פורום גמילה מחיתולים

הי נעמי יקרה, לפי הסיפור שלך נראה שהילד שלך בשל לגמילה. הוא מצליח להתאפק, הוא עושה כמות יפה של פיפי כל 2-3 שעות, יש לילות שהוא קם יבש - אלה הם סימני שמעידים על בשלות. הוא צריך להמשיך ולהתאמן, הוא צריך עידוד ובעיקר הוא צריך שיסמכו עליו שהוא יכול. אני מציעה שתספרי למנהלת המעון על כל סימני הבשלות הללו, ותשאלי למה היא חושבת שהוא לא בשל. זה טבעי שבתחילת תהליך הגמילה יהיו פספוסים בבית ובמעון. אולי אפשר לבקש כמה ימים של גמישות שבהם תביאי את הסיר שלו למעון עד שהוא יתרגל לעשות שם בשירותים. בהרבה מעונות יש אסלות קטנות שמותאמות לילדים אז אולי הוא כן יסכים לעשות בגן. ואם כל זה לא אפשרי, אז תמשיכי בבית. הוא יצליח לעשות את ההפרדה בין הבית לגן, הוא יתאמן בבית אחה"צ ובסופי שבוע, ואם תוך שבוע שבועיים הוא ממשיך להתקדם אז תבקשי שוב את שיתוף הפעולה של הגן. מה דעתך? בהצלחה, איילת אפשטיין - הדרכת הורים, יעוץ זוגי, פסיכותרפיה. יעוץ גמילה ויעוץ שינה. 052-8575311

הי נעמי, עבר שבוע מאז ששאלת את שאלתך ואני מקווה שתהליך השיפור ממשיך, ושלא החזרתם לו חיתול. ילד שמתאפק כמה שעות, נשאר יבש כל היום כולל בשינה, הוא ילד שבשל לגמילה. כל מה שצריך זה לסמוך עליו, לעודד אותו, להאמין בו שהוא ימשיך להתקדם, ולהניח לו לעשות זאת בקצב שלו. ההתלבטויות וההיסוס מקשים עליו. גם אם את מנסה להסתיר את זה, לילדים יש חיישנים רגישים לשפת הגוף שלנו, והם קולטים את זה. אני רוצה לעודד אותך להיות סבלנית, להאמין בו, לעזור לצוות המעון להבין שהוא לגמרי שם, ולעזור לו. את מוזמנת לעדכן אותי איך הוא עכשיו, אחרי שבועיים. בברכה, איילת אפשטיין - הדרכת הורים, יעוץ זוגי, פסיכותרפיה. יעוץ גמילה ושינה. 052-8575311

הי נעמי, כל הכבוד. איזה יופי. הוא נהדר, וגם את נהדרת, שאת מתקדמת איתו ברגישות וברוגע. אני חושבת שאם בשישי ושבת, שהוא כל היום בלי חיתול, את רואה שהוא מצליח יפה ללכת לשירותים, אז את יכולה לספר על כך בגן וכדאי להתקדם גם שם. קצת מפתיע שהם נלחצו.. הם אמורים להיות מיומנים בגמילה. אני מקווה שהם יתעודדו כשתספרי להם כמה שהוא התקדם, ושהם יתנו לו ביטחון גם בגן. לפי מה שאת מתארת אין שום סיבה שהוא לא יפרד מהחיתול גם בגן. בהצלחה, איילת

הי קרן, בתחילת תהליך הגמילה, באופן טבעי, ההורים מלווים את הילד, מזכירים, ומציעים לו ללכת לשירותים לעיתים קרובות. אולם בהמשך יש להרפות ולאפשר לילד שליטה, אחריות ועצמאות. אחת הטעויות הנפוצות של הורים בתהליך הגמילה היא להציע לילד כל כמה דקות או כל שעה ללכת לשירותים ולשאול האם יש לו פיפי - זה מונע ממנו לחוש את התחושה המקדימה שיש לו בגוף לפני הפיפי. המטרה בתהליך הגמילה היא ללמוד את הגוף, ולכן יש לתת לילד לחוש וגם לפספס - כחלק מתהליך הלמידה. בהתחלה הוא יפספס, אחרי כן יגיד לכם תוך כדי שעושה פיפי, וכאשר הילד ילמד לקשר בין התחושה בגוף לבין הצורך להתרוקן - הוא יגיד לכם לפני ובהמשך ילך לשירותים עצמאית. בהצלחה, איילת אפשטיין - הדרכת הורים, יעוץ זוגי, פסיכותרפיה. יעוץ גמילה ויעוץ שינה. 052-8575311

הי יהלי, איזה יופי שהילדה החליטה להיפרד מהחיתול בעצמה. סימן שהיא מבינה את הציפיות החברתיות ורוצה להיות כמו בני גילה. אני ממליצה בשלב ראשון, ללכת לרופא הילדים שלה, שמכיר את ההיסטוריה הרפואית שלה, לספר לו מה קורה, ולהתייעץ איתו לגבי החששות שלך מסיבוכים וקשיים רפואיים. לאחר שתהיי רגועה ותדעי מה לעשות מבחינה רפואית, נוכל לחשוב ביחד לגבי המשך תהליך הגמילה. בברכה, איילת אפשטיין - הדרכת הורים, יעוץ זוגי, פסיכותרפיה. יעוץ גמילה ושינה. 052-8575311

הי לילי, פעמים רבות הילדים מתחילים את תהליך הגמילה חדורי מוטיבציה והנאה מכך שהם גדולים ויכולים, ונראה שכך קרה גם עם הבן שלכם שנגמל בהצלחה רבה גם ביום וגם בלילה, לצד ההצלחה הזו פעמים רבות ההורים מתקשים לסמוך על הילדים ולאורך זמן רב ממשיכים להזכיר להם, מסבירים להם, מבקשים מהם שוב ושוב ללכת להתפנות, וכופים עליהם ללכת לשירותים מבלי להיות קשובים לרצונותיהם ולצרכיהם. היוזמה והשליטה של ההורים מקשה על הילדים להיות קשובים לגופם ומעוררת את התנגדותם לתהליך. הפספוסים הם איתות להורים שמסמן שהילדים רוצים להחליט בעצמם, ולהיות אחראים על הפיפי והקקי שלהם. מה שמומלץ לעשות הוא להרפות. לאפשר לילד לילד להחליט בעצמו מתי הוא הולך להתפנות, לכבד את רצונו, ולא לקחת אותו לשירותים ביוזמכם. זה נשמע פשוט, אבל בהחלט לא קל ליישום לרוב ההורים. אני רוצה להוסיף שפעמים רבות ההתנגדות לגמילה היא רק סימפטום לצורך כללי בשליטה של שני הצדדים, כך שיתכן שאתם חווים קשיים ומאבקי כוחות גם בתחומים אחרים ולא רק סביב עשיית הצרכים. אם זה אכן כך, ואם אתם לא רואים שיפור בנושא הגמילה בתוך מספר שבועות, מומלץ להיעזר בהדרכת הורים, ואשמח ללוות אתכם. בברכה, איילת אפשטיין - הדרכת הורים, ייעוץ זוגי, פסיכותרפיה. יועצת גמילה ושינה. 052-8575311

הי חן, איזה יופי שהקטנטונת שלך מגלה עניין לקראת גמילה. עם זאת היא מאוד צעירה וכשניגשים לנושא גמילה מטיטולים יש לבדוק את הבשלות של הפעוט. ישנם פעוטות מעטים שנגמלים בגיל צעיר, אך רובם בשלים בסביבות גיל שנתיים ומעלה. כאשר מתחילים מוקדם מדי התהליך יכול להיות ממושך ומתסכל. ולכן על פי הגישות המקובלות כיום חשוב לוודא שהילד בשל לגמילה כי כך גם החוויה בדרך כלל קלה ומוצלחת יותר (הן לילד והן להורים). מכיוון שכך, אני מציעה לך לאפשר לבתך להתקדם בקצב שלה, בלי להאיץ בה, ובמקביל לבדוק שקיימים מספיק סימני בשלות, ואז אפשר יהיה להוריד חיתול ולעבור לעשות בשירותים. סימני בשלות עיקריים שיעזרו לך להבין אם היא מוכנה: 1. מראה סימנים ברורים כשהיא עושה פיפי או קקי בחיתול – למשל היא עוצרת את הפעילות שלה או מתרחקת בזמן עשיית הצרכים, לפעמים מודיעה "פיפי/קקי" כשהיא מתחילה לעשות (אם היא מודיעה לפני שהיא עושה היא כנראה מוכנה לגמילה). 2. היא מסוגלת לדחות סיפוק ולחכות. למשל, כשאתם עסוקים בדבר מה והיא מבקשת משהו וצ ריכה להמתין שתסיימו. 3. היא מסוגלת להתמודד עם פעילות מורכבת ולא חוששת מכישלון. למשל, תמשיך לנסות לבנות מגדל גם אם לא הצליחה, ולא תוותר בכל פעם. 4. מוכנה להתנסות בדברים חדשים ולא "נמנעת סדרתית". 5. מפגינה רצון להיות עצמאית ולעשות דברים לבד לא רק בעניין הצרכים (למשל, להתלבש בעצמה, לאכול ועוד). 6. יכולה להוריד את המכנסיים וללבוש אותם בחזרה. 7. מתעניינת באנשים אחרים שהולכים לשירותים – בהתחלה זה עלול להיות מוזר בעינכם, אף כי זו היא התעניינות טבעית. 8. מתחילה להתאפק, והחיתולים שלה יבשים למשך שעתיים – בניגוד לתינוקות צעירים ותינוקות רכים, שהשלפוחית שלהם מתרוקנת אוטומטית. 9. מראה שאינה אוהבת ללבוש חיתול, ולפעמים מנסה להוריד אותו כשהוא רטוב או מלוכלך. 10. יודעת לדבר מספיק טוב על מנת לבקש ולבטא את הצורך שלה ללכת להתפנות. לא כל הסימנים חייבים להתקיים, אך ככל שיותר מהם קיימים תוכלו לדעת שהיא מתקדמת בכיוון הנכון, ותוכלו לדעת שהגיע הזמן להתחיל ושיש סיכוי שהתהליך יעבור בצורה טובה. אנא סמני שקראת את תשובתי. שנה טובה, איילת אפשטיין - יעוץ גמילה ושינה הדרכת הורים | ייעוץ זוגי | פסיכותרפיה 052-8575311

הי חן, אולי כדאי לנסות סיר. הוא יותר קטן ויכול להיות שיהיה לה יותר נעים מהאסלה. אפשר לעודד אותה לשבת עוד קצת, אבל אם היא מתנגדת אז להניח לה לקום ולא להתעקש יותר מדי. כרגע נראה לי שתמשיכו עם האינטואיציות שלכם, עם חיתול רוב הזמן ואימונים בבית בלי חיתול כל יום. בהמשך, תגדילו את טווח הזמן שהיא עם תחתונים. שנה טובה, איילת אפשטיין - יועצת גמילה ושינה. הדרכת הורים, יעוץ זוגי, פסיכותרפיה. 052-8575311

הי יערית, אתם בתחילת תהליך הגמילה והכי חשוב (למרות שזה לא פשוט) זה להיות סבלניים :) גמילה יכולה לארוך בין מספר ימים לבין מספר חודשים, תלוי בגיל הילד, בגישת ההורים ובקשר ביניהם. חשוב להבין שהפספוסים הראשונים הם חלק מהתהליך ואני רוצה לעודד אתכם לשים יותר לב להצלחות של הילדה לעשות בסיר או באסלה. הפספוסים פחות חשובים... שלושה טיפים חשובים: 1. אפשר להציע לילדה לעשות פיפי מדי פעם, אך שימו לב שאינכם מנדנדים לה ושאתם מאפשרים לה גם ליזום בעצמה הליכה לשירותים. "נדנוד יתר" יכול לעורר בהרבה ילדים התנגדות להתפנות, ככל הנראה בגלל התערבות יתר של ההורים והפעלת לחץ מצידם. 2. כאשר היא עושה בבגדים, בחרו משפט קצר שיהיה לכם נוח לומר, למשל: עושים פיפי בסיר, ונקו בזריזות מבלי לעשות מזה עניין. זה לא פשוט לביצוע, אך עשו מאמץ להגיב קצר וענייני ולהימנע מתגובתיות מופרזת. 3. חיזוקים – כאשר היא מצליחה לעשות בסיר או באסלה חזקו אותה במילות עידוד, אך זיכרו כי מדובר בתהליך טבעי לכן אין צורך להגזים במחמאות ולא להבטיח פרסים ומתנות. חשוב לשדר לילדה שאתם גאים בה בלי להפוך את עניין הגמילה לאישיו שבו מתעסקים חלק מהותי מהזמן המשותף. בברכה, איילת אפשטיין - מדריכת הורים ויועצת זוגית, יועצת שינה וגמילה פסיכותרפיסטית אדלריאנית 052-8575311

