פורום פסיכולוגיה קלינית

אודי יקר לקח לי זמן שהאסימון ייפול והוא נפל בסוף כמובן שלא מוכרחים עכשיו רק ... שזה כל כך מורכב להסיר את הניתוק הזה .. כבר שנתיים מוציאה גרגר גרגר כי להסיר את הערמה יגרום למפולת ...שאף אחת מאיתנו לא ממש יודעת איך..מורכב ,לכל אחד מחלקיי קשר אחר לגוף ושימוש אחר בו , עצוב אודי אבל לטפל בו זה לא רק לעמוד מול האבדנים והפגיעה , זה לעמוד מול אוןטומטים הרסניים ביותר. של תיכנות רב שנים ומיומנות מופלאה של אבי מולידי . כאן נדרשת משנה זהירות לא למצוא את עצמי במקומות שאני לא מוכנה להיות בהם שנית. עצם הנגיעה בנושא הוציאה את ההרסנים וגרמה לסוף הטיפול הקודם ..עכשיו בנוסף לקושי ממה שחבוי בהגנה הזו (הניתוק) נוסף גם הפחד שגם היא לא תעמוד בזה . בשנתיים האלה עשיתי המון דברים שיניתי המון הרגלים ועדין זה כל כך טיפה בים .. מאמינה שהשילוב של הקורס הנוכחי והטיפול יגרמו לסדק להתרחב לפחות לבושה והאשמה להפחית מעצמם ... מקווה שהכתיבה על הנושא וההתעסקות בו גם אם מתוך הניתוק יגרמו ליותר חיבור ...בכל פעם עוד קצת והכיוון קדימה :)

קשה כל מה שקשור לגוף.. כמו שאת כותבת... לאט לאט טיפה ועוד טיפה את לא באותו מקום איפה שהיית לפני שנה או שנתיים.. איתך, ינשוף

ינשופי יקרה ..נכון ומזכירה לך שגם את לא איפה שהיית לפני שנתיים. יחד יקרה צעד ועוד צעד ...אנחנו יכולות לנזק ולרוע. חיבוק

אביב את מדהימה. רואים שההבנה והמודעות שלך על עצמך מקדמים אותך.. לאט אבל בטוח. Aya

הי איה תודה על המילים ,על תזכורת חשובה בכוחות ומודעות. חושבת שמילת המפתח בצמיחה שלנו זה המודעות הקושי להבין את הניתוקים את הנזק את מי שאנחנו. מכאן זה רק קדימה ...שוב תודה על היותך ...

רק להרגיש בטוח אני יודעת שאני כל הזמן משתפת אותו דבר אבל התקווה בשיתפים האלה היא שאתחיל להאמין ולקבל.. כל כך מותשת מלהלחם , מההתנגדויות, מהמאמץ להחזיק את הכל בפנים.. המטפלת שאלה אותי "כמה זמן את לא תקבלי את זה?" ואמרתי לה שאני זקוקה לזה.. כי זה מאפשר לי לתפקד, לקום בבוקר וכו' אבל אני יודעת שהם תירוצים... אני פשוט מפחדת מאוד... כמה זמן אפשר להיות במקןם הזה? כמה??

הי יקרה חמלה כמו שכתבת לי לא מוכרחים עכשיו כמו שאודי אומר... והכי בעולם מבינה את הקושי אוהבת ומחבקת

עלו סיוטים נוראים שוב בחרתי לנתק אותם... לא להאמין , למחוק...

קוראת אותך ...חמלה אהובה הכל בסדר ...תני להם מקום הם זאת את ...בבבקשה קבלי את חלקייך תפסיקי לעשות לעצמך את מה שעשו לך כל השנים . אוהבת ומחבקת

היי לכולם בזמן האחרון מרגישה שפתאום בלי סיבה לפחות ככה לי זה ניראה אני מרגישה עצבים בבטן וכעס כאלו בא לי אפילו לבכות מעצבים וזה מוריד לי את המצב רוח ככה סתם בטוח יש משהו שמפריע לי אך לא יודעת להגיד מה אולי זה בתת מודע שלי אולי העבודה אולי משהו אחר נכון לא הכי טוב לי בעבודה ומרגישה קצת מבוזבזת ולא מתפתחת אבל לא ניראה לי שזה זה אוף שונאת להיות שלילית איך אפשר לפתור זאת ?

התגעגעתי אז באתי.. אני כאן ולא כאן.. כותבת עכשיו בזכות ההזמנה של סוריקטה (אהלן!), בתקופה האחרונה נאבקת למצוא דקות ספורות ביממה רק לקרוא את מה שכאן.. מתיש האין זמן הזה.. גם עכשיו כותבת על חשבון שעות שינה בודדות שנותרו ומחר אשלם את המחיר על כך (אחריות) כשאצטרך לתפקד כשעייפה משבע בבוקר ועד עשר בלילה רצוף... הכל קצת הרבה יותר מדי.. לילה טוב לכן ולך אודי גלי

גם אני התגעגעתי שמחה שבאת אפילו לכמה רגעים . ימים עמוסים זה לא קל ולא פשוט מקווה שאת זוכרת לשמור עלייך .

מקסימה שאת! אין לי כבר מושג איך לשמור על עצמי.. די בא לי למות.. מרגישה כמו הר געש לפני התפרצות, שאח"כ לא תהיה ממנה דרך חזרה..

אודי, הגבתי בעץ של אביב זה לא עלה אביב, הגבתי לך שתדעי Aya

אודי וכולן, תודה על התגובות. עברתי הפלה. לעובר לא היה דופק... כל כך שורף לי בכל הגוף. מרגישה ריקנות, ומאוד לבד. לבד עם הכאב. בן זוגי הוא בן אדם סגור שאינו מדבר על רגשותיו... כל אחד מאיתנו נתון בכאב גדול... אבל במקום לחלוק אותו ביחד, אנחנו מתבצרים. כל אחד עם הכאב הפרטי שלו. בקושי מחליפים מילה. אני מרגישה שהוא מאשים אותי... ומרגישה כל כך אשמה. לא מסוגלת להסתכל לו בעיניים. אולי זה קרה בגלל שלא שמרתי על עצמי??? נטע.

מצטערת ממש לשמוע... רוצה להיות איתך יחד בכאב. חיבוק גדול אם מתאים. תשמרי על עצמך, חנה

כל כך מצטערת נטע יקרה!! יש לך עם מי לשתף? לחלוק את הכאב? טוב שאת משתפת כאן!! אל תשארי לבד עם הכל... יודעת שזה כואב כל כך עכשיו... איתך, ינשוף

נטע יקרה , מאוד מבינה את הכאב ...אתך בכאבך

היי מיכל, סוריקטה, אביב ומי שבעץ שלמטה? פותחת כאן מחדש כדי שיראו. לא בא לי ללכת לאיבוד שם בסבך... מוקדש לכל אחת ואחת.... כשהלכת בערפל וכבו האורות גיששת את דרכך באין מוצא שביל או משעול אף אחד כבר לא שומע את צעקתך הכל אבוד סמיך ושחור יד מרחוק נשלחה בקושי נראית שקופה דקיקה האם יתכן? שאלת את עצמך... את קולי אף אחד לא ישמע המשכת ללכת והדרך פתלתלה השביל לא נראה ואין אופק התגלגלת במורד וקול נשמע ממרחק האם יתכן? הרי את קולי אף אחד לא ישמע עייפת מלצעוק הגרון כבר יבש טיפת מים לא נראית איבדת כיוון איבדת תקוה הרי את קולי אף אחד לא ישמע אך גם ממרחק מעבר לגוף הכתוש היד שלא לוטפה הכתף שלא חובקה מעולם הגוף שבך שצולק בשנים נפשך שידעה מרורים תשווע לטיפת טל, למים חיים לאיש אשר יושיט לה ידו והיא תאחז בו, לא תרפה.

תודה על המילים קראתי כמה פעמים שלך ??? תודה על יד מושטת מושיטה חזרה מה שלומך יקרה ??

אומר לי שקשה לו אומר שלא יכול יותר אומר שאני פוגעת בו מכריחה אותו לעשות עוד ועוד אומר שאני מתנהגת אליו כמו שהתנהגו אלי בזלזול לא רואה אותו בכלל !!!!!!!! הגוף שלי צועק שקשה לו ואני אוטמת אוזניים לוקחת עוד כדור נגד כאבים וממשיכה ....לא להתפנק מנסה להקשיב לעשות פחות לדרוש פחות ....יודעת שחייבת ללכת לרופא אולי בכל זאת ניתן לעשות משהו ... כמה נזק גרמתי לעצמי במו ידי .. עצוב לי לראות את ההרס ולא להצליח לעצור .

הגוף שלך באמת מגיעה לה ריפוי ואני מבינה שהתחלת לגעת בכל משקשור אליו בטיפול. נכון שההרס הוא גדול וזה לא פשוט לראות שהיה לנו חלק בזה... בבקשה בלי האשמות.. זקוקה להמון חמלה... לאט לאט יקירה ..מאמינה בך... איתך בלב

אכן לא פשוט ..אכן בטיפול חמלה רק המילה בהקשר לגוף גורמת לי לחידודים אבל משתדלת , לפחות לא מקללת אותו ולא מבצעת בו לינץ ...תודה לך על הכל

הי אביב, לקח לי זמן, המון זמן (שנים), חתיכת תהליך, אבל החלטתי, כן, ללכת לראות רופאים. ולחוות את הנזיפות, אבוי, וחבל שכך, אבל היה צפוי. אם כי לא כולם כאלה. ייתכן שיש בפגישות ובדיקות כדי קצת לעצור, להחזיר לאיזה מסלול בריאות. מקווה שלא להרחיק. Take Care ממי שלי, סוריקטה

הי סוריקטה, תודה לך באמת על השיתוף... את יודעת כמעט שבע שנות טיפול והגוף תמיד שם בהתחלה בהקשר לפגיעה בו ושום רצון לגעת בנושא שלו אחר כך הסכמתי לעשות איתה פגישות של כובע אחר שלה ובעצם נתתי לה להיות איתי בגוף ובנפש זה היה קשה אפילו מאוד .. לאט לאט פחתו עד כמעט בכלל הניתוקים (דה פרסונליזציה) באיזה שהוא שלב הסכמתי להתחיל לטפל בו , זה כלל ללכת לקורס על הפרעות אכילה , סדנה בתנועה ....דיאטנית שמתמחה בהפרעות אכילה שגרמה ליותר נזק ולהתגברות הניתוקים ... המון המוני שינויים והתקדמויות בנושאי הגיינה בנושא אכילה בלקיחת כדורים במחשבה על הקליפה הזו כגוף ועוד שלי ולא שלה או שלנו ...הזוי הנזק אני לא פוחדת מרופאים או מהתגובות שלהם אני פשוט לא חושבת שמגיע לו לגוף יחס או טיפול , וכן רופאים יכולים להיות לפעמים אטומים וחסרי רגש גם אם צודקים ... ואת את דוגמא עבורי שזה אפשרי ...(בנתיים קבעתי שתי בדיקות מקווה שהפעם אני ילך ) תודה על היותך ...

