פורום פסיכולוגיה קלינית

האם כדאי לגמול פעוט בן שנתיים וחצי מטיטולים בכוח? אני סבורה שפיזיולוגית הוא בשל, אבל הוא לא כל כך מעוניין. אציין כי אין לו אחים גדולים שיכולים "ללמד" אותו. בכל אופן, מה דעתכם? כדאי לדחות את העניין עד לשיתוף פעולה מצידו, או ההפך?

ליסה שלום, הגיל הנפוץ לגמילה מחיתולים הוא סביבות שנתיים עד שלוש. גם התיאוריות הפסיכולוגיות למניהן גורסות כי זהו הגיל הנורמטיבי לתהליך הגמילה. מעצם העובדה שלדעתך הילד בשל לכך מבחינה פיזית, עליך להתחיל להסביר לו את חשיבות ההיפרדות מהטיטול, לקנות לו ספרים בנושא (ויש ספרי ילדים מצויינים ממש) - הכל לפי הקצב שלו, ורמת ההתעניינות. במקביל ל"מסע ההסברה" תוכלי לנסות להתחיל לגמול אותו מהטיטול באיטיות, ושוב, הכל לפי היכולות שלו, קצב ההתפתחות, ורמת ההתנגדות שלו. אם את דואגת לגבי האם אפשר "למשוך" את הגמילה מהטיטולים עוד קצת, אז התשובה הכוללת היא שכן, אך רצוי להתחילה בשלב זה, על מנת שלא יתקבעו דפוסים מסויימים שעשויים לעכב תהליכי התפתחות כאלו ואחרים. בברכה, טלי פרידמן.

לליסה , שלום אני מבין שמדובר בילד ראשון ואת מודאגת ומתלבטת. הבן שלך נמצא בגיל שאפשר להתחיל בתהליך גמילה. בכל מקרה לא כדאי לעשות כלום בכוח אלא במתינות ובמחשבה. אחים גדולים לא היו מראים לו דוגמא, אחים גדולים היו עוזרים לך כי היה לך יותר נסיון איך לעזור לו בתהליך הגמילה. באופן כללי, הקיץ הוא זמן טוב להתחיל בגמילה. רצוי לקנות לו סיר ((אם עדיין לא קניתם), ללמד אותו לעשות פיפי בסיר. להתפעל ממנו כשהוא מצליח לעשות בסיר. לא "לרדת עליו" אם הוא עושה בטיטול. אפשר לספר לו סיפורים (יש ספר שנקרא סיר הסירים) שיכול להיות טוב לעניין. ניתן להוריד את הטיטול במשך היום וללמד אותו להשתמש בסיר. בכל מקרה לא להעניש אתו אם הוא עושה מחוץ לסיר. חשוב לזכור שהוא קטן ולא קורה כלום אם יקח לו זמן עד הגמילה המוחלטת. רק לאחר הגמילה ביום כדאי לעבור לגמילה בלילה. את יכולה להתייעץ עם רופא הילדים שמכיר את הילד ואותך אישית. בהצלחה, אמיר

השאלה נוגעת לבני בן ה 8 , עקב חוסר ארגון סרבול עבר אבחון ונמצא בתחילת שנת הלימודים הראשונה (כיתה א') שיש בעיה במוטריקה העדינה , החזקת עפרון נוקשה, גמישות יתר בפרקי ההאצבעות. בתחילה חשבו שזו הסיבה לכך שיש איטיות ובהשלמת משימות שונות שנתנוולכן הומלץ על ריפוי בעיסוק בו הוא מתמיד זו השנה השניה - אך אין שיפור בכיתה עדיין לא מספיק להשלים משימות הניתנות בכיתה ולעומת זאת בבית בליווי שלי יש לציין ששולט היטב בקריאה מבין החומר אך כדי לישם הוראה לפעולה נדרש זמן והפשטה של ההוראה ואז יש "הארה" אה ! זה מה שצריך לעשות?" ומיד עושה ובדייקנות . ילד שקט חברותי לא מפריע ומגלה ענין נרחב בנושאים שונים מגיע להישגים גבוהים בתחום המעניין אותו במיוחד כמו ספורט מחשבים ומתמטיק בעל כושר ביטוי גבוה בע"פ בכתב לא מצליחנבדק גם ראייה וגם שמיעהיצא תקין. אני על סף ייאוש אנא כוונו אותי

דליה שלום, מדבריך עולה כי לפני כשנתיים ערכת איבחון לבנך ונמצאה בעיה במוטוריקה עדינה. הפרעה שכזו אינה נחשבת לליקוי למידה מובהק ככל הידוע לי. האם הומלץ לך לאחר האבחון סוג טיפול נוסף פרט לריפוי בעיסוק? להערכתי יש מקום לבחון סוג של טיפול נוסף שיהווה עבור בנך מקום לפרוק את חויות היומיום של קושי בלימודים, השקעת זמן מרובה יותר בחבריו (אולי) בלימודים וכו'. טיפול כזה עשוי להיות תרפיה באומנות / בדרמה / בתנועה (לפי העדפת הילד ונטיותיו). טיפולים מסוג זה אינם נחוים כ"טיפול" ממשי על ידי הילדים, אלא יותר כחוג. יחד עם זה מהכרותי את תחום התרפיות הנ"ל, יש להן יכולת טובה להכיל את קשייו של הילד, ולעזור לו למצוא פתרונות יעילים למצבו, וכל זאת ללא תחושה מעיקה של "אני הולך לפסיכולוג, משהו לא בסדר איתי". בהצלחה, טלי פרידמן.

טלי שלום , תודה על ההתייחסות - גם לריפוי בעיסוק כאשר בני הולך אנו מתייחסים כאל "חוג" ובנוסף, הוא מתמיד גם בשחייה ובג'ודו שתי פעילויות שהוא מאוד אוהב חוץ ממחשב וממשחק כדורגל עם חברים ובאמת בליקוי של סירבול בתנועות יש שיפור הודות לכל הפעילויות החברתיות הללו. אך אין התקדמות מבחינת ביצוע המשימות בארגון פעולה שתגיע לכלל ביצוע - המטרה לא להפעיל עליו לחץ ולגרום למתחים בבית אך יחד עם זאת לקבל ממנו תפוקות ומהצוות החינוכי בבית הספר משובים חיוביים . כיצד ניתן ל"תעל" לתפוקות בסיסיות בכיתה ? איני רוצה שיפערו פערים שלא ניתן יהיה לגשר עליהם בחומר הנילמד. כעת הוא עולה לכיתה ג' והדרישות שם עולות.

לדליה, שלום על פי האבחון שנערך לבנך אכן ריפוי בעסוק היה הדרך הנכונה לפעול. היום לקראת סוף השנה כדאי להפגש עם הצוות בבית הספר (המורה, המרפאה בעיסוק, הפסיכולוגית) כדי להעריך את התקדמותו של בנך ולחשוב יחד על המסגרת הטיפולית הנכונה לו בהמשך. נראה שלבנך בעית למידה כלשהי שחשוב לאבחן אותה. הקושי בהתארגנות, בתכנון ובביצוע משימות אופייני. יתכן שיש משהו שמקשה עליו ולכן הוא דוחה את ההתמודדות וזקוק לליווי צמוד שלך. מטריד אותי שאת מרגישה מיואשת. הליווי של ילד שסובל מקשיי למידה קשה וסוחט. אבל אם את מיואשת אני מניח שאת מתעצבנת עליו וביקורתית כלפיו. קשה להימנע מכעסים, אבל חשוב שתדעי שהם לא תורמים להערכה העצמית שלו. לילדים עם קשיים מהסוג שלו עלולים להיווצר קשיים בדימוי העצמי אם היחס כלפיהם ביקורתי מידיי. חשוב שגם לך תהיה תמיכה בהתמודדות עם הנושא כדי שתהיי פחות מיואשת ולחוצה. בהצלחה, אמיר

לאמיר שלום רב, תודה רבה על תשובתך , אם אתחיל לספר את חלומותי סביר להניח שתחשוב כי ראיתי סרט בידיוני , יותר נכון סרט אימה בידיוני , ישנם חלומות אשר חוזרים על עצמם בוריאציות שונות , החלומות כ"כ חזקים ומוחשיים עד כי אני זוכרת הרבה מאוד, ולכן אכתוב על חלום אחד , לאחר שסבי נפטר (מה גם שאת זה חלמתי חצי שנה לפני ) , - זה הולך להיות ארוך אז אם תתעייף אני אבין, בכל אופן חלמתי שאני נמצאת בבית קברות כשלפתע אני נשאבת לתוך מצבה (כמו בסרטים המצויירים שיש הבזק אור) ובן רגע אני נמצאת במקום שונה ואחר כשהילת אור ירוקה מעטרת את השמים השחורים , אני מרחפת מעל המון אדם אנשים ונשים שנראים לא מפחדים ולא שמחים אנשים שהולכים לכיוון מסויים שאינני יודעת לאן בכל אופן אני מרחפת מעל פניכם ומעודדת אותם ללכת ואומרת להם שאין להם מה לפחד ושהכל יהיה בסדר ההמון הולך וצועד ללא הבעה, (אני כותבת בקצרה ) אני מגיעה למבנה לוליני כמו מגדל דוד שבירושלים ועדיין מרחפת על פני האנשים כשאני אינני יודעת לאן הם הולכם והאור הירוק הולך ונעשה חזק יותר , אני יוצאת מאחד הצוהרים של המגדל ולפני נגלה מראה אדיר ומרעים כאחד דופק ליבי נעשה חזק מאוד ולנגד עיני אני רואה כמו כדור פחוס ע נ ק י ירוק ומדהים כשמתחתיו ההמון עומד ואני מרחפת לכיוונו אני רואה כי הוא זורק אור ירוק בהיר ועדין על האנשים מתים חיים שמתחתיו וכאילו שבתת מודע שלי אני יודעת שאני נמצאת בעולם שהוא לא לי בעודי נפעמת אני מוצאת את עצמי נזרקת מעבר לחומר כמו הכותל המערבי בירושלים ואז אני נמצאת במקום רגיל למדי שמש שמיים כחולים אויר נעים וירק מסביבי, וכאילו חזרתי לעולם החיים, בכל אופן אפשר לעשות אחלה סרט מזה אני יכולה לספר על עוד כמה חלומות כאלה בד"כ אלו גלים ענקיים שבתוכם כאילו יש התפרצויות של ברקים , מוטציות , ירחים , פולשים ומה לא , ותאמין לי עם דברים כאלה מי רוצה לישון.

לגלית, שלום החלום מאד עשיר ומעניין. החלום מעיד קודם כל שאת אדם יצירתי מאד ושיש לך צרכים ועניין בעולמות רגשיים ונפשיים שמעבר למציאות היומיומית הרגילה. המוחשיות והצבעוניות בחלום מעידים על מידה רבה של חושניות וכאמור יצירתיות. יתכן והטריגר לחלום הוא מות הסבא או הידיעה שסבא עומד למות. יתכן וסבא היה אדם קרוב ואחת הדרכים להתמודד עם האבדן והחוסר הוא להגיע בחלום לעולם המתים. להצליח ליצור קשר עם עולמות אחרים. יתכן וקשה לך לקבל את המיגבלות בעולם הזה. בחלום את רואה את ההמון ללא הבעה. נראה שעולם שגרתי ורגיל נחווה אצלך כמשהו מת וחסר חיות. לכן את מחפשת להתחבר לעולמות מיוחדים שקיימים בתוכך. בחלום את אומרת שאת יודעת שאת נמצאת בעולם לא לך. אני רוצה להגיד לך שאת נמצאת במגע עם עולמך שלך. עם העולם של הלא מודע שיש לך בו כוחות ויכולות. אני מקווה בשבילך שבחיי הערות את מצליחה להשתמש ולבטא חלק מהאנרגיות שמתבטאות בעולם החלומות שלך. תמשיכי לחלום ותנסי להינות מהחלומות אמיר

אנילא בטוח שזה הפורום המתאים, אז אם לא - אנא הפנו אותי לתחום המתאים. אני מרגיש שיש לי בעיה כלשהי בקליטת מידע וזכירתו. קורה לי, ואני לא מדבר על "לעיתים רחוקות" אלא על באופן קבוע) שאני קורא ספרים, וכאשר אני מגיע למושג כלשהו שקראתי עליו עמוד לפני, אני לא זוכר אותו כלל! לצרכי עבודה, אני זקוק לקרוא חומר רב, אך אני מרגיש שעל אף ש"עברתי עליו", אני לא ממש יודע במה מדובר. לא מדובר ברמה של הבנה, אלא במשהו בסיסי הרבה יותר. קרה לי יותר מפעם (למעשה, כמעט 6) שלאחר שחיפשתי את משמעותה של מילה באנגלית במילון, והבנתי אותה, לא ממש זכרתי מהו הפירוש כאשר קראתי אותה כ10- דקות לאחר מכן בדף אחר! האם יש איבחון/טיפול/משהו... בנדון???

שלום, ש יתכן ויש לך בעית ריכוז. כאשר יש קשיים בריכוז נוצרים קשיים בזיכרון ובשליפה של חומר מהזיכרון. אם הבעיה היתה מאז ומתמיד, כניראה שהיא קשורה לבעית למידה כלשהי. אם הבעיה נוצרה בזמן האחרון יתכן שהיא קשורה לבעיה רגשית או מצב לחץ. אתה יכול לגשת לבדיקה באחד המכונים שעוסקים בהכוונה מקצועית או בבעיות למידה. מכונים כמו "אדם", "רום", "פילת","מילא" בתל אביב. בהצלחה, אמיר

חשוב שתכנס לאתר שלי http://planet.nana.co.il/ofer500 בברכה עפר

האם יש אפשרות לעזור לבחור מבוגר,שאובחן כדיסלקטי [שם כללי].הבחור בעל יכולות גדולות ואף מספר תעודות מוכרות, המתקשה בניהול זמן, ניהול ואירגון החיים,התמדה בעבודה, התקדמות בעבודה.