הי אורי, גמילה מחיתולים זה שינוי של הרגל בסיסי שהיה לילדה שלכם מיום היוולדה ועד עכשיו. לכן זה טבעי שהדרישות החדשות לשינוי ההרגלים הישנים לא ימצאו חן בעיניה, ירתיעו אותה, ושהיא לא תרצה לשתף פעולה. היא מעדיפה לדבוק בהרגל המוכר והידוע. לא פשוט להתמודד עם התנגדויות כאלה, אך לפני הכל, יש להבין אותה, להיות רגישים לכך שהשינוי עשוי לעורר בה חששות, להיות אמפטיים, ולתת מקום ולגיטימציה לתסכול שלה מול האתגר שאתם מעמידים בפניה. במקביל, אל תיבהלו מההתנגדות שלה ואל תרימו ידיים ותוותרו. אתם מבינים שהיא בשלה לגמילה (ילדים בגיל 2.9 בשלים לגמילה ורובם בשלים אף לפני כן), אתם מבינים את החשיבות של הגמילה, אתם יודעים שאתם עוזרים לילדה שלכם להצליח להתמודד עם אתגר מותאם גיל, ואתם יודעים מה נכון לה ומה היא צריכה. הבעת אמפטיה לקושי של הילדה יוצרת תחושת רוגע וביטחון. אימרו לה שאתם מבינים שהיא לא רוצה להיפרד מהחיתול, שזה קשה להתרגל לדברים חדשים, אבל שאתם תעזרו לה, שתעשו את ביחד, ושאתם סומכים עליה שהיא תצליח. גם אם זה ייקח קצת זמן, בסוף היא תצליח. 1. בדקו עם צוות הגן אם גם הם חושבים שהיא בשלה (הם השותפים שלכם אז תתחילו אחרי שתקבלו מהם אור ירוק). 2. מתחילים בבית – פנו לכם סופשבוע רגוע. מיום חמישי אחה"צ ועד ראשון בבוקר. 3. הכינו את הילדה – מומלץ לשתף אותה בהחלטה מתי להתחיל. למשל: האם מתחילים בסופשבוע הקרוב או הבא. גם אם היא מתנגדת תנו לדברים לשקוע ואל תנסו לשכנע אותה. 4. התחילו ביום שקבעתם. היו רגישים ונחושים. 5. העבירו מסרים של ביטחון, שביחד נצליח, שאתם סומכים עליה, 6. ושיהיה בהצלחה. אם אתם חוששים מקשיים ומהתנגדויות, או אם התחלתם וזה הופך להיות מאבק קשה ומתיש, אז אל תסבלו (אתם והילדה). כנראה שיש שם קושי רגשי והתנהגותי, ואז מומלץ לפנות להדרכת הורים אישית. אשמח לעזור לכם. בברכה, איילת אפשטיין - מנחת הורים ויועצת זוגית. יועצת שינה וגמילה. פרקטיקנטית פסיכותרפיה אדלריאנית. 052-8575311

הי איריס, כמה זמן עבר מאז שהיא יזמה בבית את הורדת החיתול? מכיוון שהיא צעירה, ומכיוון שהיא בגן הרבה שעות ובבית מעט, אז אני מציעה לבחון מה קורה איתה בבית כשהיא ללא חיתול כל היום. עכשיו שבועות ויש גם סוף שבוע צמוד. זו הזדמנות לבדוק את זה. זה יעזור להבין יותר את המצב שלה, ולקבל החלטה מתאימה. את מוזמנת לשתף. חג שמח, איילת אפשטיין - מנחת הורים ויועצת זוגית. יועצת שינה וגמילה.

הי שירה, נראה שהבן שלכם היה בשל לחלוטין לגמילה, ולכן הוא הצליח כל כך יפה להיגמל גם ביום וגם בלילה. כל הכבוד לו, וכל הכבוד לכם שהורדתם לו את החיתול בזמן ועודדתם אותו. מכיוון שהוא נגמל כל כך יפה, לא הייתי ממליצה להחזיר לו חיתול. המסר שהחזרת החיתול מעבירה הוא - לא הצלחת, אתה לא יכול. והוא כן יכול! לפעמים יש עליות וירידות בתהליך הגמילה. לא נשכח שהוא גמול רק חודש... ולכן הוא זקוק מכם לעידוד ולסבלנות. אני ממליצה להוריד את הלחץ כי לחץ מקשה על תהליכי צמיחה והתפתחות. אל תלחצו עליו - שזה אומר לא לנדנד לו, ולא להזכיר לו כל הזמן ללכת לשירותים. תנו לו לבד. הוא יכול. תאמינו בו ותסמכו עליו. תגידו גם לגננת. אם בעוד שבועיים-שלושה זה לא יסתדר את מוזמנת לפנות שוב, ונדבר. חג שמח, איילת אפשטיין - מנחת הורים ויועצת זוגית. יועצת שינה וגמילה.

הי אדוה, איזה יופי שהבת שלכם נגמלת בצורה מאוד מוצלחת ומהירה - גם ביום וגם בלילה. שאפו. לפעמים לוקח זמן ללמוד דבר חדש ולכן עם הקקי עוד קצת קשה לה. אני מציעה שתתנו לה עוד קצת זמן להתרגל, תסמכו עליה שהיא תפסיק להתאפק ותלך לשירותים, תעודדו אותה להתפנות כשכואבת לה הבטן אבל אל תלחצו עליה. לחץ הוא גורם מעכב בתהליכי התפתחות. לכן, ככל שאתם תהיו רגועים ותשרו עליה ביטחון, כך יהיה לה קל יותר, היא לא תהיה בסטרס, ובסוף תתפנה בשירותים. אם זה לא מסתדר תוך כמה שבועות אני מזמינה אותך לכתוב לי שוב. בברכה, איילת אפשטיין - מנחת הורים ויועצת זוגית, יועצת גמילה ושינה.

הי ליאור, אתם צודקים לגבי הבן שלכם שהוא בשל ומוכן לגמילה ואכן הגיע הזמן להיפרד מהחיתול. ילד שמתאפק המון שעות סימן שהוא מוכן לגמילה כי הוא שולט בסוגרים. ילד שמתעורר יבש זה גם מעיד על כך שהוא גמול, גם בלילה, ולכן אני לא ממליצה להחזיר לו את החיתול. אלא להיפך: תנו לו את הזמן להתרגל להיות בלי חיתול. חשוב לא להיות בלחץ, להוריד ממנו את הלחץ, ולעודד אותו שאתם סומכים עליו, שאתם יודעים שהוא מוכן ויכול לעשות בשירותים, וכמה זמן שזה יקח זה בסדר ויש לכם סבלנות. הוא זקוק לאמונה שלכם בו שהוא יצליח. אם לא תראו שיפור בתקופה הקרובה אתם מוזמנים להיות בקשר. בהצלחה, איילת אפשטיין - הדרכת הורים וייעוץ זוגי, ייעוץ גמילה ושינה.

שלום עדי, תהליך גמילה מחיתולים דורש התגייסות ומאמץ רב מהילדים, והתפקיד העיקרי של ההורים הוא לעודד אותם ולהעביר לילד מסר אופטימי שאנחנו סומכים עליו שיעמוד באתגר. חשוב מאוד לא להיות בלחץ ולא להלחיץ את הילד. לכן, אפשרו לו להקשיב לסימני הגוף שלו. הימים הראשונים יכולים להיות מלאי פספוסים, היו סבלניים ללמידה המתרחשת. התהליך יכול לקחת זמן והוא דורש מאיתנו ההורים אמונה וסבלנות. אולם אם אתם מרגישים שאתם תקועים, או שעבר כבר חודש מתחילת הגמילה ואתם עדיין הולכים אחרי הילד עם סמרטוט ומנקים אחריו כל אחר הצהריים או שאתם מרגישים שאתם כועסים על הילד או שהילד שלכם מתוסכל מחוסר ההצלחה וכהנה, אתם מוזמנים לפנות לייעוץ על מנת לקבל הדרכה וכלים לקדם את התהליך. חג פסח שמח, איילת אפשטיין - הדרכת הורים וייעוץ זוגי, יעוץ שינה וגמילה.

הי אורן, לא קל להיות בתהליך גמילה ארוך. מעל חצי שנה זה הרבה מאוד זמן וזה מתיש... אתה אומר שהילדה שלכם שולטת בפיפי, ולגבי הקקי לפעמים. אני חושבת שלמעשה זה אומר שהיא שולטת גם בקקי, אבל לפעמים בוחרת לעשות בבגדים. האם גם אתם חושבים כך? ילדים שמתאפקים הם ילדים ששולטים על הסוגרים שלהם, כלומר הם בשליטה על הצרכים שלהם ולכן יכולים לבחור לעשות בשירותים. כאשר הם לא עושים כך, ובוחרים לעשות בבגדים, זה פעמים רבות מעיד על כך שיש בבית מאבקי כוח מול ההורים. האם יש עוד מקומות שבהם היא מתעקשת? שקשה לגייס אותה לשיתוף פעולה? שהרבה פעמים היא מסרבת לבקשותיכם ולא מוכנה להיענות לכם? פעמים רבות הקקי בתחתונים הוא תופעה שלה יש שורש עמוק יותר - שזה מאבקי כוחות עם ההורים. תחושת המאבק עם ההורים מצד הילד, גרמה לכך שהוא החליט שהוא יעשה קקי איפה ומתי שהוא רוצה – כי על זה הם לא יכולים להחליט – הילד אומר באמצעות ההתנהגות שלו - רק אני קובע ומחליט מתי ואיפה אני עושה את הצרכים שלי. אתם לא יכולים להחליט עלי. ובאמת בעניין הצרכים אין להורים הרבה מה לעשות… הילדה צריכה להחליט שהיא עושה בשירותים ואנחנו לא יכולים לעשות את זה במקומה. כדי שזה יקרה צריך לצמצם את מאבקי הכוח בבית, לשפר את האווירה ולהעביר את האחריות לפיפי ולקקי לילדה הבוגרת שלנו. קל יותר לעשות זאת בליווי של הדרכת הורים. אם המצב לא ישתפר בקרוב אני ממליצה לכם לבוא להתייעצות כי חבל שכולכם תסבלו ותרגישו מיואשים וחסרי אונים. פסח שמח, איילת אפשטיין - מדריכת הורים ויועצת זוגית, יועצת שינה וגמילה.

בוקר טוב אורן, אני לא ממליצה להחזיר חיתול. אני חוששת שהיא תתנגד ושזה לא יקדם אתכם, אלא שהיא תמשיך להתאפק עם החיתול. להחזיר חיתול לילדה שהיא כבר גמולה מעל חצי שנה זה פתרון בכיוון של העמקת הרגרסיה ולא בכיוון של צמיחה והתקדמות. הורדת הלחץ היא על ידי זה שתניחו לה, שלא תעירו לה, שתרפו את הלחץ שלכם ושתתנו לה להיות אחראית לפיפי ולקקי שלה. אם אתה מסכים שזה מאבק כוח אז כדאי להפסיק אותו. בסוף היא עושה, נכון? אומנם בבגדים אבל היא עושה. לכן אין חשש בריאותי. אני חושבת שזה בעיקר מפריע לתפקוד שלכם ולא שלה... מה דעתך? בברכה, איילת אפשטיין - מדריכת הורים ויועצת זוגית.

הי אורן, אני שמחה שהתחברת לגישה :) ואני מסכימה איתך שזה מפריע גם לה במידה מסויימת, אבל לא עד כדי כך שהיא תשנה את ההתנהגות שלה. אני מציעה שתתנו לזה עוד קצת זמן, אבל אם תראו שהיא ממשיכה לעשות את הצרכים בבגדים אז מומלץ שתקבלו הדרכה. היא מפותחת בהתאם לגילה, היא שולטת היטב בגוף שלה, וחבל שהיא תמשיך לבחור לעשות קקי על עצמה. סוכני השינוי הם ההורים ואתם מוזמנים להיות בקשר. פסח שמח, איילת אפשטיין - הדרכת הורים וייעוץ זוגי, יעוץ שינה וגמילה.

שלום רב אתל, גיל 3 הוא בהחלט גיל שבו הילד בשל לגמילה ואיזה יופי שהוא יזם, שאתם זרמתם איתו, וששמחתם איתו כשהוא הצליח. ועם זאת, זה תהליך ולמידה של מיומנות חדשה ולאחר יומיים של מאמץ גדול והצלחה אולי הוא קצת התעייף וחזר לאזור הנוחות. המטרה שלנו בגמילה היא ללמד את הילד לקחת אחריות על גופו ולעזור לו לרכוש מיומנות של שליטה על צרכיו. מכיוון שזה לוקח זמן, עלינו לעודד את הילד לא רק על הצלחות אלא גם על מאמץ, על התקדמות והשתדלות. העידוד על המאמץ חשוב כדי שהילד לא יתייאש מחוסר הצלחה או מקושי אלא שתהיה לו מוטיבציה להמשיך ולנסות עד שיצליח. הוא גם ירגיש שאתם מאמינים ביכולתו ויודעים שהוא זקוק לזמן ולסבלנות עד שהדברים יעלו על המסלול. הפספוסים הם חלק בלתי נפרד מתהליך הלמידה ובאמצעותם ילמד הילד להקשיב ולזהות את סימני הגוף, להתאמן ולהפנים מתי הזמן הנכון ללכת להתפנות, ללמוד להחזיק ולהתאפק עד שמגיעים לסיר. כשהילד מפספס גשו אליו ואמרו לו: "עשית פיפי/קקי, בוא נלך להחליף ולהתנקות". אל תשאירו ילד עם מכנסיים מלוכלכים ואל תחכו שהוא יבוא מיוזמתו. לוו אותו ללא הטפות מוסר ללא ביקורת, וללא שינוני מנטרות שהוא כבר מכיר ויודע בעל פה. מה שהוא זקוק מכם באותו הרגע זה לעידוד ולתגובה שלא תגרום לו להרגיש מאכזב ומאוכזב. כאשר הוא מצליח עודדו אותו, אך גם כאן עשו זאת באיזון. כי גם שמחה מוגזמת וחסרת פרופורציות עלולה לייצר אצל הילד לחץ להצליח ולהביא לתוצאה ההפוכה - חשש מכישלון, והימנעות, מתוך מחשבה שאולי לא יצליח שוב לייצר את אותן התוצאות. חשוב לשמוח בהצלחתו ולומר לו שבטח נעים לו מאוד לעשות בשירותים ושזו התנהגות בוגרת. המשיכו הלאה ואפשרו לו להמשיך להתנסות וללמוד ללא לחץ. דבר אחרון חשוב - עקביות: אל תיבהלו ותשנו את הדרך ואת התגובה שלכם בכל פעם שעולה קושי. עקביות משדרת המון אמונה בילד ובמסוגלות שלו להצליח, מונעת בלבול ובהלה ועוזרת לכם ולילדכם להבין שהכל עניין של זמן וסבלנות - בסוף הוא יצליח. מקווה שאחרי שבועיים את יכולה לראות ניצנים של התקדמות ושינוי. חשוב להיאחז בהם ולהאמין בו שהוא יהיה בסדר. בברכה, איילת אפשטיין - יועצת גמילה ומדריכת הורים, יועצת שינה ויועצת זוגית. 052-8575311

