אין לי מוטיבציה להתאמן

איך ליצור מוטיבציה? אני זוכרת שדווקא בימים הראשונים התאמנתי ועכשיו לא ממש מתחשק לי. קצת הרגשתי כאילו לא נינוחה וקצת עצבנית. תודה.

בהומור אבל לגמרי אמיתי: מאוד לא ממליצה על "נסיך"! כשפונים לאותם מאמנים כובשים כדי לקבל עצות באופן שוטף, ועזרה שתמריץ להתאמן, מעצם היותם גברים הם מפסיקים לעזור בתחום המקצועי באיזשהו שלב, ומתחילים להציק במישור אחר לגמרי. ניסיתי להיעזר מספר פעמים במאמנים. צריך בכל פעם לשאול מישהו אחר. אין ברירה. או שמוצאים מאמן מיוחד במינו, או גיי, או אולי מישהו מעל גיל מסוים. לא ה"ילדים" האלה בני ה 30 וקצת. עצה אישית: מבין הפעילויות שאת הכי שונאת, לכי על זו שאת הכי פחות שונאת. וכמובן - קחי חברה ותסחבו אחת את השנייה. וגם, נסי כמה שיותר שיעורים, עד שתמצאי שיעור שהמדריך/כה שלו סוחף ועושה חשק לבוא. יש כאלה לא מעט. מניסיון. גם אני לא סבלתי חוגים למשל.

תודה על תשובתך! אך נסיך :) עולה כסף כי זה אימון אישי. תודה לך! מה לעשות? אם יש לי תיאבון של פרה סליחה על הביטוי. תיאבון כזה שאפשר לאכול ולאכול ולאכול ולאכול ולא לעצור. זה לא נורמלי, לא יודעת מה עשות. אני מאוד אוהבת לאכול בעיקר עוגיות, וקולד, פיצה, מתוקים. זה כל כך טעים. ואני אומרת לעצמי שזה לטווח הקצר ובא לי להיות רזה. אני שוקלת 58, ואני רוצה לשקול 50 ק"ג. איך להתמודד עם כל זה? אני רוצה בסוף מרץ 2011 כבר להיות במשקל 50 ק"ג, להיות רזה וחטובה. לשים גקינס מידה 26 ולהיראות בו נפלא ולהרגיש בו נפלא! להיות קלילה, רזה, חטובה, בריאה, עם תיאבון רגיל, בריא, נורמלי. שפוי. במקום מטורף כל כך. תודה לך, מקווה לקבל תשובה בהקדם האפשרי! :)