פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום רב אישתי ואני הגענו למשבר ביחסים. מצאתי שהיא מפלרטטת ומפתה כמה מהאקסים. כחלק מהטיפול, שהיא עוברת עכשיו, התגלה לי שהיא עברה אונס בגיל 15. זה היה גבר בן 19 שהיא אהבה. לטענתה, באחד מהמפגשים שלהם, הוא תפס לה את הידיים, כשהיא מבקשת ממנו לעזוב אותה, ופשוט אנס אותה כשהיא בתולה ובגיל כל כך צעיר. המוזר בכל הסיפור זה, שאישתי המשיכה להיפגש איתו ולשכב עד גיל 18. זו לא היתה חברות. הוא היה יוצא עם בנות אחרות, וחוזר רק כדי לשכב איתה כשהוא היה פנוי. בגיל 18 היא הפסיקה את הקשר הזה איתו, אבל עד היום הם בקשר רעועה (בעיקר "מזל טוב" בימי הולדת וכאלה) קראתי על הרבה תופעות והשפעות של אונס, אבל מקרה כזה עדיין לא נתקלתי. ולצערי אין לי (וגם לא לאישתי) הסבר למה היא המשיכה לשכב איתו ולמה היא בקשר איתו עד היום. מה יכולות להיות הסיבות שקורבן ממשיך להיפגש עם התוקף מרצונו החופשי ? ואיך יכול להיות שהיא מודעת לזה שהוא אנס אותה אבל עדיין היא בקשר איתו ? יכול להיות שהיא לא עיכלה את הטראומה עד לרמה כזאת ? תודה רבה

אני באמת מתחרפנת............האם לפסיכולוג יש חובת דיווח????? אם מישהו מספר על מה שעבר ויש חשד שאותו אחד עושה שוב אותו הדבר? באמת אודי?? מי יקח אחריות?????? מי??????. האם מצפים מהמטופל? שגם ככה משותק לגמרי ומבולבל???? זה מפחיד!!!! האם בכלל הפסיכולוג יכול אם המטופל לא ספר לאף אחד מה עבר? הרי יש שמירת סודיות נכון? אם המטופל מעולם לא דבר והכל יצא רק בטיפול הסודיות מובטחת נכון? אז איך? אוףףףףףףףףף ובכלל תמיד תהיתי אם אני היחידה.........כי אני ה"בת המועדפת" חרא.......סליחה :( ובמבי סליחה אלפי סליחות, את לא אשמה במעשים של אחרים ובכלל לא היית במצב שיכולת להתמודד עם כל זה וכנראה שאמא צביה פשוט הייתה צריכה להגן עלייך לפני הבת שלו???????????? נראה כאילו שמרה עלייך ממש!! האם ככה זה עובד???????????????? אודי, האם המטופל קודם למעשים שממשיכים ונעשה עוול למישהו אחר באותו זמן??? אוף התחרפנתי לגמרי :( ושוב, אמנם פרסמת אבל אם לא תפרסם אבין :( רע לי כבר מכל המחשבות האלה עולם רע ואכזר!!!!!!!

מקווה שבסדר שאני מגיבה. הסערה שלך ברורה. לדעתי חובת הסודיות של המטפל שמורה למטופל, בעיקר כשמדובר במערכות משפחתיות סבוכות. הסודות שחלקינו נושאות שנים ומובעים לחדרי הטיפולים לא יכולים להחשף מבלי שנרצה בכך, וגם אז מבלי שנהיה מאוד מוכנות לכך ולהשלכות הכבדות שבגילוי. אני עצמי נתקלתי בתגובות כמו למה לא התלוננת כדי למנוע מאחרים להפגע. רגשות האשם כבדים. שלך שירה

מיכל, אני לא חושבת שאת צריכה להתנצל. כל מה שאת כותבת מבלבל גם אותי.. כששיתפתי את אמא צביה כאילו הקאתי את החשדות האלו לאמא צביה ואחרי זה לא רציתי לחשוב על זה יותר.. כאילו כבר לא עניין אותי מכלום וכאילו לא חשבתי על זה יותר.. כן.. זה מאוד מבלבל... במבי.

תודה על שאת ותודה על החיבורים והמילים שלך שמרגישים לי כל כך אמיתיים ונוגעים עד כדי התמסרות שלי אליהם. חיבוק גדול ואוהב שולחת אלייך, שירה

הי שירה יקרה, חייכתי למשמע דברייך הרכים. שמרי עלייך, טוב? וכמובן, שוב, המון בהצלחה. נאחל לכולנו מנוחה בסופשבוע, כמו שאודי כותב - נוחו היטב ואספו כוחות? כמה חשוב. שלך, שלכם, סוריקטה

יקרה, תודה על תגובתך הנוגעת. וממש אל תצטערי. אני אמנם מזדהה איתך אבל גם לומדת ומיריכה את יכולותייך לפרק הכל למילים ולשוב ולהרכיב מחדש. שלך, שירה

תודה , מצטערת שאת מזדהה ועוזר שאת מבינה --פרוק כמו שסוריקטה מכנה אותו ... שיהיה סופש קל ומחובר ..

תגובתך אלי ריגשה אותי עמוקות. כן, גם אני מרגישה קרבה אלייך סביב אותם נושאים ותמיד רואה מימד נוסף, ממש ויזואלי, בכתיבתך. תודה על החיבוק והחיזוק. שלך שירה

מתוקה שאת !!! במבי.

כתבתי אתמול רואה שלא עלה אז כותבת שוב ..מתנצלת אם יעלה פעמיים .. לקחתי קורס קשה באמת כזה שדן ישירות בחלק הכי קשה של הפגיעה שלי . זאת שכבר כתבתי כאן בעבר עלייה . מצד אחד מאמינה שדווקא הצד האקדמאי נטול הרגש ישקף לי דברים ואולי סוף כל סוף אצליח להביא את הטכנים החסומים לחדר האיפול . מצד שני התכנים האלה הם מה שהביאו את החלקים הכועסים . לא יודעת אם הנפש שלי תעמוד בהצפות שיגיעו . דיברתי עם המרצה זו הבטיחה שתעזור כמה שתוכל . יש לי את המטפלת ועוד תמיכה.. מפחדת כל כך ..רק אזכור המילה מעוררת שדים , ואת הגוף ... אודי מה דעתך ???? זה יכול לעזור לחיבור כי זה ייחיב אותי להתמודד ואולי אני קשה עם עצמי מדי .. אני יודעת שיכולה לפרוש מתי שארצה ומכירה את עצמי שלא מוותרת אף פעם ... מה לעשות חיייבת להחליט עד מחר . מועד שינויים ...

שומעת את ההתלבטות את הרצון מול הפחד.. הייתי משתפת את המטפלת ... בהצלחה..

תודה יקרה ברור שהמטפלת שותפה עוד בהליך הרישום ...רוצה עוד קולות גוונים קוי מחשבה .

אודי תודה שאתה מזכיר נוכחות של אנשים טובים. חייבת לציין שיש המון רצון טוב ואמפתיה מצד מי שאמור לשמור עלי . אבל החוק לצער כולנו משחק לטובת הרוע ..ואני ומשפחתי ממשיכים להיות מאויימים ומוטרדים .אני עייפה ומוטשת זאת זירה שבחיים לא חשבתי שאהייה בה . מנסה בכל הכוח להשאר במקום שמאמין שיודע שבסוף הכל יסתדר שזה תחתית לצורך צמיחה למעלה ... לומדת להעריך את הכוחות של משפחתי ,את העזרה שמושיטים לי אנשי החוק .. מצטערת שמעיקה כאן . לחלק הבריא שלי יש עזרה אבל עולם הרגש שלי כל כך לבד ועוד צריכה כוחות לתמוך במשפחתי . צריכה חיבוק כזה שיגן מפני הרעים ... סיפור קפקאי משהו .

שלום, כבר המון זמן שבא לי להתאמן בחדר כושר. המון זמן שזנחתי את עצמי עליתי במשקל ועכשיו סופסוף חזרתי אחרי לא מעט שנים למכון. בהתחלה בן הזוג שלי אמר לי שמפריע לו שייראו אותי שם והוא דואג גם שלא ייקרה לי משהו(קורה שאני לא שותה הרבה). אבל בזמן האחרון הדאגה הזו הפכה לדעתי לקיצונית בזמן האחרון. הוא טוען שבפעם הראשונה שהייתי בחדר כושר הוא דאג לי ממש עד למצב שהוא לא הרגיש טוב.מאז שאני בחדר כושר הוא דואג לי מאוד , נראה לי שזה חרדה כזו. יש ימים שהוא בקושי אוכל מרוב דאגה. ד"א בזמן האחרון התחיל גם לבלום אוכל ולהקיא.הוא טוען שהוא עושה את זה בשבילי כי אמרתי לו שהוא צריך לרזות ולשמור על עצמו. אני נורא דואגת לו ולא יודעת מה לעשות. בבקשה תעזרו לי.

כרגע בתוך "שיגוע פעיל" כך קראת לזה.. משתגעת.. אחריות....בזמן האחרון שומעים יותר מדיי מקרים.....אחריות מילה קשה, מסובך של מי? מי נגד מי??? שוב סליחה, מתחרפנת כבר מעצמי...לוקחת אחריות עליי אבל.... תעזור לקחת אחריות? תחליט מה שתחליט בקשר לחרפון שלי פה היום טוב?? סליחה :(

סליחה.......אולי אני חסרת רגישות כזאת ואפילו צבועה......מבולבלת

אודי, האם באמת חייבים? האם מי שסבל מבן משפחתו וחושב שיש אפשרות שהוא ממשיך את העניין עם מישהו אחר חייב לדווח? גם אם אותו אחד כל כך סובל ומפחד למשפחתו, לפרוק משפחה? לפרוקו שלו? וכו'...... מבולבלת מהביטחון שכתבתי לבמבי שתדווח על אחיה...אודי???? אתה לא אמרת על כך דבר כי נפשה של במבי באמת פצועה כל כך :( האם לשתוק? להמשיך לתת לו ככה להרוס עוד???? ובמבי יקירה פוחדת שההודעה הזו..לא יודעת, אולי הפעם אודי יצנזר אותי בשבילך. אבל שואלת גם למעני ולמען כל מי שסובל...למה השרשרת צריכה להמשיך????? זה כואב ועצוב....האם לא כדאי לברר מה קורה עם אותם פוגעים?????? ואם יש חשד אפילו קל שבקלים.......אוף....על מי בעצם אנחנו מגינים? על עצמנו? עליהם? סליחה :( מעולם לא צנזרת אותי, אולי היום זה היום שבו תשתיק את הודעתי כי היא פוגעת??? בוכה כל כך אודי....זה עצוב וקשה...