כנרת שלום, שאלתך כללית למדיי. לא אמרת כמה מבוגר הבחור (למשל יש הבדל בין בחור בין 30-40 לבין גבר בין 60-70), לא נתת פרטים לגבי מתי נעשה האיבחון, מדוע הוא נעשה דווקא בנקודת זמן זו וכו'. באופן עקרוני אפשר לסייע בכל גיל בדיסלקציה אולם אנשים לומדים עם השנים דפוסי התמודדות עם הבעיה, והדפוסים הללו שאינם יעילים בד"כ אך עוזרים לתיפקוד היומיומי, מושרשים בהתנהגות האדם, וככל שהוא מבוגר יותר כך הסיוע קשה יותר. בכל אופן, אשמח לדעת יותר פרטים אודות המקרה המסוים, ואולי גם אוכל להמליץ לך על מקומות טיפול. בברכה, טלי פרידמן

חשוב ביותר להכנס לאתר שלי http://planet.nana.co.il/ofer500 בהצלחה עפר 052356519

שלום ד"ר טל, פניתי אליך לפני למעלה מחודש בנושא זה, ואף השבת לי. תודה. נראה לי שהפוביה הזו מתחילה להשתלט עלי יותר מדי, גם בהקיץ וגם בחלום, ואני מוצאת את עצמי מוטרדת ממנה. למי עלי לפנות ומה עלי לעשות ? אני מודה מראש.

לטובה, שלום אם את רוצה את יכולה לשאול שוב את השאלה ואנסה לענות לך אמיר

חשוב ביותר שתכנס לאתר שלי http://planet.nana.co.il/ofer500 בהצלחה עפר 052356519

שמי יעל ואני נשואה 12 שנה ונולדו לנו שתי בנות אחת בת 10 והשניה בת 11. לפניכחצי שנה נולדו לבעלי תאומים מרומן. אני נמצאת במערבולת נוראית לא יודעת כיצד לנהוג והאם כדאי לספר לבנות על המצב החדש בחיינו? נכון לעכשיו אנו חיים יחד אני ובעלי והוא לא בקשר עם אותה הבחורה וגם לא ראה את הילדים אנו נמצאים כרגע בהליך משפטי של אבהות ובדיקה (למרות שבעלי בטוח שאלה הם ילדיו) בעלי בחר להיות בבית איתנו ולא איתם, אבל הוא מתלבט לגבי הכרה בילדים (לא מבחינת אבהות )אלה מהבחינה של ביקורים וקשר שוטף איתם וזאת מפני שהוא לא רוצה להיות איתה בקשר למרות שאני מאוד מעודדת אותו לכיוון של קשר עם הילדים ומסביר ה שבמידה ולא יהיה איתם בקשר יהיו השלכות קשות על הילדים מבחינה נפשית. אנו מאוד מתלבטים וכמובן אני מפני ששאני לא רוצה ללחוץ יותר מדי מפני שגם אני עדיין לא יודעת איך להתנהג מה לעשות?

יעל שלום, מדבריך ניכר בילבול רב וקושי בלהחליט מה צריך לעשות, מה כדאי לעשות ומה את ובעלך, שניכם יחד וכל אחד לחוד, רוצים לעשות. אם אני אנסה לרגע להסתכל על הסיטואציה מהזוית שלך, זו נראית לי משימה נורא קשה. מצד אחד, קיים כל נושא הבגידה של בעלך בך, שלא הזכרת במאום אך בטוחני כי הוא השפיע, ומעלה רגשות שונים ומעורבים. מצד שני, כאמא את רואה את טובת הילדים וכך מסוגלת לעודד את בעלך להיות בקשר עימם (עם ילדיו מ"הרומן"), על אף שהקשר הזה יחייב גם את המשכיות הקשר של בעלך עם האשה שאיתה היה ברומן ברמה כזו או אחרת. מצד שלישי, את ערה למצוקתו של בעלך בהתלבטות האם להכיר בילדיו ולקיים קשר עימם, ומוכנה לשים את עצמך עם כל הרגשות הקשים שלך, ולהיות לו לעזר בחיפוש אחר פתרון/תשובה/החלטה. אין לי אלא לומר לך כי ניכר שאת אישה אמיצה עם כוחות רבים. על אף הפגיעה בך, את מסוגלת לסלוח (כך לפחות נראה), ועוד יותר מכך לעזור, לסייע ולתמוך. למרות זאת, ישנם בסיפור הזה הרבה חלקים לא ברורים ולא גמורים, אם ביחסים שלך עם בעלך ולהיפך, אם ביחסיו עם ילדיו החדשים ובהתלבטויות שלו סביב הנושא וכו'. להערכתי עליכם לחשוב על פניה לטיפול או ייעוץ זוגי ולו רק כדי לעשות אתנחתא קלה בכל ההחלטות ולהסתכל כל אחד מכם לרגע על עצמו ובאיזה מקום הוא עומד ביחס לבן/בת זוגתו/זוגה, מה הוא מצפה, מה הוא מבקש וכו'. אני מקווה שזה רק יעשה לכם טוב. בהצלחה, טלי פרידמן.

שלום, יעל אכן מצב מורכב ומסובך. קשה לענות על שאלתך בגלל מורכבות המצב. ראשית - בקשר להתלבטות שלך אם לספר לבנות - נראה לי שעדיף לחכות עד שאת ובעלך תחליטו את סוג הקשר שבעלך רוצה לקיים עם התאומים ועם אימם. שנית - נראה לי מאופן תאורך שאת ובעלך החלטתם שאתם רוצים להמשיך לחיות יחד. כמו כן, נראה לי שאת לוקחת אחריות על כל הצדדים. המידה בה הילדים של בעלך (במידה והם ילדיו) יפגעו תלוי גם באמא שלהם, בציפיות שלה מהאבא של הילדים (בעלך) ובקשר שבין בעלך ואם הילדים. בעלך לא יוכל להיות בקשר עם הילדים בשלב זה בלי להיות בקשר עם אימם. המידה בה הילדים יפגעו תלוי בעיקר בהורים ובמידה והרגשות והיחסים יוכלו להיות מבוררים ומעובדים. אני ממליץ לפנות למטפל זוגי כדי שיוכל לעזור לכם בהתלבטות, בעיבוד הרגשות ובהחלטות. בברכה, אמיר

שלום, סובל מחרדה קשה מרעשים חזקים. איני יכול לקבל תרופות. כמו כן הרפיות והרגעות למיניהן לא עזרו. מעוניין לנסות טיפול היפנוטי. מה דעתכם, וכמו כן, כיצד אוכל למצוא את המטפל הטוב ביותר בתחום זה בארץ.

ליולי, שלום אני מבין שאתה סובל מהחרדה שמקשה מאד על חייך ושניסית טיפול תרופתי ושיטות הרגעה ללא הצלחה. יתכן ואתה מקווה שהיפנוזה תהיה דרך יעילה ותוכל לשנות את מצבך. לצערי היפנוזה היא לא תרופת פלא. אולי תוכל לכתוב בפירוט רב יותר את התופעות מהן אתה סובל ואת הטיפולים שניסית ונוכל לנסות להפנות אותך למטפלים מתאימים. לגבי היפנוזה - פרופסור קליינהאוז ידוע מאד בתחום . יתכן והוא עצמו אינו מטפל אבל הוא יוכל להפנות אותך למטפל מתאים. בהצלחה, אמיר

שלום ותודה על תגובתך. התופעות שאני סובל מהן אופייניות לתחושות חרדה: דופק חזק, מועקה מאד גדולה, חוסר יכולת לתפקד באותו רגע וכד'. בנוגע לפרופ' קליינהאוז, כיצד אוכל למצוא אותו ולהתייעץ.

יולי שלום, כפי שעולה מדבריך, אכן ניכר כי החרדות מקשות עליך את החיים, ואתה מחפש דרכים שונות כדי להקל את התקפי החרדה. אשמח לדעת אלו שיטות ניסית כיון שקיימות שיטות רבות ומגוונות: טיפולים פסיכולוגיים שונים (לאו דווקא ארוכי טווח), טיפולים אלטרנטיביים כגון: ביופידבק, מדיטציה , תרופות הומיאופטיות או טבעיות וגם טיפולים בהיפנוזה. כל טיפול מותאם לצרכיו ויכולותיו של המטופל. לגבי הטיפול ההיפנוטי אני רוצה להעיר את תשומת ליבך כי קיימים בשוק שרלטנים רבים. עליך לבדוק בדיוק מיהו המהפנט, מהן תעודותיו, היכן הוא למד וכו'. אלו הן שאלות רלוונטיות ביותר שמותר (וכדאי) לך לשאול את המטפל בטרם אתה מתחיל טיפול. בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

שלום זאת אורטל ממקודם רציתי לשאול באיזה דרכים אני אהיה מסוגלת להתחבר עם אנשים אשמח אם תייעצו לי אורטל

טורטל שלום, כמו בשאלותיך הקודמות, גם הפעם את מצפה ל"מרשם פלאים" שיעזור לך לפתור בעיה/ מצוקה. ההמלצות שאני יכולה לתת לך כגון: חוגים, תנועת נוער, הרצאות לבני נוער, תאי נוער בתוך מפלגות פוליטיות, צ'אטים באינטרנט, להתכתב עם אנשים שמופיעים בעתוני הנוער במדור "התכתבויות" וכו'. אולם אלו הצעות בנאליות שבטוחני כי את יודעת את כולן. אז מה בדיוק ביקשת? אני לא הצלחתי להבינך עד הסוף. תנסי להסביר קצת יותר בפירוט מה את מבקשת. אל תתיאשי! טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

אני גבר כבן 42 שעבר התקף לב לפני שנתיים בעבר ובהווה אני סובל מהגרופוביה והתקפי פניקה יותר נכון אני סובל מהם 23 שנה הסימנים החיצוניים של התקפי פניקה דומים מאוד להתקף לב, לכן אני ממש בבעיה להבדיל בין השניים. מה עלי לעשות קשה לי לחיות ככה, זה פחד תמידי.

רונן שלום, ממכתבך עולה כי במשך למעלה מעשרים שנה אתה מתמודד עם התקפי חרדה מסוג האגורופוביה. האם היית בטיפול כלשהו להקל על מחלתך? אם כן, מה מידת עזרה שלקחת מאותו טיפול? ישנם טיפולים תרופתיים ופסיכולוגיים שונים שמביאים הקלה משמעותית בהתקפי חרדה כאלו. אכן, כדבריך, יש תסמינים דומים בחלקן בין האגורופוביה והתקף לב. טיפול באגורופוביה והכרת התסמינים הייחודיים של החרדה יקלו עליך את הזיהוי בין השניים ואף יקלו עליך את החיים בכלל. אגב, שמעתי ממטופלים שונים (אין לכך בסיס של הוכחה רפואית) שהיו במצב דומה לשלך שהשיטות העיקריות שסייעו להם במצבם הן: טיפול פסיכולוגי בשיטה ההתנהגותית-קוגנטיבית וטיפול בביו-פידבק. שווה לבדוק!! בהצלחה, טלי פרידמן, עובדת סוציאלית.

רונן שלום, ממכתבך עולה כי במשך למעלה מעשרים שנה אתה מתמודד עם התקפי חרדה מסוג האגורופוביה. האם היית בטיפול כלשהו להקל על מחלתך? אם כן, מה מידת עזרה שלקחת מאותו טיפול? ישנם טיפולים תרופתיים ופסיכולוגיים שונים שמביאים הקלה משמעותית בהתקפי חרדה כאלו. אכן, כדבריך, יש תסמינים דומים בחלקן בין האגורופוביה והתקף לב. טיפול באגורופוביה והכרת התסמינים הייחודיים של החרדה יקלו עליך את הזיהוי בין השניים ואף יקלו עליך את החיים בכלל. אגב, שמעתי ממטופלים שונים (אין לכך בסיס של הוכחה רפואית) שהיו במצב דומה לשלך שהשיטות העיקריות שסייעו להם במצבם הן: טיפול פסיכולוגי בשיטה ההתנהגותית-קוגנטיבית וטיפול בביו-פידבק. שווה לבדוק!! בהצלחה, טלי פרידמן, עובדת סוציאלית.

אני חושבת שאני סובל מהתקפי פאניקה , מידי פעם תוקף אותי התקף של דופק מהיר , הזעה, ומן תחושה של חוסר חכולת להפעיל חשיבה למספר שניות. ההתקף חולף לאחר מספר דקות , ומופיע בעיקר במקומות ציבוריים וללא שום סיבה. אני סובלת מזה 3 שנים .היו תקופות טובות יותר ועכשיו שוב הם מופעים בתדירות גבוהה מספר פעמים בשבוע. הייתי מעוניית לקבל מידע על התקפים אלה וכיצד ניתן להתגבר עליהם. אני בת 25 וחושבת להכנס להריון, ואני חוששת שהתקפים אלו יפריעו לי במהלך ההריון אני מקווה שאוכל לפתור את הבעיה בקרוב.

