פורום פסיכולוגיה קלינית

מבינה שתלות במטפלת הוא חלק אינטיגרלי של טיפול. אבל מה ההבדל בין תלות "בריאה" לבין תלות "לא בריאה". האם זה "בסדר"/"מקובל" להיות בקשר בין הטיפולים באמצעות סמסיים קצרים?? קשה בין הטיפולים להחזיק את הכל ומרגישה צורך לעוגן לאחז בו- שואלת את השאלות כי אני דיי מפחדת מתלות ...

ואודי.. את תהרוג אותי... פתאום נזכרתי שבשאלון אתה גם שואל (לא זוכרת לצטט אבל מקווה שזוכרת את רוח הדברים) אתה שואל: האם אתה מטופל בהווה או טופלת בעבר... ייתכן שאלו המשתנים אותם אתה מבקש לבדוק ? האם ואיזה קשר קיים בין מטופלים בהווה/בעבר לאופן החלימה שלהם את דמות המטפל, כלומר, ייתכן שמטופל בעבר יחלום את המטפל באופן ממשי/דימויי או הפוך... ? אודי.. אל תהרוג אותי.. אבל זה מסקרן אותי.. גם לאמא צביה אני עושה כך... כשמשהו מסקרן אותי זה מכניס אותי למעין אטרף של מחשבות והלאה וכאלה... ושוב אודי, אם משהו ממה שכתבתי בשתי ההודעות הללו לא מתאים עכשיו.. אל תעלה.. שלך, במבי. נ.ב מעניין אם פעם ניפגש... ממש ממש אני מתכוונת..

אודי... ... עוד על המחקר שלך... אני זוכרת מה שענית לי.. השאלון שלך עדיין רץ ואתה לא רוצה שהמהימנות שלו תיפגע.. ובכל אופן המחשבות שלי ממשיכות לרוץ ואני רוצה לשתף אותך בהם ויחד עם זה לא רוצה לפגוע במחקר שאתה עורך, לכן, אם אתה חושש שההודעה שלי עשויה להטות את תשובות העונים ולפגום במהימנות השאלון ,אל תעלה את ההודעה הזו.. לי יש צורך לשתף אותך במחשבות שהתגלגלו אצלי.. ואני מתה לדעת מה אתה חושב/לשמוע את דעתך ולראות אותך תוך כדי : לראות את שפת הגוף שלך,המבט, מימיקה,צליל הקול ובכלל לדבר איתך פנים אל פנים :)) ובכלל לשמוע את תגובתך... אז ככה... המשכתי לחשוב עוד קצת על מה שכתבתי לך לגבי השאלות שהתעוררו אצלי ותגובתך אליהן.. ולדעתי, אודי ,אתה מתעניין בהבדלי מגדר ו/או גיל לגבי אופן ראיית המטפל ע"י המטופל. כלומר, ייתכן שאתה בודק האם מטופלים בגילאים שונים, או מגדר שונה, יחלמו ויראו את המטפל כפי שמופיע במציאות או באופן מטאפורי/באופן עמום. כלומר, שחלימה כזו תלויית מגדר/גיל.. בתחילה העליתי בפני עצמי את השאלה האם אנשים עם מבנה ארגוני שונה יראה באופן שונה את דמות המטפל..באופן ישיר/עקיף אך שללתי את זה.. הרי השאלונים אנונימיים ולדעתי אין לך אפשרות לבדוק אם העונים נאורוטיים/בעלי הפרעת אישיות או פסיכוטיים.. בתחילה אמרתי לעצמי שאולי אתה לוקח את הקבוצה שלנו כקבוצה שרובה (אולי?) בעלת הפרעת אישיות כזו או אחרת..לפחות כך אני מאבחנת אותנו :)) (שכן,פחות או יותר הרוב כאן לדעתי, נפגענו ממש בינקות כשדמויות הסמכות לא דייקו את הצרכים הראשונים שלנו..הרבה מאיתנו גם נפגענו מינית,רבות מאיתנו פוגעות באופן זה או אחר גם בגוף שלנו-אם דרך אכילה כפייתית/אנורקסיה/בולימיה,אם דרך פגיעה של חתכים,נהיגה מסוכנת ועוד..) בקיצור, אני משערת שרבים וטובים מהמטפלים היו מאבחנים אותנו כ"מטופלים קשים",כבעלי הפרעות אישיות. לכן חשבתי שאתה לוקח אותנו כקבוצה ולוקח גם קבוצת ביקורת ממקום אחר.. אך שללתי את זה היות והשאלון פתוח,ואף הזמנת פה להעביר הלאה.. בנוסף, אני משערת שישנם רבים פה בפורום שהם בגדר משתתפים פאסיביים שאולי לא משתייכים לקטגוריות של הפרעות אישיות שבחרו לענות על השאלון.. אם היית שואל האם מדובר על חלימת לילה/יום הייתי חושבת שאולי אתה בודק את המשתנה הזה, אך הוא לא נכלל בשאלון שלך... זהו לעכשיו אודי.. ואם משהו מההודעה הזו יש בה לפגוע/לפגום ,בבקשה אל תעלה אותה עכשיו.. הרגשתי שאני צריכה לשתף אותך... שלך,במבי.

ורואה הודעת פטירה של אמא של הפסיכיאטרית שהייתי הולכת אליה. אני עובדת בגוף גדול והיא כנראה עובדת גם שם. אני הלכתי אליה פרטי. ומוזר לי ורוצה לשתף מישהו בזה. כבר לא הולכת אליה יותר משנה, אולי שנתיים, לא זוכרת, אבל הייתי אצלה הרבה פעמים. במייל כתבו את הכתובת שיושבים בה שבעה, אני לא אלך כי לא קשורה אליה וגם לא באמת יהיה לי מה לעשות שם, אבל משהו בי היה רוצה אולי.

הי אודי. לא אמרתי שהקישור לא עובד,וכמו שגם הובהר פה מהבנות וממך..., הרבה מאד נכנסו שיתפו פעולה והגיבו.התייחסתי למצב אצלי...,שזה לא עובד.לא נפתח..,אז או שזה בעיה במחשב אצלי(בנוסף לשאר בעיות בו..),או שאני זו הבעייתית,שלא יודעת איך לתפעל תטכנולוגיית מחשבים הזו, שלרבים ככ ככ פשוטה.(אפילו פייסבוק וכל שאר ערוצי התקשורת האלה,הם לא מנת חלקי)..מרגישה ככ חסרת אונים עם כל העניינים האלה. והרגשתי קצת...,שאולי המסר...,מי שרצה...הצליח ועזר.., ומי שלא.... לא. ובמקרה הספציפי הזה, זה לא יהיה נכון לגביי.(אבל..אולי הכל רק אצלי ושלי ועם רגישות היתר הגבוהה יותר לאחרונה). בכלמקרה, אמרת , שהכל מוכר..,אבל נראה שהכעס..בין דבריי ,זה דבר חדש שהתווסף, וזה קצת הפתיע אותי. כי לרוב זה מה שבעיקר קיים. הרבה תסכול וכעס שעובר.והכעס מאד מאד ישנו.הרבה. אני מרגישה ממש כלואה כרגע ויותר במצב בלתי אפשרי כולל כל הכעס הזה.(אם מוצדק...,ואם לאו).והכאב הגדול שמלווה לאחרונה(בעקבות האובדנים שחוויתי(מוות) שככ ככ מדממים בתוכי)לא מקלים, ורק מגבירים את תחושת הכעס הכללית, כולל הספציפית עליו, בהקשרים שונים, ובטח לאור השבריריות הרגשית הגדולה שחווה.ואני פשוט ככ סגורה כבר,ומנגד ככ תלוייה, שלא יודעת מה לעשות!!!! והאם הגעגוע הזה..זו תלות ממכרת לא בריאה למטפל ולטיפול...,או דווקא דבר טוב ורצוי.כולל הקינאה האשליות וכל השאר. וכן...כואב לי בלב ובנשמה והדמעות מציפות הרבה מאד לאחרונה. כולל הבדידות הגדולה.והנטישה (שזה שגם הוא...לא פה, כמובן לא מקלה). ואז...אחכ, לשבת ממול...,לשתף...,לדבר גם על זה שכואבת...,שבודדה...,(כשהוא מציין את זה כתיאור עובדה...), איך אפשר?? ושמרגישה ככ טעונה וכעוסה וגם עליו,שיש לו חלק בזה.. והכל מתערבל, הגעגוע,התלות,הכעס,הכמיהה, הנטישה, הקינאה,ההבנה, החוסר הבנה...,וכו וכו וכו ואין לי כוחות כבר להיות בהרגשה הזו שוב ושוב, וככ חסומה בגלל הכל, שגם כלום לא מצליח להתקיים.ורק מתסכל כואב ומכעיס. ומרגישה לבד ופאטתית בנוסף לכל.

