מצמרר

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-699671,FF.html מצמרר - שווה קריאה והתייחסות צביקה

בוקר טוב צביקה עזוב אותנו על הבוקר

אהלן יהודה ובוקר טוב מה נשמע ואיך המרגש? שלומי טוב ואני ממש בהיי פשוט טוב לי היום ואני עליז כמו שלא הייתי כבר הרבה מאד זמן מעניין למה? צביקה

ויש לי עוד כמה מחמאות בכיס עבורו.

תתפלאי אבל הכותב הוא איש מקצוע בתחום ולדעתי הוא הראה את הבנליות של הכאב מתוך מקום של הרבה תצפית והרבה תשומת לב לפרטים הכל כך אמיתיים ולכן כל כך כואבים

אני חושב שבמאמר הזה אין הרבה רגישות . מדובר על תיאור פלסטי של משפחה שמבשרים שבנו נהרג במארב מחבלים . זה תמיד מצמרר לקרוא על משפחות שהופכות שכולות ברגע אחד . אף אדם אף פעם לא מוכן לזה . אלן

אף אחד לא מוכן לזה אף פעם. לא המשפחה, לא המודיעים. יצא לי פעם לעשות את זה במסגרת לא צבאית (וזה לא משנה) ואתה לא קולט שום דבר ממה שאתה עושה. המוות הוא לא דבר ממשי. זה לא שפתאום "יש לך מות". אין לך במוות. ואף אחד לא מבין מה זה ואיך זה. הכתבה מדהימה. סטייל אפריים קישון וכאילו מתמקדת בכל הדברים הקטנים מסביב, אבל עם המון עוצהמ ובהירות, משום שאלו הם בעצם הדברים האמיתיים. כשקראתי, כמעט יכולתי לשמוע את הרגבים על הארון. גם זה יצא לי כבר לשמוע. ואלו הם הדברים הנחרטים בזיכרון האסוציאטיבי. ואלו הם החיים וככה זה בחיים. קשה לקרוא את זה וקשה לחשוב על זה ובניגוד לרוז אני חושב שמי שכתב את זה הוא אדם רגיש להפליא, שידע לא רק לשים לב לכל הפרטים הקטנים והטיפשיים שכולם מתעלמים מהם אלא גם להעביר לנו את זה בכתבה מתאימה. זו התפאורה של החיים. זו התפאורה של המוות. מה לעשות, אבל התפאורה היא חלק חשוב בהצגה - בדיוק כמו הטקסט.

http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-404,FF.html?ArticleID=699928

כתוב נהדר, כואב עד אימה. אך בחיים יש רק שלוש אקסיומות, פשוטות למדיי - החיים מתחילים, החיים ממשיכים זמן מה, החיים מסתיימים בדרך זו או אחרת. אנשים פוחדים מהמוות ומאובדן יקיריהם יותר מכל דבר אחר בחיים ולכן משתדלים להדחיק את עובדות החיים יותר מכל דבר בחיים, ולכשמגיעה בשורת האיוב הם סופגים כאילו היא מכה משמיים, למרות שזה הדבר היחיד בחיים שהוא באמת וודאי.