פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום, לפני כחודש צפה אחי בן ה 13 בסרט הקולנוע "החוש השישי" ומאז סובל מסיוטי לילה קשים והוא מסרב ללכת לישון לבד במיטתו (מה שגורם לנטל על שאר בני הבית). אני צפיתי בסרט הנ"ל גם כן ואני חייב לציין שבסרט אכן ישנן מספר סצנות מפחידות ומצמררות. מה שהפתיע אותי אצל אחי הוא התגובה הקיצונית שלו לסרט, שהרי הוא ילד נורמלי ויציב שלא סבל בעבר מפחדים וחרדות יוצאי דופן כלשהם. ניסינו (אני והורי) להסביר לו שזה "רק סרט" וניסינו לפשט לו את הדמויות והעלילה כך שיבין שאין לו ממה לחשוש אך כל זה לא הועיל. חשבתי ללכת איתו לסרט בשנית כדי שיוכל להתמודד שוב עם פחדיו ,אך אני לא בטוח שזה הדבר הנכון לעשותו וכן אני חושש מתגובה הפוכה מהרצוי. איך מתמודדים עם סיוטי לילה אצל ילדים קטנים? אני מניח שברוב המקרים הם לא תופשים את ההבדל בין הסרט למציאות, אך לא כך במקרה הנ"ל. אחי מבין שמדובר בסרט, הוא יודע שהדמויות מגולמות על ידי אנשים בשר ודם ובכל זאת הוא ממשיך לפחד. האח המודאג.

למור שלום רב כדי לתת תשובה מהימנה יותר עלי לקבל פרטים נוספים. האם הוא לא ישן במשך כול הלילה? עד כמה הסיוטים דחופים? מה תוכן הסיוטים האם בעבר קרו מקרים דומים? סיוטי לילה הם טבעיים לגמרי אצל ילדים השאלה מה חומרתם וכדי לקבל תמונה יותר מקיפה עליך לעדכן אותי בעוד פרטים ואשמח לעזור שי קולין

שלום מחפשת מחקרים / מסקנות המקשרים בין חמרי מזון שונים, אלרגיה אליהם, והופעת התנהגויות לא נשלטות ושאינן נאותות בקרב ילדים ובני נוער בעיקר. תודה.

פנינה שלום! תוכלי לפנות למייד-ליין באתר של חב' סולגאר (ויטמינים ומינראלים) או לפנות אליהם ישירות בקו הדרכה והם ישלחו לך חומר בענין. ישנם הרבה מאוד מחקרים בענין זה בעיקר השפעת צבעי מאכל (וכמה שהם מזיקים - חבל על הזמן......) והיפרקטיביות אצל ילדים!!! (טלפון סולגאר: 333- 350 - 800 - 1) כמובן ישנם מחקרים נוספים על אלרגיות למזון כגון מעבר מיניקה למוצרי חלב של פרה וכל הבלאגן שגורמיחם לתינוק מחוסר ידע ורגישות לתופעות הנלוות. ישנם טיפולים קלים ויעילים לפתרון הבעיה החל מדיאטה רטטורית (מבדלת ממזון למזון וכך רואים מה גורם לאלרגיה ויודעים מה להוריד....) ובהמשך טיפולים בקינסיולוגיה ודמיון מודרך. בהצלחה.......

לפנינה שלום רב לצערי איני בקיא בתחום זה לכן איני יכול לעזור לך. שי קולין

רופאת המשפחה שלי קבעה כי אני צריכה טיפול נפשי בשל תלונות חוזרות לבסוף לאחר שנה התגלה אצלי לופוס האם זו גם מחלת נפש או שהרופאה טעתה??????

למלי אוחיון שלום רב. אינני בטוח שהבנתי את שאלתך כראוי, אך בכול זאת, לופוס הינה מחלה כרונית שהטיפול בה הוא סימפטומטי ויכול להביא לנסיגת המחלה אך לא לריפויה המלא. עובדה זו יכולה לגרום למצוקה נפשית. אם הינך חשה מצוקה זו אולי כדאי שתוועצי בפסיכולוג. אם תשובתי אינה מספקת אנא פני לפורום שוב ואשמח לעזור. שי קולין