כלל רגשות וכולם לגיטימיים!! מאחורי הכל מרגישה כל כך הרבה כאב במילותייך.. טוב שאת משתפת אותנו כאן אולי זה קצת מקל השיתוף? כאן יחד איתך( גם אני לא הצלחתי בכלל לפתוח את הקישור ושאלון ).

תודה לך. את מתוקה אמיתית. ומחממת את ליבי.

אני בחו"ל ונכנסת לפה. מעניין מה זה אומר. אפילו מלאתי עכשיו את השאלון על החלומות.. ד"ש לכולם. כנראה שאתם באמת במקום משמעותי בליבי... לילה טוב

תהני יקרה ותשמרי עלייך

בימים של סוף אוגוסט כשרוח סתיו כבר מעזה לתת סימנים לעמודי החצב לעלות, העצים מתמלאים בזיתים שמחכים לגשם הראשון, עצי ההדר מלאים פירות ירוקים והרימונים מאדימים עוד ועוד, אני עדין קפואה בתוך הסערה שממאנת לשקוט וגוברת אל מול תגליות חדשות ומטלטלות של בן משפחה קרוב מאוד, שמלמדות אותי עוד על נבכי הזכרון ויותר על השכחה. החלומות צועקים לי את הלא מודע ואני מנסה לסדר את המילים שוב ושוב וממשיכה לשכוח. בתוך כל אלה, בהודעתך המזמינה לשתף בחלום ובשמחתך משיתוף הפעולה היה רגע של חיבור. תודה אודי

אודי, הפסיכיאטרית שלי בחופש והייתי צריכה לפגוש בדחיפות פסיכיאטר. הלכתי למישהו שאחות של חברה המליצה עליו בחום. היה נורא. הוא שאל אותי שאלות מאד חודרניות. הנוכחות הגברית שלו מילאה את כל חלל החדר, וכאילו לא היה לי מקום. הרגשתי איך אני מתכווצת. היה לי קשה לנשום. חשתי מושפלת. כל הפגישה הרגשתי שהוא מפשיט אותי במבטיו. הייתי כל כך חשופה. בסוף הפגישה הוא קם ופתח לי את הדלת, והוא נגע בי. לא יודעת אם באופן מכוון... רוצה מאד להאמין שלא... גם העיר שאני מריחה טוב, ושאל באיזה בושם אני משתמשת. מחר אני אמורה להיפגש עם הפסיכולוג שלי, וקשה לי ללכת. המחשבה על הפגישה מחר מעוררת בי חרדה. אני מפחדת שעכשיו ארגיש כך גם איתו. שאראה אותו באור אחר. אני לא יכולה להרשות לעצמי לאבד את המקום הבטוח שלי. מרגישה כל כך מבולבלת עכשיו. אפילו לא מסוגלת להתקשר אל המטפל ולשתף. למה זה קורה לי? מה לא בסדר איתי? נטע.

שמתי ברקסים היא אהבה את זה ..יודעת שהכי נכון בצעדים קטנים קטנים לא להסתער על העולם ובכל זאת מרגיש כואב כואב כואב ועצוב ...כאלה זיכרונות עצובים יש לי כנערה כאלה מקומות רעים וזה מה שאני זוכרת ...יודעת שיש הרבה שלא זוכרת אחד השירים שליוו אותי באותם ימים ..ועכשיו קצת מרגיש ככה .... https://www.youtube.com/watch?v=KKcCaCgMLBE

הי קשה לי מאד. הכי מפחיד כשאני מאמינה שחלק רע מחיי הוא כבר מאחורי ואז במכה הכל חוזר. הייתי אתמול אצל הפסיכולוגית והרגשתי מותקפת כל הפגישה, אח"כ הייתי מבולבלת ועוד אמרתי לחברה שאולי זה טוב, שאני רוצה שיעמתו אותי ולא רק שיכילו, ועוד קצת זמן עם עצמי והכל התמוטט, כל המגדלים שאני בונה בעמל בשנה האחרונה, הכל קורס ברגע. כל הסימפטומים שחשבתי שהשלכתי אותם לפח עלו מסריחים ומזוהמים להזכיר לי שאני לא באמת יכולה להפטר מהם. ועוד כדי להוסיף לקריסה, כתבתי לה והיא לא ענתה (משתדלת לא לכתוב התעלמה, שלא ישמע שיפוטי, למרות שאני בטוחה שזה מה שקרה), לא יכולה לחיות כשככה מבחוץ או מבפנים מגיעה מתקפה לא צפויה כזאת..

אמא שלי כל הזמן במן אוטומטיות מציעה לי אוכל . למשל היא חותכת לעצמה פרי אז ישר שואלת אם אני רוצה גם. היא מכינה אוכל אז ישר מדווחת לי שיש אוכל . וככה כל דבר. אם היא אוכלת היא מציעה לאחר גם אז לי זה מרגיש שאם בכלל לא חשבתי על אוכל באותו רגע והיא מציעה זה מציק לי כי כאילו מכניס לי לתודעה תוכן שלא ביקשתי להתעסק בו. זה כמובן קורה לי רק איתה ולא עם אנשים אחרים אז ביקשתי ממנה שתפסיק. שלא תציע לי אוכל. שאני יכולה לבד מתי שבא לי פרי לחתוך לי. שהיא לא חייבת להציע לכולם מסביב אם היט בעצמה אוכלת . ביקשתי ש..אל! מאז היא ממשיכה להציע לי באוטומטיות ושאני מתרגזת שביקשתי ממנה שלא תעשה את זה במקום להקשיב לי ולהבין אותי היא מתעצבנת עליי בחזרה שאני לא יכולה לסתום לה את הפה ו'מה כבר קרה' ומקסימום שאני יכולה לא לאכול מה שהיא מציעה וזהו. אני לא מבינה. אם זה מפריע לי אז זה מפריע. למה היא לא יכולה להקשיב להבין וליישם? אודי האם ביקשתי משהו בלתי אפשרי? תגיד את האמת. אם הילד שלך היה מבקש ממך מאמא שלו (בגיל 30! ) שלא תציע לו אוכל מיוזמתה כל פעם שהיא בעצמה מכינה לעצמה אז זה היה נחשב לבקשה בלתי אפשרית???

אני לא פותחת כבר את הפורם כבעבר...חושבת שגם משתמשת בו פחות? תקופות כנראה...אז קצת מצטערת שלא משתתפת במעגלים או החזקות ידיים לפעמים שנפתחים וכו'... בכל מקרה רציתי שתדעו שכשאני נכנסת אני קוראת אתכן ושמחה לשמוע שאחר כך כבר בסדר או נרגע בד"כ. המטפלת שלי נוהגת לומר לי שגם זה יעבור, כדי שאדע שזה זמני...ראיתי עכשיו את השאלון שלך אודי, אז עניתי עליו, למעשה אני חולמת די הרבה עליה, כנראה שהיא מאוד משמעותית עבורי :) ובכלל אני אשת חלומות תמיד בבוקר זוכרת מה חלמתי אחר כך נשכח חוץ מחלומות חזקים ממש....אז לא כתבתי את כל החלומות כי חלקם לא זוכרת ממש, חושבת שכתבתי את אלו שממש חרוטים בזיכרון. ואודי, אשמח לשמוע ממצאים :) מסקרן גם אותי...בד"כ החלומות גם קשורים למה שקורה בנינו זה מורכב אז איני יודעת איזה מחקר בדיוק אתה חוקר אבל החלומות תמיד מסופרים ומעובדים אחר כך בטיפול והרבה פעמים הם כתוצאה ממה שקורה ביני לבינה או עם ילדיי...זה מתקשר יחד. ד"ש מיכל ואודי שאלה: אמרת שזה אנונימי אבל אתה יודע שזה אנחנו (הכינוי שלנו או מה שזה לא יהיה)נכון? אולי כדי שתוכל לקשר? הייתי רוצה שתדע שזו אני :)

מה שלומך ? :) כן.. אני שמה לב לעובדה שאת כותבת כאן קצת פחות... ישנן בנות נוספות שכותבות בתקופה זו פחות.. מתגעגעת.. במבי.

כותבת יודעת שאתה קורא אז לשיקולך עם לעלות או לא... הדף שביקשת לא ניפתח כי חייבים לפתוח את חשבון הגוגל את המייל ... ובאותו עניין אחרי שקראתי את במבי האם מעניין אותך גם חלומות בהקיץ לא מחשבות כי אם חלומות בהקיץ ..תודה ובהצלחה

שכחתי אותה- פתאום מרגיש לי שהיא ענקית ומפחידה ואני מרגישה קטנה וחסרת אונים רוצים לשאר בבית ולהתבא מתחת לשמיכות רוצים להרגיש בטוחים ומוגנים רוצים להרגיש שהיא לא כועסת שאפילו שהיא נראת ענקית היא באמת לא מבולבל לי בפנים...

