדים בני גילו. וזה אומר עשיית צרכים במכנסיים. היתה תקופה קצרה של כ- 3 חודשים שהצלחנו והכל היה בסדר אך עכשיו יש נסיגה. ניסיתי את כל השיטות. הייתי רכה ומבינה, הייתי קשה וכועסת, התעלמתי, אב ל זה לא הולך.. מה לעשות...?

לימור שלום, ממכתבך ניכר כי את דואגת לבנך, ונמצאת במצב של חוסר אונים, רוצה לעזור לו ולא יודעת איך. מה גם, שנשמע שנואשת מכל הטיפולים שנועדו לסייע לגמול ילדים מעשיית צרכים. עוד אמרת שלאחרונה בנך אוחבן כהפרעת קשב וריכוז. האם הוא מטופל במסגרת כלשהי? רוב הסיכויים שהוא אכן מטופל (אני מקווה) ועל כן לדעתי עליך לשאול את מטפליו לגבי המלצות לשיפור המצב. אם הוא אינו בטיפול , לדעתי, עליך לפנות לעזרה מקצועית שתסייע לו בהתמודדות על ההפרעה שלו וכל מה שמתלווה אליה (קושי הגמילה). לגבי שלושת החודשים בהם הילד הצליח להיגמל לכאורה, זה מעלה ספקות לגבי יכולותיו האמיתיות ומה מבין כל אלה הם חלקים פיזיים ומה הם חלקים נפשיים. טלי פרידמן

דודי כתב/ה: > > בני בן אחד עשרה, . אני לא > מצליחה לגמול אותו מעשיית צרכים כמו כל הילדיםילדים בני גילו. וזה אומר > עשיית צרכים במכנסיים. הילד חכם מתפקד בסדר בבי"ס ובסביבה. נבדק ע"י רופאים ומבחינה גופנית אומרים שאין בעיה היינו בשנים האחרונות אצל מטפלים שונים. היום אנו בטיפול במרכז מסויים. השאלה:האם ידועים מקרים כאלה? האם ידוע על טיפול שהצליח? בתודה מראש למי שיכל לעזור > > מה לעשות...? > >

שלום רב! אני מעוניין לקרוא ספרים או מאמרים שעוסקים בכול אחד מהנושאים האלה ביחד ולחוד בעברית ( שנאה עצמית והזדהות עם התוקפן ) בתודה יאיר שלום

יש ספר של אנה פרויד : "האני ומנגנוני ההגנה" יש שם הסבר מפורט על המנגנון הגגנה שהזכרת (הזדהות עם התוקפן)

למרות שעוד לא התייחסתם להודעתי הקודמת (העיניין מאוד מציק ואתם אולי לא יכולים לעזור)אבל בהמשך לדבריי...מה ההבדל בין הפרעות האובססיביות השונות?,אם אפשר לתת שמות,או שמות ספרים בנושא,עצות איך לדבר עם אחי(בהתחשב בזה שהוא עצבני כשמדברים איותו על זה ויש דרך לדבר איתו שהוא פחוט מתעצבן אבל היא לא עוזרת)האם הוא מבין שזאת הפרעה בכלל?להגיד לו אתה חולה וכדיי שטתפל בעצמך כדי?(זה מאוד לו עוזר),הוא טוען בעצבנות שזאת לא מחלה ומחלה זה רק דבר גופני ושהדברים שהוא עושה הם בסדר גמור (למרות שעל דברים אלו הולך לו כל היום ואף הלילה)וזה רק נעשה יותר גרוע. בבקשה תתנו לי עצות ושיטות(תחסיסים פסיכולוגיים אם יש כאלה)איך לדבר איתו בצורה שאולי זה ישפיע במשהו

ניצן שלום, אני חושבת שאת לוקחת על עצמך יותר מדיי אחריות. אמנם מדובר באחיך, וניכר כי את דואגת לו מאד, אולם את לא מסוגלת לעזור לו לבדך, ללא עזרה מקצועית. את יכולה לנסות למצוא אתרים באינטרנט שעוסקים בתופעה של כפייתיות או בכינויה הלועזי( OCD (OBSSESIVE COMPOLSIVE DISORDER . בעזרת אתרים אלו תוכלי לקבל יותר מידע על הפרעת הכפייתיות. אולם אין לי מושג אם זו האבחנה המדוייקת המתאימה למצבו של אחיך. עליו להגיע לאיבחון מקצועי ולטיפול. לדעתי, עליך להעיר את תשומת ליבם של אנשים נוספים הקרובים לו (הורים לדוגמא) ולשתף אותם בדאגתך לאחיך. אולי יחד תוכלו למצוא פתרון יצירתי כיצד לגרום לו להגיע לטיפול או ייעוץ. בהצלחה, טלי פרידמן