באמת עצוב...זה הגוף שלך ואינו נפרד, בבקשה דאגי לעצמך למישהו מבחוץ שידאג שיעצור משהו אחר אותך....זה עוזר.

תודה על הכוונות הטובות שלך בכל פעם . לא יודעת יקרה אבל בתחושה שלי ולא מדברת רק על כאן את מודדת אותי , את עצמך , אחרות בשפיטה לא פשוטה ...האמת שרוצה לכתוב לך על זה כבר מזמן יודעת שזה בהחלט שלי אבל השפיטה הזו גורמת לי לצורך להתגונן ואני , אני עושה כמיטב יכולתי בכל רגע נתון ..מחויבת מאוד מאוד להחלמה שלי . צמיחה או לא זה לא העיקר ,מה שחשוב זאת התנועה כל הזמן קדימה .. אכן בסופו של יום זה הגוף שלי , לכן כתבתי הגוף שלי למרות שבתחושה שלי הגוף הזה הוא לא יותר מקליפה שבאה לשרת ...עצוב אבל אלו הם תוצאות הפגיעה בי ... כן אני משתמשת באנשים מבחוץ כדי לעזור לי בטיפול בו אבל מאמינה בלקיחת אחריות כך שזה לא ממש פתרון יעיל , זה שוב שמישהו אחר ילעס את מזוני ... עצם זה שאני כותבת את הדברים זאת עזרה לעצמי ואת יודעת בסופו של יום אנחנו שתינו מדברות על אותם דברים בולמוסי אוכל זה בדיוק זה ..הרס עצמי ונזק לגוף . מיכל יקרה באמת שכותבת לך את הדברים מעומק הלב ,לא רוצה לפגוע בך והלוואי ויכולתי לשבת אתך בצד על כוס קפה ולא ככה ...ובכל זאת כואבות לי התגובות שמנסות להשוות אותי לאיזה מודל כזה או אחר ...שלך באמת

אודי הניתוק עוד יותר גדול הוא בכלל..הפרדה מוחלטת מבחינתי אין לי גוף ..מכוון והשעון כנגדי והבריאות גם כן . מנכיחה את זה כאן וגם בטיפול .בכל דרך אפשרית למצוא קצה זנב שאצליח אולי אפילו בכאילו לחבר . זה עצוב אודי כל כך להבין את הניתוק לראות אותו ובכל זאת להמשיך לאחוז בו ..תודה שאתה מבין .

לכאורה הכל בסדר אלא שבזמן האחרון אוכלת יותר בעיקר בערב ומשמינה שוב :( אחרי תקופה ארוכה ששמרתי, הרגלי אכילה אצלי לא ממש מושרשים כמו שאומרים שמתרגלים אחרי תקופה... ניסיתי לברר איתה, כנראה שוב אכילה רגשית אך אני לא מסוגלת לבטא את הרגש ולחזור לדבר על הנושא הזה שוב, אז מקשקשת על כל מיני נושאים....היא שאלה אם לעזור לי בזה כי אני הבהרתי לה שאני לא רוצה להגיע לספה.אבל עכשיו אמרתי שאני לא יודעת...... כנראה להתחבר למקום ולספה זה קשה לי עדיין...אז איך מווסתים ועושים משהו אחר מלבד להרוס לי את הדיאטה, אגב לא סובלת ספורט כפוי כזה עם זמן מוגדר או חוגים :(

מטפלת שלי אומרת שלפעמים שמדברים על זה אולי יכול לשחרר את זה קצת... לא יודעת.. יש לי גם בולמוסים של אכילה בלילה כנראה נסיון להרגיע את הכאב. אין קוסמות כמו שאת יודעת...

לא מסוגלת בזמן האחרון לדבר כל כך ...כלומר לבטא את הרגש

היי אהובה, הכי מבינה הכי מזדהה בבקשה אל תתקיפי את הילדה! לאחרונה הגעתי לדיטאנית שמומחית בהפרעות אכילה. אחרי שחברה המליצה לי. החוויה כל כך שונה ואחרת מכל מה שחוויתי עד היום. היא מלמדת אותי לדבר עם הילדה שבי, שכל ארוחה היא תחנה. שאם מתחשק להגיד לילדה שעוד מעט אפשר לאכול בתחנה הבאה.... ממליצה מאוד ללכת לדיטאנית מומחית להפרעות אכילה. כמה שהטיפול שלי מיטיב איתי זה עוזר ומארגן את הבלבול והתוהו ובוהו של האוכל. (אןלו שווה לשכב על הספה?....) שלך, הילה

שונאת דיאטניות :( בכל זאת לא חשבתי על הילדה היא כאילו לא קיימת בזמן האחרון....באמת בלבול ובלאגן רגשי

הי מיכל, ... ואני דווקא מפנטזת על איזו קבוצה שעושה סוג של ספורט בשעה מוגדרת, יוגה או פילאטיס. ואולי גם משהו יצירתי שהוא. ובכוונה שעה מוגדרת בדיוק ביומן, כדי שאוכל לשים גבול, ולומר - זהו, המועד הזה הוא שלי ואיני פתוחה לעבוד שעות נוספות. וככה גם לגבי השעה הטיפולית. אני נלחמת עליה. את יודעת, רציתי לשאול, כי את עובדת עם ילדים. אני עובדת עם תינוקות ועד היום ממש הקרבתי את עצמי וכל כולי למענם. בחודש האחרון, כנראה, הגעתי לגבול, אולי קצת נשחקתי, וביומיים האחרונים החלטתי לא להתפרע בטיפול מושקע עד לשמיים, ולא להיות הכי מאוהבת בעולם במי שאני מטפלת בו, אלא קצת פחות. מניחה שבתפקידך המקצועי את אלופה כאן ויודעת עד כמה, אני צודקת? מחשבות של בינתיים, שלך, סוריקטה

הי סוריקטה , קרבה בטיפול. או לשמור על עצמך . רבות אנחנו מדברים על כך שהמטפלים שלנו יוצרים קרבה אך שומרים על עצמם. אותו הדבר צריך להיות אצלך . הטיפול הקודם שלך היה במקום שבו לא הייתה דמות נשית אם אני הבנתי נכון וכך יצא שנשאבת למקום לא טוב לא בריא. גם אני בעבודה שלי חייבת לזכור שזה עבודה ולא להכניס יותר מידי פנימה. אפשר לאהוב אבל לזכור שזה לא שלך שזאת עבודה כן עבודה וכפועל יוצא שאני עובדת יש מקום נכבד לזכויות למנוחה להיות אני . יקרה האמת גם שזה שלך ולא עבודה יש מקום נכבד לגבולות ולהבנה מה שלך ומה של השני ...ובעיקר לשמור עלייך .... לקח לי שנים להבין זאת וגם אני שחקתי את הגוף בטיפול באחר מבלי לחשוב על התוצאות..עוד חלק מימה שדיברתי עליו ,הרס הגוף שלי . בהצלחה בשמירה על עצמך !!!!!!!!!!

כואב

איתך... מחזיקה את הכאב ביחד

אפשר להיות אתך

נטע, היי מה שלומך? מתגעגעת הילה

מובן שנזמין אותך לשתף בכאב. תאמרי יותר?

כך ניתן (גם) לראות את כותרת הודעתך. הי נטע, רואים שכואב. מכירה את זעקת הכאב בסרט הנסיכה הקסומה? הצלחת לכתוב - זה הישג, אולי? איתך, סוריקטה

היי אודי, היי כולן. אני יכולה להיות אתכן? אני מרגישה שהטיפול שלי נהיה פעיל, יש תנועה, יש מהירות יש עקיפות. ויש גם המון קושי כאב תלות ובעיקר עייפות.... אפשר לנוח פה ? Aya

מוזמנת לשבת איתנו ..שומרות לך כסא . איה לאט לאט יהיה פשוט יותר בטיפול ...אתך

תנוחי כאן... איתנו... שולחת לך אנרגיה מחזקת

תודה על המקום . אין לי מילים. Aya

זה בדרך כלל הולך יחד...לנוח פה תמיד אפשרי, יחד.

הי איה, את חמודה. שלך, סוריקטה

סוריקטה ראי, הרשתי לעצמי יום אחד להיות חולה... מצחיק להרשות לעצמי, יש כאלה שחולות ולוקחות כמה ימים. בכלל מי שואל אותנו אם להיות חולים או לא? אולי הגוף אותת משהו....שמותר גם לנוח. תודה שהייתם איתי כשחשתי ממש ברע, תודה אודי על כוס התה :) ממש הרגשתי שאני מכינה לעצמי תה לידך. נחתי בשבת ועוד מעט אשמע חוויות על המקום הנורא ההוא המקולל ועל המסע הפרטי והאישי של קרוביי....ואתפלל שלא יתנו לדבר כזה לקרות שנית ולא משנה מי ראש הממשלה או נשיא של איזו מדינה...למרות שקורה עדיין בעולם...מקווה שלא ישתקו על אלימות, רצח או בכלל ושנאת חינם. אוהבת אתכם ואת המקום המיוחד שמאפשר ומקבל ללא תנאי. מיכל.

למרות הכל אני לא מרגישה טוב, אני גם לא יכולה להגיד שאיני מרגישה טוב. הנה אני מתפקדת ואפילו העליתי את רמת התפקוד עם הבחירה ללמוד, אבל כנראה שמשהו בהגברת התפקוד מעמיק את הפער בין העולם החיצוני לפנימי, ובין הקטבים האלה קצת קשה לנשום. הפרעת האכילה התגברה וחזרה הפגיעה האינטנסיבית, שמקבלת בכל פעם עוד משמעויות. אני יודעת שאין הגיון בהרבה מהדברים הללו, ובכל זאת, זוהי המציאות אותה אני חווה וככה אני מצליחה לבטא את העוצמות. אני מרגישה שאני מענישה את עצמי גם על המצב הנוכחי, או על חוסר היכולת "לצאת מזה". אודי, לא פשוט לי גם לכתוב כאן אבל החלטתי לשתף ולא להחביא תודה שאתה כאן. שירה

שירה, למרות שפנית לאודי אני רוצה לומר לך שאני מכירה היטב את המקום של לפעול יותר והפער בין הפנים לחוץ...עצוב לשמוע על הפגיעה, אל תכי עצמך על מה שקורה לך, אל תוסיפי כאב, דברי על כך. איתך, מיכל

תודה על תגובתך.

