גמגום...
דיון מתוך פורום חיך ושפה שסועים, הפרעות דיבור ובליעה
אני מתקרבת לגיל 50. מאז היותי קטנה , מגיל 4 - אני זוכרת שהייתי מגמגמת. הייתי ביישנית מאד בגן ילדים ועד היום אני מאד ביישנית. וסובלת מאז ומתמיד מחרדה חברתית. הורי, לא טיפלו בי אז, היו אנשים שעברו את השואה ולא היו מודעים לזה. הרפואה אז לא היתה מפותחת כמו שהיום. היום, אני לעיתים רחוקות ביותר מגמגמת, ולמרבה הפלא זה התחיל לפני 25 שנה ברגע שנישאתי כמעט עבר לי הגמגום לחלוטין. קיבלתי עצמאות ובטחון ונרפאתי לבד. במידה וקורה היום שאני מאד מאד נלחצת ועצובה - משום מה זה משפיע לי על הדיבור, מעניין למה? לציין פרט חשוב, רציתי לדעת אם זה בגנים אצילנו ומדוע זה קורה..אבי ז"ל היה מגמגם, ופיתח שיטה באופן עצמאי שזה לא מורגש, 2 הדודים שלי שהם האחים של אבי מגמגמים, אחי המבוגר ממני- מגמגם במידה קשה ומעניין שזה לא הפריע לו להינשא. הילדים שלי אינם מגמגמים, חמותי- גם מעט מגמגמת, אך יילדייה אינם מגמגמים. מה קורה??. האם המקרה שלי הוא בתורשה? מדוע זה קורה? ובעיקר מפריע לי: מדוע כשאני מאד מאד לחוצה ועייפה- אני נתקעת בדיבור למרות שאני קרוב לגיל 50. אם יש לי מצב רוח טוב ואיני לחוצה - דיבורי קולח ושוטף.אשמח לקבל תשובה - חיה.
חיה שלום! הסיבות להופעת גמגום הינן רבות ובחלקן הגדול אינן ידועות. מאידך, ידוע כי תופעה זו מופיעה במשפחות מסויימות בקרב מספר פרטים במשפחה. ניתן להניח מכך, כי במשפחות אילו קיימת נטייה תורשתית לגמגום. ברם, עדיין, ככל הידוע לי, לא זוהה גן האחראי לתופעה זו. בהקשר אליך, הייתי ממליצה לפנות לארגון המגמגמים בישראל - מרכז ישראלי לעזרה עצמית. בית לנ"י, המלך ג'ורג' ‎37, ת"א ‎61231. טלפונים: ‎03-5037558; 03-5283744. ‎http://www.ambi.org.il/ . בברכת הצלחה והמשך חיים טובים, בריאים ומעניינים אפילו עם "קצת גמגום", דר' אריאלה נחמני
מנהל פורום חיך ושפה שסועים, הפרעות דיבור ובליעה