תראי אין משהו ספציפי,קוראים לי כל כך הרבה דברים עצובים אחד אחרי השני רובם בבית(בעיות בבית)שאין לי למי לפנות וכמה שאני מנסה אין לי דרך לפתור אותן,אני לא בידיוק יכולה לתאר לך אותם כאן כי דוגמא לא תתאר את המצב הכללי המעציב וכך לא תביני במה מדובר-לכן זה קשה לעשות שיחה פה,אלו דברים שמקשים לי על החיים ולכן ביקשתי לדעת אילו דרכים להתמודדות עם לחץ יכולים לעזור-נניח במצב כללי של מתחים...אנסה בפעם הבאה לפרט יותר

מירי, קחי את הזמן, תבהירי לעצמך דברים, נראה שהכל נראה לך קשה מדי, עצבני מדי, מעורבב מדיי. את צריכה לנסות להפריד בין הדברים, לבדוק מה מעצבן יותר ומה פחות, לראות מה הגורמים המביאים אותך לידי מצב עצבני וכו'. כמובן שיש כל מיני תרופות להרגעה אפילו ללא מרשם כגון קלמנרבין ודומיה אבל לדעתי זה לא מה שאת צריכה. את צריכה מישהו לדבר איתו שייסייע לך לראות את הדברים מנקודת מבט אובייקטיבית יותר, כלומר "מישהו מהצד" שיכול לראות את המצבים שבחייך בזוית ראיה שונה משלך. אני אהיה כאן בשבילך, בכל מקרה. חזקי ואמצי, טלי פרידמן

שלום רב, לאחר תאונת דרכים בה נפצעתי די קל (מכה בראש וכתוצאה מכך חתך עמוק במצח שנתפר ע"י המח' לכירורגיה פלסטית + זעזוע מוח) פיתחתי תסמונת פוסט - טראומטית קלאסית, חרדה בלתי מוגדרת, בעיות שינה קשות, ריכוז וזכרון ועוד מספר תופעות נוספות. המודע צלול בהחלט, ישנן נטיות סואיציאידליות החוזרות על עצמן בעת הירידה במצב הנפשי. נמצאת בטיפול תרופתי אינטנסיבי כמעט 3 שנים, באופן קבוע מקבלת 30 מג' סורבון ליום, כמו כן בין 2 ל - 3 כדורי פרוזק ליום או תרופה אחרת (בעת שהפרוזק מפסיק להשפיע, עוברת לתרופה אחרת באופן זמני וחוזרת לפרוזק כעבור חודש וחצי), קסנקס בעת הצורך ואימוון לשינה. ניכרת עליה משמעותית במשקל. כתוצאה מהטיפול המצב כמעט ללא שינוי עם הטבה קלה. האם יש דרך נוספת מלבד הטיפול התרופתי, האם ניתן להפנות אותי למכון רפואי כלשהו / מומחה המתמחים בנושא שבנדון ? תודה מראש על התשובה.

לנה שלום, התופעות שאת מתארת מעידות על דיכאון שבחויה פוסט טראומתית. דיכאון הוא תופעה המתלווה כמעט תמיד לחויה פוסט טראומתית, והינו חלק מהסימפטומים. התרופות שאת לוקחת לפי מיטב ידיעתי (ואני לא רופאה!) הן בעיקר נוגדות דיכאון, מפחיתות חרדה ומרגיעות. זה עונה על הצורך שלך להפחית את הסממנים הפיזיים של המחלה. אולם לא אמרת ולו מילה אחת האם את נמצאת או היית בעבר בטיפול פסיכותרפויטי. מה שאני שואלת למעשה , זה האם אי פעם ניסית לטפל בבעייתך גם מהכיוון הנפשי? ברור שטיפול שכזה מצריך הרבה יותר כוח נפשי ואומץ מאשר לקחת תרופות, אולם להערכתי, טיפול כזה משולב עם תרופות עשוי להביא לך הקלה משמעותית לטוחח הארוך (לא באופן מיידי!!). לגבי אנשי מקצוע המתמחים בחויות פוסט טראומתיות: עליך להתקשר לאחד מבתי החולים (הכלליים) ולבדוק במחלקה הפסיכיאטרית שבביה"ח באיזה מקום מטפלים בבעיה מסוג זה. אם זכרוני אינו מטעיני, אני חושבת שיש יחידה מיוחדת לתופעת הפוסט טראומה בבי"ח רמב"ם שבחיפה. אולם אני משוכנעת שיש עוד יחידות כאלו בבתי"ח נוספים. כל שעליך לעשות זה פשוט להתקשר ולברר. יתרה מזו, את יכולה לפנות לתחנה לבריאות הנפש הקרובה לביתך ולברר גם שם לגבי אנשי מקצוע המתמחים בתחום הטיפול בתופעת הפוסט טראומה. תרגישי טוב ושיהיה לך בהצלחה, טלי פרידמן

