אודה לעזרה
דיון מתוך פורום הכנה רגשית לקראת ניתוחים ופרוצדורות רפואיות
שלום, כתבתי בפורום כירורגית ילדים והציעו לי להיעזר בפסיכולוג ילדים לכן אודה לעזרה ראשונית פה... הסיפור הוא כזה.. בתי היחידה בת שנה ושלוש. בגיל חצי שנה עברה ניתוח לתיקון הירשפונג (בעיה במעיים) במהלכו נכנסו דרך שלושה פתחים קטנים בבטן ודרך פי הטבעת. מאז הניתוח אנחנו כל פעם באים לביקורות בבית החולים, בהתחלה היה כל שבוע שבועיים כי עשינו טיפול הרחבות בבית, כשנגמרו ההרחבות התחלנו לבוא כל חודש חודשיים. לילדה בוודאות יש טראומה מהבדיקות הרקטליות שעושים לה כל ביקורת, היא רואה את הרופא במדים מרחוק, והיא בוכה, היא מבינה. אנחנו כמובן נמשיך לבוא כי זה מאוד חשוב... באיזה גיל לדעתך מתחילים להסביר לה? כי מצד אחד היא באמת כבר מבינה ופגועה ומצד שני היא עדיין קטנה כך שאי אפשר באמת להסביר. מה עוד שככל שהיא גודלת היא יותר מתנגדת ובועטת ברופא. איך עושים את זה? איך גורמים לזה שזה לא יפגע בה נפשית? בתודה ובהערכה
שלום, לאחר ניתוח לתיקון הירשפרונג, עדיין צריך לעזור למעי לחזור לתפקוד תקין, לכן זה חשוב שאתם אכן מקפידים למצות את הטיפול. הדבר החשוב ביותר הוא שאתם כהורים תוכלו לשאת באי הנוחות ובסבל של ביתכם ולהתפנות להיות עבורה עם נוכחות רגועה ויציבה שתוכל להקרין עליה ביטחון. חשוב שתהיו קרובים אליה בזמן הטיפול, שתוכל להרגיש אותכם פיסית ולהישאר בקשר עין. כדאי לתווך את מה שנעשה לה, שתישמע זאת מכם יחד עם מילות הרגעה. במידה והטיפול נעשה אצל אותו רופא/ה אז רצוי מאוד שתוכל להתאפשר אינטראקציה קצרה ומשחקית בין הרופא/אחות לביתך על מנת שתוכל גם להיווצר זיקה חיובית ביניהם. תבדקי אם אפשר לעודד דבר כזה. ביתך אמנם אינה יכולה ממש להבין את מטרת הטיפולים אולם בכל זאת חשוב שתשמע הסבר קצר ואמיתי על מטרת הטיפול, משהו כגון "צריך לעשות טיפול בטוסיק בשביל שהקקי יוכל לעבור החוצה". חשוב שהמילים תהיינה כאלה שאפשר לדבר אותן בטון מרגיע ועם מבט אוהב. בכל מקרה, חשוב שתוכל להגיב לטיפול - גם במחאה ובכעס לכך שהיא צריכה לסבול. הרצון והצורך שלה לבעוט ברופא הוא מתאים לסיטואציה וגם אם כמובן מגבילים את התגובה הזו בזמן הבדיקה אז היא צריכה אח"כ למצוא בעזרתכם דרך לבטא את הטעינה הזו ולקבל הרגעה ונחמה. ככל שתוכל יותר לקבל הסבר (שילך וישתכלל) + לקבל רופא/ה סימפטי + להגיב לחוסר הנעימות ולקבל הרגעה מנחמת, כך תוכלו להפחית את ההסתברות של משקעים טראומטים. בהצלחה, שחר ברשף