אמממ... ... .. אז אני אגיד לך מיכל... כשקראתי את תגובתך לגבי חובת הדיווח הרגשתי שהבטן שלי מתכווצת... אממ... .. מיכל... תשמעי.. היום הבת שלו כבר גדולה ועזבה את הבית.. אבל.. את צודקת.. החשדות שלי לגבי אח שלי הגדול שממשיך את הפגיעה גם עם הבת שלו התעוררו כבר לפני שנים.. ראיתי כל מיני סימנים... תשמעי מיכל.. יש לי רגישות מאוד גבוהה לנושא הזה..וכשאני רק "מריחה" שיש איזו ילדה שייתכן ועוברת פגיעה מינית אני לא נחה.. אבל במקרה הזה מיכל... הייתי משותקת.. לא יכולתי לעשות כלום.. הידיים, הרגליים, הפה, הנשימה והנשמה היו בשיתוק מוחלט... אבל מיכל, אמא צביה ידעה מהחשדות שלי.. אמרתי לה !!! יותר מזה לא היו לי כוחות.. חזרתי להיות כמו אז.. ... אין לי יותר מה לומר.. אולי אני באמת אשמה ... ??? !!!!! אולי הייתי צריכה לעשות משהו אקטיבי ... ???!!!!! לא יודעת מיכל.. משונה.. מרגיש לי בחילות.. די מיכל... אולי אני אשמה.. אז אולי צריך לתלות אותי בגלל זה...

כל כך מצטערת....ממש לא צריך לתלות אותך בגלל זה!!! כל כך פחדתי לכתוב כי ידעתי, פשוט ידעתי שתתכווצי :( את לא אשמה במעשים שלו!!!!!! את לא!!!!! יש לו אישה, ואם באמת הוא פגע מי שהיה צריך לדווח זאת אשתו היא אשמה אם ידעה ולא דיווחה..... ואמרת לאמא צביה!!!!!! במקרה הזה היא המבוגר האחראי אולי?????? אצלי היה עניין שהיא ניסתה שאני אתמודד מול והבינה שיש כאלה שזה לא מתאים להם, למשפחה, לסיטואציה אבל גם אין חשש להמשך, זה נפסק מזמן...אז היא לא לחצה עליי...... אין לי כח לספר פה.........אבל היא עזבה את זה ואני בהתמודדות אחרת שלי..רק בחדר הטיפולים..... במבי כנראה שזה אצלך כבר במילא לא משנה אם היא גדולה, לא ידעתי גיל.....ובכלל מצטערת אם נפגעת ממני :( אבל אודי, מה באמת עושים אם יש חשד כזה.... מי ידווח???? הפסיכולוג אולי שמטפל?????? מפחיד אותי לדעת שהשרשרת נמשכת ככה בלי שנעצרת. קבלתי הביתה מכתב ממשרד החינוך בנושא וכל הזמן מבקשים מאיתנו ומדברים על חובת הדיווח וכו' גם אם יש חשד אפילו קטן........ואגלה לכם משהו..היה משהו בגן שדיווחתי עליו לפני כמה שנים ואני מאוד עירנית בנושא הזה, טוב שכך!!! זה נעצר בזכותי! כן...אבל בעקבותיו באתי לטיפול והכל נפתח אצלי והשאר היסטוריה.........

אני נכנסתי איפה את ...מחפשת בדלת ,את מוכנה לעזוב את המשקוף ולהכנס איתי ...הבטחת לי

הבן שלי תמיד מזכיר לי ש"הבטחות צריך לקיים.." אביב יקירה, שמחה שהתאוששת, ואת בטוב. אני פה... כמו שהבטחתי. אשתף בהמשך... ליל מנוחה ושבת טובה. לך ולכולן.

שלום ברצוני לשאול שאלה בהיותי נער אושפזתי במחלקה פסיכיאטרית , עשו לי טסטפסיכודיאגנוסטי וקראתי את הפרוטוקול של הרורשאך ובו היה כתוב באנגלית it's seems to be chronic צויין שם בפרוטוקול עומד על המשמר יש לו תוכניות רבות אין אין לו את ההבנה של הדברים אבל זה לא אומר כי או לא מתעניין בדברים של בני גילו צויין social skills חסרות פלוס coping deficit דברים אלו נרשם עלולים להוות בעייה ביחסי מין והגורמים לבעייה הם גורמים נוירו ביולוגים נרשם כךthis cause from nuerobilogic factors והטיפול שפרוטוקול הרורשאך מציע flexibility thinking drugs כמובן שזה היה לפני מספר שנים קרוב ל 11שנה ולא והוא נאבד לי ולא שמתי לב לfים של הdsm מה לפי דעתך על איזה בעייה מעיד פרוטוקול הרורשאך או איזה כיוון לבעייה הרופא ציין כי מדובר בילד אורגני אך טסט שני שעשיתי הרופאה הפסיכיאטרית ילדים ונוער שלי ציינה כי אין לי בעייה אורגנית אלא כימית ומדובר בהפרעה אישיות גבולית עם תסמינים פסיכוטיים דהיינו הפרעות הקו החשיבה ומחשבות טורדניות OCD בנוסף שאלתי היא כזו איך יכולה להתקשר בעייה אורנית עם בעייה בחיי המין כי אני כשאני מביא ביד אני גומר ואין לי עם זה שום בעייה למה התכוונו ומה יכולה או מה אתה משער שמדובר באיזה אבחנה לפי הטסט הפסיכודיאגנוסטי הראשון כמו כן צויין בטסט הראשון בפרוטוקול כי אין לו ערך לדברים וצויין גם מדד למדה lambada וגם מה זה שופינג דיפיסט לפי רורשאך אני יודע שהפירוש הוא גירעון בהתמודדות לפי דעתך האבחנה היא לאf84.5יכולה להיות תודה על המענה כמו כן אני יודע את הקודים של כל הספר icd10תודה על התשובה ויום טוב.

"בחסות האינטרנט הסטרילי" :-) תרתי. ממש. וגם "שיגוע פעיל'. בהיותי בת לאם חולת MSBP שבין הזאר גם העלימה לי חפצים, סחבה לי מהקופה דמי כיס שקיבלתי מסבתא, וגם חילקה לכל העולם דברים פרטיים שלי וחזרה ואמרה שאני נגעתי ואיני יודעת מה עשיתי, אני יכולה להבין, אני חושבת, את התחושה המטורפת. רב שנים ואינטנסיבי. והנה - כמעין נס. אני לא משוגעת. לרופא הנפש שלי יש יד בזה. ואיך הוא אומר - הגענו לנפש שלך מאד מאוחר. ארבעים השנים הראשונות שלי היו כאלה אומללות. והשקעתי כל כך הרבה כדי לחיות איכשהו את מה שנשאר. רוצה להניח את הראש. ביום שני שבתי מהעבודה רצוצה וכך עשיתי, וגם אתמול, נחתי. ויתרתי על פעולות, נעזרתי בתרופה כדי לישון (אחרת זה לא הולך) והגשם שכל כך חיכיתי לו עזר לגינה במקומי. אז אודי, תודה על היופי שנתת, זה בסדר להשתמש גם בשבילי, נכון? גשם בכה, שלכם, סוריקטה (וחבל חבל חבל שאני חותמת בשם בדוי, אבל, הייתי רוצה להאמין שבאיזו דרך הסיפור יצא לעולם).

שומעת בדברייך למרות השנים האבודות, שנים של נזק נוראית את בוחרת לחיות. את כל כך אמיצה סוריקטה יקרה... וכן... יש ימים ששוב חוזרים לשם ואז אולי נעזרים בכדורים וזה עובר... ומי יודע אולי יום יבוא ותשתמשי בשם האמיתי שלך... איתך, ינשוף

(חוץ מאמא צביה שלי ,שלה מקום מאוד מאוד מאוד מאוד מיוחד בליבי) וואוו.. את רואה ? לא סתם אני מרגישה שאת אחותי באיזה מובן עמוק... גדלנו להורים תאומים :((( אבא שלי עשה לי "נדמה לך,נדמה לך" ואמא שלך עשתה לך "נדמה לך ,נדמה לך"... וההרגשה היא בדיוק להרגיש במוח,בלב,בגוף מטורפת !!! להרגיש משוגעת לחלוטין !!!! את יודעת/מרגישה/מבינה את ההרגשה הזו מתוך החוויה האישית שלך... כן סוריקטה.. וגם אני סוריקטה לא משוגעת ממש.. אבל כן יש לי הפרעות לא פשוטות שאנחנו (אמא צביה ואני, יורקות דם בעבודה ) אני מתפקדת בבית, בעבודה ובכלל בעוד שבועיים גם יתחיל קורס פיסול המודלים של גברים ונשים בעירום שנרשמתי.. מי יודע.. אולי כשאחזור לפיסול אשתגע ממש ???? ואודי ה... מרוב שאני מודה לך לא יודעת אפילו מה להגיד... תודה ענקית לך אודי !!!!!!! "שיגוע פעיל" -המילים האלו נותנות לי איזו קרקע לחוויה של הטירוף.. המינוח שנתת כל כך ,כל כך חשוב לי !!!! שם איזה מצע במקום של כאוס מוחלט!!! אגב אודי, כתבתי את המינוח הזה "שיגוע מוחלט" בגוגל,רציתי לקרוא עוד לגבי המינוח הזה אבל גוגל לא נתן לי ... תודה לשניכם יקרים !!!! שלכם-במבי.

כל כך דייקת מרגישה כמוך ...גם אני שמעתי שנדמה לי ושאני מדמיינת וחולמת והוזה...ושאני כמו יוסף בעל החלומות ... שיגוע פעיל גם לי מאוד עזר ועוזר ..וגם אני חיפשתי בגוגל . אודי אתה משהו באמת ...

גם אני לרחתי לי ממנו ואהבתי... קוראת אותך ונפעמת כל פעם מחדש איזה דרך עשית ועושה פשוט לא ייאמן .