שאלת אותי האם זה דו שיח פנימי ואינני יודעת. יודעת שמרגיש לי מפחיד כי חווים אותה כענקית אבל מוזר לי כי היא בכלל לא מפחידה- אבל אני מתקשה לראות אותה כמו שהיא. הכתיבה הזו- החוויות האלה מפחידות אותי ברמות... אתה יכול להסביר לי בבקשה??

ראשית, שמחתי מאוד על בקשת העזרה שלך.. אולי קצת מהמקום שחנה ציינה..אולי גם האחרות ? (לא כ"כ זוכרת) שגם אתה מרשה לעצמך לבקש ועוד יותר מכך ,שאולי גם אנחנו יכולים להחזיר/לתת לך (אפילו אם זה פירורון) מכל מה שאתה משקיע ונותן פה במסירות ,באופן רציף ,לאורך זמן... רוצה לשתף אותך אודי, אתמול ,מילאתי את השאלון ששלחת ויש שם קטע לגבי החלום ,אם ראיתי את דמות המטפלת בבירור או לא וסיפרתי את החלום בו אמא צביה מופיעה אך לא כאמא צביה אלא דמות אחרת ורק לאחר עיבוד עם אמא צביה הבנתי שמדובר בה. לפני שהלכתי לישון נזכרתי שפעם אחת כן חלמתי חלום ובו הדמות הממשית של אמא צביה הופיעה.ניסיתי להיזכר בתוכן החלום אך לא הצלחתי להיזכר. רק זוכרת שפעם אחת בלבד(במהלך כל האנליזה שנמשכת עד עתה למעלה מ 7 שנים )חלמתי עליה וראיתי את דמותה הממשית. ניסיתי להיכנס הבוקר שוב לשאלון דרך הקישור,אך נעניתי שכבר השבתי וניתן להשיב פעם אחת בלבד (לא זוכרת ציטוט מדוייק ) אז הנה, אני אומרת לך את זה פה :)) ואודי, מסקרן אותי מאוד לשמוע מה הם השערות ושאלות המחקר שאתה חוקר... ופתאום מעניין אותי אם מטופלים מקשת אבחנות שונות יחלום ויראה את דמות המטפל בדיוקנו של המטפל/כדימוי וכו' באופן שונה (נאורוטים/הפרעות אישיות/פסיכוטיים וכו) מעניין אם למגדר יש השפעה על חלימה כזו.. כמו כן, גיל, מצב משפחתי (של המטופל/של המטפל) השפעה תרבותית, אם מדובר על חלימת לילה/יום.. וואללה... אודי.. בבקשה... תשתף קצת.. טוב ? :) מסקרן.. מאוד.. שלך, במבי.

יקירתי גם אותי מסקרן :) אבל נראה לי שהעיבוד לאחר החלום חשוב וגם הקשרים ומה הביא לחלום וכו'...כאילו היה חסר לי בשאלון, השאלה מה המטרה שלך בעצם ....

אני ממש מרגישה,בתוך כל סהכ ההרגשה המעורבלת כולה..,כולל שאר דברים שעוברים עליי, שכשיחזור...,שבוע הבא(זה כבר נראה לי נצח),וישב מולי ויתעניין פתאום בשלומי.., שלגמרי חסומה וסגורה.ומרגישה ככ גם עלובה אל מול כל המעמד הזה והמבוכה להיות ככה מולו.כשהוא חוזר לו מחופשה...,(כשכמובן אישית..,),ואני תקועה וכואבת ופצועה.ולבד.ומרגישה מתוסכלת וכעוסה וחנוקה.ובתוך כל הסהכ הזה,לא יכולה מסוגלת רוצה לשתף אותו,ועם כל המטען כולו שמעמיס עליי מככ הרבה כיוונים ומעורר לא מעט חששות ופחדים.ולא יודעת מה לעשות...,ושוב מתחילות הדמעות. דרך אגב...גם אצלי לא נפתח הקישור.וגם בכותרת,צריכה תמיד להוסיף הרבה תווים.....(אחרת לא מאפשר לשלוח).

חושבת שמכלל הרגשות שמתעוררים אצלך לקראת שובו של המטפל ליגיטימיות. מאמינה שיהיה בסדר .. איתך, ינשוף

איזה חיבוק מחמם לב קיבלתי מכם, ראיתי רק בבוקר (אלו השעות בהן אני מגיעה לקרוא כאן, עפי"ר). תודה אנשים יקרים. אתמול קטפתי לי מעץ ההדר שגידלתי השקתי ודישנתי שלל פירות, והכנתי לי ולילדים בהם אני מטפלת מיץ סחוטרי טעים טעים. הלילה הצלחתי לישון, קוצר הנשימה הסתדר, העצבנות הפנימית שביקשה להרחיק כל זולת (אנשים, היות הסביבה ועוד) נרגעה. אוהבת, סוריקטה

טוב לשמוע שהוקל לך...איתך, ינשוף

כייף להם שזכו בך ולנו שזכינו בך שמחה שטוב יותר ואפשר לנשום חיבוק

על מיץ סחוטרי טעים טעים. אני אוהבת את העץ שלך

אודי אני נמצאת ולא נמצאת, אני נמצאת כשאני לבד וכשעם חברים אני לא נמצאת. לדוג היה אירוע והרגשתי שאני לא שם.. שאני רק מחכה שיגמר ואוכל כבר לקום וללכת... הסתכלתי על כולם מהצד רוקדים ושמחים וקנאתי על כך שהם יכולים להרגיש תחושת שמחה... איך אתה מגדיר את התופעה הזו? Aya

אודי האם טיפול קבוצתי נחשב יותר מתקדם מטיפול אישי? זאת פעם ראשונה בחיי שאני מרגישה צורך בטיפול קבוצתי על פני אישי ונמצאת בתהליכי הצטרפות לקבוצה נראה לי שמגיע הרגע שטיפול אישי ממצה את עצמו. אבל הקבוצתי עדיין נדרש... אני פחות שומעת על הפניות לטיפול קבוצתי. כאילו פחות פופולארי. מה דעתך? באיזה מקרים הייתי ממליץ למטופל להעדיף קבוצה ולא אחד על אחד ?

הי אודי , שבוע טוב ההודעה בחמישי ברחה לה והחלטתי לחכות אם תעלה או לא ..הרעיון היה שכולם יחד זה כוח אדיר כנגד הכל ..ונזכרתי בסרטון יוטיוב מופלא ששלחת לי פעם על הסרטנים ועוד בעלי חיים ...היום אני מתקרבת לשם לפחות בהוויה וברצון . ואודי לא יודעת אם אני רוצה בכלל שלם אם אני רוצה לוותר על המקום של כל חלק והמעניין שהתחלתי טיפול התייחסתי לעצמי כאל שלם שלפעמים נוהג כמו ילד או כמו טיפש עשרה אחד שלא גדל פיטר פן .. האמת אודי מורכב לי ...שבוע טוב וקל

הי אביב יקרה, גם אצלי בטיפול עברנו ממצב של איים איים (מפוצל מנותק) למצב של שכבות. ואפשר לנוע בין השכבות. יש בזה משהו יחודי, בעיניי, ומשובב נפש גם. כשהגעתי לטיפול כמעט מאה אחוז של הזמן היו מצבי ניתוק או פיצול וכדומה. שנות עבודה, ונהיה יותר שלם, יותר מווסת ומעודן ומחובר ושקט ופחות רועש וגם סבוך פחות. אינטגרציה אמר אודי. שולחת לך, אודי, חיוך רחב. ולך, אביב, שולחת תקווה גדולה, שלך, סוריקטה

לא בטוחה שהבנתי אותך אישית מרגישה היום כמו קבוצה אחת גדולה ודי מאוחדת שבתוך הקבוצה יש שיח לרוב מכובד . וכל אחד זקוק למקום אחר . לא מכירה חיים אחרים לא בטוחה שרוצה לאחד את כולם לאחד שלם עבורי המפוצל הוא השלם שאני רגילה אליו . האמת סורקיטה קצת בורחת במחשבה מהצורך בטיפול די עייפתי ...תודה על היותך

אודי, אני יודעת שאמרת לי שזה לא המקום בשבילי כרגע, אבל אין לי אחר... והכל ממשיך להשתגע לי מבפנים ומבחוץ. אז, אפשר להיות פה רק לרגע? בבקשה? (אשתדל שלא להביא אותי יותר מידי...) אני מזיקה לעצמי בלי שליטה לאחרונה ומשתגעת מזה ממש. לא מצליחה להיות בתקשורת רציפה עם החברים שעוד ישנם, אין לי סבלנות לכל הניסיונות הכביכול מעושים האלו של לשמור על שפיות, זה בכל מקרה לא ממש עובד לי.(אולי מבחוץ עדיין עובד קצת, מבפנים כבר מזמן לא.) הכל כל כך מתעתע כל הזמן, ואין לי כוח להבדיל ולחשוב ולהבין מה נובע ממה, מה שלי ומה קיבלתי מהסביבה הפוגענית שלי, מה בראש שלי ומה אמיתי. אין לי כוח... פשוט אין לי כוח. אני מותשת נורא. הלוואי וזה בסדר מצידך שבאתי, הלוואי ויהיו לך קצת מילים בשבילי...