טלי, תודה על התייחסות. לצערי לא הבהרתי את עצמי מספיק טוב - בנסוף לטיפול התרופתי אני עוברת טיפול פסיכוטרפי שבועי במשך כל התקופה בה מדובר. כמו כן, גם הטיפולים הפסיכולוגיים שעברתי בנוסף לכך לא הניבו פירות למרות שמשכו זמן רב. כמו כן לא הזדקקתי בעבר לטיפול תרופתי פסיכותרופי וניסיוני נובע ממקרה המתואר בפנייתי הקודמת. יתרה מזו, בעברי הצטיינתי כספורטאית ולא היו קיימים סימני עצבנות / דיכון כלשהום עד למקרה. אני מטופלת ע"י רופא פרטי מעולה. יותר נכון מצדי היה לשאול האם קיימים דרכי טיפול כלשהם מלבד הטיפול הפסיכיאטרי נטו. תודה.

התכוונתי לעצבנות מבפנים על כל מה שקורה סביבי-במצב שקשה לי לעמוד בזה יותר,בלי עלימות ובלי קשר לכלום -בפנים

מירי שלום, עדיין את לא עונה מהי העצבנות הזאת. כרגע מה שאת אומרת זה דומה לאדם שמגיע לרופא ואומר: "כואב לי בגוף". יש למילים חשיבות רבה, אבל כדי שאוכל להתייחס לדברייך ברצינות עלייך לנסות ולהגדיר יותר מהי העצבנות הפנימית, איך זה בא לידי ביטוי, מה בדיוק את מרגישה, אולי אפילו תביאי איזה דוגמא, או סיטואציה שקרתה לך ותסבירי בעזרתה את העניין. אני אולי נשמעת קצת נודניקית אבל אם הייתי הרופאה של אותו אדם עם "כאבים בגוף" לא הייתי ממהרת לתת לו משכך כאבים, אלא קודם כל בודקת לעומק את פשר הכאבים כדי שאוכל להתאים את התרופה המדויקת המתאימה לכאביו הספציפיים. כך גם איתך. עלייך לעזור לי להבין כדי שאוכל לנסות לעזור לך.... :) טלי פרידמן

יש לי שאלה חשובה האם בטוח להרות בזמן נטילת פבוקסיל ע"י האשה? שמתי לב אגב שבאמת יש פה יותר שאלות מתשובות וממש חשוב לי לקבל תשובה. יום טוב

אדם שלום רב, להערכתי, בשל מיעוט "ביקורי" פסיכיאטרים בפורום הזה, לדעתי כדאי לך להפנות את השאלה לפורום של תרופות, או של לידה והריון. והכי טוב....לשאול את רופא המשפחה. זו בוודאי תיהיה האפשרות הכי עדיפה! בהצלחה, טלי פרידמן עובדת סוציאלית

מהם דרכי ההתמודדות האפשריים במקרה של עצבנות עצומה?(הכוונה ללא התערבות מטפל)

מירי שלום, קשה להתייחס למכתבך בעיקר בשל חוסר הפירוט שבו. למה את מתכוונת כשאת אומרת עצבנות עצומה? האם זו אלימות? האם צעקות? האם זריקת חפצים? האם נסיונות לפגיעה עצמית? האם קללות? אפשר לחשוב על הרבה דברים. כדי שאפשר יהיה להתייחס לדברייך, עלייך להוסיף פרטים ברורים יותר. טלי פרידמן.

מבקש את עזרתכם באיתור חומר (רצוי בעברית) על כח עזר וסיעוד בבתי חולים פסיכיאטריים. החומר דרוש לצורך הכנת עבודה מקיפה בנושא. תודה

עופר שלום, אני עובדת בבי"ח פסיכיאטרי במסגרת הפרקטיקום שאני עושה בלימודי תרפיה באומנות. בנוסף אני גם ניהלתי בעבר הוסטל של חולי נפש במסגרת מקצועי כעובדת סוציאלית. אם דרוש לךמידע לא פורמלי על כוח האדם הסיעודי אני יכולה לעזור לך. גם ביקור במוסד כזה עם הדרכה והמון יחס טוב יינתן לך ברצון. בהצלחה! טלי פרידמן

