פגישה עם פרופ' קרסו

ברוך הבא צביקה

ערב טוב וברוך הבא. אלן

שלום לכולם, לאחר ששמעתי שדובר עלי בפורום ונכנסתי באמצעות סטודנט שלי לפורום, והעברתי דרכו את המסר שלי, הבטחתי לבוא לפגוש את החברים, ואני מקיים את הבטחתי ושמח לפגוש אתכם. לגבי הטיפול בפנטוטל: את הטיפול קיבלו הנפגעים הקשים ביותר בין נפגעי הלם-קרב. הטיפול לא היה מיועד לתגובות קרב קלות או בינוניות, ולא לחיילים שסבלו מחרדות או דכאונות או הפרעות קלות בתפקוד. חלק גדול מן הנפגעים היה במצב של ניתוק מוחלט מהסביבה, מרוכז בתוך עצמו, והיה כמעט בלתי אפשרי לתקשר אתו בטכניקות פסיכותרפויטיות רגילות. רוב החיילים חוו חוויות קשות ביותר במהלך הקרבות. חלקן היו מעורבות ברגשי אשמה, בדרך כלל על כך שהם חיים וחבריהם מתים. חלקם סבלו מרגשי אשמה כי הרגישו שלא היו מסוגלים להציל את חבריהם שאולי ניתן היה להציל. הטיפול היה מבוסס על החזרת החיילים לחוויה הטראומטית, תוך כדי ליווי צמוד שלהם על-ידי המטפל בזמן החוויה, ויצירת חוויה מעודנת יותר עם תמיכה והצדקת ההתנהגות של החיילים תוך כדי התהליך. הפנטוטל שימש רק כדי להכניס את החייליםלמצב של חזרה אל החוויה, והשפעתו המיידית נעלמה תוך מספר דקות, והמאוחרת (עייפות) תוך מספר שעות. המושג הפסיכולוגי 'תמיכה' היה הטיפול שהמטופלים קיבלותוך כדי התהליך, ביחד עם הצדקת התנהגותם בשדה-הקרב או בזמן הטראומה. חלק גדול מהמטופלים הגיבו בצורה חיובית ביותר לטיפול, וחזרו לתפקוד ברמה זו או אחרת. סטטיסטיקות מדויקות של אחוזי הצלחה לא נמצאים בידי, ואולי יש כאלו בידי משרד הביטחון. מכל מקום, שום מחקר ושום ניסוי לא נעשה על אף אחד, והמאמר העיתונאי שמטרתו היתה להעלות את המודעות בציבור, הציג מספר מצומצם של אנשים שהטיפול בהם קרוב לוודאי נכשל, ורצו להעלות את הנושא למודעות הציבור. רפי

לפרופסור קרסו ערב טוב האם יש לך נתונים סטטיסטיים להסביר את המשמויות שציינת? צביקה

שלום אני רוצה להבין במחקרים שנעשו לאחר מלחמת ויטנאם הוכח שזריקות או הטיפןל הנל לא הועיל ואפילו הזיק למה השתמשתם בכל זאת בטיפןל זה וכה לדעתך יצאו מזה למרות שאני מאמין שלא הרבה אם בכלל יהודה

מדוע היה צריך לומר עלינו..ועל החברים שטופלו בטיפול זה שאנו סחטנים אשר רוצים רק כסף. וכמו כן האם לדעתך קיבלנו טיפול כיאות? ומדוע לכנות אותנו ...ואת כל חברינו שטופלו בטיפול זה...מסכנים? דניאל

אני 10 שנים סובל מפאניקה פוסט טראומטית.........ואני לא מכיר חולה אחד....שהבריא או שחל איזו שהיא הטבה במצבו כתוצאה מטיפול מכדורים או כל טיפול אחר שקיבל להיפך הכדורים גרמו להתמכרות ולחרדות יותר חזקות.....ואני מכיר אנשים שכתוצאה משימוש בכדורים היו על סף התאבדות...ואישפוז.........מדוע שלא תודו שאתם לא יודעים לטפל תאמרו את האמת ואנשים יפסיקו לקחת כדורים אשר מחריפים את מצבם.."אור

רפי שלום! כשהייתי סטודנטית בבר-אילן, השמיע לנו פרופסור פלוריאן הקלטה של טיפול בנפגע הלם-קרב ממלחמת יום הכיפורים. הטיפול הרשים בדרמטיות שלו-שיחזור רעש ההפצצה באמצעות דפיקות על השולחן, ותגובותיו של המטופל. לדברי הפרופסור, תוצאות הטיפול היו טובות מעל למשוער. בין התוצאות הטובות שנימנו היתה האפשרות לעשות הערכה של יחסו של הנבדק לאשתו,ויציאה ממצב קטטוני. אני לא זוכרת התיחסות לתוצאות ארוכות טווח. מטרת השיעור היתה דיון בנושא התמודדות עם מוות, ולא הטיפול כשלעצמו. היום, ממרחק רב שנים, אני שואלת את עצמי על הלגיטימיות שבשימוש בחומר כזה. כסטודנטית זו היתה חוויה קשה מאד לשמוע את תגובתו החרדה והמיוסרת של המטופל. האם נערך מחקר מבוקר וארוך טווח על תוצאות הטיפול? האם נשקלה אפשרות לפצות את המטופלים שבהם הטיפול לא הצליח, כמקובל בפרקטיקה הרפואית- מבלי ליחס,חלילה, כוונת זדון למטפלים. אני משוכנעת מעל לכל ספק ,לפחות בקלטת ששמעתי, שכוונת המטפלים היתה להיטיב, לא לחקור ובודאי לא לפגוע. אני לא משוכנעת שאתה הכתובת לשאלות אלו, ובכל מקרה מעריכה-כפי שתמיד הערכתי וחיבבתי- את נכונותך לבא לכאן. לילה טוב.

פרופ' קרסו שלום רב, אני רוצה להבין 2 דברים: 1. מי קבע מי סובל מהלם קרב "קל" ומי מ"קשה"? האם האנשים שקבעו את הקביעות האלה ידעו משהו על הנושא? 2. האם אתה יודע על הלם קרב כאיזשהו טריגר להתפרצות מחלות כגון: סכיזופרניה? עדי