לקחתי קורס שחותך את הלב . אולי במקום הכי לא מעובד של חיי . בחלק הכי מורכב של הפגיעה -בתחתית של איפה שהייתי המטרה להכריח את עצמי לעמוד מול המראה ולעשות עבודה יודעת שהקורס הזה יקח ממני המון כוחות נפש . יודעת שהמערכת תטולטל ..הרווח בסוף יכול להיות עצום להבין לגעת לדעת . טלטול כזה שאולי התפוח המורעל יצא ואני אתעורר מהתרדמת . דיברתי עם המרצה פתחתי הבטיחה שתעזור כמה שתוכל רק שהיא באה מתחום משפטי ולא הטיפולי ....מפחדת שאולי אני מציפה את המערכת . מקשה על עצמי . מחמירה ...האם באמת אני יעמוד בזה ... אודי וכולן אשמח למחשבות ...אין לי הרבה זמן לשינויים .

אכן, גם לי יש כבר אוסף שכזה מכאן...למשל האחרון שבהם "אפשר להיות עצובים מבלי לשנוא את זה. השנאה מגבירה את הסבל, ודי לנו בכאב (הקיים ממילא). לא צריך גם את תוספת הסבל..." ובכלל זה משהו שגם המטפלת שלי אומרת :) ובכלל אני בשוק כל פעם מחדש שמעולם לא צונזרתי, לא הושתקתי כאן....אודי יקר! תודה לך על מה שהנך, מעין חוויה מתקנת לאב כזה ששומר. ועוד דבר קטן, הנה הקבוצה שייחלת לה שנעזר זה בזה נרקמת ממש!!

מרגישה מוצפת מטריגרים.. מבט מסויים, מילה פשוטה, דברים קטנים שבדייכ לא עושות לי כלום זורקים אותי לחרדות נוראיות... מרגישה חשופה וכל כך פגיעה . פוחדת להיות בתוך הגוף.. פוחדת להיות נוכחת עם אנשים.. פסיכיאטרית מציעה שאנסה קנבס רפואי.. אני כל כך מפחדת .. כל כך מפחדת..

הי אודי, מזמן לא כתבתי כאן. נראה שהים פה סוער, הגלים גבוהים ומטלטלים וגם כואבים עד מאוד. אודי, לא יכולתי לכתוב כמעט כלום. משהו השרדותי וגם קצת מכחיש, לא להתחבר לא להיות חלק, להתנתק. אבל הצצתי בקביעות. וכמו שסער הים הזה גם אצלי היתה סערה שנרגעה מעט אבל גבתה את מחירה בפגיעות כאלה ואחרות. הוא אומר שאני כמו עוף החול, שבה וקמה ובפעם הראשונה מזה כמה שנים קשות, עשיתי בחירה של חיים והתחלתי ללמוד לתואר שני. תודה שאתה כאן שירה

ממש התרגשתי לקרוא שנרשמת לתואר שני... אני סיימתי מזמן תואר שני וממש נהניתי מהלימודים הללו.. בתואר ראשון ההרגשה היא של נגיעות נגיעות, בתואר שני נכנסים קצת יותר לעומק וממילא אותי זה מאוד עניין... כ"כ התרגשתי לשמוע שאת בוחרת בחיים !!! וגם הכותרת ים.. נגעה לי בלב.. רוצה לחבק אותך אם את מרשה... אגב, כנראה שאני מזדהה איתך באיזשהו אופן מאוד עמוק.. גם הסתיו וגם ההתמודדות עם הקונפליקט הנצחי הזה של חיים ומוות וכשאת כותבת לפעמים על ניצחון ההרס והמוות זה "מדביק" גם אותי.. ועכשיו כשקראתי אותך הרגשתי שנושפים לתוכי נשיפות של חיים.. אז תודה גדולה לך על שאת יישנך /על קיימותך ועל הבחירה בחיים !!!! ומברוק על לימודי התואר השני !!!! איתך, במבי.

לקרוא אותך ...שימשיכו הפעולות הפחות השרדותיות ויותר חיים ....אתך וסליחה שהוספתי גלים לסערה...

שירה יקרה, את כל כך מרגשת. מחזיקה לך אצבעות. לימודים מתקדמים - מעשה של חיים. בהצלחה ושמרי על עצמך. שמרי נא. מחבקת, סוריקטה

נסעתי להשתלמות מטעם העבודה שזה דבר טוב... חטפתי את המגרנה של החיים רק כשהגעתי אחרי שטעיתי בדרך, נסעתי באוטובוס ההפוך קלטתי שאני עם מגרנה מטורפת, כאבי ראש ובחילה. היום אני אמורה לפגוש את ילדיי לא מסוגלת לעלות על אוטובוס, הילדה חיכתה לי לא ראיתי אותה הרבה זמן. עצוב לי כל כך וכואב לי מרגישה בבלבול נוראי

נשמע כואב ומתיש... מקווה שתצליחי להיפגש עם ילדייך ושיוקל לך. חיבוק גדול יקרה!

מקווה שיחלוף מהר

הי אודי, בעלי, הוא לא אכלן גדול. מאוד מקפיד על המשקל, ועל תזונה וספורט. ויש לי תמיד פחד שאני אהיה יותר מלאה ממנו... ולאחרונה, דווקא בגלל שאני אוכלת ומעלה במשקל, הפחד הזה משתק אותי. אני מרגישה לא נעים לאכול לידו, ותמיד בוחנת ומסתכלת כמה הוא אוכל וכמה ספורט הוא עושה. ועמוק בלב מייחלת שהוא יעלה במשקל (למרות שמצד שני רוצה בעל בריא ומאושר ) קשה לי לשלוט על ההתנהגות שלי בקטע הזה. ואני באמת מנסה. תכלס, יש זוגות שבהם האישה שוקלת יותר מהבעל..זה לא כזה נורא, לא? אני קצת מתביישת בעצמי

הי לכולם, הנה יום חדש. אתמול הצלחתי לשמור על עצמי. גם בפעילות גופנית, גם בתזונה, גם בהיגיינה, גם בתקשורת עם אנשים, גם בשינה. עם זאת היה יום עבודה קשה מאד. ואני רוצה שישמעו שלא פשוט. שגם לי יש מגבלות. בוקר, סוריקטה

אני הרבה יותר אוהבת אותך ככה, כבר אמרתי את זה פעם, אבל שמחה לשמוע ממך לא רק את הדברים הטובים אלא גם את הצורך והיכולת להצטרך ולבקש. (מקווה שאת מבינה את דבריי לטובה בלבד) שמחה לקרוא אותך, חיבוק אם מתאים

יקרה, רואה אותך בקושי ואיתך. אני יכולה לדמיין דרך כתיבתך המאוד רהוטה את הגלים האלה ואותך, שגם אם לרגע נתת להם לשטוף אותך מפני שלפעמים הכוחות מתמעטים ורוצים לעצור לרגע, את שבה וקמה ומסבירה. סוריקטה, את באמת באמת משהו מיוחד. שלך שירה

הי יקרה , זה בסדר שיש מגבלות ויש מה לשפר והכי אני שמחה שאת נותנת מקום גם לקושי ...מחבקת את השינוי שבך ,רך משהו לעצמך , מרשה לעצמך להיות יותר את על כל מי שאת...ואת יפה אהובה גם במגבלות

את יודעת קוראת אותך שוב ושוב וגאה בך ...שאת שומרת על עצמך מטפלת בך מעורר הערצה ...שאפו ענק

לאט לאט בקטנה מתחברת פיסה ועוד אחת וירטואלי או לא האהבה שלכם חדרה מתחת לשריון ולחומה... במבי תודה שרצית לשבת איתי מחוץ או בתוך החומה . את אמיצה ... סוריקטה תודה על הכל את פשוט נשמה מיוחדת גולם שלי ...בוקרררר טובבבב התעוררת . ריגשת באמת ,אז מה את אומרת יש עוד זמן למסיבה .... ואודי באמת היחיד והמיוחד תודה ,פשוט תודה על היותך ... אדם טוב כל כך .שמור על עצמך ,שגרה ,שגרה ועומס... בהצלחה לי ולמי שחוזר לספסל (למרות שלמדתי גם בקיץ ).. אוהבת את כולכם שיהיה יום נפלא ...

אביב, כולי צמרמורת. כמעט מצליחה לבכות. תראי כמה את מרגשת. ורציתי גם להתנצל שנשמעתי מחמירה מידי. אנסה לתקן, טוב? איזה יופי, את מתקדמת, בהצלחה יפתי, סוריקטה

טוב לשמוע שהוקל לך קצת... את אישה יקרה מאוד!! איתך..

איזה כיף לשמוע(: מקווה שרק ימשיך כך אוהבת...

הייתי שם ממרחק, קראתי, ראיתי ויכולתי גם להזדהות ולהעריך את יכולותייך, את העקשנות שלך. לא לוותר להמשיך ולאסוף שוב ושוב. תודה שאת משתפת. שלך, שירה

מה שלומך שירה ?

לא יודעת אם יעלה עוד היום אז תודה לכולם על מילים ויד מושטת זה המון עבורי תודה שראיתם אותי אוהבת

איך את היום חושבת עליייך ...חיבוק ענק ליום מקסים. את יודעת שינויים זה לא פשוט עבוריינו מעורר את כל המערכת .ועוד כמה שינויים . רוצה לכתוב לך המוני דברים על ההודעות האחרונות שלך . כשאמצא את כוחי רק שתדעי שחושבת עלייך .

אביב יקירתי, חיבוק ענק. דאגתי לך נורא. נחמץ הלב. שולחת לך ימבה חמלה. https://www.youtube.com/watch?v=gJj1Xtdt8ZQ נדבר, סוריקטה

לאט לאט חוזרת לשגרה השבוע כבר הייתה פגישה ואוספת ונאספת .. חגים המוני מפגשים מטלטלים והמון כוחות שקצת פרקו ....

מצטרפת למה שכתבת אביב.. (זה בסדר,נכון אביב ?) אולי גם רוצה להרגיש ביחד איתכן ? ואת צודקת סוריקטה.. יום הולדתי יחול ב 7/11 ואני קצת מטורללת.. אולי קצת יותר מקצת ? אולי קצת בדכאון טרום יומולדת ? מתי חל יום הולדתך סוריקטה ? ומתי שלך אביב ?