הי אתל, ילד בן 3, חכם ורבלי ונבון, שאין לו עיכובים התפתחותיים, אמור להיות בשל לגמילה. הוא צודק שהוא גדול... ושהוא רוצה להיות כמו כל בני גילו עם תחתונים ולא עם חיתול. באיזה גיל נגמלו האחים שלו? רוב הילדים נגמלים בגיל שבין 2-3, כך שבגיל 3 אין סיבה שלא יצליח. בגיל הזה ישנה בשלות פיזיולוגית וקוגניטיבית. כמו שילדים עד גיל 1.6 אמורים ללכת, כך ילדים בגיל 3 אמורים להתקדם עם הגמילה. הוא זקוק לסבלנות שלכם ולאמונה שלכם שהוא יכול. אם בתוך שבוע שבועיים את לא רואה שיפור אני מציעה לך לפנות להתייעצות מקצועית כדי לקבל הדרכה כיצד תוכלו לעזור לו. אשמח ללוות אתכם. בברכה, איילת אפשטיין - הדרכת הורים יעוץ גמילה ושינה יעוץ זוגי 052-8575311

שלום רב שמחה, אני מבינה שאת צריכה עזרה ושאת מאוד רוצה לעזור לבן שלך. מה אומרים בגן? מכיוון שהוא כבר בן 5.5 ורק לפני חודש התחלתם גמילה, ומכיוון שאת אומרת שהוא בחינוך מיוחד אז אני מבינה שיש כאן מקרה מורכב ושונה מהרגיל. במקרים כאלה יש צורך לקחת בחשבון את הקשיים היחודיים שלו ואת היכולות ההתפתחותיות שלו, ולכן לא ניתן לתת תשובה קצרה בכתב. אם את רוצה, את מוזמנת לתאם פגישה לייעוץ אישי. בינתיים אני מציעה לך להיעזר באנשי הצוות שמטפלים בו בגן - הפסיכולוגית, הגננות, המטפלות המיקצועיות השונות. בברכה, איילת אפשטיין = יעוץ גמילה והדרכת הורים. יעוץ זוגי. 052-8575311

הי שילת, את מספרת על ילדה ששולטת באופן מלא בצרכים שלה, והיא בעצם משחקת בשירותים (יושבת, יורדת, שוהה שם זמן רב) ובסוף עושה בחיתול. בדרך כלל במקרים כאלה, ההורים מלווים את הילד בשירותים, שוהים איתו שם, מאחרים לו חברה, מנסים לשכנע אותו לעשות בשירותים, מדברים, משחקים, משוחחים, ובעצם נהיה העיסוק רב סביב השירותים, וזה יוצר דפוס של התנהגות שהתקבע. כדי לשנות זאת, מומלץ להפסיק את העיסוק הרב סביב השירותים, ולאפשר לה עצמאות ואחריות. אמרו לה בזמן רגוע, כשהיא פנויה לכמה דקות, שאתם סומכים עליה שהיא תבחר לעשות פיפי וקקי בשירותים, שדברתם איתה על זה הרבה פעמים ושהיא כבר יודעת שצריך לעשות בשירותים, ולכן לא תדברו איתה על זה יותר. אחרי השיחה, כשהיא הולכת לשירותים אין צורך להיות ולבלות שם איתה. אפשרו לה להתנסות וללמוד, והעבירו לה מסר של ביטחון שבסוף היא תצליח ותעשה בשירותים כמו כולם. אם אתם מרגישים שהתהליך תקוע ולא מצליח להתקדם לשלב הבא אני מזמינה אתכם לתאם איתי שיחת ייעוץ ממוקדת לקבלת כלים פרקטיים נוספים. בהצלחה, איילת אפשטיין - יעוץ גמילה ושינה, הדרכת הורים ויעוץ זוגי. 052-8575311

הי הילה, תהליך הגמילה דורש התמדה ועקביות, כמו כל תהליך חינוכי. כשיוצאים לתהליך גמילה צריך לזכור שמדובר במשהו שעלול לקחת לא מעט זמן, ושמדובר בתהליך שמאופיין בדרך כלל בעליות ובמורדות והתמדה בו היא הכרחית. במקרה שלכם - אתם רק התחלתם לפני כמה ימים, ונראה שהיא בעניין, היא יזמה, והיא עושה פיפי בשירותים אז מגיע לה עידוד ושתסמכו עליה שגם עם הקקי היא תשתפר. הורים רבים שמתחילים בתהליך גמילה מחיתולים, מגלים שעם פיפי מאוד קל לילדיהם. הילד יוזם ועושה בשירותים כמו גדול אבל עם הקקי זה נראה אחרת והפעוט ממשיך לעשות בתחתונים. חשוב שתדעו שמדובר בתופעה נפוצה ולילדים רבים לוקח יותר זמן ללמוד לעשות קקי בסיר או בשירותים. בשלב הזה, העזרה החשובה ביותר שתוכלו לתת לה היא האמונה שהיא מסוגלת והביטחון שתשרו עליה. בברכה, איילת אפשטיין - מדריכת הורים ויועצת גמילה ושינה. יועצת זוגית. 052-8575311

הי איריס, נראה שהילדה אומנם צעירה בגיל, אבל מגלה סימני בשלות לגמילה. ילדה שיכולה להתאפק, ועושה פיפי כאשר לוקחים אותה לשירותים ומבקשים ממנה לעשות פיפי - זה סימן שיש לה שליטה בסוגרים והיא יכולה להתאפק ולשחרר באופן רצוני. זהו חלק מתהליך הלמידה שלה. ברוב המקרים תהליך גמילת ילדים מחיתולים אינו "זבנג וגמרנו". מהילד הנגמל נדרשים כוחות רגשיים רבים על מנת להחזיק את התהליך, והדרך עלולה לעיתים להיות ארוכה, מעייפת, בעלת מהמורות וקשיים ודורשת התגייסות ממנו וממכם. זה באמת תהליך חינוכי משמעותי. לגבי הקקי - לרוב לומד הפעוט מהר יותר להטיל שתן בסיר. עשיית קקי בסיר היא מיומנות שהלימוד שלה מצריך זמן רב יותר. לפעוט קשה יותר להיפרד מהצואה, מכיוון שהוא רואה בה חלק מגופו. יש לדעת שתהליך הגמילה אינו טכני, אלא זוהי חוויה גופנית משמעותית בעבור הפעוט. מקווה שהמידע עוזר לכם לקבל החלטה. בברכה, איילת אפשטיין - מדריכת הורים ויועצת גמילה ושינה. יועצת זוגית. 052-8575311

הי אמא יקרה, פעמים רבות בתחילת תהליך הגמילה הילדים נגמלים קודם מפיפי ואחר כך מקקי, או להיפך. עם זאת, הבן שלכם כבר גדול, הוא נגמל באופן מוצלח, אבל את הקקי הוא עדיין מסרב לעשות בשירותים ועושה בבגדים. פעמים רבות, ילדים שהחלו את תהליך הגמילה ברצון ובשיתוף פעולה, מתחילים לאט לאט להתנגד ולסרב. זה קורה בדרך כלל כאשר ההורים עסוקים מאוד בגמילה, חוששים מפספוסים ולכן לוקחים אחריות רבה ויוזמים הליכה לשירותים. נוצר מעגל שבו ההורים מתקשים לסמוך על הילד שילך לשירותים, הם מתקשים להעביר אליו את האחריות, ולכן הם מזכירים.. מנדנדים.. מדברים עם הילד שוב ושוב על הצרכים.. וכופים עליו להתפנות בלי להיות קשובים לרצונותיו ולצרכיו.. בתוך הדינמיקה הזו נוצר המון לחץ סביב הגמילה, היא הופכת להיות "אישו" בבית, ויוצרת אצל הילדים התנגדות. מה שמומלץ לעשות הוא לשחרר את הלחץ ולהעביר את השליטה על הצרכים אל הילד. הסבירו שמעכשיו אתם לא תזכירו ולא תסבירו, אלא תסמכו עליו שילך לשירותים בעצמו כי הוא גדול ויכול. אחרי השיחה לא לוקחים אותו יותר לשירותים אלא מאפשרים לו להחליט מתי הוא צריך להתפנות ומכבדים את רצונו. זה לא קל ליישום... וצריך לקחת בחשבון שבהתחלה אפילו תהיה הסלמה. זהו תהליך שדורש את המודעות של ההורים וזהו תהליך שאורך זמן. במהלכו חשוב לעודד את הילד גם על ניסיונות וגם על הצלחות קטנות בדרך. אמצו הסתכלות אופטימית (בסוף הוא יעשה בשירותים), ושדרו לילד מסר של אמון ביכולתו להשלים את המשימה ההתפתחותית שלו. אם בעוד חודש-חודשיים אין התקדמות משמעותית, כדאי לפנות לייעוץ מעמיק יותר. אתם מוזמנים להיות איתי בקשר. שבת שלום, איילת אפשטיין - הדרכת הורים ויעוץ זוגי. יעוץ שינה וגמילה. 052-8575311

הי אורן, אני מסכימה איתך לגמרי שנראה שאין בעיה פיזיולוגית, ולתפיסתי גם אין עניין של הבנה. וזה מעודד :) בגיל 3 רוב הילדים מוכנים ובשלים לעשות את הצרכים בשירותים ומכיוון שבתכם משתפת פעולה עם היוזמה שלכם, אז ניתן להבין שהיא שולטת בסוגרים, כלומר היא מתאפקת ומשחררת במודעות ועל פי רצונה. אם כך, נשאלת השאלה מדוע היא לא יוזמת לבד? ומדוע היא עושה בכל מקום ועל עצמה? פעמים רבות, ילדים שהחלו את תהליך הגמילה ברצון ובשיתוף פעולה, מתחילים לאט לאט להתנגד ולסרב. זה קורה בדרך כלל כאשר ההורים עסוקים מאוד בגמילה, חוששים מפספוסים ולכן לוקחים אחריות רבה ויוזמים הליכה לשירותים כדי למנוע את הפספוסים ככל האפשר. לאט לאט הגמילה תופסת נפח גדול מאוד בשגרת היום יום, ונוצר מעגל שבו ההורים מתקשים לסמוך על הילד שילך לשירותים, הם מתקשים להעביר אליו את האחריות, ולכן הם מזכירים.. מנדנדים.. מדברים עם הילד שוב ושוב על הצרכים.. וכופים עליו להתפנות בלי להיות קשובים לרצונותיו ולצרכיו.. היוזמה והשליטה הרבה של ההורים מקשה על הילדים להיות קשובים לעצמם ולגופם, והיא מעוררת את התנגדותם לתהליך. בתוך הדינמיקה הזו נוצר המון לחץ סביב הגמילה, והיא הופכת להיות "אישו" בבית. מה שמומלץ לעשות הוא לשחרר את הלחץ ולהעביר את השליטה על הצרכים אל הילדה. להסביר לה שמעכשיו אתם לא תזכירו ולא תסבירו, אלא סומכים עליה שתלך לבד לשירותים כי היא גדולה ויכולה. אחרי השיחה לא לוקחים אותה יותר לשירותים בניגוד לרצונה אלא מאפשרים לה להחליט בעצמה מתי היא הולכת להתפנות ומכבדים את רצונה. זה לא קל ליישום... וצריך לקחת בחשבון שבהתחלה היא אף תסלים את ההתנהגות. זהו תהליך שדורש את המודעות של ההורים וזהו תהליך שאורך זמן. במהלכו חשוב לעודד את הילדה גם על ניסיונות וגם על הצלחות קטנות בדרך. אמצו הסתכלות אופטימית (בסוף היא תעשה בשירותים), ושדרו לילדה מסר של אמון ביכולתה להשלים את המשימה ההתפתחותית שלה. אם בעוד כמה שבועות אין התקדמות משמעותית, חבל שתמשיכו לסבול, אתם מוזמנים להיות איתי בקשר. שבת שלום, איילת אפשטיין - הדרכת הורים ויעוץ זוגי. יעוץ שינה וגמילה. 052-8575311

הי אורן, אני מאוד לא ממליצה להחזיר לה חיתול בגן. החזרת החיתול מעבירה מסר מחליש שאומר - אנחנו לא מאמינים שאת יכולה ולא סומכים עלייך שתצליחי. היא זקוקה למסרים מעודדים ומחזקים שמאמינים שהיא יכולה ושהיא תצליח לעשות את הצרכים שלה בשירותים. היא כבר בת 3 וככל בני גילה היא בשלה לעשיית הצרכים בשירותים ולא מתאים שתהיה בגן עם חיתול. בגן שיעשו מה שעושים בגן גם אם זה שונה מהבית. הרבה דברים בגן מתנהלים באופן שונה מהבית. אם הם לוקחים באופן יזום והיא משתפת פעולה אז שימשיכו לעשות את זה. בברכה, איילת אפשטיין - מדריכת הורים ויועצת גמילה ושינה. יועצת זוגית. 052-8575311