שלום! בואי נצא מנקודת הנחה שאובחנת נכון כחולה בלופוס ועם זאת לכל מחלה פיזית (עור במקרה זה) ישנה השפעה נפשית הבטחון העצמי יורד, החברתיות דחקת, בושה ממראה וכד' מכאן נבין שכל מחלה מתבטאת גם במישור הפיזי ומשפיעה על הנפש וישנם מקרים הפוכים בהם אדם מדמיין חולי פיזי ובסופו של דבר יש לו את זה.... - מחלה פסיכוסומטית. הטיפול לרוב הינו סימפטומטי ולדעתי אפשר לסייע גם במישור הרגשי-נפשי בצורה אלטרנטיבית כגון בפרחי באך וכמובן גם בהומאופטיה ודמיון מודרך. יש לשער כי התפרצות המחלה נבעה מירידה חדה במצב הנפשי. (בדומה לפסוריאיזס). אגב, ישנו אתר של האגודה של החולים במחלת הלופוס בישראל - צריך לחפש את האתר.... רק בריאות והמון אהבה.....

מה אומרת הרפואה הסינית על מחלת הזאבת ? מה ההקשרים הנפשיים של מחלה זו ? האם נחתן לטפל במחלה ברפואה סינית (דיקור וצמחים)?

מלי היקרה, כדאי לקרוא את מאמרה של ורדה רזיאל בעיתון של ידיעות אחרונות. ( במוסף "זמנים מודרנים" ,תאריך: 15.12.99, יום רביעי, ו בטבת תש"ס, עמוד:31 ). כל מילה נוספת - מיותרת ! שמרי על עצמך , ומזל-טוב,לך ולבני משפחתך .

סטודנט יקר אתה לא יודע עד כמה המאמר נכון יש לי עוד סיפורים כאלה מהחיים[ ולצערינו יש רופאים שעדיין שולחים חולים לרופאים פסיכיטרים כהם לא יודעים לאבחן מחלה כלשהי למזלי אני בעזרת משפחתי הגעתי בסופו של דבר למחלה שלצערי יש לי ואני היום מתמודדת איתה אבל יש הרבה כאלה שפשוט מקבלים את תשובת הרופא "כתורה מסיני" וממשיכים לסבול

אני חייל משוחרר המתעניין בפסיכולוגיה ועומד לבחור מקצוע לחיים. קראתי את המאמרים שפרסמת בגליונות הקודמים בנוגע לטיפול הפסיכולוגי אך הם לא סיפקו לי תשובות מספקות, יתר על כן, המאמרים העלו בי שאלות נוספות. ברצוני לדעת כיצד מצליח הפסיכולוג "להתנתק" מן המטופל בסוף הטיפול. בין המטפל למטופל נוצרים יחסי קירבה (העלולים להוביל לקשר מיני אשר אסור לפי הידוע לי) או קשר תלותי יתר על המידה מצידו של המטופל. כמו כן נתקלתי בסברה לפיה פסיכולוגים עלולים להיות מושפעים מהמקרים בהם הם נתקלים ולפתח דכאונות שונים. אני מעוניין לדעת כיצד מפריד הפסיכולוג בין הפן המקצועי לפן האישי. כמו כן אני מעוניין לדעת אודות דינמיקת העבודה של הפסיכולוג, מה ההבדלים בעבודה בסקטור הפרטי לציבורי, ויותר מכך -ברצוני לדעת מהו מסלול הכשרת הפסיכולוג, איזה מסלול עלי לעבור אם ברצוני להיות פסיכולוג , ובכלל כיצד סטודנט המחזיק בידיו תעודת M.A הופך להיות פסיכולוג מן השורה?

