כנראה שדבריי לא הובנו כראוי

היי שוב. למקרא תגובתך , יש בידי הספק שאולי לא הבנת כראוי את דבריי, במקום להתפלסף ראיתי לנכון לפרוש את משנתי בנקודות: 1. כיום (ואני מדגיש כיום, ובתקווה שגם בעתיד) אני מאושר בחיי, ולא מצטער לרגע על שנולדתי. 2. החיים לא וורודים, וכמו הרבה ילדים אחרים ,שכפי שאמרת לאו דווקא כאלו שיש להם שסע בשפה/חיך, גם אני סבלתי מהתנכלויות מצד ילדים אחרים, ואין מה לעשות- כנראה שזה השפיע עליי... 3. לבא ולהגיד למישהו שהרגשתו האישית אינה נכונה/ אין לו מה להרגיש כך/ "יש הרבה ילדים אחרים שגם סבלו וכיום הם מאושרים וכו' וכו' ולכן גם אתה צריך להרגיש ככה", זה לא כ"כ נכון, כי אין חכם כבעל הנסיון וכפי שרשמתי בתגובתי ל"מיואשת מהחיים" אין לשפוט מישהו עד שלא הגעת למצבו וחווית את מה שהוא חווה... 4. כפי שכבר רשמתי בתגובתי הקודמת, לגבי חיי שלי- ברור שלא אלך להתאבד מחר בבוקר- החיים הם חוויה, הרפתקה ואתגר שכמו כל אתגר אחר לא הכל קל בו...ובכוונתי לעמוד בהצלחה באתגר הזה! לגבי החלטה האם להביא לעולם ילד עם חיך ושפה שסועים- לדעתי יש לשקול זאת בכובד ראש. 5. אין בדבריי אלו בכדי לייאש הורים לילדים עם חיך ושפה שסועים, אבל רק למען ההגינות שבדבר ראיתי לנכון לציין כי לא הכל וורוד בחיים בכלל... ובשנות הילדות והבגרות של הילד בפרט! בברכה

צודק בהחלט! אל לשפוט אדם עד שהגיע למקומו. עם כל הכבוד לך אריאלה, ששנים טיפלת ועבדת עם ילדים הסובלים מהפגם הזה, הרי שהטיפול בהם הסתיים ברגע שיצאו מחדרך וחזרו לבתיהם. האם היית שם כשספגו מכות בחצר בית הספר? האם היית שם כשישבו בבית, כשכל האחרים יצאו למסיבות\טיולים שנתיים\מצאו אהבה ראשונה? האם היית שם כשהזילו דמעות בחשאי? שאלה רטורית, אני מניחה. ולא, אין כוונתי "לתקוף" אותך בהודעתי זו. אלא רק להסביר לך, שהחיים של ילד אינם מתחילים ונגמרים בחדרה של קלינאית התקשורת. ממש לא.