הי מאיה, נשמע שעשיתם תהליך הכנה טוב, שהתחלתם את תהליך הגמילה בזמן נכון, ולכן הבת שלכם משתפת פעולה ומראה רצון ומוטיבציה. עם זאת, זה שינוי משמעותי שיכול להיות קצת מלחיץ, ולוקח זמן להבין את איתותי הגוף ולהצליח להגיע בזמן להתפנות. מכיוון שיש לה רצון גדול להצליח ולא תמיד זה קל אז יכול להיות שהיא מראה מצוקה. אני הייתי קוראת לזה מתמודדת. מכיוון שכתבת לי לפני שבוע - האם יש שיפור? יש להניח שלאט לאט היא תתרגל והמצוקה תפחת. תמשיכו לעודד אותה בצורה מאוזנת ואני מאמינה שזה יהפוך להיות נעים ורגוע. במידה ולא, כתבי לי מה קורה ונמשיך לחשוב ביחד איך ניתן להקל עליה. בברכה, איילת אפשטיין - הדרכת הורים 052-8575311

הי מאיה, אני שמחה לשמוע שיש שיפור עם הפיפי ושסימני המצוקה חלפו. ולגבי גמילת הלילה - וואו!! מהממת! איזה יופי :) לגבי הקקי - קודם כל חשוב לא להיות בלחץ. עצירות בתחילת תהליך הגמילה הינה תופעה שכיחה, והיא חלק מתהליך הלמידה של השליטה בגוף. היא לומדת להתאפק והיא עושה את זה קצת יותר מדי... עם המשך תהליך הלמידה, היא תתאזן ותחזור ליציאות הרגילות שלה. כדי לעזור לה חשוב שאתם לא תהיו בלחץ. ילדים מרגישים את הלחץ של ההורים וזה מקשה עליהם כי הם "נדבקים" בתחושת הלחץ. אני חושבת שכדאי להמשיך עם הנורמלקס, לפי הוראות הרופא, עד שתראו שהיא נרגעת ומתאזנת ושהיציאות שלה מתכנסות לתדירות טובה. רעיונות נוספים לעזרה עם העצירות: ראשית - תזונה. העשירו את התפריט שלה בסיבים תזונתיים כמו פירות וירקות, דגנים מלאים, שומנים טובים ושתיית מים מרובה. דבר שני - פעילות גופנית מתונה גם מסייעת לפעילות מערכת העיכול ותורמת ליציאות סדירות. קפיצות, ריקודים, עלייה במדרגות, הליכה ברגל, משחק בגן שעשועים וכו'. ודבר שלישי - ניתן להשתמש במרככי צואה דוגמת נורמלקס אשר מכילים סיבים תזונתיים ממקור טבעי. זה גורם להרחבת נפח הצואה במעיים ומרכך אותה וכך מסייע ליציאות סדירות וחלקות יותר. הנורמלקס אינו מייצר תלות או עצלת של המעיים וניתן להשתמש בו לטווח ארוך בהתייעצות עם רופא. מה דעתך? בהצלחה, איילת אפשטיין - הדרכת הורים ויעוץ זוגי, יעוץ שינה וגמילה. 052-8575311

הי מאיה, זו תופעה שכיחה שילדים ששולטים היטב בעשיית הצרכים, ממשיכים לעשות בתחתונים ולא בשירותים. בדרך כלל זה אכן מעיד על מאבקי כוח. שימו לב לכמה עניינים: • מנקים את הקקי תוך זמן קצר, מיד כשהילד מסיים ולא נותנים לו להישאר עם הקקי עליו. לא מסתובבים בבית, משחקים, אוכלים או רואים טלוויזיה עם קקי בתחתונים. • לא מנקים את הילד בשכיבה בתנוחת תינוק, אלא בעמידה גם אם זה יותר קשה. עושים זאת בשירותים/מקלחת ולא בסלון או בחדר. • לא הופכים את זמן ניקוי הקקי לזמן איכות בין הילד וההורה, לא משוחחים בזמן הניקוי ולא נהנים מהזמן הזה. להיות ענייניים. • לא נוזפים בילד, לא כועסים ולא מטיפים מוסר. • במידה וברור שהילדה הפנימה את הציפייה לעשות בשירותים או בסיר, הפסיקו לנדנד לה בקשר לכך. אימרו לה שאתם סומכים עליה שהיא תבחר לעשות בשירותים במקום בתחתונים. אם אתם מוצאים עצמכם "תקועים" בשלב הזה יותר זמן, אני ממליצה בחום לפנות לייעוץ מקצועי, כדי שההרגל לא יתשרש ויתקבע. חנוכה שמח, איילת אפשטיין - יעוץ גמילה ושינה, הדרכת הורים ויעוץ זוגי. 052-8575311

הי מאיה, אני חושבת שאם יש שיפור הדרגתי אז אין צורך לפנות לעזרה מיקצועית. תנו לה את הזמן ואת הקצב שלה. אם תרגישו שהתהליך תקוע ולא מתקדם 2-3 חודשים אז כדאי לפנות לייעוץ כדי למנוע דפוס שאחר כך יהיה קשה יותר לשנות. בהצלחה, איילת אפשטיין - יעוץ גמילה. הדרכת הורים, יעוץ שינה, יעוץ זוגי. 052-8575311

הי מאיה, אני מקווה שהיא חזרה לעצמה בימים שעברו מאז שכתבת לי :) תהליך הגמילה אינו רצוף הצלחות אלא יש בו גם תקופות של התעייפות, ושל הרפיה מהמאמץ החדש. לכן לפעמים יש רגרסיות. מכיוון שאת מספרת שהגמילה מפיפי ביום ובלילה מוצלחת מאוד, זה אומר שהמתוקה הקטנה מתאמצת ומצליחה מאוד, וכנראה שלפעמים זה קצת קשה לה והיא מרפה. כל מה שנדרש מכם זה סבלנות, הבנה, לא להילחץ ולא להלחיץ אותה, ולא להתעסק עם זה אלא לקבל את זה בטבעיות ולדעת שזה יחלוף. בהצלחה, איילת אפשטיין - יועצת גמילה ומדריכת הורים, יועצת שינה ויועצת זוגית. 052-8575311

הי עדי, הרטבת לילה אינה בשליטת הילד, אלא היא התפתחותית. בניגוד לגמילת יום, בה ההורה יכול לעזור ולסייע לילד, גמילת לילה היא פעולה טבעית של הגוף שמתרחשת כאשר הגוף מבשיל לכך. יש ילדים שזה ייקח להם חודשים רבים, ויש ילדים שזה יקרה אצלם מהר. עד גיל 5 - הרטבת לילה נחשבת נורמלית. מבחינה סטטיסטית- 25% מהילדים בני 4 עדיין מרטיבים. בגיל 6- 15% מהילדים, להרטבת לילה יש גורם תורשתי ולכן אצל כ- 75% מהילדים שמרטיבים נמצא הרטבה מאוחרת גם אצל אחד ההורים או האחים. האם יש אצלכם במשפחה הרטבה מאוחרת? אם כן זה מרגיע כי יש לכם עדות לכך שזה מסתדר וחולף... ישנם גורמים פיזיולוגיים שעשויים להשפיע על ההרטבה, כמו שלפוחית עם קיבולת קטנה, שינה עמוקה ועוד. לכן, אם יש לנו ילד מעל גיל 5 עם בעיית הרטבה נלך קודם כל לרופא הילדים כדי לשלול גורמים פיזיולוגיים. בהמשך, ניתן להיעזר בטיפול של פעמונית, שמלמד את הילד להתעורר בלילה כאשר השלפוחית מלאה. תוכלו להתייעץ לגבי זה עם רופא הילדים. בברכה, איילת אפשטיין - הדרכת הורים. 052-8575311

הי עדי, לגבי גנטיקה מעניין לשאול את ההורים שלכם לגביכם, וגם לגבי האחים שלכם, ואחיינים אם יש. לגבי השארת טיטול אני חושבת שזה יותר נוח גם לכם וגם לילד, מאשר להתעסק כמה פעמים בלילה עם החלפות וכביסות, ובמיוחד עכשיו בחורף. לגבי פנייה לטיפול - כמו בכל תהליך של שינוי הרגלים (כסיסת ציפורניים, מציצת אצבע, גמילה ממוצץ, ועוד) הרצון ושיתוף הפעולה של הילד הם פקטור משמעותי להצלחת הטיפול. כדאי לבדוק מה רמת המוטיבציה של הילד והאם הוא מעוניין להפסיק להרטיב בלילה, ואם כן, אז אפשר לפנות לרופא הילדים ולהתייעץ. אם הוא פחות בעניין אז אולי כדאי לדחות את זה עוד קצת ובזמן הזה לעודד את המודעות והמוטיבציה שלו. בהצלחה, איילת אפשטיין - מנחת הורים, יועצת גמילה ושינה, יועצת זוגית. 052-8575311

הי נסרין, סליחה על התשובה המאוחרת מאוד. הייתי בחופשה בחגים ולא שמתי לב לשאלה. מכיוון שחלפו חודשיים מיום שהעלית את השאלה, אשמח לשמוע אם יש התקדמות ואיפה הדברים עומדים כעת? בברכה, איילת אפשטיין - הדרכת הורים 052-8575311

הי נסרין, מהתיאור שלך ניתן להבין שהילד שולט בסוגרים ויכול להתפנות בשירותים בהתאם לגילו. ילד שיכול להתאפק הרבה שעות, וגם יכול לשחרר באופן רצוני כאשר לוקחים אותו לשירותים ומבקשים ממנו לעשות, הוא ילד שאין לו בעיה של גמילה. הוא יכול להתפנות בשירותים אבל הוא בוחר אחרת. גמילה מחיתולים היא אתגר שבו מצד אחד אנחנו צריכים לאפשר לילד עצמאות ושליטה על גופו, ומצד שני לא קל לנו לסמוך עליו ולהעביר לו את ההובלה ותחושת השליטה בגופו. לכן, פעמים רבות ההורים מזכירים, לוקחים לשירותים, מסבירים ומתעסקים הרבה בפיפי ובקקי, וזה יוצר אצל הילד התנגדות ואי שיתוף פעולה. הורים רבים מספרים על תהליך גמילה שהתחיל באופן חיובי עם מוטיבציה רבה מצד הילד ובהמשך התדרדר להתנגדות ומאבקי כוחות, ככל הנראה בגלל התערבות יתר של ההורים והפעלת לחץ מצידם על הילד להתפנות. מה שכדאי לעשות הוא להרפות. לאפשר לילד להחליט בעצמו מתי הוא הולך להתפנות, לכבד את רצונו ולא לקחת אותו לשירותים בניגוד לרצונו, גם במחיר של פספוסים. זה בהחלט לא קל ליישום להורים רבים. חשוב לציין שההתנגדות לגמילה היא בדרך כלל רק סימפטום לצורך כללי בשליטה של שני הצדדים, כך שסביר שאתם חווים קשיים ומאבקי כוחות גם בתחומים אחרים ולא רק סביב עשיית הצרכים. כאשר הקשיים נמשכים זמן רב חבל להמשיך ולסבול, וחשוב לפנות לעזרה מקצועית ולא להמתין. בברכה, איילת אפשטיין - יועצת גמילה ומדריכת הורים, יעוץ שינה ויעוץ זוגי. 052-8575311

הי אוראל יקרה, לפני הכל אני רוצה לאחל לכם שנה טובה ונהדרת, ושבשנה הקרובה, שמתחילה מחר, הילדון המתוק שלכם יצליח סופית לעשות את הצרכים שלו בשירותים. כאשר הילד שלנו חוזר להרטיב, הוא עשוי לחוות תחושת כישלון, וגם אם הוא לא מגיב להרטבה באכזבה זה לא אומר שלא איכפת לו. כל ילד רוצה להתפתח ולהצליח, וכך גם במשימת הגמילה. כשהורים פונים אלי אחרי שנה של תהליך גמילה, הם בדרך כלל מספרים לי שניסו דרכים רבות כדי לנסות ולעזור לילדם. הניסיון להגיב באופנים שונים הוא טבעי ומובן, אך גם עשוי להעביר מסר מבלבל לילד ולעכב את השיפור במצב. אני ממליצה להגיב באופן ענייני להרטבה (גם לקקי), להחליף את הבגדים, תוך מינימום שיחה, הטפות והסברים, ולהמשיך בפעילות בה עסקתם לפני ההרטבה. אל דאגה, הילד שלכם מבין היטב שההרטבה אינה מעשה רצוי, ואין צורך להמשיך לדון בכך. ענייניות היא הדרך הטובה ביותר להגיב לכך כרגע. הימנעו מתזכורות ללכת לשירותים. התזכורות מייצרות התנגדות ומעבירות מסר שאתם לא סומכים על הילד שלכם, ומסר כזה רק מחליש אותו. זה דורש מכם מאמץ להתאפק מלומר לילד ללכת לשירותים, גם אם נדמה לכם שזה ממש הזמן לעשות זאת. רגרסיה בגמילה מושפעת לרוב ממצב רגשי, היא יכולה להיות מייאשת ואף מכעיסה. להתייחסות מתאימה של ההורים יש כוח להשפיע על משך הרגרסיה, ועוד יותר חשוב - לשפר את הרגשתם של הילדים המרטיבים גם בזמן שהמצב טרם נפתר. תנסו לפעול לפי ההמלצות הנ"ל, ואם עד אחרי החגים תרגישו שזה לא מתקדם אז כדאי שנדבר. המועד המתאים ביותר לפנות ליעוץ הוא כאשר אתם מרגישים שאינכם מוצאים את האמונה והאופטימיות לשיפור המצב. כאשר תחושות כאלה מקננות בנו, הילדים שלנו, אשר מרגישים ורגישים אלינו, יחוו את תחושתנו, ויתקשו למצוא את הכוחות לייצר שיפור. לכן, זה הרגע בו אני ממליצה לך לפנות לייעוץ, כזה שיאפשר לך למצוא את הדרך המתאימה ביותר עבורך ועבור הילד שלך לצאת מהמצב. שנה טובה ומוצלחת, איילת אפשטיין - הדרכת הורים ויעוץ זוגי. יועצת שינה וגמילה. 052-8575311