הי שירה יקירתי, רעיון שהיית מציעה הוא לבדוק האם יש בך חלק שמקנא בהתפתחות והצמיחה שלך ומטרפד. וגם חלק מאשים. פער מאד קשה. מאד. שלך, מחבקת, מעודדת המשכים והתמדה, סוריקטה

סוריקטה יקרה, אכן יש חלק מטרפד מאשים והורס...

יקרים כתבתי מוקדם בבוקר והכל נמחק בחסות הטכנולוגיה.כותבת שוב כי מאוד חשוב לי . גם בשבילכם אבל בעיקר עבורי לזכור לתת לרגש מקום אבל מסונכרן מההבנה וההגיון. ביום חמישי הייתי כאן מטפסת יחד איתך אודי מחכה לסגירה ובוםם התחושה הייתה של טריקת דלת בפנים של רוני ...וואוו כל כך לא האמנתי . סגרתי פתחתי שוב ושוב לראות שבאמת ולא עוד לא נקלט .. וכאב לי כל כך איך אודי משאיר את רוני ככה עם יד שמבקשת יחד כל כך בלבד. ואז אז חשבתי לי אודי בא ממקום טוב וחושב ואחראי אודי בא מעבר לרגש ממקום מטפל מכוון...אז אם זה לא כשל טכני מה אודי רוצה לאמר לנו לרוני . כן אודי בזמן האחרון משאיר פתוח כדי שנגיב ואין לי ספק שאדום צועק כזה יניב הרבה תגובות מכולנו .. ועדין חשבתי לי עלייך רוני כמה כאב זה .האמת שחושבת עלייך המון ,את הרבה זמן כאן עוד לפני ועדין לא מאפשרת לכצמך מקום . ואת יודעת גם אנחנו אשמות . לפני שיצאת לניתוח כתבת שאת פוחדת בלי מילים הרבה .כולנו הבנו אותך ובעצם עשינו לך את העבודה .אודי כתב לך למה???בטוחה שהלמה זעזע אותך כמו ההודעה עכשיו האדומה אבל אודי החכם השאיר לך להנכיח את עצמך במיליםו לא לעס עבורך את האוכל. אולי הכתיבה שלי עכשיו זה שוב לעשות לך את העבודה אבל אני כותבת את זה לא מהמקום שדואג לך כי אם מהמקום שבא להגיד לכולנו.. רוצות יחד ולא לבד ..תתאמצו לקבל יחד.גם לי היה קשה לחיזור לכאן ונילחמתי אף אחת לא עשתה לי את העבודה . אני רוצה יחד אני מגיבה לאחרות מגיבה כשכותבים לי . אני רוצה עוד תגובות חוץ מאודי אני לא אכתוב בשנייה לפני שהוא נכנס בידיעה שרק תגובה של אודי תהייה. ורונוש...נקודה בכותרת לא מזמין ליחד כי אם אומר רוצה אבל מרחיקה ,עצוב אבל ככה אנחנו . רוני אהובה הכי בעולם יודעת כמה זה קשה לקחת מקום אבל את יודעת לעשות את זה בואי בדלת בראשית כגיבורה לא כמקבצת נדבות. בדיוק זאת הסיבה שאני לא כותבת לאף אחת לחזור אחרי החגים ותאמינו לי שאני רואה כל מי שלא חזרה . ואודי מניחה שיש לך עוד סיבות כאלה ואחרות האמתשעכשיומבינה כמה פעמים שעשית את זה גם לי ואני יצאתי מנקודת הנחה שמה שכתבתי היה שגוי מוגזם לא רואי _אשמה . אז אודי תודה לך על למידה על צמיחה עוד קצת . אוהבת אותכם כל כך ומחכה לכולן שישובו מבלי שמישהו יעשה לכן את העבודה מחכים לכם כאן באהבה גדולה .שבוע טוב

אביב שלנו, את מתארת מקום רגשי מאד מוכר. וכואב. וחוויתי אותו בשבוע עבר ממש. הכי בלב. (מול המטפל, למשל). והמקום מוכר, ודיברנו בו רבות ועל האחריות שלי, במקרה שהיא כן (בסוגריים - אוף). וגם כמו שאנחנו תמיד מזכירות כאן - אחריות היתר, במקרים אחרים. גם אני רואה מי לא כאן. סליחתי שלוחה, אבל באיזשהו זמן עבר החלטתי שאני די נוטה לא להזמין בכוח את מי שבוחר לפרוש. לרגע או יותר. אני זוכרת, ואתם בלבי. ואני גם מתגעגעת. אגב, נראה לי העץ הזה מזמין. תגיעו? המשכים יבואו, חיבוק, סוריקטה

מסכימה מאוד ובכל זאת הארה... לא כל עזרה או ראיית השני זאת אחריות יתר. מבחינתי קשר זה לראות אחד את השני . לפעמים כשברור לי שהשני זקוק לתמיכה ליד מושטת אני אגיש ואאפשר שיאחזו בי ולפעמים אני אבחר לחכות שהשני יבקש ואז אושיט את היד . אבל כן כל עזרה או תמיכה ראוי לערער בה ולא באוטומט של אחריות היתר ....לומדת כל פעם עוד קצת .

את כל כך חכמה! תודה מכל הלב.

הי אביב, אני חושבת שכתבתי בבוקר, והכותרת הייתה אחריות, ועכשיו נוספה לי מחשבה - את יודעת, אחד הדברים שאיני עושה כאן כמעט אף פעם הוא להמתין בכיליון מחשב למועד המענה המדויק של אודי, לרענן שוב ושוב את המסך כדי לראות את התגובות מתפרסמות בזמן אמת. אם יש משהו שעושה לי רע מבחינת הקפצת החרדות - זה זה. כמעט תמיד יוצא לי לראות הכל, בשלם, ביום שלמחרת בבוקר. וזאת, בעיניי, וואחד פרספקטיבה, שבדרך כלל מקלה על עוצמות התגובות הפנימיות שלי. אני כן איכשהו מקנאה בהיות בזמן אמת. אך, עבורי, אני מרגישה, שיש בכך איזה סיכון. ואני הולכת לישון ולא מחכה ומחכה. זהו. ויתור. ליל מנוחה, סוריקטה

תמיד כייף לקרוא אותך צומחת :)

בוקר אור אנשים יקרים, שיהיה שבוע טוב מקודמו. תקווה בואי. בואי תקווה. https://www.youtube.com/watch?v=_3OOrrGxJ1M סוריקטה

אוהבת שמחה ששרות ומחזיקה יחד אתך המון המון תקווה לשבוע טוב יותר מקודמו

הי כולם, תם היום, https://www.youtube.com/watch?v=hoKmPMsLaoo לילה טוב לילה טוב לילה, סוריקטה

לנגן לך מנגינות ...

היי יפתי, ראי תגובתי אי שם למטה על נוקשות.... הילה

היא תמיד ישנה..רק צריך להאמין.

שבוע נהדר גם לך! Aya

שלום.. כותבת כי ריק לי. יש לי כל כך הרבה ענייני עבודה לכתוב ואני מוצאת את עצמי מאתמול במיטה,לא מרגישה מסוגלת לכתוב,ריק לי..זה לא מעצלנות ולא עצב או משהו. כאילו יש ריק גדול בין המחוייבות לעשייה לבין העשייה עצמה. בדרך כלל לא נכנסים לפורום על שטויות כאלו-אני מניחה.. אבל משהו מרגיש לי לא טוב,לא עוד דחדוך,לא עוד נפילת מתח או כוח,לא חוסר חשק..משהו ריק,אין לי מילים לכתוב מה שאני צריכה לעבודה. דחיתי את הכל לסופש,זה לא הרבה דברים..ובכל זאת,אני שוכבת במיטה כל היום ולא עושה כלום. כמעט מוכנה שיפטרו אותי ולא לכתוב היום. מה קורה לי?

הי מיק, את חדשה כאן? תוכלי לספר קצת רקע? אם כן, ברוכה הבאה. רק לכתוב שאני מאד מזדהה עם הרגשתך. השבוע האחרון ואני. למעט העובדה שאני לא במיטה. בינתיים, סוריקטה

כן חדשה..לא ידעתי שכולם יכולים להגיב לכולם..

שלום רב, אבי נמצא בדכאון חמור מזה כחודש הוא אינו מעוניין לטפל בו בדרכים רגילות כמו לקחת כדורים או ללכת לאדם מקצועי, אין לו כוח ליזום/מוטיבציה וכדומה וכמו כן אין לו כ"כ טעם לחיים. מבקשת את עצתכם

הי. שמתי לב שכל פעם אני נכנסת בדקה ה90 . אז הפעם המחיר היה להישאר אדומה. וואי לא יאומן איך זה קשה לי. אודי אני יודעת שבטח זה מעצבן ומצטערת על זה ועל כל העניין אבל יש מצב שאתה גואל אותי מבדידותי שם,בהודעה ההיא,האחרונה לפני סופ"ש ? תודה איש יקר.

ראיתי את ההודעה שלך עומדת בודדה ללא תגובות.. כאבתי כי אני יודעת איך זה מרגיש ועוד לחכות כמה ימים עד שיגיבו! אני מצטערת רוני, באמת!! רוצה להיות איתך שתרגישי פחות לבד אם את מסכימה?

כמו שמתאים לאודי לומר, כבר לא לבד, אנחנו כאן, יחד...גם כשהנקודה אדומה כלנו רואות.

רק באתי לנוח פה קצת מהלבד.

שמחה שבאת למרות שזהיעלה כבר ביום ראשון מקווה שאת מרגישה יותר טוב

הי רוני יקרה, איך את מרגישה? את יודעת, ביום שישי היה לי יום גדוש תוכניות, ובסופו חשבתי לקפוץ לאיזה קניון. עשר דקות לפני הסגירה הרהרתי לי. כשהגעתי, הרוב היה ממש סגור נעול, ובמקומות הלכאורה פתוחים עדיין, כבר שטפו רצפות או לא הסכימו לסחור. למדתי שאכזבה גדולה נכונה לי בתנאים כאלה. כך קורה עם להגיע ברגע האחרון. קצת מסוכן, ובמו ידייך נשארת רעבה. ואפשר, אני חושבת, לראות את הכמיהה הרבה לביחד, כזה אולי בלי המון גבול, ולצד זה חרדה, אולי שיוצרת עכבה. שבוע טוב, בריאות שלמה, סוריקטה

אתן מקסימות ומרגיש לי כל כך עטוף ונעים. תודה!

אודי, האם יש לנו שליטה על הרגש? היא טוענת שלא ולכן צריך לקבל אותו ולהכילו, ויש לנו שליטה רק על איך אנחנו מגיבים אליו... אני חושבת שצריכה להיות לנו שליטה על הרגש שאפשר לשלוט רק אני לא מצליחה אולי.....חושבת שיש אנשים שכן יכולים לשלוט ברגש..... ואני כועסת על עצמי יודעת שאם אכנס למיטה לא ארצה לצאת ממנה ולכן לא נכנסת לנוח ממש אפילו שחולה כי נפשית אני גם סוג של "חולה" עכשיו.....לא יודעת....... מה אתה חושב? אין לנו שליטה על הרגשות שלנו?

