שאלה חשובה
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
ראשית ברכותי עך הפורום. אינני יודע אם כאן המקום אך בכל זאת אציג את המקרה שלי ואשמח לקבל התייחסות. אני בן 31 ולמרות שלא חוויתי מלחמה של ממש , באחת הפעמים בה שירתתי במילואים נקלעתי לסיטואציה בה נהרגו מולי שני אנשים בהיתקלות. מאז אותו מיקרה אינני יכול להשתחרר מהמראות והצלילים והדבר שב ותוקף אותי לעיתים בגלים אשר מפריעים לי בתפקוד יום יומי. כבר בשירותי הצבאי הסדיר הופניתי לקב"ן מאחר והיה לי קשה להסתגל למסגרת הצבאית. בכל פעם שהינני מקבל צו מילואים אני נתקף חרדה אשר גורמת לי לשחזר שוב שוב את המראות , אני נסגר בתוך עצמי , בוכה ללא סיבה וכופה על עצמי התנהגות כפייתית שלמתבונן מהצד נראית די תמוהה וכל זאת מתוך תחושה לא ברורה שהדבר "יעזור" לי. מעבר לכך אני סובל מאובדן תיאבון (יום שלם ללא דבר מזון) ומפרצי עצבים פתאומיים. מיותר לציין שהתחושות מחריפות כאשר מגיע מצב כפי שהוא כיום. שאלתי היא האם מצב זה מוגדר כנורמלי והאם עליי לפנות לטיפול וכמו כן מה ניתן לעשות במצבי בכל הקשור לשירות הצבאי (זהו לא נסיון התחמקות זהו סיפור אמיתי ואני באמת מעוניין בתגובה כנה) תודה
שלום אביב, זה בהחלט המקום. אתה כותב שלא חווית מלחמה של ממש, אבל החוויה הפרטית שלך אינה שונה מזו של מי ששדה הקרב שלו היה גדול יותר. זו אותה החוויה בדיוק, ואת התוצאה אתה חווה עד היום. אתה מספר שהיה לך קשה להסתגל למסגרת הצבאית עוד כששרתת בסדיר, לפני האירוע, ואולי זו הסיבה לרגישותך. אבל אין ספק שהתופעות שעליהן אתה מדבר מתאימות למאפיינים של הלם קרב, או של תגובה מאוחרת לטראומה. אם תרצה, אתה מוזמן לספר מה כאן מה קרה לך באותו אירוע, ולזכות אולי לתגובות מאחרים שנכחו באירועים דומים. עם זאת, אני חושב שאם תפנה כעת לטיפול תוכל אולי להקל על עצמך, וגם למנוע סבל בתקופה מאוחרת יותר. אתה יכול לעשות זאת באופן פרטי, אבל אתה זכאי כמובן לבקש סיוע ממשרד הביטחון, ואף לקבל הכרה כנכה צה"ל, וזאת בנוסף לפנייה לקב"ן בנוגע לקושי שלך לשרת במילואים. וכמובן, אתה מוזמן לשוב לפורום הזה בכל זמן, ולספר לנו איך אתה מתמודד עם הקושי. דרור
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
