פרוצדורה בלב שעברתי ונתונים שלהם

ברקע: בן 53. ללא מחלות לב במשפחה ואו טרשת עורקים. לצערי, באופן שאין לו הסבר, נסתם לי העורק של הכלייה הימנית RAS וכיום אני כארבעה חודשים לאחר השתלת תומכן/סטנט גרף 5.5 ממ קוטר של חב' בנטלי מצופה תרופה בעורק הכלייה עקב היצירות ועליית ל.ד. (אין לי בעיות קרדיליות, אקו לב במאמץ תקין, עורקים בצוואר פתוחים ו us עורקי כלייה מראה שאין היצירות חוזרת. מהירות בעורק "החולה" 150 למול 110 בבריא). לצערי, ל.ד יירד לאחר הפרוצדורה, אך חזר לעלות חודש אחרי, ולכן ממשיך ליטול דופלקס...וגם סטטור 10 מג למרות שהכולסטרול לא גבוה. בנוסף, נוטל אספירין ופלביקס, כרגע, למשך שנה, וחשש מאד גדול מדימומים במערכת העיכול/מוח. בדיעבד, חרף ההיצירות הקשה, ייתכן והייתי מוותר על הפרוצדורה שכן ל.ד שלי הינ מאוזן תרופתית, ועכשיו יצא שכרי בהפסדי שאני תלוי בכדורים נוגדי קרישה , עם סיכון עולה לדימומים ככל שחולף הזמן. תקן אותי אם אני טועה, כמדומני, תומכן בעורק כלייה צר יותר בקוטר מעורק כלילי, ובכל זאת, מאחר ולא מצאתי תשובות לשאלותיי, שואל מנסיונך במקרים דומים: 1. מה הסיכוי לסתימה/היצרות חוזרת של תומכן בגלל טרומבוס אם לא נוטלים נוגדי קרישה לעומת אם כן נוטלים? 2. האם לאחר שנה הסיכון בהפסקת אספירין בהדרגה, יום כן יום לא, בהכרח יכול להביא ריבאונד של היווצרות קרישי דם (קראתי מחקר שהסיכון בהפסקה עולה ב 40 אחוז)? 3. במנותק מעלות התרופה, מי מהתרופות אספירין או פלביקס עם פחות סכנת דימומים באיברי מטרה ככל שחולפות השנים? תודה נ.ב: לא יודע אם זה נכון, אבל ראיתי במקום שבגלל שקוטר עורק הכלייה צר יותר לעומת עורקים כלליים, הרי שהצורך בנטילה משולבת של אספירין ופלביקס קצרה יותר.