למור שלום רב העלית שאלות רבות אנסה לענות בקצרה על כולן, אך תדע ששאלות אלה הן שאלות חשובות ביותר אשר מלוות את אנשי המקצוע שנים רבות. אחד ההבדלים הבולטים בין טיפול פסיכולוגי לשיחה עם חבר קרוב היא האפשרות של הפסיכולוג "לתפוס מרחק" מהמטופל מה שעוזר לפסיכולוג לראות ביתר ברור את בעיותיו של המטופל וכך לעזור לו. חבר קרוב עלול להתקע בשלב זה מכיוון שהוא בקשר קרוב מאוד לחברו וכן הוא מושפע מהדינמיקה הספציפית המאפיינת קשר זה שעלולה לפגוע בטיפול. מרחק זה עוזר לפסיכולוג להפרד מהמטופל בסיום הטיפול, תהליך שאגב יכול להמשך מספר פגישות. בנוסף כך קל יותר לפסיכולוג לא לפתח תלות או רגשות אחרים שילוו אותו בחייו הפרטיים אחרי המפגש הטיפולי. עם זאת עלי לציין שחשוב מאוד שייווצר קשר רגשי בין המטפל למטופל ועל המטפל להתחבר לרגשותיו שעולים בטיפול זהו בעצם הכלי בעזרתו הוא מטפל. כך המטפל צריך לשמור על מידת קירבה למטופל שמחד לא תהיה קרובה מדי ומאידך לא רחוקה. מסלול ההכשרה של הפסיכולוג הקליני (שהוא לטעמי המקצוע המרכזי שמתעסק בפסיכותרפיה) הוא ארוך ומייגע ודורש המון השקעה אך נותן המון סיפוק (למי שמתחבר לכיוון זה). ראשית עליך לסיים תואר ראשון של אוניברסיטה מוכרת (כשלוש שנים), אחר כך עליך להמציא המלצות מהשדה (שמראות על נסיון כלשהו בשטח הטיפולי) והמלצות מחקריות מהאוניברסיטה בא למדת. אם ציונך בתואר הראשון גבוהים ביותר תזומן לסידרה של שתי ראיונות אישיים (מעמיקים וקשים) בהם המראיינים יבחנו האם אישיותך מתאימה ובשלה למקצוע. ברצוני להמליץ לך לקחת טיפול בעצמך שמהווה לטעמי חלק בלתי נפרד מלימודי הפסיכולוגיה הקלינית. לאחר שסיימת את התואר השני (כשלוש שנים) תתחיל בתהליך ההתמחות שבו אתה עובד כ 25 שעות בשבוע למשך ארבע שנים. העבודה היא בבתי חולים פסיכיאטרים במרפאות לבריאות הנפש קופות חולים ועוד.. בעצם הלימודים אינם מסתיימים לעולם מכיוון שתוכל להמשיך לתואר שלישי או להעשיר את ידיעותיך בפסיכותרפיה בבתי ספר מיוחדים לכך וכך תוכל להתמחות בסוגי טיפול שונים.

מור, אני לא רוצה לדכא אותך אבל המסלול ללימודי פסיכולוגיה קלינית הוא ארוך, מתיש ויקר. ראשית, לידיעתך נתוני הקבלה לאוניברסיטאות לתואר ראשון בפסיכולוגיה הם בין הגבוהים ביותר, ותואר ראשון בפסיכולוגיה ניתן כיום ללמוד רק באוניברסיטאות ובמכללת אשקלון של בר אילן. בכל שאר המקומות לומדים מדעי ההתנהגות שזה "קצת" פחות יוקרתי אם ברצונך להתקבל לתואר שני. כמו כן תואר ראשון לא שווה כלום בשוק האזרחי צריך תואר שני. בנוסף שי שכח לציין שכדי להיות פסיכולוג קליני מוסמך אתה צריך לעבור מבחן הסמכה שכל מטרתו היא להכשיל אותך וכן כפי ששי ציין, לאחר שבחרת להתמחות בקלינית (ודרך אגב ניתן להתמחות במחלקות שונות בפסיכולוגיה- ארגונית, חברתית, מחקרית וכדו') ולאחר שסיימת שנתיים תואר שני ועוד שנה תזה יש לך 4 שנים במשכורת 0 לעשות סטאז' וגם אז לא מחוייב שתקבל את ההסמכה. זהו, עוד קצת חומר למחשבה, אני יודעת שלי לא היו את הנתונים האלו כשהתחלתי ללמוד פסיכולוגיה ואם בעבר חשבתי על קלינית הרי שהיום שיניתי כיוון לחלוטין וגם זה עוד פתוח...

שלום, אני סטודנט לרפואה בחו"ל. במהלך שיעור בפסיכיאטרייה הוצג בפנינו חולה שאובחן כסכיזופרן, לאחר אישפוזים רבים בשנים האחרונות. במהלך הראיון התברר שהחולה הינו רופא וסימני המחלה הראשונים הופיעו במהלך לימודיו. לאחר אשפוז ממושך בבית החולים של האוניברסיטה חזר ללימודים וסיים אותם תוך שהוא מטופל בתרופות ומתאשפז לעיתים. החולה הינו רופא מורשה, בעל חותמת ומספר רשיון ורק מתוך בחירה החליט שלא לעסוק ברפואה. לאחר השיעור שאלתי את הפסיכיאטר האם אין חוק המגביל חולה נפש לעסוק ברפואה, התברר שבמדינה בה אני לומד אין כל חוק בנושא. מה אומר החוק בארץ הקודש? ד.א.

