לדרור / קרסו

אני חייב לציין את תיסכולי א מאד רציתי לשמוע את פרופסור קרסו ב מאד רציתי לקבל ממנו פרטים שלא ידענו ג מאד רציתי לשמוע על חויותיו כמטפל ד מאד רציתי שישתף אותנו בידע שנצבר ה מאד קיוויתי לשיחה שוטפת ו אני מתוסכל ולא רואה שיש שינוי ממתין ומצפה צביקה

צביקה שלום, אני אישית טיפלתי לפחות בחמישים חיילים, שכולם כאמור הגיעו במצב קשה ביותר, בקושי תקשרו, היו מבוהלים ומפוחדים, הסתגרו במיטה או בפינת החדר, וכל רעש קטן אפילו נפילת מזלג או כוס היו מקפיצים אותם ומכניסים אותם להתקף חרדה. חלק מהטיפול היה במקרים כאלו לחבק את החייל, וכך החיילים היו נרגעים באופן הטוב ביותר. לפעמים לא היה מנוס ממתן תרופת הרגעה, כי שום דבר אחר לא היה עוזר. אני אישית עבדתי יותר עם היפנוזה, כי זה היה הכלי שבו שלטתי, והייתי מתחיל עם הרפייה ואת האינדוקציה לטיפול הייתי עושה בהיפנוזה. ברוב המקרים היינו שואלים את החייל תחת היפנוזה (או נרקו-היפנוזה = פנטוטל) מה מציק לו, ודרך התשובה שלו היינו נכנסים לטראומה הספציפית שלו, שאגב מדי טיפול היתה יכולה להשתנות כשטראומה חזקה יותר פינתה את מקומה לטראומה יותר חלשה ומשנית. בחלק מהמקרים על-ידי יצירת רעשי מלחמה היינו מכניסים את החייל לטראומה, ושואלים אותו מה קורה. בשני המקרים המטפל היה הופך להיות חלק מהסביבה הטבעית, ותומך במטופל בזמן התהליך. לרוב נותן לו לגיטימציה על התנהגויות שלו, שהחייל לא היה שקט איתן, או שגרמו לו להרגיש רגשי אשמה. כמו למשל, כשחיילים ברחו כדי להציל את נפשם וחבריהם נהרגו, והם הרגישו אשמים במות חבריהם. כמובן, שכאן שיחה תוך כדי הטראומה והצדקת ההתנהגות שיחררה בהרבה מקרים את חומרת הטראומה. לאחר שהמטופל היה גומר את התהליך היה המטפל מלווה אותו למיטה, יושב לידו ומשוחח איתו. ההרגשה היתה קשה, משום שהיתה הזדהות מלאה עם החיילים, שהיו בני גילנו (אנשי סדיר ומילואים). אנחנו עצמנו עברנו תוך כדי ההזדהות עם המטופלים מיני-טראומה, והיינו עושים טיפול קבוצתי לעצמנו (כפי שמקובל בפסיכותרפיה). כחלק גדול מהצוות גם אני עברתי חוויות פוסט טראומתיות בעקבות הטיפולים וההזדהות עם החיילים. רפי קרסו

אני מבין ומקבל את מה שאמרת ומצטער על התגובות אותן חווית בעצמך, כואב לשמוע על עומק התופעה כפי שהיא באה לידי ביטוי בכאב של המטפלים. ובכל זאת מה האמת בתאור של אנשי היחידה האוספים חיילים עייפים מתחנות אוטובוס והסעות ותוקעים להם זריקות? מה האמת באיסוף אנשים לפי מראה פניהם בסרט שהוקרן? מה היתה ההצלחה? מה קרה אחרי הזריקה האם היה תהליך של טיפול פסיכוטרפי אישי לכל פגוע האם אתה מכיר מטופלים שבחרו בהמשך קבלת זריקות - או שכל המטופלים קבלו זריקות ללא קבלת אישורם? האם אתה בקשר עם מי ממטופליך ויכול לציין שהוא הבריא עקב הטיפול האם להפך אתה יכול לציין מי שהוא שנשבר בגלל הזריקה? צביקה

לפרו"פ רפי קרסו , אלה חוויות לא קלות וטראומטיות לא קלות עבור מטפל ולטפל ולהזדהות עם החיילים שעברו טראומה הוא דבר אנושי . אני מעריך את העבודה המבורכת שלכם ומבין עד כמה זה בטח היה מתסכל כשהיו מקרים שלא יכולתם להושיע וכשראית את מגבלות הרפואה מול המקרים הללו . אלן

שלום!הייתי מעונין לשאול לדעתך על הקשר בין הלם קרב למחלות כמו סכרת או מחלות לב