בחדר הגדול שאתם יושבים בו אולי במעגל ..רוצה להיות אבל , רוצה לשבת בפינה על הרצפה לעטוף את עצמי בשמיכה ...אבל במצב כזה שהוא לא חריג ולא בולט מידי .. אולי להיות אבל לא ממש להיות יחד לא במצב הודף אבל מרוחק משהו ... רק להגיד לכם שאני אוהבת אותכם תודה שאתם כאן

שאנחנו בטבע, בין עצים סבוכים, שם קל להסתתר וגם להראות פנים, ואפשר לדמיין שאנחנו במרחב מדברי חשוף, ואולי סלעי, ואפשר שאנחנו במנהרה חשוכה, בתוך כלי רכב, שיט, מטוס, חללית, צוללת. ואפשר שאנו מטיילים בין עננים, הולכים באוויר על הידיים, ואפשר שזוחלי גחון, ואפשר שמנסים לאחוז ברגל של איזו דמות גדולה, ואפשר שבמרחק שנות אור ביקום וגם ביקום מקביל, וגם מחוץ להם ועוד ועוד ועוד. אולי נבחר איזה מקום שיש ממנו (בהרגשה) דרך מילוט. וגם היות. בתכל'ס כל אחד מאיתנו יושב לו אי שם באיזו פינה לבד מול מחשב אחד. כנראה. שבוע טוב אביב יקרה, שהשבוע יהא קל מקודמו, שלך, סוריקטה

אהבתי את הרעיון ...חייכתי לי וד.א מזל טוב ליום ההולדת שהיה ... מאחלת לך שבשנה הבאה התאריך יהיה פחות מטלטל .. שיהיה הרבה הרבה טוב

אהובה קראתי הכל מכל ..אתך יודעת עד כמה קשה מבינה עד כמה התוך סוער וכלפי חוץ וגם החלק שמדבר את המכלול הכל בסדר גמור ..אבל את יודעת חוץ מהבדלי קול יודעת על הבדלים בתנועות ו"מימקות" של הפנים בן חלקי ... כן הדיסוציאציות נפלאות וגם קצת פחות הניתוק מהגוף משלם מחירים גבוהים מידי ואני עדין במקום המתעלל הלא מקשיב לו עצוב למדי יקרה אני אתך מקווה שזה גל ואולי אלו דברים שדחקת בחסות המיסוך של הכדורים שכרגע מציפים את הפנים ... חיבוק ענק ענק

הי אביב, את יודעת, כשקראתיך לראשונה, והיה זה בבוקר יום שישי (קצת בדיליי ביחס לשעות פעילות הפורום) חשבתי לי - לא מגיע לי חיבוק. בכלל לא מגיע. והייתי בטוחה שהמטפל חווה אותי כתוקפנית ולכן לא מגיב, ודמיינתי איך יאמר לי שאינו מוכן לטפל בי עוד. המטפל לא מגיב למיילים, כי זה לא הוא. מאידך, אני לא מסוגלת להתקשר אליו טלפונית בשעת מצוקה, כפי שהוא מעדיף. עד היום לא מסוגלת לבצע את הפעולה הזאת. אז נוצר אצלי מצב של מבוי סתום. השבוע היה קשה באופן קיצוני. ואני נוטה להסכים עם הביטוי 'המיסוך של הכדורים'. המסר של הקושי הרב גם לא הצליח לעבור ממש. וגם, התבאסתי (שוב) שהדמות שאיכשהו הכי קרובה אליי (המטפל) שוב לא אזכר את תאריך הולדתי. ובאותם רגעים אמרתי לעצמי בלב שאני פשוט לא מצליחה להבין את זה. לא מצליחה להבין. היום, גם התעורו שדים, ומעניין, פגשתי את הזאטוטים, בעיקר הקטנצ'יק שסיימתי לפני כחודש לטפל בו, והבנתי כמה הם חסרים לי השניים האלה, שאני מאד קשורה אליהם. והידד לי - עשיתי בדיקה שתוצאותיה תקינות, ונאמר לי שאני בכושר טוב מאד. ושוב אשאל - moi? סקרנית לגבי המשך תוצאות הבדיקות. השתדלתי, בחלק מהדברים איני בטוחה שממש הצלחתי. ויש ייאוש מסוים שקשור לעץ החולה. רציתי להיות 'סמי הכבאי' כזה (כן, תפקיד של לכאורה גבר מציל). אבל ההתקפה שם (שהגיעה גם לחלומותיי, הווה אומר, הצלחתי לערבב קצת בפנים) אז ההתקפה שוות ערך עבורי למכת מצרים או סרטן או נמק וכריתת איברים, וההתקפה ממש רצינית. ברמה שמאתגרת גם מקצוענים. יותר מידי לא בא לי ללכת לעבודה :-/ ואודי - דיברה אליי מאד מילת המפתח שלך בתגובתך אליי - קיטוב. אני כל-כך אוהבת שחסרה לי מילה כזאת, ומישהו אחר מוצא אותה בשבילי. כמו אור. לילה טוב, שבוע טוב, סוריקטה

תוסיף את שלך לינשוף ולסוריקטה טוב?

רק שתדעי שריגשת אותי!!

הי מיכל יקרה, אכתוב גם לך - איני בטוחה שכל זה מגיע לי. אני לא... שלא כדרכי, לאותה הודעה (הרעים ניצחו בכל קנה מידה) לא היה נמען, ואחריה הגיעה הודעת 'המכתב'. עם קשר ברור לי. אודי, היטבת במילות המפתח שלך. תודה... שלכם, סוריקטה

הדברים האחרונים שכתבתי פה והיו מטלטלים,לא הובאו בטיפול....לא יודעת למה....אמרתי לה בהודעה והיא כתבה "כשיתאים תשתפי"...כנראה...אבל מרגישה שזה פגע בי שלא שיתפתי ...גם פיזית... השבוע אני לבדי בבית שבוע ימים,עם הבן הקטן מוזר לי שהבית ריק.... ולצערי נהייתי חולה הלכתי בכל זאת לעבודה כי לא מצאתי מחליפה, אחרי שכתבתי למטפלת והיא כתבה לי שמותר להיות חולה אז רק נשארתי היום בבית והתעקשתי למצוא מחליפה....אבל הרגשה כאילו אני מתעקשת לעבוד גם כשרע :( ובדרך כלל אני לא חולה כל כך ובכלל לא לוקחת ימי מחלה...הפעם זה תפס חזק ואני חלשה פיזית וגם נפשית. דלקת, אנטיביוטיקה וכו' ואין את מי לשתף או שידאג לי ולהפך לא מספרת להם כי נסעו רחוק למקום קשה (ויורד שלג שמעצים) וקשה לי כל כך גם עם זה.... שיתפתי אותה לפחות ואני חושבת שהמצב הנפשי הפעם השפיע על הפיזי...כנראה זה קורה...סתם רציתי לשתף. למה אני מרגישה שאסור להיות חולה? או להעדר מהעבודה???? מוסר עבודה או הרבה מעבר??? :( יום שכזה, עצוב, חסר חיבוק מנחם כזה ומישהו שיכין תה (אולי הפולניה שבי שמתלוננת באה לה פתאום :( ) מצטערת

קודם כל מאחלת לך רפואה שלמה במהרה.. ואם מתאים שולחת חיבוק מרגיע.. מכירה את המקום הזה היטיב שלא מרשה לעצמי להיות חולה.. לי זה יושב על זה שאני "חייבת" להראות לבחוץ ש "הכל בסדר" לא משנה מה שקורה... זה בא לי מי זה שהיה אסור להיות חולה, אסור לבטא חולשה, תמיד להיות בשביל השני... וכאשר אני כן מסכימה לאפשר לעצמי להיות " חלשה " יש לי רגשי אשם. איתך בלב, ינשוף

מיכל תרגישי טוב , אתך

מיכל יקרה, מותר להיות חולה וטוב שאפשרת לעצמך לנוח בבית, למרות שהוא מרגיש לך קצת ריק. מפחיד לפעמים להרפות. שולחת לך חיבוק וגם כוס תה עם דבש, לימון וגינגר. שבת שלום שירה

תודה יקרות..ממש ביקור חולים מצווה חשובה :שיפרתן לי ולא במעט את הרגשתי....מקבלת אתכן בחום וגם את כוס התה ;)

הי מיכל, זוכרת שדיברנו על שליטה והתרה, אולי גם אשמה? ייתכן שיש קשר? בשנים האחרונות הרשיתי לעצמי להיות יום אחד חולה/ חלשה (ואיכשהו להרשות לעצמך להיות חלשה זו מעין חוזקה, לא?). אם כן, יום חופש אחד בלבד. לא הייתי ממהרת להתגאות בזה. אדרבא. מקווה שאת יותר בטוב. תעדכני? שלך, סוריקטה

מיכל יקרה , מאחלת לך החלמה מהירה.. גם אני חולה.. עדיין לא מרשה לעצמי .. אומרת "זה יעבור", לוקחת אקמול,קולדקס ועוד כהנה וכהנה.. אמא צביה אמרה לי שמותר להיות חולים.. שזו לא בושה.. מאחלת לך החלמה מהירה והתחזקות שלימה.. במבי.

אודי, עד כמה שזכור לי הגבתי בעץ יום ההולדת שפתחה סוריקטה... אולי רק רציתי להגיב ולא הגבתי ? אולי זה רק נדמה לי ???? לא יודעת... לא זוכרת.. לא משנה... מה שאני רוצה לומר לכם אנשים טובים ויקרים , האיחולים שלכם,הברכות שלכם ,והחיבוק שלך אודי, נגעו עמוק בלב שלי... רוצה לומר לכם שזה נותן דלק.. נותן כוח אמיתי ולא וירטואלי.. :) תודה ענקית לכם אנשים טובים ויקרים !!! ואני שמה לב לעובדה שהודעות הברכות, האיחולים והחיבוק כמעט ולא הציפו אותי... רק בהתחלה הציף אבל ההצפה נרגעה.. התחושה היא של נגיעה עמוקה ללא הצפה וזה כייף.. זה מרגיש נגיעה רכה ואוספת שמתדלקת.. רוצה לברך אתכם בשבת רכה, מאירה ומלטפת .. שלכם-במבי.