מי יודע מה זה? www.sixtyplus.com מי יודע מה זה? www.sixtyplus.com [email protected] מי יודע מה זה? www.sixtyplus.com מרכז המידע הישראלי לאוכלסיה המבוגרת האתר מכיל 384 בתי אבות בישראל ולהם רשיון כחוק ניתן לקבל יועץ חינם לסידור מוסדי ועזרה בבית ניתן לאתר בתי אבות לפי מילה ,סוג מחלקה או אזור חיוג כמו כן תוכל למצוא אזהרה לגבי בתי אבות אשר אין להם רשיון כחוק . תוכל למצוא גם פוליסות ביטוח של יהודים שהיו בשואה והיו להם פוליסות

קוראים לי יניב ואני בן 29 לפני כ שנתיים עברתי תאונת דרכים עם אופנוע שבמהלכו נפגעתי בראש ובצואר וביד כיום אני סובל מבעיות זכרון לפי בדיקות שעברתי נאמר לי שמדובר בבעית זכרון לטווח קצר אנא יעצו לי בנושא או שלחו לי מאמר בנושא היות ואני מנסה בנוסף לטפל בעצמי תודה יניב

יניב שלום, להערכתי עליך לפנות לפורום העוסק בנוירולוגיה. בכל אופן אנסה לבדוק עבורך על חומר בנוגע לפגיעות ראש ופגיעה בזיכרון לטווח קצר בעקבותיה. נשתמע, טלי פרידמן

אני נערה מלאה ולא נראית הכי טוב בגלל המשקל העודף דבר המרחיק אנשים עוד לפני הכרה ראשונית. קשה לי לתקשר עם אנשים. כשאני פוגשת אנשים חדשים קשה לי מאוד להיפתח אליהם ולנהל שיחה איתם.כשאני לא מדברת איתם, הם חושבים שאני סנובית או ביישנית מדי וזה מרחיק אותם. גם עם אנשים שאני מכירה כמו קרובי משפחה, קשה לי לנהל שיחה רצינית, כי אין לי על מה לדבר איתם. אני נערה די משעממת,לפעמים כשאני כבר מפתחת שיחה נדמה לי שהם לא מעוניינים להמשיך אותה וזה גורם לי לחשוב שאני עוד יותר משעממת ממה שנדמה לי. בנוסף המצב בבית לא מוסיף למצב רוח הכללי שלי. מה לעשות????

אורטל שלום, מקריאת מכתבך ניכר כי את במצוקה, ותחושותייך משפיעות על כל עולמך. את מספרת על תחושת בדידות וכמו כן על ניכור של הסביבה. יחד עם זאת את מתארת זאת כמצב שנוצר "בעזרתך": את מרגישה שאת משעממת אחרים ולכן לא פעם נמנעת ממפגש עם מישהו כדי לא לשעמם אותו.... לגבי מראך החיצוני, לא פירטת מה בדיוק מפריע לך ואם זה נתון לשינוי או לא מבחינתך. בכל מקרה, אנשים לא נשפטים רק לפי מראה חיצוני. נכון שזהו מרכיב חשוב, ולצורך זה נועדה הקוסמטיקה, הדיאטות והניתוחים הפלסטיים, אך זה לא המרכיב היחידי לקשר עם אחרים. נראה כי התפיסה שאת תופסת את עצמך משפיעה על מה שאת מקרינה מתוכך, וכך את בעצם משדרת לאנשים בסביבתך (באופן לא מודע) "אל תתקרבו אליי, אני לא שווה, אני לא יפה, אני משעממת...." וכך הלאה. זה נשמע אולי קצת פסיכולוגיה בגרוש, אך העובדה שאנו מקרינים החוצה את התחושה שאנו מרגישים כלפי עצמנו היא אמיתית. בכל מקרה, אם תחושותייך משפיעות על מצב רוחך בצורה קיצונית או על תיפקודך החברתי, הלימודי או על כל דבר בחייך הייתי ממליצה לך כמובן לפנות לטיפול. הימצאותך בטיפול תאפשר לך להכיר את החלקים השונים באישיותך, תעלה את רמת המודעות שלך לגבי עצמך ותסייע לך לקבל את עצמך כפי שאת והעריך את זה. בהצלחה! טלי פרידמן- עובדת סוציאלית

