כדאי לקרוא

לוחמי סוף השבוע : הגבול שבין החוויה לסכנה "לוחמי סוף השבוע" נוהגים להתגייס מדי שישי או שבת למשחק עם חברים במגרש השכונתי או בפארק הציבורי. אלא שהפעילות החד-שבועית הזו חושפת אותם לפגיעות. מולי אפשטיין, ראש המדור לשירותים מדעיים לספורטאי הישג, מכון וינגייט בכל עונות השנה, אנחנו פוגשים את "לוחמי סוף השבוע" (Weekend Warriors); את אותם ספורטאי סוף השבוע אנחנו פוגשים בימי שישי אחר הצהריים ולעתים גם בשבתות, על מגרשי הכדורגל והכדורסל בפארקים שכונתיים, על מגרשי הטניס, על מדשאות ציבוריות או בחצרות הריקות מתלמידים של בתי-הספר. למתבונן מהצד, נדמה כאילו נקלע למשחק גורלי שעתיד להכריע מי תהיה אלופת העולם הבאה. הלהט, המתח, התלבושות הססגוניות והקללות לשופט (...) נראים כאילו שייכים לדבר האמיתי. אולם שלא כשחקנים המקצועיים, שמתאמנים במהלך כל השבוע, אותם לוחמי סוף השבוע סובלים בדרך-כלל מעודף משקל, מכושר גופני מוגבל ומשרירים שאינם חזקים וגמישים דיים, והם ממקדים את פעילותם הגופנית ליום אחד בשבוע בלבד. השאלה המרכזית היא אפוא, האם ניתן להגדיר את לוחמי סוף השבוע כמי שעוסקים בפעילות גופנית; ואם כן - האם יש לפעילות מסוג זה יתרונות, או שמא היא גורמת לנזקים? לפני שנעסוק בסוגייה זו, עלינו להפריד בין העיסוק בפעילות גופנית מקצועית (ספורט הישגי, אימון מקצועי) לבין פעילות גופנית שמטרתה לשפר את איכות החיים ולתרום למזעור גורמי הסיכון הקליניים כגון השמנה, יתר לחץ דם, שומנים בדם, מתח נפשי ואחרים. ספורט הישגי שמטרתו לשפר ביצועי שיא, אינו עולה בקנה אחד עם האידאל הבריאותי. לעומת זאת, העיסוק בפעילות גופנית מבוקרת לשם שיפור איכות החיים ומתוך הקפדה על עקרונות האימון (הדרגתיות, משך האימון, תדירותו, עצימותו, גיוונו, שימוש בציוד מתאים וכו') יתרום לשיפור ניכר ברכיבי הכושר הגופני ובמדדים פיזיולוגיים מבלי לגרום לפציעות ולנזקים מצטברים. לוחמי סוף השבוע ממוקמים אפוא בין ספורטאי ההישג (לפחות בכל הנוגע לתחרותיות ולרצון לנצח מתוך השקעת מאמץ חריג שאינו מותאם תמיד ליכולות הגופניות), לבין האוכלוסייה העוסקת בפעילות גופנית שאינה הישגית. מצב כלאיים כזה מציב לפני לוחמי סוף השבוע כמה בעיות, שהמרכזית שבהן היא חשיפה לסיכון-יתר לפציעות ומצד שני העדר היתרונות הפיזיולוגיים והמנטליים הגלומים בעיסוק בפעילות גופנית סדירה. כל עיסוק בפעילות גופנית שמאופיינת בביצועים מתפרצים פתאומיים, בלא הכנה גופנית מתאימה - עלול להסתיים בפציעה. לוחמי סוף השבוע, שבמהלך כל השבוע אינם פעילים גופנית, שוכחים לעתים כי יכולת הביצוע העכשווית שלהם אינה דומה ליכולתם בתקופה הקדם-צבאית. הוסיפו לכך את האגו, הממוקם הרבה מעל ליכולת הפיזית ודורש את שלו - והרי שהתוצאה הבלתי נמנעת היא מאמץ לא מבוקר, שמוביל לפציעה בעצם, בשריר או ברקמות החיבור. פציעה הנראית שולית בהתחלה, עלולה להפוך בקלות לפציעה רצינית. נוסף על הכאב והסבל, עלולים ספורטאי סוף השבוע למצוא עצמם מוגבלים בעבודה