הי עפרה (כינוי יפיפה בחרת לך), מוכרים, אני מניחה שלרובנו, המצבים בהם רמת האגרסיה עצומה ומאד קשה הויסות. מצבים כאלה שעשויים להימשך לאורך זמן. ולפעמים לא יודעים מה מקורם ממש, מדוע התעצמו, וגם כשיודעים, ברמה רדודה או עמוקה יותר, אין זה פשוט. מה עושה לך מעבר להתחפרות עצמית (מניחה שגם זה מוכר לרובנו) ים, שהייה במחיצת ילדים, שהייה במרחב מרווח שאינו מצופף באנשים? אוויר הרים? מחשבות של מציאת מקום עבורך, סוריקטה

אני שמחה שאודי אפשר לך להיות כאן. מבינה שאת הסבל, את הכאב... זה דיי משקף את המציאות שלי גם... מקווה שתמצאי כאן מקום בטוח שלפחות תוכלי להוציא במילים מה שמחולל בתוכך... כאן יחד איתך, ינשוף

דאגתי לך ..את תמיד רצוייה כאן . כואב כל כך הפגיעה שלך בעצמך ומאוד מובנת ומוכרת. מקווה שתרשי לעצמך להעזר בפורום בנו בצורה שתפחית את הצורך לפגוע בעצמך ...

משהו בבקשה שלך גורם לי להרגיש אחרת ואני שמחה על כך. זו לא פעם ראשונה ועדיין. זה לא מחזיר כמובן על כל הפעילות והקדשת הזמן שלך כאן אבל נותן הזדמנות כביכול לעזור גם לך במשהו ולהיות לרגע קצר בצד השני.

אענה בקרוב (:

הי חנה ממי, נראה לי שנחמד לנו לחוש שזקוקים גם לנו, שתלויים גם בנו, שגם אנחנו שימושיים :-) יום נעים, סוריקטה

שמחתי לראות שאת מרגישה יותר טוב. ואיזה כיף להכין מיץ מפרי מעשה ידייך (:

לי הקישור לא עובד... לעוד מישהי?

תודה שאתה מאפשר לנו לעזור

והלך בקלות. המון בהצלחה, אודי. סוריקטה

שמחה אם הייתי לעזר :)

שנים של התעללות שנים של השלכות- - ילדים שראו אימא שלהם במצוקה מתמדת- אישפוזים, חותכת, צועקת ובוכה, פוחדת שבעלה מתעולל בילדים( אבל הפחדים היו רק בראש) גירושין כואבת, חוסר יכולת להיות בקשר עם אנשים, התמכרויות, פחדים, סיוטים, חרדות ועוד ועוד.. היום נכון שבמקום אחר אבל.... כל כך הרבה נזק ועדיין חיה בהשרדות.. קמה בבוקר ומתקשה לתפקד - ללכת לעבודה נכון שהתקדמתי אבל עדיין... כל כך כואבת את המציאות של אז וגם של היום... הכאב הוא בלתי נסבל....

חלק מהתהליך זה להבין איפה היינו ואיפה אנחנו פגענו בעקבות הפגיעה הזו... זה קשה זה כואב מטלטל ולא פשוט ..אץ גיבורה אמיתית חיבוק אוהב

שלום לדר בן זוגי בן 40 כנראה מדבר מתוך שינה. הכרנו לפני מספר חודשים ובמהלך שינה משותפת שמעתי אותו מדבר בקול רם . הייתי מנומנמת אז לא עקבתי מה בדיוק נאמר אבל הדיבור היה במילים ברורות ולא מלמולים. מה התופעה הזאת והאם היא נחשבת הפרעה? כאשר התעוררנו שאלתי אותו אם הוא זוכר או הרגיש שדיבר בשינה אז אמר שלא . האם נהוג לפנות לטיפול פסיכולוגי במקרה כזה?

בשינה, במצברוח, בעיכול, בנשימה. יש תקופות, ובכל זאת, באסה. תודה מראש למקשיבים, סוריקטה

מקווה שתקופה הזאת יחלוף לך מהר... איתך, ינשוף

ותיבת כלים לתקן את השיבושים ...קוראת אותך ,רואה אותך .... אוהבת ומחבקת שימרי עלייך אהובה והקלקולים קישטה .....

נשמע לא פשוט וברור שזה מבאס ולא נעים להרגיש כך... מקווה שיוקל לך לאט לאט. חיבוק אם מתאים, חנה

יקרה מאוד, רק לאמר שמקשיבה ורואה וגם דואגת ומאחלת ימים של חזרה לאיזון מערכתי. שלך שירה

הי סוריקטה אחותי שלי, כן..יש תקופות כאלו... את יודעת ? פעם מישהי אמרה לי שאנחנו בנות חוה מחזוריות.. כמו בטבע.. הגופנפש שלנו יש בו משהו מחזורי.. כמו בטבע.. כמו הגלים, לפעמים גאות, לפעמים שפל.. כמו הלבנה,לפעמים מלאה,לפעמים "ריקה"... גם את סוריקטה.. כמו הגלים.. כמו הלבנה.. אולי גם כמוני וכמו רבבות בנות חוה ביקום... איתך אחותי שלי, במבי.

איתך, בהקשבה מלאה. רוצה לומר עוד?

יש תקופות כאלו .לפעמים הגוף שלנו מעביר לנו סימנים וכדאי להקשיב לו. תרגישי טוב ותשמרי על עצמך יקרה!

לאות הזדהות אני גם חווה חלק מהסימפטומים שאת מתארת... שיוקל וישתפר במהרה.. באסה אבל כנראה שזה חלק מהעניין של לחוות את העולם ולהיות חלק ולהיות חיה..

ישבתי לארוחת צהרים עם חברה שפתאום הגיע קבצן. קבצנים מגיעים הרבה, לעיתים אני נותנת ולעיתים לא (כי לא ניתן לתת לכולם). כשהם פולשים למרחב שלי בזמן האכל זה מרגיש לי לא נעים. מרגשי לי פלישה לאיזור פרטי, אפילו חוצפה. וזה אפילו מבהיל אותי. לפני כמה ימים זה קרה שוב והשבתי את פניו ריקם. אפילו כעסתי על כך בליבי , איך הוא מעז להריע ככה . אבל עכשיו אני מרגישה נורא , פשוט נורא . הרי יכולתי לתת לן את האוכל שלי , אני כולי מלאת יסורי מצפון .

הי אורחת, פעמים רבות, לתפיסתי והבנתי, קבצנים שהאין שלהם מופגן כלפי חוץ מתמקמים היכן שהיש גלוי. למשל, אדם שנראה רעב ליד אנשים אוכלים. בסמוך לאזורים של עושר ושפע. יש כאן, בעיניי, גם הרבה מה envy שלו. פעמים רבות, בעיניי, זה בדיוק מנסה לעבוד על תחושת האשמה בסבל שלהם, הקבצנים. ואיננו כלל אשמים. במקרים רבים, לאותם אנשים אחריות רבה באשר להרס בחייהם. אבל אם לך יש תחושה כזאת ממילא, והאירוע הזה מעיר אותה - הרי אותו קבצן הצליח. יש המון אנשים בעולם, והוא בוודאי הולך למקום שיש בו המונים, ויהיה מישהו אחר שסביר שייתן לו. ואגב, לא מעטים שמפגינים את האין שלהם - יש להם ולא מעט. והייתי רוצה להאמין שיש גופים גדולים מאיתנו, האנשים הפרטיים, שתפקידם וכוחם ומשאביהם גדולים בהרבה משלנו באופן אישי. סוריקטה