ברור שמרשה ואפילו שמחה כייף יחד יום ההולדת שלי בחורף :)

למטפלת הקודמת שיודעת שהיא עברה קליניקה ואני רוצה לדעת לאן... יש מצב שגם נולד לה תינוק או תינוקת, לא שזו ידיעה מבוססת אלא סתם מחשבה שלי. אוף בא לי להיות איתה בקשר, למרות שעם הזמן מרגישה שזה פוחת, אבל הנה פתאום עכשיו זה עלה שוב.

ומה יקרה עם תשלחי לה סמס שאת מתגעגעת ומה שלומה .. ותספרי לה כמה את צומחת .. זה בסדר להתגעגע ובסדר להמשיך ולגדול...לפחות בעיני .

מפחדת....

ברור ומובן שאתפוחדת וחרדה.. קחי את כולנו איתך מעגל של אנשים שאוהבים אותך כן כולנו ...גם מי ששוכח לפעמים את שמך . את יקרה קחי את כולנו במעגל כוח סביב מיטתך מאחלים הצלחה ושולחים אנרגיה מטיבה ...קחי אתך גם שיר שמרים את רוחך .... מקווה שתיראי לפני ...חיבוק אם נכון לך

מותר לפחד, אוחזת לך את ביד...

הי רוני, את לפני ניתוח? בטח מפחיד. אפשר אולי קצת להתכונן, קצת. מחזיקה לך אצבעות, וגם כל החתולים שלי, שלך, סוריקטה

איתך... במבי.

מה שלומך? מצורפת למעגל, חיבוק חם יקרה!

ברור שמפחיד... בהצלחה! איתך שירה

החגים עברו ועכשיו סוג של שגרה. חושבת ששגרה טובה לי, פחות מחשבות, פחות בדכאון(: צריכה להחליט אם ללכת לאיזה קורס (יקר) בשבוע הקרוב, ולא מרגישה עדיין כיוון ברור. אולי תהיה אפשרות להשתתפות מהעבודה ואז אלך, אבל עוד לא ידוע והזמן דוחק. חוץ מזה נפגשתי עם בחור פגישה אחת אמנם, אבל לפחות מרגישה קצת בטחון ושגם הצלחתי קצת לדבר... נראה אם ימשיך.. שבוע טוב לכולנו וגם לך אודי היקר.

הי חנה, את עשר! טוב שאת כאן. שלך, סוריקטה

הלוואי שתמצאי איזה קורס מעניין! איתך, ינשוף

תודה! אגב ינשוף אפשר לקרוא לך ינשופית? כך אני קוראת לך ביני לבין עצמי... כמו שם חיבה(:

בוודאי!!

מה שלומך? קראתי אותך שבוע שעבר ומזדהה ומבינה אותך... את יודעת, כשהמטפלת הקודמת שלי עברה לקליניקה אחרת, ממש הרגשתי כך. שנאתי אותה ואת המקום שלה... צעקתי עליה הרבה בגלל זה. וזה לא שהיה לה מה לעשות עם זה לצערי.. ממש התרגשתי כשקראתי שאמא צביה מוכנה להוריד את התמונה השהילך, מדהים בעיניי, הקשר שלכן והיכולת שלה לראות אותך. מקווה שנפגשתן מאז. שיהיה שבוע טוב ומבורך(:

אלייך.. המוני המונים של זמן לא כתבת וחסרת לי.. יש משהו בכתיבה שלך, באופן החשיבה שלך שאני ממש אוהבת.. :) לגבי אמא צביה ואני... וווווו..... ח'תכת בלגן... כבר נפגשתי איתה המון פעמים אחרי השינוי המטורלל שהיא עשתה.. אמא צביה אמרה לי אפילו את שם האמנית האחראית ליצירה המפחידה.. נכנסתי לגוגל ואפילו דיברנו בוואצאפ ובמייל והיא (האמנית) שיתפה אותי לגבי "הסיפור שלה" על היצירה שנתקעה לי פתאום ונושפת לי על העורף וווווו מפחיד כזה שבגלל זה אני כבר לא שוכבת על המיטה שלי ויושבת שצורה עקומה כזו ,באופן שמאפשר לי לראות את היצירה הזו שלא תיתקע לי סכין בגב בלי שאתכונן לכך (שהיצירה לא תתקע לי סכין..) כן חנה.. אני יודעת שאני נשמעת לא נורמלית.. משוגעת לחלוטין.. אבל אני לא מצליחה להשתחרר מהפחד המטורף שלי מהיצירה הזו.. אמרתי לאמא צביה שמה שהיא לא תעשה אני כבר בפלונטר.. לא רוצה שהיא תוריד את המפלצת מהקיר כי זה מרגיש לי שהיא כאילו נכנעת ל ????? שלי.. בקיצור חנה.. מרגישה מטורללת לגמרי... אבל את צודקת.. הקשר בינניו (אמא צביה ואני) הוא קשר שעומד ומחזיק חזק בכל המטורפות שאנחנו עוברות בדרך... שלך, במבי.

תודה על המחמאה! אני בכלל לא חושבת שאת מטורללת, נראה לי שלפעמים נכנסים לאיזה לופ וזה קורה וזה בסדר. ותכלס, אני סומכת עליכן שתצלחו את זה ביחד. ויפה על הרעיון לדבר עם האמנית שיצרה את התמונה.

https://youtu.be/w2E3hxhbAc4 הם שוב כאן האנשים הרעים אין חוק וכמה שרשויות החוק מנסים אין להם איך להגן עלי . זוכרת אודי שאני חייבת להלחם ולא לוותר. אבל...... החרדה מטורפת הפיצול חוגג עצוב , שגם עכשיו הרע חוגג ואני ...משותקת מהפחד . מנסה להיות כאן להרגיש בטוח תודה לכם האהבה שלכם חודרת חומות . שבוע טוב

הי אביב, את יודעת, טמנתי בחצר פקעות של אירוסים, והכנתי ייחורים מהמון סוגים. והצלתי עץ בן כמה עשורים, כמו להפיל פצצת אטום על המזיקים שכמעט קטלו אותו למוות. ואני כאן במעין תפקיד של סוג של שומר היערות. ואפילו לתינוקי אני אומרת שננצח את הרעים ונראה להם מה זה. הכוונה היא להסיט את התמקדותו ברע וניסיון ליצור חיוך על פניו. לפעמים זה עוזר. ואיני שוכחת שמותר הרי גם להיות עצוב וכועס וחלש וצברוחי. וגם להיכשל. וגם את זה אני אומרת לו. ולי. חיבוק, סוריקטה

כאן יחד איתך... מושיטה לך יד כי אולי ביחד פחות מפחיד

אביב.. רואה ושומעת את המאמצים שלך.. רוצה להיות איתך.. את יודעת ? בא לי להשמיע היום את השיר הזה לאמא צביה בהקשר לתמונה המפחידה שתקעה לי מעל המיטה שלי.. איתך, במבי. ואני מאמינה שבאנשים יש מורכבות... יש בהם טוב,כמו גם רוע.. הזולת "לוחץ על כפתור מסוים במיקסר האדם" לפעמים הכפתור נלחץ אוטומטית מהדהוד קל של העבר..ו..הופ.. יוצא הטוב,השפע,היופי,הרוע,ההפחדה,השפלה ועוד מיני מטעמים שיוצרים לנו מיקס בחיים לא פשוטים,לפעמים צבעוניים,מפתיעים, מרגיזים ועוד..

תודה לכן על היחד והחיבוק. סוריקטה את לא מחמירה וכן בסוף הטוב אני מקווה שינצח. במבי יש אנשים רעים מאיפה ולמה זה ומה הם עברו בחייהם לא משנה את העובדה של הרוע. אני מדברת איתכם ברמה של עבריינים ,בריונות לשמה והמון רוע . לא מדובר במקרה קל . וגם רשויות החוק חסרי אונים מול אוזלת החוק . הלוואי והייתי יכולה לחשוף יותר ולהעזר בכם ולא להיות לבד כל כך אבל גם ככה חשפתי המון . ולא ,לא מתכוונת להכנע היום אני לא בת חמש ... אוהבת

אודי :((( ראית ? ראית איך שארי שביט לקח אחריות ? כן.. פגע.. ייתכן מאוד שאפילו פגע מאוד !!! אבל התנצל בפני הנשים שפגע בהן, התנצל בפני משפחתו ולקח אחריות על מעשיו !!! התפטר מעיתון "הארץ" ומערוץ 10. לא לקח פרקליט צמרת,לא חיכה שיפטרו אותו, לא האשים את כל העולם , פשוט לקח אחריות על מעשיו אודי... פשוט לקח אחריות על מה שעשה.. :((((( והלב שלי לא מפסיק לבכות לא יכולה להירגע.. אני בהצפה,מבולבלת, אולי לא מבולבלת ?? אולי לא בהצפה ?? אולי זועמת ? אולי אני לא יודעת מה אני מרגישה אודי ?? אולי בכלל אין לי מרגיש ? למה אח שלי שגדול ממני בהרבה שנים, למה הוא מעולם לא לקח אחריות ??? למה אודי ?? למה ???????????????????????????????? וואוו... אני משתגעת אודי למה אח שלי לא לקח מעולם אחריות על מה שעשה ?????? וואוו אודי... משתגעת לגמרי.. לפעמים אני מפנטזת שאני מגישה נגדו תלונה במשטרה על מה שעשה לי. ואז אני רואה בעיני רוחי איך הוא הולך מושפל עם אזיקים בידיים וברגליים והבטן שלי מתכווצת.. וואוו.. לא רוצה להשפיל אותו.. לא רוצה לעשות לו מה שעשה לי.. וואו אודי.. הייתי הזונה שלו.. והקטע אודי שלפעמים גם כאב.. לפעמים מאוד אבל גם נהניתי לפעמים.. פשוט זונה.. זונה בת 10 .זונה עד גיל 11 בערך כן בא לי לראות אותו מושפל באזיקים בידיים וברגליים ושכולם יצביעו עליו ויצעקו לו פושע !!!!!! אתה פושע !!!!!! אודי.. אני רוצה למות לא רוצה להשפיל אותו. לא רוצה שייכנס לכלא לא רוצה כלום לא רוצה גם לפגוע במשפחה שהקים למרות שמיליון פעמים תהיתי אם הוא לא פגע גם בבת שלו... ??? לפי כל הסימנים נראה לי שגם היא נפגעה ממנו.. אני כל כך צריכה שהוא יתנצל בפני על מה שעשה לפני המון שנים.. אודי, אין לך מושג איזה עינוי זה.. אני זוכרת.. זוכרת מה עשה בי כשהייתי בת 10 עד גיל 11 בערך.. ויש בי את הקול "הרגיל" שהוא כמו קונגו במוח "זה רק נדמה לך,זה רק נדמה לך " ואני מרגישה שאני הופכת למשוגעת באמת. בא לי להטיח את הראש שלי בכל הכוח בקיר בכדי שהקול הזה של ה:"נדמה לך" יעזוב אותי כבר.. אודי.. אני כ"כ מותשת... בא לי למות