שלום, עכא אכן את סובלת מהתקפי פאניקה. בהתקף חרדה (פאניקה) הגוף מגיב כאילו האדם נמצא במצב סכנה. הדופק המהיר והתחושות הגופניות במצבים אלה קשורים להפרשת אדרנלין והכנה של הגוף להתמודדות עם האיום. ואולם, כפי שאת כותבת אין שום איום ראציונלי. משמע, את חווה איום במקום שאין איום. הסיבה לאיום בד"כ קשורה להצפה של מחשבות לא מודעות או של פחדים לא מודעים שאצלך מתעוררים במקומות ציבוריים. התופעה הזאת נפוצה מאד, ניתן לטפל בה ולא מדובר בבעיה חמורה. יחד עם זאת הבעיה עלולה לגרום סבל ובעיקר ליצור מצבים שאנשים ימנעו מלעשות פעילויות שעלולות לעורר את החרדה. הימנעות כזאת עלולה לפגוע במהלך החיים. את לדוגמא מתלבטת אם להיכנס להריון בגלל התופעה. ברור שאין קשר בין הדברים ואין שום בעיה להיכנס להריון וללדת. הדרך עבורך להתמודד היא ראשית ללמד את עצמך טכניקות להרגעה עצמית. תנסי לשכב בשקט, לנשום עמוק וללמד את עצמך להיכנס למצב רפוי ורגוע. כאשר את מרגישה סימנים שהתקף מגיע, תמצאי מקום שקט, תשכבי או אם אי אפשר תשבי ותרגיעי את עצמך באמצעות נשימות עמוקות ואיטיות ומשפטים מרגיעים. את יודעת שההתקף עובר תוך זמן קצר. אם את נמנעת מפעילויות רבות בגלל התופעה חשוב לנסות ולהיאבק וללכת עם משהו שאת סומכת עליו לאותם מקומות "מפחידים". לדעתי, חשוב שתפני לפסיכולוג שיעזור לך א. ללמוד דרכים להרגעה עצמית ב. יוכל לעזור לך להבין למה עבורך מקום ציבורי מהווה גורם מאיים. ג. במידת הצורך, יש תרופות הרגעה שיכולות לעזור. המלצתי לא לפנות לטיפול תרופתי כמוצא ראשון. לסיכום, הבעיה שלך ידועה ונפוצה. כדאי לפנות לפסיכולוג שיעזור לך. ניתן לפנות דרך קופת חולים, מרפאות לבריאות הנפש או באופן פרטי. אל תמנע מעצמך הריון בגלל התופעה. בהצלחה, אמיר זהר

אני סטודנט לפסיכולוגיה והייתי רוצה לשתף אותך בשאלה שנשאלתי לגבי ילדים בגין הגן: מהו הקשר בין אגוצנטריות בגיל זה לבין תיאוריה של התודעה בגיל זה? אודה לך מאוד אם תעזור לי בהתלבטות לגבי התשובה.

אילן שלום, אין לי מושג בדיוק לאיזה צורך אתה זקוק למידע זה אך אני אפנה אותך לספר מצוין המאגד בתוכו את תקצירן של כל תאוריות ההתפתחות השונות. המושגים עליהם אתה מדבר קשורים, לדעתי, בעיקר בתאוריות של אריקסון,פיאז'ה, קוהלברג, סילמן ואלקינד. אצל סילמן, בתאוריה שלו על נטילת תפקיד השלב ההתחלתי שנמשך עד גיל שש הוא השלב אגוצנטרי ובלתי מובחן של תפיסת פרספקטיבה חברתית. אצל דיוויד אלקינד, התאוריה שלו על אגוצנטריות ההתבגרות, השלב השני (גיל 2-6) עוסק באגוצנטריות קדם-אופרציונלית. הספר שעליו אני ממליצה לך הוא: "תיאוריות על גיל ההתבגרות"/ רולף א. מוס, ספריית הפועלים, 1988. אני משוכנעת שהספר ישמש אותך רבות גם בהמשך לימודיך ועבודתך העתידית. בהצלחה, טלי פרידמן עובדת סוציאלית

לאילן, שלום השאלה לא ברורה. לא ברור לי מה פשר המושג תיאוריה של התודעה. אולי תוכל לרשום את השאלה בדיוק כפי שנשאלת. אמיר

הייתי מעוניין לדעת מהו המושג p.d.d

במושג "תיאוריה של התודעה" כוונתי היא להבנה של ילד לגבי העצמי שלו, ה"אני" המתגבש אצלו, וכיצד זה מתקשר לאגוצנטריות. הנושא הוא פסיכולוגיה התפתחותית.

שלום רב שמי ערן ואני בן 27 , במהלך השנתיים האחרונות סבלתי ממחלה גופנית די קשה ועברתי טיפולים די קשים וסבל לא קטן. לפני המחלה הייתי מאוד פעיל גם בעבודה וגם בתור סטודנט אך מחלה זו כאילו ועצרה את חיי!!!!!! היום לאחר שהבראתי מהמחלה איני מסוגל לחזור לחיים תקינים ונורמליים, כלומר איני מסוגל לחזור ללמוד ואף איני מסוגל לחזור לעבוד ולתפקד כאדם נורמלי. אני מסתגר כמעט כל היום בבית מבלי לחזור לחלק קטן מהפעיליות שעשיתי פעם והייתי מאוד פעיל כאמור. לפי דעתי איני מסוגל לתפקד בגלל חרדות קשות שפוקדות אותי בכל פעם שאני מנסה לעשות משהו ולו הקטן ביותר. חרדות אלה מתבטאות בהרגשה גופנית רעה מאוד (בחילות הקאות חולשה ועייפות). פניתי למרפאה לבריאות הנפש במקום מגורי ואני מטופל מזה כשבועיים בסרוקסט, אך אין כל הקלה במצבי. שאלתי היא מה ניתן לעשות במקרה זה??? האם תרופה זו היא מתאימה למצב זה ואם כן תוך כמה זמן היא מתחילה לפעול??? האם יש תרופות אחרות ואולי טובות יותר לטיפול במצב זה??? יש לציין שאף נפגשתי עם פסיכולוגית אך היא לא עזרה לי. אנא עיזרו לי לפתור מצב ביש זה מכיוון שאין דבר שאני רוצה יותר מאשר לחזור לאורח חיים נורמלי. תודה

לערן, שלום מתוך הדברים שאתה כותב ברור שמאד קשה לך. אתה סובל ורוצה לחזור מהר כל האפשר לחיים שהיו לך לפני המחלה. לצערנו, קורים משברים בחיים כמו המחלה שעברת והתגובה הרגשית הקשה למחלה. אתה חייב לתת יותר זמן לטיפול התרופתי ולטיפול הפסיכולוגי. שבועיים הם זמן קצר מדי לדעת אם התרופה יעילה עבורך. סרוקסט היא תרופה יעילה. אני מציע לך לא להתייאש ולהיות בקשר עם הפסיכיאטר כדי שיוכל לשקול אם להמשיך בסרוקסט או לנסות טיפול תרופתי אחר. לגבי הטיפול הפסיכולוגי - חשוב שתדע שטיפול פסיכולוגי לוקח זמן. הפסיכולוג לא יכול להוציא אותך מהמצב במהירות שהיית רוצה. מדובר בעבודה קשה שיכולה בהחלט לעזור לך. תתעזר בסבלנות ותמשיך בטיפולים. בברכה, אמיר

ערן שלום, אני רוצה קודם כל לברך אותך על ההחלמה. לפי המשתמע מדבריך מדובר במחלה לא קלה, אך שהצלחת להחלים ממנה. מזל טוב! עכשיו לנושא החרדה: כשיש לנו בחיים מצב משברי, זה מחייב אותנו לאגור ולשמור את כל כוחותינו הנפשיים והפיזיים לצורך מטרה מסויימת (מחלה, פציעה, אסון במשפחה, חוית איום או מלחמה וכו') שבדרך כלל היא השרדות ברמות שונות. ברגע שהמצב המשברי נפסק ועלינו לחזור לתפקוד נורמלי פעמים רבות אנו מגלים כי הדבר אינו אפשרי. יש תחושת ריקנות גדולה, הידלדלות הכוחות שקודם לכן היו כל הזמן ב"היכון", חולשה, דיכאון ופחד גדול מ"מה יהיה עכשיו, צריך לחזור לשיגרה". אך מה זאת אותה שיגרה? האם שיגרה בעיניך היא החיים שהיו לך לפני המחלה? האם מה שאחרים מצפים ממך לעשות? האם מה שאתה היית מצפה מעצמך לעשות כשתנצח את מחלתך? האם חשבת שברגע שתגמור להילחם במחלה תוכל בשנייה אחת לחזור לפול טיים ג'וב? בעיני, תחושת החרדה שאתה חש הינה תגובה נורמטיבית בהחלט. אפשר לומר שלמשך שנתיים יצאת ממעגל השיגרה, ואתה מצפה שתוך זמן קצר תוכל לחזור לכך. זו ציפיה קצת גבוהה מדיי, לא מתחשבת בעצמך, בצרכים הנפשיים ואולי גם הפיזיים שלך. סיפרת שהיית אצל פסיכולוגית והיא לא עזרה לך. לא כתבת כמה זמן היית אצלה. האם נתת לה מספיק זמן כדי לנסות לעזור לך? או אולי ציפיתי ממנה שתפעל לפי הציפיות שלך מעצמך של אחרי שנתיים של מחלה לקום וביום אחד לחזור לשיגרה? האם נתת גם לה זמן קצוב וקצר לעזור לך? אני מצטערת אם אני נשמעת צינית או תוקפנית מדיי, אך יש לי תחושה שאתה לא מרשה לעצמך, לא נותן לעצמך לקום לאט לאט, לבחון מה השתנה בשנתיים האחרונות, לאזור כוחות, להתחזק, ורק כשתחוש טוב וחזק יותר, כבר תדע שזה הזמן לפרוץ קדימה. זה נשמע קצת קלישאה, אבל זה באמת עובד. בנוסף, לגבי הסרוקסט: לפי מיטב ידיעתי הכדור משפיע רק לאחר כשלושה שבועות ולפעמים זה אפילו לוקח יותר זמן. הנה שוב אתה לא נותן לעצמך זמן. שב, תנוח, קח כוס קפה, תשב ליד הים, תתמלא באנרגיות, תשאף באפך את רוח היוד הנושבת מן הים, תן לעצמך להנות מהחיים שהרווחת, אל תנסה לבלוע את כל העולם מחדש תוך שניה. העולם פה, וישאר פה עוד הרבה זמן (אני מקווה). הוא מחכה לך...אבל עליך לשמור על עצמך, לדעת מהם יכולותיך, ולתת לעצמך להיות עוד קצת חלש, עוד קצת עייף, עוד קצת...זמן. טלי פרידמן

שלום, לפני כשנתיים הבראתי מאנורקסיה ובולמיה. בזמן שהייתי חולה דיברתי עם בחורה שהבריאה והיא מאוד חיזקה אותי. היום אני רוצה לנסות לעזור לחולים אחרים. אם מישהו רוצה לדבר עם מישהי שעברה את זה, אפשר לשלוח לי אי מייל ל - [email protected] הדר.

להדר, שלום כל הכבוד על היזמה. אכן, עזרה הדדית יכולה לעשות פלאים בהתמודדות עם הפרעות אכילה. האם היית מוכנה לכתוב על הדרך בה הצלחת להתמודד עם הבעיה. כתיבה כזאת תוכל לעזור לאחרים שאולי לא יפנו אליך אבל יקראו את הדרך שעשית. אמיר זהר

הדר שלום, אני רוצה להביע את הערכתי לאומץ ליבך. זה לא פשוט להתמודד עם הפרעת אכילה, ויותר מזה זה לא פשוט לצאת ממעגל הפרעת אכילה ולהרגיש מספיק חזקים בשביל לעזור לנפגעים אחרים. צריך לכך חוזק נפשי ואומץ לב "לצאת מהארון", להודות בבעיה שהיתה לך ועוד להמשיך ולהתמודד עם זה בצורה הפוכה מהצד השני של המתרס, כמסייעת. אני מטפלת בנערות ונשים המתמודדות עם הפרעות אכילה, ולכן אני יודעת עד כמה אנשים כמותך מהווים עבורן קרן אור בתוך תהום החושך בו הן נמצאות. יישר כוח! טלי פרידמן

אני בת 32, נשואה + 2. אני סובלת מזה 13 שנה מדיכאון שבא והולך. בתקופה האחרונה, בשל לחצים שונים בחיי המשפחה, הדכאון התגבר. המצב כמובן משפיע לרעה על תפקודי במסגרת המשפחה ובאופן עקיף על יחסיי עם בעלי וילדיי. למרות שניסיתי דרכים שונות לטפל בדיכאון (באופן לא תרופתי) ולמצוא "אושר" בחיים, הדבר לא עלה בידי. אני מאוד חוששת מפנייה לגורם מקצועי ומוסמך כגון פסיכיאטר וכמובן משימוש בתרופות. למרות החשש הרב, אני מגיעה למסקנה שאין לי דרך אחרת. שאלתי היא - כיצד ניתן למצוא רופא מתאים? למי פונים ? האם יש מאגר מידע על רופאים והמלצות, דרכי טיפול וכו'? אני חשה שאני נמצאת בדרך ללא מוצא, ואולי אף במורד, ורק 'נופלת למטה'. אין לי כל עזרה נפשית או תמיכה מבעלי. למרות שהוא אדם נפלא הוא אינו מבין כלל את בעייתי ומתעקש שאין כל בעייה. זו קריאה לעזרה. נא תשובתכם.

סמדר,אני מבין את מצוקתך וממליץ לך לא לחשוש ולפנות לטיפול ע"י איש מקצוע. אין בכך שום פסול ואין לך ממה לחשוש.טיפול נכון גם באמצעות מינון נכון של תרופות יכול לחלץ מדיכאון ולשפר את מצב הרוח. בהצלחה

תודה על תגובתך המהירה אבל עדיין לא ענית על שאלתי - האם יש רשימה של רופאים פסיכיאטרים, רשימת ממליצים, למי לפנות כדי לקבל מידע ? רצוי באיזור השרון. תודה.