אודי היקר סופש רגוע של שלווה ומנוחה נכונה אצלי לא רגוע בכלל :( אני בתחושה קשה בנוגע לטיפול והמטפלת ..אולי היא היתה בסדר אבל לקחתי דברים באופן אישי בצורה קיצונית וקשה והאמת אני עדיין בתוך הקושי הזה ולא מצליחה לשבור את זה.. מאז שהודיעה שיוצאת לחופשה הכל התפורר לי..וזה לא שאני לא רוצה שהיא תצא הכי מגיע לה .. לאחרונה ,היא בלי כוונה פוגעת בי.אולי עם כוונה אני לא יודעת..בכל אופן היא אומרת שהיא לא מתכוונת.. אני לא יכולה לכתוב כאן למה כי זה אישי אבל יכולה להגיד בגדול. תחושת הפגיעה ממנה היא כמו סוג של מכה שלוקח זמן להתאושש קרה משהו שגרם לי תסכול מולה. בשבועות האחרונים אני מרגישה שהיא קצת מנותקת ממני,שכל העיסוק שלי בה ובהתנהלות שלה מאוד מעייף אותה. מרגישה שהיא לא מבינה אותי ואני בולעת את ההרגשות האלו כי אולי אם אוציא את זה החוצה זה רק יחמיר את המצב יכול להיות שבגלל שאני בולעת את הרגשות האלו אני לא מצליחה להתקדם .היא הצליחה להביא אותי למצב של לסמוך עליה ועכשיו שוב האמון בה התערער לי ונראה שחזרתי לנקודת ההתחלה... ממשיכה להגיע לפגישות בזמן כמו מטופלת טובה וממושמעת לשמור על המסגרת של הטיפול אבל שיושבת מולה אני מתעצבנת עליה ועל השאלות שלה (מבפנים ...אני לא מראה לה ולא מתנהגת את זה)כל דבר שהיא אומרת מקפיץ אותי כי מה היא מבינה בכלל אני חושבת שמה שאני באמת רוצה זה שהיא תראה אותי לפני שהיא רואה עוד "מקרה" עוד מטופלת אחת מיני רבים עוד שעה של עבודה לסמן וי..נכון שהאפשרות הזאת לא קיימת אבל זה מה שאני באמת רוצה . מרגישה אשמה שאני מעזה לרצות..כי היא רק מטפלת היא לא אמא שלי או קרובת משפחה אז אין לי זכות לרצות מרגישה שאני לא מתאימה להיות מטופלת שלה ולא של אף מטפל אחר. לא מאמינה שאפשר לעזור לי אם יש לי התנגדות כל כך גדולה ואני לא יכולה להתמסר אליה ולסמוך..צריך לבוא לטיפול עם אמון ועם תקווה ואין לי אפילו טיפה ממנה...למרות שאני מנסה ומשתדלת.. אודי איך יוצאים מהתקיעות הזאת? אפשר בכלל?

אודי מאוחר בלילה. אתה מרגש אותי, המסירות, האחריות... שבת שלום aya

סוף שבוע רגוע בגלגלצ (במנגינה הידועה) אודי היקר מאחלת לך סופש נעים רך ומיטיב שלך, הילה

לא להשתגע ולא להתעצבן... אבל מרגישה שיש דברים שאני לא שולטת בהם. זה קשור למשפחה שלי אבל יותר מזה אין לי באמת אפשרות לפרט יותר...

רוצה לברך אתכם בשבת רכה,נעימה ומלטפת. שבת מוארת.. שלכם, במבי.

כמה חיזוקים!ממש מחמם את הלב. העניין הוא שאני מכירה אותי ואת הפחד שלי מהצלחות.זה תמיד נורא מבהיל אותי.נראה לי שאני צריכה לנסות עכשיו להישאר ולא לברוח שוב.

זה ריגש אותי.הרגשתי אותך לצידי ומרגיש אותי. ובוא בזמן המועקה גדולה כולל החרדה הקיומית למה שקורה איתי,ומה יהיה איתי...,וכשבעיקר השנים עוברות,ורק הולכת ומזדקנת אבל מרגישה עדיין ככ ילדה קטנה ואבודה.עם פערים גדולים שלא מצטמצמים. וככ הרבה חזיתות וענייני גוף שיש לטפל בהם כל הזמן.., שלא יודעת כבר איך להתנהל אל מול כל זה ומבלי כל פעם מחדש להרגיש חידלון וייאוש, ובעיקר שזה כל הזמן חוזר בעל עצמו מעגליות.וכשאין גם עוד...,שיאזן. ומרגישה בודדה מבויישת מתוסכלת כועסת ועצובה. ואולי ההתנגדויות ככ חזקות, כולל ליחסים המתסכלים איתו,שפשוט לא אצליח כבר להתמסר???

אודי,אנא שים לב,הגבתי לתשובותייך אליי,אודה לך מאד אם תוכל להגיב חזרה.

כותבת דוקא כאן . לא בורחת יותר לא מתביישת במה שעברתי להפך גאה במי שאני . גאה בקטנים גאה בנערות גאה בשיגעון שהציל אותי ממוות . גאה בעצמי שאני מי שאני היום . גאה גם במי שהייתי אז . אבא שלי פגעהי היו גם אחרים שהוא הביא איתו כן זאת מציאות חיי הכואבת אין לי לאן לברוח ממנה ואז... לכל מי שרוצה לצקצק בלשונו סבבה אפילו לא אאחל שיהיה בנעלי וידבר ... לא נותנת יותר (הלוואי ואעמוד בזה )למילים להפיל אותי זה בכוחי זה רק מילים . כן אני חיה פצועה כן הקטנים שלי זקוקים עד מאוד לניראות לחיבוק ליד לדובי לבובה לזמן שלהם כמו ילדים נפלא אני יהיה שם עבורם הם היו שם עבורי . והנערות מתוקות לוחמות צדק ושלום ...יקרות לא דוחה אותם יותר מהיום כולנו יחד נלחמים בשבילנו .. והקולות של אבא והמילים הקשות כל כך ששולחות לגהנום וחזרה ייברחו מול הכו

הרבה זמן לא כתבתי, השתדלתי לקרוא אבל גם זה לא תמיד צלח בגלל תקופה עמוסה, מציאותית ורגשית. והולך להיות עמוס הרבה יותר בקרוב ויש הרבה מאד חששות, המון שינויים, המון לא נודע, כאלה... והיתה לי בתקופה האחרונה התלבטות לגבי שתיים או שלוש פגישות של טיפול, שלוש כי צריכה אותה, ברמות שזה כואב כמה אני צריכה, ושתיים כי הכסף נכנס לתמונה, וזה מאד לא קל לשלם סכומים אדירים כאלה, ולעבוד חמישים שעות בשבוע בשביל שכמעט כל המשכורת מחמישים השעות תצא על שלוש שעות ... ואולי גם סוריקטה תוסיף כאן ששתיים כי יש כעס והתנגדות לתלות.. אולי.. ועכשיו אחרי תקופה שאני מבולבלת סביב השאלה הזאת היא עשתה משהו שלא אופייני לה מולי, בד"כ היא מאד מנסה להראות לי שאני בוגרת ויכולה לנתב את חיי בעצמי, ועכשיו, היא הודיעה היום , כנראה סביב זה שראתה הדרדרות אצלי, שהיא החליטה- שלוש פעמים, וזה לא נתון לדיון, וזה יהיה ככה למשך שלושה חודשים ואם ארצה אוכל לפתוח את זה לדיון בעוד שלושה חודשים. ואני מאד מבולבלת ממה שקרה כאן. מצד אחד מאמינה שעשתה זאת מרצון לדאוג לי ולא מתאבת בצע, אבל מצד שני, מה קרה לרצון להצמיח אותי? היא תמיד הגיבה קצת בזלזול כשהיתה שומעת על הטיפול הקודם שבו הפסיכולוג אמר לי מה לעשות.. ויש בי משהו שמאד מתמכר כך שיחליטו בשבילי ושידעו בשבילי, וקצת מבהיל שהבאתי אותה למקום שעושה את זה. האי גם כל הזמן אומרת על הטיפולים הקודמים שלי שאני הבאתי את המטפלים למקומות לא טובים ולקבלת החלטות לא טובות.. אז זה שוב זה? וגם, מול גבול כזה ברור- אני החלטתי ולא נתון לדיון, בא לי להשתולל- מי את שתחליטי עלי ככה? מילא אם היתה מחליטה לתת איזו הנחה שתקל על העול הכלכלי אבל זה לא קרה.. בקיצור, צריכה אתכם כדי לעשות סדר בבלאגן... מה דעתכם? אודי אשמח גם לדעתך שלכם גלי