לאורטל אכן בימינו רוב האנשים מצפים לקבל בחורה שהיופי שלה הוא לא פחות טוב מהיופי וממבנה הגוף של שחקני הקולנוע הפופולרים יתכן ויש אנשים שהיו מוכנים להתפשר על פחות יופי ועל יותר אופי , אך הם חוששים מדעת הקהל שלהם ודעת הסביבה בה הם חיים, בכל אופן לגביך את טוענת שהינך בחורה משעממת אולי תנסי להרחיב את אפיקי הידע שלך ע"י קריאה בעיתונים, חומר באינטרנט, חדשות, מדע, ספרות ועוד ככה שבכל שיחה יהיה לך דיעה להגיב ותצאי מהמחשבה שאת משעממת אפשרי גם להתלבש יפה על מנת שמבנה הגוף המלא שלך לא יבלוט כל כך תאספי לעצמך מספר בדיחות בכל מיני נושאים שבשעת הצורך שצליחי לעלות חיוך על שפתי האנשים שבסביבתך תמיד תרגישי שאת לא נואשת ושבאיזה מקום יממתין לך הבחור שלך שיקבל אותך איך שאת, ואת מצידך אל תכבידי על הסביבה לקבל אותך אל תוותרי אם נראה לך שהם לא מעוניינים לשמוע אותך, ותעלי את הדימוי העצמי שלך בעיני עצמך קודם כל , ואח"כ בעיני האחרים לא כתבת בת כמה את, ונשמח לדעת איזה מזל את בהצלחה

בקשר לשאלה שלך אני בת 16 ואני עקרבית :))

יש לי חברה שאבדה את אבא שלה(בת 15), לפני חודש בערך, והיא כל הזמן חולמת עליו חלומות וחולמת ששאר בני המשפחה מתים, היא לא רוצה לדבר על זה עם מישהו מבוגר או פסיכולוג או משהו כזה, אבל היא בקשה ממני לשאול אם יש איזה כדור שיכול לגרום לה לישון כלכך חזק ככה שהיא לא תזכור את החלומות בבוקר. העניין הזה מאוד קשה לה והיא יותר חושבת על החלומות במקום על המקרה עצמו, אם תמצאו תשובה שתינו מאוד נשמח!

שלום ליאור קשה מאד לאבד אבא בכלל ובגיל 15 בפרט. תפקיד החלומות לעזור בעיבוד האבל. דרך החלומות החברה שלך מתחילה את תהליך העיכול של האסון. חשוב שהיא מדברת על החלומות, כי בדרך זאת היא מדברת באופן עקיף על הרגשות שלה סביב האבדן. כך שמדובר בדרך נורמלית ולגיטימית לעבור את תהליך האבל. אם הסיוטים חמורים מידיי ומפריעים לתפקוד, או אם הם יימשכו עוד חודש בלי שתהיה הקלה, כדאי יהיה לפנות לעזרה מקצועית.אני מקווה שהקשבה ועזרה של חברות ובני משפחה יעזרו לעבור את התקופה הקשה ולעכל את האבדן. בהצלחה אמיר

לליאור שלום אינני חושב שהפיתרון הסימפטומטי בכדור שיסייע לה לישון יעזור, כדאי לפנות לאיש מקצוע כדי שיטפל לא בסימפטום אלא בהפרעה עצמה. בברכה שי קולין

אבי נפטר לפני 4 חודשים, לאחר 8 חודשים בהם חלה בסרטן, בעקבות כך בעצם עברתי תקופה קשה עם מחלתו של אבי, לאחריה תקופה קשה של ניסיון התמודדות עם מותו, אשר לדעתי עוד לא הצלחתי להתמודד איתו, וכעת קשה לי יותר. אנו שלושה אחים,שניים מהם נשואים ואני היחידה שנותרה בבית עם אימי, אימי עוברת תקופה קשה מאוד ונתונה רוב הזמן בדכאון, ולכן אני משתדלת להיות איתה כמה שיותר, כתוצאה מכך בעצם נפגע אורח חיי שלי,אני כמעט ואיני יוצאת מהבית אחרי העבודה אלא אם כן אימי יוצאת. הייתי רוצה שתאמרו לי כיצד עלי לנהוג, איך אני יכולה להקל את התקופה לאימי ויחד עם זאת לי, אני מרגישה שאני נתונה ללחץ נפשי חזק ולעיתים ממש שאין לי יותר כוח, שאני רוצה לברוח, לא יודעת בעצמי איך להתמודד,ואין לי כוח לעזור לאחרים. אחיי מנצלים את עובדת היותי בבית ולכן משקיעיעם הרבה פחות, למרות השיחות החוזרות ונשנות שלי איתם, כלום לא עוזר,ולכן לא הייתי רוצה שתציע לי כפתרון להיעזר בהם, אלא פתרון שאני יכולה ליישם בעצמי. מה לעשות?