הי ריטה, דבר ראשון והכי חשוב - אני ממליצה בחום לא להחזיר חיתול. היא כבר גדולה מדי לחיתולים, ואם היא ילדה רגילה ללא עיכובים התפתחותיים וללא קשיים מיוחדים אז אין סיבה שלא תלך לשירותים בהתאם לגילה. בנוסף, ילדה שיכולה להתאפק כמו שאת מתארת היא ילדה ששולטת בסוגרים ולכן אין סיבה להחזיר חיתול. במקרים כאלה, הסיבה שהילדים מרטיבים היא רגשית וכדי לתת מענה לצורך הרגשי עלינו לחזק את הילדה ואת תחושת המסוגלות והעצמאות שלה, החזרת החיתול מעבירה מסר של אכזבה וחוסר הצלחה ולכן זה לא מומלץ. אני מניחה שניסיתם דרכים שונות לעזור לה אבל משהו השתבש בדרך וצריך לבדוק איך ניתן להוציא אותה מהתקיעות הממושכת כך שתצליח להיות יבשה כמו בני גילה. פעמים רבות, ילדים שהתחילו את תהליך הגמילה בשיתוף פעולה, מתחילים לאט לאט להתנגד ולסרב. זה קורה בדרך כלל כאשר ההורים עסוקים מאוד בגמילה, חוששים מפספוסים ומבקשים למנוע אותם בכל מחיר, והגמילה תופסת נפח גדול מדי בשגרת היום יום. ההורים מתקשים לסמוך על הילד שילך לשירותים, והם מזכירים לו, מנדנדים לו, מדברים איתו שוב ושוב על הצרכים, וכופים עליו להתפנות בלי להיות קשובים לרצונותיו ולצרכיו. היוזמה והשליטה הגבוהה של ההורים מקשה על הילדים להיות קשובים לגופם ומעוררת את התנגדותם לתהליך. נוצר המון לחץ סביב הגמילה. מה שצריך לעשות הוא לשחרר את הלחץ ולהעביר את השליטה על הצרכים אל הילד. לא לוקחים ילד בניגוד לרצונו לשירותים אלא מאפשרים לו להחליט בעצמו מתי הוא הולך להתפנות ומכבדים את רצונו. נשמע פשוט, אבל בהחלט לא קל ליישום...זהו תהליך שלוקח זמן, ובמהלכו חשוב לעודד את הילד גם על ניסיונות וגם על הצלחות קטנות בדרך. אמצו הסתכלות אופטימית (בסוף היא תעשה בשירותים), ושדרו לילדה מסר של אמון ביכולתה להשלים את המשימה ההתפתחותית שלה. אם בעוד כמה שבועות אתם לא רואים התקדמות משמעותית, חבל שאתם והילדה תמשיכו לסבול, אתם מוזמנים להיות איתי בקשר. שנה טובה, איילת אפשטיין - הדרכת הורים ויעוץ זוגי. יעוץ שינה וגמילה. 052-8575311

ב יקרה שלום רב, אני שמחה לשמוע שהבן שלכם נגמל בהצלחה ומצליח בדרך כלל להגיע לשירותים להתפנות. הציפייה שלנו היא שככל שיעבור זמן וההרגל ללכת לשירותים ביום יתקבע, הוא יעבור גם ללילה. אפשר להוריד את החיתול בלילה, כאשר רואים שהילד קם יבש משנת הצהריים, וכאשר בלילה הוא גם יבש כמה לילות ברצף במשך שבועיים שלושה. חשוב לדעת שהרטבת לילה אינה בשליטת הילד, אלא היא התפתחותית. בניגוד לגמילת יום, בה ההורה יכול לעזור ולסייע לילד, גמילת לילה היא פעולה טבעית של הגוף שמתרחשת כאשר הגוף מבשיל לכך. יש ילדים שזה ייקח להם חודשים רבים, ויש ילדים שזה יקרה אצלם מהר. עד גיל 5- הרטבת לילה נחשבת נורמלית. מבחינה סטטיסטית- 25% מהילדים בני 4 עדיין מרטיבים. בגיל 6- 15% מהילדים, להרטבת לילה יש גורם תורשתי ולכן אצל כ- 75% מהילדים שמרטיבים נמצא הרטבה מאוחרת גם אצל אחד ההורים או האחים. ישנם גורמים פיזיולוגיים שעשויים להשפיע על ההרטבה, כמו שלפוחית עם קיבולת קטנה, שינה עמוקה ועוד. לכן אם יש לנו ילד מעל גיל 5 עם בעיית הרטבה נלך קודם כל לרופא הילדים כדי לשלול גורמים פיזיולוגיים. הבן שלכם עדיין צעיר ואני מציעה לשמוח על הגמילה הטובה שלו ביום ולהמתין בסבלנות ובלי לחץ עד שיצליח לרכוש שליטה גם בלילה. מקווה שעזרתי, בברכה, איילת אפשטיין - מנחת הורים ויועצת זוגית, יועצת שינה וגמילה 052-8575311

הי גלי, גמילה מחיתולים היא אתגר להורים ולילדים וזה מאתגר כפליים עם תאומים. הגמילה היא תהליך של עצמאות - מצד אחד הילד שואף לשליטה על גופו, ומצד שני ההורה צריך לסמוך על הילד ולהעביר לו את השליטה. לפעמים זה לא פשוט, ויש התנגשות בין הרצון של ההורה ושל הילד ואז הגמילה עלולה להסתבך. הילדים רוצים להיות עצמאיים ולהחליט לבד על הצרכים שלהם, וההורים לוקחים אחריות ושליטה כדי שלא יהיו פספוסים. כך נוצרים מאבקי שליטה אשר מעכבים ותוקעים את תהליך הגמילה. ככל שהילדים מתנגדים, כך ההורים בדרך כלל עסוקים מאוד בגמילה, חוששים מפספוסים ומבקשים למנוע אותם, והגמילה תופסת נפח גדול מדי של התעסקות בשגרת היום יום. מה שצריך לעשות הוא להרפות. לאפשר לילדים להחליט בעצמם מתי ללכת להתפנות ולכבד את רצונם. חשוב לציין שההתנגדות לגמילה היא בדרך כלל ביטוי לצורך כללי של שליטה לשני הצדדים (ילדים והורים), ולכן לרוב יהיו קשיים ומאבקי כוחות עם הילדים גם בתחומים אחרים, ולא רק סביב עשיית הצרכים. אם זה המצב, ואם הקשיים סביב הגמילה ימשיכו זמן רב -מומלץ לפנות לעזרה מקצועית. אשמח לעזור לכם. בברכה, איילת אפשטיין - הדרכת הורים ויעוץ זוגי, יעוץ שינה וגמילה. 052-8575311

הי נטי, אני מקווה שעכשיו יש שיפור... הקושי הנפוץ ביותר והאופייני ביותר לשלבי הגמילה הראשונים הוא הפספוסים. הילד בשלב של למידה והוא עדיין לא מזהה את הצורך מוקדם מספיק, או מחכה לרגע האחרון ומפספס. למה? מבחינה פיזיולוגית, טווח הזמן להתאפקות הולך וגדל בהדרגה ובינתיים, מבחינה רגשית, הילד מתקשה לעיתים להפסיק את פעילותו: לעצור משחק או צפייה בסרט, להפסיד אולי את הצעצוע לילד אחר וללכת להתפנות. מה עושים? היות ומדובר בקושי נורמלי לחלוטין המהווה למעשה חלק מגמילה תקינה, אין צורך לעשות הרבה. אפשר, אם רואים שהילד שקוע במשחק זמן ממושך להציע לו להתפנות, להבטיח לו שנשמור עבורו את הצעצוע או שנעצור את הסרט ולא נמשיך בלעדיו. חשוב להתאזר בסבלנות, התופעה צפוייה להשתפר מעצמה. בהצלחה, איילת אפשטיין - הדרכת הורים ויעוץ זוגי, יעוץ שינה וגמילה, 052-8575311

הי אודי, בנך בן 4 ואני מבינה שהוא גמול מפיפי אבל קקי הוא מסרב לעשות באסלה ומבקש להתפנות בחיתול. אם הבנתי נכון, אז לא נראה שיש כאן פחד מהאסלה שהרי פיפי הוא עושה בשירותים בלי בעיה. בנוסף, ילד שיכול להתאפק עד ששמים לו חיתול ואז להתפנות, הוא למעשה שולט בסוגרים ויכול להחליט איפה ומתי לעשות קקי. כלומר הוא יכול לבחור אם לעשות בחיתול או באסלה. אצל ילדים רבים חוסר שיתוף הפעולה עם הקקי הוא דרך ביטוי, זה שפה. ברוב המקרים בהם ילדים בגיל 4 נמצאים בתהליך גמילה ארוך ומתיש, ניתן לראות שיש עוד מקומות בהם הילד מתקשה לשתף פעולה – עקשנות רבה, בכיינות, קושי להתגמש ולזרום, משא ומתן על כל דבר, ילד שרוצה שהכל יהיה בדרכו, והוא מתוסכל כאשר דברים אינם קורים כפי שהוא רוצה, קשיים בשינה, בררנות באכילה ועוד. אם את מזהה אצל בנך חלק מהמאפיינים הנ"ל אז הקקי הוא חלק מתמונה רחבה יותר. המפתח לשינוי הוא להבין את ההתנהגות (למה הוא לא מוכן לעשות בשירותים) ולתרגם אותה לצורך הרחב יותר שהיא מבטאת. כאשר הילד יקבל מענה לצורך הרחב, זה ישליך באופן אוטומטי גם לגבי שיתוף הפעולה עם הקקי. מכיוון שאתם כבר מעל שנה בתהליך, וכל מה שניסיתם לא יצר התקדמות משמעותית, אני ממליצה לפנות לייעוץ. במקרים כאלה אין פתרון קסם שניתן לתת בעזרת עצה קצרה בפורום. זה דורש בירור יותר רחב - להבין יותר את האופי של הבן שלכם, ולבדוק אם התגובות שלכם (ההורים) מקדמות או מעכבות את תהליך הגמילה שלו ועוד... בהתאם לכך אוכל לתת לכם הדרכה רלוונטית, מעמיקה, ומותאמת אישית. חשוב לעזור לילד להתקדם ולהיות מותאם לכל בני גילו ולשלב ההתפתחותי שלו, כדי שלא ילעגו לו, כדי שתחושת הערך שלו לא תפגע, וכדי שלא תצטרכי להגיע לגן לנקות אותו. בברכה, איילת אפשטיין – מנחת הורים ויועצת זוגית, יועצת שינה וגמילה מחיתולים. 052-8575311

הי אודי, ילדים נגמלים בו זמנית מפיפי ומקקי. לפעמים הם לא מצליחים להתקדם ולעשות בשירותים אחד מהם. לכן, למעשה, תהליך הגמילה של הבן שלך התחיל לפני שנה (לא לפני שבוע וחצי), והוא הצליח עם הפיפי וקצת נתקע עם הקקי. אני מבינה שאתם ההורים גרושים וזה מוסיף עוד מורכבות וקושי. כדי לתת לכם הדרכה רלוונטית שבאמת תעזור אני ממליצה על הדרכת הורים פרטנית. אתם מוזמנים להיות בקשר. בברכה, איילת אפשטיין - הדרכת הורים ויעוץ זוגי, יעוץ שינה וגמילה. 052-8575311

הי עירית, אני מבינה את ההתלבטות שלך ואני מניחה שבגלל שהגמילה מפיפי הצליחה כל כך יפה אז החזרת החיתול מבטלת את ההצלחה החשובה הזו. ילדה שגמולה מפיפי לא מומלץ להחזיר לגמרי את החיתול. אני חושבת שמכיוון שהיא בסך הכל חודש בתהליך הגמילה, ונראה שהיא למדה היטב לשלוט בצרכים שלה (גם לקקי היא מתאפקת) אז חבל להחזיר את החיתול. אני לא כל כך מבינה מה זה אומר שחלה רגרסיה בגלל בעיות התנהגות. לכן אני חושבת שכדאי להורים לקבל הדרכה ולעזור לה להתקדם בתהליך הגמילה ולא להתייאש כל כך מהר. אשמח לעזור. בברכה, איילת אפשטיין - יעוץ הורי וזוגי, יעוץ שינה וגמילה. 052-8575311

הי עדי, ישנם מקרים בהם אני מציעה להחזיר את החיתול ולנסות שוב בהמשך. זה בדרך כלל כאשר הילד צעיר מדי וכנראה שלא היה מוכן מלכתחילה לגמילה, או כאשר הילד כלל לא משתף פעולה והוא לא בשל רגשית לתהליך הגמילה. זה כנראה לא המצב של בנך. הוא כבר גדול, ולמרות שהוא עושה פעמים רבות בבגדים, הרי שהוא גם משתמש בשירותים לקקי ובחלק מהפעמים גם לפיפי. לכן לא נראה לי שמתאים ולא הייתי ממליצה להחזיר לו את החיתול. המטרה בגמילה היא לחזק את הילד ואת תחושת המסוגלות והעצמאות שלו, והחזרת החיתול מעבירה מסר של אכזבה וחוסר הצלחה. אני מניחה שניסיתם דרכים שונות לעזור לו אבל משהו השתבש בדרך וצריך לבדוק איך ניתן להוציא אותו מהתקיעות הממושכת כך שיצליח להיות יבש כמו בני גילו. ברוב המקרים פספוסים בשלב הזה (ילד מעל גיל 3 שנמצא תקופה ארוכה בגמילה) מקורם בקושי התנהגותי ורגשי, ולכן מומלץ להיעזר בהדרכת הורים פרטנית. בברכה, איילת אפשטיין - יועצת גמילה מנחת הורים ויועצת זוגית 052-8575311