היי גלי את כותבת בצורה נוגעת והתחושות שלך עוברות את המסך.. פעם המטפלת שלי החליטה שנכון להיפגש פעמיים בשבוע,מינימום! אמרתי אין לי אפשרות במחיר הרגיל ואני צריכה הנחה,היא לא הסכימה אז אמרתי או פעם בשבוע או כלום. עצם העובדה שלא הסכימה לעשות הנחה גרמה לי להרגיש שאני לא יודעת למה אני סומכת עליה ולמה אני אמורה להמשיך לסמוך בכלל,לדעתי אם מטופלים עוברים תקופות קשות נושא התשלום כן ראוי לפחות למשא ומתן. הרגשתי תקופה ארוכה שאני מנותקת רגשית ממנה אולי התסכול מכך שעצם הנוכחות שלה והעזרה שלה תלוי בכסף העלתי מולה את מה שמרגישה ודיברנו את זה וזו היתה נקודת מפנה בטיפול.. אז כמובן שממליצה לך לדבר איתה.. בהצלחה ואשמח אם תשתפי .שבת שלום וסופש נעים .תרגישי טוב מאחלת לך ימים יותר קלים

https://youtu.be/R38ISNdA-Pc מי שלא שם לא יכול להבין ..וכשאני כבר מסבירה מרגישה את עצמי מצורעת לא שפוייה..אלוהים יודע כמה כוחות צריך כדי לתפקד כמוני . כמה אנרגיה על כל דבר ...כבר כמה ימים אני שם בגיל הכי נורא בעולם לסרוגין בשיח עם בני החמש ... אולי הסערות של גיל הנעורים מפעילים אותם יותר ... כל היום מדברת עם חלקים בתוכי משכינה שלום ..מרגיעה חרדות שמה גבולות בעיקר בחנויות ...בקיצור עסוקה בלגדל ילדים ונערות וכולם צריכים אותי ...ומה איתי אפשר לצאת לחופש בלי הילדים אבל אי אפשר לצאת לחופש בלי אני .... האמת שנזכרת ברעש שהיה לי קודם לפני כמה שנים מעדיפה שמבינה מה הם אומרים .... אודי אתה יודע החיבור בן הטיפולים כל כך מעניין ...זה מדהים עד כמה זה מחלחל פנימה ..אז ככה זה אצל ילדים כשגדלים נורמלי :)))) אני גדלה וצומחת ונושמת בעיקר בן לבין ובתוך ..ואודי כל פעם שנושמת נזכרת בך , תודה

מציאות חא פשוטה המציאות שלנו. להכיל מכלול של חלקים עם צרכים שונים ולפעמים מנוגדים וכן קצת(או הרבה) לפעמים הולכים לאיבוד. מאמינה שעם הזמן נמצא את עצמינו יהיה יותר מקום לנו .. כאן יחד איתך- אוהבת אותך מלא

הי אביב, חושבני שרבות מאיתנו כאן יודעות כמה משאבים צריך להשקיע לפעמים, רוב הזמן, ואולי תמיד, כדי לשמור על עצמנו מחוברים לקרקע, לאגד את מה שנפיץ כל כך. לעתים מצליח יותר, לעתים ממש פחות. אני, למשל ולכן לא שותה אלכוהול או הולכת למקומות עם אווירה של חושך שמצמצמים עבורי את הגבול שבין מציאות לדימיון. אבל גם הרבה דברים רגילים שאנשים עושים לשם הנאה ואותי הם מציפים. הרבה לסחוב על הגב, מרגיש לא הוגן משהו, המממ... בברכת יהיה טוב, סוריקטה

מרגישה לא טוב.שוב המיגרנה הזו של מרפה , הכאבי בטן ששוב ככ בלתי נסבלים ומקשים, וכרגע כשמרגישה ככ רע, פוחדת שמשהו לא טוב קורה,יקרה איתי ולי. והוא..., בחופשה שלו. משאיר אותי ככה..., לבד. ושיהיה מה שיהיה. ואחכ...כשיחזור מהחופשה שלו...,ישב מולי על הכורסא,פתאום יהיה קשוב כולו...,ווירצה לדעת מה שלומי..., ואני מרגישה כמה זה רק צורם לי סוגר אותי חוסם ובטח שלא מאפשר לי ובדיעבד....,לשתף אותו. וזו המציאות. וזה מה יש. וכל הרגשות מתערבלים לי ,ופעם זה יותר ופעם ההוא...,, ומרגישה בעיקר מועקה וכעס ותסכול גדולים. ולא יודעת איך להמשיך כך ..., כשזה המצב.ומה יהיה....

יודעת שקשה עכשיו.... מושיטה יד אליך לאחז בה אם נכון לך.. איתך, ינשוף

אכן כואבת מאד.פיזית(כל חיי...),נפשית...,ובנוסף גם עברתי השנה ועדיין.., שני אובדנים משמעותיים, והפצעים מדממים כל הזמן. והוא לא פה.וגם כשהיה ,התקשייתי מאד בתוך כל "הדבר" הזה להצליח ולמרות הכעס והתסכול גם עליו,להביא רק את הכאב.וגם עכשיו לכשיחזור, וכשככה מרגישה..., איך אוכל פשוט "כאילו כלום"...,לחזור לפורמט המתבקש..,לשבת ממול ולשתף בתחושותיי. זה מכעיס אותי. מעורר התנגדות. וגם כואב. וחוסם! ומרגישה כלואה וחסרת אונים.בחיי ובטיפול הזה.ובערגה שרק מסתיימת כמעט תמיד,בתסכול.ולבד.לבד עם הכל. תודה ....

ואחרי כל השנים כשכרגע הכל רק תקוע ומחריף..,וכל התסכולים והקושי ,מרגישה גם בין לבין שיש לנו קשר אחר...,ולפעמים נראה\מרגיש לי שגם הוא מרגיש כך.ואפילו אולי גם נמשך אליי(פיזית ורגשית) והיה רוצה יותר אם היה אפשר.אחכ זה משתנה ומרגישה הפוך. ו מטומטמת וקטנה יותר,ואיך בכלל יכול לרצות אותי כשככה. ולא יודעת כבר מה מרגישה ובעיקר מה נכון ומה רק הזייה שיושבת מקסימום על איזושהי חיבה שלו(שגם היא לא תמיד קיימת).וככה זה נע ונד כולל הגעגוע שלא ברור לי מה טיבו. לפעמים גם תוהה לגבי...,עדכמה ואם בכלל יכולה באמת לסמוך עליו כמטפל. עד כמה מכיר,מבין ויודע מה קורה ומה לעשות.או שפשוט אובד עצות אבל גם לא ינטוש.(למרות שגם זה מלווה כל הזמן בחרדה). וככה הכל כל הזמן מלווה נע ונד בין ערגה לתסכול בין רצון לאי יכולת בין השתוקקות לחידלון בין לסמוך לבין ממש לא וכו וכו וכו. והכל חסום.ומרגישה שהחיים שלי פשוט עוברים.סתם...,ואין לי שום יכולת לעשות מאום.ואני כלואה בתוך מצב שרק חונק יותר ויותר.

קראתי שוב ושוב את תגובתך,והתקשייתי להבין את דברייך וכוונתך. אנא ממך,הבהר לי שוב את דברייך.זה חשוב לי. תודה רבה.

אודי, אני רעבה לדמות של אבא טוב. רעב אינסופי. חור שחור בבטן. חור שמכאיב לי פיזית. חור שלא יתמלא לעולם. נטע.

אני לא רוצה להעלם אני רוצה להיות פה ושתבינו. אני צריכה לדעת להסביר... היו עניינים בעבודה, שגרמו לי להרגיש לא שווה. שגרמו לי לרצות להיעלם. בנתיים אני פשוט בהרפייה. לא נעלמת אבל לא נוכחת. מתבוננת בסבלנות ןמחכה.. ובראשון-טסה... פעם ראשונה עם הילדים. חושבת שדי הצליח לי היום :-)

איזה כייף שאת נוכחת ... אוהבת את הצבע שאת מביאה איתך תהני בחופשה עם הילדים ...הם בטוח מאושרים ..

הי רוני היפה, מבאס לשמוע על מה שערער רגשות במקום העבודה. משמח לשמוע החדש עליו סיפרת. הצליח. ונסיעה טובה רגועה ומהנה עם הילדים. שלך, סוריקטה

אוהבת לקרוא אותך, מאחלת לך שתהני עם עצמך,עם הילדים ועם הטבע,העולם.. במבי.

אודי אולי תצליח לעזור לי לפענח את התופעה ההזוייה והלא ברורה הזו..., יש לי גועל גדול משערות של בני אדם.גם שלי.וכשלא נמצאות במקומות שאמורות להיות. על אחת כמה וכמה באוכל. ממש נגעלת וזה משבש לי דברים. לא זכור לי ארוע טראוומתי בהקשר הזה, שיכל לייצר את הפובייה הזו.ובכלזאת זה משהו שמלווה אותי כל חיי ורק מחריף. וכשאוכלת וגם אם אין שערה באוכל, עצם המחשבות על זה ככ מגעילות אותי ומקשות עליי להנות. יש לי גם צורך להכניס ידיים לשיער ולפתוח תקשרים(יש לי שיער אורך גלי-מתולתל),אני נמנעת מלעשות זאת, אבל זה גם משהו שקשה לי איתו מלווה וסוגר אותי באי נוחות גופנית. מה זה יכול להיות?:??