לטלי שלום אני מבין מאוד את מצוקתך אך איני יכול לתת דרך האינטרנט פיתרון והתייחסות רצינית ומעמיקה לבעייתך עלייך לפנות לגורם מומחה לרופא המשפחה או לפסיכולוג. בברכה שי קולין

שלום רב, אני מחפשת חומר עדכני על הגישה האינטרסובייקטיבית. כיון שמדובר בגישה חדשה יחסית אין עליה חומר תיאורטי רחב, אך בטוחני שקיים חומר עליו אינני יודעת. אשמח אם מישהו יסייע לי במציאת החומר. בנוסף, מתארגנת קבוצת קריאה על הגישה האינטרסובייקטיבית באזור ת"א. המעוניינים להצטרף מוזמנים לכתוב תגובה ונמצא את הדרך ליצור קשר. תודה

אני מאד מתענינת בגישה הזו. קראתי קצת מכתביה של גסיקה בנג'מין. אשמח להצטרף לקבוצת קריאה

נטע שלום, אשמח לדעת מה הרקע הלימודי והמקצועי שלך. אם תוכלי העבירי לי איזשהם נתונים לגבי דרך התקשרות עימך. טלי פרידמן

לטלי שלום רב אני ממליץ לך לקרוא את מאמרו המעניין אך קשה של בולס Bollas,c. 1987 The transformational object in C Bollas 1987 The shadow of the object NY Colombia unuversity Press and Bollas c (see above) The self as an object ללקק את השפתיים בברכה שי קולין

שי שלום, קראתי את המאמר. אתה אכן צודק. המאמר מעניין מאד, ושווה קריאה כל פעם מחדש שהוא הופך להיות רלוונטי למטופלים מסויימים. כל קריאה בו מגלה היבטים נוספים וחדשים (כמו שקורה במרבית המאמרים והספרים המקצועיים בפסיכולוגיה). בכל אופן, תודה. טלי פרידמן

שי שלום, רציתי לבשר לך שיצא תרגום של הספר הזה של בולס והוא נקרא "צילו של האובייקט". שווה כל אגורה...במיוחד שמשלמים קצת פחות אגורות בשבוע הספר :) טלי פרידמן עובדת סוציאלית

שלום,מדברת אותה אחת שדברה על בעית הכפיה.אני פשוט בוכה כי אני לא יודעת מה לעשות בקשר לאחי-הוא מסדר דברים בצורה מאוד סימטרית ומסויימת וחוזר על פעולות המון המון המון פעמים וכועס כשמנסים לשנות,זה מפריע מהרבה בחינות-הוא לא בטיפול מה אני יכולה לעשות כדי לשנות את המצב? עיזרו לי

שלום לך. אני רוצה להפנות אותך לפורום בנושא הכפייתיות ב-IOL להלן קישור: http://www2.iol.co.il/communities/comm_OCD/ תוכלי גם שם להעלות זאת וגם להרחיב. הפורום מיועד בדיוק לדברים אילו! אני מקווה גם שתוכלי לקבל שם תמיכה והכוונה. עידו

שלום ניצן ראשית אני רוצה להתנצל בפניך על העיכוב בתשובה. פורום פסיכולוגיה ופסיכיאטריה נמצא כעת בתהליך של שיפור ושדרוג על מנת שאת ושכמותך יוכלו להנות משרות מהיר אמין וטוב יותר. בכל אופן לכל טענה ושאלה העומדת על הפרק את יכולה לפנות אלי לאיתי [email protected] לשאלתך מתאורך עולים בקנה אחד תאור של התנהגות כפייתית של אחיך. עלי לציין כי התנהגות כפייתית אינה בהכרח מעידה על הפרעה כפייתית. ישנו גם מצב הנקרא אישיות כיפייתית (obsessive compulsive personality) שבה קיימת התנהגות ומחשבה כפייתית, אך היא אינה מפריעה לאותו אדם. כדי לעזור לאחיך, יש לברר בדיוק את המצב הנפשי בו הוא שרוי. על מנת לעשות זאת יש לפנות לפסיכיאטר אשר יוכל לעזור גם במציאת טיפול מתאים (התנהגותי, תרופתי). ניתן לפנות לפסיכיאטר דרך קופות החולים השונות, ובמקרי חירום ניתן לפנות למיון פסיכיאטרי בביה"ח בארץ. תודה לך על הסובלנות איתי מנהל קהיליית הפורומים

בשנים האחרונות רווחת יותר ויותר הדעה בדבר הסיבה להרבה הפרעות נפשיות, כמו: דיכאון, חרדה, טורדנות כפייתית ועוד. הדעה הרווחת היא שהסיבה להפרעות אילו היא מחסור בסירוטונין. מתייחסים לדעה זו כאל וודאות מבוססת ומאוששת במאת האחוזים. ברצוני לשאול לגבי מעמדה של דעה זו: עד כמה היא מבוססת? עד כמה זו בגדר השערה? אודה על הסבר שיבהיר לי שאלה זו.