קראתי את מכתבך, רציתי להמליץ לך על פסיכיאטר מעולה בשם ד"ר ירמיהו גרונדלינגר והוא מקבל דרך מכבי, תחפשי את מספר הטלפון בספר של מכבי

שלום סמדר כיום יש תרופות טובות נוגדות דיכאון. את יכולה לגשת לפסיכיאטר דרך קופת חולים או דרך מרפאות ציבוריות. בנוסף יש באפשרותך לפנות לפסיכולוג. ישנם סוגים שונים של דיכאון. יש דיכאון שדרך הטיפול הנכונה עבורו הוא טיפול תרופתי. ויש סוגים אחרים של דיכאון שאינם דורשים טיפול תרופתי אלא שיחות שיעזרו לך להבין את עצמך ואת הסיבות לדיכאון, ואולי למצוא דרכים להתמודדות. לעיתים הדיכאון הוא סוג סימן עבורנו לחפש ולבדוק מה עלינו לשנות באורח חיינו, ולפעמים כדאי לשלב טיפול תרופתי עם טיפול פסיכולוגי. אם תרצי לשאול עוד בנושא תכתבי בפורום. אמיר זהר - פסיכולוג קליני

מנסיוני האישי הטיפול התרופתי מאוד עוזר. גם הטיפול בשיחות. אחרי כל שיחה אני מרגישה מחוזקת והרבה יותר רגועה. סמדר, אין מה לחשוש, אילו ידעת כמה אנשים כיום נזקקים לטיפולים פסיכיאטריים... אולי החברה שלנו עדיין לא קלטה שבעיה נפשית זה כמו כל בעיה רפואית אחרת - כמו שפעת, למשל. בין המטופלים ישנם אנשי עסקים ידועים, פוליטיקאים וכל שאר הרובדים החברתיים. אל תחששי, תעזרי לעצמך. 13 שנים זאת תקופה ארוכה מאוד... אני מחזיקה לך עצבאות !

תכנסי לאתר הבית שלי planet.nana.co.il/ofer500

שלום אני בחור בשנות העשרים לחייו אני סובל מבעיה שמטרידה אותי מאוד הביטחון העצמי שלי נמוך מה שמפריע לי בחיי היום יום לדוגמא: קשה לי למצוא חברים ולדבר איתם כאשר אני כבר פוגש קשה לי לדבר איתם כי פתאום אין לי נושא בראש שעליו אני יכול לדבר וגם בנות קשה לי לפגוש כי פתאום אני מפחד מהתגובה וישר עולה לי התשובה לא גם רישיון קשה לי להוציא כי אני כל הזמן חושב שאני לא יצליח אני עולה לאוטובוס או מסתובב ברחוב אני חושב שאנשים מסתכלים עליי איך שאני נראה למרות שאומרים לי שאני נראה מצויין אני לא מאמין לזה מחכה לתשובה במהירות האפשרית בתודה מראש אבי

אבי שלום, ממכתבך עולה מצוקה רבה. אתה מספר על פגיעה בתפקודים יומיומיים (באוטובוס, ברחוב וכו') ועל בעיה ביצירת קשרים חברתיים וזוגיים. השאלה היא ממתי שמת לב למה שקורה לך? האם התחושות הללו הן נוצרו בתקופה האחרונה? ואם לא, איך התמודדת עם זה עד כה? מעבר לכל, מה עמדתך לגבי טיפול פסיכולוגי? האם שקלת זאת? האם אתה נמצא בטיפול כזה? מחכה לתשובתך, טלי פרידמן

בשל חוסר תקציב אני דוחה טיפול אינטנסיבי בהתקפי חרדה אותם אני חווה לעיתים לא נדירות , לצערי . אני ניסתי לעבור ביו פידבק ואני תוהה על יכולתו של טיפול פסיכודינמי לטפל בבעיות חרדה . ההתקפים הולכים ונשנים בעיקר בשל הפחד הגדול שהתקף יתרחש . אני בעל מודעות רבה לעצמי ומנסה בעצמי שיטות שונות של עבודה על עצמי ברמה קוגניטיבית וכן בהרפיות והן אכן מועילות ברמה מסויימת כאשר אני מתמיד , אבל בזמני משבר כאשר אני ניצב מול אדגרים בחיי שבהם אני מטיל ספק ביכולות שלי להתמודד , אני מתמודד עם מצבים מביכים בהם אני מתקשה לסדר את נשימותיי , קצב פעימות הלב הולך וגובר , אני מתכסה זעה קרה וענן שחור של אי יכולת לחשוב עוטף אותי . כמעט 3 שנים ששאלת המיליון שלי היא האם ניתן לסיים את הסיוט ? ייתכן וגם תשובה חיובית תעזור כי אני לעיתים מתחזק שאני משלים עם המצב , עם החרדות ועם מה שאני . כמו שהתחלתי לספר , יש לי בעיית תקציב ואני רוצה לדעת על טיפול יעיל שתמורתו אתן בזמן השקעה במשהו אחר ( מעבר לשעות העבודה יום - יומיים בשבוע כמה שעות בערב ) אני רוצה לדעת אם משהו מכיר קבוצת תמיכה , אני אשמח להשתתף (שוב ללא הוצאות גדולות ). אני אשמח לשמוע כל רעיון, יעוץ, דעות כי כיום הדבר מפריע לי בקידום מטרות בחיי , בעיקר באלה הקרייריסטיות . מבחינה חברתית , משפחתית הכל כשורה . אני מודה מראש ומברך בחום את כל נותני העזרה המקצועית והאישית כאן באתר , ורוצה מעומק ליבי לחזק את כל קהילת הרופאים במאבקם הנכון והצודק לשיפור תנאי עבודתם. תודה רבה מראש . נ.ב : רציתי לשמוע אם מישהו יודע על הטיפול בתרופות לבעיה זו . מה המשמעות של טיפול כזה ? מה הן תופעות הלוואי ? עד כמה הדבר עלול להשפיע בעתיד בשמי האישי לאור שימוש בתרופות כאלה בפרט ובכלל עקב פנייה לפסיכיאטר ?

אהוד שלום, אני לא יכולה שלא להתרגש מפנייתך הכל כך כנה, וניכר כי אתה מבין את בעייתך היטב ומנסה להתמודד עימה באמצעים העומדים לרשותך. ובכן, אני אענה על שאלותיך בהדרגה: 1) לגבי טיפול פרטני: בהפרעות חרדה אחד הטיפולים שהוכחו כיעילים יותר הוא הטיפול הקוגנטיבי-התנהגותי. בדרך כלל טיפולים כאלה הינם לטווח זמן מוגבל ואינם מתמשכים שנים כמו הטיפול הדינמי. בנוסף, לגבי טיפולים יקרים או זולים אני ממליצה לך לפנות לתחנות לבריאות הנפש באזור מגוריך. בתחנות אלו עלות הטיפול מינימלית, ויושבים שם מטפלים לא פחות טובים מאלו היושבים בקליניקות הפרטיות. הטיפול בתחנה כזו הוא חסוי ולכן אין לך מה לחשוש מתדמיתך, ו/או שמא זה ייפגע בדרך כלשהי בעתידך. 2) לגבי טיפול תרופתי: אכן יש תרופות רבות להפרעות חרדה, אך הן בדרך כלל מתאימות לסוגים מסויימים של חרדות, והתאמת התרופה נעשית לפי הסימפטומים הספציפיים. לכן אני לא יכולה אפילו לומר לך שמות של תרופות שאני מכירה (ויש לציין שאינני רופאה), מכיון שזה חסר טעם ולא מקצועי מבחינתי. עליך להגיע לרופא פסיכיאטר והוא היחידי הרשאי לרשום לך מרשם לתרופה שכזו. הוא גם היחיד שיוכל להתאים לך בצורה הטובה ביותר תרופה כזו.לגבי הפגיעה בעתידך אם ותיפנה לעזרה פסיכיאטרית, לדעתי יש משהו בדבריך אך לא מדוייק. היום זה כמעט והפך להיות IN שאנשים מספרים שהם לוקחים פרוזק. בעיני זו קצת הגזמה, אולם עצם השימוש בתרופה זו נעשה תחת מעטה של סודיות מטעם הרשויות הרפואיות. במקומות שתצטרך לחתום על ויתור סודיות רפואית, שם יוכלו "לגלות" שאתה לוקח תרופות מפחיתות חרדה. השאלה הגדולה היא : האם זה כזה אסון נוראי שמישהו מתמודד עם בעיה נפשית ומצליח לתפקד מצויין בחיי היום יום? הרי זה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו בצורות שונות ובתקופות שונות. לדעתי הגיע הזמן להפסיק לפחד לפנות לעזרה כשזקוקים לה. היכולת שלך לזהות את הצורך שלך בעזרה, ראויה להערכה. אנשים אשר רואים בפניה זו לעזרה או בלקיחת תרופות שתפקידן לשפר את איכול החיים כמשהו לקוי או כחולשה, הם בעיניי, אנשים קטנים, מיושנים וחסרי תובנה מהותית לכבוד האדם באשר הוא אדם. אהוד, אני מחזקת את ידיך, ומאחלת לך בהצלחה. טלי פרידמן

לאהוד, שלום אני מבין שאתה מנסה להיאבק ולהתמודד עם החרדות בעזרת הכלים שיש לך. אכן, כפי שכתבת הבעיה שנוצרת היא הפחד מהפחד. כפי שבוודאי חשת התקף חרדה מאד מפחיד.לאחר התקף כזה נוצר פחד מלקבל התקף נוסף ונוצר מעגל שלילי. דהיינו, הימנעות מסיטואציות שאסוציאטיבית בתקשרות לגורם מעורר חרדה. ישנן תרופות קלות יחסית שיכולות לעזור ואין שום סיכון או בעיה להיעזר בתרופות. יחד עם זאת חשוב מאד להיעזר בטיפול פסיכולוגי. לדעתי,הטיפול המעמיק ביותר והטוב ביותר לאורך זמן הוא הטיפול הדינמי. ואולם חשוב מאד מי המטפל. לעיתים יותר חשוב מי המטפל מאשר סוג הטיפול. במידה ויש לך בעיה תקציבית אתה יכול לפנות למרפאה ציבורית באיזור מגוריך או לקופת חולים. אם תציין את איזור המגורים אולי אוכל להפנות אותך למקום ספציפי שאני מכיר. בהצלחה, אמיר

שלום לטלי ואמיר , כמו חברים טובים אתם טורחים ועונים מכל הלב כאילו שאתם יושבים לידי ומחזקים את ידיי. אני מתאר לעצמי את הקושי שבעבודה כזו בה עזרתכם הראשונית היא תמיכה וחיזוק לאנשים, שהם כמעט כל אחד שאותם אנו פוגשים דרך מבטנו בתחנת הרכבת, במסעדה, בקניון, ובכל מקום שיש אנשים... אבל אתם לא יודעים מיהם. אתם עונים לכינויים ושמות פרטיים שמסווים עצמם מאחוריי האינטרנט כדי להסוות מצוקות רבות, ואלוהים יודע כמה סבל פנימי יש בעולם הזה. שאלות שחוזרות, סיפורים דומים ואני מחזק את ידייכם שתמשיכו לפחות עד שיבוא אחר כדי להחליף אתכם כי יש מקום חשוב לתפקיד משמעותי זה ולרוב אפילו אין משוב. אז הנה אני מודה לכם על התשובה שעניתם לי , תשובה כנה ומעמיקה ומסייעת מאוד. אני מרשה לעצמי בשם כל הפונים להודות לכם ולהוקיר לכם הערכה על מפעלכם. חזקו ואמצו וקבלו את אהבתי. אני מקווה שתקראו את ההודעה הזאת ואני אשמח אם תפרסמו אותה ברבים.

אבקש לתת לי מסמכים רפואיים המוכיכחים קשר ישיר ליתר לחץ דם כתוצאה מ- PTSD וקשר ישיר המוכיח היפר כולסטרול וטריגליצרידים כתוצאה מ- PTSD אודה לכם מכל הלב באם תוכלו להוכיח לי הוכחות רפואיות של מאמרים ומחקרים המעידים קשר ישיר ל- PTSD תודה מראש שלמה

שלמה שלום, להערכתי עליך לפנות לפורומים האחרים העוסקים בנושאים שדיברת עליהם (יתר ל"ד וכד'), ולהפנות גם אליהם את בקשתך. מכיון שאתה דורש מאמרים רפואיים מקצועיים, סביר להניח שתמצא את מבוקשך גם באתרים של רפואה עבור רופאים (הבעיה היא שלא תוכל להיכנס לרובם אם אינך רופא). לגבי הפורום הספציפי הזה, לפי מה שראיתי עד כה רוב אנשי המקצוע הנכנסים הנה הינם פסיכולוגים ועובדים סוציאלים, לכן נגישותם לחומר הרפואי אותו אתה מבקש קטנה. בהצלחה, טלי פרידמן

לשלמה, שלום אולי אתה יכול לכתוב לשם מה אתה זקוק למסמכים. אם מדובר בתביעה משפטית עקב מצבך, ממילא תזדקק לחוות דעת של רופא מומחה ולא יעזור לך להציג מסמכים אלה. רופאים בוועדות רפואיות מכירים את המסמכים ואת ההשלכות של PTSDאם תוכל לכתוב לפורום את הסיבה עבורה אתה זקוק למסמכים אולי נוכל לעזור לך. אמיר

יש לי ילדה בת חמש וחצי. היא חכמה מאוד, עם בטחון עצמי, כריזמתית והמחמאות הנ"ל הם מפי כל מכריה (גננות וסייעות). אבא שלה ואני נפרדנו וחזרנו לחיות יחד פעמים רבות. בתקופה האחרונה שנפרדנו החלטתי שזו הפעם האחרונה ואני לא מתכוונת לחזור אליו. (היא הייתה נוכחת בויכוחים רבים בגלל קינאה).מאז היא חזרה לעשות את צרכיה, אך לא ירדה ברמת הלימודים או ברמה החברתית. כאשר אני שואלת אותה מדוע?! היא הייתה אומרת שהיא שכחה לגשת לשירותים וכיום יש לה תירוץ חדש. "אני מתרגשת". תחילה הייתי מאוד סבלנית ואמרתי לה לא נורא וזה קורה. כיום אני אובדת עצות. ואני יודעת שזו איזו שהיא דרך להתפרקות משום שבכל התחומים היא פשוט מקסימה, מלאת שימחת חיים כל הזמן שרה ורוקדת. מה עלי לעשות? אודה לך על תשובתך בהקדם, או באם תוכל להפנות אותי לייעוץ. אמא מודאגת.