קוראת אתכם כל הזמן ומזדהה עם לא מעט מהדברים.לא תמיד קל לי לכתוב. מתקשה מאד עם כל האופן בו חיי מתנהלים,על כל הניגודים שבי כל הזמן,הפערים הגדולים,התקיעות והכלא שנמצאת בו.התסכולים הרבים העצבנות והעמימות הגדולה עם ככ הרבה.ובעיקר מרגישה הרבה מהזמן,חוסר אונים,החמצה,פיספוס ,תסכול ובדידות גדולה.(גם אובייקטיבית).והייאוש כל הזמן נושף בעורף.(בייחוד שעל פניו אפאחד לא היה מאמין שזה מצבי...). בטיפול עדיין קשה מאד ולא מצליחה במצב ובנתונים הקיימים,לדבר.ובעיקר יש כעס תסכול וחידלון.והתקיעות גדולה מאד.וזה כמו מעגל שלא מצליח להפרץ.נהפוכו. הוא יצא עכשיו לחופשה של שבועיים. ולא פשוט לי העובדה שוא לא פה.אני רוצה לראות אותו רוצה שיראה אותי, ולא יודעת בכלל עם הגעגוע הזה..שייך לפורמט של מטפל מטופלת טיפול, או למשהו אחר ...,שאולי רק מחבל בזה.לא יודעת.כולל התלות הגדולה. וכן יודעת לכשיחזור ....שלא אצליח לדבר על כלום.כשהחסימה גדולה,כולל המועקה והצעקה שלא נשמעת.אני מתביישת גם,מהמקום בו נמצאת.כולל מולו. וזה רק מכעיס ומתסכל אותי יותר.ולא מצליחה להעזר. מתקשה גם ככ להסתפק בזמן שמוצע לי בתשלום..., בסגנון ההתנהלות ,הדיבור,השתיקות, שמטריף אותי,ובעובדה שהיחסיים לא שוויונים.וזה סוגר אותי גם. קשה לי כלכך עם היחסים האלה, ואני לא יודעת מה לעשות ...וכשזה המצב כולל כשבאי יכולת להכיל תהנהלות הזו שלי שלו איתו ומולו. אני גם מקנאה.והכל רק חוסם. ויוצא שתכלס לא מצליחה לשתף בכלום!!לא בדברים שקורים מחוץ לטיפול, ואם כבר..אז רק בקושי שאיתו...,שגם ה לא מדובר באופן פרודוקטיבי.ורק מרגישה יותר ויותר ילדה קטנה. והשנים עוברות..., הזמן שעובר לא מצליח לעורר אותי,ורק מתסכל מאד, והדכדוך והייאוש ואחרי כל השנים האלה ..., רק גדל ,אני מזדקנת....,מרגישה בודדה מאד ותקועה מאד ופוחדת שאולי זה לא אפשרי לי.ואיתי.

כאב לי כל כך לקרוא אותך!!! רוצה לחזק אותך ולאומר לך שאני כן מאמינה שאפשרי- כי ככל שאת מביאה את עצמך לטיפול יש סיכוי- גם בשבילך!!

האמת לא מסוגלת לקרוא עכשיו ...ובכל זאת רציתי לאמר שאני שמחה לראות אותך כאן .למרות שאני מבינה שממש לא פשוט ויש צורך ענק (לפי ריבוי ההודעות ) אז רק שתדעי שאני אתך ומקווה שמחר אהייה קצת יותר אסופה ואצליח לקרוא ....ולהבין ,חיבוק

ויש אולי מצב שזה כבר לא עניין רק של זמן.. ושל עוד זמן....,אלא אולי פשוט אי יכולת ומסוגלות שלי לכל "הדבר" הזה,לפורמט הזה,להתנהלות הזו,ליחסים האלו,ולהצליח בתוך כל זה.. להעזר ולהתמסר. ובייחוד כשיש ככ הרבה כאב אבל גם הרבה כעס ותסכול (גם על המטפל...),דבר שלא מאפשר ורק ממשיך תכעס תתסכול תתקיעות ותחסימה. ??? ומרגישה אבודה ומפוחדת.

... מפעם לפעם עננים בשמיים.. מזכירים את הסתיו.. מפעם לפעם הריח ההוא.. ריח של סתיו... מזכיר שסוף השנה העברי עוד מעט ומסתיים.. תתחיל שנה חדשה.. עוד מעט "שלום כיתה א" התחלה חדשה, ריח ילקוט חדש, הכל נקי,מסודר, המחברות והספרים עטופים, עדיין הקצוות ללא "אוזניים של חמור" ילדות.. תום... תם ? עבר...? סוף והתחלה, חיים ומוות .. ומקום החיבור, המפגש... עצוב לי היום בלב.. ואני אפילו לא יודעת למה ... עצוב... במבי.

ביחד איתך עם העצב אם תרשי לי?

מרגישה את העצבות שלך היא נוגעת בי בבטן ... אבל משהו בכתיבה שלך אחר היום ...עצבות שלווה כזו בוגרת .. משהו שמבין שזה רגע כזה שיחלוף כמו הרוח של הסתיו ... ועוד אסוציאציה שעלתה בי זה האם נרשמת כבר לשנה החדשה לפיסול שכל כך רצית ...

תודה לכן יקרות... כן.. אני מרגישה שהעצב היום הוא ...?? אולי יש בו גם קצת אבל .. ? אולי גם השלמה ...? מרגיש לי היום עם התגובות שלכן קצת נחמה.. כמו מילות השיר נחמה של רחל שפירא : "מי שחווה את בערת הקיץ, ליבו לבית ופני הנוף ראי לחרדותיו. את מי ישביע את מי ירגיע ועל מה יתפלל עד סתיו. זה בזו נביט ונתמה שנית אם ראינו נכונה לפעמים אני לפעמים אתה כה זקוקים לנחמה." מרגיש לי היום כמו מיתרים חשופים שמתנגנים ברטט, רגישים לכל מגע עד כאב.. תודה יקרות. במבי.

כן.. נרשמתי לפיסול וכנראה שזה מכניס אותי קצת לחרדות בגלל שאני איכשהו שוכחת לחלוטין.. ממש נמחק לי מהמוח..

יש לך יומולדת בסתיו... גשמי ברכה בואו נא ופרידות עצובות שלך, סוריקטה

היא טעתה בשעות...החוזה לא השתנה!!!!!!!! אבל כשהתכתבנו בסמס לגבי השעה היא כבר לא רצתה לשנות את הטעות, אז בסוף נפגשנו לשתי פגישות רצוף כי ככה היא נחמדה ומתחשבת שזה נחמד........ שונאת שונאת שונאת שהיא עמוסה...היא שיתפה אותי בעומס שיש לה בחיים הפרטיים ועוד יהיה לה בהמשך מאותה סיבה לפחות עד אחרי החגים :( בסוף דווקא שתי פגישות רצוף גרם לי לחשוב לעומק יותר על דברים ועכשיו אני עצובה וכואבת מהפגישה הזו כל כך :( מהחפירות והמחשבות שבעצם מצטערת קצת על האורך...כנראה שיש סיבה טובה לזמן הפגישות הקבוע והנכון עבורי או בכלל עבור כלם......

מבינה שסטיה מהנורמה מערער אותנו מאוד וכן י לכן יש את המפגש טיפולי קבוע-שעה קבוע וכו' רק לא תמיד הולך לפי התוכנית.... גם לי קשה שהמטפלת עמוסה כל כך ולפעמים לוקח לה זמן לחזור אלי...אני החלטתי לבחור לאומר לעצמי שלמרות העומס שלה עדיין אכפט לה ממני ושהיא איתנו... איתך

הי, בוקר של אור, מיכל יקרה, אביבונת, וכולם, בהמשך לעץ ההתקדמויות, העץ שמבקש לשים משקל על הצד הצומח לנגד הצד שלעתים מנסה למשוך מטה - נזכרתי בכך שיש המתמקדים בעידוד המאמצים, הנחישות, יותר מאשר ההתבוננות על רמת ההישג עצמה ביחס לסביבה, ואפילו כלפי עצמך. בדבריי, ניסיתי לחבר בין מה שאת כתבת למה שאביב הרגישה חייבת לומר מן הלב, להרגשתי. נזכרתי בימים רחוקים, במורה אחת לספורט בבית ספר שלמדתי בו. הייתי אחרונה בכיתה. אבל היא, היא ראתה כמה אני מנסה ומשתדלת ומתגמשת, וזה היה כל-כך נוגע ללב, היא נתנה לי 'טוב מאד' בתעודה. במקצוע שנחשב לכאורה הכי חלש שלי. היה מישהו שראה. אני רואה בנות רבות (בעיקר בנות מראות נוכחות כאן) שמאד משתדלות, ומשקיעות לעומק. מזכירה לעתים נדמה שמשתדלים, אבל האנרגיות בתכל'ס יוצאות על כיוונים פחות מצמיחים, וגם לזה שמים לב בשיחות שלנו. מברכת את הפורום ככלי שמסייע ומשמש לי, להרגשתי, לשמור על הרצף בטיפול. כמה חשוב. תודה אודי, ובברכת שימוש בונה במקום הזה, שלכם, סוריקטה (מה לעשות שאיני רושמת את שמי האמיתי...)