שלום עידו ראשית רציתי להתנצל בפניך על העיכוב בתגובה. האתר עובר שלב של שיפורים ושיפוצים , ובמסגרתו גם מצבת כח האדם משתנה. אנא הבן את הקשיים בעומדים בפנינו ברגעים אלו. תהליכים אלו מובילים אותנו לנקודת זינוק חדשה שממנה השירות שינתן לך ועבורך יהיה מהיר יותר, מדוייק יותר, אינפורמטיבי ומשכיל. אני עומד לרשותך בכל עת נוגע לכל שאלה. לשאלתך: תאוריית הסרוטונין טרם הוכחה באופן מדעי אמפירי, אך היא עומדת במבחן המציאות, מאחר ותרופות פסיכיאטריות רבות חוסמות או מעודדות (תלוי בהפרעה בה הן מטפלות) את ייצור הסרוטנין, ובאופן קליני בעקבות השימוש אנו רואים שיפור במצבו הנפשי של החולה והקלה בתסמינים שליוו אותו טרם הטיפול. תמשיך לעקוב חרי הסקירות באתר, אני אשתדל לפרסם סקירה בנושא בכבוד רב איתי, מנהל קהיליית הפורומים

יש לי עבודה בבית הספר ובקשו למצוא אתר שנותן מידע על המושגים: מודע, תת מודע, סמוך למודע. ולא מצאתי אתר אחד שמדבר על כך, האם תוכלו לעזור לי?

שלום רב, הנושאים עליהם אתה צריך לעשות את העבודה שייכים לתאוריה הפרויידיאנית, שבראשה עומד זיגמונט פרויד (פסיכואנליטיקאי). אני מציעה לך לרשום במנועי החיפוש את המילה "פרויד" ואני משוכנת שאז תקבל חומר רב אודות האדם והתאוריה שלו. בנוסף ישנם ספרים רבים העוסקים בנושא. ראשית, האנציקלופדיות הכלליות למיניהן (הכול תחת המונח פרויד) שנית, הספר "תיאוריות על גיל ההתבגרות" של מוס, מביא את התיאוריה של פרויד בקצרה. שלישית, ישנם לקסיקונים למונחים בפסיכולוגיה ושם תוכל למצוא את המונחים הללו בקלות. עבודה נעימה!!

שלום אין לי מה להוסיף לדיברי טלי בהצלחה בחיפוש שי קולין

שלום לכל משתתפי הפורום. אני בקושי מוכר כאן כי כמעט ובקושי אני משתתף. יצא לי להשתתף מס' קטן של פעמים, ממש מס' קטן של פעמים. עד כאן ההקדמה. עכשיו לעצם העניין, מה אני רוצה? אז ככה: אני מתמודד עם הפרעה כפייתית אובסיסיבית שנקראת: ocd אני גר כעת בדירת שותפים, באזור רמת גן. השותפים איתם אני גר משתייכים למה שנהוג לכנות: "החברה הבריאה". איני מעיז לספר להם על ההפרעה הקשה הזו שאני מתמודד איתה יומיום ושעה שעה. אתם יודעים שאנשים שמתמודדים עם ocd מומחים ואלופים בלהסתיר. וכך אני נוהג בדירה. אינני מספר לשותפי לדירה את זה שאני סובל מההפרעה ושאני גם מטופל בטיפול פסיכולוגי (ללא תרופות). ההתמודדות עם הפרעה זו קשה מאוד, למי שאינו יודע, אבל היא קשה שבעתיים כאשר נאלצים להסתיר אותה מעיני הסביבה. זה הופך לסבל קשה מנשוא שממרר לי את החיים! פשוט כך! הגעתי להחלטה שאינני רוצה עוד להסתיר מהסביבה את ההפרעה הכפייתית, כי זה פשוט בלתי נסבל. לכן אני כותב כאן את סיפורי, כי הייתי שמח להצטרף לדירה בה גרים מי שמתמודדים בעצמם עם בעיה נפשית, לא משנה לי איזה בעיה נפשית, (רצוי לא ocd' כי אני חושב ש-ocd עם ocd לא ממש מסתדר). ומטופלים בגללה, וכך זה יכול לתרום להקלה רבה עבורי ואולי גם עבור האחרים. אני גר כעת ברמת גן, ומעוניין לגור בירושלים. ואשמח מאוד אם יש מישהו/י בירושלים שמעוניין/ת שאצטרף אליו/ה כשותף לדירה, או שנחפש יחד דירה. בינתיים אני לא כותב דרך ליצירת קשר, אלא רק לאחר שאראה שיש היענות לפנייתי אחשוב על דרך ליצירת קשר. אני מודה מקרב לב למי שיעזור לי בעניין זה. ביי

