משפחה אחת גדולה

ניכנסתי בפעם הראשונה כעת לפורום הנ"ל ופשוט לא מצאתי את עצמי, כולם דיברו עם כולם כאילו הם מכירים פה שנים ולי לא היה מה לומר, כי לא הבנתי על מה כל הברכות והשיחות היו כל כך חמות שהירגשתי כמו זרה שפלשה לשטח לא שלה. אני ממש מצטערת על כי לא ניכנסתי לפורום הנ"ל לפני זמן רב, הייתי אולי גם אני חלק ממשפחה חמה זאת. בכל אופן אני בת 39, נשואה ואם לשניים.

שלום ליאתי וברוכה הבאה למשפחתנו אז את כבר כאן והנך מוזמנת להשאר כאן לא חשוב הגיל הוא המצב כאן כולם משפחה אחת והנה את מצטרפת גם

בכל מה שקשור להלם קרב אין לי כל נגיעה, אבל יש לי לצערי גם טרגדיה משלי איבדתי במלחמת שלום הגליל חבר יקר, אח של גיסתי שאיתו היה לי ברווקותי קשר חזק, וידידות מופלאה והכל נגמר כחטף עין, הוא נהרג ביום הראשון של המלחמה ומאז עברו כמעט 20 שנה ואני לא מסוגלת מאז לחגוג ממש את חג העצמאות, כל שנה אני הולכת עם שתי ילדי להראות להם את הזיקוקין ממש רק כדי לצאת מידי חובה לילדי ומיד שבה הביתה, כי קשה לי עדיין למרות הזמן והשנים קשה לשכוח משום מה הזמן לא מוחק ולא מטשטש את הזכרונות. הרבה לא ידוע לי על האנשים שניפגעו מהלם קרב, ומה טוב שלא ידוע לי , אני מאד רוצה להיות פה חלק מהפורום הנ"ל במיוחד בשעות הקטנות של הלילה כאשר כל בני ביתי ישנים ולי קשה להירדם. מאז אותה טרגדיה הפכתי להיות הרבה יותר פרנואידית והיסטרית בכל מה שקשור לבריאות ילדי, תמיד אני חושבת את הגרוע מכל וחרדה הרבה לשלומם, האם זה טבעי, כי זה גוזל ממני הרבה כוחות וקשה לי להנות ממה שיש היום בחיים, ולהיות פחות רגישה .אחזור שנית בשעה מאוחרת הערב. ביי לכולם

ליאתי, ברוכה הבאה!!!! עדי

ברוכה הבאה צביקה

ברוכים הבאים לצערי ולשמחתה אני גם נאלץ לעזוב לשבועיים אז קדימה לעבודה תמלאי את החוסרים של החום ואהבה. דניאל.

ברוכים הבאים ליאת , אני מקווה שהפעם לא תברחי , אנחנו תומכים אחד בשני ובאמת חשים כמשפחה גדולה . בידידות אלן

בהצלחה צביקה