יקרה לא חושבת שיש צד שמושך למטה חושבת שכל אחד עושה מה שהוא יכול ברגע מסויים .. ואכן היה במה שכתבתי למיכל יותר ניסתר מגלוי ובעיקר זה היה מאוד מאוד נושםםם אבל את יודעת סוריקיטה לא מההיבט האישי כי אם דווקא מההיבט הקבוצתי ..יש לפעמים מיצמוץ עין שאני רואה כאן שמרגש אותי יותר מהתקדמויות גדולותת. ואני גאה באותה מורה שזיהתה את האכויות המדהימות שבך ..מסכימה איתה שהמאמץ והלא לוותר לעצמך חשוב יותר מכל מדליה . ...אוהבת אותך ורואה אותך על כל מה שאת מביאה איתך בזמן האחרון בן השורות ...מחזקת ,מחזקת ,מחזקת ...

הי אביב, דיברתי על צד בכל אחד מאיתנו שמושך לכיוון הרגרסיבי. לעתים הוא חזק ולעתים חלש יותר. על כל פנים, לא דובר על דמות מסוימת כשלם, זה אולי נכון ברגע נתון ולפעמים אולי גם לאורך זמן ותלוי גם מול מי. בינתיים, סוריקטה

יקירתי! את כל כך צודקת!! אוסיף ואומר שלאחד צעד פצפון זו התקדמות אדירה ולאחר מספר צעדים יחשבו כהתקדמות. מאוד אינדוידואלי!! וכמובן המאמץ וההשקעה אפילו עולים על אלו שמתאמצים פחות...בעיני הציון שלהם שווה פי אלף מונים...(בטח הטוב מאוד היה הציון הכי נמוך שלך בכל מקרה :) )אבל לפחות לא קלקלה ממוצע ;)

האמת היא שאני די מתקשה להבין אותך- אני קוראת אותך ואז הכל נמחק לי... אבל רציתי לאומר לך שאני מרגישה אותך מאחורי המילים- וזה נעים לי.

מאוד מעריכה את התגובות שלך.בכל תגובה את משקיעה ומאוד חמה ואכפתית בהודעות שלך.בקשר למייל למטפלת לא שלחתי בסוף..לפעמים אני נוטה לפרש את הדברים בצורה לא נכונה אז החלטתי לדבר על זה איתה בפגישה פנים מול פנים ,כמו שהצעת במקום לפרש דברים בצורה שאולי לא נכונה.מקווה שזה ישנה את ההרגשה שלי.

שמחה שכך ... מוכר לי המקום מהנסיון כי הרי אם היינו מצליחות לפרש נכון כנראה שלא היינו בטיפול. המון כלים ראשוניים חסרים לי . בכנות הרי גם מול ההודעה של אודי שהפכה אותי אם הייתי נושמת וחושבת לעמוק הייתי יודעת שאודי לא יפגע בי בחיים ובטוח הוא הבין אותי לא נכון .. אבל תמיד בכל בור כזה לומדים המון אז די מברכת על הבורות האלה...אבל תמיד עדיף שיח ישיר מאשר בריחה למייל ליעד את האמת עצם הכניסה שלך לפורום לפני יציאתה לחופש והבורות האלה איתך אומרים חשש ,פחד מהלבד מהפרידה מהקושי איך תסתדרי דברי איתה על זה ...זה חשוב

יצא לי כמה פעמים לשלוח לה מייל ומעצם השיתוף במייל מאוד התקדמנו בטיפול..ובכל זאת היא מעדיפה שהאינטראקציה תהיה רק בפגישות.מאוד קשה לי להגיד את האמת שלי ביחוד שהיא לא כזאת חיובית כלפיה לפעמים..ואז אני באמת בורחת למייל..ולפעמים זה עוזר .. אביב יקרה מדהים התהליך שאת עושה ועוברת בטיפול שלך ועם עצמך לאט לאט לומדים לתת אמון ולהתמסר זו מטרת הטיפול והעבודה המשותפת. בקשר למה שרשמת למעלה,מבינה אותך ...ואיתך תרגישי טוב ליעד

הלוואי שהיו לי את כל התשובות מרגשיה שמסיעים אותי ברכבת שנוסעת ב מהירות מקסימלית ואני רוצה לרדת אבל לא יכולה כך מרגיש לי טיפול למרות שאני יודעת שבכל רגע נתון אני יכולה להחליט שדיי- מספיק.. ומלא פעמים אני אומרת לעצמי שאני לא חייבת ללכת לטיפול יותר- שאני יכולה לבטל, לקחת הפסקה אבל אני ממשיכה ללכת למרות הכל- ואולי אם מישהו היה מתבונן מלמעלה ומסתכל עלי הוא היה חושב שאני לגמרי משוגעת- הרי- איזה מן אדם חוזרת שוב ושוב - לטיפול- חווה מצוקה על גבי מצוקה אחרי כמעט כל טיפול וממשיכה ?? האמת היא שאינני יודעת כבר מה נכון.. חווה המון מצוקה בין הטיפולים ומתקשה להחזיק את עצמי ביחד אז למה לא לבדוק ולקחת הפסקה??? כי אני מפחדת!! מפחדת מלהיות לבד עם הכל... מרגישה בתוך מלכודת...

אוהבת אותך כל כך.. יש תקופות במסע שעומס הקרונות גורר אותנו במדרון למטה חשוב באותה תקופה להוסיף מקדמי הגנה ,חגורות בטיחות זה קשה עד לא אפשרי לגעת בכאב לשמוע את מה שהחלקים מספרים את אמיצה שאת עושה זאת זה שלב חשוב שאחריו מגיע שיח בן החלקים והרבה יותר קל להתנהל ... בתקופה הזו תעזרי בכדור עם צריך יותר בנו כאן תיצרי לך עוד רשת בטחון תגדילי פגישות תחבקי את עצמך ותזכרי שזה כמו ברכבת הרים רגע כזה של ירידה תלולה ומפותלת ....מפחיד מפחיד ... בפעם האחרונה שביקשת שהטיפול יפסיק קיבלת וזה היה עוד יותר קשה יקרה מזכירה לך למילים יש כוח ...אוהבת אותך ורואה רואה אותך כמה קשה את עובדת וגם מצליחה גאה בך חיבוק

כל מילה הוא יהלום בשבילי! את מבינה ומשקפת לי את המציאות שיום יום מתמודדים איתו! אוהבת אותך גם מלא.

כן מרגישה שזה מסע משותף. הרגשה ש"מסיעים" אותי היא הרגשה שאני חשה חוסר שליטה על החלקים שבתוכי...

לא בטוחה שיעלה היום....מקווה. פעם ממש בתחילת הטיפול הייתי זקוקה ליותר ואז הייתה פעם אחת של שתי פגישות במקרה כי היא התכוונה לארוכה כפגישה וחצי ואני חשבתי שעושים שתיים ברצף..אז נשארתי עוד קצת לשתיים ברצף ואז הסבירה לי כששאלתי אם אפשר שתי פגישות ברצף היא אמרה שהיא נוהגת לעשות פגישה וחצי ומאז זה מה שעושות כשמבקשת פגישה ארוכה........פתאום הפעם היא אמרה שעתיים.....כנראה לא ממש הבנתי ופתאום כשרציתי לוודא לגבי מחר היא אומרת לי שנפגשות לשתי פגישות.....מה קרה ששינתה חוזה???? האם מטפל משנה חוזה ככה כשבא לו? כי יש לה פתאום זמן...כי היא עסוקה וקצת טענתי שביקשתי יותר ולא היה מתי אולי בגלל זה??????? מחר תשנה לי תעריף????? אדבר איתה על זה אבל רוצה לשמוע מה הרעיון???? בעיקרון החוזה שלנו די ברור והוא בלתי כתוב (אולי בעייתי) אז נתון לשינוי אולי.....אבל לי זה נחווה כמו להראות לי "הנה יש לי זמן פיניתי יותר בשבילך, אני לא עוזבת וכו' ".....חחח תודה רבה באמת כשאחרים בחופש יש לה זמן אליי פתאום.....ברור שנשוחח על זה מחר וברור שאני לא כועסת עליה הכל ברוח טובה, אבל סתם מעניין אותי לשמוע דעה.....

נראה לי קשה לדעת ולהבין מבלי לדבר איתה... כשהייתי אצל הפסיכולוגית היו פעמים שביקשתי יותר... לרוב חושבת שהיה כמו עוד חצי פגישה ואולי פעם או פעמיים כפולה... מניחה ששילמתי בהתאם לזמן. וואי איך בא לי פתאום להיות אצלה ):

הי מיכלצ'וק, את נשמעת דואגת מאד. להבנתי, גם בטיפול, לאורך הזמן והתקדמות חלים שינויים במה שאת מכנה חוזה. גם כשילד גדל וצומח משתנים הגבולות מול ההורים, הסביבה. בהדרגה, וכמובן, לדבר על זה כדי להגדיל ביטחון. לדעת מה באמת ולא להתבחבש במחשבות בלבד. דינמיקה, שלך, סוריקטה