ילדי בן ה-9 סובל מבעיה של שתן במיטה ההיתי רוצה לדעת ממה זה נובע והאם יש איזשהו טיפול כי הבעיה הזו מטרידה את בני ואת בני מישפחתי הייתי רוצה לקבל תשובה בהקדם האפשרי בתודה מראש אלי

אלי שלום, אודה לך באם תפרט לגבי מצבו של בנך. האם זו תופעה שקרתה רק לאחרונה או שמא מאז לידתו הוא טרם נגמל מהרטבת לילה, האם ניסיתם טיפולים כלשהם, האם היו איזשהם שינויים בחייו של הילד לאחרונה (מעבר מגורים / בי"ס, טראומה כלשהי כגון פטירה של אדם קרוב, לידה במשפחה הגרעינית וכו'). מידע שכזה יסייע לתת תמונה שלמה על מצבו של בנך, וכך להבין את המקרה בצורה שאפשר גם להתייחס ולתת רעיונות לפתרון/ לסיוע. טלי פרידמן

בני בן חמש וחצי, אובחן כילד עם בעיות של קשב וריכוז. אני לא מצליחה לגמול אותו מעשיית צרכים כמו ילדים בני גילו. וזה אומר עשיית צרכים במכנסיים. היתה תקופה קצרה של כ- 3 חודשים שהצלחנו והכל היה בסדר אך עכשיו יש נסיגה. ניסיתי את כל השיטות. הייתי רכה ומבינה, הייתי קשה וכועסת, התעלמתי, אב ל זה לא הולך.. מה לעשות...?

לימור שלום, ממכתבך ניכר כי את דואגת לבנך, ונמצאת במצב של חוסר אונים, רוצה לעזור לו ולא יודעת איך. מה גם, שנשמע שנואשת מכל הטיפולים שנועדו לסייע לגמול ילדים מעשיית צרכים. עוד אמרת שלאחרונה בנך אוחבן כהפרעת קשב וריכוז. האם הוא מטופל במסגרת כלשהי? רוב הסיכויים שהוא אכן מטופל (אני מקווה) ועל כן לדעתי עליך לשאול את מטפליו לגבי המלצות לשיפור המצב. אם הוא אינו בטיפול , לדעתי, עליך לפנות לעזרה מקצועית שתסייע לו בהתמודדות על ההפרעה שלו וכל מה שמתלווה אליה (קושי הגמילה). לגבי שלושת החודשים בהם הילד הצליח להיגמל לכאורה, זה מעלה ספקות לגבי יכולותיו האמיתיות ומה מבין כל אלה הם חלקים פיזיים ומה הם חלקים נפשיים. טלי פרידמן

דודי כתב/ה: > > בני בן אחד עשרה, . אני לא > מצליחה לגמול אותו מעשיית צרכים כמו כל הילדיםילדים בני גילו. וזה אומר > עשיית צרכים במכנסיים. הילד חכם מתפקד בסדר בבי"ס ובסביבה. נבדק ע"י רופאים ומבחינה גופנית אומרים שאין בעיה היינו בשנים האחרונות אצל מטפלים שונים. היום אנו בטיפול במרכז מסויים. השאלה:האם ידועים מקרים כאלה? האם ידוע על טיפול שהצליח? בתודה מראש למי שיכל לעזור > > מה לעשות...? > >

שלום רב! אני מעוניין לקרוא ספרים או מאמרים שעוסקים בכול אחד מהנושאים האלה ביחד ולחוד בעברית ( שנאה עצמית והזדהות עם התוקפן ) בתודה יאיר שלום

יש ספר של אנה פרויד : "האני ומנגנוני ההגנה" יש שם הסבר מפורט על המנגנון הגגנה שהזכרת (הזדהות עם התוקפן)

למרות שעוד לא התייחסתם להודעתי הקודמת (העיניין מאוד מציק ואתם אולי לא יכולים לעזור)אבל בהמשך לדבריי...מה ההבדל בין הפרעות האובססיביות השונות?,אם אפשר לתת שמות,או שמות ספרים בנושא,עצות איך לדבר עם אחי(בהתחשב בזה שהוא עצבני כשמדברים איותו על זה ויש דרך לדבר איתו שהוא פחוט מתעצבן אבל היא לא עוזרת)האם הוא מבין שזאת הפרעה בכלל?להגיד לו אתה חולה וכדיי שטתפל בעצמך כדי?(זה מאוד לו עוזר),הוא טוען בעצבנות שזאת לא מחלה ומחלה זה רק דבר גופני ושהדברים שהוא עושה הם בסדר גמור (למרות שעל דברים אלו הולך לו כל היום ואף הלילה)וזה רק נעשה יותר גרוע. בבקשה תתנו לי עצות ושיטות(תחסיסים פסיכולוגיים אם יש כאלה)איך לדבר איתו בצורה שאולי זה ישפיע במשהו

ניצן שלום, אני חושבת שאת לוקחת על עצמך יותר מדיי אחריות. אמנם מדובר באחיך, וניכר כי את דואגת לו מאד, אולם את לא מסוגלת לעזור לו לבדך, ללא עזרה מקצועית. את יכולה לנסות למצוא אתרים באינטרנט שעוסקים בתופעה של כפייתיות או בכינויה הלועזי( OCD (OBSSESIVE COMPOLSIVE DISORDER . בעזרת אתרים אלו תוכלי לקבל יותר מידע על הפרעת הכפייתיות. אולם אין לי מושג אם זו האבחנה המדוייקת המתאימה למצבו של אחיך. עליו להגיע לאיבחון מקצועי ולטיפול. לדעתי, עליך להעיר את תשומת ליבם של אנשים נוספים הקרובים לו (הורים לדוגמא) ולשתף אותם בדאגתך לאחיך. אולי יחד תוכלו למצוא פתרון יצירתי כיצד לגרום לו להגיע לטיפול או ייעוץ. בהצלחה, טלי פרידמן

תראי אין משהו ספציפי,קוראים לי כל כך הרבה דברים עצובים אחד אחרי השני רובם בבית(בעיות בבית)שאין לי למי לפנות וכמה שאני מנסה אין לי דרך לפתור אותן,אני לא בידיוק יכולה לתאר לך אותם כאן כי דוגמא לא תתאר את המצב הכללי המעציב וכך לא תביני במה מדובר-לכן זה קשה לעשות שיחה פה,אלו דברים שמקשים לי על החיים ולכן ביקשתי לדעת אילו דרכים להתמודדות עם לחץ יכולים לעזור-נניח במצב כללי של מתחים...אנסה בפעם הבאה לפרט יותר

מירי, קחי את הזמן, תבהירי לעצמך דברים, נראה שהכל נראה לך קשה מדי, עצבני מדי, מעורבב מדיי. את צריכה לנסות להפריד בין הדברים, לבדוק מה מעצבן יותר ומה פחות, לראות מה הגורמים המביאים אותך לידי מצב עצבני וכו'. כמובן שיש כל מיני תרופות להרגעה אפילו ללא מרשם כגון קלמנרבין ודומיה אבל לדעתי זה לא מה שאת צריכה. את צריכה מישהו לדבר איתו שייסייע לך לראות את הדברים מנקודת מבט אובייקטיבית יותר, כלומר "מישהו מהצד" שיכול לראות את המצבים שבחייך בזוית ראיה שונה משלך. אני אהיה כאן בשבילך, בכל מקרה. חזקי ואמצי, טלי פרידמן

שלום רב, לאחר תאונת דרכים בה נפצעתי די קל (מכה בראש וכתוצאה מכך חתך עמוק במצח שנתפר ע"י המח' לכירורגיה פלסטית + זעזוע מוח) פיתחתי תסמונת פוסט - טראומטית קלאסית, חרדה בלתי מוגדרת, בעיות שינה קשות, ריכוז וזכרון ועוד מספר תופעות נוספות. המודע צלול בהחלט, ישנן נטיות סואיציאידליות החוזרות על עצמן בעת הירידה במצב הנפשי. נמצאת בטיפול תרופתי אינטנסיבי כמעט 3 שנים, באופן קבוע מקבלת 30 מג' סורבון ליום, כמו כן בין 2 ל - 3 כדורי פרוזק ליום או תרופה אחרת (בעת שהפרוזק מפסיק להשפיע, עוברת לתרופה אחרת באופן זמני וחוזרת לפרוזק כעבור חודש וחצי), קסנקס בעת הצורך ואימוון לשינה. ניכרת עליה משמעותית במשקל. כתוצאה מהטיפול המצב כמעט ללא שינוי עם הטבה קלה. האם יש דרך נוספת מלבד הטיפול התרופתי, האם ניתן להפנות אותי למכון רפואי כלשהו / מומחה המתמחים בנושא שבנדון ? תודה מראש על התשובה.

לנה שלום, התופעות שאת מתארת מעידות על דיכאון שבחויה פוסט טראומתית. דיכאון הוא תופעה המתלווה כמעט תמיד לחויה פוסט טראומתית, והינו חלק מהסימפטומים. התרופות שאת לוקחת לפי מיטב ידיעתי (ואני לא רופאה!) הן בעיקר נוגדות דיכאון, מפחיתות חרדה ומרגיעות. זה עונה על הצורך שלך להפחית את הסממנים הפיזיים של המחלה. אולם לא אמרת ולו מילה אחת האם את נמצאת או היית בעבר בטיפול פסיכותרפויטי. מה שאני שואלת למעשה , זה האם אי פעם ניסית לטפל בבעייתך גם מהכיוון הנפשי? ברור שטיפול שכזה מצריך הרבה יותר כוח נפשי ואומץ מאשר לקחת תרופות, אולם להערכתי, טיפול כזה משולב עם תרופות עשוי להביא לך הקלה משמעותית לטוחח הארוך (לא באופן מיידי!!). לגבי אנשי מקצוע המתמחים בחויות פוסט טראומתיות: עליך להתקשר לאחד מבתי החולים (הכלליים) ולבדוק במחלקה הפסיכיאטרית שבביה"ח באיזה מקום מטפלים בבעיה מסוג זה. אם זכרוני אינו מטעיני, אני חושבת שיש יחידה מיוחדת לתופעת הפוסט טראומה בבי"ח רמב"ם שבחיפה. אולם אני משוכנעת שיש עוד יחידות כאלו בבתי"ח נוספים. כל שעליך לעשות זה פשוט להתקשר ולברר. יתרה מזו, את יכולה לפנות לתחנה לבריאות הנפש הקרובה לביתך ולברר גם שם לגבי אנשי מקצוע המתמחים בתחום הטיפול בתופעת הפוסט טראומה. תרגישי טוב ושיהיה לך בהצלחה, טלי פרידמן

טלי, תודה על התייחסות. לצערי לא הבהרתי את עצמי מספיק טוב - בנסוף לטיפול התרופתי אני עוברת טיפול פסיכוטרפי שבועי במשך כל התקופה בה מדובר. כמו כן, גם הטיפולים הפסיכולוגיים שעברתי בנוסף לכך לא הניבו פירות למרות שמשכו זמן רב. כמו כן לא הזדקקתי בעבר לטיפול תרופתי פסיכותרופי וניסיוני נובע ממקרה המתואר בפנייתי הקודמת. יתרה מזו, בעברי הצטיינתי כספורטאית ולא היו קיימים סימני עצבנות / דיכון כלשהום עד למקרה. אני מטופלת ע"י רופא פרטי מעולה. יותר נכון מצדי היה לשאול האם קיימים דרכי טיפול כלשהם מלבד הטיפול הפסיכיאטרי נטו. תודה.