לד.א שלום רב. אינני מכיר את החוקים לקבלת רשיון עבודה כפסיכיאטר על בוריים, אך מהכרות עם סטודנטים לרפואה בפקולטות שונות בארץ (הקודש), אני יודע שהודחו תלמידי רפואה על הפרעות נפשיות או חשש להפרעות נפשיות פחות קשות מסכיזופרניה. כמו כן ההגיון אומר שאפילו ופסיכיאטר קיבל הכשרה אוניברסיטאית עדיין תהיה לו בעיה קשה להשיג רשיון עבודה וכן מקום עבודה במוסדות לבריאות הנפש. ברצוני להוסיף שאחת מהאפיונים של מחלת הסכיזופרניה היא אובדן בוחן המציאות. אדם עם בוחן מציאות לקוי יתקשה לתפקד כפסיכיאטר. בברכה שי קולין

במסגרת הטיפול הפסיכולוגי שאני עוברת אני מעוניינת "לקפוץ" מדרגה אחת קדימה וללכת להיפנוט. אם אתם מכירים ויודעים לאן ולמי כדאי לפנות אשמח מאוד לדעת. אשמח גם לדעת על היפנוזה קצת יותר מאשר מה שלמדתי בפסיכו' (מקרה "אנה או" ומה פרויד חשב על זה..)

ליעל שלום רב. גם אותי נושא הפנוזה מרתק ביותר, אך לא אוכל להוסיף לידע שרכשת בלימודייך בכמה שורות בפורום. אני מתעתד לפרסם במגזין דוקטורס כתבה בנושא. שם אפרט מהי הפנוזה? מי זקוק להפנוזה? ואף אפרט קצת על טכניקת ההפנוט. הכתבה תפורסם מייד כאשר אחרי שיפורסמו הכתבות אודות טיפול ואבחון פסיכולוגי. שי קולין

בארץ קיים חוק היפנוזה. חוק זה נועד להבטיח שרק מי שהוסמך לכך יוכל לעשות שימוש בהיפנוזה ובנוסף, מגדיר החוק מי יכול לעבור הסמכה שכן לא כל אדם ראשי ללמוד ולקבל הסמכה. חוק זה נוסד ע"י אחד האנשים המובילים בתחום ואשר היה גם הנשיא של אירגון ההיפנוטרפיה העולמי והוא לא אחר מאר פרופ' קרל פוקס מחיפה. 04-8333633

שלום יעל, מה שלומך? ומה נשמע? שמי יוסף אני בן 21 וגם אני כמוך מעוניין לקבל פרטים על היפנוזה אם מצאת מקורות ואת יכולה לעזור אז אנא צרי איתי קשר להתראות ויום טוב

שלום יעל יצא לי לראות את תוכניתו של פרופ' רחמילביץ (שיח רופאים) בנושא היפנוזה. רופא אורח היה ד"ר סלומונוביץ המקבל במרפאתו בבי"ח וולפסון. נסי בט"ל 03-5028499 או 03-5028295. העלות לא גבוהה. התור אחרי התוכנית ארוך. בהצלחה --- יוסי

אני יוצא עם חברתי כבר עוד מעט שלוש שנים ואני יכול יכול לחדור אליה כיון שכל הזמן כואב לה או שורף לה וכדו' היינו אצל רופא מספר פעמים והוא לא רואה שום מניע פיזיולוגי לבעייה מה שנראה אולי הבעייה היא פסיכולוגית בעוד כחודשיים אנו מתכננים להתחתן והיא מאוד מאוד רוצה בזה אבל איך אני יכול לפתור את הבעיה אני מאוד מתוסכל אני אוהב אותה ויתחתן איתה בכל מקרה אפילו שקשה לי אנחנו מגיעים לסיפוק ללא חדירה או חדירה חלקית בקושי אבל אני מאוד מאוד מתוסכל ניסיתי הכל אנא עזרו לנו בתודה דוד

לדוד שלום רב. אכן ישנם קשיים רבים בתחום המיני שבעצם נובעים מבעיות פסיכוסומטיות, קרי בעיות פסיכולוגיות. ישנם הסובלים מבעיות בתפקוד המיני עקב מתחים נפשיים אישיים או זוגיים שהופכים לסימפטום גופני. מכיוון שראית רופא ושללת את הפן הפיזיולוגי של הבעיה, הייתי ממליץ שתיוועץ בפסיכולוג המתמחה בטיפול בבעיות זוגיות.

