כדאי לקרוא

אחרי שנים של טיפול, תרופות, ודכאונות, אני יודעת הרבה מהאמת, והאמת כפי שאני רואה אותה היא: שמדע הפסכיאטריה מפגר הרבה אחרי מדע הרפואה בכלותו. יותר הגיעו להישגים במחלות רגילות, החל בהתקררות, דרך מחלות דם, עד סרטן ואפילו סכרת, שם עשו מחקרים, ניסו תרופות, ורוב החולים במצב מאוזן, ברור שיש מחלות שעוד לא מצאו פתרונות, כמו התנוונות שרירים, או פרקינסון או אלצהיימר, אבל בפסכיאטריה עושים נסיונות עלינו, החולים והסובלים. אם בא אדם סובל, נותנים לו כדור זה או אחר, ורואים מה קורה, מעלים מינון, מנסים חודשים ושנים, ואם לא עוזר, עוברים לכדור הבא, וככה עוברות השנים, ואנחנו חורשים בתלם חיינו המיוסר. קשה להסביר לאנשים ממה באמת אתה סובל - אדם שלא עבר דיכאון (להבדיל מעצב), לא יודע מה מרגישים אז, אני מגדירה דכאון, כהתקף אסתמה, בשילוב התקף לב, עם כאבים וסבל נפשי. אנשים לא מבינים את ההבדל בין מחלת נפש והפרעת נפש, ולפי דעתי כל אדם סובל מהפרעת נפש ברמה זו אחרת, השאלה כמה האדם מודע לעצמו, וכמה מה שהוא מרגיש מפריע למהלך התקין של החיים. כשבזמנו שאלתי כמה פסכיאטרים "איך מגדירים נורמלי?", הם ענו לי, שאי אפשר להגדיר נורמלי, אבל אפשר להגדיר מי סובל מבעיה נפשית, ולפעמים ההבדלים והמעברים בין נורמליות ומצב חולי, הם כל כך דקים, שאי אפשר לדעת. אז דוחפים לסובלים כל מיני תרופות, ולפעמים מערבבים כמה סוגי תרופות, שעושים בלגן במוח ובגוף, ואי אפשר לדעת מה יותר גרוע, הנזק והסימפטומים מהתרופות, או לחיות בלי התרופות. כי עם התרופות, יש כאבי ראש, או כאבי בטן, או יובש בפה, או בילבול וקשיים בדיבור, או שילוב של כמה מתופעות אלה, ובלי התרופות, יש גם כאבי ראש, וכאבי בטן, כי הקיבה מעכלת את עצמה, או ששכחת לאכול, ויבש בפה, כי שכחת לשתות, או בגלל שהגוף מנסה באיזו פינה להלחם במה שמרגישים, ויש קשיים בדיבור, כי המוח שלך מבולבל, ואתה לא יודע מה קורה איתך. וכל המצבים האלה, עם תרופות או בלעדיהן, מביאים להמון שינה, כי הגוף נלחם, וצריך לשקם את עצמו, זה כמו שעייפים אחרי ריצה, או עבודה מתישה, ואחר כך אומרים ש"את ישנה, כי זו בריחה" ולך תסביר לחסרי הבנה, את הסבל ואת צורך הגוף בשיקום פנימי, ועוד צריכים להתנצל, כי "ההם" לא מבינים. מדברים על למצוא עיסוקים או עבודה, אבל איך אפשר לעבודה שאתה רק רוצה לבכות, או להתחבא באיזו פינה, ו"תעזבו אותי בשקט", אין מוטיבציה, ובדרך כלל מי שחולה גם לא מאמין בעצמו, הרי הוא נחות, פגוע, סובל, הוא לא אדם נורמלי - ככה מרגישים. וככה אני מרגישה, שכל יום הוא מלחמה מחדש, וכל יום יש קורבנות פנימיים, וצריך לשקם את ההריסות, אין זמן או יכולת להתקדם, תקועים בשוחה, ורק מנסים להגן על הקיים.

זה לקוח מפורום אחר שדניאל המליץ לי....ושם התארח לרגל שבוע בריאות הנפש פסיכיאטר וענה תשובות לחברי הפורום........כמובן שהכל שם שם התנהל על מי מנוחות עד שאני התחלתי לשאול.......ואז אחרי שאלה אחד הוא הפסיק לענות לי"(כרגיל)ואז רונן שהזעקתי אותו התחיל גם ושוב הוא ענה לו רק שאלה אחת....ואז נכנסה לתמונה מכוון בלתי צפוי בחורה שקוראים זינה והיא כתבה את זה זה מצא חן בעני......והחלטתי להעביר את זה לכאן.......אבל זה לא סוף הסיפור.......מכיוון שאני הרי אהבל במחשבים......ולא יודע איך עושים את זה....אז היום הלכתי לבקר את רונן"(הבחור שספרתי לכם פעם עליו.......והוא תותח במחשבים והוא העבער לי את זה לכאן בלחיצה אחת!!!!!!! "אור

כאילו הציל עולם ומלואו מאיפה הציטוט צביקה

מתנצל שלא קראתי את כל ההודעות לפני שקפצתי צביקה