התכוונתי לעצבנות מבפנים על כל מה שקורה סביבי-במצב שקשה לי לעמוד בזה יותר,בלי עלימות ובלי קשר לכלום -בפנים

מירי שלום, עדיין את לא עונה מהי העצבנות הזאת. כרגע מה שאת אומרת זה דומה לאדם שמגיע לרופא ואומר: "כואב לי בגוף". יש למילים חשיבות רבה, אבל כדי שאוכל להתייחס לדברייך ברצינות עלייך לנסות ולהגדיר יותר מהי העצבנות הפנימית, איך זה בא לידי ביטוי, מה בדיוק את מרגישה, אולי אפילו תביאי איזה דוגמא, או סיטואציה שקרתה לך ותסבירי בעזרתה את העניין. אני אולי נשמעת קצת נודניקית אבל אם הייתי הרופאה של אותו אדם עם "כאבים בגוף" לא הייתי ממהרת לתת לו משכך כאבים, אלא קודם כל בודקת לעומק את פשר הכאבים כדי שאוכל להתאים את התרופה המדויקת המתאימה לכאביו הספציפיים. כך גם איתך. עלייך לעזור לי להבין כדי שאוכל לנסות לעזור לך.... :) טלי פרידמן

יש לי שאלה חשובה האם בטוח להרות בזמן נטילת פבוקסיל ע"י האשה? שמתי לב אגב שבאמת יש פה יותר שאלות מתשובות וממש חשוב לי לקבל תשובה. יום טוב

אדם שלום רב, להערכתי, בשל מיעוט "ביקורי" פסיכיאטרים בפורום הזה, לדעתי כדאי לך להפנות את השאלה לפורום של תרופות, או של לידה והריון. והכי טוב....לשאול את רופא המשפחה. זו בוודאי תיהיה האפשרות הכי עדיפה! בהצלחה, טלי פרידמן עובדת סוציאלית

מהם דרכי ההתמודדות האפשריים במקרה של עצבנות עצומה?(הכוונה ללא התערבות מטפל)

מירי שלום, קשה להתייחס למכתבך בעיקר בשל חוסר הפירוט שבו. למה את מתכוונת כשאת אומרת עצבנות עצומה? האם זו אלימות? האם צעקות? האם זריקת חפצים? האם נסיונות לפגיעה עצמית? האם קללות? אפשר לחשוב על הרבה דברים. כדי שאפשר יהיה להתייחס לדברייך, עלייך להוסיף פרטים ברורים יותר. טלי פרידמן.

מבקש את עזרתכם באיתור חומר (רצוי בעברית) על כח עזר וסיעוד בבתי חולים פסיכיאטריים. החומר דרוש לצורך הכנת עבודה מקיפה בנושא. תודה

עופר שלום, אני עובדת בבי"ח פסיכיאטרי במסגרת הפרקטיקום שאני עושה בלימודי תרפיה באומנות. בנוסף אני גם ניהלתי בעבר הוסטל של חולי נפש במסגרת מקצועי כעובדת סוציאלית. אם דרוש לךמידע לא פורמלי על כוח האדם הסיעודי אני יכולה לעזור לך. גם ביקור במוסד כזה עם הדרכה והמון יחס טוב יינתן לך ברצון. בהצלחה! טלי פרידמן

מי יודע מה זה? www.sixtyplus.com מי יודע מה זה? www.sixtyplus.com [email protected] מי יודע מה זה? www.sixtyplus.com מרכז המידע הישראלי לאוכלסיה המבוגרת האתר מכיל 384 בתי אבות בישראל ולהם רשיון כחוק ניתן לקבל יועץ חינם לסידור מוסדי ועזרה בבית ניתן לאתר בתי אבות לפי מילה ,סוג מחלקה או אזור חיוג כמו כן תוכל למצוא אזהרה לגבי בתי אבות אשר אין להם רשיון כחוק . תוכל למצוא גם פוליסות ביטוח של יהודים שהיו בשואה והיו להם פוליסות

קוראים לי יניב ואני בן 29 לפני כ שנתיים עברתי תאונת דרכים עם אופנוע שבמהלכו נפגעתי בראש ובצואר וביד כיום אני סובל מבעיות זכרון לפי בדיקות שעברתי נאמר לי שמדובר בבעית זכרון לטווח קצר אנא יעצו לי בנושא או שלחו לי מאמר בנושא היות ואני מנסה בנוסף לטפל בעצמי תודה יניב

יניב שלום, להערכתי עליך לפנות לפורום העוסק בנוירולוגיה. בכל אופן אנסה לבדוק עבורך על חומר בנוגע לפגיעות ראש ופגיעה בזיכרון לטווח קצר בעקבותיה. נשתמע, טלי פרידמן

אני נערה מלאה ולא נראית הכי טוב בגלל המשקל העודף דבר המרחיק אנשים עוד לפני הכרה ראשונית. קשה לי לתקשר עם אנשים. כשאני פוגשת אנשים חדשים קשה לי מאוד להיפתח אליהם ולנהל שיחה איתם.כשאני לא מדברת איתם, הם חושבים שאני סנובית או ביישנית מדי וזה מרחיק אותם. גם עם אנשים שאני מכירה כמו קרובי משפחה, קשה לי לנהל שיחה רצינית, כי אין לי על מה לדבר איתם. אני נערה די משעממת,לפעמים כשאני כבר מפתחת שיחה נדמה לי שהם לא מעוניינים להמשיך אותה וזה גורם לי לחשוב שאני עוד יותר משעממת ממה שנדמה לי. בנוסף המצב בבית לא מוסיף למצב רוח הכללי שלי. מה לעשות????

אורטל שלום, מקריאת מכתבך ניכר כי את במצוקה, ותחושותייך משפיעות על כל עולמך. את מספרת על תחושת בדידות וכמו כן על ניכור של הסביבה. יחד עם זאת את מתארת זאת כמצב שנוצר "בעזרתך": את מרגישה שאת משעממת אחרים ולכן לא פעם נמנעת ממפגש עם מישהו כדי לא לשעמם אותו.... לגבי מראך החיצוני, לא פירטת מה בדיוק מפריע לך ואם זה נתון לשינוי או לא מבחינתך. בכל מקרה, אנשים לא נשפטים רק לפי מראה חיצוני. נכון שזהו מרכיב חשוב, ולצורך זה נועדה הקוסמטיקה, הדיאטות והניתוחים הפלסטיים, אך זה לא המרכיב היחידי לקשר עם אחרים. נראה כי התפיסה שאת תופסת את עצמך משפיעה על מה שאת מקרינה מתוכך, וכך את בעצם משדרת לאנשים בסביבתך (באופן לא מודע) "אל תתקרבו אליי, אני לא שווה, אני לא יפה, אני משעממת...." וכך הלאה. זה נשמע אולי קצת פסיכולוגיה בגרוש, אך העובדה שאנו מקרינים החוצה את התחושה שאנו מרגישים כלפי עצמנו היא אמיתית. בכל מקרה, אם תחושותייך משפיעות על מצב רוחך בצורה קיצונית או על תיפקודך החברתי, הלימודי או על כל דבר בחייך הייתי ממליצה לך כמובן לפנות לטיפול. הימצאותך בטיפול תאפשר לך להכיר את החלקים השונים באישיותך, תעלה את רמת המודעות שלך לגבי עצמך ותסייע לך לקבל את עצמך כפי שאת והעריך את זה. בהצלחה! טלי פרידמן- עובדת סוציאלית

לאורטל אכן בימינו רוב האנשים מצפים לקבל בחורה שהיופי שלה הוא לא פחות טוב מהיופי וממבנה הגוף של שחקני הקולנוע הפופולרים יתכן ויש אנשים שהיו מוכנים להתפשר על פחות יופי ועל יותר אופי , אך הם חוששים מדעת הקהל שלהם ודעת הסביבה בה הם חיים, בכל אופן לגביך את טוענת שהינך בחורה משעממת אולי תנסי להרחיב את אפיקי הידע שלך ע"י קריאה בעיתונים, חומר באינטרנט, חדשות, מדע, ספרות ועוד ככה שבכל שיחה יהיה לך דיעה להגיב ותצאי מהמחשבה שאת משעממת אפשרי גם להתלבש יפה על מנת שמבנה הגוף המלא שלך לא יבלוט כל כך תאספי לעצמך מספר בדיחות בכל מיני נושאים שבשעת הצורך שצליחי לעלות חיוך על שפתי האנשים שבסביבתך תמיד תרגישי שאת לא נואשת ושבאיזה מקום יממתין לך הבחור שלך שיקבל אותך איך שאת, ואת מצידך אל תכבידי על הסביבה לקבל אותך אל תוותרי אם נראה לך שהם לא מעוניינים לשמוע אותך, ותעלי את הדימוי העצמי שלך בעיני עצמך קודם כל , ואח"כ בעיני האחרים לא כתבת בת כמה את, ונשמח לדעת איזה מזל את בהצלחה

בקשר לשאלה שלך אני בת 16 ואני עקרבית :))

יש לי חברה שאבדה את אבא שלה(בת 15), לפני חודש בערך, והיא כל הזמן חולמת עליו חלומות וחולמת ששאר בני המשפחה מתים, היא לא רוצה לדבר על זה עם מישהו מבוגר או פסיכולוג או משהו כזה, אבל היא בקשה ממני לשאול אם יש איזה כדור שיכול לגרום לה לישון כלכך חזק ככה שהיא לא תזכור את החלומות בבוקר. העניין הזה מאוד קשה לה והיא יותר חושבת על החלומות במקום על המקרה עצמו, אם תמצאו תשובה שתינו מאוד נשמח!

שלום ליאור קשה מאד לאבד אבא בכלל ובגיל 15 בפרט. תפקיד החלומות לעזור בעיבוד האבל. דרך החלומות החברה שלך מתחילה את תהליך העיכול של האסון. חשוב שהיא מדברת על החלומות, כי בדרך זאת היא מדברת באופן עקיף על הרגשות שלה סביב האבדן. כך שמדובר בדרך נורמלית ולגיטימית לעבור את תהליך האבל. אם הסיוטים חמורים מידיי ומפריעים לתפקוד, או אם הם יימשכו עוד חודש בלי שתהיה הקלה, כדאי יהיה לפנות לעזרה מקצועית.אני מקווה שהקשבה ועזרה של חברות ובני משפחה יעזרו לעבור את התקופה הקשה ולעכל את האבדן. בהצלחה אמיר

לליאור שלום אינני חושב שהפיתרון הסימפטומטי בכדור שיסייע לה לישון יעזור, כדאי לפנות לאיש מקצוע כדי שיטפל לא בסימפטום אלא בהפרעה עצמה. בברכה שי קולין

אבי נפטר לפני 4 חודשים, לאחר 8 חודשים בהם חלה בסרטן, בעקבות כך בעצם עברתי תקופה קשה עם מחלתו של אבי, לאחריה תקופה קשה של ניסיון התמודדות עם מותו, אשר לדעתי עוד לא הצלחתי להתמודד איתו, וכעת קשה לי יותר. אנו שלושה אחים,שניים מהם נשואים ואני היחידה שנותרה בבית עם אימי, אימי עוברת תקופה קשה מאוד ונתונה רוב הזמן בדכאון, ולכן אני משתדלת להיות איתה כמה שיותר, כתוצאה מכך בעצם נפגע אורח חיי שלי,אני כמעט ואיני יוצאת מהבית אחרי העבודה אלא אם כן אימי יוצאת. הייתי רוצה שתאמרו לי כיצד עלי לנהוג, איך אני יכולה להקל את התקופה לאימי ויחד עם זאת לי, אני מרגישה שאני נתונה ללחץ נפשי חזק ולעיתים ממש שאין לי יותר כוח, שאני רוצה לברוח, לא יודעת בעצמי איך להתמודד,ואין לי כוח לעזור לאחרים. אחיי מנצלים את עובדת היותי בבית ולכן משקיעיעם הרבה פחות, למרות השיחות החוזרות ונשנות שלי איתם, כלום לא עוזר,ולכן לא הייתי רוצה שתציע לי כפתרון להיעזר בהם, אלא פתרון שאני יכולה ליישם בעצמי. מה לעשות?

לטלי שלום אני מבין מאוד את מצוקתך אך איני יכול לתת דרך האינטרנט פיתרון והתייחסות רצינית ומעמיקה לבעייתך עלייך לפנות לגורם מומחה לרופא המשפחה או לפסיכולוג. בברכה שי קולין

שלום רב, אני מחפשת חומר עדכני על הגישה האינטרסובייקטיבית. כיון שמדובר בגישה חדשה יחסית אין עליה חומר תיאורטי רחב, אך בטוחני שקיים חומר עליו אינני יודעת. אשמח אם מישהו יסייע לי במציאת החומר. בנוסף, מתארגנת קבוצת קריאה על הגישה האינטרסובייקטיבית באזור ת"א. המעוניינים להצטרף מוזמנים לכתוב תגובה ונמצא את הדרך ליצור קשר. תודה

אני מאד מתענינת בגישה הזו. קראתי קצת מכתביה של גסיקה בנג'מין. אשמח להצטרף לקבוצת קריאה

נטע שלום, אשמח לדעת מה הרקע הלימודי והמקצועי שלך. אם תוכלי העבירי לי איזשהם נתונים לגבי דרך התקשרות עימך. טלי פרידמן

לטלי שלום רב אני ממליץ לך לקרוא את מאמרו המעניין אך קשה של בולס Bollas,c. 1987 The transformational object in C Bollas 1987 The shadow of the object NY Colombia unuversity Press and Bollas c (see above) The self as an object ללקק את השפתיים בברכה שי קולין

שי שלום, קראתי את המאמר. אתה אכן צודק. המאמר מעניין מאד, ושווה קריאה כל פעם מחדש שהוא הופך להיות רלוונטי למטופלים מסויימים. כל קריאה בו מגלה היבטים נוספים וחדשים (כמו שקורה במרבית המאמרים והספרים המקצועיים בפסיכולוגיה). בכל אופן, תודה. טלי פרידמן

שי שלום, רציתי לבשר לך שיצא תרגום של הספר הזה של בולס והוא נקרא "צילו של האובייקט". שווה כל אגורה...במיוחד שמשלמים קצת פחות אגורות בשבוע הספר :) טלי פרידמן עובדת סוציאלית

שלום,מדברת אותה אחת שדברה על בעית הכפיה.אני פשוט בוכה כי אני לא יודעת מה לעשות בקשר לאחי-הוא מסדר דברים בצורה מאוד סימטרית ומסויימת וחוזר על פעולות המון המון המון פעמים וכועס כשמנסים לשנות,זה מפריע מהרבה בחינות-הוא לא בטיפול מה אני יכולה לעשות כדי לשנות את המצב? עיזרו לי