לא ראיתי שהיה לך יום הולדת- סליחה! רוצה לברך אותך ליום הולדת שמח- שתהיה שנה זו שנה של אושר, צמיחה, בריאות, הגשמה , ריפוי והכי הרבה שמחה הלב. ינשוף

אני שמחה שנגענו שאת כאן נוגעת בנו ומה עם הפיסול....רק עם נכון לך

אני מודה לך כל פעם שאתה מגיב למה שאני כותבת... נכון שאולי הבנות אמרו את הכל.. אבל בכל זאת מרגישה קצת עצובה שלא הגבת להודעה שלי...

הי לקוראים, אספר, שאני מתבוננת בפורום (גם) בפורמט חיפוש, כך יש סיכוי גדול יותר שאולי אבחין גם בהודעות שמופיעות על עצים ותיקים. באם התפרסמו. אבל, בפורמט הזה, לפני הלחיצה על פתיחת הקישור ההודעות מנותקות לכאורה מהעצים. חלק מאיתנו, לרוב, פותחים בהודעה במי שאליו פונים, אחר-כך רשום תוכן ההודעה, ובסוף חותמים. ולי יותר קל כך. יותר ברור, מופרד ומזוהה. אבל חלק מההודעות שנשלחות לכאן לא בנויות באופן כזה. מדוע? סוריקטה

הקורס הזה משאיר אותי מנותקת ריקה לא מרגישה כלום בוואקום ..רק הגוף מבין מה מדברים ,מרגיש ... ואני אני החלטתי שהגיע הזמן לטפל בו בגוף ...עדין לא שם אבל כן במקום שרוצה לנסות , פחות רוצה להרוג אותו ...והיום היום הבנתי עד כמה עשיתי המון המון צעדים של החלמה לנפש ולגוף ועד כמה הדרך עוד ארוכה .. לא פשוט לי ,מרגישה חשופה ושקופה ומנותקת ...לא יודעת מה עדיף הצפה או ניתוק שנהם פרה חולה של אותה הנקודה . מתמודדת ,זקוקה לעטיפה ...

ידעת שלא יהיה קל ובכל זאת בחרת כן ללמוד את הקורס הלא פשוט הזה... כבר עברת את הכי קשה... מאינה בך... סומכת עלייך שכן תוכלי להפיק תועלת ותוכלי להביא את התכנים לטיפול לסייע לך בסופו של דבר להתקדם עוד קצת.. את אמיצה... כאן איתך.. ינשוף

שמעי, אביב, המנגנונים הדיסציאטיביים האלה זה משהו... אתמול, למשל, הייתי במקום איום כזה. עשיתי סלפי וידיאו של עצמי ומבחוץ לא רואים כלום. מה אומר, לפעמים הזמן מרפא, לא הוא בלבד, אבל גם, ושינה טובה (שיהיה עם תרופות), ותזונה טובה (לפעמים זה יוצא טכני, כבהוראת רופא, לפעמים גם משהו מצפצף על זה ומתגרה) והנפש אחראית לאלה - מעגל... שלך, סוריקטה

מעניין מה שכתבת...טכני כזה, נעשה אצלי עכשיו, בהוראת רופא ואולי גם בהוראת רופאת הנפש שלי, לנוח ולהבריא. ואביבוש, ההתחלה קשה אחר כך מתמתן כמו שאודי אמר, מניסיון זה תלוי מה קורה בקורס ובנושאים, כך היה אצלי אבל יצאתי מחוזקת ומשתפת יותר בטיפול.

בכל קנה מידה :-( סוריקטה

אהובה ...זמנית אולי הם נצחו וההרגשה שלך מבאסת וכואבת מכירה עד כאב . אבל השבוע משהו אמר לי משפט שבסוף הטוב מנצח אישית נאחזת בו ולא מוותרת ...מקווה שיעזור גם לך . חיבוק ענק ליום טוב יותר

חיבוק יקירתי, עכשיו אולי צריך לחכות לראות מה יקרה? לא יודעת... שלך, סוריקטה

את בטוחה סוריקטה ? למה כוונתך לגבי ניצחון הרעים על הטובים ? ועוד בכל קנה מידה... ??? כוונתך לניצחון הפוליטי בארה"ב ? ניצחון רגעי של חלק הרסני שבתוכך ? בקשרים בינאישיים מסויימים? את יודעת ? לא בטוחה... לא יודעת אם את מתכוונת לניצחון הפוליטי של טראמפ על קלינטון.. למה כוונתך לגבי ניצחון הרעים על הטובים

כתבתי לך תגובה לפני יציאתי לעבודה, לחצתי בטעות על "שלח" באמצע ההודעה.. והייתי חייבת לרוץ לעבודה ולכן לא המשכתי את תגובתי אלייך.. לא זוכרת כבר מה כתבתי.. ולכן רק אשאל אם את מתכוונת לתוצאות הבחירות בארה"ב ? ואם כן ,אומר לך.. אני לא כ"כ בטוחה ש"הרעים מנצחים" פה... לי באופן אישי הרבה יותר קשה עם דמות כמו הילרי קלינטון... ראשית, מזכירה לי מאוד את אמא שלי.. קור מקפיא, מסיכה מקפיאת דם שמאחוריה המון זיוף ושקרים.. הדיבורים של טראמפ מקפיאים מפחד.. גם כל הייחס לנשים ,שלא לדבר על הפגיעות המיניות... אבל לפחות אני אולי יודעת מי נמצא מולי.. פחות מסיכה.. ובנוסף אולי בגלל שהוא כ"כ משוגע...הקיצוניים יפחדו ממנו.. יפחדו שהוא יאבד שליטה.. הוא יהיה המשוגע התורן במקום דאעש וכו.. אולי הפחד ממנו יביא את כולם להניח בצד את כלי המשחית ?... אולי אני נאיבית ? אולי בכלל התכוונת לרעים אחרים ? ובכלל אני נוטה לחשוב שבכל אחד מאיתנו רוע וטוב ומקווה שהטוב והשפיות יגברו... היום אצל אמא צביה הגוף שלי רעד.. אמרתי לה שטראמפ מזכיר לי קצת בכריזמה ובטוטליות שלו ובסחף את היטלר.. ואז אמרתי לה :" איזה מזל שמתים רק פעם אחת, אם הוא ישלח פצצת אטום, נמות וזהו... אי אפשר למות יותר מפעם אחת." ממש משפט מנחם ומרגיע... :) במבי.

הי במבי אחותי, עבדתי עם פוליטיקאים בעברי הרחוק. ולא באמת מבחירה שלי. הגעתי לזה כי לא ידעתי למצוא עבודה ושם סידרו לי. בכל אופן, משהו שם בפוליטיקה מרחיק אותי מאד. אש אגרסיבית. ובא לי לומר שהמוח אצלם (סורי על הדיבור הגורף, אני לא באמת מכירה את כולם, אז בואי נשנה ניסוח ונאמר רובם, כפי שמצטייר בעיניי). בכל אופן משהו שם עובד אחרת. אחד מהם, איש, גבר, עם הרבה תיקים במשטרה, גם פגע בי באופן, את יודעת איך. וגם מישהי, אישה, פגעה מאד ביחס, במילים וגישה כללית. ואז עזבתי את העבודה להרבה שנים. לא טובים לי מקומות קרים. ואני הולכת לבדיקות. משרדים קפואים. לא כיף. תוצאות הבחירות בארה"ב קשורות כאן בעיקר כסמל. אצלי התחושה כרגע ש'הם ניצחו'. אולי הפיך, אבל לא באופק לתפיסתי ברגע זה. ואיני יודעת איך להיעזר. במיון של בריאות הנפש שלחו אותי הביתה. אני נראית בשליטה יעני. סבלנית, לא מתפרעת, לא מדברת שטויות או דלוזיות פעילות, לא מתפרצת בבכי, לא מפילה את כובד משקלי, לא מקיאה ולא פוצעת את עצמי חיצונית, ולא היו לי ניסיונות אובדניים. אז אני לא עושה רושם. גם כתבתי למטפל שהמצב בכי רע וכבר אין לי חשק לאכול או לשתות (אני כן דואגת לעצמי ולא מפסיקה באמת). ומילא אני, אבל אני מטפלת בתינוק, אז בשבילו - בחיית. לא קיבלתי תגובה. אז אני מאוכזבת. כן, בעיה - מאנשים מצפים לתגובות מסוימות, מבעלי חיים - לא, ולכן, אני מניחה יש לי קשר כזה קרוב עם יצורים חיים אחרים. שומרת את המצוקה לעצמי. ואומרת בלב, כמו ילדה לבובה 'יהיה טוב' ומושכת כתפיים. סוריקטה

לא סובלת פוליטיקאים או פוליטיקה. בכל אופן מאמינה שכן יש חובת הצבעה והשפעה למרות הכל. מדהים עד כמה גם אני חשבתי על הדמיון הזה להיטלר...לכח שיש לו וכו'...אבל אולי אני מקווה שכלב נובח אינו נושך...לא ניתן לרע לנצח! ונאבק!! כרגע המאבק שלי הוא בפיזי באנטיביוטיקה ומנוחה כפויה כזו על עצמי (היפר אקטיבית, בעייתי) ובנפשי קבעתי איתה פגישה לנקות את הרע שבתוכי מתפרץ ובהרגשת הלבד....אז נאבקים בכל זאת! ועדיין לא סוף, תמיד ניתן לשנות ולתקן כל עוד הנר דולק, אל תשכחי זאת לעולם!!!!!

מטפלת שלי בחופש יותר רגוע בפנים.. לא צריכים לפתוח דברים, להיות חשופה ליותר מדי טריגרים... אז שוב אני שואלת... כמה זה מועיל טיפול?? האם באמת צריכים אותו?? נכון שאני לומדת להיות בקשר אבל רק נכנסים לחדר שלה ואני הולכת לאיבוד...(ואני לא מצליחה להשתלט עליו). בשביל מה???

הי ינשוף, את יודעת, אני מטפלת בתינוקי ואמא שלו נסעה לחו"ל. ונראה על פניו כאילו הוא מה זה מסתדר מצוין. אממה, כשאמא חזרה ה-כ-ל התנקז אליה. ואז הייתה קליטה של כמה היא חסרה. הייתי לוקחת (גם) כיוון מחשבה כזה. סוריקטה

זה כל כך מוכר מה שאת מתארת.... מה שעוזר לי זה שאני מזכירה לעצמי שטיפול הוא השקעה לטווח הארוך... ועוד משפט- אם לא יהיה בלגן, איך יהיה סיכוי להשליט סדר? הילה

שהתשובה בתוכך ואת יודעת למה וגם יודעת למה את בוחרת לשאול שוב....אוהבת חיבוק ענק

אחרי שאני כותבת התשובות מגיעות.. היום עם כאבי גוף... כאילו הגוף זועקת" את לא יכולה להתעלם אפילו שתרצי" טוב שיש מקום כאן לבטא את מה שבפנים ולפעמים לגלות את התשובות..

