יום הזכרון ויום העצמאות

אף פעם לא הבנתי איפה בדיוק הקו הדק בין שני הימים האלה. מוסיקה עצובה. צפירה אחרונה של יום הזכרון, ומיד אחר כך, מוסיקה רועשת, שמחה, ריקודים ושמחה. שמחה? אף פעם לא הבנתי מה השמחה, כילדה הלכתי לכל מיני במות בידור, למרות שאסור היה לי, חיפשתי את השמחה, אבל אפילו המים הגנובים האלה לא מתקו פטישים של פלסטיק-השתקפות של היהודי, חובטים לו על הראש, והראש קשה והפטיש מתכופף ומצפצף, עם קשה עורף, זה . כל כמה שמכים בו, הוא מוצא לו את רגעי החיים, יונק מהם, וממצה אותם. והאויב צועק ומצפצף שהוא הניזוק. 2000 שנה, מתוכם 53 עם מדינה, ובעצם כלום לא השתנה. אנחנו לא עצמאים באמת. יום העצמאות, רק אצל עם ישראל יכול להיות עיתוי אירוני כזה, ימי ספירת העומר, ימים קדושים שיש בהם מעט שמחה, אחר כך הם הופכים לימים עם מעט מנהגי אבלות, לזכר 24000 תלמידי רבי עקיבא שקיפדו חייהם במגיפה הנוראה משום "שלא נהגו כבוד זה בזה" ועכשיו, יום העצמאות(ומה הפטרת יום העצמאות? חזון יחזקל, חזון העצמות היבשות). אז מה אנחנו, צוחקים ובוכים, בוכים או צוחקים? יהודי, איך תארוג יהודי? חוטים של כסף וזהב, אבנים טובות ומרגליות , והרבה הרבה חוטים של עצב. אני לא הולכת לשום מקום גם ביום העצמאות, אני נשארת בבית. לא יכולה להתחבר להמולה.

או רובים ושושנים

אי אפשר לא לקשר בין השניים. בלי יום-זיכרון לא יהיה יום עצמאות. בלי יום-עצמאות לא יהיה יום-זיכרון, כך שהחיבור בין השניים הוא מכורח המציאות. נ.ב :ואוליי דרור יפריח זיקוקים בפורום. ורוז:חייב אינס לבסומה.