שלום לך. אני רוצה להפנות אותך לפורום בנושא הכפייתיות ב-IOL להלן קישור: http://www2.iol.co.il/communities/comm_OCD/ תוכלי גם שם להעלות זאת וגם להרחיב. הפורום מיועד בדיוק לדברים אילו! אני מקווה גם שתוכלי לקבל שם תמיכה והכוונה. עידו

שלום ניצן ראשית אני רוצה להתנצל בפניך על העיכוב בתשובה. פורום פסיכולוגיה ופסיכיאטריה נמצא כעת בתהליך של שיפור ושדרוג על מנת שאת ושכמותך יוכלו להנות משרות מהיר אמין וטוב יותר. בכל אופן לכל טענה ושאלה העומדת על הפרק את יכולה לפנות אלי לאיתי [email protected] לשאלתך מתאורך עולים בקנה אחד תאור של התנהגות כפייתית של אחיך. עלי לציין כי התנהגות כפייתית אינה בהכרח מעידה על הפרעה כפייתית. ישנו גם מצב הנקרא אישיות כיפייתית (obsessive compulsive personality) שבה קיימת התנהגות ומחשבה כפייתית, אך היא אינה מפריעה לאותו אדם. כדי לעזור לאחיך, יש לברר בדיוק את המצב הנפשי בו הוא שרוי. על מנת לעשות זאת יש לפנות לפסיכיאטר אשר יוכל לעזור גם במציאת טיפול מתאים (התנהגותי, תרופתי). ניתן לפנות לפסיכיאטר דרך קופות החולים השונות, ובמקרי חירום ניתן לפנות למיון פסיכיאטרי בביה"ח בארץ. תודה לך על הסובלנות איתי מנהל קהיליית הפורומים

בשנים האחרונות רווחת יותר ויותר הדעה בדבר הסיבה להרבה הפרעות נפשיות, כמו: דיכאון, חרדה, טורדנות כפייתית ועוד. הדעה הרווחת היא שהסיבה להפרעות אילו היא מחסור בסירוטונין. מתייחסים לדעה זו כאל וודאות מבוססת ומאוששת במאת האחוזים. ברצוני לשאול לגבי מעמדה של דעה זו: עד כמה היא מבוססת? עד כמה זו בגדר השערה? אודה על הסבר שיבהיר לי שאלה זו.

שלום עידו ראשית רציתי להתנצל בפניך על העיכוב בתגובה. האתר עובר שלב של שיפורים ושיפוצים , ובמסגרתו גם מצבת כח האדם משתנה. אנא הבן את הקשיים בעומדים בפנינו ברגעים אלו. תהליכים אלו מובילים אותנו לנקודת זינוק חדשה שממנה השירות שינתן לך ועבורך יהיה מהיר יותר, מדוייק יותר, אינפורמטיבי ומשכיל. אני עומד לרשותך בכל עת נוגע לכל שאלה. לשאלתך: תאוריית הסרוטונין טרם הוכחה באופן מדעי אמפירי, אך היא עומדת במבחן המציאות, מאחר ותרופות פסיכיאטריות רבות חוסמות או מעודדות (תלוי בהפרעה בה הן מטפלות) את ייצור הסרוטנין, ובאופן קליני בעקבות השימוש אנו רואים שיפור במצבו הנפשי של החולה והקלה בתסמינים שליוו אותו טרם הטיפול. תמשיך לעקוב חרי הסקירות באתר, אני אשתדל לפרסם סקירה בנושא בכבוד רב איתי, מנהל קהיליית הפורומים

יש לי עבודה בבית הספר ובקשו למצוא אתר שנותן מידע על המושגים: מודע, תת מודע, סמוך למודע. ולא מצאתי אתר אחד שמדבר על כך, האם תוכלו לעזור לי?

שלום רב, הנושאים עליהם אתה צריך לעשות את העבודה שייכים לתאוריה הפרויידיאנית, שבראשה עומד זיגמונט פרויד (פסיכואנליטיקאי). אני מציעה לך לרשום במנועי החיפוש את המילה "פרויד" ואני משוכנת שאז תקבל חומר רב אודות האדם והתאוריה שלו. בנוסף ישנם ספרים רבים העוסקים בנושא. ראשית, האנציקלופדיות הכלליות למיניהן (הכול תחת המונח פרויד) שנית, הספר "תיאוריות על גיל ההתבגרות" של מוס, מביא את התיאוריה של פרויד בקצרה. שלישית, ישנם לקסיקונים למונחים בפסיכולוגיה ושם תוכל למצוא את המונחים הללו בקלות. עבודה נעימה!!

שלום אין לי מה להוסיף לדיברי טלי בהצלחה בחיפוש שי קולין

שלום לכל משתתפי הפורום. אני בקושי מוכר כאן כי כמעט ובקושי אני משתתף. יצא לי להשתתף מס' קטן של פעמים, ממש מס' קטן של פעמים. עד כאן ההקדמה. עכשיו לעצם העניין, מה אני רוצה? אז ככה: אני מתמודד עם הפרעה כפייתית אובסיסיבית שנקראת: ocd אני גר כעת בדירת שותפים, באזור רמת גן. השותפים איתם אני גר משתייכים למה שנהוג לכנות: "החברה הבריאה". איני מעיז לספר להם על ההפרעה הקשה הזו שאני מתמודד איתה יומיום ושעה שעה. אתם יודעים שאנשים שמתמודדים עם ocd מומחים ואלופים בלהסתיר. וכך אני נוהג בדירה. אינני מספר לשותפי לדירה את זה שאני סובל מההפרעה ושאני גם מטופל בטיפול פסיכולוגי (ללא תרופות). ההתמודדות עם הפרעה זו קשה מאוד, למי שאינו יודע, אבל היא קשה שבעתיים כאשר נאלצים להסתיר אותה מעיני הסביבה. זה הופך לסבל קשה מנשוא שממרר לי את החיים! פשוט כך! הגעתי להחלטה שאינני רוצה עוד להסתיר מהסביבה את ההפרעה הכפייתית, כי זה פשוט בלתי נסבל. לכן אני כותב כאן את סיפורי, כי הייתי שמח להצטרף לדירה בה גרים מי שמתמודדים בעצמם עם בעיה נפשית, לא משנה לי איזה בעיה נפשית, (רצוי לא ocd' כי אני חושב ש-ocd עם ocd לא ממש מסתדר). ומטופלים בגללה, וכך זה יכול לתרום להקלה רבה עבורי ואולי גם עבור האחרים. אני גר כעת ברמת גן, ומעוניין לגור בירושלים. ואשמח מאוד אם יש מישהו/י בירושלים שמעוניין/ת שאצטרף אליו/ה כשותף לדירה, או שנחפש יחד דירה. בינתיים אני לא כותב דרך ליצירת קשר, אלא רק לאחר שאראה שיש היענות לפנייתי אחשוב על דרך ליצירת קשר. אני מודה מקרב לב למי שיעזור לי בעניין זה. ביי

מזה ocd? אתה יכול להסביר למי שלא מבין בבקשה? תודה ותהיה בריא! (-:

שלום קוראים לי ענבל ואני בת 15. בשנה שעברה הייתי בטוחה שאמא שלי לא אוהבת אותי-ב-95 אח שלי חלה בסרטן ועכשיו הוא בריא, אבל אני חושבת שאולי בגלל זה הקשר בינינו כאילו נותק. השנה זה יותר טוב כי הבנתי מה הבעיה ודיברתי איתה על זה. אבל בכל זאת שנה שעברה הייתה השנה הכי קשה בחיים שלי כי בחיים שלי לא הרגשתי כזא בדידות. אז כמו שאמרתי השנה המצב יותר טוב, אבל אני חושבת שיש עדין בעיה אצלי, כי ברגע שהיא לא מתייחסת למה שאמרתי או אפילו לא שומעת- אני כבר חושבת שחזרנו לאותו מצב של שנה שעברה......וזה ממש מכניס אותי לחרדות שזה יהיה אותו דבר. חוץ מהפחדים האלה אני כל הזמן מנסה לקבל תשומת לב מהמורים שלי בדרכים שונות- אני מפריעה, אני מעוררת רחמים ועוד. אני מאוד ארצה להיפטר מהבעיה הזאת, אז אם תוכלו לעזור לי אני מאוד אשמח. תודה.

ענבל שלום, אני קוראת את מכתבך ושומעת ממנו הרבה מאד חרדה וקושי. המצב בו את נמצאת אינו רגיל או נורמלי בעיניך, את לא יכולה למנוע אותו, וכשזה קורה את נלחצת וחושבת שאת לא בסדר. ובכן ענבל...אני רוצה להבהיר לך שנערים ונערות בגיל ההתבגרות חווים את מה שאת מתארת כל הזמן. עכשיו בעצם את נמצאת בגיל שבו את מנסה לפתח את עצמך, לבנות את עצמך, להדגיש צדדים באישיותך ולהסתיר צדדים אחרים שאת פחות אוהבת. כדי לעשות את הבנייה העצמית הזו את זקוקה להד של הסביבה הקרובה והמשמעותית שלך, כלומר, לאיזה שהיא תגובה מאנשים שחשובים לך: הורים, חברים, מורים וכו'. בגלל זה חשובה לך תשומת הלב שלהם, וכשזה לא קורה את נעלבת ונפגעת. על אף שמדובר בתהליך נורמלי לחלוטין, אני מציעה לך שאם זה מפריע לך מאד, כדאי לך לפנות לעזרה מקצועית: יועצת ביה"ס, פסיכולוג וכו'. הסתייעות בעזרה שכזו עשוי להקל עליך את השלב בו את נמצאת כרגע בחייך, ויעזור לך למצוא דרכי התמודדות עם קשייך. בהצלחה!! טלי פרידמן - עו"ס

טלי, הייתי אצל פסיכולוגית, והבעיה היא לא רק בגיל ההתבגרות אלא בקשר שלי עם אמא שלי, ציינתי שלאחי היה סרטן, במשך כל השנה ההיא לא ראיתי הרבה את אמא שלי.....והקשר התרחק....עכשיו יש בעיה בתקשורת ועם זה אני לא יודעת מה לעשות...

לענבל שלום רב ראשית אני מצטער על זמן ההמתנה הארוך לתשובה. בנוסף ניכר כי את חשה בדידות רבה ורצון לקשר עם סביבתך הקרובה. לפי סיפורך את מתקשה ליצור קשר מחד אך כמהה אליו מאידך . אני יכול להבין את המצוקה ולהציע לפנות לרופא המשפחה או לפסיכולוגית בית הספר, כמובן בהסכמת הוריך לגבי טיפול במצוקותיך. בברכה שי קולין

אני בת 25 ולאחרונה סובלת מסחרחורותבדיקוךת רפואיות נמצאו תקינות. הסחרחורת מופיע בעיקר במקומות שיש בהם עוד הרבה אנשים כמו מסעדות, חנויות וכו'. רציתי לדעת האם זה קשור ללחץ או למשהו נפשי והאם יש פתרון

לרני שלום אין באפשרותי לעשות איבחון דרך האינטרנט יתכן והסחרחורות נובעות מלחץ נפשי אך מה בדיוק רצית לדעת? על איזה הפרעה בדיוק רצית מידע? שי קולין

שלום לכולם! בזמן האחרון, אני כותבת את הבעיות שלי, אני מוצאת בזה מן תרפיה כזאתי זה איכשהו נותן לי תמונה יותר ברורה של המצב, אני כותבת בדיוק איך שאני מרגישה ואיך שאני חושבת מילה במילה, רק רציתי לשאול האם הכתיבה ידועה כתרפיה או שזוהי מן תרפיה אישית בשבילי?

לטלי שלום איני יודע הרבה על סוג טיפול זה אך בהחלט ישנם מטפלים בכתיבה שמנסים על ידי ההבעה בכתב לעלות על קשיים נפשיים ואף לטפל בהם. הם מתייחסים לסגנון הכתיבה מפוזר, אימפולסיבי, מדוייק... וכן לתוכן. אם הכתיבה נותנת לך מרגוע ומשקפת לך את בעיותיך יותר בבירור הרי שזהו כלי טיפול בשבילך, ואני ממליץ להיעזר בו. אולי תעשירי את הפורום ותספרי קצת יותר על הכתיבה ומה היא מעורת בך. בברבה שי קולין

לטלי ושי שלום, קראתי בעיון את ההודעות שלכם. תרפיה בעזרת כתיבה (Graphotherapy) הינה שיטה ידועה ומוכרת בפיכולוגיה. קיים אתר אינטרנט בכתובת www.living-software.com האתר מציג כלי הפועל בהתאם לעיקרון זה של תרפיה באמצעות כתיבה ומסייע באמצעות טכנולוגיה להגיע למיצוי הכתיבה לכיוון התקדמות בבעיה המוצגת. באתר דוגמאות של נושאים איתם התמודדו כותבים שונים באמצעות התוכנה וכיצד התוכנה סייע להם. השימוש בתוכנה הינו חינם וניתן אף לפנות ולקבל סיוע בשימוש בתוכנה.