הי טל, רוב הילדים נגמלים קודם ביום, ורק לאחר שגמילת היום מתבססת הם נגמלים גם בלילה. ובנוסף, ילדים בדרך כלל נגמלים בצורה טבעית בלילה בין גילאי 4.5-2. מכיוון שבתך צעירה מאוד ועדיין מרטיבה בשינה גם בלילה וגם בצהריים, לא מומלץ לדחוף אותה לגמילה בלילה, והחיתול בלילה לא גורם לבלבול ולרגרסיה ביום. גמילת לילה שונה מגמילת יום. בניגוד לגמילה ההתנהגותית והמודעת מהחיתול ביום, גמילה מחיתולים בלילה היא תהליך טבעי של הבשלה פיזיולוגית של המערכת. הרטבת לילה היא שחרור בלתי רצוני של שתן בזמן שינה. היא נובעת מאי בשלות של מערכת הרפלקסים, המפקחת על השליטה בשלפוחית השתן. אם הילד מרטיב ברוב הלילות, ומעולם לא נגמל בלילה, סימן שאכן המערכת שלו עדיין אינה בשלה. בברכה, איילת אפשטיין - יעוץ זוגי והדרכת הורים, יועצת שינה וגמילה. 052-8575311

הי אמא מודאגת, קראתי את דברייך בעצב רב. ילדים לא צריכים לעבור התעללות בגן. זה איום ונורא. מכיוון שאת מתארת מקרה מאוד יוצא דופן וקיצוני, אז רק לאחר שאשמע פרטים נוספים חשובים ורלוונטיים, אוכל לענות לך ולעזור באופן אחראי ומיקצועי. מה קרה בגן? מה קורה איתה עכשיו? - אני מניחה שהוצאתם אותה מהגן, כל השגרה שלה התערערה, וניתן להבין שהיא חווה הרבה מאוד טלטולים ושינויים. לשם התחלה, אני מציעה שתלכי לרופא הילדים שלה, שיבדוק אותה ויוודא שהכל בסדר. אם הרגרסיה לא תעצר אז אני ממליצה על הדרכה הורית כדי שתקבלו כלים לעזור לה. בברכה, איילת אפשטיין - הדרכת הורים ויעוץ זוגי, יעוץ שינה וגמילה, 052-8575311

הי אביב, נשמע שקשה לו, וגם לכם. אשמח לפרטים נוספים לפני שאענה: 1. שתף אותי בסימני הבשלות שלו. במילים אחרות, כיצד אתם רואים שהוא יכול להתאפק כשהוא רוצה? 2. האם הכנתם אותו לקראת הגמילה? אם כן, אז כיצד? להתראות, איילת אפשטיין - הדרכת הורים ויעוץ זוגי, יעוץ שינה וגמילה. 052-8575311

הי אביב, מדבריך נראה שהיכולת לשלוט בסוגרים קיימת, ובנוסף נראה שעשיתם לו הכנה טובה ומספקת. אלא שלא תמיד זה עובד חלק כמו שחשבנו, וגם ילדים שכל הסימנים מראים שהם בשלים ומוכנים לגמילה, זקוקים לפעמים לעוד קצת זמן כדי להצליח. לפעמים זה קשור לכך שאנחנו ההורים יוצרים ציפייה גדולה לקראת הגמילה, ואפילו מגזימים קצת בהתלהבות שלפני הורדת החיתול, מכוונות טובות כמובן. זה עלול לייצר אצל הילד לחץ ואפילו פחד לאכזב (במיוחד אצל ילדים שרגילים להיות מוצלחים ולקבל הרבה שבחים על כל מה שהם עושים). שימו לב - האם לילדכם קשה להתמודד עם תסכול ועם אי הצלחה? אם כן, אז כדאי לנסות להפחית אצלו את תחושת הלחץ, כך שיבין שאי הצלחה היא חלק מתהליך הלמידה. אני ממליצה לדבר איתו ולומר לו שכאשר מורידים את החיתול לא מיד מצליחים לעשות פיפי וקקי בסיר. בהתחלה קורה שעושים לפעמים בתחתונים או על הרצפה וככה לומדים לאט לאט להרגיש מתי צריך ללכת לשירותים. הורידו ווליום בהתייחסות ובעיסוק בגמילה, אל תעשו מזה עניין מרכזי שבו מתמקדים אלא התייחסו אל הגמילה כאל דבר טבעי ורגיל. עודדו את הילד דווקא בפעמים שבהן קשה לו. כלומר, במקום לחכות להצלחות ואליהן להתייחס, חכו לרגעי הקושי, למשל כשהילד מפספס או מתנגד לגשת לסיר, ואמרו לו: "קורה לפעמים שמרטיבים את הבגדים, ככה לומדים. אנחנו יודעים שלאט לאט אתה תלמד ותצליח". נקו בענייניות והמשיכו הלאה בלי שיחות ממושכות ובלי הסברים מיותרים שחוזרים על עצמם. שדרו שאתם מאמינים בו, וסומכים עליו שהוא יכול, וזה רק עניין של זמן עד שיצליח. אתה מוזמן לשתף בעוד שבוע-שבועיים ואני מקווה שתעדכן שיש שיפור. בהצלחה, איילת אפשטיין - יעוץ זוגי והדרכת הורים, יעוץ שינה וגמילה 052-8575311

הי ספיר, ילדים רבים חווים רגרסיה לאחר הצטרפות של אח חדש, שזה מצב שגרם לטלטלה בחיי הילד ודורש הסתגלות מחודשת. הילד נמצא בעומס רגשי שאותו הוא משחרר בעת השינה, ועם השחרור משתחררים גם הסוגרים. חשוב לדעת שההרטבה אינה בשליטת הילד ולכן, המשיכו לנהוג כפי שאתם נוהגים – החליפו בזריזות את הסדינים ונקו אותו בלי לעשות מזה עניין, ובלי להביע כעס ואכזבה. אם אתם מעירים אותו להתפנות פעם אחת בלילה וזה גורם לו לקום יבש אז נראה לי שאתם יכולים להמשיך. אך חשוב לדעת שזה חוסך את הכביסות וההתעסקות עם בגדים ומצעים רטובים באמצע הלילה (וזה בהחלט חשוב בפני עצמו), אך לא בהכרח תורם ללמידה של התאפקות והחזקת הסוגרים. אפשר לשוחח איתו (שיחה חד פעמים. לא לחזור על הדברים שוב ושוב) ולומר לו: לפעמים כשאתה ישן הפיפי יוצא לך בלי שאתה שם לב. אבל למרות זאת, אפילו שאתה ישן, תנסה להרגיש אם יש לך פיפי, ולהתעורר וללכת לשירותים או לקרוא לנו. המטרה בשיחה היא לעורר את המודעות של הילד לכך שהוא מסוגל לפתח את היכולת לקום בלילה כשיש לו פיפי או להתאפק עד הבוקר. הכי חשוב לדעת שגמילת לילה איננה בשליטת ההורים, ומבחינה סטטיסטית 25% מהילדים עד גיל 4 עדיין מרטיבים. מכיוון שהוא מאוד צעיר ההמלצה היא בדרך כלל לתת לגוף להבשיל עד שהוא יצליח להתאפק בלילה. לכן, אני ממליצה לכם להיות סבלניים עד שהוא יצליח שוב לקום יבש בבוקר. יש מקרים שאני אפילו ממליצה להחזיר את החיתול בלילה (בלבד) ולהוריד בעוד כמה חודשים. ועד אז, חזקו את תחושת הערך שלו, תנו לו להרגיש בשליטה במקומות שזה אפשרי, ואל תתנו לנושא הגמילה בלילה להעסיק אתכם יותר מדי. רוב הסיכויים שזה יחלוף כלעומת שבא. אשמח לשמוע מה את חושבת. בהצלחה והמשך חג שמח, איילת אפשטיין – הדרכת הורים וייעוץ זוגי, ייעוץ שינה וגמילה 052-8575311

הי ספיר, כאשר ילד נגמל מהרטבה בלילה, ולאחר מספר חודשים של לילות יבשים הוא חוזר להרטיב, עלינו לחפש גורמים שהם רגשיים-התנהגותיים שמשפיעים עליו. בדרך כלל הסיבה היא שהילד שנמצא בעומס רגשי, ישחרר לחץ בעת השינה, וירטיב. ניתן לראות את זה למשל סביב הצטרפות של אח/ות חדש למשפחה, כפי שקרה אצלכם. ילד חדש במשפחה זה אירוע מטלטל בחיי הילד, דורש ממנו הסתגלות מחדש, ומהסטרס הוא חוזר להרטיב. לפעמים זה יהיה בגלל התמודדות רגשית שאיננו מודעים אליה, ובמקרים רבים נוכל לראות זאת כאשר יש מאבקי כוח וקונפליקטים בין ההורים לילד אשר מלווים במתח, כעס, צעקות, בכי ותסכול (הן של הילד והן של ההורים). האם אתם מרגישים שקשה איתו? שהוא עקשן? דעתן? קשה לו לקבל "לא"? קשה לגייס אותו לשיתוף פעולה? שאתם כועסים עליו הרבה? מהעדכון שלך נראה שיש הסלמה ברגרסיה שלו, והוא מרטיב גם בשנ"צ. אם יש לכם איתו מאבקי כוח אז יכול להיות שההסלמה בהרטבה קשורה לזה. מכיוון שעברו רק 3 ימים, אז אני מציעה שתתני לזה קצת זמן. אם זה לא ישתפר או אם זה יחמיר, אז אני מציעה לך לבוא להדרכת הורים פרטנית כדי שאוכל לאבחן מה משפיע על הילד, מה גורם לרגרסיה, ולהדריך אתכם מה לעשות כדי לסייע לו. מוזמנת להגיב. בברכה, איילת אפשטיין – הדרכת הורים וייעוץ זוגי, ייעוץ שינה וגמילה 052-8575311

הי מורן, נראה שהבן שלך בשל לגמילה ומצליח לעשות בשירותים, ואני בטוחה שהוא ואתם שמחים על כך. אני חושבת שלמרות שהוא חולה, אפשר להמשיך בלי להחזיר חיתול, ולקחת בחשבון שאולי זה יהיה קצת יותר מאתגר, ואולי יהיו יותר פספוסים, ואולי זה ייקח קצת יותר זמן, אבל בסוף הוא יצליח. הוא כבר בן 3, הוא גדול, הוא מבין, הוא מוכן ובשל, וחבל להחזיר לו את החיתול. תסמכו עליו שהוא יכול. תשארו איתו בבית, תהיו קרובים לשירותים, ותנו לו ביטחון. עם זאת, גם האינטואיציות שלכם חשובות. אתם מכירים הכי טוב את הילד שלכם, ולכן, אם נראה לך שהמחלה ממש מקשה וזה הופך להיות מתסכל מדי, אז החזירי לו את החיתול לכמה ימים. במקרה זה, חשוב לתווך ולומר לו מדוע מחזירים את החיתול ושתורידו אותו שוב מיד כשהוא יבריא. מה דעתך? מה עשיתם בסוף? אשמח לעדכון. בהצלחה, איילת אפשטיין - הדרכת הורים וייעוץ זוגי, יועצת שינה וגמילה 052-8575311

הי דקלה, רגרסיה בתהליך הגמילה הינה תופעה שכיחה, ויכולה להיות בדרגות שונות, מהרטבה קלה ועד שחרור כל הצרכים בבגדים וסירוב להשתמש בשירותים לתקופה מסויימת. לפעמים זה קורה בעקבות שינוי בחיים (אבא במילואים, אח קטן נולד, מעבר דירה, מריבות בין ההורים ועוד) ולעיתים מסיבות אחרות. מומלץ לא לעשות מזה עניין, לא להיכנס ללחץ, ולא להכניס ללחץ את הילדה. מתייחסים לפספוסים בצורה קצרה ועניינית ככל האפשר, לא עושים שיחות חוזרות, ולא מסבירים שוב ושוב את אותם הדברים שהיא כבר שמעה מן הסתם הרבה פעמים. עוזרים לה להתנקות מבלי להביע אכזבה או כעס וממשיכים האלה. היכולת לשלוט בסוגרים הושגה, היא גמולה, ומסיבות רגשיות היא לא משתפת פעולה ועושה בבגדים. פעמים רבות, ילדים קטנים, מבטאים צורך בשליטה דרך פספוסים – בזה רק היא שולטת וקובעת ואף אחד לא יכול לעשות את זה במקומה. לכן, כדאי לאפשר לה שליטה ביום יום בכל דבר שניתן, למשל על ידי בחירה בין שתי אופציות – מה היא רוצה ללבוש, לאכול, לעשות, לשחק וכד'. כאשר תאפשרו לה שליטה במקומות ובזמנים שמתאימים לכם זה ייתן מענה לצורך שלה בשליטה ואולי היא לא תזדקק לו יותר בצרכים ותפסיק להרטיב. אם זה לא ישתנה בתוך מספר שבועות כדאי לפנות להדרכת הורים. אשמח לעזור לכם. בהצלחה והמשך חג שמח, איילת אפשטיין – הדרכת הורים וייעוץ זוגי, יעוץ שינה וגמילה 085-2575311

הי עדי, מהתיאור שלך, ובמיוחד לאור העבודה שהבן שלך גמול גם בלילה וללא פספוסים בלילה, אני מסכימה מאוד עם ההתרשמות שלך - שיש לו שליטה מלאה. ניתן לומר בביטחון שתהליך הגמילה שלו הושלם, במובן שהוא שולט לחלוטין בצרכים ובגוף שלו. ולכן, ההסבר לכך שהוא ממשיך להרטיב הינו מסיבות רגשיות/התנהגותיות. שאלה לי - איך הוא בגן? האם גם שם הוא מרטיב כמו בבית? מחכה לתשובתך, בברכה, איילת אפשטיין - יעוץ זוגי והדרכת הורים, יועצת שינה וגמילה. 052-8575311

