מציאות

היום בבוקר בשעה 8.30 כאש ר יצאתי לחצר, ראיתי תיק סגול, תפוח ותמים למראה נשען על קיר ביתי, מכיון שלא הכרתי אותו, שאלתי את בעלי אם הוא יודע של מי זה? "לא" עונה בקצרה, מרחיק אותי מהשטח, ורץ להזעיק את הבטחון, בינתים אני מרימה טלפון לבן הצעיר שלומד בישיבה בישוב, ושואלת אותו, אם הוא יודע של מי, "כן זה של חבר שלי" "למה"? אני שואלת, "באנו לכמה דקות , אנחנו למעלה" טוב, ההמשך ברור, ובעלי אמר לי "תראי לא נלחצתי סתם, היה מטען בשערי תקוה " טוב , עכשיו גם אני נלחצתי, אחותי גרה שם. שתבינו, אצלי בחצר יש פינה קטנה בה מאחסנים פועלים ערבים את הכלים שלהם, כי קשה להם להיטלטל איתם, אז לא קשה להם לשים לנו איזה מטען, אני לא יכולה לסמוך על אף אחד. סתם תיק תמים ומסכן, וכזאת בהלה. אם אנחנו עדין לא משוגעים, אז בודאי עוד נשתגע, איך אנחנו חיים?

ומתיי היינו נורמלים?

תמיד עדיף להיות עירניים מאשר שמטען יתפוצץ . אני משתדל להודיע על כל חפץ שלא נמצא במקומו , גם התמים ביותר שלא נדע .