דויד, אני אמנם לא פסיכולוגית (עדיין), אבל להבדיל אני סובלת מאותה בעיה שבת זוגתך סובלת ולכן אני מבינה את המצב בו אתה נמצא. הייתי כבר אצל גניקולוגים מומחים בתחומם, אצל רופאי עור ועוד. בעבר גם אני הייתי במצב כמו של בת זוגתך שכאב לי ולא הייתי יכולה לקיים יחסי מין בכלל אבל התחלתי ללכת לטיפול פסיכולוגי וזה הקל על המצב מאוד (אני כבר שנה אצל פסיכולוגית והשיפור מדהים), כמו כן הייתי מציאה לכם (מתוך ניסיון אישי), להשתמש ברוק, רופא אחד הציע לי ולמרות שזה הגעיל אותי בהתחלה זה עובד יותר טוב מכל ג'ל אחר. מקווה שיהיה לכם רק טוב והמון המון מזל טוב

ליעל תודה לך על עזרתך אולי תוכלי לפרט יותר על מנת שחברתי תדע קצת אם את יכולה אני מאוד יודה לך על זה . בתודה מראש דוד

לדוד שלום. בבקשה עדכן אותי האם החלטת לפנות לטיפול פסיכולוגי? ואם אתה מרגיש שהוא עוזר? כדאי לך לקרוא את הכתבה אודות טיפול פסיכולוגי שאני אפרסם באתר בעוד מספר ימים. בברכה שי.

אני בן 18 ונראה ומתנהג כמו מבוגר התחלתי לקיים יחסים כבר בגיל 13 וכבר מאז יש לי בעיה של שפיכה מוקדמת הייתה לי חברה שחיינו ביחד בשנה האחרונה וגם איתה היה אותו דבר אבל לה לא שינה הסקס לפני כמהכחודש נפרדנו הכרתי משהי חדשה חמודה ו וכאן יש לי בעיה קשה איך שאני מתקרב אליה אני גומר ניתי אפילו לאונן לפני המגע וזה לא עוזר כך שאני מנסה פעם שני ותוך שניות שוב גומר יותר אני לא מסוגל לחברתי זה כנראה מפריע יש לה עקיות לפני החברה ואני ממש מיואש אנא עיזרולי לא יודע מה לעשות

נתקלתי בתופעה בעבר, עם מישהי קרובה. השם שקיבלתי לתופעה היה "וגיניזמוס", ואולי תוכל למצוא על כך מידע בספרות ובאינטרנט. הטיפול התחלק לשניים: טיפול אצל סקסולוג, שכלל טכניקות להורדת הרגישות, והליכה למטפל, להתחקות אחר השורשים הנפשיים של הבעיה. עוזר לך?

האם פסיכולוגיה הינה מדע מדויק והיכן ניתן למצוא הוכחות לכך?

תחומים רבים בפסיכולוגיה אכן נחשבים מדויקים למדי (כמובן שלא כמו הפיזיקה והמתמתיקה), בניהם מונים את הפסיכולוגיה הקוגניטיבית, הפסיכולוגיה הפיזיולוגית וכו... בתחומים אלה נעשים מחקרים אמפיריים שנעזרים בכלי מדידה מדויקים למדי כגון: שאלונים, ניסויי זמן תגובה מול מחשב... מכיוון שתחומים אלה בפסיכולוגיה אינם מדויקים מאוד, הם נעזרים בסטטיסטיקה, שבעצם מודדת בקירוב את הסיכוי שתוצאות הניסויים אכן יאוששו במציאות. ישנם תחומים נוספים בפסיכולוגיה שהינם מדויקים אף פחות ומבוססים גם חוות דעת סובייקטיבית כמו התחום הקליני. אך גם תחום זה מבוסס על שנות מחקר ארוכות וכלים מדעיים אמפיריים דומים. ברצוני להוסיף למרות הקושי לדייקנות בתחום הקליני, עדיין הטיפולים הקליניים זוכים להצלחה, מכיוון שגם אם ישנם דרכים רבות לראות קושי של מטופל עדיין אפשר להגיע לאותו שורש של הבעיה.