ובתחומי חיים אחרים, וכל זה בשביל גביע ששוויו 20 ש"ח... בסקר שנערך בארצות-הברית, נמצא כי סך הפציעות בגפיים התחתונות בקרב לוחמי סוף השבוע הוא כ-15% מכלל פציעות הספורט בגפיים אלה. ממצא חשוב נוסף התייחס לרמת העיסוק הספורטיבי, ונמצא כי רמת המשחק אינה משפיעה על סוג הפציעה ועל חומרתה. כלומר, פציעתו של שחקן חובב עלולה להיות חמורה לא פחות מזו של המקצוען, שמשמש מודל לחיקוי ולהערצה של רבים מלוחמי סוף השבוע. הסיבה העיקרית לפציעות, היא בהכנה לא מתאימה של הספורטאי לסוג הפעילות ולעוצמתה. הפציעות האופייניות ביותר של לוחמי סוף השבוע הן קרע בגיד אכילס, דלקת ברקמה בקשת האורכית של כף הרגל, שברי מאמץ בעצמות כף הרגל, דלקת בגידים ודלקות עצב. על עוצמת העומסים שהספורטאי נחשף להם במהלך המפגש עם המשטח שעליו הוא משחק, ניתן ללמוד מן הנתונים האלה: במפגש בין כף הרגל לקרקע בעת הליכה הגוף סופג 0.6 ממשקל גופו. בזמן ריצה הגוף סופג פי 7.9 ממשקלו, מה שמגביר את הסיכון לפציעה טראומטית אקוטית ובהמשך גם לפציעות כרוניות בשל שימוש-יתר. לוחם סוף השבוע הטיפוסי מאופיין בהיעדר יכולת גופנית שעשויה היתה להכין את מערכות השלד והשרירים לדרישות כל-כך גבוהות. במצב זה, המשלב היעדר הכנה גופנית מתאימה עם ירידה בגמישות ובכוח של הרקמות (האופיינית לעלייה בגיל), מצטמצמת יכולתו של הגוף לעמוד בעומסים גבוהים שהוא נחשף אליהם באופן בלתי-צפוי פעם אחת בשבוע בלבד. שילוב קטלני זה, בתוספת משטחי משחק עתירי בורות ומהמורות, סולל את הדרך להתרחשותן של פציעות ספורט רבות שאופייניות כל כך לאוכלוסיית לוחמי סוף השבוע. נוסף על הפציעות האורתופדיות הטורדניות, אין להתעלם מן הדיווחים בספרות הרפואית על מקרי מוות או אוטם שריר הלב שאירעו לאנשים במהלך פעילות גופנית, כולל מקרים בישראל שלא תמיד מדווחים בתקשורת (כביכול, מחוסר עניין ציבורי). מקרי המוות הפתאומי בעת פעילות גופנית קשורים בדרך-כלל למחלת לב טרשתית (במקרים רבים החולים אינם מודעים לקיומה), שהמאמץ היה הגירוי לקבלת האוטם ולמוות. מקרים אחרים של מוות פתאומי עלולים להתרחש על רקע של מום-לב מולד או נרכש שלא אובחן. אנשים בשנות השלושים לחייהם, שברוב ימות השבוע אינם פעילים כלל ובסוף השבוע 'סוחטים את עצמם לדעת', ולעתים הם אף בעלי עודף משקל ופרופיל שומנים לא תקין, מעשנים ובעלי כושר גופני לקוי - אלה עלולים ללקות בלבם בסבירות גבוהה יותר ממי שמתאמנים בקביעות והסובלים פחות או אינם סובלים כלל מגורמי סיכון למחלות לב כליליות. עבודה על גמישות למרות שאין דרך להבטיח הימנעות מוחלטת מפציעות ספורט (אלא אם אתה בוחר שלא לעסוק בספורט כלל), ניתן להפחית את הסיכון לפציעות חדשות או להישנותן של פציעות ישנות. אחד הדברים שיסייעו למזער את הסיכון לפציעה הוא עבודה על גמישות. חשוב לבצע אימוני גמישות קצרים במהלך השבוע, שיסייעו להרפות את המתח השרירי, לשפר את טווחי התנועה והתפקוד של המיפרקים ולסייע לאזן בין קבוצות השרירים השונות. בדרך זו יצטמצם אחד מגורמי