איפה ניתן להשיג מידע על פירוש של מיבחן רורשך? תודה

לאופיר שלום המידע על פירוש הרורשאך הוא מסווג רק לאנשי המקצוע שכן אם לציבור הרחב יוודע דרכי הפירוש הם יפעלו בהתאם ויהיה קשה לאבחנם. בברכה שי קולין

אני מחפש מידע על פרהפיליות כמו נקרופיליה גורמים, טיפול וכו' בעיקר מה הגורמים תודה אגב, זה רק מיתוך התענינות לא ממהשהוא אחר.......:)

אופיר הנכבד שלום, הסיבות לפראפיליות, הן בעיני המתבונן. יש המאמינים כי המקורות הם פסיכולוגיים: בין אם קשורים בתהליכי חשיבה, דפוסי התנהגות או קשרים מתקופת הילדות. יש המאמינים כי המקורות הם ביולוגים, ונובעים מעליה או ירידה של חומרים שונים במוח. חומר בעברית ניתן למצא בספר " פרקים נבחרים בפסיכיאטריה", או ברשת. בברכה, ד"ר אילן טל המרכז לבריאות הנפש ע"ש בריל (רמת חן), תל אביב.

חברתי לוקה בדיכאון המוגדר כבינוני. מזה חודשיים וחצי נוטלת תרופה בשם אפקסור. היא חזרה לעבוד, ואפילו מפתחת תחביבים חדשים כמו ציור ונגינה. יד עם זאת, אחד הדברים הראשוני שאיפיינו את הדיכאון היה תחושת אמביוולנטיות כלפי החבר שלה. היא לא יודעת אם היא רוצה להישאר איתו או לא. האם האמביוולנטית זה חלק מהמחלה, האם זה יעבור לכשתחלים?

רויטל הנכבדה, ראשית, אני מאחל לחברתך החלמה מלאה. שנית, האמביוולנטיות כלפי החבר יכולה להיות קשורה לדכאון, ומצד שני יתכן ואין קשר בין הדברים. ללא ספק, יציאה מהדכאון תקל עליה להחליט לכאן או לכאן, אך החלטות כאלה הן לעיתים קשות ובעייתיות ללא קשר לדכאון. בברכה, ד"ר אילן טל המרכז לבריאות הנפש ע"ש בריל (רמת חן), תל אביב.

אז איך בכל זאת יודעים מה הסיבה לאמביולנטיות. אגב, האמבילנטיות החלה רק לאחר שהיא לקתה במחלה ולא הייתה קיימת קודם.

אני רוצה לקבל מידע על הנושא הנ"ל, מקומות ודרכים לטיפול

Evelyn שלום, אכן מדובר בנושא רחב. הכתובת אליה יש לפנות היא אגודת "ניצן", המטפלת בלקויי למידה. בברכה, ד"ר אילן טל המרכז לבריאות הנפש ע"ש בריל (רמת חן), תל אביב.

אתרים מצוינים בנושא http://www.ldonline.org http://www.lemidaplus.8m.com/lemidadirec.htm http://www.education.gov.il/shefi/heder.htm

לאחרונה נודע לי על קיומו של מושג זה ויש לי חשש סביר להאמין שאני סובל מבעיה זו. שאלתי היא - מה עושים בנידון? האם קיים טיפול כלשהו שאיננו תרופתי , האם הוא עוזר ולמי עלי לפנות לקבלת עזרה ??? תודה רבה!!!

לע שלום רב אולי כדאי שקודם תספר יותר ממה אתה סובל ואז ניראה האם באמת המחלה רלוונטית יותר אליך. בברכה שי קולין

מושג זה מתאר אנשים שחשים חרדה מסיטואציות חברתיות. לרוב מדובר באנשים שהיו ביישנים מילדות, וחששו ליצור קשרים חברתיים. החרדה ממפגשים חברתיים קשורה לחוסר בטחון ולעיתים קרובות להערכה עצמית נמוכה. לרוב החששות גורמים להתמודדות נמנעת. אנשים נמנעים מסיטואציות חברתיות, ממעטים ליצור קשרים חברתיים ולעיתים נפגעת היכולת ללמוד ולהתקבל למקומות עבודה בגלל חששות אלה. ניתן לעזור באמצעות טיפול פסיכולוגי אינדיבידואלי ורצוי לשלב טיפול כזה עם טיפול קבוצתי. רצוי לחפש מטפל דרך המלצות של חברים. לעיתים הבושה לפנות לעזרה רבה, אבל הפנית השאלה באתר מראה שאתה מוכן לנסות להתחיל לטפל בנושא. ככל שתתחיל מוקדם יותר כך ייטב. בהצלחה אמיר

אני בת 30 , לא ילדתי. אני לוקחת פרוזק מזה שנתיים. ב- 3 החודשים האחרונים המחזור הקדים ובא כל 23 יום במקום 28 בעבר. שאלותיי: 1. האם פרוזק יכול להעלות את רמות הפרולקטין? 2. האם פרולקטין יכול לגרום להקדמת מחזור? 3. האם לקיחת פרוזק לטווח ארוך יכולה לפגוע בפוריות של האשה? בתודה מראש

לנטע שלום רב, פרוזק יכול לפגוע בתפקוד מיני, אך לא ע"י עליה בפרולקטין. כפי הידוע לי כעת, פרוזק אינו גורם עליה בפרולקטין. מה גם, שאם הסיבה לשינוי במחזור היתה נטילת פרוזק, שהרי השינוי היה צריך להופיע לפני שלוש שנים. המלצתי היא לפנות לרופא המשפחה ולגניקולוג, לבדיקות מתאימות. כמו כן כדאי להתייעץ עם הרופא שרשם לך את הפרוזק. בברכה, ד"ר אילן טל המרכז לבריאות הנפש ע"ש בריל (רמת חן), תל אביב.

שלום לכל מי שקורא! אני בת 15, ואני לא מהבנות הכי מקובלות (אני גם לא חושקת בכך) אבל יש לי מספיק חברות. יש ילדה אחת שהיא לא ממש חברה שלי ואני לא ממש מחבבת אותה (אולי בגלל שאני לא ממש מכירה אותה כי אין לי משהו אישי נגדה) אבל אין לה כמעט חברות והיא די בודדה, אני קצת מרחמת עליה כי גם אין לא אבא והיא מאוד מנסה להתקבל ואני מנסה להיות כמה שיותר נחמדה. כל הסיפור הזה מתחיל להמאס עלי כי אני מרגישה שהיא מפריעה לי כל הזמן כשאני באמצע עיסוקים אחרים והיא נצמדת אלי הרבה ואל בת דודה שלה שהיא בין החברות הכי טובות שלי, וזה די מפריע ... לעומת זאת יש עד ילדה אחת שאני כמעט מתעלמת ממנה והיא בכלל מנודה כי היא לא ממש שומרת על היגיינה, והיא נורא שקטה ואני כמעט ולא מתייחסת אליה, למרות שאני די נפגעת כשילדים יותר מקובלים ממני מתעלמים ממני כשהם ליד החברים שלהם וכאשר הם לבד הם מתייחסים אלי גם מתוך רחמנות כזאתי למרות שאני בכלל לא מרגישה מעוררת רחמים..... האם אני באמת אדם נורא? מקווה שתעזרו לי, טלי

שלום נערה צעירה, אני אתחיל בלגלות לך סוד, בליבנו יש מעין מקרן קטן והוא מעביר את ההרגשה שלך לתוך מה שאנו רואים בעולמנו. מה שאני רוצה לומר לך זה שאת תופסת את עולמך ומפרשת אותו לפי התחושות שלך ולפי מה שאת חושבת שאת. כלומר, אם את רואה אנשים מאוד מנודים ומסכנים זה אומר שאת תופסת את עצמך אותו דבר. אם אמרת על עצמך שאת לא חושבת שאת מעוררת רחמים זה לא אומר שבתוך תוכך יש קול קטן ורע שאומר לך את זה ולוחש לך בלי שאת יודעת שאת כזו. מה עושים? ראשית, כל אדם מקצועי בתחום הפסיכולוגיה יוכל לעזור לך להבין מהם הקולות הרעים האלה שבאים מהלא מודע ( החלק הנסתר והלא מוכר של הנפש שלנו ) ולמה בכלל הם באים . פסיכולוגים אפשר למצוא גם ברישום של קופות החולים. שנית, את יכולה בעצמך לנסות להקשיב לתוך הלא מודע . יש הרבה דברים שחוסמים אותנו מלשמוע את הלא מודע כי זה בד"כ דברים שקשה לנו להקשיב על עצמינו אבל אפשרי לתת לדברים האלה לחלוף. אבל קודם כל יש לזהות אותם ולא להתכחש אליהם. ברור לך עכשיו שאת לא אדם רע אלא אדם שזקוק לעזרה וזכאי לקבל אותה. אני אגלה לך סוד נוסף: מאחורי כל אדם מסתתרת נשמה שעם כוון ועזרה היא תהיה מאושרת ורצויה ואת תהי רצויה אם תהי רצויה לעצמך. אז קדימה, תתחילי לטפל בעצמך ולשמור על עצמך יותר טוב. באהבה

לטלי שלום רב לא אינני חושב שאת אדם רע. ליצור קשר עם חברה מתוך רחמים או רצון לעזור לה בלבד ללא נגיעה אישית או קירבה שנוצרת ביניכם זה דבר מאוד קשה שאני לא בטוח שאפשר לקיים. הייתי רוצה שתהי נאמנה יותר לצרכים שלך ותתחברי עם מי שבאמת מוצא חן בעיניך ואת חשה אליה / אליו קירבה. בברכה שי קולין

אני עובד במשרד, וכל הזמן יש לי הרגשה שאנשים לא מתייחסים אלי, ומזלזלים בי, זה יוצר פעולת גומלין שלי , של התרחקות והתנתקות, אשר גורמת לעוד יותר מחשבות והבנות שלי, שאנשים לא אומרים לי שלום ומזלזלים בי, ולא רוצים את קירבתי, יש לציין שכמה פעמים, הזמינו אותי להתקרב ולאכול איתם יחד, ואחרי שעה שוב עשו משהו שפירשתי כזילזול, ואני מרגיש מאוד לא טוב, ורוצה לעזוב את המקום, אבל אני יודע שזה בעיה שלי כי בכל המקומות עבודה הקודמים שלי, היתה לי אותה בעיה . העניין שאיני יודע איך ללכת צעד אחד קדימה עם בעייתי זו, כי שיחה על הדברים איתם, אני מפחד להראות חלש ופגיע, וחסר ביטחון, ובדרך כלל שיחות נפש שאני עושה עם עמיתים, על "איך אני מרגיש", יוצרות פיצוץ או מרחק יותר גדול. האם יש לאנשי המקצוע שלכם עצה. תודה, מלקיאדס [שם כינוי כמובן]

מלקי יקר , עליי לבשר לך שלא תוכל למצוא כאן תשובה ומענה על יריעה קצרה זו, וללא בדיקה מעמיקה של התהליכים הפנימיים העוברים עלייך בשעה שאתה נמצא במקום עבודתך. כן תקבל עצה שעלייך לפנות לייעוץ מקצועי של פסיכולוג, אותו תוכל למצוא בספר של קופת החולים שלך או בכל רישום אחר... וכו' וכו' שהיא עצה טובה שלעצמה. אבל אני מאמין ביכלתו של אדם לרפא את עצמו בצורה כזו או אחרת כי אנו עומדים מול קשיים פנימיים בכל מהלך חיינו וזה פשוט לא ייתכן ואפשרי לגשת בכל פעם לפסיכולוג. תהליך הריפוי העצמי דורש ממך הגברת כישורים טבעיים כמו מודעות וקבלה עצמית, לפחות בשלב ראשוני. מודעות למה שאתה עובר בזמן שאתה בעבודה וקבלה עצמית כדי שתפסיק לשנוא את עצמך כל כך ותתחיל להבין את מקור התפיסה העצמית כחלש וכחסר ערך. אני מבטיחך שאתה עשוי ללמוד את עצמך טוביותר מבפנים גם לבד. יש כמה ספרים העוסקים בכך כמו של לואיז היי "אתה יכול לרפא את עצמך" ועוד ועוד.

מלקיאדס היקר, ממכתבך אני מתרשם כי אתה אכן סובל מאד מהרגישות שלך מול אחרים. נראה כי יחסם של אחרים חשוב לך , אך פעמים רבות יחס זה מתפרש אצלך כזלזול. אינני מכיר דרך טובה יותר מלהתמודד עם דברים אלו, מאשר באמצעות טיפול. רגשות אלו הם רגשות שכיחים, ומופיעים אצל רבים. אני מאמין, כי באמצעות טיפול, ניתן "לגשת" לרגשות אלו ולנסות להבין אותם. שלא תטעה, טיפול לא יהיה קל, ואלי אף יהיה קשה. אך אם דברים אלו מציקים לך, יש מקום לנסות ולהקל עליך. בהצלחה! ד"ר אילן טל המרכז לבריאות הנפש ע"ש בריל (רמת חן), תל אביב.

עילם וד"ר אילן, תודה על תשובתכם מלקיאדס

איך מתמודים עם בעית הקנאה, דרכי טיפול לא מסובכות בחזרה לעבר. שיטות פרקטיות ופשוטות

ליעל שלום רב אני מתקשה לענות על שאלה כה כללית כדאי לך לתת יותר פרטים. קינאה במי ומאיזה סיבה? על איזה רקע הקינאה ולמה היא מובילה, איך את מתמודדת איתה. כמו שאת רואה קינאה יכולה לנבוע מהמון סיבות והרקע לה יכול להיות מאוד רחב. יתכן ומדובר בקושי סביב הדימוי העצמי או חסך בילדות שגורם לקינאה באחר ועוד ועוד... בברכה שי קולין

לאחי יש בעיית כפיה בפעולות היומיומיות שלו.העיניין מאוד מפריע.האם כאשר יעסוק בלימודים או עבודה יותר בדחיפות הבעיהתהיה פחוטה?

לחלי שלום רב בבקשה תפרטי יותר למה את מתכוונת בבעיות כפיה, תני יותר פרטים. בברכה שי קולין