הי עדי יקרה, נראה שבגן יותר קל לו, ובבית משהו לא עובד לו. מכיוון שהוא כבר גדול, ומכיוון שכבר תקופה מאוד ארוכה הפספוסים נמשכים ללא שום התקדמות משמעותית (שנה וחצי זה הרבה זמן) – אני ממליצה על התייעצות מקיפה ועמוקה כדי לבדוק איך אפשר לקדם אותו. לא ניתן לעשות זאת בכמה מילים כתובות. לא רק אתם סובלים מהמצב, גם הוא סובל ממנו, וחבל שזה יפגע בתחושת הערך ובדימוי העצמי שלו. אני מעריכה שיש עוד מקומות שקשה לו לשתף פעולה איתכם. האם הוא ילד שחשוב לו לקבוע, להחליט, ושדברים יקרו כפי שהוא רוצה? פעמים רבות עם ילדים שנמצאים במאבקי כוח ושליטה עם ההורים, הפיפי והקקי עשויים להפוך ל"נשק" כי הם בשליטה בלעדית של הקטנטן. במקרים כאלה מומלץ לפנות להדרכה פרטנית של ההורים. אשמח לעזור לכם - אתם מוזמנים להתקשר 052-8575311. בברכה, איילת אפשטיין - הדרכת הורים וייעוץ זוגי, ייעוץ שינה וגמילה 052-8575311

שלום רב אורטל יקרה, אתם בתחילת תהליך גמילה, ולפי מה שאת מספרת התחלתם בזמן טוב, כי נראה שהבן שלך אכן בשל ומוכן לגמילה (על כך מעידה העובדה שהוא יכול להתאפק חצי שעה) . כל הכבוד. אני חושבת שהוא פשוט קצת בלחץ מהאתגר החדש. הוא מבין שהוא צריך להתאפק, ללכת להתפנות בשירותים, אבל הוא לא רגיל ואולי הוא קצת חושש מהמנהג החדש הזה שאליו הוא צריך להסתגל. אני חושבת שההשתוללות והבכי זה כי הוא מתאמץ להתאפק ולא ללכת לשירותים והוא בלחץ שהפיפי יברח לו, מה שאכן בסוף קורה. בשלב הזה, אני מציעה להתייחס לכך כאל חבלי לידה. כמו שאומרים, כל ההתחלות קשות ואחר כך קל יותר... מכיוון שאתם רק ימים ספורים בתהליך הגמילה אני מציעה להרגיע אותו, לא להילחץ בעצמכם מהלחץ והבכי שלו, לא להושיב אותו בכוח, אלא להציע לו לעשות בסיר/ישבנון, ואם הוא לא רוצה ובסוף בורח לו אז תעודדו אותו שאתם סומכים עליו שלאט לאט, בקצב שלו, הוא ילמד לעשות בסיר. תעבירו לו מסר של אמונה - שבקרוב הוא יצליח. מכיוון שעברו כבר כמה ימים מאז ששלחת את השאלה, אני מקווה שכבר חל שיפור. אשמח אם תשתפי :) בהצלחה וחג שמח, איילת אפשטיין - יעוץ זוגי והדרכת הורים, יעוץ שינה וגמילה 052-8575311

הי אורטל, תודה ששיתפת :) אני ממש שמחה לשמוע שיש שיפור, שאתם מעודדים את הילד ושהוא שואב מכם כוחות ומצליח יותר ויותר לעשות בשירותים. מאחלת לכם המשך תהליך גמילה מוצלח ומהיר. חג שמח, איילת אפשטיין - הדרכת הורים ויעוץ זוגי, יעוץ שינה וגמילה. 052-8575311

הי ליאת, את מתארת תהליך גמילה נורמטיבי, שהתחיל טוב, ביוזמת הילד, אשר לאט לאט למד לשלוט בגוף שלו והשתפר - הפספוסים פחתו, עם קקי הוא בשליטה, ואפילו בלילה הוא היה יבש יותר ויותר. אבל, אחרי זמן מה, משהו בהתקדמות שלו נעצר, ואפילו יש נסיגה ופחות שיתוף פעולה. פעמים רבות, ילדים שהתחילו את תהליך הגמילה בשיתוף פעולה, מתחילים לאט לאט להתנגד ולסרב. זה קורה בדרך כלל כאשר ההורים עסוקים מאוד בגמילה, חוששים מפספוסים ומבקשים למנוע אותם בכל מחיר, והגמילה תופסת נפח גדול מדי בשגרת היום יום. ההורים מתקשים לסמוך על הילד שילך לשירותים, והם מזכירים לו, מנדנדים לו,לוקחים אותו לשירותים כל חצי שעה, מדברים איתו שוב ושוב על הצרכים, וכופים עליו להתפנות בלי להיות קשובים לרצונותיו ולצרכיו. היוזמה והשליטה הגבוהה של ההורים מקשה על הילדים להיות קשובים לגופם ומעוררת את התנגדותם לתהליך. נוצר המון לחץ סביב הגמילה. מה שצריך לעשות הוא לשחרר את הלחץ ולהעביר את השליטה על הצרכים אל הילד. אין צורך להזכיר לו כל חצי שעה, אלא מאפשרים לו להחליט בעצמו מתי הוא הולך להתפנות ומכבדים את רצונו. נשמע פשוט, אבל בהחלט לא קל ליישום... זהו תהליך שלוקח זמן, ובמהלכו חשוב לעודד את הילד גם על ניסיונות וגם על הצלחות קטנות בדרך. חשוב לאמץ גישה אופטימית ולהעביר לילד מסר של אמון ביכולתו להשלים את המשימה ההתפתחותית שלו. אם בעוד כמה שבועות אתם לא רואים התקדמות משמעותית, חבל שאתם והילד תמשיכו לסבול. אתם מוזמנים להיות איתי בקשר ואשמח להדריך אתכם כיצד לעזור לו לצאת מהרגרסיה. בברכה, איילת אפשטיין - הדרכת הורים ויעוץ זוגי, יעוץ שינה וגמילה. 052-8575311

הי לני, גמילה היא שלב התפתחותי, כמו ישיבה, זחילה, הליכה, דיבור וכד', ורוב הילדים נגמלים בין גיל 2-3 (בהנחה שאין להם עיכובים התפתחותיים כלשהם). את מתארת ילד מתוק, שהוא למעשה גמול, אבל משהו בהתפתחות התהליך נראה קצת תקוע, וקשה לו להתקדם באופן טבעי לשלב הבא. למה אני מעריכה שהוא גמול? כי הוא רכש את המיומנות הבסיסית הנדרשת לגמילה שהיא שליטה בסוגרים. את מתארת שהוא יודע לזהות את איתותי הגוף, הוא יודע לזהות כשהוא צריך פיפי או קקי, והוא מתאפק שעות רבות, כלומר הוא שולט לחלוטין בסוגרים ובצרכים שלו. מכיוון שהוא גם גדול בגיל (3.2) אני מצטרפת להבנה שלך שהוא בשל ושצריך לעזור לו להתקדם. בנוסף, אני חושבת שהוא סובל מהמצב, גם אם זה לא ניכר כלפי חוץ, שהרי זה קשה להתאפק מדי יום כל כך הרבה שעות בגן ולהתפנות רק כשהוא מגיע הביתה. אני אשמח ללוות אתכם, לעזור לכם להבין את מקור הקושי, וללמד אתכם כיצד לעודד אותו להתקדם ולהצליח בגמילה. אני חושבת שהוא יכול לעשות את זה בקלות, ושהוא זקוק לתמיכה ולביטחון שלכם בכוחות שלו, שתטעו בו אומץ להצליח. אני מזמינה אותך ליצור איתי קשר ואדריך אתכם כיצד לעשות זאת. בברכה, איילת אפשטיין – מדריכת הורים ויועצת זוגית, יועצת שינה וגמילה. 052-8575311

שלום רב שמחה, אני מצטערת מאוד לשמוע שתהליך הגמילה עם הבן שלך הוא מורכב, ושאת לא בטוחה אם נכון לגמול אותו עכשיו. ממה שכתבת אני מבינה שגם בגן לא בטוחים לגבי הגמילה. לצערי הרב גם אני לא יכולה לייעץ לך. ילדים עם צרכים מיוחדים צריך להכיר היטב על מנת לקבוע אם הם מסוגלים לעבור תהליך של גמילה. לא ניתן לקבל החלטה כזו במסגרת הפורום הזה. לכן אני מציעה לך להיעזר במי שמכיר אותו היטב, למשל, אנשי המקצוע שעובדים איתו בגן המיוחד. ההחלטה לגבי בשלות ויכולת לגמילה צריכה להיעשות על ידי מי שיודע מה הקשיים שלו ומה רמת המסוגלות שלו. מאחלת לכם בהצלחה רבה, המשך חנוכה שמח, איילת אפשטיין - יעוץ זוגי והדרכת הורים, יעוץ שינה וגמילה. 052-8575311

אמא יקרה שלום רב, מהמילים שכתבת אני מרגישה את הייאוש ואת עוגמת הנפש שלך. את עושה כל כך הרבה מאמצים לעזור לבתך, והתחושה היא שזה לא עובד והיא ממשיכה לעשות פיפי בבגדים. את מתארת פער גדול בין הבית לגן, עד כדי כך שאת לא מאמינה שזה אפשרי שבגן היא יבשה... אני חושבת שאין לגן אינטרס לשקר ולממן חיתולים כדי לחסוך לך כביסות במשך תקופה כל כך ארוכה (7 חודשים)... ואני רוצה להוסיף שהרבה פעמים רואים אצל ילדים התנהגות שונה בין הבית לבין הגן. למשל – בגן הם נרדמים וישנים בקלות ובבית יש בעיות סביב השינה, בגן הם אוכלים מצוין כל מה שמגישים להם ובבית הם בררנים ויש עניינים סביב אוכל, בגן הם מתנהגים יפה ומשתפים פעולה ובבית מאוד קשה איתם. גם בנושא הגמילה יכולים להיות פערים גדולים בין הגן לבית, וכנראה שזה מה שקורה עם הבת שלך, אבל הכי חשוב – שזה מאוד מעודד, ומעיד על כך שהיא שולטת בצרכים ויודעת ללכת לשירותים. אז מה יוצר את ההבדל בין הבית לגן? פעמים רבות, ילדים שהתחילו את תהליך הגמילה בשיתוף פעולה, מתחילים לאט לאט להתנגד ולסרב. זה קורה בדרך כלל כאשר ההורים עסוקים מאוד בגמילה, חוששים מפספוסים ומבקשים למנוע אותם בכל מחיר, והגמילה תופסת נפח גדול מדי בשגרת היום יום. ההורים מתקשים לסמוך על הילד שילך לשירותים, והם מזכירים לו, מנדנדים לו, מדברים איתו שוב ושוב על הצרכים, וכופים עליו להתפנות בלי להיות קשובים לרצונותיו ולצרכיו. היוזמה והשליטה הגבוהה של ההורים מקשה על הילדים להיות קשובים לגופם ומעוררת את התנגדותם לתהליך. נוצר המון לחץ סביב הגמילה. מה שצריך לעשות הוא לשחרר את הלחץ ולהעביר את השליטה על הצרכים אל הילד. לא לוקחים ילד בניגוד לרצונו לשירותים אלא מאפשרים לו להחליט בעצמו מתי הוא הולך להתפנות ומכבדים את רצונו. נשמע פשוט, אבל בהחלט לא קל ליישום...זהו תהליך שלוקח זמן, ובמהלכו חשוב לעודד את הילד גם על ניסיונות וגם על הצלחות קטנות בדרך. אמצו הסתכלות אופטימית (בסוף היא תעשה בשירותים), ושדרו לילדה מסר של אמון ביכולתה להשלים את המשימה ההתפתחותית שלה. אם בעוד כמה שבועות אתם לא רואים התקדמות משמעותית, חבל שאתם והילדה תמשיכו לסבול, אתם מוזמנים להיות איתי בקשר. בברכה, איילת אפשטיין - הדרכת הורים ויעוץ זוגי, יעוץ שינה וגמילה. 052-8575311

הי רחלי, גמילה מחיתולים היא לכאורה עניין פשוט וטבעי, אבל מסתבר שלפעמים היא זורמת ולפעמים היא נמשכת זמן רב ויוצרת מצוקה להורים ולילדים. לכן זו אחת הסיבות השכיחות לפנייה לייעוץ מקצועי. קורה לפעמים, שילדים שהתחילו את תהליך הגמילה בשיתוף פעולה (כמו בנך שבקש ללכת לשירותים, למד להתאפק, עשה כמה פעמים בשירותים ובסיר), מתחילים לאט לאט להתנגד, לא מוכנים ללכת לשירותים ועושים בבגדים. לרוב ההורים זה גורם להיות מאוד עסוקים בגמילה, להציע לילד פעמים רבות ללכת לשירותים, לדבר על זה, לעשות מאמצים למנוע פספוסים, להבטיח פרסים והפתעות, לכעוס, לשכנע, להושיב בכוח על האסלה וכד', וכך יוצא שנושא הגמילה הופך להיות "עניין" בבית ותופס נפח גדול מדי בשגרת היום יום. כאשר זה קורה, הילד מרגיש שלא סומכים עליו, ושהניהול והשליטה של ההורים בצרכים שלו אינו מאפשר לו להחליט בעצמו מתי הוא הולך להתפנות. הוא מרגיש שכופים עליו ומנדנדים לו בלי להיות קשובים לרצון שלו, וזה מעורר בו התנגדות. לכן אני ממליצה לכם להרפות. לאפשר לו להחליט לבד מתי הוא הולך להתפנות, לא לקחת אותו בניגוד לרצונו, לא לדבר על זה, לשכנע ולהפציר אלא לעודד אותו כשהוא מצליח, וכשהוא מפספס להגיב בענייניות. אני יודעת שזה לא קל לעמוד מול ילד שרואים שהוא צריך להתפנות אך הוא מסרב ואומר "אין לי"... צריך להבין שישנם ילדים רבים עם צורך בשליטה וגם להורים שלהם יש צורך שכזה... מאבקי השליטה האלה הם המכשול הכי משמעותי בדרך לגמילה מוצלחת מחיתולים. מכיוון שאת מספרת שהוא יודע להתאפק, שהוא שולט בסוגרים, ושהוא בשל ומוכן לגמילה, אז אני חושבת שלא כדאי להחזיר לו את החיתול. אם בכל זאת תראו שאין שיפור אז חבל לסבול. אני מזמינה אתכם לפנות אלי לשיחת ייעוץ. בברכה, איילת אפשטיין - יעוץ זוגי והדרכת הורים, יעוץ שינה וגמילה. 052-8575311