מזה ocd? אתה יכול להסביר למי שלא מבין בבקשה? תודה ותהיה בריא! (-:

שלום קוראים לי ענבל ואני בת 15. בשנה שעברה הייתי בטוחה שאמא שלי לא אוהבת אותי-ב-95 אח שלי חלה בסרטן ועכשיו הוא בריא, אבל אני חושבת שאולי בגלל זה הקשר בינינו כאילו נותק. השנה זה יותר טוב כי הבנתי מה הבעיה ודיברתי איתה על זה. אבל בכל זאת שנה שעברה הייתה השנה הכי קשה בחיים שלי כי בחיים שלי לא הרגשתי כזא בדידות. אז כמו שאמרתי השנה המצב יותר טוב, אבל אני חושבת שיש עדין בעיה אצלי, כי ברגע שהיא לא מתייחסת למה שאמרתי או אפילו לא שומעת- אני כבר חושבת שחזרנו לאותו מצב של שנה שעברה......וזה ממש מכניס אותי לחרדות שזה יהיה אותו דבר. חוץ מהפחדים האלה אני כל הזמן מנסה לקבל תשומת לב מהמורים שלי בדרכים שונות- אני מפריעה, אני מעוררת רחמים ועוד. אני מאוד ארצה להיפטר מהבעיה הזאת, אז אם תוכלו לעזור לי אני מאוד אשמח. תודה.

ענבל שלום, אני קוראת את מכתבך ושומעת ממנו הרבה מאד חרדה וקושי. המצב בו את נמצאת אינו רגיל או נורמלי בעיניך, את לא יכולה למנוע אותו, וכשזה קורה את נלחצת וחושבת שאת לא בסדר. ובכן ענבל...אני רוצה להבהיר לך שנערים ונערות בגיל ההתבגרות חווים את מה שאת מתארת כל הזמן. עכשיו בעצם את נמצאת בגיל שבו את מנסה לפתח את עצמך, לבנות את עצמך, להדגיש צדדים באישיותך ולהסתיר צדדים אחרים שאת פחות אוהבת. כדי לעשות את הבנייה העצמית הזו את זקוקה להד של הסביבה הקרובה והמשמעותית שלך, כלומר, לאיזה שהיא תגובה מאנשים שחשובים לך: הורים, חברים, מורים וכו'. בגלל זה חשובה לך תשומת הלב שלהם, וכשזה לא קורה את נעלבת ונפגעת. על אף שמדובר בתהליך נורמלי לחלוטין, אני מציעה לך שאם זה מפריע לך מאד, כדאי לך לפנות לעזרה מקצועית: יועצת ביה"ס, פסיכולוג וכו'. הסתייעות בעזרה שכזו עשוי להקל עליך את השלב בו את נמצאת כרגע בחייך, ויעזור לך למצוא דרכי התמודדות עם קשייך. בהצלחה!! טלי פרידמן - עו"ס

טלי, הייתי אצל פסיכולוגית, והבעיה היא לא רק בגיל ההתבגרות אלא בקשר שלי עם אמא שלי, ציינתי שלאחי היה סרטן, במשך כל השנה ההיא לא ראיתי הרבה את אמא שלי.....והקשר התרחק....עכשיו יש בעיה בתקשורת ועם זה אני לא יודעת מה לעשות...

לענבל שלום רב ראשית אני מצטער על זמן ההמתנה הארוך לתשובה. בנוסף ניכר כי את חשה בדידות רבה ורצון לקשר עם סביבתך הקרובה. לפי סיפורך את מתקשה ליצור קשר מחד אך כמהה אליו מאידך . אני יכול להבין את המצוקה ולהציע לפנות לרופא המשפחה או לפסיכולוגית בית הספר, כמובן בהסכמת הוריך לגבי טיפול במצוקותיך. בברכה שי קולין

אני בת 25 ולאחרונה סובלת מסחרחורותבדיקוךת רפואיות נמצאו תקינות. הסחרחורת מופיע בעיקר במקומות שיש בהם עוד הרבה אנשים כמו מסעדות, חנויות וכו'. רציתי לדעת האם זה קשור ללחץ או למשהו נפשי והאם יש פתרון

לרני שלום אין באפשרותי לעשות איבחון דרך האינטרנט יתכן והסחרחורות נובעות מלחץ נפשי אך מה בדיוק רצית לדעת? על איזה הפרעה בדיוק רצית מידע? שי קולין