רוצה לשאול אותך.. את כמובן לא חייבת לענות לי אם את לא רוצה.. את מרגישה רק יותר רגוע בפנים כשהמטפלת שלך בחופש ? ייתכן שאת מרגישה גם רוגע אבל גם כעס על כך שעזבה אותך ? עיצבונים בגוף על שאינה זמינה עבורך ? עצב ? געגועים ? לא יודעת... כאילו , מה שאני מנסה לשאול אותך זה האם את מרגישה רק רוגע או שזה מורכב יותר ומלווה ברגשות שונים שלפעמים גם מנוגדים אלו לאלו... ? איתך, במבי.

תודה .. התגובות שלכן נתנו לי עוד חומר מחשבה.. מה לעשות?? יש לי המון התנגדות לטיפול.. בכל מקום אני מחפשת איך לעזוב כי האמת היא שאני מפחדת. וכן התלות במטפלת מכעיסה אותי וכן ברור במבי שכועסים עליה שהיא בחופש.... שוב תודה לכן..

את לא באמת צריכה הסבר מאיתנו..את יודעת את התשובה עמוק בפנים. חיבוק :)

יודעת שיש לי את התשובות בפנים אבל לפעמים צריך את ההדהוד ואמפטיה מבחוץ כדי לרכך את המקום של קבלה

מרגישה את עצמי קשה/נוקשה נעדרת רכות קשה לי עם עצמה ככה

הי הילה, מקום מוכר ועצוב. מוצאת שאני לאחרונה כך. הכי מוזר - אישה שמנסה להציל חתולים וצמחים, משקיעה ומסורה ועושה כיף לתינוקות, וילדים הולכים אחריי כמו החלילן מהמלין, ואני שואלת למה, איך אני עובדת על כולם? סוריקטה

ראשית, פה אצלינו את מביאה כמויות של חמלה. עוד מחשבה זה על הילדה, הרגו ורצחו לנו אותה בנפש. הרוך הפך לנוקשה. בבית לא היו בובות רכות, לא כריות ולא חפצים רכים. השפה הייתה כל כך נוקשה וחסרת גישה לחמלה הילדית. אני מרגישה שמבינה אותך באופן מאוד עמוק. בטיפול מנסים לגדל את הילדה הפצועה. את יודעת? השבוע ביום ראשון היתה פגישה מאוד משמעותית בקשר לאמא ולילדות החלולה. הילדה שבתוכי שתמיד היתה עם הגב אליי לפתע הסתובבה אליי וביקשה חיבוק.... תחושות מטלטלות... את יודעת? אני מרגישה שאני אוהבת אותך. שלך, הילוש

כמה סמבוליות.. קטנים, מפוחדים, אימא נטשה אותם בכו כל הלילה... היו ערים איתי... נסיתי להאכיל, להרגיע והמשיכו ליילל פוחדת שימותו ולא אוכל להציל אותם...

ואוו איך הזדהיתי איתך איזה דו זה ווואוו מה שלומם? ואם סימבולית אז גם, מה שלומך? הילה

תודה על תגובתך.. הגורים לא שרדו... עצוב לע כל כך... אני לעומתם שורדת... למרות כל הכאב אני לא מוותרת...

את יודעת ינשוף, מניחה שדיברת על גורי חתולים. כפי שאולי הבנת - אני מהמשוגעים האלה שמנסים להציל אותם. גם אותם. גורים יונקים ובכלל בני ימים ספורים מאד קשה להציל. צריך לקחת הביתה, לשמור על חום גוף, להניק בפורמולה מיוחדת כל כמה שעות ביום ובלילה, לשים שעון מתקתק בסביבתם, וגם אז. אובדן קורע ביותר מבחינתי. ואצלי ההסבר הוא גם הקושי לקבל את המוגבלות שלי והסופיות. מעבר להיעדר האם. מסיבה זו ביצעתי עיקורים בכל חתולי המתחם בו אני מתגוררת (על חשבוני הפרטי ויש לי מינוס ענק בבנק), כי איני יכולה לחזות בטרגדיות האלה יותר. מגיעים אלינו גורים חדשים בחורף, במנועים של מכוניות, הם מצליחים איכשהו להשתלב כאן בפינת ההאכלה שלי, ומטופלים בסיסית (עיקור ובעיות וטרנריות שונות) וגם נגד פרעושים. הן החתולים והן הסביבה. אני עדיין מתרסקת לראות את הסבל העצום שלהם (גם בהשלכה) בחוץ. ועוצרת את עצמי להתערב בכל מקום. מנסה. חלקים מתים זה עצוב. ואני יודעת לומר זו דרכו של עולם, וזה לא יכול לנחם ברגעים מסוימים. זה גם מה שקורה עם העץ המסכן. ניסו להרפות את ידיי, ואני עוד נלחמת. על גינה פושטית אחת באזור שלאף אחד לא באמת אכפת. ואולי זו אני. שלכם בשברון לב, סוריקטה

אייך ? מה שלומך ? הניתוח מאחורייך ? איך את מרגישה ? קצת דואגת.. איתך, במבי.

הי. אני בבית, מתאוששת לאיטי. תודה והמון מזל טובים לך.

רוני יקרה, היי בטוב חמודה, התאוששות טובה שתהיה. חזרי אלינו ונשיקות לכלבלבית המרפאה. שלך, סוריקטה

רוצה לשתף אותכם בסיבה שהיה לי כל כך קשה לחזור לכאן אחרי החגים. מצד אחד כפי שאודי כתב כאן החוסר נראות שניכפה עליינו כאן ומצד שני העודף ניראות שניכפה עלי במציאות. ההרגשה הזו שאני רוצה לשתף אתכם במה שעובר עלי באמת לא רק ברגש ושאתם לא כאן . הדגיש בצורה כל כך כואבת שאתם לא "אמיתיים" בחיים שלי. שלא באמת אני יכולה לדבר עם במבי ,גם אם כשאני רואה חשופית אני נזכרת בה . או עם סוריקטה כשעולים בי מחשבות כאלו ואחרות. לא באמת יכולה לשתף מה הם המפגשים שכתבתי עלהם או מה הבריונות שאני חווה בשנה האחרונה . הרצון והצורך הכל כך גדולים שתהיו באמת חברות שלי לעומת ההבנה שאתם לא הכתה לי בפנים כל כך. נכון שאודי כאן שומר עליינו ותומך ומצא את הדרך שגם בוירטואל הוא יצליח להחזיק קבוצה מוגנת . הרבה בזכות שרביט האחריות שביידינו ." חישבו טוב לפני שכתבתם" . החוק הזה מעצור הדלת שגורם לי לחשוב פעמיים על כל מילה שאני כותבת כדי לא לחשוף את עצמי כנגד הרצון לנראות לחיבוק אמיתי ממכם .. שמחה שהחוק הזה קיים, בזמן האחרון הוא עוזר לי מאוד לא לשכוח שבסוף המקום הזה לא באמת מוגן ויש עוד עשרות עיניים שקוראות אותי ... אז בן הצורך לנראות אמיתית לבן כאן יש משנה זהירות גדול ביותר . אוהבת אותכם מאוד מאוד. ואודי תודה שאתה כאן מלמד אותנו לשמור על עצמיינו . שימרו עליכם וחופש נעים .

רק שתדעי שקראתי אותך שוב ושוב והולכת לאיבוד במילים שלך... בכל מקרה... איתך בלב..

כל כך מבינה על מה את מדברת.. לפעמים גם אני מרגישה כך.. לפעמים אני מפנטזת שאודי מזמין את כולנו לקליניקה /לבית שלו.. אודי יושב כך על הכורסה ,מחייך את החיוך המדהים שלו והמבט המיוחד הזה.. (כפי שאני רואה /שומעת לפעמים באתר של אודי בקטעי הוידאו שיש) כולנו יושבות במעגל.. לפעמים אני אפילו מדמה איזה מקום כל אחת בוחרת לשבת.. על יד אודי, בצד/מול במרכז המעגל וכו.. אנחנו יושבות נבוכות ..בת אחת מכוססת צפורניים, השנייה מזיזה את הרגל שלישית,משחקת בעט שמחזיקה בידה .. אחרת מביטה לנקודה סמויה באוויר.. למישהי אחרת משמיעה מפעם לפעם פרצי צחוק בלתי נשלטים.. מתח באוויר... מתח עצום.. ואודי עובר בעיניו מאחת לאחרת..כך מקיף בעיניו את כולנו.. שקט.. דממה.. ואז ,אודי בקולו ..קול עמוק, שקט ,רגוע וברור.. התאספנו פה היום.. הוזמנתן על ידי בכדי שנכיר קצת יותר... ואז אודי מזמין אותנו למשחק הניחושים.. עלינו לנחש על פי הידוע לנו..על פי איך שאנחנו מדמים כל אחת ואחת פה ולומר.. אני חושבת שזו את אביב בגלל .. ואת זו מיכל כי.. ומיקה.. וסוריקטה.. והילה ..ורוני ושירה ונטע וחנה וינשוף וסנופקין וגולם ולאה וקרן אור ואיה וגלי וגילת ורחל וגם סנדי ומימה מגיעות וגם כל מי ששכחתי לציין פה, אודי לא שכח והזמין לפה.. ואח"כ כל אחת ואחת מאיתנו משתפת לגבי מה שרוצה.. פרטים..מקצוע, עבודה,גיל, עיסוקים, מקום מגורים וכו.. ולקראת סוף המפגש, אודי מציע שניפגש אחת לשבוע באופן קבוע... אז זו פנטזיה שאני "רואה" אותה לא אחת... לפעמים אני שמחה שהקשר הוא וירטואלי.. גם פחות מפחיד וגם המוני המונים של מרחב לנפש לנוע ,לדמיין,ליצור בכל פעם אתכן באופן שונה.. כפי שמתאים לי באותו הרגע... זהו לעכשיו אביב שנראית ונשמעת היטב במרחב הוירטואלי שפה.. שתורמת פה המון !!! שלך, במבי.

זה טבעי לפעמים להרגיש קצת לא שייך, שקוף, מהצד וכו'....זה קורה. ובמבי, וואו! אהבתי ממש את הפנטזיה שלך!!! לי היה חלום פעם על כך... וזוכרת שהזמנתי את כלם אליי?, קצת חטפתי על הראש אבל ממש לא היה מקום להעליב אף אחת, לכן אני לא כותבת יותר איך אני חושבת שאתן נראות, אבל אני מדמיינת המון!! מוזמנים תמיד לבקר אצלי במעגל חברים שכזה :) ובדמיון אומרת המטפלת שלי הכל מותר!!!!!!