סבתי, שהיתה כל חייה אישה פעילה, ועבדה כמוכרת בחנות משך שעות רבות ביום, סובלת בשנים האחרונות מדכאון. היא "מקטרת" על כל דבר, אפילו על דברים בלתי מוצדקים ("אתם לא באים לבקר"), ולמרות שהיא פוגשת חברים רבים, הולכת לחוגים וכיו"ב היא טוענת שמשעמם לה כל הזמן. מדוע הדכאון מופיע לפתע ? כיצד ניתן לטפל או להקל על הדכאון ? (לא נראה לי שנוכל לשכנע אותה ללכת לפסיכולוג)

גיל הזיקנה הוא גיל מלא תהפוכות ומשברים. אוכלוסיות רבות של אנשים מבוגרים חווים תחושות דכאון קשות בגיל הזיקנה כך שסבתך אינה מקרה חריג. המחקר הקליני משקף שאלות רבות שעולות בקרב בני גיל הזהב. השאלות סובבות סביב הישגים בחיים: מה הצלחתי להשיג בחיי? האם אני מסופק מהישגיי? וכו'. כמו כן עולות שאלות הקשורות לנושא המוות. מבוגרים רבים מפחדים מהמוות ומהסופיות שהוא טומן בחובו. הם שואלים, מה אשאיר אחרי בהולכי לעולם הבא? האם הנצחתי משהו מעצמי, או שיניתי משהו בעולם? כמו כן מבוגרים רבים חווים תחושת ריקנות, ושואלים מה יש מאחורי המסך הגדול של המוות. כמובן שהאין הגדול מפחיד, עקב המפגש עם הלא ידוע. פחד נוסף הוא החוסר אונים מול המוות והבדידות הגדולה שנעוצה בחובו. כמו כן אנשים רבים חשים חסרי מעש וחסרי תועלת לחברה. הם בדרך כלל פסקו זה מכבר לעבוד ומרגישים מיותרים ולא נחוצים. אחת הדרכים להתמודד עם כך היא אמונה בדברים שונים, למשל בדת. האמונה מספקת תשובות רבות לשאלות אלה, ונותנת ידיעה ברורה שיש משהו אחרי המוות, משהו מלא משמעות ויעוד. יתכן ואצל סבתך עולות שאלות מהסוג הזה. לדעתי הן התהוו בה מזה שנים רבות. אך רק עכשיו השתקפו הסמפטומים של הבעיה כלפי חוץ, אך בהחלט לא מדובר במשהו פתאומי. לגבי החוגים והחברים - אלו לא בהכרח יכולים להקל על סיבלה, שכן הדבר נעוץ בסוג הקשרים אותו סבתך יוצרת. האם באמת היא יכולה לדבר עם חברותיה על נושאים הכואבים לה ולשתף אותן? האם החוגים אליהם היא הולכת באמת ממלאים אותה תחושת סיפוק ומשמעות, או שהיא חשה בודדה ומיותרת בחיים. הייתי ממליץ כמובן על טיפול פסיכולוגי שיעזור לה למצוא תשובות, מתוך עצמה, לשאלות אלה. אך אם היא מסרבת לכך הייתי ממליץ לך לנסות ולדבר איתה על מה שכואב לה באמת, וליצור איתה קשר משמעותי וקרוב שימלא את החלל הריק בו היא מצויה. כמו כן ניתן כמובן להקל על דיכאון באמצעים תרופתיים, ולשם כך עליה לראות פסיכיאטר.

.. לפני 3 חודשים נפטרה אמי ומאז השתנו כמובן חייו של אבי.בחודש האחרון הוא סובל מדכאון חמור ממעט לצאת, מתלונן הרבה על הבדידות ומדבר כל הזמן על הדכאון ושואל איך לצאת מהדכאון. הוא גם פתח פחד בלתי מובן מחושך,ואינו יוצא מהבית בכלל מרגע שמחשיך.מה ניתן לעשות?מהו הדכאון בכלל ואיך מטפלים בו?.