אובדן, אבל וטראומה

האם ייתכן שאובדן של אדם קרוב (מוות) יגרום לתופעה פוסט טראומטית? האם אובדן היא חוויה טראומתית?

חיובי בהחלט כן אבל אני ממליץ לברר שאלות כאלה במקביל עם בעל מקצוע צביקה

פתאום חשבתי שאולי הייתי גס רוח ולא ברכתי אותך בערב טוב ובברכת ברוך הבא - כמובן שאת מוזמנת להמשיך ולהשתתף בפורום צביקה קומיי נ.ב האימייל המצורף לשמך - שגוי

ברוכה הבאה ומזמנת להשאר איתנו

תודה רבה על התמיכה והברכה. אתם מאד נחמדים. אני מצטערת שהאי מייל המצורף לא עובד. עדיין אין לי אי מייל והייתי חייבת לכתוב משהו בשורה של האי מייל. בקרוב אפתח לעצמי אי מייל חדש ואכתוב אותו בהודעות שלי. לי זה נראה כל כך לא טבעי שאובדן (מוות) יהיה טראומטי עד כדי פוסט טראומה או לחילופין, עד כדי דכאון וחרדות. אני חווה המון חרדות, פחדים, מתח נוראי ודכאון מאד מות אימי לפני כחצי שנה. אני חשה כך רק בשבועות האחרונים וזה מאד מפחיד אותי, בעיקר משום שיש לי ציפיות גבוהות מעצמי. אני שואלת את עצמי למה אני כל כך חלשה. למה אני מתמודדת בצורה זוועתית כל כך וחלשה כל כך ואילו אחרים קמים וממשיכים בחיים?

שלום רונית , אובדן של אדם קרוב היא תמיד תופעה טראומטית , אך תלוי כמה זמן נמשך האבל . ביהדות זה נמשך שנה . האבל מלווה בעצב ובדיכאון לפעמים . אם זה נמשך זמן ממושך כדאי לפנות לעזרה מקצועית . שלא תדעי עוד צר . אלן

אמי נפטרה לפני חצי שנה ממחלת הסרטן. אני מרגישה שאני לא יכולה להמשיך בלעדיה, אני מבוהלת ולא רק מתגעגעת, פתאום הציפו אותי חרדות ופחדים וגעגועים ודכאון אמיתי וזה מפחיד אותי. אני שואלת את עצמי מהן תגובות אופייניות לאבל ומה כבר פתולוגי ומעבר לזה?

רונית שלום לפעמים אירוע מסויים או רצף של אירועים חריגים יחסית לשגרה "מציפים" אותך ברגשות ואתה פשוט עומד ולא יודד מאיפה להתחיל להתמודד. אם הגדרתי נכון את מה שאת עוברת, אז זה טבעי בהחלט. אין דבר כזה נורמלי. כל אחד עובר משברים אחרים בנסיבות אחרות. אל תעשי שום דבר בשביל לרצות אחרים. אם מתאים לך- תעלי לגג ותצרחי עד שכבר לא תוכלי יותר. יכול להיות שהסביבה שלך (שגם חוותה את האובדן) פשוט עומדת חסרת אונים ולא יודעת איך לעזור. זה לא מרוע אלא מחוסר ידיעה. בקשר לשאלתך על שינה- גם בריחה היא סוג של דרך לעכל דברים ברבדים עמוקים יותר. תעשי מה שמתאים לך. שלך גאיה