אתה יודע אודי, נקודת הראייה שלי (ואולי אני טועה לגמרי) שאין כאן באמת כל כך כל כך הרבה אנשים (מניחה שאתה רואה מספר צפיות), אלא שיש מספר מצומצם יותר של אנשים שמרענן את המסך לעתים קרובות, והמחשב מונה כניסות חוזרות, גם אם מאותה כתובת IP. כמו-כן, אינו יודע לזהות אם אותו אדם נכנס בנוסף גם דרך הסמרטפון או הטאבלט או הלפטופ. סוריקטה הטכנית

אביב יקרה, כתבת דברים נבונים מאד ומעוררי מחשבה. הזדהות. איתך, סוריקטה

כי זאת הייתה הסיבה ...אוהבת אותך דואגת לך מאודדד מרגישה אותך ויודעת שעכשיו זה זמן כזה שצריכה מאוד אותנו . צריכה עטיפה וחיבוק .ונראות אמיתית מתאימה ולא כואבת . ועדין יקרה זהירות נדרשת .אתך באמת

הי במבי, המחשב הארור, כנראה לא שלח את הודעתי הקודמת ואני מנסה לשחזר. אוי אוי אוי. במבוש, יום הולדת יום מורכב. עשוי להיות מלא ציפיות/אכזבות, לצידן הפתעות נעימות. בין אם תבחרי להיות כאן באופן פעיל בין אם לאו, בין אם מצב רוחך יהיה איום ונורא ובין אם שקט או עולץ - מרגישה צורך להזכיר. ולא לוותר. כן. ואשלח את ברכותיי הכנות שתהיה לך שנה של יצירה, מלאת דימיון עשיר, והתפתחות, והכי מרחב מעבר, חיבוק ענק מכ-ל הכיוונים. ברכתי שלוחה גם לבאי הפורום הגלויים והסמויים בכל יום, שבו, סביר שמישהו מכם, יש לו תאריך שכזה. והעץ הזה - הוא בשבילך במיוחד במבי. שלך, שלכם, סוריקטה

..... .... וואוו... לא יודעת מה לומר.. אין לי מילים בפה.. הכל נעלם.. וואוו סוריקטה... איזה בלגן בנשמה... כל כך מביך.. מפתיע.. מרגש.. פותחת את ההודעה שלך והמילים באות לי ככה ישר לעיניים וללב בלי הכנה כזו... וואוו סוריקטה הענקית !!!!! תודה !!!! כן.. זה יום משונה של השנה... יום הולדת... פשוט כך.. יום שאתה מגיח לאוויר העולם .. כך.. פשוט כך.. והשנה אולי זו שנת הולדתי היות ואחזור/אתחיל לפסל.. אם לא אברח אחרי המפגש הראשון כאילו נשך אותי נחש... אמא צביה אומרת לי שאתן לעצמי הזדמנות של חודש... רעיון הקורס הזה כשכל כך קרוב. רביעי הבא !!!!! אולי אפשר לעצור קצת את השעון ??? בכלל.. יום הולדת.. אולי אפשר להאט קצת את דהירת רכבת החיים ???? כל כך מהר היא דוהרת... הנה, אצל אודי אני בפורום כבר 7 שנים מ ה 2/11/09 אצל אמא צביה מ ה 10/6/09 לפעמים זה מרגיש נצח ולפעמים מרגיש שהתחיל אתמול... החיים... תודה ענקית לך סוריקטה אחותי המדהימה שלי שאני כל כך ,כל כך אוהבת !!! במבי.

מזל טוב לילדת היומולדת. במבי, מאחלת לך את כל הטוב שאפשר, שתמשיכי להתחזק ולצייר את העולם במילותייך, שתצרי בחומר באהבה ותתמסרי לחוויה. שלך שירה

במבי יקרה! מזל טוב!!! שתצליחי השנה להשיג כל מה שליבך חפץ! הרבה שעות שלווה ויצירה פוריה ומהנה. תנסי להנות בעיקר מהפיסול בלי לחשוב יותר מדיי :) הרבה אושר ובריאות. מחבקת בחום המתאים מיכל.

במבי, מזל טוב ליום המיוחד הזה שלך, בעיקר רוצה לאחל לך למצוא את האושר.

איזה יופי שסוריקטה היקרה פתחה עץ יומולדת עבורך. יקירתי, מאחלת לך שנה טובה, עם התחלות חדשות, והנה כבר את מספרת על קורס פיסול.. שנה שבה תצליחי להתקדם עוד קצת לעבר המטרות שלך. יומולדת שמח(: מקווה שאת חוגגת בצורה שמתאימה לך. אוהבת, חנה

סוריקטה,שירה,מיכל,גולם,חנה,רוני ואודי מקסימים !!!! תודה לכם על הברכות, האיחולים ,והחיבוק... נגע בי עמוק בלב... שלכם-במבי.

אודי הי ערב טוב, תשמע קטע שהיה לי היום עם אמא צביה.. בכל התקופה האחרונה אמא צביה טורחת להזכיר לי ממש כל פגישה (או כמעט כל פגישה ) שאוטוטו מתחיל קורס הפיסול.. ובד"כ יוצאים ממני המוני המונים של פחדים וחרדות: *פחד שאחטוף שיתוק בנשמה ולא יהיה לי אף לא רעיון אחד. *פחד שכולם בקבוצת הלימוד יצליחו לפסל מדהים ולי לא ייצא כלום. *פחד שאמא צביה תתאכזב ממני (אני מרגישה כאילו היא מצפה שיתגלה ממני משהו שיתפרסם בארץ ובעולם .וכבר אמרתי לה מי שמצפה ממני חוטף אכזבה.) *וכן..יש לי פנטזיה שאני מקבלת פרס ישראל כמו יגאל תומרקין והיצירות שלי מופיעות בתערוכות מאוד חשובות בארץ ובעולם) ואודי ! אתה יודע שבכלל מדובר בקורס של מודלים של גברים ונשים בעירום ???? לפסל וליצור דמויות נשים בתנוחות שונות אין לי בעיה.. לפסל גבר על כל איבריו זה נשמע לי ???????? אתה יודע שאני בכלל לא כל כך יודעת איך נראה גבר ערום ????? כשהייתי מס' פעמים עם בן זוגי הייתי"כמו מתה" עיניים עצומות והגוף למטה ואני כזה למעלה.. ואודי !! מנחה הקורס הוא פסל גבר !!!!! אולי טיפסתי על משהו שגבוה הרבה מעבר ליכולת ולמוכנות הנפשית שלי ????? אודי ,אבל אני כן רוצה ללכת לקורס הזה אני רוצה לפסל גברים ונשים בתנוחות שונות.. רוצה להעמיד את הפסלים ,היצירות הללו במרכז הסלון !! אודי ..אני משתגעת.. היום בפגישה כשפתאום כמעט ומתתי מהרעיון שהמורה הוא פסל גבר,פתאום אמרתי לאמא צביה, את יודעת מה ? כשאראה את המורה הזה,אראה מול העיניים את אודי שגם הוא גבר,ואדמיין שהמנחה הפסל הוא אודי וזה ירגיע אותי ,כי גם אודי גבר ואני כבר ממש מכירה אותו והוא לא מפחיד אותי,להיפך,אודי מרגיע אותי.. אז זה מה שהיה היום בפגישה עם אמא צביה. ואודי, פרס ישראל זה רק לסמסטר א' בסמסטר ב' אני צריכה פרס בינלאומי מוכר. (יש פרס נובל לאמנות אודי )? שלך-במבי. ואודי, אולי תבוא גם אתה לקורס פיסול מודלים של גברים/נשים ?

ממני קיבלת את פרס האומץ .את הפרס על התמדה ... יקרה שיהיה הרבה יצירתיות אכותית עבורך... שיהיה במזל טוב ליום הולדתך שפע של חלומות שיתגשמו לטובה . אושר ועושר שמחה אהבה וצמיחה ... אוהבת

הרבה רעש בראש , עשיתי טעות - סליחה

רציתי לספר לך שלקחתי פעם קורס שהיה לי קשה להתמודד איתו אבל התמודדתי...יצאתי קצת החוצה לנשום אוויר כשהייתי צריכה, אני חושבת שלפי מה שספרת יש לך תמיכה, אז מקווה שתעברי אותו בהצלחה.

תודה מיכל , יודעת שאצליח וגם יודעת שיהיה לא פשוט ...מוכנה לאתגר

לפעמים כשהרגש גובר על השכל אני לא מצליחה להפריד ביני לבין האחר, סליחה :(

מה שהיה היה והיום כבר אין מה לעשות בעניין ממש... אמא צביה שלך מיומנת וידעה כנראה מה לעשות בזמנו, סמכי עליה. מצטערת שהעליתי כך את הדברים זה החזיר אותי לתקופה שלא ממש הייתי מפוקסת ופחדתי שמשהו קורה ואני חייבת לעצור...אבל לא היה דבר. והבעיה אצלי שהרגש משתולל לפעמים ולא יודע לעשות גבול ביני לבין האחר...מצטערת. עכשיו מצטערת שערער אותך. מיכל

זה בסדר מתוקה.. והמילים שכתבת על אמא צביה לגבי המיומנות שלה ושהיא יודעת מה היא עושה ממש ממש חיממו לי את הלב :)) אכן, אמא צביה אלופה !!!! כ"כ מקצועית !!! ניווטה את כל הקטע עם התמונה המטורללת הזו שתקעה לי מעל המיטה שלי בכזו מיומנות,מקצועיות,רגישות.. באמת אמא צביה אלופה !!! ועכשיו אני שמה לב שממש בכל פגישה היא מזכירה את קורס הפיסול.. כנראה רוצה שאגיע אליו (לקורס)עם כמה שפחות חרדות, ולכן רוצה להכין אותי לקורס.. אני אוהבת אותה אהבת נפש וסומכת עליה לחלוטין :) ולגבי הקטע עם אח שלי הגדול והדיווח והכל ,זה בסדר מבחינתי.. אמא צביה ידעה כבר שנים ולא אמרה לי לעשות עם זה משהו.. במבי.

