בן 2.9- גמול כבר 4 חודשים
דיון מתוך פורום גמילה מחיתולים
היי, התחלנו לגמול את הבן שלי לפני 4 חודשים כשהוא התחיל להגיד לנו מיוזמתו שיש לו פיפי וקקי. היו הרבה פספסוסים בשבועיים הראשונים אבל זה התחיל להסתדר לאט לאט וכמות הפספוסים ירדה. בהתחלה גם היה עושה קקי בתחתונים אבל זה הסתדר מעצמו לאחר כמה שבועות. בלילות- היה 3 שבועות עם חיתול והתעורר יבש אז הורדתי לו. יש פספוסים פה ושם אבל לא משהו נורא או קבוע. כשחזר לגן אחרי חופשת הקיץ כמעט ולא פספס שם פיפי, הגננת אמרה שהוא אומר שיש לו והולך לעשות. בבית היה מפספס הרבה יותר בין 3-5 פעמים עד שהלך לישון. התחלנו לקחת אותו מיוזמתנו (עכשיו אני יודעת שזו טעות ענקית) ז"א לתת לו יד ולהגיד לו "בוא נלך לעדשת עכשיו פיפי כדי שלא יברח בתחתונים" והדגשנו את זה שעכשיו הוא ילד גדול שעושה בשירותים ולא בחיתול כמו תינוקות. היה גם הרבה עניין סביב "פרס פיפי" מה שלאחרונה הופסק כי זה פשוט איבד מהעניין והרגשתי באיזשהו שלב שאני כאילו מענישה אותו אם הוא מפספס ולא מקבל פרס ונוצר מצב לא נעים . המצב כיום הוא שבגן- בדרך כלל הוא מפספס פעם 1, לפעמים פעמיים אבל זה קורה אולי אחת לשבוע ויש גם ימים שלא מפספס בכלל אבל זה גם קורה בערך אחת לשבוע. בבית מפספס כמעט באופן קבוע 1-2 פעמים. מידי פעם אומר שיש לו פיפי אבל לא קורה הרבה, יותר מיוזמתנו. בשבוע האחרון התחלנו לשחרר וחוץ מלהזכיר לו כל חצי שעה, שעה אנחנו לא עושים כלום, למעט אם הולכים לג'ימבורי ששם קשה לו לעצור את הפעילות אבל זה בכיף ובהתלהבות כזו. בלילות היה מתעורר פעמיים ואפילו 3 פעמים בגלל מה שאנחנו חשבנו שזה פיפי (הוא לא אומר בלילה, הוא בוכה ומותח את הרגליים, ככה אני יודעת שזה פיפי). בלילה הוא מסכים לבוא לפיפי רק איתי, עם בעלי לא, וכשאני לוקחת אותו אז צריך לדבר איתו כמה שניות כדי לשכנע/להבין אם באמת יש לו פיפי ורק אם הוא מושיט לי יד שארים אותו אני לוקחת אותו, אף פעם לא בכוח והוא חוזר לישון. מאז ששחררתי את עניין הפרסים והנחנו לו, הוא אומר קצת יותר מהרגיל כשיש לו פיפי ובלילה הוא מתעורר פעם אחת לפיפי.
הי ליאת, את מתארת תהליך גמילה נורמטיבי, שהתחיל טוב, ביוזמת הילד, אשר לאט לאט למד לשלוט בגוף שלו והשתפר - הפספוסים פחתו, עם קקי הוא בשליטה, ואפילו בלילה הוא היה יבש יותר ויותר. אבל, אחרי זמן מה, משהו בהתקדמות שלו נעצר, ואפילו יש נסיגה ופחות שיתוף פעולה. פעמים רבות, ילדים שהתחילו את תהליך הגמילה בשיתוף פעולה, מתחילים לאט לאט להתנגד ולסרב. זה קורה בדרך כלל כאשר ההורים עסוקים מאוד בגמילה, חוששים מפספוסים ומבקשים למנוע אותם בכל מחיר, והגמילה תופסת נפח גדול מדי בשגרת היום יום. ההורים מתקשים לסמוך על הילד שילך לשירותים, והם מזכירים לו, מנדנדים לו,לוקחים אותו לשירותים כל חצי שעה, מדברים איתו שוב ושוב על הצרכים, וכופים עליו להתפנות בלי להיות קשובים לרצונותיו ולצרכיו. היוזמה והשליטה הגבוהה של ההורים מקשה על הילדים להיות קשובים לגופם ומעוררת את התנגדותם לתהליך. נוצר המון לחץ סביב הגמילה. מה שצריך לעשות הוא לשחרר את הלחץ ולהעביר את השליטה על הצרכים אל הילד. אין צורך להזכיר לו כל חצי שעה, אלא מאפשרים לו להחליט בעצמו מתי הוא הולך להתפנות ומכבדים את רצונו. נשמע פשוט, אבל בהחלט לא קל ליישום... זהו תהליך שלוקח זמן, ובמהלכו חשוב לעודד את הילד גם על ניסיונות וגם על הצלחות קטנות בדרך. חשוב לאמץ גישה אופטימית ולהעביר לילד מסר של אמון ביכולתו להשלים את המשימה ההתפתחותית שלו. אם בעוד כמה שבועות אתם לא רואים התקדמות משמעותית, חבל שאתם והילד תמשיכו לסבול. אתם מוזמנים להיות איתי בקשר ואשמח להדריך אתכם כיצד לעזור לו לצאת מהרגרסיה. בברכה, איילת אפשטיין - הדרכת הורים ויעוץ זוגי, יעוץ שינה וגמילה. 052-8575311