אהובה שלנו את כל כך לא משוגעת. לצערי הכי מבינה .. את יודעת יקרה חוץ מאבא והחברים שלונפגעתי מאחי בגילאיים שלך עד גיל 12 זאת הפגיעה שזכרתי שהביאה לטיפול .. עצוב , מבינה כל כך את הההרגשה של אח שמקים משפחה צומח מתקדם חי נושם ואת משלמת את כל המחירים ... זה טוב שאת זועמת האמת הלוואי שיכולתי להיות שם אני פשוט לקחתי מרחק רחוק ...רק מתגעגעת לילדיו .. עצוב יקרה לא יודעת אם יעזור לך שאני מבינה אותך כל כך טוב עד הנימים הכי הכי דקים .. אהובה איתך באמת באמת בלב יושבת אתך לידייך ...שולחת לך קולות נעימים של נחל (הבניאס) מימיו הקרירים ...ציוצי ציפורים רשרושי עלים שלווה וריפוי....

את לא משוגעת, רק מוצפת...וזה כל כך מובן, בהחלט קשה... הלוואי שהיה לך הכח להפסיק אותו היום! כי את העבר לא ניתן להשיב אבל ההווה והעתיד... לספר למישהו על החשדות לגבי בתו, מרגישה שצריך לעשות משהו...סליחה במבי אבל חייבים משהו...אני לא מכירה או יודעת..אבל עצוב אם הוא ממשיך...וזה נורא. אם את חושדת שמשהו קורה צריך להודיע, לא? ...בבקשה שתפי מישהו שיכול לעזור בזה,שיבדקו בבקשה... נראה לי כל כך חשוב! אוף זה לא פשוט. אבל מבינה אותך, איתך, מיכל

הי במבי, הם באמת וואחד חולירות. לא נדמה לך. יש קול של הכחשה ומאד קשה מולו. הוא יכול לקרוע לגזרים. לי עשו את זה החבר של אמא שלי ועוד שני בני דודים במשך כמה שנים, ועוד. וכולם חיים להם את חייהם החופשיים. אני מאחלת להם שיחטפו אירוע מוחי ויהיו משותקים בכל מיני איברים חיוניים. עוד נדבר, יום עמוס לפניי, שלך, סוריקטה

הסתגלות מחדש נרשת, אולי. ... מוצאת אותי לעתים פחות מקבלת את עצמי ושלמה כמו שהיה יציב למדי כבר זמן מה. בטעות ובמחשבה של בדיעבר תקפתי בי חלקי אם. הייתה לה, לאמא, יומולדת לאחרונה והרגשתי שהודרתי. לא כיף. הי אנשים, מעגל חיבוקים? באינטרנט לא מזיעים ולא דביקים ולא מריחים התחלת שבוע עייף קצת וחבל, שבוע טוב, באהבה, סוריקטה

הנה את מביאה מתחושותייך...ואני מצטרפת ומושיטה יד למעגל.איתך

שולחת לך חיבוק מכל הלב

אנחנו אחיות???? גם לאמא הייתה יום הולדת גם אני הודרתי בהחלט לא כייף ,מטלטל ומזכיר חוסר נראות אמיתית ולא וירטואלית אוהבת חיבוק ענק

אבל תעדתי את רגעי הבדידות של סופי השבוע והרגע לפני שהוא מתחיל. שבוע טוב לכולם, שלכם, סוריקטה

נשמע לא פשוט... מעין חוסר יציבות.את בעבודה חדשה ושנה חדשה ומקווה שעם הזמן יירגע ותהיה לך תחושה טובה יותר. כאב לי לשמוע על אמא שלך. איתך יחד במעגל המקסים שלנו כאן! שבוע טוב יקרה!

קשה לי לכתוב. אבל לכבודך... חיבוק.

שבוע שעבר הייתי במצוקה נוראית אחרי טיפול. קבעתי פגישה קצרה בטלפון. המטפלת אמרה שאחליט לאסוף את עצמי ולהחזיק את הכל עד פגישה הבאה. הרגשתי שהמטפלת לא הבינה את עוצמת המצוקה .. היא נשמעת ללא סבלנות ... לאחר מכן המצוקה התעצם... הרגשתי שהיא משתיקה אותנו כמו של אז... הרגשתי אשמה שלא הצלחתי לאסוף את עצמי, הרגשתי אשמה שבקשתי עזרה, הרגשתי נטושה.. מאז אני בחוסר שקט בפנים, מפחדת לפתוח דברים שוב בטיפול ולא מרגישים בטוחה בפנים. יודעת שעלי להביא את כל זה לטיפול.. בנתיים לא מוצאת שקט וחשה המון חרדה..

מכירה מעצמי את התחושה שלא אכפת ונטושה וכו'...בבקשה גם אם קשה תביאי את מה שכתבת פה ותנסי להבין אולי באמת חוסר הבנה ביניכן? אולי חשבה שאת די בסדר ויכולה.איתך. מיכל

הכי מבינה בעולם תעתיקי את מה שכתבת ותראי לה את חייבת להביא לטיפול איתך חיבוק

קשה כשהמטפלת לא מבינה... ובטח כשנמצאים במצוקה וצריכים ורוצים אותה... טוב שאת יודעת שכדאי לדבר איתה על זה, וטוב שאת כותבת כאן. מקווה שהמצוקה קצת נרגעה. לי עוזר שמישו יודע המטפלת או כאן בפורום. מקווה שאת תוכלי למצוא דרך שטובה לך ומתאימה גם למטפלת

כתבתי פה קצת פעם בשם מוריה. אני במצב מבולבל ואשמח לדעתך.. סליחה על האורך ותודה. אני בת 24. לפני קצת יותר משנתיים התחלתי טיפול פסיכולוגי בגלל פחד מכל מה שקשור ליצירת זוגיות ובנים בכלל. לא הוטרדתי מינית מעולם ואני לא מצליחה לחשוב על סיבה שגרמה לכך. מה שגרם לי לפנות לטיפול היה שהחרדה התחילה להשתלט על עוד ועוד תחומים בחיים שלי ולכך שאפילו עם חברות טובות שלי פחדתי לנהל שיחה ארוכה. הטיפול היה לי קשה. מצד אחד אהבתי מאוד את הפסיכולוגית וחיכיתי לפגישות. אבל מצד שני לא הצלחתי לשתף אותה בכלל ושתקתי רוב הפגישות. באיזשהו שלב התחלתי גם לפגוע בעצמי (למרות שמעולם לא נמשכתי לזה בעבר) והתנתקתי יותר ויותר מהחיים שבחוץ. היא התעקשה שאתחיל טיפול תרופתי נגד חרדה, מה שאכן עשיתי. כשהתחלתי להרגיש קצת יותר טוב (אחרי חודש בערך) עזבתי את הטיפול. זה היה לי מאוד קשה (ועדיין) אבל זה גרם לי לחזור לעצמי ולסביבה, להפסיק עם הפגיעה העצמית ולתפקד. היום (בערך שנה אחרי הטיפול) אני בתקופה ממש טובה, אני לומדת ועובדת ויש לי מעגל של חברות שאני מרגישה טוב איתן. אבל הפחד מבנים נשאר כשהיה. אני פוחדת ונרתעת מבנים. בורחת מקשרים זוגיים ("חותכת" מהר) ומרגישה מאוד לא נוח בחברת בנים. מה כדאי לעשות? לחזור לטיפול? (אולי דווקא ללכת לטיפול עם פסיכולוג בן?) או אולי להבין שהטיפול היה עוד דרך שלי לברוח מהתמודדות? לא רוצה להישאב שוב לנבירה בעצמי.. זה עשה לי לא טוב. אולי אני פשוט צריכה להמשיך ולצאת לדייטים והחשיפה תעזור?

הי אביב, מה שלומך? אני פה בגללך, מכירה את זה שמתביישים להיכנס למסיבה או לאירוע לבד ומתאמים להגיע יחד עם חברה? (או שזה רק אצלי?) אמרת שאת עומדת בפתח... אני פה, שניכנס יחד? אני רוצה להיכנס...

האמת יותר מזקוקה לחיזוקים כרגע ריגשת ,סליחה שהורסת מסיבה ..לא בא לי מסיבה ....אבל בכייף איתך יחד . ו...גם כתבת כותרת :)))))))

תודה , הכי הכי בעולם ...אמרתי לך שאת פרפר מדהים ....

קיבלתי המלצה על פסיכולוג שעוסק בהיפנוזה. בדקתי בפנקס הפסיכולוגים והוא רשום שם. בדקתי ברשימת המהפנטים בעלי הרישיון והוא לא עלה שם. מה זה אומר? תודה, לילה טוב

מידע חשוב שעוזר לי. עוד שאלה קטנה. האם זה הכרחי שהמהפנט יהיה עם התמחות בתחום שאני צריכה בו עזרה, או שבעיקרון כל מהפנט יכול לעזור בכל תחום?

נעים להיות פה.

רואה את היד המושטת סוריקטה ולא רוצה שתישאר ידייך באויר ..אז תודה וסליחה שאין לי מילים . רואה אודי את המאמץ להיות כאן לתת נוכחות ואמירה ללא מילים הכל בסדר . רואה גם את המאמץ מול הכשלים הטכניים (אתמול) מודה לכם על כך זה מחמם את הלב ומפחיד כאחד ... עייפה מהכל בעיקר מעצמי מורכב לי הכל.... סליחה שעדיו עומדת מחוץ לחומות האבן שבניתי מתקשה להיות כאן . העבר מתערבב בהווה ,נמצאת במימדים שונים של זמן . מנותקת רוב הזמן . שבת שלום לכם ותודה

הי אביב יקרה.. מעניין הניסוח שלך..עומדת מחוץ לחומות האבן... רוצה להיות איתך מחוץ/בתוך החומות שבנית או איפה שלא תהיי... רוצה להיות איתך .. איתך, במבי.

