יצחק

את המילים האלה כתבתי, לפני כמעט 4 שנים כשאמא שלו נפטרה. השכן שלנו בקיר המשותף. יצחק קראו לו יצחק מבורך שם מיוחד, צופן רבות כל כך, היה בן יחיד, ושתי אחיות, והורים שרוצים , את חייהם לבנות. רצה ללכת לקורס טיס אבל אמא שלו דאגה, "הן מטוס שם למעלה בלי טיפת קרקע בלבי חותם פחד יקעקע," הלך לשיריון, כי שם זה מספיק יומרני, ואולי גם יותר בטוח, אבל בכל עת שהיה אפשרי, השאיר קו טלפון פתוח, והיה מבורך הוא בגובה מרשים וגוף הבנוי לתפארת, וחיוך עם גומות , ועיניים כחולות, ובלורית זהובה מתבדרת. והיה זה לפני עשרים ושלוש שנים - וכאילו אתמול עת הוביל את הגדוד והוא בראש נורה ונפל על החול, והעם בזמן זה באמצע הצום, של סליחות ויום כיפורים, חיל צעיר, והוא רק בן עשרים. שכב לו שם מת ולא יוכל לעולם לעולם, להכות שוב על חטא. ואמא נותרה לה בבית דואגת ואבא כוסס ציפורנים, לא יודעים מה עם הבן המבורך, ומה לו כתבו בשמים, והוא לו טייל שם אולי בנחת, בתוך עולמות עליונים ובני משפחתו אחוזי הקדחת, למטה היו מחפשים. שנים אחר כך הורים שבורים, שכחו איך אפשר לחיות, בדבר אחד הם היו אוחזים, מוכרחים – בשביל 2 אחיות, נתרמו לבית כנסת בהדר והוד תיבה של תפילה מהודרת מאוד, וארון מיוחד לספרי קודש, תרומות שריככו את עוצמת הכאב אך לא רככו את תחושת העונש. "ומה ראיתי ומה זה לי עוד? למה זה קרה לי? ומאשר יגורתי, יגורתי מאוד. בא לי, ועוד איך שבא לי." וה' עדם שהשתדלו, ואולי לא ידעו כיצד, לעכל המכה הקשה שאכלה, אכלה, וכרסמה בהם עד, שליבה של האימא לא היה לה עוד, ומנוחתה מצאה לה בקבר, עכשיו היא תשאל את כל השאלות, בעולם ההוא שמעבר. ואבא נותר לו בודד וגלמוד ונראה שהתקפל הוא לשנים, ואין לו הכוח להרים את הראש ולהפנות שאלות לשמים הוא הולך ועיניו נטועות לו למטה כבוחן רגבי האדמה, ואילמלא נכדיו שאיבדו את הסבתא היה מצטרף אליה בדממה.

.

"אמא אני נורא ממהר, אני צריך ללכת" "תחכה עוד כמה דקות שהבורקיטס יצאו מהתנור, תתן לבחורים" ככה לפני יום כיפורים, מצויד בבורקיטס חמים לחיליו, הוא יצא בפעם האחרונה מהבית. כל כך דאג להם,רצה להביא להם מעט מניחוח של בית, לפני יום כיפור הנורא ההוא.

רוז נדמה שאת רואה עדיין אותו איך הוא נסע למלחמה , זה היה אתמול , זה קרוב , זה קרוב כמו בן-משפחה קרוב וזה לא מרפה . אינני רוצה להוסיף מילים ,אך כאבך הוא עצום . שזיכרו יהיה ברוך . אלן

אינני אילו מילים אני יכול להוסיף . מועקה כבדה אופפת אותי, כשאני קורא את השיר שלך , אך הוא תמצית הרגשות הקשים שעוברים אצל רובינו ביום הזיכרון הזה . את מביעה את רגשותיך בצורה נפלאה( ואולי יש לך עוד שירים שהקראת לנו .) והייתי רוצה להאמין שלא יהיו פה עוד מלחמות . אך זו רק תפילה שעדיין לא התמלא שלא יהיה פה עוד מלחמות . נזכור את הנופלים ואת הפצועים והמשפחות שנפגעו . אני מקווה שניהיה ראויים להם . בידידות . אלן

האם הוא נפל במלחמת יום כיפור ???