הי מורן ואמיר יקרים, זה מתיש להיות בתהליך גמילה ארוך, ואני מבינה את תחושת הייאוש שתפסה אתכם. לא קל עם עניין הקקי והורים רבים, כמוכם, חווים תסכול רב כאשר משהו משתבש ונתקע בתהליך הגמילה. חשוב ששללתם בעיה רפואית ושהילד מקבל נורמלקס, ומעודד לדעת שהוא זורם עם הפיפי ושאין כאן בעיה של יכולת או של הבנה – הוא יודע ויכול להתאפק, והיו כמה פעמים שהוא הסכים לעשות בשירותים. מניסיוני, כאשר זו התמונה, ברוב המקרים הקושי הוא רגשי/התנהגותי. כלומר, ההתנהגות (=ההתאפקות וההתפנות בבגדים) היא שפה, היא דרך ביטוי. פעמים רבות ניתן לראות שיש עוד סיטואציות ששם הילד רוצה שהכל יהיה בדרכו, ומתקשה לשתף פעולה כאשר דברים אינם קורים כפי שהוא רוצה. אם אתם מזהים את המאפיינים האלה אצל ילדכם אז הקקי הוא חלק מתמונה רחבה יותר, והמפתח לשינוי הוא להבין את ההתנהגות (סירוב לעשות בשירותים והתעקשות לעשות בבגדים) ולתרגם אותה לצורך הרחב והעמוק יותר שהא מבטאת. כאשר הצורך הזה יקבל מענה זה ישליך באופן אוטומטי גם על עניין הקקי. מכיוון שאתם כבר עמוק בתהליך, ובערך 8-9 חודשים שכל מה שניסיתם לא ממש עזר ואין התקדמות משמעותית, אני ממליצה לכם לפנות לייעוץ. במקרים כאלה קשה לחולל שינוי בעזרת עצה נקודתית בפורום. זה דורש בירור יותר רחב, אני ארצה לדעת מה ניסיתם עד כה, לשמוע קצת יותר על האופי של הבן שלכם, לבדוק אם התגובות שלכם (ההורים) מקדמות או מעכבות את תהליך הגמילה שלו ועוד... בהתאם לזה אוכל לתת לכם הדרכה רלוונטית, מעמיקה, ומותאמת אישית. בברכה, איילת אפשטיין – הדרכת הורים ויעוץ זוגי, יועצת שינה וגמילה מחיתולים. 052-8575311

איזה יופי מורן... אתם בטח שמחים מאוד, ובצדק... אני שמחה לשמוע שהיום הוא הצליח. זה מעודד. ממש. זה אומר שהוא יכול ושהכל בסדר. אז תמשיכו כמה שבועות ותראו איך זה מתקדם. אני מחזיקה לכם אצבעות. ואני כאן למקרה הצורך, אם וכאשר תצטרכו. להתראות, איילת אפשטיין - מנחת הורים ויועצת זוגית. יועצת שינה וגמילה. 052-8575311

הי שרה, נראה שהבן שלך נגמל בהצלחה רבה, אבל בוחר לעשות קקי בבגדים. אשמח לפרטים נוספים: 1. באילו מצבים את מחזירה לו חיתול גמילה? ולמה דווקא אז? 2. איך הוא בגן? אם הוא בגן עד שעות אחר הצהריים - האם גם שם הוא הולך לשירותים רק כשמציעים לו או שבגן הוא הולך כשהוא מחליט? 3. מתי התחלתם את תהליך הגמילה? כמה חודשים אתם כבר בתוך זה? מחכה לתשובתך, איילת אפשטיין - יועצת זוגית ומנחת הורים, יועצת שינה וגמילה. 052-8575311

הי רחלי, גמילה זה תהליך שיכול לארוך בין מספר ימים לבין מספר חודשים, תלוי בגיל הילד, בגישת ההורים ובקשר ביניהם. הבן שלך בן 2, ולפני הכל חשוב לי לדעת האם הוא לדעתך כבר בשל לגמילה? מה הסימנים שעודדו אותך להחליט להוריד לו את החיתול? פספוסים בשבועיים הראשונים הם קושי נורמלי לחלוטין המהווה למעשה חלק מגמילה תקינה, ולכן אין צורך לעשות הרבה. אם הוא בשל לגמילה, אז יש להניח שלאט לאט תראו שטווח הזמן להתאפקות הולך וגדל בהדרגה ובינתיים, מבחינה רגשית, הילד מתקשה לעיתים להפסיק את פעילותו: לעצור משחק או צפייה בסרט וללכת להתפנות. אפשר, אם רואים שהילד שקוע במשחק זמן ממושך להציע לו להתפנות, להבטיח לו שנשמור עבורו את הצעצוע או שנעצור את הסרט ולא נמשיך בלעדיו. בכל מקרה חשוב מאוד שנכבד את תשובתו ולא נחייב אותו ללכת לשירותים, גם אם ברור לנו שהוא יפספס בעוד רגע. מלבד זאת חשוב להתאזר בסבלנות, התופעה צפוייה להשתפר מעצמה. אם נראה בעוד שבוע שבועיים אתם לא רואים שיפור אז אולי הוא לא בשל עדיין, וכדי לא לתסכל אותו ואתכם ניתן להחזיר את החיתול. אתם מוזמנים לכתוב לי ונוכל לחשוב ביחד. בהצלחה, איילת אפשטיין - יעוץ זוגי והדרכת הורים, יועצת שינה וגמילה. 052-8575311 www.AyeletEpstein.com

אז אני מבינה שאת מרגישה שהוא בשל. אם כך אני מציעה, כפי שכתבתי, לתת לו עוד קצת זמן, לעודד אותו, לא ללחוץ עליו, ולסמוך עליו שילמד לאט לאט וישתפר. אם את מרגישה שאין שיפור תהיי בקשר ואשמח לעזור. יום נעים, איילת אפשטיין - יועצת זוגית ומדריכת הורים, יועצת שינה וגמילה. 052-8575311

הי סימה יקרה, הורים רבים מרגישים תחושת ייאוש, והם מתוסכלים ודואגים כאשר משהו נתקע בתהליך הגמילה. כאשר הילדים שולטים בסוגרים ויכולים להגיע לשירותים להתפנות, ולמרות זאת הם נמנעים, מתאפקים, מסרבים לשבת על הסיר או האסלה, מבקשים שוב את החיתול, עושים בתחתונים, או "בתשלומים" במשך היום, עושים בכוונה על הרצפה, ובקיצור לא משתפים פעולה. ישנן מספר סיבות אפשריות לתופעה, וברוב הפעמים הפתרון לילד שמתקשה לשתף פעולה יהיה לשחרר את הלחץ!! מהו הלחץ עליו אני מדברת? הלחץ מטרתו חיובית, והוא בא לידי ביטוי באופנים רבים - לקיחות מרובות לשירותים, תזכורות, שיחות חינוכיות, שכנועים, הפצרות, הבטחות לפרסים ומתנות, טבלאות עידוד, צ'ופרים, מחיאות כפיים ושמחה גדולה מדי כשהוא מצליח, וגם כעס, עונשים, איומים, גערות ואכזבה. הילדים מבינים מהר מאוד שיש פה עניין ונוצר מאבק כוח סביב הצרכים. בפועל מה שקורה הוא שככל שאנחנו רוצים, לוחצים ומתאמצים יותר, כך הם מתנגדים ורוצים פחות (לשתף פעולה). כדי לא להמשיך את מאבק הכוח והשליטה סביב הצרכים, מומלץ לשחרר את הלחץ ולהעביר את השליטה על הצרכים אל הילד. זהו תהליך שלוקח זמן, ובמהלכו חשוב לעודד את הילד גם על ניסיונות וגם על הצלחות קטנות בדרך. אמצו הסתכלות אופטימית (בסוף הוא יעשה בשירותים), ושדרו לילד מסר של אמון ביכולתו להשלים את המשימה ההתפתחותית שלו – אמרו לו "אני סומכת עליך ויודעת שבסוף תצליח"... מתי כדאי לפנות לייעוץ? • אם אתם כבר עמוק בתהליך ובעוד כמה שבועות רואים שעדיין אין התקדמות. • אם אתם והילד במאבקי כוח והתנגדויות רבות - לא רק בהקשר לגמילה. • אם עברתם כבר מספר ניסיונות גמילה שנכשלו. אני כאן עבורכם – 052-8575311. אשמח לתגובתך על תשובתי. בהצלחה, איילת אפשטיין - מנחת הורים ויועצת זוגית, יועצת שינה וגמילה. 052-8575311 פייסבוק - https://www.facebook.com/ayelet.epstein.3 אתר - https://www.ayeletepstein.com/

הי קורין, מדברייך אני לומדת שהבן שלך בשל לגמילה ומוכן לגמילה. את מספרת שהוא יודע להתאפק, שתדירות הפיפי הצטמצמה, ועוד יותר מכך, את מספרת שהוא גמול בלילה. ילד שגמול בלילה הוא ילד שיכול לשלוט לחלוטין בצרכיו, ולכן ההרטבה שלו ביום היא התנהגותית, רגשית. מסיבות אלה אני חושבת שלא נכון להחזיר לו חיתול/תחתוני חיתול, אלא לקדם אותו להצלחה. פעמים רבות, ילדים שהתחילו את תהליך הגמילה בשיתוף פעולה, מתחילים לאט לאט להתנגד ולסרב. זה קורה בדרך כלל כאשר ההורים עסוקים מאוד בגמילה, חוששים מפספוסים ומבקשים למנוע אותם בכל מחיר, והגמילה תופסת נפח גדול מדי בשגרת היום יום. ההורים מתקשים לסמוך על הילד שילך לשירותים, והם מזכירים לו, מנדנדים לו, מדברים איתו שוב ושוב על הצרכים, וכופים עליו להתפנות בלי להיות קשובים לרצונותיו ולצרכיו. היוזמה והשליטה הגבוהה של ההורים מקשה על הילדים להיות קשובים לגופם ומעוררת את התנגדותם לתהליך. מה עושים? מרפים! לא לוקחים ילד בניגוד לרצונו לשירותים אלא מאפשרים לו להחליט בעצמו מתי הוא הולך להתפנות ומכבדים את רצונו. נשמע פשוט, אבל בהחלט לא קל ליישום לחלק גדול מאיתנו. חשוב לציין שההתנגדות לגמילה היא רק סימפטום לצורך כללי בשליטה של שני הצדדים, כך שסביר שאתם חווים קשיים ומאבקי כוחות גם בתחומים אחרים ולא רק סביב עשיית הצרכים. אשמח לשמוע ממך - הם זה אכן כך? גמילה מחיתולים היא אתגר המעמיד במבחן את מידת האוטונומיה שחש הילד בחייו ואת יחסיו עם הוריו. ילד בעל התפתחות תקינה אשר יחוש שליטה בתהליך, יחוש שמכבדים אותו ואת בחירותיו, יקבל די חופש בחירה והחלטה בתחומים שונים בחייו, יוכל לצלוח את הגמילה ללא קושי משמעותי. ישנם קשיים קלים אשר מהווים חלק בלתי נפרד מגמילה תקינה ועל הסביבה להתאזר בסבלנות עד להתבססותה. חשוב לציין שאם הקשיים ימשיכו עוד כמה שבועות, מומלץ לפנות לעזרה מקצועית ולא להמתין. 052-8575311. בהצלחה, איילת אפשטיין - מנחת הורים ויועצת זוגית. יועצת שינה וגמילה. 052-8575311

הי רעות, אני מבינה את החשש שלך - ילד שנמצא בתהליך התפתחותי צריך לעזור לו להתקדם בו. אם הבת שלך לא פספסה שבוע שלם גם בלילה זה מעיד על כך שהיא נגמלת יפה מאוד, והחזרת החיתול בגן יכולה להיות מבלבלת, ולגרום לרגרסיה בתהליך הגמילה. אני מבינה את החשש שלך. אני לא יודעת מה השיקולים והקושי של הגננת ואני מניחה שיש לה עוד הסברים לגבי החזרת החיתול למעט הנימוק הבריאותי. אני גם לא מכירה את הקשיים של בתך, שהיא ילדה מיוחדת, וכדי לתת לך הדרכה שנכונה עבורה עלי להכיר לעומק את כל התמונה. בשלב ראשון, וזה גם הכי מהיר, אני מציעה לך לפנות לרופא הילדים ולספר לו מה קורה. את יכולה אפילו ללכת אליו בלי הילדה. הוא מכיר אתכם ואולי יוכל להרגיע את הגננת שהתאפקות מסויימת היא נורמטיבית בשלבים הראשונים של הגמילה ואינה פוגעת בבריאות. זה יכול לעזור. בנוסף, ממליצה לפנות לפסיכולוגית שמלווה את הגן ומכירה את הגננת ואת הילדה, כדי שתדריך את כולכם לטובת המשך ההתפתחות התקינה של הילדה. אשמח לשמוע את דעתך. להתראות, איילת אפשטיין - מנחת הורים ויועצת זוגית, יועצת שינה וגמילה. 052-8575311