אביב, הלוואי שתחזור תחושת הרצף. תפיסת הזמן. היותר מידי שיוט במרחבי הזמן - פירוק, ממש נורא. עצוב לשמוע, יקירתי, שלך ואיתך, סוריקטה

אודי הי, בתגובתך אלי אתמול שכותרתה "הגנה", לא הבנתי בכלל את החלק הראשון... ניסיתי וניסית להבין ולא הצלחתי.. הרגשתי שאתה מדבר אלי ברמזים ? מעין חידת חמיצר כזו... אבל אתה יודע אודי ? משונה.. מוזר.. מעניין... לא יודעת עד כמה שהיה איכפת לי שאני לא מבינה את החלק הראשון..(אולי כן היה איכפת לי? מסקרן אותי להבין את משמעות דבריך.. אולי אבין מאוחר יותר ? אולי תסביר לי כך שאצליח להבין ?) מה ששמתי לב הוא להרגשה שלי בעקבות תגובתך אלי.. שמתי לב שאני מרגישה שאיכפת לך ממני ... וההרגשה הזו מאוד טובה אודי.. זה מרגיש כאילו אתה עוטף כך שאף אחד לא יצליח לפגוע בי.. אפילו לא התמונה המפחידה הזו שתלויה לה עכשיו על הקיר מעל המיטה שלי אצל אמא צביה... ואני מרגישה בדיוק מה שאמרת לי: שיותר מדי לבן ופחות מדי דברים יציבים ומוכרים... ואני גם ממש ממש אוהבת אותך אודי.. אבל אתה יודע אודי? אני שואלת את אמא צביה המון פעמים מה זה אהבה ? אז אודי ... אני אוהבת אותך ? מאחלת לך ולכולכם שבת רכה,נעימה ומלטפת ... שלך-במבי.

הי, בהמשך להודעה שכתבת אתמול ("אני") אני אוהבת אותך כאן, אוהבת לקרוא את ההודעות שלך ... את חכמה , אינטליגנטית ולדעתי גם מאוד מרגשת וחמה (אחרת איך טיפלת בתינוקות? :-)) יש בך המון...ונחמד לנהל איתך דו שיח...

הי מיקה יקרה, תודה יפה שלי. רק עכשיו שבתי מהעבודה. מחמש לפנות בוקר על הרגליים בפעילות. היה כיף היום, כי האמא של תינוקי בחוץ לארץ, אז הרגשתי יותר חופש להלביש אותו כמו שרציתי והלכתי איתו לטיול למקומות יפים שאני אוהבת ועוד. זה כך גם כשהיא פה, רק ההרגשה שלי שונה. מופלא העניין הזה. ומה שבר אותי - חזרתי הביתה והייתי צריכה לבצע עבודה 'של גברים'. ניסור פלדה :-/ במבי, חמלתי שלוחה. טוב שאת לידי. אני זקוקה למישהי יצירתית כמוך. ומיכל, אני ממש מקשיבה למה שאת כותבת לי, אבל הנה, נראה לי שקצת שיתפתי ברגשות היום, לא? איתכן באהבה, סוריקטה

הי אודי, תודה. השלמת והזכרת לי/לנו את הכיוון. מה כאילו היה ברור כל כך וברח פרח וכאילו לא ידענו. ('אנשים משתמשים זה בזה וגו'). החגים שבלבלו, גם את (אי) הנראות, החזרה הלא פשוטה לשגרה. גם תחושת הזרות אותה תיארת את, אביב. וגם תיאוריה המובהקים שלך במבי, ובכלל כולם פה. אפשר לאסוף מכל אחד והתמונה מתבהרת. וכמו שאמרת אודי - בקצב הנכון. סביר שזה יקרה גם כאן. ונתקבץ. אחרי שכתבתי את ההודעה הקודמת, חשבתי לי איזה שטויות כתבתי. דברים לא סגורים, לא מעובדים. והנה, אתה היית שם. אתה וכולם. השבוע הבא יהיה, כנראה, סוף סוף שבוע 'רגיל'. וגם שעון חורף וגם אולי גשם. אודי, טוב שאתה כאן. תודה. שלך, שלכם סוריקטה

ניכנסת לכאן כמה פעמים היום קראתי את כולם ומרגישה , מנותקת מכאן כמו עומדת בדלת ולא מסוגלת לפסוע פנימה. לא יודעת עם זה המון טריגרים בהודעות . אם זה החופשים . אם זה שאני והיא לא נפגשות השבוע .. אם זה כל מה שעוברת בזמן האחרון.. אולי זה הקרבה המרובה שהרגשתי שהפחיד ...פתאום גם מכאן רוצה להתרחק כמו מכולם במציאות. עצוב לי מרגיש לי זר כאן . ...לא שייכת (יודעת שזאת הרגשה שלי ואני לא במקום קרבני ) אבל ככה אני מהבוקר כמו שבאתי לחדר שלהם (אמא) כל פעם אחרי לא מסוגלת להכנס פנימה ... כותבת כאן עכשיו מנסה ...מוזר כל כך ..

הי אביב, מזדהה עם הרגשתך (אני הרגשתי, למשל, שמישהו מבקש חופש מנוכחותי, וגם זה בסדר, אני חושבת, לקחת מרחק כדי לחזור וגם לא). אביב חמדתי, לא בטוחה שהצלחתי להבין את השורה הלפני אחרונה שלך - 'כמו שבאתי לחדר שלהם' וגו' (היום, אז פעם? מי מול מי). אבל אם קשה לך, אינך חייבת לפרט. https://www.youtube.com/watch?v=X3bGncDZvr4 סוריקטה

אודי :( אתה חושב שהשתגעתי ? אודי... שתדע לך שאין לי גרגר כוח.. עייפה נורא.. אתה יודע אודי ? בנוסף לחגים/שבתות/חגים ועוד פעם חגים ושוב ושוב ושוב ושוב..עד שאתה כבר ..?????? וגם אבא שלי שהיה בבית חולים והייתי על ידו כל הזמן ואני כבר כמעט ומקיאה מהריח הזה.. הריח הזה שנדבק לכל תא ותא בגוף ואתה יכול להתקלח כל הזמן אבל הריח הזה לא יורד מהגוף.. כאילו קנה לו שליטה על הגוף שלך.. והלבן והתכלת ושוב ,אחות בלבן וכוח עזר בתכלת ,ושוב,לבן ותכלת ולבן ותכלת.. ו..כן.. גם פרחים צבעוניים מפלסטיק באגרטל מצועצע... אז לא מספיק כל זה, גם אמא צביה השתגעה לגמרי !!! באמת אודי !!! אפילו אמרתי לה, את השתגעת לגמרי... את פשוט מטורפת... אז זהו.. עכשיו גם אמא צביה השתגעה... :((((((((((((((((( וגם החדר המגעיל שלה !!!!!!!!!!!!!!!! מה דעתך אודי ? לא מספיק עם כל הבלגנים של השבתות והחגים אז אמא צביה אמרה לי מתיישהו.. (לך תדע זמנים בתקופה שהכל מתבלבל) אז אמא צביה הכינה אותי יום אחד בתקופה הזו ואמרה לי שכשאני אבוא ביום .. ?????? המקום הזה והזה על הקיר יהיה לבן, והבד הזה הצבעוני שנראה כמו מהמזרח הרחוק שהיה על הקיר לאורך כל הספה שלי, שנתן לי תחושה של חום כזה.. כמו רחם כזה.. הבד הזה גם לא יהיה ויהיה שם קיר לבן , ורק הכריות שעל הספה כאילו יהיו במקום.. איזו מטומטמת שהיא.. מה היא חשבה לה.. שהכריות האלו יכולות להיות במקום הבד הזה ? אודי, שתדע לך שאם אתה היית אפילו רק יושב על הספה הזו בלי הבד הזה על הקיר שעכשיו צבוע בלבן (כמו בבית חולים) גם אתה היית קופא למוות מקור !!! ומעל הספה למעלה היא פתאום תקעה איזו תמונה מפחידה עם צבע אדום בורדו , כמו מלחמה !!!! זה מזכיר כמו בשואה מלא דם עם נאצים !!! ומאז שהיא שמה את התמונה המפגרת הזו על הקיר מעל המיטה שלי אני לא מסוגלת לשכב על הספה, לא יכולה לנוח אודי, כן.. היא אמרה שאם זה יימשך כך אז היא תוריד את התמונה הזו מעל הספה הזו.. אבל כבר אמרתי לה.. זה הבית שלך ,תעשי בו מה שאת רוצה.. ואין לי כבר מה להגיד לה.. נגמר לי כל הדיבור איתה.. פתאום אין לי כבר מה לעשות אצלה.. והאמת היא שבא לי שתבוא חשופית,תזחל לה על הרגליים בלי שהיא תשים לב, ואז פתאום בבת אחת היא תגלה את החשופית הזוחלת ומרוב פחד היא אפילו לא תצליח להוציא צרחה מהפה שלה ואז החשופית תנשוך לה את הרגליים.. פתאום אני נזכרת שאמרתי לה את כל זה על החשופית... לא זוכרת מה היא ענתה... אולי היא בכלל לא ענתה ? לא זוכרת... אתה יודע אודי מה אני אעשה ? אני אעזוב אותה ואטרוק את הדלת כך שהדלת תישבר, ואז אודי אני אעבור אליך.. במבי.