לא דואגת לכל העולם אבל...השבוע גילית עד כמה אני כל כך מתאימה לסטריאוטיפ "אמא פולניה" והדאגות שלי..חחח אז המשפט התאים :)

אודי יקר! רק להבהיר, עכשיו כשנרגעתי והשכל קצת יותר שולט מהרגש, חשוב לי שתדע אין שום סכנה לאף אחד ואיני יודעת על מעשים שנעשים כיום ואם היו כאלה מיד הייתי מדווחת כי כך אני פועלת במיוחד כאשת מקצוע! אני כבר שש שנים וחצי עושה "סדר בדברים" בטיפול, מאוד ערנית לנושא במיוחד בתור גננת בגן ילדים!! כתבת לי ש"בדיוק בשביל זה יש אנשי מקצוע שתפקידם להכנס לתמונה ולבדוק. לא צריך להשאר עם הדברים לבד." מסכימה במיליון אחוז!! אז כך עשיתי! לא נשארתי לבד ולא השארתי פצועה בשטח לבד... הכל התחיל לפני כמעט שבע שנים, בגן כשגיליתי משהו שנעשה לילדה בגן שלי, התרעתי ופעלתי מיד! כשיש משהו אני פועלת בלי לחשוב, המחשבות הגיעו אחר כך, ואז גיליתי על עצמי אחרי ששוחחתי עם פסיכולוגית הגן ודשנו בנושא, היא הרגישה שאני יותר מידי נתלית בה ובסיפור (היה ממש קשה ובלאגן שלם ולמזלי יש אנשי מקצוע נפלאים!!) ושלחה אותי לטיפול אצל זו שאני אצלה היום וכך פרצו הדברים והבלאגן אצלי חגג.... אחר כך תהיתי אם רק אני הייתי "בת מועדפת"....ובטיפול דשנו גם בזה, אם הייתי יודעת או היא שנעשים שוב דברים כאלה ברור שהיה דיווח מאמינה שהיא הייתה עוזרת לפעול בחכמה...איש אינו יודע את סיפורי (חוץ ממנה וכאן בעילום שם) וכך רצוני שיישאר כי אין סכנה לאיש, מאמינה שאם לא הייתה ברירה ומישהו היה נפגע היינו עושות משהו יחד אבל קשה זה בטוח היה ומערער מאוד.....ניסינו לחשוב על עימות מולו אבל זה כנראה לא יהיה כבר וגם סתם יהרוס יותר מיועיל...הסיפור של במבי על אחיה שלדעתה המשיך ערער אותי כי גם לי היו חשדות בזמנו ופחד שאמנם הופרכו בטיפול והבנו שאין מצב כיום לכזה דבר...בכל זאת זה מערער והופך אותי ל....לא יודעת... השאלה שלי היא האם אדם שפוגע ממשיך לפגוע? (זה גם לא היה ממש...אלא נגיעות יותר)האם יש מקרים שזה חד פעמי ואחרי שהוכיחו אותו ועצרו אותו הוא הפסיק? (לא בית משפט אבל הפסיקו אותו, לא משנה איך) האם באמת יש מצב שמעדיפים מישהו אחד וזהו? ... המקרה פשוט ערער לי את הביטחון שוב :( למרות ששוב אומרת שהיום לא מאמינה שקורה משהו. תודה שאתה כאן, מקשיב לנו ומבין שהסיטואציות לא פשוטות.

בוקר טוב מה שלומינו? ;) שבוע חדש בפתח! אני אוהבת לפתוח את השבוע איך אצלכם? היו לי הרבה חיכוכים עם אנשים השבוע, גם בעבודה, ועם עוד אנשים זה מסמן לי לשים לב לתקשורת שלי עם אנשים. לאחרונה מצליחה לראות יותר קדימה וגבוהה- סידרתי את עניין הפנסיה והחיסכון שלי. ואפילו עשיתי ביטוח בריאות לי ולילדיי. מאחלת לכל אחת באופן אישי- שבוע ממלא באנרגיות טובות. אהבה עצמית ופרגון עצמי. מתכוונת לכל אחת באופן אישי לא כותבת שמות כדי לא לפספס. איך התחיל השבוע? איך מרגיש? יש תוכניות לשבוע הקרוב? החורף כבר כמעט כאן וכייף לי להתכרבל אחלה יום! הילה

איזה אנרגיה מרוממת את מביאה איתך לשבוע חדש הילה יקרה!! הלוואי שיהיה לנו שבוע רגוע...

הי הילה, כל הכבוד על ההזמנה! אחלה תפקיד. השבוע התחיל אצלי לא נחמד. לעזאזל. טיפה השתפר ושוב פחות נחמד. יש לי בדיקות, אולי קיים מתח שקשור לזה. אין לי כל כך חיכוכי 'ריב' עם אנשים בדרך כלל. על כך פנים, בדר"כ, אני סופגת ומחזירה רך. וגם משתדלת, אולי לשמור מרחק, גדול מידי. לכן, בשל חרדות עמוקות מאד, אין בחיי אנשים במעגל קירבה ראשון וזה כואב אימים. דיברנו על זה בטיפול. שוב. יישר כוח על הפעולות שאת עושה. את אלופה. הכנתי לחתולים החצר בתי שינה חמים לחורף, והחתולים שלי חוזרים להצטנף איתי במיטה. המים המזוקקים של הגשם כבר חייבים לשטוף. הצמחים והאוויר והים משוועים לזה. כרגע אני מרגישה 'תעצרו את עולם אני רוצה לרדת' :-/ שלך, סוריקטה

מרגישה אותך כל כך חושבת עלייך המון והלוואי והיית במעגל אמיתי בחיי. איתך חיבוק

אוהבת את המשב המרענן שאת מביאה אתך את הפעולות ...ואצלי שבוע חדש עם תקוות חדשות בתפילה לשלווה ושקט ..

סוריקטה מקווה שיוקל. יכולה לאמר לך שכאן את כבר יותר מעזה ומרגישה אותך קרובה יותר. טוב שכך! בתים לחתולים זה הכי הכי מרגש. ינשוף תודה לך מאחלת ימים מלאים בעשיה חיובית. אביב מצטרפת לתפילה לשקט ושלווה אוהבתותכן הילה

שבוע טוב, התחלתי את השבוע בשפיפות אימתנית. שכן יקר שלח לי קישור לקבוצה של קהילה יוצרת מציאות ואני מתכוונת להצטרף אליה. אז קצת השתנה מצב הרוח. מתחיל יום עבודה מפרך, נהיה בקשר? סוריקטה

בהצלחה בקבוצה! נשמע מאתגר :) ומצבי רוח נוטים להתחלף כמזג האוויר בחוץ...

הי מיכל יקירתי, אחד המשפטים החזקים שלך לגבי מצבי הרוח. ובאסה, הוא התחלף שוב. אוף. וגם הגל הזה יחלוף, כנראה. תנודות מעצבנות. מניחה שאילו הייתי פחות נכנסת לזה שהן מעצבנות היה קל יותר. יהיה טוב. כנראה הבאלגנים קשורים גם למה שהזכרת בהודעה אחרת שלך - הקושי להפריד. בין טוב לרע, פנים חוץ ועוד מכל מה שכבר טחנו כאן :-) וכנראה, אנשי המקצוע שסייעו לי תרמו יותר מכפי שהקבוצה, המסתבר, לא ממש פעילה, תוכל לעזור. דיברתי אישית עם אנשים שאני מכירה שחברים בה. מאכזב קצת. המון תודה, שלך, סוריקטה

אין לי מה ללומר לך אבל רוצה להיות על ידך, זה בסדר, נכון סוריקטה ? שלך, במבי.

את ההודעה שלי מיום שני העלית ברביעי הבנתי שנכתבה אולי מאוחר אבל אני כל כך חיכיתי לתגובתך וחיכיתי גם ברביעי ובחמישי לא הגבת ואני כל כך רציתי לשתף אותך אבל אתה לא הגבת. אודי, כל כך נחמץ ליבי וחשבתי לעצמי שאתה כנראה ממש לא אוהב אותי אם לא ענית לי ולא ברכת אותי על שינוי קטן ואולי משמעותי. אולי קצת הרגשתי כמו ילדה שנורא רוצה להראות משהו אבל לא רואים אותה.

אכן אודי, הפעמים שבהן ראית עולות לאין שיעור על אלה שלא.

היי אודי לפעמים אני רוצה להגיב, לכתוב לבנות אני קוראת הכל ואין משהו ממש מוגדר להגיד. גם עכשיו אין לי כל כך מה לאמר... נראה לי שאני יחסית בטוב ושדברים מתחילים להתמקם... שבוע הבא ביום רביעי עוברת דירה ולוקחת איתי את 2 החתולים... מאחלת שבת שלווה לכולנו הילה

כאובה ומותשת... אשמח למילים רכות ועוטפות

חיבוק לשבת טובה קלה ונעימה לכולם ... מאחלת לכם שלווה ושקט מבורך

היי אודי, מרגישה קצת טלטלה בימים האחרונים בעקבות משהו נוראי שקרה לאחותי. אחותי חזרה בתשובה, ומשפחתה אינה יודעת שהיא נפגשת עם פסיכולוגית. אחותי חלתה ובעקבות המחלה אושפזה בבית חולים למספר ימים עם חום מאוד גבוה. היא שכחה לבטל את הפגישה עם הפסיכולוגית. הפסיכולוגית מסתבר ניסתה להתקשר אליה מספר פעמים אבל היא לא ענתה. הפסיכולוגית הצליחה לאתר את מספר הטלפון של בעלה של אחותי, התקשרה אליו וסיפרה לו שאחותי החמיצה פגישה והיא מודאגת מאוד... כמובן שבעלה היה המום ופרצה מהומה. אודי, מותר היה לה להתקשר?? אני פתאום חוששת כל כך. פתאום הטיפול לא נראה לי מקום בטוח. הכל פרוץ. אני מספרת לו את הסודות הכי כמוסים שלי... ומה אם יקרה משהו והוא יחשוב שזה מוצדק להוציא הכל החוצה?? כבר לא בטוח לי אודי. הכל סוער ואין קרקע יציבה לעמוד עליה. ברור לי שהפסיכולוגית שלה פעלה מתוך דאגה (גם הציעה מספר פעמים לבקר אותה בבית החולים... והציעה לשוחח עם בעלה) אבל זה מעשה איום בעיניי. לא יודעת אם הייתי מסוגלת אח"כ להמשיך טיפול. נטע.

אודי .. מרגיש לי שאני צריכה להיות היום על ידך. צריכה שתחזיק את היד שלי. צריכה להרגיש רוגע,שלווה,בטחון.. ואודי, נכון אני לא אשמה על כך שלא היה בי את הכוח לעשות משהו בקשר לבת של אח שלי הגדול ??? נכון אודי ??? אפילו אמא צביה יודעת על החשדות שלי ממש ממש מזמן ולא זכור לי שהיא אמרה לי לעשות משהו ???? אולי היא אמרה ואני לא זוכרת ??? אולי נדמה לי ??? אודי,אתה תראה,בסוף אני אשתגע על ממש ממש ולא אוכל לתפקד. לא אוכל לתפקד בבית,בעבודה ואפילו לפיסול לא אצליח ללכת כי אשתגע ממש ממש. :(

שלחתי הודעה למטפלת... יודעת שיעבור. אבל הרגעים האלו והייאוש, קשים מדי לפעמים, וזה שוב מחשבות רעות/ אולי גם מעט אובדניות עולות לי לראש...

זה הגל המוכר שלפני הסופש ..בסוף הכל מסתדר לך ואפילו נעים לך בסופש . מאחלת לך שבת נעימה וטובה ,חיבוק