הסיכון העיקריים לפגיעות ספורט. ההמלצות הבאות יסייעו לעבוד על הגמישות באופן מיטבי: יש להפעיל קבוצות גדולות של שרירים וגידים בעת התרגול. מומלץ להתמקד באיזור הגב התחתון, בחגורת הכתפיים, באיזור החזה, בשרירי השוק ובחלק האחורי של הירך. יש להשתמש בשיטות תרגול שונות (גמישות פסיבית בעיקר - מתיחה ושהייה סטטית למשך כמה שניות בקצה גבול המתיחה) ובתרגילים שונים. מספר החזרות לתרגול מיטבי בתחילת העבודה הוא 6-4 חזרות בכל תרגיל, פעמיים-שלוש בשבוע. ציוד ספורט מתאים דרך נוספת להימנע מפציעות אפשריות, היא להשתמש בציוד ספורט מתאים ולפעול על משטחים שמותאמים לפעילות בטוחה. "נעלי המזל' מתקופת התיכון אולי נראות טוב ממבט-על, אבל סוליותיהן שחוקות בוודאי, והן אינן יכולות למלא כראוי את תפקידן (הגנה על כף הרגל, בלימת זעזועים, מניעת החלקה). גרביים רפויים ש"שוחים" בתוך הנעל עלולים לגרום לשפשופים ולשלפוחיות, ועל כן יש להעדיף גרביים צמודים שעשויים כותנה. מגן ברך רפוי הגולש לכיוון השוק לבטח אינו יכול למלא את ייעודו. המסקנה המתבקשת היא שיש להצטייד בציוד ספורט ייעודי לפעילות הגופנית. בדיקה רפואית תקופתית כדי למזער את הסיכון לאוטם שריר הלב, ובמקרים קיצוניים למוות פתאומי במגרש הספורט - מומלץ מאוד לבצע את הפעולות הבאות: בדיקה גופנית תקופתית (כולל בדיקה במאמץ) במכון לרפואת ספורט. סדרת הבדיקות כוללת את הרכב הגוף (היחס שבין המשקל למסת השומן ולמסת הגוף הכחוש), פרופיל השומנים בדם, תפקודי הלב וכלי-הדם במאמץ ובהתאוששות וסקירה אורתופדית. קבלת זימון ל'מבחן שנתי" מדי שנה, בדומה לטסט ולאגרת הרישוי שנתית לקבלת אישור כשירות לרכב. הקשבה לגוף ולתחושות שהוא משדר. תחושת כאב בחזה, קוצר נשימה חריג, סחרחורת, בחילה או תחושות חריגות אחרות - כל אלה הם אותות אזהרה להפסקת הפעילות ולבדיקת התופעה אצל רופא.

פציעות? המחקר המצוטט לא בחן את אחוז הפציעות של לוחמי סוף השבוע לעומת אחוז הפציעות של ספורטאים תחרותיים או חובבים רציניים. כל מי שעוסק בספורט נחשף לפציעה ברמה כזו או אחרת. לדידי - עדיף לבצע פעילות גופנית אפילו פעם בשבוע ולקחת בחשבון את סיכון הפציעה, על ישיבה "בטוחה" מול הטלוויזיה. אחרי הכל, יש סיכוי טוב שכתוצאה מפעילות בסוף השבוע, פלוני \ אלמונית יחליטו לאמץ אורח חיים פעיל.

ירון הפואנטה היא שעדיף לעשות כושר גופני באופן סדיר ולא פעם בכמה זמן להפעיל עומס על הגוף , וכמובן כל מי שעוסק בספורט , אפילו לא תחרותי כדאי שילך לבצע בדיקות על מנת לראות אם הוא כשיר לשחק ושאין לו חלילה בעיה לבבית או משהו אחר כל זה על מנת למנוע מצבים קיצוניים של מוות פתאומי או התעלפויות למינהם כל באנדם העוסק בספורט חייב לדעת איך לעשותו אחרת אין טעם לספורט ,הוא עלול רק להזיק ואחר כך כל הנזקים באים לידיי ביטוי בגיל מאוחר יותר , הכוונה שלי היא לנזקים בעצמות בשרירים ובגידים. צריך לדעת לעשות ספורט נכון ולא להשתולל וכך לשמור על בריאות הגוף ולשפר את אורך החיים בריאות לכולם וחג שמח!