יודעת שפנית לאודי, אז לא משנה את הכותרת, טוב? יקירתי, כמה קשה בי"ח, כן, אני חוויתי אותו הדבר עם אמא שלי...ממש לא מזמן, כל תקופת החגים הזאת מטורפת! להיות שם כל היום ולחכות לרגע שאוריד מעליי את הבגדים ישר לכביסה ואתקלח ואוריד את הבי"ח הזה מעליי. מקווה שזאת תקופה שתעבור מהר והוא יהיה בסדר. ולגבי החדר, וואו..כל כך מבינה גם, הרי עברתי איתה למקום כל כך מנוכר וקר! והחוץ שלו כל כך סואן, כשבמקום הקודם היה כל כך שקט!! ופעם גם לה הייתה תמונה מגעילה עם אדום ושחור מעליה (במקום אחר לפני הרבה זמן)ופשוט הייתה פגישה שלימה על איך אני מרגישה מהתמונה הזו....וואו הזכרת לי את זה וכשעברה התמונה נעלמה לה למזלי :) המקום כל כך חשוב לנו והם לא מבינות כל כך שכל שינוי קשה ממש...עדיין לא התחברתי למקום ובכלל לא הייתי על הספה הזאת החדשה שלה רק על כיסא, אני לא מוכנה לספה שלא מרגיש בה כמו בחדר הקודם :( זה מבאס אבל היא אמרה שהיא לא מצפה שאני אתאהב במקום וכנראה לא אוהב אותו אבל היא פה..וגם אני חשבתי שהיא זו החשובה ולא החפצים למרות שממש קשה...ואגלה עוד משהו, היא שמה מעין שידה קטנטונת כזו חדשה אחרי החג וחיות כאלה כאילו הביאו מחו"ל....וזה קרוב אליה ממש כאילו..לא יודעת לא הצלחתי לשאול אותה מי הביא לה וכמה אני מקנאה במי שהביא לה כי זה ממש קרוב אליה והחפצים שאני הבאתי רחוקים :( טיפשי מצדי קצת וילדותי אולי...אבל עוררת בי את העניין הזה גם....סליחה אם חפרתי, אבל מבינה אותך כל כך, בבקשה תראי לה כמו תמיד את מה שכתבת פה, טוב? דברי על זה איתה שתבין! כל כך חשוב...איתך, מיכל

הי במבי, את נורא סובלת ובכל זאת נשמעת משעשעת והומוריסטית. אלמלא היה זה טראגי כל כך... גמני חשבתי על אבא צבי ואמא צביה. וואלה, סידרה לך מתנת יומולדת. וכל כך זוכרת את הזמנים שכל שינוי העיף אותי לאלף עזאזל. וחשבתי שאמורים לסדר את העולם כך שלא יפגע בי. ובא לי כל כך להבטיח שכל זה יתוקן אצלך. הייתי כל כך רוצה להאמין. ולאור תרחישי העבר, זה קורה כמעט תמיד, לא? אז אני מכל זה, אני זוכרת שיש לך יומולדת בקרוב. שלך, סוריקטה

בהצלחה בניתוח !!! שיעבור בקלות ובהצלחה של 100% .. וראיתי,וננגעתי מהלב האוהב ששלחת.. במבי.

מצטרפת, בהצלחה יקרה! מקווה שיעבור כמה שיותר בקלות. אנחנו כאן, מוזמנת לכתוב קצת...כמה שמתאפשר.

רוני יקרה מאד, שיעבור בשלום ובקלות עד כמה שמתאפשר, היי בטוב ואספי כוחות, שלך, סוריקטה

פיתחתי סוג של אובססיה כלפי מישהי בפייסבוק והיא חסמה אותי אז אפתחתי פרופיל אחר של משתמש ואני מגיבה לה מהפרופיל הזה ... בקיצור היא יודעת שזו אני ולא מתייחסת אלי יפה יותר נכון מתעלמת מהתגובות שלי ומהשאלות שלי לפוסטים שלה ... שאלתי היא, אם אני מגיבה אליה יפה איך זה שהיחס שלה לא משתנה כלפיי ? איך זה שאם אדם נוהג באופן יפה, האדם השני עדיין רואה אותך בעין לא טובה .. ונורא קשה לי עם ההתעלמות והיחס הלא יפה שלה ולמרות כך אני עדיין בקיר שלה ומגיבה לה ואיני יודעת מה לעשות ?

חזרנו לשגרה! כמה קשה לפעמים בחגים, דווקא לא היה לי קשה כל כך בחגים בד"כ, לא יודעת למה, אבל השנה זה היה השיא של הקושי מרוב חג, שבת, שבת, חג...וגם לא נפגשנו והתעקשתי...נפגשנו כבר שוב וחזרנו לשגרה, באמת התאזן אודי יקר! צדקת :)אה, כמה טוב לחזור! אפילו שכבר אין לי חופש מהעבודה :) טוב לחזור לעבוד, לחיות, להיות...וכן, להפסיק לנבור כל כך בעצמי ובמושלמות הזו, מתי אבין סוף סוף שאין מושלם????....חזל"ש תודה אודי שאתה עקבי כזה, כמה שזה טוב!!!!!! מדהים.

מה שנכתב כאן אתמול לא אקטואלי היום.. הכל היה תירוץ לברוח לברוח כי אני מפחדת מאוד מרגישה בקצה של צוק ויש תהום מולי ואני לא יכולה ללכת אחורה... האופציה היחידה הוא להמשיך.. מטפלת אמרה שלא צריך לפחד להביט בפחד בעיניים אבל אני מפחדת פחד מוות אני מרגישה לא מסוגלת מרגישה שאצטרך להתאשפז כדי להמשיך כל כך כואבת אנחנו כל כך כואבת ומפחדים

שלום דר אודי, בחודשים האחרונים , יותר נכון מחודש אוגוסט קרה לי בחיים דבר מאוד לא מתוכנן ושממש גרם למהפכה בחיי לא לצד הטוב . הנני בת 28 , בגיל 20 הכרתי את הבן זוג הראשון שלי ואחרי ארבע שנים הוא הציע לי נישואים , חודשיים אחרי ההצעה ביטלתי את החתונה , הרגשתי שזה עוד מוקדם ולא הייתי בטוחה בקשר . אחרי כמעט שנתיים חזרנו , אבל פשוט היינו ביחד אחרי תקופה מסויימת הוא התחיל ללחוץ שצריך חתונה שהוא רוצה משפחה שהוא מתקרב לגיל 35 ולא מתאים ככה , שזה לא נורמלי לכל החברים הקרובים שלו יש כבר משפחה וכו . ועל רקע זה כל הזמן רבנו ואז נפרדנו וחזרנו . חשוב לי לציין שבמהלך הזמן שהיינו ביחד וביחסים האינטימיים שהיו בינינו כמעט ולא השתמשנו באמצעי מניעה , היו לא בעיות בווסת ומעולם לא נקלטתי להריון, הייתי מאוד שמחה מזה והכל התנהל בהסכמה. ביוני השנה נפרדנו , ושמתי לב שביולי ואוגוסט אין לי ווסת החלטתי לפנות לרופאת נשים , והתברר שאני בהריון !! הייתי ממש המומה ובפאניקה , זה הדבר האחרון שרציתי בחיים שלי , ההריון הרס לי את הרישום לתואר שני ובנוסף פגע לי בקידום בעבודה ! ההריון הזה לא רצוי , ואני לא רוצה את התינוק הזה . נאלצתי לספר לו את זה והוא ממש שמח הוא מאושר מאוד , ההריון קשה יש לי הקאות בחילות המצב רוח שלי פשוט ירוד אני כל הזמן בוכה . רציתי לעשות הפלה אבל הוא לא נתן לי וגם אחותו התערבה . בסופו של דבר חזרנו וסגרנו חתונה , אבל רע לי מאוד רע לי כי אני לא רוצה את התינוק הזה , לא רציתי לחשוב בכלל על הריון בשנים הקרובות רציתי להספיק כל כך הרבה דברים בשביל עצמי ! . אני יודעת שאני אשמה שבגיל 28 התנהגתי בחוסר אחריות כמו ילדה בת 16 כמו נערה שלא שמעה על אמצעי מניעה , אבל מה לעשות עכשיו . אי אפשר להחזיר אחורה את הזמן ולשנות , עכשיו אני נענשת על חוסר האחריות שלי , ממש רע לי אני לא מסוגלת לחזור אפילו לעבודה ומתביישת בהריון הזה , אין לי כבר כוחות

איך שהכל מתנקז ליום אחד לרגע אחד שאני חסרת נשימה ומתקשה לנשום ולהרגיש. זה התחיל בעבודה שקודמתי היוםםם!! למנהלת משמרת פקינג תפקיד שאני חולמת עליו בשנים האחרונות. שמרוצים ממני וסומכים עליי!!! בקשר לדירה- משבוע שעבר אני רוצה לסגור על דירה וזה נמשך עד היום... היום נפגשנו שוב, רצה לסגור מחר. אמרתי לו לא! אין שום סיבה לדחות אמר ששותף שלו יבוא בערב. בסוף סוף סוף טוב סגרתי על דירה קטנה במחיר בסדר... מגיע לי מברוק ואני רק רוצה לדבר עם מישהו ולספר לו את זה. ומוצאת שאין לי למי להתקשר ולצרוח שהנה עשיתי את זה!!! פקינג עשיתי את זה. כתבתי את הצ'קים והידיים שלי רעדו ישבתי שם מול שתי גברים שוביניסטים (אודי אל תיפגע...) והייתי חדה וממוקדת... ומעל הכל זה הגוף שלי שמקבל מקום מרכזי בחיי הגוף שנפגע ונחבל, הגוף שהותקף ללא יכולת להגיב צריכה ללמד אותו שאין צריך וחייב ועכשיו ללמד אותו איך להתנהג והוא בפני עצמו כמו ילדה קטנה ששוכבת על הרצפה ורוצה שוקולד עכשיו!!! והעולם ימות. איך ללמד את הגוף לאכול נכון לעמוד נכון לאסוף את הבטן ולהבליט את החזה. איך אני יכולה להבליט את החזה?? איך??? אני מזמינה כל אחת שמזדהה עם עניין הגוף להגיב/לשתף/ לשלול או כל דבר אחר איך מתמודדים עם הגוף?? עם הרצון להעניש? או בולמוסים והתקפי אכילה??? איך זה מתקשר לטראומה?? מחכה..... הילה

הילה יקרה! כמה טוב לשמוע ממך, כך, מאוששת יותר...ובאמת מגיע לך מברוק :) בכל אופן איך מתמודדים, שאלת את שאלת מליון הדולר! אין תשובה ממש ברורה, אצלי זה פשוט היה קודם כל להרגיש טוב נפשית, כל אחד יודע מתי..לזהות מתי יש התקפי אכילה ולנסות לשאול את עצמך איך את מרגישה עכשיו? ולעשות משהו מסיח דעת, לצאת מהבית, לרוץ, משהו, אצלי זאת הייתה בריחה כזו מהרגש...עליתי בחג :( כשהייתי אצלה וכמעט רציתי להרים ידיים היא הזכירה לי שזה בסדר לעלות קצת וכלם כך בחגים ועכשיו שגרה ואפשר להרגע יותר וזה יתאזן (למרות שהיא ממש רזה וחשבתי שלעולם לא תבין :( ) והיא צודקת! והרצון להעניש, קצת חמלה לא תזיק לאף אחת מאיתנו..ללמוד לחמול על עצמינו..קשה. ואיך זה מתקשר אף פעם לא ממש הבנתי, אולי אודי יסביר איך באמת???? למה לא אנורקסיה אני שואלת את עצמי, למה אני לא אנורקסית היה לי יותר פשוט זה יותר מתחבר לי עם "להעלם" לא יודעת, תהיות, גלשתי לתוך התהיות שלך.....כל כך מבינה ואיתך, מיכל

אני לא במצב כל כך טוב אבל רוצה להגיב לך, ראשית, מברוק על הקידום בעבודה ועל הדירה.. !!! לגבי הגוף.. אני לובשת בד"כ בגדים בצבעי אדמה/חאקי/גווני ירוק .. לא לובשת בגדים הדוקים לגוף.. זהו לעכשיו.. במבי.

רק שתדעי שקראתי אותך אבל לא מצליחה לאחז במילים ,לחבר אותם להפנים אותם...אבל איתך בלב

וואו, הילה, לכמה את מסוגלת. אני, אגב, חושבת ששוקולד הוא דבר ממש טוב ונהדר ומחקרים אף מראים סגולותיו של הקקאו וממליצים על שוקולד מריר 70% פלוס. רק שלפעמים הופכים את הטוב הזה לרע ומרעיל, כמו, למשל, בהגזמה בכמויות. את זה, נראה לי, אנחנו מכירים כאן על גופנו. עניין השוקולד מובא כאן גם מטאפורית. בהמשך למה שבמבי כתבה - אני דווקא לובשת צמוד בצבעוניות מבוססת כחול מה שנקרא צבעי חורף, (במבי, הצבעים שלך - צבעי סתיו :-)) ואני לא מרגישה מושכת, מאידך, לא דוחה עד כדי גועל ורתיעה. קרי, לא משהו קיצוני לכאן או לכאן, אלא ממורכז יותר. היום, אחרי שנות הטיפול. כן מנסה לשמור על עצמי. פחות הולך לי לאחרונה, אולי הגיל, ואולי עכשיו האיזון אחר. זהו בינתיים, שלך, סוריקטה

צריכה להסתכל קדימה כאשר אצא לפנסיה לא יהיה מספיק כסף לחיות למרות מספר שנות ותק יש 2 אופציות- לסמוך על היקום שהוא ידאג לכסף להפסיק טיפול אבל אני זקוקה לטיפול כל כך!!!! מרגישה במבוי סתום מטפלת אומרת שאני כל הזמן מחפשת תירוצים לברוח מהטיפול אבל הפעם יש סיבה מוצדקת אני לא יודעת מה לעשות רעיונות???

הי ינשוף, כמה מוזר לי שהפורום פעיל...ואתמול התבלבלתי ביום (הנה במבי, גם לי זה קורה...). יפה שאת חושבת קדימה. שאת חושבת חיים. יפה שיש תכניות עתידיות לפנסיה. אולי כדאי לחשוב מדוע את מקשרת את הטיפול לשאיבת משאבי עתיד. אולי הוא גם נותן. קניין רוחני שווה ערך כסף, נגיד? תורם גם לאיכות החיים דווקא? שלך, סוריקטה

מי לא מזדהה איתך? כלנו...כסף כסף כסף...אוף! אכן מבאס והם בודקים למה דווקא עכשיו את חושבת על זה? ומה העלה וכו'..לפעמים לא מבינים הפסיכולוגים שתמיד חושבים על זה ולא דווקא עכשיו! אבל, ופה האבל הגדול! אין לנו ברירה כי זו השקעה בעצמנו וזה עניין של סדר עדיפויות, מה עדיף, להרגיש רע? מחשבות אובדניות וחלילה להתאשפז בסוף??? או ללכת לטיפול שיחזיק ונוכל לתפקד? איזה חיים את רוצה בשביל עצמך? לפעמים הטיפול זה בין חיים בריאים נפשית לבין משהו אחר....מה היה קורה בלי טיפול כרגע? תשאלי את עצמך את כל התהיות האלה ותראי. בהצלחה.

מילים שכן מרגיעות- תודה

השגרה כבר ואני דורכת אני נושמת אוויר צלול של סתיו אין כמו חזרה לשגרה בשבילי כדי להרגיש קצת יותר בטוח, קצת יותר יציב. מאחלת לכולנו חזרה לשגרה מיטיבה ובמיוחד אליך רוני יקירה הילה

הי, יש לי הרגשה שאני צריכה למצוא (עוד) קבוצות מתאימות שיראו אותי ביחס לנושאים ספיציפיים. בסוף השבוע שעבר הוצאתי נשמתי למען הצלת עץ שנמצא איתנו כמה עשרות שנים. אני עם זה די לבד. לא לחלוטין. הייתי רוצה עוד יותר. במהלך השנים הצלתי בעלי חיים ונלחמתי עליהם עד כדי הקרבה. וגם כאן הייתי מכניסה את המפשט האחרון של הפסקה הקודמת. ואני אישה. איזה שעושה (גם) דברים שבדרך כלל רואים גברים מבצעים אותם. ואולי קבוצה של יצירה, ואולי קבוצה של התעמלות ועוד. והקבוצות צריכות להיות מבינות וחיות את זה, מאידך לא יותר מידי. שנותנות לשחרר ולהרפות. שמבינות מגבלות. מהיום חוזרת לעבוד קשה. משהו העיר אותי ולא ישנתי טוב בלילה. להרגשתי פעמים רבות משהו באופן בו אני כותבת, גם אם קצר אגב, במציאות וגם באופן וירטואלי זוכה פעמים רבות להתעלמות, עובר דרך, לא מוקשב. או שהוא במקום הלא נכון, או בעיתוי הלא נכון, או בניסוח הלא נכון. כמו-כן, אני כותבת זאת כי כמה ימים לא היה כאן. הפורום. מקום לו שמור דיבור עם תכנים שהם יותר נוגעי נפש. טוב, יוצאת. כנראה שאהיה כאן פחות מימי החגים (עבודה קשה) ואפנה מקום. שלכם, סוריקטה

אוי יקירתי, דבר ראשון למצוא קבוצה זה נהדר! יש המון קבוצות בנושא קיימות, תחפשי דפדפי ובטוח תמצאי משהו מתאים. בנוגע לכך שלא עונים לך,מקשיבים לך בטוח! כי קוראים הכל פה, חלק מהעניין לפעמים זה כי את נכנסת בבקרים אולי? ובאמת הכתיבה שלך שכלתנית מאוד למרות שממש ממש את אהובה כאן!!!!!!!!!! ותדפדפי בבקשה אחורה ותראי כמה תגובות קבלת כשכתבת "משתבשת" אני לא חושבת שיש מישהו כאן שקיבל כל כך הרבה תמיכה, (באופן אובייקטיבי כמה שניתן) סובייקטיבית לא אתווכח עם הרגשתך. ובמיוחד אודי אם הוא ירשה לי לכתוב זאת ולא יצנזר :) מעריך אותך מאוד מאוד!!!! ורואים זאת בתשובות שלו אלייך, שוב, ממליצה לך לקרוא היטב את התגובות של כלן! ממש לא מתעלמים ממך, אבל שוב לא אתווכח עם הרגשתך, עצוב לי לשמוע שכך את מרגישה למרות האהבה הרבה של כלנו אלייך. אל תכעסי שכתבתי כך, מבינה שזו הרגשה, להרגשתי ממש אין התעלמות ממך! להפך. וזה לא קשור לסגנון כתיבה נראה לי, למרות שאת בהחלט קצת שונה, בסגנון שונה, את ייחודית מאוד! זה בגלל שאת אישה מחוננת זה הכל, את מהווה לכלנו דוגמא של חוזק פנימי למרות מה שעברת, ואפילו מעורר בי קנאה לפעמים כי את לא נשברת לפחות פה בכתיבה, כולנו לעיתים מתמסכנות (מסכנות כאלה) ואת לא! שליטה, כבר אמרנו? לפעמים זה טוב. יש בי אפילו קנאה אלייך על החכמה, ההבנה שלך, דרך החשיבה...וראי את במבי כמה שאת מדהימה עבורה כמו פסיכואנליטית..וואו!!...את אדם מדהים בעיניי!!!!! המבקשת רק טוב ונראות כמובן, כמו כולנו...כשאני כתבתי שירים הייתי ממש עצובה, אף אחד לא התייחס וכן מבינה את התחושה גם לי היה קשה עם זה, כי רק אודי כתב..אז מה לעשות לפעמים כשאודי עונה זה חוסם כבר תגובות נוספות, אולי בגלל זה? כתיבת הבוקר שלך...תהיות של שגרת צהרים :) (מתאים לך לכתוב כך :)) אוהבת ורואה גם אם לא מגיבה, מיכל

הי מיכל, כאן יש לי קבוצה ואני מרגישה. תקוותי שתהיינה עוד כאלה מציאותיות. נושא הקיימות רעיון אליפות. אז תודה. קראתי גם את מה שכתבת לינשוף וכל כך הסכמתי. שלך, סוריקטה

אני לא במצב איאיאי.. אבל רוצה להיות בעץ שפתחת , טוב? במבי.

אהלן, לפני כמה ימים ישנתי עם ידידה שלי אחרי שהיינו במסיבה וחזרנו שיכורים. ישנו הרבה אנשים בחדר אבל אני והיא ישנו אחד ליד השני. במהלך הלילה קמתי לשירותים וכשחזרתי והייתי ער לאט לאט התחלתי ללטף אותה בגופה ובלי לשים לב התנשקנו ונגענו במשך כדקה. אחכ זה הפסיק היא לא אמרה מילה וגם אני לא והמשכנו לישון ולמחרת הכל היה כרגיל. השאלה היא האם יכול להיות שכל זה קרה והיא הייתה ישנה? האם יכול להיות שהיא בכלל לא הייתה ערה בכל התהליך הזה? מזכיר שהיינו שיכורים תודה לעונים